בין – ביני ובין בני ישראל (שמות ל״א:י״ז), בין בית אל ובין העי (בראשית י״ג:ג׳), איש הבנים (שמואל א י״ז:כ״ג), בין שתי המערכות היה עומד.

בן – מתחלק לחמש מחלקות:
האחד: בן או בת (שופטים י״א:ל״ד), בנים ובנות (בראשית ה׳:ד׳), לבני לאשה (מלכים ב י״ד:ט׳), אשר בנינו כנטיעים (תהלים קמ״ד:י״ב)
השני: בן בליעל (שמואל א כ״ה:י״ז), כי בן מות הוא (שמואל א כ׳:ל״א), היה לי לבן חיל (שמואל א י״ח:י״ז), והיה אם בן הכות הרשע (דברים כ״ה:ב׳).
השלשי: מדשתי ובן גרני (ישעיהו כ״א:י׳), לא יבריחנו בן קשת (איוב מ״א:כ׳), בני אשפתו (איכה ג׳:י״ג).
הרביעי: עת לבנות (קהלת ג׳:ג׳), הבונה בשמים מעלותו (עמוס ט׳:ו׳), הוא יבננו ויטללנו (נחמיה ג׳:ט״ו), אבן מאסו הבונים (תהלים קי״ח:כ״ב).
החמישי: רוח חכמה ובינה (ישעיהו י״א:ב׳), וירא און ולא יתבונן (איוב י״א:י״א), בינה הגיגי (תהלים ה׳:ב׳), להבין אמרי בינה (משלי א׳:ב׳).

הבית והיוד והנון – בין תבין את אשר לפניך (משלי כ״ג:א׳) יסובבנהו יבוננהו (דברים ל״ב:י׳) כבר נזכר הענין הזה בספר אותות הרפיון אלא שלא הזכיר ממנו שם פועל הקל שהוא בנתה לרעי מרחוק (תהלים קל״ט:ב׳) ולא הוספנוהו אנחנו בספר התוספת ולא זכר בו וגם לא הוספנוהו אנחנו הפועל הכבד המתעבר אשר הוא על בנין הפעיל ר״ל ומה שגיתי הבינו לי (איוב ו׳:כ״ד).
ובשרש הזה ענין אחר לא זכרו ר׳ יהודה ולא הוספנוהו אנחנו והוא וקדמוניות אל תתבוננו (ישעיהו מ״ג:י״ח) [ר״ל] אל תבינו אליהם ואתבונן אליו בבקר (מלכים א ג׳:כ״א) כאשר הבינותי אליו וכמוהם ואשר לא שמעו התבוננו (ישעיהו נ״ב:ט״ו) ראום והביטו אליהם עמדתי ותתבונן בי (איוב ל׳:כ׳) ומה אתבונן על בתולה (איוב ל״א:א׳) [ומהענין הזה אבינה בבנים (משלי ז׳:ז׳) ועוד ואבינה בעם (עזרא ח׳:ט״ו)]. ומן השרש הזה עוד ביני ובין בני ישראל (שמות ל״א:י״ז) בא אל בינות לגלגל (יחזקאל י׳:ב׳) על שבועת י״י אשר בינותם (שמואל ב כ״א:ז׳) כי עד הוא בינינו (יהושע כ״ב:כ״ז) וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (בראשית ל׳:ל״ו) אלהים עד ביני ובינך (בראשית ל״א:נ׳) הגל הזה עד ביני ובינך עד ביני ובינך (בראשית ל״א:מ״ח). ומן הענין הזה איש הבנים (שמואל א י״ז:ד׳) כלומר הנלחם בין שתי המערכות העומד בין שני החילים ועל הענין הזה נטה בו בעל המסרת באמרו שנים וחסרין.

בן – חלק בן ובת מן בן מות (שמואל א כ׳:ל״א), בן בליעל (שמואל א כ״ה:י״ז), בני אשפתו (איכה ג׳:י״ג), והם אחד, כי בני אשפתו הם החצים, וכן בן בליעל בן הרשע שישפל ברשעו ולא יעלה למעלה, בל יעלה. והביא עמהם עת לבנות (קהלת ג׳:ג׳) ששרשו בנה, ואף לשון בנים ובנות שרשם בנה, כמו אולי אבנה ממנה (בראשית ט״ו:ב׳), אשר בנו שתיהם (רות ד׳:י״א). ושכח מחלקיו בן פורת יוסף (בראשית מ״ט:כ״ב), שהוא נטע שיש לו פאורות וענפים הרבה כשהוא שתול עלי עין, על מעין מים, וכמוהו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב), פאורות ובנות צערו כל אחת ואחת מהם ושלחה קציריה עד חומה ושור, כדרך שמשימים תחת הענפים שבהם פירות הרבה כדי שלא ישברו, ואח״כ אמר וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים (בראשית מ״ט:כ״ג), אלו בני פוטיפר שהשליכו עליו להחניף גבירתם, כמו שנאמר על בעלי לשה״ר חצי גבור שנונים עם נהלי רתמים (תהלים ק״ב:ד׳), ומלת ורבו שרשו רבב, וכמוהו השמיעו אל בבל רבים כל דורכי קשת (ירמיהו נ׳:כ״ט), והוא ממין מרבע והשלם יהיה רובבו, וזאת המלה תשמש על עבר וצווי, וכן כוננו עבר וכוננו צווי, ומשקלו רמו מעט ואיננו (איוב כ״ד:כ״ד), רוממו לשון עבר ובצווי רמו, סבו. ואמר ותשב באיתן קשתו (בראשית מ״ט:כ״ד), כי משך יתד הקשת והציבו במקום איתן שלא נמלט ולא נחלק, והוא נאמר על יצר הרע, על כך זכה שיפוזו זרועי ידיו (בראשית מ״ט:כ״ד) כאמור וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מ״א:מ״ב), ואמר ברכות שדים ורחם (בראשית מ״ט:כ״ה), והוא מתורגם מברכתא דאבוך ודאמך, ואין שדים ולא רחם משמעות זכר כי אם נקבה, על כן פרשתיו שדים זאת המנקת ורחם זאת האם. אח״כ הזכיר האב ברכות אביך שגברו על ברכות הורי עד תאות גבעות עולם (בראשית מ״ט:כ״ו), כל זמן שיהיה קיים גבול גבעות עולם תהיינה לראש יוסף, ותאות מן והתאויתם לכם ערים (במדבר ל״ד:י׳) שהוא כמו והגבלתם. והביא בזה השרש בינה הגיגי (תהלים ה׳:ב׳), להבין אמרי בינה (משלי א׳:ב׳), ולא הרגיש ביו״ד הנשרשת באמצע שהיא העי״ן.

בין – בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק (תהלים קל״ט:ב׳), ויש לפרש מזה אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים (ירמיהו מ״ט:ז׳), כלומר מהמבינים.
והנפעל: וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי (ישעיהו י׳:י״ג), עַם חָכָם וְנָבוֹן (דברים ד׳:ו׳), חֲכָמִים וּנְבֹנִים (דברים א׳:י״ג).
והפעל הכבד [הִפְעִיל]: אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ (איוב כ״ח:כ״ג), בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ (משלי כ״ג:א׳), בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים (דניאל ט׳:ב׳), וְאִם בִּינָה שִׁמְעָה זֹּאת (איוב ל״ד:ט״ז), ובדרך ההשאלה בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד (תהלים נ״ח:י׳). כלומר בטרם שירגישו חמימות האטד הבוער תחתיהן. והיוצא אל פעול זולתו וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה (נחמיה ח׳:ז׳), וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי (איוב ו׳:כ״ד), מֵבִין פְּתָיִים (תהלים קי״ט:ק״ל), הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה (דניאל ח׳:ט״ז), וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי (דניאל ט׳:כ״ב). וכן פירש החכם רבי אברהם בן עזרא אִם יָבִין מִפְרְשֵׂי עָב (איוב ל״ו:כ״ט), כאלו ישים בינה למפרשי עב.
וכבד אחר [פִּעֵל]: יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ (דברים ל״ב:י׳).
וההתפעל: עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן (איוב ל״ז:י״ד), וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר (מלכים א ג׳:כ״א), עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי (איוב ל׳:כ׳), וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן (איוב י״א:י״א), פירוש וירא איש און ולא יתבונן האיש שהקדוש ברוך הוא רואהו.
והשם: וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה (איוב י״ב:י״ב), וּבִתְובנָתוֹ [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב (איוב כ״ו:י״ב), לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר (תהלים קמ״ז:ה׳), פירוש לדברים שיש לו תבונה בהם אין מספר, כי אין נשוא תבונה מספר כי אם חקר כמו אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ (ישעיהו מ׳:כ״ח), לפיכך צרך לפרש כך. וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם (תהלים ע״ח:ע״ב), אף על פי שהתבונה בלב כנה התבונה לכפים לפי שהרועה כאשר ירעה צאנו וינחם במטה אשר בכפו בדרך ישרה לא יכשלו בה וינחם לאטם כאילו התבונה בכפיו וכן אמר על דרך זה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו (בראשית מ״ח:י״ד). וכן הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ (תהלים נ״ב:ד׳). ועוד נפרש בשרש הוה פירוש אחר. וכבר באה מלת תבונה עם הכנוי זולתי הה״א מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם (הושע י״ג:ב׳), היה ראוי כתבונתם או יהיה משקל אחר. ומשקל אחר וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה (משלי ט׳:ו׳), מִבִּינָתְךָ חֲדָל (משלי כ״ג:ד׳). והקבוץ כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא (ישעיהו כ״ז:י״א), כלם ענין תבונה והבטה והרגשה בדבר. בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א׳:ד׳), בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל (יחזקאל מ״ד:כ״ג), הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם (ישעיהו נ״ט:ב׳), אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה (בראשית ט״ו:י״ז), עַל בֵּין עֲבֹתִים (יחזקאל י״ט:י״א), בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו [וּבֵינָיו] כְּאַלְפַּיִם אַמָּה (יהושע ג׳:ד׳), יִשְׁפֹּט י״י בֵּינִי וּבֵינֶיךָ (בראשית ט״ז:ה׳), בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב (יחזקאל י׳:ב׳), מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים (יחזקאל י׳:ו׳), בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ (בראשית כ״ו:כ״ח). ונכנס עליו בי״ת השמוש לתוספת באור וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר (ישעיהו מ״ד:ד׳), והוא כמו בי״ת אשר נהגו להביאה על מלת תּוֹךְ, ואף על פי שענינו בלא בי״ת כמו בי״ת אלא שנהגו תוספת הביאור ענינם ידוע. ומן הענין הזה אִישׁ הַבֵּנַיִם (שמואל א י״ז:ד׳), ואם הוא חסר יו״ד כלומר העומד בין שתי המערכות.

בין – [והיוצא אל פועל זולתו] ובפסוק אחד נמצאו שניהן הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב (משלי ח׳:ה׳) הראשון עומד והשני יוצא.