×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיֹּ֣⁠סֶף אִ֭יּ⁠וֹב שְׂ⁠אֵ֥ת מְ⁠שָׁל֗וֹ וַיֹּ⁠אמַֽר׃
And Iyyov again took up his parable, and said:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודעודהכל
וְאוֹסִיף אִיוֹב לְמִטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר.
פעאוד איוב צ׳רב מת׳לה וקאל.
(מענה איוב).
ויוסף איוב.
ויוסף איוב שאת משלו ויאמר.
ויסף איוב:
ויוסף איוב – זה דקדוק מלות המענה
פירוש המענה
ויוסף איוב שאת משלו ויאמר.
ויוסף שאת משלו – ראשון ושני, כבר קדם לנו באור כונתם.
ביאור מלות המענה
ויוסף איוב שאת משלו ויאמר.
ביאור דברי המענה הוסיף איוב לשאת משלו מתנצל שלא חטא ומתרעם על רעיו המיחסי׳ לו עול ורשע ואמר מי יתן אותי והייתי על האופן שהייתי בימים הקודמים אשר היה השם שומר אותי ר״ל שהייתי מצליח כאש׳ היה נרו מאיר על ראשי עד שלאורו הייתי הולך בחושך ואור לי, כאשר הייתי בנערותי בחבר׳ השם עלי אהלי ר״ל שלטוב הצלחתי הייתי נעזר בכל מה שארצנו, בעוד שהיה השם עמי היו סביבותי נערי לשמש אותי, ברחוץ דרכי בחמאה מרוב ההצלחה הבאה אלי והוציא לי הש״י שמן מצור, הנה אז כאשר יצאתי בשער על הקריה והכנתי מושבי ברחוב ראוני נערים ונחבאו לבשתם ממני וישישים קמו עמדו לכבדני, השרים והנגידים אשר היו מדברים מנעו דבריהם בבואי מיראתם ממני וכ״ש שאר האנשים, לפי שהאוזן אשר שמעה פעולתי וצדקתי היתה מאשרת אותי והעין אשר ראתה מעידה על צדקתי ותם לבבי, וזה שכבר הייתי ממלט העני כשהיה משוע מהחמס הנעשה לו והיתום אשר לא היה עוזר לו, האיש האוב׳ ממרירותי ועליו היתה באה ברכתו עלי רוצה לומר שהוא היה מברך אותי במה שהייתי חוננו והאלמנה המרת נפש הייתי מעמיד שמחה מרוב הטבתי לה, צדק לבשתי ומרוב שקדי בו וילבשני ר״ל שהוא בא אלי שאלבשהו וזה כי כשתתחזק זאת התכונה בלב האדם יבאו העניים והמרודים אליו ויהיה זה סבה אל שיחזיק יותר בזאת התכונה ובזה לבשתי משפט ויושר כמעיל וצניף שיסובבו האדם ויקיפו אותו, עינים הייתי לעור ורגלים לפסח ר״ל שהייתי עוזר אותם ומשלים חסרונם כפי היכולת, הנה הייתי לאביונים כאב להושיע אותם מחומסיהם וכאשר לא ידעתי הריב אחקרהו לאמתו, וכאשר מצאתי האמת הייתי מכריח העול בחזקת היד להשיב את העשוק מה שהיה חומסו, ומפני היות מעשי בזה האופן מהשיוד והצדק הייתי בוטח שאמות עם היותי בקיני רוצה לומר שלא ימותו בני בחיי ולא יחרב ביתי והייתי בוטח שיארכו ימי עד שיהיה מספר ימי חיי כחול אשר על שפת הים לרוב, ואומר כי בזכותי זה יהיה שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי רוצה לומר שלא יחסר לי ההון אשר הייתי ניזון ממנו וחבא לי הטובה מכל צדדי ואצמח תמיד ואגדל בקנייני כצמוח האילן אשר יבא לו המזון מלמעלה ומלמטה, והייתי בוטח שיהיה כבודי מתחדש עמי תמיד ר״ל שלא די שיתקיים בי כבודי אבל יתוסף תמיד לטוב פעולתי וכחי וגבורתי יתחזק תמיד, הנה הנגידים והשרים שמעו אלי כשהייחי מדבר לעשות כדברי והם היו מיחלים ומקוים לדברי קודם דברי ויחרישו עד שתבא עצתי ובבא עצתי לא ישנו לקחת עצה אחרת אבל יקבלום ויקיימוה עליהם תטיף מלתי שיאמר אחד לאחד מה שאמרתי אני, והנה היו מיחלים לעצתי כמו שייחל האדם למטר ופיהם יפתחו לשאול עצתי כמו שישאלו האנשים המלקוש מאת הש״י, הנה כאשר אשחק ואלעג עליהם היו כאילו הם בלחי מאמינים שאני משחק ולא היו מפילים ומחסרים מפני יראתי אשר היתה על פניהם לשחוק עלי ולהתל בי, כאשר רציחי לבחור דרכם וללכת עמהם הייתי יושב בראש והייתי שוכן ביניהם כמלך בגדוד שהוא נורא וכאיש המנחם אבלים שהם נותנים לב לשמוע דבריו להסיר מעליהם יגונם או יהיה ביאור אבחר דרכם אני הייתי בוחר להם הדרך אשר ילכו בה בדבר דבר ממה שיעשוהו כי הם יבקשו עצה ממני והייתי יושב בראש כאשר הייתי יושב ביניהם.
(הקדמה) [איוב מענה יא]
(א) וַיֹּסֶף אִיּוֹב
ויוסף – בראותו כי עד כה אין מי יענה לו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא בהלו נרו וגו׳ ורבים כמוהו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודהכל
 
(ב) מִֽי⁠־יִתְּ⁠נֵ֥נִי כְ⁠יַרְחֵי⁠־קֶ֑דֶם⁠ ⁠כִּ֝ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְ⁠רֵֽנִי׃
Oh that I were as in the months of old, as in the days when God watched over me;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַן יְסַדְרִנַנִי הֵיךְ יַרְחִין דְקַדְמָיָן יוֹמַיָא דִי אֱלָהָא יִטְרִנַנִי.
מי יתנני כירחי קדם – דרש ר׳ שמלאי למה הולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפנקס, ושתי ידיו על שני צדעיו, ושני אציליו על שתי ארכובותיו, ושני עקביו על שתי עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו פיו סתום, וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לעמוד אפילו שעה אחת, ונר דלוק (מונח) לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי, ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא, ואין לך ימים שאדם שרוי בהם בטובה יותר מאותן הימים שנאמר מי יתנני כירחי קדם וגו׳, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ולא שנים הוי אומר ירחי לידה ומלמדין אותו את כל התורה כלה שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לב שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי, וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכהו כל התורה כלה שנאמר לפתח חטאת רובץ, ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה, ומה שבועה משביעין אותו, אומרים לו הוי צדיק ואל תהא רשע, ואפילו כל העולם אומרים עליך צדיק, הוי בעיניך כרשע, והוי יודע שהקב״ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הרי הוא נוטלה ממך. תנא דבי ר׳ ישמעאל משל לכהן חבר שמסר תרומה לכהן עם הארץ אמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הרי היא שרופה בפניך.
מן יצנעני כאלשהור אלקדימה, כאיאם כאן אללה יחפט׳ני.
מי, מי ישימני כירחים הקדומים כימים שהיה ה׳ שומרני. וכל המקראות הללו הם תאור ימי שלותו, וצפייתו וחמודו לשוב אליהן.
מי יתנני כירחי קדם – כימים קדמונים שהייתי בגדולתי.
Would that I were as [in] my early months Like the early days, when I was in my greatness.
כימי אלוה ישמרני – כאותם ימים שאלוה ישמרני.⁠א
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״כאותם ימים שאלוה ישמרני״.
כימי אלוה ישמרני – כאותם ימים שאלוה שומרני.
כירחי – לשון רבים כי הירח מתחדש פעמים רבות בשנה.
קדם – ראשית.
מי יתנני – להיות כקדמותי.
כימי אלוה – כי ימי הטוב והרע מאתו הם.
מי יתנך כירחי קדם וגו׳.
מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם. כי לא שניתי טעמי, ולא הייתי נמנע ממעשי הטובים בשום מחשבה רעה עם האל ית׳, באופן שאם היה לאל ידי כמו שהיה אז, הייתי עושה כל הפעולות הטובות שהייתי עושה אז:
כירחי קדם – הכ״ף רפה במדוייקים.
מי יתנני – מי יתן אותי להיות עתה כמו שהייתי בהחדשים הקודמים כמו הימים אשר שמרני אלוהי.
מי יתנני כירחי קדם – בעת שהיה מוצלח ואלהים שמר אותו מרע:
The cycle of debate is over and Job now reviews his life. In the next three chapters he gives us first a retrospect of his happy and honorable past (Chapter 29), then an account of his present misery (Chapter 30) and finally a solemn affirmation of his innocence (Chapter 31).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) בְּ⁠הִלּ֣⁠וֹ נֵ֭רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑ילְ֝⁠אוֹר֗וֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ׃
when His lamp shined above my head, and by His light I walked through darkness;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּאַנְהָרוּתֵיהּ שְׁרָגֵיהּ עֲלֵי רֵישִׁי לִנְהוֹרֵיהּ אֵיזֵל חֲשׁוֹכָא.
ובתלמיעה סראג׳ה עלי ראסי. וכנת עלי נורה אסיר פי אלט׳לאם.
בהלו, ״תלמיעה״ וכן תרגם לעיל כה ה. ולקמן מא י. ובישעיה יג י. והם זהרורי האור וברקי. לאורו, והייתי לאורו הולד בחשך.
לאורו אלך חשך, ענינו בחשך.
לאורו אלך חשך מענאה בחשך.
בהלו נרו – לשון אור ושמחה.
לאורו – הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור.
when He lit His candle [This is] an expression of light and joy.
by His light I would go. In every occasion of darkness and trouble that came to the world, I had light.
בהילו נרו – לשון בעשותו,⁠א והוא לשון אור, כמו: אם אראה אור כי יהל (איוב ל״א:כ״ו).
לאורו אלך חושך – שלא היתה צרה בעולם לפניי, מחמת אורו הגדול המאיר לפניי.
א. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225: ״לשון בעשותו״ ובהמשך כתוב רק ״הוא״ במקום ״והוא״.
בהלו – לשון {בעשותו, והוא},⁠א לשון אור, אם אראהב אור כי יהל (איוב ל״א:כ״ו).
לאורו אלך חשך – בחשך הייתי הולך כבאור, מחמת אורו הגדול המאיר לי בכל מקום.
א. ההשלמה מר״י קרא. קשה לפענח מלים אלה מכ״י לוצקי 778 עצמו.
ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: יראה.
ויוסףלאורו אלך – בחשך.
בהלו נרו עלי ראשי – דינו מקור, בשקל וכפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח׳:ה׳), אחרי נפלו (שמואל ב א׳:י׳).
בהלו – מבנין הקל והראוי בהללו על משקל וכפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח׳:ה׳) ופי׳ בהאירו.
נרו ואורו – הוא ישעו ועזרו.
אלך חשך – רמז לצרות והטעם הייתי הולך בתוכם ולא יגע בי רע.
בהלו נרו עלי ראשי – כי יאיר נתיבי ודרכי כולם כאילו נרו דלוק עלי, ולאורו אלך במחשכי העולם בכל צרה וחשכה הנהיה בארץ, לי היתה אורה ושמחה.
בהלו נרו כאשר היה מאיר נרו.
לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ. גם כשהיה צער ו׳חושך׳ בעולם, היה ׳אור׳ לי:
בהלו – ענין הארה וזריחה כמו עד ירח ולא יאהיל (איוב כ״ה:ה׳).
בהלו נרו – כשזרחה אור השפעתו על ראשי וכשהיה חשך בעולם הלכתי אני לאור הנשפע עלי מאת המקום.
בהלו – ספר כל פרטי הצלחותיו,
• א) ההצלחה הנפשיית, וממשיל זה כנר אלוה שהיה מאיר על ראשו להשפיע עליו חכמה ודעת, עד שלאור הזה היה יכול לילך גם בחשך, כי אינו אור הפועל על החוש רק המאיר בנפשו, נר אלהים החופש חדרי בטן:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) כַּאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חׇרְפִּ֑יבְּ⁠ס֥וֹד אֱ֝ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אׇהֳלִֽי׃
as I was in the days of my youth, when the counsel of God was upon my tent;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֵיכְמָא דַהֲוִיתִי בְּיוֹמֵי חֲרִיפוּתִי בִּזְמַן דְרָז אֱלָהָא עֲלֵי מַשְׁכְּנִי.
כמא כנת פי איאם נעמתי, ועצבהֵ אללה עלי כ׳באי.
כאשר, כמו שהייתי בימי טובתי, ואגודת ה׳ על אהלי. ופירוש חרפי טובתי ואשרי, והיא לפי זה מלה בודדת. וסוד, אגודה או קבוצה, וכדלעיל יט יט. והכוונה בזמן שהיו החסידים והמלומדים נוהגים לשקוד על דלתותיו ולהסתופף בצל אהלו ולהיות בקרבתו תמיד.
בימי חרפי – בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי.
בסוד אלוה עלי אהלי – כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב״ה בתורה ובגדר סייג לשעה.
in my early days Heb. חרפי, in my early days. This is an Aramaism, early crops and late crops (חרפי ואפלי).
when God's counsel was upon my tent When the righteous of the generation would come to my tent, to take counsel in the words of the Holy One, blessed be He, in the Torah and in enacting temporary safeguards.
בימי חורפי – בימי קדמתי, לשון ארמיא חרפי ואפלי (בבלי ע״ז ע״ה.).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20 (״ארמית״), דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ארמי״.
חרפי – גדולתי בלי דומה כי אם לפי הענין.
ויש אומרים: שהוא מן בחרפם בפלשתים (שמואל ב כ״ג:ט׳) שערכו מלחמה.⁠א
ויש אומרים: שהוא מן חורף ששם יחל הזרע.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״ויש אומרים... שערכו מלחמה״.
בימי חרפי – בימי בחרותי מלשון חכמים ׳הא בחרפי הא באלפי׳.
בימי חרפי – בראשיתי, כאשר הייתי בכבודי, כמו: האא בחרפי (בבלי תענית ג׳:).
א. כן בכ״י אוקספורד 625, וכן בפירוש הארוך. בכ״י פרמא 2958: ״היו״.
חרפי – יש אומ׳ מן חורף והטעם זמן הזרע.
ויש אומ׳ בחרותי מלשון רז״ל הא בחרפי הא באפלי.
ויש אומ׳ מן עם חרף נפשו למות (שופטים ה׳:י״ח) כטעם גלוי.
בסוד – עצה.
בימי חרפי – זמן התגלותי במעלה גדולה.
בסוד אלוה – עצתו לשמרני כענין בעצתך תנחני.
בסוד אלוה עלי אהלי – כדרך סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כ״ה:י״ד). אמר כי היה סוד אלוה נודע באהלו, וכאלו היה מתנבא בכל הבאות, וישתמר הוא וכל אשר לו מן הקורות והצרות. או יהיה סוד אלוה – כמו למלאכי עליון וצבא השמים שישכנו על אהלו לשמרו מכל רע, כענין כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צ״א:י״א), והוא כלשון בסוד ישרים ועדה (תהלים קי״א:א׳), ועל סוד בחורים (ירמיהו ו׳:י״א), בסודם אל תבוא נפשי (בראשית מ״ט:ו׳), כפול ובקהלם אל תחד כבודי, כי (בראשית מ״ט:ו׳) בהוסדם יחד עלי יקרא סוד.
והתרגום אמר: בזמן דרז אלהא עילוי משכני, והוא כלשון הראשון.
חרפי – נערותי והוא מענין חורף כי אז יחל זמן הזריעה.
[כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי] בִּימֵי חָרְפִּי. בימי החורף שלי שהם ימי הבחרות, קודם בוא ימי הזקנה שהם כמו הסתיו, כאמרו (קהלת יב ב) ׳ושבו העבים אחר הגשם׳1:
1. ראה שיר השירים (ב יא) ׳כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו׳. אך בקהלת שם לא פירש רבינו על דרך זה. וראה רש״י בשה״ש שסתיו הוא חורף, ודלא כרבנו כאן. וגם תרגום חורף –סתוא, וכ״כ רד״ק בספר השרשים ׳סתו׳. ורש״י בב״מ (קו:) כתב: וחורף הוא חוזקו וחורפו של סתיו וימי צינה, לשון (איוב כט) כאשר הייתי בימי חרפי - חוזקי ועיקרי... קור הוא סופו של סתו׳.
חרפי – קדמותי ובדרז״ל חרפי ואפלי (בבלי נדה ס״ה).
בסוד – ענין עצה על כי נעשה בסוד, או שהעצה למעשה היא כיסוד לבנין.
עלי אהלי – אל אהלי.
כאשר – מוסב על מי יתנני לומר מי יתן אותי להיות כאשר הייתי בימי קדמותי בעת התאספו כולם אל אהלי להמתיק סוד בדבר מצות אלוה.
בימי חרפי – כינוי לימי הנערות מלשון ארמי הא בחרפי הא באפלי, ויל״פ על רתיחת הדם והתעצמותו בעת הנערות, כמו בחרפם בפלשתים (שמואל ב כ״ב ט׳), ומזה חרף נפשו למות (שופטים ה׳).
סוד אלוה – סוד קדושים רבה שעמהם ימתיק סוד ההנהגה, והיא מליצה על כחותיו הטבעיים והנפשיים שעפ״י סודם ועצתם יחייהו ה׳ ויתן לו עז ועצמה, והגוף יצוייר כאהל על כחות הפנימיים.
כאשר:
• ב) הצלחת הגוף מהבריאות, כאשר הייתי בימי חרפי, שהוא בימי הנערות, בסוד אלוה עלי אהלי, שכחותיו הטבעיים והחיונית שהם מונהגים מסוד ה׳ ועצתו והשפעתו וחברת כחות אלהים, היו פועלים בכח באהל גופו עד שהיה בריא אולם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) בְּ⁠ע֣וֹד שַׁ֭דַּ⁠י עִמָּ⁠דִ֑יסְ⁠בִ֖יבוֹתַ֣י נְ⁠עָרָֽי׃
when the Almighty was yet with me, and my children were about me;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּעוֹד כְּדוּן דַהֲוָה מֵימַר שַׁדַי בְּסַעֲדִי חֲזוֹר חֲזוֹר דִילִי עוּלֵימִי.
ומא דאם אלכאפי מעי, וגלמאני חואלי.
בעוד, וכל זמן שהיה שדי עמדי ונערי סביבותי. הוסיף וכל זמן כי כל הפסוקים הללו מכאן ועד פסוק יז הם תאור ימי שלותו, וכך אמר איוב כל זמן שהייתי בשלוה והייתי עשיר והייתי מנהיג את סביבתי והייתי מטיב היה נדמה לי אז שלא יאונה לי כל רע וכו׳ והוא מתחלת פסוק יח אז הייתי אומר עם קני אגוע. ולפיכך הוסיף רבנו בכל הפסוקים הללו עד פסוק יז וו החבור והסמיכות כאלו והייתי והייתי וכו׳. וכדרך בני אדם השלוים והשאננים שאינם מתארים שיבוא עליהם רע.
נערי – משרתי.
my young men My servants.
נעריי – בניי.
בעוד שדי עמדי – לעזרני אז היו סביבותי נערי משרתים אותי.
סביבותי נערי – רמז לבניו.
[בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי] סְבִיבוֹתַי נְעָרָי. שהייתי יכול להיטיב לרבים על ידם: בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה. שהיו פירות נכסי רבים: [בְּצֵאתִי וגו׳] בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי לעשות איזה תיקון, רָאוּנִי נְעָרִים הרגילים להזיק, וְנֶחְבָּאוּ פן אגער בם:
בעוד – בעת היה עוד שדי עמדי להטיב לי ונערי היו סביבותי לשמש אותי.
נערי – בני. ויפול על הנערים (א׳ י״ט).
בעוד:
• ג) הצלחת הבנים, בעוד שהיה שדי עמדי ונערי שהם בני היו סביבותי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) בִּרְחֹ֣ץ הֲלִיכַ֣י בְּ⁠חֵמָ֑הוְ⁠צ֥וּר יָצ֥וּק עִ֝מָּ⁠דִ֗י פַּלְגֵי⁠־שָֽׁמֶן׃
when my steps were bathed with butter, and the rock poured me out rivers of oil!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּמִשְׁזוֹג אִסְתַּוְרַי בִּלְוַאִי וְטִינָרָא יְזַלֵף עִמִי טְיָפֵי מְשַׁח.
וחין כאן סעיי ירחץ׳ פי אלסמן מת׳לא, ואלצואן יצב אלי אקסאם אלדהן שבהא.
ברחץ, מזמן שהיה מהלכי בחמאה דרך משל, והסלע יוצק אלי נחלי שמן על דרך הדמוי. והנה הליכי כל מהלכי וארחות חיי, ואינם הרגלים. והיא משל לרוב הטובה וכל אשר הוא עושה מצליח למעלה מן המשוער. ופלגי ״אקסאם״ והן ידות הנהר ושלוחותיו.
ופירשתי בחמה, בחמאה, לפי שאני עשיתיו בחמאה מושמט האלף, כמו וגם כל שרית ישראל1 שארית, וכן ותזרני2 הכוונה ותאזרני.
ופסרת בחמה, פי אלסמן, לאני ג׳עלתה בחמאה מכ׳תצר אלאלף, מת׳ל וגם כל שרית ישראל שארית, וכד׳לך ותזרני יריד ותאזרני.
הליכי – רגלי.
בחמה – כמו בחמאה.
וצור יצוק עמדי פלגי שמן – כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן.
יצוק – כמו ויצקת.
my feet Heb. הליכי, my feet.
with cream Heb. בְּחֵמָה, like בחמאה.
and the rock that was with me would pour forth rivulets of oil i.e., all the desires of my heart, which are as pleasing as rivulets of oil.
would pour as in, "and you shall pour" (Vayikra 2:6).
ברחוץ הליכי בחמה – כל כך היתה ברכה מצויה אצלי, שאפילו דרכיי שאני הולך, היו נובעין חמאה ודבש.
וצור – זה הקב״ה.
דבר אחר: וצור יצוק עמדיא – סלע היה יוצק ושופך פלגי שמן כפלגי מים. ומקרא זה דוגמת: ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג׳:ח׳).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״עמדי״.
ברחוץ הליכיי – חמאה וחלב נובעים בדרכיי.
וצור יצוק – וסלע היה יוצק ושופך פלגי שמן כפלגי מים. ומקרא זה דוגמת: ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג׳:ח׳).
ומלת בחמה – חסר אל״ף, והוא: בחמאה, כמו: בית שן (שמואל א ל״א:י״ב), ובמקום אחר בית שאן (יהושע י״ז:י״א), וזה על דרך משל.
ברחוץ הליכי בחמה – כמו בחמאה, חסר. ודעתו כי אותו העונש חמה וכעס היא.
וצור יצוק עמדי. פעול מן יצק כמו שפוך.
בחמה – ענינו בחמאה, ונכתב בחמה כי נהפך כבודו לקלון.
הליכי – והליכות שתי גזרות.
בחמה – י״א הראוי בחמאה וכן בית שן (שמואל א ל״א:י״ב) הראוי בית שאן או כמשמעו כאשר אפרש והוא הקרוב.
יצוק – שפוך מן ויצקת עליה (ויקרא ב׳:ו׳).
ברחוץ – כי נערי היו רוחצים הליכי שלא אטנף רגלי בטנף הדרכים.
בחמה – בעבור חמה או בעבור חמתי שתעלה בם בטנפי אותם ולהיות חמה כחמאה לא אדע טעם לפירושו (כי החמאה דבר מוקפה אבל תמס בהתחממה ויתכן להיות פירוש ברחוץ בעת שהייתי יכול לרחוץ דרכי בחמאתי אם אמיס אותה בהיותה רבה עמדי וכן נהרי נחלי דבש וחמאה).
[וצור] ומצור ששם יצמחו הזיתים וכמוהו ושמן מחלמיש צור (דברים ל״ב:י״ג).
יצוק עמדי – כל פלג ופלג של שמן.
בחמה – בחמאה.
יצוק – יהיו נובעים ממנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

בחמה – כמו בחמאה והוא שומן החלב.
ברחוץ – בעת רחצו מקומות מהלכי בחמאה והוא מדרך גוזמא והפלגה ולומר כ״כ גדולה השפע עד כי היה החמאה נשפך בארץ ואין מי מאסף כי בוז יבוזו לו מרוב כל.
וצור – הצור אשר היה עמדי היה יוצק ושופך נחלי שמן והוא משל על מרבית השפע וגודל ההצלחה.
בחמה – בחמאה, כמו חלקו מחמאות פיו.
וצור – כמו ושמן מחלמיש צור, שהצור יוצק שמן ושפע.
ברחוץ:
• ד) הצלחת הקנינים בעת שרחצתי את מהלכי בחמאה עד שהיה הדרך חלק לעבור בו, וגם צור יצוק עמדי פלגי שמן, מן הצור החזק כשהיה עמדי, יצקו ממנו פלגי שמן, ר״ל שגם דברים הבלתי מוכנים להרויח ולהתעשר מהם כמו שהצור אינו מוכן שיצא ממנו משקה, בכל זה נהפכו עמדי להצלחה ולפלגי שמן ועושר רב:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) בְּ⁠צֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי⁠־קָ֑רֶת⁠ ⁠בָּ֝רְ⁠ח֗וֹב אָכִ֥ין מוֹשָׁבִֽי׃
When I went forth to the gate to the city, when I prepared my seat in the square,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְמִפְקֵי תַרְעָא עַל קַרְתָּא בִּפְתָאָה אַתְקִין מוֹתָבִי.
וכנת אכ׳רג׳ אלי אלמחאל ענד אלמסקף, ופי אלרחאב אהיי מג׳לסי.
בצאתי, והייתי יוצא אל העיר אצל הקירוי וברחוב אכונן מושבי. בכל מקום שענין ״שער״ שער ממש כלומר פתח מתרגם ״באב״ כגון ובשעריך, דברים יא כ. וכל שענינו מושב בני אדם עיר יעיירה כגון כאן מתרגם ״מחל״ וכן בשעריך, דברים יב יז, נודע בשערים משלי לא כג, ושם לא לא. וכל שעניני בית דין ומקום המשפט מתרגם ״חאכם״ כגון השערה בדברים כב טו, כה ז. וכאן תרגם ״מחל״ הכוונה אל רחוב העיר, מקום שבני אדם מצוים. ותרגם עלי קרת ״ענד אלמסקף״ אצל המקום המקורה. וכך נהוג עד היום בעיירות תימן עושים מקום מקורה ברחוב העיר שם מזדמנים חשובי הכפר באופן ארעי לשיחה.
קרת – תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר.
ברחוב וגו׳ – וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי.
the ceiling a high ceiling, prepared for a chair for the elders of the city to sit on.
and when I was in the square, I would prepare my seat.
קרת – תקרה גדולה גבוהה מוכנת לכסא לשבת זקני העיר.
(7-8) וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי היו הנערים רואין אותי ונחבאים וישישים עומדין מפניי.
עלי קרת – שער הקריה.
עלי קרת – על עיר, ודומהו: בברכת ישרים תרום קרת (משלי י״א:י״א).
ויש מפרשים: לשון קורה.
קרת – קריה.
אכין מושבי – בנין נכון שאשב בו.
בצאתי שער – עלי מרומי קרת, כי שם מושב השופטים והגדולים, כדרך השערה אל הזקנים (דברים כ״ה:ז׳).
ברחוב אכין – לי מושבי, ענין גדולה, כי יכינו לו כסא ברחוב העיר, כאשר יעשו לשר העיר או לשופט, כי שם ישב לשפוט את העם.
ורש״י ז״ל מפרש, כאשר ברחוב אכין מושבי יראוני נערים ונחבאו ממני.
שער עלי קרת – בשער העיר אל הקריה ר״ל על העיר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

בצאתי – לית כוותיה מלעיל.
עלי קרת – אצל הקריה והעיר.
בצאתי – בעת יצאתי אל השער אצל העיר לשבת במושב הזקנים שדרכם לשבת בשער העיר כמ״ש אל זקני העיר השערה (דברים כ״ב:ט״ו).
ברחוב – בעת הכנתי מושבי ברחוב העיר.
שער עלי קרת – בשער ישבו הזקנים והראש ישב על תקרה הגבוהה של השער מעל כל העם, וכן ליד שערים לפי קרת (משלי ח׳ ג׳).
בצאתי:
• ה) הכבוד שהיה לי בעת שיצאתי לשער ששם מושב הזקנים ומקום המשפט ואכין מושבי ברחוב בין האנשים, אז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) רָא֣וּנִי נְ⁠עָרִ֣ים וְ⁠נֶחְבָּ֑אוּוִ֝ישִׁישִׁ֗ים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ׃
the young men saw me and hid themselves, and the aged rose up and stood;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חֲמוּ יָתִי עוּלֵימַיָא וְאִטַמַרוּ וְקַשִׁישַׁיָא יְקוּמוּן זְקָפוּ.
ראוני נערים ונחבאו – (בשמואל ברמז קכ״ד).
וראוני אלאחדאת׳ פאכ׳תבו, ואלכהול וקפו או קאמו.
ראוני, וראוני הנערים ונחבאו והישישים נצבו או עמדו. קמו ״וקפו״ שאם היו מהלכים נצבו עד אשר יעבור דרך כבוד, ואם היו יושבים עמדו.
היו נערים רואים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני.
Youths saw me They would see me and hide, and old men stood in my presence.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ראוני נערים ונחבאו – כנוהג בעולם אחז לשונו, כי כן מנהגן בפני מלך: נערים להחבא, ישישים וזקנים לקום, ובעלי לשון לעצור מלים.
שרים – שהם בעלי לשון.
ראוני נערים – בצאתי ונחבאו כי היו בושין מפני.
קמו – ממקומם ועמדו על רגליהם עד שאשב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ונחבאו – הסתירו עצמם.
ראוני – כאשר ראו אותי הנערים אז נחבאו לבשתם להתראות לפני.
קמו עמדו – קמו מפני ונשארה עומדים ולא מלאה לבם לשבת עמדי.
קמו, עמדו – פעל עמד בא פה על התמדת העמידה, כמו ויעמוד העם על משה מן הבקר ועד הערב.
ראוני נערים ונחבאו מיראת כבודי, והישישים שדרך לקום מפניהם היה בהפך שהם קמו מפני, ולא שקמו לפי שעה, רק עמדו נשארו עומדים:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) שָׂ֭רִים עָצְ⁠ר֣וּ בְ⁠מִלִּ֑⁠יםוְ֝⁠כַ֗ף יָשִׂ֥ימוּ לְ⁠פִיהֶֽם׃
the princes refrained talking, and laid their hand on their mouth;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נְגִידַיָא כְנִישׁוּ בְּמִלַיָא וְאַיְדָא יְשַׁווּן לְפוּמְהוֹן.
ואלרויסא חבסו אלכלאם, וצירו ידהם עלי פמהם.
שרים, והשרים עצרו דבריהם ושמו ידם על פיהם. וכתב רבנו בפירושו למשלי לא כג תמצא שבעל המקצוע הנהנה מיגיעו מפורסם בין בני אדם בצניעותו ופרישותו, נודע בשערים בעלה. והחכם ידוע ביניהם בחכמתו ושמכבדים אותו כאמרו והדרת פני זקן. והצדיק ניכר בין בני עמו בברותו וכבודו כמו שאמר בצאתי שער וכו׳ ראוני נערים וכו׳ שרים עצרו וכו׳.
שרים עצרו במילים – ומצפים שאפתח אני תחלה.
Princes refrained from talking and would wait until I started the conversation.
שרים עצרו במילים – מצפין שאפתח אני תחילה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

עצרו – נתנו מעצור במליהם.
וכף ישימו – להכריח פיהם שלא ידברו.
עצרו – מנעו כמו ועצור במלין (איוב ד׳:ב׳).
וכף – כף היד.
עצרו – מנעו בדברים ולא השלימו אמריהם בעבור בואו וסתמו פיהם בכפם ולא דברו עוד.
וכף ישימו לפיהם – וכן ושימו יד על פה (למעלה כ״א ה׳, לקמן ל״א כ״ז).
שרים שדרכם לדבר ולצוות ולפקד, הם עצרו במלים נגדי, שאני הייתי הפוקד במקומם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) קוֹל⁠־נְ⁠גִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּוּ֝לְשׁוֹנָ֗ם לְ⁠חִכָּ֥⁠ם דָּבֵֽקָה׃
the voice of the nobles was hushed, and their tongue cleaved to the roof of their mouth.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קָל אָרְכוֹנִין אִטַמַרוּ וְלִישָׁנְהוֹן לְמוֹרִיגֵיהוֹן אַדְבֵקַת.
וצות אלמדברין קד אכ׳תבו, ולסאנהם קד לצק בחנכהם.
קול, וקול המנהיגים שנחבאו ולשונם דבק לחכם. נגידים ״מדברין״ מנהיגים, וכן לקמן לא לז, משלי כח טז, ישעיה נה ד, ועוד. והכוונה כאן שנחבאו להיראות לפניו בשל רום מעלתו, ובנכחותו לא העזו לדבר על אף שהם מנהיגים.
דבקה – ננקדת בקמץ קטן מפני סוף פסוק.
דבקה – בי״ת ננקדת בקמץ קטן,⁠1 מפני סוף פסוק.
נחבאו – מלהוציא קול.
1. ״קמץ קטן״ בלשון הראשונים = ׳צירה׳ בלשון ימינו.
קול נגידים נחבאו.
נגידים – שם תואר מענין הגיד כטעם וידועים לשבטיכם (דברים א׳:י״ג) כי הגדול מוגד ומסופר ונודע על פי בני אדם.
נחבאו – תחת יחבאו או הוא לשון ציווי מבניין נפעל וכן בואו ונלוו אל י״י (ירמיהו נ׳:ה׳) ורבים כן וזהו הנכון על פי הדקדוק כי אם יפול (קהלת ד׳:י׳) ה״א הפעל ישוב נו״ן הנפעל למקומו.
קול נגידים – שהיו אומרים זה לזה החבאו והטעם שיחבאו מפני.
ולשונם לחכם דבקה – כי הלשון המדברת מתפרדת ממנו.
קול נגידים נחבאו – גם הנגידים שתקו לבשתם ממני.
קוֹל נְגִידִים במועצותיהם נֶחְבָּאוּ - לא הוזכרו עצותיהם לפני, [וּלְשׁוֹנָם] לְחִכָּם דָּבֵקָה, שלא דיברו אחר ששמעו דברי, כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה את דברי – וַתְּאַשְּׁרֵנִי, בהיות דברי אצלם בתכלית היושר, וְעַיִן רָאֲתָה הנמשך מדברי - וַתְּעִידֵנִי לאיש ישר, וזה כִּי אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ בדברי, ובזה בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, בהצילי1 הנדכאים:
1. ק׳. ד״ר: בהליצי.
לחכם – מלשון חיך.
נחבאו – נסתרה קולם ולא היה נשמע וכאלו דבקה לשונם אל חכם לבל יוכלו לדבר.
נגידים – הנגיד הוא יותר מן השר, שמצאנוהו על המלך ומשחהו לנגיד (שמואל א ט׳ ט״ו, י׳ ב׳ ובכ״מ), לשונם לחכם דבקה (יחזקאל ג׳ כ״ו, תהלות קל״ז ו׳) והוא יותר מן שימת יד על פה.
קול הנגידים שדרכם להתפאר בעשרם ובמעלתם, נחבאו בקולם מפני:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) כִּ֤י אֹ֣זֶן שָׁ֭מְ⁠עָה וַֽתְּ⁠אַשְּׁ⁠רֵ֑נִיוְ⁠עַ֥יִן רָ֝אֲתָ֗ה וַתְּ⁠עִידֵֽנִי׃
For when the ear heard me, then it blessed me, and when the eye saw me, it bore witness to me;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם אוּדְנָא שָׁמְעָה אֲמַרַת טָב לִי וְעֵינָא דַחֲמָת וְאַסְהַדַת עֲלָי.
לאן אד׳אנהם סמעת בי פמדחוני, ועיונהם ראתני פשהדו לי.
כי, כי אזניהם שמעו עלי ויהללוני ועינם ראתני ויעידו שלי. ופסוק זה דבק עם שאחריו, שהם שמעו וראו שאני ממלט עני משווע ויתום שאין לו עוזר.
כי אזן – אשר שמעה מלתי ותאשרני.
ועין ראתה – בכל מקום בגודלי וכושר מידתי.
For the ear that heard my word praised me.
and the eye [that] saw my greatness and the propriety of my traits in all places.
כי אזן שמעה ותאשרני – לשון כי אשרוני בנות (בראשית ל׳:י״ג). אי איפשר לשומעים להעיד עלי, שאין עדות בלא ראייה, אבל עין ראתה ותעידני – על מעשיי הטובים.
כי אזן שמעה – ולמה היו מכבדים אותי כל כך, לפי שהרי אזן שמעה ותאשרני – על ידי שמיעת האזן היו מאשרים אותי כל שומעיי, ועל כן תלוי האישור באוזן.
אזן שמעה – מעלתי זאת.
ותאשרני – לשונה.
ותעידני – תדמני למלכים וכן מה אעידך (איכה ב׳:י״ג).
ועין ראתה ותעידני – גם ותאשרני, כי השומע יאשר אותו והרואה יעיד באשרו, והנה כולם יאשרוהו בשמיעה או בראיה.
או יהיה פירוש ותעידני כמו שיאמרו אני ראיתי את איוב, והכל יתאוו אליו ויתפארו בראותם אותו.
ועין ראתה ותעידני – העין אשר ראתה היתה מגדלת ומנשאת אותי ויהיה ותעידני מענין עד לאומים או יהיה פירו׳ שהעין אשר ראתה אותי העידה על צדקתי ותם לבבי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותאשרני – ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א׳:א׳).
כי אוזן – וכל זה בא לי בעבור יושר דרכי כי האוזן אשר שמעה כשרון מפעלי היתה משבחת אותי והעין אשר ראתה מיטב דרכי היתה מעידה על צדקתי.
ותאשרני – שם אושר בא תמיד על אושר הנפשי, וזה ההבדל בין מאושר ובין מצליח, ובין מהלל או משבח.
כי אזן ששמעה שמעי ותאשרני, חשבה אותי למאושר באושר הנפשי, ולא לבד השומע מרחוק שלפעמים יגזם השומע יותר ממה שהוא באמת. כי גם עין אשר ראתה תעידני, העידה שאמת הדבר אשר שמעו, כמ״ש ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני (מלכים א י׳) ור״ל שהייתי מוצלח וגם ראוי אל ההצלחה מצד מעשי, שזה עיקר ההצלחה אם ראוי אליה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) כִּֽי⁠־אֲ֭מַלֵּ⁠ט עָנִ֣י מְ⁠שַׁוֵּ֑⁠עַ וְ֝⁠יָת֗וֹם וְֽ⁠לֹא⁠־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃
Because I recued the poor that cried, the fatherless also, that had none to help him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם אֲשֵׁזִיב עַנְיָא דְבָעֵי וְיַתֵּם וְלָא סָעִיד לֵיהּ.
לאני אפלת צ׳עיפא מגוותא, ויתים לא מעין לה.
כי אמלט – כי הייתי ממלט.
ואין עוזר – שאין לו עוזר.
[כי אמלט] – וכל זה כי הייתי ממלט עני משוע ואביון ואין עוזר לו.
כי אמלט עני משוע – יתכן שהיה שופט או שהיה גדול ועצתו נשמעת במקומו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ולא עזר לו – הוא״ו בגעיא בס״ס ובס״א כתיב ואין ושיבוש הוא.
כי אמלט – כי דרכי היה אשר אמלט בכל עת את העני מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו ואף את היתום ואף את כל מי שאין לו עוזר שחלפה עזרתו מקושי המזל את כולם הייתי ממלט.
משוע – הוא הצועק לישועה.
כי – הנה הזקנים מוכנים לעצה ולעשות משפט, והשרים ליסר עושי עול, והנגידים לעשות צדקה וחסד, מבאר כי לו היה היתרון על כולם בכל אלה, אני אמלט את העני ואת היתום המשוע, דהיינו הצועק לישועה ואין עוזר לו אמלטהו אנכי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) בִּרְכַּ֣ת אֹ֭בֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑אוְ⁠לֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן׃
The blessing of him that was ready to perish came upon me; and I caused the widow's heart to sing for joy.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בִּרְכְּתָא דְאוֹבֵדָא עֲלַי תֵּיתֵי וְלִבָּא דְאַרְמַלְתָּא אֲמַלֵי תוּשְׁבַּחְתָּא.

רמז תתקיז

ברכת אובד עלי תבוא – זה לבן הארמי שנאמר ארמי אובד אבי.
עלי תבוא – זה רבקה שנאמר את היי לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופים מעשו אלוף תימן אלוף אומר, רבבה מיעקב שנאמר רבבה כצמח השדה, ויש אומרים אלו ואלו עמדו מיעקב שנאמר ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל.
ודעוהֵ אלהאלך תאתיני וקלב אלארמלה ארנן.
ברכת, וברכת האובד תבואני בשל כך שהצלתיו. ולב האלמנה ארנין במה שאני עוזר ומעניק לה. וכתב רבנו בפירושו למשלי יא ל לפסוק ולוקח נפשות חכם, רכישת הנפשות נעשת בכמה פנים... ובעשיית הטוב והחסד שנ׳ ברכת אובד עלי תבא. אך שם כד כה פירש שהאובד מברכו על שעשה לו משפט צדק מיריבו וז״ל: ועליהם תבוא ברכת טוב, מצד אותו ששפטו לו בצדק שהוא מברך את שופטו בצדק ומאחל לו טוב כמו שאמר איוב ברכת אובד וכו׳.
ברכת אובד – אדם מת בעונו ונטרד.
עלי תבא – כי הייתי זן את בניו ואת אשתו
ורבותינו אמרו: שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד, כמו: ככלי אובד (תהלים ל״א:י״ג), וכן תעיתי כשה אובד (תהלים קי״ט:קע״ו), צאן אובדות (ירמיהו כ׳).
ולב אלמנה ארנין – שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים.
The blessing of the lost who died because of his iniquity and was banished.
would come upon me because I would sustain his children and his wife. Our Sages said, however, that he [Iyyov] would rob the orphans of their field, improve it and [then] return it to them (Baba Bathra 16a). But the simple meaning of the verse does not appear to be so, for no one is called אובד, but a thing that is itself lost, like, "like a lost vessel" (Tehillim 31:13); and so, "I have gone astray like a lost sheep" (ibid. 119:176), "lost sheep" (Yirmeyahu 50:6).
and I would make the widow's heart sing for joy for he would attach his name to widows, saying, "She is my kinswoman,⁠" or "I will marry her,⁠" in order that men should be anxious to marry her.
ברכת אובד – זה אדם שאבד ונפטר מן העולם.
עלי תבא – כשהיה נוטה למות היה מצטער לומר: מה תהא על בניי, ואני הייתי מנחמו ואומר: עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו (ירמיהו מ״ט:י״א). כשהיה שומע כן, היה מברכני, ואף לב אלמנתו הייתי משמח באמרי כן.
ולב אלמנה – שהיא עלובה.
אובד – הוא הנד ממקומו.
עלי תבא – דרך תפילה כי היה מברך אותי על טובתי.
ולב אלמנה ארנן – בהיות הדין עמה.
ארנין – אעמיד בשמחה וברננה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ברכת אובד – באה עלי ברכת האיש האובד בעניו כי חננתיו והוא ברך אותו.
ארנן – העמדתי ברינה ושמחה כי הטבתי חסדי עמה.
ברכת האובד מן העולם ברכתו תבא אלי, כי אני ארנין לב אלמנתו לתת לאשתו ויתומיו הנעזבים טרף חקם:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) צֶ֣דֶק לָ֭בַשְׁתִּי וַיִּ⁠לְבָּשֵׁ֑נִי⁠ ⁠כִּֽמְעִ֥יל וְ֝⁠צָנִ֗יף מִשְׁפָּטִֽי׃
I put on righteousness, and it clothed itself with me; my justice was as a robe and a diadem.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
זְכוּתָא לְבִישִׁית וְאַלְבְּשִׁנָנִי הֵיךְ מְעִילָא וּמִצְנֶפְתָּא דִינִי.
צדק לבשתי וילבשני – א״ר חנינא יש נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו, יש אדם עשיר ואין שמו לפי עשרו, רש ואין שמו לפי רישו, יש אדם שהוא גבור ואין שמו לפי גבורתו חלש ואין שמו לפי חלישתו, יש אדם בחור ואשתו מכוערת נתונה בתוך אפריון ואומרים אבוד הבחור הזה על הכפושה הזו, ואם הכלה נאה ובעלה מכוער אומרים אבודה הכלה הזו באיש הזה, איוב לא היה כן אלא הצדקה נאה לאיוב ואיוב נאה לצדקה הוי צדק לבשתי וילבשני.
וקד לבסת אלעדל מת׳לא ולבסני, ושמלני אלחכם כממטר או צניף.
צדק, וכבר לבשתי הצדק דרך משל וילבשני ועטפני המשפט כמעיל או כצניף. כי יש עושה צדק בין אדם לחברו והוא עצמו אינו נקי, אבל כשהשופט נקי מכל רבב לו נאה ויאה לשפוט ולעשות צדק, מעין נאה דורש ונאה מקיים, ועל כיוצא בזה נאמר כאן על דרך המליצה צדק לבשתי וילבשני.
צדק לבשתי וילבשני – רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים כן היה משפטי נאה וטהור.
I put on righteousness and it clothed me I pursued righteousness and it is present with me as a coat and a turban, which are beautiful ornaments; so was my judgment beautiful and pure.
צדק לבשתי וילבשני – יש לך דיין שיודע לדין דין אמת לאמיתו, ואין נאה לו לפי שמעשיו מכוערין, ויש לך שמעשיו נאין ואינו יודע לדון. אבל אני צדק לבשתי שהייתי שופט בצדק וילבשני – שהייתי הולך בצדק.
כמעיל וצניף – שהולם לאדם, הולמני משפטי.
כמעיל וצניף לבשתי משפט – וכופל מלתו.
כמעיל – שהוא על הבגדים נראה לעין, וכן הצניף, כן היה משפטי.
צדק לבשתי וילבשני – מלבוש שהיה מחוץ וילבשני אז הייתי מלביש הצדק שהיה תוכי.
כמעיל וצעיף משפטי – במעיל הגוף מכוסה אף לא הראש והצניף מכסה הראש הנה כלו היה מבטה.
צדק לבשתי וילבשני – שהיה תוכו כברו.
צדק לבשתי – הצדק היה מבחוץ.
וילבשני – הצדק היה מבפנים, והוא מלבוש הצדק.
כמעיל וצניף היה מכסה אותי משפטי. המעיל מכסה כל הגוף אך לא הראש, והצניף כיסוי הראש, הנהו מכוסה כולו.
צדק לבשתי – דרך משל וכן וילבש בגדי נקם (ישעיהו נ״ט:י״ז).
וילבשני – וילבש עמי האובד כי אני הלבשתיו כטעם ומגז כבשי יתחמם (איוב ל״א:כ׳).
כמעיל וצניף – שהם נראים על כל הבגדים כן משפטי נראה ומגולה.
צדק לבשתי וילבשני – משפטי כמעיל וצניף אשר יכסו כל הגוף וגם הראש.
וילבשני שב אל הצדק, שיאמר רדפתי צדק ונמצא לי, וכמעיל וצניף שהם בגדים נקיים ונאים, כן היה משפטי טהור ונקי.
צֶדֶק לָבַשְׁתִּי. שהייתי נכנס מעצמי ליישר העקוב, וַיִּלְבָּשֵׁנִי - שהיו קוראים אותי לעשות כאלה: כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי. כי אמנם ׳משפטי׳ היה לי ׳כמעיל וצניף׳ לפרסמני לאדם ישר ומורה צדק, ובכן עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר להורות הראוי, וְרַגְלַיִם [לַפִּסֵּחַ] - עזר להשיג, וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל בדין:
צדק לבשתי – מרבה הייתי בצדק עד כי הייתי מעוטף בה.
וילבשני – הצדק עצמה באה אלי להלביש אותי ר״ל כ״כ הייתי רגיל בצדק עד שבכל עת באו אלי עניים מרודים לחננם כי כן דרך העניים לחלות פני איש מתן.
כמעיל – כמו המעיל שהוא לבוש העליון וכמו המצנפת הנתונה על הראש ממעל אשר בעבור זה מדרכם להיות זכים ונקיים כן היתה משפטי זכה ונקיה מבלי הטיה מה.
צדק לבשתי וילבשני – אני לובש הצדק והצדק לובש אותי, ר״ל כל הרוצה לעשות צדק ילמד ממני עד שאני הלבוש אל הצדק בי יתראה לבני אדם, ויש הבדל בין לבוש ובין מעיל, שהמעיל הוא מלמעלה על הבגדים כמ״ש ישעיה סי׳ נ״ט, וכן המשפט נגלה, והצדק הוא פרטי לו לבדו, בלבוש פנימי.
צדק – את הצדק לבשתי כלבוש, והמשפט היה לי כמעיל וצניף. והנה הצדק הוא מה שיעשה לפנים משורת הדין, שזה היה מיוחד לו לבדו, וע״כ ממשילו ללבוש שהוא הבגד התחתון, והמשפט הוא מה שיעשה כפי שורת הדין, וזה היה ענין כולל במעיל וצניף שלובשים אותם מלמעלה,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) עֵינַ֣יִם הָ֭יִיתִי לַעִוֵּ֑⁠רוְ⁠רַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣⁠חַ אָֽנִי׃
I was eyes to the blind, and I was feet to the lame.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נְהוֹר עַיְנִין הֲוֵיתִי לְסַמְיָא וְטִיוּל לַחֲגִירָא אֲנָא.[ת״א] תַּיָר הֲוֵיתִי לְמִסְכְּנָא דְדָמֵי לְסַמְיָא וְטַיֵל לִקְצוֹר עַרְסָא דִמְתִיל לְחִגְרָא אֲנָא.
וכנת ללאעמי מקאם אלעינאן, וללאזמן מקאם אלרג׳לאן.
עינים, והייתי לעור במקום העיבים ולפסח במקום הרגלים.
ורגלים לפסח אני – ללכת בשבילו.
עינים הייתי לעור – כי הייתי מביט ועוין צרכו כמוהו אם היה רואה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

לפסח – חגר ברגליו.
עינים וגו׳ – ר״ל מי שהיה עור או פסח ולא היה יכול לעשות צרכיו בעבור זה אני הייתי עושה לו והרי הוא כאלו הייתי לו לעינים ורגלים.
עינים הייתי לעור ורגלים הייתי לפסח – ומוסיף שלא הייתי עושה כמי שמרכיב חגר על גבי סומא שישמשו זא״ז, רק רגלים לפסח הייתי אני לבדי, דהיינו שנתן מעות לכ״א בפ״ע, והמליצה שהיה נותן עצות למי שהוא עור בדבר:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) אָ֣ב אָ֭נֹכִֽיא לָאֶבְיוֹנִ֑יםוְ⁠רִ֖ב לֹא⁠־יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְ⁠רֵֽהוּ׃
I was a father to the needy; and the cause of him that I did not know I searched out.
א. אָ֭נֹכִֽי =א?,ל (דחי וקו של געיה להורות על מקום הטעם); למרות שקו הגעיה קצת נטוי, אין הכרח לראות בו מרכא (וכן הכריעו ברויאר במהדורתו הראשונה ומג"ה)
• אמנם לפי ברויאר א=אָ֭נֹכִ֥י (דחי ומרכא) בשתי מהדורותיו האחרונות (וכן במכון ממרא)
• ש1=אָ֭נֹכִי (דחי בלבד) וכן בדפוסים (קורן=אָֽ֭נֹכִי דחי וגעיה באל"ף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲבָּא אֲנָא לַחֲשִׁיכַיָא וְתִגְרָא דְלָא יְדַעֵית אַפַשְׁפְּשִׁינֵיהּ.
ומקאם אלאב לליתאמא, ואי חכם לם אעלמה אסתבריה.
אב, ומקום האב ליתומים וכל משפט שלא ידעתיו אחקרהו. פירש כאן אביונים יתומים לפי הענין כיון שכתוב אב. ופירש וריב לא ידעתי וכו׳ שלא הייתי פוסק דין בהשערות או בשרירות לב או מתוך קוצר רוח, אלא לאחר חקירה ודרישה.
אחקרהו – לידע הבירור.
אחקרהו – לידע הבירור.
וריב לא ידעתי – פי׳ ריב איש שלא הייתי מכירו אחקר דינו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

אב אנכי – הייתי לאביונים כאב להושיעם מכף חומסיהם.
וריב וגו׳ – כאשר לא ידעתי אמיתת דבר הריב הייתי חוקר לדעתם.
וריב לא ידעתי – שלא ידעתי את הריב אחקור עליו בחקירות ודרישות עד אדע, ובפי׳ פרשתי ריב איש לא ידעתי.
אב אנכי לאביונים – שאין להם מאומה, וריב של איש אשר לא ידעתיו אחקרהו לראות אם הוא צדיק בריבו, ואז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) וָ֭אֲשַׁבְּ⁠רָה מְ⁠תַלְּ⁠ע֣וֹת עַוָּ֑⁠ל⁠ ⁠וּ֝מִשִּׁנָּ֗⁠יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף׃
And I broke the jaws of the unrighteous, and plucked the prey out of his teeth.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּתְבַרֵית נִיבֵי מְקַלְקֵל וּמִכַּכוֹי רְמִיתֵי עֲדָאָה.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף – לפי שאתה מוצא איוב אדם גדול ועשיר תאמר שלא היה משגיח על דין דלים לאו אלא נתן נפשו על הדינין, ולא עוד אלא שהוא היה שופט והוא היה שוטר, אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה את הדין ועל השוטר שיהא מוציא את הגזל, אני לא עשיתי כן אלא אע״פ שהיה השוטר לפני עומד לא הייתי ממתין לו שיהא מוציא הגזל אלא אני הייתי עומד על הגזלן ומשבר את שניו להוציא מתוכם את הגזל.
וטאל מא כסרת אניאב אלג׳איר, וטרחת מן אסנאנה אלפריסה.
ואשברה, ותמיד שברתי ניבי העויל והשלכתי משניו את הטרף. ורבנו בפירושו לתהלים כב שם מנה מתעלות בין המלים המתהפכות שבמקרא במקום מלתעות.
והייתי שובר מתלעות עול – להוציא טרף מביניהן.
והייתי שובר מתלעות להוציא טרף מביניהן.
מתלעות – מייְשְלֵידְש בלעז.
עוול – איש עוולה.
ומשניו אשליך טרף – כפל לשון.
ושברתי מתלעות עול העושק אותו.
טרף – רמז לגזל.
מתלעות – הם השינים אשר יטרפו בהם הבעלי חיים בעלי המתלעות והנה אמר זה דרך משל להורות כי הוא היה מכניע הרשע ומכריחו להשיב מה שהיה חומס.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

מתלעות – הוא הפוך מן מלתעות כפירים (תהלים נ״ח:ז׳) והם השינים הגסות.
ואשברה – שברתי שיני העול אשר יאכל בהם את האביונים והוצאתי את הטרף מבין שיניו ר״ל התשתי כחם והוצאתי את הגזלה מתחת ידם.
מתלעות – הם הטוחנות, והשנים בם יאחז הטרף.
ואשברה מתלעות עול שבם יאכל את הטרף, והטרף הנמצא בין שיניו אשליכהו משניו ואחזרהו לבעלים, והטרף שכבר אכל אשבר מתלעותיו, ר״ל אעניש אותו על השוד והעושק:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) וָ֭אֹמַר עִם⁠־קִנִּ֣⁠י אֶגְוָ֑עוְ֝⁠כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים׃
Then I said: 'I shall die with my nest, and I shall multiply my days as the phoenix.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲמַרֵית עִם תּוּקְפֵי בְּשַׁרְכְּפִי אֶתְנְגִיד וְהֵיךְ חָלָא אַסְגֵי יוֹמַיָא.
ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים – רבנן אמרין כיון שאכלה חוה פרי האילן האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול דכתיב וכחול ארבה ימים, דבי רבי ינאי ורבי יודן ברבי סימון, דבי רבי ינאי אמרי אלף שנים הוא חי ולסוף אלף יוצאה אש מקנו ושורפתו ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחיה, רבי יודן בר סימון אמר אלף שנים הוא חי ולסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומתגדל אברים וחיה. אמר ליה שם רבה לאליעזר אורשינא חמתיה אבא דהוה גני בספנא דתיבותא, אמר ליה אבא לא בעית מזוני, א״ל חמיתיך טרידא ולא בעינא קא מצערך, א״ל יהא רעוא דלא תמות, הה״ד עם קני אגוע וכחול ארבה ימים.
פקדרת אני לא אתופי אלא מע מנזלי, וכאלרמל אטיל אלעמר.
ואמר, ואז דמיתי שאני לא אגוע כי אם עם ביתי וכחול אאריך ימים ראה לעיל פסוק ה שכל הפסוקים ה-יז הם הקדמה לפסוק זה ושאחריו, כלומר כאשר הייתי והייתי אז נדמה לי שאני כך וכך. ותרגם קני ״מנזלי״ כלומר ביתי, כי הבית מתקיים בנינו מאות בשנים. וכחול ״רמל״ חול הים.
ואומר עם קני אגוע – בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי.
וכחול ארבה ימים – עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחד׳ וחוזר לנערותו.
And I said, I will perish with my nest Because of the propriety of my traits, I would think to myself that when I die, I would have my nest and my house established with me.
and I will multiply days as the phoenix Heb. וכחול. This is a bird named חול, phoenix, upon which the punishment of death was not decreed because it did not taste of the Tree of Knowledge, and at the end of one thousand years, it renews itself and returns to its youth.
ואומר עם קני אגוע – פתרונו: כשיבא זמן גויעתי יהיו בני קיימין.
וכחול – עוף הוא ששמו חול, שחי ימים רבים.
וכופל המקרא בעניןא זה, שתפס הפסוק בראשיתו עם קני לשון קן צפור (דברים כ״ב:ו׳), בלשון אשר באחריתו שהוא עוף. וגם מסורת הגדולה מוכיח שאינו חול שעל שפת הים, שבאותה אלפאב ביתא מן תרין תריןג לישנין כתובין שניהן, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים (בראשית כ״ב:י״ז), וממנו יכול אניד ללמוד כי שני לשונות הם.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו: ״בעיניין״. בכ״י פריס 162: ״כעניין״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״שבאלפא״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162: ״מן תרין כתרין״. בדפוס ברסלאו: ״מן תרין תרין בתרין״.
ד. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״אני יכול״. בכ״י פריס 162: ״יכולני״.
ואומר עם קני אגוע – כך הייתי חושב ואומר: עם כל טובי אגוע, שלא אהיה חסר כלום בביתי, לעת גויעתי.
וכחול – עוף הוא ששמו חול, שחי ימים הרבה. וכופל המקרא בעיניין זה, שאוחז המקרא בראשיתו: עם קני – לשון: קן צפור (דברים כ״ב:ו׳), כלשון אשר באחריתו, שהוא עוף. וגם מסורת הגדולה מוכיח שאינו חול שעל שפת הים, שבאותה אלפא ביתא מן תרין תרין בתרין לישנין (אכלה ואכלה, ׳א״ב מן ב׳ ב׳ ותרויהון תרי לישנין׳, עמ׳ 63), כתובין שניהן: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וג׳ (בראשית כ״ב:י״ז), ואומר: עם קני אגוע וכחול וג׳. וממנו יכולני ללמוד כי שני לשונות הן.
ויש לפרש: וכחול אשר על שפת הים.
וָאֹמַר – חשבתי עם קני שהם בני ובנותי אגוע והם יקברוני אחר שכחול ארבה ימים.
אגוע – סבור שאמות בביתי עם בני ובנותי אחר שארבה ימים כחול הים.
וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע [וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים, שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי]. ובזה הייתי מצפה להשיג חיי בני ומזוני, כאמרו (דברים טז כ) ׳צדק צדק תרדוף - למען תחיה וירשת׳:
וכחול – ראיתי בס׳ מדוייק ירושלמי וכחול ארבה ימים בשורק לנהרדעי ובחולם למערבאי שרשים ובהגהות א״א מצאתי במדרש עוף הוא ושמו חול בשורק ולא ידעתי אנה מצא במדרש שהוא בשורק והמדרש הוא בפרק חלק בגמרא אנשי דור המבול דף ק״ח ובראשית רבה פרשה י״ט בפסוק ותקח מפריו ותאכל ובפסיקתא הובא בילקוט איוב רמז תתקי״ז ואגדת שמואל פ׳ י״ב. ובמסורת וכחול ב׳ בקריא ובתרי לישני וסימן וכחול אשר על שפת הים. סוף פרשת וירא. וכחול ארבה ימים. חד לשון חול וחד שם העוף ולית דכוותהון.
קני – מדורי והוא מושאל מלשון קן צפור (דברים כ״ב:ו׳).
ואומר – בעבור יושר דרכי אמרתי כאשר אגוע ואמות אהיה עם קני ר״ל לא תחרב ביתי עד כי אמות אף אמרתי אשר ארבה ימים כמספר חול הים והוא מל׳ גוזמא.
כחול – שם עוף שאמרו חז״ל שחי לעולם ושכל אלף שנה ישרף בקינו וישוב לחיות, וכן משוררי העמים הקדמונים הזכירו את העוף הזה באופן קרוב לזה.
ואומר – עפ״ז אמרתי שהצלחתי תמשך לעולם, בין הצלחת ביתו וקניניו שחשבתי שקני תתקיים כל ימי חיי עד שאגוע עם קני, ושחיי יהיו ארוכים כחיי העוף ששמו חול, כי ראיתי שאין שום סבה שישקע שמש הצלחתי, כי
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) שׇׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי⁠־מָ֑יִםוְ֝⁠טַ֗ל יָלִ֥ין בִּקְצִירִֽי׃
My root shall be spread out to the waters, and the dew shall lie all night upon my branch.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עִקָרִי פָּתִיחַ לְמַבּוּעֵי מַיָא וְטַלָא יִבֵית בְּחַצְדִי.
שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי – אמר איוב ע״י שהיו דלתי ביתי פתוחות לרוחה הכל היו קוצרים יבשות ואני קוצר מלילות, אמר יעקב ע״י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים זכיתי להתברך בטל שנאמר ויתן לך האלהים מטל.
דבר אחר: שרשי פתוח אלי מים – זה בית המקדש שהיו שעריו פתוחין לתורה שנאמר וטל ילין בקצירי, כטל חרמון שיורד על הררי ציון.
ואן ענצרי מנפתח אלי אלמא, ואלטל יבית פי זרעי סרמדא.
שרשי, וששרשי פתוח אלי מים והטל ילין על זריעתי תמיד. וגם פסוק זה המשך מה שהיה נדמה לו בזמן שלותו. ותרגם קצירי ״זרע״ תבואתי וכל צמחייתי, וכן פירש לעיל ה ה, וכמו שכתב בפירושו שם. ולעיל יד ט פירש קציר שרשים לפי הענין.
שרשי פתוח וגו׳ – כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי, כמו: ועשה קציר (איוב י״ד:ט׳) והן יונקות ענפים רכים של אילן.
My root will be open etc. All this I was saying to myself, that my root would not dry up, and my branches would not die, like, "and it will produce a branch (קציר)" (Iyyov 14:9). They are יונקות, tender branches of a tree. And I thought that my honor would be renewed.
שרשי פתוח אלי מים – אילו שרשי אילן, שהיו תעלות המים משקין את השרשים מתחת.
וטל ילין בקצירי – אילו הענפים, שהיה הטל יורד עליהם מן השמים. ומקרא זה כאילו אומר: מבורכת י״י ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת (דברים ל״ג:י״ג).
פתוח אלי מים – וירבו שורשיי מחמת ליחלוחית המים.
בקצירי – לשון: ענפים, כמו: שלחה קצירה עד ים (תהלים פ׳:י״ב).
ומוסב מקרא זה על: ואומר עם קני אגוע (איוב כ״ט:י״ח), לומר כך וכך הייתי אומר, וכן: כבודי חדש עמדי (איוב כ״ט:כ׳) מוסב עליו.
פירוש בקצירי – בסעיפי, כמו: תשלח קציריה עד ים (תהלים פ׳:י״ב).
בקצירי – בענפי.
בקצירי – כטעם פארה וסעיף.
שרשי – רמז לתקפו וממשלתו.
אלי מים – רמז לרוב עשרו.
וכן וטל ילין בקצירי – רמז לבניו.
כי שרשי – היה פתוח אלי מים וטל ילין תמיד על קצירי ופארותי.
בקצירי – בענפי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ילין – ענין התמדה כמו תלן עיני (איוב י״ז:ב׳).
בקצירי – בענפי כמו ועשה קציר (איוב י״ד:ט׳).
שרשי פתוח – שרשי יהיה פתוח אל המים ויהיה רטוב ומלוחלח והטל יתמיד בענפי, ר״ל חשבתי שלא תסור הצלחתי.
שרשי פתוח אלי מים – אשר לא ייבש ליחותו, ר״ל בריאת גופו היה חזק מאד, וטל ילין בקצירי וענפי מלמעלה, ר״ל שלום בניו וב״ב וקניניו:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) כְּ֭⁠בוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּ⁠דִ֑יוְ֝⁠קַשְׁתִּ֗י בְּ⁠יָדִ֥י תַחֲלִֽיף׃
My glory shall be fresh in me, and my bow shall be renewed in my hand.'
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְקָרִי חֲדָת גַבִּי וְקַשְׁתִּי בִידִי מִשְׁתַּלְחֲפָא.
ואן כרמי ג׳דיד מעי, וקוסי פי ידי יתבדל.
כבודי, ושכבודי יהיה תמיד חדש עמי וקשתי כידי תתחלף.
וענין בידי תחליף, כלומר דבר אחרי דבר מתחלף לי1.
1. והכוונה שתמיד ישאר בכחו ויוכל לירוא בקשתו בלי הפסק.
ומעני בידי תחליף, אי שי בעד שי יתבדל לי.
ואמרתי שכבודי – יתחדש עמדי תמיד.
וקשתי – ואיתני תחליף תמיד לטובה.
which is with me constantly.
and my bow And my strength will constantly change for the better.
כבודי חדש עמדי – יש לך אדם שהוא בעושרו היום,⁠א ומחר הוא מתדלדל והולך אבל אני הייתי הולך וגדל, ובכל יום ויום היה כבודי מתחדש עמי והולך, אם היום גדול, למחר רב ממנו.
וקשתי בידי תחליף – פתרונו: ועתה לא כימים הראשנים אני,⁠1 אלא כוחי ומזלי נשתנה ונתחלף בידי, היה כתחילה מזלי עומד כקשת דרוכה, ועכשיו נתחלף לי ונשתנה מכמות שהיה.
1. השוו ללשון הפסוק בזכריה ח׳:י״א.
א. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 רק: ״שהוא בעושרו״. בכ״י פריס 162 רק: ״שהוא עשיר״.
תחליף – מחליף ומתגבר, כמו: גזעוא מחליף (בבלי ב״ב פ׳:).
ולשון כפול הוא: וקשתי מוסב על כבודי, בידי מוסב על עמדי, תחליף מוסב על חדש.
א. כן בבבלי ב״ב פ׳: (עיין רשב״ם שם) ועוד הרבה מקומות. בכ״י לוצקי 778: גזעי.
וקשתי בידי תחליף – יש אומרים: כי אחליפנהא מיד ליד ולא תסור ממני.
ויש אומרים כי: תחליף – כמו: כל בני חלוף (משלי ל״א:ח׳) שהייתי מורה בה חצי והורגב ולא אחטיא.
ואחרים אמרו: כי אני בידי הייתי מחליף הקשת, ולא הוצרכתי לאחר.
ויש אומרים: בידי תחליףגתכרת בכח ידי.⁠ד
א. כן בכ״י אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896: ״אחליפנו״.
ב. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י אוקספורד 567 חסר: ״והורג״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896 נוסף כאן: ״לא״.
ד. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״ידי״.
כבודי חדש עמדי – בכל יום היו עושים לי כבוד חדש.
וקשתי בידי תחליף – מדברותי היו כמו כן חדשות.
כבודי חדש עמדי – בכל יום ויום היו עושים לי כבוד חדש. ולמה? כי קשתי בידי תחליף חכמתי ומעשי היו חדשים.
תחליף – תכרית.
כבודי חדש עמדי – כי אחרים יחדשוהו בהוסיפם כבוד על כבודי.
וקשתי – שהוא בידי תחליף ותכרית אותם אם לא היו מכבדים אותי.
והיה כבודי – מתחדש עמי בכל יום. ואולי הכבוד רמז לנעורים, והוא כדרך תתחדש כנשר נעוריכי (תהלים ק״ג:ה׳).
וקשתי בידי תחליף – יאמר כי כאשר תהיה הקשת בידו, תחליף ידו כח ועצמה, מלשון וקוי ה׳ יחליפו כח (ישעיהו מ׳:ל״א).
וקשתי – וכחי וגבורתי.
תחליף – תתחדש.
וְקַשְׁתִּי בְּיָדִי תַחֲלִיף. לרדוף הרשעים:
כבודי חדש – יש ספרים חציו קמץ וחציו פתח ובספרי׳ מוגהי׳ כולו קמץ כן מצאתי בפירוש איוב לא ידעתיו.
כבודי – הכבוד אשר עמדי תתחדש בכל עת.
וקשתי – החוזק והתוקף אשר בידי היא תחליף את כבודי כי בעבורה יחליפו לי כל העם בכל פעם כבוד חדש.
כבודי חדש עמדי – ר״ל שכבודי היה מתחדש תמיד, שתחת שתחלה היו מכבדים אותי מפני היראה, היה אח״כ מצד האהבה ומצד שראו שאני ראוי לכבוד. עד שכבודי לא היה רק כבוד הסכמיי ע״י העם המכבדים אותי, רק שהיה עמדי, מצד עצמי ומעלתי, עד שקשתי אשר היה בידי תחליף, שלא הוצרכתי עוד לקשת מלחמה, כי כולם שמעו לקולי מצד האהבה ומצד מעלתי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) לִֽי⁠־שָׁמְ⁠ע֥וּ וְ⁠יִחֵ֑לּ⁠וּ וְ֝⁠יִדְּ⁠מ֗וּ לְ⁠מ֣וֹ עֲצָתִֽי׃
To me men gave ear, and waited, and kept silent for my counsel.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מִנִי קַבִּילוּ וְאוֹרִיכוּ וּשְׁתִיקוּ לְמִלְכְּתִי.
וכאן אלקום יסמעון לי ויצברון, ויסכתו למשורתי.
לי, והיו בני אדם שומעים לי ומיחלים ושותקים לעצתי. ומלת ויחלו לשון תוחלת שתיקה וסבילה.
לי שמעו ויחלו – השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי.
They listened to me and waited Those who listened to my words would wait until they would be realized, and they would be realized because the tradition of wisdom was in my hand.
לי שמעו ויחלו – לי היו שומעין ישישים, ממתינין עד שאדבר ראשון.
וידמו למו עצתי – כפל מילה.⁠א
וידמו – אף הוא לשון המתנה, כמו: דומו עד הגיעונו אליכם (שמואל א י״ד:ט׳).
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט: ״ישישים ממתינין... כפל מילה״.
לי שמעו ויחלו – מוסב למעלה על: שרים עצרו במילים (איוב כ״ט:ט׳) – לי היו שומעין וממתינין ודמומין היו לשמוע עצתי.
ויחלו – לשון המתנה, כמו: יחל ישראל אל י״י (תהלים ק״ל:ז׳).
ויחלו – מן פעל יו״ד של יְחָל, ותיבת משקל חזק היא. אבל חי״ת אינה יכולה להידגש, והיא דוגמת: ויחלו (איוב כ״ט:כ״ג) הכתוב בסמוך. וכמו: ויסְּרו, וישְּׁבו, וידְעו, ויצְאו. ודגש הלמ״ד בא בשביל האתנחתא הקבועה באות שלפניה, כמו: למ״ד של חדֵלוּ.
וידְּמו – מן נדם, ועל כן דל״ת נדגשת, וחבירו: נדמו נאות השלום (ירמיהו כ״ה:ל״ז).
לי שמעו ויחלו – דגשות הלמ״ד בעבור האתנח והוא מבנין הדגוש ולולי החי״ת היה דגש.
וידמו למו עצתי – שרשו דמם.
ויִחֵלּו – משקלו ודבֵרו, היו״ד שרש, ודגשות הלמ״ד בעבור האתנח וכן הצר״י בח׳, ויחלו כמטר לי כמוהו בסמוך בשקל ודברו.
ויחלו – מן יחל ישראל (תהלים ק״ל:ז׳), והדגש בעבור ההפסק, ומשקלו ודברו (שופטים י״ט:ל׳).
וידמו – מן דממה.
לְמו – בשוא מלת שירות ולָמו בקמץ להם.
וידמו – ויחרישו בעבור עצתי.
לי שמעו ויחלו – אשר שמעו לי, יחלו אלי וידמו לעצתי.
ויחלו – וימתינו ויקוו.
וידמו – וישתקו.
[לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וגו׳], וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ. מצפים שאני אהיה אחרון לדבר1, ולחתום הדבר על פי עצתי: אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם על דברי עצתם, ולֹא יַאֲמִינוּ שיוכלו להעמיד דבריהם, וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן לשים דופי בעצתי: אֶבֲחַר דַּרְכָּם. עצתי תקום אצלם: [וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד] כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם. שיקוו להשיג חפצם ולהמלט מצרתם בעצתי:
1. ׳מלקוש׳ הוא הגשם המאחר, וראה עד״ז לעיל.
ויחלו – בדגש הלמ״ד לתפארת מכלול שקל פעל ורד״ק היה קורא ויחלו שכן כתוב בשרשים שרש יחל ונחה פ״א הפעל והוסב החיר״ק בוא״ו כמנהג אותיות השמות עם היו״ד ברוב עד כאן לשונו ותמה אני מאד מזה שבכל הספרים שלפני אחרונים וקדמונים הוא״ו בשוא והיו״ד בחירק וכן בחילופים שבין בן אשר ובן נפתלי גירסת ספרים שלנו כב״א וגירסת רד״ק כב״נ וכן בספר קדמון מטוליטולא כתוב בפסוק ויחלו ומבחוץ ב״נ ויחלו.
וידמו – ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י׳:ג׳).
למו עצתי – אל עצתי.
לי שמעו – כ״כ חזקה ידי עליהם עד אשר שמעו לי לכל אמרי וטרם דברי היו מייחלים ומתאוים שאדבר דברי.
וידמו – והמה שתקו אל עצתי ולא ערבה לבם להשיב אמרים עליה.
לי – ובאר הסימנים שבם יוכר שלא היה הכנעתם לפניו מפני היראה, רק מפני האהבה ורוממות מעלתו, וזה מצד ארבעה סימנים,
• א) שהנכנע מפני היראה לא ישתדל שהשר יצוהו ויפקידהו, רק שומע לפקודתו מפני ההכרח לבד, אבל הם לי שמעו ויחלו שהיו מקוים לשמוע דברי, וידמו למו עצתי שהיו באים עליו ומבקשים עצתו,
• ב) שהנכנע מפני היראה אם יוכל לשנות את דבריו בסתר ישנה אותם, אבל הם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) אַחֲרֵ֣י דְ֭⁠בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֝⁠עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥⁠ף מִלָּ⁠תִֽי׃
After my words they did not speak again; and my speech dropped upon them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בָּתַר פִּתְגָמָי לָא יְתַנוּן וַעֲלֵיהוֹן תִּשְׁפַּר מִלָתִי.
ובעד כלאמי לא ית׳נון, ועליהם ידר כלאמי.
אחרי, ואחרי דברי אינם חוזרים ועליהם יטפו דברי. כלומר שלא היה מי שיחלוק על דברי או ינסה לחשוב אחרת, אלא כולם מקבלים כל מוצא שפתי.
תטוף מלתי – לשון נבואה, וכן: לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז) כלומר כנבואה היה דברי.
my speech would drip Heb. תטף. This is an expression of prophecy. Similarly, "and do not prophesy (תטיף) concerning the house of Isaac" (Amos 7:16). That is to say that my word was like prophecy.
ועלימו תטף מילתי – פתרונו: עלימו תמתק מלתי, כמו: נופת תטפנה (שיר השירים ד׳:י״א).
לא ישנו – לא היו שונין, והוא מן פעל של ה״י של שַנָה. מן: ראה – יראו, בנה – יבנו, קנה – יקנו, שנה – ישנו.
תטוף מלתיעליהם היתה נוטפת מלתי ומתקיימת ומקיימין אותה, כלשון: תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב:ב׳).
לא ישנו – מן פעם שנית הוא.
ועלימו תטף – תזל כטל.
תטף מלתי – מן נטפי מים, כמו תזל מלתי.
ישנו – מן ישנא הכתם הטוב (איכה ד׳:א׳).
תטוף – מן יטפו ההרים עסיס (יואל ד׳:י״ח) ופי׳ תזל.
לא ישנו – פועל עומד ופי׳ לא ישתנו מדברי רק יקבלוהו ולא נכון להיות ישנו מן שנית כי מי שעונה לא יקרא שונה עד שידבר פעם אחרת.
תטף – כטעם תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב:ב׳).
ועלימו תטף מלתי – מן ולא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז). ואולי כולם מן נטפי מים (איוב ל״ו:כ״ז). אך שמים נטפו (שופטים ה׳:ד׳, תהלים ס״ח:ט׳), כדרך יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב:ב׳).
לא ישנו – לא ישתדלו לקחת עצה אחרת.
תטוף מלתי – תזל אמרתי והטעם שישאלו קצתם לקצת מה אמר איוב ויאמרו קצתם לקצת מאמרי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ישנו – מלשון שנוי.
תטוף – ענין הזלה והוא מושאל לדבור וכן אל תטיפו יטיפון (מיכה ב׳:ו׳).
אחרי דברי – אחר שדברתי את דברי לא השתדלו לקחת עצה פעם שנית אל הדבר ההיא.
ועלימו – אמרי פי היה מדובר ביניהם כי יספרום זה לזה על כי למאד יחבבו אמרי.
אחרי דברי לא ישנו:
• ג) שהנכנע מפני היראה לא יעשה רק הציווי המוכרחת לא שישים לב לאיכות הצווי ונוסחה לשמור מלותיה המוסריים ומליצותיה הממשיכים את הלב, כי לבו רחוק מן הדבר, אבל הם גם עת עלימו תטוף מלתי להגיד להם דברי מוסר וחכמה, אז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) וְ⁠יִחֲל֣וּ כַמָּ⁠טָ֣ר לִ֑י⁠ ⁠וּ֝פִיהֶ֗ם פָּעֲר֥וּ לְ⁠מַלְקֽוֹשׁ׃
And they waited for me as for the rain; and they opened their mouth wide as for the latter rain.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאוֹרִיכוּ הֵיךְ מִטְרָא לְוָתִי וְהֵיךְ אֲרִיסַיָא דְפוּמְהוֹן פְּתַחוּ לְמַלְקוֹשָׁא.
וירג׳וני כאלמטר, וכאנהם פערו אפואהם לאללקיס.
ויחלו, ויצפו לי כמטר וכאלו הם פערו פיהם למלקוש. מטר ומלקוש מלים שונות לענין אחד. ותרגם ויחלו ״רגא״ צפיה וקווי. ולעיל כא תרגם ״צבר״ יחול שתיקה וסבילה.
למלקוש – לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי.
after a long time After a long time they would speak, because most of their time was spent in silence, for they were anxiously waiting to hear my words.
ויחלו – וימתינו, כמו: יחל ישראל (תהלים קל״א:ג׳). היו ממתינין ומייחלין לי, כצריכי מטר המחכין ואומרים: מתי תרד מטר.
ופיהם פערו למלקוש – מילה כפולה, שהיו פוערין ופותחין פיהם לשאול דבריי, כשואלי מטר ומלקוש.
מלקוש – לשון מטר הוא, כמו: יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
ויחלו כמטר לי – היו ממתינים ומייחלים לי, כצריכי מטר המחכים ואומרים מתי תרד מטר, לשון: יערף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳).
ופיהם פערו – מלה כפולה, שהיו פוערים ופותחים פיהם לשאול דבריי, כשואלי מטר ומלקוש.
למלקוש – לשון מטר, כמו: יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
ויחלו – מן יחל ישראל (תהלים ק״ל:ז׳).
ויחלו כמטר לי – ויפעלו.
פערו למלקוש – כמו למלקושי.
ופיהם פערו – לדברו, כמו למלקוש.
פערו – פתחו.
למלקוש – הוא המטר האחרון.
כמטר, למלקוש – כי הם מועילים לצמחים כן יועיל להם דברי, ומלקוש הוא המטר האחרון.
ופיהם פערו למלקוש – ופיהם פתחו לשאול עצתי כמו שיקוה אדם למלקוש ויבקשנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

פערו – פתחו כמו פערו עלי בפיהם (איוב ט״ז:י׳).
למלקוש – ענין איחור וכן וכרם רשע ילקשו (איוב כ״ד:ו׳) וכן יקרא גשם המאוחר מלקוש.
ויחלו – היו מייחלים ומקוים לשמוע אמרי כאשר יקוו אנשים למטר השמים ולאחר זמן באיחור רב פתחו פיהם לדבר דבריהם כי המתינו עד אשר אדבר אני כל דברי תחילה.
ויחלו כמטר לי – כמו שהצמחים שואפים למטר שהוא חייהם, וגם אם חזרתי שנית להוכיחם היו דומים כצמחים אשר פיהם פערו למלקוש לקבל בצמאון גם המטר היורד באחרונה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כד) אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַאֲמִ֑ינוּ וְ⁠א֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּ⁠ילֽוּן׃
If I laughed on them, they did not believe it; and the light of my face they did not cast down.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶגְחַךְ אַמְטוּלְהוֹן וְלָא יְהֵמְנוּן וּקְלַסְתּוֹר אַפַּי לָא אִסְתַּכְּלוּן.
ואן צ׳חכת מקאבלתהם לא יומנו בי, ונור וג׳הי לא יוקעון.
אשחק, ואם שחקתי כנגדם לא יאמינו לי ואור פני לא יפילון. נראה ענינו כאשר אני מראה פנים שוחקות לאחד מהם ומקרבו לא יאמין שזכה לכך, כפי שקורה כאשר מלך מטה חסד למי שהוא. ופירש כאן אור פני כפשוטה, אך בפירושו לתהלים ד ז כתב שפעמים השפה משתמשת באור פנים לאימה ולכעס כמו שאמר איוב ואור פני לא יפילון.
לא יאמינו – שאני משחק עמהם מפני חשיבותי.
ואור פני לא יפילון – היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי.
they would not believe it that I was jesting with them, because of my esteem[ed position].
and they would not cast down the light of my countenance They were afraid to get near me and to become familiar with me.
ואור פני לא יפילון – בנוהג שבעולם כשאדם יפה יושב בין אנשים ובני אדם מסתכלין ביופיו, מחר בא יפה ממנו ויושב ביניהן מניחין את הראשון ומסתכלין בשיני, נמצא השיני מפיל אור פניו של ראשון. וכן כל שני חפצים,⁠א הנאה מחבירו מפיל פני חבירו, אבל אני כשהייתי יושב ביניהן לא היה אדם נכנס שיפיל אור פני, שהייתי נאה מכולן.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט: ״ומסתכלים בשיני... שני חפצים״.
אשחק עליהםא – כשהייתי שוחק ומטייל עמהם לא היו מאמינים מפני רוב חשיבות שבי.
ואור פני לא יפילון – לא הכעיסוני לשנות זיו פניי.
א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: אלהם.
ואור פני לא יפילון – ידוע כי השחוק יסיר אור פני המושל, ואני הייתי משחק, והם מרוב פחדם לא היו מאמינים כי אשחק ולא יפילו אור פני.
לא יאמינו – מיראתם אותי שאשחק אליהם ואור פני שהייתי מביט אליהם בפנים יפים ומאירים לא יפילון – לא היו מביישים אותי כי המתבייש יפלו פניו.
ויש אומ׳ כי השחוק מפיל אור פני המושל והם לא יפילוהו בשוחקו אליהם.
אשחק אליהם לא יאמינו – מרוב מורא לא יאמינו כי להם אשחק.
ואור פני לא יפילון – כאשר יפול אור פני המשחק בעיני רואיו.
לא יפילון – לא יחסרו אור פני ר״ל שלא יקלו בי מפני שחקי אליהם ולא תסו׳ יראתי מעל פניהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

יפילון – ענין גרעון ופחיתות כמו נופל אנכי מכם (איוב י״ב:ג׳).
אשחק – כאשר הייתי משחק אליהם לא האמינו בעצמם שאני שוחק אליהם כי היה הדבר זר להם לגודל חשיבותי.
ואור פני – ועם כי שחקתי אליהם עם כ״ז לא היו מגרעין ומחסרין זוהר פני להגיס דעתם עמדי להקל בכבודי להכות מאור פני.
אשחק:
• ד) שגם בעת שאשחק אליהם להראות להם פנים שוחקות, לא יאמינו ולא יפילו אור פני, שבכ״ז היו עומדים ביראה כאלו איני שוחק כלל, ואור פני היה מפיל עליהם יראת הרוממות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) אֶ֥בְ⁠חַ֣רא דַּרְכָּם֮ וְ⁠אֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁב וְ֭⁠אֶשְׁכּוֹן כְּ⁠מֶ֣לֶךְ בַּגְּ⁠ד֑וּד⁠ ⁠כַּאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְ⁠נַחֵֽם׃
I chose out their way, and sat as chief, and dwelt as a king in the army, as one that comforts the mourners.
א. אֶ֥בְחַ֣ר א=אֶ֥בֲחַ֣ר (חטף)
ב. רֹ֥֫אשׁ א=רֹ֥אשׁ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶבְחַר אוֹרְחֵהוֹן וְאֵתֵיב בְּרֵישֵׁיהוֹן הֵיךְ חֲתָנָא וְאֶשְׁרֵי כְמַלְכָּא בְּחֵילָא הֵיךְ כְּמַן דַאֲבֵילִין מְנַחֵם:
אבחר דרכם ואשב ראש – שהיה מושיב דיינים והיה אומר לכל אחד ואחד דרכו ויושב בראש כלם כמלך. ד״א כשהיתה ההלכה והמעשה מכוונים לפני הייתי מוציאה והמעשה שהיה קהה לי הייתי שואלו ומבארו.
ואשכון כמלך בגדוד – בשעה שהייתי מרשיע לרשע הייתי יושב ואוכלוסין עומדים לפני ואפילו היה מבקש הרשע שלא לקיים את הדין מיראת הגדוד שעומדים לפני היה מתירא ומקיים את הדין.
כאשר אבלים ינחם – ואם היה יצר הרע בא להטעותי שלא לילך ולנחם אבלים לומר שאני אדם גדול לא הייתי שומע שהייתי אומר אין אני טוב מבוראי שמנחם ישראל שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם.
אבחר דרכם ואשב ראש – א״ר אבהו מנין לאבל שמסב בראש שנאמר ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם, ינחם אחרים משמע, א״ר נחמן בר יצחק ינחם כתיב, מר זוטרא אמר מהכא וסר מרזח סרוחים מר וזח נעשה ראש לסרוחים.
וכנת אכ׳תאר מן טרקהם מא אג׳לס פיה ראסא, ואסכן בינהם כאלמלך פי כראדיסה, והם בין ידי כמן יעאזי אלחזנא.
אכחד, והייתי בוחר מדרכיהם מקום שאשב בו בראש ואשכון ביניהם כמלך בגדודיו והם לפני כמי שמנחם את האבלים. כלומר שאני בראשם כמלך שאין גדודיו פוצים פה לפניו ומצפים לפקודותיו. וכמו שהבאים לנחם את האבל יושבים לפניו ואינם רשאים לפתוח פיהם עד שיתחיל הוא כדאיתא במועד קטן כח ב.
אבחר דרכם – כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה.
ואשב ראש – אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים.
I would choose their way All their ways and their counsel I would choose for them, for they would ask me, "Which way shall we go and what shall we do?⁠"
and sit at the head if they were reclining at a banquet, I would recline at the head of the diners.
אבחר דרכם – וכל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם, שהיו שואלין לי אי זה דרך נלך ומה נעשה.
ואשב ראש – אם היינו מסובין, אני הייתי מיסב בראש המסובין.
כאשר אבלים ינחם – שכן דרך שגדול החבורה מנחם את האבל.
כאשר אבלים ינחם – כמנחם אבלים היושב למעלה והאבלים {י}⁠ושבים למטה.
אבחר דרכם – למעלה מדרכם, כחכם שינחם אבלים. ולמה יראו לי עתה כח ידיהם והם חסרי כח.
ואשכן כמלך – שלא היו מדברים לפני שלא ברשותי, כמו החיל לפני המלך. והם לפני כמו האבלים ינחם שלא ידבר עד שיפתח האבל פיו ויחל לדבר.
ואשכון כמלך בגדוד – כבר פרשתיו בענין וישבו אתו לארץ.
אבחר דרכם – הראוי להם והטעם העצה הנכונה.
ואשב – על כסאי ראש להם, ואשכון ביניהם כמלך שגדודו סביבותיו.
כאשר אבלים ינחם – כי הם שומעים התנחומות כן היו שומעים לי.
ואני אבחר – הדרך אשר ילכו בה, ולא הם.
כאשר אבלים ינחם – כי הוא ידבר והאבלים יעמדו חפויי ראש ויחרישו, וכן היו מפני מוראי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

כאשר אבלים ינחם – שילהי מסכת משקין אמר רבי אבהו מנין לאבל שמסב בראש שנאמר אבחר דרכם וגו׳ כאשר אבלים ינחם ופריכנן ינחם אחרים משמע אמר רב נחמן בר יצחק ינחם כתיב כלו׳ ק׳ ביה ינחם בחירק היו״ד דיש אם למסורת והאבל הוא מתנחם כן פי׳ נימוקי יוסף ועיין לשון רש״י ותוספות והריטב״א סוף פ׳ מציאת האשה בע״י. ובישעיה סימן (מ״ב) [מ״ג] על שלחתי בבלה הארכתי בענין זה עיין שם.
אבחר – אני הייתי בוחר דרכם אשר ילכו בה וישבתי בראש כולם ושכנתי ביניהם במקום המעולה כאשר ישכון המלך בתוך הגדוד.
כאשר אבלים ינחם – הייתי להם כאיש אשר ינחם את האבלי׳ ר״ל כמו שכולם יתנו לב לשמוע דברי המנחם להסיר מעליהם את היגון כן כולם נתנו לב לשמוע אמרי וחוזר לראשית אמריו לומר בעבור גודל חזקת היד כזה הבאה מיושר לכת ומחיבה יתירה הנה חשבתי שהיא תחליף כבודי לתת לי כבוד חדש בכל פעם.
אבחר – עד שלא הוצרכתי כלל להבדל מדרכי העם ומנהגיהם כאשר יעשו השרים כדי להפיל יראתם על העם, רק בחרתי דרכם להתנהג כאחד העם, ובכ״ז אשב ראש תמיד, עד שהייתי דומה מצד אחד כמלך בגדוד המושל ופוקד, ומצד אחר הייתי דומה כאשר אבלים ינחם, שהוא יושב ג״כ בראש לא מצד השררה רק מצד שהוא מטיף דברי מוסר ותנחומין ודברי לקח טוב:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144