בְּרַם יָת שִׁבְטָא דְּלֵוִי לָא תִמְנֵי וְיָת חוּשְׁבָּנְהוֹן לָא תְקַבֵּיל בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
(מט) אַ֣ךְ אֶת־מַטֵּ֤ה לֵוִי֙ לֹ֣א תִפְקֹ֔ד וְאֶת־רֹאשָׁ֖ם לֹ֣א תִשָּׂ֑א בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
"Only the tribe of Levi you shall not number, neither shall you take a census of them among the Children of Israel;
Only the tribe of Levi you shalt not number, nor take the account of them among the sons of Israel.
בְּתוֹכָם – בֵּינֵיהוֹן, בְּתוֹךְ – בְּגוֹ
המילה ״בְּתוֹכָם״ מתורגמת בכל התורה ״בֵּינֵיהוֹן״ כמו ״לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם״ (פס׳ מז) ״לָא אִתְמְנִיאוּ בֵּינֵיהוֹן״. לעומתה ״בְּתוֹךְ״ מתורגמת באופנים שונים: בְּגוֹ, בֵּין, בִּמְצִיעוּת – כמו בפסוקנו ״בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – ״בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. ההבחנה ביניהם נתבארה בפס׳ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם״ (בראשית א ו) ״יְהֵי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָּא״.
לחודא ית שבטה דלוי לא תסכום וית ריש סכומיהון לא תקבלב בגו בני ישראל.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחוד״) גם נוסח חילופי: ״להוד״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ריש סכומיהון לא תקבל״) גם נוסח חילופי: ״ראשיהון לא תק׳ ״.
Nevertheless, the tribe of Levi you shalt not number, nor take their sum among the children of Israel:
אך את מטה לוי – 1לא נמנו הלוים בכלל ישראל, למה שהם לגיון מלך, לכך מנאם לבד.
דבר אחר: לפי שכל המנויים צפוי לפני הקב״ה שעתידים למות במדבר, ומשבט לוי לא מת אחד, לפיכך לא רצה הקב״ה שימנו הלוים עם ישראל.
1. לא נמנו הלוים בכל ישראל, למה שהם לגיון מלך. מובא ברש״י על התורה, וגם דבר אחר: לפי שכל המוניים מובא ברש״י שם.
אך את מטה לוי לא תפקד וגומ׳ – כדיי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו.
דבר אחר: צפה הקב״ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר. אמר: אל יהו אילו בכלל, לפי שהן שלי, שלא טעו בעגל.
אך את מטה לוי לא תפקד ONLY YOU SHALL NOT NUMBER THE TRIBE OF LEVI – The legion of the King is worthy to be numbered by itself (cf. Tanchuma Bemidbar 15).
Another explanation is: The Holy One, blessed be He, foresaw that a decree would once be made against all those that had been numbered from twenty years and upwards, viz., that they should die in the wilderness (Bemidbar 14:29). He therefore said: Let these (the Levites) not be included among those now counted, in which case they must die, because they are Mine, since they did not sin by worshipping the golden calf (cf. Bemidbar Rabbah 3:7; Bava Batra 121b).
פס׳: אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל – אבל אתה נושא את שמותם לגדולה אחרת לצורך המשכן:
אך את מטה לוי – פירוש: לא התפקדו, כי השם צוה כן.
ואת ראשם לא תשא – כללם, כאשר פירשתי (ראב״ע שמות פירוש ראשון ל׳:י״ב).
HOWBEIT THE TRIBE OF LEVI THOU SHALT NOT NUMBER. This explains were not numbered (v. 47),1 that the Levites were not numbered because this is what God commanded.
NEITHER SHALT THOU TAKE THE SUM OF THEM. Their total number, as I have explained.2
1. Otherwise, why inform us once again that the Levites were not counted.
2. Scriptures reads, ve-et rosham lo tissa (neither shalt thou take the sum of them). This literally means neither shalt thou lift up their heads. Ibn Ezra earlier noted that to lift up the head means to write the total sum at the top of a page. See Ibn Ezra's comment on verse 2.
ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל – שהרי אין מנינם שוה שאלו נמנין מבן עשרים שנה ומעלה והלויים מבן חודש ומבן שלושים שנה כמו שמפרש בפרשה זו ובפרשת נשא.1
דבר אחר: לפי שאין מהם יוצא צבא אלא השומרים וחונים סביב למשכן כדרך שיושב על הכלים.2
1. שאוב מר״י בכור שור במדבר א׳:מ״ז.
2. בדומה ברשב״ם במדבר א׳:מ״ז ובאבן עזרא במדבר א׳:נ׳
ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל, "and you are not tonumber them as part of the Children of Israel." The reason was that the criteria for counting the Levites were not the same as the ones applied to the other (12) tribes. The Levites were counted from age thirty days in this portion, (3,14), on the one hand, and again from the age of 3050 (in chapter 4,47.) A different interpretation: seeing that none of them would serve in the army, but they would only perform duties as security guards for the holy objects, a different yardstick was applied to them.
אך את מטה לוי לא תפקוד – פרש״י כדאי הוא לגיון מלך להיות נמנה לבדו ד״א צפה הקב״ה שעתידה לעמוד גזרה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר אמ׳ לא יהיו אלו בכלל לפי שהם שלי שלא טעו בעגל.
ד״א: את מטה לוי לא תפקוד – לפי שפקדת המשכן עליהם לפיכך לא יצאו בצבא ואני אומ׳ לפי שהיו שומרי הכלים כמו שמפרש ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו כדרך יושבים על הכלים. כך פר״מ מקוצי.
אך את מטה לוי לא תפקוד וגו׳ – להוציאם מן הגזרה לפי שצפה הקב״ה שעתידין ישראל להכעיס לפניו ולגזור עליהם במדבר הזה יפלו פגריכם לפיכך לא רצה הקב״ה למנותם עם ישראל.
אך את מטה לוי לא תפקוד, "but do not count the tribe of Levi;" this verse excludes the tribe of Levi from the decree of requiring atonement for the sin of dying in the desert which was a decree that was going to be imposed on the males who had been adults at the time of the Exodus after the spies came back declaring that the people could not conquer the Land of Canaan. (Numbers 14,29) Seeing that would be so, G–d did not even want to count them here with the other tribes of Israel.
אך את מטה לוי לא תפקוד – להוציאם מן הגזירה אמר כן לפי שצפה הקב״ה שעתידין ישראל להכעיס לפניו ולומר להם במדבר הזה יפלו פגריכם לפי׳ לא רצה הקב״ה למנותם עם יש׳ לפי שהם לגיון שלו שנא׳ והיו לי הלוים וכל מי שמקריב עצמו מעט מקרבין לו הרבה הן קרבו כשאמר להם משה מי לה׳ אלי לפי׳ הקריבם הקב״ה הרבה ואומר איני מאמין קדושת ביתי כי אם להם ולכך נאמר מיד ואתה הפקד את הלוים והלוים למטה אבותם לפי שלא היה מנינם שוה לפי שישראל נמנין מבן עשרים והם נמנים מבן חדש וכו׳ ומבן שלשים כדלקמן.
אך את מטה לוי לא תפקד – אכין ורקין מיעוטין לפי שהארון היה מכלה בהם לכך היה מספרם מעט יותר משאר שבטים.
אך את מטה לוי לא תפקוד – כבר פירשנו ראשונה שזאת המצוה היא מאוחרת בכאן כי הלוים לא נמנו בתוך ישראל כמשפט הראשון וכתבנו שיעור הכתובים לפי פשוטן.
אך את מטה לוי לא תפקוד וגו׳ כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו ד״א צפה הקב״ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר אמר אל יהי׳ אלו בכלל לפי שהם שלי שלא טעו בעגל. ופי׳ להיות נמנה לבדו אינו ר״ל שיהיה הסך של שאר כל השבטים סך אחד לעצמו והסך של שבט לוי סך אחד לעצמו ולא שיכלול גם הסך של שבט לוי עם שאר השבטים בסך אחד שהרי אין המנין של שאר השבטים כמנין שבט לוי שמנין שאר כל השבטים הוא מבן עשרים שנה ומעלה ומנין שבט לוי הוא מבן חדש ומעלה ולא יתכן שיכלול שניהם בסך אחד ואיך אפשר לומר שמפני שהוא לגיון של מלך הוא כדאי וראוי להיות נמנה לבדו דמשמע שלולא זה היה כולל שניהם בסך אחד ועוד מאי האי דקאמר ד״א צפה הקב״ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר אמר אל יהיו אלו בכלל והלא אף על פי שיהיו בסך אחד עמהם כיון שהגזירה היתה לאותן שהיו מבן עשרים שנה ומעלה ואלה לא נמנו רק מבן חדש ומעלה אע״פי שיהיו כלם בסך אחד אין הגזרה שולטת בהם אלא הכי פירושא שמפני דהוא לגיון של מלך אין ראוי שיהיה מנינם מבן כ׳ שנה ומעלה כמנין שאר השבטים ולכן מנה שאר השבטים מבני כ׳ שנה ומעלה ושבט לוי מבן חדש ומעלה שבזה יהיה נבדל שבט לוי משאר השבטים ונהיה שבט לוי מין בפני עצמו ושאר השבטים מין בפני עצמן והשתא אתיא שפיר האי דקאמר ד״א צפה הב״ה כו׳ שאלו היה מנין שבט לוי מבן כ׳ שנה ומעלה כשאר השבטים היו נכלל גם הם בכלל הגזרה אף אם היו השבטים סך לעצמן ושבט לוי סך לעצמו ולפי זה יהיה פי׳ אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל באותו מין שפקדת את ישראל דהיינו מבן כ׳ שנה ומעלה אבל מה שאמר לפי שהם שלי שלא טעו בעגל לא הבינותיו כי היה לו לומר שלא טעו בדברי המרגלים שבעבורם היתה הגזרה.
ושמא י״ל שגם הלוים טעו בדברי המרגלים ועם כל זה לא הענישם מפני שלא טעו בעגל אבל שאר השבטים שטעו בשניהם יחד בדברי המרגלים וגם בעגל נגזרה בהם הגזרה של ארבעים שנה ולא על הלוים וזה שאמר הכתוב תשאו את עונותיכם מ׳ שנה ופרש״י ולא נאמר תשאו את עונכם שתי עונות של עגל ושל תלונות המרגלי׳ שהרי מ׳ שנה עמדו ישר׳ במדבר משיצאו ישראל ממצרים א״כ גם השנה הראשונה בכלל הגזרה היא ואע״פ שקדמה לשלוח המרגלים משמע שמשעשו העגל עלתה גזרה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתן וזה שאמר וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליה׳ חטאת זו אבל הלוים שלא חטאו בעגל ולא עלתה גזרה זו במחשב׳ עליה׳ אין לגזור עליה׳ עכשיו בעבור עון התלונה לבדה לפיכך תלה הדבר בעגל ואמר לפי שהם שלי שלא טעו בעגל:
אך את מטה לוי – אף על פי שאמרתי ״שאו את ראש כל עדת בני ישראל״ (במדבר א׳:ב׳), והלויים מכללם להיות נמנים גם הם, מכל מקום הם נבדלים משאר עם ישראל. ראשונה: בענין המנין, שלא יהיה מספר אישיהם ולא סכום כולם עם השאר.
לא תפקד – לא יהיה מספר אישיהם מבן כ׳ ולמעלה כמו שהיה מספר שאר העם.
ואת ראשם לא תשא – כשתעשה סכום כל פקודי השבטים לא יכנס בו סכום שבט לוי.
אך את מטה לוי, even though I had said “count all the heads of the community of Israel,” (verse 2) and it was understood that the Levites were included in this, they are distinct from the other tribes in that they will be counted separately, according to different criteria, such as different age groups, and when you compute the total number of people in the general census their number will not be included.
כדאי הוא לגיון של מלך וכו׳. אין רוצה ליתן טעם למה נמנו הלוים מבן חודש (להלן ג, טו) ולא מבן כ׳ שנה כמו ישראל, דזה בודאי לא קשה, כי טעמא שנמנו מבן חודש שאז נקרא ״שומרי משמרת הקודש״. וגם לא בא ליתן טעם למה לא נמנו עם ישראל בפעם אחד, ולמה נמנו לעצמם, שזה לא יתורץ בפירוש דבר אחר. אבל הפירוש כך הוא; אף על גב שהלוים נמנו מבן חודש בשביל שומרי משמרת, הוי להו להיות נמנים גם כן מבן כ׳ שנה כמו שנמנו ישראל מבן כ׳ שנה, שהרי בכלל ישראל הם. שהרי הלוים גם כן נמנים מבן ל׳ [שנה] ולמעלה (להלן ד, ג), אף על גם שנמנים מבן חודש גם כן. ולפיכך תירץ ש׳כדאי לגיון המלך שנמנה לבדו׳, פירוש, מאחר שהם לגיון המלך נמנים הם לבד, דהיינו שומרי משמרת הקודש מבן חודש, ולא נמנו עם ישראל מבן כ׳ שנה כלל, שהוא מספר ישראל. ׳אל יהיו אלו בכלל׳ פירוש, אף על גב שנגזרה עליהם מיתה מבני כ׳ (להלן יד, כט), מכל מקום מאחר שלא נמנו הלוים מבני כ׳, לא היתה הגזירה עליהם כלל:
אך את מטה לוי לא תפקוד וגו׳ – אם לא יפקוד אותם פשיטא שלא יקבל סכום מנינם מה ת״ל ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל ומה היה המקרא חסר באמרו אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל. ולפי מה שפירש״י בסמוך שהיה המנין על פי ה׳ כי השכינה מקדמת לפניו ובת קול יוצא מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל, נוכל לומר שבתוך בני ישראל האמור אינו מוסב כ״א על ואת ראשם לא תשא. כאילו אמר אך את מטה לוי לא תפקוד כלל אפילו שלא בתוך בני ישראל וכל אך למעט בא, כך בא למעט ולומר דווקא אתה לא תפקוד אותם לבדך אבל בצירוף השכינה והבת קול תפקדם לכך נאמר פקוד את בני לוי. היינו ע״י השכינה אבל אתה לבד לא תפקדם, ומדסמך לזה ציווי ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות נראין הדברים שבכ״מ שהזכיר שאו, נשא, כי תשא, הכל הוא לשון מעלה ונשיאות ראש הנראה בנספרים ביתר שאת על זולתם כי כל דבר חשוב וספון יש לו מספר.
ובזה ראיתי לתרץ הרבה שינויים, כי בישראל נאמרו ב׳ הלשונות שאו את ראש ואח״כ אמר תפקדו אותם לצבאותם, ובלוים לא הזכיר כ״א לשון פקידה פקוד את בני לוי. ובבכורות חזר והזכיר שניהם פקוד כל בכור וג׳ ושא את מספר שמותם. ואצל בני קהת וגרשון הזכיר לשון נשא ולא אצל מררי, וזה לפי שהפקידה היינו המספר ושאו היינו לשון נשיאות המעלה אשר ישראל היו צריכין לזה להראות חיבתן נגד כל האומות שנמשלו לקש שאין לו מספר, אבל הלוים אין צורך להם להראות התנשאותם ע״י המספר כי בלאו הכי יש להם נשיאת ראש במה שעשאם הקב״ה פקידים על ביתו הקדוש לכך אמר אחר ואת ראשם לא תשא וגו׳. ואתה הפקד את הלוים לומר לך שמצד שנעשו פקידים יש להם נשיאות זולת המספר שבתוך בני ישראל כי לגיון מלך המה וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה׳, אבל הבכורים שנפסלו מן העבודה ע״י מעשה העגל הוצרכו לנשיאת ראש ע״י המספר לכך פרט אצלם שניהם. ומ״ש לשון נשא אצל בני קהת ובני גרשון היינו ליתן להם נשיאות ראש כנגד בני מררי כי עבודת שניהם יותר מקודשים ממשא בני מררי ע״כ לא הזכיר נשא אצל בני מררי.
נמנה לבדו. כלומר שלא יהא מניינם מבן עשרים אלא מבן חדש ומעלה כיון שהם לגיון המלך, חשובים הם הקטנים שיצאו מכלל נפל כמו יוצאי צבא בישראל:
ד״א צפה. כי לפי טעם ראשון קשה למה כתיב אך דהא כל אכין מיעוטין הן, מש״ה פירש דבר אחר והמיעוט הוא מגזירת בן עשרים שימותו במדבר. וא״ת היה לו למינקט שלא טעו במרגלים שהרי מה שבמדבר מתו בשביל גזרת מרגלים היה. וי״ל דגם הלוים טעו במרגלים רק בעגל לא טעו לכך לא נענשו, שהרי אפילו ישראל לא נענשו אלא בשביל השני עבירות כמו שמוכיח רש״י בפרשת שלח לך הואיל וכתיב תשאו את עונותיכם ולא כתיב תשאו עוניכם, אלא ודאי שתי עבירות של עגל ושל מרגלים. והא דפירש״י לקמן בפרשת אלה הדברים שלא היו הלוים עמהם בשלוח מרגלים ואפילו בעצה לא היו עמהם כמו שאפרש לקמן בע״ה. וי״ל מתחלה לענין השלוח לא היו עמהם אפי׳ בעצה, אבל בחזרתם כשבאו המרגלים והוציאו דבת הארץ וישאו כל העדה את קולם ויבכו וגו׳, באותה בכיה היו גם שבט לוי שאמרו ולמה ה׳ מביא וגו׳ לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז וגו׳. ובזה יתורץ ג״כ מה שמקשין העולם, ואף אם היו נמנים מבן עשרים שנה כיון שלא חטאו לא יהיו בכלל הגזירה, כי אין הערוד ממית אלא החטא ממית, אלא ודאי שחטאו במרגלים משום הכי לא נמנו. וק״ל:
Counted separately. Meaning that they would not be counted from the age of twenty, but from the age of one month. Since the Levites were the legion of the King, the Levites' children who had passed the stage when a baby may be categorized as stillborn, were considered as important as those who go forth into the army of Israel.
Another interpretation; … foresaw. According to the first reason, one could ask why it is written אך (however), because the word אך always comes to exclude something. Therefore Rashi explained here that exclusion was from the decree that those aged over twenty should die in the desert. One might ask: Rashi should have said that they did not err during the episode of the spies, whereas the decree of death in the desert was due to this. The answer is: Even the Levites erred in the episode of the spies, and it was only with the golden calf that they did not err. Therefore, they were not punished [for the episode of the spies] given that even the rest of Yisroel were only punished because of these two sins together. Rashi proves this in Parshas Shlach Lecha (Bamidbar 14:33), where the Torah writes "bear your sins" rather than "bear your sin." Consequently, it is certain that two sins of the golden calf and of the spies were the cause. [You might question:] Rashi explains later in Parshas Devarim (Devarim 1:23) that the Levites were not with them at the sending of the spies, or even at the decision to do so, as we will explain later. The answer is: Initially at the sending they were not with them, even for the decision, however when the spies returned and made an evil report about the land —when the entire congregation raised their voices and wept — the tribe of Levi was included in that weeping. They too said "why would Hashem bring us … to fall by the sword, our women and children to be taken captive." With this, one may also answer the question that is widely asked: Even if they were counted from the age of twenty, if the Levites did not sin they would not have been included in the decree — because "it is not the serpent that causes death rather it is sin." Thus we can certainly see that the Levites sinned during the episode of the spies and because of this they were not counted.
לא תפקוד וגו׳ לא תשא – פירוש בין על ידי כופר נפש בין שלא על ידי כופר נפש. ועיין מה שפירשתי בפרשת כי תשא.
עוד יכוין לומר שהגם שיבא לידך מספר של נשיאות ומעלה שהוא מספר הדגלים אף על פי כן לא תשא.
לא תפקד…לא תשא. "do not count…nor take their sum, etc." The meaning is that the Levites should neither be counted by the traditional means of tendering a half shekel nor by any other means at the same time as the other tribes were being counted. Please refer to my comments in Parshat Ki Tissa on this subject.
אך את מטה לוי לא תפקד – הנה מתחלה ראה משה שלא למנות הלויים מפני שנאמר לו ואתכם יהיו איש איש למטה וכו׳, ולא הזכיר נשיא למטה לוי, אבל נשאר בלבו ספק אם עשה כראוי אם לא, לכן בא לו הדבור שלא יפקדם עתה בתוך בני ישראל, ואמר הטעם כי הם לא יהיו בכלל אנשי הצבא אבל עבודתם תהיה במשכן וכל אשר לו:
אך את מטה לוי – אף על פי שאמרתי שאו את ראש כל עדת ב״י והלויים מכללם להיות נמנים גם הם, נבדלים הם משאר עם ישראל בענין המנין שלא יהיה מספר אישיהם ולא סכום כלול עם השאר, וזהו לא תפקד, לא יהיה מספר אישיהם מבן כ׳ ולמעלה כמו שהיה שאר העם, ואת ראשם לא תשא, כשתעשה סכום פקודת כל השבטים לא יכנוס בו סכום שבט לוי (רע״ז).
אך את מטה לוי לא תפקד וגו׳ בתוך בני ישראל – היחידים מבני לוי לא יקבלו את ייעודם במסגרת העדה; ״ואת ראשם לא תשא״ וגו׳: והשבט בכללותו יהיה נפרד מהעדה. שכן הלויים אינם שייכים לעדה, אלא לעדות.
אך את מטה לוי לא תפקד – כבר בארנו שישראל נמנו בשתי השקפות, [א] שמנו אותם במספר שמות לגלגלותם, [ב] שעיינו שנית מי הראוי לצאת לצבא, וכן בני לוי נמנו בב׳ השקפות אלה, [א] מה שמנו את כללותם מבן חדש ומעלה שעז״א לקמן [ג טו] פקוד את בני לוי [ב] מה שמנה אותם מבן שלשים ומעלה שעז״א [ד ב] נשא את ראש בני קהת, ואמר לו ה׳ שבין הפקידה מבן חדש ובין נשיאת ראש מבן שלשים לא יהיו בתוך בני ישראל רק בפ״ע, ולכן אמר מלת אך לא מלת רק, שמבואר אצלי תמיד שמלת אך ממעט במשפט הזה עצמו שבא בו מלת אך (אילת השחר כלל תקצא), ר״ל אך בתוך בני ישראל לא תפקוד ולא תשא, כי תפקדם בפ״ע:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.