אל הרי ישראל – אל יושבי ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות.
ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל – אחר שדבר פורענות על הר שעיר (יחזקאל ל״ה:ב׳) דבר נחמה על הרי ישראל.
ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל וגומר עד בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם. לפי שבחורבן אדום תהיה נחמה רבה לישראל לכן סמך לחרבן אדום צווי השם לנביא שינבא על הרי ישראל לנחמם ולדבר על לבם.
ד. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״וכמות״.
ובמות עולם – קדמוניות.
למורשה היתה לנו – כי אחינו הוא.
כה אמר, האח – כתרגומו חדוא.
ובמות עולם – קרא הרי ישראל במות עולם לפי שא״י גבוה מכל הארצות ואמר היתה על הארץ הכוללת הבמות.
והוא אומרו יען אמר עליכם האויב האח שהוא אדום ששמח במפלתכם והוא האויב הצר הצורר אתכם ואמר שבמות עולם והיא ארץ ישראל הגבוה מכל הארצות למורשה תהיה להם שירשוה לנצח נצחים ושמחו ונעלצו עליו.
ובמות עולם – גבהות עולם היא א״י הגבוה מכל הארצות היא היתה לנו למורשה.
כה אמר ה׳ – במאמר הזה בא ששה פעמים הלשון כה אמר ה׳, ולא נמצא מה אמר ה׳, עד הפעם הששית? ולא נמצא דוגמתו במקרא, והוא פליאה נשגבה מאד באין איש מן המפרשים שם על לב, ואחרי העיון ראיתי שבכאן לא השלים הדבור, רק מציין בחמשה פעמים הראשונים שאמר כה אמר ה׳, ר״ל שכבר אמר ע״ז נבואה מיוחדת, וציין חמשה נבואות שנבא על חמשה אומות למעלה, וציין פה החטא של כל אומה מה שחטאו נגד ישראל, ואמר כה אמר ה׳, ר״ל מטעם זה אמר ה׳ פורעניות עליהם שכבר נזכר בספר, ובפעם הששית מוסיף נבואה על יתר אומות שלא נבא עליהם עדיין למעלה, כמ״ש בפירושי.
במות עולם – כמו והרכבתיך על במתי ארץ.
כה אמר ה׳ אלהים – הנה יחזקאל נבא למעלה על האומות השכנות לא״י והודיע חורבנם באשר שמחו על מפלת ירושלים, והיה הנבואה על צור ובני עמון ומואב ואדום ופלשתים ועל צידון ולכל אחד הודיע עונש אחר כי לא הושוו בחטאם נגד ירושלים, והנה בצור אמר יען אשר אמרה צור על ירושלים האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה, ששמחו על שהמסחר והעושר שהיה בירושלים יוסב אליהם, וז״ש יען אמר האויב עליכם האח ובמות ועלם למורשה היתה לנו ר״ל שנירש במות עולם והמסחר הגבוה שכל העולם עולים שמה לסחורה, ולכן כה אמר ה׳ עליהם עונש (למעלה כ״ו) וז״ש כה אמר ה׳ ר״ל שכבר אמר העונש בנבואה מיוחדת וכן כולם.
ובמות עולם – ע״ד ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם (פרשת וזאת הברכה), וכשם שחשבו לאצילות, דעת איש יחוסו מזמן קדמון, כן יחסו דרך השאלה גדולה להרים שנוצרו מקדם לגבעות שהן יצורי זמן מאוחר, ועד״ז ג״כ מליצת ולמכסה עתיק (ישעיהו י״ג:כ״ח) שהוראתו בלשון ארמי ישן antico ומשמש להוראת כבוד וגדולה.
therefore prophesy, and say, 'Thus says Adonai Elohim. 'Because, even because they have made you desolate, and swallowed you up on every side, that you might be a possession to the residue of the nations, and you are taken up in the lips of talkers, and the evil report of the people;
שמות ושאוף אתכם מסביב – שכיניכם היו משתוממים ותומהים לשתוק ולראות בסוף חורבנכם, ושואפים ותאיבים ומצפים להיותכם מורשה לשארית הגוים.
ותעלו על שפת לשון – ועתה בחורבנכם הכל מדברים ומדובבים בכם לאמר: האח הרי שממו.
ודבת עם – פרלימינט בלעז.
those around you were appalled and longed [Your neighbors] were appalled and astounded [at the opportunity] to laugh and see the end of your destruction, and were longing, pining, and looking forward to your becoming an inheritance for the remnant of the nations.
and you were brought up on the lips of every language And now in your destruction, all talk and gossip (other editions: and hawk) about you, saying, "Aha! they have become desolate."
and the gossip of every people [Heb. וְדִבַּת,] parlemant in Old French, gossip, slander.
יען וביעןא שמות ושאוף אתכם מסביב וגו׳ – אדום האויב אמר עליכם כן. ויען דבר זה היה יושב ומחכה ומצפה מתי יבאב היום שיחריבו אתכםג האומות שסביבותיכם, והוא פושט ידו עמהם עליכם שאז תהיו למורשה לשאריתדהגוים שסביבותיכם, וגם הוא יורש אתכם.
ותעלו – תדיר על שפת לשון האומות שהיו אומרין תדיר: מתי יבואו האומות שיחריבו אתכם ויהיה לנו ארצכם למורשה.
ודיבת עם – כך היו מדברין כל שעה. שאין דיבה אלא לשון דיבור, כמו דובב שפתי ישינים (שיר השירים ז׳:י׳), וכן את דיבתם רעה (בראשית ל״ז:ב׳), פלואולה מלא בלעז.
יען – שמות – יען השימותנו,ה כמו: אשתומם כשעא חדא, וכן: כיולדה אפעה אשום ואשאף (ישעיהו מ״ב:י״ד). כלומר החשיתיו והמתנתיו,ו אבל יותר איני יכול להמתין.
שאוף – לשון עייון עין, כמו: כעבדז ישאף צל. וכל מקום שתמצא אשום תמצא אשאף, כמו אשום ואשאף יחד (ישעיהו מ״ב:י״ד).
יען שמות וביען שאוף – יען שמות ושאוף, שישבתי והמתנתי וציפיתי.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ביען״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ובא״.
שמות ושאוף – כמו אשום ואשאוף יחד (ישעיהו מ״ב:י״ד), כלומר הרבה יש להתאנח ולישום ולשאוף עליכם מסביב.
להיותכם מורשה – אם היה לכם להיות למורשה לשארית הגוים.
ותעלו – שאתם נעלים
על שפת לשון ודבת עם – שכל אחד אומר אני אירשם.
לכן, יען ביען – הכפל לחזק הענין וכן יען וביען במשפטי מאסו (ויקרא כ״ו:מ״ג).
שמות ושאוף אתכם מסביב – שמות מקור בשקל השכח חנות אל (תהלים ע״ז:י׳), ואמר חלותי היא (תהלים ע״ז:י״א). ושאוף ענין בליעה כמו שאפה רוח (ירמיהו ב׳:כ״ד), שאפני אנוש (תהלים נ״ו:ב׳), ושמות מקור יוצא, וכן אשם ואשאף (ישעיהו מ״ב:י״ד), פועל יוצא. ופירושו הגוים אשר סביבותיכם היתה מחשבתם ועסקם לשמוח אתכם ולבלוע אתכם.
ותעלו – העי״ן בשוא ופתח שלא כמנהג כי משפטו על המנהג העי״ן בקמץ כמו ויעלו מעל משכן קרח (במדבר ט״ז:כ״ז).
על שפת לשון ודבת עם – כי כל אומה יש לה לשון מיוחד כמו שאמר ללשונותם בגוייהם והיו מדברים רעות על ישראל זהו שהיו ישראל מעלים על שפם והיו דבת עם ועם.
ויונתן תירגם ותעלו – ואיתאמרתון.
לכן אתה הנביא הנבא ואמרת שלא לבד אדום שהחזיקו בא״י אבל גם הישמעאלים שהחזיקו בה אחר כך ועמים אחרים כל דאלים גבר בה ומשל עליה כאילו כל אחת שמות ושאוף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים כלומר שהיתה ארץ ישראל דבר חמוד לכל הגוים לשאוף ולבלוע אותה להיות להם למורשה ותעלו אתם הרי ישראל על שפת לשון ודבת עם כלומר שכל לשונות הגוים היו מדברים על ישראל ועל ארצם.
להיותכם – אין ביו״ד מאריך.
ותעלו – בס״א כ״י העי״ן בקמץ כמנהג ובשאר ספרים בחטף פתח שלא כמנהג וכן כתב רד״ק ועיין מ״ש בד״ה ב׳ י״ג אצל אל תלחמו.
שמות – מלשון שממון.
ושאף – ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח (ירמיהו ב׳:כ״ד).
ודבת – ענין אמירה וע״פ רוב יאמר על האמירה הרעה וכן כי שמעתי דבת רבים (ירמיהו כ׳:י׳).
יען וביען – הכפל לחזר ולומר בעבור זה לבד ראויים הם הגוים לשאת כלימה וכאשר יאמר בסוף הענין.
שמות ושאוף אתכם מסביב – ר״ל האומות מסביב השמו אתכם ובלעו אתכם למען תהיו למורשה לשארית הגוים הנשארי׳ סביבותיכם.
ותעלו – הייתם עולים על שפת ולשון ר״ל כולם היו מספרים ומדברים בכם.
ודבת עם – כל עם מהעמים דברו בכם דברי גנות.
שמות – מקור, והוא פעל יוצא.
ושאף – הושאל ממשיכת הרוח אל תוכו אל כל התאב לבלוע איזה דבר.
על שפת לשון ודבת עם – כמו את כל הגוים והלשונות, ר״ל שידברו בם גנות כל הלשונות והעמים, כי האיבה בין העמים תהיה מצד חילוק הלשונות ומצד חילוק הנמוסים וההנהגות, וכל לשון וכל עם ידבר בם לרעה.
לכן הנבא כה אמר ה׳ – זאת שנית היו בני עמון שהם לקחו מנחלת בני ישראל והתיישבו שם, כמ״ש מדוע ירש מלכם את גד (ירמיהו מ״ט) וכן אמר (עמוס א׳) על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם, וז״ש יען וביען שמות ושאף אתכם – שעשו אתכם שמה, ע״י ששאפו אתכם לקחת את גבולכם כדי להיותכם מורשה (וע״כ שלח את ישמעאל להרוג את גדליה בן אחיקם כדי שתשאר א״י שממה להיות להם מורשה), וחץ מזה ותעלו על שפת לשון ודבת עם – כמ״ש שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון (צפניה ב׳) שגדפו את אמונתם וקדושתם, ולכן נבא עליהם (למעלה סי׳ כ״ה) ז״ש כה אמר ה׳.
יען ביען – מצאנו מליצה זו גם בסוף קללות של פרשת בחקתי; ומקור מלת יען הוא פֹּעַל ענה, כאדם העונה לקול קוראו כן המסובב יענה אל סבתו (וכן במלת למען), אבל מצאנו פעל ענה גם להוראת פוצה פה ראשון (ויען איוב, שם ג׳:ב׳) והוראתו פנות אל רעהו לדבר עמו, א״כ יען ביען ר״ל פונה לדבר אל איש בפנות זה לדבר עמו, או דרך השאלה דין מדה כנגד מדה.
ותעלו וגו׳ – כל סביבותיכם מדברים עליכם לאמר מתי יבוא יום ונירשם.
שפת לשון – שפת להוראתו האמתית, שפתים שבהם האדם ידבר; ולשון להוראה מושאלת, גוי ואומה.
דבת עם – יש בשם דבה אותיות דב שבשרש דבר, רק בזה הוספה הרי״ש אות נשמעת ובדִבָּה אות נחה, א״כ דבר יורה אמור דברים של טעם, ודבה דברים רקים, וגם שרשו דבב מזכיר בהברתו דבור העִלֵג; ואין בשם דבה הוראת לשון הרע אם אין אצלו תאר רעה, והראיה מוציא דבה הוא כסיל (משלי י׳:י״ח) ולא בן בליעל, ובמרגלים (פרשת שלח) כתב ויוציאו ואח״כ מספר מה היא הדבה שהוציאו וממנה נראה כי לשון הרע דברו.
therefore, you mountains of Israel, hear the word of Adonai Elohim, 'Thus says Adonai Elohim to the mountains and to the hills, to the watercourses and to the valleys, to the desolate wastes and to the cities that are forsaken, which have become a prey and derision to the residue of the nations that are round about;
לבזא – תירגם יונתן:ב לחוך, לשון שמחה, לפי שאמר למעלה: יען אמורג האויב האח עליכם, ותגדילו עלי בפיכם (יחזקאל ל״ה:י״ג), בשחיקה ובלעג העתרתם עלי דבריכם.
א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״לכן״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״יונתן״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן בביאור על פסוק ב׳. בנוסח שלנו: ״אמר״.
הנעזבות – מיושביהן שגלו.
לכן – כמו שאמר למעלה בפורענות בפרט כה אמר י״י להרים ולגבעות כן אמר הנה בנחמה בפרט כה אמר י״י להרים ולגבעות.
ולחרבות השוממות – בצרי המ״ם במקצת ספרים ובמקצתם בשוא.
לכן אמר ה׳ להרי ישראל
ולחרבות השממות – בספרים כ״י מדוייקים כתוב ולחרבות בוא״ו בראשית המלה וכן הוא בדפוסים קדמונים ובמאיר נתיב וכן נראה מהתרגום.
השממות – ברוב ספרים כ״י המ״ם בצירי ושל דפוס בשוא וגם רד״ק כתב בצירי המ״ם במקצת ספרים ובמקצתם בשוא.
לאפיקים – מקומות שהמים נגרים שם בחתק.
ולגאיות – מלשון גיא ועמק.
לבז – מלשון בזיון.
לכן וכו׳ – לפי שארכו הדברים לזה אמר שוב לכן וכן דרך המקרא בכל מקום.
הנעזבות – מיושביהן.
ולחרבות השממות ולערים הנעזבות – ר״ל לערים שנחרבו ונשארו שממה כי יש חורבה שאינה שוממה אם משתדלים לבנותה עמ״ש ישעיה (מ״ט י״ט), ויש ערים שלא נחרבו רק שיושביהם עזבו אותם והלכו להן.
לבז, וללעג – הבז הוא מפני שהדבר נקלה בעיניו, והלעג הוא מפני פחיתת מעשיו (ישעיהו ל״ז כ״ב).
לכן הרי ישראל כה אמר ה׳ – מואב לא לקחו מגבול ישראל ולא עשו בם נקמה רק היו בינהם ללעג ובוז, וז״ש אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים ולכן נבא עליהם פורענות (למעלה סי׳ כ״ה) וז״ש כה אמר ה׳.
therefore thus says Adonai Elohim, 'Surely in the fire of My jealousy I have spoken against the residue of the nations, and against all Edom, that have appointed My land to themselves for a possession with the joy of all their heart, with disdain of soul, to cast it out for a prey.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
למען מגרשה לבז – רוצה לומר: ״למען תת מגרשה לבז״, שכן נשמטה <צורת> המקור אשר עומדת במקום הפועל.1
1. מדבריו אלו אפשר ללמוד, כי לפנינו ״מקרא קצר״, וכי תיבת ״מגרשה״ היא שם עצם המציין מקום. גם רש״י סבור שתיבה זו היא שם עצם, אך הוא פירשה בהוראת ״גירוש״: ״לפי שראו גירושה לבז – שהוטלה לביזה״. רד״ק סבור שתיבה זו היא שם עצם במקום מקור, בהוראת ״לגרוש אותה להיותה לבז״, ונראה שכך הבין גם ת״י.
למען מגרשה לבז – לפי שראו גירושה לבז שהוטלה לביזה.
because her expulsion was for plunder Because they saw her expulsion [as one] for plunder; that she was subjected to plunder.
באש קנאתי דברתי – בשבועה, שלא אניח לעולם מלהפרע באדום ולעשותא בו נקמה בהם, שנאמר: ודלקו בהם ואכלום וגו׳ (עבדיה א׳:י״ח).
ועלב אדום כלהג – ולא יהיה שריד לבית עשו (עבדיה א׳:י״ח).
אשר נתנו את ארציד – הארץ היאה שלי, והםונתנו להם למורשה.
והיו משמחין עליך בכל לב בשאט נפש – ואותי הם מבזים. למען כן היו משמחין, שהיו ישראל מגורשים ממנה.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״על״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן בהרבה כ״י. בנוסח שלנו: ״כלא״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ארצו״.
ה. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״הוא״.
ו. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״והן״.
אשר נתנו את ארצי להם – לעצמם.
בשאט – אֵין אַגוּלִישְמֶנְט.
למען מגרשה – על ידי גרושי עמי שמגורשים ממנה לבז.א על כן היו סבורין לירש אותה.
א. בכ״י: מננה לבד.
לכן, ועל אדום כלא – אל״ף במקום ה״א כמו והיה לכם לזרא (במדבר י״א:כ׳), קראנה לי מרא, כן יתן לידידו שנא (תהלים קכ״ז:ב׳).
את ארצי – ענינו כתרגומו ית ארעא בית שכנתי.
בשאט נפש – בלא בי״ת ואשר למעלה בפרשה פלשתים בשאט בנפש בבי״ת.
למען מגרשה לבז – שם במקום מקור כמו ולמסע את המחנות (במדבר י׳:ב׳), כאילו אמר לגרוש אותה להיותה לבז וכן תירגם יונתן בדיל לתרכותה למבזה.
אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום, ומאמר אם לא הוא לשון שבועה שבאש קנאתו דיבר וגזר על שארית הגוים שהם משפחות הישמעאלים שנקבצו באותה נבואה של נביאם וכן על אדום שהם בני רומי כולה רוצה לומר הקרובה לארץ ישראל והרחוקה משם שהם אשר נתנו את ארצי להם למורשה שפעמים היו הרומיים מושלים בארץ ישראל ופעמים הישמעאלים והיו יורשים את הארץ בשמחת לבבם בשאט נפש רוצה לומר בבזיון ובקלון ישראל למען מגרשה לבז רוצה לומר למען גרוש את הארץ ולתתה לבז.
ועל אדום כלא – המסורת עליו לית כתיב אל״ף וכתב רד״ק שהאל״ף במקום ה״א כמו והיה לכם לזרא ודומיהם רבים במכלול דף ק״י.
למען מגרשה – למען לגרש אותה להיות היא לבזיון ר״ל לא היה עיקר הכוונה לטובת עצמם כ״א לבזות את ישראל.
מגרשה – המקום הפנוי שסביב הישוב, וכן למעלה (כ״ז כ״ח) ירעשו מגרשות.
לכן כה אמר ה׳ הנה אדום ופלשתים הם נקמו נקמה ע״י איבה שהיו להם על ישראל ורצו שתשאר ארץ ישראל שממה לא כדי לקחת את ארצם רק שתשאר שממה,
ועליהם דבר באש קנאתו – שיעשו בהם נקמה בקנאה, וזה דבר על שארית הגוים (כי פלשתים כבר הוכו ע״י פרעה ונשאר מהם רק שארית כמ״ש בירמיה (סי׳ מ״ז),
ואדום היו כולה אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב ע״י ששמחו על מפלת ישראל,
ובשאט נפש משנאה, ולא רצו לירשה כדי לבנותה, רק למען מגרשה שתשאר כמגרש שהוא מקום הפנוי לפני העיר שאין בו לא בית ולא שדות וכרמים, וכן רצו שא״י תהי׳ כמגרש פנוי לבז ולקלון, ולכן נבא עליהם פורעניות, על פלשתים למעלה שם, ועל אדום (בסי׳ ל״ה), וז״ש כה אמר ה׳.
על שארית הגוים וגו׳ – שרובם נכרתו, ועל אדום שכולה נמלטה.
נתנו להם – עיין מה שכתבתי בריש הסימן הקודם על שמוש מלת ״אותם״ ויתכן גם על להם זה; ויש לפרש מליצת נתן־ל להוראת התרה, התירו לעצמם לרשת ארצי וגם כאן אם לא נניח לכנוי ״הם״ הוראת עצמם נוכל לפרש נתנו הנותנים, מי שיהיה, בנין שלא נזכר פועלו, והוראתו כמו נפעל, מלבד שנקודתו הראויה אולי היא נִתְּנוּ גם כי אחריו מלת אֶת ע״ד ולא יֵאָכֵל את בשרו (פרשת משפטים), והנה גם כאן מוצא אני פירושי דחוק, מ״מ אינו חוץ מן האפשר, וגם ממקרא זה אין ראיה ברורה שנוכל להשתמש בכנוי ״הם״ ו״אותם״ להוראת עצמם בלשון חכמים, ונפשם בלשון מקרא; וגם אם נניח שיחזקאל כתב ״אותם״ ו״להם״ להוראה הנ״ל לא כל זרות הלשון הנמצאה בספר זה נקבל ונשתמש בה בכתבנו צחות, ואוזן שומעת וחיך טועם לשון הקודש ישפטו; ועל ״והשיאו אותם״ שבפרשת אמור עיין בהואיל משה.
בשאט נפש – למעלה ט״ז:נ״ז כתב שד״ל שהוא מלשון ארמי וענינו בזיון וחרפה; ויש ג״כ לפרשו ממקור לשון עברי כמו לוט שעשו ממנו לאט (והמלך לאט את פניו, שמואל ב׳ י״ט:ה׳) כן משוט עשו שאט, ושאט נפש ר״ל רצון בלי גבול (אם יש את נפשכם, פרשת חיי שרה).
למען וגו׳ – חוזר על דבריו אם לא וגו׳ למען ובעבור אשר נתנו את מגרשה (שדותיה) לבז.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Therefore prophesy concerning the land of Israel, and tell the mountains and to the hills, to the watercourses and to the valleys, 'Thus says Adonai Elohim, 'Behold, I have spoken in My jealousy and in My wrath, because you have borne the shame of the nations.'
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בקנאתי ובחמתי דברתי – להגלותם בין האומות ליפרע מהם עוונותיהם.
יען כלימת הגויםא נשאתם – וגם קיימתי גזירתי והגליתי אתכם ופרעתי מכם מעוונותיכם, שהאומות שהפיצותי אותם ביניהם היו מחרפים ומגדפים אתכם ומכים אתכם, ואתם נושאים וסובלים עליכם כל אותם חירופים וגידופים.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן בהרבה כ״י. בנוסח שלנו: ״גוים״.
לכן, כלימת גוים – בלא ה״א ולית כותיה ושלמטה בפרשה האחרת כלימת הגויים.
ומפני שאתם בני ישראל נשאתם כלימת הגוים בהיות ארצכם להם למורשה לכן אתה הנביא הנבא על אדמת ישראל.
יען – בעבור שסבלתם כלימה מן העובדי כוכבים.
לכן הנבא כה אמר ה׳ חוץ מזה היו כמה אומות שלא עשו דרך נקמה, ולא ירשו את ארצה, רק הכלימו ובזו את אדמת ישראל על חורבנה, ודבר עליהם פורעניות כמו מצרים וצידון (למעלה סי׳ כ״ח כ״ט), ועז״א הנני בקנאתי ובחמתי דברתי פורעניות עליהם יען כלמת גוים נשאתם – וז״ש כה אמר ה׳.
בקנאתי – להכרית מעשה רע, ובחמתי הנמשכת מקנאתי.
כלמה – עיין מה שכתבתי על הוראת תיבה זו למעלה ל״ב:כ״ד, ונופל יפה גם כאן; וזהו שכתב אחריו (פסוק ח׳) ענפיכם תתנו וגו׳.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
המה כלימתם ישאו – עד שלא פרעתי מהם, כלימת גוים נשאתם (יחזקאל ל״ו:ו׳). אבל משפרעתי מהם,אהמה כלימתם ישאו – כינוי הוא זה, שהיה לו לומר: כלימתכםב ישאו. אלא מפני חיבתן של ישראל לא רצה לומר להם כלימה.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״מכם״.
ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פירנצה III.8, פריס 162: ״כלימתם״.
המה כלימתם – שמכלימין אתכם.
לכן – מבואר הוא.
שאני ה׳ נשאתי את ידי ושבועתי אם לא הגוים ההם כלימתם ישאו ג״כ.
אני נשאתי את ידי – כן היא דרך שבועה וכמ״ש וגם אני נשאתי ידי להם (יחזקאל כ׳:ט״ו).
אם לא – הוא ענין שבועה.
כלימתם – הכלימה הראויה להם יסבלו הם.
לכם מסביב – ר״ל מסביב לכם.
לכן כה אמר ה׳ אני נשאתי את ידי – בגז״ד שיש בו שבועה,
שכל הגוים הסביב המה כלמתם ישאו שנבוכדנצר החריב את כולם.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו – מה ראו לומר קבוץ גליות אחר מברך השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל.
ואתם הרי ישראל – שהיוא חריבים ושוממים, שכן דרך הנביאים לדבר, שמכיןב ומרפין.ג לפי שאמר למעלה: לכן הרי ישראל שמעו דבר י״י {אלהים} כה אמר י״י {אלהים} להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות ולחרבות השוממות (יחזקאל ל״ו:ד׳), מעתה שפרעתי מהם מעוונותיהםד לא תהיו עוד חריבים.
ענפכם תתנו – שיתפשטוה ענפים ויהיו מרובים.
ופריכםו תשאו – לצורך עמי שיאכלוז אותם.
כי קרבו לבוא – כי קרבו הימים לבוא בהן ישועה אליהם, כעיניין שנאמר: כי קרובה ישועתי לבוא (ישעיהו נ״ו:א׳).
ענפכם תתנו – אל תניחו מלתת ענף ומלישא פרי אלא ענפכם תתנו ופריכם תשאו.
ולמי, לעמי ישראל כי קרבו לבוא – לקץ שבעים שנה אפקד אותם והשיבתים אל המקום הזה.
ואתם, ענפכם תתנו – רוצה לומר ענף עצמכם.
ופריכם – בסגול הפ״א ויש ספרים בחירק.
כי קרבו לבא – פעל עומד מן הדגוש וכן ופרעה הקריב (שמות י״ד:י׳), כאשר הקריב לבא מצרימה (בראשית י״ב:י״א), פעל עומד מן הנוסף.
או פירושו: קרבו ביאתם בתשובה ומעשים טובים.
ויונתן תרגם: ארי קריב יום פורקני למיתי.
ואתם הרי ישראל שמעת הגלות הייתם מקוללים ומתקלקלים תבואותיכם בעת גאולתי ענפכם תתנו ופריכם תשאו כימים הראשונים לפי שתהיה התבואה והטוב לעמו ישראל כי הנה כאשר גלו מן הארץ נתקללו התבואות לפי שהיו מכוונות מההשגחה האלהית ולכן בשובם על אדמת הקדש ישובו התבואות לברכתם כיון שהם לעמו ישראל.
ואתה – בשני גרישין.
ענפכם – הפ״א בדגש ברוב הספרים.
ופריכם – בס״א כ״י הפ״א בחירק ובשאר ספרים בסגול וכן כתב רד״ק בשרשים שהוא בסגול ובפירוש כתב וי״ס בחירק.
ונעבדתם – בס״א כ״י ונעבדתם העי״ן בשוא לבדו והבית דגושה אך ברובן של ספרים העי״ן בחטף סגול.
תשאו – תצמחו ותגדלו.
ענפכם תתנו – לא תהיו עוד שממה כ״א תגדלו ענפים ותשאו פרי למאכל לעמי ישראל כי קרבו לבוא אל ארצם.
קרבו – מהדגוש, ר״ל קרבו את עצמם שעושים הכנות לזה, או יתכן עפמ״ש ישעיה (כ״ו י״ז) על כמו הרה תקריב ללדת עי״ש.
ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו בל תעצרו מלתת ענף ופרי, בל תיראו כי זרים יאכלוהו כי קרבו לבא – שבימי כורש התחילו לשוב אל א״י כי הארץ הזו השגחיי תעצור פירותיה בעת שאין עם ה׳ עליה המושגחים מאת השגחתו.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״הערים״.
והרביתי, כל בית ישראל כלה – הכפל לחזק הענין ולהורות על עשרת השבטים שנעלמו עד היום.
כי אע״פ שהם עתה מועטים בגלות ולא יצטרכו לתבואות רבות הנה אז ירבו מאד והוא אומרו והרבתי עליכם אדם כל בית ישראל כולו ורמז בזה לעשרת השבטים שישובו גם כן ולזה אמר כל בית ישראל כולה, ואמר ונשבו הערים והחרבות תבנינה כנגד מלכות אפרים בארצות עשרה השבטים.
תבנינה – מלשון בנין.
כל בית ישראל כולה – ר״ל אף בני עשרת השבטים ישובו הנה.
ונושבו הערים – תהיינה מיושבות באנשים.
והרביתי עליכם אדם – אותם ששבו בימי כורש ובימי ארתחששתא, ועי״כ ונושבו הערים הבלתי מיושבות, ואח״כ החרבות תבנינה – כמ״ש וחרבות השוממות ולערים הנעזבות, ואח״כ.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
and I will multiply on you man and animal; and they shall increase and be fruitful; and I will cause you to be inhabited after your former estate, and will do better to you than at your beginnings. And you shall know that I am Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
והיטבותי מראשותיכם – מן המלים החריגות, וזאת משום שתחילתה כמו ״היטבת לראות״ (ירמיהו א׳:י״ב), שהוא מן <השורש> יט״ב, וסופה כמו ״הטיבות כי היה עם לבבך״ (מלכים א ח׳:י״ח); שהרי אילו היה מתאים בדיוק לשורש הראשון, היה צריך להיות ״והיטבתי״, ואילו היה מן השני בלבד – היה צריך להיות ״והטיבותי״, כמו ״והשיבותי ידי״ (זכריה י״ג:ז׳). ואולם הוא מורכב, כפי שאתה רואה.1 וכמה טעה מי שאמר ש״מה טובו אוהליך״ (במדבר כ״ד:ה׳) ו״הטיבות כי היה״ (מלכים א ח׳:י״ח) הם שני שורשים בעלי משמעות אחת; ומי שאינו יודע שהם משורש אחד שהשתנו בבניין הכבד (=הפעיל) ובבניין הקל, ראוי שילך לבית-הספר וילמד מההתחלה. ואולם שיכתוב איגרות-תשובה נגד אחד מאנשי מדע זה ללא סייג, הרי הוא דבר שלא עשה אדם כמוהו לפניו, כמו שיעז מי שלא קרא ממדע הרפואה כי אם חוברת אחת, אך הגאווה והכסילות דוחפות אותו להשיג על גלינוס.2
2. גלינוס (Galenus) היה רופא נודע, שחי במאה השנייה. הוא היה יליד פרגמון, בירת הפרובינציה הרומית שבאסיה הקטנה. דבריו החריפים של פרשננו נאמרו, כמובן, נגד ר׳ שמואל הנגיד, מחבר אגרות החברים, שנכתבו נגד ריב״ג. עיין: פוזננסקי, ״הנגיד״, עמ׳ 187; פרץ, ״כתאב אלתשויר״, עמ׳ 1387-1367.
והושבתי אתכם – שתהיו מיושבים כשנים קדמונים.
והיטיבותי מראשותיכם – כי מימים קדמונים הייתם מיושבים, וגם עכשיו תהיו מיושבים, אבל יישוב האחרון יהיה מעולה מן הראשון.
והטיבתי – אתכם עתה מראשותיכם.
והרביתי, כקדמותיכם – קבוץ מן שקדמת שלף יבש (תהלים קכ״ט:ו׳).
והטבותי מראשתיכם – אמר ארבה אתכם כמו שהייתם מקדם ויותר איטיב ממה שהייתם בראשונה.
והטבתי – מורכב משני משקלים מן והטבתי כמו והטלתי אתכם (ירמיהו ט״ז:י״ג), ומן והטיבותי כמו הטיבות כי היה עם לבבך (מלכים א ח׳:י״ח) אם הניפותי על יתום ידי (איוב ל״א:כ״א) או הוא מורכב מן יטב וטוב כי שני השרשים בענין זה.
מראשתיכם – הרי״ש בחירק והוא ממשקל אמרה שמלה אמר כן האחד ראשה בנוח האל״ף והקבוץ ראשות בפלס אמרות שמלות כבשות ובסמוך ראשות בפלס כבשות הצאן אלא שנחה האל״ף וכן בסמיכות הכנוי.
ועל מלכות יהודה אמר והרבתי עליכם אדם ובהמה ואף על פי שהם עתה מעטים ירבו ויפרו והושבתי אתכם בכרמותיכם כימי דוד ושלמה וגם יותר מזה יהיה וזהו והטיבותי מראשותיכם רוצה לומר שיהיה הטוב שלהם באחרית הימים יותר ממה שהיה בראשיתם.
והיטבתי – בס״א כ״י נכתב בצדו מתחלפת והטיבתי ע״כ. וזהו דעת ב״נ בשני פשטין כמו שנראה בחילופים ומ״ש בחילופי הדפוס ב״א והסיכתי ב״נ והסיבתי שיבוש הוא וצ״ל והטיבתי ולענין מלוי או חיסור יו״ד אחר הה״א והטי״ת חילופים רבים נמצאים בספרים ובמסו׳ בסיפרא סי׳ ל״ג מני להדין עם מלין דחסרון יו״ד בלישנא הטבה ר״ל חסר יו״ד אחר הטי״ת.
והושבתי – אושיב אתכם בארצכם כמו שישבתם בימי קדם ואטיב עמכם עוד יותר ממה שהיה לכם בראשונה עד שלא גליתם.
וידעתם – אז תדעו שאני ה׳ הנאמן במאמרי.
ורבו ופרו – בכ״מ יאמרו ופרו ורבו, פרה ורבה, הנני מפרך והרביתך, שע״י הפריה ירבה, לבד פה אמר ורבו ופרו? שר״ל שירבו שישובו הגולים מארבע כנפות הארץ, והם יפרו ויולידו בנים ובנות.
כקדמותיכם, מראשתיכם – כבר בארתי ישעי׳ (סי׳ מ״ג י״ח) שלפעמים הראשון הוא לפני הקודם, בפרט פה שבא שם ראשית שהוא מורה על ראשית החלטי.
והרביתי עליכם אדם ובהמה שהשבים ירבו ויפרו שם, ועי״כ והושבתי אתכם כקדמותיכם שהיתה כולה מיושבת, וכן היתה בבית שני בבית החשמונאי ובית הורדוס, ואחר כך והטיבותי מראשותיכם זה יהיה לעתיד לבוא שאז ייטיב יותר ממה שהיה בראשונה בצאתם ממצרים ובהכנסם לארץ, ואז וידעתם כי אני ה׳ ותכירו השגחתי ויכלתי.
כקדמותיכם – רבוי מן שקדמת שלף יבש (תהלים קכ״ט:ו׳); מורי ורבי שא״ט; ובא בשמוש כ״ף שישוב ימי קדם די להם, אבל ההוטבה תהיה יותרת מהימים הראשונים, וראשית מוסיף על קדמות, וחודש שבט קודם לאדר, בעוד שניסן ראש לחדשים.
וְהֵטִיבֹתִי – מורכב מן וְהֵטַבְתִּי ומן וַהֲטִיבוֹתִי, ובודאי היתה כונת הכותב לכתוב וְהֵטַבְתִּי; מורי ורבי הנ״ל.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Yes, I will cause men to walk on you, even My people Israel; and they shall possess you, and you shall be their inheritance, and from now on, you shall no longer bereave them of children.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
to be bereaved of them to drive your inhabitants from your midst. This is called שִּׁיכּוּל, bereavement.
והולכתי עליכם – אני מתעלה עליכם.
וירשוך – ולא לבני אדום שאמרו: למורשה היתה לנו (יחזקאל ל״ו:ב׳).
והולכתי – כשאוציאם מן הגלות אוליכם בדרך ואביאם עליכם. ואמר
וירשוך, והיית, תוסיף – כנגד כל הר והר.
וכנגד ההרים אשר זכר אמר והולכתי עליכם אדם שהוא עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה מתמדת ונצחית ולא תוסיף עוד לשכלם כי לא ילכו עוד בגלות אחר ולא תשכל הארץ עוד את יושביה.
וירשוך – מלשון ירושה.
לשכלם – ענין מיתה ואבדון כמו והארץ משכלת (מלכים ב ב׳:י״ט).
והולכתי עליכם – כאלו יאמר על ההדים מעתה אוליך עליכם אדם וחוזר ומפר׳ את עמי ישראל והם ירשוך.
לשכלם – להיום אבודים וגרושים ממך.
וירשוך – והיית לנחלה, כבר בארתי ישעיה (נ״ז י״ג) שהירושה מציין הורקת הקנין מרשות המוריש לרשות היורש, והנחלה תציין המשך הקנין לזרעו אחריו לדורות עולם.
והולכתי – מפרש שלעתיד הולכתי עליכם אדם – לא יהיה כמו בבית שני ששבו מעצמם, ולא שבו כולם כי אז אוליך אני אותם ואוציאם ואביאם לא״י, ויהיו את עמי ישראל שכבר יהיו עמי ע״י השגחתי עליהם, ואז וירשוך והיית להם לנחלה שנחלה היא ירושה עולמית, כי לא תוסיף עוד לשכלם.
וירשוך – כל הכנוים מלשון רבים שבפסוקים הקודמים מוטבים לתיבת הרי ישראל שבפסוק ח׳, ובא כאן לשון יחיד מוסב לשם הר לשון זכר; וארץ ישראל רובה ככולה ארץ הרים (דברים י״א:י״א), ונקראת הר בכלל כמו הר יהודה, הר אפרים.
לשכלם – ע״ד שאמרו המרגלים ארץ אוכלת יושביה היא (פרשת שלח), ועל מה יסדו מאמרם זה לא נודע לנו, אם בדרך הטבע, או שלמעלה מן הטבע; הן אמת שימי שלות ישראל בשמנה מאות שנה שישבו על אדמתם היו מעטים, וגוים רבים הכבידו עולם על צוארם, אולי מחמדת ירושת ארץ זבת חלב ודבש שהיתה; ואולי מימי קדם קדמתה היה כן, ומזה נמשך כמין ניחוש לומר שארץ משכלת יושביה היא; ומקור שם כנען הוא שרש כנע הקרוב לכרע (בן־בר, בחן־בחר, טמן־טמר), וידוע שלשון הקודש היא שפת כנען (ישעיהו י״ט:י״ח) ומקור שמות עריה מוכיח כי כן הוא.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אוכלת אדם את – לימודתא היא הארץ הזאת להשחית את יושביה, האמוריים כלו בה והיהודים כלו בה.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127: ״למידת״.
You are a devourer of men This land is accustomed to destroying its inhabitants. The Amorites perished therein, and the Jews perished therein.
(יג-יד)אוכלת אדם את – כמו שנאמר: ארץ אוכלת יושביה היא (במדבר י״ג:ל״ב). שבתחילה ישבו בה שבעה עממים וגירשם, ואחר כך הושיב בהן ישראל וגירשן. וכן הן מחוברין: לא תוסיף עוד לשכלם – להגלותם ולגרשם ממך כמו שעשיתי עכשיו, לפי שאיני רוצה שיאמרו עוד: את אוכלת אדם.
ומשכלת גוייך – אומתך.
היית – מעולם.
לפיכך אדם לא תאכליאעוד.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״תוכלי״.
אמרים לכם – עליכם.
כה אמר, לכם – כנגד ההרים ואמר אוכלת אדם וגו׳ כנגד הארץ.
אתי – כתיב ביו״ד כדרך היו״ד הנוספת לנקבה הנמצאת כמו נעוריכי תחלואיכי והדומים להם ונקראת כמשפט.
גויך – חסר יו״ד הרבים מהמכתב וכן וגויך ביו״ד אחת לבדה.
והנה סמך לזה נבואת יען אומרים לכם אוכלת אדם את לרמוז על הרעה הגדולה אשר מצאנו בין בני אדום בגלות הזה שמוציאים דבה על בני ישראל שהורגים את הגוים בסתר כדי לאכול מדמם בחג הפסח והיה השקר והכזב הזה סבה לשמדות והריגות עצומות שעשו הגוים באומתנו ינקום השם נקמתם, על כן הבטיח הנביא שלא תהיה להם הכלימה הזאת עוד והוא אומרו יען אומרים לכם אוכלת אדם את ומשכלת גוייך היית רוצה לומר שאת הורגת את הגוים אשר את שוכנת בתוכם שלכן אמר גוייך בכנוי.
אדם אתי – את ק׳.
גויך – גוייך ק׳.
יען – בעבור שהעובדי כוכבים אומרים על מקומות א״י אוכלת אדם את ר״ל למודה את ומורגלת לכלות ולאבד בני אדם כי מתחלה נאבדו וכלו בה הכנענים יושבי הארץ ולאח״ז כלו בה בני ישראל אשר ישבו תחתם.
אוכלת אדם את, ומשכלת גוייך היית – אדם יציין בני אדם יחידים, וגוי מציין הקיבוץ, עז״א היית כי עתה אין שם גוי וקיבוץ רק בזמן הקודם אז שכלה את גוייה שמציין הארץ כאם היולדת והגוים הנגרשים ממנה שמשכלת אותם, ועתה תאכל בני אדם יחידים שבה.
יען שבגלות אומרים לכם
א. שאוכלת אדם את – שהדרים בך בזמן הגלות (שבני אדם מעטים דרים שם) תאכל הארץ אותם בדבר ובחלאים וברעב,
ומשכלת ובעת שהיו ישראל עליך שכלת אותם, כי גלו מן הארץ שתי פעמים דהוה חזקה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
And I will not let you hear any more the shame of the nations, neither shall you bear the reproach of the peoples any more, neither shall you cause your nation to stumble anymore,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כלמת הגוים וחרפת עמים – על שאַתּ משכלת גוייך ואוכלת אדם שאין אומה ולשון יכולה להתקיים בך, הקיאה את האמורים והכנעני וחבריהם, וישראל ויהודה לא תכשילי עוד ברעה.
ולא תכשלי – כן כתיב וקרי.
ויונתן תרגם תכשלי – תתכלין.
וביאר זה באומרו ולא אשמיע אליך עוד כלימת הגוים כי על זה היה הבטחון שלא יאמרו עליהם אותה דבה ואותה כלימה לא שלא יעשו אותו פועל מגונה כי בידוע ששקר הוא וכזב, והנה כתוב תכשלי וקרי תשכלי והענין אחד והנה באו בפסוקים האלה כפל לשון הרבה שאמר ה׳ פעמים לכן האחד לכן הנבא ואמרת יען ביען שמות ושאוף, הב׳ לכן הרי ישראל, הג׳ לכן כה אמר אם לא באש קנאתי, הד׳ לכן הנבא על אדמת ישראל, הה׳ לכן כה אמר אני נשאתי את ידי, ואין ספק שכפי דרך הלשון היה די באחד מהם אבל מפני התבודדות הנביא בנבואתו לא היה חושש בסדור הלשון וגם באופן הכתיבה שאמר תכשלי במקום תשכלי ולא נוכל לומר בזה זולת זה ובמה שביארתי באוכלת אדם את הותרה השאלה הרביעית.
וגויך – וגוייך ק׳ כולם יו״ד הרבים חסרה מהמכתב ונשארא במבטא כמו גוים לוים.
תכשלי – כן כתיב וק׳.
ולא אשמיע וכו׳ – ר״ל לא יכלימו עוד אותך בדבר זה ולא תסבלי עוד חרפה בעבור זאת כי מאז לא תכשילי עוד את גוייך להיות נאבדים בך.
כלמת הגוים, וחרפת עמים – עמים מעולים מן גוים שהעמים י״ל מלך (כמ״ש ישעיה א׳ ד׳), וחרפה גדולה מכלימה, שיצוייר שמכלים על לא דבר ולא יצוייר שיחרף על לא דבר (ישעיהו א׳ כ״ט).
ולא אשמיע, הגוים הפחותים שישבו בא״י הכלימו אותה והיא שמעה כלמתה, ואמרו שמושבה רע, והעמים שהם האומות שי״ל מלך הם לא ישבו שם,
והיתה נושאת מהם חרפה מרחוק, שחרפה גדולה מכלמה שאמרו כי קללת ה׳ חלה בה ע״י עונות ישראל,
כי גויך לא תכשילי עוד בחטא כי יהיו צדיקים.
לא תכשלי – מדוע לא הגיהו גם כאן תשכלי כמו בפסוק הקודם? צ״ל כי קבלה בידם שכך היא הנוסחא הנכונה כאן, מכל שכן שאין כתוב אצלו לשון אכילה כמו במקראות הקודמים המורה שראוי להגיה לשון שכול; וכאן נופל יפה לשון כשל שהוראתו קרובה לחלש (אנכי־אנחנו), תגרמו חלישותם.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(טז) וַיְהִ֥ידְבַר־יְהֹוָ֖הי״י֖אֵלַ֥ילֵאמֹֽר׃
Moreover the word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם עד סוף הנבואה. מפני שבנבואה שלמעלה ייעד השם בקבוץ הגליות ושישיב את ישראל על אדמתם והיה לאומר שיאמר אם חפץ בנו השם והארץ יזכור לרחם עליה למה זה הוציאנו משם.
ויהי דבר ה׳ אלי – עתה בא לפרש דבריו, מ״ש שתחלה והרביתי עליכם אדם ואח״כ והולכתי עליכם אדם שרמז בזה שגאולת כורש לא תהיה נצחיית ולמה יגלם ויחזור ויקבצם? אמר
כטמאת הנדה – הגורמת שבעלה יפרוש ממנה עד שתטהר, כן דרכם הרעה גרמה שאני פרשתי מהם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
"Son of man, when the house of Israel lived in their own land, they defiled it by their way and by their doings. Their way before Me was as the uncleanness of a woman in her impurity.
ושמעתי שאין ממנים זקנים בחוצה לארץ, א״ר לוי ולא מקרא מלא הוא: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם – הא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתם.
כטומאת הנדה היתה דרכם לפני – מה נדה זו מטמאה ומטהרה כך עתיד הקב״ה לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו׳.
דבר אחר: כטומאת הנדה – ולא כטומאת המת מת בבית אין כהן גדול נכנס לשם אבל נדה נכנס עמה בבית ויושב עמה על האצטבא ובלבד שלא תהא מנדנדת, כך אלו נמשלו ישראל לטומאת מת אתה אומר אין השכינה חוזרת עליהם לעולם אבל בנדה כשם שהכהן עמה בבית ואינו חושש כך השכינה שורה על ישראל אע״פ שהם טמאים, שנאמר השכן אתם בתוך טומאתם.
Son of man! The house of Israel, as long as they lived, etc., like the uncleanness of a woman in the period of her separation Scripture likened them to a woman in the period of her separation, whose husband looks forward to when she will become clean, and longs to return to her.
בית ישראל יושבים על אדמתם – פסוק זה מחובר הוא לפסוק של מעלה הימנו: יען אומרים לכם אוכלת אדם את ומשכלת גוייך היית (יחזקאל ל״ו:י״ג) – מגרש אומתך את. אומות העולם אמרו דבר לפגם, ושבח הוא, שארץ טהורה היא ואינה יכולה לסבול עליה יושבים שמטמאין אותה. כשישבו בה ז׳א עממים טמאוה, והיא גירשום, כמו שנאמר: ותטמא הארץ ואפקדב עוונה עליה ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח:כ״ה). וכמו כן עשה לישראל, שכשהיו בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה וגומ׳, מיד ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם,ג ולא פירש. ועכשיו מפרש: כטומאת הנידה היתה דרכם לפני – דרכם שאמר שטימאה בה, זה היתה דרכם שהלכו אחר עבודה זרה שטמאה במגע כנידה, כמו שנאמר: תזרםד כמו דוה צא תאמר לו (ישעיהו ל׳:כ״ב). כלומר הן הלכו אחר עבודה זרה שמטמאה במגע כנידה, ואני פירשתי מהם והרחקתי אותם, כבעל המרחיקה אשתו נידה מעליו, שאני פירשתי מהם והגליתי אותם.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״ורוח תשאם״.
ה. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״המחיק״.
ישבים – כשהיו יושבים על אדמתם.
ויטמאו אותה בדרכם – כאשר ידעת דרכם הרעה.
ולפיכך כטמאת הנדה היתה דרכם – מרוחקת ומתועבת לפני – וריחקתם מעלי.
בן אדם, כטומאת הנדה – לפי שעל דרך משל נקראת כנסת ישראל אשה לאל יתברך והוא לה לבעל המשילה בעת חטאתיה לנדה שהבעל מרחיקה כל ימי נדותה ומקרבה אחרי טהרתה וכן הרחיק האל יתברך ישראל והגלם לארצות העמים מפני חטאתם ועתיד להחזירם אחרי שישובו אליו ויטהרו מעונותיהם.
הנה להשיב לזה אמר שבשום זמן מן הזמנים בחורבנם וגלותם לא נתן להם ספר כריתות כי לא אלמן ישראל מאלהיו אבל היה ענינם שבית ישראל בהיותם על אדמתם טמאו אותה הארץ הקדושה בדרכם ובעלילותם הרעים עד שנתחייבו גלות אבל לא היתה כוונתי כששלחתים בגלות בין הגוים לכלות חמתי בהם שמה כי היה דרכם לפני כטומאת הנדה שבעלה מרחיקה מעליו כל ימי נדתה וחוזר ומקרבה אליו אחרי טהרתה, כך היתה כנסת ישראל שנמשלה לאשה מתקדשת בקדושי המצות ובכתובי התורה והוא יתברך בעלה כמו שאמר (ישעיה נד, ה) כי בועליך עושיך ה׳ צבאות שמו, וכאשר חטאו לפניו הרחיק אותם מפני טומאתם והגלם לארצות הגוים אבל תמיד היה כונתו להחזירם אליו אחרי שיטהרו מעונותיהם, וכן אמרו בירושלמי דבכורים כטומאת הנדה היתה דרכם לפני מה נדה זו מטמאת ומטהרת כן עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את ישראל שנאמר (להלן כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, דבר אחר כטומאת הנדה ולא כטומאת המת, המת בבית אין כהן גדול נכנס לשם אבל נדה נכנס עמה בבית וישב עמה ובלבד שלא תהא מנדנדת, כך אלו ישראל נמשלו לטומאת המת אתה אומר אין השכינה חוזרת עליהם לעולם אבל בנדה משלן שהכהן עמה בבית ואינו חושש כן השכינה שורה עם ישראל אף על פי שהם טמאים שנאמר (ויקרא טז, טז) השוכן אתם בתוך טומאתם.
אותה בדרכם – בבי״ת ושלמטה בסמוך בכ״ף.
ובעלילותם – במעשיהם.
כטומאת הנדה – כמו טומאת הנדה שעי״ז היא מרוחקת מבעלה כן היתה דרכם טמאה לפני עד להרחיקם.
בדרכם, ובעלילותם – הדרכים הם תכונות הנפש ומנהגיה, והעלילות הם הפעולות הצומחות מהם (כנ״ל י״ד כ״ב).
בית ישראל יושבים על אדמתם בבית שני,
ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם – ובכ״ז לא גרשתי אותם מעל פני רק כטומאת הנדה היה דרכם לפני – כמו שהנדה יפרוש בעלה ממנה לעת דוותה וימתין על עת תטהר שאז ישוב אליה, כן היה דרכם, שצפיתי שיטהרו מטומאתם ואשוב אליהם.
ולפי שאמר זה בדרך משל הנדה ביאר ענין הנמשל בו באומרו ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלגוליהם טמאוה כי זכר הדם אשר שפכו להסכים על משל הנדה השופכת דמה לחוץ ומטמאה את אחרים.
ואשפוך – לכן שפכתי עליהם חמתי בעבור דם הנקי אשר שפכו ובעבור טמאם את הארץ בגלוליהם.
ואשפך והגם ששפכתי חמתי עליהם שהיא החמה הפנימית על הדם ובגלוליהם – שעל שניהם תקיא הארץ את יושביה (כמ״ש כי הדם הוא יחניף את הארץ, ובסוף עריות אמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וכו׳) ועי״כ
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
and I scattered them among the nations, and they were dispersed through the countries. According to their way and according to their doings I judged them.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כדרכם וכעלילותם שפטתים – כטומאתם שפטתי אותם, שדין הואא לפרוש מטומאת נידה ושפיכת דמים המחייבים אותך גלות, כמו שנאמר: ולא ישפךב דם נקי בקרב ארצך וגומ׳ (דברים י״ט:י׳). ואף אני הגליתי אותם ופירשתי מהם.
ואפיץ אותם בגוים – ומן הגוים זרו (שהזריה הוא יותר מן הפיזור) לארצות רחוקות כמ״ש כלל זה למעלה (י״ב ט״ו).
ואפיץ אותם בגוים – ומן הגוים זורו בארצות ובכ״ז לא היה זה דרך כליה או הסתרת פנים כאילו סלקתי השגחתי מהם ונתתים להיות הפקר כי בהפך היה עונש השגחיי כמדת עונותיהם, וז״ש כדרכם וכעלילותם שפטתים – שהיה דרך משפט, והיה המשפט מכוון כדרכם, והעונש היה כמדת עונותיהם לא יתר על המדה, ועי״כ
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
When they came to the nations, where they went, they profaned My holy name; in that men said of them, 'These are the people of Hashem, and they have gone forth out of His land.'
ויבוא אל הגוים – לא היה קרא צריך למימר אלא ויבאו כביכול את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין העו״א היה הקב״ה מחזר על פתחיהן לשמוע מה אומרים ומה היו אומרים אלהיהם של אומה הוא פרע מפרעה מסיסרא ומסנחריב ומכיוצא בהם וחוזרים ואומרים ולעולם כביכול הזקינו הדברים, ומה היו אומרים אם עם ה׳ אלה למה מארצו יצאו (ברמז רס״ה).
ויבאא – לפי שאמר: בית ישראל (יחזקאל ל״ו:י״ז) בראש הפרשה, קרא כל הפרשה בלשון יחיד.
ומדרש הגדה: הקב״ה בא עמהם בגולה ומטה אזן מה היו אומרים השבאים: הרי אילו עם י״י ולא היה לו יכולת להצילם. במדרש איכה רבתי.
ויחללו את שם קדשי – השפילו את כבודי. ומהו החילול: באמור אויביהם עליהם עם י״י אלה ומארצו יצאו – ולא היה יכולת בידו להציל את עמו1 ואת ארצו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ויבוא״.
And they entered [Heb. וַיָבוֹא, lit. and he entered.] Since he says, "the house of Israel" at the beginning of the segment, He refers to them in the singular throughout the segment. According to Midrash Aggadah: the Holy One, blessed be He, came with them in exile and bent His ear [to hear] what the captors were saying. "Behold these are God's people, and He had no power to save them." In Midrash Eikhah Rabbah (Proem 15).
and they profaned My Holy Name They lowered My honor. And what is the profanation? In that their enemies said of them, "These are the people of the Lord, and they have come out of His land, and He had no power to save His people and His land."
ויבוא – ישראל.
אל הגוים אשר באו שם – אל האומות אשר הגליתי אותם שם ביניהם.
ויחללו את שם קדשי – ומהו החילול?
באמור להם עם י״י אלה ומארצו יצאו – שאומות העולם אומרין להם: עם י״י וחביבין בעיניו, ואם היה יכולת בידו לעזרם שלאא יצאו מארצם הוא היה עושה, אבל תשש כוחו. נמצא שבעוונותם הם גולים, ואומר העולם שלא גרמו עוונותם אבל קצרה יד השם מהושיע, וחילול זה על ידן של ישראל הוא.
עם י״י אלה וגו׳ – וטוב היה לי שלא יקרא שמי עליהם לעולם, שלא יהיה גנאי וחילול שם בדבר. וביאה זו לא ביאת גלות היא, אלא ביאה שבאו למצרים ולאשור לבקש עזרה, ובכך חיללוהו שהיו אומרים האומות כביכול אין כח באלהים לעוזרם. והיא דרכם ועלילותם ובכך שפטתים. הן באו ביאת חנם וחללו שמי, ואני הבאתים ביאת גלות וניפוץ וזרייה.
ויחללו את שם קדשי באמור להם עם י״י אלה ומארצו יצאו – זהו חלול הש״י שאומרים העמים על ישראל עם י״י אלה כבר נקראו עם י״י אלה ויצאו מארצו והניחם בגלות זה כמה והנה כאילו הם מחללים אותו בהמשך גלותם זה כמה בעונותיהם והגוים אומרים מבלתי יכולת י״י (במדבר י״ד:ט״ז) להוציאם יאמרו איך בחר בהם ואחר כך נאצם והשליכם מעל פניו.
ויונתן תרגם: ועלו לביני עממיא דאתגליאו לתמן על דאחילו ית שמא דקודשי בדאמרין להון אם עמא די״י אילין ואיכדין מארע בית שכנתיה גלו.
אבל עכ״ז כאשר באו אל בין הגוים אשר באו שמה נמשך מענינם חילול שם קדשי באמור הגוים אליהם עם השם אלה ומארצו יצאו כלומר שלא יכול להגין על עמו ומבלתי יכולת השם לגאלם ולהושיעם היו בגלות כי המה עמו ונחלתו והוא אומרו ויחללו את שם קדשי לא שבני ישראל היו מחללים אותו בעצם כי אם שבסבת גלותם וצרותיהם בהיותם עם ה׳ היה מחולל שמו בגוים בעבורם.
ויבא אל הגוים – הא דתרגם יונתן ועלו לביני עממיא פירושא הוא כי אורחיה בכמה דוכתי ובפתיחתא דחכימי דאיכה רבתי לא הוה צריך קרא למימר אלא ויבוא ואת אמר ויבא אלא כביכול הוא עצמו הה״ד ויבא אל הגוים וגו׳ ובמסורת סדר שלח לך חשיב ליה בהדי אחריני דכתיבין ויבא לשון יחיד וסבירין ויבאו לשון רבים וכתבתי לעיל סימן כ״ג.
ויבוא אל הגוים – וכאשר בא אל הבבליים שגלו ביניהם נתחלל על ידיהם שם קדשי כי העובדי כוכבים ההם אמרו עליהם הנה עם ה׳ אלה ועכ״ז יצאו מארצו ומבלתי יכולת לא השאירם בארצו.
ויבוא – מוסב על שם קדשי שם קדשי בא אל הגוים ששם ה׳ בא עמהם לגלות, כי שם ה׳ נקרא עליהם, והגוים חללו אותו עי״ז, וע״כ תפס בכל הענין שם קדשי, שמי הגדול, כי שם ה׳ נקרא על ישראל, והוא בא עמהם אל הגוים.
ויבוא אל הגוים אשר באו שם – בא עמהם לגלות להשגיח שיהיה ענשם רק כמדת חטאם ומדה כנגד מדה, בענין שיכירו שהעונש הוא השגחיי, אבל עי״כ ויחללו (הגוים) את שם קדשי – אחר שראו שהשגחת ה׳ אתם וגם בהיותם בארץ אויביהם לא עזב אותם לכלותם עי״כ אמרו הלא עם ה׳ אלה שעדיין השגחת ה׳ דבוקה בם, וא״כ למה מארצו יצאו? ולמה לא יחזירם אל ארצו ששם מקום ההשגחה? ואמרו מבלי יכולת.
ויבוא – בית ישראל (פסוק י״ז), רש״י.
ויחללו – כל לשון חולין שבתנ״ך הוא מגזרת חָלוּּל בלשון חכמים שהוראתו נקוב וחסר ורֵיק, וממנו גם חלל להוראת מחוץ בחרב מצד אל צד.
ואחמול על שם קדשי – ואחמול על ישראל להוציאם מגלות בעבור שם קדשי שחיללוהו בית ישראל בגוים אשר הלכו שם.
ואחמל על שם קדשי – בהפיצי אותם שלא כליתים, אם הם לא חסו על כבודי אני חסתי עליו פן יאמרו אויביהם ידינו רמה אם אכַלֵם.
ואחמול – מבואר הוא.
ומפני זה ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר יבאו שמה כי מפני שבאו שמה נמשך החלול בין הגוים.
אשר חללהו – י״ס חללוהו.
ואחמול – מלשון חמלה וחס.
אשר חללוהו – ר״ל אשר נתחלל על ידיהם.
ואחמל – וחוץ מזה חמלתי על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל שחוץ מה שנתחלל ע״י הגוים נתחלל ע״י ישראל וע״י מעשיהם הרעים, שעי״כ הוצרך להענישם כפעם בפעם וש״ש מתחלל תמיד מחדש.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Therefore tell the house of Israel, 'Thus says Adonai Elohim, 'I don't do this for your sake, house of Israel, but for My holy name, which you have profaned among the nations, where you went.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לא למענכם אני עושה – מה שיאמר למטה (יחזקאל ל״ו:כ״ד): לקחת אותם מן הגוים ולקבצם מן הארצות.
לכן – מבואר הוא.
ולכן אמור לבית ישראל לא למענכם אני עושה רוצה לומר שלא תהיה גאולתם בזכות הדור כי אם בעבור שם קדשו אשר חולל בגוים אשר באו שמה רוצה לומר שהחלול נמשך בקרב הגוים מפני שבאו בגלותם שמה.
אני עושה – את האמור בענין להוציאם מארץ העמים ולהביאם אל ארצם.
אשר חללתם – אשר נתחלל על ידכם.
לכן וכו׳ לא למענכם – שאם הייתי עושה למענכם הדבר תלוי בזכות וחובה וכשיחטאו עוד יוסיף להגלותם, אבל אחר שאיני עושה למענכם רק בשביל כבוד שמי המחלל בהכרח יעשה באופן שלא יחטאו עוד ושלא יצטרך להגלותם שנית ולא יתחלל שמו פעם אחר פעם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
I will sanctify My great name, which has been profaned among the nations, which you have profaned in their midst; and the nations shall know that I am Hashem,' says Adonai Elohim, 'when I shall be sanctified in you before their eyes.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
(כג-כד)וקדשתי את שמי – ומה הוא הקידוש: ולקחתי אתכם מן הגוים.
(23-24)And I will sanctify My... Name Now what is the sanctification? "I will take you from among the nations."
וקדשתי את שמי הגדול – כשאני מוסיף עוד להוציא אתכם מבין האומות, אני מקדש שמי בין האומות שיהיה לי שם גבורה ביניהם. שעד עכשיו אומרים: תשש כחו, לפי שהיו רואים שהן ביניהן. אבל כשהם רואין שהם יוצאין מביניהם בעל כרחם וביד רמה, אז הן אומרים: ודאי לא קצרה יד י״י מהושיע,1 ומה שלא הושיע אותן עד עכשיו מבינינו, עונותיהם גרמו. אבל אם היה רוצה להושיען, הרבה היה בו כח להושיען. נמצא שמקדשים אומות העולם את שמו.
שמי הגדול – שם גבורה הוא, ודוגמתו: מה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז׳:ט׳), שאף זה שם גבורה הוא. שהיה יהושע אומר: עד עכשיו לא פנו עורף, אומרים אומות שאתה גיבור. אבל עכשיו שפונים עורף, פוסק ממך שום גבורה, שאומרים אומות: אין בידך כח להושיען.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״לעיניהם״.
וקדשתי – כלפי שהיו אומרים אין כח, יאמרו גדול כח הוא ויראוני.
וקדשתי – מבואר הוא.
ולכן אקדש את שמי הגדול המחולל בגוים רוצה לומר שעם היותו גדול גבור ונורא בעצמו הוא עתה מחולל בגוים, והחלול נעשה בעבורכם והוא אומרו אשר חללתם בתוכם שהם היו סבת החלול אבל לא היותם מחללים בעצם וכאשר אקדש שמי ידעו הגוים כי אני השם.
המחלל – הה״א סמוכה במאריך והמ״ם רפה.
בכם לעיניהם – בספר א׳ קדמון כ״י נכתב בגליון זה הלשון היה בהללי בכם ונתקן בהם ע״כ. ואין כן בספרים שלנו ובמלת לעיניהם יש מחלוקת בין ספרי הדפוס לכ״י. כי ברוב הדפוסים כתוב לעיניכם וברוב כ״י לעיניהם וכן תרגם יונתן וכן נראה לי עיקר בראיות המסורת חדא דבירמיה סימ׳ ט״ז נמסר סימן מן ח׳ לעיניכם ולית דין מנייהו ש״מ דהדין כתיב לעיניה׳ וכן הוא במאיר נתיב. עוד במסורת נמסר על זה לעיניהם ולית דין מנייהו ש״מ דהדין כתיב לעיניה׳ וכן הוא במאיר נתיב. עוד במסורת נמסר על זה לעיניהם כ״ד וסימ׳ נמסר בס׳ חקת התורה וכ״כ במסרה גדולה ואולם לא נמצא הסימן בספר הנזכר. וברוך ה׳ כי פקח את עיני ואראה סימן מסרה זו במקרא כ״י ביחזקאל סימן י״ב וזה מכללם וזו נסחה לעיניהם כ״ד וסימנהון ויאסר אותו לעיניהם (פ׳ מקץ) תועבת מצרים לעיניהם (פ׳ וארא) אל הסלע לעיניהם (פ׳ חקת) במים לעיניהם (פ׳ פנחס) וצויתה אוו לעיניהם (שם) ירטשו לעיניהם (ישעיהו י״ג) את ברוך לעיניהם (ירמיהו ל״ב) תעגינה לעיניהם (יחזקאל ד׳) עשה לך כלי גולם ב׳ בו (שם סימן י״ב) והוצאת כליך ב׳ בו (שם) לעיניהם חתר לך (שם) לעיניהם על כתף (שם) ירטשו לעיניהם (ישעיהו י״ג) את ברוך לעיניהם (ירמיהו ל״ב) תעגינה לעיניהם (יחזקאל ד׳) עשה לך כלי גולה ב׳ בו (שם סימן י״ב) והוצאת כליך ב׳ בו (שם) לעיניהם חתר לך (שם) לעיניהם על כתף (שם) נשאתי לעיניהם (שם) ואעש למען שמי (שם סימן כ׳) ואעשה למען שמי (שם) והשיבתי את ידי (שם) ואתה בן אדם האנח (שם סי׳ כ״א) בהקדשי בכם לעיניהם (סימן ל״ו) והיו העצי׳ (סימן ל״ז) בהקדשי בך לעיניהם (סימן ל״ח) ואם נכלמו (סימן מ״ג) וצאצאיה׳ לעיניהם (איוב כ״א).
וקדשתי – מעתה אקדש את שמי הגדול וכו׳.
בהקדשי – בעת אהיה מקודש על ידיכם לעיני הגוים אז ידעו הגוים שאני ה׳ המושל בכל.
וקדשתי את שמי
א. מצד שמחולל בגוים כמ״ש ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה׳ אלה,
ב. אשר חללתם בתוכם ע״י מעשים רעים וידעו הגוים כי אני ה׳
א. בהקדשי בכם לעיניהם – שהוא מה שיקדש שמו ע״י ישראל, וזה ע״י שיכוף אותם לחזור בתשובה (כמ״ש למעלה (ס׳ כ׳) ביד חזקה אמלוך עליכם והבאתי אתכם אל מדבר העמים וברותי מכם המורדים וכו׳).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]
ולקחתי אתכם מן העמים – ביד רמה בעל כרחם.
ולקחתי – מבואר הוא.
והוצאתי את עמי מגלותם וזהו ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מן הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם כי בזה אהיה נקדש בכם לעיניהם של הגוים.
ולקחתי אתכם מן הגוים – כן כתיב ומי שכתב מן כעמים אינו אלא טועה.
ולקחתי וגו׳ – ובזה אקדש שמי כי אקח אתכם מן הגוים וכו׳.
ולקחתי אתכם מן הגוים – הקרובים, ומן הארצות ששם נפזרו יותר (כנ״ל פסוק י״ט), אקבץ הנפזרות, וכן למעלה (כ׳ ל״ד).
ולקחתי
ב. ונגד חילול שהיה בין הגוים באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו ולקחתי אתכם מן הגוים שאתם משועבדים תחתם, ובמקומות שאתם מפוזרים מן הגוים אל הארצות וקבצתי אתכם וגו׳ והבאתי אל אדמתכם בענין שלא יתחלל השם לאמר מארצו יצאו.
ולקחתי וגו׳ – בראשית ימי בית שני שבו בכל לבם אל ה׳, ואם לא שבו כולם לאדמתם אשמם בראשם, אבל ה׳ הֵסב המאורעות באופן שֶׁיֻתַּן להם לשוב, וא״כ אמת מה שכתוב כאן, ומדבר ג״כ בגאולה העתידה מאחר שעתידות בני בריתנו לא נשלמו עד היום, ויפה אמרו הם ז״ל ״בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב״ (סנהדרין צ״ח, התישב שם באגדה ותמצא מעדנים לנפשך).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
וזרקתי עליכם מים טהורים – א״ר עקיבא אשריכם ישראל מי מטהר אתכם ולפני מי אתם מיטהרים אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה׳ מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל.
רמז שעה
דרש ר׳ עויא ואי תימא ר׳ יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצר הרע, הקב״ה קראו רע כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משה קראו ערל ומלתם את ערלת לבבכם, דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא, שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, ישעיה קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך עמי, יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם.
מים טהורים – אכפר עליכם ואעביר טומאתכם, כהזיית מי חטאת המעבירים טומאת המת.
clean water I will grant you atonement and remove your uncleanliness by sprinkling purification water, which removes [even the highest degree of defilement,] the defilement caused by a corpse.
וזרקתי עליכם מים טהורים וגומ׳ – אני אמרתי לכם: כטומאת הנידה היתה דרכם לפני (יחזקאל ל״ו:י״ז), ונידה צריכה טבילה לטהרה מטמאתה.
ומכל גלוליכם אטהר אתכם – שעבודה זרה מטמאה במגע כנידה, וכל הנוגעין בה צריכין טבילה.
וזרקתי וגו׳ – מי חטאת והזאה, משל הוא למירוק העון והצירוף והבירור והליבון שייצרפו ויתבררו ויתלבנו בשבי ובבזה ימים רבים לכפר חטאת ולהתם פשע, כענין תחטאני באזוב ואטהר וגו׳ (תהלים נ״א:ט׳) וכענין אם התרחצתי במי שלג (איוב ט׳:ל׳).
וזרקתי – דרך משל כמו שהטמא נטהר במים שטובל בהם ובהזאת מי חטאת כן הטמא מעונות נטהר בכפרה.
ויונתן תרגם: ואשבוק לחוביכון כמה דמדכן במי אדיותא ובקטם תורתא דחטאתא ותדכון מכל אבתכון ומכל טעותכון אדכי יתכון.
ובעבור שעשה משלו בטומאה הנדה אמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם כי כמו שהנדה להתקרב אל בעלה תטבל במים חיים להטהר מהטומאה כן ישראל יסירו מעליהם עונותיהם בענין שישארו טהורים ונקיים מהם, והנה ייחס התשובה אליו יתברך באומרו וזרקתי עליכם לפי שהתשובה לא תשלם אלא עם העזר האלהי שיושפע על החוטא לשוב אליו וכמו שאמר (איכה ה, כא) השיבנו ה׳ אליך ונשובה, הנה התבאר למה המשיל האומה לנדה והותרה בזה השאלה החמישית.
מכל טמאותיכם – במקצת ספרים כתוב מכל ואין כן ברוב ספרי׳.
וזרקתי – ענין הזיה כמו וזרקו בני אהרן (ויקרא א׳:י״א).
מים טהורים – כן יקראו מי אפר פרה כי מטהר טומאת המת.
וזרקתי – אמנם לתקן מה שחטאתם בעבר ושלא תחטאו לע״ל, על העבר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם – ר״ל בזה״ז על טומאת הנדה (שאמר כטומאת הנדה היה דרכם לפני) היה צריך טבילה במקוה, ועל טומאת מת שהיה צריך הזיה, היה צריך הזיה של מים טמאים, (שמי נדה היה מטמא המזה והנושא), ולא היה מועיל הזיה של מים טהורים, אבל אז יהיה די בזריקת מים טהורים, ר״ל בזה״ז הדברים הנטהרים במקוה במים טהורים צריך שיכנס כל גופו בהם וטומאה שעולה ע״י שתתדבק הטומאה בטומאה ותסור מן האדם דהיינו הזיית אפר פרה צריך מים טמאים, ולע״ל יטהרו ע״י מים מעט הנזרקים ויהיו מים טהורים, והנמשל, שבהערה קלה ובמי הדעת התשובה תטהרו, והנה בזה״ז לא היה מועיל טהרה רק לטומאת הגויהא לא לטומאת הנפש, ורק לטומאה ולא למעשה גלולים, אבל בטהרה זו אטהר אתכם מכל טומאותיכם ר״ל בין טומאת הגויה בין טומאת הנפש, וגם מכל גלוליכם עד כאן זכר מתיקון העבר, ועתה יספר איך יטהר אותם בעתיד שלא יחטאו עוד.
א. כן בכ״י של המחבר.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
A new heart also I will give you, and a new spirit I will put within you; and I will take away the stony heart out of your flesh, and I will give you a heart of flesh.
a new heart An inclination that has been renewed for the better.
לב חדש – אין לב ממש. אלא עד עכשיו היה לבם נוטה אחר עבודה זרה, אבל מכאן ואילך אין לבם נוטה אחר עבודה זרה עוד.
ורוח חדשה – יצר טוב, ודוגמתו: רוח אחרת עמו (במדבר י״ד:כ״ד) דכלב.
לב האבן – לב קשה כאבן.
והסירותי – יצר עבודה זרה מבשרכם.
לב בשר – לברך וליראה אותי, ונתתי יצר טוב בלבכם.
ואחרי שטהרתם מכל טמאותיכם, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה – שלא תחטאו עוד חטאים גדולים כאילו ליענש כמו עתה. וכיוצא בו אמר דוד תחטאני באזוב, ואח״כ לב טהר ברא לי אלהים וגו׳ (תהלים נ״א:י״ב).
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם – החדוש הוא שיהיה להם לב שומע ורוח נכונה לקבל דברי האל יתברך באהבה וכן תרגם יונתן לב דחיל ורוח דחילא וכן לב האבן תרגם ליבא רשיעא דהוא תקיף כאבנא.
לב בשר – לב רך ונכון לקבל הטוב.
ויונתן תרגם: לב דחיל קדמי למעבד רעותי.
ואמר שכדי שלא ישובו לחטוא עוד יתן לב חדש ורוח חדשה בקרבם והוא רמז ליושר התאוות וממשלת השכל, ועל ביטול היצר הרע אמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר רוצה לומר נכנע ומשועבד לשכל לא קשה כאבן ואין הכוונה בייעוד הזה שיבטל הבחירה והאפשרות ויהיו בני אדם מוכרחים במעשיהם אלא שיעשה הקדוש ברוך הוא לעיניהם כל כך מהאותות והמופתים עד שיפחדו אל השם ואל טובו ולא תהיה בהם נטייה אל התאוות הגשמיות כי אם אל השלימות כמו שהיה באדם הראשון קודם חטאו.
ורוח – ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳).
והסירותי – מלשון הסרה.
לב חדש וגו׳ – ר״ל לב ישר ומוכנע ורצון טוב.
לב האבן – לב החזק והקשה כאבן.
לב בשר – לב נכנע ורך כבשר.
לב, רוח – גדרם התבאר בפרטות בפירוש ספר משלי.
ונתתי לכם לב חדש – שעד עתה היו הסבות אל החטא, הלב והרוח,
הלב מצייר כח המושל שנוטה אל התאוה,
והרוח מצייר הציורים הרעים שמעלה ציורים אל הלב לרוע, ועי״ז הלב מושל וגומר הרע, ואני אתן לכם לב חדש שיהיה נוטה רק אל הטוב וכן הציורים שיעלו ברוח יהיו רק טובים, וכן עד עתה היה הלב קשה מלקבל המוסר והתוכחה כמו האבן שקשה לחקוק בו אסיר לב האבן ואתן לכם לב בשר שמקבל בקל ציורים טובים של יראת ה׳ ואהבתו.
ואת רוחי אתן בקרבכם – וכתיב נקבה תסובב גבר (כתוב למעלה ברמז שי״ז).
רבי חייא בר אבא אמר ואת רוחי אתן בקרבכם – בעולם הזה היא נבזקת באחד מאבריה אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, בעולם הזה ויפח באפיו נשמת חיים אבל לעתיד לבא בנשימה ואת רוחי אתן בקרבכם.
ואת רוחי – הטוב אתן בקרבכם.
ועשיתי – ברוחי הטוב.
את אשר בחקי תלכו – שנאמר: אםא בחקתי תלכו ואת משפטיב תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ (ויקרא כ״ו:ג׳-ד׳).
ב. כן בכ״י לוצקי 777, וכן להלן יחזקאל ל״ז:כ״ה. בכ״י מינכן 5: ״ומשפטי״. בפסוק: ״מצותי״.
ואת רוחי – דעתי ורצוני אתן בקרבכם.
ואת רוחי – וית רוח קדשי.
ואמנם אומרו אחר כך ואת רוחי אתן בקרבכם הוא רמז אל הרוח הנבואי שיחול בזמן ההוא במוכנים אליו, וזה ממה שיעיד שהנבואה הזאת עתידה ושלא נתקיימה בבית שני כי לא היה ביניהם נבואה, ואמר שגם בכללותם יבא השפע העליון באופן שיתישרו בכל מעשיהם ולא יחטאו ועליו אמר ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם אותם רוצה לומר ועשיתי באופן שאתם בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם אותם. ואפשר עוד אצלי לפרש ורוח חדשה אתן בקרבכם על תחיית המתים שיהיה בזמן ההוא שאותם הקמים בתחייה יהיה להם לב חדש ולא לב האבן וכשיראו בני ישראל הפליאה העצומה ההיא ילכו בדרכי השם ולא יחטאו ועל זה אמר ועשיתי את אשר בחקי תלכו והותרה בזה השאלה הו׳.
ואת רוחי וגו׳ – ר״ל אחזיר לכם רוח הנבואה מה שהיה נחסר כל ימי הגולה.
ועשיתי – ר״ל אעיר לבבכם שתלכו בחוקי ולשמור משפטי בלב ולעשותם.
ואת רוחי אתן בקרבכם הוא רוח הקדש, שע״י הנסים והנפלאות שאתמיד ביניכם וע״י השראת השכינה ורוה״ק תקבלו טבע אחרת נוטה אל הקדושה והטהרה, ובזה ועשיתי את אשר בחקי תלכו ולא תעשו עוד רע, ועי״כ
ועשיתי את וגו׳ – לשון קצר את אשר יגרום אשר בחקי תלכו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
עוד אמרו וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם ותדבק בכם השגחתי ושכינתי והוא אומרו והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים.
לעם – להאמין בי ולשמור מצותי.
לאלהים – לעזור לכם ולהושיע אתכם.
וישבתם בארץ ולא תגלו עוד ממנה, אחר שלא תחטאו עוד,
והייתם לי לעם שמעתה יהיה הכל ע״י אתערותא דלתתא אחר שאתם תהיו נכונים רק אל הקדושה תקדימו תמיד להיות לי לעם, ועי״ז אנכי אהיה לכם לאלהים שהגם שבתחלה יהיה ע״י אתערותא דלעילא כמ״ש וזרקתי עליכם מים טהורים וכו׳ שה׳ יהיה המתחיל לטהרם, אח״כ יהיו הם המתחילים ויעשו מע״ט מצד טבעם הטוב.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״על״.
והושעתי אתכם מכל טמאותיכם – המענישות אתכם, גלות וחרב ודבר ורעב. וזה לא היה בבית שני, שכמה שפיכות דמים היה בו.
והושעתי, וקראתי – כאלו אני קורא אליו שירבה בהמטירי עליו ושמרי אותו מן השדפון והירקון ושאר הפגעים.
וביאר שני הייעודים ההם אם מה שאמר והייתם לי לעם באומרו והושעתי אתכם מכל טומאותיכם כי כאשר יתרחקו מהטומאות והפשעים יהיו עם אלהים, וכן ביאר מה שאמר ואנכי אהיה לכם לאלהים באומרו וקראתי את הדגן והרביתי אותו וגומר רוצה לומר שכל התבואות יבורכו ממנו יתברך.
והושעתי וגו׳ – ר״ל ארחיק אתכם מכל טומאת העון שהייתם רגילים בו כי יעיר לבבם להיות נזהרים מהם.
וקראתי אל הדגן והרביתי אותו – ר״ל אצוה שיפרה וירבה.
והושעתי שהגם שיהיה עוד יצה״ר אושיע אתכם מככל הטומאות,
וקראתי כי מיום שבטלה טהרה בטל ריח הפירות כמ״ש בסוף סוטה, וכשתושעו מטומאותיכם אקרא אל הדגן – מצייר,
א. ריבוי הדגן בהשגחה כדי שלא יהיה רעב, והגם שכבר יהיו בטוחים מן הרעב ע״י הדגן בכ״ז
והושעתי – ולא כתב והצלתי, שהראשון מורה הפרש מסכנה מכל וכל, והשני הפרש במקצת (עיין מה שכתבתי באוצר נרדפי סימן ש״פ).
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
חרפת רעב בגוים – בשביל שלא תקבלו עוד חרפת רעב בין האומות, שאין חרפה גדולה מזאת: המוטל ברעב מת ברחובות נפוח ומאוס.
והרבתי – לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים כי א״י צריכה לגשמים יותר מן הארצות האחרות לפיכך הרעב מצוי בה יותר משאר ארצות והעד אברהם יצחק ואלימלך וכשאדם יוצא מארצו לארץ אחרת בעבור הרעב הוא חרפה.
למען לא יקחו עוד חרפת רעב בגוים.
ותנובת – ענין צמח ופרי וכן ויאכל תנובת שדי (דברים ל״ב:י״ג).
למען וגו׳ – ר״ל באופן שלא תקבלו עוד בגוים חרפת רעב כי מאז לא יקראו לכם חסירי לחם.
והרביתי את פרי העץ – כי אם יחסרו פרי העץ ויצטרכו לקנות מן הגוים סביבותם, ידמה להם שיש רעב ויקחו חרפת רעב בגוים.
חרפת רעב – דומה למה שאמר דוד (שמואל ב׳ כ״ד:י״ד) וביד אדם אל אפלה, שהצריך ללחם מוכרח לסבול כל מין הונאה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Then you shall remember your evil ways, and your doings that were not good; and you shall loathe yourselves in your own sight for your iniquities and for your abominations.
ונקוטותם בפניכם – דמוניר בלעז, תמקו בעצמכם בבושתכם על הגמול הרע אשר גמלתםא לפני ואני גומל לכם טובה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״גמלת״.
and you will loathe yourselves in your own eyes [Heb. וּנְקטֹתֶם,] demonir in Old French, to melt. You will melt in yourselves, from your shame over the evil recompense that you repaid Me whereas I recompense you with good.
את דרכ{יכ}םא הרעים – שאמר בתחילת הפרשה: ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטומאת הנידה (יחזקאל ל״ו:י״ז).
ונקוטותם בפניכם – אתם יורקיןב מפיכם כנגד פניכם. וכן פתרונו:ג נזכרתם בעצמיכם את דרכיכם הרעים, אז אתם יהיו ניקלים בעיני עצמיכםד ומטילים רוק בפניכם, שאתם מבזים עצמיכם על מעשיכם הרעים שלא עלתה על לבבכם לחזור בהם.ה ויונתן תירגם: ונקוטותם – ותידנקון.
וזכרתם, ונקטתם בפניכם – תהיו נכרתים בעיני עצמכם כשתזכרו עונותיכם תאמרו בדין הכריתנו האל יתברך והגלנו מארצנו.
ויונתן תרגם: ותדנקון ותהון חזן.
ואז תזכרו את מעשיכם הרעים שהם הפשעים הגדולים ע״ז גלוי עריות שפיכות דמים ומעלליכם אשר לא טובים הם שאר העבירות שאינם כל כך חמורות ולא תהיה אותה זכירה כדי לשוב לעשותם אבל בהפך שתלחמו ותתקוטטו עם עצמיכם על אותם העונות והתועבות שעשיתם כמתחרטים מהם.
ונקוטותם – ענין כריתה כמו ונקוטו בפניהם (יחזקאל ו׳:ט׳).
וזכרתם – וכאשר תזכרו דרכיכם הרעים אז תכרתו בעיני עצמיכם ר״ל אתם תשפטו הכריתה על עצמיכם בעבור הרעות שעשיתם ותאמרו שבדין נכרתה בגולה.
את דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא טובים – כבר בארתי (פסוק י״ז) שהדרכים הם תכונות הנפש ומדותיה, והיו כולם רעים, כמו מדות הגאוה והנקמה ואכזריות וכדומה, והנה יצוייר שגם מן דרכים רעים יצאו מעללים טובים, כמו שמן מדת הגאוה יתעורר לעשות צדקה וחסד להתגאות במו, ובמדת הנקמה ואכזריות ינקום ויתאכזר על אויבי ה׳ ומחללי שמו, עז״א שגם המעללים היו לא טובים.
עונותיכם, תועבותיכם – העון יוצא ע״י עוות השכל (כמ״ש ישעיה א׳ ד׳) וזה מגביל נגד דרכים, והתועבות הוא נגד מעללים.
וזכרתם – ועדיין תזכרו דרכיכם הרעים מפני שני טעמים,
א. ונקטתם בפניכם ותתחרטו תמיד על העבר
ונקטתם – תהיו כקוץ מכאיב לעצמכם (שד״ל למעלה ו׳:ט׳) ומצאנו צד״י מתחלפת בטי״ת, נצר־נטר; ועיין מה שכתבתי אני שם, ויתכן גם כאן.
לא למענכם אני עושה – לכם אילו הטובות שאמרתי לעשות לכם, שאין בידכם מעשים טובים.
יודע לכם – תהיו יודעים שלא למענכם אני עושה.
בושו והכלמו – כי לפיכך אני עושה לכם טובה, שאני רוצה שתהיו נכלמים מדרכיכם הרעים בית ישראל – לפי שעכשיו אתם רואים כמה טובות אבדתם בשביל דרכיכם הרעים, ותהיו נכלמים לומר: אוי לנו כמה טובות הללו הלכו ממנו בעוונותינו.
לא למענכם וגו׳ – במה שפתח בו סיים. ובדרך זו דיקדק הנביא בכל מקום.
לא למענכם, בושו והכלמו – דין הוא שתבושו ותכלמו כי דרכיכם רעים ואני אוציא אתכם מן העמים ואביא אתכם אל ארצכם ומה שאמר לא למענכם מראה שלא יצאו מהגלות אלא על ידי תשובה וכבר הארכנו בזה הענין בספר ישעיהו בפסוק וירא כי אין איש (ישעיהו נ״ט:ט״ז).
וכאשר תזכרו דרכיכם ומעלליכם אז תכירו ותדעו כי לא למענכם אני עושה את הגאולה והתשועה הזאת כי אם למען שמו כמו שזכר למעלה.
אני עושה – את הגאולה הזאת.
יודע לכם – יהיה ידוע לכם שאין הגאולה למענכם כי בושו והכלמו מדרכיכם אשר לא טובים ואינכם כדאים להביא הגאולה.
ב. לא למענכם וכו׳ יודע לכם – שעי״ז יודע לכם שלא עשיתי למענכם, ובזה בושו והכלמו מדרכיכם – והבושה הפנימית הזאת הוא מגדרי התשובה וכפרת העון, (כמ״ש) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו).
בושו והכלמו – בוש־בהת־בעת היו נבעתים מעונותיכם ומנעו ידכם מהם.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Thus says Adonai Elohim, 'On the day that I cleanse you from all your iniquities, I will cause the cities to be inhabited, and the waste places shall be built.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כה אמר י״י, ונבנו החרבות – הה״א בסגול והחי״ת בקמץ חטף והרי״ש בקמץ.
ובזמן ההוא שאטהר אתכם מכל עונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החרבות והם ערי ישראל שהיו חרבות.
(מכל עונותיכם – א״ה המסורת עליו ב׳ מלא עונותיכם הטואלה (ירמיהו ה׳) והכי נמי התם נמסר ב׳ וכתבתי דברי אלה לפי שראיתי בקצת ספרים מדוייקים שהוא חסר ולפי מה שכתבתי ראוי להיות מלא דהא ודאי גם שם בירמיה חשיב ב׳ ור״ל מלאים דאי עונותיכם גרידא קא חשיב הא שבעה הוו ותרי בעונותיכם וכולם חסרים בר בן שנים אלו אלא ודאי כדאמרן ע״כ).
כה אמר ה׳ ביום טהרי – מודיע להם כי אחרי התשובה הגמורה וטהרת העונות עד שלא ישאר רושם מהם כלל, כן לא ישאר שום רושם מחורבן הארץ כי זה תלוי בזה, ואז והושבתי את הערים הנעזבות ויותר מזה כי גם ונבנו הערים החרבות – ויותר מזה
והושבתי – טהרת הנשמה תוליד הצלחת דרכו של אדם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They shall say,' This land that was desolate has become like the garden of Eden; and the waste and desolate and ruined cities are fortified and inhabited.'
אמר שיאמרו העוברים שזכר הארץ הלזו הנשמה רוצה לומר שעתה היא שממה היתה כגן עדן רוצה לומר בשבת ישראל עליה וכן הערים שעתה הם נשמות ונהרסות בצורות ישבו בזמן ישראל שהיו חזקות ובצורות בשמים.
הלזו – בחילופים שלפנינו לב״א הלזו בפשט האחרון לבד ולב״נ בשני פשטין ורד״ק כתב בהפך בשרש לז וכ״כ הלוית חן שער ט׳ פ׳ ז׳ וכל הספרים הם כדבריהם וכב״א.
החרבות, והנשמות, והנהרסות – השממה הוא יותר מחורבה, כי יש חורבה שאינה שוממה (כנ״ל פסוק ד׳) והריסה הוא יותר מחורבן, וכן (ישעיהו מ״ט י״ט) כי חורבותיך ושממותיך וארץ הריסותיך, והשממה יפול גם על כלל הארץ, לכן אמר (סי׳ ל״ו) בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה.
ואמרו איך היתה כזאת שהארץ הנשמה הלזו היתה כגן עדן, והערים החרבות וגם הנשמות וגם הנהרסות בצורות ישבו? ומכל זה
בצורות ישבו – לשון קצר, נתישבו שנית והיו לערים בצורות.
Then the nations that are left round about you shall know that I, Hashem, have built the ruined places, and planted that which was desolate. I, Hashem, have spoken it, and I will do it.'
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואז ידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני י״י – שיכולת בידי לבנות הנהרסות.
וידעו, אשר ישארו סביבותיכם – וראוה בחורבנה ויראוה בישובה במעט זמן ידעו כי לא היה יכול להיות דבר זה אלא מהאל יתברך.
אני י״י דברתי ועשיתי – דברתי זה על ידי הנביא וכן עשיתי כמו שדברתי.
ולהיות זה מקובל ביניהם כאשר עתה אותם סביבותיכם שראו את הארץ וחרבנה ויראו בנינה ויישובה במעט זמן בעת הגאולה ידעו כי ה׳ עשה אותה ועל זה אמר וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה׳ בניתי הנהרסות ר״ל הערים הנהרסות נטעתי הארץ הנשמה אני ה׳ דברתי ועשיתי ר״ל דברתי על הנביאים כל זה ועשיתי כמו שהבטחתי.
וידעו הגוים וכו׳ – ר״ל הגוים הנשארים יכירו לדעת שאני הוא בניתי את הנהרסות ונטעתי הנשמה ולא נעשה הדבר במקרה.
אני ה׳ דברתי – אני הוא המדבר שכן יהיה ואני הוא העושה הדבר.
וידעו הגוים כי אני ה׳ בניתי – שאינו בדרך הטבע רק ע״פ רוה״ק, והיה כבריאת העולם שדבר ונעשה הכל הדברו, כן אני דברתי ועשיתי – שדבורו אל הנביאים הוא הביא הכל לידי מעשה בדרך נסיי.
כי אני ה׳ – ייחסו הצלחתכם לי כי תֵרָאֶה להם כדבר אי אפשר בדרך טבע.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Thus says Adonai Elohim, 'For this, moreover, I will be inquired of by the house of Israel, to do it for them. I will increase them with men like a flock.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אדרש לבית ישראל – אתפתה להם בתפלתם בדורשם אותי על זאת.
ארבה אותם – אדם כצאן לרוב.
I will...be inquired of by the house of Israel I will be persuaded by them with their prayer when they entreat Me concerning this.
I will multiply them the men like sheep, they will be so many.
עוד זאת – כל אילו הטובות אני עושה להם: וקראתי אל הדגן והרביתי אותו (יחזקאל ל״ו:כ״ט), והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה (יחזקאל ל״ו:ל׳), והערים החרבות הנשמות והנהרסות בצורות ישבו (יחזקאל ל״ו:ל״ה), ועוד אני מוסיף לכם הטובה הזאת על כל אילו הטובות שמרבה להם דגן ופרי העץ ותנובת השדה והערים החרבות בצורות ישבו. מאחר שאומרא בהם בני אדם לאכול ולשתות ולמלא ערים בצורות. לפיכך ארבה אותם כצאן.
אדרש לבית ישראל – אני אחזר ואעסוק להם לבית ישראל הטובה הזאת. ומהו הטובה: ארבה אותם כצאן אדם – ולא צאן ממש אלא צאן אדם. שאומר בלעז: אובילא אומינא, כמו צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל״ד:ל״א).
(לז-לח) ענין אחר: ארבה אותם כצאן אדם – ארבה את האדם כצאן. ולא כצאן חולין,ב אלא כצאן קדשים. ואם תאמר: מועטין הן. לכך נאמר: כצאן ירושלם – כצאן קדשים שבירושלם שהן מרובים. ומתי הן מרובין? במועדיה – בשלש פעמים שהיו מביאין כל ישראל עולות ראיות ושלמי חגיגה.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פירנצה II.24, וצ״ע בנוסח. בכ״י פרמא 2994, פריס 162, פירנצה III.8 מופיע במקום ״מאחר שאומר... בצורות״: ״מאחר שיהא לכם כל אילו הטובות״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״חולין״.
אדרש {וגו׳} להם – כלומר אשים לבי עליהם להיטיבם.
ארבה אותם כצאן אדם – אדם כצאן.
כה אמר י״י, עוד זאת אדרש – עוד אהיה נדרש להם בזאת הברכה שארבה אותם.
כצאן אדם – אדם הם ישראל שהם אדם כמו שפירשנו למעלה אדם אתם יהיו רבים כצאן ואמר כצאן עם כ״ף הידיעה ופירש אחר כן כצאן קדשים (יחזקאל ל״ו:ל״ח).
ויונתן תרגם כצאן אדם – אסגינון באינשא ואצלחינון בבעירא.
ואם תאמרו איך אפשר זה בהיות שנתמעטו ישראל בגלות ונשארו אחד מעיר ושנים ממשפחה הנה להשיב לזה אמר עוד זאת אדרש לבית ישראל רוצה לומר בזאת הברכה והיא להרבות אותם כצאן אדם רוצה לומר שארבה אותם בהיותם אדם כמו שהוא טבע הצאן להתרבות מאד.
עוד זאת אדרש וגו׳ – ר״ל עוד בדבר זה אהיה נדרש להם למלאות משאלותם בדרשם על זאת.
ארבה אותם – ר״ל וזהו הדבר שארבה אותם מבני אדם כרבוי הצאן.
עוד זאת ר״ל ואם תשאל איך יתיישבו הערים ובני ישראל מועטים הנה אעשה נס שירבו כצאן שהם מתרבים מאד בטבע, ויהיו,
אדרש – הם דורשים אותי על הדבר ואני אֶמָצֵא להם.
כצאן – המתרבות בנקלה, וגם רז״ל אמרו (בבלי חולין פ״ד:) למה נקרא שמן עשתרות שמעשירות את בעליהן.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
As the flock for sacrifice, as the flock of Jerusalem in her appointed feasts, so shall the waste cities be filled with flocks of men; and they shall know that I am Hashem.'"
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34.
Like the flocks appointed for the holy offerings which come to Jerusalem at the times of the Passover sacrifices. Another explanation follows the Targum: I will multiply you with men, and I will cause them to prosper with cattle; i.e., their iniquities will not be remembered against them.
(לח)כן תהיינה – כלומר ארבה אותם, שארבה את ישראל כצאן ואמלא את הערים החרבות מהן, כמו שהיתה מליאה ירושלם מן הצאן קדשים במועדיה. וכפילת מילה היא, שכשם שהיתה ירושלם מליאה מפה לפה מצאן קדשים במועדיה,אכן תהיינה הערים החרבות מליאות – מבני אדם, שהן צאני ואני רוען.
וידעו – האומות, שעד עכשיו היו מחללין את שם קדשי, שאומרים: עם י״י אלה ומארצו יצאו (יחזקאל ל״ו:כ׳), שכח בידי לגאלן.
כצאן קדשים – המרובים בירושלים במועדיה – מעשר צאן ובקר נדרים ונדבות שלמי חגיגה ושלמי שמחה תמידין ומוספין, ולבד מאלו בהמות שהיו קונין מכסף מעשר שני ונטע רבעי. למדת שהרבה מיני בהמות היו בירושלים במועדיה.
צאן אדם – אומינא.
כצאן קדשים – ופירש אח״כ כצאן ירושלם במועדיה וזהו הקדשים שהיו מביאים ישראל לירושלם שלש פעמים בשנה שהיו רבים.
הערים החרבות – בא בצרי הרי״ש.
ויונתן תרגם: כעמא קדישא כעמא דמדכן ואתן לירושלם בזמן מועדי פסחא כן יהון קרוי ארעא דישראל די הואה חרבן יהון מליין אנשא דעמא בית ישראל וידעון ארי אנא י״י. אמר בזמן מועדי פסחא רוצה לומר כי אז היה הצאן מרובה בירושלם כי כל הבאים לירושלם היו מביאים כל אחד את פסחו לשחטו שם ולאוכלו שם כמו שכתוב בתורה.
ולא יתרבו בפשע ורשע כימי קדם כי הם יהיו כצאן קדשים הנקרבים על המזבח בקדושתם וכצאן ירושלים במועדיה שהיו ישראל מביאים לירושלים במועדים צאן הרבה לשמוח ברגל כן תהיינה הערים החרבות שבארץ ישראל מלאות צאן מרעיתו של הקדוש ברוך הוא שהם אדם בעלי שכל וידעו כי אני השם. ובפרקי רבי אליעזר (פרקי דר׳ אליעזר מ) אמרו כצאן קדשים זה צאנו של יתרו שהיה משה רועה במטה האותות ולא שכלה אותן חית השדה.
כצאן קדשים – בקמץ רחב כמ״ש בס׳ תצוה סימן כ״ט.
החרבות – בצירי הרי״ש רד״ק.
במועדיה – מלשון מועד וחג.
צאן אדם – ר״ל רבוי בני אדם.
כצאן קדשים – כמספר צאן קדשים וחוזר ומפרש כצאן ירושלים.
במועדיה – ר״ל כצאן המובא לירושלים במועדי ה׳ להקריב על המזבח.
כן תהיינה – כמספר הזה תהיינה הערים וכו׳.
צאן אדם – ר״ל מרבית בני אדם ולפי שדרך הצאן להתרבות מאד אמר מלת צאן בדרך שאלה על הפלגת הרבוי.
כי אני ה׳ – הנאמן במאמרי.
כצאן קדשים שכולם עולה לה׳ כן יהיו כולם קדושים לאלהיהם,
וכצאן ירושלים במועדיה שהם זבחי שלמים לאכול ולשמוח לפני ה׳ כן יתענגו על רב טוב, ובזה יהיו מלאות צאן אדם.
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.