Bereshit 29 – בראשית כט‏ – Mikraot Gedolot

[כד] ¹ורחל באה, אמר רשב״ג בא וראה כמה בין שכונות לשכונות להלן שבע היו ובקשו הרועים להזדווג להם, הה״ד ויבאו הרועים ויגרשום (שמות ב׳:י״ז) ברם הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה על שם חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם (תהלים ל״ד:ח׳). (בראשית רבה ע)

[כה] ²ורחל באה, ראה מה כתיב ורחל היתה יפת תאר (בראשית כ״ט:י״ז) וכתיב ורחל באה עם הצאן אשר לאביה, אלא שהיה הקב״ה משמרן. שהיה גלוי לפניו שהן עתידין להדבק לצדיקים, בנות לבן מדבקת ביעקב וצפורה בת יתרו מדבקת במשה, הוי חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו (תהלים ל״ד:ח׳), להם ולמסובבים להם. (ילמדנו)

[כו] ³ורחל באה עם הצאן, לפי שלאה היתה כבר גדולה וראויה להנשא לא שלחה אביה עם הצאן. (לקח טוב)

[כז] ⁴ורחל באה - כי רעה הוא, רב הונא אומר הכל צפוי לפני הקב״ה, קודם שבא יעקב לחרן, מה עשה הקב״ה שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו מעט מהרבה מה שהיתה רחל רועה, שנאמר ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה הוא, ומניין שנשתיירו מעט מהרבה שנאמר ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות (בראשית ל׳:ל״ו) מן המגפה. [בכדי להפרות ולהרבות צאנו של לבן לרגליו של יעקב]. (פרקי דר׳ אליעזר פל״ו)

[כח] ⁵ורחל באה עם הצאן, ד״א מן ארם ינחני (במדבר כ״ג:ז׳) א״ל (בלעם לבלק) השוינו גם שנינו להיות כפוי טובה כו׳ שאילולי יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחילה כתיב ורחל באה עם הצאן ואילו היה לו בנים, האיך בתו רועה, כיון שהלך יעקב אבינו לשם נתנו לו בנים, שנאמר וישמע את דברי בני לבן לאמר (בראשית ל״א:א׳) וגו׳ ויאמר נחשתי ויברכני ה׳ בגללך (בראשית ל׳:כ״ז) ואילולי אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם. (תנ״י בלק יז.)

1. בתנחומא בלק ה. זש״ה משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול (משלי כח.) זה בלעם שבתחלה הבריות נוהגות בכשרות, ובדבריו אלו נהגו בעריות, שבראשונה נאמר ורחל באה עם הצאן כו׳ הנשים היו יוצאות אחר הצאן עמד בלעם והטעה את הבריות אחר העריות. וכ״ה בתנ״י בלק ח. ובמדבר רבה פ״כ. ועי׳ בס׳ חסידים החדש צד תלח. ובשכל טוב כאן מביא מאמר הנ״ל מב״ר ומוסיף אע״פ שהן שבע שהיה בהן פסולת, פי׳ שלא היו כולם טובות. ועי׳ לקמן אות כה. ובלקח טוב לקמן פסוק יא. ד״א ראה אותם מלחשים זה עם זה לומר בא עלינו לחדש העריות שגדרו עליהם אומות להיות פורשים מן העריות מימות המבול הלא תראה שריבה אחת היתה מהלכת עם כמה עדרי צאן ולא נגעו בה לכך בכה שחשדוהו בחנם. עי׳ לקמן אות לד.

2. מאמר זה מילמדנו מובא בילק״ש ח״א פרשת ראה רמז תתכד. והוא לא כדרש הנ״ל אות כד. רק שהקב״ה היה משמרן.

3. וכ״כ הרמב״ן בפירושו.

4. מ״ש בהמוקף כן הוא הגירסא בילק״ש כאן. ועי׳ בתרגום יוב״ע.

5. ב״ר פע״ג תנחומא בלק יב. במדב״ר פ״כ. ועי׳ מנורת המאור אלנקוה ח״א צד מא. ובלקח טוב כי רעה הוא וכן היו השבטים שנאמר רעי צאן עבדך (בראשית מז. ב).

עַד דְּהוּא מְמַלֵּיל עִמְּהוֹן וְרָחֵל אֲתָת עִם עָנָא דִּלְאֲבוּהָא אֲרֵי רָעִיתָא הִיא.

While he was still speaking with them, Rachel came with her father’s sheep, for she was a shepherdess.

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא

עַד דְּהוּא מְמַלֵּיל עִמְּהוֹן וְרָחֵל אֲתָת עִם עָנָא דִּלְאֲבוּהָא אֲרֵי רָעִיתָא הִיא

משמעי עוֹדֶנּוּ

עוֹדֶנּוּ שבפסוקנו משמעו עדיין, לכן תרגם ״עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם״ – ״עַד דְּהוּא מְמַלֵּיל עִמְּהוֹן״; עדיין הוא מדבר ורחל באה. ודומה לו ״וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי״ (בראשית כה ו) ״וְשַׁלְחִינּוּן... עַד דְּהוּא קַיָם״, כשעדיין היה קיים. אבל בשאר ההיקרויות שבתורה, עוֹדֶנּוּ משמעו עד כה, לכן תרגומו עַד כְּעַן (עד עתה), השווה: ״וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית יח כב), ״שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי״ (בראשית מג כח) ״וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם״ (בראשית מד יד), ״הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם״ (במדבר יא לג) – ״עַד כְּעַן״.

^א עד כען^ב הווה ממלל עמהון ורחל אתת^ג עם ענה די לאבוהי^ד ארום ^ה רעייה^ו הוות.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״הא״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כען״) גם נוסח חילופי: ״כדון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתת״) גם נוסח חילופי: ״אתה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לאבוהי״) גם נוסח חילופי: ״דאית לאבוהא״.

ה. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע כאן: ״רעיא״, עם סימני נמחיקה.

ו. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״ען״.

עד דהוא ממלל עמהון ורחל אתת עם ענא דלאבוהא ארום רעיתא היא בההוא זימנא ארום הוה מחתא די״י בענא דלבן ולא אשתיירו מינהון אלהין קלילין ותריך רעיא דיליה ומה דאשתארו שוי קדם רחל ברתיה.

While they were speaking with him, Rahel came with her father's sheep; for she was a shepherdess at that time, because there had been a plague from the Lord among the sheep of Laban, and but few of them were left, and he had dismissed his shepherds, and had put the remaining (flock) before Rahel his daughter.

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה – בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין שְׁכוּנוֹת לִשְׁכוּנוֹת, לְהַלָּן שֶׁבַע הָיוּ וּבִקְּשׁוּ הָרוֹעִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם (שמות ב׳:י״ז), בְּרַם הָכָא אַחַת הָיְתָה וְלֹא נָגַע בָּהּ בְּרִיָה, עַל שֵׁם: חֹנֶה מַלְאַךְ ה׳ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם (תהלים ל״ד:ח׳), לְסוֹבְבִים לִירֵאָיו.

ורחל באה – ג׳ נזדווגו להם זווגיהם מן הבאר, יצחק, יעקב ומשה.

רמז קכד

וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ – אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין שְׁכוּנוֹת לִשְׁכוּנוֹת לְהַלָּן שֶׁבַע וּבִקְּשׁוּ הָרוֹעִים לְהִזְדַּוֵג לָהֶם, דִּכְתִיב ״וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם״, בְּרַם הָכָא אַחַת הָיְתָה וְלֹא נִזְדַּוֵג לָהּ בְּרִיָּה עַל שֵׁם (תהלים ל״ד:ח׳) ״חֹנֶה מַלְאַךְ ה׳ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם״, לִסְבוּבִים לִירֵאָיו.

בין מא הו יכ֗אטבהם אד֗ ג֗את רחל מע גנם אביהא לאנהא ראעיה.

בעוד הוא מדבר עמם, והנה רחל באה עם צאן אביה כי היא רועה.

עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן – ¹לפי שלאה היתה כבר גדולה וראויה להנשא לא שלחה אביה עם הצאן.

כי רעה הוא – וכן היו השבטים. שנאמר רעי צאן עבדיך (בראשית מ״ז:ג׳).

1. לפי שלאה היתה כבר גדולה. עיין ברמב״ן שכתב הטעם כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה.

עודנו – כשהנו״ן דגושה לשון יחיד, ושהנו״ן רפויה לשון רבים, ועיקר מלת עודנו כמו עד שהוא מדבר:

עמם – עם הרועים:

ורחל באה – לשון עבר, לפי שהטעם בבי״ת:

עם הצאן אשר לאביה – כלומר צאן מועטת שנותרו לאביה:

כי רועה היא – באותו הפעם לפי שהצאן מועטות ולא היה זולתם שבעים, וכה״א כי מעט אשר היה לך לפני (בראשית ל ל), ולפי שהיתה ילדה ואינה ראויה להנשא, לפיכך שלחה עם הצאן:

ורחל באה – מלעיל, והוא פועל עבר.

RACHEL CAME. Ba'ah (came) is pentultimately accented. It is a verb in the perfect.

עודנו – בׇאׇה – מלעיל כי הוא פעל עבר.

כי רועה היא – כי מנהגם היה להיות^א גם הנשים רועות, וכן בנות יתרו שהיה גדול מדין היו בנותיו רועות.

א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495: ״לרעות״.

עטדנו...באה. the word באה this time is in the past tense so that this time its stress is on the first (last but one) syllable.

ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא – אבל לאה עיניה רכות ורוח והאויר קשים לה לפיכך לא הייתה רועה ועוד כדי לחלוק כבוד לגדולה.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור בראשית כ״ט:י״ז.

ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא, "and Rachel arrived with the flocks that belonged to her father;⁠" the reason that her older sister did not tend the flocks was that due to her sensitive eyes the air on the field was harmful for her condition. Besides, it was one way of honouring her status as being the older one that she did not have to leave the house to go to work. (according to Pessikta zutrata she was already of marriageable age.)

[וטעם כי רועה היא – להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה. כי לה לבדה מסר אביה העדר, והיא לבדה רועה^א אותם כל הימים, לא תלך בהם^ב לאה אחותה כלל, ולא היה ענינם כבנות יתרו, שהיו שבע בנות וכולן רועות כאחת, כמו שאמר: ותבאנה ותדלינה (שמות ב׳:ט״ז). ואולי בעבור כי עיני לאה רכות, היה^ג השמש מזיק לה, או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש^ד לה אביה. אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ, וייראו מגשת אל בנותיו. או שהיה לבן צנוע ממנו, כי משפחת אברהם כשרה וצנועה, ורחל היתה קטנה ואין לחוש בה, וזה ענין: וישק יעקב לרחל (בראשית כ״ט:י״א). או הוא כדברי ר׳ אברהם (אבן עזרא פירוש ראשון בראשית כ״ז:כ״ז), כי נשיקה בלמ״ד איננה בפה, רק נשק אותה על^ה ראשה או על^ו כתפה.]⁠^ז

א. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״הרועה״.

ב. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פולדה 2: ״עמהם״. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״בהם״.

ג. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״והיה״.

ד. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פולדה 2: ״חשש״. בכ״י פרמא 3255: ״וחושש״.

ה. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״אותה על״.

ו. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2 חסר: ״על״.

ז. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

FOR SHE WAS A SHEPHERDESS. The intent of this is to relate that Laban's sheep had no shepherd other than Rachel, since her father turned over the flock to her alone. She alone tended them all the days, and Leah did not go with the flock at all. The matter was thus unlike that of the daughters of Jethro, where all seven daughters tended the flock simultaneously, as it is said, And they came and drew water.⁠¹ Perhaps due to Leah's eyes being tender,⁠² the rays of the sun would have hurt her, or because Leah was older and of marriageable age, her father was more concerned about her. Jethro however was honored in his community and he was the priest of the country, and he was confident that people would be afraid of approaching his daughters. It may be that Laban was more modest than Jethro for Abraham's family was proper and modest, but Rachel was yet young and there was no concern for her. This is the sense of the verse, And Jacob kissed Rachel.⁠³ It may be as Rabbi Abraham ibn Ezra said that where the Hebrew word for "kissing" is followed by the letter lamed — [as here: Vayishak Yaakov l'Rachel, instead of the word eth] — it means not on the mouth, but that he kissed her on her head or on her shoulder.

1. Exodus 2:16.

2. Further, (17).

3. (11) here.

כי רעה היא – פי׳ היא לבדה רועה כי בבנות יתרו היו ז׳ רועות והי׳ לו זה מפני כי עיני לאה רכות ולא היתה יכולה לצאת לשמש לרעות הצאן או שהיתה לאה גדולה ולא רצה לשלחה בין הרועים אבל רחל היתה קטנה ולא חשש לשלחה בין האנשים אבל יתרו נכבד במקומו וכהן בעירו וייראו מגשת אל בנותיו או שהי׳ לבן צנוע ממנו כי הי׳ ממשפחתו של אברהם כשר וצנוע:

כי רועה היא, "for she was a shepherdess.⁠" The Torah meant that Lavan had only one daughter who was the shepherdess, as opposed to Yitro who had seven daughters all of whom were tending flocks. The reason why Rachel was the only daughter of Lavan who was entrusted with his flocks was that her sister Leah's eyes were weak so that she could not perform the tasks expected from a shepherd or shepherdess.

It is also possible that Lavan did not want to send Leah to the well where she would meet with the male shepherds, seeing she was older than her sister and should not go about unchaperoned. Yitro, on the other hand, was a highly respected and prominent personality, and no one would have dared molest his daughters sexually. It is also possible that Lavan, who was of the same family as Avraham, observed stricter standards of modesty than did Yitro, and therefore he would not let a girl above a certain age go out alone to where she was apt to meet men.

כי רעה היא – ב׳ במסורה הכא ואידך שן רעה ורגל מועדת. אותו פסוק נדרש בגליות וכן כי רעה הוא נדרש ג״כ בב״ר בגליות.

ורחל באה עם הצאן אשר לאביה – מגיד שלא רצתה להתייחד עם הרועים.

כי רועה היא – תימה למה הוצרך לומר זה, פשיט׳ מאחר שבאה עם הצאן רועה היא, נ״ל לפי שר״ל מיד ורחל היתה יפת תאר לכן הקדים כי רועה היא, כלומר אע״פ שהיא רועה בחום השמש ושזפתה השמש, מ״מ יפת תאר מאד היתה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

עודנו מדבר עמם ורחל באה כו׳ כי רועה היא – והם כבר גלו דעתם שהיו מצפין אותה כי לא יוכלו להשקות עד בואה כאחד הרועים.

אחר כך אמר עודנו מדבר עמהם וגו׳ ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו׳ – הרצון באומרו עודנו מדבר עמם שנראה שהוא מיותר. לפי שידוע שיעקב היה שלם בתכלית השלימות ומגדר השלם להיות טוב ומטיב. ואם כן אחר שראה יעקב שאלו הרועים לא היו יכולים להשקות צאנם והוא היה יכול לגול את האבן לבדו. למה המתין עד שראה לרחל באה עם הצאן. שנראה שבעבור רחל עשה מה שעשה. ולא בעבור טבע האמת. לזה אמר שאינו כן. כי לא היה לו לשהות לגלול האבן כי עודנו מדבר עמם קודם שישלימו הענין. ורחל באה ובדעתו היה לגלול האבן לרועים. אבל כאשר ראה יעקב את רחל נזדרז יותר במהירות ויגש יעקב ויגל את האבן. ואולי רמז ויהי כאשר ראה יעקב את רחל. כי בראותו אותה חשקה נפשו בה. וידוע כי החושקים ואוהבים אשר אומרים שיעשו גבורות ונפלאות עד אין מספר. וכ״ש אם החשוקה היא לפני החושק והאוהב. שיכניס עצמו בסכנה לעשות מה שאין בחוקו לעשות. וכמו שהביאו משל משלמה המלך שהיה יושב על מגדל ציון. ושלמה היה מכיר בצפצופי עופות. ושמע שני צפרים קטנים מצפצפים ואומרת האחת לחבירתה. תרצי שאהרוס בנין זה המגדל שעומד שלמה עליו ברגליו. ואז כששמע שלמה כך תמה ואמר איך אפשר זה. וצוה לפרוש מצודות ללכדו ולכדוהו. והביאוהו למלך ואמר לו המלך איך יתוש נואש רצוץ כנפים כמוך תרצה להרוס המגדל החזק שאני יושב שם. ואז השיב לו הצפור שלמה איה פה חכמתיך איה חכמיך. הלא ידעת אם לא שמעת כי דרך החשוקים לדבר גוזמות גדולות ונפלאות לפני החשוקה. בענין שתהיה אוהבת אותו. וכן אני הייתי מדבר עם חשוקתי גוזמות גדולות למצוא חן בעיניה. ולכן אמר בכאן ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אהובתו וחשוקתו. הכניס עצמו בסכנה עצומה ובגדולות ונוראות. ויגש יעקב ויגל את האבן בענין שיהיה בעיניה כמוצאת שלום. וכן אביה יחפוץ לתתה לו ברצון שלום. כמו שאמר מיד ותרץ ותגד לאביה במהירות גדול מרוב חשקה. וכן אביה דבק נפשו בו כשספרה לו רחל מה שעשה יעקב. וזהו ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב ויביאהו אל ביתו. לפי שהיו לו שני בנות וישא את רחל או שתיהן ביחד. ולהורות על זה אמר מיד ויאהב יעקב את רחל מיום שראה אותה. ויאמר אעבדך שבע שנים בה. ולפי שלבן היה חפץ בזה מיום שבא אל ביתו. ולזה הביאו. אמר טוב תיתי אותה לך. ודיבר סתם ולא הזכיר רחל. אלא כפל שני פעמים אותה אותה כנגד רחל ולאה. וזהו טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר. כי זאת היתה כוונתו והסתירה מיעקב. וכן עשה בסוף שהחליף לאה ברחל כדי שישא שתיהן. וזאת היתה סבה אלהית בענין שיצאו מהן השבטים.

כי רעה הוא – יודעת חכמת מלאכת המרעה.

כי רועה היא, she is familiar with the finer points of successfully locating pastures for her flocks.

ורחל בָ֗אָה: מלעיל. [בָּ֗אָה].

עודנו מדבר עמם – הנה לפי סדר הכתוב הם המדברים אליו והיה לו לומר עודם מדברים עמו כי אחר תשובתם באה, ואולי כי לצד שעיקר סיפור הענין הוא הודעת העובר על יעקב לזה תלה הדבר בעיקרו שהוא יעקב.

או יכוין הכתוב לומר שביאת רחל היתה בעוד שהוא מדבר עמם קודם שישיבו אותו דבר באה אלא שהכתוב גמר אומר מה שהשיבוהו בתשובתם ואחר כך הודיע ביאתה, ורשם זמנו כי הוא בעת שהיה הוא מדבר עמם.

עם הצאן אשר לאביה – פי׳ כל הצאן שהיו לו, הרי זה עדות ליעקב שאמר (לקמן ל׳ ל׳) כי מעט אשר היה לך לפני וגו׳ כי בת קטנה נוהגת בם.

או יאמר שכל הצאן היתה מספקת היא להם כי רועה היא פי׳ בקיאה ברעיית הצאן. ולפי׳ ראשון אומרו כי רועה היא פי׳ ואף על פי כן היו מועט וזולת זה ספו תמו.

או יאמר כי רועה היא ניחש נחשיו והשכיל כי יצליחו הצאן ברעייתה וזולת זה לא היה מזלזל בבתו יפת תואר ויפת מראה לרעות צאן.

עוד ירצה על זה הדרך ורחל באה ולא תאמר כי ח״ו יצאנית היתה אלא לטעם כי היא רועה אותם ולזה יצתה עם הצאן.

עודנו מדבר עמם, While he was still talking to them, etc. According to the text this is incorrect. The Torah should have written that the shepherds were still talking to him. Perhaps the reason the Torah phrased it thus is that the whole story is meant to tell us what happened to Jacob, not what happened with the shepherds.

On the other hand, the Torah may have meant to tell us that Rachel arrived while Jacob was engaged in speaking to the shepherds before the shepherds had replied to him at all. The Torah did not want to interrupt the sequence of the conversation and that is why the shepherds' reply was recorded first.

עם הצאן אשר לאביה, with her father's flocks. The Torah means to tell us that Rachel tended all her father's flocks. This proves the truth of Jacob's statement in 30,30 that prior to his arrival Laban possessed only meagre possessions.

On the other hand the Torah may imply that Rachel was so competent a shepherdess that Laban did not need anyone in addition to her to tend his sheep. This idea is suggested by the Torah's comment כי רעה היא, for she was a shepherdess.

Another reason why the Torah emphasized Rachel's being a רעה may have been that Laban, who was a pastmaster at employing charms, was convinced that Rachel possessed such charms and that employing her would ensure his future prosperity. Had he not been aware of that quality in his daughter he would not have demeaned himself by sending her out with the flocks.

The Torah may want to teach us yet another lesson in this verse. It describes Rachel as באה, arriving, carefully avoiding that she had left, יצאה, from somewhere before she could arrive. This was testimony to Rachel's chasteness. She did not leave her father's house for frivolous purposes. The words כי רעה היא may also be translated as "although she was a shepherdess.⁠" In that case the Torah would tell us that Laban did not prosper until Jacob arrived; all his flocks could be managed by his young daughter although she was very skilled at her trade.

עודנו מדבר עמם – הדברים האמורים בענין ועדיין לא נאספו העדרים כולם.

ורחל באה עם הצאן אשר לאביה – לא כצאת רבקה לשאוב מים ביום ההוא אעפ״י שהיו לה נערות רבות, אלא ״עם הצאן אשר לאביה״ מן המרעה, ״כי רועה היא״, היא היתה צריכה לרעות צאן אביה. וללמד בא הכתוב שלא היה לבן עשיר בממונו ובמקנהו, כי לא היו לו רועים וצריכה בתו להיות רועה. ויכולה לרעותם כי מעט היו. וזה שכתוב ״כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב, ויברך י״י אותך לרגלי״.⁠¹

1. בראשית ל, ל.

באה – מלעיל והוא עבר:

כי רעה הוא – להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה, כי לה לבדה מסר אביה העדר והיא לבדה רועה אותם כל הימים, לא תלך בהם לאה אחותה כלל, ולא היה ענינם כבנות יתרו שהיו שבע בנותיו רועות כאחת. ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה, או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה, אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ, ויראו מגשת אל בנותיו, או שהיה לבן צנוע ממנו להיותו ממשפחת אברהם:

עודנו מדבר – ספר איך הזמין ה׳ שתצא בת זוגו וימצא אותה על הבאר כיצחק ומשה, ואיך באו עמה ג״כ צאן לבן שמהם היה עתיד להתעשר. ואגב נדע מזה שלבן היה עני בעת ההיא אחר שבתו הקטנה רעה את כל צאנו, ועבדים לא היו לו וכל עשרו היה ע״י יעקב כמ״ש כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב.

HE WAS STILL SPEAKING. The narrative relates how God had arranged for his intended one to venture forth so that he should meet her at a well — just as it happened with Yitzchak and Moshe — so that she should be with the sheep of Lavan, through which Yaakov was eventually to attain wealth. In passing, we are also informed here that at this time Lavan was poor, since, instead of servants, his little daughter Rachel had to take all his sheep out to pasture. In other words, all of Lavan’s subsequent wealth came through Yaakov— as indeed it is written,⁠¹ For the little you had before I came is greatly increased.

1. Below, in Vayeze.

{כי רעה היא: בא הכתוב ליישב, אמאי לא חשש לבן על כבודו ולמסור הצאן לשפחות. על זה בא הכתוב ״כי רעה היא״, היינו שהיא אומנת למלאכה זו.}

באה – כאן בזמן עבר, ולכן הטעם מלעיל.

כי רעה הוא – כמו בנות יתרו.⁠¹

1. שמות ב׳:ט״ז, והשווה שם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון