×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
אבן עזראר״י בכור שורפענח רזארמב״ןמושב זקניםאברבנאלר״ע ספורנונצי״בעודהכל
בשם אשר פקודי רום ותחת חבר, אחל לפרש על הפשט ספר וידבר.⁠א
א. חרוז הפתיחה חסר בכ״י פריס 177 וברסלאו 53 והושלם מכ״י פריס 176, 182, פרנקפורט 150.
In the name of God who counted those numbered above1 and below;⁠2I begin to explain according to the plain meaning the Torah portion which begins with va-yedabber.⁠3
1. The stars. See Ps. 147:4, He counteth the number of the stars.
2. Israel.
3. The Book of Numbers begins with the word va-yedabber (spoke).
אתחיל ספר במדבר סיני.
I will begin the book Bemidbar Sinai.
אתחיל ספר וידבר בעזרת מגלה כל סתר.
ספר במדבר סיני
אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצות שנצטוו בענין אהל מועד, וכבר הזהיר על טומאת מקדש וקדשיו לדורות (ויקרא ה׳:ב׳-ג׳). ועתה יגביל את המשכן בהיותוא במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם. צוה: והזר הקרב יומת (במדבר א׳:נ״א), כאשר אמר שם: כי סקול יסקל (שמות י״ט:י״ג). וצוה: ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו (במדבר ד׳:כ׳), כאשר הזהיר שם: פן יהרסו אל י״י לראות ונפל ממנו רב (שמות י״ט:כ״א). וצוה: ושמרתם את משמרת הקדש, ואת משמרת המזבח (במדבר י״ח:ה׳), כאשר אמר שם: וגם הכהנים הנגשים אל י״י יתקדשו (שמות י״ט:כ״ב), והכהנים והעם וגו׳ (שמות י״ט:כ״ד). והנה צוה איך יהיה משמרת המשכן וכליו ואיך יחנו סביב – ויעמד העם מרחוק (שמות כ׳:י״ז), והכהנים הנגשים אל י״י (שמות י״ט:כ״ב) איך יתנהגו בו בחנותו, ובשאת אותו, ומה יעשו במשמרתו. והכל מעלה למקדש וכבוד לו, כמו שאמרו (ספרי זוטא במדבר י״ח:ד׳): אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין, לפלטירין שאין לו שומרין.
והספר הזה כולו במצות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובנסים הנעשים להם, לספר כל מעשה י״י הגדול אשר עשה עמהם להפליא.⁠1 יספר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב, וצוה איך תחלק הארץ להם. ואין בספר הזה מצות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצות בעניני הקרבנות שהתחיל בהן בספר הכהנים, ולא נשלם ביאורן שם, והשלימן בספר הזה.
1. השוו ללשון הפסוקים בדברים י״א:ז׳, יואל ב׳:כ״ו.
א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״בהיותו״.
'BEMIDBAR SINAI' (IN THE WILDERNESS OF SINAI). After having explained the laws of the offerings in the third book, He now began to set forth in this book the commandments which they [the children of Israel] were told with reference to the Tent of Meeting. Now He had already given a warning for all times about [the prohibition of] impurity relating to the Sanctuary and its holy things.⁠1 Here He defined the boundaries of the Tabernacle whilst it was in the wilderness, just as He had set bounds for Mount Sinai when the [Divine] Glory was there,⁠2 and He commanded that the common man that draweth nigh shall be put to death,⁠3 just as He had said there, no hand shall touch him [i.e., the mountain], but he shall surely be stoned.⁠4 He also commanded [here], And they shall not go in to see the holy things as they are being covered, lest they die5 just as He warned there [at Sinai], lest they break through unto the Eternal to gaze, and many of them perish.⁠6 He commanded here. And ye shall keep the charge of the holy things and the charge of the altar, [that there be wrath no more upon the children of Israel],⁠7 just as He said there, And let the priests also, that come near to the Eternal, sanctify themselves, lest the Eternal break forth upon them;8 and let not the priests and the people break through to come up unto the Eternal, lest He break forth upon them.⁠9 Thus He commanded [here] how the Tabernacle and its vessels are to be guarded, and how they [the people] are to pitch round about it and how the people are to stand afar off, and how the priests that come near the Eternal10 are to treat it [the Tabernacle] when it is resting and when it is being carried [during the journeyings], and how they are to guard it. Now these are all [signs of] distinction and honor for the Sanctuary, just as the Rabbis of blessed memory have said,⁠11 "A King's palace12 that has guards over it cannot be compared to a palace that has no such guards.⁠"
Now this whole book deals only with those commandments which were meant only for a particular time, being the period when the Israelites stayed in the desert, and [it deals also] with the miracles which were done for them, in order to tell all the wondrous deeds of the Eternal which He wrought for them. It tells how He began to destroy their enemies before them by the sword, and He also commanded how the Land should be divided up amongst them. There are no commandments in this book which are binding for all times except for some commandments about the offerings which He had begun in the Book of [the Law of] the Priests [i.e., Leviticus], and whose explanation was not completed there, therefore He finished them in this book.
1. Leviticus 5:2-3. See Ramban there (Vol. III pp. 52-54).
2. Exodus 19:12. Ramban here, in stressing the parallels between the Tent of Meeting and Mount Sinai, is developing the idea that he mentions in Exodus at the beginning of Seder Terumah, that the Tent of Meeting was, as it were, a continuation of Mount Sinai. See Vol. II p. 435.
3. Further, 1:51.
4. Exodus 19:13.
5. Further, 4:20.
6. Exodus 19:21.
7. Further, 18:5.
8. Exodus 19:22.
9. Ibid., (24).
10. Exodus 19:22.
11. Sifre Zuta Korach 18:4.
12. "And it is known that the term 'palace' is a reference to the Sanctuary" ("The Commandments,⁠" Vol. I, p. 31). — It is possible, on first thought, to explain Ramban's expression "and how they are to pitch round about it" that the pronoun "they" refers to all the Levites, and in that case the continuing expression "and how the people are to stand afar off" would thus complete the thought by contrast: the Levites are to encamp round about the Tabernacle, while the people are to stand afar off. But see in Chapter 2, (2), that Scripture speaks clearly of the children of Israel encamping round about the Tabernacle. Hence the words of Ramban are to be understood as follows: the people are to pitch round about the Tabernacle, and when they approach it they are to stand afar off. This interpretation is fully borne out in the following chapters of this book of the Torah.
אתחיל ספר במדבר סיני. בעזרת שוכן מעוני.
הנה הספר הראשון מתורת האלהים והוא ספר בראשית. בא ליחס יחוס בני ישראל ומשפחתם. מהתחלת בריאת עולם עד שנכנסו בגלות מצרים.
והספר השני בא לבאר גלותם וגאולתם הגופניית משעבוד מצרים והנפשיית משבושי אמונתם שהיו לישראל ונגאלו מהם במעמד הר סיני. ואיך נצטוו על מלאכת המשכן להשרות ביניהם השכינה האלהית.
והספר הג׳ בא ללמדם הקדושה והטהרה והעבודה שיתנהגו במקדש ה׳ להתמיד השכינה ביניהם. וזה אם בכהנים משרתי ה׳ ואם בעמו בכלל באזהרת כל הדברים המתועבים והרעים.
ואחר שהשלים כל זה. בא הספר הד׳ לספר סדר הנהגת העם.
איך היה במדבר במסעיהם וחנייתם ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך. והסבה אשר בעבורה נתעכבו במדבר מ׳ שנה עד תום כל הדור היוצאים ממצרים. ואשר אירע לקרח ועדתו אשר הצו על משה ועל אהרן.
ואגב גררא באו בתוך הדברים האלו לסבות שיתבארו שמה מצוות מיוחדות לדורות כמצות ציצית ופרה אדומה וסדר נחלות וברכת כהנים וסוטה ונזיר ומנחת העולה ונסכיה והתמידין ומוספי המועדות ונדרים וערי מקלט ומתנות כהונה ולויה ומשמרתם ופקודתם. וסדר מסעם והכל בחכמה ובהנהגה אלהית.
והסדר הזה יש בו עשרה סדרים להגיד איך היתה הנהגת מרע״ה את העם בהיותם במדבר וכל מעשה תקפם וגבורתם וסדר מסעם ומחניה׳ ומלחמותיהם. ומה שקרה להם עם מואב ומדין בלק ובלעם ומלחמת סיחון ועוג מלכי האמורי ומתנת ארצם לראובן וגד וחצי שבט המנשה ושאר הענינים עד בואם אל המנוחה ואל הנחלה.
האמנ׳ עשרה הסדרים האלה יתחלקו לב׳ חלקים.
והיה החלק הראשון מה׳ הסדרים הראשונים מהם בספור כל תלאות׳ בהיותם במדבר. והם פ׳ במדבר סיני ונשא ובהעלתך ושלח לך אנשים וקורח.
והחלק הב׳ בה׳ הסדרים הנשארים יספר בו מה שקרה להם מהמלחמות משהגיעו אל ארץ נושבת. והם סדר זאת חקת ובלק ופנחס ומטות ומסעי.
והנני מפרש אותם בעזרת העוזר האמתי המלמד לאדם דעת:
אוספר בספרו הרביעי כי חפץ חסד תקן דגליהם (במדבר ב׳) כתקון מרכבה הנראית בחזון לנביאיו. והיתה הכוונה שכאשר יחנו כן יסעו, להכנס בארץ תיכף בלתי כלי זין. ולמען יזכו לזה, סדר משמרות כהונה ולויה (במדבר ד׳) והבדיל כל טמאים ממחניהם (במדבר ה׳:א׳-ד׳). וסדר ענין הסוטה (במדבר ה׳:י״א-ל״א) והנזיר (במדבר ו׳), להעביר כל ממזרות, ולקדש מבניהם לנזירים, ובאלה נעשו ראויים לברכות כהנים (במדבר ו׳:כ״ב-כ״ז).
ובכן הזכיר זכיותיהם של ישראל, אשר בם נעשו ראויים להכנס בארץ באופן מה, והם: חנוכת המזבח (במדבר ז׳) והשתדלותם בטהרת הלויים (במדבר ח׳), ובפסח (במדבר ט׳:א׳-י״ד), ולכתם אחריו במדבר (במדבר ט׳:ט״ו-כ״ג). וצוה על החצוצרות למסע המחנות ולמלחמה וזולתם (במדבר י׳:א׳-י׳), ואז הוליכם דרך המדבר הגדול והנורא בג׳ מסעות עד קדש ברנע (במדבר י׳:י״א-ל״ד). ״והמה כאדם עברו ברית״ (הושע ו׳:ז׳) ובגדו בדבר המרגלים (במדבר י״ג-י״ד), ובכן השחיתו עניינם, ונגזרה עליהם מיתה במדבר (במדבר י״ד:כ״ט), ולא נכנסו הבנים לארץ בלתי מלחמה, ועם זה סבבו ארצות העמים ארבעים שנה. וספר שלישית, כי בכל אלה לא כלו רחמי האל לתקן ענין הבנים כפי האפשר, וצוה על נסכי יחיד (במדבר ט״ו:א׳-ט״ז) והחלה (במדבר ט״ו:י״ז-כ״א) ושעירי עבודה זרה (במדבר ט״ו:כ״ד), בהיותם מוכנים לזה מן המרגלים ואילך (במדבר י״ד:כ״ז). וקדשם לו במצות ציצית (במדבר ט״ו:ל״ז-מ״א). ובכל אלה לא חדל קרח ועדתו למרות עיני כבודו (במדבר ט״ז). אמנם עברו ונענשו (במדבר ט״ז:כ״ג-ל״ה), והוא רחם על יתר ההמון (במדבר ט״ז:כ״ו-כ״ז), וגדר פרץ באות המחתות (במדבר י״ז:א׳-ט״ו) והמטה (במדבר י״ז:ט״ז-כ״ד) ומתנות כהונה (במדבר י״ח) לבל ישובו לכסלה (במדבר י״ח:ה׳). והזכיר טהרת מי חטאת מטומאת מת (במדבר י״ט) בהכנסם אז אל קצת ארץ האמרי אשר היא סיחון (במדבר כ׳:י״ד ואילך), ושם נתן סדר לחלוקת הארץ מעבר לירדן והלאה (במדבר כ״ו-כ״ז), וכל אלה אחר יאוש אבותיהם בקלקולם במרגלים, ובזה סיים ספרו הרביעי.
א. הקדמה זו נכתבה במקורה כחלק מסקירת ספורנו בהקדמתו הכללית לפירושו על התורה. מיקמנו אותה גם כאן בגלל שהיא מתייחסת לחומש זה.
פתיחה לספר במדבר
זה הספר נקרא בפי התנא רבי חנינא בן גמליאל בסוטה (לו,ב) ׳חומש הפקודים׳, וכך כתב הבה״ג. ונרשם בדעת רבותינו ענין שני ׳הפקודים׳ שבזה הספר יותר משארי דברים שמיוחדים בזה הספר, כמו המרגלים וברכת בלעם ועוד הרבה, משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה׳ בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל, מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במדת תפארת שהלך לימין משה, שהוא לגמרי למעלה מהליכות הטבע, ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ברוך הוא. וזה השינוי התחיל עודם במדבר בשנת הארבעים, כמו שביארנו בפרשת חוקת (להלן כ, ה-ח). על פי זה השינוי נעשו מלחמות ישראל עם הכנעני ועם סיחון בדרך הטבע, וגם המטה לא היה עוד ביד משה תמיד, אלא לעת הצורך לפי ההכרח, כמו שביארנו שם (פסוק ח׳). ועל זה השינוי המצוין בזה הספר אמרו חז״ל בבראשית רבה (ג,ה) ״ויבדל אלהים בין האור ובין החושך״ – זה ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים ובין באי הארץ.
אכן עיקר ההפרש הזה היה ניכר בשני הפקודים שהיו שני עניינים שוים בחומר המעשה, ונשתנו בצורת המעשה לפי הליכות ישראל. משום הכי בפעם הראשונה היה ע״פ סדר הדגלים מד׳ רוחות כמרכבה לשכינה, והיה אפרים ראש הדגל וקודם למנשה, ולא כן בפקודי פרשת פינחס בשנת הארבעים, כמו שכתבתי בפנים (ב,כ). ועוד, בפקודי פרשת במדבר היו הראשים מוכרחים להיות מאותו השבט, ולא כן היה בפקודי פרשת פינחס, כמו שכתבתי בפנים (א,ב). משום הכי רשום זה הענין מאד עד שראו חז״ל לקרוא שם להספר ׳חומש הפקודים׳.
והנראה, דע״פ זו הכוונה אמרו חז״ל (שבת קטו,א) ד״ויהי בנסוע הארון״ (להלן י,לה) הוא ספר בפני עצמו. ללמדנו, באשר כי התחלת השינוי היה מן (להלן יא,א) ״ויהי העם כמתאוננים וגו׳⁠ ⁠⁠״, כי בשביל שהתנהגו במדת תפארת נענשו מיד אחר שחטאו, כי היה צל ההשגחה על יד ימינם, ודבר זה היה קשה עליהם לסבול, עד שגרם לשילוח מרגלים, כאשר יבואר ריש פרשת שלח, ומזה נשתלשל והלך עד שהגיע לזה השינוי, כאשר יבואר שם. וא״כ פרשה קטנה זו היא המחלקת בין שני אופני הליכות ישראל, עד שכל חלק אחד מן הספר הוא ספר בפני עצמו, כמו (כאילו) זה ההילוך הוא ספר בפני עצמו וזה ההילוך הוא ספר בפני עצמו. וכמו שכתבתי בפרשת בראשית (ה,א) על הפסוק ״זה ספר״, שסיפור ענין גדול נקרא ״ספר״.
אבן עזראר״י בכור שורפענח רזארמב״ןמושב זקניםאברבנאלר״ע ספורנונצי״בהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144