Yehoshua 11 – יהושע יא‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠וַיְהִ֕י כִּשְׁמֹ֖עַ יָבִ֣ין מֶלֶךְ⁠־חָצ֑וֹר וַיִּ⁠שְׁלַ֗ח אֶל⁠־יוֹבָב֙ מֶ֣לֶךְ מָד֔וֹן וְ⁠אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ שִׁמְר֖וֹן וְ⁠אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ אַכְשָֽׁף׃

And it came to pass, when Jabin king of Hazor heard of it, that he sent to Jobab king of Madon, and to the king of Shimron, and to the king of Achshaph,

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד שְׁמַע יָבִין מַלְכָּא דְחָצוֹר וּשְׁלַח לְוַת יוֹבָב מַלְכָּא דְמָדוֹן וּלְוַת מַלְכָּא דְשִׁמְרוֹן וּלְוַת מַלְכָּא דְאַכְשָׁף.

עוד זכר שכאשר שמע זה יבין מלך חצור שלח אל יובב מלך מדו׳ ואל מלך שומרון ולמלכים רבים זולתם להתקבץ יחד ולהלחם עם ישראל כדי שלא יפלו בידם אחד אחד כמו שעשו שאר המלכים ובאו עם רב כחול אשר על שפת הים להלחם עם ישראל.

הששי והוא במדות שראוי לאדם בהיותו ביום טובה שישמח בו ר״ל שכאשר יראה היותו מצליח במה שעשה ראוי שימהר ויחיש מעשיו ולא ימתין לעשות מה שיוכל לעשות ביום אחד למחרת היום ההוא כי לא ידע מה ילד יום ולזה תמצא שספר איך עלה הענין ליהושע בהשתדלותו בזריזות בענין המלחמה עד שכבר זכר שבפעם אחת נצח יהושע מלכים רבים ואת ארצם והם עשרים מלכים שנזכרו בענין הלא קודם מלך חצור ואחר זה כשהתרשל בזה לא נצח בימים רבים כי אם י״א מלכים שתמצא ממלך חצור עד סוף זכר המלכי׳ ההם ולו השתדל בזה יהושע בזריזות אולי היה מכלה כל הגוים האלה אשר הוא בסוף הענין לישראל לפח ולמוקש.

ויהי כשמוע יבין מלך חצור וגו׳. זכר שאחרי מלחמת המלכים שזכר, שמע זה יבין מלך חצור וקבץ כל המלכים אשר באותו מחוז ואשר מצפון בהר ובערבה וגומר.

ויהי – אחרי שכבשו חמשה המלכים הנ״ל עם איזה ערים שכולם היו במצר הדרומי, התקבצו כל המלכים שבצד צפון.

יבין מלך חצור – גם מלך חצור שהיה בימי דבורה יבין שמו, ואולי נקרא כל מלך חצור בתאר יבין, כלו׳ תהיה בו בינה לעשות משפט.

וַיְהִ֕י כִּשְׁמֹ֖עַ וכאשר שמע יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ-חָצ֑וֹר על כיבוש יהושע את חמשת המלכים¹ ועל כיבוש הערים שבאיזור הדרומי של הארץ², החליט להתקבץ עם מלכים אחרים כדי שישראל לא יפלו על כל אחד ואחד בנפרד³, ותכנן לבוא בפתאומיות על ישראל בעוד הם נחים במחניהם שבגלגל⁴, וַיִּשְׁלַ֗ח יבין שליחים אֶל-יוֹבָב֙ מֶ֣לֶךְ מָד֔וֹן וְאֶל-מֶ֥לֶךְ שִׁמְר֖וֹן וְאֶל-מֶ֥לֶךְ אַכְשָֽׁף:

1. אברבנאל, מלבי״ם, ועל כי לא החיו כל נשמה ועל הבזיון שעשו למלכים בדריסת הרגל על צואריהם, חומת אנך.

2. מלבי״ם.

3. רלב״ג.

4. כלי יקר.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וְֽ⁠אֶל⁠־הַמְּ⁠לָכִ֞ים אֲשֶׁ֣ר מִצְּ⁠פ֗וֹן בָּהָ֧ר וּבָעֲרָבָ֛ה נֶ֥גֶב כִּֽנְ⁠ר֖וֹת^א וּבַשְּׁ⁠פֵלָ֑ה וּבְנָפ֥וֹת דּ֖וֹר מִיָּֽ⁠ם׃

and to the kings that were to the north, in the hill country and in the Arabah south of Chinneroth, and in the Lowland, and in the regions of Dor on the west,

א. כִּֽנְר֖וֹת א=כִּֽנֲר֖וֹת (חטף)

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּלְוַת מַלְכַיָא דְמִצְפּוּנָא בְּטוּרָא וּבְמֵישְׁרָא דָרוֹם גִינוֹסָר וּבִשְׁפֶלְתָּא וּבְפִלְכֵי דוֹר מַעֲרָבָא.

נגב כנרות^א – דרום גינוסר.

ובנפות דור – פלכי דור, קונטירדיש בלעז.

מים^ב – מערב.

א. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״כנירות״.

ב. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״ים״.

South of Kinros. – South of Ginosar.⁠¹

The region of Dor. – The districts of Dor. Contree in French.

מִיָם–on the west.

1. Genosar is an area near Tiberias, around Lake Kinneres.

נפות דור – שכונות דור, בלע קונטרידש.⁠¹

1. בלעז: contrées.

THE REGIONS OF DOR. Nafot dor means the regions of Dor. Contredes in the vernacular.

אשר מצפון – בשו״א ועיקרו בקמץ, כי איננו סמוך, ויתכן לפרשו סמוך לבי״ת בהר ובערבה, כאילו אמר מצפון ההר, כי כן דרך הלשון לסמוך על אות השמוש, כמו: השוכני באהלים (שופטים ח׳:י״א) וזולתו, כמו שכתבנו בספר מכלל.

נגב כנרת – לדרום כנרת, וכנרות קבוץ כנרת, וזה וזה תרגום גינוסר. והיא ארץ שמנה מאד.

ורבותינו ז״ל הפליגו בספור שבח פירותיהם. והקבוץ, ר״ל שהיו מקומות נחלקים וכלם היו שמנים.

ובנפות דור – האחד ממנו: נפה, והסמוך: לנפת דור. וענינם: מחוז מחוזים, וכן תרגם יונתן: פילכי.

ואל המלכים – הוא״ו בגעיא בספרים כ״י ודפוס ישן.

נגב כנרות – בספרים כ״י מדוייקים הכ״ף במאריך והנו״ן בשו״א לבדו ורפה וכ״כ במכלול דף ר״ב כל כנרות בשוא בלא סמיכות והוא קל והכ״ף מעמדת בגעיא עכ״ל ור׳ אליה המדקדק כתב ובמדויקים הנו״ן בחטף פתח ועיין ג״כ (במלכים א׳ טו).

ובערבה – במישור.

נגב כנרות – לדרום כנרות, והוא שם מקום.

ובנפות דור – מחוזות וגלילות של דור, כמו: יפה נוף (תהלים מ״ח:ג׳).

וז״ש: ואל המלכים אשר מצפון – כי בצד דרום כבר נכבשו, ומלת מצפון בא בשו״א שלא בסמיכות, ועקרו בקמ״ץ:

וְֽשלח יבין שליחים גם אֶל-הַמְּלָכִ֞ים אֲשֶׁ֣ר מִצְּפ֗וֹן מִצָּפוֹן¹ שישבו בָּהָ֧ר וּבָעֲרָבָ֛ה ובמישור², נֶ֥גֶב בדרומו של מקום בשם³ כִּֽנֲר֖וֹת⁴, וּבַשְּׁפֵלָ֑ה ובעמק⁵ וּבְנָפ֥וֹת ובמחוזות של⁶ דּ֖וֹר, מִיָּֽם בצפון מערב הארץ⁷:

1. רד״ק, מלבי״ם. כי בצד דרום כבר נכבשו, מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. הוא דְּרוֹם גִּינוֹסָר, רש״י, וכך יונתן תרגם. והיא ארץ שמנה מאד, ורבותינו ז״ל הפליגו בסיפור שבח פירותיהם, ונאמר ״כִּנֲרוֹת״ בלשון רבים כי היו שם מקומות רבים וכולם היו שמנים וטובים, רד״ק.

5. מצודת ציון בפרק י׳ פס׳ מ׳.

6. לע״ז רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון.

7. רש״י.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) הַֽכְּ⁠נַעֲנִי֙ מִמִּ⁠זְרָ֣ח וּמִיָּ֔⁠ם וְ⁠הָאֱמֹרִ֧י וְ⁠הַחִתִּ֛⁠י וְ⁠הַפְּ⁠רִזִּ֥⁠י וְ⁠הַיְבוּסִ֖י בָּהָ֑ר וְ⁠הַֽחִוִּ⁠י֙ תַּ֣חַת חֶרְמ֔וֹן בְּ⁠אֶ֖רֶץ הַמִּ⁠צְפָּֽה׃

to the Canaanite on the east and on the west, and the Amorite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Jebusite in the hill country, and the Hivite under Hermon in the land of Mizpah.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

כְּנַעֲנָאָה מִמַדִינְחָא וּמִמַעֲרָבָא וֶאֱמוֹרָאָה וְחִתָּאָה וּפְרִיזָאָה וִיבוּסָאָה בְּטוּרָא וְחִוָאָה בְּשִׁפּוּלֵי חֶרְמוֹן בַּאֲרַע מִצְפַּיָא.

[^אוהחוי תחת חרמון בארץ המצפה – הר חרמון ומצפה גלעד.]

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, סנקט פטרבורג I C 6, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

{See Hebrew text.}

והחוי תחת חרמון – פירוש: החוי שהיה יושב תחת חרמון, ואמר תחת כי חרמון היה הר, כמו שכתוב: עד הר חרמון (דברים ג׳:ח׳).

ופי׳ בארץ המצפה – כי חרמון זה בארץ המצפה.

או פירושו: כי כל המלכים נועדו בארץ המצפה להלחם עם יהושע. ואפשר שזה המקום הוא המצפה שהיו מתקבצים שם ישראל תמיד, ולפי שהיתה שם תשועה גדולה היו נועדים שם. כי במלחמה האחרת שעשה יהושע עם חמשת המלכים אף על פי שהיתה תשועה גדולה לא היו אלא חמשת מלכים, ואלו היו מלכים רבים. ואפשר כי בנה שם יהושע מזבח מפני התשועה הגדולה שהיתה שם, ומפני זה היו ישראל נקבצים שם בעת שהיו צריכים למלחמה או לדבר גדול. וכן מצאנו ביפתח: לפני י״י במצפה (שופטים י״א:י״א), וכן בדבר פלגש בגבעה: אל י״י המצפה, וכן אמר שמואל במלחמת פלשתים: קבצו אלי כל ישראל המצפתה (שמואל א ז׳:ה׳) וכן כשהמליך שאול: ויצעק שמואל את העם אל י״י המצפה (שמואל א י׳:י״ז). נראה מכל אלה הפסוקים כי מזבח היה שם ובית מקודש לתפלה ולקבוץ ישראל באותן הימים.

תחת חרמון – תחת הר חרמון.

בארץ המצפה – הר חרמון היה בארץ המצפה.

הכנעני – ר״ל והיה בצד פאת מזרח של צד הצפונית הכנעני ממזרח, וכן ממערב, וז״ש ומים. וכן אשר באמצע, וז״ש והאמורי והחתי וכו׳, והחוי היושב תחת הר חרמון בעמק:

מלכים אשר מלכו על הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצפון¹ מִּזְרָ֣ח הארץ וּמִיָּ֔ם וממערב², וְכן על הָאֱמֹרִ֧י וְהַחִתִּ֛י וְהַפְּרִזִּ֥י וְהַיְבוּסִ֖י אשר ישבו בָּהָ֑ר בין מזרח למערב³, וְכן על הַֽחִוִּי֙ אשר ישב תַּ֣חַת הר⁴ חֶרְמ֔וֹן אשר היה⁵ בעמק⁶ בְּאֶ֖רֶץ הַמִּצְפָּֽה:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק, מצודת דוד. ויתכן שישראל הם אלו שהיו במצפה ולשם הגיעו הגויים להילחם עליהם, כי היו ישראל רגילים להתאסף במצפה בעת שהיו צריכים למלחמה או לדבר גדול, ונראה שהיה שם מזבח ומקום תפילה, רד״ק.

6. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וַיֵּצְ⁠א֣וּ הֵ֗ם וְ⁠כׇל⁠־מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔⁠ם עַם⁠־רָ֕ב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־שְׂ⁠פַֽת⁠־הַיָּ֖⁠ם לָרֹ֑ב וְ⁠ס֥וּס וָרֶ֖כֶב רַב⁠־מְ⁠אֹֽד׃

And they went out, they and all their hosts with them, many people, even as the sand that is upon the seashore in multitude, with horses and chariots very many.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּנְפָקוּ אִינוּן וְכָל מַשִׁרְיַתְהוֹן עִמְהוֹן עַם סַגִי כְּחָלָא דְעַל כֵּיף יַמָא לִסְגֵי וְסוּסְוַן וּרְתִיכוּן סַגִי לַחֲדָא.

ויצאו עם מחניהם עם רב כחול אשר על שפת הים, וזכר שהביאו סוס ורכב רב מאד, וידמה שחשבו להנצל בזה ושבהעדר זה נשמדו המלכים האחרים, ומפני שהיתה בטחונם בסוסם וברכבם.

ויצאו – הם לא ערב לבם עוד ללכת יחידים כמו הקודמים, וגם היה עמהם סוס ורכב שלא היו להקודמים, כי הם רצו ללחום על שדה המערכה:

וכיון שלא ערב לבם עוד ללכת יחידים כמו הקודמים¹, וַיֵּצְא֣וּ הֵ֗ם וְכָל-מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔ם, עַם-רָ֕ב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל-שְׂפַת-הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב, וְהיה עמם ס֥וּס סוסים וָרֶ֖כֶב ומרכבות² רַב רבות -מְאֹֽד, דבר שלא היו לקודמים³, כי אלה רצו ללחום נגד ישראל על שדה המערכה⁴:

1. מלבי״ם.

2. תרגום יונתן.

3. אברבנאל, מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַיִּוָּ֣⁠עֲד֔וּ כֹּ֖ל הַמְּ⁠לָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּ⁠ה וַיָּ⁠בֹ֜אוּ וַיַּ⁠חֲנ֤וּ יַחְדָּו֙ אֶל⁠־מֵ֣י מֵר֔וֹם לְ⁠הִלָּ⁠חֵ֖ם עִם⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

And all these kings met together, and they came and pitched together at the waters of Merom to fight with Israel.

תרגום יונתןמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִזְדַמְנוּ כֹּל מַלְכַיָא הָאִילֵין וַאֲתוֹ וּשְׁרוֹ כַחְדָא עַל מֵי מֵרוֹם לְאַגָחָא קְרָבָא עִם יִשְׂרָאֵל.

ויועדו – מלשון ועד ואסיפה.

ויועדו – קבעו זמן ומועד לקיבוץ המלכים, ויחנו על מי מרום:

מי מרום – מקוה מים הנעשה מן הירדן שני מילין רחוק ממקורו, ומזה שמו לפי שגבוה הוא מים כנרת ומים המלח, ובקיץ יחרבו מימיו ויהיה לאגם ואחו גדל בו ועדרים ירעו שם, דומה למקוה מים שאצל עיר Laibach הנקרא Cirkniss.

ולאחר שקבעו מועד לקיבוצם¹, וַיִּוָּ֣עֲד֔וּ נאספו ונועדו² כֹּ֖ל הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה, וַיָּבֹ֜אוּ וַיַּחֲנ֤וּ יַחְדָּו֙ אֶל על³ -מֵ֣י מֵר֔וֹם כדי לְהִלָּחֵ֖ם עִם נגד⁴ -יִשְׂרָאֵֽל: (פ)

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון, ומלבי״ם ביאר שקבעו זמן ומועד לקיבוץ המלכים.

3. תרגום יונתן, מלבי״ם.

4. ראה מלבי״ם ביהושע י, כט.

תרגום יונתןמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) ⁠וַיֹּ֨⁠אמֶר יְהֹוָ֣הי״י֣ אֶל⁠־יְ⁠הוֹשֻׁ֘עַ֮ אַל⁠־תִּירָ֣א מִפְּ⁠נֵיהֶם֒ כִּֽי⁠־מָחָ֞ר כָּעֵ֣ת הַזֹּ֗⁠את אָנֹכִ֞י נֹתֵ֧ן אֶת⁠־כֻּלָּ֛⁠ם חֲלָלִ֖ים לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת⁠־סוּסֵיהֶ֣ם תְּ⁠עַקֵּ֔⁠ר וְ⁠אֶת⁠־מַרְכְּ⁠בֹתֵיהֶ֖ם תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃

And Hashem said to Joshua, "Do not be afraid because of them, for tomorrow at this time I will deliver them up all slain before Israel; you shall hamstring their horses and burn their chariots with fire.⁠"

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ לָא תִדְחַל מִן קֳדָמֵיהוֹן אֲרֵי מְחַר כְּעִידָנָא הָדֵין אֲנָא מְסַר יַת כּוּלְהוֹן קְטִילִין קֳדָם יִשְׂרָאֵל יַת סוּסְוָתְהוֹן תְּעַקֵר וְיַת רְתִיכֵיהוֹן תּוֹקֵד בְּנוּרָא.

ויעד הש״י ליהושע שלא יירא מהם ומהמונם כי כעת מחר יתנם הש״י חללים לפני ישראל. וצוה לעקור סוסיהם ולשרף מרכבותיהם שלא יקחום ישראל ויבטחו בם בענין המלחמות ושלא יאמרו שכחם ועוצם ידם עשה להם את החיל אבל יהיה מבטחם בש״י ויתבאר להם כי הוא מנצח הגוים האלה ולא הם.

לכן הוצרך האל ית׳ לאמץ אל לב ישראל ולומר ליהושע אל תירא מפניהם כי כעת מחר אתן את כלם חללים לפניכם, ולכן צוהו את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרוף באש, יען הם בטחו בהם וזה להם בזיו׳ וקצף ומלבד זה צוה עליו גם כן (כדי שישראל לא יקחו סוסיהם ומרכבותיהם ולא יבטחו בהם גם הם) שיעקר הסוסים וישרוף המרכבות, כי לה׳ הישועה ולא בגבורת הסוס יחפץ, והותרה בזה השאלה השנית:

תעקר – תסיר העיקר, כמו (איוב ל״א:י״ב): ובכל תבואתי תשרש, ומשפטו: תסיר השורש ממקומו, ורצה לומר, שיכרות הרגלים שהם העיקר והיסוד לבהמה.

אל תירא – כמ״ש (דברים כ, א) וראית סוס ורכב וגו׳ (אל) [לא] תירא מהם:

תעקר – לבל יבטחו ישראל עליהם במלחמתם, וכבר נצטוה המלך (שם יז, טז) בל ירבה לו סוסים:

את סוסיהם תעקר – תכרות ותעקר מרגליהם איזה גיד מהארכובה האמצעית או התחתונה כדי שלא יוכלו עוד לרוץ ולהתנועע בנקלה ובזה לא יועילו עוד למלחמה ובני ישראל לא ישענו על רכב וסוסים להושע מאויביהם ובה׳ יבטחו, רק הסוסים העקורים יועילו עוד לעבודת האדמה ולמשוך קרון ועגלה.

ומפני ריבוי מרכבות סוסי האויב הוצרך הקב״ה לאמץ את לב ישראל¹, וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֣ה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ֮, אַל-תִּירָ֣א מִפְּנֵיהֶם֒ וּמֵהֲמוֹנָם² כִּֽי-מָחָ֞ר כָּעֵ֣ת הַזֹּ֗את באותו זמן³ אָנֹכִ֞י נֹתֵ֧ן אֶת-כֻּלָּ֛ם חֲלָלִ֖ים הרוגים⁴ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, וציווה אותו הקב״ה ואמר לו⁵, אֶת-סוּסֵיהֶ֣ם תְּעַקֵּ֔ר שתכרות רגליהם⁶, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ וזאת עוד לפני שתהרוג את בעליהן⁷:

1. אברבנאל. החיד״א מבאר בחומת אנ״ך שיתכן וכאשר ראה יהושע עם רב נגדם חשב שיצטרך ניסים גדולים מאוד לנצחם וחשש שהחטא יעכב, לכך אמר לו ה׳ ״אַל תִּירָא״.

2. רלב״ג.

3. תרגום יונתן.

4. תרגום יונתן.

5. רלב״ג, אברבנאל.

6. שהם עיקר והיסוד לבהמה, ומשמעות ״תְּעַקֵּר״ היא תסיר את העיקר, מצודת ציון. וציוה לעקור סוסיהם ולשרוף מרכבותיהם כדי שלא יקחום ישראל ויבטחו בהם בענין המלחמות, ושלא יאמרו שכוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל, אלא שיהיה מבטחם בהש״י ויתבאר להם כי הוא ניצח את הגוים האלה ולא הם, וכבר נצטוה המלך (דברים יז, טז) ״רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים״, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מלבי״ם.

7. לבזות בעליהן בעיניהם, כלי יקר.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיָּ⁠בֹ֣א יְ⁠הוֹשֻׁ֡עַ וְ⁠כׇל⁠־עַם֩ הַמִּ⁠לְחָמָ֨ה עִמּ֧⁠וֹ עֲלֵיהֶ֛ם עַל⁠־מֵ֥י מֵר֖וֹם פִּתְאֹ֑ם וַֽיִּפְּ⁠ל֖וּ בָּהֶֽם׃

So Joshua came against them, and all the people of war with him, by the waters of Merom, suddenly; and they fell upon them.

תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַמָא עָבְדֵי קְרָבָא עִמֵיהּ עֲלֵיהוֹן וְאִינוּן שָׁרָן עַל מֵי מֵרוֹם בִּתְכֵיף וּנְפַלוּ בְהוֹן.

וַיָּבֹ֣א יְהוֹשֻׁ֡עַ וְכָל-עַם֩ הַמִּלְחָמָ֨ה עִמּ֧וֹ עֲלֵיהֶ֛ם עַל-מֵ֥י מֵר֖וֹם, ובאו עליהם פִּתְאֹ֑ם בפתאומיות¹ וַֽיִּפְּל֖וּ ישראל בָּהֶֽם עליהם:

1. תרגום יונתן. כלי יקר ביאר כי יתכן לפרש את המילה ״פִּתְאֹם״ באופן שיהושע והעם הגיעו לשם במקרה וגילו ששם נאספו המלכים להילחם נגד ישראל, ונלחם בהם.

תרגום יונתןמקראות שלובותהכל

(ח) וַיִּתְּ⁠נֵ֨ם יְהֹוָ֥הי״י֥ בְּ⁠יַֽד⁠־יִשְׂרָאֵל֮ וַיַּכּ⁠וּם֒ וַֽיִּ⁠רְדְּ⁠פ֞וּם עַד⁠־צִיד֣וֹן רַבָּ֗⁠ה וְ⁠עַד֙ מִשְׂרְ⁠פ֣וֹת מַ֔יִם וְ⁠עַד⁠־בִּקְעַ֥ת מִצְפֶּ֖ה מִזְרָ֑חָה וַיַּכֻּ֕⁠ם עַד⁠־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִיר⁠־לָהֶ֖ם שָׂרִֽיד׃

And Hashem delivered them into the hand of Israel, and they smote them and chased them to great Zidon, and to Misrephoth-Maim, and to the valley of Mizpeh eastward; and they smote them, until they left them none remaining.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמַסְרִינוּן יְיָ בִּידָא דְיִשְׂרָאֵל וּמְחוּנוּן וּרְדָפוּנוּן עַד צִידוֹן רַבְּתָא וְעַד חַרְצֵי יַמָא וְעַד בִּקְעַת מִצְפַּיָא מַדִינְחָא וּמְחוּנוּן עַד דְלָא אִישְׁתָּאַר לְהוֹן מְשֵׁזִיב.

משרפות מים – חריצי ימא, תירגם יונתן חריצי שעושין, ומי הים נכנסין לתוכן, ונשרפין מחום השמש ונעשים מלח.

מִשְׂרְפוֹת מַיִם¹ Targum Yonatan translates, sea-ditches. They dug ditches and the sea water would flow into them, and the water would be burned [evaporate] from the heat of the sun and would turn into salt.

1. From the word שְׂרֵפָה, fire or burning. Thus the Targum proceeds to explain: the burning of water, מַיִם.

משרפות מים – תרגומו חריצי מיא, חריצין ונעיצין של מים שהן מלוחים ששורפים אותן מים להוציא מהן מלח. אבל שמעתי משרפות מים, מים חמין כגון חמי טבריא, ופתרון ראשון עיקר.

MISREFOT-MAYIM. The Targum renders misrefot-mayim, chartzei maya,⁠¹ trenches of water that is, trenches and ditches of salty water that are heated to extract salt from them. However, I heard that misrefot-mayim refers to hot water produced by nature such as the hot springs of Tiberius. The first interpretation is correct.

1. Our editions of the Targum read: chartzei yama.

צידון רבה – רבת עם. ידמה שהיתה צידון אחרת קטנה ממנה.

משרפות מים – תרגם יונתן: חריצי ימא, והם המלחיות שעושין חריצין ומושכין עליהם מים מלוחים ונשרפים לשמש ונעשים מלח.

ועד^א משרפות מים – פירוש: מקום שעושים שם מלח, שהמים נשרפין בשמש.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218: ״עד״.

משרפות מים – חריצים שמי הים נקווים בהם, והחמה שורפתן ונעשים מלח.

משרפות מים – רד״ק פירש מלחיות Saline, חריצין שמי הים נמשכים לתוכם ונשרפים ע״י השמש ונעשים מלח; ויש מפרשו מקור מים חמים כמו חמי טבריא, ויש מפרשים מקום שעושים שם זכוכית שבהיותו לח נראה כמים שורפים, ומקום מלאכת הזכוכית היה בימים הקדמונים סביב לעיר צידון, רק יש להטיל ספק אם מלאכת הזכוכית ידועה כבר בימי יהושע.

וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוָ֥ה בְּיַֽד-יִשְׂרָאֵל֮, וַיַּכּוּם֒ והיכו אותם ישראל, וַֽיִּרְדְּפ֞וּם ורדפו אחריהם עַד-צִיד֣וֹן רַבָּ֗ה הגדולה¹ וְעַד֙ מִשְׂרְפ֣וֹת מַ֔יִם הוא המקום בו היו עושים מלח², וְעַד-בִּקְעַ֥ת מִצְפֶּ֖ה מִזְרָ֑חָה לצד מזרח, וַיַּכֻּ֕ם והיכו בהם עַד-בִּלְתִּ֥י שלא³ הִשְׁאִֽיר-לָהֶ֖ם שָׂרִֽיד ניצול⁴:

1. תרגום יונתן. ונראה שהיתה צידון אחרת קטנה ממנה, רד״ק.

2. רי״ד. ויונתן תרגם ״חַרְצֵי יַמָא״ והם המלחיות שעושין חריצין ומושכין עליהם מים מלוחים ונשרפים בשמש ונעשים מלח, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.

3. תרגום יונתן.

4. תרגום יונתן.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיַּ֤⁠עַשׂ לָהֶם֙ יְ⁠הוֹשֻׁ֔עַ כַּאֲשֶׁ֥ר אָמַר⁠־ל֖וֹ יְהֹוָ֑הי״י֑ אֶת⁠־סוּסֵיהֶ֣ם עִקֵּ֔⁠ר וְ⁠אֶת⁠־מַרְכְּ⁠בֹתֵיהֶ֖ם שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃

And Joshua did to them as Hashem bade him; he hamstrung their horses and burnt their chariots with fire.

תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותעודהכל

וַעֲבַד לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ כְּמָא דַאֲמַר לֵיהּ יְיָ יַת סוּסְוָתְהוֹן עִקַר וְיַת רְתִיכֵיהוֹן אוֹקֵד בְּנוּרָא.

את סוסיהם עקר – להודיע כי מה שאמר לו השם: את סוסיהם תעקר (יהושע י״א:ו׳), דרך מצוה אמר לו. ויש לשאול מה טעם אמר לו מצוה זאת במלחמה זו מה שלא צוה לו במלחמה אחרת, ויש לפרש כי במלחמות האחרות לא היו בהם סוס ורכב כי אם בלכידת העיירות היו המלחמות. גם חמשת המלכים על גבעון באו ללכדה, ולא היו צריכין לסוס ורכב. אבל זו המלחמה היתה מערכה, שערכו מלחמה עם רב להלחם עם ישראל (יהושע י״א:ה׳), והיו צריכים לסוסים ולרכב והיו עמהם לרוב, כמה שכתוב: וראית סוס ורכב עם רב ממך (דברים כ׳:א׳), ולא תמצא שאמר כן במלחמות אחרות.

וצוה הקב״ה לאבד הסוסים והרכב שהיו הגוים נלחמים בהם ובטחו ברכבם כי רב, ולא ידעו כי שקר הסוס לתשועה (תהלים ל״ג:י״ז), וישראל בלא רכב וסוס נצחום והפילום חללים, כי לי״י התשועה. לפיכך לא רצה האל יתברך שיבוזו ישראל להם הסוסים והמרכבות כדי שלא יבטחו בהם גם הם, ויחשבו בלבם כי עם הסוסים יעשו המלחמות. לפיכך צוה יהושע לעקר הסוסים ולשרוף המרכבות, ולא צוה להמית הסוסים, כי לא היה דבר שאסור בהנאה. ושאר הבהמות שהיה בהם כמו רכב חמור רכב גמל (ישעיהו כ״א:ז׳), לא צוה לעקור, אלא שיקחום לצרכם, אבל הסוסים שאינם אלא למלחמה אותם צוה לעקור כדי שלא יקחום ויבטחו בהם, ולא אמר להרגם דרך השחתה, כי אסור להשחית הנבראים אם לא לצורך או לאסור בהנאה. והעיקור הוא לנשר פרסות הבהמה מן הארכובה ולמטה, ולא תמות הבהמה בזה הדבר, אלא שלא תוכל ללכת ואם תמצא מרעה במקומה תחיה.

וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ כַּאֲשֶׁ֥ר אָֽמַר- ציווה¹ ל֖וֹ יְהוָ֑ה, אֶת-סוּסֵיהֶ֣ם עִקֵּ֔ר שכרת רגליהם², וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ: (ס)

1. רד״ק.

2. ראה ביאור בפס׳ ו׳ לעיל. רד״ק ביאר כי ציווה לו כך במלחמה זו דווקא, כי במלחמות האחרות לא היו בהם סוסים ומרכבות כי לא היה צורך בהם, להבדיל ממלחמה זו אשר היתה מערכה בה נלחמו עַם רב נגד ישראל, וישראל בלא רכב וסוס נצחום והפילום חללים כי לה׳ התשועה; וציווה הקב״ה לאבד את הסוסים והמרכבות, ולא רצה האל יתברך שיבוזו ישראל להם את הסוסים והמרכבות כדי שלא יבטחו בהם, לפיכך ציווה יהושע לעקר את הסוסים ולשרוף המרכבות, ושאר הבהמות לא ציווה לעקור, ולא צוה להמית את הסוסים כי לא היה דבר שאסור בהנאה אלא לעקור אותם, והעיקור הוא לנשר פרסות הבהמה מן הארכובה ולמטה ולא תמות הבהמה מזה אלא שלא תוכל ללכת למקום מרעה, ואם תמצא מרעה במקומה תחיה.

תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותהכל

(י) ⁠וַיָּ֨⁠שׇׁב יְ⁠הוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ וַיִּ⁠לְכֹּ֣ד אֶת⁠־חָצ֔וֹר וְ⁠אֶת⁠־מַלְכָּ֖הּ הִכָּ֣⁠ה בֶחָ֑רֶב כִּֽי⁠־חָצ֣וֹר לְ⁠פָנִ֔ים הִ֕יא רֹ֖אשׁ כׇּל⁠־הַמַּ⁠מְלָכ֥וֹת הָאֵֽלֶּ⁠ה׃

And Joshua turned back at that time and took Hazor, and he smote its king with the sword, for Hazor beforehand was the head of all those kingdoms.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתַב יְהוֹשֻׁעַ בְּעִדָנָא הַהִיא וּכְבַשׁ יַת חָצוֹר וְיַת מַלְכָּהּ קְטַל בְּחַרְבָּא אֲרֵי חָצוֹר מִלְקַדְמִין הִיא רֵישׁ כָּל מַלְכְּוָתָא הָאִלֵין.

וזכר אחר זה שכבר לכד יהושע את חצור ושרפה כי ממלך חצור היתה התחלת זאת המלחמה והנה כל העם אשר בה לא השאיר כל נשמה ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם כלם לכד יהושע ויכה האדם אשר בהם לפי חרב עד השמידם אותם לא השאירו כל נשמה.

וישב יהושע בעת ההיא וילכוד את חצור וגו׳. זכר שמלבד מה שהחרים והרג יהושע את כל העם הנה לכד עריהם וארצותיהם.

לפנים – בימים הקדמונים.

כי חצור וכו׳ – ולזה פתח בה תחלה.

וילכד את חצור – ואחרי מותו נפלה שנית ביד הכנענים.

וַיָּ֨שָׁב וחזר¹ יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ ממרדפו אחר האויבים כדי ללכוד עריהם וארצותיהם², וַיִּלְכֹּ֣ד יהושע אֶת-חָצ֔וֹר, וְאֶת-מַלְכָּ֖הּ יבין, ראש המעוררים³ הִכָּ֣ה הרג⁴ בֶחָ֑רֶב לאחר שכבש את ארצו לעיניו⁵, והתחיל יהושע בחצור⁶ כִּֽי-חָצ֣וֹר לְפָנִ֔ים בימים הקדמונים⁷ היתה הִ֕יא רֹ֖אשׁ כָּל-הַמַּמְלָכ֥וֹת הָאֵֽלֶּה:

1. תרגום יונתן.

2. אברבנאל.

3. כלי יקר. ויש דעה אחרת בכלי יקר והיא שהיה זה מלך אחר שמינו תחת יבין, שכן יבין יצא מן העיר למלחמה.

4. תרגום יונתן.

5. כלי יקר.

6. מצודת דוד.

7. מצודת ציון.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וַ֠יַּכּ֠⁠וּ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַנֶּ֨⁠פֶשׁ אֲשֶׁר⁠־בָּ֤הּ לְ⁠פִי⁠־חֶ֙רֶב֙ הַחֲרֵ֔ם לֹ֥א נוֹתַ֖ר כׇּל⁠־נְ⁠שָׁמָ֑ה וְ⁠אֶת⁠־חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃

And they smote all the souls that were in it with the edge of the sword, utterly destroying them; there was none left that breathed. And he burnt Hazor with fire.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּמְחוֹ יַת כָּל נַפְשָׁתָא דִי בָהּ לְפִתְגַם דְחָרֶב גְמִירָא לָא אַשְׁאַר כָּל נִשְׁמָא וְיַת חָצוֹר אוֹקֵד בְּנוּרָא.

והנה שרף את חצור לבדה לפי שמלך חצור הוא התחיל במלחמה הזאת, והוא קבץ וקרא את המלכים להלחם עם ישראל, ומפני זה היה מהראוי שתשרף עיר ממלכתו לבל יעשה עוד מלך כמוהו, ואם ירצו לעשותו יפחדו אנשי עירו ממה שקרה לחצור וימחו בידו, ובזה הותרה השאלה השלישית:

לא נותר – מבואר אצלי כי נשאר הוא בכוונה, ונותר הוא שלא בכוונה. וע״כ למעלה ח׳ לקמן י״ד תפס לא השאירו, ר״ל בכוונה, כי קצתם נמלטו שלא מדעת ישראל. ופה שגם לא נמלט איש שלא מדעתם אמר רבותא שאף לא נותר:

וַ֠יַּכּוּ והיכו ישראל אֶת-כָּל-הַנֶּ֨פֶשׁ הנפשות אֲשֶׁר- היו בָּ֤הּ לְפִי-חֶ֙רֶב֙ בחוד החרב¹, הַֽחֲרֵ֔ם וגמרו להשמידם², לֹ֥א נוֹתַ֖ר בעיר³ כָּל-נְשָׁמָ֑ה, וְאֶת העיר -חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף יהושע בָּאֵֽשׁ⁴: (ס)

1. מצודת ציון יהושע כא, ו.

2. תרגום יונתן.

3. מלבי״ם מבאר ש״לא נותר״ פירושו שאף בלא כוונה לא נותר כל נשמה, כי לא היה מי שהצליח לברוח ולהינצל.

4. והנה שרף את חצור לבדה לפי שמלך חצור הוא זה אשר התחיל במלחמה הזאת, והוא קיבץ וקרא לכל המלכים להלחם עם ישראל, ומפני זה היה מן הראוי שתישרף עיר ממלכתו לבל יעשה עוד מלך כמוהו, ואם ירצה לעשות, יפחדו אנשי עירו ממה שקרה לחצור וימחו בידו, אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) וְֽ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־עָרֵ֣י הַמְּ⁠לָֽכִים⁠־הָ֠אֵ֠לֶּ⁠ה^א וְֽ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־מַלְכֵיהֶ֞ם לָכַ֧ד יְ⁠הוֹשֻׁ֛עַ וַיַּכֵּ֥⁠ם לְ⁠פִי⁠־חֶ֖רֶב הֶחֱרִ֣ים אוֹתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔⁠ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And all the cities of those kings, and all their kings, Joshua took, and he smote them with the edge of the sword and utterly destroyed them, as Moses the servant of Hashem commanded.

א. הַמְּלָֽכִים⁠־הָ֠אֵ֠לֶּה =א,ל,ק,ק2[קהיר 27] (הגעיה באות למ"ד), וכך אצל ברויאר ומג"ה וכמו כן בקורן וסימנים.
• יש דפוסים=<הַמְּלָכִ֣ים הָ֠אֵ֠לֶּה> ("המלכים" בטעם מונח ובלתי-מוקפת), לדוגמה בדפוסי בֶּר ולֶטֶריס.

תרגום יונתןמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְיַת כָּל קִרְוֵי מַלְכַיָא הָאִילֵין וְיַת כָּל מַלְכֵיהוֹן כְּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ וּמְחָנוּן לְפִתְגַם דְחָרֶב גַמַר יַתְהוֹן כְּמָא דְפַקֵד מֹשֶׁה עַבְדָא דַיָי.

ואת כל ערי – הוא״ו בגעיא בס״ס.

המלכים האלה – בספרים כ״י מדוייקים הלמ״ד במאריך וכן הוא לב״א.

ואת כל מלכיהם – הוא״ו בגעיא בס״ס.

ואת כל ערי – זה לא היה בפעם הזאת, רק בשבע שכבשו, כמו שיתבאר פסוק י״ח:

וְֽאֶת-כָּל-עָרֵ֣י הַמְּלָכִֽים-הָ֠אֵלֶּה וְֽאֶת-כָּל-מַלְכֵיהֶ֞ם לָכַ֧ד יְהוֹשֻׁ֛עַ במשך שבע שנות הכיבוש¹, וַיַּכֵּ֥ם והיכה אותם לְפִי-חֶ֖רֶב בחוד החרב², הֶחֱרִ֣ים וגמר להשמיד³ אוֹתָ֑ם, ועשה כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה⁴:

1. זבחים קיח:, מלבי״ם וראה להלן בפס׳ יח.

2. מצודת ציון יהושע כא, ו.

3. תרגום יונתן.

4. שנאמר (דברים כ, טז) ״רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״.

תרגום יונתןמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) רַ֣ק כׇּל⁠־הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְ⁠דוֹת֙ עַל⁠־תִּלָּ֔⁠ם לֹ֥א שְׂ⁠רָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת⁠־חָצ֥וֹר לְ⁠בַדָּ֖⁠הּ שָׂרַ֥ף יְ⁠הוֹשֻֽׁעַ׃

But as for the cities that stood on their mounds, Israel burned none of them, save only Hazor; that Joshua burned.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

לְחוֹד כָּל קִרְוַיָא דְקַיְמִין עַל תּוּקְפֵיהוֹן לָא אוֹקְדִינוּן יִשְׂרָאֵל אֱלָהֵין יַת חָצוֹר בִּלְחוֹדָהּ אוֹקֵיד יְהוֹשֻׁעַ.

כל הערים העומדות על תלם לא שרפם יהושע זולתי חצור לבדה – רבי אלעזר אומר במסורת שרפה. הקב״ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע. אמר רבי שמואל בר נחמני בשלשה מקומות נתכנסו אוה״ע לעשות מלחמה ולא הניחן הקב״ה והיכן נתכנסו לחצור וכו׳ ואחד מהן ויסעו ויהי חתת אלהים על (כל) הערים אשר סביבותיהם וגו׳ (בראשית ל״ה:ה׳).

זולתי {את} חצור לבדה – במסורת שרפה^א משה ציוה לו כן ומסר לו כן. בבראשית רבא וישלח יעקב.

העומדות^ב על תלם – שלא נהרסה חומתם, כמו יריחו שנפלה חומתה, וכן העי, שנאמר וישימה תל עולם שממה (יהושע ח׳:כ״ח).

א. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״שרפה״.

ב. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״העומדת״.

Remained with their walls intact. Their walls were not destroyed like Yericho, whose walls fell, and similarly Ai, as it is said, "[And Yehoshua burned Ai] and made it into a mound forever, a ruin.⁠"¹

The only exception was Chatzor. He burned it because of a traditional command. Moshe so commanded and transmitted it to him. This is found in Bereshit Rabba on the Sidrah of "And Yaakov sent.⁠"²

1. See Chapter 8:28 above.

2. This command to destroy Chatzor is not written in the Torah. Moshe received this command orally on Mount Sinai and transmitted it to Yehoshua, who fulfilled it.

כל הערים העומדות על תילם – פתר׳: כברייתו שלא היו ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח.⁠¹

לא שרפם ישראל זולתי {את} חצור לבדה – לפי שהיתה עיר בצורה וראש לכל הממלכות שרפה יהושע.

1. השוו לשון הפסוק בדברים ג׳:ה׳.

BUT AS FOR THE CITIES THAT STOOD ON THEIR MOUNDS.⁠¹ Its meaning is, cities that stood on their mounds as when they were first built,⁠² that is, they were not fortified cities with high walls containing doors and a bolt.

ISRAEL BURNED NONE OF THEM, SAVE HAZOR ONLY. Joshua burnt Hazor because it was a fortified city and the chief city of all the kingdoms.

1. Hebrew, tillam. Tel is a mound. Hence RY Kara's comment.

2. Cities were usually built on mounds.

על תלם – תרגם יונתן: תקפיהון, כלומר שהיו עומדות בחזקתם שלא הפילו חומותיהם בלכדם אותם, ולא שרפם זולתי חצור לפי שהיתה ראש הממלכות ויפחדו הנשארים.

ובדרש: כי משה מסר לו שישרוף חצור, ועל פיו עשה יהושע ששרף חצור. וכן אמרו: ר׳ אליעזר אומר במסרה שרפה, הקב״ה אמר למשה, ומשה אמר ליהושע. ועוד אמרו: בקשו לרדוף ולא הניחם הקב״ה, והיכן נתכנסו? בחצור, לפיכך שרפה. וזה אחד משלשה מקומות שנתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחם הקב״ה.

תלם – מלשון תל וגובה.

על תלם – רצה לומר, בגבהם, שלא נפלו חומותיהם בעת הכבוש.

על תלם – היושבות במקום גבוה ובצורות, ואולי חצור לא היתה לה חומה ומזה שמה ויושביה בטחו בכחם להרחיק האויב מעירם, ובתרגומי פירשתי על תלם כנהוג על מצבן ומעמדן כלו׳ שחומתן ובתיהן חזקים ומוסדים ולא רעועים, וחצור לבדה שרף לאיים על שאר הערים הנשארות שלא נכבשו, לפי שמלכה גירה שאר המלכים על בני ישראל, ובירושלים לא עשו כן אעפי שגם מלכה עשה כמלך חצור, מפני שעדין לא כבשוה ולא יכלו להוריש היבוסי שבה.

רַ֣ק כָּל-הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדוֹת֙ עַל-תִּלָּ֔ם גובהם¹ וחוזקתם² שלא נפלו חומותיהם בעת הכיבוש³ לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל, זוּלָתִ֛י חוץ מאשר אֶת-חָצ֥וֹר לְבַדָּ֖הּ⁴ שֶׁשָׂרַ֥ף יְהוֹשֻֽׁעַ לפי שהיתה עיר בצורה וראש הממלכות⁵ אשר אספה את כולם נגד ישראל⁶:

1. מצודת ציון.

2. תרגום יונתן, רד״ק.

3. רש״י, מצודת דוד.

4. למעט שללה שלא נשרף, כלי יקר.

5. וכיוון שהיתה ראש הממלכות שרפוה כדי שיפחדו הנשארים, ובדרש אמרו (ב״ר פא ד) כי משה מסר לו שישרוף חצור ועל פיו עשה יהושע ששרף את חצור, וכן אמרו שם, ר׳ אליעזר אומר בׇּמְסֹּרָה שרפה, הקב״ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע, ועוד אמרו שם, ביקשו לרדוף ולא הניחם הקב״ה, והיכן נתכנסו? בחצור, לפיכך שרפה, וזה אחד משלשה מקומות שנתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחם הקב״ה, רש״י, רד״ק, ילקוט שמעוני. כלי יקר ביאר כי המקרא עצמו תואם את המדרש שכן בתחילת הפסוק מדובר על כי ישראל לא שרפו ובסוף הפסוק שיהושע שרף, והוא מבאר שחצור נשרפה בגלל שיהושע היה המצווה בעניין זה.

6. אברבנאל בפס׳ יא.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וְ֠⁠כֹ֠ל שְׁ⁠לַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּ⁠ה֙ וְ⁠הַבְּ⁠הֵמָ֔ה בָּזְ⁠ז֥וּ^א לָהֶ֖ם בְּ⁠נֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֣ק אֶֽת⁠־כׇּל⁠־הָאָדָ֞ם הִכּ֣⁠וּ לְ⁠פִי⁠־חֶ֗רֶב עַד⁠־הִשְׁמִדָם֙ אוֹתָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כׇּל⁠־נְ⁠שָׁמָֽה׃

And all the spoil of these cities, and the cattle, the Children of Israel took for plunder to themselves; but every man they smote with the edge of the sword until they had destroyed them. They left none that breathed.

א. בָּזְז֥וּ א=בָּזֲז֥וּ (חטף)

תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל

וְכָל עֲדֵי קִרְוַיָא הָאִלֵין וּבְעִירָא בְּזוֹ לְהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְחוֹד יַת כָּל אֱנָשָׁא מְחוֹ לְפִתְגַם דְחָרֶב עַד דִי שֵׁיצִיאוּ יַתְהוֹן לָא אַשְׁאָרוּ כָּל נִשְׁמָא.

וְ֠כֹל שְׁלַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, רַ֣ק אֶֽת-כָּל-הָאָדָ֞ם האנשים הִכּ֣וּ הרגו לְפִי-חֶ֗רֶב בחוד החרב¹ עַד-הִשְׁמִדָם֙ אשר השמידו אוֹתָ֔ם, לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ מהם כָּל-נְשָׁמָֽה:

1. מצודת ציון יהושע כא, ו.

תרגום יונתןמקראות שלובותהכל

(טו) כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤⁠ה יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ כֵּן⁠־צִוָּ֥⁠ה מֹשֶׁ֖ה אֶת⁠־יְ⁠הוֹשֻׁ֑עַ וְ⁠כֵן֙ עָשָׂ֣ה יְ⁠הוֹשֻׁ֔עַ לֹא⁠־הֵסִ֣יר דָּבָ֔ר מִכֹּ֛⁠ל אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥⁠ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃

As Hashem commanded Moses His servant, so did Moses command Joshua; and so did Joshua do. He left nothing undone of all that Hashem commanded Moses.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

כְּמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת מֹשֶׁה עַבְדֵיהּ כֵן פַּקֵד מֹשֶׁה יַת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עֲבַד יְהוֹשֻׁעַ לָא בַטֵיל פִּתְגָמָא מִכָּל דְפַקֵיד יְיָ יַת מֹשֶׁה.

כאשר צוה י״י את משה עבדו – מעשה ברבי ישבב שעמד וחלק כל נכסיו לעניים, ושלח לו ר״ג והלא אמרו חכמים חומש נכסיו לעניים. ור״ג לאו קודם לאושא הוה, רבי יוסי בר רבי בון בש״ר לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שנותנין בית דין נפשם עליו סוף שהוא מתקיים כמו שנאמר למשה מסיני. ואתיא כי הא דאמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם (דברים ל״ב:מ״ז) ואם הוא רק מכם הוא רק למה שאין אתה יגעים בו כי הוא חייכם (דברים ל״ב:מ״ז) בשעה שאתם יגעים בו. רבי תנחומא בשם רבי הונא ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה (שמות ל״ח:כ״ב) משה אין כתיב כאן אלא את אשר צוה י״י אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה. רבי יוחנן בשם רבי בנאה כאשר צוה י״י את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וגו׳ לא הסיר דבר מכל אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה י״י את משה אפילו דברים שלא שמע מרבו. ורבנן אמרין כי י״י יהיה בכסלך (משלי ג׳:כ״ו) אלו דברים שאתה כסיל בהם. ושמר רגלך מלכד (משלי ג׳:כ״ו) רבי דוסא אומר מן ההוריה. רבי לוי אומר מן המזיקין. אמר רבי בא מכיס לך אם אתה נותן מכיסך צדקה הקב״ה משמרך מן המזיקין ומן הזימות ומן הגולגולת.

כאשר צוה י״י את משה עבדו – שלא להחיות בהן כל נשמה, וכן צוה משה את יהושע דכתיב: ונתנם י״י לפניכם ועשיתם להם ככל המצוה אשר צויתי אתכם (דברים ל״א:ה׳).

וכן עשה יהושע – כמו שקראת בעיניין שלא השאיר כל נשמה.

לא הסיר {דבר} מכל אשר צוה י״י את משה – באותו לשון שהזהירו הקב״ה בתחילת הספר, רק חזק ואמץ מאוד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו (יהושע א׳:ז׳) באותו לשון מעיד עליו הכתוב שעשה הכל כמו שנצטווה, דכתיב: לא הסיר דבר מכל אשר צוה י״י את משה.

AS THE LORD COMMANDED MOSES HIS SERVANT. Not to allow anything that breathes to be left alive. So did Moses command Joshua. We thus read, neither left they any that breathed (verse 14).

Scripture states that Moses told Joshua: And the Lord will deliver them up before you, and ye shall do unto them according unto all the commandment which I have commanded you (Deuteronomy 31:5).

HE LEFT NOTHING UNDONE OF ALL THAT THE LORD COMMANDED MOSES. Scripture bears testimony that Joshua did exactly as God commanded him. It employs the same language that God did when first charging Joshua at the beginning of this book viz. Only be strong and very courageous, to observe to do according to all the law, which Moses My servant commanded thee; turn not from it (1:7). Scripture [later] uses the same language when it bears testimony that Joshua did as the Lord commanded him, for we read, He left nothing undone of all that the Lord commanded Moses.

כאשר צוה כו׳ כן צוה משה. שמסר לו את הכל כמ״ש (ריש אבות) ומסרה ליהושע. וגם אעפ״י שאם היה הכבוש ע״י משה היה יותר נסיי ממה שהיה ע״י יהושע, מ״מ לא נשתנה דבר ממצות הכבוש והחילוק:

לא הסיר דבר – אף מה שלא צוהו בפירוש כיון מדעתו למה שצוה ה׳ את משה (כ״פ חז״ל במדרש רבה):

כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת-מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ שלא להחיות בהן כל נשמה¹, כֵּן-צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת-יְהוֹשֻׁ֑עַ², וְכֵן֙ עָשָׂ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ שלא השאיר כל נשמה³; לֹֽא-הֵסִ֣יר ביטל⁴ יהושע דָּבָ֔ר מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה⁵:

1. ר״י קרא.

2. שנאמר (דברים לא, ה) ״וּנְתָנָם יְהוָה לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכׇל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם״, ר״י קרא.

3. ר״י קרא.

4. תרגום יונתן. ובאותו לשון שהזהירו הקב״ה בתחילת הספר (יהושע א, ז) ״רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול״, באותו לשון מעיד עליו הכתוב שעשה הכל כמו שנצטווה, דכתיב ״לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה״, ר״י קרא. ובמדרש, אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה, ילקוט שמעוני, מלבי״ם.

5. ואעפ״י שאם היה הכיבוש ע״י משה היה יותר נסיי ממה שהיה ע״י יהושע, מ״מ לא נשתנה דבר ממצוות הכבוש והחילוק, מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טז) וַיִּקַּ֨⁠ח יְ⁠הוֹשֻׁ֜עַ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗⁠את הָהָ֤ר וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־הַנֶּ֙⁠גֶב֙ וְ⁠אֵת֙ כׇּל⁠־אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔⁠שֶׁן וְ⁠אֶת⁠־הַשְּׁ⁠פֵלָ֖ה וְ⁠אֶת⁠־הָעֲרָבָ֑ה וְ⁠אֶת⁠־הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל וּשְׁפֵלָתֹֽה׃

So Joshua took all that land, the hill country, and all the South, and all the land of Goshen, and the Lowland, and the Arabah, and the hill country of Israel, and the Lowland of the same,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְאַחְסִין יְהוֹשֻׁעַ יַת כָּל אַרְעָא הָדָא טוּרָא וְיַת כָּל דָרוֹמָא וְיַת כָּל אַרְעָא דְגוֹשֶׁן וְיַת שְׁפֶלְתָּא וְיַת מֵישְׁרָא וְיַת טוּרָא דְיִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֵיהּ.

ארץ הגשן – אין זה גושן של מצרים.

ובדרש אומר כי היה גשן של ארץ מצרים, והיא נבלעת בתוך ערי ישראל, כמו שאמר: ויעל לקראת ישראל אביו גושנה (בראשית מ״ו:כ״ט), מלמד שהיא בעלייה כלפי ארץ ישראל, ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו זכה שיהיה לחלקו ארץ גשן שהיא טובה.

ואת הר ישראל ושפלתה – ה״א במקום וי״ו, כה״א אהלה. ופירושו: הר יעקב אבינו ששכן שם והיה נקרא על שמו.

ויקח יהושע את כל הארץ הזאת וגו׳. זכר שלא לבד לקח יהושע את ערי המלכים האלה שנקבצו להלחם בו, אבל גם כל שאר הארץ לכדה אח״כ יהושע ואת העמים השמיד ואת השלל בזזו להם.

ושפלתה – ושפלתו קרי.

ואת הר ישראל – אשר ישב בו ישראל אבינו, ונקרא על שמו.

ולא לקח יהושע רק את ערי המלכים האלה שנקבצו להלחם בו אלא¹ וַיִּקַּ֨ח לקח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת-כָּל שאר² -הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗את, ולקח את הָהָ֤ר וְאֶת-כָּל-הַנֶּ֙גֶב֙ אזור הדרום של הארץ³, וְאֵת֙ כָּל-אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔שֶׁן שבנחלת יהודה⁴, וְאֶת-הַשְּׁפֵלָ֖ה וְאֶת-הָעֲרָבָ֑ה וְאֶת-הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל⁵ וּשְׁפֵלָתֹֽה העמק שבמורד ההר, ואת העמים שהיו שם השמיד, ואת השלל בזזו להם⁶:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. תרגום יונתן.

4. ואין זה גושן של מצרים, ובדרש אמרו כי היתה גושן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל, ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו זכה שיהיה לחלקו ארץ גושן שהיא טובה, רד״ק.

5. אשר ישב בו ישראל אבינו, ונקרא על שמו, מצודת דוד.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(יז) מִן⁠־הָהָ֤ר הֶֽחָלָק֙ הָעוֹלֶ֣ה שֵׂעִ֔יר וְ⁠עַד⁠־בַּ֤עַל גָּד֙ בְּ⁠בִקְעַ֣ת הַלְּ⁠בָנ֔וֹן תַּ֖חַת הַר⁠־חֶרְמ֑וֹן וְ⁠אֵ֤ת כׇּל⁠־מַלְכֵיהֶם֙ לָכַ֔ד וַיַּכֵּ֖⁠ם וַיְמִיתֵֽם׃

from the bare mountain that goes up to Seir, even to Baal-Gad in the valley of Lebanon under mount Hermon. And all their kings he took and smote them, and he put them to death.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

מִן טוּרָא פְּלִיגָא דְסָלִיק לְשֵׂעִיר וְעַד מֵישַׁר גָד בְּבִקְעַת לִבְנָן שְׁפּוּלֵי טוּרָא דְחֶרְמוֹן וְיַת כָּל מַלְכֵיהוֹן כְּבַשׁ וּמְחָנוּן וְקַטְלִינוּן.

^א[מן ההר החלק העולה שעיר – מן הדרום לצפון, טורא^ב פליגא מתירגם, הוא הר שעיר החולק בדרום בין ארץ ישראל וארץ אדום ובין דרך האתרים, ויעלו בנגב וגו׳.

ועד בעל גד – ובעל גד בצפון כנגד הר חרמון שבסוף מלכות סיחון.]

בעל^ג גד – במישר גד.

מן ההר החלק^ד – שעיע,⁠^ה מחליק.

[מן ההר החלק עד בעל גד – במצר מזרחי הוא, ולא הספיק לכבוש בחייו^ו את כל המצר עד צפון.]⁠^ז

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י לונדון 26879: ״שורא״.

ג. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: ״בבעל״.

ד. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777, פריס 162: ״כחלק״.

ה. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״שיגיע״.

ו. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״בחיו״.

ז. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 777 וברוב כתבי היד. הביאור מופיע בגיליון בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 עם החתימה ״כמ״מ״ (שאולי פירושו ״כן מפרש מורי״, השוו לגיליון המקביל על יהושע י״א:י״ח המופיע בדף הקודם בכ״י אוקספורד אופ׳ 34), וייתכן שהוא תוספת מפי רש״י עצמו. בכ״י מינכן 5 הוא מופיע בפסוק המקביל ביהושע י״ב:ז׳. הביאור חסר בכ״י פרמא 3260. בדפוסים הוא מופיע עם הציון ״תוספתא״ לאחריו.

The bare, divided mountain. A smooth mountain.⁠¹ This was a bare (smooth) mountain to Baal-gad, which was on the eastern border. During his lifetime, Yehoshua, was unable to conquer the entire eastern border to the north.

Baal-gad – the plain of gad.

1. It was so called because there were no trees on it. It was divided between Yaakov and Eisov. The part belonging to Yaakov was bare and smooth as Yaakov himself. See Bereshit 27:11.

מן ההר החלק – תרגם יונתן: טורא פליגא, כלומר שהיה נחלק, חציו הנה, וחציו הנה. וי״מ כמו: אנכי איש חלק (בראשית כ״ז:י״א), כלומר שלא היו בה אילנות.

בעל גד – כתרגומו: מישר גד.

בעל – תרגומו: מישר.

ההר החלק – שהיה נחלק לשנים, אחת הנה ואחת הנה.

העולה – אשר עולה עד שעיר.

ההר החלק – הר גבוה ותלול בלי דרך לעלות עד ראשו, וחרמון אולי נקרא כן מלשון חרם להיותו ערום מכל נטע ועשב, ושריון לפי שהשלג יכסהו תמיד כמו שריון.

בעל גד – מקום שעובדים בו כוכב ומזל הטוב, הוא השמש, ועיר זו נקראת בימינו בעלבק Balbeck ורעועה היא ושאריתה יורה על גדלה וגאותה בימים הקדמונים שקראוה Eloipolis עיר השמש; או תהיה הוראת בעל כמו בקעה (עיין למעלה ח׳:י״ג) וכן תרגמתי.

וכן כבש יהושע את הארץ מִן-הָהָ֤ר הֶֽחָלָק֙ המחולק¹ לשניים², הוא ההר הָעוֹלֶ֣ה עד³ שֵׂעִ֔יר בדרום מזרח הארץ⁴, וְעַד-בַּ֤עַל מישור⁵ גָּד֙ בצפון מזרח הארץ⁶ אשר בְּבִקְעַ֣ת הַלְּבָנ֔וֹן תַּ֖חַת למרגלות⁷ הַר-חֶרְמ֑וֹן, וְאֵ֤ת כָּל-מַלְכֵיהֶם֙ של מקומות אלו לָכַ֔ד כבש יהושע⁸, וַיַּכֵּ֖ם והיכה אותם וַיְמִיתֵֽם והרגם⁹:

1. תרגום יונתן. ויש מפרשים כמו ״וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק״ (בראשית כז, יא) כלומר שלא היו בהר אילנות, רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רש״י.

5. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

6. ולא הספיק לכבוש בחייו את כל המצר עד צפון, רש״י.

7. תרגום יונתו.

8. תרגום יונתן.

