×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח⁠־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃
    The proverbs of Solomon. A wise son makes a glad father; but a foolish son brings grief to his mother.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַתְלוֹי דִשְׁלֹמֹה בַּר חַכִּימָא נֶחֱדֵי אֲבוּי וּבְרָא סַכְלָא מְחַמֵץ לְאִמֵיהּ.
    לפיכך אמר שלמה: בן חכם ישמח אב – זה הקב״ה, שהוא אב לכל העולם כולו, שנאמר: ״אבי יתומים ודיין אלמנות״ (תהלים ס״ח:ו׳).
    דבר אחר: בן חכם ישמח אב – זה שלמה, שהיה חכם ביותר, ושימח הקב״ה בחכמתו.
    ובן כסיל תוגת אמו – זה המן הרשע, ששמע לאשתו ונתלה על העץ, שנאמר: ״ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו׳⁠ ⁠⁠״ (אסתר ה׳:י״ד). ומניין שנתלה על עצו? שנאמר: ״ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי״ (אסתר ז׳:י׳). אמר רבי נחמיה: מכל העושר שהיה לו, לא היה לו לפדות את עצמו?! אלא ללמדך, כיוון שהגיע זמן מפלתו של רשע, אין מועיל לו כלום עשרו.
    בן חכם ישמח אב – זה יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, ובן כסיל תוגת אמו – זה ישמעאל, יש בנים שנתגנו באביהם זה יאשיהו שנתגנה באמון שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה, חזקיה שנתגנה באחז שנאמר צור תעודה, ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו שנאמר ובני עלי בני בליעל, שמואל נתגנה בבניו שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו, ואברהם לא היה כן הוא נתגדל ביצחק שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ויצחק נתגדל באברהם שנאמר אברהם הוליד את יצחק.
    בן כסיל תוג״ת אמו – (בא״ת ב״ש אפרא) אפרא בעיני אמיה, אם מודבק אדם בדרכיו של הקב״ה משמח בוראו, הדא הוא דכתיב בן חכם ישמח אב – ואין אב אלא הקב״ה שהוא אב לכל העולם שנאמר אבי יתומים.
    ד״א בן חכם – זה שלמה שהיה חכם ביותר, ישמח הקב״ה שנאמר וישב שלמה על כסא י״י, ובן כסיל – זה המן ששמע לעצת אשתו ונתלה וכל עשרו לא היה יכול להצילו, ללמדך כשמגעת מפלתם של רשעין אין מועיל להם ממונם שנאמר לא יועיל הון ביום עברה, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות.

    רמז תתקמה

    א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן שתי צדקות הללו למה, אחת שמצלת מדינה של גיהנם ואחת שמצלת אותו ממיתה משונה, ואיזוהי צדקה שמצלת מדינה של גיהנם, ההיא דכתיב בה עברה דכתיב יום עברה היום ההוא, איזוהי צדקה שמצלת ממיתה משונה, נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נטלה, היכי לעביד, ונותנה לתוך קופה של צדקה. שלשה אוהבים יש לו לאדם וכו׳ (כתוב בישעיה ברמז תצ״ד).
    ומן אמת׳אל סלימאן, אלאבן אלחכים יפרח אבאה, ואלאבן אלג׳אהל חסרה לאמה.
    משלי, וממשלי שלמה, הבן החכם ישמח אביו, והבן הכסיל תוגה לאמו. כתב ״וממשלי״ כלומר ועוד ממשלי.
    תוגת כמו יגון. והמשפט שייחס לאב שייך לאם, וכן להיפך כפי שהקדמנו1. ויש באמרו בן חכם שני דברים כלולים, האחד זירוז להוריו ללמד את בנם מדע במה שהודיעם שהוא עדים ותפארתם, והשני זירוז לבן להשתדל בלמוד המדע והחכמה כיון שהוא חייב בכבוד הוריו, ועוד שחכמתו ממה שהם שמחים בו, ולפיכך חייב הוא ללמוד גם כדי לשמחם, ואל יהי סכל כדי שלא יעציבם.
    1. כלומר החכם ישמח אביו ואמו והכסיל תוגה לאביו ולאמו, כמו שבאר לעיל א ח.
    תוגת מת׳ל יגון. וקצ׳יהֵ אלאב תג׳ב ללאם, וכד׳לך באלעכס עלי מא קדמנא. ופי קולה בן חכם אמראן מג׳מועאן, אחדהמא חת׳ לאבויה עלי תעלים ולדהמא אלעלם במא אכ׳ברהמא אנה זינתהמא ופכ׳רהמא, ואלת׳אני חת׳ ללאבן עלי טלב אלעלם ואלחכמה אד׳ כאן יג׳ב עליה בר אבויה, ת׳ם אן עלמה ממא יפרחאן בה, פקד לזמה אן יתעלם איצ׳א ליפרחהמא, ולא יתג׳אהל ללא יגיט׳המא.
    בן חכם ישמח אב – הקב״ה.
    דבר אחר: אביו ממש.
    ובן כסיל – תמיד הוא בבית עם אמו והיא רואה את שטותו ומצירה.
    ועל פי המשל: בן כסיל – כמו ירבעם בן נבט, תוגת כנסייותו.
    Proverbs of Solomon: A wise son makes his father happy This is the Holy One, blessed be He (Midrash); another explanation: his actual father.
    but a foolish son is the grief of his mother He is always with his mother at home, and she sees his foolishness and is troubled. And according to the allegory, a foolish son, like Jeroboam the son of Nebat,
    is the grief of his mother, the grief of his nation.
    (א-לב) {עיינו בשרידים שהוציא לאור פרופ׳ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע״ט): 161–205}
    משלי שלמה בן חכם ישמח אב – כשיראהו הולך בדרך טובה.
    ובן כסיל תוגת אמו – כי היא רואה אותו תמיד בכ⁠{ס}⁠לותו, כי אינו מתפחד ממנה, ולא יקבל תוכחתה.
    משלי שלמה בן חכם וגו׳ – הזכיר שמחת בן חכם על האב ותוגת הבן הכסיל על האם כי האב מכיר יותר בחכמת הבן ומבחין כל עת בדברי חכמתו ושמחתו רבה משמחת האם, והאם יודעת יותר מן האב את מעשה הבן הכסיל כי עסקי הנאת הזולל והסובא בבית. והכסיל והאויל והרשע כלם תוארים לבעלי מעשה הרעים. והתרגום:⁠1 תוגת אמו על אפרא דאימיה.
    1. בתרגום שלנו: וברא סכלא מחמץ לאימיה ועיין ערוך השלם (הוצ׳ קאהוט) ערך אפר ובילקוט: תוגת באותיות א״ת ב״ש אפרא בעיני אמיה.
    (הקדמה)
    דע אחי, יודיעך האל הטובות האמתיות וימלט נפשך מעצה במדומות, כי מה שקדם ממאמרי שלמה עד הנה, היו רובם ציווים ואזהרות שהם ממין האומר בלתי גוזר, ומזה יתחיל להניח מאמרים גוזרים, לכן אמר בזה, משלי שנית, להודיע כי הם ממין זולת מין הקודמים, ואולם כדי שתבין הנחות החכם טרם אפרש המאמרים, אקדים הצעה.
    דע, כי הרוצה לדַמות לעליון באהבת צדק, ראוי לו להשתדל במלאכת ההגיון אשר יקרא לה בינה, ואמר בואסי: ההגיון מפתח הכסף הפותח החדר אשר בו תשכב הפילוסופיא במטות זהב, לכן אזכיר לך בקצרה ההכרחי לך לדעתו, אם יש את נפשך להבין דברי שלמה ע״ה הנקרא אדון החכמים, כמו שנקרא משה רבינו אדון הנביאים. ואתחיל ואומר:
    האומֶר הפשוט, הוא המורכב מנושא אחד, ונשוא אחד, והוא שני מינים, החיוב והשלילה, ויקרא להתחלת ספורו נושא, ולספור התחלתו נשוא, דמיונו אמרנו, האדם חי, הנה האדם הנושא, חי נשוא, וכזה בהיות הנשוא פעל, אם בודד אם יוצא כאמרו: ראובן הלך, או ראובן ישמח אביו, כי אין הפרש בין היות מלות המשפט מעטות ובין היותם רבות, אם בנושא אם בנשוא, וכזה בשלילה. בכלל תבחין במאמר מאמר התחלת הספור וספור ההתחלה איך שיקשרו המלות, וכמה שיעלה מספרם, ואיזה יהיה הנושא אם עצם או מקרה, וכזה הנשוא. ואין ראוי שיובן תמיד אם בחיוב אם בשלילה, על שהוא תואר ומתואר, כמו האדם חי, והשחרות מראה, ובכלל זה אמרנו, זה הסדר הוא כך, או איננו כך, אבל אפשר שיהיה יחס אחר, המשל שיצדק אמרנו להפכים ידועה אחת. וכאלה רבים, וזולת זה מאופני היחסים שיוחס דבר לדבר. ואולם הגזרות יומדו חלקיהם בסדר והכונה תהיה אחת, כאמרנו ראובן עמד, או עמד ראובן, הנה ראובן באיזה משני פנים אלה נושא, כי נאמר בסגלת הפעל שהוא לעולם יהיה הגדה לא מוגד בעדו, אלא אם ידביק במקיף, כאמרנו זה ראובן העומד, או אשר עמד ראובן, אלא כי זה על זולת המנהג הטבעי, ובזה אמרנו: נמצא באדם צדיק, או ימצא צדיק באדם, או באדם ימצא צדיק, הכל שוה בטעם, כי על כל פנים אלו היה האדם נושא, וכזה אמרנו: לא יועילו אוצרות רשע (משלי י׳:ב׳) כמו אמרנו: אוצרות רשע לא יועילו, וכן לא ירעיב השם נפש צדיק (משלי י׳:ג׳). כאמרנו: השם לא ירעיב נפש צדיק וזה נקרא הקדמה ואחור. ומהגזרות מהם כוללות, והוא כשחוברה בנושאם חומה מהכוללות והוא כל, ואין אחד, ומהם חלקיות, והוא כשחוברה בנושאם חומה חלקית, הוא קצת ואין כל, ומהם סתמיות, והוא כשנושאם ענין כולל בזולת עמה, וזה פעם הוראתו כוללת ופעם חלקית ומהם אישיות, והיא כשהנושא אישי.
    ואולם לזכור כל מיני ההקשים אין ראוי לנו בזה, אבל אזכור ההכרחי להבנת דברי שלמה. והוא מין אחד יקרא היקש תנאי, ותחתיו מין אחד יקרא מתדבק, והוא המובחר ממיני דברים יהיה האחד את האחד כאמרנו, על דרך משל: אם האדם נמצא, או: אם הוא אדם, הוא נמצא, כל חיוב דבר לדבר באיזה דבר יתחייב אם שיהיה מחיוב מציאות למציאות, או מציאית או לא מציאות, והנה ההפרד שיושם בהקדמת ההיקש הזה מחייב יקרא קודם, והמחויב יקרא נמשך, וכבר ידעת כי מהחיוב, ממנו מה שבעצם, וממנו מה שבמקרה, גם המתחייבים מהם תמימי החיוב, והם שני הדברים המתהפכים בחיוב אם שיהיו יחד בטבע ככפל וחצי, ואם שיהיו סבה ומסובב כעלות השמש ואור היום, ומהם הבלתי תמימי החיוב כאדם וחי, כי האדם .... ותאמת בהשנות נגוד הקודם, יתחייב נגוד הנמשך, כמו שיתאמת כי, שבהשנות נגוד הנמשך, יתחייב נגוד הקודם, אבל בהיותם בלתי תמימי החיוב לא צדק שבהשנות נגוד הקודם יתחייב נגוד הנמשך, אבל צדק בו לבד שבהשנות נגוד הנמשך, יתחייב נגוד הקודם, וזה לבד הוא המתחייב בעצם מסדור ההקש התנאי.
    והנה כבר ידעת מיני המתנגדים שהם ארבעה, וכבר התבאר במקומם, והנה מבואר לך כי ההקדמה הכוללת המחייבת, שהיא מונחת בזולת אות תנאי והמונחת באות תנאי והיו הגבולים אחדים מתחייבות. וזה כי אמרנו על דרך משל אם האדם נמצא, החי נמצא, מחייב אמרנו: כל אדם חי, וכן יתהפך, ולכן מבואר לך כי בעבור שצדק אמרנו: כל אדם חי, אינו מחייב שאם אינו אדם אינו חי. כי החי יותר כולל מן האדם, ואולם צדק זה אלו היו האדם והחי מתהפכים בנושא הכללי, רצוני שיצדק לומר: כל חי אדם, כמו שהענין בגדרים וברשמים.
    וכתב אבונצר: דבר... הונחה אצלנו גזרה סתמית מחייבות אפשר... היותה כוללת בחלוק, וזה כשנאמת שבסור נשואה יסור נושאה, וכאשר תתאמת זה, יהיה מתחייב שבהיות נושאה ימצא נשואה, והמשל בזה אמרנו: האדם חי, הנה נתאמת במופת, שבסור החי יסור האדם, וכאשר התאמת זה יחויב שבהמצא האדם ימצא החי, אם כן יצדק בהכרח לומר: כל אדם חי.
    ואחר שהקדמתי לך כל זה תשכיל דברי שלמה וסדור מאמריו, ותבין כי אין במשפטיו תמיד עצם בפעל שיתואר בנושא, אבל הוא מובן בלב, מאשר ידוע כי השמות הנגדיים מורים על העצם והמקרה הדבק בו יחד, כאמרנו: הולך בתם וג׳ שזה בכח מורכב הרכבת תנאי, כי טעמו: האיש ההולך בתם היא ילך בטח, אבל אמרו: לא יועילו וג׳ לא נזכר בו העצם, והוא: אוצרות, וכן לא ירעיב היה התחלת הסיפור השם ית׳, ואולם ברוב הקדמותיו אין הכרח מה הוא הנושא ומהו הנשוא כאומרו: אוגר בקיץ בן משכיל (משלי י׳:ה׳), ורבים כאלה, אבל תדין במשפט משפט לפי ההכרח, או לפי הנאות אם אין בו הכרח, וזה כי אמרו: חכם לב יקח מצות (משלי י׳:ח׳), היה בלי ספק חכם לב נושא, וכן: הולך בתם (משלי י׳:ט׳), ובכלל יהיה ברוב הקודם בסדר הנושא או המחייב אם יוקח על צד תנאי, אבל אוגר בקיץ, יותר צח אצלי, להיותו הנשוא או המחויב. וכזה: נרדם בקציר עם בן מביש. ואמנם באו ברוב הקדמותיו סתמיות כי אם מעט, כמו: כל ערום, כל ימי עני (משלי ט״ו:ט״ו). ולפי דעתי, כי הסתמיות בזה הספר הם כלם בטעם כוללות, כי גם אפשר שהונחו על צד תנאי ואותם מעט מהם שלא יהיה נושאם ענין כולל כמו: לא ירעיב י״י נפש צדיק (משלי י׳:ג׳).
    ודע כי רובי הפסוקים מזה הספר, שהם מאמרים גוזרים מחוברים משני משפטים בנושא האחד ונשואו, מתנגדים לנושא האחר ונשואו, ופעם ישנה נגוד הקודם ויוליד נגוד הנמשך, ופעם בהיפך, והמשל למין הראשון: הולך בתום ילך בטח (משלי י׳:ט׳), כי ענינו: כל הולך בתום הוא הולך בטוח או אם הוא הולך בתם, הוא הולך בטח, כי נכון כל אחד משני הפנים האלה כאשר אמרנו, ואחר אמר על מעקש דרכיו יודע, והנה מעקש דרכיו הוא הופך היפך הולך בתום, ויודע הפך ילך בטח, כי אין צריך להשגיח אין צריך להשגיח בנגודי הספר הזה אל המלות אבל אל הענין לבד, ולכן תמצא החכם ישמיט פעם המתנגד, ויקח תמורתו מחייב המתנגד, או המחוייב מהמתנגד כמו שתמצאני מבאר זה בפסוק: חכמים יצפנו דעת (משלי י׳:י״ד), והמשל למין השני: בז לרעהו חסר לב (משלי י״א:י״ב). וכמוהו: חושך שבטו שונא בנו (משלי י״ג:כ״ד), כי שנה בו נגוד הנמשך, והוא. האוהבו, והוליד נגוד הקודם והוא: שחרו מוסר, וכמוהו: עושק דל להרבות לו וג׳ (משלי כ״ב:ט״ז). ולכן כאשר תראה יסודנו שני משפטי הפסוק במשל ממין הראשון תאמת שכל משפט פשוט משניהם מתהפך במשא הכללי, וכל אחד משניהם יעיד על חברו, לכך יכריחך זה לפרש הפסוק בענין האמתי שבו, כמו שהוא באמרו: בז לרעהו חוטא (משלי י״ד:כ״א), כאשר אמרנו, אבל כאשר תראה שישנה בו נגוד הנמשך .... אז לך ולדומה לך מקום עיון, כי אפשר שלא נהג...... השאר שזכרנו בעבור שלא יתהפך. והנה תמצא בכמה פסוקים שני משפטים היו הקודמים מתנגדים אל אחרים כאמרו: בטוב צדיקים תעלז קריה, וזה נכון, כי אפשר בשני הפכים שינשא עליהם בזה הצד מן היחס בצד... כי תעלוז ותׇרון שמות נרדפים, וגם כן אפשר בכמו זה היחס, להיות נושא שני המשפטים אחד, ונשואם מתנגדים כמו שהוא באמרו: לא ירעיב י״י נפש צדיק וג׳ (משלי י׳:ג׳).
    ואתה כשתעיין בדברי, תמצא פעם נגודו ממין נגוד ההפכים, ופעם ממין הקנין וההעדר, ופעם ממין החיוב והשלילה. וכבר ידעת כי מין נגוד החיוב והשלילה נמצא לעולם על כל דבר, ולא כן האחרים, ובקצת מאמריו נמצא פסוק כאלו נמשך להנחה אחת, או לכמו הנחה אחת, כמו: קורץ עין יתן עצבת (משלי י׳:י׳).
    והנה בעבור כל זה שהקדמנו לך, ראוי בפסוק פסוק מדברי שלמה שתַתיך אותו למשפטים ומשפט משפט בעצמו תציג אותו לבד,⁠1 ואז תנצל משגיאה בהבנת כונתו, ולמה תשגה בני2 באמרו: בן חכם ישמח אב וג׳ (משלי י׳:א׳) ותטעון איך יתאמת תמיד שבשמחת האב יהיה סבתו בן חכם. דע כי אינך מבין המאמרים, כי האב הנזכר מצורף לבן הנזכר, אם כן מבואר כי כל בן חכם משמח אביו, הוא בן חכם, וכן תבאר בכסיל, וכזה אומרו: לא יועילו אוצרות רשע (משלי י׳:ב׳) שענינו: אוצר רשעים בלתי מועיל, והפכו, כי אוצר בלתי מועיל הוא רשע, או, הוא אוצר רשע, אבל לא יהיה הפכו כל בלתי מועיל הוא אוצר רשע, וזה כי הקשורים אשר הושמו בנושא הושמו כדי שיצדק עליו הנשוא ולכך כשיתהפך אינו מחויב בכל מקום שישוב הנושא עם כל המחובר לו נשוא, וזה באמרנו: כל בגד לבן מפריד הראות, הנה כימפריד הראות צודק על הבגד בכללות, לא מפני עצמו אבל מפני המחובר לו והלובן לבגד מקריי לו, ולכן כשיתהפך בכללות יאמר כל בגד מפריד הראות לבן, אבל אם הנושא אל קשוריו עצמיי, אז יצדק התהפכות כלו, אם לא ימנעהו כללות הנשוא, וזה כאמרנו: כל חי מדבר אדם, כי יצדק לומר: כל אדם חי מדבר, ועל כן אחר שתבחין כל זה לא תוכל לטעות.
    ואולם להִשנות דברי שלמה, אל תדין לו מותר בדיבור, אבל יש פסוקים שרוב חלקיו נִשנים, רק יש בו מעט שנוי מהנזכר, בזולת אותו המקום, אם בתוספת מלה או מלות אם בחסרונים, יהיה התוספת או החסרון ההוא לענין כיון בו לרמוז, ופעמים אין בו שנוי כלל, ייתכן היות ההִשתנות להצעה למַה שיבוא אחריו, או לתכלית איזה כונה מאשר קדם לפניו, ויתכן שיפורש אותו המאמר הנִשנה בענין ההוא שיתבאר במקום האחר, ואפשר שיפורש בענין אחר, ועל כל זה נרמוז בפירושנו ברוב המאמרים, כאשר נראה מהם ההשנות.
    ואתה בני ראה והבן בכל אשר הקדמתי לך, כי אי אפשר לך בלעדיו בהבנת דברי שלמה ע״ה.
    (א) בן חכם ישמח אב – יחס השמחה לאב על החכמה, והכונה בהיות האב מכיר מעלתה, ויחס התוגה לאֵם על הכסילות, כי אין מגיע שֵכל האֵם להכיר טוב הפעולה, כמו שתכיר הרע, וגם זה כטעם כלב אשה מצֵרה (ירמיהו מ״ח:מ״א).
    1. השוו ללשון הפסוק בשופטים ז׳:ה׳.
    2. השוו ללשון הפסוק במשלי ה׳:כ׳.
    משלי שלמה – בן חכם ישמח אב וג׳ – אמר יוסף: כבר הודעתיך שנכון אצלי, כי שלמה לא חבר כל הספר הזה בסדר, מראשיתו עד אחריתו, רק היה אומר מאמריו, למשרתיו ושריו, כמו שכתוב: אשרי עבדיך העומדים לפניך וג׳ (מלכים א י׳:ח׳) והם היה כותבים אותם, לכן התחיל משלי, ועתה כתיב משלי ועוד כתיב: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה (משלי כ״ה:א׳) ומצורף לזה נכון מאוד בהתחילו עתה משלי שלמה, כי רוב מה שקדם, היה אומר בלתי גוזר, ורוב אלו הוא אומר גוזר.
    והנה כבר הודעתיך בתחלת פירושי זה מיני גזרות זה הספר, ודע עוד, כי בזה יש גזרות הולכות כסדר מנושא ונשוא, כמו זה הפסוק רצוני: בן חכם הוא ישמח אב וג׳, ויש, שבו קדימה ואיחור כי הטעם הוא, כי בן משכיל הוא אוגר בקיץ (משלי י׳:ה׳), ובן מביש הוא נרדם בקציר (משלי י׳:ה׳), ויש פסוק שאחת מגזירותיו כסדר, והאחרת שלא כסדר, כאמרו: לא יועילו אוצרות רשע (משלי י׳:ב׳), כי זאת שלא כסדר, כי הענין הוא, כי אוצרות רשע לא יועילו, ואמנם וצדקה תציל ממות (משלי י׳:ב׳) הוא כסדר. ודע עוד כי רוב גזרות זה הספר, מחוברות מהבדלים וסגולות, ולכן הם מתהפכות, וזה על דרך משל: כי כל בן חכם ישמח אב, וכן הופכו.
    ודע עוד כי גזרות זה הספר סתמיות, רצוני, שאין בם חומה, והכונה ברוב אלו שהם כוללות, כי כונתו באמרו: בן חכם, כל בן חכם, וכן הכונה ברובם שהם אפשריות מאדיות, ואם באמת יש בזה הספר שאינם מאודיות, ונכון שהם ממין האפשרי בשווי, או ממין אשר על המעט, ובקצתם יבאר ויאמר: יש, כמו: יש מתעשר (משלי י״ג:ז׳). הנה סדר שלמה שני פסוקים זה אחר זה, שהם עַד נאמן לזה והוא אמרו: אל תען כסיל (משלי כ״ו:ד׳): ענה כסיל (משלי כ״ו:ה׳), כי זה מחייב ששתי אלו המאמרים אפשריים שטבעו שאפשר היותו, ולא היותו, ושאלו כמו תחת ההפכיות שצודקות יחד, ועוד נבאר זה במקומו.
    ודע עוד, כי אין אנו דורשין סמוכים בזה הספר, כי הוא מטבע ספרי הפילוסופים, שכל מאמר מהם עומד בעצמו, ואם יש פסוקים יחידים כי ענינם סמוך, כמו שנפרש.
    ודע עוד, כי יש פסוקים בזה הספר נשנים, אם בשני מלות, אם בזולת שנוי, ואין לתמוה מזה כי זה מצד מה שאמרנו, שלא חובר זה הספר משלמה כסדר.
    ואתה בני אשר בברצלונה, שמע נא אמרי אלה, וזכרם תמיד, בקראך זה הספר שהוא כולל רוב דבר מוסרי הפילוסופים, ומאלו החלוקות שעשינו, תשיג פרושים עמוקים.
    משלי שלמה בן חכם ישמח אב וגו׳ עד מגדל עוז שם י״י – והוא מקיף בגנות הרשע והכסילות והליצנות והעצלה והאולת והעקשות והשנאה ושבח הופכיהם, הנה הבן שהוא חכם ישמח אביו כי הוא משער בדבר החכמ׳ יותר מאמו ואמנם הבן שהוא כסיל יביא יגון לאמו מפני חסרון הדעת ויגיע מזה לאמו מהצע׳ יותר ממה שיקרה ממנו לאביו מפני שהוא ירא מאביו יותר מאמו.
    תוגת – מלשון יגון ועצבון.
    משלי שלמה – לפי שעד כה דבר בשבח התורה וכאלו היא תאמר אמריה ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו לכן נאמר שוב משלי שלמה כאלו הוא ספר אחר.
    ישמח אב – בראותו יושב במושב חכמים.
    תוגת אמו – כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו ובכל עת רואה שטותו ועצבונה מרובה.
    חכם – היודע חקי החכמה ומתנהג ע״פ, כמ״ש בכל מקום, ישמח אב – וכן לקמן (כ״ג ט״ו, ושם כ״ד כ״ה, כ״ז י״א).
    כסיל – הנלוז מחקי החכמה מפני תאותו כנ״ל (א׳ ל״ב ובכ״מ).
    בן חכם – שאסף חקי החכמה אל נפשו ומתנהג בהם, ישמח אב – שזה סימן שאביו הורהו דרך החכמה והמוסר, ובן כסיל – שהוא הנלוז מדרך החכמה מפני תאותו שזה גדר הכסיל, הוא סבת תוגת אמו – שהאם תקרב אותו ביותר עד שלכן ייחס תמיד הטוב אל אביו והרע אל אמו, כי האב הוא המורה מוסר והאם תגעגע אחר בנה ולא תניח אל האב ליסרו בשבט.
    ישמח אב – ענין הפסוק כך – בן חכם ישמח אב ואם, ובן כסיל תוגת שניהם ג״כ; מ״מ תועלת בן חכם היא יותר לאביו מלאמו, ועל בן כסיל מצטערת אמו יותר מאביו; וכסיל הוא הפך חכם, איש רשע (עיין מה שכתבתי א׳:ב׳)
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) לֹֽא⁠־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃
    Treasures of wickedness profit nothing, but righteousness delivers from death.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לָא מְוַתְּרִין אוֹצְרֵי דְרַשִׁיעָא וְצִדְקְתָא מְפַצְיָא מִן מוֹתָא בִּישָׁא.
    לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממוות – וכתוב אחר אומר: ״מי גבר יחיה ולא יראה מוות, ימלט נפשו מיד שאול סלה״ (תהלים פ״ט:מ״ט), כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמור מעתה: ״מי גבר יחיה ולא יראה מוות״ (תהלים פ״ט:מ״ט) – זו מיתה כדרך כל הארץ, וצדקה תציל ממוות – מצלת לעושיה ממיתה משונה.
    וצדקה תציל ממות – אמר שמואל אין מזל לישראל, דשמואל ואבלט הוו יתבי, אדיתבי אינהו אזלי הנך אינשי לאגרא, אמר ליה אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי דטריק ליה הויא ומית, א״ל שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי. אזיל ואתא, קם אבלט ושקליה לטוניה ושדייה אארעא, אשכח ביה חויא דפסיק ושדי בתרתי גובי, אמר ליה שמואל מאי עבדת, א״ל כל יומא הוה רמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה חד מינן ולא הוה ליה ריפתא בהדיה הוה קא מיכסיף, אמינא להו אנא קאימנא ומרמינא כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקלי מיניה כי היכי דלא ליכסיף, א״ל מצוה קא עבדת, נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא מיתה עצמה. ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל, דר׳ עקיבא הוה ליה ברתא א״ל כלדאי ההוא יומא דעיילה לגננא טריק לה חויא ומיית, הוה דאג אמילתא טובא, ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בבקעה איתרמי אתיהיב בעיני כחויא, לצפרא כי קא שקלת הוה סריך ואתי חויא אבתרה, אמר לה אבוה מאי קא עבדת, אמרה ליה בפניא אתא עניא קרי אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמע, קמית אנא ושקלית למנתא דיהבית ניהלי ויהביתיה ניהליה, נפק ר׳ עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות לא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באה אשה ועמדה לפניו בשני בצורת, א״ל רבי פרנסני, א״ל העבודה בקופה של צדקה אין כלום, א״ל אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים, ועמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות, תנא הוסיפו לו י״א שנה, הוי וצדקה תציל ממות.
    רבי אליעזר אומר כתוב אחד אומר וצדקה תציל ממות – וכתוב אחד אומר מי גבר יחיה ולא יראה מות, כיצד יתקיימו שני המקראות הללו, אמור מעתה מי גבר יחיה ולא יראה מות זו מיתה כדרך כל הארץ, וצדקה תציל ממות זו מיתה משונה.
    לא תנפע כ׳זאין אלט׳לם, ואלנצפה תנג׳י מן אלמות.
    וצדקה, והצדק, תרגם צדקה ״נצפה״ צדק משפטי. יושר ואמת, וכפי שהאריך בפירושו. ואינו מתן צדקה לעני. ודברי חז״ל בשבת קנו ב דרך דרש.
    זה על העולם הזה כפי שאתה רואה בעלי התככים והעברות פוחדים יראים בהולים וחרדים, ואנשי הצדק והפרישות שאננים ושלוים. ועל העולם הבא כפי שהבטיח ה׳ באבדן ההם ומלוט אלה, אמר משוך חסדך ליודעיך, אל תבואני רגל גאוה, שם נפלו פעלי און1.
    1. תהלים לו יא-יג.
    הד׳א עלי אלדניא כמא תשאהד ד׳וי אלריב ואלמעאצי רעבין כ׳איפין פזעין זעג׳ין, ואהל אלצלאח ואלעפה מטמאנין האדיין. ועלי אלאכ׳רה כמא ועד אללה מן הלאך האולא ונג׳אהֵ האולא, קאל משוך חסדך ליודעיך, אל תבואני רגל גאוה, שם נפלו פעלי און.
    (ב-ג) לא יועילו אוצרות רשע – שהיה משתבח בעשרו, שנאמר: ויאמר אפרים אך עשרתי (הושע י״ב:ט׳).
    וצדקה תציל ממות – ואם תאמר: צדיק המבזבז נכסיו לצדקה מהיכן יתפרנס? לא ירעיב י״י נפש צדיק.
    (2-3) Treasures of wickedness will not avail For he was boasting with his riches, as it is stated: "And Ephraim said: Surely I have become rich, etc.⁠" (Hoshea 12:9).
    but charity will save from death And if you ask, "A righteous man who squanders his property for charity – from where will he sustain himself?⁠" The Lord will not starve the soul of the righteous.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לא יועילו אוצרות רשע – אל תרצה להרבות עשר ברשע ובחמס, כי לא יועיל לך עשרך בעת צרתך, מפני כי הוא קנוי בעול ורשע, כי כשיקנסו אותך לפני השלטון ויחקרו עליך, ידונו עליך למות, ולא יקבלו ממך כופר.
    ומי שקנה עשר בצדקה ויעשה ממנו צדקה ינצל ממיתה משונה.
    לא יועילו אוצרות רשע וגו׳ – אין תועלת ביתרון ההון המקובץ מן החמס והחטא כי לא יצלח בו,⁠1 ולא יועיל הון ביום עברה (משלי י״א:ד׳) וצדקה תציל ממות, חסרון ההון למצוה ולמעשה הצדקה תועלתו גדולה כי הצדקה תציל ממות.
    לא יועילו אוצרות רשע – לבעליו, וכן תציל. וטעם ממות הנכונה לבוא עליו כמו המלאך.
    לא יועילו אוצרות – לא יקבל אדם תועלת באוצרות שקבץ ברשע ובעול ואולם הפיזור בצדקה הוא מציל ממות בזכות הצדקה ינצל האדם ממות הנגזר לו מצד המערכת ויאריך השם יתברך ימיו והפך הענין בקבוץ ממון ברשע.
    אוצרות רשע – אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה כי לא יפדה נפשו בממון.
    וצדקה – אבל הצדקה מצלת מן המיתה.
    צדקה – מע״ט בין אדם למקום (ישעיהו א׳ כ״א) ובכל התנ״ך.
    לא יועילו – יש טוב ומועיל, ואוצרות של כסף ותבואה הגם שאין בם טוב יוכלו להועיל בעת הדחק, אבל אוצרות רשע היינו אוצרות שנצברו ע״י רשע וחמס אין בם אף תועלת, ולקמן (י״א י״ד) אמר לא יועיל הון ביום עברה, אבל הון של רשע לא יועיל אף בעת שלום, אבל הצדקה שהיא המע״ט בין אדם למקום תציל ממות.
    לא יועילו – שום תועלת, בעוד שהצדקה תועיל להנצל אפילו ממות.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) לֹא⁠־יַרְעִ֣יב יְ֭הֹוָהי֭״י נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף׃
    Hashem will not allow the soul of the righteous to go hungry, but he thrusts away the desire of the wicked.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לָא מַכְפֵן אֱלָהָא נַפְשֵׁיהּ דְצַדִיקָא וְקִנְיָנָא דְרַשִׁיעֵי נִסְחוֹף.
    כתוב אחד אומר: ״נקה״ (שמות ל״ד:ז׳), וכתוב אחד אומר: ״לא ינקה״ (שמות ל״ד:ז׳). אי אפשר ״נקה״ שכבר נאמר ״לא ינקה״, ואי אפשר ״לא ינקה״ שכבר נאמר ״נקה״, הא כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? מנקה הוא לשבים, ואין מנקה לשאינם שבים. תמן תנינן: על ארבעה חלוקי כפרה שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: שלושה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד מהם: עבר אדם על מצוות עשה ועשה תשובה – אינו זז מן המקום עד שמוחלים לו מיד, דכתיב: ״שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם הננו אתנו לך כי אתה ה׳ אלהינו״ (ירמיהו ג׳:כ״ב). עבר אדם על מצוות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, דכתיב: ״כי ביום הזה יכפר עליכם״ (ויקרא ט״ז:ל׳). עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורין ממרקין, שנאמר: ״ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם״ (תהלים פ״ט:ל״ג). אבל מי שיש בידו חילול השם, אין כוח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורין למרק, אבל תולין ומיתה ממרקת, שנאמר: ״ונגלה באזני ה׳ צבאות, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון, אמר ה׳ אלהים צבאות״ (ישעיהו כ״ב:י״ד). שאל רבי אליעזר את רבי יהושע, אמר לו: מקרא זה, במה הוא מדבר? אמר לו: במתי חוץ לארץ. אמר לו: ובמתי ארץ ישראל מה הוא אומר? אמר לו: אדמתן מכפר עליהם, שנאמר: ״וכפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב:מ״ג). אמר לו: רבי, תאמר לצדיקים ואף לחוטאים כך מכפרת עליהם אף הוא? אמר לו: בני, לרשעים מכפרת, קל וחומר לצדיקים. בוא וראה מה אמר שלמה בחכמתו, שאין הצדיקים נפטרים מן העולם עד שהמקום מוחל להם כל עוונותיהם, שנאמר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק, והוות רשעים יהדוף.
    דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – שהוא נפטר לבית עולמו בלא חטא;
    והוות רשעים יהדוף – שהוא דוחפן ליום הדין.
    דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – זה תלמיד חכם, כל זמן שהוא מתעסק בחיים מתוך דברי תורה, אם נתעלם ממנו דבר אחד, או פרק אחד מתלמודו, בשעת פטירתו מן העולם אינו נפטר מן עולמו עד שמלאכי השרת באין וסודרין אותו לפניו, בשביל שלא יהיה לו בושת פנים לעתיד לבוא לפני הקב״ה, לכך נאמר: ״לא ירעיב ה׳ נפש צדיק״.
    דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – אמר רבי סימון: אלו הצדיקים, שאפילו בחייהם אין הקב״ה מצריכן לבריות.
    והוות רשעים יהדוף – אלו הרשעים, שהקב״ה מחתם גזר דינם עד שעת יום הדין, כדי שייפרע מהם בשעת דינם בדינה של גיהנם, לכך נאמר ״והוות רשעים יהדוף״, שדוחפן לשרה של גיהנום.
    דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – בשעה שהוא משמר אורח חיים, ואין חיים אלא תורה, שנאמר: ״עץ חיים היא למחזיקים בה״ (משלי ג׳:י״ח).
    לא ירעיב י״י נפש צדיק – זה יצחק שנאמר גור בארץ הזאת, והות רשעים יהדוף, שהוא דוחפן ליום הדין. ד״א זה תלמיד חכם שכל זמן שמתעסק בתורה בחיים ואם נעלם ממנו פרק אחד או דבר מלמודו אינו נפטר מן העולם עד שמלאכי השרת באים בשעת פטירתו וסודרין לפניו כדי שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב״ה לעתיד לבא, ר׳ סימון אמר אלו הצדיקים שאין הקב״ה מצריכן לבריות והרשעים מחתם גזר דינם עד יום הדין ליפרע מהם בגיהנם ודוחפן לשרה של גיהנם.
    לא יג׳יע אללה נפס אלצאלח, ואפהֵ אלט׳אלמין ידפע ענה.
    ענה.
    והות, ופגעי הרשעים יהדוף ממנו. מן הצדיק.
    וכן טוב אם נאמר ותאות הרשעים יהדפנה מהם, כפי שמוש החלופין, כי ההי באה במקום אלף1, כך שיהיה מה שבחציו השני של הפסוק הפך מה שבחציו הראשון. וזה בעולם הזה כפי שהבטיח ה׳ לצדיקים — פרט למתנסים2 — שלא יזניחם, וכפי האמור באם בחקותי תלכו ואם בחקותי תמאסו3 כולה. ויעד לרשעים — פרט לאותם שהאריך להם לאחת משבע הסבות4 — את העונש אשר בארנו בפירוש ה׳ ארך אפים ורב חסד5. והוא גם לעולם הבא כאמרו בדרך המשל הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו6 ושאר הפרשה.
    1. וכאלו כתוב ואות. ושרש תאוה ״אוה״. וכתב רבנו בפירושו לתורה הובא במהדורתי עמ׳ קסא ומשמושי ההא שהיא באה במקום אלף כגון ביד דוד עבדי הושיע (ש״ב ג יח) במקום אושיע. הנזר כאשר עשיתי (זכריה ז ג) במקום אנזר.
    2. שהם מתיסרים אף שהם צדיקים, ורבנו לשטתו שיש יסורי נסיון כדי להוסיף לאדם שכר על סבלו אותם, ראה הקדמת פירושו לספר איוב, מהדורתי עמ׳ יב והלאה. ולעומת זאת ראה רמב״ם במו״נ ח״ג פי״ז מהדורתי עם הערבית עמ׳ תקיג.
    3. ויקרא כו.
    4. ראה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר החמישי פ״ג מהדורתי עמ׳ קעח, שם נוס׳ שונות ״ששה״ ״שבעה״ ושם העירותי כי הנכון ״ששה״ ובנוס׳ רי״ת ״שבעה״ והדברים צריכים בירור.
    5. במדבר יד יח. ופירוש רבנו לענין זה נחשב עד כה לאבוד.
    6. ישעיה סה יג.
    וקד יחסן אן נקול ושהוהֵ אלט׳אלמין ידפעהא ענהם, בחג׳ה מסתעמל אלאבדאל, אד׳ יקום אלהי מקאם אלאלף, חתי יציר מא פי נצף אלפסוק אלת׳אני צ׳ד מא פי אלנצף אלאול, וד׳לך פי אלדניא כמא ועד אללה אלצאלחין גיר אלממתחנין באנה לא יכ׳ד׳להם, וכמא פי אם בחקתי תלכו ואם בחקתי תמאסו אג׳מע.
    ותואעד אלטאלחין אלגיר אלממהלין לאחד אלסבעה אבואב אלעקובה אלתי שרחנאהא פי תפסיר ה׳ ארך אפים ורב חסד. והו פי אלאכ׳רה איצ׳א כקולה ממת׳לא הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וסאיר אלקצה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

    יהדף – ידחוף אותה ותפל.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

    But the destruction [wrought by] the wicked will cast [them] down It will thrust them down and cause them to fall.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לא ירעיב י״י נפש צדיק – בני אל תפחד שתבא לידי חסרון עבור שפזרת ממונך בצדקה, כי לא ירעיב י״י נפש צדיק.
    והותא רשעים יהדוף – וההוה שעושים הרשעים לבני אדם יהדפם, כמו: והדפתיך ממצבך (ישעיהו כ״ב:י״ט) – שהוא לשון כליון. תרגום בהדוף (דברים ט׳:ד׳) – כד ישצי.
    א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״והוא״.
    לא ירעיב י״י נפש צדיק – 1אין נזק בחסרון ההון לצדקה כי אין הצדיק נעזב ולא יורש בחסרון כי לא ירעיב י״י נפשו.
    והות רשעים יהדוף – עון ההות שעושין הרשעים אל העשוקים יהדוף אותם, הנה שיש נזק רב ביתרון הונם בחמס, הנה מה טוב החסרון בתועלת בלי נזק מן היתרון בנזק בלי תועלת.
    1. עיינו פירוש ר׳ יונה משלי ד׳:י״ב.
    לא ירעיב י״י נפש צדיק – כטעם ולא ראיתי צדיק נעזב (תהלים ל״ז:כ״ה).
    יהדף – יבואה מהר, והנה ידוע כי השם ית׳ עושה פעולות הפכיות בהפכים, לכן ייטיב לצדיק וירע לרשע, והנה שני המשפטים אשר בזה הפסוק התחלת ספורם אחד, והם, רצוני שני המשפטים, בלתי מתנגדים, וזה מבואר אצל מי שיודע תנאי נגוד החיוב והשלילה.
    לא ירעיב י״י נפש צדיק – נפש האיש הצדיק ר״ל שלא יחסר לו מזון ואולם שבר הרשעים והוותם יהדפנו השם עליהם וימהר להביא אליהם, הנה מי שהוא עושה כף וגו׳.
    והות רשעים יהדף – בכמה מקראות מהנדפסות באחרונה ראיתי בוגדים. ואתקוטטה עם הקוראים כן כי בכל הספרים כ״י ודפוסים ישנים וכן בעשרים וארבע גדול כתוב רשעים וכן בתרגום ושרשים ומאיר נתיב וכל המפרשים וזהו א׳ מהשיבושים שכיון שנפל בדפוס א׳ כולם טועים אחריו ועל כיוצא בזה אמרו שבשתא כיון דעאל עאל ולפיכך הוצרכתי לכותבו.
    יהדף – ספרים שלפני היו״ד בסגול חוץ מדפוס נאפולי שהוא בפתח ורד״ק כתב בשרשים כי מצא חילוף זה בין הספרים המדוייקים.
    והות – ענין שבר כמו יעוז בהותו (תהלים נ״ב:ט׳).
    יהדוף – ענין דחיפה כמו כהנדוף עשן (תהלים ס״ח:ג׳).
    לא ירעיב – כי מזמין לו די מחסורו.
    והות – השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם ר״ל העבירה עצמה משלמת לו גמול רע.
    הוות – ענין שבר, והוא עם הוה שמורה על הויה, דבר והפוכו, שר״ל עקירת ההויה, וכבר באר הרש״ף ההבדל בין הדף לדחה, שדחה הוא דבר הקשור במציאותו בחזוק, והדף או נדף הוא דבר הבלתי קבוע, כקש נדף, כמוץ אשר תדפנו רוח, ולפ״ז יל״פ מלשון הויה ממש הוייתם ומציאותם יהדף בקל.
    לא ירעיב – בעת רעבון שאז לא יועילו האוצרות כי אין תבואה לקנות בכ״ז לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – כמ״ש ובימי רעבון ישבעו, גם הוסיף נפש צדיק, שיתן לו ה׳ כל תאות נפשו, אבל הות רשעים יהדף – השבר של רשעים ידחפנו ה׳ עד שיפלו ולא יקומו בעת התחילו ליפול.
    נפש – רצון כמו אם יש את נפשכם (פרשת חיי שרה), ומליצת ירעיב נפש ר״ל לא יכלא ממנו שום אחד ממאוויו שהם תמיד עשית צדק, בעוד שהרשע רצונו אך עשית הַוָּה, צרה ורעה לאחרים, והקב״ה דוחה רצונו אחור כהנדוף עשן מפני רוח; ואחד מן החברים חוה דעתו שהַוָּה בה״א תחת אל״ף וענינה תאוה ויהיה נופל יפה על נפש שלפניו.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף⁠־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר׃
    He becomes poor who works with a lazy hand, but the hand of the diligent brings wealth.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִסְכְּנוּתָא מְמַכְכָא לְגַבְרָא רַמְיָא וִידָא דְכָשֵׁרָא מְעַתְּרָה לְהוֹן.
    אלפקר מן עמל כף אלמלולה, ויד אלנשטין תסתגני.
    ראש, חריש העניות ממעשה הכף הבטלנית. בכל מקום מתרגם רמיה ״ארב״ מרמה. אבל כאן ולקמן יב כד וכז תרגם ״מלול״ והיא הבטלנות מתוך קיצה וקוצר רוח, וכפי שכתב בפירושו שם. וכן לקמן יט טו.
    זה בעולם הזה במה שמפרנס את המתעסקים1, ולעולם הבא במה שגומל לבעלי המשמעת. ויש שיהיה עוני ללא עצלות, ועושר בלי יגיעה, אלא שאלה2 דרכו של עולם.
    1. מה שמזמן ה׳ פרנסת המתעסקים במשלוח יד כל שהוא, כי לא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, קדושין פב א, אלא שכבר קבע ה׳ וברכך בכל מעשה ידך אשר תעשה, דברים יד כט.
    2. המלאכה והבטלנות.
    ד׳לך פי אלדניא במא ירזק אלמכתסבין, ופי אלאכ׳רה במא ית׳אב אלעאמלון באלטאעה. וקד יכון פקר מן גיר כסל, וגנא מן גיר עמל, אלא אן הד׳ה בניתה אלאולי.
    רשא עושה כף רמייה – מי שעני בתורה מורה הוראות של שקר.
    כף רמייה – כף מאזנים של רמייה. לפי פשוטו: משמע בתגרים.
    חרוצים – ישרים החורצים דבר באמיתו ומשפטו ואין עושים עולה.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י וינה 220 ובנוסח המקרא שלנו: ״ראש״.
    A poor man makes a deceitful scale Whoever is impoverished in [his knowledge of] Torah promulgates false decisions.
    deceitful scales Scales of deceit. According to its simple meaning, it refers to merchants.
    and the hand of those who make true decisions The upright, who decide a matter truly and justly without injustice.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ראש עושה – רש כתוב באל״ף, אומר: כי האדם שכפו רמייה – כלומר שישא ויתן ברמאות, זה יביאהו לידי עניות.
    ויד חרוצים – אבל התגרים החריפים הזריזים, שנושאים ונותנים עם בני אדם ביושר והשתדלות, טוב בידם תעשיר.
    ראש עושה כף רמיה – רש באחריתו האיש העושה כף רמיה הנהיג ידו לשרת מחשבות הרמיה ולעשות מזמות העול יקראנו הכת׳ עושה כף רמיה כי הוא עושה כף אל הרמיה וכפו תרוששנו ואם הוא ראש וקצין בעשרו כהיום. על כן נכתב ראש מלא, כי במכתב ובמקרא שלם פירוש הענין.
    ויד חרוצים – והם הזריזים האוכלים יגיע כפיהם ולא מן העושק.
    תעשיר – את בעליה.
    ראש עשה כף רמיה – יש אומר כי עושה רמז לרש, כטעם רשע עושה (משלי י״א:י״ח) ולפי דעתי כי הוא רומז לכף. כי הכף רמיה מַשים בעליו לרש, והיפוך זה יד חרוצים תעשיר בעליה. ועוד אבאר מהו הרש האמתי והעושר האמתי.
    ראש עשה כף רמיה – כטעם קשת רמיה (תהלים ע״ח:נ״ז) עושה מלאכת י״י רמיה (ירמיהו מ״ח:י׳) כלומר, בשפלות ידים, ובלתי שלימות וחריצות, והפך זה: ויד חרוצים, והנה אין לדקדק בשנוי הלשון בזה הספר, כמו שכתבנו לפנים, כי הוא דרך צחות במליצה העברית. והנה היה יותר פשוט, אלו אמר: והעשיר עושה כף חרוצה, אבל הטעם אחד.
    ראש עושה כף רמיה – כי מפני עצלותו יצטרך לנהג ברמיה לקחת ממון האנשים שלא כדין הוא רש ויד האנשים החרוצים הנוהגים בזריזות לאסוף ולכנוס באופן ראוי תעשיר אותם, הנה הבן המשכיל ומשגיח לעשות מה שראוי הוא אוגר בקיץ.
    ראש – עני כמו ראש ועושר (משלי ל׳:ח׳).
    כף – כף המאזנים.
    חרוצים – עניינו תנועה וזריזות כמו אז תחרץ (שמואל ב ה׳:כ״ד).
    ראש – הכף רמיה עושה את האדם לרש ר״ל השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה.
    ויד חרוצים – אבל היד של הזריזים המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות הנה היד ההיא תעשיר את בעליה.
    כף, יד – הכף פחות מן היד בענין העסק, ועי׳ לקמן (ל״א י״ט), ולפעמים יציין הכף את הדבר הנאחז יותר (כמ״ש ישעיה ס״ב ג׳, ירמיה ט״ו כ״א).
    חרוצים – הזריזים במעשיהם. ונזכר לקמן (י״ג ד׳) הפך העצל, והפך הרמאי נזכר עוד (לקמן י״ב כ״ז, ושם כ״ד).
    ראש עושה כף רמיה – הכף מציין רק כפות הידים, ויד מציין כל היד, ור״ל הכף של רמיה היינו של הרמאי, לא תעשה אותו לעשיר רק לרש, ופי׳ שמי שאינו חרוץ וזריז להביא פרנסתו בפועל יד, רק רוצה להתפרנס ע״י רמאות ולא ע״י עמל הידים רק בעסק הכף שבו מרמה, הכף יעשה אותו שיהיה רש, אבל יד חרוצים תעשיר – החרוץ שהוא הזריז במלאכתו והוא עוסק בכל היד ובכחו, ידו תעשיר אותו.
    ראש וגו׳ – העושה ופועל בכף רמי יִוָּרֵשׁ; ויש ג״כ להניח שהראוי עוֹשָׂה ומוסב לשם כף כמו ויד חרוצים תעשיר שאחריו, וחרוצים ענינו זריזים במלאכתם לעשותה בלי עצלה ובשלם שבפנים, וקרוב הוא ללשון ואנחנו נחלץ חשים (פרשת מטות).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) אֹגֵ֣ר בַּ֭קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל נִרְדָּ֥ם בַּ֝קָּצִ֗יר בֵּ֣ן מֵבִֽישׁ׃
    He who gathers in summer is a wise son, but he who sleeps during the harvest is a son who causes shame.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְפָלֵיחַ בְּקַיְטָא בְּרָא סוּכְלְתָנָא הוּא וּדְדָמֵיךְ בְּחַצְדָא בְּרָא הוּא מְבַהֲתָנָא.
    נרדם בקציר בן מביש – רבי שמעון בן יוחאי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים בנכסי אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו, זה שהוא מצרף דינר ומניחו נמצא עשיר וזה שהוא מצרף דינר ואוכלו נמצא שאין לו כלום, כך תלמיד חכם שונה שנים ושלשה פרקים בשבת שנים ושלשה דברים ביום שתים ושלש פרשיות בחדש נמצא עשיר לאחר זמן ועליו נאמר וקובץ על יד ירבה, אבל אם אמר למחר אני לומד למחר אני שונה נמצא שאין בידו כלום ועליו נאמר נרדם בקציר וגו׳, ואומר מחורף עצל לא יחרוש.
    אלאבן אלעאקל יועי פי אלקיט׳, ואלאבן אלמסי יסבת פי וקת אלחצאד.
    אגר, הבן המשכיל אוגר בקיץ, והבן המביש נרדם בעת הקציר.
    יתפרש זה על מעשה העולם הזה והבא ואף על פי שאינו עצל אלא שהזניח1, התוצאה אחת.
    1. כתב כן כדי שלא יהא כפילות הפסוק הקודם.
    ינצרף איצ׳א עלי אעמאל אלדניא ואלאכ׳רה ואן לם יכסל אלא אנה תרך פאלאמר ואחד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אגר בקיץ – האדם המשכיל הוא מכין בקיץ תבואה לצרכי מחייתו, כי אז ימצא הדברים יותר בזול.
    והעצל הוא הפכו, כי הוא נרדם בעת הקציר, ולא יקנה בזול, וכשיבא זמן החורף יקנה כל דבר ביותר, ועל כן יבא לידי בשת.
    אגר בקיץ בן משכיל – לפי שדבר על החרוצים והם הזריזים למד דעת בענין הזריזות. כי השכל מזרז אדם בעניינים המחוייבים וחסרון השכל ימנענו. והודיענו בזה גם במקומות אחרים בספר כי הבושה הפך השכל כי לפי שכלו יהולל איש (משלי י״ב:ח׳). והבושה הפך המהלל כי הבושה הגיע מן הבזיון. על כן מביש הפך בן משכיל.
    והזכיר האגירה בקיץ במעשה המשכיל כי יאגור ענייני הקיץ התבואה והיין והצמוקים והגרוגרות. ובמנהג העצל הזכיר הקציר כי התבואה גדול שבכולם והמביש אף בקציר הוא נרדם.
    אוגר בקיץ בן משכיל – הטעם בן משכיל הוא הרואה את הנולד, ואוגר בקיץ מה שיאכל בחורף כאמרם ז״ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ע״ז ג׳.).
    אוגר בקיץ – מאכלו כי אז ימצא לו ואולם הבן המביש ר״ל שהוא מאוחר התנועה ועצל הוא נרד׳ בקציר ולזה יחסר לו לחם כל השנה.
    אוגר – ענין אסיפה כמו אגרה בקציר (משלי ו׳:ח׳).
    נרדם – מלשון תרדמה והיא שינה עמוקה.
    אוגר – ר״ל בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ ועושה כל דבר בזמנו.
    בן מביש – אבל הכסיל אשר כל דבר בושה נמצא בו דרכו להיות נרדם בעת הקציר ואין עושה שום דבר בזמנו.
    אגר – יש הבדל בין אגר ובין אסף, מקבץ, שאוגר מציין שמתקבץ הגרגרים אחת אחת, ושמן לא תאגור, אגרה בקציר מאכלה, בקיץ, בקציר – הקיץ הוא אחר הקציר, (ירמיהו ח׳ כ׳, למעלה ו׳ ח׳, לקמן כ״ו א׳), בן משכיל בן מביש – מוגבלים זה כנגד זה לקמן (י״ד ל״ה, י״ז ב׳).
    אוגר בקיץ בן משכיל – הקיץ הוא אחר הקציר, ואוגר הוא מי שמלקט הגרגרים אחד אחד, שבן המשכיל במלאכתו גם בקציר שאין עוד בשדה לאסוף ולכנוס עדיין עוסק לאגור הגרגרים הנשארים, נרדם בקציר בן מביש – והבן מביש שהוא מאוחר התנועה והעצל, לא לבד שירדם בקיץ, כי גם בקציר שכל התבואה בשדה והיא עת עבודת השדה, הוא נרדם ואינו עושה מאומה, ויש בזה מליצה, הבן משכיל ילמד גם בזקנותו הגם שאז לא יוכל לחדש הרבה רק לאגור מעט מעט, כמ״ש הלומד זקן למה הוא דומה, בכ״ז גם לערב אל ינח ידו, והבן מביש נרדם גם בנערותו שהיא עת הקציר והאסיף.
    אגר – צובר שבר מאכל ומשקה.
    מביש – יש בו מגזרת בושה, מבייש יולדיו; ויש בו מגזרת בִּיש בל״א, בן רע; ויש בו מגזרת כי בשש משה (פרשת תשא) עצל המאחר לעשות מה שמוטל עליו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃
    Blessings are on the head of the righteous, but violence covers the mouth of the wicked.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בִּרְכְּתָא תֶהֶוְיָן עַל רֵישֵׁי דְצַדִיקַיָא וּבְפוּמְהוֹן דְרַשִׁיעֵי נְכַסֵי חֲטוֹפָא.
    תחל אלברכאת בראס אלצאלח, ווג׳וה אלט׳אלמין יגטיהא ט׳למהם.
    ברכות, יחולו הברכות בראש הצדיק, ופני הרשעים יכסם חמסם. והנה ופי - ופני, ואיני זוכר כעת דומה לה.
    זירז את בני אדם למעשה הטוב גם מחמת מה שיש בו מן התהלה בעיני ה׳ ואדם1, והזהירם מן הרע גם מחמת מה שיש בו מן הזכר הרע בעיני ה׳ ואדם.
    1. כלומר אפילו שלא לשמה.
    רגב אלנאס פי אלכ׳יר איצ׳א למא פיה מן אלת׳נא אלחסן ענד אללה וענד אלנאס, וחד׳רהם מן אלשר זיאדה למא פיה מן אלד׳כר אלסו ענד אללה ואלנאס.
    ופי רשעים יכסה חמס – החמס יכסה על פיהם ויהרגם.
    but violence shall cover the mouth of the wicked The violence shall cover their mouths and kill them.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ברכות לראש צדיק – הצדיק עושה מעשים טובים, על כן יברכוהו בני אדם עליהם.
    ופי רשעים יכסה חמס – כי אינם מדברים אלא דברי חמס ורע, ועל כן אין להם פתחון פה לדבר בפני אדם.
    ברכות לראש וגו׳ ופי רשעים וגו׳ – ברכות שמים מעל1 כי הם ברכות בפועל ואחרי כן הזכיר ברכות הבריות ואמר: זכר צדיק לברכה (משלי י׳:ז׳) כי היא ברכה בזכר ובדבור, ויתכן כי ענין לראש על דרך משל שהדבר היורד מן השמים על הראש יורד תחלה.
    ופי רשעים יכסה חמס – הרע והנזק הנעשה מעמל שפתיהם ברכילות ובחתית הוא החמס ויספיק לכסותם לבד החמס במעשיהם, כענין כי חמס לבנון יכסך (חבקוק ב׳:י״ז).
    1. השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ט:כ״ה.
    ברכות לראש צריק – הברכה תוספות טובה.
    ופי רשעים – כי הפה בראש.
    יכסה חמס – הוא הפועל כטעם ובחושך שמו יכסה (קהלת ו׳:ד׳).
    ופי רשעים יכסה חמס – ולכן קללות לראשו.
    ברכות לראש צדיק – לראש צדיק יבאו ברכות והוא הלב כי תמיד יחשוב בענין הטובות והם המפורסמות לאנשים בדבריו ומעשיו או ירצה בזה לראש הענין והתחלתו יגלה הצדיק הברכות שהוא דורך אליהם בפעולותיו והנה הרשעים הם בהפך זה כי לבם תמיד ברשע ובחמס אבל פיהם יעלים ויכסה החמס שירצו לעשותו ולא יגלו החמס שהם דורכים אליו כי אם יגלוהו ימנע מהם אשר יזמו לעשותו, או ירצה בזה כי מה שיתחיל בו הצדיק ימשכו לו ברכות תמיד ויתוספו בו טובות ועוזרים להגיע אל התכלית לפי שכוונתו תמיד לטוב ולהטיב לאנשים ולזה יש לו לבטוח לראש הענין והתחלתו שימשכו אליו ברכות כי אם ידעו זולתו מחשבתו כלם יעזרוהו ואולם הרשעים הם בהפך זה כי תמיד יראו שלא יוכלו להשיג הדבר המבוקש להם אם ידעו זולתו ולזה יעלמו מה שירצו לעשותו מן החמס ולזה יהיה גמולם מדה כנגד מדה והיא כי זכר צדיק לברכה וגו׳.
    ברכות לראש צדיק – יבאו ברכות.
    יכסה חמס – החמס שעושים יכסה את פיהם למען יחנקו בה ר״ל העבירה עצמה נפרעת ממנו.
    ברכות לראש צדיק – העושה מעשה הצדק הכל מברכים אותו מפני הטוב שמשפיע לכל, יציין כאלו כל העולם מניחים ידיהם על ראשו ומברכים אותו, ופי רשעים יכסה חמס – הרשע ע״י שעושה חמס שהוא הפך הצדק, לא לבד שלא יברכוהו אחרים כי גם הוא משתדל לכסות מעשיו שיש בם קללה ולא ברכה.
    ופי רשעים וגו׳ – מליצה נשנית בפסוק י״א, ושם עולה היא יפה, אבל כאן קשה לחברה עם ראש הפסוק; אמת הוא שנוכל לפרשה כענין בפני עצמו, ואין מן ההכרח שבכל פסוקי ספר משלי שני חציי הפסוק יגידו לנו דבר אחד מיוחד, מ״מ אם נוכל ליחדם הנה מה טוב ומה נעים; א״כ נפרשהו – תמיד יזכר לטוב שם צדיק, ומפני זה פי רשעים יסתיר חמס שהוא ששון לבם להחשב גם הם כצדיקים ולהתברך גם הם; ורוב מקראות סימן זה הם מצומדים וגם זה מחובר לשלאחריו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃
    The memory of the righteous is blessed, but the name of the wicked will rot.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    דוּכְרָנָא דְצַדִיקֵי בִּרְכְתָא וּשְׁמָא דְרַשִׁיעֵי נִדְעָךְ.

    רמז תתקמו

    זכר צדיק לברכה – א״ר יצחק כל מי שמזכיר הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר זכר צדיק לברכה, וכל מי שמזכיר הרשע ואינו מקללו עובר בעשה שנאמר ושם רשעים ירקב, א״ר שמואל בר נחמני שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס מה כלי קורייס כל זמן שאתה משתמש בהם עומדים הנחתם הן מתרפין, כך הרשעים שמעת מימיך אדם קורא לבנו סיסרא סנחריב פרעה אלא ראובן שמעון, רב אמר ארור המן ארורים בניו, א״ר פנחס חרבונה זכרו לטוב, א״ר שמואל בר נחמני מצינו שהקב״ה מזכיר שמותם של ישראל ומברכן שנאמר י״י זכרנו יברך, ר׳ הונא ורב אחא אמר אין לי אלא ששים רבוא, מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקב״ה מזכיר שמו ומברכו שנאמר וי״י אמר המכסה אני מאברהם ואברהם היו יהיה.
    שנו רבותינו וכך היה אומר אנא השם עויתי ופשעתי חטאתי לפניך אני וביתי וכו׳ והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
    חנניה בן אחי רבי יהושע אומר זכר צדיק לברכה. א״ל נביא לישראל בשעה שאני מזכיר צדיקו של עולם אתם תנו ברכה. רבי אומר כי שם י״י אקרא הבו גודל לאלוהינו. בשעה שאני מזכיר שמו של הקב״ה אתם הבו גודל לאלהינו. א״ר אלעזר צדיק מעצמו, רשע מחברו. צדיק מעצמו זכר צדיק לברכה, רשע מחברו ושם רשעים ירקב. א״ל רב המנונא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה כו׳, מדאורייתא מנא לן, דכתיב וי״י אמר המכסה אני מאברהם, וכתיב ואברהם היו יהיה וגו׳, מנא הא מילתא ושם רשעים ירקב כו׳ דכתיב ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה. בן גמלא ובן קטין ומונבז המלך והילני אמו ונקנור מזכירין אותם לשבח, ואלו מזכירין אותם לגנאי בית גרמו ובית אבטינס והגרוס בן לוי ובן (קמצא) [קמצר] ועליהם נאמר ושם רשעים ירקב, מאי ושם רשעים ירקב א״ר אלעזר רקבובית תעלה (בעצמיהם) [בשמותם], מאי היא אמר רבא דלא מסקי בשמייהו, וכן סליק ליה בדואג בן יוסף שהיתה אמו מודדתו בטפחים וכו׳ (כתוב באיכה).
    פעם אחת גזרה מלכות הרביעית שלא יביאו עצים למערבה והושיבו פרדסיאות על הדרכים כדרך שהושיבן ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו יראי חטא שבאותו הדור, הביאו עצים ועשו מהם סולמות והניחום על כתפיהם והלכו להם, כיון שהגיעו אצלם אמרו להם להיכן אתם הולכים אמרו להם להביא שתי גוזלות משובך שלפנינו בסולם שעל כתפנו, כיון שעברו מהם פרקום והביאום לירושלים, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר זכר צדיק לברכה, ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב.
    ד׳כר אלצאלח ברכה, ואסם אלטאלחין יבלא.
    ירקב, יכלה. כבגד הבולה שהוא הולך וכולה, כך שם הרשע הולך ונשכח. וראה גם אמו״ד מאמר ט פ״ג מהדורתי עמ׳ רסז.
    הונחה הבלות במקום הרקבון1 והרקבון במקום הבלות. וענין דבר זה, שהצדיקים אהובים אפילו שמותיהם, לפי שבני אדם קוראים אברהם. ויצחק ויעקב ומשה ואהרן ומאיר ועקיבה וכדומה להם, ואין קוראים פרעה2 ולא סנחריב ולא המן ולא טיטוס ולא ביתוס3 ולא דומיהם.
    1. איני יודע היכן הונחה הבלות במקום הרקבון.
    2. אין לחשוב מזה שרבנו סבור כי ״פרעה״ שם פרטי, אלא שם זה הובא דרך שגרה, כי כבר כתב רבנו בפירושו לפרשת תרומה והובא במהדורתי עמ׳ קפ כי פרעה שם לכל מלך כמו לכוזרים כאקאן, ולפלשתים אבימלך, ולעמלקים אגג, ולחצור יבין, ולצור חירם. ע״כ. ולעצם הענין ראה יומא לח ב.
    3. בנוס׳ ד, ולא ביתום ולא זונין. ושניהם תמוהים הלא ביתום בן זונין גבל של בית רבן גמליאל היה. ובעבודה זרה נד, א זונן ולא זונין. ושמא סבור רבנו שהיו גרים.
    וצ׳ע אלבלי פי מוצ׳ע אלעפן ואלעפן פי מוצ׳ע אלבלי. ומעני ד׳לך אן אלאכ׳יאר מחבובין חתי אסמאיהם, וד׳לך אן אלנאס יסמון אברהם ויצחק ויעקב ומשה ואהרן ומאיר ועקיבה ואמת׳אל ד׳לך, ולא יסמון פרעה ולא סנחריב ולא המן ולא טיטוס ולא ביתוס ולא מא אשבההם.
    זכר צדיק לברכה – המזכיר צדיק מברכו.
    ושם רשעים ירקב – רקבובית עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאיליו.
    The mention of a righteous man is for a blessing Whoever mentions a righteous man blesses him.
    but the name of the wicked shall rot Decay develops in their name, for no one wishes to mention his [the wicked man's] name, and it is automatically forgotten.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    זכר צדיק לברכה – הצדיק הוא נזכר לטובה על טוב מעשיו וגמילות חסדים עם האנשים, ומברכים אותו אפילו אחרי מותו.
    ושם רשעים ירקב – כלומר יאבד זכרו,⁠א ולא יזכר לטובה אלא לקללה ולרעה.
    א. בכ״י וטיקן 89 נכפל כאן מהשורה הקודמת: ״ומברכים אותו אפילו אחרי מותו״.
    זכר צדיק לברכה ושם וגו׳ – אחר שהזכיר כי ברכות שמים לראש צדיק הזכיר כי גם יעטה מן הבריות.
    ושם רשעים ירקב – לא יתכן בו הזכרון ברוב הימים כמו שתולדת העץ לרקבון.
    עוד יתכן לפרש: זכר צדיק לברכה – לא יזכירוהו רק לברכה לא לגנאי ולא לבטלה כי רוב הזכרון שמזכירים את האדם על מעשיו ועל דבריו ואין במעשה הצדיק ודבריו לא גנאי ולא בטלה כענין ועלהו לא יבול (תהלים א׳:ג׳).
    ושם רשעים ירקב – 1הגנות מחויב ומוכרח מהזכרת שמו כמו שהעץ המרקיב תולדת הרקבון מעצמו כן זכרון שם הרשע יחייבהו הגנות ואין גנותו מצד המגנה שיאהב לגנות, והודיענו כי זכרון המום ברשעים חובה ואין לתלות הגנות במגנה כי אם ברשע ובזכרון שמו. ועל הפירוש הזה סוף המקרא הפך ענין תחלתו כמשפט מליצת הספר ומכוון לדברי רבותינו ז״ל רקבובית תעלה בזמן שנזכרין לרעה (בבלי יומא ל״ח:).
    ושם רשעים ירקב – הוא חסרון ההפכי לברכה, כי כל נרקב יחסר והטעם כמו בדור אחר ימח שמו (תהלים ק״ט:י״ג), גם נמצא תמחה את זכר עמלק (דברים כ״ה:י״ט).
    זכר צדיק לברכה – כי תמיד יהיה נוסף ענין הטוב והשלמתו בזכרו ואולם שם רשעים ישחת וישיגהו הבלוי כמו שיכסה פיהם החמס שירצו לעשותו, הנה אויל יקרא מי שלא ינהג בבקשת הדברים בסבותיהם ולזה תסלף דרכו אולתו ולא יגיעו לו מבוקשיו ולזאת הסבה ג״כ ימהר האויל לדבר בטרם יעמוד בשכלו על האמת והנכון במה שידבר בו ומפני זה יקרא האויל אויל שפתים ואמנם חכם לב יקח לעצמו מצות וסדרים יתנהג במה שירצה לעשותו כדי שיתישר אל התכלית ואמנם אויל שפתים הוא נמהר לעשות מחשבתו ויעשה מה שיעשה בזולת התישבו׳ הנה מי שהוא הולך בדרכי תום ילך בטח אין לו מונע מן האנשים וגם נעזר בפעולתו הטובה מהש״י ואולם מי שהוא מעקש דרכיו והולך לעשות חמס יודע ענינו ואף על פי שהוא מעלים ענינו בכל עוז לזה יסור ממנו מה שיזם לעשות.
    זכר צדיק – זכרון הצדיק היא לברכה כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו.
    ירקב – על כי אין רצון הבריות לזכרו נשכח שמו כאלו נרקב.
    זכר, ושם עיין הבדלם תהלות (קל״ה י״ג).
    זכר צדיק – יש הבדל בין שם ובין זכר, השם הוא השם העצמי, והזכר מורה מה שמזכירים אותו ע״י מעשיו אשר עשה, הצדיק גם זכרו עומד לברכה כי יזכירו מעשיו בכל דור ויברכוהו, והרשעים גם שמם ירקב – שלא לבד שאין זוכרים מעשיהם גם שמם ועצמותם ירקב מעצמו ויכלה כי אין להם השארה נפשיית או מינית.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ח) חֲכַם⁠־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃
    The wise in heart accept commandments, but a chattering fool will fall.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְחַכִּים לִבֵּיהּ יְקַבֵּל פּוּקְדָנָא וְסַכְלָא בְּשִׂפְוָתֵיהּ מִתְאֲחֵד.
    חכם לב יקח מצות – זה אברהם לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילרין שלו כלום, אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר.
    דבר אחר: חכם לב יקח מצות – זה משה שכל ישראל היו עסוקים בבזה והלך הוא ונתעסק בעצמות יוסף שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו.
    אלחכים אלקלב יקבל אלוצאיא, וג׳אהל אלמנטק יתלבט.
    חכם, חכם הלב יקבל את המצות, ואויל שפתים יתבלבל ויהי נבוך. תרגם ילבט במלה דומה בערבית ״יתלבט״ והוראתה כמו שכתבתי.
    רמז בזה על המצות השמעיות אשר דרכן להתקבל בקבלה בלבד1, והסכל מתעקש נגדן ולא ישיג מחפצו מאומה כאמרו ועם לא יבין ילבט2.
    1. כלומר שאין השכל מחייבן ואף לא שוללן, וראה לעיל א ז, ובהערה.
    2. הושע ד יד.
    אומי בהד׳א אלי אלשראיע אלסמעיה אלתי אנמא סבילהא אן תקבל קבולא, ואלג׳אהל ימארי ענהא ולא יחצל מן מראדה עלי שי כקולה ועם לא יבין ילבט.
    חכם לב יקח מצות – כגון משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בביזת מצרים והוא נתעסק במצוה, שנאמר: ויקח משה את עצמות יוסף (שמות י״ג:י״ט).
    ילבט – לשון יגיעה הוא בלשון משנה. בספרי בפרשת ויהי העם כמתאוננים (במדבר י״א:א׳): נתלבטו בדרך. [דבטרא בלעז.]⁠א
    א. התוספת מופיעה בכ״י אוקספורד 142, וינה 220. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34.
    The wise-hearted takes commandments This alludes to our teacher, Moshe, for all Israel were busy with the plunder of Egypt, and he was busy with the commandments, as is it said: "And Moshe took Joseph's bones, etc.⁠" (Shemot 13:19).
    but he who talks foolishly will weary Heb. ילבט, an expression of weariness. It appears in Sifre, in the section commencing: "And the people were as complainers" (Bemidbar 11:1). They said, "How much have we wearied (נתלבטנו) on the way!⁠"
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    חכם לב יקח מצות – יקבל המצות לעשותם ויקבל עליהם שכר.
    ואויל שפת⁠{י}⁠ם ילבט – ומי שמוציא מפיו דברי נבלה יוכה מאחרים.
    ויש מפרשים: חכם לב ילמד לבני אדם לעשות מצות התורה.
    חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט – 1מחזר ומחפש אחרי המצות וגם כי לא הגיע חובה לידו מתבונן במחשבותיו איזה הדרך תמצא לו מצוה כדרך קחו עמכם דברים (הושע י״ד:ג׳).
    והאויל הוא בעל עבירות מתעסק בחטא בידיו ובשפתיו ולא דיו המעשה וזה למופת עליו כי לא מאשר יתקפו היצר ומאונס התאוה הוא עושה רק כי הסכים לבו הגואל שאין נזק בחטאים, וראה הפך עניינו מן החכם לב כי הוא יקח מצות בידיו לעשותם ולא בשפתיו כי לא יתפאר ויתהלל אך יאמר מעט ויעשה הרבה והאויל נלבט בשפתיו ומודיע עבירותיו.
    ילבט – 2יטפש וכן ועם לא יבין ילבט (הושע ד׳:י״ד) פירוש: עם לא יבין במעשיו ימשך אל הטפשות והתאוה עד שיפרדו עם הזונות ועם הקדשות.
    גם יש לפרש: ואויל ילבט בשפתים – ויתפאר במעשה הצדקה והחסד ואפילו מעט אינו עושה.
    2. בס׳ השרשים פירוש אחר.
    חכם לב – בעבור היות הדיבור החיצוני הנשוא בשפתים חקוי הדיבור הפנימי שהוא ציור הלב, תמצא שלמה תמיד אומר, האחד תמורת האחר, ולכן היה אויל שפתים כמו חסר לב.
    ילבט – יטה מן המצוה, כי זאת המלה כמו שפירש המדקדק הגדיל ענינה הפסחות, והפסח נוטה לצד.
    חכם לב יקח מצות – בסתם ובמוחלט, כי הכונה מצות אמת.
    ילבט – ענין עייפות וכשלון וכן ועם לא יבין ילבט (הושע ד׳:י״ד).
    יקח מצות – יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד לומר הרבה ואין עושה מאומה.
    חכם לב – עי׳ עוד לקמן (י״א כ״ט, ט״ז כ״א, כ״ג ט״ו).
    אויל שפתים – אויל ואולת מורה על הספק בעניני החכמה נגזר ממלת אולי, כמ״ש בכל הספר ואויל שפתים שדובר ספיקות רק בשפתיו החיצונים לא בלבו.
    ילבט – מענין יגיעה ללא תועלת.
    חכם לב יקח מצות – החכם הוא מי שמתנהג כפי חקי החכמה כנ״ל, אולם כבר התבאר שטבע יצר הלב מתנגד אל החכמה, וכל אדם י״ל מלחמה תמידית עם יצר לבו ותאוותיו אשר יניעוהו אל הפך מדרך החכמה, והאיש שכבר הורגל בדרך החכמה עד ששב אצלו טבע שניה, והלב שהוא הכח הממשלה שבו לא יתעורר עוד אל הרע כלל, זה נקרא בשם חכם לב. והנה מי שהוא חכם לבד ישמע או ישמור מצוה, ר״ל שיתנהג כפי ציוי ה׳, אבל לא יקח מצוה, שלא מצאנו לשון לקיחה אצל מצוה רק פה, כי ענין הציוי הוא שהמצוה פוקד ומכריח לעשות מצותו ולא יעשה רק מפני פקודת המצוה לא מעצמו, כי לולא פקודת המצוה היה יצר הלב עושה בהפך, וזה הפך מלשון לקיחה שמורה שלוקח המצוה בחפץ לבו ורודף אחריה, רק החכם לב שאין לו עוד מלחמה פנימית והחכמה מצאה מנוח בלבו בטבע, הוא יקח מצוה בטבעו ורצונו, ואויל שפתים ילבט – האויל הוא מי שמסופק בחקי החכמה ואמתותם, וזה ההבדל בינו ובין הכסיל והפתי, ואויל שפתים הוא מי שבלבו מאמין לדבר החכמה ורק ידבר ספיקות בשפתיו החיצונים, שהגם שנוהג בחכמה כי לבו נוטה יותר להאמין בהם, בכ״ז ידבר בשפתיו אולת וספיקות, כי לא גמר בדעתו שחקי החכמה אין שום ספק עליהם, והוא ההפך מן חכם לב ששבו אצלו טבע שניה, הוא ילבט ויתיגע, או כמש״פ שילבט נאמר בערביי על הפוסח על שתי הסעיפים, שלפעמים ילוז מן החכמה כמו שיבאר.
    יקח מצות – תורת ה׳ בלי פקפוק.
    ואויל שפתים – המדבר תועה על מצות ה׳ ילבט, (גם בהושע ד׳:י״ד) בחילוף אותיות יִלָּפֵת, ומתורגם מתאחיד, יֵאָחֵז וילפת ויכשל ברשעו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) הוֹלֵ֣ךְ בַּ֭תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ׃
    He who walks blamelessly walks surely, but he who perverts his ways will be found out.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דִמְהַלֵךְ בִּתְמִימוּתָא נֵיזֵל בְּסַעֲדָא וְדִמְעַקְמָן אוֹרְחָתֵיהּ נִתְיְדָע.
    אלסאלך פי צחה יסיר ואת׳קא, ואלמעסר טרקה יערף בד׳לך.
    יודע, יודע בכך.
    וממה שגורם להתרחק מן המגרעות הוא שאין בני אדם מקבלים דברי אמת של רשע כיון שמכירים אותו שקרן1, וענין אחר בזה שהדורש את התום והאמת אינו זקוק לתחבולות לפי שהוא יודע שינצח ביושר, והדורש זולת האמת הרי הוא מעקש דרכיו ומעקמן ויודע2 ולא יועיל לו זה מאומה. וזה בעיני ה׳ ואדם, כמו שהתנכרה אשת ירבעם על אחיה השילוני ולא הועיל לה מאומה, כפי שאמר לה למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה3. וכמו שהתנכרו שתי היבמות4 הרבות על נער חי ונער מת לפני שלמה ולא הועיל להם מאומה, אלא אמר גזרו את הילד החי לשנים5. ואופן שלישי בחובת הפרישות והמתינות, העושה זאת יהא בטוח מנזקי המלך ועונש ה׳, כי מי שצידק משקליו ומשקלותיו אינו חושש מפני המבקר, ואם היה מפוקפק יודע בפחדו וחרדתו.
    1. כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. סנהדרין פט ב.
    2. יכירו וירגישו בני אדם מרמותיו ותחבולותיו ולא יועיל מאומה.
    3. מלכים א יד ו.
    4. כרבנן דאמרי יבמות היו. ראה יל״ש ח״ב קעה.
    5. מלכים א ג כה.
    וממא זהד פי אלשר אן אלשריר לא יקבל אלנאס צדקה ממא קד ערפוה באלכד׳ב. ווג׳ה אכ׳ר פי ד׳לך אלד׳י יטלב אלצחה ואלחק לא יחתאג׳ אלי חיל לאנה יעלם אנה יפלג׳ באלמסתקים, ומן טלב גיר אלחק פהו יעסר טרקה ויעוג׳הא ת׳ם יערף ולא ינפעה ד׳לך שיא, והד׳א ענד אללה וענד אלנאס, כמא עוג׳ת אמראהֵ ירבעם עלי אחיה השילוני ולם ינפעהא שיא, אד׳ קאל להא למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה. וכמא עוג׳א אלסלפתאן אלמכ׳תצמתאן פי צבי חי וצבי מית עלי שלמה ולם ינפעהן שיא, בל קאל גזרו את הילד החי לשנים. ווג׳ה ת׳אלת׳ פי לזום אלעפה ואלורע, מן פעל ד׳לך אמן שר אלסלטאן ועקאב אללה, כמן עאיר מיאזינה וצנג׳אתה פלא יכ׳אף לה מחתסבא, ואן כאן ד׳ו ריבה פהו יערף בכ׳ג׳לה ותפזעה.
    יודע – ישבר ויתייסר, כמו: ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח׳:ט״ז).
    will be broken Heb. יודע, will be broken and chastised, as in: "And with them he broke (ויודע) the men of Succoth" (Shofetim 8:16).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    הולך בתם – תם הוא שם, מי שהולך בדרך התם ילך בטח – ולא יפחד שיכשל.
    ומעקש דרכיו יודע – כלומר ישבר, כי יפול, מן: ויודע בהם את אנשי סכות (שופטים ח׳:ט״ז).
    הולך בתום ילך בטח וגו׳ – ואיננו מניח תמימותו מיראתו פן יתגבר חברו ולא יתנהג בתחבולות והערמות במשאו ובמתנו עם חברו ולא יתן חתיתו ולא יענה עזות.
    ומעקש דרכים – מי שמניח הדרך הישרה מפחדתו לחתחתים בדרך ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות ירגישו בו יותר כי יודע בהניחו הדרך הישרה כי נפל פחד1 האויבים עליו וכן המתחכם ונוטה מן הדרך הישרה להרבות בשמירת כבודו ולתת חתיתו ירגישו בו ולא יועילו תחבולותיו וישאר גנות העקשות.
    1. השוו ללשון הפסוק באסתר ח׳:י״ז.
    ומעקש דרכיו – כמו כי השחית כל בשר את דרכו (בראשית ו׳:י״ב).
    ייׇדִעַ – ישחת וילקה מטעם ויודע בהם (שופטים ח׳:ט״ז).
    יודע – יפורסם ויוכר לכל, כטעם: ואמר לכל כי סכל הוא (קהלת י׳:י״ג).
    הולך בתם – הולך מלא.
    בתם – חסר עיין מסורת ה׳ בהר סיני.
    יודע – ענין שבירה כמו ויודע בהם אנשי סוכות (שופטים ח׳:ט״ו).
    בתום – בתמימות לב.
    ומעקש – המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא ישבר וידוכא.
    הולך בתום – הביא משל ע״ז במה שהמשיל דרך החכמה נגד דרך הסכלות, שמי שהולך בדרך החכמה בתמימות נדמה כמי שהולך בפרשת דרכים והראו לו הדרך הישר והוא מאמין והולך הוא ילך בטח שמרויח בשתים, שלא יכשל, וגם שבוטח והולך בלא מורא, ובהפך מי שאינו הולך בדרך הטוב שהראו לו רק מעקש דרכיו לדרך עקלתון, יודע ביסורים, או ר״ל שיודע ויתגלה לפני אורבי הדרכים לסטים וחיות רעות המצויים בדרך עקש, ואחר שחשב שני ההפכים חשב שני אמצעיים, שנגד מ״ש שהמעקש דרכיו בפועל יודע, אמר שמי שהוא קורץ עין – שהולך בדרך הישר רק שקורץ בעיניו ומרמז גם על הדרך השני ומחפש איזה דרך היא הנכונה, הגם שלא יוזק כי הלך בדרך הישר, בכ״ז כבר יתן עצבת בלבו אחרי שמסתפק, (כמ״ש (ישעיהו נ׳) על דוגמא כזה למעצבה תשכבון), וגם מי שהוא רק אויל שפתים – שגם אינו מביט לחפש הדרך העקש כי סומך על ההגדה שהראו לו דרך הטוב והולך בדרך החכמה בלבו, רק בשפתיו החיצונים הוא אויל ומסופק, ילבט ג״כ.
    יודע – יענש, מלשון וידע בהם את אנשי סכות (שופטים ח׳:ט״ז); ויש גם כן לפרשו כמשמעו, מתנועות גופו יודע כי מעקש דרכיו הוא ודואג שמא רואיו יבינו דעתו, בעוד שהולך בתם לבו יישיר צעדיו בלי דאגה שמא אחרים יבינו מגמת פניו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) קֹ֣רֵֽץ עַ֭יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃
    One winking with the eye causes sorrow, but a chattering fool will fall.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
    דְרָמֵז בְּעַיְנוֹהִי יָהֵב כְּאֵבָא וְסַלִיף בְּשִׂפְוָתֵיהּ מִתְאֲחֵד.
    ואויל שפתים ילבט – זה לוט שהיה צריך לומר דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות, מה גרם לו ילבט זה לוט שהביא לו לבטים לא יבא עמוני ומואבי.
    אלגאמז בעינה יצנע משקה, ואלג׳אהל בנטקה יתלבט איצ׳א.
    קרץ, הקורץ בעינו עושה עצבון, והאויל בשפתיו גם הוא ילבט. לפירוש ילבט ראה לעיל פסוק ח.
    ענינו שההסתודדות קשה על החכמים, וכן כל מיני החשדות, והאוילים מלוכלכים בכך, והנה אמרו עצבת כלומר לחכמים.
    מענאה עלי אן אלתסארר צעב עלי אלעלמא, וכד׳לך ג׳מיע אנואע אלריב, ואלג׳האל הם מתלות׳ון בד׳לך, פקולה עצבת יעני עלי אלחכמא.
    קורץ עין – זה מסית אדם לרעה בקריצותיו.
    He who winks his eye causes grief That is the one who entices a person to evil with his winks.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    קורץ עין – מי שקורץ עין לנשים יתן עצבת – לבעל האשה.
    או פירושו: מי שהוא מסית בני אדם בקריצותו.
    ואויל שפתים ילבט – ומי שמדבר לנשים דברי נבלות ילבט – יוכה, כי בני אדם מכים אותו.
    קורץ עין יתן עצבת ואויל שפתים וגו׳ – כשמדבר עם חברו בדברים שבינו לחברו קורץ עין ורומז לחברים או רומז בעצמו על יד מחשבה שיקחנו לבו להערים על חברו ולנצחו, יתן עצבת שיתירא חברו ממנו ועל ידי כן ירבה להשמר שלא יתחכם לו ולא תגבר ידו עליו, ואויל יטפש בשפתים ויודיע מחשבתו ולא יירא והוסכל במעשיו מן הקורץ עין. וכן מבואר עוד בספר הזה אויל ביום יודע כעסו (משלי י״ב:ט״ז). הנה הודיע כי לב האדם וסודו נחשף בשלוש מדות בתחבולותיו והערמותיו ובקריצת עינו ורמיזותיו וסוד האויל יגלו שפתיו.
    קורץ עין יתן עצבת – בו שני המקרים, רציני קריצת העין ואוילות שפתים, והם חיצונים, וידוע כי קריצות העין היא מדת הרמאי, ואויל שפתים – הוא ההולך רכיל.
    יתן עצבת – לעצמו.
    ילבט – ישחת, כי כן הפסח.
    קורץ עין – להזיק לאנשים ברמיזותיו הנה הוא יתן עצבות וכעס להם וזה יהיה לכלמה אליו ולנרמז כי כשיבא לחשוב ברמיזות שזה האיש עושה כנגד האחר או אומר דברים כנגדו ויכעס על זה הדבר ואולי יתפעל מזה באופן שיזיק אל הנרמז וישחית ויזיק בזה לשניהם וגם אפשר שיתברר אחר זה שהענין ההוא היה כזב ויצטער מאד על מה שהתפעל כנגדו בעבור רמיזת זה הקורץ עין ואולם מי שהוא אויל שפתים לא יאמר זה בסתר אבל יאמר זה דבריו כדי לחרחר ריב בין שניהם הנה הוא ילבט ר״ל שעצתו נמהרה ולא יזיק כי אם לעצמו להראותו כוונתו הרעה הנה פי צדיק הוא בעינו מן שהוא בלב שהוא מקור החיים וגו׳.
    קורץ – ענין נדנוד ורמיזה כמו קורץ בעיניו (משלי ו׳:י״ג).
    קורץ עין – המרמז בעין לעשות רעה למי אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו כי לא ישקוט עד יגמור הדבר הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו אבל אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה אז נעשה עיף ויגע מעשו׳ הדבר ההוא כי נח חמתו בגזום דבריו.
    קרץ עין – עוצם עינו באופן שפתח עפעפיו יראה כחריץ קטן, ועושה זה לרמוז לחביריו שדעתו לרע על אחד מבני החבורה.
    יתן עצבת – בלב זה אם ירגיש בקריצת עינו, וקורץ זה ראוי להלבט כלומר להכשל, מדה כנגד מדה, דעתו להכשיל רעהו, יכשל הוא, ומכ״ש אויל שפתים – איש און (אויל בחילוף אותיות, ועיין מה שכתבתי למעלה א׳:ו׳), יתן עצבת בדבריו לאשר דוברו נגדו ומאיימים עליו כשלון, ע״כ ילבט ויכשל גם הוא.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
     
    (יא) מְק֣וֹר חַ֭יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃
    The mouth of the righteous is a spring of life, but violence covers the mouth of the wicked.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַבּוּעָא דְחַיֵּי פּוּמָא דְצַדִיקֵי וּפוּמְהוֹן דְרַשִׁיעֵי נְכַסָא חֲטוֹפָא.
    קול אלצאלחין ינבוע אלחיוה, וקול אלט׳אלמין יגטיהם ט׳למהם.
    מקור, דברי הצדיקים מקור החיים או מבוע החיים, או מעין החיים. ודברי הרשעים יכסם חמסם.
    יש בזה כמה ענינים, מהם שהצדיקים דבריהם רצופים1 כמעין, והרשעים אין דבריהם כן אלא בלתי שלמים ואף אם ישננוהו במשך זמן. ועוד שהצדיקים מצווים תמיד על הטוב, והרשעים נרתעים מלצוות בו מפני שהם שקועים בחטאיהם. ועוד שבני אדם מקבלים דברי הצדיק מפני שהוא מצוה אותם במה שהוא עושה, ויתנגדו לרשע2 לפי שהוא מצוה במה שאינו עושה.
    1. לא מקוטעים ולא מפוסקים.
    2. אם ינסה להתחזות ולצוות על טוב.
    פיה מעאני, מנהא אן אלצאלחין כלאמהם מתתאבע כאלמעין, ואלט׳אלמין כלאמהם ליס כד׳אך בל יקצרון ואן תערצ׳וה מדהֵ מא. ואיצ׳א אן אלאכ׳יאר יאמרון באלמערוף דאימא. ואלאשראר יכ׳אפון אן יאמרו בה ממא קד גמרהם כ׳טאהם.
    ואיצ׳א אן אלנאס יקבלון קול אלצאלח לאנה יאמרהם במא יפעל, ויכ׳אלפון אלטאלח לאנה יאמר במא לא יפעל.
    ופי רשעים יכסה חמס – פיהם מכסה חמס שבלבם שמחליקים שפתיהם ושנאה טמונה בלבם. ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון (משלי י׳:ו׳), והעניין יורה עליהם.
    The mouth of the righteous is a fountain of life, but the mouth of the wicked, etc. Their mouth conceals the violence that is in their heart, for they talk smoothly with their lips, but hatred is hidden in their heart. Now the interpretation of this verse is not the same as the above verse (8); the context is indicative of their meaning.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מקור חיים – כי אינו מדבר אלא דברי מוסר וחכמה, והכל שמחים בדבריו.
    ופי רשעים יכסה חמס – כלומר פיהם יכסו חמס, שחושבים בלבם לעשות, כי מחליקים פיהם, ואיבה טמונה בלבם.
    מקור חיים פי צדיק ופי רשעים יכסה וגו׳ – כאילו פיו מקור חיים וכל השותה מנוזליו יחיה כי שפתי צדיק אינם פוסקות מדברי מוסרים ודברי צדיקים וחיים הם לשומעיהם המקשיבים על דבריהם.
    ופי רשעים יכסה חמס – פירשנוהו (ר׳ יונה משלי י׳:ו׳). ושנה בזה הענין לערוך הפך מדת שפתי הרשע משפתי הצדיק כי רוב הספר להראות קצוי הטוב וקצוי הרע ולהודיע ריחוקם זה מזה והפכם ולהתקרב אל קצוי הטוב בכל מאמצי כח ולדעת כי אם יתקרב אל מדת הרע יגיע מן הדרך ההוא אל קצוי הרע והמר אשר גלה לך עליו.
    מקור חיים – הטעם פי צדיק היא מקור מים חיים, או תהיה חיים שֵם.
    מקור חיים פי צדיק – לאנשים השומעים דבריו כי ממנו תוצאות חיים ואולם פי הרשעים הוא בהפך זה כי הוא אינו מה שהוא בלב כי פיהם יעלים החמס אשר בלבם הנה שנאה תעורר מדנים גם בזולת פשע כי יחשוב השונא לשנוא לפשע מה שאינו פשע וישפוט לרע מה שאינו מכוון לרע והאהבה על כל פשעים תכסה כי יחשוב האוהב לאוהבו מה שהוא פשע ללא פשע.
    מקור – מעין.
    מקור חיים – פי צדיק הוא מקור הנובע חיים בעולם כי בצדק אמרי פיו מביא חיים בעולם אבל פי רשעים ידבר מרמה לכסות על מחשבת החמס שבלבבו.
    פי צדיק – בהבדל בין הצדיק והחכם עי׳ לעיל (ט׳ ט׳). ופי מרמז על החכמה כמ״ש בכ״מ, וכן אמר פי צדיק יהגה חכמה (תהלות ל״ז) פי צדיק ינוב חכמה (לקמן י׳ ל״א).
    פי צדיק מקור חיים – דרך החכמה היא דרך החיים, כי תוביל אל החיים האמתיים, והפוכה הוא דרך המות, ומי ששואב מי החכמה ושותה מהם יחיה לעולם, אולם המקור שמשם נובעים חיים האלה יהיו בשלשה פנים, אם מהשכל שישיג דרך הטוב בשכלו ועז״א (לקמן ט״ז כ״ב) מקור חיים שכל בעליו, או ע״י תורת חיים שקבל מן החכמים שלמדו דרכי החכמה בספרי התורה, ועז״א (לקמן י״ג י״ד) תורת חכם מקור חיים, ואל אמונת הקבלה צריך יראת ה׳ שהוא מוסר חכמה כמ״ש למעלה (א׳ ו׳), ועז״א יראת ה׳ מקור חיים (לקמן י״ד כ״ז), וכן ילמד פרטי דרכי החכמה ע״י שרואה הצדיק והמתנהג בדרך הצדק והוא עושה כמעשיו ולומד מפיו בכל דבר פרטי איך יתנהג שעז״א פי צדיק מקור חיים. ויש הבדל בין הצדיק ובין החכם, שהצדיק אינו מוכרח שיהיה חכם, דהיינו שלמד חקי החכמה בדרך לימוד ערוך עד שיוכל לסדר ע״ז תורת חכם, היינו תורה ערוכה על כל עניני החיים והמות הטוב והרע, ורק יוכל להפיל משפטיו על ענינים פרטים המגיעים לפניו איך יעשם, ע״י שהרגיל בטבעו על הצדק מצד השכל השמושיי בפרטים, וא״כ המקור שהחיים נובעים ממנו הוא בפיו לא בתורתו לא כן החכם שהוא יכול לתת חקים כוללים משתרעים על כל דרכי הנהגת החכמה, וזה נקרא תורת חכם, וגם יוכל לתת חקים להנצל מדרך המות ומוקשיו, ואיך ינצל ממנו ע״י יראת ה׳ לכן אצל תורת חכם ויראת ה׳ אמר להנצל ממוקשי מות, ופי רשעים לא די שא״א ללמוד ממנהגיהם, כי בהפך יכסה חמס כמש״פ למעלה פסוק ו׳.
    מקור חיים וגו׳ – דברים הנובעים מפי צדיק יגרמו חיים ואושר לשומעיהם, ומפני זה כל אדם יברכהו (פסוק ז׳); ולכן הרשעים ישתמשו בפיהם להסתיר מחשבת חמס שבלבם וידברו במרמה דברים נכוחים כדי שלא לגרום קללה לעצמם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) שִׂ֭נְאָה תְּעֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כׇּל⁠־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃
    Hatred stirs up strife, but love covers all wrongs.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סְנִיאֲתָא תְּגָרַג תִּגְרֵי וְעַל כֻּלְהוֹן סוּרְחָנֵי מְכַסָא רַחֲמוּתָא.
    שנאה תעורר מדנים – שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים, דא״ר שמואל בר נחמני קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לאביהם שבשמים משיצאו ישראל ממצרים עד שעמד יחזקאל דכתיב ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו [והם לא עשו כן אלא] וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול.
    ועל כל פשעים תכסה אהבה – שהקב״ה אוהב את ישראל אהבתי אתכם אמר י״י.
    דבר אחר: שנאה תעורר מדנים – שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים מלמד שהיה (הקב״ה) [אהרן] נוטל את (הפנקס ופותחו) [קרבנם ופוחסו] להם, ואומר להם דעו שאין בו ממש, הוא [שמשה אמר לאהרן מה עשה לך העם הזה, א״ל מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידין, הוא] שהקב״ה אומר למשה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי [הה״ד] ובאהרן התאנף י״י מאד להשמידו.
    ועל כל פשעים תכסה אהבה – תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל עליו ר׳ מני בש״ר יהושע דסכנין בש״ר לוי אמר מתחלת הספר ועד כאן כתיב והקריבו בני אהרן, וערכו בני אהרן, ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע באר שנואה ומימיה חביבין, לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם כדתנן כל העצים כשרים לגבי המזבח חוץ משל זית ומשל גפן ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו, א״ל הקב״ה חייך בשביל תפלתך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלה שנאמר צו את אהרן ואת בניו.
    אלשנאה תת׳יר אלצכ׳ב, ואלמחבה תגטי ג׳מיע אלג׳רום.
    זה תחלה בבני אדם, כפי שידעת על העול שעשה פרעה1, וישראל בימי צדקיה2 בנוגע לשנאה, וענין שמשון ודלילה3 בנוגע לאהבה. ואחר כך בדת, כפי שידעת מדברי משה לבני גד ולבני ראובן כה עשו אבותיכם4, ודברי שלמה לשמעי אתה ידעת את כל הרעה5, בנוגע לשנאה. והסלחנות המרובה לבני דוד, ואף לכל האומה, בנוגע לאהבה, כמו שנאמר כי למען דוד נתן ה׳ אלהיו לו ניר וגו׳6, וישלח ה׳ אלהי אבותיהם אליהם7.
    1. לישראל משנאתו להם כתוצאה מקנאתו בהצלחתם.
    2. כנראה בשנאתם לירמיה, ראה ירמיה לח-לט.
    3. ראה שופטים טז.
    4. במדבר לד ח.
    5. מלכים א ב מד.
    6. מלכים א טו ד.
    7. דברי הימים ב לז ט.
    ד׳לך אולא מן אלנאס, כמא עלמת מן ג׳ור פרעה, וישראל עלי עהד צדקיה פי באב שנאה, ומן אמר שמשון ודלילה פי באב אהבה. ובעד ד׳לך פי אלדין, כמא עלמת מן קול משה לבני גד ולבני ראובן כה עשו אבתיכם, וקול שלמה לשמעי אתה ידעת את כל הרעה, פי באב שנאה. ואלאחתמאל אלכת׳יר לבני דוד, בל לג׳מיע אלאמה, פי באב אהבה, כמא יקול כי למען דוד נתן ה׳ אלהיו לו ניר וגו׳, וישלח ה׳ אלהי אבותיהם אליהם.
    שנאה תעורר מדנים – אפילו עבירה שנתנה לשכחה כבר, נזכרת על ידי מרבית עבירות. באה שנאה אחרונה ומעוררתן, שכן מצינו ביחזקאל שהוכיח את ישראל על עבירות מצרים: וָאוֹמר להם איש שקוצי עיניו השליכו וגו׳ (יחזקאל כ׳:ז׳) כמה שנים היתה שנאה זו כבושה ולא הזכירה הקב״ה להם אלא עכשיו, על ידי שהיו מרבים בעבירות.
    ועל כל פשעים תכסה אהבה – כשישראל מטיבים מעשיהם הקב״ה מכסה על פשעיהם.
    Hatred arouses quarrels Even a sin that was forgotten is remembered though additional iniquities. The final hatred comes and arouses them, for Yechezkel reproved Israel for the transgressions of Egypt, "And I said to them, 'Every man shall cast away the abominations of his eyes, etc.'" (Yechezkel 20:7). How many (years was) this hatred hidden, that the Holy One, blessed be He, did not mention it to them until now, when they added transgressions to their sins.
    but love covers all transgressions When Israel improves their deeds, the Holy One, blessed be He, conceals their transgressions.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שנאה תעורר – רוע הלב שיש לאדם על חברו, הוא מעוררו להתקוטט עמו, אפילו ללא דבר.
    ועל כל פשעים תכסה אהבה – והאהבה שיש בלב האדם על חברו תכסה פשעיו, ואינו משים לבו בהם.
    שנאה תעורר מדנים וגו׳ – גם כי פשע לו חברו במעשה והענה עליו לא יריבהו ולא יתקוטט עמו ויכסה על כל פשעיו באהבתו אותו, על כן אדם יזהר ממדת השנאה המביאה אל הכעס והמדון וגם יזהר אדם מהיות לו כל עסק עם השונא ויבחר משאו ומתנו עם האוהב.
    והטעם על כל פשעים – שהיא תעורר מדנים בין השונאים, תכסה אהבה.
    מדנים – מלשון מדון ומריבה.
    שנאה – השנאה שיש לאדם על מי היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע אבל יקפיד אף על דבר קשה.
    מדנים – הריבים העומדים ע״י דו״ד, והמ״ם הנוסף על שם דין, מציין המקום שבם רצוף ענין הדין ודברים, כמו מכון מקום כמ״ש במק״א, והדינים יתעוררו ע״י כמה דברים, ע״י אף וחמה (לקמן ט״ו י״ח, כ״ט כ״ב), וע״י נרגן (כ״ו כ׳), ואיש תהפוכות (ט״ז כ״ח), וע״י איש נוטה בטבעו לזה ונקרא איש מדנים (כ״ו כ״א), ופה אמר שהשנאה תעורר מדנים.
    שנאה תעורר מדנים – יש הבדל בין ריב ומדון, ריב הוא פעולת הריב שמתקוטטים זע״ז ויהיה לפעמים על לא דבר, והדבר שבעבורו מתקוטטים נקרא בשם המופשט מריבה – ואם סבת הריב הוא דברי ממון או אונאה שבעבורם י״ל דין אצל השופט נקרא מדון, ופי׳ מדון הדבר שדנים בעבורו, והוא דבר בלתי מבורר עם מי הצדק, כי בדבר המבורר יפול עליו שם פשיעה בגידה משפט וכדומה כ״א כפי ענינו, אמר החכם, דע שסבת המדנים האלה אינם הנדון בעצמו רק ההתפעליות אשר בנפש הנדונים, שהאוהבים או אנשים שאין להם שנאה זע״ז לא יקפידו על דברים קטנים כמו נזקי שכנים וכדומה, רק הפעליות השנאה היא תעורר את המדנים, שע״י השנאה הם צרי עין עוינים זא״ז, ויקיצו המדנים שהיו נרדמים לולא השנאה, אבל מדת האהבה שבנפש היא תכסה על כל פשעים – גם על הפשעים הגדולים, וכ״ש שלא יתעוררו מדנים על דברים קטנים.
    תערר מדנים – בחפשה אחר מגרעות בכל איש ובכל דבר.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) בְּשִׂפְתֵ֣יא נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר⁠־לֵֽב׃
    Wisdom is found on the lips of him who has discernment, but a rod is for the back of him who is void of understanding.
    א. בְּשִׂפְתֵ֣י =ל
    • א!=בְּשִׁפְתֵ֣י (נקודת שי״ן ימנית)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּשִׂפְוָתֵי דְסוּכְלְתָנָא תִּשְׁכַּח חָכְמְתָא וְשִׁבְטָא לְפִגְרָא דַחֲסַר רַעֲיָנָא.
    פי נטק אלפאהם תוג׳ד אלחכמה, ואלקצ׳יב לט׳הר נאקץ אלעקל.
    חסר לב, חסר הדעת.
    פסוק זה מדבר במי שנחון בתבונה זכה, או שנעדרה לו.
    הד׳א אלקול פיה מן רזק קריחה ד׳כיה או חרמהא.
    בשפתי נבון תמצא חכמה – כשאדם מוכיחו לנבון משיב חטאתי, כגון דוד שאמר לנתן: חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג).
    ושבט לגיו חסר לב – אבל חסר לב אינו שומע עד שלוקה כגון פרעה.
    Wisdom is found in the lips of the understanding When a person reproves an understanding individual, he replies to him, "I have sinned,⁠" e.g. David, who said to Nathan, "I have sinned" (11 Sam. 12:13).
    but a rod is for the body of one devoid of sense But one who is devoid of sense does not listen until he is smitten, like Pharaoh.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    בשפתי נבון תמצא דבר חכמה תמיד.
    ושבט לגו חסר לב – שבט מוסר {ל}⁠מי שהוא בלי תבונה.
    או פירושו:⁠א לגוף האיש שאין לבו מוכן ללמוד חכמה.
    א. בכ״י וטיקן 89 חסר גרש וכתוב רק: ״פי״.
    בשפתי נבון תמצא חכמה – הנבון הוא המבין דבר מתוך דבר על כן תמצא חכמה כל היום בשפתיו בכל העניינים המזדמנים אף על פי שלא למד עליהם דרך חכמה מפי זולתו.
    ושבט לגו חסר לב – החסר לב לא די כי לא ידע להבין מעצמו כי גם כאשר ילמדוהו לא יבין ולא יתיסר כי אם בשבט ואומר במשלים: אין תקנה לנבלים כי אם בהכנעה ובזיון.⁠1
    1. עיין מוסרי הפלוסופים ב׳ כ״א, ל״ב: אין רפואה לשוטה כי אם לרחוק ממנו.
    בשפתי נבון תמצא חכמה – אצל המאזין לו, רצוני לנבון, והנה החסר מזה הפך חסר לב, כי המאזין לנבון הוא חכם לב בלי ספק, והטעם כי המשכיל יוסר בדברים כאשר יוכיחנו הנבון, אבל חסר לב יצטרך לשבט להכותו, כטעם בדברים לא יוסר עבד (משלי כ״ט:י״ט).
    בשפתי נבון – אעפ״י כי בשפתי סמוך לנבון, הנה הטעם גם כן שתמצא חכמה לנבון, וכן רבים ורבים בזה הספר, כמו: בפה חנף ישחית רעהו (משלי י״א:ט׳), וזולתו רבים.
    בשפתי נבון – הנה הנבון תמצא חכמה בשפתיו והוא הטוב הנפלא מכל הטובות כמו שקדם ואמנם מי שהוא חסר לב לא די לו שהוא נעדר זה הטוב אבל ידבק בו הרע והמכות לגופו תמיד כי יזיקוהו ויכוהו האנשים מפני מום פעולותיו ומאמריו הנפסדים בסבת חסרון דעתו.
    לגו – לגוף כמו גוי נתתי למכים (ישעיהו נ׳:ו׳).
    בשפתי נבון – כאשר ישאלו מה מהנבון תמצא בתשובת אמרי שפתיו גם חכמת השכל גם שבט מוסר לגו חסר לב כי בדבריו יגנה מעשה חסר לב ותחשב לו לשבט המייסר.
    בשפתי נבון חכמה – ההבדל בין חכם ונבון חכמה ובינה, בא בכל הספר, והשפה חיצונית נגד פה ולשון, ומורה על הדבור החיצוני תמיד, בין נגד הפה (כמ״ש ישעיה י״א י״ד, מלאכי ב׳ ו׳, תהלות נ״א י״ז, ס״ו י״ד, קמ״א ג׳, למעלה ד׳ כ״ד, לקמן י״ג ג׳, ט״ז כ״ג י״ח ו׳, כ״ז ב׳, איוב ט״ו ו׳), ובין נגד הלשון (ישעיהו נ״ט ג׳, תהלות ל״ד י״ד, ק״כ ב׳, לקמן י״ז ד׳, י״ח ז׳, ושם כ׳), חסר לב – עי׳ למעלה (ט׳ ד׳).
    בשפתי נבון תמצא חכמה – יש הבדל בין החכם ובין הנבון, החכם אסף חקי החכמה בקבלה מרבותיו ומתנהג עפ״י בלי יחקור להבין טעמם, והנבון הוא החוקר עליהם ולהבינם ולהוציא דבר מדבר, והחכם החכמה עצורה בלבו, ובכל דבר שיזדמן לפניו צריך להתיעץ עם לבבו אם יסכים מעשהו עם חקי החכמה אשר קבל מרבותיו, לא כן הנבון שמבין טעם כל דבר וכבר בנה עליהם בנינים אחרים, חקי החכמה מורגלים על שפתיו, ויש הבדל בין שפתים ובין פה ולשון, שהשפה מורה על הדבור החיצוני בלא מחשבה כלל ימליץ שהחכמה נמצאת אצל הנבון מן השפה ולחוץ, עד שא״צ לחשוב עליה כלל, כי הוא מזומנת לפניו תמיד, ושבט לגו חסר לב – הלב הוא כח הממשלה אשר בנפש להנהיג כחותיו כפי חקי החכמה, ומי שינהג הפך מחקי החכמה על דרך אחר נקרא עקש לב וכדומה, אבל מי שאין לו הנהגה כלל, ונהג תמיד כפי שעולה על רוחו לפי שעה פעם כה ופעם כה, עד שכח המושל אינו פועל בו לעולם לא אל דרך החכמה ולא אל דרך הסכלות, נקרא בשם חסר לב, איש הזה צריך שבט להטותו הדרך, ר״ל כי האדם שהוא בעל בחירה תנהגהו לבו על הדרך, והסוס והחמור שאין להם לב המושל במדותיהם צריך כח מכריח מבחוץ להנהיגו. כמ״ש שוט לסוס ומתג לחמור, וכן החסר לב הוא דוגמת הבהמה וצריך שבט שיכריח אותו בל יעבט ארחותיו ויזיק.
    ושבט וגו׳ – ובפי חסר לב ימצא הפך החכמה עד שראוי הוא למכות; או ר״ל בשפתי נבון תמצא חכמה לתועלת אוהבי בינה, וימצא ג״כ שבט מוסר לגו חסר לב השומע דברי שפתיו, והראשון פשוט יותר.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ⁠־דָ֑עַת וּפִֽי⁠־אֱ֝וִ֗יל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה׃
    Wise men store up knowledge, but the mouth of the foolish is near ruin.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    חַכִּימֵי נִטְשׁוּן יְדִיעֲתָא וּפוּמֵיהּ דְשַׁטְיָא שֵׁצְיָא קָרִיב.
    אלחכמא יד׳כ׳רון אלמערפה, וקול אלג׳אהל ינדק ען קריב.
    חכמים, החכמים יאצרו הדעה. וכתב רבנו בהקדמת ספרו אמו״ד פ״ד ראוי שנבאר מה היא הדעה, ונאמר הוא ענין המצטייר בנפש לכל דבר מסויים כפי המצב שהוא נמצא בו, וכאשר תצא תמצית העיון יכללנה השכל ויקיפנה ותושג בנפש ותתמזג בה, ונעשה האדם בעל דעה באותו הדבר שהושג לו, וצופנו בלבו לזמן או לזמנים אחרים כאמרו חכמים יצפנו וכו׳.
    ופי, ודברי הכפיל יחתו בקרוב.
    (יד-טו) לשני פסוקים הללו שני ענינים, הראשון שראוי לחכם לשמור על חכמתו ולבצרה כמו ששומר העשיר את הונו, שאם לא ישמרנו יהיה כעני בלי הון. והשני שטבע החכמה לשגב את בעליה ולהגן עליו כמו שמגינים המבצר וההון על בעליהם, ואף יותר מכך.
    (יד-טו) להתין אלאיתין מענאיין, אלאול אן אלחכים ינבגי לה אן יחפט׳ עלמה ויצונה כמא יחפט׳ אלגני מאלה, פאן לם יחפט׳ה צאר כאלפקיר בלא מאל. ואלת׳אני אן אלעלם מן שאנה אן יחצן צאחבה ויסתרה כמא יסתר אלחצן ואלמאל אצחאבהמא, בל אפצ׳ל מן ד׳לך.
    יצפנו דעת – ישמרוהו בלבם שלא ישתכח מהם.
    Wise men store up knowledge They guard it in their heart so that they do not forget it.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    חכמים יצפנו דעת – החכם יצפון הדעת בלבו וישמרנו לעת הצרך.
    או פירושו:⁠א שאינו מגלה בפיו מה שבלבו.
    ופי אויל – ובדברי האויל שהוא מדבר תהפוכות ומגלה הרעה שבלבו, יקרב לבא לו שבר בעבורם.
    א. בכ״י וטיקן 89 חסר גרש וכתוב רק: ״פי״.
    חכמים יצפנו דעת – החכמים הם המקשיבים על דברי מלמדיהם ואף על פי שאינם מחדשים בחכמה מתבונתם צופנים הדעת שלומדים מן החכמים ושומרים אותו לבלתי ישכחוהו ומרגישים במה שאינם יודעים ומחרישים כענין שנאמר: גם אויל מחריש חכם יחשב (משלי י״ז:כ״ח).
    ופי אויל מחתה קרבה – האויל ילבט בשפתיו ויאמר כל העולה על רוחו גם כי יגיע נזק בדבר ברכילות ומלשינות והוצאת דבה ועצה רעה על כן פיו יהיה מחתה קרובה לבריות ואומר במשל:⁠1 חברת השוטה סכנה. הנה ספר מדת הנבון והחכם והאויל בדברים.
    גם יש לפרש: ופי אויל מחתה קרובה – אם יתפאר בדבריו בחמתו כי יזיק לחברו פיו יראה קרובה כי קרוב הדבר לעשות את כל אשר יאמר, ונאמר במקום אחר: פי כסיל מחתה לו (משלי י״ח:ז׳) והוא ענין אחר.
    1. עיין מוסרי הפלוסופים א׳:י׳, מ״ו חבר הכסיל מסתכן.
    חכמים יצפנו דעת – כבר זכרתי לך כי החכם יקח המחייב למתנגד תמורת המתנגד, ופעם המחוייב מהמתנגד, ומאשר לקח מחייב המתנגד תמורתו, אמר פעֻלת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת (משלי י׳:ט״ז), כי החטאת מחייב למות, שהוא הפכו לחיים, וכן תוחלת צדיק שמחה ותקות רשעים תאבד (משלי י׳:כ״ח), כי האבוד מחייב לדאגה, שהוא הפכו לשמחה. ומה שלקח המחוייב מהמתנגד תמורתו אמרו: מרמה בלב חורשי רע וג׳ (משלי י״ב:כ׳) כי השמחה מחוייבת מהאמונה המתנגדת למרמה, וכן דבר שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר (משלי י״ג:ה׳) כי הביאוש והבושת מחוייבים מאהבת השקר המתנגד לקודם, ופעמים יזכור תכלית הפעל האחד המתנגד לו לאמרו ולשון תהפכות תכרת (משלי י׳:ל״א), כמו שאבאר במקומו.
    ובזה אמרו: מחתה קרובה – לפי דעתי היה אמרו היפך: יצפנו דעת, והטעם כי החכם יעלים הדעת ויסתיר הסודות בלבו, אבל האויל יגלם וידבר בהם, לכן המחתה קרובה לו.
    ופי אויל – הפך יצפנו כי ההצפן הוא בדבור הפנימי, ופי הוא הדבור החיצוני.
    ואמנם מחתה קרובה להורות כי הפכו יהיה לחכמים הצופנים דעת, וזה כמו: נגיד חסר תבונות וג׳ (משלי כ״ח:ט״ז), כמו שיפרש במקומו.
    חכמים יצפנו – בלבם מה שהם יודעים ולא יפרסמוהו לאנשים כלם כי אולי יזיקו באלו הדברים קצת ההמון מצד קצורם מעמוד על כוונתם ולזה יהיו נשמרים מלהגיד אלה הדברים הטובים בעצמותם מפני הרע שיגיע מהם במקרה ואולם פי האויל הוא בהפך זה כי יגיד הדברים אשר בהם מחתה קרובה לאנשים ולזה יזוקו בדבריו כל שומעיהם אשר לא יעמדו על מה שבהם מן הרע.
    מחתה – ענין שבירה כמו שמת מבצריו מחתה (תהלים פ״ט:מ״א).
    יצפנו דעת – אף הדעת מסתירים לבל הגלות כ״א להראוים לה בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת אבל פי כסיל תגיד דבר אשר המחתה קרובה ומעותד לבא בעבורה ואינו חושש.
    יצפנו – הצופן יעמיד הדבר מן הצד, והוא הפך צפה ואינו טומני (כמ״ש יהושע ב׳, תהלות כ״ו ח׳, ל״א כ״א, ירמיה ט״ז י״ז, איוב י״ד ט׳), ומלת יצפנו נמשך לשנים, וגדר אויל הוא המסתפק, כמ״ש בכל הספר.
    חכמים יצפנו דעת – כבר התבאר במ״ש לדעת חכמה (א׳ ב׳) שהחכמה היא מקובלת, וא״א לדעת אותה ע״י מופתי הבינה או להשיגה ע״י החוש, ובכ״ז יש אפשרות שיבא בהם לכלל דעת, אם קבל החקים בלבו לאמת ברור ושומר אותם ומתבונן בם בינה ישובו אצלו כדעת ברור, והחכמים יצפנו את הדעת בפני אנשים המזיקים בל יהפכוהו לרוע, וגם נכלל הידיעות שישיגו החכמים באלהות שצריך לצפנם ולשמרם כמ״ש שאין מוסרים סודות האלה לכל אדם, ויש הבדל בין מ״ש לקמן (י״ב כ״ג) ערום כוסה דעת, שיש הבדל בין מכסה ובין מצפין, שהצופן אינו מכסה הדבר לגמרי רק מעמיד אותו במקום שלא יראהו כל אדם ובכ״ז הוא מגולה, כי לכסות הדעת הוא מפעולת הערמה לא מפעולת החכמה, והם לא יסתירו הדעת בפני אנשים ראוים, כמ״ש לשון חכמים תטיב דעת (ט״ו ב׳) שפתי חכמים יזרו דעת (שם ז׳), ועם הצפינה נכלל השמירה ששומרים את הדעת מפני אנשים בלתי ראוים, ופי אויל (יצפון) מחתה קרובה – האויל הוא המסתפק בכל דבר ולא יצוייר שיהי׳ לו דעת שהיא ידיעה ברורה משום דבר, אחר שמסתפק בכ״ד והוא יצפון ולא יגלה גם מחתה קרובה העתידה לבא כי יסתפק בה, ר״ל חכמים לא יגלו הדבר הטוב שלא יוזק, והאוילים משמרים ההיזק הגלוי בל יתגלה.
    ופי אויל וגו׳ – בעוד שנבון יצפין בלבו גם דברי דעת וחכמה אם המקום והזמן אינם כשרים לאמרם, האויל (עיין מה שכתבתי פסוק י׳) מודיע כל מחשבת לבו להרע, באופן שמוכנים דבריו להביא מְחִתָּה בלב שומעיהם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם׃
    The rich man's wealth is his strong city. The destruction of the poor is their poverty.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    קִנְיָנָא דְעַתִּירָא כְּרַכָּא דְעוּשְׁנֵיהּ וְשֵׁצְיָא דְמִסְכְּנָא צְרִיכוּתְהוֹן.
    כמא אן מאל אלגני קריהֵ עזה, ואנדקאק אלפקרא רת׳את׳הם.
    הון, כמו שהון העשיר הוא קרית עזו ומחתת הדלים הוא רישם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    הון עשיר – בתורה.
    קרית עוזא – היא לו.
    ומחתת דלים רישם – עניותם שלא נתעסקו בתורה היא מחתתם.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י אוקספורד 165: ״עוזו״. בפסוק: ״עזו״
    The wealth of the rich in Torah.
    is the city of his strength to him.
    the destruction of the poor is their poverty The poverty that they did not engage in the Torah is their destruction.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    הון עשיר – ממון העשיר הוא להם כקריה נשגבה בעת צרה.
    מחתת דלים רישם – פירושו: כשם שהעשר הוא לעשיר כקריתא עז, כן העוני הוא שבר לעני, כי העוני מדאיב הלב ומחליש הכח, ומביא האדם להיות נחשב לכלום.
    א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״בקרית״.
    הון עשיר קרית עוזו – 1דבר בהוללות וסכלות בני אדם שהעשיר בוטח בעושרו והדל ירא מחמת רישו ונמצאת כונת העשיר בבטחון והעני ביראה עולה בדעת אחד ושניהםא שגו כי אין החיים והטוב בסבת העושר.
    1. הפירוש הזה מביאו ר׳ יוסף יעבץ אבות ב׳:י״ד בשם ר׳ יונה.
    א. בכ״י לוצקי: והעני ביראה חטא אחד ועולה אחד להם ושניהם.
    הון עשיר קרית עזו – דע אחי יעשרך האל עושר גדול ואמתי, כי בעבור היות העושר הממונית, נותן שלימות צרכי האדם, וגם כי לא יהיה האדם נכבד בעיני העולם אלא אם כן הוא עשיר בבחינת הממון, השאילו זה השם על החכמה, ועוד כי אם היה שלוקה בגדר העושר השלימות בסתם, ראוי להיותו נאמר בקודם על החכמה, והעוני על הסכלות, כי החכמה היא השלימות הגמור, כי הוא פנימי, וזולתי חיצוני, והסכלות הוא חסרון הגמור, כאמרם ז״ל: אין עני אלא בדעת (בבלי נדרים מ״א.). ובאר שלמה זה ואמר: רש וקלון פורע מוסר (משלי י״ג:י״ח) והנה אם דובר בזה המאמר מעושר הממון, יהיה שתי המדות האלה לכַת אחת, והוא המון הסכלים, אשר ישענו על ממונם ויחשבוהו לקרית עזם, וכאשר יפקד מהם ידאגו עד שימותו מכאב לב, ולכן סמך לו הבא אחריו. ואם ענינו מהעושר השכלי ומהרשׁ המתנגד לו, יהיה זה הנחה ע״ד האמת, והיה נתינת טעם לקודם, ושני הפנים נכונים, ועוד אביא ראיה מדברי שלמה, כי העשיר, רצוני, הנקרא עשיר בהמון, הוא כסיל.
    הון העשיר – הוא להמלט מן הרעות כמו קרית עוז שימלט האדם בה בעתות המלחמה ולזה יבטח לבו על הונו ויתחזק בו.
    קרית – מלשון קריה ועיר.
    רישם – ענין עוני.
    הון עשיר – ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר ועל העשיר בתורה ידבר.
    מחתת – שברון הדלים בתורה היא עניותם כי בעבור חסרון התורה ישברו מהר.
    הון עשיר – הנכון כמו שפירש הר׳ משה קמחי (ראב״ע) למטה י״ח:י״א הון עשיר מדומה בעיניו כקרית עוז ויחשוב שיהיה נשגב בו.
    קרית הוא עיר בצורה, ובא מחתה הפך מבצר ומעוז, שמת מבצריו מחתה.
    דלים – הדל היה לו נכסים ונתדלדל מהם, כמ״ש בכ״מ.
    והרישה – מציין העדר הירושה והממון.
    הון עשיר קרית עוזו – הון הוא קבוצת כסף ודברים שוי הערך הרבה, וקרית היא עיר בצורה, ר״ל העשיר אינו צריך לקריה בצורה להשגב שם מפני צרים, כי הונו הוא הקריה העזה בו ישגב מפני תהפוכות הזמן שהם הצוררים המעיקים לאדם בו ישגב מפני רעב קור וכל מחסור, ולפ״ז מחתת דלים רישם – הדל הוא מי שיהיה לו עושר ונתרושש מנכסיו, וא״כ הדל שנתמעט עשרו דומה כמו שכבשו האויבים קרית מעוזו, וזה מחתתו כי אין לו מחסה מפני תהפוכות הזמן, ויש בו מליצה כי העושר הפנימי של הנפש היא החכמה אשר קבץ בלבבו, והיא קרית עוזו מפני האויבים הפנימים צוררי הנפש שהם התאוות והיצר הרע, אבל הדלים שאין להם הון החכמה, בא עליהם הכסיל ויכבוש את העיר.
    קרית עזו – ובה יבטח שישגב מכל סכנה, בעוד שריש הדלים לא בלבד איננו להם למשגב, רק ג״כ יקרב אליהם הסכנה, ותחת היות מבטחם הוא מְחִתָּה להם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טז) פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים תְּבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע לְחַטָּֽאת׃
    The labor of the righteous leads to life. The produce of the wicked leads to sin.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עוֹבָדֵי דְצַדִיקָא לְחַיֵי עֲלַלְתֵּיהּ דְרַשִׁיעָא לַחֲטוּתָא.
    פעולת צדיק לחיים – א״ר תנחומא זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק.
    תבואת רשע לחטאת – זה עמלק שגדל בחיקו של עשו.
    דבר אחר: פעולת צדיק לחיים – כל מה שפעל דוד ושלמה לחיים של ישראל, תבואת רשע לחטאת בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדש הקדשים היה חטאת לישראל שעשה צלם והכניסו להיכל.
    אג׳ר אלצאלח חיוה, וגלהֵ אלפאסק ג׳זא כ׳טיה.
    פעלת, שכר הצדיק חיים, ותבואת הרשע גמול חטאתו. והנה פעלת שם נרדף לשכר וגמול, כמו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו, ישעיה מ י. סב יא.
    המשיל גמול הצדיקים לתבואה וליבול כאמרו אמרו צדיק כי טוב1. וגם עונש הרשעים בהם כאמרו הנני מביא רעה על העם הזה פרי מחשבותם2.
    1. ישעיה ג י.
    2. ירמיה ו יט.
    מת׳ל ת׳ואב אלצאלחין באלגלה ואלת׳מאר כקולה אמרו צדיק כי טוב. ועקאב אלט׳אלמין איצ׳א בהמא כקולה הנני מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם.
    פעולת צדיק לחיים – כמשמעו.
    ומדרש אגדה (דברים רבה ב׳:כ׳): דוד ושלמה עשו פעלת בית המקדש לחיים של ישראל לכפר עליהם. ותבואת רשע לחטאת – הבאתו של מנשה הרשע שהכניס לתוכו סמל הקנאה היא היתה לחטאת.
    The act of the righteous is for life [This is to be understood] according to its apparent meaning, but the Midrash Aggadah states: Solomon performed the construction of the Temple for the life of Israel, for their atonement.
    what the wicked bring in What Manasseh brought in, for he brought in the image – that was for sin.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    פעולת צדיק – הצדיק עבור מעשיו הטובים יזכה לחיים.
    תבואת רשע – כלומר שכר הרשע תהיה לו הרעה, כי יקבל פרי מעשיו הרעים.
    או פירושו: לחטאת – לחסרון, כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז).
    אבל פעולת הצדיק לחיים – כל מה שיפעל אם במצות אם ביגיע כפיו להרויח ממנו ואם מעט ואם הרבה כל פעולתו לחיים כי יגיע בממון למען לא ישלח בעולתה ידו ולמען שיכבד את השם מהונו ולמען יוכל ליחד נפשו למלאכת שמים ויעזור לנשא יראי י״י ולהגביר ידי מודיעי שמו, על השמים תאות לבם ומגמת פני כוונתם בעמלם ויגיעם לא לגאוה ולהשתרר.
    תבואת רשע לחטאת – צבורת ההון ותספת הממון שצובר וקובץ הרשע גם כי לא יקבצנו מן הגזל ולא יאספנו מן החמס הכל לחטאת ולמכשול עון וכל תוספת רוחו למען ספות חטאת1 כי יעזר ברשעו וישלוט לחזק ידי מרעים כמוהו ותשיג ידו למלאות תאותו ברשעו ובחטאים ולתת חתיתו ולהשתרר על הצדיקים גם השתרר, ויוסיף בהון גאוה וגודל לבב לתת עון על עונו וישים כסלו בהונו ומבטח בקנינו ולא בקונו ואם לא יגרום לו ההון רק שיכבדוהו בו ונמצא הונו מנשא את תועבת י״י ומגבר ידי מנאציו ומרומם משפילי יקר עבדיו, רב ודי בזה טוב טעם כי אסף הונו ותבואתו לחטאת.
    והנה זאת התשובה להשיב את מחשבת הדל אשר רישו מחתתו כי אם יבחר ללכת בדרכי הצדיקים כל פעולתו לחיים לא יירא מעניו ולא יחת ואם ילך בעצת רשעים מה יחמוד העושר טוב לו בעניו ולא יהיה לו עשרו לפוקה ולאבן נגף ולצור מכשול.⁠2
    ולא יתכן לפרש תבואת ר״ל שאוסף הונו מן החמס, כי אז היה ראוי לומר: תבואת רשע חטאת. ועוד כי גם פעמים רבות תבואת רשע ורב עשרו מעמלו.
    1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל׳:א׳.
    2. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ח׳:י״ד.
    תבואת רשע לחטאת – תבואת כמו פעֻלת, כטעם: כי פרי מעלליו יאכלו.
    לחטאת – וזה יביאהו למות במוחלט.
    תבואת רשע לחטאת – והמות מתחייב מחטאת.
    פעולת הצדיק – היא תמיד מתישרת למול החיים כי בה ישיג החיים הנצחיים והחיים הגופיים ואולם תבואת רשע והונו אשר יעשוק הוא לחסרון ולהשחתה ולמות כי בה המוח לנפשו ולגוף וזה מבואר מאד לא יצטרך לביאור.
    תבואת – מלשון תבואה ופירות.
    לחטאת – ענין חסרון כמו קולע וכו׳ ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז).
    פעולת – מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים אבל פרי מעשה הרשע היא סיבה להחסיר ימי חייו.
    ההבדל בין פעולה ובין מעשה - ישעיהו ה׳:י״ב ובכמה מקומות בתנ״ך.
    תבואה - מורה על גמר הבישול, כמו שכתבתי בחיבורי התורה והמצוה, קדושים סימן סט.
    פעלת צדיק לחיים, תבואת רשע לחטאת״
    יש הבדל בין פעולה ובין מעשה.
    * העסק שעוסק באיזה דבר ומכין האמצעים אליו נקרא פעולה,
    * ואם גומר את הדבר נקרא מעשה.
    למשל: הזורע והחורש וכל מעשיהם הקודמים נקראים פעולה לערך התבואה שנגמרה, שאז נגמר המעשה.
    ועל-זה אומר.
    * שהצדיק, גם פעולותיו מובילים לחיים, שגם האמצעיים שעוסק בהם להכין את התכלית הם לחיים, וכל-שכן התכלית, שהוא מעשה הצדק עצמו;
    * והרשע, גם תבואת רשע לחטאת, גם התבואה הנגמרת, שהיא תכלית מעשהו, הוא לחטאת וחיסרון, והוא תכלית כוזב.
    פעלת – שכר פעולת, כמו לא תלין פעלת שכיר (פרשת קדושים) ונופל יפה על ותבואת רשע שאחריו; ותיבת לחטאת היא הפכו של לחיים, שזו הוראתה טוב והצלחה והיא הוראתה עונש ונזק כדרך כל נרדפיה פשע עון עמל ואון שענינם ג״כ עונש הבא לרגליהם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) אֹ֣רַח לְ֭חַיִּים שׁוֹמֵ֣ר מוּסָ֑ר וְעֹזֵ֖ב תּוֹכַ֣חַת מַתְעֶֽה׃
    He is in the way of life who heeds correction, but he who forsakes reproof leads others astray.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אוֹרַח דְחַיֵי נָטְרֵי מַרְדוּתָא וּדְשָׁבֵק מַכְסְנוּתָא תָעֵי.
    ומניין לתלמיד חכם שהוא צריך לשמור? שנאמר: אורח לחיים שומר מוסר, ועוזב תוכחת מתעה. אמר רבי אלכסנדראי: כל תלמיד חכם שהוא עוזב דברי תורה, מעלין עליו כאילו מתעה במי שאמר והיה העולם. ולא עוד: אלא כיוון שהוא עוזב דברי תורה בעולם הזה, אף הקב״ה עוזבו לעולם הבא, לכך נאמר ״ועוזב תוכחת מתעה״. אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב״ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן, אומר לו הקב״ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה. מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו, ומה ששנה כמו כן, שלא תשיגהו בושה ליום הדין, מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אוי הלה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום ואמר: ״ה׳ בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה״ (תהלים ה׳:ד׳). בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב״ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה. בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב״ה אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב״ה הניחוהו, מוטב, ואם לאו עושין לו כמידת הראשון. בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב״ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו. בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב״ה: בני, חמישה חומשי תורה למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה. בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבה מברך, אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם. בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב״ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש״כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא״ (קהלת א׳:ז׳), זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה. בא מי שיש בידו תלמוד, הקב״ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה: כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה – במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, שלישית במה היא משמשת, רביעית במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הברק היאך הוא עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש, כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, גדולה מכולם – עיון כיסא הכבוד, היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר – באיזה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאיזה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם – מצפורני ועד קדקדי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגלי, גדולה מכולם – כיסא כבודי, היאך הוא עומד, לאיזה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בשישי בשבת לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי, זהו הדר יפיי, שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת? ועליו אמר דוד: ״מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך״ (תהלים ק״ד:כ״ד). מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אשרי תלמיד חכם שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו. לכך נאמר: ״אורח לחיים שומר מוסר״. אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין, לכך נאמר: ״ועוזב תוכחת מתעה״, אמר רבי בנאה: שהקב״ה מרחיקו מלפניו.
    דבר אחר: אורח לחיים שומר מוסר – שלא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים.
    ארח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה – א״ר אלכסנדרי כל ת״ח שהוא עוזב דברי תורה כאלו מתעתע במי שאמר והיה העולם והקב״ה עוזבו לעוה״ב.
    סביל אלחיוה חפט׳ אלאדב, ותארך אלעט׳ה מצ׳ל.
    ארח, שביל החיים היא שמירת המוסר.
    כולל את שהוא מתעה עצמו ומתעה זולתו.
    יחתמל אן יכון מצ׳ל נפסה ומצ׳ל גירה.
    אורח לחיים שומר מוסר – השומר מוסר היא הדרך לחיים.
    ועוזב תוכחת מתעה – עצמו ואת אחרים.
    The way to life He who keeps discipline – that is the way to life.
    but he who forsakes reproof misleads himself and others.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ארח חיים שומר מוסר – מי שמקבל המוסר ושומר אותו, דרכו הוא לחיים.
    ומי שעוזב התוכחה מתעה – דרכו אל המות, כי יעשה מעשים שימות בהם.
    אורח לחיים שומר מוסר וגו׳.
    ארח לחיים שומר מוסר – בעבור היות המוסר הישרה לאמת שהוא החיים הגמורים, אמר לחיים, והטעם כי שומר המוסר.... ארח ינהיגהו במקום החיים.
    מתעה – כמו: הקַל או טעמו מתעה ארחו, ובא כמו: תשחתון (דברים ד׳:ט״ז).
    מתעה – נכון יוצא או בודד.
    אורח לחיים – מי שהוא שומר מוסר במדותיו הוא דורך אל החיי׳ הנצחיי׳ והגופיי׳ כי טוב המדות והתכונות יועילו לאדם בדברים המדיניי׳ ויהיה מפני זה אהוב לאנשי׳ והוא ג״כ מישיר אל קנין שלימות המושכלו׳ כמו שקדם ואולם מי שהוא עוזב תוכחת הוא תועה בדעותיו ומתעה זולתו מאורח חיים כי רבי׳ ימשכו לו להיות יצר לב האד׳ רע מנעוריו הנה הדובר שקרים יותר מגונה מהכסיל ויותר מזיק וזה כי מכסה שנאה שפתי שקר כי שפתי השקר יכסו השנאה ויהיה זה סבה אל שלא יהיה נשמר משונאו ויפול ברשתו ואולם הכסיל יוציא מפיו הדברים והדבות ויהיה זה סבה אל שישמר השנוא ממנו ולפי שזכר שני אלו שהאחד מדבר והאחר מעלים והמעלים הוא היותר מגונה בא לבאר שכבר ימצא צד אחד שיהיה המעלים יותר משובח ואמר כי מי שירבה וגו׳.
    מתעה – כמו תועה או מתעה נפשו.
    שומר מוסר – ר״ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים.
    מתעה – הוא תועה מאורח חיים.
    מוסר, תוכחת – הבדלם למעלה (ג׳ י״א).
    אורח חיים שומר מוסר – יש הבדל בין מוסר ובין תוכחה, המוסר יהיה מצד ההכרח שימסר את הנפש בל תצא חוץ לגדרה על ידי יראת העונש, והתוכחה הוא ע״י וכוח וראיות השכל שמראה לו תועלת הדרך הטובה, וע״פ הרוב ע״י המוסר ימנע מדרך הרע מפני יראת העונש, וע״י התוכחה ילך בדרך הטוב מפני שמשיג תועלת הדרך הטוב, וע״כ אומר רבותא כי השומר מוסר לא לבד שע״י ימנע מדרך המות, כי גם תוליכהו אל אורח חיים, כי ע״י שיסור מרע יתחיל לעשות טוב, ועוזב תוכחת מתעה – שלא לבד שלא ילך בארח חיים כי גם יתעה אל דרך המות, כי שני הדרכים מקבילים זה מול זה וכשעוזב דרך חיים יתעה אל דרך שכנגדו.
    שומר מוסר – ששמע מפי אחרים מפנה לפניו הדרך הישרה לחיים והצלחה; בעוד שעוזב ומניח בקרן זוית תוכחת שהוכיחוהו נבונים, מתעה עצמו, גורם לעצמו ללכת בדרך עקומה המביאה לנזק.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי⁠־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל׃
    He who hides hatred has lying lips. He who utters a slander is a fool.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַכְמֵין בְּעֵל דְבָבָא סִפְוָתָא דְשִׁקְרָא וּמַפִּיק טָבָא הוּא סִכְלָא.
    ומוציא דבה הוא כסיל – אלו מרגלים שנא׳ ויוציאו דבת הארץ, ואומר כחומץ לשנים וכעשן לעינים וגו׳ מקצה רגלים וגו׳ שולח דברים ביד כסיל.
    מגטי אלשנאה ד׳ו נטק באטל, ומכ׳רג׳ שנאעה הו ג׳אהל.
    מכסה, מכסה השנאה הוא בעל שפתי שקר.
    הדבר כן מפני שהשונא המחניף הוא יותר קשה מן הגלוי הידוע, וכבר ידעת כי השבטים אף על פי שגונו על שנאת יוסף הרי נתברר מצבם שהדבר היה גלוי לו כאמרו ולא יכלו דברו לשלום1, טוב ממצב אבשלום שהסתיר מאמנון את שנאתו לו כאמרו ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב2, ונאמר עוד בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו3. וקביעתו שהמוציא דבה כסיל הוא בשני האופנים גם יחד בין אמת בין שקר, השקר הרי כמו שעשו המרגלים, והאמת כמו שעשה יוסף. ואפילו העיד עליו עדות והוא יחיד עברה היא בידו וחייב הוא בעונש4. ודבר זה במי שמעיד על אחיו באחת מן העברות כשהוא יחיד, אבל אם העיד עליו בממון או באחת ממיני העסקות אינו חייב עונש, לפי שיש לעדותו מקום, או לחיוב שבועה או זולתה כפי שמבואר בתלמוד5.
    1. בראשית לז ד.
    2. שמואל ב יג כב. וכדאיתא בבראשית רבה פד ט.
    3. ירמיה ט י.
    5. ראה שבועות מ, א.
    ד׳לך לאן אלמבגץ׳ אלמראיי הו אשד מן אלמכאשף אלמט׳אהר, וקד עלמת אן אלאסבאט ועלי אנהם קד ד׳מו בבגצ׳הֵ יוסף פקד באנת חאלתהם אד׳ ט׳אהרוה בד׳לך כקולה ולא יכלו דברו לשלום, אצלח מן חאל אבשלום אלד׳י כתם [מן] אמנון בגצ׳תה לה כקולה ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב, וקאל איצ׳א בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. ואמא תג׳הילה ללמשנע פהו עלי אלחאלין ג׳מיעא חק כאן אם באטלא, פאמא אלבאטל פכמא פעלוא אלמרגלים, ואמא אלחק פכמא פעל יוסף, חתי אנה לו שהד עליה בשהאדה והו ואחד לכאן מכ׳טיא ולזמה הו אלחד. והד׳א אלקול פי מן ישהד עלי אכ׳יה בג׳נאיה מן אלג׳נאיאת הו ואחד, ואמא מן ישהד עליה במאל או מא כאן מן אלמעאמלאת פליס ילזמה חד, בל יכון לשהאדתה את׳ר, אמא וג׳וב ימין או גירהא ממא הו משרוח פי אלפקה.
    מכסה שנאה שפתי שקר – החנף, שפתיו שקר ומכסה שנאה בלבו.
    ומוציא דבה – לעז שיהו בני אדם דובבים בו על חבירו.
    He who covers up hatred has false lips The flatterer has false lips, and he hides hatred in his heart.
    and he who spreads slander is a fool Heb. דבה, a rumor about his friend, about which people will converse (דובבין).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מכסה שנאה שפתי שקר – הרשע ששונא את חברו, מכסה שנאתו בשקרים שידבר לו, כי ידבר דברים שנראה מהם שהוא אוהב אותו.
    ומי שמוציא דבה על בני אדם הוא כסיל.
    ויש מי שפירש: הרשעים והכסילים הם רעים כי הרשע מתעה את האדם ומרמהו בשקריו. והכסיל הוא מוציא דבה על בני אדם.
    מכסה שנאה שפתי שקר וגו׳ – שפתי שקר הם כסוי השנאה וכן למכסה עתיק (ישעיהו כ״ג:י״ח) ומכסך תולעה (ישעיהו י״ד:י״א) ובא לגנות מדת המכסים שנאתם, גם הנביא ע״ה אמר עליהם בפיו שלום את רעהו וגו׳ (ירמיהו ט׳:ז׳).
    ומוציא דבה הוא כסיל – בא לגנות המוציאים כל רוחם בפיהם ואם יבעון או יחשבון דבה על שונאם יוציאו את דבתו רעה. וחבר הענין הזה אל הענין מכסה השנאה פן תאמר כי טוב שיגלה האדם את כל אשר בלבבו על חברו השנאה והדבה על כן גנה את מוציא הדבה, והנה הראוי על השונא להודיע מחשבת השנאה ולא מחשבת הדבה וכבר נתבארה בתורה העצה היעוצה על מחשבת השנאה וידיעת החטא, והדבה בחברו, שנאמר: לא תשנא את אחיך וגו׳ (ויקרא י״ט:י״ז) פירוש: לא תשא עליו חטא בהוכיחך אותו להוכיחו ברבים ולהלבין פניו אך בינך ובינו תוכיחנו.
    מכסה שנאה שפתי שקר – טעמו, בעל שפתי שקר, והענין, כי איש און מכסה שנאתו ויראה עצמו בדבריו אוהב כאמרו: בלב ולב ידברו (תהלים י״ב:ג׳).
    ומוציא דבה – ומראה שנאתו בפירסום, הוא כסיל – בעבור היותו בז לחבירו ולא ידע איך יהפוך הזמן, והנה שני אלה רע, ואיש תבונות יחריש (משלי י״א:י״ב).
    מכסה שנאה שפתי שקר – הנה אלו ואם פעולותיהם הפכיות, כי האחד מכסה והאחד מגלה, הנה אין אחד מהם טוב, אבל הם שני מינים מן הרעים, האחד יקרא שקרן, והאחר מוציא דבה, כי הוא מפרסם שנאתו.
    ומוצא דבה – במדוייקים חסר יו״ד וכן במסורת ב׳ חד חסר וחד מלא והמלא הוא ומוצא כלי למעשהו ישעי׳ נ״ד.
    דבה – ענין לעז והוצאת שם רע שרבים דובבים ומספרים בו כמו דבתם רעה (בראשית ל״ז:ב׳).
    מכסה שנאה – המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב.
    ומוציא דיבה – מי שאינו מכסה השנאה ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו הלא לכסיל יחשב כי הכל יאמרו כל הפוסל במומו פוסל.
    (יח-יט) מכסה שנאה וכו׳, ברוב דברים – כבר כתב הרמב״ם עמ״ש כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, שהדבור יחלק לארבעה חלקים, דבור האסור ודבור הרשות ודבור מצוה ודבור מותר, והמשכיל לא ידבר רק רביעית מן הדבור, עפ״ז אמר, הנה מצד הרע של הדבור שהוא מה שמוציא דבה על חברו כלולים בו כמה רעות, כי מכסה שנאה בשפתי שקר – שבהכרח יכסה שנאתו לחברו ומשקר לאמר שהוא אוהבו, ועי״כ הוא מוציא דבה – שע״י שמכסה שנאה יאמינו לדבתו, וא״כ כלול בזה כמה רעות והוא כסיל – שעושה מעשיו הפך החכמה ע״י רוע לבבו, אבל גם מי שאינו מדבר דבור האסור, בכ״ז ברוב דברים לא יחדל פשע – שרוב חלקי הדבור אף דבורי הרשות מביאים אל הפשע, וע״כ חשך שפתיו משכיל – המשכיל חשך שפתיו לגמרי בל ידבר רק דבור של חכמה לבד.
    דבה – מלשון דובב שפתי ישנים (שיר השירים ז׳:י׳). ושתי אותיות ראשונת שלו ישנן גם בשרש דִּבֵּר׳ רק כפל הבי״ת מורה דיבור יותר מדאי, וכן שם (שיר השירים) ר״ל דיבור יותר מדאי ובלי טעם ששתויי יין חלושי דעה וקרובים לשינה מוציאים מפיהם; וביוסף כתוב את דבתם רעה (פ׳ וישב), ובמרגלים (פ׳ שלח) כתוב אחריו מה דבה הוציאו ״הארץ אשר עברנו בה וגו׳⁠ ⁠⁠״; וענין מקרא זה הוא – איש שפתי שקר מכסה שנאתו לבני אדם בדברי אהבה וראוי לגנאי, אבל גם המרחיב דבורו בשנאתו לרעהו לא יפה עושה; והשונא אינו מבקש רעת שנואו שאז יתכן לו שם אויב, רק נוטר שנאתו בלבו; ופסוק שאחריו מפרש הדבר יותר.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יט) בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל⁠־פָּ֑שַׁע וְחוֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל׃
    In the multitude of words there is no lack of disobedience, but he who restrains his lips does wisely.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    בְּסוּגְאָה דְמִלֵי לָא פָסֵק חוֹבָא וּדְחָשֵׂךְ שִׂפְוָתֵיהּ שׂוּכְלְתָנָא.
    ברוב דברים לא יחדל פשע – זו מרים ותדבר מרים ואהרן במשה, וחושך שפתיו משכיל, חושך שפתיו מלדבר בחברו, ארשב״ג כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, אמרו רז״ל שני דיקליקין היו עומדים לפני אנדרינוס אחד היה מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד היה מלמד על השתיקה שהיא יפה, אמר אחד למלך מרי אין טוב מן הדבור בעולם, אמר לו היאך, א״ל אלולא הדבור לא היו המלכים מתמלכין והמתים נגמלים חסד והכלות מתקלסות ומשא ומתן בעולם והספינות פורשות בים, אמר ליה אנדרינוס יפה דברת, אמר ליה לאותו אחד שהיה למד על השתיקה שהיא יפה היאך אתה למד על השתיקה, בא לדבר עמד חברו וסטרו על פיו, אמר ליה המלך למה סטרת אותו אמר ליה מרי משלי על שלי למדתי מדבור על דבור וזה בא ללמד משלי על שלו משלו על שלו ילמד לפיכך סטרתי אותו, אמר שלמה לא אמרתי שתעלם פיך ותהא שותק ויושב אלא חשוך שפתיך מלהשיח בחברך, וכה״א נצור לשונך מרע.
    בכת׳רהֵ אלכלאם לא יעדם ג׳רם, ואלצאד שפתיה ען ד׳לך עאקל.
    ברב, ברבוי הדברים לא יחדל פשע והחושך שפתיו מכך מרבוי הדברים משכיל.
    כפי שידעת מענין יוסף כאשר הוסיף בדבריו כי אם זכרתני1 נתאחר שנתים אחר זה, וכבר ידעת על משה ואהרן כאשר הוסיפו בדבריהם ואמרו שמעו נא המורים2 לא נכנסו לארץ, לא מפני שלא היו העם מורים, לפי שכבר אמר ה׳ את זאת לפני כן לאות לבני מרי3, אלא מפני שעשו רושם בעיני העם שירוחמו והם מורים4.
    1. בראשית מ יד. וראה בראשית רבה פט ב.
    2. במדבר כ י.
    3. שם יז כה.
    4. ובפירושו לתורה כתב טעם אחר, ראה מהדורתי במדבר כ הע׳ 2.
    כמא עלמת מן יוסף חין זאד פי כלאמה כי אם זכרתני וכ׳ר בעד ד׳לך סנתין, וכמא עלמת מן משה ואהרן חין זאדא פי כלאמהמא וקאלא שמעו נא המרים לם ידכ׳לא אלבלד, ליס לאן אלקום לם יכונו מורים, בל קד קאל אללה קבל ד׳לך לאות לבני מרי, לכן לאיהאמהם אלקום אנהם ירחמון והם מורים.
    וחושך שפתיוא – הוא המשכיל.
    בברוב דברים לא יחדל פשע – המרבה דברים מביא חטא.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״בשפתיו״.
    ב. כן הסדר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 142, וינה 220 ד״ה ״ברוב״ קודם לד״ה ״וחושך״ כמו בסדר הפסוק.
    In a multitude of words, transgression will not be avoided He who talks too much brings on sin.
    and he who holds back his lips he is wise.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ברב דברים לא יחדל פשע – עתה מזהיר בני אדם שלא ירבו לדבר, כי לא יוכל האדם המרבה לדבר להוציא כל דבריו במשפט ושיהיו נכונים באזני כל שומעיהם, כי לפעמים ידבר האדם בכונה אחת, והשומעים יבינו ממנו ענין אחר אשר לא יטב בעיניהם.
    אבל המשכיל הנבון מונע שפתיו מלדבר הרבה, ועל כן לא יחטיאוהו בני אדם בדבריו, כי לא ידבר דבר אלא בעתו.
    ברב דברים לא יחדל פשע – הרחיק רוב הדברים כי אין לב האדם משיג לכוין מחשבתו ולשקול דעתו עם הדברים והנכון באדם שישקול דעתו ראשונה ואחר ידבר על כן [לא]⁠א יתכן רוב דברים בלי הפסק ומחשבה בין דבר לדבר להשיב על כל דבר ודבר מדברי חבריו.
    וחושך שפתיו משכיל – השכל הוא העיון שמגיעין ממנה אל התבונה ומי שהוא בעל עיון להכיר הדברים שצריכים מחשבה תמיד הוא חושך שפתיו ולא ידבר דבר עד שישלם לו העיון בו אבל הנבון והוא שהרגיל הרבה מחקר שכלו מעניינים והגיע אל התבונה ברב ענייני הנמצאות וממה שחקר יתבונן אל הדומה מבלי עיון רב שהנבון מבין דבר מתוך דבר על כן אינו חושך שפתיו תמיד ומה שנאמר: אוטם שפתיו נבון (משלי י״ז:כ״ח) על דרך אחרת הוא.
    א. המלה חסרה בדפוס ראשון.
    בלב דברים לא יחדל פשע – יסד בזה שני מינים בדיבור מצד הכַמות, האחד, הפלגת רבוי הדברים, והאחד, ההמנע מהדבור לגמרי, ואמר בכלל כי המין הראשון לא ימלט משגיאה באיזה ענין שיהיה, והמין השני והוא אמרו: חושך שפתיו הוא משכיל, והטעם מצד תעות.
    וחושך שפתיו משכיל – נכון שחושך שפתיו, הוא הנושא, כאלו אמר: ואיש חושך שפתיו, הוא משכיל, ואמנם זאת הגזירה אינה הכרחית, כי נמצא, גם אויל מחריש חכם יחשב (משלי י״ז:כ״ח).
    ודע, כי כל החכמים הפליגו באזהרות למניעת הדבור, לפי שכל בני הזמן נגועים בזה החולי, ואם באמת, הדבור ההכרחי הראוי בחכמות אין לשתוק ממנו, ואם ישתוק ממנו, יהיה חסרון, ולכן אחר שהאריכו כל החכמים במניעת הדבור, אמר אחד מהם: חלילה, כי מי שיוכל לדבר ולהיטיב, יוכל לשתוק ולהטיב.
    ברוב דברים – ואמר כי מי שירבה לדבר בפני הגדולים הנה לא ימנע בריבוי דבריו שלא יקרא לו פשע ושגגה כי לא יוכל האדם לכלכל במשפט ריבוי הדברים ואולם מי שימנע שפתיו מריבוי הדברים הוא משכיל ומצליח בקניניו וביחוד הנה מי שידב׳ בשם יתב׳ ראוי שיהיו דבריו מעטים כמו שבארנו בספר קהלת כי גבוה מאד מדרגתו ממנו.
    וחושך – ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כ״ב:י״ב).
    ברב – במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע כי א״א להזהר בכולם על כי מרובים המה.
    וחושך – המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כ) כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃
    The tongue of the righteous is like choice silver. The heart of the wicked is of little worth.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סָאמָא גַבְיָא לִשְׁנֵיהּ דְצַדִיקָא וְלִבָּא דְרַשִׁיעֵי מַחֲתָא.
    לסאן אלצאלח כאלפצ׳ה אלמכ׳תארה, וקלב אלטאלחין צגיר.
    כסף, לשון הצדיק ככסף הנבחר, ולב הרשעים קטן. וכתב רבנו בהקדמתו לאמו״ד פ״ב מהדורתי עמ׳ ד וכבר דמה הכתוב הרצאת דברי הצדק כהרצאת המעות באמרו כסף נבחר לשון צדיק וכו׳ עשה את אשר ידיעתם מעטה במלאכת החליפין או חסרי הסבלנות [מלהתעמק בחקירת המדעים] רשעים, מפני שהם עושים עול לאמת כאמרו לב רשעים כמעט. ועשה את הבקיאים בכך צדיקים בגלל ידיעתם וסבלנותם כמו שהקדים כסף נבחר לשון צדיק. ולא ישתכחו החכמים ויסורו מהם הספקות כי אם בסבלנותם בהתעמקות בחלקי המלאכה אחרי ידיעתם אותה וכו׳ ע״ש.
    ענין דבר זה כי הצדיק לבו בטוח בדבריו שהוא מדוייק ככסף הצרוף כאמרו אמרות ה׳ אמרות טהורות1, ואף הצרוף ביותר כאמרו צרופה אמרתך מאד2. אבל הרשע לבו צר3 מפני שהוא יודע שדבריו אינן במקומם הנכון.
    1. תהלים יב ז.
    2. שם קיט קמ.
    3. משהו מעיק עליו תמיד פן יתגלה האמת נגדו.
    מעני ד׳לך אן אלצאלח קלבה ואת׳ק בכלאמה אנה מחרר כאלפצ׳ה אלמסבוכה כקולה אמרות ה׳ אמרות טהורות, בל אלמסבוך עלי אלגאיה כקולה צרופה אמרתך מאד. ואמא אלט׳אלם קלבה צגיר ממא הו יעלם אן אמרה מט׳לם.
    כסף נבחר לשון צדיק – שיודע להוכיח.
    ולב רשעים כמעט – שאינו שומע לתוכחת הצדיק.
    ומדרש תנחומא (תנחומא כי תשא ו׳) דורשו על עדוא הנביא שקרא על המזבח בבית אל (מלכים א י״ג:ד׳). וירבעם אף על פי שיבשה ידו לא קיבל תוכחה, שנאמר: חל נא את פני י״י אלהיך (מלכים א י״ג:ו׳), ולא אלהי. ואומר: ותשב ידוא ותהי כבראשונה (מלכים א י״ג:ו׳) מה בראשונה עומד ומקטיר לעבודה זרה אף בסוף כן.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בפסוק: ״ותשב יד המלך אליו״.
    The tongue of the righteous is choice silver for he knows how to reprove.
    the heart of the wicked is worth little for he does not heed the reproof of the righteous man. Midrash Rabbi Tanhuma (Ki Thissa 6) states: This was stated concerning Iddo the prophet, who called [in prophecy] about the altar in Beth-El, and Jeroboam, although his hand had become stiff, did not heed the reproof, as it is said: "Entreat now the Lord your God, etc.⁠"; but not "my God, etc.⁠" (Melakhim I 13:6); "and the king's hand was drawn back to him, and it was as before" (ad loc.). Just as before, he was standing and burning sacrifices to idols, so was it at the end.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    כסף נבחר לשון צדיק – דברי החכמים הם ככסף הנבחר הצרוף, שכל אדם ירצה בו מפני מעלתו וחשיבותו.
    ולב הרשעים הוא כדבר מועט – שהכל מואסים בו.
    כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט – 1אינו מושל ברוחו להתיישב במחשבה לזקק הדברים וקופץ ומדבר טרם יכלה לדבר אל לבו, כמעט עניינו רגע קטן וכן כמעט אויביהם אכניע (תהלים פ״א:ט״ו) כמעט כסדום היינו (ישעיהו א׳:ט׳).
    כסף נבחר לשון צדיק – הטעם, האמצעי בין שני המינים הקודמים, והוא היודע לדבר ענין גדול במלות קצרות, וזה נקרא נבון לחש, והכונה כי זה המין טוב מהשתיקה, ואמר החכם: חלילה כי מי שייטיב לדבר יוכל לשתוק ולהטיב.
    כמעט – אין הכ״ף לדמיון אבל קרוב כמו: כשלשת אלפים איש (יהושע ז׳:ג׳), או לאמתת הדבר: כאלפים אמה (יהושע ג׳:ד׳), והטעם מעט יש בו מכסף כי כלו סיגים.
    לב רשעים כמעט – מעט יש בו מכסף, כי כלו סג.
    כסף נבחר – הנה לשון הצדיק הוא כמו הכסף שאין לו סיגים והוא מפני זה חזק הקיום וחזק מההפסד ואולם נפש הרשעים ולבם לא ישאיר כי אם מעט ולא זכר לשון הרשעים כי אינם מוציאים בפה מחשבותם כמו שקדם.
    נבחר – י״ס נבחר בפתח.
    לשון צדיק – המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט ר״ל אין להם לב להבין כ״א מעט מזעיר.
    (כ-כא) לשון צדיק, שפתי צדיק – הלשון פנימי מן הפה והשפה, ומורה לרוב על התבונה והשגיון ובא אצלה לשון הגיון ומחשבה כ״פ, ולשוני תהגה צדקך, הוות תחשב לשונך, וכבר בארתי זה במקומות רבות, וכבר גדרו חכמי לב שהלשון יורה על הבינה והפה על החכמה עמ״ש מלאכי (ב׳ ז׳), והשפה מורה על הדעת, שכן בא אצל השפה שם דעת, שפתי דעת (משלי י״ד ד׳, כ׳ ט״ו) ועוד שם (ה׳ ב׳, ט״ו ז׳, מלאכי ב׳ ז׳, איוב ל״ג ג׳) ותמצאהו בס׳ זה במקומות לא חקר.
    לב – שם לב בא לרוב על כח הממשלה אשר בנפש, ותמצאהו במקומות רבים, ומי שמושל כפי חקות החכמה נקרא חכם לב, ומי שחסר לו כח הממשלה נקרא חסר לב.
    כסף נבחר לשון הצדיק – מבואר אצלנו תמיד שהלשון מורם על הדבור הפנימי, ומורה על דברים מעוינים שהתבונן בדרכי הבינה, ולעומת זה השפה מורה על הדבור החיצוני מן השפה ולחוץ, וכבר בארו חכמי הלשון שהלשון מיוחס אל הבינה והפה אל החכמה והשפה אל הדעת והוא מתאים עם דברינו כי הלשון מורה על עניני בינה, והשפה שהיא חיצונית לגמרי מציין שמדבר דברים שרגיל בהם מן השפה ולחוץ וזה לא משכחת רק בעניני דעת, שידע אותם בידיעה ברורה כדברי המוחשות, שמתוך כך ידבר בהם בשפתיו מבלי עיון כלל, והפה הוא אמצעי בין לשון ושפה. ומורה על עניני חכמה שקבל מרבותיו, ואינם מובנים אצלו כעניני תבונה ולא רגילים על שפתיו החיצונים כעניני דעת, והנה לשון צדיק הוא מה שהצדיק מתבונן בעניני הצדק ע״י בינתו, הוא דומה ככסף נבחר שאין בו סיג כלל, כי כל בינת נבונים יש בו סיג, כי בהכרח יתבונן על כל חלקי הסותר עד שימצא את הראוי, והמותר הוא סיג, אבל הצדיק שהורגל לעשות צדק והוא מתבונן בו ע״י השכל השמושי שהורגל לעשותו בפועל, וכל ענין פרטי שיבא לפניו יבין תיכף ע״י הנסיון איך לעשותו מבלי ספק כלל ותיכף יקלע אל המטרה הראוי והכסף הטהור מבלי סיג, אבל לב רשעים כמעט – הרשעים שהם רחוקים מן הצדק ולבם שהוא הכח המושל שבהם אינו עומד תמיד על ענין אחד כי פוסח תמיד על מדה אחרת לרוע, עד שלבם דומה כמעט, שאין לו לב וממשלה חלוטה כלל, וכ״ש שא״א לו שיבין דרך הטוב בהחלט כי אין לו דרך מיוחד כלל.
    לשון צדיק – במה שמוציא מפיו אין מלה בלי נכונה; בעוד שלב רשעים, במחשבתם אין דבר טוב ונחמד; וכמעט ר״ל ככלי שיש בו מעט כסף וסיגים הרבה, ולפני המתרגם הארמי היה בודאי נוסח אחר כי תרגם מחתא שענינו מכה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר⁠־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ׃
    The lips of the righteous feed many, but the foolish die for lack of understanding.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שִׂפְוָתָא דְצַדִיקֵי רָעְיָן סַגִיאֵי וְשַׁטְיֵי בַּחֲסֵירוּת רַעְיָנָא יְמוּתוּן.
    נטק אלצאלח ידבר אלכת׳ירין, ואלג׳האל בקלהֵ עקולהם ימיתונהם.
    שפתי, שפתי הצדיק ינהיגו את הרבים, והאוילים בחוסר דעתם ימיתום ימיתו את הרבים. וכתב רבנו באמו״ד מאמר ב פ״י כי הכוונה באמרו ״שפתי״ הם דברי ההסבר והצווי שמסביר ומצוה החכם לצאן מרעיתו. ובמאמר ה פ״ח כתב: כי ההמונים כלומר אשר אינם לומדים את התורה, אם היה זה מפני שאין ביכלתם והם מקבלים הוראת חכמי אנשי דורם ויראי שמים שבהם ועושים על פיהם הרי דתיותם שלמה כאמרו שפתי צדיק וכו׳ ע״ש.
    כגון מה שידעת מהנהגת משה ואהרן ושמואל ודוד ויוחנן כהן גדול1 ושמעון בן שטח2 וכיוצא בהם לתועלת האומה, ובהיפך זה ישמידוה האוילים כגון ירבעם ואחז ויהויקים וצדקיה3 וזולתם.
    1. ראה מעשר שני פ״ה מט״ו. שוטה פ״ט מ״י.
    2. ראה סנהדרין מה ב. ירושלמי חגיגה פ״ב הל׳ ב.
    3. בכ״י ד, ירבעם ובעשא ואחז וצדוק וביתוס וזולתם.
    נט׳יר מא עלמת מן תדביר משה ואהרן ושמואל ודוד ויוחנן כהן גדול ושמעון בן שטח ונט׳ראהם לצלאח אלאמה, ובעכס ד׳לך יהלכונהא אלג׳האל מת׳ל ירבעם ואחז ויהויקים וצדקיה וגירהם.
    שפתי צדיק ירעו רבים – רבים אוכלים בזכותו ובתפלתו.
    The lips of the righteous will feed many, etc. Many eat in his merit and because of his prayer.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שפתי צדיק ירעו רבים – כלומר שילמדו חכמה להרבה בני אדם, ויקבלו תועלת בדברו.
    ואוילים בחסר לב ימותו – כלומר ימותו בחסרון דעתם, כי אין להם תבונה.
    שפתי צדיק ירעו רבים – מנהיגים ויועצים רבים בטובה.
    ואוילים – גם הם את עצמם לא ינהיגו ולא יבינו לאחריתם גם לא יקבלו הנהגת הצדיק ותוכחתו ולא תסור מעליו אולתו וחסרון רוחו עד יום מותו.
    שפתי צדק ירעו רבים, מרועה צאן. והרעיה מעמדת הניזון, לכן אמר בהפכו: ימותו.
    ירעו רבים – כטעם הרועה אותי (בראשית מ״ח:ט׳).
    שפתי צדיק – הנה שפתי צדיק לא די שיחיו הצדיק אבל ינהיגו רבים ויכלכלו אותם כמו שירעה הרועה את הצאן ואולם האוילי׳ לא די שלא יועילו לזולתם אבל יביאו על עצמ׳ המות מצד חסרון דעתם.
    ירעו – מלשון מרעה ור״ל יאכילו.
    ירעו רבים – רבים אוכלים מפרי שפתיו כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם.
    ואוילים – אבל האוילים אשר לא שמעו אליו ימותו בעבור חסרון לבם שלא בחנו דבריו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    שפתי צדיק ירעו רבים – כבר בארתי שהשפתים מורה על הדבור החיצוני, והנה לשון צדיק בו יתבונן בעצמו על הדרך שיבחר לעצמו כנ״ל פסוק הקודם, ופי צדיק בעניני חכמה הם מקור חיים כנ״ל פסוק י״א. ושפתי צדיק, הוא מציין מה שמוציא בשפתיו דברים שרגיל בהם, הם ירעו רבים, שילמדם דרכיו ואורחותיו, ואוילים בחסר לב ימותו – גדר אויל הוא המסתפק בדרכי החכמה, וזה ההפך של הדעת המרומז בשפתי צדיק, שהשפתים מורים בדבר שידוע בבירור כנ״ל, כי לא לבד שאינו יודע ידיעה ברורה עד שיוציא דרכי החכמה בשפתיו החיצונים ללמדם לרבים כי גם א״ע לא ירעה, רק ימות בחסר לב, כי א״ל לב המושל ומנהיג את תאוותיו ע״פ דרכי החכמה וחקותיה אחר שמסתפק בהם.
    ירעו – יַנְחוּ רבים בדרך טובה כרועה עדרו ירעה רק האוילים לא ישמעו לקול הצדיק ויגרמו לעצמם מיתה ונזק, וצדיקים מועטים הם בעולם, ואוילים ורשעים מרובים, ע״כ בא הראשון לשון יחיד.
    בחסר לב – אולי היה ראוי לנקדו בְּחֹסֶר לֵב, מ״מ עָשָׁן וְעֶשֶׁן, הָבֵל שסמוכו הֲבֵל והֶבֶל, גם לשם מופשט זה יש להניח משקל אחר והוא חָסֵר שסמוכו חֲסַר כמו בשם התאר; ועוד יש לפרשו תאר, בעוד ששפתי צדיק אחד ירעו רבים בדרך האמת והצדק, אוילים הרבה ימותו בגלל חסר לב אחד שבשפתי לצון שלו ירחיקם ממנה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) בִּרְכַּ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא⁠־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃
    Hashem's blessing brings wealth, and he adds no trouble to it.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בִּרְכְּתָא דֶאֱלָהָא הִיא מְעַתְּרָא וְלָא נוֹסֵף כֵּיבָא עִמָהּ.

    רמז תתקמז

    ברכת י״י היא תעשיר – זה שבת שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי.
    ולא יוסיף עצב עמה – זה האבל דכתיב כי נעצב המלך על בנו תני בבית האבל בחול פריס מנחם ויהיב לאבל מן הה״ד פרשה ציון בידיה משום דאין מנחם לה הא אם יש לה מנחם פריס מנחם, ובשבת פורס הוא בעצמו אע״פ שיש מנחם שנאמר ברכת י״י היא תעשיר וגו׳. מעשה בשמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאל אחד, הלכו תלמידיו ומצאו אבן אחת טובה תלויה בצוארו, אמרו לו רבי ברכת י״י היא תעשיר, אמר להם אני חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לאותו ישמעאל וקרא עליו אותו ישמעאל ברוך י״י אלהי שמעון בן שטח.
    ברכהֵ אללה מגנא, ולא תזיד אלמשקה מעהא.
    ברכת, ברכת ה׳ יש כה די עושר ולא תוסיף עצבון עמה. וכתב רבנו באמו״ד מאמר י פ״י אבל נתחבב הממון על האדם כדי שישמור מה שחננו ה׳ בהתר ולא יאבדנו, לא לזולת זה, כאמרו ברכת ה׳ היא תעשיר וכו׳.
    כמו שבירך לצרפית בכד הקמח וצפחת השמן1, ולאותה האלמנה באסוך שמן2, בלי עמל ולא יגיעה.
    1. מלכים א יז.
    2. מלכים ב ד.
    כמא בארך ללצרפית פי כד הקמח וצפחת השמן, וללארמלה אלאכ׳רי פי אסוך שמן, בגיר תעב ולא ענא.
    ולא יוסיף עצב עמה – אין צריך להיות יגע להעשיר כי דיי באותה ברכה משהוא מברכו.
    The blessing of the Lord will bring riches, etc. One need not toil to gain wealth, for it is enough with the blessing that He blesses him.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ברכת י״י – הברכה היא תוספת הטובה, ואותה הברכה תעשיר את האדם, אף על פי שלא יטרח בה הרבה, כענין אוכלי לחם העצבים (תהלים קכ״ז:ב׳).
    או רוצה לומר: שלא תבא לו סבה באותו העשיר שיתעצב בו.
    ברכת י״י היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה – היא המעשרת את העשירים ולא יוסיף צער ודאגת ממון עם ברכת השם כמו שכתוב: יתן לידידו שנא (תהלים קכ״ז:ב׳) ובא זה הענין על הצדיק הנזכר שאין הצדיק נבהל להון ולא מרבה בצער במיעוט עשרו כי יודע הוא שאם יצו השם אתו את הברכה לא יצטרך לצער וטרדת מחשבה כי מבלתי רב מחשבות יגיע ברכתו ובמה שלא יגזר השם ית׳ לתת לו אין הרבות מחשבות מועיל כי אין מחשבה מועלת וכן כתיב: שוא לכם משכימי קום וגו׳ אוכלי לחם העצבים (תהלים קכ״ז:ב׳) והתכלית העולה מזה שהצדיק מסתפק במה שחננו השם ית׳ ושמח בחלקו כי יודע הצדיק כי לא יוסיף הצער ממון עם הברכה אשר ברכו השם ית׳.
    עצב – עניינו הצער והכעס, וכן ודבר עצב יעלה אף (משלי ט״ו:א׳).
    ברכת י״י היא תעשיר – בזה באר מה העושר על דרך האמת, ואמר, כי הוא ברכת י״י והוא החכמה כי בעלה עשיר גדול, וזכר מעלת זה העושר, כי לא יוסיף עצב עמה.
    וטעם יוסיף – מאשר קודם שקנהו התעצב על דברים רבים, שהם דמיונים, והנה שבח זה העושר הנכבד, כשבעלה שומח תמיד ולא ישיגהו עצבון בשום פנים, וזה מאשר זה העושר לבדו מתמיד לבעליו, בלתי נפסד ממנו עד היותו מרחיק מבעליו הדאגה לדבר מן הדברים.
    ברכת י״י היא תעשיר וג׳ – זה הפסוק מהמין שכלו נמשך לכונה אחת.
    ברכת י״י היא תעשיר – האנשים המושגחים מהש״י ולא יצטרך העשיר להיות יגע ועמל עמה כמו הענין בשאר העשירים שיעמלו ולא יניח להם עשרם לישן וזה כי השם יתברך הוא יישיר עניניו כולם מצד דבקות השגחתו בו או ירצה בזה כי ברכת י״י היא תעשיר השכל האנושי מקניני החכמה והנה זה העושר הוא באופן שלא יוסיף עצב עמה כי הוא נצחי וקיים.
    ברכת ה׳ – הברכה שנותן ה׳ היא מעשרת את האדם ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון כי יהיה די לו בהברכה הבאה.
    ברכת ה׳ היא תעשיר – העושר שבא ע״י השתדלות אינו עושר אמתי ובעליו אוכל לחם העצבים, ר״ל שבעת יאכל לחם יתעצב, כי יזכור טרחו ועמלו בהשגתו וידאג פן יחסר לו וע״כ יצמצם מזונו כאילו עי״כ יוסיף בעשרו, וזה מצד שאינו עושר אמתי והוא עני לפי מחשבתו, אבל ברכת ה׳ היא תעשיר עושר אמתי, והעצב לא תוסיף עמה על העושר, ר״ל לא יצטרך להעציב להוסיף ע״י העצב על עשרו, כי אוכל בשמחה ובריוח כי הברכה מצויה בכל אשר לו.
    עצב – השתדלות מרובה, ע״ד בעצבון תאכלנה (פרשת בראשית), כל עצב ועמל שיעמול האדם להוסיף על מה שבא לו בברכת ה׳ לא יועיל לכלום.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חׇכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃
    It is a sport to a fool to do wickedness, but wisdom is a man of understanding's pleasure.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כַּד גָחַךְ סִכְלָא עָבַד עֲבִידְתָּא וְחָכְמְתָא לְגַבְרָא דְמִתְבַּיֵן.
    פעל אלפאחשה ענד אלג׳אהל כאלצ׳חך, ואלחכמה לד׳ו אלפהם.
    כשחוק, עשיית התועבה בעיני הכסיל כצחוק.
    זה ממה שרואים תמיד את הכסילים שעושין את העברות ואומרים שאינו אלא שחוק ושעשוע, כמו שקראה אשת פוטיפרע את הזנות צחוק שנאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי1, עד שאפילו שפיכות דמים היא בעיניהם שחוק כמו שאמר אבנר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו2. עד שאפילו עבדו עבודה זרה יהיה בעיניהם צחוק כאמרו בפרשת העגל ויקומו לצחק3. וחכמה לאיש תבונה, החכם רואה את התכלית ומניח את העברה במקומה.
    1. בראשית לו יד.
    2. שמואל ב ב יד.
    3. שמות לב ו.
    הד׳א ממא ישאהד מן אלג׳האל אלד׳י יאתון אלמעאצי ויקולון אנמא הו לעב ומזאח, כמא סמת מרהֵ פוטיפרע אלזנא לעבא כקולה בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי, חתי לו ספכו אלדמא לכאן ענדהם הזוא כמא קאל אבנר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, חתי לו עבדו אלאצנאם כאן ענדהם להוא כקולה פי קצהֵ אלעגל ויקומו לצחק. וחכמה לאיש תבונה, אלחכים ינט׳ר פי אלעאקבה וינזל אלמעציה מנזלתהא.
    זמה – עצת חטאים.
    וחכמה – כשחוק היא.
    לאיש תבונה – כלומר קלה היא בעיניו לעשות.
    As it is sport for a fool to carry out a sinful plot Heb. זמה, a plot of sins.
    [so is] wisdom like sport to a man of understanding; i.e., in his eyes, it is easy to do.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    כשחוק לכסיל – הכסיל הוא עושה דבר זמה ועצת חטא, והוא בעיניו כשחוק לפי שאינו מרגיש בבזיון כי אין לו תבונה ולא בחינה.
    וכן לבעל תבונה יהיה שמחה כשיעשה דבר חכמה.
    כשחוק – הוא לשון שמחה בכאן.
    כשחוק לכסיל עשות זמה – כמו שהשחוק קל לבוא מן המחשבה כי השחוק מן התנועות הבאות פעמים רבות בלא כונה כן הפועל קל לבוא ממחשבת הכסיל כי דרכו לעשות כל אשר יזום ולא יפריש בין מחשבת החפץ והעולה על הרוח בלי עיון ובין המחשבה המגעת אל הפועל.
    וחכמה לאיש תבונה – עשות זמה והיא המחשבה היא חכמה לאיש תבונה כי עיקר חכמתו על שפת הפועל כי שם מרבה העיון עד שישלם לו על נכון.
    כשחוק לכסיל עשות זמה – זאת המלה אם ענינה היה השמחה, תשרת בעבור שתים, ואם ענינה לעג, כמו שתורה הכ״ף, יהיה זולתה משרת כן, ויהיה אם כן חכמה הפך לשחוק, וזה הוא הנכון, והמבין יחריש.
    זמה – כלל לשמוש במפורסמות.
    כשחוק לכסיל עשות זמה – זה הפסוק מהמין שהנושא אחד בשתי הגזרות, והם הפכיות הנשוא, בדרך שהם צודקות יחד, כי עשות זמה, הוא הנושא, וענינו סוג שמוש המפורסמות, ואמר: כי הכסיל ישתמש בם להנאת גופו דרך שחוק: כטעם: שחוק לרעהו אהיה (איוב י״ב:ד׳) וכאמרו: לכה נא אנסכה בשמחה (קהלת ב׳:א׳), כי אין שחוק כמו שמחה, ואמנם עשות זמה הוא חכמה לאיש תבונה, כי ישתמש בם כראוי מצד היותו בן אדם, כמו שאמרו: בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳), אפילו לדבר עברה (בבלי ברכות כ״ג) וכבר בארו זה כל החכמים יעוין בספריהם מי שירצה לדעת זה הענין, וזולתו מן הענינים המשובחים.
    כשחוק לכסיל – הנה הכסיל לא ינהג בחכמה עניניו ובמה שיחפוץ לעשותו ולזה תהיה הגעת חפצו לו בדמיון מה שיתחדש מהקרי או מפעולת השחוק שאינם מכוונות לאותם התכליו׳ ואולם לאיש תבונה תהיה עשות המחשבה כחפציהם כי בחכמה ישתדלו שתגיע מחשבתם אל הפועל ובסבות הנאותות.
    זמה – ענין מעשה הרעה.
    כשחוק – כמו השחוק הוא דבר נקל כן נקל לכסיל לעשות זמה וכ״כ נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה.
    לכסיל – הכסיל יודע חוקי החכמה ונלוז מפני תאוותיו, והאויל אינו מקבל חוקי החכמה מפני שמטיל בהם ספיקות, כמו שפירשתי בכל הספר.
    תבונה – עיינו גדרה למעלה.
    כשחוק לכסיל עשות זימה – הכסיל הוא הנלוז מדרכי החכמה בעבור יצר לבו ותאוותיו.
    מבאר, כי כפי שימשול ממשלת ליבו, אם בדרכי החכמה אם בכסילות, כן ישוב טבעו, עד שמעשיו לא יתייחסו עוד אל בחירותו רק אל ההרגל וטבע שני שנטבע בו.
    * הכסיל יעשה זימה לא במחשבה רק בלי דעת והכנה, כמו שישחק (אם יזדמן לפניו דבר הגורם שחוק) בהכרח, לא במחשבה ובחירה;
    * וכן חכמה לאיש תבונה, מי שאסף כל ענייני בינה בנפשו (שזה גדר תבונה והבדלו מן בינה), שאז החכמה אצלו מן השפה ולחוץ כנזכר למעלה על (משלי י יג): בשפתי נבון תמצא חכמה – ממילא החכמה וההתנהג על-פי דרכיה תהיה גם כן על צד ההרגל מעצמו, כמו השחוק הבא מעצמו בטבע.
    כשחוק – שהוא דבר קל כן לאויל עשות זמה שהיא בכל מקום מעשה רע שאדם גומר בלבו ועושה במזיד; וכן לאיש תבונה נקל לעשות חכמה (שהוא מעשה כשרון עיין מה שכתבתי למעלה א׳:ב׳) כי גמר בלבו שכן נכון; ויש עוד לפתור כשחוק להוראת שמחה, ולכסיל זמה תגרום שמחה, ולנבון חכמה תגרום שמחה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃
    What the wicked fear, will overtake them, but the desire of the righteous will be granted.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    חֲרִיצוּתָא דְרַשִׁיעָא הִיא אָתְיָא לֵיהּ וְרִגְגְתָא דְצַדִיקַיָא תִּתְיְהֵב לְהוֹן.
    חד׳ר אלט׳אלם יחל בה, ושהוהֵ אלצאלחין יעטיהם אללה.
    יתן, יתן להם ה׳.
    ראה היאך תיאר את הצדיקים ברבוי מעשיהם ועם כל זכות שעושים אין מחשבתם נתונה אלא בחמוד1, וכך נותן להם ה׳, כאמרו לדוד יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי2. ותיאר את הרשעים בפרי מעשיהם, כיון שעושים את הרעה לבם טרוד בחרדה והיא תחול עליהם כאמרו לרשעים והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם3, ולפיכך לא אמר מגורת צדיק לא תבואנו ותאות רשעים לא יתן, אף על פי שגם זה נכון.
    1. בחמוד להוסיף במעשה הטוב.
    2. מלכים א ח יח.
    3. ירמיה מב טז.
    אנט׳ר כיף וצף אלצאלחין בכת׳רהֵ פעלהם אד׳ קד אתו חסנה פאנמא באלהם מצרוף אלי אלתמני, וכד׳לך יעטיהם אללה, כקולה לדוד יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי. ווצף אלרשעים בת׳מרהֵ פעלהם למא אתו אלסייה פאן קלבהם משגול באלחד׳ר והו יחל בהם כקולה ללעצאה והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם, ולד׳לך לם יקל מגורת צדיק לא תבואנו ותאות רשעים לא יתן, ועלי אן הד׳א איצ׳א צחיח.
    מגורת רשע – מה שהוא ירא יבא לו. דור הפלגה אמרו: פן נפוץ וגו׳ (בראשית י״א:ד׳), וסופו: משםא הפיצם י״י (בראשית י״א:ט׳).
    ותאות צדיקים יתן – מי שבידו ליתנה.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 142. בפסוק: ״ומשם״.
    The dread of a wicked man that will befall him What he fears will befall him. The generation of the Dispersion said, "Lest we scatter" (Bereshit 11:4), and their end was that it is written, "And the Lord scattered them from there" (ibid. 8).
    but the desire of the righteous He will grant He Who has the power to grant it.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מגורת רשע – הדבר שהרשע מתפחד ממנו שיבואהו מכשול, על הרעה שיעשה לא ימלט שלא יבא לו הפחד ההוא, כי האל נפרע ממנו.
    ותאות צדיקים יתן – השם גומל טובה לצדיקים, כי לא די שלא יפחדו משום דבר, אבל מה שיתאוו יתן להם, כי לרשעים יביא מגורתם, ולצדיקים ימלא משאלות לבם.
    מגורת רשע היא תבואנו – לא יגיע אל הרשע ממחשבותיו וממה שמשער בנפשו רק מגורתו ופחדתו אך תאוותיו לא יגיעוהו.
    ותאות צדיקים יתן – השם ית׳ שמתאוים אל חסדו ומיחלים לו אך פחדתו מן האויב ומפני עקת רשע לא יבואם.
    מגורת רשע היא תבואנו – סמוך אל הפועל, והטעם, כי בסבת מה שקדם זכרו, יגיע לרשע בעל כרחו מה שהוא יגור מפניו, ויגיע לצדיק מה שהוא חפץ בו לא זולתו:
    יתן – הנותן לכל דורש לו, והוא השם יתעלה, ולא רמז ברשע למביא כי רשע בהסתרת פנים.
    ותאות צדיקים יתן – רמז בְיִתּן לנותן לא נזכר, והוא האֵל, או הצדיק עצמו.
    מגורת רשע – מה שיירא הרשע שיבא עליו מהרעות היא תבואנו כי לא יצילהו הש״י ממנה וזאת היראה והפחד היא הודעה מחולשת השפע עליו מהש״י כמו שבארנו בביאורנו לספר איוב ובמאמר הד׳ מספר מלחמות י״י ואולם הצדיקים לא די שיהיו נשמרים מאותן הרעות אבל יתן להם הש״י מהטובות מה שיתאוו מהם.
    היא תבואנו – בספרים מדוייקים מלא וא״ו וכן במסורת תבואנו ג׳ ב׳ מלא ואחד חסר וסימן כל יד עמל תבאנו (איוב כ).
    מגרת רשע – ודרש רעה תבואנו. קדמאה חסר ואיכא דמסרי ודרש רעה תבואנו חסר.
    מגורת – ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).
    מגורת – מהדבר אשר יפחד הרשע היא תבוא עליו ודבר הטובה אשר יתאוה לה הצדיק יתן לו מי שבידו ליתן והוא הקב״ה.
    מגורת – עמ״ש איוב (ג׳ כ״ד) תהלות (ל״ג ח׳), ואמרו לא תגורו מפני איש לא תכניס דבריך מפני איש.
    מגורת רשע היא תבאנו – מגור הוא הדבר שמתירא מפניו והוא מתחבא עצמו ממנו ועושה תחבולות להנצל, וזה הבדלו מבין יתר לשונות הבאים על הפחד, הרשע גם הדבר שיגור ממנו ועושה כל תחבולות להנצל, בכ״ז תבואנו, כי תחבולותיו לא יועילו, ותאות צדיקים יתן – גם הדבר שמתאוים בלב יתן ה׳, בלי יצטרכו לעשות שום דבר כדי להשיגו באופן שהרשע ישיגהו הרע שהשתדל להנצל ממנו, והצדיק לא לבד שלא ישיגהו רע, כי ישיגהו הטוב שלא השתדל בו כלל, כי ה׳ יתנהו לו בהשגחה, וכמ״ש לקמן (י״א כ״ג, י״ג כ״א).
    מגורת – משרש גור ממקור גֵר הדואג תמיד מחמס יושבי מקום מגוריו כי אין דן דינו; ושם תַּאֲוָה מורה רצון פחות מחֶמְדָּת; על הרשע תבאנה כל הצרות, אף אותן שאינן מאיימות עליו כ״כ, ולצדיק יתן הנותן, הוא האל, הֲפָקַת תאוותיו היותר רחוקות.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כה) כַּעֲב֣וֹר ס֭וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם׃
    When the whirlwind passes, the wicked is no more; but the righteous is an everlasting foundation.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ דְיֶעְבַּר עַלְעוֹלָא הֵיכְנָא נֶעְבַּר רַשִׁיעָא וְצַדִיקָא שִׁתְאֲסָיָא בְעַלְמָא.
    כעבור סופה ואין רשע – זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח שנאמר אלה תולדות נח.
    רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן אפילו בשביל צדיק אחד נתקיים העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם, ור׳ חייא בר אבא דידיה אמר מהכא רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב וכו׳ (כתוב בתהלים במזמור קל״ג).
    כמרור זובעה יעדם אלפאסק, ואלצאלח אסאס אלעאלם.
    כעבור, כמו שעוברת הסופה יאבד הרשע. וראה אמו״ד מאמר ד פ״א.
    זה תחלה בעולם הזה, כמו שאבדו דור המבול ונשאר נח, ונתפלגו לשונות אנשי המגדל ונשארו בני עבר, ואבד קרח ונשארו בניו, וכיוצא באלה. ולעולם הבא יאבדו הרשעים וישארו הצדיקים כאמרו ועסותם רשעים1, וענין האבדן העינוי.
    1. מלאכי ג כא.
    הד׳א אולא פי אלדניא כמא הלך ג׳יל אלטופאן ובקי נוח, ושתת לגאהֵ אהל אלצרח ובקו בני עבר, והלך קרח ובקו בניה, ואמת׳אל האולא. ופי אלאכ׳רה יהלכון אלרשעים ויבקו אלצדיקים כקולה ועסותם רשעים, ומעני אלהלאך אלעד׳אב.
    כעבור סופה – פתאום כהעברת רוח סערה הרשע נכרת ממקומו.
    When the whirlwind passes, the wicked man is no more Suddenly the fury of a whirlwind comes, and the wicked man is cut off from his place.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    בעבורא סופה ואין רשע – עתה יאמר ענש הרשע, כי טובתם לא תתקיים, ומהומתם תהיה פתאם כרגע, כי יאבדו הם וממונם כמו הסופה, שהיא רוח חזקה העוברת במהרה ומפזרתב כל מה שיבא לפניה, כענין והתבוננת על מקומו ואיננו (תהלים ל״ז:י׳).
    אבל הצדיק הוא מיוסד במעשיו הטובים,⁠ג שלא ימוט לעולם.
    א. כן בכ״י וטיקן 89, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״בעבור״.
    ב. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״ומפוזרת״.
    ג. בכ״י וטיקן 89: ״במעשיו הצדיק טובים״.
    כי כעבור סופה ואין רשע – מקרה קל ועובר יעבירנו כמקרה הסופה כרגע תעביר את המוץ וכן כתיב: תמותת רשע רעה (תהלים ל״ד:כ״ב) וכתיב: כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז).
    וצדיק יסוד עולם – הצדיק צדקתו תצילנו מן הצרות בשגם את הרבים היא מצלת והעולם נוסד עליו וכן כתיב: ימלט אי נקי (איוב כ״ב:ל׳).
    כעבור סופה ואין רשע – והטעם לכן כעבור סופה, והנה דמה אבוד הרשע לעבורת סופה שהוא פתאום.
    כעבור סופה – הנה כשתעבור סופה תעבור על הרשע להשחיתו כאילו הוא סבת עבור הסופה לתכלית שתשחיתהו ואולם הצדיק הוא בהפך כי הוא יסוד עולם וסבת קיומו ושמירתו מהפגעים כאמרו ימלט אי נקי.
    סופה – רוח סערה.
    כעבור סופה – מיד כאשר יעבור הסופה ר״ל כאשר תבוא הפורעניות יוכרת הרשע ואיננו אבל הצדיק הוא דומה ליסוד העולם שאינו זז ממקומו.
    כעבור סופה ואין רשע – הרשע אין לו שורש חזק במציאות רק קיום מקרי, כדבר הבלתי נשרש בחוזק אשר בעבור סופה וסערה ישאהו הרוח, כן בעוד שהשנים כסדרן יתקיים כפי הטבע, אבל בעת מהומה תשאהו סופה ותשערהו ממקומו, אבל צדיק יסוד עולם – שהוא י״ל קיום בהמציאות מצד שלמות נפשי ומצד השגחת ה׳, ובעת סופה לא לבד שלא ינידהו הרוח ומקרי הזמן, כי הוא כיסוד מוסד לא לבד לעצמו רק לעולם הכללי, כמו שהיה בנח, וכמ״ש בב״ר (פ׳ נח) כעבור סופה זה דור המבול וצדיק יסוד עולם זה נח, וכן נדרש שם מ״ש לקמן (י״ב ז׳, וי״ד א׳).
    כעבור סופה – במהרה אחר שעה שהרעישה על הארץ ויטהרו השמים שנית כן במהרה יאבד הרשע והרע שעשה יכלה וימחה זכרו, בעוד שלצדיק יסוד בלי פוסק כדי שיוסיף להיטיב.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כו) כַּחֹ֤מֶץ׀ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֝עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו׃
    As vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes, so is the sluggard to those who send him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ חוּמְצָא לְשִׁנֵי וְכִתְּנָנָא לְעַינֵי הֵיכְנָא שְׁלִיחָא עַטְלָא לִמְשַׁלְחוֹי.
    כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו – רמי ליה רב אחא אריכא דהוא רב אחא בר פפא לרבי אבהו תנן החושש בשיניו לא יגמע בהם את החומץ למימר דחומץ מעלי הוא לשנים והכתיב כחומץ לשנים וכעשן לעינים, לא קשיא הא בקיוהא הא בחלא, ואי בעית אימא הא והא בחלא, הא דאיכא מכה הא דליכא מכה, אי איכא מכה מסי ואי ליכא מכה מרפי.
    כאלכ׳ל ללאסנאן ואלדכ׳אן ללעינאן, כד׳לך אלכסלאן לראסליה.
    המשילו במה שמזיק לשני האברים הללו דוקא מפני שהם המשומשים בשליחות, כלומר שיראה בעיניו וידבר בפיו. והעצל כולל את המזניח הטפול בעניני העולם הזה ומזניח את המשמעת לה׳, וכפי שידעת על המרגלים ודומיהם.
    אנמא מת׳לה במא יוד׳י הד׳ין אלעצ׳וין כ׳אצה לאנהמא אלמסתעמלין פי אלרסאלה, אעני אן ינט׳ר בעיניה ויחכי בפיה. ואלכסלאן יעם תארך אלענאיה באלדניא ותארך אלטאעה וכמא עלמת מן אלמרגלים ואשבאההם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    כחומץ לשנים – המשיל משל: מפני שהחומץ הוא קשה לשנים כי מקהה אותן, והעשן הוא קשה לעינים כי מעלה עליהם דמעות ושריפה. והמשיל העצל אליהם כי שליחותו קשה, כי יתעצל ולא יעשה שליחותו אלא באיחור, ולפעמים יפסד הדבר עבור עצלותו.
    ויש מי שפירש: כמו שהחומץ קשה לשנים והעשן לעיניםא כן קשה לעצל כששולחים אותו.
    א. בכ״י וטיקן 89: ״לענים״.
    כחומץ לשנים וכעשן לעינים – אף על פי שייטב לאדם פעמים לרפואה והעשן לפעמים לצורך ויבערו אור לשבת נגדו.⁠1 ולא יתכן להגעת תועלתם בלא היזק לאחד האיברים כי החומץ יזיק לשנים והעשן לעינים כן העצל לשולחיו כי פעמים יש צורך לשליחותו והמצא תמצא בו תועלת ונכון לשולחו בשעת הצורך מאשר אם ימנע השולח לשלח את האיש. אך לא יתכן לשליחותו מבלי קלקול באחד הדברים כי מעצלותו להקשיב לקול דברי השולח ולצפון אותם בלבבו או לכוין את דברי מי ששלחוהו או מעצלותו ואיחורו בדרך לא תנצל שליחותו מן הקלקול, ויתכן כי יקרא קלקול חסרון התועלתא בדבר השליחות, כי אילו שלח בעל השליחות ציר חרוץ אז השלמה לו התועלת לכל דברי השליחות, ועתה כי בטח על משענתב העצל קרהו החסרון בקצת ענייני השליחות וחסרון לא יוכל להמנות,⁠2 ואם בינה שמעה זאת3 מה לעצל ולשליחותו בתוך ענין מדות הצדיק והרשע כי הזכיר למעלה וצדיק יסוד עולם (משלי י׳:כ״ה). ואחרי המקרא הזה יזכיר יראת י״י תוסיף ימים (משלי י׳:כ״ז) ואיך באה שליחות העצל בתוך הדברים האלה.
    ועתה עמוד והתבונן כי המשל על מלאכת התורה והמצות ועל שליחותם כי המחזיקים בהם שולחי השם כדכתיב: וישלחך י״י בדרך (שמואל א ט״ו:י״ח), כי י״י שלחני לעשות (במדבר ט״ז:כ״ח), ארור עושה מלאכת י״י רמיה (ירמיהו מ״ח:י׳). גם ראה חתימת רוב משלי שלמה שחתם בהם דברי חכמה הוריתיך להשיב אמרים אמת לשולחיך4 (משלי כ״ב:כ״א) ובא להזהירנו על הזריזות במצות ולגנות העצלתים והודיענו כי לא יתכן לשלמות מצוה שיש טורח בהקמתה רק עם הזריזות והעצל אם יקיים מצוה יבטל אחד מחובותיה וחוק מחוקיה. גם הנצל לא ינצל מן הנזק לנפשו ומן העונש בקיום המצוה אף על פי שעשה מצוה מצד אחד והועיל תועלת ושכרו אתו, גם בהגותו בתורה לא יכוין אל כל דברי מלמדיו ותקראנה אותו השגגות בהוראות תמיד וכן אמרו ז״ל: משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל (בבלי סוטה מ״ז:) וכן במצות תפלין שצריכה זריזות לא ינצל מן העונש בהסח הדעת. גם נאסר שלא יפיח בהן ולא יישן בהן ומצותן כל היום אך העוסק במצות הוא לבדו פטור מן המצות וכן בכל חובות השם ית׳ יתחייב הזריזות. ויקרא עון בעצלתים כי ביחדו את הבורא אם בפיו ובשפתיו יכבדהו ולבו ירחק ממנו והנה גדול עוונו וככה בעת התפלה כאשר יתור אחר לבבו וזנה אחר עסקיו לא יעשה כן כי דבר ידבר עם מלכים ויועצי ארץ5 וכהנה רבות עם העצל לא ימלט בקיום המצוה מן הנזק באחד העניינים כאשר לא יתכן לתועלת החומץ מבלתי הנזק לשנים.
    1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״ז:י״ד.
    2. השוו ללשון הפסוק בקהלת א׳:ט״ו.
    3. השוו ללשון הפסוק באיוב ל״ד:ט״ז.
    5. השוו ללשון הפסוק באיוב ג׳:י״ד.
    א. המאמר הזה משובש בכ״י ונתקן על ידי כ״י לוצקי.
    ב. כ״י לוצקי: דברי.
    כחומץ לשִנים – כבר זכרתי לך שהסכלות, שני מינים, האחד, אשר על דרך קטן, והוא האמין בסותר האמת, ובעל זה נקרא רשע, והמין השני אשר על דרך העדר, ובעליו נקרא עצל, והנה בעבור שאמר כי הרשע יאבד מהר, אמר, כי כמו כן יהיה העצל, ובאר כי הוא משחית, כמו שישחית החומץ לשִנים והעשן לעינים, ותאר הנפש המשכלת בשולח כי מאתה יוצאה לטוב.
    כחמץ לשנים וג׳ – זה הפסוק מהמין שחציו משל וחציו נמשל, כמו נזם זהב וג׳ (משלי י״א:כ״ב, משלי כ״ה:י״ב).
    כחומץ לשנים וגו׳ – הנה כמו שהחומץ לשנים שהוא מכאיב אותם מאד וכמו העשן שהוא מזיק לעינים כן העצל מכאיב לב שולחיו מפני היות תוחלתם ממושכה.
    כחומץ – כמו שהחומץ מזיק הוא לשנים וכו׳ כן מזיק העצל למשלחו כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר.
    כחומץ לשנים – מגנה ענין העצל שדומה בשליחותו כמו דבר החמוץ שרוצים לאכלו כדי לעורר תאות המאכל, והיא בהפך מקהה השנים, והגם שיתעורר לאכול לא יוכל ללעוס את המאכל, וכן כעשן לעינים – אם יבעירו זיקות להאיר בבית, הגם שימצא אור הלא יכהו העינים ולא יוכל לראות, כן העצל לשולחיו שלא לבד שלא ישיגו הנרצה משליחותו כי גם יקלקל התכלית, וכל הדברים הנאמרים על העצל, י״ל מליצה גם על המתעצל בשליחות הכולל אשר נשלח לעוה״ז להשלמת נפשו.
    כחמץ – המקהה השנים וכעשן המזיק לעינים, כן העצל מכזב תוחלת שולחיו ומזיק להם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה׃
    The fear of Hashem prolongs days, but the years of the wicked shall be shortened.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְחַלְתֵּיהּ דֶאֱלָהָא תּוֹסֵף יוֹמָתָא וּשְׁנֵי דְרַשִׁיעֵי נִזְעֲרָן.
    יראת י״י תוסיף ימים – א״ר יוחנן זה מקדש ראשון שעמד ת״י שנים ולא שמשו בו אלא שמונה כהנים, ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמד ת״כ שנים ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים שנה ששמש יוחנן כהן גדול ועשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י״א ששמש ר׳ אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם והשקה שם אותו אביו של תינוק יין ישן של שבע שנים, א״ל מהיין הישן הזה אני מישן לשמחה של בני, היו נעורים עד חצי הלילה, ר׳ שמעון בן חלפתא שהיה בטוח על כחו יצא בחצי הלילה לילך לעירו מצא שם מלאך המות בדרך ראה אותו משחק, א״ל מי אתה, א״ל שלוחו של הקב״ה, אמר לו מפני מה אתה משחק א״ל משיחתן של בריות שהם אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא. אותו האיש שהיה אומר מהיין הזה אני מישן לשמחתו של בני הרי הגיע פרקו למות אחר שלשים יום, א״ל הראה לי את פרקי, א״ל לא עליך ועל כיוצא בך אני שולט פעמים שהקב״ה חפץ במעשיכם הטובים ומוסיף לכם חיים שנאמר יראת י״י תוסיף ימים, וכן הוא אומר יקר בעיני י״י המותה לחסידיו.
    תקוי אללה יזיד פי אלעמר, וסני אלפאסקין תקצר.
    תקצרנה, יתקצרו. ראה אמו״ד מאמר ו פ״ו שיש שה׳ מקצר מחיים שנקצבו לרשע.
    אין דבר זה החלטי כלומר שכל צדיק מוסיפין על ימיו ולא כל רשע מחסרין מהן, אלא הכל לפי הרצון, יש שירצה ה׳ להוסיף לצדיק על חייו כמו שהוסיף לחזקיהו1, ויש שירצה לכרות חיי רשע כמו שעשה במגפת זמרי וקרח וזולתם, אלא שאם אינו מוסיף לצדיק בעולם הזה ולא מחסר לרשע ימצאו את מעשיהם בשלמות לעתיד לבא, וכבר ידעת כי בית ראשון מחמת צדקת הכהנים שמשו בו רק שמונה עשר כהנים, והשני מחמת רשעם שמשו בו שלש מאות כהנים ויותר2.
    1. ישעיה לח ה.
    2. ראה יומא ט א.
    ליס הד׳א אלקול חתם אעני אן יכון כל צאלח מזאד פי חיותה ולא כל טאלח מנקוץ מנהא, לכנה עלי אלמשייה, פקד ישא אללה אן יזיד צאלחא פי עמרה כמא זאד חזקיהו, וקד ישא יבתר עמר רשע כמא פעל פי מגפת זמרי וקרח וגירהמא, אלא אנה אן לם יזד צאלחא פי אלדניא ולא ינקץ טאלחא לקיא עמלהמא פי אלאכ׳רה כאמלא, וקד עלמת אן בית ראשון לצלאח אלכהנים אנמא כ׳דם פיה ת׳מאניהֵ עשר כהן, ואלת׳אני לפסאדהם כ׳דם פיה ת׳לאת׳ מאיהֵ כהן ופצ׳ל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    יראת י״י – מבואר, והוא כפל ענין במלות שונות.
    יראת י״י תוסף ימים – הדאגות1 מחלישות הכח ומקרבות קץ המות ויראת השם ית׳ והדאגה על העונות וחסרון עבודת האלהים לא תקצר את הימים אבל הימים על ימי היראה תוסיף כמו שנאמר: ימים על ימי מלך תוסיף (תהלים ס״א:ז׳) פירוש: כשני דורות כי משנה שני חייו יוסיף לו ואמרו ז״ל: תוספתו של הקב״ה מרובה על העיקר (בראשית רבה ס״א) שנאמר: והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מלכים ב כ׳:ו׳) ובתחלה לא מלך רק ארבע עשרה שנה.
    ושנות רשעים תקצרנה – תענוגות בני אדם מעמידות בנין הגוף מדרך תולדתו ושנות רשעים המתענגים במלאת תאותיהם והשוברים עול שמים ומנתקים מוסרות תקצורנה בחטאים מן המספר הראוי לימי חייהם.
    1. עיין ר׳ יונה אבות ב׳:ח׳: אף על פי שאמרו חכמי הטבע היגון חלי הלב והדאגה היא כלות הלב אך דואג בתורה אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך (משלי ג׳:ב׳). ועיין פירוש ר׳ בחיי לפרשת כי תשא בתחלתו. ועיין פירוש ר׳ יונה משלי ג׳:ח׳.
    יראת י״י תוסיף ימים – יותר מן הקצוב, לכן זכר השם הנכבד, וכבר בארנו בזה מה שיש בו די, וכל זה נמשך עם מה שקדם: מגורת רשע.
    יראת י״י תוסיף – לאדם ימים על ימיו הקצובים כי מצד דבקות השגחת הש״י בו ינצל מהרעו׳ אשר סודרו לו שהם סבות מיתתו קודם עת הבילוי הטבעי ואולם הראשונים הנה שנותם תהיינה קצרות ולא יגיעו אל העת המוגבל להם כי רוע בחירתם ימיתם בלא עתם.
    תוסיף ימים – למי שאוחז בה.
    ושנות – אף השנים הקצובים לו תקצורנה כי פוחתין לו מהם.
    תוסיף ימים – עמ״ש יחזקאל (כ״ב ד׳).
    יראת ה׳ תוסיף ימים – הגם שהיראה מפני דבר דרכה לקצר הימים, לא כן יראת ה׳ שהיא תוסיף ימי האדם, ושנות רשעים תקצרנה – ע״י עונשי ה׳, ותפס בצד הא׳ ימים שכולל ג״כ שיהיו ימי טובה ושלוה, והשנים מורים לרוב על שני צער, שהרשעים לא יבלו ימים בטוב וגם תקצורנה שנותיהם.
    תוסיף ימים – על ימי הצדיק בעוד ששנות רשעים תקצרנה מחמת רשעים, וכל זה מטבע כעלול מן עִלָּה.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כח) תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
    The prospect of the righteous is joy, but the hope of the wicked will perish.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סִבְרְהוֹן דְצַדִיקֵי חֶדְוָתָא וְסִבְרָא דְרַשִׁיעֵי נֵאבֵד.
    צבר אלצאלחין אלי פרח, ורג׳א אלט׳אלחין יביד.
    תוחלת, תוחלת הצדיקים לשמחה.
    זה לעולם הבא במשפט, ובעולם הזה על דרך המופת.
    הד׳א פי אלאכ׳רה באלחכם, ופי אלדניא עלי סביל אלאיה.
    תוחלת צדיקים שמחה – סופה מתקיימת והרי היא להם שמחה.
    ותקות רשעים תאבד – כי לא תבא.
    The expectation of the righteous [will result in] joy Eventually, it will be realized, and they will rejoice.
    but the hope of the wicked shall be lost for it will not come.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    תוחלת צדיקים שמחה – תוחלת הצדיקים תבא בשמחה, כי לא תאחר לבא, כי השם יתננה להם, כי אינם מבקשים אלא דבר טוב ושלום.
    ותקות רשעים תאבד – כי אינם מתאוים אלא דברי עונות ורשע, ויבושו מסברם, כי אין לבבם שלם עם י״י.
    תוחלת צדיקים שמחה – הנה כתוב בענין התאוות לעושר ולכבוד: תוחלת ממושכה מחלת לב (משלי י״ג:י״ב) אך תוחלת הצדיקים איננו מחלת לב כי ששון ושמחה ימצא בה1 כי תוחלתם לא על כוחם ועוצם ידם ולא אל בינתם ישענו כי על רחמי השם ית׳ וכן כתיב: בטח אל י״י בכל לבבך וגו׳ (משלי ג׳:ה׳). ולא ידאגו בהמשך התוחלת כי אינם דואגין למיעוט העושר ככתוב: טוב מעט ביראת י״י (משלי ט״ו:ט״ז) אך שמחה ישיגון מן התוחלת על כל פנים כי הם שמחים בכל עת על אשר השיגו לערוך תוחלתם לאלהים ולשום תקותם לחסדו וכל מה שנמשכת ומתאחרת תוחלתם הם מתענגים על העבודה אשר יעבדון את האלהים בתוחלת ובבטחון.
    גם תוכל לפרש תוחלת וגו׳ – כי אין ממושכה תוחלתם כי קרובה ישועתם לבא ואם לא יגיע הענין שמיחלים עליו תהיה צדקת התוחלת סבה לתועלות ולחסדים רבים ונכבדים מן הענין אשר בקשה נפשם ככתוב: והבוטח בי״י חסד יסובבנו (תהלים ל״ב:י׳).
    ותקות רשעים תאבד – בהעדר הענין שמקוים עליו תהיה תקותם אובדת כי אין שכר על תקותם כי לא על ישועת השם בטחו.
    גם יתכן לפרש:⁠א כי קללם באבדון תקותם, כענין שכתוב: אל תתן י״י מאויי רשע (תהלים ק״מ:ט׳) כי פעמים בהזכר מדת הצדיק אין ההפך במדת הרשע נזכר רק הקללה על מדתו, וכן פי צדיק ינוב חכמה ולשון תהפוכות תכרת (משלי י׳:ל״א). לשון התקוה יבא על התערת לב האדם בקרוב הדבר והתוחלת תבא על הצפיה וההמתנה כמו שכתוב: וייחל עוד שבעת ימים (בראשית ח׳:י׳), ותרא כי נוחלה כי אבדה תקותה (להתחזק המלכות בידה) ותקח אחד מגוריה (יחזקאל י״ט:ה׳). על כן אמר הכתוב: תקות רשעים תאבד כי גם בדבר שמתעתדים בלבם על הגעתו תאבד תקותם.
    1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״א:ג׳.
    א. בכ״י לוצקי: גם יתכן תאבד לשון קללה כי קללם.
    תוחלת צדיקים – ותקות רשעים תאבד, מחיוב ההפך, והנה בעבור שקדם לומר כי יגיע לרשע מן הרעה מה שלא יחפוץ ולא ישמח בו, שב לומר כי לא יגיע לו מהטובה דבר שיחפוץ.
    ותקות רשעים תאבד – אם כן היא תוגה.
    תוחלת הצדיקים – היא החיים הנצחיים והערבים אשר הם תכלית השמחה אשר אין לשמחות הגופיות שום יחס אליה כמו שביארנו בא׳ מספר מלחמות י״י ואמנם תקות הרשעים היא קנין חפצי הגוף מהקנינים והשמחות הגופיות וכל זה כלה ואובד.
    תוחלת – תקות צדיקים היא להם לשמחה כי באה ושמחים המה על אשר היו מקוים לה אבל תקות הרשעים תהיה אבודה ולא תבא ומיצר על התוחלת.
    תוחלת, תקות – הבדלם התבאר (ישעיהו נ״א ה׳, יחזקאל י״ט ה׳, מיכה ה׳ ו׳, ז׳ ז׳, תהלות ק״ל ה׳, איוב ל׳ כ״ו, לקמן י״א ז׳).
    תוחלת צדיקים שמחה יש הבדל בין תוחלת ובין תקוה, המיחל מיחל על דבר שבודאי יבא, או שהבטיחוהו שיבא בזמן ידוע, והמקוה מקוה על דבר בלתי ברור ומובטח, והצדיקים י״ל תוחלת, כי שכרם מובטח בלי ספק ולכן שמחים הפך מן תוחלת ממושכה שהיא מחלה לב, כי התוחלת שמיחלים לחסד ה׳ הוא נמצא תמיד ולא יכזב, אבל תקות רשעים תאבד – הרשעים אין להם תוחלת רק תקוה שמקוים להתעשר וכדומה שהוא בלתי בטוח ובאמת תאבד תקותו.
    תוחלת – משרש יחל הקרוב ליחר (ויוחר מן המועד, שמואל ב׳ כ׳:ה׳), דבר המאחר לבוא רק לא יחסר, ותקוה מגזרת קו וחוט, לצדיקים יש לבטוח על חפצם שימלא, והדבר להם לשמחה שעיקר הוראתו הֲפָקַת רצון ע״ד איזהו עשיר השמח בחלקו; ולרשעים אין לבטוח שיפיקו רצונם, והיא להם תקוה חלושה האובדת ולא תוחלת המתאמתת.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כט) מָע֣וֹז לַ֭תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֑הי״י֑ וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
    The way of Hashem is a stronghold to the upright, but it is destruction to the workers of iniquity.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַעְשְׁנָא לִתְמִימֵי אוֹרְחֵיהּ דֶאֱלָהָא וְשֵׁצְיָא נֶהֱוֵי לְאִלֵין דְעָבְדִין עַוְתָא.
    טריק אללה עז לד׳וי אלצחה, ואנדקאק לפעלהֵ אלגל.
    מעז, דרך ה׳ עז לבעלי התום.
    כי הצדיק כאשר תאמר לו עשה נשמע, וכאשר תאמר לו חדל נמנע. והרשע עושה היפך מה שאתה מצוהו כמאמר הושע כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם1.
    1. הושע יד י.
    ד׳לך אן אלצאלח מן חית׳ תקול לה אפעל יטיע, ומן חית׳ תקול לה אנתה ימתנע.
    ואלרשע אנמא ירצדך במא אמרתה עכסה כקול הושע כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
    ומחתה – היא לפועלי און – שאינן הולכים בה והיא נפרעת מהם.
    The way of the Lord is a stronghold for the innocent, but ruin for those who work iniquity For they do not follow it, and it exacts retribution from them.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    מעוז לתום דרך י״י – לתום הוא שם, והוא מקראא קצר – לאנשי, הוא מעוז לאנשי התום.
    כן הוא שבר לפועלי און – על דרך: וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע י״ד:י׳).
    א. בכ״י וטיקן 89: ״מקרה״.
    מעוז לתום דרך י״י – מדות השם ית׳ מעוז לתום כי אם כשל כח התם י״י עוזו ומעוזו.
    ומחתה לפועלי און – גם בעת שלותם וגבורת כחם מדות השם ית׳ להם למחתה לשבר את גאון עוזם ולהשפיל גאותם.
    דרך י״י – כענין שנאמר: הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג:י״ג), בדרכיך חייני (תהלים קי״ט:ל״ז) כן גבהו דרכי מדרכיכם (ישעיהו נ״ה:ט׳).
    מעז לתם דרך י״י – זה סבת מה שקדם.
    לתם – לבעלי התם.
    דרך י״י – משרת בעבור שנים, וזה כטעם: כי ישרים דרכי י״י וגו׳ (הושע י״ד:י׳) והוא סוד גדול.
    מעז לתם דרך י״י – גם זה ממין פסוק כשחוק לכסיל וג׳ (משלי י׳:כ״ג), כי דרך י״י נושא בשתי הגזירות, ונשואֵיהם הפכיים, וזה כדרך אמרו: כי ישרים דרכי י״י וג׳ (הושע י״ד:י׳), והענין בזה, כי דרך י״י הוא כדבש שיועיל לבעל הלבֵנה, ויזיק לבעל האדומה, וזה ידוע למי שהרגיל בחכמות.
    מעוז לתם – הנה המישרים אורחותיהם אל התמימות תהיה להם דרך י״י במצות התורה מעוז וחוזק לשמור דרכם אשר יכונו ההליכה אליה כי בזה ישלם להם באופן שלם מה שיכוונו אליו מהתמימות ואולם לפועלי און תהיה דרך י״י למחתה כי היא מתנגדת בחכלית מה שאפשר למה שיכוונו אליו מהשקר והעול והחמס.
    מעוז – דרך ה׳ הוא לחוזק לאיש תם בעבור כי הלך בו והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו ור״ל מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים.
    התמימים יש להם מעוז (והוא דרך ה׳) ופועלי און שאין להם המעוז הזה אין להם אלא מחתה.
    מעוז לתום דרך ה׳ – המחתה הוא הפך המעוז שהעוז הוא עז הנפשי וחזקת הרוח והפוכו המחתה הנפשיית, דרך ה׳ והנהגתו הוא מעוז לתם, כי בדרכי ה׳ יראו איך סומך נופלים ומשגיח על נדכאים וכל ארחותיו חסד ואמת וצדקה ורחמים וחנינה, עד שהתם המתנהג במדות אלה ימצא מעוז בהשקיפו כי כן יתנהג ה׳ בהנהגת המציאות, והיא מחתה לפועלי און – באשר דרכיהם לעשות און הוא הפך מדרכי אל ומקיום העולם.
    מעוז – משגב ומפלט (וכן פירשתיו גם בספר שופטים ו׳:כ״ו) ע״ד מגדל עז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב (למטה י״ח:י׳); שמירת חוקי התורה תבטיח הצדיקים מכל דאגה, וירוצו אליה כרץ אל מקום בטוח להנצל, ולפועלי און היא לִמְחִתָּה (שהוא החזק בכל נרדפי לשון יראה), יברחו ממנה כדבר מאיים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ל) צַ֭דִּיק לְעוֹלָ֣ם בַּל⁠־יִמּ֑וֹט וּ֝רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ⁠־אָֽרֶץ׃
    The righteous will never be removed, but the wicked will not dwell in the land.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    צַדִיק לַעֲלָם לָא נְזוּעַ וְרַשִׁיעֵי לָא יִתְוַעְדוּן בְּאַרְעָא.
    אלצאלח אלי אלדהר לא ימיל, ואלט׳אלמין לא יסכנון אלדאר.
    גם זה בעולם הזה על דרך האות והמופת במה שיאבדו ממנה רשעים רבים, ולעולם הבא במשפט חיובי1.
    1. כלומר שבהחלט יש דין ויש דיין.
    הד׳א איצ׳א פי דאר אלדניא עלי סביל אלאיה ואלמעג׳זה במא יהלך מנהא ט׳למה בכ׳תרה, ופי אלאכ׳רה בחכם ואג׳ב.
    צדיק לעולם בל ימוט – כשהוא מט אין מיטתו מיטת עולם כי יפול וקם.
    The righteous will not collapse forever When he collapses, his collapse is not a permanent collapse, but he will fall and rise.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    צדיק לעולם לא ימוט – כי הוא כעץ שתול על פלגי מים (תהלים א׳:ג׳) על מעשיו הטובים.
    והרשע לא יתקים משכנו בארץ – על רוב פשעיו.
    צדיק לעולם בל ימוט – כי השם ית׳ מעוז לו בכל צרותיו והוא תוספת ביאור על מה שהזכיר מעוז לתום דרך י״י (משלי י׳:כ״ט).
    ורשעים לא ישכנו ארץ – טובתם לא ימשך ואחרית שלותם לאבדון כי הדבר ברור שזאת אחריתו אך לא נודע מתי נמצא כי דרך י״י מחתה לפועלי און. מחתה ענינו הפחד והיראה כי כל עת יש לו להתיירא פן יקרהו מה שלא תמלט אחריתו ממנו. והנה גם סוף המקרא הזה ביאור לסוף המקרא שלמעלה לו.
    צדיק לעולם בל ימוט – הטעם לכן צדיק. והנה באר, כי תכלית זה המין מן הרשע כתכלית מה שקדם לו עליו: כעבור סופה (משלי י׳:כ״ה), כי הרשע יחליטוהו על שני מיני הסכלות.
    צדיק לעולם בל ימוט – הנה לעוצם השגחת הש״י על הצדיק לא ימוט לעולם ר״ל כל ימיו ולא ימעדו קרסוליו אך יתקיים במקום שהוא בו מהארץ לא יגלה משם למקום אחר ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ כי אם זמן מועט כי מפני רוע פעולותיהם יהיו להם שונאים רבים או ירצה באמרו לא ימוט לעולם חוץ הזמן הנגזר לו לחיות לא ימות כטעם אמרו את מספר ימיך אמלא ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ הזמן המוגבל להם כי שנותם תקצורנה.
    ימוט – לשון נטיה.
    ישכנו – עניינו חניה בהשקט.
    לעולם – אף אם הוא מט לא לעולם ימוט כי יחזור ויקום.
    לא ישכנו – לזמן מרובה אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה.
    ימוט – עמ״ש ישעיה (נ״ד י׳) על והגבעות תמוטינה.
    צדיק לעולם בל ימוט – ההתמוטטות בא ע״י סבה, ר״ל ע״י חולשת הרגלים או מקום מדרון, והצדיק גם כשימוט ע״י שלא עמד על מצב טוב בכ״ז לא ימוט לעולם, כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים לא ישכנו ארץ – גם בעת ששוכנים עלי ארץ לא על מדרון רק בשכינה קבוע עלי ארץ, בכל זה לא ישארו שוכנים שם כי ינערו רשעים ממנה.
    ישכנו – על כן ובסיס.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (לא) פִּֽי⁠־צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חׇכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת׃
    The mouth of the righteous brings forth wisdom, but the perverse tongue will be cut off.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    פּוּמֵיהּ דְצַדִיקָא מַבְעָא חָכְמְתָא וְלִישְׁנָא דַהֲפִיכוּ נִתְפְּסַק.
    פם אלצאלח ינמו אלחכמה, ואללסאן אלמתקלב ינקטע.
    ינוב נגזר מן תנובה ותנובות שהוא הפוריות. והנה הצדיק כיון שדבריו על יסוד ולפי סדר הרי הוא ינוב ויסתעף, ואיש השוא כיון שדבריו אין להם יסוד יכרת ולא יתקיים במעמד האמת.
    ינוב יתצרף מן תנובה ותנובות אלד׳י הו אלנמו. פאלצאלח אד׳ כלאמה באצל ועלי קאנון פהו ינמו וירתפע, וד׳ו אלבאטל אד׳ כלאמה לא אצל לה ינקטע ולא ית׳בת בחצ׳רהֵ אלחק.
    ינוב – ידבר לשון ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט).
    The mouth of the righteous man speaks wisdom Heb. ינוב, speaks, an expression of: "the speech (ניב) of the lips" (Yeshayahu 57:9).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    פי צדיק ידבר חכמה – רוצה לומר: תנובת הצדיק היא לדבר דברי חכמה והכל מקבלים מהם תועלת.
    ולשון תהפוכות תכרתא – זה אומר דרך קללה, שיכרית האל לשונו, כי מדבר דברים שיזיקו לבני אדם.
    א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״יכרת״.
    פי צדיק ינוב חכמה – ינוב לשון דבור,⁠1 וכן בורא ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט) או יהיה לשון פרי וכן ומלאו פני תבל תנובה (ישעיהו כ״ז:ו׳) מתנובות2 שדי (איכה ד׳:ט׳) חיל כי ינוב (תהלים ס״ב:י״א) שפרושו יפרה כתנובה. והענין פי צדיק יפרה חכמה שהרגיל שפתיו בחכמה עד שהיא להם כפרי לעץ שלא ידברו בלתי דברי חכמה.
    ולשון תהפוכות תכרת – שמדברת הפך האמת אומרת לטוב רע ולרע טוב ומחזקת השקר ומראה פנים לשוא וחלוף האמת הוא הפך החכמה על כן בא לשון תהפוכות על הפך מדת הצדיק שינוב חכמה.
    ולשון תהפוכות תכרת – הזכיר הקללה על המדה ההיא כי היא מגונה עד מאוד ולמטה יזכור פירוש פי רשעים נוהג עליה בהפך ממדת הצדיק אשר פיו ינוב חכמה, ולגודל רעת המדה הקדים קללתה להזכרת מדת הרשע עליה.
    1. עיין פרושו לפסוק כ״ח ור׳ בחיי פרשת האזינו.
    2. עיין ס׳ השרשים ערך נוב.
    פי צדיק – זה התחלת ענין.
    ינוב – כטעם תנובה, כי הדבור פרי הלשון, וענינו, יתגלה, לכן יהיה בהפכו חסרון, כי היה ראוי: ולשון רשע תהפוכות, והיה אמרו א״כ: תכרת ביאור תכליתו, ואם לא זכר תכלית הפכו.
    ולשון תהפוכות תכרת – להורות כי הפכו יהיה לצדיק, אם כן זה הפסוק כמין הפסוק שקדם: חכמים יצפנו דעת וג׳ (משלי י׳:י״ד), וכן נכון לומר, כי החלק הראשון מן הפסוק שקדם: חכמים יצפנו דעת וג׳, וכן נכון לומר, כי החלק הראשון מן הפסוק נשאר בענינו, והשני חסר הענין, רצוני, שיהיה אמרו: ולשון תהפוכות תכרת, להורות, כי ינוב סכלות וכן אמרו: ופי אויל מחתה קרובה (משלי י׳:י״ד), להורות כי לא יצפנו דעת (משלי י׳:י״ד), והכל נכון להניח יחד.
    פי צדיק – פי האיש הצדיק בדעותיו ידבר חכמה שהיא דבר קיים ונצחי ולא יפס׳ עמה הדבור כי האמת מעיד לעצמו מסכים מכל צד ולשון איש תהפוכות והוא הטועה ואומר כזב בהתחלות הנה תפסק לשונו אם לא יסכים לדבריו מה שנמצא מזה אחר ההתחלות.
    ינוב – ענין דבור כמו בורא ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט).
    ינוב וגו׳ – ר״ל באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת ר״ל המהפך חכמת התורה יוכרת.
    (לא-לב) לשון צדיק, פי צדיק – עי׳ למעלה (פ׳ כ׳ כ״א), וכן זה עצמו ההבדל בין לשון תהפוכות ופי תהפוכות, שהפה הפך החכמה, והלשון הפך הבינה, וגדר מלת רצון עי׳ בס׳ התו״ה ויקרא (סי׳ ל״א).
    פי צדיק ינוב חכמה – כבר התבאר (פסוק י״א) עמ״ש פי צדיק מקור חיים שהצדיק לא אסף חוקי החכמה בקבלה כמו החכם, רק שהתרגל ללכת בהם ע״י צדקתו, ועי״ז יוכל ללמד על כל פרט איך יהיה המנהג בחכמה הגם שאין לו ע״ז תורה ושטה כללית כמו החכם, ולפ״ז מקור החכמה הוא בפיו, ששם תעשה פרי ותנובה, שבעת ישאלהו איש על פרט א׳ איך יתנהג, תצמח החכמה ותוליד תנובה בפיו התשובה הנכונה כפי החכמה, וגם י״ל יתרון מן החכם, במה שלשון תהפוכות תכרת – שהלשון מציין דרכי הבינה שאם יבא בלשון תהפוכות, היינו שיביא מופתים תבונים בדרכי המחקר הפך מדרכי החכמה, שע״ז לא יוכל החכם לעמוד כנגדו כי החכם אינו נבון, והחכמה היא רק מקובלת ולא ידע לבררה בראיות ובמופתים נגד החוקר המכחיש פנותיה, אבל הצדיק יעמיד כנגדו מופתי הנסיון והבחינה, שהוא כבר נסה כל ענין פרטי עד שהשיג ממנו ידיעה ברורה כמופתי המוחשות, ועל ידי כן תכרת לשון תהפוכות וזרועות תבונתו לא תעמודנה לפניו.
    ינוב – יעשה פרי תנובה, יביא אחרים לרצונו שהוא עשות צדק.
    תהפוכות – הרוצה להפך הסדר המדיני, לא בלבל לא תעשה פרי כי גם תכרת באבדן בעליה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (לב) שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת׃
    The lips of the righteous know what is acceptable, but the mouth of the wicked is perverse.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שִׂפְוָתֵיהּ דְצַדִיקָא יֵדְעוּן צִבְיוֹנָא וּפוּמְהוֹן דְרַשִׁיעֵי מַהֲפָךְ.
    שפתי אלצאלח קד תעודת אלרצ׳א, ופם אלט׳אלמין קד תעוד אלתקלב.
    שפתי, שפתי הצדיק כבר התרגלו לרצון, ופי הרשעים התרגל לתהפוכות.
    ידיעה הרגל1, כמו שאמר אליהו כי לא ידעתי אכנה2, והוא יודע לכנות, אלא שלא הורגל לכך, וכיון שכבר הורגלו הכל לכך נעשה להם כטבע שני וקשתה עליהם ההתנתקות מכך כמאמר ה׳ היהפך כושי עורו ונמר חברברותיו3.
    1. כתב רבנו בפירושו לתהלים כי השרש ״ידע״ משומש בשנים עשר מובנים ראה מהדורתי עמ׳ לט. ובמלון שם עמ׳ שכב.
    2. איוב לב כב. וראה תרגומו ופירושו שם מהדורתי.
    3. ירמיה יג כג.
    ידיעה עאדה, מת׳ל קול אליהו כי לא ידעתי אכנה, והו יחסן אן יכני, ולכנה לם יעתאד ד׳לך, פממא תעוד אלג׳מיע ד׳לך קד צאר להם כאלטביעה אלת׳אניה וצעב עליהם אלאנתקאל ענהא כקול אללה היהפך כושי עורו ונמר חברברותיו.
    ידעון רצון – יודע לרצות ולפייס את בוראו ויודע לרצות את הבריות ולהטיל שלום ביניהם.
    the lips of a righteous man know how to please They know how to please and placate his Creator, and they know how to please the people and how to make peace among them.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שפתי צדיק ידעון רצון – לפי שהזכיר כי פי צדיק ינוב חכמה (משלי י׳:ל״א) וקלל לשון תהפוכות בא להודיענו כי אף על פי שלא ידבר הצדיק רק אמת דרכו לשנות בענין השלום ושפתיו נהוגות ומלומדות לרצות חבריו, שנאמר: מענה רך ישיב חמה (משלי ט״ו:א׳) וכן אמרו ז״ל:⁠א מותר לשנות בדברי השלום (בבלי יבמות ס״ה:) ובלעדי זה לא תכון ביד האדם מצות הבאת שלום בין אדם לחברו אשר הכתוב ודברי החכמים ז״ל משבחין עליה.
    ופי רשעים תהפוכות – פיהם מלומד ורגיל להכריע על הפך האמת בכל ריב ותוכחה כי יהיה ריב בין אנשים1 וגם אינם בדבר ואין להם בו תועלת דרכם להכריע על טענת השקר ולהראות לה פנים ומה שהביאם לזה כי על פי שפעלו תמיד עולה ועושק וחמס והוצרכו תמיד לטענות השקר בהתוכחם עם רעיהם לאמר לא פעלנו און על ידי זאת הרגילו שפתיהם לאמר רע לטוב ולטוב רע ולהכריע את השקר.
    1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ה:א׳.
    א. בכ״י לוצקי: מותר לשנות מפני השלום, וביבמות הגירסא: מותר לו לאדם לשנות בובר השלום. ועיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קס״א.
    שפתי צדיק ידעון רצון – בעבור שקדם לו כי החכם ידבר חכמה, אמר כי גם ידבר רצון שומעיו, כי: ידעון, ישגיחו, מעניין: מה אנוש ותדעהו (תהלים קמ״ד:ג׳). והכונה בזה כי החכם ישגיח בדברו אל רצון אנשי מעמדו, ולכן לא ידבר חכמה, אם לא ירצו בה שומעיו ויראה שיזיקוהו, כטעם: באזני כסיל אל תדבר (משלי כ״ג:ט׳), ואפשר שידבר סכלות להיותו אהוב להם, ואולם כמו שהוא כסיל מי שהוא מדבר תהפוכות בחכמה, כן הוא כסיל המדבר הפך רצון שומעיו, ובלבד בתנאים אשר אמרנו.
    ודע אחי כי בזה יטעו רבים מן המתחילים בלמוד החכמות, כי יחם לבבם ויתגרו בהמון הסכלים, ויאמרו: ומה יתרון למצוא חן בעיני העורים, ומה לנו ולהם, וידברו בפניהם דברים מכעיסים אותם, והנה הודענו, כי ראוי לכל אדם שלם הדעת להתנהג בדרך שיהיה אהוב לכל, עד היות אמונתו שמורה בלבו, ואולם כאשר התפרסמה זאת ההקדמה באומתנו, ושקדו עליה ימים רבים, עזבו שמירה הראוי בלב והחזיקו להיות אהוב לכל, עד שנתפשט הדבר וגזרו אותו במוחלט בזולת בחינה בפעולת האיש ובמדותיו, עד שהגיעה מזה, שרבים מן האנשים יגזרו בפחיתות האיש, כאשר ישמעו שיגנוהו הנשים ועמי הארץ, ואפשר היות זה המגונה חכם גדול.
    לכן שמעוני, דע, כי האמת לא יתואר בו הדבר מצד האומרים, וגם כן בהפכו, ואולם גדר האמת שהוא אשר ימצא בשכל, לפי מה שהוא עליו חוץ מן השכל, וגדר הכוזב מתנגד לזה, ולכן לא יחזק האמת בהודות כל העולם עליו, ולא יחליש בחלוק כל העולם עליו, אם כן, מה לעשות לך הנער המתחיל בלמוד ובהבנת הדעות? רק שטרם תאמין במוחלט בדעה מן הדעות, תבין ראשונה המדע המודיעך, לבחון האמת והשקר, ואחר שמשלת בזה, בין תבין את אשר לפניך1 ולא תהיה פתי מאמין לכל דבר, כי אם אשר יתאַמֵת אצלך במופת, מה שאפשר שיובא עליו מופת, אבל רבים מן הדעות ראוי לך לקחתם בקבלה, בתחלת הלמוד מאחד רצוי, או מרבים רצוים, עד תחכם באחריתך, ויתבאר לך במופת ודברים רבים תקח בקבלה כי אי אפשר עליהם מופת. והנה עם היותך בזאת ההסכמה הנכבדת, לא תהיה ממין הפתאים המאמינים לכל דבר, ולא תהיה ממין השני, הנמהרים הכופרים בתחלת העיון כאשר יעלה על רוחם, אבל תהיה שלם, מיושב הדעת, ערום מבין לאשורך.
    ואחר הגיעך לזאת המעלה, אין רעה לך לחוש לדברי ההמון אם יגַניך על פעולותיך, ולא לשמוח אם ישבחוך עליהם, וזה, כי בעבודה אשר תעבוד עם זולתך מן האדם, כחרוש שדהו ובנות ביתו, וזולת זה מאשר ישלחוך לעשות מלאכתו, ראוי לך לעשות הטוב בעיניו, כי הוא פורע אותך, וכן כאשר תעבוד אל בוראך, ראוי לך כמו כן לעשות הטוב והישר בעיניו ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך כפעלתך, ואם יסכים כל העולם לגַנות פעולתך והוא ית׳ ישרה בעיניו, מה יזיק לך, ואם יסכים כל העולם לשבחה, ולפניו ית׳ לא טוב הדבר אשר אתה עושה,⁠2 מה יתנו לך, אם חכמת, חכמת לך (משלי ט׳:י״ב), ואני י״י חוקר לב ובוחן כליות לתת לאיש כדרכיו (ירמיהו ל״ב:י״ט).
    לכן אין ראוי בשום פנים להרבות אש תשוקתך לחכמה, אף לא להחליש חום אהבתך לה, בעבור דברי העם אשר אתה יושב בקרבו, כי הם לא יוכלו לשבח אותך כי האיש לא ישבח המאכל הטוב, אלא אם כן חכו יטעם לו, ואף כי הם חולי הנפש, יצוף דבש אמריך וטעמו מר כלענה ורוש. ושמים מר למתוק ומתוק למר.⁠3
    ואל תחשוב היות זה הענין לך לבדך, כי אבן רש״ד החכם סיפר: כי בזמנו היו מואסים אנשי החכמה ודורשיה, והיו משימים אותם לכופרים.
    והלא אינך שלם יותר ממשה רבינו ע״ה, אשר נתגַנה מרוב אנשי דורו על פעולותיו, ויותר מהנשים על פרישתו מאשתו, אחר שראה שלא יזיקהו אז, אשר בלי ספק היתה כונתו רצויה, והשם הסכים ע״י.
    ודע עוד, כי החלק הגדול מן העם הוא סכל, והטובים יחידים, הלא תראה בזמן דוד אמר הוא: אין עושה טוב (תהלים י״ד:י״א) להפלגת המועט, גם בימי שלמה אשר הניח השם להם בסביב והיה להם פנאי גדול לעבוד את השם. אמר הוא: איש אחד מאלף מצאתי (קהלת ז׳:כ״ח), כל שכן בזמנינו זה ובארצנו זאת, שרחוק מאד למצוא אצלינו חכם אחד מהרבה, ובעבור שנתאַמת הדבר הזה רצוני, שרוב המונינו סכלים, העתיקו השם הכולל להם על היחוד הסכל וקראו אותו: עם הארץ, כלומר, כי הוא מכלל העם ומהחלק הגדול, לכן אין ראוי לך להמשך אחרי רבים, אבל אחר היחידים השרידים אשר השם קורא.
    ואולם הזהר מאוד לנפשך ובכל יכולתך לבל תכעיסם, ולא תראה להם חסרונם כאשר תדבר אליהם, אלא על דרך תוכחות ואהבה, ותתדמה אליהם בקצת מעשיהם, רצוני, מה שלא יהיה היזק לנפשך ותשחק עמהם, ותודה לדבריהם בעניני הבליהם, עד שיחשבוך כאחד מהם, ואם יש מהם מעיין בזולת מה שאתה מעיין, התערב בדבריו, ובזה יאהבוך ויעזרוך, ואתה את נפשך הצלת.⁠4
    ולמען תעמוד אחי על נכון זאת המדה. אספר לך מה שקרה לי פעם אחד מת עשיר גדול, וחי נפשי, היה גם כן עם הארץ גדול, והגיעה השמועה אלינו, ואני הייתי נשען על פתח בתינו ולפני יושבים שבעה אנשים מעמנו חסרי מוח, והיו שבעה טובי העיר, וכאשר שמעו מות זה הנכבד נבהלו, ופתח האחד את פיהו ואמר: גדול כים שברנו אוי נא לנו שמת העשיר הגדול שִכְלׇלֵינו גם את השני אמר: שר וגדול נפל5 מישראל, הוי אחי, מה מאד הטבותי את לבי יום אחד עמו בביתו, עשה תרנגלות פטומות ופתח לי מחמשה חביות עד שהיינו אני והוא שכורים מן היין. גם את השלישי אמר: מה טובו הסעודות שתיקון בעת חתונת בנו הגדול, זימן כחמישה מאות אנשים, ונתן להם מחמשה תבשילים ומיני בשמים, ויֵנות ושמנים, וכלים מכלים שונים,⁠6 לא נשמע כמוהו. אמר הרביעי אחריו: לא יהיה עוד כמוהו איש שלם, הנה היה משכמו ולמעלה גבוה מכל החיים, גופו שמן וצוארו עבה, אדמוני עם יפה עינים,⁠7 קולו ערב, מתפלל בכל חופת חתנים מהגדולים. אמר החמישי: אין חכם ונבון כמוהו, יודע להלוות ולנגוש חובותיו, מבין בכל מיני סחורה, בקי בכל מכר וקנין, זריז במלאכתו מהיר בעסקי ביתו, גם בלילה לא שכב לבו,⁠8 ובעת הקציר נדדה שנתו, והוא בעצמו ממלא ומערה ומריק מכלי אל כלי, מי שלא ראה שמחתו בקציר, לא ראה שמחה מימיו, טוען הוא את בעיריו גם נושא אלומותיו על כתפיו. אמר הששי, הביטו וראו חכמת זה הנכבד, ואיך לא כהתה עינו,⁠9 ולא נפסד שכלו עד רגע מותו, הנה סיפר לי כי בשעת פטירתו קרא לבניו ושאל אותם אם שכרו היום פועלים כורמים ויוגבים, לכרמיו ושדותיו, אי שמים! איך ימות איש כזה.
    וידבר השביעי לנחם אותם: אל נא אחי תעצבו, יאבה השם ברחמיו שכן תהי אחריתנו כמוהו, ואין ראוי לדאוג על זה הנכבד אבל בלי ספק ראוי לו ששמח במותו שמת, והניח בתים מלאים כל טוב, כסף וזהב לרוב, ובניו כבר לקחו להם נשים, ובנותיו נשואות לאנשים, ואת כולם ראה סביב למטתו, בעת מותו.
    וכאשר השלימו כל דבריהם אלה, צעקתי מנהמת לבי צעקה גדולה ומרה,⁠10 והם חשבו כי עיני דאבה ויגון בלבבי, על מות נבל ההוא, והתפעלו לצעקתי והתחילו לבכות, סַבותי מעליהם ובאתי החדרה וצחקתי התפזרה בעצמי, על דעתי האמת, ושבחתי את נפשי על הסבל.
    ראה אחי, כי הנחתם בטעותם ועזבתם בסכלותם בעבור שבחנתי מהם, כי לוּ אוכיחם לא יקבלו, אבל יוסיפו עוד שנוא אותי,⁠11 לכן אחי המשך בזה, אבל כאשר תראה שיקבלו התוכחות, לא תמנעהו מהם, הלא תראה כי הפלגת הלב ועוצם הדאגה על הפסד הסדור, אשר בהפסידו יפסד השתדלות השלמים, הביא לנביאנו להוכיח בני דורם עד שסבלו המציקות כמו שמפורש בירמיה, לכן בא המצוה: הוכח תוכח את עמיתך (ויקרא י״ט:י״ז) והתבאר בקבלה אפילו מאה פעמים (בבלי ב״מ ל״א.).
    ואתה בני, הבן דברי, שנה ושלש ועשה ככל אשר צויתיך12 ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.⁠13
    1. השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ג:א׳.
    2. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:י״ז.
    3. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ה׳:כ׳.
    4. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל ג׳:י״ט.
    5. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב ג׳:ל״ח.
    6. השוו ללשון הפסוק באסתר א׳:ז׳.
    7. השוו ללשון הפסוק בשמואל א ט״ז:י״ב.
    8. השוו ללשון הפסוק בקהלת ב׳:כ״ג.
    9. השוו ללשון הפסוק בדברים ל״ד:ז׳.
    10. השוו ללשון הפסוק בבראשית כ״ז:ל״ד.
    11. השוו ללשון הפסוק בבראשית ל״ז:ח׳.
    12. השוו ללשון הפסוק בירמיהו נ׳:כ״א.
    13. השוו ללשון הפסוק במשלי ג׳:ד׳.
    ידעון רצון – הטעם, רצון בני אדם כפי הראוי, ובעת הראוי, ועל כל פנים רצון השלמים.
    שפתי צדיק ידעון – להשיג רצון מהאנשי׳ כי דבריהם נאותים וערבים להם ואמנם פי הרשעי׳ הוא בהפך כי הוא לא ישיג רצון אך תהפוכות וכעס כי דבריו הם קשי׳ ורעי׳ או ירצה בזה כי שפתי צדיק בדעות ידעון להשיג מה שהיה הרצון בנמצאו׳ הטבעיות אשר יחקר בהם בחקרם בסבותיהם למה היו בזה האופן ואולם פי הרשעים בדעו׳ אשר יטעו בהתחלות לא ידעון הרצון בדברים אבל יאמרו תהפוכות וכזבים.
    ידעון רצון – יודעים לרצות לה׳.
    תהפוכות – מוסב על ידעון לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה׳ כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

    שפתי צדיק ידעון רצון – כבר בארתי בפ׳ כ״א על שפתי צדיק ירעו רבים שהצדיק הגיע בפרטי דרכי החכמה לכלל דעת, שידע מהם ידיעה ברורה, וזה גדר שפה שמוציאם מן השפה ולחוץ כדבר ברור, והנה הרצון יבא על דבר הנרצה אצל ה׳ וגם בא על התרצות הכעס, ור״ל הצדיק יודע להגיד מה שהוא רצון ה׳ ואדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וזאת ידעו בידיעה ברורה שעז״א ידעון, ואמר שפתי, אבל פי רשעים תהפוכות – פיהם שבו ידברו הנהגה הפך החכמה (שהחכמה מרומזת במלת פה) הוא תהפוכות, כאלו קבלו חקים שהם הפוכים מדרכי החכמה.
    ידעון רצון – להרצות דבריהם באופן שיקובלו, וגם כי פי רשעים ידבר תהפוכות, יקובלו דברי הצדיק ולא דברי הרשע.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    משלי י – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים משלי י, מדרש משלי משלי י, ילקוט שמעוני משלי י, רס"ג תפסיר ערבית משלי י, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג משלי י, רס"ג פירוש משלי י – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית משלי י – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), רש"י משלי י, ר"י קרא משלי י – מהדורת פרופ' שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע"ט), ברשותם האדיבה של המהדיר והוצאת מקיצי נרדמים (כל הזכויות שמורות למוציא לאור), רד"ק משלי י, ר׳ יונה משלי י, ר"י אבן כספי א׳ משלי י, ר"י אבן כספי ב׳ משלי י, רלב"ג משלי י, מנחת שי משלי י, מצודת ציון משלי י, מצודת דוד משלי י, שד"ל משלי י, מלבי"ם ביאור המילות משלי י, מלבי"ם ביאור הענין משלי י, הואיל משה משלי י

    Mishlei 10, Targum Ketuvim Mishlei 10, Midrash Mishlei Mishlei 10, Yalkut Shimoni Mishlei 10, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Mishlei 10, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Mishlei 10, R. Saadia Gaon Commentary Mishlei 10, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Mishlei 10, Rashi Mishlei 10 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Mishlei 10, Radak Mishlei 10, R. Yonah Mishlei 10, R. Yosef ibn Kaspi First Commentary Mishlei 10, R. Yosef ibn Kaspi Second Commentary Mishlei 10, Ralbag Mishlei 10, Minchat Shai Mishlei 10, Metzudat Zion Mishlei 10, Metzudat David Mishlei 10, Shadal Mishlei 10, Malbim Beur HaMilot Mishlei 10, Malbim Beur HaInyan Mishlei 10, Hoil Moshe Mishlei 10

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×