×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כׇּֽל⁠־הַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבְכֹל֙ ח֚וֹף הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל אֶל⁠־מ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
And it came to pass, when all the kings that were beyond the Jordan, in the hill country, and in the Lowland, and on all the shore of the Great Sea in front of Lebanon, the Hittite, and the Amorite, the Canaanite, the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite, heard,
תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד שְׁמָעוּ כָּל מַלְכַיָא דִי בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא בְּטוּרָא וּבִשְׁפֶלְתָּא וּבְכָל סְפַר יַמָא רַבָּא דִי לָקֳבֵיל לִיבְנָן חִתָּאֵי וֶאֱמוֹרָאֵי כְּנַעֲנָאֵי פְּרִיזָאֵי חִוָאֵי וִיבוּסָאֵי.
ויהי כשמוע כל המלכים – שיהושע היה מחרים את הערים זו אחר זו.
AND IT CAME TO PASS WHEN ALL THE KINGS THAT WERE BEYOND THE JORDAN… HEARD. That Joshua destroyed the cities one after the other.
עוד זכר כי כאשר שמעו כל המלכי׳ אשר בעבר הירדן מה שעשה יהושע וישראל ליריחו ולעי התחכמו ולקחו עצה בזה להתחבר יחד כדי שיעזרו קצתם לקצתם ולא ינוצחו אחד אחד כמו שהגיע הניצוח ליריחו ולעי מפני היותם יחידים והנה זאת היתה העצה שלקחו בזה אלו המלכים והתחכמו בה.
(הקדמה) פרשה עשירית בענין הגבעונים מה ששאלו ומה שעשו אליהם. תחלתה ויהי כשמוע כל המלכים וגו׳, עד אז ידבר יהושע וגו׳. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה למה עשו הגבעונים אותה הערמה להשלים עם ישראל? והנה היה להם לומר האמת שהם יושבי גבעון ויהושע היה משלים עמהם, וכבר צותה התורה (דברים כ׳ י׳) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, והצווי הזה כולל כפי מה שהסכימו חז״ל (סוטה ל״ה) והוא האמת, גם לשבעת העממים, ואם לשלום יענו יהיו למס וישבו בארצם ובלבד שיכריתו ע״ז מביניהם וישמרו שאר מצות בני נח, וההפרש אשר בין שבעת העממים לשאר האומות אינו כי אם כשלא ירצו להשלים, שבשאר האומות יהרגו כל זכר ויחיו הנשים והטף, ובעממים כשלא ישלימו וילחמו צותה תורה (שם כ׳ ט״ו) לא תחיה כל נשמה, אבל אם הם רוצים להשלים אלו ואלו היה ישראל מחויב להשלים עמהם. וכבר כתבו חז״ל (ד״ר סוף פר׳ שופטים רצ״ו ע״ג) שלשה כתבים שלח יהושע קודם כניסתם לארץ, כתב ראשון שלח מי שירצה להשלים ישלים, אחר כך שלח כתב אחר מי שירצה להלחם ילחם, אחר כך שלח כתב שלישי מי שירצה לפנות יפנה, ואמרו הם ז״ל שהכנעני פנה והלך לאפריקה, ומפני זה נקראת הארץ על שמו וזכה לארץ טובה אפריקה. הנה התבאר שהיו ישראל מחוייבים לשאול ולתת שלום לרוצה להשלים, ואם כן יקשה למה באו הגבעונים במצור ובמצוק כזה? כי היה השלום מוכן להנתן אליהם בלי ספק:
השאלה השנית איך בנ״י אמרו אולי אתה יושב בקרבי ואיך אכרות לך ברית? הנה עם היותו יושב בקרבו היה מחוייב לשאול לו שלום ולהשלים עמהם אם ירצו להשלים, וא״כ איך בהיותם שואלים השלום היו מונעין אותו מהם? ומה הטענה בהיותם יושבים בקרבם כי שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳?
השאלה השלישית אם היה שישראל ספקו בדבר והיה להם בזה טענה, למה יהושע השלים עמהם? ואיך האמין בדברי הגבעונים שאמרו מארץ רחוקה באנו? וכל שכן בהיות שהעם היה מספק בזה ואומרים אולי בקרבי אתה יושב, מבלי שיתנו הגבעונים מופת ולא ראיה בשהם מארץ רחוקה, ומה הועיל יהושע באותו שלום אם היו מדרך רחוקה? ומה התועלת בשלומם וטובתם?
השאלה הרביעית למה הגבעונים (כאשר זכרו נפלאות השם ומה שעשה במצרים ולסיחון ולעוג) לא זכרו גם כן העברת הירדן וענין יריחו והעי שהיו הקרובים אליהם? והמה היו היותר מפחידים אותם, כמו שאמר ויראו יושבי גבעון אשר עשה יהושע ליריחו ולעי:
השאלה החמשית אם היה שהתלוננו העדה על הנשיאים על השבועה אשר נשבעו בגבעונים, מה היתה אם כן תשובתם אנחנו נשבענו להם בה׳ אלהי ישראל ועתה לא נוכל לנגוע בהם? והוא היה מקום המחלוקת למה עשו כזאת על לא סבה ותועלת? ועוד למה לא התלוננו גם כן מיהושע שנתן הברית והוא היה העקר?
השאלה הששית בייתור הפסוקים ובלתי סדור הנמצא בהם, וזה שאחר מאמר הנשיאים אנחנו נשבענו וגו׳, ועתה לא נוכל לנגוע בהם וגו׳, אמרו עוד זאת נעשה להם והחיה אותם וגו׳, וזה המאמר הוא כפל מה שכבר נאמר, וגם מה שאמר אחר זה ויאמרו להם הנשיאים יחיו ויהיו חוטבי עצים וגו׳, והנה החיות כבר אמרוהו, ואם אותם הנשיאים הם היו המדברים, למה זכר פעם אחרת ויאמרו הנשיאים? אחר שהדבור הראשון הקודם מהם היה גם כן:
והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(א-ב) ויהי כשמוע כל המלכים וגו׳ ויתקבצו יחדיו וגו׳. הנה אמר ויהי כשמוע כל המלכים ולא אמר מה הוא אשר שמעו, ואמנם ביושבי גבעון שסמך אליו אמר ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי שזהו אשר שמעו, לפי שהמלכים שמעו מה שזכר למעלה מהמזבח אשר בנה יהושע וכתב שם את דברי התורה, ואמרו הלא באמת זהו פועל המלכים ההולכים לכבוש ארצות לא להם קראו בשמותם עלי אדמות בבואם אליהם, וכיון שכן הוא ושיהושע עושה פועל יורה על שיכבוש את כל הארץ, אין ראוי שנעשה ככל אשר אנחנו עושים להלחם עמו מלך מלך לבדו והוא ישמידם. אבל נתקבץ להיות כלם באגודה אחת להלחם עם יהושע ועם ישראל, והוא ממה שיורה שהיה קבוצם לעשות אהבה ואחוה לשיבאו כלם לעזור לכל אחד מהם בבוא עליו צרה וצוקה ובבוא ישראל עליו, והנה זכר שהיה מכללם החוי ויושבי גבעון היו מהחוי כמו שאבאר:
ובשפלה – בעמק.
חוף – שפת.
כשמוע – אשר כבשו את העי ברוב עם ובתחבולה.
ויושבי גבעון – הם שמעו ג״כ מה שעשה (ל)⁠יהושע ליריחו ולעי שלא פתח להם בשלום ולא החיה כל נשמה וחשבו ג״כ שלא יקבלום ישראל. והנה לפי דעת הרמב״ם (פ׳ ששי מה׳ מלכים ה״ד) נצטוו ישראל גם במלחמת מצוה שהיא מלחמת ז׳ עממים לקרא אליהם לשלום, וקבלת השלום תלוי אם יקבלו שלשה דברים, מס ועבדות ושבע מצות ב״נ, ואז מחויבים להשלים עמהם, כמ״ש (דברים כ, יא) והיה אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ובכ״ז אסור להם לכרות להם ברית דרך אהבה, כמ״ש (שם ז, ב) לא תכרות להם ברית. ולכן התלוננו על הנשיאים שקבלו את יושבי גבעון, מפני שכרתו להם ברית. ומה שלא פתח יהושע בשלום ביריחו ועי, מפני שקודם שעבר את הירדן שלח שלשה פרוזדיגמאות, הרוצה להשלים ישלים (ר״ל לקבל מס ועבדות וז׳ מצות), ובזה פתח בשלום כללי לכל בני המדינה, וראייתו ממ״ש (לקמן יא, יט) לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי כי מאת ה׳ היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה, מבואר שאם היו רוצים להשלים היו מוכרחים לקבלם (והגם שרש״י בפי׳ התורה והראב״ד בהשגות חולקים ע״ז, הכתובים פה מתפרשים יפה כפי דעתו, וכ״ד הרד״ק כהרמב״ם). ולפ״ז הוצרך לבאר פה מדוע הוצרכו יושבי גבעון להערים הוא מפני ששמעו מה שעשה ליריחו ולעי וטעו שאין מקבלים בשלום:
כעת המקרא מספר על התקבצות המלכים נגד ישראל בשומעם את אשר עשו ישראל ליריחו1 ואת אשר כבשו מיד לאחר מכן2 את העי ברוב עם ובתחבולה3. וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ וכאשר שמעו על כיבושי ישראל4 כָּֽל-הַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ היו בְּעֵ֨בֶר המערבי של הַיַּרְדֵּ֜ן בארץ ישראל, שישבו בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה ובעמק5 וּבְכֹל֙ ח֚וֹף שפת6 הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל התיכון אֶל-מ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן, הלא הם מלכי הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
1. רלב״ג.
2. ר״י קרא.
3. רלב״ג, מצודת דוד. אברבנאל ביאר ששמעו את עניין המזבח שבנה יהושע ושכתב עליו את דברי התורה. כלי יקר הוסיף ששמעו את הציווי שבתורה ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״ שקרא להם יהושע בספר דברים (כ, טז) והבינו כי כלתה אליהם הרעה ולכן התיעצו להתאגד יחד נגד ישראל.
4. ר״י קרא, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.
5. מצודת ציון.
6. מצודת ציון.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו לְהִלָּחֵ֥ם עִם⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִם⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל פֶּ֖ה אֶחָֽד׃
that they gathered themselves together to fight with Joshua and with Israel, with one accord.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְכְּנָשׁוּ כַּחֲדָא לְאַגָחָא קְרָבָא עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל סִיעָא חָדָא.

רמז יט

ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע – א״ר איבו בשם ר״א בנו של ר׳ יסי הגלילי בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב״ה, אחד בדור הפלגה ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א:א׳) ומהו ודברים אחדים דברים של חירופין היו משיחין אחר הקב״ה. ואחד בימי גוג ומגוג יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על י״י ועל משיחו (תהלים ב׳:ב׳), ואחד בימי יהושע שנא׳ ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד מהו פה אחד שחלקו על הקב״ה שנאמר בו שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד (דברים ו׳:ד׳).
ויתקבצו יחדיו, פה אחד – אין אחד מהם מעכב שיאמר אוי להם מי יכול לעמוד בפני האלהים האדירים האלה (שמואל א ד׳:ח׳) ולא טוב לנו שנשלים עמהם כענין שעשו יושבי גבעון או נפנה בפניהם את הארץ, אלא הסכימו כלם להלחם עם יהושע כעיניין שנ׳: לא היתה עיר אשר השלימה {את ישראל} בלתי החוי {יושבי גבעון} וגו׳ כי מאת י״י היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה {את ישראל} למען החרימםא (יהושע י״א:י״ט-כ׳).
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״החרימה״.
THAT THEY GATHERED THEMSELVES TOGETHER, TO FIGHT WITH JOSHUA AND WITH ISRAEL, WITH ONE ACCORD. Not one of them attempted to stop those who assembled1 to wage war against Israel by saying woe who can stand up to their mighty God (Samuel I 4:8). Is it not better for us to make peace with them as the inhabitants of Gibeon did or leave the land to them? On the contrary, they all agreed to fight Joshua. Compare, There was not a city that made peace with the children of Israel, save the Hivites the inhabitants of Gibeon; they took all in battle. for it was of the Lord to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed.⁠" (Joshua 11:19-20).
1. Literally, them.
פה אחד – בהסכמה אחת ועצה אחת. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: סיעא חדא. ולא פירש הקבוץ הזה עד שספר מעשה יושבי גבעון כי בעבורם התקבצו כמו שמספר למטה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

פה אחד – רצה לומר, בעצה אחת.
ויתקבצו – להיות גם הם עם רב ויועצים הרבה להתחכם במלחמה עמהם.
ובהיותם עַם רב עִם הרבה יועצים1, וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ התחכמו להתקבץ2 יַחְדָּ֔ו מלכים אלו כדי לְהִלָּחֵ֥ם עִם נגד -יְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִם ונגד -יִשְׂרָאֵ֑ל, והגיעו להסכמה זו3 פֶּ֖ה אֶחָֽד בעצה אחת4: (פ)
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק. ובמדרש, מהו פה אחד? שחלקו על הקב״ה שנאמר בו שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, ילקוט שמעוני.
4. מצודת ציון, רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְיֹשְׁבֵ֨י גִבְע֜וֹן שָׁמְע֗וּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ לִירִיח֖וֹ וְלָעָֽי׃
But when the inhabitants of Gibeon heard what Joshua had done to Jericho and to Ai,
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְיַתְבֵי גִבְעוֹן שְׁמָעוּ יַת דִי עֲבַד יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי.
ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי – שלא השאיר בה כל נשמה ולכד את העי בערמה על ידי האורב ששם לעיר מאחריה.
BUT WHEN THE INHABITANTS OF GIBEON HEARD WHAT JOSHUA HAD DONE UNTO JERICHO AND TO AI. [The inhabitants of Gibeon] heard that Joshua did not leave a soul alive and that he took Ai by the ambush that he cleverly placed in the back of the city.
ויושבי גבעון שמעו וגו׳. הנה לא נזכר בזה הספור דבר ממלך גבעון, ולא נתבאר אם היה מלך בקרבו אם לא, אבל לפי שאמר למעלה ויהי כשמוע כל המלכים, ואחד מהם שזכר הוא החוי שהיה בגבעון ואם כן מלך היה בו, וכפי זה הדעת נאמר שיחס הכתוב הדבר הזה שעשו ליושבי גבעון ולא למלכם, לפי שעם היותו מכלל המלכים באותה עצה ללחום עם יהושע, יושבי ארצו שמעו מה שבא על יריחו ועל העי, וכמו שהוא עשה להנצל באופן אחד, ככה עשו גם המה בערמה באופן אחר כדי להנצל מידי בני ישראל ולהשלים עמהם, ולא חששו למלכם כי אם לעצמם ולבתיהם ולכן אמר אשר עשה ליריחו ולעי ולא אמר למלכם, כי היתה זאת עצת יושבי הארץ להמרות במלכם ולהמליך בתוכם את בן טבאל ולהשלים עם יהושע ולעבדו, ולצאת מידי מלכם כיון שלא יוכל להושיעם, וזה פירוש ויעשו גם המה בערמה, שיהיה הרבוי למלכם שנתחבר עם המלכים בעצה אחת, ויושבי הארץ נתחברו עם יהושע באופן אחר. ואם נאמר שהחוי הנזכר למעלה הוא יושבי הארץ ולא היה להם מלך, אחשוב בפי׳ הפסוקים שהחוי יושבי גבעון היו עם אותם המלכים הנזכרים בקבוץ שעשו להלחם ביהושע, ועם היותם באותה עצה הנה מצד אחר הערימו להשלים עם בני ישראל, וזה ויעשו גם המה בערמה, ר״ל ויעשו המה מלבד מה שעשו בקבוץ המלכים גם כן עשו בערמה עם ישראל, וחז״ל (עיין בפי׳ הרד״ק) דרשו גם המה לרבות בני יעקב שדברו במרמה ליושבי שכם שהיו אלה החוי, ומפני זה עשו גם המה לישראל בערמה. והנה רד״ק ורלב״ג ז״ל פירשו הפסוק באופנים אחרים, וכל דרך איש ישר בעיניו.
ליריחו ולעי – רצה לומר, שהמה שני דברים הפכים, כי יריחו כבשו בנס, והעי בתחבולות וברוב עם, ולזה הבינו הדבר שבערמה עשו להטעותם, כאמור למעלה (יהושע ח).
וְיֹשְׁבֵ֨י גִבְע֜וֹן אשר היו נתינים של מלך הַחִוִּי1 שָׁמְע֗וּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ לִֽירִיח֖וֹ שלא השאיר בה כל נשמה2 וְכן שמעו את אשר עשה לָעָֽי אשר לכדה בערמה על ידי האורב ששם לעיר מאחריה3:
1. ומרדו במלכם ללכת לכרות ברית עם ישראל וזו הערמה שהם עשו, אברבנאל (לפי פירושו הראשון).
2. ר״י קרא.
3. ר״י קרא.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיַּֽעֲשׂ֤וּ גַם⁠־הֵ֙מָּה֙ בְּעׇרְמָ֔ה וַיֵּלְכ֖וּ וַיִּצְטַיָּ֑רוּ וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽים׃
they also did work cunningly, and went and made as if they had been messengers, and took old sacks upon their asses, and wine skins, worn and rent and mended,
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַדוּ אַף אִינוּן בְּחוּכְמָא וְאִזְדַוָדוּ וּנְסִיבוּ שַׂקִין בָּלָן לַחֲמָרֵיהוֹן וְזִיקִין דַחֲמָר בָּלָן וּמְבַזְעִין וּמְצָרְרִין.
ויעשו גם המה בערמה – כמו שעשו בערמה בני יעקב (בראשית ל״ד:י״ג), לשכם בן חמור שהיה חווי, ויושבי גבעוןא מן החוי היו, כמו שאמור בעיניין.
ויצטיירו – עשו עצמם כהולכי שליחות, לשון וציר בגוים שולח (ירמיהו מ״ט:י״ד), וכל תיבה שתחילת יסודה צד״י, כשהיא מתפעלת בלשון מתפעל או נתפעל, באה טי״ת בתוכה וחולקת אותיות שרשי התיבה, כמו מה נצטדק (בראשית מ״ד:ט״ז), מגיזרתב צדק, וכן גשמיהג יצטבע (דניאל ד׳:ל׳), עניין צבע.
ד[אך יהונתן שתירגמו הוא עושה את התיבה לשון צידה וקוראו ברי״ש בדל״ת.
וכל לחם צידם יבש היה ניקודים – טושטא בלעז, שלא יתעפש בדרך.
ויצטיירו – תירגם ואיצטוודו.]
שקים בלים – שיהיו נראין כבאים מארץ רחוקה.
ומצוררים – לשון מבוקעים, לשון ארמי ציריא דחיטי,⁠ה דמצרי זיקי.
א. בכ״י לוצקי 777: ״גדעון״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״מגזירת״.
ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לונדון 26879, ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״וגשמיה״.
ד. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994.
ה. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״דחוטי״.
And they too1 proceded with deception just as the sons of Yaakov dealt with trickery with Chamor, the father of Shechem, who was a Chivite.⁠2 The people of Givon were descendents of the Chivites, as it is said in this context.
They presented themselves as envoys. They made themselves look like messengers. The word יִצְטַיָרוּ messenger, is from, צִיר "וְצִיר בַּגוֹיִם שְׁלַח" (Ovadiah 1:1) [and a messenger was sent among the nations.] Every word whose root begins with a "צ" (צַדִי), when used as a reflexive either in the form of מִתְפַּעֵל or נִתְפַּעֵל, is constructed with a "ט" (טֶית) in the middle and separates the root letters of the word,⁠3 like מַה נִצְטַדָק, (how can we justify ourselves).⁠4 the root of נִצְטַדָק is צֶדֶק (justice) which he says as נִצְטַדָק. Similarly, וּמִטַל שְׁמַיָא גִשְׁמֵה יִצְטַבַע [His body was wet from the dew of Heaven)⁠5 The root of יִצְטַבַע is צֶבַע.
Worn-out sacks. To give the appearance that they were coming from a distant land.
And tied together. מְצרָרִים is another expression of מְבוּקָעִים (split), which is an Aramaic expression, "The cleft of the wheat.⁠"6 "Which makes the wine-skin burst.⁠"7
1. Our verse indicates that others had also practiced deception but does not tell us who it was. Rashi proceeds to tell us who else had deceived them.
2. The Givonim were a branch of Chivites, who were related Shechem who had raped Dinah the daughter of Yaakov. They remembered how their relatives were tricked by the sons of Yaakov and were subsequently killed by the two son of Yaakov. Thus the Gevonim felt justified in perpetrating their deception. (See Bereshit 34:1-26).
3. Rashi thus explains why the letter "ט" was inserted in the word יִצְטַיָרוּ.
4. See Bereshit 44:16.
5. Daniel 6:21.
6. See Pesachim 40A. Rabbi Yoseph said: A man must not scald two grains of wheat together, lest one becomes wedged in the cleft of the other, so that the water does not cover it on all sides and it will cause fermentation.
7. See Avodah Zarah 30a. There is a type of wine which is considered "strong wine,⁠" and it is known to make the wine-skin burst. According to most commentaries however, the word מְצרָרִים is translated tied up.
ויעשו גם (הם) {המה} בערמה – כש׳א אבל יש עליו תשובה, אם מצאת שלכד יהושע את שניהם בערמה יריחו ועי אז היה הדבר נשמע לאוזן ומתקבל, אבל כשאתה מפרידם זו מזו שיחתה את בעצמך את דבריך, לכן טול לך טעם שווה בשניהם, וכן תפרש: ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה (יהושע ט׳:ג׳), מעשה שעשה יהושע שלא השאיר בהם כל נשמה, ויעשו גם המה מעשה כדי להציל את נפשם, וישלימו את בנ״י ויעבדום. ושמא תאמר האיך השלים יהושע עמהן, ועובר על מה שכתוב לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז) לכך בא הכתוב להשיב תשובה עליו כי בערמה עשו להם שלא הכירו בהם יהושע וכל ישראל כי בקרבו הם יושבים.
ומדרש אגדה יש: ויעשו גם המה בערמה – כאן למדך הכת׳ שכבר עשו אחרים כן בימי משה ונתנם לחוטבי עצים ושואבי מים דכת׳: מחוטב עציך עד שואב מימיך (דברים כ״ט:י׳).
וילכו ויצטיירו – נעשו צירים שלוחים לאנשי מקומן כמו שמפורש בעיניין ויאמרו אלינו זקינינו וכל יושבי ארצנו לאמר קחו בידכם צידה לדרך ולכוב לקראתם וגו׳ (יהושע ט׳:י״א). ויש ספרים שכת׳ בהן: ויצטיידו – עשו כל לחם צידה יבש היה ניקודים (יהושע ט׳:ה׳) כאילו מארץ רחוקה מאוד באו (יהושע ט׳:ט׳). אילו ואילו מביאין ראיה לדבריהם ולא הכריעו אלו את אלו, גם בדבר הזה אין לברר הנכוחה זולת אלהינו, אבל לבי נוטה אחר הספרים שכת׳ בהם ויצטיידו מדבר הלמד מעיניינו שלמד כעיניין זה בכמה מקומות מה ראו על ככה1 לעשות צידה זו כדי שיתקבלו דבריהם שיראו האנשים צידה שלהם ובדבר זה יהיו ניכרים כי רחוקים המה מהם הה״ד ויקחו האנשים מצידם (יהושע ט׳:י״ד) ומפרש עוד בעיניין זה לחמנו חם הצטידנו אותו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה יבש (יהושע ט׳:י״ב), על כל דיבור ודיבור חוזר על הצדה.
ומצוררים – מלאים קשרים מרב יושנן.
1. השוו לשון הפסוק באסתר ט׳:כ״ו.
א. כן בכ״י (לפי עדות עפנשטיין).
ב. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״וילכו״.
THEY ALSO DID WORK WILILY. This [clause] presents a problem.⁠1 However, there is an answer [to the difficulty].
If Scripture had told us that Joshua conquered both cities – Jericho and Ai – by a clever maneuver then the interpretation that the verse speaks of a ruse is believable2 and acceptable.⁠3 However, if one4 distinguishes the manner employed in the taking of each one of the cities then the interpretation is baseless. 5
There is one thing that explains the action of the Gibeonites. It is an event that occurred to both Ai and Jericho.⁠6
Our verse should be explained as follows: But when the inhabitants of Gibeon heard what Joshua had done, that is when the inhabitants of Gibeon heard what Joshua did [to Jericho and Ai] namely, that he left no one alive in these cities, they decided to act. [They resolved] to save their lives, namely they made peace with the children of Israel and served them.
Should you ask: How could Joshua make peace with the Gibeonites and violate the law stating thou shalt save alive nothing that breatheth (Deuteronomy 20:16)? [The answer is:] It is precisely for this reason that Scripture states that the Gibeonites acted with guile so that Joshua and all of Israel would not recognize them, for they lived among them.
There is an Aggadic Midrash which states that they also did work wilily teaches us that others did a similar thing in the days of Moses and that Moses assigned them to be choppers of wood and drawers of water.⁠7 Compare, from the hewer of thy wood unto the drawer of thy water (Deuteronomy 29:10).
AND WENT AND MADE AS IF THEY HAD BEEN AMBASSADORS (VA-YITZTAYYARU). They acted as ambassadors who were sent by their fellow citizens. They said this when they explained why they came. They said, And our elders and all the inhabitants of our country spoke to us, saying: Take provision in your hand for the journey, and go to meet them, [and say unto them: We are your servants; and now make ye a covenant with us.] (Verse 11.)
Some books read va-yitztayaddu [rather than va-yitztayyaru].
Va-yitztayaddu means (and they took) provisions,⁠8 that is, they prepared dry and crumbly bread for use as provisions (v. 5) so that they would appear to have come from a very distant place (Verse 9).
Each of the above versions offers proof that its reading is correct. None of them disproves the opposing reading. Here too,⁠9 no one but God can prove which version is correct. However, my heart is inclined towards the books that read va-yitztayyadu. I base this on the context of the word, for the word is used in many places where Scripture tells why the Gibeonites acted in this manner and made this type of provision. Scripture tells us that they prepared dry bread 10 so that their story would be believed, for people would see their provisions and be convinced that they were foreigners. Scripture thus reads, And the men11 took of their provision [and asked not counsel at the mouth of the Lord] (v. 14). Scripture elaborates on this and relates that the Ambassadors said, This our bread we took hot for our provision out of our houses on the day we came forth to go unto you; but now, behold, it is dry and is become crumbs (verse 12). Every statement refers back to the provisions.⁠12
AND PATCHED UP (U-METZORARIM). 13 They were full of knots because of their age.
1. "They also did work wilily" apparently means that, they like Joshua, acted with guile. However, there is a problem with this interpretation. Joshua acted with guile only when fighting against Ai. He did not employ guile in fighting against Jericho. Thus But when the inhabitants of Gibeon heard what Joshua had done unto Jericho and to Ai cannot refer to the ruse employed by Joshua in the battle with AI.
2. Literally, is believable to the ear.
3. Literally, "If you find that Joshua took both cities – Jericho and Ai – by a clever maneuver then the report is believable to the ear and acceptable.⁠" In other words, If Joshua had taken both Jericho and Ai by a clever maneuver then the interpretation that the Gibeonites acted with guile is acceptable.
4. Literally, you.
5. Literally, "However, if you separate the manner employed in taking each of the cities one from the other you have destroyed your words.⁠" Ai was taken by a ruse. However, Jericho was not so taken. Thus "they also did work wilily" cannot apply to the taking of Ai and Jericho.
6. Literally, therefore take one reason that both have in common.
7. See Rashi (Deuteronomy 29:10): "In the days of Moses, Canaanites came to convert [to Judaism], just as the Gibeonites came [to convert] in the days of Joshua. This is the meaning of the verse regarding the Gibeonites, “And they also acted cunningly…” (Joshua 9:4), [i. e., pretending that they had come from a faraway country]. When they were discovered, Joshua made them woodcutters and water drawers for Israel (see Joshua 9:3-27). Also see Tanchuma 2; Yevamot 79a.
8. Some versions of the Bible read va-yitztayaddu (and they took provisions) rather than va-yitztayyaru which means "and made as if they had been ambassadors.⁠"
9. As in other similar instances.
10. Literally, that they did this.
11. The Israelites.
12. Every statement in the text speaks of provisions. Hence verse 1 probably refers to provisions and we should therefore read va-yitztayaddu (and they took provisions) rather than va-yitztayyaru.
13. Literally, and bound up. Hence RY Kara's comment.
גם המה – דרשו בו: לרבות על בני יעקב שבאו להם במרמה, כמו שאומר: במרמה וידברו (בראשית ל״ד:י״ג), והם היו החוי.
ויש לפרש גם – לרבות על בני יריחו ועי, כי הם עשו עם בני ישראל להשמר מהם, כמו שאמר: ויריחו סוגרת ומסוגרת (יהושע ו׳:א׳), או להלחם עמהם כמו עי, והם עשו גם הם כן, אבל בערמה באו אליהם להשלים עמהם.
ויש לפרש עוד גם – לרבות על ערמת ישראל לפי מחשבת החוי, כי הם חשבו כי בערמה הכו ישראל יריחו ועי, ששלחו להם להשלים כדי שלא ישמרו מהם, ואחר כך הכום.
והם באו להם בערמה אף על פי שהם בעצמם ידעו כי סופם לגלות להם ערמתם, חשבו אחרי שיכרתו לנו ברית לא יעברו על בריתם אף על פי שיתגלה להם הערמה אחר כן.
ויצטירו – עשו עצמם צירים ומלאכים באים מארץ רחוקה. ומן התימה שתירגם אותו יונתן כמו בדל״ת: איזדודו, מן צדה שתרגמו: זוודיה.
ויעשו גם המה בערמה – הגם יתר, כמו: גם את הארי גם את הדוב (שמואל א י״ז:ל״ו).
ויעשו גם הם בערמה – מכמה צדדים נכון זה הלשון ליודעי ההגיון והיסוד בזה שם דומה. וזה כי על כל פנים נתדמו אלה בסוג המעשה, ר״ל שכולם עשו כן, כל שכן שכל מעשה המלחמות הם בערמה, א״כ נתדמו בסוג הערמה ג״כ.
ויצטירו – מטעם ציר ושלוחים והטי״ת כתי״ו ההתפעל.
וזכר עם זה שיושבי גבעון עשו גם המה בערמה לקחת עצה שלא יגיעם נזק מפני בני ישראל וזה אמרו גם הם כי הראשונים עשו מה שעשו לקחת על זה עצה שלא יחרימום ישראל ואלו לקחו עצה אחר׳ והערימו בזה האופן שזכר. ויצטירו. הוא מענין ציר נאמן לשולחיו והטעם שהם הראו עצמם כאילו הם שלוחים באים ממרחק.
וזכר שהגבעונים נצטידו, שר״ל לקחו צידה כתרגום יונתן בן עוזיאל, או שעשו עצמם מלאכים וצירים נאמנים לשולחיהם כדברי המפרשים, ולקחו שקים וכלים ומזונות ומלבושים ישנים כדרך הבאים מארץ רחוקה ובאו אל יהושע, ולא רצו לדבר אליו בייחוד כי אם אליו ולכל איש ישראל בהיותם נקבצים לאמר.
וילכו ויצטירו – ברי״ש והתרגום בדל״ת וכבר תמה עליו רד״ק.
ויצטירו – עשו עצמם כשלוחים, כמו: ציר אמונים (משלי י״ג:י״ז).
בלים – מורקבים.
נאדות – הם כלי היין.
ומבוקעים – מלשון בקיעה.
ומצוררים מקושרים, כמו: צרור כספו (בראשית מ״ב:ל״ה).
ויעשו גם המה בערמה – כמו שעשו ישראל.
ויצטירו – עשו עצמם כשלוחים באים מארץ מרחק, כי שם ציר הונח על השלוח למרחוק וכמו שכתוב: ותשלחי ציריך עד מרחוק (ישעיהו נ״ז:ט׳).
בלים – להטעות את ישראל לחשוב שמרוב מרחק הדרך בלו.
ומצוררים – מקושרים סביבות הבקיעים.
ויעשו גם המה – כמו שכל המלכים עשו מעשה להנצל, עשו הם ערמה:
ויצטירו – (יש הבדל בין ציר ובין שליח או מלאך, שהציר הוא ההולך בשליחות להביא מענה בחזרה כמ״ש בפי׳ ישעיה סי׳ יח). הראו עצמם כאילו הם שלוחי מדינתם הצריכים להשיב שולחם דבר:
ויקחו שקים בלים – שידמה שבאו מארץ רחוקה:
ויצטירו – שד״ל תרגם לשון צידה כמו בדל״ת כי כן קראו יהונתן ושאר קדמונים.
ומצררים – הנודות כשישארו ימים רבים בלי משקה יבקעו מיובשם ואח״כ בבוא עוברי דרכים להשתמש בהם יצררו בפתיל המקום הנבקע שישאר לחוץ כמו פי התיק עד יהיה להם פנאי לתופרו כהוגן.
וַיַּעֲשׂ֤וּ גַם-הֵ֙מָּה֙ גם הם בְּעָרְמָ֔ה כמו שעשו ישראל בְּעָרְמָה1, וַיֵּלְכ֖וּ ליהושע ולעם2, וַיִּצְטַיָּ֑רוּ ועשו עצמם כשלוחים3 שבאו מרחוק4 ושאמורים לתת תשובה לשולחם5, ולשם כך הצטיידו בהתאם6, וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ רקובים7 לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם, וְנֹאד֥וֹת וכלי8 יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים רקובים9 וּמְבֻקָּעִ֖ים וקרועים10 וּמְצֹרָרִֽים קשורים סביבות הקרעים11, וכל זה עשו כדי להטעות את ישראל שיחשבו שבאו מארץ רחוקה ומחמת הדרך בלו בגדיהם וכליהם12:
1. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ורבו המפרשים הפירושים על על הנאמר ״וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה״; רש״י (בדברים כט, י) ור״י קרא (בביאורו השני כאן) ביארו שבאו הגבעונים ליהושע כדרך שבאו הכנענים להתגייר בימי משה, וכאן ביאר רש״י על דרך דרש חז״ל, ״וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה״ כמו שעשו בערמה בני יעקב (בראשית לד, יג) לשכם בן חמור שהיה חוי, שכן יושבי גבעון היו מן החוי. ר״י קרא ביאר גם הם עשו מעשה להציל את נפשם, והוא שהשלימו עם יהושע, ושמא תאמר איך השלים יהושע עמהם, ועובר על מה שכתוב (דברים כ, טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״, לכך בא הכתוב להשיב תשובה עליו כי בערמה עשו להם שלא הכיר בהם יהושע וכל ישראל כי בקרבם הם יושבים. רד״ק ביאר (לפי פירושו הראשון), שיושבי יריחיו והעי עשו בערמה במלחמתם עם ישראל (ביריחו סגרו את העיר ובהעי עשו תכסיסי מלחמה) ולפי ביאור זה, עשו הגבעונים בערמה עם ישראל כמו יושבי יריחו והעי; לפי ביאורו השני עשו בערמה עם ישראל כמו שישראל עשה בערמה עם יושבי יריחיו והעי, כי חשבו שבזה שישראל שלחו בתחילה שליחים להשלים עם יריחו ועי היה זה בערמה כדי שלא ישמרו מהם ואחר כך היכום. רי״ד ביאר כי המילה ״גם״ מיותרת ולפי ביאור זה, הם הגבעונים עשו בערמה. רלב״ג ביאר שכמו שהמלכים לקחו עצה להינצל, גם הם הגבעונים לקחו עצה לעשות בערמה. וכעין זה פירש גם המלבי״ם שכמו שכל המלכים עשו מעשה כדי להנצל, גם הגבעונים כדי להינצל עשו מעשה ערמה. אברבנאל פירש (לפי פרושו השני – פירושו הראשון הובא בפס׳ ג׳ לעיל), כי הגבעונים לא היו נתיני מלך החוי אלא יושבי הארץ שהתאחדו עם המלכים, ומלבד מה שעשו להתאחד עם המלכים עשו גם הערמה עם ישראל. כלי יקר (בשם ר׳ ישראל די קוריאל) ביאר כי הערמה שעשו ישראל היתה שבהעי הלכו להילחם נגד האויב בדרך טבעית שיחשבו המלכים שניטלה מהם ההשגחה האלוהית חלילה, וכך היתה מחשבת הקב״ה לעשות כדי שיתחזקו המלכים נגד ישראל והקב״ה יפילם תחת יד ישראל. מצודת דוד ביאר שכיון ששני הנצחונות של ישראל הגיעו בדרכים הפוכות, (יריחו כבשו בנס, והעי בתחבולות וברוב עם) הבינו הגבעונים שבערמה עשו ישראל כדי להטעותם, ולכן גם הם עשו בערמה לישראל כמו שישראל עשו בערמה.
2. כי לא רצו לדבר אליו לבד כי אם אליו ולכל איש ישראל בהיותם נקבצים יחד, אברבנאל.
3. והוא מלשון ״צירים״ שהם שלוחים מרחוק, רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון, מלבי״ם. ותרגום יונתן תרגם ״ואזדודו״ שהוא מלשון צידה כאילו נאמר ״ויצטיידו״, רד״ק.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. אברבנאל.
7. מצודת ציון.
8. מצודת ציון.
9. מצודת ציון.
10. מצודת ציון.
11. מצודת דוד.
12. רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים׃
and worn and patched shoes upon their feet, and worn garments upon them; and all the bread of their provision was dry and was become crumbs.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְסָנָן בָּלָן וּמְרַקְעִין בְּרִגְלֵיהוֹן וּכְסוּתָא בָלְיָא עֲלֵיהוֹן וְכָל לְחַם זְוָדֵיהוֹן יָבֵשׁ הֲוָה כִסְנִין.
נקודים – ארשיר בלעז, לשון מוקד, וכן תירגם יונתן, כסנין.
Moldy. "Arson" in old French is an expression of מוֹקֵד, fire or heat.⁠1 Targum Yonatan also translates נִקֻדִים as כִּסְנִין.
1. Rashi explains that נִקֻדִים indicates that the bread was not merely dry but burned as toast which would preserve it over a long period. He therefore would reject the translation of נְקֻדִים as moldy.
מטולאים טלאי על טלאי.
ניקודים – שמכניסו לתנור וממתין עד שיקרם עורו מלמעלה וכשיקרמו פניו מוציאו ועושהו בקעים שיהא חמימות התנור שולט בכולן ומניחו בתוך התנור עד שיצנן התנור ומוציאן ואינו מתעפש לזמן ארוך. ניקודים – בשקוייט בלעז.⁠1
1. בלעז: bisquit.
CLOUTED UPON THEIR FEET (U-METULLA'OT).⁠1 Patch upon patch.
AND WAS BECOME CRUMBS. Nekudim (crumbs) refers to hard bread which is made by placing the dough in an oven and waiting till its skin is covered by a crust. When so covered it is cracked so that the heat of the oven will enter it after it is once again placed in the oven. It is placed in the oven until the oven cools. It is then removed. It takes a very long time for it to become moldy.⁠2
Nikkudim (crumbs) refers to what is called biscuits in the vernacular.
1. And patches. Hence RY Kara's comment.
2. Literally, it does not become moldy for a long time.
נקודים – תרגם יונתן: כסנין. ודברי רבותינו ז״ל: פת הבאה בכסנין, והוא פת עושים אותה כעכין יבישין וכוססין אותה בבית המשתה.
ועוד מפרשים אותו מענין: נקוד וטלוא (בראשית ל׳:ל״ב), כלומר מעופש היה, והלחם המעופש הוא נקודים כי יש בלחם המעופש אדום וירוק ושחור נקודים נקודים.
נקודים – הוא הפת היבש שמתפרר מצד יבשו לפירורין דקים.
ונעלות – מנעלים שברגליהם.
ומטולאות – ענין חלוף הגוונים, כמו: במות טלאות (יחזקאל ט״ז:ט״ז).
צידם – מזונם.
נקודים – מנומר בחברבורות, כמו: נקודים וברודים (בראשית ל״א:י״ב).
ומטולאות – כי בעת התיישן המנעלים, יתחלפו בכמה גוונים.
נקודים – כי בהתיישן הלחם, יתעפש, ובו נקודים לבנים וירוקים ושחורים.
ומטלאות – לשון טלאי בלשון חכמים הקרוב בשרשו לשרש תלה לפי שעל הקרע יתלו וירקעו נתח אחר ממין הבגד עצמו או ממין אחר, ומזה נהיה ג״כ שרש רקע הפוך מן קרע ומזה ג״כ שרש רקם (כדברי שד״ל) לפי שראשית מלאכת הרקמה היה לרקוע ולתפור על הבגד נתחים בצורת פרח או עלה או כדומה מצבעים הרבה; ומזה נקראו ג״כ הכבשים הטלואים – טלאים.
היה נקדים – העלה קמחים כמין נקודות ירוקות, ושד״ל פי׳ כ״כ היה יבש שהיה מתפרר לפירורין דקים כמו נקודה.
וּנְעָל֨וֹת ונעליים1 בָּל֤וֹת בלויות וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם שהיו עם גוונים שונים, כטלאי על טלאי מרוב שהתיישנו2, וּשְׂלָמ֥וֹת ובגדים3 בָּל֖וֹת בלויים עֲלֵיהֶ֑ם, וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם מזונם4 היה יָבֵ֖שׁ ומעופש5, ובו הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים שהיה מנומר בחברבורות6 לבנות וירוקות ושחורות כלחם ישן המתעפש7:
1. מצודת ציון.
2. ר״י קרא, מצודת דוד.
3. תרגום יונתן.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. רד״ק, מצודת דוד. ויונתן תרגם ״כִסְנִין״, דהיינו שהביאו את הלחם כצנימים, רש״י, ר״י קרא, רד״ק. (ועשו זאת כדי להערים שכיוון שמרחוק באו אפו את הלחם לצנימים שלא יתייבש). רלב״ג ביאר כי הוא הפת היבש שמתפורר מצד יבשו לפירורים דקים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיֵּלְכ֧וּ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל⁠־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּ֑ל וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו וְאֶל⁠־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל מֵאֶ֤רֶץ רְחוֹקָה֙ בָּ֔אנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ⁠־לָ֥נוּ בְרִֽית׃
And they went to Joshua to the camp at Gilgal, and said to him and to the men of Israel, "We have come from a far country; now make a covenant with us.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַלוּ לְוַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגְלָא וַאֲמַרוּ לֵיהּ וּלְאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא רְחִיקָא אָתֵינָא וּכְעַן גְזָרוּ לָנָא קְיָם.
מארץ רחוקה באנו – אנו מאותן הערים שאתם מצווין עליהם להשלים עמם ולא להחרימם אם משלימים עמכם. הה״ד: כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאוד (דברים כ׳:ט״ו) ואנו מארץ רחוקה מאד (יהושע ט׳:ט׳) באנו.
WE COME FROM A FAR COUNTRY. We come from the cities that you are commanded to make peace with and not destroy if they promise to live in harmony with you. It is clearly stated; Thus shalt thou do1 unto all the cities which are very far off from thee, which are not of the cities of these nations (Deuteronomy 20:15), and, From a very far country thy servants are come (6).⁠2
1. "When thou drawest nigh unto a city to fight against it, then proclaim peace unto it. And it shall be, if it make thee answer of peace, and open unto thee, then it shall be, that all the people that are found therein shall become tributary unto thee, and shall serve thee.⁠") Deuteronomy 20:10-11).
2. Hence you are allowed to make peace with us.
מארץ רחוקה באנו – יתכן שנתפרסם להם מה שצותה התורה לישראל שלא יחיו כל נשמה מהערים הקרובות אליהם אם לא יסכימו להשלים עמהם וכבר שלח אליהם יהושע בכללות ר״ל לאלו המקומות הקרובים וקרא להם לשלום ולא השלימו ולזה היה מחוייב שלא יחיה מהם כל נשמה כמו שנזכר בפרשת שופטים ואמנם אמר לו שכבר שלח יהושע לקרוא לשלום לכל מקומות הגוים האלה כי היה מחוייב להם לקרוא לשלום אל כל עיר ועיר קודם שיבאו להלחם כמו שנזכר בפרשה וכבר זכר במקומות שכבר עשה יהושע ככל אשר צוה י״י את משה ולזה יחוייב שנודה שכבר שלח זה יהושע לאלו המקומות קוד׳ שיסכים להלחם עמהם כמו שכתבו רבותינו ז״ל ולז׳ הערימו כשאמרו שהם באו מארץ רחוקה ועשו עצמם עבדים לישראל והיה מחוייב לפי משפטי התורה שיקבלום בברית ויהיו להם למס ועבדום.
מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית.
מארץ רחוקה – לא מארץ כנען אשר הוזהרתם: בלא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז), ולזה כרתו לנו ברית להחיותינו.
ויאמרו אליו ואל איש ישראל וכו׳. הנה כריתת ברית בין עם לעם יתהוה בג׳ פנים. א] עמים השכנים זל״ז, יכרתו ברית בל יעבר איש גבול רעהו להזיק לו בנזקי שכנים, והברית הזה יתהוה בין העמים עצמם בל ירע איש לרעו שכן לשכנו. ב] בין עם לעם הבלתי שכנים, יתהוה כריתת ברית שיעזרו זל״ז נגד הצר הצורר בצבא וגדוד ורכב וסוס, או שיהיה להם חירות לסחור א׳ בגבול חברו, כברית שבין חירם ושלמה, וברית כזה לא יכרתו העמים עצמם רק המלכים זה עם זה, כי הם דברים נוגעים אל הכלל, וכן ברית כזה לא יהיה בין שתי מדינות הרחוקות זה מזה מקצה הארץ עד קצה הארץ שא״א שיעזרו בעת צר ויסחרו את הארץ. ג] יתהוה כריתת ברית בענין הדת והאמונה, שעם אחד יקבל דת ואמונת עם השני ויכרתו עמם ברית להביאם במסורת ברית דתם ואמונתם, וברית כזה יהיה ג״כ עם העמים עצמם לא בין המלכים, וכן יצוייר גם בין מדינות הרחוקות מאד כי הוא ענין נפשיי לא יפרידהו רב הדרך ואיים רחוקים. והנה הצירים האלה באו תחלה אל כלל העם כמ״ש ויאמרו אליו ואל כל איש ישראל, ואמרו מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית (שהוא האופן הא׳), ולכן לא האמינו להם, כי ברית בין העמים לא יצוייר בארץ רחוקה שאין בם נזקי שכנים, רק בין המלכים, וע״כ:
וַיֵּלְכ֧וּ הגבעונים אֶל-יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל-הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּ֑ל בגלגל, וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו וְאֶל-אִ֣ישׁ אנשי יִשְׂרָאֵ֗ל1, מֵאֶ֤רֶץ רְחוֹקָה֙ בָּ֔אנוּ ולא מארץ כנען אשר הוזהרתם לא להחיות בה כל נשמה2, אלא באנו מאותן הערים שאתם מְצֻוִּים עליהם להשלים עמם3, וְלכן4, עַתָּ֖ה כִּרְתוּ-לָ֥נוּ בְרִֽית להחיותנו ולהגן עלינו אם תהא אומה מתגרה בנו5:
1. ראה בביאור של כלי יקר כי הגבעונים ידעו ממעשה עכן שהקב״ה אינו בעל דילטוריא (לשון הרע) ולכן סברו כי הקב״ה לא יגלה מעצמו את ערמתם, ולכך הלכו ליהושע כשהוא בתוך העם שלא תחול עליו מכוח התבודדותו רוח אלוהים ויגלה את ערמתם.
2. שנאמר (דברים כ, טז) ״רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה״, מצודת דוד. וכיוון שברור הוא שיהושע כבר שלח לארצות הקרובות אפשרות להשלים עמם כמו שציוותה התורה, לכן הערימו ואמרו כי באו מארץ רחוקה, רלב״ג.
3. ר״י קרא.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד, ר״י קרא בפס׳ ט׳.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) [וַיֹּ֥אמֶר] (ויאמרו) אִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־הַחִוִּ֑י אוּלַ֗י בְּקִרְבִּי֙ אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֔ב וְאֵ֖יךְ (אכרות) [אֶֽכְרׇת⁠־]לְךָ֥ בְרִֽית׃
And the men of Israel said to the Hivites, "Perhaps you dwell among us; how shall we make a covenant with you?⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַרוּ אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל לְחִוָאָה דִלְמָא בֵּינָנָא אַתּוּן יַתְבוּן וְאֵיכְדֵין נִגְזַר לְכוֹן קְיָם.
אולי בקרבי אתה יושב – שמא מיושבי הארץ אתם.
Maybe you really live in our midst. Perhaps you are of those who dwell in the land.⁠1
1. The Torah explicitly states that the inhabitants of the land of Canaan were to be totally destroyed. It was forbidden to make any sort of treaty with them, as it is said "Do not make a treaty with them or with their gods.⁠" (Shemot 23:32). The men of Givon therefore attempted to portray themselves as people who were not of Canaan and therefore not included in the destruction that was to befall all those who were inhabitants of the land. The verse states וַיאמְרוּ אִישׁ, and they said, but it is read וַיאמַר אִישׁ "the man of Yisroel said.⁠" They all spoke together as a single person who had doubts about the truth of their presentation.
אולי בקרבי אתה יושב – מאותם שכת׳ בהן לא תכרות להם ברית ולא תחנם (דברים ז׳:ב׳) לא ישבו בארצך וגו׳ (שמות כ״ג:ל״ג) ואיך אכרות לך ברית.
PERADVENTURE YE DWELL AMONG US. Perhaps you are of those people that Scripture says, thou shalt make no covenant with them, nor show mercy unto them (Deuteronomy 7:2); They shall not dwell in thy land (Ex. 23:3)? How then can I make a covenant with you?
ויאמרו – כן כתיב, וקרי ויאמר. והכתוב על הפרט והקרי על הכלל,⁠א כמו שאמר: איש ישראל.
אל החוי – מבני חוי היו גבעון והערים הסמוכות להם שהיו בזאת העצה.
ובדרש: מה הוא החוי, וכי חוים היו אלא שעשו מעשה חויא – פירוש נחש, כלומר שרמו את ישראל כמו הנחש שרמה את חוה.
אולי בקרבי אתה יושב – שאם היו יודעין שהם מארץ כנען היו אסורים לכרות להם ברית, שנאמר: לא תכרת להם ברית ולא תחנם (דברים ז׳:ב׳). והברית הוא שיהיו בשלום עמם ולא יהיו עבדים להם, ומקבלים מצותם, וזה אסרה התורה ואף על פי שכולם אם היו משלימים, היו מקבלים אותם, כמו שכתוב: לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון וגו׳ (יהושע י״א:י״ט), מכלל שאם השלימו היו מקבלים אותם, כן הוא, אבל בתנאי שיכריתו עבודת גילולים מארצם ושיקבלו עליהם שבע מצות שהוזהר בהם אדם הראשון, כמו שאמר הכתוב: פן יחטיאו אותך לי (שמות כ״ג:ל״ג), משמע כל זמן שהם בחטא ואינם מקיימים שבע מצות שחייבים בהם בני נח, אסור להניחם לשבת בארץ, אבל מצוה להחרימם ושלא לחיות מהם נשמה. ואם היו משלימים ועוקרים עבודת גילולים ומקבלים שבע מצות, צריך עוד שיהיו למס ויהיו עובדים לישראל ונכבשים תחת ידיהם, כמו שהוא אומר: יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ׳:י״א). וכן אמר בשלמה מלך ישראל: כל העם הנותר מן האמורי החתי והפרזי החוי והיבוסי ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה (מלכים א ט׳:כ׳-כ״א).
אם כן, מה בין שאר אומות לשבעה עממים? יש ביניהם זה הדבר: כי שאר האומות אם היו עושין מלחמה, ולא רצו להשלים, היו הורגים כל זכר בהם והנשים והטף היו בוזזים להם ומחיים אותם לעבדים, אבל בשבע אומות אם לא רצו להשלים, היה מצוה שלא לחיות מהם כל נשמה, שנאמר: רק מהעמים לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז), ולכל האומות קוראים להם שלום תחלה, שנאמר: וקראת אליה לשלום (דברים כ׳:י׳), ואפילו שבע אומות בכלל, חוץ מעמון ומואב, שנאמר: לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כ״ג:ז׳).
אם כן, אחר שהשלימו יושבי גבעון למה היו הורגים אותם בני ישראל לולי השבועה, לפי שהטעו אותם וכרתו להם ברית בטעות, והיה בדין להרגם אם לא היה בדבר חלול השם מפני השבועה, כי אף על פי שהיתה השבועה בטעות, אם לא יקיימוה היה בדבר חלול השם, כי רבים ישמעו בשבועה ולא ישמעו בטעות, ובעת השבועה לא הזכירו תנאי בשבועה. ולפי שהטעו אותם, הקשו בעבודתם ולא הניחום שיהיו למס עובד בלבד, אלא שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה (יהושע ט׳:כ״ז).
ויש מרבותנו ז״ל שאמרו כי נדר או שבועה שנעשה ברבים אין לו היתר, ולמדו זה הדבר מדבר הגבעונים שלא הכום בעבור שנשבעו להם. והחולקים עליהם אמרו כי בדבר הגבעונים לא חלה השבועה עליהם כלל, שהרי מוטעים היו, ומה שלא הרגום מפני קידוש השם, שיאמרו העולם כמה חמורה עליהם שבועת י״י, כי אפילו נעשית בטעות לא יעברו עליה. והפסוקים מוכיחים כדברי מי שאמר כי מפני שנעשית השבועה ברבים אין לו היתר, שהרי אמרו הנשיאים: ולא יהיה עלינו קצף על השבועה (יהושע ט׳:כ׳), ואם לא היה בדבר אלא מפני קדוש השם מה קצף היה בזה?
ואמרו רבותינו ז״ל כי שלשה כתבים שלח יהושע בכניסתן לארץ: שלח להם מי שרוצה להשלים יבא וישלים, וחזר ושלח להם מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה מלחמה, וחזר ושלח להם מי שרוצה לפנות יפנה. מי שהאמין בהקב״ה וחרד לדבריו הלך לו לאפריקי. ואמר בדרש כי הכנעני הוא שפנה מפני זה זכה להקרא לארץ ישראל ארץ כנען על שמו, וזכה לארץ טובה שהיא אפריקי. ויש אומרים כי הפריזי פנה לפניהם והלך לו. אם כן, למה הוצרכו יושבי גבעון להערים וקבלו השלום! לפי שיהושע שלח בכלל לכלם, ויושבי גבעון חשבו הלא גם כן שלח ליריחו ולעי להשלים, והנה הכה אותם, אולי לא יקיים הבטחתו ליושבי הארץ הזאת, ובמרמה הוא שולח להם להשלים, כדי שלא ישמרו מהם. לפיכך עשו גם המה בערמה (יהושע ט׳:ד׳) ואמרו כי מארץ רחוקה הם כדי שיכרתו להם ברית.
א. כן בכ״י לוצקי 849, פריס 198. בכ״י וטיקן 71, פריס 197: ״והכתיב על הכלל והקרי על הפרט״.
אולי בקרבי אתה יושב – פירוש: שמא בקרבי, וכן הם רוב ׳אולי׳, כמו: אולי ימשני אבי (בראשית כ״ז:י״ב), אולי לא תאבה האשה (בראשית כ״ד:ה׳).
ואיש ישראל, ר״ל ההמון לא היה רוצה לכרות להם ברית מיראת פן יהיו מהיושבים בקרבם, ואז הגבעונים עשו תחבולה אחרת שעזבו העם ולא דרשו עוד לדבר אל העדה.
ויאמרו איש ישראל – ויאמר קרי והוא חד מן מלין דכתיבין וא״ו בסוף תיבותא ולא קריא וסימן (במלכים א׳ י״ב) במסרה גדולה.
אכרות לך – בס״ס האלף במאריך ובכל הספרים כתיב בוא״ו וקרי בקמץ חטוף והוא חד מן תיבותא דיתירות וא״ו וחטפין קמצין וסימן נמסר במסרה רבתא מערכת אות הוא״ו ודין נמי הוא חד מן ב׳ מלאים וא״ו וחברו וברית עולם אכרות להם (ישעיהו ס״א) רק הוא בחולם.
בקרבי – בקרב הארץ הניתן לי והוא ארץ כנען.
ויאמר איש ישראל – היה תשובת העם בטוב טעם אולי בקרבי אתה יושב (מבואר אצלי שגדר מלת אולי הוא במקום שהדבר קרוב שהוא כן ויותר נוטה אל החיוב מאל השלילה), ר״ל הלא הסברה נותנת כי בקרבי אתה יושב שאל״כ למה תכרות ברית עם הגוי כולו, וא״כ איך אכרת לך ברית, והלא אנו מוזהרים בלאו לא תכרות להם ברית:
וַיֹּ֥אמֶר (ויאמרו1 כתיב) אִֽישׁ אנשי -יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל הגבעונים שהיו מבני2 -הַחִוִּ֑י, אוּלַ֗י שמא3 בְּקִרְבִּי֙ אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֔ב והינך מיושבי הארץ?4 וכך אכן סביר להניח!5, וְאֵ֖יךְ-אֶֽכְרָת (אכרות כתיב) -לְךָ֥ בְרִֽית והלא אנו מוזהרים לא לכרות ליושבי הארץ ברית?!⁠6, וכשראו הגבעונים כי ההמון לא רצה לכרות איתם ברית פן יהיו מהיושבים בקרבם, עזבו את העדה ופנו ליהושע7:
1. והכתוב על הפרט והקרי על הכלל, רד״ק.
2. ובדרש מה הוא החוי? וכי חוים היו?! אלא שעשו מעשה חויא, פירוש ״נחש״, כלומר שרימו את ישראל כמו הנחש שרימה את חוה, רד״ק.
3. רי״ד.
4. רש״י, מצודת דוד. והאם מאותם העמים שכתוב בהן ״לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם״ (דברים ז, ב), וכן כתוב ״לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי״ (שמות כג, לג), ואיך אכרות לך ברית?!, ר״י קרא. ומה בין שאר אומות לשבעת העממים? שאר האומות אם היו עושין מלחמה ולא רצו להשלים, היו ישראל הורגים בהם כל זכר, והנשים והטף היו בוזזים להם ומחיים אותם לעבדים, אבל בשבע אומות היה מצוה שלא לחיות מהם כל נשמה, ואמרו רז״ל כי שלושה כתבים שלח יהושע בכניסתם לארץ, שלח להם ״מי שרוצה להשלים יבוא וישלים״, וחזר ושלח להם ״מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה מלחמה״, וחזר ושלח להם ״מי שרוצה לפנות יפנה״, (מי שהאמין בהקב״ה וחרד לדבריו הלך לו לאפריקי, ואמרו בדרש כי הכנעני הוא שפנה, ומפני זה זכה שתקרא ארץ ישראל ״ארץ כנען״ על שמו, וזכה לארץ טובה שהיא אפריקי, ויש אומרים כי הפריזי פנה לפניהם והלך לו) ואם כן למה הוצרכו יושבי גבעון להערים כדי להשלים? הרי יהושע שלח לכולם (חוץ מעמון ומואב) אגרת שלום?! ואחרי כריתת ברית השלום למה הצטרכו גם שבועה? התשובה היא כי חשבו שיהושע שלח אגרת שלום בערמה כמו שעשה להעי ויריחו כדי להטעותם שלא ישמרו מהם, והצטרכן שבועה כי חשבו כי לולא השבועה היו הורגים אותם בני ישראל לפי שהטעו אותם בכריתת הברית, ואכן כך היה דינם אם לא היה בדבר זה חלול השם מפני השבועה, כי אף על פי שהיתה השבועה בטעות אם לא היו מקיימים אותה ישראל היה בדבר חלול השם כי רבים היו שומעים שנאמרה שבועה ולא היו יודעים כי נאמרה בטעות, ובפועל כשקיימו אותה ישראל היה קידוש השם גדול, שאמרו אפילו שבועת טעות ישראל מקיימים, רד״ק.
5. מלבי״ם. מלבי״ם בפס׳ ו׳ מבאר שכריתת ברית בין עם לעם יתהוה בג׳ פנים, או עמים השכנים זה לזה שכורתים ברית שלא יעברו את הגבול להזיק שכן לשכנו, או בין עם לעם שאינם שכנים שכורתים ברית שיעזרו זה לזה נגד אויב משותף, או כדי לעשות מסחר ביניהם, וברית זו כורתים המלכים ביניהם, וכן ברית כזו לא תהיה בין שתי מדינות הרחוקות זה מזה מאד שאין להם אפשרות לסחור יחדיו או לעזור זה לזה. והאופן הג׳ שכורתים ברית הוא מצד הדת והאמונה, שעם אחד יקבל דת ואמונת עם השני ויכרתו עמם ברית להביאם במסורת ברית דתם ואמונתם, וברית כזו היא בין העמים עצמם ולא בין המלכים, וכן יתכן גם בין מדינות הרחוקות מאד כי הוא ענין נפשי ואינו תלוי במרחק פיזי. וכיון שאמרו הגבעונים שהם מארץ רחוקה לא האמינו להם בני ישראל, כי כריתת ברית כזו בין העמים לא תיתכן בארץ רחוקה שאין בם נזקי שכנים אלא רק בין המלכים.
6. מלבי״ם.
7. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיֹּאמְר֥וּ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ עֲבָדֶ֣יךָֽ אֲנָ֑חְנוּ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִ֥י אַתֶּ֖ם וּמֵאַ֥יִן תָּבֹֽאוּ׃
And they said to Joshua, "We are your servants.⁠" And Joshua said to them, "Who are you? and from where do you come?⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לִיהוֹשֻׁעַ עַבְדָךְ אֲנַחְנָא וַאֲמַר לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ מָן אַתּוּן וּמְנָן אֲתֵיתוּן.
עבדיך אנחנו – מאותם הערים הרחוקות שכת׳ בהן: והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיה לך למס ועבדוך (דברים כ׳:י״א). וזהו פתרונו של עבדיך אנחנו.
מי אתם – מאיזו אומה אתם.
ומאין תבואו – ומאיזה מקום אתם. אחר שאמרו לו ליהושע מארץ רחוקה באנו (יהושע ט׳:ו׳) – מן הערים שאתם מותרים להשלים עמהם, מה צורך שוב לומר להם מה אתם, ישלים עמהם לאלתר. אלא כיון שאמרו לו מארץ רחוקה באנו (יהושע ט׳:ו׳), אמר להם יהושע מאיזה עם אתם, ומהו שם מקומכם שאבדוק אחריו אם יש כאן שום אדם שמכיר אתכם ואת מקומכם, ויאמנוא דבריכם ולא תמותו.⁠1 ואם היו משיבין: חיוי אנחנו ומקומינו גבעון והכפירה, נמצאו את עצמן הם מחייבין.
1. השוו לשון הפסוק בבראשית מ״ב:כ׳.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״ויאמינו״.
WE ARE THY SERVANTS. We come from those distant cities concerning whom Scripture states And it shall be, if it make the answer of peace, and open unto thee, then it shall be, that all the people that are found therein shall become tributary unto thee, and shall serve thee (Deuteronomy 20:11). This is the meaning of, We are thy servants (verse 11).
WHO ARE YE? From what nation are you?
AND FROM WHENCE COME YE? What place do you come from?
Now, after they said to Joshua [we come from] from cities that you are permitted to make peace with (v. 6), what need did Joshua have to ask them Who are ye? He should have immediately made peace with them.
[The answer is:] Since they told Joshua, We are come from a far country (v. 6) Joshua said to them from what nation are you and what is the name of the place that you come from? I ask you this because I want to investigate your place of origin and inquire if there is any person who knows you and your place of origin so that what you said can be verified and you will not be put to death. If they would have answered we are Hittites and we come from Gibeon and Kephirah1 then they would have convicted themselves.⁠2
1. A city in Canaan. See verse 17.
2. Lit. Then they would have been found to have convicted themselves.
(ח-י) ויאמרו אל יהושע וגו׳ מארץ רחוקה מאד וגו׳ כי שמענו שמעו ואת כל אשר עשה במצרים ואת כל אשר עשה לשני מלכי האמורי וגו׳ – זכרו מצרים וסיחון ועוג, ולא זכרו הירדן, לפי שהיה דבר מצרים וסיחון ועוג מימים קדמונים, ודבר הירדן היה מזמן קרוב, כלומר הראו ליהושע שלא שמעו דבר הירדן כל כך היא רחוקה ארצם.
וילכו אל יהושע, ר״ל אליו בייחוד ואמרו לו עבדיך אנחנו, כלומר אנחנו אין רצוננו להשתעבד לכל העם הזה, כי אם להיות לעבדיך ביחוד ואתה תהיה לנו לראש ולקצין.
עבדיך אנחנו – כאומר אין לנו עסק עם כל העם הזה, כי הלא לא לכולם נהיה עבדים כי אם לך לבדך, כאומר: ואדוני, הלא ישכיל לדעת שאין אנו מארץ כנען.
מי אתם – מאיזה עם.
ומאין – מאיזה מדינה.
ויאמרו אל יהושע – כאשר ראו שנוקשו בדבריהם, פנו אל יהושע לבדו ויאמרו עבדיך אנחנו, ר״ל אליך לבד באנו לכרות ברית בינך ובין מלך ארצנו (שהוא האופן השני), וברית כזה בין המלכים יצויר גם בארץ רחוקה, שיעזרו זל״ז בעת צר:
ויאמר אליהם יהושע – אחר שגם בצד זה ע״כ אינם רחוקים מאד מגבול ארצו שא״כ א״א שיבואו לעזרתם, לכן שאל אותם מי אתם ומאין תבואו, כי לפעמים העם נודעים בשהם עם מפורסם ע״ז שאל מי אתם ולפעמים שם העם בלתי מפורסם אבל שם מדינתם נודעת וע״ז שאל מאין תבואו, וכוונתו אחר שאתם שלוחי מלככם, בהכרח שאדע שם העם או המדינה שאכרות ברית עם מלכם, שאדע שכרתי ברית עם מלך של עם או מדינה פלונית. והנה בזה נלכדו שנית, כי לא היה אפשר שיבדו לעצמם שם בדוי שאז לא יחול הברית ע״ש מלך גבעון:
וַיֹּאמְר֥וּ אֶל-יְהוֹשֻׁ֖עַ לבדו1, אין רצוננו להשתעבד לכל העם הזה אלא לך בלבד2 ואתה תהיה לנו לראש ולקצין3, עֲבָדֶ֣יךָ אֲנָ֑חְנוּ מאותם מקומות שמצווה עליכם להשלים עמם4, ואדוני הלא ישכיל לדעת שאין אנו מארץ כנען5, וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִ֥י מאיזו אומה6 אַתֶּ֖ם? וּמֵאַ֥יִן ומאיזו מדינה7 תָּבֹֽאוּ באתם? שאדע את שם העם או המדינה שאכרות ברית עם מלכם8:
1. אברבנאל, מלבי״ם.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. שכתוב לגביהן (דברים כ, יא) ״וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ״, ר״י קרא. מלבי״ם מבאר שאחרי שהם ראו שנכשלו בדבריהם אמרו ליהושע שהם רוצים לכרות ברית איתו דהיינו בין מלכם ליהושע שברית בין מלכים מצויה גם בין ארץ רחוקה.
5. מצודת דוד.
6. ר״י קרא, מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. כי לפעמים העם נודעים בשמם שהם עם מפורסם, ולפעמים שם העם אינו מפורסם אבל שם מדינתם נודע, ובזה נלכדו שנית כי לא היה אפשר שיבדו לעצמם שם בדוי שאז לא יחול הברית ע״ש מלך גבעון, מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי⁠־שָׁמַ֣עְנוּ שׇׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם׃
And they said to him, "From a very far country your servants have come because of the name of Hashem your God. For we have heard His fame, and all that He did in Egypt,
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
(ט-י) גויים משבחים את ה׳ על נסי מצרים – שמות י״ח:י׳, במדבר כ״ג:כ״ב, במדבר כ״ד:ה׳, יהושע ב׳:ט׳-י״א, שמואל א ד׳:ח׳
וַאֲמַרוּ לֵיהּ מֵאַרַע רְחִיקָא לַחֲדָא אֲתוֹ עַבְדָךְ לִשְׁמָא דַייָ אֱלָהָךְ אֲרֵי שְׁמַעְנָא יַת שְׁמַע גְבוּרְתֵּיהּ וְיַת כָּל דַעֲבַד בְּמִצְרָיִם.
אלא כך אמרו לו: מארץ רחוקה מאד באו עבדיך – כלו׳ לא מפני שום יראה באנו אליך שאין אנו מאותן אומות שכת׳ בהן כי החרם תחרימם (דברים כ׳:י״ז) ולא מן הערים אשר סביבותיכם הסמוכות לגבולכם, מאותן שאתם מותרים להשלים עמם שעשינו דבר זה מדאגה מדבר לאחר שמכבשין את ארץ ישראל אתם צרים עלינו ומחריבין את ארצינו לכך השלמנו, שכל כך אנו רחוקים מאוד מכם שאין כאן אדם שיהא יכול לבדוק אחרינו לשאול לו מהו שם אומה זו ומהו שם מקומם שאין שום אדם כאן ששמע {שם}א אומה שלנו ושם מקומינו מימיו. ואם תאמר מאחר שלא מדאגה עשינו זאת מה ראיתם לבקש דבר זה שאכרות לכם ברית, לא משום יראה אלא לשם י״י אלהיך להתגייר, ואם תאמר מה ראיתם להכיר באלהותו, כי שמענו את שמעו ואמרנוב אליכם עבדיכם אנחנו מרצונינו נעבוד אתכם בעבדות מס ובלבד שתכרתו לנו ברית שאם תהא שום אומה מתגרה בנו שתבואו אתם לעזור אותנו.
א. כך השלים עפנשטיין.
ב. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״ואמרתם״.
FROM A VERY FAR COUNTRY THY SERVANTS ARE COME. They told Joshua: From a very far country thy servants are come, that is, we did not come to you out of fear for we are not of those nations that Scripture says but thou shalt utterly destroy them (Deuteronomy 20:17) nor are we come from any of the cities that are around you or next to your border that you are permitted to make peace with.⁠1 We did not come to make peace with you because of any worry that after you conquer the Land of Israel you will besiege us and destroy our land. We have come from a place that is so distant from you that there is no person here2 who can question us and ask, what is the name of your nation and what is the name of your place of residence? There is no person here who ever in his life heard of the name of our nation or our place of residence.
If you ask: "Why do you want us to make a covenant with you being that you do not fear us?⁠"
[We answer:] "We did this for the sake of the name of the Lord your God. We want to convert.⁠"
Should you ask: "What did you see that convinced you to recognize the Lord our God?⁠"
The answer is: "We heard of His fame, and we, out of our free will, decided to say to you we are your servants and will give you tribute. We only ask that you make a covenant with us to help us should any nation attack us.⁠"
1. Lit. from those that you are permitted to make peace with them.
2. In any of the cities that are around you or next to your border.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ואת כל אשר עשה במצרים – לא רצו לזכור רק המעשים הרחוקים כאלו לא שמעו עוד פלא הירדן להיותם מארץ רחוקה.
ואז יהושע שאל אליהם מאין באו והם גזרו אומר שבאו מארץ רחוקה לשם ה׳, כי שמעו בארצם את אשר עשה ה׳ למצרים ולסחון ועוג.
רחוקה מאוד – ולא יהיה אם כן ניכר לך, לא העם ולא המדינה.
לשם ה׳ – בעבור פרסום שם ה׳.
ויאמרו אליו – לכן מצאו ערמה חדשה, לאמר שבאו על אופן השלישי מכריתת ברית, אמרו לא נוכל לאמר אליך שם העם והמדינה כי מארץ רחוקה מאד באו עבדיך, שהיא רחוקה מאד במרחק רב עד שלא תדע מי הם, ואם תשאל למה לנו לברית מארץ הרחוקה מאד, דע כי הכריתות ברית ומה שבאנו הוא לשם ה׳ אלהיך, שאנו רוצים להקים ברית הדת והאמונה לקבל אלהותו ותורתו, כי שמענו שהוא בורא העולם ומחדשו ומנהיגו ואת אשר עשה במצרים ששדד הטבע כרצונו, וכן במלחמת סיחון ועוג. וקריעת הירדן לא הזכירו, אחר שאמרו שבאו מארץ רחוקה:
ובערמתם הציגו הגבעונים עצמם כאילו באו מארץ רחוקה כל כך, שאפילו על מעבר של ישראל בירדן לא שמעו, אלא שמעו רק על ניסי מצרים ומלחמת סיחון ועוג1; וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הגבעונים, מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ ואם כן לא יהיה מוכר לך, לא העם ולא המדינה2, ולא באנו משום יראה כי אין אנחנו מהעמים שאתם מצווים להרוג3, אלא באנו אליך לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בעבור פרסום שמו4, ואנו רוצים להקים ברית הדת והאמונה לקבל אלהותו ותורתו5, כִּֽי-שָׁמַ֣עְנוּ בארצנו6 שָׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם: (ס)
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. ר״י קרא.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(י) וְאֵ֣ת׀ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לִשְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן לְסִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וּלְע֥וֹג מֶלֶךְ⁠־הַבָּשָׁ֖ן אֲשֶׁ֥ר בְּעַשְׁתָּרֽוֹת׃
and all that He did to the two kings of the Amorites that were beyond the Jordan, to Sihon king of Heshbon, and to Og king of Bashan, who was at Ashtaroth.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וְיַת כָּל דַעֲבַד לִתְרֵין מַלְכֵי אֱמוֹרָאֵי דִי בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא לְסִיחוֹן מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מַלְכָּא דְמַתְנַן דִבְעַשְׁתָּרוֹת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

בעשתרות – בספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים מלא וכן במסורת כל נביאים וכתובים מלא בר מן חד ויסירו בני ישראל (שמואל א ז׳).
ואת כל אשר עשה וגו׳ – אבל כריתת מי הירדן לא הזכירו כאילו לא באה עוד שמועה ממנה בארצם הרחוקה.
וְשמענו אֵ֣ת | כָּל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אלהיכם לִשְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן המזרחי, לְסִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וּלְע֥וֹג מֶֽלֶךְ-הַבָּשָׁ֖ן אֲשֶׁ֥ר בְּעַשְׁתָּרֽוֹת1, שנתנם אלהיכם בידכם:
1. ובעורמתם לא ציינו את שם המקום המלא ״עשתרות קרנים״ כאילו להראות שכיוון שבאו מארץ רחוקה מאוד לא שמעו בפרטנות אלא במעורפל כיצד והיכן היו הדברים, כלי יקר.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵ֩ינוּ֩ וְכׇל⁠־יֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֲלֵיהֶם֙ עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ⁠־לָ֥נוּ בְרִֽית׃
And our elders and all the inhabitants of our country spoke to us, saying, 'Take provision in your hand for the journey and go to meet them and say to them, 'We are your servants; and now make a covenant with us.'
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לָנָא סָבָנָא וְכָל יַתְבֵי אַרְעָנָא לְמֵימַר סָבוּ בְּיָדְכוֹן זְוָדִין לְאוֹרְחָא וֶאֱזִילוּ לִקֳדָמוּתְהוֹן וְתֵימְרוּן לְהוֹן עַבְדֵיכוֹן אֲנַחְנָא וּכְעַן גְזוּרוּ לָנָא קְיָם.
ויאמרו אלינו זקנינו ויושבי ארצנו – א״ר יוחנן זקננו כתיב סבי דבהתא, היא דעתיה דר׳ יוחנן שאמר כל מקום שנאמר בסדום צדיקים צדיקם כתיב.
זקינינו – נכתב ביו״ד המשך בין הקו״ף והנו״ן שלא כמנהג.
ובדרש: א״ר יוחנן זקינינו כתיב, זקני אשמאי היו.
ולכן נצטוו מזקניהם לבוא אליהם לשאול ברית.
ויאמרו אלינו זקינינו – הזי״ן בגעיא בספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים. ובס״א כ״י קדמון חסר דחסר וכן אמרו בבראשית רבה פרשה מ״ט אמר ר׳ יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדרם של צדיקים כתיב דהא אינם אלא צדיקים ניבלים פירוש גרועים כפירות שלא נגמרו ונושרים ברוח כך לא היו צדיקים לגמרי, ורש״י גריס נכלים בכ״ף כמו ויתנכלו רצה לומר צדיקים רמאים. היא דעתיה דר׳ יוחנן דאמר ר״י ויאמרו אלינו זקננו וכל ישבי ארצנו זקננו כפי׳ זקני אשמה היינו סבי דבהתא פי׳ זקני בושה ע״כ. ובערוך ערך זקן זקננו כתיב זקני אשמאי סבין דקלון ובספרים ראיתי חילופים אחרים ובא׳ מהם כתוב לית מלא דמלא וכ״כ רד״ק במכלול דף ק״ד. ובפי׳ זקנינו נכתב בי׳ המשך בין הקו״ף והנו״ן שלא כמנהג. ובדרש ת״ר יוחנן זקננו כתיב זקני אשמאי היו עכ״ל. והמדפיס לא ידע להזהר ועשה מלת זקנינו שבמדרש מלא דמלא וצריך להיות חסר דחסר.
עבדיכם אנחנו – להעלות את המס.
כרתו לנו ברית – להחיותינו.
ויאמרו אלינו זקנינו וכל ישבי ארצנו – ואל התכלית הזה אנו שלוחים בין מן כלל העם בין מן הזקנים המנהיגים, והם אמרו אלינו לכו לקראתם ואמרתם אליהם, ר״ל אל כלל העם, אחר שהוא ברית דתיי, ובענין זה עבדיכם אנחנו, ע״י שתקבלונו בדת אמונתכם ותורתכם, ובזה כרתו לנו ברית:
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵינוּ֩1 וְכָל-יֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ ללכת אליכם לכרות ברית, לֵאמֹ֗ר וכך אמרו לנו, קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם, וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֲלֵיהֶם֙, באנו אליכם והבאנו לכם מנחה כי2 עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ להעלות לכם את המס3, וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ-לָ֥נוּ בְרִֽית להחיותינו4:
1. ובדרש א״ר יוחנן, זקינינו כתיב, זקני אשמאי היו, רשעים ועמי ארצות שאין בהם לא עצה ולא תבונה היו, כלי יקר, וכן ראה רש״י בקידושין לב:
2. כלי יקר.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. ומלבי״ם ביאר כרתו לנו ברית שתקבלו אותנו בדת אמונתכם ותורתכם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) זֶ֣ה׀ לַחְמֵ֗נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְהָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃
This our bread we took hot for our provision out of our houses on the day we came forth to go to you; but now, behold, it is dry and has become crumbs.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
דֵין לַחְמָנָא כַּד חַמִים אִזְדְוָדְנָא יָתֵיהּ מִבָּתָּנָא בְּיוֹם מִפְקָנָא לְמֵיתֵי לְוַתְכוֹן וּכְעַן הָא יָבֵשׁ וַהֲוָה כִסְנִין.
הצטידנו – לשון צידה כשהוציאוהו צידה לדרך.
We prepared. The word הִצְטַיַדְנוּ is from צֵדָה provision. When we took [the bread] as provisions for our journey.
הצטידנו אותו – לשון ספוק מזון, מן: צדה לדרך (בראשית מ״ב:כ״ה). ופירושו: לקחנו אותו מבתינו להצטיד בו הדרך.
זה לחמנו חם – שמו בעלי המסורות זקף קטן בשם לחמנו, כי זה לחמנו הוא הנושא, וחם הצטידנו אתו הוא הנשוא, וטעם הצטידנו מצידה.
(יב-יג) והביאו ראיה מרוחק ארצם מענין מזונם וכליהם אשר הביאו.
הצטידנו – מלשון צידה ומזון.
זה לחמנו – אשר תראו בידינו, הנה בהיותו עדיין חם לקחנו אותו צידה לדרך.
הנה יבש – בעבור זמן הרב מגודל מרחק הדרך.
זה – אחר שהצליח בידם להסיר החשד ולהוציא הספק שהיה בלב ישראל עליהם, הוסיפו להביא ראיה מחייבת על היותם מארץ מרחק, אמרו זה לחמנו, מעיד על הדבר. ואל תחשבו שכבר היה יבש בעת צאתנו, כי חם הצטידנו אותו, וזה היה ביום צאתנו ללכת. וכן יעידו נאדת היין ושלמותינו:
ולאחר שהצליחו להסיר החשד בלב ישראל עליהם, הוסיפו להביא ראיה על היותם מארץ רחוקה, ואמרו1 זֶ֣ה | לַחְמֵ֗נוּ אשר תראו בידינו, הנה בהיותו עדיין2 חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ לקחנו אותו צידה לדרך3 מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם, וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה בעבור הזמן הרב שעבר מגודל מרחק הדרך4 יָבֵ֔שׁ הלחם וְהָיָ֖ה ונהיה נִקֻּדִֽים מנומר בחברבורות לבנות וירוקות ושחורות5:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. כלי יקר, מצודת דוד.
5. ראה ביאור בפס׳ ה׳.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְאֵ֨לֶּה נֹאד֤וֹת הַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֣אנוּ חֲדָשִׁ֔ים וְהִנֵּ֖ה הִתְבַּקָּ֑עוּ וְאֵ֤לֶּה שַׂלְמוֹתֵ֙ינוּ֙ וּנְעָלֵ֔ינוּ בָּל֕וּ מֵרֹ֥ב הַדֶּ֖רֶךְ מְאֹֽד׃
And these wine skins which we filled were new; and, behold, they are rent. And these our garments and our shoes are worn because of the very long journey.⁠"
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְאִלֵין זִיקִין דַחֲמַר דִי מְלֵינָא כַּד חַדְתִּין וְהָא אִתְבְּזָעוּ וְאִלֵין תּוֹתְבָנָא וּמְסָנָנָא בְּלִיאוּ מִסְגֵי אוֹרְחָא לַחְדָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

חדשים – בעת מלואם היו חדשים.
וְאֵ֨לֶּה נֹאד֤וֹת הַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֣אנוּ בעת צאתנו, ואשר היו בעת מילואם1 חֲדָשִׁ֔ים, וְהִנֵּ֖ה מרוב הדרך2 הִתְבַּקָּ֑עוּ נבקעו, וְאֵ֤לֶּה שַׂלְמוֹתֵ֙ינוּ֙ בגדנו וּנְעָלֵ֔ינוּ אשר בָּל֕וּ התבלו מֵרֹ֥ב הַדֶּ֖רֶךְ, מְאֹֽד:
1. מצודת דוד.
2. כלי יקר.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיִּקְח֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מִצֵּידָ֑ם וְאֶת⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לֹ֥א שָׁאָֽלוּ׃
And the men took of their provision and did not ask counsel from the mouth of Hashem.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְקַבִּילוּ גַבְרַיָא לְפִתְגָמֵיהוֹן וְאוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ לָא תְּבָעוּ.
ויקחו האנשים מצידם – קבלו דבריהם שצדו בפיהם, לשוןא ואשר לא צדה (שמות כ״א:י״ג). ב[לפי תרגומו של יונתן כך הוא, אבל אין זה פשוטו, שאם כן היה לו לומר: את צידם.
ונראה בעיני שכך הוא: ויקחו האנשים מצידם – הם מלחמם, להראות אליהם לאמת דבריהם, וכשראו לחמם יבש, אמרו: ודאי מארץ רחוקה באו, כי נאמנו דבריהם מכל אשר אמרו, ועשו להם שלום.
ואת פי לא שאלו – יהושע והנשיאים.
ומה שאמור למעלה: זה הלחם וגו׳ – אין ׳זה׳ כי אם תוספת לשון אדם המבזה דבר אחר, וכך היו אומרים: אותו הלחם אשר בצקלונינו חם הצטיידנו וגומ׳, ואותה שעה לא הראהו.]
א. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״לשון״.
ב. הביאור החילופי בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.
And the men took of their provisions. They accepted their words. They trapped them with their mouths,⁠1 as it is said, "But if he did not set an ambush.⁠"2
1. The men of Yisroel were taken in by their trick.
2. Shemot 21:13.
ויקחו האנשים מצידם – ויאמינו האנשים לדבריהם, ומה ראו שהאמינו בהם, מלחם שבידם שראו שהיה יבש ומנעלים בלות ומטולאות שברגליהם ומשמלות בלות שעליהם היו סבורים שכדבריהם כן הוא, אמרו צידם מוכיח עליהם שבודאי מארץ רחוקה באו, ותרגומו מוכיח על הפתרון שהוא וקבילו גבריא לפתגמיהון.
ואת פי י״י לא שאלו – באורים ותומים.
AND THE MEN TOOK OF THEIR PROVISION. The Israelites believed them. What convinced them that the Gibeonites were telling the truth? They were convinced by the bread in the hand of the Gibeonites. They saw that it was dry. They also saw that their shoes were worn and patched upon their feet and that their garments were worn. The Israelites thought that these things were in keeping with what the strangers said. They said their provisions prove that they came from a faraway country. The Targum shows that this interpretation is correct. [It renders And the men took of their provision] "And the men accepted their words.⁠"
AND ASKED NOT COUNSEL AT THE MOUTH OF THE LORD. By employing the Urim and Tummim.
ויקחו – יש מפרשים אותו כמו למדו, מן: לקח טוב (משלי ד׳:ב׳), כלומר למדו והבינו מצידם שהיה יבש כי אמת אמרו. ויש לפרש ויקחו כמשמעו, שלקחו מצידם ואכלו ממנו בברית כדי שיבטחו בהם.
ויונתן תרגם: וקבילו גבריא לפתגמיהון.
ויקחו האנשים מצידם – פירוש: לחם צידם, ראו שהיה יבש וניקודים, והאמינו להם.
ויקחו האנשים מצידם – לקחו ראיה מענין הצידה ומיתר הדברים שהם מארץ רחוקה, וטעו במה שידוע מספר ההטעאה והיא הנקרא טעות המשיג ועקרו שהגדה הכוללת המחייבת אינה מתהפכת תמיד.
ואת פי י״י – זה רומז גם לשאול באורים ותומים כי בזה יודע האמת מבלי הקדמות והקשים. ואין לתמוה אנה היה יהושע, כי לא נזכר בזה, כי אין לנו מכותבי הספרים רק חסד במה שיכתבו, אבל עכ״פ כתב אח״כ ויעש להם יהושע שלום (יהושע ט׳:ט״ו).
וזכר שלקחו האנשים מצידם ואת פי ה׳ לא שאלו, ירצה שלקחו ראיה מענין צידם שיבש היה נקודים, וחשבו היותו כן ואת פי ה׳ לא שאלו, ובזה טעו שהיה להם לשאול באורים ותומים לפני אלעזר הכהן, ויהיה אומרו ויקחו האנשים וגו׳, ר״ל נשיאי העדה שהם לקחו אותה ראיה, או יאמר שלקחו אותם הנשיאים שוחד ומתנה מהצידה שהיו מביאים הגבעונים, ולזה הסכימו עמהם.
ויקחו – רצה לומר, לקחו מופת וראייה מיובש צידם והאמינו להם, או לקחו מצידם ואכלו, לקיים ברית ואהבה.
ויקחו האנשים – לקחו הראיה שהאמת עמם מצידם היבש, ובראיה זאת האמינו להם. והגם שהיו יכולים לברר האמת ע״י האורים ותומים, את פי ה׳ לא שאלו:
ויקחו האנשים מצידם – יש לפרש ויקחו כמשמעו שלקחו ממנו ואכלו בברית כדי שיבטחו בהם (רד״ק) כי כן יסופר על בני ערב שאם אכלו לחם עם איש לא יזיקו עוד לו וגם ישימו נפשם תחת נפשו להצילו מן הקמים עליו; ותיבת מצידם היתה ראויה להכתב מצידתם, רק גם שם צידה נגזר מן ציד, כי רוב צידתם בימים הקדמונים היתה מחיות שצדו קודם נסיעתם או שהיו צדים בדרך, ולכן מתחלפים שני השמות זה בזה, וצודה לי ציד (פרשת תולדות) כתוב צידה.
וַיִּקְח֥וּ וקיבלו דבריהם1, הָֽאֲנָשִׁ֖ים נשיאי העדה2, והאמינו להם3 מִזה שראו את4 צֵּידָ֑ם היבש5, וְהגם שהיו יכולים לברר את האמת ע״י האורים ותומים6, אֶת-פִּ֥י יְהוָ֖ה באורים ותומים7, לֹ֥א שָׁאָֽלוּ כפי שהיו אמורים לעשות ולשאול בהם על ידי אלעזר הכהן8:
1. תרגום יונתן, מצודת דוד (בביאורו הראשון). רש״י (למרות שהוא בעצמו לא ביאר כך) מסביר דעה זו דהיינו שקיבלו דבריהם שצדו בפיהם, ראה גם ביאור דומה בכלי יקר. ויש מרבותינו שביארו כפשוטו, דהיינו שלקחו מצידם ואכלו לקיים ברית ואהבה, רש״י, רד״ק, מצודת דוד (בביאורו השני). אברבנאל ביאר שיתכן שעצם אכילת הצידה של הגבעונים היתה כמו שוחד, ולכן הסכימו עמהם.
2. אברבנאל.
3. ר״י קרא.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
7. ר״י קרא.
8. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיַּ֨עַשׂ לָהֶ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית לְחַיּוֹתָ֑ם וַיִּשָּׁבְע֣וּ לָהֶ֔ם נְשִׂיאֵ֖י הָעֵדָֽה׃
And Joshua made peace with them and made a covenant with them, to let them live; and the princes of the congregation swore to them.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ שְׁלָם וּגְזַר לְהוֹן קְיָם לְקַיָמוּתְהוֹן וְקַיְימוּ לְהוֹ רַבְרְבֵי כְּנִשְׁתָּא.
ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם – ונשבעו להם לחיותם ונשבעו להם נשיאי העדה והנה היתה סבת טעות ישראל ונפלם בזה הענין כי לא שאלו את פי י״י עם היות אצלם יהושע שהיה נביא ואלעזר הכהן שהיו אצלו אורים ותומים כמו שאמרה התורה ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים והנה זאת השבועה אף ע״פ שהיתה בטעות לא הסכימו לעבור עליה כי יהיה בזה חלול השם אצל הע״ג ויחשדו שאין יראת י״י בישראל והנה הנשיאים החיום באופן הראוי אילו היו משלימין עמהם תחלה כי התורה אמרה והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך אלא שכבר הכבידו ענין עבדות הזה וזה שכבר היה אפשר לפי משפטי התורה אלו היו החקים שיעשו מס מה לישראל ויפטרו מעבדות אחר אלא שיעמדו ביניהם שפלים כעבדים אבל אם העמיסו עליהם שיעבדום בגופם באלו העבודו׳ הכבדו׳ ר״ל שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה וזה היה אפשר עם קיום תנאיהם כי הם עשו עצמם עבדים לישראל ועם כל זה רצו להראות להם לכבוד השם שלא עשקו מהם חקם הראוי להם מפני בואם עמהם בברית כי כבר רמו אותם באמרם שהיו מארץ רחוקה והם מפני זה בלתי משועבדים להם לעשות חסד להם אחר זולתי מה שיוכרחו בו מצד שבועתם להם, ולפי שהשבוע׳ והברית היה לחיותם ושיהיו הם עבדים לישראל הנה כבר קיימו תנאם עמהם בזה האופן, והנה הוסיף יהושע על עבודתם שהסכימו עליו הנשיאים שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית י״י ולזה היו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה ולמזבח י״י.
והשני והוא במדות והוא שראוי לאדם להתישב בדברים שיעשה אותם שלא למהר בעשייתם בזולת עצה ואע״פ שכבר יראה בתחלת המחשבה שהענין ההוא ראוי שיעשה הלא תראה מה שקרה לישראל עם יושבי גבעון מפני שמהרו לכרות להם ברית טרם ששאלו את פי י״י כי כבר השיגה להם החרטה אחר זה כי זה ממה שהביאם לעבור באופן מה ממה שצוה בתורה שלא לחיות כל נשמה מהערים הקרובות אם לא מהערים הרחוקות אשר לא מערי הגוים האלה ר״ל מז׳ עממין.
ואז ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית להחיותם, ומלבד זה וישבעו להם נשיאי העדה עליו, זהו סדור הפסוקים: ואמנם להיתר הספקות אשר העירותי בפרשה, כתב הרלב״ג שיהושע שלח ראשונה לשאול ולקרוא לשלום את כל יושבי הארץ, ושהגבעונים לא רצו להשלים כי אם להלחם, ומפני זה הוצרכו הערמה הזאת באשר אחר כך נתחרטו ובקשו להשלים, והוא מדברי הרמב״ם בסוף ספר שופטים. והדעת הזה באמת בלתי מתישב על הלב, אם למה שהכתוב לא זכר דבר מזה, ואם לפי שכפי הדין (עם היות שלא רצו להשלים מיד) אם קודם המלחמה נתחרטו מזה ובקשו שלום היה ראוי שינתן אליהם: ואני אחשוב ששם ברית בהחלט יאמר על האהבה העצומה מבלי עבדות ומס ומבלי עול אחר, אמר האל יתברך (מלאכי ב׳ ה׳) בריתי היתה אתו החיים והשלום, כי כל הדברים נכנסו בברית, ואמר (מלכים ב י״א) ויכרות יהוידע את הברית בין ה׳ ובין המלך ובין העם שהיה האהבה והשלום והסכמת הלבבות להטיב, ואמר באבימלך ונכרתה ברית עמך, ועם היות ששם ברית יאמר על החזוק והאמות השלם, הנה לא יאמר בכתוב כי אם כפי מה שאמרתי, והנה הגבעונים אין ספק שידעו וששמעו כתב יהושע מי שירצה להשלים ישלים, אבל ידעו תנאי ההשלמה, והוא שיהיו למס ויעבדו אותם, ומפני זה לא היה רצונם לעשות שלום שהוא עם המס והעבדות, כי אם לעשות ברית והוא האהבה וההסכמה בלי מס ועבדות, ובלי הסרת הע״ז מקרבם וההכנע למצות בני נח, וידעו עם זה שהתורה צותה על השלום שתנתן אליהם באותם התנאים ושהזהירה על הברית, באמרו (שמות כ״ג ל״ב) לא תכרות להם ברית ולאלהיהם וגו׳ כי הברית לא יכרית הע״ז ולזה אמר ולאלהיהם, ובעבור זה עשו הערמה לומר שהם מארץ רחוקה והמס והעבדות מהם בלתי מועיל, ואינו ראוי גם כן שימנע אליהם, כיון שהם בהיותם רחוקים מהם הרבה ואינם יראים מהם, שואלים הברית לא מפני המלחמה כי אם לשם ה׳ אלוהיהם, לומר שהמה בעלי בריתם לכבוד ולתפארת ויהיו משרתי אל עליון ואוהבי עמו וחסידיו. והיה תכלית דבריהם ועתה כרתו לנו ברית, לא אמרו תנו לנו שלום כי אם ברית לשלא יתחייבו במס ובעבדות, וישראל מפני זה השיבום אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית, ר״ל אם תהיה מחזק במעוזי תעשה שלום לי? שלום אעשה לך עם תנאי המס והעבודה אבל הברית אינו ראוי, כי אולי אתה יושב בקרבי, והתורה צותה (שם) לא תכרות להם ברית, ואיך אכרות לך ברית ותעבוד את אלהיך בקרבי? והנה הגבעונים ברחו מדבר עם ישראל כי מצאו בהם רוח חכמה ובינה, והלכו להם ליהושע בדברי חנופה ואמרו עבדיך אנחנו כמו שפירשתי, ויהושע בראותו הספק שהיו מספקים העם שאל אליהם מי אתם ומאין תבואו? ר״ל מאיזה עם אתם ומה שם ארצכם? והם בהערמתם לא גלו שמם ולא השיבו לשאלת מי אתם, אבל השיבו לבד לשאלת מאין תבואו, וגם בזה לא אמרו מאיזה ארץ הם אבל בדרך כלל אמרו מארץ רחוקה באנו. ולפי שלא יקשה אליהם אם הייתם מארץ רחוקה מה לכם לבקש בריתנו? לזה אמרו לשם ה׳ אלהיך כי שמענו שמעו וגו׳, ואת כל אשר עשה וגו׳, ר״ל שמענו שמעו שהוא סבת הסבות ומניע העולם בכללו ויתר התארים אשר בו וגם שמענו פעולותיו, וזכרו מהם אשר עשה למצרים ולסיחון ולעוג, והנה לא אמרו דבר מנס עברת הירדן ולא מלכידת יריחו והעי, להראות שעדיין לא נשמעו הדברים האלה בארצם כשנסעו משם כי רחוקה היא מאד, כי אם שאר הדברים שקרו זה ימים רבים כל זה להורות רוחק ארצם, והביאו לזה ראיה מענין צידם, ויהושע ראה דבריהם ודברי העם וביקש מצוע בדבר, והוא שנתן להם שלום סתם בלתי זכרון התנאים, וכרת להם ברית לא בהחלט כי אם להחיותם בלבד, ובזה עשה כדעת העם שנתן שלום וברית להחיות ולא עוד, ועשה דבר מבקשת הגבעונים אחר שנתן אותו ברית. וזכר הסיפור שנשיאי העדה (בלי דעת יהושע ובלי דעת העם) מעצמם נשבעו על זה לגבעונים לקיים מה שעשה יהושע, והנה התעורר יהושע לעשות זה לא לגסות הרוח להיותם עבדיו, כי אם לכבוד ה׳ אלהי ישראל יען אמרו שבאו לשמעו, ואולי יהיה זה סבה לשיאמינו בתורתו, וגם כי ראה שהיה זה כבוד גדול לישראל שמלכי שבא וסבא מקצה הארץ ישתחוו אפים ארצה אליהם ויבקשו בריתם. הנה התבאר מזה שהגבעונים כל מה שעשו עשו בערמה, וישראל מה שהשיבו אליהם השיבו בחכמה, ויהושע מה שעשה עמהם עשאו בתבונה. והותרו בזה השאלות ראשונה שנית ושלישית ורביעית:
ויעש – הנה הגם שהיו מחויבים לקבלם גם אם היו יודעים שהם מז׳ עממין אחר שקבלו עליהם ז׳ מצות, ובכ״ז לא עשו כדין, א] כי היו צריכים לקבל עליהם מס ועבדות (כנ״ל ג) וזאת לא קבלו בפירוש, ויהושע עשה להם שלום בלי תנאי. ב] שכרת להם ברית, שזה אסור בל״ת, ובכ״ז נשמר יהושע שלא כרת להם ברית רק לחיותם, שלא להרגם, ועל הברית הזה נשבעו להם נשיאי העדה, ולא קבלו עליהם ענינים אחרים שלא להשתעבד בהם וכדומה רק להחיותם:
וַיַּ֨עַשׂ לָהֶ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שָׁל֔וֹם, וַיִּכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית לְחַיּוֹתָ֑ם שלא להורגם1, וַיִּשָּׁבְע֣וּ לָהֶ֔ם על דעתם2 נְשִׂיאֵ֖י הָעֵדָֽה על הברית הזו3, וטעו בדבר4:
1. מלבי״ם.
2. כלי יקר.
3. והגבעונים ביקשו ברית שלום מוחלטת דהיינו שלום מבלי להשתעבד לישראל או להסיר את עבודה הזרה שלהם, אולם יהושע בחכמתו לא הסכים לכך ורק נשבע להחיותם, אברבנאל. והגם שהיו מחויבים לקבלם גם אם היו יודעים שהם משבעת העממים אחרי שקבלו עליהם שבע מצות בני נח, בכל זאת לא עשו כדין, כי היו צריכים לקבל עליהם מס ועבדות וזאת לא קיבלו בפירוש, וגם במקרה זה היו צריכים לקבלן בלבד ללא כריתת ברית, מלבי״ם.
4. כלי יקר.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים אַחֲרֵ֕י אֲשֶׁר⁠־כָּרְת֥וּ לָהֶ֖ם בְּרִ֑ית וַֽיִּשְׁמְע֗וּ כִּֽי⁠־קְרֹבִ֥ים הֵם֙ אֵלָ֔יו וּבְקִרְבּ֖וֹ הֵ֥ם יֹשְׁבִֽים׃
And it came to pass at the end of three days after they had made a covenant with them, that they heard that they were their neighbors and that they dwelled among them.
תרגום יונתןר״י קרארי״דאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה מִסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין בָּתַר דִגְזָרוּ לְהוֹן קְיָם וּשְׁמָעוּ אֲרֵי קְרִיבִין אִינוּן לֵיהּ וּבֵינֵיהוֹן אִינוּן יָתְבִין.
וישמעו כי קרובים הם אליו – הם אמרו {מארץ רחוקה}⁠א מאוד באו עבדיך (יהושע ט׳:ט׳), ואין הדבר כן אלא קרובים הם אליו שהרי כשנסעו בנ״י באו לעריהם ביום השלישי, ושמא תאמר וודאי קרובים הם אליו בסמוך לארץ ישראל היו יושבים על הספר אבל לא היו מן האומות שנצטו עליהם ישראל לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז), ת״ל ובקרבו הם יושבים.
א. כך השלים עפנשטיין.
THAT THEY HEARD THAT THEY WERE THEIR NEIGHBORS. The Gibeonites said, From a very far country thy servants are come (v. 9). However, things were not so. They were their neighbors, for when the children of Israel journeyed, they came to their cities on the third day. Scripture states and that they dwelt among them lest you say that they were their neighbors surely means that they dwelt close to the Land of Israel, on the border, but did not belong to the nations that Israel were commanded: "not to leave alive anything that breaths" (Deuteronomy 20:16).
ובקרבו הם יושבים – פירוש: בקרב ארץ ישראל.
ויהי מקצה שלשת ימים וגו׳. זכר שאחר שלשת ימים אשר כרתו יהושע והנשיאים ברית לגבעונים לשלום ולהחיותם לבד שמעו ישראל שהגבעונים היו קרובים אליהם ובקרבו הם יושבים.
כי קרבים – חסר וא״ו כי לא נמנה במסורת עם המלאים.
השאלות: (טז) כפל קרובים אליו ובקרבו הם יושבים:
ויהי וכו׳ אחרי אשר כרתו. ולא היה אפשר לחזור בהם:
ובקרבו הם ישבים – לא כגרגשי שהיה קרוב תחלה ופנה והלך לו לאפריקי, ר״ל מצד שהם קרובים היה אסור לכרות להם ברית, ומצד שהם יושבים בקרבו היו צריכים לקבל מס ועבדות:
ובקרבו הם יושבים – לא בלבד הם מבני כנען כי גם בקרב הארץ סמוך למחנה ישראל הם יושבים ולא על הגבול.
וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ ולאחר סוף1 שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים אַחֲרֵ֕י אֲשֶׁר-כָּרְת֥וּ לָהֶ֖ם יהושע והנשיאים2 בְּרִ֑ית לשלום ולהחיותם3 אשר ממנה לא יכלו לחזור4, וַֽיִּשְׁמְע֗וּ שמעו ישראל כִּי-קְרֹבִ֥ים הֵם֙ הגבעונים אֵלָ֔יו לעם ישראל וּבְקִרְבּ֖וֹ ובקרב הארץ5 הֵ֥ם יֹשְׁבִֽים, ומצד שהם היו קרובים, היה אסור לכרות להם ברית, ומצד שהם יושבים בקרבו היו צריכים לקבל מס ועבדות6:
1. תרגום יונתן.
2. אברבנאל.
3. אברבנאל.
4. מלבי״ם.
5. רי״ד.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארי״דאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיִּסְע֣וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיָּבֹ֛אוּ אֶל⁠־עָרֵיהֶ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וְעָֽרֵיהֶם֙ גִּבְע֣וֹן וְהַכְּפִירָ֔ה וּבְאֵר֖וֹת וְקִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃
And the Children of Israel journeyed and came to their cities on the third day. Now their cities were Gibeon, and Chephirah, and Beeroth, and Kiriath-Yearim.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּנְטָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲתוֹ לְקִרְוֵיהוֹן בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וְקִרְוֵיהוֹן גִבְעוֹן וּכְפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים.
ויסעו בני ישראל, ר״ל הם מעצמם נסעו לבוא אל עריהם להשמיד להרוג ולאבד בהם, והנה התעוררו לאבד אותם, לפי שידעו כפי הדין שהשבועה או הברית אשר נעשה בטעות אינה כלום, והיה אם כן בדין להרגם כאלו לא היה להם כלל לא שלום ולא ברית ולא שבועה.
וַיִּסְע֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל מעצמם1, וַיָּבֹ֛אוּ אֶל-עָרֵיהֶ֖ם של הגבעונים בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י מכריתת הברית, כדי להשמיד להרוג ולאבד בהם2 מאחר ששמעו שהגבעונים יושבים בקרבם ואינם מוכנים לקבל עול מלכות שמים3; וְעָרֵיהֶם֙ של הגבעונים היו גִּבְע֣וֹן וְהַכְּפִירָ֔ה וּבְאֵר֖וֹת וְקִרְיַ֥ת יְעָרִֽים: (ס)
1. מלבי״ם.
2. והתעוררו לאבד אותם, לפי שידעו שלפי הדין השבועה או הברית אשר נעשו בטעות, אינם כלום, והיה אם כן בדין צריך להרגם כאילו לא היה להם כלל לא שלום ולא ברית ולא שבועה, מלבי״ם.
3. כלי יקר.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יח) וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי⁠־נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָעֵדָ֔ה בַּֽיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כׇל⁠־הָעֵדָ֖ה עַל⁠־הַנְּשִׂיאִֽים׃
And the Children of Israel did not smite them because the princes of the congregation had sworn to them by Hashem, the God of Israel. And the entire congregation murmured against the princes.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְלָא מְחוֹנוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲרֵי קַיְימוּ לְהוֹן רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִתְרַעֲמוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא עַל רַבְרְבַיָא.
(יח-כא) השלישי והוא במצות והוא כי השבועה אשר לפי הדין אינה שבועה כגון זאת לפי שהיתה שבועה בטעות עם שכבר היתה באופן מה לעבור על דברי תורה ראוי שתקויים עם מי שאינו מאנשי אומתינו כדי שלא יהיה שם חלול השם ואולם הכבידו ענין עבודתם כמו שזכרנו לתת להם גמול מה על מרמתם.
וזכר ולא הכום בני ישראל וגו׳, כאומר והסבה שבני ישראל לא הכו את הגבעונים היא, לפי שהנשיאים נשבעו להם והם המליטום ויצילו אותם מחרב העם, ואמר וילונו כל העדה על הנשיאים, ולא היתה התלונה על מה שנשבעו, כי אם על מה שהצילו אותם מידיהם ולא עזבו אותם להרגם, ולכן לא התלוננו על יהושע כי הנשיאים הצילום אז.
וילנו – מלשון תלונה ותערומות.
השאלות: (יח - כב) אחר שהיתה תלונת העדה על שבועת הנשיאים מה השיבו הנשיאים אנחנו נשבענו להם וכו׳ והלא ע״ז היה התלונה? מ״ש זאת נעשה להם והחיה אותם, כפל מבואר? וכן מ״ש שני פעמים ויאמרו הנשיאים, וכן מה שכפלו שלישית יחיו. ומ״ש כאשר דברו להם הנשיאים אין לו טעם ואיך שינו שבועתם ויתנום לחוטבי עצים?
ולא הכום – ר״ל ישראל באו אל עריהם ורצו להרגם, שאחר שלא קבלו עליהם מס ועבדות בפירוש הם מוזהרים עליהם בלאו דלא תחיה כל נשמה, ושבועת הנשיאים אינה חלה על כלל ישראל בשגם שהיתה בטעות והיתה לבטל מצות התורה, ובכ״ז לא הכום מצד כי נשבעו נשיאי העדה בה׳ אלהי ישראל, ולא הניחום הנשיאים מפני שיהיה חילול השם, ולכן וילנו כל העדה על הנשיאים:
וְאולם, בסופו של דבר לֹ֤א הִכּוּם֙ הרגו אותם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, כי נשיאי העדה מנעו זאת מהם1, כִּֽי-נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ לגבעונים נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל להחיותם, ועל אף ששבועת טעות של הנשיאים לא חלה על כלל ישראל, ועוד שהיתה לבטל מצות התורה2, בכל זאת לא הניחום הנשיאים להורגם משום חילול ה׳3, וַיִּלֹּ֥נוּ והתרעמו4 כָל-הָעֵדָ֖ה עַל-הַנְּשִׂיאִֽים על כך5:
1. אברבנאל, מלבי״ם.
2. שאחר שלא קבלו עליהם מס ועבדות, היו מוזהרים עליהם בלאו של ״לא תחיה כל נשמה״ (דברים כ, טז), מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. תרגום יונתן.
5. ולא היתה התלונה על מה שנשבעו, כי אם על מה שהצילו אותם מידיהם ולא עזבו אותם להרגם, ולכן לא התלוננו על יהושע כי הנשיאים הצילום אז, אברבנאל. כלי יקר ביאר את הפסוק שישראל לא היכו בהם משום כבוד לשבועת הנשיאים וכבוד ה׳ שבשמו נשבעו, ותלונתם היתה על עצם שבועת הנשיאים.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיֹּאמְר֤וּ כׇל⁠־הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל⁠־כׇּל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם׃
But all the princes said to the entire congregation, "We have sworn to them by Hashem, the God of Israel; now we may not touch them.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ כָּל רַבְרְבַיָא לְכָל כְּנִשְׁתָּא אֲנַחְנָא קַיֵימְנָא לְהוֹן בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וּכְעַן לָא נִכּוּל לְאַנְזָקָא בְּהוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ולפי שעל זה היתה התלונה אמרו הנשיאים אנחנו נשבענו להם וגו׳ ועתה לא נוכל לנגוע בהם, ר״ל ראוי הוא שאנחנו נמליט את כל הגבעונים מידי בני ישראל, לפי שאנחנו נשיאי העדה ואנחנו כשמה (של כל העדה) עשינו שבועה בה׳ אלהי ישראל להחיותם, ואם כן לא נוכל לנגוע בהם כי נהיה עוברים על השבועה והוא עון פלילי. והנה עשו בזה טענה מפורסמת.
ויאמרו כל הנשיאים – אמרו א״א שתהרג אותם אחר כי אנחנו נשבענו להם, והשבועה היתה בה׳, ויהיה חילול השם בדבר, בשגם כי העם צריכים לשמור מה שהתקשרו נשיאי העדה:
וַיֹּאמְר֤וּ כָל-הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל-כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה, אי אפשר שתהרגו אותם כי1 אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בשם כל העדה להחיותם2, והשבועה היתה3 בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם כי יהיה בזה חילול השם4:
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם. אברבנאל ביאר כי מנעו מהם הנשיאים לפגוע בגבעונים כי סברו ששבועתם בשם כל העדה חייבה את העדה בקיומה, והפרתה היתה עוון פלילי.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כ) זֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל⁠־הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם׃
This we will do to them and let them live, lest wrath be upon us, because of the oath which we swore to them.⁠"
תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
דָא נַעֲבֵּיד לְהוֹן וּנְקַיֵם יַתְהוֹן וְלָא יְהֵי עֲלָנָא רֻגְזָא עַל קְיָמָא דִי קַיָימְנָא לְהוֹן.
והחיה אותם – מקור.
והחיה אותם – שם המקור.
זאת נעשה להם ונחיה אותם – ואחר כתיב: יחיו (יהושע ט׳:כ״א), ואח״כ: ויצל אותם מיד בני ישראל (יהושע ט׳:כ״ו), וכמו זה על רחב בשינוי לשונות, וכבר הערנו ע״ז לעיל (יהושע ב׳:י״ג) והאירנו המאיר לעולם כלו, ודי בזה משל, ובאור יותר ימצא בגביע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

והוא אמרם זאת נעשה להם וגו׳, ר״ל את השלום הזה אנחנו מעצמנו עושים אותה בלי שבועה והזכרת השם היינו מקיימים אותה לכבודנו ולכבוד הנשיאות, כי השלום שיתנו השרים ראוי על כל פנים שיתקיים, וכל שכן בהיות השבועה בה׳ אלהי ישראל, כי באמת יהיה קצף על השבועה אם לא נתקיימה, וזהו שאמרו זאת נעשה להם, כלומר השלום הזה אם היינו מעצמנו ובדבור פשוט עושים אותו להם נחיה אותם לקיים דברי שפתינו, ואם זה כן בדבור פשוט שלנו כל שכן בהיות שם שבועה, וזהו ולא יהיה עלינו קצף על השבועה, וזה מאמר נאמר בתמיה, וכי לא יהיה עלינו קצף מה׳ על השבועה? אין ספק אלא שיקצוף האלהים עלינו. או שיהיה הכוונה שאמרו הנשיאים כנגד העדה אל תתלוננו, כי על כל פנים זאת נעשה לגבעונים שנחיה אותם, ואל תקציפו על מה שנשבענו, כי מה האדם שיבא אחר המלך את אשר כבר עשוהו, ויהיה אם כן הקצף הנזכר בכאן קצף ישראל וכעסם לא קצף האלהים. ואפשר עוד לפרש שהיתה כוונת הנשיאים שהגבעונים לא יצאו מידי ישראל בחיל ולא בכח, כי אם בהיותם עושים עמהם חסד, ולכן אין ראוי שיקציפו על זה, וזהו שאמר זאת נעשה להם, רוצה לומר החסד הזה אנחנו עושים להם ואנחנו נחיה אותם, וכבוד גדול לאדם כשאויבו יבקש ממנו החיים, ולכן לא יהיה קצף על השבועה, רוצה לומר לא תקציפו עליה. והנה הפצירו הנשיאים שתתקיים שבועתם (עם היותה שבועת טעות וכפי הדין היו יכולים לבטלה) מפני קדוש השם, לבל יאמרו האומות אשר ישמעון את השמועה שנשיאי ישראל עברו על שבועתם, ושארית ישראל יעשו עולה וימצא בפיהם לשון תרמית. והנה הנשיאים חשבו שיודה העם בזה ויתיישב לבם, ולכן סיימו בזה דבריהם, וכיון שראו שהעם לא נתרצו בזה הוצרכו לדבר פעם שנית.
זאת – רצה לומר, הדבר הזאת להחיות אותם, בעל כרחנו נעשה להם, שלא יקצוף ה׳ על בטול השבועה.
זאת נעשה להם – בכ״ז אחר שהשבועה היתה רק להחיותם ולא שלא נטיל עליהם מס ועבדות, א״כ נוכל לקיים את השבועה ובכ״ז נעשה כמצות התורה, כי נקיים השבועה, והחיה אותם, שרק ע״ז נשבענו, ובכ״ז לא יהיה עלינו עלינו קצף על השבועה אשר נשבענו להם, ר״ל לא יקצוף ה׳ על זאת, ופירוש דבריהם בפסוק הבא:
זֹ֛את זה הדבר אשר1 נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם בעל כרחנו2 וְהַחֲיֵ֣ה להחיות3 אוֹתָ֑ם, וְכך לֹֽא-יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל ביטול4 -הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם ועל חילול השם5:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם. אברבנאל ביאר (בפירושו השלישי) כי היתה כוונת הנשיאים שהגבעונים לא יצאו מידי ישראל בחיל ולא בכח, כי אם בהיותם עושים עמהם חסד, ולכן אין ראוי שיקציפו על זה, כי החסד הזה שיעשו להם בהחיותם כבוד גדול הוא לאדם כשאויבו יבקש ממנו החיים, והנה הפצירו הנשיאים שתתקיים שבועתם למרות היותה שבועת טעות וכפי הדין היו יכולים לבטלה, וזאת כדי לקדש שם השם, שלא יאמרו האומות אשר שנשיאי ישראל עברו על שבועתם, והנה הנשיאים חשבו שיודה העם בזה ויתיישב לבם, ולכן סיימו בזה דבריהם, וכיון שראו שהעם לא נתרצו בזה, הוצרכו לדבר פעם שנית (בפס׳ כא) לשימם חוטבי עצים ושואבי מים.
תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיֹּאמְר֧וּ אֲלֵיהֶ֛ם הַנְּשִׂיאִ֖ים יִֽחְי֑וּ וַ֠יִּֽהְי֠וּ חֹטְבֵ֨י עֵצִ֤ים וְשֹׁאֲבֵי⁠־מַ֙יִם֙ לְכׇל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבְּר֥וּ לָהֶ֖ם הַנְּשִׂיאִֽים׃
And the princes said concerning them, "Let them live'. So they became hewers of wood and drawers of water for the entire congregation, as the princes had spoken concerning them.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לְהוֹן רַבְרְבַיָא יֵיחוֹן וַהֲווֹ מְלַקְטֵי אָעִין וּמְלָן מַיָא לְכָל כְּנִשְׁתָּא כְּמָא דְמַלִילוּ לְהוֹן רַבְרְבַיָא.
יחיו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה – זה מקרא קצר, כי הנשיאים אמרו יחיו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים, והמקרא אחז דרך קצרה ואמר ויהיו בפתח הויו, לשון עבר, ויהיו כאשר דברו להם הנשיאים וזה מעיד כי כן אמרו להם הנשיאים.
ומה שאמרו הם: לכל העדה, ויהושע אמר להם: לבית אלהי (יהושע ט׳:כ״ג), הא כיצד? כל זמן שהיו העדה במחנה עד שלא נחלקה הארץ היו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה (יהושע ט׳:כ״ז), אבל לאחר שנחלקה הארץ והיו ישראל בעירו ובנחלתו נשארו הם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהים בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון ובית עולמים, כמו שאמר: אל המקום אשר יבחר.
ואמרו רבותינו ז״ל כי כיון שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, גזר עליהם שלא יבאו בקהל, כלומר שלא יתחתנו ישראל בהם, ותלה אסורן בזמן שבית המקדש קיים, שהרי אמר לבית אלהי. משמע כל זמן שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי, וזהו כל זמן שבית המקדש קיים. בא דוד וגזר עליהם לעולם. וכן כתוב בספר עזרא: ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים (עזרא ח׳:כ׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

(כא-כב) וזהו אמרו עוד ויאמרו אליהם הנשיאים יחיו ויהיו חוטבי עצים וגו׳, ר״ל שחזרו הנשיאים לדבר פעם אחרת ואמרו אל יחר בעיניכם כי מצוע יש בדבר, וזה הוא שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה, ובזה יתקיים שבועתנו והם ישארו למס ועבדות גדול יותר מאשר הוטלה עליהם אם שאלו השלום והוא האמת, וכיון שאמרו לכל העדה נתפייסו העם כי חשבו שבזה יהיו להם לעבדים, וגם למה שהיה פשוט אצלם שאם ישאלו שלום היו הם מחויבים לתתו להם בהיותם למס ועבדות. ואמנם מה שאמר הפסוק עוד כאשר דברו אליהם הנשיאים, (ויורה שאין ענין לזה המאמר) הוא דבק אצלי עם הפסוק הנמשך, יאמר כי כאשר דברו אליהם זה הנשיאים וראה יהושע שהעם הודו בה וקבלוהו מיד קרא הוא לגבעונים ואמר אליהם למה רמיתם אותנו וגו׳, ורצה בזה לומר אליהם מה התועלת אשר קבלתם באותה הערמה שעשיתם, והמה השיבו גם בזה בערמה ולא אמרו האמת שעשו זה כדי שיכרתו להם ברית וינצלו מהעבדות.
יחיו ויהיו – מטעים ביה דסבירין בשוא תחת הוי״ו והוא בפתח. מסורת פרשה תרומה ועיין בפירוש רד״ק.
ויהיו חוטבי עצים – בלא מאריך בחי״ת.
כאשר דברו להם – כתוב במקרא גדולה שמצא בס״א ישן מוגה אלהם ובכל ספרים שלפני כתוב להם ולא ראיתי בו מחלוקת.
חוטבי – ענין כריתה וחתוך, וכן: לחטוב עצים (דברים י״ט:ה׳).
ויאמרו אליהם הנשיאים יחיו – רצה לומר, הנה בעבור השבועה לא תגידו לא יחיו, וכאומר אך נתבונן מה נעשה עמהם בגמול הרמאות.
ויהיו כו׳ – רצה לומר הגמול היה שהיו חוטבי כו׳, כאשר גזרו הנשיאים, כי כל העדה שמעו להם.
ויאמרו אליהם הנשיאים – עתה בארו דבריהם איך יקיימו את השבועה, ואת מצות התורה:
יחיו – ובזה נקיים השבועה:
ויהיו חוטבי עצים – ובזה נקיים מצות התורה, כי במה שנשבעו להחיותם לא נכלל רק שלא ימיתום, לא שלא יטילו עליהם מס ועבדות. וגם לא תחשבו שעכ״פ נהיה בזה כעוברי ברית, שהרי כרתנו ברית אהבה עמם ואיך נכבשם לעבדים, עז״א כאשר דברו להם הנשיאים, הלא הנשיאים אמרו להם תחלה אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרת לך ברית (שמש״ש ויאמר איש ישראל, בודאי נשיאיהם היו המדברים), וא״כ בארו להם אז שעם הכנעני היושב בקרבם אין כורתים ברית, והם כזבו ובריתם כוזב, והשבועה לא היתה רק להחיותם. ומ״ש ויהיו חוטבי עצים בלשון עבר, ר״ל שמעצמם נהיו חוטבי עצים, וזה נכלל במ״ש שדברו להם הנשיאים שא״ל אולי בקרבי אתה יושב, מבואר שעל צד זה מחויב לקבל מס ועבדות:
וביארו דבריהם הנשיאים איך יקיימו גם את השבועה וגם את מצות התורה1, ואיך יערימו עליהם כפי שהם הערימו על ישראל2; וַיֹּאמְר֧וּ אֲלֵיהֶ֛ם הַנְּשִׂיאִ֖ים, יִֽחְי֑וּ הגבעונים ובזה נקיים את השבועה להחיותם3, וְיִהְיוּ חוטבי עצים ושואבי מים4 ובזה נקיים את מצוות התורה לשימם למס5; ואכן וַ֠יִּֽהְיוּ נהיו הגבעונים6 חֹטְבֵ֨י עֵצִ֤ים וְשֹֽׁאֲבֵי-מַ֙יִם֙ לְכָל-הָ֣עֵדָ֔ה7 כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבְּר֥וּ וגזרו8 לָהֶ֖ם הַנְּשִׂיאִֽים:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. רד״ק.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם ביאר כי נהיו מעצמם חוטבי עצים ושואבי מים.
7. ויהושע אמר להם (להלן בפס׳ כג) ״וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי״ ולא אמר ״לכל העדה״, הא כיצד?! כל זמן שהיו העדה במחנה לפני חלוקת הארץ, היו הגבעונים חוטבי עצים ושואבי מים לעדה כולה, אולם לאחר שנחלקה הארץ, והיו ישראל כל איש בעירו ובנחלתו נשארו הגבעונים חוטבי עצים ושואבי מים לבית האלהים, בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון ובית עולמים, ואמרו רז״ל כי כיון שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים גזר עליהם שלא יבאו בקהל, כלומר שלא יתחתנו ישראל בהם, ותלה איסורן בזמן שבית המקדש קיים, שהרי אמר ״לבית אלהי״ משמע כל זמן שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי, דהיינו כל זמן שבית המקדש קיים, בא דוד וגזר עליהם לעולם, וכן כתוב (עזרא ח, כ) ״וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם״, רד״ק. וכיון שאמרו לכל העדה נתפייסו העם כי חשבו שבזה יהיו להם לעבדים, אברבנאל.
8. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לָ֩מָּה֩ רִמִּיתֶ֨ם אֹתָ֜נוּ לֵאמֹ֗ר רְחוֹקִ֨ים אֲנַ֤חְנוּ מִכֶּם֙ מְאֹ֔ד וְאַתֶּ֖ם בְּקִרְבֵּ֥נוּ יֹשְׁבִֽים׃
And Joshua called for them, and he spoke to them, saying, "Why have you beguiled us, saying, 'We are very far from you', when you dwell among us?
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּקְרָא לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ וּמַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימָר לְמָא שְׁקַרְתּוּן בָּנָא לְמֵימָר רְחִיקִין אֲנַחְנָא מִנְכוֹן לַחֲדָא וְאַתּוּן בֵּינָנָא יָתְבִין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

למה רמיתם – דגש ומלעיל שאין המרמה עושה מלרע.
אנחנו – החי״ת בשוא לבדו.
ויקרא להם יהושע – כי רצה להודיעם שהם הפרו ברית תיכף בתחלתו במה שכחשו להם, באשר הודיעו אותם שאינם כורתים ברית עם הקרובים, וז״ש למה רמיתם
ולאחר שראה יהושע כי התרצה העם1, וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ לגבעונים, להודיעם שהם אלה אשר הפרו ברית עם ישראל, שכן יִדְּעוּ אותם ישראל שאינם כורתים ברית עם הקרובים ושיקרו להם הגבעונים בעניין זה2; וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יהושע לֵאמֹ֑ר וכך אמר להם3, לָמָּה֩ רִמִּיתֶ֨ם אֹתָ֜נוּ לֵאמֹ֗ר ואמרתם לנו רְחוֹקִ֨ים אֲנַ֤חְנוּ מִכֶּם֙ מְאֹ֔ד?! וְהרי אַתֶּ֖ם בְּקִרְבֵּ֥נוּ יֹשְׁבִֽים! מה התועלת שיצאה לכם מזה?!⁠4, אילולא רימיתם אותנו ובאתם אלינו בשלום היינו משלימים עמכם בשיעבוד קל5:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. כלי יקר ביאר כי יתכן ואמר להם זאת ע״י שליח שבהיותם רמאים לא היה ראוי כי הם יראו את פני יהושע, מנהיגם של ישראל.
4. אברבנאל.
5. כלי יקר.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כג) וְעַתָּ֖ה אֲרוּרִ֣ים אַתֶּ֑ם וְלֹא⁠־יִכָּרֵ֨ת מִכֶּ֜ם עֶ֗בֶד וְחֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִםא לְבֵ֥ית אֱלֹהָֽי׃
Now therefore you are cursed, and there shall never fail to be of you bondmen, both hewers of wood and drawers of water for the house of my God.⁠"
א. וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם =א,ל (מרכא וטפחא) וכן אצל ברויאר ומג״ה, וברור בכתר שאין מקף.
• מ״מ=וְשֹֽׁאֲבֵי⁠־מַ֖יִם (!) וכן ב-BHS.
• סימנים=וְשֹׁ֥אֲבֵי⁠־מַ֖יִם (!)
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן לִיטִין אַתּוּן וְלָא יִפְסְקוּן מִנְכוֹן עַבְדִין וּמְלַקְטֵי אָעִין וּמָלָן מַיָא לְבֵית מַקְדְשָׁא דֶאֱלָהֵי.
ועתה ארורים אתם – א״ר אלעזר אררן כנחש שנאמר ועתה ארורים אתם וכתיב ועתה ארור אתה (בראשית ד׳:י״א), וכתיב ויאמר איש ישראל אל החוי (יהושע ט׳:ז׳) וכי חוים היו והלא גבעונים היו אלא שעשו מעשה חוי. אמר יודע אני שא״ל הקב״ה ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז) אלא הריני הולך ומרמה בהם והם הולכים ועושים ואני יורש הארץ לעצמי. כך אמרו אלו יודעים אנו שאמר הקב״ה החרם תחרימם וכתיב לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (שמות כ״ג:ל״ב) הרינו הולכים והם כורתים עמנו ברית מה נפשך הורגים אותנו עברו על השבועה קיימו אותנו עברו על הגזרה בין כך ובין כך נענשין ואין יורשין הארץ.
(כג-כז) ולא יכרת מכם עבד וחוטבי עצים {ושאבי מים} לבית אלהי – אמר להם: אתם רמיתם אותי לומר לא משום יראה באנו אלא לשם י״י אלהיך לעבוד את אלהיך, ועתה כדבריכם כן הוא: לא יכרת מכם עבד וחוטבי עצים לבית אלהי. אתם אומרים: עבדיכם אנחנו, לפיכך: ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושאבי מים לעדה – כלו׳ ביום ההוא שלא נבחרה עדיין מקום למזבח נתנם להיות חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. ולאחר שיהא מקום נבחר למזבח ולארון נתנם להיות חוטבי עצים ושואבי מים למזבח עד היום הזה – כלו׳ לעולם, ולכך כת׳ ולמזבח י״י עד היום הזה אל המקום אשר יבחר. אבל מה שנתנם לעדה לחוטבי עצים ושואבי מים לא היה כי אם ביום ההוא לימים מועטין, כל הימים שכיבשו ושחילקו הם נתונים לעדה להפיס דעתו של עדה, עד שבאו ישראל לשילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם (יהושע י״ח:א׳), שמאותו היום ואילך נתונים למזבח לעולם, דכת׳: ולמזבח י״י עד היום הזה אל המקום אשר יבחר. תדע שכן הוא שלמזבח הם נתונים לדורות, שכן הוא אומר: לא יכרת מכם (איש) עבד וחוטבי עצים ושואבי מים {לבית אלהי} (לעדה). אלא ויתנם יהושע ביום ההוא – לזמן מועט.
(23-27) AND THERE SHALL NEVER FAIL TO BE OF YOU BONDMEN, BOTH HEWERS OF WOOD AND DRAWERS OF WATER FOR THE HOUSE OF MY GOD. Joshua said to them, "you deceived me by saying, we did not come to you out of fear, but we came to you because of the name of the Lord your God, [we came] to serve your God. Now, things shall be as you spoke. there shall never fail to be of you bondmen and hewers of wood for the house of my God.⁠"
You said "We are your servants;⁠" (v.11) therefore, Joshua made them that day hewers of wood and drawers of water for the congregation [and for the altar of the Lord, unto this day, in the place which He should choose] (v. 27). The meaning of the verse is, On that day when the place for the altar had not yet been chosen Joshua gave them to be hewers of wood and drawers of water for the congregation. [In addition,] Joshua gave them to be hewers and drawers of water for the altar "until this day,⁠" that is, forever, when a place will be chosen for the altar and the ark This is the reason that Scripture reads for the altar of the Lord, unto this day, in the place which He should choose (v. 27).
However, his giving them to the congregation on that day to be hewers of wood and drawers of water was only for a small number of days. They were assigned these duties to pacify the minds of the congregation1 until they came to Shiloh, and set up the tent of meeting there, and the land was subdued before them (18:1). From that day on they were forever given over to the altar, for Scripture states, [And Joshua made them that day hewers of wood and drawers of water … for the altar] unto this day, in the place which He should choose (v. 27). Proof that they were given over to the altar for generations is found in the verse reading and there shall never fail to be of you bondmen, both hewers of wood and drawers of water for the house of my God (v. 23). And Joshua made them that day [hewers of wood and drawers of water for the congregation] means Joshua made them hewers of wood and drawers of water for the congregation] for a short time.⁠2
1. Who demanded that the Gibeonites be punished. See v. 18.
2. Up until the erection of the Tabernacle at Shiloh.
עבד וחטבי עצים – בלא מאריך בחי״ת.
ועתה – רצה לומר, עתה בעת המלחמה תהיו ארורים להיות עבדים לכל העדה, אבל לבית ה׳ תהיו לעולם עבדים ולא יכרת הדבר.
ועתה ארורים אתם – ואין ארור כורת ברית עם ברוך והשבועה היה רק להחיותם, אבל אני מתנה תנאי שתקבל מס ועבדות:
ולא יכרת מכם עבד – הוא העבדות:
וחטבי עצים וכו׳ לבית אלהי. הוא המס. והנה הנשיאים אמרו שיהיו חוטבי עצים לעדה לכלול בזה עבדות ומס, אבל יהושע שהתנה עבדות ביחוד לכן לא הצריכם שיהיו חוטבי עצים לכל העדה רק לבית אלהים לבד, וזה יהיה המס:
ארורים אתם – שרש ברך אולי נגזר מן בֶרֶך והוראותיו שתים, כַבֵד אדם חשוב בכרוע נגדו ובקש שלומו ע״ד לא אשלחך כי אם ברכתני (פרשת וישלח) ויברך יעקב את פרעה (פרשת ויגש), והתפלל לה׳ שיתן לאיש שלום והצלחה; ובאמרנו ״ברוך אתה ה׳⁠ ⁠⁠״ כוונתנו לתת תודה וכבוד לו על טובותיו עמנו, ובאמרנו לאיש חבתנו ״ברוך אתה לה׳⁠ ⁠⁠״ כוונתנו להתפלל עליו שישכיל ויצליח; ובהפך הברכה נשתמש מן המובחר בשרש קלל (מגזרת קל, היות קל ונבזה בעינינו) בענין המתנגד להוראה הראשונה של שרש ברך, ובשרש ארר או קבב ונקב (הקשה לפי דברי רש״י, פרשת בלק, מארר לפי שהוא נוקב ומפרש) לענין המתנגד להוראה השנית; ואמת הוא שימצאו בכתבי הקדש כמה וכמה פסוקים המתנגדים לפירושי זה, אך דבר ידוע שמשפט ספרי הקודש לכפול הענין במלות שונות, ומן ההכרח הוא שאם שתי המלות נפרדות בענינן בצד מה, האחת שמשה שלא במקומה; אבל מצאנו אשר אררה ה׳ (פרשת בראשית) ולא אשר קִלְלָה; ובמקום ארור אתה בעיר לא נוכל לומר מקולל אתה בעיר, ולא במקום אררי יום (איוב ג׳) מקללי יום, ולא במקום איש כי יקלל אלהיו (סוף פרשת אמר) כי יאר, ושמעי קלל את דוד ולא אררו; אף כאן ארורים אתם ר״ל דעו כי רע ומר גורלכם כי לא יכרת מכם עבד, לא יחסרו מכם לבית ה׳ חוטבי עצים ושואבי מים וכל עוד שיתקיים זרעכם על הארץ תהיו לעבדים, ומליצה זו (בשימוש למ״ד במקום מ״ם והענין אחד) מצאנוה הרבה פעמים ביוצאי ירך דוד המעותדים למלוכה; ומן המאורע הזה וגם מן החקים שבאו ריש פרשת מטות על עסקי נדרים ושבועות נראה שהיו בני ישראל פרוצים בהם והיו צריכים לגדר, באופן שהנשיאים ראו לקיים שבועתם אף על פי שלא נתחייבו בה כי היתה על תנאי שרחוקים הם ובהתבטל התנאי בטלה השבועה.
וְעַתָּ֖ה, אֲרוּרִ֣ים אַתֶּ֑ם1, ואין ארור כורת ברית עם ברוך, לכן אני מתנה תנאי לשבועתנו להחיותכם והוא שתקבלו מס ועבדות2, ובעת המלחמה תהיו עבדים לכל העדה3, וְלֹֽא-יִכָּרֵ֨ת יִפָּסֵק4 מִכֶּ֜ם עֶ֗בֶד לישראל מהם חשבתם להינצל5, וְחֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹֽׁאֲבֵי-מַ֖יִם תהיו להם; וכיון שרמיתם לומר שבאתם אלינו לא מתוך יראה אלא לשם ה׳, כדבריכם יהיה6 ולאחר המלחמה, תהיו עבדים7 לְבֵ֥ית אֱלֹהָֽי, וכל זמן שבית המקדש יהיה קיים תהיו חוטבי עצים ושואבי מים למקדש8:
1. ובמדרש, א״ר אלעזר אררן כנחש שנאמר (בראשית ד, יא) ״וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה״, ילקוט שמעוני.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן.
5. כלי יקר.
6. ר״י קרא.
7. מצודת דוד.
8. כלי יקר, וראה ביאור בפס׳ כא.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיַּעֲנ֨וּ אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת⁠־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶת⁠־כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה אֶת⁠־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
And they answered Joshua, and said, "Because it was certainly told to your servants how Hashem your God commanded His servant Moses to give you all the land and to destroy all the inhabitants of the land from before you; therefore we were very afraid for our lives because of you and have done this thing.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתִיבוּ יַת יְהוֹשֻׁעַ וַאֲמַרוּ אֲרֵי חַוָאָה אִתְחַוָא לְעַבְדָךְ יַת דְפַקֵד יְיָ אֱלָהָךְ יַת מֹשֶׁה עַבְדֵיהּ לְמִתַּן לְכוֹן יַת כָּל אַרְעָא וּלְשֵׁיצָאָה יַת כָּל יָתְבֵי אַרְעָא מִן קֳדָמֵיכוֹן וּדְחִילְנָא לַחֲדָא לְנַפְשָׁתָנָא מִן קֳדָמֵיכוֹן וַעֲבַדְנָא יַת פִּתְגָמָא הָדֵין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]

ונעשה את הדבר הזה – בצרי שלא כמנהג, וכבר כתבנו הדומים להם בספר מכלל.
אבל אמרו שעשו אותו כדי להחיות את נפשם, כי חששו שהיה המצוה שימיתום אף על פי שיתנו להם שלום אם לא יכרתו להם ברית, וכדי שיכרתו ברית עמם אמרו שבאו מארץ רחוקה.
הגד הגד – שתי הגימלי״ן דגושות.
ונעשה – בצירי שלא כמנהג.
ויענו את יהושע – שלא עשו כלל הערמה הזאת כדי להפטר מחיוב מס ועבדות, רק להציל את נפשותם, כמ״ש ונירא וכו׳ ונעשה את הדבר הזה, כי חשבו שהיה הציווי להשמיד את כל יושבי הארץ ושלא לקבלם בשום אופן:
וַיַּעֲנ֨וּ אֶת-יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ, כדי להציל את נפשנו עשינו זאת1, ולא כדי להפטר מחיוב מס ועבדות2, כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת-מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת-כָּל-הָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם, וסברנו כי הציווי היה להשמיד את יושבי הארץ ולא לקבלם בשום תנאי3, וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה ולכן עשינו אֶת-הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה לכרות עמכם ברית בערמה4:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם. כלי יקר ביאר כי שקר אמרו אף עכשיו, כי ידעו שאם יבואו בשלום יקבלו אותם ישראל להיות להם למס.
4. אברבנאל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כה) וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂה׃
And now, behold, we are in your hand; as it seems good and right to you to do to us, do.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן הָא אֲנַחְנָא מְסִירִין בִּידָךְ כְּמָא דְתַקִין וּכְמָא דְכָשַׁר בְּעֵינָךְ לְמֶעְבַּד לָנָא עַבָד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]

ועתה הננו בידך – קל ובשו״א הנו״ן הראשונה.
וכללו דבריהם באמרם הננו בידך כטוב וכישר לפניך עשה, ר״ל שמה שיגזור בזה יתחבר בו הטוב שהוא החסד לפנים משורת הדין והישר שהוא הדין, וזכר שיהושע עשה עמהם טוב ודין.
הננו בידך – קל ובשוא הנו״ן הראשונה ובמסורת ד׳ וסימן הננו בידך. הננו עצמך (שמואל ב ריש סימן ה׳) הננו אתנו לך (ירמיהו ג׳) הננו לפניך באשמתינו (עזרא סוף סימן ט׳).
ועתה וכו׳. הננו מוכנים לעשות כאשר ישר בעיניך:
וְעַתָּ֖ה היות והיינו רמאים, יודעים אנחנו כי השבועה שנשבעו לנו הנשיאים לא תציל אותנו1 ולכן, הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ ומוכנים לעשות כאשר ישר בעיניך2, ושמא בגזירתך יתחבר הטוב עם הדין ותעשה עמנו3 כַּטּ֨וֹב לפנים משורת הדין4 וְכַיָּשָׁ֧ר לפי הדין5, ומה שטוב בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂה, ואכן כך עשה יהושע וחיבר את החסד ואת הדין, ועשה עימם את הטוב והישר6:
1. כלי יקר.
2. מלבי״ם.
3. אברבנאל.
4. אברבנאל.
5. אברבנאל.
6. כלי יקר.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם׃
And so did he to them, and delivered them out of the hand of the Children of Israel, and they did not slay them.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד לְהוֹן כֵן וְשֵׁזִיב יַתְהוֹן מִיַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא קַטְלוּנוּן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]

וזהו ויעש יהושע כן, כי לפי הדין היו בני מות להיות הברית והשבועה והשלום בטעות, ואם כן עשה עמהם חסד והטבה במה שהחיה אותם, ועשה דין במה שנתנם לעבדות. ולפי שהיה מאמר הנשיאים שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה, אמר יהושע ראשונה שלא יהיו בעצם כי אם לבית האל ית׳ בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובאחרונה אמר לבית ה׳ ולעדה, ר״ל לעדה בהיותם במלחמה וכיבוש הארץ, אבל אחר חלוקת הארץ לא יעבדו כי אם בבית ה׳ הנה במה שפירשתי הותרו השאלות חמישית וששית:
ויעש להם כן – כמו שאמר הוא להיות עבדים לכל העדה בעת המלחמה, ולבית ה׳ לעולם.
ולא הרגום – כאשר חשבו בתחלה.
השאלות: (כו) מ״ש שהציל אותם מיד בני ישראל והלא אמר (פי״ח) שישראל לא הכום בעבור שבועת הנשיאים? ומ״ש (פכ״ד) שנתנם חוטבי עצים לעדה ולמזבח, סותר מ״ש (פכ״ג) שנתנם רק לחוטבי עצים למזבח לבד?
ויצל אותם מיד כו׳. כי אם לא היו מקבלים עליהם מס ועבדות היו העם הורגים אותם, כי חשבו ששבועת הנשיאים לא חלה עליהם בזה הענין (כנ״ל יז יח):
וַיַּ֥עַשׂ ועשה לָהֶ֖ם יהושע כֵּ֑ן כמו שאמר, להיות עבדים לכל העדה בעת המלחמה וכיבוש הארץ, ולבית ה׳ לעולם1, ובכך עשה עמם את הטוב לפנים משורת הדין2 וַיַּצֵּ֥ל והציל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם כאשר חשבו בתחילה3 בחושבם ששבועת הנשיאים לא חייבה אותם4, וגם עשה עמם הישר לפי הדין ששיעבדם5:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. אברבנאל, כלי יקר.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. אברבנאל, כלי יקר.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַד⁠־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל⁠־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר׃
And Joshua made them that day hewers of wood and drawers of water for the congregation and for the altar of Hashem, to this day, in the place which He should choose.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּמַנִינוּן יְהוֹשֻׁעַ בְּיוֹמָא הַהוּא לָקְטֵי אָעִין וּמָלָן מַיָא לִכְנִשְׁתָּא וּלְמַדְבְּחָא דַייָ עַד יוֹמָא הָדֵין לְאַתְרָא דִי יִתְרְעֵי.
ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח י״י – משה גזר עליהם לההוא דרא דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך (דברים כ״ט:י׳). אתא יהושע גזר עליהם בזמן שבהמ״ק קיים דכתיב ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים אתא דוד גזר עליהם בזמן שאין ב״ה קיים דכתיב ויקרא המלך לגבעונים והגבעונים לא מבני ישראל המה (שמואל ב כ״א:ב׳) (כתוב ברמז תתרס״א).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]

חטבי – אין טעם בחי״ת רק בבי״ת.
ושאבי מים – הטעם בשי״ן כחבריו דלעיל ולא בבי״ת.
לעדה ולמזבח וכו׳ עד היום הזה – רצה לומר, לעדה בעת המלחמה, ולמזבח ה׳ עד היום הזה.
אל המקום – במקום שיעמוד המזבח שמה יעבדו, אם בשילה, אם בירושלים.
ויתנם – ויען עתה לא היה בית ה׳ במקומו נתנם ביום ההוא טרם יתכונן המקדש יהיו חוטבי עצים להעדה העוסקים במלחמה בשבע שכבשו ושחלקו, ואח״כ יהיו חוטבי עצים למזבח ה׳ (וזה נמשך עד היום הזה שנכתב בו הספר):
אל המקום אשר יבחר – בעת יבחר מקום לשבתו:
וַיִּתְּנֵ֨ם ונתן אותם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה בעת המלחמה1 וישוב הארץ2, וּלחוטבי עצים ושואבי מים, לְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַד-הַיּ֣וֹם בו נכתב הספר3 הַזֶּ֔ה, אֶל-הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר ה׳, אם בשילה אם בירושלים שמה יעבדו4: (פ)
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מלבי״ם. וראה ביאור בשמואל א׳ פרק ה׳ פסוק ה׳.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144