Yirmeyahu 1 – ירמיהו א‏ – Mikraot Gedolot

(א) דִּבְרֵ֥י יִרְמְ⁠יָ֖הוּ בֶּן⁠־חִלְקִיָּ֑⁠הוּ מִן⁠־הַכֹּֽ⁠הֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת בְּ⁠אֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן׃

The words of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests who were in Anathoth in the land of Benjamin,

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

פִּתְגָמֵי נְבוּאַת יִרְמִיָהוּ בַּר חִלְקִיָהוּ מִן רֵישֵׁי מַטְרַת כַּהֲנַיָא מִן אִמַרְכְּלַיָא דַהֲווֹ בִירוּשְׁלֵם גַבְרָא דְקַבֵּל אַחְסַנְתֵּיהּ בַּעֲנָתוֹת בַּאֲרַע שִׁבְטָא בִנְיָמִן.

רמז רנג

דברי ירמיהו בן חלקיהו – וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד והלא שני ספרים כתב שנאמר עד הנה דברי ירמיה ומה ת״ל דברי ירמיהו מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר כה אמר ה׳ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, ואומר כי גדול היום ההוא מאין כמוהו, כיוצא בו אתה אומר אלה הדברים אשר דבר משה וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד והלא הוא כתב כל התורה כלה שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ומה ת״ל אלה הדברים שהיו דברי תוכחות שנאמר וישמן ישורון ויבעט וגו׳.

רמז רנד

כיוצא בו אתה אומר דברי עמוס אשר היה בנוקדים, וכי לא נתנבא אלא הוא בלבד והלא אף חבריו נתנבאו אלא שהם דברי תוכחות שנאמר שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אלו בתי דינים שלהם. כיוצא בו אתה אומר אלה דברי דוד האחרונים, וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד והלא כבר נאמר רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני אלא מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר ובליעל כקוץ מונד. כיוצא בו אתה אומר דברי קהלת וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד והלא שלשה ספרים כתב, אלא מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר וזרח השמש ובא השמש, כל הנחלים הולכים אל הים, כנה את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר.

רמז רנה

שנו רבותינו סדרן של נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ירמיה, יחזקאל, ישעיה, תרי עשר. מכדי הושע קדים לישעיה דכתיב תחלת דבר ה׳ בהושע וכי עם הושע דבר תחלה והלא ממשה ועד הושע היו כמה נביאים, אמר רבי יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, הושע ישעיה עמוס ומיכה, ליקדמיה להושע ברישא, כיון דכתיבא נבואתיה בהדי חגי זכריה ומלאכי וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאי הוו חשיב ליה בהדייהו, ולכתביה לחודיה ולקדמיה, איידי דזוטר מירכס, מכדי ישעיהו קדים לירמיה וליחזקאל לקדמיה לישעיה ברישא, כיון דמלכים סיפיה חרבנא ירמיהו כוליה חרבנא ויחזקאל רישיה חרבנא וסיפיה נחמתא וישעיה כוליה נחמתא סמכי חרבנא לחרבנא ונחמתא לנחמתא.

רמז רנו

רבי יהושע דסיכנין פתח עבד משכיל ימשול בבן מביש, עבד משכיל זה ירמיהו, ימשול בבן מביש אלו ישראל שביישו עצמם לע״א. א״ר אבא בר כהנא ייתי ברא דמקלקלתא דתקנת עובדיה ויוכח לברא דמתקנתא דקלקל עובדיה, אתה מוצא כל מה שכתוב בתורה בישראל לגנאי כו׳ (כתוב ברמז י״א). ובתוך אחים יחלק נחלה זה ירמיה דכתיב ויצא ירמיהו מירושלים וגו׳, רב אמר ליטול חלקו יצא, רבי בנימין בן לוי אמר למישרי תמן נבואן סגיאן, דבר ירמיהו אין כתיב כאן אלא דברי ירמיהו, לפיכך צריך לומר דברי ירמיהו. רבי שמואל בר נחמני פתח אני אמרתי לכם כי החרם תחרימם אם לא תורישו את יושבי הארץ ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע, הרי ירמיה בא מבני בניה ועושה לכם דברים של שכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם. רבי יודן בר׳ סימון פתח נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואת אמרת כמוך אלא כמוך בתוכחות. אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה, זה נתנבא על יהודה וישראל וזה נתנבא על יהודה וישראל, זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה עמדו בני שבטו כנגדו, זה הושלך ליאור וזה הושלך בבור, זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל ע״י עבד, זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות. ד״א דברי ירמיהו קינוי דירמיהו איכה ישבה בדד איכה יועם. ד״א מיתוי דירמיהו אשר למות למות. ד״א דברי ירמיהו א״ל הקב״ה לירמיהו דברי אנא בעי גביהון, אני אמרתי להם אנכי ה׳ אלהיך והם לא עשו כן אלא אומרים לעץ אבי אתה, אני אמרתי להם לא יהיה לך והם לא עשו כן אלא המשתחוים על הגגות לכל צבא השמים, אני אמרתי לא תשא והם לא עשו כן אלא אכן לשקר ישבעו, אני אמרתי להם זכור את יום השבת והם לא עשו כן אלא ואת קדשי בזית ואת שבתותי חללת, אני אמרתי להם כבד את אביך והם לא עשו כן אלא אב ואם הקלו בך, אני אמרתי להם לא תרצח והם לא עשו כן אלא הגנוב רצוח ונאוף, אני אמרתי להם לא תענה ברעך עד שקר והם לא עשו כן אלא וידרכו את לשונם קשתם שקר, אני אמרתי להם לא תחמוד והם לא עשו כן אלא וחמדו שדות וגזלו בתים.

רמז רנז

דבר אחר: ירמיה – ירם יה, עשר מסעות נסעה השכינה, מכרוב לכרוב, מכרוב למפתן הבית, ממפתן הבית לכרובים, מכרובים לשער הקדמוני, משער הקדמוני לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר הזיתים, מכרוב לכרוב וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו (על הכרוב השני), מכרוב למפתן הבית וירם כבוד ה׳ מעל הכרוב על מפתן הבית, ממפתן לכרובים ויצא כבוד ה׳ והא לא הוה צריכא למימר אלא ויבא כבוד ה׳. משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה יוצא מתוך פלטין שלו והיה מנשק בכתלים ומגפף בעמודים ואמר הוי שלום ביתי הוי שלום פלטין דידי, כך היתה השכינה מנשקת בכתלים ומגפפת בעמודים ואומרת הוי שלום ביתי הוי שלום פלטין דיד, מכרובים לשער הקדמוני וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני, משער הקדמוני לחצר והחצר מלאה את נוגה כבוד ה׳, מן החצר למזבח ראיתי את ה׳ נצב על המזבח. מן המזבח לגג טוב שבת על פנת גג, מן הגג לחומה הנה ה׳ נצב על חומת אנך, מן החומה לעיר קול ה׳ לעיר יקרא, מן העיר להר הזיתים שנאמר ויעל כבוד ה׳ מעל תוך העיר ויעמוד על ההר, א״ר יוחנן שלש שנים ומחצה עשתה השכינה שרויה בהר הזיתים ומכרזת שלש פעמים בכל יום ואומרת שובו בנים שובבים וארפא משובותיכם, וכיון שלא חזרו התחילה השכינה פורחת באויר ואומרת את הפסוק הזה אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו בני בצר להם ישחרונני. ד״א ירמיהו שבימיו נעשה בית המקדש אירימון. ד״א שבימיו נתרוממה מדת הדין. בן חלקיהו. א״ר יודן ברבי סימון מאותו שבט שכתוב בו אני חלקך ונחלתך. ר׳ אבא בר כהנא פתח צהלי קולך בת גלים (כתוב ברמז תי״ו). אמר ר׳ שמואל בר נחמני ארבעה הם שבאו ממשפחת נכריה ואלו הם, פנחס, ואוריה, יחזקאל, וירמיה. פנחס את מוצא בשעה שבא ליחס את ישראל אמרו לו את בא ליחסנו אלעזר למי היה נשוי לא לבתו של פוטיאל, לא כך כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל, וכיון שראה הקב״ה שהם מזלזלים בו התחיל ליחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כהן בן כהן קנאי בן קנאי. אוריה היו ישראל מזלזלים אחריו ואומרים לא גבעוני הוא וגם איש היה מתנבא בשם ה׳ אוריה בן שמעיהו מקרית יערים, וכתיב ועריהם גבעון והכפירה וקרית יערים, הוצרך הכתוב ליחסו ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן וגו׳. ויחזקאל היו ישראל מזלזלים אחריו ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא הוצרך הכתוב ליחסו היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן. ירמיה היו מזלזלים אחריו ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא וצריך הכתוב ליחסו דברי ירמיהו בן חלקיהו.

רמז רנח

מן הכהנים – אמר ר׳ ברכיה אמר ירמיה עשוק שמי בכהנים. בימי משה יברכך ה׳, ובימי ולוקח מהם קללה (ירמיהו כ״ט:כ״ב). בימי משה וישמרך, ובימי אשר מות מות למות. בימי משה יאר ה׳ פניו אליך, ובימי במחשכים הושיבני. בימי משה ויחנך, ובימי אשר לא אתן חנינה. בימי משה ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום, ובימי כי אספתי את שלומי מאת העם הזה.

בארץ בנימין – נתן חלקו של בנימין בארץ מה בנימין לא נתברר יעקב אבינו שהוא מעמיד שנים עשר שבטים עד שנולד בנימין כך כל הנביאים שנתנבאו על ירושלים לא נתבררה נבואתם עד שעמד ירמיהו. ומה בנימין כל ימים שהיה במעי אמו לא מתה וכיון שיצא מתה הדא הוא דכתיב ויהי בצאת נפשה כי מתה, כך כל ימים שהיה ירמיהו בתוך ירושלים לא חרבה וכיון שיצא ממנה חרבה, וזה שירמיה אומר פתיתני ה׳ ואפת שידלתני ואישתדלית, אפקתני מן גו ביתא וחרבתיה.

דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו׳ – ליתי בר קלקלתא דתקנן עובדוהי ירמיה בא מרחב הזונה ולוכח בר מתקנתא דמקלקלן עובדוהי אלו ישראל שקלקלו מעשיהן שבאו מזרע כשר.

The words of Yirmeyahu son of Hilkiah Let the son of the corrupt woman, whose deeds are proper Yirmeyahu was descended from Rahab the harlot and let him reprove the son of the righteous woman whose deeds are corrupt these are Israel who corrupted their deeds who are descended from legitimate seed.

(א-ב) דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין אשר היה דבר י״י אליו... בשלש עשרה שנה למלכו – התחיל להתנבות.

דברי ירמיהו בן חלקיהו – כתב אדוני אבי ז״ל: כי חלקיהו זהו חלקיהו בן שפן הכהן שמצא ספר התורה בבית י״י בימי יאשיהו. וירמיהו בנו נבא בימי יאשיהו, ותחלת נבואתו היתה בשנת שלש עשרה למלכו. ועדין לא שבו יאשיהו ויהודה מרעתם עד שמנה עשרה שנה למלכו שמצא ספר תורה.

מן הכהנים – תרגם יונתן: מן רישי מטרת. כהניא מן אמרכליא דהוו בירושלם גברא דקביל אחסנתיה בענתות.

בענתות – היא עיר מערי הכהנים, כמו שכתוב בספר יהושע. ומה שהחל בדברי לפי שכולל בספר הזה כל דברי נבואות שנבא על ישראל ועל העכו״ם, וכן דברי עצמו מה שקרה לו בנבואתו עם ישראל.

ובדרש: ג׳ נביאים על ידי שהיתה נבואתם דברי קנתורין, לפיכך נתלה נבואתן בעצמן. ואלו הן: דברי קהלת, דברי עמוס, דברי ירמיהו. ר״ל בעצמן שדברו בדברי עצמן כמו שלמה, שאמר: אני קהלת הייתי מלך (קהלת א׳:י״ב) וכל הענין שספר בעצמו. וכן עמוס ספר בדברי עצמו: קשר עליך עמוס (עמוס ז׳:י׳), וכל הענין כמו שכתוב. וכן ירמיהו ספר בתחלת ספרו דברי עצמו: בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיהו א׳:ה׳). וכל הענין וכן בתוך ספרו מה שספר מן הרעות שעשו לו.

(הקדמה) הנבואה הראשונה תחילתה מראש הספר דברי ירמיהו בן חלקיהו וגומר עד שמעו דבר ה׳ בית יעקב, ויש בנבואה הזאת ה׳ פרשיות. הראשונ׳, דברי ירמיהו. השנייה, בטרם אצרך בבטן. השלישית, מה אתה רואה ירמיהו. הרביעית, סיר נפוח. החמישית, הלוך וקראת. והנה שאלתי בפסוקי הנבואה הכוללת הזאת ששת השאלות כדרכי בפירוש דברי הנביאים:

השאלה הראשונה אם בא הכתוב להודיע באיזה זמן מהמלכים ניבא ירמיהו למה זה לא נסתפק באומרו שניבא בימי יאשיהו ויהויקי׳ וצדקיהו מלכי יהודה כמו שביאר בישעיהו ובהושע ובנביאים אחרים ומה צורך לפרט שנבואתו התחילה בי״ג ליאשיהו ועד עשתי עשה שנה לצדקיהו כי הנה בשאר נביאים פירש הכתוב זמן המלכים שנבאו בו אבל לא פורט לכמה שנים ממלכותם ניבא, ועוד שאם התחיל לנבא בימי יאשיהו והתמידה נבואתו עד סוף צדקיהו ולכן זכר יהויקים שמלך אמצעי ביניהם למה לא זכר גם כן יהואחז שמלך קודם יהויקים ויהויכין שמלך קודם צדקיהו:

השאלה השנית למה אמר הש״י לירמיהו בתחל׳ נבואתו בטרם אצרך בבטן ידעת׳ וגומר ולא נאמר כזה לנביא אחר מהנביאים ואם היה זה ענין כל נביא ומשפט שוה לכולם כדברי הרב המורה בפרק ל״ב חלק שני יקשה למה נאמר זה בייחוד לירמיהו ולא לזולתו, ואם בא הכתוב בזה לתת בנין אב לכל הנביאים יותר היה ראוי לתתו באברהם או במשה אדוננו שהתחילו בנבואה ובמעלתה לא בירמיהו מאחרוני הנביאים, ותשובת הרד״ק אינה מספקת שכתב שבעבור שידע האל שירמיהו יסרב בשליחותו הודיעו שמהבטן היה מוכן לנבואה ואין טעם בדבריו כי הנה משה רבינו סרב בשליחותו ולא נאמר לו כן ומראת הסנה לא היתה מונעת דבר מזה:

השאלה השלישית במאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו׳, כי אם היה ענין ידעתיך מלשון גדולה כמו ידעתיך בשם כפירוש ה״ר דוד קמחי איך יתכן שקודם שנוצר גדלו, ואם עניינו החכמה והידיעה שכאשר ברא היסודות ידע הש״י שהיה עתיד להתרכב ולהתהוות מהם גופו של ירמיהו יהיה באמת זה מאמר תפל מבלי מלח כי הנה כל הצדיקים וכל הרשעים ידע הש״י קודם היותם ולמה זה הודיעו בענין ירמיהו בייחוד, גם יקשה אומרו ובטרם תצא מרחם הקדשתיך כי הקדושה אינה כי אם הפרישות מהטומאה והמותרות אם היה עדיין בבטן איך נתקדש, וגם אומרו נביא לגוים נתתיך לא יתכן שינבא בהיותו בבטן אם לא שהיה מגיד העתיד להיות:

