אשה זונה – איתתא פונדקיתא, וכבר כתבנו דעת המתרגם בענין רחב הזונה.
אחר זה ספר שבא שמשון עזתה וראה שם אש׳ פונדקיתא ובא לביתה ללון שם.
וילך שמשון עזתה וגו׳. זכר שהלך שמשון עזתה וראה שם אשה זונה ויבא אליה, כי היה נמשך אחרי תאוותו כמו שזכרתי.
וילך שמשון עזתה – לא פחד לבא בעיר גדולה מוקפת חומה דלתים ובריח ולשכב בבית זונה בלא פחד, ולא עוד אלא...
לאחר ששמשון היכה בפלשתים, לא פחד לבוא בעיר גדולה מוקפת חומה דלתים ובריח1, וַיֵּ֥לֶךְ שִׁמְשׁ֖וֹן עַזָּ֑תָה אל עזה, וַיַּרְא-שָׁם֙ אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֔ה פונדקית המוכרת מזון2, וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ לביתה לישאנה לאחר גיורה3 וללון שם4, כי היה נמשך אחרי תאוותו5:
1. מלבי״ם.
2. תרגום יונתן, רד״ק, רלב״ג. ויש מרבותינו שביארו כפשוטו, כך משמע ממלבי״ם ואברבנאל. וראה כלי יקר המבאר באריכות כי כל כוונתו של שמשון היתה להתגרות בעזתים ולא חלילה לפנות לזנות.
3. תרגום יונתן, מלבי״ם. ראה רד״ק בפרק יג׳ פס׳ ד׳ לעיל המרחיב שם בעניין צדקות שמשון.
4. רלב״ג.
5. אברבנאל. וראה רד״ק בפרק ג׳ פס׳ ד׳ לעיל המבאר כי תחילה היתה כוונתו לטובה לבקש תואנה מפלשתים, ואחר כך גברה עליו התאוה בראותו אותה וישרה בעיניו והפסיד כוונתו האלהית, ולא נאמר עליו שעשה רע בעיני ה׳, והיה הבורא יתעלה מצליחו בכל אשר יפנה, וכן אמר הכתוב כי מה׳ היא, כלומר לקחתו אשה מבנות פלשתים מה׳ היתה ורצון האל יתברך היה בזה, כי בודאי היה מגייר אותן ומשיבן אל דת ישראל.
It was said to the Gazites, "Samson has come here." They surrounded him and laid wait for him all night in the gate of the city, and were quiet all night, saying, "Wait until morning light; then we will kill him."
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
The Azites were informed. It was said to the people of Aza.
They were silent [lit. "They were muted"]. They acted in silence.
לעזתים לאמר – לעזתים הוגד לאמר, וכן הוא התרגום: לעזתאי איתחוה למימר.
ויתחרשו – כתרגומו: ושתיקו כל ליליא, כלומר עשו עצמן כחרשים כדי שלא ישמר מהם שמשון.
לעזתים לאמר – תרג׳: לעזתי אתחווה למימר, והוא מקרא קצר.
ויתחרשו – פירוש: נתיעצו בסוד.
עד אור הבוקר והרגנוהו – פירוש: נמתין עד אור הבוקר, והוא מקרא קצר.
והנה הוגד לבני עזה שבא שמשון שם וארבו לו כל הלילה בשער ההיא ר״ל שהם סגרו השער וארבו לו כל הלילה בזה האופן להרגו בבקר לחשבם שהוא תחת ידם.
ושנאמר לאנשי עזה הנקראים עזתים בא שמשון הנה ושנתחרשו, ר״ל שתקו כל הלילה ויארבו ויסבו בשער העיר אשר בו יצא שמשון כדי להרגו ביציאתו, כמו שאמר והרגוהו.
ויתחרשו – ענין שתיקה, כמו: והחריש לה (במדבר ל׳:ה׳), או הוא מענין חתירת המחשבה, כמו: אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג׳:כ״ט).
לעזתים לאמר – לאנשי עזה נאמר.
ויסבו – סבבו בעיר לבקשו, כי לא ידעו לאיזה בית נכנס.
בשער העיר – להרגו בבואו לצאת מן השער.
ויתחרשו – שתקו, ועשו עצמם כאלו אינם יודעם ממנו, ולבל יהיה נשמר מהם, או כל הלילה חשבו מחשבות איך להמיתו.
לאמר – ואמרו נמתין עד אור הבוקר בבואו לצאת דרך השער, ונהרגנו אז.
לעזתים לאמר – שצוה שיאמרו לעזתים שבא שמשון הנה הוא עצמו הוציא קול ששמשון הוא בעיר, רק לא הגיד שהוא הוא שמשון בעצמו:
ויסבו – אחר שלא הכירו את המגיד וחשבו שאינו שמשון, סבו לדרוש ולחקור עליו ולתפשו בעת ירצה לצאת ויסבו בעיר וגם ארבו בשער ע״י שסגרו השער במנעול בל יוכל לצאת. ומלת אור, פעל עבר, עד יאור הבקר.
ויתחרשו – מהוראת חֶרֶש לאמר (יהושע ב׳:א׳) דברו בלט איש אל רעהו כמדבר אל חֵרֵש שמקרב פיו אל אזנו, או משרש חרש שענינו שתוק והמתין כמו מחריש הרעה (שמואל א כ״ג:ט׳), ושניהם ממקור חרש בקרקע יצאו, שהחורש את שדהו וזורעה ממתין ומצפה מתי יביא התבואה אל ביתו, והחֵרֵש הבלתי שומע יושב ושותק כממתין על איזה דבר, וחרש קרוב לכרת וחרת וחרט וחרז וחזר (עיין מה שכתבתי על זה ביהושע ו׳:ג׳) ומזה חרש עצים, כורת בעצים לעשות מלאכתו, ומזה יער חרת, וחרש מצל (שמואל א כ״ב:ה׳, יחזקאל ל״א:ג׳) יער שממנו כורתים עצים להחם או למלאכה, bosco ceduo.
לַֽעַזָּתִ֣ים לאנשי עזה1| לֵאמֹ֗ר נאמר2, בָּ֤א שִׁמְשׁוֹן֙ הֵ֔נָּה, וַיָּסֹ֛בּוּ וסבבו פלשתים בעיר לבקשו, כי לא ידעו לאיזה בית נכנס3, וַיֶּאֶרְבוּ-ל֥וֹ כָל-הַלַּ֖יְלָה בְּשַׁ֣עַר הָעִ֑יר להורגו בבואו לצאת מן השער4, וַיִּתְחָרְשׁ֤וּ והתייעצו בסוד5 ובשקט6כָל-הַלַּ֙יְלָה֙ ועשו עצמם כאלו אינם יודעם ממנו, שלא יישמר מהם7, וחשבו איך להמיתו8, וסגרו את שער העיר9לֵאמֹ֔ר ואמרו, נמתין10עַד-א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר בבואו לצאת דרך השער11, וַהֲרְגְנֻֽהוּ ואז נהרוג אותו12:
1. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.
2. שם. מלבי״ם ביאר ששמשון הוציא את הקול מבלי לגלות שהוא שמשון בעצמו.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רי״ד.
6. רש״י, אברבנאל, מצודת ציון. עשו עצמם כחרשים כדי ששמשון לא ישמר מהם, רד״ק.
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. רלב״ג.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Samson lay until midnight, and arose at midnight, and he laid hold of the doors of the gate of the city and the two posts, and plucked them up, bar and all, and put them on his shoulders, and carried them up to the top of the mountain that is before Hebron.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ויקם בתוך הלילה ויאחז בדלתות – תניא א״ר שמעון החסיד בין כתפיו של שמשון ששים אמה היה שנאמר וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בתוך הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות (וישאם) [ויסעם] עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ההר אשר על פני חברון. ותאנא אין דלתות העיר פחותות מששים אמה.
ויסעם – ויעקרם ממקומם.
Uprooted them [lit. "moved them"]. He uprooted them from their places.
ויסעם – ויסע עמם ועם הבריח, כי לא נמצא ממנו מפעל הקל יוצא כי אם בודד. וכן: ויסע את היתד הארג (שופטים ט״ז:י״ד) – עם היתד. או יהיו אלה השנים פעלים יוצאים, והאחרים פעלים עומדים.
ויסעם עם הבריח – כל פועל קל מזה השורש עומד בעצמו וזה יוצא באחר. כמו הכבד.
והנה שכב שמשון עד חצי הלילה ואז קם ואחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות והסיעם עם הבריח ושמם על כתפיו והעלה אותם על ראש ההר אשר על פני חברון וזה ממה שיורה על עוצם גבורתו.
ושהלכו שם עד אור הבוקר ושמשון לא שכב כי אם עד חצי הלילה ויקם לצאת מן העיר, ומאשר מצא דלתות העיר נעולות ויאחוז בהם ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח אשר בהם ויעלם על כתפיו על ראש ההר, וכזה מהגבורה העצומה:
ובשתי המזזות – בספרים מדוייקים חסר וא״ו קדמאה ומלא וא״ו תניינא וכן ראוי עלפי המסורת דפרשת בא.
המזוזות – הם העמודים מצדי הפתח, מזה ומזה.
ויסעם – מלשון נסיעה, רצה לומר, עקרם ממקומם.
ויאחז – כי מצאם נעולות.
ויסעם – עקרם ממקומם עם הבריח המבריח לנעול הדלתות.
ויאחז בדלתות – וזה גבורה יותר משאם אוחז בבריח ושוברו, ב) ששם המשא הזאת על כתפיו, ג) ויעלם דרך יום נשא אותם, כמו שאמר חז״ל, ומלת ויסעם שהוא יוצא מן הקל מורה שע״י נסיעתו בעצמו הסיע גם אותם וכן ויסע את היתד הארג מורה על קלות הפעולה כי היה לו לומר ויסיעם.
ויסעם – פעל יוצא, בנין קל במקום הפעיל, וכן למטה י״ד ויסע את היתד הארג.
וַיִּשְׁכַּ֣ב וישן1שִׁמְשׁוֹן֮ עַד-חֲצִ֣י הַלַּיְלָה֒, וַיָּ֣קָם | בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה והלך אל שער העיר ומצא את דלתות העיר נעולות2, וַיֶּאֱחֹ֞ז שמשון בְּדַלְת֤וֹת שַֽׁעַר-הָעִיר֙ וּבִשְׁתֵּ֣י הַמְּזוּז֔וֹת המשקופים3, וַיִּסָּעֵם֙ ועקרם ממקומם4, וסחבם עימו בקלות5עִֽם-הַבְּרִ֔יחַ הנועל את הדלתות6, וַיָּ֖שֶׂם אותם עַל-כְּתֵפָ֑יו7, וַֽיַּעֲלֵם֙ והעלה אותם אֶל-רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֥י חֶבְרֽוֹן המרוחק מרחק רב מעזה8, וזה מורה עד כמה גדולה היתה גבורתו9: (פ)
1. מרוב בטחונו בה׳ ישן שמשון ולא נדדה שינה מעיניו, כלי יקר.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. רש״י, מצודת ציון.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. ובמדרש, תניא א״ר שמעון החסיד, בין כתפיו של שמשון ששים אמה היה שנאמר ״וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בתוך הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ההר אשר על פני חברון״, ותנא אין דלתות העיר פחותות מששים אמה, ילקוט שמעוני. וראה בבן יהוידע סוטה י: ד״ה ״אמר ר׳ שמעון החסיד״ המבאר כי, כמו כל דברי האגדה הטומנים בחובם סודות, אין דבר זה כפשוטו שבין כתפיו היה רוחב ששים אמה, אלא הכוונה שבין כתפיו היה בו כח חזק לסבול עליו משא דבר שהוא רחב ששים אמה.
8. מהלך של כמעט יום, כלי יקר.
9. רלב״ג, אברבנאל, כלי יקר.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה – היה ר׳ מאיר אומר אלמלי לא נקרא שמה דלילה היתה ראויה שתקרא דלילה שדלדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו, דלדלה את כחו דכתיב ויסר כחו מעליו, דלדלה את לבו שנאמר ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו. דלדלה את מעשיו דכתיב והוא לא ידע כי י״י סר מעליו.
אחר כן ספר שאהב אשה בנחל שורק מבנות פלשתים ושמה דלילה וידמה שגיירה תחלה כמו שארז״ל.
ויהי אחרי כן וגו׳. זכר שאחרי זאת אהב אשה אחרת מבנות פלשתים ושמה דלילה, ואחז״ל (סוטה ט׳ ע״ב) למה נקראת שמה דלילה? שדלדלה את לבו ודלדלה את רוחו ודלדלה את כחו. והטיבו אשר המשילו אותו בחומר ושמשון בכח השכלי, ואינו מזה המקום.
שורק – בשי״ן שמאלית.
ויהי אחרי כן – עבירה גוררת עבירה.
ושמה דלילה – הראשונה גייר ושינה שמה לשם יהדות, אבל זו לא נתגיירה ונשאר שמה דלילה. וכן אמר בירושלמי (פרק ראשון דסוטה הלכה ח) שבתמנתה דרך נשואין היה ולא בעזה. וחז״ל דרשו דלדלה כחו ומעשיו ולבו.
וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי-כֵ֔ן, והיות ועבירה גוררת עבירה1וַיֶּאֱהַ֥ב שמשון אִשָּׁ֖ה מבנות פלשתים2 שהתגוררה בְּנַ֣חַל שֹׂרֵ֑ק, וּשְׁמָ֖הּ היה דְּלִילָֽה3, ולאחר שגיירה שמשון לקחה לו לאישה4:
1. מלבי״ם.
2. רלב״ג, אברבנאל.
3. ובמדרש, היה ר׳ מאיר אומר, אלמלי לא נקרא שמה דלילה היתה ראויה שתקרא דלילה, שדלדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו, דלדלה את כחו דכתיב (להלן פס׳ יט) ״ויסר כחו מעליו״, דלדלה את לבו שנאמר (להלן בפס׳ יח) ״ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו״, דלדלה את מעשיו דכתיב (להלן פס׳ כ) ״והוא לא ידע כי ה׳ סר מעליו״, סוטה ט:, ילקוט שמעוני.
4. רלב״ג. ויש מרבותינו שביארו כי לא גיירה, כלי יקר, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
The lords of the Philistines came up to her, and said to her, "Entice him, and see in what his great strength lies, and by what means we may prevail against him, that we may bind him to afflict him; and each of us will give you eleven hundred pieces of silver."
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ואנחנו נתן לך – בפתח שלא כמנהג. והדברים האלה אשר עשתה לו לדעת כחו לא היו ביום אחד, אלא היתה שואלת ממנו יום אחד, ואחר יומים היתה עוד חוקרת אותו ומציקה אותו בדבריה, כמו שכתוב: ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים (שופטים ט״ז:ט״ז).
ועלו אליה סרני פלשתים והשיאוה לפתות את שמשון שיודיעה במה כחו גדול ובמה יוכלו לאסור אותו לענותו והתל בה ג״פ ואחר זה הציקתהו בדבר עד שהלאת אותו עם שכבר היתה מונעת ממנו בעת שהיה יצרו תקפו כמו שארז״ל ולזה קצרה נפשו למות וכשקצרה נפשו למות אז הגיד לה את כל לבו והיה זה סבה שנפל ביד פלשתים ונקרו עיניו ואסרוהו בנחשתים והיה טוחן בבית האסורים כמנהג האסורים שהיו טוחנים שם מיני התבואה להשתעבד בהם.
כ״א שנדע שלקחה ושפתו אותה סרני פלשתים לאמר פתי אותו לראות במה כחו גדול ושיתנו לה איש אלף ומאה כסף, רוצה לומר שכל אחד מהם יתן לה אלף ומאה שקלי כסף. ואפשר לפרש שאמרו לה שכל אחד מהם היה מחייב עצמו לתת לה בעד כלם אלף ומאה משקלי כסף. ונראה שהיה בזמן ההוא אותו הסכום מאלף ומאה נהוג אצלם, כי כן תמצא במיכה (בסי׳ הנמשך פסוק ב׳) אלף ומאה משקלי כסף, ואין ספק שהתמיד הפתוי הזה ימים רבים:
ואסרנוהו – בספרים מדוייקים מלא וא״ו ומסור עליו לית ומלא.
ואנחנו נתן לך – בדפוס ישן התי״ו בסגול וכן בנסחא כ״י נכתב בצדו פלוגתא נִתֶּן אך בשאר ספרים בפתח וכן ראוי כפי המסורת שנמסר במ״ג ד״ה ב׳ ל״ד וכ״כ רד״ק.
פתי – ענין הסתה והרבות דברים.
ואסרנוהו – מלשון מאסר.
לענותו – מלשון עינוי.
פתי אותו וראי – רצה לומר, פתיהו שיאמר לך, ואל תאמיני בו עד שתראי בנסיון שהאמת אתו.
במה – בעבור מה גדול כוחו כל כך, ובמה יותש כוחו לשנוכל לאסרו ולענות אותו ביסורים.
איש – כל איש ואיש מאתנו.
השאלות: (ה-יח) הם דרשו שני דברים במה כחו גדול, ובמה יוכלו לאסרו, וכן שאלה בפעם הראשון והוא לא השיב רק במה יוכלו לאסרו, ולא על במה כחו גדול, ובפעם הב׳ והג׳ לא שאלה ממנו רק במה כחו גדול, במה הכירה בפעם האחרון שהגיד לה את כל לבו, ולמה בפעמים הראשונים אמר והייתי כאחד האדם, ובפעם האחרון אמר והייתי ככל האדם:
וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו – בקשו שני דברים:
א) שתראה מה הסבה שבעבורה כחו גדול, כי חשבו שאינו כטבע רק ע״י איזה סגולה, ואז יוכלו להתחכם כנגדו להסיר הסבה.
ב) שגם אם הוא בטבע תדרוש באיזה אופן יאסר, כי יש מי שכחו בידיו ולא ברגליו, ויאסר ברגליו או במקום אחר מן הגוף שאינו חזק שם, ואמרו וראי רצה לומר שתבחון את דבריו אם כנים הם, ואמרו ואסרנוהו לענותו, הוא הבטחה שלא ימיתו אותו וכן קיימו הבטחתם שלא ימיתו אותו ולא המיתוהו רק נקרו את עיניו.
אלף ומאה כסף – וכן למטה (י״ז:ב׳) אלף ומאה הכסף של אם מיכיהו, צריך לומר שאלף שקלי ישראל היו שוים לאלף ומאה שקלי פלשתים או להפך, שאל״כ למה בחרו במספר זה?
וַיַּעֲל֨וּ אֵלֶ֜יהָ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים לשכנע אותה לפתות את שמשון שיגיד לה במה כוחו גדול וכיצד יוכלו לתפסו1, וַיֹּ֨אמְרוּ לָ֜הּ, פַּתִּ֣י תפתי2אוֹת֗וֹ וְהַרְבִּי עמו בדברים3 עד שיאמר לך מהיכן כוחו, ואל תאמיני במה שיגיד לך4וּרְאִי֙ עד שתראי בנסיון שדבריו אמת5 ותביני בַּמֶּה֙ בעבור מה6כֹּח֣וֹ גָד֔וֹל כל כך7וּבַמֶּה֙ יותש כוחו8 שֶׁנ֣וּכַל ל֔וֹ, ותקראי לנו רק כשתדעי זאת בבירור9, ומחששם שלא תרצה לעשות כזאת רעה לשמשון להמיתו אמרו לה10, וַאֲנַחְנוּ לא נהרוג אותו רק11אֲסַרְנֻ֖הוּ נאסור אותו12 כדי לְעַנֹּת֑וֹ בעינויים13, וַאֲנַ֙חְנוּ֙ סרני פלשתים ונכבדי הארץ אשר לא ישוב דברינו אחור14נִתַּן-לָ֔ךְ כל אִ֕ישׁ מאיתנו15אֶ֥לֶף וּמֵאָ֖ה שקלי16כָּֽסֶף:
1. רלב״ג.
2. מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. ואמרו לה זאת כי ידעו ששמשון יהתל בה כפי שאכן היה, כלי יקר. מלבי״ם מבאר שהם בקשו שני דברים, א׳ שתראה מה הסיבה שבעבורה כחו גדול, כי חשבו שאינו כטבע רק ע״י איזה סגולה, ואז יוכלו להתחכם כנגדו להסיר הסיבה, ב׳ גם אם כוחו גדול בטבע, שתשאל אותו באיזה אופן יאסר, כי יש מי שכוחו בידיו ולא ברגליו ויאסר ברגליו או במקום אחר מן הגוף שאינו חזק שם.
10. כלי יקר.
11. ואכן כך עשו שלא הרגו אותו אלא ניקרו את עיניו, כלי יקר, מלבי״ם.
12. מצודת ציון.
13. מצודת ציון.
14. כלי יקר.
15. אברבנאל, מצודת דוד.
16. אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
וזכר ששאלה ממנו במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך, והנראה בפשט הכתובים שהיא בקשה זה מאתו כדרך הנשים מתרפקות על דודיהן, ועם הראות אהבה שאלה ממנו שיגיד לה כחו הגדול להראות לה אהבה עצומה, כי היה מדרך האוהבים לגלות סודותיהם לאשר יאהבו, לא שתאמר שהיתה שואלת זה ממנו לתכלית שיאסר ביד פלשתים.
כחך גדול – אין בכ״ף מאריך.
ובמה תאסר – באיזה דבר תאסר לשיוכל מי לענותך לבל תוכל לנתק המאסר, ודבריה כאומר, הראה לי חיבה יתירה וגלה אלי מצפוני לבך.
ותאמר – וכן שאלה אותו על שני דברים הנזכרים.
ועשתה דלילה במרמה להיראות כאוהבת שלו1, וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל-שִׁמְשׁ֔וֹן, הראה לי גם אתה חיבתך אלי וגלה לי את מצפוני לבך2, הַגִּֽידָה-נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֣ גָד֑וֹל וּבַמֶּ֥ה ובאיזה דבר אשר אם3תֵאָסֵ֖ר יקשרו אותך בו4, יוכלו לְעַנּוֹתֶֽךָ מבלי שתוכל להשתחרר?5 ולא שאלה כמבקשת לאסרו, אלא כמי שרוצה שיראה לה את אהבתו אליה, ומשכך אף הוא המשיך כמצחק באשתו6:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן.
5. מצודת דוד.
6. אברבנאל.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
וזכר הכתוב שהיא לא הביאה עמה לאסרו אנשים מהפלשתים, כי חששה אולי לא יהיה כן, ובראותו שפלשתים אסרוהו יחשוב שמשון שהיא שאלה זה במאמרה, ולכן אמר ותאסרהו בהם כי היא לבדה אסרה אותו.
והיא חששה שאולי הוא לא דובר אמת, לכן לא הביאה עמה פלשתים לאסור אותו, כך שאם אכן לא ידבר אמת ולא ייחלש כאחד האדם לא יחשוש בעתיד ממנה בראותו פלשתים, וימשיך לגלות לה את ליבו1, וַיַּעֲלוּ-לָ֞הּ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים שִׁבְעָ֛ה יְתָרִ֥ים חבלים דקים2לַחִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא-חֹרָ֑בוּ התייבשו3, וַתַּאַסְרֵ֖הוּ וקשרה אותו4בָּהֶֽם לבחון אם אמת הדבר5:
1. אברבנאל.
2. רש״י, ר״י קרא בפס׳ ז׳.
3. מצודת ציון בפס׳ ז׳.
4. תרגום יונתן.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
Now she had an ambush waiting in the inner chamber. She said to him, "The Philistines are upon you, Samson!" He broke the cords as a flax thread is broken when it touches the fire. So his strength was not known.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
The source of his strength was not revealed. It was not necessary for him to exert himself when he snapped them.
ולא נודע כחו – של שמשון.
בהריחו אש – כלומר שינתק בהיותו קרוב לאש, שלא ישלוט בו האש אלא מעט בריח. ולדעת יונתן וי״ו בהריחו על האש, שמתרגם: דארח ביה נורא.
והיה לה האורב בחדר לראות אם אחרי הנסיון יתראה הדבר היותו כן, ואמרה פלשתים עליך שמשון וינתק את היתרים אשר אסרתו בהם ולא נודע כחו, רוצה לומר בשבירת היתרים לא נראה כחו, כי לא השתדל להתירם ולא נודע כחו ולא נתחזק בנתקו אותם, אבל עשה מהם כפתיל הנערת בהריחו אש.
הנערת – הוא פסולת הפשתן המנערים ומשליכים ממנה בעת הנפוץ, כמו: והיה החסון לנערת (ישעיהו א׳:ל״א), ורצה לומר, חוט המנוער מהפסולת, שהוא נוח להשרף בקל.
בהריחו – מלשון ריח, ועל דרך הרחבה והפלגה ידבר.
והאורב יושב – שאם תראה שאמת הדבר, יקחוהו.
ותאמר אליו – אחר שאסרה אותו, אמרה לו, אתה שמשון, פלשתים באו עליך, בכדי שיתחזק לנתק היתרים, ואם ינתקם, תאמר שלנסותו עשתה, ואם לא יוכל לנתקם, הרי האורב מוכן.
בהריחו אש – רצה לומר, כשהוא קרוב אל האש ורק מריח את האש, והוא מלשון מליצה.
ולא נודע כחו – לא היה נודע בזה תכלית גבול כחו, כי לדבר קל היה נחשב למול כחו, ובקלות נתקם.
והאורב יושב לה בחדר – האורב לא יצא מהחדר עד פעם אחרונה מדאגה לנפשם, ורצו לראות אם באמת נחלש כח שמשון טרם יתגרו בו, ובראותם כי שבר יתרים ועבותים והסיע יתד הארג נתעכבו במחבא ולא יצאו לחוץ כי בודאי לא היו מצילים נפשם מכף שמשון, ובמקרא לא ספר לנו שהוא הכה בהם, אך מ״מ שמשון חשד את דלילה פן תוננו על כן התל בה ג׳ פעמים, ורק בפעם שלישית אחר שהציקתהו עד כי קצרה נפשו למות והוא לא יכול לעזבה מעוצם אהבתו, הגיד לה את כל לבו כי מדיני אשה מר ממות.
ושמו פלשתים מארב של אנשים1 לשמשון, שאם דלילה תראה שאמת הדבר יקחו אותו2, וְהָאֹרֵ֗ב היה יֹשֵׁ֥ב מוכן3לָהּ֙ בַּחֶ֔דֶר הפנימי4, והיא קשרה את שמשון5 בשבעה חבלים דקים כפי שאמר לה6, וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו, ״פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן!״7, וַיְנַתֵּק֙ וקרע שמשון מעליו8אֶת-הַיְתָרִ֔ים החבלים כַּאֲשֶׁ֨ר באותו אופן יִנָּתֵ֤ק שיתנתק פְּתִֽיל9 של -הַנְּעֹ֙רֶת֙ פסולת הפשתן10בַּהֲרִיח֣וֹ כאשר קרוב הוא11 לָאֵ֔שׁ, וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע כֹּחֽוֹ של שמשון בזה12 כי לא היה אפילו צריך להתחזק לקרוע אותם13:
1. מעם לועז.
2. מצודת דוד.
3. כך משמע לענ״ד ממצודת דוד אשר ביאר שהיה יושב האורב שם שאם תראה שאמת הדבר, יקחוהו.
4. מעם לועז.
5. מצודת דוד.
6. לעיל בפס׳ ז׳.
7. ואמרה כך בכדי שיתחזק לנתק היתרים, ואם ינתקם, תאמר שלנסותו עשתה, ואם לא יוכל לנתקם, הרי האורב מוכן, מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
9. חוט כפול ושזור, מצודת ציון.
10. מצודת ציון.
11. רד״ק, מצודת דוד. וכאשר אמר ״בהריחו אש״ דיבר הכתוב על דרך הרחבה והפלגה, מצודת ציון.
12. ר״י קרא. כלי יקר ביאר לא נודע עדיין מה סוד כוחו הגדול של שמשון.
13. רש״י, אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
וכאשר דלילה ראתה זה אמרה לשמשון הנה לא עשיתי זה כי אם לנסותך לדעת הישך אוהב אותי, והנה ידעתי שדברת אלי כזבים.
התלת – ענין לעג ושחוק, כמו: אל יוסף פרעה התל (שמות ח׳:כ״ה).
עתה הגידה – אמיתת הדבר.
ותאמר דלילה כו׳ הנה התלת בי – רצה לומר היא האמינה לו במ״ש שאנו יודע במה כחו גדול, אבל אחר שהודה שיודע במה יאסר, א״כ למה דברת כזבים, ועתה הגידה נא לי האמת במה תאסר.
התלת – משרש תלל וכן ותוללנו שמחה (תהלים ק״ז), המשחקים ומלעיגים עלינו שאלונו שמחה, וכן ואביכם התל בי (ויצא), רק ויהתל בהם אליהו (מלכים א י״ח:כ״ז) הוא משרש התל, ובאמת בשני הפועלים השרש הוא תל, קרוב לשל (על השל, שמואל ב ו׳:ז׳) לשון משגה ומתעה.
וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל-שִׁמְשׁ֔וֹן, הִנֵּה֙ לא עשיתי זאת כי אם לנסותך לדעת האם אתה אוהב אותי, והנה אתה1הֵתַ֣לְתָּ לעגת ושיחקת2בִּ֔י, וַתְּדַבֵּ֥ר אֵלַ֖י כְּזָבִ֑ים דברי שקר3, עַתָּה֙ הַגִּֽידָה-נָּ֣א לִ֔י אמיתת הדבר4, בַּמֶּ֖ה באיזה דבר אשר אם5תֵּאָסֵֽר יקשרו אותך בו, יוכלו לענותך מבלי שתוכל להשתחרר?6:
1. אברבנאל.
2. מצודת ציון.
3. תרגום יונתן.
4. מצודת דוד, מלבי״ם.
5. ראה הערות בפס׳ ה׳ לעיל.
6. שם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
והוא השיבה אם יאסרוני בעבותים חדשים, רוצה לומר אמת אמרתי לך בראשונה במה שאמרתי בשבעה יתרים לחים, אבל נשאר בשכחה תנאי אחד שלא הגדתי לך, והוא שתהיינה היתרים ההם חדשים, הנה אם כן היה זה השלמת המאמר הראשון, ולכן לא אמר במאמר השני הזה מנין העבותים החדשים כי היה נסמך על השבעה יתרים שזכר כבר בראשונה, אם לא שפירש עתה שתהיינה עבותים חדשים.
ויאמר אליה – השיב שלא דבר כזבים כלל, רק ששכח תנאי בדבריו:
א) שהיתרים צריכים להיות עבותים, רצה לומר קלועים משלשה,
ב) שצריך שלא נעשה בם מלאכה.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ שמשון, לא שיקרתי כי אמת אמרתי לך בראשונה במה שאמרתי בשבעה יתרים לחים, רק שכחתי לספר לך תנאי נוסף, והוא שתהיינה היתרים הללו חדשים ושיהיו קלועים שלושה, לכן1אִם-אָס֤וֹר יַאַסְר֙וּנִי֙ יקשרו אותי2בַּעֲבֹתִ֣ים בחבלים גסים3חֲדָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֛ר לֹֽא-נַעֲשָׂ֥ה בָהֶ֖ם מְלָאכָ֑ה, וְחָלִ֥יתִי אזי אהיה חלוש4וְהָיִ֖יתִי ואהפוך להיות5כְּאַחַ֥ד כשאר כל בני6הָאָדָֽם:
So Delilah took new ropes, and bound him with them, and said to him, "The Philistines are upon you, Samson." The ambush was waiting in the inner chamber. He broke them off his arms like a thread.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
Delilah said to Samson, "Until now you have mocked me and told me lies. Tell me with by what means you might be bound." He said to her, "If you weave the seven locks of my head with the web."
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
עם המסכת – עץ שהגרדי מיסך בו את השתי, ושם העץ אנשובלא. מסכת – אורטרא בלעז.
Tresses Locks. "Pelous" in old French.
With the mounting pin. A wooden rod which the weaver uses to mount the threads of the warp. The name of the wood is "ensouple", of the pin, "ourdissuire".
המסכת – המכניסין לתוכו את השתי כשאורגין את הבגד וקורין אותו בלשון אשכנז כַנְ״ף.
מחלפות – קווצות.
עם המסכת – תירגם יונתן: עם אכסנא במשתיתא, ר״ל לארג קווצות ראשו עם היריעה, ויהיו ארוגים במה שיש ארוג במסכת, ואחר כן לתקוע היתד שלא יתגלגל עמוד העץ שמקפלין בו הארוג, ויעמוד בחוזק שלא יוכל לזוז. והיא עשתה כן.
עד הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים, רוצה לומר איני חוששה על זה ואיני מפצרת כבר בזה ענין כי אם לפי שהתלת בי ודברי עמי כזבים ולכן אשתדל על כרחך שתגיד לי האמת, וכל זה מעניני הנשים הזונות לבעליהן מרבות תלונות עמהם ותאמרו שהם מאהבה מסותרת, והיו דבריה במה תאסר, רוצה לומר במה תאסר בידי (כי לא היתה מגלה שידי פלשתים היו עמה בזה). וזכר ששמשון אחרי ששתי הפעמים הראשונים דבר את הכזבים בשנים האחרונים רצה לדבר אמת, אם לא שבפעם הראשונה מהשנים האחרונות ערב דברים בטלים עם האמת, ולכן בשני הפעמים הראשונים זכר שהיה חזקו ביתרים ושניהם היו מהתלות, ובשני פעמים האחרונים זכר שהיה כחו בשער ראשו, אם לא שבראשונה מהן לא ביארו כראוי ובאחרונה גלה את כל לבבו, ולזה התחיל לגלות שהדבר תלוי במחליפות ראשו שהוא השער, אבל לא גלה ענין הגלוח כי אם שתארוג את שערו עם כלי האורגים הנקרא מסכת, ודלילה ראתה להוסיף בדבריו.
תארגי – מלשון אריגה.
מחלפות – הם קווצות ותלתלי שער הראש, ועל כי יוחלפו בהתגלחם יקראו מחלפות.
המסכת – הוא השתי כשהוא מסודר וערוך על יתד האריג, ובמשנה בנגעים (משנה נגעים י״א:ט׳) בנפש המסכת והמסדר השתי יקרא מיסך, כמו והמיסך והעושה שתי בתי נירין (משנה שבת ז׳:ב׳).
עד הנה וגו׳ – רצה לומר, אם רצית להתל בי בדרך שחוק, הן עד הנה התלת בי ועשית את שלך, אבל עתה הגידה לי האמת ואל תוסיף התל בי.
שבע מחלפות – שבעה תלתלי הראש, כי נזיר היה וגדל שער ראשו.
עם המסכת – עם השתי המסודר לאריגה, ורצה לומר כאשר תעשה כזאת, אז יותש כחי ובכל דבר אשר תאסרני, לא אוכל לנתקם מעתה.
עד הנה התלת בי – רצה לומר בראשונה תרצת דבריך, אבל עתה נודע שהתלת בי בשתי הפעמים:
מחלפות – נקראו כן קליעות השער לפי שבקליעתן יחליפו וירכיבו הקליעות הקטנות אשה על חברתה.
המסכת – השתי שבארג, ול׳ שתי מלשון כי הנה השתות יהרסון (תהלים י״א) לפי שהוא היסוד לאריגה, ונקראת ג״כ מסכת משרש נסך שהוראתו נשא, כמו ואני נסכתי מלכי (שם ב׳) נסיכי מדין (פרשת מטות), שע״י היתד ירימו השתי להעביר בין חוט לחוט את חוטי הערב הנערב בשתי לגמור האריגה.
וַתֹּ֨אמֶר דְּלִילָ֜ה אֶל-שִׁמְשׁ֗וֹן, בתחילה תֵּרַצְתָּ דבריך, אבל עתה נודע שהתלת בי פעמיים1, ואם רצית להתל בי בדרך שחוק2, הנה עַד-הֵ֜נָּה הֵתַ֤לְתָּ בִּי֙ ועשית את שלך3, וַתְּדַבֵּ֤ר אֵלַי֙ כְּזָבִ֔ים דברי כזב4, אבל עתה5הַגִּ֣ידָה לִּ֔י את האמת ואל תוסיף התל בי6, כי עכשיו בגלל ששיקרת לי אתעקש שעל כורחך תגיד לי7בַּמֶּ֖ה באיזה דבר אשר אם8תֵּאָסֵ֑ר יקשרו אותך בו, יוכלו לענותך מבלי שתוכל להשתחרר?9, ובפעם זו התחיל שמשון להתקרב לאמת בהזכירו את שערות ראשו10, וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ שמשון, אִם-תַּאַרְגִ֗י11אֶת-שֶׁ֛בַע מַחְלְפ֥וֹת תלתלי12רֹאשִׁ֖י עִם-הַמַּסָּֽכֶת השתי המסודר לאריגה, ותתקעי היתד ויעמוד בחוזקה שלא יוכל לזוז13, אז יותש כחי ובכל דבר אשר תאסרני, לא אוכל להתנתק14, והיא עשתה כן15:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. אברבנאל.
8. ראה הערות בפס׳ ה׳ לעיל.
9. שם.
10. אברבנאל.
11. מלשון אריגה, מצודת ציון.
12. כי נזיר היה וגדל שער ראשו, מצודת דוד.
13. רד״ק.
14. מצודת דוד.
15. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
She fastened it with the peg, and said to him, "The Philistines are upon you, Samson." He awakened out of his sleep and plucked away the peg of the beam and the web.
תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
את היתד הארג – חסר הנסמך, ר״ל: היתד יתד הארג. או בא הסמיכות על ה״א הידיעה: הלשכות הקדש (יחזקאל מ״ו:י״ט), והדומים לו. והארג הוא שם הכלי שמקפל האורג הבגד לפניו בארגו. ותירגם יונתן: אכסן דגרדאין, והוא בשש נקודות.
ויסע את היתד הארג – ויסע יוצא באחר, כמו ויסעם, והה״א של היתדא יתירה.
א. כן בכ״י פריס 217, לונדון 24896. בכ״י לייפציג 41: ״יתד״.
וז״ש ותתקע ביתד, שלא לבד ארגה אותם כי אחרי האריגה תקעם עוד ביתד ארצה וקראה עליו פלשתים עליך שמשון, ויסע את היתד ואת המסכת.
ותתקע – ענין נעיצה בחוזק רב, כמו: ותתקע את היתד (שופטים ד׳:כ״א).
ביתד – הוא יתד הארוג, והוא עץ עגול שלפני האורג יכרוך עליו בגלגולו את חוטי השתי המסודר לאחר האריגה, ובמשנה (משנה כלים כ״א:א׳) נקרא כובד התחתון.
וייקץ משנתו – ענין ההערה מהשינה.
ויסע – עקר ממקומו.
ותתקע ביתד – אחר שארגה המחלפות אשר חשבה שבזה יותש כחו, בקשה לנסות הדבר, ותקעה המחלפות כשהם ארוגים עם המסכת, לתחבם בחוזק רב סביב יתד הארג לראות אם יוכל לשמטם.
וייקץ משנתו – כי מה שאסרתו בתחלה ביתרים ובעבותים, עשתה כשהיה נעור, אולם לארוג תלתלי הראש לא היה מניח אם היה נעור, שהרי הנזיר אסור אפילו לסרוק ראשו פן יתלוש השער (בבלי נזיר מ״ב.), ולזה ארגה כשהוא ישן.
ויסע – כשבא לשמוט שער ראשו, עקר היתד עם המסכת הכרוך בו, הנארג עם שער ראשו.
ותתקע – פה לא כתוב והאורב יושב בחדר, כי אחר שכזבה שתי פעמים לא שמו לב לדבריה.
ותתקע ביתד – תקעה שער שמשון ביתד לערבו בין חוטי השתי.
ואחר שארגה תלתלי ראשו אשר חשבה שבזה יותש כחו, בקשה לנסות הדבר1, וַתִּתְקַע֙ ונעצה בחוזק רב2בַּיָּתֵ֔ד את תלתלי ראשו כשהם ארוגים עם המסכת, לראות אם יוכל לשמטם3, והפעם לא היה האורב יושב בחדר, כי אחר שכזבה פעמיים לא שמו לב לדבריה4, וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו ״פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן!!״, וַיִּיקַץ֙ והתעורר5 שמשון מִשְּׁנָת֔וֹ6 וכשבא לשמוט שער ראשו7וַיִּסַּ֛ע עקר ממקומו8אֶת-הַיְתַ֥ד יְתַד9הָאֶ֖רֶג10וְאֶת-הַמַּסָּֽכֶת הכרוך בו, אשר היה ארוג עם שער ראשו11, ואז דלילה בכתה עליו12:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת ציון.
6. כי מה שאסרתו בתחלה ביתרים ובעבותים, עשתה כשהיה נעור, אולם לארוג תלתלי הראש לא היה מניח לה אם היה נעור, שהרי הנזיר אסור אפילו לסרוק ראשו פן יתלוש השער (נזיר מב.), ולזה ארגה כשהוא ישן, מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
9. רד״ק.
10. והארג הוא שם הכלי שמקפל האורג הבגד לפניו בארגו, רד״ק. והוא עץ עגול שלפני האורג יכרוך עליו בגלגולו את חוטי השתי המסודר לאחר האריגה, ובמשנה (משנה כלים כ״א א׳) נקרא כובד התחתון, מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
She said to him, "How can you say, 'I love you', when your heart is not with me? You have mocked me these three times, and you have not told me in what your great strength lies."
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ואז דלילה בכתה עליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי, רוצה לומר הנה לא היתה זאת השאלה ממני כי אם לבחינה ולנסיון הישך אוהב אותי, ושמשון חשב שכן היה באמת ושכל זה לא עשתה דלילה כי אם להבחינו באהבתו אותה, ומפני כן הגיד לה את כל לבו, רוצה לומר שבפעם השלישית כבר הגיד לה קצת לבו כשהודיעה שהיה כחו בשער ראשו, אבל עתה השלים הביאור באמרו שהיה הכח במציאות (שערת ראשו) ושיסור בגלחו אותם:
ולבך אין אתי – רצה לומר, אהבתך מן השפה ולחוץ ולא בלב שלם.
ולא הגדת לי במה כחך גדול – אחר שכבר כזב לה ג׳ פעמים שבה לבקש השאלה הראשונה במה כחו גדול, אחר שלא יכלה עוד לבקש במה יאסר, שכבר כחש לה ג׳ פעמים, ואם תוסיף בזה לשאול יבין כי שרי פלשתים עמה בקושרים, לכן בקשה רק במה כחו גדול, כאילו תרצה לדעת טבעו ותכונתו לא לדעת במה יאסר.
וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו דלילה, אֵ֚יךְ תֹּאמַ֣ר אֲהַבְתִּ֔יךְ וְלִבְּךָ֖ אֵ֣ין אִתִּ֑י?! אין זאת כי אם אהבתך מן השפה ולחוץ ולא בלב שלם1, ולראיה זֶ֣ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וְלֹא-הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֥ גָדֽוֹל2, ושמשון האמין לה וחשב שכל זה לא עשתה כי אם להבחינו באהבתו אותה3:
1. מצודת דוד.
2. ומאחר שכבר כזב לה ג׳ פעמים, שבה לבקש את השאלה הראשונה במה כוחו גדול, שלא יכלה עוד לבקש במה יאסר, שהבינה כי אם תוסיף לשאול במה יאסר, יבין שמשון כי שרי פלשתים עמה בקושרים, לכן בקשה ממנו לדעת רק במה כוחו גדול, כאילו תרצה לדעת טבעו ותכונתו ולא לדעת במה יאסר, מלבי״ם.
ותקצר נפשו למות – אמרו רז״ל בלשון נקיה שהיתה שומטת כר מתחתיו בשעת גמר תשמיש.
ותאלצהו – מן הכבד, ונפל הדגש להקל.
ואמר הכתוב כי זה הגיד לה כי הציקתהו בדבריה ובבכיתה, או כפי מה שאמרו חז״ל (סוטה ט׳ ע״ב) שהיתה שומטת מתחתיו בשעת התשמיש. ואמרו ותקצר נפשו למות, אחשוב שאמרו הכתוב להגיד ששמשון לא הסכים לגלות לה זה כי אם לפי שקצרו ימיו למות, ולכן היה מאת האלהים שיגיד כל לבבו אליה לשיהיה זה סיבת מיתתו, וזהו ותקצר נפשו למות.
ותאלצהו – במקצת ספרים הלמ״ד בדגש וברוב המדוייקים רפה וכ״כ ר׳ יונה בספר הרקמה וגם רד״ק כתב רפה הלמ״ד ודינה להדגש שהוא מבנין פִּעֵל הדגש ונקודות הלמ״ד בשו״א לבדו בספרים כ״י מדוייקים וכן נקודה בשרשים ובבעל הלשון.
הציקה – מלשון צוקה וצרה.
ותאלצהו – תרגם יונתן: ודחקתיה, ואין לו דומה במקרא.
הציקה – צערה אותו בדברים כל יום ויום.
ותאלצהו – אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ט׳:), שהיתה שומטת עצמה מתחתיו בשעת התשמיש.
ותקצר נפשו למות – לא היתה דעתו רחבה עליו, עד כי היה קרוב למות.
ותאלצהו – שרש אלץ קרוב ללחץ בחילוף אותיות אהח״ע.
וַ֠יְהִי כִּֽי-הֵצִ֨יקָה לּ֧וֹ צערה אותו1בִדְבָרֶ֛יהָ ובבכיתה2כָּל-הַיָּמִ֖ים יום ויום3, וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ ודחקה בו4, וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ של שמשון, ולא היתה דעתו רחבה עליו, עד כי היה קרוב5לָמֽוּת, ולא הסכים לגלות לה סודו כי אם לפי שקצרו ימיו למות, ולכן היה מאת האלהים שיגיד כל לבבו אליה שתהיה זאת סיבת מיתתו6:
1. מצודת ציון.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד. הדברים האלה אשר עשתה לו לדעת כוחו לא היו ביום אחד, אלא היתה שואלת ממנו יום אחד ואחר יומיים היתה עוד חוקרת אותו ומציקה אותו בדבריה, רד״ק בפס׳ ה׳.
4. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא. ואמרו רז״ל בלשון נקיה שהיתה שומטת כר מתחתיו בשעת גמר תשמיש, סוטה ט:, ילקוט שמעוני, רד״ק, מצודת דוד. וא״ר יוחנן הוא קצרה נפשו למות אבל היא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר, ילקוט שמעוני, כלי יקר.
5. מצודת דוד.
6. אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
He told her all his heart, and said to her, "No razor has ever come upon my head; for I have been a Nazirite to God from my mother's womb. If I am shaved, then my strength will go from me, and I will become weak and be like any other man."
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ויגד לה את כל לבו. והנה ראתה דלילה שזה היה האמת בלא ספק, אם לפי שראתה שהזכיר שם שמים והיה מנהגו שלא לזכור שם שמים לבטלה כדברי חז״ל (שם), ואם לפי שהודיע לה הדבר בסבותיו שהוא היה נזיר אלהים מן הבטן, וראתה שהסכים עם זה מראה השער וענינו, ואולי ששמעה דלילה גם כן ענין אמו ומה שקרה לה עם המלאך בהריונה, ומכל זה הכירה שהאמת אתו, ואולי נשבע לה גם כן עליו, ולכן שלחה לקרוא לסרני פלשתים ותודיעם שכבר ידעה האמת ולכן הוליכו עמם הכסף, והותרו עם זה השאלות רביעית וחמישית:
מורה – תער.
כל לבו – כל מצפון לבו.
אם גלחתי – כאשר אתגלח, יסור כחי הרב.
ויגד – נפתה כיונה פותה ויגד לה שתי השאלות: א) במה כחו גדול, שהוא ע״י הנזירות, ב) במה יאסר שהוא אם יגולח,
והנה בפעמים הראשונים אמר והייתי כאחד האדם, ועתה אמר והייתי ככל האדם, כי נשמר מלדבר שקר ואמר כאחד האדם, היינו כאדם המיוחד בגבורה (שמבואר אצלי שמלת אחד הנסמך לה״א הידיעה מורה על הדבר המיוחד כמו אחד ההרים וכדומה) ועתה אמר ככל האדם, החלשים.
When Delilah saw that he had told her all his heart, she sent and called for the lords of the Philistines, saying, "Come up this once, for he has told me all his heart." Then the lords of the Philistines came up to her and brought the money in their hand.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו – מנא ידעה, א״ר חנין נכרין דברי אמת, אביי אמר ידעה ביה באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר נזיר אלהים אנכי אמרה השתא ודאי קושטא קאמר.
ותרא דלילה כי הגיד לה – ניכרין דברי אמת.
Delilah saw that he had confided to her. One instinctively recognizes the truth.1
1. Sotah, 9:b
כי הגיד לה את כל לבו – מהיכן ידעה? אמרו רז״ל יודעת היתה אותה הרשעה באותו הצדיק שלא היה מוציא שם שמים לבטלה, וכיון שאמר: נזיר אלהים אני (שופטים ט״ז:י״ז) ידעה שהגיד לה את כל לבו.
ויש לפרש כי הכירה בדבריו כי אמת אמר לה כי אמר לה הסבה שבעבורו היה לו הכח, ואמר: וסר ממני כחי (שופטים ט״ז:י״ז), ולא אמר כן בשלשה פעמים, אלא: וחליתי, כלומר יחלוש כחי מחוזק היתרים. אך בפעם הזאת אמר: וסר ממני כחי (שופטים ט״ז:י״ז).
עלו הפעם כי הגיד לה את כל לבו – לה כתיב, וקרי לי. והכתיב דברי השליח שאמר לסרני פלשתים, והקרי דבריה שצותה לשליח.
כי הגיד לה את כל לבו – שסיפר לה את כל הענין למה תלוי כחו בשערותיו.
עלו הפעם כי הגיד לה – לי קרי.
ותרא וגו׳ – כי ניכרין דברי אמת (סוטה ט׳:), על כי ראתה אותו נוהג נזירות.
עלו הפעם – רצה לומר, בואו והבו שכרי.
הכסף – שהבטיחו לה בשכרה.
ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו – זה ראתה במה שהגיד לה עתה שתי השאלות במה כחו גדול ובמה יאסר, שאם היה רוצה לשקר היה מגיד רק במה כחו גדול, שבזה אף אם תגלח אותו ויהיה כחו גדול גם אחר הגלוח, לא היה שקרן כי יצוייר שכחו גדול ע״י הנזירות, ולא יוסר הכח ע״י הגלוח, אחר שלא התגלח מדעתו ולא חלל נזירותו ברצון, והוא אמר אם גולחתי בפעל שמשמע אף ע״י אחרים, וע״כ ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם וכו׳ כי בפעם הקודם לא עלו כנ״ל.
וכיוון שניכרין דברי אמת1, וַתֵּ֣רֶא ראתה דְּלִילָ֗ה כִּֽי הפעם -הִגִּ֣יד לָהּ֮ שמשון אֶת-כָּל צפוני -לִבּוֹ֒, והכירה אותה הרשעית בדבריו שאמת אמר לה, כי אכן ראתה אותו נוהג בנזירות2, וַתִּשְׁלַ֡ח וַתִּקְרָא֩ לְסַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֤ים לֵאמֹר֙ להם, עֲל֣וּ הַפַּ֔עַם והביאו לי שכרי3כִּֽי-הִגִּ֥יד לִ֖י (לה4 כתיב) אֶת-כָּל- צפוני לִבּ֑וֹ, וְשלא כמו בפעם הקודמת5, עכשיו עָל֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים, וַיַּעֲל֥וּ את הַכֶּ֖סֶף שהבטיחו לה כשכר6בְּיָדָֽם:
2. מצודת דוד. רד״ק ביאר עוד סיבה שדלילה הבינה, והיא ששמשון אמר לה ״וסר ממני כחי״ ולא אמר כן בשלשה פעמים הקודמות אלא ״וחליתי״ כלומר יחלוש כחי מחוזק היתרים, אך בפעם הזאת אמר וסר ממני כוחי. ועוד במדרש, מהיכן ידעה? אמרו רז״ל יודעת היתה אותה הרשעה באותו הצדיק שלא היה מוציא שם שמים לבטלה וכיון שאמר ״נזיר אלהים אני״ ידעה שהגיד לה את כל לבו, ילקוט שמעוני, רד״ק, אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. הכתיב ״לה״ הוא דברי השליח שאמר לסרני פלשתים, והקרי ״לי״ הן דבריה שציותה לשליח, רד״ק.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
She made him sleep on her knees, and she called for a man, and shaved off the seven locks of his head. She began to afflict him, and his strength went from him.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ותישנהו – וכן עשתה בכל הפעמים שאסרה אותו, היתה מישנתו תחלה, כדי שלא יבעט באסרה אותו. וזה הוא שאמר בפעם השלישית: ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם (שופטים ט״ז:כ׳).א
ותקרא לאיש – לאיש המגלח.
ופירוש ותגלח – צותה לו שיגלח, והוא יוצא לשלישי. או לקחה היא המספרים מיד האיש וגלחה אותו.
ותחל לענותו – אף על פי שגלחה אותו והוא ישן, הרגיש בעצמו ענוי וחלוש בגלחה אותו.
א. כן בכ״י. בדפוס ונציה: ויקץ משנתו ויסע את היתד הארג ואת המסכת.
והנה זכר שכאשר ראתה דלילה ששמשון היה ישן על ברכיה גלחה שבע מחליפות ראשו, ובפעם הזאת לא עשתה הנסיון בידיה אבל צותה לאיש שיגלחהו, וזהו ותקרא לאיש ותגלח, כי קראה לאיש המגלח שיגלחהו, ואם אמר הכתוב ותגלח פירושו שגלחהו דלילה על ידי האיש שזכר. ואמנם אמר ותחל לענותו ויסר כחו מעליו, וכתבו המפרשים שהרגיש מיד בעצמו ענוי וחולשה. ואפשר שדלילה התחילה לענותו ביסורים וקשורים ושסר כחו מעליו ולא הרגיש בהם כראוי.
ותישנהו – מלשון שינה.
ותחל – מלשון התחלה.
לאיש – למי שדרכו לגלח.
ותגלח – על ידי מצוותה אשר צוותה לגלח.
ותחל לענותו – גילוח השער יקרא התחלת העינוי, כי בזה סר כחו ומוכן הוא להיות מעונה ביד פלשתים.
לאיש – המוכן לכך.
ותחל לענותו – גם מתוך שינתו הכירה כי כחו הולך ומתמעט.
וכמו בפעמים הקודמות1, וַתְּיַשְּׁנֵ֙הוּ֙ הרדימה אותו2עַל-בִּרְכֶּ֔יהָ, וַתִּקְרָ֣א לָאִ֔ישׁ המגלח3 שליחם של סרני פלשתים4, וַתְּגַלַּ֕ח וציוותה עליו לגלח5אֶת-שֶׁ֖בַע מַחְלְפ֣וֹת תלתלי6רֹאשׁ֑וֹ, ובמעשה זה7וַתָּ֙חֶל֙ התחילה8לְעַנּוֹת֔וֹ, כי בזה סר כוחו להיות מעונה ביד פלשתים9, ועוד באותו רגע הרגיש שמשון בעצמו שהוא מְעֻנֶּה וחלוש10, וַיָּ֥סַר כֹּח֖וֹ מֵעָלָֽיו:
1. כי כך היתה עושה בכל הפעמים הקודמות שאסרה אותו, היתה מרדימה אותו תחילה כדי שלא יבעט בְּאָסְרָהּ אותו, רד״ק.
2. מצודת ציון.
3. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
4. רש״י.
5. רד״ק, מצודת דוד. ויתכן כי היא לקחה את המספרים ממנו וגילחה את שמשון בעצמה, רד״ק.
6. מצודת דוד בפס׳ י״ג לעיל.
7. ר״י קרא.
8. מצודת ציון.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
She said, "The Philistines are on you, Samson." He awoke out of his sleep and said, "I will go out as at other times, and shake myself free." But he didn't know that Hashem had departed from him.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אצא כפעם בפעם ואנער – כמו שהיה עושה בכל פעם ופעם שהיה מקיץ משנתו ומתחזק, כן חשב לעשות הפעם הזאת ולהתחזק
ופי׳ ואנער – מהשינה.
והוא לא ידע – והלא הגיד לה כל לבו, ודעתו היה כאשר יגלח יסור כחו ממנו, כמו שאמר: וסר ממני כחי (שופטים ט״ז:י״ז) ואם כן היאך אמר: והוא לא ידע? אלא ששכח בשנתו מה שאמר לה, וחשב שהיה זאת הפעם כפעמים האחרות, ולא נזכר שסר כחו מעליו, שעדין לא נעור משנתו משלם.
או פי׳ והוא לא ידע – ידע שסר ממנו כחו, אבל לא ידע כי י״י סר מעליו, כי חשב שאף על פי שסר ממנו כחו שיעזרהו האל בפעם הזאת, שלא יפול ביד פלשתים.
ולכן כאשר אמרה לו פלשתים עליך שמשון, שחשב להנער ולעשות גבורות והנה סרה ממנו ההשגחה האלהית.
ואנער – ענין היקיצה בהתעוררות רב ובגבורה.
ויאמר – חשב לומר, אצא גם עכשיו, כמו בפעמים הקודמים, ואתחזק לנעור מהשינה ולהראות גבורות, ולזה לא ברח מפניהם.
כי ה׳ סר – בהגלח שער ראשו, סר ה׳ מעליו וסר כחו.
אצא כפעם בפעם ואנער – כמה פעמים בהקיצותי משינתי נדמה לי כאלו נחלשתי ואח״כ ננערתי משינתי ומצאתי כחי שנית.
וַתֹּ֕אמֶר דלילה, ״פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן!״, וַיִּקַ֣ץ שמשון מִשְּׁנָת֗וֹ, וַיֹּ֙אמֶר֙ וחשב לומר, גם עכשיו1אֵצֵ֞א כְּפַ֤עַם בְּפַ֙עַם֙ כמו בפעמים הקודמות2, וְאִנָּעֵ֔ר ואתחזק להתעורר בגבורה3, וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י בהגלח שיער ראשו4, יְהוָ֖ה סָ֥ר מֵעָלָֽיו וסרה ממנו ההשגחה האלהית5 וסר כוחו, ולכן לא ברח מפניהם6:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק, מצודת דוד, מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל. והלא הגיד לה כל ליבו שכאשר יגלח, יסור כוחו ממנו, ואם כן היאך אמר והוא לא ידע? אלא ששכח בשנתו מה שאמר לה, וחשב שתהיה זאת הפעם כפעמים האחרות, ולא נזכר שסר כוחו מעליו שעדיין לא נעור משנתו, או ניתן לפרש שידע שסר ממנו כוחו אבל לא ידע כי ה׳ סר מעליו, כי חשב שאף על פי שסר ממנו כוחו, יעזרהו האל בפעם הזאת שלא יפול ביד פלשתים, רד״ק.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
The Philistines laid hold of him and put out his eyes. They brought him down to Gaza and bound him with fetters of brass; and he ground at the mill in the prison.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וינקרו פלשתים את עיניו – זה שאמר הכתוב הכל כאשר לכל כנשבע כאשר שבועה ירא, כנשבע זה צדקיהו שהשביעו נבוכדנאצר אשר השביעו באלהים, כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר השבעו לי פן תפגעו בי אתם, זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים.
תנו רבנן ה׳ היו מעין דוגמא של מעלה וכלם לקו בהם, שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיהו בעיניו אסא ברגליו. שמשון בכחו דכתיב ויסר כחו מעליו. שאול בצוארו דכתיב ויקח שאול את החרב ויפול עליה. אבשלום בשערו דכתיב ויחזק ראשו וגו׳. צדקיהו בעיניו ואת עיני צדקיהו עור. אסא ברגליו דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו זו פודגרא. א״ל מר זוטרא בריה דר׳ נחמן לר׳ נחמן היכי דמי פודגרא, א״ל כמחט בבשר החי, מנא ידע, אי תימא מיחש הוה דחש בה ואי תימא מרביה שמע ליה, ואי תימא סוד י״י ליראיו. דרש ר׳ אבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת״ח דכתיב והמלך אסא השמיע את כל ישראל אין נקי מאי אין נקי א״ר אמי אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
ויהי טוחן בבית האסורים – א״ר יוחנן אין טוחן אלא לשון עבירה שנאמר תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין מלמד שכל אחד הביא לו אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר ממנו.
They brought him down to Aza. The location where his ruin began12
He became the miller. With grinding stones–arduous labor. The Rabbis interpret this after their fashion.3
1. V.l.
2. Sotah, 9:b.
3. According to their interpretation, the Pelishtites brought their wives to the prison to be impregnated by Shimshon, (Sotah, 10:a)
בנחשתים – כתרגומו: בשלשלן דנחש.
ויהי טוחן – נראה כי מנהג הארצות ההם בזמן ההוא להיות ריחים בבית האסורים להיות מתפרנסים מהטחינה האסורים שהיו בנחשתים, ואין להם מלאכה אחרת להתפרנס שם אלא בטחינה בריחים. וכן הוא אומר בתורה: עד בכור השפחה אשר אחר הריחים (שמות י״א:ה׳), ואמר: עד בכור השבי אשר בבית הבור (שמות י״ב:כ״ט), ידמה כי הכל אחד, והשבויים טוחנים היו בבית הסהר.
ודרך הדרש רחוק בזה, שפירשו כמו: תטחן לאחר אשתי (איוב ל״א:י׳), שכל אחד היה מביא אשתו לו שתתעבר ממנו. וכי מה תועלת היה להם בזה, והלא סר ממנו כחו.
וכן תירגם יונתן על דרך פשוטו: והוה טחין בבית רחיא.
התועלת הכ״א – הוא להודיע שיש גמול ומשפט על כל המעשה, מדה כנגד מדה, ולזה זכר כי לקה שמשון בעיניו, כי לכתו אחר עיניו הכשילהו בזה.
ואחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה, לפי שהיה שם התחלת קלקולו ויאסרוהו בנחשתים, וכדי לבזותו ולהיותה מלאכה כבדה היה טוחן בבית האסורים:
ויאסרוהו – ג׳ ב׳ חסר וא׳ מלא וזהו המלא.
בנחשתים – הבי״ת במאריך והנו״ן קלה וכן בסוף מלכים וד״ה ב׳ ל״ג.
וינקרו את עיניו – ע״י כלי ברזל ולא שרפום ע״י מראות נחשת המפילות קרני האור על אישון עינו כמו ששמעתי מפרשים, ושרש נקר ענינו חפר וחצב כמו אל מקבת בור נקרתם (ישעיהו נ״א:א׳).
ויהי טוחן – עבודת הנשבים במלחמה כמו בכור השפחה אשר אחר הרחים, ולבלתי יתבלבל אור עיניהם בהקפתם תמיד קושרים לטוחנים האלה בגד על עיניהם, ועם שמשון לא רצו להתעסק כ״כ ונקרו את עיניו.
וַיֹּאחֲז֣וּהוּ ואחזו אותו פְלִשְׁתִּ֔ים, וַֽיְנַקְּר֖וּ וניקבו1אֶת-עֵינָ֑יו, וַיּוֹרִ֨ידוּ אוֹת֜וֹ עַזָּ֗תָה אל עזה מקום תחילת קלקולו2, וַיַּאַסְר֙וּהוּ֙ ואסרו אותו פלשתים בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם בשלשלאות נחושת3, וַיְהִ֥י טוֹחֵ֖ן בָּרֵחָיִם של יד, שהיא מלאכה כבדה ובזויה4, בְּבֵ֥ית הָאֲסוּרִֽים (האסירים5 כתיב):
1. מצודת ציון.
2. רש״י, אברבנאל.
3. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת ציון.
4. רש״י, מצודת דוד. ובמדרש (סוטה י.) א״ר יוחנן אין טוחן אלא לשון עבירה שנאמר (איוב לא, י) ״תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין״ מלמד שכל אחד הביא לו אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר ממנו, ילקוט שמעוני. רד״ק לא מבאר לפי מדרש זה, שהרי סר כוחו של שמשון ומה התועלת היתה להם בזה?! ולכן מבאר רד״ק את הפסוק לפי פשוטו, שמנהג הארצות ההם בזמן ההוא להיות ריחיים בבית האסורים, להיות מתפרנסים מהטחינה האסורים שהיו בנחשתים ולא היתה להם מלאכה אחרת להתפרנס שם אלא בטחינה בריחיים.
5. כלי יקר מבאר ע״פ המדרש האמור לעיל, ולחיזוק ביאורו מביא את ההבדל בין הכתיב (האסירים) לקרי (האסורים), ומפרש לפי הקרי ״בית האסורים״, האסורים לו, ואין בית אלא אישה, דהיינו שבעל את האסורים לו.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
ויחל שער ראשו לצמח כאשר גלח – כמו שגלחו שבע מחלפות ראשו (שופטים ט״ז:י״ט), כן החלו לצמוח. והטעם הספור בזה לפי מה שאומר: ויאמר שמשון אל הנער (שופטים ט״ז:כ״ו), שחשב שמשון שישוב לו כחו עם שערו. ואמר לנער שימישהו את העמודים כי חשב כיון שצמח ראשו זה היה סבת השבת כחו אליו בעזר האלהים.
וזכר שכאשר צמח שער ראשו קרה מה שספר ועשה שם שמשון הגבורה שעשה במותו. ואין ראוי שנחשוב שהיה כח שמשון בשערות ראשו בדרך טבעי, ושלכן סר בסורם ושב כחו בהחזרתם לצמוח, אבל היה כחו דבר נסיי בעוד שישמור נזירותו, וכאשר הלך אחרי עיניו, וגלה סודו לשוכבת חיקו, ולא זכר שהיתה ממשפחת אויביו, נענש שסר ה׳ מעליו והודו נהפך עליו למשחית וכאשר צמח שער ראשו לא אמר הכתוב ששב כחו אליו (כי לפי האמת לא שב הכח עם השער) אבל קרה אחרי צמיחתו שהוליכוהו לשחק בו בבית אלהיהם, והוא עשה תשובה מחטאו ושב אל ה׳ בכל לבבו ובכל נפשו וקראהו מצרתו, ומפני זה ענהו וחזק את ידיו ועשה מה שעשה בכח האל לא מהשער.
ויחל – מלשון התחלה.
לצמח – הוא תחלת הגדול.
כאשר גלח – כמספר שבע המחלפות אשר גלח.
ויחל שער ראשו לצמח – אמר בפעל הכבד על שצמחו במהירות שלא כדרך הרגיל, שאם לא כן יקשה איך לא נזהרו פלשתים לגלחו מפקידה לפקידה בידעם שכחו תלוי בשערותיו, ועל זה אמר כאשר גולח רצה לומר תיכף אחר הגלוח התחילו לצמח.
כאשר גלח – אולי אחר שנה לתקופת יום שנפל בו שמשון בידם נאספו לחג לפני אלהיהם.
וַיָּ֧חֶל והתחיל1שְׂעַר-רֹאשׁ֛וֹ של שמשון לְצַמֵּ֖חַ לצמוח2 במהירות שלא כדרך הטבע, שכן צמח3כַּאֲשֶׁ֥ר מיד לאחר4 שֶׁגֻּלָּֽח, וצמח לו שערו כמספר שבע התלתלים אשר גלחו לו5, וחשב שמשון שזו סיבת השבת כוחו אליו בעזר האלהים6: (פ)
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק. אברבנאל מבאר כי אין ראוי שנחשוב שהיה כח שמשון בשערות ראשו בדרך טבעי, כי אם היה כחו דבר ניסי בעוד שישמור נזירותו, וכאשר הלך אחרי עיניו, וגלה סודו לשוכבת חיקו, ולא זכר שהיתה ממשפחת אויביו, נענש שסר ה׳ מעליו, והודו נהפך עליו למשחית, וכאשר צמח שער ראשו, לא אמר הכתוב ששב כוחו אליו (כי לפי האמת לא שב הכח עם השער) אבל קרה אחרי צמיחתו שהוליכוהו לשחק בו בבית אלהיהם, והוא עשה תשובה מחטאו ושב אל ה׳ בכל לבבו ובכל נפשו וקראהו מצרתו, ומפני זה ענהו וחזק את ידיו, ועשה מה שעשה בכח האל, לא מהשער.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
The lords of the Philistines gathered together to offer a great sacrifice to Dagon their god and to rejoice, for they said, "Our god has delivered Samson our enemy into our hand."
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
והנה סרני פלשתים חשבו לתת תודה לאלהיהם על אשר נפל בידם שמשון אויבם ומחריב ארצם והיה זה סבה שקראו לשמשון שיצחק לפניהם כדי שיראוהו כלם ויתבאר להם מה הגיע להם מהטוב בנפלו בידם.
(כג-ל) התועלת הכ״ב – הוא להודיע מה שעשה השם לקנאת כבודו, במה שהיו הפלשתים מיחסים לאלהיהם נפילת שמשון בידם, אשר סבת היתה התפתותו פתוי הנשים, וזה שכבר השיב לשמשון כחו שגבר להנקם מהם ונפשו לא חיה, כי הוא היה ראוי לכך מצד התפתותו בדברים הפחותים האלה, ולזה שאל שתמות נפשו עם פלשתים לפי שלא היה ראוי לו אז לעשות לו נס יותר גדול מזה והם היו ראוים ג״כ לזה מפני שהיו מיחסים זאת ההצלחה לאלהיהם.
(כג-כח) ולזה זכר שכאשר נאספו סרני פלשתים לזבח ולקטר לדגון אלהיהם לפי שנתן בידם את שמשון, אמרו שיביאו שם שמשון לשחק לפניהם ויעמידוהו בין העמודים אשר הבית היה נשען עליהם וקרא אל השם והתפלל אליו שיחזקהו:
לזבח וגו׳ – בחשבם שהעבודה זרה שלהם מסר את שמשון בידם.
ולשמחה – גם בעבור השמחה נאספו לשמוח ברבת עם.
ויאמר וגו׳ – בעת זבחם לעבודה זרה, ובשמחתם אמרו, נתן וכו׳.
וסרני פלשתים וכו׳ ויראו אותו העם וכו׳: רצה לומר הסרנים עשו זבח מצד שהוא אויבם, והעם הללו על ג׳ דברים:
א) שהוא אויבם,
ב) מחריב ארצם ששרף שדותיהם,
ג) שהרבה בם חללים, משא״כ אל הסרנים לא עשה הרעות האלה. (ולשמחה מקור במשקל ליראה את ה׳):
והנה סרני פלשתים חשבו לתת תודה לאלהיהם על אשר נפל בידם שמשון אויבם ומחריב ארצם1, וְלכן סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים נֶֽאֱסְפוּ֙ לִזְבֹּ֧חַ זֶֽבַח-גָּד֛וֹל לְדָג֥וֹן אֱלֹהֵיהֶ֖ם בחשבם שהעבודה הזרה שלהם היא זו אשר מסרה את שמשון בידם2, וּלְשִׂמְחָ֑ה וכדי לשמוח נאספו ברוב עם3, וַיֹּ֣אמְר֔וּ בשמחתם, בעת זבחם לעבודה זרה4, נָתַ֤ן אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ דגון בְּיָדֵ֔נוּ אֵ֖ת שִׁמְשׁ֥וֹן אוֹיְבֵֽינוּ:
1. רלב״ג.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
When the people saw him, they praised their god; for they said, "Our god has delivered into our hand our enemy and the destroyer of our country, who has slain many of us."
א. וַֽיְהַלְל֖וּ א=וַֽיְהַלֲל֖וּ (חטף)
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
הרבה את חללנו – בספרים מדוייקים חסר יו״ד ומסור עליו לית וחסר וכ״כ רד״ק בלשון רבים ואף על פי שהוא בלא יו״ד.
ויהללו – ושבחו.
מחריב – מלשון חורבן וכליון.
ויראו אתו – ראוהו מרחוק, כשהוא בבית האסורים.
וַיִּרְא֤וּ אֹתוֹ֙ הָעָ֔ם מרחוק, כשהוא בבית האסורים1, וַֽיְהַלְל֖וּ ושבחו2אֶת-אֱלֹהֵיהֶ֑ם, כִּ֣י אָמְר֗וּ נָתַ֨ן אֱלֹהֵ֤ינוּ דגון בְיָדֵ֙נוּ֙ אֶת-א֣וֹיְבֵ֔נוּ וְאֵת֙ מַחֲרִ֣יב אַרְצֵ֔נוּ אשר הבעיר שדותינו3וַאֲשֶׁ֥ר הִרְבָּ֖ה אֶת-חֲלָלֵֽינוּ החללים שלנו4:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. כמו שכתוב (לעיל פרק ט״ו פס׳ ה׳) ״ויבער מקמה ועד כרם זית״, ר״י קרא.
4. רד״ק. כמו שנאמר (לעיל פרק ט״ו פס׳ ט״ז) ״בלחי החמור הכיתי אלף איש״, ר״י קרא. כלי יקר מבאר כי יש הבדל בין דברי הסרנים שכדי לא לפגוע בדגון אלהיהם אמרו רק ״את אויבנו״ (לעיל בפס׳ כ״ג) לבין דלת העם אשר אמרו ״אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את חללינו״ ובכך למעשה זלזלו באלוה שלהם דגון שלא יכול היה להגן עליהם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
It happened, when their hearts were merry, that they said, "Call for Samson, that he may make us sport." They called for Samson out of the prison; and he made sport before them. They set him between the pillars.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
כי טוב – כטוב קרי והוא חד מן ח׳ מלין דכתיב תרין וקרי חד וסימן בד״ה ב׳ ל״ד במ״ג.
מבית האסירים – האסורים קרי.
ויעמידו אותו – במקצת מדוייקים אותו מלא וא״ו וכן נכון על פי המסורת.
כטוב לבם – באכילה ושתיה.
וישחק לנו – רצה לומר, ישמח אותנו בספור גבורותיו וכדומה.
ויצחק – שמח לפניהם כדרך המשמח.
וישחק לנו וכו׳ ויצחק לפניהם – השחוק הנרדף עם צחוק, נבדל ממנו במה שהשחוק מורה שהשוחק בעצמו יש לו שמחה, לא כן המצחק, ולכן לפ״ז אמרו וישחק אבל באמת שמשון רק צחק לא שחק.
וישחק לנו – יראו גבורתו, ופֿיליפפזאן פירש יהיה לנו לצחוק, ולא נראה, שא״כ הי״לל ונצחק בו.
וַֽיְהִי֙ כְּט֣וֹב (כי טוב כתיב) לִבָּ֔ם של הסרנים1 באכילה ושתיה2, וַיֹּ֣אמְר֔וּ קִרְא֥וּ לְשִׁמְשׁ֖וֹן וִישַֽׂחֶק-לָ֑נוּ יְשַׂמֵּחַ אותנו בסיפור גבורותיו וכדומה3 וְיִשְׂמַח גם הוא4, וַיִּקְרְא֨וּ לְשִׁמְשׁ֜וֹן מִבֵּ֣ית הָאֲסוּרִ֗ים (האסירים כתיב), וַיְצַחֵק֙ וְשָׂמַח5לִפְנֵיהֶ֔ם כדרך המשמח6, אך הוא בעצמו לא שָׂמַח עמהם7 אלא לעג לפניהם8, וַיַּעֲמִ֥ידוּ אוֹת֖וֹ בֵּ֥ין הָעַמּוּדִֽים עליהם היה נשען הבית9:
1. ראה כלי יקר המבאר כי לגבי הסרנים הולכים לפי הקריא, ״כטוב״ דהיינו לא טוב ממש, ולדלת העם הולכים לפי הכתיב ״כי טוב״ שטב ליבם ממש.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מלבי״ם מדייק זאת משינוי הלשון, הפלשתים קראו לשמשון כדי שישחק להם, שחוק היינו שגם השוחק יש לו שמחה, ואילו שמשון צחק לפניהם, צחוק היינו שמשמח אחרים אך הוא אינו שמח עמהם.
8. כלי יקר.
9. רש״י, אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
וענינו ענין הסרה אל הדבר, כמו: לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב), לא ימיש מתוך האהל (שמות ל״ג:י״א), שהם ענין הסרה, אלא שאלו פעלים עומדים, וזה פועל יוצא, ואלו ענין ריחוק מפני שהם דבקים עם מ״ם, וזה ענין קרוב מפני שהוא דבק עם את – כמו אל במקומות.
ואת העמודים – כמו: ואל. וכמוהו: ואת בית י״י אני הולך (שופטים י״ט:י״ח), ואחרים זולתו.
וי״מ אותו ענין מישוש, וכן תירגם יונתן: ואמישני. ומוש ומשש בענין אחד, ולזה הפירוש יהיה כמשמעו.
והנה סבב שמשון עם הנער המחזיק אותו שיביאהו למשש העמודים אשר הבית נכון עליהם למששם כדי שישען אליהם.
Now the house was full of men and women; and all the lords of the Philistines were there. And on the roof there were about three thousand men and women who saw while Samson made sport.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בשחוק שמשון – מלא וא״ו והנני מוסיף דברים בענין זה בירמיה מ״ח בס״ד.
ועל הגג – אולי היתה על הבית כפה וסביב סביב לה חלונות כדרך שעושים בבתי מסגד הנוצרים, והעם העומד על הגג היה רואה מה יעשה בבית דרך החלונות, ובעוד שהסרנים אכלו הזבח לכבוד דגון והעם למעלה על הגג, שמשון היה מצחק לפניהם.
וְהַבַּ֗יִת אליו הביאו את שמשון היה מָלֵ֤א הומה אדם, כאשר בתוכו היו הָֽאֲנָשִׁים֙ החשובים1וְהַנָּשִׁ֔ים החשובות2 של הפלשתים, וְשָׁ֕מָּה היו כֹּ֖ל סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים, וְעַם רב היו שם, כאשר רק עַל שפת3-הַגָּ֗ג של הבית היו כִּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ אִ֣ישׁ גברים4וְאִשָּׁ֔ה ונשים5, הָרֹאִ֖ים אשר היו רואים בִּשְׂח֥וֹק במעשי השחוק של שִׁמְשֽׁוֹן:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר.
3. ומאחורי שפת הגג היו עם לרוב שלא ניתן לספור, ב״ר פר׳ ויחי פ׳ צ״ח, כלי יקר.
4. תרגום יונתן.
5. כלי יקר מבאר כי יתכן והיו שלושת אלפים זוגות.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
Samson called to Hashem and said, "Lord Hashem, remember me, please, and strengthen me, please, only this once, God, that I may be at once avenged of the Philistines for my two eyes.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ויתפלל שמשון אל י״י ויאמר י״י אלהים זכרני וחזקני – אמר רבי אחא אמר לפניו רבש״ע תהא זכור לי אותה ברכה שברכני אבא ויתן לך האלהים יתן לך אלהותא אימתי לכשיצטרך לה. זכרני וחזקני אמר רב אמר שמשון לפני הקב״ה זכור לי שתים ועשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.
ואנקמה נקם אחת משתי עיני – אמר רבי אחא אמר לפניו רבש״ע תן שכר עיני אחת בעוה״ז ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לי לע״ל.
זכרני נא – זכור עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל זה ממקום למקום.
נקם אחת משתי עיני – ושכר עין השנית הנח לי לעולם הבא, וכאן פרע לי שכר אחת מהן.
Please remember me. Remember the twenty years that I judged Yisroel without asking any of them to carry a staff from place to place.1
Avenge one of my two eyes. The reward for my second eye reserve for me in the World to Come. At present, grant me the reward for one of them.2
1. Sotah, 10:a.
2. Yalkut, 71.
משתי עיני – מיובש עיני כמו ונשתו מים מהים (ישעיהו י״ט:ה׳).
נקם אחת – סמוך.
נקם אחת משתי עיני – כלומר מאחת משתי עיני אנקם מהם.
ובדרש, אמר: רבונו של עולם, תן לי שכר עיני אחת בעוה״ז, ושכר עיני אחרת תהא שמורה לי ומתוקנת לעתיד לבא.
ורפיות תי״ו משתי על הנכונה, כי כל אות בג״ד כפ״ת אחר שוא נע רפה, לבד ממלת שתי שתים, שנקראת דגש. ואנשי מזרח קוראים אותם באות גנובה, אשתי, אשתים, להיות השוא נח.
נקם אחת משתי עיני – פירוש: נקם פעם אחת, ובעבור שאין הת״ו של שתי מודגשת כמשפטה יש לפרשו כמו גומא וחפירה ופתרונו מחפירֻת עיני.
וקרא שמשון לשם ית׳ שיחזקהו בפעם הזאת להנקם מאויביו שנקרו עיניו ושמע השם לקולו ובחר שמשון למות עם פלשתים כדי שינקם מהם.
ואנקמה נקם אחת משתי עיני – השי״ן דגושה והתי״ו רפויה שלא כמנהג במלת שתי נשים רד״ק בפי׳ ובמכלול דף קצא ובשרש שנה. ועיין מ״ש בפרשת בראשית על פסוק ויקח לו למך שתי נשים ובפרשת שמות סימן ב׳ על תיבת הצפינו ובסוף יונה.
האלהים – רצה לומר, חזקני נא אתה אלהים.
נקם אחת – עוד פעם אחת אנקום מפלשתים על מה שנקרו שתי עיני ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (במדבר רבה ט) שאמר, מה שנקרו עין אחת אנקום, והשנית תהיה שמורה לעולם הבא.
נקם – הוא לשון זכר א״כ אחת מוסב לתיבת עיני (נגד בעל הטעמים שחבר שתי התיבות במקף, ולפי דעתו בפעם אחת אנקם משתי עיני), ולפ״ד ר״ל לנקום נקמת שתי עיני היה צריך להמית כל הפלשתים, עכשו שאיני יכול להמית כי אם איזה אלפים מהם יהיה לנקם לנקירת אחת מעיני.
וַיִּקְרָ֥א והתפלל1שִׁמְשׁ֛וֹן אֶל-יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר, אֲדֹנָ֣י יֱהוִֹ֡ה, זָכְרֵ֣נִי נָא֩2וְחַזְּקֵ֨נִי נָ֜א אַ֣ךְ רק הַפַּ֤עַם הַזֶּה֙ הזאת אתה3הָאֱלֹהִ֔ים, וְאִנָּקְמָ֧ה ואנקום נְקַם נקמה -אַחַ֛ת מִשְּׁתֵ֥י4עֵינַ֖י מִפְּלִשְׁתִּֽים על אשר ניקרו לי אותן5, ושמע הקב״ה לקולו, ובחר שמשון למות עם פלשתים כדי שינקם מהם6:
1. אברבנאל.
2. ובמדרש, אמר רבי אחא, אמר לפניו, רבש״ע תהא זכור לי אותה ברכה שברכני אבא ויתן לך האלהים, יתן לך אלהותא, אימתי? לכשיצטרך לה. זכרני וחזקני, אמר רב, אמר שמשון לפני הקב״ה זכור לי שתים ועשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום, רש״י, ילקוט שמעוני.
3. מצודת דוד.
4. ר״י קרא ביאר מיובש עיני כמו ״וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ״ (ישעיהו יט, ה). רי״ד ביאר ״מחפירת עיני״. ובמדרש, אמר רבי אחא אמר לפניו רבש״ע תן שכר עיני אחת בעוה״ז ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לי לעולם הבא, רש״י, ילקוט מעם שמעוני, רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. רלב״ג.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
וילפת שמשון – פירוש: תפש העמודים בידו בחוזק שלא ישמטו מידיו, וכן ויחרד האיש וילפת, כאדם שמתפחד ועוצר גופו אליו ומקבץ אבריו שלא יתפשטו.
והנה הטה שמשון שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם וכבר נסמך עליהם א׳ בימינו ואחד בשמאלו והטה אותם בכח בדרך שנפל הבית על הסרנים ועל כל העם עד שכבר המית במותו רבים מאשר המית בחייו.
(כט-ל) התועלת הכ׳ – הוא להודיע עוצם השגחת הש״י עד שסבב שאיש אחד אסור, וזולת כלי מלחמה נצח והמית רבים, כי אין לי״י מעצור להושיע ברב או במעט.
ויסמך – מבואר אצלי בחבורי התורה והמצוה (ע״ס תורת כהנים) שיש הבדל בין שען ובין סמך. שהסמיכה הוא בכל כחו כמו שאמר חז״ל סמיכה בכל כחו בעינן, והשעינה הוא קצת גופו ולכן להנער אמר ואשען עליהם, ובאמת ויסמך בכל כחו.
וַיִּלְפֹּ֨ת ואחז1שִׁמְשׁ֜וֹן בחוזקה2אֶת-שְׁנֵ֣י | עַמּוּדֵ֣י הַתָּ֗וֶךְ המרכז3אֲשֶׁ֤ר הַבַּ֙יִת֙ היה נָכ֣וֹן נשען4עֲלֵיהֶ֔ם, וַיִּסָּמֵ֖ךְ ונסמך עֲלֵיהֶ֑ם שמשון בכל כוחו5, כאשר עמוד6אֶחָ֥ד אחז7בִּימִינ֖וֹ וְעמוד אֶחָ֥ד אחז בִּשְׂמֹאלֽוֹ, ועיקם והיטה אותם8:
1. רש״י, מצודת ציון.
2. רי״ד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון בפס׳ כו׳ לעיל.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. ר״י קרא, רד״ק ואברבנאל (בביאורם את המילה ״וַיִּלְפֹּת״).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
Samson said, "Let me die with the Philistines." He bowed himself with all his might; and the house fell on the lords and on all the people who were in it. The dead that he killed at his death were more than those whom he killed in his life.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
ואמר שתמות נפשו עם פלשתים ויט בכחו ויפול הבית על הסרנים ועל כל העם, והמית אז במותו רבים מאשר המית בחייו. והנה היה משבח הפלשתים שלא התעוללו בו אחרי מותו, אבל נתנו מקום שיעשו לו כבוד במותו.
תמת נפשי – בפרשת בלק נמסר ג׳ חסר וזה אחד מהם ובמקצת ספרים זהו מלא ומסרא דילהון א׳ מלא וב׳ חסרים.
תמות וגו׳ – אהיה נהרג עמהם, רצה לומר, כל כך אני חפץ במיתתם, עד שאהרג עצמי עמהם.
ויט – הטה העמודים בידיו.
רבים – מרובים במספר.
וכל כך היה חפץ במיתתם1, וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֗וֹן, תָּמ֣וֹת נַפְשִׁי֮ מוכן אני להיהרג2עִם-פְּלִשְׁתִּים֒ ובלבד שאהרוג בהם על חילולם את שם ה׳3, וַיֵּ֣ט והיטה בְּכֹ֔חַ4 את העמודים5וַיִּפֹּ֤ל הַבַּ֙יִת֙ עַל-הַסְּרָנִ֔ים וְעַל-כָּל-הָעָ֖ם אֲשֶׁר-בּ֑וֹ, ואף שמשון מת שם, וַיִּהְי֤וּ הַמֵּתִים֙ אֲשֶׁ֣ר הֵמִ֣ית שמשון בְּמוֹת֔וֹ רַבִּ֕ים מרובים במספר6מֵאֲשֶׁ֥ר הֵמִ֖ית בְּחַיָּֽיו, ולא התעללו פלשתים בגופו כי לא מצאו אותו7:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד. והשתמש במילה ״נפשי״ דהיינו ששמשון אמר, אע״פ שכאשר אני גורם למיתתי אני מתחייב בנפשי (שתהיה אחריתי עם פלשתים) כדי להרוג בהם אני מוכן, כלי יקר.
3. כך נראה לענ״ד מביאור כלי יקר.
4. ולא כתוב בכוחו, ללמד שמאת ה׳ היתה זאת, כלי יקר.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. כלי יקר בפס׳ ל״א. ואברבנאל ביאר שהכתוב סיפר בשיבחם של פלשתים שלא התעללו בו.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
Then his brothers and all the house of his father came down and took him, and they brought him up and buried him between Zorah and Eshtaol in the burial site of Manoah his father. He judged Israel twenty years.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל עשרים שנה וכתוב אחד אומר והוא שפט את ישראל (ארבעים) [עשרים] שנה, א״ר אחא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו [כ׳ שנה] אחר מותו.
והוא שפט – והרי אמר למעלה: וישפט את ישראל (שופטים ט״ו:כ׳), אלא למעלה אמר וישפט אחר התשועה שנעשית לו בעין הקורא כאלו אז מת, כי לא נעשית לו אחר כן תשועה, אבל החלה מפלתו, ולא היתה לו אלא במותו. ועכשיו כשמת אמר: והוא שפט את ישראל כמו שאמר בכל שופט ושופט.
ויש בו דרש: למה נאמר שני פעמים כי שפט את ישראל עשרים שנה? אמר ר׳ אחא מלמד שהיו פלשתים יריאים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כמו שהיו יריאים ממנו עשרים שנה בחייו.
והנה זכר אחר זה פעם שנית שהוא שפט את ישראל עשרים שנה להורות כי הזמן שישב בארץ פלשתים נכלל באלו הכ׳ שנה.
ולכן באו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויקברוהו בקבר מנוח אביו. ומאשר אמר הנה אחיו, יראה שעם היות אשת מנוח עקרה בראשונה, הנה אחרי שפתח האלהים את רחמה ותלד את שמשון הולידה גם כן בנים אחרים, כמו שיזכור דומה לזה בחנה (שמוא׳ א׳ ב׳ כ״א). והנה ספר אחר זה והוא שפט את ישראל עשרים שנה, להעיד שבעת התשועה שנעשתה לו בעין קורא מת שמשון, רוצה לומר במיתת גבורותיו ותשועותיו, כי עד אותו זמן היה האלהים עמו ומשם ואילך התחילה מפלתו, ולא נזכר אחריו כי אם שהלך אחר עיניו ושנתפתה אחרי כל אשה זונה שהיה מוצא. וכן אמרו חז״ל (סוטה ט׳ ע״ב) שמשון הלך אחר עינו ולכן נקרו עיניו פלשתים, ולא נעשתה לו עוד תשועה כי אם בשעת מותו, ולזה אמר במקום הזה אותו פסוק שאמר שמה (לעיל פסו׳ כ׳), להגיד כי היתה התשועה הזאת ממין התשועה שנעשתה לו שמה, וכאלו באותה שעה בעין קורא מת כפי הכבוד, וכאן ספר שמת כפי מספר חייו: ורבי לוי בן גרשם כתב שסופר הנה ששפט את ישראל עשרים שנה, להודיע שהזמן שישב שמשון בארץ פלשתים נכלל באלו עשרים שנה והוא מאמר אמתי. ובדרש (ירושלמי סוטה א׳ י״ז ע״ב) אמרו למה נאמר בשמשון שתי פעמים וישפוט את ישראל עשרים שנה? אמר רבי אחא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו עשרים שנה אחרי מותו כמו שיראו עשרים שנה בחייו הנה הותרה השאלה הששית:
אשתאל – ביהושע סימן ט״ו נמסר ג׳ אשתאול מלא וזה אחד מהם ובספרים כ״י חסר וגם המסרות חלוקות.
והוא שפט את ישראל עשרים שנה – עיין מ״ש בשמואל א׳ ב׳ אצל מעברים עם ה׳.
והוא שפט – עם שאמר למעלה חזר וכתבו לומר שמשך הזמן שישב במאסר עלה בחשבון העשרים.
והוא שפט – כלו׳ מדוע עשו לו כבוד כזה שירדו אחיו וכל בית אביו, על שום ששפט את ישראל, ומעתה לא יקשה למה חזר והזכיר שפטו את ישראל עשרים שנה (למעלה סוף סימן ט״ו).
ועל דרך נס מצאו אותו ישראל בתוך ההרוגים1, וַיֵּרְד֨וּ אֶחָ֜יו2וְכָל-בֵּ֣ית אָבִיהוּ֮ אביו3, וַיִּשְׂא֣וּ אֹתוֹ֒, וַֽיַּעֲל֣וּ | וַיִּקְבְּר֣וּ אוֹת֗וֹ בֵּ֤ין צָרְעָה֙ וּבֵ֣ין אֶשְׁתָּאֹ֔ל בְּקֶ֖בֶר מָנ֣וֹחַ אָבִ֑יו, וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה4: פ
1. שיעקוב אבינו ביקש עליו רחמים באומרו בברכת דן (בראשית מט, יז) ״וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר״, דהיינו שיחזרו הדברים לאחור ותהיה חיתת אלוהים על פלשתים ולא יתעללו בו ויתנו לאחיו לאחר שימצאו אותו לקבור אותו בקבר אביו.
2. למרות שהיתה אמו אשת מנוח עקרה בראשונה, אחרי שפתח האלהים את רחמה ותלד את שמשון הולידה גם כן בנים אחרים, אברבנאל.
3. כלי יקר מבאר כי נאמר ״אביהו״ ולא אביו, לרמוז על ברכתו של יעקב אבינו, כאמור בהערות בפס׳ זה לעיל.
4. וכתבו לומר שמשך הזמן שישב במאסר ובארץ פלשתים עלה בחשבון העשרים, רלב״ג, מצודת דוד. ובמדרש, (ירושלמי סוטה יז:), כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל עשרים שנה וכתוב אחד אומר והוא שפט את ישראל עשרים שנה, א״ר אחא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ׳ שנה אחר מותו, ילקוט שמעוני, רד״ק, אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל