Ezra 9 – עזרא ט‏ – Mikraot Gedolot

(א) וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֤י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא⁠־נִבְדְּל֞וּ הָעָ֤ם יִשְׂרָאֵל֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם^א לַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הַפְּרִזִּ֣י הַיְבוּסִ֗י הָֽעַמֹּנִי֙ הַמֹּ֣אָבִ֔י הַמִּצְרִ֖י וְהָאֱמֹרִֽי׃

Now when these things were done, the princes drew near to me, saying, "The people of Israel, and the priests and the Levites, have not separated themselves from the peoples of the lands, doing according to their abominations, even of the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites.

א. כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-א (כתיב חסר וי"ו)
• ל=כְּ֠תוֹעֲבֹֽתֵיהֶם (כתיב מלא וי"ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אלה – דברים הללו אשר ספרו דתי המלך.

השרים – של ישראל.

לאמר – וכן אמרו לי.

these these incidents that related the kings' decrees.

the chiefs of Israel.

saying And so they said to me.

התועלת הששי הוא להודיע שהתחתן בגוים הוא עבירה קשה מאד ואע״פ שאין בה עונש כי אם מלקות הלא תראה כי התחתן שלמה בבנות הגוים אע״פ שנתגיירו הגלנו מארצנו והרבה את חללינו. ולזה תמצא שהתפעל עזרא מזאת העבירה כשמצאה בישראל זה ההתפעלות הנפלא והשתדל לנקות ישראל ממנה במהירות עד שלא היה חושש אל הצער שהיו מצטערים מפני הגשמים כדי שימהרו להתנקות מזה החטא קודם שיבער אף י״י ית׳ בהם.

ופחוות – ברוב המדוייקים בשני ואוי״ן וכ״כ רש״י ז״ל.

נבדלו – ענין הפרשה.

וככלות אלה – כאשר כלו הדברים האלה והם מסירת הכלים וכו׳ ואת דתי המלך.

כתועבותיהם – ר״ל עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים וכו׳.

וככלות אלה – זה לא היה עד ארבעה חדשים אחר בואו, כמו שתראה [לקמן י׳ ט׳].

לא נבדלו – פי׳ שאין הבדל ביניהם ובין עם הארץ: [א] במה שהם עושים כתועבותם:

כתועבותיהם וגו׳ – כראוי לתועבותיהם שהן תועבות אשר לכנעני, ולשון קצרה דבר.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ב) כִּֽי⁠־נָשְׂא֣וּ מִבְּנֹֽתֵיהֶ֗ם לָהֶם֙ וְלִבְנֵיהֶ֔ם וְהִתְעָֽרְבוּ֙ זֶ֣רַע הַקֹּ֔דֶשׁ בְּעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת וְיַ֧ד הַשָּׂרִ֣ים וְהַסְּגָנִ֗ים הָ֥יְתָ֛ה^א בַּמַּ֥עַל הַזֶּ֖ה רִאשׁוֹנָֽה׃

For they have taken of their daughters for themselves and for their sons, so that the holy seed have mixed themselves with the peoples of the lands. Yes, the hand of the princes and rulers has been chief in this trespass.⁠"

א. הָ֥יְתָ֛ה =ש1,ב1 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?,ק-מ?=הָֽיְתָ֛ה (געיה ותביר) וכן בדפוסים

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

היתה במעל הזה ראשונה – שהם התחילו למעול מעל להתחתן בגויי הארצות.

was first in this treachery for they commenced to deal treacherously by intermarrying with the peoples of the lands.

והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות – ידמה שנשאום בגויתן שאם לא היה כן לא היה אסור בדבר בכל הגוים שזכר כי אם במצרי.

והתערבו – מלשון תערובות ובלבול.

והסגנים – מין שררה.

במעל – ענין חטא ופשע.

כי נשאו – כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם.

זרע הקודש – המה בני ישראל.

ראשונה – הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם.

[ב] כי נשאו מבנותיהם להם. ואמר מלת כי, באשר מה שנשאו מבנותם הוא הסבה שיעשו כתועבותיהם.

ויד השרים – שהם התחילו במעל הזה:

והתערבו – הם שהם זרע הקדש.

במעל – ראשית הוראת מעל היא חטא נגד הקודש; ואולי שרש מעל הוא פעל עלם בהיפוך אותיות; עשו כאילו חושבים שנעלם הדבר מאת האלהים.

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ג) ^אוּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה קָרַ֥עְתִּי אֶת⁠־בִּגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָאֶמְרְטָ֞ה מִשְּׂעַ֤ר רֹאשִׁי֙ וּזְקָנִ֔י וָאֵשְׁבָ֖ה מְשׁוֹמֵֽם׃

When I heard this thing, I tore my garment and my robe, and plucked off the hair of my head and of my beard, and sat down appalled.

א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

משומם – עלוב ושומם כמו שבעת ימים משמים בתוכם (יחזקאל ג׳:ט״ו).

bewildered Heb. מְשּׁוֹמֵם miserable and bewildered, like (Ez. 3:15): "...seven days bewildered among them.⁠"

ואמרטה – כמו כי ימרט ראשו (ויקרא י״ג:מ׳).

משומם – כמו שותק ויש אומר כעוס כמ׳ ישומו ישרים על זאת (איוב י״ז:ח׳).

(ג-ה) ואשבה משומם – רוצה לומר: נבהל הרעיונים ונעזב מרוב הדאגה על זה החטא והנה באר אחר זה שכבר התענה וזה כלל גם כן במלת משומם ולזה אמר ואני יושב משומם למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי כי האיש המשומם הוא נעזב באופן שלא יתן אל לבו לאכול ולשתות וידמה שכאשר הגיעה מנחת הערב אכל ועם כל זה קרא אותו תענית וזה מה שיורה שמתענין לשעות ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי וגו׳.

(ג-טו) התועלת השביעי הוא להודיע שמי שיראה שאם יבא להוכיח יקשה מאד לנוכחים לקבל התוכחת ראוי שיתחכם להתנהג באופן שיקבלו המוסר מעצמם. ולזה תמצא כי מפני ששער עזרא הקושי שיהיה לבעלי אלו הנשים להוציאן ולהוציא בניהן עשה הענין בחכמה נפלאה עד שבזולת הוכיחו אותם נוכחו מעצמם מפני מה ששמעו מדברי עזרא כדברו עם י״י ית׳ שבאר בדבריו בתכלית הבאור שמפני העון הזה הם באופן שראוי שיאנף בהם י״י ית׳ עד כלה לאין שארית ופליטה ולזה היה עזרא בוכה ומתנפל לפני האלהים וקרע בגדו ומעילו עד שאלו הדברים שהיה אומר עזרא לי״י ית׳ בהתנפלו לפניו הפילו פחד גדולה על כל הגולה והסכימו מעצמם להוציא הנשים ההן ובניהן. ואע״פ שהיו רבים כמו שספר הנה לא היה אחד מהם שלא הסכים בזה.

ומעילי – הוא מין מלבוש עליון.

ואמרטה – ענין תלישה כמו ואיש כי ימרט ראשו (ויקרא י״ג:מ׳).

משומם – משותק ונאלם כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג׳:ט״ו).

קרעתי וגו׳ – מגודל הצער בעבור המעל הזה.

משומם – משותק ונאלם כדרך המצטער.

משומם – גלמוד, כמו ואשב שבעת ימים משמים בתוכם [יחזקאל ג׳]:

משומם – מגזרת שָׁם, מחשבתי תמיד שָׁם.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ד) וְאֵלַ֣י יֵאָסְפ֗וּ כֹּ֚ל חָרֵד֙ בְּדִבְרֵ֣י אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ל מַ֣עַל הַגּוֹלָ֑ה וַאֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב מְשׁוֹמֵ֔ם עַ֖ד לְמִנְחַ֥ת הָעָֽרֶב׃

Then were assembled to me everyone who trembled at the words of the God of Israel, because of the trespass of those of the captivity; and I sat appalled until the evening offering.

ילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

(ד-ה) ואלי יאספו כל חרד וגו׳ ואני יושב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי – אמר אביי בתעניתא מצפרא עד פלגא דיומא מעייני במילי דמתא, ומפלגא דיומא רביעא דיומא קרו ומפטרו, ורביעא דיומא בעו רחמי שנאמר ויקראו בספר תורת האלהים רביעית היום ורביעית היום מתודים ומשתחוים לה׳, ואיפוך אנא, לא ס״ד דכתיב ואלי יאספו כל חרד וגו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

חרד – ענין מהירות כמו ויחרדו זקני העיר (שמואל א ט״ז:ד׳).

כל חרד – כל החרד בקיום דברי ה׳ היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר״ל להעביר המעל הזה.

למנחת הערב – לדורון ותשורת הערב ר״ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים.

כל חרד – שעורו ״כל חרד על מעל הגולה בדברי אלהי ישראל״, כי לא נמצא פעל חרד נקשר עם מלת על:

חרד – דואג על העתיד.

ילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ה) וּבְמִנְחַ֣ת הָעֶ֗רֶב קַ֚מְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִ֔י וּבְקׇרְעִ֥י בִגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָֽאֶכְרְעָה֙ עַל⁠־בִּרְכַּ֔י וָאֶפְרְשָׂ֥ה כַפַּ֖י אֶל⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃

At the evening offering I arose up from my fasting, even with my garment and my robe torn; and I fell on my knees, and spread out my hands to Hashem my God,

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

מתעניתי – שלא אכלתי אותו יום.

from my fast for I had not eaten on that day.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

קמתי מתעניתי – ר״ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום.

ובקרעי וגו׳ – ובקריעת הבגדים ובכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו.

ואפרשה כפי – כן הוא דרך שואל החסד.

ובקרעי – ובהיות עוד עלי בגדי ומעילי הקרועים.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודהואיל משההכל

(ו) וָאֹמְרָ֗ה אֱלֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱלֹהַ֛י פָּנַ֖י אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י עֲוֺנֹתֵ֤ינוּ רָבוּ֙ לְמַ֣עְלָה רֹּ֔אשׁ וְאַשְׁמָתֵ֥נוּ גָדְלָ֖ה עַ֥ד לַשָּׁמָֽיִם׃

and I said, "My God, I am ashamed and blush to lift up my face to You, my God; for our iniquities are increased over our head, and our guiltiness is grown up to the heavens.

רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

כי עונותינו רבו למעלה ראש – רוצה לומר: כי עונותינו רבו מאד במה שעוינו לי״י ית׳ שהוא ראש למעלה רצונ׳ בזה שהוא ראש לעליונים ואלהי האלהים או ירצה בזה שהם רבו למעלה מכל ראש ומספר כולל כטעם נשא את ראש בני גרשון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

רבו – בקמץ הרי״ש ורפיון הבי״ת.

למעלה ראש – בדגשות הרי״ש במדוייקים.

ונכלמתי – מלשון כלימה ובושה.

להרים – לרומם ולהגביה.

ואשמתנו – מלשון אשמה ופשע.

להרים וכו׳ – הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלהי.

רבו – נתרבו ועלו למעלה מן הראש.

בושתי ונכלמתי – מבואר אצלי שהבושה הוא מעצמו, והכלימה הוא מאחרים, ומפרש מ״ש ״בושתי״ כי ״עונותינו רבו למעלה ראש״, העון הוא עיות השכל שהוא בראש, והם עלו למעלה מן הראש ומתפשטים לחוץ, וע״ז י״ל בושה בפ״ע, ונגד ״ונכלמתי״ אמר ״ואשמתנו גדלה עד לשמים האשמה״, הוא חיוב העונש, ועל ידו היה לנו כלימה מאחרים [עמ״ש ישעיה סי׳ נ״ד]:

בשתי – בחילוף אותיות בהת, ובעת (לוט⁠־להט, מול⁠־מהל) נפילת אפים; ונכלמתי – מקור הכלם הוא כלה⁠־מ או כלא⁠־מ (לא יעלה ממך, ראש פרשת חיי שרה), ומורה צער שיש לאדם כשימנע ממנו מעשות כחפצו.

למעלה ראש – למעלה עד לכסות ראשנו.

רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ז) מִימֵ֣י אֲבֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ בְּאַשְׁמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבַעֲוֺנֹתֵ֡ינוּ נִתַּ֡נּוּ אֲנַ֩חְנוּ֩ מְלָכֵ֨ינוּ כֹהֲנֵ֜ינוּ בְּיַ֣ד׀ מַלְכֵ֣י הָאֲרָצ֗וֹת בַּחֶ֜רֶב בַּשְּׁבִ֧י וּבַבִּזָּ֛ה וּבְבֹ֥שֶׁת פָּנִ֖ים כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

Since the days of our fathers we have been exceeding guilty to this day; and for our iniquities have we, our kings, and our priests, been delivered into the hand of the kings of the lands, to the sword, to captivity, and to plunder, and to shame of face, as it is this day.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

נתנו – כמו נתננו דגש הנו״ן תחת חסרון נו״ן אחרת כמו כי עליך נשענו (דברי הימים ב י״ד:י׳), כמו נשעננו, ונתנו את בנותינו (בראשית ל״ד:ט״ז), כמו ונתננו.

כהיום הזה – כמו שנראה היום הזה שכבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים.

we were delivered Heb. נִתַּנוּ, like נִתַּנְנוּ. The "dagesh" in the "nun" is instead of another "nun,⁠" like (II Chron. 14:10): "for we rely (תִשְּׁעַנוּ) on You,⁠" like נִשְּׁעַנְנוּ. (Gen. 34:16): "... then we will give (וְנָתַנוּ) our daughters,⁠" like וְנָתַנְנוּ.

as of this day as appears this day, for the Ten Tribes have already been exiled, and many of the exiles still remain in Babylon.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

נתנו – דגש הנו״ן לצורך נו״ן השורש הראב״ע ורש״י.

כהיום הזה – כאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה.

מימי – הוסיף לאמר שחיוב העונש אינו מעתה רק ״מימי אבותינו ״נתמלא הסאה ונתחייבנו ״בעונש עד היום הזה״, ומה ״שנתננו ביד מלכי הארצות״ היה ״בעונותינו״, בענין שלפי מדת עונותינו ולפי חיוב העונש לא הגיע עדיין קץ הישועה, וכמו שגלה זאת המלאך לדניאל כמ״ש [דניאל ט׳ כ״ד] שבועים שבעים נחתך על עמך, ששיבת ישראל בבית שני היה רק חנינה לפי שעה והם צריכים עדיין למרק עונותיהם, וז״ש.

באשמה – ממקור שם (שם דרך, סוף מזמור ג׳) או שם, שום דרכו על לבו והתחרט על כי נעקשה.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ח) וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט⁠־רֶ֩גַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָתֶת⁠־לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קׇדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱלֹהֵ֔ינוּ וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ׃

Now for a little moment grace has been shown from Hashem our God, to leave us a remnant to escape, and to give us a nail in His holy place, that our God may lighten our eyes, and give us a little reviving in our bondage.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ועתה כמעט רגע – לפי שעה.

תחנה – כמו חנינה.

ולתת לנו יתד – לקבוע אותנו בארץ ישראל.

יתד – כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג).

מחיה מעט – חיים מועטים.

And now, for a short moment temporarily.

favor Heb. תְּחִנָה, like חֲנִינָה

and to give us a peg to establish us in the land of Israel.

a peg יָתֵד, like (Isa. 22:23): "And I will thrust him like a peg (יָתֵד) in a sure place.⁠"

a little life [as translated,] a little life.

תחנה – חנינה.

יתד – כמו מעמד היתד התקועה במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ה) והוא מפירוש יד ושם (ישעיהו נ״ו:ה׳).

ועתה כמעט רגע – קרא זמן גלות בבל מעט ביחס אל החטאים הנפלאים שחטאו אבותינו.

ולתת לנו יתד במקום קדשו – רוצה לומר: להתקע ולהקבע בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

תחנה – חנינה וחן וכן לבלתי היות להם תחנה (יהושע י״א:כ׳).

פליטה – ענין הצלה ושיור.

יתד – מסמר.

מחיה – מלשון חיות.

כמעט רגע – מעט הזמן היה לנו חנינה מה׳ והיא מל׳ שאלה ומליצה על כי הגאולה ההיא קטנה היא.

יתד וגו׳ – קבועות בירושלים כיתד הקבוע.

מחיה מעט – חיים מעטים בעת עבדותינו.

ועתה כמעט רגע היתה תחנה – שהוא רק חנינה שלא ע״פ הזכות והדין, והיא רק כמעט רגע,⁠״ להשאיר״ באר שהתחנה היה בד׳ דברים, א] ״להשאיר לנו פלטה״ שלא יכלו בגלות, ב] ״ולתת לנו יתד במקום קדשו״, שיוכלו לבנות המקדש ולקבוע שיבתם בא״י, ג] ״להאיר עינינו אלהינו״, שעי״כ יוכל להאיר עינינו שנשוב ללכת בדרכיו ובזה יכלה העונש הנגזר עלינו, ד]״ולתתנו מחיה מעט״ שעי״כ נצליח מעט בהיותנו בארצנו הגם שאנו עוד ״בעבדותנו״, כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה האמתית כמ״ש המלאך לדניאל:

כמעט רגע – פתאום שלא חכינו שתהיה.

תחנה – נרדף לחן; וכל לשון תחנה הוא ספר שבחו של אדם טרם נבקש ממנו דבר, כדי למצוא חן בעיניו; ואתחנן אל ה׳ וגו׳, כי מי אל בשמים ובארץ וגו׳, אעברה נא וגו׳.

יתד – תקועה בכותך ולא תמוט; גם אנחנו לא נתרחק עוד מארצנו.

להאיר עיניו – אדם שמח עיניו מאירות, ואדם כואב עיניו חשוכות (מהר״ר משה הלוי ערענרייך ופיליפפזאן בתרגומם); ויש ג״כ להניח שכונתו לפקוח שכלנו להבין מה טוב לנו.

ולתתנו – ולתת לנו מחיה, תקועה מועטת לשעה גם כי עוד היום אנו עבדים לפרס.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ט) כִּֽי⁠־עֲבָדִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וּ֨בְעַבְדֻתֵ֔נוּ^א לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיַּט⁠־עָלֵ֣ינוּ^ב חֶ֡סֶד לִפְנֵי֩ מַלְכֵ֨י פָרַ֜ס לָֽתֶת⁠־לָ֣נוּ מִֽחְיָ֗ה לְרוֹמֵ֞ם אֶת⁠־בֵּ֤ית אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ וּלְהַעֲמִ֣יד אֶת⁠־חׇרְבֹתָ֔יו וְלָֽתֶת⁠־לָ֣נוּ גָדֵ֔ר בִּֽיהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

For we are bondservants; yet our God has not forsaken us in our bondage, but has extended loving kindness to us in the sight of the kings of Persia, to give us a reviving, to set up the house of our God, and to repair the ruins of it, and to give us a wall in Judah and in Jerusalem.

א. וּ֨בְעַבְדֻתֵ֔נוּ =ב1 ושיטת-א (וכך אצל ברויאר ומג"ה); ובדומה להם ק13=וּבְ֨עַבְדֻתֵ֔נוּ (המתיגה נכתבה בהברה הראשונה אבל באות בי"ת).
• ש1=וּבְעַ֨בְדֻתֵ֔נוּ (מתיגה באות עי"ן)
• ל!=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ (מקום הטעם באות דל"ת במקום תי"ו; אין מתיגה), אמנם BHQ=וּבְעַ֨בְדֻ֔תֵנוּ בטעות (וכך בקורן). דותן=וּבְעַבְדֻתֵ֔נוּ (בלי להעיר על מקום הטעם החריג).
• ק-מ?=וּבְעַבְדֻתֵ֔נוּ (אין מתיגה)
• הערות ברויאר והמקליד

ב. וַֽיַּט⁠־עָלֵ֣ינוּ ל=וַֽיַּט⁠־עָלֵ֣ינוּ בגעיה ימנית

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

לרומם את בית אלהינו – אמר רבא בר מחסיא א״ר חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהות מבית הכנסת סופה חרבה שנאמר לרומם את בית אלהינו ולהעמיד חרבותיו, והני מילי בבתי אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה.

כי עבדים אנחנו – לדריוש מלך פרס.

לא עזבנו – לא עזב אותנו.

ויט – לשון מפעיל, כמו מטה, הטה עלינו חסדו.

גדר – שהיו גודרין גדר לשמור מצותיו.

For we are slaves to Darius, king of Persia.

has not forsaken us Heb. לֹא עֲזָבָנוּ, a combination of לֹא עָזַב אוֹתָנוּ.

and He has extended Heb. וַיַט, an expression of the causative, like מַטֶה. He extended His loving-kindness upon us.

a fence for they had created a fence to keep His commandments.

ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים – רוצה לומר: לתת לנו דירה בארץ יהודה וירושלים כי הדירה לא תהיה בזולת גדר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויט עלינו – בפתחות היו״ד כמ״ש (בשמואל ב׳ י״ט).

חרבותיו – מלשון חורבה.

גדר – כותל מקיף.

כי עבדים – עדיין עבדים אנחנו למלכי פרס אבל בעבודתינו לא עזבנו מכל וכל.

את חרבותיו – של הבית הזה.

גדר – להיות גדורים מסביב לבל נהיה עוד למרמס לכל.

כי – מפרש כי ״אנו״ עדיין ״עבדים״ למלכי פרס ״ובעבדותנו לא עזבנו״ וכו׳ כי הגאולה הזו אינה גאולה גמורה רק ברשות מלכי פרס והיה בדרך חנינה מה׳, א] ״לתת לנו מחי׳⁠ ⁠⁠״, ב] ״לרומם את בית אלהינו״ מה שנתן פקודה לבנות המקדש, ג] ״להעמיד״ ר״ל להעמיד הבנין שלא יחרב ע״י צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על הבנין,⁠״ ולתת לנו גדר״, שנוכל להיות מופרדים מן העכו״ם כדבר המוגדר בגדר בפ״ע, כי הי׳ להם פחה וראשים בפ״ע ושופטים מיוחדים עד שהיו שם לעם מיוחד:

גדר – שלא נפול חוץ ממושבנו הרם, לערך מושבנו הקדמון שהיה שפל מאד.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(י) וְעַתָּ֛ה מַה⁠־נֹּאמַ֥ר אֱלֹהֵ֖ינוּ אַֽחֲרֵי⁠־זֹ֑את^א כִּ֥י עָזַ֖בְנוּ מִצְוֺתֶֽיךָ׃

Now, our God, what shall we say after this? For we have forsaken Your commandments,

א. אַֽחֲרֵי⁠־זֹ֑את ל=אַֽחֲרֵי⁠־זֹ֑את בגעיה ימנית

רלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אחרי זאת – אחרי הטובה הזאת שעשית לנו מה נאמר ר״ל וכי נוכל לומר הטובה הזאת מעוטה היא כי הלא עזבנו מצותיך ואף המעט ההיא לחסד תחשב.

ועתה – ר״ל אחר שעדיין אינה גאולה שלמה והעונות הקודמים לא נתמרקו עדיין, ותכלית הגאולה הזאת היה כדי שעתה נטיב מעשינו ונמרק העונות, כמ״ש המלאך לדניאל שבועים שבעים נחתך על עמך לכלא פשע ולכפר עון, וצריכים הם עתה לכפר הפשעים הקודמים, וכמו שפירשנו שם, וא״כ ״מה נאמר עתה״ אם עשינו להפך שלא די שלא נתקן עונות הקודמים נוסיף עוד עונות חדשים:

כי – אשר.

רלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יא) אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתָ בְּיַ֨ד עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִים֮ לֵאמֹר֒ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם בָּאִים֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֤רֶץ נִדָּה֙ הִ֔יא בְּנִדַּ֖ת עַמֵּ֣י הָאֲרָצ֑וֹת בְּתוֹעֲבֹֽתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֥ר מִלְא֛וּהָ מִפֶּ֥ה אֶל⁠־פֶּ֖ה בְּטֻמְאָתָֽם׃

which You have commanded by Your servants the prophets, saying, 'The land to which you go to possess it, is an unclean land through the uncleanness of the peoples of the lands, through their abominations, which have filled it from one end to another with their filthiness.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

נדה – טמאה וגעולה.

unclean Heb. נִדָה, unclean and repulsive.

ארץ נדה היא – מה נדה יש לה התר לבעלה אחר טבילה כך ארץ ישר׳ וכן הוא אומ׳ כטומאת הנדה היתה דרכם לפני (יחזקאל ל״ו:י״ז) מה נדה טובלת וטהורה לבעלה כך ישראל כשעושין תשובה.

מפה אל פה – משער לשער כמ׳ שנ׳ פה לפה (מלכים ב י׳:כ״א) מתרג׳ מסיפא לסיפא ופי׳ ממפתן שער זה למפתן שער זה.

ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות – רוצה לומר: שכבר נטמאה הארץ בטמאותיהם בעריות ובע״ז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

נדה – מלשון נדידה ורחוק.

ארץ נדה היא – ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם.

ארץ נדה – שא״ל שהארץ נטמאה ע״י תועבות הכנענים כמ״ש כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר לפניכם ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח):

נדה – ארץ שיש לנדוד ולהתרחק ממנה.

בְנִדַת – בעבור טומאות גויי הארצות שחובה עלינו להתרחק מהן.

מפה – בפה אדם מכניס מאכלו; וכאן לשון מושאל ר״ל ממקום שבאים ונכנסים מצד זו עד מקום שבאים ונכנסים בצד שכנגדו.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יב) וְ֠עַתָּ֠ה בְּֽנוֹתֵיכֶ֞ם אַל⁠־תִּתְּנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֗ם וּבְנֹֽתֵיהֶם֙ אַל⁠־תִּשְׂא֣וּ לִבְנֵיכֶ֔ם וְלֹֽא⁠־תִדְרְשׁ֧וּ שְׁלֹמָ֛ם וְטוֹבָתָ֖ם עַד⁠־עוֹלָ֑ם לְמַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וַאֲכַלְתֶּם֙ אֶת⁠־ט֣וּב הָאָ֔רֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם לִבְנֵיכֶ֖ם עַד⁠־עוֹלָֽם׃

Now therefore don't give your daughters to their sons, neither take their daughters to your sons, nor seek their peace or their prosperity forever; that you may be strong, and eat the good of the land, and leave it for an inheritance to your children forever.'

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

איסור כריתת ברית והתחתנות עם עמי הארץ (קישור לעיון) – שמות כ״ג:ל״ב-ל״ג, שמות ל״ד:י״ב-ט״ז, דברים ז׳:ב׳-ד׳, דברים כ׳:ט״ז-י״ח, יהושע ט׳:ו׳-ז׳, נחמיה י׳:ל״א, נחמיה י״ג:כ״ג-כ״ז

והורשתם – את הארץ לבניכם עד עולם.

and you shall cause...to inherit You shall give the land to your children as an inheritance to eternity.

ולא תדרשו שלומם וטובתם – הוא שב אל עמן ומואב לבד כמו שנזכר בתורה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ועתה בנותיכם – הבי״ת בגעיא.

למען תחזקו – למען תאחזו בארץ להשאר בידכם.

עד עולם – ר״ל ובניכם לבניהם וכן עד עולם.

ועתה בנותיכם – כמ״ש פן תכרות ברית ולקחת מבנותיו לבניך (שמות ל״ד), ובזה תלוי ירושת הארץ וקיומה עליה, כמ״ש יהושע כ״ג:

ולא תדרשו וגו׳ – כמו שאדם דורש טובת אהובו; ומצאנו מליצה זו בפרשת תצא בדברו על עמון ומואב.

והורשתם – אותה.

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יג) וְאַֽחֲרֵי֙ כׇּל⁠־הַבָּ֣א עָלֵ֔ינוּ בְּמַעֲשֵׂ֙ינוּ֙ הָרָעִ֔ים וּבְאַשְׁמָתֵ֖נוּ הַגְּדֹלָ֑ה כִּ֣י׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ חָשַׂ֤כְתָּֽ לְמַ֙טָּה֙ מֵֽעֲוֺנֵ֔נוּ וְנָתַ֥תָּה לָּ֛נוּ פְּלֵיטָ֖ה כָּזֹֽאת׃

After all that is come on us for our evil deeds, and for our great guilt, seeing that You our God have punished us less than our iniquities deserve, and have given us such a remnant,

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואחרי כל הבא עלינו – אחרי כל המעשה הרע אשר הגיע עלינו במעשינו הרעים.

חשכת למטה מעונינו – מנעת מעונותינו עד למטה שנפחת עונינו על כפרת גלותינו ויש לנו לפותרו בענין זה מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עונינו וגבית ממנו למטה מן העונות ולא פרעת ממנו ככל חטאתינו.

And after all that has come upon us after all the calamity that has befallen us because of our evil deeds.

You have punished less You have held back from our iniquities until below them [i.e., less than them], for our iniquity was lessened by the expiation effected by our exile. We may also interpret it in this manner: You held Yourself back from collecting from us all our iniquity, and You collected from us below [less than] the iniquities, and You requited us according to all our sins.

חשכת למטה מעונינו – ולא עשית כפי עונינו כמ׳ ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי (בראשית כ׳:ו׳).

כי אתה אלהינו חשבת^א למטה מעונינו וג׳ – הטעם, כי אם חשבת בשוה לעונינו, לא נתת לנו פליטה כלל.

וטעם חשבת^ב – שמת מחשבותיך כאשר ענשת אותנו, וכן: חשב י״י להשחית (איכה ב׳:ח׳).

וטעם למטה – מצד השאלת הענין, כי העונות גדולים וארוכים, עד שמים יגיעו, שהוא המעלה, וכל ספרי הנביאים מלאים מזה.

א. כן בכ״י. בנוסח שלנו: חשכת.

ב. כן בכ״י. בנוסח שלנו: חשכת.

כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו – רוצה לומר: מנעת מן העונש שהיה ראוי לבא עלינו והבאת ממנו למטה ממה שראוי לפי עונינו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

מעוננו – בקצת ספרים מעונינו ביו״ד הרבים.

חשכת – מנעת כמו ולא חשכת (בראשית כ״ב:י״ב).

ואחרי וכו׳ – אחרי שראינו כל העונש הבא עלינו וכו׳.

חשכת – ר״ל אף הגאולה המועטת ההיא אין אנו ראוים לה כי אתה בחסדך מנעת העונש לתתה למטה מעונינו ר״ל פחות מהם ובעבור זה נתת לנו פליטה ולא בצדקותינו.

ואחרי כל הבא, כי אתה אלהינו חשכת – פי׳ שאתה חשכת ומנעת את הרעה הבא עלינו עד שבא הרעה ״למטה מעונינו״, ע״י שחשכת אותם באה בפחות מכפי הראוי לפי עונינו, ועי״כ שחשכת הרעה ״נתת לנו פליטה כזאת״:

חשכת – שזה בסי״ן וזה בשי״ן, ידוע שלפנים לא היה כי אם השי״ן, והראיה באלפא ביתה, שיש שם שי״ן וסי״ן; ואחד שיש לנו הסמ״ך מה צורך בסי״ן.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יד) הֲנָשׁוּב֙ לְהָפֵ֣ר מִצְוֺתֶ֔יךָ וּ֨לְהִתְחַתֵּ֔ן בְּעַמֵּ֥י הַתֹּעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הֲל֤וֹא תֶֽאֱנַף⁠־בָּ֙נוּ֙ עַד⁠־כַּלֵּ֔ה לְאֵ֥ין שְׁאֵרִ֖ית וּפְלֵיטָֽה׃

shall we again break Your commandments, and join in affinity with the peoples that do these abominations? Would You not be angry with us until You had consumed us, so that there should be no remnant, nor any to escape?

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

הנשיב – אם נשוב.

הלא תאנף בנו – תמיה המתקיימת.

If we revert Heb. הֲנָשּׁוּב, if we return.

will You not be wroth with us a wonder with an affirmative answer.

תאנף – לשון רוגז גם בי התאנף י״י (דברים א׳:ל״ז) מתרג׳ אף עלי הוה רגז.

הנשוב להפר מצותיך – אמר זה בתמיה הראוי שנשוב להפר מצותיך אחר שהטבת לנו להקל ענשנו ולהשגיח בנו הלא זה יהיה סבה שתאנף בנו עד כלה לאין שארית ופלטה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

להפר – לבטל.

להתחתן – מלשון חתון.

תאנף – מלשון אף וחמה.

הנשוב – חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך.

עד כלה – עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד.

הנשוב – מוסב למעלה, אחרי כל הבא עלינו איך ״נשוב להפר מצותיך״, הלא ״תאנף בנו״ הלא בזה תכלה חרון אפך בנו שגדר [פעל אנף אם מכלה חרון אפו] ״עד שלא תהיה לנו שארית ופליטה״:

לאין – באופן שלא תהיה.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(טו) ^איְהֹוָ֞היְ⁠־⁠הֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ צַדִּ֣יק אַ֔תָּה כִּֽי⁠־נִשְׁאַ֥רְנוּ פְלֵיטָ֖ה כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנְנ֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ בְּאַשְׁמָתֵ֔ינוּ כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד לְפָנֶ֖יךָ עַל⁠־זֹֽאת׃

Hashem, the God of Israel, You are righteous; for we are left a remnant that is escaped, as it is this day. Behold, we are before You in our guiltiness; for none can stand before You because of this.⁠"

א. ‹סס› ל=פרשה פתוחה

מיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

כי אין – כח מעשים טובים בנו לעמוד ולהתקיים לפניך על עבירה זו.

for we cannot lit. for there is nothing; i.e., we do not have the power of good deeds to stand and exist before You, because of this transgression.

ואולם הפליג אחרי כן ואמר: צדיק אתה י״י כי נשארנו פליטה כהיום הזה – וזה כי ממדת רחמים מצד אחד, וממדת הדין והעונש מצד אחד, וזה, כי תחלת אמר: שעל צד הרחמים והחנינה, היה מציאת הפליטה, כי לא היה כליון גמור. ועתה אמר, שעל צד הצדק בעונש, כטעם: צדיק הוא י״י כי פיהו מריתי (איכה א׳:י״ח). והיה מציאת הפליטה, כי לא היה עם רב, ולרמוז זה בזה הענין, אמר: כי נשארנו. ובראשון אמר: ונתת (עזרא ט׳:י״ג). ודומה לזה בסוג מה שכתב בתורה: פוקד עון אבות על בנים בעשרת הדברות על דרך מדת הדין והעונש, ובענין העגל והמרגלים על דרך הרחמים והחנינה. וביאור כל זה אוצר י״י יבוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

הננו לפניך – קל ובשוא הנו״ן הראשונה ואינון ד׳ בקריא על פי המסורה וסימ׳ סדרתי ביהושע ט׳.

צדיק אתה וגו׳ – ר״ל צדקה עשית עמנו ולא במשפט.

כהיום הזה – כאשר אנחנו היום פליטה מועטת.

הננו לפניך – עדיין מחזיקים אנו בעון זה ובידינו הוא.

כי אין לעמוד – ר״ל אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה להעביר אותה בעבור מעשה הזכות וא״כ עדיין אנו באשמה הזאת וטמון הוא בידינו והפליטה הנשארת בצדקה הוא.

ה׳ אלהינו צדיק אתה – בין על העבר ״כי נשארנו פליטה״, וא״כ היה העונש פחות מן הראוי כפי החטא, כמ״ש חשכת למטה מעונינו וזה ע״י צדקתך, בין על העתיד אם תאנף בנו עתה עד כלה, כי ״הננו לפניך באשמותינו״ אחר שאנו אשמים שנית ״כי אין״ רצה לומר שעל עבירה זו של נשיאת הנכריות א״א ״לעמד לפניך״ כלל ללמד עוד שום זכות:

צדיק וגו׳ – לא עשית עמנו משפט עול אם נשארנו רק פליטה מעם רב.

באשמתינו – מכירים ומודים אנחנו שאשמים אנחנו.

על – בעבור אשמתנו זאת אין אנו יכולים לעמוד לפניך בקומה זקופה.

מיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון