Zephanyah 2 – צפניה ב‏ – Mikraot Gedolot

(א) הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ^א וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃

Gather yourselves together, yes, gather together, you nation that has no shame,

א. הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ (חטף)

תרגום יונתןר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִתְכְּנָשׁוּ וֶאֱתוֹ וְאִתְקְרָבוּ עַמָא דְלָא חָמֵיד לְמֵיתַב לְאוֹרַיְתָא.

התקוששו וקושו – התקבצו וקבצו, מגזרת לקשש קש (שמות ה׳:י״ב), שהוא לאסוף קש. (מובא בראב״ע)

התקוששו – התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה׳:י״ב).

וקושו – מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז״ל דרשו קשוט עצמך ואח״כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו.

הגוי לא נכסף – ת״י דלא חמד למיתב לאורייתא.

Gather yourselves together Gather and assemble together as in "To Gather a gathering" (Shemot 5:12).

gather together your deeds. Conform your deeds to the will of Your Maker.

O nation that has no desire That has no desire to return to the Torah.

התקוששו וקושו – הואיל וכן^א נגזר עליכם טוב אם תקשטו עצמכם ואחר כך קשטו אחרים.

הגוי לא נכסף – שאינו חמוד להקב״ה.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994 חסר: ״הואיל וכן״.

התקוששו – הטעם התווכחו והוכיחו. ור׳ משה אמר: התקבצו וקבצו, מגזרת לקושש קש (שמות ה׳:י״ב) – שהוא לאסוף קש.

ואחרים אמרו: כמו תרגום זקנתי ושבתי (שמואל א י״ב:ב׳).

לא נכסף – אינו אהוב ונחמד לגוים, מגזרת: נכספה וגם כלתה (תהלים פ״ד:ג׳).

התקששו וקשו – הקבצו והתלקטו וקבצו גם אחרים עמכם.

גוי שלא נכסף – ותאב וחומד אני לו שארחם עליו וקל מהרה אפרע ממנו אם לא ישוב.

התקוששו וקושו – ענין חפוש הדברים ולקיטתם כמו לקושש קש (שמות ה׳:י״ב) מקושש עצים וכן פי׳ התקוששו התחפשו מומיכם וחפשו מומים אחרים אחר כך ובערו אותם וכן ארז״ל מזה הפסוק קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים ועוד אמרו נקשט גרמין עד לא נקשט אחרנין וקושו השי״ן דגושה לחסרון הכפל כמו שבו את העיר.

הגוי לא נכסף – לא נכסף ולא התאוה אל זה להתקושש ולקושש כמו נכספת לבית אביך ותרגם יונתן דלא חמיד למיתב לאוריתא.

ואדוני אבי ז״ל כתב זה הגוי שאינו נכלם ולא יבוש ממעשיו מלשון רז״ל איכסיף באכסופי אפין.

וקושו – השי״ן בדגש, כי שרשו קשש, כמו התקוששו.

ובא הכפל לחזוק כמו: התמהמהו ותמהו (ישעיהו כ״ט:ט׳). וזה כענין מקשש עצים (במדבר ט״ו:ל״ב), לקשש קש (שמות ה׳:י״ב), וסוג זה הענין אסיפת פרטים דקים וקבוצים יחד, והפרט העצמי ביחוד.

ואחרי שהודיע הנביא לבני יהודה כל הרעה העתידה לבוא עליהם בפשעיהם הוציא מזה עצתו הנכונה, והוא שישוב אל ה׳ ויתחננו לפניו בטרם יבא אפו ועברתו עליהם וזהו אומרו התקוששו וקושו והוא כמו שכתב הראב״ע התוכחו והוכיחו ודקדקו עצמיכם ומעשיכם כקש וכן דרשו חז״ל (סנהדרין יח, ע״א) מזה קשט עצמך ואח״כ קשט את אחרים, והענין כולו שיחפשו במעשיהם ובמומיהם וכ״ז שיקבלו יסורין על עצמם ומקליות על עונותיהם עד שיהיו כמו הקש שילקהו האדם להדיקו, וקראם הגוי לא נכסף לפי שכל הגוים היו שונאים לישראל וכאילו אמר הגוי שאינו נחמד ולא אהוב אצל אומה מהאומות, והרד״ק פירש בשם אביו שהוא מלשון כלימה מלשון חז״ל בכסופי אפין אכסיף ר״ל הגוי שאינו נכסף ממעשיו.

וקושו – במקצת ספרים השי״ן רפה ורד״ק כתב שהיא דגושה לחסרון הכפל כמוסבו את העיר יהושע ו׳ וכן הוא בס״ס.

התקוששו וקושו – ענין החפוש והלקיטה היטב כמו לקושש קש (שמות ה׳:י״ב).

נכסף – ענין חשק וחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית ל״א:ל׳).

התקוששו וקושו – חפשו עצמיכם אחר העבירות שבידכם לשוב מהם וגם חפשו עבירת זולתכם להשיב אותם.

הגוי לא נכסף – אתם הגוי שאינכם עתה חשוקים לה׳.

התקוששו – כמו לקושש קש לתבן, שהוא לקוט הקש המפוזר.

לא נכסף – לא נחמד.

התקוששו – לכן התקוששו, לפי שדמה אותם כמוץ וכקש המפוזר אשר ישאהו רוח, יעץ אותם שיתקוששו. ר״ל שהקש המפוזר יתלקטו כאחד היינו שיתחברו לעשות תשובה, אתם הגוי לא נכסף הבלתי מרוצים לה׳ (זה מגביל נגד מ״ש אח״כ בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ, ופה מדבר מן הבלתי נכספים מה׳).

התקוששו וקושו – לשון מושאל מאסיפת הקש (לקשש קש לתבן, פרשת שמות), התאספו אתם (השומעים את דברי הנביא) ואספו אחרים עמכם.

לא נכסף – לא יחורו פניו מחמת חרפה (כסופא בלשון ארמי); וגם הכסף נקרא בשמו מחמת לובן מראיתו.

תרגום יונתןר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) בְּטֶ֙רֶם֙ לֶ֣דֶת חֹ֔ק כְּמֹ֖ץ עָ֣בַר י֑וֹם בְּטֶ֣רֶם׀ לֹא⁠־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֗ם חֲרוֹן֙ אַף⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּטֶ֙רֶם֙ לֹא⁠־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֔ם י֖וֹם אַף⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

before the decree is born, the day passes as the chaff, before the fierce anger of Hashem comes on you, before the day of Hashem's anger comes on you.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַד לָא תִפּוֹק עֲלֵיכוֹן גְזֵירַת בֵּית דִינָא וּתְהוֹן דָמָן לִכְמוֹצָא דְנָשְׁבָא בֵיהּ רוּחָא וּכְטוּלָא דְעָדֵי מִן קֳדָם יוֹמָא עַד דְלָא יֵיתֵי עֲלֵיכוֹן תְּקוֹף רוּגְזָא דַייָ עַד לָא יֵיתֵי עֲלֵיכוֹן יוֹם רוּגְזָא דַיָי.

בטרם לדת חוק – לפני בא הגזירה.

כמוץ עבר – הרי זה מקרא קצר כמוץ העובר מלפני רוח וכעשן העובר מלפני השמש וזהו תרגומו של עבר יום כך ת״י תהוון דמן לכמוצא דנשב ביה רוחא וכתננא דעדי מן קדם יומא, נ״א כטולא דעדו וכו׳ זהו לשון צל.

before the decree is born Before the arrival of the decree.

as chaff that passes... the sun This is an ellipsis for, "As chaff that passes from before the wind, and as smoke that passes from before the sun.⁠" This is the translation of עָבַר יוֹם, that passes the sun. In this manner, Jonathan renders: And you shall be like the chaff that the wind blows, like smoke that passes from before the sun. Another version: and like the shadow that passes, etc.; this is an expression of a shadow.

בטרם לדת^א חק – בטרם שתבוא גזירת הקב״ה.לדת – לשון מאורע, כמו: מה ילד יום (משלי כ״ז:א׳).

כמוץ עבר יום – שתיזרו בארצות כמוץ שעובר לרוח היום.

א. בכ״י ברסלאו 104: ״לידת״.

בטרם לדת חק – בטרם בא יבא העתיד שישימכם כמוץ עובר, אשר תדפנו רוח (תהלים א׳:ד׳).

ולכך האספו וקראו עצרה לשוב אלי, בטרם – יולד ויבא החוק והמשפט שאמרתי לשפוט בכם,

שכמוץ כן עבר יום – טובתכם^א וחייכם, כלומר כמוץ אשר תדפנו רוח כן תעברו ותאבדו מהר.

בטרם – כל זה

א. בכ״י: טובתם.

בטרם לדת חק – בטרם שיולד חק היום הבא כלומר הגזרה התקוששו ותרגם יונתן עד לא תפוק עליכון גזירת בית דינא.

כמוץ עבר יום – המאוחר מוקדם וכן היא תכונת הפסוק בטרם לדת חק יום כמוץ עבר כלומר בטרם לדת חק היום שתהיו כמוץ עובר מפני רוח או בטרם יום לדת חק והמאוחר מוקדם במקרא רבים כמו מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א) מקום קבר שם הידעת כי אז תולד (איוב ל״ח:כ״א) הידעת אז כי תולד ומספד אל יודעי נהי (עמוס ה׳:ט״ז) ויודעי נהי אל מספד והדומים להם רבים.

ויונתן תרגם בחסרון מלים: ותהון דמן לכמוצא דנשבא ביה רוחא וכטולא דעדי מן קדם יומא כלומר מפני השמש נוסחא אחרת וכתננא דעדי מן קדם יומא.

(ב-ג) בקשו ענוה – והיא שיתנו צוארם בעול למלך בבל כמו שיעץ להם ירמיה, וכמו יעקב באמרו: עד כי יבא שילה (בראשית מ״ט:י׳), ולכן אמר אחריו: אולי תסתרו ביום אף י״י, כמו שאמר ישעיה חבי כמעט רגע (ישעיהו כ״ו:כ׳).

אבל הציע תחלה: בטרם לדת חק – כלומר חק נבוכדנצר וגזרותיו.

וכן הציע: בקשו את י״י – והטעם התפלה והשמיעה למצותיו, ובפרט אליו תשמעון (דברים י״ח:ט״ו).

ואמרו בטרם לדת חוק כמוץ עבר יום אמר חוק במקום הזה על הגזרה האלהית שהיה בדעתו ורצונו יתברך לשלח בם חרון אפו כפי עונותיהם וכאילו אמר הטיבו דרכיכם קודם לדת אותו חוק וגזירה אלוהית וקודם שתצא לפועל בעולם שאם תצא יהיה עניניכם אחרי עבור היום ההוא כמוץ אחרי שנידף שלא ישאר ממנו עוד שם ושארית. והראב״ע פירש שהכתוב מסורס וענינו על פי פירושו בטרם לדת חוק היום שתהו כמוץ עובר מפני רוח. ואינו נכון גם הכתובים אשר אחריו בלתי מסכימים בפירוש הזה לפי שאמרו עוד בטרם לא יבא עליהם יום ה׳ נראה שהם מאמרים כפולים, וגם מלת לא יבא היא קשה והיה לו לומר בטרם יבא כמו בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיה יג, טז), בטרם לדת חק, בטרם תבא אליהן המילדת (שמות א, יט), בטרם תבא שנת הרעב (בראשית מא, נ), אבל ענין הפסוק הזה אצלי כך הוא שבעבור שאמר הנביא בטרם לדת חוק ואמר גם כן כמוץ עבר יום בא לפרש שני אלה המאמרים על מה יורה החוק ועל מה יורה היום, ופירש מהו ענין החוק אשר זכר באומרו בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה׳ ורצה בזה שמלת בטרם מורה על קדימת דבר לדבר ואולי יחשוב חושב ממה שאמר בטרם לדת חוק שעל כל פנים יולד החוק אף שישובו בתשובה אבל שיתקוששו קודם לכן ביאר ואמר בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה׳ ר״ל מה שאמרתי בטרם לדת חוק או ענינו קדימה זה לזה ושעכ״פ יולד החוק אלא שתתקוששו כדי שלא יבא עליכם אף ה׳ שהוא החוק שזכרתי, וכן פירוש ענין היום שאמר כמוץ עבר יום באומרו באותו דרך עצמו, גם אמרתי בטרם על היום שענינו לפי שלא יבא עליכם יום אף ה׳ שהוא יום הקש עובר שזכרתי ולכן בקשו את ה׳ ושובו אליו באופן שאותו חוק וגזרה שעלה במחשבתו לא ילד ואותו יום צרה ותוכחה לא יבא. וכבר יורה על אמתת פי׳ זה ושאין מלת בטרם סמוכה ללא יבא בעל הטעמים ששם במלת טרם הב׳ נגינת פסק ואחריו לא יבא עליכם חרון אף ה׳ כאילו הפסיק מלת בטרם וגלה שאינה דבקה אל לא יבא עליכם.

חוק – גזירת המקום.

כמוץ – היא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע י״ג:ג׳).

בטרם לדת חוק – עד לא יולד חוק הגזירה.

כמוץ עבר יום – הוא כמו היפך יום כמוץ עבר ומוסב על בטרם לומר בטרם יבא יום שתהיו בו נפזרים לבין הבבליים כמוץ העובר ברוח.

בטרם וגו׳ – חרון אף ה׳ הוא חוק הגזירה וכפל הדבר לתוספות אזהרה.

יום אף ה׳ – והוא יום הבא מהפורעניות.

בטרם לדת חק – הגזרה, ויל״פ שהוא מאמר מקביל התקוששו וקושו בטרם לדת חק, הגוי לא נכסף כמוץ, ואז עבר יום יעבור מן המציאות כמו עד יעבור זעם, ויל״פ ג״כ עבר יום בטרם, עד שלא יבא עליכם חרון אף ה׳, היום יעבור בלא חרון, ומוסיף שגם היום עצמו לא יבא.

בטרם – התקוששו בטרם לדת חק כמוץ בטרם שיולד חק וגזרה שתהיו כמוץ שהוא עוד גרוע מקש המפוזר, הקדימו עצמכם להתחבר ולהתלקט, ואז עבר יום הפורעניות ולא יבא עליכם, בטרם – התקוששו בטרם יבא הפורעניות כדי שלא יבוא עליכם חרון אף ה׳ – שאף שיבא היום לא יבא החרון, ומוסיף גם ע״י שתשובו בתשובה לא יבא עליכם אף יום אף ה׳.

לדת חק – בטרם יצא לאור מה שחקק וגזר ה׳, ולא הזכיר מי הוא היולד, מי שיהיה, רק שהחק יִוָלֵד.

כמץ – בטרם כמוץ עובר מפני רוח יעבור היום הראוי לתשובה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) בַּקְּשׁ֤וּ אֶת⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ כׇּל⁠־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ בַּקְּשׁוּ⁠־צֶ֙דֶק֙ בַּקְּשׁ֣וּ עֲנָוָ֔ה אוּלַי֙ תִּסָּ֣תְר֔וּ בְּי֖וֹם אַף⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

Seek Hashem, all you humble of the land, who have kept His ordinances. Seek righteousness. Seek humility. It may be that you will be hidden on the day of Hashem's anger.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תְּבָעוּ יַת דְחַלְתָּא דַייָ כָּל עִנְוְתָנֵי אַרְעָא דְדִינֵי רְעוּתֵיהּ עָבָדוּ תְּבָעוּ קוּשְׁטָא תְּבָעוּ עִנְוְתָנוּתָא מָאִים יִתְגֵין עֲלֵיכוֹן בְּיוֹם רוּגְזָא דַיָי.

בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳ – ר׳ אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי בקשו צדק בקשו ענוה וגו׳ אמר כולי האי ואולי. אר״ל באשר משפטו שם פעלו (בשמואל ברמז קנ״ד).

בקשו – אם פעלתם משפט עד עתה בקשוהו והוסיפו ענוה, בטרם בוא אותו היום בקשו.

בקשו את י״י – ושובו אליו

כל ענוי הארץ – הנענים והנכנעים מפניו, כלומר אחזו בדרכיכם והחזיקו בצדקתכם ולא תרפוה

אולי תסתרו ביום אף י״י – ותהיה לכם נפשכם לשלל ולפליטה.

בקשו את י״י – אמר כנגד ענוי הארץ אשר בישראל כי אף על פי שחטאו רוב ישראל נשתיירו בהם רבים טובים ויראי אלהים כמו שאמר האל לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו (מלכים א י״ט:י״ח) ונאמר על חרבן הארץ נתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתו ארץ (תהלים ע״ט:ב׳) ואף על פי שהיו עבדי האל יתברך וחסידיו נפלו בחרב עם הרעים כמו שכתוב כי עד צדק ישוב משפט (תהלים צ״ד:ט״ו).

בקשו צדק – בקשו הצדק והענוה עם האחרים כלומר השתדלו בכחכם להשיבם אל דרך טובה.

אולי תסתרו – תסתרו שלא תמותו בחרב עם הכלל אבל מן הגלות לא הבטיחם כי כבר נגזרה גזירה בימי מנשה כמו שכתוב ונאמר ליאשיהו המלך ונאספת אל אבותיך בשלום (בראשית ט״ו:ט״ו) ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה (מלכים ב כ״ב:כ׳).

אף י״י – ואף על פי שיהיה יום אף י״י עליכם אף על פי כן אל ישמחו שכיניכם הרעים לכם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולפי שהיו בירושלם ובארץ יהודה אנשים יראי אלהים ואם המה מעטים וכמו שאמר דוד (תהלים עט, ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, לכן אמר כנגדם בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו רוצה לומר שיתפללו אליו האנשים ואנשי המעשה שתמיד פעלו ועשו משפטם, ואמנם שאר העם שאינם כן ייטיבו דרכיהם ועליהם אמר בקשו צדק בקשו ענוה כי אם תעשו כן אולי תסתרו ביום אף ה׳, ובפרק קמא דחגיגה (דף ד׳ ע״ב) אמרו רבי אמי כי הוה מטא להאי קרא בכי אמר כולי האי ואולי, ולא ידעתי למה היה בוכה רבי אמי כי הנה בני יהודה וירושלם הרבו לחטוא בכל מיני פשעים ימים רבים ואם באחרונה יבקשו צדק יבקשו ענוה למה יכופר העון להם בהחלט מבלי שיקבלו שום עונש האם הקדוש ברוך הוא ותרן הוא לכן אמר הנביא אולי תסתרו כלומר כבר יצא הקצף מלפני ה׳ החל הנגף ואם עתה תשובו אליו אולי שלא תועילו כי משניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין ואולי שתסתרו ביום האף ההוא וישפך השם חרון אפו על יתר האומות, הנה אם כן לא אמר אולי תסתרו לספקו בתועלת התשובה כי אם להגיד שאולי יסתרו ולא תעבור עליהם הרעה ואולי שתעבור אבל בקלות ובדרך ייסורין.

פעלו – במ״ג יש שוא תחת הלמ״ד והוא טעות המדפיס.

בקשו – ענין דרישה.

אשר משפטו פעלו – אשר עשו משפט ה׳.

בקשו צדק – ר״ל ואתם יתר העם בקשו מעתה צדק וענוה אולי עי״ז תהיו נסתרים ביום אף ה׳ ולא יעשה עמכם כלייה בגולה ולאח״ז תשובו לארציכם.

בקשו – אחר שדבר עם הגוי לא נכסף ועם התבן והקש שהם ההמון אומר, עכ״פ הגם שההמון אינם רוצים להתקושש ולשוב בתשובה.

בקשו את ה׳ אתם כל ענוי הארץ שהם הצדיקים, אשר משפטו פעלו שהלכו בחקי ה׳ ומשפטיו השתדלו אתם לבקש את ה׳, ע״י שתבקשו צדק וענוה – להכנע לפני ה׳ בצום ותפלה שהגם שיבא חרון אף ה׳ על הגוי לא נכסף, אולי תסתרו אתם ביום אף ה׳ וינצלו הצדיקים.

ענוה – נרדף לכשרון, והענו יש בו בודאי כל הכשרונות.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) כִּ֤י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד בַּֽצׇּהֳרַ֙יִם֙ יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ וְעֶקְר֖וֹן תֵּעָקֵֽר׃

For Gaza will be forsaken, and Ashkelon a desolation. They will drive out Ashdod at noonday, and Ekron will be rooted up.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי עַזָה שְׁבִיקָא תְהֵי וְאַשְׁקְלוֹן לְצָדוּ אַשְׁדוֹד בְּטִיהֲרָא יִתָרְכוּנָהּ וְעֶקְרוֹן תִּתְעַקֵר.

כי עזה עזובה תהיה – כי אם תעשו כן אפקוד על שכיניכם הרעים פלשת ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרן והולך.

בצהרים יגרשוה – אשדוד שמה ובצהרים אשר ישוד בה קטב¹ יגרשוה ותהי שדודה.

דבר אחר: בצהרים יגרשוה מקום מרעה צאן היה וצהרים קשה לצאת בו צאן וכן הוא אומר איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳).

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים צ״א:ו׳.

For Gaza shall be deserted For, if you will do so, [as in verse 1,] I will visit retribution upon your evil neighbors; Philistia, Ammon, and Moab. The prophet proceeds to mention them [the neighbors] in [geographical] order.

Ashdod at noon they shall drive her out Her name is Ashdod, and, at noon, when the destruction wastes, they shall drive her out, and she shall be plundered. Another explanation. At noon they shall drive her out. [Ashdod] was a place to pasture sheep, and it is hard for the sheep to go out at noontime; so Scripture says: "How do you make them lie down at noon?⁠" (Shir HaShirim 1:7).

כי עזה עזובה תהיה – אם יבקשו צדק וענוה, והשיב הקב״ה אפו מעליכם, ותשלוט^א על האומות, עזה תהיה עזובה, ואשקלון לשממה – מה עניין שממה אצל אשקלון. אלא אשקלון משמע שקולו^ב לשון לקיחה, שיקחו אותה האומות ויוליכוה בגולה והיתה ארצם שממה.

אשדוד בצהרים יגרשוה – זהו: מקטב ישוד^ג (תהלים צ״א:ו׳).

ועקרון תעקר – גם היא.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994: ״ותשלח״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״שכולו״.

ג. כן הוצע בדפוס לובלין והשוו רש״י. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994: ״מקשיב יסוד״.

אל תבקשו עזר מפלשתים כי עזה עזובה תהיה – דרך צחות וככה ועקרון תעקר.

יגרשוה – יגרשו האויבים אנשים ממנה.

כי עזה עזובה תהיה – עזה עזובה דרך צחות לשון נופל על הלשון ואעפ״י שאינו דומה בכל האותיות.

בצהרים – זכר צהרים לפי שהקטב ישוד בצהרים ואשדוד לשון שד והרי הוא כאלו הוא לשון נופל על הלשון.

יגרשוה – יגרשו האויבים עדת אשדוד ממקומה פתאום כמו הקטב שישוד בצהרים.

ועקרון תעקר – לשון נופל על לשון דרך צחות ולא זכר גת כי ביד מלכי יהודה היתה.

כי עזה עזובה תהיה – זכר אלה בפרט, כי הם שכני יהודה. וצירף לחורבן ישראל גם חורבן פלשתים, אשר הכל על ידי נבוכדנצר, להעירנו על הגזרה הכוללת.

ולזה כיוון רש״י במה שפירש כי עזה עזובה תהיה כ״א תעשו כן אפקוד על שכניכם הרעים פלשתים ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרם והולך. והראב״ע כתב שמאמר כי עזה עזובה תהיה וכן אשקלון תהיה לשממה ואשדוד בצהרים כלומר בעצומו של יום יגרשוה רוצה לומר יגרשו האויבים את אנשיה ממנה ועקרון תעקר שהם כולן ערי פלשתים וזכרם בשמן ליעד חרבנם בצחות לשון נופל על לשון. והרד״ק פירש כי עזה ואף על פי שיהיה יום אף ה׳ עליכם על כל פנים אל ישמחו שכניכם הרעים כי עזה תהיה עזובה וגומר וגם עליהם תעבור כוס. ולי נראה שדבר גדול דיבר הנביא בייעוד הזה כי הוא למד יאשיהו ובני דורו דרך התשובה באומרו בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו ולרשעים אמר בקשו ענוה, ובאומרו אולי תסתרו ביום אף ה׳ רמז להם אל גלות בבל שיעמדו שם ימים מעטים כאלו הם נסתרים שם עד שוב חרון אף ה׳ מהם ויפקדם וישיב שבותם, והודיעם עם זה שארץ פלשתים וארץ עמון ומואב חרוב יחרבו גם כן אחריהם על ידי נבוכדנאצר אבל לא ישובו לאדמתם במעט מהזמן כמו שישובו בני יהודה כי עזה עזובה תהיה ר״ל עזובה מכל אנשיה זמן רב וכן אשקלון שממה וגרושה אשדוד ועקרון תעקר מעיקרה ולא יהיה ענינם הסתר מועט כמוכם, ולכן הביא אחר זה פרשת הוי יושבי חבל הים שזכר בה חרבן עמון ופקידת בבל לישראל ושימשלו בהם, והותרה עם זה השאלה השנית:

כי עזה עזובה תהיה – ר״ל כאשר כן תעשו לא תהיו כלים בגולה ותשבו פה ותמצאו אז את עזה כשהיא עזובה מיושביה ואשקלון תהיה עוד לששמה.

בצהרים יגרשוה – כאומר ואם יגרשוה בעת הצהרים לא יוכל מי מהם להסתיר עצמו ואת הכל יגרש ולא ישאר מי בארץ להחזיק בה.

תעקר – ר״ל לא ישאר מי כדבר הנעקר בכח.

כי עזה – באר שיום ה׳ יהיה יום כולל את כל האומות (כמ״ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר), כי עזה שהיא מפלשתים עזובה תהיה וכו׳.

כי עזה וגו׳ – וטוב לכם אם מכשלון הערים האלה תלמדו אתם להיטיב.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) ה֗וֹי יֹ֥שְׁבֵ֛י חֶ֥בֶל הַיָּ֖ם גּ֣וֹי כְּרֵתִ֑ים דְּבַר⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה עֲלֵיכֶ֗ם כְּנַ֙עַן֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהַאֲבַדְתִּ֖יךְ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

Woe to the inhabitants of the sea coast, the nation of the Cherethites! The word of Hashem is against you, Canaan, the land of the Philistines. I will destroy you, that there will be no inhabitant.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַי דְיָתְבִין בִּסְפַר יַמָא עַמָא דְחַיָבִין לְאִשְׁתֵּיצָאָה גְזֵירַת פִּתְגָמָא דַייָ עֲלֵיכוֹן דְיָתְבִין בִּכְנָעַן אַרְעָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וְאַבְּדִינָךְ מִבְּלִי יָתֵיב.

הוי יושבי חבל הים גוי כרתים – א״ר חנן נעשה בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול שנאמר הוי יושבי חבל הים גוי כרתים – גוי שהוא ראוי ליכרת, באיזה זכות הם עומדים בזכות גוי אחד וירא שמים אחד שהיו מעמידין בכל שנה שהקב״ה מקבל מידם.

גוי כרתים – ר׳ לוי פתר לה לשבח גוי שכרת ברית כד״א כורת הברית.

חבל הים – ספר ימא ולשון חבל מדת הקרקע היא שמודדין בחבל כלומר הסמוכים לים.

גוי כרתים – ת״י עמא דמחייבין לאישתצאה ומי הן יושבי חבל הים כנען ארץ פלשתים כי פלשתים יושבים על שפת הים האחרון במערב׳ של א״י בתוך מצרי תחומיה ואף שדורשו יונתן לכליה גוי כרתים מדינה היא בפלשתים ושמה כרתי וכן הוא אומר בצקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי ועל אשר ליהודה (שמואל א ל׳:י״ד) ות״י על דרום כרתי ולמטה כתוב בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה (שמואל א ל׳:ט״ז).

the seacoast the border of the sea. The expression חֶבֶל is a measure of land that they measured with a rope, i.e., those close to the sea.

the nation of Cherethites the people liable to destruction. Who are the inhabitants of the seacoast of Canaan, the land of the Philistines? The Philistines, who dwell on the coast of the western sea, in the west of Eretz lsrael, within its boundaries. Although Jonathan explains this phrase homiletically as [the nation of] destruction, the nation of the Cherethites is a province of the Philistines; its name is Cherethi. So Scripture states (I Sam. 30:14) regarding Ziklag: "We made a raid upon the south of the Cherethites, etc.⁠" Jonathan translates: on the south of Cherethi. Below (ibid. 30:16) it is written: "Because of all the great spoil which they had taken from the land of the Philistines and from the land of Judah.⁠"

חבל הים – שפת הים.

גוי כריתים – גם הם מפלשתים.

כנען ארץ פלשתים – שארץ פלשתים לכנעני תחשב.

הוי – חבל – כמו חבל נחלתכם (תהלים ק״ה:י״א).

וזה הים – הוא ים פלשתים, וכתוב על פלשתים: לכנענים תחשב.

גוי כרתים – מלשון הכרתי והפלתי (דברי הימים א י״ח:י״ז).

דבר י״י עליכם כנען ארץ פלשתים – פתרונו, דבר י״י עליכם ככנען,⁠^א אתם ארץ פלשתים. בראשונה איבד את כנען ואתם נותרתם לעמו לשכים ולצנינים, עכשיו כאשר דיבר וגזר על כנען בראשונה כן דיבר עליכם עתה.

א. בכ״י: בכנען.

הוי יושבי חבל הים – חלק כמו חבל נחלתו (דברים ל״ב:ט׳) והוא ארץ פלשתים שהיא סמוכה לים כמו שכתוב עד ים פלשתים וקרא הוי עליהם כי תחרב ארצם.

גוי כרתים – פלשתים יקראו כרתים כמ״ש אל נגב הכרתי ונאמר הכרתי את כרתים.

ויונתן תרגם: עמא דחייבין לאישתיצאה.

כנען ארץ פלשתים – כמו שכתוב לכנעני תחשב חמשה סרני פלשתים וגו׳ (יהושע י״ג:ג׳).

(ה-טו) הוי ישבי חבל הים וגו׳ – גם זה מכלל גבול פלשתים, כטעם נגב הכרתי (שמואל א ל׳:י״ד), וגם הכל מגלילת כנען. וראה הפלגת חכמה, כי עשה בזה ראש פרשה, אם היות הכל מפלשתים, וזה להפריש ביניהם. כי מה שקדם: כי עזה עזובה וגו׳ (צפניה ב׳:ד׳) המכוון על ידי נבוכדנצר, והמכוון בכאן: הוי יושבי וגו׳, הוא על ידי מלך מדי ופרס כמ״ש ביוסיפון. והעד אמרו בכאן: והיה חבל לשארית בית יהודה, וכן: שמעתי חרפת מואב וגו׳. גם על מה שכבשום בני החיה השנית, כמו שיסיים: שארית עמי יבזום, וכן: גם אתם כושים וגו׳. ובכלל כי מהתחילו: הוי ישבי חבל הים וגו׳ עד שיסיים: ישרק יניע ידו. וכל אלה הענינים מבוארים ביוסיפון. ודי לנו עד נאמן כי מהתחילו ראש הפרשה באמרו הוי ישבי חבל הים וגו׳, מתחיל בזמן שוב עמנו לירושלים בבית שני, כי שם כתוב: כי יפקדם י״י אלהיהם ושב שבותם, אחר שייעד חורבנם מתחלת הספר עד פה.

הוי יושבי חבל הים וגומר עד הוי מראה ונגאלה: מפני שהפלשתים ואנשי עמון ומואב הטיחו דברים כנגד בני יהודה בחרבן ירושלם כשהחריבה נבוכדנאצר, לכן ניבא הנביא עליהם שגם הם חרוב יחרבו על ידי הכשדיים גם כן, והודיע עם זה שאם היותם שוים לבני יהודה בחרבן לא יהיו שוים בפקידה כי את בני יהודה יפקוד השם וישיב שבותם וגם הם ימשלו בארצם, וקרא את ארץ פלשתים חבל הים לפי שעריהם היו סמוכות לים וכאלו אמר הוי יושבי חלק הים ועל שפתו והים הזה הוא ים פלשתים כמ״ש ועד ים פלשתים (שמות כג, לא), האמנם קרא את ארצם חבל לשתוף השם שחבלי יולדה יבואו להם, וכן קרא אותם גוי כרתים לפי שהפלשתים כרתים נקראו כמ״ש (שמואל א ל, יד) אל נגב הכרתי, ונאמר (יחזקאל כה, טז) והכרתי את כרתים, אמנם תארם עתה בשם כרתים להגיד שסופם ליכרת וכן ת״י עמא דחייבן לאשתצאה, ואמר הנביא דבר ה׳ עליכם כנען ארץ פלשתים להודיע שפלשתים מכלל ארץ כנען היו כמו שכתוב (יהושע יג, ג) לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים האמנם קראם פה כנען להגיד שגם יחרבו ויסחו מארצם ככנעניים והוא אומרו והאבדתיך מאין יושב.

חבל – כן יקרא המחוז כמו חבלי מנשה (יהושע י״ז:ה׳).

הוי יושבי חבל הים – אוי על היושבים במחוז שפת הים שהוא גוי כרתים הם מפלשתים כמ״ש פשטנו נגב הכרתי (שמואל א ל׳:י״ד) ולמטה בענין נאמר את השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים (שם).

דבר ה׳ – הוא האמור בסוף המקרא והאבדתיך וגו׳.

כנען ארץ פלשתים – פלשתים תחשב לארץ כנען כמ״ש מן השיחור וגו׳ לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים (יהושע י״ג:ג׳) ור״ל גם הם יחשבו לכנעני כי היה סמוך לה.

מאין יושב – מבלי ימצא מי יושב שם.

כרתים – כן נקראו הפלשתים והכרתי את כרתים (יחזקאל כ״ה), נגב הכרתי (שמואל א ל׳).

הוי ישבי חבל הים – הם הפלשתים שנקראו גוי כרתים (והלשון נופל על שיכרתו), דבר ה׳ עליכם – ר״ל כבר דבר ה׳ ע״י יואל ועמוס וישעיה שהיו קודם לצפניה ועתה מוסיף כי והאבדתיך מן הישוב.

כרתים – שם מחוז לדרום ארץ פלשתים (שמואל א׳ ל׳:י״ד-ט״ז) ומהם היו הכרתי שומרי ראש דוד; ויש מי שמצא דמיון לשם זה בשם אי Creta, וחוה דעתו שמשם הלכו ונתישבו בא״י או להפך; ויש להניח ששני השמות כרתי ופלתי ממקור לשון הקודש הם, עמים יושבים בקצה האחרון של ארץ כנען מוכרתים ומופלאים ומובדלים מיתר יושבי הארץ.

כנען ארץ פלשתים – האדמה תיוחס לארץ כנען, אבל העם היושב עליה (הפלשתים) לא היו מצאצאי חם וכנען (אף על פי שנקראו בשם האמורי [שמואל א׳ ז׳:י״ד]; ומחמת גובה קומתן נקראו בשם זה), רק מצאצאי יפת ומצרים (פרשת נח, בראשית י׳:י״ג).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וְֽהָיְתָ֞ה חֶ֣בֶל הַיָּ֗ם נְוֺ֛ת כְּרֹ֥ת רֹעִ֖ים וְגִדְר֥וֹת צֹֽאן׃

The sea coast will be pastures, with cisterns for shepherds and folds for flocks.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּתְהֵי סְפַר יַמָא דִרְוַת בֵּית מֵישְׁרֵי רָעַיָן וְחוּטְרִין דְעָן.

נות כרות רועים – נוה עראי שיכרו בה הרועים לחם בבוקר כרות לשון ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג).

breakfast nooks for shepherds a temporary dwelling where the shepherds eat bread in the morning. כְּרֹת is an expression related to "He prepared for them a lavish feast" (Melakhim II 6:23).

נות כרות רועים – שֶתחרב ויהיה מרעה עדרים ויהיו מדור לרועים שיכרו שם כרות לחם.

והיתה – אמר יפת: חבל הים שם העיר היא, על כן והיתה נות כרות^א רועים – שכרתו לעצמם.

א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״כרות״.

ויושבי חבל הים – אינו כנען אלא פלשתים, לכך פרשנוהו כן.

נות כרות רעים – נוה של חפירות רועים שיכרו שם בארות מים למקניהם, כענין שתמצא ברועי יצחק.

והיתה – לשון נקבה על הארץ שהיא חבל הים.

נות כרות רועים – משכן הרועים יקראוהו נוה כמו שנאמר אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז׳:ח׳) והקבוץ נות כרות רועים מקום שיכרו שם הרעים להיות שם מקניהם נכלאים מן כי יכרה איש בור (שמות כ״א:ל״ג).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו) כרת – מטעם כי יכרה איש בור (שמות כ״א:ל״ג), כי הרועים יחפרו בורות מים להם ולצאנם.

ושאחר חרבנה אותה ארץ שהיתה חבל הים תהיה נות כרות רועים וגדרות צאן ר״ל תהיה נוה ארעי שיכרו בה הרועים לחם בבקר ושם יהיו גדרות צאן לא מדינות וערים כאשר היו קודם חורבנם.

והיתה חבל – בס״ס הוא״ו בגעיא.

נות – מלשון נוה ומדור.

כרות – ענין חפירה כמו בור כרה (תהלים ז׳:ט״ז).

וגדרות – בנין גדר למרבץ צאן.

נות כרות – מקום מדור חפירות הרועים לשבת בהן ושם יעשו גדרות צאן.

נות כרת רעים – הנוה הונח על מקום הצאן, וכרה היא הסעודה שיעשו הרועים ביחד לסימן על ברית השלום ביניהם עמ״ש (מלכים ב כ״ג).

והיתה – עד שתהיה נות כרות רועים ששם יאכלו סעודתם.

כרת – חפירות בקרקע להקוות בהן מי גשמים.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְהָ֣יָה חֶ֗בֶל לִשְׁאֵרִ֛ית בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה עֲלֵיהֶ֣ם יִרְע֑וּן בְּבָתֵּ֣י אַשְׁקְל֗וֹן בָּעֶ֙רֶב֙ יִרְבָּצ֔וּן כִּ֧י יִפְקְדֵ֛ם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְשָׁ֥ב [שְׁבִיתָֽם] (שבותם)׃

The coast will be for the remnant of the house of Judah. They will find pasture. In the houses of Ashkelon, they will lie down in the evening, for Hashem, their God, will remember them, and restore them.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי עַדְבָא לִשְׁאָרָא דְבֵית יְהוּדָה עֲלֵיהוֹן יִתְפַּרְנְסוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן כַּד בְּרַמְשָׁא יְבִיתוּן אֲרֵי יֵעוֹל דָכְרָנְהוֹן קֳדָם יְיָ אֱלָהָהוֹן וִיתִיב גָלוּתְהוֹן.

והיה חבל לשארית בית יהודה – והיה אותו הגבול גורל לשארית בני יהודה חבל זה לשון גורל הוא וכן ת״י ויהי עדבא לשארא דבית יהודה.

And it shall be a lot for the remnant of the house of Judah And that border shall be a lot for the remnant. This חֶבֶל is an expression of a lot. In this manner, Jonathan rendered: And it shall be a lot for the remnant of the house of Judah.

והיה חבל – כמו חלק, וזה יהיה בשובם מבבל.

עליהם ירעון – יהודה מקניהם.

כי יפקדם י״י אלהיהם – לימות המשיח.

והיה חבל לשארית בית יהודה – זה החבל יהיה עדיין לשארית בית יהודה שישובו מגלות בבל.

ויונתן תרגם חבל השנים הראשונים: ספר ימא וזה תרגם עדבא כלומר לגורל בית יהודה ולחלקם יהיה.

עליהם ירעון – על המקומות ההם אפשר שיהיה זה הפסוק ופסוק והיתה לעתיד משישובו יהודה מגלות בבל תהיה ארץ פלשתים להם למרעה צאן ופירוש ירעון ירעו צאנם וכן ירבצון אמר על הצאן שיכלאום בלילה בבתי אשקלון החרבים להרביצם שם או יהיה פסוק והיתה על זמן חורבן ארץ פלשתים אמר שישכנו שם הרועים עם צאנם מפני חרבן הארץ שלא יהיה בה ישוב ולא תהיה הארץ אלא למרעה צאן ויהיה פסוק זה והיה על זמן שיבת בני יהודה לארץ פלשתים גם כן להם למושב ויבנו שם בתים לצרכם ופי׳ ירעון ירבצון דרך משל לפי שהם נמשלים לצאן וכן תרגם יונתן עליהון ירעון ועליהון יתפרנסון.

בערב ירבצון – תרגם ברמשא יביתון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ז) והיה חבל – כלומר בזמן אחר, אחר השחת מלכות נבוכדנצר. וזה אחד מתחבולות הנביאים להסתיר, כמו שקדם בחבקוק (חבקוק ג׳:י״ד) אמרו: נקבת במטיו וגו׳.

כי יפקדם וגו׳ – בקום החיה השנית ונשחתה הראשונה.

וגם אודיעך שיהיה זה חבל הים לשארית בני יהודה ר״ל שיהיה זה מגורלם וחלקם לא לשבת בם כי אם שעליהם ירעון צאנם ובהמתם באותו מקום שהם עתה בתי אשקלון שמה בערב ירבצון רוצה לומר צאנם, ויהיה זה לפי שבני יהודה יפקדם ה׳ אלהיהם וישיב שבותם מבבל מה שלא ישיב לפלשתים.

שבותם – שביתם ק׳.

ירעון – מלשון מרעה.

ירבצון – ענין השכיבה לנוח.

ושב – ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).

שביתם – מלשון שבי הגולה.

והיה חבל – המחוז ההיא תהיה לשארית בית יהודה ומוסב לתחלת הענין שאמר אם תבקשו צדק וענוה לא תהיו כלים בגולה ותשבו פה ותמצאו ערי פלשתים שוממין אז תירשו אתם את הערים ההם.

עליהם ירעון – ר״ל יתענגו בטובה.

בערב ירבצון – ר״ל שם ינוחו בהשקט.

כי יפקדם – כי ה׳ יזכרם לטובה ואת בני שבי הגולה יניחם בהשקט ומרגוע.

ירעון, ירבצון – הרעיה ביום, והרביצה בלילה או בעת השכיבה.

ושב שביתם – עי׳ ירמיה ל׳ י״ח מש״ש.

והיתה חבל – כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון כי יפקדם ה׳ וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל.

והיה וגו׳ – נתאמתה נבואה זו בימי בית שני.

שביתם – לשון חזרה, כמו שהוא בכתיב (שבותם) ולא מלשון שביה, וכן ושב ה׳ אלהיך את שבותך (פרשת נצבים), ושב בבנין הקל משמש כאן כפעל יוצא, והשיב; אולי כונת המליצה יעשה הפעולה בעצמו ולא ע״י אמצעיים.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) שָׁמַ֙עְתִּי֙ חֶרְפַּ֣ת מוֹאָ֔ב וְגִדֻּפֵ֖י בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֲשֶׁ֤ר חֵֽרְפוּ֙ אֶת⁠־עַמִּ֔י וַיַּגְדִּ֖ילוּ עַל⁠־גְּבוּלָֽם׃

"I have heard the reproach of Moab, and the insults of the children of Ammon, with which they have reproached My people, and magnified themselves against their border.

שְׁמִיעַ קֳדָמַי חִסוּדֵי מוֹאָב וְאִתְרַבְרְבוּת בְּנֵי עַמוֹן דַחֲסִידוּ יַת עַמִי וְאִתְרַבְרְבוּ עַל תְּחוּמְהוֹן.

שמעתי חרפת מואב – אתה מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו אויבים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים ונכנסו לבית קדש הקדשים ונטלו הכרובים והיו מחזירים אותם בכל חוצות ירושלים, והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אין אנו עובדים ע״א ראו מה הם עושים, הה״ד יען כי אמר מואב הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה אמר הקב״ה כי מואב כסדום תהיה.

הזאת לכם עליזה מי יעץ זאת על צר המעטירה, א״ר אלעזר כל צור שכתוב בתורה מלא בצור מדינה הכתוב מדבר, חסר בעיר חייבת הכתוב מדבר, המעטירה ר׳ אבא בר כהנא אמר הקיפוה כעטרה.

אשר חרפו את עמי – כשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין היו מונין אותן ואומרים מה לכם להיות סגופים מה תבכו הלא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כ״ד:ב׳).

ויגדילו על גבולם – ויתגאו על גבולם.

who taunted My people When [the people of] Israel were being led into exile toward the land of the Chaldeans, and they were passing through Ammon and Moab, and they would see Israel weeping, sighing, and crying out, they would taunt them and say, "Why are you suffering? Aren't you going to your father's house? Your fathers dwelt on the other side of the river from earliest times.⁠" (Yehoshua 24:2)

and they aggrandized themselves on their border And they acted haughtily on their border.

שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון אשר^א חרפו את עמי – כשהגלם נבוכדנצר שיושב בארץ כשדים על נהר כבר^ב את ישראל מעבר הנהר, והיו הולכין שולל וערום לפני אויב, והיו עמון ומואב מונין להן ואמרו למה אתם בוכין כשאתם הולכין מעבר לנהר פרת, הלא לבית אביכם אתם הולכין, לבית אביכם שהיה יושב בעבר הנהר, דכתיב: בעבר הנהר ישבו אבותיכם^ג מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור (יהושע כ״ד:ב׳) כדאיתא, ^ד באלה הדברים רבא.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״אשר״.

ב. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״פרת״.

ג. בכ״י ברסלאו 104 נוסף כאן: ״בעבר הנהר״.

ד. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״תרח אבי... כדאיתא״ ובמקומו רק ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

שמעתי – דברי השם והם על גבולם – כאשר היו ישראל בארצם טרם גלו.

אשר חרפו את עמי – לאמר איה מלכך ושריך.

ויגדילו – פיהם ולשונם,

לחרף על גבולם – החרב.

שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון – שהיו שכנים לבני ישראל ובגלותם מארצם והיו עוברים דרך עליהם והיו מחרפים אותם.

ויגדילו על גבולם – היו מגדילים פיהם בשחוק או לשונם לדבר בעברם על גבולם או פי׳ היו מגדילים פיהם על גבול ישראל שהיו רואים אותו חרב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ח) שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון – כל אלו השמות, רוצה לומר חרפת וגדופי, הם סמוכים עם הפועל, כמו: חרפת מצרים (יהושע ה׳:ט׳). וכן יפרש בכאן יותר באמרו: אשר חרפו וגו׳.

וכן אמר השם שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון שהיו שכנים לבני יהודה וכאשר גלו בבל היו עוברים בארצם והם היו מרחיבים עליהם פה ולשון וגם היו לוקחים מגבול בני יהודה להגדיל גבולם.

וגדופי – ענין חרפה כמו וישראל לגדופים (ישעיהו מ״ג:כ״ח).

אשר חרפו את עמי – כאשר גלה דרך ארצם חרפו אותו בדברים.

ויגדילו על גבולם – ר״ל לקחו מאדמת ישראל להגדיל ולהוסיף על גבולם כמ״ש לבני עמון וגומר מדוע ירש מלכם את גד (ירמיהו מ״ט:א׳), או ר״ל כשעברו ישראל על גבולם דברו שם למולם דברים גדולים וקשים לבזותם.

חרפת, וגדופי – הגידוף הוא רק על דברים המקודשים, כמו את ה׳ הוא מגדף (כמ״ש ישעיה ל״ז כ״ג, יחזקאל ה׳ ט״ו).

שמעתי – וגם עמון ומואב יענשו בעבור ישראל, מואב חרפו את ישראל, ובני עמון גדפו תורתם וקדושתם, ומפרש מואב חרפו את עמי – ובני עמון גדפו ויגדילו על גבולם – כי לקחו לעצמם מגבול ישראל כמ״ש עמוס א׳ י״ג ירמיה מ״ט, ובזה גדפו גם קדושת הארץ וקדושת דתם כמ״ש ביחזקאל סי׳ כ״ה.

ויגדילו – פיהם לאמר נרחיב גבולי ארצנו בושתנו מארץ בני ישראל.

(ט) לָכֵ֣ן חַי⁠־אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כִּי⁠־מוֹאָ֞ב כִּסְדֹ֤ם תִּֽהְיֶה֙ וּבְנֵ֤י עַמּוֹן֙ כַּעֲמֹרָ֔ה מִמְשַׁ֥ק חָר֛וּל וּמִכְרֵה⁠־מֶ֥לַח וּשְׁמָמָ֖ה עַד⁠־עוֹלָ֑ם שְׁאֵרִ֤ית עַמִּי֙ יְבׇזּ֔וּם וְיֶ֥תֶר גּוֹיִ֖ יִנְחָלֽוּם׃

Therefore as I live,⁠" says Hashem of Hosts, the God of Israel, "surely Moab will be as Sodom, and the children of Ammon as Gomorrah, a possession of nettles, and salt pits, and a perpetual desolation. The remnant of My people will plunder them, and the survivors of My nation will inherit them.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מהפכת סדום ובנותיה – בראשית י״ט:כ״ד-כ״ה, דברים כ״ט:כ״ב, ישעיהו א׳:ט׳, ישעיהו י״ג:י״ט, ירמיהו מ״ט:י״ח, ירמיהו נ׳:מ׳, עמוס ד׳:י״א

בְּכֵן קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי מוֹאָב כִּסְדוֹם תְּהֵא וּבְנֵי עַמוֹן כַּעֲמוֹרָה מַשְׁמַט מִלוּחִין וּמַחֲפוּרִין דִמְלַח וְצָדוּ עַד עַלְמָא שְׁאָרָא דְעַמִי יִבְזוּנוּנוּן וּשְׁאַר שִׁבְטַיָא יַחְסְנוּנוּן.

כי מואב כסדום תהיה – גם אתם לקדמתכ׳ תשובו לוט אביכם לא מסדום היה.

ממשק חרול – השמעת קול כמו משק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳) ואף מ״ם הראשונה יסוד היא בתיבה כמו ממשח הסוכך (יחזקאל כ״ח:י״ד) ממשק חרול השמעת קול חרולים הגדילים שם מאין עובר והן נוקשין זו על זו ומשמיעות קול.

ומכרה מלח – מקום כריית מלח.

for Moab shall be like Sodom You, too, shall return to your previous dwelling. Was not your father, Lot, from Sodom?

a rattling of nettles The sound made by the nettles growing there because there are no passersby, and they knock against each other and make sounds.

and a salt mine a place for digging salt.

כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה^א – והקב״ה השיב כנגדן חייכם שגם אתם תחזרו לבית אביכם, שלוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום (בראשית י״ג:י״ב), גם אתם כסדום תהיו וכעמורה.

ממשק – כמו: ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מ״א:מ׳). גרנישמינט.

חרול – קורטיא בלעז. כי חרולים במדבר הם גדילין.

{ו}⁠מכרה מלח – שיכרו שם למצוא מלח שבמדבר, שבמקום שחותרין שם המלח לא יזרע ולא יצמח עוד, ולא יעלה בה עשב (דברים כ״ט:כ״ב).

שאירית עמי – יבזו אותם שישובו מן הגלות.

ויתר גוי – ישראל^ב שהם גוי שלי, הם ינחלום.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״ובני עמון כעמורה״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו חסרה מלת: ״ישראל״.

לכן – ממשק – כמו: ובן משק ביתי (בראשית ט״ו:ב׳), שאינו זז מן הבית. וככה ממשק – מקום ממשק שלא יזוז החרול משם, הוא מין ממיני הקוצים, כמו: כסו פניו חרולים (משלי כ״ד:ל״א).

ומכרה מלח – כמו: כי יכרה איש (שמות כ״א:ל״ג). ויפת אמר: כי כמוהו כרות רועים (צפניה ב׳:ו׳), כמו: ויכרו שם עבדי יצחק (בראשית כ״ו:כ״ה).

יבזום – מפעלי הכפל כי קמץ חטוף כמו שורק.

ויתר גוי^א ינחלום – גוי – גוי שלי.

א. כן בפסוק ובכ״י רומא 80. בכ״י לונדון 24896: גויי.

ממשק – לשון השקה ורטיבה.

ומכרה מלח – לאסוף שם מים, ומתיבשים ונעשים מלח, לפי שגפרית ומלח שריפה כל ארצה וארץ מליחה היא.

שארית עמי – הנשארים מגלות רומי.

לכן חי אני – כסדום שתהיה חרבה חרבן עולם.

ממשק חרול – לפי מקומו עניינו כמו מוצא שיצאו ויעלו שם חרולים כמו במקום החרב וי״מ המלה מענין ובן משק ביתי (בראשית ט״ו:ב׳) מענין שוק כלומר שיתקשקשון החרולים זה בזה מרובם בנשוב בהם הרוח וישמיעו קול.

ואדוני אבי ז״ל פי׳ ענין עזיבה כלומר שתהיה הארץ נעזבה לחרולים וכן תרגם יונתן משמט מלוחין כמו מלוח עלי שיח (איוב ל׳:ד׳) והוא החרול.

ומכרה מלח – מן כי יכרה איש בור (שמות כ״א:ל״ג) כתרגומו ומחפירין דמלח ויתכן לפרשו מענין כרי בדברי רז״ל התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה ר״ל תל מלח.

שארית עמי יבזום – כפל הענין במ״ש ואמר יתר גוי ינחלום וזה אפשר שהיה בבית שני כששבו מגלות בבל ואפשר לפרשו עתידה בימי המשיח ופסוק כי רזה את כל אלהי הארץ (צפניה ב׳:י״א) עוזר לזה הפי׳.

יבזום – יובזו אותה גוי ביו״ד אחד לבדו והיא יו״ד השרש ויו״ד הכנוי נפלה מהמכתב ונשארה במבטה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ט) לכן חי אני – לסבה הפועלת קדם זכרה, וכבר העירותיך על מין אלה הסבות הפועלות ולאיזה סבה יאמרם ויכתבם הנביא.

ממשק חרול – כטעם: בן משק ביתי (בראשית ט״ו:ב׳), כלומר תנועת התפשטות החרולים והקוצים.

ומכרה – גם זה מטעם: כי יכרה איש בור (שמות כ״א:ל״ג), כי המלח יעשה במקוה מים ששם יעשו חפירה להקוות שם מן האגם והים.

ולכן היתה גזרת השם שמואב תהיה כסדום ובני עמון כעמורה ממשק חרול ומכרה מלח ר״ל מהשמעת קול חרולים הגדלים שם מאין עובר והם נוקשים זה עם זה ומשמיעים קול, וכן תהיה ארצם מכרה מלח שכאשר יחפרו בה ימצאו מלח בכל פנותיה ומכרה הוא מלשון כי יכרה איש בור (שמות כא, לג), ואמר שארית עמי יבזום להגיד שכאשר ישובו בני יהודה מגלות בבל יבוזו את הארץ ההיא ואת האנשים אשר ישארו בה. וי״מ הייעוד הזה לעתיד לבוא ואינו נכון כפי סדר הפרשיות.

האמנם למה הגדיל השם עונש עמון ומואב כמהפכת סדום ועמורה כבר אמרו חכמינו ז״ל בענינו דברים של טעם אמרו שכאשר היו מוליכים את ישראל בגולה לארץ כשדים היו עוברים דרך עמון ומואב ובוכים ישראל וצועקים והם היו משיבים להם מה לכם סגופים מה תבכו ולא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כד, ב), והיה דבר השם עליהם גם אתם לבית אביכם תלכו לוט אביכם לא מסדום היה לכן מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה. עוד אמרו על זה בפסיקתא (פדר״כ קלח, א) שמעתי חרפת מואב אתה מוצא כשנכנסו גוים לירושלם נכנסו עמהם עמונים ומואבים ונכנסו לבית קדש הקדשים ולקחו הכרובים והיו מחזרין אותם בכל חוצות ירושלם והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אין אנו עובדים עבודה זרה ומאלה מה היו עושים הה״ד כי אמר אויב הנה ככל הגוים בית יהודה באותה שעה אמר הקב״ה כי מואב כסדום תהיה.

יבזום – בכל ספרים כ״י מדוייקים הבי״ת בקמץ חטוף מפני דגשות הזי״ן ששרשו בזז וכן כתב הראב״ע בפי׳ ורד״ק במכלול דף קפ״א ועיין חבקוק ב׳.

ויתר גוי – ביו״ד א׳ לבד והיא יו״ד השרש ויו״ד הכנוי נפלה מהמכתב ונשארה במבטא רד״ק.

ממשק – ענין השמעת קול כמו כמשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳).

חרול – מין קוצים כמו תחת חרול יספחו (איוב ל׳:ז׳).

ומכרה – מלשון כרייה וחפירה.

יבזום – מלשון בזה.

לכן חי אני – לכן הריני נשבע כמו שאני חי כן תהיה מואב נהפכת כסדום וגומר.

ממשק חרול – תהיה מלאה מהשמעות קול חרולים כי שם יגדלו הרבה מאין עובר ומנשיבת הרוח מקישים זה בזה ומשמיעים קול.

ומכרה מלח – תהיה מלאה מכריית מלח בכל הפנות שיחפרו ימצאו מלח.

שארית עמי – הנשאר מעמי יבוזו נחלתם כאשר ישובו לארצם מגלות בבל.

ויתר וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

ממשק – משתתף עם נשק מזויין בחרולים או החרולים נושקים ומתדבקים שם.

ומכרה מלח – יחפרו שם מלח.

שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום – עם הוא מעולה מן גוי, כמ״ש ישעיה (א׳ ד׳) ובכ״מ, ושאר הוא הנשאר בכונה, ויתר הוא הנותר מעצמו שלא בכונה, כמ״ש (ישעיהו ד׳) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים שחשובי ציון נשארו בכונה כמ״ש בדניאל א׳, וההמון שבירושלים נותרו שלא בכונה, ועז״א שארית עמי שהם נשארו בכונה משא״כ גוי ההמון נותרו שלא בכונה, והחשובים לא ישבו בעמון ומואב רק יבוזו ביזתם, אבל יתר גויי ההמון הם ינחלום לנחלה והפחותים מישראל ישבו שם.

לכן חי אני כי מואב כסדום תהיה (כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), ובני עמון כעמורה שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו.

ממשק חרול שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח כמו בערי הככר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, שארית עמי יבזום שיהיו ג״כ לישראל.

ממשק – הברת שק היא הברה טבעית וממנה שוֹק, ושוּק ודוב שוקק ונפש שוקקה ומשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳) כולם מחמת קול שְׁקְ שְׁקְ שמשמיעים, וכפל המ״ם כאן ר״ל קול כפול ומתמיד.

חרול – נרדף לסרפד, והראשון ממקור חרה⁠־ל, והשני ממקור שרף ורפד; ושניהם יש לתרגמם Ortiche, Nesseln המולידות שחין (שחין בלשון ארמית חמוס, שנה שחונה) ע״י קוצים דקים מן הדקים שעל פניהן וליחה ארסיית הנסחטת מהן; ורפד הוראתו סמיכה (סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים, שיר השירים ב׳:ה׳). אולי מפני שהסרפד יסמך ויסתבך סביב גזע האילנות.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) זֹ֥את לָהֶ֖ם תַּ֣חַת גְּאוֹנָ֑ם כִּ֤י חֵֽרְפוּ֙ וַיַּגְדִּ֔לוּ עַל⁠־עַ֖ם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

This they will have for their pride, because they have reproached and magnified themselves against the people of Hashem of Hosts.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דָא לְהוֹן חֲלַף אִתְרַבְרְבוּתְהוֹן אֲרֵי חֲסִידוּ וְאִתְרַבְרְבוּ עַל עַמֵיהּ דַייָ צְבָאוֹת.

ויגדילו – פיהם על עם י״י.

זאת – ויגדילו – לשונם, או חרפתם.

זאת, ויגדילו – פירשנוהו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(י) זאת להם תחת גאונם – גם זה באור יותר לסבה שקדם זכרה, וידוע כי כל גאון הוא חטא ועון גדול, ולכן יתקיים באלו השורש אין מיתה בלא חטא וכו׳.

ואולי שעל זה אמר הנביא פה זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדילו על עם ה׳ צבאות רוצה לומר ויגידלו לשונם ופיהם על עם עובד ה׳ צבאות לאמר שהיו עובדים עבודה זרה.

גאונם – מלשון גאוה.

זאת להם – זאת יבוא להם בעבור גאונם אשר חרפו ודברו גדולות וקשות על עם ה׳.

זאת להם – ר״ל הגם שיש ביניהם ג׳ פשעים החמורים שהם ע״ז וג״ע וש״ד, העונש הזה יגיע להם על שחרפו את ישראל, כמ״ש עמוס על שלשה פשעי מואב ובני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) נוֹרָ֤א יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כׇּל⁠־אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיִשְׁתַּֽחֲווּ⁠־לוֹ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקוֹמ֔וֹ כֹּ֖ל אִיֵּ֥י הַגּוֹיִֽם׃

Hashem will be awesome to them, for He will famish all the gods of the land. Men will bow down to Him, everyone from his place, even all the shores of the nations.

דְחִילָא דַייָ לְמִפְרַקְהוֹן אֲרֵי אַמְעִיךְ יַת כֹּל דַחֲלַת אַרְעָא וְיִבְעוֹן מִן קֳדָמוֹהִי גְבַר מֵאַתְרֵיהּ כָּל נַגְוַת עַמְמַיָא.

כי רזה – התיש כחם.

וישתחוו לו – כשיראו שנתקלקלו יראתן.

for He weakened He weakened their strength.

and... shall prostrate himself to Him when they see that their deity has deteriorated.

כי רזה – כי החליש כוחם.

נורא – אז תראה יראת השם וגבורתו עליהם.

כי רזה – פועל עבר, מגזרת: רזי לי (ישעיהו כ״ד:ט״ז), כמו: {ו}⁠משמן בשרו יירזה (ישעיהו י״ז:ד׳).

אחר שרזה השם והכרית כל אלהי הארץ וישתחוו – לשם כל איש ואיש ממקומו – וישתחוו^א לו – תחלת^ב עניין.

א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896: וישחוו.

ב. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: תחלת.

נורא – ומאוים יהיה.

י״י עליהם – לכל הגוים.

כי רזה – והכחיש את כל אלהי הארצות האלה שפירש למעלה וישתחוו לו שאר הגוים.

נורא י״י עליהם – י״י שהוא נורא עליהם היה כלומר על עם י״י שזכר וכן תרגם יונתן דחילא די״י אמר למפרקהון או פי׳ עליהם על הגוים כלומר עוד יבא זמן שיהיה י״י נורא עליהם ויראו ממנו ומהרע לעמו.

כי רזה את כל אלהי הארץ – יכחש את כל אלהי העמים ויכירו כלם כי י״י לבדו הוא האלהים כמ״ש והיה י״י למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ט׳).

רזה – מן וישלח רזון בנפשם (תהלים ק״ו:ט״ו) כלומר יבטל אותם וישבית אמונתם.

וישתחוו לו – ואז ישתחוו לו ותרגם יונתן ארי אמעיך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(יא-יב) עליהם – כנוי למואב ועמון, כלומר בראותם כי השם השחיתם בגאונם ושלח רזון וחסרון באלהיהם, וגם בכל אלהי הארצות כלם, וזה בקום החיה השנית שהשחית מדרום ועד צפון, כמו שיסמוך לזה: גם אתם כושים – שהם בדרום כמ״ש: ובני חם כוש ומצרים (בראשית י׳:ו׳).

ואין הדבר כן כי נורא ה׳ עליהם רוצה לומר המה הגדילו פה עליו ועל עמו והנה יבא זמן שיתראו גבורותיו ויהיה הוא נורא עליהם, ויהיה זה כי רזה את כל אלהי הארץ רוצה לומר כאשר יתיש כחן של כל אלוהות הגוים ויכחישם וישתחוו לו איש ממקומו אפילו כל איי הגוים האיים הרחוקים, והייעוד הזה אין ספק שהיא לעתיד לבא שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה׳ הוא האלהים ולו הגדולה והגבורה והתפארת ואלהי כל הארץ יקרא.

רזה – ענין כחשות כמו במשמניו רזון (ישעיהו י׳:ט״ז).

נורא ה׳ – ה׳ הנורא ימשול עליהם לקחת מהם נקם כי ירזה ויתיש כח את כל אלהי הארץ הם שרי מעלה של העכו״ם ולא יוכלו להשפיע להם טובה.

וישתחוו לו וגו׳ – ועוד יבא זמן אשר מכל איי העכו״ם ישתחוו לו כל איש ממקום מושבו כי כולם יכירו שאין אלהים זולתו וזה יהיה לעתיד.

רזה – הושאל מן חולי הרזון וכחישת הבשר אל הסרת כחם והמעטת עובדיהם.

נורא – ואז ייראו את ה׳, ע״י כי רזה את כל אלהי הארץ שיראו שאין ממש באליליהם, ועי״כ ייראו מה׳ וישתחוו לו איש ממקומו.

רזה – החליש כחם.

(יב) גַּם⁠־אַתֶּ֣ם כּוּשִׁ֔ים חַֽלְלֵ֥י^א חַרְבִּ֖י הֵֽמָּה׃

"You Cushites also, you will be killed by My sword.⁠"

א. חַֽלְלֵ֥י א=חַֽלֲלֵ֥י (חטף)

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אַף אַתּוּן כּוּשָׁאֵי קְטִילֵי חַרְבִּי תְּהוֹן.

גם אתם כושים – כשגלו שם ישראל מעבר לנהרי כוש.

You, too, Cushites When Israel was exiled there to the other side of the rivets of Cush.

גם – חללי חרבי^א המה – כדרך כולם תשובו ובואו נא (איוב י״ז:י׳), והיה ראוי שיאמר כולכם, ככה היה ראוי שיאמר חללי חרבי^ב אתם. ויפת אמר: כהמה בחסרון כ״ף. והטעם על המואבים והעמונים הנזכרים.

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: חרב.

ב. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896: חרב.

גם אתם כושים חללי חרבי המה – יהיו.

גם אתם כושים – אמר אתם ואמר המה כי כן מנהג המקרא בכמה מקומות כמו כלם תשובו ובאו נא (איוב י״ז:י׳) לכלם ולסרניכם כי יבושו מאלים אשר חמדתם (ישעיהו א׳:כ״ט) והדומים להם וי״מ המה בחסרון כ״ף הדמיון כהמה כלומר אתם תהיו חללי חרבי כמוהם פי׳ כעמון ומואב שזכר ואמר גם אתם כלומר אף על פי שאתם רחוקים מארץ ישראל אתם הרעותם לישראל וגם אתם תהיו חללי חרב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ועל זה אמר גם אתם כושים חללי חרבי המה ר״ל גם אתם עמון ומואב כושים שהם יהיו חללי חרבי באותו יום ה׳ הגדול והנורא שישתחוו לו כל איי הגוים.

גם אתם כושים – הואיל וגם אתם שמחתם על מפלת ישראל לכן תהיה גם אתם חללי חרבי.

גם אתם כושים – שגם אתם חרפתם וגדפתם את ישראל, וע״כ חללי חרבי המה.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) וְיֵ֤ט יָדוֹ֙ עַל⁠־צָפ֔וֹן וִֽיאַבֵּ֖ד אֶת⁠־אַשּׁ֑וּר וְיָשֵׂ֤ם אֶת⁠־נִֽינְוֵה֙ לִשְׁמָמָ֔ה צִיָּ֖ה כַּמִּדְבָּֽר׃

He will stretch out His hand against the north, destroy Assyria, and will make Nineveh a desolation, and dry like the wilderness.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִירִים מְחַת גְבוּרְתֵּיהּ עַל צִפּוּנָא וִיאַבֵּיד יַת אִתּוּרָאָה וִישַׁוֵי יַת נִינְוֵה לְצָדוּ אִשְׁתְּמָמוּ כְּמַדְבְּרָא.

על צפון – אשור בצפון אצל בבל.

נינוה – הוא ראש לאשור.

on the north Assyria is on the north, neighboring on Babylon.

Nineveh That is the capital of Assyria.

ויט – על צפון – והזכיר אשור והנה לאות כי היא צפונית מארץ ישראל. ואם נינוה היא אטרוי״ה הנה רחבה מהקו השוה ארבעים ושתים מעלות ורחב ירושלם שלשים ושלש, שהוא חצי היישוב בפאת צפון בראיות גמורות.

ויט ידו על צפון – זה בבל שהיא מזרחית צפונית לארץ ישראל וזכרה לפי שגלו ישראל אליה ולא רחמו עליהם כראוי כמ״ש בישעיה לא שמת אליה רחמים (ישעיהו מ״ז:ו׳).

ויאבד את אשור – שגלו שם עשרת השבטים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(יג) וכן: ויט ידו על צפון – שהוא מלכות החיה הראשונה, וכתיב בפרוש ביוסיפון (יוסיפון פרק ג׳): וילחם כרש וילכוד כל מעברות הודו וכל ארץ כוש וכל הגוים היושבים בנגב ובמערב ובצפון, ודי בזה פירוש.

וזכר נינוה – כי אחר שהשחית בבל, השחית נינוה כמ״ש נחום. וכלל זה הנביא השחית הנשחתים גם על ידי החיה הראשונה גם על ידי החיה השנית, כי הכל בעון גאות, ובית גאים יסח י״י (משלי ט״ו:כ״ה).

ואחרי שאמר זה הייעוד העתיד אגב גררא שב הנביא לענינו מהחרבן אשר יעשה הקב״ה על האומות שהחריבו את עמו בחרבן ראשון וכנגד מלכות בבל אמר ויט ידו על צפון ר״ל שיקח נקמתו מבבל שהחריב יהודה וירושלם ושרף את בית ה׳ כמו שאמר עליו (ירמיה א, יד) מצפון תפתח הרעה לפי שהיא צפונית מזרחית לארץ ישראל, וכנגד אשור שהגלה עשרת השבטים אמר ויאבד את אשור, ומפני שהיתה נינוה ראש לאשור אמר וישם את נינוה לשממה ציה כמדבר וירבצו בתוכה עדרים רוצה לומר שלא תהיה נינוה עוד ליישוב אנשים כי אם לעדרי צאן:

ציה – ענין חורב ויובש.

ויט ידו – המקום יטה ידו להכות את כשדים היושבים בצפון א״י וגם יאבד את אשור.

את נינוה – הוא ראש ממלכת אשור.

ויט ידו על צפון לאבד את אשור שהרעו לישראל, וישם את נינוה לשממה וזה היה בשנה הראשונה לנ״נ שהחריב את נינוה.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) וְרָבְצ֨וּ בְתוֹכָ֤הּ עֲדָרִים֙ כׇּל⁠־חַיְתוֹ⁠־ג֔וֹי גַּם⁠־קָאַת֙ גַּם⁠־קִפֹּ֔ד בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ יָלִ֑ינוּ ק֠וֹל יְשׁוֹרֵ֤ר בַּֽחַלּוֹן֙ חֹ֣רֶב בַּסַּ֔ף כִּ֥י אַרְזָ֖הֿ עֵרָֽה׃

Herds will lie down her midst, all the animals of the nations. Both the pelican and the porcupine will lodge in its capitals. Their calls will sing through the windows. Desolation will be in the thresholds, for He has laid bare the cedar beams.

וְיִשְׁרוּן בְּגַוָהּ עֶדְרִין דְכָל חֵיוַת בָּרָא אַף קָתִין וְאַף קוּפְדִין בְּפִתּוּחַ תַּרְעַיָא יְבִיתוּן קַל עוֹפָא דִמְנַצַף בְּכַוָא חֲרָבוּ תַרְעָא וּטְלָלָה סַתָּרוּ.

כל חיתו גוי – כל בהמות הגוים.

קאת וקפוד – עופות.

בכפתוריה – פומל״ש שבראש הגג.

חורב בסף – החורבן יהיה ניכר בספי הבית.

קול ישורר בחלון – קול העופות מצפצפים בחלונות.

כי ארזה ערה – כי ארזיה עקר ושרש כמו ערו ערו (תהלים קל״ז:ז׳).

ויונתן תרגם: וטללה סתרו הוא גג הבית הספון בארז שאפי׳ בתי אבנים מסככין בנסרים של עץ.

all the beasts of the nations all the cattle of the nations.

the pelican and the owl birds. [owl a bird that flies at night (chouette in French), an owl.]

in its lintels rounded knobs on the top of the roof; pomels in French.

Their voice shall sing in the window The voice of the birds chirping in the windows.

desolation, in the doorpost The desolation shall be discernible in the doorposts of the house.

for the cedarwork has been destroyed For he has uprooted its cedars, as in "Raze it, raze it" (Tehillim 137:7). Jonathan rendered: And they demolished its roof. That is the roof of the house that is ceiled with cedar; even stone houses are ceiled with boards of wood.

כל חיתו גוי – כל חית גוי, אסיפת חיות, כמו: כי גוי עלה על ארצי (יואל א׳:ו׳) שהוא אסיפת גוים.

קאת וקיפוד – הירצון בלעז.

בכפתוריה ילינו – בסיפי הדלת ילינו.

חורב בסף כי ארזה ערה – שסף הבית חרב לפי שארז הגג למעלה ערה ונסתלק משם.

ורבצו... קפוד – בלשון ישמעאל קפיד.

בכפתוריה – בצל כפתוריה, כמו הך הכפתור (עמוס ט׳:א׳).

קול – העופות בחלון הקירות.

וטעם חורב בסף – כמו ואקרא חורב על הארץ ועל ההרים (חגי א׳:י״א). הכפתור הוא החזק והקשה שבדלת, ואם תרקב הדלת או ישבר בחוזק, עוד ישאר הכפתור שהוא הקשה. ובארץ ישמעאל נודע הכפתור, כי לא ימצא בינינו.

כי ארזה ערה – הם הסיפון, כי החורב גלה הסיפון, כמו: וקיר ערה מגן (ישעיהו כ״ב:ו׳).

בכפתוריה – בבליטת כפתורי העמודים יתכסו ויסתוככו למטה.

קול – העופות. לפי שחורב בסף – השער.

שארזה – תקרת הבתים ערה – וגילה הכל. ולפיכך לא יהיה להם מחסה ומסתור אלא תחת בליטת הכפתורים וגג החלונות בעובי החומה.

ארזה – בנין ארזים.

ורבצו, כל חיתו גוי – כל הבהמות אמר כל בהמות הגוים אשר סביבותיה ירעו וירבצו בה.

גם קאת – היא הקוק.

גם קפוד – היא הקנפא״ד בערבי ובלע״ז טרטוגא״ה.

בכפתוריה – הוא הכפתור הסמוך על שני הספים שהם המזוזות וקראו כפתור לפי שעושין בו ציורים של פרחים וכפתורים שהם כמין תפוחים וכן כפתוריהם וקנותם (שמות ל״ז:כ״ב) וכן תרגם יונתן בכפתוריה בפתוח תרעיא.

קול ישורר – כתרגום יונתן קל עופא דמצפצף בכוא ואמר ישורר כי הקול שיתנו העופות הוא כמו שיר וזמיר וכן אמר מבין עפאים יתנו קול (תהלים ק״ד:י״ב) ואמר עת הזמיר הגיע וקול (שיר השירים ב׳:י״ב).

חורב בסף – חרבן יהיה בסף השער.

כי ארזה ערה – הה״א נחה ודינה במפיק וארזה ר״ל על קרוי הבתים הספונים בארץ ולפי שערה וגלה האויב הבא על נינוה קרוי הבתים לפיכך יחרב ספה שנשאר מגולה למטר ולרוח ויפול מעט מעט ותרגם יונתן וטללה סתרו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(יד) בכפתריה – כי אלה הצורות עושים בראשי החלונות והשערים כמו שקדם: הך הכפתור (עמוס ט׳:א׳).

קול – ציים.

חרב – חרבן בסף, שהוא למטה כמו שהכפתור למעלה.

ארזה – ארז שלה, והכנוי לסף, כי ברוב יעשה מעץ ארז. ובעבור שקצתו טמון בארץ יאמר שהאויב גלה אותו, כטעם ערות יסוד (חבקוק ג׳:י״ג), כמו ויסדיה אגלה (מיכה א׳:ו׳). וזה האויב הוא מלך מדי.

כל חיתו גוי ר״ל כל בהמות הגוים אשר סביבותיה ירעו וירבצו בה, גם קאת גם קפוד ירבצו בכפתוריה וכפתור הוא עליון השער העומד על שני הספים ועל שתי המזוזות, ולפי שהיו נעשים ציורים פרחים וכפתורים כמין תפוחים לכן אמר שיהיה השוממות כל כך בנינוה עד שיהיו בתים מאין אדם וקאת וקפוד ילינו בשעריה היפים מהבתים, וכן קול ישורר בחלון ר״ל קול העופות שישוררו ויצפצפו בחלונות, וכן חורב בסף ר״ל שיהיה חרבן בסף השער, והיה זה לפי שארזה ערה ר״ל שארזיה שורשו ונעקרו מלשון ערו ערו או שבחרבן נפלו גגות הבתים והארזים בתקרת הבתים נשארו גלויים למטר ולרוח ויפלו מעט מעט.

קאת – בכמה ספרי הדפוס האל״ף בפתח וכן בגליון א׳ מס״ס נכתב עליו בהללו קאת אך בכל ספרים כ״י שבידי ודפוסים ראשונים בקמץ.

כי ארזה – ה״א הכנוי רפה והיתה ראויה במפיק רד״ק בפי׳ ומכלל דף ל״ב ושרשים.

העליזה – בכמה ספרי הדפוס וגם במקצת ספרים כ״י מלעיל בשני פשטין ובכמה ספרים כ״י מדוייקים וגם במקת ספרי הדפוס מלרע בפשט האחרון בלבד ובחילופי ב״א וב״נ שלפנינו בדפוס נראה שההפרש שביניהם הוא במאריך הה״א אבל בחלופים כ״י ראיתי שההפרש הוא אם הה״א נקודה בפתח או בקמץ ולב״א בקמץ וכן בס׳ א׳ מצאתיהו בפתח כב״נ ובכל שאר ספרים במקץ.

חיתו – גם הבהמה תקרא בשם חיה וכן וחיתם לדבר הסגיר (תהלים ע״ח:נ׳).

קאת, קפוד – שמות עופות המצויות בחרבות.

בכפתוריה – כן יקרא המשקוף לפי שעושין בו ציורי כפתורים וכן הך הכפתור (עמוס ט׳:א׳).

ילינו – ענין התמדה וכן צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).

ישורר – מלשון שיר ורנן.

חרב – מלשון חורבן.

בסף – מזוזה כמו וסף השער (יחזקאל מ׳:ז׳).

ארזה – תקרת הארז.

ערה – ענין גלוי כמו וקיר ערה מגן (ישעיהו כ״ב:ו׳).

ורבצו – לא ידורו שם אנשים כ״א יהיה מקום מרבץ לעדרים של כל בהמות העכו״ם ועופות המדבריות יתמידו לשבת על המשקופים היפות.

קול ישורר בחלון – קול העופות יהיה מתרונן בכל חלון.

חורב בסף – חורבן יהיה בסף כל שער.

כי ארזה ערה – כי תקרות הבתים שהמה מארז יהיה מגולה למטר השמים ולרוח הנושב כי הגגות יפלו ולכן יהיו הבתים חרבות והעופות יקננו שמה.

בכפתוריה – הוא המשקוף שעל הסף, והחורב ישכון בסף, וכמ״ש הך הכפתור וירעשו הספים.

ארזה – שם קיבוץ על הארזים שבבנין, כמו והדגה אשר ביאור, כרתו עצה (ירמיהו ו׳), וערה מענין גילוי או חורבה, כמ״ש ערות יסוד (חבקוק ג׳).

ורבצו – בתוכה ירבצו עדרים, ובכפתורי הבתים ילינו קאת וקפוד, ועופות המשוררים ישוררו בחלונות, והחורב ישכון בסף הבתים כי הארזים של הקורות יהיו מגולים מרוב השממון.

קאת – תרגמוהו Pelikan מחמת שמקיא קלפות השבלולים שהם מאכלו, ודר בבצעי המים מקום שממה.

קפד – לפי דברי שד״ל (בביאורו לישעיה י״ד:כ״ג) הוא שם Riccio, Igel כדברי רש״י וגם שם עוף (וכן תנשמת הוא שם עוף ושם שרץ), וכאן שאומר שקאת וקפוד בכפתריה ילינו בודאי כונתו על העוף ולא על השרץ, וכן בישעיה ל״ב:י״א שבא בחברת שלשה עופות קאת וינשוף ועורב.

בכפתריה – עיין מה שכתבתי בעמוס ט׳:א׳.

כי ארזה ערה – גלה וחשף קורות גגות הבתים.

ערה – הַמְעָרֶה, מי שיהיה.

(טו) זֹ֞֠את^א הָעִ֤יר הָעַלִּיזָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד אֵ֣יךְ׀ הָיְתָ֣ה לְשַׁמָּ֗ה מַרְבֵּץ֙ לַֽחַיָּ֔ה כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשְׁרֹ֖ק יָנִ֥יעַ יָדֽוֹ׃

This is the joyous city that lived carelessly, that said in her heart, "I am, and there is none besides me.⁠" How she has become a desolation, a place for animals to lie down in! Everyone who passes by her will hiss, and shake their fists.

א. זֹ֞֠את =א,ל <זֹ֞֠את> (גרשיים ותלישא גדולה באות הראשונה כדרכו)
• דפוסים וקורן=‹זֹ֠+ז֞את›, ‹זֹ֠֞את› (תלישא וגרשיים באות הראשונה) וכן במהדורת ברויאר (ואף במג"ה בניגוד לכתר ובניגוד למג"ה עצמו בראשית ה,כט; מל"ב יז,יג!).

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דָא קַרְתָּא תַקִפְתָּא דְיָתְבָא לְרוֹחֲצָן דְאָמְרָה בְּלִבָּהּ אֲנָא וְלֵית בַּר מִנִי עוֹד אֵיכְדֵין הֲוַת לְצָדוּ בֵּית מֵישְׁרֵי חַיְתָא כָּל דִי עֲבַר עֲלָהּ יִכְלֵי וְיָנִיד יְדֵיהּ.

ואפסי – ואפס זולתי.

and there is none besides me וְאַפְסִי

זאת {ה}⁠עיר – נינוה.

זאת העיר – היא נינוה.

אני ואפסי עוד – אפס זולתי עוד וכן תרגם יונתן ולית בר מיני עוד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(טו) זאת העיר – בפרט נינוה, וכן בבל.

האמרה בלבבה – וכן אמר ישעיה (ישעיהו מ״ז:ח׳).

ולפי שהגדיל ליעד בחרבן נינוה אמר עליה זאת העיר העליזה היושבת לבטח ר״ל זאת העיר שהיתה שמחה תמיד בהצלחותיה ויושבת לבטח זמן הרבה, האומרה בלבבה אני ואפסי עוד לפי שהיתה מולכת בכפה ולא היה דומה לה איך היתה לשמה מבלי יושב ומרבץ לחיה עד שכל העובר עליה ישרוק כמתמיה ויניע ידו כמקונן עליה:

העליזה – ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (תהלים קמ״ט:ה׳).

ואפסי – כמו ואין.

ישרוק – ענין השמעת קול הבאה בקבוץ השפתים כמו שרקו ויניעו ראשם (איכה ב׳:ט״ו).

יניע – מלשון הנעה והנדה.

זאת העיר וגו׳ – היא נינוה שהיתה עיר עליזה ושמחה בהצלחת׳.

אני ואפסי עוד – ר״ל אני היא לבדה עיר עליזה ואין בלתי עוד עיר להדמות אלי.

איך וגו׳ – איך עתה היתה לשממון וכל העובר דרך עליה ישרוק בקול ויניע ידו וכדרך הרואה דבר חשוב שנחרב.

היושבת לבטח האמרה בלבבה – וכו׳. כמליצה זאת בישעיה (מ״ז ח׳) ושם פרשתי.

זאת – שיעור הכתוב כל עובר עליה ישרק יניע ידו – ויאמר זאת העיר העליזה וכו׳ איך היתה לשממה.

העליזה – ממקור לוז ורוץ ולץ, אדם המשתטה בשמחתו וקופץ ממקומו. וכן בלשון רומי exsultare מן saltus.

יניע ידו – תנועה טבעית להוראת רחמים ואנינות.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון