Bereshit 29 – בראשית כט‏ – Mikraot Gedolot

[מט] ¹וללבן שתי בנות, כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות, מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים, מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים, מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות, מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות, קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת, מלחמת בנה של זו דוחה שבת ומלחמת בנה של זו דוחה שבת, לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות, לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל, בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו׳:א׳). (בראשית רבה ע)

[נ] ²וללבן שתי בנות, שוות בנוי וביופי בדמות ובקומה. (תנ״י ויצא יב.)

[נא] ³שם הגדלה לאה, גדולה במתנותיה, כהונה לעולם ומלכות לעולם, [דכתיב ויהודה לעולם תשב (יואל ד׳:כ׳), וכתיב זאת מנוחתי עדי עד] (תהלים קל״ב:י״ד). (בראשית רבה ע)

[נב] ⁴ושם הקטנה רחל, קטנה במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה [ושילה לשעה. וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר] (תהלים ע״ח:ס״ז). (בראשית רבה ע)

[נג] ⁵שם הגדלה לאה, שהיא מלאה חכמה ודעה, רחל שהיא ראויה שתחול עליה שכינה. (מדרש הבאור)

1. כשתי קורות במדרש הגדול שתי בנות בנויות כשתי קורות. ובלקח טוב שתי בנות שתי בניות זו העמידה מלכים וכו׳. ובשכל טוב שתי בנות כלומר בנויות זו כזו כשתי זויות מחוטבות. ומלשונם מבואר דמפרשים דטעם הדרש הוא בנות כמו בונות מלשון בנין שהם בנו את בית ישראל. ובמנח״י מביא מהדרש ברכות סד. א״ת בניך אלא בוניך. ושמו״ר פכ״ג י. אל תהי קורא בנות ירושלים אלא בונות ירושלים. העמידה מלכים. לאה העמידה דוד וכל מלכי יהודה, ורחל העמידה שאול ירבעם ונדב. הורגי אריות. דוד מלאה ושמשון מדן בנה של בלהה שפחת רחל. מכבשי ארצות משה ודוד מלאה יהושע ושאול מרחל. מחלקי ארצות משה ויהושע. קרבן בנה כו׳ י״מ דהכוונה לקרבנו של נשיא לבני אפרים בנה של רחל שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השביעי ושבת היה. עי׳ תנחומא נשא כח. ובנה של לאה היינו שלמה שהקריב לחנוכת בית המקדש ודחה שבת כמבואר במוע״ק ט. ובפי׳ ב״ר מפרש דוחה שבת כהנים מקריבים בשבת שהן מלאה. וי״מ על חביתי כה״ג שמקריב בכ״י ודוחה שבת. וי״מ דהכוונה דקרבן פסח דו״ש בין שהוא משבט לאה או משבט רחל. מלחמת בנה של זו מלחמת יהושע שכבש יריחו בשבת. ובפירוש ב״ר מלחמת בית חשמונאי בשבת היתה, ועי׳ לעיל בתורה שלמה פ״א מאמר תל. בבאור. ובספר הראשון של חשמונאים ב׳ לב-מד. (מפרשים ומנח״י). ומעין דרש הנ״ל בתנ״י ויצא יג. ואגדת בראשית פמ״ט וילדו לו בנים האהובה והשנואה (דברים כא, טו) שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה העמידה מלכים וכן רחל [העמידה מלכים, לאה העמידה נביאים וגם רחל העמידה נביאים] לאה העמידה שופטים וכן רחל, לכך נאמר וילדו לו בנים. ובילקוט שמעוני ח״ב רמז תתרנח. בשם מדרש בלילה ההוא (אסתר ו.) ארבעה פעמים כתיב בלילה ההוא, וארבעתם היו בליל פסח, שתים ביד בניה של רחל, ושתים ביד בניה של לאה, היינו דכתיב וללבן שתי בנות שהיו שקולות זו כזו. מכת בכורות ומפלת סנחריב ביד בניה של לאה. ומפלת גדעון והמן ביד בניה של רחל וכו׳.

2. בהערות מהרש״ב מביא דכ״ה הגירסא בכ״י. ובכת״י רמזי התורה לר״י שתי בנות, שוות בצדקן, ולעיל בבאור אות מט. מה שהבאתי משכל טוב. וכעי״ז דרשו ביומא סב: שני שעירי עזים שיהיו שוים בקומה ובמראה.

3. בלק״ט גדולה במתנותיה כהונה ומלכות, אהרן ובניו מלוי, ומלכות דוד לעולם. ומה שמוקף בפנים ליתא בכת״י. ועי׳ לקמן אות נד.

4. לשעה מלכותם היתה רק לשעה.

5. בשכ״ט ולמה נקראת לאה על שנלאית בבכי ובתחנונים שלא תנשא לעשו ולמה נקראת רחל על שם רחילי הצאן כי רועה היא. ובילקוט ראובני מביא דרש המדרש איכה סוף פתיחתא כד. רחל מבכה על בניה אל תקרי רחל אלא רוח אל מבכה על בניה. ובכת״י ילקוט תימני אלביחאני רחל רוח אל ניתן בה יתר מכולן ד״א [נוטריקון] רואה חיים לבעלה. ראה בזח״א קלז: קסג.

וּלְלָבָן תַּרְתֵּין בְּנָן שׁוֹם רַבְּתָא לֵאָה וְשׁוֹם זְעֵירְתָא רָחֵל.

Lavan had two daughters. The name of the older one was Leah, and the name of the younger one was Rachel.

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל

וּלְלָבָן תַּרְתֵּין בְּנָן שׁוֹם רַבְתָא לֵאָה וְשׁוֹם זְעֵירְתָא רָחֵל

״הַגְּדֹלָה״ – ״רַבְתָא״, כמשפט. אבל גם ״לפני הבכירה״ (כו) ״קֳדָם רַבְּתָא״ עיין שם הטעם.

וללבן תרת[י]ן בנן^א שמא (דרבא) דרבתא לאה ושמה דזעירתא רחל.

א. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״נקבן״.

וללבן הוון תרתין בנן שום רבתא לאה ושום זעירתא רחל.

And Laban had two daughters, the name of the elder Leah, and the name of the younger Rahel.

[יד] וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת – כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים. זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים. מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים. מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים. מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת. קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת. לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל. בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ (אסתר ו׳:א׳). וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם וּמַלְכוּת לְעוֹלָם, דִּכְתִיב: וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וגו׳ (יואל ד׳:כ׳), וּכְתִיב: זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד (תהלים קל״ב:י״ד). וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה, וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר (תהלים ע״ח:ס״ז).

שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל – ¹[שם הגדולה] שמתנותיה גדולות כהונה ומלכות.

ושם הקטנה רחל – מתנותיה שאול ומרדכי.

1. שם הגדולה שמתנותיה גדולות כהונה ומלכות. בב״ר פ״ע אות ט״ו גדולה במתנותיה כהונה לעולם ומלכות לעולם ושם הקטנה רחל קטנה במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה ושילה לשעה, וכן מובא בלק״ט והוסיף שם אהרן ובניו מלוי ומלכות דוד לעולם, והעירותי שם אהרן ובניו מלוי עיי׳ ב״ר פע״א פנחס עתיד לעמוד מלוי, יוסף לשעה ושאול לשעה, פירוש שלא נמשכו מלכותם לדורות ושאול יצא מרחל, עיי׳ ב״ר פע״א, וכן מגילה י״ג ע״ב רחל זכתה ויצא ממנה שאול, ומה שסיים ומרדכי שהיה יוצא מרחל, עיי׳ מגילה י״ב ע״ב אביו מבנימן ואמו מיהודה.

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת – כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים, זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת, וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת, וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לְלֵאָה לֵיל שֶׁל פַּרְעֹה, וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב וּלְרָחֵל לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי ״בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ״.

שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה – גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ כְּהֻנָּה לְעוֹלָם, וּמַלְכוּת לְעוֹלָם. וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה.

^אוכאן ללבן אבנתאן אסם אלכברי לאה ואסם אלצגרי רחל.

א. מכאן עד סוף פסוק ל״ג נתלש מכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.

ב. מכאן עד סוף פסוק ל״ג נתלש מכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.

וללבן היו שתי בנות, שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל.

וללבן שתי בנות – שתי בניות. ¹זו העמידה מלכים. וזו העמידה מלכים. זו העמידה אלופים. וזו העמידה אלופים.

שם הגדולה לאה – ²גדולה במתנותיה. ³כהונה ומלכות. ⁴אהרן ובניו מלוי. ומלכות דוד לעולם.

הקטנה רחל – קטנה במתנותיה. ⁵יוסף לשעה. ושאול לשעה.

1. זו העמידה מלכים. ב״ר שם וילקוט רמז קכ״ד.

2. גדולה במתנותיה. ב״ר וילקוט שם.

3. כהונה ומלכות. במדרש שם הגי׳ כהונה לעולם ומלכות לעולם.

4. אהרן ובניו מלוי. עיין ב״ר פע״א פנחס עתיד לעמוד מלוי.

5. יוסף לשעה ושאול לשעה. פי׳ שלא נמשכו מלכותם לדורות. ושאול יצא מרחל. עיין בדברי רבינו להלן פסוק כ״ה. ועיין ב״ר פע״א רחל תפסה פלך שתיקה כו׳. ויצא ממנה שאול. וכן מגילה י״ג ע״ב רחל זכתה ויצא ממנה שאול.

וללבן שתי בנות – כלומר בנויות זו כזו כשתי זויות מחוטבות, זו העמידה אלופים וכן זו, מזו עמדו הורגי אריות [ומזו עמדו הורגי אריות. מזו עמדו] מכבשי הארצות ומזו עמדו מכבשי הארצות, קרבן בנה של זו ושל זו דוחין את השבת, מלחמות בנה של זו ושל זו דוחין את השבת. לזו, פי׳ ללאה, שתי לילות ניתנו, ליל פרעה וליל סנחריב, וזו לרחל שתי לילות לילו של גדעון ולילו של מרדכי:

שם הגדולה לאה – גדולה בלידתה וגדולה במתנתה, במתנת כהונה ומלכות לעולם:

ושם הקטנה רחל – קטנה בלידתה וקטנה במתנתה, מלכות יוסף לשעה, ומלכות שאול לשעה, ולמה נקראת לאה על שנילאת בבכי ובתחנונים שלא תנשא לעשו, ולמה נקראת רחל, על שם רחילי הצאן כי רועה היא:

וללבן שתי בנות – הפסיק^א תשובת דבריו של יעקב, כי לפי שהיו לו שתי בנות והקטנה מצאה חן בעיניו, לפיכך {שאל}⁠^ב את הקטנה.

א. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: והפסיק.

ב. מילוי החסר על פי ליקוט אוקספורד-מינכן.

Ulelavan NOW LABAN HAD TWO DAUGHTERS: The text interrupts [the conversation and delays] Jacob's response [in order to provide the background information that] since Laban had two daughters and Jacob took a liking to the younger, that is why he asked for the younger (in vs. 18).

וללבן – ספר זה תחלה בעבור מה שעתיד לספר באהבת יעקב את רחל, ושעבד בעבורה שבע שנים, כי לא היה עובד מה שעבד בעבור לאה אלא שרמה אתו לבן.

וללבן שתי בנות, the fact that Lavan had two daughters, etc., is mentioned at the beginning of this paragraph in order for us to understand what is reported later about Yaakov having fallen in love with Rachel and offering to serve Lavan for 7 years for her hand in marriage. The Torah wants us to understand that Yaakov would never have agreed to work for Leah’s hand in marriage for even a fraction of such a long period.

(טז-יז) והנה היו ללבן שתי בנות, ולא בחר יעקב בגדולה לפי שעיניה רכות ודומעות — והוא חולי⁠־מה, ובחר בקטנה כדי שיהיה הזרע שיהיה לו ממנה יותר בריא ויותר שלם, מצורף לזה שהיא היתה יפת תואר ויפת מראה.

(טז-יח) [י] ויש במשמע דבריו שכבר הורגל לבא בשכר בשכיר והוא שואל מה משכורתו הנהוג אצלו ואם יתכן אליו יתנהו ואם לאו יחדל. ועל זה הענין אמר לו אחרי כן נקבה שכרך עלי ואתנה והנה יעקב הקפיד בדבר והשיבו בענין שיבין ממנו שאינו רגיל בכך וגם עתה לא יעבוד עמו כי אם לפי כבודו. והוא מה שאמר הכתוב וללבן שתי בנות כו׳ ועיני לאה רכות כו׳ ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל כו׳ – [יא] ירצה אני לא הורגלתי בכך וגם עכשו לא אעבוד עמך כשני שכיר בקצב דמים. אמנם אעבדך שבע שנים ביפה שבבנותיך ואם היא הקטנה כי היא ישרה בעיני. וזה לא יחשב לי לגנאי. כי אהבה מקלקלת השורה. וכן תראה שהקפיד כשאמר לו נקבה שכרך וכו׳. אמר לו לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה כמו שיבא שם.

וללבן שתי בנות וגו׳ – נתכוין הכתוב לומר שהיו נכרות ומפורסמות שהגדולה היא לאה והקטנה היא רחל שלא היה יכול לומר כי הגדולה היא הקרואה רחל, גם דקדק לומר הגדולה הקטנה לומר כי לא היו בגדר להחליפם ויעשה קטנה גדולה וירמה ליעקב בתת לו לאה ויאמר כי היא הקטנה ששמה רחל כי הגדולה היתה גדולה ביותר והקטנה קטנה ביותר, והוא אומרו הגדולה פי׳ שהיתה לאה גדולה בפני עצמה לא בערך רחל לבד היתה גדולה ממנה בשנה או שנתים שההיכר אינו ברור כל כך, ורחל גם כן היתה קטנה ביותר בפני עצמה לא בערך לאה לבד כמו שתאמר כי לאה היתה בת כ׳ שנה ומעלה ורחל כבת ה׳ כבת ז׳, ומעתה אין מקום ללבן לרמות יעקב בתנאו.

וללבן שתי בנות, And Laban had two daughters, etc. The Torah meant to inform us that both daughters were well known, the elder as Leah and the younger as Rachel so that Laban could not pretend afterwards that their names were different. Jacob stipulated that he would serve Laban for his smaller daughter Rachel in order to remove all possible doubt about whom he had in mind. When the Torah described Leah as גדולה, this was not a relative term, but she was tall in her own right not merely by comparison to Rachel, apart from the fact that she may have been a year or two older than her sister. Rachel too was of below average height not only because of her age.

וללבן שתי בנות – לפי שהשיב יעקב ״אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה״ הוצרך הכתוב להגיד שהיו ללבן שתי בנות, ושמצאה הקטנה חן בעיניו כי אֲהֵבָהּ.

וללבן שתי בנות – הפסיק הכתוב בזה קודם תשובת דבריו של יעקב, לפי שהיא הקדמה לתשובתו, שהיו לו שתי בנות והקטנה מצאה חן בעיניו, לכן בקש את הקטנה:

וללבן וגו׳ – מקרא זה ושלאחריו מאמר מוסגר.

(טז-יז) וללבן שתי בנות – יספר הטעם מה שיעקב התחייב תיכף בעבודה של שבע שנים, שלפי הסברא היה לבן מתרצה בעבודה של ג׳ שנים, כמ״ש טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, ובאר שזה היה מד׳ טעמים. א] כי ללבן שתי בנות,וירא יעקב פן ירצה דוקא שיקח שתיהן והוא לא רצה בלאה. ב] שם הגדלה לאה, ולא ירצה לתת הצעירה לפני הבכירה, או עכ״פ ירצה שימתין עד שלאה תהיה לאיש אחר. ג]ועיני לאה רכות, ובודאי יעשה לבן כל התחבולות שיקחה יעקב אחר שהיא בעלת חסרון. ד] מצד שרחל היתה יפת תאר ויעקב אהב אותה וידע שבעבור זה ירצה בעדה שכר הרבה.

(16-17) {Why did Yaakov immediately offer to serve seven years, since Lavan would have agreed to less?}

LAVAN HAD TWO DAUGHTERS. It is explained why Yaakov immediately offered to work seven years. It stands to reason, after all, that Lavan would have agreed to only three years of work, for did he not go on to say: It is better to give her to you than to give her to another man? There were, however, four distinct reasons for this. 1) Because Lavan had two daughters: Yaakov was afraid that Lavan would insist on his taking both of them, and he did not want Leah. 2) The elder’s name was Leah: Lavan would refuse to give the younger before the older, or else he would insist that Yaakov wait until he had given Leah to another man. 3) Leah’s eyes were weak: being flawed, Lavan would be expected to resort to every kind of stratagem to have Yaakov marry her. 4) Rachel was shapely and Yaakov loved her: he realized that for this very reason Lavan would demand a high price for her.

ועיני לאה רכות – לא בא הכתוב לספר בגנותה רק בשבחה, ועוד לא מצאנו בשום מקום תאר רך להוראת בעל מום, כמי שיש לו תבלול בעינו; ואם כן הוא מספר שבלאה לא היו יפות כי אם עיניה. ואונקלוס מסכים עם פירוש זה שתרגם יאיין שהוא לשון נוי, וכן יפת מראה מתורגם יאיא בחזוא (מהר״ר ערענרייך).

(טז-יז) שני הפסוקים האלה הם משפטי מצב, והם נחוצים להבנת המסופר אחרי כן. אמנם רחל כבר ידועה לנו, אך לא כן לאה, וגם על יופיה של רחל לא סופר עדיין דבר.

ועיני לאה רכות – כלומר עדינות וחלשות, לא מבריקות. וכבר אמרו חכמינו ז״ל¹ ״כלה שעיניה יפות, אין כל גופה צריך בדיקה״. מכאן שכוונת הכתוב להיפך של יופי.

יפת⁠־תאר – כמו להלן ל״ט:ו׳, מ״א:י״ח.

1. תענית כ״ד..

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון