A false balance is an abomination to Hashem, but perfect weights are his delight.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מאזני מרמה תועבת י״י – א״ר בנאה אם ראית דור שמדותיו של שקר דע שהמלכות מתגרה בו, מה טעם, מאזני מרמה תועבת י״י. מה כתיב אחריו בא זדון ויבא קלון (משלי י״א:ב׳), אף משה רמזה בתורה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, זכור את אשר עשה לך עמלק.
מאזני, מאזני מרמה ממה שמתעב ה׳, והמשקולות השלמות רצונו. תרגם ממה שמתעב כי לא רק אלה מתעב.
הנה זה תחלה כפשוטו. ויש בכללו1 שהגומל כנגד החסד חסד כמו משקל הצדק, ונתינת רעה כנגדו2 כמשקל החסר, בין שהיה זה כנגד טובות ה׳ או בני אדם.
1. אפשר: ויש בסודו.
2. כנגד החסד.
הד׳א אולא עלי ט׳אהרה. ופי באטנה אן מקאבלהֵ אלאחסאן באלאחסאן מקאם אלוזן אלעאדל, ומקאבלתה באלסיה כאלוזן אלבאכ׳ס, סוא פי ד׳לך אחסאן אללה או אלנאס.
(א-ט) {עיינו בשרידים שהוציא לאור פרופ׳ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע״ט): 161–205}
מאזני מרמה – כלומר מאזנים העשוים לרמות בני אדם, שהכף האחד הוא קל, והאחר הוא כבד, ומרמה בני אדם בהם, כי כשמקבל ישים הכסף בכף הקל והמשקל בכף הכבד, וכשיתן יעשה ההפך.
ואבן שלמה רצונו – כמו שצוה האל בתורה: אבן שלמה וצדק יהיה לך (דברים כ״ה:ט״ו) – אבן המשקל.
מאזני מרמה תועבת י״י – פורש בתורה, שנאמר: לא יהיה בכיסך וגו׳ (דברים כ״ה:י״ג) כי תועבת י״י וגו׳. צריך אתה לבקש טעם על מה הוזקק שלמה ע״ה לחזור ולכתוב זה בלא תוספת ביאור והבנת טעם גם כי המקראות האלה סדורים בעניני המדות ולא בפרט מעשה ממעשה העבירות. עתה תראה כי נסב גבול הענין הזה לענין פי רשעים תהפוכות (משלי י׳:ל״ב) ובא שלמה ע״ה לתת מופת על המדה ההיא כי היא שנואה וגם לא יתן ולא יוסיף מה שהרשע מכריע על טענת השקר בהיות ריב בין אנשים כגון שאין הרשע שופט בינותם ואין בידו להציל עשוק מיד עושקו ובא האות והמופת1 כי מדת הכרעת השקר תועבת י״י כענין מאזני מרמה שהן תועבת י״י ככתוב בתורה ואפילו לא שקלו בעליהן בהן עברו את פי י״י כמו שאמרו ז״ל: כי לא נכתבה אזהרת המשקלות רק לעבור עליהן משעת המעשה (בבלי ב״ב פ״ט) שכבר נתפרש איסור הגזל והאונאה ואם מאזני מרמה יען היותם מוכנות להכריע במרמה הם תועבת י״י אף על פי שלא הונו בעליהן בהן כל שכן המרגיל שפתיו להכריע על השקר ואף כי לא הזיקו מאומה בהכרעתן כי הם שנואות כי הנה המה מוכנות בהרגל ההוא לעזור את השקר במקום שתחזקנה ידי עושה השקר בעזרת דברי הרשע ותרפינה ידי הזכאי בהכרעת פי תהפוכות וישליט ההרגל בלב ובשפתים כי ההרגל על כל דבר שלטון2 וכן כתיב: למדו לשונם וגו׳3(ירמיהו ט׳:ד׳), הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע (ישעיהו ה׳:כ׳).
(א-ב)מאזני מרמה תועבת י״י – בעבור שקדם: שפתי צדיק ידעון רצון (משלי י׳:ל״ב) אשר היתה הכונה בו, כמו שאמרנו להיות טוב עם אלהים ואנשים. סמך לו שני הפסוקים הנמשכים אחריו: הראשון, לצוות על יושר ושיהיה מכירתו וקניניו שהוא עם ההמון באמונה. והשני, לצוות על שפלות הרוח, כי זדון הוא הגאוה. ומבואר כי האמונה והשפלות סבות קרובות להיות האיש נאהב אצל כל העם. וכבר גדר החכם הצניעות שהוא הענוה והחכמה.
מאזני – הנה תועבת י״י מי שישקול הדעות במאזני מרמה והוא אשר לא ידע להזהר בעיונו מהדברים המטעים כי זה ממה שיביאהו לטעות טענות גדולות יביאו להריסה גדולה וחזקה ואמנם רצונו הוא שישקלו אותם באבן שלימה שלא תשא תוספת ולא חסרון וזה אמנם יהי׳ כשמירת הדרכים והסדרי׳ אשר יישירו האדם לשמרו מהטעות בעיון.
מאזני – כלי המשקל.
מאזני מרמה – העשוי להכריע הכף אשר ירצה לרמות הקונים.
ואבן שלמה – אבן משקל שהיא בשלימותה מבלי חסרון הוא לרצון לה׳.
מאזני מרמה תועבת ה׳ יאמר כי הסר מרע הוא עצמו הפועל טוב, שהגם שמאזני מרמה היא תועבה, בל תחשוב כי באבן שלמה די שלא עשה תועבה והוא רק סור מרע, כי בזה עשה רצונו של ה׳ ויוחשב לו כעושה מצוה, כמ״ש חז״ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כע״מ.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
When pride comes, then comes shame, but with humility comes wisdom.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בא, אם באה העזות בא הקלון ועם הענוים החכמה. תרגם זדון ״קחה״ חוצפה ועזות. וצנועים הענוים, וזה לפי נוס׳ כל כ״י שבידי ״אלמתואצ׳עין״ וכך גם בר״י אבן ג׳נאח. אך שם נוס׳ כ״י אוקספורד ״אלתוצ׳ע״ במקום ״אלתואצ׳ע״ ונראה לי שהיא הנכונה, וכך יש לתקן כאן ״אלמתוצ׳עין״ ויש לתרגם ״המיושבים״ ור״י ג׳נאח מביא דומה ״והוא נגזר ממה שאמרו במשנה המצניע את החבית שלא תשבר״.
גם זה בעולם הזה, כפי שתמצא בני אדם אינם סובלים את העז פנים ומזלזלים בו. ולעולם הבא נאמר והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש1, ואמר הנני אליך זדון, וכשל זדון ונפל2.
1. מלאכי ג יט.
2. ירמיה נ לא-לב.
הד׳א איצ׳א פי אלדניא, כמא תג׳ד אלנאס יסתת׳קלון אלוקח ויסתכ׳פון בה. ופי אלאכ׳רה קאל והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש, וקאל הנני אליך וכל מא תקדם אלרשע בעד ען מא עינה אליה.
ואת צנועים – תבוא חכמה.
When willful wickedness comes, etc. but with the modest is wisdom comes wisdom.
ויבא לו קלון מאת האל, ולאנשים הצנועים יוסיף להם האל חכמה.
בא זדון ויבא קלון – תולדת הזדון לבזות ולחרף הבריות כי הוא מקלה חברו ומשפיל כבודו בשביל הנאת שעה שנהנה להתכבד בקלונו או שלא רצה לסבול צער שעה למשול בכעסו,א והנה באב זדון רב ועצום ממנו.
ואת צנועים חכמה – הצנעה מניע את האדם מדברי קלון ונבלות,ג ומיעוט הדברים ממדת הצנועים והצניעות גורמת חכמה לבעליה כי היא מדת החכמים אשר בה יקנו את החכמה,ד כי ישמעו ויקשיבו ולא יתאוו להתגלות לבם, כמו שנאמר: גם אויל מחריש חכם וגו׳ (משלי י״ז:כ״ח).
א. כן בכ״י לוצקי. בכ״י אוקספורד: ״או שלא לסבול כדי למשול בכעסו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד. בכ״י ס״פ (במקום ״והנה בא״): ״הנמצא״.
ג. כן בכ״י לוצקי, ובדומה בכ״י ס״פ. בכ״י אוקספורד בהיפוך הסדר: ״והמניעה מדברי קלון ונבלות – ואת צנועים חכמה״.
בא זדון – נכון היה לשון זדון שהוא שם דמיון ראשון, תמורת שם נגזר, וכבר בארנו זה בפירוש התורה, וכן אמר למעלה: מעז לתם (משלי י׳:כ״ט), שפירושו, לבעלי התם, ורבים כן אין מספר, כמו: והכרתי קומת ארזיו וג׳ (ישעיהו ל״ו:כ״ד), וכן והיה ברכה (בראשית י״ב:ב׳). וכן: במבחר קברנו (בראשית כ״ג:ז׳).
ואת צנועים חכמה – הנה צנועים הפך בעל זדון, ואמנם חכמה מחייב הכבוד, הפך הקלון.
בא זדון – הנה כשבא איש זדון והוא הרשע בדעות אשר יהרס לשפוט בדברים בזולת עיון הנה בא אחריו קלון ובושת כי לא יסכים המציאות למה ששפטו אותו מזה ואמנם האנשים הצנועים שלא יהרסו לעלות לזאת המדרגה כי אם אחר ההצעות הראויות ובדברים הראויים הנה תמצא אתם חכמה.
ואת צנועים – הוא״ו בגעיא.
קלון – בזיון.
צנועים – המסתתרים עצמם מרוב ענותנותם.
בא זדון – כאשר בא איש זדון בא עמו קלון כי יבזה את הבריות ועם צנועים בא חכמה.
זדון – החולק על ה׳ ודרכי התורה במזיד ופרסום, כמ״ש והאיש אשר יעשה בזדון את ה׳ הוא מגדף, ואם נלוה עמו הגאוה היתירה הוא מתלוצץ על החכמה והחכמים, כמ״ש זד יהיר לץ שמו, וכן בא על הזד על רעהו שהוא המציא תחבולות להרע לו, וחז״ל בסנהדרין (דף ס״ט) שתפוהו עם שם נזיד מענין בישול הרעיונים שזה רק באיש לא בקטן.
בא זדון – הזד הוא החולק על דרכי החכמה ועל האמת בטענות והיקשים ומזיד לעבור עליה בשאט נפש, והוא ההפך מן הצנוע שמסתיר פניו מעלות במעלות ויודע מך ערכו, כמו ויסתר משה פניו, ועם הצנועים תבא חכמה – כי לא יקבעו דרכי החכמה רק בלב המאמין ומקבל ושומע לרבותיו ולא יזיד לחלוק עליהם, אבל כשבא הזדון בא עמו קלון – שהוא הפך הכבוד, כי דרכיו שבוחר בהם הם נקלים והפך דרכי החכמה המכובדים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
תומת ישרים תנחם – תמימות הישרים תנחה אתם בדרך טובה.
וסלף בוגדים – וקלקולי הבוגדים והעול שעושים ישדד אותם.
ויש מי שפירש: ישדם – ישליכם, כלומר ישליך עליהם חצים. תרגום ירה בים (שמות ט״ו:ד׳) – שדי. או ירה יירה (שמות י״ט:י״ג) – או אישתדאה אישתדי.
תמת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישדם – עתה פתח שלמה ע״ה להורות ענין מדת התום ומדת היושר והם שני עניינים וקרובים בדמיון זה לזה על כן יחברם הכתוב במקומות הרבה כמו שנאמר: באיוב איש תם וישר (איוב א׳:ח׳) התום והיושר דומים בענינם וכן סור מרע בסבת יראת האלהים וכן תום ויושר יצרוני (תהלים כ״ה:כ״א), ונאמר: אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשוא(משלי כ״ט:י׳) והמקראות ההם סדורים בענין ההפכים שהטבע שונא את הפכו ואוהב את דומהו וכתוב למעלה לזה: איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחתב(משלי כ״ט:ט׳) והענין כי אין נחת לזה מזה1 ועל זה אמר שהישרים יבקשו נפש התם לאהבה וחברה לפי שעניינם דומה. ועתה אבאר ענין התום וענין היושר. דע כי התם שלימות מדות הנפש כמו שנאמר: בתם לבבי (תהלים ק״א:ב׳) והנה תראה כי הבהמה אשר אין בה מום תקרא תמימה, תמים יהיה לרצון (ויקרא כ״ב:כ״א), פרה אדומה תמימה (במדבר י״ט:ב׳) כי שלימות הבהמה בהעדר המום מבשרה נקראת תמימה ומום האדם רוע מדות נפשו על כן יקרא מי שאין לו מדה מגונה תמים. וכן אמרו ז״ל על ענין צדיק תמים, תמים בדרכיו צדיק במעשיו (בבלי ע״ז ו׳.) פירוש: תמים בדרכיו במדותיו וכן אשרי תמימי דרך (תהלים קי״ט:א׳) תמימי מדות והנהגות וכן בדרכיך יזכרון (ישעיהו ס״ד:ד׳) ורבים כהם. וענין תואר היושר אוהב היושר ובוחר הצדק והנכונה ובכלל התואר הזה שהוא מכיר היושר ונכון לבב באמת כי לא יקרא האדם אוהב ובוחר מבלי שיכיר הנאהב והנבחר, וטבע היושר הנמצא בו כולל שני אלה שתכונתו נוטה אל היושר בכל דברי מחקריה ותאותו גם כן אל היושר נוטה ונכספה והשלימות באיש הכח החכמה והכח המתאוה לדרך אחת היא דרך היושר, אבל לא יתכן לכח המתאוה מבלי היות תולדתו גם כן להתאוות לצרכי הגוף ולהנאות ההרגשות זולתי אם האיש ההוא יעדר ההרגשות. על כן צריך האיש זה לחזק בהרגל ובהמשכה את כחו המתאוה בתולדתה אל היושר ולהוסיף יום יום על תאותה אל היושר ולסלק נטותה אל שאר התאוות וההנאות ויהיה סלוק שאר התאוות במניעות המחשבה והפועל מהן זולתי כדי צורך קיום הגוף והעמדת תולדת כח איבריו על מזג תכונתם. וכן יהיה סלוק שאר התאוות בחוזק התאוה אל החכמה ובהתמדת החשק והמחשבה בדרכי היושר אז תשבת תאות ההנאות והרצת את חפציה ויתגבר חפץ החכמה ולא ישיגו אליו שאר החפצים כאשר נודע כי כל החפצים לא ישוו בה (משלי ג׳:ט״ו) ויעזור את האיש הזה טבע היושר אשר בו בכל מה שירצה להגביר כח התאוה והחשק אל היושר, והיושר כולל כל המדות הטובות כי המדות הטובות הם המדות הישרות. ומן ההקדמה הזאת תעמוד על ביאור הפסוקים האלה השנויים והמשולשים בענין התם וענין הישר והנה אשוב לבארם:
תומת ישרים תנחם – שלמות המדות המגעת אל הישרים מתולדת ישרם כי יושרם תעזרם בכל אשר יגבירו תאותם והרגל הנהגתם לקנות המדות הטובות הוא תנחם לשמרם מכל מכשול במעשיהם כמו שכתוב: בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו׳:כ״ב).
עוד נכון לפרש תנחם – לא יצטרכו לעמל להנחותם תומתםג כי תומתם תנחה אותם לפי שתולדות יושרם עוזרת אותם לחזק תומתם.
וסלף בוגדים ישדם – הבגידה הפך ליושר כי הפך ליושר במדות משלם רעה תחת טובה וסלף בוגדים הוא העקשות וחילוף המדות הטובות המגיע אליהם ממדת הבגידה כי הם מתחזקים בכל יום בפועל מדת בגידתם וכח תאותם להפך היושר ועל ידי כן קונין המדות הרעות והסלף ההוא ישדם שלא ימשלו לשוב אל הנכונה כענין שנאמר: ואוילים בחסר לב ימותו (משלי י׳:כ״א) או לשון2 קללה שמקלל אותם לעוצם גנות מדתם על דרך ולשון תהפוכות תכרת (משלי י׳:ל״א).
(ג-ד) פירוש אחר: תומת ישרים תנחם – אינם צריכין לטרוח להנחות תומתם, כענין שנאמר: ומבטן אמי אנחנה (איוב ל״א:י״ח), אבל תומתם תנחה אותם ר״ל כי התמימות נקל לישר בדרך, ונאמר: ודעת לנבון נקל (משלי י״ד:ו׳), וכי אהבת היושר והכרתו תתקן את כל המדות כשהשגיח עליהן, והתמימות המגעת מן היושר תנחה את בעליה, והסלף שהוא הפך הישר הנמצא בתולדת הבוגדים ישדם ויכלם כי לא ישיגו דרך מדרכי הנכוחה עד אשר יסירו הסלף מקרבם וישלחו יד במדה ההיא למשאות אותה משרשיה.3
לא יועיל הון ביום עברה – לפי שדבר על הבוגדים בה להזהיר על מדת הצדקה שהוא הפך דרכי הבוגד ואמר למה תחוס עין אדם על ההון ויקפוץ את ידו מן הצדקה והנה ביום עברה לא יועיל הון ולא יציל.
וצדקה תציל ממות – על כן טוב לו לאצור אוצרות המצילות מכל עברה וגזירה ומן המות. וכל זה ריוח והצלה מפירות המצוה והקרן קיימת לעולם הבא כמו שאמרו ז״ל. ויתבאר עוד בספר הזה. למעלה כתיב: לא יועילו אוצרות רשע (משלי י׳:ב׳) שלא הגיע מהם הצלחה ואחרית ותקוה ועתה דבר על ההון אף על פי שקבצו בצדק שלא יועיל ביום עברה.
א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״וישרים יבקשו נפשו״.
ב. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון במקום ״את איש ואויל... ואין נחת״ רק: ״וגו׳ ״.
ג. בכ״י לוצקי כאן נוסף: ״כענין שנאמר: ומבטן אמו אנחנה (איוב ל״א:י״ח) אבל תומתם תנחה אותם ר״ל כי התמימות נקל לישר בדרך כדכתיב: ודעת לנבון נקל (משלי י״ד:ו׳) וכי אהבת היושר והכרתו תתקן את כל המדות כשהשגיח עליהן והתמימות המגעת מן היושר תנחה את בעליה.״ הדברים האלה מופיעים בכ״י אוקספורד לקמן בפירוש פסוק ד׳.
תומת ישרים – תום הישרים ינחה אותם אל מחוז חפצם להשיג מבוקשם ואולם עזות הבוגדים הוא ישחיתם וישדם.
ושדם – ישדם קרי והוא בקמץ חטוף מן הכפולים כמ״ש במכלול דף קפ״א.
וסלף – ענין עקום כמו ויסלף דברי צדיקים (שמות כ״ג:ח׳).
ישדם – מלשון שדידה וגזילה.
תומת – תמימות הישרים תנהיגם בדרך הטוב להם.
וסלף – עקמימות הבוגדים ישודד מהם נפשותם.
(ג-ו)תומת ישרים, צדקת תמים: צדקת ישרים – הישר מציין מי ששכלו ומדותיו ישרים בטבע, והוא גדול מהצדיק שהוא כובש כנ״ל (ב׳ ז׳), והתום מציין המעשה הקבועה בלי שינוי ובלא פניה כנ״ל (שם ופסוק כ״א) וצדיק תמים היינו שעומד תמיד על מצב אחד בל ימוט בשום זמן ובכל ענין.
תמת ישרים תנחם – יש הבדל בין ישרים לצדיקים, שהישר הוא מי שלבו הולך בדרך ישר, בין באמונות ודעות ובעניני הבינה, שע״ז בא לרוב מלת ישר על הבינה, בין על המדות והמעשים ששרשם בחכמה, וכשבא על דרכי החכמה הוא נבדל מן הצדיק במה שהישר טבע לבו נוטה לטוב מצד היושר הנטוע בקרבו, והצדיק עושה כן מפני שלמד צדק והורגל בו, עד שהצדיק כובש יצרו ומרגיל א״ע הפך טבעו, והישר טבעו כן. גם שהישר אינו מביט על חקות הצדק רק על חקות יושר לבבו עד שיעשם לפנים משורת הדין, כמ״ש חז״ל על ועשית הישר והטוב, והנה לשילך בדרך הטוב צריך, א] שיהיה דרכו ישר, ב] שינחהו הדרך, כמ״ש ה׳ נחני בצדקתך הישר לפני דרכך, ומי שאינו ישר אין דרכו ישרה וצריך עזר ממרום להישיר דרכו, אבל גם הישר הגם שדרכו ישרה מצד מדת היושר שבו, עדיין צריך שינחנו הדרך כי צרכי גופו ועניניו ימנעהו לפעמים מדרכו אבל גדר התמימות הוא שיעמוד בקביעות על מצב השלימות בלי נטות ממנו, וכן שלא יהיה לו שום פניה וכונה אחרת, ותמימות הזה כשתמצא בלב ישרים תנחם הדרך, כי אז לא יעכבוהו המונעים המטרידים, וסלף בוגדים ישדם – הבוגדים הם הפך ישרי לב, שהם ילכו הפך היושר, וסלף נקרא מה שמקלקל היושר והצדק, וזה ישוד אותם, שסלף הזה דומה כלסטים המצויים בדרך עקש וישימון, שיבוז הון הנפש ויפילה לבאר שחת.
תנחם – עד מקום מנוחתם; וזה הפרש בין שרש נָחָה מגזרת נֹחַ שהוראתו בל״ח טוב וישר, ובין שרש נהג שהוראתו בכל אופן שיהיה הן לטוב הן לרע.
וסלף – דרך עקומה מלשון ויסלף דברי צדיקים (פרשת שופטים).
ישדם – יגרום שוד ושבר להם, וכפי המסורת וְשַדָּם עבר עם ו״ו ההיפוך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Riches don't profit in the day of wrath, but righteousness delivers from death.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
(ד-ח) ואין יודע שאין מועילין לו כלום, שנאמר: ״לא יועיל הון ביום עברה״. ומה יועיל לו? דברי תורה, שנמשלו בחיים, שנאמר: ״אורח חיים פן תפלס״ (משלי ה׳:ו׳).
וצדקה תציל ממוות – מדינה של גיהנם. יש אדם שהוא נותנה למי שראויה לו ולמי שאינה ראויה לו, יכול אם נותנה למי שאינה ראויה לו תהי מצלת אותו? הוי אומר לו: אין לך צדקה אלא תורה, שנאמר: ״וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו׳ ״ (דברים ו׳:כ״ה). מאן דבעי ישמיענה מהכא, דאמר רבי יוסי: יהי חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שהנוטלה יודע ממי נוטלה, אבל הנותנה אינו יודע למי נותנה. אמר רבי חנינא בן דוסא: אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, לכך נאמר ״וצדקה תציל ממוות״, שיש בה כוח להציל מיום הדין. יכול אפלו אם נתחייב אדם בדבר עבירה שהיא מצלת אותו ביום הדין? תלמוד לומר: ״צדיק מצרה נחלץ, ויבוא רשע תחתיו״ (משלי י״א:ח׳). הרי לנו מכאן לתלמיד חכם שעובר בדבר עבירה, שהיא מצלת אותו ליום הדין. צדיק גמור מניין? אמר רבי עקיבה: אין את צריך לומר, אלא מעשיהם הן מצילים אותם, שנאמר: ״צדקת ישרים תצילם״ (משלי י״א:ו׳). וכל כך למה? בשביל זכות התורה, שנמשלה בצדקה.
לא יועיל הון ביום עברה וגו׳ – (כתוב לעיל).
לא יועיל הון – ומה מועיל, ד״ת.
וצדקה תציל ממות – וכי צדקה מצלת מדינה של גיהנם יכול אפילו נותנה לכותי שמצילתו, הוי אומר וצדקה תציל ממות ואין צדקה אלא דברי תורה שנאמר וצדקה תהיה לנו, ומאן דבעי ישמעינה מן הכא דאמר רבי יוסי יהא חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שכשהיה נוטלה יודע ממי נוטלה, אבל כשנותנה אינו יודע למי נותנה, יכול אפילו נתחייב ת״ח לדבר עבירה שיכולה להציל אותו, תלמוד לומר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. א״ר עקיבא מעשיהם של צדיקים מצילים אותם שנאמר צדקת ישרים תצילם והכל בזכות התורה שנמשלה (לצדיקים) [לצדקה] ולחיים שנאמר כן צדקה לחיים ומרדף רעה למותו וכי יש אדם שמרדף רעה לנפשו הוי אומר זה שמגדיל ימיו בלא תורה, ר׳ אבהו אמר זה שמגדיל עצמו בליצנות.
לא ינפע אלמאל פי יום אלקיאמה, ואלצדקאת תנג׳י מן אלמות.
לא, לא יועיל ההון ביום הדין. בכמה מקומות מכנה רבנו מה שנקרא בפי חז״ל יום הדין ״יום אלקיאמה״ והוא מונח ערבי, יום שבו יחיו המתים וידונו אלה לחיי עולם ואלה לדראון עולם. וכבר העירותי על כך כמה פעמים. ראה איוב כא לא מהדורתי.
כך נקרא יום הדין כאמרו כי קרוב יום ה׳ הגדול, יום עברה היום ההוא1. ויש שהצדקה מצילה מן המות בעולם הזה כמו שחיתה הצרפית בשנות הרעב עם אליהו2. ומן העונש לעתיד הנקרא מות, כמו שהצילה את יתרו באמרו קראן לו ויאכל לחם3, וכל כיוצא בו.
סמי יום אלקיאמה כד׳לך כקולה כי קרוב יום ה׳ הגדול, יום עברה היום ההוא. וקד תכ׳לץ אלצדקה מן אלמות אלדניאי כמא עאשת אלצרפית פי סנין אלג׳וע מע אליהו. ומן עקאב אלאכ׳רה אלמסמי מות כמא כ׳לצת יתרו בקולה קראן לו ויאכל לחם, ומן הו מן נט׳ירה.
לא יועיל הון ביום עברה – כלומר לא יועיל לרשע הונו ביום שיתעבר האל עליו ויפקד עונו.
והצדקה שעשה הצדיק תצילנו ממיתה.
ממות – שלא ימות מיתה משונה.
לא יועיל הון ביום עברה – לפי שדבר על הישרים בא לדבר עתה על הצדיקים במעשיהם ורודפים צדקה ומעשים נצדקים ואמר שהצדקה שהוא חסרון ההון למצוה תציל ממות אשר יתרון ההון לא יועיל בזאת. למעלה כתיב: לא יועילו אוצרות רשע (משלי י׳:ב׳) ופה הוסיף לבאר כי גם הממון המקובץ מיגיע כפים ולא מן הרשע והחמס לא יועיל ביום עברה. וצדקה תציל ממות ביום עברה.
לא יועיל הון ביום עברה – הגם שההון יועיל בעת שלום כמ״ש הון עשיר קרית עוזו, בכ״ז ביום עברה כללית כמו בעת דבר או חרב לא יועיל, כי בהפך אז יש עושר שמור לבעליו לרעתו, אבל הצדקה תציל ממות גם ביום עברה, ובזה אינו כפול עם מ״ש למעלה (י׳, ב׳) ששם מדבר ממות הטבעיי.
עברה – מאת ה׳, היא דבר ומגפה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
צדקת תמים תישר דרכו וברשעתו יפול רשע – כבר הקדמנו כי תמים יקרא השלם במדות התולדת או שתקן מדותיו והגיעם אל השלמות וההוא יקרא תמים אף על פי שלא זרחה שמש עליו מן החכמה להשלימו בהכרת היושר. ועתה הודיע כי זכות מדות התמים וכונותיו הרצויות תגיעהו אל היושר בפעולותיו ותסיר המכשול ממעשיו.
וברשעתו יפול רשע – ברשעת לבו וזדונו ומדותיו הרעות יכשל ויפול בשוחת חטאים כי לא יתכן למדות שלא יולידו פועל ועל דרך מה שכתוב: זעום י״י יפול שם (משלי כ״ב:י״ד).
ברשעתו – בזדון לבו וכן ורשעה תסלף חטאת (משלי י״ג:ו׳).
צדקת תמים תישר דרכו – למצוא חפציו כי בעבורה תדבק השגחת הש״י בו עם שדרכו היא אל הצדק והיושר ואולם הרשע יפול ברשעתו כי דרכו אל הרשע ויפול מפני זה באמצע דרכו כי הש״י ישמרהו ממצוא חפצו אשר יכוין בהם הרשע וההיזק לזולתו.
תישר – הצדקה שעושה היא מוליכה אותו בדרך הישר לטוב לו.
וברשעתו – והרשע עצמה שהכין הרשע לזולתו בה בעצמה יפול הוא.
צדקת תמים תישר דרכו – כבר בארנו (בפסוק ג׳) ההבדל בין ישר ותמים וצדיק, הישר דרכו ישרה בטבע, לא כן התמים, שהגם שגדר התמימות הוא שיהיו מעשיו קיימים תמיד על מצב א׳ לא ימוט ממנו, עד שאם הוא ישר בטבעו לא ימוש מישרו בשום זמן אבל כל עוד שאינו ישר בטבע אינו בטוח שהוא הולך בדרך ישרה, באר החכם שע״י צדקת תמים – ר״ל ע״י שהתמים התרגל לעשות צדק עי״כ תעשה אצלו כטבע, וההרגל הזה תישר דרכו ללכת בדרך היושר, וברשעתו יפול רשע – הרשע שהוא הפך התמים שהוא מתמיד בקביעות לעשות רשע, הרשעה תעשה קנין בנפשו ותמלא דרכו פחתים ובורות, עד שיפול בם הפלת הנפש לבאר שחת.
תישר דרכו – תסיר ממנה כל מעקשים, ירוץ צדיק בה ולא יכשל; ובעבור רשעתו הנותנת מכשולים בדרכו יפול רשע.
The righteousness of the upright shall deliver them, but the unfaithful will be trapped by evil desires.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ובהות, והרשעים ילכדו בהוותם. בדרך כלל מתרגם רבנו בגידה ״גדר״ או ״מכר״ וכאן תרגם ״ט׳לם״ רשעים. וכדלעיל י ג.
כלומר ההוות ומיני הרשע שהיו משתמשים בהם בבני אדם1 כמו שאמר אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני2.
1. שהיו נוהגים לעשותם בבני אדם.
2. שופטים א ז.
יעני אלאפאת ואלמט׳אלם אלתי כאנו יסתעמלונהא פי אלנאס כקול אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני.
ובהות בוגדים ילכדו – בהוות שהם עושים הם נלכדים, והרי זה מקרא מסורס: ובוגדים בהוות ילכדו.
but in the destruction In the destruction that they perpetrate, they are caught; the verse is transposed. [It means] "and the treacherous in the destruction will be caught."
צדקת ישרים תצילם – כפל ענין במלות שונות, כלומר אלו ינצלו בזכותם, ואלו יכשלו ברשעתם.
צדקת ישרים תצילם – 1כבר בארנו כי הישר הוא המכיר היושר ובוחר ואוהב היושר והנה מאהבת היושר יסבול כל דבר הקשה שיחייב אותו הישר לסבול ויכנע לאמת, כאשר אמרו מחברי המוסר: סבול האמת ואם ימר.2 ועתה הודיע כי צדקת הישר תציליהו מן הנזקים הבאים בסבת סבול האמת.
ובהות בוגדים ילכדו – הבוגדים הנעזרים בשקר ילכדו בהותם. ובהות כמו ובהוה וכן עיר תהלת (ירמיהו מ״ט:כ״ה) כמו תהלה.
ויתכן לפרש: ובהות בוגדים ילכדו – הבוגדים, והנה מדת הבוגד הפך מדת הישר כאשר יתבאר מן המקראות האלה. ועוד מקרא מבואר מהם כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד (משלי כ״א:י״ח), גם הרשע הפך הישר כמו שכתוב: בברכת ישרים תרום קרת (משלי י״א:י״א) אבל כשתבא לכוין מדה הפך מדה תשים הבוגד הפך הישר והרשע הפך הצדיק ובין בדברים.
1. עיין ר׳ בחיי ריש פרשת ויצא.
2. עיין מבחר הפנינים ט׳:א׳.
צדקת – ובהות סמוך, כמו הפכו. והטעם כי הבוגדים ילכדו בהותם. וכבר הודעתיך כי תמים היפך רשע וישר הפך בוגד, ואלה עֵדי.
ובהות בוגדים ילכדו – אף על פי שהות סמוך לבוגדים, האם ילכדו רמז לבוגדים עצמם, כאלו אמר: ובהותם ילכדו בוגדים, ורבים כמו זה, בזה הספר.
צדקת ישרים תצילם – מהרעות ואולם הבוגדים ילכדו בהוותם בעצמה אשר בה חשבו להזיק לזולתם והרצון בזה ובהות בוגדים ילכדו אלו הבוגדים שזכר.
צדקת ישרים תצילם הישרים א״צ שהצדק תישר דרכם כמו התמים, כי דרכם ישרה בטבע כנ״ל ג׳, אבל מעשה הצדק יועיל להם להצילם מפח יקוש ורעות הזמן שאז בגדים ילכדו בהוות ושבר והישרים ינצלו בזכות מעשה הצדק.
ובהות – לפי הטעמים נפרד ממה שאחריו, אע״פי שהת״ו בו סימן הסמיכות, רק מצאנו אשת יפת תאר (פרשת תצא), קרית חנה דוד (ישעיה כ״ט:א׳) שהם נפרדים; או חסרה מ״ם הכנוי או התג המורה חסרונה, והנכון ובהותם.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When a wicked man dies, hope perishes, and expectation of power comes to nothing.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אד׳א מאת אלאנסאן אלפאסק פקד אנקטע אלרג׳א, כמא אן רג׳א אלמגלין יביד.
במות, כאשר מת האדם הרשע בכך תאבד התקוה, כמו שתקות פועלי האון אובדת. והנה אונים כאלו האלף נקוד פתח. והואו דגושה קמוצה.
בפסוק זה שני ענינים, בתחלתו שהרשע יש לקוות שישוב כל זמן שהוא חי, וכאשר מת מתיאשים ממנו כי אין תשובה בעולם הבא. וסופו שתקות הרשע בעיניו אינו אלא העולם הזה, וכל זמן שהוא חי הוא בעיני עצמו בטובה, וכאשר מת אבדה ונכרתה תקותו בעיני עצמו. והרי הצדיק כל שעובר יום מן הזמן הרי הוא מתקרב אל תקותו1, וכל שמתקדם הרשע מתרחק ממה שהוא מצפה.
1. תקות החיים הנצחיים והטוב הצפון.
פי הד׳א אלפסוק מענאיין, פי אולה אן אלרשע ירג׳א לה אן יתוב מהמא הו חי, פאד׳א הו מאת אויס מנה אד׳ לא תובה פי אלאכ׳רה. ואכ׳רה אן אלרשע אנמא רג׳אה ענד נפסה דניאה, פמהמאה חי פהו ענד נפסה פי אלנעים, פאד׳א מאת פקד הלך ואנקטע רג׳אה ענד נפסה. פכל מא תקדם אלצאלח יומא פי אלזמאן קרב אלי מא ירג׳וה, עלי קטע אלט׳לם, ולד׳לך קאלוא אלחכמים שכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה.
במות אדם רשע תאבד תקות – כל הבוטחים בו.
ותוחלת אונים – תוחלת בניו הקרוים אונו אבדה, כי בזכותו לא תבוא להם טובה. אבל במות צדיקים יש לבניהם מבטח בצדקתם.
When a wicked man dies, hope is lost The hope of all who trust in him.
and the expectation of his children is lost Heb. אונים. The expectation of his children, who are the products of his strength, is lost, for no good will come to them in his merit. But when the righteous die, their children have trust in their righteousness.
במות אדם רשע תאבד תקוהא – כי אינו זוכה לחיי העולם הבא. כי בעוד שהרשע הוא חי יש לו תקוה, אולי ישוב בתשובה, אבל במותו אבדה תקותו. וכפל הענין במלות שונות.
ותוחלת אונים אבדה – כלומר בעלי האון הם מקוים שינחלו בניהם אחריהם הונם, וזו היא תוחלת כזב.
א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״תקותו״.
במות אדם רשע תאבד תקוה – 1בא לדבר בגנות הרשע שלא תקנא בהצלחתו בעולם ואמר במות אדם רשע תאבד תקוה כי תקותו הצלחת העולם הזה בעושר ושררה ותכלה תקותו במותו.
ותוחלת אונים אבדה – תוחלת אנשי אונים אבדה במותם. ובא אונים בלשון רבים וכמוהו תאנים הלאת (יחזקאל כ״ד:י״ב).
עוד יתכן לפרש: ותוחלת אונים – שהיו בוטחים על הרשע ועל כחו ושמו אותו זרועם אבדה – במותם כדרך ביום ההוא אבדו עשתונותיו (תהלים קמ״ו:ד׳) – עשתונות הבוטח בבן אדם שאין לו תשועה (תהלים קמ״ו:ג׳).
ויש אומרים: תוחלת אונים – תוחלת בני הרשע, מלשון ראשית אונו (דברים כ״א:י״ז).
במות אדם רשע – ותוחלת אונים – פועלים, מגזרת: אם און.
במות אדם רשע וג׳ – זה ממין הפסוקים שכלו נמשך.
במות אדם רשע תאבד תקוה – כי אין לו השארות נפש ותוחלת שיהיה לו ברוב כחו אבדה או ירצה בזה כי במות הרשע תאבד התקוה שהיו מקוים אוהביו שיגן עליהם בכחו והתוחלת שהיה להם בו שיוכל לעזור בהם כבר אבדה כי סר כחו במותו.
אונים – בנים הבאים מכחו כמו כחי וראשית אוני (בראשית מ״ט:ג׳).
תאבד תקוה – תקות הבוטחים בו.
ותוחלת – תקות בניו אבדה כי לא היה בו זכות להגן על הבנים.
תקוה, תוחלת – הבדלם למעלה (י׳ כ״ח).
אונים – האוננים על מותו, מענין לא אכלתי באוני ממנו.
במות אדם רשע תאבד תקוה – יש הבדל בין תקוה ובין תוחלת, שהמיחל ממתין על דבר שבודאי יבא כמו הממתין על אור היום או הבטחה, והמקוה אינו מקוה על דבר ברור, והרשעים אין להם תוחלת רק תקוה כנ״ל על תקות רשעים עברה, כי אין מיחלים על שכר הצפון לצדיקים, רק מקוים על הצלחת הזמן שאינו ברור, ובמותו אבדה התקוה הזאת, וגם תוחלת אונים אבדה – שבניו האוננים על מותו, שהם הלא היה להם תוחלת שיחלו בבירור שירשו נחלת אביהם גם זה אבדה, כי זרים יירשו יגיעו ועשרו יאבד בענין רע.
תקוה – ששם באונים כלומר בכח ידו; ותוחלת מוסיף על תקוה.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
צדיק מצרה נחלץ וגו׳ – בא לדבר על מעלת הצדיק וגנות הרשע, ואמר כי פעמים נגזרה על הצדיק גזירה וינתן רשע כפרו כדרך נתתי כפרך מצרים (ישעיהו מ״ג:ג׳) וכן כופר לצדיק רשע (משלי כ״א:י״ח) אמר כל אלה שלמה ע״ה להרחיק קנאת כבוד הרשע ולהבזות הצלחותיו.
צדיק – כבר יקרה שימלט הש״י הצדיק מצרה ויביא הרשע תחתיו להיות כפרו.
נחלץ – ענין הוצאה ושליפה כמו וחלצה נעלו (דברים כ״ה:ט׳).
צדיק – כשנגזרה צרה על הצדיק ובעבור הזכות בטלה הגזרה או כשנחלץ הצדיק מן הצרה יבוא רשע במקומו אל הצרה ההיא כי אין מדת הדין מתפייס עד יבא אחר תחתיו.
(ח-ט)צדיק – אם הרשע הכין רע על הצדיק, הסוף שהצדיק נחלץ מן הצרה והרשע בא תחתיו – כמו שהיה בהמן ומרדכי, ומפרש אם הרשע בפה חנף ישחית רעהו – שמסית הצדיק בחנופה כדי להשחיתו, ע״י הדעת יחלצו צדיקים – ותשוב הרע על המלשין והכורה שחת, גם יל״פ שר״ל מי שחונף ואינו מוכיח רוצה להשחית את רעהו כמ״ש גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו.
With his mouth the godless man destroys his neighbor, but the righteous will be delivered through knowledge.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בפה, החנף ישחית רעהו בדבריו. ברוב המקומות מתרגם חנף ״מראיי״ וכפשט המלה, וכאן תרגם ״דגס״ והיא כוללת לכלוך גופני או שחיתות המדות, וברור כי הכוונה כאן שחיתות המוסר והמדות והעדר יראת שמים.
זה בענין ההתעיה בדת. תמצא את שאין בהם יראת שמים מורים במה שאינם יודעים, ועונים במה שלא עמדו עליו, והרי הם מתעים את בני אדם. והצדיק בידיעתו אומר את האמת.
הד׳א באב אלגרור פי אלדין. תרי אלד׳ין לא דין להם יפתון במא לא יעלמון, ויג׳יבון במא לא יקפון עליה, פיגרון אלנאס. ואלצאלח במערפתה יקול אלחק.
ובדעת צדיקים יחלצו – והצדיק נחלץ ממנו בדעת התורה שהזהירה עליו לא תאבה לו ולא תשמע אליו (דברים י״ג:ט׳).
With his mouth, the flatterer The flatterer who entices his friend on an evil way, destroys him with his mouth.
but with knowledge, righteous men are extricated But the righteous man is extricated from [the flatterer] with the knowledge of the Torah, which warned concerning him: "You shall not consent to him, etc." (Devarim 13:9).
בפה חנף – הרשע החנף משחית בדבריו את רעהו – כי ברכילותו ידבר עליו דברים הגורמים לו מיתה.
ובדעת צדיקים יחלצו – כלומר ינצלו מהם, כי הם בוטחים באל ויודעים דעה את י״י, והשם יבטל דברי אותם הרכילים המלשינים, וינצלו.
בפה חנף ישחת רעהו – 1דבר על מדת החנופה כי החנף ישחית רעהו בפיו כי ישבחהו בפניו במעלה שלא תמצא בו ויתעבהו בנפשו וישימהו תועבת י״י, שנאמר: תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳).
ובדעת צדיקים יחלצו – הצדיקים נחלצים מן החנף בדעתם כי לא יתעו בנפשם להתגאות בעבור שבח ותהלה אשר יהללום הבריות וכן אמרו ז״ל: הוי צדיק ואל תהי רשע (בבלי נדה ל׳:) ואפילו אם יאמרו עליך כל העולם כלו צדיק אתה הוי בעיניך כרשע.
גם2 יש לפרש: ובדעת צדיקים יחלצו – רעיהם כי הם המוכיחים הבריות הפך מדת החנף כי לא דיו שלא יוכיח אך שבחנו וישחיתנו בפיו.
בפה חנף ישחית רעהו – רמז לרשע. והטעם כי הרשע ישחית רעהו בחלק אמריו, אבל החכם ינצל מהזיקו בדעתו ובשכלו, מאשר יכיר כי קְרׇב לבו כאמרו: אל תאמן (משלי כ״ו:כ״ה).
בפה – האיש החנף והרשע ישחית רעהו בפיו כי דבורו ימשוך האנשים לחטא וישחית אמנם הצדיקים לא די שלא ישחיתו זולתה אבל ימלטו בדעתם מהרעות הנכונות לבא.
בפה חנף – בדברי חניפה ישחית את רעהו המחניף לו כי ילכדנו להמשך אחר דעתו.
ובדעת – בעבור דעת התורה יוציאו מלבם דברי החונף ואינם נמשכים אחריו.
חנף – אין ענינו לשון טינוף כמו ולא תחניפו את הארץ (פרשת מסעי) רק מהוראת יחניף בחלקלקות (דניאל י״א:ל״ב), ומקורו, כדברי שד״ל, חֵן־פֶּה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When it goes well with the righteous, the city rejoices. When the wicked perish, there is shouting.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה – א״ר ישמעאל יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסין מן העולם וכו׳ (כתוב בתהלים במזמור ג׳ ברמז י״ב).
ובאבוד רשעים רנה – ובאבוד אחאב רנו רנה שנאמר ויעבור הרנה. שנו רבותינו כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם, רשע בא לעולם רעה באה לעולם שנאמר בבוא רשע בא גם בוז, אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם שנאמר ובאבוד רשעים רנה, צדיק אבד מן העולם רעה באה לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשנו.
בכ׳יר אלצאלחין יג׳ב אן יפרח אהל אלבלאד, ובהלאך אלפאסקין ינבגי אן ירננו.
בטוב, בטוב הצדיקים צריכים לשמוח אנשי העיר, ובאבוד הרשעים ראוי שירננו.
בטוב צדיקים – כשהצדיקים הם עומדים בשלוה, מעמידים אנשי המדינה בשלוה ובשקט ובצדק, ואין שם מי שיעשה חמס. ואז ישמחו אנשי המדינה.
אבל כשיאבדו הרשעים כל העולם ירנו וישמחו באבדם, כי אז ינוחו אנשי המדינה, כענין: מאז שכבת לא יעלה הכורת עלינו (ישעיהו י״ד:ח׳).
בטוב צדיקים תעלוץ קריה – 1כי הצדיק ייטיב לכל ולא ירע.
ויתכן לפרש: כי בא לפרש כי הכל חייבין לעלוז בטוב צדיקים ולשמוח באבוד רשעים. ומה שכתוב: לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י״ט:י״ז) אין הרשע בכלל אחיך2 וכן אמרו ז״ל: ונשיא בעמך לא תאור (שמות כ״ב:כ״ז) בעושה מעשה עמך והרבה נתבאר הענין בדבריהם ז״ל (בבלי יבמות פ״ג:).
בטוב צדיקים וג׳ – זה הפסוק הנושאים הפכיים, ואמנם הנשואים אחדים, וכל זה נכון.
בטוב צדיקים – בהצלחת הצדיקים וטובתם תשמח העיר כי הם אהובים לכלל העם ובטובתם להם טוב ובהפך זה ימצא ברשעים לא ישמחו בני העיר בטובתם אבל ירננו ויגילו באבדם.
תעלוץ – תשמח.
תעלוץ קריה – כי משפיעים לזולתם מהטובה אשר חלק ה׳ להם.
(י-יא)בטוב צדיקים, בברכת ישרים – הצדיקים עושים צדק בפועל, והישרים הם בעלי הבינה ושטבעם נוטה לטוב ועושים לפנים משורת הדין כנ״ל פסוק ג׳, מצייר שהישרים מאצילים ברכה על העיר ובברכתם תרום קרת במעלה ורוממות, כי הברכה תבא ע״י תוספת שפע קדש שיש בנפש המברך, והצדיקים הם המאצילים מטובם הגשמי ע״י מעשה צדקתם ובטובם תעלוץ קריה כי יקבלו מהם טוב, וברשעים יהיה בשניהם להפך, אם לשמחת העיר באבד רשעים רנה – כי הם מריעים בפועל, ואם בענין הנפשי בפי רשעים תהרס – אם ע״י קללתם אם ע״י דבה ולה״ר.
תעלז – שמחה רבה בלב, ופחותה מרנה שאינה יכולה להתאפק ותתגלה ע״י הרמת קול (רן־רם).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
By the blessing of the upright, the city is exalted, but it is overthrown by the mouth of the wicked.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כלומר שהרשע כאשר מברך אדם ומתפלל עליו הוא רעה לו, כפי שידעת על הכופרים אשר ברכו את רבקה ואמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה1ונשארה עשרים שנה עקרה עד שהתפלל עליה יצחק כאמרו ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו2.
1. בראשית כד ס.
2. שם כה כא. והדברים הובאו במדרש הגדול בראשית כד ס. וראה גם בראשית רבה ס יג.
יעני אן אלרשע אד׳א בארך אנסאן ודעי לה פהו שר עליה, כמא עלמת מן אלכפאר אלד׳ין דעו לרבקה וקאלו להא אחותינו את היי לאלפי רבבה פאקאמת עשרין סנה עאקר חתי דעי להא יצחק כקולה ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו.
תרום קרת – תתקיים תקרת הבית בגובהה מליפול. בעוד היו מלכי יהודה ישרים העמידה תפלתם את בית המקדש.
the ceiling is raised The ceiling of the Temple will be preserved at its height from falling. As long as the kings of Judah were upright, their prayer preserved the Temple.
בברכת ישרים – בברכת האנשים הישרים תבורך כל העיר בעבורם, ותתרומם העיר כי בזכותם תבואם טובה.
ובפי רשעים תהרס – כי בעונותיהם וברכילותם יהרסו אותה, כי יגרו המלך עליה ברכילותם, ויחריבנה.
בברכת ישרים תרום קרת – 1כאשר יצליחו הישרים בעושר ובכבוד תתעלה ותרום המדינה כי הישרים מושכים לבות בני האדם בחכמתם ויועצים אותם במועצות ודעת כי הישרים הם המשכילים שכל טוב2 כאשר בארנו ובהצליחם בעושר וכבוד דבריהם נשמעים.
בהצלחת הישרים תתרומם העיר ותתנשא כי הם אוהבים כלל בני העם ומברכתם יתברכו. ואולם העיר אשר תהיה מנהגת בפי רשעים תהרס כי הוא ישים הנהגתה מעוותת וזה יהיה סבת השחתת העיר.
בברכת – בעת בא הברכה לישרים ורק המה למעלה וינהיגו את בני העיר בהדרכה ישרה אז תתרומם עי״ז.
ובפי וגו׳ – אבל כאשר הברכה היא בפי כסילים ורק המה למעלה ועל פיהם יהיה כל דברי העיר אז תהרס עי״ז.
בברכת וגו׳ – ע״י ברכת הישרים המתפללים לאל על הצלחת העיר.
ובפי וגו׳ – אם יוציאו מפיהם תפלה עליה לא תקובל ויהי להפך מתאותם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
One who despises his neighbor is void of wisdom, but a man of understanding holds his peace.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בז לרעהו חסר לב – זה חמור, ואיש תבונות יחריש זה יעקב שנאמר והחריש יעקב עד באם.
אלמזרי בצאחבה נאקץ אלעקל, וד׳ו אלפהם ימסך ענה.
יחריש, יחריש לו. כלומר יחריש לבז לו.
השתיקה הזו אם שמעו מקלל אותו עצמו כמו שעשה דוד עם שמעי בן גרא שאמר הניחו לו ויקלל כי ה׳ אמר לו1. אבל אם בזה אותו בעניני הדת יענהו תחת קללתו כמו שאמר בגלית ויבט הפלשתי וירא את דוד ויבזהו, והשיב לו אתה בא אלי בחרב ובחנית2.
1. שמואל ב טז יא.
2. שמואל א יז מב-מה.
הד׳א אלאמסאך אד׳א כאן יסמעה פי נפסה הו כמא פעל דוד מע שמעי בן גרא אד׳ קאל הניחו לו ויקלל כי ה׳ אמר לו. ואמא אד׳א אזרא בה פי באב אלדין פליג׳יבה תחת קללתו כקולה פי גלית ויבט הפלשתי וירא את דוד ויבזהו, פרד עליה אתה בא אלי בחרב ובחנית.
ואיש תבונות יחריש – כשחסר לב מבזהו. וכן מצינו בשאול: ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש (שמואל א י׳:כ״ז).
but a man of understanding is silent when the one devoid of sense despises him, like Saul, as it is written: "And they despised him and brought him no gift; and he was as one who kept his peace" (I Sam. 10:27).
בז לרעהו חסר לב – האדם שהוא בלי דעת מבזה את רעהו כשיריב עמו, ויחשבהו לכלום.
ואיש תבונות יחריש – כאילו לא הרגיש בדבר, אלא שומר הדבר בלבו, כענין שאול: ויהי כמחריש (שמואל א י׳:כ״ז).
או פירושו: מי שיש לו שונא, הסכל יבזהו ויאמר: אינו יכול לי. והחכם יחריש וימצא תחבולות להנקם ממנו, ומראה עצמו כאילו לא הרגיש בדבר.
בז לרעהו חסר לב וגו׳ – 1מי שהוא בז לחברו חסר לב הוא כי זאת המדה תעיד על מוסרו גם תעיד על חסרון דעתו כמו שאמרו ז״ל: אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר (משנה אבות ד׳:ג׳). חסר לב יקרא על חסרון המדות והמוסר: נואף אשה חסר לב (משלי ו׳:ל״ב), לקנות חכמה ולב אין (משלי י״ז:ט״ז) על דרך ושומע תוכחת קונה לב (משלי ט״ו:ל״ב), וכן יקרא חסר לב על חסרון הדעת כיונה פותה אין לב (הושע ז׳:י״א).
ואיש תבונות יחריש – כי יבין אשר זה חסר לב ואין מדרך כבודו לענותו פן ישוה לו, והשנית כי דיו במה שיתגלע זה על חסרון דעתו והעיד בנפשו שהוא חסר לב.
בז לרעהו חסר לב – היה הקודם בסדר מחייב, ולא יתהפך, אם כן רעהו – גבר עמיתו.
בז לרעהו – האיש שהוא חסר לב הוא המבזה רעהו שהוא חסר לב כמוהו בשיחשוב עצמו לחכם ורעהו סכל ואולם איש תבונות אינו מבזה אח שהוא רעהו אבל יחריש כשידבר לשמוע דבריו ואע״פ שאינו אומר דבר שלא ידע אותו הנה לכבודו ישמע דבריו ואע״פ שאין תועלת בדבריו.
יחריש – ישתוק.
בז – המבזה לחבירו הוא חסר לב.
ואיש – אם מי שמבזין אותו הוא איש תבונות אז יחריש ולא יענהו על כל דבריו ולא יחוש לדברי חסר לב.
יחריש – כבר התבאר ישעיה (מלכים ב י״ד) שהחרישה הוא הפך הענוה והתשובה, ויחרישו העם ולא ענו אותו דבר.
בז לרעהו חסר לב – ולקמן (י״ד כ״א) בז לרעהו חוטא, וכ״א נלמד מענינו, שם מדבר שמבזהו בלא סבה וזה חוטא נגד חקי החכמה, ופה מדבר אם רעהו בזה אותו תחלה שבזה אינו חוטא רק שהוא נגד חקי הבינה, כמ״ש (י״ד כ״ט) ארך אפים רב תבונה וקצר רוח מרים אולת, והאוילים הם חסרי לב כמ״ש ואוילים בחסר לב ימותו, שאין להם כח המושל ברוחם, ואין מתנהגים ע״פ התבונה להבין דבר לאשורו כי מסתפקים גם בעניני הבינה, שהיא תחייב להאריך אף ושלא לבזות תיכף, ועל זה אמר ואיש תבונות יחריש – אף במקום שהיה לו לענות על בזיונו שזה גדר החרישה והבדלו מן נרדפיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
One who brings gossip betrays a confidence, but one who is of a trustworthy spirit keeps a secret.
א. וְנֶאֱמַן־ר֝֗וּחַ א=וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הולך רכיל מגלה סוד – תנו רבנן מנין לדיינים שלא יאמר אני מזכה וחברי מחייבים אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, ת״ל לא תלך רכיל בעמיך, ואומר הולך רכיל מגלה סוד. ההוא תלמידא דאפיק מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רבא מבי מדרשא אמר דין גלי רזיא הוא.
כאשף אלסר כאלמנטלק מאהלא, וכאתמה אמין אלרוח.
הולך, המגלה סוד בהולך רכיל, והמכסהו נאמן רוח.
דבר זה בסודות הדת אשר אין להפקירן1.
1. כ״ה נוס׳ כ״י ק, והוא הנכון. אבל לפי נוס׳ ד ״דבר זה בסודות הדת שהם מסורים לכל״ ואינו נכון.
הד׳א אלקול פי אלאסראר אלדיאניה אלתי הי גיר מבאחה.
הולך רכיל – האדם הרכיל הוא מגלה הסוד, שהפקיד לו אהובו ומגיד אותו לשונאו.
ונאמן רוח מכסהאדבר – כלומר מי שהוא נאמן וחזק ברוחו, יכסה הסוד ההוא ולא יגלהו.
א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״יכסה״.
הולך רכיל מגלה סוד – 1אם תראה אדם שהוא רכיל ומסכסך בדברי בזיון וקצף שישמע על אדם תדע כי הוא מגלה סוד ואל תגלה אליו סודך ואל תבטח בו כי אחרי שתמסור אליו הדבר יגלהו כי מי שאינו נשמר ברוחו מן הרכילות לא יזהר בהסתר הסוד.
ונאמן רוח מכסה דבר – נתן טעם לדבר כי אין הסתר הסוד בלתי לנאמני רוח ומי שהוא נאמן רוח הלא הוא מכסה דבר שאינו ראוי לגלותו,א אף על פי שלא כסהו האומר ולא יגלה רכיל. ואמר במקום אחר גולה סוד הולך רכיל (משלי כ׳:י״ט) והוא על דרך הזה כאשר יתבאר.
הולך רכיל מגלה סוד – הנה יגיע לו מהרוע בזאת התכונה שילך רכיל ויגרום ההפסד לאנשים ואמנם מי שהוא נאמן רוח מכסה ומעלים הדבר שנאמר לו אע״פ שלא נאמר לו בסוד או ירצה בזה מי שהוא מגלה סוד החכמה בענינים האלהיים והעמוקים מאד הנה הוא מגונה כמו הולך רכיל כי בזה יגרו׳ הפסד רב לאנשים ואולם מי שהוא נאמן רוח וישמר מפני זה מלעשות דבר יביא בו האנשים לחטא הוא מכסה דבר חן החכמה מהבלתי ראוי לה.
ונאמן רוח – האל״ף בח״ם וכ״כ רב פעלים בבנין נפעל ועיין מ״ש בשמואל ב׳ סימן ז׳.
מגלה סוד – המגלה סוד חבירו הרי הוא הולך רכיל ואף אם לא ספר הדברים לפני מי שנאמר עליו כי חברך חברא אית ליה ויגולה הדבר גם אליו.
ונאמן רוח – מי שרוחו נאמנה לה׳ הוא מעלים כל דבר ואם לא נאמר בסוד.
הולך רכיל מגלה סוד – באר שמי שהולך רכיל טבעו לגלות סוד של חברו, והסוד הוא כפקדון שחברו מפקיד אצל רוחו, וכמו שלא יפקיד אדם פקדון אצל בלתי נאמן, כי אין להפקיד סוד אל רוח הבלתי נאמן, וכשהולך רכיל ידע שהוא גם בלתי נאמן ברוחו, ולקמן אמר גולה סוד הולך רכיל, באר שכן גם בהפך אם נראה איש מגלה סוד נדע שטבעו להיות הולך רכיל, ונאמן רוח מכסה דבר – שלא לבד שאינו מגלה סוד הוא משתדל לכסות את הדבר ולהעלימו, וכ״ש שלא ילך רכיל לגלות ולפרסם עניני חבירו.
מגלה סוד – בלי הרגיש, גם כי לא היתה כונתו לגלותו, בעוד שמי שרוחו נאמנה לאחיו ובעלי בריתו, לא בלבד אינו מגלה סודם, רק אם כבר נגלה מבקש הוא לכסותו שנית.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
באין תחבולות – כשצרה באה על ישראל ואין נותנין לב להבין ולהתענות ולעשות תשובה יפל עם.
Without strategy When trouble befalls Israel, and they do not put their heart to understand, to fast and to repent, the people will fall.
באין תחבולות יפל עם – כי אינם יודעים להשמר ולתקן ענינם.
ותשועה ברב יועץ – כלומר: ברב העצה שיתיעץ אדם על הענין שרוצה לעשות וישא ויתן בו.
באין תחבולות יפל עם – להנהגת העם יצטרכו חקרי לב ומחשבות להזהר מכל תואנה של מתאנה ולראות את הנולד שאם יתחכמו להם אויביהם על דרך וענין תמצא בידם הסכמה מוקדמת להשמר מן הענין ההוא ומחשבת תחבולות המגיע מן הבינה כמו שכתוב: ונבון תחבולת יקנה (משלי א׳:ה׳), ונאמר במקום אחר: כי בתחבולות תעשה לך מלחמה (משלי כ״ד:ו׳).
ותשועה ברוב יועץ – תשועה מצרה קרובה וסכנה. ברב יועץ – כי ברוב הדעות תמצא דעה ותצא הסכמה לאור ונכונה.
באין תחבלות יפול עם – המלה שנקשרה בה בי״ת הוא הקודם, כי טעמה כמו אם, ובא זה בלי ספק על צד התנאי, וענינו: אם אין תחבלות יפול עם, ואם שם תחבלות, והם אשר ימצאו מרוב יועץ, יושע עם. והכונה גם איש יחיד, אבל זכר עם, בעבור שלהיגתו צריך מחשבה גדולה. והנה כי שנה נגוד הקודם והוליד נגוד הנמשך, ובאמת יש מין נפילה שלא תועיל העצה, ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח׳:ח׳), אבל שלמה לא דבר הנה בכמו זה המין.
ודע אחי, כי נטע השם ית׳ שכל בלב האדם לחשוב מחשבות ולעשות ענינים שונים להגיע אל חפצו, ולולי זה, לשוא שמרנו בכל דבר העיון הראוי, ולריק ניגע עצמנו, גם בלילה לא שכב1 לבנו להשיב דרכנו, והיה חוק מי שחשב בדבר עשרת אלפי שנים כחוק מי שלא חשב בו כלל, ואין יתרון לחכם מן הכסילים. ואלו היו הדברים כלם הכרחיים בטל הגמול והעונש, ובכלל בטול זה מבואר בעצמו. וכבר האריך החכם הגדול אריסטו לאַמֵת תועלת המחשבה והזריזות, וכי האדם בזריזתו ובחכמתו אפשר שידחה מעליו נזקים רבים יבואו עליו, כמו שבאו דבריו באחד מספריו וזה לשונו: אל תאמין לדבר הפתאים אשר יאמינו שחכמת הכוכבים כוזבת, ונותנת אמונה נפסדת, כי אין הדבר כן אבל אני אומר שהקדמת הידועה בחכמה הזאת ראייה, וזה שאף על פי שהאדם לא ינצל ממה שנגזר עליו, ישמור עצמו יותר, וידחה המאורעים מעליו כפי יכלתו, כמו שיפעול האדם לדחות מעליו הקור, וזה בקבוץ העצים להיות סתר לי, והזמנות העצים, ומלבושי הצמר וזולת זה, כדי לדחות נזק הקור, וכן חוׄם יְמוׄת הקיץ בדברים המקררים, ובן בשני הבצורת באסיפת הבר, ובעת המלחמה במנוסה ממנה, ויש עוד דבר אחד, כי כשידעו האנשים המאורעים קודם היותם, אפשר שידחו גזרת השם, בשיקדמו להתחנן אליו קודם בואה, וישובו בתשובה וישיבו אחרים ויתפללו לאלהים לסלק מעליהם מה שמתפחדים ממנו, עד הנה דבריו.2
וזהו דעת תורת משרע״ה והמחזיקים בה. הנה כמו זה אמר הנביא: ובשנת בצורת לא ידאג (ירמיהו י״ז:ח׳)(ירמיהו י״ז:י״ח) והעֵד אליהו, שנאמר בו: ואת העורבים צויתי לכלכלך (מלכים א י״ז:ד׳) ואם פירשו המדקדק הגדול בענין זולת מה שיפרשהו המאמין, וגם כן בצדקת יוסף זבה הוא שלא מת ברעב, גם יעקב וביתו.
גם מבואר זה הענין שזכר אריסטו במהפכת סדום ועמורה, כי אלו נמצאו שם עשרה אנשים אם בכללם או בכל עיר ועיר, לא נשחתה הארץ ההיא בחוׄם אשר גבר שם מאש השם מן השמים, כי לוט לבדו לא היה לו שומע ביניהם, כי גם בעיני חתניו היה כמצחק באשר אמר להם: צאו מן המקום הזה (בראשית י״ט:י״ד), כל שכן שהיו מלעיגים עליו כל העם, אלו אמר להם: שובו אל השם בכל לב, ולולי זה ישחית השם אתכם, אבל אם היו שם עשרה צדיקים היה מרחם על העם בצדקתם ולא אבדו כמו שרחם על לוט בצדקתו, ועוד אבאר טעם העשרה, הלא תראה כי לו האמינו אבותינו לדברי המוכיחים לא נחרבה ירושלים, ולא הלך ישראל בגולה, כי מרע״ה מתחלה שִנה ושלש לצותם לשַרֵש כל האומות ההם, ולבלתי תת להם תחנה בכל הארץ ההיא, כי יהיו להם למוקש, והם אחרי מות יהושע לא כן עשו, אבל הניחו קצתם לשבת בארצם והספיקו להיות להם למס, ובעבור שבתם עמם התחתנו בהם, ולמדו ממעשהם הרעים, ועזבו את השם הנכבד והנורא ועבדו הבעלים, ושאר הצורות כחקות הגוים ההם עד שנשקעו ונטמעו ולא ידעו מן הבורא כלל, והיו חושבים, כי בהיותם עובדים הצורות ההם ומשתחוים להם יצילם מאויביהם, והודחו כ״כ, עד שהיו יותר פתאים מכל פתאים, ולא היו משתדלים כלל בקיום ארצם ובתחבלות המלחמה, וגם בעת בוא צר ואויב בשעריהם להלחם, לא היו יוצאים אליו להלחם אתו, אבל הלכו אז לבית צלמיהם, ותועבתיהם להתפלל, ולא אל השם יתברך, וכמו שאמר הנביא: והעם לא שב עד מכהו (ישעיהו ט׳:י״ב), ומבואר סכלותם בענין הבעל בימי אליהו, ואף אחריו זמן רב נשקעו יותר עוד בהבלי הגוים, ולכן התעצם ירמיה מאוד כאשר ראה רוע מעלליהם, ועזבם את השם מקור מים חיים,3 להוכיחם ולומר להם שישובו אליו ושיעשו מצותיו ללכת בדרכיו ובחקותיו, כי עתיד נבוכדנצר להלחם ולצור עליהם, ואם ישובו אל השם בכל לבבם לא יזיק ולא יגע בהם לרעה, ובסוף כאשר ראה בבוא האויב אמר להמלך: אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וג׳ (ירמיהו ל״ח:י״ז) וגם אחר שנכבשה ירושלים ונשבו רובם, אמר להעם הנשאר: אם שוב תשב בארץ הזאת וגו׳ (ירמיהו מ״ב:י׳) אבל הם הקשו ערפם ולא שמעו (נחמיה ט׳:ט״ז), והלכו ונתפזרו והניחו את הארץ ולו שמעו כלם לקולו לא נשרפה העיר ירושלים, ולא גלינו מעל אדמתינו וארץ אבותינו.
ואל תחשוב היות ההשתדלות בתחבולות, והשגיח אל הראוי, מחסרון האמונה ומחולשת הבטחון בשם יתברך הוא, אין הדבר כן, אבל רצונו יתברך בתחבולות האדם, לא תחבולות רשעים, הלא תראה אמר הוא ית׳: דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו וגו׳. ואמר פרעה לבנ״י וגו׳ (שמות י״ד:ב׳-ג׳). גם ראה, מלחמות עמלק עשאה יהושע לבדו לא משה, אבל הוא עמד בתפלה וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שמות י״ז:י״א) ושאר המלחמות עשאן משה ובאמת האומה ההיא העמיקה מחשבה להלחם אז עמם, כאשר אמר משה: זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ״ה:י״ז). גם ראה, דור המדבר, אחר שלוח המרגלים שהתודו מעונם, אמר להם משה: אל תעלו כי אין י״י בקרבכם (במדבר י״ד:מ״ב) והיתה זה הסבה מה שאמר: כי על כן שבתם מאחרי י״י (במדבר י״ד:מ״ג) ואולי לא היתה תשובתם שלימה, או לא רצה השם לסלוח להם אז, גם תראה, בעבור חרם עכן, נגפו שלשה אלפים איש מישראל לפני יושבי עי, כי לא היה השם עמם, וכאשר אמר הוא ית׳: לא אוסיף להיות עמכם (יהושע ז׳:י״ב), ולאחר שמת עכן וכל ביתו, צוה השם ליהושע לקחת כל העם למלחמה, גם אמר לו: שים לך אורב (יהושע ח׳:ב׳) ואז תצליחו בעבור שנשמד החרם מקרבם, גם ראה השתדלות יהושע במלחמת יריחו בכל מיני ההקפות והתרועות אשר עשה במצות השם, גם ראה, גדעון אמר לו השם ית׳ שיתן את מרק בידו בשלש מאות אנשים (שופטים ז׳:ז׳) והיא עם זה, נתן שופרות בידם, וכדים ולפידים, גם ראה במלחמות פלשתים, שאל דוד בהשם, וענהו: לא תעלה הסב מאחריהם (שמואל ב ה׳:כ״ג).
הנה הבאתי כל הראיות האלה, להיות קצת הדברים אפשריים, ואפשר שידחה הנגזר, ע״י פעולת הראויות, ושאינו מקטני אמונה, זה המחשב דרכו ונוצר ארחו בהשתדלות, עם היות בטחונו בהשם יתברך, ולכן אמר החכם: אנא אמינא מילי בטעמא (בבלי ע״ז י״ח:).
וגם אפשר שיושע האדם או ינצל מן הנזק המוכן לבוא עליו בזולת התחבולות ממנו, הכל כפי רצונו יתברך, לכן אמר: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (משלי כ״א:כ״ג).
ואין לשאול למה חפץ השם בתחבולות והשתדלות האדם, או למה יצוה עליהם, על זה נאמר: כי לא מחשבותי מחשבותיכם מחשביתיבם ולא דרכיכם דרכי (ישעיהו נ״ה:ח׳) לכן פעם ינצל האדם מן הנזק בתחבולותיו, ופעם ינצל בזולתם, והכל כפי רצון השם יתברך, וסודו יגלה אל עבדיו, ואמת מה שנאמר: רבות מחשבות בלב איש (משלי י״ט:כ״א) כי המערכת לא תשחת, אבל הצדיק ינצל באהבת השם הנכבד, ולכן אמרו ז״ל: אין מזל לישראל (בבלי שבת קנ״ו) בזמן שעושין רצונו של מקום, כי הוא מנצח המערכות, ולכן נקרא שדי, ולזה אמר הנביא: כשׂד משדי יבא (ישעיהו י״ג:ו׳) כאשר אמר החכם אבן עזרא.... כי זה אין לו רפואה בשום פנים, ועל זה נאמר: ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח׳:ח׳).
סוף דבר כי הבוטח בשם השם, ועבדו בכל לבו ועושה מצותיו ושומר תורתיו לא יפחד מן המזיקים ואם הם ראוים לבוא עליו, כי השם ישמרנו, לכן אמר דוד: אם תחנה עלי מחנה (תהלים כ״ז:ג׳), ובאר שלמה זה הפנה באמרו: סוס מוכן למלחמה וגו׳ (משלי כ״א:ל״א). ועוד ביאר זה מרע״ה תכלית הביאור, באמרו בשמו ית׳ כי אתן בידכם את כל יושבי הארץ וגרשתמו מפניך (שמות כ״ג:ל״א). והבן כל זה.
באין תחבולות – מפני העדר לקיחת תחבולות במלחמה יפול עם ביד שונאיהם ואולם ברוב יועץ לקחת התחבולות יושע העם מאויביו במלחמה או ירצה בזה מפני העדר לקיחת תחבולות לנצח הנפש המתאוה יפול עם ברשתה ר״ל איברי האדם וכחותם הנפשיים ואולם ברוב יועץ תהיה התשועה ולזה הפי׳ ימשך הפסוק הבא אחריו להרחיק השכל מהיו׳ ערב לנפש המתאוה לפרוע חובה לש״י והרצון בו שהאיש הרע ישבר וגו׳.
באין – כאשר לא יחשבו תחבולות בדבר המלחמה אז יפול העם ביד שונאיו אולם ברוב יועץ קרובה התשועה.
באין תחבולות יפול עם ולקמן (כ׳ י״ח) מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה, כי יש הבדל בין מחשבה ובין עצה, שהעצה היא ההסכמה שמסכים בתבונתו, איזה דרך יבחר, שבמחשבה חושב כל צדדי האפשר והמחשבות הם רבות, ואחר שבורר לו אחת מבין כולם נקרא הסכמה זו עצה, כמ״ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום, וז״ש מחשבות בעצה תכון, שכל שלא הסכים אל עצה חלוטה ינוע כקצף על פני משברי המחשבות, ואם הסכים על עצה חלוטה מבין כל המחשבות שעלו בלבו אז מצא כן ובסיס, וזה רק בכל עניני העולם כמו שחושב ומיעץ מה יסחור ובמה ישתכר וכדומה, אבל במלחמה אין די בעצה לבד כי גם האויב י״ל עצה והסכמה, ואולי לא תועיל עצתו נגד עצת האויב, וכמו שהשיב חושי הארכי על עצת אחיתופל, וצריך תחבולה, שגדר התחבולה הוא קשר של עצות רבות, שקושר חבל בחבל סבות ומסובבים, עד שבכל אופן שיפנה האויב ימצא עצה מוכנת כנגדו, והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו נגד עצת האויב, וע״כ בתחבולות עשה מלחמה, ואמר פה באין תחבולות יפל עם שמדבר ג״כ על עת מלחמה, ולפ״ז למלחמה צריך יועצים רבים, שכ״א ימציא עצה אחרת, כי כל עצה ועצה יש לה מקום במלחמה, שלפעמים אם עצה זו לא תצליח נגד האויב יפנה אל העצה השניה, וזה שכתוב ותשועה ברוב יועץ – ודבר זה משל על מלחמה אחרת פנימית נגד האויב הפנימי, ובא שנית לקמן סימן כ״ד ושם דבר על המלחמה הפנימית כמו שית׳ שם.
תחבלות – מגזרת חבל להוראת עבות, עצות עמוקות ועקומות.
יפל עם – במלחמה.
ברב יועץ – ע״י יועץ אחד רב בחכמה; לא ע״י יועצים הרבה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who is collateral for a stranger will suffer for it, but he who hates hand-claspers is secure.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רע ירוע כי ערב זר – א״ר יצחק רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים, ולערבי שלציון, ולתוקע עצמו לדברי הלכה, מקבלי גרים כדרבי חלבו דא״ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת. ערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ תוקע עצמו לדבר הלכה כדרבי יוסי דא״ר יוסי כל האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו דאמר קרא ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה.
ושונא תוקעים בוטח – דאתי דינא לקמיה וגמר הלכתא ומדמי מלתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל למשאל מיניה.
שר ישר למן צ׳מן אג׳נביא, ושאני אלמצאפחין הו ואת׳קא.
דע, רעה תבוא למי שערב זר, ושונא התוקעים כף הוא בוטח.
כפי שבארנו לעיל1. ואפשר לפרשו רצוץ ירוצץ כמו וכפרזלא די מרעע2, שהרע מאת היריב, והרצוץ מאת השופט.
1. פרק ו א-ה.
2. דניאל ב מ.
כמא וצפנא אולא. וימכן אן נפסרה רץ׳ ירץ׳ מת׳ל וכפרזלא די מרעע, פאלשר מן אלכ׳צם ואלרץ׳ מן אלחכם.
will be broken by it The wicked man who gave his heart as surety to idolatry.
but he who hates hand-claspers Those who clasp hands with the enticers to follow their counsel. But our Rabbis expounded this in regard to surety in monetary matters.
רע ירוע – רעה תבא למי שערב אדם זר – כי סופו שיפרע משלו כי ילך הלווה לדרכו.
ושונא תוקעים – כלומר שישמר מתפוש קנין על אדם נכרי, ישכן בטח – כי לא יבואו לו גובים.
רע ירוע כי ערב זר – איש רע ירוע וישבר כי ערב זר. הזר הוא האיש אשר לא הכיר ולא הוחזק אצלו במדת הנאמנות ואם לא ירצה לשלם הזר ההוא הלוה או שאין לו לשלם לא ינצל מאחת משתים או שיצעק עליו המלוה ויחטא ואשם כי לא ישלם לו ותרבה עליו עם החטאת והאשם התלונה והתרעומת או שיכריחוהו בית דין לשלם ויחזור ויצעק על הלוה וידין עמו ונמצא קונה מדון ומריבה וגם הפסד ממון אם אין ללוה לשלם או שהוא איש אלם ועריץ וגם התגלע כי הוא איש עול ולא שלם כי אם בהכרח בית דין, על כן אמר רע ירוע כי ערב זר והוא האיש הרע תקראנו אותו כאלה בערבות הזר אך איש טוב לא תבאהו כל זאת בערבות כי הוא גומר בדעתו מתחלה לשלם למלוה בלא דין ודברים אם אין ללוה לשלם ולא יריב להתקוטט עם המלוה אחר כך כי על הדעת הזאת נכנס בערבות מתחלה, ולולא כי זאת עמו לא היה נעשה ערב לזר אחרי כי הוא איש טוב ושונא מדנים ומבקש שלום.
ושונא תוקעים בוטח – הגדיל להרחיק הערבות ואמר כי לא יבטח בהונו זולתי מי שישנא המדה הזאת כי אחרי שהוא שונא הנוהגים כן יזהר מהדבר וירחיקהו ולא יכשל בו אבל כל זמן שלא ישנא המדה הזאת איננו בוטח שלא יכשל בו כאשר יפתוהו ויתחננו אליו לערוב ערובה ולא יעצור ברוחו למנוע שאלתם כענין שנאמר: ולשון רכה וגו׳ (משלי כ״ה:ט״ו).
רע ירוע – ישבר. כי האיש הרע ישׇחֵת בעבור שערב לזר, וכבר בארתי זה מה שיש בו די.
וטעם תוקעים – לזרים.
רע ירוע – הרצון בו שהאיש הרע ישבר ויאבד כי ערב בעד הכח שהוא זר לו במה שהוא אדם והוא הכח המתעורר אל התאוות הגשמיות ומי שישנא תוקעים ר״ל שהוא ירצה לערוב לרעהו בזה האופן אך ישתדל השכל בקנין הדעות אשר הוא מיוחד לו הוא בוטח ואין פחד לנגד עיניו כי השגחת יתברך תדבק בו.
רע ירוע – בס״ס אין שום טעם ברי״ש רע.
ושנא – חסר וא״ו אחר שי״ן עפ״ה בישעיה סי׳ ס״א כי זהו אחד מן ד׳ חסרים הנזכרים שם וכן הגי׳ במקצת ספרים.
תוקעים – במקצת ספרים חסר וא״ו.
רע ירוע – ענין השבר והרצוץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳).
רע ירוע – ישבר ויתרוצץ על אשר היה ערב בעבור איש זר אשר לא ידעוהו אם הוא נאמן אבל השונא לתקוע כפיו בערבות מכל וכל בטוח הוא משבירה ורציצה.
רע ירוע כי ערב זר – הוא על פי מה שיתבאר לקמן (יז יז), שהגם שהאוהב צריך לעזור לאוהבו בכל אשר לאל ידו, ובכללו הוא לכנוס בערבות בעדו, בכל זאת אין לו לכנוס בתקיעת כף שהוא ערבות קבלנות, שבזה יגבה תיכף מן הערב.
ועל זה אמר, שמי שערב בעד זר, אף ערבות פשוט, רע ירוע, וגם להרֵע, שמוכרח לערב בעדו, בכל זה, מי שהוא שונא תוקעים בוטח, לא יכנס בערבות של תקיעת כף, שאז אינו בוטח גם ברֵע, כי יקדמו לפרוע ממנו.
רע – היה ראוי לנקדו רֹעַ מקור, וחסר הנושא, והנקדנים עשוהו תאר, אדם רע.
ושונא תוקעים – כפם אל כף המלוה לעשות ערובה בעד הלוה, לא בלבד לתועלת זר שלא נודע להם מה טיבו רק אפילו לתועלת מיודעם, וזה השונא תוקעים אלה כלומר נזהר מעשות כמעשיהם בטוח הוא שלא יֵרוֹעַ, שלא יִשָּׁבֵר (רעע־רצץ, צאן־עאן).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A gracious woman obtains honor, and violent men obtain riches.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
draws near to honor Heb. תתמך. The people of Israel constantly draw near to the honor of the Holy One, blessed be He, and His Torah. (
but strong men draw near to riches that it should not be lost to them.)
אשת חן תתמך כבוד – יש מי שפירש אותו: על מי שנפשו טובה וישרה, כי היא תתמך בעלה בכבוד לפני השם.
ועריצים יתמכו עשר – לא יגמלו טובה לנפשם, אבל ישימו כל בטחונם בעשרם.
אשת חן תתמך כבוד – אנשים הנותנים חתיתם בארץ החיים והם הנקראים עריצים מלשון לא תערצו ולא תיראו (דברים א׳:כ״ט) ודומהו רשע עריץ (תהלים ל״ז:ל״ה) ונחלת עריצים (איוב כ״ז:י״ג) ואלה יתמכו עושר לא יחושו רק לסמוך ולהגדיל העושר ולהרבות הממון כי בו יתגברו לתת חתיתם והם אוהבים שייראו הבריות מהם ויערצו מנזקיהם יותר מאהבת הכבוד והחשיבות בעיני הבריות עד כי יחדלו מן הצדקות ומן החסד גם עיניהם על החמס והעושק להרבות הונם. וזאת הכת תועה מאוד כי הם ידמו כי הכבוד הוא שייראו הבריות מהם ויחתו מעשרם ולא ידעו כי הכבוד יגיע מכשרון המעשה וטוב ההנהגה ושפלות הרוח כי עם אלה יהיה האדם אהוב ורצוי לבריות וחשוב ונהדר בעיניהם ויביטו אליו בעין ההדור. ורשעים זדון לבם יעוור את עיניהם והוא יביאם לחשוב כי הזדון והחתית אשר יבחרו בו ויאהבוהו הוא עיקר הכבוד. וכן כתוב: ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳) כאשר יתבאר במקומו.
ויש לתת טעם למה שהזכיר אשת חן ולא אמר איש חן. אולי רצה לומר כי העריץ אם הוא בעל אשת חן לא יניחנה לתמוך כבוד ולהתנהג כהוגן גם ביגיע כפיה.
אשת חן – היא המשכלת, כי היא תחשוק לכבוד השם האמתי.
אשת חן – הנה החכמים ינחלו כבוד כי להפלגת חקירתם כל לשון תקום אתם למשפט ירשיעו והנה כשהיתה הנפש המשרתת לשכל אשת חן שתהיה נושא חן בעיניו מפני שכוונתה לו תמיד למה שיצטרך לו עדות מהחוש הנה היא תהיה סומכ׳ לחכם זה הכבוד וכאילו היא עמוד לזה הכבוד ישען עליו כמו שהתקיפים הם סומכים העושר והם כמו עמודים לו לשמרו מכל שולל ובוזז.
אשת חן – אשה הנושאת חן בעבור כשרון מעשיה דרכה לסמוך את הכבוד שלא תלך ממנה ועושה סמיכות אל הכבוד בהוספת כשרון מעשים.
ועריצים – בעלי כח רב דרכם עשות סמוכות אל העושר לבל יהיה אבוד מהם.
עריצים – העריץ יתאר שם גבור, וה׳ אותי כגבור עריץ, ומתאר את הגבורה לגנאי ע״פ הרוב.
אשת חן – שתי המעלות עושר וכבוד כשהן מתנת אלהים באו תמיד סמוכים, והוא אם משתמש במתנת העושר לעשות חסד וצדקה וטוב, שאז ינחל גם כבוד, וכשיבואו נפרדים אז הכבוד הוא מעלה, והוא אם ראוי לכבוד ע״י מדותיו ומעלותיו, והעושר הוא פחיתות אם ישיגהו ע״י גזל וחמס ואם ישתמש בו לרוע, יצייר פה כאלו שתי המעלות האלה עומדים מפורדים וצריכים איש שיתמוך בידם, היינו בעל הקנין שיחזיק במעלות האלה, ואשת חן תתמוך את הכבוד – ר״ל א״צ אנשים גבורים לתמכו, כי הוא לא יושג על ידי עריצות, רק אשה טובה שמשגת חן ע״י מעשיה הטובים, או לפי המליצה נפש יקרה טובה וחכמה שהיא האשה המליציית בס׳ הזה, ועריצים שהם המשתמשים בכח הגבורה שלא במשפט לערוץ דלים, הם יתמכו את העושר.
תתמך – שלא יברח ממנה, כי בלי הכבוד כל חנה ויפיה הבל ולא יְאַהֲבֶהָ בעיני רואיה; וכמו כן העריצים יזהרו בעשרם שלא יֵעָנוּ, שאל״כ יוכרחו לחדול מעריצותם, מהטיל אימתם על אחרים ולהפך אחרים יטילוה עליהם; ובתרגום השבעים יש כאן חילוף ותוספת דברים (הביאם החכם אייכל בביאורו) ונראה לי שאין צורך להם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The merciful man does good to his own soul, but he who is cruel troubles his own flesh.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
גומל נפשו איש חסד – אמר ר׳ שמעון בן לקיש כל היושב בתענית נקרא חסיד שנאמר גומל נפשו איש חסד.
גומל נפשו איש חסד – הלל הזקן בשעה שנפטר מתלמידיו היה מהלך והולך, אמרו לו להיכן אתה הולך, אמר להם לעשות מצוה, א״ל וכי מה מצוה הלל עושה, א״ל לרחוץ במרחץ, א״ל וזו היא מצוה, א״ל הן ומה איקונין של מלכים שמעמידים אותם בבתי קרקסיאות ובתי טרטיאות מי שממונה עליהם ממרקן ושוטפן והם מעלים לו (סודרין) [מזונות] ולא עוד אלא שהוא מתגדל בגדולי מלכות, אנו שנבראנו בצלם ודמות דכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם עאכ״ו, וכן הלל הזקן אומר לתלמידיו בשעה שנפטר מהם אנא אזיל למיגמל חסד עם הדין אכסנאי דאית בגו ביתא, אמרו ליה בכל יום אית לך אכסנאין, אמר להו והדא נפשא עלובתא לאו אכסנאי היא גו גופא דיומא דין היא הכא ולמחר לית היא הכא.
דבר אחר: גומל נפשו איש חסד – דמפלג מצוון.
ועוכר שארו אכזרי – זה מי שהגיע לו שמחה ואינו מקרב קרוביו עמו לשם עניות, לכך משה מזהיר את ישראל נתון תתן לו.
אלמחסן לאהלה ד׳ו פצ׳ל, ופאצ׳ח אקרבאה הו אלקאסי.
גמל, המטיב למשפחתו בעל חסד, והמבייש קרוביו הוא האכזרי. נפש, משפחה ואנשי בית, איני יודע לזה אח בפירושי רבנו, וראה מלון שעשיתי לפרושי רבנו לתהלים שם הובאו ענינים שונים למלת נפש. ועכר, ביוש והכלמה, ודומה לו לקמן טו ו נעכרת.
ואפשר לומר המרסן את נפשו איש החסד והמבייש גופו הוא האכזרי. הראשון1 נגזר ממה שנאמר לאל גומל עלי2, והשני מן ויגדל הילד ויגמל3, כלומר יגמלנה מן העברות.
1. הפירוש שבתרגום הפסוק.
2. תהלים נז ג. ואע״פ שכתוב ״גמר עלי״ כי שם פירש רבנו ״אחסאן״ כמו גומל. וכך גם בתהלים קלח ח יגמור בעדי, יעשה עמי חסד, כמו יגמול. ולפיכך לא נמנע רבנו להביא ראיה מפסוק זה. וכן כתב ר׳ יהודה אבן קריש באגרתו אות מם כי בכמה מקומות באה ריש במקום למד כמו התוציא מזרות (איוב לח לב) במקום מזלות. וידע אלמנותיו (יחזקאל יט ז) במקום ארמנותיו, לאל גמר עלי, רוצה לומר גומל כמו גומל נפשו איש חסד. ע״ש. ואל תאמן לדברי מבשר הבבלי שדמה שרבנו צטט את הפסוק בע״פ וזכרונו הטעהו. ובודאי לא לדברי מהדירו שדימה כי לרבנו היתה נוס׳ אחרת בתהלים.
אלאול יתצרף מן קולה לאל גומל עלי, ואלת׳אני מן ויגדל הילד ויגמל, יעני אן יפטמהא מן אלמעאצי.
גומל נפשו – גומל טובה לקרוביו, איש שהוא חסיד, והאכזרי הוא עוכר את קרוביו.
does himself good He does good to his kin. A kind man lit. a man of kindness, a man who is kind.
but a cruel one troubles his own flesh But the cruel one troubles his kin.
גומל נפשו – האדם החסיד הוא גומל טובה לנפשו תחלה, ואחר כך יכין לגופו צרכו, ואחר כך גומל חסד לקרוביו.
ועוכר שארו – אבל הרשע אינו גומל טובה לנפשו, אבל יעכרנה במעשיו הרעים, וגם לגופו הוא נוהג אכזריות – שלא ישבע, מפני כי עינו צרה כשיוציא המעות לצרך גופו, וגם עושה רעה לקרוביו.
גומל נפשו איש חסד – איש חסד מגדיל נפשו בהרגל טוב ובמדות אמצעיות כאשר יגדל את הגוף הקטן על דרך כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי (תהלים קל״א:ב׳), והמדה האמצעית בענין הנאות הגוף שינהוג בה איש חסד להפריש נפשו מן התאוות ולהשביע עדיה כדי קיום הגוף.
ועוכר שארו אכזרי – מי שהוא עוכר גופו ומרעיב ומסגף עצמו יקרא אכזרי כאשר יקרא אכזרי העושה רעה לזולתו כי בעכירת הגוף יפסדו כחות הנפש וישחיתוה ממלאכתה ולא תצלח לחכמה ולעבודת השם ית׳.
גם יש לפרש: כי לשון גומל – מפריש, ר״ל מפריש נפשו מן התאוה אך לא יעכור שארו.
ויתכן לפרש עוד: כי דבר על מדת כילות ואמר כי הטבת האדם לנפשו בכלל דרך החסד הוא שיתכוון להיטיב לה מיגיע כפיו כפי הצריך לקיום הבריאות כי יקבל האדם שכר על ההטבה לנפשו אם יתכון להצליח הנפש לא לתענוגי הגוף ועוכר שארו אכזרי.
ועוכר שארו אכזרי – הוא אשר הזכיר בזולת זה המקום באמרו: ואל תתחכם יותר וגו׳ (קהלת ז׳:ט״ז) והענין, כי הפרישות מכל תענוגי הגוף מזיק לגוף ומכאיבו, ובזה תחלש הנפש או אפשר שימות קודם זמנו, וזה כי החושב לשום עצמו במדרגת מלאך הוא סכל בלי ספק, כי אי אפשר לו זה, מאשר הוא בחומר, אבל הכרח הוא שיאכל וישתה ויהנה, ואולם יותר סכל מי שחושב לשים עצמו במדרגת הבהמות, לכן ראוי לחכם להיות בדרך ההכרחי לבד, למען יחיה כמו שאמרו ז״ל: אכול בשביל שיחיה, וזה גומל נפשו איש חסד.
גומל נפשו – הנה מי שמגדל נפשו החומרית ומחזיק אותה לתת לחומר ההכרחי מן המזון והלבוש הוא איש חסד שלא יגרע מדבר חקו הראוי לו ויחמול על הראוי לחמלה עליו ואמנם מי שהוא עוכר בשרו ומצר לגופו הנה הוא אכזרי כי מי שהוא אכזרי לעצמו כל שכן שהוא אכזרי לזולתו ואולם אמר זה כי קצת האנשים יחשבו עבודה לשם יתב׳ מה שיענו גופם ענוי וזה הפך רצון הש״י ולזה תמצא שלא העמידה התורה דבר יהיה בו ענוי לנפש הבהמות רק מעט ביום אחד בשנה והיה זה כי כן הכחות הנפשיות החמריות הוכנו לעבודת השכל ולא יוכן להם זה אם לא היו בבריאות ולזה מי שיהיה סבה להחלות הגוף אשר בחלותו ייחלו אלו הכחות הנה הוא יבלבל כוונת השם יתברך.
ועוכר – ענין השחתה ובלבול כמו עכרתם אותי (בראשית ל״ד:ל׳).
גומל נפשו – מי שגומל טוב לנפשו המתאווה לתת לה די מחסורה ההכרחי להחיותה ולהעמידה במצב הבריאות הוא בודאי איש חסיד כי כאשר יחמול על נפשו כן יחמול על נפש הזולת אבל העוכר בשר עצמו ומרעיב עצמו כי יחוש על הממון כ״ש שהוא אכזרי על הזולת.
גומל נפשו איש חסד – איש חסד הוא מי שדרכו לעשות חסד עם כל אדם מבלי תקות גמול, ומבלי התעוררת התפעליות איזה מידה רחמנות וחמלה ודומיהם, והפוכו הוא האכזרי שלא לבד שלא יעשה חסד כי גם בעת יתפעל מצרת הנדכא לא ירחם רק יתאכזר ולא ייטיב עמו, וצייר פה את האדם שי״ל שני חלקים, נפשו – שהיא הנפש הרוחניית, ושארו שהוא הגוף, ויאמר שאיש חסד הגם שנדמה שמריע לגופו שמחלק מעותיו לאחרים, מ״מ הוא מטיב לנפשו הרוחניית כי היא תנחל טוב הצפון, (ומבואר אצלי שפעל גמל בא על המעשה שנקשר עמה התפעליות אהבה או איבה, ור״ל שהוא גומל נפשו באהבתו את חלק הרוחני שבו שהוא עקר האדם), ועכר שארו אכזרי – והאכזרי לא לבד שעוכר את נפשו הרוחנית, אל תחשוב שמטיב בזה לגופו, כי הוא עוכר גם את שארו ובשרו כי ע״י אכזרותו יתאכזרו גם עליו, ועוכר ביתו ינחל רוח, (כי הממוצע בין שניהם שאינו איש חסד ולא אכזרי הגם שאינו גומל נפשו אינו עוכר שארו).
איש חסדא – גורם טובה לעצמו ע״י חסדו, ואכזרי עוכר בשרו (וימטר עליהם כעפר שאר, תהלים ע״ח:כ״ז).
א. כן צ״ל. בנדפס: ״חסדו״.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Wicked people earn deceitful wages, but one who sows righteousness reaps a sure reward.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רשע עושה פעולת שקר – רבי אבין בשם רבי חנינא זה נמרוד שהיו פעולותיו של שקר, וזורע צדקה זה אברהם שנאמר ושמרו דרך י״י לעשות צדקה ומשפט, שכר אמת שנאמר אל תירא אברם.
רשע, הרשע עושה מה ששכרו השוא, וזורע הצדק שכרו האמת.
ענין דבר זה שהרשע נעזר על רשעתו ברע, כגון שנעזר בגנבה על הזנות1, וברציחה על הגנבה2. והצדיק נעזר בטוב על הטוב. נעזר בתענית על עזיבת החטא. ובתפלה ובלמוד התורה על המחדל מן העושק, ולפיכך אמרו חכמים שכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה3.
A wicked man earns illusory wages The wage of a wicked man lies to him. He thinks that his prosperity will remain, but all is lost.
but he who sows charity [receives] a true reward But he who sows charity, it is a wage of truth, for he is surely confident that he will receive his wage at the end.
שכר – cornial in Old French. [This appears to mean a weir in several dialects; i.e., a fence placed in the water to catch fish.] Manuscripts of Rashi yield: eclusse or esklusa, which is e'cluse [in modern French]; in German wasserschleuse, a lock or a sluice gate). Like a man who locks a canal in order to gather fish, and he is confident that he will find many fish there. A similar instance is: "all who make dams (שכר) for still ponds" (Yeshayahu 19:10).
רשע עושה פעלת שקר – הרשע עושה כל עניניו ומעשיו ברמאות, ועל {כן} יענש ויכלה עשרו.
אבל מי שזורע צדקה – כלומר שכל מעשיו יהיו לשם שמים, וישא ויתן ביושר, השם יחתום דינו לטוב לפי שנהג עצמו ביושר.
שכר אמת – פירש ר״ש: כאדם ששוכר אמת המים כדי לתפש דגים, והוא בטוח שימצא שם דגים הרבה. כמו כל עושה שכר אגמי נפש (ישעיהו י״ט:י׳).
פירוש אחר: וזורע צדקה הוא שכירות – שלא יכזב, אבל יבא שכרו שלם מאת האל.
רשע עושה פעולת שקר וגו׳ – דמה מעשה הרשע בעולם הזה פעולת חנם מלשון אך לשקר שמרתי (שמואל א כ״ה:כ״א) כי כל אשר ייגע ויצבור ממון להתענג הגוף או להתכבד ונמצא טרחו לכונת ריק ובטלה כי אחריתו רמה ותולעה ובמותו נתבטלו כל כונותיו ואבדו עשתונותיו.
וזורע צדקה שכר אמת – לא כזורע הדגן כי אפשר שיבואהו השדפון והירקון אבל זורע צדקה עושה פעולת אמת כמו נאמן רוח שלא יכזב כי באמת אם יזרע לצדקה יקצור לפי חסד והצדקה מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
על כן כתוב אחריו בא בשני משקלים: שכר אמת, שכר האדם לא נהיה (זכריה ח׳:י׳) וכן בשפל קול הטחנה (קהלת י״ב:ד׳) בשפל ישבו (קהלת י׳:ו׳) כי משקל שפל בסגול לא ישונה בין סמוך בין מוכרת.
וזרע צדקה שֶכר אמת – הטעם כי זריעת הצדקה הוא השכר האמתי, רצוני, בעבור שימשך אחריו האמת, כאמרם ז״ל: שכר מצוה מצוה (משנה אבות ד׳:ב׳).
רשע עושה פעולת שקר – האיש הרשע במדות ובדעות עושה פעולות שאין בם תועלת אך הוא הבל וכזב ואולם מי שזורע צדקה במדות או בדעות יש לו שכר נפלא וקיים וזה השכר הוא השגת האמת אשר היא כל פרי הצלחה האנושית הנה כמו שימשך מזריעת הצדקה השגת האמת כן ימשך וגו׳.
עשה פעלת – הפ״א רפה.
אמת – עניינו דבר מקויים וכן ודבריך יהיו אמת (שמואל ב ז׳:כ״ח).
פעולת שקר – ר״ל פעולתו משקרת בו ולא תשאר בקיומה.
וזורע – הזורע צדקה שכרו בא באמת א״כ פעולתו היא גמול הצדקה הנה באה ומתקיים.
עשה, פעלת – ההבדל בין מעשה ופעולה למעלה (י׳ ט״ז), ולפעמים בא שם פעולה על קבלת השכר והוא נרדף עם שכר, ומובדל ממנו שפעולה יבא גם על שכר רע ושכר בא על גמול טוב, וגם שהפעולה הוא לפי העסק, והשכר הוא לפי הריוח, כמ״ש בחבורי התו״ה קדושים (סי׳ ל׳), ולפ״ז יאמר שהזורע צדקה יקבל שכר טוב, והשכר יהיה לפי הריוח שהוא לפעמים גדול מן הפעולה.
(יח-יט)רשע עושה פעולת שקר – יש הבדל בין מעשה ובין פעולה, פעולה הוא העסק שאדם מתעסק באיזה דבר, ומעשה הוא גמר המעשה. והנה הרשע עושה – ר״ל שנדמה שהוא גומר מעשהו, למשל שאוסף הון ועושר, בונה בית ונוטע כרם בעושק וחמס, שהם מעשים נגמרים, אבל בהשקפה האמתית הלא כל הקנינים המדומים אינם תכלית לעצמם, והם רק פעולות, ר״ל אמצעים להשיג ע״י איזה תכלית, שאם נאמר שהם עומדים כדי שעל ידם יחיה חיי ההצלחה, מהו תכלית החיים, הלא גם החיים הזמניים אינם תכלית לעצמם, לכן כשאנו חושבים אותם לפי תכליתם הם פעולת שקר, כי במה שפועל לא עושה, ר״ל במה שהוא מתעסק להשיג ע״י תכלית, לא ישיג ע״י את התכלית המבוקש, והוא כזורע זרע וצמח בל יעשה קמח, א״כ הם פעולת שקר, אבל וזורע צדקה ר״ל העושה צדקה שהוא הטוב לפני אלהים. הוא נדמה כזורע לא כעושה מעשה נגמרת. כי הצדקה אין התכלית נראה בעת מעשהו רק הוא זורע כזורע באדמה לקצור לימים רבים בעת האסיף. והוא יקצור שכר אמת ומפרש דבריו כן צדקה לחיים – זריעת הצדקה ברנה יקצור שכר אמת כי הצדקה כנים מעשיו שיובילו אל החיים בין חיי העוה״ז, וכמ״ש למעלה וצדקה תציל ממות, בין החיים האמתיים בעוה״ב, וא״כ יקצור שכר אמת, אבל מעשה הרשע הוא פעולת שקר, כי במה שמרדף רעה מרדף למותו – הרודף הוא המשתדל להשיג דבר במהרה, שהרעה שלפי הטבע היא עדן רחוקה מן הרשע הוא מרדף אותה להשיגה קודם זמנה, ובזה מרדף למותו, אם מות הגוף שע״י רשעו תבוא עליו רעה ומות קודם זמנו, אם מות הנפש בעוה״ב, וכן אמר למעלה פעולת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת.
פעלת שקר – שלא יוציא ממנה תועלת אמתית.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who is truly righteous gets life. He who pursues evil gets death.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ונמשלה בחיים, שנאמר: כן צדקה לחיים, ומרדף רעה למותו. וכי יש אדם שהוא מרדף רעה ומיתה?! אלא, זה שמגדיל ימיו בלא תורה. אמר רבי אבהו: זה שמגדיל ימיו בליצנות. אמר רבי זעירא: זה שמגדיל עצמו בדבר עבירה, שנאמר: ״ומרדף ריקים חסר לב״ (משלי י״ב:י״א). נאמר כאן ״חסר לב״, ונאמר להלן בדבר עבירה ״חסר לב״, שנאמר: ״נואף אישה – חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה״ (משלי ו׳:ל״ב), ולא עוד אלא שהוא גורם לעצמו רעה בשעת מיתתו, לכך נאמר: ״ומרדף רעה למותו״.
כד׳אך אלצאלח ללחיוה, וכאלב אלשר למותה.
כן, כך הצדיק לחיים. ורודף הרעה למותו. וראה אמו״ד מאמר ט פ״ג מהדורתי.
כן צדקה לחיים – אמיתה של צדקה סופה לחיים, כמו: כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳).
The truth of charity Heb. כן, the truth of charity is that its end is for life, as in: "The daughters of Zelofchad speak right (כן)" (Bemidbar 27:7).
כןאצדקה לחיים – זה הפסוק דבק: כמו שזורע צדקה ימצא שכר אמת, כן יקבל שכרו לחיים.
ומרדף רעה למותו – הוא גומל מיתתו.
פירוש אחר: הצדיק רודף לעשות צדקה כל ימי חייו, והרשע מרדף לעשות רעה עד יום מותו.
א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״בן״.
כן צדקה לחיים ומרדף רע למותו – כן – באמת כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳) – באמת בלא ספק, כן הצדקה לחיים וכן אין ספק כי המרדף רעה מתמיד ומחזר להרע לבריות.א
א. בכ״י אוקספורד נוסף כאן: ״שחושב כי הוא ירויח והוא מותו״.
כן צדקה לחיים – בעבור שאמר כי מן האמת ימשך זרע הצדקה, אמר כי כן מן הצדקה יגיע לחיים האמתיים והפך זה.
ומרדף רעה – שהוא מביאו למות הגמור.
ומרדף רעה למותו – הוא למותו.
כן צדקה – כן ימשך ממנה השגת החיים האמתיים כי חלק הדבר במציאות אשר הוא החיים בחלקו באמת כמו שהתבאר בפילוסופיא הראשונה ואמנם מי שהוא מרדף רעה ורשע במדות או בדעות הנה ימשך לו מזה מקרא המות וההפסד.
כן – עניינו כמו אמת וצדק כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳).
כן צדקה – אמיתת הצדקה ר״ל הנתונה לשמה היא סבה להשיג החיים אבל המרדף עם הצדקה את הרעה לרמות בה את הבריות למען יחזיקוהו לצדיק היא עוד סיבה למותו כי לא תחשב לזכות כ״א לחובה.
כן צדקה – בעל הטעמים חבר שתי התיבות במקף, ונראה שדעתו צדקה מוכנת ותמידה, להפך ממרדף רעה שאחריו, ונכון; כן שם מופשט וכמהו כן בנות צלפחד דברת (פרשת פינחס).
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
מה כתיב אחריו?: תועבת ה׳ עקשי לב, ורצונו תמימי דרך. אמר רבי יוחנן: זה שמקשה ליבו לעשות תשובה, והקב״ה קורא אותו תועבה, לכך נאמר: ״תועבת ה׳ עקשי לב ורצונו תמימי דרך״, שאם חוזר בו ועושה תשובה – קורא אותו תמים, אשריו לזה שתם מעוונותיו ועשה תשובה.
דבר אחר: ורצונו תמימי דרך – אמר רבי תנחומא: בא וראה גדולתו וחכמתו של שלמה, שכל מה שנתנבא אביו נתנבא שלמה: בדוד אומר: ״לבב עקש יסור ממני״ (תהלים ק״א:ד׳), ושלמה אמר: ״תועבת ה׳ עקשי לב״. דוד אמר: ״אשרי תמימי דרך״ (תהלים קי״ט:א׳), ושלמה אמר ״ורצונו תמימי דרך״. אמר רבי זבידא: אמר הקב״ה: כל מי שהוא הולך בתמימות לפני, כאילו עשה רצוני, הה״ד ״ורצונו תמימי דרך״.
תועבת י״י עקשי לב – זה שמקשה לבו מלעשות תשובה והקב״ה קורא אותו תועבה שנאמר תועבת י״י עקשי לב, ואם חוזר ועושה תשובה קורא אותו תמים שנאמר ורצונו תמימי דרך, ראה חכמתו של שלמה כל מה שהתנבא דוד אביו התנבא שלמה, בדוד כתיב אשרי אדם מפחד תמיד וגו׳, ובשלמה כתיב תועבת י״י עקשי לב, בדוד כתיב אשרי תמימי דרך, ובשלמה כתיב ורצונו תמימי דרך, אמר רבי זבידא כל מי שהולך בתמימות לפני הקב״ה כאלו עשה כל רצונו שנאמר ורצונו תמימי דרך.
יכרה אללה עסרי אלקלב, ורצ׳אה אצחא אלטריק.
תועבת י״י עקשי לב – מבואר.
תועבת י״י עקשי לב – הם בעלי המדות הרעות כי המדות מתייחסות אל הלב כמו שכתוב: ושומע תוכחת קונה לב (משלי ט״ו:ל״ב) לקנות חכמה ולב אין (משלי י״ז:ט״ז) והודיענו כי בעלי המדות הרעות נתעבים לפני השם ית׳ וכמו שכתוב: תועבת י״י כל גבה לב וגו׳ (משלי ט״ז:ה׳).
ורצונו תמימי דרך – הם השלמים במדותם מן התולדת או שהסבו מדותם להנחותם אחרי השכל כאשר בארנו למעלה הוא רצון השם ית׳ כמו שכתוב: כי האדם יראה לעינים וגו׳ (שמואל א ט״ז:ז׳), ואמרו ז״ל: רחמנא ליבא בעי (בבלי סנהדרין ק״ו:)1 והוא הלב השלם באמונה ובמדות. וכן לב טהור וגו׳ (תהלים נ״א:י״ב) – לב טהור מן התאוות. ובמקום אחר הודיענו כי רצון השם ית׳ למשכילים כמו שכתוב: רצון מלך לעבד משכיל (משלי י״ד:ל״ה) כאשר יתבאר. ובכאן הודיע כי רצונו לתמימי המדות ועל כן יתעורר האדם בכל מאמצי כח להסיר המדות הרעות אחרי אשר בעליהן תועבת השם ויקנה המדות הטובותא להתרצות אל השם.
תמימי דרך – תמימי מדות וכן רוב לשון דרך הנזכר בספר הזה כאשר בארנו.
1. שם הגרסא: הקב״ה ליבא בעי. ובס׳ חובות הלבבות בהקדמה כמו שלפנינו: רחמנא.
א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט: ״אחרי אשר בעליהן... המדות הטובות״.
תועבת י״י – היא האנשים שהם עקשי לב כי עקשותם יביאם תמיד אל השבוש בדעות ובפנות היותר גדולות מהם ורצון הש״י הוא האנשים ידרכו בעיונם בתמימות ושלימות להשמר מן הטעיות.
עקשי – ענין עקום.
עקשי לב – מראה לאדם יושרו ומחשבות לבו עקשות.
תמימי דרך – התם בדרכיו ומשוה מסתרו לנגלהו הוא ירצה לה׳.
עיקש לב, תמימי דרך – העיקשות בא היפך התמימות (למעלה י׳:ט׳, לקמן יט א, כח ו), ו״לב עיקש הוא, שכוח המושל בו יילך היפך מחוקי החכמה, והיפוכו תמימי דרך – ההולכים בקביעות בדרכיה.
תועבת ה׳ עקשי לב, ורצונו תמימי דרך״
תועבה ורצון הם שני קצוות, ויש אמצעי ביניהם שאינו לא לרצון (ר״ל שיהיה רוצה בו) ולא לתועבה (כמו שפירשתי בפסוק א, יב כב, טו ח).
הלב מצייר כוח המושל באדם, המנהיג כל כוחותיו על-פי חוקי החכמה והצדק.
ומי שמנהיג תמיד על-פי החכמה נקרא חכם לב, ואז הוא תמים דרך, רוצה לומר, שהפעולות וההנהגה שידרוך בו הוא תמים תמיד, אינו מתמוטט בשום פעם לסור מן הדרך על-ידי התאוות ויצרי הלב, כי ליבו מושל ביראת ה׳, והוא המרוצה בעיני ה׳ להפיק ממנו רצון.
ומי שהוא עיקש לב, הוא ההפך מחכם לב, והוא מי שחולק על חוקי החכמה, ומנהיג כוחותיו היפך מחוקותיו, וזה תועבה בעיני ה׳.
ומה שהוא בין שני הקצוות, שאינו עיקש לב לחלוק על חוקי החכמה, ואינו תמים דרך גם-כן, כי הגם שליבו בלתי חולק על חוקי החכמה, בכל-זאת יסור מן הדרך הטוב לפעמים אם רוח היצר יעלה עליו, אינו לא לרצון ולא תועבה, כי האיש הזה עדיין עומד בקשרי המלחמה, אם לנצח אם להינצח בסוף.
Most certainly, the evil man will not be unpunished, but the seed of the righteous will be delivered.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יד ליד לא יינקה רע – בוא וראה: שתי ידים יש לו לאדם: אם גונב באחת, ונותן צדקה באחרת, לא יינקה. כך, לעתיד לבוא הקב״ה אומר לרשעים: שני עולמות בראתי לכם, אחד לעשות בו מעשים טובים, ואחד לקבל בו שכר. עכשיו, שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה שהייתם בו, אתם מבקשים שכר?! מה אדם שבראתי שתי ידיים, באחת עושה עבירה ובאחת עושה צדקה, כתיב ״יד ליד לא יינקה רע״, ואתם סבורים להינצל מדינו של גיהנם?! לא יינקה רע! אמר רבי יוחנן: משל לאדם אחד שהלך ועבר עבירה, ונתן לזונה שכרה, ולא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שפגע בו עני אחד, אמר לו: תן לי צדקה, נתן לו והלך לו, ואמר אותו האיש ״אילולי שרצה הקב״ה לכפר על עוונותיי, לא שלח לי אותו עני, שאתן לו צדקה ויתכפר לי על מה שעשיתי״. אומר לו הקב״ה: רשע! אל תחשוב כן, אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה, שפירש ואמר ״יד ליד לא יינקה רע״.
דבר אחר: יד ליד לא יינקה רע – שאל רבי אליעזר את רבי יהושע: מהו ״יד ליד לא יינקה רע״? – מה היד הזאת שהיא אוכלת את חבירתה, אם עושה אדם מצוה באחת ונתחייב באחת, אין זו מכפרת על זו, דכתיב ״יד ליד לא יינקה רע״, אדם שיש בו דבר בינו לבין חבירו, הוא נשבע מפיו ומבטלו בליבו, תאמר שהוא מנוקה? תלמוד לומר: ״יד ליד״, נאמר כאן ״לא יינקה״, ונאמר בעשרת הדיברות: ״כי לא ינקה״ (שמות כ׳:ו׳), מה דיבור האמור להלן – על השבועה, אף כאן על השבועה. אמר רבי אלעזר: לא כן, הרי סופו של פסוק מפורש, וזרע צדיקים נמלט, אם ראית צדיק שהוא בן אבות – לא במהרה הוא חוטא, למה? שהוא מחשב ואומר: אכחיש יצרי לשעה ולא אאבד עולמי לשעה, ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, לכך נאמר: ״וזרע צדיקים נמלט״. אבל רשע אינו אומר כן, אלא הולך אצל זונה ומשביע לה בשבועה בשביל לעשות תאוות נפשו ויצרו, ואחר-כך עובר על השבועה, ורוח הקודש משביעה לו ואומרת: לא דייך שעברת עבירה, אלא הזכרת את שמי על דבר שקר?! חייך, לא תינקה מדינה של גיהנם! אמר רבי סימון: מפני מה קורא אותו רע? מפני יצר הרע, שנקרא רע, שנאמר: ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״ (בראשית ח׳:כ״א), והוא רע, שנאמר ״לא יינקה רע״, וכתיב ״וזרע צדיקים נמלט״, שהקב״ה נותן בליבם של צדיקים שלא יחטאו, כדי שיינצלו מדינה של גיהנם.
דבר אחר: וזרע צדיקים נמלט – אלו בני נוח, שנמלטו מן המבול בזכות נוח.
יד ליד לא ינקה רע – שנו רבותינו המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו אפילו הוא דומה למשה רבינו שקבל תורה מהר סיני עליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו להקב״ה שמים וארץ כאברהם שכתוב בו הרימותי ידי אל י״י וגו׳ לא ינקה מדינה של גיהנם, קשיא ליה לדבי רבי שילא האי יד ליד ידים לא ינקה מיבעי ליה, אלא אמרי דבי ר׳ שילא אפילו קבל תורה כמשה רבינו שכתוב בו מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם, קשיא ליה לר׳ יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעי ליה, אלא אמר רבי יוחנן אפילו עשה צדקה בסתר שכתוב מתן בסתר יכפה אף לא ינקה.
יד ליד לא ינקה רע – א״ר פנחס כל העושה מצוה בעולם הזה ומבקש ליטול שכרו מיד ליד לא ינקה רע, רשע הוא ואינו מניח לבניו כלום, כאינש דאמר הא סילעא הא סקא הא סאתא קום כייל לך, כך אם בקשו אבות הראשונים שכר מצוה שעשו בעולם הזה מהיכן היה זכותן עומדת לבניהם אחריהם [שהרי הוא אומר] וזכרתי את בריתי יעקב.
יד ליד לא ינקה – בוא וראה שתי ידים יש לו לאדם אם גונב הוא באחת ונותן צדקה באחת לא ינקה לעתיד, כך הקב״ה אומר לרשעים שני עולמות בראתי לכם אחד לעשות בו מעשים טובים ואחד לשלם שכר עכשיו שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה שהייתם בו כאן מה אתם מבקשים יד ליד לא ינקה אתכם מדינה של גיהנם.
דבר אחר אמר ר׳ יוחנן משל לאחד שעבר עבירה ונתן לזונה שכרה, לא הספיק לצאת ממנה עד שפגעו עני אחד ואמר לו תן לי צדקה ונתן לו, חשב בעצמו אלולי לא רצה הקב״ה לכפר עונותי לא היה שולח לי אותו עני לתת לו צדקה אלא כבר כפר לי על אותו עון שעשיתי, אמר לו הקב״ה רשע לא תחשוב כך אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה שנאמר יד ליד לא ינקה רע. ד״א מה היד הזו (היא אוכלת) [אינה נכוית] עם חברתה [אף אם] אתה עושה מצוה באחת ונתחייב באחת אין זו מכפרת על זו.
ד״א אדם יש לו דבר בינו ובין חברו והוא נשבע בפיו ומבטל בלבו תאמר שהוא מנוקה, תלמוד לומר לא ינקה רע, נאמר כאן לא ינקה ונאמר להלן כי לא ינקה י״י, מה דבור האמור להלן על השבועה אף כאן על השבועה, ר׳ אליעזר אומר לא כן שהרי סופו של פסוק מפרש וזרע צדיקים נמלט. אם ראית צדיק שהוא בן אבות לא במהרה הוא חוטא, למה שהוא מחשב אכחיש את יצרי לשעה ולא אאבד את עולמי לשעה ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, הדא הוא דכתיב וזרע צדיקים נמלט, אבל רשע הולך אצל זונה ונשבע לה כדי לעשות תאות נפשו, ואחר כך עובר על השבועה ורוח הקדש משיבה ואומרת לא דייך שעברת עבירה אלא שהזכרת שמי על דבר שקר, חייך לא תנקה מדינה של גיהנם, הדא הוא דכתיב יד ליד לא ינקה רע, למה קורא אותו רע כנגד יצר שנקרא רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והקב״ה נותן בלבו של צדיק שלא יחטא כדי להנצל מדינה של גיהנם.
כתקלב יד ליד לא יברו אלרדי, ונסל אלצאלחין ינג׳ו.
יד, כהתהפך יד ליד לא ינקה הרע, וזרע הצדיקים ימלט.
כלומר אל תשאל על הצדיק עצמו שהוא ינצל, אלא אף זרעו כאמרו נצר חסד לאלפים1.
1. שמות לד ז.
יעני לא תסאל ען אלצאלח נפסה פי אנה ינג׳ו, אלא נסלה איצ׳א כקולה נצר חסד לאלפים.
יד ליד – כלומר מיד הקב״ה לידו תבא לוא פעלתו ולא ינקה מרעה שעשה.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״שכר״.
From hand to hand From the hand of the Holy One, blessed be He, to his hand shall come to him his wage, and he will not be cleansed of the evil that he committed.
יד ליד לא ינקה – פירש ר״ש: לאא ינקה, מידו של הקב״ה תבא לו פעלתו, ולא מן הרעה שעשה.
ויש לפרש: מי שעושה הרעה, לא ימלט שלא יענש על חטאיו מדה במדה, וזהו: יד ליד. ואם לא יענש הוא, יענש זרעו.
וזרע צדיקים נמלט – מרעה שלא תבואם, כי לא גמלו להם אבותם.
א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89 נכפל כאן: ״לא״.
יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט – יד – חלק, מלשון חמש ידות (בראשית מ״ג:ל״ד) עשר ידות (שמואל ב י״ט:מ״ד), והגמול יקרא חלק: זה חלק שוסינו (ישעיהו י״ז:י״ד), וידו חלקתה להם (ישעיהו ל״ד:י״ז), והבחירה שיבחר האדם גם כן תקרא חלק: בחלקי נחל חלקך (ישעיהו נ״ז:ו׳). והענין כאשר יחלק השם ית׳ לנבראים חלק מעשיהם ויביאם במשפט על בחירתם, לא ינקה רע והוא האיש הבוחר ברע כי לא יעבירו לו על כל פשעיו ולא יפדוהו מעונותיו אחרי אשר בחירתו ברע וכן כתיב: ואיש מזימות ירשיע (משלי י״ב:ב׳) כאשר יתבאר.
וזרע צדיקים נמלט – הצדיק לא את נפשו לבד ימלט כי גם זרעו נמלט בצדקתו ויכנס לו השם לפנים משורת הדין.
יד ליד לא ינקה רע – יד – מקום, כמו איש על ידו (במדבר ב׳:י״ז). והטעם כי הסכל לא ינקה בעבור העתיקו ממקום אל מקום, כי בחשכה יתהלכו, וכבר ידעת חשבם ז״ל: שנוי מקום אחד מהדברים המקרעים גזר דינו של אדם (בבלי ר״ה ט״ז, ירושלמי שבת ה״ח) ואולם בתנאי שלא יׇתמיד בהבלו.
וזרע צדיקים נמלט בזה, ונקרא זרע צדיקים כל הנמשך אחר דעתם.
יד ליד לא ינקה רע – הטעם, בהעתקתם ממקום אל מקום, כי כן מנהג סכלי הזמן, כי יבחרו מקום לשבתם, וכאשר יקרה להם פגע או מקרה, במקום שהם נושבים, ישַנו דירתם אל מקום אחר, ואולי הם יצאו מנוה יפה אל רעה, או אל יותר רעה, ולכן אלו בחשכה יתהלכו, זולת ההולכים על צד הנבואה, כאשר נאמר לאברהם: לך לך מארצך וג׳ (בראשית י״ב:א׳) כי אלו על פי י״י יחנו, ועל פי י״י יסעו,1 וזהו: וזרע צדיקים נמלט, כלומר בשנותו דירתו.
יד ליד – הנה הרעות הפתאומיות שיבואו מיד ליד לא ינקה האיש הרשע מהם כי אין הש״י משגיח עליו לשמרו מהם ואמנם זרע הצדיקים נמלט ממנו כי השגחת הש״י תדבק בהם לשמרם או יהיה הרצון בזה בעת הרעות הגדולות הפתאומיות שיבואו מיד ליד אשר אין אחד נקי מהרע כי הוא משחית הרעים והטובים הנה זרע הצדיקים והוא פרים אשר להם בשלימות השכל הוא נמלט בי לא יוכל זה הרע למשול בשכל.
יד ליד – מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב ולא ינקה הרע ממנו כי לא תשוב ריקם אבל זרע צדיקים לפעמים נמלטו מן הרעה אשר ישולח עליהם בעבור זכות כשרון מעשה האבות.
רע – תואר לאיש רע, ויד ליד – ר״ל בבלי אמצעי.
יד ליד לא ינקה רע – אומר עונשי ה׳ ישיגו את הרע ע״י השגחה פרטית שלא ע״י אמצעי רק הוא בעצמו מעניש אותו בידו. עד שבא העונש יד ליד כנותן מידו ליד המקבל שלא ע״י שליח, כי לפעמים יצא הדבר מיד הנותן ליד המקבל ע״י אמצעיים שלוחי הטבע, ויצייר בזה א׳ שלא יגיע העונש אל הרע עצמו, כגון אם שעתו מצלחת ומזלו עומד לו, וכן יצויר שישיג הרע זרע צדיקים שלא חטאו, כמו שכתוב הלא עכן מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו, כי היה העונש על ידי הסתרת פנים, אבל אם בא מיד ה׳ ליד הרע, אז לא ינקה הרע – וגם זרע צדיקים נמלט – לא כן אם בא העונש ע״י שליח שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, ולא לבד שימלט הצדיק כי גם זרעו נמלט מן הרע ההשגחיי, כמ״ש ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה.
יד ליד – מתון מתון יבוא ענשו; וגזרת המליצה היא הרע נותן יד לעונש והעונש נותן יד לרע כחברים ואוהבים.
נמלט – ממיצר הנראה כאילו אחזם וצוררם בלי תקומה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Like a gold ring in a pig's snout, is a beautiful woman who lacks discretion.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נזם זהב באף חזיר – אם אתה נותן כל כסף באף חזיר, הוא הולך ומלכלכו בטיט ובצואה, ואם אינו מדיחו – מורח, כך, אם הולך תלמיד חכם אצל זונה ועושה צרכיו עמה, מקלקל תורתו, לכך נאמר: ״נזם זהב באף חזיר״.
״אשה יפה וסרת טעם״. אמר רבי אלכסנדרי: שמסירה תורה ממנו.
נזם זהב באף חזיר – אם אתה נותן כלי זהב באף חזיר הוא מלכלכו בטיט וצואה ואינו מדיחו, כך ת״ח אם הולך אצל זונה ומקלקל עמה מלכלך את תורתו, א״ר אלכסנדראי מסירה טעמה של תורה ממנו, אבל כל מי שעמד על פתחה ואינו מתאוה ליפיה הקב״ה קורא אותו צדיק שנאמר תאות צדיקים אך טוב תקות רשעים עברה, מהו עברה שתקותו עברה באותה שעה שעבר עבירה.
כשנף מן ד׳הב פי אנף כ׳נזיר, כד׳אך אמראה חסנה זאילהֵ אלראי.
נזם, כנזם. טעם ״ראי״ המחשבה והתבונה. וכן תרגם טוב טעם ודעת למדני, תהלים קיט סו. ראה שם מהדורתי.
תחלה, זה כפשטו. ולהיותו משל יתכן על אדם שיש לו ממון ואינו יודע לנהל אותו ולא היאך להוציאו. ועל אדם שיש בו חכמה ואינו נוהג על פיה. ועל אדם שיש לו מעמד ויחוס ומאבד אותו ומבזהו, וכן כל כיוצא בזה, זהו המשל.
אולא, הד׳א עלי ט׳אהרה, ולמוצ׳ע אנה מת׳ל יג׳רי עלי עבד לה מאל לא יחסן ידברה ולא כיף ינפקה.
ועלי עבד לה עלם ולא יעמל בה. ועלי עבד לה חסב ונסב ויצ׳יעה ויכ׳סה, ומא נחי הד׳א אלנחו, פהד׳א הו אלמת׳ל.
נזם זהב באף חזיר – שמלכלך אותה באשפות כן תלמידא חכמים הסר מן הדרך ומדבר סרה.
[As] a gold ring in a swine's snout that bemires it in the dungheap, so is a Torah scholar who turns away from the good way.
from whom sense has departed Who has departed from the Torah.
נזם זהב באף חזיר – לפי פשטו יש לפרש: כמו שאין נזם הזהב נאה באפו של חזיר, כי יגררהו באשפות וברעי, כן דומה היופי לאשה שמבישת עצמה בזנוניה.
וסרת טעם – פירושו: מבאשת ריחה. תרגום ויבאש (שמות ז׳:כ״א) – וסרי. וכן סר סבאם הזנה הזנו (הושע ד׳:י״ח).
וסרת טעם – פניה יפות ומעשיה נבאשים.
ויש מפרשים: על מי שמראה עצמו צדיק ועושה מעשה הרשעים.
נזם זהב באף חזיר – הודיענו המקרא הזה כי כאשר העדיים טפלה לגופים כן הגוף טפל לנפש החכמה. וכאשר לא יתיפה הגוף המשוקץ בעדיים כן לא תתיפה נעדרת השכל ביופי הגוף.
ואמר אשה יפה מפני שיבחנו בני אדם היופי מן הנשים על כן הודיע כי אשה סרת טעם לא תתיפה ביופי המראה והתואר כאשר לא יתיפה גוף החזיר בנזם זהב כי כשהעיקר גרוע ופחות לא יתעלה בטפלה ואמר דוד המלך ע״ה המשביע בטוב עדיך (תהלים ק״ג:ה׳) והוא הגוף שנחשב עדי הנפש כי הוא טפלה לנפש כעדי שהוא טפלה לגוף והשנית כי הנפש תעשה פעולותיה על ידי האברים על כן יקרא הגוף עדיה ולא כדברי המפרש1 עדיך הוא הפה ומה שכתוב: עדיו לבלום (תהלים ל״ב:ט׳) ביאורו עדי הסוס לבלום אותו במתג ורסן וכן המכאובים והמוסר עדי הרשעים.
1. כוונתו לר׳ יונה אבן ג׳נאח שמביא פירוש זה בס׳ השרשים.
נזם זהב – כמו נזם האוזן כי התיפות הסכל והתפארו במלבושים נאים, היא כדמות החזיר שילכלך באשפתות הודו, כי רק לחכם ראוי זה לשמחו להטיב עיונו, מאשר טבע האדם לשמח בו, אבל לפתי למה זה.
נזם זהב – הנה האשה היפה שהיא נעדרת השכל היא דומה לנזם זהב שיושם במקום הנבאש בתכלית והוא אף החזיר אשר הוא באשפות נמצא וכבר הישיר בזה להתרחק מן האשה הזונה אשר היא יפה כי בלא ספק שהיא סרת טעם ולזה תפותה לזה השיקוץ והגנות ונרמז בזה אל היופי וההכנה אשר שם הש״י בחומר האדם ובכחותיו הנפשיות לעבודת השכל ואם יסור מן ההשתדלות במה שהוכן לו מהשלימות הנה יהיה זה היופי וזאת ההכנה מונחת במקום אחר מגונה מאד וזה כי האדם החסר הוא יותר רע מהרעים שבב״ח כי בהכנתו שהוכנה לו להשיג שלימות השכל ישתמש בפעולות המגונות ולזה יפליג להרע יותר מהחיות והב״ח.
טעם – עניינו העצה ותוכן הדבר כמו וטעם זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳).
נזם זהב – כמו אילו ישימו נזם זהב באף חזיר הנה לא תשמור העדי זה להתקשט בה אבל תלכלך אותה בצואה כן דרך אשה יפה אשר סרה ממנו טעם ועצת החכמה כי לא תשמור יפה להמותר לה כ״א להנאסר לה ונאמר למשל על מי שמצא חכמה ואינו משתמש בה לחכמת התורה כ״א לרמות הבריות וכדומה.
נזם זהב באף חזיר – התכשיט אינו מעלה חן ויופי רק על מי שמוכן לקבל היופי מצד עצמו, אבל כשנותנים הנזם על אף חזיר לא ייפה את פניו. כיון שכולו מלוכלך בצואה, ולא לבד שלא יעלה חן עליו כי גם ילכלך את הנזם, וכן אשה יפה וסרת טעם – היופי שהוא לתכשיט על פניה אינו מיפה אותה אחר שהיא כעורה בפנימיותה, והנה הטעם יבא על תכונת הנפש והמדות שיתגלו לחוץ, כמו וישנו את טעמו בעיניהם, וברוך טעמך וברוכה את, והושאל מן הטעם שבא על האוכל שע״י מרגישים ע״י החיך אם המאכל מר או מתוק טוב או רע, שכן ירגישו ע״י הרושמים והמדות והדבורים את תכונת האדם וטבעו טוב או רע חכם או סכל, וכשהיא סרת טעם שמתגלה ע״י דבורה והנהגתה כי רעה היא וכעורה בפנימיות נפשה, מה יועיל לה היופי החיצון, בהפך עוד תלכלך את היופי ותגנה אותו ע״י רוע תכונתה. ובנמשל מי שצורתו יפה ונפשו מוכנה אל המושכלות, לומד ומשכיל ואיש תבונה, אבל מדותיו רעות ועלילותיו נשחתות, התורה והמדעים שלמד מגנים אותו כחזיר הלובש נזם זהב, וכמ״ש כל מי שקורא ושונה ואין דבורו בנחת וכו׳ מה הבריות אומרות אוי לרבו שלמדו תורה וכו.
נזם זהב – מביא עיני האדם על החזיר ומגלה כיעורו יותר; כן יופי האשה מביא עיני האדם עליה ומגלה קלונה ביותר אם דבריה בלי טעם.
סרת – שמרצונה תסור מדברי טעם ותבחר בטפלות.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The desire of the righteous is only good. The expectation of the wicked is wrath.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אבל כל מי שעובר על פתח ביתה ואינו מתאוה ליפיה, הקב״ה קורא לו צדיק, שנאמר: תאוות צדיקים אך טוב, תקוות רשעים עברה – מהו עברה? אמר רבי יוחנן: שעברה תקוותו של רשע באותה עבירה שעבר.
שהוהֵ אלצאלחין אלי כ׳יר, ורג׳א אלט׳אלמין עברה.
תאות, תאות הצדיקים אל הטוב. ותקות הרשעים עברה. וכתב רבנו באמו״ד מאמר ד פ״ב והתבוננתי בתאוות הטבועות באדם אשר רבים מהם מזיקים לו, והתברר לי שלא הטביעם בו ה׳ אלא כדי שישתמש בכל אחת במקומה ע״י השכל אשר חננו אותו, תאות המזון לקיום הגוף ותאות התשמיש לקיום המין, ויקח הפל בדרך המותר כמ״ש תאות צדיקים אך טוב וכו׳ ע״ש.
the hope of the wicked is wrath They are assured and hope for Gehinnom.
תאות צדיקים היא לעשות טובה, כדי שיקבלו שכר טוב, ואין להם יד ברשע, ועל כן האל ימלא תאותם.
אבל תקות הרשעים היא שיבואם טובה, והאל מביא עליהם עברה, לפי שפעלו עולה ולא הלכו בדרכי האל.
תאות צדיקים אך טוב – הודיענו כי לא יחשב האיש צדיק עד שיבער מקרבו כל תאוה רעה ולא תשאר במורשי לבבו זולתי תאות הטוב.
ולשון אך יורה על בטול תאות הרע ותאות התענוגים והשררות והבלי העולם זולתי תאות הטוב וכן אמר דוד המלך ע״ה: י״י נגדך כל תאותי (תהלים ל״ח:י׳) גלויה לפניךא כי לא תלוה אליה תאות רע ואמרו ז״ל: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (משנה אבות ד׳:כ״א).1
תקות רשעים עברה – הרשעים לא דיין שמתאוים לרע אך מקוים ומתעתדים אליו לרוב חפצם בו, כי לא יתכן לתאוה בלתי ייחול ותקוה וכן לי קוו רשעים לאבדני (תהלים קי״ט:צ״ה).
עברה – איד הבריות ורעתם.
גם כי יש לפרש: עברת השם על ידי הרשעים מפני תקותם לרע.
תאות צדיקים – הנה הצדיקים לא תהיה תאותם ותכליתם וגבולם אשר יכונו אליו רק אל הטוב ואולם מה שיקוו הרשעים מהתכלית אשר כונו אליו הוא דבר חמה ועברה כי הם משתדלים תמיד בעשיית הרעות וכבר באר זאת על צד מליצת השיר שכל אחד מאלו משיג מה שיקוה אליו וזה שהצדיק יבקש התכלית הטוב בכל אשר יעשה ולזה יתן השם יתברך שכרו שישיג הטוב הנפשיי והרשעים יבקשו תכלית רע בכל אשר יעשוהו ולזה ישיגו הרע לעצמם.
אך טוב – מכל התאוות בוחרים אך תאות מעשה הטוב ועוזבים השאר.
עברה – כל תקותם למצוא דבר מה לכעוס ולהתקצף על מי.
תאות צדיקים – יש הבדל בין תאוה ובין תקוה, שהמתאוה אין לו שום יחול להשיג את הדבר רק שהוא מתאוה לבד, אבל המקוה כבר יש לו איזה יחול שישיג את הדבר, והנה תאות הרשע הוא רע, אם מצד שמתאוה לרע לקנינים שאינם שלו ולחמס וגזל ודברים אסורים, כמ״ש נפש רשע אותה רע, ואם מצד שלא ישיג את תאותו, כמ״ש תאות רשעים תאבד. אבל תאות צדיקים הוא אך טוב – אם מצד שאינו מתאוה רק אל הטוב, כמ״ש לשמך ולזכרך תאות נפש, אם מצד שה׳ יתן תאותו, כמ״ש ותאות צדיקים יתן, תאות ענוים שמעת ה׳, והוא טוב מצד זה ג״כ שיתמלא תאותו, כמ״ש תאוה נהיה תערב לנפש, אבל תקות רשעים עברה – גם הדבר שהם מקוים עליו וחושבים כי הוא מוכן לפניהם להשיג אותו הוא עברה משני פנים, אם מצד התכלית כי לא ישיגו תקותם ויתעברו כמ״ש ותקותם מפח נפש (איוב י״א:כ׳), ותקות רשעים תאבד, כי מה תקות חנף כי יבצע, אם מצד התקוה בעצמה שהוא רק לרע, כמ״ש לי קוו רשעים לאבדני, ותקותם שיגיע עברה כללית וצרה על כל האנשים, מצד קנאתם או מצד אהבת הכבוד שרק הם ישארו בשלוה, ובסוף בא העברה עליהם. וכבר בארתי (למעלה י׳) שצדיקים י״ל תוחלת והרשעים רק תקוה כי אין ענינם בטוח, וגדר מלת עברה שע״י הקצף עובר הגבול יותר מן הראוי.
אך טוב – שהאל ישפיע טובו בעולם.
עברה – רעות וצרות שהן אות על עברת האל, והרשעים מקוים שתבאנה על העולם והם ינצלו ויוציאו ג״כ מהן תועלת.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There is one who scatters, and increases yet more. There is one who withholds more than is appropriate, but gains poverty.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
(כד-כו)יש מפזר ונוסף עוד – אמר רבי אבהו: אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שהוא מוסיף, שנאמר ״יש מפזר ונוסף עוד״.
וחושך מיושר אך למחסור – אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: אם ראית אדם שהוא מונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר: ״וחושך מיושר אך למחסור״.
דבר אחר: יש מפזר ונוסף עוד – אם ראית דור שהתורה חביבה עליהם, הוי מפזר תורה להם.
וחושך מיושר אך למחסור – אם ראית דור שהם מבקשים לתורה ואין אתה מלמדן, סוף שהתורה מתחסרת ממך, למה? שמתוך שאתה מלמד אתה לומד, שנאמר: ״נפש ברכה תדושן, ומרוה גם הוא יורא״ (משלי י״א:כ״ה), ולא עוד, אלא כל מי שהוא מונע ללמוד תורה בעולם הזה, עתידין מלאכי השרת לעתיד לבוא לנקוב אותו ככברה. עולא אמר: אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו, שנאמר: ״מונע בר יקבוהו לאום, וברכה לראש משביר״ (משלי י״א:כ״ו) – אין בר אלא תורה, שנאמר: ״נשקו בר פן יאנף״ (תהלים ב׳:י״ב), ואין יקוב אלא קללה, שנאמר: ״ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל״ (ויקרא כ״ד:י״א), ואין לאום אלא עוברין, שנאמר: ״ולאום מלאום יאמץ״ (בראשית כ״ה:כ״ג).
וברכה לראש משביר – אמר רבי תנחומא: אם מלמד אדם תורה בעולם הזה, לעתיד לבוא עתידה להיות עטרה על ראשו, הה״ד: ״עטרת תפארת תמגנך״ (משלי ד׳:ט׳), ועוד: ״וברכה לראש משביר״.
יש מפזר ונוסף עוד – תני הלל אומר בשעת המכנסים פזר, בשעת המפזרים כנס, אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לי״י הפרו תורתך.
דבר אחר: א״ר אבהו אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה הוי יודע שהוא מוסיף שנאמר יש מפזר ונוסף עוד – א״ר שמואל בר נחמני אם ראית אדם שהוא מונע ידו מן הצדקה הוי יודע שהוא מתחסר שנאמר וחושך מיושר אך למחסור.
כם מן מבדד יזדאד איצ׳א, ואלצאד מן אלסמאחה פהו אלי נקץ.
מיושר, ״אלסמאחה״ והוא הטוב הכללי והותרנות. כלומר הנמנע מלהיות טוב ותרן ועובר על מדותיו הרי הוא הולך וחסר.
זה מדבר בענין הצדקות שנאמר בהן כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך בכל תבואתך1, אמר אם נתת דבר לצדקה ומנית את המעות ומצאת שחסרו אל תדמה שאבד מהם דבר, שאינו אלא דבר שהעברתו מן העולם הזה לעולם הבא, ממקום שאינו מתקיים למקום שמתקיים, ממקום שאתה צריך לשמרו למקום שאינך צריך לשמרו, אלא הוא ישמור אותך2.
הד׳א יג׳רי מג׳רי אלצדקאת אלתי קיל פיהא כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך בכל תבואתך, קאל אד׳א תצדקת בשי ווזנת אלדראהם פוג׳דתהא קד נקצת פלא תתוהם אן קד תלף מנהא שי, בל אנמא הו שי קד נקלתה מן דניאך אלי אכ׳רתך, מן חית׳ לא יבקי אלי חית׳ יבקי, מן חית׳ תחתאג׳ אן תחפט׳ה אלי חית׳ לא תחתאג׳ אן תחפט׳ה בל הו יחפט׳ך.
יש מפזר – ממונו כגון לצדקה ונוסף עוד.
וחושך – עצמו מיושר אך למחסור יהיה לו.
There is one who scatters his money for such things as charity, and he is given more.
and one who withholds himself from [giving] what is proper, only for a loss it will be to him.
יש מפזר ונוסף עוד – יש אדם שמפזר ממונו בצדקה, והקב״ה מוסיף לו תמיד עשר.
ויש מי שחושך עצמו מישר וקופץ ידו לדלים וכל היום הוא הולך וחסר.
יש מפזר – כמו שרמזתי בפסוק וימלאו (משלי ג׳:י׳). או הטעם על הלמוד לזולתו ויאמר כי בזה הוא מוסיף לעצמו, כן סמך לו הבא אחריו.
יש מפזר – הנה יש מי שמפזר ונוסף עוד והוא בעל השלימות בעיון כי כל מה שיוסיף ללמד דעת לאנשים תהיה נוספת חכמתו ובינתו כאמרם ומתלמידי יותר מכלם, ואמנם מי שהוא מונע עצמו מללמד היושר לאנשים הנה זה הענין הוא לו למחסור משלימותו כי להעלימו דברי היושר מהאנשים תמעט חקירתו ולזאת הסבה ג״כ הנה נפש ברכה תדושן ומרוה גם הוא יורה נפש איש ברכה שיבקש תמיד הברכה והתוספת בעיון תהיה דשנה ושמנה מדשן נעימות המושכלות ומי שהוא מרוה אחרים ממה שהשיג ומדשן החכמה הנה הוא גם כן מורה ומלמד לעצמו כי בזה הפועל יפליג יותר החקירה בזה העיון מצד ירידתו לבאר החקירה הזאת לתלמידים הנה מי שימנע מהשביר בר העיון יקללוהו כל העם או האומה מפני שאינו רוצה להועיל לאנשים במה שהועילהו הש״י בו ולראש האיש המשביר ומלמד דעת את העם תבא לו ברכה כי הם יברכוהו ותבא לו גם כן ברכה בעיונו בעצמו שתוסיף בזה הפועל גם תבא לו ברכה מהשם יתברך שיתן שכרו תחת זאת הטובה אשר עשה ואפשר שיתישרו אלו השלשה פסוקים לזרז על פועל הצדקה.
וחושך – ומונע.
יש מפזר – ר״ל ימצא דבר אם מפזרו בענין מה ויתוסף עוד יותר ואם ימנע מליתן ממנו אף הראוי לא יהיה סיבה לקיום הדבר כ״א להחסירו והוא פזרון הממון לצדקה כי המפזר וכו׳.
יש מפזר ונוסף עוד וחשך מיושר אך למחסור – כבר בארו החכמים שטוב לאדם לבחור הדרך הממוצע, והנה הנדיבות הוא הדרך הממוצע בין הפזרנות והכילות ששניהם לא טובים, וכמ״ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ולפי סברת העולם, הנוטה לא׳ מן הקצוות טוב יותר הנוטה אל הכילות מן הנוטה אל הפזרנות, כי זה יאבד מהונו וזה עכ״פ ישמור את ממונו ולא יאבדנו, אומר החכם בהפך, כי המפזר לא תמיד מאבד ממונו, שלפעמים ע״י הפזור יתוסף ממונו, שעי״כ יגדל שמו בין עשירי ארץ, וכולם ילוו לו ויהיה נאמן אצלם ועי״כ יגדל כבוד עשרו, עד שיש לפעמים מפזר ונוסף עוד – אבל החשך מיושר ע״י הכילות הוא תמיד אך מחסר – כי ע״י הכילות וצרת עינו יברחו בני אדם ממנו ויכלה ממונו באין נושא ונותן עמו, ואם מצד ענשי ה׳, כמו שבאר בס׳ קהלת איש אשר יתן לו האלהים עושר וכו׳ ולא ישליטנו וכו׳.
מפזר – ביושר, לעשות צדקה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The beneficent soul shall be made fat. He who waters shall be watered also himself.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נפש ברכה תדֻשן – תועלת גדול לו לעצמו, כטעם ומתלמודיו. וידוע מה שהפליגו חכז״ל בשבח המציל נפש אחת מישראל (בבלי סנהדרין ל״ז).
נפש ברכה תדשן וג׳ – הדשון הוא מהשבע ללחם, והרווי הוא השקט הצמא למים, והנה ומרוה כמו נפש ברכה כי טעמו, שיברך זולתו, ויורה היא מטעם מרוה, אבל הוא בודד כמו תדשן, וענין שתי אלו הגזרות אחד, רק שהאחת בענין הרעב ללחם, והאחרת, בענין הצמא למים, והכונה בשתיהם, כי המשביע והמרוה לזולתו, גם הוא ישביע לעצמו, וירוה גם הוא לעצמו, ובכלל כי מי יתן ויחונן זולתו, הוא חונן עצמו, וזה מכמה פנים, ובפרט כי זה הענין חוזר חלילה, וגמולו ישולם לו,1 והיה זה כאלו אמר: המדשן גם הוא מדושן, והמרוה גם הוא יורה.
(כה-כו)נפש ברכה תדושן, מונע בר יקבוהו לאום – הפסוק השני מפרש את הראשון, מי שמונע מלמכור בר יקבוהו לאום – שע״י שרוצה לאצור את הפירות ולעשות יוקר ימותו אנשים ברעב, ותבא עליו קללת לאום, והמשביר ומאכיל בשני בצורת תבא על ראשו ברכה – ואמר שברכה זאת גדולה היא כי נפש שמקבלת ברכה זאת תדשן – ר״ל ע״י שמשביר אוכל נפשו תדושן, ומי שמרוה אחרים במשקה גם הוא יורא וישבע לרויה, ומצאנו פעל דשן על הנפש, ורויתי נפש הכהנים דשן, ותתענג בדשן נפשכם, והוא על ליחות השרשי המתרבה ומוסיף כח בגוף, והרויה הוא השביעה הגמורה במשתה, וכ״ז משל על המונע חכמה ות״ת מתלמידיו שהוא המונע בר, וע״כ אמר יקבוהו לאום, שגדר שם לאום הוא בעלי הדת, שזה ההבדל בין עם ובין לאום, והמשביר ומלמד תורה תחול עליו ברכה, ואז נפשו הרוחניית תדושן בדשן הרוחני, והמרוה ומורה לתלמידיו דרך ה׳ גם הוא יורא וה׳ ילמדהו דעת ודרך תבונות יודיעהו, וכבר בארתי משל הלחם והמשקה בלימוד התורה בישעיה סי׳ נ״ה הוי כל צמא לכי למים לכו שברו ואכלו, עי״ש.
ברכה – להוראת מתנה, כמו קח נא את ברכתי (פרשת וישלח), ובחר בשם זה להוראת נותן בסבר פנים יפות.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
People curse someone who withholds grain, but blessing will be on the head of him who sells it.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר״י אבן כספי א׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מונע בר יקבוהו לאום – זה פרעה שגנז את התבואה בשני בצורת ולא רצה למכור והיו הכל מקללים אותו.
וברכה לראש משביר – זה יוסף שנאמר ויוסף וגו׳ הוא המשביר לכל עם הארץ, שזן את העולם ונהגם כרועה שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. אמר רב חמא בר ביזנא אמר שמואל כל המונע הלכה מפי תלמיד חכם אפילו עוברים שבמעי אמן מקללים אותו שנאמר מונע בר יקבוהו לאום, ואין לאום אלא עוברים שנאמר ולאם מלאם יאמץ, ואין יקבוהו אלא קללה שנאמר מה אקב לא קבה אל, ואין בר אלא תורה שנאמר נשקו בר. עולא דבי רבי ישמעאל אמר מנקבין אותו ככברה, כתיב הכא יקבוהו לאום וכתיב התם ויקוב חור בדלתו, ואם למדו מה שכרו, זוכה לברכות יוסף שנאמר וברכה לראש משביר, ואין משביר אלא יוסף שנאמר הוא המשביר.
אמר רבי תנחומא אם למדו זוכה שתורתו תהיה עטרה לראשו לעתיד לבא הדא הוא דכתיב וברכה לראש משביר.
מאנע אלבר תד׳מה אלמלה, ואלברכה תחל בראס אלממיר.
וברכה, והברכה תחול בראש המשביר.
הפשט נכון באוכל, והענין בשני חכמים שהאחד כילי על חכמתו והשני משפיע בה, וכבר ידעת שר׳ עקיבה היה מפזר חכמתו עם כל רבויה1, והוגדס בן לוי נהג בה בכיליות עם מיעוטה2.
אלט׳אהר צחיח פי אלטעאם, ואלבאטן פי אלעאלמין אלד׳י אחדהמא יבכ׳ל בעלמה ואלת׳אני יפיץ׳ בה, וקד עלמת אן ר׳ עקיבה כאן יביח עלמה עלי כת׳רתה, והוגדס בן לוי בכ׳ל בה עלי קלתה.
He who keeps back grain [who refrains] from teaching Torah.
מונע בר – מי שמונע עצמו מללמד תורה, יקללוהו האנשים.
וברכה תבא למי שמלמד תורה לאחרים, כי הכל יברכוהו.
ויש מי שמפרשים הפסוק: על מי שיש לו תבואה הרבה ואינו רוצה למוכרה בימי רעבון, כי יקוה שיתיקר יותר, ועל כן יקלולוהו הכל. ומי שיש לו ומוכרה בשעה שהכל צריכים אליה, הכל מברכין אותו.
בר – תבואה.
משביר – מוכר, שבר כמו המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ״ב:ו׳).
מונע בר – הפך הנזכר, ואמר כי זה מגונה והנזכר משובח.
מנע בר – בסוף מסרה גדולה נמסר שטה חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ואחד מהם מנע בר ועיין מה שכתבתי בישעי׳ ס״ג.
יקבהו לאום – זוהר פרשת בלק דף קצ״א לאם כתיב והכי דרישליה חסר וא״ו וכן במס״ג סוף מערכת אות וא״ו נמסר סימן מן כ״ה זוגין חד מלא וא״ו באמצעות תיבותא וחד נסיב וא״ו בריש תיבותא וחסר וחד מהנהו זוגי לאום ברוב עם הדרת מל (משלי טו). ולא ם מלאם יאמץ. ברם בספרי דוקני לאם דברב עם חסר. לאום דמנע בר (משלי י״א) מלא. וכן במסרה דדפוסא פ׳ תולדות יצחק גבי ולאם מלאם יאמץ נמסר כלם חסר בר מן אחד מלא וסיומא דמלתא אשכחנא בהדיא במסרה כתיבת יד כל לישנא חסר בר מן יקבוהו לאום ואמטול הכי צריך להגיה במסרה רבתא לאום מונע בר ופליגא אספרא דזוהר.
משביר – ענין מכירת תבואה כמו לשבר בר (בראשית מ״ב:ג׳).
מונע בר – החדל למכור תבואתו בעת הצורך ומשמרה עד זמן היוקר יקללוהו בני אומתו וברכה באה לראש המוכר שבר בעת הצורך כי הכל יברכוהו והוא נאמר למשל על השפעת החכמה לזולת.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר״י אבן כספי א׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who diligently seeks good, seeks favor, but he who searches after evil, it shall come to him.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שוחר טוב יבקש רצון – אם ראית אדם שהוא מדבר טוב על חבירו, מלאכי השרת מדברין עליו טוב לפני הקב״ה, כמד״א: ״וחנותי את אשר אחון״ (שמות ל״ג:י״ט).
ודורש רעה תבואנו – זה המן הרשע, שהיה דורש רעה על מרדכי, ונהפכה עליו.
שוחר טוב יבקש רצון – זה דוד מלך ישראל שהיה שוחר טובתם של ישראל להעמיד מהם עשרים וארבע משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה, יבקש רצון שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו רוח הקדש כדי לברך את ישראל, והיכן ברכן אשרי האיש.
ודורש רעה תבואנו – זה המן שהיה דורש רעתו של מרדכי ונהפכה עליו, מה כתיב אחריו בוטח בעשרו הוא יפול זה המן.
טאלב אלכ׳יר יטלב אלרצ׳א, ומלתמס אלבלא יחל בה.
שוחר טוב – החפץ להדריך בריות בדרך טובה ומוכיחם ומיישרם.
יבקש רצון – הוא חפץ שיהיה הקב״ה רוצה בם ומתפייס עמהם. רצון – אפיימֵנט.
He who desires good Who wishes to lead the people in the good way and reproves and chastises them.
seeks acceptance He desires that the Holy One, blessed be He, accept them and and be reconciled with them. Appaisement in Old French, besanftigen in German.
שוחר טוב – האדם שמבקש להפיק רצון מהאל הוא שוחר לעשות טובה, והאל יפיק רצונו.
ויש לפרש: מי שרוצה להפיק רצון מאת השם יקדים לעשות טובה. ומי שמבקש לעשות רעה תבא לו.
שוחר טוב יבקש רצון – המתפלל בעד רעיו מבקש רצון השם ית׳ ואמרו ז״ל: המתפלל1 על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה (בבלי ב״ק צ״ב.), שנאמר: וי״י שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו (איוב מ״ב:י׳) וכתיב: ותפלתי אל חיקי תשוב (תהלים ל״ה:י״ג) ופרנס ואדם חשוב נענשים אם אינם מבקשים רחמים על הצבור ועל הדור כמו שאמרו ז״ל בענין מה שכתוב: וישב בה עד מות הכהן הגדול (במדבר ל״ה:כ״ה) שהיה מבקש רחמים על דורו (בבלי מכות י״א) וכתיב: חלילה לי מחטא לי״י מחדל להתפלל בעדכם (שמואל א י״ב:כ״ג).
ודורש רעה תבואנו – לא די כי אינו דורש שלום אחיו וטובתם אבל דורש רעתם על כן תבואנו רעה. וזה דרך רוב הספר הזה לדבר על הקצה האחרון מן ההפך.
1. הגרסא שלנו: כל המבקש רחמים.
שוחר טוב – מגזרת שחר כמו ישחרונני (משלי א׳:כ״ח). והטעם שימציא תמיד טוב לזולתו, והוא נמשך בטעם הפסוק הקודם.
יבקש רצון – מן ההחברה ולכן ייטיב לו השם.
יבקש רצון – בסתם ובמוחלט, רצון האנשים הראויים וכפי הראוי כמו: ידעון רצון (משלי י׳:ל״ב).
שוחר טוב – מי שהוא טוב ודורש אותו הוא רצון השם יתברך שיגיע לו כי השם יתברך עשה את האדם בתאר שיבקש אל הטובות ולזה יגיע לו בלא ספק התכלית שכוון אליו.
ודורש – ומבקש לעשות רע יבואנו והוא שכבר יבא לו הרע בהפך מה שכיון כי הוא כיון הרע לזולתו ויבא לעצמו ברשתו אשר טמן לזולתו ילכד.
שוחר טוב – הדורש אחר טובות בני אדם וחפץ בהם יבקש בזה רצון מה׳ כי עי״ז ירוצה לו.
ודורש – אבל הדורש אחר רעות בני אדם ובה הוא חפץ אזי הרעה ההיא תבוא עליו.
שחר, ודרש – השוחר הוא יותר מן הדורש, שמשחר בכל בוקר בעלות השחר.
שוחר טוב – מלמד לנו כי טבע האדם נוטה יותר אל הרע מאל הטוב, כי הציורים הרעים נטועים בנפש האדם מימי הילדות, וכחות החומר נשמעות יותר אל החושים ואל התאות, לכן אמר שוחר טוב, ודורש רעה – כי הטוב צריך לשחור, שפעל שחר היא הבקשה היתירה שמבקשים בכל בקר בעלות השחר, משא״כ הרעה די בדרישה, והנה השחר טוב צריך לבקש תחלה רצון – שכחותיו ירצו בטוב, כי אין הרצון בטוב נטוע בכחות הנפש מעצמו רק צריך לבקשם, ולעדור במעמקי הנפש עד יוציא הרצון מתעלומותיה, משא״כ הדורש רעה תבואנו מעצמו, וא״צ לבקש רצון כי החומר והתאוות מוכנים אל הרע, וגם אמר יבקש מענין בקשה הנרדף עם התפלה שצריך לבקש עזר מה׳ והבא לטהר מסייעין אותו וצריך לבקש רצון מה׳, אבל הדורש רעה תבואנו מעצמו, כי הבא לטמא פותחין לו.
שחר טוב – מי שראשית מחשבותיו כשחר היא להיטיב לעמיתו, מיטיב לעצמו במצאו רצון ואהבת האל.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
מה כתיב אחריו?: בוטח בעשרו הוא יפול – זה המן, וכעלה צדיקים יפרחו – זה מרדכי ואסתר.
דבר אחר: בוטח בעשרו הוא ייפול – זה קורח, וכעלה צדיקים יפרחו – זה משה וסנהדרין. אמר רבי לוי: שני עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל ואחד באומות העולם, קורח בישראל והמן באומות העולם; ושניהם שמעו לנשיהם, ושניהם נפלו: קרח שמע לאשתו ונפל – הא כיצד? כשבא מבית המדרש, אמרה לו אשתו: מה הלכה חידש לכם משה בבית המדרש? אמר לה: פירש לנו על מעשה התכלת. אמרה לו: מעשה התכלת מהו? אמר לה: כך דרש ואמר: נאמר לי מפי הגבורה שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם, וכדי שיהא חוט אחד תכלת, שנאמר: ״ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת״ (במדבר ט״ו:ל״ח). באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו: ראו כמה הוא יושב ומשחק בכם, תדע שכן הוא אומר ״על כנפי בגדיכם״, אם עושה אני לך טלית שכולה תכלת, מה עשתה, עמדה ועשתה לו טלית שכולה תכלת, נתעטף בה ועמד לפני משה, אמר לו: מה המעשה הזה אשר עשית? אמר לו: אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה. השיב ואמר לו: כתיב: ״וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך״ (דברים ו׳:ט׳), בית שהוא מלא ספרי תורה, צריך מזוזה או לא? אמר לו: הן! אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך מוציא! אמר לו משה: קורח, עברת על מצוותיו של הקב״ה ונתגאית בעשרך! באותה שעה עמד לפני הקב״ה בכעס, אמר לפניו: ריבונו של עולם! אם קיימים הם דברי תורתך, הבא עליהם גזירה, שנאמר: ״ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה״ (במדבר ט״ז:ל׳), ואי זו? זו פתחה של גיהנם, שתברא באותו מקום. אמר רבי לוי: למה נקרא שמו קרח? שעשה קרחה בישראל. בן יצהר – בן שהרתיח את כל העולם כצהריים. בן קהת – בן שקהה שיני מולידיו. בן לוי – שנעשה לוייה לגיהנם. מי גרם לו? לפי שבטח בעושרו, לכך נאמר ״בוטח בעשרו – הוא יפול״. המן הרשע – מניין ששמע לעצת אשתו ונפל? שנאמר: ״ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו׳ ״ (אסתר ה׳:י״ד). אמר רבי לוי: מלמד שהיו כולן בעצה אחת, עמד בבוקר לדבר ברעתו על מרדכי לפני אחשורוש, כיוון שעמד לפני אחשורוש, אמר לו ״בוא וסעוד עמי היום בסעודה״, אמר הרשע בליבו: ״כשאני יושב לפני המלך בסעודה, אני אומר לתלות את מרדכי על העץ״. משיבה אותו רוח הקודש ואומרת לו: ״רשע! תשוב מחשבתך על ראשך!״ וכך נעשה לו, שנאמר: ״ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי״ (אסתר ז׳:י׳). דין דאמר מתלא: ״ווי לחייביא ווי ליה ליסגר בשירתה״, וכל כך למה? שבטח בעושרו, דכתיב ״בוטח בעשרו הוא יפול״. וכל מה שהיה מתחשב, היה רוח הקודש משיבה אותו ואומר: ״לא כמחשבה שחשבת, אלא כמחשבה שחשבתי אני״, שנאמר: ״כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה׳ ״ (ישעיהו נ״ה:ה׳).
וכעלה צדיקים יפרחו – זה מרדכי ואסתר.
דבר אחר: בוטח בעשרו – זה קרח, וכעלה צדיקים יפרחו זה משה ואהרן וסנהדרין שלו.
אלואת׳ק ביסארה הו יקע, ואלצאלחין יפרעון כאלורק.
מה שעשה את המשל בעלה עד שנעשה היפך בוטח בעשרו הוא יפול, הוא מפני שהצדיקים אינם בוטחים בעצמם ואינם רואים עצמם עיקר אלא ענף, ואף כעלה הקל, כמו שאמר איוב העלה נדף תערץ1. וכבד ידעת על קרח וסנחריב והמן היאך נתגאו בממונם ואבדו.
1. איוב יג כה.
מא ישבה אלתמת׳יל באלורק חתי ג׳על עכס בוטח בעשרו הוא יפול, אלא לאן אלצאלחין לא ית׳קון באנפסהם ולא ירונהא אצלא בל פרעא בל כאלורק אלצ׳עיף כקול איוב העלה נדף תערץ. וקד עלמת מן קרח וסנחריב והמן כיף אקתדרו באמואלהם פהלכוא.
בוטח בעשרו – האדם שמסיר בטחונו מהאל וישם כסלו בהונו, הוא יפל ויהיה כערער בערבה.1
בוטח בעשרו הוא יפול – 1בסבת עשרו, ומדה כנגד מדה, וכענין שכתוב: עושר שמור לבעליו וגו׳ (קהלת ה׳:י״ב).
גם יש לפרש: בוטח בעשרו הוא יפול – כי יאבד עשרו כרגע בעונש הבטחון הזה אשר בטח וכענין שכתב ואבד העושר ההוא בענין רע (קהלת ה׳:י״ג) וכתיב: התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳). וכעלה צדיקים יפרחו – הצדיקים שהם בוטחים בשם ית׳ תצמח ישועתם מענים ומכל צרותם קל מהרה כעלה שהוא ממהר לפרוח מן הפרי ותגמר פריחתו בזמן מועט. הנה העשיר יפול פתאום בפתע מכבודו ושלותו בסבת בטחונו בהונו והצדיק ינצל מצרתו קל מהרה בסבת בטחונו בשם ית׳. דרך הספר הזה להראותך הדרך הטוב והפכו הגמור והגמול שיגיעהו מן הדרך הטוב והפכו.
1. פירוש הפסוק הזה ושלפניו הביא ר׳ בחיי בפרשת קרח ע״ש.
בוטח בעשרו הוא יפל – כאשר המשיל הלמוד בפזור, זכר העושר, וזה הבוטח בעשרו לא יחונן לדל.
בוטח בעשרו – מי שיבטח בעשרו ולזה יחשב להתגדל ולהתנשא על האנשים הוא יפול כי אין ראוי לבטוח כי אם בש״י וכמו העלה שיצא תחתיו הפרח כן יפרחו הצדיקים לעשות פרים אשר יבטחו בו מהש״י.
הוא יפול – ולא יועיל לו עשרו אבל הצדיקים הבוטחים בה׳ יפרחו כעצי האילן.
בוטח בעשרו הוא יפול – ממליץ עניני האדם במשל עץ פרי, שפריו הוא פרי הנפש לתורה ולתעודה, אם יעסוק בתורה ויעבוד את ה׳, אז צדיק כתמר יפרח ופריו יתן בעתו, והקנינים החיצונים שהוא העושר דומה כעלים השומרים את הפרי ומגינים עליו, כך יגינו עליו בל יטרידנו צרכיו ומחייתו מתורת ה׳ ועבודתו, אבל מי שבוטח בעשרו לבד וחושב שהוא העקר, הוא יפול כנפול עלה מגפן, כי העלים שאין פרים בה אינם כלום, אבל צדיקים יפרחו כעלה – ר״ל שיפרחו ויוציאו פרח וציץ שזה התחלת גידול הפרי, ר״ל שיעשו פרי קדש הלולים לחכמה ולדעת, והעושר הוא כעלה הסובב את הפרח ומגין עליו שיתקיים הפרי ע״י העלה והעלה יסובב ויקיף את הפרי.
הוא – הבוטח בעשרו יפול, והצדיקים לא יבולו ויפולו רק יפרחו כעלה, כטרפי האילן העולים באביב.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who troubles his own house shall inherit the wind. The foolish shall be servant to the wise of heart.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אלמנתחל אלג׳הל פאצ׳ח אהלה, פיג׳ב אן יכון אלג׳אהל עבדא ללחכים.
עכר, הנוחל את הסכלות מבייש את משפחתו, ולכן ראוי שיהא הסכל עבד לחכם.
הסכלות נקראת רוח כלומר שהיא כרוח הנושבת כמו שנאמר החכם יענה דעת רוח1, ולרוח אמרי נואש2.
1. איוב טו ב. ולא כן פירש שם. ראה מהדורתי ובהערה.
2. שם ו כו.
אלג׳הל יסמי רוח עלי מעני אנה כאלריאח אלהאבה כמא יקול החכם יענה דעת רוח, ולרוח אמרי נואש.
עוכר ביתו ינחל רוח – אדם עצל אשר תמיד ינחל רוח ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול.
[ועבד אויל לחכם לב – הואיל וסופו שהוא נעשה עבד לחכם לב.]א
א. ביאור זה מופיע בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142, וינה 220. הוא חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34.
He who inherits the wind will trouble his household A lazy man, who always inherits the wind and does not toil in Torah or in work, will ultimately trouble the members of his household, for they will have nothing to eat.
עוכר ביתו – האדם העצל שאינו רוצה ליגע עצמו להרויח.
ינחל רוח – כי ירד מנכסיו ויתרושש.
ועבד אויל – וסוף שזה האויל העצל יהיה עבד לחכם לב – כי יחפש אחר מחייתו וירויח ויהיה לו מה יאכל, והאויל יחזר על פתחו לשאול ממנו לחם.
עוכר ביתו ינחל רוח – הכלי שעוכר בני ביתו ומסגף אותם וגם ימנע מתת שכר ללמדם ספר או אומנות או לתת מחיר בידם לקנות חכמה ולספק מחייתם שיתעסקו בה ינחל רוח. חלקו מכל עמלו1 ועשרו רוח ינחל – לשון חלק וכן ונחלת עריצים (איוב כ״ז:י״ג) זאת נחלת עבדי י״י (ישעיהו נ״ד:י״ז) ותמימים ינחלו טוב (משלי כ״ח:י׳).
ועבד אויל לחכם לב – סמך זה הענין בכאן למען יגלה לך מזה טעם למה שאמר: עוכר ביתו ינחל רוח כי מה יועיל לבניו ההון שיניח להם והם ריקים מן החכמה ואוילים שלא נתעסק האב בהצלחתם ולימודם בחכמה ומוסר והלא עבד אויל לחכם לב גם אם יהיה לו הון ועושר.
גם יש לפרש: ינחל רוח – ינחיל את הרוח והוא יוצא כמו ונחל י״י את יהודה חלקו (זכריה ב׳:ט״ז) ונחלתנו (שמות ל״ד:ט׳) והענין עוכר ביתו מה יתרון בעמלו והונו והוא טרח בו להנחילו לבניו והוא ינחלנו לרוח ויניחנו לבנים פחותים וחלשים וריקים מן החכמה ועבד אויל לחכם לב לכן אם נתעסק בחייו בהצלחתם ולימודם והנחילם חכמה ומוסר אז טוב להם מכל ממון שיניח להם, והיו האוילים עבדים להםא ולא הם עבדים לחכם לב.
א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט ע״י הדומות: ״והיו האוילים עבדים להם״.
עכר ביתי – הטעם, כמו שראוי להטיב לחברים הראוים בלמוד, כן ראוי לקרב דעת חבריו ואם הם סכלים, כדי שיהיה נאהב לכל אנשי מעמדו, עד שיהיו כלם עבדים לו וסרים אל משמעתו.
עוכר ביתו וג׳ – הנה הנהגת הבית הוא ידיעה הכרחית לכל אדם, והנה כל אדם ימצאו לו בבני ביתו באשתו ובבניו, ויתר משרתיו ועושי מלאכתו במינים שונים מחכמה וסכלות, ושנוי תכונות ומדות, ומי שהוא חכם ידע להנהיגם כל אחד כפי הראוי, וישים כלם סרים למשמעתו מבלי כעס, ומי שאינו חכם יכעס תמיד, וישבר כליו בחמתו, ויעכור ביתו ויבלבל דירתו, וזהו אמרו: עוכר ביתו ינחל רוח, כלומר לא ישאר לו רק כעסו, והפכו: ועבד אויל לחכם לב, ולכן ינחל נחת והנחה.
עוכר ביתו – מי שהוא משחית ביתו ר״ל כגון בנין הגוף ואיבריו וכחותיו הנפשיות עד שלא ישתמש בהם לתועלות המכוון בהם הנה ינחל רוח והבל כי אין בו תועלת ותחת מונעו עצמו מלעבוד שכלו במכוון בו ישוב עבד לזולתו ר״ל שכבר יהיה האויל עבד לחכם לב או ירצה במלת עבד שם מקרה והרצון בו שיגיעת האויל אשר עבד בו יהיה לחכם לב כאמרו יכין וצדיק ילבש.
עוכר ביתו – העצל אשר בעבור עצלותו עוכר ומשחית בני ביתו כי לא מצאה ידו לתת להם די מחסורם הנה בזה יתרבה המריבה והכעס וכאלו ינחל לעצמו רוח הכעס וסוף הדבר יהיה אשר האויל הזה יהיה עבד לחכם לב להחיות נפש עצמו.
עובר ביתו ינחל רוח – המפזר ממון אביו לסוף ינחל רוח. והבן האויל המפזר ממונו ובוזה את אחיו שהוא חכם לב, לסוף בהתמעט נכסי הבית יצטרך להכנע אליו וקבל עצמו ומצותו כעבד. וצריך עיון אם חכם לב הוא האח או העבד, עיין למטה י״ז:ב׳.
חכם לב – הוא מי שכח המושל בנפשו ינהג רק ע״פ חקי החכמה והחכמה נעשית קנין לו, כנ״ל (י׳ ח׳). ואויל הוא המסתפק כמ״ש בכ״מ.
עוכר ביתו ינחל רוח – עוכר ביתו הוא המהרס סדרי ביתו משחית את כליו, מרבה הוצאותיו יותר מן היכולת לא ישאר בידו מה לנחול ולהנחיל כי בית והון נחלת אבות, וינחל רוח, וכל זה משל על הבית המליציי שהוא בית הנפש ומעונתה, שעליו אמר (כ״ד ג׳) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים, שחקי החכמה אשר אסף בנפשו איך יתנהג בכל מדותיו ובכל תהלוכות הנפש לטוב ולרע הוא בנין הבית, כבונה בית שאוסף העצים והאבנים ומקבצם ומסדרם, כן אוסף כל חקי החכמה וע״י התבונה שיבין חקי החכמה ויוציא דבר מדבר יגמר את הבנין להשלימו, ועת ידע הכל בידיעה ברורה, בין במדות בין בהשכלות האלהיות ימצא בית נפשו בכלים יקרים ונאים, כמ״ש וכלי יקר שפתי דעת, ואם הבית הנפשי מסודר באופן זה אז בית צדיק חוסן רב, אבל הרשע המסתפק בחקי החכמה יחולק עליהם וכ״ש שא״ל בינה ודעת, עוכר ביתו, כמ״ש ובתבואת רשע נעכרת, ואז ינחל רוח ואבד ההון היקר וכלי הנפש האלה ונשאר תחתיהם הבל ורעות רוח, והוא הרוח הסוער ומעלה ציורי התאות על הלב ויגע בארבע פנות הבית וישאהו ממקומו, ומזה הוציא הנמשל כי עבד אויל לחכם לב – גדר חכם לב הוא מי שכח המושל בנפשו (שנקרא לב) מושל כפי ציורי החכמה וחקותיה בלי יפנה מהם, והיא כבר מלא ביתו כל הון יקר ונעים, והאויל, הוא ההפך ממנו, שהוא המסתפק בחקי החכמה וחולק עליהם, והוא העני בדעת וראוי שיהיה עבד לחכם לב, כעני ודל שהוא עובד את העשיר.
עכר ביתו – כמים צלולים אלה ואויל בא ויורקא בהם אבן ועוכרם.
ינחל רוח – במות יולדיו שעברם באולתו לא ינחל מאומה.
א. כן בדפוס, אך אולי צ״ל: ״ויורה״.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The fruit of the righteous is a tree of life. He who is wise wins souls.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דבר אחר מה הם פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים, זה נח נח איש צדיק תמים,
ולוקח נפשות חכם – זה נח שזן ופרנס כל שנים עשר חדש בתבה, אחר כל השבח הזה בא לצאת ונשתלם שנאמר הן צדיק בארץ ישולם, דאמר רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר״י הגלילי נח כשהוא יוצא מן התבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו ק״ו אף כי רשע וחוטא זה דור המבול.
דבר אחר: פרי צדיק עץ חיים – אמרו רבותינו כל הבנים שהיניקה שרה דכתיב היניקה בנים שרה כלם נתגיירו, ואל תתמה בדבר שהרי אתה מוצא באליפז ע״י שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק וזכה ששרה עליו רוח הקדש.
דבר אחר: פרי צדיק עץ חיים – זה משה שקבל את התורה דכתיב בה עץ חיים היא, ולוקח נפשות חכם והלא שנינו מרבה בשר מרבה רמה, מרבה שפחות מרבה זמה, מרבה עבדים מרבה גזל, אלא כמה פעמים לקח כמה נפשות מן המיתה במרגלים ועגל שנאמר ויחל משה וכו׳ (כתוב בשופטים ברמז ס״ז וברמז שס״ז).
עשרה דברים נקראו חיים, הקב״ה אלהים חיים, תורה שנאמר עץ חיים היא – ישראל שנאמר ואתם הדבקים בי״י וגו׳ חיים וגו׳, חכמים שנאמר תורת חכם מקור חיים, צדיקים פרי צדיק עץ חיים, גן עדן ועץ החיים בתוך הגן, ארץ ישראל ונתתי צבי בארץ חיים, ירושלים אתהלך לפני י״י בארצות החיים, גמילות חסדים שנאמר כי טוב חסדך מחיים, מים שנאמר מקור מים חיים.
ת׳מר אלצאלח שג׳רהֵ אלחיוה, ומקתני אלנפוס חכים.
ולקח, הרוכש.
תהיה רכישת הנפשות בכמה פנים כולם טובים, מהם ההתעסקות1 בהולדת ולדות לקיום המין כאמרו ואתם פרו ורבו2. והעמדת התלמידים כאמרו ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה3. ועשיית הטוב והחסד כמו שאמר איוב ברכת אובד עלי תבא4. והשפיטה באמת ובצדק כאמרו מתוך ומחמס יגאל נפשם5, וכל הדומה לזה.
1. אפשר: הטפול. ההשגחה.
2. בראשית ט, ז.
3. ירמיה טו יט.
4. איוב כט יג.
5. תהלים עב יד.
יקע אקתנא אלנפוס עלי וג׳וה כלהא מחמודה, מנהא אן אלענאיה באלולד לאקאמהֵ אלצורה כקולה ואתם פרו ורבו. ואקאמה אלתלאמיד׳ לקולה ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. ואצטנאע אלמערוף ואלאחסאן כקול איוב ברכת אובד עלי תבוא, ואלקצ׳א באלחק ואלאנצאף כקולה מתוך ומחמס יגאל נפשם, ומא שאכל ד׳לך.
פרי צדיק – גמול פירות מעשה הצדיקים, עץ חיים הם לו ולעולם.
ולקח נפשות חכםא – מי שהוא חכם קונה לו נפשות, שמלמדם דרך טוב והרי הן כאילו קנאם, כעיניין שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״החכם״.
The fruit of a righteous man The reward of the fruit of the righteous man's deeds is a tree of life for the world.
and the wise man acquires souls Whoever is wise acquires souls for himself. He teaches them the good way, and they are his as though he had acquired them, as the matter is stated: "And the souls that they acquired in Haran" (Bereshit 12:5).
פרי צדיק – פרי עץ החיים הוא שמור לצדיק, וגם האוכל ממנו יחיה, כלומר הלמד ממעשיו יקבל שכר.
ולוקח נפשות חכם – והחכם המלמד חכמה לבני אדם לוקח נפשותם מיד שאול.
ויש מפרשים: ולוקח נפשות חכם – מלמד חכמה לבני אדם, והוא פרי הצדיק, כמו: יערף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳) – שתרגומו: אולפני.
פרי צדיק עץ חיים – והם בניו, עץ חיים, כי הצדיק יוכיח בניו מנעוריו ויתחכם לשחרו מוסר ויגדלנו בתוכחת חיים וכדרך שכתוב: חנוך לנער (משלי כ״ב:ו׳).
ולוקח נפשות חכם – יתכן לצדיק שלא נתעסק בלמוד החכמה כי אם בכשרון המעשה ואין בידו למשוך לב הבריות לקבל תוכחותיו אך בניו שהם תחת ידו ודבריו נשמעים להם ידריכם בדרך חכמה ויגדלם בנעוריהם אבל החכם שדבריו נשמעים לוקח נפשות ומושך לבות בני אדם לדרך חיים ומביא הדברים בלבם בחכמתו.
וטעם נפשות – נפש החכם והכסיל.
פרי צדיק עץ חיים – כי הצדיק יגיע אל החיים הנצחיים ומי שהוא לוקח ומושך לעבודות הנפשיות החומריות כדי שיעוררו כלם אל השכל להשגת אלו החיים הנצחיים הוא חכם או יהיה הטעם כפול והרצון פרי צדיק הוא עץ שיתן חיים וזה כי לא די לצדיק שיקנה החיים לעצמו אבל יקנה אותם לזולתו והחכם הוא לוקח נפשות האנשים ומושך אותם לעבודת השם יתברך שיקנו כלם החיים הנצחיים.
פרי צדיק – הפ״א בגעיא.
פרי צדיק – מעשה הצדיק היא כעץ המגדל חיים כי על ידי מעשיו בא החיים.
ולוקח – הלוקח לעצמו נפשות להדריכם בדרך הישר והרי הוא כאלו קנאם כמ״ש ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳) הלוקח הזה לחכם יחשב.
צדיק, חכם – ע״ל (ט׳ ט׳, י׳ י״א).
פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם – הצדיק הוא שמשתמש בחקי החכמה לעשות צדק בפועל, והחכם הוא מי שאסף חקי החכמה מרבותיו ע״י לימוד, ואמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, שממשיל את הצדק כעץ עושה פרי, והצדיק וריעיו אוכלים הפרי, ומהו הפרי? מעלליהם, שהם הפעלים היוצאות מתכונות נפשיות, והאוכל פרי הזה אוכל פרי עץ החיים, שאוכל ממנו וחי לעולם חיי הנפש, ר״ל הלמד ממעשיו ועושה כמהו, והחכם הוא לוקח נפשות בדברים (שכל לקיחה אצל בני אדם הוא בדברים) החכם ממשיך נפשות ע״י למודיו שמלמד אותם חקי החכמה, והצדיק מחיה אותם ע״י שמאכילם פריו, ר״ל שיעשו כמעשיו.
פרי – שהצדיק מתאוה לו הוא להיות עץ חיים, להיות איש מופת לרעהו שילמד ממעשיו הטובים ויחיה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Behold, the righteous shall be repaid in the earth; how much more the wicked and the sinner!
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הן צדיק בארץ ישולם – זה משה שנאמר הן קרבו ימיך למות, וכתיב ביה צדקת י״י עשה, אף כי רשע וחוטא זה קרח ועדתו וכו׳ (כתוב בירמיה ברמז קל״ב).
לית אלצאלח פי אלדאר יסלם, פכיף אלט׳אלם ואלכ׳אטי.
הן, הלואי שהצדיק בארץ יהיה בשלום, והיאך אם כן הרשע והחוטא.
רוצה לומר שהצדיק יבואהו על כל פנים צער בעולם הזה, או בטבע, או בקרובים, או באנשי העיר, או בבנים, או נסיון איזה שיהיה, כפי שידעת שהרבה מן הצדיקים נתיסרו כגון אברהם ויצחק ויעקב ומשה ואהרן ושמואל ודוד, והיאך ירגז הרשע על הנהגת החכם1 כאשר יתיסר באיזה דבר והוא ראוי לכך.
1. הקב״ה.
יעני אן אלצאלח לא בד ממא אן ינאלה פי דאר אלדניא גם, אמא פי אלטבע, או פי אלקראבה, או פי אהל אלבלד, או פי אלולד, או מחנה מא, כמא עלמת כתיר מן אלצאלחין בליו מתל אברהם ויצחק ויעקב ומשה ואהרן ושמואל ודוד, פכיף ילום אלפאסק תדביר אלחכים אדא ציב בשי והו אהל לה.
הן צדיק בארץ ישולם וגו׳ – למה יבטח הרשע בשעה מצלחת? הלא הוא רואה שהצדיק משתלם שכר עבירה שבידו בעודו על הארץ בחיים.
ואף כי רשע – וכל שכן שסופו של רשע להשתלם או בחייו או במותו.
Behold! The righteous man will be requited on earth Why should the wicked man feel confident when he prospers? Does he not see that the righteous man is requited the payment of the sins he has committed while he is still on earth, during his lifetime?
surely a wicked man and a sinner Surely the wicked will ultimately be requited, either during his lifetime or after his death.
הן צדיק – הנה ראינו שהקב״ה משלם גמול לצדיקים כשיחטאו, כי אין מי שלא יחטא.
כל שכן שהוא משלם לרשע החוטא עונש על מעשיו הרעים.
הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא – אם תראה רשע וטוב לו בעולם הזה אל תעבור עליך רוח ספק בענין הפקודה והשלום באחריתו כי באמת ישלמו לו כפעלו כי הנה הצדיק ישולם בעולם הזה על חטא אחד שיחטא ואף על פי שהצדיק אהוב לאלוהיו אינו מוותר לו על חטאו אף כי רשע וחוטא כל שכן כי ימדו פעולותיו אל חיקו ולא יוותרו לו על חטאיו, ואשר תראה שלות הרשע אולי יש בידו זכות אחד והוא אינו ראוי לתגמול הנעימות בעולם הבא על כן יאכילוהו זכות בעולם הזה על דרך ומשלם לשונאיו וגו׳ (דברים ז׳:י׳). אף כי לשון קל וחומר וכן ואף כי נלך קעילה (שמואל א כ״ג:ג׳).
ואמרו: הן צדיק בארץ כי לא יפקדו חטא הצדיק בעולם הבא זולתי בעולם הזה ישלמו לו חטאו למען ינקה לעולם הבא ואמרו ז״ל בב״ר:1 אם לעוברי רצונו כך לעושה רצונו על אחת כמה וכמה והענין אם לעוברי רצונו יש שלוה גדולה בעולם הזה על זכות אחת לעושה רצונו על אחת כמה וכמה שהם מתעתדים לנעימות ועוד אמרו שם אם לעושה רצונו כך לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה וזה כענין המקרא הזה כי אם הצדיק נלכד בחטאו בעולם הזה אף כי הרשע בעולם הבא תהי על עצמותיו עוונותיו.2
הן צדיק בארץ ישֻלם – מטעם וי״י ישלם (משלי כ״ה:כ״ב). והענין, כי הצדיק ישיגנו עת בעת השכחה, כל שכן להעומד בסכלותו תמיד.
הן צדיק בארץ ישֻלם וג׳ – לפי דעתי אין, אף כי, בכל מקום, קל וחומר, כמו שאמר אבן עזרא על אמרו: אף כי אמר אלהים (בראשית ג׳:א׳), וטעם, אף כי, בזה כמו גם, ופירוש זה, בענין שתי גזרות שאמר ישעיה: אמרו לצדיק כי טוב (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו לרשע רע וג׳ (ישעיהו ג׳:י״א).
הן צדיק בארץ – הנה הצדיק לא יספיק לו קנין החיים הנצחיים אבל יעמוד בשלום בהיותו בארץ אין פחד רעה לנגד עיניו וגם כאשר רשע והוא חוטא חטא מה עכ״ז יעמוד בשלום בארץ כמו שתראה מיהושפט שהתחבר עם אחאב שהיה רשע וחטא בזה הצילו הש״י מהרע כשקמו עליו חיל ארם להרגו בעבור כי נמצאו בו דברים טובים כמו שנזכר בספר דברי הימים וכזה תמצא בדוד כשחטא בדבר אותה האשה אמר לו הנביא גם י״י העביר חטאתך לא תמות לפי שכל פעולותיו זולתי זאת היו בתכלית השלימות כמו שזכרנו שם ולזה מצאנו שנענש שאול יותר ממה שנענש דוד והיה חטא שאול יותר מעט אלא שלא עשה מהטובות כל כך כמו שעשה דוד אך רוב פעולותיו בלתי נוהגות על היושר.
אף כי – ענינו כמו כל שכן וכן אף כי אש אכלתהו (יחזקאל ט״ו:ה׳).
הן וגו׳ – כאומר למה יבטח הרשע על הצלחת שעתו הלא יראה כי אף הצדיק ישולם על העבירה שבידו עודנו בארץ עד לא ימות וכל שכן הרשע המחזיק ברשעו וחוטא עוד שבוודאי יקבל גמול מעשיו אם קודם המיתה אם לאחריה.
הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא – אחר שאמר כי (משלי יא ל): פרי צדיק עץ חיים – שהוא על חיי הנפש, לומר כי מזה נגזר שישיגהו רעות בעולם הזה, אם חטא איזה חטא, כי (קהלת ז כ): אין צדיק בארץ אשר לא יחטא – ולכן בארץ ישולם, כדי שישמור לו שכרו בעולם הנפשות ששם יחיה לעולם, ועתה קל וחומר שכל-שכן הרשע שהוא חוטא, שישולם לו חטאו, רק שתשלום הרשע יהיה בעולם הבא, כי הוא לא אכל מעץ החיים, וימות מיתת הנפש בעולם הנפשות.
ושיעור הכתוב: הן צדיק וחוטא ישולם, אף כי רשע וחוטא.
ומזה נלמד גם כן, שגם הרשע נענש אף על חטא קל, מכל-שכן מן הצדיק.
אף כי וגו׳ – בארץ הלזו יראה יותר עונש עושה הרע משכר עושה הטוב, מ״מ גם זה יִגָּלֶה למבחין ומבין, כל שכן שיגלה לו עונש הרשע.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל