Shemuel I 22 – שמואל א כב‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מִשָּׁ֔ם וַיִּמָּלֵ֖ט אֶל⁠־מְעָרַ֣ת עֲדֻלָּ֑ם וַיִּשְׁמְע֤וּ אֶחָיו֙ וְכׇל⁠־בֵּ֣ית אָבִ֔יו וַיֵּרְד֥וּ אֵלָ֖יו שָֽׁמָּה׃

David therefore departed from there and escaped to the cave of Adullam; and when his brothers and his entire father's house heard it, they went down there to him.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲזַל דָוִד מִתַּמָן וְאִשְׁתֵּיזֵיב לִמְעָרַת עֲדֻלָם וּשְׁמָעוּ אַחוֹהִי וּבֵית אֲבוּהִי וּנְחָתוּ לְוָתֵיהּ לְתַמָן.

וילך וימלט אל מערת עדלם, ובשמוע אחיו וכל בית אביו שברח דוד פחדו אולי שאול לשנאתו אותו ויראה כי לא יכול לו ישלח ידו באחיו ובבית אביו ויהרגם, לזה ברחו גם המה ובאו לדוד בהיותו באותה מערה:

וישמעו אחיו – כי ברח דוד, פחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול, ולזה ירדו אל דוד.

וישמעו אחיו שיראו פן ינקום שאול מהם.

וכל בית אביו – מיראתם פן יתנקם שאול עליהם.

וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מִשָּׁ֔ם מגת¹, וַיִּמָּלֵ֖ט אֶל מְעָרַ֣ת עֲדֻלָּ֑ם, וַיִּשְׁמְע֤וּ אֶחָיו֙ וְכָל בֵּ֣ית אָבִ֔יו כי ברח דוד, ופחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול², כי לא מצליח הוא לפגוע בדוד³, ולכן וַיֵּרְד֥וּ וברחו אחיו ובית אביו⁴ אֵלָ֖יו שָֽׁמָּה במערת עֲדֻלָּם, להתחבא איתו⁵:

1. ראה פרק כא לעיל.

2. מצודת דוד, מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. אברבנאל.

5. אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ אֵ֠לָ֠יו כׇּל⁠־אִ֨ישׁ מָצ֜וֹק וְכׇל⁠־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר⁠־ל֤וֹ נֹשֶׁא֙ וְכׇל⁠־אִ֣ישׁ מַר⁠־נֶ֔פֶשׁ וַיְהִ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וַיִּהְי֣וּ עִמּ֔וֹ כְּאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃

And every one that was in distress, and every one that was in debt, and every one that was discontented, gathered themselves to him; and he became captain over them. And there were with him about four hundred men.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִתְכְּנִישׁוּ לְוָתֵיהּ כָּל גְבַר מָעִיק רוּחַ וְכָל גְבַר דִי לֵיהּ מָרֵי רְשׁוּ וְכָל גְבַר מָרִיר נְפַשׁ וַהֲוָה עֲלֵיהוֹן לְרַבָּא וַהֲווֹ עִמֵיהּ כְּאַרְבַּע מְאָה גַבְרָא.

כל איש מצוק – איש דחוק.

איש אשר לו נושה – שבני אדם נשו בו ואינו יכול לפרוע.

וכל איש מר נפש – שאירע לו במקומו שום מרירות וריע לו לדוד שם מפני מרירות לבו.

נשא – הבורחין מחמת חובות שחייבין אין מרדין.

כל איש מצוק – מענין: צוקה, והוא תואר או שם.

וכל איש אשר לו נושא – האל״ף במקום ה״א. ופירושו: כל איש אשר היה בורח מפני המלוים אותו, והיו מתקבצים אל דוד.

וכל איש מר נפש – שהיה רש, כמו: ויין למרי נפש (משלי ל״א:ו׳), ישתה וישכח רישו (משלי ל״א:ז׳), או איש מצוק, ר״ל צרות אחרות, והיה יוצא מביתו להתרוח ולשכח צרותיו. וכן תירגם יונתן: כל גבר מעיק רוח.

ויתקבצו אליו כל איש מצוק – פירוש: כל איש שהיתה לו מצוקה ולא היה יכול לעמוד בעירו, או שהיו נושים בו, או מר נפש והיה רוצה לצאת מעירו לפכח צערו, נתקבצו אליו.

כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושא – הרצון באיש מצוק מי שמצאתהו מצוקת לבו מפני היותו עשוק ורצוץ ואין לו כח מיד אויביו ועושקיו או למה שידמה לזה, ואיש אשר לו נושה הוא הלוה ואין לאל ידו לפרוע, ואיש מר נפש הוא העני אשר שדי המר נפשו לרוע מזלו וקשה יומו כי ירוח לו מצד החבורה ולזה נתקבצו אלו אל דוד עם שכבר נתפרסם להם מטוב הצלחתו מה שהביא׳ לקוות לטוב בהיותם בצלו.

וגם כן נתקבצו אליו כל איש אשר לו מצוקה מאויביו ולא יוכל לשבת בארץ וכל איש אשר לו נושה, ר״ל שהיה בורח מפני המלוים אותו וכל איש מר נפש עני ורש, כמו שנאמר (משלי ל״א ו׳) ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו.

מצוק – ענין צרה, כמו: צר ומצוק מצאוני (תהלים קי״ט:קמ״ג), ורוצה לומר מי שיש לו מצוקה מאויביו.

נושא – ענין הלואה, כמו: ינקש נושה (תהלים ק״ט:י״א), ורוצה לומר מי שיש אצלו הלואה מאחרים.

מר נפש – עני ורש, כמו שכתוב: ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו (משלי ל״א:ו׳).

כל איש מצוק וכו׳ – ולא היה יכול לשבת בארצו ובמקומו.

כל איש מצוק – שיש לו מצוקת נפש פנימיית וכל איש אשר לו נשא רצה לומר מיצר מבחוץ ואלה יעזבו מקומם לבקש ריוח ממצוקת נפש או מצרת הגוף,

וכל איש מר נפש בעל כעס וחמה וזה ילך לחרף נפשו בשדה המערכה.

נשא – באל״ף במקום ה״א, וקשה להקריב הוראת ג׳ שרשים אלו נשא, נשה שענינו שכחה, ונשה שענינו הלואה, והכרתם תורה שבודאי ממקור אחד יצאו; אב לכולם הוא לפ״ד נשא המורה ג״כ לקח כמו לא חמור אחד מהם נשאתי (קרח) וישאו להם נשים (רות), וממנו נשה לשון הלואה שהמלוה לוקח בחובו נכסי הלוה, וממנו ג״כ נשה שענינו שכחה לא מקוצר הזכרון רק העדר דבר המזכירו כמו נשני אלהים את כל עמלי (מקץ) וכאלו נוטל עליו מרצונו איזה משא.

וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ אֵ֠לָיו כָּל אִ֨ישׁ מָצ֜וֹק שהיה דחוק¹ בגלל מצוקה מאויביו² ולא יכול היה להישאר בעירו ובמקומו³, וְכָל אִ֨ישׁ אֲשֶׁר היה ל֤וֹ נֹשֶׁא֙ נושה, ולא יכול היה לפרוע את חובו⁴, וְכָל אִ֣ישׁ מַר נֶ֔פֶשׁ עני ורש⁵, וכולם נתקבצו אליו שנתפרסם להם מטוב הצלחתו, מה שהביאם לקוות לטוב בהיותם בצילו⁶, וַיְהִ֥י עֲלֵיהֶ֖ם דוד לְשָׂ֑ר למנהיג, וַיִּהְי֣וּ עִמּ֔וֹ כְּאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִֽישׁ:

1. ר״י קרא.

2. והוא לשון מצוקה, רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון.

3. רי״ד, מצודת דוד.

4. רד״ק, רלב״ג, רי״ד, ר״י קרא.

5. מצודת ציון. ומלבי״ם ביאר בעל כעס וחמה וזה ילך לחרף נפשו בשדה המערכה.

6. רלב״ג.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד מִשָּׁ֖ם מִצְפֵּ֣ה מוֹאָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר׀ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב יֵֽצֵא⁠־נָ֞א אָבִ֤י וְאִמִּי֙ אִתְּכֶ֔ם עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אֵדַ֔ע מַה⁠־יַּעֲשֶׂה⁠־לִּ֖י אֱלֹהִֽים׃

And David went from there to Mizpeh of Moab, and he said to the king of Moab, "Let my father and my mother, please, come forth and be with you until I know what God will do for me.⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲזַל דָוִד מִתַּמָן לְמִצְפַּיָא דְמוֹאָב וַאֲמַר לְמַלְכָּא דְמוֹאָב יִפּוֹק כְּעַן אַבָּא וְאִמָא עִמְכוֹן עַד דְאִידַע מַה יַעְבֵּיד לִי יְיָ.

^א[יצא נא אבי] ואמי אתכם – משמעו שהייה, ישיבה, כמו ׳לא תצא כצאת העבדים׳ (שמות כא, ז), ואחד המתרגמים תרגם זאת: לא תשהה אותה אצלך במעמד של עבד. לעומת זאת, הקדמונים [חכמינו] ז״ל אמרו: ׳לא תצא בשן ועין כעבדים׳.⁠¹

1. ׳לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים׳ (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים, מסכתא דנזיקין ג).

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

יצא נא אבי ואמי אתכם – יצא ממער׳ עדולם וישב אתכם, אבל אחיו היו הולכים עמו, כי ברחו אביו ואמו מפני שאול כי היה שונא אותם מפני דוד, והיו מתיראים שלא יהרגם לפיכך הלכו אל דוד.

וילך דוד משם מצפה מואב – פירוש: מגדל גבוה היה שמשם צופים למרחוק, וסמך עליהם מפני רות שהיתה מואביה, והפקיד ביד המלך בית אביו.

ובהתקבץ כלם עמו הלך אל מלך מואב ובקש ממנו יצא נא אבי ואמי אתכם, ר״ל יצא מהמערה לשבת אתכם ולא אמר אחיו, לפי שבחרו ללכת עמו עם שאר האנשים, והניח דוד את אביו ואת אמו שם עם מלך מואב כל הימים אשר ישב הוא במצודה סמוך למואב, ובצאתו משם בא ליער חרת. ואחז״ל במדבר רבא ובתנחומא (פר׳ י״ד דף רנ״ו ע״ב) שאז הרג מלך מואב לאביו ואחיו חוץ מאחד שהחיה נחש העמוני, והוא החסד שאמר דוד על חנון כאשר עשה אביו עמדי חסד:

יצא נא – מן המערה לשבת אתכם.

מה יעשה לי אלהים – באיזה מקום אמצא מנוח, כי אז ישבו עמדי.

וילך דוד כי ירא ששאול ירדוף אחריו יצא נא אבי ואמי אתכם כי דוד ואנשי החיל ישבו במצודה ושם סכנה בעת מלחמה, בקש שיצאו מן המצודה לשבת בעיר המלוכה.

מצפה מואב – איננו שם עיר רק מקום מישור גבוה הרבה משטח מי הים (pianoro, Hochebene).

יצא – ערי מואב רובן גדרות צאן ובלי חומה, לכך נשתמש בתיבת יצא כמו שפי׳ שד״ל על ויצאו אל מדבר שור (בשלח) שהביאה למקום פתוח בלי חומה תקרא יציאה, וכן במסעי כתוב מוצאיהם למסעיהם.

וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד מִשָּׁ֖ם אל מִצְפֵּ֣ה מוֹאָ֑ב כי היה ירא ששאול ירדוף אחריו¹, וכיוון שבא דוד מזרעה של רות המואביה, סמך על מואב שלא יפגעו בו ובמשפחתו, והפקיד ביד המלך את בית אביו², וַיֹּ֣אמֶר | אֶל מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב, יֵֽצֵא נָ֞א אָבִ֤י וְאִמִּי֙³ מן המערה לשבת⁴ אִתְּכֶ֔ם עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אֵדַ֔ע מַה יַּֽעֲשֶׂה לִּ֖י אֱלֹהִֽים ובאיזה מקום אמצא מנוח, כי אז ישבו עמדי⁵:

1. מלבי״ם.

2. רי״ד.

3. ולא אמר אחיו, לפי שאחיו בחרו ללכת עימו ועם שאר האנשים, רד״ק, אברבנאל.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיַּנְחֵ֕ם אֶת⁠־פְּנֵ֖י מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וַיֵּשְׁב֣וּ עִמּ֔וֹ כׇּל⁠־יְמֵ֥י הֱיוֹת⁠־דָּוִ֖ד בַּמְּצוּדָֽה׃

And he brought them before the king of Moab; and they dwelled with him all the time that David was in the stronghold.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַשְׁרִינוּן קֳדָם מַלְכָּא דְמוֹאָב וִיתִיבוּ עִמֵיהּ כָּל יוֹמִין דַהֲוָה דָוִד מִטְמַר בַמְצוּדַיָא.

^אוינחם את פני מלך מואב – המשמעות של ׳ינחם׳ היא ׳הכין להם מקום מושב אצלו׳, אם כי המשמעות [הבסיסית] היא הובלה, וזהו פועל בעתיד הנובע מן ׳הִנחה׳, על משקל ׳הִרבה׳.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה – סמוך למואב. וכשיצא דוד משם ליער חרת, הרג מלך מואב את אביו ואת אמו ואחיו, חוץ מאחד שבהם שהחייהו נחש העמוני, והוא החסד שאמר דוד: כאשר עשה אביו עמדי חסד (שמואל ב י׳:ב׳), כדאיתא במדרש רבי תנחומא.

And they remained with him all the time that Dovid was in the fortress. Near Moav, and when Dovid left from there to the forest of Cheres, the king of Moav killed his father, mother, and brothers, except for one of them, whom Nochosh the Ammonite raised.⁠¹ This is the kindness which Dovid [referred to when he] said, "as his father did kindness with me,⁠"² as it is stated in the Midrash of R. Tanchuma.

1. Bemidbar Rabbah 14:1.

2. II Shemuel 10:2.

וישבו עמו כל ימי היות דוד – כל הימים שהיה דוד במצפה מואב שהיה קרוב אצל מלך מואב היה מלך מואב מתיירא לפשוט יד בהן, כיון שפונה דוד משם קפץ עליהם והרגו ולא נשאר לישי זולתי בן אחד שנמלט אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אצלו אם נמלט אצלו מאחי דוד איש ואמר לו לאו וכשמת שלח דוד מנחמים אצל חנון בן נחש כי אמר אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו (שמואל ב י׳:ב׳) עם בית אבי חסד.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק ביהושע ב׳:י״ב.

וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה – סמוך למואב וכשיצא דוד אל יער חרת הרג מלך מואב את אביו ואת אמו ואת אחיו חוץ מאחד שהחייהו נחש העמוני, והוא החסד שאמר דוד כאשר עשה אביו עמדי חסד (שמואל ב י׳:ב׳) בתנחומא.

במצודה – מטמר במצודה.

וינחם – מענין: נחית בחסדך (שמות ט״ו:י״ג), כלומר הנחם והביאם לפניו.

ויונתן פירשו כמו: וינחם, שתרגם: ואשרינון.

במצודה – תרגומו: מטמר במצודיא.

כל ימי היות דוד במצודה – פירוש: היא מצפה מואב.

כל ימי היות דוד במצודה – זה לאות שאחר שיצא דוד מהמצודה נפרדו אביו ואמו ממלך מואב.

וינחם – וינהגם, כמו: ולא נחם אלהים (שמות י״ג:י״ז).

במצודה – ענין מקום משומר, או מגדל, או סלע, או מערה, כמו: יביאהו במצדות (יחזקאל י״ט:ט׳).

וינחם – דוד הביאם לפני המלך.

במצודה – שהיה סמוך אל מואב.

וינחם – נקוד יו״ד פתח לעשותו בנין הפעיל והיה נכון ג״כ בחירק מבנין קל וכן לַנְחֹתָם {שמות י״ג:כ״א} הראוי לִנְחֹתָם כמו לא נָחָם שלמעלה בבנין קל.

במצודה – בסלעים שהם מחסה ומסתור לשפנים וליעלים כמצודה, וגם יש בארץ ההיא בגבול נגב יהודה על קצה ארץ אדום סלעים גבוהים וביניהם גיאיות עמוקות ונסתרות שנקל לאדם להשגב שם כמצודה.

וַיַּנְחֵ֕ם והנהיג דוד אותם והביאם¹ אֶת פְּנֵ֖י לפני² מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב, וַיֵּשְׁב֣וּ עִמּ֔וֹ כָּל יְמֵ֥י הֱיוֹת דָּוִ֖ד בַּמְּצוּדָֽה סמוך למואב³, וכל הימים שהיה דוד במצפה מואב קרוב למלך מואב, היה מלך מואב מתיירא לפשוט יד בהן⁴: ס

1. רד״ק, מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. רש״י ורי״ד מבארים כי היא מצפה מואב.

4. ר״י קרא. ואחז״ל במדבר רבא ובתנחומא (פר׳ יד דף רנו:) שלאחר מכן כשהלך דוד משם, הרג מלך מואב את אביו ואחיו, חוץ מאחד שהחיה נחש העמוני, והוא החסד שאמר דוד (שמואל ב׳ י׳ ב׳) על חנון ״כאשר עשה אביו עמדי חסד״, רש״י, ר״י קרא, אברבנאל (בפס׳ ג׳ לעיל). וכשמלך דוד נקם ממואב על זה, רי״ד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיֹּ֩אמֶר֩ גָּ֨ד הַנָּבִ֜יא אֶל⁠־דָּוִ֗ד לֹ֤א תֵשֵׁב֙ בַּמְּצוּדָ֔ה לֵ֥ךְ וּבָֽאתָ⁠־לְּךָ֖ אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיָּבֹ֖א יַ֥עַר חָֽרֶת׃

And the prophet Gad said to David, "Do not abide in the stronghold; depart, and come to the land of Judah.⁠" Then David departed and came into the forest of Hereth.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר גָד נְבִיָא לְדָוִד לָא תִתֵּב בַּמְצוּדַיָא אִיתָא וֶאֱזֵיל לָךְ לַאֲרַע יְהוּדָה וַאֲזַל דָוִד וַאֲתָא לְחוּרְשָׁא דְחָרֶת.

יער חרת – חורשא דחרת שהיה נחבא במצדות וביערים.

ובאת לך ארץ יהודה – על פי י״י אמר לו כי שם יהיה נשמר מן שאול. וכן היה, כי בעוד שהיה שם לא בקשו עד שהלך אל קעילה. והטעם לפי שבארץ יהודה היו אוהבים אותו, ואם היה קם שאול לבקשו היו מגידים לו והוא נמלט ממקום למקום, ואף על פי שקעילה מארץ יהודה, היתה רחוקה ממיודעיו וממשפחתו, ואף על פי כן, על פי י״י הלך שם גם כן.

יער חרת – חרת היה שם המקום, וכן תירגם יונתן: חורשא דחרת.

ובדרש: שהיה מנוגב אותו המקום כחרת הזו, ובזכות דוד הרטיבו הקב״ה. פירוש חרת – כמו: חרותא בידי שמים, שפי׳ יבשה.

ויאמר גד הנביא אל דוד לא תשב במצודה – פירוש: ידע ברוח הקודש כי היה רוצה מלך מואב למוסרו ביד שאול כי היה ירא ממנו כדכתיב לעיל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון, ואמר לו שילך בארץ יהודה שהם קרוביו ולא ימסרֻהו, וכשהלך שם הרג מלך מואב אביו ואמו, ומפני זה כשמלך דוד נקם מהם כדכתיב ויך את מואב וימדדם בחבל והיה ממית שני חבלים.

וספר הכתוב שגד הנביא שהיה עם דוד צוהו בדבר ה׳ שלא ישב במצודה וילך אל ארץ יהודה ושיהיה שם נשמר משאול וכן היה, כי בעודו שם לא בקשו עד בואו אל קעילה, שעם היותה משבט יהודה היה בסוף גבולה ורחוקה ממיועדיו, והיה זה כן לפי שהיה דוד משבט יהודה והיו בארצו אוהבים אותו רבים, גם לתת לו סימן כי ימלוך על יהודה ראשונה שבע שנים כמו שיזכור אחרי זה:

ובאת לך – התי״ו בקמץ.

חרת – בחילוף ת״ו בשי״ן (חָרַש חָרַת) חורש שענינו יער כמו חרש מצל (יחזקאל ל״א:ג׳) ויער זה היה נקרא בשם פרטי חרת, ואולי ההפרש בין יער וחורש, הוא שהראשון גדל מאליו מבלי יגיעת ידי אדם בו, והשני יחרשו ויעדרו בו למען יגדל כהוגן.

וכיוון שידע גד ברוח הקודש שמלך מואב רוצה למסור את דוד ביד שאול¹,

וַיֹּאמֶר֩ גָּ֨ד הַנָּבִ֜יא שהיה עם דוד² אֶל דָּוִ֗ד, לֹ֤א תֵשֵׁב֙ בַּמְּצוּדָ֔ה! לֵ֥ךְ וּבָֽאתָ לְּךָ֖ אל אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה שם תהיה נשמר מן שאול³, וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיָּבֹ֖א אל מקום בשם⁴ יַ֥עַר חָֽרֶת: ס

1. רי״ד.

2. אברבנאל.

3. על פי ה׳ אמר לו זאת, ואכן כך היה, שבעוד שהיה שם לא בִּקְּשׁוֹ שאול, וחזר לבקשו רק כאשר עזב דוד לקעילה (פרק כג), והטעם שלא בִּקְּשׁוֹ שאול בארץ יהודה הוא לפי שבארץ יהודה היו אוהבים את דוד, ואם היה קם שאול לבקשו, היו מגלים לדוד שהיה נמלט ממקום למקום, ואף על פי שקעילה גם מארץ יהודה היתה, היא היתה רחוקה ממיודעיו וממשפחתו ולכן שאול בִּקְּשׁוֹ שם, רד״ק, אברבנאל.

4. ובדרש שהיה מנוגב אותו המקום כחרת הזו, ובזכות דוד הרטיבו הקב״ה, רד״ק.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל כִּ֚י נוֹדַ֣ע דָּוִ֔ד וַאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וְשָׁאוּל֩ יוֹשֵׁ֨ב בַּגִּבְעָ֜ה תַּֽחַת⁠־הָאֶ֤שֶׁל בָּֽרָמָה֙ וַחֲנִית֣וֹ בְיָד֔וֹ וְכׇל⁠־עֲבָדָ֖יו נִצָּבִ֥ים עָלָֽיו׃

And Saul heard that David was discovered, with the men that were with him. Now Saul was sitting in Gibeah, under the tamarisk-tree in Ramah, with his spear in his hand; and all his servants were standing about him.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁמַע שָׁאוּל אֲרֵי אִתְיְדַע דָוִד וְגַבְרַיָא דִי עִמֵיהּ וְשָׁאוּל יָתֵיב בְּגִבְעָתָא תְּחוֹת אַשְׁלָא בְרָמָתָא וּמוּרְנִיתֵיהּ בִּידֵיהּ וְכָל עַבְדוֹהִי קַיְמִין עֲלוֹהִי.

^אכי נודע דוד ואנשים אשר אתו – ׳נודע׳ משמעו גילוי והתפשטות, כמו ׳ואחרי הודעי ספקתי על ירך׳ (ירמיהו לא, ח).

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

כי נודע דוד – כי התבונן להשמר ממנו.

תחת האשל ברמה – אחת שהיתה בגבול בנימן.

ורבותינו אמרו (בבלי תענית ה׳:): היא היתה רמה של שמואל, ושני מקומות הן.

וכן מדרשו: ושאול יושב בגבעה – בזכות האשל הגדול אשר ברמה, שהיה מתפלל עליו.

That Dovid…had been discovered. That he realized to beware of him.

Beneath the tamarisk tree in Romoh. On one [hill], which was within Binyomin's border.⁠¹ Our Rabbis said² that this was Shemuel's Romoh, and these are two different places. It is expounded thus: 'Shaul was sitting in Givoh in the merit of the great tamarisk tree [i.e., Shemuel] who was in Romoh, and who was praying for him.'³

1. Not to be confused with the Romoh where Shemuel lived.

2. Maseches Taanis 5b.

3. Were it not for Shemuel’s prayers, Shaul would have had to relinquish the throne immediately after the incident with Amoleik. Shemuel prayed for Shaul’s reign to remain intact as long as he was alive.

ושאול יושב {בגבעה} תחת האשל ברמה – תחת צל האילן שברמה בגבעת בנימן.

ויש לומר בגבעה רמה כגון אל כל גבעה רמה (יחזקאל ו׳:י״ג).

ומדרש: מה ענין גבעה אצל רמה אלא שאול יושב בגבעה שתי שנים ומחצה בזכות שמואל שהיה ברמה וביקש רחמים עליו.

כי נודע דוד – כי נתפרסם דוד, כלומר נודע הדבר שהיו עמו אנשים עד ששמע שאול. והיה הספור הזה הנה מפני הדבר שאמר שאול לעבדיו, כי עד עתה לא ידע שאול כי התקבצו אל דוד אנשים, וכאשר שמע כי עמו כארבע מאות איש (שמואל א כ״ב:ב׳), אמר בלבו: זה מרד הוא שמרד בי, ודעתו לארוב ולהלחם עלי או לחלוק עלי המלכות, וזהו שאמר: כי הקים בני את עבדי עלי לאורב (שמואל א כ״ב:ח׳), ואמר: לכלכם ישים שרי אלפים (שמואל א כ״ב:ז׳), כלומר בחיל שהוא מקבץ עלי או בהיותו מלך כאשר הוא חושב.

האשל – כמו: העץ. וכן: ויטע אשל (בראשית כ״א:ל״ג).

ברמה – מקום היה בגבע׳ שאול, והיה גבוה ונקרא רמה. ואין זה רמת שמואל כי הוא בגבע׳ היה.

ולדברי בעל הדרש הוא רמת שמואל, שאמר: וכי מה ענין גבעה אצל רמה, אלא שאול יושב בגבעה במלכות בזכות האשל הגדול אשר ברמה, והוא שמואל שהיה מתפלל עליו.

וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו – פירוש: שמע כי נודע שהם עומדים בערי יהודה הוא ואנשיו, ובאו מארץ מואב ושם בלבו לרדוף אחריו.

כי נודע דוד – הטעם היה נודע לרבים איפה הוא.

וכל עבדיו נצבים עליו – נכון זה הלשון מאד מצד היותו יושב ועבדיו מעומד כדרך כל מלך וגדול עם מה שלמטה ממנו במעלה וע״ד דברה תורה כלשון בני אדם נאמר בהשם ית׳ וכל צבא השמים עומד עליו (מלכים א כ״ב:י״ט), שרפים עומדים ממעל לו (ישעיהו ו׳:ב׳), להתיצב אל י״י (איוב ב׳:א׳), ואין זו מקום באור עוד.

וישמע שאול כי נודע דוד וגו׳. ספר ששמע שאול כי נודע ונתפרסם דוד לאויבו, ושעשה עצמו שר וגדול באספו אליו האנשים שזכר, והנה כששמע זה היה בגבעה וכל עבדיו נצבים עליו, והנה נדמה לו שיהיה דוד נלחם עמו ויבא לקראתו. ואמרו תחת האשל ברמה, הוא העץ אשר היה במקום הנקרא רמה בגבעת שאול, ואינה הרמה אשר שמואל שוכן שמה. אבל חז״ל אמרו במסכת תעניות (תענית ה׳:) שהיא רמת שמואל, אמרו וכי מה ענין גבעה אצל רמה? אלא שאול יושב בגבעה במלכותו, מי גרם לו זה שישב שתי שנים ברמת מלכותו? אלא בזכות האשל הגדול אשר ברמה והוא שמואל שהיה מתפלל עליו. ולפי שלא נתגלה אל שאול שהיו אנשים מתקבצים לדוד ולא שאחיו ובית אביו הלכו אליו עד עתה, התחיל להתרעם מכל עבדיו שלא היו מגלים את אזנו ומודיעים אותו הדברים האלה בתחלתם כדי לתקנם ולהסירם מעליו.

ושאול יושב בגבעה – בספרים מדוייקים מלא וא״ו והוא אחד מן המלאים בסיפרא על פי המסורת עיין עליהם.

תחת האשל – במקצת ספרים מדוייקים האל״ף בסגול ועיין מ״ש בפרשת וירא על ויטע אשל.

האשל – האילן, כמו: ויטע אשל (בראשית כ״א:ל״ג).

כי נודע דוד – כי עד הנה היה נחבא ולא ראהו איש.

תחת האשל ברמה – מקום גבוה היה בגבעה, ובה עמד אשל.

כי נודע דוד – כי עד עתה שמע שנאספו אליו אנשים אבל עקבותם לא נודעו עד עתה.

תחת האשל ברמה בין גבעה ובין רמה היה נטוע אשל, והאשל היה מציין גבול רמה, וכן למעלה (שמואל א י״ד:ב׳) ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון במגרון, ויש בזה דרוש לחכמינו זכרונם לברכה.

האשל – אשלא בל״א חבל. אולי הוראתו סיבוך ענפים וזמורות כמו חבל ועבות לצל, וכן ויטע אשל, ושד״ל תרגם (וירא) tamarisco, וכן תרגמתי גם אני אף על פי שבאמת הוא מין נטע לא גדול ולא בעל ענפים הרבה.

וחניתו בידו – בני ישראל בחרו בשאול כנגיד שיצא לפניהם וילחם מלחמותיהם (למעלה ח׳:כ׳) וע״כ לא לקח בידו שבט מושלים רק חנית כאדם מוכן למלחמה וכן למעלה (י״ח:י׳ וי״ט:ט׳).

עבדיו – שרי חילו ויועציו שבערך אליו היו כעבדים, ומשמשי המלך נקראו משרתים או נערים.

וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל כִּ֚י נוֹדַ֣ע שֶׁדָּוִ֔ד וַאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ עומדים בערי יהודה¹, כי התבונן דוד להישמר ממנו², וְשָׁאוּל֩ בעת ההיא היה יוֹשֵׁ֨ב בַּגִּבְעָ֜ה תַּֽחַת צל³ עץ⁴ הָאֶ֤שֶׁל אשר היה בָּֽרָמָה֙ שהיתה בגבול בנימן⁵, וַחֲנִית֣וֹ בְיָד֔וֹ וְכָל עֲבָדָ֖יו נִצָּבִ֥ים עָלָֽיו, ולפי שלא גילו לו עבדיו על כך שמתקבצים אל דוד אנשים, ולא גילו לו שאחיו ובית אביו של דוד הלכו אליו, התחיל להתרעם על כל עבדיו שלא היו מגלים את אזנו ומודיעים לו את הדברים⁶:

1. רי״ד.

2. רש״י. ועד עתה שמע שאול שנאספו אליו אנשים אבל עקבותם לא נודעו עד עתה, ואולם עתה נתפרסם דוד, כלומר נודע הדבר שהיו עמו אנשים עד ששמע שאול, ואמר בליבו זה מרד, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.

3. ר״י קרא.

4. מצודת ציון.

5. ורבותינו אמרו (תענית ה:) היא היתה רמה של שמואל, ובמדרש, שאול יושב בגבעה, בזכות האשל הגדול אשר ברמה, הוא שמואל שהיה מתפלל עליו, רש״י, רד״ק.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לַֽעֲבָדָיו֙ הַנִּצָּבִ֣ים עָלָ֔יו שִׁמְעוּ⁠־נָ֖א בְּנֵ֣י יְמִינִ֑י גַּם⁠־לְכֻלְּכֶ֗ם יִתֵּ֤ן בֶּן⁠־יִשַׁי֙ שָׂד֣וֹת וּכְרָמִ֔ים לְכֻלְּכֶ֣ם יָשִׂ֔ים שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת׃

And Saul said to his servants that stood about him, "Hear now, you Benjamites. Will the son of Jesse give every one of you fields and vineyards? Will he make you all captains of thousands and captains of hundreds?

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שָׁאוּל לְעַבְדוֹהִי דְקַיְמִין עֲלוֹהִי שְׁמָעוּ כְעַן בְּנֵי שִׁבְטָא דְבֵית בִּנְיָמִין אַף לְכֻלְכוֹן יִתֵּן בַּר יִשַׁי חַקְלִין וְכַרְמִין לְכֻלְכוֹן יְמַנֵי רַבָּנֵי אַלְפִין וְרַבָּנֵי מַאֲוָתָא.

ישים – ימני.

בני ימיני – כלומר עליכם היה לחוש עלי, כי אתם משבטי וממשפחתי.

גם לכלכם – דרך לעג כמו שקדם לנו באמרו לכו וזעקו (שופטים י׳:י״ד).

ואמר הלכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים, ר״ל אם אתם אוהבים את דוד ומעלימים את עניניו ממני בחשבכם שיעשה עמכם חסד כאשר ימלוך, אם משדות וכרמים או משררה וכבוד שישים אתכם שרי אלפים ושרי מאות, הנה באמת סכלות זה לכם, כי הוא לא יתן זה לכלכם כי מאין לו כל כך שדות וכרמים? ואין בישראל גם כן כל כך שרים, ואמר זה אל בני ימיני בפרט, לפי שהם היו עבדיו והיו גם כן קרוביו וממשפחתו, ולכן היה לו להתרעם כנגדם על זה יותר:

בני ימיני – כי רוב עבדיו היו מבני שבטו.

גם לכלכם – רצה לומר: וכי אפשר שיתן שדות לכולכם, וכי מאין לו כל כך שדות, ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים.

שמעו נא בני ימיני גם לכלכם אמר להם,

א. אם שבט יהודה מחזיקים בידו, הם באשר הם שבטו ומשפחתו יקוו כי יתן להם משרה או נחלת שדה וכרם לא כן אתם בני ימיני,

ב. גם לכלכם וכו׳, רצה לומר גם אם תקוו זאת, אי אפשר שכולכם תהיו שרי אלפים, ושיתן לכולכם שדות וכרמים, הלא בהכרח אחד יהיה שר אלף, ויתר העם יהיו עבדים ועניים, ואם כן מה הסבה כי קשרתם כלכם עלי.

גם לכלכם – לשון שאלה, גם הוא יתן לכם עושר ושררה כמו שנתתי אני לכם לפי שאתם בני שבטי? הלא הוא יקרב בני שבטו ולא אתכם.

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לַֽעֲבָדָיו֙ הַנִּצָּבִ֣ים עָלָ֔יו אשר רובם היו מבני שבטו, שבט בנימין¹, שִׁמְעוּ נָ֖א בְּנֵ֣י יְמִינִ֑י, אתם שהיה עליכם לחוש עלי שהינכם משבטי וממשפחתי², אם שבט יהודה מחזיקים ביד דוד, זה משום שהם בהיותם משבטו ומשפחתו יקוו כי יתן להם משרה או נחלת שדה וכרם, לא כן אתם בני ימיני, כי גם אם תקוו לזאת³, ואתם מעלימים את ענייניו ממני, בחשבכם שיעשה עמכם חסד כאשר ימלוך⁴, וכי יתכן כי⁵ גַּם לְכֻלְּכֶ֗ם יִתֵּ֤ן בֶּן יִשַׁי֙ שָׂד֣וֹת וּכְרָמִ֔ים?! וכי יתכן כי לְכֻלְּכֶ֣ם את כולכם⁶ יָשִׂ֔ים שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת?! וכי מאין לו כל כך הרבה שדות, ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים?!⁠⁷:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל.

5. אברבנאל, מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) כִּי֩ קְשַׁרְתֶּ֨ם כֻּלְּכֶ֜ם עָלַ֗י וְאֵין⁠־גֹּלֶ֤ה אֶת⁠־אׇזְנִי֙ בִּכְרׇת⁠־בְּנִ֣י עִם⁠־בֶּן⁠־יִשַׁ֔י וְאֵין⁠־חֹלֶ֥ה מִכֶּ֛ם עָלַ֖י וְגֹלֶ֣ה אֶת⁠־אׇזְנִ֑י כִּ֣י הֵקִים֩ בְּנִ֨י אֶת⁠־עַבְדִּ֥י עָלַ֛י לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

For you have all conspired against me, and there was no one who disclosed to me when my son made a treaty with the son of Jesse, and there is none of you who is sorry for me or discloses to me that my son has stirred up my servant against me, to lie in wait, as it is this day?⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי מְרַדְתּוּן כֻּלְכוֹן עֲלֵי וְלֵית דְחַוֵי לִי כַּד גְזַר קְיַם בְּרִי בְּרִי עִם בַר יִשַׁי וְלֵית דְכָאִיב מִנְכוֹן עֲלַי וּמְחַוֵי לִי אֲרֵי אָקִים בְּרִי יַת עַבְדִי עֲלֵי לִכְמָנָא כְּיוֹמָא הָדֵין.

^אואין חלה מכם עלי – מלשון ׳וחליתי והייתי׳ (שופטים טז, ז), ומשמעו: אף אחד מכם אינו כואב את כאבי ואינו מרחם עלי. ניתוח התבנית הוא: בינוני פועל, וכמוהו במשמעות דומה ׳הכיתי אתם ולא חלו׳ (ירמיהו ה, ג).

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

ואין חולה מכם עלי – שאין אחד מכם משים אל לבו ונותן מחשבתו בדבר, כלומר שאין אחד מכם מכניס עצמו בעובי הקורה בשבילי.

ואין חלה מכם – לשון חלישות הדעת כגון וחליתי תרגומו ואיחלש.

קשרתם – מרדתם, כי הקשר הוא המרד, והוא בהתחבר לב זה עם זה.

בכרת בני – בכרת ברית.

בן ישי – לא זכר שמו דרך בזיון.

ואין חולה מכם עלי – תרגומו: ולית דכאיב ליה מנכון עלי.

ואין חולה מכם עלי – רוצה לומר: אין אחד מכם שיחשוב עצמו חולה בעבורי בדבר הנעשה כנגדי וידמה שהיה ירא שאול שיהיה הקשר חזק מבני ישראל את דוד וילחם עמו ולזה אמר שכבר הקים בנו עבדו עליו לאורב.

ואמר כי קשרתם כלכם עלי ואין גולה את אזני, ר״ל הלכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים ולכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות אחרי אשר קשרתם ומרדתם כלכם עלי במרד עצמו אשר מרד דוד בי? ואם שבאמת ידע שכלם מרדו בו ולא מפני דוד כי אם מפני יהונתן שכרת בריתו עם דוד, ולכן מפאת אותו ברית אתם מעלימים ממני את כל עניני, וזהו בכרות בני עם בן ישי, ובי״ת בכרות היא בי״ת הסבה, כמו (הושע י״ב י״ב) ויעבוד ישראל באשה, (בראשית מ״ד ה׳) נחש ינחש בו, יאמר ואין גולה את אזני אבל סבת זה הוא באמת בכרות בני עם בן ישי, ר״ל בעבור הברית אשר כרת בני עם בן ישי, והכעס מעמכם שאין חולה מכם עלי, ר״ל אין אדם שירגיש במכאובי ויחלה ויכאב ממני ויגלה את אזני, אבל זה אינו מהתימה אחרי אשר הקים בני את עבדי עלי היום לאורב, ואם בני היוצא מחלצי עושה זה, אינו בלתי ראוי שהזרים יעשוהו. הנה א״כ אמרו בכרות בני ואמרו כי הקים בני וגו׳, אין זה מה שהיה רוצה שיגלו את אזנו, כי אם שהיה משיב לעצמו על מה שאמר, והותרה השאלה השלישית:

קשרתם – ענין אגודת אנשים בחבור עצת מרד.

כי קשרתם – כולכם עשיתם עלי קשר, כאלו הבטיח טובה לכולכם.

בכרת בני – בעת שכרת בני ברית עמו, כי אם גליתם אזני מאז, הייתי נשמר שלא יבוא לכל זה.

ואין חולה – אין אחד מכם שיחלה ויכאב לבו בעבורי.

וגלה – כפל דבריו, וכדרך המדבר מכאב לב.

כי הקים – רוצה לומר: על ידי שלא גליתם אזני, נגמר הדבר והקימו לאורב.

כיום הזה – שנראה עתה בחוש שאורב עלי ומאסף אליו אנשים.

השאלות: למה חלק וכפל דבריו ואין גולה את אזני בכרת בני וכו׳, ואין חולה וכו׳? וגם שעקר הקפידה הוא על עתה לא על תחלה:

והנה התרעם בשתים:

א. שתיכף עת כרת בני (ברית) עם בן ישי – היה לכם להודיעני,

ב. אם תאמרו שאז לא חשבתם שיצמח מזה מרד במלכות, ועל כל פנים עתה כי הקים בני את עבדי עלי לארב – והרי הצמיח המרד באושים כמו שהוא כיום הזה שיצא המרד אל הפועל ומדוע אין גולה את אזני שזה מורה שאין מכם חולה עלי להרגיש בצרתי.

כי הקים – כאשר הקים כמו כי הוציא ה׳ (יתרו), או נפרשהו לשון עד כי (עד כי יגעה ידו, שמואל ב כ״ג:י׳).

כִּי֩ קְשַׁרְתֶּ֨ם מרד¹ כֻּלְּכֶ֜ם עָלַ֗י כאלו הבטיח טובה לכולכם², וְאֵין גֹּלֶ֤ה מגלה אֶת אָזְנִי֙ בִּכְרָת בְּנִ֣י עִם בֶּן יִשַׁ֔י³ ברית⁴, וְאֵין חֹלֶ֥ה מי שירגיש במכאובי⁵ ויכאב לו⁶ מִכֶּ֛ם עָלַ֖י וְגֹלֶ֣ה ומגלה אֶת אָזְנִ֑י כִּ֣י הֵקִים֩ בְּנִ֨י⁷ אֶת עַבְדִּ֥י עָלַ֛י, כי לו הייתם מגלים אזני מאז, הייתי נשמר שלא יבוא לכל זה⁸, להיות לי לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה שנראה בבירור שאורב עלי ומאסף אליו אנשים⁹: ס

1. רד״ק, מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. ולא זכר שמו דרך בזיון, רד״ק.

4. רד״ק.

5. אברבנאל.

6. תרגום יונתן, רי״ד.

7. ואם בני היוצא מחלצי עושה זה, אינו בלתי ראוי שהזרים יעשוהו, אברבנאל.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיַּ֜עַן דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֗י וְה֛וּא נִצָּ֥ב עַל⁠־עַבְדֵֽי⁠־שָׁא֖וּל וַיֹּאמַ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת⁠־בֶּן⁠־יִשַׁ֔י בָּ֣א נֹ֔בֶה אֶל⁠־אֲחִימֶ֖לֶךְ בֶּן⁠־אֲחִטֽוּב׃

Then Doeg the Edomite, who was set over the servants of Saul, answered and said, "I saw the son of Jesse coming to Nob, to Ahimelech the son of Ahitub.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתֵיב דוֹאֵג אֱדוֹמָאָה וְהוּא מְמַנָא עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַאֲמַר חַזֵיתִי יַת בַּר יִשַׁי אֲתָא לְנוֹב לְוַת אֲחִימֶלֶךְ בַּר אֲחִיטוּב.

ויען דואג האדומי וגו׳ וישאל לו בי״י – כך אמר לו דואג לשאול, עשה אחימלך לדוד מלך בחייך שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך וצבור.

נצב – ממונה.

נצב על עבדי שאול – כלומר בראשם היה נצב, כי גדול שבעבדי שאול הנצבים עליו היה. ושמוש זה, בדבר והפכו, כי נצבים עליו (שמואל א כ״ב:ו׳) – ר״ל: נצבים לפניו, וסמוך לו לעשות מה שיצוה אותם. ונצב על עבדי שאול – ר״ל: כמשמעו, שהיה להם לראש וממונ׳ עליהם. וכן תירגם יונתן: והוא ממנא על עבדי שאול, והוא כמו: הנצב על הקוצרים (רות ב׳:ו׳).

בן אחיטוב – לא זכר שמו דרך בזיון.

והוא נצב על עבדי שאול – אין זה נצב בערך לעבדי, כי גם הם היו נצבים לא יושבים, ואמרו על נכון כמו שהוא, כטעם ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב), מצד היות העולם כדורי, ובכלל כי מצד זה נכון בעברי ובהגיון ליחס לאנשים מינים רבים שונים מיחסים ומתנועות מתחלפות כמו עליה וירידה ונפילה וזולת זה, וזה ענין דק.

וישאל לו ביי – זה היה אמת ואם לא נכתב לפנים, והעד כי כן הודה אחימלך, ורבים כן בתורה ובנביאים.

ויען דואג האדומי וגומ׳. כאשר דואג שמע דברי שאול אמר למלך לא אכסה מאדוני דבר שאני ראיתי את בן ישי בא נבה, ר״ל שראיתי אותו בהיותו בא יחידי לבדו אל נוב עיר הכהנים, והנה אמר דואג ראיתי את בן ישי כדברי שאול שהיה קורא אותו בן ישי לבזותו, ואמר שנראה לו שבא לבקש את אחימלך כי אליו בא בראשונה, וז״ש בא נבה אל אחימלך.

והוא נצב – עמד סמוך לעבדי שאול, בעת שאמר להם הדברים האלה.

(ט-יג) השאלות:

מה חטא דואג והוא הגיד האמת ומדוע קללו דוד בתהלות סי׳ נ״ב, למה הפך הסדר הלא תחלה נתן לו צדה ואחר כך שאל באלהים ואחר כך חרב נתן לו ושאול אמר זה בסדר אחר?

והוא נצב ממונה עליהם,

בא נבה אל אחימלך – הנה אם היה דואג מגיד המעשה כמו שהיה באמת, לא היה נצמח שום חשד על הכהנים, כי באמת בא דוד אל בית ה׳ לא אל בית אחימלך, ודואג שמע שדוד אמר שהולך בשליחות המלך, ושהוא רעב שאחזו בולמוס, וששאל לו באורים דבר סתמי ולא הודיע להכהן עקר שאלתו באמרו שהמלך צוהו להעלים הדבר, ושלא בקש חרב גלית כלל, רק חרב, ורק מפני שלא היה חרב אחרת נתן לו חרב גלית, מכל זה מבואר שהכהן עשה זאת בתום לבבו ובנקיון כפיו, אבל דואג לשונו כתער מלוטש עושה רמיה, הוא אמר שדוד בא אל בית אחימלך שמשמעותו שבא אל בית הכהן לא אל בית ה׳, ולזה לא אמר אל בית אחימלך הכהן שאז היה משמע שבא אליו מצד כהונתו, והוא הלשין שבא אליו מצד היותו עמו בקושרים בהיותו בן אחיטוב ומשפחה זאת המה עם דוד (וכן אמר (תהלות נ״ב ב׳) בבוא דואג האדומי ויגד לשאול בא דוד אל בית אחימלך. כי זה היה יסוד המלשינות שבזה השחית את הכהנים), ועל יסוד זה הוציא דבה שנית כמ״ש,

נצב על – כמו למעלה (י״ט:כ׳) ושמואל עמד נצב עליהם, דואג היה ראש לשרי שאול.

וַיַּ֜עַן דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֗י וְה֛וּא בעת שאמר להם שאול את הדברים האלה, היה¹ נִצָּ֥ב עומד סמוך² עַל עַבְדֵֽי לעבדי³ שָׁא֖וּל בהיותו ממונה עליהם⁴, וַיֹּאמַ֑ר דֹּאֵג למלך, לא אכסה מאדוני דבר שאני⁵ רָאִ֙יתִי֙, כי ראיתי אֶת בֶּן יִשַׁ֔י⁶ בָּ֣א בהיותו לבד⁷נֹ֔בֶה לנוב עיר הכהנים⁸אֶל אֲחִימֶ֖לֶךְ בֶּן אֲחִטֽוּב⁹, ועשה אחימלך את דוד מלך בחייך, שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך וציבור¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. אברבנאל.

6. ולא זכר את שם דוד, כדברי שאול שהיה קורא אותו בן ישי לבזותו, רד״ק, אברבנאל. (במס׳ גרסאות מופיע ביאור זה של רד״ק על צמד המילים ״בן אחיטוב״ במקום על ״בן ישי״ ולענ״ד בטעות דפוס).

7. אברבנאל.

8. אברבנאל.

9. והנה אם היה דואג מגיד המעשה כמו שהיה באמת, לא היה נצמח שום חשד על הכהנים, אבל דואג לשונו כתער מלוטש עשה רמיה, ואמר שדוד בא אל ״בית אחימלך״, שמשמעותו שבא אל בית הכהן ולא אל בית ה׳, שבא אליו מצד היותו עמו בקושרים בהיותו ״בן אחיטוב״, כאשר משפחת אחיטוב הם עם דוד, מלבי״ם.

10. ר״י קרא.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיִּשְׁאַל⁠־לוֹ֙ בַּֽיהֹוָ֔הי״י֔ וְצֵידָ֖ה נָ֣תַן ל֑וֹ וְאֵ֗ת חֶ֛רֶב גׇּלְיָ֥ת הַפְּלִשְׁתִּ֖י נָ֥תַן לֽוֹ׃

And he inquired of Hashem for him, and gave him food, and gave him the sword of Goliath the Philistine.⁠"

תרגום יונתןרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְשָׁאִיל לֵיהּ בְּמֵימְרָא דַייָ וּזְוָדִין יְהַב לֵיהּ וְיַת חַרְבָּא דְגָלְיַת פְּלִשְׁתָּאָה יְהַב לֵיהּ.

וישאל לו – פירוש: שעשה לו טכסיסי מלכות, שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך.

וישאל לו ביי׳, ר״ל ראיתי ששאל לו במשפט האורים והתומים, ולא זכר השאלה כי לא היה יודע אותה, ואז אחימלך צידה נתן לו והוא לחם הפנים ואת חרב גלית הפלשתי גם כן נתן לו. והנה בדברים האלה היה מרוע לבבו, לפי שכבר סופר שאחימלך לא היה יודע ענין דוד ושהוא חרד בבואו לבדו ושדוד אמר לו שהיה הולך במצות המלך בסתר רב, ואין ספק שכל זה ידע דואג אחרי שראה מתנת הלחם והחרב, ולכן היה מפשעו שאמר הדברים המזיקים ממה שנתן אבימלך לדוד, ולא זכר מה שנאמר שם ביניהם שהוא כפי האמת התנצלות גדול לאחימלך. וגם אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש תהלים, (מזמור כ״ב) מהו ויגד לשאול? אמרו לו עשה אחימלך את דוד מלך בחייך, שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך וגו׳, הנה הסכימו שדואג כוון להזיק, ומפני זה קללו דוד בשירו ואמר (תהלים נ״ב ב׳ וכל המזמור) מה תתהלל ברעה הגבור והנה חסד אל כל היום. והוא ייטיב עמדי עם כל רוע מעשיך. הוות תחשוב לשונך וגומר, אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה, שאמר הדברים אשר יזיקו ולא אמר המועיל והאמת, והוא היות אחימלך חושב שהיה הולך דוד בדבר שאול.

ואמר שלא עשה זה כי אם במרמה ובכוונה רעה, וזהו אהבת כל דבר בלע לשון מרמה, ולכן קללו גם אל יתצך לנצח, רוצה לומר יעשה לך ולזרעך כאשר עשה שאול בסבתך אל כהני השם שנתץ אותם מאהל השם, וככה השם יתברך יתצך לנצח, רוצה לומר שיתצהו ויחריבהו חרבן נצחיי, והוא העונש הנפשיי אשר יהיה נדון בו. וכמו שאמרו חכמינו ז״ל במדרש תנחומא (ריש פרשת מצורע) שארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא מפני דבור פיהם, בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, ולזה רמז באמרו ושרשך מארץ חיים סלה והותרה בזה השאלה הרביעית:

וצידה – ברוב ספרים ישנים מלא יו״ד.

וצידה – מזון.

בה׳ – באורים ותומים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וישאל לו באלהים שאם היה מגיד שהיה בבית אלהים הלא היה מוכרח להגיד לשאול מה שאל לו, כי שם היה דואג נעצר לפני ה׳ ושמע הדברים, אבל בהיות שאול חושב שבא לבית הכהן, חשב שבביתו גלה לו סודו ושאלתו עד שבבואו לבית ה׳ לשאול לא יכול לדעת מה דברו בבית הכהן בלאט,

ג. שבאמת מה ששאל לו באלהים היה לבסוף, ודואג ספר בערמה שתחלה שאל לו באלהים ואחר כך נתן לו חרב וצדה, וזה משני טעמים,

א. שאם היה מספר כסדר היה שאול מרגיש שהכהן לא ידע מאומה, שאם לא כן למה נתן לו הלחם והחרב בבית ה׳ לפני דואג ולא בביתו, מדוע לא נשמר מדואג, לכן אמר שתחלה שאל לו באורים ותומים והיה מוכרח לכנוס לבית ה׳ לשאול, ולכן לא נשמר מפני דואג גם בהחרב והלחם אחר שנגלה סודם,

ב. שבזה יגדל האשמה על הכהן, שאם תחלה נתן לו חרב ולחם, יאמר הכהן שלא ידע מאומה כי בורח הוא, ואף שאחר כך שאל לו באלהים ובהכרח שאל על עניני הבריחה, אז כבר היה החרב בידו אבל לפ״מ שאמר שתחלה שאל באלהים, וכבר ידע מתשובת האורים ותומים כי בורח הוא מדוע נתן לו לחם וחרב,

ד. לא ספר שאחזו בולמוס ושמטעם זה נתן לו לחם קדש. שבזה גם אם היה הכהן יודע כי בורח הוא היה מוכרח להשיב את נפשו, כי לא הורשה להכהן לגרום מיתתו, רק אמר וצידה נתן לו, שמשמע צידה לדרכו לימים רבים שזה מורה שהחזיק בידו,

ה. לא ספר שדוד שאל חרב סתם ולא היה לו חרב אחר עד שחרב גלית היה מקרה והוא אמר ואת חרב גלית נתן לו שמורה שכיון בעצם לתת לו דוקא חרב הזאת,

ו. שמלבד זה העלים כל הספור העקרי שדוד אמר בפי׳ שהוא שליח המלך על דבר סתם, ולכן אין בידו לא צידה ולא חרב כי היה דבר המלך נחוץ, שבכ״ז היה הכהן יוצא נקי בדינו.

והוא עשה לו טכסיסי מלכות¹, וַיִּשְׁאַל ושאל לוֹ֙ בַּֽיהוָ֔ה באורים ותומים², וְצֵידָ֖ה ומזון³ נָ֣תַן ל֑וֹ אחימלך, וְאף אֵ֗ת חֶ֛רֶב גָּלְיָ֥ת הַפְּלִשְׁתִּ֖י נֵָ֥תַן לֽוֹ⁴:

1. רי״ד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. ולמרות שדואג ידע את האמת ולפיה אחימלך לא ידע שדוד בורח משאול, הוא הוציא עליו דיבה שקרית, ואחז״ל במדרש תנחומא (ריש פרשת מצורע) שארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא מפני דיבור פיהם, בלעם דואג אחיתופל וגחזי. מלבי״ם מבאר כיצד דואג שינה מן האמת, ושאם היה מספר את האמת כסדרה, שדוד פגש את אחימלך בבית ה׳ ולא בביתו, וכן שבתחילה נתן לו לחם ואחר כך שאל בה׳, היה שאול מבין שהכהן לא ידע מאומה, וגם אם היה דואג מספר כסדר המעשה היה מוכרח להגיד לשאול מה שאל בה׳ כי הוא היה שם, וכן היה שאול מבין שאחימלך לא מרד בו, ומלבד זאת העלים את הסיפור העקרי שדוד אמר לאחימלך שהוא שליח המלך על דבר סודי, שאם היה אומר זאת היה הכהן יוצא נקי בדינו.

תרגום יונתןרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיִּשְׁלַ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ לִקְרֹא֩ אֶת⁠־אֲחִימֶ֨לֶךְ בֶּן⁠־אֲחִיט֜וּב הַכֹּהֵ֗ן וְאֵ֨ת כׇּל⁠־בֵּ֥ית אָבִ֛יו הַכֹּהֲנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּנֹ֑ב וַיָּבֹ֥אוּ כֻלָּ֖ם אֶל⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃

Then the king sent to call Ahimelech the priest, the son of Ahitub, and his entire father's house, the priests that were in Nob; and they all came to the king.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַח מַלְכָּא לְמִקְרֵי יַת אֲחִימֶלֶךְ בַּר אֲחִיטוּב כַּהֲנָא וְיַת כָּל בֵּית אֲבוּהִי כַּהֲנַיָא דִי בְנוֹב וַאֲתוֹ כֻּלְהוֹן לְוַת מַלְכָּא.

אחימלך בן אחיטוב הכהן ואת כל בית אביו הכהנים – ידמה שקרא עמו כל בית אביו חשב שאול שתהיה שאלתו באלהים אם יצליח במרדו על שאול בדרך שינצחהו במלחמה והיתה תשובת אחימלך כי חלילה לו כי הוא לא ידע בזה דבר ומה שעשה עשה מצד מחשבתו שיהיה דוד היותר נאמן מכל עבדי שאול והיותר סר אל משמעתו.

(יא-יג) וספר הכתוב ששלח שאול לקרוא את אחימלך ואת כל בית אביו, ואמר לאחימלך הכהן הגדול בפני כל הכהנים שמע נא בן אחיטוב, ולא קראו בשמו לבזיון, למה קשרתם עלי אתה ובן ישי? והוכיח היותו קושר עמו מאשר נתן לו לחם וחרב ושאול לו באלהים, רוצה לומר להגיד את דרכו ולתת לו דרך שיקום עלי לאורב כיום הזה שאסף אנשים להלחם בי. ומדרשו (מדרש תהלים מזמור נ״ב) עשיתו מלך, שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך ולאב ב״ד ולמי שהצבור צריך לו. ולפי ששאול אמר כי קשרתם עלי אתה ובן ישי והשווה שניהם בקשר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וַיִּשְׁלַ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ שאול לִקְרֹא֩ להביא אליו אֶת אֲחִימֶ֨לֶךְ בֶּן אֲחִיט֜וּב הַכֹּהֵ֗ן וְאֵ֨ת כָּל בֵּ֥ית אָבִ֛יו הַכֹּהֲנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר היו בְּנֹ֑ב, וַיָּבֹ֥אוּ כֻלָּ֖ם אֶל הַמֶּֽלֶךְ: ס

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל שְֽׁמַֽע⁠־נָ֖א בֶּן⁠־אֲחִיט֑וּב וַיֹּ֖אמֶר הִנְנִ֥י אֲדֹנִֽי׃

And Saul said, "Hear now, you son of Ahitub.⁠" And he answered, "Here I am, my lord.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שָׁאוּל שְׁמַע כְּעַן בַּר אֲחִיטוּב וַאֲמַר הָא אֲנָא רִבּוֹנִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

שמע נא – השי״ן בגעיא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

בן אחיטוב קראו כן לבזותו, וגם לכלול את אביו בכלל המרד.

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל שְֽׁמַֽע נָ֖א בֶּן אֲחִיט֑וּב¹, וַיֹּ֖אמֶר אחימלך, הִנְנִ֥י אֲדֹנִֽי:

1. קראו כן לבזותו, וגם לכלול את אביו בכלל המרד, אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָו֙ שָׁא֔וּל לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן⁠־יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֨ ל֜וֹ לֶ֣חֶם וְחֶ֗רֶב וְשָׁא֥וֹל לוֹ֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים לָק֥וּם אֵלַ֛י לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

And Saul said to him, "Why have you conspired against me, you and the son of Jesse, that you have given him bread, and a sword, and have inquired of God for him, that he should rise against me, to lie in wait, as it is this day?⁠"

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לֵיהּ שָׁאוּל לְמָה מְרַדְתּוּן עֲלַי אַתְּ וּבַר יִשַׁי בְמַתְּנָךְ לֵיהּ מָזוֹן וְחַרְבָּא וּשְׁאָלִית לֵיהּ בְּמֵימְרָא דַייָ לְמֵיקַם עֲלַי לִכְמָנָא כְּיוֹמָא הָדֵין.

ושאול לו באלהים – עשיתו מלך, שאין נשאלין באורים ותומים להדיוט.

And inquiring of God for him. [By allowing him to consult the Urim and Tumim], you have made him a king, because no inquiry may be made of the Urim and Tumim for a commoner.

ושאול לו באלהים – עשיתו מלך לפי שאין נשאלין באורים להדיוט.

ושאול לו באלהים – להגיד לו דרכו והוא בורח מפני.

ומדרשו: עשיתו מלך, שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך, ולאב בית דין, ולמי שצורך צבור בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

אלו – אליו קרי.

ושאול לו – האל״ף בחולם.

בתתך – במה שנתת לו לחם וכו׳, נראה שקשרתם עלי להקימו לאורב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

בתתך לו לחם וכו׳ שאול שהאמין לדברי דואג וחשב שבא אל בית הכהן לא הוצרך לסדר הדבר כסדר שהיה (כמ״ש דואג שהוצרך לזה לחזק המלשינות) רק סדר עונותיו מן הקל אל החמור שנתן לו לחם, ויותר מזה חרב, ויותר מזה ששאל לו באלהים וכל זה היה על תכלית שיקום עלי לאורב כיום הזה רצה לומר שהרי היום יצא הדבר אל הפועל ואגלאי מלתא למפרע.

לקום – למען יקום, וכן למות במדבר (בשלח) למען נמות, לתת אכלם בעתו (תהלים ק״ד וקמ״ה) למען תתן.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ (אלו כתיב) שָׁא֔וּל לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֙ כאשר נתת ל֜וֹ לֶ֣חֶם וְחֶ֗רֶב וְגם שָׁא֥וֹל שאלת לוֹ֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים באורים ותומים¹ כפי ששואלים למלך², ועשית זאת כדי להגיד לו את דרכו בה ילך בעודו בורח הוא ממני³, נראה כי עשית כל זאת⁴ לָק֥וּם להקימו אֵלַ֛י עלי לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה שאסף אנשים להלחם בי⁵: ס

1. מצודת דוד פס׳ י׳ לעיל.

2. רש״י, רד״ק, ר״י קרא. ולאב בית דין ולמי שצורך הציבור בו, רד״ק, אברבנאל. מלבי״ם מבאר ששאול האמין לדברי דואג, ולא היה צריך לפרט את עוונותיו של אחימלך לפי הסדר שהיה, (שדואג שינה את הסדר כדי לחזק את מלשינותו), אלא שאמר את הדברים מהקל לחמור, שבתחילה נתת לו לחם ואח״כ חרב ואח״כ שאלת לו באלוהים כדי שיוכל לקום עלי.

3. רד״ק.

4. מצודת דוד.

5. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַיַּ֧עַן אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר וּמִ֤י בְכׇל⁠־עֲבָדֶ֙יךָ֙ כְּדָוִ֣ד נֶאֱמָ֔ן וַחֲתַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ וְסָ֥ר אֶל⁠־מִשְׁמַעְתֶּ֖ךָ וְנִכְבָּ֥ד בְּבֵיתֶֽךָ׃

Then Ahimelech answered the king, and said, "And who among all your servants is so trusted as David, who is the king's son-in-law, and does your bidding, and is honorable in your house?

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתֵיב אֲחִימֶלֶךְ יַת מַלְכָּא וַאֲמַר וּמָן בְּכָל עַבְדָךְ כְּדָוִד מְהֵימָן וְחַתְנָא דְמַלְכָּא וְרַב עַל מִשְׁמַעְתָּךְ וְיַקִיר בְּבֵיתָךְ.

^אוסר למשמעתך ונכבד בביתך – נוטה להיות תחת מרותך ויקר בעיניך, וזהו שם תואר מלשון ׳אסורה נא ואראה׳ (שמות ג, ג). ׳משמעתך׳, המשמעות הבסיסית היא מעניין שמיעה, והמשמעות התרחבה גם לעניין ציות. בכך שאחימלך הכחיש את עניין השאלה באורים ותומים הוא למעשה הודה שהוא נתן לו לחם וחרב. הכחשתו של אחימלך גם מחזקת את מה שאמרתי קודם, שהמילים ׳אחרי האפוד׳ (שמואל א׳ כא, י) אין פירושן שהוא שאל [באורים ותומים], מה עוד שאנשי המסורת האמינה [חז״ל] מסרו לנו שאפשר לשאול באורים ותומים רק ע״י מלך או לצרכי ציבור.⁠¹

1. ׳ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהציבור צריך בו׳ (משנה, יומא ז, ה).

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

וסר אל משמעתך – כמו: ויסורו אליו (בראשית י״ט:ג׳), וקרב לשמושך ואל שמע דבריך, וכי היה לי להבין שאינו הולך בשליחותך.

Who bows to your bidding. As in "And they turned [וַיָסֻרוּ] to him,⁠"¹ meaning that he is near to service you and to obey your orders. How then was I to know that he was not going on your mission?

1. Bereshit 19:3.

וסר אל משמעתך – וקרב לשימושך.

וסר אל משמעתך – אל עבודתך, כלומר שהי׳ נשמע לכל מצותיך. וכן: ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד).

השיבו אחימלך על קשר דוד ראשונה ואחר כך על קשר עצמו, וזהו ומי בכל עבדיך כדוד? ואמר שהיו לו ד׳ תוארים גדולים אצלו, האחד נאמן, שהיה לוחם מלחמותיו באמונה רבה נגד כל אויביו, והב׳ חתן המלך, והוא אם כן כבן היוצא מחלציו, והג׳ וסר אל משמעתך, רוצה לומר שהיה באוכלי שלחנו, והד׳ ונכבד לביתך, רוצה לומר שהיה שר הנלחמים ויוצא ובא לפני כל ישראל, ואמר שלמעלתו באלה התוארים אשר זכר היה ראוי לשאול לו באלהים, כי הוא היה אב ב״ד ומי שהצבור צריך לו.

ונכבד בביתך – במקצת ספרים הבי״ת בקמ״ץ כמשפט הבינוני ומתחלפים בפתח ובמסורת נכבד ב׳ פתח וסימנהון ולא נכבד עליך (שמואל ב י״ג) וישב דוד לביתו וגו׳ מה נכבד היום (שמואל ב ו׳) וכתב שם רד״ק מה נכבד היום נפעל עבר כי הוא פתוח.

ומי בכל עבדיך – רצה לומר: לא במרד עשיתי זאת, כי אמרתי שהולך הוא בדבר המלך, כי מי מכל עבדיך עבד נאמן כדוד.

וסר – ומאז היה סר להיות נשמע לך, לכל אשר תצונו.

ומי בכל עבדיך כדוד השיב שהלא לא היה שום ענין שיעלה בדעתו שדוד הוא מורד באדוניו, כי זה היה אפשר בא׳ מארבעה פנים,

א. אם היה דוד בוגד בטבעו, ועל זה אמר ומי וכו׳ כדוד נאמן

ב. אם היה נראה מפעולותיו שהוא ממרה נגד אדוניו, ועל זה אמר וסר אל משמעתך

ג. אם היה ממשפחה שהם אויבי המלך ועל זה אמר וחתן המלך

ד. אם היה המלך משפילהו ומוריד כבודו שיצויר שימרוד מצד בקשתו הכבוד ועל זה אמר ונכבד בביתך – ואם כן הלא לא היה שום דבר שיעלה בדעתי שהוא דעתו לברוח ולמרוד.

סר אל משמעתך – נכנס בסודך, וכן בשמואל ב כ״ג:כ״ג וישימהו דוד אל משמעתו.

וַיַּ֧עַן אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶת הַמֶּ֖לֶךְ שאול וַיֹּאמַ֑ר, לא במרד עשיתי זאת, כי חשבתי שהולך הוא בדבר המלך¹, וכי היה לי להבין שאינו הולך בשליחותך?!⁠² הרי מכל הבחינות לא הייתי אמור לחשוד בו, שמצד נאמנותו, הינו נאמן³ וּמִ֤י כי מי⁴ בְכָל עֲבָדֶ֙יךָ֙ כְּדָוִ֣ד נֶאֱמָ֔ן?! וַחֲתַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ הוא, כך שגם לא הייתי צריך לחשוש ממשפחות אויבות את המלוכה שהרי הוא ממשפחתך⁵, וְגם מצד פעולותיו⁶, הרי סָ֥ר הוא מאז⁷ אֶל מִשְׁמַעְתֶּ֖ךָ ונשמע לך, לכל אשר תצונו⁸, וְאף מצד רדיפת כבוד, הוא הרי⁹ נִכְבָּ֥ד בְּבֵיתֶֽךָ, ובאשר לדבריך כי נתתי לו לשאול באורים ותומים, ראוי הוא לשאול לו באלהים, כי הוא אב בית דין ומי שהציבור צריך לו¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. רד״ק, מצודת דוד.

9. מלבי״ם.

10. אברבנאל וכן ראה רד״ק ואברנאל בפס׳ יג לעיל.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) הַיּ֧וֹם הַחִלֹּ֛תִי (לשאול) [לִשְׁאׇל⁠־]ל֥וֹ בֵאלֹהִ֖ים חָלִ֣ילָה לִּ֑י אַל⁠־יָשֵׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ בְּעַבְדּ֤וֹ דָבָר֙ בְּכׇל⁠־בֵּ֣ית אָבִ֔י כִּ֠י לֹֽא⁠־יָדַ֤ע עַבְדְּךָ֙ בְּכׇל⁠־זֹ֔את דָּבָ֥ר קָטֹ֖ן א֥וֹ גָדֽוֹל׃

Have I today begun to inquire of God for him? Be it far from me; let not the king impute anything to his servant or to all the house of my father; for your servant knows nothing of all this, little or big.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

יוֹמָא דֵין שְׁרִיתִי לְמִשְׁאַל לֵיהּ בְּמֵימְרָא דַייָ חַס לִי לָא יְשַׁוֵי מַלְכָּא בְּעַבְדֵיהּ פִּתְגָמָא בְּכָל בֵּית אַבָּא אֲרֵי לָא יְדַע עַבְדָךְ בְּכָל דָא פִּתְגַם זְעֵיר אוֹ רַב.

היום החלותי לשאל לו – בתמיה, זה ימים רבים שצורך הצבור בו, שמינהו מוציא ומביא את ישראל, ומאז אני שואל לו באלהים.

חלילה לי – מעשות דבר זה למרד ומעל.

Did I begin today to inquire. This is in the form of a question, meaning, it is already a long time that the concern of the community is his, for they appointed him as the one who leads [the Bnei] Yisroel to and [from battle], and ever since then, I inquire of God on his behalf.

Far be it from me. To have done this thing with the intent of rebellion or treason.⁠¹

1. I.e., I never would have acted against the king’s interests had I known that Dovid was fleeing.

היום החילותי לשאול לו באלהים – בתמיה כלומ׳ אם תחייבני על כך תוכל לחייבני מזמן מרובה וכי עכשיו החילותי לשאול לו באורים ותומים הלא מיום שנתחתן במלך וסר אל משמעתך (שמואל א כ״ב:י״ד) אני נהוג לשאול לו באלהים.

חלילה לי – שידע עבדך בכל זאת דבר קטון או דבר גדול.

היום החלותי – בתמיה. והלא מימים רבים שמנית אותו מוצא ומביא, ומאז שאלתי לו חלילה לי למרוד בך.

היום החלותי לשאול לו באלהים – י״מ בתמיהה: היום החילותי לשאול בעבורו? חלילה שהייתי יודע כי הוא בורח, כי כמה פעמים שאלתי לו שהי׳ הולך במצותיך!

ויש לפרשו בלא תמיהה, כלומר למה אתה מאשימני לפי ששאלתי לו באלהים, וזה הוא היום הראשון, ולא הייתי יודע כי קשה הוא בעיניך, וכי בורח הוא. חלילה לי, שאם הייתי יודע לא הייתי עושה, ומעתה לא אעשה עוד אחר שקשה בעיניך ובורח הוא מפניך, כי לא הייתי יודע כל זה, אבל הייתי חושב אותו מתחילה נאמן ביתך.

בכל בית אבי – ולא כל בית אבי אל ישם המלך דבר אשם. אמר זה לפי ששלח שאול לקרא גם כן כל בית אביו.

היום החלותי לשאול לו באלהים – פירוש: בתימה, וכי היום החילותי לשאול לו, והלא רגיל אני בכך, כי אתה מניתה אותו על הצבא כדכתיב וישימהו שאול על אנשי המלחמה, וכת׳ וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם, ותנן אין נשאלין אלא למלך ולנביא, ולמי שצורך הצבור בו.

היום החלתי לשאול לו באלהים – זה היה הדבר היותר רע בעיני שאול כי זה מזיק בעצם לכונתו.

בעבדו דבר – כטעם ואין דבר (שמואל א כ׳:כ״א), וכבר פרשתיו.

היום החלותי לשאול לו באלהים – רוצה לומר: וכי היום החלותי לשאול לו באלהים שתחשדני בזה הלא כמה פעמי׳ שאלתי לו באלהים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל כי הוא המוציא והמביא את ישראל.

בעבדו דבר בכל בית אבי – רוצה לומר: ולא בכל בית אבי ואמנם אמר זה לפי שכבר נר׳ לו שחשדם שאול כלם לפי שקראם כלם לבא לפניו.

ולזה אמר היום החילותי לשאול לו באלהים, והוא מאמר בתמיהה, רוצה לומר וכי היום שאלתי לו ראשונה באלהים? והנה קודם זה פעמים רבות הייתי אני שואל לו באלהים. או יהיה המאמר בלתי תמיהה, רוצה לומר זה היה היום הראשון אשר שאלתי לו באלהים ולא הייתי יודע שקשה היה בעיניך וכי בורח הוא, חלילה לי שאם הייתי יודע בריחתו שאעשה עמו דבר, ולענין הלחם והחרב לא זכר הכתוב תשובתו, והסברה נותנת שאמר לו האמת. ועוד השיב אחימלך על הקשר אשר היה מיחס אליו המלך, ואמר אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי, רוצה לומר לפי ששאול אמר שמע נא בן אחיטוב ושלח לקרוא כל בית אביו אשר יורה שחשדם כלם בזה, ולכן אמר אחימלך ולמה קראתני בן אחיטוב? האם נמצא קשר ומרד בבית אבי אחיטוב שהיית מיחס אותי אליו לחרפה? הנה לא תמצא בעבדך אחימלך עתה ובבית אבי מעולם דבר מגונה, כי באמת בענין דוד אם הוא מורד הנה לא הייתי יודע אני מזה דבר קטון או גדול ולכן נתתי לו החרב והלחם ושאלתי לו באלהים:

לשאול לו – חד מן תיבותא דיתירין וא״ו וחטפין קמצין וסימן במסרה רבתא.

היום החלותי – וכי היום היה ההתחלה לשאל לו באלהים, הלא מאז שאלתי לו, בהיות כי הוא היה המוציא והמביא.

חלילה לי – לעשות זאת במרד ובמעל.

דבר – רצה לומר: דבר אשמה.

בכל – כמו ובכל בית אבי.

בכל זאת – במה שמרד דוד בך.

היום החלתי לשאול – רצה לומר וכי מה ששאלתי לו היום הוא הפעם הראשון, ועל זה אמר החלותי, או הכי שאלתי היום שנודע כי הוא מורד, ואם כן מדוע תחשדני,

אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי – רצה לומר אתה מיחס אלי דבר אשמה, ועל ידי אתה מיחסו אל כל בית אבי, מה שאינו כלל,

כי לא ידע וכו׳.

היום – חסרה ה״א התימה מפני ה״א הידיעה שלאחריה.

בכל בית אבי – וכ״ש בבית אבי שאר הכהנים שהם נקיים מכל וכל.

וכי הַיּ֧וֹם הַחִלֹּ֛תִי התחלתי לִשְׁאָל (לשאול כתיב) ל֥וֹ בֵאלֹהִ֖ים באורים ותומים, שתחשדני בזה?!⁠¹ הרי כמה פעמים שאלתי לו באורים ותומים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל, כי הוא היה המוציא והמביא את ישראל² והוא איש שהציבור צריך לו³, חָלִ֣ילָה לִּ֑י לעשות זאת במרד ובמעל⁴, אַל יָשֵׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ בְּעַבְדּ֤וֹ דָבָר֙ אשמה, לא בי ולאּ⁵ בְּכָל בֵּ֣ית אָבִ֔י⁶, כִּ֠י לֹֽא יָדַ֤ע עַבְדְּךָ֙ בְּכָל זֹ֔את במה שמרד דוד בך⁷ דָּבָ֥ר קָטֹ֖ן א֥וֹ גָדֽוֹל:

1. רש״י, רד״ק, רי״ד, ר״י קרא, מצודת דוד.

2. רלב״ג, רי״ד, מצודת דוד. ורד״ק מבאר כי יש לפרש את דברי אחימלך בלא תמיהה, דהיינו למה אתה מאשימני לפי ששאלתי לו באלהים? וזה הוא היום הראשון, (הפעם הראשונה) שעשיתי לו זאת, ולא הייתי יודע כי קשה הוא בעיניך, ומעתה לא אעשה זאת עוד.

3. רש״י.

4. רש״י, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. והזכיר את בית אביו לפי שכבר נראה לו שחשדם שאול לפי שקראם כולם לבוא לפניו, רלב״ג.

7. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מ֥וֹת תָּמ֖וּת אֲחִימֶ֑לֶךְ אַתָּ֖ה וְכׇל⁠־בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃

And the king said, "You shall surely die, Ahimelech, you, and your entire father's house.⁠"

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר מַלְכָּא מֵמַת תְּמוּת אֲחִימֶלֶךְ אַתְּ וְכָל בֵּית אָבוּךְ.

ויאמר המלך מות תמות – יש בכאן שאלה איך לא נזכר לעולם אח״כ זה העון בענין שאול לא בספר זה בזכרו מותו, וגם אח״כ בזכרו שהמית הגבעונים, וגם בדברי הימים זכר על מותו עון עמלק ובעלת אוב (דבהי״א י׳:י״ג), ולא זכר זה, עם שמבואר שזה היה עון חמור מאד, ואולם באור זה אין זה מקומו.

והנה שאול לא קבל תשובתו ולא הודה באמתת דבריו, ויאמר מות תמות אתה וכל בית אביך.

ושאול לא קיבל את תשובתו ולא הודה באמיתות דבריו¹, וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ שאול, מ֥וֹת תָּמ֖וּת אֲחִימֶ֑לֶךְ! אַתָּ֖ה וְכָל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ!:

1. אברבנאל.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֡לֶךְ לָרָצִים֩ הַנִּצָּבִ֨ים עָלָ֜יו סֹ֥בּוּ וְהָמִ֣יתוּ׀ כֹּהֲנֵ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ כִּ֤י גַם⁠־יָדָם֙ עִם⁠־דָּוִ֔ד וְכִ֤י יָֽדְעוּ֙ כִּֽי⁠־בֹרֵ֣חַֽ ה֔וּא וְלֹ֥א גָל֖וּ אֶת⁠־[אׇזְנִ֑י] (אזנו) וְלֹֽא⁠־אָב֞וּ עַבְדֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁלֹ֣חַ אֶת⁠־יָדָ֔ם לִפְגֹ֖עַ בְּכֹהֲנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And the king said to the guard that stood about him, "Turn, and slay the priests of Hashem, because their hand also is with David, and because they knew that he fled and did not disclose it to me.⁠" But the servants of the king would not put forth their hand to fall upon the priests of Hashem.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר מַלְכָּא לִרְהָטַיָא דְקַיְמִין עֲלוֹהִי אִסְתְּחָרוּ וּקְטֻלוּ כַּהֲנַיָא דַייָ אֲרֵי אַף יְדֵיהוֹן עִם דָוִד וַאֲרֵי יְדָעוּ אֲרֵי עֲרִיק הוּא וְלָא חַווּ לִי וְלָא אֲבוֹ עַבְדֵי מַלְכָּא לְאוֹשָׁטָא יַת יְדֵיהוֹן לְמִשְׁלַט בְּכַהֲנַיָא דַיָי.

לרצים הנצבים עליו – אבנר ועמשא היו.

ולא אבו – דרשו אכין ורקין: כל איש אשר ימרה את פיך וגו׳ (יהושע א׳:י״ח) – יכול אפילו לדבר עבירה, תלמוד לומר רק.

To the runners who stood near him. Referring to Avneir and Amoso.

Did not want. They expounded [Scripture's] "but's and only's.⁠" Scripture states: "Every man who rebels against your command [shall be put to death].⁠"¹ One may think that this means even [if "your command" was] to commit a sin; Scripture, therefore states: "Only" [to exclude this condition].

1. Yehoshua 1:18.

לרצים הנצבים עליו – מדרש: לאבנר ועמשא.

ולא אבו – שדרשו כל איש אשר ימרה את פיך (יהושע א׳:י״ח) יכול אף ממורה לדבר עבירה, תלמוד לומר: רק.

ולא אבו – דרשו כי אבנר ועמשא היו, ולא אבו לפגוע בכהני י״י, כי דרשו אכין ורקין מיעוטין, מה שכתוב: כל איש אשר ימרה את פיך יומת (יהושע א׳:י״ח), יכול אפילו לדבר עבירה? תלמוד לומר: רק חזק ואמץ (יהושע א׳:י״ח). ולדעת הדרש הזה יהיה פירוש: ויאמר המלך לרצים ולנצבים עליו, כי אבנר ועמשא לא היו רצים אלא שרים.

וצוה לרצים שימיתו את הכהנים והם לא רצו לפי שהיה הדבר רע בעיניהם. ובדרש (מדרש תהלים מזמור נ״ב) אמרו שהיה אבנר ועמשא, וכי דרשו מה שכתוב (יהושע א׳ י״ח) כל איש אשר ימרה את פיך יומת, יכול לדבר עבירה ת״ל רק חזק ואמץ:

אזנו – אזני קרי.

לפגע – עיין מה שכתבתי בפרשת חקת על מלת לסבב.

לרצים – הרצים רגלי לפני מרכבתו.

עליו – אצלו לשמשו.

סבו – סובו מפה ללכת להמיתם.

ולא אבו – ולא רצו.

לפגוע – ענין מכת מות, כמו: גש פגע בו (שמואל ב א׳:ט״ו).

גם ידם – רצה לומר: גם עצתם.

כי גם ידם עם דוד או לכל הפחות ידעו כי בורח הוא וחייבים מיתה על שלא גלו את אזני,

ולא אבו כי הבינו שהדבר שקר.

לרצים – לא הרצים לפני מרכבתו, רק מאנשי המלחמה חגורים חליצות קלות למען יוכלו לרוץ, והם ממכובדי אנשי הצבא שכן כתוב אח״כ עבדי המלך.

סבו – סבו כהני ה׳ והרגום, וכן סב אתה (י״ח), קח עמך אנשים, סב הכהנים והרגם; והרצים שהם אצילי אנשי הצבא לא אבו לשלוח ידם בכהני ה׳, רק הפחותים שבהם אבו ובמצות דואג סבבו הכהנים והמיתום והלכו אחריו והכו עיר נוב, ואם היתה הוראת פֹעל זה לשון פניה היה כותב הסֹב בנפעל כמו ויסֹב דואג.

אפוד בד – עיין מה שכתבתי למעלה ב׳:י״ח.

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֡לֶךְ לָרָצִים֩ לפני מרכבתו¹ הַנִּצָּבִ֨ים עָלָ֜יו לידו לשמשו², והיו אלה אבנר ועמשא³, סֹ֥בּוּ מפה ללכת להמיתם⁴ וְהָמִ֣יתוּ | כֹּהֲנֵ֣י יְהוָ֗ה כִּ֤י גַם יָדָם֙ עצתם⁵ עִם דָּוִ֔ד, וְאף אם לא היו באותה עצה, חייבים הם מיתה⁶ כִ֤י לכל הפחות⁷ יָֽדְעוּ֙ כִּֽי בֹרֵ֣חַ ה֔וּא וְלֹ֥א גָל֖וּ אֶת אָזְנִ֑י (אזנו כתיב), וְלֹֽא אָב֞וּ רצו⁸ עַבְדֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁלֹ֣חַ אֶת יָדָ֔ם לִפְגֹ֖עַ מכת מוות⁹ בְּכֹהֲנֵ֥י יְהוָֽה כי הבינו שהדבר שקר¹⁰: ס

1. מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. מדרש תהלים מזמור נב, רש״י, מהר״י קרא, אברבנאל. ורד״ק מבאר שלפי ביאור זה צ״ל ״לרצים ולנצבים״ כי אבנר ועמשא לא היו רצים אלא שרים.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. מלבי״ם.

8. מצודת ציון.

9. מצודת ציון.

10. מלבי״ם. ובמדרש, דרשו ״אכין ורקין״ כל איש אשר ימרה את פיך וגו׳ (יהושע א׳ י״ח), יכול אפילו לדבר עבירה תלמוד לומר ״רק״, דהיינו שאסור לשמוע אפילו למלך כאשר הוא מבקש לעבור עבירה, רש״י, רד״ק.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ [לְדוֹאֵ֔ג] (לדויג) סֹ֣ב אַתָּ֔ה וּפְגַ֖ע בַּכֹּהֲנִ֑ים וַיִּסֹּ֞ב [דּוֹאֵ֣ג] (דויג) הָאֲדֹמִ֗י וַיִּפְגַּע⁠־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁמֹנִ֤ים וַֽחֲמִשָּׁה֙ אִ֔ישׁ נֹשֵׂ֖א אֵפ֥וֹד בָּֽד׃

And the king said to Doeg, "You, turn and fall upon the priests.⁠" And Doeg the Edomite turned, and he fell upon the priests, and he slew on that day eighty-five people that wore a linen ephod.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר מַלְכָּא לְדוֹאֵג אִסְתְּחַר אַתְּ וּשְׁלוֹט בְּכַהֲנַיָא וְאִסְתְּחַר דוֹאֵג אֱדוֹמָאָה וּשְׁלַט הוּא בְּכַהֲנַיָא וּקְטַל בְּיוֹמָא הַהוּא תַּמְנָן וְחַמְשָׁא גַבְרִין דְכַשְׁרִין לְמִלְבַּשׁ אֵפוֹד דְבוּץ.

וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נשא אפוד בד – ולא כן תני ר׳ חייא אין ממנין שני כהנים גדולים כאחד אלא מלמד שהיו כולם ראויין להיות כהנים גדולים.

א״ר לוי דואג לא נטרד אלא שהיה ממרה ב״ד, אמר לשאול אין נשאלין אלא למלך בלבד, א״ל אבנר ועמשא אמרו רבותינו נשאלין למלך ולב״ד ולמי שצורך הצבור בו ודוד צורך הצבור היה בו, והיה ממרה ואומר אין נשאלין אלא למלך בלבד אמרו לו חזור על כל הסנהדראות וחזר ואמרו לו כשם שאמרו אבנר ועמשא ולא שמע אליהם. ויסב דואג האדומי ויפגע הוא מה הוא אלא שהם לא פגעו. אמר לו הקב״ה מתורתי אתה מורד עלי אני מוציאה מתוך מעיך שנאמר חיל בלע ויקיאנו (איוב כ׳:ט״ו) שהיה משנה לתלמידיו והיו סופגין והיה שוכח ראשון ראשון, כיון שראו תלמידיו שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא נתנו חבלים ברגליו וגררוהו שנאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל (תהלים נ״ב:ז׳) הרי העולם הזה, ושרשך מארץ חיים סלה (תהלים נ״ב:ז׳) הרי העולם הבא.

לדויג – נשתנה שמו, אמר לו: נתפסת כדג, אתה הלשנת עליהם, אתה הרוג אותם.

To Doeg. [Doeg's] name changed [to Doyeig].⁠¹ He said to him, "You are caught like a fish;⁠² you informed on them so you slay them.⁠"

1. דַיָג means fisherman.

2. Based on Talmud Yerushalmi Maseches Sanhedrin 10:2. However, the Gemara in Maseches Sanhedrin 106b explains that דֹאֵג means worry, i.e., ה' was concerned that he might go astray. Once he did, ה' said, ‘וי’[= woe], it is lamentable that this brilliant person has gone astray, hence the דוֹיֵג spelling.

נשא אפוד בד – תרגומו: דכשרין למלבש אפוד דבוץ.

לדויג – כתיב, וקרי: לדואג, כי היה נקרא דויג ודואג, כמו שאומר: ויסב דויג, ולא קרי: דואג. ויש ספרים שגם הוא קרי דואג. והקרי הוא לפי שברוב היו קוראים אותו דואג.

ומדרשו כי לכך כתוב דויג: אמר לו שאול: נתפשת כדג, אתה הלשנת עליהם, אתה הרוג אותם.

ונראה כי בשעת המעשה קראו הכתוב דויג לגריעות שמו.

נושא אפוד בד – כתרגומו: דכשרין למילבש אפוד דבוץ. נראה לפירושו כי הוא הרג יותר משמונים וחמשה, אבל השמונים וחמשה היו ראויין ללבוש אפוד בד, כי נראה כי הגדולים בעובדי י״י היו לובשים זה המלבוש, וכן דוד המלך לבשו ביום שהעלה הארון. וביום זה שחרבה נוב הביאו המשכן לגבעון.

שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד – פירוש: אין זה אפוד של אורים ותומים אלא כתונת בד היו לבושים כדין כהן הדיוט, שהרי גם בשמואל כתיב ושמואל משרת את פני י״י נער חגור אפוד בד, תרגומו: דכשרין למלבש אפודא דבוץ, כלומר, כולם ראויין לכהונה גדולה. ולפי פשטו אם זה אפוד הוא של אורים ותומים, יש לפרש וי״ו חסר ונושא אפוד בד, שהרג כל הכהנים וגם כהן גדול.

נושא אפוד בד – רוצה לומר: שהיו נכבדים וראויים לזה הלבוש כי זה הלבוש היו לובשים הנכבדים וכל שכן מי שהיו מהם מיוחדים לעבודת השם כמו שזכרנו בענין אפוד שמואל.

(יח-יט) השלשים וארבעה הוא לבאר שכבר נתקיים ייעוד הש״י לבית עלי בהריגת נוב עיר הכהנים עם שזה היה כלי שסרה הכהונה הגדולה מבית עלי כי לא נשאר מזרעו כי אם אביתר ובו סרה הכהונה מבית עלי ונתנה לצדוק כמו שנתבאר בספר מלכים ולזה לא מצאנו שנענש שאול בהריגת נוב עיר הכהנים אעפ״י שלא היתה שם סבה תביא להרגם בזה האופן כי גם אחימלך לא חטא כנגד שאול כמו שספר לו כ״ש שלא חטאו לו כל בית אביו שהרג עמו ולזה תמצא שלא נזכר זה החטא עם החטאים שזכר שחטא בהם שאול כי י״י הסיתהו בו לקיים ייעודו.

ולפי שמגלגלין חובה על ידי חייב, אמר המלך לדואג סוב אתה ופגע בכהנים, באופן שיד העדים תהיה בם בראשונה להמיתם. וחכמינו ז״ל אמרו בסנהדרין בירושלמי, (ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳:י״ט) שנקרא כאן דויג לגריעות שמו באותו מעשה, אמר לו שאול נתפשת כדג, אתה הלשנת עליהם אתה הרוג אותם, ואז דואג הרג שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, רוצה לומר שהיו כלם כהנים ראויים לשאת אפוד ולשאול באורים ותומים, או שהיו כלם לובשים אפוד בד, כי הוא היה מלבוש הגדולים והנכבדים בעובדי השם, כמו שראינו שלבש אותו שמואל בנערותו ודוד ביום שהעלה הארון.

ויאמר המלך לדויג – לדואג קרי כי היה נקרא דויג ודואג כמו שאומר ויסב דויג ולא קרי דואג ויש ספרים שגם הוא קרי דואג והקרי הוא לפי שברוב היו קוראים אותו דואג ונראה כי בשעת המעשה קראו הכתוב דויג לגריעות שמו ע״כ לשון רד״ק. ובירושלמי פרק חלק ויאמר המלך לדויג אמר ר׳ יהודה בר פזי לדויג כתיב א״ל נתפסת כדג אתה עבדתא רבתא סוב אותה ופגע בכהני ה׳ פירוש אמר לו שאול נתפסת כדג שנאחז במצודה שאחר שעשית הגדולה דהיינו שהלשנת עליהם וחייבתם מיתה גם כן יש לך להרגם על דרך יד העדים תהיה בו בראשונה. והתם בבבלי דריש ר׳ יוחנן בתחילה היה הקב״ה כביכול יושב ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה ופירש רש״י אמר ווי להכי כתיב דויג ובמסורה דואג ג׳ וסימן ושם איש מעבדי שאול. והוא נצב על עבדי שאול. בבוא דואג האדומי. ושארהון דויג כתיב ועיין כלי יקר.

נושא אפוד – כל אחד מהם היה נושא אפוד, והוא מלבוש מכובד, ילבשו אותו עובדי ה׳, וכמו שנאמר בשמואל: נער חגור אפוד בד (שמואל א ב׳:י״ח).

סב אתה אחר שלדבריך חייבים מיתה, יד העדים תהיה בו בראשונה.

ולפי שמגלגלין חובה על ידי חייב¹, וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְדוֹאֵ֔ג (לדויג² כתיב) סֹ֣ב אַתָּ֔ה שלדבריך הם חייבים מיתה³ וּפְגַ֖ע בַּכֹּהֲנִ֑ים! וַיִּסֹּ֞ב דּוֹאֵ֣ג (דויג כתיב) הָאֲדֹמִ֗י וַיִּפְגַּע הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁמֹנִ֤ים וַחֲמִשָּׁה֙ אִ֔ישׁ שכל אחד מהם⁴ נֹשֵׂ֖א אֵפ֥וֹד בָּֽד, הוא מלבוש מכובד, אשר לבשו אותו עובדי ה׳⁵:

1. אברבנאל.

2. כתיב ״לדויג״ וקרי ״לדואג״ כי היה נקרא גם דויג וגם דואג, והקרי הוא לפי שברוב היו קוראים אותו דואג, רד״ק. ומדרשו למה כתוב ״דויג״? אמר לו שאול נתפשת כדג, אתה הלשנת עליהם אתה הרוג אותם! ונראה כי בשעת המעשה קראו הכתוב דויג לגריעות שמו, סנהדרין ירושלמי כט., רש״י, רד״ק, אברבנאל. (וראה לעיל פרק כא פס׳ ח בהערה ביאור מדוע שם כתוב דואג וכאן כתוב דויג).

3. שהרי כתוב (דברים י״ז ז׳), ״יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו״, מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. רלב״ג, מצודת דוד. רד״ק מבאר כי נראה שהוא הרג יותר משמונים וחמשה, אבל השמונים וחמשה אלו היו ראויין ללבוש אפוד בד שהיו עובדי ה׳ חשובים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) וְאֵ֨ת נֹ֤ב עִיר⁠־הַכֹּֽהֲנִים֙ הִכָּ֣ה לְפִי⁠־חֶ֔רֶב מֵאִישׁ֙ וְעַד⁠־אִשָּׁ֔ה מֵֽעוֹלֵ֖ל וְעַד⁠־יוֹנֵ֑ק וְשׁ֧וֹר וַחֲמ֛וֹר וָשֶׂ֖ה לְפִי⁠־חָֽרֶב׃

And Nob, the city of the priests, he smote with the edge of the sword, both men and women, children and nursing babies, and oxen and donkeys and sheep, with the edge of the sword.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְיַת נוֹב קִרְיַת כַּהֲנַיָא קְטַל לְפִתְגַם דְחָרֶב מִגְבַר וְעַד אִתְּתָא מֵעוּלֵים וְעַד יַנִיק וְתוֹר וַחֲמָר וְאִימַר לְפִתְגָם דְחָרֶב.

מאיש ועד אשה – דרשו בו: בדבר עמלק כתיב: ויחמול שאול והעם על מיטב הצאן וגו׳ (שמואל א ט״ו:ט׳), יצאתה בת קול ואמרה לו: אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז׳:ט״ז). ובנוב עיר הכהנים כתיב: מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב, יצאתה בת קול ואמרה לו: אל תרשע הרבה (קהלת ז׳:י״ז).

יש לתמוה כי בכל אשר הזכיר הכתוב עונות שאול, לא ראינו שהזכיר עון נוב עיר הכהנים, ואפילו כשקראם: בית הדמים (שמואל ב כ״א:א׳), לא אמר אלא על אשר המית את הגבעונים (שמואל ב כ״א:א׳), ולא אמר הכהנים. ונראה כי חייבים היו הכהנים ולא נגלה בכתוב עונם, זולתי עון בית עלי, ואף על פי כן נענש שאול על דמם, שנפל בחרב פלשתים הוא ובניו.

ואמרו רז״ל גדולה לגימה שמרחקת הקרובים, ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עין מן הרשעים, ומשרה שכינתו על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון. מרחקת את הקרובים – מעמון ומואב, מקרבת את הרחוקים – מיתרו, דכתיב: קראן לו ויאכל לחם (שמות ב׳:כ׳), מעלמת עין מן הרשעים – ממיכה, משרה שכינתו על נביאי הבעל – מעדו הנביא, דכתיב: ויהי הם יושבים על^א השלחן וגו׳ (מלכים א י״ג:כ׳), ושגגתה עולה זדון – שאלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרג נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו.

א. כן בכ״י וטיקן 71.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

והנה צוה עוד שאול שיכה את העיר לפי חרב מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה, כדי שכל ישראל ישמעו ויראו ויפחדו אם יבא דוד עוד ביניהם שיתפשו אותו ואת אנשיו חיים ויביאום אל שאול, כדי שלא ימיתם כאשר המית לאנשי נוב עם היותם כהנים להשם. והנראה שהיו גבעונים דרים בנוב חוטבי עצים ושואבי מים לבית השם, כמו שהתנה יהושע עמהם (יהושע ט׳) וכמו שיתבאר בסוף זה הספר (שמואל ב כ״א) שנענשו בני ישראל על שצוה להרגם שם, והיה זה במה שצוה להרוג את אנשי נוב כלם. והנכון הוא ששאול חשב שהיו הכהנים האלה מזרע בית עלי, ושלכן חטאו בדבר דוד בהיותם רעים וחטאים להשם מאד, ושלכן היה מהצדק שימותו כלם אחרי היותם מקוללים מפי השם, ושגם הגבעונים אשר היו בנוב הערימו נגדו כאשר עשו אל יהושע ולכן צוה להרגם כלם יחד, וצוה שיחרימו כל אשר להם לפי שלא יחשוב אדם שעשה זה שאול לשלול שללם, כי אם להיותם מורדים במלך ולכן היה ראוי שימותו. ואמרו חכמינו ז״ל במדרש קהלת (דף ק״ג ע״ג) בדבר עמלק כתיב ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן וגו׳, יצתה בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה, ובנוב עיר הכהנים כתיב מעולל ועד יונק, יצתה בת קול ואמרה אל תרשע הרבה, ר׳ שמעון בן לקיש אמר כל מי שעושה עצמו רחמן במקום אכזרים סופו שיהיה אכזרי במקום רחמנים. ועוד אמרו חכמינו ז״ל בסנהדרין פרק חלק (ק״ג סוף ע״ב), גדולה לגימא שמרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עין מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון. מרחקת את הקרובים, עמון ומואב, דכתיב (דברים כ״ג י׳) על דבר אשר לא קדמו וגו׳, ומקרבת את הרחוקים מיתרו, דכתיב (שמות ב׳ כ׳) קראן לו ויאכל לחם, ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה (שופטים י״ז וי״ח), ומשרה שכינתו על נביאי הבעל מעדו הנביא, שנאמר (מלכים א י״ג כ׳) ויהי הם יושבים על השלחן ויהי דבר השם אל הנביא אשר השיבו, ושגגתה עולה זדון, שאלמלא הלוהו יהונתן אל דוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו, והנה עם מה שאמרתי הותרה השאלה החמשית:

ואת נב למען ישמעו העם וייראו ולא יחזיקו ידי דוד.

וְאֵ֨ת נֹ֤ב עִיר הַכֹּֽהֲנִים֙ הִכָּ֣ה שאול לְפִי חֶ֔רֶב, מֵאִישׁ֙ וְעַד אִשָּׁ֔ה¹, מֵעוֹלֵ֖ל וְעַד יוֹנֵ֑ק וְשׁ֧וֹר וַחֲמ֛וֹר וָשֶׂ֖ה לְפִי חָֽרֶב למען ישמעו העם וייראו ולא יחזיקו את ידי דוד², ובמידה ויבוא דוד ביניהם יתפשו אותו ואת אנשיו חיים ויביאום אל שאול, כדי שלא ימיתם שאול כאשר המית את אנשי נוב על אף היותם כהנים לה׳³:

1. דרשו בו (יומא כב:), בדבר עמלק כתיב (לעיל ט״ו ב׳) ״ויחמול שאול והעם על מיטב הצאן וגו׳⁠ ⁠⁠״ יצאתה בת קול ואמרה לו ״אל תהי צדיק הרבה״ (קהלת ז׳ ט״ז), ובנוב עיר הכהנים כתיב ״מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב״ יצאתה בת קול ואמרה לו ״אל תרשע הרבה״ (שם פס׳ י״ז). יש לתמוה כי בכל אשר הזכיר הכתוב עונות שאול לא ראינו שהזכיר עוון נוב עיר הכהנים, ונראה כי חייבים היו הכהנים ולא גילה הכתוב עוונם, (למעט עוון בית עלי), ואף על פי כן נענש שאול על דמם, שנפל בחרב פלשתים הוא ובניו. ואמרו רז״ל (סנהדרין קג:) גדולה לגימה שמרחקת הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עין מן הרשעים ומשרה שכינתו על נביאי הבעל ושגגתה עולה זדון, מרחקת את הקרובים מעמון ומואב (כמו שכתוב דברים כג-ד,ה, לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה... עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם...), מקרבת את הרחוקים מיתרו, דכתיב (שמות ב׳ כ׳) ״קראן לו ויאכל לחם״, מעלמת עין מן הרשעים ממיכה, משרה שכינתו על נביאי הבעל מעדו הנביא דכתיב (מלכים א׳ י״ג כ׳) ״ויהי הם יושבים על השלחן וגו׳⁠ ⁠⁠״, ושגגתה עולה זדון שאלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרג נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו, רד״ק, אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. והנראה שהיו גבעונים דרים בנוב חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה׳, כמו שהתנה יהושע עמהם (יהושע ט׳), וכמו שיתבאר בסוף זה הספר (שמואל ב׳ כ״א) שנענשו בני ישראל על שציווה שאול להרגם שם, ושאול חשב שהיו הכהנים האלה מזרע בית עלי, ושלכן חטאו בדבר דוד בהיותם רעים וחטאים לה׳ מאד, ושלכן היה מהצדק שימותו כולם אחרי היותם מקוללים מפי ה׳, ושגם הגבעונים אשר היו בנוב הערימו נגדו כאשר עשו ליהושע ולכן ציווה שאול להרגם כולם יחד, וציווה שיחרימו כל אשר להם שלא יחשוב אדם שעשה זה לשלול שללם, כי אם להיותם מורדים במלך ולכן היה ראוי שימותו, אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כ) וַיִּמָּלֵ֣ט בֵּן⁠־אֶחָ֗ד לַאֲחִימֶ֙לֶךְ֙ בֶּן⁠־אֲחִט֔וּב וּשְׁמ֖וֹ אֶבְיָתָ֑ר וַיִּבְרַ֖ח אַחֲרֵ֥י דָוִֽד׃

And one of the sons of Ahimelech the son of Ahitub, named Abiathar, escaped and fled after David.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל

וְאִשְׁתֵּיזֵיב בְּרָא חֲדָא לַאֲחִימֶלֶךְ בַּר אֲחִטוּב וּשְׁמֵיהּ אֶבְיָתָר וַעֲרַק בָּתַר דָוִד.

וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר – א״ר יהודה אמר רב אלמלי לא נשתייר אביתר לאחימלך לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט דכתיב ועתליה אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה (מלכים ב י״א:א׳), והתם אשתייר יואש והכא אשתיר אביתר.

(כ-כב) וימלט בן אחד וגו׳. זכר הכתוב שמתוך ההפכה וצאן ההרגה נמלט בן אחד לאחימלך ושמו אביתר, וברח אל דוד והגיד לו שהרג שאול את כהני השם ודוד אמר ידעתי ביום ההוא כי שם דואג, רוצה לומר באותו היום כשהייתי בנוב עם אביך ידעתי שהיה שם דואג והוא היה ראוי להגיד זה לשאול, והיה נעצב ומתגעש דוד מאד על הריגתם, באמרו אנכי סבתי בכל נפש בית אביך, רוצה לומר אני הייתי סבה בכל רעתם, והסבה הזאת היה במקרה לא לשיכוון אליה חלילה.

וימלט בן אחד – ד׳ בצירי ומקף וסימנהון ותלד בן ששי ליעקב. ודין. והוליד בן פריץ. ולמפיבשת בן קטן. וסימן יעקב זעיר אשתזיב מאחוה ועיין מ״ש בפרשת ויצא סימן ל׳.

ומתוך הטבח וההמולה שהיתה¹ וַיִּמָּלֵ֣ט בֵּן אֶחָ֗ד לַאֲחִימֶ֙לֶךְ֙ בֶּן אֲחִט֔וּב וּשְׁמ֖וֹ היה אֶבְיָתָ֑ר, וַיִּבְרַ֖ח משם אביתר והלך אַחֲרֵ֥י אל² דָוִֽד:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל

(כא) וַיַּגֵּ֥ד אֶבְיָתָ֖ר לְדָוִ֑ד כִּ֚י הָרַ֣ג שָׁא֔וּל אֵ֖ת כֹּהֲנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Abiathar told David that Saul had slain Hashem's priests.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וְחַוֵי אֶבְיָתָר לְדָוִד אֲרֵי קְטַל שָׁאוּל יַת כַּהֲנַיָא דַיָי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וַיַּגֵּ֥ד אֶבְיָתָ֖ר לְדָוִ֑ד כִּ֚י הָרַ֣ג שָׁא֔וּל אֵ֖ת כֹּהֲנֵ֥י יְהוָֽה שבעיר נוב:

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל

(כב) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לְאֶבְיָתָ֗ר יָדַ֜עְתִּי בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ כִּֽי⁠־שָׁם֙ [דּוֹאֵ֣ג] (דויג) הָאֲדֹמִ֔י כִּֽי⁠־הַגֵּ֥ד יַגִּ֖יד לְשָׁא֑וּל אָנֹכִ֣י סַבֹּ֔תִי בְּכׇל⁠־נֶ֖פֶשׁ בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃

And David said to Abiathar, "I knew on that day, when Doeg the Edomite was there, that he would surely tell Saul; I have brought about the death of all the persons of your father's house.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמָר דָוִד לְאֶבְיָתָר יָדַעְנָא בְּיוֹמָא הַהוּא אֲרֵי תַמָן דוֹאֵג אֱדוֹמָאָה אֲרֵי חַוָאָה יְחַוֵי לְשָׁאוּל אֲנָא גְרָמִית לְאִסְתַּקָפָא בְּכָל נְפַשׁ בֵּית אֲבוּךְ.

^אאנכי סבתי בכל נפש אביך – בדומה למשמעות ׳כי היתה סבה מעם׳ (מלכים א׳ יב, טו) [...] אני לא גרמתי לכך שזה יקרה להם בלי כוונה. ׳סבותי׳ הוא פועל בעבר.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

אנכי סבתי – סבבתי הדבר עד שבא לידי כך.

I am responsible for. I brought about the matter, causing it to come.

אנכי סבותי – אני גרמתי לאותה סיבה, דכת׳: ויסב דואג האדומי ויפגע בכהנים (שמואל א כ״ב:י״ח).

סבתי – תרגומו: גרמית כלומר סיבבתי הדבר עד שבא לידי כך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

כי שם דויג – דואג קרי.

ביום ההוא – בהיותי בנוב, ידעתי אז שדואג שם והוא יגיד לשאול.

אנכי סבותי – היה מתאונן ואומר, אני סבבתי המיתה לכולם, ועל ידי באה התקלה.

ידעתי רצה לומר אני סבה למיתתם, ואני קצת מזיד אחר שידעתי ביום ההוא כי דואג יגיד לשאול ואם כן אנכי סבותי מיתתם ואני צריך כפרה, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה א״ל הקב״ה על ידך נהרג נוב עיר הכהנים.

וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לְאֶבְיָתָ֗ר, יָדַ֜עְתִּי בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ בהיותי בנוב¹ עם אביך² כִּֽי שָׁם֙ נמצא דּוֹאֵ֣ג (דויג כתיב) הָאֲדֹמִ֔י, וידעתי כִּֽי הַגֵּ֥ד יַגִּ֖יד דואג לְשָׁא֑וּל את אשר ארע, כי ראוי הוא למעשה זה, והיה דוד נעצב ונסער מאד על הריגתם של אנשי נוב באומרו³, אָנֹכִ֣י סַבֹּ֔תִי הסיבה למוות⁴ בְּכָל נֶ֖פֶשׁ בֵּ֥ית אָבִֽיךָ שעל ידי באה התקלה⁵ ואני צריך כפרה⁶:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. אברבנאל.

4. ר״י קרא, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כג) שְׁבָ֤ה אִתִּי֙ אַל⁠־תִּירָ֔א כִּ֛י אֲשֶׁר⁠־יְבַקֵּ֥שׁ אֶת⁠־נַפְשִׁ֖י יְבַקֵּ֣שׁ אֶת⁠־נַפְשֶׁ֑ךָ כִּֽי⁠־מִשְׁמֶ֥רֶת אַתָּ֖ה עִמָּדִֽי׃

Stay with me. Do not fear, for he that seeks my life seeks your life. For you will be safe with me.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

תִּיב עִמִי לָא תִדְחַל אֲרֵי דְבָעֵי לְמִקְטְלִי בָּעֵי לְמִקְטְלָךְ אֲרֵי נָטִיר אַתְּ עִמִי.

כי אשר יבקש את נפשי – אדם אחד רודף שנינו, במקום שאמלט שם אני, תמלט אתה, כי במשמרתי תהיה תמיד. כך תרגם יונתן: ארי מאן דבעי למיקטלי בעי למקטלך.

ויש עוד לפרש: כי אשר יאהבני יאהבך, ואשר ישמור את נפשי ישמור את נפשך. ויש דוגמא במקרא: אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו (משלי כ״ט:י׳) – הרי כאן בקשת נפש לטובה.

For the man who seeks my life. One person is pursuing both of us. Wherever I escape, you escape, for you will always be in my safeguard; as Targum Yonatan renders, 'for he who seeks to kill me, seeks to kill you.' But, it may also mean, 'whoever will love me, will love you, and whoever will guard my soul, will guard your soul.' There is a similar instance in Scripture, "Men of blood hate a sincere person, but the upright seek his soul.'¹ This is [an instance of] seeking a soul for [doing] good.

1. Mishlei 29:10.

כי משמרת אתה עמדי – כמו והיה לכם למשמרת (שמות י״ב:ו׳), כלומר כי תהיה אתה שמור עמדי כנפשי.

כי אשר יבקש את נפשי – בין לטובה בין לרעה כגון אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו (משלי כ״ט:י׳) הרי לטובה.

משמרת אתה עמדי – ארי נטיר.

כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך – שאול הוא שמבקש את נפשי, והוא מבקש את נפשך, לכן: שבה אתי.

כי משמרת אתה עמדי – אשמור אותך כמו שאשמור את עצמי. ויש לפרשו: נפשי יבקש מי שיבקש את נפשך.

כי אשר יבקש את נפשי – הנה הנושא בזאת הגזרה הוא בהכרח אמרו אשר יבקש נפשי, כי מלת אשר הוא מה שיקרא בהגיון דבק במקיף כאמרנו אשר ילך הוא ראובן או זה ההולך הוא ראובן, כמו שהתבאר במקומו בהיות בפועל נושא, ולכך הנשוא יהיה בכאן אמרו יבקש את נפשך, ונכון זה כמו הופכו אחר שהדברים מצטרפים, כי אמר דוד שנפשות שניהם דבוקות וקשורות והן כנפש אחת, וכ״ז ידוע ליודעים דבר.

כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך – רוצה לומר: שכבר אשמור את נפשך כמו נפשי.

כי משמרת אתה עמדי – ידמה שאמר זה מפני שכבר הביא אביתר עמו האורים והתומים ובהם יהיה נשאל דוד באלהים ולזה אמר שיש לו לבטוח על דוד שישמרהו כנפשו.

ואמר דוד לאביתר שבה אתי אל תירא כי אשר יבקש את נפשי וגו׳, רוצה לומר כי שאול המבקש את נפשי הוא גם כן יבקש את נפשך, ולכן ראוי שלא תלך מכאן ותהיה משמרת עמדי, אחרי אשר שנינו אנחנו אויבי נפש שאול ואדם אחד רודף את שנינו במקום שאמלט אני תמלט אתה, או יאמר נפשי יבקש מי שיבקש את נפשך:

כי אשר יבקש – הלא שאול המבקש נפשי לספותה, הוא מבקש נפשך לזה אל תפרד מעלי ותהיה שמור עמדי.

שבה אתי אל תירא, כי אשר יבקש את נפשי – רצה לומר בענין הסכנה, אני המסוכן בעצם וראשונה, ואתה במקרה על ידי,

שמי שיבקש את נפשי יבקש את נפשך גם כן אבל אני העקר בסכנה ובהפך בענין ההצלה אתה העקר ואני הטפל כי משמרת אתה עמדי – הלא ה׳ ישמר אותך בעצם וראשונה בהיותך כהן ועובד עבודתו, ואגב ישמור גם אותי מצד היותי טפל לך ואם כן אתה הטפל בסכנה והעקר בהצלה ולכן אל תירא.

אשר יבקש את נפשי וגו׳ – הפך המליצה לחיזוק ע״ד כי האדם עץ השדה (עיין במשתד״ל) רק אדם המבקש נפשי יבקש נפשך.

משמרת – דבר חשוב ואיש סגולה הראוי לשמירה, או חסרה הבי״ת והוא כמו במשמרת כלו׳ יושב לבטח.

שְׁבָ֤ה אִתִּי֙ אַל תִּירָ֔א ואל תיפרד ממני¹, כִּ֛י אני הוא המבוקש העיקרי ע״י שאול², ועל אף שמי אֲשֶׁר יְבַקֵּ֥שׁ אֶת נַפְשִׁ֖י יְבַקֵּ֣שׁ גם אֶת נַפְשֶׁ֑ךָ, אבל אני בעיקר הסכנה ואתה הטפל, ואולם בעניין ההצלה אתה תהיה העיקר ואני אהיה הטפל³, כִּֽי מִשְׁמֶ֥רֶת תהיה שמור⁴ אַתָּ֖ה עִמָּדִֽי, וה׳ ישמר אותך בראשונה בהיותך כהן ועובד עבודתו, ואגב ישמור גם אותי מצד היותי טפל לך, ואם כן אתה הטפל בסכנה והעיקר בהצלה ולכן אל תירא⁵, וכיון ששאול מבקש את נפש שנינו אל תיפרד ממני⁶, והיכן שאמלט אני תמלט אתה⁷, ואשמור אותך כמו שאשמור את עצמי⁸, ומי שיבקש את נפשך יהיה כאילו שביקש את נפשי⁹:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. רד״ק.

7. רש״י.

8. רש״י, רלב״ג.

9. רד״ק, אברבנאל.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Shemuel I 22, Olam HaMikra Shemuel I 22, Targum Yonatan Shemuel I 22, Yalkut Shimoni Shemuel I 22, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel I 22, Rashi Shemuel I 22 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 22, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 22, Radak Shemuel I 22, Rid Shemuel I 22, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 22, Ralbag Shemuel I 22, Ralbag Toalot Shemuel I 22, Abarbanel Shemuel I 22, Minchat Shai Shemuel I 22, Metzudat Zion Shemuel I 22, Metzudat David Shemuel I 22, Malbim Shemuel I 22, Hoil Moshe Shemuel I 22, Mikraot Sheluvot Shemuel I 22

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון