Bemidbar 1 – במדבר א‏ – Mikraot Gedolot

וְעִמְּכוֹן יְהוֹן גּוּבְרָא גּוּבְרָא לְשִׁבְטָא גְּבַר רֵישׁ לְבֵית אֲבָהָתוֹהִי הוּא.

And with you let there be a man of each tribe, a man who is chief of the house of his fathers.

וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא

וְעִמְּכוֹן יְהוֹן גַּבְרָא גַּבְרָא לְשִׁבְטָא גְּבַר רֵישׁ לְבֵית אֲבָהָתוֹהִי הוּא

›״גַּבְרָא״ היא צורה מיודעת ומשמעותה ״האיש״. לכן ״וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ״ שהם הנשיאים תרגם ״גַּבְרָא גַּבְרָא״ להדגשת חשיבותם. אבל בסיפא ״אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו״ – ״גְּבַר״ אולי מפני שמדובר רק בראשי משפחות שאינם ידועים כל כך.⁠¹

1. העמק דבר: ״כל מטה היו לו כמה בתי אבות, וכל בית אב היה לו ראש, והנשיא היה ראש לכל בתי אבותיו של המטה״. וראה גם ״מעט צרי״.

ועמהון יהוון גבר גבר מכל שבט גבר ראש לבית אבהתה הוא.

ועימכון יהון גבר גבר לשיבטא גבר ריש לבית אבהתוי הוא.

And let there be with you a man of each tribe, a chief of his father's house.

וַליַכֻּן מַעַכֻּם מִן כֻּלִּ סִבּט רַגֻלֹ וַדַ׳לִךַּ אַלרַּגֻלֻ הֻוַ רַאִיסֻ בַּיְתִ אַבִּיהִ

ושיהיה אתכם, מן כל⁠־שבט, איש. ואותו האיש הוא ראש בית אביו.

ואתכם יהיו – כשתפקדו אותם, יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט.

ואתכם יהיו AND WITH YOU THERE SHALL BE [A MAN OF EVERY TRIBE] – when you number them there shall be with you the princes of each tribe.

פס׳: ואתכם יהיו איש איש למטה – כדי ליתן גדולה לכל שבט ושבט. וכן מצאנו שאין לך מן השבטים ¹שלא העמידו (מלכים) ונביאים.

איש ראש לבית – (אבותם) [אבותיו] הוא. שלא יתגדל נשיא שבט זה על נשיא שבט זה;

1. שלא העמידו שופטים ונביאים כצ״ל עיין (סוכה כ״ז:):

איש ראש – דרך קצרה, והראוי להיות: איש איש.

EVERY ONE HEAD OF HIS FATHERS' HOUSE. Ish rosh le-vet avotav (every one head of his fathers' house) is an abridged phrase. The text should have read, ish ish rosh le-vet avotav (every one head of his fathers' house).⁠¹

1. The first part of the verse reads, ish ish la-matteh (a man of every tribe). Hence, in keeping with the rules of parallelism, the second part of the verse should read, ish ish rosh le-vet avotav hu) (every one head of his father's house).

ואתכם יהיו איש איש למטה וגו׳ – כי הנשיא באישי שבטו הוא בבחינת המזל הכללי עם אישי ככביו כמו שאמרנו.

ואתכם יהיו כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט. מפני שממאמ׳ ואתכם יהיו אחר מאמר תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן נראה שלא יהיו עמהם בפקידה רק בשאר צרכי ישראל שאילו היו עמהם בפקודה היו לו לכתוב תפקדו אותם אתה ואהרן ושנים עשר נשיאי מטות ישראל לפיכך הוצרך לפר׳ ואתכם יהיו כשתפקדו אותם יהיו עמכם לא חוץ מהפקידה כי כתוב אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל וגומר אבל מויקח משה ואהרן את האנשים האלה ואת כל העדה הקהילו ויתילדו אין ראיה דאיכא למימר דה״ק ויקח משה ואהרן את האנשים להיות עמהם בכל צרכי ישראל כמו שצום השם יתברך ואתכם יהיו וגו׳ וגם הקהילו כל העדה ויתילדו כמו שצום שאו את ראש וגו׳ אתה ואהרן ולא שהיו הנשאים עמהם בפקידה:

וצוה שיהיו שם עם משה ואהרן נשיאי העדה לפי שגם הם היו צריכים לדעת מספרם מחלוצי צבא המלחמה כי כמו שכתב הרמב״ן התור׳ לא תסמוך על הנס שירדוף אחר אלף ולכך זמנם כדרך הלוחמים. וגם צוה יתברך במנין הזה לפי שהיה צריך לישראל בחלוקת הארץ ולכן היו שמה ג״כ הנשיאים לדעת מספרם כי לאלה תחלק הארץ בנחלה והותרו בזה השאלה הד׳.

איש ראש לבית אבותיו – והטעם שיהיו ״אתכם״ הוא, שכל אחד מהם ״ראש לבית אבותיו״, ולא יכחד ממנו יחס כל אחד ואחד.

איש ראש לבית אבותיו, this is emphasized to show that no one challenged the authority and authenticity of the people representing themselves as the “heads of his family.” When the count occurred, אתכם in the presence of the family heads each one testifying to the age of the individuals concerned, no one would dare to challenge the accuracy of the data provided by the family head.

כשתפקדו כו׳. שאין פירושו רוצה לומר ש״אתכם יהיו״ אלו האנשים לכל דבר צרכי רבים וחשיבות העדה כמשמעות הכתוב, דאם כן מאי ענינו לכאן, אלא פירושו ״ואתכם יהיו״ ׳כשתפקדו׳. גם רצה לומר שאין פירוש הכתוב ״ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו״ שאותן האנשים יהיו נשיאים מכאן ואילך, שכן משמע ״ואתכם יהיו איש איש למטה״ משמע שהם עכשיו אנשים דעלמא, לכך פירש כשתפקדו יהיו אתכם נשיא כל שבט ושבט, שכבר הם נשיאים, שהרי בחנוכת המזבח כבר היו נשיאים כדכתיב בקרא (להלן ז, י-פד):

ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא – מדקאמר איש איש למטה מה חזר ואמר איש ראש לבית אבותיו הוא, וקרוב לומר שהוא דומה למה שכתבו המפרשים בפסוק דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל (בראשית מ״ט:ט״ז). שלא היה מחניף לשבטו שנקראו עמו אלא היה דן אותם כאחד שבטי ישראל, כאחד מן שאר שבטים, כך נשיאים אלו היו כשרים והיה כל אחד איש למטה. לכל השבט היה כאיש גבורתו לנהוג עליהם נשיאתו ברמה, ולא זו לכל השבט הרחוקים קצת ממנו אלא אפילו היה ראש לבית אבותיו. הקרובים אליו ביותר גם להם היה לראש לנהוג נשיאות עליהם.

ומה שלא נזכרו הנשיאים במספר ראשון, לפי שעכשיו היה מחלקם לד׳ דגלים וכל נשיא היה צריך לידע מי ומי ההולכים וחונים על דגלו, ואהרן לא נזכר במספר ראשון לפי שהיה לידע הנותרים מנפילת מעשה העגל אשר אהרן היה סבתו ע״כ לא היה שמה כ״א כאן בהשראת השכינה אשר אהרן סבה לה ע״י הקרבנות.

יִהְי֔וּ: בזקף קטן. [יִהְי֔וּ].

כשתפקדו אותם יהיו עמכם. וא״ת מנ״ל לרש״י, דלמא יהיו עמכם בצרכי אחרים כמובן מן הקרא ולא כשתפקדו אותם. ועוד מנ״ל שהיו נשיאים דלמא אנשים אחרים. ויש לומר מדכתיב בסוף אלה קריאי העדה נשיאי מטות, ש״מ שהיו נשיאים וגם כתיב ויקח משה ואהרן את האנשים וגו׳ ואת כל העדה הקהילו וגו׳, ש״מ שהיו מונין עם משה:

When you count them, there shall be with you. One might ask: From where does Rashi know this? Perhaps they should be with you for other matters, but not when you count them. Furthermore, from where does he know that the Torah refers to the leaders of the tribes, perhaps it refers to other people? The answer is: Since it is later written "these are the ones called from the congregation, the leaders of their fathers' tribes" (v. 16), one can infer that they were the leaders of the tribes. Furthermore, it is written "Moshe and Aharon took these men … and they gathered together the entire congregation" (vs. 17-18) from there one may infer that they did the counting along with Moshe.

במדבר

ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא – ביאורו של דבר הוא לפי שאין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. ולא יתגאה בפרנסותו בראותו אבותיו וזקניו בני בלי שם ויחס. ואמרו על חכם אחד שנולד גם הוא מיחס נבזה על ריב ומצה עם איש סכל ואולם מתנשא בזכות אבות כה אמר בלכתו אני ראשית כבוד משפחתי ואתה סוף לה. על כן ספר לנו הכתוב שהקדוש ב״ה חלק כבוד זה לנשיאים אלו אשר בטרם זאת לא היתה גדולה וממשלה להם ולא לאבותם באופן שכל אחד מהם עתה הוא ראשית לגדולת ביתו. וזה מאת הי״ת שלא יעלה בלבבם רוח גאוה הואיל ואחוריהם קופה של שרצים וכל אחד מהם ראש לבית אבותיו הוא:

דבר אחר להורות שפלות ונמיכות רוחם ושהיו ענוים ויראי ה׳ כמו שאמרו במסכת בתרא האי מאן דיהיר אאינשי ביתיה לא מתקבל. אמנם אלו לא התהלכו בגדולות ואנשי ביתם כבר קבלום עליהם לראשים עד שכל אחד היה ראש לבית אבותיו:

ואתכם יהיו איש איש למטה – אמר אדוני אבי זצ״ל כי כאן היה מן הצורך שיהיו ראשי המטות משגיחין על המנין, מפני שיהיה רצון האל שתתחלק האומה לשבטים ולמשפחות ואולי יבא אחד וירצה להכניס עצמו בשבט שאינו שלו או במשפחה שאינה שלו, או היה אדם מסופק בייחוסו והנשיאים יבררו הדברים ויעמידו איש איש בשבטו ובמשפחתו; אבל בערבות מואב (במדבר כ״ו) לא קרא משה לראשי המטות, כי כבר היו ישראל נחלקים למטותם ולמשפחותם, ולא היו צריכין אלא למנין.

איש ראש לבית אבותיו הוא – מי שהוא כבר ראש לבית אבותיו, כי כבר היו להם הנשיאים, וכן משמע אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם {במדבר א׳:ט״ו}, וטעם ראש לבית אבותיו ראש לבתי אבות שבשבטו, כלומר נשיא כל השבט.

And with you let there be one man for each tribe. My late father said that here it was necessary for the heads of the tribes to supervise the counting, since it was God’s will that the nation be divided into tribes and clans, but there might have been individuals who wanted to come and insert themselves into a tribe or clan that was not their own, or there might have been a person who was in doubt as to his descent. Hence the princes [nesi’im] were to clarify these matters and set each man in his proper tribe and clan. However, [at the time of the census] in the plains of Moab (Num. ch. 26), Moses did not call upon the heads of the tribes, because Israel was already divided into its tribes and clans, and they only needed to be counted.

of which each one will be the head of his own household (rosh le-veit avotav). One who was already the head of his households, for they already had princes; so it can be inferred from the phrase “These are the ones who come called to the assembly, the princes of their paternal tribes” (below, v. 16). The expression rosh le-veit avotav means “the head of the households of his tribe,” i.e., the prince of the entire tribe.⁠¹

1. {Translator's note: Shadal’s Italian translation of rosh le-veit avotav is il capo del proprio casato (“the head of his own household,” in the singular) and thus does not seem to conform to his commentary}

ואתכם וגו׳ – ככל הנראה, ראשי כל השבטים סייעו [למשה ואהרן] לאורך כל המפקד, ולא רק ראש כל שבט סייע במפקד השבט שלו (עיין פירוש להלן ז, ב).

ואתכם יהיו איש איש למטה – באשר היו מוכנים לכנס אל הארץ והארץ תתחלק לפי האנשים שיש בכל שבט כמ״ש לרב תרבו נחלתו, היה צריך שכל הנשיאים יהיו מקובצים וישגיחו על המנין שלא יתערב שבט בשבט אחר, וכן באשר הם היו ג״כ שרי האלפים היו מסדרים אותם לצבאותם ועז״א הטעם איש ראש לבית אבותיו הוא:

ראש לבית אבותיו הוא: כל מטה יהיו לו כמה בתי אבות, וכל בית אב היה לו ראש, והנשיא היה ראש לכל בתי אבותיו של המטה. ואין משמעות של ״בית אבותם״ דלעיל (פסוק ב׳) דומה לכאן, דשם משמעו – לשבט של אבותיו, אם ראובן או שמעון, אבל כאן משמעו – לבתי אבות של אותו שבט.

והנה לפי הנראה הוא ידיעה שלא לצורך, שהרי מעצמו מובן שאחרי שהקב״ה בחר אותם אנשים בשמם, המה ראשונים בשבטם. אבל באמת יש להבין, דלפי הנראה נעשו ונתמנו נשיאים ביום בוא דבר ה׳, והלא לא כן הדבר שהרי כבר בעת נדבת המשכן וכן בחנוכה היו המה הנשיאים. אלא צריך לומר כמו שכתבתי להלן (ז,א) דהנשיאים היו מכבר בהסכמת השבט שהוא ראוי להיות להם לראש, וכאן הקב״ה הסכים על ידם ומינה אותם בדבר ה׳. וזהו כוונת המקרא ״איש ראש לבית אבותיו הוא״ – מכבר, המה יעמדו על הפקודים ע״פ ה׳.

ולמדנו מזה שגם עדת ישראל לא בחרו לראש מצד עשרו והנהגת המשרה בטוב לבד, כי אם מצד שהיו גם כן מצויינים בתורה ויראת ה׳ עד שראוים היו להיות ראשים ולעמוד לפני ה׳ בראש השבט.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון