×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אלֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הלֹ֫א⁠־לָ֥נוּב כִּֽי⁠־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹדעַל⁠־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל⁠־אֲמִתֶּֽךָ׃
Not for us,⁠1 Hashem, not for us, but for Your name give glory, for the sake of Your kindness, Your truth.⁠2
1. Not for us | לֹא לָנוּ – More literally: "Not to us", but see Rashi and other commentators that the psalmist is declaring that Hashem should not act for the merits of Israel (which might be lacking) but for the glory of His name, that it not be desecrated.
2. Your truth | עַל אֲמִתֶּךָ – Or, similarly: "Your faithfulness". See Malbim and Netziv that "אמת" refers to the fulfillment of a promise, while "חסד" refers to a good received without one. Alternatively, the phrase "עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ" might serve as a hendiadys (a pair of words which convey a single idea), and be translated as: "for the sake of Your steadfast kindness".
א. ‹אין פרשה בתחילת הפרק› אין כאן שורה ריקה בכתבי⁠־היד כדי לציין את תחילתו של מזמור חדש. זהו המקרה היחיד בכל ספר תהלים של מספר פרק חדש אך ללא חלוקה מקבילה בכתבי⁠־היד.
ב. לֹ֫א⁠־לָ֥נוּ =א (מקף בין תיבות של עולה ויורד)
• דפוסים=לֹ֫א לָ֥נוּ
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
לָא מְטוּלְתָּנָא יְיָ לָא מְטוּל זַכְוָתָנָא אֲרוּם לִשְׁמָךְ הַב אַיְקָרָא מְטוּל טוּבָךְ וּמְטוּל קוּשְׁטָךְ.
Not on our account, O LORD, not on account of our merits, but rather to your name give glory, because of your goodness and because of your truth.
כד׳אך יא רב לא לנא תפעל מא אנת אהלה, בל לאסמך אעטי וקארא עלי מא סלף מן פצ׳לך ואחסאנך.
אותו הדבר [תשובה על הפסוק הראשון מהפרק הקודם] (כפי שעשית ביציאת מצרים) לא בשבילנו תעשה כפי שמגיע לנו אלא בשביל השם שלך תן כבוד על מה שקדם מהחסד וההטבה שלך (שגמלת אותנו).
כך ה׳ לא לנו תעשה מה שראוי לך לעשות אלא לשמך תן כבוד כפי מה שכבר עבר מחסדך וטובך. אף כאן אמתך – טוב. ופתח במזמור זה ״כך ה׳⁠ ⁠⁠״ לאחר ההקדמה שבמזמור הקודם, וראה שם פסיק א.
ענין פרק זה הבקשה שיושיע את הבנים כמו שהציל את האבות ממצרים, כי אם ישמידם לא יהא בכך חסד ואמת ולא שבח, ולפיכך אמד לא המתים יהללו יה.
גרץ׳ הד׳א אלפצל אלמסאלה פי אן יגית׳ אלבנין כמא כ׳לץ אלאבא מן מצר, פאנה אן אהלכהם פליס פי הד׳א פצ׳ל ולא אחסן ולא תסביח, ולד׳לך קאל לא המתים יהללו יה.
לא לנו – לא בשבילנו ובכושר מעשינו תעשה עמנו.
כי לשמך תן כבוד – כדי שלא יאמרו איה נא אלהיהם.
Not for us Not for us or for the fitness of our deeds shall You do [this] for us.
but for Your name give honor So that they should not say, "Where is their God now?⁠"
לא לנו – בבית המקדש היו אומרים כך: לא למענינו תעשה עמנו חסד.⁠1
(א-ד) לשמך תן כבוד – כיצד: שאם לא תשמרנו, יאמרו הגוים איה אלהיהם של אילו, ואלהינו בשמים הוא.
ועצביהם מכסף וזהב הוא – והם יבאו ויודו לפני עצביהם, ויחרפו כלפי מעלה, ויאמרו: איה אלהיהם – אין בידו לעמד לפנינו. ונמצא שמך מתחלל על ידם, לכן: לשמך תן כבוד.
1. השוו רשב״ם פסחים קי״ז. ״שעמדו״.
לא לנו י״י לא לנוא – בעבורינו, כמו: אמרי לי.
כי לשמך – שהוא נקרא עלינו תן כבוד וזה שתעשה בעבור חסדך.
א. כן בכ״י פרמא 1870 (בלי שם הויה), לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״י״י לא לנו״.
NOT UNTO US, O LORD, NOT UNTO US. Lanu (unto us) means “on our behalf.” Lanu is like li (on my behalf)⁠1 in imri … li (say … on my behalf) (Gen. 20:13).⁠2
BUT UNTO THY NAME. Give glory to Your name which is called upon us. That which You will do, You will do because of Your mercy.
1. Li literally means, to me.
2. Translated according to Ibn Ezra According to Ibn Ezra, lo lanu YHVH, lo lanu (not unto us, o Lord, not unto us), should be understood as follows: “Not on our behalf, O Lord, not on our behalf.”
לא לנו י״י לא לנו – יש ספרים שאין זה תחילת המזמור.
אמר: כמו שעשית חסד עם אבותינו והוצאתם ממצרים, כן תעשה עמנו בכל דור ודור. ואף על פי שאין אנו ראוים, אל תעשה לנו אלא למען שמך. כי גם הם לא היו ראוים, לולא כבוד שמך וברית האבות.
ואמר לא לנו שתי פעמים לחזק הענין.
על חסדך על אמתך – כמו ועל אמתך.
לשמך תן כבוד – שלא יחולל בגוים.
וכן עשה עמנו בעבור חסדך שתעשה עם כל הנבראים, ועמנו יותר, בעבור אמתך – לקיים דבריך שנשבעת לאבותינו.
ובדברי רז״ל מצאנו מחלוקת בזה המזמור. יש אומרים: על שעבוד מלכיות נאמר. ויש אומרים: משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים. ויש אומרים: חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בכבשן האש. ויש אומרים: מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע.
זה המזמור נאמר על צרת הגלות בשעבוד המלכיות והוא ראוי על כל צרה וצרה. והוא שרבותינו נחלקו בו (פסחים, קיז, א), מהם אומרים שמשה ובני ישראל אמרוהו בשעה שירדו לים, ומהם שאמרו שחנניה מישאל ועזריה אמרוהו על כבשן האש, ומהם שאמרו שישראל אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע. ומ״מ לפי הפשט וענינו אמרו על צרת הגלות, והתפללו לאל שיושיענו מצרינו ויפדנו מבית עבדותינו ואם אין אנחנו ראויים לכך כאבותינו.
ואמר על זה לא לנו כלומר, לא בעבורנו ורק שתתן כבוד לשמך, כמו שיאמר בסמוך למה יאמרו הגוים. על חסדך על אמתך חסר וא״ו. כלומר, על חסדך ועל אמתך, וכמו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג, יא). והענין שתרחם עלינו ותעמידנו על חסדך אם חטאנו לך, ועל אמתך, שאנחנו עמך ונחלתך המחזיקים בתורתך. וחזר לענין אמרו כי לשמך תן כבוד.
(הקדמה) {מלוקט מהגדת אברבנאל זבח פסח}
המזמור הזה עם שאר המזמורים שבאו אחריו עד אשרי תמימי דרך (תהלים קי״ט:א׳) הוא החלק השני מההלל. והמפרשים וחז״ל גם כן במדרש פירשו קצתם על דוד וקצתם על ישי אביו ועל אחיו ועל לימוד החכמות. וגם מהם דרשו על קיבוץ הגליות. ולדעתי כל החלק הזה מההלל נאמר כנגד הגאולה העתידה ואל הכונה הזאת תקנו לאומרו בליל פסח על הסעודה לפי שהגאולה העתידה היא מתקשרת עם יציאת מצרים כמו שזכרתי למעלה ולכן באו הדברים בחלק הזה בלשון עתיד כמו שבאו הכתובים אשר בחלק הראשון לשם עבר. והנני מפרש אותם אחד אל אחד כלם מסכימים ומכוונים לענין הגאולה העתידה כאשר עם לבבי.
ולפי שפסוק לא לנו י״י לא לנו אינו נאות לראשית והתחלת הדברים כי הוא חוזר על מאמר קודם אליו לכן תקנו לשום בתחלתו שתי פסוקים ממזמור אחר והם שפוך חמתך וגו׳ כי אכל את יעקב וגו׳ (תהלים ע״ט:ו׳-ז׳) אשר הם בספר תהלים במזמור ע״ט אלהים באו גוים בנחלתך וגו׳ והם גם כן בירמיהו (ירמיהו י׳:כ״ה) במעט שינוי. יאמר: י״י אלהינו אחרי שהגדלת לעשות עם יוצאי מצרים ונקמת נקמתם מאויביהם והושעת וגאלת את עמך והיה זה לשתי סבות אם להודיע כחך הגדול במצרים על פרעה ועל עבדיו שאמר מי י״י אשר אשמע בקולו לא ידעתי את י״י (שמות ה׳:ב׳) וגם כן להענישם על מה שהרעו לישראל. גם עתה שפוך חמתך אל הגוים (תהלים ע״ט:ו׳) והם אומות העולם כי הם לא ידעוך ובשמך לא קראו כמו שפרעה לא היה יודע אותך ולא שמך ואם שפכת חמתך על המצרים בעבור מה שהרעו לישראל גם האומות האלה אכלו את יעקב ועוד הוסיפו צרה מהמצריים שאלה החריבו בית המקדש פעמים מה שלא עשו המצריים והוא אומרו ואת נוהו השמו (תהלים ע״ט:ז׳). שאף על פי שאין אנחנו ראויים שתעשה עמנו הגאולה והתשועה הזאת עשה למען שמך הגדול המחולל בקרב הגוים והוא אומרו לא לנו י״י לא לנו כי לשמך תן כבוד (תהלים קט״ו:א׳) ר״ל לא בעבורנו תעשה החסד הזה כי אם למען שמך הגדול.
(א) ואמר על חסדך ועל אמתך כנגד השתי סבות שזכר ר״ל על חסדך תעשה לעמך ישראל ועל אמתך כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי יש אלהים בישראל הנה אם כן אמר על חסדך כנגד כי אכל את יעקב (תהלים ע״ט:ז׳) ועל אמתך כנגד אשר לא ידעוך (תהלים ע״ט:ו׳).
והתבאר מזה ששני הפסוקים שהונחו בתחלת זה המזמור היו באמת מתיחסים לענינו והותר בזה הספק אשר בשער מאה.
(הקדמה) בזה1 המזמור ראה המשורר את חורבן בית ראשון, והתפלל על הישועה ממנו2. ואמר:
(א) לא לנו ה׳ לא לנו כי לשמך תן כבוד. ׳תן כבוד׳ גם בימי הגלות3, ו׳לא לנו׳ יהיה הכבוד, אבל ׳לשמך׳, וזה בעשותך נסיך לצדיקי הדור, כמו בענין החלום ופתרונו שהגיד דניאל, שאמר אז נבוכדנצר ׳מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין׳ (דניאל ב מז): על חסדך. לישראל: ועל אמתך. שאמרת (דברים ד כ) ׳ובקשתם משם את ה׳ אלקיך ומצאת׳4:
1. כן הסדר במוה״ק, והוא מסתבר שכן הוא בכל המזמורים, אך בדפוסים: ׳לא לנו ה׳ לא לנו כי לשמך תן כבוד – בזה המזמור וכו׳ – ואמר תן כבוד וכו׳⁠ ⁠׳, ויל״ע בכת״י.
2. רד״ק: ובדברי רז״ל (פסחים קיח, א) מצאנו מחלוקת בזה המזמור. יש אומרים, על שעבוד מלכיות נאמר. ויש אומרים, משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים. ויש אומרים, חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בכבשן האש. ויש אומרים, מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע׳. ורבינו מזכיר גם ענייני חמו״ע.
3. נראה שהכבוד הוא גילוי שכינה כנבואה, שזה מה שהיה בדניאל.
4. ׳אמת׳ הוא קיום ההבטחה שניתנה, וה׳ הבטיח שגם בארץ אויביהם אם יבקשו את ה׳ ימצאוהו.
ויאמר אחר כך, לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ, ׳לא לנו׳ – בחורבן ראשון, ו׳לא לנו׳ – בחורבן שני, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ – מוסף על חסדך ואמיתך שתעשה, ׳תן כבוד לשמך׳, שידעו כל העמים כי ידך זאת אתה ה׳ עשיתה, פן יאמרו אלוהימו עשם1:
1. ע״פ ישעיה (מח ה).
(א-ב) ואמר לא לנו ה׳ לא לנו – ר״ל כנותן טעם שלא ישפוך חמתו על עובדי האלילים שאכלו את יעקב ואת נוהו השמו (תהלים ע״ט:ז׳), אבל שישפוך עליהם חמתו על אשר לא ידעוהו ובשמו לא קראו, וזה אומרו לא לנו ה׳ לא לנו כי לשמך תן כבוד, וביאר ואמר כי למען חסדו ואמתו עם הבריות הוא שירצה שיתפרסם כבוד שמו לא מפני שהוא צריך לכבוד שלהם וכמו שאמר דוד יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו (תהלים ק״ד:ל״א), שכוונתו כאילו אומר שזה אין ספק שאין שייך לפניו ית׳ לומר שישמח במעשיו כי אם צדקת מה תתן לו (איוב ל״ה:ז׳) ואם חטאת מה תפעל (איוב ל״ה:ו׳) לו, ולכך קודם שאמר ישמח ה׳ במעשיו (תהלים ק״ד:ל״א) אמר יהי כבוד ה׳ לעולם (תהלים ק״ד:ל״א), לומר שאין כבודו ית׳ תלוי בבני אדם, ויהיה כאילו יאמר התנצלות יהי כבודו במקומו אבל בלשון בני אדם אומר ישמח ה׳ במעשיו (תהלים ק״ד:ל״א), כמו כן אמר פה לשמך תן כבוד לא שכבודו תלוי בבני אדם ח״ו, רק על פי חסדו ואמתו ברצונו להשלים בני האדם, כי כשידעו אותו ישיגו השלמות לכן יעשה נקמה בנכרים שלא ידעוהו, ולזה אמר אחרי שחסדך ואמתך סיבה להיות רצונך שיתפשט ויתפרסם לכל העולם שמך הגדול, א״כ למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם.
לא לנו ה׳ לא לנו – מפני כי בתחלה בשני מזמורים הראשונים נתן הלל על הנהגת הקדוש ברוך הוא שמנהיג באי עולמו, כמו שזכר מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון וגו׳, ובמזמור שאחריו נתן הלל על הנפלאות חוץ מטבע של עולם אשר הקדוש ברוך הוא מחדש בעולם למען יראיו, במזמור הזה בא להודיע הסבה שהוא עושה נסים לפיכך אמר לא לנו כפל הלשון, שלא יהיה משמע לא לנו אף על גב שיש לעשות לנו אין אנו מבקשים שתעשה לנו אלא בשביל כבוד שמך, לכך כפל לא לנו ה׳ לא לנו שאין לנו שום זכות שתעשה בשבילנו אלא בשביל כבוד שמך. ורז״ל (שם) דרשו לא לנו ה׳ לא לנו אמר חנניה. כי לשמך תן כבוד אמר מישאל. על חסדך ועל אמיתך אמר עזריה. למה יאמרו הגוים אמרו כולם. נראה שהם מפרשים לא לנו ה׳ לא לנו כלומר בשבילנו אל תעשה, רק בשביל כעס אויב שהוא אגור פן יאמרו ידינו רמה ובשביל זה תעשה. לכך אמר לא לנו ה׳ לא לנו אמר חנניה, והשני מצד כבוד שם קדשו יעשה לכך אמרו לשמך תן כבוד אמר מישאל שיעשה בשביל כבוד שמו. ועזריה אמר בשביל חסדו ואמתו יעשה. ועוד יש לפרש והוא יותר נכון כי לא לנו ה׳ לא לנו נגד מדת הדין שלא יהא מדת הדין מקטרג למה יעשה להם דבר זה, לכך אמר נגד זה לא לנו ה׳ לא לנו שאין אנו מבקשין בשביל אנו כלל כי יודעין אנו שאין אנו ראוין. ומישאל אמר נגד מדת הרחמים כי לשמך תן כבוד בשביל זה תעשה בשביל כבוד שמך שיתגדל ויתקדש, כי שמו הוא שם בן ארבע אותיות הוא מצפ״ץ בא״ת ב״ש והוא ברחמים במספר להודיע כי השם המיוחד מנהיג ברחמים, וידוע לחכמים כי השם המיוחד הוא שם בן ד׳ הוא מדת הרחמים ואמר כי יתן כבוד לשמו וינהיג הבריות ברחמים. ועזריה דבר נגד מדת החסד על חסדך על אמתך. כי יש צדיקים דבקים במדת הדין ויש צדיקים דבקים במדת הרחמים ויש צדיקים דבקים במדת החסד. ואלו שמות הצדיקים חנניה מישאל ועזריה חנניה דביקותו במדת הדין ומורה עליו שמו שכן מדברים למדת הדין חנני ה׳ חנני, וכן תקנו חכמים הזן את העולם בחן בחסד וברחמים והבן דבר זה היטב. מישאל הוא דבק במדת הרחמים ונקרא מישאל לשאלת הרחמים. ועזריה דביקתו במדת החסד כי הוא יתברך העוזר ביד ימינו ודברים אלו מופלאים והם ידועים. ולפיכך היו מבקשים כל אחד ואחד נגד מדתו שהיה דבק בה, כלל הדבר אשר רמזו ז״ל שזכר שלשה דברים נגד שלש מדות.
לא לנו – י״ס שאין זה תחלת המזמור וכ״כ רד״ק וכבר דברתי בזה בפתיחת הספר.
על אמתך – חד מאלפ״א בית״א מן ב׳ ב׳ לא נסבין וא״ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסי׳ במסרה רבתא.
לא לנו – לא למען צדקותינו עשה רק תן כבוד לשמך להיות מכובד בעבור החסד וקיום האמת שתעשה ממנו.
על חסדך – בעבור חסדך, וההבדל בין חסד ואמת מבואר בכ״מ.
לא לנו ה׳ – מוסב על מ״ש ישראל ממשלותיו, ר״ל אז ממשלות של ה׳ שמשל על הטבע היו ישראל, שבעבורם נהיה זאת,
אבל לא לנו תהיה ממשלות ה׳ – ר״ל לא בעבורנו, כי אין אנו ראוים לכך, כי אין אנחנו לקדשו כמו יהודה אז - משיב לאמר, בכל זאת עתה לא לנו כי לשמך תן כבוד – עתה שכבר נקרא שמך עלינו שאתה משגיח בישראל ועושה להם נסים, צריך אתה לתת כבוד לשמך שלא יהיה חילול השם,
על חסדך על אמתך – צריך אתה לעשות או מצד החסד בלא שום זכות והבטחה, כמו שהתחלת מציאת הנסים היו מצד החסד, או מצד האמת וההבטחה אחר שכבר הבטחת לנו להיות לנו לאלהים, כי
״לא לנו ה׳ לא לנו״1. כנגד שני אופני השגחתו יתברך על ישראל שאמרנו בשני המזמורים2, אנו אומרים בעת שעבוד מלכויות ועיתות בצרה, אשר ״לא לנו״ לבקש נס נגלה – באשר אין הדור זכאי לכך, וגם ״לא לנו״ לבוא בזרוע3 על השגחתו יתברך לטובה אפילו בהליכות הטבע4 – שהרי הי תורה והי מצוות דמגני עלן5. אבל ״לשמך״ – הנקרא עלינו6. ״על חסדך על אמתך״ – ׳חסד׳ מיקרי מה שאינו בהבטחה, ו׳אמת׳ מה שבהבטחה. והקב״ה הבטיח ליעקב אבינו ״כי לא אעזבך״ (בראשית כח,טו)7. וזהו כנגד שעה הנדרשת לנס נגלה8 אומרים ״על חסדך״, ועל הליכות הטבע בהשגחה פרטית אומרים ״על אמתך״. ובביאורנו על התורה (שם) נתבאר הוכחה ממקרא הנ״ל ״כי לא אעזבך וגו׳⁠ ⁠⁠״ דקאי על הדורות הבאים זרע יעקב9, והיינו ״על אמתך״ – שהבטחת להשגיח עלינו בכל דור ודור.
1. קשה לרבינו מה פשר הכפילות, ועומדים על כך רבים מן המפרשים.
2. דהיינו, השגחת ה׳ על ישראל ׳בהליכות הטבע׳ – במזמור ״הללו עבדי ה׳⁠ ⁠⁠״, והשגחת ה׳ על ישראל ׳בניסים נגלים... למעלה מן הטבע׳ – במזמור ״בצאת ישראל״, וכפי שהאריך רבינו לבאר שם.
3. כלומר, בדרישה...
4. היכן היא?
5. על פי ברכות לא,א – עיין שם.
6. – ״תן כבוד״. וכן פירש כאן ה׳אבן עזרא׳, וז״ל: ״כי לשמך״ שהוא נקרא עלינו ״תן כבוד״ – וזה שתעשה בעבור חסדך.
7. והבטחה זו היתה על השגחה פרטית בתוך הליכות הטבע וכפי שמאריך רבינו ב׳העמק דבר׳ שם בפסוקים הקודמים – עיין שם.
8. אשר אינו כלול בהבטחת ״כי לא אעזבך״ וכנ״ל...
9. וז״ל: והנה, מדרך ההבטחות לאדם להבטיח תחילה בזמן הקודם ואחר כך על המאוחר, כמו שכתבתי בספר דברים (ה,טז), ואם כן היה ראוי לומר תחילה ״והנה אנוכי עמך וגו׳⁠ ⁠⁠״ ואחר כך ״והיה זרעך כעפר הארץ וגו׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית שם פסוק י״ד)? אלא בא הקב״ה ללמד דהבטחת ״והנה אנוכי עמך״ עיקרה בא על זרעו בכלל, ואיתקש יעקב לזרעו...
לשמך – להודיע כי שמך רב חסד ואמת נאה לך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
 
(ב) לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑םאַיֵּה⁠־נָ֝֗אא אֱלֹהֵיהֶֽם׃
Why should the nations say, "Where, now,⁠1 is their God"?
1. Now | נָא – The word "נָא" is an interjection which is generally understood to mean either "please" or "now". See Radak that here the enemies might be saying, "Now that Israel is subjugated to us, where is their God?⁠" Alternatively, the word "נָא" might simply be an intensifier. The verse elaborates on the request of the previous one that Hashem act on behalf of His name, with the psalmist explaining that if God does not bring deliverance, there will be a desecration of His name as foreign nations question His abilities.
א. אַיֵּה⁠־נָ֝֗א א=אַיֵּה⁠־נָ֝א (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
לְמָא יֵימְרוּן עַמְמַיָא אָן הַשְׁתָּא אֱלָהָהוֹן.
Why will the Gentiles say, “Where now is their God?”
ולא יקולון אלאמם אין רבהם.
ולא יאמרו הגויים היכן אלוהיהם.
למה, ואל יאמרו הגוים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

למהנא – עתה, וכבר פירשתיו.
WHEREFORE … “WHERE IS NOW THEIR GOD?” The word na means “now.” I have already explained the word.⁠1
1. See Ibn Ezra on Gen. 12:11.
למה יאמרו הגוים – זה טעם: לשמך תן כבוד (תהלים קט״ו:א׳), שאם לא תעשה עמנו חסד, ותטשנו ותניחנו ביד הגוים, יאמרו: איה נא אלהיהם – כלומר עתה שאנחנו מושלים בם איה אלהיהם, יקומו ויעזרו אותם.
ואמר, למה יאמרו הגוים, כשיראו אותנו נטמעים ביניהם, איה אלהיהם. כלומר, שהם טוענים עלינו על שאנו מבזים את אלהיהם, שאינם מאמינים בנפרדים רק בגלגלים וצבא השמים המורגשים להם. ואומרים עלינו איה אלהיהם, שאינו מורגש כמאמר מי ה׳ וגו׳ לא ידעתי את ה׳ (שמות ה, ב).
(ב-ג) ואתה תראה שעל שני הקוטבים האלה שזכר באשר לא ידעוך (תהלים ע״ט:ו׳) וכי אכל את יעקב (תהלים ע״ט:ז׳) סובב המזמור הזה כלו. כי הנה ביאר ראשונה איך האומות לא ידעו את אלהי ישראל באומרו למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ר״ל למה תרצה שיאמרו הגוים בראותם צרותינו ושפלותינו איה עתה אלהיהם שאומרים שעשה עמהם להפליא בימים הראשונים שמא אפס כחו ואין יכולת בידו להושיעם כבראשונה? למה יאמרו זה בהיות כל זה בהפך שאלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה רוצה לומר אלהינו כל אשר חפץ עשה בשמים כי פוקד על צבא המרום במרום וכל שכן שיוכל לפקוד על מלכי האדמה באדמה.
(ב-ג) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם וגו׳. ובזה יתחלל שמך הגדול חס ושלום חלילה וחס באמרם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם, ואינם שמים עין לראות שאלֹהֵינוּ שבַשָּׁמָיִם – כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ לעשות כבר עָשָׂה, כי כל המהומות ההנה הוא ה׳ עשה אותנה:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ועוד אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם הוא ענין רביעי שראוי לעשות בשביל שלא יאמרו הגוים איה נא אלהיהם, ובשביל הטעם הזה ראוי הקדוש ברוך הוא שיעשה, ובשביל שאינו מיוחד רק שלא יאמרו איה נא אלהיהם לכך כולם אמרו זה ודבר זה נפלא מאד להבין אשר רמזו חכמים ז״ל. וכמו כן יש לפרש על מלחמת גוג מגוג שלא יביט הקדוש ברוך הוא במעשיהם רק לא לנו יעשה ובזה לא יקטרג עלינו מדת הדין בימי גוג מגוג או לימות המשיח, ויעשה עמנו ברחמים למען שמו, ויתן לנו חסד למען חסדו ואמתו.
נא – עתה.
איה נא – איה אלהיהם מדוע לא יריב ריב עמו.
למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם – ובזה יהיה חילול השם אחר שכבר נתפרסם ביניהם שאתה אלהי ישראל ועושה להם נסים.
״למה יאמרו הגויים איה נא אלוהיהם״1. שהרי גם המה יודעים שהקב״ה משגיח ומנהיג את ישראל ביחוד, ואם כן שואלים הם: ״איה נא״ – עתה2 – ״אלוהיהם״?⁠3 מסתמא עזב את הארץ והניח את הליכות העולם על מסילות השמים4
1. קשה לרבינו מהו ״נא״, שהרי ל״נא״ כידוע שתי משמעויות – או ׳לשון בקשה׳ או ׳עתה׳, ואמנם כאן אין ספק שמשמעות ״נא״ איננה ׳לשון בקשה׳ אלא ׳עתה׳, אך עדיין צריך להבין מדוע רק ׳עתה׳ יאמרו הגויים ״איה אלוהיהם״?
2. ׳בעת שעבוד מלכויות ועיתות בצרה׳ כלשון רבינו לעיל.
3. וכעין זה פירש כאן הרד״ק, וז״ל: ...שאם לא תעשה עמנו חסד ותטשנו ותניחנו ביד העמים, יאמרו ״איה נא אלוהיהם״, כלומר, עתה שאנחנו מושלים בם ״איה אלוהיהם״ – יקומו ויעזרו אותם... עכ״ל, וכן הוא ב׳אבן עזרא׳.
4. כלומר, הם אומרים שהקב״ה עזב את העולם והניחו להתנהג על פי השמש והירח וכל צבא השמים, והיינו ׳מסילות השמים׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(ג) וֵאלֹהֵ֥ינוּ בַשָּׁמָ֑יִםכֹּ֖ל אֲשֶׁר⁠־חָפֵ֣ץ עָשָֽׂה׃
But, our God1 is in the heavens; all that He desires He does.
1. But, our God | וֵאלֹהֵינוּ – Sometimes a "ו" at the beginning of the word can signify contrast, meaning "but" rather than "and". See similar usage in Bereshit 42:1 (and Radak there), Melakhim II 2:19, and Tehillim 96:5.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
וֵאלָהָנָא מְדוֹרֵיהּ בִּשְׁמַיָא כָּל דִי יִצְבֵי עָבֵד.
And our God's residence is in heaven, all that he desires he has done.
ורבנא פי אלסמא, כל מא אראדה עמלה.
ואלוהינו בשמים כל מה שהוא רוצה הוא עושה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ואלהינו בשמים – בעליונים.
או בעבור כי מן השמים תבאנה כל הגזרות בארץ.
BUT OUR GOD IS IN THE HEAVENS. In the celestial heights.⁠1 On the other hand, the term heavens might be employed because the decrees that befall the earth come from the heavens.⁠2
1. Heavens is to be taken literally.
2. According to this interpretation, the meaning of our verse is, “God is in control of the decrees that come from heaven.”
ואלהינו בשמים – והם סכלים ולא יכירו מה בין אלהינו לאלהיהם, כי אלהינו בשמים ומושל בעליונים ובתחתונים, וכל אשר יחפוץ לעשות בהם יעשה, ולא כן אלהיהם.
והם לא ידעו שאלהינו בשמים ר״ל מושל בשמים ובכל אשר בם בעליונים ובתחתונים וכל אשר חפץ עשה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כל אשר חפץ עשה. כאמרו (ירמיה כז ו) ׳אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי׳:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואומרו ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה – אינם דברי דוד, שלא היה צריך דוד במקום הזה לומר שהשי״ת כל אשר עשה, ועוד שאם היו דברי דוד היו לו לומר כל אשר חפץ עושה, אבל אומרו עשה הם הדברים שיאמרו הנכרים, שלפי שהיו עושים צורות של כל מזל והיו אומרים על ישראל איה נא אלהיהם (תהלים קט״ו:ב׳) ושאלהיהם נראה בעין בשמים דהיינו המזל או הכוכב, ושאותו המזל או הכוכב כל אשר חפץ עשה שנתן להם נצחון וגברו על ישראל, א״כ אומרו ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה הם דברי האומות. ונתבאר בזכריה והיה ביום ההוא נאם ה׳ צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ (זכריה י״ג:ב׳), כי היה מספיק אומרו אכרית את העצבים ולא היה צריך לומר שמות העצבים, וכן לא היה צריך לומר מן הארץ, אבל בהיות העצבים כינוי לע״א הנעשית על שם המזלות וקורין שמה בשם המזל, אמר אכרית את שמות העצבים מן הארץ (זכריה י״ג:ב׳), לומר כי לא יכרית המזלות מן השמים, וזהו שאמר דוד אחרי שגינה העצבים שהם צורות המזלות אמר שישראל מבורכים לעושה השמים וארץ כלומר שהוא עשה וברא הכוכבים, והשלים הביאור באומרו השמים שמים לה׳ (תהלים קט״ו:ט״ז), ר״ל שהקב״ה ברא השמים כינוי אל הכוכבים וגלגליהם והם לה׳ להנהיג עולמו במצביהם, אבל לא נתנם לבני אדם, שאין על המין האנושי חיוב עבודה לכוכבים, שמה שנאמר אשר חלק להם אין הכוונה שיעבדום אבל שיהיו נכנעים תחת השר או הכוכב לבד.
ואמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה כלומר שהם אומרים איה נא אלהיהם כלומר שאין יכולת באלהיהם להושיע, ואין הדבר כך רק אלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה:
ואלהינו – אבל אלהינו יושב בשמים ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה ולזה עושה כל אשר חפץ וככחו אז כחו עתה ומוסב למעלה לומר תן כבוד לשמך ורמה ידך למען יסכר פיהם.
ואלהינו – (חלק ג עד לא המתים יהללו יה), בו יבאר שהשגחת ה׳ התמידית היא קיימת תמיד על עמו על איש ואיש מהם כפי עבודתו ומעלתו - ואלהינו בשמים – משיב לאמר, אך הבל יאמרו העכו״ם איה אלהיהם ויחשבו שה׳ סלק את שכינתו אל השמים ועל השמים כבודו, כי אלהינו הגם שהוא בשמים בכל זה כל אשר חפץ עשה – הוא מנהיג ומושל ומשגיח כחפצו, אבל
אמנם, צריך עיון מהי משמעות הביטוי ׳מסילות השמים׳ בהקשר זה. אשר חלק ה׳ להם1, ״ואלהינו בשמים״ – שהמה אומרים שהוא בשמים כבודו. ומכל מקום2 ״כל״ ההוה בתבל רק ״אשר חפץ עשה״ ואין דבר בארץ נעשה בלעדיו3. וכך לשון בראשית-רבה פרשת חיי-שרה (נט,ח) על המקרא ״ואשביעך בה׳ אלוהי השמים ואלוהי הארץ״ (בראשית כד,ג), דמתחילה קודם שבא אברהם אבינו היה נקרא אך ״אלוהי השמים״ – שלא ידעו מהשגחתו על הארץ, ומשבא אברהם אבינו הוא נקרא ״ואלוהי הארץ״4. ותיבת ״כל״ היא מפסיק גם בנגינה5.
1. על פי דברים ד,יט: ״ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים... אשר חלק ה׳ אלוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים״.
2. האמת היא ש...
3. אלא הכל תחת השגחתו. ונמצא לפי רבינו ש״כל אשר חפץ עשה״ איננו המשך של ״ואלוהינו בשמים״ שהרי ״ואלוהינו בשמים״ זהו המשך דברי הגויים כפי שנתבאר, ואילו ״כל אשר חפץ עשה״ הוא תחילת דברי ישראל וכנ״ל, ועיין עוד להלן.
4. וז״ל המדרש: אמר ר׳ פנחס, עד שלא הודעתי אותו לבריותיו – ״אלוהי השמים״, וכיון שהודעתי אותו לבריותיו – ״ואלוהי הארץ״.
5. שהרי ״ואלוהינו בשמים״ מוטעם באתנחתא על ״בשמים״, ומשמע ש״כל אשר חפץ עשה״ הוא ענין חדש, וכדברי רבינו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(ד) עֲֽ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑במַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃
Their idols1 are of silver and gold, the handiwork of man.
1. idols | עֲצַבֵּיהֶם – See Hoil Moshe that the noun is connected to the verb "לעצב", to make or fashion. Cf. Radak who connects the word to the noun "עִצָּבוֹן", pain, suggesting that idols are so called since they grieve those who worship them when they can't bring salvation. This verse through verse 12 is very similar to Psalm 135:15-end, with some verses being almost linguistically identical.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
טַעֲוָתְהוֹן דְכַסְפָּא וְדַהֲבָא עוֹבַד יְדוֹי בַּר נָשׁ.
Their idols1 are of silver and gold, the handiwork of a son of man.
1. Idols: +of the Gentiles.
ואזלאמהם הם מן פצ׳ה וד׳הב, מן עמל יד אלאנסאן.
והפסלים שלהם (ע״ז בדמות אדם) [עשויים מכסף וזהב] ממעשה ידי אדם.
עצביהם, נעבדיהם הם מן הכסף והזהב. תרגם עצביהם ״אזלאם״ וזה היה שם נפוץ ליראת הערבים ונעבדיהם לפני האסלאם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עצביהם – הזכיר גדולת השם ושאין כח לאלהי העמים וקראם עצבים כי הם לעצבון לעובדיהם ולא יועילום.
מעשה ידיא אדם – דרך קלון להם שיעבדו מעשיהם.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870: ״בני״.
THEIR IDOLS. The psalmist mentions God’s greatness.⁠1 He also notes that the gods of the nations have no power. The psalmist refers to them as atzabbim (idols)⁠2 because they are a source of sadness to those who serve them.⁠3 They do not help them.
THE WORK OF MEN’S HANDS. The nations act in a shameful manner: they worship the work of their hands.
1. In verse 3.
2. Atzabbehem (their idols) is a combination of the word atzabbim (idols) and the pronominal suffix lahem (their).
3. Atzabbim (idols) is related to the word etzev (sadness). Hence Ibn Ezra’s comment.
עצביהם – נקראים עצבים כי הם עצבון לבוטחים בהם, כי לא יוושעו על ידיהם, ואיך יושיעו את האדם והם מעשה ידי אדם. והצורות ההם אף על פי שיעשום חכמי האומות על דרך העליונים ויעשו הצורות לדמיון, המון העם התועים אחריהם יחשבו הצורות בעצמם לאלוה שיהיה בהם כח להטיב או להרע.
וקרא אלילים בשם עצבים דרך כינוי, כלומר, שהם שמחים בהם, או שהם עצבים לבוטחים בהם, כלומר, שתוחלתם נכזבה. ואמר כסף וזהב רומז על הצורות הנעשות להם לדמיון הכוכב או המזל שהם עובדים, וגם ההמון לפתיותם עובדים אותם הצלמים בעצמם.
(ד-יא) ואין כן ענין הגוים והממלכות ההם כי עצביהם כסף וזהב והם הפסילים והצלמים שעובדים אליהם וקראם עצבים לפי שהם עצב ויגון לקוראים אליהם ולא יענום וגם יקראו עצבים מלשון עמל כמו ועצביך בבית נכרי (משלי ה׳:י׳) והכונה שהם עמלים בעשייתם ותכלית הצלחתם הוא שיהיו מכסף וזהב וזה לפי שידעו שהלבנה והשמש הם הפועלים יותר בזה העולם השפל כי הירח מניע יסוד המים והשמש מביא זמני הקור והחום וקיץ וחורף ולכן יעשו להם צלמים מהמתכות המיוחדות ומיוחסות אליהם ומתכוונים לעשותם בשעות ידועות להוריד עליהם כח המאורות ההם.
והנה באמרו פה להם ולא ידברו וגו׳ הוקשה לי מאד מה צורך לספר בפסילים שיש להם פה ולא ידברו וכן שאר האיברים כי זה דבר מבואר וידוע וגם עובדי הפסילים עצמם מודים בזה וכלם אומרים בביאור שאינם עובדים לאותם הפסילים שאין להם החושים ורוח אין בקרבם כי אם לכחות העליונות ושהם ישפיעו באמצעות אותם הכלים על העובדים אותם ומה הטענה שעשה אם כן בזה המשורר? והוקשה לי גם כן אמרו פה להם ולא ידברו ואמר אחרי כן ולא יהגו בגרונם כי שני המאמרים האלו ענינם אחד והוא העדר הדבור.
ולכן הנראה לי בזה הוא אחד משני פירושים אם שידבר המשורר מהפסילים והצלמים כמו שזכרתי ויאמר שכל עמל האומות הוא לעשותם ממתכת יותר נכבד וזהו עצביהם כסף וזהב והפסילים ההם הם דברים מלאכותיים מעשה ידי אדם ויקשה עליהם מאד אף שיהיו אותם הפסילים כלים להוריד הרוחניות על בני אדם כענין הטלסמאות למה יעשו בהם דמיון כלי החושים כלם להיות שאותו רוחניות לא יגיע לשיפעלו הפסילים באותם הכלים כלל והיה ראוי שיעשו אותם באי זו צורה שיהיה ולא שישימו להם עינים כיון שאינם רואים ולא אזנים כיון שאינם שומעים ולא אף כיון שלא יריחו ולא ידים כיון שאין בהם מישוש ולא רגלים כיון שלא יתנועעו ולא גרון כיון שלא ידברו כי הנה הכלים ההם לא עשה אותם הטבע כי אם לפעול בהם פעולות החמשה חושים החיצונים. ואם הפסילים האלה לא ישתמשו בהם הם באמת פועל בטל וכיון שהעובדים עצמם מודים בזה יש לתמוה מאד עליהם איך לא ישחקו ממנו ולא יאמרו לחרשים ולאומנים: אל תעשו צורות הכלים האלה כיוון שהם מותר ודבר בטל וזה שאמר פה להם ולא ידברו שלא אמ׳ זה על הפסילים כי אם על העוברים או על האומנים שיש להם פה ולא ידברו כראוי והדבור הוא עינים להם ולא יראון אזנים להם ולא ישמעו וגו׳ הנה אם כן פה להם ולא ידברו הוא כנגד העובדים והאומנים ולא יהגו בגרונם הוא נאמר על הפסילים והיה סוף הדברים כמו הם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ר״ל כמו שהפסילים ההם אין רוח בקרבם כי הם נשיאים וגשם ורוח אין וכלים מכלים שונים מבלי פעולה אבל הם גשמים מתים כן יהיו עושיהם וכל אשר בוטח בהם שיכלו באפם תקוה ולא יהיה להם השארות הנפש אבל ישראל שהוא בוטח בי״י וכן בית אהרן כפי משפחותם ויראי י״י השרידים אשר י״י קורא (יואל ג׳:ה׳) יהיה השם בעזרם ומגנם כי הוא בהפך הפסילים שהם יש להם כלים ואין להם כח ופעולה והשם יתברך הוא בעל הכחות והפעולות ואין לו כלי גשמי. זהו הדרך הראשון בפירוש הפסוקים.
והדרך השני הוא שלא בא המשורר לספר הנה דבר מעניני הפסילים כי אם מרשעת הגוים שלא ידעו את השם ולא קראו בשמו והמה הומים אחרי הבלי העולם וישימו תכליתם בקנין העושר והכבוד ולא חששו להשלים נפשם באמונה האמתית. והוא אומרו עצבי הגוים כסף וזהב ר״ל מחשבות הגוים וכל עמלם הוא לקנות ולאסוף כסף וזהב בחשבם שבהשתדלותם קונים אותו וזהו מעשה ידי אדם שיאמרו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז). פה להם ולא ידברו ר״ל לאותם הגוים והממלכות ברא להם הטבע בחכמת בוראו הפה לספר תהלות י״י ולא ידברו עינים להם לראות נפלאותיו ולא יראון אזנים להם לשמוע דברי הנביאים והחסידים ולא ישמעו אף להם ולא יריחון ריח קטורת ולא ישתדלו בו או אמר יריחון על הרגש הדברים כפי אמתתם כמו שאמר והריחו ביראת י״י (ישעיהו י״א:ג׳) ידיהם ולא ימישון שלא יעשו המצות התלויות בידים וכן רגליהם ולא יהלכו למעשה המצות ועבודת השם ולא יהגו בגרונם שלא יתפללו אליו יתברך ולא יקראו בשמו ולכן אמר בדרך תפלה אחרי שאלה הגוים והממלכות ישימו זהב כסלם וכסף בטחונם יהי רצון מלפני השם שכמו הכסף והזהב שהם דוממים מבלי הרגש ככה יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ר״ל אותם השמים כל השתדלותם עליהם אבל בית ישראל לא ישימו בטחונם בזהב ובכסף כי אם בי״י צור עולמים שלו הכסף ולו הזהב. והוא אומרו ישראל בטח בי״י כי הוא עזרם.
והנה זכר פעמים רבות בזה ההלל שלשה מדרגות והם ישראל בית אהרן ויראי י״י לפי שבית ישראל הוא שם להמון העם שלהיותם בני ישראל אביהם וזרע אברהם בחר השם בהם והמה בוטחים בו וכן זכר בית אהרן שהם הלוים והכהנים לפי שהם גם כן מפאת שבטם ומשפחתם יוחדו לשם יתברך ולעבודתו בהבדל מיחד מן המיחד ואחר כך זכר מדרגת אנשים שאינם נבחרים מפאת משפחתם כי אם מפאת עצמם ושלמותם יהיו מאי זו משפחה שיהיו כי הם יראי י״י אשר זכר. ואיפשר גם כן שאמר ישראל על האומה בכללה ובית אהרן על שבט הלוי בכלל ובפרט על הכהנים ויראי י״י הוא מיחד מן המיחד על הכהנים והלוים הנגשים אל י״י1 חסידים ואנשי מעשה.
ואמרו בטח בי״י איפשר לפרשו מלשון צווי יצוה אותם שיבטחו בו כי הוא עזרם ומגנם ולא הכסף והזהב. ויש לפרשו מלשון תאר יאמר ישראל או בית אהרן ויראי י״י הוא בוטח בי״י באמת ומפני בטחונו בו הוא עזרם ומגנם תמיד.
הנה ע״כ ביאר הסבה הראשונה בגאולה ממה שאמר שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו (תהלים ע״ט:ו׳).
1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ט:כ״ב.
(ד-ה) עצביהם [וגו׳], פה להם ולא ידברו. נותנים כלים רצוניים לאותם השמימיים שהם חושבים לעשות תמונתם, והם אינם בעלי רצון ובחירה כלל1:
1. ראה חבקוק.
(ד-ח) עֲצַבֵּיהֶם ופסיליהם כֶּסֶף וְזָהָב וגו׳, פֶּה לָהֶם וגו׳. וכן זכר כל החושים בפרט במדרגה. ואין לומר שיאמינו הם שפסילי העץ ׳יריחון׳ ויושיעום, וכי [בשופטני] עסקינן, אלא טעות אחת גדולה בידם, שעושים האלוהות שלהם בעלי כלים להורות שאותן השרים של מעלה שעובדים להם הם בעלי בחירה [והם] יכולים על דבר והפכו, כאילו בפיהם ידברו ובעיניהם יראו כרצונם, ואינו כן, כי הבחירה השלימה תמיד אל הטוב השלם בלתי לה׳ לבדו וב⁠[דמותו] על הארץ ואין עוד, ושרי מעלה מוכרחים הם לעשות רצון קונם1.
ומה שאמר פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ וחזר ואמר ולֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, לפי [שיש] הבדל בין ׳דיבור׳ ו׳הגה׳, כי ה׳הגה׳ אינו ׳דיבור׳, רק קול הברה בגרון, וכן אמר הנביא (ישעיה ח׳:י״ט) ׳המצפצפים והמהגים׳2, ואמת הוא שאלה הטלסמאות [הם] מהגים, אמנם ׳לא בגרונם יהגו׳, כלומר, לא בבחירתם ורצונם, אפס בשאר הכוחות יש להם הכלים, ואין לכלים פעולות3: כְּמוֹהֶם [וגו׳]:
1. ראה לעיל (תהלים צ״ו:ה׳) ולהלן (תהלים קלה טו-טז).
2. אך ראה מש״כ לעיל (תהלים א׳:ב׳).
3. ראה מש״כ בחבקוק (ב יח).
ועל צורות הכוכבים שעושים לעבדם אמר דוד עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם, וגינה אותם באומרו שאין ספק שזכירת חושים באלהות הוא חסרון, כי אין ענין החושים נופל רק בגופות השפלים לא בעליונים, וזה אמר בשפלות עצביהם, כי כדי ליפותם ולשבחם עושים להם כלי החושים ואף גם זאת אינם משתמשים בהם, ואמר עוד כמוהם יהיו עושיהם (תהלים קט״ו:ח׳), ר״ל שאחרי שנתבאר שעובדי הש״י ויודעיו ועושי רצונו הם נקראים דבקים בה׳ אם כן אלו שכל עבודתם והשגתם היא לאותם העצבים, א״כ גם בהם יהיו דבקים עושיהם וכל אשר בוטח בהם, והשלים הביאור באזהרה בבטחון בהש״י, וכמו שכבר בארנו באומרו ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ (תהלים קט״ו:ט״ו) וכן השמים שמים לה׳ (תהלים קט״ו:ט״ז), עד בואו לומר ביאור דבריו שהתחיל שכמוהם יהיו עושיהם שלא יהגו בגרונם, כי לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה (תהלים קט״ו:י״ז), אבל אנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה (תהלים קט״ו:י״ח), כלומר שבעוה״ז ובעוה״ב נהלל שמו, לא כן אותם שבוטחים בפסילים עובדי אלילים.
עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם. ר״ל כי איך נותן הדעת והשכל שהאדם יהיה עובד למעשה ידיו, כי ראוי שיהיה עובד אל העלה שהוא עלה אליו, והנה עצביהם עלולים מן האדם שהם מעשה ידי אדם, ואין הדעת נותן שיהיה האדם עובד לדבר שהוא עלול ממנו. ואח״כ אמר פה להם ולא ידברו, פירוש הנה תראה שכל דבר שהוא נברא אף מן השפלים לא נברא שיהיה דבר לבטלה, שכל אברי האדם אין אחד מהם לבטלה שלא תמצא אבר שלא יהיה משמש דבר ויהי לבטלה אך כולם הם לצורך ולשימוש, ואלו יעשה לעצביהם אברים ואין פועלים באברים, שנראה כי מעשיהם יוצא מן השכל והמנהג הראוי. כי העושים הצלמים רוצים להוריד רוחניות הכוכבים מה שהם מכוונים אליו לעשות אל איזה כוכב שירצו לעשות צורה בפה ובענים ובכל האברים כלם, והנה אחר שאלו האברים אין פועלים בהם דבר אם כן מעשה זה בהוראות הרוחנית הוא דבר זר. כי השכל והדעת נותן שיהיה כל דבר בעצם ובראשונה נמצא לעצמו, ואלו העושים הצלמים ועושים להם אברי האדם אין האברים אשר להם הם להם בעצם שאין הפה בעצם רק לדבור ואין להם הדבור, רק האברים יש להם להורדת הרוחניות ואין דבר זה בעצם ודבר שהוא כך אינו נחשב מן הנמצאים כלל, כי כל הנמצאים נמצאים לעצם. ועוד כי מה שאין להם אלו הדברים אשר זכר, יורה כי הם חסרים כי כאשר נמצא להם אלו האברים אשר זכר ואינם פועלים בהם הנה הם חסרים בודאי, ואיך יהיו עובדים לדבר חסר.
עצביהם – העי״ן בגעיא בס״ס.
עצביהם – כן תקרא צורת הגלולים.
עצביהם – הן עצביהם של העובדי גלולים אין בהם ממש כי עשוים הם מכסף וזהב מעשה ידי אדם ולא אלהים המה.
עצביהם – של עכו״ם, הגם שאינם בשמים רק הם קרובים אצלם והם רואים את דמותם (שלכן קראם עצבים), בכ״ז לא יועילו למו, וחושב פחיתתם מצד החומר והצורה והפועל והתכלית, מצד החומר הם כסף וזהב – שהוא דומה שגרוע עוד מן העץ שיש בו נפש הצומחת, ומצד הפועל הם מעשי ידי אדם.
״עצביהם כסף וזהב״. אין הפירוש שהמה1 כסף וזהב ממש2 – דודאי גם אומות העולם אינם עובדים את הפסלים של הכסף והזהב עצמם3. אלא הפירוש, דגם עיקר מסילות השמים שהם הנעבדים4 אינם אלא כמו פסל של כסף וזהב שעל ידי איזו אומנות עושים שיהיה מדבר ומשמיע קול, ומכל מקום רוח חיים אין בו, כך עיקר עבודה-זרה שלהם5 אין עושים ברצונם כלל, ורק רצון ה׳ הוא המקיים אותם6.
1. ״עצביהם״.
2. פסלים שעושים להם בני האדם מכסף ומזהב, וכן פירשו כל המפרשים כאן.
3. אלא את השמש והירח וכל צבא השמים – ׳מסילות השמים׳ וכנ״ל בקטע הקודם, ואמנם הדרך שלהם לעבוד את אותם ׳מסילות השמים׳ היא על ידי עבודה לפסלים בצורתם, ולכן הם עושים לעצמם פסלים, אך אותם פסלים אינם העבודה-זרה עצמה אלא רק האמצעי לעבוד את ׳מסילות השמים׳ וכנ״ל, וכבר האריך בזה הרמב״ם בריש הלכות עבודה-זרה (פרק א׳), והבאנו את דבריו לעיל במאמר ״מתחילה עובדי עבודה-זרה היו אבותינו״ הערה 15 (ב׳מילואים׳) – עיין שם. אמנם, יש לציין שהרד״ק כאן הרגיש בזה, וז״ל: והצורות ההם, אף על פי שיעשום חכמי אומות העולם על דרך העליונים, ויעשו הצורות לדמיון המון העם התוהים אחריהם, יחשבו הצורות בעצמם לאלוה, שיהיה בהם כח להטיב או להרע.
4. וזהו ״עצביהם״.
5. שזה השמש והירח וכל צבא השמים וכנ״ל.
6. נמצא ששיעור הכתוב לפי רבינו הוא, ש״עצביהם״ הרי הם כמו פסלי ״כסף וזהב מעשה ידי אדם״ וכפי שנתבאר.
עצביהם – צלמיהם מלשון ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
 
(ה) פֶּֽה⁠־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃
They have a mouth but do not speak. They have eyes but do not see.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
פּוּמָא לְהוֹן וְלָא מְמַלְלִין עַיְנִין לְהוֹן וְלָא חָמְיָן.
They have a mouth, but do not speak; they have eyes, and do not see.
להם פם וליס תתכלם, ועיון ולא תנט׳ר.
ויש להם פיות ואינם מדברים. ולהם יש עינים ואהם אינם רואים.
פה – והמציירים נכבדים מהם כי הם ירגישו גם ידברו.
THEY HAVE MOUTHS. Those who shape the idols are more worthy1 than the gods whom they worship, for the creators have feelings and also speak.
1. Literally, “precious.”
פה להם – יעשו אותם על צורות האדם, ולא יוכלו להטיל רוח בהם, שידברו בפה, ושיראו בעינים, ושישמעו באזנים.
ופה להם, ועינים להם פי׳ צורת פה וצורת עין וכן בשאר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וזכר חסרונם מתחיל בגדול ובקטון כלה, מתחיל בתחלה בדבר שהוא החשוב יותר והוא הדבור שלא נמצא רק לאדם ולא למין בהמה ומפני זה חשוב על הכל והוא קרוב אל השכלי יותר, ולפיכך הולד לא יוכל לדבר בעת שנולד מפני שאינו בן דעת.
ואח״כ זכר העינים שהוא הראות שהוא כח בלתי גשמי אחר הדבור, והוא יותר נכבד מן השמיעה שהאדם רואה יותר ברחוק ממה שהוא שומע ולפיכך הסכימו שהראיה היא יותר רחוקה מן הגשמית מן השמיעה, ועוד הביאו ראיות הרבה מאוד כי הראיה יותר מופשטת מן הגשם מן השמיעה.
פה להם – עם כי יש להם פה הלא לא ידברו וגו׳.
פה – מצד הצורה, שצורת האדם הוא הדבור, וצורת החי היא ההרגשה והתנועה, הם אין להם צורת הדבור כהאדם, כי פה להם ולא ידברו – ולא צורת החי להשתמש בהרגשת החושים, נגד חוש הראות עינים להם ולא יראו – נגד השמע
(ה-ז) ״פה להם וגו׳⁠ ⁠⁠״. אם היתה הכוונה1 לכסף וזהב ממש2, מה לבוא ברוח הקודש3 שאין להם כח לדבר4? אלא קאי על העבודה-זרה ממש5. ובאשר נראה שיש להם כח הדיבור, כמו מעשה האוב6, וכן נראה שמריחים הם שהרי קטורת עושים לפניהם, ועל ידי זה עושים את רצון מבקשיהם, עם כל זה אמר המשורר ד״פה להם וגו׳⁠ ⁠⁠״ – דכל הנראה מפעולתם אינו אלא כמכונה שנראית כעושה מדעת ואינו אמת, כך כל כסילי השמים אין להם מעשה מדעת עצמם, אלא כך הוטבע בבריאת שמים וארץ שיהיו נראים כנרגשים ועושים מדעת עצמם, ובאמת אינו כן אלא כך הוטבע ממנו יתברך. וזהו שכתוב ״עינים להם וגו׳⁠ ⁠⁠״ – חשיב הכוחות שנראה לנו כי המה עושים מדעת עצמם7, ומשום הכי כתיב ״ידיהם ולא ימישון וגו׳⁠ ⁠⁠״, ולא כתיב ׳ידים להם׳ – משום שזה הכל יודעים שאין להם חוש המישוש והילוך ממש אלא הם רק שטים ברקיע ואין משתמשים בידיהם וברגליהם כלל.
1. ב״עצביהם כסף וזהב״.
2. פסלים שעושים להם בני האדם מכסף ומזהב, וכן פירשו כל המפרשים כאן.
3. כלומר, מה בא דוד המלך לחדש לנו ברוח הקודש...
4. פשיטא? אמנם מכל המפרשים נראה שאלו הם דברי לעג על עבודת האלילים, ואתי שפיר.
5. שזה השמש והירח וכל צבא השמים וכנ״ל.
6. כפי שמתואר בשמואל א׳ פרק כ״ח – עיין שם.
7. ועל כן כתיב בהו ״להם״ – מאחר שכך נראה לנו וכנ״ל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(ו) אׇזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן׃
They have ears but do not hear. They have a nose but do not smell.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומהר״למצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
אוּדְנִין לְהוֹן וְלָא שָׁמְעִין נְחִירֵי לְהוֹן וְלָא מְרִיחִין.
They have ears, and do not hear; they have nostrils, but do not smell.
ואד׳אן ולא תסמע, ואנאף ולא תשתם.
ויש להם אזנים והם אינם שומעים. ויש להם אפים או אפות והם אינם מריחים.
אזנים – הזכיר ארבע הרגשות והניח האכילה כי אין צורך לה.
THEY HAVE EARS. The psalmist mentions four senses.⁠1 He leaves out eating,⁠2 for there was no need to mention it.⁠3
1. Vision, hearing, smell, and touch.
2. The sense of taste.
3. For one eats with his mouth, and the psalmist already mentioned in verse 5 that the mouths of the idols are useless.
אזנים – הזכיר חמש ההרגשות, ויש להם הצורות, ולא ירגישו בהם.
ואף פי׳ החוטם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ואח״כ הריח שהוא פחות מן השמיעה ששומע יותר מרחוק ממה שהוא מריח, ולפיכך השמיעה יותר מופשטת מן החומר מן הריח וזה הסכמת הכל.
יריחון – מלשון ריח.
אזנים להם ולא ישמעו – נגד חוש הריח אף להם ולא יריחון – ואמר בכולם פה להם, עינים להם, שגם זה חסרון בחק האלהות שיהיה לו כלים גשמיים אלה פה ועין אזן ואף, ובכ״ז לא ישיגו מהם הפעולות שיעשה בכלים האלה, ונגד חוש המשוש אמר
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומהר״למצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(ז) יְדֵיהֶ֤ם׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּןרַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹא⁠־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם׃
Their hands – but they do not feel; their feet – but they do not walk. And they utter no sound1 with their throat.
1. utter no sound | לֹא יֶהְגּוּ – The list of the things the idols cannot do (verses 5-7) is bracketed by two parallel statements about their inability to speak, expressed in a progression: not only can they not speak, they cannot even make sound. The whole list stands in contrast to verse 3's statement regarding Hashem: "all that He desires He does ".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
יְדֵיהוֹן וְלָא מְמַשְׁמְשִׁין רִגְלְהוֹן וְלָא מְהַלְכִין לָא מְרַנְנִין בְּעִנְקְהוֹן.
Hands, but do not feel; feet, but do not walk; they do not murmur with their throat.
ואידא ולא תלמס, וארג׳ל ולא תמשי, ולא תהדר בחלוקהא.
ויש להם ידים שאינם ממששות. ויש להם רגלים והם אינם מהלכים. והם אינם מדברים בגרונות שלהם.
ולא ימישון – לשון ימושני אבי (בראשית כ״ז:י״ב).
but they do not feel Heb. ימישון, an expression of: "Perhaps my father will feel me (ימשני)" (Bereshit 27:12).
ידיהם – כנגד ידיהם ורגליהם.
וטעם יהגו – אפילו לא יהגו כיונה גם עוף אחר.
THEY HAVE HANDS. The hands and feet of the idols are in contrast [to the hands and feet of their worshippers.]⁠1
NEITHER SPEAK THEY WITH THEIR THROAT. They do not even coo like a dove or make a sound like any other bird.
1. The hands and feet of the idols, unlike the hands and feet of the idol worshipers, serve no function.
לא יהגו – אפילו הגיון מעט שאינו דיבור ממש, אלא קול צפצוף היוצא מהגרון, כמו: אהגה כיונה (ישעיהו ל״ח:י״ד).
וימישון מענין משוש. ולא יהגו כפל ענין עם ולא ידברו, אלא שההגיה נאמרת אפי׳ במה שאינו דיבור חתוך אלא קול בעלמא יוצא מן הגרון כמו אהגה כיונה (ישעיה לח, יד).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

והן יפלא למה לא אמר גרון להם ולא יהגו, ועוד שנראה היות הדברים נכפלים שכבר נאמר פה להם ולא ידברו (תהלים קט״ו:ה׳), אבל במה שאמרנו נתיישב העניין שאומרו לא יהגו בגרונם שב אל מה שנאמר אח״כ, והיה כאילו אמר לא יהגו בגרונם הנכרים עושי העצבים, וכן אמרנו בח״א מחבורנו זה פ״ב שיתכן ג״כ לומר שאומרו לא יהגו בגרונם שב אל הפסילים וזה לפי שיש פסילים שמכניסים בהם רוח טומאה והם מהגים בגרונם בלתי נענוע שפתים, ויש פסילים שאפי׳ בגרונם אינם מהגים ואו״ה בוטחים בהם. ולהפליג בסיפור סכלותם אמר שאפי׳ אותם שלא יהגו בגרונם הם בוטחים בהם כמו שהרחבנו הדבור ע״ש.
ואח״כ זכר המישוש לומר ידיהם ולא ימישון וזה הדבר הוא יותר גס מן הראשונים כלם, וזה כי הראשונים פועלים מרחוק ואילו המישוש מפני שצריך להיות דבק במה שהוא ממשש אינו כמו הראשונים אשר כלם פועלים מרחוק. ואח״כ רגליהם ולא יהלכון עוד פחות מזה שאפילו המישוש שהוא ממשש אחר לכל הפחות הוא ממשש באחר ופועל באחר, אבל ההליכה אינה כך ואין דבר זה באחר אלא בעצמו, ולפיכך הוא יותר פחות שכל אשר הפעולה באחר פעולתו יותר חשובה ואינה כל כך כח גשמי. ואח״כ זכר לא יהגו בגרונם הוא ענין אחר, והוא דבר נפלא הוא הקול שאינו דומה לראשונים, כי הדבור הוא חתוך הלשון והוא ראשון במעלה אבל זה רצה לומר הקול בלבד, והוא יותר פחות מן ההליכה, כי כח ההליכה אף על פי שאינו פועל בזולתו הרי הוא פועל באברים של ההליכה להניע אותם, הנה מפני שהוא מניע את האברים הנה זאת הפעולה יותר מן הקול, ולפיכך לא יהגו בגרונם היא פעולה יותר פחות מהכל. כלל הדבר כי כל שבע מדריגות אשר נזכרים כאן התחיל בגדול אשר פעולתו יותר גדולה, התחיל בפה, וכלה בפעולה קטנה היא לא יהגו בגרונם, ולא אמר רגלים להם ולא יהלכון כמו שאמר עינים להם ולא יראו וכן כל הד׳ הראשונים כולם הזכיר אצלם להם, אבל בג׳ אחרונים לא הזכיר להם כלל, כי יש לך לדעת כי אלו האברים שהם הפה והעינים והאזנים והאף הם פועלים פעולה שאינה מתיחסת אל הגוף, כי הפעולה המתיחסת לגוף, שיפעל על ידי מישוש, כי כל גוף לא יוכל לפעול כי אם על ידי מישוש, ואלו כחות אשר אמרנו אינם פועלים ע״י מישוש ולפיכך פעולתם אינו דומה לפעולת הגוף. ובשביל זה נבדלים הכלים האלו מן הגוף, שאם לא יהיו נבדלים מן הגוף לא היו פועלים פעולה שאינה דומה לפעולת הגוף, אבל מפני שהם פועלים פעולה שאינה שייך לגוף מזה נדע כי אלו האברים נבדלים משאר הגוף, לכך אמר על האברים האלו להם כי לשון להם מורה על שהם נבדלים מן הגוף כי כן משמע לשון להם, שאין הפה והעינים והאזנים והאף הגוף בעצמו. אבל האברים הידים הרגלים והגרון בשביל שיש להם מעשה גוף, שהרי הידים פועלים במישוש שהוא מעשה הגוף וכן הרגלים שהם לתנועה שהוא מתיחס על הגוף ומכל שכן הגרון כי אין לגרון רק השמעת קול ואין כאן הוראה על כח שאינו גוף, אבל הידים יאמר עליהם ידיהם ולא ימישון וכן ברגלים וכן בגרונו לפי שאלו אינם נבדלים. ועוד יש שנוי שלא יאמר בגרונם לא יהגו כמו שאמר אצל כלם, מפני כי אין הגרון אבר ניכר מבחוץ, כי הידים והרגלים הם איברים בגלוי יאמר עליהם ידיהם ורגליהם, אבל הגרון אינו אבר הנראה מבחוץ לא יאמר בגרונם לא יהגו שהיה משמע הגרון הניכר והגלוי ואין לגרון דבר זה, ועל ידי הקול נודע אבר הגרון, לכך אמר לא יהגו בגרונם מקדים הקול, כך פירוש הכתוב. אמנם לא זכר חוש הטעם כי כל אלו שזכר הם חשובים, אבל טעימת האוכל אינו רק להנאת המקבל ולכך לא הזכיר אותו כי אינו בחשיבתם. ובמזמור הללויה שעומדים בבית ה׳ בחצרות אלהינו (תהלים קל״ה) לא זכרם כך רק אמר פה אזנים עינים אף אין יש רוח בפיהם, מפני כי שם בא לומר כי אין להם הדברים הבלתי גשמים, לכך זכר ד׳ שהם עיקר שיש בהם כח בלתי גשמי כי כל אלו ד׳ כולם כח שלהם בלתי גשמי הפה והעינים והשמיעה והרוח אשר בפיהם, ומפני שהרוח אשר בפיהם יותר בלתי גשמי מן כח הריח אשר באף לכך אמר אף אין יש רוח בפיהם במקום אף להם ולא יריחון. וכן אמר במזמור הזה אזנים ולא יאזינו וכאן אמר אזנים ולא ישמעו, ולפי שהאזנה יותר כח מופשט מן גשם מן השמיעה כי נאמרה השמיעה על שמיעת קול אבל האזנה על האזנת הענין אשר יקבל בלבד, ובמזמור ההוא רצה לומר שאין בהם מן הדברים אשר ראוים להיות למי שהוא נקרא בשם אלהים להיות בו כח בלתי גשמי, לכך זכר ד׳ דברים אשר הם ביותר כח בלתי גשמי, אבל בהלל בא לספר שלא נמצא בהם דבר שלימות, לכך זכר כל שבעה דברים אשר הם לנמצאים ולא נמצא לעצביהם שמגנה עצביהם שלא תמצא בהם דבר מכל הדברים אשר הוא שלימות, והבן דבר זה היטב מאוד:
לא יהגו בגרונם – הגימ״ל דגושה וכן בי״ת בגרונם.
ימישון – מלשון משוש ונגיעה בדבר מה וכן אולי ימושני אבי (בראשית כ״ז:י״ב).
יהגו – ענינו קול צפצוף וכן אהגה כיונה (ישעיהו ל״ח:י״ד) ר״ל אפילו קול צפצוף בעלמא אין בהם.
בגרונם – בצוארם.
ידיהם – עם כי ידיה׳ עשוים המה הלא לא ימששו בהם.
ימישון – ענין מישוש בידים, ומשתתף עם מששת את כל כלי.
יהגו – הוא ממוצע בין הדבור והמחשבה, כמ״ש בפתיחה לס׳ מלות ההגיון.
ידיהם ולא ימישון – וגם אין משמשים בכלי התנועה כי רגליהם לא יהלכו – וגם אין להם אפילו דבור פנימי והגיון בסתר, כי לא יהגו בגרונם – שההגיון הוא צפצוף חלוש ממוצע בין הדבור והשתיקה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ימישון – שרשו משש ובאה היו״ד תמורת דגש, ויש לו קרבה עם אמש שענינו ערב שכבר, מלשון מוש, וישמש גם להוראת חשך, אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳) ובחשך ימשש האדם כָּעִוֵּר.
לא יהגו – לשון השמעת קול כמו כיונים הגה נהגה (ישעיה נ״ט:י״א).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
 
(ח) כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑םכֹּ֖ל אֲשֶׁר⁠־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃
Like them shall be their makers, all that trust in them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
דִכְמָתְהוֹן יְהוֹן עוֹבָדֵיהוֹן כֹּל דִי מִתְרְחֵץ עֲלֵיהוֹן.
May their makers1 become like them, everyone who relies upon them.
1. Makers: text corrected; Aramaic “deeds.”
פיכון מת׳להא מצטנעהא, וכל מן ות׳ק בהא.
שיהיו העושים אותם כמוהם וכל מי שבוטח בהם שיהיה כמוהם [איננו מדבר וכו׳].
עשיהם, ״מצמנעהא״, תרגם כן כדי לכלול גם העושה לעצמו בידו וגם המזמין אצל האומן.
כמוהם – דרך תפלה.
THEY THAT MAKE THEM SHALL BE LIKE UNTO THEM. This was said by way of prayer.⁠1
1. They that make them shall be like unto them should be understood as, “May they that make them be like them.”
כמוהם – דרך תפילה.
כל אשר בוטח – כמו: וכל אשר בוטח בהם, וכן: שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), והדומים להם.
ואמר דרך תפילה כמוהם יהיו עושיהם כלומר, שלא יהיה בהם רוח, וכן כל הבוטח בהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ובמה שנאמר: כמוהם יהיו עושיהם – יפלא שיתפלל דוד על אבוד אומות העולם כי הקב״ה רצה בישובו של עולם כמו שנאמר פן תרבה עליך חית השדה (דברים ז׳:כ״ב), אבל יראה ודאי שלא היתה זו קללה, אבל היה סיפור ענין שאותם שבוטחים בפסילים יהיו ודאי כמוהם, שאם נאמר להם מה זה תבטחו בעץ ואבן או שאר מתכות יש להם פה ולא ידברו, כי אין להם מה להשיב, וכן אזנים להם ולא ירצו לשמוע, וכן עינים להם ולא יראו (תהלים קט״ו:ה׳) את מה הם עובדים כי טחו מראות עיניהם (ישעיהו מ״ד:י״ח), ולכן אמר שכן יהיו עושיהם וכל אשר בוטח בהם שלא יהללו את ה׳, ולכך ג״כ קראם יורדי דומה על שם רשעים בחשך ידמו שלא יהללו כמונו כיון שלא ידעו את ה׳ ולא השיגו מציאותו ית׳ ועוד יתכן שאמר לא יהגו בגרונם (תהלים קט״ו:ז׳) להפליג השיתוק בהם לפי שהאדם המדבר ידבר בפה ובכלים שבו שהם הלשון והשפתים והחיך והשינים, האמנם האלם לא ישתמש הכלים הללו אבל בגרון יזעק וירמוז. לכן אמר שהבוטחים בעצביהם אפי׳ כאלמים המהגים בגרונם לא יהיו אבל ידמו כאבן. גם בארנו בח״א פרק ב׳ שאומרו כמוהם יהיו עושיהם ר״ל שנפשותיהם נעשים רוחות רעות כמו שתמצא הרחבת דבור תראנו משם.
כמוהם – קלל את העושים אותם לאלהים ואמר שיהיו כמותם לבל ידברו וגו׳.
כל – וכן יהיה כל הבוטח בהם.
כמוהם – ומצד התכלית שהיה הכונה להפיק מהם רצון ותשועה,
כמוהם יהיו עושיהם שכן יהיו בין העושים ובין הבוטחים בם – אבל
״כמוהם יהיו עושיהם״ – שתהיה ניטלת הבחירה מהם. וכדאיתא בבראשית-רבה פרשת תולדות (סז,ג): 1...שלשה (אברים) ברשותו ושלשה אינן ברשותו...⁠2 כשזוכה עושה הקב״ה שיהא מה שאינו ברשות האדם גם כן ברשותו – אינו רואה מה שאינו חפץ וכו׳3, וכשאינו זוכה עושה הקב״ה מה שברשותו שלא ברשותו4 – היד וכו׳5 הפה וכו׳6 הרגל וכו׳7. וזו תפילת המשורר, שיהיו ׳עושי התרפים׳8, דהיינו המביאים את הכוחות הללו לידי פעולתם, וזה נקרא ׳עושה׳, כמו דכתיב בספר שמות (לב,לה) ״אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן״, ופירוש ״אשר עשו״ – שהמה גמרו והעמידוהו על תכלית הקלקול9. וכן המה המביאים את האוב לדבר ואת שארי הגילולים להריח ולהודיע לפי כוחם אשר חלק ה׳ יתברך להם, המה יהיו עושים פעולת עצמם גם כן בלי בחירה רצונית כמו העבודה-זרה שלהם שהכל נעשה בלי בחירה אלא כמכונה10. ״כל אשר בוטח בהם״ – אפילו מי שאינו ׳עושה׳ את פעולת הגילולים אלא ״בוטח בהם״ גם כן יהיו מאבדים את בחירתם.
1. תחילת דברי המדרש: אמר ר׳ לוי, ששה דברים משמשין את האדם...
2. ...העין והאוזן והחוטם שלא ברשותו – חמי מה דלא בעי, שמע מה דלא בעי, מריח מה דלא בעי. הפה והיד והרגל ברשותו: [הפה] – אין בעי הוא לעי באורייתא, אין בעי לישנא בישא, אין בעי מחרף ומגדף. היד – אין בעי הוא עביד מצוותא, אין בעי הוא גניב, ואי בעי הוא קטיל. הרגל – אי בעי הוא אזיל לבתי טרטסיאות ולבתי קרקסיאות, ואין בעי הוא אזיל לבתי כנסיות ולבתי מדרשות...
3. כל זה לפנינו ליתא במדרש.
4. לפנינו איתא להיפך – ׳ובשעה שהוא זוכה הקב״ה עושה אותן שברשותו שלא ברשותו׳.
5. ...⁠״ותיבש ידו אשר שלח עליו״ (מלכים א׳ יג,ד).
6. ...⁠״גם ברוך יהיה״ (בראשית כז,לג).
7. ...⁠״בני, אל תלך בדרך איתם, כי רגליהם לרע ירוצו״ (משלי א,טו-טז).
8. היינו ״עושיהם״, אשר לפי רבינו אי אפשר לפרשו כפשוטו על עושי הפסלים והצלמים שהרי כאן כפי שנתבאר המשורר אינו עוסק בהם אלא בכוחות האמיתיים של העבודה-זרה אשר הפסלים והצלמים הינם רק האמצעי לעבודתם וכנ״ל, ועל כן יפרש רבינו באופן אחר לפי דרכו.
9. וב׳העמק דבר׳ שם כתב רבינו ביתר ביאור, וז״ל: ׳עשיה׳ בכל מקום משמעו תכלית והעמדה על צורה המיוחדת לאותו דבר, כמו שכתבתי בספר דברים בשירת האזינו (לב,ו), וכן בספר בראשית כמה פעמים. והנה, אהרן עשה העגל בצורה המיוחדת לו לפי דעתו שיהיה אמצעי להביא צרכי ישראל לפני ה׳ על ידו [וכפי שמבאר רבינו לעיל שם בפסוק ב׳], אבל המה עשוהו לתכלית אחר – שיהא הוא האמצעי לעשות צרכיהם, והיינו עבודה-זרה, ונמצא המה ״עשו את העגל״ כפי דעתם ״אשר עשה אהרן״ לפי דעתו.
10. וכפי שהאריך רבינו בקטע הקודם.
כמוהם – חסרי דעת הבוטחים בהבל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
 
(ט) יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑העֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃
Israel, trust in Hashem. He is their aid and their shield.⁠1
1. He is their aid and their shield | עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא – The switch from the second person address in the first half of the verse to the third person in this clause is somewhat surprising, leading Ibn Balaam (cited by Ibn Ezra) to suggest that the phrase be understood as if written: "He is your aid and shield". Ibn Ezra and Radak instead suggest that the clause means: "for He is their aid...⁠". It is also possible that the verses are meant to be responsive. As the leader calls on each group to trust in Hashem, the audience responds: "He is their aid and shield".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
יִשְׂרָאֵל רְחֵץ בְּמֵימְרָא דַייָ סַעְדְהוֹן וּתְרֵיסְהוֹן הוּא.
O Israel, trust in the word of the LORD; he is their helper and their shield.
וכמא אן אלאסראיל ית׳ק באללה, אנה עונהם ותרסהם.
וכפי שבית ישראל בטחו בה׳ הרי הוא העזר והמגן שלהם.
ישראל, וכשם שבית ישראל בוטח בה׳ פסוק זה פתיחה, והתשובה בפסוק יב ה׳ זכרנו יברך, ולפיכך תרגם שם כך ה׳ יזכרנו.
ישראל – אמר בטח כנגד כל אשר בוטח בהם.
אמר בן בלעם: כי עזרם ומגינם הוא היה ראוי להיותו עזרכם ומגנכם הוא.
והנכון בעיני: שהוא כך ישראל בטח בי״י כי הוא לעולם עזר לישראל ומגנם, כמו: מגן עזרך (דברים ל״ג:כ״ט).
O ISRAEL, TRUST THOU IN THE LORD. The psalmist employs the word betach (trust) because he earlier used a similar word when he said everyone that trusteth (bote’ach) in them (verse 8).
Ben Bilam says that He is their help and their shield should have read, “He is your help and your shield.”1
However, it appears to me that the verse should be understood as follows: “Israel, trust in the Lord, for God always helped Israel.”
AND THEIR SHIELD. Compare this to the Lord, the shield of thy help (Deut. 33:29).⁠2
1. For the first half of the verse is in the second person.
2. Deut. 33:29, like our psalm, speaks of God being Israel’s shield.
ישראל בטח בי״י – לא כאותם הבוטחים באלילים, אלא אתם בטחו בי״י, כי תראו בכל הדורות שעברו, עזרם של ישראל היה.
ואמר: בטח – לישראל דרך כלל.
ישראל בטח בה׳ ולא באותם האלילים, כי עזרם ומגנם של אבותינו הוא היה לעולם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ישראל בטח בה׳. לבדו, שיושיע בגלות בבל, כי אמנם עזרם ומגינם הוא – ׳הוא׳ היה ׳עזרם׳ של גוים להגבירם על ישראל, כאמרו (דברים לב ל) ׳אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם׳, והוא עתה ׳מגינם׳ מכל שאר האומות עד קץ שבעים שנה, כאמרו (ירמיה כז ז) ׳ועבדו [אותו כל] הגוים (האלה אותו) ואת בנו ואת בן בנו׳:
יִשְׂרָאֵל. שהוא בחורבן בית ראשון, שהמלכים היו מישראל, בְּטַח בַּה׳, אף על פי שאתה רואה צָרֶיךָ לראש1, כי עֶזְרָם וּמָגִנָּם של אויבים הוּא ה׳ יתברך הנותן להם כח, ואם [ישוב] עד שדי2, הוא המגביהם – ישפילם עד עפר:
1. ע״פ איכה (א ה) ׳היו אויביה לראש׳.
2. ע״פ איוב (כב כג).
(ט-יא) ואח״כ אמר בית ישראל בטחו בה׳, זכר ג׳ כתות בית ישראל בית אהרן יראי ה׳, פירוש כי אלו ג׳ כתות ישראל מצד שהם בניו הרי הם דבקים בו בעצם, כמו שיש דביקות הבן אל האב כך יש דביקות ישראל לאביהן שבשמים, ומפני כך ראוי להם לבטוח בו יתברך מצד הדביקות הזה. אמנם בית אהרן עובדים לו מאהבה כמו מי שהוא אוהב את אחר כך הם בית אהרן אוהבים הקדוש ברוך הוא עובדים מאהבה וזהו הדביקות הזה מצד האהבה, ואח״כ זכר יראי ה׳ בטחו בה׳ שהם עובדים השם מיראה ומצד היראה יש להם דביקות בו יתברך. הנה ג׳ כתות הא׳ בית ישראל דביקות עצמי מה שהם בנים אל השם יתברך, בית אהרן אוהבים אל הקדוש ברוך הוא ועובדים לפניו, הג׳ יראי ה׳ עובדים מיראה, ועוד יתבארו אלו ג׳ כתות. ובמזמור הללו עבדי ה׳ זכר גם בית הלוי, אבל בכל ההלל לא זכר בית הלוי, והטעם מפני כי כל ההלל על החסד והטוב שהקדוש ברוך הוא עושה עם ישראל, ומפני שהלוים דבקים במדת הדין ולא יבא מזאת המדה החסד והטוב לכך בכל ההלל לא נזכר כלל בית הלוי עזרם ומגנם, פירוש עזרם על אויביהם להיות גוברים עליהם ומגנם שלא יהיו נזקים מאוביהם:
ישראל – אבל ישראל הוא בוטח בה׳, כי מעולם הוא עזרם ומגינם ר״ל הוא למו כמו מגן על הלובשו.
ישראל בטח בה׳ – הגם שאלהינו בשמים יבטחו בו,
עזרם ומגנם הוא – מגנם להצילם מצרה, ועזרם להכניע את הצר.
״ישראל בטח בה׳⁠ ⁠⁠״. אחר שהתפלל לה׳ בעת צרה, הוא1 מחזק את לבב האומה. וידוע2 שכלל האומה מכונה בלשון יחיד, ובשעה שנחלקים באנשיהם מכונים בלשון רבים3, משום הכי4 אמר5 ״ישראל בטח בה׳⁠ ⁠⁠״ – שלא יעזבם כהבטחתו ליעקב אבינו6. ״עזרם״ – במילוי צרכיהם, ״ומגנם״ – מכל הצרות והאויבים, ״הוא״ – מכבר7. ואמר בלשון רבים ״עזרם ומגנם״ – באשר שאין אופני העזר שוים לכל אחד משום הכי אמר בלשון רבים. והנה, לכלל ישראל העזר והמגן הוא בהליכות הטבע על ידי השגחה נסתרת על הפרנסה וההגנה8.
1. המשורר.
2. ב׳העמק דבר׳ פרשת וילך (דברים לא,כו) וב׳מטיב שיר׳ (א,ד) מביא רבינו כלל זה בשם הגר״א בספר ׳אדרת אליהו׳.
3. ב׳מטיב שיר׳ (שם) לשון רבינו ברורה יותר – ׳דבמקום שמזכיר המקרא את הכלל של ישראל מזכיר בלשון יחיד, וכשמדבר על הרבה אנשים פרטיים נזכרים בלשון רבים׳.
4. כשבא המשורר לחזק ׳את לבב האומה׳ ונמצא שהוא מדבר אל כלל ישראל, על כן...
5. בלשון יחיד...
6. וכפי שנתבאר לעיל בתחילת המזמור.
7. וכעין זה פירש כאן הרד״ק, וז״ל: ״ישראל בטח בה׳⁠ ⁠⁠״ – לא כאותם הבוטחים באלילים, אלא אתם בטחו בה׳, כי תראו כי בכל הדורות שעברו ״עזרם״ של ישראל ״ומגנם״ היה.
8. וכפי שנתבאר לעיל בתחילת המזמור.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(י) בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑העֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃
The house of Aharon, trust in Hashem. He is their aid and their shield.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
דְבֵית אַהֲרֹן רְחִיצוּ בְּמֵימְרָא דַייָ סַעְדְהוֹן וּתְרֵיסְהוֹן הוּא.
Those of the house of Aaron, trust in the word of the LORD; he is their helper and their shield.
ואל הרון ית׳קו באללה, אנה עונהם ותרסהם.
ובית (משפחת) אהרון בטחו בה׳ הרי הוא העזר והמגן שלהם.
בית – אחר שהזכיר ישראל הזכיר קדושיו והם בית אהרן.
O HOUSE OF AARON. After the psalmist mentions Israel, he goes on to mention His holy ones; that is, the house of Aaron.
בית אהרן – הם הכהנים והלוים. אמר להם לבדם כי הם הקרובים לי״י ועומדים לפניו תמיד. אמר שיבטחו בו כי עבודתם לפניו תועילם.
ובית אהרן רומז על הכהנים והלויים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

בית אהרן. בבית שני שמלכו הכהנים1: בטחו בה׳. לבדו, שיושיע משעבוד מלכי מדי ויוון, כי הוא לבדו ׳עזרם ומגינם׳, ואליו צריך שיתפללו להכניעם, ולא תבטחו בגבורתכם כלל:
1. בית חשמונאי.
בֵּית אַהֲרֹן. שהוא על חורבן בית שני, שהיו המלכים מבית חשמונאי כהנים, בִּטְחוּ בַה׳ וגו׳:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(י-יא) בית אהרן – ומפרש שכל שיגדל הבטחון ומעלת הבוטח כן יגדל העזר וההגנה, עד שבית אהרן שגדול מעלתם ובטחונם מבית ישראל כן עזרם ומגנם הוא בעזר פרטי יתר על בית ישראל, וכן יראי ה׳ שגדול מעלתם מבית אהרן מצד שהם עובדים ע״י בחירתם בקדושה מופלגת יותר, יגדל עזרם ביחוד.
ועתה הוסיף: ״בית אהרן בטחו בה׳⁠ ⁠⁠״ – המה1 מורידי השפע על ידי עבודת המקדש2, המה יבטחו בה׳ שימלא את בקשתם ויפיק את רצונם3 בתפילתם על הקרבן. ״עזרם״ – לעמוד לפניו יתברך, ״ומגנם״ – שלא יתקנאו בהם שרי מעלה. וכדאיתא בסנהדרין (מד,ב) על המקרא ״היערוך שועך לא בצר״ (איוב לו,יט) – ׳לעולם יבקש אדם...⁠4 ואל יהו לו צרים מלמעלה5׳. וכתיב בתהילים (פד,יב): ״כי שמש ומגן ה׳ אלוהים, חן וכבוד יתן ה׳, לא ימנע טוב להולכים בתמים״, מפרש המקרא מהו ״שמש ומגן״ – היינו, כמו שבשעה שאור השמש נופל על פני האדם הוא נושא חן וחסד6, אבל אור השמש משזפו והוא נצרך למגן, כך אור ״ה׳ אלוהים״ שחל על יראיו משיאם ״חן וכבוד״7, אבל הוא ׳מגן׳ גם כן8 – היינו ״לא ימנע טוב וגו׳⁠ ⁠⁠״.
1. הכהנים.
2. כן היא שיטת רבינו בכל מקום, ועיקר דבריו ב׳העמק דבר׳ פרשת בראשית (ב,ה), וז״ל: והענין, דמראש הבריאה קבע הקב״ה שיהא עסק פרנסה – שבא בהליכות עולם ומעורב בהשגחה עליונה – מגיע על ידי מפגיע של ׳עבודה׳, היינו או קרבנות במקום הראוי לכך או תפילה בכל מקום. ומשום הכי נקראו אלו סתם ׳עבודה׳ יותר משארי מצוות שבתורה שהם גם כן עבודת ה׳, היינו על שם הכתוב ״עובד אדמתו ישבע לחם״ (משלי יב,יא), פירוש, דשארי מלאכות שאדם עושה אפשר שעושה בשביל פרנסה ואפשר בשביל צורך אחר, מה שאין כן עובד אדמתו אינו אלא לשבוע לחם. וכך הוא הבדל בין כל מצוות שבתורה לעבודת קרבנות או תפילה, דשאר מצוות ועבודת ה׳ שכרם שמור לעולם הבא, או בעולם הזה אוכל פריו בעושר וכבוד וכדומה מדה כנגד מדה, מה שאין כן קרבנות או תפילה עיקרם באים לפרנסה, כדאיתא בכתובות (י,ב) ׳למה נקרא שמו ׳מזבח׳ – שהוא מזין׳, וכן תפילה קבועה משום הכי נקראת במסכת שבת (י,א) ׳חיי שעה׳, עכ״ל. ועיין עוד ב׳העמק דבר׳ בפרשת תצוה (שמות כט,לח) ובפרשת פנחס (במדבר כח,ב), וכן ב׳מטיב שיר׳ (א,ז-ח).
3. שירד שפע לעולם.
4. ...שיהו הכל מאמצין את כוחו [רש״י: שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים]...
5. רש״י: ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה. והכי משמע: ״היערוך שועך״ – אם באת לערוך ׳שועך׳ כזאת תערכהו, ״לא בצר״ – שלא יהו לך צרים, ושהכל יהו במאמצי כוחך.
6. ׳דהחמה מטילה כבוד וחן על כל צורה׳ – לשון רבינו ב׳קדמת העמק הראשון׳ (י״ד).
7. בכך שבקשותיהם ימולאו ורצונם יופק וכנ״ל.
8. מפני הקטרוג של שרי מעלה וכנ״ל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(יא) יִרְאֵ֣י יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה בִּטְח֣וּ בַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑העֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃
Those who fear Hashem,⁠1 trust in Hashem. He is their aid and their shield.
1. Those who fear Hashem | יִרְאֵי י"י – The author calls on three distinct groups to trust in Hashem: Israel as a whole, the priests, and "those who fear God". This last category might refer to scholars (Radak), converts (Rashi), or Gentiles who recognize God (Ibn Ezra). Elsewhere, in Tehillim 118 and 135, these same groups are similarly called upon to bless Hashem, suggesting that this was a somewhat standard division of the nation.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
דַחֲלַיָא דַייָ רְחִיצוּ בְּמֵימְרָא דַייָ סַעְדְהוֹן וּתְרֵיסְהוֹן הוּא.
You who fear the LORD, trust in the word of the LORD; he is their helper and their shield.
וסאיר אתקיאה ות׳קו בה, אנה עונהם ותרסהם.
ושאר יראי ה׳ הרי הוא העזר והמגן שלהם.
יראי, ויתר יראי.
יראי י״י – אילו הגרים.
Those who fear the Lord These are the proselytes.
יראי י״י – אילו הגרים.
יראי – אחר כן כלל ליראי השם בכל עם ועם.
YE THAT FEAR THE LORD. The psalmist now goes on to include all those of every nation who fear the Lord.⁠1
1. Our verse is directed to “all those of every nation who fear the Lord.”
יראי י״י – הם החכמים שהם מתבודדים בבית י״י ללמוד, ומתעסקין בחכמה לדעת י״י, כי הם ידעו מחכמתם כי אין זולתו שראוי לבטוח בו.
ויש מפרשים: יראי י״י – אשר בכל עם ועם.
ויראי ה׳ החכמים השרידים אשר ה׳ קורא. והזכירם בשלש כתות חלוקות. הראשונה, המון העם. והשניה, השבט המיוחד לתורה, כדכתיב יורו משפטך (דברים לג, י). והשלישית, החכמים, להודיע כי הבטחון לכל כת כפי הראוי לה. ויראי ה׳ רומז על יראתם אותו בבחינת שמו, והוא האהבה, ע״ד שנאמר בעקידה (בראשית כב, יב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכן בפנחס ואתנם לו מורא ויראני (מלאכי ב, ה). וי״מ יראי ה׳ אשר בכל עם, ורומז על חסידי האומות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

יראי ה׳ בטחו בה׳. שיושיע לעתיד לבוא, ולא תבטחו באותות השמים1, כי האל יתברך הוא ׳עזרם ומגינם׳ נגד הטבע עד שתתמלא סאתם, ואליו צריך שתתפללו, ולא תבטחו בדבר זולתו:
1. אפילו שאותות השמים אומרים שלפי הטבע ומערכת הכוכבים תהיה לגויים מפלה, אין לבטוח בכך.
יִרְאֵי ה׳. [השרידים] העתידים להיות אז בזמן הקיבוץ בִּטְחוּ בַה׳ עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

יראי ה׳ – המה חסידי או״ה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ומוסיף המשורר – ״יראי ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכל המאוחר במקרא גדול במעלה, כמו דמפרש בתוספתא שלהי מסכת הוריות (ב,יג) על הא שכתוב (תהלים קלה,כ) ״בית ישראל ברכו את ה׳, בית אהרן ברכו את ה׳, בית הלוי ברכו את ה׳⁠ ⁠⁠״ – דכל המאוחר מברך יותר1, והיינו משום2 דלענין ברכה והודאה לה׳ גדולים הלויים3 גם מן הכהנים4. כך5 מוסיף6 את כח הבטחון של ״יראי ה׳⁠ ⁠⁠״ שהם גדולי המעלה גם מהכהנים, והיינו יראי ה׳ באופן דכתיב ״את ה׳ אלוהיך תירא ואותו תעבוד וגו׳⁠ ⁠⁠״ (דברים י,כ), ומפרש במדרש-רבה ריש פרשת מטות (כב,א) שתהא כאברהם איוב ויוסף דכתיב בהו יראת ה׳7, והכוונה היא שלא זז מהם מורא שמים כרגע8, והוא תנאי באותו מקרא למה שכתוב בסוף המקרא ״ובשמו תשבע״ – אם יש בך את זה התנאי אז הוא כבוד ה׳ שתשבע בשמו9. ועל יראי ה׳ שהמה גדולים מ״בית אהרן״10 – שאין הכרח להיות הכהנים שקועים ביראת ה׳ כי אם בשעת העבודה11, אמנם אפילו יראי ה׳ כאלה שהמה במעלה עליונה בהשגחתו יתברך באופן נגלה ומובדל מהליכות הטבע12 גם המה ״בטחו בה׳ עזרם ומגנם הוא״ – כפי הראוי להם, הן במילוי צרכיהם, ובהגנה לפי ערכם, הן בהשגת יראת ה׳ ולהיות דבקים בה׳ מבטחם באופן הראוי, באשר הוא דרך החסידות להיות דבק בה׳13. וכן דרך החסידות בעי הגנה ועזר מן השמים שלא יטעה בהלכה, כפי שכתוב ״תומיך ואוריך לאיש חסידך״ (דברים לג,ח), וכפי שביארנו ב׳העמק דבר׳ בזה המקרא14.
1. וז״ל התוספתא: מפני מה הכל נשאלין על העכבר – מפני שעסקו רע, שנאמר ״בית ישראל ברכו את ה׳, בית אהרן ברכו את ה׳, בית הלוי ברכו את ה׳, יראי ה׳ ברכו את ה׳⁠ ⁠⁠״ – נמצאו ישראל מברכין אחת, בית אהרן מברכין שתים, בית הלוי מברכין שלוש, יראי ה׳ מברכין ארבע.
2. כלומר, מה ששם מוזכר ״בית הלוי״ בנוסף ל״בית אהרן״ בשונה מכאן שמוזכר רק ״בית אהרן״ ותו לא, זהו משום...
3. שכל עסקם בכך...
4. מה שאין כן כאן שמדובר בעבודת הקרבנות המורידה את השפע לעולם וכנ״ל, בזה אין ללויים כל חלק ונחלה, ומשום הכי לא הוזכרו כלל.
5. כעת חוזר רבינו לביאור מזמורנו.
6. המשורר.
7. וז״ל המדרש: ״וידבר משה אל ראשי המטות, איש כי ידור נדר לה׳⁠ ⁠⁠״ (במדבר ל,ג), הדא הוא דכתיב (ירמיה ד,ב) ״ונשבעת חי ה׳ באמת במשפט ובצדקה״, אמר להם הקב״ה לישראל – לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי, אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו: ״את ה׳ אלוהיך תירא״ – שתהא כאותן שנקראו יראי אלוהים – אברהם איוב ויוסף, אברהם – דכתיב (בראשית כב,יב) ״כי ידעתי כי ירא אלוהים אתה״, איוב – דכתיב (איוב א,ח) ״איש תם וישר וירא אלוהים״, יוסף – דכתיב (בראשית מב,יח) ״את האלוהים אני ירא״, הוי ״את ה׳ אלוהיך תירא״. ״ואותו תעבוד״ – אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצוות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר ״ואותו תעבוד״. ״ובו תדבק״ – וכי יכול אדם לידבק בשכינה, והלא כבר נאמר (דברים ד,כד) ״כי ה׳ אלוהיך אש אוכלה הוא״? אלא לומר לך, כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה, ועושה פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זהו שנאמר עליו ״ובו תדבק״. אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע, ואם לאו אין אתה רשאי להשבע, עכ״ל. כאן המקום לציין כי ממדרש זה מסיק רבינו ב׳העמק דבר׳ שם ׳דמפרשי חז״ל זה המקרא על דרך החסידות׳ (שם) – עיין שם בדבריו, ועל פי זה יובנו דבריו להלן.
8. ב׳העמק דבר׳ שם כתב רבינו ביתר ביאור, וז״ל: והקדימו במדרש-רבה את המקרא בירמיה ״ונשבעת חי ה׳ באמת במשפט ובצדקה וגו׳⁠ ⁠⁠״, דפירוש ״באמת״ – היינו ביראת ה׳ העומדת ולא תנוד בחליפות הזמנים שעוברים על האדם מרעה לטובה או להיפך, וכמו אברהם איוב ויוסף שבכל שינוי העיתים עמדו בשם ירא אלוהים, וזהו הכינוי ׳אמת׳ – דקושטא קאי.
9. וכן מבואר להדיא במדרש הנ״ל, וב׳העמק דבר׳ (שם) כתב רבינו ביתר ביאור, וז״ל: אלא שלפי לשון המדרש מתפרש כל המקרא בתורת תנאי ומסובב – אם ״את ה׳ אלוהיך תירא ואותו תעבוד וגו׳⁠ ⁠⁠״, אז ״ובשמו תשבע״ – הוא מצות עשה גם כן, שזהו כבודו יתברך שיהא אדם כזה נשבע בשמו ומראה בזה שאין לו דבר יקר בעולם כהזכרת שמו יתברך, כמו שכתבתי בספר בראשית (כא,כג), דמשום הכי השביע אבימלך לאברהם אבינו דווקא באלוהים ולא בחיי בנו יחידו – עיין שם.
10. וזאת מכיון...
11. ואילו ״יראי ה׳⁠ ⁠⁠״ – ׳לא זז מהם מורא שמים כרגע׳ כלשון רבינו קודם.
12. וכפי שכותב רבינו ב׳העמק דבר׳ פרשת יתרו (שמות כ,ו), אשר ׳מי שמתנהג בחסידות עם קונו והיינו למעלה מטבע אנושי... בשביל זה הקב״ה מתנהג גם עמהם למעלה מהליכות טבע העולם שהנהיג הקב״ה לשלם שכר לעושי מצוות, אבל למי שמתחסד עם קונו הקב״ה משגיח עליו למעלה מהטבע׳, ועיין עוד ב׳העמק דבר׳ פרשת ואתחנן (דברים ה,ד), ועיקר דבריו בענין זה ב׳העמק דבר׳ פרשת יתרו בפרשת ״אתם ראיתם״ (שמות יט,ו) – עיין שם.
13. כפי שכתב רבינו בסוף המאמר הקודם – עיין שם.
14. וז״ל: היא ברכה ללוי – ״תומיך ואוריך״, באשר שיבואר בסמוך שיש שני אופני חסידות – אחד... ואחד נדרש להזהר הרבה שיכוון להאמת ודרך הטוב והישר בעיני ה׳, על כן בירך את השבט שיהיה הקב״ה לעזר... ויהי כן להאיר הדרך למי מהם שילך בחסידות באופן הנצרך להאיר לו. וביאר שני אופני החסידות, כי דרך החסידות וגדרה הוא להתהלך עם קונו למעלה מטבע אנושי, וכמו מה שנקרא בין איש לחבירו ׳איש חסדו׳ שמשמעו שעושה עמו טובה מופלגת ממנהג אנשים, כך משמעות ׳חסיד׳ בין אדם לשמים הוא בהפלגה על טבע האנושי [והיינו כביכול שעושה בזה חסד עם הקב״ה]... וזה הוא בשני אופנים... ומפרש כאן דשניהם היו בשבט לוי – האחד... [ו]⁠עתה מבאר כי יצא מלוי דרך החסידות השני שהוא במעשה המצוות... בשני אופנים – האחד, לעשות בהפלגה מטבע האדם, והשני, שמשתדל לזכות את הרבים... ואמר משה כאן דגם שני האופנים של חסידות מושרשים בזה השבט... והנה, לזה החסידות של מעשה המצוות במסירות-נפש נדרש זהירות הרבה, ועל זה בירך משה ״ואוריך״ – היינו שיהא אור תורת אמת מכשרתם לזה החסידות שיראו לכוון דרך הישר, ולא יהא בא לעשות מעשהו זר, מעשהו שלא על פי דין תורה. והרי לוי ופנחס שניהם קנאו על הזנות ומסרו נפשם על זה, והנה פנחס עלה בשביל זה לגרם המעלות, ולוי – גער בו אביו, וכיוצא בזה הרבה, ומשום הכי שנינו במסכת אבות (ב,ה) ׳ולא עם הארץ חסיד׳ – שנדרש לזה דיוק רב לשקול הפעולה לפי הזמן והמקום, וגם בכמה דברים נדרש לכללי התורה שאינם מבוארים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(יב) יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ זְכָרָ֢נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ליְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת⁠־בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן׃
Hashem, who has remembered us,⁠1 may He bless.⁠2 May He bless the house of Israel. May He bless the house of Aharon.
1. Who has remembered us | זְכָרָנוּ – See Ibn Ezra and Radak. Cf. R. Moshe ibn Chiquitilla who suggests: "[may He bless] our males", assuming that the first clause is a blessing to males and the second clause, "יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל", is a blessing to females. However, as Ibn Ezra notes, "זְכָרָנוּ" should have then been vocalized differently.
2. May He bless | יְבָרֵךְ – Alternatively: "He shall bless". [See Radak on verse 14 who raises both possibilities.]
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
מֵימְרָא דַייָ דְכַר יָתָנָא לְטָב יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ יַת בֵּית אַהֲרֹן.
The word of the LORD has remembered us for good, he will bless; he will bless the house of Israel, he will bless the house of Aaron.
ה׳ זכרנו יברך – א״ר שמואל בר נחמני מצינו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנאמר י״י זכרנו יברך (במשלי ברמז תתקמ״ז).
כד׳אך אללה יד׳כרנא ויבארך עלינא, יבארך עלי אלאסראיל ואל הרון.
באופן הזה יזכור ויברך אותנו שיברך את בית ישראל ואת בית אהרון.
ה׳, כך ה׳ יזכרנו ויברכנו ויברך.
י״י – אמר ר׳ משה: כי זכרנו – הזכרים שלנו ויברך בית ישראל – הנקבות. ואין זה נכון כי בית אהרן אינם נקבות, איש וביתו וכלא המקרא.
רק זכרנו – מגזרת זכירה והאות על זה שהוא קמוץ, כי אילו היה מגזרת זכרים היה הרי״ש בקמץ קטן. רק הטעם השם שזכרנו תמיד הוא יברך אלה הבוטחים בו ושב להזכירם.
א. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062. בכ״י לונדון 24896: ״בכל״.
THE LORD HATH BEEN MINDFUL. Rabbi Moses says that zekharanu (hath been mindful of us) means “our males.”1 He will bless the house of Israel means, “He will bless the females.” However, this is incorrect, for the house of Aaron does not refer to females.⁠2 Compare this to A man and his house (Exodus 1:1)3 in all of scripture.⁠4
The fact of the matter is that zekharanu is definitely connected to zekhirah (remembrance). The following is proof: zekharanu is vocalized with a kamatz.5 If zekharanu came from the word zakhar (male), then it would be vocalized with a short kamatz6 beneath the resh.⁠7
The meaning of YHVH zekharanu yevarekh (the Lord hath been mindful of us, He will bless) thus is, “the Lord, Who has always remembered us, will bless those who trust in Him.”8 The psalmist then goes on9 to mention all those who trust in Him.⁠10
1. Zakhar (kamatz, kamatz) is a noun meaning a “male.” Rabbi Moses reads our verse as, “God will bless our males. He will bless the house of Israel (our females).”
2. If the house of Israel refers to females, then the house of Aaron, which follows it, would also refer to females.
3. According to Ibn Ezra, A man and his house refers only to males. Also see Ibn Ezra on Exodus 1:1: “The term bayit in scripture never refers to a woman.”
4. Bayit (house) in all of scripture refers to males. It is of note that some of the sages of the Talmud use bayit as a synonym for “wife.” Cf. Sabbath 118b: Rabbi Jose says, “I never called my wife ‘my wife,’ but I called her ‘my house.’” Also see B.T. Yoma 2a: Beto zo ishto (his house refers to his wife).
5. A kamatz gadol, a long kamatz.
6. That is, a tzere. – Filwarg.
7. Zekharenu.
8. “He will bless those who trust in Him” is Ibn Ezra’s interpretation of He will bless.
9. Literally, “goes back.”
10. The house of Israel and the house of Aaron and those who fear the Lord.
י״י זכרנו יברך – י״י אשר זכרנו תמיד בחמלתו עלינו.
הוא יברך – עמו, ופירש אחר כן הפרט: יברך את בית ישראל.
ויש מפרשים: זכרנו – מן זכר ונקבה, והיה ראוי הרי״ש בקמץ קטן, וכן: ילבשם הכהן (שמות כ״ט:ל׳) כמו ילבשםא בצרי. ופירושו: יברך – הזכרים שלנו, ואח״כ יברך את בית ישראל – הנקבות.
ולפי דעתי: כי זכר הזכרים כי הם עולים לרגל, לפיכך זכר אותם בפרט.
א. כן בכ״י ברלין 547. בכ״י מינכן 363 חסר: ״כמו ילבשם״. בכ״י פריס 207, לונדון 1489, ס״פ C31 חסר כל הקטע של ״ויש מפרשים... זכר אותם בפרט״.
(יב-יד) ואמר ה׳ זכרנו כלומר, ובזה תעמדו בטוחים שה׳ שזכרנו מעולם ולא נשנו, הוא יברך את הכל. יברך את בית ישראל ואת בית אהרן ויראי ה׳ קטנים עם גדולים, ואז יוסף ה׳ עליכם ועל בניכם.
ואמנם כנגד הסבה השנית שזכר באומרו כי אכל את יעקב (תהלים ע״ט:ז׳) ואמר על חסדך ועל אמתך (תהלים קט״ו:א׳) כמו שפירשתי שהוא מפאת עמו ונחלתו שראוי למחול עליו אמר י״י זכרנו יברך – ר״ל י״י אשר זכר אותנו בהיותנו בגלות מצרים הוא אלהינו גם עתה בגלותנו זה יברך אותנו.
ופרט מי ומי המבורכים באומרו יברך את בית ישראל שהוא עם ישראל בכלל שהוא בגלות ויברך את בית אהרן שהם הלוים והכהנים קדושיו.
ה׳ זכרנו יברך. יהי רצון שהאל יתברך אשר ׳זכרנו׳ בבנין בית שני, הוא ׳יברך׳ הבנין, שיהיה גדול כבודו מן הראשון1: יברך את בית ישראל. שהוא ההמון: יברך את בית אהרן. שהוא המולך בבית שני:
1. גדול יהיה כבוד וגו׳. רד״ק: ׳ה׳ זכרנו יברך. ה׳ אשר זְכָרָנוּ תמיד בחמלתו עלינו, הוא יברך עַמו, ופירש אחר כן הפרט: יברך את בית ישראל׳.
(יב-יג) ה׳ שזְכָרָנוּ לקבצנו ולהוציאנו מתחת יד האומות, הוא יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל ויְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן ויְבָרֵךְ יִרְאֵי ה׳ – שהם בני הגאולה, הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים – על דרך שאמר הנביא (ירמיה ל״א:ל״ג) ׳כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם׳. וזכר ׳בית ישראל׳ ו׳בית אהרן׳ ו׳יראי ה׳⁠ ⁠׳ מוסב למה שקדם (פסוק ט-יא) ׳ישראל בטח בה׳⁠ ⁠׳ וגו׳:
(יב-יג) ואומרו: ה׳ זכרנו יברך וגו׳ – יש מפרשים שהוא לשון זכר ובית ישראל לנקבה, והרמב״ן טען על זה וז״ל אמר ר׳ משה כי ה׳ זכרנו הזכרים שלנו יברך בית ישראל הנקבות, ואין זה נכון כי בית אהרן אינם נקבות ובית בכל המקרא נאמר על הכלל רק זכרנו מגזרת זכירה והאות ע״ז שהוא קמוץ כי אלו היא מגזרת זכרים היה הרי״ש בקמץ קטן רק הטעם השם שזכרנו תמיד הוא יברך אלה הבוטחים בו וישוב להזכירם, עכ״ל. והאמת כן שלא דרשו בית יעקב על הנשים כשלא נזכרו ישראל ג״כ, ולכן ודאי נראה כפירש הראב״ע שהוא מגזרת זכירה, אבל טעמו יהיה לפי דעתי שהוא אמר שנבטח בה׳ שיהיה עזרנו ומגננו, והנה העזר והמגן לא יאמר רק בהצלה מן הרעה אבל אין בכלל עזר ומגן נתינת הטוב, לכן אמר שעם היות שאנחנו בוטחים בו שיהיה עזר ומגן הנה כאשר נזכיר שמו יברך אותנו שהרי כן הבטיחנו שנא׳ בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ׳:כ׳), ולכך אמר המשורר שתכף ששם של ה׳ נזכיר הרי יברך אותנו.
הן נמשך המשורר ע״ה בפרק זה בסיפור שבח המגיע לאומה ישראלית ממה שהקב״ה הוא עזרם ומגנם, כמו שבארנו שמה שהקב״ה מגין על ישראל הוא כבוד להם שעל זה אמר דוד ואתה ה׳ מגן בעדי כבודי ומרים ראשי (תהלים ג׳:ד׳), שר״ל בזה שכשהקב״ה מציל אותו ע״י המתת האויב אין זה כל כך כבוד לו כמו כשמצילו ע״ד ההגנה, כי כאשר ינצל ע״י הריגת האויב אפשר לומר שנהרג האויב ברשעו כמו שנאמר ברשעת הגוים האלה וגו׳ (דברים ט׳:ה׳), אבל כשיצילהו ע״ד הגנה הנה אז תתפרסם אהבתו יתב׳ אליו, וכן כשהשי״ת רצה להפליג בהבטחת רבוי האהבה לאברהם א״ל אנכי מגן לך (בראשית ט״ו:א׳) כי בזה תתפרסם האהבה, וכן כאשר תהיה הישועה לישראל ע״י הריגת האויב לא יחשב כל כך לכבוד, כי לא תתפרסם עוצם אהבתו להם לפי שאפשר היתה לשנאתו האויבים כמו שנא׳ לא בצדקתך כי אם ברשעת הגוים. ועתה המשורר אמר לזה שבית ישראל ובית אהרן ויראי ה׳ שהיה ראוי שיבקשו ויבטחו בהשי״ת שירבה ויגדיל ויאדיר הטובה להם, אפי׳ הכי שלא תהיה בטחונם רק להיותו עזר ומגן כי זה יורה על עוצם אהבתו והיא תהלתם, ובזה המשיך הדבור ואמר שעל כן היה דוד שמח שלעולם ירדפוהו ויהיו מצירים לו כדי שהקב״ה יתמיד להיותו מגן לו כשישמע תפלתו ויצילהו בכל יום מיד הקמים עליו, ואפילו שכל ימיו הוא שרוי בצער אמר שזו היא שמחתו ורצונו בכך.
ה׳ זכרנו יברך, אחר שהזכיר כי הקדוש ברוך הוא עזרם ומגנם של ישראל שלא יוכלו להם אויביהם כמו שזכר בכל אחד, בא לומר על הברכה שהקדוש ברוך הוא יברך את ישראל להוסיף עליהם וזה לא נזכר בכל החסדים והטובות הראשונות. ואמר ה׳ זכרנו יברך ואין הפירוש שיברך הזכרים שאם כן היה הרי״ש בציר״י, רק פירושו הקדוש ברוך הוא שעולה זכרוננו לפניו יברך את זכרוננו וכך פי׳ המתרגם, ורצה לומר כי זכר הדבר הוא השם שהאדם נזכר בשמו, ולפיכך אמר ה׳ זכרנו יברך כאלו אמר שיברך את שם שלנו כי השם הוא הזכר בעצמו והשם במה שהוא שם ראוי לברכה. וזהו (משלי י׳) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. פירוש כי אין זכירה רק מכח שם כי דבר שאין לו שם אין לו זכירה וראוי שיהיה זכירתו שהוא השם לברכה, שאין ספק כי שם הצדיק הוא לברכה בעצמה, ואמר זכר צדיק ולא אמר שם צדיק ורצה לומר אפילו זכירה של צדיק שהוא שם ארעי הוא לברכה, ולהפך ושם רשעים ירקב שם הקבוע להם ירקב.
ה׳ זכרנו – ה׳ אשר זכרנו מעולם הוא יברך וחוזר ומפרש את מי יברך ואמר יברך את בית ישראל וגו׳.
ה׳ – עפ״ז יאמר שה׳ ע״י זכרנו – ר״ל ע״י שיזכור אותנו ע״י הבטחון שאנו בוטחים בו, עי״כ יברך אותנו מחדש, וגם הברכה הזאת תהיה כפי הבטחון ומעלת הבוטח,
שיברך את בית ישראל, ויברך בברכה מיוחדת גבוהה ממנה את בית אהרן וכן
״ה׳ זכרנו יברך״. בבראשית-רבה פרשת וירא (מט,א) איתא: מצאנו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן – שנאמר ״ה׳ זכרנו יברך״. פירוש, אחר שמזכיר1 ממילא הוא לברכה ולא להיפוך חס וחלילה, שהרי לא כתיב ׳ה׳ זכרנו לברך׳ אלא ״זכרנו״ – ממילא ״יברך״. והכי תניא בספרי פרשת בהעלותך (פיסקא י״ח): ״ונזכרתם לפני ה׳ אלוהיכם ונושעתם מאויביכם״ (במדבר י,ט)2 – הא כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות3.
ובזה יש לפרש את נוסח התפילה במועדים – ״והשיאנו ה׳ אלוהינו את ברכת מועדיך וכו׳ כאשר רצית ואמרת לברכנו״, ולא נתבאר היכן אמר לברכנו במועדות? והייתי מפרש, משום דכתיב (דברים טז,טז) ״שלש פעמים בשנה יראה וגו׳ ולא יראה את פני ה׳ ריקם״, ומפרש בגמרא במסכת חגיגה (ב,א): ״יראה״ – ״יראה״4, ואם כן הכי יש לפרש: ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ היינו ״ולא יראה את פני ה׳⁠ ⁠⁠״5 – בלי קרבן6, ״ולא יראה״7 – בלי ברכה8. אכן זה הפירוש אינו אלא לפי נוסחא דילן שאין אומרים ״והשיאנו״ אלא בג׳ רגלים ולא בראש-השנה, אבל לנוסחת הגאונים שהביא הרא״ש במסכת ראש-השנה (פרק ד׳ סימן י״ד) לומר ״והשיאנו״ גם בראש-השנה9 אי אפשר לפרש כן10, אלא צריך לפרש, בשביל דכתיב (במדבר שם פסוק י׳) ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו׳ והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״ – ואין זכירה אלא לברכה11. וזהו דבר המשורר ״ה׳ זכרנו יברך״.
״יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן״. מבאר, דמשום הכי אנו מבקשים לזכרנו וממילא תבוא הברכה, ואין אנו מבקשים שיברך אותנו, משום דאם כן12 היה כל אחד מישראל נדרש לקבל את הברכה לפי כוחו13, ואין כן מדתו יתברך, אלא הזכירה14 גורמת ברכה ממילא לכל אחד לפי חילו. והיינו דכתיב (הושע ו,ג)15 ״ויבוא כגשם לנו״16 – שהגשם הולך על כל הזרעים בשוה, ואין כל זרע מקבל את תועלת הגשם בשוה, אלא כל אחד לפי טבעו ומהותו. כך הזכירה של הקב״ה את ישראל17 ״יברך״ – מגיעה ברכתו על כל אחד מישראל18, ״את בית ישראל״ – כראוי להם לקבל את השפעת ברכתו בפרנסה והגנה19, ״את בית אהרן״ – כראוי להם להתקדש בעבודה ובאהבת ה׳20.
1. הקב״ה את שמן של ישראל...
2. ׳עמק הנצי״ב׳: ולא כתיב ׳ונזכרתם לישועה׳ או ׳לטובה׳, אלא סתם ״ונזכרתם״ וממילא ״ונושעתם״ – דכל זכירה דישראל הוא לישועה.
3. ומוסיף שם רבינו ב׳עמק הנצי״ב׳, וז״ל: וכן דרשו בבראשית-רבה: מצאנו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן – שנאמר ״ה׳ זכרנו יברך״, ואין אנו מבקשים אלא שיזכירנו והיה בודאי לברכה. אבל ההיפך חלילה בהסתר-פנים וממילא ״והיה לאכול״ (דברים לא,יז). אלא דצריך עיון ממה שכתב בזוהר פרשת ויצא (דף קס,א): אמר ר׳ חזקיה וכו׳ ותלמיד-חכם בר-נש כד צלי צלותיה לא יימא עליה ׳זכרני׳ ו׳פקדני׳ בגין דאיכא זכירה ופקידה לטב וזכירה ופקידה לביש וכו׳? ונראה דיש בזה נפקא-מינה בין יחיד לציבור, והכי משמע שם גם כן.
4. וז״ל הגמרא: דתניא, יוחנן בן דהבאי אומר משום ר׳ יהודה, סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר ״יראה״ – ״יראה״ [רש״י: ״יראה״ [בחיריק תחת היו״ד] כתיב, וקרינן ״יראה״ [בצירי תחת היו״ד]. ״יראה״ [בחיריק] כל זכורך את פני האדון״ – משמע שהאדם רואה את השכינה, ״יראה״ [בצירי] כל זכורך את פני האדון״ – משמע שהאדון בא לראותך, הקיש הכתוב ראייתך לראייתו], כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות – בשתי עיניו, אף ליראות – בשתי עיניו, עכ״ל. אמנם, לא נתבאר שם בגמרא מהי משמעות סוף המקרא ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ לפי חידושה של הברייתא שהפסוק מוסב לא רק כלפי האדם אלא אף כלפי הקב״ה, דבשלמא לפי פשוטו שהפסוק מוסב כלפי האדם ברור שכוונת המקרא היא לענין קרבן ראיה שעל האדם להביא בבואו לראות את פני ה׳, אך לפי חידושה של הברייתא שהפסוק מוסב אף כלפי הקב״ה קשה ממה בא לאפוקי ה״ריקם״ כאשר הוא מוסב כלפי הקב״ה? ואת זה בא רבינו לבאר כעת.
5. לפי המשמעות ש״יראה״ מוסב כלפי האדם.
6. ׳היינו, לא יבוא לראות את פני ה׳ בלי קרבן׳ – לשון רבינו ב׳העמק דבר׳ (דברים שם).
7. לפי המשמעות ש״יראה״ מוסב כלפי הקב״ה.
8. כלומר, ׳ולא יהיה נראה ממנו יתברך ריקם אלא יהיה טעון ברכה׳ – לשון רבינו ב׳העמק דבר׳ (שם). ומוסיף שם רבינו, וז״ל: והוכחה על זה הפירוש גם כן מבואר בספר שמות (כג,יז) – יעוין שם, עכ״ל, וז״ל שם: ״שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה׳⁠ ⁠⁠״ – לא נזכר כינוי על הקב״ה בשם ״אדון״ זולת כאן ובפרשת כי-תשא גם כן בפרשת מועדות (להלן שם לד,כג). והוא משום שהזהיר הכתוב לילך ליראות בעזרה, ואם כן ההכרח לעזוב את ביתו וכל אשר לו ולילך ליראות, והוא דבר קשה ומופלג, על כן אמר רחמנא שההכרח הוא לכך, שהרי הקב״ה אדון לארץ – ובברכתו ברגלים, שהמה ראש השנה כל רגל למיוחד לו, תלויה כל הישיבה בארץ ישראל, על כן נצרכים אז לברכה.
9. וז״ל הרא״ש: רבינו יצחק בר יהודה הנהיג במגנצא לומר ״והשיאנו״ בראש-השנה ויום-הכיפורים בשם רבינו אלעזר הגדול, וכן רבינו משולם שאל את פי ראש ישיבה שבירושלים והשיבו שאומרים ״והשיאנו״ בראש-השנה ויום-הכיפורים. אבל גאון רבינו יצחק הלוי ז״ל הנהיג בגרמיי״ש שלא לומר, לפי שברכת מועדים לא שייך אלא בשלש רגלים דכתיב ״ג׳ פעמים בשנה יראה״ וסמיך ליה ״איש כמתנת ידו כברכת ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״. וכן כתב רבינו שלתיאל, ד׳ברכת מועדיך׳ זהו קרבן חגיגה דכתיב ביה ״כברכת ה׳ אלוהיך״, וזה אינו כי אם ״שלש פעמים בשנה״.
10. שהמקור של ׳כאשר רצית ואמרת לברכנו׳ הוא מ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ וכנ״ל, שהרי מקרא זה נאמר רק על ג׳ רגלים ולא על ראש-השנה ויום-הכיפורים.
11. וכפי שנתבאר בקטע הקודם, והרי מקרא זה מוסב על כל המועדים ולא רק על ג׳ רגלים, ואם כן חזינן הכא שבכל המועדים – כולל ראש-השנה ויום-הכיפורים – ישנה ברכה של הקב״ה לישראל, וזהו המקור ל׳כאשר רצית ואמרת לברכנו׳. וב׳העמק דבר׳ (דברים שם) מוסיף רבינו, וז״ל: אבל לפי זה גם בראש-חודש צריך לומר ׳והשיאנו׳ שהרי כתיב (שם) ״ובראשי חדשיכם״, ובאמת הכי איתא בירושלמי פרק ׳הרואה׳. והרא״ש שם כתב בשם ר׳ שלתיאל דחגיגה היינו ׳ברכת מועדיך׳, ואינו מובן, עכ״ל. אמנם קשה, שהרי לשון הפסוק היא ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״, הרי להדיא שהתקיעה בחצוצרות היא זו שמעלה את זכרונם של ישראל לפני הקב״ה, ואם כן נמצא שכל זה רק בזמן שבית המקדש קיים, מה שאין כן בזמן שאין בית המקדש קיים וליכא חצוצרות אין את מה שיעלה את זכרונם של ישראל לפני הקב״ה במועדים, ואם כן אכתי קשה כיצד אנו אומרים בזמן הזה בתפילתנו ״כאשר רצית ואמרת לברכנו״? אכן לפי דברי רבינו ב׳העמק דבר׳ (במדבר שם) בביאור מקרא זה לא קשיא מידי, וז״ל: ״והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״ – ולא כתוב ׳לפני ה׳ אלוהיכם׳ כמו במקרא הקודם דמשמעו בבית המקדש שמקריבין שם, וגם בזה משונה דלא כתיב ׳ונזכרתם׳ אלא ״לזכרון״. אלא כדי ללמדנו דימים אלו המה ״לזכרון״ בכל מקום, אפילו שלא בבית המקדש שהוא ״לפני ה׳⁠ ⁠⁠״, אלא בכל מקום שאלהותו יתברך היינו השגחתו עלינו... ואם כן פירוש המקרא כך הוא: דהחצוצרות שעל הקרבן בבית המקדש יהיה מועיל לאותו זכרון שבכל מועד וראש-חודש שהוא ״לפני אלוהיכם״ בכל מקום.
12. שהיה הקב״ה מברך אותנו, הרי לא היתה זו ברכה נפרדת לכל אחד ואחד אלא ברכה אחת לכלל ישראל, ו...
13. והרי זה ברור שאין ברכה אחת שמתאימה לכל כלל ישראל – שהרי כל אחד זקוק למשהו אחר.
14. של כלל ישראל שזה מה שאנו מבקשים וכנ״ל...
15. תחילת הפסוק: ״ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו...⁠״
16. מצודת-דוד: רב טוב יבוא לנו כמרבית מי הגשם...
17. גורמת לכך ש...
18. לפי חילו, וכדמפרש ואזיל...
19. שלזה הם זקוקים כפי שכתב רבינו במזמור הקודם בד״ה ״ישראל בטח בה׳⁠ ⁠⁠״ – עיין שם.
20. שלזה הם זקוקים כפי שכתב רבינו במזמור הקודם בד״ה ״בית אהרן בטחו בה׳⁠ ⁠⁠״ – עיין שם.
יברך – לשון הווה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
 
(יג) יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ההַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם⁠־הַגְּדֹלִֽים׃
May He bless those who fear Hashem, the young with the old.⁠1
1. the young with the old | הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים – Alternatively: "the small and the great", referring to stature rather than age.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
יְבָרֵךְ דַחֲלַיָא דַייָ זְעִירַיָא עִם רַבְרְבַיָא.
He will bless those who fear the LORD, the small with the great.
ועלי סאיר אתקיאה, אלצגאר מע אלכבאר.
ושיברך את שאר יראי ה׳ הצעירים עם הגדולים.
יברך, ויברך יתר יראיו.
יברך – וטעם הקטנים – שיהיו שוים בברכה עם הגדולים.
HE WILL BLESS. The meaning of both small and great is that the small and the great shall be equally blessed.
יברך יראי י״י הקטנים עם הגדולים – ולא אמר על האחרים, אלא על בית ישראל ובית אהרן, כי בית כולל הכל, קטנים עם הגדולים. וכן בבטחון לא זכר עם ישראל ועם יראי י״י בית, כי הקטנים אין להם דעת הבטחון.
יברך הקטנים – בעבור הגדולים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ויברך יראי י״י שהם החסידים שבכל דור ודור. ולפי שהנערים הקטנים אין להם זכות בפני עצמם כי אם בהצטרף אל אבותיהם לכן אמר הקטנים עם הגדולים שהקטנים בזכות הגדולים יתברכו גם כן.
יברך יראי ה׳. לעתיד:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יג-טו) וזכר כל שלש כתות שהם דביקים בו יתברך שכל אחת ואחת מקבלת ברכה כפי הראוי, ומתחלה אמר יברך הקטנים עם הגדולים כלומר אותם שהם בנמצא יתברכו הקטנים עם הגדולים, ואחר כך אמר שיוסיף עליהם על האבות ועל הבנים, ואמר ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ הזכיר כאן עושה שמים וארץ, לפי שרצה לומר כי הקדוש ברוך הוא אשר הוא עושה שמים וארץ בשתי ידיו ביד הימין וביד השמאל שנאמר (ישעי׳ מ״ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ובשתי ידיו אשר ברא שמים וארץ יברך אתכם, וכאשר יתברכו בשתי ידיו של הקב״ה יתברכו ברכה בכל כי נתברכו בשתי ידיו. ועוד רצה לומר כי יתברכו ברכה למעלה ולמטה בשמים וארץ ובהם נכללים כל הברכות, וזה עושה שמים וארץ יברך אתכם בברכות מן השמים ובברכות מן הארץ:
הקטנים – יברך הקטנים.
יברך יראי ה׳ בברכה מיוחדת יותר גדולה כפי מעלתם, ומוסיף כי (יברך) הקטנים עם הגדולים – שע״י שיברך את הגדולים בברכה פרטיית מיוחדת, תחול אח״כ הברכה הגדולה שברך את הגדולים גם על הקטנים, בענין שהברכה הגדולה שברך את יראי ה׳ תחול אח״כ גם על בית ישראל, (כמו שכתבתי בפסוק כי אצק מים על צמא ישעיה מ״ד, עי״ש).
״יברך יראי ה׳ הקטנים עם הגדולים״. המה1 יתברכו כראוי להם למצוא את דרך החסידות2, גם בהשפעה יתירה – שלא יהיו מוטרדים ומופסקים מאהבת ה׳, גם להורות להם דרך ישרה – אשר בזה נדרש לסיוע מן השמים, כפי שביארנו את ברכת משה ללוי שאמר ״תומיך ואוריך לאיש חסידך״ (דברים לג,ח)3.
והיינו שאמר המשורר4 ״הקטנים עם הגדולים״ – דהגדולים כבר מצאו ברוב ימים ונסיונות דרך ישרה ונוכחת, אבל הקטנים עוד עלולים המה לשגות בדרך ה׳, ונדרשים לברכה מרובה שימצאו דעה ישרה שוה עם הגדולים.
1. יראי ה׳...
2. וכפי שהאריך רבינו במזמור הקודם בד״ה ״יראי ה׳ בטחו בה׳⁠ ⁠⁠״ ש״יראי ה׳⁠ ⁠⁠״ דהכא הם אלו שזכו לעלות למעלה למשכיל ולהתנהג בחסידות – עיין שם.
3. והאריך בכל זה רבינו בסוף המזמור הקודם – עיין שם.
4. רק אצל ״יראי ה׳⁠ ⁠⁠״...
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(יד) יֹסֵ֣ף יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה עֲלֵיכֶ֑םעֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל⁠־בְּנֵיכֶֽם׃
May Hashem give you abundance,⁠1 you and your children.
1. give you abundance | יֹסֵף י"י עֲלֵיכֶם – More literally: "May Hashem increase upon you.⁠" See Ibn Ezra that this is the definition of a blessing, that Hashem gives one more than he has. See Abarbanel and Sforno that the verse refers to proliferation of offspring specifically.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
יוֹסֵף מֵימְרָא דַייָ עֲלַוֵיכוֹן עֲלַוֵיכוֹן וַעֲלַוֵי בְנֵיכוֹן.
The word of the LORD will add to you; to you, and to your sons.
יזיד אללה פיכם, ויקול פיכם ופי אולאדכם.
באופן הזה שה׳ יוסיף עליכם. והוא יאמר [שהברכות יחולו] עליכם ועל בניכם.
יסף, וכך יוסף ה׳ עליכם ויאמר עליכם ועל בניכם, הוסיף ״ויאמר״ כי מנהג הערבים לברך את מי שפוגשים בדרכם ״בארך אללה פיכם״ ווה עונה ״פיכם ופי אולאדכם״.
(יד-יז) לא המתים יהללויה – לכך דין הוא שתחיינו ותוסיף עלינו ועל בנינו.
יוסף – הנה פירש מה היאאהברכה כי היא תוספת ולהפך הקללה היא חסרון.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הוא״.
THE LORD INCREASE YOU. The psalmist explains the meaning of the blessing.⁠1 It refers to an increase. Curse refers to the opposite. It means a decrease.
1. By which Israel will be blessed.
יוסף י״י עליכם – אומר כנגד אלה שזכר. ואמר: יוסף – דרך נבואה או דרך תפילה, כמו: יברך (תהלים קט״ו:י״ג).
ועל בניכם – כמו שאמר: הקטנים עם הגדולים (תהלים קט״ו:י״ג).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ולפי שצפה המשורר ברוח הקדש שישראל באורך הגלות יהיו הולכים ומתמעטים אמר נגדם בדרך הבטחה אל תפחדו ואל תיראו מהמעטתכם ואל תחשבו שמפני זה לא תהיו נושאים לגאולה כי יוסף י״י עליכם ועל בניכם. ובזה הבטיחם שיתרבו במאד מאד.
יוסף ה׳ עליכם. כאמרו (ויקרא כו ט) ׳ופניתי אליכם והפריתי אתכם׳:
(יד-טו) יֹסֵף ה׳ עֲלֵיכֶם וגו׳. לפי שהארץ כמעט תהיה שממה מהשחתת רבים מהאומות ׳די אעדיאו שלטנהון׳ (ראה דניאל ז׳:י״ב)1, וה׳ יתברך ׳יוסף׳ ויפרה את עמו, כמו שאמר (ויקרא כ״ו:ט׳) ׳ופניתי אליכם והפריתי אתכם׳, וכאמרו (שמות כ״ג:ל׳) ׳עד אשר תפרה ונחלת את הארץ׳. בְּרוּכִים אַתֶּם לַה׳ וגו׳:
1. ׳וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן׳ – ולשאר המלכויות יסירו מן השמים ממשלתן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

יוסף – בכל עת יוסף עליכם ברכה.
יוסף ה׳ עליכם – אולם אחר שע״י ברכת ה׳ את הגדולים יתברכו גם הקטנים בברכה זו, יהיה מוכרח להוסיף עוד ברכה יותר גבוהה על הגדולים ליתרון מעלתם שלא ישוו עם הקטנים, וע״כ יוסיף ה׳ עליכם ברכה גבוהה יותר, אבל גם בברכה שיוסיף שנית, יהיה ג״כ הדבר הזה שהקטנים יקבלו הברכה ע״י הגדולים, ועז״א עליכם ועל בניכם – שממילא תחול גם על בניכם, באופן שבכל פעם יצטרך להוסיף ברכה על הגדולים, והיא תשוב ותכלול גם את הקטנים, עד שיוסיף הברכה בתמידות לאין קץ.
״יוסף ה׳ עליכם, עליכם ועל בניכם״. מבאר את הברכה: לבית ישראל – בהשפעה1 וחיים טובים2, והיינו ״יוסף ה׳ עליכם״ – בכמות, ובזה נכלל ריבוי בנים. אבל לבית אהרן ויראי ה׳ הברכה היא ״יוסף ה׳... עליכם ועל בניכם״, ואין זה בכמות, דאם כן מה זה ״עליכם ועל בניכם״3? אלא באיכות – שיהיה כל אחד מתברך בתוספת קדושה וגבהות הנפש4, ובזה שייך לברך גם אותם וגם את בניהם צעירי הימים. ומשום הכי כתיב שני פעמים ״עליכם״ – היינו לישראל בזה האופן, ולבית אהרן ויראי ה׳ באופן אחר.
1. כלומר, בחיי שפע.
2. בגשמיות, וכפי שנתבאר לעיל שהברכה לבית ישראל היא בגשמיות.
3. הרי אם האבות נתברכו בגשמיות ממילא אף הבנים מבורכים בכך, ומדוע יש צורך בברכה מיוחדת על זה לבנים?
4. וכפי שנתבאר לעיל שהברכה לבית אהרן ויראי ה׳ היא ברוחניות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(טו) בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑העֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃
Blessed are you to Hashem,⁠1 Maker of heavens and earth.
1. Blessed are you to Hashem | בְּרוּכִים אַתֶּם לַי"י – See Ibn Ezra that here the psalmist is confirming that the request that the nation be blessed will indeed come to fruition. Abarbanel, as well, maintains that this is a language of certainty. Since Israel is not under the providence of Hashem's messengers but "blessed to Hashem" and thus under His own providence, they will not be left to chance. Alternatively, this verse should be read as a continuation of the previous requests: "May you be blessed by Hashem.⁠"
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
בְּרִיכִין אַתּוּן מִן קֳדָם יְיָ עָבֵד שְׁמַיָא וְאַרְעָא.
Blessed are you in the presence of the LORD, maker of heaven and earth.
אנתם מבארכין ללה, צאנע אלסמאואת ואלארץ׳.
ושתהיו מבורכים לה׳ עושי השמים (לשון רבים = רקיעים] והארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ברוכים – שב לפרש כי התפלה שהתפלל לברכם תתקיים.
וטעם עושה שמים וארץ – שתקן היבשה והרקיע, כמו: ביום עשות י״י אלהים ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳). והנה הטעם כי הוא מושל בעליון ובשפל והוא יברך אתכם.
BLESSED BE YE OF THE LORD. The psalmist goes back to explain that the prayer which he prayed, that they be blessed with, will come to pass.
The meaning of Who made (oseh) heaven and earth is, “Who fixed 1 the dry land and the firmament.” Compare this to in the day that the Lord God made (asot) earth and heaven (Gen. 2:4).⁠2
The meaning of our verse is, “May the One Who rules on high and low bless you.”
1. It does not refer to creation ex nihilo. It has the meaning of “to fix,” complete, or “to put into its final form.” See Ibn Ezra on Gen. 2:4.
2. See above note.
ברוכיםעשה שמים וארץ – הוא עשה העליונים והתחתונים, ובידו לברך מי שירצה.
ואמר דרך תפילה ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ כלומר, שתהיה הצלחתכם לעבודת האל כמו שפירש למעלה באמרו וברוך אברם לאל עליון (בראשית יד, כב). והכוונה, לה׳ אשר חידש את העולם ועשה שמים וארץ.
ואמר ברוכים אתם לי״י לתת ראיה על זה כאלו אמרו הביטו וראו שההשפעות הם כפי מדרגות המשפיעים והאומות הם מושפעים משרי מעלה ולכן תהיה ברכתם ומעלתם בהדרגה וסדר טבעי אבל אתם אינכם כן כי ברוכים אתם לי״י עושה שמים וארץ.
עושה שמים וארץ. כאמרו (ישעיהו סו כב) ׳השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה׳, שיחזירם אז לקדמותם1, וימלוך הוא לבדו על כולם:
1. כפי שהיו לפני המבול, וגם שם הביא פסוק זה בישעיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ברוכים אתם – תהיו ברוכים לה׳ העושה שמים וארץ ור״ל יברך אתכם ויחזור ויברך.
ברוכים – וחוץ ממה שה׳ זכרנו יברך חוץ ממה שיברך אותנו ע״י הזכירה שיזכור אותנו,
אתם ברוכים לה׳ מכבר, הברכה הכוללת שברך אתכם מעולם, והברכה הזאת היא מצד שהוא עושה שמים וארץ – ר״ל לא כדעת הגוים שהזכיר שחשבו שהשמים וארץ הם עשוים ועומדים מכבר ושאין ה׳ פועל בהם דבר רק שהמערכות הם לבדם מנהיגים את העולם ופועלים בארץ, רק ה׳ הוא עושה תמיד שמים וארץ – שהוא מחדש בהם בכל יום מעשה בראשית, והוא עושה השמים שמשפיע בם ההנהגה וההשפעה שישפיעו למטה, והוא עושה הארץ ומנהיג אותה בהנהגה מיוחדת השגחיית לפי הזכות והמעשה, ומפרש באיזה אופן הוא עושה שמים וארץ?
״ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ״1. באשר על ידי מעשיהם ותפילותיהם מתהלך הקב״ה במעשה שמים וארץ2, על כן ״ברוכים אתם לה׳⁠ ⁠⁠״ – שהוא מאשר חילם שהם כביכול עוזרים להשגחה העליונה לתקן שמים וארץ.
1. לפי רבינו מכאן ואילך מתייחס המשורר אל כלל ישראל.
2. כלומר, הקב״ה מנהיג את עולמו בהליכות הטבע על פי מעשיהם ותפילותיהם של ישראל אם לטוב ואם למוטב, וכפי שהאריך רבינו לעיל בריש מזמור ״הללו עבדי ה׳⁠ ⁠⁠״ ובריש מזמור ״בצאת ישראל״ – עיין שם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
 
(טז) הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑הוְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי⁠־אָדָֽם׃
The heavens are heavens for Hashem, but the earth He has given to man.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
שְׁמֵי שְׁמַיָא לִשְׁכִינַת יְקָרָא דַייָ וְאַרְעָא יְהַב לִבְנֵי נָשָׁא.
The heavens of the heavens are for the glorious presence of the LORD, and the earth he has given to the sons of men.
השמים שמים לה׳ – אמר רבי יוסי מעולם לא ירדה שכינה למטה מי כו׳. השמים שמים לה׳ משל למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך הקב״ה כשברא העולם אמר השמים שמים לי״י והארץ נתן לבני אדם, וכשנתן תורה לישראל מיד בטלה גזרה ראשונה והתחתונים עלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים שנאמר וירד ה׳ על הר סיני, ומשה עלה אל האלהים, הוי כל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ. וכתוב אחד אומר בימים וכל תהומות, כשבקש הקב״ה אמר יקוו המים וכשבקש עשה את הים יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
והארץ נתן לבני אדם – א״ר אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא הא קודם ברכה והא לאחר ברכה. דאמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העוה״ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא׳ לה׳ הארץ ומלואה.
אלד׳י ג׳על אלסמא לה סמאא, ואלארץ׳ לבני אדם בנאא.
הוא אשר עשה את השמים שתהיה היא המעון שלו ואת הארץ הוא ייסד אותה לבני האדם.
השמים, אשר שם את השמים לו שמים והארץ לבני אדם לבנות אותה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

השמים – אמר ר׳ משה: כי השמים כמו מקום. ואני כבר פירשתיו בספר השם כי שמים על מתכונת שנים וגזרתו משם בעבור שני מקומות בסדן שהם נטועים. וכן כתוב לנטוע שמים וליסוד ארץ (ישעיהו נ״א:ט״ז) וחסירי דעת חשבו כי ממשלת האדם בארץ כממשלת השם בשמים. ולא דברו נכונה כי מלכות השם בכל משלה.
רק פירוש נתן לבני אדםא – שהאדם כמו פקיד אלהים בארץ על כל מה שיש בה והכל בדבר השם.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״לבני אדם״.
THE HEAVENS. Rabbi Moses says that ha-shamayim (the heavens) means “place.”1 I have previously explained in the book Sefer Ha-Shem (The Book of God’s Name) that the word shamayim (heavens) is like the word shenayim (two).⁠2 It is related to the word sham (there). Shamayim is so called because of the two places where the axis3 is located.⁠4 Scripture similarly writes, that I may plant the heavens5 and lay the foundations of the earth (Isaiah 51:16).⁠6
[BUT THE EARTH HATH HE GIVEN TO THE CHILDREN OF MEN.] Those who lack knowledge think that man’s rule of the earth is like God’s rule of the heavens.⁠7 They do not speak correctly, for God’s Kingdom rules over all.⁠8 The meaning of hath He given to the children of men is that man acts like God’s representative over the earth and upon all that is in it. Everything is by the word of God.
1. This interpretation connects shamayim to the word sham (there). It renders Ha-shamayim shamayim la-YHVH (the heavens are the heavens of the Lord) as “The heavens are the place of God.” – R. Sherem.
2. It is a noun in the dual form. Compare it to oznayim (ears), eynayim (eyes), yadayim (hands), and the like. See Ibn Ezra on Gen. 1:1.
3. The so-called axis mundi. The ancients believed that a pole goes through the earth at its top and bottom and ultimately connects to the sky.
4. Shamayim means “two theres”; that is, “there and there, where the heavenly sphere is connected to the axis.” See Ibn Ezra on Exodus 12:6.
5. God plants the heavens on the axis.
6. Isaiah 51:16 echoes verse 16.
7. These people think that human beings were given the right to rule over the earth carte blanche.
8. God also rules over the earth.
השמים – אף על פי שהוא עשה השמים והארץ, ממשלת השמים לו לבדו, ואין לאדם בהם דבר, אבל הארץ נתן ממשלתה לבני אדם. וכן כתיב: תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח׳:ז׳). וצריך שידעו בני אדם ויכירו כי הוא אדון הכל, והם פקידים עליה. וכאשר ירצה יעבור אותם מהפקידות ויתננו לאחרים, כלומר שימית אלה ויוליד אלה, ומי שיכיר שהוא אדון ויראהו כמו הפקיד, האדון יעמידהו בפקידות ויחייהו הזמן הקצוב לו.
השמים שמים לה׳ כי כל התעסקות האדם ובחינתו בהם הוא לה׳ לבחינת סדרי המציאות עד שיודע מהם מציאותו ית׳. והארץ נתן לבני אדם להיות בחירתם עליה, אם יתעסקו בה לעפריות לבד וימותו עליה, שם תהא קבורתם, או לא ישתמשו בה רק בהכרחיות ויתנו לב לעלות במסלה העולה בית אל ויצאו ממנה לחיי עולם.
ובהיות הסבה הראשונה יתברך הוא המשפיע והמברך אתכם אין מעצור בידו להושיע ברב או במעט (שמואל א י״ד:ו׳) כי הוא עושה שמים וארץ ובוראם אחר האפס המוחלט ולכן יעשה כרצונו גם מבלי הכנה. אם תאמרו שהמערכות העליונות מעכבות ומונעות גאולתכם ותשועתכם דעו נא וראו כי השמים שמים לי״י לכל אשר יחפוץ יטם הוא ישדד המערכות העליונות הוא יבטל הסבות הטבעיות כרצונו אם תאמרו שגויי הארץ וממלכות האדמה מושלים בכל הארץ ומוחזקים בה ואין מי ימחה בידם גם זה אינו כן כי הארץ נתן לבני האדם – ר״ל ממנו יתברך היא ולי״י הארץ ומלואה ולמאן דיצבא יתנינה.
כי אמנם קודם הישועה השמים שמים לה׳, הרקיע ושמי השמים, אמנם הארץ נתן לבני אדם - לאומות1:
1. דייקא, ואין א״י שניתנה לישראל בכלל והארץ נתן לבני אדם כמו שכתב בפרשת בהר.
(טז-יח) עד עכשיו הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן ועזב לִבְנֵי האָדָם, ולֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, שעניי הדעת חשובים כמתים1, את פועל ה׳ לא הביטו2 להללו, וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה – בין מי שהיו בגלות ראשון ובין מי שהיו בגלות שני, אבל אֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, ולכן הַלְלוּיָהּ:
1. ע״פ נדרים (מא.) ׳אין עני אלא בדעה׳, ושם (סד:) עני חשוב כמת.
2. ע״פ ישעיה (ה יב).
השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם – פירוש השם יתברך הוא הטוב והמשפיע הטוב, שהרי השמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם כל זה מטובו יתברך אשר הוא המשפיע הטוב לנמצאים ליתן להם הארץ. והיינו דאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות ל״ה ע״א) ר׳ לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה וכאן אחר ברכה ע״כ. ופירוש דבר זה כי בודאי הכל הוא להקדוש ברוך הוא, ואין לבריאה דבר מצד הדין והמשפט, רק בשביל שהוא יתברך מבורך ובשביל כך משפיע לנמצאים, לפיכך קודם שנתן הברכה אל הקדוש ברוך הוא הכל הוא להקדוש ברוך הוא כי אין לבריה שום דבר מצד הדין והכל הוא של הקב״ה, רק מצד שהוא ברוך ומשפיע הטוב לנמצאים מזה הצד יכולים הבריות לחיות, ולפיכך הזכיר זה כאן לומר כי השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם מצד טובו שהוא ברוך נתן הארץ לבני אדם, ולפיכך ישפיע גם כן הטוב לישראל:
השמים – עם כי השמים המה שמים לה׳ מיוחד למכון שבתו מ״מ ישגיח בארץ ונתנה לבני אדם למי שישר בעיניו ותהיו אתם לברכה בקרב הארץ.
השמים שמים לה׳ – מה שהוא עושה השמים ומנהיג אותם זה הוא מתיחס לה׳ כפי רצונו והנהגתו הכוללת, שעפ״י החקים שיסד הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית,
והארץ – מה שעושה הארץ ומנהיגה, זה נתן לבני אדם – שזה יהיה כפי מעשיהם הבחיריים, וכפי עבודתם או מרים שלפיהם הוא עושה הארץ ומנהיג אותה אם לשבט אם לחסד, ובזה סיים מה שהתחיל לאמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה – שהוא עושה ופועל תמיד כאשר חפץ.
״השמים שמים לה׳⁠ ⁠⁠״. הקב״ה הוא ״רוכב שמים״1 – היינו, הגלגלים וכוכבי השמים הקב״ה לבדו מנהיג אותם2, אבל ״והארץ נתן לבני אדם״. האיך יפעלו וישפיעו השמים3 בארץ הוא תלוי במעשי בני האדם בארץ. ומשום הכי ״ברוכים אתם לה׳⁠ ⁠⁠״ – שעל ידי מעשיכם4 מנהיג5 כפי רצונו יתברך להיטיב6.
1. על פי דברים לג,כו.
2. ואין זה תלוי כלל במעשי האדם.
3. היינו הגלגלים וכוכבי השמים המכונים ״שמים״ וכנ״ל...
4. הטובים.
5. כלומר, יכול הקב״ה להיטיב עם עולמו...
6. ועל כן ״ברוכים אתם לה׳⁠ ⁠⁠״ מאחר שבמעשיכם אתם נותנים לו את הכח כביכול להנהיג את עולמו כרצונו.
שמים לה׳ – לתבת שמים שמקורה אש ומים היורדים משמים נתנו הוראת מושב הבורא, וכאן ענינו השמים הם מושב ה׳.
והארץ נתן לבני אדם – לראות בטוב ה׳ בחייהם עליה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
 
(יז) לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ⁠־יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כׇּל⁠־יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה׃
The dead will not praise Hashem,⁠1 nor will those who descend into silence.⁠2
1. Hashem | יָהּ – Regarding the proper name "Yah", here translated as: "Hashem", see the note on Tehillim 104:35.
2. silence | דוּמָה – See Metzudat Zion and Malbim that the word is related to the nouns "דממה" and "דומיה" (quiet), here serving as a metaphor for the grave and death, a place where both one's speech and actions are silenced. Cf. Ibn Ezra that the noun relates to the verb "דמה", to cut off or cause to cease.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
לָא מֵתַיָא מְשַׁבְּחִין שְׁמָא דַייָ וְלָא כָּל נָחֲתֵי בֵית קְבוּרַת אַדְמָתָא.
The dead do not praise the name of the LORD, nor any of those who go down to the grave of earth.
לא המתים יהללו יה – שנו רבותינו לולב היבש פסול שנאמר לא המתים יהללו יה. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן המצות ומן התורה, ואין לו להקב״ה שבח בו, והיינו דא״ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. ולא כל יורדי דומה. אמר לו הקב״ה למשה כל הבריות יורדות לשאול שנאמר כל יורדי דומה ואתה עולה שנאמר עלה אל הר העברים וגו׳. ישראל שהן נמולים תפלתן נכנסה לפני הקב״ה כריח ניחוח שנאמר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה.
אגת׳נא פאן אלמותי לא יסבחונך בסבבהם, ולא ואחד מן וארדי אלרדם.
תושיע אותנו שהרי אין המתים מהללים אותך על הדברים שעשית. ואף לא אחד מיורדי העפר [איננו מהלל אותך].
לא, הושיענו כי המתים לא יהללך בשל כך כלומר בשל מיתתם, ואף לא אחד מיורדי קבר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

לא – טעם השם כח נשמה באדם נתן בידו החיות והצמחים להכיר מעשה השם ולהללו בעודו חי.
יורדי דומה – מקום כריתות וארץ גזירה, כמו: ודמיתי אמך (הושע ד׳:ה׳).
ויש אומרים: כי הוא מגזרת ולא דומיה לי (תהלים כ״ב:ג׳), ואל תתנוא דמי לו.
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870: ״תתני״.
THE DEAD PRAISE NOT THE LORD. The following is the meaning of our text:⁠1 “The One Who placed the power of the soul in man placed in his hands the animals and the plants,⁠2 so that he will recognize the work of God and praise Him while he yet lives.”3
THAT GO DOWN INTO SILENCE. Dumah (silence) refers to a place that is wasted4 and cut off, as in a land that is cut off (Lev. 16:22). Compare this to and I will destroy (ve-damiti) thy mother (Hos. 4:5).
Others say that dumah (silence) is connected to the word dumiyah5 (surcease) in there is no surcease for me (Psalms 22:3)6 and domi7 (rest) in And give Him no rest (Isaiah 62:7).⁠8 This is certainly the case since [But we will bless the Lord from this time forth and forever] follows.⁠9
1. Verses 16 and 17.
2. Ibn Ezra’s paraphrase of But the earth hath he given to the children of men (verse 16).
3. Man was given intelligence and dominion over the earth so that he would come to know God. Ibn Ezra makes a similar point in his Yesod Mora. There he writes, “The soul was placed in the body to be shown [the Lord’s work], to study the works of her master, and to observe His commandments” (Yesod Mora 1, Secret of the Torah, 7).
4. Literally, “cut off.”
5. Ibn Ezra renders dumiyah as silence.
6. Ibn Ezra renders this as, “there is no silence for me.”
7. Ibn Ezra renders domi as “silence.”
8. Ibn Ezra interprets the verse as, “And give Him no silence.”
9. We, in contrast to those who go down to the place of silence, will praise God.
לפיכך אמר אחריו: לא המתים יהללו יה – אותם שימית האל טרם זמן הקצוב, ימיתם בעונם, שלא הכירוהו בחיים שהוא אדון, ולא יראו מפניו. והנה ימותו ולא יהללו יה, כי תאבד נפשם במותם, והם יורדי דומה באמת.
והדומה – הוא הקבר שהגוף בו, כמו אבן דומה והגוף יורד בה. וכן נשמת הרשע תאבד באבוד הגוף, וכאלו תרד עם הגוף בקבר.
וקרא הראשונים מתים, ועליהם אמר לא המתים יהללו יה, רק תאבד נפשם במות גופם ותלך לחרפת לדראון עולם. ולא כל יורדי דומה ר״ל הקבר, ורומז על הרשעים אשר כל אחריתם לקברות יובלו פי׳ גיהנם.
כל שכן שהאומות והממלכות אפילו בחייהם קרויים מתים לפי שאין להם השארות נפשי והם מתים בהחלט ולא יהללו את השם שנתן להם את הארץ. והוא אמרו לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה שהם האומות היורדי׳ בכללותם אל הקבר שהוא דומה ודומם ונפשותם בלתי נשארת.
והנה לא המתים יהללו יה. האומות, יוון וישמעאל1, שהם כ׳מתים׳ - נעדרי החיים השכליים2, לא יהללו האל יתברך, שלא ידעוהו3:
1. יל״ע כת״י. ולכאורה צ״ל ׳אדום וישמעאל׳.
2. לכאו׳ הכוונה לנוצרים וללמוסלמים.
3. כ״כ המצודות: ׳לא המתים - הכופרים בה׳ העומדים למות מיתת עולם לא יהללו את יה על הטובה הבאה כי לא עליהם תהיה׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

(יז-יח) לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה – פירוש כי ההלול הוא להקדוש ברוך מצד המציאות שיש לנבראים מורה על הממציא, וכל הנמצאים הם נמצאים לכבודו יתברך כדכתיב (ישעיה מ״ג) כל הנקרא בשמי וגו׳, אמנם המתים שקבלו המיתה כבר ואף יורדי דומה אלו שמתו תוך י״ב חודש כיון שאינם בכלל המציאות אינם נותנים שבח להקדוש ברוך הוא ואנחנו שקבלנו הברכה נברך יה וגו׳:
יהללו יה – אין געיא ביו״ד של יהללו רק הוא מאריך בה״א במקצת ספרים.
דומה – הוא הקבר שהוא מקום דממה ושתיקה ונשמת הרשע כאלו תרד אל הקבר עם הגוף ותאבד עם הגוף ונקרא יורד דומה בעבור זה.
לא המתים – הכופרים בה׳ העומדים למות מיתת עולם לא יהללו את יה על הטובה הבאה כי לא עליהם תהיה.
ולא וגו׳ – כפל הדבר במלות שונות.
(יז-יח) דומה – הוא הקבר שבו דוממים מפעולותיהם.
יהללו, נברך – (כנ״ל קי״ג א׳).
חלק ד׳ – לא עד אנה ה׳ כי אני עבדך – ע״פ ההקדמה הזאת מתחיל לספר מה שקרה לו ביחוד בענין חליו ואיך התיאש, וע״י תפלתו השיבו ה׳ לאיתנו, ואיך יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, ומקדים הקדמה לזה לאמר לא המתים יהללו יה – שאחר שחפץ ה׳ בעולמו הוא שיעבדו אותו ויודו לשמו, וזה לא יושג אחר המות כי לא המתים יהללוהו ולא היורדים דומה – ר״ל ששם הם דוממים ושובתים מפעולותיהם, ואי אפשר להם להלל, אבל
״לא המתים יהללו יה״. אלו שכבר מתו אין בידם לתקן ולהלל להקב״ה על טובו עמהם – שאין להם אלא כפי מה שהכינו בחייהם. ״ולא כל יורדי דומה״. היינו הרשעים שמיועדים להיות ״יורדי דומה״1 אין להם כח אפילו להלל לה׳2.
1. ״דומה״ היינו ׳מקום כריתות וארץ גזירה׳ כלשון ה׳אבן עזרא׳ כאן.
2. כוונת רבינו בקטע זה איננה ברורה.
לא המתים וגו׳ – עיין מה שכתבתי למעלה ו׳:ו׳ על פ׳ כי אין במות זכרך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
 
(יח) וַאֲנַ֤חְנוּ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵעַתָּ֥ה וְעַד⁠־עוֹלָ֗םהַֽלְלוּ⁠־יָֽהּא׃
But we will bless Hashem from now and forevermore. Praise Hashem.⁠1
1. Praise Hashem | הַלְלוּ יָהּ – More literally, "Praise Yah". Regarding the meaning of this name of Hashem see the note on Tehillim 104:35.
א. הַֽלְלוּ⁠־יָֽהּ א=הַֽלֲלוּ⁠־יָֽהּ (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בעודהכל
וַאֲנַחְנָא נְבָרֵךְ יָהּ מִן הַשְׁתָּא וְעַד עַלְמָא הַלְלוּיָהּ.
But we will bless Yah, from now and forevermore. Hallelujah!⁠1
1. Hallelujah: Praise God.
ונחן נבארך אלאזלי מן אלאן אלי אלדהר כד׳אך סבחוא אלאזלי.
ואנחנו נברך את האלוהים הנצחי מעכשיו ועד סוף העולם. וכך אתם [מעכשיו ועד עולם] תשבחו את האלוהים הנצחי.
הללויה, ככה הללו את יה.
ואף כי אחריו כתוב: ואנחנו – זאת הברכה היא בפה להודות כי נשמת הצדיק לעולם תהלל את השם.
BUT WE WILL BLESS. This blessing of praise should be expressed verbally, for the soul of the righteous will always praise the Lord.
ואנחנו נברך יה – אבל אנחנו, שאנו יראי האל, ויודעים ומכירים שהוא אדון על הכל, יחיה אותנו, ונברכהו בחיים.
וזהו מעתה – שהוא זמן העומד. וכן עד עולם – שהוא עולם הבא. כלומר כי במותנו לזמן הקצוב, לא תמות נפשותינו, אלא יברכוהו ויהללוהו לעדי עד.
לפיכך הללויה – אתם יראיו בעוד אתם בחיים, שיעריך אתכם בחיים, ויעמיד נפשותיכם אחר מות הגוף.
ואנחנו שאנו מן הכת האחרת המצלחת, נברך יה מעתה ועד עולם ר״ל לעולמי עד בחיי הנפש הנצחית.
אמנם אנחנו עם מרעיתו נברך יה לפי שיש לנו הכירא מגודל נפלאותיו ואמר מעתה ועד עולם לרמוז אל זמן הגאולה יהיה מתי שיהיה.
ואנחנו נברך יה מעתה - בעודנו בגלות, ועד עולם - של תשועה העתידה, לפיכך אתם בני בית שני, הללויה והכירו גדלו, בעבור תהיה יראתו על פניכם1:
1. לשה״כ בשמות (כ יז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

הללויה – צריך לכתבו באמצע שיטה ותיבה אחת.
ואנחנו – אבל המאמינים בה׳ העומדים לחיים ולקבל טובה נברך את יה מעתה ועד עולם על הברכות והטובות הנוספות בכל עת ולזה הללו את יה בכל זמן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ואנחנו החיים, לא לבד שנהלל כי גם נברך יה – שהברכה הוא מה שע״י מעשינו ישפיע תוספת שפע וברכה, ונברכהו שהוא מקור השפע והברכה, ע״פ הקדמה זו, שאין חפץ לה׳ במות חסידיו רק בחייהם שאז יברכוהו ויהללוהו, יספר לאמר.
״ואנחנו נברך יה״. לא די שיש לנו כח להלל לה׳, אלא אפילו לברך את ה׳ – היינו הוספת כח בברכותינו ובמעשינו, וכפי שכתבתי בראש ההלל.
״הללויה״. על שזכינו לכך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144