×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל⁠־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד׃ א
For the leader; upon Shoshannim. By David.
א. ‹ר4› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְשַׁבָּחָא עַל גָלוּת סַנְהֶדְרִין עַל יַד דָוִד.
For praise; concerning the exiles of the Sanhedrin; composed by David.

רמז תתא

למנצח על שושנים לדוד – זה שאמר הכתוב מה יפית ומה נעמת. ישראל יפים ונעימים עומדים על הים ורואים את הקב״ה שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה, ראו אותו בסיני ונעשו ישרים שנאמר יצפון לישרים תושיה, ועוד נעשו על הים שושנים שנאמר למנצח על שושנים ואימתי הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (כתוב ברמז תרע״ו).
קול לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין באללחן אלמלקב באלסוסן.
הלל לדוד בו משבח את המתמידים בלחן המכונה ״השושנים״.
מאמר לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם בנגינה המכונה שושן.
וכבר נבוכו רבים בפירוש תנה עיון על עונם, שנדמה להם שהוא מסוגי העוול ולפיכך פירשתיו צרף עון זה לעונות שקדמו להם. וכל מה שאמר במזמור זה ובזולתו ממה שנראה כאלו הוא קללה לאויב אינו קללה להם אלא הוא נבואה מאת ה׳ להודיע מהו העונש שיחול עליהם.
למנצח על השושנם
על שושנים – על ישראל שהם שושנים בין החוחים שהחוחים מנקבים אותה והתפלל עליהם.
on shoshannim Concerning Israel, who are like a rose (שושנה) among the thorns, pricked by the thorns, and he prayed for them.
על שושנים – כלי שיר.
מזמור זה יסדא אותו כשהיה בורח מפני שאול בארץב פלשתים, והיה שומע {חרפתם} כלפי מעלה, ושחקם עלג הארון שנשבה1 ועל משכן שילה שנחרב. וכן מוכיח שנאמר: כי קנאת ביתך אכלתני (תהלים ס״ט:י׳).
1. צ״ע שהרי עד ימי דוד כבר נאלצו הפלשתים להחזיר את הארון מחמת המכות שבאו עליהם.
א. בכ״י נוספה כאן מלת: על.
ב. כן צ״ל, וכן בפסוק ט׳. בכ״י ס״פ: באחד.
ג. בכ״י ס״פ: עד.
למנצח על שושנים – פיוט תחלתו כן.
FOR THE LEADER; UPON SHOSHANIM. A poem, which opened with the word shoshanim.⁠1
1. This psalm was to be performed to the tune of a poem, which opened with the word shoshanim. See Ibn Ezra on Psalm 4:1.
למנצח על שושנים לדוד – המזמור הזה נאמר על לשון הגלות והוא מדבר לשון יחיד דרך כלל. או כל אחד מבני הגלות מתפלל ובוכה על צרותיו.
זה המזמור תפילה על שעבוד מלכויות1, בפרט על גלותנו [ביד מלכות אדום]⁠2. אמר:
1. בדפוס: ׳על קיבוץ גלויות׳. אך המשך הדברים מוכיח שהנוסח שוּנה מפני הצנזורא, וכן עולה מן השיעורים: ׳זה המזמור כולו נאמר על צרות ישראל בגלות הזה׳.
2. אינו בדפוס. ויל״ע כת״י.
(א-ג) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים וגו׳. זה המזמור כולו נאמר על צרות ישראל בגלות הזה1.
ואמר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים וגו׳, יאמר ישראל שבגלות, טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה – מקום [עמוק] שאֵין מָעֳמָד, וזהו גלות בבל שנקראת ׳מצולה׳ (סנהדרין צג.)2, ועוד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם, היינו תחת יוון הרשעה שהיו חכמים להרע בעצותיהם, וקראם ׳מעמקי מים׳ לרוב עצתם3, [על דרך] ׳מים עמוקים עצה בלב איש׳ (משלי כ׳:ה׳). יאמר, עברתי כל אלה הצרות – ולא טבעתי ונשטפתי לגמרי, ואחר כך שִׁבֹּלֶת קטנה, שהיא מלכות [אדום]⁠4 שהוא בזוי, שאין להם לא [דתות] ולא [חוקים]⁠5שְׁטָפָתְנִי:
1. כן הוא בנוסח הנדפס בכתבי יד: ׳זה המזמור תפילה על שעבוד מלכויות, בפרט על גלותנו ביד מלכות אדום׳, אלא שבדפוס באו שינויים מפני הצנזורה.
2. ׳ואין מצולה אלא בבל׳. וכ״ה בנדפס, אלא ששם פירש שבשעת גלות בבל ׳אין מעמד׳ בארץ ישראל.
3. ׳חכמה יוונית׳.
4. נמחק, ובמקומו נכתב ׳ישמעאל׳.
5. נראה שנוסף במקום מחיקה, וצ״ל ׳לא כתב ולא לשון׳ כדברי חז״ל על אדום, [ע״ז (י.) ׳תני רב יוסף, הנה קטן נתתיך בגוים – שאין מושיבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד – שאין להן לא כתב ולא לשון׳. וכן בגיטין (פ.): ׳מאי מלכות שאינה הוגנת, מלכות הרומיים, ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת, משום דאין להם לא כתב ולא לשון׳], וכפירוש הנדפס כאן: ׳ושבולת שטפתני – אחר שנמלטתי מאלו המלכים הגדולים, ׳שטפתני שבולת׳ מים – ׳זה העם לא היה׳ (ישעיה כ״ג:י״ג), שהיא מלכות רומי שקראום ז״ל ׳מלכות שאינה הוגנת׳, כי אמנם ראשית לה היתה סיעת לסטים, כמו שהתבאר בדברי הימים שלהם, היא שטפתני והגלתני מארצי׳.
שושנים – שם כלי נגון עשויה בצורת שושנה.
למנצח – י״מ אותו על עת שנרדף מפני אבשלום, וי״מ אותו על הגלות, ופירושנו יסבול שני הענינים.
למנצח – במזמור ס״ו אומר אבוא ביתך בעולות וגו׳ והולך ומספר מה שישלם תודה לה׳ על ישועתו, במזמור ס״ז כופל יודוך עמים אלהים ישמחו וירננו לאמים וגו׳ במזמור ס״ח במקהלות ברכו אלהים, לך יובילו מלכים שי, ממלכות הארץ שירו לאלהים וגו׳, בזה המזמור אהללה שם אלהים בשיר, ותיטב לה׳ משור פר, כולם מודיעים תודה אחר ההצלה והברכה, ע״כ מצאו מקום זה אח״ז.
(לח) ינחלוה – שרש נחל נלשון נחל הַנִגָּר (פלג⁠־פלח, להצהיל⁠־להצהיר) הוראתו האמתית מה שעובר מאב לבן, א״כ שלשת הפעלים הם כאן במדרגתם יירשוה, ינחלוה, ישכנו בה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑יםכִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד⁠־נָֽפֶשׁ׃
Save me, O God, for the waters have come to the soul.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פְּרוֹק יָתִי אֱלָהָא אֲרוּם מָטוּ מַשְׁרְיָת חַיָבִין עַד דִי אֲעֵיקִין לִי הֵיךְ מַיָא דִמְטוֹ עַד נַפְשָׁא.
Redeem me, O God, for an army of sinners has come to trouble me, like water that has reached to the soul.
אללהם אגת׳ני פאני פי שדה שביהה במא קד בלג אלי אלאנף.
ה׳! תושיע אותי. לפי שאני [נמצא] בצרה דומה למי ששקע במים וכבר הגיעו המים עד האף שלו.
הושיעני, אלהים הושיעני כי אני נמצא בצרה הדומה למים שכבר הגיעו עד האף.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

(ב-ג) הושעיני אלהים כי באו מים עד נפש ג וקו׳ ואין מעמד אנה אסם מכאן אלמۥסנד אליה ואמא היה מעמד (מלכים א כב:לה) פהו אלמסנד בעינה.
(2-3)Deliver me, O God, for the waters have reached my neck etc.” “and find no foothold” is a noun. (Meaning) a place for him to lean upon. Whilst “[the king] remained propped up(I Kings 22:35) he is the one leaning.
כי באו מים – האומות.
for water has come up the nations.
הושיעניכי באו מים – המשיל האויבים למים, כמו: ימשני ממים רבים (שמואל ב כ״ב:י״ז).
SAVE ME, O GOD; FOR THE WATERS ARE COME The psalmist compared his1 enemies to water. Compare, He drew me out of many waters (Psalms 18:17).⁠2
1. Literally, the enemies.
2. He drew me out of many waters means, He saved me from many enemies
ואומר: הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש – עד עת יציאת הנפש כלומר קרוב למיתה. ודמה צרות הגלות למים שהוא בהם עד צוארו והוא קרוב למות.
הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. שהיו רוב גזירותם לבטל מישראל תורה ומצוות1:
1. להלן (קכה א-ה) פירש ש׳המים הזדונים׳ הם גזירות מלכות רומה, וראה מש״כ בשיר השירים (ח ז) עה״פ ׳מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה׳. ובשיעורים (לעיל יג א-ג) כתב ׳שכל מגמת פניהם [של יוון ואדום] לא היתה כי אם להסיר ישראל מתחת כנפי השכינה בגזירות קשות שלא יתעסקו בתורה ושלא יקיימו המצוות, כמבואר בתלמוד שלנו׳. ולכן אמר ׳באו מים עד נפש׳, שגזירותיהם הנמשלים למים זדונים הם על הנפש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עד נפש – המשיל עומק הצרות למים שוטפים הבאים עד הצואר והנפש קרובה לצאת.
הושיעני אלהים כי המים באו עד נפש שהסכנה גדולה מאד.
כי באו מים עד נפש – מזמור זה חובר בהיות דוד עוד בביתו אחר שנשא מיכל בת שאול, ודואג וחבריו קנאו בו, ובראותם כי נעורה גם קנאת שאול עליו היו הולכים ומקטרגים עליו וכל מעשיו היו מהפכים לגנאי ולבזיון.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) טָבַ֤עְתִּי׀ בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מׇעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי⁠־מַ֝֗יִםא וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי׃
I am sunk in deep mire, where there is no standing. I have come into deep waters, and the flood overwhelms me.
א. בְמַעֲמַקֵּי⁠־מַ֝֗יִם א=בְמַעֲמַקֵּי⁠־מַ֝יִם (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טְמַעֵית בְּגַלוּתָא הֵיךְ בְּמַיָא דִמְצוּלְתָּא וְלֵית אֲתַר לְמֵקוּם מְטֵית בְּעָמְקֵי תְּקוֹף סִיעַת רַשִׁיעַיָא וּנְבוּזַרְאֲדָן אַגְלֵי יָתִי.
I am sunk in exile like water1 of the deep, and there is no place to stand; I have come to the mighty depths; a band of wicked men and a wicked king have sent me into exile.⁠2
1. Like water: as if in mud.
2. And a wicked... exile: and a mighty king has exiled me, like a tide that flows strongly.
וכאני קד רסכ׳ת פי טחלב אלקער פלא מוקף לי, וקד דכ׳לת פי אעמאק מן מא וג׳רני אלתיאר.
וכאילו אני כבר ירדתי עד האשנוניות שנמצאים בתחתית [הים] וכך אין לי מעמד וכבר נכנסתי במעמקי המים וגם הזרם סחף אותי.
טבעתי, וכאלו כבר טבעתי בבוץ המצולה שאין לי מעמד, וכבר באתי במעמקים של מים וגלים עזים שטפוני. תרגם יון ״טחלב״ פירושה המדוייק ראה לעיל מ, ג.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

ביון מצולה – בבוץ טיט של מצולה.
ושיבולת – הוא שטף חוזק הנהר פִֿיל בלעז.
in muddy depths In the mire, the mud of the deep.
and the current That is the flood of the strength of the river, fil in Old French, current.
טבעתי ביון מצולה – נשקעתי בטיט מצולה.
ואין מעמד – ולא יכולתי לעמד בשעת נפילה, עד שנשקעתי.
שטפתני – בשטיפה נופל לומר אצל גל, מפני שהגל מגביה והולך עד צואר, עד יכול לטבוע לע⁠{ו}⁠מד.
טבעתי ביון – רפש, כמו: מטיט היון (תהלים מ׳:ג׳).
ואין מעמד – העי״ן בקמץ חטף, כמו: היה מעמד במרכבה (מלכים א כ״ב:ל״ה), והיה ראוי להיותו בפתח כי הוא שם.
ר׳ משה אמר: שהוא שם, על משקל מוקטר מוגש, והשתנה בעבור אות הגרון.
ושבולת – כמו הנהר.
וטעם שטפתני – כמעט קט והיא תשטפני, כדרך: ונשמה לא נותרה בי (מלכים א י״ז:י״ז). והעד: כי הוא מתפלל אחר כן אל תשטפני.
I AM SUNK IN DEEP MIRE. The meaning of yeven is mire. Compare, yaven (miry) in out of the miry clay (Psalms 40:3).
WHERE THERE IS NO STANDING. The ayin in mo’omad (standing) is vocalized with a chataf kametz. Compare the word mo’omad (stayed up) in and the king was stayed up in his chariot (Kings I 22:35). Mo’omad should have been vocalized with a pattach1 for it is a noun.⁠2 Rabbi Moses says that mo’omad is a noun that follows the paradigm of muktar (offerings) in offerings are presented (Mal. 1:11). The vowel3 changes because of the guttural.⁠4
AND THE FLOOD. The word shibbolet (flood) means, the river.
The meaning of the flood overwhelmeth me is, in but a little while the floods would have overwhelmed me.⁠5 Our verse is similar to neither was there breath left in me (Dan. 10:17).⁠6 The fact that the psalmist goes on to pray, Let not the waterflood overwhelm me (v. 16) is proof of this.⁠7
1. Like the word ma’amad (Ta’anit 4:3).
2. Mo’omad appears to be a verb in the hofal. See Radak. Hence Ibn Ezra’s comments.
3. The vowel beneath the mem changes from a shuruk to a kametz katan.
4. The ayin.
5. In other words the flood overwhelmeth me is; I was almost swept away by the flood.
6. The meaning of which is, I almost died.
7. The psalmist would not have prayed Let not the water flood overwhelm me, if the waters had already swamped him.
טבעתי ביון מצולה – צרה בתוך צרה. לפיכך ואין מעמד כי המצולה היא ממעמקי המים ויטבע האדם בהם וכן יטבע ביון אעפ״י שאין מצולה. ומעמד פועל מבנין הפעיל. ופירושו ואין אחד מאברי שהוא מעמד כי כלם טבעו.
באתי במעמקי מים – כפל דבר במגיד צרותיו. ושבלת מים היא מרוצת המים ופירושו ושבלת או בשבלת כי מעמקי מים יטבע אדם בהם ולא ישטף.
ושבלת – הנהר אעפ״י שאינו מעמקים ישטף האדם בו. וכל זה רמז לצרות החזקות.
כי אמנם טבעתי ביון מצולה - שהיא מלכות בבל שהיא במצולה, כאמרו (ישעיה מד כז) ׳האומר לצולה חרבי׳1: ואין מעמד. שנהרג גדליה בן אחיקם שנשאר פקיד בארץ2: באתי במעמקי מים. בימי יוונים3 שהיו עמקי לב4: ושבולת שטפתני. אחר שנמלטתי מאלו המלכים הגדולים5, ׳שטפתני שבולת׳ מים6 - ׳זה העם לא היה׳ (ישעיה כג יג), שהיא מלכות רומי7 שקראום ז״ל (גיטין פ.) ׳מלכות שאינה הוגנת׳8, כי אמנם [ראשית לה היתה סיעת לסטים, כמו שהתבאר בדברי הימים שלהם]⁠9, היא ׳שטפתני׳ והגלתני מארצי10:
1. בסנהדרין (צג.) ׳ואין מצולה אלא בבל, שנאמר האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש׳. וכ״ה בשוח״ט כאן. ובירושלמי ברכות (פ״ד ה״א): ׳מר רבי יוחנן, האומר לצולה חרבי, זו בבל שהיא זוטו של עולם [מקום הנמוך שבעולם], אמר רבי יוחנן, למה נקרא שמה צולה, ששם צללו מתי דור המבול׳.
2. במלכים ב׳ (כה כב): ׳והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן׳. ושם (פסוק כה-כו) ׳ויהי בחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים אתו ויכו את גדליהו וימת ואת היהודים ואת הכשדים אשר היו אתו במצפה, ויקומו כל העם מקטן ועד גדול ושרי החילים ויבואו מצרים כי יראו מפני כשדים׳. הרי שאחרי ש׳טבעתי ביוון מצולה׳, שרוב ישראל טבעו בגלות בבל, עדיין נשאר ׳מעמד׳ כלשהו של יהודים בארץ ישראל תחת פקידתו של גדליהו, אך אחרי שנהרג ברחו כולם למצרים. וכ״כ הרמב״ם (הל׳ תעניות פ״ה ה״ב): ׳יום שלישי בתשרי, בו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן׳.
3. כ״ה בשוחר טוב.
4. ׳היינו תחת יוון הרשעה שהיו חכמים להרע בעצותיהם, וקראם ׳מעמקי מים׳ לרוב עצתם, על דרך ׳מים עמוקים עצה בלב איש׳ (משלי כ ה)׳ (שיעורים).
5. בבל ויוון.
6. בשיעורים: ׳עברתי כל אלה הצרות ולא טבעתי ונשטפתי לגמרי, ואחר כך שִׁבֹּלֶת קטנה, שהיא מלכות [רומי] שהוא בזוי, שאין להם לא [כתב] ולא [לשון] – שְׁטָפָתְנִי׳.
7. בדפוס: ׳פרס׳.
8. ׳מאי מלכות שאינה הוגנת - מלכות הרומיים׳.
9. אינו בדפוס, ויל״ע כת״י.
10. לשה״כ בישעיה ׳זה העם לא היה׳ נאמר על הכשדים, לא על הרומיים, וכן הביאו רבינו על הכשדיים בפירוש חבקוק (א ג, א ו). אך ברור שרבינו השווה את מה שנאמר על הכשדיים למה שהיה ידוע לו מדברי ימי הרומיים, ומכאן הסיק שהגדרת ׳זה העם לא היה׳ תואמת אף להם, וביותר אחרי שמצינו בחז״ל שנקראו ׳מלכות שאינה הוגנת׳. וכן מצינו בפירוש רבינו לדברים (לב כא) ׳הם קנאוני בלא אל, האבות קנאוני בלא אל בבית ראשון, כעסוני בהבליהם בבית שני, ואני אקניאם בלא עם בבית ראשון, שהחריבוהו כשדים שנאמר בהם הֵן אֶרֶץ כַּשְֹדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, בגוי נבל אכעיסם, שהחריבה אותו מלכות שלא הוגנת שאין להם לא כתב ולא לשון׳. אך שם דייק שבמידה כנגד מידה נהג, שבבית ראשון שהכעיסו בלא-אל, הביא את החורבן בלא-עם, ובבית שני שכיעסוהו בהבלים, הביא את החורבן ע״י עם שהוא הבל, שאינה מלכות הוגנת, ואילו בתהלים משווה את הרומיים לכשדים גם בזה שהם ׳מר ונמהר׳ ושהם ׳עם לא היה׳. ומצינו שנאמר על עשו (ירמיה מט טו) ׳קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד׳, וראה מש״כ רבינו ע״פ זה בבראשית (לו לא).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ביון – הוא הרפש שבקרקעית המים.
מצולה – עומק המים.
ושבולת – היא מרוצת המים כמו משבולת הנהר (ישעיהו כ״ז:י״ב).
ואין מעמד – אין שם מקום קשה להשאר עומד וארד א״כ מטה מטה.
במעמקי מים – ר״ל הנה הבא במים עמוקים הוא מסוכן אף אם אינם רדופים ושוטפים והבא במים שוטפים הוא מסוכן אף אם לא בא במקום העמוק ומכ״ש הבא במים שוטפים ובמקום העמוק שהוא מסוכן ביותר וכן באו עלי צרות כפולות ומצירות.
באתי – מצייר את הסכנה בג׳ ענינים,
א. הטיט שתחת רגליו הוא יון מצולה – שוא יון טיט נדבק שקשה להוציא רגליו משם, והטיט עמוק מאד עד שאין מעמד – אין שם תהום שיכול לעמוד עליו ברגליו,
ב. באתי במעמקי מים שהמים עמוקים,
ג. שהם רודפים כי שבולת שטפתני – והנמשל, מקומו בירושלים נרפש ע״י המרד, והאויבים רבים, והסכנה עצומה, והשבולת שטפו ממקומו לברוח מן הארץ.
טבעתי וגו׳ – נפלתי פתאום מגדולתי וחשיבותי ועתה אני איש נקלה ונבזה באפס תקוה לשוב עוד למעמדי הראשון.
ביון – ממות השיר, אולי הוא מלשון יוּבָל המוביל עמו אפש וטיט כשיפרוץ ע״י מטר סוחף וממקור זה גם שם שבלת שמובילה ומסחפת עמה הכל.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) יָגַ֣עְתִּי בְקׇרְאִי֮ נִחַ֢ר גְּר֫וֹנִ֥יכָּל֥וּ עֵינַ֑ימְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי׃
I am weary of my crying; my throat has dried. My eyes fail while I wait for my God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִשְׁתַּלְהֲיַת בְּמִקְרִי אִתְחַרְחַר עֻנְקִי כָּלוּ עֵינַי מִלְאוֹרְכָא לֵאלָהִי.
I am weary of calling out, my throat has become rough, my eyes have ceased to wait for my God.
וקד תעבת ממא אדעו חתי בח צותי, ושכצ׳ת עיני מן אלצבר לרבי.
וכבר התעייפתי ממה שאני מתפלל עד שקולי נהיה צרוד. וגם עיני בלטו מהתקווה לאלוהי.
יגעתי, וכבר יגעתי מרוב קריאה עד שנצרד קולי וכלו עיני מרוב תוחלת לאלהי.
פירשתי נחר גרוני, צרד קולי, לפי שאין הצרידות לגרון.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פסרת נחר גרוני, בח צותי, למא לם יג׳י אלבח עלי אלחלק.
נחר הו אנפעאל מן דֺואת אלמתֺלין אעני ושכן חררים (ירמיהו יז:ו) אי אשתעל ואחתמיﹶ ומתֺל אל מקדשי כי נחל (יחזקאל כה:ג) [91 א] אלמשתק מן הנני מחלל את מקדשי (יחזקאל כד:כא) וכאן אלחק קמצות נוניהמא מתֺל ונקל זאת (מלכים ב ג:יח) ונסב הגבול (יהושע טו:י, טז:ו, במדבר לד:ה) ואמא מﹶן קאל אנה מן מעני אלארתֺ מע פשא לגה חילול וחול פי מקדש וקודש ותקﹶאבﹸלהמא באלחקיקה ועדל ען דֺלך אלכׄבאט קאדה אליה אללגאג פמעאנד ומכאבר עיאן.
וקו׳ כלו עיני מיחל לאלהי. יעני דאגיא ללה.
Dry” (Niḥar) is a Niphʾal, geminate form. I mean “scorched places” (Ḥarērîm) (Jer. 17:6) as in burnt and inflamed. It is similar to “over My Sanctuary when it was desecrated” (Niḥāl) (Ez. 25:3) which is derived from “I am going to desecrate My sanctuary” (Ibid. 24:21). The true form is the punctuation of the Nūn with Qāmāṣ (and not a Ḥîrîq as here because of the guttural influence) as “And this is but a slight thing(II Kings 3:18) and “the boundary turned” (Jos, 15:10, 16:6 and Num. 34:5). An anonymous opinion thinks the meaning of ‘Ḥîlūl’ is to sow dissent along with haughtiness. The words ‘Ḥîlūl’and ‘Ḥôl’ [profane] are the opposite of ‘Miqdāsh’ and ‘Qôdhesh’ [sanctified] – truth and he turned away from that madness which lead to the sea’s abyss because of stubborn opposition and pride is self-evident. (verse 2-3)
It states “my eyes fail while I wait for God.” Meaning it darkens, (i.e., his eyesight fails).
נחר – יבש, כמו: חרה מני חורב (איוב ל׳:ל׳).
כלו עיניי – כל תוחלת ממושכה קרויה כליון עינים, כמו: וכלות אליהם כל היום (דברים כ״ח:ל״ב), מכלות עינים (ויקרא כ״ו:ט״ז) ועיני רשעים תכלינה (איוב י״א:כ׳).
has become parched Heb. נחר, dry, as: "are burned (חרה) with heat" (Iyyov 30:30).
my eyes fail Any drawn-out hope is called "failure of the eyes,⁠" as: "and pine after them all day" (Devarim 28:32). [Similarly]: "that cause the eyes to pine away" (Vayikra 26:16); "and the eyes of the wicked will pine away" (Iyyov 11:20).
כלו עיני – צפו עיני מלייחלות לי״י.
יגעתינחר – מגזרת וחרה נחשתה (יחזקאל כ״ד:י״א), ובאה הנו״ן שבור, כדרך: אל מקדשיא כי נחל, והוא בניין נפעל מפעלי הכפל.
כלו עיני – בעבור היותו מיחל.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מקדש״.
I AM WEARY …MY THROAT IS DRIED. The word nichar (dried) is related to ve-charah (may burn) in and the bottom thereof may burn (Ezek. 24:11). The nun of nichar is vocalized with a chirik like the nun of nichal (was profaned) in against My sanctuary, when it was profaned (Ezek. 25:3.). It1 is a nifal and comes from a double root.⁠2
MINE EYES FAIL. Because I3 wait for my God.
1. Nichar.
2. Its root is chet, resh, resh.
3. Literally, because he.
יגעתי – כי הטובע צועק לעזרה ואני יגעתי מאד בקראי עד שנחר גרוני. ונחר נפעל שרשו חרר מן ושכן חררים שהוא מקום היובש.
כלו עיני מיחל לאלהי – כי הטובע ישא עיניו למעלה ומיחל אם יבוא אדם ויושיעהו ואני מיחל לאלהי עד שכלו עיני מהביט למעלה וזה רמז לאורך הגלות.
יגעתי בקראי. בימי בבל, שהתפללו בה דניאל וחביריו1: נחר גרוני. ב׳דברי הצומות וזעקתם׳2 בימי המן3: כלו עיני מיחל לאלקי4. לקץ שבעים שנה שגזר על ידי ירמיהו5:
1. בדניאל (ט ג-יט) ׳וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר, וָאֶתְפַּלְלָה לַה׳ אֱלֹהַי וגו׳, וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם׳ וגו׳. ו׳חביריו׳ של דניאל, יתכן שהכוונה לחגי וזכריה ומלאכי שכל נבואתם היתה על גאולת בית שני, או שהכוונה לחנניה מישאל ועזריה, כפי שנתכנו בפירוש רבינו לזכריה (א ח), וראה בביאור שם.
2. לשה״כ באסתר (ט לא).
3. ׳נחר – יבש׳ (רש״י), ׳הצועק הרבה מתייבש רטיבת הגרון׳ (מצודות). וגם גזירות המן היו בסוף גלות בבל, תחת מלכות פרס.
4. כלו עיני - בעבור היותו מייחל (אבע״ז).
5. בירמיה (כט י) ׳כי כה אמר ה׳ כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה׳. ובשיעורים כתב: ׳נִחַר גְּרוֹנִי וכָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי - לחשב הקיצים, ולא השגתים׳, וראה בדניאל (ט ב): ׳בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה׳, הרי שגם כאן כוונתו לדניאל.
יָגַעְתִּי בְקָרְאִי בגלות להתפלל, כמו שעשה דניאל ואחרים בבית שני1: נִחַר גְּרוֹנִי וכָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי – לחשב הקיצים, ולא השגתים2:
1. בדניאל (ט ג-יט) ׳וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר, וָאֶתְפַּלְלָה לַה׳ אֱלֹהַי וגו׳, וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם׳ וגו׳.
2. דניאל (שם פסוק ב): ׳אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֶל יִרְמִיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה׳, וראה מגילה (יב.).
נחר – ענין יובש כמו ושכן חררים (ירמיהו י״ז:ו׳).
מיחל – מלשון תוחלת ותקוה.
בקראי – בעבור רוב הקריאה על קושי הלחץ.
נחר – הצועק הרבה מתייבש רטיבת הגרון.
כלו עיני – המקוה לדבר מה ואינה באה קרוי בלשון המקרא כליון עינים.
נחר – עבר מן הכפולים, כמו ושכן חררים.
יגעתי – בהטבעו קורא אל בני אדם לעזרה ויגע בקוראו עד שנחר גרונו ואין שומע, וגם צופה לשמים שיבא עזרו משם וכבר כלו עיני מרוב היחול.
מיחל – בהיותי מיחל, או היה ראוי לנקדו מִיַּחֵלף מרוב הביטי מתי תצמח ישועתי כהו עיני מראות.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) רַבּ֤וּ׀ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֢י חִ֫נָּ֥םעָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶראֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב׃
Those that hate me without a cause are more than the hairs of my head; those that would cut me off, being my enemies wrongfully, are many. Should I restore that which I did not take away?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
סַגִיעִין מִן סַעֲרָן דְרֵישִׁי סָנְאַי מַגָן תְּקַפוּ מַקְנִיטַי בַּעֲלֵי דְבָבַי סָהֲדֵי שִׁקְרָא דְלָא אַנְסֵית עַל סַהֲדוּתְכוֹן הַבְּכֵן אֲשַׁלֵם.
Those who hate me without a cause are more numerous that the hairs of my head; those who dismay me ׀ my enemies, false witnesses ׀ have grown strong; what I never stole I will [have to] repay, because of their false witness.
במא כת׳ר אכת׳ר מן שער ראסי אלבאגצ׳ון לי מג׳אנא, ועט׳ם טאלבי עטבי ואעדאי באטלא מא לם אגצבהם יסומוני רדה.
על כך שהתרבו השונאים שלי יותר מהשערות שלי על חינם. ודורשי השחתתי וגם האויבים שלי על חינם [גם כן התרבו] ודברים שלא גזלתי יכריחו אותי להשיב אותו.
רבו, מפני שרבו משערות ראשי השונאים אותי חנם, ועצמו המבקשים הצמתתי ואויבי על לא כלום ואשר לא גזלתים ילחצו עלי לשלם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וחנם ושקר פי קו׳ שונאי חנם (סט:ה) איבי שקר פי מוצֺע אלחאל מתֺלה איצֺא אי באטלאﹰ וזורא.
וקו׳ אשר לא גזלתי אז אשיב (סט:ה) ימכן אן ישיר בה אלי אעדה תקווא עליה פטלבו בצרף בלאד לם יגצבהא מתֺל מא ערץׄ ליפתח מע בני עמון.
וימכן אן יעני בה עככה אלתי ארתגעהא שאול מנה ולם יכן להא בגאצב.
Sheqer and Ḥinnām in the phrase “are those who hate me without reason” (and) “my treacherous enemies” functions as the circumstantial. It (Ḥinnām) is also similar in meaning (to Sheqer) as in false and untruthful.
It states, “Must I store what I have not stolen?” It might allude to his enemies who gained the upper hand over him and demanded land through barter (though) he hand not seized it (the land) unlawfully. It is similar to what happened between Jephthah and the Ammonites. (Jud. 10-12.)
This verse might allude to Akko (c.f. Amos 1:9 and I King 9:13) which Saul1 returned them to him. However, it was not forcibly seized.
1. Was it Not Solomon?
אויבי שקר – שונאים אותי על שקר שאין אני רודף אחר שקר שלהם לתפוש טעותם.
אז אשיב – כשהם נאספים עלי אני משחד אותם בממון מה שלא גזלתי מהם.
who are my enemies because of lies They hate me because of a lie, because I do not pursue their lies to adopt their error.
I will then return When they gather against me, I bribe them with money that I did not steal from them.
ואויבי חנםא עצמו – עצמים מרובים, ולשון אחד נופל בו. וכן מצינו: עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמיםב (עזרא ט׳:ו׳), הרי לך גדול אצלג רבו.
אשר לא גזלתי – כופיןד אותי להשיב.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: חיים.
ב. כן בפסוק, וכן מתחייב מן ההמשך. בכ״י (במקום ״ואשמתנו גדלה עד לשמים״): וחטאתינו עצמו (בבלי יומא פ״ז:) מאד, וכנראה נשתלבו כאן הפסוק והלשון בתלמוד.
ג. בכ״י ס״פ: אעל.
ד. בכ״י ס״פ: כופיין.
רבומצמיתי – כדרך מחשבתם, וככה: וירא בלק בן צפור (במדבר כ״ב:ב׳) מלך מואב וילחם בישראל (יהושע כ״ד:ט׳), האנשים רדפו אחריהם (יהושע ב׳:ז׳).
THEY THAT WOULD CUT ME OFF. The psalmist speaks of what the enemy thinks.⁠1
Compare, Then Balak the son of Zippor, king of Moab, arose and fought against Israel (Joshua 24:9)2 and the men pursued after them (Joshua 2:7).⁠3
1. Our verse literally reads: They that cut me off, being mine enemies wrongfully, are many. According to Ibn Ezra, they that cut me off (matzmitai) speaks of what the enemies intend to do to him. Hence the translation, they that would cut me off.
2. Balak did not fight against Israel. He intended to fight against Israel. Thus Scripture speaks of what was in Balak’s mind.
3. The men thought that they were pursuing the spies. They did not actually pursue them.
רבו משערות ראשי – רבו במספר.
עצמו בכח.
שקר – כמו חנם והוא כולו סגול באתנח.
אשר לא גזלתי – אומרים גזלתי ומתחייבים אותי בטענות הבל להשיב כאילו גזלתי כלומר לוקחים ממוני בטענות הבל.
שונאי חינם. שקמו על ישראל לריב לפני אלכסנדרוס מוקדון1: עצמו מצמיתי. כותיים2: אויבי שקר. בני ישמעאל ובני קטורה3: אשר לא גזלתי אז אשיב. בריב בני מצרים שהיו תובעים ממון שהשאילו לישראל4:
1. בסנהדרין (צא.) ׳כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון׳, ושם ׳שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון..., ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו, ארץ כנען שלנו ושלכם׳.
2. ׳שקמו להרע לישראל עד ששמעון הצדיק עמד בפרץ בעזרת ה׳⁠ ⁠׳ (שיעורים), והוא ביומא (סט.) ׳שביקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו׳.
3. כמסופר בסנהדרין, כמובא בסמוך. ומפרש ׳אויבי שקר׳ - שמשתמשים בטענות של שקר נגדי.
4. שם: ׳שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו, הרי הוא אומר וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו׳. ולפי זה מפרש ׳אז אשיב׳ – שתבעו שאשיב, אך בסוף לא השיבו ישראל. וכן הוא בשיעורים: ׳שבאו מצרים לשאול ממני הכלי כסף שלקחתי מהם ביציאתינו ממצרים ׳אשר לא גזלתי׳, שהרי קמו למרוד בנו ברדפם אחרינו, וניצחנום מן הדין, אם כן כל גופם ונכסיהם לנו, נמצא שלא גזלתי אותם׳.
רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם. שהיו סנבלט החורני וחביריו, שלא היו מניחים לבנות בית ה׳1: עָצְמוּ מַצְמִיתַי. שהיו הכותיים שקמו להרע לישראל עד ששמעון הצדיק עמד בפרץ בעזרת ה׳2. ועוד ׳עצמו׳ אֹיְבַי שֶׁקֶר, שהיו בני ישמעאל ובני קטורה שהיו אחי3: אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב. שבאו מצרים לשאול ממני הכלי כסף שלקחתי מהם ביציאתינו ממצרים ׳אשר לא גזלתי׳, שהרי קמו למרוד בנו ברדפם אחרינו, וניצחנום מן הדין, אם כן כל גופם ונכסיהם לנו, נמצא שלא גזלתי אותם4:
1. כמבואר בספר נחמיה (פרקים ב-ו).
2. ביומא (סט.) ׳שביקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו׳, וראה מש״כ בזכריה (ט ח) ובביאור שם.
3. סנהדרין (צא.): ׳ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו, ארץ כנען שלנו ושלכם׳.
4. כ״כ בשמות (ג כב): ׳ונצלתם את מצרים – אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם, כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה כי ה׳ נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה׳. וגם זה ע״פ סנהדרין שם: ׳שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו, הרי הוא אומר וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו וכו׳, תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׳.
עצמו – חזקו והוא מלשון עצם שהוא קשה וחזק.
מצמיתי – ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (תהלים ק״א:ח׳).
משערות – יותר מחשבון שערות ראשי.
שונאי חנם – כי לא הריעותי את אחד מהם.
עצמו – הכורתים אותי נתחזקו והמה אויבים לי על שקר ובחנם.
אשר לא גזלתי – הדבר אשר לא גזלתי מעולם בע״כ אשיב אז כאשר יעלילו עלי.
שנאי חנם, איבי שקר – עי׳ למעלה (ל״ה י״ט), על השונאים אמר רבו בכמות, ועל האויבים עצמו באיכות, כי הם ילחמו אתו להצמיתו ולהכריתו.
רבו וגם האויבים עומדים סביב להטביעני, והוא בג׳ ענינים,
א. השונאים אותו ע״י שאומרים שהוא חוטא ואיש רע מעללים, ועז״א רבו משערות ראשי שונאי חנם – שבאמת שנאתם הוא בחנם כי לא חטאתי,
ב. אויבים המבקשים רעתו שחשבו שהוא הרע להם ועז״א רבו מצמיתי והם אויבי שקר כי לא עשיתי להם רע,
ג. הבאים לקחת ממונו עז״א אשר לא גזלתי אז, אשיב – ר״ל שבאו עליו בג׳ ענינים על נפשו ועל גופו ועל ממונו וכנ״ל סי׳ ל״ה.
מצמיתי – מגזרת לצמיתות (פרשת בהר) לשון כריתה החפצים להכריתני ועוואלד פירשו מלשון צמת הראש (מבעד לצמתך, שיר השירים ו׳:ז׳) ולולי היו״ד הנוספת היה נכון מאד, ונופל על לשון שערות ראשי שלפניו.
אשר לא גזלתי וגו׳ – כמו שכתבנו על פסוק יחלקו בגדי להם (למעלה כ״ב:י״ט) ששונאי דוד היו מאשימים אותו שקנה לו עושר שלא כדין, וכשברח נתן להם שאול בית דוד לשלל.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑יוְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא⁠־נִכְחָֽדוּ׃
O God, You know my folly and my trespasses are not hidden from You.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֱלָהָא אַתְּ יְדַעְתָּא לְטַפְּשׁוּתִי וְסוּרְחָנוּתִי מִן קֳדָמָךְ לָא אִתְכַּסִיאוּ.
O God, you know my folly; my sins have not been hidden from your presence.
אלהם אנת אלעאלם במא ג׳הלתה, ולם תכ׳ף עליך את׳אמי.
ה׳! אתה היודע את מה שאני אינני יודע. ולא נסתרו ממך האשמות שלי.
נכחדו, נעלמו.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ולם נגד ידע מתעדיא באלאם אלא פי קו׳ אתה ידעת לאולתי כמא אנַה לם נגד הרג מתעדיא באללם אלדֺי פי גיר הרגו לאבנר (שמואל ב ג:ל).
Y-D-H is never intransitive with a Lāmęḏ except in “God, You know my folly.” Just as H-R-G is never transitive with a Lāmęḏ except for in “had killed Abner(2 Sam. 3:30).
אתה ידעת – שמשפטיך אמת.
אלהים אתה – דין האמת.
אתה ידעת – אם הייתי אויל.
ואשמתי – לאלה הצוררים בשגגה או בזדון כאשר יזכיר אויבי שקר.
ולמ״ד לאולתי – נוסף, כמו: הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳).
O GOD.⁠1 You are2 the true judge.⁠3
THOU KNOWEST. If I was foolish.
AND MY TRESPASSES. Which I erroneously or deliberately committed against my4 enemies.⁠5 Our verse is keeping with David’s earlier statement: mine enemies wrongfully (v. 5). The lamed of le-ivvalti (my folly) is superfluous. It is like the lamed of le-avner (Abner) in slew, Abner (2 Sam. 3:30).⁠6
1. Heb. Elohim.
2. So Ha-Keter.
3. Elohim also means a judge. Hence Ibn Ezra comment.
4. Literally, the enemies.
5. According to Ibn Ezra and my trespasses are not hid from Thee implies the following: You know that I did not commit any trespasses, either deliberately or unintentionally, against my enemies.
6. Both lameds are superfluous. Le-ivvalti is to be rendered “my folly” not “to my folly” and le-avner is to be rendered Abner not “to Abner.”
אלהים אתה ידעת לאולתי – בדברים שאני סכל בהם.
ואשמותי – שאני אשם בשגגה.
לא נכחד ממך – דבר, ואתה ידעת שהם מאשמים אותי בחנם.
אלהים אתה ידעת לאולתי. שלא רצו המיוחסים שבבבל לשוב לארץ ישראל1: ואשמותי. באלכסנדריא של מצרים2:
1. ראה בקידושין (סט.) שעזרא העלה אתו לארץ ישראל את כל הפסולים, והמאירי ביאר כי בבבל לא היה בית דין הגדול לדון בכשרותם, ולכן הביאם אתו לארץ בעל כורחם, אך את המיוחסים לא הכריח עזרא לעלות אתו, ורק המתנדבים שבתוכם עלו עמו. ובזכריה (ב י) עורר אותם הנביא ׳הוי ונוסו׳, שיעלו מבבל לארץ ישראל, ורובם לא שמעו בקולו. וראה לרבינו בזכריה (ו יד). וזה נחשב לישראל ל׳איולת׳, כי בגלל זה לא התקיים הבית המקדש השני (ראה מה שהארכנו בס״ד במאמר ׳אורות הגאולה בבית שני׳, שנדפס בסוף פירוש רבינו לזכריה).
2. בסוכה (נא:) איתא: ׳תניא, רבי יהודה אומר, מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים - לא ראה בכבודן של ישראל וכו׳, פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים וכו׳, אמר אביי, וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. מאי טעמא איענשו, משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואינהו הדור אתו׳. הרי שנענשו על חטא דומה לחטאם של מיוחסי בבל, שנותרו במצרים ולא עלו לארץ ישראל. וראה מש״כ רבינו לעיל (מב ז).
אֱלֹהִים – אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי. שהיה חוניו שעשה אחיו כהן גדול: וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ. שהלך חוניו ובנה בית המקדש וכו׳1, [הרי] שמעל בקודש, שנקרא בשם ׳אשם׳2:
1. לדעת רבי יהודה במנחות (קט:), חוניו מסר את הכהונה הגדולה לאחיו מרצונו אך לבסוף נתקנא בו, ובעקבות מעשיו הוצרך לנוס למצרים, שם בנה מקדש. הרי ש׳איוולתו׳ גרמה ל׳אשמתו׳.
2. כמו שכתב בויקרא (א ב), וציין לזה במזמור הקודם (פסוק כב).
אלהים אתה ידעת – אל״ף של אלהים בגעיא בס״ס.
לאולתי – מלשון אויל ור״ל עבירות כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות.
נכחד – נמנעו מלדעת אותם.
אתה ידעת לאולתי – כאומר הלא אינם מרובים כ״כ להיות מיוסר ביותר.
ואשמותי וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
אולתי – אויל הוא המסתפק כמ״ש בפי׳ משלי.
אלהים – (מתחיל תפלתו),
אתה ידעת לאולתי – אולת היא הספיקות שי״ל בעיון שע״י תרופף בידו אמונתו, והגם שאנכי אויל בדבר, אתה ידעת,
ואשמותי שהם העבירות שעשיתי בפועל, ג״כ ממך לא נכחדו – שלא לבד שידעת ענינים שכליים ידעת גם ענינים פעליים הנתלים בזמן ובמקום.
אלהים וגו׳ – ידעתי כי ראוי אני להענש, רק עונותי שעשיתי באולתי ועתה אני מתחרט עליהם (שזה הוראת אשם) לך לבדך הם ידועים, ואם הקוים בך יראוני מתמוטט ונופל יבושו מתקותם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) אַל⁠־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹתאַל⁠־יִכָּ֣לְמֽוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃
Do not let those that wait for You be ashamed through me, Hashem God of hosts; do not let those that seek You be brought to confusion through me, O God of Israel.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא יִבְהֲתוּן בִּי דְסָבְרִין עֲלָךְ לָא יִכְסְפוּן בִּי דְתָבְעִין אוּלְפָן מִנָךְ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל.
Those who trust in you will not be disappointed in me; those who seek instruction from you will not be ashamed of me, O God of Israel.
פלא יכ׳יב בסבבי ראג׳וך יא אללה יא רב אלג׳יוש ולא יכ׳זא בכ׳ברי טאלבוך יא אלאה אסראיל.
ואם כך שלא יתאכזבו בסיבתי המתחננים אליך. ה׳! אלוהי הצבאות! ולא יתביישו בידיעות עלי כל מבקשיך אלוהי ישראל!.
אל, אל יתאכזבו בגללי קויך ה׳ אלהי הצבאות ואל יכלמו במאורעי דורשיך אלהי ישראל.
ועניו אמרו אל יבושו בי קויך כלומר שאם אתה לא תענני חלילה לך יתאכזבו רבים מדורשיך ויאמרו לא ענה את חסידו כל שכן אנחנו.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ומעני קולה אל יבושו בי קויך, יריד בה אנך אן לם תג׳יבני ואעוד׳ בך כ׳אב כת׳יר ממן יטלבך יקולון לם יקבל ולייה פכיף נחן.
ויקתצֺי קולה אל יבושו בי קויך אנך קד עﹸלם אני ראגיך ומתוכל עליך פאדֺא כאב רגאי וצֺאע תכׄלאי כׄזי ראגיך [91 ב] וכׄגל אלמתוכלין עליך.
It states, “do not be disappointed on my account, let those who seek You.” You were aware that I place my hope in You and rely upon You. Therefore, He broke my hope and was lost with my surrender which despised Your hope and disgraced those relying upon You.
אל יבושו בי קוויך – אל תניחני בידם פן יבושו קוויך במה שמאורע בי ויאמרו הלא כך אירע למי שהיה מקוה להקב״ה.
Do not let those who hope for You be shamed Do not leave me in their hands lest those who hope for You be shamed by what happens to me and say, "Didn't that happen to one who hopes to the Holy One, blessed be He?⁠"
(ז-ח) אל יבושו – כלומר כשתפלטני, אף על פי שחטאתי לפניך פעמים ושלש, כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א ח׳:מ״ו), ומתוך {כך} ישישו אם תרחם עלי. ואם לאו יבושו, כי עליך – על חרפת כבודך שמחרפים אותך פלשתים באזני.
אלי״י צבאות – שהוא אלהי השמים כי הצבאות שמה הם.
אלהי ישראל – שהם צבאותיו בארץ.
O LORD GOD OF HOSTS. The Lord who is the God of heaven, for the hosts1 are there.
O GOD OF ISRAEL. Who are His hosts on earth.
1. The angels. See Ibn Ezra On Gen. 1:1.
אל יבושו בי – אני מקוה בגלות ואף על פי שארך ואם תאבד תקותי תאבד תקות כל המקוים אליך. יבושו מתקותם כי יאמרו אלה היו מקוים בגלות ואין מושיע מעתה אין לנו להוחיל אליו ויבושו על תוחלתם שהוחילו עד עתה.
אל יכלמו בי – הוא כפל ענין במלות שונות כמנהג לשון.
וזכר צבאות – כי הוא אדון צבאות מעלה שהם צבאות שמים שהגזירות יורדות משם ברצונו והוא אדון צבאות ישראל והוא נתנם בגלות והוא יוציאם משם. ובקריאה הוא אלהים צבאות והוא כמו אלהי צבאות ויבא במ״ם בסמיכות כמו אמרים אמת (משלי כ״ב:כ״א) ואם כדברי האומר אינו נמחק הוא שם בפני עצמו ולא נסמך אלהים אליו. ובכתיבה הוא יו״ד ה״א ו״ו ה״א והוא שם תואר והתואר נסמך אבל שם העצם אינו נסמך כי יש בזה השם שם העצם והוא השם האמתי לו לבדו והושאל השם במקומות להיותו תואר והוא אשר הושאל במלאכים במקומות שיקראו בשם י״י וכן י״י י״י בשלש עשרה מדות האחד שם העצם והשני שם התואר.
אל יבושו בי קויך. ׳אל יבושו׳ צדיקי הדורות אשר בקרבי שחזרו לארץ, ׳אל יבושו׳ מסברם1, שיוכלו להשלים בנין בית המקדש והעיר, ולא יעכבו צריהם על ידם2: מבקשיך. המתפללים [על]⁠3 גזירות מלכי יוון4:
1. ע״פ לשה״כ להלן (קיט קטז) ׳ואל תבישני משברי׳, ופירושו שם שאל תביישני בזה שלא יתקיים מה שקיויתי, וכמו שאמר כאן ׳אל יבושו קוויך׳, שהמקווים אליך לא יתביישו כשלא תתקיים תקוותם.
2. בספר עזרא (א א-ו) מסופר שבשנה אחת לכורש עלו קצת מישראל בראשות זרובבל ויהושע הכהן מבבל לארץ ישראל וייסדו את הבית ברשותו של כורש, אך פחות משלוש שנים אחרי שמלך, מת כורש ומלך אחשורוש במקומו, ובתחילת מלכות אחשורוש ביטל בניין הבית מחמת צרי יהודה ששלחו כתב שטנה למלך נגד היהודים. וכתוב שם (ד כד) ׳בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס׳ – אז בטלה עבודת בית ה׳ שבירושלים, והיתה בטלה עד שנת שתים לדריווש.
3. אינו בדפו״ר.
4. אחרי שכבר נבנה הבית, ומלכות יוון השתלטה על ארץ ישראל וביטלו את עבודת בית המקדש וגזרו גזירות לבטל תורה מישראל.
אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ ה׳ אלקים צְבָאוֹת. שהיו הדורות שהיו עד עת שבטלו האשכולות, שהיו אנשים שהכל בם1: אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שהיו אותו הדור שקם אחר האשכולות, שהיו מבקשים ללכת בדרכי ה׳ ולא עלה בידם2:
1. במשנה סוף סוטה, ובתמורה (טו:) ׳תנן התם, משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות – איש שהכל בו׳.
2. בתמורה שם: ׳ואמר רב יהודה אמר שמואל, כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו וכו׳, במתניתא תנא, כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי, מכאן ואילך היה בהן שום דופי וכו׳, אמר רב יוסף, דופי של סמיכה קתני׳. והיינו שמאז התחילו המחלוקות עד שנעשתה תורה כשתי תורות, וראה בירור משנת רבינו בזה במאמר ׳וקמת ועלית׳ הנדפס בסוף פירוש שיר השירים.
בי – ר״ל על ידי.
אל יבושו – כי אם לא תענה לי יבושו א״כ כל המקוים לך בראותם שלא הועיל לי תוחלתי.
אל יכלמו – כפל הדבר במ״ש.
(ז-ח) יבשו, יכלמו – התבאר בכ״מ בושה מעצמו וכלימה מאחרים, וחרפה גדולה מכלימה, רק שהכלימה הוא דוקא בפניו, וכן החרפה הוא על דבר והכלימה הוא גם בלא דבר, ובזה כלימה מוסיף על חרפה, וכ״ה בירמיה (כ״ג מ׳).
אל יבושו ר״ל הגם שאתה ידעת לאולתי, בכ״ז עליך להושיעני כדי שלא יבושו על ידי קויך ה׳ צבאות – ויש הבדל בין בושה וכלימה, שהבושה היא בעצמו והכלימה היא מאחרים, והתקוה היא בלב, ואם לא תבא התקוה יבושו בפני עצמם שקוו בחנם,
ואל יכלמו בי מבקשיך אותם המבקשים אותך בפועל, שזה נראה לכל ואם לא תבא בקשתם יכלמו גם מאחרים שראו שבקשו בחנם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) כִּֽי⁠־עָ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑הכִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי׃
Because for Your sake I have borne reproach; confusion has covered my face.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם אַמְטוּלְתָּךְ סוֹבָרִית חִסוּדָא חָפַת כִּסוּפָא אַפֵּי.
For on your account I have borne disgrace; shame has covered my face.
פאני טאלמא אחתמלת אלעאר פי סבב טאעתך, וגטא וג׳הי לחאלה אלכ׳זי.
לפי שרבות אני סבלתי את החרפה בגלל היראה אותך. ועד שכסתה החרפה את פני.
כי, כי רבות סבלתי חרפה בגלל שאני סר למשמעתך וכסתה פני כלמה בשל כך.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

כי עליך – בעבורך בעבור שאני עבדך יחרפוני צוררי.
BECAUSE FOR THY SAKE. Ki alekha (because for Thy sake) means, because of You.
My enemies reproach me because I am your servant.
כי עליך – בעבורך אני סובל החרפה בגלות כי אילו הייתי רוצה לצאת מדתך לשוב לדתם הייתי גדול כאחד מהם.
נשאתי חרפה. בגזירת בתולה נישאת ברביעי, שתבעל לאדון1 תחילה (כתובות ג:), וזולת זה:
1. י״ג ׳להגמון׳, ונראה ששינו מפני הצנזורא בגלל משמעות לשון ׳הגמון׳ בדורם.
(ח-ט) כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה וגו׳. שאמרו ׳כל בתולה שנשאת – תיבעל להגמון תחילה׳ (ראה כתובות ג:), באופן שבעבור הגזירות ההם רבים הוכרחו והמירו דתם, וזהו אומרו מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וגו׳1:
1. בנדפס: ׳מוזר הייתי לאחי – צדוקים ודומיהם, ונכרי לבני אמי – למומרים במלכות יון׳. כלומר, מבני ישראל היו שהפכו למוזרים לאחיהם, והיו שהפכו לנכרים, שהמרו את דתם. לפי סדר הדברים, מתאר כאן את גזירות היוונים בבית שני, וראה רש״י בשבת (כג. ד״ה היו) ׳שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה׳.
כסתה כלמה – כ״ף של כלמה רפי.
כי עליך – החרפה שאני נושא היא בעבורך כ״א התחברתי עמהם למעול בך הייתי אהוב להם.
כסתה – כפל הדבר במ״ש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

כי – באר הטעם שיבושו קווי ה׳ אם לא יושיעהו, כי החרפה שנשאתי הי׳ עליך ובעבורך כמו שיבאר, וא״כ ראוי שיושיעהו ה׳ ואם לא יושיעהו יבושו קווי ה׳, כשיראו שאינו מושיע קוויו ומיחליו.
כי עליך נשאתי חרפה – הם מחרפים אותי כאיש צבוע ומכחש, המראה בעצמו תומה ויראת שדי ואיננה רק ערמה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) מ֭וּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑יוְ֝נׇכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי׃
I have become a stranger to my brethren, and an alien to my mother's children.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נוּכְרִי אִתְחַשִׁיבֵית לְאֶחָי וְהֵיךְ בַּר עַמִין לִבְנֵי אִמִי.
I have been accounted a stranger to my brothers, and [I am] like a Gentile1 to the sons of my mother.
1. Gentile: lit., son of peoples.
וצרת מג׳תנבא ענד אכ׳ותי, וכאלגריב ענד בני אמי.
ונהייתי אצל האחים שלי דחוי הצדה. ונהייתי כמו הנכרי אצל בני אמי.
מוזר, והייתי מרוחק, בעיני אחי וכנכרי בעיני בני אמי כי התנהגותי וארחות חיי בהתאם לתורתך והם נהנים מן ההפקר בשרירות לבם הרע.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

לאחי – לעשו.
to my brothers To Esau.
הייתי מוזר לאחי – מפני שאול שהיה רודפינו ולא הייתי יכול לישבא סביבם, והייתי להם כנכרי, וברחתיב לארץ פלשתים.
א. בכ״י ס״פ: ליישב.
ב. בכ״י ס״פ: וברכתי.
מוזר – והטעם השתניתי עד שלא יכירני אחי כאילו הייתי זר.
I AM BECOME A STRANGER UNTO MY BRETHERIN. Its meaning is: I have so changed that my brothers do not recognize me. I appear to them like a stranger.
מוזר – מופעל מן זר רוצה לומר כי הם יחשבו אותי לזר.
ואחי – הם בני ישמעאל.
ובני אמי – הם בני עשו.
מוזר הייתי לאחי. צדוקים ודומיהם: [ונכרי] לבני אמי. למומרים במלכות יון1:
1. כפי שמתבאר בשיעורים, אין הכוונה שישראל היו מוזרים לצדוקים, אלא ׳הייתי׳ הכוונה שחלק מישראל הפך להיות מוזר לאחיו, שנעשו צדוקים, וכן המומרים במלכות יוון נהפכו להיות ׳נכרים׳ לבני עמם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מוזר – מלשון זר.
מוזר – בעבורך אני נחשב לזר לאחי והם בני ישמעאל.
מוזר לאחי, ונכרי לבני אמי – בארתי (ישעיהו כ״ח), שהנכרי גרוע מן הזר, שהזר הוא לאותו דבר כמו ישראל אצל תרומה וכדומה, והנכרי הוא מארץ רחוקה, לאחי מן האב אני מוזר מן הירושה ולא נכרי לגמרי, ולבני אמי שאיני יורש עמהם אני נכרי לגמרי.
(ט-י) כי – מה שהייתי מוזר לאחי היה מצד שקנאת ביתך אכלתני – ר״ל שהיה לי קנאה על בני ביתך שאינם שומעים לקולך, (מציין את ה׳ עם ישראל כאב עם בני ביתו) ובזה היה לי ריב עם אחי, וגם חרפת חורפיך נפלו עלי – שהזדים המחרפים אותך הם מחרפים אותי על אמונתי.
לאחי – אולי גם הם שקנאו בו כשנמשח הוא הקטן והם נמאסו (שמואל א׳ י״ז:כ״ח) גם הם התרחקו מעליו במפלתו שלא ליכוות בגחלתו, ובאמת הוכרחו אח״כ לברוח מארצם ולהמלט אצלו (שם כ״ב:ד׳).
מוזר – שרשו זור או זרר משם זָר והוא בינוני הָפְעַל.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) כִּֽי⁠־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִיוְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי׃
Because zeal for Your house has eaten me up, and the reproaches of those that reproach You have fallen upon me.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם טְנָנָא דְבֵית מַקְדְשָׁא גְמַרֵת יָתִי וְחִסוּדַי רַשִׁיעַיָא דִמְחַסְדִין לָךְ בְּמִשְׁתַּפְּהוֹן טַעֲוַתְהוֹן לְאַיקָרָךְ נְפַלוּ עֲלָי.
For zeal for the sanctuary has consumed me; and the condemnation of the wicked who condemn you when they prefer their idols to your glory has fallen on me.
כי קנאת ביתך אכלתני – זה בנין בית המקדש (כתוב ברמז כ״ד).
למא לחקני מן חסדהם פי סבב ביתך, ומא עירני בה מן קצד תעייר קדסך.
ממה שהשיגה אותי חלק מהקנאה שלהם בסיבת הבית שלך. וכפי שהם חרפו אותי מתוך כוונה לחרף את הקודש שלך.
כי, מחמת הקנאה שבאתני מהם בגלל ביתך ומה שחרפוני בו במטרה לחרף מקדשך.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ויחתמל קו׳ כי קנאת ביתך אכלתני למא לם יבלג אלמראד פי בניאנה פיעזי אליה פי עיﹼﹶר מן אגל במא לם ירצֺא ענה כמא קאל וחרפות חורפיך נפלו עלי.
וימכן אן יריד למא [.]⁠אל אלבית מן אדֺי אלכאפרין ולחקת מן אלאמתהאן ואלאבתדֺאל פתעדוא לדֺלך אלי אלטען פי אללה תע׳ וכאן אלאלם לדֺלך כמא קאל וחרפות חורפיך נפלו עלי.
It states “My zeal for Your house has been my undoing.” Why did he (David) not achieve his aim of building (The Temple), because he attributes dishonor to himself, for displeasing Him as stated, “the reproaches of those who revile You have fallen upon me.”
It possible that is to say … the House (Temple) due to the wickedness of the heretics. They inflicted humiliation and degradation. However, they overstepped the mark resulting in the defamation of God, may He be exalted. Therefore, the suffering was for that as stated “the reproaches of those who revile You have fallen upon me.”
קנאת ביתך – ראו החיבה שנהגת בנו בעוד ביתך קיים ונתקנאו בי.
the envy of Your house They saw the love that You showed us when Your house was still existing, and they envied me.
כי קנאת ביתך – נתרחקתי ממנו.
וחרפת חורפיך – שהיו מחרפים אותך לפני כדי לביישני.
כי – טעם קנאת ביתך – שהיו הצוררים מחרפים הבית שהיה שם הארון. והקרוב כי זה המזמור נאמר ברוח הקודש על זמן הגלות. והעד: ויבנה ערי יהודה (תהלים ס״ט:ל״ו).
BECAUSE ZEAL FOR THY HOUSE. Zeal for Thy house indicates that the enemies1 cursed the edifice that housed the ark.⁠2 This psalm most likely speaks of the time of the exile and was said under the influence of the Holy Spirit.⁠3 The fact that it reads and build the cities of Judah (v. 36) is proof of this.
1. Of Israel.
2. The enemies of Israel cursed the temple.
3. For it prophesies the exile.
כי קנאת ביתך – שהם מושלים בני ואני בחוץ.
וחרפות חורפיך – חורפי הם חורפיך כי אומרם אין לי תקוה ולא נצא לעולם מהגלות ואתה אמרת להוציאנו ולגאלינו בקרוב או ברחוק.
או יהיה פירוש חורפיך על אמונת הנוצרים שמדברים סרה על האלהות.
כי קנאת ביתך אכלתני. ששקצו יוונים את אבני המזבח (ע״ז נב:): [וחרפת חורפיך. על ידי מרים בת בלגה1 וזולתה]⁠2:
1. בסוכה (נו:) ׳תנו רבנן, מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה, לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק. וכששמעו חכמים בדבר, קבעו את טבעתה, וסתמו את חלונה׳. הרי שבאותו זמן שהיוונים נכנסו להיכל ושיקצו את אבני המזבח, שאז ׳קנאת ביתך אכלתני׳, גם ׳חרפות חורפיך נפלו עלי׳ במעשה מרים בת בלגה.
2. נוסף מכת״י, וקטע זה אינו מופיע בדפוס, [אולי מחקו כי חשבו שמדובר במרים אחרת שהיתה באותו הזמן, אמה של אותו האיש שר״י]. וגם בשיעורים כתב: ׳שהרי מרים בת בילגה עשתה אותו הפועל המגונה׳. וראה פירוש רבינו לישעיה (כה ט) שמדבריו עולה פירוש נוסף לפסוק זה, ׳חרפת חורפיך נפלו עלי׳, שמה שהם גוזרים ונופלים עלי הוא כדי לחרף אותך ובגלל שאני מקווה ומצפה לך, ע״ש].
כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי. שהרי שלוש עשרה פרצות פרצו יוונים בחומת השורג (משנה מידות ב׳:ג׳)1: וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי. שהרי מרים בת בילגה עשתה אותו הפועל המגונה2:
1. ובנדפס ציין למה שאמרו (עז נב:) ששיקצו היוונים את אבני המזבח.
2. בסוכה (נו:) ׳תנו רבנן, מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה, לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק׳. הרי שבזמן שהיוונים נכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, שאז ׳קנאת ביתך אכלתני׳, גם ׳חרפות חורפיך נפלו עלי׳ במעשה מרים בת בלגה.
וחרפות – מתחלפת וחרפות רפי.
נפלו – חנו ושכנו כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח).
קנאת ביתך – על כי המה מתקנאים בתפארת בהמ״ק לזה אוכלים אותי ועוד יוסיפו לחרפני בדברים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

קנאת ביתך – מה שאני משתדל בעבור ביתך ושוקד על דלתותיו היה לי לנזק ולחרפה.
חורפיך – רשעים שתמיד יחרפוך במעשיהם הרעים או ר״ל הם חושבים לחרף אותי ובאמת אותך הם חורפים.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑יוַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃
And I wept with my soul with fasting, and that became to me a reproach.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּבְכֵית בְּצוֹמָא דְנַפְשִׁי וַהֲוָת חִסוּדְתִּי לִקְלָנָא לִי.
And I wept in the fasting of my soul; and my kindness became my shame.
ואד׳א כנת אבכי עלי ד׳נב נפסי פי צום, פיציר לי ד׳אך עארא.
ואם הייתי בוכה בצום על העון שלי. זה היה לי חרפה.
ואבכה, וכאשר הייתי בוכה בצום על חטאת נפשי היה נעשה לי הדבר לחרפה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

[ואבכה בצום נפשי – בתעניתי.]
ותהי לחרפות לי – מה שאני בוכה ומתענה לפניך הם מתלוצצים עלי.
And I bewailed my soul in fast In my fast.
and it was a disgrace for me When I weep and fast before You, they mock me.
ותהי צרתי לחרפה שהיו מלעיגים לי על תעניותי.
ואבכה – הפעול נפשי, כמו: ולבכותה (בראשית כ״ג:ב׳).
ותהי – כאשר הזכרתי כי כח השם בפועל שעבר או עתיד, וככה הוא: ואבכה – בכייה הייתה לחרפות לי.
AND I WEPT. Nafshi (my soul)⁠1 is the object of the verb va-evkeh (and I wept).⁠2 Compare, Ve-livkotah (and to weep for her) (Gen.23:2).⁠3
AND THAT BECAME. This verse is to be understood in accordance to what I have previously mentioned, namely, that the noun is implied in verbs4 in the perfect or imperfect.
Our verse is to be understood as follows: I wept a weeping…. It5 was a reproach unto me.⁠6
1. So Filwarg and Ha-Keter.
2. Ibn Ezra renders va-evkeh va-tzom nafshi (and I wept with my soul fasting): and I bewailed my soul in a fast. The point is that evkeh is transitive. The Hebrew word for cry is usually intransitive. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Here too the Hebrew word for cry is transitive, for ve-livkotah is to be rendered, and to bewail her. See Ibn Ezra on Gen. 23:2).
4. See Ibn Ezra on Ps 3:8. According to this note va-evkeh va-tzom nafshi (and I wept with fasting) is to be rendered, and I bewailed my soul with a bewailing in a fast.
5. The weeping.
6. My enemies laughed at my weeping. Rashi.
ואבכה בצום נפשי – חסר ו״ו כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), כאילו אמר ואבכה ובצום נפשי כמו תענו את נפשותיכם (ויקרא ט״ז:כ״ט) כלומר אני בוכה ומתענה תמיד.
ותהי לחרפות לי – אתה לי לחרפות שיחרפוני עליך.
או פירושו שיחרפוני הנוצרים על אמונת האמת שאני מחזיק בה ולא אשוב לאמונתם אם כן אתה לי לחרפות.
ואבכה בצום נפשי. על שביטלו ממנה1 תורה ומצוות לאבדה2: ותהי לחרפות לי. ׳נפשי׳ היתה לי לחרפה, במיעוט ידיעתה3:
1. הכוונה ל׳נפשי׳. וי״ג ׳ממני׳ עיין כת״י.
2. לאבד את ׳נפשי׳, וכמו שכתב (פסוק ב) ׳כי באו מים עד נפש - שהיו רוב גזירותם לבטל מישראל תורה ומצוות׳, שהיו גזירות על הנפש יותר מעל הגוף.
3. ׳נפשי׳ הנזכרת בתחילת הפסוק, היא היתה ׳לחרפות׳, שהתביישתי בחוסר ידיעתה, ועל הנפש אמר ׳ותהי׳ בלשון נקבה.
וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי. שהייתי בוכה על ׳נפשי׳ בצומות, וַתְּהִי ׳נפשי׳ זאת לַחֲרָפוֹת לִי, שלא הייתי יכול לעשות פעולות ׳נפשי׳ השכלית, כי אם פעולות נפש הבהמית, באופן שהיתה ׳לי לחרפות׳1:
1. בנדפס: ׳ואבכה בצום נפשי – על שביטלו ממנה תורה ומצוות לאבדה, ותהי לחרפות לי – נפשי היתה לי לחרפה במיעוט ידיעתה׳.
ואבכה – וכאשר אבכה בעת תהיה נפשי בצום.
ותהי – הבכיה תהיה לי לחרפה באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות.
(יא-יב) ואבכה – כשאבכה להתפלל על זאת היא לי לחרפה, וכשאתנה לבושי שק להתאבל ע״ז אהי להם למשל.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑קוָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל׃
I made sackcloth also my garment, and I became a byword to them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םרד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֲבֵית תְּחוֹת כְסוּתִי סַקָא וַהֲוֵית לְהוֹן לְמַתְלָא.
And I put sackcloth in place of my clothing; and I became a proverb to them.
ואד׳א ג׳עלת לבאסי מסחא, צרת להם מת׳לא.
ואם הייתי עושה את הלבוש שלי שק. הייתי נהיה להם למשל (לשנינה).
ואתנה, ואם שמתי לבושי שק נהייתי להם למשל.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואתנה לבושי שק, ומתוך כך: ואהי להם למשל.
ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל – כי על כל דבר גרוע יזכירוני.
(יב-יג) וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם – ליוונים – לְמָשָׁל, באופן שיָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וגו׳:
ואתנה – וכאשר אתן לבושי שק בעבור התשובה המה מביאים ממני משל בדרך לעג.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םרד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַרוּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר׃
Those that sit in the gate talk of me and I am the song of the drunkards.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְמַלְלוּן עֲלַי יָתְבֵי תַרְעָא בֵית קַרְנָתָא וְזִמְרֵיהוֹן דְאָזְלִין לְמִשְׁתֵּי מַרְוָת בְּבֵית קַרְקַסְוָן.
Those who sit in the gate will speak about me in the marketplace,⁠1 and [in] the songs of those who come to drink liquor in the circuses.
1. Marketplace: translation uncertain. Cf. Lamentations Rabbah 3.5 et par.
ישיחו בי יושבי שער – (כתוב ברמז תתרי״ד).
יתחדת׳ בי אלג׳אלסין פי אלמחל, וצרת כאלחאן שארבי אלמסכר.
יספרו עלי יושבי המקומות (שיחות עמי הארץ). ונהייתי כמו הלחנים של השותים שכר.
ונגינת, ונעשתי כנגינת.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

[ונגינות – בי לשותי שכר.]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 (עם הכותרת ״מצ׳⁠ ⁠⁠״) ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
and melodies they made of me for those who imbibe strong drink.
וכפל לשון שעליו, ונגינות שותי שכר – וכן הוא: שותי יין בשיר.
ישיחו – יספר שילעגו לו בני אדם יושבי שער בעבור עוונותיו.
THEY… TALK. The psalmist relates that the people who sit in the gates mock him because of his sins.
ישיחו – כשיאספו לשבת בשער או לשתות כי היא שיחתם ללעג וקלון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ישיחו – ענין ספור דברים.
יושבי שער – השופטים היושבים בשערי העיר אף המה ישיחו בי עם שאין מדרך החשובים לדבר דברים של מה בכך.
ונגינות – שותי השכר ינגנו בדברי הקורות אותי בדרך לעג ובזיון.
(יג-יד) ישיחו בי יושבי שער ואני תפלתי – אומר אולם בעת שישיחו בי יושבי שער, ושותי שכר עושים ממני נגינות להתלוצץ, בעת ההיא אני תפלתי לך – כי העת הזאת שהם מתלוצצים עלי היא עת רצון – ובעת ההיא תפלתי אלהים ברב חסדך ענני
א. שתענני מצד החסד,
ב. שתענני באמת ישעך – מצד האמת על ישעך, היינו מצד ההבטחה שהבטחת להושיע לי.
ישבי שער – העיר, ששם יושבים הבטלנים לראות יוצא ובא.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי⁠־לְךָ֨׀ יְהֹוָ֡היְ⁠־⁠הֹוָ֡העֵ֤ת רָצ֗וֹןאֱלֹהִ֥ים בְּרׇב⁠־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃
But I, may my prayer1 to You, Hashem, be at a favorable time. God, in Your great kindness, answer me with Your steadfast salvation.⁠2
1. May my prayer | תְפִלָּתִי – See Rashi and Ibn Ezra that the verse comprises a request.
2. with Your steadfast salvation | בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ – Often in Tanakh, "אמת" takes the connotation of "faithfulness" rather than simply "truth", and see the commentary attributed to Rashbam who similarly translates the phrase as: "your enduring salvation". See also Malbim who notes that "אמת" refers to the keeping of a promise, so that the psalmist is asking that Hashem deliver him both out of mercy and compassion and also out of obligation, to keep God's promise.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא צְלוֹתִי קֳדָמָךְ יְיָ בְּעִדָן רַעֲוָת אֱלָהָא בִּסְגִיעֵי טוּבָךְ עֲנֵי יָתִי בִּקְשׁוֹט פּוּרְקָנָךְ.
But as for me, my prayer is in your presence, O LORD, in the time of favor; O God, in the abundance of your goodness answer me in the truth of your redemption.
(א-ב)
למנצח על שושנים – הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. אמר שלמה (שיר השירים ז׳:ז׳) מה יפית ומה נעמת אהבה. ישראל יפים ונעימים עומדים על הים ורואין להקב״ה היו יפים ונעימים. ראו אותו בסיני נעשו ישרים כשנתן להם התורה שנאמר (משלי ב׳:ז׳) יצפון לישרים תושיה ואומר (תהלים קכ״ה:ד׳) היטיבה ה׳ לטובים ולישרים. ראוהו נכנס לאהל מועד נעשו צדיקים שנאמר (שם ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה׳. וכשראוהו על הים נעשו שושנים שנאמר למנצח על שושנים. אימתי כי באו מים עד נפש.
(יד) ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון – ר׳ יוסי בר חלפתא אומר עתים לתפלה במזמור למעלה מזה.
ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך – אמר הקב״ה דוד בשביל שאתה יחידי אמרת עת רצון אבל תפלת צבור אינה חוזרת ריקם, כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו, אבל ביחיד פעמים פתוחים פעמים נעולים (כתוב לעיל ברמז תשפ״ט וברמז תק״ט).
ואנא אצלי לך יא רב פי וקת אלפרץ׳, אללהם בכת׳רהֵ פצ׳לך אג׳בני בחק גות׳ך.
ה׳! ואני מתפלל אליך בעת חיובי התפילה. ה׳! לפי רבויי החסד שלך תענה אותי בישועתך האמתית.
ואני, ואני מתפלל אליו ה׳ בזמן התפלה.
ופירשתי עת רצון, זמן התפלה לפי שהיא שעת הרצון.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ופסרת עת רצון, וקת אלפרץ׳, לאנה הו וקת אלרצ׳א.
ואני תפלתי לך י״י – יהי עת תפלתי עת רצון.
But, as for me, may my prayer to You, O Lord, be may the time of my prayer be a desirable time.
ואני תפילתי לך – כלומר הם שותים שכר ומנגנים עליו, ואני אתפלל לך ויהיה עת רצון.
אלהים ברוב חסדך ענני – ברוב חסדך, אתפלל לך.
אמת – לשון קיימא.
ואני – מתפלל אולי אמצא עת רצון.
באמת ישעך – בישעך באמת.
ויש אומרים: כמו: בבעל פעור (דברים ד׳:ג׳), בעבור. ואיננו נכון בעיני.
BUT AS FOR ME. But I pray, perhaps it will be1 an acceptable time.⁠2
WITH THE TRUTH OF THY SALVATION. Be’emet yishekha (with the truth of thy salvation)⁠3 is to be interpreted as if written be-yishekha be’emet4 (truly with Your salvation).⁠5 Some say that the bet of be-emet (with truth) is to be rendered “because.”6 Compare be-va’ al pe’or (In Baal peor)⁠7 (Deut. 4:3). However, this does not appear to me to be correct.
The following is my prayer: Deliver me out of the mire (v. 15). The reference is to the deep mire (v. 3).⁠8
1. Literally, perhaps I will find.
2. That is, I pray, and I hope that it is an acceptable time. In an acceptable time can not be taken literally, for the psalmist has no way of knowing if the time is propitious or not.
3. Literally, in truth, your salvation.
4. Literally, with Your salvation in truth.
5. Help me in reality.
6. According to this interpretation be’emet yishekha means, because of Your true salvation.
7. According to Ibn Ezra this is to be rendered, because of Baal-peor. See Ibn Ezra on Deut. 4:3.
8. The reference is to the deep mire mentioned in verse 3.
ואני תפלתי לך – הם משיחים בי ומלעיגים לי ואני אין לי אלא תפלתי לך שתושיעני מידם.
ואמר עת רצון – כלומר אני תפלתי לך תמיד אולי יהיה באחת עת רצון לי שתקבל את תפלתי להוציאני מן הגלות.
ענני באמת ישעך – ברוב חסדך ואמתך ענני שתאמת הבטחתך לי. המענה הוא ישעך שתתן לנו והאמת הוא הישועה והחסד להחיש הישועה. לפיכך אמר ברב כי רב חסד צריך להחיש הגאולה ולא יפנה למעשינו הרעים.
ואני. המשורר אשר עתה בבית ראשון או במשכן1, תפילתי לך ה׳ - על הדורות הבאים - עת רצון שהוא עתה, בטרם תקצוף על ישראל בעוונם:
1. אם שדוד התפלל בעצמו במשכן, או שחיבר את המזמור כדי שהלויים ישירו אותו בבית המקדש כשייבנה.
אמר המשורר, וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עתה1, שהוא עֵת רָצוֹן, שהרי תפילות ישראל בגלות לא תהיינה ב׳עת רצון׳, שאינם מתפללים לה׳ בלב שלם מרוב צרותיהם, לפיכך אני מתפלל לך עתה עליהם, שהוא ׳עת רצון׳: אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ – באותו הישע האמיתי:
1. ׳המשורר אשר עתה בבית ראשון או במשכן, תפילתי לך ה׳ – על הדורות הבאים – עת רצון שהוא עתה, בטרם תקצוף על ישראל בעוונם׳.
באמת – ענינו דבר מקויים.
ואני תפלתי – אבל אני אתפלל לפניך ואינני פונה ללעגם.
עת רצון וגו׳ – ר״ל ברב חסדך יהיה עת רצון וענני בישע אמת ומתקיים.
חסדך, באמת – מבואר בכ״מ שהחסד הוא בדבר שאינו מחויב, והאמת הוא לקיים דבר המובטח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ואני – להפך מהם, תפלתי לך ה׳ שתבא עת שתרצני.
באמת ישעך – ענני בישעך שלא יעדר בודאי למשועים לך.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל⁠־אֶטְבָּ֑עָהאִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּׂנְאַ֗י וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי מָֽיִם׃
Deliver me out of the mire, and let me not sink. Let me be delivered from those that hate me and out of the deep waters.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פְּצֵי יָתִי מִן טִינָא וְלָא אֶטְמוֹעַ אִתְפְּצֵי מִן סָנְאַי דְדָמִין לְעוּמְקֵי מוֹי.
Deliver me from exile, which is likened to mud, and I will not sink; let me be delivered from my enemies, who are like the depths of waters.
הצילני מטיט ואל אטבעה מדינה של גיהנם שנאמר (שם מ׳:ג׳) ויעלני מבור שאון מטיט היון.
הצילני מטיט ואל אטבעה – מדינה של גיהנם שנאמר ויעלני מבור שאון מטיט היון.
כ׳לצני מן הד׳א אלטין לא ארסך׳ פיה, בל אנג׳ו מן שאניי ומן מאהם אלעמיק.
ואתה תציל אותי מהטיט הזה ולא אשקע בו. אלא תציל אותי משונאי ומהמים העמוקים שלהם.
הצילני, הצילני מן הטיט הזה האמור לעיל בפסוק ג ואל אטבע בו אלא אנצלה משונאי וממימיהם העמוקים.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

הצילני מטיט שאמר למעלה (תהלים ס״ט:ג׳).
וזאת היא תפלתי: הצילני מטיט – זה הוא: ביון (תהלים ס״ט:ג׳), וממעמקי מים – כנגד מצולה (תהלים ס״ט:ג׳).
THE DEEP WATERS. The Deep waters correspond to the deep pit (v. 16).⁠1
1. Which contains mire. See verse 3.
הצילני – וזאת היא תפלתי: אל אטבעה. ואמר למעלה טבעתי ביון מצולה (תהלים ס״ט:ג׳.
הצילני מטיט. של מלכות בבל1: ואל אטבעה. בגזירת המלך שיצוה עבודת צלם הזהב שהקים: אנצלה משונאי. המן והכותבים שטנה על בנין בית המקדש: וממעמקי מים. מלכי יון2:
1. שבמצולה יש טיט.
2. כמו שכתב (פסוק ג).
(טו-טז) הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה. שהיו מלחמות מלכי בית חשמונאי זה עם זה, הורקנוס ואריסטובלוס1: אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם2, אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם שהוא [ישמעאל]⁠3, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה – שהוא בבל4, וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיה – שהוא יוון, שבלשונם5 הרעו לישראל, כמו אותו הזקן שלעז להם בלשון יוונית בגמר סוטה (מט:)6:
1. בסוטה (מט:): ׳תנו רבנן, כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים׳. ופירש רש״י, ׳מלכי בית חשמונאי – שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה, הורקנוס ואריסטובלוס, היה הורקנוס מבחוץ – צר על ירושלים, והביא עמו חיל רומיים׳. ובבראשית (לז כח) פירש רבינו את עניין מכירת יוסף על דרך ׳מעשה אבות – סימן לבנים׳: ׳וכן קרה לנו בבית שני שמכרו קצתינו את קצתינו ביד האומות, בפרט כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, ששעבדו ישראל לרומיים וגרמו לנו זה הגלות, כמו שהיה הענין במכירת יוסף שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים כדבריהם ז״ל (שבת י:)׳.
2. יוון (פסוק א-ג).
3. צ״ל ׳אדום׳, ראה מש״כ (פסוק א-ג).
4. ׳אין מצולה אלא בבל׳ (סנהדרין צג.), וכמש״כ (פסוק א-ג).
5. ׳פיה׳.
6. ׳ת״ר, כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים, בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים, היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן, כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם, למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א״י ארבע מאות פרסה, אותה שעה אמרו, ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית׳. ופירש רש״י שם: ׳חכמת יוונית – לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירין בו׳. ובנדפס: ׳ואל תאטר עלי באר פיה – באר, שהיא ׳מעמקי מים׳ של מלכות יון, אל תאטר עלי לדבר בלשון ׳אטר׳ ובלתי מורגל, כמו שקרה בימי הורקנוס ואריסתובלוס, שהלשין זקן את ישראל בלשון יווני בלתי מורגל׳. [ויש לציין כאן לדברי ר״א מנולה בהקדמת פירושו למזמור ק״כ, שם האריך בדין לימוד חכמות חיצוניות, וכתב: ׳ואחרי שרבו המתפרצים והכופרים בחלקת לשון נכריה, גזרו גם על הלשון יוונית. ואמנם ראוי להקדים ולדעת כי באנשי יוון היו ב׳ לשונות, הן עוד היום הלועז שהוא הלשון המסודרת כמו הלאטינ״ו, והלשון שהיו מדברים בה אנשי ההמון כגון הוולגאר״ו. הלשון המסודרת ההיא תקרא חכמה, והוולגאר״ו אינה לא חכמה ולא מלאכה, רק בת קול יוצאת מהר חור״ב הלשון המסודרת ופרסום הסכמת ההמון. ולפי שרוב החכמות ומכתבי עמל כתבו בלשון המסודרת ולא בלשון ההמון, לפיכך גזרו למען עשה משמרת למשמרתם גם על הלשון המסודרת הנק׳ חכמה יוונית גם היא והיא פתח לחטאת החכמה העיקרית שנכתבה בלשון ההיא. ובכן בפרק עגלה ערופה ׳בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמה יוונית׳, הרצון לשון הלאטינ״ו שלהם, כי בראותם שישראל היו עתידים לגלות בהם ולהטמע ביו״ן מצולה ואין מעמד אנשי מעשה לעכב על ידם מן היום ההוא והלאה, גזרו על החכמה ההיא מלשון יוונית כאמור, אך לא על הוולגאר״ו שלהם, כי אי איפשי בתקנת חכמים כגון זו הואיל ובעוונותינו באנו בגלות מכפרת אל תוך העמים, אדרבא מוכרחים אנחנו לדבר בלשון עם ועם למען נוכל להשיג מבוקשנו ולהטפל עמהם כדי חיינו וכו׳, ולפיכך כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה, שהיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים והיו בכל יום ויום מעלים להם תמידים, היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמה יוונית, הרצון בלאטינ״ו שלהם, ולעז עליהם בחכמה יוונית באותה הלשון שלא היו מכירים בה ההמון, ולא הרגישו בלעיזתו עד שיצא מה שיצא, באותה שעה אמרו ארור מגדל חזירים וארור מלמד את בנו חכמה יוונית, היינו הלשון המסודרת שלהם, וכ״ש החכמה עצמה, אבל לא אסרו לשון היונים ההמונית, כי אי איפשר לאוסרה, שהיא נלמדת בשמיעת האזן לבד בלי עיון וסדרים. ולפיכך פירש רש״י ז״ל חכמה יוונית בני פלטרין הקרובים למלכות היו מספרים בה, כי היו מספרים בלשון הלועז והלאטינ״ו שלהם ולא בלשון ההמון, ולפיכך התירוה לבית ר״ג שהיו קרובים למלכות. והלשון הזאת קללוה קללה נמרצת בההיא עובדא דהורקנוס ואריסטובלוס, וחזרו וקללוה ונדוה וגזרו עליה לגמרי בפולמוס של טיטוס, שהיה כמו מאה ועשר שנים אחר העניין הראשון שאז היה פומפיאוס נלחם עמהם להמליך את הורקנוס. ואין להאמין שהיתה חכמה הלציית שהיו מדברים בה בהלצה וחידות ולא שהחכמה יוונית היתה הלמוד באופני עבודותיהם שהיא כמו הטיאולוגי״ה שלהם כאשר פירש מחבר ספר ׳דרך אמונה׳ מאמר ב׳ שער נ׳, שאינם אלא דברי נביאות במחילה מכבודו, גם כי היטיב לדבר בחקירה ההיא והוציא כלל ראוי לכל בן ישראל לקיים דבריו, אבל החכמה יוונית הראשיית היא הפילוסופיא שיסדוה וחזרו ויסדוה חכמי יוון אשר לפיכך נקראת על שמם, וגם הלשון הלאטינ״ו שלהם הלא חכמה תקרא וגם אותה אסרוה לנו, ולא התירו כי אם לשון המונם שאי איפשר לשמוע שסופו להשמע׳].
מטיט – הוא משל על הצרות.
ואל אטבעה – להיות נשקע ונאבד.
וממעמקי מים – ר״ל והרי הוא כאלו אנצל ממעמקי מים.
הצילני – נגד מ״ש טבעתי ביון מצולה בקש הצילני מטיט ואל אטבעה – ונגד מ״ש באתי במעמקי מים, רבו שונאי חנם, בקש אנצלה משונאי וממעמקי מים – ור״ל כי כשינצל מן המים הוא ירא משונאיו העומדים על שפת המים להרגו, וכשישאר במקומו מתירא מן המים, מבקש שיצילהו ה׳ משניהם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) אַל⁠־תִּשְׁטְפֵ֤נִי׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִםוְאַל⁠־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑הוְאַל⁠־תֶּאְטַר⁠־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃
Do not let the waterflood overwhelm me; do not let the deep swallow me up; and do not let the pit shut her mouth upon me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא יִגְלֵי יָתִי עַם תַּקִיף וְלָא יִסַלְעֵם לְמֶחְפֵּי עֲלַי מְצוּלְתָּא חָסִין וְלָא תִפְתַּח עֲלַי גֵהִנָם פּוּמָהּ.
A mighty king1 will not send me into exile, and the powerful deep will not swallow me to cover me up, and the mouth of Gehenna will not be opened up for me.⁠2
1. King: + who is like a current in the water.
2. The powerful deep... up for me: a mighty ruler will not swallow me up, Gehenna will not be opened up for me.
ולא יג׳רני תיארה ולא יבלעני קערה, ולא תטבק עלי פמהא בירה.
ולא יסחף אותי הזרם שלו (של הטיט הזה) ול יבלע אותי הקרקעית שלו (של הטיט הזה). ושלא תסגור עלי באר את הפה שלה.
אל, ואל ימשכוני גליו העזים ואל תבלעני מצולתו ואל תסגור עלי בורו את פיה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וקאל ואל תאטר יעני לא תקביץׄ וכדֺלך יעני בקו׳ איש אטר יד ימינו (שפטים ג:טו) מקבוץׄ אלימין מ⁠[....] בל [י]⁠סאר מן דונהא.
It states “let [the mouth of the Pit] not close over me,” which means to constrict and so too it means for “a left-hand” (Jud. 3:15), the right (hand) is constricted … but left hand is not.
ואל תאטר – ואל תסגור עלי.
באר – צרה נכרייה זו את פיה לבלעיני.
תאטר – כמו איטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו) סגור יד ימינו שאינו משתמש בה.
and let not...close And let it not close over me.
a well This strange trouble [shall not close] its mouth to swallow me up.
close Heb. תאטר, as: "with a shriveled (אטר) right hand" (Shofetim 3:15) that he does not use it.
אל תאטר – אל תסגר, פן אוכל לצאת משם,⁠1 כמו: אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו, כ׳:ט״ז) – שסוגר ימינו ועושה כל צרכו בשמאל.
1. כלומר: כדי למנוע אותי מלצאת משם.
אלאואל תאטר עלי באר פיה – כי יש שם מים חיים.
ותאטר – כמו: תסתם ותסגר, כמו: איש אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו).
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״אך״.
AND LET NOT THE PIT1 SHUT HER MOUTH UPON ME. For it contains living waters.⁠2
The word tetar means, close or shut. Compare, itter (left-handed)⁠3 in a man left handed (Judges 3:15).
1. Hebrew, be’er. Literally, well.
2. A well has a “mouth” through which its waters bubble up.
3. According to Ibn Ezra, an itter is a person whose right hand is shut, that is, one who is left-handed.
ואמר: אל תשטפני ואל תבלעני, ולמעלה טבעתי שטפתני מ״ש למעלה הוא על דרך הצרה הגדולה הקרובה למות כי הקרוב למות יאמרו עליו מת כמו שכתוב בנבל: וימת לבו, ולא מת עד עשרה ימים. ואמר בירמיהו: וימת תחתיו מפני הרעב (ירמיהו ל״ח:ט׳). ומה שאמר עתה אמר על המיתה הגמורה שלא אהיה בגלות כל ימי עולם.
אנצלה משונאי וממעמקי מים – זכר המשל והנמשל.
ו״ו וממעמקי מים ו״ו ההשואה כמו ושמועה טובה מארץ מרחק (משלי כ״ה:כ״ה) כמו שכתבנו במזמור שלמעלה מזה וכן אמר אנצלה משונאי כמו אם אנצלה ממעמקי מים. פירוש השונאים כמו מעמקי מים.
אל תשטפני ואל תאטר עלי – ואל תסגור וכן אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו). ואם יסגור פי הבאר אין לי מוציא ממנו והבאר הוא הגלות.
אל תשטפני שבולת מים. [מלכות רומיים]⁠1: ואל תבלעני מצולה. שלא יִכְלוּ בבבל המיוחסים מישראל שבה: ואל תאטר עלי באר פיה. ׳באר׳ - שהיא ׳מעמקי מים׳ של מלכות יון, ׳(ו)⁠אל תאטר עלי׳ לדבר בלשון ׳אטר׳ ובלתי מורגל2, כמו שקרה בימי הורקנוס ואריסתובלוס, שהלשין זקן את ישראל בלשון יווני בלתי מורגל (סוטה מט:):
1. עי׳ דפו״ר וכת״י.
2. אך המפרשים פירשו ואל תאטר עלי - ואל תסגור, והבאר הוא הגלות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

תאטר – האל״ף בשוא לבדו במדוייקים.
תאטר – ענין סתימה וסגירה ודוגמתו אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו).
ואל תאטר – עם שכבר נפלתי לבאר המים אל תסגר עלי פיה לבל אוכל לעלות ר״ל לא אשתקע בה.
אל תשטפני – ר״ל שאין לי עצה להנצל משונאי רק או אם השבולת תשטפני מפה, או שתבלעני מצולה לבל יראני, או שהבאר תאטר עלי פיה בל אתגלה לפניהם, ע״ז מבקש שלא בדרכים אלה ינצל משונאיו, רק
תאטר – לשון סגירה ומקורו טר מקור נטר וטירה, שאדם נוטר וסוגר רכושו בתוך טירתו, וטור בלשון ארמי הוא צוק בלשון הקדש וממנו שרש צרר.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) עֲנֵ֣נִי יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה כִּי⁠־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי׃
Answer me, Hashem, for Your mercy is good; according to the multitude of Your compassions turn to me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עֲנֵי יָתִי יְיָ אֲרוּם טָב חַסְדָךְ הֵיךְ כִּסְגִיעוּת רַחֲמָךְ תִּסְתַּכֵּל לְוָתִי.
Answer me, O LORD, for your kindness is good; look towards me with the abundance of your compassion.
אללהם אג׳בני פאן פצ׳לך כ׳יר, וכמא רחמתך כת׳ירה ולי אלי בהא.
ה׳! תענה לי לפי שהחסד שלך הוא טוב. וכפי שרחמיך מרובים תפנה אותם אלי.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

עניניכי טוב חסדך – הטעם מטיב.
או כמה הוא טוב לי.
ANSWER ME, O LORD, FOR THY MERCY IS GOOD. The meaning of ki tov chasdekha (for Thy mercy is good) is, for Your mercy does good. Or its meaning is; how good Your mercy is for me.
ענני י״י – פירוש כי טוב חסדך – חסדך טוב הוא ולא יהיה נמנע ממני ואעפ״י שאני חוטא כרב רחמיך פנה אלי לא כמעשי.
(יז-יח) עֲנֵנִי ה׳ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ וגו׳, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ וגו׳, שהרי ישראל נידונו בהסתר פנים בגלות, כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי:
ענני ה׳ כי טוב חסדך – ותוכל להצילני בדרך טוב כפי חסדך, (ר״ל שיוכל להנצל ע״י שיברח מירושלים כמשל שתשטפהו השבולת, או ע״י שיסתר במערות כמשל בליעת המצולה, או שישגב בעיר מבצר כמשל שתאטר עליו באר פיה), כי טוב,
א. מצד החסד,
ב. מצד הרחמים שיראה בעניו, עז״א כרוב רחמיך פנה עלי.
כי טוב חסדך – מלשון ההיטב חרה לך (יונה ד׳:ד׳) לשון רבוי ובלשון ארמי טובא ענינו הרבה וכן בלשון צרפת bien ונופל על רב רחמיך שאחריו.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) וְאַל⁠־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵעַבְדֶּ֑ךָ כִּי⁠־צַר⁠־לִ֝֗יא מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃
And do not hide Your face from Your servant for I am in distress. Answer me speedily.
א. כִּי⁠־צַר⁠־לִ֝֗י א=כִּי⁠־צַר⁠־לִ֝י (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַל תִּסְתַּלַק שְׁכִנְתָּךְ מֵעַבְדָךְ אֲרוּם עַיִק לִי סַרְהֵב עֲנֵי יָתִי.
And do not remove your presence from your servant, for I am in distress; hasten, answer me.
ולא תחג׳ב רחמתך ען עבדך, ואד׳א צ׳אק לי אסרע ואג׳בני.
ואל תמנע את רחמיך מהעבד שלך. ותענה לי מהר לפי שהוצק לי הענין.
פניך, רחמיך מעבדך וכאשר צר לי מהר ענני.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואל – בעבור היותו במקום נסתר במעמקי מים.
AND HIDE NOT. The psalmist said hide not because he was in a hidden place, that is, in the deep waters.
ואל תסתר פניך – כמ״ש פנה אלי והוא על דרך משל כי מי שאינו חפץ באדם מסתיר פניו ממנו ולפי שצר לי מאוד צריך שתענני במהרה.
ואל תסתר פניך. בגלות אחרון1:
1. בכת״י: רומיים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

מהר ענני – על כי הצרה כבר הוגשה.
ואל ולא לבד שתענה אותי ותפנה אלי, כי גם אל תסתר פניך מעבדך – בענין שאראה אותך שאתה עומד להושיעני, ואחר שצר לי מהר ענני מבלי עיכוב.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) קׇרְבָ֣ה אֶל⁠־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃
Draw near to my soul, and redeem it; ransom me because of my enemies.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קְרֵב לְוַת נַפְשִׁי פְּרוֹק יָתָהּ מְטוּל דְלָא אִתְרַבְרְבוּ עֲלַי בַּעֲלֵי דְבָבִי פְּרוֹק יָתִי.
Draw near to my soul, redeem it, so that my enemies may not claim superiority over me, redeem me.
וקרב אלי נפסי מא יכפהא, ועלי מא כרה אעדאי אפדני.
ותקרב אל נפשי מה שיגאל אותה. ותפדה אותי מהדברים שאני שונא.
קרבה, וקרב אל נפשי מה שיגאלנה ועל אף אויבי פדני.
ותמצא מלת למען כאשר היא אמורה כלפי ה׳ יתהדר ויתרומם אפרשהו כפי שהוא ראוי לו׳1, וכשהוא מוסב כלפי האויבים אפרשהו ׳על אפם׳ כמו שעשיתי בפירוש למען אויבי פדני2.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

1. כגון כג ג, כה ז-יא. לא ד. מד כז. מח יא.
2. לעיל ה ט. ראה שם.
ותג׳ד למען אד׳א כאן מצרופא אלי אללה עז וג׳ל אפסרה כמא הו לה אהל, ואד׳א נחי בה אלי אלאעדא פסרתה עלי כיודהם כמא קלת פי תפסיר למען אויבי פדני.
וקאל אבו זכריא צאחב כתאב חרוף אללין אן קרבה אל נפשי גאלה שאדֺ מן גאין באב פצל אלתי אתﹶי בזיאדה אלהא עלי פעלה מתֺל שמע שמעה שלח שלחה וכאנה אנמא גא עלי מתֺל קרוב מ⁠[תֺל] שמור שמרה זכור זכרה והו מן באב קרב עד הנה (שמואל ב כ:טז) [... ...] אן כאן כמא קאל פאן גאלה [... ...] איצֺא כאן אמר אלמונתֺ מן פעל אנמא יאתי עלי מתֺאל פעלה מתֺל אהבה ותצרך (משלי ד:ו) אי פעלנה מת⁠[ל]?
Abu Zakariyyah states in his books Kitāb al-Harūf al-Lîn that “Come near to me and redeem me” is an exception to the rule of the paragogical Hē following the pattern Pāʾlāh like S-M-ʾ and Shāmeʾāh, SH-L-Ḥ and Shāleḥāh. Instead it follows the pattern ‘Qārôv’ [exactly like] ‘Shāmôr’ and Shômrāh, ‘Zākhôr’ and ‘Zokhrāh.’ It is from the rule “to come over here(2 Sam. 20:16) … Therefore, if it is as he said, then ‘Geʿālāh’ … also as the feminine imperative from Peʾāl, therefore, it follows the pattern Peʾālāh as in “Love her (ʾehāvehā) and she will protect you(Prov. 4:6) as in ‘Peʾālenāh’ like? ...
קרבה אל נפשי – קְרַב אלי.
גְאַלָה – גאול אותה.
Come close to my soul (Come close to me.)
redeem it Heb. גאלה, [equivalent to] גְאוֹל אוֹתָה.
גאלה – לגאלה.⁠א
א. בכ״י (בחילוף הסדר): לגאלה – גאלה.
קרבה – אמר ר׳ משה: כי קרבה כמו: וקרב אותם (יחזקאל ל״ז:י״ז).
ומלת גאלה – כמו: גאולתה. וככה יפרש ר׳ משה קרבה דרך ציוויא פועל יוצא, ויתפלל לשם: קרבה גאולת נפשי, כמו: וקרב אותם (יחזקאל ל״ז:י״ז), שהוא ציוויב כמו: בלע י״י פלג לשונם (תהלים נ״ה:י׳), על כן וקרב (יחזקאל ל״ז:י״ז) כולו פתוח.
וגאלה – שם פתח,⁠ג כמו: זהבה שללה, על כן הוא: גאולתה, כך פירש לי החכם שיחיה.
והנכון: שהוא כמו: זכרה לי, וגאלה – ציווי,⁠ד על דרך ולמדה את בני ישראל (דברים ל״א:י״ט).
או תחסר מלת אשר. וכן הוא קרבה אל נפשי אשר גאלה. והטעם מי שגאלה וטעם למען אויבי – שיעשו לי חמס.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״ציוי״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ציוי״.
ג. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״פתח״.
ד. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ציוי״.
DRAW NEIGH UNTO MY SOUL. Rabbi Moses says that korvah (draw neigh) is similar to the word ve-karav (and join them) in and join them (Ezek. 37:17).⁠1 Ve-karav ge’alah (and redeem it) means, its redemption.⁠2
Rabbi Moses explains as follows:⁠3 The word korvah is a transitive verb in the imperative. The psalmist prays to God: “Draw neigh the redemption of my soul.”4 Korvah is similar to ve-karav (and join)⁠5 in and join them6 (Ezek. 37:17) which is an imperative7 like the words balla (destroy) and palag (divide)⁠8 in, Destroy, O Lord, and divide their tongue (Psalms 55:10). Ve-karav9 is therefore entirely vocalized with pattachs.⁠10 Ge’alah is a noun vocalized with a pattach.⁠11 Compare, zehavah (her gold);⁠12 shelalah13 (spoil of it) (Deut. 13:17). Ge’alah is similar to ge’ullatah (her redemption.)⁠14 This is the way the wise man,⁠15 may God grant him life,⁠16 explained it me.⁠17
However, in reality korvah is similar to zokhrah (remember)⁠18 in Remember unto me (Neh.5:6). Ge’alah (redeem it) is an imperative similar to lammedah (teach thou) in and teach thou it the children of Israel (Deut. 31:19).⁠19 On the other hand the word asher (that) might have been omitted from our verse.⁠20 Our clause is to be interpreted as if written korvah el nafshi (Draw close to my soul) asher ga’alah. The meaning of asher ga’alah is, the one who redeemed it.⁠21
The meaning of because of mine enemies is, because of mine enemies who do violence to me.
1. In other words korvah is transitive, for korvah is a variant of karav. (Filwarg) The root kof, resh, bet is intransitive in the kal and is transitive in the piel. According to Rabbi Moses karav in Ezek. 37:17 is a variant of karev (a piel).
2. Ge’alah is a variant of ge’ullatah (its redemption).
3. This paragraph is a gloss by a student of Ibn Ezra It relates how Ibn Ezra explained Rabbi Moses’ interpretation to him. Filwarg.
4. Our verse reads: korvah el nafshi ga’alah. Rabbi Moses interprets this as: Draw neigh to my soul, its redemption
5. That is to karav. In other words korvah is a piel.
6. Literally, and cause them to come close to each other.
7. In the piel.
8. Balla and pallag are piel imperatives. Similarly, the word karav in ve-karav. However, the kaf in karav is vocalized with a kametz rather than a pattach because it comes before a guttural.
9. That is korvah.
10. Actually kametz, pattach. Ibn Ezra’s student refers to the kametz as a pattach.
11. Ga’al. Ga’alah is the noun ga’al plus the pronoun otah.
12. Which is the word zahav and the pronoun otah.
13. Which is the word shalal plus the pronoun otah.
14. It is the word ge’ulah plus the pronoun otah. Ge’alah is the masculine form of ge’ullatah. It consists of the word ga’al plus the pronoun otah
15. Ibn Ezra.
16. Ibn Ezra was still alive when the gloss was inserted.
17. The insertion of Ibn Ezra’s student ends here.
18. Zohkrah is a variant of zekhor. It is a kal imperative. Korvah is similarly a kal imperative. It is a variant of kerav (draw near). In this case our verse reads: Draw neigh unto my soul.
19. Meaning redeem. According to this interpretation the first part of our verse reads: “Draw neigh unto my soul, redeem it.”
20. Our verse reads: korvah el nafshi ga’alah.
21. In this case ga’alah is the third person perfect (ga’al) plus the Hebrew pronominal suffix for it. The first part of our verse is to be interpreted: “Draw close to my soul [He who] redeemed it.” In this case ga’alah is the third person (ga’al) plus the Hebrew pronominal suffix for it
קרבה – כאילו הוא רחוק ממנה בעודה בגלות.
גאלה – גאל אותה.
למען אויבי – שלא יאמרו כי אין בידך יכולת לפדותי.
קרבה אל נפשי גאלה. מגזירותם שהם לאבד ׳נפשי׳, בביטול תורה ומצוות1:
1. ראה לעיל פעמיים על ׳נפשי׳. ומפרש ׳תקרב אל נפשי את הגאולה שלה׳. וכ״כ אבע״ז בשם רבי משה ׳קרבה דרך ציווי פועל יוצא, ויתפלל לה׳, קרבה גאולת נפשי׳. וכן רד״ק: ׳קרבה, כאילו הוא רחוק ממנה בעודה בגלות. גאלה, גְּאַל אותה׳.
(יט-כ) קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ וגו׳. שהיה רואה מלחמת טיטוס עם ישראל: אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וגו׳. שעשה כל כך ניאוצות וחרפות טיטוס לישראל, שלקח אותם הילדים והילדות ושלחם ברומי לחלל ולזנות1, ורבים כיוצא. ואמר, ה׳, סוף סוף נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי, ש׳כל צוררי׳ גם כן הם ׳נגדך׳:
1. בגיטין (נז:) ׳מעשה בד׳ מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון׳.
למען אויבי – לבל יאמרו ידם רמה.
גאלה, פדנו – התבאר (ישעיהו ל״ה) ובכ״מ, שהגאולה הוא מצד הקורבה, והפדיה הוא מצד הדבר עצמו והול״ל קרבה כי הוא מגזרת פעל, ואמר קרבה שר״ל מצד הקורבה גאל אותה.
קרבה – הגאולה היא מצד הקורבה, כמו גאולת קרובים, והפדות הוא מצד הדבר עצמו, וז״ש קרבה אל נפשי מצד הקורבה שיש לך עם נפשי מצד שהיא חלק אלוה ממעל, ומצד זה גאלה כקרוב הגואל את קרובו כי אין גואל קרוב ממך, ומצד גופי שאינו קרוב שלך למען אויבי פדני – תפדהו מצד עצמו אחר שנפל ביד אויביו לבל ישחיתהו.
למען – מלא זו מקורה שרש ענה, פדיוני יהיה מענה לאויבי המחלים נפילתי וכן לשון למען בכ״מ, למכן ירבו ימיכם, שמרו מצותי וכמענה לשמירתכם יהיה ראוי ימיכם, ותחלת הוראת שרש ענה היא פנות איש אל רעהו.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בׇשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑ינֶ֝גְדְּךָ֗ כׇּל⁠־צוֹרְרָֽיא׃
You know my reproach, and my shame, and my confusion; my adversaries are all before You.
א. כׇּל⁠־צוֹרְרָֽי א=כׇּל⁠־צוֹרֲרָֽי (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַתְּ יְדַעְתָּא קְלָנִי וּבַהֲתִי וּכְסוּפִי לְקִבְלָךְ קָיְימִין כָּל מְעִיקַי.
You know my disgrace and my shame and my dishonor; before you stand all my oppressors.
פאנך אלעאלם במא אקאסיה מנהם מן אלעאר ואלחיא ואלכ׳זי, וג׳מיע מא פי נפס אעדאי פהו ענדך.
לפי שאתה יודע את מה שאני סובל מהם מהחרפה והבושה והכלמה. וכל הדברים שהם חושבים עלי הוא [ידוע] אצלך.
אתה, כי אתה היודע את אשר אני סובל מהם מן החרפה הבושה והכלמה וכל אשר בלב אויבי הכל גלוי לפניך.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

נגדך – שמחרפים כלפיא מעלה על הארון שנשבה, שאנשי פלשתים ליצנים היו, שנאמר בשמשון: וישחק לנוב (שופטים ט״ז:כ״ה).
א. כן צ״ל. בכ״י ס״פ: ״סלעי״.
ב. כן בפסוק. בכ״י (בהשפעת שמואל ב ב׳:י״ד): וישחקו לפנינו.
אתה ידעת – מה שיש בלבם לחרפני כי נגדך כל צררי.
THOU KNOWEST. You know the curses1 that are in their hearts2 [and their intention] to execrate me,⁠3 for mine adversaries are all before Thee.
1. The reference is to “reproach, shame, and confusion (literally, mortification).”
2. Reading be-libbam rather than be-libbekha. Ha-Keter.
3. Hence the psalmist speaks of my reproach, and my shame, and my confusion.
אתה ידעת – וזכר החרפה בשלש לשונות כלומר בכל מיני חרפה.
נגדך – כי אין נסתר ממך.
ופירוש כל צוררי – כי אתה רואה אותם כנגדך הם והם חושבים כי לא תראה.
אתה ידעת חרפתי. ששמו בחורים ובתולות בקלון1:
1. בגיטין (נז:) ׳מעשה בד׳ מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

נגדך – ר״ל רואה אתה כל המצירים לי.
חרפתי, ובשתי, וכלמתי – עיין פסוק ז׳ ח׳.
אתה – נגד הגאולה הנפשיית אמר אתה ידעת חרפתי ובשתי שהיא בעבורך, כמ״ש כי עליך נשאתי חרפה, ונגד הפדות למען אויביו, אמר הלא נגדך כל צוררי – וראית איך צוררים המה לי בנכליהם.
נגדך – משאול נעלמו, רק לך נודעים.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) חֶרְפָּ֤ה׀ שָׁ֥בְרָ֥ה לִבִּ֗יוָאָ֫נ֥וּשָׁהוָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִןוְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי׃
Reproach has broken my heart; and I am very sick. I looked for some to show compassion, but there was no one; and for comforters, but I found none.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קְלָנָא תְּבַרַת לִבִּי וְהָא הִיא תַקִיפָא וְאַמְתֵּנִית לְמָרֵי מַסְפְּדַיָא וְלֵיתֵיהוֹן וּלְמָרֵי תַנְחוּמִין וְלָא אַשְׁכְּחֵית.
Disgrace has broken my heart, and behold, it is ill; and I waited for those skilled in mourning, but they were not; and for those skilled in comfort, and I found them not.
חרפה שברה לבי – חרפה שחרפו אותי העמונים והמואבים וכו׳ (כתוב בישעיה ברמז תע״ד).
ואן תעיירהם קד כסר קלבי, חתי אדנפת ודג׳ות מן יתחזן לי פליס, ומן יעזיני פלם אג׳ד.
ואם החרפות שלהם כבר נשבר הלב שלי עד שנהייתי במצב אנוש. וייחלתי [שאמצא] מי שהוא יהיה עצוב למעני ולא מצאתי. וגם ייחלתי למי שינחם אותי ולא מצאתי.
חרפה, ושחרופם כבר שבר לבי עד שהגעתי עד מות וקויתי מי שידאב עלי ואין, מי שינחמני ולא מצאתי.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וָאַנושָה – וָאֵאָנֵש וָאֵחֱלֶה, כמו: כי אנושה מכותיה (מיכה א׳:ט׳) וכמו ויאנש (שמואל ב י״ב:ט״ו) הילד דבת שבע, ואם תאמר: היאך אל״ף זו משמשת שורש ומשמשת שימוש המסב הדיבור אל המְדַבֵר כן דרך תיבה שתחלתה אל״ף כגון ואהב את יעקב (מלאכי א׳:ב׳), אני אוהבי אהב (משלי ח׳:י״ז), הרי הוא כמו ואאהב, וכמו אָסוֺף אָסֵף (צפניה א׳:ב׳) – כמו אאסף.
לנוד – שיבואו לי אוהבים לנוד לי ולנחמני.
and I have become ill Heb. ואנושה, I am ailing and sick, as: "For she is mortally ill (אנושה) [from] her wounds" (Mikhah 1:9), and as: "and became mortally ill (ויאנש)" (II Sam. 12:15), regarding the child of Bathsheba. Now if you ask how this "aleph" serves as a radical and also as a prefix denoting the first person, this is the way of a word beginning with "aleph.⁠" For example: "and I loved (וָאֹהַב) Jacob" (Malakhi 1:2); "I will love (אֵהָב) those who love me" (Mishlei 8:17). It is equivalent to וָאֶאֶהַב Similarly: "I will totally destroy (אָסֹף אָסֵף)" (Zephanyah 1:2), like אֶאֶסֹף.
for sympathy Heb. לנוד, to shake. That friends should come to me to shake [their heads] over me and to comfort me.
{ו}⁠אנושה – כמו: ואאנושה.
חרפה – חרפתם אשר יחרפוני השפילו לבי.
ואנושה – האל״ף סימן המדבר, ותחסר אל״ף, ויאנש. ובא שורק תחת חולם, כמו: ישפוטו הם (שמות י״ח:כ״ב).
לנוד – כמו: לנוד לו (איוב ב׳:י״א).
REPROACH. The reproach, with which they reproached me, humbled my heart.⁠1
AND I AM SORE SICK. The alef prefixed to anushah (I am sore sick) is a first person prefix.⁠2 The alef of va-ye’anash (and it was very sick) (2 Sam. 12:15) is missing.⁠3 Anushah is vocalized with a shuruk rather than a cholam. Compare yishputu hem (they judged themselves) (Exodus 18:26).⁠4
FOR SOME TO SHOW COMPASSION. The word la-nud (to show compassion) is similar to the word la-nud (to bemoan) in to bemoan him5 (Job 2:11).⁠6
1. Ibn Ezra’s interpretation of Reproach hath broken my heart
2. It is not a root letter. The root of anushah is alef, nun, shin. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Anushah (I am sore sick) comes from the same root as va-ye’anash. The alef in va-ye’anash is a root letter. Ibn Ezra’s point is that the root alef is missing in anushah. However, it is present in va-ye’anesh.
4. Rather than yishpotu.
5. To mourn with Job.
6. One who bemoans his friend shows compassion.
חרפה שברה לבי ואנושה – משפטו ואאנושה והאל״ף פ״א הפועל נעלמת ואל״ף אית״ן נכתבה והוא מענין אנושה מכותיה שהוא ענין כאב. והשורוק במקום חולם כמו לא תעבורי מזה (רות ב׳:ח׳) ישפוטו הם.
ואקוה לנוד ואין – קויתי שיהיה אחד מהם מי שירחם עלי ויבא לנוד לי ולנחמני על שברי ואין. ואקוה הו״ו קמוצה ועניינו עבר.
ולמנחמים – הלמ״ד פתוחה מורה על הידיעה ר״ל לאותם שהיו נראים לי כאוהבים.
חרפה שברה לבי. בחורבן ביתר:
(כא-כב) חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה. שהרי לא נתנו אותם ההרוגים לקבורה1: וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וגו׳. שהרי מתי היה מוטל לפני, ששבע שנים זבלו שדותיהם מדם ישראל2, ותמורת הבראת האבלים נתנו בְּבָרוּתִי רֹאשׁ3, שגזרו גזירה ׳מאן דלא קטיל – יתקטיל׳ (גיטין נה:)4, וְלִצְמָאִי – שמשקים את האבלים יין – יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ בגזירות שונות:
1. ירושלמי בתענית (פ״ד ה״ה): ׳כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים, ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו׳. ובברכות (מח:) ׳אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב – שלא הסריחו, והמטיב – שניתנו לקבורה׳.
2. גיטין (נז.) ׳במתניתא תנא, שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל׳.
3. במקום ׳לנוד׳ – שיבואו לי אוהבים לנוד לי ולנחמני, ׳ברותי׳ היתה ההבראה ׳ראש׳ – מרה (ע״פ רש״י).
4. ׳ג׳ גזירות גזרו [טיטוס בפולמוס שלו], גזרתא קמייתא, כל דלא קטיל [ישראל כל היכא דמשכח] – ליקטלוהו, מציעתא, כל דקטיל – לייתי ארבע זוזי, בתרייתא, כל דקטיל – ליקטלוהו׳.
ולמנחמים – מקצ׳ מדוייקי׳ הלמ״ד במאריך.
ואנושה – ענין חולי כאוב כמו ויאנש הילד (שמואל ב י״ב:ט״ו).
ואנושה – בעבור שברון לב נחליתי.
לנוד – לבא מי לנחם אותי ולנודד בראש כדרך המנחמים.
ולמנחמים – כפל הדבר במ״ש.
ואנושה – כאב אנוש והא׳ היא א׳ איתן ונפלה א׳ השורש.
לנוד, ולמנחמים – בארתי (ישעיהו מ״ט) כי הנידה הוא מן הקרובים ואין, כי אין קרובים, ומנחמים יהיו גם אחרים, רק הוא לא מצא מנחם.
חרפה, החרפה כבר שברה את לבי – שהלב הוא מקור החיים והוא נשבר, עד כי אנושה שהיא מכת מות אחר שנגע עד לבי,
ואקוה לנוד מצייר א״ע כמת ורוצה שינחמו וינודו עליו כמו שעושים על מת ואין מגיד לו ומנחם אותו.
שברה לבי – נטלה ממני אומץ לבי באופן שלעת עתה אני אנוש (חלוש בחילוף אותיות) ואבדה תקותי.
לנוד – שיבא אחד מאוהבי ומקרובי להראות לי כי צר לו בצרתי וינוד עלי ראשו להראות חמלתו עלי.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֝לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ׃
Yes, they put poison into my food; and in my thirst they gave me vinegar to drink.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיַהֲבוּ בִסְעוּדְתִּי מְרֵירַת רֵישֵׁי חוּרְמָנִי וּלְצָחוּתִי אַשְׁקִיאוּ יָתִי חָלָא.
And as my meal they gave me bitter gall and poison; and for my thirst, they gave me vinegar to drink.
בל מחבובהם אן יג׳עלוא פי מא אכלה אלסם, ויסקוני אד׳א עטשת אלכ׳ל.
אלא הם אוהבים לשים רעל במאכל שלי. ואם אצמא הם ישקו אותי חומץ.
ויתנו, אלא כל חשקם שיתנו במאכלי רעל ולהשקותני אם אצמא חומץ.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

בברותי – בסעודתי, כמו: תבוא נא תמר אחותי ואברה מידה (שמואל ב י״ג:ו׳).
ראש – מרה.
into my food Heb. בברותי, into my food, as: "Let my sister Tamar come now, etc., that I may eat (ואברה) from her hand" (II Sam. 13:6).
ראש a bitter (or poisonous) herb.
ויתנו בברותי – בעת אכילתי מזכירים לי שילה, והיו לי כראש ולענה.
ויתנו בברותי – בעבור שצםא כאשר הזכיר: ואבכה בצום נפשי (תהלים ס״ט:י״א), והעם רעב וצמא.
בברותי – מגזרת הברייה.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״ששם״.
INTO MY FOOD.⁠1 The psalmist, as earlier mentioned, fasted.⁠2 Compare, And I wept with my soul fasting (v. 11). [The fact that our verse speaks of] hunger and thirst3 is proof of this.⁠4 The word be-varuti (into my food) is related to the word ha-biryah (the food) (2 Sam. 13:5).
1. Hebrew, be-varuti.
2. According to Ibn Ezra the term biryah refers to the first meal in the morning or the first meal after a fast. (Filwarg). When the psalmist concluded his fast, his enemies put poison into his food. Ibn Ezra renders our verse: They put poison into the food that I ate to break my fast.
3. Fasting (verse 1) refers to abstaining from food and drink.
4. That David was fasting.
ויתנו בברותי – במאכלי מן הביאי הבריה רוצה לומר אפילו בעת שארצה בגלות לשמח וליהנות הם ממררים לי בריבם עמדי כמו מי שיהיה רעב וירצה לאכל ויתנו ראש ולענה במאכלו או כמו מי שהוא צמא וישקוהו חמץ שנמצא בעת שיקוה להיות נהנה הוא מצר.
ויתנו בברותי ראש. שהיו מזבלים שדות בדמם של ישראל1:
1. גיטין (נז.) ׳במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

בברותי – עניינו אכילה מועטת כמו הביאי הבריה (שמואל ב י״ג:י׳).
ראש – שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז).
ויתנו וגו׳ – המשיל עצמו למי שהוא רעב ללחם וצמא למים ומאכילין אותו עשב מר ומשקין אותו חומץ שנתוסף מכאוב על מכאובו כי כן ישיב האויב שנית ידו להכות ולייסר.
בברותי – פעל ברה על האכילה בא על שמאכילים החולה להברותו (שמואל ב י״ג), או על סעודת הבראה של האבל, להברות את דוד לחם (שם ג׳ ל״ה), ולא ברה אתם לחם (שם י״ב י״ז), היו לברות למו (איכה ד׳).
ויתנו בברותי ראש בסעודת הבראה שעושים לו (כמו שעושים להאונן שסעודה זו באה משל אחרים) יתנו בה ראש ולענה, ותחת שהיו נותנים להאבל בסעודה זו יין לשתות, כמ״ש תנו שכר לאובד, ישקוני חומץ.
בברותי – מלשון ולא ברה אתם לחם (שמואל ב׳ י״ב:י״ז) במאכלי, בעבור חרפתם מאכלי ושקויי לא יערבו לי וכאילו הם לענה וחומץ.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) יְהִי⁠־שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑חוְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ׃
Let their table before them become a snare; and when they are in peace, let it become a trap.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְהֵי פָתוֹרְהוֹן דְסַדַרוּ קֳדָמֵי בְּאָכְלֵי קֳדָמֵיהוֹן לְקוּלָא וְנִכְסַתְהוֹן לְתַקָלָא.
Let their table that they set before me with my food become a snare before them; and their sacrifices an offense.
יהי שלחנם לפניהם לפח – מה ראתה אסתר שהזמינה להמן, רבי אלעזר אומר פחים טמנה לו ללכדו שנאמר יהי שלחנם וגו׳.
פליכון כ׳ואנהם בין ידיהם פכ׳א, וללמצ׳אדין לי והקא.
אם כך שתהיה המפה שעל השולחן שלפניהם כמו הפח [מוקש (שילכדו בה)]. ולאלה המזיקים לי [תהיה להם המפה וכו׳] כמו המוקש.
ולשלומים, ולצוררים לי מוקש, לפירוש ולשלומים שהם צוררים ראה בפירושו לעיל ז ה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ולשלומים – כשיקוו לשלום הפך שלומם למוקש.
and for peace When they hope for peace, may their peace be turned into a snare.
יהי שלחנם – מדה כנגד מדה, זהו מנהג העולם שלוכדים אותם על שולחנם פתאוםא והורגם.⁠ב
ולשלמים – בשעה שסבורים להיות בשלום, יבא להם מוקש.
א. בכ״י ס״פ: פתאים.
ב. בכ״י ס״פ: והורגים.
יהי – כנגד ויתנו בברותי ראש (תהלים ס״ט:כ״ב).
ולשלומים – תחת שלומים, כלמ״ד ותהי להם הלבנה לאבן (בראשית י״א:ג׳).
LET THEIR TABLE BEFORE THEM BECOME A SNARE. For, they put poison into my food.
AND WHEN THEY ARE IN PEACE. Ve-lishlomim (and when they are in peace) should be rendered, and in place of their peace. The lamed of ve-lishlomim is similar to the lamed prefixed to le-aven (for stone) in And they had brick for stone (Gen. 11:3).⁠1
1. Ibn Ezra renders ve-lishlomim le-mokesh (and when they are in peace, let it become a trap) as, let their peace turn into a trap.
יהי שלחנם – כנגד בברותי.
ולשלומים למוקש – ומה שיקוו הם לשלומים יהי להם למוקש.
יהי שולחנם לפניהם לפח. רוב שבעם יהיה להם לזרא: ולשלומים. גם כן השולחן לשים שלום ביניהם - למוקש, שבאותם ה׳שלומים׳ יבגדו זה בזה1:
1. יענשו ששולחנם שהוא לפניהם יהיה למוקש ופח ר״ל מה שיחשבו לטובה יהפך לרעה (מצודות).
התפלל המשורר ואמר, רואה אני שאין אומה יכולה על זאת1, אולם המוסרים, יהי רצון שיפילם ברשת שחת2, וזהו אומרו יְהִי שֻׁלְחָנָם – היינו אוכלי שולחנם, לִפְנֵיהֶם לְפָח, וְלִשְׁלוֹמִים – היינו אנשי שלומם, לְמוֹקֵשׁ:
1. שלא היו מצליחים לגזור כל כך הרבה גזירות לולא עזרת רשעי ישראל המוסרים את אחיהם בידיהם.
2. ׳פח׳ – רשת.
ולשלומים – געיא בס״ס.
לפח – לרשת.
יהי שלחנם – לזה יענשו אשר שולחנם שהוא לפניהם יהיה למוקש ופח ר״ל מה שיחשבו לטובה יהפך לרעה.
ולשלומים – מה שיקוו לשלום יהפך עוד למוקש וכפל הדבר במ״ש.
ולשלומים – משם שלום, ויל״פ יהיו לפניהם לפח ולאנשי שלומים למוקש.
יהי – העוף נצוד בפח ע״י שנותנים אוכל בהפח והוא בא לשם ונצוד, עפ״ז יאמר ששולחנם שיבואו לאכול עליו יהיה לפניהם לפח, והפח צד את הבעל חי ואינו מזיקו, והמוקש הוא המזיק אותו, ועז״א ולשלומים דבר שיחשבו שהוא לשלום, יהיה לפניהם למוקש.
ולשלומים – שולחנם תחת היות להם מקום שלום ומנוחה יהיה להם לפח ולמוקש, שמאכלם יזיק ויגרום מיתתם או היה ראוי לנקדו וּלְשִלּוּמִים כמו שנת שלומים (ישעיה ל״ד:ח׳) ור״ל מדה כנגד מדה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵ֭ינֵיהֶם מֵרְא֑וֹתוּ֝מׇתְנֵיהֶ֗ם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד׃
Let their eyes be darkened, that they do not see; and make their loins continually totter.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יִתְחַשְׁכַן עֵינֵיהוֹן מִן לְמֶחֱמֵי וְחִרְצֵיהוֹן תְּדִירָא תְזַעְזַע.
Let their eyes darken so they cannot see, and let their loins continually tremble.

רמז תתב

תחשכנה עיניהם מראות – אלו הרשעים שהן רואין וחוטאין שנאמר ותרא האשה, ויראו בני האלהים, וירא חם אבי כנען, וירא ואתה שכם בן חמור, וירא בלק, וירא המן, וירא עשו, אבל הצדיקים יראו וישמחו, משה וירא בסבלותם, וירא פנחס, וירא יעקב, וירא והנה איל, וישא את עיניו וירא.
ותט׳לם עיונהם פלא ינט׳רון, ותחל אחקאהם דאימא.
ואתה תחשיך את העינים שלהם וכך לא יראו. ותמיד יסורו מהם המתנים שלהם (הכוחות שלהם).
תחשכנה, ותחשכנה עיניהם שלא יראו ויתפרקו מתניהם תמיד.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

המעד – לשון השמטה, כמו: מעדו קרסולי (שמואל ב כ״ב:ל״ז).
תחשכנה – כאשר לא יראו וימעדואאז יפלו.
א. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13: ״וימעטו״. בכ״י לונדון 24896: ״ויעמדו״.
LET THEIR EYES BE DARKENED. When they will not be able to see, they will totter and fall.
תחשכנההמעד – צווי מבנין הפעיל ובא בפתח בהפסק וכן כפך מעלי הרחק (איוב י״ג:כ״א) וכאשר לא יראו ימעדו רגליהם ויפלו רוצה לומר שיפלו ממעלתם ומגאותם. וזכר המעדה במתנים כי עיקר כח החיות של האדם בקומה ובכח הוא חוזק המתנים וכן מחץ מתנים קמיו ומשנאיו (דברים ל״ג:י״א) ואמר חגרה בעז מתניה (משלי ל״א:י״ז) ונאמר חזק מתנים אמץ כח (נחום ב׳:ב׳).
תחשכנה עיניהם מראות. הבגידה: ומתניהם. לנוס: המעד. תכשיל:
והם, אף על פי שהם חכמים, תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת אלה המוסריות1, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד, שהאויבים יקפצו עליהם מן הצד וממתניהם2:
1. המסירות, שהמוסרים הנזכרים עושים עליהם.
2. שהגויים יהיו עסוקים במלחמות משכניהם הבאים מן הגבול שלצידם, ולא יהיו פנויים להצר לישראל. וראה מש״כ בזכריה (א יא) ׳יושבת ושוקטת – לאומות העולם, ומבלי אין להם עסקי מלחמות, גוזרים גזירות על ישראל עד בלי אין מקום לתשובה׳.
המעד – ענין השמטה והחלקה.
ומתניהם – בעבור כי יחשך מאור עיניהם יעמדו בהליכתם (ואמר ומתניהם לפי כשרגלי האדם נחלקים ונשמטים מרגיש כאב במתנים).
תחשכנה עיניהם מראות שלא יראו את המוקש ויוקשו בו,
ומתניהם תמיד המעד כדי שימעדו ויפלו בהפח.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) שְׁפׇךְ⁠־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַ֝פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם׃
Pour out Your indignation upon them, and let the fierceness of Your anger overtake them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁדֵי עִלַוֵיהוֹן רוּגְזָךְ וּתְקוֹף רוּגְזָךְ יַדְבְּקִנוּן.
Pour out your anger upon them, and may your harsh anger overtake them.
וצב עליהם מן סכ׳טך ומן שדהֵ גצ׳בך מא ידרכהם.
תשפוך עליהם מהזעם שלך ו⁠[תשפוך עליהם] מהכעס שלך הגדול מה שישיג אותם.
שפוך, ושפוך עליהם מזעמך ומחרון אפך דבר שישיגם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

שפך – קשור באשר לפניו כאשר יפלו שפוך עליהם למעלה זעמך שאם ברחו ישיגם חרון אפך.
POUR. This is tied to what comes before it. [The meaning of our verse is:] When they fall, pour Your indignation on top of them,⁠1 so that if they flee, the fierceness of Your anger shall overtake them.
1. Hebrew le-ma’alah. Perhaps we should emend to mi-le-ma’alah. In this case Ibn Ezra reads: When they fall, pour from above, Your indignation upon them.
שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם – שלא יוכלו להמלט מזעמך ומחרון אפך.
(כה-כז) שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם וגו׳, תְּהִי טִירָתָם וגו׳, כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ, ואחר כך אֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ ויאמרו שהם עשו וידם עשתה זאת1:
1. שאתה הוא שהכית והענשת, אבל הם חושבים שידם עשתה זאת, ראה דברים (לב כז) ׳פן יאמרו ידינו רמה ולא ה׳ פעל כל זאת׳. ובנדפס: ׳אתה הוא שהכיתנו והם רדפו, ועם זה אל מכאוב – לבית עצביהם ועבודה זרה שלהם חלליך יספרו, לתת תודה לאלהיהם על מכתנו׳.
שפָךְ עליהם זעמך – בספר אחד כ״י כתוב שפךְ ונכתב בצדו מהחלפת שפָךְ- ואני מצאתיה קמץ חטוף בכל שאר ספרים שלפני.
זעמך – כעסך.
זעמך וחרון אפך – עי׳ הבדלם ישעיה (י׳ ה׳).
שפך עליהם – הזעם הוא הקללה, וחרון אף הוא הקצף, והמליצה תצייר כי המוכן ליסר את החוטא הוא שבט אפו של ה׳, והיסורים עצמם שבם ייסר הוא הזעם, כמ״ש הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, ועז״א שישפוך עליהם זעמו וקללתו,
וחרון אפו שהוא ההולך בשליחותו להריק עליהם זעמו, הוא ישיגם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כו) תְּהִי⁠־טִירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑הבְּ֝אׇהֳלֵיהֶ֗ם אַל⁠־יְהִ֥י יֹשֵֽׁב׃
Let their encampment be desolate; let none dwell in their tents.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תְּהֵי מַשְׁכָּנוּתְהוֹן צַדְיָא בְּמַשְׁכְּנֵיהוֹן לָא יְהֵי יָתֵיב.
Let their tent became deserted, may no one settle in their tent.
פתכון קצורהם כ׳אויה, ולא יבק סאכן פי מנאזלהם.
והארמונות שלהם יהיו ריקים. ולא ישאר דייר בבתים שלהם.
תהי, ויהיו טירותיהם נשמות ולא ישאר יושב באהליהם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תהי טירתם נשמה – כאשר עשו טירתינו.
כאשר לא ימלטו הם, תחרב טירתם.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״דירתם״.
When they will not be able to escape, their PALACES1 shall be desolate
1. Hebrew, tiratam. Ibn Ezra renders tiratam, their palaces. See Radak.
תהי טירתם – ארמנותם.
תהי טירתם נשמה. כאמרו ׳ושמתי1 נחליה לזפת׳ (ישעיה לד ט)2:
1. לשה״כ לפנינו ׳ונהפכו׳, וכן העתיק רבינו גם בישעיה (כה ב), ושם כפי הנראה נמשך אחרי לשון הכתוב שם ׳ושמת׳.
2. ובישעיה (כה ב) כתב רבינו בנבואה על אדום ׳שמת למפלה מן העיר אַרְמוֹן זָרִים בענין שלֹא יִבָּנֶה לְעוֹלָם, ׳ושמתי נחליה לזפת׳ כו׳. ולהלן (קלז ז) כתב רבינו ׳זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים, בחרבן שני, ערו ערו עד היסוד בה, וכן יעשה להם כאמרו והיתה ארצה לזפת בוערה׳. הרי שפירוש ׳לזפת בוערה׳ גורם שלא תיבנה עוד כי היא חרבה עד יסודה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

טירתם – ארמונם כמו טירת כסף (שיר השירים ח׳:ט׳).
נשמה – שוממה.
טירתם – בא על הארמנות ובנינים הגדולים שבו יתקבצו העדה כמו בתי העצה, או בתי עבודת אליליהם.
תהי טירתם שהיא קבועה תהיה נשמה – וגם באהליהם שהם מטולטלים ממקום למקום אל יהיה יושב – כי לא יהיה להם אף אהל עראי.
תהי וגו׳ – כמו שהם מבקשים לגרשני מביתי ומארצי.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כז) כִּי⁠־אַתָּ֣ה אֲשֶׁר⁠־הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל⁠־מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ׃
For they persecute him whom You have smitten; and they tell of the pain of those whom You have wounded.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם דִי אַנְתְּ מְחִיתָא רְדַפוּ וּמִן דִכְאִיב עַל קְטוֹלָךְ יִשְׁתַּעְיָן.
For they have pursued the one you have smitten, and they shall tell of the one wounded for your slain.
למא כלבוא מן אמתחנתה אנת, ומן הו מוג׳ע מן צרעתך יקצון.
לפי שהם רדפו את מה שאתה העמדת במבחן ואת מי שהוא כאוב על החללים שלך הם מספרים.
כי, מפני שרדפו את אשר בחנת אתה, ואת אשר הוא כואב מחמת מכותך יספרו, תרגם הכית ״אמתחנת״ הבאת עליו יסורין לנסותו. ובכל כתבי היד פסוק זה בפירוש אחרי פסוק כח, והחזרתיו למקומו.
ופירשתי אשר הכית, אשר נסית, כפי ענין הפרשה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ופסרת אשר הכית, אמתחנת, עלי מא פי גרץ׳ אלקצה.
כי – את העם אשר הכית אתה רדפו – אתה קצפת מעט והם עזרו לרעה.
ואל מכאוב חלליך יספרו – דבריהם לבוא בעיצה נשחיתם בהיותם כואבים.
For this nation, which You smote.
they pursued For You were a little angry, and they helped cause harm.
and about the pain of those whom You wounded they tell their words, to plot: "Let us destroy them while they are in pain.⁠"
ואל מכאוב חלליך – לאותם שהרגת בייסורין, חושבים לעשות להם מכאב. כלומר: רעה על רעה מצפים לעשות.
כי – אמר ר׳ משה: ואל מכאובא חלליך יספרו – זה לזהב שאנחנו מוכים וחללים.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13: ״וכל מכאוב״. בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896: ״ולהכאיב״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״זה לזה״.
FOR. Rabbi Moses says that the meaning of and they tell of the pain of those whom thou hast wounded1 is, they tell each other to pain Your wounded,⁠2 for we are smitten and wounded.
1. The psalmist attributes his wounds to God, for God permitted him to be wounded. Radak.
2. There does not seem to be anything wrong with speaking of the pain of the wounded. Hence Rabbi Moshe’s interpretation. According to Rabbi Moses, ve-el makhov…yesapperu (and they tell of the pain) is to be rendered: they tell [each other] to pain Your wounded. See Radak.
כי אתה – רוצה לומר כי אתה עשית כל זה הרע שהם עושים כי אם היית אתה חפץ לא היה בהם כח להרע לי אלא מה שהכית אתה רדפו הם.
ואל מכאוב חלליך – כמו ועל מכאוב כמו אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳). ופירושו להכאיב חלליך יספרו זה לזה ע״ד אלהים עזבו רדפו ותפשוהו (תהלים ע״א:י״א) אומרים זה לזה: חללי האל הם נכה אותם. וחלל הנה אינו רוצה לומר שמת לגמרי כי לא יכאיב אדם המת אלא קרוב למיתה וכן יאנק חלל (ירמיהו נ״א:נ״ב).
כי אתה אשר הכית. אתה הוא שהכיתנו, והם רדפו1, ועם זה, אל מכאוב – [לבית עצביהם ועבודה זרה שלהם]⁠2 חלליך יספרו - לתת תודה לאלהיהם3 על מכתנו4:
1. שלא הם היכו, רק רדפו אחריהם אחרי שה׳ היכה אותם.
2. בכת״י.
3. קרא להם ׳מכאוב׳ דרך גנאי?
4. ראה בחבקוק שבזה נותן כח לע״ז שמייחסים אליו הצלחתם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

כי אתה וגו׳ – הוא הפוך כאלו אמר כי מי אשר אתה הכית רדפו אותו גם המה להוסיף מכאוביו.
ואל מכאוב וגו׳ – יספרו זה לזה בעבור להביא מכאוב על חללי ה׳ ר״ל הקרובים להיות חללים כי החלל לא ירגיש ואין לו מכאוב.
כי – שיעור הכתוב כי יספרו, אתה אשר הכית רדפו – שיאמרו שהנרדף מאתם הוא מוכה אלהים, שאלהים הכהו, והמוכה מאתם יאמרו שאתה כבר עשיתו חלל, בענין שיאמרו שרודפים את המוכה מאלהים ומכאיבים את החלל של ה׳, שכבר קדם להיות חלל קודם שיכאיבוהו, וקדם להיות מוכה קודם שירדפוהו להכותו.
אשר הכית וגו׳ – אם הייתי עוד מוצא חן בעיני שאול היו מחניפים לי, עכשו שבעוני גזרת אתה עלי שיקנא בי וישפילני, הם מתפארים בצער שהם מצערים אותי.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כח) תְּֽנָה⁠־עָ֭וֺן עַל⁠־עֲוֺנָ֑םוְאַל⁠־יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ׃
Add iniquity to their iniquity; and let them not come into Your righteousness.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַב עַוְיָת עַל עַוְיַתְהוֹן וְלָא יִדְכּוּן לְמֵעַל בִּכְנִישַׁת צַדִיקָיִךְ.
Give iniquity for their iniquity, and let them not be purified to enter the assembly of your righteous ones.
פאצ׳ף ד׳נבהם הד׳א אלי ד׳נובהם אלמתקדמה, ולא תתפצ׳ל עליהם בצפחה.
אם כך שתוסיף להם את העון הזה לעונות שלהם הקודמים ואל תעשה עמהם חסד בזה שתתן להם סליחה.
תנה, ולכו צרף עונם זה אל עונותיהם אשר קדמו ואל תתחסד עמהם בסליחה. כלומר אל תעש עמהם צדקה בסלחך עונותיהם הקודמים ראשון ראשון, אלא צרף גם זה אל הקודמים כדי שיהו רובם עונות ודונם כפי רשעם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וקד תחייר כת׳ירין פי תפסיר תנה עון על עונם, יט׳נון אנה צ׳רב מן אלג׳ור ולד׳לך פסרתה אצ׳ף הד׳א אלד׳נב אלי מא סלף מנהם.
וג׳מיע מא וצפה פי הד׳א אלמזמור ופי גירה ממא תראה כאנה דעי עלי אלאעדא פליס הו דעי עליהם בל הי נבוה מן ענד אללה אכ׳בר במא יחל בהם מן עקאבה.
ואף אתה כמו כן: תנה עון על עונם ואלא יבא צדקתך – להיות נושא עון.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: ״ועל״.
תנה – תן זה העון שיספרו ויתהללו עם עונם.
ואל יבואו – אמר ר׳ משה: כי טעמו בדרך צדקה שתעשה עמהם.
ולפי דעתי: שפירש הכתוב הבא אחריו: ועם צדיקים אל יכתבו (תהלים ס״ט:כ״ט).
ADD INIQUITY. Place this sin – their telling [of the pain of Your wounded]⁠1 and praising themselves – among their sins.
AND LET THEM NOT COME INTO THY RIGHTEOUSNESS. Rabbi Moses says that the meaning of Thy righteousness is in the righteous manner in which You act towards them. However, in my opinion the reference is to that which follows in the next verse namely, And not be written with the righteous.⁠2
1. Their telling each other to injure Your wounded.
2. The meaning of And let them not come into Thy righteousness is, And let them not be written with the righteous.
תנה עון על עונם – עון פירושו ענש העון וכן כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית ט״ו:ט״ז) גדול עוני מנשוא (בראשית ד׳:י״ג) רוצה לומר תנה להם ענש על עונם שענו בנו.
ואל יבואו בצדקתך – בצדקה שאתה עושה עם ישראל ובטובה שאתה עתיד לעשות עם כל ישראל. אל יבואו הם באותה צדקה על דרך שאמר הנביא ובל יראה גאות י״י (ישעיהו כ״ו:י׳).
או פירושו: לאחר מיתה לעולם הבא והפסוק הבא אחריו מפרש זה.
אל יבואו בצדקתך. אל תהי להם ארך אפים כמו לשאר האומות1:
1. ׳ואל יבואו בצדקתך, בצדקה שאתה עושה עם ישראל ובטובה שאתה עתיד לעשות עם ישראל, אל יבואו הם באותה צדקה, על דרך שאמר הנביא (ישעיה כו, י): ובל יראה גאות ה׳⁠ ⁠׳ (רד״ק), אך לרבינו הכוונה לצדקה שיעשה לשאר האומות שמאריך להם אפו.
(כח-כט) ולכן, תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וגו׳ באופן שיִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים, שלא תהיה להם פליטה כמו שאר האומות1, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ – שלא יהיו מהם [נכתבים] בכלל חסידי אומות העולם2:
1. ראה לעיל (תהלים כ״א:ט׳), ובבמדבר (כד כ) כתב: ׳[ואחריתו] עדי אובד – אף על פי שמלכות כל האומות תכלה לעתיד כאמרו (דניאל ז׳:י״ב) וּשְׁאָר אומיא ולישניא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן, מכל מקום לא תכלינה האומות לגמרי, חוץ מאלה שתי האומות, והם עמלק שהתחיל להלחם בישראל וכתים שהשלימו חרבנם של ישראל, כאמרו (שם פסוק כד) וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד׳. ו׳כיתים׳ הם הרומיים, כמבואר בתרגום וברמב״ן שם, הרי שאדום יכלה לגמרי לעתיד לבוא.
2. ׳רצונו לומר שלא יִכָּתְבוּ בספר החיים שהוא חיי העולם הבא׳ (רד״ק). ובנדפס: ׳ועם צדיקים – שרידי האומות לעתיד לבוא׳, והכוונה ע״פ מש״כ בפירוש להלן (תהלים ק״ט:ט׳) על אדום ׳פקודתו – הראוים לו בין האומות לשרת את ישראל ומלכם, כאמרו (ישעיה ס׳:י׳) ׳ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך׳, יקח אחר – תנתן לאומה אחרת, למען יאבד׳. והיינו שלא יהיו מאותם הגויים שישרתו את ה׳שרידים הכתובים לחיים בירושלים׳.
תנה עון – בגעיא.
תנה עון – חשוב העון הזה להצטרף על העונות שכבר עשו.
ואל וגו׳ – ר״ל אל תעשה עמהם צדקה.
תנה עון זה שאומרים שאתה עשית זאת,
על עונם – שיהיה עון זה צף למעלה על עונותיהם,
ואל יבואו בצדקתך – כמו שהם רוצים להצדיק מעשיהם על ידי שמיחסים לך עולה, כן לא יבואו בצדקתך, רק
תנה עון וגו׳ – לא ח״ו שיחשוב להם עונות יותר ממה שעוו, רק לא יסלח אפילו אחד מהם ויוסיפם זה על זה; או עון כאן להוראת עונש כמו גדול עוני מנשוא (פרשת בראשית) ששם הוא ודאי להוראת עונש שכן כתוב אחריו הן גרשת אותי וגו׳; ור״ל תן להם עונש בעונם ולא יהיו נכללים בצדקתך, בבואך לעשות צדקה (שהיא קרובה לחסד) תחת משפט.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כט) יִ֭מָּחֽוּא מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑יםוְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל⁠־יִכָּתֵֽבוּ׃
Let them be blotted out of the book of the living and not be written with the righteous.
א. יִ֭מָּחֽוּ א?,ל (דחי וקו של געיה להורות על מקום הטעם); הקו קצת נטוי כמרכא אך גם יכול להיות געיה (וכך במג״ה).
• א?=יִ֭מָּח֥וּ (דחי ומרכא?); וכך הכריע ברויאר ובעקבותיו במכון ממרא
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יִתְמְחוּן מִסְפַּר דָכְרָן חַיַיָא וְעִם צַדִיקַיָא לָא יִתְכַּתְבוּן.
Let them be erased from the memorial book of life, and let them not be written with the righteous.
ימחו מספר חיים – א״ר כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. (של) צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, (של) רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, (של) בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד י״ה זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, אמר רבי אבהו מאי קראה ימחו מספר חיים זה ספרן של רשעים, ועם צדיקים זה ספרן של צדיקים, אל יכתבו זה ספרן של בינונים, ר״נ בר יצחק אמר מהכא ואם אין מחני נא זה ספרן של רשעים, מספרך זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת זה ספרן של בינונים.
בל ימחוא מן דיואן אלנעים, ולא יכתבון מע אלצאלחין.
אלא ימחקו מספרי החיים הנעימים. ולא יכתבו עם הצדיקים.
ימחו, אלא ימחו מספר גמול העתיד.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ועם צדיקים אל יכתבו – כפל לשון: אל יכתבו לתחיית המתים.
ימחו – כבר פירשתי בספרי כי ספר החיים – הם השמים, ושם כל הגזרות העתידות להיותם כתובות ביום הבראם.
LET THEM BE BLOTTED OUT. I have already explained in my book that the Book of the Living refers to the heavens.⁠1 All the decrees that are destined to come are there written. They were there inscribed on the day that they were created.
1. See Ibn Ezra’s Long and Short commentaries on Exodus 32:32.
ימחו מספר חיים – הפסוק כפול בענין במלות שונות ר״ל שלא יכתבו בספר החיים שהוא חיי העולם הבא.
ועם צדיקים [אל יכתבו]. שרידי האומות לעתיד לבוא1:
1. הם ׳הכתובים לחיים בירושלים׳, לכן אמר ׳אל יכתבו׳, ראה מה שנתבאר בזה באריכות בס״ד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

ימחו – אם כבר כתובים המה בספר חיים בעבור זכות מה אזי ימחו ממנה ואם עדיין אינם כתובים לא יהיו נכתבין עם הצדיקים לחיים.
ימחו מספר חיים ואל יכתבו עם צדיקים – כדי שהם רוצים להצדיק מעשיהם שהם צדיקים בזה והם שלוחי ה׳, וע״י שיענשו יתראה שלא היו צדיקים בדבר זה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ל) וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ביְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃
But I am afflicted and in pain. Let Your salvation, O God, set me up on high.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא עַנְיָא וּכְאֵבָא פוּרְקָנָךְ אֱלָהָא תְשֵׁזְבִנָנִי.
But I am poor and wounded; your redemption, O God, will save me.⁠1
1. Will save me: will strengthen me.
ואנא אלצ׳עיף אלוג׳ע, אללהם אחג׳בני בגות׳ך.
ואני המוחלש הכאוב. ה׳! תסתיר אותי בישועתך.
ואני, ואני החלש הכואב אלהים שגבני בישועתך.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

(ל-לא) אהללה שמך – לאחי, שתשועתך תשגבני.
בתודה – הודאה.
ואניתשגבני – כנגד עני.
BUT I AM AFFLICTED. Set me up on high is in contrast to [but I am] afflicted.
ואני עני וכואב – להם לא תתן ישועתך אבל לי תתן שאני עני וכאוב בגלות.
תשגבני – מהשפלות שאני בו.
תשגבני. בגאולה העתידה1:
1. רד״ק: ׳ואני עני וכואב. להם לא תתן ישועתך אבל לי תתן שאני עני וכואב בגלות. ישועתך אלהים תשגבני, מהשִׁפלות שאני בו׳.
וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי ותרוממני, לפחות בקיבוץ גלויות:
ואני עני – עם שאני עני ובעל מכאוב ואין לאל ידי להתחזק מעצמי מ״מ תשועתך תשגבני.
ואני – לא כדבריהם שאתה הכית אותי, כי בהפך אני עני וכואב על ידם, וישועתך אלהים תשגבני.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לא) אֲהַלְלָ֣הא שֵׁם⁠־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑ירוַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה׃
I will praise the name of God with a song, and will magnify Him with thanksgiving.
א. אֲהַלְלָ֣ה א=אֲהַלֲלָ֣ה (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲשַׁבַּח שׁוּם אֱלָהָא בְּשִׁירָא וַאֲרַבִּנֵיהּ בְּתוֹדָתָא.
I will praise the name of my God with song, and I will magnify him with thanksgiving.
אסבח אסמך במא אנשיה ואעט׳מה שכרא.
אני אשבח את השם שלך במה שאני מדבר בו ואגדל [את שמך] כשאני מודה לך.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

אהללה – וטעם בתודה – שאודה החסד שגמלני.
I WILL PRAISE. The meaning of with thanksgiving is; I will thank God for the loving kindness that He showed me.
אהללה שם אלהים – בשיר כשתוציאני מן הגלות.
בתודה – שאודה חסדו ואקריב לפניו קרבן תודה.
(לא-לב) ואז אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים וגו׳, וְתִיטַב לַה׳ אותה התודה1 מִשּׁוֹר פָּר שיזבחו בעת המשיח בבית המקדש. אי נמי, כמו שאמרו ז״ל (ע״ז ח.) ׳שור שהקריב אדם הראשון׳ וכו׳2:
1. כ״כ רש״י ורד״ק.
2. ׳עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס׳. ורש״י כאן: ׳משור פר – הוא שור שהקריב אדם הראשון שנברא בקומתו, וביום שנקרא שור בו ביום הביאו וכו׳, מקרין מפריס – קרנותיו קדמו לפרסותיו, שהרי בקומתו ובקרניו נברא׳.
אהללה שם אלהים לספר תהלותיו הכוללים,
ואגדלנו יותר בתודה שאביא להודות על טובותיו המיוחדים אלי.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לב) וְתִיטַ֣ב לַ֭יהֹוָהי⁠־⁠הֹוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗רמַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס׃
And it shall please Hashem better than a bullock that has horns and hoofs.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתִשְׁפַּר צְלוֹתִי קֳדָם יְיָ מִן תּוֹר פַּטִים וּבְחִיר דְקָרֵיב אָדָם קֳדָמֵי דְקַדִימוּ קַרְנוֹי לְטִלְפוֹהִי.
And my prayer will be more pleasing in the presence of the LORD than a choice fatted ox that the first Adam sacrificed, whose horns preceded its hooves.⁠1
1. For this midrash, see Tosephta Hullin 3:7, bAvod. Zar. 8a, bHull. 60a. Rashi explains the midrash as follows: Although the horns of oxen grow after birth, and therefore follow the growth of hooves, the first ox sacrificed by Adam was created whole, so to speak. As it emerged from the soil, it was seen that its full grown horns preceded its hooves.
ותיטב לה׳ משור פר – שנו רבותינו יום שנברא בו אדם הראשון אמר אוי לי בשביל שסרחתי העולם מתמעט והולך וחוזר לתהו ובהו, וזו היא מיתה שנקנסה עיל, היה יושב ובוכה כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב מקרין ברישא והדר מפריס. א״ר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס, כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן, אמר ר׳ יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן, שפיר קאמר ר׳ יוסי, ורבנן כל השופרות איקרו שופר ואיקרו קרן, דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי כו׳, ור״י א״ל דפרה נמי איקרי שופר דכתיב ותיטב לה׳ משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור, אלא מאי משור פר משופר, ודקאמרת אין קטיגור נעשה סניגור, שופר מבחוץ הוא, ודקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, כיון דמחברי אהדדי כשופר אחד דמי.
פאנה ענדך כ׳יר מן תקריב ת׳יראן או רתות מקרנה מט׳לפה.
לפי שזאת (ההודיה) אצלך יותר טובה מהקרבת שורים או בקר בעלי קרנים ושיש להם גם פרסות שסועות.
ותיטב, כי זה לפניו טוב מהקרבת שוורים או פרים מקרינים מפריסים.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ותיטב – הלולי לי״י.
משור פר – הוא שור שהקריב אדם הראשון שנברא בקומתו וביום שנקרא שור בו ביום הביאו שהשור בן יומו קרוי שור, שנאמר: שור או כשב או עז כי יולד (ויקרא כ״ב:כ״ז), בו ביום נדמה לפר שהוא בן שלש.
מקרן מפריס – קרנותיו קדמו לפרסותיו שהרי בקומתו ובקרניו נברא וראשו יצא מן הארץ תחלה כדרך כל הנולדים הוציאתן הארץ נמצאו קרנותיו קודמות לרגליו.
And it will appeal to the Lord My praise to the Lord.
more than a young bull that is mature That is the bull sacrificed by Adam, which was created at its height. On the day it was called שּׁוֹר, on that very day, he brought it, for a bull on day of its birth is called שּׁוֹר, as it is said: "A bull (שור), a lamb, or a goat, that is born" (Vayikra 22:27). On that very day, it resembled a פַּר, which is a three-year old.
with horns and hooves Its horns preceded its hooves, because it was created at its height with its horns, and its head emerged from the ground first; the earth thrust them forth in the manner in which all creatures are born, so that its horns preceded its feet.
ואתה, תודה תיטב לך משור פר – שמקריבים לזבח תודה.
ותיטב משור – מ״ם משור ישרת אחר כאילו הוא כתוב משור מפר, כדרך: ככבש אלוף (ירמיהו י״א:י״ט) – ככבש כאלוף. כי השור גדול מהפר, ואיך יסמוך שור אל פר, כמו: קח את פר השור (שופטים ו׳:כ״ה).
מקרין מפריס – שב אל הפר לבד שנראה קרנו ופרסתו. הטעם שאינו קטן מאד.
AND IT SHALL PLEASE THE LORD BETTER THAN A BULLOCK. The mem prefixed to shor (bullock) also serves as a prefix for par.⁠1 Mi-shor par (than a bullock)⁠2 should be read as if written mi-shor, mi-par (better than an ox, better than a bullock).⁠3 It is similar to ke-keves alluf (like a docile lamb)⁠4(Jer. 11:19), which is to be read as if written ke-keves ke-alluf (like a lamb, like cattle). Mi-shor par is to be so interpreted for an ox is bigger than a bullock. How can the word shor (ox) be connected to par (bullock) when they do not refer to animals of the same size? Mi-shor par is similar to par ha-shor (bullock) in Take thy father’s bullock (par ha-shor) (Judges 6:25).⁠5
THAT HATH HORNS AND HOOFS. This refers back to the bullock alone.⁠6 It indicates that the bullock is not very small. It is a bullock whose horns and hoofs are visible.⁠7
1. Literally, for another word.
2. Mi-shor par (than a bullock) literally means, than an ox bullock. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. According to Ibn Ezra our verse reads, And it shall please the lord better than a bullock, better than an ox.
4. Literally like a lamb, cattle.
5. In Judges 6:25 the word par is not connected to shor. See Radak on Judges 6:25 who explains par ha-shor as meaning a bullock as large as an ox.
6. It does not refer to the ox.
7. Scripture would have no need to describe the ox in this way, for it is normal for an ox to have hoofs and horns.
ותיטב לי״י – התהלה שאהללנו בשיר תיטב לו משור פר.
או טעם ותיטב – על התודה שזכר ויהיה פירושו תודת הפה.
ופירוש משור פר – משור ומפר. ומ״ם משור עומדת במקום שנים. והשור הוא הגדול והפר קטן ממנו.
ופירוש מקרין מפריס – טעמו על הפר שהוא בעל קרנים ופרסותיו חזקות כי קודם שיהיו לו קרנים פרסותיו רכות. ואמר זה לפי שפחות מזה לא יכשר לקרבן. ופר הנזכר לקרבן בתורה הוא בן שלש שנים.
ורבותינו ז״ל דרשו משור שהקריב אדם הראשון ואמרו שור שהקריב אדם הראשון קרנותיו קדמו לפרסותיו שנאמר: מקרין מפריס. ואמרו עוד: שקרן אחת היתה לו במצחו. מקרן כתיב בלא יו״ד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

מקרן – לית וחסר במה מדליקין אמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחד היתה לו במצחו שנאמר מקרין מפריס ופריך מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן מקרן כתיב ופירש״י תרתי משמע דסתם מקרין כל קרניו וכן פי׳ בפ׳ אלו טרפות וכן כתב רבינו תם בפרקא קמא דע״ז דמקרן נראה קרן אחד יותר ממקרין. ובמתנות כהונה דיוק מדכתבי חסר יו״ד משמע בעל קרן א׳ כמו בתלת בערי יהודה חסר וא״ו ודרשו חז״ל חד בתולה הזה מקרין משמע בעל שתי קרנים כמו מפריס וחבריו ע״כ. ועיין עוד בירושלמי פ׳ במה מדליקין ומדרש קהלת פסוק מה שהיה הוא שיהיה ומערכת האלהות פ״ט.
משור פר – כפל המלה בשמות נרדפים לתוספות ביאור וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
מפריס – פרסות הרגל.
ותיטב – תהלתי יוטב לה׳ יותר מקרבן שור פר.
מקרין מפריס – ר״ל בעל קרנים גדולים ופרסות רחבות שהוא יפה למראה ובעל בשר.
ותטב – הגם שיביא פר לתודה, מה שיגדל את ה׳ לשבחו, זה תיטב בעיניו יותר מן השור פר שי״ל קרנים ופרסה.
ותיטב – תודתי זו.
מקרן מפריס – בעל קרנים ופרסות גדולות, כלומר דשן ושמן.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לג) רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּרְשֵׁ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם׃
The humble shall see it, and be glad. You that seek after God, let your heart revive.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֲמוּן עִנְוְתָנַיָא וְיֶחְדוּן תָּבְעֵי אוּלְפָן מִן קֳדָם אֱלָהָא וִיחִי לִבְּכוֹן.
The humble have seen; so let those who seek instruction from the presence of God be glad and let their heart live.
ראו ענוים ישמחו – ג׳ חלקים נעשה ממנו של המן, שליש לחברים, שליש למרדכי ואסתר, שליש לבנין בהמ״ק.
ואד׳א ראוא גות׳ך אלכ׳אשעין פרחוא, וטאלבי אללה קוי קלובהם.
ואם החסידים יראו את הישועה שלך הם ישמחו. ויתחזקו לבבות דורשי ה׳.
ראו, וכאשר יראו תשועתך הענוים ישמחו ודורשי ה׳ יתחזק לבם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ראו ענוים וישמחו – תשועתך יראו וישמחו.
ראו – ו״ו ויחי לבבכם כפ״ה רפה בלשון ישמעאל, כמו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳), ויעזב את עבדיו (שמות ט׳:כ״א).
ואתם דורשי אלהים ראו זה ויחי לבבכם.
SHALL SEE. The vav prefaced to vi-yechi (let... revive) in Let your heart revive1 is similar to the aspirated fah in Arabic.⁠2 Compare, Va-yissa (lifted) in, On the third day Abraham lifted up his eyes (Gen. 22:4);⁠3 va-ya’azov (left) in left his servants (Exodus 9:21)4; [The meaning of our verse is,] You who seek the Lord see this,⁠5 let your heart revive.
1. Vi-yechi (let... revive) may be translated, and let revive. Hence Ibn Ezra comments.
2. Which does not necessarily open a new clause. The vav similarly does not always have the meaning of and.
3. Here too the vav does not have the meaning of “and,” for the meaning of Gen. 22:4 is On the third day Abraham lifted (va-yissa) up his eyes, not “and on third day Abraham lifted (va-yissa) up his eyes. “
4. Here too the vav does not have the meaning of “and,” for the meaning of Exodus 9:21 is, left (va-ya’azov) his servants not and left (va-ya’azov) his servants.
5. God’s salvation.
ראו – יראו ענוים הישועה וישמחו בה כי הענוים הם שיראו הישועה כי אותם שלא ישובו אל י״י בעת הגאולה יכלו ויאבדו כמ״ש והבאתי את השלישית באש (זכריה י״ג:ט׳) ואמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (צפניה ג׳:י״ג).
דרשי אלהים – הם הענוים. והוא כפל דבר במלות שונות, הם יראו ויחי לבכם.
ואמר לבבכם – כי דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח בפסוק אחד כמו כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם (ישעיהו א׳:כ״ט).
ויחי לבבכם – כמו ישמחו שאמר כי הדואג והכואב לבו כמו מת. כמ״ש ולבי חלל בקרבי (תהלים ק״ט:כ״ב) וכן ישראל בגלות ובבוא השמחה יחיה הלב כמ״ש ביעקב ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ״ה:כ״ז).
ויחי לבבכם. שהיה כמת בגלות בביטול תורה - ותחיה בידיעתה1, כאמרו (דברים לב מז) ׳כי הוא חייכם׳2:
1. ׳כי הדואג והכואב לבו כמו מת. כמו שאמר (מזמור קט, כב): ולבי חלל בקרבי, וכן ישראל בגלות, ובבוא השמחה יחי הלב, כמו שנאמר ביעקב (בראשית מה, כז): ותחי רוח יעקב אביהם׳ (רד״ק).
2. ראה חיפושים על זה ואולי כתבנו בחבקוק.
(לג-לד) רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ. יאמר, ה׳ענווים׳ – שהם הנביאים1, שענווה מביאה לידי רוח הקודש (סוטה פ״ט מט״ו)2, ׳ראו׳ כבר בחזון בוא יום ה׳, יהי רצון ש׳ישמחו׳. וזהו שאמרו ז״ל (סנהדרין צא:) שעתידים כל הנביאים כולם לומר שירה כאחד, כדכתיב (ישעיה נ״ב:ח׳) ׳כל3 צופיך נשאו קול יחדיו ירננו׳4: דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים, שתהיו באותו הזמן, עשו באופן שיחִי לְבַבְכֶם, שה׳ ישמע לקולכם, שהרי אפילו בגלות שלא היו מתפללים אליו בלב שלם5 – ישמע אל תפילותם, וזהו אומרו כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה׳ וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה. וקרא לישראל בגלות ׳אביונים׳ – שתאבים לכל דבר, כמשפט עשיר שנורש האמון עלי תולע6 ותאב לכל7:
1. בישעיה (כט יט) פירש ׳ענוים – תופשי התורה׳. ולעיל (תהלים ל״ד:ג׳): ׳ענוים – הם השפלים, רוצה, אותם שליבם דואג עליהם משפלותם, כי ה׳ יצילם מרעותיהם, אף על פי שאינם כל כך משכילים וצדיקים׳. ובנדפס (י יב) ׳אל תשכח ענוים – האבות שהיו ענוי ארץ׳.
2. ׳וענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקודש׳.
3. לשה״כ ׳קול׳.
4. ׳עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד, שנאמר קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו׳. ובישעיה שם פירש: ׳קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל – כבר בהנבאם, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ – לעתיד׳.
5. כמש״כ (פסוק יד).
6. ע״פ איכה (ד ה).
7. ראה ויקרא רבה (לד ו) ׳אביון – שמתאב לכל׳.
ראו ענוים ישמחו – כן כתיב ישמחו בלא וא״ו בראש תיבה ועמ״ש בד״ה א כ״ג.
ראו – כאשר יראו הענוים אשר הוטב תפלתי.
דורשי – וכאשר יראו דורשי אלהים.
ויחי – אז יחיה לבבכם והוא ענין שמחה כי הדואג לבו מת.
ראו ענוים שמקבלים באהבה כל העובר עליהם מהצרות ישמחו כי ידעו שיש תקוה,
דורשי אלהים החוקרים באלהות שעד עתה היה לבם עצב על שראו שלות הרשעים ויסורי הצדיקים עתה יחי לבבכם.
ראו – היה ראוי לכתוב רְאוּ ענוים ושמחו, והוא מצייר בדעתו ישועתו כאילו כבר היתה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לד) כִּי⁠־שֹׁמֵ֣עַ אֶל⁠־אֶבְיוֹנִ֣ים יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוְאֶת⁠־אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה׃
For Hashem listens to the needy, and does not despise His prisoners.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם מְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן דַחֲשִׁיכֵי יְיָ וְלַאֲסִירוֹי לָא בְסַר.
For the LORD accepts the prayer of the lowly, and has not despised his prisoners.
כי שומע אל אביונים ה׳ – א״ר בנימן לא ראשו של פסוק זה סופו ולא ראשו, לא הוה צריך קרא למימר אלא כי שומע אל אביונים י״י ואת אסירים לא בזה או כי שומע אל אביוניו ואת אסיריו לא בזה, אלא כי שומע אל אביונים י״י אלו ישראל, דאמר ר׳ יוחנן כל מקום שנאמר דל דך עני ואביון בישראל הכתוב מדבר, ואת אסיריו לא בזה – אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן, וכיון שהקב״ה פוקדן בבנים הן נזקפין, תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה שנאמר וירא ה׳ כי שנואה לאה וגו׳.
באן אללה יסמע ללצ׳עיף ולא יזרי בדעוהֵ אלאסארי.
[הם יתחזקו] בכך שה׳ שומע למוחלשים. ולא מבזה את תפילות האסירים.
כי, כי ה׳ שומע לחלש ואינו בוזה תפלת האסיר.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

כיאביונים – כנגד שהזכיר ואני עני וכואב (תהלים ס״ט:ל׳).
אסיריו – כמחשבת אויביו שיאסרוהו.
ואם על בני הגלות יותר נכון.
FOR …THE NEEDY. The psalmist speaks of the needy because he earlier said, But I am afflicted and in pain (v. 30).
HIS PRISONERS. The palmist speaks of that which is in the mind of David’s enemies.⁠1 They intend to take him prisoner. However, it is better to interpret our verse as speaking of the exiles.⁠2
1. Literally, the enemies.
2. According to this interpretation our psalm speaks of the Babylonian exile. See Radak on verse 1.
כי שומע אל אביונים י״י – הם בני הגלות והם אסיריו אף על פי שהם אסירי הגוים כי כאשר ירצה הוא לא יהיו אסורים. ויאמרו אז הגוים כי י״י שומע אל האביונים ולא בזה אותם בגלותם כאשר היו הגוים אומרים.
לא בזה. גם שהיו אז בלתי שום שלימות תורה ומצוות:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

כי שומע – השמחה תהיה על כי ראו כי שומע ה׳ אל אביונים.
ואת אסיריו – ר״ל עם כי נאסרו בדבר ה׳ על כי מרו בו מ״מ לא בזה את תפלתם.
כי – עתה יראו שלא היו יסורי הצדיקים מפני חסרון ידיעה והשגחה,
כי שומע אל אביונים ה׳ – ולא מפני המאוס והבזיון שאין נחשבים בעיניו להושיעם, כי את אסיריו לא בזה.
אסיריו – אם ייסר אדם על עונו כאיש שחטא למלך וזה אוסרו בבית האסורים לא יבזנו כמו שיבזה מלך ב״ו מי שחטא נגדו.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לה) יְֽ֭הַלְלוּהוּא שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץיַ֝מִּ֗ים וְֽכׇל⁠־רֹמֵ֥שׂ בָּֽם׃
Let heaven and earth praise Him, the seas, and everything that moves therein.
א. יְֽ֭הַלְלוּהוּ א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְשַׁבְּחוּנֵיהּ מַלְאֲכֵי שְׁמַיָא וְיָתְבֵי אַרְעָא יַמַיָא וְכָל דְרָחֲשִׁין בְּהוֹן.
Let the angels of heaven and those who dwell on earth praise him; the seas, and all that swarms in them.
יסבח לה מא פי אלסמאואת ואלארץ׳, ואלבחאר וכל מא דב פיהא.
וישבחו את ה׳ אלה שבשמים (כוכבים וגרמי השמים) וכל אלה שבארץ ובימים וכל מה ששורץ במים.
יהללוהו, יהללוהו כל אשר בשמים ובארץ והימים.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

יהללוהו – שוכני שמים והארץ ועוברי ימים.
או דרך משל, כמו: ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה (ישעיהו נ״ה:י״ב).
PRAISE HIM. Heaven and earth refer to those who dwell in heaven and earth. The seas refer to those who cross the seas. On the other hand our verse might be metaphorical, as in The mountains and the hills shall break forth before you into singing (Isaiah 55:12).
יהללוהו שמים וארץ – על דרך משל שתרבה השמחה והתהלה בעולם כמ״ש גם כן במקום אחר ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים י״י מלך (דברי הימים א ט״ז:ל״א) ואמר גם כן במקום אחר ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל אשר בו (דברי הימים א ט״ז:ל״ב) וכן אמר הנה ימים וכל רומש בם.
(לה-לז) יהללוהו שמים וארץ. כי מציאות כולם הוא לזה התכלית1, כי אלקים מושיע ציון וזרע עבדיו ינחלוה, כאמרו (דברים י יד-טו) ׳הן לה׳ אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, רק באבותיך חשק׳, וכן אמרו ז״ל (ברכות ו:) ׳כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה׳, ולכן ׳יהללוהו׳ - על שהשיג תכלית טוב מכוון מאתו יתברך:
1. כמו שפירש רבינו בכל מקום ישמחו השמים וכו׳ על הגאולה העתידה שאז יתקיים התכלית שלמענו נבראו. והרד״ק כתב שהוא ׳על דרך משל, שתרבה השמחה והתהלה בעולם, כמו שאמר ג״כ במקום אחר (דהי״א טז, לא): ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה׳ מלך, ואמר ג״כ במקום אחר (שם פסוק לב): ירעם הים ומלואו יעלוץ השדה וכל אשר בו׳.
יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וגו׳. אז בימים ההם ובעת ההיא:
יהללוהו שמים וארץ ימים וכל – בס״ס שתי התיבות בגעיא.
רומש – הלוך הבריות קצרי הרגל קרוי רמיסה בלשון המקרא.
יהללוהו – בעבור זה יהללוהו צבא השמים ויושבי הארץ.
ימים – שוכני ימים.
יהללוהו – מלבד זה יהללו שמים וארץ וכל המציאות על תשועת ציון בשוב דוד למלכותו.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לו) כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים׀ י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹןוְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑הוְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗םא וִירֵשֽׁוּהָ׃
For God will save Zion, and build the cities of Judah; and they shall abide there, and have it in possession.
א. שָׁ֝֗ם א=שָׁ֝ם (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם אֱלָהָא יִפְרוֹק צִיוֹן וִישַׁכְלֵל קִרְוִין דִיהוּדָה וִיתוּבוּן תָּמָן וְיֵרְתוּנָהּ.
For God will redeem Zion and repair the cities of Judah, and they will return1 thither and inherit it.
1. They will return: Targumic Nwbwty suggests the reading wbw#yw. Other manuscripts: Nwbty.
אד׳א יגית׳ אללה ציון, ויבני קרי יהודה, וירג׳עון אליהא ויסכנונהא.
כאשר ה׳ יושיע את ציון ויבנה את ערי יהודה וישובו אליהם ויתיישבו בערים ההם.
כי, כאשר יושיע ה׳ ציון ויבנה ערי יהודה וישובו אליהם וישכנו בהם.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

כי אלהים ישבא בציון – וישרה שכינתו בירושלים וירשוה.
א. בפסוק: יושיע.
כי – ויש אומרים: כאשר אהללנו יהללוהו שמים וארץ (תהלים ס״ט:ל״ה) ואם על הגלות יהללוהו בהושיעו ציון.
והזכיר ערי יהודה שיש להם חלק בירושלם.
FOR GOD. Some say that its meaning1 is as follows: When I shall praise God2 then the heavens and earth shall praise Him.⁠3 If this psalm speaks of the exile then its meaning is; the heaven and earth will praise God when He helps Zion. The psalmist mentions the cities of Judah because they have a share in Jerusalem.
1. The meaning of verse 35. It is possible that this comment belongs at the end of the previous verse and has been misplaced.
2. For saving Zion and building the cities of Judah.
3. Verse 35.
כי אלהים יושיע ציון – כי בהיותה ברשות הגוים הוא כאדם גולה ואסיר. זכר ציון וערי יהודה כי הם העיקר והוא הדין לשאר ערי ישראל או סמך הכל אל יהודה לפי שהמלך משבט יהודה.
וישבו שם וירשוה – אסיריו שזכר.
וירשוה – בצירי מגזרת פועל יורש כמו כי חפץ בבת יעקב (בראשית ל״ד:י״ט) וכנוי וירשוה על ציון או על ערי יהודה שזכר על כל אחת מהם או על ארץ ישראל כלה אעפ״י שלא זכרה הנה זכר ציון שהיא ראש הממלכה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

(לו-לז) כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וגו׳, וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ. כי להם תהיה נחלה בעבור זכותם ולהיותם ׳זרע עבדיו׳, היינו בזכות אבות: וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ. שהוא חלק ההמוני האוהבים שם ה׳ לשמע אוזן מהחכמים1, הם יִשְׁכְּנוּ בָהּ, כי בזכותם ובעבורם לא תינתן להם נחלה, רק שוכנים וגרים בה בזכות האחרים הנוחלים אותה בזכותם ובזכות אבותם2:
1. שאינם יודעים את ה׳, שלא התבוננו ולא השיגו אהבתו ויראתו, אלא ממה ששמעו ׳שמו׳ מפי החכמים שעיינו והשיגו, והם ׳אוהבי שמו׳ של ה׳, לא ׳אוהבי ה׳⁠ ⁠׳.
2. ׳זרע עבדיו ינחלוה׳ – יזכו לנחלה, ואילו ׳אוהבי שמו – ישכנו בה׳, משכן עראי וגרות [ראה לעיל (תהלים ל״ז:ג׳) ובמצויין שם], שלא תהיה נחלתם, אלא יתגוררו בה בזכות אחרים.
כי אלהים וגו׳ – כאשר אלהים יושיע את ציון וגו׳.
וישבו – אנשי יהודה ישבו שם.
(לו-לז) וירשוה, ינחלוה – ירושה היא הורקת הרשות מהמוריש להיורש, ונחלה הוא נחלת אבות לבנים עד עולם (ישעיהו נ״ז י״ג).
כי אלהים יושיע ציון – עיר המלוכה,
ויבנה ערי יהודה יתר ערי ארץ ישראל,
וישבו שם וגם יירשוה בירושה.
ויבנה ערי יהודה – פסוקים אלו נוספו או לכל הפחות הוגהו אחר הגלות בהוסיף וגרוע מהם דברים.
וירשוה – ירש הוראתו האמתית קנין ע״י מלחמה באופן שבעל הארץ נעשה רש.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לז) וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ⁠־בָֽהּ׃
The seed also of His servants shall inherit it; and those that love His name shall dwell therein.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּבְנֵי עַבְדוֹי יַחְסְנוּן יָתָהּ וְרָחֳמֵי שְׁמֵיהּ יִשְׁרוֹן בְּגַוָהּ.
And the sons of his servants will succeed to it, and those who love his name will abide in its midst.
ונסל אוליאה ינחלונהא, ומחבי אסמה יסכנונהא.
וזרע היראים אותו ינחלו את ציון. ואוהבי את שמו יתיישבו בה.
ינחלוה, ינחלום. ישכנו פה, ישכנו בם. ומוסב על ערי יהודה.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וזרע – הטעם וירשוה הם ובניהם, בימי דוד או בימי המשיח.
THE SEED. They and their children in the days of David shall inherit it. Or they and their children in the days of the Messiah shall inherit it.
וזרע עבדיו ינחלוה – כלומר הם ובניהם ינחלוה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

עבדיו – הם האבות כי בזכותם ינחלו זרעם את הארץ.
ואוהבי שמו – של המקום ב״ה הם ישכנו בה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

וזרע עבדיו ינחלוה מוסיף שינחלוה גם בנחלה לבניהם אחריהם עד שזרעם ינחלוה מאתם ולא שיגלו אח״כ ממנה כי אוהבי שמו ישכנו בה בשלוה והשקט.
[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144