Malakhi 3 – מלאכי ג‏ – Mikraot Gedolot

(א) הִנְ⁠נִ֤י שֹׁלֵ֙חַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּ⁠ה⁠־דֶ֖רֶךְ לְ⁠פָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל⁠־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן⁠׀ ⁠אֲשֶׁר⁠־אַתֶּ֣⁠ם מְ⁠בַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּ⁠רִ֜ית אֲשֶׁר⁠־אַתֶּ֤⁠ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּ⁠ה⁠־בָ֔א אָמַ֖ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְ⁠בָאֽוֹת׃

"Behold, I send My messenger, and he will prepare the way before Me; and the Master, whom you seek, will suddenly come to His temple; and the messenger of the covenant, whom you desire, behold, he comes!⁠" says Hashem of Hosts.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא אֲנָא שְׁלַח מַלְאָכָא וִיפַנֵי אוֹרְחָא קֳדָמַי וּבִתְכֵּיף יֵעוּל לְהֵיכְלֵיהּ רִבּוֹנָא דִי אַתּוּן בְּעָן בֵּיהּ וּמַלְאַךְ קְיָמָא דִי אַתּוּן צָבָן בֵּיהּ הָא אָתֵי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.

הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני – בוא וראה שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף ובציון כתיב אוהב ה׳ שערי ציון. ביוסף וישנאו אותו ובציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו. ביוסף המלוך תמלוך ובציון אומר לציון מלך אלהיך. ביוסף ויחלום יוסף חלום בציון בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים. ביוסף להשתחוות לך ארצה בציון אפים ארץ ישתחוו לך. ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה. ביוסף כתיב לך נא ראה את שלום אחיך ובציון דרשו את שלום העיר. ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה׳. ביוסף ויתנכלו אותו להמיתו בציון על עמך יערימו סוד. ביוסף ויפשיטו את יוסף את כתנתו ובציון והפשיט את בגדיך. ביוסף וישליכו אותו הברה בציון צמתו בבור חיי. ביוסף והבור רק אין בו מים, ובציון ובבור אין מים כי אם טיט. ביוסף וישבו לאכל לחם בציון אשור לשבוע לחם. ביוסף ויעלו את יוסף בציון ויעלו את ירמיהו מן הבור. ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו וגו׳ בציון ויקרא אדני אלהים צבאות וגו׳ לבכי ולמספד וגו׳. ביוסף וימאן להתנחם בציון אל תאיצו לנחמני. יוסף מכרו אותו למדינים וציון ובני יהודה מכרתם ליונים. הרעות שאירעו ליוסף אירעו לציון כו׳, וכן לענין הנחמות ביוסף ויהי יוסף יפה תאר, ובציון יפה נוף משוש כל הארץ, ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד נעוריך. ביוסף ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון. ביוסף רק הכסא אגדל ובציון יקראו לירושלים כסא ה׳, ביוסף וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עוזך. ביוסף ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני.

הנני שולח מלאכי – לבער את הרשעים.

ומלאך הברית – נוקם נקם ברית.

ופנה דרך – מן הרשעים.

האדון אשר אתם מבקשים – אלהי המשפט.

Behold I send My angel to put the wicked away.

and the angel of the covenant who avenges the revenge of the covenant.

and he will clear a way of the wicked.

the Lord Whom you seek The God of justice.

הנני שולח מלאכי – יתכן להיותו משיח בן יוסף.

האדון – הוא הכבוד, הוא מלאך הברית, כי הטעם כפול.

ופנה דרך לפני – לבא למשפט.

ופתאום יבא – עד שלא תרגישו כי בבא יומם עת פקודתם לא אאריך להם עוד.

האדון אשר אתם מבקשים – למשפט לאמר איה הוא.

ומלאך הברית – שיבא לנקום נקם ברית.

הנני – אם תשאלו משפט הרשעים בעוה״ז עוד יבא זמן שתראו ואז יקרב אליכם המשפט לכלות הרשעים שבכם, וזהו יהיה אותו היום שאשלח מלאכי ופנה דרך לפני והוא מלאך י״י מן השמים כמו הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו׳ (שמות כ״ג:כ׳).

ופנה דרך לפני – זה יהיה קבוץ גליות שלא ימצאו בדרכם שטן ופגע רע.

ופתאום יבא אל היכלו – לפי שלא נגלה הקץ ולא נתבאר בספר דניאל אמר כי פתאום יבא שלא ידע אדם יום בואו טרם בואו שיבא, כמו שאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל י״ב:ט׳).

האדון – הוא מלך המשיח והוא מלאך הברית, או אמר מלאך הברית על אליהו, וכן אמר באגדה שאליהו קנא על ברית מילה שמנעה מהם מלכות אפרים, שנאמר קנא קנאתי לי״י אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל (מלכים א י״ט:י׳,י״ד), אמר לו קנאת בשטים וכאן אתה מקנא על המילה חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו לעשות כסא הכבוד לאליהו שנקרא מלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר י״י צבאות.

הנה בא – יבא בזמנו וכן ראשון לציון הנה הנם (ישעיהו מ״א:כ״ז).

והתשובה: הנני שלח מלאכי – הוא אליה שיזכור אחר כך, כי זה המלאך יתיר לכם אלה הספקות, וזה המלאך הוא אליה שיזכור עוד (מלאכי ג׳:כ״ג).

והאדון – הוא המשיח שאנו מחכים היום. ובכלל כי מהתחילו: באמרכם כל עשה רע וגו׳ (מלאכי ב׳:י״ז), דבר על ענין רשע וטוב לו, עד שהתחיל: חזקו עלי דבריכם וגו׳ (מלאכי ג׳:י״ג) ידבר על תלונת צדיק ורע לו.

הנה בא – הוא בינוני, כי הוא קמוץ, ואף על פי שיהיה עבר, הנה כתוב על העתיד: באה ונהיתה (יחזקאל כ״א:י״ב).

ואמנם אומרו הנני שולח מלאכי ושאר הפסוקים שאחריו פירשום המפרשים לעתיד לבוא. וכתב הראב״ע שמלאכי הנז׳ כאן הוא משיח בן יוסף, והאדון הוא הכבוד והוא עצמו מלאך הברית. והרד״ק פי׳ האדון על משיח בן דוד ומלאך הברית על אליהו שיבא באחרית הימים כמו שיזכור ולכן אמרו בהגדה שאליהו קנא על ברית המילה שמנעוה מהם מלכות אפרים שנאמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה׳ אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, ושאמר לו הקב״ה אתה קנאת בשטים על הע״ז וכאן אתה מקנא על ברית מילה חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו להניח כסא כבוד לאליהו בשעת הברית ומפני זה נקרא מלאך הברית שנאמר ומלאך אשר אתם חפצים. זה דרכם בפירוש זה הענין. אבל הוקשה לי איך תהיה התשובה ההיא מספקת לקושית רשע וטוב לו שהיו מסתפקים בה רשעי הדור רוצה לומר שיבא מלך המשיח ויעניש את הרשעים כי כאשר יהיה זה לא יהיה כי אם אחרי אלפים מהשנים ואז הרשעים האלה כבר יהיו חולפים מן העולם הזה הם וזרעם כמה דורות ומה תשובה זאת לקושיתם. האמנם רש״י פירש הכתובים האלה לאחר המות על עונשי הרשעים בגיהנם, וענין הכתובים כפי פירושו אם תבקשו משפט הרשעים בא יבא ולא יאחר וגם לא תחפצו בו כי הנה אנכי שולח מלאכי והוא רמז למלאך המות ופנה דרך הרשעים לפני לתת לאיש כדרכיו ופתאום יבא כשלא תחשבו ולא תרצו האדון אשר אתם מבקשים שהוא אלהי המשפט אשר אמרתם ר״ל שתבא המות פתאום על כל חי ואחריה יכירו וידעו כי אלהי משפט ה׳, ומלאך הברית הוא מלאכי הנזכר והיא נוקם נקם ברית רמז למלאך המות, ואולי שמפני זה אמר הנה בא כי תמיה הוא בא ויבא אבל מי יכלכל ויסבול את יום בואו שעונשי גיהנם גדולים מנשוא. ובסוף הדברים אמר על זה אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג׳:ו׳) אף על פי שאני מאריך אפי לא שניתי דעתי עלי מבראשונה לאהוב עתה את הרע ולשנא את הטוב, ואתם בני יעקב אף על פי שתמותו ולא גביתי מכם עונותיכם בחיים לא כליתם אינכם כלים מלפני כיון שהנחתי לי הנפשות לגבות מכם דיני בגיהנם וכן ת״י. ודברי הרב בזה טובים ונכוחים כפי אמתת הענין, אבל פשט הכתובים אינם מתישבים עליו כי הנה אומרו ומי יכלכל את יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳) מורה שעל יום מיוחד ידבר לא על העונש התמידי, גם אומרו וטהר את בני לוי והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה (מלאכי ג׳:ג׳) וערבה לה׳ מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות (מלאכי ג׳:ד׳) הנה זה לא יפול על הנפשות אחר המות. והראב״ע מכח המאמרים האלה פירשם לעתיד. עוד תשוב תראה שענין הפרשה הזאת מתלונת רשע וטוב לו ותשובת השם הוא עצמו ענין פ׳ חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג׳:י״ג) ששם זכר אותה תלונה ואותה תשובה עצמה ולא התעוררו המפרשים לתת טעם בהכפלתה, גם תראה שיש בפסוק הזה מאמר בלשון הוה הנני שולח מלאכי ומאמר בלשון עתיד ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומאמר בלשון עבר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא, שבא הוא עבר כמו בא אחיך במרמה (בראשית כז, לה) הנער בא ודוד קם (שמואל א כ, מא) וראוי לתת לו סבה:

ולכן נראה לי לפרש בזה שאנשי בית שני בראותם עצמם משועבדים למלכי פרס, ובראותם שאף גם כן שבנו את הבית לא ירדה בו שכינה חשבו שנסתלקה מהם השגחת השם יתברך כמו שנסתלקה השכינה והכבוד והאש מן השמים ותשובת האורים והתומים, ולכן עשו טענה על הסתלקות ההשגחה מרוע הסדור הנראה בהצלחות הרשעים, וע״ז השיבם הש״י הנני שולח מלאכי כאומר הנה לרוע הסדור אשר הקשיתם ואמרתם איה אלהי המשפט הנני שולח מלאכי והוא הנביא הזה אשר נקרא שמו כן מלאכי, או שהוא היה מלאך השם ונביאו שהיה הש״י שולחו להודיע להם מה שיהיה בעונש הרשעים וצדקת הצדיקים באחרית הימים, רומז למה שיזכור אחר זה בפסוק חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג׳:י״ג) כי שם זכר הנביא הספק הזה, והשיב עליו והוא אומרו הנני שולח מלאכי שהוא הנביא הזה להודיע איה אלהי המשפט ומתי ישפוט משפט מוחלט וגודל אותו המשפט לכל נוצר, והוא יפנה דרך לפני רוצה לומר שיתיר לכם התלונה הזאת ולכן אמר בלשון הווה הנני שולח. והנה לא זכר כאן מיד הענין ההוא לפי שראה לזוכרו בסוף נבואותיו להיותו אחרית הדברים כולם כדי לחתום בו חזון ונביא ולכן השלים ראשונה עניני התוכחות ובאחרית הדברים יעד על מה שיהיה באחרית הימים. ואמנם לענין הכבוד והשכינה שאמרתם שלא ירדה ביניכם דעו נא וראו כי עתידה היא לרדת בבית העתיד ועז״א ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ירמוז לשם הנכבד שיבא אז אל היכלו אשר בבית מקדשו וישכון שם כבודו ושכינתו, וקראו אדון כי הוא אדון כל הארץ ואותו היו מבקשים בתלונתם. ונתן להם ראיה על קיום זה הייעוד מענין מלך פרס שהיה מלאך השם שלוחו ומשיחו להחריב את בבל ולהשיב נדחי יהודה לירושלם כמו שניבא עליו ישעיהו והוא אשר כרת להם ברית שלום, על זה אמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים רוצה לומר בכבודו ואהבתו הלא ראיתם שהנה בא כמו שיעדתם כן יבא האדון אשר אתם מבקשים פתאום ובהסח דעת בזמן הגאולה וקבוץ הגליות יבא.

מבקשים – הקו״ף בלא דגש.

ופנה – ענין הסרה ובעור כמו פנית לפניה (תהלים פ׳:י׳).

הנני שולח מלאכי – מוסב למעלה להשיב על תלונותן שאמרו איה אלהי המשפט ויאמר הנה בזמן הגאולה העתידה אשלח אני מלאך מן השמים והוא יפנה הדרך לפני ר״ל הוא יבער מן העולם הפושעים והמורדים לטהר את הארץ לפני בואי להשרות שכינתי בארץ.

האדון וגו׳ – זהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו.

ומלאך הברית – כן יקרא אליהו הנביא כי הוא קנא על ברית המילה שמנעה מלכות אפרים כן ארז״ל.

אשר אתם חפצים – שיבא לבשר הגאולה ולהחיות המתים כי הוא מעותד על הבשורה הזאת ועל התחיה כמ״ש בסוף הספר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו׳.

הנה בא – אמר בלשון עבר כי כאשר יבא המשיח יהיה אליהו כבר בא כי הוא יקדים לבוא.

הנני שלח משיב להם מה שאתם רוצים שיתגלה אלהי המשפט ויעניש תיכף את הרשעים ויתן שכר לצדיקים, זה אי אפשר שיהיה בזה״ז, כי עתה הוא עדיין עולם הבחירה והנסיון וצריך שיתנהג הכל בדרך הטבע כדי שיהיה הבחירה נתונה לעשות טוב ורע ויהיה מקום לנסיון ולשכר ועונש, שאם יתגלה השי״ת בכבודו אז לא יצוייר עוד שיעשה איש מעשה רע, כי אז אף על חטא קל יענש תיכף ויעבור מן העולם ויתיראו מעשות רע, וע״כ הדרך הזה שילך ה׳ בעצמו אל יצוריו לשפטם ולהנהיגם על זה האופן, לא נסלל עדיין ולא הוכן בזה הזמן, רק אחר שיתוקן העולם אז הנני שולח מלאכי ופנה דרך זה לפני – שתחלה ילך נביא בשם ה׳ אשר יפנה דרך זה מכל אבני מכשול, ר״ל שיתקן את העולם בתשובה, ואז כשיהיה העולם מתוקן והדרך מוכן, אז פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים – אז יבא ה׳ לשכון בהיכלו למטה ולהתהלך בתוככם, ואז מלאך הברית אשר אתם חפצים הנה כבר בא – כי המלאך יקדים לבא קודם בא האדון ה׳ צבאות, והוא המלאך שיכניס את העולם בברית התורה והאמונה ובברית בינם לבין אלהים, וחז״ל פי׳ שזה אליהו מלאך הברית שיקדים לבא להשיב רבים מעון והוא אשר קנא על הברית בשטים ובימי אחאב.

הנני שלח וגו׳ – אבל אין הדבר כמו שאומרים אתם, יסורין שמורים לעושים הרע, אבל לא הגיעה עוד זמנם, ויבאו עליהם פתאם; ושילוח המלאך להכין בית מושב למלך טרם בואו, הוא משל על העלולים הנתהוים מעט מעט מעילתם, אבל בני אדם אינם חשים בהם עד קרוב לשלימות הויתם.

ומלאך הברית – הנוקם נקם ברית שהפרו הרשעים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) וּמִ֤י מְ⁠כַלְכֵּל֙ אֶת⁠־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּ⁠הֵרָאוֹת֑וֹ כִּי⁠־הוּא֙ כְּ⁠אֵ֣שׁ מְ⁠צָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְ⁠כַבְּ⁠סִֽים׃

"But who can endure the day of his coming? And who will stand when he appears? For he is like a refiner's fire, and like launderer's soap;

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּמַן מְסוֹבַר יַת יוֹם מֵיתוֹהִי וּמַן יְקוּם בְּאִתְגַלְיוּתֵיהּ אֲרֵי רוּגְזֵיהּ כְּאֶשְׁתָּא מִמְסֵי וּכְבוֹרִיתָא דִמְחַוְרִין בָהּ.

ומי מכלכל – ומי יכיל, ומי יסבול.

ומי העומד – מי יוכל לעמוד.

וכבורית מכבסים – כבורית של מכבסים שמעביר את כל הכתם כך יעביר את כל הרשעה.

בורית – עשב הוא שמעביר את הכתם, בלעז אַרְבְּא שַווֹנַייְרְְא. ולשון בֹרית – דבר המטהר והמצחצח, כמו: ברי לבב (תהלים ע״ג:א׳).

Now who can abide This is synonymous with; וּמִי יָכִיל

and who will stand Will be able to stand.

and like fullers' soap Like soap used by the fullers, which removes the entire stain. So will he remove all the wickedness. and like soap It is an herb which removes stains, erbe savonijere in Old French, probably soapwort. The word בֹּרִית signifies a thing that cleans and purifies, as in, "to the pure of heart" (Tehillim 73:1).

ומי מכלכל את יום בואו – ומי הוא שיכיל כח לעמוד בהראותו ליפרע מן הרשעים.

ומי מכלכל – כפול כמו יכיל, מטלטלך (ישעיהו כ״ב:י״ז) מן ויטילו (יונה א׳:ה׳).

כי הוא כאש מצרף – והנה זאת הנבואה כנבואת זכריה: והבאתי את השלישית באש (זכריה י״ג:ט׳).

וכבורית – סמוך של מכבסים.

ומי – מכם

מכלכל {את} יום בואו – שאתם מבקשים אלהי המשפט.

ומי מכלכל את יום בואו – מי יהיה סובל את יום בואו כי ביום בואו יצרפו רבים.

כי הוא כאש מצרף – טעם הוא על היום שזכר כלומר אותו היום יהיה כמו האש שמצרף הסיגים מן הכסף כן יבדלו הרשעים מן הטובים ויסופו הרשעים וישארו הצדיקים, וכן אמר בנבואת זכריה והבאתי את השלישית באש (זכריה י״ג:ט׳).

וכבורית מכבסים – וכמו הבורית של מכבסי הבגדים שמעברים בו הכתם מן הבגד והרשעים הם הכתם כמו שאמר נכתם עונך לפני (ירמיהו ב׳:כ״ב).

מכבסים – תאר לברית, כמו נסו ואין רודף רשע (משלי כ״ח:א׳), ורבים כן. ובכלל כוון באמרו: כי הוא כאש מצרף וכו׳.

אבל מי יכלכל ויסבול את יום בואו שהוא יום ה׳ הגדול והנורא (מלאכי ג׳:כ״ג) אשר תבא בחורבנם. ואמנם כנגד בני ישראל שהוא בזמן ההוא אמר ומי העומד בהראותו של אותו יום כי הוא כאש מצרף וכמו שאמר (זכריה יג, ט) והבאתי את השלישית באש והוא יהיה כבורית של המכבסים שמסיר הכתמים מתוך הבגד כן היום ההוא יבדיל המורדים והפושעים מישראל.

מכלכל – יסבול כמו ומי יכילנו (יואל ב׳:י״א).

מצרף – ענין זכוך מהסיג כמו צרפתיך ולא בכסף (ישעיהו מ״ח:י׳).

וכבורית – שם עשב המנקה וכן ותרבי לך בורית (ירמיהו ב׳:כ״ב).

מכבסים – מלשון כבוס.

ומי מכלכל – ומי יוכל לסבול את יום בוא המלאך המפנה הדרך ומי היוכל להתקיים ביום שיהיה נראה ונגלה המלאך ההוא והוא כפל ענין במ״ש.

כי הוא – כי המלאך ההוא יהיה כאש המצרף את הכסף ושורף את הסיג וכבורית של המכבסים שמסיר כתמי הבגדים כי כן הוא ישמיד ויכלה כל הפושעים והמורדים.

ומי מכלכל – אבל אז מי יוכל לסבול אף את יום בואו – גם בטרם יתראה האדון בעצמו רק בבוא היום ההוא לא יוכל איש לסבול מרוב הפחד, ומכ״ש מי העומד בהראותו בעת שיתראה, שאז אין כל בריה יכולה לעמוד, כי הוא כאש מצרף הוא יסיר כל הסיגים כאש המצרף את המתכות ומסיר את סיגיו, וגם ידמה כבורית של מכבסים – כמו שהבורית של כובסי בגדים מסיר אף כתם קטן הנמצא על הבגד ויטהר הבגד לגמרי, כן יטהר את ישראל, ור״ל שהרשעים שהם דומים לסיגים יסיר ע״י האש אשר תאכלם, וגם את הצדיקים יכבס להסיר מהם כל כתם שיהיה כבגד נקי וטהור ומלובן.

ומי מכלכל וגו׳ – גם הצדיקים אף על פי שימלטו מאבדון יחושו צער ונזק ביום השב גמול אל חיק הפושעים.

כאש מצרף – והזהב טרם יצא צרוף צריך להיות מותך ע״י חום אש גדול; ובגד אם רוצה להתכבס מחלאתו צריך שיסבול שפשוף אחר שפשוף ע״י בורית.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) וְ⁠יָשַׁ֨ב מְ⁠צָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְ⁠טִהַ֤ר אֶת⁠־בְּ⁠נֵֽי⁠־לֵוִי֙ וְ⁠זִקַּ֣⁠ק אֹתָ֔ם כַּזָּ⁠הָ֖ב וְ⁠כַכָּ֑⁠סֶף וְ⁠הָיוּ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ מַגִּ⁠ישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה׃

and he will sit as a refiner and purifier of silver, and he will purify the sons of Levi, and refine them as gold and silver; and they shall offer to Hashem offerings in righteousness.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיִתְגְלֵי לְצַרָפָא וּלְדַכָּאָה כִּגְבַר דִי מְצָרֵף וּמְדַכֵּי כַּסְפָּא וִידַכֵּי יַת בְּנֵי לֵוִי וִיזַקֵק יַתְהוֹן כְּדַהֲבָא וּכְכַסְפָּא וִיהוֹן קֳדָם יְיָ מְקָרְבִין קוּרְבָּן בִּזְכוּ.

וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם – אריב״ל כסף מטהר את הממזרים שנאמר מצרף ומטהר כסף.

מאי מגישי מנחה בצדקה – אמר רב יצחק צדקה עשה הקב״ה לישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה. א״ר אלעזר אחת לששים שנה או לשבעים הקב״ה מביא דבר גדול לעולם ומכלה את הממזרים, ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסם את החטאים. ארשב״ל במקום אשר תשחט העולה תשחט חטאת, שלא לפרסם את החטאים, כתיב וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא אלא ויבא טוב, אלא שאפילו רעה שהקב״ה מביא לעולם בחכמה מביאה, ואת דבריו לא הסיר כל כך למה ויקם על בית מרעים וגו׳. א״ר הונא אין ממזר חי יותר משלשים יום, אימתי בזמן שאינו מפורסם, ר׳ יוסי בשם ר׳ יוחנן אף כן אין הקב״ה נזקק אלא לשבטו של לוי שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף (וזקק) [וטהר] את בני לוי וגו׳ כזהב וככסף. א״ר זעירא כאדם השותה בכוס נקי, א״ר אושעיא בגין דאנן לוים נפסיד, א״ר חנינא בריה דר׳ יונה אף לעתיד לבא הקב״ה עושה עמהם צדקה מה טעם והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה.

וישב מצרף – יפנה מכל עסקיו להיות כצורף המצרף ומטהר כסף.

And he shall sit refining He will free himself from all his affairs to be like a refiner, who refines and purifies silver.

וטהר את בני לוי – כנגד שאמר למעלה שיחתם ברית הלוי (מלאכי ב׳:ח׳), חזר וריפא כאן וטיהר את בני לוי.⁠^א

וכנגד שאמר למעלה יכרת י״י לאיש אשר יעשנה וגו׳ ומגיש מנחה לי״י צבאות (מלאכי ב׳:י״ב), חזר ואמר כאן והיו לי״י מגישי מנחה בצדקה.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״את הלוי״.

וישב כמצרף ומטהר כסף – מכל פסול.

וטהר את בני לוי – הם הכהנים, ולא יעשו כאשר הם עושים עתה.

וישב – להיות מצרף – כמצרף ומטהר הכסף.

וטהר את בני לוי – הכהנים תחילה

שיהיו לי״י מגישי מנחה בצדקה – ולא יגישו על מזבחי עוד לחם מגואל ולא יעשו עול במשפט להכשיל רבים ולישא פנים בתורה.

וישב – כמו השופט שיושב לשפוט את העם¹ ולהבדיל החייב מן הזכאי כן יהיה אותו היום שיהיה מצרף ומטהר כסף ומעביר ממנו הסיגים והם הרשעים.

וטהר את בני לוי – והם הכהנים, ולפי שדבר עליהם בפרשה שלמעלה זכר אותם עתה בפרט.

מגישי מנחה בצדקה – מה שאין כן כהני הדור הזה כמו שאמר למעלה שהיו מקריבים בהמות בעלת מום.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:י״ג.

וגם לבני לוי הכהנים הנגשים אל ה׳ יזקק ויטהר באופן שישארו נקיים וטהורים מכל חטא ויהיו מגישים לה׳ מנחה באמת ובצדקה לא כאשר הם עושים היום הזה.

כסף – כמו ככסף.

וזקק – ענין זכוך וצרוף כמו מזוקק שבעתים (תהלים י״ב:ז׳).

מגישי – ענין הקרבה.

מנחה – ר״ל תשורה וכל הקרבנות בכלל.

בצדקה – ר״ל כדת וכראוי.

וישב מצרף – אמר בלשון הנהוג בבן אדם שהמלאך ההוא ישב כשופט להיות מצרף ומטהר כמו שמצרפין ומטהרין את הכסף מן הסיג והוא יטהר את בני לוי הם הכהני׳ בני לוי הנגשי׳ אל ה׳ אותם יטהר להסיר מהם בוזי שם ה׳ ויזקק אותם כזהב וככסף להיות נקיים מאנשי רשע והם יהיו לה׳ להגיש לפניו קרבן ותשורה בצדקה כדת וכראוי לא כמו עכשיו שמגישים על המזבח לחם מגואל ומתועב.

וזקק – הזיקוק הוא אחר הצירוף, שסתם כסף הוא מצורף ולא מזוקק, ועז״נ כסף מזוקק, זהב מזוקק.

בצדקה – גדר צדקה הוא צדקת המעשים בין אדם למקום (ישעיהו א׳ ובכ״מ).

וישב מצרף ומטהר כסף – אחר שיצרף את הסיגים שהם הרשעים שזה יהיה תיכף בהראותו, ואח״כ ישב בקביעות, ואז יתמיד לצרף ולטהר גם את הכסף, שגם את הטובים שנשארו אחרי הבדלת הסיגים והרשעים יצרף שנית, כמי שמטהר שנית את הכסף הנקי שכבר נבדלו הסיגים ממנו והוא כבר בגדר הכסף ומצרפו שנית, כמ״ש כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, וטהר את בני לוי – שגם את שבט לוי שדומים ככסף יטהר, וזקק אותם כזהב וככסף – והטהרה הזו ידמה כזקוק הזהב והכסף, שהזהב חומרו יותר יקר וצריך זקוק יותר מן הכסף ומקפידים על סיגיו יותר מעל סיגי הכסף, כן את בני אהרן אשר בין שבט לוי יזקק יותר מזיקוק של יתר בני השבט, והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה – עד שהכהנים שיהיו לה׳ להגיש מנחה לפניו, יהיו רק אלה אשר היו לה׳ בצדקה, דהיינו במעשים טובים שבין אדם למקום, שזה גדר הצדקה, וכמו שמבואר ביחזקאל סי׳ מ״ג שרק הכהנים בני צדוק יהיו ראוים להקריב בבהמ״ק לע״ל, אבל יתר הכהנים שלא עמדו בצדקתם לא יקרבו אל המזבח להקריב קרבן לה׳.

בצדקה – בהיותם הם צדיקים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וְ⁠עָֽרְ⁠בָה֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ מִנְחַ֥ת יְ⁠הוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽ⁠ת׃

And may the offering of Yehuda and Yerushalayim¹ be sweet to Hashem as in days of old and as in former years.⁠²

1. Yehuda and Yerushalayim | יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם – See Radak that these are singled out because they are home to the Beit HaMikdash.

2. in days of old... former years | כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת – See Sifra Vayikra 9:24 that the first phrase refers to the dedication of the Mishkan in the days of Moshe and the second to the dedication of the Mikdash in the days of Shelomo. In both cases, fire had come down from heavens to accept the people's offerings.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיִתְגְלֵי קֳדָם יְיָ קוּרְבַּן אֱנָשׁ יְהוּדָה וְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם כְּיוֹמֵי עַלְמָא וְכִשְׁנִין דְמִלְקַדְמִין.

וערבה לה׳ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם – כימי משה שנאמר בו ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל את העולה, וכשנים קדמוניות כימי שלמה שנאמר וכל בני ישראל רואים ברדת אש, רבי אומר כימי עולם כימי נח שנאמר כי מי נח זאת לי אש נשבעתי, וכשנים קדמוניות כימי הבל שלא היתה ע״א בעולם.

וערבה – כימי עולם – כהיותם בבית ראשון.

ואז ערבה לי״י מנחת יהודה

וערבה – זכר יהודה וירושלם כי שם בית המקדש.

ואז תערב לה׳ מנחת יהודה וירושלם אשר שם יהיה בית המקדש כימי עולם כבית אשר בנה שלמה וכשנים קדמוניות כשעשה משה את המשכן כי לא יאמר אז ומנחה לא ארצה מידכם (מלאכי א׳:י׳) כמו שהוא אומר עתה מפני רשעת הדור. ובתורת כהנים (שמיני מלואים מה, א) דרשו כימי עולם כימי משה שנאמר ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל על המזבח את העולה, וכשנים קדמוניות כימי שלמה שנאמר וכל בני ישראל רואים ברדת האש, ר׳ אומר כימי עולם כימי נח וכשנים קדמוניות כימי הבל שלא היתה ע״ז בעולם. הנה העירו שבבית ה׳ העתיד תרד אש מן השמים שלא ירדה בבית שני.

וערבה – ענין מתיקות וכן ושנתי ערבה לי (ירמיהו ל״א:כ״ה).

קדמוניות – מלשון קודם.

וערבה לה׳ – אז יערב לה׳ תשורת יהודה כימי עולם הם ימי משה וכשנים קדמוניות הם ימי שלמה שקבל המקום קרבנותיהם ברצון וירדה אש מן השמים ואכלה על המזבח.

וערבה – פעל ערב בא על דבר הנאות לאדם ויש לו תענוג בו.

כימי עולם וכשנים קדמוניות – עמ״ש בזה בס׳ התו״ה שמיני סי׳ כ״ג.

וערבה לה׳ – ואז תערב מנחת יהודה כימי עולם – ופי׳ חז״ל כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כימי שלמה שירד אז אש מן השמים ותאכל את העולה וכן יהיה לע״ל, ד״א כימי עולם כימי נח וכשנים קדמוניות כימי הבל שלא היתה ע״ז בימיהם, ר״ל כי כן לא תהיה ע״ז בימים ההם וה׳ יהיה אחד ושמו אחד.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) וְ⁠קָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֮ לַמִּ⁠שְׁפָּט֒ וְ⁠הָיִ֣יתִי⁠׀ ⁠עֵ֣ד מְ⁠מַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁ⁠פִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּ⁠שְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑⁠קֶר וּבְעֹשְׁ⁠קֵ֣י שְׂ⁠כַר⁠־שָׂ֠כִ֠יר אַלְמָנָ֨ה וְ⁠יָת֤וֹם וּמַטֵּ⁠י⁠־גֵר֙ וְ⁠לֹ֣א יְ⁠רֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְ⁠בָאֽוֹת׃

I will come near to you to judgment; and I will be a swift witness against the sorcerers, and against the adulterers, and against the perjurers, and against those who oppress the hireling in his wages, the widow, and the fatherless, and who deprive the foreigner of justice, and don't fear Me,⁠" says Hashem of Hosts.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאִתְגְלֵי עֲלֵיכוֹן לְמֶעְבַּד דִינָא וִיהֵי מֵימְרִי בְּכוֹן לְסָהִיד מוֹחִי בַּחֲרָשַׁיָא וּבְגָיְפִיָא וּבִדְמִשְׁתַּבְּעִין לְשִׁקְרָא וּבְאָנְסֵי אַגְרָא דַאֲגִירָא אַרְמְלָא וְיִתָּם וּמַסְטָן דִין גִיוֹרָא וְלָא דְחִילוּ מִן קֳדָמַי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.

וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר – ר׳ יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי אמר עבד שרבו קרבו לדין ומעיד בו תקנה יש לו. א״ר יוחנן אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות, א״ר לוי כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של מעלה שנאמר ומטי גר, מטי כתיב.

א״ר חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר ולא יראוני – הא יראוני מוחלין לו מיד (ברמז ש״ה ותתקל״ג).

והייתי עד ממהר – שאני ממהר להעיד עדות על הכשפים ועל המנאפים ועל הנשבעים בשמי לשקר.

וקרבתי אליכם – שיהיו כימים ההם.

והייתי עד – שאגלה לכל מה עשה, ומטי גר.

ומשטיהר את בני לוי, אח״כ וקרבתי אליכם למשפט – כאשר אתם מבקשים וחפצים

והייתי עד ממהר – שלא אאחר משפטם ונקמתם.

במכשפים ובמנאפים – כל אלו עבירות סתר הן ואין מכיר בהם אלא הקב״ה.

ולא יראוני – שאני רואה אותם לימנע מן החטא.

וקרבתי – באותו היום שזכר.

אליכם – הדור שיהיה ביום ההוא. והדורות שעברו אם לא קבלו דינם בעולם הזה יקבלו בעוה״ב.

עד – כי אני יודע הנסתרות ואעיד בהם במה שעשו.

ממהר – לשלם גמולם.

ומטי גר – ומטי משפט הגר.

וכן יאמר עוד: וקרבתי אליכם למשפט וכו׳ – כלומר כי אז בבוא המלאך והאדון, הם והשם בראשם, ישפטו מי הוא הרשע, כי לא לאדם המשפט, אם כן אין לנו להתרעם על רשע וטוב לו.

ואמנם אומרו עוד וקרבתי אליכם למשפט הוא כאומר ואל תחשבו שעד אותו זמן שירחק מאד לא יקבלו הרשעים שום עונש ונזק, כי הנה מלבד אותו שכר ועונש שיהיה באחרית הימים כמו שיגיד לכם מלאכי בסוף דבריו הנה עוד עתה אקריב אתכם למשפט כלומר קרוב אליכם הדבר מאד שבכל יום ימותו אנשים ובקרוב יבאו לתת את הדין ביציאתם מן העולם הזה, ובזה השיב על שאלתם מהצלחת הרשעים שיש אלהי המשפט אבל הוא באמת משפט יום המות ועונשי גיהנם, וצדקו דברי רש״י בפירוש הפסוקים האלה בזה בלבד. וזכר שבאותו משפט לא יצטרך לחקור את העדים ולא יהיה בו אריכות אפים ואיחור הדין כי אני אהיה עד רוצה לומר מגלה את נבלות המכשפים והמנאפים והנשבעים לשקר ושאר העונות אשר זכר מאותם שלא יראו ממני, כי אם יראו ועשו תשובה אסלח להם ולא יתאחר משפטי ודיני כי אהיה ממהר בו. והסתכל שזכר כל העונות האלה ולא זכר העבודה זרה לפי שלא נמצאת בזמן בית שני.

ובנשבעים לשקר – בנביאים עם פי׳ הריא״ה כתוב ובנשבעים בשמי לשקר ושקר הוא דובר.

ומטי גר – לית כתיב יו״ד ובפ״ק דחגיגה ארשב״ל כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה שנ׳ ומטי גר מטי כתיב.

ובעושקי – ענין גזל.

ומטי – מלשון הטייה.

וקרבתי – ואז אקרב אליכם לעשות משפט לשלם גמול מעשה האיש.

והייתי עד ממהר – ר״ל לא יתמהמה המשפט עד יחקרו את העדים כי אני בעצמי אהיה עד ממהר לענות במכשפים וגו׳.

ובעושקי שכר – של שכירות אלמנה ויתום ולא ישלמו שכרם.

ומטי גר – מטים משפט הגר לחייבו בחנם.

ולא יראוני – ר״ל את כל אלה עשו כי אין פחד אדם לנגדם כי הכשוף והנאוף נעשה בלאט ובסתר ואין מי רואה ושבועת השקר אין מי יודע שנשבע על שקר ועשיקת שכר שכירות אלמנה ויתום והטיית משפט גר הלא יעשום על כי אין פחדם מוטלת עליו כי הם תשושי כח וחלפה עזרתם והנה גם מה׳ לא ייראו עם כי הוא רואה הכל ויודע תעלומות לב וידו בכל משלה ולכן אשלם להם גמול המעשה ובזה בא להשיב להם על מה שאמרו ראה איה אלהי המשפט כי בזה ישיב לומר הנה אז יקבלו משפט וגמול.

וקרבתי – ר״ל מה שאתם מבקשים שה׳ ימצא בין בני אדם בזה״ז לשפוט את הצדיק ואת הרשע ולשלם גמולם ועונשם תיכף זה א״א להיות עד לעתיד שיגיע עת התקון ואז לא ימצא אף סוג וחטא קל כי באש ה׳ נשפט, ובזה״ז הוא עולם הבחירה והתמורה והנסיון וא״א להתנהג בדרך זה, אולם בכ״ז הגם שעם עובדי ע״ז אני נוהג בדרך ההסתר ועולם כמנהגו נוהג ויש רשעים מצליחים עד עת קץ שאז אשב לשפוט כל הגוים, בכ״ז אליכם אקרב למשפט גם קודם זמן העתיד, ועז״א וקרבתי – שמורה על שיקרב קודם הזמן הרחוק, ועל הכוונה שמשפטיו על ישראל לא יהיו רחוקים מהם כמו מן האומות ע״א, והגם שלא יהיה באופן שיהיה לע״ל שיצרף אף סיג קל וחטא קטן, בכ״ז והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים וכו׳ שהם עבירות חמורות, ע״ז אהיה עד ממהר קודם הזמן העתיד הרחוק, וזה מטעם שלא אוכל לעזוב אתכם מלענוש אתכם עד שתתמלא הסאה שאז תכלו לגמרי, וז״ש.

ממהר – בדיבורו ואינו מגמגם.

ומטי – משפט גר.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְ⁠אַתֶּ֥⁠ם בְּ⁠נֵֽי⁠־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְ⁠לִיתֶֽם׃

"For I, Hashem, don't change; therefore you, sons of Jacob, are not consumed.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי אֲנָא יְיָ לָא אַשְׁנֵיתִי קְיָמִי דְמִן עַלְמָא וְאַתּוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתּוּן מְדַמָן דְמַן דְמָאֵת בְּעַלְמָא הָדֵין דִינֵיהּ פָּסֵיק.

אני ה׳ לא שניתי – עתידה כנסת ישראל לומר לפני הקב״ה רבש״ע איני יודעת מי קלקל במי, ומי שנה במי, אם קלקלו ישראל במקום או המקום בישראל, כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו הוי אומר ישראל קלקלו לפני המקום והמקום לא שנה בישראל שנאמר כי אני ה׳ לא שניתי (כתוב ברמז תקנ״ז).

כי אני י״י לא שניתי – אף על פי שאני מאריך אפי לא שנת^א דעתי עלי מבראשנה לאהוב את הרע ולשנא את הטוב.

ואתם בני יעקב – אף על פי שמתים אתם ברעתכם ולא גביתי מן הרשעים בחיים.

לא כְֿליתם – אינכם כלים מלפניי והנחתי לי הנפשות לגבות מהם דיני בגיהנם. וכן תרגמו יונתן: ואתון דבית יעקב מְדַֿמַן דמאן דמאית^ב בעלמא הדין דיניה פסוק כלומר אתם סבורים לומר דינו בטל שאין עוד ליפרע ממנו.

ורבותינו פירשו: לא שניתי – לא הכיתי אומה ושניתי בה, אבל אתכם העמדתי אחר פורעניות הרבה וחציי כלים ואתם אינכם^ג כלים.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 127: ״שניתי״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 127: ״דמיית״.

ג. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 127. בכ״י לוצקי 778: ״אינם״.

For I, the Lord, have not changed Although I keep back My anger for a long time, My mind has not changed from the way it was originally, to love evil and to hate good.

and you, the sons of Jacob Although you die in your evil, and I have not requited the wicked in their lifetime.

you have not reached the end You are not finished from before Me, for I have left over the souls to be requited in Gehinnom. And so did Jonathan render. And you of the House of Jacob, who think that whoever dies in this world, his verdict has already ended, that is to say, you think that My verdict has been nullified, that he will no longer be punished. Our Sages (Sotah 9a), however, explained it: לֹא שָׁנִיתִי – I did not strike a nation and repeat a blow to it; but as for you, I have kept you up after much punishment, and My arrows are ended, but you are not ended.

כי אני י״י לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם^א – מעולם כשחטאו לי האומות הכיתי אותם פעם אחת שלא הייתי צריך להכות פעם שנייה, אבל כמה פעמים היכיתי בכם, ואף על פי כן לא עשיתי בכם כלייה.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777 (שם: ״כיליתי״). בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״לא כליתם״.

כי לא שניתי – לא יקרה לי שינוי, כמו: שונות מכל עם (אסתר ג׳:ח׳).

ואתם בני יעקב לא כליתם – כי אם מת האב נשאר הבן.

כי אני י״י לא שניתי – לשנות מדותי ודרכי הטובים בשביל הרשעים כי לעולם אני רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ומאריך אני אפי לרשעים אף כי כשהוא ממר ומכעיס לפני אולי ישוב כי מעשה ידי הם,

והיא שעמדה לכם אתם בני יעקב שלא כליתם – כשהכעסתם^א אותי מעולם. שאלמלא לא הייתי ארך אפים וחנון ורחום כבר כליתם מן העולם. שכמה פעמים אמרתי להשמיד אתכם ונחמתי על הרעה ואתם אומרים שכל עושה רע טוב בעיניו כששעת הרשע מצלחת ואינו פורע ממנו.

א. בכ״י: כשהכעסתי.

כי אני י״י לא שניתי – כי מה שאמרתי אפילו לזמן ארוך לא לפי שנה כן יהיה כי אני לא שניתי ודברי לא ישנו וכל העתידות שאמרתי לכם ע״י נביאי כן יהיו.

שניתי – ענין שנוי כלומר לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ.

ואתם בני יעקב לא כליתם – כמו שכלו שאר האומות שלא נשאר להם זכר בשמם וכלו מהיות גוי אבל אתם לא כליתם ולא תכלו כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגוים להיות גוי אחד בארץ¹ אע״פ שגליתם ונדחתם לכל פאה שמכם נשאר בכל מקום ומה שהרעותי לכם בעונותיכם עשיתי וכמו שאני לא אשנה גם אתם לא תכלו, ובאחרית הימי׳ תשובו למעלתכם ותהיו עליונים על כל גויי הארץ.⁠²

ויונתן תרגם: ארי אנא י״י לא אשניתי קיימי דמן עלמא וגו׳.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב ז׳:כ״ג.

2. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ח:א׳.

ואמר כי אני ה׳ לא שניתי רוצה לומר שתמיד אהבתי משפט וצדק אבל אם לא יהיה בעולם הזה יהיה בעולם הבא, וזהו ואתם בני יעקב לא כליתם שאף שתמותו הנה נפשותיכם קיימות לקבל גמול מעשיכם.

ואפשר לפרש הנני שולח מלאכי (מלאכי ג׳:א׳) ופתאום יבא וגומר שאינה תשובה לתלונתם וטענתם אבל שהקדים להודיעם מה שיהיה באחרית הימים כדי להוכיחם על פשעיהם, ואחר כך בפרשה חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג׳:י״ג) זכר אותו ספק ואותה טענה עצמה שעשו כדי להשיב עליה. ושיהיה ענין הכתובים האלה שבאחרית הימים יעשה הקב״ה שתי פליאות עצומות, האחת והיא היותר גדולה תחיית המתים. והשנית קבוץ הגליות. ועל התחייה אמר הנני שולח מלאכי (מלאכי ג׳:א׳) רומז לאליהו הנביא שיבא בתחילת התחייה כמו שיזכור אח״ז שהוא המלאך והשליח המיוחד לפניו יתברך, ועל גאולת העם אמר ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים (מלאכי ג׳:א׳) שהוא יהיה מלך המשיח והוא יהיה מלאך הברית שישים ברית שלום בארץ, ונתן על כל אחד מהם משפטים אם על מלך המשיח דסמיך ליה אמר ומי יכלכל את יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳) שהוא יום המלחמה העצומה מחרבן האומות וחבלי המשיח לישראל, ועל אליהו ראשון הקמים בתחייה אמר ומי העומד בהראותו (מלאכי ג׳:ב׳) לפי שכאשר יקומו המתים יבהלו בני אדם מפניהם ומי שיעמוד באותו ההראות המבהיל. וזכר שכל אחד מאלה ישוב פעם אחר פעם להיות מצטרף ומטהר הפושעים והמורדים. ובסוף הדברים אמר ואתם בני יעקב לא כליתם כלומר עתידים אתם לקום בתחייה ולתת את הדין, וכיון שהדבר כן למה לא תיראו ולא תפחדו ממני שמימי אבותיכם סרתם מחוקי (מלאכי ג׳:ז׳).

וחז״ל (סוטה ט, א) דרשו אני ה׳ לא שניתי לא הכיתי לאומה ושניתי לה אבל אתם העמדתי אחרי פורעניות הרבה חצי כלים ואינכם כלים והוא דרך אחר.

לא כליתם – הכ״ף בשוא.

שניתי – מלשון השתנות וחלוף.

כליתם – מלשון תכלית וסוף.

כי אני ה׳ לא שניתי – לא נשתנה דעתי ממה שהיה מאז לאהוב את הרע לא כמו שאמרתם כל עושי רע טוב בעיני ה׳.

ואתם בני יעקב לא כליתם – אבל אתם לא כליתם מפני ואף כי תמותו ברשע מבלי משפט גמול הנה לעתיד כאשר תעמדו בתחיה הנכם גם אז בידי ואז תקבלו הגמול הראוי.

כי אני ה׳ לא שניתי מעולם את דברי והבטחתי, ואני הבטחתי להאבות בל אכלה אתכם, ובאשר לא שניתי את הבטחתי לכן אתם בני יעקב לא כליתי – וע״כ אני מוכרח לפרוע מכם תיכף את עונותיכם טרם יתמלא הסאה שאז תתחייבו כליה, אבל לעכו״ם שלא הבטחתי לבל אכלם אני ממתין עד שתתמלא סאתם ואז יכלו לגמרי, וכן פי׳ חז״ל פסוק זה בפ״ק דסוטה שהקב״ה נפרע מישראל מעט מעט, ומביא ראיה מפסוק זה אני ה׳ לא שניתי מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל ואתם בני יעקב לא כליתם, הרי בארו שלכן מענישם תיכף כדי שלא יכלו בעת שתתמלא הסאה.

לא שניתי – היסורין שאביא על הרשעים שבכם הם לטובת הצדיקים שאצרוף אותם על ידיהם ובכן יתקיימו; פיליפפזאָן.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) לְ⁠מִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּ⁠י֙ וְ⁠לֹ֣א שְׁ⁠מַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְ⁠אָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֣הי״י֣ צְ⁠בָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥⁠ה נָשֽׁוּב׃

From the days of your fathers you have turned aside from My ordinances, and have not kept them. Return to Me, and I will return to you,⁠" says Hashem of Hosts. "But you say, 'How shall we return?'

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְמִיוֹמֵי אַבְהָתְכוֹן סְטֵיתוּן מִן קְיָמִי וְלָא נְטַרְתּוּן תּוּבוּ לְפוּלְחָנִי וְאִתְפְּנֵי בְּמֵימְרִי לְאַיְטָבָא לְכוֹן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאִם תֵּימְרוּן בְּמָא נְתוּב.

ולפיכך^א היכיתי בכם, שמימי אבותיכם סרתם מחוקי ולא שמרתם – אותם.

אבל עדיין שובו אלי – וגם אני אשוב אליכם.

ואמרתם במה נשוב – אם תאמרו במה חטאנו שנשוב, הריני משיב לכם: היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי^ב בתימה, דין הוא שיגזול אדם מאת הקב״ה^ג את שלו, שאתם גוזלין את המעשר והתרומה שלי.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״לפיכך״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״כי אתם קובעים אותי״, ובמקומו: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״מאת הקב״ה״.

למימי – הלמ״ד נוסף כמו: השלישי לאבשלום בן מעכה (דברי הימים א ג׳:ב׳).

שובו – אומר לדור ההוא שהוא בזמנו, ותשובתם: במה נשוב.

במה נשוב – מה חטאנו שנשוב.

למימי – הלמ״ד עם המ״ם כמו למה למרחוק למעולם אמר זמן רב עבר שלא שמרתם חוקי אתם ואבותיכם לפיכך הרעותי להם ולכם אבל מעתה שובו אלי ואשובה אליכם.

ואמרתם במה נשוב – ואם תאמרו במה נשוב אם יש בנו דבר אחר אלא מה שהוכחתנו עד הנה דבר הקרבנות ודבר הנשים והתשובה.

ואחרי כן רמז על טוב העולם הזה, כי על זה הוא תלונת רשע וטוב לו, כלומר טוב לו בטובות המדומות, והשיבם כי בזכות תת המעשר והתרומה לבד, השם נותן לאדם העדפת טובות העולם הזה.

והנה אמר סרתם מחוקי על מצות עשה, ולא שמרתם על מצות לא תעשה כמ״ש חז״ל כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. וכבר זכרו המפרשים שלמ״ד למימי היא נוספת כמו השלישי לאבשלום (דברי הימים א ג, ב), והיה תכלית הדברים שובו אלי ואשובה אליכם אבל מה נעשה שכבר יגיע עזותכם עד שתאמרו במה נשוב כאלו לא תדעו לכם חטא ועון לשוב ממנו.

למימי – הלמ״ד נוספת.

למימי אבותיכם – מן ימי אבותיכ׳ וכו׳.

שובו אלי – לשמור מצותי.

ואשובה אליכם – להיטיב עמכם כמאז.

ואמרתם – והנה תעיזו פניכם ותאמרו במה נשוב ר״ל בעבור מה נשוב במה חטאנו.

למימי – מתחיל להוכיחם על שלא הפרישו תרומות ומעשרות, ואמר שכבר סרתם מחקי מימי אבותיכם שלא היו זהירים בתרומות ומעשרות, ואני מזהיר אתכם שובו אלי ואשובה אליכם – כי בעון תו״מ הגשמים נעצרים וחקות שמים תלוים בחקים אלה וכשסרתם מחקי תו״מ הסירותי חקות הגשם והתבואה, ואם תשובו אלי אשוב להוריד הגשמים והברכה.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּ⁠ם֙ קֹבְ⁠עִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣⁠ה קְ⁠בַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּ⁠עֲשֵׂ֖ר וְ⁠הַתְּ⁠רוּמָֽה׃

Will a man rob God? Yet you rob Me! But you say, 'How have we robbed You?' In tithes and offerings.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מעשרות – ויקרא כ״ז:ל׳-ל״ב, במדבר י״ח:כ״א-כ״ד, דברים י״ב:י״א-י״ט, דברים י״ד:כ״ב-כ״ט, דברים כ״ו:י״ב, עמוס ד׳:ד׳, נחמיה י׳:ל״ח-ל״ט, נחמיה י״ג:י״ב, דברי הימים ב ל״א:ה׳-י״ב

הַיַרְגֵז גְבַר קֳדָם דַיָנָא אֲרֵי אַתּוּן מַרְגְזִין קֳדָמַי וְאִם תֵּימְרוּן בְּמָא אַרְגֵזְנָא קֳדָמָךְ בְּמַעַשְׂרַיָא וּבִתְרוּמָתָא.

היקבע אדם – רבותינו פירשוהו: לשון גזילה, [וכן חיברו דונש בלשון הערב]⁠^א (ולשון ארמי הוא).

המעשר והתרומה – שאתם גוזלים מן הכהנים ומן הלוים היא גזילתי.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 127 מופיע במקומו הביאור בסוגריים העגולים.

Will a man rob Our Sages explained this as an expression of robbery, and it is an Aramaism.

With tithes and with the terumah levy The tithes and the terumah – levy that you steal from the priests and the Levites is tantamount to robbing Me.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

היקבע – הנה הוא המעשר והתרומה, כי תאמרו איך נתן עין יפה מזה המעט, וזה לא טוב שאתם קובעים אותי מפני המאירה והחסרון אשר אתם נארים וחסירים.

כי אם כה תעשו: הביאו את כל המעשר – והריקותי לכם ברכה – ולא ישחת עוד.

ופירוש קובעים – כמו: משכון ממשכנים, ומעכבים אתם^א את הראוי לי.

היקבע – הנה הוא המעשר והתרומה – שלא יתנו בעין רעה.

במארה – הוא ראוי שתתיסרו, ולא תקבעו אותי.

ועתה הביאו – אפתח ארובות השמים והריקותי לכם – דרך משל על רוב ברכות.

עד בלי די – לא די לבדו רק יותר.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: ומערבים אותי.

היקבע אדם אלהים – איפשר שיקבע אדם אלהים שלא ילקה, הלא הכל שלו ולא לאלהים הוא קובע אלא לעצמו.

היקבע – יש בכם דבר אחר שבעבורו ראוי להדבק בכם המארה אמר היקבע אדם אלהים.

כי אתם קובעים אותי – ואמרתם ואם תאמרו במה קבענוך, התשובה המעשר והתרומה, היקבע קובעים קבענוך, ענין גזלה ולקיחת הדבר בהכרח, וכן וקבע אם קובעיהם נפש.

ויונתן תרגם: הירגז גבר קדם דיינא וגו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

הלא ידעתם שאין ראוי שיקבע ויגזול אדם את אלהיו ואתם גוזלים אותי וגם תכחישו את הגזל באומרכם במה קבענוך והדבר מבואר שהוא המעשר והתרומה שמה שאתם גוזלים מן הכהנים והלוים אתם גוזלים ממני האם חשבתם לריוח במונעכם מתת המעשר והתרומה כראוי.

היקבע – ענין עושק כמו וקבע את קבעיהם נפש (משלי כ״ב:כ״ג).

היקבע – האם הגון הדבר שיעשוק אדם את אלהים אשר אתם עושקים אותי.

ואמרתם – ואם תאמרו בדבר מה אנו עושקים אותך.

המעשר – ר״ל על זה אשיב שאתם עושקים ממני המעשר והתרומה כי אינכם נותנים אותם אל הכהנים והלוים משרתי.

היקבע – פעל קבע הונח על עושק הצדקה והמעשרות, וע״ז בא פה ובמשלי כ״ב.

היקבע – וכן ראוי שהאדם יקבע את אלהים מבלי לתת לו את המגיע לו, ובאשר תאמרו במה קבענוך, הלא הוא המעשר והתרומה שהם חלק ה׳.

היקבע – הֲיַעְקֹב (בהיפוך אותיות) מלשון ויעקבני זה פעמים (פרשת תולדות).

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) בַּמְּ⁠אֵרָה֙ אַתֶּ֣⁠ם נֵֽאָרִ֔ים וְ⁠אֹתִ֖י אַתֶּ֣⁠ם קֹבְ⁠עִ֑ים הַגּ֖⁠וֹי כֻּלּֽ⁠וֹ׃

You are cursed with the curse; for you rob Me, even this whole nation.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

בְּלוּטָא אַתּוּן מִתְלָטִין וּקָדָמַי אַתּוּן מַרְגְזִין עַמָא כּוּלְהוֹן.

במארה אתם נארים – א״ר יהושע אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, מאי קראה, אמר רב אדא בר אהבה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו. אי איכא הגוי כלו אין, ואי לא לא. על כן אמרו חכמים סד אדם בסיד את ביתו וכו׳ (ברמז תק״ד).

במארה אתם נארים – על עון זה שאני שולח קללה במעשה ידיכם ואף על פי כן אותי אתם קובעים.

You are cursed with a curse because of this iniquity, for which I send a curse into the work of your hands; but nevertheless, you rob Me.

במאירה אתם נארים – בשביל שאתם קובעין וגוזלין המעשר שלי, שעד שהייתי כהן ולקחתי מעשר ותרומה הייתם אתם בעלי בתים שלקחתם ט׳ חלקים. עכשיו אתם כהנים שלקחתם המעשר ותרומה, ואני אהיה בעל הבית ואקח ט׳ חלקים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

במארה אתם נארים – בפרי ארצכם.

ועדיין אתם קובעים אותי, ואינכם מרגישים שעל כך אתם נארים,

ולא מקצת העם אלא הגוי כולו.

במארה אתם נארים – מפני העבירות שזכר למעלה כמו שאמר וגם ארותיה, ועוד אתם מוסיפים עון על עון ואתם קובעים אותי ממה שתאספו שלא תתנו ממנו תרומה ומעשרות ותאמרו הוא גוזל אותנו המטר ושולח מארה בתבואה ואנחנו נתן לו התרומה והמעשרות.

הגוי כלו – יראה כי העבירות הנזכרות למעלה לא היו שוים בהם כלם אבל בדבר המעשר והתרומה היו שוים כולם לפיכך אמר הגוי כלו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

אין הדבר כן כי בעבור העון הזה במארה אתם נארים ומקוללים ממני ואעפ״כ אתם קובעים אותי ונמצא הדבר מזיק לכם ומזיק ללוים ולכהנים, ואם תאמרו שמארת התבואות איננה מפני זה ושמקרה הוא היה לכם.

הגוי כלו – כתיב בוא״ו ובמקרא גדולה יש מסורה משובשת והגירסא הנכונה כך היא כל ספרי ירמי׳ ויחזקאל ותרי עשר כלה כתיב בה״א בר מן ג׳ בוא״ו וסי׳ כי מקטנם ועד גדולם ירמיה אל הגלעד (שמואל ב ב׳) בחוצתיו חגרו שק (ישעיהו ט״ו) לכן יליל מואב (שם סי׳ ט״ז) ועיין מה שכתבתי בירמיה סי׳ ב׳)

במארה, נארים – מלשון ארירה וקללה.

במארה – הלא בעבור זה אתם מקוללים בקללה כי אין הארץ נותנת יבולה ועכ״ז לא תקחו מוסר ואתם עושקים אותי.

הגוי כלו – כי אין א׳ מכם שיתן המעשר והתרומה.

נארים – שרשו ארר ובא הנו״ן בציר״י מפני הא׳, עי׳ בן מלך.

במארה ר״ל בפרט שאין לכם רווח מגזל הזה, שעי״כ אתם נארים במארה – ובכ״ז ואותי אתם קובעים – וזה תעשו הגוי כלו – לא יחידים לבד.

במארה וגו׳ – רואים אתם שאינכם מצליחים במשלח ידכם בעבור המנעכם מהרים תרומותיכם, ואתם הולכים עמי קרי.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) הָבִ֨יאוּ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַֽמַּ⁠עֲשֵׂ֜ר אֶל⁠־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּ⁠בֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהֹוָ֣הי״י֣ צְ⁠בָא֑וֹת אִם⁠־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣⁠וֹת הַשָּׁ⁠מַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּ⁠רָכָ֖ה עַד⁠־בְּ⁠לִי⁠־דָֽי׃

Bring the whole tithe into the storehouse, that there may be food in My house, and test Me now in this,⁠" says Hashem of Hosts, "if I will not open for you the windows of heaven, and pour out a blessing for you, until there is no room for it.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

אֲמַר נְבִיָא אַיְתוּ יַת כָּל מַעַשְׂרַיָא לְבֵית אוֹצָרָא וִיהֵי פַּרְנוּס לְדִמְשַׁמְשִׁין בְּבֵית מַקְדְשִׁי וְנַסוֹ כְּעַן קֳדָמַי בְּהָדָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אִם לָא אֶפְתַּח לְכוֹן יַת כַּוֵי שְׁמַיָא וְאָחֵית לְכוֹן טוּבָא עַד דְתֵימְרוּן מִסַת.

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר – רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש אמר ליה פסוק לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר, אמר ליה לפרוש לי מר מאי עשר תעשר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר, א״ל מי שרי לנסויי קוב״ה והא כתיב לא תנסו את ה׳ אלהיכם, אמר ליה הכי א״ר אושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר וגו׳, מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם לומר די (ברמז תתקי״א).

ויהי טרף בביתי – יהי מזון מצוי לשמשיי.

so that there may be nourishment in My House There shall be food accessible for My servants.

ויהי טרף בביתי – לשון מזון, כמו: הטריפני לחם חקי (משלי ל׳:ח׳).

ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי דיי^א – בזאת תבחנו אותי, שקבעתם ממני המעשר והתרומה, לפיכך אתם ניארים במארה.⁠^ב

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״אם לא אפתח... בלי דיי״, ובמקומו: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״במארה״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויהי – שיהי טרף ומזון בביתי למשמרתי.

ובחנוני נא בזאת – ותכירו שעל קביעתכם אתם נארים.

בלי די – שלא אצמצם לומר די לכם בכך, שלא כדי ספוק בלבד אריק לכם ברכה, אלא אכול ושבוע והותר.

הביאו, ויהי טרף בביתי – ללוים ולכהנים העובדים לפני ומתוך כך תשובו מן העבירות הנזכרות ואם לא אפרע מכם בפורענות אחרת, אבל אם תביאו התרומה והמעשרות כראוי אמטיר עליכם ואריק לכם ברכה.

עד בלי די – פי׳ אדוני אבי ז״ל עד שלא יספיקו לכם כלים ואוצרות.

טרף – כתרגומו פרנוס, ותרגם יונתן עד בלי די עד דתימרון מסת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

נעשה איפה עליו נסיון: הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כלומר תנו המעשר והתרומה בשלמות ובעין טובה והביאוהו אל בית אוצר ה׳ ויהיה טרף בביתי ר״ל מזון ופרנסה למשרתי ביתי הכהנים והלוים, ובחנוני נא בזאת כי עם היות שצותה תורה לא תנסו את ה׳ אלהיכם (דברים ו, טז) הנה נא עתה להוראת שעה בחנוני ונסוני אם לא אפתח לכם את ארובות השמים לתת מטר ארצכם בעתו באופן שאריק עליכם ברכה עד בלי די ר״ל לא די לבדו שהוא המספיק אבל יותר ויותר מדאי שהוא התוספת העצום. והרד״ק פירש עד בלי די עד בלי כלי לשום אותו ובזאת תדעון שבעון המעשרות היתה קללת התבואה עד כה.

והריקתי – (א״ה פליגי ספרי אי חסיר יו״ד אי מלא אבל על פי המסורה דפרשת בחקותי ראוי להיות מלא דהכי נמסר התם ב׳ וחסר וא״ו מכלל דמלאים יו״ד נינהו).

טרף – ענין מזון והוא מושאל ממזון החיה הבאה ע״י טריפה.

ובחנוני – מלשון בחינה ונסיון.

נא – עתה.

ארובות – חלונות כמו וארובות השמים נפתחו (בראשית ז׳:י״א).

והריקותי – ענין הזלה ושפיכה כמו על הארץ יריקו (קהלת י״א:ג׳).

בלי – הוא כמו אל ולא.

די – ענין הספוק.

הביאו – לכן הביאו מעתה את כל המעשר אל בית האוצר העשוי לכך בבה״מ כמ״ש בנחמיה.

ויהי טרף בביתי – למען יהיה מזון מצוי לאנשי ביתי הם הכהנים והלוים.

ובחנוני – בחנו אותי בהמצוה הזאת אם אני משלם גמול המצוה.

אם לא – הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים וגו׳ (ישעיהו ה׳:ט׳) ור״ל הריני נשבע שאפתח לכם בשכר זה את ארובות השמים ואשפוך דרך שם לכם ברכה והוא ענין גוזמא והפלגה.

עד בלי די – ר״ל כ״כ ירבו התבואות עד שלא יהיו הגרנות די להם להחזיק את הכל.

טרף – כמו טרף נתן ליראיו, והושאל מפרנסת החיות שבא על ידי טרף.

ובחנוני – עיין בפנים ההבדל בין בחינה לנסיון, והתבאר אצלי בכ״מ.

בלי די – די הוא כמדת הסיפוק והצורך, כמו די שה, די השיב לו. ובלי די היינו שלא יביט על הסיפוק והצורך, רק יהיה בלי שיעור.

הביאו – מפרש מ״ש שובו אלי ואשובה אליכם, שהוא שתביאו את המעשר כולו אל בית האוצר, עד שיהיה טרף בביתי ללוים שומרי המקדש ולכהנים העובדים בבית ה׳ שהם כבני ביתו של ה׳ ומזונותם עליו, ובחנוני נא בזאת – ר״ל שהגם שאסור לנסות את ה׳ כמ״ש לא תנסו את ה׳, זה מותר, כי אינו נסיון רק בחינה, ויש הבדל בין נסיון לבחינה, המנסה ינסה אם יש בהמנוסה מדרגה גבוה מן הנודע בו עד הנה, למשל המנסה את הזהב אם יש בו כח משיכת המאגנעט, והבחינה הוא אם בוחן אם הדבר הוא כפי מהותו הרגיל, כמו הבוחן הזהב אם אין בו סיגים, ואם היה הברכה על ידי הטבע והמערכה היה בזה נסיון, כי אין בכח הטבע לתת יותר מגבולו הטבעי, אבל אני מבטיח כי אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה למעלה מן הטבע, ותהיה הברכה עד בלי די כי ברכת השמים יש לה גבול בהכרח שבבואה עד הגבול ההוא יאמר די, אבל ברכת ה׳ שהיא על פי נס אין לה גבול ולא יאמר לה די, כי תוסיף ותלך לאין קץ, אבל אין זה נסיון רק בחינה, כי הוא מאוצר ה׳ ששם אין זה למעלה מכחו, וכן מצד שכבר הבטיח הברכה הוא רק בחינה שימלא דברו, וכן אמרו חז״ל ריש לקיש שמע לההוא ינוקא שאמר עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה ומי שרי לנסויי? א״ל כהאי גוונא שרי דכתיב ובחנוני נא בזאת, ר״ל שהינוקא השיב לו שזה אינו בגדר נסיון שאסור לנסות את ה׳, כי הוא בחינה ועל הבחינה לא הוזהרו.

טרף – מזון לכהנים המשרתים בבית קדשי.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וְ⁠גָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְ⁠לֹא⁠־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת⁠־פְּ⁠רִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְ⁠לֹא⁠־תְ⁠שַׁכֵּ֨⁠ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙⁠פֶן֙ בַּשָּׂ⁠דֶ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְ⁠בָאֽוֹת׃

I will rebuke the devourer for your sakes, and he shall not destroy the fruits of your ground; neither shall your vine cast its fruit before its time in the field,⁠" says Hashem of Hosts.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאֶזוּף לְכוֹן בִּמְחַבְּלָא וְלָא יְחַבֵּל לְכוֹן יַת אַבָּא דְאַרְעָא וְלָא תַּתְכֵּיל לְכוֹן גוּפְנָא בְּחַקְלָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.

וגערתי לכם באוכל – בחסיל ובגזם האוכל לכם את תבואת השדה והגפן.

And I will rebuke the devourer for your sake The finishing locusts and the shearing locusts, which devour the grain of your field and your vines.

והייתי גוער לכם באוכל – שאגער בארבה שהוא אוכל את התבואה עד עכשיו.

ומכאן ואילך לא ישחית לכם את^א פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה – עוד.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״את״.

וגערתי – באוכל – שלא יבוא עליו מין קללה, כמו ארבה וצלצל.

באוכל – ארבה.

וגערתי, באוכל – בארבה האוכל את התבואה.

ולא תשכל לכם את הגפן – הגפן לא תשכל פריה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ולפי שהחסיל והגזם היה יורד עליהם ואוכל פירותיהם בשדות ובכרמים לכן אמר וגערתי לכם באוכל שהוא הארבה האוכל את התבואה באופן שלא ישחית לכם עוד את פרי האדמה והגפן כי ברצות ה׳ דרכיהם חית השדה ועוף השמים השלימו לך.

וגערתי – ענין זעקת נזיפה.

תשכל – ענין חסרון הפרי והוא מושאל ממחוסר בנים הנקרא שכול.

וגערתי לכם – בעבורכם אגער בהארבה האוכל התבואה ולא ישחית עוד וכו׳.

ולא תשכיל – ר״ל הגפן לא תחסיר לכם את פריה.

וגערתי – גם אגער בשבילכם בארבה האוכל את התבואה שלא ישחית את פרי האדמה וכן הגפן לא תשכל את פריה.

באכל – ארבה למינו.

תשכל – תוציא אשכלותיה סמדר ולא תבשלם, כאשה שילדה בנים ומתו לה בילדותם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) וְ⁠אִשְּׁ⁠ר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כׇּל⁠־הַגּ⁠וֹיִ֑ם כִּֽי⁠־תִהְי֤וּ אַתֶּ⁠ם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְ⁠בָאֽוֹת׃

"All nations shall call you blessed, for you will be a delightful land,⁠" says Hashem of Hosts.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִישַׁבְּחוּן יַתְכוֹן כָּל עַמְמַיָא אֲרֵי תְהוֹן אַתּוּן יָתְבִין בַּאֲרַע בֵּית שְׁכִנְתִּי וְעָבְדִין בָּהּ רְעוּתִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.

רמז תקצ

ואשרו אתכם כל הגוים – עתידים ישראל להתקלס מן האומות, אמר ר״ש בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד אלא כשמתקלסת מצרותיה זו היא כבודה, וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים, וכן הוא אומר ראוה בנות ויאשרוה, כגון פרעה אמר ליוסף אין נבון וחכם כמוך, וכן בלעם מברך ליעקב, לבן לרבקה, נבוכדנאצר לדניאל, באדין נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד.

ארץ חפץ – ארץ שחפצי בה.

a desirable land A land that I desire.

כנגד שאמר למעלה: נתתי^א אתכם נבזים (מלאכי ב׳:ט׳), ריפא כאן: ואשרו^ב אתכם כל הגוים – וכנגד שאמר למעלה:⁠^ג אין לי חפץ בכם (מלאכי א׳:י׳), חזר ואמר^ד כאן כי תהיו לי אתם ארץ חפץ.

א. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994: ״ונתתי״.

ב. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994: ״ויאשרו״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״למעלה״.

ד. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר ״חזר״ וכתוב רק: ״אמר״.

ואשרו – כי אני חפץ בכם ובארצכם.

ארץ חפץ – ארץ חמדה מרוב ברכה.

ואשרו – ואמרו אשריכם תמורה שאתם חרפה בגוים מפני הרעב על המארה שאתם נארים.

ארץ חפץ – שתבואתה מרובה.

ויונתן תרגם: ארי תהון יתבין בארע בית שכינתי ועבדין בה רעותי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

והארץ תתן יבולה בשלימות עד שמפני רבוי התבואות אשר יהיו לכם יאשרו אתכם כל העמים, ובמקום שהייתם חרפה בגוים בעבור הרעב אשר בא מתוך המארה אשר קללתי אתכם בעונותיכם עתה בהתברך כל התבואות תהיו מאושרים ומצליחים בעיני כל הגוים ויאמרו שארצכם ארץ חפץ חפצתי בה ולכן נתברכו תבואותיה: והותרה עם מש״פ בפרשה הזאת השאלה הו׳:

ואשרו – ענין הלול ושבח כמו אשרי האיש (תהלים א׳:א׳).

ארץ – ר״ל בארץ.

חפץ – ענין רצון.

ואשרו וגו׳ – ישבחו אתכם לפי מרבית ההצלחה.

כי תהיו אתם ארץ חפץ – ר״ל ארצכם תהיה ארץ הממלאת חפץ ורצון יושביה כי לא תחסר כל בה.

ואשרו – ועי״כ יחשבו כל הגוים אתכם למאושרים, בשיראו כי אתם תהיו הארץ שחפץ ה׳ בה לברך אותה ולהשגיח עליה.

ואשרו – יאמרו עליכם – אשרי העם שככה לו – וכן כי אשרוני בנות (פרשת ויצא).

ארץ חפץ – שכל אדם יחפץ שיהיה לו ארץ כמוה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) ⁠חָזְ⁠ק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהֹוָ֑הי״י֑ וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה⁠־נִּ⁠דְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ׃

"Your words have been strong against Me,⁠" says Hashem. "Yet you say, 'What have we spoken against You?'

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תַּקִיפוּ קֳדָמַי פִתְגָמֵיכוֹן אֲמַר יְיָ וְאִם תֵּימְרוּן מַה אַסְגִינָא לְמַלָלָא קֳדָמָךְ.

חזקו עלי דבריכם – שהיטחתם דברים כלפי מעלה.

חזקו – זאת הנבואה לעתיד, כי עמה דבק: כי הנה יום בא (מלאכי ג׳:י״ט).

חזקו עלי – חזקים הם עלי.

נדברנו – מֵשְפַרְלַמְש.

חזקו – שב להוכיחם על מה שהיו אומרים כי אין דין ואין דיין.

מה נדברנו – שב הפעל פעול לרוב התמדת הדבור וכן הנדברים בך (יחזקאל ל״ג:ל׳).

חזקו עלי דבריכם – זה תלונת צדיק ורע לו, כי היא יותר חזקה מן האחרת, כי רעות העולם הזה מונעות שלימות הנפש לא צמצום הטובות.

חזקו עלי דבריכם וכולי עד סוף הספר. ענין הפרשה הזאת כפי מה שפירשתי ראשונה בפרשה של מעלה הוא שהשם הודיע לאומה שהיה שולח את הנביא מלאכי לפנות דרך לפניו בענין השכר והעונש ולהודיע איה אלהי המשפט (מלאכי ב׳:י״ז), ולכן אחרי שהשלים כל תוכחותיו הביא הנביא מלאכי זכרון קושיתם להשיב עליה עם ביאור השכר והעונש האחרון שיהיה לצדיקים ולרשעים, ומפני זה נזכרה כאן הקושיא שהיא עצמה אותה שנזכרה למעלה מרוע הסדור. וגם שנפרש מלאכי על אליהו הנביא כמו שפירשנו בפירוש השני ראוי היה להכתב כאן הפרשה הזאת לפי שרשעי אותו הדור להיותם בלתי מאמינים בפנות הידיעה וההשגחה האלהית בדברים השפלים היו מלעיגים על תוכחות הנביא שהוכיחם על הנשים הנכריות ועל המעשר והתרומה, ולכן הוצרך הנביא להשיבם על רוע דעתם והפסד אמונתם באומרו בשם האל חזקו עלי דבריכם רוצה לומר דברים חזקים ועצומים דברתם עלי ואתם בדבריכם מכחישים ואומרים מה נדברנו עליך לפי ששב הפועל פעול לרוב התמדת הדבור. ויותר נכון לומר שנדברנו הוא מהנפעל כפשוטו ושהם היו מדברים כדרך בני אדם שכאשר יאשימו על דבר מגונה שדברו בסתר ישיבו ויאמרו לדובר בם מה הרכילות הזה שאמרו לך ממנו, ועל דרך זה אמרו אלה מה נדברנו עליך שהם היו הנדברים והמולשנים מפי הרכלים והמלשינים וגם זה היה מסכלותם כאלו לא היה הקדוש ברוך הוא יודע סתרי דבריהם ומחשבותיהם אם לא יגיד אותם לו המגיד.

חזקו – ענין קושי.

חזקו וגו׳ – ר״ל דבריכם חזקים וקשים עלי.

ואמרתם – ואם תאמרו מה נדברנו עליך.

חזקו – אחר שהזכיר תחלה את השאלה ששואלים על שלות הרשעים שהוכיחו מזה שאין השגחה ומשפט, כמ״ש כל עושי רע טוב בעיני ה׳ או איה אלהי המשפט, והגיד להם התשובה על זה, אומר שעדיין חזקו עלי דבריכם – שלא קבלתם תשובה הנ״ל, ואתם מתחזקים בוכוח לסתור את דברי, כי.

נדברנו – אולי נשתמש בבנין נפעל להוראת אדם מתחיל לדבר על איזה ענין, וכמו מכריח חבירו לדבר גם הוא עליו.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה⁠־בֶּ֗⁠צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְ⁠כִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְ⁠דֹ֣רַנִּ֔⁠ית מִפְּ⁠נֵ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ צְ⁠בָאֽוֹת׃

You have said, 'It is vain to serve God;' and 'What profit is it that we have kept His charge, and that we have walked mournfully before Hashem of Hosts?

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמַרְתּוּן לָא לַהֲנָאָה מַן דְפָלַח קֳדָם יְיָ וּמַה מָמוֹן נִתְהֲנֵי לְנָא אֲרֵי נְטַרְנָא מַטְרַת מֵימְרֵיהּ וַאֲרֵי הֲלֵכְנָא בְּמַכִּיכוּת רוּחַ מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת.

שוא עבד אלהים – על חנם נַעבדנו כי לא נקבל שכר.

קדרנית – בשפל רוח.

"It is futile to serve God" We worship Him for nothing, for we will receive no reward.

in anxious worry with low spirits.

אמרתם שוא עבוד^א אלהים – אילו הרשעים שאמרו לשוא יגע כל אדם שעובד להקב״ה.

קדורנית – שהיינו חשוכין בגלות מרוב צרה.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 נוסף כאן: ״את״.

אמרתם – קדורנית – כמו: קודר שחותי (תהלים ל״ה:י״ד), מיראת השם.

קדרנית – שחוח, שאנו נכנעים מפניו ומה טוב לנו על זאת

אמרתם – מבואר הוא.

ולכן השיבם אמרתם שוא עבוד אלהים כלומר הלא אמרתם שמעשה המצות היה לא לעזר ולא להועיל לא בערך הנעבד יתברך כי בערכו שוא עבוד אלהים ומה איכפת לו בעבודות האלו והוא על דרך אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (איוב לה, ז), ולא ג״כ בערך העובד כי מה בצע ומה תועלת יגיע לנו כאשר שמרנו משמרתו מצותיו חקותיו ותורותיו, ולא די בזה שאין לנו בזה תועלת אלא שהלכנו קדורנית קודרים ומצטערים מפני ה׳ כלומר בעבור ששמרנו מצותיו.

שוא – ענין חנם.

בצע – ענין תועלת כמו מה בצע בדמי (תהלים ל׳:י׳).

קדורנית – ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ד׳:ט״ו) ור״ל שחוח ובהכנעה.

אמרתם – ר״ל אשיב לכם זהו מה שאמרתם דבר שוא הוא לעבוד את האלהים כי לפי רוב רוממותו לא יחשב בעיניו עבודת האדם אשר בעפר יסודו.

ומה בצע – או מה תועלת בא לנו אשר שמרנו הדברים שצוה לשמור ואשר הלכנו קדורנית שחות ובהכנעה מפני ה׳ וכאלו יאמרו או אינו משגיח בשפלים או אינו משלם גמול המעשה.

אמרתם – שר״ל שהם משיבים שהגם שהתשובה הנ״ל הוא תירוץ על שלות הרשעים, עדיין יקשה מיסורי הצדיקים שלא חטאו ובכ״ז הם חיים חיי צער, וע״כ אמרתם שוא עבוד אלהים ר״ל שהעבודה הזאת אין בה תועלת לא מצד הנעבד ולא מצד העובד. שאין בה תועלת מצד הנעבד שנאמר שה׳ רוצה בעבודה זו והוא צריך אליה, שזה דבר שוא ובטל כי ה׳ א״צ לעבודתנו ואם צדקת מה תתן לו, ועז״א שוא עבוד אלהים – וגם אין בה תועלת מצד העובד שנאמר שה׳ צוהו בעבודה זאת לא לצרכו רק כדי שיקבל העובד עליה שכר, ועז״א מה בצע כי שמרנו משמרתו – הלא לא הרוחנו בזה מאומה כי הלא הלכנו קדורנית מפני ה׳ צבאות לריק יגענו בעבודתנו ואין לנו שכר כל מאומה, אבל בהפך.

קדרנית – בשחות ראש כאבל, והשמחה מאירה הפנים והאבילות מקדירתן ומחשיכתן (נעויתי שחותי עד מאד כל היום קודר הלכתי, תהלים ל״ח:ז׳).

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וְ⁠עַתָּ֕⁠ה אֲנַ֖חְנוּ מְ⁠אַשְּׁ⁠רִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם⁠־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּ⁠לֵֽטוּ׃

Now we call the proud happy; yes, those who work wickedness are built up; yes, they tempt God, and escape.'

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּכְעַן אֲנַחְנָא מְשַׁבְּחִין רַשִׁיעִין אַף אִתְקַיְימוּ עָבְדֵי חֶטְאָה אַף נַסִיאוּ קֳדָם יְיָ וְאִשְׁתֵּיזָבוּ.

ועתה אנחנו מאשרים – אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו ועתה רואים אנו הרשעים מצליחים עד כי מאשרים אנו אותם על מעשה רשעם.

גם בחנו אלהים – לומר הֲנִראה^א מה יוכל לעשות לנו.

וימלטו – מן הרעה ולא נכשלו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 127. בדפוסים: ״נראה״.

And now we praise the bold transgressors, etc. We worshipped Him and kept His charge, but now we see that the wicked are prospering – to the extent that we praise them for the wicked deeds.

Yea, they tempt God, saying, "Let us see what He will be able to do to us.⁠" and they have, nevertheless, escaped harm, and they have not stumbled.

ועתה אנחנו מאשרים זידים – יכולין אנו לאשר אותן רשעים שעשו כל תאות לבם, ואף על פי כן נבנו וישבו בשלום כל ימיהם.

גם בחנו אלהים וימלטו – אף על פי שהיו בוחנין להקב״ה ואומרים: אעשה רשע זה ואראה אם יריע לי ואם יטיב לי, ואף על פי כן^א מצילו מכל רעה.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״כן״.

שעתה אנחנו מאשרים זדים – שמצליחים כמונו ויותר ממנו.

גם שבחנו אלהים – אם ינקום מהם, ואעפ״כ נמלטו ולא נקם מהם והם אומרים בלבם אין אלהים והשחיתו והתעיבו עלילותם יותר מקודם, לכן והיה לו להודיעם כי אלהי משפט הוא ואני נוקם מהם ומצליחים, ואם כן מה בצע כי עבדנוהו. ומי שהוא ירא י״י אז, בראותו רשע מצליח לא יאמר שהוא עבד אלהים אלא ישימו לבם לאחריתם ולאחרית העובדים אותי.

ועתה – ג״כ מבואר הוא.

ועתה אנחנו מאשרים זדים רוצה לומר עתה שראינו שאין תועלת כי אם נזק בעבודתו אנחנו גוזרים שהזדים ועושי הרשעה הם מאושרים, והנסיון הורה עליו שגם נבנו עושי רשעה והם קיימים ומצליחים כבנין החדש, ואין לומר שהשם עוד יענישם על רשעתם כי הם גם בחנו אלהים וימלטו שנסוהו הגם עונש יוכל תת ונמצאו נמלטים בידו מבלי כשלון עונש כלל.

מאשרים – משבחים.

נבנו – מלשון בנין.

בחנו – מלשון בחינה ונסיון.

וימלטו – ענין הצלה.

ועתה – ר״ל הואיל ועתה ראינו שאין תועלת לשמור משמרת המקום הנה אנחנו משבחים את האנשים הזדים שלא חששו על משמרת התורה.

גם נבנו – ר״ל טובה כפולה בא לעושי הרשעה כי גם המה קיימים כבנין וגם בחנו את אלהים לדעת אם יוכל תת עונש על עון והנה נמלטו מן העונש ולא השיגם והמה א״כ בטובה ועמדו על החקירה.

ועתה אנחנו מאשרים זדים – שהם אינם יגעים לעבוד את ה׳ ובכ״ז גם נבנו עושי רשעה – ולא הפסידו מאומה, גם בחנו אלהים אם יוכל לענוש אותם וימלטו כי לא נעשה להם מאומה רע.

נבנו – הלכו ויספו על קיומם ולא נהרסו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) אָ֧ז נִדְבְּ⁠ר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ אִ֣ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֑הוּ וַיַּ⁠קְשֵׁ֤ב יְהֹוָה֙י״י֙ וַיִּ⁠שְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּ⁠תֵ֠ב סֵ֣פֶר זִכָּ⁠ר֤וֹן לְ⁠פָנָיו֙ לְ⁠יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וּלְחֹשְׁ⁠בֵ֖י שְׁ⁠מֽוֹ׃

Then those who feared Hashem spoke one with another; and Hashem listened, and heard, and a book of memory was written before Him, for those who feared Hashem, and who honored His name.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן מְמַלְלִין דַחֲלַיָא דַייָ גְבַר עִם חַבְרֵיהּ וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ וּגְלֵי קֳדָמוֹהִי וְאִתְכְּתִיב סְפַר דָכְרָנַיָא קֳדָמוֹהִי לְדַחֲלַיָא דַייָ וְלִדִמְחַשְׁבִין לְיַקָרָא שְׁמֵיהּ.

א״ר יהודה שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה הקב״ה מקשיב להם שנאמר אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו – ואין דבור אלא לשון נחת שנאמר וידבר עמים תחתינו. רב כהנא אמר בשם רבי לוי לשעבר אדם עושה מצוה והנביאים כתבוה וישמע ראובן ויצילהו מידם, ויצבט לה קלי, עכשו שאין נביאים מי כותבה, אליהו ומלך המשיח והקב״ה חותם על ידיהם שנאמר אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו (ברמז תר״ד). והיו לי (נאם) [אמר] ה׳ צבאות (ברמז ס״ג).

אז נדברו וגו׳ – אני משיב על דבריכם: אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הילכו^א קדורנית מפניי, נדברו יראי י״י שלא לדבק במעשים הרעים.⁠^ב ואני לא נשתכחו דבריהם מלפניי אף על פי שאיני ממהר להשיב גמול כי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריהם קיימים.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 127. בכ״י אוקספורד 165: ״הלכו״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165: ״במעשה הרעים״. בכ״י אוקספורד 127: ״במעשה הרשעים״.

Then the God-fearing men spoke, etc. I retort upon your words then, when the wicked commit evil and the good go about in anxious worry because of Me. The God-fearing men spoke to one another not to adopt their evil deeds; and, as for Me, their words are not forgotten to Me. And although I do not hasten to visit retribution, I have hearkened and heard, and I have commanded that a book of remembrance be written for them. Their words shall be preserved for Me.

אז נדברו יראי י״י איש אל רעהו – כששומעין יראי י״י שנדברו הרשעים בדברים קשים האלה, נדברים הם ואומרים טוב עבוד אלהים.

ויקשב י״י^א וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו – שומע^ב הקב״ה דברי צדיקים, ודברי רשעים^ג כותבן לפניו בספר זכרון.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ויקשב י״י״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777 (שם ״ושומע״). בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ויכתב ספר... שומע״.

ג. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״דברי הרשעים ודברי הצדיקים״, ועיינו בהערה בפסוק הבא.

אז נדברו יראי השם^א – המשכילים.

וטעם ויכתוב – כתב בשמים מכתב לא ימחק.

ליראי^ב השם – הם הצדיקים.

ולחושבי שמו – הם חכמי הלב, יודעי סוד השם הנכבד והנורא.

א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״יראי השם״.

ב. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: ליריאי.

ובכן נדברו – בי

ויקשב י״י – דבריהם

וישמע – ויבן אותם כי הכריעו מדתי ודיני לצדק.

ויכתב ספר זכרון לפניו – על כך להטיב להם. כמו שיאמר למטה שיהיו לי סגלה מן השאר.

אז נדברו יראי י״י – כי המאמר ההוא הוא מאמר אנשים שלא יבינו דרכי י״י ומשפטיו וכשישמעו יראי י״י הדברים מהאנשים האלה הכופרים בהשגחת האל בתחתונים נדברו הם איש אל רעהו ומרבים בדברים האלה ונושאים ונותנים בהם עד שימצאו בשכלם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול (דברים ל״ב:ד׳).

ויקשב י״י – האל ית׳ הקשיב דבריהם ויתן להם שכרם בזה.

ויכתב ספר זכרון לפניו – דרך משל כלשון בני אדם שכותבים המלכים ספר הזכרונות כי אין שכחה לפניו ית׳ וכן מספרך אשר כתבת (שמות ל״ב:ל״ב) כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י״ב:א׳), והנה יראי י״י וחושבי שמו שאמר שמור להם עד עולם, ופי׳ חושבי שמו, שחושבים תמיד בדרכי י״י ובידיעת אלהותו כי שמו הוא והוא שמו, וכתב הר״א אבן עזרא ז״ל כי יראי י״י הם הצדיקים, וחושבי שמו הם חכמי לב יודע סוד י״י הנכבד והנורא.

לכן היתה התשובה לזה: אז נדברו יראי י״י וכו׳.

ואמנם אומרו אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו כתבו המפרשים שהיא תשובת ה׳ ופרש״י אז בעשות הרשעים רשעם, והטובים הולכים קדורנית מפני נדברו ואמרו יראי ה׳ איש אל רעהו שלא להדבק במעשי הרשעים ולא נשכחו דברים הטובים מלפני. והרב רבי דוד קמחי פירש כשישמעו יראי ה׳ דברי הכופרים האלה נדברו איש אל רעהו כנושאים ונותנים בדברים האלה עד שימצא בדעתם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול ויקשב ה׳ דבריהם ויתן להם שכרם.

והנה לכל אחד מן הפירושים האלה העיקר חסר מן הספר ולכן נראה לי לפרש שאז נדברו יראי ה׳ הוא גם כן מכלל דברי הכופרים ושנדברו הוא מלשון דבר והריגה כמו אהי דבריך מות (הושע יג, יד) ידבר עמים תחתינו (תהלים מז, ד) ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כב, י) וכמו שהביאו בעל ספר השרשים, יאמר הכתוב שנבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים (מלאכי ג׳:ט״ו) בהכנסם בסכנות עצומות וימלטו מהם ובאותו זמן עצמו היו נדברים נשברים ונכרתים יראי ה׳ איש אל רעהו שענינו איש עם רעהו, או שיראי ה׳ במקרים רעים נמשכים ביניהם היו משברים והורגים אלו לאלו כאילו יד ה׳ היתה בם להומם ולאבדם, וזה כלל רוע הסדור שיהיו טובות לרשעים ואמנם לצדיקים ימצאום צרות רבות ורעות, ועל זה משיבם הנביא ויקשב ה׳ וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו רוצה לומר דעו נא וראו שכל זה אשר אמרתם השם יתברך מקשיבו ושומע אותו וצדקת הצדיקים ורשעת הרשעים כולה גלויה לפניו כאלו נכתבה בספר זכרון למען תעמוד ימים רבים עד בוא עת הפרעון והגמול האמתי, והזכרון ההוא יהיה ליראי ה׳ והם בעלי המצות המעשיות ולחושבי שמו והם בעלי הדעות והאמונות כי הם יודעי סוד השם הגדול והנורא. והנה כתיבת הספר הוא דבר המשליי להורות על גלוי הידיעה הפרטית לפניו יתברך.

ובמדרש רות (ה, יד) אמר רבי יצחק כשאדם עושה מצוה יעשה אותה בלב שמח אלו היה יודע ראובן שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית לז, כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו, אילו היה יודע אהרן שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (שמות ד, יד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו בתופים ומחולות היה יוצא, אילו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומים היה מאכילה, רבי כהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי לשעבר אדם עושה מצוה נביא כותבה ועכשו כשאחד עושה מצוה מי כותבה אליהו ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידם שנאמר אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו. וכן היא ג״כ בויקרא רבה. ולא רצו בזה שספר הזכרון הנכתב לפניו יתברך מלך המשיח ואליהו היו הכותבים עליו אלא שעל ידם יהיה הגמול לכל אחד על פי מעשיו אם לחיים בזמן קבוץ הגליות על ידי מלך המשיח ואם למתים ביום התחייה על יד אליהו ולכן יחסו להם הכתיבה כפי כוונת הענין.

ויכתב ספר – יש טעות בקצת פרקי אבות פ ג׳ שכתוב בהם ויכתב בספר והכתוב הוא ויכתב ספר.

ויקשב – ענין האזנה.

ספר – מגילה.

ולחושבי – מלשון מחשבה.

אז נדברו יראי ה׳ – בזה ישיב על אמריהם לומר הנה דעו כי אז כששמעו יראי ה׳ דברי הרשעי׳ ההם המעוררים ספיקות ותלונות נדברו גם הם איש אל רעהו כנושאים ונותנים בדברים האלה עד שמצאו בדעתם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וה׳ הטה אוזן להקשיב אמריהם ושמעם ויכתבם על ספר להיות זכרון לפניו ליראי ה׳ ולאותן החושבים רוממות שמו למען לא יקופח שכרם לעתיד וכמ״ש ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר דניאל (דניאל י״ב:א׳).

אז נדברו – עי׳ בפי׳, ויל״פ מלת נדברו מענין דבר, ומוסב למעלה שבחנו אלהים וימלטו בעת שיראי ה׳ נדברו איש אל רעהו, ר״ל שמתו כולם בדבר שדבק בהם דבר ומות מאיש אל רעהו, והרשעים נמלטו בעת ההיא ונגע לא קרב באהלם, ובזה בחנו אלהים שאין דין ועונש, ועז״א שה׳ הקשיב וישמע את דבריהם אשר חזקו עליו, וכתב ספר זכרון לפניו לשלם ליראי ה׳ בעוה״ב.

אז – ר״ל אבל יראי ה׳ האמתיים שאין עובדים ע״מ לקבל פרס הם נדברו ג״כ דברים האלה איש אל רעהו, והוכיחו מזה שהעוה״ז אינו עולם הגמול והעונש רק עולם הנסיון, ועי״ז בעצמו שהצדיקים מעונים בעוה״ז היה עבודתם במדרגה גדולה שלא לעבוד מיראת העונש ותקות גמול רק מיראת ה׳ הרוממות כי אין מקוים שכר בעוה״ז על עבודתם וזה נרצה בעיני ה׳ היודע תעלומות, וזה עצמו הקשיב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו – שהגם שלא שלם להם על מע״ט שלהם בעוה״ז כתב מעשיהם על ספר המיוחד לפניו לזכרון ליראי ה׳ ולחושבי שמו – כי מזה בעצמו שעמדו באמונתם הגם שמצאו אותם רעות רבות וצרות נודע שהם יראי ה׳, לא יראים יראת עצמם שהוא יראת העונש רק יראת ה׳ יראת הרוממות, ושאינם חושבים בעבודתם בעבור גמול ושכר רק לקדש שמו המיוחד, והם עובדים שלא ע״מ לקבל פרס והם נכתבו אז בספר הזה לזכרון.

אז – בשמעם דברי רשע כאלה נדברים זה עם זה דברים להפך מדברי הרשעים, דברים כראוי ליראי ה׳.

ויקשב – קולם הנמוך והאבד בתוך הרמת קול המון הרשעים.

ולחשבי שמו – שנותנים לבם אל מדות יכלתו וחסדו ואמתו.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וְ⁠הָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְ⁠בָא֔וֹת לַיּ֕⁠וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְ⁠גֻלָּ֑⁠ה וְ⁠חָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל⁠־בְּ⁠נ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ׃

They shall be mine,⁠" says Hashem of Hosts, "My own treasure on the day that I make, and I will spare them, as a man spares his own son who serves him.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהוֹן קֳדָמַי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת לְיוֹמָא דִי אֲנָא עָתִיד לְמֶעְבַּד סְגֻלְתָּא וַאֲחוּס עֲלֵיהוֹן כְּמָא דַאֲחִיס גַבְרָא עַל בְּרֵיהּ דְפָלַח יָתֵיהּ.

ליום אשר אני עושה סגלה – אשר אצרתי והנחתי לשלם בו גמוליי, ושם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע (מלאכי ג׳:י״ח).

סגולה – אוצר, אֵיְשטוֹיְי בלעז.

for that day when I make a treasure that I have stored and put away, with which to pay My reward. There I will show you what the difference is between a righteous man and a wicked man.

a treasure a treasure; estouj, estui in Old French.

והיו לי אמר י״י צבאות – לפיכך אני כותב דבריהן,⁠^א שיהיו לי לזכרון ליום – ליום שאפרע מהם.

וחמלתי עליהם – כשאשחית הרשעים אחמול על הצדיקים, שאין אדם אומר^ב וחמלתי על זה אלא אם כן יש אחר שלא חמל עליו אלא הרגו.

א. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״דברי שניהם״, ועיינו בהערה בפסוק הקודם.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״אומר״.

והיו – מלת סגלה דבקה עם: והיו לי.

אשר אני עושה – משפט.

ליום אשר אני עושה סגלה – מיראיי ומחושבי שמי, הוא יום הדין שיפרש למטה.

וחמלתי עליהם – בדין

והיו לי – יראי הדור הזה שיהיו בתחיית המתים ויראי הדור ההוא ג״כ.

ליום אשר אני עושה – ליום המשפט שאני עושה דין ברשעים הם יהיו לי סגולה.

וחמלתי עליהם – שלא ישיגם הרעה המכלה הרשעים.

העובד אותו – האב חומל על כל בניו כמו שאמר כרחם אב על בנים (תהלים ק״ג:י״ג) אבל יותר חומל על העובד אותו.

ואמרו: ליום אשר אני עשה סגלה – הוא היום שזכר זכריה: הנה יום בא לי״י (זכריה י״ד:א׳). ובפרט היתה תלונתם על המותרות וההעדפות, מה שאין כן כונת התורה אבל ההכרחי לבד, כי זה צריך גם אצל הפילוסופים, אבל ראוי שההמון יבין הלשונות בענין העדפות.

על בנו העבד אתו – כי נמצא בן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח). ומדעתי כי אחת מכונות זה הספור כלו, הוא על ענין הזמן בעת גאולתנו העתידה שאמר זכריה, כי תהיה לנו נפילה ונפילות מחוץ ירושלים לפני יתר האומות, עד שלא ישאר לנו רק משיחנו עם מתי מספר, אבל עם זה יש לנו בזה כונות.

ואמר שבזמן ההוא יהיה ליראי ה׳ וחושבי שמו שכר גדול לפניו יתברך, והוא אומרו והיו לי אמר ה׳ צבאות ליום אשר אני עושה סגולה כלומר שבאותו יום וזמן מיוחד יהיו הצדיקים לפניו יתברך כסגולה החביבה על אדם שישמרה מכל פגע רע ויענדה עטרה אליו ואז יחמול עליהם כאשר יחמול איש על בנו אהובו העובד אותו.

סגלה – ענין אוצר כמו וסגולת מלכים (קהלת ב׳:ח׳).

וחמלתי – ענין רחמנות.

והיו לי – אמריהם יהיו שמורים אצלי על היום אשר אני עושה עליו סגולה הוא יום הגמול שעל היום ההוא יאצור מעשה בני אדם לשלם לכל איש כמפעלו.

וחמלתי – אז אחמול על יראי ה׳ כאשר יחמול איש על בנו הנזהר בעבודתו.

והיו לי אמר ה׳ ליום אשר אני עושה סגולה – שעורו והיו לי סגולה ליום אשר אני עושה – ה׳ אוצר להם סגולה ואוצר מסוגל ליום ההוא שכמו שעבדו מאהבה כן יהיו סגולה לה׳ וכן יקבלו סגולה ואוצר נחמד, וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו – ר״ל שהעובד או הפועל העובד בעבור שכר ישלמו לו שכרו תיכף, אבל הבן העובד את אביו מאהבה לא ישלם לו תיכף רק יעשה לו סגולה שיהיה קיים לדור דורים ושלא יאבד, כן העובדים מאהבה שלא בעבור תקות שכר לא יתן להם שכר בעוה״ז שהוא עולם עובר ויהיה גם השכר עובר, רק יאצר את השכר לתת להם בעתיד בעולם הנצחי שיהיה השכר גדול ונצחי בלתי בעל תכלית.

עשה – מקבץ. כמו עשה את כל הכבוד הזה (פרשת ויצא).

סגלה – דבר יקר שאדם סוגר (סגל⁠־סגר) באוצרו כדי שלא יאבד.

יחמל – ונשמר מהעבידו עבודת פרך פן יחלה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) וְ⁠שַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖⁠יק לְ⁠רָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃

Then you shall return and discern between the righteous and the wicked, between him who serves God and him who doesn't serve Him.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּתְתוּבוּן וְתֶחֱזוּן בֵּין צַדִּיקַיָא לְרַשִׁיעַיָא בֵּין דִפְלַחוּ קֳדָם יְיָ לִדְלָא פְלַחוּ קֳדָמוֹהִי.

רמז תקצא

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע – אמר הקב״ה לישראל בני הוו זהירים במצות ואתם נוטלים שכר שלא תאמרו על חנם אנו יגעים ואנו עובדים לאלהים והעו״א עובדים לאלילים. יש לכם לראות מה בינם לביניכם, משל למטרונא שהיתה לה שפחה כושית עמדה בלילה ועשתה מריבה עם מטרונא ואמרה אני לבנה ממך, אמרה לה המטרונא אמרי מה שאת מבקשת יבא הבקר ונראה, כך עובדי אלילים אומרים אלהים בנו חפץ אומרים ישראל יבא הבקר ואנו יודעים, דכתיב אמר שומר אתא בקר, וכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע.

בין עובד אלהים – לצורך אלהים, לעובדו שלא לצורך אלהים שלא יעשה דברי תורה קרדום להשתמש בהם ולא עטרה להתפאר בהם. א״ל בר הא הא להלל היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו, א״ל עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה ואחד, אמר ליה ומשום חד זמנא קרי ליה ולא עבדו, א״ל צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזא ואחד עשר פרסי בשני זוזים.

ושבתם – לאנשי הדור ההוא, כי זה הוא סוף כל^א הנבואות.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״כל״.

ואז תשובו לראות ולהבחין מה בין צדיק לרשע – שאתם אומרים שוא עבוד אלהים.

ושבתם – אז יבחן מה בין צדיק לרשע ולא יאמרו עוד כל עושי רע טוב בעיני י״י (מלאכי ב׳:י״ז) שוא עבוד אלהים (מלאכי ג׳:י״ד).

ושבתם וראיתם בין וגו׳ – כלומר כי אז יוכר האמת ויודע כל תאר בגדרו המיוחד לו, כמ״ש ישעיה: נבל נדיב כילי שוע (ישעיהו ל״ב:ה׳). ויותר מופלג עובד אלהים מצדיק, ומה אפרש בזה. ועל זאת התלונה האחרונה חבר משה רבינו ספר איוב, כי כן היה איוב לפני המונח.

ואז תשובו ותראו כמה מההפרש יש בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ובחגיגה פ״ק (ט, ב) א״ל בר הא הא להלל היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו, אמר לו עובד ולא עבדו תרויהו צדיקי גמירי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו ק׳ פעמים לשונה פרקו מאה ואחת, אמר לו ומשום זמנא חדא קארי ליה לא עבדו אמר לו אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזי וחד עשר פרסי בתרי זוזי. האמנם במדרש שוחר טוב פירשו הכתוב באופן אחר עובד אלהים לצורך אלהים רוצה לומר לשמו לא עובדו שלא לצורך אלהים שלא יעשה האדם דברי תורה קרדום להשתמש בהם ועטרה להתעטר בהם ודבריהם אמת. אבל כפי הפשט יותר נכון לפרש בין צדיק לרשע שהצדיק הוא מקיים מצות עשה והרשע הוא הפושע והעובר על מצות לא תעשה, וגם כן זכר ההפרש שיש בין עובד אלהים לאשר לא עבדו שהוא אשר עבר על מצות עשה ובטלה כי אינו דומה מי שעבר שב ואל תעשה שנקרא לא עובד אל עושה העבירות במצות לא תעשה שהוא הנקרא רשע, הנה א״כ אין הבדל בין צדיק לעובד אלהים אבל יש הבדל גדול בין רשע לאשר לא עבדו.

ושבתם – ר״ל עם כי עתה רואים הזדים בשלום ולא כן עובדי אלהים הנה אז תשובו ותראו ההפרש בין צדיק לרשע.

בין עובד וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

עובד אלהים – העובד הוא יותר מן השירות, ובא על עבודות כבדות, ויצוייר צדיק שאינו עובד, כמ״ש בחגיגה דף ט׳, עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי נינהו.

ושבתם – אז תשובו אל העוה״ז ע״י שתקומו בתחיית המתים, וראיתם ההבדל בין צדיק לרשע וגם בין הצדיקים עצמם תראו הבדל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ר״ל בין מי שעבד מאהבה שתכלית עבודתו היה לעבוד את האלהים, ובין העובד מתקות גמול ויראת עונש שלא עבד כדרך העובד האמתי שצריך לעבוד מבלי השקף על קיבול פרס, שזה ענין השכיר לא העבד, ובעבודה ע״מ לקבל פרס עקר העבודה הוא בשביל עצמו לא בשביל לעבוד את אלהים, וכן אמרו חז״ל בחגיגה היינו צדיק היינו עובד? אלא עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי הויין אלא אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) ⁠כִּֽי⁠־הִנֵּ֤⁠ה הַיּ⁠וֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑⁠וּר וְ⁠הָי֨וּ כׇל⁠־זֵדִ֜ים וְ⁠כׇל⁠־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְ⁠לִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣⁠וֹם הַבָּ֗⁠א אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְ⁠בָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא⁠־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְ⁠עָנָֽף׃

"For, behold, the day comes, it burns as a furnace; and all the proud, and all who work wickedness, will be stubble; and the day that comes will burn them up,⁠" says Hashem of Hosts, "that it shall leave them neither root nor branch.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרֵי הָא יוֹמָא אָתָא בְּעִיר כְּתַנוּרָא וִיהוֹן כָּל רַשִׁיעַיָא וְכָל עַבְדֵי חֶטְאָה חַלָשִׁין כְּקַשָׁא וְיַלְחֵיךְ יַתְהוֹן יוֹמָא דְאָתֵי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת דְלָא יִשְׁבּוֹק לְהוֹן בַּר וּבַר בַּר.

רמז תקצב

כי הנה היום בא בוער כתנור – שנו רבותינו קטני בני רשעי ישראל אינם באים לעולם הבא שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וגו׳.

אשר לא יעזוב להם שרש וענף – שרש בעוה״ז וענף לעוה״ב דברי ר״ג, ר״ע אומר באים הם לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה׳ שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא, ואומר גודו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ומה אני מקיים אשר לא יעזוב להם שרש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה. ד״א שרש זו נשמה, וענף זה הגוף, אבל קטני בני רשעי עובדי אלילים דברי הכל אינם באים לעולם הבא. ריש לקיש אמר אין גיהנם לע״ל אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתקה ורשעים נדונים בה שנאמר כי הנה היום בא בער כתנור וצדיקים מתרפאים בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק, א״ר אשי ש״מ האי חיגרא דשמשא מעלי.

רמז תקצג

ולהט אותם היום הבא – זה שאמר הכתוב אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וגו׳ היכן גלגל חמה ולבנה נתונים ברקיע השני שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. ר׳ פנחס בש״ר אבהו אמר מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פרשוהו אתה הוא ה׳ לבדך, היכן הם כל צבאם נתונים ברקיע השני שהוא למעלה מן השמים, מן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן מן הרקיע לרקיע ראה כמה גבוה. תנא בתקופת תמוז אין צל לכל בריה דכתיב ואין נסתר מחמתו, גלגל חמה יש לו נרתק מה טעם לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו ובשעת יציאתו הקב״ה מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבא הקב״ה מערטלו מנרתקו ומלהט בו את הרשעים שנאמר ולהט אותם היום הבא, רבנן אמרין יש גיהנם לעתיד לבא שנאמר נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ר׳ ירודה אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש יוצא מגופו של רשע ומלהטתו שנאמר תהרו חשש תלדו קש. ר׳ יהושע אומר לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקב״ה עם עולמו שלא נתנם ברקיע הראשון שנאמר ויגידו שמים צדקו, שאם נתנם ברקיע ראשון לא היה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום.

כי הנה היום בא – יום זה לשון שמש הוא, שכך אמרו חכמים: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתקה ורשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה וזהו שנאמר: וזרחה לכם וגו׳ (מלאכי ג׳:כ׳).

^א[שורש וענף – ברא ובר ברא.]

א. ביאור זה מופיע כאן בכ״י אוקספורד 127. בכ״י לוצקי 778 הוא מופיע לאחר פסוק כ״א. בכ״י אוקספורד 165 הוא מופיע באמצע פסוק כ׳ לפני ד״ה ״כעגלי״. ייתכן שהוא נוסף בשלב מאוחר יותר.

For lo, the sun comes This instance of יוֹם is an expression of sun, for so did the Sages state that there will be no Gehinnom in the future, but the Holy One, blessed be He, will take the sun out of its case; the wicked will be punished thereby and the righteous will be healed thereby. That is the meaning of what is stated: "And the sun of mercy shall rise for you who fear My Name, etc.⁠" (verse 20).

neither root nor branch Neither son nor grandson.

כי הנה {ה}⁠יום בא בוער כתנור – בדבר זה תוכל לראות ולבחון אי זה צדיק ואי זה רשע, כשאני מוציא חמה מנרתיקה והיא בוערת כתנור – שכולו בוער כאש.

והיו כל זידים וכל עושי רשעה קש – והקב״ה מושיב שם צדיקים, אבל הרשעים השמש תלהט אותם כל כך שלא יעזוב להם שורש וענף, אבל בצדיקים לא תלהט החמה. ואם היו הרשעים נדונין במיתה אחרת, בדבר או בדם או בחרב^א וברעב, עדיין תוכל לומר מקרה היה לרשעים שמתו, ואם היו שם^ב צדיקים היו כלין. אבל כאן לא תוכל לומר מקרה היה לרשעים שנתלהטו, שהרי החמה זרחה על הצדיקים כמו על הרשעים. אבל לפי שהיו רשעים נתלהטו, ואותם שהיו צדיקים נוצלו.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״או בדם או בחרב״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״שם״.

זדים ועושי רשעה – הטעם כפול.

ולהט – כמו: ואת להט החרב (בראשית ג׳:כ״ד).

ומה הוא היום אשר אני עושה, כי הנה {ה}⁠יום בא שיהא בוער כתנור – בצאת השמש, ויהיה השמש מלהט את כל זדים. ואינו אלא משל, כלומר יום דין וכליה יהא להם היום ההוא כענין יומם השמש לא יככה (תהלים קכ״א:ו׳) כלומר לא תבא עליך רעה.

כי הנה – יום המשפט המשיל אותו לאש בוערת כמו שאמר למעלה כי הוא כאש מצרף (מלאכי ג׳:ב׳).

קש – כמו יבש יהיו שיכלו מהרה.

ולהט – כמו ותלהט מוסדי הרים (דברים ל״ב:כ״ב).

שרש וענף – כתרגומו בר ובר בר כי הבן הראשון כמו שרש והנולד ממנו כמו ענף.

כי הנה היום בא וגו׳ – באור כל אלה הענינים אוצר י״י יבא.

ולגודל הגמול ההוא אמר כי הנה היום בא בוער כתנור. האמנם מהו היום הזה אשר אמר ליום אשר אני עושה (מלאכי ג׳:י״ז) כי הנה היום בא בוער כתנור, הנה הרב הגדול המימוני בפירוש המשנה אשר לו ובמקומות אחרים מספריו יראה שפירש הפסוקים האלה כולם על עונש הרשעים בגיהנם אחר המות בעולם הנשמות, כי הוא כתב בפ׳ חלק ואמנם גיהנם הוא כנוי לעונש הרשעים ולא התבאר בתלמוד איך יהיה זה העונש, אבל מקצתם אומרים כי השמש תקרב אל הרשעים ותשרפם ויביאו ראייה מן הפסוק הנה היום בא בוער כתנור וגומר, ומקצתם אומרים כי הוא חמימות נפלא תבער בגופיהם ותשרפם והראיה ע״ז רוחכם אש תאכלכם, ושם ביאר הרב דעתו הוא שהעונש הגדול הוא שתכרת הנפש ותאבד ולא תשאר ומזה יראה שדעתו היא שעל עונשי גיהנם המגיעים לנפש בהפרדה מן הגוף נאמרה הפרשה הזאת, ושעליו יפרש ג״כ מ״ש בע״ז פר״ק (ג, ב) אמר ר״ל אין גיהנם לעתיד לבוא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נידונין בה שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וצדיקים מתרפאין בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמש צדקה ומרפא (מלאכי ג׳:כ׳), ומה שזכרו גם מזה בב״ר (ו, ו) ששם אמרו רבנין אמרין יש גיהנם לעתיד לבוא שנאמר (ישעיה לא, ט) נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם, ורבי יהודה אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש שיוצאה מגופו של רשע ומלהטתו שנאמר (שם לג, יא) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלם. והרב העיר דבריו אל דברי ריש לקיש ולדברי רבי יהודה ולא זכר דעת רבנין וזה כולו כדי להוכיח שעל עונשי גיהנם דברו השלמים האלה ולדעת הזה נמשכו רבים מהאחרונים ששתו מימיו. וכפי זה הדעת ראוי שיפרשו הפסוקים כן שיהיה פירוש ולהט אותם היום הבא להגיד שאין האש ההיא גשמית כאש היסודית או המורכבת אשר לנו ולכן אין שם אש לוהט אבל הלוהט האמתי ברשעים הוא היום הבא כלומר בזמן ההוא הבא אחר המות ושליפות המשל אמר אשר לא יעזוב להם שורש וענף.

בוער – ענין שרפה.

קש – הוא התבן הדק.

ולהט – ענין שרפה והתלהבות כמו אש לוהט (תהלים ק״ד:ד׳).

לא יעזוב – לא יניח.

כי הנה היום בא – יום המשפט הבא יבער כתנור אש לעשות כליה ברשעים ויהיו נוחים להשרף כקש ולהבת אש היום הבא תלהט אותם עד אשר לא ישאיר מהם שורש וכנף ר״ל לא ישאיר מהם זכרון מה.

כי הנה היום בא – מצייר את יום הדין שהאש העונש בוער כאש התנור, והרשעים הם מוכנים לפי רשעם להשרף מן האש הזה כקש, והיום ילהט אותם עד אשר לא ישאר להם שורש וענף.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כ) וְ⁠זָרְ⁠חָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁ⁠מִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְ⁠דָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּ⁠עֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃

But to you who fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings. You will go out, and leap like calves of the stall.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְתִדְנַח לְכוֹן דַחֲלֵי שְׁמִי שִׁמְשָׁא בִּזְכוּ וְאַסוּתָא בִּכְנָפָהָא וְתִפְקוּן וְתִטְלוּן כְּעֶגְלֵי רִבְקָא.

אמר ר׳ יצחק שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה – ד״א וזרחה לכם יראי שמי, א״ר אשי א״ר זירא א״ר אלעזר א״ר מיאשה משמיה דר׳ יהודה בר אלעאי אלו הן בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה.

וזרחה לכם יראי שמי – א״ל הקב״ה ליעקב אתה סימן לבניך מה אתה ביציאתך השקעתי לך חמה דכתיב וילן שם כי בא השמש ובחזרתך הזרחתי לך גלגל חמה דכתיב ויזרח לו השמש, כך בניך ביציאתן אומללה יולדת השבעה באה שמשה, ובחזרתן וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. אבן טובה היתה לו לאברהם אבינו שכל הרואה אותה אם היה חולה מתרפא שנאמר וה׳ ברך את אברהם בכל, וכשמת נטלה הקב״ה וקבעה בגלגל חמה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. כנפים לשמש כו׳, גדול חן של גומלי חסדים (ברמז תר״ב).

ופשתם – לשון שומן, כמו כי תפושו כעגלה דשא^א (ירמיהו נ׳:י״א).

כעגלי מרבק – הנכנסים לרבקה לפטם, קופילא בלעז.

א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 127, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״דשה״.

and be fat an expression of fat, as in, "as you become fat, like a threshing heifer" (Yirmeyahu 50:11).

as fatted calves [the calves] that enter the team to be fattened; kopla, cople in Old French: animals tied together.

שמש צדקה ומרפא בכנפיה – כשהוא אומר: מרפא בכנפיה, אין אנו יודעין מי הוא המרפא. אבל מייסודו של ר׳ אלעזר הקלירי למדנו^א שיסד^ב תרשישים צהלום כמרפא כנף טל, הקב״ה שולח מלאכים שמטללין את ישראל בטל להיות להם מרפא מלהט השמש.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״למדנו״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162: ״שפייט״.

וזרחה – עיקר היום הוא השמש, כחם היום (בראשית י״ח:א׳) – השמש, והיום רד מאד (שופטים י״ט:י״א) – השמש, וככה: היום הבא (מלאכי ג׳:י״ט).

וזאת השמש לא תזיק אנשי השם רק מרפא.

טעם בכנפיה – האור היוצא מהשמש הפרוש על פני הארץ, כמו: כנפים.

ויצאתם – לאור השמש.

ופשתם – פרשתיו.

וזרחה לכם – אתם יראי שמי – שנדברתם בי לטוב ולצדק

שמש צדקה – שהצדקתם דיני ומדותי, תהא זורחת ולא מלהטת,

וגם מרפא יהיה לכם בכנף זריחתה ואורה כדכתיב ואורו על כנפות הארץ (איוב ל״ז:ג׳).

גם יש לומר: מרפא – לשון רפיון שלא תהא לכם חזקה ללהט, אלא חמה ונוחה ומהנה.

ופשתם – לשון ריקוד ושמחה כמו ופשו פרשיו (חבקוק א׳:ח׳).

וזרחה לכם יראי שמי – הנה הרשעים יכלה היום הבא וליראי י״י יזרח אותו היום שמש צדקה כלומר שינצלו מכל רע וישמחו בלב טוב, וטעם בכנפיה, כי השמש יפרוש אורו על הארץ וכמו כנפים פרושות זריחתו, וכן אמר כשחר פרוש על ההרים (יואל ב׳:ב׳).

ויצאתם ופשתם – בכל אשר תצאו תפרו ותרבו כעגלי מרבק שגדלים בשומן ובשר.

ופשתם – ענין רבוי, וכן כי תפושו כעגלה דשה (ירמיהו נ׳:י״א) ופשו פרשיו, והוא בשקל וקמתם אלא שזה בחירק והיה ראוי בתשלומו ויפישתם בשקל וירישתם אותם בחירק ובנפול עי״ן הפעל הוטלה תנועתה על פ״א הפעל ומרבק הוא מקום שמכניסין שם העגלים לפטמם ורז״ל פירשו הפסוק כמשמעו על השמש שאמרו אמר ריש לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה שנא׳ וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ורשעים נדונים בה שנא׳ הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש (מלאכי ג׳:י״ט).

ואמר שלצדיקים יהיה הדבר בהפך שעליהם יזרח ה׳ שמש צדקה ומרפא בכנפיה שהוא משל ודמוי לשכר הנפשיי שהוא אור בהיר מתוק הנפש ומרפא לעצמותה, וכן ופשתם כעגלי מרבק הוא משל לרוב העונג והשגה עליונה שתגיע לנשמה.

ופשתם – ענין רבוי ור״ל רבוי הבשר וכן כי תפושו כעגלה דשה (ירמיהו נ׳:י״א).

מרבק – כן יקרא דיר העגלים מקום שמתפטמים שם וכן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו׳:ד׳).

וזרחה לכם – אבל לכם יראי שמי תזרח שמש צדקה ר״ל הצדקה שעשיתם יאיר לכם כשמש והוא ענין משל לומר מצות הצדקה בעצמה תשלם לכם גמול טוב.

ומרפא בכנפיה – בזריחתה יהיה לכם רפואה ותענוג ודמה פרישת האור וזריחתה לפרישת הכנפים כי השמש יפרוש אורו על הארץ בכנפים הפרושות וכן נאמר כשחר פרוש על ההרים (יואל ב׳:ב׳).

ויצאתם – בכל מקום שתצאו ותבואו תתענגו בטוב ותתרבו בבשר ושומן כעגלים המפוטמים במרבק והוא הדיר שלהם.

ופשתם – בתשלומו ויפישתם. תשמנו כעגלים הנתונים במרבק לפטם.

וזרחה אבל לכם יראי שמי שהם הצדיקים שעבדו מאהבה תהיה הצדקה, שהם המע״ט שעשו דומה כשמש זורח, ועז״א שמש צדקה – והשמש הזאת תרפא בכנפיה מחום הבוער, והציור הוא כי התגלות האור האלהי יתגלה בשתי בחינותיו כי האור יש בו אור ושרפה, ויתגלה באורו לצדיקים ובאשו לרשעים, כמ״ש והיה אור ישראל לאש וכמש״פ שם.

ויצאתם ופשתם היינו שתתפשטו כעגלי מרבק – שהם העגלים שמכניסים אותם לדוש התבואה שאוכלים ודשים ברגליהם, ומפרש מה היא הדישה אשר ידושו?.

בכנפיה – בקרני אורה היוצאות ממנה כמו כנפים.

ופשתם – פרו ורבו מתורגם פושו וסגו ושד״ל תרגמו ותרקדו מלשון ערבי, וכן בירמיה (ירמיהו נ׳:י״ז) כי תפושו כעגלה דשא, ושם פירשתיהו גם אני לשון ריקוד הנופל יפה על תשמחו, תעלזו ותצהלו הסמוכים לו, כעגלי מרבק – שאובסים אותם ומתוך כך בימים מועטים הולכים ושמנים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) וְ⁠עַסּ⁠וֹתֶ֣ם רְ⁠שָׁעִ֔ים כִּֽי⁠־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣⁠וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּ⁠וֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְ⁠בָאֽוֹת׃

You shall tread down the wicked; for they will be ashes under the soles of your feet on the day that I make,⁠" says Hashem of Hosts.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּתְדוּשׁוּן רַשִׁיעִין אֲרֵי יְהוֹן קִטְמָא תְּחוֹת פַּרְסָת רִגְלֵיכוֹן בְּיוֹמָא דִי אֲנָא עָבֵיד אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.

ועסותם רשעים – (ברמז תקפ״ב). תנא דבי אליהו עתיד הקב״ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים לפניו ואומרים על טהור טהור ועל טמא טמא, ואחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותם לפניהם יש נדונין שלשים יום וכו׳ ויש שלשה חדשים ויש ששה חדשים, כללו של דבר שנו חכמים במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש, ואחר כך באים הצדיקים ואומרים רבש״ע אותם בני אדם שהיו משכימין ומעריבין לבית הכנסת וקורין את שמע ומתפללים ועושים שאר מצות, מיד אומר הקב״ה אם כן הוא לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדין על אפרן של רשעים ומבקשים עליהם רחמים והקב״ה מעמידן על רגליהם מאפרן מתחת כפות רגליהם של צדיקים ומביאן לחיי העולם הבא, לכם נאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.

ועשותם^א – וכבשתם, לשון מיעוך. ודומה לו: ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ״ג:ג׳).

(סיום) סליק מלאכי תהלה ועז למלכי

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 127, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ועסותם״.

And you shall crush and you shall press. This is an expression of pressing, similar to "they pressed their virgin breasts" (Yechezkel 23:8).

ועשותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם – ותדושו הרשעים ברגליכם לפי שיהו אפר מפני שליהטה אותם חום השמש.

ועסותם – מגזרת: עסיס, על שם שמעסים הענבים ברגל, או בכל דבר המעסה.

כי אז תגבר יד הצדיקים על הרשעים.

ביום אשר אני עושה – זה שהזכיר: שמש צדקה (מלאכי ג׳:כ׳).

ועשותם – ודרכתם בלחץ ובדוחק ומעיכה כמו שמה מעכו {שדיהן ושם עשו} דדי בתוליהן וג׳ (יחזקאל כ״ג:ג׳). כי יהיו אפר – בלהטתם.

ועסותם – ענין הדריסה והכתישה ומזה נקרא עסיס המשקה היוצא ע״י כתישה וסחיטה אמר בזמן הזה הרשעים מושלים בכם אבל בזמן ההוא תרמסו אותם תחת כפות רגליכם ואע״פ שאמר כי היום הבא ילהט אותם לא יהיה ביום אחד כליונם אלא הולכים וכלים ויהיו כלים לזמן מועט וכל זמן שיהיו קיימים יהיו מרמס רגלי הצדיקים.

ביום אשר אני עושה – ביום המשפט שאני שופטם לכליון ואמר אפר דרך משל לפי שהיום הבא ישרוף אותם.

ושאמר ועסותם רשעים להמשיל מעלת מדרגת הצדיקים בשכר ושפלות מדרגת הרשעים בעונשם, ואע״פ שתגמולי העולם הבא אינם נאחזים במקום לא בשכר ולא בעונש וכ״ש לדעת הרב כבר השרישנו שאין דרך להגיד הדברים הרוחניים כי אם בהמשל הדברים הגופיים מפני שהנפש תלויה בגוף וציורה ע״י הכח המדמה הגשמי, אבל כפי מה שיורו פשוטי הכתובים האלה לא כיון הנביא כאן לבאר בזה העונש והשכר הנפשיי הבא אחר המות וגם חכמים ז״ל באותם המאמרים שזכרתי לא כוונו אליו, ויתבאר זה אם מפשט הכתובים שאמר והיו לי אמר ה׳ צבאות ליום אשר אני עושה סגולה (מלאכי ג׳:י״ז) ואמר כי הנה היום בא בוער כתנור ולהט אותם היום הבא (מלאכי ג׳:י״ט) ביום אשר אני עושה ומה היום הזה היחיד המיוחד אשר זכר פעמים רבות ושאמר עליו אח״כ לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא (מלאכי ג׳:כ״ג), האם אפשר שיפורש זה על העונש והשכר האמתי והתמידי ממשות הנה זה בלתי אפשר, ועלינו לשבח להראב״ע שמפני זה כתב בביאור שאין ראוי לפרש הפרשה הזאת כי אם לעתיד, אבל לא ידענו אם כיון על קבוץ הגליות והוא היותר נראה מדבריו או על תחיית המתים כמו שפירש הרד״ק, וגם רש״י לעתיד לבוא פירשה אבל לא כתב בביאור קבוץ הגליות ולא התחייה, וגם יקשה לדעת הראב״ע אומרו ושבתם וראיתם כי מה תהיה ענין ההשגחה הזאת ומאין ישובו ואנא. גם אומרו בסוף הנבואה הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה׳ הגדול והנורא (מלאכי ג׳:כ״ג) והשיב לב אבות על בנים (מלאכי ג׳:כ״ד) האם אפשר שיפורש על יום המות כי הנה שם לא יבא כ״א מלאך המות לא אליהו הנביא.

סוף דבר שפשט הפרשה לא יסבול הדעת הזה בשום פנים. אלא שניבא הנביא במקום הזה על תחיית המתים ויום הדין ששם יהיה הגמול האמתי בשכר ועונש לגוף ולנפש יחד, ואמנם ריש לקיש ושאר הדברים שזכרתי במחלוקת הזה אינם חולקים על דיני גיהנם המצוי תמיד כי אם ליום המועד ההוא אשר יעמיד השם לדין עמים בזמן התחייה בהקבץ הגוף והנפש. וכן פירשו הרב הנחמני בשער הגמול אשר לו, ולכן לא אמר ריש לקיש אין גיהנם בהחלט אבל אמר אין גיהנם לעתיד לבא כאלו אמר שאותו גיהנם שנידונת בה הנפש אחרי צאתה מן הגוף בעולם הנשמות לא יהיה כן לעתיד לבוא ביום ה׳ הגדול והנורא שהוא באמת יום תחיית המתים. ואחשוב שהביאו לזה לפי שאותו גיהנם המיוחד לנפש בהפרדה מן הגוף יסבור ריש לקיש שיהיה רוחני כדברי הרב המורה ולכן לא יפול ולא יגיע אל הגוף אבל בזמן התחייה שתדבק הנפש אל הגוף סבר שיזמין הקדוש ברוך הוא עונש גשמיי שיהיה מתיחס אל הגוף והוא שיהיה הנפש בחזקה ושישרוף את הרשעים כמו שאמר (ישעיה סו, כד) ואשם לא תכבה, ולצדיקים יהיה שמש צדקה ומרפא (מלאכי ג׳:כ׳) לפי שיתרפאו בו ממומיהם ומחולייהם כמו שאמרו חז״ל שיקומו במומיהם ויתרפאו, שהשמש כבר יעשה פעולות הפכיות כפי המקבלים שיתיך את השעוה ויתיך את המלח ולכן בהיות הרשעים בערכו כקש ילהט אותם ובהיות הצדיקים בערכו לחים ורטובים יהיה השמש אליהם צדקה ומרפא, וכבר יורה על שזה דעת ר״ל באמת שאתה תמצא באותו מאמר של ב״ר שזכרו זה הדעת עצמו אף שלא יחסוהו לריש לקיש באומרו שם גלגל חמה יש לו נרתק מה טעם לשמש שם אהל בהם וברכה של מים לפניו ובשעה שהוא יוצא הקדוש ברוך הוא מתיש את כחו במים שלא יבא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מערטלו מנרתקו ומלהט בו את הרשעים מה טעם ולהט אותם היום הבא (מלאכי ג׳:י״ט). הנה ביארו שלא אמרו זה כי אם לעתיד לבוא. ואמנם רבנין אמרין יש גיהנום לעתיד לבא, וכוונתם אצלי בזה שאחרי שיחיו המתים ויתראו הרשעים בחרפות בדראון לעיני כל חי ישובו למות וישוב העפר אל הארץ כשהיה ורוחם ונשמתם תשוב לגיהנם כבראשונה והוא דעת הרב באגרת התחייה. או שהיה דעתם שלא יקומו רשעים במשפט ולא יחיו בתחייה ולכן יהיו אף לעתיד לבוא תמיד בגיהנם. אמנם רבי יהודה אמר שלא יהיה עונשם באש וחום השמש כי הוא דבר טבעי וענין התחייה כולו הוא פליאה עצומה, וגם לא יהיה גיהנם לעתיד לבא מתיחס אל הנפש בלבד בלתי הגוף אלא שמגופו של רשע יצא אש שילהט אותו על דרך נס להיותו אות וסימן שמידו ומעשיו היתה זאת לו זהו הנראה בעיני בדעת השלמים האלה.

וכוונת כללות הפרשה כי הנה בפרשה שלמעלה כבר זכר ענין העונש והשכר הנפשיי הבא לאדם אחר המות כמו שפירשתי ולכן לא בא הנביא פה כי אם להודיע ענין תחיית המתים והדין האחרון אשר יעשה השם, ולכן אמר ליום אשר אני עושה (מלאכי ג׳:י״ז) לפי שהענין ההוא לא יהיה מפעל הטבע ולא מסדור המערכות השמימיות כי אם מפעל הרצון האלהי המוחלט בבריאה הכוללת הראשונה ולכן יחסו לעצמו באומרו ליום אשר אני עושה (מלאכי ג׳:י״ז), ולזה אמר ג״כ ושבתם וראיתם כלומר הנה בשכר והעונש הנפשיי לכל אחד עושים לו מדור בפני עצמו ולכן לא יראה שם הצדיק בעונש הרשע אבל בזמן התחייה כדי שהצדיקים יראו בעיניהם הגשמיים גמול הרשעים והרשעים גם הם יראו בחושיהם הגשמיים שכר הצדיקים ותגמולם לכן יקומו בתחייה, והוא אומרו ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג׳:י״ח) רוצה לומר תשובנה הנשמות לגופים ויחיו באופן שיראו בעיניהם יכירו וידעו שכר הצדיק ועונש הרשע ויתפרסם בעולם איזה חייב בדינו ואיזה זכאי.

ואמר זה לפי שרוב בני אדם בעולם הזה מספקים בגמול הנפשיי לפי שאינו דבר מושג לחושים לכן אמר עוד בריאה יברא ה׳ שתראו בחושיכם הגמול הנפשיי בשכר והעונש איך הוא. וכמ״ש ישעיהו (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי.

ואמר כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג׳:י״ט) כלומר כי ידוע תדעו שבלי ספק בא יבא היום ההוא מהתחייה שיהיה בוער כתנור שורף לכל הרשעים כמו שאמר ואשם לא תכבה והיו כל זדים וכל עושי רשעה כקש ילהט אותם ביום ההוא, וכבר כתב הראב״ע שקרא את השמש יום לפי שעיקר היום הוא השמש וכמו שאמר כחום היום והיום רד והשמש הוא המחמם והוא היורד, כן אמרו כאן היום הבא ענינו השמש הבא אז. ואמרו אשר לא יעזוב להם שורש וענף (מלאכי ג׳:י״ט) פירשו המפרשים כפי תרגום יונתם שהשרש הוא הבן והענף הוא בן הבן, ואם היה שיפרשו הפרשה על ענין תחיית המתים איך שייך לומר בעונש הרשעים שמה אשר לא יעזוב להם שרש וענף (מלאכי ג׳:י״ט). ויותר נכון לפרשו על המעשים הטובים שעושים הרשעים שבעבור שיקבלו שכרם בעולם הזה לא יעזוב להם ה׳ שם שורש וענף ממצוה ומעשה טוב לשיקבלו עליו גמול ביום הדין, וכמו שאמרו חכמים ז״ל רובו עונות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מיעוט זכיותיו בעולם הזה כדי להענישו משלם לעולם הבא. וכבר נמצא סימן לפירוש הזה ממ״ש בפ׳ חלק (סנהדרין קי, ב) קטני בני רשעי ישראל אינן באין לע״ה שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו׳ אשר לא יעזוב להם שרש וענף (מלאכי ג׳:י״ט) שרש בעולם הזה וענף לעולם הבא דברי רבן גמליאל, רבי עקיבא אומר באין הם לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה׳ שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא ואלא מה אני מקיים אשר לא יעזוב להם שרש וענף (מלאכי ג׳:י״ט) שלא יניח להם לא מצוה ולא שיירי מצוה. ד״א שורש זו נשמה וענף זה הגוף אבל קטני בני רשעי אומות העולם דברי הכל אינן באין לע״ה. הנה פירש ר׳ עקיבא שרש וענף באותו הדרך שפירשתי.

ואמר הנביא שלא יהיה כן ליראי השם כי יזרח להם שמש צדקה ומרפא (מלאכי ג׳:כ׳) עד שהם יצאו לאור השמש ההוא ויתענגו וירבו כעגלי מרבק, ובמקום שבעולם הזה היו הצדיקים מרמס לרשעים בזמן ההוא יהיה בהפך שירמסו הצדיקים את הרשעים כמו שרומסים הענבים בגת ברגלים לעשות מהם עסיס והוא אומרו ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עושה. וכבר דרשו הפסוק הזה בפרק קמא דר״ה (יז, א) באותה ברייתא של בית שמאי אומר שלש כתות הן ליום הדין ואמרו פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדים לגיהנם ונדונין בה י״ב חדש לאחר י״ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וכן הוא גם כן בתנא דבי אליהו (תדא״ר ג, י). וכבר יחשב מזה סיוע לדעת הרב המימוני אשר זכרתי שהנבואה הזאת על עונשי גיהנם הבא לאדם אחר המות נאמרה, אבל הרב הנחמני כבר השיב על זה בשער הגמול אשר לו וכתב שכל הברייתא הזאת היא ליום הדין של יום התחייה ושגם ביום דין התחייה יהיה ענין י״ב חדש בהפלגת עונש לנפש החוטאת יעויין משם.

וכלל ענין הכתובים האלה כפי פשוטן שאם ראינו שדרך רשעים צלחה והצדיקים ילכו קדורנית הנה זה יקרה בזה העולם החשוך אבל כשיזרח שמש ומגן ה׳ צבאות ביומו האלהי וידין את כל חי יתן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ומה נאה מאמרם בילמדנו (במ״ר טז, כג) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני הוו זהירין במצות ואתם נוטלין שכר שלא תאמרו על חנם אנו יגעים ואנו עובדים והאומות שעובדין לעבודה זרה עתקו גם גברו חיל, יש לכם לראות מה ביניכם לבינם למטרונה שהיתה לה שפחה כושית עמדה בלילה ועשתה מריבה עם מטרונה ואומרת אני לבנה ממך אמרה המטרונה אמרי מה שאת מבקשת שהוא לילה יבוא הבקר ואנו יודעים מי שחור ומי לבן, כך אומות העולם אומרים בנו אלהים חפץ אומרים ישראל יבא הבקר ואנו יודעים במי יחפוץ שנאמר (ישעיה כא, יב) אמר שומר אתא בקר, באותה שעה וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא (מלאכי ג׳:כ׳) וכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג׳:י״ח).

ועסותם – באיוב מ״א חשיב בעל המסרה כמה מילין מיחדין בלישן עשייה ובסופן ועשיתם רשעים כי יהיו אפר פליגא עליה עד כאן. ובכל ספרים שלנו כתוב ועסותם בסמ״ך ולא ראיתי בו מחלוקת.

ועסותם – ענין מיעוך וכתישה וכן מעסיס רמוני (שיר השירים ח׳:ב׳) והוא המיץ מן הרמונים אשר יקרא כן ע״ש שממעכים וכותשים הרמונים להוציא המיץ.

כפות – כמו ששטחית היד נקרא כף היד כן שטחית הרגל נקרא כף הרגל.

ועסותם רשעים – אתם תמעכו ותכתשו את הרשעים כי הם יהיו לאפר מונח תחת כפות רגליכם ותרמסו אותם.

ביום אשר אני עושה – זה יהיה ביום הגמול אשר אני מייעד אותו.

ועסותם – מענין עיסה, שבא על מעוך וכתישה, ומזה שם עסיס כמ״ש למעלה.

ועסותם רשעים – שידושו את הרשעים ברגליהם עד יעשו כעסה, כי יהיו כאפר תחת כפות רגליכם, שע״י החום הבוער ישרפו ויהיו אפר, ואתם תדושון על האפר עד יהיה כעסה.

ועסותם – תדרכו בכח כדורס צמוקים לעשות מהם עסיס שהוא יין חזק ובוער כאש (עס⁠־אש).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) זִ⁠כְר֕וּ^א תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨⁠יתִי אוֹת֤וֹ בְ⁠חֹרֵב֙ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖⁠ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃

"Remember the law of Moses, My servant, which I commanded to him in Horeb for all Israel, even statutes and ordinances.

א. זִ⁠כְר֕וּ =מ"ס-ל ומ"ש ובדפוסים וקורן (וכן הכריע ברויאר)
• א,ל,ק,ש1=זִכְר֕וּ באות רגילה

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִדְכַּרוּ אוֹרַיְתָא דְמֹשֶׁה עַבְדִי דִי פַקְדֵית יָתֵיהּ בְּחוֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְאַלָפָא יַתְהוֹן קְיָמִין וְדִינִין.

רמז תקצד

זכרו תורת משה עבדי – זה שאמר הכתוב אלהים הבין דרכה, א״ר יהושע בן לוי בשעה שירד משה מהר סיני בא השטן לפני הקב״ה אמר לפניו רבש״ע תורה היכן היא, אמר ליה נתתיה לארץ, הלך אצל הארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרה לו אלהים הבין דרכה, הלך אצל ים אמר לו אין עמדי, הלך אצל תהום אמר לא בי היא, שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. אמר לפניו רבש״ע חפשתי ולא מצאתי בכל הארץ, אמר לו אצל בן עמרם היא, הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב״ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב״ה את התורה, אמר לו הקב״ה משה בדאי אתה, אמר לפניו רבש״ע חמדה גנוזה שאתה משתעשע בה בכל יום אני מחזיק טובה לעצמי, א״ל הקב״ה הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי.

רמז תקצה

זכרו תורת משה עבדי – והלא תורת ה׳ היא שנאמר תורת ה׳ תמימה, אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו, והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה שנאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳ ואשב בהר ארבעים יום, הא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. כיוצא בו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו שנאמר ויבן את הבית ויכלהו, אלא לפי שנתן נפשו עליו נקרא על שמו וכה״א זכור ה׳ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב, וכן הוא אומר ראה ביתך דוד, הא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. רבי אבא אומר אם חפצת בתורה סופך שתקרא על שמך, א״ר יודן בתורת ה׳ אין כתיב כאן אלא ובתורתו יהגה שתהא נקראת על שמו, כגון משנתו של רבי חייא ושל בר קפרא ושל רבי אושעיא וכיוצא בהם, למה שיגעו בהם, תדע לך שכן הוא שהרי תורה של הקב״ה היא שנאמר תורת ה׳ תמימה, ועלה משה למרום ועשה שם ארבעים יום וארבעים לילה ונקראה על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי.

זכרו תורת משה עבדי – אמר להם הנביא לישראל: מיכן ואילך לא יהיו לכם נביאים שמוכיחין אתכם, שבימיו פסקה נבואה מישראל, אבל זכרו תורת משה עבדי – בשביל כך תקרב הגאולה.

זכרו תורת משה עבדי – ושמרוה, כי היא תלמדכם דרך יראת השם, ובבוא היום הנזכר אז תמלטו.

ועד שלא יבוא אותו היום, החלצו והזרזו על ידי אליהו, וזכרו תורת משה עבדי.

זכרו תורת משה עבדי – אמר עד שלא יבא יום המשפט זכרו בכל דור ודור תורת משה עבדי לעשות ככל הכתוב בה.

אשר צויתי אותו בחורב – כמו שצויתיו בחורב לא כדברי האומרי׳ כי לזמן נתנה כמשמע׳ ובא המפרש ופירשה רוחנית וזה הפסוק תשובה להם.

זכרו תורת משה עבדי – זה אמר לכל העם בכלל כדי שיותרו להם כל הספקות, ויהיה נודע להם כל הדעות האמתיות, ובפרט ענין רשע וטוב לו וצדיק ורע לו. וכן בפרט מה זה היום הבא בוער כתנור וכו׳ (מלאכי ג׳:י״ט), כי הכל מובן בתורת משה, הפוך בה והפך בה דכולא בה, וזה כולל כמ״ש ישעיה: דרשו מעל ספר י״י וקראו וכו׳ (ישעיהו ל״ד:ט״ז).

והפליג לומר: אשר צויתי אותו בחרב – לחזק לבנו, כי אין בה שנוי. ואלו הענינים נפלאים וסודות יקרות.

ומפני שהעבודה המביאה לאותו שכר האחרון האמתי אשר בתחייה היא עבודת התורה והמצוות והמרי הגדול המביא לאותו עונש אשר זכר היא ביטול התורה, לכן אמר הנביא סמוך לזה זכרו תורת משה עבדי להגיד שבאמצעותה יזכו לשכר ולהצלחה האמתית, וכבר הקשו במכילתא (בשלח שירתא פ״א) זכרו תורת משה עבדי והלא תורת השם יתברך היא שנאמר תורת ה׳ תמימה אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו: וכפי הפשט הנה הדבר יוחס אם אל הפועל שפעלו ואם למקבל שקבלו ראשונה ולכן יוחסה התורה למשה לא להיות פועלה להיותו המקבל הראשון בה.

והכתוב הזה ביארו באומרו אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל כלומר הנה קראתיה תורת משה לא בבחינת הפועל כי אני אני הוא אשר צויתיה, אבל בבחינת המקבל לפי שהתורה אני צויתי אותה אליו בחורב על כל ישראל כלומר שבחרתי בו על כל ישראל לתתה על ידו וזה בין החקים שלא נודע להם טעמם ובין המשפטים שטעמם נודע ונגלה.

זכרו – זי״ן רבתא.

הארץ חרם – עיין מה שכתבתי במיכה ז.

(כל תיבה אשר אותיותיה נפרדות אליה ירה המחבר אבן פנת רעויוניו.)

בחורב – הוא הר סיני.

על כל ישראל – בעבור כל ישראל.

זכרו תורת משה עבדי – ר״ל הואיל ותקבלו גמול טוב לכן בכל דור ודור זכרו התורה שמסרה לכם משה עבדי כי בשמירתה תקבלו הגמול.

אשר צויתי אותו – ולא מלבו אמרה.

על כל ישראל – ר״ל לא אותו לבד צויתי התורה כ״א על כל ישראל שיקיימוה כולם בין החוקים הם הדברים שלא נודע טעמן והשטן משיב עליהן בין המשפטים והם הדברים הנודעים בטעמם.

זכרו תורת משה באשר בדבריו אלה חתם הנביא, והיא הנבואה האחרונה שאחריו לא ינבא עוד נביא וחוזה עד עת קץ, הודיע להם שמעתה לא יקוו עוד להשיג דבר ה׳ בנבואה, רק יזכרו תורת משה לעשות כל הכתוב בה והיא תורם את אשר יעשו.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כג) הִנֵּ֤⁠ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣⁠ה הַנָּ⁠בִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔הי״י֔ הַגָּ⁠ד֖וֹל וְ⁠הַנּ⁠וֹרָֽא׃

Behold, I will send you Elijah the prophet before the great and terrible day of Hashem comes.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג׳יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא אֲנָא שְׁלַח לְכוֹן יַת אֵלִיָה נְבִיָא קָדָם מֵיתֵי יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ רַבָּא וּדְחִילָא.

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא – אמר רבי שמעון בן פזי אריב״ל בשם בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳, מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב יום עברה היום ההוא. וממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בוא גוג (ברמז ר״מ). אמר רבי יהושע משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לקרב ולרחק. רבי יהודה אומר לקרב ולא לרחק, ר׳ שמעון אומר להשוות את המחלוקת, וחכ״א לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, ואומר והשיב לב אבות על בנים.

אמרו ישראל בגאולה ראשונה כתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו, שלח לי אף שנים כנגדם שלח אורך ואמתך, אמר הקב״ה הנני משלח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא הרי אחד, והשני הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי. רבי יהודה אומר אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים, ואין עושים תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושים תשובה עד שיבא אליהו שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, מה כתיב אחריו והשיב לב אבות על בנים.

הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא – כל מא מצי פי הדא אלספר מחתמל אן יכון למא מצי ואנמא [קול אלנבי] הגא מסתאנף (Arab. Comm. Zu den Propheten, Ms. Oxford, Cod. Hunt. 312).

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא – שאגאול אתכם ממקום גלותכם. וכאן מפרש מה שאמר למעלה הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפניי (מלאכי ג׳:א׳).

והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם^א – והוא כמו: והקרבתם על הלחם (ויקרא כ״ג:י״ח), עם הלחם. שכולן, אבות ובנים, ישובו בתשובה לפני הקב״ה.

אם לא שֶתשובו הייתם כולן לוקין, כמו שמפרש והולך: והכיתי את כל הארץ חרם – לפיכך אתן את רוחי בקרב אבות ובנים שתשובו בִתשובה שלימה לפניי.

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום י״י הגדול והנורא.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״אבותם״.

הנה – דברי השם ויום הוא הנזכר.

כי הנה אנכי שולח לכם את אליה^א הנביא – לזרזכם בתורת משה עבדי.

לפני בא יום י״י – אולי תסתרו ביום אף י״י בבואו.

א. בכ״י: אליהו.

הנה אנכי שולח לכם – אע״פ שאני מזהירכם על תורת משה בכל דור ודור אעפ״כ לטובתכם אשלח לכם את אליהו הנביא והטעם שישיב נשמתו שעלתה לשמים אל גוף נברא כגופו הראשון כי גופו הראשון שב אל הארץ בעלותו כל יסוד אל יסודו ואחר שיחיה אותו בגוף ישלחנו לישראל לפני יום המשפט והוא יום השם הגדול והנורא והוא יזהיר האבות והבנים יחדיו לשוב בכל לב אל השם והשבים ינצלו מיום המשפט וזהו שאמר.

הנה אנכי שולח – זה מה שקדם מלאכי (מלאכי ג׳:א׳), וכן מלאך הברית.

(סיום) אמר אבן כספי: הנה השלמתי פרוש הנביאים כפי הצורה המכוונת בספרנו זה, הנקרא ספר המשל ויכונה אדני כסף. והנה בעבור שענין גאולתינו העתידה הוא דבר שהשכל מחייב אותו, רוצה לומר שהשם ברצונו וכמו שתגזור חכמתו, הוא משפיל עם ומרים עם, וזה לזמן וזמנים כמו שתגזור חכמתו, כאשר פרוש ירמיה יותר זה היסוד והסוד באמרו: אנכי עשיתי את השמים ואת הארץ (ירמיהו כ״ז:ה׳), וכן נהג הענין מיום היות העולם, והראש המעורר זה הסוד הוא משה רבינו בפרשת נח ובפרשת אלה הדברים.

הנה חזקתי זה היעוד, ואמרתי שזה בהכרח הוא בזכריה ומלאכי, רוצה לומר כי באלה שני הנביאים בא זה בפרוש, אם בשאר הנביאים נכון מאד שהוא שם ברמז ובקצור יעוד חורבן בית שני, וכל אלו סודות.

אבל חתום דברי הוא, כי בזכריה ומלאכי מן הנביאים, ודניאל מן הכתובים, יעד לנו מפורש בענין גאולתינו העתידה היום, עם היות נשיא עלינו מזרע דוד, כמו שכרת השם ברית עם שבועה, כאשר כתוב בתלים (תהלים פ״ט:ל״ו), וזה אינו חוזר לעולם. אבל בענין יקר סיים מלאכי, והוא שהעירנו שאין תכלית טוב גאולתנו טובות העולם הזה וממשלה ומלכות, כמחשבות ההמון שיתאוו ביאת המשיח לתכלית זה, אבל כל תכלית הצלחתנו בענין גאולתנו שאנו מחכים היום ההוא, כי אז נשיג שלמות נפשנו יותר ויותר, כי זאת ההצלחה היא האמתית ואין זולתה. ולתכלית זה לבד נתן לנו השם תורתנו, כמו שמפורש בתחלת עניננו ואמר: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט:ו׳), וכל אלה הענינים יקרים מזהב ומפז רב. תם הכסף.

והודיעם השם שהראשון אשר יקום בתחייה יהיה אליהו הנביא אם שיהיה כמותם אם היה שכלה גופו בהלקחו כדעת קצת מן האחרונים ואם שהוא עומד על דרך הפלא בגוף ונפש קיים בגן עדן אשר בארץ כדעת חכמים ז״ל וישלחהו השם קודם בו יומו הגדול והנורא שהוא יום הדין לכל החי.

לפני – קודם.

הנה אנכי שולח – ר״ל בזכות התורה אשלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא הוא יום הגמול.

הנה – עד לפני בא יום הגדול שאז תשוב לכם הנבואה שנית על ידי גדול הנביאים שהוא אליהו הנביא שיתגלה אז.

את אליה הנביא – לאו דוקא הוא, אבל נביאים אחרים כמהו שנשאר זכרו בפי המון העם יותר מיתר הנביאים; ואולי רומז למה שהכריח בני דורו להודות ולומר ה׳ הוא האלהים (מלכים א׳ י״ח:ל״ט).

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג׳יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כד) וְ⁠הֵשִׁ֤יב לֵב⁠־אָבוֹת֙ עַל⁠־בָּנִ֔ים וְ⁠לֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל⁠־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן⁠־אָב֕וֹא וְ⁠הִכֵּ⁠יתִ֥י אֶת⁠־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם׃

He will turn the hearts of the fathers to the children, and the hearts of the children to their fathers, lest I come and strike the earth with a curse.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיתִיב לֵב אֲבָהָן עַל בְּנִין וְלֵב בְּנַיָא עַל אֲבָהַתְהוֹן דִלְמָא אִתְגְלֵי וְאַשְׁכַּח כָּל אַרְעָא בְּחוֹבָהָא וְאָמְחִנָא גְמִירָא.

והשיב לב אבות – להקב״ה.

על בנים – על ידי בנים. יאמר לבנים דרך אהבה ורצון: לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום. וכן ולב בנים על אבותם, כך שמעתי משמו של ר׳ מנחם.

ורבותינו דרשוהו במסכת עדיות (משנה עדיות ח׳:ז׳): לשום שלום בעולם.

that he may turn the heart of the fathers back to the Holy One, blessed be He.

through the children lit., on. He will say to the children affectionately and appeasingly, "Go and speak to your fathers to adopt the ways of the Omnipresent.⁠" So we explain, "and the heart of the children through their fathers.⁠" This I heard in the name of Rabbi Menahem, but our Sages expounded upon it in tractate Eduyoth (8:7), that he will come to make peace in the world.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

והשיב – כדרך יהיה לי עליכם לבב (דברי הימים א י״ב:י״ח) אחר.⁠^א והפך זה: בן מנבל אב (מיכה ז׳:ו׳). והנה כולם יהיו לב אחד לשוב אל השם, אבות ובנים בטרם בא יום הגדול.

ועתה אחתום פירוש זה הספר בדבר אליהו. מצאנו שהיה בימי אחזיהו בנו של אחאב, ומצאנו כתוב כי יהורם בן אחאב ויהושפט שאלו אלישע הנביא, וכתוב שם: פה^ב אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו (מלכים ב ג׳:י״א), וזה לאות כי כבר עלה בסערה השמימה,⁠^ג כי לא אמר הכתוב: יוצק מים. ועוד: כי לא נפרד אלישע מעל אליהו אחר ששרתו עד עלותו. והנה מצאנו אחרי מות יהושפט בימי אחזיהו בנו, כתוב: ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא (דברי הימים ב כ״א:י״ב), וזה יורה כי אז כתבו ושלחו אליו. ואילו היה כתוב לפני עלותו, היה כתוב: ׳וימצא׳ או ׳ויובא אליו מכתב (דברי הימים ב כ״א:י״ב) שהניח אליהו׳. ואין ספק כי בימי חכמינו הקדושים נראה, והשם ברחמיו^ד יחיש את נבואתו וימהר קץ ביאתו.

(סיום) נשלם פירוש תרי עשר הודות לאלהי הרוחות לכל בשר.

פירשתיו אני המחבר אברהם בר׳ מאיר בן עזרא הספרדי, שנת ארבעת אלפים ותשע מאות ושבע עשרה בראש חודש טבת בעיר דרום.

[אמר המעתיק הספר הזה: ואני יוסף בר׳ יעקב ממודויל העתקתיו ממכתב יד המחבר, גם הוספתי קצת פירוש על לשונו כאשר הוא פירש לי בעת חיבורו. רק בעבור שהוא לשון פירושי, סימנתי הטורים הנוספים בשתי נקודות כראש הטור ובסופו. ובכל מקום שימצאו השתי נקודות בין מלה למלה, היא תוספת פירושי מפיו.]

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: יחד.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: שספר.

ג. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: השמימה.

ד. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: ברחמיו.

והשיב לב אבות על בנים – להיות מלמדים לבניהם תורתי וחקותי, כענין ולמדתם אתם את בניכם (דברים י״א:י״ט) ואת בניהם ילמדון (דברים ד׳:י׳).

ולב בנים על אבותם – ללמוד ולשאול חקי האלהים. כענין שאל אביך ויגדך (דברים ל״ב:ז׳), ולשמוע מוסר אבותם, ולא יתנו כתף סוררת במצות לשמוע וללמוד תורת הקב״ה להחלץ ולהזדרז לעמוד ביום הדין. ובבא אליהו הנביא לזרזכם בכך, שימו לב לזכור תורת משה עבדי

פן אבוא – ליום הדין

והכיתי את – כל הארץ

חרם – באין פליטה. והרי שטת זו כשטת נשקו בר פן יאנף (תהלים ב׳:י״ד) ובשטת בקשו צדק וגו׳ (צפניה ב׳:ג׳).

(סיום) ברוך חונן הדעת

והשיב לב אבות על בנים – כמו עם בנים. וכן.

לב בנים על אבותם – כמו עם אבותם כלומר האבות והבנים יחדיו.

פן אבא והכתי – לפיכך יזהיר הוא כדי שיהיו בעלי תשובה ליום הבא כדי שלא יכה הארץ כלה ותהיה חרם אשר לא יזהרו בהזהרתו יכלו ויסופו במדבר העמים או ליום המשפט בארץ ישראל, והנזהרים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל י״ב:ג׳).

והנביא האלהי ההוא ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ופירשו המפרשים שישים אהבה ורצוי שלום והסכמה רבה בין בני אדם כולם. ומדברי חכמים ז״ל הוא בסוף מסכת עדיות. ויותר נראה לפרש שאם היה אדם בחיים שמתו בניו יקומו במצות הנביא הזה, וכאשר יראו האבות את בניהם חיים ויפרסמו להם אמתת הגמול הנפשיי שהוא כפי האמונות התוריות יאמינו האבות וישיבו לבבם אל השם, וכן ישיב לב בנים על אבותם אם היו האבות מתים והבנים חיים באופן שעל ידי הקמים בתחייה יתישר המין האנושי בהכרת האל יתברך ואמתת אמונתו כי זהו תכלית התחייה באמת כמו שזכרתי פעמים. ועל זה אמר כאן פן אבוא והכתי את כל הארץ חרם כלומר שאם המין האנושי לא יכיר את בוראו יתחייב כליה ותהיה כל הארץ חרם ולכן תהיה תחיית המתים באלף הששי אשר בסופו יחרב העולם כדי שהמין האנושי יגיע אל התכלית ההוא שבעבורו נברא קודם הפסדו באופן שלא תהיה בריאתו לבטלה. ולמדנו באומרו פן אבא והכתי את כל הארץ חרם שהפסד העולם שזכר פה לא תהיה כי אם בדברים ההווים והנפסדים אשר על הארץ לא בשמים וכל צבאם כמו שהיה ענין המבול שמחה השם את כל היקום ובכלל כל מה שבעולם השפל לבד.

וכבר חשב הראב״ע שאליהו יבא בקבוץ הגליות כשר צבא ה׳ וכדרך שבא מרע״ה בגאולת מצרים לא לענין התחייה וגם זה מדברי חכמים ז״ל הוא, ואם לא זכרו בשמם כי כל יקר ראתה עינם אמרו במדרש שוחר טוב (פרק מג) אמרו ישראל בגאולה הראשונה כתוב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו שלח לי אף שנים כנגדם שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהלים מג, ג), אמר הקדוש ברוך הוא אני משלח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (מלאכי ג׳:כ״ג) הרי אחד והשני הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי. וכפי דרכם זה אולי יהיה ייעוד אליהו כייעוד ודוד עבדי נשיא להם (יחזקאל לז, כב) כפי פשוטו. וכתב הראב״ע שאליהו אין ספק שעלה בסערה השמים כמו שהעיד הכתוב ואלישע לא נתפרד ממנו כי אם כשלוקח מאתו, האמנם מצינו אחר כך בימי יהורם בן יהושפט שכתוב ובא אליו מכתב מאליהו הנביא וזה יורה שאז כתבו ושלחו אליו שאילו היה כתוב קודם עלותו היה לו לומר וימצא מכתב מאליהו או ויובא אליו מכתב אשר הניח אליהו, אלא שהאמת הוא שהוא עומד במקום שגזרה חכמתו ומתעסק בעניני בני אדם כפי הצורך ולכן היה נראה לחכמינו הקדושים ויעד הנבא שיבא בזמן קבוץ הגליות. גם מצאתי בפרקי רבי אליעזר (סוף פמ״ג) מאמר מסייע לדעת הזה רבי יהודה אומר אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלין ואינן עושים תשובה אלא מתוך צער ומתוך טלטול ומתוך שאין להם, ואין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבא אליהו הנביא זכור לטוב שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (מלאכי ג׳:כ״ג) מה כתיב אחריו והשיב לב אבות על בנים מה כתיב אחריו ולב בנים על אבותם. הנה יראה מהמאמרים האלה שאליהו יבא בקבוץ הגליות אבל אין מזה סתירה למה שזכרת כי הנה הגאולה העתידה ותחיית המתים שניהם היו כאחד ובזמן קרוב, ולכן תמצא פעמים בכתוב יום ה׳ על קבוץ הגליות ופעמים יאמר יום ה׳ על זמן התחייה ואלו ואלו דברי אלהים חיים לפי ששניהם יהיו קרובים בזמן ושניהם יהיו יום ה׳, אם בערך החיים מן האומות שידין אותם באותה המלחמה החזקה ויחריב את שונאיו וזעם את אויביו וכן שיצרוף את ישראל כצרוף את הכסף, ואם בערך המתים שיקומו בתחייה אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם והכל הוא דין ומשפט וכולו יום ה׳ רוצה לומר זמן פקידתו ומשפטו, האמנם להיות ענין התחייה העצומה שבפליאות קרא אותה הנביא יום ה׳ הגדול והנורא (מלאכי ג׳:כ״ג) כי יהיה גדול ועצום בענינו ונורא לבני אדם. הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו ישים חלקנו בקרב חסידיו ויראיו וחושבי שמו יראנו נפלאותיו יקימנו ונחיה לפניו וכן יהי רצון:

(סיום) סליק ספר מלאכי:

ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: בריך רחמנא דסייען מריש ועד.

והשיב – מלשון תשובה.

על בנים – ר״ל על ידי בנים, או על הוא כמו עם.

חרם – ענין כריתה ואבדון כמו וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלים לבטח (זכריה י״ד:י״א).

והשיב – הוא ישיב לב האבות למקום ע״י הבנים וכו׳ כי תה״מ יהיה על ידו וכמ״ש רז״ל וכשיחיו בני האבות אשר הם חיים וקיימים בזמן ההוא אז הבנים ההם אשר יעמדו בתחיה יספרו לאבותם אמתת גמול הנפשי ועי״ז ישיבם הנביא אל ה׳ וכן ישיב לב הבנים ע״י אבותם העומדים בתחיה כי הם יספרו לבניהם אמתת הגמול ובזה ישיב אותם לה׳ או ר״ל שישיב האבות עם הבנים והבנים עם האבות כולם יחד וכפל הדבר לחזק הענין.

פן אבוא – ר״ל לזה אשלח את אליהו לפני בוא יום ה׳ כי פן כשאבוא אני ביום ההוא לשלם גמול ועדיין לא שבו אכה את כל יושבי הארץ בחרם ואבדון לכן אשלח מקודם את אליהו להשיב אותם אלי להיות נכונים לקבל הגמול הטוב.

והשיב – והוא ישיב את כל העולם בתשובה, עד שהבנים שהודחו מתורת אבותיהם ישיב לב הבנים אל אבותיהם לחזור אל הדת ותורת אבותם, ועי״כ ישיב לב אבות על בנים, ומבאר הטעם שיקדים לשלוח את אליהו בעת ההיא לישר את העם מפני כי פן אבוא פתאום והכיתי את כל הארץ חרם, ולכן יקדים לשלוח מלאך הברית להשיבם בתשובה ולהיות מוכנים לפני ה׳ בבואו לשפוט את הארץ והיתה לה׳ המלוכה.

והשיב – אלי לב האבות עם לב בניהם, ולב הבנים עם לב אבותם, כלו׳ הלבבות כולם; על כמו ויבאו האנשים על הנשים (פרשת ויקהל) שהוראתו כל הקודם זכה; ושד״ל תרגם – עד עתה לב האבות הפך פניו מאהבת בניהם ולב בנים מאהבת אבותם, ואני אשוב וְאַפְנֶה פני אלה לאלה, אשים ביניהם אהבה ושלום שהם יסוד העולם.

(סיום) סוף דבר

מלאכי זה אחרון שבנביאים דבריו מועטים וקצרי לשון, אבל נשגבים מחמת ענינם ונעימים מצד מליצתם המובנת לקורא בהשקפה ראשונה (הוצא מכללם מקרא אחר, סימן ב׳:ט״ו, הסתום וחתום). ואלו היינו בעלי מלאכת הציור ובאנו לתת תמונה לנביא זה, היינו מציירים אותו בעל תמונה נוראה כתמונה שהיינו נותנים למשה ושמואל וישעיה.

וספרו גם כי קטן יוכל להחלק לשלש: מסימן א׳ עד סימן ב׳:ט׳ ועד בכלל מבוא וחלק ראשון, ומוכיח הכהנים המחללים עבודתם למצוא חן בעיני המון העם, ומעיד בהם כי מלבד ענשי האל גם תקותם תכזב, שכן יהיה תמיד שהמבקש חן עמיתו ולהגיע לזה יחניף לו יתבזה בעיניו. מסימן ב׳:י׳ עד י״ז בו ולא עד בכלל חלקו השני, ומוכיח לבני עמו נישואיהם עם נכריות, ומצייר להם פשעם משני פנים, מהתקלה הנולדת מזאת לאומה כולה, ומבגידתם באשת בריתם בהוסיפם עליה נשים אחרות; וגם כי אף הוא אינו רואה תרופה אחרת לעונם זולתי גרש נשיהם הנכריות (כמו שהכריחם עזרא) רחש לבו שהדבר שנאוי, וכדי שלא לבוא לידי מדה זו יועץ לבלתי הדבק מתחלה בנשים נכריות. ובחלקו השלישי (מסימן ב׳:י״ז עד ג׳:כ״א ועד בכלל) הוא מפיל ארצה דברי האומרים אין דין ואין דיין, ומתנבא עונש רע ומר לרשעים ושכר טוב לצדיקים; ומסיים ספרו הנחמד בשומו אל לב שומעיו לזכור כלו׳ לכבד כל תורת משה, חקיה (שבין אדם למקום) ומשפטיה (שבין אדם לחבירו); ובראותו כי הנבואה פוסקת בו, כי אולי לא היו עוד בחורי חמד בישראל שיקרבו אל הנביא כמו בני הנביאים שמימי שמואל ואילך חנכו עצמם לנבואה עד שהיו ראוים למשא דבר מן ה׳, הוא מבטיח כי הנבואה תתחדש שנית נעוריה כנשר, ודברי החוזים ינובו עוד באחרית הימים.

וחגי וזכריה נבאו בימי דריוש, ונראה שמלאכי נבא בימי ארתחשסתא קודם ביאת עזרא לירושלים, ולפי תרגום יונתן הוא מלאכי הוא עזרא, ואם קבלה נקבל, ואם סברא יש להקשות הרבה, הן מחמת המליצה; הן מחמת אומץ הלב שגדל הרבה בעזרא מבמלאכי, וזה פעל ועשה, וזה דבר והוכיח; הן שלא בא בספר עזרא שום זכר מפשע הכהנים בהקריבם זבחים בעלי מומים על גבי המזבח, בעוד שמלאכי מוכיחם על זה תוכחה נמרצת, הן מצד שאם היה עזרא נביא, היה קוראו בתאר זה ולא בתאר סופר הגרוע מנביא.

עתה באנו בעהי״ת לאחרון שבנביאים המזכיר ראשון שבהם (זכרו תורת משה עבדי), ובכן הנבואות סופן נעוץ בתחלתן; וכעיגול זה, סובב סובב הולך הרוח (רוח הנבואה) ועל סביבותיו שב הרוח. ואלו כללות בני האדם או אחד מאישיה בפרטות יואילו להגיד מה תועלת יצאה להם מדברי הנביאים ומה הנאה ממליצותם ומרוח ה׳ התנוססת בהם לא יספיקו לזה שנים ודורות, כמו לי הכותב שאלו פי מלא שירה כים לא אגיע להודות לה׳ אחת מני אלף על הטובה שהיטיב עמי בשומו אותי מיושבי בהמ״ד ולא מיושבי קרנות, חבלים נפלו לי בנעימים, אף גדלה שמחתי כי באתי עד קץ ביאורי לתרי עשר הלילה הזה ליל שני של חנכה שנת תרומ״ה לה׳, תרומת פרי שכלי, אשרי שזכיתי לכך! מה טוב חלקי ומה נעים גורלי! וזכרה להם אלהי לטובה לשני חבירי מע׳ החברים יוסף בכ״ר יעקב מעובדיה ויצחק חיים בכ״ר משה קאסטיליוני אשר סייעוני בשכלם הזך להבין מקראות סתומים, ובשכר זה עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו אמן ואמן.

משה יצחק בכ״ר שמואל אשכנזי ס״ט.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון