וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ
וַאֲמַר פַּרְעֹה לְעַבְדּוֹהִי הֲנַשְׁכַּח כְּדֵין גְּבַר דְּרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם ה׳ בֵּיהּ.
הֲנִמְצָא – מבניין פָּעל או נפעל?
א. ניתן לפרש תמיהת ״הֲנִמְצָא כזה?״ בשתי דרכים: [א] ״האם אי פעם היה נמצא איש כזה?״ ולפי זה הֲנִמְצָא הוא נפעל נסתר, עבר (או בהווה במשמע: האם מצוי איש כזה?); [ב] ״האם אנחנו נמצא (= מסוגלים למצוא) איש כזה?״, ולדרך זאת הֲנִמְצָא הוא מבניין פָּעל, עתיד, מדברים.1
רש״י מכריע כאופן השני בהסתמך על התרגום: ״הנמצא כזה – הֲנַשְׁכַּח כְּדֵין, אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו?״. כלומר תרגום הֲנַשְׁכַּח כְּדֵין מוכיח שאונקלוס פירשו מבניין פָּעל ובלשון רבים: אילו סבר שהוא יחיד ומבניין נפעל היה לו לתרגם בפועל סביל ״הֲאִשְׁתַּכַּח כְּדֵין״ (עבר) או ״הֲמִשְׁתַּכַּח כְּדֵין״ (הווה).2 והטעם שאונקלוס פירש הֲנִמְצָא, ״הֲנַשְׁכַּח כְּדֵין״, בלשון רבים נתבאר יפה ברמב״ן:
וטעם הנמצא כזה – בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצרים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו כי רוח אלהים בו.
כלומר, מאחר שפרעה עומד למנות איש צעיר, מה גם עברי ״משנואי נפש המצרים״, אין הוא יכול להלל אותו ולומר ״הֲנִמְצָא כזה?״ במשמע ״האם מצוי איש כזה?״, כי דבר זה לא יתקבל על ידי עבדיו. אבל אם יאמר ״הנמצא כזה״ בלשון רבים ובבניין קל, אין משמעו שאין כמוהו, אלא שקשה לנו למצאו במהירות הדרושה. ועוד, באמצעות דיבורו בלשון רבים מציג פרעה עצמו כמי שאינו מבטא את רצונו אלא את רצון עבדיו (אשר כמובן לא שאל את פיהם).3
ב. לכבוד יוסף תרגם ״איש אשר
רוח אלהים בו״ – ״גְּבַר
דְּרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם ה׳ בֵּיה״ מן הטעם שנתבאר לעיל ״
במחזה״
(בראשית טו א) ״
בִּנְבוּאָה״.
ביאור הגרי״ז על פי ת״א
ג. על פי התרגום פירש הגרי״ז את הפסוק הבא ״אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ״ שלכאורה אינו מובן:
אמר פרעה אל עבדיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ ות״א: גְּבַר
דְּרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם ה׳ בֵּיהּ. וא״כ הלא באמת אין ראיה מזה שידע הפתרון שהוא נבון וחכם, כיון שלא ידע זאת מדעתו וחכמתו רק בנבואה מאת ה׳. אבל אחרי שה׳ הודיע אותך כל זאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, דהרי זהו מתנאי הנבואה שאינה שורה רק על חכם גבור ועשיר
(נדרים לח ע״א), וא״כ כיון שסוף סוף נביא אתה – אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.
41. שתי הדעות הובאו בראב״ע מבלי שיכריע ביניהן: ״הנמצא כזה – בנין נפעל, והוא פועל עבר, כאומר הנמצא בעולם כזה. ויתכן להיות הנו״ן סימן המדברים, הנמצא אנחנו כזה, דברי פרעה אל עבדיו״. כעין זה, קל או נפעל, ראה לעיל ״ונתנה לך״
(בראשית כט יז).
2. ומה שהכריח את רש״י לקבל את ת״א, שאם כראב״ע והכוונה בשאלת פרעה היא לשלול את מציאותו של חכם כזה, היה לו לומר ״היש״ (רוו״ה ב״הבנת המקרא״, וראה גם רא״ם ולבוש האורה בדרך שונה).
3. נ׳ ליבוביץ, ״הוראת פרשני התורה – בראשית״, ירושלים תשס״ג, עמ׳ 214.
4. חידושי מרן רי״ז הלוי על התורה, ירושלים תשכ״ג (ומחדש בתוך ״חידושי מרן הגרי״ז הלוי החדשות על תנ״ך ואגדה מפי השמועה״, ירושלים תשמ״ו, סימן סח).