×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לה) וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ עַל⁠־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃
She conceived again and bore a son, and said, "This time I will thank Hashem"; therefore, she named him Yehuda.⁠1 And she stopped giving birth.
1. Yehuda | יהוּדָה – The name stems from the root "ידה" meaning "to thank".
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יאבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קחזקוניפענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןמנחת שימלאכת מחשבתר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[קיג] 1הפעם אודה את ה׳, א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי מיום שברא הקב״ה את עולמו, לא היה אדם שהודה להקב״ה, עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה׳. (ברכות ז:)
[קיד] 2הפעם אודה את ה׳. ר׳ ברכיה בש״ר לוי לכהן שירד לגורן נתן לו אחד כור של מעשר ולא החזיק לו טובה, ונתן לו אחד קומץ של חולין והחזיק לו טובה. א״ל אדוני הכהן אני נתתי לך כור ולא החזקת לי טובה וזה לא נתן לך אלא קומץ ואתה מחזיק לו טובה, א״ל אתה מחלקי נתת לי, אבל זה נתן לי משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה, כך לפי שהיו האמהות סבורות שזו מעמדת שלשה וזו מעמדת שלשה וכיון שילדה לאה בן רביעי אמרה הפעם אודה את ה׳. (בראשית רבה עא)
[קטו] 3הפעם אודה את ה׳, ר׳ לוי אמר עלו מהם ב׳ שבטים שבט כהונה ושבט מלכות. (בראשית רבה עא)
[קטז] 4הפעם אודה את ה׳, א״ר לוי לא יגרע מצדיק עיניו (איוב ל״ו:ז׳) דוגמא דידיה, תפסה לאה פלך הודייה [שנאמר הפעם אודה את ה׳] ועמדו כל בניה בעלי הודייה, יהודה ויכר יהודה וגו׳ (בראשית ל״ח:כ״ו), דוד הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו (תהלים ק״ז:א׳), דניאל לך אלה אבהתי מהודה ומשבח אנא (דניאל ב׳:כ״ג), רחל תפסה פלך שתקנות, ועמדו כל בניה בעלי מסטירין, בנימן ישפה (שמות כ״ח:כ׳) יש פה, יודע במכירת יוסף ואינו מגיד, שאול ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל-א י׳:ט״ז), אסתר אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ב׳:כ׳). (בראשית רבה עא)
[קיז] 5הפעם אודה את ה׳ נכנס יהודה [ליעקב] וקילסו, יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מ״ט:ח׳) אתה בשמך הודת אמך כשילדה אותך אמרה הפעם אודה את ה׳, ומה ראתה להודות ביהודה, אלא ילדה לראובן וראתה דתן ואבירם ולא הודת בו, ילדה לשמעון וראתה זמרי ולא הודת בו, ילדה ללוי וראתה קרח ולא הודת בו, כיון שילדה ליהודה מיד הודת בו, שהוא הודה במעשה תמר, שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (בראשית ל״ח:כ״ו) א״ל אביו אמך הודית בך ואת הודית לפיכך אחיך יודו לו. (תנ״י ויחי יב.)
[קיח] 6על כן קראה שמו יהודה, בכל מקום שנאמר על כן קראה שמו מרובה באוכלסין. (בראשית רבה עא)
[קיט] 7ותעמד מלדת, א״ר אמי מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה, בניה. (בראשית רבה עא)
1. לא היה אדם שהודה לשון זה תמוה כמו שהקשו המפרשים מנח ואברהם, ובפי׳ הטור אודה את ה׳ כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא בקשה על יותר. וי״ל דזה הפי׳ בגמ׳ דבאופן הודאה שלה היתה היא ראשונה. וכ״כ בע״י לפרש דבענין הודאה כזאת שנפל בחלקה יותר ממה שמגיע לה כמבואר להלן אות קיד. היתה הראשונה. ובילקוט המכירי תהלים מו. שנתן הודיה לפני הקב״ה עד שבאת לאה והודאתו שנאמר הפעם אודה את ה׳ על כן קראה שמו יהודה. ועפ״י גירסא זאת אולי י״ל כוונה אחרת דמיום שברא הקב״ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב״ה באופן מפורסם ונצחי כזה דהיא היתה הראשונה שהודאתו וקראה על שם זה את בנה בשם יהודה ונשאר זכר ההודאה שלה לדורות עולם. ובכת״י מדרש החפץ מעולם לא פתח אדם באודה את ה׳ קודם ללאה, ולא פתח אדם בצבאות קודם לחנה. ועפ״ז ג״כ ניחא דהפירוש שהיא היתה הראשונה שאמרה כנוסח זה ולא מדבר מהודאה עצמה. ועי׳ ברכות לא: לא היה אדם שקראו צבאות.
2. בתנחומא ויצא ט. ותאמר הפעם אודה את ה׳. למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי ובכולם הודיה אלא ביהודה משל לכהן שיצא לגורן ליטול תרומה ומעשר ובא בעל הגורן נתן לו תרומה ולא החזיק לו טובה נתן לו מעשר ולא החזיק לו טובה לאחר שנתן לו כל מה שהיה ראוי לכהן ליטול עמד בעל הגורן והוסיף לו מדה אחת של חולין החזיק לו טובה והתפלל עליו, אמרו לו למה כשנתן לך בעל הגורן התרומה והמעשר לא החזקת לו טובה ועכשיו על מעט מדה אחת של חולין החזקת לו טובה, אמר להן הראשונות התרומה והמעשר שלי ושלי לקחתי. אבל אותה המדה שהוסיף לי משלו לפיכך אני מחזיק לו טובה. וכך אמרה לאה י״ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב והרי אנו ארבע נשים אנו ראויות לילד שלש לכל אחת ואחת, שלש שילדתי כבר חלקי הן עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי בודאי הפעם אודה את ה׳. ובפי׳ מהרז״ו בב״ר העיר על הלשון כור של מעשר דהרי מעשר ללוים ע׳ חולין קלב. סוטה מז. יבמות פו: אמנם במדרש החפץ מביא המשל בסגנון אחר משל לכהן שהיה לוקח מתנותיו מבעל הבית הוציא לו תרומה ממאה שני סאין אחר כך נתן לו סאה שלישית שהיא יתר על חלקו ולכך שבחו, [ועי׳ בתרומות פ״ד מ״ג דבכה״ג אין ע״ז שם תרומה וחייב במעשרות].
3. עלו מהם, מלוי כהונה ומיהודה מלכות ובשביל זה נתנה עכשיו הודאה שזכתה לשני כתרים. עי׳ בילקוט כאן, והמשך המאמר בב״ר הה״ד קח מאתם מטה מטה לבית אב (במדבר. יז, יז) ר׳ יוסי אומר מטו מטו בני (דורש מטה לשון נתמוטטו בני), מטו בעגל מטו במרגלים, ר׳ לוי אמר עלו מהם ב׳ שבטים שבט כהונה ושבט מלכות, ואת מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, בזה משיחה ובזה משיחה, בזה מטה (פרח מטה אהרן, במדבר יז, כג.) ובזה מטה (מטה עזך ישלח ה׳ מציון תהלים קי, ב.) בזה ברית מלח ובזה ברית מלח, בזה פעם (הפעם ילוה אישי אלי) ובזה פעם, (הפעם אודה את ה׳), בזה נזר ובזה נזר. בזה קריבה ובזה קריבה. בזה שלשלת יוחסין ובזה שלשלת יוחסין. בזה ציץ. ובזה ציץ. עי׳ ביפ״ת ומפרשים. ובזהר ח״א קנד.
4. מדרש שמואל פכ״ח. מדרש אסתר פ״ו. אגדת אסתר פ״ב. תנחומא ויצא ו. ולעיל אות עד. מגמ׳ ב״ב קכג. דוגמא דורש עיניו מלשון מעין והפי׳ לא יגרע מצדיק עיניו דוגמתו, בנים ובני בנים הדומין לו, תפסה לאה כו׳ ועמדו כל בניה. ובמדרש במדב״ר פ״ו ב. דורש לא יגרע מצדיק עיניו כו׳ דוגמא דידהון ואין עיניו אלא תחתיו כמה דתימא והנה הנגע עמד בעיניו ומהו תחתיו אלו בניו כמד״ת תחת אבותיך יהיו בניך (ובמדרש שמואל שם דוגמה דידהון א״ר לוי עיניהון קפיריחי עיי״ש בהגהות מהרש״ב). פלך הודייה, מדת הודייה. במשלי לא. וכפיה תמכו פלך. ועי׳ בערוך ע׳ פלך. ובמדרש הגדול את תפשת ״פרק״ של הודייה חייך שההודיה מצויה בו לעולם. וי״ג בש״נ במנח״י ״בפתח״ הודייה. ובתנחומא ויצא שם לאה תפשה בהודיה עמדו זרעה בהודיה אחריה, היא אמרה הפעם אודה את ה׳, יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך, ועי׳ לקמן ל. כב. ובמדרש תהלים מזמור צ. ג. י״א מזמורים אמר משה כנגד י״א שבטים כו׳ מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ כנגד שבטו של יהודה שאמרה הפעם אודה את ה׳. על כן קראה שמו יהודה. ובמבוא לתנ״י סג. על כן קראה שמו יהודא לפי שעתיד לצאת ממנו דוד שעתיד להודות לה׳, על כן קראה שמו יהודה, ועי׳ לקמן פ״ל אות כג.
5. לעיל אות צא. ואגדת בראשית פפ״ב. ומובא דרש הנ״ל בפער״ז ור״י מווינה ובפי׳ התוס׳ הד״ז וכתבו עוי״ל שראתה ברוה״ק שעתיד דתן ואבירם כו׳ ולא הזכירו המקור מב״ר [זה דרכם של הרבה ממפרשי הראשונים על התורה להביא דרשות חז״ל בדרך פירוש ודרש בלשונם הם, ולא מזכירים המקורים שמשם לקחו דבריהם ובוודאי בהקדמותיהם לספריהם הזכירו שפירושיהם נוסדו על דברי רז״ל במדרשים ולא הצטרכו לפרט הדברים בכל פעם. ובמקום אחר הארכתי בפרט זה] וסיים שם בהד״ז עוי״ל לפי שיצאו ממנו מלכים ויש להם ל׳ מעלות (משנה אבות ו׳:ה׳) לפיכך קראה לו יהודה שעולה ל׳.
6. לעיל אות קח.
7. ותעמד מלדת, מחמת לידה עומדת כלומר ע״י בניה שלוקחת לגדלן עומדת בבית. עוד פי׳ בניה, שאין בעלה מגרשה עוד, (עי׳ לעיל מאמר צ.) ועוד שאינה טורחת מכאן ואילך אחר מזונותיה. (פי׳ ב״ר כ״י במנח״י) ועי׳ בב״ר לקמן פע״ג (ל. כג.) ובמו״נ ח״א פי״ג עמידה שם משתתף כו׳ ויהיה ענינו ההמנע וההפסק ותעמד מלדת. ועי׳ בזח״א קנד. ותעמוד מאי ותעמוד דקיימא כרסייא על סמכוהי, עיי״ש קנה: קנו. אלא יהודה איהו רביעאה לכרסייא ואיהו אשלים לכרסייא עיי״ש קפו. רלז. זח״ב קג: ז״ח צט. ולקמן אות כז.
וְעַדִּיאַת עוֹד וִילֵידַת בַּר וַאֲמַרַת הָדָא זִמְנָא אוֹדֵי קֳדָם יְיָ עַל כֵּן קְרָת שְׁמֵיהּ יְהוּדָה וְקַמַת מִלְּמֵילַד.
She conceived again and gave birth to a son. She said, “This time I will give praise before Hashem. She therefore named him Yehudah. She then stopped giving birth.”
ועברת תוב וילידת בר ואמרת הדהא זמנה נודי ונשבחב קדם י״י בגין כדיןג קראת שמה יהודה וקמת מן למילד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדה״) גם נוסח חילופי: ״כדו בהדא״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ונשבח״) גם נוסח חילופי: ״ונשבח(ת){ה}״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדין״) גם נוסח חילופי: ״כן״.
ואיתעברת תוב וילידת בר ואמרת הדא זימנא אודי קדם י״י דמן ברי דין עתיד למיפק מלכין ומיניה יפוק דוד מלכא דעתיד לאודויי קדם י״י בגין כן קרת שמיה יהודה וקמת מלמילד.
And she conceived again, and bare a son, and said, This time will I give praise before the Lord; for from this my son kings shall come forth, and from him shall spring David the king, who shall offer praise before the Lord; therefore she called his name Jehudah. And she ceased to bear.
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳ – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְכֹהֵן שֶׁיָּרַד לַגּוֹרֶן נָתַן לוֹ אֶחָד כּוֹר שֶׁל מַעֲשֵׂר וְלֹא הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה, וְאֶחָד נָתַן לוֹ קֹמֶץ שֶׁל חֻלִּין וְהֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה, אֲמַר לֵיהּ אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן אֲנִי נָתַתִּי לְךָ כּוֹר וְזֶה לֹא נָתַן לְךָ אֶלָּא קֹמֶץ וְאַתָּה מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה. אָמַר לֵיהּ אַתְּ מֵחֶלְקִי נָתַתָּ לִי, אֲבָל זֶה נוֹתֵן לִי מִשֶּׁלּוֹ, לְפִיכָךְ אֲנִי מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה. כָּךְ לְפִי שֶׁהָיוּ אִמָּהוֹת סְבוּרוֹת שֶׁזּוֹ מַעֲמֶדֶת שְׁלשָׁה וְזוֹ מַעֲמֶדֶת שְׁלשָׁה, וְכֵיוָן שֶׁיָּלְדָה לֵאָה בֵּן רְבִיעִי, אָמְרָה: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳.
[ה] הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב (במדבר י״ז:י״ז), רַבִּי יִצְחָק אָמַר מָטוּ מָטוּ בָנַי מָטוּ בָּעֵגֶל מָטוּ בַּמְּרַגְּלִים. רַבִּי לֵוִי אָמַר עָלוּ בָּהֶם שְׁנֵי שְׁבָטִים, שֵׁבֶט כְּהֻנָּה וְשֵׁבֶט מַלְכוּת. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה כָּתוּב בָּזֶה, בָּזֶה מְשִׁיחָה וּבָזֶה מְשִׁיחָה. בָּזֶה מַטֶּה וּבָזֶה מַטֶּה. בָּזֶה בְּרִית מֶלַח וּבָזֶה בְּרִית מֶלַח. בָּזֶה פַּעַם וּבָזֶה פַּעַם. בָּזֶה נֵזֶר וּבָזֶה נֵזֶר. בָּזֶה קְרִיבָה וּבָזֶה קְרִיבָה. בָּזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין וּבָזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין. בָּזֶה צִיץ וּבָזֶה צִיץ.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו (איוב ל״ו:ז׳), עֵינוֹהִי דֻּגְמַת דִּידֵיהּ, כְּאִינַשׁ דַּאֲמַר עֵינוֹהִי דְּפוּרְיָה. וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא (איוב ל״ו:ז׳), לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה: וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי (בראשית ל״ח:כ״ו). דָּוִד אָמַר: הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב (תהלים קל״ו:א׳). דָּנִיֵּאל אָמַר: לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה (דניאל ב׳:כ״ג), רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין יָשְׁפֵה (שמות כ״ח:כ׳), יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל: וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ (שמואל א י׳:ט״ז). אֶסְתֵּר: אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ (אסתר ב׳:כ׳). עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין. וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת, אָמַר רַבִּי אָמִי מִי מַעֲמִיד רַגְלָהּ שֶׁל אִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, בָּנֶיהָ.
הפעם אודה וגו׳ – 1גרסינן בברכות אמר ר׳ יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מיום שברא הקב״ה את עולמו לא בא אדם שנתן הודאה לפני הבורא עד שבאת לאה, שנאמר הפעם אודה את ה׳.
דבר אחר: הפעם אודה את ה׳2משל למה הדבר דומה, לכהן שהלך לבית הגרנות לקבל תרומות ומעשרות, בזמן שנותן לו בעל [השדה] התרומה והמעשר לא משבח ליה, ואם מוותר ליה מדידיה מיד משבחו, כך לאה כיון שראתה שנתן לה הקב״ה יותר משלשה בנים, נתנה לו הודאה.
1. גרסינן בברכות. דף ז׳ ע״ב.
2. משל למה הדבר דומה. ב״ר פע״א אות ד׳, תנחומ׳ שם ויצא אות ט׳ בקצת הרחבת דברים.
הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳ – מָשָׁל לְכֹהֵן שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּגֹרֶן, נָתַן לוֹ אֶחָד כּוּר שֶׁל מַעֲשֵׂר וְלֹא הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה, בָּא אֶחָד וְנָתַן לוֹ קֹמֶץ שֶׁל חֻלִּין וְהֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה. אָמַר לֵיהּ אֲדוֹנִי כֹּהֵן, אֲנִי נָתַתִּי לְךָ כּוּר אֶחָד וְלֹא הֶחֱזַקְתָּ לִי טוֹבָה, וְזֶה לֹא נָתַן לְךָ אֶלָּא קֹמֶץ אֶחָד וְהֶחֱזַקְתָּ לוֹ טוֹבָה. אָמַר לֵיהּ אַתְּ מֵחֶלְקִי נָתַתָּ לִי, אֲבָל זֶה מִשֶּׁלּוֹ נָתַן לִי. כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיוּ הָאִמָּהוֹת סְבוּרוֹת שֶׁזּוֹ מַעֲמֶדֶת שְׁלשָׁה וְכֵיוָן שֶׁיָּלְדָה לֵאָה בֵּן רְבִיעִי אָמְרָה הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳.
דָּבָר אַחֵר: עַל שֶׁהָיוּ לָהּ שֵׁבֶט כְּהֻנָּה וְשֵׁבֶט מַלְכוּת אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה כָּתוּב בָּזֶה, בָּזֶה מְשִׁיחָה בָּזֶה מְשִׁיחָה בָּזֶה מַטֶּה בָּזֶה מַטֶּה בָּזֶה בְּרִית מֶלַח וּבָזֶה בְּרִית מֶלַח בָּזֶה פַּעַם וּבָזֶה פַּעַם בָּזֶה נֵזֶר וּבָזֶה נֵזֶר בָּזֶה קְרִיבָה בָּזֶה קְרִיבָה בָּזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוֹחֲסִין בָּזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוֹחֲסִין בָּזֶה צִיץ וּבָזֶה צִיץ.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, (איוב ל״ו:ז׳) ״לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק (עֵינוֹ) [עֵינָיו]״ דֻּגְמָא דִּידֵיהּ. לֵאָה תָּפְשָׂה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי הוֹדָיָה. יְהוּדָה (בראשית ל״ח:כ״ו) ״וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי״, דָּוִד, ״הֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב, דָּנִיֵּאל, (דניאל ב׳:כ״ג) ״לָךְ אֱלָה (ד)⁠אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה״. רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שַׁתְקָנִית וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִיסְטוֹרִין בִּנְיָמִין (שמות כ״ח:כ׳) ״יָשְׁפֵה״ יֵשׁ פֶּה, שֶׁיּוֹדֵעַ בִּמְּכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד, שָׁאוּל, (שמואל א י׳:ט״ז) ״(עַל) [וְאֶת] דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ״, אֶסְתֵּר, ״לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ״.
עַל כֵּן קָרָא – מְרֻבֶּה בְּאוֹכְלוּסִין.
וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת – מִי מַעֲמִיד רַגְלֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה בַּבַּיִת בָּנֶיהָ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ לֹא בָּא אָדָם שֶׁהוֹדָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁבָּאתָה לֵאָה וְהוֹדָאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳ ״רְאוּבֵן״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמְרָה לֵאָה רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֵין חָמִי אִלּוּ בְּנִי אַף עַל גַב דְּבְעַל כָּרְחֵיהּ אִשְׁתָּקִיל בְּכֵירוּתֵיהּ מִנֵּיהּ, דִּכְתִיב (דברי הימים א׳ ה׳:א׳) ״וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ [לִבְנֵי] (לְ)⁠יוֹסֵף״, וַאֲפִלּוּ הָכִי לָא אִקַּנִּי בֵּיהּ, מַה כְּתִיב ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם״, וְאִלּוּ בֶּן חָמִי אַף עַל גַּב דְּמִנַּפְשֵׁיה זָבִין בְּכֵירוּתֵיה לְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית כ״ה:ל״ג) ״וַיִּמְכֹּר [אֶת] בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב״, אֲפִלּוּ הָכִי (בראשית כ״ז:מ״א) ״וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו״.
וחמלת איצ֗א וולדת אבנא וקאלת הד֗ה אלמרה אשכר אללה ולד֗לך אסמתה יהודה ת֗ם וקפת ען אלולאד.
והרתה עוד וילדה בן ותאמר: הפעם הזאת אודה לה׳, ולכן קראה שמו יהודה, ואחר כך עמדה מלדת.
הפעם אודה – שנטלתי יותר מחלקי, מעתה עלי להודות.⁠א
א. בכ״י ויימר 651 מופיע כאן תוספת: ״ד׳א׳ מה ראת להודות ליהודה. ילדה ראובן ראת דתן ואבירם, ילדה שמעון ראת זמרי, ילדה לוי ראת קרח, יהודה הודה במעשה תמר שנאמר: ויכר יהודה״.
הפעם אודה NOW WILL I PRAISE [HASHEM] – because I have assumed more than my share, from now on I should praise God (Bereshit Rabbah 71:4).
ותהר – עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה׳. 1שהוסיף על חלקי. 2כדרך שהודה לאה הודו בניה. יהודה הודה במעשה תמר. דוד הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו (תהלים קל״ו:א׳). דניאל אמר לך אלה אבהתי 3מהודה ומשבח אנא (דניאל ב׳:כ״ג).
על כן קראה שמו יהודה – היא גרמה לו השם.
על כן – כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין.
1. שהוסיף על חלקי. כי חשבה שכל אחת תלד ג׳. מן ארבע נשים עתידין לעמוד י״ב שבטים. עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי הפעם אודה את ה׳ כן מפורש בתנחומא ויצא. ועיין ב״ר פע״א.
2. כדרך שהודה לאה הודו בניה. ב״ר שם
3. מהודה ומשבח אנא. במקרא מהודא ומשבח אנה.
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה׳ – יודעת היתה לאה אמנו ברוח הקודש שיעקב עתיד לישא את ארבעתן ושיעמיד מהן י״ב שבטים, והיתה סבורה שיהיו ג׳ בנים לכל אחת, וכשילדה את יהודה אמרה זה הוסיף לי הקב״ה על חלקי והתחילה להודות דאמר ר׳ יוחנן משום רשב״י מיום שברא הקב״ה את עולמו לא בא אדם שנתן הודאה לפניו, עד שבאתה לאה ואמרה הפעם אודה את ה׳, וכדרך שהודית היא, כך הודו בניה, וכמפורש במדרש רבותינו:
על כן קראה שמו יהודה – כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין:
ותעמוד מלדת – יש עמידה שהוא לשון הצבה ממש, כגון (הארץ) [המקום] אשר אתה עומד (עליה) [עליו] (שמות ג ה), ועמד פתח האוהל (שם לג ט), ויעמוד מאחריהם (שם יד יט), וכל דומיהן, ויש שהוא לשון שתיקה, כגון כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב טו). (ובפתחו) [וכפתחו] עמדו כל העם (נחמיה ח ה), וכל דומיהן, ויש שהוא לשון מניעה, כגון זה ותעמד מלדת, והוא מדובר על אופן עכבה, כמו לא תוסיפון לעמוד (שמות ט כח), ואנכי עמדתי בהר (דברים י י), ואתה פה עמוד עמדי (שם ה כח), והעניין מודיע טעמו:
{הפעם אודה את י״י} – מה ראתה לאה שנתנה בו הודאה להק׳ יותר מראשוני׳ שהרי היתה לה ליתן הודאה בראובן שזכתה לבנים, אלא לפי שראתה ברוח הקודש שעתידים לצאת ממנו מלכים ושרים יותר מכל השבטים נתנה בו הודאה להק׳ שזיכה אותה לאותו בן הראוי לאותה הגדולה.
דבר אחר: לפי שראתה ברוח הקודש שהיה עתיד לצאת ממנו דוד המלך שנתן רוב הודאות להקב״ה. (כ״י מינכן 5 בשם ור׳ יוסף קרא פירש בעיניין אחר)
הפעם אודה אתא י״י – כטעם: הפעם הזאת – אחר שיש לי ד׳ בנים, אודה השם – כי לא אחמוד להיות לי עוד. כאומר: אודה השם שנתן לי כל זה ויספיק לי. על כן: עמדה מלדת.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 176, לוצקי 827, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: את.
THIS TIME WILL I PRAISE THE LORD. Ha-pa'am1 should be explained as if written ha-pa'am ha-zot (this time). Its meaning is, now that I have four sons I will give thanks to the Lord for I will not desire any more children. One can paraphrase This time will I praise the Lord by: I will praise the Lord because he has given me all this and has satisfied me. Therefore she left off bearing.⁠2
1. Ha-pa'am literally means the time, which makes no sense, hence Ibn Ezra's comment that ha-pa'am is short for ha-pa'am ha-zot.
2. God punished her by having her leave off from bearing for saying this (Krinsky). It was only after Leah prayed to God for children (Gen. 30:17) that she conceived again.
ולפיכך אמרה ביהודה: הפעם אודה את ה׳ – כלומר: הפעם אני צריכה שיקרא שמו על הודאת הקב״ה.
ותעמד מלדת – כי לאה בשנה ראשונה ילדה ראובן, ובשנייה שמעון, ובשלישית לוי, וברביעית יהודה. ובחמישית עמדה, וזהו: ותעמוד מלדת, ונתנה שפחתה ליעקב. ובשישי יששכר, ובשביעית זבולן ודינה בכרס אחד, דלא כתיב בדינה: ותהר. וזבולן דינה ויוסף נולדו בפרק אחד. וכולם נולדו בז׳ שנים.
And therefore she said with Yehuda: THIS TIME I WILL THANK HASHEM – Meaning to say: This time I need him to be named in acknowledgement of the Blessed Holy One.
ותעמד מלדת – AND SHE STOPPED GIVING BIRTH – Because Leah in the first year gave birth to Reuven, and in the second [year] – Shimon, and in the third [year] – Levi, and in the fourth [year] – Yehuda, and in the fifth [year] she stopped [bearing children], and this is [the meaning of]: "And she stopped giving birth", and she gave her maidservant to Yaakov. And in the sixth [year] – Yissakhar, and in the seventh [year] – Zevulun and Dina in one womb, as it is not written by Dina: And she conceived. And Zevulun, Dina, and Yosef were born at the same time. And all of them were born in seven years.
ותהראודֶה את י״י – אין לי אלא להודות ולשבחו שנתן לי יותר ממה שבקשתי ממנו.
ותעמד מִלֶדֶת – באותו הפרק, וזה היה סבה מאת האל כדי שילדו גם השפחות, ליעקב.
'ותהר... אודה את ה, I can only continue to thank the Lord and to praise Him, Who has granted me more than I have requested from Him.
ותעמוד מלדת, at this time she stopped conceiving. This was also due to intervention by God, Who wanted the servant maids to also have children for Yaakov.
ותעמד מלדת – כתב בה לשון עמידה כי לאחר מכן שבה אל לדתה, ולא שבה עד לאחר לידת אשר.
ותעמד מלדת, "she was (temporarily) unable to conceive and give birth again. Seeing that several years later Leah did give birth to Dinah, the Torah chose a word (עמידה, temporary standing still) which indicated that her inability to give birth for a while was not due to her having become too old. She was not able to conceive and give birth again until after Asher had been born.
ותעמוד מלדת – מאותו עון שעד עתה לא הודתה להקב״ה. מה״ר מאיר. וא״ת מה ראתה שהודתה ביהודה יותר מן השאר. וי״ל לפי שראתה אותן ג׳ שעתידין לצאת רשעי׳ מהם. מראובן דתן ואבירם. משמעון זמרי. מלוי קרח. וכשראתה יהודה הודתה. מה״ר אהרן בשם ר׳ יעקב.
אודה – במדרש (תנחומא ישן ויחי יב) ילדה ראובן וראתה לדתן ואבירם. ילדה שמעון וראתה לזמרי. ילדה לוי וראתה לקרח. ילדה (יהודה) ליהודה ראתה (ראתה) שהודה במעשה תמר (בראשית לח:כו).
הפעם אודה את ה׳ – הוא השם הראשון שבי״ג מדות היא מדת התשובה ולכך נרמז השם הזה בשמו כי הודה ולא בוש וגרם לראובן שיודה, ולכך יצא מזרעו דוד ע״ה שהקים עולה של תשובה.
וכאשר נשלמו ללאה ד׳ בנים ורחל אין לה כלל קנאה בה קנאה יתרה, ובאה אצל יעקב בכח שיתן לה בנים על כל פנים בכח תפלתו, והוא השיב לה כי אין הדבר בידו ואין המניעה ממנו כי אם מהשם יתעלה, ואז מסרה לו בלהה שפחתה כדי שתמשוך כח הלידה ממנה במעשה מן המחשבה, והוא שאמרה לו הנה אמתי בלהה בא אליה. וכך אמרה רחל אני אין לשמי אות ה״י הנותנת כח ההולדה כמו שיש לה ללאה וזלפה שפחתה, אמנם יש בבלהה שפחתי שתים בא אליה ותלד על ברכי׳ מכח האחת ואבנה גם אנכי ממנה מכח השנית ואז ילדה לו בן וקראה שמו דן.
'הפעם אודה את ה, "this time I give thanks to the Lord, etc.⁠" The word י-ה-ו-ה at this point is a reference to the first time this word appears in the list of God's thirteen attributes revealed to Moses in Exodus 34,6. [Rabbi Chavel cites Torat Chayim as believing that there is an error here and that the author meant the second time this word appeared there. Ed] This was the attribute of repentance. The reason this attribute is part of Yehudah's name is that he was the first person to publicly retract and confess a mistake he had made when he accused Tamar of being a harlot. He was not ashamed to admit his error, which is the greatest impediment to repentance. According to the Talmud in Sotah 7 Yehudah's repentance led to Reuven's repentance. This is why King David became one of his descendants. David is reputed to have "been elevated,⁠" i.e. by means of his repentance, in the matter of Bat Sheva (Samuel II 23,1). David was considered outstanding because he unabashedly repented.
As soon as Leah had given birth to four sons whereas Rachel had remained childless, she became progressively more jealous and she went to Yaakov asking him to give her children at least by means of his prayer since merely sleeping with her had not made her pregnant. Yaakov told her that the matter did not depend on him and that the obstacle to her becoming pregnant was God. Rachel then proceeded to give Yaakov her maid-servant Bilhah so that her own potential as a mother could be fulfilled vicariously through Bilhah bearing Yaakov's child on her behalf. Rachel reasoned to herself that her name, unlike Leah or Zilpah, did not have the letter ה in it. On the other hand, Bilhah's name had two letters ה in it. When Rachel said to her husband Yaakov: "sleep with Bilhah and she will give birth on my knees, so that I will be built up through her,⁠" she meant that the power inherent in the first letter ה in Bilhah's name would enable her to have a child, whereas her additional letter ה would ensure that she as her mistress would be built up through her vicariously. As a result of Yaakov sleeping with Bilhah she bore a son whom her mistress Rachel called Dan, again involving God's attribute of Justice.
הפעם אודה את ה׳ – הפשט כן הוא דעד עתה לא היו לה אלא חלקה ג׳ בנים שהיו ד׳ נשים העתידות שיצאו מהן י״ב שבטים הרי לכל אשה לחלקה ג׳ בנים. וכשהולידה הרביעי נתנה הודאה לה׳. עוד י״ל שראתה ברוה״ק שעתיד דתן ואבירם לצאת מראובן ושמעון מעשה זמרי וקרח מלוי אבל מיהודה לא ראתה שום גנאי שיצא ממנו אלא אדרבא הודה על מעשה תמר דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני ולפיכך אמרה הודאה עליה. עוד י״ל לפי שיצאו ממנו מלכים ויש להם שלשים מעלות לפיכך קראה לו יהודה שעולה ל׳.
הפעם אודה את ה׳ – ראתה שיהודה הודה על מעשה תמר לכן אמרה אודה את ה׳.
'הפעם אודה לה, "this time I give thanks to the Lord;⁠" she foresaw that her son Yehudah would admit having wronged Tamar and embarrassing himself greatly in the process. (Genesis 38,26) She therefore decided to admit that she had been very wrong in deceiving Yaakov by posing as Rachel.
הפעם אודה את ה׳ – כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא בקשה על יותר ועל כן עמדה מלדת:
הפעם אודה את ה', "this time I will give thanks to the Lord, etc.⁠" She had now received her entire share of blessings seeing that she had born four children for Yaakov. Seeing that she considered herself fulfilled, she no longer became pregnant, ותעמוד מלדת.
ותעמד מלדת – מאותו עון שעד עתה לא הודתה להקב״ה. וא״ת ומה ראתה שהודתה ביהודה יותר משאר בניו. וי״ל לפי שראתה אותם (ג׳) [ד׳] רשעים שעתידים לצאת מהם, מראובן דתן ואבירם, משמעון זמרי בן סלוא. מלוי קרח. ילד⁠[ה] יהודה ראתה שהודה במעשה תמר, הודתה גם היא, כך נדרש בתנחומא וכן פי׳ ר״ש (פי׳ כן) בפרש׳ ויחי יעקב וקשה על זה התי׳ והלא גם אחז ואמוץ ושאר מלכים דלא הוו מעלו יצאו מיהודה.
הפעם אודה את י״י – הטעם לא אניח שם לזה הבן מצד עניני עם אישי שהם הבלי העולם, רק אניח לו שם מיוחס לשם ית׳ לבד.⁠1 ובחרה זה השם בבן הרביעי להיות שלשה מספר שלם, אם כן זה הרביעי יותר, מחסד.⁠2
ותעמוד מלדת – אין זה עלול מצד מה שקדם לו ולא מצד המאוחר ממנו.⁠3
1. ״הפעם״ לעומת שלוש הלידות הקודמות של לאה, אשר בעקבותן נתנה שמות בהם נרמזים ענייני יחסי לאה עם יעקב. בשם בנה הרביעי נרמזים יחסיה עם ה׳ בלבד.
2. שלוש הוא מספר עגול ושלם, ולכן יכלה לצפות לשלשה בנים ולא יותר, והבן הרביעי הוא יותר מהמגיע לה, ונתינת ה׳ אותו לה הוא חסד.
3. אין קשר סיבתי בין קריאת שם יהודה לבין עמידתה מלדת, ולא בין ראית רחל כי לא ילדה וקנאתה באחותה לבין עמידתה של לאה מלדת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

האמנם אמרה בבן הרביעי הפעם אודה את י״י אפשר לפרש שהיתה כונת׳ שהבני׳ הראשוני׳ ידעה סבת לידתם שהיה ממשפטיו הש״י ורחמיו על כל מעשיו כי כן דרכו לרח׳ על העגומי׳ אבל עתה שנשל׳ המכוון שאני אהובה אודה את י״י ואתן שבח והודאה לשמו על עשו׳ הטוב הזה מבלי סבה והי׳ מתנת חנם על כן אודה את י״י לכן לא הזכירה טעם כלל בזה הבן ולא זכרו בו מנין הבנים. והיותר נכון לפרש שלאה בראותה צער העבור וצער גדול בנים והיו לה כבר שלשה. כאשר בא הבן הד׳ קצה בו כי היתה כבר אהובה ואין חפצה בבנים יותר ולכן אמרה הפעם אודה את י״י כאומר זה יספיק לי וכמו שכתב הראב״ע ולכן עמדה מלדת וכי היתה בזה כפוית טובה. והנה זכרה לאה תמיד בדבריה שם יי׳ ולא שם אלהים לפי שהיו כל המעשים אשר עשה עמה דרך רחמים לפנים משורת הדין ואתה תראה שאחרי שילדה לאה ארבעה הבנים האלה מפני שהיתה שנואה. מן הוא והלאה תלדנה כל האמהות שני בנים לכל אחד מהם שנים לבלהה וב׳ לזלפה ולגבירות באחרונה שנים שנים גם כן והולידה רחל באחרונה להיותה יותר אהובה.
על כן קראה שמו יהודה – שיש בזה השם, אותיות השם הנכבד, ועם זה לשון ההודאה. ונראה שהיו כל אלה שמות של קדמונים, כמו שמצינו קודם לזה ״יהודית בת בארי״ (בראשית כ״ו:ל״ד), וכן ״שמואל בן עמיהוד״ (במדבר ל״ד:כ׳) קודם לשמואל הנביא, והיו בוחרים מהשמות הקודמים את הנופלים על לשון המאורע.
על כן קראה שמו יהודה, to reflect the letters in the name which alludes to the Essence of God, the tetragram. Upon closer inspection we can detect elements of such allusions to God’s “great” name in the names of the sons Leah had born earlier also. The names mentioned both here and later in the Scriptures were not necessarily innovations, but people who had lived in former times had already been given such names. We encounter יהודית בת בארי in 26,34; there is a שמואל בן עמיהוד in Numbers 34,20, (so that Channah, wife of Elkanah had not invented a new name when making her son the prophet Samuel as she did. (Names usually were associated with an event in the lives of either parent that the parent wanted to perpetuate.)
[א] הפעם אודה את ה׳
[1] ברכות פרק ראשון דף ז ע״ב (ברכות ז:)
וַתַעֲמֹד: חס׳ וא״ו, וכ״כ הרמ״ה ז״ל, כל תַעֲמֹד וַתַעֲמֹד באוריית׳ חס׳ וי״ו כתי׳. [ותעמד].
הפעם אודה את ה׳ על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת – לפי שאין נפרעים {ד} מן האדם ביום אשר יחטא אלא לאחר זמן כששכח עונו וביום אשר יעשה טוב או אין בידו חטא משפט מות יהיה ראוי לאותו עונש. כמאמר דוד (תהלים ז׳) בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל רצונו שהרשע יעשה בור עמוק ורעה חולה וסיים קלקלתו עד כי חפרהו בשלמות ולא הגיעו שום עונש ואח״כ יפול בשחת יפעל שעתיד לפעול ירצה בור קטן שאינו כ״כ עמוק כמו שחת וקבר שם תשבר מפרקתו וימות אף טרם שיחפרנו. והטעם כדי שלא ינטל רשות האדם שאם יבוא העונש תיכף לעבירה מי פתי יחטא ואשם? ועוד כדי שהעונש יתראה בעיני החוטא גדול מנשוא. כי כאשר ישכח אדם פשעו אשר פשע מימים קדמונים. ועתה יעשה צדקה ומשפט והאל צדיק וישר יזכור חטאו שעבר ועתה יענישנו במיתת אחד מקרוביו או ביסורין האיש ההוא יקלל והתקצף במלכו ובאלהיו לאמר מה חטאתי ומה פשעי כי לא יזכור ימי החושך ועון אשר חטא לימים שעברו. וכן אמרו חז״ל הקב״ה דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקים במצות והאומות בלילה שהם בטלים מן העבירות ובפ׳ החולץ אמר רבי חנניא מפני מה גרים בזמן הזה מעונים ויסורין עליהם מפני שלא קיימו ז׳ מצות בני נח. ופ״ק דע״ז כל דפריש ממינות מיית. וכ״ז כדי לכפר עונות האדם בעונש מעט לרוב חסדי ה׳. כי אמנם יש לך אדם יתחייב שתי מיתות ב״ד ע״ד משל אם הקב״ה יענישנו תיכף אחר העבירות לא תכופר לו אלא עון מיתה אחת. אמנם כאשר ישכח פשעו הקדוש ברוך הוא ימיתנו והוא יאמין שאין בו משפט מות כבר תתחשב המיתה ההיא לו תשלומי כפל כאלו תהיינה שתי מיתות לגודל כאבו בחשבו שימות חנם אין חטא. הסתכל במאמר שלמה ע״ה (קהלת ח׳) ובכן ראיתי רשעים קבורים וגו׳ וישתכחו בעיר וגו׳ אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו וגו׳. התכוין שלמה לאשר אמרנו בראותו רשעים שכבר שכחו רשעם. לדמיון המת הקבור שנשתכח מן הלב ויבוא ענשם בהתהלכם עתה ממקום קדוש ועושים צדקה ומשפט וזה לפי שאין נעשה פתגם הרעה מהרה והקב״ה אינו משלם תיכף לעבירה על כן כל איש יחשוב שאין עונש בא ומלא לב האדם בהם לעשות רע ולא ינטל רשות האדם בראות החוטא כי כל זמן שיחטא ויהיה עושה רעות אין עונש בא לידו ומאריך לו היסורין כל זמן שהוא בוגד ופושע אלא כאשר עזב מרדו ובשובו מחטאתיו. ואמנם זהו טוב לצדיק כי הקב״ה יפרע ממנו בעונש מעט כאשר אמרנו ולרשע לא יהיה טוב כי אדרבה כ״ש דפקר טפי. ולכן יביא ה׳ עליו תיכף ומיד כל האלות כאשר נאריך בפרשת נצבים באופן שתשלומי הפשע לאחר זמן הוא טוב לאשר ירא מלפני האלהים ויודע שממנו הכל אף אם לא יזכור עונותיו בתלאו היסורין בעונותיו שקדמו אף אם אין זוכרם אבל לרשע אשר איננו ירא מלפני אלהים ואשר איננו זוכר חטאיו וסובר שהקדוש ברוך הוא יענישנו על לא פשע יטיח דברים כלפי מעלה ויסבב שהי״ת עוד יכהו מכות נמרצות ורבצה בו כל האלה כפלים בכל חטאתיו הואיל והלך עמו בקרי ולא שת לבו גם לזאת לכן אמר (שם) כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים וגו׳. כדבר הזה דבר ה׳ בפרשת בחוקותי והלכתם עמי בקרי. נרחיב הביאור שמה. וכן כתוב בירמיה (מ״ד) ומאז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו׳ חסרנו כל וגו׳ והשיבם ירמיהו הלא את הקטר וגו׳ זכר ה׳ וגו׳. גם ישראל לא נענשו שלא בערו פסל מיכה מן הארץ ואמנם פקד עליהם ה׳ חטאתם לא ביום ההוא אלא כאשר היו משתדלים לבער הרע מישראל בהלחמם עם בנימין והיו עוסקים במצוה. לפיכך נענשה לאה ועמדה מלדת. על כי אמרה הפעם אודה את ה׳ כאלו בפעמים אחרות לא היה לה להודות לה׳. ולא זכרה להודות לו ולברך בשמו כשפתח ה׳ את רחמה ורחל עקרה אלא קראה שמו ראובן שמעון לוי לפי התועלת עתה יאהבני אישי ילוה אישי אלי. עתה נפקד עונה ביום שלא חטאה אלא אמרה אודה ה׳ בענשה על שעבר ועמדה מלדת. ועיין פרשת נצבים:
ותאמר הפעם אודה את י״י – לפי שבלדת לוי אָהֲבָהּ יעקב, אמרה הבן הרביעי הזה נתן לי הקב״ה מטעם שאמרתי בראשונים ״כי ראה י״י בעניי״, ״כי שמע י״י כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה״, ״עתה הפעם ילוה אישי אלי״ שהרי אהבני אישי. ואם כן הבן הרביעי הזה איננו בשביל צערי אלא בחסד השם. לכן ״הפעם אודה את י״י״ על חסדו הגדול לגמול לי טובה כזאת. והנה נתנה הודעה על הראשונים שגרמו לה אהבת אישה בלדת לוי, ועל הרביעי שֶׁנִתַּן לה בחסד השם.
על כן קראה שמו יהודה – להורות כי בכל לבה תהלל את השם ותודהו על חסדו שגמל עליה קראה שמו ״יהודה״ שהוא לשון הודאה, ואותיות השם הגדול1 בקרבו כי אליו תּוֹדֶה. ויהיה שם הבן לאות עולם שעשה השם עמה חסד, ושהיא חייבת להודות לו כל ימי חייה, וזהו ״על כן״, כמו בְּלֵוִי.
ותעמוד מִלֶדֶת – אחר שילדה וְרֵיקָה בטנה, עמדה כן ולא שבה להריון. וזהו פירוש ״ותעמוד מלדת״, שעמדה כן בלי הריון ולידה. כי כשתהר עברה מדרך הריקות אל ההריון. וכן ״ובדרך חטאים לא עמד״2 כי האדם שהולך בדרך חטאים עובר ממנה אל דרך הצדק. אבל הנשאר בחטאיו נאמר שעמד {ורד״ק ז״ל פירש3 פסקה מלדת ואין זה תוכן הוראת המלה, ואילו פסקה ממש היה אומר ״שבתה ללדת״ ותבינהו מדברינו בפירוש ״וישבות ביום השביעי״4}. וטעם שעמדה מלדת אפשר כדי שתתן שפחתה ליעקב כמו שאמר ״ותרא לאה כי עמדה מלדת וגו׳ ותתן אותה ליעקב לאשה״, ושם אפרש בעז״ה. כי חפץ השם שהיא תוליד ששה ורחל ושתי האמהות כל אחת שנים. ודברי ראב״ע ז״ל בפירוש פסוק זה אינם משמחי לב.⁠5
עוד אני רואה בטעם קריאת שמות ארבעה הבנים האלה כי נתן י״י דְבָרוֹ בפי אמנו לאה כי הזרע שהוליד יעקב נגזר עליהם גרות וגליות, טרם נוצרו בבטן, כמו שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים. ומעת היו לעם היו שנואי נפש העמים כולם, ועינו אותם. ונדמה לאומה זה כאילו י״י עזבום ושכחום, כדמיון שנדמה לאמם שבעלה עֲזָבָהּ. ולכן אמרה בלדת הבנים ״כי ראה י״י בעוניי״, ״כי שמע י״י כי שנואה אנכי״, ושיאהבנה אישה. ולא היה כן עד שנולד לוי. אז נלוה אישה אליה. וכן היה לאומה כולה בגלות מצרים, כאומרו ״רָאֹה ראיתי את עני עמי וגו׳ ואת צעקתו שמעתי מפני נוגשיו״.⁠6 והיו מיַחלים מעת לעת לישועה, ורחקה מהם. עד שנולד משה ואהרן מבני לוי, ואז שרתה שכינה בישראל ונגאלו מצרותם. אבל גם אחרי כן חזרו מצרה לצרה, ומגלות לגלות. והתשועה הגמורה שאין אחריה צרה תהיה ע״י המלך המשיח, חוטר מגזע ישי משבט יהודה, וכמו שהיה דוגמא ממנו בימי דוד ושלמה. על כן בלדת יהודה אמרה ״הפעם אודה את י״י״ ולא אאריך בזה.
שוב ראיתי למתרגם התורה7 שפירש קרוב לזה. שעל ראובן אמר:⁠8 ואתעברת לאה וילידת בר וקרת ית שמיה ראובן, ארום גלי קדם י״י עולבני, ארום כדון ירחמינני בעלי. והיכמא דאתגלי קדם י״י עולבני היכדין יהוי גלי קדמוי עולבנהון דבנַי כד יהון משתעבדין בארעא דמצראי.
ועל שמעון:⁠9 ואתעברת תוב וילידת בר ואמרת ארום שמיע קדם י״י ארום שניאתא אנא ויהב לי אוף ית דין והיכדין ישתמע קדמוי קלהון דבני כד יהון משתעבדין במצרים, וקרת שמיה שמעון.
ועל לוי:⁠10 ואתעברת תוב וילידת בר ואמרת הדא זמנא יתחבר עמי בעלי ארום ילדית ליה תלתא בנין. והיכדין עתידין בנוי למהויהון מתחברין לשמשא קדם י״י, בגין כן קרא שמיה לוי.
ועל יהודה:⁠11 ואתעברת תוב וילידת בר ואמרת הדא זמנא אודי קדם י״י דמן ברי דֵין עתיד למיפק מלכין, ומיניה יפוק דוד מלכא דעתיד לאודויי קדם י״י. בגין כן קרת שמיה יהודה. וקמת מלמילד.
ויש הבדל בין פירושו לפירושנו, אבל הדברים קרובים.
1. יהו״ה.
2. תהלים א, א.
3. ספר השרשים, ערך: עמד.
4. בראשית ב, ב. עמ׳ 71.
5. ״הפעם אודה את ה׳ – כטעם הפעם הזאת אחר שיש לי ארבעה בנים אודה השם כי לא אחמוד להיות לי עוד. כאומר⁠[ת] אודה את השם שנתן לי כל זה, ויספיק לי. על כן עמדה מלדת״.
6. שמות ג, ז.
7. יונתן.
8. פסוק לב.
9. פסוק לג.
10. פסוק לד.
11. פסוק לה.
הפעם אודה את ה׳ – בג׳ בנים הראשונים נתנה טעם לקריאת שמם, שהיה כדי שיאהבנה אישה, אבל עתה שכבר היתה אהובה בעיני בעלה נתנה שבח והודאה לה׳ על עשותו עמה הטוב הזה שהוא מתנת חנם, ולכן לא הזכירה טעם כלל בזה הבן:
ותעמד – פסקה:
הפעם אודה את ה׳ – עיין בכורי העתים תקפ״ז עמוד 156, 157.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 34]

על כן קראה1 שמו יהודה: ראתה ברוח הקודש שכן יהיה הולד ראוי לאותו השם, שהכל יודוהו2 בגבורתו ובחכמתו.
1. ועל פי שיטת רבינו בפסוק הקודם כאן לאה ראתה את הקשר העתידי בין השם לילד.
2. ״יהודה אתה יודוך אחיך״ (להלן מט,ח).
כיוון שכבר רכשה לעצמה את אהבת בעלה וניתן לה עוד בן רביעי, הרי האמינה שהיא חייבת לה׳ תודה מיוחדת. על כן קראה שם הבן הרביעי ״יהודה״ — מושא ההודיה.
יהודה – השם נוצר מן הצורה הסבילה של יהוׄדה, ראה נחמיא י״א:י״ז, והשווה תהלים כ״ח:ז׳, מ״ה:י״ח.⁠1
ותעמד מלדת – למשך כשנה.
1. דליצש.
הפעם אודה את ה׳ – עפ״י דרך המדרש יתכן כי על שלשה הרגשות ראיה שמיעה משוש אין שום ברכה לא על מראה נאה ולא על קול נעים רק על הרגשת הריח יליף מכל הנשמה תהלל דבר שהנשמה נהנית כו׳ לכן בראובן שמורה על ראיה ושמעון על שמיעה ולוי על משוש אין ברכה רק ביהודה שכתוב והריחו ביראת ה׳ כתוב הודי׳ ודו״ק.
אודה את ה׳ – א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקב״ה את עולמו לא הי׳ אדם שהודה להקב״ה עד שבאת לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה׳.⁠1 (שם שם)
1. פירש״י [והוא ממ״ר] לפי שראתה ברוח הקודש שעתיד יעקב להעמיד י״ב שבטים ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה לה יותר מן המגיע, עכ״ל, וכתב מהרש״א וז״ל, וצ״ל דלא כמתנבאה אמרה כן, דהא לא חשיב לאה בכלל הנביאות בפ״ק דמגילה י״ד א׳ אלא שלא מדעת שם הקב״ה בפיה לדבר עתידות, עכ״ל, והדוחק נראה ומורגש.
אבל באמת הדבר פשוט, כי הדורש הזה ס״ל כמ״ד בב״ר פ׳ ס״ו ובפ׳ ע״ב דכל האמהות נביאות היו, וכן במדרש שוח״ט סי׳ ק״ה דריש ובנביאי אל תרעו אלו האמהות, וכ״ה בס״ע פ׳ כ״א, וחלוקים אלו המדרשים על האגדה דמגילה הנ״ל. ויש להביא ראי׳ מעוד אגדה בגמרא דגם הגמרא ס״ל כהמדרשים הנ״ל, והוא בסוטה י״ג א׳, באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה וכו׳, וכן איתא מפורש בירושלמי ברכות פ״ט ה״ה אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה, הרי דגם בגמרא דרשות חלוקות בענין זה, וא״כ אין להקשות מאגדה אחת על אחרת. –
ודע דכלל דרשא זו מיום שברא הקב״ה את עולמו לא הי׳ אדם שהודה להקב״ה עד שבאת לאה, צ״ע טובא לכאורה מב״ב י״ד ב׳ דהמזמור בתהלים (קל״ט) ה׳ חקרתני ותדע אמרו אדם הראשון, עיי״ש ברש״י, ובאותו המזמור אמר אודך על כי נוראות נפליתי, ואפשר לומר דהכונה הכא דמין הודאה של לאה אשר נפל בחלקה יותר מן המגיע לה, כמש״כ, בזה היתה היא ראשונה, והודאת אדה״ר היתה בכלל על נפלאות ה׳.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יאבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קחזקוניפענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןמנחת שימלאכת מחשבתר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בראשית כט – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא בראשית כט, עולם המקרא בראשית כט, תורה שלמה בראשית כט – באדיבות משפחת המחבר, הרב מנחם מענדל כשר זצ"ל. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

This digital edition is dedicated in memory of our beloved parents:
Samuel and Anna Ehrman z"l
David and Ruth Weinman z"l
by Suzan and Fred Ehrman
, תרגום אונקלוס בראשית כט – מבוסס על מהדורת ויקיטקסט (CC BY-SA 3.0) המבוססת על הדפוס ראשון של התאג', ועם הוספות והערות של על⁠־התורה, פרשגן בראשית כט – ביאורים פירושים ומקורות לתרגום אונקלוס, מאת הרב רפאל בנימין פוזן, באדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), תרגום ירושלמי (ניאופיטי) בראשית כט
This targum, based on a single known manuscript (Neofiti 1) in the Vatican Library copied in 1504, is the only known complete text of the "Targum Yerushalmi" on the Torah. Previously known brief extracts related to this targum had long been known in manuscripts of what is referred to by scholars as the "fragment targums", which are cited in Jastrow's Dictionary under the rubric "YII" and appear in various editions of Miqraot Gedolot interspersed with Targum Pseudo Jonathan under the rubric "Targum Yerushalmi". Extensive manuscript pages of related material were also discovered in the Cairo Geniza in the 20th Century.
This electronic text has been provided by the Comprehensive Aramaic Lexicon (CAL) project of the Hebrew Union College - Jewish Institute of Religion. It was originally entered under the guidance of Prof. M. Sokoloff for the preparation of his A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic based on the multi-volume editio-princeps of Prof. A. Diez-Macho (1968ff.) and a photographic edition of the manuscript by Makor Press. Additional marginal or interlinear variants have been added by CAL staff based on the photographs.
, תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית כט
This edition utilizes the text provided by the Comprehensive Aramaic Lexicon (CAL) project of the Hebrew Union College - Jewish Institute of Religion, which is based on E. Clarke et al., Pseudo-Jonathan to the Pentateuch: Text and Concordance (Ktav, 1984), with variants from the editio princeps as given in the Madrid Polyglot. The Clarke text is not a completely accurate transcription of the British Library manuscript, and it is being gradually corrected by the CAL project. Readers are urged to email corrections when errors are discovered.
, תרגום ירושלמי (קטעים) בראשית כט, בראשית רבה בראשית כט – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מדרש תנחומא בראשית כט, מדרש תנחומא (בובר) בראשית כט, בראשית רבתי בראשית כט – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מדרש אגדה (בובר) בראשית כט, ילקוט שמעוני בראשית כט – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), רס"ג תפסיר ערבית בראשית כט, רס"ג תפסיר תרגום לעברית בראשית כט, ר׳ חננאל בראשית כט, ר׳ יהודה אבן בלעם בראשית כט, רש"י בראשית כט, לקח טוב בראשית כט, שכל טוב בראשית כט, הגהות ר"י קרא על פירוש רש"י בראשית כט – מהדורת על⁠־התורה המיוסדת בחלקה על מחקר (מס' 2711/19) שנתמך על ידי הקרן הלאומית למדע, רשב"ם בראשית כט, אבן עזרא א׳ בראשית כט, ר"י בכור שור בראשית כט, רד"ק בראשית כט, ר׳ אברהם בן הרמב"ם בראשית כט – מהדורת הרב משה במהר"א מיימון ס"ט, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), חזקוני בראשית כט, פענח רזא בראשית כט, קיצור פענח רזא בראשית כט, רמב"ן בראשית כט, ר׳ בחיי בראשית כט, מנחת יהודה בראשית כט, הדר זקנים בראשית כט, דעת זקנים בראשית כט, מיוחס לרא"ש בראשית כט, טור הפירוש הארוך בראשית כט, טור הפירוש הקצר בראשית כט, מושב זקנים בראשית כט, ר"י אבן כספי בראשית כט, רלב"ג ביאור המילות בראשית כט, רלב"ג ביאור הפרשה בראשית כט, רלב"ג תועלות בראשית כט, עקדת יצחק פירוש בראשית כט, מזרחי בראשית כט, אברבנאל בראשית כט, צרור המור בראשית כט, ר"ע ספורנו בראשית כט – מהדורת הרב יהודה קופרמן באדיבות המו"ל (כל הזכויות שמורות), תולדות אהרן בראשית כט – תולדות אהרן השלם, מהדורה חדשה ומתוקנת, עם מבוא, הערות והפניות, מאת הרב אברהם וייס, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., גור אריה בראשית כט – מהדורת הרב יהושע הרטמן, מכון ירושלים, תשמ"ט–תשנ"ה (כל הזכויות שמורות), כלי יקר בראשית כט, מנחת שי בראשית כט – מהדורת ד"ר צבי בצר ז"ל ע"פ כתבי יד אוטוגרפיים של בעל מנחת שי, בעריכת פרופ' יוסף עופר, וברשותם האדיבה של האיגוד העולמי למדעי היהדות וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן (כל הזכויות שמורות). (המהדורה הדיגיטלית עדיין בשלבי הכנה.) כפי שגילה ד"ר בצר, בדיבורי המתחיל של בעל מנחת שי לפעמים טמונים גם הכרעותיו, ועיינו בהרחבה במבוא למהדורתו. המלים בסוגריים המרובעים בצבע אפור הן תוספות של המהדיר להציג את הכרעות המנחת שי., שפתי חכמים בראשית כט – חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, תשס"ט (CC BY 3.0), מלאכת מחשבת בראשית כט – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית של דיקטה (CC BY-NC 4.0), אור החיים בראשית כט, ר' נ"ה וויזל בראשית כט – מהדורת ישיבת ישיבת ההסדר ראשון לציון, בעריכת הרב משה צוריאל ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), הרכסים לבקעה בראשית כט – מהדורת על⁠־התורה על פי דפוס ראשון (כל הזכויות שמורות) עם הערות והארות של הרב אליעזר כהן, ר׳ י"ש ריגייו בראשית כט – מהדורת ירושלים (תשפ"ב), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות); ניתן לרכוש סטים מודפסים בהוצאת שלם, יפו 108, ירושלים, טלפון: 025389176, הכתב והקבלה בראשית כט, שד"ל בראשית כט, רש"ר הירש בראשית כט – מהדורת קרן הרב יוסף ברייער (תשע"ב–תשע"ו), באדיבות הוצאת פלדהיים (כל הזכויות שמורות להוצאת פלדהיים), מלבי"ם בראשית כט, נצי"ב בראשית כט – מהדורת הרב מרדכי קופרמן (ירושלים, תשס"ח), ברשותו האדיבה של המהדיר והוצאת המכללה ירושלים (כל הזכויות שמורות למהדיר). {הביאורים בסוגריים המסולסלים הם הוספות מכי"ק של הנצי"ב.}, הואיל משה בראשית כט, אם למקרא בראשית כט, רד"צ הופמן בראשית כט – מהדורת על⁠־התורה המבוססת על מהדורת הוצאת נצח, באדיבות המו"ל (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., משך חכמה בראשית כט, תורה תמימה בראשית כט

Bereshit 29 – Dedicated in loving memory of
Miriam & Bernard Hochstein z"l
Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Biblical Parallels Bereshit 29, Olam HaMikra Bereshit 29, Torah Shelemah Bereshit 29, Targum Onkelos Bereshit 29 – alhatorah.org revised translation (all rights reserved) using Metsudah Chumash (Metsudah Publications, 2009) (CC BY-NC 4.0) translation, Parshegen Bereshit 29, Targum Yerushalmi (Neofiti) Bereshit 29, Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 29 – Translated by J. W. Etheridge, The Targums of Onkelos and Jonathan Ben Uzziel on the Pentateuch with the Fragments of the Jerusalem Targum from the Chaldee (London, 1862), Targum Yerushalmi (Fragmentary) Bereshit 29 – Translated by J. W. Etheridge, The Targums of Onkelos and Jonathan Ben Uzziel on the Pentateuch with the Fragments of the Jerusalem Targum from the Chaldee (London, 1862), Bereshit Rabbah Sectioned Bereshit 29, Tanchuma Sectioned Bereshit 29 – Translated by Samuel A. Berman, An English Translation of Genesis and Exodus, Ktav Publishing House (New Jersey, 1996) (CC BY 3.0), Tanchuma (Buber) Sectioned Bereshit 29 – Translated by John T. Townsend, Midrash Tanhuma: Translated into English with Introduction, Indices, and Brief Notes (New Jersey, 1989–2003) (CC BY 3.0), Bereshit Rabbati Bereshit 29, Midrash Aggadah (Buber) Bereshit 29, Yalkut Shimoni Bereshit 29, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Bereshit 29, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Bereshit 29, R. Chananel Bereshit 29, R. Yehuda ibn Balaam Bereshit 29, Rashi Bereshit 29 – Translated by M. Rosenbaum and A.M. Silberman, Pentateuch With Targum Onkelos, Haphtaroth and Rashi's Commentary (London, 1929-1934), Lekach Tov Bereshit 29, Seikhel Tov Bereshit 29, R. Yosef Kara Glosses on Rashi Bereshit 29, Rashbam Bereshit 29 – Translated by Prof. Meir (Marty) Lockshin, Rabbi Samuel Ben Meir's Commentary on Genesis (New York, 1989), with the gracious permission of The Edwin Mellen Press (all rights reserved), Ibn Ezra First Commentary Bereshit 29 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman and Arthur M. Silver (Menorah Publications, 1988–2004) (CC-BY-NC 4.0), R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 29 – 1:1 – 2:3 – translated and annotated by Rabbi Yaakov Thompson, 2:4 – 9:13 – translated and annotated by Prof. Meir (Marty) Lockshin, 9:14 – 50:26 – translated by Jessie Fischbein and edited by Neima Novetsky for alhatorah.org (all rights reserved), Radak Bereshit 29 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, HaChut HaMeshulash (Jerusalem – New York, 2003) (CC BY 3.0), R. Avraham b. HaRambam Bereshit 29, Chizkuni Bereshit 29 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Torah Commentary: Chizkuni (New York, 2013) (CC BY 3.0), Paneach Raza Bereshit 29, Kitzur Paneach Raza Bereshit 29, Ramban Bereshit 29 – Translated and annotated by Charles B. Chavel, Shilo Publishing House, (New York, 1971-1976) (CC BY 3.0), R. Bachya Bereshit 29 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Torah Commentary by Rabbi Bachya ben Asher (Jerusalem – New York, 1998) (CC BY 3.0), Minchat Yehuda Bereshit 29, Hadar Zekeinim Bereshit 29, Daat Zekeinim Bereshit 29 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk (Jerusalem – New York, 2015) (CC BY 3.0), Attributed to Rosh Bereshit 29, Tur Long Commentary Bereshit 29 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Tur on the Torah (Jerusalem – New York, 2005) (CC BY 3.0), Tur Short Commentary Bereshit 29, Moshav Zekeinim Bereshit 29, R. Yosef ibn Kaspi Bereshit 29, Ralbag Beur HaMilot Bereshit 29, Ralbag Beur HaParashah Bereshit 29, Ralbag Toalot Bereshit 29, Akeidat Yitzchak Peirush Bereshit 29, R. Eliyahu Mizrachi Bereshit 29, Abarbanel Bereshit 29, Tzeror HaMor Bereshit 29, Sforno Bereshit 29 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, HaChut HaMeshulash (Jerusalem – New York, 2003) (CC BY 3.0), Toledot Aharon Bereshit 29, Gur Aryeh Bereshit 29, Keli Yekar Bereshit 29, Minchat Shai Bereshit 29, Siftei Chakhamim Bereshit 29 – Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009 (CC BY 3.0), Melekhet Machshevet Bereshit 29, Or HaChayyim Bereshit 29 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Or HaChayim: Commentary on the Torah (Jerusalem – New York, 1995) (CC BY 3.0), R. N.H. Wessely Bereshit 29, HaRekhasim Levik'ah Bereshit 29, R. Y.S. Reggio Bereshit 29, HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 29, Shadal Bereshit 29, R. S.R. Hirsch Bereshit 29, Malbim Bereshit 29 – Translated by Rabbi Zvi Faier z"l, with the gracious permission of Mr. Emanuel Polak, owner of MP Press, and Rabbi Faier's family (all rights reserved), Netziv Bereshit 29, Hoil Moshe Bereshit 29, Em LaMikra Bereshit 29, R. David Zvi Hoffmann Bereshit 29, Meshekh Chokhmah Bereshit 29, Torah Temimah Bereshit 29

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×