עולות אחריהן – למעלה (פסוק ג׳) הוסיף ״מן היאור״ מטעם שפירשנו, להודיענו שגם בשבע שנות הרעב היה היאור עולה ומשקה את הארץ כדרכו. אבל פרעה שנעלם ממנו הפתרון לא חשש להגיד זאת ליוסף, כי מובן מאליו.
דלות – [רש״י] תרגמו ״כחושות״. ואם כדבריהם איך אומר אחריו ״ורקות בשר״ ושתיהן ענין אחד? ולדעתי, ״דלות״ חסרון הבריאות. וכן ״מדוע אתה ככה דל בן המלך״1 כי אמנון היה חולה אהבה. כי ראה הפרות האלו כמו חולות, כפופות, וכאין כח בהם ללכת.
ורעות תאר מאד – כמו שראה הראשונות ״יפות מראה״ סימן על הברכה והשובע, ראה השניות המורות על הרעב שהן ״רעות תאר״. וכבר אמרנו שאין מליצת ״יפות תאר״ נאותה על תוארי הבהמה וקומתה, ורק בחלום הראוהו תמונות כאלה. וכן הוא לענין ״רעות תאר״ שלא תֵאָמֵר על הבהמה ורק בחלום הראוהו זאת לסימן על פלא הרעב והפלגתו. והוסיף [פרעה] מלת ״מאד״ ולא אמר כן אצל ״יפות תאר״, לפי דמלת ״מאד״ יורה גם על הקצה האחרון שאפשר להיות בדבר ההוא. וזה יתכן לומר בפרות הרעות כי בשני הרעב לא היה חריש וקציר ולא צמחה אפילו שבולת אחת, וזהו תכלית הרעב שאפשר להיות. אבל בפרות הטובות אעפ״י שתאמר שעשת הארץ תבואתה על מספר שנים, אין גבול בטובה. כי אם חפץ השם יתן כפלים וכפלי כפלים כהנה.2
ורקות בשר – שרשו ״רק״, שהוא על האפס אם לא נשאר דבר. ואמר ״וכדים רקים״.3 וכן הפרות הרעות הראוהו שאין עליהן בשר כלל, רק עצמות ועור. וזה רע ממלת ״רעות״, ולא תוציא האדמה בשנות הרעב שום דבר לאכלה.
לא ראיתי כהנה... לרוע – בפרות הטובות לא אמר ״לא ראיתי כהנה״ וגו׳. ולפי שפרות בריאות בשר שראה תמצאנה לפעמים מעטות, בריאות בשר בהפלגה, כאותן שראה, ואם אלו היו יפות תאר להיות רמז לְהַשָׂבָע שיהיה בדרך פלא, לא חשש לזה. אבל הפרות הרעות לא ראה מלפנים כהנה ״רקות בשר״ אפילו בגלילות שאין המזון טוב ויש בה לפעמים מקצת פרות כחושות ודלות בשר, לא ראה גם אחת ״כהנה״, וזהו שהוסיף ״בכל ארץ מצרים״, וכאומר נפלא זאת בעיני לראות תמונה בחלום שלא ראיתי ולא דמיתי מעולם.
{וכותב התורה שידע פתרון החלום הוסיף ״ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור״ להורות שתהיה עמידה וקיום לארץ בשנות הרעב ע״י שנות השובע. אבל רואה החלום שלא ידע מזה דבר לא חשש להודיע הפרט הזה ליוסף, כי מסיפורו ״ותאכלנה הפרות״ וגו׳ ידענו שעמדו קרוב לפרות הראשונות}.
1. שמו״ב יג, ד.
2. כלומר ברעב יש גבול של אפיסה מוחלטת. אבל בטובה אין לדבר שיעור, כי תמיד אפשר שיוסיף ה׳ עוד ועוד.
3. שופטים ז, טז.