השאלה הרביעית מה היתה טענת הנביא על מאמר השם הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי כי הנה ישיבהו השם אם נער אתה תגדל ותהיה לאיש ויתקיים דברי ולא ישוב ריקם כי אע״פ שנולד משה רבינו מוכן למעלת הנבואה ושלמה המלך למדרגת החכמה אין ספק שהיו צריכין לזמן כי בהיותם נערים עדיין לא הגיעו ימי הפקודה לא לנבואה ולא לחכמה כי לכל זמן:

השאלה החמישית במה ששאל הש״י לירמיהו על המקל שקד וסיר נפוח שהראהו בשתי המראות אלה מה אתה רואה והיה ראוי שישיבהו הנביא אני רואה מה שאתה הראיתני כי אתה אל רואי, והנה עמוס אמר על מראותיו כה הראני הש״י (עמוס ז, א, ד. ח, א) וגם ירמיהו אמר הראני השם והנה שני דודאי תאנים, כי הנה היו מיחסים המראות ההם לאל יתברך לא שהאל יהיה מיחס אותם לנביאים ושואלם מה אתה רואה, גם יקשה ואמרו בסיר נפוח מלת ב׳ כי היא נבואה ג׳ לא ב׳:

השאלה השישית למה זה באו פה ארבע נבואות כל אחת מהן בדבור קצר ובכל אחת מהן נאמר ויהי דבר השם אלי לאמר ולמה לא נכללו כולם בדבור אחד. והם: הראשון, בטרם אצרך בבטן וגומר. השני, מה אתה רואה ירמיהו ואומר מקל שוקד. הג׳, מה אתה רואה ואומ׳ סיר נפוח. הד׳, הלוך וקראת באזני ירושלם. והיה ראוי שעל כולם יאמר ויהי דבר השם אלי לאמר פעם א׳ ולא ישנה לו, ויקשה ג״כ למה כמ״ש במראת הסיר נפוח שהיתה שנית לא זכר באחרות שלישית והד׳ כמספרם: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת ובכל חמשת חלקיה ודבוריה היא לצוות אל ירמיהו ולזרזו על שליחותו בנבואה ולהסיר מלבו הספקות שהיה אפשר שיפלו עליו בה אם מפאת נערותו ואם מפאת מהירות השליחות ותכיפות הענין ושאר המונעים שירא לו בו ולחזקו שילך מיד ויקיים מצות אלהיו וכמו שיתבאר בפסוקים:

(א) דברי ירמיהו בן חלקיהו וגומר עד ויהי דבר השם אלי לאמר בטרם כבר כתבתי בהקדמה פירושי לנבואות תרי עשר למה התחילה נבואת ירמיהו בלשון דברי שהוא מפני שבאו בספרו ספורי עניניו ממה שקרא לו ועשו כנגדו ולהיותו פעמים רבות מדבר בעדו בלשון עצמו התחיל ספרו בלשון דברי ירמיהו וכן הוא גם כן דברי עמוס, והנה הודיע הכתוב בתחילת הספר הזה והקדמתו ארבעה הודעות בירמיהו. ראשונה, שהיה בן חלקיהו והוא חלקיהו בן שפן הכהן הגדול שמצא בבית השם ספר התורה שכתב מרע״ה והכהן הגדול ההוא התחיל להודיע החרבן העתיד להיות בישראל ממה שמצא ספר התורה נגלל בפסוק יוליך ה׳ אותך ואת מלכך כדברי חכמים ז״ל ולכן יצא מחלציו ירמיהו שהשלים ליעד ע״ז. ושנית, שהיה עירו ענתות בארץ בנימן, ונכתב זה להיות הקדמת ידיעה למה שיספר אחרי זה שקרהו עם אנשי ענתות.

דברי ירמיהו – טעם המלה מירכא.

דברי ירמיהו – אלה הם דברי ירמיהו וכו׳.

אשר בענתות – אשר ישבו בענתות שהיא בנחלת בנימין.

דברי – כולל כל ענין דברי נבואה, כמו כאן וכן: דברי עמוס {עמוס א׳:א׳}; ודברי חכמה וסברה, כמו: דברי קהלת {קהלת א׳:א׳}. ומה שכתב רד״ק כי לכך אמר דברי ירמיהו מפני שנכלל בספר הזה גם ספור מה שקרה לו בעניני עצמו, הוא מתיישב בירמיה ואיננו מתיישב יפה בעמוס ובקהלת, למיעוט מה שסופר בספריהם ממה שקרה להם. מלבד כי לפי זה, יותר היה ראוי לומר דברי יונה.

והנכון כי כל אחד מהנביאים קרא לספרו השם אשר ישר בעיניו. ומכאן ראיה כי הנביאים כתבו וסדרו ספריהם, ולא אחרים לקטו נבואותיהם כדעת קצת מהחוקרים האחרונים,⁠^א שאם כן, היו המאספים קוראים בשם אחד לכלם, ולא היו משנים וכותבים: חזון ישעיהו {ישעיהו א׳:א׳}, דברי ירמיהו {ירמיהו א׳:א׳}, דבר ה׳ אשר היה אל הושע {הושע א׳:א׳}, אל יואל {יואל א׳:א׳}, אל יונה {יונה א׳:א׳}, אל מיכה {מיכה א׳:א׳}, אל צפניה {צפניה א׳:א׳}, חזון עובדיה {עובדיה א׳:א׳}, חזון נחום {נחום א׳:א׳}, המשא אשר חזה חבקוק {חבקוק א׳:א׳}, משא דבר ה׳ אל ישראל ביד מלאכי {מלאכי א׳:א׳}. הן אמת כי אין כל דברי הנביאים מסודרים לפי סדר הזמנים, ובפרט דברי ירמיהו, אשר על כן אמרו כי אחרים לקטו וסדרו דבריהם. אמנם אף אם אמת היה הדבר הזה שאין ספרי הנביאים מסודרים בידנו באותו הסדר עצמו שסדרום הם ע״ה, אלא אחרים סדרו דבריהם, לא יצא מזה כדעת אותם החוקרים^ב שהמסדרים והמאספים גרעו והוסיפו ותקנו הלשון אשר ישר בעיניהם, אלא לשון הנבואות ושם הספרים הם אתנו היום כאשר כתבום הנביאים ע״ה.

בן חלקיהו – דעת ר׳ יוסף קמחי {מובא ברד״ק ירמיהו א׳:א׳} שזה חלקיהו בן שפן¹ הכהן הגדול בימי יאשיהו רחוקה מאד, כי למה לא יזכירהו בשם הכהן הגדול או בשם בן שפן?

ענתות – מערי הלוים ממטה בנימין (יהושע כ״א:י״ח), רחוקה מירושלם ג׳ מילין כדברי היירונימוס, או עשרים ריס (Stadia) כדברי יוסף פלאוויוס (ראזנמילר).

1. כן ברד״ק. אולם במלכים ב כ״ב לא נזכר שחלקיהו היה בנו של שפן.

א. כן בכ״י רומא ובדפוס ראשון. בכ״י הקדומים יותר: ״כדעת חכמי הגוים האחרונים״.

ב. כן בכ״י רומא ובדפוס ראשון. בכ״י הקדומים יותר: ״כדעת חכמי הגוים האחרונים״.

דברי ירמיהו – שלשה פסוקים הראשונים הם הוצעה להגביל מהות הספר בכל פרטיו, כי כל ספר מספרי החכמה יוגבל,

א. מצד צורתו ודברים שידובר בו, למשל אם הוא ספר תוכחה או שיר או חכמה וכדומה, ואם נאמר בדרך מליצה או ספור וכדומה, ועז״א דברי – מודיע שכולל כמה מיני דברים, נמצאו בו חזיונות, נבואות, ספורים, תוכחות, וכדומה

ב. מצד המחבר אשר דבר הדברים, אמר שהיה ירמיהו בן חלקיהו שהיה נביא ומיוחס מצד שאביו היה כ״ג ונביא, ומבואר שהיה ג״כ עשיר, כי אביו בודאי היה עשיר כמ״ש הכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו,

ג. מצד מקומו שהיה הנביא דר בו, אמר שהיה מן הכהנים אשר בענתות שהיו מיוחדים ביראת ה׳,

ומארץ בנימין לא מתושבי ירושלים, כי המוכיח שהוא מעיר אחרת, לא יכיר פנים ולא יחפה מצד אהבת עיר מולדתו, ודבריו נשמעים ביותר

ד. מאיזה מקור שאב דבריו, אם מן השכל, או הבחינה, או מפי סופרים וספרים, אומר.

בענתות – עיר ניתנה לכהנים בימי יהושע (שם כ״א:י״ח), וקרובה לירושלים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥⁠הוּ בֶן⁠־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ⁠־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְ⁠מׇלְכֽוֹ׃

to whom the word of Hashem came in the days of Josiah the son of Amon, king of Judah, in the thirteenth year of his reign.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמֵיהּ בְּיוֹמֵי יֹאשִׁיָה בַר אָמוֹן מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בִּתְלַת עַסְרֵי שְׁנִין לְמִמְלְכֵיהּ.

רמז רנט

אשר היה דבר ה׳ אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה וגו׳ עד תום עשתי עשרה שנה וגו׳ – אמר רב עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל, עלה אריה זה נבוכדנאצר דכתיב עלה אריה מסבכו, במזל אריה, עד גלות ירושלים בחדש החמישי והחריב אריאל הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד. על מנת שיבא אריה במזל אריה ויבנה אריאל. יבא אריה זה הקב״ה דכתיב ביה אריה שאג מי לא יירא, במזל אריה והפכתי אבלם לששון, ויבנה אריאל בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס.

אשר היה דבר י״י אליו וגו׳ – אשר התחילה שכינה לשרות עליו באותו הזמן.

To whom the word of the Lord came Upon whom the Shechinah commenced to rest at that time.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ושלישית, שהיה דבר השם אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה, כי הנה בזכותו וצדקתו חלה בימיו הנבואה על ירמיהו ועל צפניה ועל חולדה הנביאה שכולם נבאו באותו דור והתמידה נבואת ירמיהו כל הימים שהתמיד מלכות יאשיהו ובניו בקרב ישראל ונסתלקה נבואתו כשנסתלק מלכותו וזה טעם

אשר היה וכו׳ – בימי יאשיהו תחלת דבר ה׳ בו היה בימי יאשיהו וכו׳.

אשר היה דבר ה׳ אליו – מודיע כאן זמן התחלת^א שליחותו כמפורש למטה כ״ה:ג׳.

א. כן בכתבי היד. בדפוס ראשון: התחלת זמן.

אשר היה דבר ה׳ אליו ששאב דבריו ממקור מים חיים מן הנבואה.

ה. מצד הזמן שבו נבא, אמר שנבא בשלשה זמנים מחולפים אשר התחלף בם מעמד העם ומלכם, כי התחלת נבואתו היה בימי יאשיהו בן אמון שהוא ודורו היו צדיקים, והתחיל בשלש עשרה שנה למלכו – שאז בהיותו בן דעת החל לעבוד את ה׳.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) וַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְ⁠הוֹיָקִ֤ים בֶּן⁠־יֹאשִׁיָּ֙⁠הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֔ה עַד⁠־תֹּם֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְ⁠צִדְקִיָּ֥⁠הוּ בֶן⁠־יֹאשִׁיָּ֖⁠הוּ מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה עַד⁠־גְּ⁠ל֥וֹת יְ⁠רוּשָׁלַ֖͏ִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִֽׁי׃

It came also in the days of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, to the end of the eleventh year of Zedekiah, the son of Josiah, king of Judah, to the carrying away of Jerusalem captive in the fifth month.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַהֲוָה בִּימֵי יְהוֹיָקִים בַּר יֹאשִׁיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה עַד דִשְׁלִימָא חֲדָא עַשְׂרֵי שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה עַד דִשְׁלִימָא חֲדָא עַשְׂרֵי שְׁנִין לְצִדְקִיָה אֲחוּהִי בַר יֹאשִׁיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה עַד דַאֲתָא נְבוּכַדְנֶצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְצָר עַל יְרוּשְׁלֵם תְּלַת שְׁנִין וְאַגְלֵי עַמָא דְבָהּ בְיַרְחָא חֲמִישָׁאָה.

ויהי בימי יהויקים – ויהי בימי צרה (כתוב ברמז תקצ״ו).

ויהי בימי יהויקים – ויהי נביא כל ימי יאשיהו הנותרים וימי יהויקים בנו וימי צדקיהו בנו עד תום עשתי עשרה שנה היא השנה עד גלות ירושלים בחדש החמישי.

And he was in the days of Jehoiakim And he was a prophet all the remaining days of Josiah, the days of his son Jehoiakim, and the days of his son Zedekiah, until the end of the eleventh year that is the year until the exile of Jerusalem in the fifth month.

ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו – פתרונו: נמשכה נבואתו כל ימי יהויקים עד תום י״א שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה שמלך אחרי יהויקים.

ויהי בימי – דבר י״י שהיה אליו, היה גם כן בימי יהויקים בן יאשיהו. וכן בימי צדקיהו עד תום מלכותו שמלך י״א שנה. בשנת אחת עשרה נפל ביד מלך בבל, וגלות ירושלם בחדש החמישי כמו שכתוב בספר מלכים.

(ג-ד) ויהי בימי יהויקים – ואחר כתיב ויהי {דבר} י״י וגו׳, ויש במכתב פרשה והפסקה ביניהם וכבר רמזנו על זה עם כלל ארבע עשרה הפסקות נפלאות שיש בין התורה והנביאים, ובאורם אוצר י״י יבוא.

עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלם בחדש החמשי כי הנה אחרי שאמר עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו לא היה צריך לומר עד גלת ירושלם כי בידוע שאז גלה, אלא שבא הכתוב הזה לתת סבות בדבר זכות יאשיהו וצדקתו סבב חול הנבואה והתמדתה בירמיהו והסתלקות המלכו׳ מבית יאשיהו, וגלות ירושלם סבבו הסתלקותה, והנה זכר הכתוב ההתחלה שהוא יאשיהו והסוף שהוא צדקיהו ומהאמצעיים שמלכו ביניהם זכר בלבד יהויקים כמו שאמר ויהי בימי יהויקים שפירושו ויהי גם כן דבר ה׳ אליו בימי יהויקים, אמנם יהואחז לא זכרו לפי שלא מלך כי אם שלשה חדשים ונכללו בשנות יהויקים וכן לא זכר יהויכין לפי שלא מלך אלא שלשה חדשים גם כן ונכללו בשנות צדקיהו, וההודעה הרביעית היא, שביאר הכתוב מספר השנים מהמלכים האלה שניבא בהם ירמיהו והיה זה כדי להוכיח כמה מהשנים התמיד נבואתו כי הוא התחיל לנבאות בי״ג שנה ליאשיהו ויאשיהו מלך שלשים ואחד שנה ויצא מזה שניבא בימי מלכותו י״ז שנים שלמים, ויהויקים עם יהואחז ויהויכין מלכו קרוב לי״ב שנה וצדקיהו עד החרבן י״א שנה הרי לך מבואר שנבא ירמיהו ארבעים שנה כמשה רבנו וזה ראיה גדולה שהיה נער קטן בשנים כשהתחילה נבואתו וכמו שהוכיח אחר זה, ולזה הצורך באה ההודעה הזאת ממספר השנים שנב׳ בימי המלכי׳ האלה, והותרה בזה השאלה הראשונ׳:

תם – ענין השלמה כמו כי אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח).

ויהי בימי יהויקים – היה מתנבא גם בימי יהויקים בנו והתמידה נבואתו עד כלות עשתי עשרה שנה לצדקיהו וכו׳ ולתוספת ביאור אמר עד גלות ירושלים שהיתה בחדש החמישי הוא חדש אב.

ויהי בימי יהויקים – רש״י (ואחריו ק׳ ב׳ מיכאעליס) פירשו: ויהי נביא. ורד״ק ודון יצחק (ואחריהם י׳ ד׳ מיכאעליס וראזנמילר) פירשו: ויהי דבר ה׳ אליו. וכל זה לא יתכן, כי הנה ירמיהו נבא גם אחר הגלות (ירמיהו מ״ב-מ״ד).

לפיכך נראה לי: טעם ויהי כמשמעו, שהאריך ימים עד הגלות, להגיד שראה בחייו קיום נבואתו. והנה נבא ירמיהו קודם הגלות קרוב לארבעים שנה, ואחר כך לא ידענו כמה.

ויהי וכן התמידה נבואתו בימי יהויקים שאז היה הדור צדיקים והמלך היה רשע כמ״ש חז״ל עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו – שאז התחלף מעמד העם שהיו רשעים ולעומת זה היה המלך צדיק, ור״ל שנבואות אלה היו מתמידים בכל המעמדות האלה עד גלות ירושלים – שאז נתקיימו כל נבואותיו.

ויהי – מוסב לדבר ה׳ שלפניו, ור״ל נמשך דבר ה׳ אליו עוד עד גלות ירושלים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) ⁠וַיְהִ֥י דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

Now the word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בטרם אצרך וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי מה אתה רואה. ראה השם יתברך שיקשה מאד בעיני ירמיהו ללכת בשליחות נבואתו להיותו אז נער קטון בשנים והוא יתברך היה מצווה אותו שילך מיד ולא יאחר והיה הקושי עליו לפי שהנער הקטן הוא נעדר מידיעה וכל שכן האלהית הצריכה לרבוי הצעות ולמוד זמן ארוך ויהיה גם כן בהכרח חסר משלמות המדות ודרכי המוסר והפרישות שהם שני התנאי׳ ההכרחיים מאד בנביא ר״ל מהמדות ומהדעות.

ויהי דבר ה׳ – וזהו דברי ירמיה שאמר לישראל.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהכל

(ה) בְּ⁠טֶ֨רֶם [אֶצׇּ⁠רְךָ֤] (אצורך)⁠^א בַבֶּ֙⁠טֶן֙ יְ⁠דַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּ⁠וֹיִ֖ם נְ⁠תַתִּֽ⁠יךָ׃

"Before I formed you in the belly I knew you, and before you came forth out of the womb I sanctified you; I have appointed you a prophet to the nations.⁠"

א. [אֶצׇּרְךָ֤] (אצורך) א=יתיר ו'

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַד לָא בְרִיתָךְ מִמְעִין אַתְקֵנְתָּךְ וְעַד לָא אֲתֵיתָא לְעַלְמָא זָמֵינְתָּךְ נְבֵי מַשְׁקֵי כַס דִלְוָט לְעַמְמַיָא מַנֵיתָךְ.

רמז רס

בטרם אצרך בבטן ידעתיך – יכל בעת, תלמוד לומר זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה לו הקב״ה לאדם הראשון חכמי כל דור ודור ורשעי כל דור ודור שנאמר זורו רשעים מרחם, מספר שנותם ומנין ימיהם וחשבון שנותיהם סכום פסיעותיהם, וכה״א כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי, ואומר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם, ואומר [ותדבר גם על בית עבדך למרחוק] וזאת תורת האדם ה׳ אלהים. אבל תלמידי חכמים ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם אספרם מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך.

רמז רסא

נמצאת אומר אדם הראשון נולד מהול שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו, אף שת נולד מהול שנאמר ויולד בדמותו כצלמו, אף נח נולד מהול שנאמר נח איש צדיק תמים היה, אף שם נולד מהול שנאמר ומלכי צדק מלך שלם, אף יעקב נולד מהול שנאמר ויעקב איש תם, אף יוסף נולד מהול שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, אף איוב נולד מהול שנאמר איש תם וישר, אף משה נולד מהול שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, אף בלעם נולד מהול שנאמר נאם שומע אמרי אל, שמואל נולד מהול שנאמר והנער שמואל הולך וטוב, ודוד נולד מהול שנאמר מכתם לדוד, וירמיה נולד מהול שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך, זרובבל נולד מהול והיה ביום ההוא אקחך זרובבל וגו׳.

ר׳ ברכיה בשם ר׳ לוי: בטרם אצרך בבטן ידעתיך – זה יעקב, הה״ד ויתרוצצו הבנים בקרבה, עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, עוברת על בתי עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת, הה״ד זורו רשעים מרחם, שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו זרתיה מתוחה לקבליה. ההיא עוברה דאריחא ביומא דכפורא, אתא לקמיה דר׳ חנינא אמר להון זילו לחישו לה באודנה דיומא דכפוריא הוא, לחשו לה ולא אילחש קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אוצר פירי. ההיא עוברה דאריחא אתו לקמיה דרבי אמר להון זילו לחושו לה באודנה דיומא דכפוריא הוא לחשו לה ואילחש קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפק מינה רבי יוחנן.

רמז רסב

ירמיה הנביא היה מארבעה בני אדם שנקראו יצירים, הראשון הוא היה אדם שכן כתיב וייצר ה׳ אלהים את האדם, השני הוא היה יעקב שנאמר כה אמר ה׳ בוראך יעקב ויוצרך ישראל, השלישי הוא היה ישעיה דכתיב כה אמר ה׳ יוצרי מבטן לעבד לו, הרביעי הוא היה ירמיה דכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך. יציאתו של ירמיה לעולם זעק זעקה גדולה כבחור ואמר מעי מעי אוחילה חושש אני לבי קרבי זעו עלי שבר על שבר אני ששברתי כל הארץ, ומנין שאמר ירמיה כן שכן כתיב מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש. פתח פיו והוכיח לאמו, אמר לה אמי לא עברתני כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות שמא היו דרכיך כדרך הסוטות ונתת את עיניך באיש אחר כהסוטה אחר בעלה למה אינך שותה המים המאררים העזת פניך, ומנין שאמר ירמיה כן שכן כתיב ומצח אשה זונה היה לך, כיון ששמעה אמו דברים הללו אמרה מה ראה זה לומר לי כך שלא בעונתו, פתח פיו ואמר לא עליך אמי אני אומר ולא עליך אמי אני מתנבא אלא לציון ולירושלים אני אומר שהיא מקשטת את בנותיה ומלבשתן זהורית ומעטרת אותם בזהב יבאו השונאים וישודדו בהם שנאמר ואת שדוד מה תעשי, אמר לו הקב״ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתיך להיות מתנבא על עמי, וענה ירמיהו ואמר לפני הקב״ה רבש״ע איני יכול להתנבאות עליהם אי זה נביא יצא להם ולא בקשו להורגו, העמדת להם משה ואהרן לא בקשו לרגום אותם באבנים, העמדת להם אליהו בעל קווצות היו מלעיגים ומשחקים עליו הרי מסלסל קווצותיו שמו איש בעל שער, העמדת להם אלישע והיו אומרים לו עלה קרח עלה קרח, איני יכול לצאת ידי ישראל לא ידעתי דבר כי נער אנכי, אמרה לו רוח הקדש הלא לנער אני אוהב שלא טעם טעם חטא גאלתי את ישראל ממצרים וקראתים נער שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו. ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל שכן כתוב זכרתי לך חסד נעוריך, טול את הכוס הזה של חמה והשקה את הגוים, נטל ירמיה את הכוס ואמר למי אשקה תחלה אמר לו את ירושלים ואת ערי יהודה שהם ראש לכל הממלכות, כיון ששמע ירמיהו כך התחיל פותח פיו וארד את יומו שנאמר ארור היום אשר יולדתי בו, אמר ירמיה למי אני דומה לכהן (גדול) שעלה גורלו להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע את האשה ופרסם את שערה נטל את הכוס להשקותה נסתכל בה שהיא אמו התחיל צווח אמר אוי לי אמי שהייתי משתדל לכבדך והרי אני מבזך, כך היה ירמיהו אומר אוי לי עליכי אימא ציון שהייתי סבור אני מתנבא עליך דברים טובים וניחומים והריני מתנבא דברי פורענות. ירמיה היה משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור, ירמיה, צפניה, וחולדה הנביאה. ירמיה היה מתנבא בשווקים. צפניה בתוך בתי כנסיות. וחולדה אצל הנשים.

בטרם אצרך בבטן וגו׳ – מימי אדם הראשון הראהו הקב״ה לאדם דור ודור ונביאיו.

אצרך – לשון צורה.

ידעתיך – קנייושט״וי בלעז, כמו לא נודעתי להם (שמות ו׳:ג׳).

הקדשתיך – זמנתיך לכך.

נביא לגוים – לישראל שהיו נוהגים עצמם כגוים, כך נדרש בספרי: נביא מקרבך וגו׳ יקים לך (דברים י״ח:ט״ו) – ולא לגוים. הא מה אני מקיים נביא לגוים נתתיך בבני ישראל שהיו נוהגים כגוים.

ועוד יש לפתור: נביא לגוים – כמו: על הגוים, להשקותם כוס תרעלה, להנבא עליהם פורענות, כמה שנאמר: קח את כוס יין החמה הזה והשקית את כל הגוים (ירמיהו כ״ה:ט״ו).

דבר אחר: בטרם תצא מרחם הקדשתיך עליך אמרתי למשה נביא אקים להם^א כמוך (דברים י״ח:י״ח) זה הוכיחם וזה הוכיחם זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 142. בדומה (אך שם ״לך״) בכ״י קמברידג A3 ובכ״י אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 127 הושלם כאן כלשון הפסוק: ״מקרב אחיהם״.

When I had not yet formed you in the womb, etc. Since the days of the first man. The Holy One, blessed be He, showed Adam each generation and its prophets.

I...formed you Heb. אצרך, an expression of צורה, a form.

I knew you connois toi in Old French. Comp., "I was not known (נודעתּי) to them" (Shemot 6:3).

I appointed you I appointed you for this.

a prophet to the nations To Israel, who behave like the nations. In this manner it is expounded in Sifrei on the verse: "A prophet from your midst, etc.⁠" (Devarim 18:15), will set up for you and not for those who deny the Torah. How then do I fulfill "A prophet to the nations I made you"? To the children of Israel who deport themselves with the customs of the nations. It can further be interpreted: "A prophet for the nations,⁠" like "About the nations,⁠" to give them to drink the cup of poison, to prophesy retribution upon them, as it is said: "Take this cup of the wine of wrath from My hand, you shall give all the nations to drink of it" (infra 25:15). Another explanation of "When you had not yet emerged from the womb I appointed you" is: Concerning you I said to Moshe: "I will set up a prophet...like you" (Devarim 18:18). This one reproved them, and this one reproved them. This one prophesied for forty years and this one prophesied for forty years.

בטרם אצרך בבטן ידעתיך – בטרם יצרתיך צורה ידעתיך בימי משה, בשעה שאמרתי לו: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך (דברים י״ח:י״ח).

בטרם אצורך – כן כתיב בוי״ו, וקרי הצד״י בקמץ חטף כמשפטו עם הכנוים ואין עמו וי״ו, והענין אחד. וענין בטרם אצרך כתב אדוני אבי: כאשר ברא היסודות הד׳, ידעו בכח הטבע ואח״כ הוציאו לפעל. וכן אמר ישעיהו: מעת היותה שם אני (ישעיהו מ״ח:ט״ז) בכח היסודות הייתי מזמן שהייתה עת בעולם ועתה הוציאני מכח לפעל ושלחני ברוחו. או פירש ידעתיך כמו ידעתיך בשם (שמות ל״ג:י״ב) שאמר למשה, ומורה עליו ובטרם תצא מרחם הקדשתיך מלשון קדושה, וידעתיך לשון גדולה. ולפירוש הראשון יש לשאול: והלא כל הנביאים, והצדיקים, וכן הרשעים בטרם הבראם ידעם. והכירם אך יורה זה שאביו ואמו נזהרו בקדושה וטהרה בעת ההריון שיהיה הנביא מקודש.

והחכם הגדול ר׳ משה בר מימון ז״ל כתב: כי זה ענין כל נביא. אי אפשר לו מבלתי הכנה טבעית בעיקר יצירתו שיהיה נכון לנבואה עם ההתלמדות. ויש לדעתו לישאל: למה לא אמר זה הענין לנביא אחר אלא לירמיהו. ונוכל לומר, לפי שידע האל יתברך שירמיהו יסרב בשליחות האל. הודיעו כי הוא מוכן לנבואה מן הבטן כדי שיחזק לבו ללכת בשליחות האל. ואם תאמר, והלא משה רבינו ע״ה היה מסרב ג״כ בשליחות האל. ולא אמר לו כן הנה הראה לו אות גדול לחזק את לבו, והוא אות הסנה והאותות האחרים שנתן בו יכולת לעשותן לפני פרעה. וגם נוכל לומר כי משה רבינו כבר ידע זה מעצמו כי חכם גדול היה, וידע כי בעיקר יצירת האדם יש הכנה טבעית לנבואה למי שהוא עתיד להתנבא. ולא זה בלבד, אלא כל חכמה וכל טבע שיש באדם שהוא גובר בו, יש לו קצת הכנה בו בעיקר היצירה יגבר בה עם ההתלמדות.

ויונתן תרגם: הפסוק כן עד לא בריתך ... .

נביא לגוים נתתיך – בכח.

ולהסר ממנו הספק הזה אמר לו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך ומלת ידעתיך ענינו אצלי הודעתיך כי כן פירש הרב המורה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה עתה הודעתי וגם חכמים ז״ל במדרש תהלים כן דרשו כי יודע ה׳ דרך צדיקים (תהלים א, ז) כי הודיע לכל בני עולם דרך הצדיקים כדי שילמדו מהם, יאמר הכתוב לירמיהו אל תמנע מהשליחו׳ מפני העדר הידיעה שימצא בנערים כי הנה בטרם שיצרתי אותך בבטן אמך השפעתי בנפשך הידיעה, והתבונן כמה מהאמתיות התבארו בפסוק הזה כי באומרו אצרך בבטן ביאר שהיה הדעת האמתי ביוצר הולד שהוא כח הנבדל כי הוא המצייר את העובר בבטן לא הכח הנשוא בזרע ולא החום השמימיי כמו שחשבו מהפלוסופים כי הוא יתברך היוצר והמצייר את העובר במעי אמו ולכן אמר כאן בטרם אצרך בבטן, וגילה בזה שנית שנשמת האדם השכלית אינה כח והכנה ולא תתהוה בהתהוות הגוף ולא תפסד בהפסדו כי גוף האדם יוצר בבטן המלאה אבל נפשו היא ברואה מששת ימי בראשית והיא רוח נבדל יחול בגוף ההוא בגזרת בוראו ולכן אמר השם לירמיהו שקודם שנוצר גופו בבטן אמו כבר היתה מושפעת בנפשו ידיעה רבה וכן דרשו חכמים ז״ל (סדר עולם רבה ל׳) בטרם אצרך בבטן מימי אדם הראשון הראהו הקדוש ברוך הוא לאדם דור דור וכולי, והנה אם כן ירמיהו קודם שנוצר היתה הידיעה והחכמה מושפעת על נפשו, ואמנם לענין שלמות המדות השיבו ובטרם תצא מרחם הקדשתיך כי הנה לא אמר בזה בטרם אצרך כאשר אמר על הידיעה לפי שהיא תלויה בנפש והנפש קדמה בזמן להיות הגוף כפי הדעת האמתי אמנם שלמות המדות שייחס בלשון קדושה להיותו תלוי בגוף אמר עליו בטרם תצא מרחם הקדשתיך כלומר עשיתי מזגך והרכבת גופך נוטה אל הקדושה והפרישות ואינך אם כן צריך לא ללמוד הידיעה ולא לחנוך המדות כי כבר אתה שלם בכל זה, ולכן נביא לגוים נתתיך רוצה לומר עתה עם היותך נער נתתיך נביא לא לבד לישראל אבל גם לכל הגוים כי על כולם תנבא. ורבינו שלמה פירש נביא לגוים לישראל שנעשו כגוים, ויונתן תרגם ידעתיך אתקנתך והקדשתיך זמינתיך פירוש הכל ענין גופני לא מדעי נפשיי. ומה שפירשתי אני הוא היותר נכון והותרו בזה שתי השאלות השנייה והשלישי׳.

אצורך בבטן – כן כתיב בוא״ו וקרי הצד״י בקמץ חטוף והוא חד מן מלין יחידין וא״ו וחטפין קמצין על פי המסורת.

אצרך – לשון יצירה.

ידעתיך – ענין הכרה כמו ושמואל טרם ידע את ה׳ (שמואל א ג׳:ז׳).

הקדשתיך – מלשון קדושה.

נתתיך – ענין מנוי ופקידות כמו נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז׳:א׳).

בטרם – עד לא יצרתיך מבטן אמך הכרתי בך שתהיה הגון ומוכן לנבואה.

הקדשתיך – קדשתי אותך וחזר ופי׳ לומר בזה קדשתיך במה שנתתיך להיות נביא להתנבאות על העכו״ם כולם.

בטרם אצרך – משרש יצר. ואמר זה לירמיה מפני שידע שיסרב ללכת בשליחותו, לפיכך הודיעו שהוא מוכן לנבואה מן הבטן (רד״ק). ולמשה לא היה אפשר לומר כן, הואיל ולא היה בטבעו מוכן לכך, כמו שאמר: לא איש דברים אנכי {שמות ד׳:י׳}, ואז לא היה נער אלא זקן וישיש.

נביא לגוים – לישראל ולאומות. לא שילך וידבר אל האומות, אלא בדברו לישראל יזכיר מה שאירע לקצת האומות.

אצרך בבטן, תצא מרחם – בבטן, מצייר בעוד הולד בבטן האם טרם לידתו, והרחם, יציין מקום יציאת הולד בעת הלידה (כמ״ש ישעיה מ״ו ג׳, תהלות כ״ב י״א, שם נ״ח ד׳, איוב ג׳ י׳, שם ל״א ט״ו), ולכן על הבטן אמר אצרך שהוא ריקום צורת הולד אחר מ״א יום של העבור, שזה גדר פעל יצר והבדלו מן ברא עשה, שמורה הצורה המתדבקת שהוא תכונותיו הטבעיים והמוסריים המוגבלים בעת ההיא מאת יוצר הצורות, ואמר ידעתיך שהוא הדיבוק בעצם ידיעתו, כמו ואדעך בשם, שנדבקה בצורתך ההשגחה הפרטית להשלימה בתכלית ההשלמה ואצל רחם אמר תצא מרחם שהיא היציאה והלידה, ואמר הקדשתיך שמאז בא לו העזר ממרום לענין ההזמנה אל הנבואה בכח ה׳ ובעזרו מקדש.

בטרם – הנביא צריך שיוקדם לנבואתו שני תנאים,

א. ההכנה הטבעיית, שיהיה מוכן לנבואה מטבעו, ע״י שיהיה מזגו שלם אל טוב המדות, וכן ע״י שלמות כח המדמה והשכלי ויתר כחות הנפשיות,

ב. ההכנה הבחיריית, שיכין א״ע לנבואה ע״י טוב המעשים והקדושה והפרישות, וההכנה הטבעיית תחול באדם תיכף בעת יצטייר צורת הולד בבטן אמו, כי ההכנה הזאת יקבל ע״י מולידיו והיינו כמ״ש בעדיות, האב זכאי לבנו בנוי בכח וכו׳, וההכנה הבחיריית לא תתחיל עד יולד ויחל להשתמש בכחותיו הטבעיים והנפשיים, אולם יש הבדל בזה בין הנביאים כי תנאים אלה אינם מוכרחים רק לנביא הבא להשלים א״ע שישפיע עליו שפע הנבואה לצורך עצמו להשלימו בדעת אלהים ובהשגות עליונות שזה לא יהיה רק אם מוכן ע״ז מצד טבעו ובחירתו, לא כן הנביא המשולח מאת ה׳ ליסר גוים ולהוכיח לאומים שאז בעת יצטרך ה׳ לשלוח שליח כללי אל העם ולא ימצא איש המוכן לזה מעצמו, יבחר איש אחד הטוב בעיניו ויכינהו לנבואה ע״י שישנה טבעו ויעזרהו על בחירתו למען ישיג על ידו את התכלית הנרצה אצלו, (ובזה תמצא מענה על רוב הקושיות שהקשו על הרמב״ם שהחליט במורה שהנבואה לא תחול רק על המזומנים לה, והקשו עליו מנבואת גדעון ומנוח ודומיהם, כי זה לא היה מפני זכות המקבל רק מפני צורך המשפיע), וז״ש נגד ההכנה הטבעיית שתחול בעת יוצר הולד בבטן,

אנכי ידעתיך בטרם אצרך בבטן שהקדמתי לך הכנה זו מעצמי, וכן נגד ההכנה הבחיריית שתחול בעת יצא מרחם ויתחיל לבחור בטוב המעשים אנכי הקדשתיך לנבואה בטרם תצא מרחם – ר״ל נבואתך אינה צריכה להכנה הטבעיית והבחיריית כיתר הנביאים, יען כי נביא לגוים נתתיך – שאינך נביא לצורך עצמך רק לצורך הכלל, ולא לשליחות פרטי רק כללי לכל הגוים, ונבואתך הוא לצרכי.

אצרך – משרש יצר ומגזרת חסרי פ״י, שבא הדגש במקום יו״ד פ״א הפעל.

בטרם וגו׳ – ידעת גם אתה בך כי יש לך הכנה לדבר בנקלה דברים נכונים, ולדברם גם כן ברבים ולא תירא; עתה הכנה זו נתתי בך כדי שתהיה נביא.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔הי״י֔ הִנֵּ֥⁠ה לֹֽא⁠־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑⁠ר כִּי⁠־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃

Then I said, "Ah, Lord Hashem! Behold, I don't know how to speak; for I am a child.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמָרֵית קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ אֱלֹהִים הָא לֵית אֲנָא יָדַע לְאִתְנַבָּאָה אֲרֵי רָבֵי אֲנָא וּמִשֵׁירוּתִי עָקָא וְגָלוּ אֲנָא מִתְנַבֵּי עַל עַמָא הָדֵין.

אהה – לשון יילל קונפליינט בלעז.

כי נער אנכי – איני כדאי להוכיחן משה הוכיחן סמוך למיתתו כבר נחשב בעיניהם בכמה נסים שעשה להם הוציאם ממצרים וקרע להם את הים הוריד את המן הגיז את השליו נתן להם את התורה העלה את הבאר אני בתחלת שליחותי אני בא להוכיחם.

Alas This is an expression of wailing (konpljjnt in Old French).

for I am a youth I am not worthy to reprove them. Moshe reproved them shortly before his death, when he was already esteemed in their eyes through the many miracles that he had performed for them. He had taken them out of Egypt, split the Reed Sea for them, brought down the manna, caused the quails to fly, given them the Torah, brought up the well. I come to reprove them at the beginning of my mission.

ואומר אהה – לשון קריאה על הצער ועל הדאגה. ומה שאמר לא ידעתי דבר, ר״ל דברי תוכחה, כי אני נער ואיך אוכיח עם אחד. ואין תימה אם באה לו נבואה והוא נער, כי הנה גם כן שמואל היה נער בתחלת נבואתו. כמו שכתוב ורוח הנבואה החכימה אותם אע״פ שהיו נערים. ואפשר כי נער ר״ל משרת, ואף על פי שהוא גדול בשנים יקרא נער, כמו שכתוב: ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות ל״ג:י״א). והיה משרת נביא אחד שהיה בימיו, או חכם, ר״ל ביד גדול ממני ראוי לשלוח זה השליחות לא בידי, כמו שאמר משה רבינו: שלח נא ביד תשלח (שמות ד׳:י״ג). והמפרשים פירשו כי נער היה בשנים בהנבאו, וכן שמואל וזכריהו בן עדוא.

ויונתן תרגם כן: ואמרית קביל בעותי ... .

כי נער אנכי – תמה אני למה נבוכו המפרשים בזה, כי ידוע בעברי ובהגיון הוראת כל תאר שיש ממנו במוחלט ויש ממנו בצרוף, ואף על פי שהיה בן ארבעים שנה או יותר יתכן לקראו נער ובחור בצרוף, וכל שכן עם שעוד [יש] שתוף נער בחור, כמ״ש אריסטו, נער ובחור במדות, גם מורגל אצלנו לומר נער ובחור בדעת, וזה היה משפלות ירמיה לומר זה.

וסיפר הכתוב שירמיהו השיב על דברי השם אהה השם אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, והרב המורה נמשך לדעתו שהנבואה לא תחול כי אם על המוכנים אליה בחכמה ובמדות ובטבע היצירה חשב שא״א שתמצא בנערים וכתב שהנער האמור בכאן אינו מעט השנים אבל שהוא כמו הנער הנאמר בבנימן שלחה הנער אתי (בראשית מג, ח) והנער יעל עם אחיו (שם מד, לג), וכמו הנער הנאמר ביוסף ושם אתנו נער עברי (שם מא, יב) והיו כל אחד מהם מבן שלושים שנה, והנער הנאמר ביהושע ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות לג, יא) והוא היה בן מ׳ שנה כמו שהביאו בפרק ל״ב ח״ב, וחוץ מכבוד חכמתו אין הדבר כן ואין הנדון דומה לראיה כי הנער הנאמר בבנימין היה מיחסו אל אביו ואל אחיו להיותו הקטן שבהם והנער הנזכר ביוסף ויהושע ענינו משרת וכמו שכתב הר״ר רבי אברהם אבן עזרא, ולא נכריח אנחנו שהיה ירמיהו נער קטן בשנים מכח שם נער בלבד כמו שחשב הרב אלא מכח אומרו הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ואם הוא היה בן שלשים או ארבעים שנה איך לא ידע לדבר אלא שזה מורה שהיה בעצם ואמת מעט השנים ולא תמצא בלשון הזה בבנימן ולא ביוסף ולא ביהושע, וכדי להרחיק מחשבות הרב ותואניו הקדים הכתוב לבאר שירמיהו התחיל לנבאות בימי יאשיהו שלשה עשר שנה למלכו ופסוק מלא הוא שנבא ארבעים שנה כמו שזכרתי ואחר החרבן הלך למצרים ועמד שם שנים רבות מבלי נבואה עד יום מותו כדברי הרב, וחכמי היוונים מעידים שדבר עמו אפלטון במצרים, ולפי זה מהתחלת נבואתו עד מותו עברו יותר מחמשים שנה והוא המוכיח שכאשר התחיל בנבואה לא היה אלא בכמות י״ב שנה או ט״ו שנה, וכבר ייעד עוד על אמתת זה מה שמצאנו ששני׳ רבות אחרי היותו נביא אמר לו השם לא תקח לך אשה ולא תוליד בנים במקום הזה יורה שעדיין לא היה נשוי אשה וכל זה מוכיח שהיה נער מעט שנים כמו שאמר ואיך יכחיש הרב מציאות הנבואה בנערות והלא שמואל הרואה נער היה ורך בשנים בהנבאו וספורו יורה עליו אלא שדעת הרב המורה בהכנות הנבואה אינו מוכרח לא בכללו ולא בחלקיו.

ונשוב אל פירוש הפסוק הנה ירמיהו הקשה כנגד הדבור האלהי באומרו איך אמרת שהשפעת בי הידיעה והמוסר ואני איני יודע לדבר ולסד׳ מאמרי כחכם וזה יורה שאין בי לא ידיעה ולא דרך ארץ והוא סותר אם כן למה שאתה אומר אלי והותרה בזה השאלה הרביעית.

ואמר אהה – הא שנייה במפיק בספרים כ״י ודפוסים ישנים וכן כל אהה שבמקרא.

אהה – ענין לשון יללה הוא כמו ואומר אהה ה׳ (יחזקאל ד׳:י״ד).

ואומר וכו׳ – אמרתי אהה ה׳ – אוי לי על המניעה והמבטל הנמצא בי אשר לא ידעתי לסדר דברי הנבואה בצחות הלשון כי עדיין אני רך בשנים ולא הורגלתי בזה.

ואומר – השיב, שהגם שיוכל להשפיע עליו הנבואה גם אם יחסרו לו השלמיות שהם תנאים אל הנבואה, יען שהוא נביא לשליחות כולל, אבל הלא א״כ יש חסרון אחר, והוא כי הנביא השלוח צריך שלא יהיה נער רק זקן ורגיל כדי שיוכל לדבר ולהוכיח גוים רבים, וז״ש הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי – וזה יהיה משלשה פנים,

א. שהנער לא יערב לבו לגשת בפני גדולים,

ב. שהנער אינו יודע לסדר דבריו במליצה ולשון צח שע״ז צריך הרגל רב,

ג. מצד העם שנשלח אליהם שלא ישאו פנים לנער צעיר הימים ויקומו עליו ויהרגוהו.

ידעתי – גם כי ההכנה בי, בבואי לדבר ברבים אֵחַת ולא אמצא דברים.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) ⁠וַיֹּ֤⁠אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֵלַ֔י אַל⁠־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְ⁠אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּ⁠ךָ֖ תְּ⁠דַבֵּֽ⁠ר׃

But Hashem said to me, "Don't say, 'I am a child'; for to whomever I shall send you, you shall go, and whatever I shall command you, you shall speak.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִי לָא תֵמַר רָבֵי אֲנָא אֲרֵי לְכָל אֲתַר דְאַשְׁלְחִינָךְ תְּהַךְ וְיַת כָּל דְאַפְקְדִינָךְ תִּתְנַבֵּי.

על כל אשר אשלחך – אל האומות.

ואת כל אשר אצוך – לישראל תדבר.

wherever I send you to the heathens.

and whatever I command you to Israel, you shall speak.

כי על כל אשר אשלחך – על במקום אל. וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א ב׳:י״א), כמו אל ביתו. ומה שאמר אשלחך תלך: כי בענתות באה לו הנבואה בתחילה, ורצה האל לשלחו לירושלם מקום המלוכה להוכיח את המלך ואת עמו. והבטיחו שיחזק לבו ללכת למקום שלא היה רגיל שם, ויתקן דבריו בפיו שידע לדבר דברי תוכחות בלא מורא.

ועל זה השיבו השם אל תאמר נער אנכי וגומר רוצה לומר אין איש בארץ שיכיר בך שאתה נער לא כפי מעשיך ולא כפי דבוריך ולכן אל תאמר לשום אדם נער אנכי ואל תפרסם כמה ימי שני חייך כי הנה האדם יכירו בו שהוא נער אם במעשיו שלא יעשה מה שיעשה האדם הגדול ואתה לא תהיה כן כי על כל אשר אשלחך תלך, או יראה נערותו בדבריו אם לא ידע לדבר כראוי ואתה לא תהיה כן כי את כל אשר אצוך תדבר גם יראה פעמים הנערות בחולשת הלב שהנערים לרוב לחותם הם פחדנים מאד ועל זה זרזו

אל תאמר – ר״ל אל תמאן בדבר בעבור הנערות.

כי על כל – אלא על כל הדברים אשר אשלחך תלך ותדבר את כל אשר אצוך.

על כל אשר אשלחך – אל כל מקום שאשלחך, כמו: ורוח ה׳ ישאך על אשר לא אדע (מלכים א י״ח:י״ב). והטעם (כדברי רד״ק) כי בענתות באה לו הנבואה בתחלה, והיה רצון האל לשלחו לירושלם להוכיח גם המלך והשרים.

על כל אשר אשלחך – שלח הנקשר עם על מורה שנשלח לחברו בדבר שהוא שלא לרצונו (מלכים ב י״ח כ״ז, נחמיה ו׳ ג׳), או שליחות של הכרח, (דברי הימים א י״ג ב׳), ור״ל שהגם שיהיה שלא לרצון הנשלח אליו תלך, ובל״ז נמצא בס׳ זה לרוב על במקום אל.

ויאמר ה׳ – אחר שבזה נכלל ג׳ חששות שנים מצדו וא׳ מצד העם, השיב לו ה׳ בל תאמר טענה זאת מצד שאתה נער – כי נגד מה שאתה חושש שלא תערב לבך לגשת במקום גדולים, הלא אל כל אשר אשלחך תלך – שההולך בשליחות מלך גדול לא יבוש ללכת בכ״מ אשר ישולח בידעו מעלת משלחו הגם שהוא עצמו צעיר ונבזה, ונגד החשש שלא תדע לסדר הדברים בטוב טעם,

את כל אשר אצוך תדבר – אתה לא תדבר דבר רק מה שאצוך ואשים דברי בפיך.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) אַל⁠־תִּירָ֖א מִפְּ⁠נֵיהֶ֑ם כִּֽי⁠־אִתְּ⁠ךָ֥ אֲנִ֛י לְ⁠הַצִּ⁠לֶ֖ךָ נְ⁠אֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Don't be afraid because of them; for I am with you to deliver you,⁠" says Hashem.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא תִדְחַל מִן קָדָמֵיהוֹן אֲרֵי בְסִעְדָךְ מֵימְרִי לְשֵׁיזְבוּתָךְ אֲמַר יְיָ.

להצילך – בא בטרחא בסגול הלמ״ד, לפי שיש לו העמדה ופעמים יש לו משפט ההפסק. לא הבטיחו שלא יגעו בו, אלא יגעו בו ויכוהו. ויצילהו מידם שלא ימיתוהו אף על פי שהיה ברצונם להמיתו, כמו שכתוב: וכשבאו להמיתו ואת ברוך אמר ויסתירם י״י.

אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך נאם ה׳, ורבינו שלמה פירש על כל אשר אשלחך תלך כנגד האומות ואת כל אשר אצוך תדבר כנגד ישראל.

אל תירא – אל תפחד מפני מי אשר אשלחך אליהם פן תכשל בלשונך ויקצפו עליך כי אני עמך להצילך מיד הבאים להרע עמך.

מפניהם – מפני^א אנשי יהודה, ואף על פי שלא הזכירם עדיין, הדבר למד מענינו.⁠^ב וכן למטה (פסוק ט״ז): ודברתי משפטי אותם וגו׳, ועדיין לא פירש על מי הוא מדבר, ולבסוף פירש: למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ {ירמיהו א׳:י״ח}.

[מפניהם – לפי עניות דעתי, לשרים ולמלך, כי מאחר שבפסוק הקודם פירשנו שהיה רצון האל לשלחו להוכיח גם המלך והשרים, הדבר ברור כי עתה הקב״ה אומר לו שלא יהיה לך לפחד מפניהם מפני גודל עשרם וחזקם כי אני גדול מהם, בכל עמך אני להצילך, וידם לא תמשול בך (אח״ז).]⁠^ג

א. בכ״י קולומביה ובלוצקי 675א מופיע כאן עם העברת קולמוס על המלים: ״אותם אשר אשלחך עליהם (בכ״י לוצקי: ״אליהם״)״.

ב. בכ״י קולומביה, לוצקי 675א, 675ב, שוקן נוסף כאן: ״כי הנביאים {בכ״י שוקן נוסף כאן: לא} היו מנבאים רק לבני עמם״. בכ״י רומא ובדפוס ראשון: חסר.

ג. הוספה זו נמצאת בכ״י רומא בלבד, עם חתימת המעתיק: אח״ז = אלישע חיים זאמאטו. לא ברור אם שד״ל אישר תוספת זו, או האם היא תוספת פרטית של המעתיק.

אל תירא – ונגד מה שאתה ירא שיהרגוך אל תירא מפניהם כי אנכי אצילך מידם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) וַיִּ⁠שְׁלַ֤ח יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖⁠ע עַל⁠־פִּ֑י וַיֹּ֤⁠אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֵלַ֔י הִנֵּ֛⁠ה נָתַ֥תִּ⁠י דְ⁠בָרַ֖י בְּ⁠פִֽיךָ׃

Then Hashem put forth His hand, and touched my mouth; and Hashem said to me, "Behold, I have put My words in your mouth.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּשְׁלַח יְיָ יַת פִּתְגָמֵי נְבוּאָתֵיהּ וְסַדַר בְּפוּמִי וַאֲמַר יְיָ לִי הָא שַׁוֵיתִי פִּתְגָמֵי נְבוּאָתִי בְּפוּמָךְ.

וישלח י״י את ידו – כל שליחות שהוא אצל יד לשון הושטה.

לשון אחר: כתרגום ושלח י״י ית פתגמי נביאותיה.

And the Lord stretched forth His hand Every sending mentioned concerning a hand is an expression of stretching forth. Another explanation is like the Targum: And the Lord sent the words of His prophecy.

הנה נתתי דברי בפיך – וכן נאמר לו למשה: ונתתי דברי בפיו (דברים י״ח:י״ח).

וישלח י״י את ידו – הוא המלאך הנראה אליו ודבר אליו בשם השם. ונקרא בשמו ונראה במראה הנבואה, שהושיט ידו אליו והגיע הדברים על פיו. ונראה לו כאילו שם בפיו דבר שיש בו ממש לתקן, אף על פי שאין הגעת הדבר אלא על האוזן, לא על הפה. במראה הנבואה נראה לו כאילו שם בפיו דבר שיש בו ממש לתקן בו בפיו לדבר בחתוך לשון בלא מורא. וכן אמר בישעיהו, ויגע על פי (ישעיהו ו׳:ז׳), שהגיע הרצפה על פיו. כי שניהם ויגע בפתח היו״ד מבנין הפעיל.

ויונתן תרגם: הפסוק דרך משל: ושלח י״י ית פתגמי נבואתיה ... .

ולפי שירמיהו עשה טענתו בלבד בענין הדבור לכן נראה לו בנבואתו כאלו השם היה שולח ידו ונוגע אל פיו להגיד שהוא יורנו את אשר ידבר והוא אומרו ויאמר ה׳ אלי הנה נתתי דברי בפיך

וישלח – ענין הושטה וכן שלח ידך ואחוז (שמות ד׳:ד׳).

וישלח – בנבואה נראה לו כאלו המקום הושיט ידו ונגע על פיו כאלו נותן הנבואה אל פיו.

הנה נתתי – בזה שנגעתי ידי בפיך נתתי דברי הנבואה בפיך.

ויגע על פי – הפעיל, הגיע ידו, עשה שתגע ידו על פיו, ואמר לו: הנה עתה נתתי דברי בפיך. והכל במראה הנבואה לחזק את לבו לדבר אל העם.

וישלח ה׳ את ידו – יד ה׳ מציין תמיד כח הנשגב ופעולתו לטוב או לרע, היד החזקה, היד הגדולה, ובבואו אצל הנבואה יורה על שמוסר כח פעלו וגבורה עצומה אל הנביא (מלכים א י״ח מ״ו) או עזר ממרום אל פעלים עצומים, או שמניעו ומוציאו ממקומו ביד חזקה (יחזקאל ג׳ י״ד, ל״ז א׳, מ׳ א׳) או לראות מחזות עצומות נפלאות (שם א׳ ג׳, ח׳ א׳).

וישלח ה׳ את ידו – שליחות יד המוזכר אצל הגעת הנבואה, יכוון על מסירת הכח הפעליי לפעול ולעשות עפ״י נבואתו התחדשות בהמציאות, כי יד ה׳ תמליץ הכח הפועל והעוסק בהויית הדברים או בקיומם והשלמתם ושנוייהם, ובעת תבא הנבואה בחזקת היד יתן לו כח הפעליי הזה שעם הדבור הנבואיי יהיה ג״כ שליח לעקר ולטעת לסתור ולבנות, וז״ש ראה נתתי דברי בפיך – ועם הדבור הזה בעצמו

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) רְ⁠אֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ׀ ⁠הַיּ֣⁠וֹם הַזֶּ֗⁠ה עַל⁠־הַגּ⁠וֹיִם֙ וְ⁠עַל⁠־הַמַּ⁠מְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְ⁠לִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְ⁠לַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְ⁠לִנְטֽוֹעַ׃

Behold, I have this day set you over the nations and over the kingdoms, to pluck up and to break down and to destroy and to overthrow, to build and to plant.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

חֲזֵי דְמִנִיתָךְ יוֹמָא הָדֵין עַל עַמְמַיָא וְעַל מַלְכְּוָתָא לְמֶעֱקַר וּלְתַרָעָא וּלְאַבָּדָא וּלְפַּגְרָא וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וּלְמִבְנֵי וּלְקַיָמָא.

הפקדתיך – מיניתיך על הגוים.

לנתוש ולנתוץ – דיספציר בלעז.

ועל ישראל לבנות ולנטוע – אם ישמעו, כן תרגם יונתן.

I have appointed you I have appointed you over the heathens.

to uproot and to crush (depayser in French, to uproot) and over Israel to build and to plant if they heed. So did Jonathan paraphrase it.

לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס – את החוטאים.

ולבנות ולנטוע – את השבים מפשעם, וכן הוא אומר: רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה אשר דברתי לעשות לו (ירמיהו י״ח:ז׳-ח׳).

ראה הפקדתיך – שמתיך פקיד וממונה עליהם, לטוב ולרע, כי כאשר תתנבא עליהם כן יבא עליהם. וכפל הלשונות הנתיצה וההריסה לפי שהרבה לדבר רע על ישראל ועל האומות. והטוב היה מעט באומות, כמו שאמר בבני עמון ואחר כך אשיב את שבות בני עמון (ירמיהו מ״ט:ו׳). ואמר בעילם: והיה באחרית הימים אשיב את שבות עילם (ירמיהו מ״ט:ל״ט). ואמר לבנות כנגד לנתוש, ולנטוע כנגד לנתוץ.

ויונתן חלק הפסוק: הרע לאומות והטוב לישראל, שתרגם: חזי דמניתך יומא הדין על עממיא ועל מלכותא למעקר לתרעא ולאבדא ולפגרא ועל בית ישראל למבני ולקיימא.

ראה הפקדתיך – אין הכונה בזה שהוא בידים יבנה ויהרוס, אבל בלשון, ואין הבדל בין שני האברים האלה או זולתם כמו הלב והמוח שהוא פעלם ציור לביי, כי הכל יקרא פעל ומעשה, כמ״ש אריסטו פעל הנפש. וכל השמוש פעל נופל על הכל, וזה כלו מבואר לחכמים ולא אוכל להבין זה לסכלים, כי אין חפץ בכסילים (קהלת ה׳:ג׳). וכבר הארכנו על זה במקומות אחרים.

ולכן אע״פ שאתה נער ראה והסתכל שאני הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ, רוצה לומר שינבא על אומות רבות השחתות ורעות עצומות שיבואו עליהם, ורמז בזה אל נבואת כוס החמה שנבא שישתו כל הגוים ע״י נבוכד נצר מלך בבל, ולפי שאחר כך תהיה פקידת בית שני אמר אחריו לבנות ולנטוע, וכן תרגם יונתן לנתוש ולנתוץ האומות לבנות ולנטוע לישראל, ואפשר שהיה המאמר החלטי לנתוש ולנתוץ לישראל ולשאר האומות שנבא על חרבנם לבנות ולנטוע ג״כ לכולם כי הנה נבא גם על שאר האומות הצלחות וטובות, הנה התבאר שבאה הנבואה הזאת לירמיהו להסיר מלבו ספק הנערות שהיה חושב למונע עצמו בשליחות נבואתו:

לנתוש ולתוץ – התוי״ן רפויות.

הפקדתיך – מלשון פקידות ומינוי כמו ופקדו שרי צבאות (דברים כ׳:ט׳).

לנתוש – ענין עקירה כמו ונטעתי אתכם ולא אתוש (ירמיהו מ״ב:י׳).

ולנתוץ – ענין כתיתה ושבירה כמו תנור וכירים יותץ (ויקרא י״א:ל״ה).

ולהרוס – מלשון הריסה וסתירה.

לבנות – מלשון בנין.

הפקדתיך היום – בזה מניתי אותך לנבאות עליהם חורבן והשקט כפי מה שאצוה לך.

הפקדתיך על הגוים – כמו: ויפקידהו על ביתו {בראשית ל״ט:ד׳}, נתינת רשות על דבר לעשות בו כרצונו. והטעם: אמר שנתתי דברי בפיך {ירמיהו א׳:ט׳}, הנה כל מה שתדבר יתקיים, הן לטוב הן לרע, והרי זה (דרך משל) כאלו נתתיך שליט בגוים ובממלכות לעשות בהם כחפצך.

לנתוש – משל לקוח מעקירת הנטיעות, כמו ולנטוע – על נטיעתן. וכן למטה (ירמיהו מ״ב:י׳): ונטעתי אתכם ולא אתוש.

ולנתוץ – הוא על הבנינים, והוא הפך לבנות.

לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע – פעל נתש מיוחד אל הנטיעות שעוקר הנטיעות ממקומם, ומגביל נגד פעל נתץ והרס שמיוחד אל הבנין, כי משני אלה ידבר פה, כמ״ש לבנות ולנטוע, וכן את אשר בניתי אני הורס את אשר נטעתי אני נותש (לקמן מ״ה ד׳), ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש (שם כ״ד ז׳), והכתובים יציירו את הגוי בציור יער צומח עצים, (ישעיהו י׳ י״ח ל״ג, זכריה י״א), ואת הממלכה ידמו לבנין (ישעיהו כ״ח ט״ו תהלות קי״ח כ״ב), כי הממלכה תבנה אבן אל אבן ונגד גוים וממלכות, אמר על הגוים, לנתוש ולהאביד ולנטוע, ועל הממלכות לנתוץ ולהרוס ולבנות, וכן תמצא לקמן (י״ח ז׳ ל״א כ״ח). ולהאביד מוסיף על לנתוש שהניתש נעקר ממקומו ועדן הוא במציאות, והנאבד נאבד לגמרי, וכן אמר לקמן (י״ב י״ז) נתוש ואבד וכן להרוס מוסיף על לנתוץ כי ההרס והנתיצה הם שני ענינים, הנתיצה תפול גם על אבן אחת, וההריסה הוא על כלל הבנין, ובזה מושג של הריסה כולל יותר, ולפעמים הנתיצה הוא יותר מן ההירוס אם הוא אחר ההריסה כמ״ש בחבורי התו״ה (שמיני סי׳ קל״ט).

ראה הפקדתיך היום על הגוים ועל הממלכות בין להחריבם,

לנתוש את הגוים ולאבדם, וכן לנתוץ את הממלכות ולהרסם, בין לבנות את הנהרס שהם הממלכות,

ולנטוע את הגוים (עיין באה״מ), אולם גם החורבן יהיה ע״מ לבנות, וז״ש לנתוש ולנתוץ כדי שעי״כ תוכל לבנות ולנטוע – כי כן תפעול גם היד העליונה שתסתור ע״מ לבנות, וההעדר קודם להוויה והמות אל החיים.

לנתוש וגו׳ – על איזו אומה תנבא אבדון, ועל איזו אומה תנבא קיום בעולם; ו״לנתוץ״ הפך לבנות, ו״לנתוש״ הוא הפכו של ״ולנטוע״.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) ⁠וַיְהִ֤י דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָה⁠־אַתָּ֥⁠ה רֹאֶ֖ה יִרְמְ⁠יָ֑הוּ וָאֹמַ֕ר מַקֵּ֥⁠ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה׃

Moreover the word of Hashem came to me, saying, "Jeremiah, what do you see?⁠" I said, "I see a rod of an almond tree.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר מָה אַתְּ חָזֵי יִרְמְיָה וַאֲמָרֵית מְלַךְ דְמוֹחִי לְאַבְאָשָׁא אֲנָא חָזֵי.

מקל שקד – מנדולי״ר בלעז, ויונתן תרגם מקל שקד מלך דמוחי לאבאשא.

a rod of an almond tree (amendleer in Old French) Jonathan, however, renders: A King who hastens to do evil.

מקל שקד אני רואה – של פירות שקידין, ולכך נקרא שמם שקידים שמקדימים פירותיהן לכל הפירות.

ויהי דבר י״י – זה היה במראה הראשונה. כי בתחלה אמר לו שילך באשר ישלחהו.

מקל שקד – וכן סיר נפוח (ירמיהו א׳:י״ג). אף על פי שבא פירוש זה בכתוב לא בא כלו.

ויהי דבר ה׳ אלי לאמר מה אתה רואה ירמיהו וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי שנית, ראיתי להעירך בכאן על עיקר אחד גדול בעניני הנבואה כפי עיוני בה, והוא שהצרות הנראות בנבואה אינם כולם בדרך אחד כי הנה בהיות השפע האלהי על שכל הנביא פעמים כחו המדמה בהיותו מושפע משכל יגשים הדבר המושג אליו ויעשה בו משל וצורה, והצורות האלה שהם מפעל כח הנביא ודמיונו יוחסו אליו ועליהם אמר ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרבתי וביד הנביאים אדמה (הושע יב, יא) שהשפע אשר כינה בשם חזון הוא מאת האלהים אמנם יקרה שביד הנביאים יעשו עליו דמיונות, וזהו ענין צורות המראות ששיער בו הרב המורה, ופעמים היה הקדוש ברוך הוא מרשים ומראה בנפש הנביא ודמיונו צורות ידועות בציור מוגבל כפי מה שיאות לרמוז על דבר מהדברים והצורות אשר כאלה לא יוחסו לנביא כי אינם מהרכבות דמיונו אבל יוחסו להש״י שהוא סבת התרשמותם שמה, ועל כיוצא בזה אמר ישעיהו עליו השלו׳ (ישעיה כא, י) מדושתי ובן גרני אשר שמעתי מאת ה׳ צבאות הגדתי לכם, ועמוס ושאר נביאים אמרו (עמוס ז, א) כה הראני ה׳, להגיד שברצונו ובמאמרו יגיעו אליו הצורות ההם ומפני שהש״י השפיע על ירמיהו בנבואתו זאת שפע שכליי וירמיהו בכח דמיונו הגשימו והמשילו לכן שאלו יתברך מה אתה רואה ירמיהו רוצה לומר מה הדמיון וההמשל אשר עשית בדמיונך במה שהשפעת על שכלך, והוא השיבו מקל שוקד אני רואה לא אמר עץ אלא מקל והוא המיוחס להעניש את הרשעים וכמו שאמרו חכמים ז״ל (סנהדרין ז, ב) מקל ורצועה ייאמר מה שראיתי אני ודמיתי בכוחי המדמה הוא שיבא מקל להכות את הרשעים ויהיה שוקד ומהיר במעשהו.

מקל – מטה.

שקד – שם פרי שקדים כמו ויגמל שקדים (במדבר י״ז:כ״ג).

מה אתה רואה – במראה הנבואה.

מקל שקד – מטה מאילן שגדילים בו שקדים.

מקל שקד אני רואה – הכירו בְּעָלֵהוּ ובפרחיו (ראזנמילר), ולא כדעת רד״ק (ואחריו ר״מ אבערניק) שלא היה בו עָלֶה, ובכל זאת הכירו, ושעל כן אמר לו: היטבת לראות {ירמיהו א׳:י״ב}. כי אין היטבת לראות שבח לו על שהבחין והכיר המקל, אלא כאומר: יפה הראיתיך מקל שקד, כי כך יהיה שאשקוד על דברי, והנה דבר הגון וצודק ראית.

מקל – יש הבדל בין מקל, מטה, משענת, המטה היה עשוי לכבוד והיה נושא אותו לפעמים לציין המדרגה, ומציין לפעמים הנשיאות, כמו מטה עז שבט למשול (יחזקאל י״ט י״ד), ואם עשוי להשען עליו הזקן וחלוש כח נקרא משענת, אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו, ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח׳ ד׳), ואם עשוי להכאה נקרא מקל, והוא לרוב ביד הרועים להכות הבהמות, ויך את האתון במקל, ועי׳ לקמן (מ״ח י״ז).

שקד – אינו שם רק פעל כמו דָבֵק שָמֵח, כי לא חָמֵץ, יָבֵש היה נקודים, וגם המקור יבא כן מהר ימהרנה לו לאשה, והפעל נגזר משם שקדים שהמקל התלבש בשקדים בעת החזון.

מה אתה רואה – היד הנשלח אליו ונגע על פיו נצטייר בדמיונו באיזה דמות ומשל מתיחס לענין הנבואה והנמשל שכיון בהגעת היד, ע״ד וביד הנביאים אדמה, ושאל אותו מה רואה בדמיונו, והשיב שנתפס בדמיונו דמות מקל שקד – כאילו דמות הזה יהיה ציור של המחזה של היד שנגעה בו.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) וַיֹּ֧⁠אמֶר יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי⁠־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל⁠־דְּ⁠בָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ׃

Then Hashem said to me, "You have seen well, for I watch over My word to perform it.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִי יָאוּת חֲזֵיתָא אֲרֵי מוֹחֵי אֲנָא עַל פִּתְגְמֵי לְמֶעְבְּדֵיהּ.

היטבת לראות – השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי, ומדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית.

You have seen well This almond tree hastens to blossom before all other trees. I, too, hasten to perform My word. And the Midrash Aggadah (Kohelet Rabbah 12:8) explains: An almond tree takes twenty-one days from its blossoming until it is completely ripe, as the number of days between the seventeenth of Tammuz, when the city was broken into, until the ninth of Ab, when the Temple was burnt.

כי שקד אני – כי ממהר אני על דברי לעשותו.

ואחר כן באותה המראה עצמה הראה לו במראה הנבואה מקל שקד, כאמרו: מקל שקד אני רואה. נראה כי ראה המקל בלא עלים ובלא פרחים. והתבונן אליו במראה הנבואה, והכיר בו שהוא מעץ שקד. לפיכך אמר לו היטבת לראות, שאילו ראה אותו בעלים ובפרחים, מה היתה הטבת הראיה. נקל הוא להכיר זה. הראה לו האל מקל שקד להיות משל על הפורענות העתידה לבא על ישראל שתבא להם במהרה כמו שעץ השקד ממהר לפרוח יותר משאר העצים. לפיכך נקרא שקד, כי השקידה ענין המהירות וההשתדלות. וכן אמר כי שקד אני על דברי לעשותו (ירמיהו א׳:י״ב). ואמר לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח׳:ל״ד).

ויונתן תרגם: מקל שקד – מלך דמוחי לאבאשא אנא חזי.

ואז אמר לו היטבת לראות רוצה לומר דמוי הגון ונאה כפי השפע עשית כי שוקד אני על דברי אשר דברתי על העם הזה לעשותו, ומדרש אגדה השקד הזה משעת הנצתו עד גמר פירותיו כ״א יום כמנין הימים שמן י״ז בתמוז שבו הובקעה העיר לט׳ באב שבו נשרף הבית. והמפרשים פירשו מה אתה רואה ירמיהו שהראהו הש״י המקל עץ יבש בלי עלים ובלי פרחים, וששאל אותו מה אתה רואה כלומר האם אתה מכיר העץ הזה והוא הכיר בו שהיה עץ שקדים וזהו מקל שקד אני רואה, ועליו אמר לו הש״י היטבת לראות שמבלי עלים ופרחים הכרת שהיה המקל משקדים ותדע לך למה הראתי לך זה לפי ששוקד אני על דברי ויעודי שדברתי להחריב ירושלם לעשותו כי כמו שעץ השקד ממהר להוציא פרח מכל העצים כן דברי יבא מהרה עליהם, וכפי כל אחד מהפירושים הותרה השאלה החמישית, והנה באה הנבואה הזאת לירמיהו לפי שתמיד היה ספק אצלו למה ישלחהו עתה השם בשליחות הזה בנערותו והיה יותר טוב שימתין מעט עד שיגדל ויהיה לאיש ואז יעשה שליחות מפני זה הוצרך להראות לו מהירות הענין ותכיפותו ושלא יסבול העכוב וההמתנה כלל אבל שילך מיד:

שוקד – ענין מהירות כמו וישקוד ה׳ (דניאל ט׳:י״ד).

היטבת לראות – ר״ל ראית דבר ראוי לפי הזמן כי שוקד אני על דברי לעשותו ואם כן ראית דבר המרמז רמז על מה שעתיד להיות כי מקל שקד ראית ואני שוקד על דברי והמה אחד בל׳.

כי שוקד אני – לשון הנופל על הלשון. ואין הכוונה כי ממהר אני לקיים דברי, כמו השקד שממהר להוציא פרח, שאם כן היה לו לומר: כי ממהר אני. כי אמנם אין שרש שקד מורה על העשייה מהר, כי אם על ההשגחה על הדבר, בלא התרשלות ובלא שכחה.

וגם הענין הזה לחזק את לבו שלא יירא מלדבר אל העם, כי לא יטוש ה׳ את הדברים אשר ישים בפיו לעשותם.

שוקד – גדר פעל זה הוא המתמיד לעיין ולהביט או לשכון אצל איזה דבר בהתמדה יתירה, כמו שוא שקד שומר, לשקוד על דלתותי, ובזה משתתף עם לשון ארמי, הוה מסקיד ביה בהאי חויא והנה לפעמים יביא הרע ע״י הסתרת פנים שמסתיר פניו והרע בא מעצמו כמ״ש אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם. ולפעמים יביא הרע בהשגחה ולמעלה מדרך הטבע, כמ״ש וישקוד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו (דניאל ט׳), ור״ל שוקד אני על דברי איך להוציאם אל הפועל ולעשותו דרך השגחיי, ובזה היטב לראות איך הדבור עצמו נתהפך למקל, כמ״ש צץ המטה פרח הזדון (יחזקאל ז׳).

ויאמר ה׳ היטבת לראות – הדמות הזה מכוון אל כוונת הנבואה בכל הצדדים,

א. כי תפס אל הדמות שם מקל לא שם מטה, שהמטה ירמוז לפעמים למשענת ולמשרה, והמקל יציין ההכאה המטה לכבוד אל הנושאה לא המקל, וכן עם כשדים הם ביד ה׳ כמקל חובלים ליסר החוטאים לא כמטה לכבוד או למשענת,

ב. במה שראהו שקד – ר״ל מוציא פריו ברגע זו, וזה מורה רוב המהירות שיוציא ציצו ופרחו ופריו כרגע, עם מה שיסכים לזה הזמן שהשקדים מוציאים פרים בכ״א יום, וכן היו כ״א יום מן י״ז בתמוז עד ט׳ באב כמ״ש חז״ל,

ג. מסכים לזה שם הפרי, ששקד מורה שקידה והשתדלות שישקוד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו, ועז״א כי שוקד אני על דברי לעשותו כאילו עם הדבור מחובר ההשתדלות להוציאו אל הפועל במהירות כמו שעם ראיית המקל הוציא ציצו ופריו, (ולדברי חז״ל היתה המהירות הזה לטובה שהקדים שתי שנים קודם ונושנתם בל יתקיים ואבדתם מהרה בשיתמלא סאתם בהחלט, ובזה אמר על צד הדרוש היטבת לראות, ר״ל השקידה הזאת היא לטובת ישראל והצלתם).

שקד אני – אני שהדבר יהיה ויבא.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) ⁠וַיְהִ֨י דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָ֤הי״י֤⁠ ׀ ⁠אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖⁠ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֙וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּ⁠נֵ֥י צָפֽוֹנָה׃

The word of Hashem came to me the second time, saying, "What do you see?⁠" I said, "I see a boiling caldron; and the face of it is from the north.⁠"

וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי תִּנְיָנוּת לְמֵימָר מָה אַתְּ חָזֵי וַאֲמָרַת מְלַךְ דְרָתַח כְּדוּד אֲנָא חָזֵי וְטִקוּס מַשִׁירְיָתֵיהּ דִמְדַבְּרָן וַאֲתְיָן מֵאַפֵּי צִפּוּנָא.

סיר נפוח – רותח בויילנ״ט בלעז.

ופניו – רתיחותיו אשישאונדי״ש בלעז.

a bubbling pot [lit. blown up,] seething (boillant in French).

whose foam [lit. and its face,] its seething (et ses ondes in Old French) [and its waves].

סיר נפוח – רותח.

ופניו מפני צפונה – רתיחתו של סיר נוטה כלפי צפונה.

ויהי דבר י״י אלי שנית – מה שאמר שנית לפי ששתי המראות היו בענין אחד. ואף על פי שהדברים הנראים לו נשתנו, אמר כי בענין זה נראה לו פעם שנית, ששאלו ג״כ מה הוא רואה ופירש לו ג״כ המשל תוך המראה. לא שבא לספר הפעמים שנראה לו, כי לא ספר אלא זאת. וכן ויהי דבר י״י אל יונה שנית (יונה ג׳:א׳) לפי שדבר עמו בענין נינוה שתי פעמים. לפיכך אמר שנית, לא כדברי בעל הדרש שאמר שנית דבר עמו שלישית, לא דבר עמו.

סיר נפוח – נפוח תאר, ופירושו רותח. והסיר כשהוא רותח מעלה הבל כמו הנופח באש שמוציא הבל מפיו בעת הנפיחה.

ופניו מפני צפונה – הצד מן הסיר שיצקו ממנו יקרא פנים.

מפני צפונה – היה לו לומר אל פני צפונה. אלא באמרו במ״ם באר בו שני ענינים. כי פני צפונה מורה כי פני הסיר היו פונים פני צפונה. ואמר אותו במ״ם להורות כי המרתיחים אותה היו מארץ צפון, והיא בבל, שהיא מזרחית צפונית לארץ ישראל.

ואדוני אבי ז״ל פירש: ופניו פני השפתים או הכירה ששופתין עליה הקדרה. אמר כי פני השפתים שמכניסים משם האש תחת הסיר היו לצד צפון, מורה שהמבעיר האש תחת הסיר יבא מצפון. והסיר היא ירושלם, כמו שהמשיל אותם גם כן בנבואת יחזקאל לסיר. ואמר שפות הסיר שפות (יחזקאל כ״ד:ג׳) וכל הענין ושם מבואר הענין.

ויונתן תרגם: סיר נפוח – מלך דרתח כדוד אנא חזי וטקוס משריתיה דמדברן ואתיין מאפי צפונא.

ויהי דבר ה׳ אלי שנית לאמר מה אתה רואה ואומר סיר נפוח וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי הלוך וקראת. הנה ירמיהו כששמע ייעוד הרע הזה וראה מהירות בואו והגעתו נכספה וגם כלתה נפשו לדעת מי הוא זה ואי זה הוא הצר הצורר אשר יבא להשחית ירושלם, ולכן באה לו הנבואה הזאת להודיעו שמצפון תפתח הרעה והנה קראה הכתוב שנית עם היותה שלישית מהנבואות האלה לפי שהראשונה מהמה היה לו בענין נערותו כמו שפירשתי. והאחרונה תהיה בנחמת העם כמו שיתבאר, אמנם שתי הנבואות האמצעיות מהמקל שקד וסיר נפוח היו בחרבן ירושלם ולכן קרא הנבואה הזאת שנית כי היא היתה שנית בייעוד הרע ההוא כי לא נקרא שנית במספר הנבואות כי אם בהודעת החרבן, ולפי שהצורה הזאת היתה גם כן מדומת מכח דמיון הנביא לכן שאלו הש״י עליה ג״כ מה אתה רואה כמו שפי׳ למעל׳, והנביא השיבו סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה וראוי לדקדק בפסוק הזה ד׳ דברים. הראשונה, למה אמר סיר נפוח והיה ראוי שיאמר נופח על דרך נופח באש פחם. והשני, באומרו ופניו כי הנה אין לסיר פנים, והרב ר׳ דוד קמחי כתב שענין נפוח כמו רותח כדברי רבינו שלמה ושפני הסיר הם פני השפתים או הכירה ששופתין עליה הקדרה ואין לדבריו הכרח כלל. והג׳, אומרו ופניו מפני צפונ׳ והי׳ ראוי שיאמר אל פני צפונ׳ לא מפני. והד׳, בתשובת השם מצפון תפתח הרעה והיה ראוי שיאמר תבוא לא תפתח כאלו הפתיחה תבוא משם והתשלום מדרום או מצד אחר, והרד״ק כתב שתפתח הוא מענין התרה כמו ויפתח הגמלים כאלו היתה הרעה קשורה עד הנה ועתה תהיה מותרת לבוא על ישראל ואינו נכון.

והנ״ל בכל זה הוא שאין הנפיחה רתיחה כי אנחנו נאמר נאד נפוח ולא יהיה רותח אבל הנפיחה היא ההתנשבות ברוח והנה כאשר יושם הסיר על האש כדי שתתבשל מהרה הקודחי אש מאזרי זיקות ינפחו שמה בכלים המביאים האויר כדי שיכנס האויר באש ויתרב׳ האש ויבער במהרה ותתבשל הסיר מיד ותהי׳ לאכלה, והנה הסיר שראה ירמיהו היה משל לירושלם כי כמו שהסיר בעבור המאכל שבה יאספו עליה האוכלים ככה יאספו האויבים על ירושלם לאכול את יעקב, וכן המשיל יחזקאל את ירושלם בסיר ואמר (יחזקאל כד, ג) שפות הסיר שפות, וראה ירמיהו אותו סיר נפוח רוצה לומר שהיו אנשים מנפחים אותו להבעיר את הבערה ולהדליק את האש ולכן היתה סיר נפוח בחזקה, ואמר בסיר לשון פנים ופניו מפני צפונה לאחת מב׳ סבות אם לפי שלשון פנים יאמר גם בדבר שאין בו רוח חיים לצד הקודם והיות׳ נגלה ממנו כמו שנאמר במגלה והיא כתובה פנים ואחור ונאמר על פני האדמה על פני רקיע השמים אל מול פני המלחמה, והיו א״כ פני הסיר החלקים הקודמים והיותר נגלים ונראים ממנו שהם נפוחים מפני צפון כי משם היו קודחי אש מאזרי זיקו׳ כדי לנפוח את הסיר לאסוף עליה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, ואם לפי שפנים יאמר פעמים רבות על הקודם בזמן וממנו לפנים הארץ יסדת (תהלים קב, כו), לפנים בישראל (שמואל א ט, ט), יאמר הכתוב הזה ששתי פעמים תחרב ירושלם, ופניו רוצה לומר הפנים הראשונים והחרבן הקודם יהיה מפני צפון כלומר שיעברו עליה הבבלים ויחריבום, ובזה רמז שפעם אחרת תחרב לא מפני צפון כ״א מצד רומי שהיא מערבית לא״י, והנה לא אמר לו יתברך לירמיהו בזה היטבת לראות כאשר אמר על המקל שקד לפי שכבר נאמר לו בתחלת הנבואה הזאת שהיתה שנית רצה לומר דומה למה שלפניה בענין ההודעה ולכן בהיותו כבר יודע ענינה לא היה צריך לומר לו היטבת לראות.

סיר – קדרה וכן על סיר הבשר (שמות ט״ז:ג׳).

נפוח – ר״ל מעלה רתיחה ע״ש שנראה נפוחים ואבעבועות וכן כדוד נפוח ואגמון (איוב מ״א:י״ב).

שנית – ר״ל שאלני פעם שנית.

מה אתה רואה – במראה הנבואה.

סיר נפוח – קדירה מעלה רתיחה.

ופניו – פני הרתיחה מקום שמעלה רתיחה מרובה הוא מעבר הצפון.

סיר נפוח – מעלה עשן ברתיחתו, ודוגמתו: מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח (איוב מ״א:י״ב). והסיר הוא משל לעיר הבאה במצור, על דרך: היא הסיר ואנחנו הבשר (יחזקאל י״א:ג׳).

ופניו מפני צפונה – מלת מִפְּנֵי לא תתפרש בדיוק, לפיכך נראה לי שהיה כתוב: מפני׳, כלומר מָפְנִים, כמו: מדרך שער העליון אשר מָפְנֶה צפונה (יחזקאל ט׳:ב׳). ולענין פירוש המליצה, נראה לי כפירוש ר׳ יוסף קמחי: כי הצד שהיו מכניסים בו האש תחת הסיר היה לצד צפון, וזה היה סימן שהמבעיר את המלחמה והרעה יצא מצד צפון. והנה כששאל לו: מה אתה רואה, לא שאל לאיזה צד הוא פונה, ולא היה לו לירמיהו להשיב על זה. אמנם להיות שהכל היה במראה הנבואה, גם תשובת ירמיהו היתה כרצון האל.

סיר נפוח – המעלה רתיחות, שזה בא ע״י חלקי האויר המתרחבים ע״י האש ועולים למעלה ונופחים בחלקי המים, וחברו כדוד נפוח (איוב מ״א).

ופניו – נקרא הצד ששם יתנשא נפוח הרתיחות שהוא בצד האש, שהצד ההולך לפנים נקרא פניו.

ובאשר פני הרתיחות בא מסבת האש שבצפון אמר מפני צפונה במ״ש הסבה.

ויהי – דברי הנביא באו מסודרים בשלש דברות, שתחלה מנהו ה׳ אל השליחות והודיעו מהות השליחות שהוא לנתוש ולנתוץ, ואח״ז ייחד לו עוד שתי דברות, [דבור א׳] להודיע לו זמן קיום הנבואה, שעז״א כי שוקד אני על דברי, [הדבור הב׳] להודיע המקום שמשם תבא הפורעניות, ואחר שהדבור הרוחני אינו נקשר בזמן ובמקום שהם רק תנאי המוחשות, צייר לו זה במראה ודמיון,

סיר נפוח – דמיון זה נאות מאד להנדמה בו, כי הם היו ממשילים את ירושלים לסיר ועמה לבשר (יחזקאל י״ב וכ״ד) שכמו שהסיר שומר את הנמצא בתוכו מפני האש, בל ישלט בו, כן העיר והמבצר ישמרם מפני האויב, המשיל את ירושלים לסיר נפוח ומעלה רתיחות, שזה יהיה בעת שתרבה המדורה ובעת שאין הסיר מכוסה למעלה, וזה הנמשל על הרבות אש האויב בריבוי יותר מכח הסיר, ועל שאין הסיר מכוסה מלמעלה בהשגחת אלהי מעוזם, שאז לא תועיל להם הגנה הסבובית מן המבצר אחר כי נגלה מסך יהודה מלמעלה כמ״ש (ישעיהו ה׳) הסר משוכתו והיה לבער, ועי״כ פרוץ גדרו והיה למרמס עיי״ש בפי׳ ודרך סיר נפוח שבעת תרתיחהו האש מצד האש יעלו הרתיחות בצד ההוא, עד שידמה כאילו המים שבסיר מתנשאים לעלות ולברוח אל צד האחר כי נדחפו מפני האש, ובכ״ז לבסוף יתרוקנו באותו צד שהאש שם, וכן הנמשל ופניו מפני צפונה המקום שמבעבע שם נקרא פניו, והפנים האלה יהיו מפני צפונה, ששם האש, ובכל זאת לשם יתרוקנו והנמשל כי ע״י המצור וחרב אויב יעלו העם מן הסיר ויחשבו לברוח מן המבצר לצד האחר, ובכ״ז ילכדו מאת הכשדים ויגלו אותם בבלה (כמ״ש לקמן נ״ב ח׳).

סיר נפוח – שמימיו מתנפחים ומתרחבים ברתיחתו; וכן ממלכות צפונה (נבוכדראצר ויתר המלכים שהיו לו למס עובד) תתפשטנה חוץ לארצן.

(יד) וַיֹּ֥⁠אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלָ֑י מִצָּ⁠פוֹן֙ תִּפָּ⁠תַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כׇּל⁠־יֹשְׁ⁠בֵ֖י הָאָֽרֶץ׃

Then Hashem said to me, "Out of the north evil shall break forth on all the inhabitants of the land.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִי מִצִיפּוּנָא תְּשָׁרֵי בִישְׁתָא לְמֵיתֵי עַל כָּל יַתְבֵי אַרְעָא.

רמז רסג

מצפון תפתח הרעה – ארבעה רוחות נבראו בעולם. רוח פנת המזרח משם יוצא אור לעולם. רוח פנת הדרום משם טללי ברכה יורדים לעולם. רוח פנת המערב משם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם. רוח פנת הצפון בראו ולא גמרו שאמר כל מי שיאמר אני אלוה יבא ויגמור הפנה הזאת שהנחתי, הה״ד נוטה צפון על תהו, ושם הוא מדורן של מזיקין ורוחות ושדים ומשם יורדים לעולם שנאמר מצפון תפתח הרעה.

מצפון תפתח הרעה – בבל לצפונה של ארץ ישראל היא.

From the north the misfortune will break forth Babylon is on the north of Eretz Israel.

תפתח – ענין התרה, כמו ויפתח את הגמלים. כאילו היתה קשורה עד הנה, ועתה תהיה מותרת לבא על ישראל. ועל הדרך הזה תרגם יונתן תשרי בישתא כמו שתרגם אונקלוס: ויפתח את הגמלים ואשרי ית גמליא. ואפשר ג״כ ענין פתיחה כי שני הענינים קרובים.

אבל א״ל מצפון תפתח הרעה רומז לבבל שהיא צפונית לא״י ומאשר אמר תפתח הודיע ששתי חרבנות יבואו על ירושלם א׳ ע״י הבבליים והוא הראשון והתחלה לכל רעה ואחת על ידי הרומיים שהיה תשלומה, ולפי שבבל פתחה ברעה לכן אמר יתברך מצפון תפתח הרעה, ואומרו על כל יושבי הארץ אפשר לפרשו על ירושלם וכל ערי יהודה ואפשר ג״כ לפרשו על כל האומות שהחריב נבוכד נצר כמו שיתבאר.

תפתח – ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח (איוב ל׳:י״א).

מצפון תפתח הרעה – זה ירמז אשר מבבל העומדת מצפון תפתח הרעה כי עד הנה כאלו היתה הרעה קשורה לבל תבוא ועתה הותר הקשר ותבוא הרעה על יושבי ארץ ישראל והמשילה לסיר לומר כמו הסיר מאספים הנתחים אליה ואח״ז מרתיחין אותה כן כולם יכנסו במצור העיר והאויב ילחם בה וכן נאמר שפות הסיר שפות וכו׳ אסוף נתחיה אליה וכו׳ רתח רתחיה (יחזקאל כ״ד:ה׳).

מצפון – מבבל. והנה בבל איננה לצפון ארץ ישראל, כי אם למזרחה. וכתב החכם בושארט: כי הבאים מבבל לארץ ישראל היו צריכים ללכת אליה^א דרך צפון, דרך רבלה וחמת שהן לצפון ארץ ישראל, וזה מפני המִדבר שבין בבל וארץ ישראל. ועדיין קשה מה שכתוב אחר זה: הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה {ירמיהו א׳:ט״ו}, כי זה לא נאמר בבחינת דרך בואם אלא בבחינת מקום מושבם.

לפיכך נראה לי: כי אולי^ב אנשי יהודה בראותם שהבאים מבבל באים אליהם מדרך צפון, חשבו כי באמת תכונת ארצם צפונית לארץ ישראל. והכתוב הוצרך לדבר בלשון העם, שאם היה אומר להם ממזרח, לא היו מבינים שהכוונה על בבל.

א. כן בכל כתבי היד. המלה ״אליה״ חסרה בדפוס ראשון.

ב. כן בכ״י לוצקי, קולומביה, שוקן. בכ״י רומא ובדפוס ראשון חסרה מלת: אולי.

ויאמר ה׳ הודיעו הנמשל כי מצפון תפתח הרעה.

מצפון – מבבל, שבאמת היא למזרחה של ארץ ישראל, אבל הבאים ממנה לארץ ישראל צריכים להקיף ולבוא לה דרך צפון מחמת מדברות שבין ארץ ישראל ובבל (שד״ל בשם בושארט).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) כִּ֣י⁠׀ ⁠הִנְ⁠נִ֣י קֹרֵ֗א לְ⁠כׇֽל⁠־מִשְׁפְּ⁠ח֛וֹת מַמְלְ⁠כ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְ⁠אֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וּבָ֡אוּ וְֽ⁠נָתְ⁠נוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח⁠׀ ⁠שַׁעֲרֵ֣י יְ⁠רוּשָׁלַ֗͏ִם וְ⁠עַ֤ל כׇּל⁠־חוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְ⁠עַ֖ל כׇּל⁠־עָרֵ֥י יְ⁠הוּדָֽה׃

"For, behold, I will call all the families of the kingdoms of the north,⁠" says Hashem; "and they shall come, and they shall set everyone his throne at the entrance of the gates of Jerusalem, and against all the walls of it round about, and against all the cities of Judah.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרֵי הָא אֲנָא מַכְלֵי לְכָל זַרְעִית מַלְכְּוַת צִפּוּנָא אֲמַר יְיָ וְיֵתוּן וְיִרְמוּן גְבַר כּוּרְסוֹהִי לִקָבֵּל תַּרְעֵי יְרוּשְׁלֵם וְעַל כָּל שׁוּרָהָא סְחוֹר סְחוֹר וְעַל כָּל קִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה.

כי הנני קורא – כאילו אני קורא להם שיבאו, כלומר אשים בלבם שיבאו.

משפחות ממלכות צפונה – המשפחות אמר על העם וממלכות אמר על המלכים, ראשי הממלכות, ועל שמם נקראים ממלכות. ואומר זה על מלכי ארץ בבל והמלך הגדול היה נבוכדנצר. ועל הממלכות אמר ובאו ונתנו איש כסאו – ר״ל כשיצורו על ירושלם. והם נרגל שראצר רב מג וכל (ירמיהו ל״ט:ג׳) רבי מלך בבל שזכר למטה (ירמיהו ל״ט:י״ג) כאשר נלכדה ירושלם.

כי הנני קורא – זכר בתחלת ספרו כלל כונת כל ספרו על עמנו והוא חרבן בית ראשון, ואחר בנין בית שני, וכן עשה ישעיה בתחלת ספרו. ואולם עם כל זה ישוב לזכור עוד כ״ז כמה פעמים. כי היו דרשות במקומות וזמנים שונים, וגם כל זה לשנות ולכפול לעם למען יזכרו, וכל זה לא הועיל.

וביאר איך תפתח הרעה מצפון באומרו כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה רוצה לומר אשים בלב המלכים ההם ושריהם למשפחותם שיבאו על ירושלם לשחתה כי כולם באו בעזרת נבוכדנצר, ועל המלכים ההם אמר ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם רוצה לומר שיצורו עליה ועל כל ערי יהודה.

לכל משפחות – בס״ס הכ״ף במאריך ועיין מ״ש בפרשת ראה על כל הבכור.

ונתנו – בס״ס הוא״ו בגעיא.

הנני קורא – ר״ל אעיר לבות כל משפחות של ממלכות צפונה והם בבל וכל ארצות ממשלת בבל לבוא על ירושלים.

ונתנו איש כסאו – כל אחד יתן כסאו מול פתחי השערים ועל החומות לצור עליה מסביב.

ובאו ונתנו איש כסאו וגו׳ – דרך משל: כאילו האל קורא לאנשי צפון לשפוט בינו ובין איש יהודה, והם יכינו מושבם בשער העיר כמשפט השופטים (וכן מצאתי אחר כך שהיא דעת י׳ ד׳ מיכאעליס).

פתח שערי ירושלים ועל כל חומתיה – הכובשים יתחילו בערי הפרזות, אח״כ בחומות, ואח״כ בפתח השער, אבל פה יציינם כאדוני הארץ ומלכיה יושבים על כסא ההנהגה שאז תצא ההנהגה מן השער אל החומות ומשם אל ערי הפרזות.

כי הנני קורא – מציין במליצתו כאילו השם יש לו ריב ומשפט על ישראל על שחטאו נגדו ויקרא לכל משפחות ממלכות צפונה שהם יהיו השופטים בינו ובין כרמו, והם יבאו ויתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים – כשופטים היושבים על כסא המשפט לשמוע טענת הבע״ד, והשופטים האלה ישבו על כסאות למשפט בכ״מ בין על פתח שערי ירושלים ובין על כל חומותיה וגם בכל ערי יהודה כאילו יתחלקו לכמה בתי דינים, סנהדרין גדולה וקטנה.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וְ⁠דִבַּ⁠רְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כׇּל⁠־רָעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּ⁠רוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽ⁠שְׁתַּחֲו֖וּ לְ⁠מַעֲשֵׂ֥י יְ⁠דֵיהֶֽם׃

I will utter My judgments against them touching all their wickedness, in that they have forsaken Me, and have burned incense to other gods, and worshiped the works of their own hands.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַלֵיל פּוּרְעֲנוּת דִינִי מִנְהוֹן עַל כָּל בִּשְׁתֵּיהוֹן דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי וְאַסִיקוּ בּוּסְמִין לְטַעֲוַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא וְאִשְׁתַּעְבְּדוּ לְעוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן.

ודברתי משפטי אותם – אתווכח עמם עם יהודה וירושלים.

And I will utter My judgments against them I will debate with them, with Judah and Jerusalem.

ודברתי – דבור האל עמהם הוא הביא המלכים עליהם. וכן אמר אליהוא: כי באחת ידבר אל וגומר (איוב ל״ג:י״ד) ואמר ובמסרם יחתום. והוא הדבור שידבר עמהם שיביא יסורים עליהם להוכיחם.

למעשי ידיהם – ביו״ד. ויש ספרים שכתוב בהם למעשה בה״א, טעות הוא. וע״פ המסורת הנה ידענו זה.

ועל בני יהודה אמר ודברתי משפטי אותם רוצה לומר אוכיחם על עונותיהם והדבור והתוכחה הוא שיחרימם ויגלם מארצם לפי שכל זה ראוי כפי גודל רשעתם אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים רוצה לומר שעזבו עבודת בית המקדש והלכו לעבוד אלהים אחרים.

למעשי ידיהם – חד מן י״א דכתיבין יו״ד וסימנם במסרה רבתא ורד״ק כתב יש ספרים שכתוב בהם למעשי בה״א ועות הוא וע״פ המסורת ידענו זה.

ודברתי – אז אדבר עמהם משפט ר״ל אביא עליהם משפט הגמול בעבור רעתם.

ודברתי משפטי אותם – אריב עם אנשי יהודה ואוכיחם על מה שחטאו לי. ואחר כך אנשי צפון יגזרו עליהם את הדין ויעשו בהם משפט כתוב.

ודברתי משפטי אותם – וה׳ יסדר משפטו וטענותיו לפני השופטים האלה על עמו על כל רעתם – לבקש דין מאתם,

אשר עזבוני ר״ל כי רעתם היא משולשת,

א. אשר עזבוני

ב. שאם היו עוזבים אותי ולא היו עובדים אלהים אחרים היה לימוד זכות עליהם שעשו זה מצד חפצם בחפשיות, אבל הם קטרו לאלהים אחרים – הגם שעבודתם כבדה יותר, ואם היו ממירים כבודם לבעבור השגת תועלת וכדומה לא היה החטא גדול כל כך אבל הם,

ג. השתחוו למעשה ידיהם שעשו בעצמם ויודעים שאין בו ממש.

אותם – במקום אִתָּם, את בני ישראל אוכיח כי הדין עמי אם אני מענישם.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וְ⁠אַתָּ⁠ה֙ תֶּאְזֹ֣ר מׇתְנֶ֔יךָ וְ⁠קַמְתָּ֙ וְ⁠דִבַּ⁠רְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל⁠־תֵּחַת֙ מִפְּ⁠נֵיהֶ֔ם פֶּֽן⁠־אֲחִתְּ⁠ךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם׃

You therefore gird up your waist, and arise, and speak to them all that I command you. Don't be dismayed at them, lest I dismay you before them.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַתְּ תִּתְקֵף חַרְצָךְ וּתְקוֹף וְתִתְנַבֵּי לְהוֹן יַת כָּל דַאֲנָא מְפַקֵיד לָךְ לָא תִתְמְנַע מִלְאוֹכָחוּתְהוֹן דִלְמָא אֲתַבְּרִינָךְ קָדָמֵיהוֹן.

תאזור מתניך – לשון זירוז כאיש חיל.

And you shall gird your loins This is an expression of quickening like a man of valor.

אל תירא^א מפניהם פן אחיתך – אל תירא שאני אחיתך לפניהם שלא אתנך בידם.

א. כן בכ״י פריס 163, פריס 162, מינכן 5, פרמא 2994, לוצקי 777. בנוסח שלנו בפסוק: ״תחת״.

ואתה תאזור מתניך – ללכת בזריזות, כמו שאמר באליהו: וישנס מתניו וירץ לפני אחאב (מלכים א י״ח:מ״ו).

פן אחתך – אם לא תירא מהם ותבטח בי, אצילך מידם. ואם תירא מהם, אחתך ואפילך לפניהם.

והוציא הקב״ה כלל ותולדה מכל הדברים האלה באומרו ואתה תאזור מתניך כלומר ואחרי שידעת הרעה העתידה לבוא ושלא תאחר ושהיא מצפון ראוי שבזריזות רב אע״פ שאתה נער תאזור מתניך וקמת ודברת אליהם את אשר אנכי אצוך ושאל תירא ואל תחת מפניהם כי אם לא תעשה כן אחתך ואפילך לפניהם.

ואתה תאזר – בספרי הדפוס האל״ף בחטף סגול ומלא וא״ו ובספרים כ״י מדוייקים האל״ף בשוא לבדו וחסר וגם רב פעלים כתב שהאל״ף בשוא נח ע״כ. וכן נאזר בגבורה תילים כ״ה האל״ף בשוא לבדו.

תאזור – מלשון אזור וחגורה.

תחת – אחתך ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).

תאזור מתניך – הוא ענין זרוז כי החגור במתניו הוא מזורז.

אל תחת מפניהם – אל תפחד מפניהם מלומר להם את כל דברי.

פן אחתך – כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו לך להזיקך לכן אל תפחד ובטח עלי ואז לא יוכלו לך.

אל תחת... פן אחתך – לשון נופל על הלשון. הראשון לשון יראה ופחד, והשני לשון^א שבר כתרגומו. וכן בתרגום סורי (סעבאסטיאנוס, שמידט, וראזנמילר).

את כל אשר אנכי אצוך – אנכי נראה כמיותר. ובא לחזק את לבו, כלומר: התבונן מי הוא המצַוֶה, כי אנוכי הוא.

א. כן ברוב כתבי היד. בכ״י רומא: ״הראשון ענין... והשני ענין״. בדפוס ראשון: ״הראשון ענין... והשני לשון״.

אנכי אצוך – כפילת השם עם הכינוי מורה מיעוט רק אשר אצוך אנכי בעצמי לא אשר אצוך לא אנכי, כמו ציווי המלך וחכמי העדה או נביא שידבר בשמי, הגם שאתה מצווה לשמוע להם לא תדבר כפי ציוים, כי כל זה קרה לו.

אחתך מן הכפולים ופ״א הפעל בחיריק שלא להתחלף עם עתידי הדגוש מנחי העי״ן (בן מלך).

ואתה – אולם טרם אושיב השופטים האכזרים האלה אתרה בם תחלה על ידך, כמו שמתרין בבע״ד ע״י שליח ב״ד, ולכן תאזר מתניך ולא תמתין עד שיבואו אצלך רק וקמת ללכת אליהם, ולא תדלג דבר מדברי רק ודברת את כל אשר אנכי מצוך מבלי להפיל דבר, וגם אל תחת מפניהם לחנוף להם כי אז אחתך לפניהם לא אם תעיז פנים נגדם.

תאזור מתניך – כאדם המכין עצמו לצאת מביתו, כן אתה תזמין עצמך לצאת ממצב עַנְוָתֶךָ.

אל תחת^א – בלי סבה, פן אחתך אתן לך סבה לירא.

א. כן בפסוק. בדפוס ראשון: ״תירא״.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧⁠ה נְ⁠תַתִּ֣⁠יךָ הַיּ֗⁠וֹם לְ⁠עִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥⁠וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְ⁠חֹ֖שֶׁת עַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֑רֶץ לְ⁠מַלְכֵ֤י יְ⁠הוּדָה֙ לְ⁠שָׂרֶ֔יהָ לְ⁠כֹהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃

For, behold, I have made you this day a fortified city, and an iron pillar, and bronze walls, against the whole land, against the kings of Judah, against its princes, against its priests, and against the people of the land.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲנָא הָא יְהַבְתָּךְ יוֹמָא דֵין תַּקִיף כְּקִרְיָה כְרִיכָא וּכְעַמוּדָא דְבַרְזֶל וּכְשׁוּר דִנְחָשׁ לְאַשְׁקָאָה כָּס דִלְוָט לְכָל יַתְבֵי אַרְעָא לְמַלְכָּא דְבֵית יְהוּדָה לְרַבְרְבָהָא לְכַהֲנָהָא וּלְעַמָא דְאַרְעָא.

למלכי יהודה – כנגד מלכי יהודה.

against the Kings of Judah lit. to the Kings of Judah.

ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר – שהיא בצורה וחזקה.

על כל הארץ – ואחר כך, פירש למלכי יהודה, אמר: תהיה כנגדם כעיר מבצר שלא יוכלו לך, כמו שלא יוכל אדם לכבוש עיר מבצר, כל שכן אם יהיו לה חומות נחשת. ומה שאמר לעמוד ברזל, שלא יוכל אדם להטותו ולשברו.

ויונתן תרגם: על כל הארץ – לאשקאה כס דלווט על כל יתבי ארעא.

אמנם אם תאמין בדברי אני הנה נתתיך היום רוצה לומר היום הזה שאתה נער קטון נתתיך לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחשת לכל הארץ וזה להלחם בם כפי מדרגותיהם שהם למלכי יהודה ולשריה שהם אחרי המלכים לכהניה שהם אחרי השרים ולעם הארץ שהם היותר שפלים במדרגה.

ולחמות – במקצת ספרים מלא וא״ו קדמאה בתר חי״ת וחסר וא״ו תניינא בשר ע״ס ובספרי ספרד בהפך ומסורת מסייעת להו דוק ותשכח. ויונתן תרגם וכשור דנחש אולי היה קורא ולחמת בלשון יחיד דומיא דעיר מבצר ועמוד ברזל. וגם במקרא ישנה דפוס ויניציאה יש הערה מזה אבל לא מצאתי כן בשום ספר.

נתתיך היום – נתתי כח בידך להיות חזק כעיר מבצר וכו׳ להתגבר על כל הארץ וחוזר ומפרש על מלכי יהודה ועל שרי יהודה ועל כהניה ועל כל עם הארץ מיתר העם.

ואני – ובל תאמר כי לא ישימו לב עליך לעמוד כנגדך, כי אני נתתיך היום שתהיה דומה בעיניהם כעיר מבצר ואח״כ כעמוד ברזל ואח״כ כחומות נחשת עד שילחמו אתך כלוחם בחזקה לכבוש עיר מבצר של אויביו, וכן תהיה בעיני כל הארץ גם למלכי יהודה ולא לבד למלכיהם שמגאותם שונאים מוסר עפ״י הרוב, כי גם לשריו וגם לכהניו שעליהם מוטל להורות דעה, ואף לכל עם הארץ – ובאופן זה

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) וְ⁠נִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְ⁠לֹא⁠־י֣וּכְ⁠לוּ לָ֑ךְ כִּי⁠־אִתְּ⁠ךָ֥ אֲנִ֛י נְ⁠אֻם⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ לְ⁠הַצִּ⁠ילֶֽךָ׃

They shall fight against you; but they shall not prevail against you, for I am with you,⁠" says Hashem, "to deliver you.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיהוֹן דְיָנִין וּמְגִיחִין לְקִבְלָךְ לְמִסְתַּר יַת פִּתְגָמֵי נְבוּאֲתָךְ וְלָא יָכְלִין לָךְ אֲרֵי בְסַעְדָךְ מֵימְרִי אֲמַר יְיָ לְשֵׁיזָבוּתָךְ.

ונלחמו אליך – ויהון דינין ומגיחין לקבלך למסתר ית פתגמי נבואתך.

And they shall fight against you They shall quarrel and fight against you to refute the words of your prophecy.

והכל נלחמים בה. ולא יוכלו לרדותה^א כך לא יוכלו לך.

וכל כך למה: כי אתך אני להצילך.

א. כן בכ״י פריס 162, פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: לרדתה. בכ״י פריס 163: ״לרדותם״.

ונלחמו אליך – כמו שתרגם יונתן ויהון דינין ומגיחין לקבלך למסתר ית פתגמי נבואתך.

להצילך – שלא ימיתוך.

והנה זכרתי כולם לפי שכולם ילחמו אליך ועם כל זה לא יוכלו לך לפי שאתך אני נאם ה׳ להצילך מידם תחת אשר בטחת בי:

יוכלו – מלשון יכולת והתגברות.

ונלחמו אליך – כולם ילחמו עמך ולא יוכלו לך כי אני עמך להצילך מידם.

ונלחמו אליך – פעל לחם נקשר עם ב׳, ועם מלת עם, או את, או על, ובארתי הבדלם ביהושע (י׳ כ״ט), והקשור עם אל מורה שרוצה להתקרב להלחם אתו, לוחם נגדו מן הצד ע״י תחבולות להכשילו וכן לקמן ט״ו כ׳.

ונלחמו אליך כל הכתות ולא תמצא עזר משום אדם, ובכ״ז ולא יוכלו לך יען כי אתך אני ואני אצילך.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון