סל – מתחלק לשבע מחלקות:
האחד: סל המצות (ויקרא ח׳:ב׳), סלי חרי (בראשית מ׳:ט״ז), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳).
השני: הסללות באו העיר (ירמיהו ל״ב:כ״ד), וישפכו סללה על העיר (שמואל ב כ׳:ט״ו), מיני כלי קרב הם.
השלישי: מסלול ודרך (ישעיהו ל״ה:ח׳), במסלה נעלה (במדבר כ׳:י״ט), סלו סלו (ישעיהו נ״ז:י״ד), סלה כל אבירי (איכה א׳:ט״ו), סלוה כמו ערמים (ירמיהו נ׳:כ״ו), ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל׳:י״ב), מסתולל בעמי (שמות ט׳:י״ז), דרך לא סלולה (ירמיהו י״ח:ט״ו), ענין רמיסה הם.
הרביעי: לא תסלה בכתם אופיר (איוב כ״ח:ט״ז), המסלאים בפז (איכה ד׳:ב׳), ענין ערך הם.
החמישי: סלסלה ותרוממך (משלי ד׳:ח׳), סלו לרכב בערבות (תהלים ס״ח:ה׳), אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם (תהלים פ״ד:ו׳), ענין רוממות הם.
הששי: עוד יהללוך סלה (תהלים פ״ד:ה׳), ׳נצח סלה עולם ועד׳, אבחנך על מי מריבה סלה (תהלים פ״א:ח׳), בני יעקב ויוסף סלה (תהלים ע״ז:ט״ז), ענין אחד להם.
השביעי: סלון ממאיר וקוץ מכאב (יחזקאל כ״ח:כ״ד), סרבים וסלונים (יחזקאל ב׳:ו׳), ענין קמשונים הם.

הסמך והלמד – ובסל העליון (בראשית מ׳:י״ז) סלי חרי (בראשית מ׳:ט״ז) ידוע ואנו נוהגים בו מנהג בגב ודומהו. יהללוך סלה (תהלים פ״ד:ה׳) מוקשים שתו לי סלה (תהלים ק״מ:ו׳) היו זרוע לבני לוט סלה (תהלים פ״ג:ט׳) משמות הזמן כלומר עדי עד. בצעדך בישימון סלה (תהלים ס״ח:ח׳) מקדם.

הסמך והלמד וההא – סלית כל שוגים (תהלים קי״ט:קי״ח) סלה כל אבירי (איכה א׳:ט״ו) כבר נזכר בספר אותות הרפיון ונזכר בו עוד לא תסלה בכתם אופיר (איוב כ״ח:ט״ז).

סל – סל המצות (ויקרא ח׳:ב׳), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳), ושרשם סלל, הביא בחלק סלו סלו (ישעיהו נ״ז:י״ד), סלה כל אבירי (איכה א׳:ט״ו), ואין שרשם אחד, כי סלו בשקל סבו ושרשו סלל, וסלה בשקל צוה, עוה, ודומהו בשרשו סלית כל שוגים מחקיך (תהלים קי״ט:קי״ח), וחבר במחברת זה ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל׳:י״ב), והוא מחלק סלון ממאיר (יחזקאל כ״ח:כ״ד), וסלונים (יחזקאל ב׳:ו׳), וזה פתרון הפסוק, אמר איוב על ימין פרחח יקומו, ופרחח מורכב משתי מלות פרח חח, ולהתחברות ג׳ חיתי״ן חסר אחת, רגלי שלחו, הפשיטו, מתרגום והפשיט (ויקרא א׳:ו׳) וישלח, אומר מהחוחים שיכנסו ברגליו יפצעום ויפשיטו העור מעליהם, ויסלו עלי ארחות אידם יוכיח שהוא סלונים, כמו שאמר שלמה צנים פחים בדרך עקש (משלי כ״ב:ה׳), קוצים ופחים. וחבר עם לשון מסלה, מסתולל בעמי (שמות ט׳:י״ז), ופי׳ מתגדל ומתנשא בעמי, וכל לשון מסילה אינו לשון רמיסת כאשר פתר כי אם לשון נשיאה והרמה, כמו סלו לרוכב בערבות (תהלים ס״ח:ה׳), וכן סלו סלו המסלה סקלו מאבן (ישעיהו ס״ב:י׳), הרימו המסלה ושימו שם אבנים להרימה, זהו סקלו מאבן, בנו אותה מאבנים חזקים, ולשון סקילה קבוץ על הדבר, כמו ויסקלהו (ישעיהו ה׳:ב׳), בנה לו גדר מאבנים ועליהם מיני חרולים למסגר, וזהו הסר מסוכתו והיה לבער פרוץ גדרו (ישעיהו ה׳:ה׳), גדר האבנים ומסוכת הקוצים שעל הגדר, מלשון לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה), ומענין זה הלא אתה סכת בעדו ובעד כל אשר לו מסביב (איוב א׳:י׳), סככת מיני קוצים סביבו שלא יוכלו להכנס להרע לו כמו שעושים לכרם, וממנו ויסך אלוה בעדו (איוב ג׳:כ״ג), ומנחם רחק ממנו במחברת סך, לא זכרו כי שכחו, לא הבין את ארחו להתבונן טוב לקחו.
וסלסלה ותרוממך (משלי ד׳:ח׳) מענין סלו לרוכב בערבות. וי״מ מסתולל בעמי, נשען בעמי ונסמך עליהם, בראית הפסוק ויעש המלך את עצי האלמוגים מסעד לבית י״י (מלכים א י׳:י״ב), ובדברי הימים הוא מסלות לבית ה׳ (דברי הימים ב ט׳:י״א), ורבותינו פרשוהו מלשון תלמוד, עד מתי אתה מסלסל בשערך (מגילה י״ח.), וקרוב לענין פאר ומתפאר בשערו, ומסתולל מתפאר ומתנשא.

סל – וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן (בראשית מ׳:י״ז), סַלֵּי חֹרִי (בראשית מ׳:ט״ז). ענינם ידוע. ויתכן ששרש סל סָלַל, כי הוא בדגש בקבוץ ובכנוי. ובהכפל הפ״א והלמ״ד הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת (ירמיהו ו׳:ט׳), ועוד נכתבו בן ארבע אותיות. יְהַלְלוּךָ סֶּלָה (תהלים פ״ד:ה׳), בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה (תהלים ס״ח:ח׳), פירשו בזו המלה כמו עֲדֵי עַד. ופירוש בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה מני עד. וכן בדברי רבותינו ז״ל (עירובין נ״ד.) תנא רבי אלעזר בן יעקב כל מקום שנאמר נֶצַח, סֶלָה, וָעֶד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים. נֶצַח דכתיב לֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף (ישעיהו נ״ז:ט״ז), סֶלָה דכתיב יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה (תהלים מ״ח:ט׳), וָעֶד דכתיב י״י יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (שמות ט״ו:י״ח). ורבי אברהם אבן עזרא פירש המלה כמו אֱמֶת. והנכון, והישר בעיני שזו המלה אין לה ענין דבק בענין אשר היא עליו אך היא מלת ניגון כך שהיו המנגנים משלימים במקומות הניגון כן. והראיה כי לא תמצא זאת המלה במקרא כי אם במזמור וניגון, כי רוב הזכרת המלה הזאת בתהלים ובתפלת חבקוק שהיתה בנגון עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה (חבקוק ג׳:י״ג), וכן אמר בסוף התפלה למנצח בנגינותי (חבקוק ג׳:י״ט). ולפי דעתי כי שרש המלה סלל והה״א נוספת כי המלה מלעיל לעולם ויהיה סֵל על משקל צֵל, קֵן וכשנוספת בו הה״א היה ראוי להדגש, והוקל. ומשקלה עם תוספת הה״א כמו הֶרָה נָּסוּ (בראשית י״ד:י׳). וענינה הרמה והגבהה מן סֹלּוּ לָרֹכֵב (תהלים ס״ח:ה׳), רצה לומר כי באותו המקום היה הגבהת הקול בניגון.

סלה – סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ (תהלים קי״ט:קי״ח).
והפעל הכבד [פִּעֵל]: סִלָּה כָל אַבִּירַי (איכה א׳:ט״ו), יתכן לפרש ענינם מענין מסלה אף על פי שהם שני שרשים רוצה לומר דרכת ורמסת כל שוגים, וכן סִלָּה כָל אַבִּירַי דרך ורמס כל אבירי בקרבי.
וענין אחר: לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר (איוב כ״ח:ט״ז), ענינו לא תעריך. וכבר זכרנוהו בשרש סָלָא.