×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לַ֭מְנַצֵּ⁠חַ עַל⁠־מ֥וּת לַבֵּ֗⁠ן⁠ ⁠אמִזְמ֥וֹר לְ⁠דָוִֽד׃
For the leader, upon Muth-labben. A Psalm of David.
א. ‹ר1› פרשה סתומה
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְשַׁבָּחָא עַל מִיתוֹתָא דְגַבְרָא דִי נְפַק מִבֵּנֵי מַשִׁרְיָתָא תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.
For praise, concerning the death of the man1 who went out between the armies. A hymn of David.
[Another Targum: For praise, concerning the sweetness of the sound by a son. A hymn of David.]
1. The man: + the warrior.
למנצח על מות לבן – זה שאמר הכתוב (קהלת ג׳:י״א) את הכל עשה יפה בעתו. ר׳ ברכיה בשם רבי יונתן אומר אל תהי קורא (שם) גם את העולם נתן בלבם. אלא גם אהבת עוללים נתן בלבם של אבותם. משל למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן הגדול מכובד והקטן מטונף אף על פי כן הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול.
דבר אחר: א״ר יונתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם. רב בריה דשמואל בשם רבי שמואל אמר (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. זה יצר הרע. שאלמלא יצר הרע לא נשא אדם אשה ולא היה מוליד בנים ולא היה העולם מתקיים ולא בונה בית.
דבר אחר: גם את העולם. העלים הקב״ה מבריותיו יום המיתה ויום הדין. אמר דוד על ידי שהעלמת אותם ממני אני אומר עליו שירה על מות לבן.
דבר אחר: למנצח על מות לבן – זה שאמר הכתוב (קהלת י״ב:י׳) בקש קהלת למצוא דברי חפץ. ביקש שלמה לעמוד על עסקי פרה דאמר ר׳ יצחק כל העוסקין בפרה מטמאין בגדים והיא עצמה מטהרת טמאין. אמר לו (שם) וכתוב יושר דברי אמת. כבר כתבתי על ספרו של יושר שנאמר (יהושע י׳:י״ג) הלא היא כתובה על ספר הישר. עשה בישרות עשה בתמימות גזרה גזרתי חקות חקתי ואין מי שיהרהר אחריה דכתיב (במדבר י״ט:ב׳) זאת חקת התורה.
דבר אחר: בקש שלמה לעמוד על מתן שכרן של תורה כמה דאמר (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים. אמר לו הקדוש ב״ה וכתוב יושר. כבר כתבתי לך בספרו של יושר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
דבר אחר: בקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים כמה דכתיב (מלאכי ג׳:י״ב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. וכל הענין ומה רב טובך.
דבר אחר: בקש לעמוד על מתן שכרן של מצוות כמה דאמר (הושע ו׳:ו׳) כי חסד חפצתי. וכל הענין מה רב טובך יקרה היא מפנינים. אמר לו הקב״ה וכתוב יושר. כבר כתבתי לך בספרו של יושר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
דבר אחר: בקש לעמוד על הקץ כמה דאמר (שיר השירים ג׳:ה׳) אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ר׳ שאול מתני בשם ר׳ יהודה (אומר) אם יאמר לך אדם מתי יבוא קץ הגאולה אל תאמן שנאמר כי יום נקם בלבי. ליבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי. ר׳ ברכיה ורבי סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי אמר שלשה דברים סימנתי לך לקברו של משה סימן בתוך סימן. שנאמר (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגיא וגו׳. וסוף (שם) לא ידע איש את קבורתו. בדבר שנתתי לך בו סימנין אין כל בריה יכולה לעמוד עליו. עת הקץ שנאמר בדניאל (דניאל י״ב:ט׳) כי סתומים וחתומים הדברים. על אחת כמה וכמה. א״ר חייא (משלי ה׳:ו׳) אורח חיים פן תפלס. שלא יהא שוקל מצותיה של תורה אי זה מצוה היא שכרה מרובה ועושה אותה למה (שם) נעו מעגלותיה לא תדע. מטולטלים הן שבילי דאורייתא. תנא רבי חייא משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין ולא גילה להן לא שכר פעולתן ולא שכר נטיעתן שאלו היה מגלה להם היו רואין אי זו נטיעה יפה שכרה מרובה ונוטעין אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. לכך לא גילה להן הקב״ה לישראל שכר מצותיה של תורה שלא יהו רואין אי זה מצוה שכרה מרובה ומקיימין אותה ונמצאת התורה מקצתה קיימת ומקצתה בטלה. ועל כן שנו חכמים בלשון המשנה הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה. הוי נעו מעגלותיה לא תדע. רבי אחא בשם רבי אמר טילטל הקב״ה מתן שכרן של מצוות בעולם הזה שיהו ישראל עושין אותן משלם וכשיבוא הקב״ה ליתן שכרן יתן שכר אמנה ושכר עשייה. לכך אמר דוד למנצח על מות לבן. על שהעלמת שכר מצוות כדי שתהא תורה מתקיימת כולה.
דבר אחר: על מות לבן – שאתה גוזר על הבן ומלבינו מעונותיו. אלו ישראל שנקראו בנים למקום.
דבר אחר: על מות לבן – על העלמות שהבן עושה ויום הכפורים בא ומכפר ומוחל לו.
דבר אחר: על מות לבן – רבנן אמרי כל זמן שהיה אותו הבן חי היה דומה לו שלבו של הקב״ה עליו כיון שמת ידע שאין לבו עליו.
דבר אחר: על מות לבן – אמר שלמה (שיר השירים ח׳:ד׳) השבעתי אתכם בנות ירושלים. חולת אהבה חולי שאינה של מעים ולא של ראש. ממה אני חולה מאהבתו. הוי (שם ב׳:ה׳) כי חולת אהבה אני. ולא אהבה בלבד אלא מות שנאמר (שם ח׳:ו׳) כי עזה כמות אהבה. שנאמר (שם א׳:ג׳) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. אי זו אומה בעולם שאמר לה הקב״ה רדי לים וירדה אלא זאת אמר דוד עד מתי הבן אוהב את אביו. וכן נבוכדנצר אמר (דניאל ג׳:ט״ו) כען הא איתיכון עתידין. וכתיב (שם ט״ז) ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר. אם לטסין אם לארנוניות כל מה שאתה גוזר אתה מלך עלינו. אבל לכפור בהקב״ה אתה נבוכדנצר והכלב שוין. והם נשאו קל וחומר בעצמן מהצפרדעים שנאמר (שמות ז׳:כ״ח) ובתנוריך ומשארותיך. ואפילו אינו מצילנו. לאלהך לית אנחנא פלחין. ומה הוא אומר כשיצאו (דניאל ג׳:כ״ח) ענה נבוכדנאצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו. שלא נתנו עצמן על מנת להנצל אלא להשרף. למה (שיר השירים ח׳:ו׳) כי עזה כמות אהבה. הוי למנצח על מות לבן.

רמז תרמג

למנצח על מות לבן – זה שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם, ר׳ ברכיה בשם ר׳ נתן אל תהי קורא גם את העולם נתן בלבם אלא אהבת עוללים ותינוקות נתן בלבם של אבותיהם, משל למלך שהיו לו שני בנים אחד קטן ואחד גדול הגדול מכובד והקטן מנוול אעפ״כ אוהבו יותר מן הגדול.
דבר אחר: אהבת עולם נתן (תהלים ע״ח:ס״ו) בלבם. א״ר נתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם. רב בשם ר׳ שמואל אבוי והנה טוב מאד והנה טוב זה המות. טוב מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע נקרא טוב, אלא ללמדך שאלמלא יצר הרע לא נשא אשה ולא הוליד בנים ולא היה העולם מתקיים. ד״א העלים הקב״ה מבריותיו טעמי פרה דא״ר יצחק כל העוסק בפרה מטמאה בבגדים והיא עצמה מטהרת טמאים. ד״א שהעלים את הקץ שנאמר כי יום נקם בלבי לבי לפומא לא גלי פומא למאן גלי. ד״א שהעלים שכר המצות שנאמר ארח חיים פן תפלס, ר׳ אחא בשם ר׳ אבא אמר טלטל הקב״ה שכרן של מצות בעוה״ז שיהיו ישראל עושין אותם משלם, כשיבא הקב״ה ליתן שכרן שכר אמנה ושכר עשיה הוא נותן, ועל כן תורה מתקיימת כלה. ד״א על מות לבן שאתה גוזר על הבן (וממלטו) [ומלבינו] ועונותיו (ואומר בן) אלו ישראל שנאמר בני בכורי ישראל. ד״א על העלמות שהבן עושה ויוה״כ מכפר. ד״א על מות לבן על מיתת הבן, כל הימים שהיה הבן קיים היה דוד יודע שלבו של הקב״ה עליו כיון שמת ידע שאין לבו עליו.
קול לדאוד, יסבח בה אלמואט׳בין מן אל בן אלליואני אלמערוף בלחן גבי מסתרק.
שבח לדוד בו משבח את המתמידים מבית (ממשפחת) בן הלוי הידוע (בכנויו) הגתי. בלחן נסתר ויוקרתי.
מאמר לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני בן הלוי הידוע, בנגינה חרישית ושקטה. ותיבת ״עלמות״ מלה אחת וכן היא בכל כתבי היד העתיקים ולא כבדפוסים ששבשו וכתבוה שתי תיבות.
אחד משמונת הלחנים לחן היה נקרא ׳עלמות׳ והוא דק חרישי נגזר מן נעלם, ועם אות היחס נעשה עלמות פלוני. והיה כלוים ממונה נקרא, בן׳ כמו שנ׳ ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בֵן1.
אחד אלת׳מאניה אלאלחאן לחן יקאל לה עלמות, והוא מסתרק כ׳פי יתצרף מן נעלם, פאד׳א אנסב צאר עלמות פלאן. ופי אלליואניין מקדם יקאל לה בן לקולה ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בן.
למנצח עלמות לבן
קו׳ עלמות לבן קיל אנה מן אלמקלוב יעני אנה עלמות נבל. ואנא אקול אן עלמות כלמה ואחדה ומענאהא מעני עלמות שיר (תהלים מו:א) אי מן הדׄא אלנוע ואן כאן במקף וכדׄלך אקול פימא ינהגנו על מות1 (תהלים מח:טו) אי פתאﹰ מחזומא ממדודא יעני פי חאל פתוה. ובֵן הנא אסם אחד מן אלמשוררים כמא קאל זכריהו בן יעיאל ושמיר מות (דברי הימים א טו:יח) פכאן אלמנצח עלמות אי הדׄא אלצנף מן אלגנא בֵן ואלקול הו לדוד.
1. The manuscript has it as one word, עלמות, but it is clear from the context that two are intended.
The phrase ʿalmûṯ labęn (Psalms 9:1); some say it (labęn) is inverted, as inʿalmûṯ nęḇęl.⁠1 I say ʿalmûṯ is a single word, and its meaning is the same meaning as “a lament (ʿalāmôṯ). A song(Psalms 46:1), from this (musical) genre.⁠2 However, if it is with a maqqęp̄ (i.e., two words) then I also say “He will lead us in a lament (ʿal-mûṯ)” (Psalms 48:15) means a drawn out heart-breaking, grief-stricken piece, meaning a lament. Ben (Psalms 9:1) is the name of one of the singers (məshôrrîm) as it says in “Zechariah, Ben, Jaaziel, Shemiramoth” (1 Chr. 15:18) for he was the conductor (menaṣṣeāh) of ʿalmûṯ; as in this division responsible for singing is Ben’s, whilst the words are by David.⁠3
1. Discussed in Abraham Ibn Ezra. Also Abraham Ibn Ezra Milhemeth Ha-Shem.
2. Ibn Chiquitilla’s text writes it without a maqqęp̄. Ibn Ezra rejects this opinion on the grounds it is not one word, but cites it anonymously in his gloss on Ps. 46:1.
3. Follow this up in Abraham Ibn Ezra.
עלמות לבן – [יש פותרין: על מות לבן – על מת בנו אבשלום. ולא יתכן פתרונו מפני אומרו: לבן, ולא אמר הבן. ואין לו במזמור עדות וזכרון לאמץ זה הפתרון.
ויש פותרין: על מות לבן נבל, ואף זה לא יתכן להפוך את השם, ואין במזמור זכרונו.]⁠א
ראיתי במסורת שהיא תיבה אחת, שהרי חיבר לה: הוא ינהגנו עלמות (תהלים מ״ח:ט״ו).
פתרו מנחם ודונש מה שפתרו ואינן נראין בעיניי.
וראיתי בפסיקתא: שהעניין מדבר בעמלק ועשו, גערת גוים שמם מחית (תהלים ט׳:ו׳).
ואומר אני: למנצח עלמות לבן – שיר זה לעתיד לבא כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל ותגלה צדקתם ותקרב ישועתם שימחה עשו וזרעו. עלמות – ילדות, לבן – כמו ללבן.
ומנחם פתר: עלמות לבן, נגינות ללמד, [וכה פתרונו: למנצח על מות לבן – למשורר נגינות ללמד, ויהי לבן כמו להבין ולבונן,]⁠ב עַלְמות – על שם כלי שיר ששמו עֲלַמוֺת, כמו שאמור בספר זה על עֲלַמוֺת שיר (תהלים מ״ו:א׳).
[ודונש פתר לבן – שם אדם שהיה שמו לבן, שהיה נלחם בדוד בימים ההם. ומה שהוא אומר: גערת גוים אבדת רשע (תהלים ט׳:ו׳) – הרשע הזה הוא לבן ההורג עם נקיים. ואף על פי שאין אתה רואה במקום אחר אדם שהיה שמו לבן, רק במקום הזה, כן אתה מוצא במלכיםג אחרים שאינן נכתבים במקרא רק פעם אחת.]⁠ד
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
ג. כן בכ״י מוסקבה 104. בדפוסים: ״בשמות״.
ד. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
to brighten the youth Heb. על מות לבן. Some interpret על מות לבן, on the death of Absalom, but this interpretation is not plausible because he [David] states: לבן; he does not state הבן. Others interpret על מות לבן [as referring to] Nabal. Neither is this plausible, to invert the name. Moreover, no mention is made of him in the psalm. (The preceding paragraph does not appear in most editions.) I saw in Okhlah veOkhlah that it is one word, judging by the fact that it is compared to: "He will lead us as in youth (על מות)" (Tehillim 48:15). Menachem and Dunash interpreted what they interpreted, but it does not seem correct to me. I saw in the Pesikta (deRav Kahana, p. 25a) that the chapter deals with Amalek and Esau (verse 6): You rebuked nations; You destroyed a wicked man. But I say that this song, למנצח על מות לבן, is for the future, when the childhood and the youth of Israel will be brightened; their righteousness will be revealed and their salvation will draw near, that Esau and his seed will be erased, according to our Torah. (The last phrase does not appear in most editions.) על מות means childhood. לבן is like ללבן, to whiten. Menachem interpreted על מות לבן, melodies to teach, and this is its interpretation: To the conductor למנצח, to the conductor, melodies to teach, in which case לבן is equivalent to להבין ולבונן, to understand and to comprehend; על מות, named for a musical instrument called עלמות, as is stated: "on alamoth-shir" (Tehillim 46:1). Dunash (p. 15f) interpreted לבן as the name of a man whose name was Labben, who fought with David in those days, and the Psalmist's statement, "You rebuked nations, You destroyed a wicked man"this wicked man is Labben, who slew innocent people. Although you do not come upon a man named Labben anywhere else but this place, you find the same with other names, which are found in Scripture only once. (This entire account of Dunash's interpretation does not appear in early mss. Menachem's interpretation is presented very briefly.)
למנצח עלמות לבן – בפרשת ״ויקהל דוד את כל ישראל אל ירושלם״ (דברי הימים א ט״ו:ג׳): ״במצלתים נחשת להשמיע״ (דברי הימים א ט״ו:י״ט) על שם ״בצילצלי שמע״ (תהלים ק״נ:ה׳). צינבש בלעז.1 ״וזכריה ועוזיאל {וגו׳} בנבלים על עלמות״ (דברי הימים א ט״ו:כ׳): נבל – שם כלי הזמר, ועלמות – הוא הניגון שמנגין בנבלים, קנטיר בלעז.2 ״על הודות״ (דברי הימים א כ״ה:ג׳) – הכלים על שם ״הודו ליי׳ כי טוב״ (דברי הימים א ט״ו:ל״ד) שאומרין הלוים. באסף כתיב תרויהו.
עלמות לבן – ללבן ולחוור ולבשם קליו של ניגון. כלי הנבלים שמנגנין בו ניגון עלמות.
[ע]⁠למות – אורגניר בלעז.3
1. cinbes: (for the more common cimbes; variant of Old French cimbles), given as synonym of צלצלים in Kara’s discussion of Tehillim 9:1. Translation: ‘cymbals’. The spelling ״nb״ (with a nun) for what is more commonly written ״mb״ (with a mem) is typical of R"Y Kara’s glosses.
2. chanter: The Hebrew letter qof is used here to represent the affricate [č]. Translation: ‘sing; play (of a musical instrument)’.
3. orgener: Translation: ‘sing, sing with musical accompaniment (organ); play the organ; to sound (of a musical instrument)’.
למנצח על מות לבןעל מות – שתים מלות הם, על כן טעה האומר כי הוא כמו: על עלמות שיר (תהלים מ״ו:א׳). ועוד למה היה סמוך ואחריו למ״ד.
גם האומר כי לבן היה שם משורר, כמו: בן ויעיאל, איננו נכון, כי אין משפט הלשון לאמר ליצחק ליעקב בפתחות הלמ״ד בשם אדם, כי השם נודע, כאשר פירשתי בספר השם.
ויש אומרים: כי לבן – הוא נבל הפוך.
ועל מות – איש הבנים (שמואל א י״ז:כ״ג) ומות בנו.
והנכון דברי ר׳ אדונים הלוי: שהיה שם אחד נסיכי הגוים שלחץ את ישראל כאשר יפרש במזמור.
FOR THE LEADER; UPON MUTH-LABBEN. Al mut (upon muth) are two words. The one who says that al mut is like alamot (alamoth) in upon Alamoth. A song.⁠1 (Psalms 46:1)2 is therefore in error.⁠3 Furthermore, if al mut is a variant of alamot why does a lamed4 follow al mut?⁠5
The one who says that la-ben means of Ben6 and that Ben was a poet like Ben7 in Ben, and Jaaziel (1 Chron. 15:18) is also wrong. It is not8 in keeping with the rules of grammar to place a pattach beneath a lamed prefixed to a proper name and say la-yitzchak (to the Isaac) or la-ya’akov (to the Jacob);⁠9 for the one to whom a proper name refers to is known.⁠10 I have noted the aforementioned in the Sefer Ha-Shem11
Some say that la-ben is the name naval12 spelled backwards.⁠13 Others interpret al mut la-ben to mean, upon the death of the champion.⁠14 Some understand al mut la-ben as meaning, upon the death of his son.⁠15
Rabbi Dunash16 explains that la-ben was a gentile prince,⁠17 who as David goes on to explain in this psalm,⁠18 oppressed Israel. Rabbi Dunash Ha-Levi’s interpretation is correct.
1. In Ps. 46:1, Ibn Ezra explains that alamot shir means, a song called alamot.
2. In other words al mut has the same meaning as alamot.
3. Al mut consists of two words. However, alamot is one word.
4. Ibn Ezra is referring to the word la-ben, which begins with a lamed.
5. If al mut is a variant of alamot, how do we explain the word la-ben that follows al mut/alamot? The word shir (song) should follow.
6. A poem composed by Ben. This interpretation renders al mut as, upon the death of. It renders our clause as follows: For the Leader; upon the death of Goliath. [A poem composed] by Ben. A Psalm concerning David. Radak.
7. In other words Ben is a proper noun.
8. Lit., “for it is not.”
9. The pattach beneath a prefixed lamed indicates the definite article.
10. Hence there is no need for the definite article.
11. See Chapter 2 of the Sefer Ha-Shem. The Sefer Ha-Shem is a short work by Ibn Ezra explaining the esoteric meaning of the letters making up God’s name. The Sefer Ha-Shem is included in Israel Levin’s Yalkut Avraham Ibn Ezra.
12. A churlish man of Carmel, whose widow David married. See Samuel I 25.
13. La-ben is spelled lamed, bet, nun. Naval is spelled nun, bet, lamed. According to this interpretation, al mut la-ben should be translated, concerning the death of la-ben/naval.
14. Goliath. The latter is referred to as, ish ha-benayim (a champion) in Samuel I 17:4.
15. David’s son Absalom. See Samuel II Chap. 18.
16. Dunash ben Labrat (c. 920 – c. 990). A grammarian and poet. He was born in Baghdad, studied at Fez and settled in Cordoba.
17. Or king, for that is how Ibn Ezra later refers to him.
18. Verses 11, 13, and 14.
למנצח על מות לבן מזמור לדוד – אמרו רוב המפרשים (רבי דונש הלוי ואבן עזרא): כי אמרו דוד על אחד מאויביו שמת שהיה מנסיכי הגוים ולחץ את ישראל ושמו לבן, ובמותו אמר דוד זה המזמור.
ויש אומרים (אבן עזרא): כי לבן הפוך הוא נבל. ואמרו: כי כשמת נבל הכרמלי אמר דוד זה המזמור. והוא רחוק מאוד. כי ענין המזמור מדבר על אדם שהרע לישראל, ונבל לא הרע לשום אדם, אלא שהיה כילי בממון.
ויש אומרים (אבן עזרא): כי לבן הוא כמו ביו״ד והוא גלית שנקרא איש הבנים, וכאשר הרגו דוד אמר זה המזמור.
ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי על גלית נאמר זה המזמור. אבל הוא פרש לבן למשורר ששמו בן (שם), כמו שכתוב בדברי הימים: ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בן ויזיאל (דברי הימים א ט״ו:י״ח). ופרש על מות: שהוא שתי מלות כמו מלה אחת, מן עלמות שיר. וכמוהו שתי מלות וענינן מלה אחת: פקח קוח (ישעיהו ס״א:א׳), יפה פיה (ירמיהו מ״ו:כ׳), לגאי יונים (תהלים קכ״ג:ד׳). ואף על פי שנפתח״ה למ״ד לבן, ולא כן המנהג על שם אדם, שלא תאמר לַיצחק לַידותון. שלא תבוא על שם העצם ה״א הידיעה. אף על פי כן באה הידיעה להורות כי על בן המשורר אמר, כי אם היה אומר לבן בשב״א לא היה נכר כי על המשורר אמר ששמו בן. מכל מקום ענין המזמור נכון לפרשו על גלית הפלשתי.
For the Precentor: 'al muth labben: A Psalm of David. – The majority of the interpreters (Rabbi Dunash the Levite and Ibn Ezra) say that David uttered it with reference to one of his enemies who died, one of the princes of the heathen, who oppressed Israel and whose name was Labben; and that when he died David uttered this Psalm. Some also say (Ibn Ezra, ad loc.) that Labben (לבן) is an inversion of Nabal (נבל), and they say that David uttered this Psalm when Nabal the Carmelite died. But this is very far–fetched; for the subject–matter of the Psalm tells of a man who did evil to Israel, while Nabal did no harm to anyone, but simply was avaricious. And some say (ibid.) that לבן is to be read as if written with a yodh (לבין), and then the reference is to Goliath, who is called a champion (הַבֵּנַיִם אִישׁ); and when David had killed him he uttered this Psalm. My revered father, of blessed memory, has (also) written that this Psalm was (originally) uttered with reference to Goliath; but he explained לבן (as referring) to a singer whose name was Ben (בֵּן), as it is written in Chronicles (I Chron. 15:1 8): "and with them their brethren of the second degree, Zechariah, Ben, and Jaaziel; "and he explained מות על, which is two words [= on the death of], as one word, עלמות, from (the expression) שׁיר עלמות; and similar instances of words divided into two, but with the significance of a single word, are קוח פקח (= release, Is. 61:1), פיה יפה (= very fair, Jer. 46:20), and יונים לגאי (= proud, Ps. 123:4). And although the lamedh of לַבֵּן, is vocalised with the vowel pathah, and this is not in accordance with usage in the case of a man's name – for you do not say ליצחק, לַידותון, because the article is not employed with a proper name – nevertheless the article here is employed to indicate that he speaks with reference to Ben the singer; for if he had said לְבן (pointed) with sheva it would not have been clear that he was speaking of the singer whose name was Ben. At all events, it is admissible to interpret the subject–matter of the Psalm as having reference to Goliath the Philistine.
על מות לבן. זה המזמור עשה על מיתת מלך ממלכי האומות1 שהיה מיצר לישראל2:
1. בכת״י ח״ח נכתב כן במקום מחיקת שני מילים. שנקרא שמו ׳לבן׳.
2. ׳כי זה ׳לבן׳ היה שר צבא אויבי ה׳ שירד במלחמה, ונהרג הוא, ואנשיו ברחו ונהרגו, וזה המזמור עשאו דוד על מיתת זה השר לבן, כי במות שר צבא המלחמה כולם נסים ונהרגים, כי כל טוביות אנשי המלחמה עומד בשר הצבא׳ (שיעורים). וכ״כ רש״י בשם דונש, ׳לבן - שם אדם שהיה שמו לבן שהיה נלחם בדוד בימים ההם, ומה שהוא אומר (פסוק ו) ׳גערת גוים אבדת רשע׳, ה׳רשע׳ הזה הוא לבן ההורג עַם נקיים, ואע״פ שאין אתה רואה במקום אחר אדם שהיה שמו לבן רק במקום הזה, כן אתה מוצא בשמות אחרים שאינן נכתבים במקרא רק פעם אחת׳, וכ״כ אבע״ז ׳והנכון דברי רבי דונש הלוי שהיה שם אחד נסיכי הגוים שלחץ את ישראל׳. [אך רבינו לא פירש כרש״י ש׳רשע׳ הנזכר (פסוק ו) הוא לבן, אבל בשיעורים פירש כן]. ולפי זה, מתפרש ׳על מות׳ בשני מילים, על מותו של לבן, וראה מנחת שי.
לַמְנַצֵּחַ עַלְ מוּת לַבֵּן וגו׳. אמר הגאון, כי זה ׳לבן׳ היה שר צְבָא אויבי ה׳ שירד במלחמה, ונהרג הוא, ואנשיו ברחו ונהרגו. וזה המזמור עשאו דוד על מיתת זה השר ׳לבן׳1, כי [במות] שר צבא המלחמה – כולם נסים ונהרגים, כי כל טוביות אנשי המלחמה עומד בשר הצבא2, כאמרו (עמוס ט׳:א׳) ׳הך הכפתור וירעשו הספים׳3, וכן אמר משה (דברים י״א:ד׳) ׳ויאבדם ה׳ עד היום הזה׳, [כי באבוד] הראשים, גם ׳עד היום הזה׳ נמצא שאיבדם4.
ובמות הנבל הזה5 שורר דוד המלך ע״ה ואמר, אוֹדֶה ה׳ בְּכָל לִבִּי וגו׳, אֶשְׂמְחָה וגו׳, בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר שיִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ, כי בכל פעם שישובו אויביו אחור כפעם הזאת, הוא יודה לה׳ חסדו ונפלאותיו:
1. כ״כ רש״י ואבע״ז בשם דונש. ולפי זה, ׳על מות׳ – בשני מילים, וראה מנחת שי.
2. ראה מש״כ בשמות (יד ז) ובשיעורים שם.
3. ׳הך הכפתור – שהוא בראש הגג, וירעשו הספים – איסקופות הבית התחתונות, כך ייהרג המלך, וירעדו השרים׳ (רש״י שם). וראה מש״כ בדברים (כ ט).
4. ראה מש״כ שם.
5. אולי רמז ׳לבן׳ אותיות ׳נבל׳.
על מות – יש מחלוקת בין הסופרים והמפרשים אם היא חדא מלה או תרין מלין ומדרשי אגדה יש רבים ואין מהם הכרע רש״י כתב שראה במסורה הגדול׳ שהיא תיבה אחת שהרי חיבר לה והוא ינהגנו על מות במזמור מ״ח והחכם ן׳ עזרא כתב כאן כי שתי מלות הן וכ״כ בסי׳ מ״ח שבעל המסורת אומר שהם שתי מלות וכדברים האלה כתב רד״ק בשרש עלם על ינהגנו על מות ותו אשכחנא בלישנא אחרינא על מות ב׳ בסיפרא וסימן על מות לבן. כי זה אלהים אלהינו ולית דכוותייהו דסמיכין ע״כ. ופי׳ דסמוכין ר״ל שהם סמוכים זה לזה אבל הם תרין מלין כי הא דאמרינן מי הוא זה ג׳ דסמיכי וסימן בירמיה ל׳ ודכוותא שבטי בני ישראל ג׳ דסמיכין וסימן ביהושע ד׳ ודכוותייהו טובא במסורת.
לבן – שם אדם נלחם עם דוד וכשמת אמר עליו שירה.
על מות לבן – לבן זה (כפי המבואר מן המזמור) החריב ערים רבים והאביד גוים וממלכות, ואחר כך נלחם עם דוד ודוד נצחו, ואחרי שובו מן המלחמה, הגיע מפלתו על ידי ה׳, שנוקש על ידי הדברים שהכין ללכוד בו את דוד שנית, וגם חילו וממלכתו נאבדו, זה תוכן הספור בכלל ועל פי זה יאמר בזמרתו, שהגם שבראשית ההשקפה היה נראה שהיה מפלתו טבעיית, באמת היה זה ענין נסיי השגחיי, באשר נוקש בבור אשר כרה על דוד, ומצייר כאילו ה׳ (אשר הרשע הזה היה שבט אפו להכרית גוים) החריש לו עד שישב עליו למשפט עת נלחם עם דוד ואז השיב לו גמולו גם על הגוים אשר האביד והערים אשר הרס, ובסוף המאמר התפלל שעת ירצה ה׳ לפקוד על הגוים לא יהיה זה על ידי אנוש אשר יאמר בכח ידי עשיתי רק יפקוד עליהם בעצמו, באופן שיכירו הכל כי ה׳ הוא השליט על הכל ובל יעוז עוד אנוש מול אלהי מרום, ועל פי זה התרעם (בסימן י׳) על הצלחת הרשעים מחריבי הארצות, ועל שה׳ יאריך אפו ועל ידי כן יכפרו בהשגחה ועל כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, והתפלל על זה.
על מות לבן – יש אומרים שלבן זה הוא נבל, רק מהמשך המזמור גערת גוים וגו׳, האויב תמו חרבות לנצח וגו׳ נראה שמדבר באומה אכזריה שהכבידה עֻלה על ישראל עד היום ההוא, א״כ נ״ל שמזמור זה חובר אחר הכות דוד את פלשתים פעמים שלש עד הכניעה (שמואל ב׳ ה׳:י״ז⁠־כ״ה, ח׳:א׳) ולבן זה אם שם איש הוא, אולי היה אחד מגבורי פלשתים, ואולי הוא ישבי בנב (שמואל ב׳ כ״א:ט״ז) שאמר להכות את דוד, ע״ש; או על מות לבן ר״ל אחד ממיני השיר הנהוגים בימים ההם (ומצאנו למנצח על עלמות שיר פרק מ״ו) או אחד מכלי הנגון, או אופן נגינה ידועה, ע״ד שפירש החכם יש״ר נ״ע אל תשחת, שר״ל למנצח לנגנו ע״ד שהיו מנגנים בבתי מדרשותיהם מקום בני הנביאים או במשכן לפני הארון פסוק אל תשחת עמך (פרשת עקב) כשבאים להתפלל לה׳ מתוך צרה המוצאת אותם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) אוֹדֶ֣ה יְ֭הֹוָהי֭״י בְּ⁠כׇל⁠־לִבִּ֑⁠י⁠ ⁠אֲ֝סַפְּ⁠רָ֗ה כׇּל⁠־נִפְלְ⁠אוֹתֶֽיךָ׃
I will give thanks to Hashem with my whole heart; I will tell of all Your marvelous works.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲשַׁבַּח קֳדָם יְיָ בְּכָל לִבִּי אֶשְׁתָּעֵי כּוּלְהוֹן פְּרִישְׁוָתָךְ.
I will sing praise in the LORD's presence with all my heart; I will tell all of your miracles.
אודה ה׳ בכל לבי – מדבר ביצר טוב ויצר רע שלא יהא בלבי נקף. זה שאמר הכתוב (קהלת ד׳:י״ג) טוב ילד מסכן וחכם. ולמה נקרא שמו ילד דהוא מכוין ברייתא לארחן טבן. ולמה צווחין ליה מסכן דלית כל עמא שמעין ליה. ולמה צווחין ליה חכם דקא מזדווג לבר נש מי״ג שנין ולעילא. (שם) ממלך זקן. זה יצר הרע. ולמה צווחין ליה מלך דכל אברים שמעין ליה. ולמה צווחין ליה זקן דהוא מזדויג ליה לבר אנש מן טליותא עד סיבותא. הדא הוא דכתיב (בראשית ח׳:כ״א) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משננער ממעי אמו. ולמה צווחין ליה כסיל דהוא מכווין לברייתא בארחן בישן. (קהלת ד׳:י״ד) כי מבית הסורים. דהא מכשכש לברייתא כמין ביני סוריאתא. (שם) כי גם במלכותו נולד רש. במלכותו זה של יצר הרע נולד יצר טוב. אספרה כל נפלאותיך הפליאה הזאת יש בה לשעבר ויש בה לעולם הזה ויש בה לעולם הבא.
אודה ה׳ בכל לבי – ביצר הטוב וביצר הרע שלא יהא לבי נוקף.
אספרה כל נפלאותיך – פליאה זו יש בה לשעבר ויש בה בעוה״ז ויש בה לעוה״ב.
אללהם אני אשכרך מכ׳לצא, ואקץ כת׳ירא מן אעג׳ובאתך.
ה׳! הרי אני מודה לך בלב שלם. ואני מספר הרבה מהנפלאות שלך.
אספרה, ואספרה הרבה מנפלאותיו. וכך דרכו של רבינו בכל כיוצא בזה מתרגם ״כל״ הרבה, כי אין יכולת באדם לספר כל נפלאות ה׳, כגון בראשית מא נז וכל הארץ. ולקמן כו ז, וראה פירושי רס״ג מהדורתי ויקרא טז הע׳ 3.
כל נפלאותיך – גאולה אחרונה החשובה כנגד כל הניסים, כמה שנאמר: לא יאמר עוד חי י״י אשר העלה וגו׳ (ירמיהו ט״ז:י״ד).
all your wonders the final redemption, which is equal to all the miracles, as is stated: "when they shall no longer say, As the Lord lives, Who brought up, etc.⁠" (Yirmeyahu 23:7).
אודה יי׳ בכל לבי – דרך המזמור הזה: מקרא הראשון בא׳, השלישית בב׳, והששית [בג׳], השמינית בד׳. וכן כולן.
אודה – טעם בכל לבי – בסתר.
אספרה – בגלוי.
I WILL GIVE THANKS UNTO THE LORD WITH MY WHOLE HEART. With my whole heart means, in secret.
I WILL TELL. In public.
אודה י״י בכל לבי – כי תשועה גדולה היתה לדוד ולישראל מות גלית הפלשתי. ומפני זה אמר: בכל לבי.
אספרה כל נפלאותיך – כי על כל פלא אחד יספר האדם הפלאים האחרים שעברו, כמו שאמר זכר עשה לנפלאתיו (תהלים קי״א:ד׳).
I will give thanks unto the Lord with my whole heart – for the death of Goliath the Philistine was a great deliverance to David and to Israel; and for this (reason) he says with my whole heart.
I will recount all Thy marvellous works – for, in addition to every individual wonder, a man recounts other wonders which are past; as it says, "He hath made His wonderful works to be remembered" (Ps. 111:4).
[אודה ה׳] בכל לבי. לא אייחס לגבורתי כלל1: אספרה [כל נפלאותיך]. להודיע לרבים2:
1. הכוונה למותו של לבן, שכפי הנראה נהרג על ידי דוד, ולזה אמר שאף שנפל בידו, הרי הוא מודה לה׳ שהפילו בידו, אינו זוקף את נצחונו לעצמו, כמו שכתב רבינו בהקדמתו לתהלים ששלימות האדם תהיה על ידי שיתדבק בה׳, ׳וזה יושג כאשר ייחס האדם כל הצלחתו והפכה לאל יתברך, לא אל המקרה או אל המערכת ולא אל טוּב השתדלותו האנושיי, על היפך ׳כחי ועוצם ידי עשה [לי את החיל הזה]׳, כי בזה האופן מהדיבוק ישעה האדם אל עושהו תמיד׳, וכמו שכתב שם ש׳על כן יסד המלך דוד ספרו זה׳, ע״ש.
2. ההודאה היא כלפי עצמו, שלא יעלה על דעתו לייחס את נצחונו אלא לה׳, [ואולי הוא מלשון ׳מודה במקצת׳, שמודה שאין זה מכוחו], ומלבד זאת יספר נפלאותיו לאחרים. וכ״כ אבע״ז, ׳בכל לבי׳ - בסתר, ו׳אספרה׳ – בגלוי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אודה ה׳ – רצה לומר הודאתי על העבר תהיה בכל לבי – כי כבר באר בחוה״ל (שער העבודה) שהטעם אשר יקשה להאדם להודות לה׳ חסדו הוא מפני שבעת שבא להודות על העבר דברי פיו דברי מודה וכונתו כונת מבקש, שבלבו יכוין לבקש שיוסיף ה׳ להיטיב עמו בעתיד ואם כן אין הודאתו שלמה, כי בלבו מדמה שהטובות שקבל לא יספיקו עדיין ורוצה שיוסיף לו עליהם, אבל אנכי אודה בכל לבי ולא יעלה בלבי כוונת מבקש,
ב. אספרה כל נפלאותיך – לא כדרך בני אדם שלא יספרו רק נסים הגלוים אבל הדברים שיראו למו סבות טבעיים יתלו בטבע ובמקרה, אבל אנכי נפקחו עיני לדעת שגם דרכי הטבע המה נפלאות תמים דעים.
נפלאותיך – הקדמוניות שעשית ליראיך מעולם (פסוקים י׳, י״ד) בהצילך אותם מיד אויביהם השולטים בם ואין בידם כח להמלט מיד נוגשיהם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) אֶשְׂמְ⁠חָ֣ה וְ⁠אֶעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְאֲזַמְּ⁠רָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
I will be glad and exult in You; I will sing praise to Your name, O Most High.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֶחְדֵי וְאֶבְדָח בְּמֵימְרָךְ אֲשַׁבַּח שְׁמָךְ עִלָאָה.
I will be glad and rejoice in your word; I will praise your name, O Most High.
אשמחה ואעלצה בך – בך בתורתך בך בישועתך. אזמרה שמך עליון שמך המעולה.
אשמחה ואעלצה בך – בך בתורתך ובך בישועתך.
אזמרה שמך עליון – שמך המעולה.
ואפרח בך ת׳ם אסר, ואמג׳ד אסמך אלעאלי.
ואשמח בך ואחר כך אשיש (יותר משמחה). ואשבח את שמך העליון.
שמך, שמך העליון. והנה עליון תאר לשמו.
אשמחה – ומרוב השמחה אזמרה שמך ואם הוא נעלה מזמר.
I WILL BE GLAD. I will sing praise to Thy name because of my great happiness. I will do so even though Your name is beyond praise.⁠1
1. Lit., “above any psalm.”
אשמחה ואעלצה בך – כי בך בטחתי בבואי למלחמה עמו, ואני נער והוא איש מלחמה (שמואל א י״ז:ל״ג).
אזמרה שמך עליון – כי אתה נעלית על הכל ושקר גבורת האדם.
I will be glad and exult in Thee – for in Thee I trusted when I came to the fight with him, though I was a youth and he a man of war.
I will sing to Thy Name, Thou Most High – for Thou art exalted above all, and vain is the might of man.
אשמחה ואעלצה בך. שדבקתי במלך נכבד כזה, אזמרה שמך עליון - שמח על מעלתך1:
1. ׳אשמחה ואעלצה׳ על מעלתי שזכיתי להיות דבק בה׳, ו׳אזמרה׳ כי אני שמח גם על מעלתך עצמה ש׳שמך עליון׳ - שנתעלה שמך ונתקדש. ובדרשת ׳והיית אך שמח׳ הגדיר רבינו את סוגי השמחה, וביאר שהשמחה היא התוצאה שבאה לאדם כאשר השיג דבר שרצה להשיג אותו, או כאשר השיג אהובו את מבוקשו, ויש שמחה רוחנית כאשר המבוקש היה רוחני, ושמחה גשמית כאשר המבוקש גשמי. וכן כתב שם: ׳אמנם הטוב המושג או תקוותו, אם שיהיה תועלת לַשָמֵחַ [- לאדם עצמו], אם גשמי וכו׳, ואם רוחני כענין אשמחה ואעלצה בך, וכאמרם ז״ל בפסחים ואלו דברים (סח:) ׳רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה, תלי וקאי בעיברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי׳, ואם שיהיה תועלת לנאהב ותהיה השמחה באוהב מצד טוב רצון האוהב החפץ בטוב אהובו, אם גשמי וכו׳, ואם רוחני כענין ׳ישמח ישראל בעושיו׳⁠ ⁠׳. ונראה שכוונת רבינו לפרש כאן את שתי השמחות, השמחה לאדם על מעלת עצמו שהוא דבוק בה׳, והשמחה על מעלת ה׳, שאותו הוא אוהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אשמחה ואעלצה – כפל הדבר במ״ש.
אזמרה שמך עליון – אשבחו לומר ששמו עוד עליון ונעלה על כל התשבחות.
אשמחה ואעלצה – עיין לעיל ה׳ י״ב.
אזמרה שמך – עיין לעיל ז׳ י״ח.
אשמחה, (ענין ג׳) איני דומה בהודאתי לה׳ כיתר בני אדם שעקר שמחתם הוא על הטובה שהשיגו והוא אהבת עצמם, כי אנכי אשמחה ואעלצה בך – עקר שמחתי היא בך, מה שעל ידי זה יתפרסם שמו הגדול, ושעל ידי כן אזמרה שמך עליון שאוכל לזמר שמך ולהודיע לבני אדם שאתה עליון ושליט על הכל, כי
ואעלצה בך – אשמח בחלקי כי מיודעי שמך אנכי, ועלץ ממקור לץ או רץ (וחברו עלז) מורה שמחה גדולה שתתראה בתנועת האברים במהירות חוץ ממשפטם, א״כ ואעלצה מוסיף על ואשמחה.
אזמרה שמך עליון – לפי בעל הטעמים ר״ל אזמרה שמך העליון מכל שם והיה ג״כ להטעימו ואזמר֥ה ש֝מך֗ עליון, ואז עליון הוא לשון קריאה מוסב לאל עצמו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) בְּ⁠שׁוּב⁠־אוֹיְ⁠בַ֥י אָח֑וֹר⁠ ⁠יִכָּשְׁ⁠ל֥וּ וְ֝⁠יֹא⁠בְ⁠ד֗וּ מִפָּ⁠נֶֽיךָ׃
When my enemies are turned back, they stumble and perish at Your presence.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בִּדְיְתוּב בְּעֵל דְבָבֵי לַאֲחוֹרָא יִתְקְלוּן וִיהוֹבְדוּן מִן קֳדָמָךְ.
When my enemies turn back, they will stumble and perish before you.
בשוב אויבי אחור – רבי יודן אמר שחזרו לגנותן כמו שהיו. ורבי פנחס אמר שחזרו לאחוריהם. כדאמר (שמואל א כ״ג:כ״ז) ומלאך בא אל שאול. מלאך מלמעלה היה. הוא שדוד אומר (תהלים נ״ז:ד׳) ישלח משמים ויושיעני.
דבר אחר: בשוב אויבי אחור – אמר רבי הונא שחזרו לבושת שהיא מתוקנת להם לעתיד לבוא. כההיא דשמואל דאמר שמואל לעתיד לבוא באין העכו״ם ומתחבטין לפני אלהיהן ואין בהם כח להועילם שנאמר (שם י״ח:מ״ב) ישועו ואין מושיע. ואחר כך חוזרין על הקב״ה שנאמר (שם) על ה׳ ולא ענם.
יכשלו ויאבדו מפניך – אמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אפילו אין בידם אלא אותו חטא שנכנסו בביתך והחציפו פנים כנגדך. יכשלו ויאבדו (מפניך).
בשוב אויבי אחור – רבי יודן אמר שחזרו לגנותן כמות שהיו, רבי פנחס אמר שחזרו לאחוריהם הה״ד ומלאך בא אל שאול מהרה ולכה. ד״א א״ר הונא שחזרו לבושת במה שמתוקנת להם לעתיד, אתיא כההיא דאמר שמואל לעתיד לבא באין האומות ומתחבטין לפני אלהיהם ואין בהם כח להצילם שנאמר ישועו ואין מושיע ואחר כך חוזרים על הקב״ה שנאמר אל ה׳ ולא ענם.
יכשלו ויאבדו מפניך – אמרו ישראל לפני הקב״ה אפילו אין בידם אלא אותו חטא שנכנסו בביתך והחציפו פניך כנגדך יכשלו ויאבדו.
ד׳לך ברדך אעדאי אלי ורא, פהם יעת׳דון ויבידין מן בין ידיך.
(שמך מתעלה) כאשר תשיב את אויבי לאחור. שהם יכשלו ויתחסלו מלפניך.
בשוב, יהיה זה בהשיבך אויבי לאחור שאז יכשלו ויאבדו מפניך והוא ביאור לפסוקים הקודמים אמתי אודה את ה׳ ואשמחה ואעלצה בהשיבך אויבי אחור.
בשוב {או}⁠י⁠{ב}⁠י אחור יכשלו ויאבדו מפניך – כן מ⁠[נ]⁠הג כל ההולך אחור, לפי שאינו אחריו א⁠{יש, נו}⁠דע עד שנכשל ונופל.
בשוב אויביא – אנשי הצורר לא תהיה להם תקומה במות מלכם.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״איביי״.
WHEN MY ENEMIES ARE TURNED BACK. The enemies’ men shall not arise again after their king1 dies.
1. The reference is to la-ben.
בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך – כי כל מערכות פלשתים נסו ושבו אחור כמו שכתוב: ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו (שמואל א י״ז:נ״א).
When my enemies turn back, They stumble and perish at Thy presence. – For all the Philistine armies fled and turned back, as it is written (1 Sam. 17:51): "And when the Philistines saw that their champion was dead they fled.⁠"
יכשלו. יהי רצון ש׳יכשלו׳ להבא1:
1. אולי מפרש ׳אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן - בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר׳, ואני מבקש שגם להבא ׳יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ׳, על דרך ׳נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד׳ (ברכות נד.).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בשוב – כשלא יכלו אויבי לי וישובו לאחור ויכשלו ויאבדו אז אשמחה אעלצה שמחה כפולה בעבור טובה הכפולה.
בשוב – אחר ששב אויבי אחור ופנה עורף במלחמה, מה שאחר כך יכשלו ויאבדו שנית, זה לא היה דבר מקרי רק מפניך – שידך עשתה זאת.
בשוב אויבי אחור – אמרו חז״ל תחלת נפילה ניסה (תלמוד בבלי סוטה מ״ד) ובמלחמה שזכרנו למעלה בפסוק א׳ כתוב פרץ ה׳ את אויבי לפני כפרץ מים, א״כ בהפרד האויבים לנוס נכשלו איש באחיו ונגפו.
מפניך – היל״ל מִפָּנַי רק הוא מיחס התשועה לה׳, והולך ומוסיף כי עשית משפטי ודיני, אתה הוא הגומר בעדי.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) כִּֽי⁠־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְ⁠דִינִ֑י⁠ ⁠יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝⁠כִסֵּ֗⁠א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃
For You have maintained my right and my cause; you sat upon the throne as the righteous Judge.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְטוּל דַעֲבַדְתָּא פּוּרְעֲנוּתִי וְדִינִי יְתֵבְתָּא עַל כּוּרְסֵי דַיָנָא זַכָּאָה.
Because you have accomplished my vindication and my judgment; you sat down on the throne of the righteous judge.
כי עשית משפטי ודיני – זה אחד מחמשה דברים הכפולים במקרא משפטי ודיני. עדי וסהדי. פרא וערוד. עצמיו וגרמיו. זקנה ושיבה. אמר רבי יהושע בשם ר׳ אידי אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אני חוייבתי לך בלכלוך מעשים רעים שעשיתי ואומות העכו״ם משעבדין בי.
כי עשית משפטי ודיני – זה אחד מחמשה דברים הכפולים במקרא: משפטי ודיני***, עדי וסהדי, פרא וערוד, עצמיו גרמיו, זקנה ושיבה.
ועמלת בהם חכמי ודיני, ווצ׳עת כרסיך יא חאכם אלעדל.
וגם עשית בהם את המשפט שלי ואת הדין שלי. והנחת את הכסא שלך (בשביל המשפט) אתה השופט בצדק!.
עשית, ובעשותו בהם משפטי.
ומגׄאז קו׳ ישבת לכסא אלתתׄבת ואלתקצי כמא נגׄד אלעמידה פיה מן אלאﹸהבה ואלחﹶתׄﹼﹶ כמא קאל נצב לריב ייי ועומד לדין עמים (ישעיה ג:יג).
The metaphor “you sat upon the throne(Psalms 9:5) (means) examining and investigation carefully, as we find ʿamîḏâ (lit. standing) means the one prepared and urged as stated “God is prepared to plead a cause, He is ready to champion peoples” (Is. 3:13).
משפטי ודיני – יש תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניהם: משפטי ודיני, בשמים עדי וסהדי במרומים (איוב ט״ז:י״ט), עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ׳:י״ח).
ישבת לכסא – כסא המשפט.
my judgment and my cause Heb. משפטי ודיני, words doubled in Scripture, for there is no difference between them, as: "my Witness is in heaven, and He Who testifies for me is on high" (Iyyov 16:19); "His limbs are as strong as copper, his bones as a load of iron" (ibid. 40:18).
my judgment and my cause in heaven (?).
You sat on the throne The throne of judgment.
כי עשית משפטי ודיני ישבת לכסא המשפט שופט צדק – שנקמת נקמתי מהם. פתרונו: כתש⁠[ב אויבי] נכשל⁠[ו ונופ]⁠לים.⁠א
א. בכ״י נכפל כאן: ״עשית משפטי ודני ישבת לכסא שופט צדק שנקמתי נקמתי מהם״.
כימשפטי ודיני – לאות כי חמס עשה לדוד והפר בריתו, והתפלל דוד בעבור זה ונשמעה תפלתו.
וטעם ישבת לכסא – לעשות משפט.
FOR THOU HAST MAINTAINED MY RIGHT AND MY CAUSE. This shows that la-ben1 broke his covenant with David and acted violently towards him. It was on account of this that David prayed. His prayer was accepted.
Thou sattest upon the throne means, You sat on the Throne to execute justice.⁠2
1. Lit., “he.”
2. Our clause should be rendered as follows: Thou sattest upon the throne to execute justice, O righteous judge.
כי עשית משפטי ודיני – אתה נלחמת בעבורי. כי נס גדול היה שבאה האבן במצחו והוא היה כלו לבוש ברזל ובאה על מקום מגולה שהיה במצחו.
ישבת לכסא – ישבת בכסא המשפט אתה שאתה שופט צדק – לקחת משפטך ממנו שהיה מחרף מערכות אלהים חיים (שמואל א י״ז:כ״ו). ולמ״ד לכסא במקום בי״ת וכן למ״ד לפניכם לחרב (ויקרא כ״ו:ז׳) כמו בחרב. הרגתי לפצעי (בראשית ד׳:כ״ג).
For Thou hast maintained my right and my cause – Thou hast fought for me, for it was a great miracle that the stone reached his forehead, as he was altogether clad in iron; and it found an exposed place in his forehead.
Thou didst take Thy seat in the throne – Thou satest on the throne of judgment, Thou who art
A judge of righteousness, – to exact Thy judgment from him who reviled the armies of the living God. The lamedh of לכסא is used in the place of beth. And so also lamedh is used in the phrase לחרב לפניכם, "(they shall fall) before you by the sword" (Lev. 26:7), where לחרב is equivalent to בחרב; (and again in the verse) "I have slain (a man) by my wounding" (לפצעי, Gen. 4:23).
וזה כִּי עָשִׂיתָ וגו׳, גָּעַרְתָּ גוֹיִם – היינו כל ההמון, אִבַּדְתָּ רָשָׁע – היינו השר צבא, [באופן] ששְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד, כמו שאמרנו לעיל (תהלים ט׳:א׳-ד׳) ׳ויאבדם ה׳ עד היום הזה׳ (דברים י״א:ד׳):
משפטי ודיני – להתמדת הדבר כפל במ״ש.
לכסא – כמו בכסא ובא הלמ״ד במקום הבי״ת וכן כי בוחר אתה לבן ישי (שמואל א כ׳:ל׳) ומשפטו בבן ישי.
כי עשית – הלא רבות פעמים עשית משפטי וישבת בכסא לשפוט אויבי.
משפטי ודיני – המשפט בדבר מבואר, והדין בדבר שיש בו טענות ומענות, והדין יציין גם כן שמוע הטענות ומענות, והמשפט מציין גמר הדין (כנ״ל ז׳ ט׳) שאתה שומע טענותי וגומר הדין וגם ר״ל שאתה הטוען בעדי והעושה המשפט והגמר.
ישבת לכסא – אחר ישיבה בא מלת על, והלמ״ד מורה על השארת הישיבה שלא ישנה מקומו, שבי לארץ אין כסא (ישעיהו מ״ז) ונקתה לארץ תשב, ישבו לארץ ידמו, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך רצונו לומר ישארו יושבים.
כי אחר אשר עשית משפטי ודיני – שבעת שבאו להלחם בי רבת ריבי ועשית משפטי להומם במלחמה, מאז לא קמת מן כסא המשפט רק ישבת לכסא – רצה לומר שנשארת יושב על כסא המשפט אתה שופט צדק – שהגם שתחלה לא עשית משפט לעמים אשר השמידם, אחר שהתחלת לשפטו לא עמדת מכסא משפט עד שגזרת עליו דין של כליה, ועל ידי זה
משפטי ודיני – נ״ל שאין הפרש בין שני הנרדפים האלה רק שהשני הוא קדמון (דנני אלהים ע״כ קראה שמו דן, ולא אמרה לאה שפטני וקראה שמו שפט כמו אבי אלישע) וא״כ נשתמשו בו לרוב בשירים ואם נחקור אחר מקורו אולי הוא מלשון דֵּן בלשון ארמי זה כגבר אלם הגוזר אומר זה יהיה! מבלי תת טענה לדבריו, מה שאין כן בשרש שפט (נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק, ישעיה מ״ג:כ״ו) המורה ויכוח, ואל תשיבני מן ויהי כל העם נדון (שמואל ב׳ י״ט:י׳) שמשם ראיה לדברי, ונדון מורה תרעומת בני ישראל איש על אחיו (ולמה אתם מחרישים להשיב את המלך, שם, וכתב למה ולא מדוע שהוראתו מה דעתכם ולמה הוראתו לְמָה? כלומר מה תעשו!) א״כ ודיני מוסיף על משפטי נתוכחת בעדי וגזרת אומר להצדיקני.
ישבת לכסא שופט צדק – אתה שופט צדק ישבת לכסא, או יהיה לכסא סמוך אע״פי שבא בטעם מפסיק, ע״ד שאמרו רז״ל עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, או יהיה שופט זה פעל ולא תאר, ישבת לכסא ושפטת צדק.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣⁠דְתָּ רָשָׁ֑עשְׁ⁠מָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְ⁠עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
You have rebuked the nations; you have destroyed the wicked. You have blotted out their name forever and ever.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נְזַפְתָּא עַמְמֵי דִפְלִשְׁתָּאֵי הוֹבַדְתָּא גָלְיַת רַשִׁיעָא שׁוּמְהוֹן מְחִיתָא לְעַלְמֵי עָלְמִין.
You rebuked the peoples of the Philistines; you destroyed Goliath the wicked; their name you erased forever and ever.
גערת גוים – זה עמלק שנאמר (במדבר כ״ד:כ׳) ראשית גוים עמלק. אבדת רשע. זה עשו הרשע שנאמר (מלאכי א׳:ד׳) וקראו להם גבול רשעה. שעבר על חמשה עבירות ביום אחד. בא על נערה מאורסה. והרג את הנפש. וכפר בתחיית המתים. וכפר בעיקר. ובז את הבכורה. שמם מחית שנאמר (שמות י״ז:י״ד) כי מחה אמחה את זכר עמלק. אמר ר׳ לוי כתיב (בראשית כ״ה:כ״ג) ויאמר ה׳ לה שני גוים בבטנך. מה אמר לה. מסתורין זה אני מגלה לך ראשית גוים עתיד לצאת ממך שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו. שהיתה יודעת במה שגילה לה הקב״ה. רבי אלעזר בשם רבי יהושע אמר מעולם לא נזקק הקב״ה לסוח עם אשה אלא עם אותה צדקת ואף היא על ידי עילה. ר׳ בשם ר׳ יוסי אמר על ידי שם בן נח. (בראשית כ״ה:כ״ג) שני גוים. אמר לה מנח ובניו העמדתי שבעים אומות שנאמר (שם ט׳:י״ט) שלשה אלה בני נח. כיצד מיפת י״ד גומר ומגוג כו׳. ומחם ל׳. ומשם כ״ו. הרי שבעים. (שם י׳:ה׳) מאלה נפרדו איי הגוים. ואת שני גוים בבטנך. מן האחד אני מעמיד שבעים נפש והן פרין ורבין.
דבר אחר: שני גוים זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו. אדרינוס באומות העולם ושלמה בישראל.
דבר אחר: שני גוים שנאיהון דאומייא במעיך הכל שונאין לעשו והכל שונאין ליעקב.
דבר אחר: שני גוים ששונאין זה את זה. ממעיך יפרדו. מכאן אנו לומדים שנולד יעקב מהול חד גזור וחד לא גזור. זה אחד מי״ג שנולדו מהולים. אדם הראשון. שת. חנוך. נח. שם. תרח. יעקב. יוסף. משה. שמואל. דוד. ישעיה. ירמיה. אדם תחלת בריאתו של הקב״ה. שת שנאמר (שם ה׳:ג׳) ויולד בדמותו כצלמו. חנוך שנאמר (שם ה׳:כ״ב) ויתהלך חנוך. ונאמר (שם ו׳:ט׳) התהלך נח לגזירה שוה. נח שנאמר (שם) צדיק תמים. שם שנאמר (שם י״א:י״א) אלה תולדות שם. שכל מי שנכפל שמו נולד מהול. שם שם נח נח תרח תרח. יעקב שנאמר (שם כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם. ואומר (שם מ״ו:ב׳) יעקב יעקב. יוסף שנאמר (שם ל״ז:ב׳) אלה תולדות יעקב יוסף. מלמד שנולד מהול כמוהו. משה שנאמר (שמות ג׳:ד׳) משה משה. ונאמר (שם ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא. שנולד מהול. (שמואל א ג׳:י׳). (צ״ל שמואל דכתיב) שמואל שמואל. ישעיה שנאמר (ישעיהו מ״ט:א׳) ה׳ מבטן קראני. ירמיה שנאמר (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן. דוד שנאמר (תהלים ט״ז:א׳) מכתם לדוד מך תם. ורב יעבוד צעיר. אמר רב הונא אם זכה יעבד ואם לאו יעבוד. וכיון שראה דוד היאך עשו משעבד לישראל אמר לפני הקב״ה גערת גוים אבדת רשע.
גערת גוים אבדת רשע – א״ר לוי גערת גוים זה עמלק דכתיב ראשית גוים עמלק, אבדת רשע זה עשו דכתיב וקראו להם גבול רשעה, ואם יאמר לך אדם אף יעקב בכלל, אמור לו רשעים אין כתיב כאן אלא רשע, שמם מחית כי מחה אמחה את זכר עמלק.
פזג׳רת אלאחזאב אלמקתדרין ואבדת אלט׳אלמין, ומחית אסמאיהם אבדא אלי אלדהר.
וגערת בבעלי היכולת להזיק. וחיסלת את הרשעים. ומחקת את שמותם לגמרי עד עולם.
שאז גערת גוים גאים ואבדת את הרשעים. בכתבי היד כ, ו, מ, ל״ג ״אלאחזאב״ גוים. וראיתי שכתבי היד העתיקים חלוקים בנוסחת המקרא יש נוס׳ ״גוים״ ויש ״גאים״ ולפי כ״י א. כאלו רס״ג הרכיב שתי הנוס׳ ״גוים גאים״ ונוטה אני לומר כי נוסחת רס״ג ״גאים״ ותרגם ״אלמקתדרין״ ואחד המגיהים ראה נוס׳ ״גוים״ תקן ״אלאחזאב״ ולבלר כ״י א. שלב את שתיהן.
ומעני גערת גוים אפנית וקרצׄת והדׄא הו מעני גער אלמתעדי בגיר ראבט אלבא מתׄל הנני גער לכם את הזרע (מלאכי ב:ג) גער חית קנה (תהלים סח:לא). ואמא אלמתעדי בוסיט אלבא פהו מעני אלזגׄר ואלאנתהאר מתׄל ויגער בו אביו (בראשית לז:י) ולא תגערו בה (רות ב:טז) לא גערת בירמיהו הענתותי (ירמיהו כט:כז). וכדׄלך וגערתי לכם באכל (מלאכי ג:יא) לאן אלמעני אכף ענכם אדׄאה.
The meaning of “you destroy nations(Psalms 9:6)1 is ‘You destroy or You annihilated.’ This is the meaning of the transitive of G-ʿ-R without the particle B (Beṯ) as in “I will destroy (GoʿeR) your seed” (Mal. 2:3)⁠2 and “destroy (GeʿaR) the beast of the marsh(Ps. 68:31).⁠3 However, the transitive with a an a intermediary B (Beṯ) has the meaning of ‘rebuke or reprimand’ as in “his father rebuked (wa-yiḠʿar) him(Gen. 37:10),⁠4and not rebuked her (ṯiḠʿar)” (Ruth 2:16)and have you not rebuked (Ḡāʿartā) Jeremiah the Anathothite(Jer. 29:27) and “and I will rebuke you (Ḡāʿartā) with food” (Mal. 3:11) since the intent is to prevent them (the locusts) from harming him.⁠5
1. Abraham Ibn Ezra's Commentary Psalms et al.
2. Abraham Ibn Ezra’s Commentary et al. “behold: I will destroy (your) seed so that it does not.”
3. Abraham Ibn Ezra’s Commentary et al. “GeʿaR: as in ‘behold I will destroy you,’ (Mal. 2:3), without a B (Beṯ).
4. Abraham Ibn Ezra’s Commentary et al., “When the word ga’ar (rebuked) is followed by a bet it means to rebuke. When it is not followed by a bet it means to destroy. Compare, Behold, I will destroy (go’er) the seed for your hurt (Mal. 2:3). On the other hand, it is possible that the word go’er is used metaphorically in the aforementioned verse, its meaning being God will rebuke the seed and it will become frightened and not arise out of the ground.” [Trans. Norman Strickman]
5. Abraham Ibn Ezra’s Commentary et al. “I will rebuke the food: that it should not come upon him a curse such as locusts and crickets.”
גערת גוים – עמלק ראשית גוים (במדבר כ״ד:כ׳).
אבדת רשע – עשו.
שמם מחית – כי מחה אמחה (שמות י״ז:י״ד).
You rebuked nations [This alludes to Amalek, described in Bemidbar 24:20 as] "Amalek is the first of the nations.⁠"
You destroyed a wicked man Esau.
You erased their name "For I will surely erase the remembrance of Amalek" (Shemot 17:14).
גערת גוים אבדת רשע ו⁠[יי׳ לעולם י]⁠שב כונן למשפט כסאו – שהקב״ה גוער ברשעים ומאבדם מן העולם שהוא כסא של הקב״ה, יבנה ויכונ⁠[ן] {את העולם} שהרשעים בעולם הם מאבדין את העולם והעולם שמם. אבדו הרשעים מן העולם, העולם ש⁠[ה]⁠וא כס⁠[א של הקב״ה], מתיישב וחוזר אל יישובו ונבנה משפט שהכסא של אלהינו נכון.
גערת – בלא בי״ת, כדמות כריתה, הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב׳:ג׳).
אבדת רשע – הוא לבן.
לעולם ועד – מלה קצרה לעולם ועד עולם. ובעבור שהוא סוף הפסוק שב הפתח קמץ קטן, ובעבור אות התנועה באות עי״ן שהוא הראשון נקמץ הו״ו, כמו: הוציא לחם ויין (בראשית י״ד:י״ח).
THOU HAST REBUKED THE NATIONS. When the word ga’ar (rebuked) is not followed by a bet1 it has the meaning of destroyed.⁠2 Compare, Behold, I will destroy (go’er) the seed for your hurt (Mal. 2:3).⁠3
THOU HAST DESTROYED THE WICKED. The reference is to la-ben.
FOR EVER. Le-olam va-ed (for ever)⁠4 is short for le-olam ve-ad olam (forever and ever).⁠5 The ayin6 is vocalized with a segol7 because it comes at the end of the verse. The vav8 is vocalized with a kametz rather than a pattach because the ayin,⁠9 the first letter [of the word ed], is accented.⁠10 Compare the word va-yayin (and wine),⁠11 in brought forth bread and wine (Gen. 14:18).
1. It is not followed by a bet in our verse.
2. Lit., “cut off.” Otherwise, it has the meaning of rebuked. According to Ibn Ezra our clause should be rendered as follows: Thou hast destroyed (ga’arta) the nations.
3. Translated according to Ibn Ezra
4. Le-olam va-ed literary means, forever until. Hence Ibn Ezra’s comment.
5. Lit. “Forever until ever.”
6. Of va’ed.
7. The word ad (until) is vocalized with a pattach. Hence Ibn Ezra’s comment. Lit. “The ayin changes to a chataf kametz.”
8. Of va-ed.
9. Of va-ed.
10. A connective vav is usually vocalized with a sheva. Hence Ibn Ezra’s comment.
11. Where the connective vav is vocalized with a kametz because the letter that follows is accented.
גערת גוים – גערה הקשורה בלא בי״ת לשון השחתה, כמו גער חית קנה (תהלים ס״ח:ל״א), וכמו הנני גער לכם את הזרע (מלאכי ב׳:ג׳), וכן גערת גוים זה.
ואמר: גערת גוים הם הפלשתים, אבדת רשע גלית הפלשתי,
שמם מחית – על המתים במלחמה אמרו, שנאמר: ויפלו חללי פלשתים (שמואל א י״ז:נ״ב).
לעולם ועד – המלה הזאת (ועד) ענינה ארך הזמן יותר מעולם. ובלא סוף פסוק היא בפת״ח: בלא אתנ״ח כמו ואל לעד תזכר עון (ישעיהו ס״ד:ח׳), ובאתנ״ח כמו הזאת ידעת מני עד (איוב כ׳:ד׳), ובסוף פסוק לעולם ועד בסגו״ל.
Thou hast rebuked the nations (גוִֹיִם גערת) – (The expression for) rebuke when used without the preposition beth has the meaning of destruction, as: "Rebuke the wild beast of the reed" (Ps. 68:31); and as, "Behold, I will rebuke the seed for your sake" (Mal. 2:3); and so Thou hast rebuked (the) nations here. And he says, Thou hast rebuked the nations – these being the Philistines.
Thou hast destroyed the wicked (man) – viz. Goliath the Philistine.
Thou hast blotted out their name – speaking of the dead in the war, as it is said (1 Sam. 17:52), "And the despatched of the Philistines fell.⁠"
forever and aye (וָעֶד) – This word (וָעֶד) signifies a longer duration of time than עולם (forever). Unless immediately before the end of a verse, it is pointed with pathah; (and so also) when without (the accent) 'athnah, as (in the passage): "And do not forever (לָעַד) remember iniquity" (Is. 64:8); and (even) with 'athnah, as (in the passage): "Knowest thou this from old time (מִנִּי⁠־עַד)" (Job 20:4); but at the end of a verse (in the form) לעולם ועד, with seghol.
גערתָ גוים. כי אמנם לשעבר ׳גערת גוים׳ במצרים1: אבדת רשע. פרעה:
1. ׳גערה׳ הקשורה בלא בי״ת הוא לשון השחתה (רד״ק).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

גערת – ענין זעקת נזיפה.
גערת – בעבורי גערת גוים וכו׳ ומחית שמם לבל יזכרו.
גערת – גערה בלא ב׳ אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה.
גערת גוים – אשר היו בעזרתו,
וגם אבדת רשע – הוא לבן בעצמו, וגם את שמם מחית לעולם ועד שלא יקומו עוד לעולם, רצה לומר שאחר שהתחילה מפלתם במלחמה גם אחר כך כשהיו בביתם היתה יד ה׳ בם להומם ולאבדם.
גערת גוים – מצאנו שרש גער בלא שימוש בי״ת אחריו להוראת כליון, הנני גער לכם את הזרע (מלאכי א׳:ג׳) מ״מ הוא לשון גערה המחפרת ומכווצת פני הנגער ופירוש הפסוק הנ״ל הנני מוביש לכם את הזרע (לשון בושה ויובש שרש אחד להם); וכן כאן הבישות גוים בנגיפתם, והולך ומוסיף אבדת רשע, והולך ומוסיף עוד שמם מחית לעולם ועד.
ועד – נ״ל שאיננו כמו ועד כולם שא״כ היל״ל מעולם ועד, רק הוא מענין בטחו בה׳ עדי עד (ישעיהו כ״ז:ד׳) עדי העד האחרון ותיבת עד שם דבר, ולמ״ד לעולם מושכת אחרת עמה, לכולם ולעד.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) הָֽאוֹיֵ֨ב⁠׀ ⁠תַּ֥מּ⁠וּ חֳרָב֗וֹת⁠ ⁠לָ֫נֶ֥צַחוְ⁠עָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּאָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּ⁠ה׃
O you enemy, the waste places have come to an end forever; and the cities which you uproot, their very memorial has perished.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְכַד נְפַל בְּעֵל דְבָבָא אִשְׁתֵּצָיוּ חֶלְוָתֵיהּ וּכְרַכֵּיהוֹן אִצְתַּדְיוּ לְעַלְמָא וְקִרְוֵיהוֹן צְדִיתָא הוֹבַדְתָּא דָכְרָנְהוֹן מִנְהוֹן.
And when the enemy fell, his forces were obliterated, and their fortresses were laid waste forever, and as for their cities, you destroyed the memory of them forever.
האויב תמו חרבות לנצח – האויבים תמו וחרבותיהם קיימות לנצח. כגון קוסטאנטינוס בנה קוסטאנטינא. פילוס בנה פיליא. אנטיוכוס בנה אנטוכיא. אלכסנדרוס בנה אלכסנדריא. סקילוס בנה סיציליא. הם תמו וחרבותיהן קיימין. ואתה כביכול ערים נתשת. (עיין ישעיה ס״ד:ט׳) ציון וירושלים עיר קדשך היו מדבר שממה. אבד זכרם המה וה׳ לעולם ישב.
דבר אחר: האויב תמו חרבות – כגון קסרין ורומי. וערים נתשת (מלאכי א׳:ד׳) כי תאמר אדום רוששנו. פיליפוס שאל את רבי אלעשא לא כך אמר הנביא כי תאמר אדום רוששנו המה יבנו ואני אהרוס. והרי כל בנין שבנינו קיימין. אמר לו לא דבר הכתוב כנגד הבנין אלא כנגד העצות. שכל מה שאתם יושבין ומחשבין בלבבכם לבנות עלינו לכלותנו הוא הורס את עצתכם. אמר לו חייך כך אנו יושבים בכל שנה לכלות אתכם וחד סב אתי ומבטל לן.
דבר אחר: האויב תמו חרבות – תני בשם רבי אלעזר שבועה נשבע הקב״ה בכסא כבודו שלא להשאיר זכר עמלק תחת השמים. (איוב י״ח:י״ט) לא נין לו ולא נכד בעמו. שלא יאמרו אילן זה של עמלק היה שנאמר אבד זכרם המה. א״ר לוי בשם רבי חמא כל זמן שזרעו של עמלק קיים לא השם שלם ולא הכסא שלם עד שיאבד זכרו של עמלק שנאמר (שמות י״ז:ט״ז) כי יד על כס יה. היה צריך לומר על כסא ה׳. וכשיאבד זכרו של עמלק מן העולם השם שלם והכסא שלם. שכן כתיב האויב תמו חרבות לנצח. מה כתיב בתריה וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו וגו׳.
האויב תמו חרבות לנצח – האויבים תמו וחרבותיהן קיימין לנצח, כגון קוסטנטינוס בנה קוסטנטינא פילוס בנה פיליא, אנטיוכוס בנה אנטיוכיא, אלכסנדרוס בנה אלכסנדריא, סיקילוס בנה סיציליא, הן תמו וחרבותיהן קיימות ואתה כביכול ערים נתשת ציון וירושלים וערי יהודה ערי קדשך היו מדבר וגו׳, וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה׳. ד״א האויב הם תמו וחרבותיהן קיימין כגון קסרי ורומי.
וערים נתשת – פילוסופוס אחד שאל כו׳.
דבר אחר: האויב תמו – תני בש״ר אלעזר שבועה נשבע הקב״ה שלא להשאיר זכר עמלק לא נין ולא נכד שלא יאמר אילן זה של עמלק גמל זה או רחל זה של עמלק שנאמר אבד זכרם המה. ר׳ לוי בשם ר׳ חמא לא השם שלם ולא הכסא שלם עד שיאבד זרעו של עמלק מן העולם שנאמר כי יד על כס יה היה צריך לומר כסא ה׳, וכשיאבד זכרו של עמלק השם שלם והכסא שלם, האויב תמו חרבות לנצח מה כתיב אחריו וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו.
ובלאד אלעדו קד אסתכמלהא אלכ׳ראב אלי אלגאיה, ואהל קראהם שד׳בת חתי באד ד׳כרהם הם כ׳אצה.
וארצות האויב הושלם חורבנם עד הסוף. ואנשי העיר שלהם גזמת (תלשת כמו הענפים מהעץ). עד שהם במיוחד התחסל זכרם.
האויב, וארץ האויב כבר כלה אותה החרבן בתכלית, ואנשי עריהם זונבו ופוזרו עד אשר אבד זכרם הם דוקא. בכל מקום מתרגם רבינו ״נצח״ ״גאיה״ בתכלית. לגמרי.
וקו׳ האויב תמו חרבות לנצח [12א] כדׄא יקול יﹶאْיﹶהא אלעדו אלתי הדם אלבלאד פכׄרבת ללאבד קד בדה דׄכרך. אנת ואללה באקﹴ אבדא וחאכם באלעדל. פתקדירה האויב אשר ערים נתשת ותמו והיו חרבות לנצח אבד זכרך המה וייי לעולם ישב פאכׄדׄ אלמקדם וקדם מא תווﹼל אליה חאל אלערים בעד אלנתישה.
ואכׄבר בקולה אבד זכרם המה בעד אלמכׄאטבה פי קו׳ וערים נתשת עלי מא תגׄיזה אללגה פי נחו קו׳ יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים (יחזקאל לא:י) וגירה.
The phrase “The enemy is no more – ruins everlasting(Psalm 9:7). Thus he said; Oh the enemies, who have laid waste to the land, you are forever destroyed, and your memory wiped out. You and God will endure forever and judge equitably [ʿadl]. It is approximately [taqdîr] ‘The enemy whose cities You have torn down, they are no more and everlasting ruins. Your name is destroyed, but God endures forever.’ He takes up the preceding events, but commences by explaining the state of the cities after the destruction.⁠1
The third person of the phrase “their names are lost(Psalms 9:7) follows the second person “You have torn down their cities(Psalms 9:7) in accordance with the syntactic rules that the language permits; “Because you towered high in stature, and thrust its top up among the leafy trees” (Ez. 31:10) and others like it.⁠2
1. Abraham Ibn Ezra cites Ibn Chiquitilla by name and criticizes him.
2. Abraham Ibn Ezra ad loc. criticizes Ibn Chiquitilla’s interpretation.
האויב תמו – כי חרבות השנאה לנצח הם עליו כחרב חדה.
[דבר אחר: חרבות לנצח – אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח, וזהו עשו, שנאמר בו: ועברתו שמרה נצח (עמוס א׳:י״א).]⁠א
[לשון אחר: חרבות – לשון חרבן, וכן פתרונו: האויב תמו חרבים לנצח, וכן נאמר:⁠ב שממות עולם אתנך ועריך לא תשובנה (יחזקאל ל״ה:ט׳).]⁠ג
ערים נטשתד – כי תאמר אדום רוששנו וגו׳ [ונשוב ונבנה חרבות כה אמר י״י צבאות המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א׳:ד׳).]⁠ה
אבד זכרם – אותה שעה.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 34, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161.
ב. בכ״י מוסקבה 104 נוסף כאן: ״בירמיה״.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
ד. כן בכ״י לוצקי 778, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165, מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו: ״נתשת״.
ה. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
The enemy has been destroyed for the swords of hatred are perpetually upon him like a sharp sword. Another explanation: חרבות לנצח that enemy, the swords of whose hatred were upon us forever. That is the one concerning whom it is stated: "and kept their fury forever" (Amos 1:11). Another explanation: חרבות is an expression of destruction, and this is its interpretation: The enemy has been destroyed; his ruins are perpetual. And so it is stated: "I will make you perpetual desolations, and your cities shall not be restored" (Yechezkel 35:9).
and You have uprooted the cities "Should Edom say, 'We are poor, but we will return and build the ruins'? So said the Lord of Hosts: 'They shall build, but I shall demolish'" (Malakhi 1:4).
their remembrance is lost at that time.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

האויב – אמר בן לברט כי מצא חרבות בפתח בספר קדמון, על כן פירש בו כמו: חרבות צורים (יהושע ה׳:ב׳).
והנכון בעיניי: שהחי״ת חטוף בקמץ.
ואמר ר׳ משה: היה ראוי להיות אבד זכרם המה ׳אבד זכרךא אתה׳, וכמוהו: יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו (יחזקאל ל״א:י׳) – ותתן צמרתו. ולא דבר נכונה כי כח השם בפעלים, כמו: מפי עליון לא תצא (איכה ג׳:ל״ח), והטעם יציאות הרעות והטוב,⁠ב והם הגזרות. וככה הוא: יען אשרג גבהת בקומה (יחזקאל ל״א:י׳) – ויתן גבהך.
ולפי דעתי: כי האויב כמו: הקהל חקה אחת לכם (במדבר ט״ו:ט״ו), וכן הפירוש: ואתה האויב בעבור שתמו החרבות שהחרבת לנצח וערים נטשת אבד זכרם חשבת כי תמלט, ושכחת כי השם לעולם ישב ויקח הדין ממך, על כן אחריו: וי״י לעולם ישב. והנה הוא קשור עם אבד זכרם הערים הנה מחה השם את שמו ככתוב למעלה, והוא הטעם שגמל לך כמעשיך.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״זכרם״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״והרטוב״.
ג. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״אשר״.
O THOU ENEMY. Ben Labrat says that he found an old manuscript wherein the word choravot (waste places) is vocalized with a pattach.⁠1 He therefore interpreted the word as meaning swords.⁠2 Compare, charvot tzurim (swords of flint) (Joshua 5:2).⁠3 However, in my opinion the chet in choravot should be vocalized with a chataf kametz.⁠4
Rabbi Moses says that our verse should have read, your very memorial5 is perished.⁠6
Because thou art exalted in stature, and he hath set his top among the thick boughs (Ezek. 31:10), which should have read, and you have set your top7 is similar.⁠8
However, Rabbi Moses9 is incorrect, for verbs imply nouns.⁠10 Compare, Out of the mouth of the Most High comes not evil and good (Lam. 3:38). The meaning of the latter is, out of the mouth of the Most High comes11 not the coming, that is the decrees12 of evil and good.⁠13 The verse in Ezekiel14 similarly should be rendered as follows: Because thou art exalted in stature, and your exaltedness15 hath set its top among the thick boughs.
In my opinion the word ha-oyev is similar to the word ha-kahal (as for the congregation)⁠16 in As for the congregation, there shall be one statute for you (Num. 15:15). The meaning of our verse is, you the enemy think that you can escape because the places that you wasted are destroyed forever and the memory of the cities that you uprooted is perished.⁠17 You forgot that the Lord is enthroned forever and that He will exact punishment from you. Scripture therefore next18 reads, but the Lord is enthroned forever. The term cities is thus connected to Their memorial is perished.⁠19
Observe, God, as mentioned above (v. 6), eradicated La-ben’s name20.
The meaning of our verse is as follows: God did unto you21 in accordance with your deeds.⁠22
1. Charavot.
2. The consonants can spell either word. Its meaning varies with its vocalization. This interpretation renders our verse as follows: O Thou enemy; Thy swords are come to an end. See Rashi: “The sword that the enemy placed upon us is come to an end forever.”
3. Translated lit.
4. The word should be read, choravot (waste places) not charavot (swords).
5. Reading zikhrekha rather than zikhram. Filwarg.
6. The Hebrew reads, avad zikhram hemmah (their very memorial is perished). This literally means their memory is perished. Rabbi Moses suggests that this be interpreted as if written, avad zikhrekha attah (your very memory is perished), for Scripture sometimes employs a third person with the meaning of a first person.
7. Reading va-titten tzammartekha, rather than va-titten tzammarto.
8. For the verse appears to be in the second person.
9. Lit., “he.”
10. See Ibn Ezra on Ps. 3:8 and the notes thereto. Ibn Ezra’s point is that Scripture at times omits a noun. In such cases the reader supplies the noun that the verb implies.
11. In other words, the term tetze (comes) implies the word yetzi’at (coming of).
12. Thus the verb tetze (comes) implies the noun gezerot (decrees).
13. Lam. 3:38 literally reads: Out of the mouth of the Most High comes not evil and good.
14. Ezek. 31:10.
15. Gavhata (exalted) implies gavhakha (your exaltedness).
16. According to Ibn Ezra, the meaning of ha-kahal is, you the congregation. The literal meaning of ha-kahal is, the congregation. Hence Ibn Ezra’s comment.
17. Thus, contra Rabbi Moses, zikhram means their memorial not your memorial.
18. In verse 8.
19. Their memorial is perished means; the memorial of the cities is perished.
20. Lit., “him.” See Ibn Ezra’s comment on verse 6.
21. La-ben.
22. La-ben eradicated cities. God eradicated La-ben’s name.
האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה – הה״א ה״א הקריאה, כמו הקהל חקה אחת לכם (במדבר ט״ו:ט״ו), וכמו הדור אתם ראו דבר י״י (ירמיהו ב׳:ל״א). ולפי שאמר שמם מחית אמר כנגד האויב: שמך נמחה כמו שנמחה שם הערים אשר החרבת, שתמו לנצח ואבד זכרם, כן אבד זכרך עתה.
ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: תמו חרבות החרבות שהיית עושה לא תעשה עוד.
והחכם רבי אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, פרש: בעבור שתמו החרבות שהחרבת, והערים שנתשת אבד זכרם, חשבת אתה כי תמלט. ושכחת כי י״י לעולם ישב. פירוש זכרם המה: כפל הכנוי, כי היה די במ״ם זכרם.
או פירושו: אבד זכרם עד שיאמרו הרואים: לא המה אלה הערים שהיו בנויות. ולזה הפירוש יהיה פירוש המה בתמיה.
And thou, O Enemy, they have come to an end, they are desolate forever; Even the cities which thou hast overthrown, Their very memorial is perished. – The he (of הָאוֹיֵב) is he of the vocative, as (in the passage), "O assembly (הקהל), one statute for you" (Num. 15:15); and as, "O generation (הדור), see ye the word of the Lord" (Jer. 20:31). And as he said, their name Thou hast blotted out, so here he addresses the enemy: "thy name is blotted out as the name of the cities thou hast devastated is blotted out; or, as they have come to an end forever and their memorial is perished, so has thy memorial perished now.⁠" And my revered father, of blessed memory, expounds: destructions have come to an end, חרבות תמו – i.e. the destructions thou wast making shalt thou cause no more. And the learned Rabbi Abraham ben Ezra, of blessed memory, ex–pounds (ad loc.): because the destructions which thou hast made have come to an end and the cities which thou hast uprooted, their memorial is perished, thou hast thought to escape; and hast forgotten that the Lord sitteth enthroned forever. The explanation (of המה in) המה וזכרם (their very memorial) is, it intensifies the pronominal suffix, for (the sense) would have been represented sufficiently by the mem of זכרם (their memorial). Or its interpretation may be their memorial has perished so (completely) that those who see it shall say: "These surely are not the cities that were built!⁠" And on this interpretation המה will be explained as (to be read) with a mark of interjection.
האויב. אתה המלך ׳לבן׳, שהיית ׳אויב׳ לישראל1, מה עשית, הנה עתה במיתתך תמו חרבות - כלומר פעולות חורבנך - לנצח, שלא תוסיף עוד להחריב2: וערים נתשת אבד זכרם - ואותן ׳ערים׳ ש׳נתשת׳ באופן ש׳אבד זכרם׳, המה - הם נמצאים עתה במקומם, באופן שהיה פעלך לריק3:
1. ׳האויב׳ - ה״א הקריאה (רד״ק), כלומר, אתה האויב, והוא המלך לבן שהצר לישראל, כמו שכתב (פסוק א).
2. ׳תמו חרבות - החרבות שהיית עושה לא תעשה עוד׳ (רד״ק בשם אביו), שאחרי מותו לא יוכל להמשיך בפעולת החורבן שנהג לעשות בחייו.
3. הערים שנתשת והחרבת באופן שחשבת שאבד זכרם ולא ייבנו שוב, הרי ׳המה׳ – קיימים ועומדים על תילם, ולא השגת את מבוקשך. ופירש כן, כי לפי פשוטו תיבת ׳המה׳ מיותרת, שכפל את הכינוי ללא צורך (עיין רד״ק).
הָאוֹיֵב. אמר דוד על דרך הקריאה, ׳האויב׳, כמו ׳הקהל – חוקה אחת׳ (במדבר ט״ו:ט״ו)1 ורבים זולתו, עתה ש⁠[כבר] תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח – כי לא יחרבו עוד חרבות, וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם – הנה הֵמָּה, כלומר ׳המה׳ במציאות עתה, כי מה עשית, גם כי נתצת אותם – נחזרו ונבנו ו׳המה׳ [עומדים] עתה, כי פעולותיך הן נפסדות, אפס ה׳ כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כי הוא חי וקיים לעד בלתי נפסד, כּוֹנֵן וגו׳, וְהוּא יִשְׁפֹּט וגו׳, וִיהִי ה׳ שאמרנו מִשְׂגָּב לַדָּךְ, [והוא] ה׳ קיים לעולמי עד – ואתה כלב מת2:
1. ראה אבע״ז שם בשם יש אומרים.
2. רמז לקהלת (ט ד) ׳כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת׳, ואילו כאן ה׳ הוא ׳משגב׳ והוא חי, ואילו אתה ׳כלב׳ ו׳מת׳. וגם בפסוק כ׳ חוזר על הרעיון, שלעומת פעולותיך הנפסדות שפסקו ונעלמו במותך, ה׳ ׳לעולם ישב׳, שהוא ומעשיו הם נצחיים.
חרבות – אמר בן לברט כי מצא חרבות בפתח בספר קדמון על כן פי׳ בו כמו חרבות צורים והנכון בעיני שהחי״ת חטוף בקמץ. הראב״ע ור׳ אליה המדקדק בהגהות שרשים שיש מחלוקת אם החי״ת חטף פתח או בחטף קמץ והוא לשון חרבן ע״כ. ואני מצאתיהו בכל מדוייקים שלפני בחטף קמץ.
נתשת – ענין עקירה והריסה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיהו א׳:י׳).
האויב – אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר״ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן אף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיו נאבד זכרם וכפל הדבר במ״ש.
האויב – ה״א הקריאה, כמו הדור אתם (ירמיהו ב׳),
נתשת – העקירה עם השורש,
המה – בא לדיוק רק המה, אבל ה׳ לעולם ישב.
האויב – דע אתה האויב, שהגם שתמו חרבות הם הערים שהחרבת לנצח – שלא יבנו עוד ולא תירא שיקומו וינקמו נקמתם ממך,
והערים אשר נתשת לא לבד שאבדו, כי גם אבד זכרם שאין זוכר אותם עוד, עד שלא תירא שיקום נין ושאר או גואל הדם לנקום נקמתם, דע כי רק המה אבד זכרם – אבל עוד נמצא גואל דמם, הגואל אשר אין שכחה לפניו, כי
האויב – לשון קריאה, אתה המבקש רק רעה, שזו הוראת אויב.
חרבות – בתים אשר חרבת ולשון קצרה דבר, וכן הבונים חרבות למו, הבונים ארמנות שסופן ליחרב.
וערים נתשת – שהיו נטועות ועומדות על תלם ואתה נתשתם ושרשתם ממכונם.
זכרם המה – שני הכנוים לשון זכר והראוי זכרן הנה, וכהם רבים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) וַֽ֭יהֹוָהי״י לְ⁠עוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב⁠ ⁠כּוֹנֵ֖ן לַמִּ⁠שְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ׃
But Hashem is enthroned forever. He has established His throne for judgment.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּמֵימְרָא דַייָ לְעַלְמִין מוֹתְבֵיהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא תַקִין לְדִינָא כּוּרְסֵיהּ.
But as for the word of the LORD, his seat is in the highest heaven forever; he has established his throne for judgment.
ואללה אלת׳אבת אלי אלדהר וצ׳ע כרסיה ללחכם.
ו⁠(אילו) ה׳ הוא הקיים לעד. סידר כסאו בשביל המשפט.
וה׳, ה׳ הקיים לעולם כונן כסאו למשפט.
וי״י לעולם ישב וגו׳ – שם שלם וכסא שלם, כמה שנאמר: כסאו.⁠א אבל קודם שימחה כתוב: כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז), כס חסר ושם חלוק.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״כסאך״.
But the Lord shall sit forever, etc. The Name shall be complete and the throne shall be complete, as it is written כסאו, but before it is erased, it is written: "For a hand is on the throne (כס) of the Eternal (י-ה)" (Shemot 17:16). The throne is lacking [i.e., it is spelled defectively] and the Name is divided [i.e., the final two letters of the Tetragrammaton are missing].
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

וי״י לעולם ישב – אלה ואלה יאבדו. וי״י לעולם ישב ושופט אלה אלה.
וזהו שאמר: כונן למשפט כסאו: כמו שאמר: המה יאבדו ואתה תעמד (תהלים ק״ב:כ״ז). וענין ישב הוא ענין העמידה והקיום. וכן י״י למבול ישב (תהלים כ״ט:י׳).
But the Lord sitteth enthroned forever – These every one may perish; but the Lord sitteth enthroned forever, and judges these every one. And this is what he means when he says:
He hath prepared His throne for judgment, – as it says (Ps. 102:27), "they shall perish, but Thou remainest.⁠" And the significance of sitteth enthroned (יֵשֵׁב) is that of enduring and stability; and so (in the passage) "The Lord sat enthroned at the flood" (Ps. 29:10).
וה׳ למשפט ישב1. ועם זה, האל יתברך ישפוט ויעניש אותך על רשעך2:
1. אין זה לשון הכתוב כאן, אלא במקום אחר, וכאן כתוב ׳וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו׳.
2. אף על פי שכל פעלך בחייך היה לריק ולא הצלחת במעשיך, ה׳ ישפוט אותך על ׳רשעך׳ שרצית לעשות, שיעניש אותך כאילו הצלחת להחריב את הערים לגמרי עד שלא חזרו להיבנות. וראה תוספות בקידושין (לט: ד״ה מחשבה) שבגויים מחשבה רעה הקב״ה מצרפה למעשה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וה׳ לעולם ישב – כי ה׳ חי לעולם וכ״כ ממשלתו וא״כ מי יבנה את אשר הרס הוא.
וה׳ אשר לעולם ישב – אחר אשר כונן והכין למשפט כסאו – לא יעמוד עוד מכסא משפט, רק לעולם ישב לשפוט משפט כל בריותיו, ולכן הגם שהמה אבד זכרם, הלא ה׳ אשר לעולם ישב
וה׳ – הערים אבד זכרן, רק ה׳ לעולם שב.
כונן – מכינו על כן ובסיס כדי שיעמוד, כלומר משפטו יצא בודאי לאור.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) וְ⁠ה֗וּא יִשְׁפֹּֽט⁠־תֵּבֵ֥ל בְּ⁠צֶ֑דֶק⁠ ⁠יָדִ֥ין לְ֝⁠אֻמִּ֗⁠ים בְּ⁠מֵישָׁרִֽים׃
And He will judge the world in righteousness. He will minister judgment to the peoples with equity.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קרארד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְהוּא יְדֵין עַמָא דְאַרְעָא בִּזְכוּתָא יְדִין עַמְמַיָא בִּתְרִיצוּתָא.
And he shall judge the people of the earth in righteousness; he will judge the Gentiles in uprightness.
והוא ישפוט תבל בצדק – א״ר לוי בשעה שהקב״ה דן את האומות הוא דן אותם בלילה בשעה שהם ישנים מן העבירות. ובשעה שהוא דן את ישראל הוא דן אותם בשעה שעוסקין בתורה. רבי אלכסנדרי אמר ולא קמת רות מנהון ורחב ויתרו מנהון. א״ר יהושע בן לוי כתוב אחד אומר (שמואל ב י״ז:כ״ה) ושמו יתרא הישראלי. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א ב׳:י״ז) הישמעאלי. ר׳ שמואל בר נחמני אמר ישמעאל היה שמו ולמה נקרא שמו ישראלי שפעם אחת נכנס לבית המדרש ושמע קולו של ישי שהיה יושב ואומר (ישעיהו מ״ה:כ״ב) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ. מיד נתגייר ונתן לו ישי את בתו. ורבנן אמרי ישראלי היה ולמה קורא אותו ישמעאלי שחידד חרבו כישמעאל ונעצו בבית המדרש ואמר או אהרוג או אהרג או אקיים דברי רבותי. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית.
והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים – א״ר לוי בשעה שהקב״ה דן את אומות העולם מזכיר להם זכות מישרים שבהם. ר׳ אלכסנדרי אמר לא קמת רות מנהון ורחב ויתרו מנהון. ד״א והוא ישפוט תבל בצדק אין הקב״ה חפץ באבדתן של רשעים למה שהכל בריותי איזה יוצר מבקש שישתברו קנקניו, לכן הוא דן את אומות העולם בשעה שהם ישנים מן העבירות בלילה כדי שיעמדו בעולם, וכשהוא דן את ישראל דנן ביום שכשהם ישנים בטלים מן המצות נעור משנתו מיד הוא משכים לבית הכנסת וקורא קריאת שמע ומתפלל שומע את התורה שומע את הזקן. א״ר פנחס בשם ריב״ל בשם ר׳ אלכסנדרוס למה אין ישראל תוקעין בתפלה ראשונה אלא בתפלת המוספין כדי שיהיו מצוין מלאים מצות ויזכו בדין. אמר דוד תפלה לדוד זו תפלה שאדם מתפלל כשהוא נעור משנתו ברוך מחיה המתים. שמעה ה׳ צדק זו קריאת שמע, הקשיבה רנתי זו תפלה ראשונה, האזינה תפלתי זו תפלה שניה, בלא שפתי מרמה לא עמדנו בתפלה לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דברי תורה ומצות ומעשים טובים ולפיכך מלפניך משפטי יצא אל תסתכל במעשים רעים אלא בזכיות ומעשים טובים שנאמר עיניך תחזינה מישרים. ד״א תן עיניך במלמדי סנגוריא והזכר זכות אבות.
יחכם פי אלדניא באלעדל, וידין אלאחזאב באלמסתקים.
והוא שופט בצדק בעולם. וישפוט את האומות ביושר.
ישפט, ישפט בתבל. כי אין תבל עצמה הנשפטת אלא יושביה.
והוא ישפט תבל בצדק ומישרים – עד בא הקץ היה רגיל לשפטם ברחמים, לפי מישרים המצויים בהם, דן אותם בלילה כשהן ישינים מן העבירות.
But He judges the world with righteousness, kingdoms with equity Until the coming of the end, He was wont to judge them with clemency according to the equity found in them. He would judge them at night, when they would sleep and commit no sins.
והוא ישפוט תבל בצדק ידין לא⁠[מים במיש]⁠רים – כיון שאבדו רשעים מן העולם הקב״ה ישפוט העולם בצדק ולאומים במישרים, כלומר: שיחזור העולם, [שאבדו]⁠א רשעים, ליישובו.
א. כך נראה לשחזר מן ההקשר. הכ״י לקוי כאן וקשה לקוראו.
והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים: תבל – הוא ארצות הישוב. אמר: כמו שישפט משפטי בצדק כן הוא שופט בכל עת ובכל זמן האמות בצדק ובמישרים. וכשתגבר אמה על אמה הכל הוא משפט מאתו.
And He shall judge the world in righteousness, He shall minister judgment to the people in equity. – תבל (world) is the inhabited part. He says: As He will judge my cause in righteousness, so He judges the peoples in righteousness and in equity always and at all times; and when one people prevails over another it is (equally) a judgment from Him.
והוא ישפוט תבל. לעתיד לבוא: ידין לאומים. יהי רצון שעתה ׳ידין לאומים׳1, ויהי [ה׳] משגב לדך2 באופן שיבטחו בך [יודעי שמך]3, כי אמנם לשעבר לא עזבת דורשיך4:
1. נראה הכוונה, ׳והוא׳ שעתיד לשפוט תבל בצדק לעתיד לבוא, הנני מתפלל שידין כבר עכשיו.
2. לעני ושפל בלא כח ובלא יכולת (רד״ק), או לישראל שהם דכים (רש״י).
3. ׳כאשר יראו שהיה ה׳ משגב לדך, אז יהיו לבטח׳ (אבע״ז).
4. ׳דין הוא שיבטחו בך יודעי שמך, כישראל היום, כי ראו כי לא עזבת דורשיך ה׳, אלא היית עמם בעת צרתם׳ (רד״ק).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

והוא ישפוט תבל – בספר אחד מדוייק ישן הפ״א בקמץ והוא חטף מפני המקף אמנם בשאר ספרים בחולם ולא מייתבא דעתי עלייהו שפיר משום מאי דחזינא בחילופי דידן דלבן אשר בקמץ ולבן נפתלי בחולם ועיין מ״ש במזמור צ״ו.
והוא ישפוט – עד עולם ישפוט אותם בדין והישר והצדק כאשר ראוי להם.
ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים – המשפט הוא המשפט הערוך, והדין הוא שמיעת הטענות וחקירת המשפט (כנ״ל פסוק ה׳), ויש הבדל בין צדק ובין מישרים, הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעול, והיושר לא ישקיף על חקי המשפט כלל רק על היושר ולפנים משורת הדין, הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית והוא משפט ערוך ומסודר, וה׳ ינהיג תבל לפי הצדק ואין עול ואין יוצא מגדר המשפט, והלאומים שהם בעלי בחירה ויתחדש בהם דין לדין לפי המעשה, יכנס עמהם לפנים משורת הדין על פי היושר, ועל פי דין מעשיהם יבטל לפעמים המשפט הקבוע וההנהגה הסדורה להתנהג לפי הישר והטוב, (וע״ל צ״ח ט׳).
הוא ישפט תבל בצדק – ויריב ריב העשוקים מיד עושקיהם כח, ולא יטה דינם כי ישפוט בצדק ובמישרים, והנה חלק בזה ג׳ מדרגות, הלאומים ישפוט משפטם וידין דינם, ועפ״ז יעניש את המרגיז הארץ אשר החריב את עריהם.
תבל – הוא מלשון השיר, ממקור בל, או שנהיה מן האין, או שעתיד ליבול ולהבטל, או שנבלל מיסודות רבים שהולידו בעצם כל צבא הארץ; ולא תבא תיבה זו לעולם בה״א הידיעה לפי שתיבה קדמונית ומלשון השיר היא, וכן חלד, דין, שחק ודומיהם.
ידין – גם כאן דין מוסיף על ישפוט, כמו שמישרים מוסיף על צדק, שאדם יראה לעינים ודומה לו שדבר יצדק, אך עלול הוא לטעות, רק מישרים בודאי ישר הוא.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קרארד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וִ֘יהִ֤י יְהֹוָ֣הי״י֣ מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑⁠ךְמִ֝שְׂגָּ֗ב לְ⁠עִתּ֥⁠וֹת בַּצָּ⁠רָֽה׃
Hashem also will be a stronghold for the oppressed, a stronghold in times of trouble.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֵי מֵימְרָא דַייָ תְּקוֹף לְמַסְכְּנָא תְּקוֹף בְּעִדָנֵי עַקְתָא.
And the word of the LORD will be strength to the poor, strength in times of distress.
ויהי ה׳ משגב לדך – א״ר יוחנן כל מקום שנאמר דך עני ואביון מך בישראל הכתוב מדבר שאין עניות זזה מהם משחרב בית המקדש.
ויהי ה׳ משגב לדך – אמר ר׳ יוחנן כל מקום שנאמר דל, דך, מך, עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר שאין עניות זזה מהם משחרב בית המקדש.
ויכון אללה לאלמהין נאצרא, ינצרה פי אוקאת אלשדה.
וה׳ יהיה נותן ניצחון לאדם הנקלה. שנותן לו ניצחון בעת צרה.
לדך, הנדכה ושפל. משגב לעתות, ישגבנו בעתות צרה.
ואבאן ען עדל חכם אללה עלי דׄלך אלעדו ואנה מודי איצׄא אלעון ללצׄעיף ונﹸצרה אלמטׄלום דׄלך קו׳ ויהי ייי משגב לדך.
He (David) explained [ʾabâna] the justice [ʿadl] of God’s judgment against that enemy. He gives aid to the feeble and assistance to the oppressed (in) that (phrase), “God is a haven for the oppressed.” (Psalms 9:10).⁠1
1. So too Abraham Ibn Ezra.
ויהי י״י משגב לדך – [לשון דכא, אילאמנושיה בלעז.]⁠א לעתיד כשיכונן למשפט כסאו יהי משגב לישראל שהן דכים.
לעתות בצרה – עתים של צרה.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
And the Lord shall be a fortress for the crushed Heb. לדך, an expression of crushed, amenuyze in Old French. In the future, when He establishes His throne for judgment, He will be a fortress for Israel, who are crushed.
for times of distress lit., for times in distress.
ויהי {יי׳} משגב לדך – שאבדו רשעים.
ויהי לדך – שאין לו כח שהוא שפל, על כן משגב בצרה – כמשמעו בצר לדך.⁠א
ור׳ אדונים פירש בו לשון יחיד מן דברי הבצרות (ירמיהו י״ד:א׳). ואין זה מטעם המזמור.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״לבך״.
THE LORD ALSO WILL BE A HIGH TOWER FOR THE OPPRESSED.⁠1 The one who has no strength and is brought low. Therefore A high tower in times of trouble is to be taken literally. It refers to a fortress for the oppressed, when they are in trouble.
Rabbi Dunash claims that the word ba-tzarah (in... trouble) is the singular form of the word batzoret (drought). It is like batzoret in concerning the droughts (batzoret) (Jer. 14:1).⁠2 However, this is not in keeping with the theme of the psalm.⁠3
1. Hebrew dakh.
2. Rabbi Dunash interprets li-ittot ba-tzarah as, in times of drought.
3. The psalm does not speak of drought.
ויהי י״י משגב לדך משגב לעתות בצרה – בכל עת כשהוא שופט העולם הוא משגב לעני. אף על פי שהוא שפל בלא כח ובלא יכלת לא יניחנו לחזקים ממנו, אלא הוא לו למשגב. וישגב העני בו כמו שישגב אדם במגדל עז, וכמו שנשגבו בו ישראל היום והוא להם למגדל עז.
ומשגב לעתות – שהם בצרה, כי ישראל עתה בצרה גדולה מפני זה הפלשתי. ופלשתים שהיו מתגברים עליהם כמו שאמר במלך שאול: כי באה צעקתו אלי (שמואל א ט׳:ט״ז).
The Lord also will be a high tower for the oppressed, A high tower in times of trouble – On every occasion that He judges the world He is a high tower of refuge for the poor. Although he may be lowly and without power and strength, He dare not leave him to those who are stronger, but is to him a high tower. And the poor has safety in Him as a man finds safety in a strong tower, and as Israel have found safety in Him to–day, and He is to them a strong tower. And a high tower also in times when they are in trouble, for Israel were now in great trouble on account of this Philistine, and Philistines who were making themselves masters over them, as it is said in (the section about) King Saul (1 Sam. 9:16), "because their cry is come unto Me.⁠"
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

משגב – חוזק.
לדך – מושבר וכתוש כמו דכאי רוח (תהלים ל״ד:י״ט).
לעתות – מלשון עת.
משגב לדך – לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה למשגב כשיהיה בעולם עת צרה.
ויהי – (שנית),
אל הדך והנדכא לא ימתין עד שיעשו עמו רע רק יהי לו משגב תיכף, ולא יניח כלל להרע לו, וזה בין אם הוא דך ונדכא מצד עצמו, ובין אם הוא חלוש מצד שהעת היא עת צרה – שבזה יושיע לו תיכף מצד הרחמים והחמלה, (שלישית) ליראי ה׳ ולישראל עמו לא ימתין עד שיהיה עת צרה, כי
ויחי – ו״ו החבור והלשון עתיד להוראת התמדה ע״ד ככה יעשה איוב.
משגב – שרש שגב (אשר שגבה ממנו, פרשת דברים) מקורו גב שממנו גבה וגבר, א״כ משגב מקום גבוה מחסה לחית השדה.
לדך – לשון או דכו במדכה (פרשת בהעלתך) אדם מדוכה ע״י תקיף ממנו.
לעתות בצרה – עת ועתה מגזרה אחת, א״כ לעתות בצרה ר״ל לימים שהדך יאמר עתה אני בצרה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וְ⁠יִבְטְ⁠ח֣וּ בְ֭⁠ךָ יוֹדְ⁠עֵ֣י שְׁ⁠מֶ֑ךָכִּ֤י לֹֽא⁠־עָזַ֖בְתָּ דֹרְ⁠שֶׁ֣יךָ יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Those who know Your name1 will trust in You, for You have not forsaken those who seek You, Hashem.
1. those who know Your name | יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ – This might refer to Israel who is privy to God's proper name. Alternatively, the connotation might be: "those who know Your essence", understanding a name to reflect one's character (see Shemot 6:3 and commentators there). Cf. Hoil Moshe who understands "יוֹדְעֵי" to means "those who honor", pointing to such usage of the root in Bereshit 18:19.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיִסְתַּכְּלוּן בְּסַבָּרוּתָךְ יָדְעֵי שְׁמָךְ מְטוּל דְלָא שְׁבַקְתָּא תָּבְעָיִךְ יְיָ.
And those who know your name will look at1 your hope2, because you have not abandoned those who seek you, O LORD.
1. Look at: trust in
2. Hope: word.
ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה׳ – זמרו לה׳ יושב ציון. אמר רבי יוחנן ממה שעשה בציון. על ביתו לא חס כשיבוא ליפרע ממחריבין על אחת כמה וכמה. אמר רבי חנינא זמרו לה׳. אימתי כשיבוא להחזיר שכינתו בציון. אמר לו ר׳ יוחנן קרא מסייע לך (תהלים ק״ב:י״ז) כי בנה ה׳ ציון נראה בכבודו.
ויבטחו בך יודעי שמך – מהיכן מן לא עזבת דורשיך ה׳.
לד׳לך יא רב ית׳ק בך עארפי אסמך, אד׳ לם תתרך טאלביך.
ה׳! ולכן יבטחו בך כל מכירי שמיך. לפי שאינך עוזב את הדורשים אותך.
ויבטחו, ולפיכף ה׳ יבטחו בך יודעי שמך כי אינו עוזב דורשיך.
ויבטחו בך – כאשר יראו שהיה השם משגב לדך (תהלים ט׳:י׳) אז יהיו לבטח.
WILL PUT THEIR TRUST IN THEE. They will be secure when they see that the Lord will be a tower of hope for the oppressed.
ויבטחו בך – דין הוא שיבטחו בך
יודעי שמך – כישראל היום.
כי ראו כי לא עזבת דורשיך י״י – אלא היית עמם בעת צרתם.
And they will trust in Thee – It is right that they should trust in Thee – viz.
those that know Thy Name – as Israel to–day – for they have seen
That Thou, Lord, didst not forsake them that seek Thee – but that Thou wast with them in the time of their trouble.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וחזר לה׳ ואמר, וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה׳, אבל האחרים אנשי בליעל – עזבתם ותעזבם:
כי לא עזבת – כי יראו אשר לא עזבת דורשך.
יודעי שמך – היא מדרגה גדולה מאוד, שמשיג שם ה׳ בידיעה ברורה, כמו שכתוב אשגבהו כי ידע שמי, וזה גדול ממה שכתוב שם כי בי חשק, החושק מצפה אל הדבר, והיודע כבר השיג וידע, ואמר ובשמי ה׳ לא נודעתי להם, שהיא ההנהגה הנסיית התמידיית ליודעי שמו, והוא הבוטח בו תמיד לא לשום אמצעיים כי לא עזבת דורשיך, והשגחתך דבוקה בהם תמיד.
יודעי שמך הם יבטחו בך, כי לא עזבת דורשך – אף עזיבה לפי שעה, כי הם מושגחים מאתך תמיד עד שלא יהיה להם עת צרה כלל, ורצה לומר להעמים יעשה משפט, להעניים רחמים, לישראל ויודעי שמו אהבה וחבה כאב את בנו, לכן אתם ישראל יודעי שמו
יודעי שמך – שיצא לך שם תפארת, או יודעי מלשון כי ידעתיו (פרשת וירא) מכבדי שמך, ודורשיך, ר״ל רודפים אחריך ושואלים עליך מוסיף על יודעי שמך.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) זַמְּ⁠ר֗וּ לַ֭יהֹוָהי״י יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑⁠וֹן⁠ ⁠הַגִּ֥⁠ידוּ בָ֝עַמִּ֗⁠ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃
Sing praises to Hashem, who dwells in Zion. Declare among the peoples His doings.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׁבַּחוּ קֳדָם יְיָ דְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתֵּיהּ בְּצִיוֹן תַּנִיאוּ בְּעַמְמַיָא עוֹבָדוֹי.
Sing praise before the LORD who made his presence rest in Zion; tell his deeds among the Gentiles.
זמרו לה׳ יושב ציון – א״ר יוחנן ממה שעשה בציון, מה על ביתו לא חס בשעת כעסו, כשיבא לפרוע ממחריביו על אחת כמה וכמה. א״ר חנינא זמרו לה׳ וגו׳ אימתי כשיבא להחזיר שכינתו בציון, א״ר יוחנן וקרא מסייעו שנאמר כי בנה ה׳ ציון נראה בכבודו.
יקולון מג׳דו אללה סאכן ציון, ואכ׳ברו פי אלאמם בתדבירה.
(כשהם) אומרים: תשבחו את ה׳ היושב בציון. ותודיעו באומות פעולותיו.
זמרו, ויאמרו זמרו ה׳ שוכן ציון וספרו בעמים הנהגותיו. כיצד הוא מנהיג את העולם ומנהלו.
זמרו לי״י יושב ציון – כשיחזיר ישיבתו לציון יזמרו לו כן.
Sing praises to the Lord, Who dwells in Zion When He restores His dwelling to Zion, they will praise Him in this manner.
זמרו – בעבור שהזכיר כי גער בגוים ואבד הרשע שהשחית יודעי השם, על כן יושב ציון כי אותם הם יודעי השם ודורשיו.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ודרשיו״.
SING PRAISES. Scripture reads: Sing praises to the Lord you who dwell in Zion. It says this, because it earlier mentioned1 that God had rebuked the nations and destroyed the wicked one2 who exterminated those who know God.⁠3 Our verse reads: Sing praises to the Lord you who dwell in Zion.⁠4 Scripture says the latter because those who dwell in Zion know God and seek Him.
1. In verse 6.
2. La-ben. See Ibn Ezra on verse 6.
3. Lit. “Because it earlier mentioned that God had rebuked the nations and destroyed the wicked one who destroyed those who know God.”
4. See note 6.
זמרו לי״י ישב ציון – אמר: ישב ציון, ואף על פי שציון היתה עדין ביד היבוסי, כי היתה קבלה אצלם כי שם ישכון הכבוד ושם יבנה בית המקדש: וציון היא ראש ירושלם.
הגידו בעמים עלילותיו: בכל מקום שתלכו הגידו העלילות והנפלאות שעשה עמכם.
Sing praises to the Lord which dwelleth in Sion – He says: which dwelleth in Sion, and (that) in spite of the fact that Sion was still in the hands of the Jebusites, because they had a tradition that the Glory should dwell there and the Sanctuary be built there; and Sion is the principal part (head) of Jerusalem.
Declare among the peoples His doings – In every place whither ye go, tell the doings and the wonders He worked among you.
ואתם נדיבי עמו1, זמרו לה׳ - הודיעו כי אמנם דורש דמים, כאמרו (בראשית ט ה) ׳ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש׳2: אותם זכר.3 כאמרו (שמואל א׳ טו ב) ׳פקדתי את אשר עשה (לך)⁠4 עמלק לישראל׳: לא שכח צעקת ענוים. כאמרו (שמות ג ז) ׳ואת צעקתם שמעתי׳:
1. ׳יושב ציון׳ הם השרים שנקראים נדיבי העם (ראה להלן קז מ, קיח ט שהשרים נקראו ׳נדיבים׳), כי ׳יושב ציון׳ הם נדיבי עמו, כי בציון יושבים המלך והשרים. ראה חבקוק. אך הרד״ק כתב: ׳אמר יושב ציון, ואף על פי שציון היתה עדיין ביד היבוסי, כי היתה קבלה אצלם כי שם ישכון הכבוד ושם יבנה בית המקדש, וציון היא ראש ירושלים׳.
2. ׳אף על פי שלא אדרוש דם שאר בעלי חיים מידכם, מכל מקום אדרוש את דמכם בשביל נפשותיכם שהן חשובות אצלי יותר מנפשות כל שאר בעלי חיים... וטעם היות דם האדם נדרש ולא אדרוש דם שאר בעלי חיים, כי בצלם אלהים עשה ... ובהיות האדם בצלם אלהים, אשר היא נפשו האנושית אשר בה הוא חי משכיל, ראוי שיהיה דמו ונפשו החיונית המשרתים לזה הצלם נחשבים ונדרשים מיד מאבדיהם יותר מחיי כל שאר בעלי חיים׳.
3. אותם זכר - את הדמים שנשפכו בישראל (רש״י).
4. שיגרת לישנא מן הכתוב בדברים (דברים כ״ה:י״ז) ׳זכור את אשר עשה לך עמלק׳.
זַמְּרוּ לַה׳ וגו׳, כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר. ר״ל, כי משגיח ומבקש דמים איש מיד אחיו, כאמרו (בראשית ט׳:ה׳) ׳אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש׳1. ׳אותם זכר׳ – ר״ל זכר אותם הדמים, ומתנקם: לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. לבדם2:
1. שם מפרש ׳דרישה׳ זו כהשגחת ה׳ על האדם בגלל חשיבות נפשו, ומעלת ההשגחה לפי מעלת האדם, ע״ש.
2. כוונתו, צעקת הענווים לא שכח, אבל צעקת הרשעים – שכח כביכול. ודווקא לעניין ה׳צעקה׳ פירש המשורר ׳ענוים׳, אך כשאמר ׳דורש דמים׳ לא הבדיל בין הענויים לרשעים, כי גם ׳דמים׳ של רשע ידרוש, כמו שכתב בשיעורים לפרשת נח שם: ׳ומיד האדם – ויהיו מהם אנשים שהשגחתי עליהם בזה האופן שאם יקום איש אחר עליו ויהרגם, אפילו הכי לא אעזבנו בידו, ואם יתחייב ליהרג, אדרוש דמו מיד הורגו, וכן אמר מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם׳.
הגידו בעמים – בספרים מדוייקים מלא יו״ד ונ״א הגדו חסר.
עלילותיו – מעשיו.
יושב ציון – המשרה שכינתו בציון.
עלילותיו – הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות כמו רחמים או נקמה, כי מה שדורש דמים הוא מצד הרחמים או הנקמה על דם הנשפך.
זמרו לה׳ מצד שהוא יושב ציון ומשגיח שם תמיד השגחה פרטית ואינו עוזב את יודעי שמו, וגם הגידו בעמים עלילותיו איך מתנהג עמהם, אבל יש הבדל בין הנהגתו עם העמים ובין הנהגתו עם יודעי שמו, והוא
ישב ציון – א״כ חובר מזמור זה אחר שהובא הארון אל בית דוד הבנוי בהר ציון (שמואל ב׳ סימן ה׳ וסימן ו׳) ויסכים עם מה שכתבנו שעל הכנעת הפלשתים (שם סימן ח׳:א׳) מדבר.
עלילותיו – מעשיו הנכבדים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) כִּֽי⁠־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר⁠ ⁠לֹֽא⁠־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת [עֲנָוִֽים] (עניים
For He that avenges blood has remembered them. He has not forgotten the cry of the humble.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קרארד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְטוּל דְתָבֵיעַ דְמָא דְזַכָּאָה יַת צַדִיקַיָא דְכִיר וְלָא שְׁלִי קְבֵלַת עִנְוְתָנִין.
For he avenges the innocent blood; he remembers the, he does not neglect1 the complaint of the humble.
1. Neglect: forget.
כי דורש דמים אותם זכר – כשיבוא הקב״ה לתבוע דמו של ר׳ עקיבא הוא תובע דמו של בר קפרא. לא שכח צעקת ענוים. אינו שוכח דמן של ישראל מן האומות ולא דמן של צדיקים שנהרגו. ואלו הן - רבן שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל בן אלישע ור׳ ישבב הסופר ורבי חוצפית התורגמן ור׳ יוסי ור׳ יהודה בן בבא ור׳ יהודה הנחתום ור׳ שמעון בן עזאי ור׳ חנינא בן תרדיון ור׳ עקיבא. ועליהם הכתוב מדבר כי דורש דמים אותם זכר. ועתיד הקב״ה לתבוע דמן של בר קפרא ושל ר׳ יהודה הנחתום. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שיהרג ר׳ יהודה הנחתום. מה עשה בר קפרא עשה עצמו דיין ודן אותו וכשהוא בא ליתן לו ספקולא גזר שישחט אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות ויעלו אותו ורץ לשון הרע ואמר שלא נהרג וגזרה מלכות הרשעה שיהרגו שניהם ויעשו אותם חתיכות ונהרגו שניהם. ועתיד הקב״ה לתבוע דמן שנאמר כי דורש דמים אותם זכר. ר׳ אבהו בשם ר׳ אלעזר אמר כל צדיק וצדיק שאומות העכו״ם הורגין כביכול הקב״ה כותבו בפורפורייא שלו שנאמר (תהלים ק״י:ו׳) ידין בגוים מלא גויות. והקב״ה אומר להם למה הרגתם פלוני ופלוני. והם כופרין ואומרין לא הרגנו. מה הקב״ה עושה מוציא פורפורייא שלו ודן אותם ונותן להם איפופסין. הוי לא שכח צעקת ענוים.
כי דורש דמים אותם זכר – כשיבא לפרוע ממחריביו על אחת כמה וכמה. א״ר חנינא זמרו לה׳ וגו׳ אימתי כשיבא להחזיר שכינתו בציון, א״ר יוחנן וקרא מסייעו שנאמר כי בנה ה׳ ציון נראה בכבודו.
כי דורש דמים אותם זכר – כשיבא הקב״ה לתבוע דמו של רבי עקיבא הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו לא שכח צעקת ענוים אינו שוכח דמן של ישראל מיד העו״א ולא דם צדיקים שנהרגו בימי גזרה כגון רבי עקיבא וחבריו בן עזאי ור׳ יהודה הנחתום, ועתיד הקב״ה לתבוע דמן של ר׳ יהודה הנחתום ושל בן קופיא, שפעם אחת גזרה מלכות גזרה שיהרג רבי יהודה הנחתום, מה עשה בן קופיא עשה עצמו דיין ודן אותו (היאך), וכשהוא בא ליתן לו ספקולא גזר שישחטו אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות חתיכות ויעלו אותו, ורץ לשון הרע ואמר שלא נהרג וגזרה המלכות שיהרגו שניהם ונהרגו שניהם, ועתיד הקב״ה לתבוע דמן שנאמר כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים, מהו לא שכח צעקת ענוים, רבי אבהו בשם רבי אלעזר אומר כל צדיק וצדיק שעובדי אלילים הורגין אותן כביכול הקב״ה כותב בפורפירא שלו שנאמר ידין בגוים מלא גויות, והקב״ה אומר להם למה הרגת פלוני ופלוני והם כופרים ואומרים להקב״ה לא הרגנום, מה הקב״ה עושה, מוציא פורפירא שלו ודנן ונותן איפופסין, הוי לא שכח צעקת ענוים.
אנה טאלב דמא מן ג׳על להם ד׳כרא, ולא ינסא צראך׳ אלכ׳אשעין.
כי הוא דורש את הדמים (נקמה) של אלה שעשה להם זכרון. ואיננו שוכח את צעקת היראים (את ה׳).
כי, שהוא דורש דמי אותם שעשה לדם זכר חסידיו וצדיקיו הראוים להזכר לדורות. ולא ישכח תפלת הענוים.
אלצֺמיר פי קו׳ אותם זכר עאיד עלי דורשיך (תהלים ט׳:י״א).
ויתגׄה פי קו׳ דורש דמים וגׄהאן. אלאול אן יריד אן אגׄאבה אללה סואלה ודעאיה וכיד עליה בטלבה בתׄאר דמא אלאבריא. ואלתׄאני יעני אן דעא אלדעאה וטלב אלטלאב אנמא הו תׄאר אלאבריה פאדׄא אגׄאבהם פקד אנתקם למﹶן ספך דמא בריא.
The subject of “those he recalls,” (Psalms 9:13) refers back to “those who seek You(Psalms 9:11).
There are two explanations for “He who requites bloodshed.” (Psalms 9:13). The first is God’s reply to his entreaties and prayer confirming it by His seeking vengeance for the shedding of innocent blood.⁠1 The second (explanations) means; he offered a prayer and entreaty, before He avenged the innocent. It is therefore their response following Him having taken revenge upon the one who shed innocent blood.⁠2
1. The subject of ḏôręš is God, who takes revenge on their behalf. ʾôṯām refers to “those who seek You”. See previous comment.
2. The subject of ḏôręš is the ‘blood’, i.e. innocent, who offers a prayer before God revenge on their behalf. ʾôṯām (those who seek you) retains the same meaning. The reference to the ‘one who shed innocent blood’ refers to Ben mentioned in verse 1. Also see Ibn Ezra verse 6 and 12.
אותם זכר – את הדמים אשר נשפכו בישראל.
remembers them The blood that was shed in Israel.
כי דורש דמים אותם – דמים זכר.
לא שכח צעקת ענוים – שאבדו מן העולם מפני הרשעים.
כי דרש דמים אותם זכר – האל שהוא דרש דמי העניים מיד עושקיהם זכר אותם דמים ששפכו פלשתים בישראל.
לא שכח צעקת ענוים – כתיב ביו״ד וקרי בוא״ו, כי הענוים הם כמו העניים והחלשים ברוב.
For He that maketh inquisition for blood remembered them – God, who makes inquisition for the blood of the poor from their oppressors, remembered that blood which the Philistines had shed in Israel.
He did not forget the cry of the meek (ענוים) – The Kethib is written with a yodh (עניים = poor), but the Keri (needs) a waw (ענוים = meek), for the meek are for the most part the poor and helpless.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

צעקת עניים – ענוים קרי והוא חד מן ה׳ דכתיבין עניים וקריין ענוים וחלופיהן ב׳ כתיב ענוים וקריין עניים כמו שנמסר כאן במסורת.
ענוים – שפל הרוח.
כי דורש דמים – כי הוא דורש לדעת הדם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע.
זכר, לא שכח – הזכירה תצויין אחר השכחה ויש לה סבה כמו בכאן על ידי שדורש דמים אבל לא שכח מורה שלא שכח כלל.
כי דורש דמים אותם זכר – רצה לומר אותם את העמים רק דורש דמים זכר – לא זכרם רק מצד שהוא דורש דמים הנשפכים והדם יזכיר אותו לעשות משפט לדם אשר שופך, אבל צעקת ענוים לא שכח כלל, ואינו ממתין עד שיזכירהו דמם הנשפך כי יושיעם תיכף כמ״ש כי לא עזבת דורשיך ה׳.
דרש דמים – הולך ומבקש איפה שופך דמם ושואל מי הוא שופכו.
אותם – דרשיך האמור למעלה.
ענוים – עניים כתיב א״כ לפי המסורת אותם הם הדך (פסוק י׳) רק לפי המקרא הם דורשיך, והענוה יסוד ותפארת כל כשרון.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קרארד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) חָֽנְ⁠נֵ֬נִיא יְהֹוָ֗הי״י֗רְ⁠אֵ֣ה עׇ֭נְיִי מִשֹּׂנְ⁠אָ֑ימְ֝⁠רוֹמְ⁠מִ֗יב מִשַּׁ֥⁠עֲרֵי מָֽוֶת׃
Be gracious to me, Hashem. Behold my affliction at the hands of those that hate me, You that lift me up from the gates of death;
א. חָֽנְנֵ֬נִי א=חָֽנֲנֵ֬נִי (חטף); בכתר יש לא רק געיה בחי"ת אלא גם חטף בנו"ן הראשונה, כך שהשווא במהדורתנו נע בוודאי. ואילו במהדורת סימנים סימנו קמץ קטן תחת החי"ת, השמיטו את הגעיה בכתר (!) וסימנו שווא נח (!).
ב. מְ֝רוֹמְמִ֗י א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י (חטף)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חוּס עֲלַי יְיָ חֲמֵי סִגוּפִי מִבַּעֲלֵי דְבָבִי מְרוֹמֵם לִי מִמַעֲלָנֵי מוֹתָא.
Pity me, O LORD; see my pain caused by my enemies1, you who lift me up from the entrances of death.
1. Enemies: those who hate me.
חננני ה׳ – חנני אין כתיב אלא חננני. שלש נוני״ן כנגד שלש מלכיות. ראה עניי משונאי. כמה דאמר (מלאכי א׳:ג׳) ואת עשו שנאתי. מרוממי משערי מות מגיהנם. וכשאתה עושה לי כן אספרה כל תהלתך. וכשתעלה שכינתך לשערי ציון אגילה בישועתך. אגילה בישועתך. אמר ר׳ אבהו זה אחד מחמשה מקראות הקשין שישועתן של ישראל ישועתו של הקב״ה.
חנני ה׳ אין כתיב כאן אלא חננני ה׳ שלשה נונין כנגד שלש מלכיות. ראה עניי משונאי – כמד״א ואת עשו שנאתי, מרוממי משערי מות מגיהנם, וכשתעשה לי כן כמו שכתוב למעלה אספרה כל תהלתיך, כשתחזיר שכינתך כאשר כתוב למעלה אגילה בישועתך. א״ר אבהו זה אחד מחמשה מקראות שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב״ה.
פרפני יא רב ואנט׳ר אלי צ׳עפי כיף הו מן שאניי, יא ראפעי מן אבואב אלמות.
אם כך. ה׳! תחוס עלי. ותראה את חולשתי איך היא (נגרמה) מהשונאים שלי. אתה המרומם אותי! משערי המות.
חנני, חנני ה׳ וראה חולשת מצבי היאך הוא מחמת שונאי.
ומרוממי נעת לייי והו [12ב] מצׄאעף אללאם מן אלמעתל אלעין והו פי מכאן אלדעא לאנה כאן יתגׄה איצׄא אן יקול רוממי משערי מות.
And “You who lift me up (meRôMMî)” (Psalms 9:14) is an attribute of the Lord. It is a geminate and hollow root. It is in instead of the prayer, for it comes in the phrase “You who lift me up (RôMMî) from the gates of death.” (Psalm 9:14).
חננני י״י – עכשיו בגולה.
מרוממי – בגאולתך.
Be gracious to me, O Lord now in exile.
You Who raise me up with Your redemption.
חננני – נמצא שלם והיא מלה זרה.
ראה עניי – ככה עשה לי תמיד.
ובעבור היות שערי מות בתחתיות אמר כנגדו מרוממי.
BE GRACIOUS UNTO ME. The entire root is present in the word chaneneni (be gracious unto me).⁠1 Chaneneni is irregular.⁠2
BEHOLD MINE AFFLICTION. You always did so.⁠3
Thou that liftest me up is in contrast to the gates of death which are down below.
1. Its root is chet, nun, nun.
2. Chaneneni should have dropped one of the root nuns.
3. Lit. “He always did so to me.”
חננני י״י – פתחות החי״ת יורה עליו שהוא מן הדגוש ונרפה, כמו (בראשית מ״ב:כ״א) בהתחננו אלינו.
ראה עניי משנאי – כמו שראית מזה השונא והוא גלית.
מרוממי משערי מות – כי הכל היו חושבים שאפול ביד גלית.
ושערי מות – הוא קרוב למיתה, כמו השער לבית.
Have mercy upon me, Lord – (The word חננני is) pointed with pathah under the heth, shewing that it is from the Piel, though undoubted, as (Gen. 42:21): אלינו בהתחננו
See my affliction at the hands of them that hate me – as Thou hast seen (me suffer) from this enemy – namely, Goliath.
Thou that liftest me up from the gates of death – for all were of opinion that I should fall at the hand of Goliath. The (phrase) gates of death means "near to death,⁠" as the gate is to the house.
חננני ה׳. כמידת טובך זאת, שאמרת אז (שם) ׳ראה ראיתי את עני עמי׳1: ראה עניי [משונאי], מרוממי משערי מות. אתה שכבר רוממתני ׳משערי מות׳, מיד שאול:
1. רש״י כתב ׳ חננני ה׳ - עתה בגולה׳.
חָנְנֵנִי ה׳ וגו׳, לְמַעַן אֲסַפְּרָה וגו׳. ואמר, פעמים אחרות טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם באופן שנוֹדַע ה׳ מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, וזה היה הִגָּיוֹן סֶלָה, כלומר כי כל הדורות והעמים אומרים זה, ועתה גם כן יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה וגו׳1:
1. דרך תפילה (רד״ק).
חננני ה׳ – יש ספרים שהחי״ת בפתח ואם כן הוא צווי מבנין פעל והדגוש בשקל למדני ונרפה הנו״ן כמו בהתחננו אלינו (בראשית מ״ב כ״א) וזהו דעת רד״ק בפי׳ וכן כתב הוא עצמו בס׳ מכלול ד׳ קפ״ב בשם ר׳ יהודה ואח״כ אמר שנמצא במקצת ספרים בקמץ וכן הוא ברוב ספרים שלנו ואם כן הוא צווי מהקל בשקל חקרני אל וקריאתו בקמץ חטוף בעבור השוא הבא אחריו גם כי הוא נע בפגישת שני הנונין וכ״כ ר׳ אלי׳ בספר ההרכבה אות החי״ת ובעל לוית חן בפרק רביעי מהשער השביעי שלפי הספרים שהחי״ת בקמץ הוא חטוף וכיוצא בזה כתבתי בירמיה ה׳ על ישדדם ובש״ה ז׳ על שררך אגן הסהר.
חננני ה׳ – בטעם מיושב ברוב הספרים.
מרוממי – הלא אתה מעולם מרומם אותי משערי מות.
משערי מות – מציין הסכנה שדרך בה נכנסים אל המות, ויגיעו עד שערי מות (לקמן ק״ז) והמות נקרא שערי שאול (ישעיהו ל״ח) שבדרכו הולכים אל הקבר.
חננני ה׳ – מתפלל שיצילהו ה׳ גם מיתר שונאיו המשטימים אותו, אתה ה׳!
שאתה מרוממי משערי מות שכבר הייתי בסכנה על ידי לבן שהיה כפשע ביני ובין המות והייתי עומד ליכנס בשער המות ואתה הצלתני מידו, אם כן חננני ה׳ וראה עניי גם מיתר שונאי.
ראה עניי משנאי – פסוק זה מתנגד במקצת למה שכתוב למעלה כי עשית משפטי ודיני וגו׳ אם לא נאמר שידע דוד כי כל הגוים סביביו צריו היו, ותוך הודאתו לנגיפת הפלשתים התחנן שינצל גם משאר קמיו, רק נ״ל שנוכל ג״כ לפרש ששני הפסוקים האלה י״ד וט״ו הם צעקת הענוים שבהנטש פלשתים בעמק רפאים (שמואל א׳ ה׳:י״ח) היו צועקים לאל ואומרים חננני וגו׳ למען אספרה כל תהלתך וגו׳ ובודאי טרם אסור דוד מלחמה כבדה כזאת צעק לאל הוא ואנשי מלחמתו.
משנאי – הבא לי מאת שונאי.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) לְ⁠מַ֥עַן אֲסַפְּ⁠רָ֗ה כׇּֽל⁠־תְּ⁠הִלָּ֫⁠תֶ֥יךָ בְּ⁠שַׁעֲרֵ֥י בַת⁠־צִיּ֑⁠וֹן⁠ ⁠אָ֝גִ֗ילָה⁠ ⁠בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
that I may tell of all Your praise in the gates of the daughter of Zion, that I may rejoice in Your salvation.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִן בִּגְלַל דְאִשְׁתָּעֵי לְכוּלְהוֹן שִׁבְחָתָךְ בְּמַעֲלָנֵי תַרְעֵי כְנִישַׁת צִיוֹן אַדוּץ בְּפוּרְקָנָךְ.
So that I may tell all your praises1 in the entrances of the gates of the assembly of Zion; I will exult in your redemption.
1. Praises: miracles.
חתי אקץ כת׳ירא מן מדאיחך, ועלי אבואב ג׳מע ציון אסר במגות׳תך.
כדי שאספר רבות מהתהילות שלך. וגם אשיש בישועתך על דלתות אסיפות ציון.
כל תהלתיך, הרבה מתהלותיך. ראה לעיל פסוק ב. בת ציון, קהלת ציון. וכן תרגם באיכה ב ח בת ציון. וראה שם חמש מגלות מהדורתי ובהערות.
למעןבשערי בת ציון – כנגד שערי מות (תהלים ט׳:י״ד).
THE GATES OF THE DAUGHTER OF ZION. In the gates of the daughter of Zion is in contrast to the gates of death.
למען אספרה – כשאנצל משונאי אספרה כל תהלתיך בשערי בת ציון – כי שם תהיה ההודאה, והשירים והזמירות יאמרו שם, כי שם ישכון הכבוד.
אגילה בישועתך – בישועה שתעשה עמי מכל שונא ושונא שיהיה לי. ואמר: בשערי, כמו השערה אל הזקנים (דברים כ״ה:ז׳). ומלת תהלתיך כתיב ביו״ד, כי רוצה לומר: תהלות רבות, ונגרע ממנו סימן רבוי הנקבות ובא בסימן רבוי הזכרים לבד. וכמוהו: נלאית ברוב עצתיך (ישעיהו מ״ז:י״ג), ואחותיך סדום ובנותיה (יחזקאל ט״ז:נ״ה). ובאמרו: כל תהלתיך, ובמקום אחר אומר: מי ימלל גבורות י״י (תהלים ק״ו:ב׳)? דוד אמר אספרה כל תהלתיך. על כל הצרות שעברו עליו נתן שבח והודאה לאל שהצילו מהאויבים. וכאשר בא לספר הנסים שעשה לישראל בכל דור ודור אמר: מי ישמיע כל תהלתו (תהלים ק״ו:ב׳)? וכן היחיד לבדו, הנסים שעושה הקדוש ברוך הוא עמו מטובות וחסדים לא יוכל לספר, כמו שאמר: אגידה ואדברה עצמו מספר (תהלים מ׳:ו׳). כי פעמים יעשה האל יתברך נס עם האדם ולא ידע עד אחר זמן שיתבונן בו. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה: בעל הנס אינו מכיר בנסו (בבלי נדה ל״א.). וכאשר אמר דוד: כל תהלתיך, אמר על הנסים שעשה עמו הגלוים והידועים לכל במלחמת האויבים.
That I may recount – so that, when I am delivered from those that hate me, I may recount
all Thy praises: in the gates of the daughter of Sion – for there shall be the thanks–giving, and songs and psalms shall be uttered there, for there the Glory shall rest.
I will exult in Thy deliverance – i.e. the deliverance which Thou shalt effect for me from every single enemy I have. And he says in the gates of (in the same sense as in the verse) "to the gate unto the elders" (Deut. 25:7); and the word תְּהִלָּתֶיךָ is written with yodh (in the suffix), for he intends to speak of many praises. It lacks the complete sign of the plural feminine, having the plural masculine suffix termination only. And similar examples are: "I am wearied in the multitude of thy counsels" (עֲצָתָיִךְ, Is. 47:13); "And thy sisters (וַאֲחוֹתַיִךְ, Ezek. 16:55), Sodom and her daughters" (see the interpretation our rabbi (ad loc.) gives). And in that he says here all Thy praises; and in another place (Ps. 106:2) asks, "Who can utter the mighty acts of the Lord?⁠" David says, I will shew forth all Thy praises. In spite of all the troubles which came upon him, he gave praise and (made) confession to God, who delivered him from the enemies; but when he comes to narrate the wondrous signs He had given Israel generation after generation, he asks, "Who can make known all His praise?⁠" And so the individual alone is not able to tell the wondrous signs of goodness and mercy which the Holy One – Blessed be He! – worketh for him, as he says (ibid. 40. 6), "If I would declare and speak of them, they are more than can be numbered.⁠" For sometimes God – Blessed be He! – does a wondrous sign for a man who is unaware of it until later when he reflects upon it. And so our rabbis of blessed memory have said (Bavli Niddah 31 a), "Even he to whom the wondrous sign happens does not recognise it.⁠" And when David says all Thy praises, he speaks of the wondrous signs which He had wrought for him which were evident and known to all in the war with the enemies.
למען אספרה [כל תהילותיך] ואומר1: טבעו גוים בשחת עשו, כמו שקרה למצרים2, כאמרו (שמות יח יא) ׳כי בדבר אשר זדו עליהם׳3, ואז נודע ה׳ משפט עשה, כאמרו (שם יד יח) ׳וידעו מצרים כי אני ה׳ בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו׳4: הגיון סלה. וזה אומר ב׳הגיון׳ מעולה, מענין ׳סלסלה ותרוממך׳ (משלי ד ח), גם שהם שני שרשים5:
1. ׳זו היא התהלה אשר אספר׳ (רש״י).
2. מידה כנגד מידה. וכ״כ אבע״ז ׳בשחת - כמו בשחתם נתפש, ברשת אשר אלה טמנו׳.
3. וכן דרשו בסוטה (יא.) ׳א״ר אלעזר, מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם, בקדירה שבישלו - בה נתבשלו׳. וראה מה שצויין בזה לעיל (ז טז).
4. כאשר עושה ׳משפט ה׳, שהיא העונש מידה כנגד מידה, אז מתברר ׳כי אני ה׳⁠ ⁠׳, ׳כי גדול ה׳ מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם׳. כי ׳המשפט האלהי הוא מידה כנגד מידה, כאמרו (איוב לד יא) וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ׳ (לשון רבינו בשמות ד כג), ׳שהאל יתברך עושה גם כן שיהיה הפורענות ממין החטא, מידה כנגד מידה׳ (לשון רבינו בקהלת ז יד). ודבר זה נקרא ׳משפט אלהי׳, והוא מיוחס רק לה׳, כי רק הוא בכוחו לשלם מידה כנגד מידה, וכן נתבאר בדברי רבינו בשמות (שם) ׳כי בדבר אשר זדו עליהם - כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל וכו׳, ובזה הורה גדולתו על כל האלהים, כי לא חשבה שום אומה שיכול שום אל מאלוהיהם שרי מעלה לשלם מידה כנגד מידה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד׳.
5. הפירוש הקרוב ביותר לזה מצינו להרד״ק לעיל (ג ג): ׳ומלת סלה, רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם וכו׳, וכן היא שגורה זאת הַמִּלָּה בתפלותינו בזה הענין וכו׳, [וגם תרגום ׳סלה׳ הוא כפירוש חז״ל (עירובין נד.) ׳כל מקום שנאמר נצח סלה ועד - אין לו הפסק עולמית׳], ואני אומר כי איננה מילת ענין, ופירושה לשון הגבהה, מן סֹלוּ סֹלוּ הַמְּסִלָּה (ישעיה סב י), כלומר, באותו המקום שהיא נזכרת ונקראת זאת המלה היתה הרמת קול המזמור, והראיה כי לא תמצא אותה אלא בזה הספר ובתפילת חבקוק שהיתה שיר׳. ובפירוש ׳עיון תפילה׳ על הסידור לבעל הכתב והקבלה (ד״ה ׳יודוך סלה׳) הביא את פירוש רבינו, והוסיף להשוות ׳המסולאים בפז׳ (איכה ד ב), ׳לא תסולה בכתם אופיר׳ (איוב כח טז), והוסיף לבאר שאף שכתב רבינו ש׳סלה׳ ו׳סלסלה׳ שעניינו חשיבות ורוממות הם שני שרשים, בכל זאת עניינם אחד, כי גם שאר השמות המורות על הנצחיות כולם יש בהם הוראת חשיבות המעלה והרוממות, כמו ׳נצח׳ מלשון ׳צח׳, ו׳עדי עד׳, מלשון עדי ותכשיט, וכן ׳סלה׳ הוראתו נצחיות וחשיבות המעלה והרוממות, כי המעלות הרוחניות הם תקוות העולם הנצחי. וכתב שאחד מקמאי כתב ש׳סלה׳ הוא משמותיו של ה׳, וביאר ע״פ דרך זה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

למען אספרה כל תהלתיך – מלא יו״ד בתר תי״ו על פי המסורת ועיין מ״ש רד״ק.
אגילה – הגיל מורה תמיד על דבר מתחדש כמ״ש בכ״מ.
למען אספרה כל תהלתיך – שעל ידי כן אוכל לספר בפעם אחד כל התהלות באשר עשה לי נסים הרבה (כי כ״ז שעדיין יש לי מעיקים אחרים לא אוכל לספר רק מקצת תהלותיו ונס פרטי), וכן למען אגילה בישועתך – שיש הבדל בין גיל לשמחה, שהגיל מורה ששמח על דבר טוב שהתחדש, ובזה שתעשה לי ישועות חדשות אגיל בגילה חדשה ואודה לך שיר חדש.
בשערי בת ציון – בת לשון חבה; בשובי תוך עירי לא אתן שירימו קול לספר תהלתי ותהלת אנשי (כמו שעשתה בת יפתח לאביה והנשים המשחקות לדוד) רק אכיר כי ממך התשועה ותהלתך אספר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) טָבְ⁠ע֣וּ ג֭וֹיִם בְּ⁠שַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּ⁠רֶֽשֶׁת⁠־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּ⁠דָ֥ה רַגְלָֽם׃
The nations have sunk down in the pit that they made; in the net which they hid, their own foot is caught.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טְבַעוּ עַמְמַיָא בְּשׁוּחֲתָא דַעֲבָדוּ בִּמְצַדְתָּא דְנָא כְּמַנוּ אִתְאֲחַדַת רִגְלֵיהוֹן.
The peoples have sunk in the pit that they made; in the very net they concealed, their feet are caught.
טבעו גוים בשחת עשו – זה פרעה. ברשת זו טמנו זה סיסרא. נלכדה רגלם זה סנחריב.
טבעו גוים בשחת עשו – זה פרעה, ברשת זו טמנו זה סיסרא, נלכדה רגלם זה סנחריב.
ואד׳א רסך׳ אלקום פי אלהותה אלתי עמלוהא, ותעלקת קדמהם פי אלשרך אלד׳י דפנוה.
וכאשר נתקעו אותם אנשים במכשול שהם הכינו אותו. וגם נתפשו רגליהם בפח שהם הטמינו אותו.
טבעו, וכאשר יטבעו אותם האנשים בשוחה שעשו ותלכו רגלם ברשת אשר טמנו.
ולפטׄה זו פי אכתׄר אלמואצׄע תנוב מנאב אשר.
The word “which ()” (Psalms 9:16) in most places functions in place of ʾašęr (which).
טבעו גוים – זו היא התהילה אשר אספר (תהלים ט׳:ט״ו).
Nations have sunk This is the praise that I will tell.
טבעו – זאת התהלה.
בשחת – כמו: בשחתם נתפש (יחזקאל י״ט:ד׳).
ברשת זו – לפי דעתי: כי זו כמו: אלה, וככה: עם זו יצרתי לי (ישעיהו מ״ג:כ״א), זו חטאנו לו (ישעיהו מ״ב:כ״ד), אלה אומרים חטאנו.
והטעם ברשת – אשר אלה טמנו.
ויש אומרים: כי זו כמו: זאת.
ARE SUNK DOWN. This is the praise spoken of in the previous verse.
IN THE PIT (BE-SHACHAT) THAT THEY MADE. Compare, He was taken in their pit (be-shachtam) (Ezek. 19:4).⁠1
IN THE NET. In my opinion the word zu (the) is to be rendered, these. The same applies to the word zu (the) in The people (am zu) which I formed for Myself (Isaiah 43:21)2 and to zu chatanu lo (He against whom we have sinned) (Isaiah 42:24). Zu chatanu means, these (zu) say we have sinned.
Be-reshet zu tamanu (in the net which they hid) means, in the net that these nations hid. Others say that the word zu means, this.⁠3
1. In other words shachat means, a pit
2. According to Ibn Ezra, The people (am zu) which I formed for Myself means, these people which I formed for Myself (Isaiah 43:21).
3. According to this interpretation the meaning of be-reshet zu is, in this net. Ibn Ezra accepts this interpretation in Isaiah 42:24. He does not there mention the first interpretation.
טבעו גוים בשחת עשו – פלשתים שבאו להלחם עלינו חשבו להפילנו והם נפלו ברשת זו טמנו וברשת אשר טמנו ללכדנו נלכדה רגלם: ופירוש: זו כמו אשר. וכן: זו חטאנו לו (ישעיהו מ״ב:כ״ד). ויש לפרשו כמשמעו כמו זה.
The nations are sunk down in the pit that they made – The Philistines who came to fight against us thought to cause us to fall, and they have fallen themselves
In a net which they hid – and in a net which they hid to take us
is their own foot fallen – And the explanation of the particle זוּ is that it is equivalent to אשׁר; and so (in the passage) לו חטאנו זוּ, "He against whom we have sinned" (Is. 42:24); but it is possible to take it in its usual sense as equivalent to זֶה, this (i.e. in this net).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ברשת – פח יקוש.
בשחת – בהבור אשר עשו.
טבעו חוזר לברר איך היה ענין ישועתו דבר השגחיי לא דבר מקריי, שממה שנטבעו הגוים בשחת אשר עשו – ולא זאת לבד אלא כי גם ברשת אשר טמנו נלכדה רגלם – כי היה דרך הציידים להכין שחת ובור שבו נשחתה החיה, וגם היו מכינים רשת, שעל ידי הרשת נלכדה החיה ליפול אל השחת, והם לא לבד כי בשחת שעשו נטבעו, כי גם הלכידה היה על ידי הרשת שלהם עצמם, רצה לומר בין ההכנה אל ההשחתה בין ההשחתה עצמה הכינו הם לעצמם, מכל זה
טבעו וגו׳ – לרוב בשחתות יש רפש וטיט.
זו – בחלוף זי״ן בדל״ת (זרא⁠־דראון) ויו״ד בו״ו (משיח⁠־משוח ע״ד לשון ארמי קטיל⁠־הָרוּג) דִּי ברשת אשר טמנו.
נלכדה רגלם – לא בלבד לא יכלו לעלות מן שחת שבה טבעו, רק לא יכלו אפילו להתיר רגלם מקשרי הרשת; ומקראות אלה מוסבים בודאי לאיזה מאורע פרטי שלא בא זכר ממנו בספר שמואל, ומה שכתב שם פעמים וינטשו בעמק רפאים לא ידענו אם לבז בז עשו כן או לתחבולה שנהפכה להם לתקלה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) נ֤וֹדַ֨ע⁠׀ ⁠יְהֹוָה֮י״י֮מִשְׁפָּ֢ט עָ֫שָׂ֥הבְּ⁠פֹ֣עַל כַּ֭פָּ⁠יו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע⁠ ⁠הִגָּ⁠י֥וֹן סֶֽלָה׃
Hashem has made Himself known, He has executed judgment, the wicked is snared in the work of his own hands. Higgaion. Selah.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
גְלֵי קֳדָם יְיָ דִין דַעֲבַד בְּעוֹבָדֵי אַיְדוֹי אִתְּקַל רַשִׁיעָא יְרַנְנוּן צַדִיקַיָא לְעָלְמִין.
Manifest before the LORD is the judgement he executed: through the works of his hands,⁠1 the wicked man stumbled, the righteous will rejoice forever.
1. He executed: through the works of his hands: or he executed on the works of his hands.
נודע ה׳ משפט עשה – בדין שעשה במצרים שנאמר (שמות ז׳:ה׳) וידעו מצרים כי אני ה׳. בפועל כפיו נוקש רשע זה פרעה. ואנו מה עלינו לומר הגיון סלה. (שמות ט״ו:א׳) אז ישיר משה ובני ישראל.
נודע ה׳ משפט עשה – בדין שעשה במצרים שנאמר וידעו מצרים כי אני ה׳. ד״א: סיסרא עמלק והמן. בפועל כפיו נוקש רשע – זה פרעה ומצרים, ואנו מה עלינו לומר הגיון סלה – אז ישיר משה ובני ישראל.
ערף אללה באנה עמל בהם אלחכם, ואוהק אלט׳אלם בפעל ידיה, וצאר ד׳לך דרסא סרמדא.
(אם כך) יוודע שה׳ הוא שעשה בהם משפט. וגם הכשיל את הרשע במעשה ידיו. ויהיה זה למוד לקח (עבור כולם) תמיד (נ״א: ויהיה זה שיחת הבריות תמיד).
נודע, אז יוודע ה׳ שהוא אשר עשה בהם דין והוקיש ולכד את הרשע במעשה ידיו, ויהיה היכר לשיחה לעולם.
וקו׳ נודע ייי משפט עשה יחתמל וגׄהין אלאול מן אלתאויל אן יריד אנה עלם במא יאתי בעד הדׄא מן אלעדל פי אלחכם כאנה קאל כי נודע ייי לעשות משפט. ואלתׄאני אן יכון מעני נודע אלאשתהאר ואלעלאניה כמא קאל כי נודע דוד (שמואל א כב:ו) יעני ענד מא שהר אמרה ואסתפאץׄ דׄכרה. ועלי הדׄא אלמדׄהב יקו׳ יכון קול אללה ושמי ייי לא נודעתי להם (שמות ו:ג) אי אני תגׄלות להם באלאסמא פקט ומא שהר מן [איאתי] ובראהיני ענדתם מא שהר ענדך ולא טׄהר אליכם מן אעלאמי מא טׄהר אליך. ואמא וגׄה הדׄא אלקול הנא פאנה ענד צגר הדׄא אלרסול צלי אללה עליה במא לקי מן פרעה פקאל ייי למה הרעתה לעם הזה. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה (שמות ה:כב-כג) ואגׄאבה בקו׳ עתה תראה אשר אעשה לפרעה (שמות ו:א) אכד דׄלך בהדׄא אלקול אלדׄי יקתצׄיה [48א] תוקיפה עלי צחה דׄלך ואנה כאן עליה אן יתאסי באٴﹺימאן אברהם יצחק ויעקב אלדׄי אמנוא במא ועדהם בה מן דון אן ישהדוא מתׄל מא שהד מן אלאיאת אלמעגׄזה ואנה צאיר אלי אלופא להם בועדה אלכרים ואן קדם ועדה פצׄלא מן אן יחול פי מא ועדה מן קולה אעלה אתכם (שמות ג:יז) מעני מצרים ואתבתׄ לה אלדלאיל עלי דׄלך עלי אלמקאם פהו אחרי ואגׄדר בארתפאע אלשך ענה.
וקו׳ נוקש פאעל ופיה צׄמיר עאיד עלי אללה1 ורשע מפעול בה לאנה קד גׄא מן הדׄא אלאצל מא פאוה נון ומא פאוה יא.
ויעני בקו׳ הגיון סלה אן אלרשע יחדתׄ נפסה באלגﹺלﹼ ואלשר לכן אללה תע׳ לא יעאקבה אלא בעד כרוגׄ מא יצׄמרה מן אלקוה אלי אלפעל. פמענאה נוקש רשע בפועל כפיו אשר יהגה בו סלה.
1. אללה] (9) 1א ייי
The phrase “The Lord knows, he executes judgment,” (Psalms 9:17) has two explanations. The first explanation [taʾwîl] is that he knew what would follow after this, justice with the judgment, as if it said ‘For God knows (how) to execute judgment.’1
The second (explanation) meaning of ‘known (nôḏaʿ)’ is become known and publicly as it says, “that David was known” (1 Sam. 22:6), meaning of him his command and renown spread. Following this logic it states about God’s word, “My name Y-H-W-H is not known” (Ex. 6:3) as in I revealed to them the (patriarchs) name only, and what was known of [My signs] and proofs to them is what is known to you (Moses). However, knowledge of Me was not revealed to them, as revealed to you (Moses).⁠2 This approach to the verse here belittles the messenger of God, peace be upon him, when he met Pharaoh, he said “O Lord, why did You send me. Ever since I came to Pharoah to speak in Your name, he was dealt worse with this people(Ex. 5:22-23). And he answered, “You shall soon see what I will do to Pharoah(Ex. 6:1). He repeated this verse, which is necessary to reinforce his (Moses’) confidence in his suitability for this. He must follow the example of the leaders [ʾîmâm] Abraham, Isaac and Jacob, who believed in their covenant without having witnessed precisely what he (Moses) witnessed the signs and miracles and He comes to fulfill the noble promise made to them. He already exceeded His promised when He fulfills His promised with the statement “I will take you out(Ex. 3:17) meaning Egypt. He provides the signs of this, there, for it is the best and most appropriate way of removing doubt.⁠3
The word “Snares (nôqęš)” (Psalms 9:17) is an active participle with the prefix referring to God. And “wicked” is the object. It (nôqęš) is derived from this root form wherein the first radical is N (Nûn), not Y (Yôḏ).⁠4
The meaning of the phrase “contrives, Selâ(Psalms 9:17) is that the wicked person says to himself in rancour and malice: but, God, may He be exalted, will not punish him until after he has spent what strength he conceals in machination. Therefore, its meaning is ‘He snares the wicked in His own devices, which he contrives, Selâ.’
1. ʿāśâ (qal perfect, 3ms) is read as if were an infinitive construct (ʿāśôṯ) ‘to execute’ judgment.
2. This explanation is found in Menahem 130*. Also RASAG’s Emunoth + secondary Articles and The Guide. It ties to the meaning of נודעתי as a philosophically load/implicated statement.
3. Initially, He promised the patriarchs, He would bring the Israelites out of the affliction of Egypt. Thereafter, He exceeds this when they leave with a ‘great substance’ (Gen. 15:14). See. Ibn Ezra Ex. 3:17.
4. He reads is a Qal participle meaning snare, analogous to Kôṯęḇ etc. The verse means ‘He (God) snares the wicked.’ See the taqdîr below. Abraham Ibn Ezra ad. loc cites Ibn Chiquitilla, but rejects it in favor of the root Y-K-Š. According to this view, nôqęš is a Nip̄ʿal perfect like nôḏaʿ. In means ‘was snared’ – ‘the wicked was snared in the work of his own hands.’
נודע י״י – כל זה מן התהילה, נודע י״י לבריות כי שליט הוא ומושל ונוקם לאויביו, שהרי משפט עשה בהם. [יושטישא בלעז.]⁠א
נוקש רשע – נכשל רשע.
הגיון – נהגה זאת סלה.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
The Lord is known All this is part of the praise: The Lord is known to the creatures; [it is known] that He governs and rules and wreaks vengeance upon His enemies, for He performs justice upon them, "justice" in French.
the wicked man stumbles Heb. נוקש, the wicked man stumbles. Let us meditate over this forever.
הגיון סלה – lit. a constant meditation. Let us meditate over this forever.
נודע יי׳ משפט עשה – כל זמן שהקב״ה עושה דין ברשעים שמו מתפר⁠{סם} [ ] שנאמר במפלת גוג: ״והתגדלתי והתקדשתי״ וגו׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ג).
בפועל כפיו של רשע – הקב״ה נוקשו, אְנְיַיפְא לוי בלעז,1 כ⁠{מ}⁠ו ״פן ת⁠[נקש״] ״אחריהם״ (דברים י״ב:ל׳).
הגיון סלה – שבח סלה.
1. enchape lui: Translation: ‘captures (3rd person singular) him’. Used to translate נוקשו ‘strikes him’, which is seemingly being understood as ‘snares, ensnares, captures him’. (Cf. the translations of both Tehillim 9:17 and Devarim 12:30 in several modern English translations).
נודענוקש – פועל ושרשו עם נו״ן. והנכון להיות הקמץ הקטן תחת פתח כי כל התנועות מתחלפות. ולהיותו מגזרת תרגום אין טעם לו, והלא מצאנו וינקשו מבקשי נפשי (תהלים ל״ח:י״ג), והנם שנים שרשים.
הגיון – זה אספר באמת.
IS SNARED. The word nokesh (is snared) is a po’el.⁠1 Its first root letter is a nun.⁠2 However, in reality the tzere3 (beneath the kof) is most probably in place of a pattach, for all the vowels interchange.⁠4 The interpretation that suggests that nokesh is related to the Aramaic word nekash (knock) does not make sense.⁠5
Should one ask: Do we not find the word va-yenakkeshu (they lay snares) in They also that seek after my life lay snares for me?6 The answer is: We have two roots for snare.⁠7
HIGGAION. I will truly relate this.⁠8
1. Nokesh is a kal participle meaning snares. Compare, kotev, yoshev, omed. According to this interpretation, be-fo’al kappav nokesh rasha (the wicked is snared in the work of his own hands) means, with the work of His hands, He (God) snares the wicked.
2. In other words the root of nokesh is nun, kof, shin.
3. Lit.,” the short kametz.”
4. According to Ibn Ezra, nokesh is a variant of nokash. In other words, nokesh comes from the root yod, kof, shin and is a third person nifal perfect like noda, or nolad. In this case nokesh means, was snared. Our clause is to be rendered as follows: the wicked was snared in the work of his own hands.
5. Lit. “There is no sense to the interpretation that suggests that nokesh (knock) comes from an Aramaic form.” Compare, da le-da nakeshin (of knees knocking) (Dan. 5:6). According to this interpretation our clause apparently means, with the work of His hands, He (God) knocks the wicked.
6. Ps. 38:13. We thus see that the root of nokesh (snares) is not yod, kof, shin, but nun, kof, shin, for nokesh and va yeknakkeshu come from one root.
7. Yod, kof, shin, and nun, kof, shin.
8. Higgaion means, to speak. Selah means, truly. See Ibn Ezra on Ps. 1:2
נודע י״י – עתה נודע י״י במלחמה זו, כי נצחום ישראל במעט כח ויכלת שהיה להם כנגדם. ולא היו יכולים לנצח אותם אם לא י״י שנלחם לישראל.
משפט עשה – בפלשתים.
בפעל כפיו נוקש רשע – זה גלית, כי בחרבו נהרג. ומלת נוקש בצר״י כמו בפת״ח, והוא מבנין נפעל מענין מוקשים.
ויש לפרש הנו״ן שורש, והוא פעל עומד מענין וינקשו מבקשי נפשי (תהלים ל״ח:י״ג), ונוקש ויקש ענין אחד.
הגיון סלה – התשועה הזאת היא לנו הגיון והודאה.
The Lord hath made Himself known – Now the Lord has made Himself known in this war, for Israel had conquered them with but little strength and power, compared with theirs; and they would not have been able to conquer them except the Lord had fought for Israel.
He hath executed judgment – on the Philistines.
The wicked is snared in the work of his own hands – This (wicked one) is Goliath, for with his own sword was he killed. And the word נוֹקֵשׁ (snared) is written (here) with sere equivalent to pathah, and is the niphal form with the same root–meaning as מוֹקְשִׁים, snares. It is possible also to explain the nun as radical, and then it is an intransitive verb, of which the meaning can be exemplified in the verse: "they that seek my life laid snares (וינקשו)" (Ps. 38:13). And נוקשׁ and יקשׁ have the same meaning.
Higgayon. Selah – This deliverance is the subject of our meditation (higgayon) and thanksgiving.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

נוקש – מלשון מוקש.
הגיון – ענינו מחשבה כמו והגיון לבי (תהלים י״ט:ט״ו).
נודע ה׳ – כשעושה משפט אז הוא נודע ומפורסם לכל.
נוקש רשע – כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום.
בפועל כפיו – הפעולה מציין עת העסק וזה הבדלו מן המעשה (ישעיהו ה׳), ורצונו לומר בעת העסק בדבר נוקש בהעסק עצמו, נוקש נפעל כמו נוקש, ויש מפרשים הנו״ן שורש כמו וינקשו מבקשי נפשי, והוא פועל עומד.
הגיון – הוא עומק המחשבה והתבוננות באיזה דבר, לשוני יהגה חכמה, והגות לבי תבונות.
נודע ונתברר לכל, כי ה׳ משפט עשה
א. שלא היה נפילתם במקרה רק בהשגחת ה׳,
ב. שלא היה דרך עונש לבד רק דרך משפט, שבמדה שמדדו מדד להם במשפט צדק, ויותר מזה על ידי מה שבפועל כפיו נוקש רשע – שבעת הפעולה שפעל ועסק והכין מוקשים בעת ההיא עצמו נוקש ונלכד, על ידי זה הגיון – יהגו ויחשבו כולם כי לא דבר ריק הוא, ויאמינו בהשגחת ה׳,
סלה בזה סיים הענין ומתחיל תפלה ובקשה.
נודע ה׳ – ע״י קול הצעדה בראשי הבכאים ע״י הרוח שהניעה ראשי הבכאים והולידה קול כצעדי חיל גדול לא נשמרו הפלשתים ובא עליהם דוד פתאום.
הגיון סלה – דבר זה ידובר בו לנצח.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) יָשׁ֣וּבוּ רְ⁠שָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה⁠ ⁠כׇּל⁠־גּ֝וֹיִ֗ם שְׁ⁠כֵחֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
The wicked shall return to the nether-world, even all the nations that forget God.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְתוּבוּן רַשִׁיעֵי לִשְׁיוֹל כּוּלְהוֹן עַמְמַיָא דְאַשְׁלִיוּ דְחַלְתָּא דַיְיָ.
The wicked will return to Sheol, all the Gentiles who neglected1 the fear of the LORD.
1. Neglected: forgot.
ישובו רשעים לשאולה – א״ר אלעזר כל הגוים אין להם חלק לעולם הבא. אמר לו רבי יהושע אלו אמר כל גוים ושותק יפה היית אומר. ומה תלמוד לומר שכחי אלהים הוי באומות העכו״ם הכתוב מדבר. א״ר נחמיה כל תיבה שלא נתן למ״ד ברישה ניתן ה״א בסופה. כגון (בראשית כ״ח:י׳) וילך חרנה. לחרן. מתיבין ליה הכתיב לשאולה. א״ר אבא בר זבדי לדיוטא התחתונה שבשאול.
ישובו רשעים לשאולה – ר׳ אליעזר אומר כל העכו״ם אין להם חלק לעולם הבא, א״ל ר׳ יהושע אלו נאמר כל גוים ושתק יפה היית אומר ומה תלמוד לומר כל גוים שכחי אלהים הוי אומר ברשעי עכו״ם הכתוב מדבר. אמר רבי נחמיה כל תיבה שלא ניתן לה למ״ד בראשה ניתן לה ה״א בסופה כגון חרנה סדומה שעירה, מתיבין ליה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה, א״ר אבא לדיוטא התחתונה שבשאול.
יקול אלנאם מציר אלט׳אלמין אלי אלת׳רי וכל קום נסיו אללה.
האנשים אומרים סוף כל אדם אל העפר. וכל קבוצות אנשים ששכחה את ה׳.
ישוכו, ומה היא שיחתם יאמרו בני אדם אחרית הרשעים וסופם לשאול וכך כל עם שכחי אלהים.
וכלמה לשאולה שהרה פי דכׄול אלהא פי אכׄרהא בעד דכׄול אללאם פי אולהא לאן קו׳ ישובו רשעים שאולה הו אלצחיח או קו׳ ישובו רשעים לשאול.
ושכחי אלהים מצׄאף שכֵחים [48ב] מתׄל שמח1 שמחים שמחי רעתי (תהלים לה:כו) וקד קיל כל שמחי לב (ישעיהו כד:ז) ויגׄוז עלי הדׄא איצׄא אן יקול שכחי אלהים.
1. שמח] (9) 1א שמח om.
The word “towards Sheol(Psalms 9:18) is well known for admitting the final H () follow the L (Lāmęḏ), at its beginning for “Let the wicked return Sheol.” is correct or ‘Let the wicked return to Sheol.1
And “who ignore (šeḵeḥe) God” is the annexed form of ‘šeḵeḥîm’ is like śemaḥśemeḥîm of śemeḥe (Ps. 35:26). It has been written as śimḥe (Is. 24:7). Following this it is also acceptable to say šiḵḥe.⁠2
1. A reference to the so-called locative H (Hē).
2. Cf. Ibn Ezra ad. loc.
לשאלהא – אמר רבי נחמיה: כל תיבה הצריכה למ״ד בתחלתה הטיל לה ה״י בסופה, כגון: מצרימה (בראשית י״ב:י׳), מדברה (ישעיהו ט״ז:א׳). התיבון ליה: והכתיב: ישובו רשעים לשאולה. אמר ר׳ אבא בר זבדי: למדרגה התחתונה של שאול. ומהו ישובו? לאחר שיצאו מגהנם ויעמדו בדין ויתחייבו, ישובו למדרגה תחתית של גהנם.
א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, וכן בנוסח שלנו: ״לשאולה״.
to the grave Said Rabbi Nechemyah: Every word that requires a "lammed" in the beginning, Scripture places a "hey" at the end, e.g. מצרימה, to Egypt (Bereshit 12:10); מדברה, to the desert (Melakhim I 19:15). They asked him: Is it not written: May the wicked return to the grave (לשאולה)? Replied Rabbi Abba bar Zavda: To the lowest level of Sheol. What does it mean that they will return? After they emerge from Gehinnom and stand in judgment and are found guilty, they return to the lowest level of Gehinnom.
ישובו – בעבור שהאדם נברא מאדמה.
שכחי – תאר כי על משקלים שונים ימצא, כמו: חפצי רעתי (תהלים מ׳:ט״ו).
THE WICKED SHALL RETURN TO THE GRAVE. For man is created out of the dust of the ground.⁠1
THAT FORGET. Shekheche (that forget) is an adjective. It comes in various forms.⁠2 Compare, chafetze ra’ati (that delight in my hurt) (Psalms 40:15).⁠3
1. Ibn Ezra renders she’ol as the grave. The grave is in the ground. Hence his comment.
2. If the word were a participle then it would read shokheche. In most cases the adjectival form is identical to the participle form. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Shekheche follows the paradigm of chafetze.
ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים: ישובו רשעים – לקבר. ואמר: ישובו, כמו ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט). וישובו הוא דרך תפלה, כלומר: כמו שמתו אלו שונאי ישראל כן ימותו כלם שהם שכחי אלהים.
ובדרש (בבלי סנהדרין קה א, מדרש שוחר טוב) לשאולה הוא גיהנם. ואמרו (שם בקצת שנוי לשון:) למה אמר לשאולה? והלא כל ה״א בסוף התבה היא כמו למ״ד בתחלתה? ולמה אמר לשאולה בלמ״ד? לומר: שירדו לבטן או למדרגה התחתונה, של שאול (בראשית רבה נ׳, ס״ח).
The wicked shall return to Sheol, Even all the nations that forget God. The wicked shall return to the grave. And he says, they shall return just as "and unto dust shalt thou return" (Gen. 3:19). And shall return is used (in the manner of) a prayer, as if saying: Just as all these haters of Israel have died, so let all those perish who forget God. And in the Haggadic interpretation (Bavli Sanhedrin 105a, and Shoher Tod, ad loc.) "to Sheol is Gehinnom. And they say (ibid. with a slight verbal change), Why does he say לשׁאולה, to Sheol? Is not every he at the end of a word equivalent to lamedh at the commencement? Why, then, does he say לשאולה with lamedh? To say that they shall descend to the very heart, or to the lowest degree, of Sheol" (Gen. Rabbah 50 and 68).
ישובו רשעים לשאולה. וכמו שכבר ׳טבעו גוים בשחת עשו׳ - במצרים, יהי רצון ש׳ישובו׳ כל גוים [׳לשאולה׳]⁠1, כאמרו (מיכה ז טו) ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳:
1. ׳וישובו הוא דרך תפלה, כלומר: כמו שמתו אלו שונאי ישראל, כן ימותו כולם שהם שכחי אלהים׳ (רד״ק) ואולי מפרש לשון ׳ישובו׳, שהעניין ישוב על עצמו פעם נוספת. וראה אבע״ז ורד״ק.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

לשאולה – כן יקרא הגיהנם.
ישובו – לפי שהשאול מוכן להם אמר לשון ישובו כאדם ששב אל ביתו המוכן לשבתו.
רשעים – כולל גם בין אדם לחברו.
ישובו – מבקש מאת ה׳, שגם מעתה, הגם שמת לבן היוסר גוים, בכ״ז הרשעים בין אדם לחברו ישובו לשאולה – וימציא להם ה׳ את ענשם גם עתה,
וכן כל גוים שכחי אלהים ישובו לשאולה גם עתה, ומבאר
ישובו רשעים לשאולה – מלשון ושב הלבנון לכרמל (ישעיה כ״ט:י״ז) ושב והרע לכם (יהושע כ״ד:כ׳), לשון היפוך פנים כשב אחור ההופך פניו, וכן וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב (פרשת נח), יהפכו רשעים פניהם לרדת שאול; או יהיה לשון ישובו כנהוג לשון חזרה, וכאילו שאול הקיא הרשעים על פני ארץ ובאבדם ישובו אליו.
שכחי אלהים – גוי ירא אלהים, גם למעלה ב׳ יהיו אלהיו מי שיהיו, רק שיציירם כאוהבי צדק לא יתגאה בכחו ועוצם ידו ולא יתגר מלחמה בגוי לא אויב לו ולא מבקש רעתו, א״כ הפלשתים שמימי שמשון הכבידו עולם על ישראל וכמה פעמים אספו מחניהם למלחמה עליהם חנם בלי שיתנו להם בני ישראל סיבה, היו שכחי אלהים (גם יהונתן שהכה נציבים (שמואל א׳ י״ג:ג׳) יש לצדקו, ומי נתן לפלשתים משפט לשום נציבים בישראל? אם דוד עשה כן באדום (שמואל ב׳ ח׳:י״ד) הלא הם כולם ועמלק אחד מאלופיהם בראשם היו צרים תמיד את ישראל) ומטעם זה לא כתב שם בן ד׳ אותיות שהוא שם פרטי לאלהי ישראל, וכן רק אין יראת אלהים במקום הזה (פרשת וירא), ותיראן המילדת את האלהים (פרשת שמות) ויזנב בך וגו׳ ולא ירא אלהים (פרשת תצא) שירא אלוה אוהב צדק, לא יהרוג איש לקחת את אשתו, לא ימית ילדים ולא יבא בעקבה על הנחשלים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁ⁠כַ֣ח אֶבְי֑וֹן⁠ ⁠תִּקְוַ֥ת [עֲ֝נִיִּ֗⁠ים] (ענוים)⁠א תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃
For the needy shall not always be forgotten, and the expectation of the poor shall not perish forever.
א. [עֲ֝נִיִּ֗ים] (ענוים) א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִטוּל דְלָא לְעָלְמַיָא מִשְׁתְּלֵי חֲשׁוֹכָא סוֹבָרָא דְעִנְוְתָנִי לָא תְהוֹבֵד לְעָלְמָא.
For the needy man is not forever neglected;⁠1 the hope of the humble will not perish forever.
1. Neglected: forgotten.
כי לא לנצח ישכח אביון – רבי יודן אמר מהו שאמר תקות ענוים תאבד לעד אלא כשם שלא לנצח ישכח אביון כך תקות ענוים לא תאבד לעד.
כי לא לנצח ישכח אביון – כך תקות עניים לא תאבד, קומה ה׳ אל יעוז אנוש לא יתעזזון במלכותן, ולא יתעזזון בשלותן, ישפטו גוים על פניך תעשה (תידיטוס) [אנטידיקוס] שלהם.
אן אלמסכין לא ינסא אלי אלגאיה, ולא יביד רג׳א אלצ׳עפא.
שהמסכן לא ישכח עד הסוף. ותקות המוחלשים לא תאבד.
כי, כי האביון לא ישכח לנצח ולא תאבד תקות החלשים. ותיבת ״לא״ מושכת עצמה ואחרת עמה כמו ואד יעלה – ולא אד, בראשית ב ו וראה פירושי רס״ג שם מהדורתי, וראו. עוד שם ויקרא יח כ שהביא רבינו פסוק זה לדוגמא.
וקו׳ תקות עניים תאבד לעד כׄדמה לא אלאול פאלמעני לא תאבד לעד. וכדׄלך קו׳ ישפטו גוים נאב ענה אל יעז אנוש פאלמעני אל ישפטו גוים. וקו׳ יגׄוז כונהמא איגׄאבא עלי מעני מא יתנתגׄ1 מן שכחת2 אביון מן3 דׄהאב רגׄא אלצׄעפא ויתולד מן עוז אנוש מן חכם אלאמם במא יתוגׄה מן דון אחכאמך.
1. מא יתנתגׄ] (9) 1א מ⁠[א יתנתגׄ]
2. שכחת] (9) 1א שכחה
3. אביון מן] (9) 11ב .desunt
The phrase, “the hope of the poor shall not perish forever(Psalms 9:19) the “not(Psalms 9:19) serves the first clause and it means ‘not perish forever”. And so too “let the nation rule”, it (not) serves it. “Let not men have power(Psalms 9:20), which means ‘do not let men rule.’1 It may be their response; meaning not bring about ‘forgetting the poor,’ loss of the poor’s hope and it came to pass through ‘powerful men’ who judged the nations whatever way they wish without applying Your law.
1. So Abraham Ibn Ezra.
כי לא לנצח ישכח – ישראל האביון מלפקוד עליהם מה ששיעבדו בו, ותקות עניים לא תאבד לעד.
For the needy shall not be forgotten forever [i.e.,] Israel, the needy, [shall not be forgotten] from visiting upon them as they [the wicked nations] enslaved them, neither shall the hope of the poor be forgotten to eternity.
כי לא לנצח ישכח אביון גו׳.
כי לא – ישרת עבור עצמו ואחר עמו, כמו: יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר (דברים ל״ג:ו׳), ולא למדתי חכמה (משלי ל׳:ג׳). והטעם: תקות עניים לא תאבד לעד.
FOR THE NEEDY SHALL NOT. The word lo (not) applies to this clause and to the one that follows.⁠1 Compare, Let Reuban live, and not die and let his men not be few (Deut. 33:6)2 and And I have not learned wisdom (Prov. 30:3).⁠3
Tikvat anavim tovad la-ad (nor the expectation of the poor perish forever) means, the expectation of the poor will not perish forever.⁠4
1. Tikvat anavim tovad la-ad (nor the expectation of the poor perish forever) literally means, the expectation of the poor will perish forever. However, it should be interpreted as if written, tikvat anavim lo tovad la-ad, the expectation of the poor will not perish forever.
2. Deut. 33:6 literally reads: Let Reuben live, and not (ve-lo) die/ And let his men be few. Ibn Ezra believes that the word ve-lo (and not) also carries over to the second clause. The latter should be read as if written, And let his men not be few.
3. Prov. 30:3 literally reads: I have not (ve-lo) learned wisdom, And I have knowledge of the Holy One. According to Ibn Ezra the word ve-lo (and I have not) also applies to the second clause. The latter should be read as if written, And I have no knowledge of the Holy One.
4. Tikvat anavim tovad la-ad should be read as if written, Tikvat anavim lo tovad la-ad.
כי לא לנצח ישכח אביון – אם יעמדו ישראל בצרה מפלשתים לא יהיה זה לארך זמן.
תקות ענוים תאבד לעדלא שזכר עומד במקום שנים. וכן מנהג הלשון בהרבה מקומות.
ענוים – כתיב בוא״ו וקרי עניים ביו״ד, וקרוב הוא כי העניים הם ענוים ברוב.
For not forever snail the needy be forgotten – If Israel should continue in trouble because of the Philistines, this will not be for any length of time.
Nor the expectation of the poor perish forever – Not is actually written once only, but is understood twice; and such is the usage of the language in many passages. ענוים (meek), the Kethib has waw, but the Keri is עניים with yodh; and the meanings are cognate, for the poor are generally the meek.
כי לא לנצח ישכח אביון. כאמרו (ישעיה נז טז) ׳ולא לנצח אקצוף׳, ולא תקות עניים תאבד לעד1:
1. ׳לא׳ שזכר עומד במקום שנים (רד״ק), וכ״כ רש״י ואבע״ז.
כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, כי אם יֵראה נעזב עת אחת, עוד יזכר מה׳1, וכן תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד, כאילו אמר ׳לא תאבד לעד׳2:
1. כלומר, אף שה׳ ׳לא שכח צעקת ענווים׳ כלל, לפעמים נראה כאילו ה׳ שכח אותו, וגם זה לא יימשך לעולם, ולבסוף ׳יזכר׳. ובשיעורים לפרשת נח (ט יז) כתב: ׳כל ׳זכירה׳ בה׳ יתברך אינה זכירה ממש, חלילה לאל ממנה, כי אין שכחה לפני כסא כבודו, אלא עושה פעולה בהשגחתו על הנזכר כאילו יזכור ממנו׳. ובנדפס פירש על ישראל בגלות, וכתב כאן ׳כאמרו (ישעיה נ״ז:ט״ז) ׳ולא לנצח אקצוף׳⁠ ⁠׳.
2. ׳לא׳ עומד במקום שנים.
ענוים – עניים קרי ביו״ד והכתיב בוא״ו.
כי לא לנצח – ובכך יפרע מן מציריו.
תאבד לעד – מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר לא תאבד לעד.
תקות – מלת לא נמשך לשנים.
כי – והמאמרים מקבילים,
ישובו רשעים לשאולה כי לא לנצח ישכח אביון – ובהכרח יעניש ה׳ את הרשעים המריעים לו,
ישובו לשאולה כל גוים שכחי אלהים כי תקות ענוים (לא) תאבד לעד – שה׳ ימלא מה שהענוים מקוים שתתגלה מלכות ה׳ וממשלתו להאביד כל השוכחים שמו והכופרים בו, אבל זאת אבקש.
כי לא לנצח וגו׳ – ואף הפלשתים היה להם לדעת זה; ולעד מוסיף על לנצח (עיין מה שכתבתי פסוק ו״ו) ועניים מוסיף על אביון, שזה משרש אבה, שחסר הרבה ותאב לו, ועני מלשון עוני, אולי ממקור עין (אולי יראה ה׳ בעיני, שמואל ב׳ ט״ו:י״ב) מוריד דמעה מחמת צרתו; ולא שבחצי הפסוק הראשון מושך עצמו ואחר עמו תקות עניים לא תאבד לעד, וכן אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם במקום אל יצא; ויש עוד לפרשו בלא כפל מלת לא, לא לנצח ישכח אביון שא״כ תקות עניים תאבד לעד, וזה לא יתכן עם צדקת הבורא המשגיח על כל ברואיו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) קוּמָ֣ה יְ֭הֹוָהי֭״י אַל⁠־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁיִשָּׁפְ⁠ט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל⁠־פָּנֶֽיךָ׃
Arise, Hashem, let not man prevail; let the nations be judged in Your sight.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קוּם יְיָ לָא יִתְעַשַׁן בַּר נָשָׁא רַשִׁיעָא יִתְדָנוּן עַמְמַיָא קֳדָמָךְ.
Arise, O LORD, may the wicked son of man not grow strong, may the Gentiles be judged in your presence.
קומה ה׳ אל יעז אנוש – אל יתעזזון במלכותן ואל יתעזזון בשלותן. ישפטו גוים על פניך. מעשה תדיוטוס שלהן.
פקם יא רב בד׳לך לא יתעזז אלנאס, ולא יקתצ׳י אלמקתדרון מן דונך.
אם כך ה׳! תעשה את זה שלא יתגאו על המסכנים והמוחלשים. ולא ישפטו המוחלשים אלא בידך.
קומה, לכן קומה ה׳ ועשה זאת ואל יעזו בני אדם ואל יהו הגאים שופטים כביכול בלעדיך. אף כאן ״אל״ מושכת עצמה ואחרת עמה. והנה תרגם גוים ״מקתדרין״ גאים. אך לא מצאתי שום נוסח שכתוב במקרא גאים, וראה לעיל פסוק ו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 19]

קומה י״י – דוד מתפלל לפני המקום שיקום וימהר לעשות זאת.
אל יעוז – עשו לאורך ימים בגדולתו.
על פניךאבשביל הכעס שהכעיסוך במקדשך.
א. בכ״י לוצקי 778 מופיע כאן בין השיטין: ״ושמתי אני את פני (ויקרא כ׳:ה׳)״. המלים לא מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104.
Arise, O Lord David was praying before the Holy One, blessed be He, that He rise and hasten to do this.
let...have no power [i.e., let] the wicked man [not] enjoy longevity in his greatness.
for Your anger Because of the anger with which they angered You in Your sanctuary.
קומה – טעם קומה – להראות גבורתו ועוזו.
אנוש – שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל״ב:ו׳).
והנכון: המלך, על כן אמר: גוים – הם עבדיו.
ARISE, O LORD. The meaning of arise is, show Your might and strength.⁠1
MAN. Enosh (man) is collective noun.⁠2 Compare the words shor (oxen)⁠3 and chamor (asses)⁠4 in, And I have oxen (shor) and asses (chamor) (Gen. 32:6). However, it probably refers to the king.⁠5 Scripture therefore reads: the nations, who are the servants of the king.⁠6
1. Lit. “The meaning of arise is, to show his might and strength.”
2. Its meaning in our verse is, men.
3. Lit., “an ox.”
4. Lit., “and an ass.”
5. Or prince. See Ibn Ezra on verse 1. The reference is to La-ben. If the reference is to a king, then enosh is not to be taken as a collective noun.
6. Alluded to by the word enosh in the first part of the sentence.
קומה י״יקומה מלרע. ואמר: קומה, כמו שאמר הנשא. והכל דרך משל שיקום לשפוט הרשעים.
אל יעז אנוש – בני אדם שיש להם עז וגבורה על ישראל אל יעוזו עוד.
ישפטו גוים על פניך – כמו לפניך. וכן: אלהים אחרים על פני (שמות כ׳:ב׳, דברים ה׳:ו׳).
Arise, O Lord – קומה, Arise, with the accent milra. And he says: "Arise.⁠" as he says, "Lift up Thyself"; and all is figurative, (calling to God) that He should rise up to judge the wicked.
let not man prevail – Let not the children of men who possess strength and might against Israel prevail any more.
Let the nations be judged before Thy face, – פניך על, equivalent to לפניך. And so, "other gods before Me (פני על)" (Exod. 20:2; Deut. 5:6).
אל יעוז אנוש ישפטו גוים. ׳אל יעיז׳ פניו עוד ׳אנוש׳, ואל ׳ישפטו גוים׳, אל יעיזו פניהם להתווכח עם ישראל לחזק דברי שקריהם1:
1. בדפו״ר ׳דברי׳, ותיקנתי מכת״י ח״ח [בפ׳: דברים...]. נראה שמפרש ׳להעיז׳ מלשון ׳עוז׳ וחוזק, המעיז פניו הוא מי שמקשה ומחזק את דבריו. ויל״ע שרשים. ראה בשיעורים (ב ה) ׳משפט הוא הוויכוח שנעשה קודם גמר דין, כאמרו נשפטה יחד׳, והוא בישעיה (מג כו), וכן פירש רבינו שם ׳השיבני ונתווכח׳. ובשיעורים כאן: ׳שלא יהיה להם פתחון פה להתווכח עמך, כי מילת ׳משפט׳ מבנין נפעל הוא מלשון ויכוח, כמו ׳נשפטה יחד׳, ומילת ׳אַל׳ חוזרת גם על ׳ישפטו׳, וכאילו אמר ׳אל יעוז אנוש ואל ישפטו׳⁠ ⁠׳.
ולכן קוּמָה ה׳ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ ואל יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ, שלא יהא להם פתחון פה להתווכח עמך1, כי מילת ׳משפט׳ מבנין נפעל הוא מלשון ויכוח, כמו ׳נשפטה יחד׳ (ישעיה מ״ג:כ״ו)2. ומילת ׳אַל׳ חוזרת גם על ׳ישפטו׳, וכאילו אמר ׳אל יעוז אנוש ואל ישפטו׳:
1. ׳אל יעוז ואל ישפטו גויים על פניך׳ – אל יעיזו להתווכח אתך. ובנדפס פירש ׳אל יעיזו פניהם להתווכח עם ישראל לחזק דברי שקריהם׳.
2. ופירש שם: ׳השיבני ונתווכח׳. וכ״כ לעיל (תהלים א׳:ה׳) ובשיעורים לדברים (כה א). אך צ״ע מש״כ כאן שדווקא בבניין נפעל מתפרש משפט על הוויכוח, ולעיל ובדברים פירש כן על ׳משפט׳ שלא בבניין נפעל.
קומה – מלרע.
אנוש – הוא שם משמות האדם ויורה על חולשו שהוא מלשון ואנוש הוא (ירמיהו י״ז:ט׳).
פניך – כעסך כמו פני ה׳ (תהלים ל״ד:י״ז).
אל יעוז אנוש – אל יתחזקו אויביך.
על פניך – ר״ל בעת כעסך.
קומה ה׳ שלא תכריתם על ידי בן אדם רק אתה בעצמך קומה להורידם שאולה, אבל אל יעז אנוש שהוא יהיה שבט אפך להכרית גוים, אני מבקש ישפטו גוים – שגם מעתה תעשה בהם משפט על רוע מעשיהם, אבל לא תעשה המשפט על ידי בן אדם רק על פניך בבלי אמצעי, רק שכולם יראו שפניך משגיחים ועושים משפט ברשעים בעצמך
יעז – עז וחזק נפרדים בהוראתם, עז הוא מי שאינו ירא וחרד מכל דבר אף כי אין אונים לו, וחזק הוא מי שיש לו עָצְמה מצד בריאותו וחוזק טבעו; אנוש כלומר האדם החלש ואנוש אל יזיד ויבטח בכח שאין בו.
על פניך – וכן ומשלם לשונאיו אל פניו (פרשת ואתחנן), בהיותם שם, כלומר תכף ומיד אחר החטא מתחלת הפורענות, וכן כאן עשה בהם משפטים מיד שאם תאריך להם אפך יוסיפו על זדונם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) שִׁ֘יתָ֤ה יְהֹוָ֨הי״י֨⁠׀ ⁠מוֹרָ֗ה⁠ ⁠לָ֫הֶ֥ם⁠ ⁠יֵדְ⁠ע֥וּ גוֹיִ֑ם⁠ ⁠אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּ⁠ה סֶּֽ⁠לָה׃
Set terror over them, Hashem; let the nations know they are but men. Selah.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׁוִי יְיָ דְחַלְתָּא לְהוֹן יִנְדְעוּן עַמְמַיָא דְבַר נָשׁ הִינוּן לְעָלְמִין.
Put, O LORD, fear on them; let the peoples know that they are a son of man forever.
שיתה ה׳ מורה להן – שיתה יראתך עליהם הכנס בהן את השטות. שכן בלשון יוני לשטיא קוראין מורא. תן פרומביא בפיהם כחמורים של טחנין. ידעו גוים אנוש המה סלה.
שיתה ה׳ מורה להם – שית יראתך עליהם, שית מרותך עליהם הכנס בהם את השטות, שכן בלשון יוני קורין לשטיא מורא, תן פרומביא בפיהם כחמורים של טוחנין. אמר רבי אילא בר׳ ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנאמר שיתה ה׳ מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה.

רמז תרמד

...

רמז תרמה

...

רמז תרמו

ד״א לפי שהם עושים עצמן מריות הודע להם שאתה אדון על כלם ידעו גוים שהם אנוש והם עושין עצמם אלוהות, חירם מלך צור יען כי גבה לבך הודיעו הקב״ה שהוא אנוש שנאמר אל ארץ השלכת. נבוכדנאצר שנאמר אעלה על במתי עב הודיעו שהוא אנוש שנאמר ומן אנשא לך טרדין. יואש שנאמר אל ארץ השלכת. נבוכדנאצר שנאמר אעלה על במתי עב הודיעו שהוא אנוש שנאמר ומן אנשא לך טרדין. יואש שנאמר אחרי מות יהוידע ויבאו וישתחוו למלך הודיעו שהוא אנוש שנאמר ואת יואש עשה שפטים. פרעה אמר יאור לי ואני עשיתינו אני הוא שבראתי את עצמי הודיעו הקב״ה שהוא אנוש, א״ל הקב״ה למשה הנה יוצא המימה לצרכו ולדרכו בבקר אחוז בו והודיעו שהוא ב״ו, מה עשה משה אחז בו א״ל הנח לי שאעשה צרכי ואח״כ אדבר עמך, א״ל משה יש אלוה עושה צרכיו לפיכך א״ל השכם בבקר והודיעו שהוא בשר ודם.
ואג׳על להם מא בה יכ׳אפון, חתי יעלמון אנהם נאס סרמדא.
ותעשה להם איזה דבר שהם יהיו יראים (שיפחדו להתעלל במוחלשים). כדי שהם יכירו בעצמם שהם בני אדם (ויש עליהם עליון המשגיח על מעשיהם) שתמיד הם בני אדם.
שיתה, ושיתה להם דבר אשר בו יפחדו כדי שידעו שהם רק בני אנוש לעולם.
וקו׳ שיתה ייי אל מורה להם יעני1 אגׄעל דׄאתך היבה להם ומתקי2 חתי3 יעלמוא4 אנהם בשר לא יסתטיעון שיא לא תשאה פכאנה קאל שיתה נפשך או שמך להם מורה. וליס כתאבתה בהא מכרגׄא לה ען הדׄא אלמעני כמא אן כתאבה נסה עלינו אור פניך ייי (תהלים ד:ז) בסמך5 והא ליס מפרקא בינה ובין אל נשא ידך (תהלים י:יב) בסין6 ואלף ווצׄע מכאן אלמכׄאטﹺב מתל יגדל נא כח ייי תקצר (במדבר יד:יז) מכאן כחך ייי ומכאן אלמכׄאטב היד ייי תקצר (במדבר יא:כג) מכאן ידי7 כמא קאל היקרך דברי אם לא8 (במדבר יא:כג).
1. יעני] (9) 1ב .om
2. ומתקי] (9) 1ב מתקא
3. חתי] (9) 1ב חיתׄ
4. יעלמוא] (9) 1ב יעלמו
5. בסמך] (9) 1ב בסמך
6. בסין] (9) 1ב אלמכתוב בשין
7. מכאן ידי] (9) 1ב .om
8. לא] (9) 48ב .om
It states “set terror over them(Psalms 9:21) meaning, set your terror over them and frighten them until they understand they are flesh and neither able to do anything nor exist as if it says, ‘set Your or Your name over them as a terror’. The writing of it with a H () does not alter anything according to this meaning as it is written “NeSâH(Psalms 4:7) with a S (Sāmęḵ) and a H (). There is no difference between it and “NeŚâʾ(Psalms 10:12) with a ŚîN (Ś) and an ʾālĕp̄ (ʾ). And it is in place of the written form, like “koaḥ(Num. 14:17) in place of koḥaḵā. In place of the written form, “ha-yaḏ(Num. 11:23) in place of yaḏî as it says “what I have said happens to you or not” (Num. 11:23)
מורה – מרות ועול.
דבר אחר: מורה – לשון השלכה לשון ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
[ויש אומרים: מורה – לשון תער.]⁠א
ידעו גוים – שהם אנוש ולא אלוהות להיות גבורתם שלטת.⁠ב
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34: ״שולטת״.
mastery Heb. מורה, mastery and a yoke (Midrash Tehillim 9:16). Another explanation: מורה is an expression of hurling, as, "He hurled (ירה) into the sea" (Shemot 15:4). Others say that מורה is an expression meaning a razor.
let the nations know that they are human and not deities, that their might should rule.
שיתה יי׳ מורה להם – לשון [ ].
שיתהמורה – כתוב בה״א וטעמו באל״ף, הפך: קראנה לי מרא (רות א׳:כ׳).
אנוש – מגזרת ואנוש הוא (ירמיהו י״ז:ט׳).
סלה – באמת.
TERROR. The word morah (terror) is spelled with a heh. However, it has the same meaning as if it was spelled with an alef.⁠1 Our case is the reverse of the word mara (bitter)⁠2 in call me mara (Ruth 1:20).⁠3
MEN. The word enosh (men) is related to the word ve-anush (exceedingly weak)⁠4 in And it is exceedingly weak (Jer. 17:9).⁠5
SELAH. Truly.⁠6
1. Mora (spelled with an alef) means terror. Marah (spelled with a heh) means bitter
2. Spelled mem, resh, alef.
3. Marah in our verse is spelled with a heh, but has the meaning of mara spelled with an aleph. However, mara in Ruth is spelled with an aleph but has the meaning of mara spelled with a heh.
4. The root alef nun, shin means, sick or weak.
5. According to this interpretation, enosh hemmah (they are but men) means, they are sick.
6. See Ibn Ezra on Ps. 3:3.
שיתה י״י מורה להם – שיתה מלרע.
מורה – בה״א כמו באל״ף. אמר: שיעשה להם שייראוהו.
ידעו גוים אנוש המה סלה: ידעו – שהם אנושים ואין להם כח כנגד האל. כי אנוש נגזר מענין אנוש לשברך (ירמיהו ל׳:י״ב).
Put them in fear, O Lord – שׁיתה (put) with the accent milra. מורה (fear) is written with he for aleph. He asks that (God) would bring it about that they may fear Him.
Let the nations know themselves to be but mortal. Selah – Let them know that they are mortal (men, אנושׁים) and have not strength as against God, for the sense of אנושׁ is derived from that (of אָנוּשׁ in the passage) (Jer. 30:12): "it is ill (אנושׁ) with thy bruise.⁠"
שיתה ה׳ מורה להם. ׳תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך׳ (שמות טו טז)1, באופן שידעו גוים אנוש המה - נכונים להיות ׳אנושים׳ ומדוכאים ברצון אלקי2, וזה סלה - באופן מעולה:
1. מפרש ׳מורה׳ כמו ׳מורא׳, ׳מורה - כתוב בה״א וטעמו באל״ף׳ (אבע״ז, רד״ק). ורש״י לא פירש כן.
2. כ״כ אבע״ז שהוא מגזרת ׳ואנוש הוא׳, והוא מלשה״כ בירמיה (יז ט) ׳עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא׳, והוא לשון חולי וכאב. ׳ידעו שהם אנושים ואין להם כח כנגד האל׳ (רד״ק).
שִׁיתָה ה׳ מוֹרָה לָהֶם. אם מלשון ׳ומורה לא יעלה על ראשו׳ (שופטים י״ג:ה׳), כלומר שיכריתם כמורה ותער, ואם מלשון ׳מורא׳, משורש ׳אל תפחדו ואל תרהו׳ (ישעיה מ״ד:ח׳), באופן שיֵדְעוּ גוֹיִם שאֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה ואין להם לריב עם ׳אלהי האלהים׳, כי הם נפסדים1, וה׳ מלך חי וקיים לעד יתברך שמו2:
1. – ׳נכונים להיות ׳אנושים׳ ומדוכאים ברצון אלקי׳ (נדפס).
2. ראה לעיל (תהלים ט׳:ז׳-ט׳).
שיתה – מלרע.
מורה – השלכה כמו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
שיתה – תשים להם השפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל.
מורה – כמו מורא, וש הבדל בין יראה ובין מורא, שמורא מציין הדבר שממנו ייראו.
אנוש – מורה על ההקטנה והחולשה, ומענין זה אנוש לשברך (ירמיהו ל׳ י״ב).
שיתה ה׳ מורה להם – שתשית ותכין שה׳ בעצמו יהיה מורה להם, שלא ייראו מאנוש מרגיז הארץ רק מה׳ בעצמו, עד כי ידעו גוים אנוש המה – שידעו את שם ה׳ לירא מפניו, אבל המה אנוש קטן ושפל ומה נחשב הוא שיהיה שבט אפו לשומו מורא אל גוים ופחד אל לאומים.
מורה – בה״א במקום אל״ף, כאלו פחדם יורם וישליכם לארץ, ומורא תקיף מיראה (ומוראכם וחתכם יהיה, פרשת נח).
אנוש המה סלה – עם כל כחם וגבורתם הם בטבעם תמיד חלשים מבלעדי עזר אלהים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144