9. תרגום יונתן.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) יָמִ֣ים רַבִּ֗⁠ים עָשָׂ֧ה יְ⁠הוֹשֻׁ֛עַ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמְּ⁠לָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּ⁠ה מִלְחָמָֽה׃

Joshua made war a long time with all those kings.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

יוֹמִין סַגִיאִין עֲבַד יְהוֹשֻׁעַ יַת כָּל מַלְכַיָא הָאִלֵין קְרָבָא.

[^אימים רבים^ב עשה יהושע וגו׳ – בגנותו סיפר הכתוב, שהיה מתכווין לדחות את^ג כיבוש הארץ^ד כדי להאריך ימיו, שנאמר: ואתה תנחילנה אותם (דברים ל״א:ז׳). במדרש ר׳ תנחומא.]⁠^ה

א. בכ״י לוצקי 777 ועוד כ״י הביאור על י״א:י״ח מופיע אחרי הביאור על י״ב:ב׳.

ב. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, ברסלאו 104 נוספה כאן מלת: מושלים. המלה חסרה בכ״י אחרים.

ג. בכ״י לוצקי 777: ״כי״.

ד. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777 הושמטה מלת: ״הארץ״.

ה. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 777 וברוב כתבי היד. הביאור מופיע בגיליון (שלא במקומו) בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 עם החתימה ״כמ״מ״ (שאולי פירושו ״כן מפרש מורי״, השוו לגיליון המקביל על יהושע י״א:י״ז), וייתכן שהוא תוספת מפי רש״י עצמו. הביאור חסר בכ״י סנקט פטרבורג I.12, פרמא 3260. בדפוסים הוא מופיע עם הציון ״תוספתא״ לפניו.

For many days did Yehoshua. This verse was said to criticize Yehoshua, who intended to delay the conquest of the land, in order to lengthen his days, for it is said, "And you will apportion it to them.⁠"¹ From Midrash Tanchuma.

1. It took seven years for Yehoshua to conquer the whole land. Our Sages say that he could have conquered the land more quickly. It did not have to take seven years. Yehoshua was reluctant to complete the conquest of the land and divide it between the tribes. He was afraid that once he completed it, he would die. He knew his mission in life was to bring Bnei Yisroel into Eretz Yisroel and settle them there. Once his mission was completed, his life would have no further purpose. See Devarim 31:7 Because he was reluctant to complete the conquest, God punished him, and as soon as the apportioning of the land was completed he died. He was then one hundred and ten years old. Were it not for this, he would have lived ten more years, till one hundred and twenty as did his master, Moshe.

ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה – כלומר אעפ״י שכתובות אילו המלחמות זו בצד^א זו לא היו בפרק אחד.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י, לפי עדותו: ״בעד״.

JOSHUA MADE WAR A LONG TIME WITH ALL THOSE KINGS. Even though these wars are recorded side by side they did not take place at one time.

ימים רבים – ולמעלה אמר: לכד יהושע פעם אחת (יהושע י׳:מ״ב) – ר״ל כי כל המלכים ההם שזכר לכד בפעם אחת בלי הפסק, קודם ששבו אל המחנה הגלגלה, ואחר כך עשה מלחמה ימים רבים עם שאר מלכי הארץ עד שלקח הכל.

ויש בו דרש שנענש יהושע על שנתעצל במלחמת המלכים, כמו שנאמר: ימים רבים, שהרי אמר לו הקב״ה: כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א׳:ה׳), ולמה חסרו משנותיו עשר שנים, אלא אמר יהושע אם אני מנחיל הארץ במהרה לישראל ועושה להם המלחמות מיד אמות. אמר הקב״ה לא כך עשה משה רבך, כשאמרתי לו: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך (במדבר ל״א:ב׳), מיד: וידבר משה אל העם החלצו (במדבר ל״א:ג׳), ואתה עלה בלבך כך! הנני מחסר משנותיך. אמר דוד עליו השלום: רבות מחשבות בלב איש ועצת י״י היא תקום (משלי י״ט:כ״א).

ימים רבים – חסד להזכיר מספרם, ואין זה חובה, ובמקומות יפרש זה והוא חסד.

וזכר כי ימים רבים עשה יהושע מלחמה את כל המלכים האלה וזה לאות שכבר נתעצל יהושע בענין זאת המלחמה ובראשונה היה משתדל בזריזות ולזה אמרו רז״ל שכבר עשה זה כדי להאריך חייו כי כבר ייעדו השם כי הוא ינחיל לישראל את הארץ.

ואמר ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה, אינו סותר למה שאמר למעלה, ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת, כי שם ידבר בחמשה מלכים שבאו על גבעון, שביום עמידת השמש נשמדו כלם ומיד לכד יהושע את עריהם ואת ארצם כפעם אחת קודם שישוב גלגלה ששם היה המחנה, ועתה יזכור שעם המלכים האחרים האלה בהר ובנגב ובכל ארץ גושן השפלה והערבה והר ישראל וגו׳, התמיד יהושע לעשות מלחמה ימים רבים עד שלקח הכל, והותרה בזה השאלה הרביעית:

ימים רבים – באר שמ״ש (פי״ב) ואת כל ערי המלכים וכו׳ לא היה בפעם א׳ כמו בחמשה מלכים הקודמים, רק נמשך ימים רבים:

ובמשך יָמִ֣ים רַבִּ֗ים עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת עם -כָּל-הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה שהיו מלכי הארץ¹, מִלְחָמָֽה², והתמיד בה³ עד שכבש הכל⁴:

1. אברבנאל.

2. וזה אינו סותר למה שנאמר למעלה, (יהושע י, מב) ״וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת״, כי שם מדובר בחמשת המלכים שבאו על גבעון, שביום עמידת השמש נשמדו כולם ומיד לכד יהושע את עריהם ואת ארצם בפעם אחת קודם ששב הגלגלה ששם היה המחנה, ועתה הכתוב מספר שעם המלכים האחרים האלה בהר ובנגב ובכל ארץ גושן, השפלה והערבה והר ישראל וגו׳, התמיד יהושע לעשות מלחמה ימים רבים עד שלקח הכל, אברבנאל, מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. רד״ק. ויש בו דרש שנענש יהושע על שנתעצל במלחמת המלכים כמו שנאמר ״יָמִים רַבִּים״, שהרי אמר לו הקב״ה (יהושע א, ה) ״כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ״ ולמה חסרו משנותיו עשר שנים?! אלא אמר יהושע אם אני מנחיל את הארץ במהרה לישראל ועושה להם את המלחמות מיד אמות, אמר הקב״ה לא כך עשה משה רבך כשאמרתי לו (במדבר לא, ב) ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ״?! מיד (במדבר לא, ג) ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ״, ואתה עלה בלבך כך?! הנני מחסר משנותיך, ועל כך נאמר (משלי יט, כא) ״רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם״, רש״י, רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) לֹא⁠־הָיְ⁠תָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל⁠־בְּ⁠נֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖⁠י יֹשְׁ⁠בֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶת⁠־הַכֹּ֖⁠ל לָקְ⁠ח֥וּ בַמִּ⁠לְחָמָֽה׃

There was not a city that made peace with the Children of Israel, save the Hivites, the inhabitants of Gibeon; they took all in battle.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

לָא הֲוַת קַרְתָּא דְאַשְׁלֵימַת עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֱלָהֵן חִוָאָה יַתְבֵי גִבְעוֹן יַת כּוֹלָא נְסִיבוּ בִּקְרָבָא.

וזכר שלא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון שהשלימו עמהם בערמה כמו שזכר וזה מורה כי אפילו שבעה עממים אם השלימו עם ישראל היה מחייב להם שלא יהרגום אבל יקבלו על עצמם להיות להם למס ועבדום ולזה הוא מבואר כי מ״ש בפרשת שופטים כי תקרב אל עיר להלח׳ עליה לתפשה הוא כלל לכל עיר היה או שתהיה משבעה עממין או מזולתם ואולם ההבדל בזה בין שבעה עממין ובין זולתם הוא שאם לא ישלימו והיו משבע עממין יחוייב להם שלא יחיו כל נשמה ואם יהיו מזולתם יחיו להם הנשים והטף.

לא היתה עיר אשר השלימה את ישראל בלתי החוי וגו׳. יאמר שלא היתה עיר שרצתה להשלים עם בני ישראל עם כל הנצחון אשר ראו להם ועם כל מה שראו שקרה ליושבי הארץ מהשמד והכליה העצומה, עם כל זה לא היתה עיר אשר השלימה בלתי גבעון.

לא היתה – באר הטעם שזה היה מאת ה׳, שאם היה הולך תיכף אחר הנצחון שנצח את הכלל להלחם עם הערים הפרטיים היו מבקשים שלום, וישראל היו מוכרחים לקבלם אם היו מקבלים עליהם מס ועבדות וז׳ מצות ב״נ (כנ״ל ט), וע״י שנלחם ימים רבים עי״כ הכבידו את לבם ולא השלימו. וז״ש עי״כ לא היתה עיר אשר השלימה, ועי״כ את הכל לקחו במלחמה. ומ״ש השלימה אל בני ישראל, תחת שראוי השלימה את, ר״ל שלא לחמו נגדם, כמו (איוב ה, כג) וחית השדה השלמה לך. כי השלים את, מורה שהי״ל מלחמה תחלה:

ומאת ה׳ היתה זאת שלא נלחם עם יתר מלכי הארץ הפרטיים מיד עם נצחונו את הכלל, כי אז היו מבקשים שלום, וישראל היו צריכים לקבלם¹, ואולם כעת שנלחמו ימים רבים, הכבידו הגויים את ליבם ולא השלימו²; לֹֽא-הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ רצתה להשלים³ אֶל עם⁴ -בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל למרות שראו את השמד והכליה העצומה של הגויים שנוצחו⁵, בִּלְתִּ֥י למעט בני הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן שהשלימו בעורמה⁶; וכיון שלא השלימו יתר יושבי הארץ⁷, אֶת-הַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ ישראל בַמִּלְחָמָֽה:

1. אם היו מקבלים עליהם מס ועבדות ושבע מצות בני נח כמצוות התורה (דברים כ, י) ״וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם״, וע״י שנלחם ימים רבים הכבידו את לבם ולא השלימו, רלב״ג, מלבי״ם, וכן ראה אברבנאל בפס׳ כ׳.

2. מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. תרגום יונתן, אברבנאל.

5. אברנבאל.

6. רלב״ג.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כ) כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֣הי״י֣⁠ ׀ ⁠הָיְ⁠תָ֡ה לְ⁠חַזֵּ֣⁠ק אֶת⁠־לִבָּ⁠ם֩ לִקְרַ֨את הַמִּ⁠לְחָמָ֤ה אֶת⁠־יִשְׂרָאֵל֙ לְ⁠מַ֣עַן הַחֲרִימָ֔ם לְ⁠בִלְתִּ֥י הֱיוֹת⁠־לָהֶ֖ם תְּ⁠חִנָּ֑⁠ה כִּ֚י לְ⁠מַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥⁠ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃

For it was of Hashem to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed, that they might have no favor, but that they might be destroyed, as Hashem commanded Moses.

תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת לְתַקָפָא יַת לִבְּהוֹן לְסַדָרָא קְרָבָא עִם יִשְׂרָאֵל בְּדִיל לְגַמָרוּתְהוֹן בְּדִיל דְלָא לְמֶהֱוֵי לְהוֹן רַחֲמִין אֲרֵי בְּדִיל לְשֵׁצָיוּתְהוֹן כְּמָא דְפַקֵד יְיָ יַת מֹשֶׁה.

לבלתי היות להם תחנה – שלא לחוננם, שאילו היו משלימין עמהם לא היו נלחמים והיו מרחמין עליהם.

THAT THEY MIGHT HAVE NO FAVOR. So that they would not favor them, for if they made peace with Israel, the Israelites would not fight against them and they would have pity on them.

לחזק את לבם – זה היה לשתי סבות: האחת שהיה זה עונש עונם כמו בפרעה: ויחזק י״י את לב פרעה, והשנית כמו שאומר הטעם: כי למען השמידם כאשר צוה י״י את משה, כמו שכתוב: כי אתן בידכם את כל יושבי הארץ וגו׳ (שמות כ״ג:ל״א), ואמר פן יחטיאו אותך לי (שמות כ״ג:ל״ג).

להם תחנה – כמו חנינה ורחמנות.

כאשר צוה ה׳ את משה – דבק בטעם עם הקרוב והרחוק ר״ל עם ימים רבים.

ונתן הסבה בזה שהיה מאת האלהים לחזק אל לבם ומזה יתבאר שאם היו משלימים עם ישראל היה ישראל נותן להם שלום, כי הם בכלל הצווי וקראת אליה לשלום כמו שזכרתי:

תחנה – חנינה ורחמים.

לבלתי היות להם תחנה – מן בני ישראל.

כי למען השמידם – כי חיזק לבבם למען השמידם.

כי – עתה באר מדוע סבב ה׳ כן שלא ישלימו, אומר זה היה משני טעמים. א] יען נתמלאה סאתם ורצה ה׳ להענישם, וז״ש למען החרימם, וזה לבלתי היות להם תחנה, ר״ל יען לא היו ראוים לחנינה מאת ה׳. ב] שיקיימו מצות לא תחיה כל נשמה כאשר צוה ה׳, ולא ישארו בארץ פן יחטיאו את ישראל. וכ״פ הרד״ק:

לבלתי היות להם תחנה – חנינה ורחמנות, רד״ק; ואין לכחד שפסוקים אלו מתנגדים קצת למה שכתוב למעלה במעשה הגבעונים, וגם לצווי לא תכרת להם ברית ולא תחנם, כי מן פסוקים אלו נראה שאילו השלימו עם בני ישראל כגבעונים לא היו מחרימים אותם, לכן נ״ל לפרש שהגבעונים לא הרעו מעשיהם כשאר בני כנען ולא נתחייבו כליה, ואילו צוה ה׳ עליהם שלא יחרימום היתה יוצאת תקלה מזה שיבאו לכרות ברית גם עם שאר העמים, לכן בא הצווי על כולם ״לא תחנם״ וה׳ גלגל הדבר שהגבעונים יעשו בערמה וינצלו; ושאר העמים אחר שנמס לבם (כדברי רחב למרגלים) וידעו כי אין להם תקוה לנצח, צריכים אנו לומר שה׳ חזק את לבם (עיין במשתדל על פסוק ויחזק ה׳ את לב פרעה) לבלתי ישפילו גאונם לצאת אל בני ישראל ולקרא אליהם לשלום, והתאמצו להלחם עמם אף כי ידעו כי ינגפו לפניהם, ועל זה לא היה להם תחנה (היתה תחנה מאת ה׳ אלהינו, עזרא ט׳) בעיני הגוים אשר סביבותיהם, כי אמרו לולא נלחמו על בני ישראל אולי היו מחיים את נפשם.

וחיזוק ליבם של הגויים הללו לא בא מאיתם¹, כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהוָ֣ה | הָיְתָ֡ה זאת לְחַזֵּ֣ק אֶת-לִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶת עִם² -יִשְׂרָאֵל֙, וזאת לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם שתיגמר השמדתם³ יען נתמלאה סאתם ורצה ה׳ להענישם⁴ לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת-לָהֶ֖ם שלא תהיה להם תְּחִנָּ֑ה חנינה ורחמים⁵ מישראל⁶, כִּ֚י לא היו ראוים לחנינה מאת ה׳⁷, וכך חיזק הקב״ה את ליבם⁸ לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם יושמדו ע״י ישראל⁹, כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה¹⁰, ולא ישארו בארץ פן יחטיאו את ישראל¹¹: (ס)

1. מלבי״ם.

2. תרגום יונתן.

3. תרגום יונתן.

4. מלבי״ם.

5. רד״ק, מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. מלבי״ם.

8. מצודת דוד.

9. מלבי״ם.

10. שנאמר (דברים כ, טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״, מלבי״ם.

11. מלבי״ם. כמו שנאמר (שמות כג, לג) ״פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ״, רד״ק.

תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כא) ⁠וַיָּ⁠בֹ֨א יְ⁠הוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּ⁠כְרֵ֤ת אֶת⁠־הָעֲנָקִים֙ מִן⁠־הָהָ֤ר מִן⁠־חֶבְרוֹן֙ מִן⁠־דְּ⁠בִ֣ר מִן⁠־עֲנָ֔ב וּמִכֹּ⁠ל֙ הַ֣ר יְ⁠הוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖⁠ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִם⁠־עָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִימָ֥ם יְ⁠הוֹשֻֽׁעַ׃

And Joshua came at that time and cut off the Anakim from the hill country, from Hebron, from Debir, from Anab, and from all the hill country of Judah, and from all the hill country of Israel; Joshua utterly destroyed them with their cities.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא יְהוֹשֻׁעַ בְּעִדָנָא הַהִיא וְשֵׁיצֵי יַת גִבָּרַיָא מִן טוּרָא מִן חֶבְרוֹן מִן דְבִיר מִן עֲנָב וּמִכֹּל טוּרָא דִיהוּדָה וּמִכֹּל טוּרָא דְיִשְׂרָאֵל עִם קִרְוֵיהוֹן גַמְרוּנוּן יְהוֹשֻׁעַ.

הר ישראל – זהו הר אפרים שנקרא בתלמוד הר המלך .

THE HILL-COUNTRY OF ISRAEL. The reference is to Mt. Ephraim which is called Har Ha-Melekh (the king's mountain) in the Talmud.⁠¹

1. See Gittin 57a.

ויכרת את הענקים – ולמטה אומר כי כלב הורישם. כלב עשה במצות יהושע שנתן לו את ההר. ועוד, יראה בספר שפטים כי אחרי מות יהושע הורישום בני יהודה. והאמת כי בחיי יהושע הורישו ישראל חברון והענקים אשר בהר חברון, הכל הכריתו, ומה שאמר כי כלב הורישם, לפי שנתן לו יהושע חברון על פי י״י נקראת המלחמה על שמו ועל שם שבטו, שהוא שבט יהודה, והם השתדלו יותר במלחמה ההיא. ופירוש וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון (שופטים א׳:י׳) שנאמר בספר שפטים – וכבר הלך, אבל ספר אותו שם עם מה שכבשו אחרי מות יהושע. וכן: וילחמו בני יהודה בירושלם (שופטים א׳:ח׳) – פירושו וכבר נלחמו, כי מלך ירושלם הוא בחשבון ל״א מלכים שהכה יהושע ובני ישראל.

הר יהודה – נקרא כן על שם סופו, כי קודם שלקחו אותו לא היה נקרא כן.

הר ישראל – כמו שפירשנו למעלה.

עוד זכר שכבר הכרית יהושע הענקים וכו׳ והנה נזכר במה שיבא כי כלב בן יפונה הכרית הענקי׳ מחברון ועתניאל בן קנז לכד דביר וזה בלתי סותר למה שבכאן כי הכל היה מיוחס ליהושע כי הוא היה הראש המנהיג אותם בזה.

ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים וגו׳. לפי שהיה תכלית זה הספור להגיד כל המלחמות והתשועות שעשה יהושע, פרט אשר עשה לענקים להיותם הגבורים אשר מעולם. ועם היות שכלב הוריש את הענקים מחברון, לפי שהורישם בימי יהושע וישראל הכריתום בימיו והיה יהושע שר צבא ישראל, מן הראוי הוא שאליו יוחס, כי הנה המלך לא יעשה בידיו מהמלחמה אפי׳ חלק קטן, ועכ״ז תתיחס אליו התשועה. ואמנם מה שמצינו בספר שופטים שיהודה הכרית את הענקים אחר מות יהושע, ידבר מהענקים שנשארו בעזה ובשאר הערים.

הענקים – בני אדם גבהי הקומה.

מן חברון – אף כי כלב הוריש הענקים מחברון ייחס הדבר אל יהושע, לפי שבימיו הוריש, וכל נצחון המלחמה יחשב אל המושל על הצבא.

ויבא יהושע בעת ההיא – בשבע שכבשו. והגם שמן חברון הורישם כלב, יהושע הורישם מן העיר עצמה כנ״ל, או כמ״ש למעלה (י, לז) שכלב הוריש הענקים ויחסה ליהושע כנ״ל:

וַיָּבֹ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא בשבע שנות הכיבוש¹, וַיַּכְרֵ֤ת והכרית אֶת-הָֽעֲנָקִים֙ בני אדם גבוהי הקומה² מִן-הָהָ֤ר, מִן-חֶבְרוֹן֙³, מִן-דְּבִ֣ר, מִן-עֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה⁴, וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל הוא הר אפרים⁵, עִם ולמרות היותם בתוך⁶ -עָרֵיהֶ֖ם הבצורות⁷ הֶחֱרִימָ֥ם גמר להשמידם⁸ יְהוֹשֻֽׁעַ על אף גבורתם⁹:

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. ואף כי כלב הוריש את הענקים מחברון, ועתניאל בן קנז לכד את דביר, ייחס הדבר אל יהושע, לפי שבימיו הוריש, וכל ניצחון המלחמה יחשב אל המושל על הצבא, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד. ומה שמצינו בספר שופטים שיהודה הכרית את הענקים אחר מות יהושע, מדובר על הענקים שנשארו בעזה ובשאר הערים, אברבנאל. ומה שנאמר שם כי כלב הורישם, כי לפי שנתן לו יהושע את חברון על פי ה׳ נקראת המלחמה על שמו ועל שם שבטו שהוא שבט יהודה והם השתדלו יותר במלחמה ההיא, רד״ק.

4. ונקרא כן על שם סופו כי קודם שלקחו אותו לא היה נקרא כן, רד״ק.

5. ר״י קרא.

6. כלי יקר.

7. כלי יקר.

8. תרגום יונתן.

9. אברבנאל וכן ראה בבראשית ו, ד אודות גבורתם של ענקים אלו.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כב) לֹא⁠־נוֹתַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּ⁠אֶ֖רֶץ בְּ⁠נֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּ⁠עַזָּ֛⁠ה בְּ⁠גַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּ׃

There was none of the Anakim left in the land of the Children of Israel; only in Gaza, in Gath, and in Ashdod, did some remain.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

לָא אִשְׁתָּאַר גִבָּרַיָא בַּאֲרַע בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְחוֹד בְּעַזָה בְּגַת וּבְאַשְׁדוֹד אִשְׁתָּאֲרוּ.

רק בעזה – ומה שאמר בספר שפטים: וילכד יהודה עזה ואת גבולה וגו׳ (שופטים א׳:י״ח) אחרי מות יהושע היה זה, אבל בחיי יהושע הם הכריתו הענקים מן חברון ומן אלה המקומות שזכר, ונשארו בעזה ובשאר ערי פלשתים עד שלכדם אחר כן יהודה.

לא נותר ענקים – נכון זה כמו שנכון אם אמר לא נותרו ענקים וכמו שאמר נשארו.

כמו שאמר כאן לא נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו ומאלה הורישו בני יהודה אחרי מות יהושע, והותרה השאלה החמשית: וממה שראוי שתדע הוא שחברון ודביר בימי יהושע נלכדו והם מכלל הערים שלכד כמו שנזכרו בכאן, עם היות שנלכדו ע״י כלב. והאמת הוא שיהושע בהיותו במלחמה כאשר נתקרב לחברון, בא אליו כלב ונגשו עמו בני יהודה (כי הוא היה נשיאם) ואז בקש מיהושע שיתן לו הר חברון אשר היו חברון ועריו, ואז הגיד לפניו ענין שליחותו עם כל המרגלים ויהושע אז נתן לו הר חברון, ואז כלב עם בני יהודה (שהיו תחת נשיאותו) השתדלו ללכוד חברון ולכדו והורישו את הענקים שהיו שם, ומשם עלו לדבירה, ואמר כלב שאשר ילכוד דביר יתן לו את עכסה בתו לאשה, לפי שהיה דביר סמוכה לחברון, ולא היה זה לפי שעתניאל בן קנז לבדו לכד העיר, כי אם שהוא נכנס שמה ראשונה עם היות כל ישראל נלחמים בה, ואם כן באותו זמן נלכדו חברון ודביר, ולכן שמה נזכרו בכלל המלחמות, כי היה אותו מקום מיוחד לזכירת הערים שלכד ישראל, וכלם יוחסו ליהושע ולישראל כי להם בכלל ראוי שיוחסו המלחמות כלם. ואמנם איך קרה ענין כלב עם יהושע, ואיך נתן לו חברון, ואיך קרה לכלב עם עתניאל, הנה לא זכרו כאן, כי היה זה מכלל החלוק והנחלה לא מכלל המלחמות, ולכן כאשר צוה האל ית׳ ליהושע לחלוק הארץ, זכר בראשונה החלוק שכבר עשה משה בחייו, ואחריו זכר איך נתן חברון לכלב, וזהו שאמר ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל, לא שאז יגשו לזה, אבל שכבר נגשו בעת המלחמות ולכידת הערים, ונזכרו שם הדברים בכלל לזכרון כל הערים שלכד יהושע בחייו, ולכן יוחסו אליו ולישראל, ואחר כך בזכרון החלוקים זכר ענין כלב, כמו שזכר ענין ראובן וגד וחצי מנשה, והראיה המורה על זה הוא שבסוף ספור ענין כלב שזכר איך נתן לו יהושע את חברון אמר והארץ שקטה ממלחמה, והמאמר הזה לא היה צריך באותו המקום, כי כבר נזכר למעלה אחר זכר המלחמות, ומה לו לאמרו פעם אחרת בזה המקום ואין כאן מלחמות שיאמר עליהם והארץ שקטה ממלחמה? אבל האמת הוא שלמה שהיה הספור הזה כפי הזמן מיוחס למעלה לזמן המלחמות ונזכר כאן להכרח כפי חומר הדברים כמו שזכרתי, לכן אחר שהשלים זה הספור אמר והארץ שקטה ממלחמה והוא הפסוק שנזכר למעלה. כאלו אמר זה הספור קשרהו בזמן המלחמות קודם שנזכר למעלה והארץ שקטה ממלחמה, ולכן בא אחריו גורל בני יהודה כפי מה שהיתה ירושתם, ובתוכו נזכר שנתנו לכלב את חברון ושהיה על פי ה׳, ושהוא הוריש את הענקים ושאחריו לכד דביר, והיה זה לפי שקרה (כשנפל הגורל) שנפל חברון בתוך נחלת בני יהודה בהשגחה גמורה, כמו שיתבאר. הנה התבאר מזה שחברון ודביר בימי יהושע נלכדו, ושחברון בשעת המלחמה ניתן לכלב, ואין סתירה בספורים, כי בזכרון המלחמות יזכיר בכלל הערים שלכדו ישראל ויהושע פקידם וגירוש הענקים, אח״כ בשעת החלוק יזכיר איך נעשו הדברים בפרט. ואמנם למה נזכר ענין חברון ודביר בספר שופטים, הנה אדבר שם עליו בעה״י, והותרה בזה השאלה החמשית:

לא נותר – כבר הזכרתי (לעיל יא) שנשאר הוא בכוונה ונותר הוא שלא בכוונה, והנה בא״י לא נותר כלל אף שלא בכוונה, רק בעזה נשארו בכוונה כי לא לחמו עמם כלל, ויהיו לנסות בם את ישראל כמ״ש (שופטים ג, ג - ד):

לֹֽא-נוֹתַ֣ר אפילו אחד¹ מן הָעֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּ כי לא לחמו ישראל עמם כלל², ונשארו עד שלכדם אחרי כן שבט יהודה³ אחרי מות יהושע⁴:

1. כלי יקר.

2. ויהיו לנסות בם את ישראל כמו שכתוב (שופטים ג, ג,ד) ״וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת, יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת, מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר, צִוָּה אֶת, אֲבוֹתָם בְּיַד, מֹשֶׁה״, מלבי״ם.

3. רד״ק.

4. אברבנאל סיכם כך את העניין, חברון ודביר בימי יהושע נלכדו, והם מכלל הערים שלכד כמו שמובא כאן, ולמרות שנכתב כי נלכדו ע״י כלב כך היה המעשה, יהושע בהיותו במלחמה נתקרב לחברון, ובא אליו כלב ונגשו עמו בני יהודה (כי הוא היה נשיאם) וביקשו מיהושע שיתן לו הר חברון (חברון ועריו), ויהושע נתן לו את הר חברון, וכלב עם בני יהודה (שהיו תחת נשיאותו) השתדלו ללכוד את חברון ולכדו והורישו את הענקים שהיו שם, ומשם עלו לדביר הסמוכה, ואמר כלב שמי שילכוד את דביר יתן לו את עכסה בתו לאשה, ולא היה זה עתניאל בן קנז לבדו שלכד את העיר, אלא שהוא נכנס אליה הראשון בזמן שכל ישראל נלחמו בה, ואם כן באותו זמן נלכדו חברון ודביר, ולכן שם נזכרו בכלל המלחמות, כי היה אותו מקום מיוחד לזכירת הערים שלכד ישראל, וכולם יוחסו ליהושע ולישראל כי להם בכלל ראוי שיוחסו המלחמות כולם. ואמנם איך קרה ענין כלב עם יהושע, ואיך נתן לו את חברון, ואיך קרה לכלב עם עתניאל, הנה כל אלו לא הוזכרו כאן, כי היה זה מכלל החלוקה והנחלה שלא מכלל המלחמות, ולכן כאשר צוה האל יתברך ליהושע לחלוק הארץ, הזכיר תחילה את החלוקה שכבר עשה משה בחייו, ואחריו הזכיר איך נתן את חברון לכלב, ונזכרו שם הדברים בכלל לזכרון כל הערים שלכד יהושע בחייו, ולכן יוחסו אליו ולישראל, ואחר כך בהזכרת החלוקות הזכיר את ענין כלב, כמו שהזכיר את ענין ראובן וגד וחצי מנשה; הנה התבאר מזה שחברון ודביר בימי יהושע נלכדו, ושחברון בשעת המלחמה ניתנה לכלב, ואין סתירה בסיפורים, כי בזיכרון המלחמות יזכיר את כלל הערים שלכדו ישראל ויהושע פקידם וגירוש הענקים, ואח״כ בשעת החלוקה הזכיר הכתוב איך נעשו הדברים בפרט.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כג) וַיִּקַּ֨⁠ח יְ⁠הוֹשֻׁ֜עַ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאָ֗רֶץ כְּ֠⁠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣⁠ר יְהֹוָה֮י״י֮ אֶל⁠־מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּ⁠נָהּ֩ יְ⁠הוֹשֻׁ֨עַ לְ⁠נַחֲלָ֧ה לְ⁠יִשְׂרָאֵ֛ל כְּ⁠מַחְלְ⁠קֹתָ֖ם לְ⁠שִׁבְטֵיהֶ֑ם וְ⁠הָאָ֥רֶץ שָׁקְ⁠טָ֖ה מִמִּ⁠לְחָמָֽה׃

So Joshua took the whole land, according to all that Hashem spoke to Moses; and Joshua gave it for an inheritance to Israel according to their divisions by their tribes. And the land had rest from war.

תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב יְהוֹשֻׁעַ יַת כָּל אַרְעָא כְּכֹל דִי מַלֵיל יְיָ עִם מֹשֶׁה וְיַהֲבָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְאַחֲסָנָא לְיִשְׂרָאֵל כְּפַלְגוּתֵיהוֹן לְשִׁבְטֵיהוֹן וְאַרְעָא שָׁדוֹכָת מִלְמֶעְבַּד קְרָבָא.

והארץ שקטה ממלחמה – שלא התעוררו עוד הכנענים להאסף ולהלחם עם ישראל, כי ראו כי נפלו לפניהם בכל המלחמות, וגם ישראל עמדו באותה הארץ שכבשו ולא התעוררו לכבוש עוד. וכשזקן יהושע אמר לו האל יתברך שיזרז ישראל לכבוש הארץ הנשארת, ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו, והתחיל בשני השבטים שהם יהודה ויוסף כי נאמר לו ברוח הקדש שאלו ינחלו תחלה, כי הם ראשי ישראל, ואלה יעמדו על גבולי ארץ ישראל, יהודה מדרום ויוסף מצפון, והשבעה שבטים ביניהם. וכיון שעלה גורל לאלו השבטים השנים, וכבשו הגבולים, חשבו כי כל הארץ נכבשת, כי המערב הים הגדול גבולו והמזרח הירדן וים כנרת, לפיכך נתעצלו לכבוש שבעה שבטים עד שבאו לשילה, כי לא היו חוששין כיון שהיו הגבולים בידם, והכנענים הנשארים היו ביניהם, וכל ישראל היו להם ערים הרבה לשבת בארץ הנכבשת. וכאשר באו לשילה אחר י״ד שנה משבאו לגלגל, אמר להם יהושע שיכתבו הערים שבין יהודה ויוסף ויעשו מהם שבעה חלקים, ואחר כך יטילו גורל ביניהן על פי הקלפי ועל פי י״י לשבעה השבטים.

והנה נזכר אחר זה כי כבר נשאר הרבה עדין מן הארץ לרשתה אלא שעכ״ז כבר חלקה להם יהושע בנחלה לישראל לשבטיהם כמו שזכר אחר זה, וזכר עם זה שהארץ שקטה ממלחמה כי לא היו נלחמים עם ישראל ולא ישראל עמם ואף על פי שכבר נשאר הרבה מן הארץ לרשתה.

ויקח יהושע את כל הארץ ככל אשר דבר ה׳ אל משה ויתנה יהושע לנחלה לישראל במחלקותם והארץ שקטה ממלחמה. הנה זה הפסוק הוא כדמות הקדמה למה שיספר, יאמר שיהושע כאשר כבש ולקח את כל הארץ הנזכרת ראה להתעסק בחלוקה, וזהו ויתנה יהושע לנחלה לישראל במחלקותם. ונתן הסבה למה עזב הכבוש ולקח החלוק ואמר שהיה זה לפי שהארץ שקטה ממלחמה, אם מפאת האומות שלא התעוררו עוד להאסף ולהלחם עם ישראל, בראותם כי נפלו גבוריהם ומלכיהם לפניהם ואין תקומה בכל המלחמות שעשו, וגם כן שקטה ממלחמה מפני שבני ישראל התעצלו ממנה ולא רצו עוד לכבוש, ורצה בעבור זה יהושע שתתחלק הארץ ביניהם, ואחר שהקדים זה להגיד שאין עוד זכר מלחמה בספר הזה, עשה סיום וסך למספר המלכים אשר כבשו, ואחריו התחיל בספור חלוקת הארץ:

שקטה – נחה, כמו: ארץ יראה ושקטה (תהלים ע״ו:ט׳).

כמחלקותם – כפי המחלוקת האמורה למטה.

לשבטיהם – לכל שבט ושבט חלק לבד.

ויקח יהושע – בשבע שכבשו:

ויתנה יהושע לנחלה – בשבע שחלקו:

והארץ שקטה – אחר הכבוש והחילוק:

וַיִּקַּ֨ח וכבש¹ יְהוֹשֻׁ֜עַ בשבע שנות הכיבוש² אֶת-כָּל-הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ אֶל-מֹשֶׁה֒, ולמרות שנשאר עדיין הרבה מן הארץ לרשתה³, וַיִּתְּנָהּ֩ נתן אותה יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל במשך שבע שנות חלוקת הארץ⁴ כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לפי חלוקתם המתוארת בהמשך⁵, וחילק את הארץ לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם לכל שבט ושבט חלק לבד⁶, וְלאחר כיבוש וחלוקת הארץ⁷, הָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה נחה⁸ מִמִּלְחָמָֽה כי לא היו נלחמים עם ישראל, ואף ישראל לא היו נלחמים עמם למרות שעדיין נשאר לרשת הרבה מן הארץ⁹: פ

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. רלב״ג.

4. מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מלבי״ם.

8. מצודת ציון.

9. רד״ק, רלב״ג. כשזקן יהושע אמר לו האל יתברך שיזרז את ישראל לכבוש הארץ הנשארת ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו, והתחיל בשני השבטים שהם יהודה ויוסף כי נאמר לו ברוח הקדש שאלו ינחלו תחלה כי הם ראשי ישראל ואלה יעמדו על גבולי ארץ ישראל יהודה מדרום ויוסף מצפון והשבעה שבטים ביניהם, רד״ק. והכתוב מבאר את הסיבה למה עזב יהושע את הכיבוש ולקח את החלוקה, ואמר שהיה זה מפני שהארץ שקטה ממלחמה, בגלל האומות שלא התעוררו עוד להאסף ולהלחם עם ישראל, בראותם כי נפלו גבוריהם ומלכיהם לפניהם ואין תקומה בכל המלחמות שעשו, וגם כן שקטה ממלחמה מפני שבני ישראל התעצלו ממנה ולא רצו עוד לכבוש, ורצה בעבור זה יהושע שתתחלק הארץ ביניהם, ואחר שהקדים להגיד שאין עוד זכר מלחמה בספר הזה, עשה סיום וסיכום למספר המלכים אשר כבשו, ואחריו התחיל בסיפור חלוקת הארץ, אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון