Iyyov 5 – איוב ה‏ – Mikraot Gedolot

(א) קְֽ⁠רָא⁠־נָ֭א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְ⁠אֶל⁠־מִ֖י מִקְּ⁠דֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה׃

Call now; is there any that will answer you? And to which of the holy ones will you turn?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קְרֵי כְדוּן הַאִית עָנֵי לָךְ וּלְמַן מִן קַדִישַׁיָא תִתְפְּנֵי.

אדע יא הד׳א הל תג׳ד מג׳יבך אלי קולך, ואלי מן מן אלכ׳ואץ תתג׳ה פיה.

קרא נא – עד כאן דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך.

ואל מי מקדושים – הגוזרים זאת עליך.

תפנה – להלחם אתו.

Now call Up to here are words of prophecy. From here on, he returns to his rebuke: Cry out to your utmost, who will answer you?

To which of the holy ones [i.e., of the angels] who decrees this upon you will you turn, to strive with him?

קרא נא היש עונך – עד כאן דברי הנבואה, מיכן ואילך חוזר לתוכחתו, וכה פתרון המליצה: כל מה שאתה מערער על מידותיו וקורא תיגר אחריו, אין דרכו שישיבך. כמו שאמר דוד: ראיתה גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך (תהלים נ׳:י״ח), אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך (תהלים נ׳:כ״א). ופתרונו: וכי סבור אתה שאהא דן כנגדך על כל עבירה ועבירה שאתה עושה ואומר לך: מדוע ככה עשית. אלא מתוך יסורין^א שאני מביא עליך, למד מעצמך שעוונותיך גרמו שבאו עליך. אף כאן אליפז אמר לאיוב: כל מה שאתה קורא תיגר^ב אחר מידת הדין אין דרכו שיענך. אלא ייסורים שבאים עליך הם תשובה לעוונותיך, וכאילו משיבים ואומרים לך: גמול זה על חטאותיך. וכן אליהוא אומר: מדוע אליו ריבותה כי כל דבריו לא יענה, כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה, בחלום חזיון לילה וגו׳ (איוב ל״ג:י״ג-ט״ו). והוכח במכאוב על משכבו (איוב ל״ג:י״ט), זו היא תשובתו של הקב״ה. אף כאן: קרא נא היש עונך.

ואל מי מקדושים תפנה – כפל מילתו.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״יסורין״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״תיגר״.

קרא נא – אם איננו כן, שאל אם תמצא מי שיענה אותך.

ואל מי מקדושים תפנה – או אמור מפי מי מהקדושים שהיו בארץ שמעת.

קרא נא – על מי תתרעם שיענך באמרך פחד פחדתי ויאתייני (איוב ג׳:כ״ה).

ואל מי מקדושים תפנה – להיות מליץ בעדך.

קרא נא היש עונך – בתלונתך להיות עוזר אותך בדבריו.

ואל מי מקדושים תפנה – לענות אותך, אין אחד מהם שיאמר כמוך וישוה לך בהיותך מבעט בייסורין.

קרא נא היש עונך – היש איש שיוכל לענותך, על מה שתבקש המות, כי זה בידי שמים לבד, לכן לא יעלה בידך מעניניך רק רגזנותך, והוא ימיתך.

אם חשבת להיות במדרגה השכלית והמלאכים להיותך בעל שכל ראה מה מאד רחקה מדרגתך מהם עד שאם תקרא אליהם לא תמצא מי שיענך, ואל מי מקדושים תפנה שיענך הלא היותר שפל מהם לא יענך לרוחק מדרגתך ממנו ואם הענין כן ביותר שפל מהם ראה מה מאד רחקה מדרגתך ממדרגת השם יתברך ובהיות הענין כן הוא מבואר שלא יתכן שיוחס לשם יתברך שם שלמותו מה שהוא חסרון בחק האדם אשר הוא בתכליח מהחסרון ביחס אל השם יתברך, והוסיף אליפז להתיר ספק מה בענין הרעות אשר נראה באדם בזולת מרי קדם ואמר שהם אינם רעות יהיה ראוי שידאג האדם עליהם ויחסם אל האולת והפתיות ועל זה אמר הנה לאויל יהרג כעס כי הוא ידאג תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר הוא סבת העדר בואם לפי שלא דרך בהגעתם בסבות הראויות והוא מבואר שכמו זה האיש כועס תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר כיוון אליהם ויחשוב שכבר ענשו השם יתברך אלא שהוא מבואר שכמו זה לא יקרא רע כמו שלא יקרא רע אם לא תצא ספינה מהחפירה בקרקע כי לא תעשה הספינה בכמו זה הפעל והאיש הפותה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות תמיתהו קנאתו כי עיניו לא תשבע וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא מצורף לזה שהוא ישתדל לרוב קנאתו להגיע אל מבוקשיו במהירות וידרוך מפני זה בהגעתה בסבות בלתי נאותות, כמו הענין באויל אם יקרה באויל שיהי׳ משריש ומצליח בקצת העניינים הנה כאשר ראיתי זה בא אידו פתאום וקללתי נוהו למיעוט השארוח קניינו אשר כיון אליהם כי לא יגיע לכמו האיש הזה שום תכלית אם לא במקרה ומה שהו׳ במקר׳ הוא מעט כמו שהתבאר במקומו, הנה בניו הנמשכים אחריו ירחקו מישע וידכאו בשער לעיני כל העם ואין מציל לפי שכמו זה האיש לא ישתדל ג״כ בקנין האוהבים כמו שלא ישתדל בשאר הסבו׳ המביאו׳ מה שמשתוקק אליו אלא כבר יגיע מהרוע לאויל ולבניו האוחזי׳ דרכו עד שיהי׳ חילם לאיש קשה המזל שיאנוס אותו האיש הרעב ויאכל קצירו ולאש׳ יקח קצירו מבין הקוצי׳ לרוע הצלחתו ויקוה האיש הפריץ ללקחו ממנו וזה תכלי׳ הרוע ר״ל שיהיו השפלים שבאנשי׳ גוברי׳ עליהם, הנה לא יצא מעפר און ועמל ר״ל שאין הארץ סבת רוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעתם אשר הוא און ועמל כמו שהי׳ חושב איוב וזה שכוונתו היה כי למרחק אלו העניינים אשר בארץ במדרגה מהשם יתב׳ הוא מחוייב שיהי׳ בלחי משגיח בהם כאמרו מה אנוש כי תגדלנו וגו׳ האף על זה פקח׳ עיניך וגו׳, אבל הרעו׳ הנופלו׳ בכאן בזול׳ מרי קדם אין ראוי בהם שיקראו רעות לפי שהם מיוחסו׳ אל סכלות המקבל כמו שזכ׳ באויל ופותה וזה שהאדם יולד לעמל ולהשתדל בקניני׳ אשר יצטרכו אליו כי לא נתנו לו שלמיותיו בפועל אבל נתנו לו הכלים אשר אפשר שבהם יגיע אל מה שיצטרך אליו וכמו שכידודי האש יולדו להתנועע תכף התהוות׳ ולהגבי׳ עוף מה שהתמידו נמצאי׳ עד שיסור החלק האשי מהם ויפול האפר, ובהיות העניין כן רצוני שהאדם יולד לעמל בשלמיותיו אשר ירצ׳ הגעחם אליו הנה אם לא ירדוף בהגעתם בסבות הראויות אין זה עונש אם לא יגיעו וזה מבואר בנפשו, ולהיו׳ העניין כן הנה החליט אליפז המאמ׳ שהרעות הבאות על איוב היו על צד המוס׳ והתוכח׳ למרי קדם ולזה אמר אליו אם הייתי במקומך הייתי דורש אל אל ומתפלל אליו שירחם עלי כי הוא משגיח בזה העולם השפל השגחה נפלאה ויור׳ על זה הגדולות והנפלאות אשר הוא עושה ומכללם נתינת המטר בסדר וביושר אשר בו חיי כל צומח וזה שהמטר על הרוב יהי׳ במקומות הנגלים מהארץ מאדים יביאו׳ אליהם רוחות ממקומות אחרי׳ זולתם ומה שזה דרכו הוא מיוחס אל הקרי וההזדמן ומה שיוחס אל הקרי וההזדמן הוא ראוי שיהי׳ מעט ואנחנו נרא׳ המטר תמיד בדרך שישלמו בו הצמחים הנ׳ זאת ראיה חזקה שבכאן משגיח בענין נתינת המטר זולת הטבע ולזה תמצא בכל הנביאים והחכמים כשהם יספרו נפלאות השם שהם יספרו תחלה נתינת המטר ועוד יראה בכאן מה שיתחזק שהשם יתברך משגיח באישי האדם וזה שהרשעים אשר ישתדלו בעשיית הרעו׳ אל האנשי׳ השפלי׳ והחלושי׳ ימנע מהם אשר יזמו לעשות עם היותם בעלי כח וחכמים להרע וזה שהשם ית׳ יסבב לשו׳ האנשים השפלים הנרדפים למרום ההצלחה ולהשגיב ישע האנשי׳ המדוכים והאבלי׳ והוא מיפר עצת הרשעים החכמים להרע אשר ישתדלו להרע להם ולא תעשינה ידיהם מה שחשבו לעשותו, החכמים הוא לובד בערמם ר״ל שרוב ערמם ישים השם ית׳ כלי למנוע מהם אשר יזמו לעשו׳ והמשל שכאשר ידעו באיש שילך בחוץ ויבקשו לרדוף אחריו ולקחת אשר לו ישפטו לאיזה צד הלך ויעמיקו בו ויאמרו שהוא יותר ראוי שיהא לכתו לזה הצד לסבות מה יזכרום ורוב העמקתם בזה תסבב שישפטו שהוא הלך בצד אשר לא הלך בו וירדפוהו שם ולא ימצאוהו, ועצת הרשעים הנפחלים המבקשים דרכים עקלתונים ומעמיקים בהם לכל הצדדים האפשריים כדי שיגיעו למבוקשם להשיג עשיית העול והחמס ישימם השם נמהר׳ וחסר׳ ותהי׳ סבה שלא ישפטו הדבר אשר ירצוהו כפי מה שראוי בעניינים הברורים, ביום ובצהרים ילכו בחשך ר״ל שאפי׳ בעניינים המבוארי׳ בנפשם בתחלת המחשבה תסכל עצתם, ובזה האופן יושיע השם ית׳ השפלים והקודרים מחרב הרשעי׳ שלא יזיקם מפיהם וממאמר׳ של אלו הרשעים ר״ל שפיהם ודבריהם אשר הסכימה עצתם בהם שם השם ית׳ כלי להושיע השפלים והקודרים ובזה האופן הושיע השם יח׳ האביון מיד חזק ממנו עד שכבר תהי׳ לדל תקו׳ שלא יעזבהו השם ית׳ ביד הרשעים ואנשי עולה קפצו פיהם להצטערם על אשר לא הגיע התכלית אשר כוונו אליו וזאח הטענה שזכר בכאן מבוארת ונגלית מן החוש וזה שאנחנו נמצא ברשעים רבים מכוונים להרע ומשתדלים בו ולהם הכלים אשר בהם אפשר שיזיקו לרבים ויהיה עם זה ההיזק המגיע מהם מעט הנה זה ממה שיורה כי שם גבוה שומר ובהיות הענין כן אין לך להתרעם מהשם ית׳ אם הוכיחך וייסר אותך על עונותיך כי מאושר הו׳ מי שיוכיחהו השם ית׳ וזה שהטובים יוכיחם כדי שיחזרו למוטב ואולם הרעים ימיתם בהמלאת סאתם ולזה ראוי לך שלא תמאס מוסר השם ית׳ כי הוא כשייסר הטובים ירפאם ויחבש׳ אחר הכאתו ומוחצו אותם, אם תשוב ותכנע טרם בוא הצרות בעול׳ יצילך מהם וזכר שש ושבע להיותם מספרים שלימים עם שכבר זכר מהצרות כמו זה המספר והם הרעב והמלחמה ולשון הרע והשוד וכפן וחיות הארץ ואבני השדה, ברעב יפדך השם ית׳ שלא תמות מצד חסרון האוכל ובמלחמה יצילך שלא תהרג כאש׳ תשוטט הלשון להרע לאנשים בלשון הרע לא תזכר שם וכאשר יבוא השודד לשלול שלל ולבוז בז לא תירא כי לא יגע בך רע, לשוד ולכפן תלעג ותשחק שלא תנזק בהם ולא תירא מן החיות הרעות שיטרפוך ולא מאבני השד׳ שתנגוף בהם רגליך כי אתה לאלו כרת ברית עם אבני השד׳ וכאלו השלמה לך חית השד׳, וידעת כי שלום אהלך וידעת כי בביתך יהיה שלום ופקדת אנשי ביתך ותצום שילכו בדרך השם ולא תחטא וזה אמר לו אליפז להעיר שהוא אולי חטא כאשר לא השגיח בתקון אנשי ביתו כדי שיהיו יראי׳ מהשם ית׳ ואף על פי שלא חטא במעשיו בעצמו ולזה נענשו בניו ונענשו באבדן שאר קניינים ולזה אמר אם הייח עושה ככה תדע באמת כי היה רב זרעך ובניך יהיו רבים כעשב הארץ וגם את׳ לא תמות בלא עתך אם התנהגת בזה המנהג אבל תבא בזקנ׳ המופלגת אל קבר כמו שיכרת הגדיש בעתו, הנה זהו מה שחקרנוהו והוא האמת בעצמו שמע אותו ודע לך האמת והתנהג בו, והכלל העולה מן הדברים הוא שאליפז היה מאמין שהרעו׳ הבאות לאישי האדם הם מגיעות להם מהשם ית׳ על צד העונש על מה שחטאו והי׳ מתיר זה הספק במה שנראה מהגעת הרעות בזולת מרי בשאמר שכבר יהיו בכאן רעוח מצד האולת והפתיות ואלו אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וקיים דעתו תחלה מהחוש ואמר שאנחנו לא נמצא האבדון וההכחד בישרים ובנקיים כמו שימצא ברשעי׳ וזה ממה שיור׳ שסבת המצא רע ברשעים הוא היותם רשעים וזה אמנם יהי׳ על צד העונש ואמנם הנקיים והישרים כשיחטאו חטאים מה יוכיחם השם יתברך וייסר׳ אך לא יאבדו ולא יכחדו וזה ג״כ קצת טענ׳ על איוב על בחרו המות יותר מן הייסורין שהיה נוסר בהם, והטענה השנית היא לקוחה מההודעה אשר תקר׳ בחלום אשר תור׳ על השגחתו ית׳ באישי האדם וזאת טענה חלוש׳ כאשר לא יאמר בזה יותר מזה השעור כי אע״פ שנודה בזאת ההודע׳ לא יחוייב מזה שיהי׳ השם יתב׳ משגיח באישי האדם על הצד שיאמין אליפז וזה מבואר למי שיעיין בספר החוש והמוחש וכבר שיער אליפז בחולשת זאת הטענה ולזה אמר ואלי דבר יגונב וגו׳ ואולם אליהו הרחיב המאמר בזאת הטענה ואמת ממנה עניין ההשגח׳ במה שאין ספק בו, והטענ׳ השלישית היא לקוחה משלימות השם יתברך וחסרון האד׳ ואופן סדור׳ כן הנה האדם לשלימות הנמצא בו לא יעלים עיניו ממה שינהיגהו ולא יעשה למונהגים מאתו עול וזה כי האדון השלם לא יעלי׳ עיניו מהפעולות הנעשות במדינתו ולא יעש׳ להם עול ר״ל למונהגים מאתו הנה יחוייב מזה שיהי׳ מה שהוא יותר אמתי בשלימות יותר אמתי בהתרחק מן העול וההעלם ממה שינהיגו להיות היותר שלם מתרחק יותר מן החסרון ואולם מה שיראה מן הרעות אשר לא יוקדם להם מרי הם בסבת האולת והפתיות והם אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וכן היה אפשר שיגיעו לזאת הסב׳ טובות לרעים אלא שזה לא יתקיי׳ כי אם זמן מועט כאש׳ אני ראיתי אויל משריש וגו׳ והנה זאת הטענ׳ היא לקוחה מצד הפחות והיותר, והטענ׳ הרביעית מה שירא׳ מהוויית המטר בסדור שישלמו בו הצמחים והמנע מהרשעים החכמים להרע מחשבתם הרעה להרע לשפלים החלושי׳ על הרוב ואופן סדור המאמ׳ בזה הוא על זה התואר אם היה השם ית׳ בלתי משגיח בזה העולם השפל היה התהוות המטר במקום מהמקומות הנגלי׳ מהארץ מעט ולא יתכן שישלימו בו הצמחים על הרוב לפי שרוב מה שיתחד׳ מזה הוא מתייחס אל הקרי וההזדמן אם לא היה בכאן פועל אחד בגשמים זולת הטבע לפי שהוא על הרוב מהענני׳ יביאום הרוחות במקום אשר ירד שם עוד נשנה שכבר ישלמו במטר הצמחים על הרוב ויחוייב מזה שהשם ית׳ משגיח בזה העולם השפל ובכמו זה האופן בעינו יסודר ההיקש השני אם היה השם ית׳ בלתי משגיח באישי האדם היתה מחשבת הרשעים החכמים יוצאת אל הפועל על הרוב שהם ישתדלו בהוצאתה אל הפועל בסבות היותר נאותות כמו העניין בשאר המלאכות אשר יעשה האדם במחשבה והשתדלות שהתכלית יגיע בהם על הרוב עוד נשנה אבל אנחנו נמצא שמחשב׳ הרשעים החכמים לא תצא אל הפועל אם לא על המעט ויחוייב מזה שהשם יתברך משגיח באישי האדם הנה לאלו הטענות ייחס אליפז הרע׳ הבאה אל איוב למרי קדם ממנו ומבניו על האופן שביארנו ונתן עצה אליו שישוב אל י״י וירחמהו.

(א-ב) קְרָא נָא. ׳מי לה׳⁠ ⁠׳¹, ותראה הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה - אם תמצא איזה משכיל דורש אלהים² שיוכל לענות³ ׳לה׳ אני׳⁴, ואם יש איזה קדוש ש׳תפנה׳ אליו ותאמר כי הוא זה⁵, אבל תמצא היפך זה, כִּי לֶאֱוִיל - טרוד בתאוותיו, יַהֲרָג כָּעַשׂ⁶ כשלא ישיגם⁷, וּפֹתֶה, גם שישיג חפצו, תָּמִית קִנְאָה - מיצר בטובתו של חבירו⁸, שהיה חפץ בעניות חבירו כדי להשתרר עליו או זולת זה⁹:

1. לשה״כ בשמות (לב כו).

2. לשה״כ בתהלים (יד ב, נג ג).

3. ׳היש עונך׳ – האם יש מי שיענה לך.

4. לשה״כ בישעיה (מד ה).

5. ע״פ לשה״כ בשמות (כב ח), כלומר שתדע שהוא באמת קדוש.

6. בדפו״ר ׳כעס׳, וכן פירשוהו המפרשים.

7. שימות מרוב כעס על שלא הצליח להשיג את תאוותיו. [בקהלת (ה טו-טז) כתב רבינו: ואמרתי שהיא [בכיליות] רעה חולה כי אמנם זה העשיר הבלתי קונה שלימות בעשרו ׳כל ימיו בחושך יאכל׳, בלתי שידע איזה דרך ישכון אור עולם, וכעס הרבה, על בלתי היותו משיג מותרות כרצונו . וחליו, והחולי המורגל בעשירים, והוא הכיליות, כאמרם ז״ל (מנחות פו.) ׳עשירים מקמצים׳, באופן שיחיה בעניות כדי למות עשיר.

8. בדפו״ר ׳שלח בירו׳, ובמוה״ק הוסיפו חטא על פשע והעתיקו ׳שלא בידו׳.

9. ה׳פותה׳ הוא מי שמשיג את מה שחפץ, ובכל זאת ימות מקנאה, כי אינו חפץ בטובת חבירו עד שהוא מצטער על שגם חבירו משיג טובה, כי בעוניו של חבירו רוצה לשלוט עליו, או מסיבה אחרת.

קרא נא – הקו״ף בגעיא.

יהרג כעש – בשי״ן כמו בסמ״ך וזהו אחד מן ד׳ כתיב בשי״ן בלישנא ובמסורת הושע סי׳ ב׳ נמסר סי׳ מן כל מלין דכתיבין שי״ן וקריין סמ״ך.

קרא נא – כהתימו לספר דברי המלאך אמר לאיוב פן תאמר איזה דרך הלך הרוח לדבר בך ומדוע לא דבר בי לזה אמר דע לך כי נבאשת בעיני ה׳ על כי בעטת ביסורים ובחון הדבר וקרא אתה אל השמים ותראה האם יש מי אשר יענה לך ואל מי ממלאכי מרום תפנה להמליץ טוב בעבורך הלא נבאשת בעיני כולם ולזה לא ידברו בך מעתה.

קרא נא – מאחר שלא יצדק אנוש כלפי האל, אפילו תאמר שאתה צדיק לא יחוש האל לזעקתך, ואף לא המלאכים. כי כלם יודעים כי שוא צדקת אנוש, ושהאדם מקבל תמיד מיד האל כגמול מעשהו בצדק ובמשפט. כי אמנם אויל ופתי הוא מי שכועס בראותו הצלחת הרשעים, כי לא ידע כי לבסוף ישמדו עדי עד.

קרא היש עונך – העניה שבא אחרי קריאה, היא מה שעונים למתפלל וקורא לישועה, כמו בקראי ענני אלהי צדקי, המלך יעננו ביום קראנו.

וקדושים – הם צבא מעלה, ואשמע אחד קדוש מדבר (דניאל ח׳) אל נערץ בסוד קדושים.

קרא – אחר שהודיע התשובה שהשיג ע״ז בנבואה, אמר אליו בל יתפלא מדוע באתהו התשובה ע״י אליפז ולא בא הקדוש שהוא המלאך המגיע את הנבואה והמענה על יסורי איוב אליו בעצמו, אמר אליו. אתה קרא נא והתפלל שיגיע התשובה אליך היש עונך? ואל מי מקדושים ר״ל מן המלאכים הקדושים תפנה שידבר עמך ויודיעך מעשה בחזון או בחלום:

Eliphaz explains to Job that he had not received this prophetic revelation directly because he was unworthy of such a privilege.

מקדשים – מן המלאכים כמו למעלה ד׳:י״ח.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) כִּֽי⁠־לֶ֭אֱוִיל יַהֲרׇג⁠־כָּ֑עַשׂ ⁠וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה׃

For anger kills the foolish man, and envy slays the silly one.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם לְשַׁטְיָא יִקְטוֹל רוּגְזֵיהּ דְקֵירִיס וּשְׁבִירָא תְּמִית טִנְנָא דְבֻרְיָתָא.

בל אלג׳אהל הו אלד׳י תקתלה אלאלאם, ואלמכ׳דוע הו אלד׳י ימיתה אלעקאב.

כי לאויל וגו׳ – לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמא תשוב מדת הרחמים עליך.

קנאה – היא כעס וחימה, כמו: הם קנאוני (דברים ל״ב:כ״א).

a fool like you, anger will kill him, for had you remained silent, perhaps the Divine standard of clemency would return upon you.

wrath That is anger and fury, as in, "They have provoked Me (קנאוני) to wrath" (Devarim 32:21).

כי לאויל יהרג כעס – פתרונו: יודע שאין אתה נענה על כל ניאצותיך, שאתה קורא תיגר אחר מידת הדין אלא כן דרך הרשעים לקרוא תיגר אחר מידת הדין כשמידת הדין פוגעת בהן, כשם שמפרש והולך: כי לאויל יהרוג כעס^א – ופתרונו כך הוא: כי לאויל כמותך יהרג כעסו, שאילו הייתה שותק, שמא תשוב מידת רחמים עליך.

קנאה – הוא כעס וחימה, כמו: הם קנאוני (דברים ל״ב:כ״א).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״כעס״.

תמית קנאה – קנאת רוגז תמיתהו.

כי – ידוע כי לאויל יהרג כעס.

כי לאויל יהרג כעס – כמוך שאתה כועס.

ופותה – כמו פתי.

יהרג כעש – שתכעוס ולא תשוב מדעתך.

קנאה – שתקנא בשלום הפך ענינך.

כי לאויל יהרג כעש – בבוא עליו שלא ברצונו.

ופותה תמית קנאה – צער שהוא מצער עצמו כאשר לא יצליחו דרכיו בכל עת.⁠¹ קנאה וכעס אחד הם בכל מקום, כמו הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם (דברים ל״ב:כ״א).

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים י׳:ה׳.

כי לאויל יהרג כעס וכו׳ – ולא תראה בטובה העתידה לבא לך, אם תסבול היסורין בנחת.

לאויל – הוא האיש אשר יכוין פעולותיו תכלית מה ולא יבא אל הגעת התכלית ההוא בסבות הראויות והוא מבואר שלא יגיע התכלית לכמו האיש הזה אלא במקרה ולזה יהיה כועס תמיד כאמרו אולת אדם תסלף דרכו ועל י״י יזעף לבו.

ופותה – הוא האיש הרב התאוה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא וצרף הפותה לאויל כי מדרך הפותה שיהיה אויל כאמרו נחלו פתאים אולת והסבה בזה כי לחוזק תשוקתו בענינים ישתדל במהירות להשיגם ויהיה זה סבה שלא יתנהג בזה בסבות הראויות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כעש – כמו כעס בסמ״ך.

ופותה – מלשון פתוי.

כי לאויל – לשוטה כמותך יהרוג הכעס אשר יכעוס בבוא הרעה כי בעבור זה לא ימצא מלמד זכות ומשיב דבר.

ופותה – הנפתה בלבו אחר תאוות הצלחות המדומות תמית הקנאה אשר יתקנא בהצלחות הרשעים ומרבה להתרעם על ה׳ כי מאבד עולמו באין מליץ יושר.

לאויל יהרג כעס, ופותה תמית קנאה – אויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובפנות האמונה, כמו שהתבאר בספר משלי, והוא מלא כעס על הנהגת העולם, כמ״ש קצר רוח מרים אולת, קצר אפים יעשה אולת, שהוא אינו מושל ברוחו, והכעס הזה יהרגנו, והפותה הוא המתפתה ע״י תאותו, ובו תגבר הקנאה משלות הרשעים, שיתקנא בם להיות כמוהם. ויש הבדל בין הריגה ובין מיתה, שהמיתה יאמר גם על מיתה טבעיית, והריגה בא ע״י סבה מבחוץ. והכעס יהרוג את האויל דרך עונש על שמכעיס את ה׳, אבל הקנאה תמית את הפתי בטבע, כי רקב עצמות קנאה.

כי לאויל יהרג כעס – שאחר שהיית אויל ומסופק בהשגחת ה׳ אינך ראוי שיופיע אליך דבר ה׳ וקדושיו, וגם השיב לו בזה לעומת מה שהכחיש את הבחירה ואמר שהאדם מוכרח במעשיו מצד הכוכבים הגוזרים כל פרטי פעולותיו, ברר לו שזה שקר, כי ראינו שהכעס יהרוג את האויל, ולא מצד הגזרה הקדומה רק ע״י בחירתו שבחר בכעס ובקנאה זה יגרום לו אבדונו, הרי שהאדם חפשי במעשיו, ובחירתו הרעה היא הגורמת לו מות ואבדון:

He had not only questioned the existence of Providence but had also wrongly asserted that a person's fate is determined by the stars not by his behavior

כעש – רוגז פנימי ההולך ומכלה כעש המכלה הבגד, וזה ענין כעס בכל מקום אע״פי שעש בי״ן וכעס בסי״ן או סמ״ך.

ופתה – שרש פתה בבנין קל הוא עומד, פן יפתה לבבכם, א״כ פותה או או פתי הוא תם הנפתה בנקלה, ואויל לפי דעת מורי ורבי שחז״ל ממקור אולי, מי שהוא תמיד בספק אולי יבואהו זה או זה, ובכן שניהם אויל ופותה שמשו כאן יפה, כי ענינם איש חוטא רק לא להכעיס, ויש להניח ג״כ שאויל הוא ממקור און בחילוף אותיות (לשכה⁠־נשכה) ור״ל בן בליעל, ואויל ופותה המצטערים בכעסם וקנאתם הם מן הצועקים ואינם נענים.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) אֲֽנִי⁠־רָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ ⁠וָאֶקּ֖⁠וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם׃

I have seen the foolish taking root; but suddenly I beheld his habitation cursed.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲנָא חֲמֵית שַׁטְיָא דְמִתְנְצִיב וְלַטְטֵית מְדוֹרֵיהּ בִּתְכֵּיף.

ואנא לקד ראית ג׳אהלא מענצרא, פטרקת מאואה גפלה.

ופירשתיו ואקב, וננעל, שהרי לא גדפו¹, ולא פירשתיו מחתרת על דרך ההשאלה².

1. שאלו היה שם גדוף הייתי מתרגם כמו ונקב שם ה׳, ויקרא כד טז.

2. שאז יהיה מלשון ויקב הר בדלתו, מלכים ב יב י.

ועברת ואקב, וטרקת, למא לם יהג׳וה, ולא שרחת וג׳עלתה נקבא מסתעארא.

אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאום – פתרונו: מה תתמה על הרעה שנגעה עליך, הרבה ראיתי אויל משריש כיוצא בך. שהיו משורשים בעושר ונכסים וכבוד, ובנים ובנות.

ואקוב נויהו פתאום – ואקב נוהו בראותי דרכיו ומעלליו, ופתאום נתקיימה בו קללתי.

(ג-ד) דבר אחר: ואקב נוהו פתאום ירחקו בניו מישע – כשקיללתי נוהו,⁠^א בעיניין הזה קיללתיו: פתאום ירחקו בניו מישע – שפתאום יבא אידו וירחקו^ב בניו מישע.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״נוהו״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״וירחקו״.

אויל משריש – אויל מצליח שיש לו שורש וענף.

ואקוב – קללתי נוהו ומעונו אשר יבא פתאום שברו ועת פקודתו.

משריש – כמו: ותשרש שרשיה (תהלים פ׳:י׳), שעשה שרשים.

ואקב נוהו פתאום – ואקב – לשון קללה. כמו: מה אקב (במדבר כ״ג:ח׳). והטעם קללתי נוהו – שהוא ביתו, שיבא לו רע פתאום.

אני ראיתי אויל משריש – מצליח במעשיו וקללתי נוהו ופיו.⁠^א ופתאום באה לו הקללה.

א. מלת ״ופיו״ מופיעה בכ״י אוקספורד 625. היא חסרה בכ״י פרמא 2958.

משריש – נותן שרש.

(ג-ד) משריש – נותן שורש ופירוש תוקף וממשלה וזה הפי׳ למדתי מדברי דניאל שפי׳ ברם עיקר שרשוהי (דניאל ד׳:כ׳) די אילנא מלכותך לא קימא (דניאל ד׳:כ״ג).

ואקוב – קללתי ביתו וכן היה שרחקו בניו מישע שהיו מדוכאים ואין מציל.

אני ראיתי אויל משריש – כאשר גזר כי הצדיק טוב לו והרשע רע לו, שב לבאר מה שלקח אזנו במראות הנבואה, כי אם יש פעמים שרואה אוילים ורשעים עושים שורש למטה, רק יראה כי מיד הם נכרתים ואובדים.

ואקוב נוהו פתאום – כלומר ראיתי בלבי קללה באה על נוהו מיד פתאום.

כי באמת אני ראיתי אויל משריש וכו׳ – ולבסוף ימות ביסורין רעים, ויאבד הוא וזרעו, וזהו רוב ההמון, אשר הם במחשבתם הרעה יולידו עמל ואון.

(ג-ד) אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ. שכבר השיג ממון, ומתוך כיליותו חי חיי צער¹: וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם. ואמרתי שלא יזכה להורישו לבניו, וזה כי אמנם יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע - שלא יניח להם אוהבים שיעזרו אותם², ובזה וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל³:

1. ׳משריש׳ אולי היינו מתנהג כמו רש.

2. מתוך קמצנותו של האב בחייו, לא יהיו לו אהבים, ומתוך כך לא יהיה מי שיעזור לבניו במותו, וממילא עושרם יאבד. ראה בראשית לה (כז) אשר גר שם אברהם ויצחק. כי אמנם זכרון חסדי הצדיקים בארץ מגוריהם מטיב לבניהם שם טוב ואהבת חסד בעיני יושבי הארץ, היפך הרשעים שנאמר בהם (ישעיה יד כא) הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ.

3. כ״כ המצודות: ׳כי בניו יהיו מרוחקים מתשועת אדם כי בעוון אביהם לא ימצאו מרחמים, ידכאו בשער - במקום פרסום בשער העיר יהיו מדוכאים מבני אדם ואין מי יציל׳.

אני ראיתי – האל״ף בגעיא בס״ס וכן הוא בחילופים לב״א ועיין מ״ש במשלי כ״ו.

נוהו פתאם – רפה הפ״א.

אני ראיתי – אבל אני כאשר ראיתי את האויל משלח שרשיו להתפשט בארץ בחוזק רב הנה לא קנאתי בהצלחתו אבל פתאום טרם יבוא במחשבתי הרהור קנאה הייתי שופט ברעיוני לגזור אומר שסוף הדבר אשר יהיה נוהו מקולל.

ואקוב – מיד פללתי כי ודאי יהיה נוהו ארור. ואיננו לשון קללה אלא לשון נבואה, כמו מה אקב לא קבה אל {במדבר כ״ג:ח׳}.

משריש נוהו – שם נוה בא תמיד על נאות דשא, והושאל אל משכן האם מנוה צאן כמ״ש בכ״מ, ולכן בא אצלו פעל משריש, ומלת ואקב בא בהסגר, ראיתי משריש נוה פתאום, ואקב נוהו פתאום – ר״ל פרשתי ענשו של זה וסופו, כמו נקבה שכרך עלי.

(ג-ד) אני – ואשר בעלי האצטגנינים מביאים ראיה שפעולות האדם מוכרחות מפאת המזל ואין ההשתדלות מועיל מאומה ממה שקרה כמה פעמים שאיש אחד יתעשר פתאום מבלי שום יגיעה והשתדלות, ואיש אחר יגע ועמל להתעשר ולא הניח מלהכין כל ההכנות המובילים אל תכלית הזה שיתעשר וכל זה לא הועיל לו מאומה וזה אות ומופת אצלם שהכל תלוי בגזרה ובמזל ואין ההשתדלות מועיל, ע״ז השיב אליפז כי הוא ראה ובחן שמי שיתעשר פתאום לא יתקיים עושר זה ביד בניו, וז״ש אני ראיתי אויל משריש נוהו פתאום, ואקוב משריש נוהו פתאום, ירחקו בניו מישע ר״ל ראיתי אויל שלא זרע ולא עמל ובכ״ז פתאום השריש נוהו בחזקה ויעש שורש למטה ופרי למעלה, דהיינו שהתעשר פתאום בלא שום השתדלות ואז אקוב ואדבר דבור מפורש, על מי שהשריש נוהו פתאום, ששרשים האלה לא יתקיימו ביד בניו, כי בניו יהיו רחוקים מישע, וקנינים אלה לא יתקיימו בידיהם, כי הגם שידכאו בשער המשפט ששם יושבים השופטים, ובכ״ז אין מציל לא ימצא מי שיריב ריבם כי לאשר בא העושר שלא במשפט כן יכלה ולא יתקיים:

(3) This is the cue for Eliphaz to present his reasoned as distinct from his prophetic reply to Job's hypothesis. He argues that the prosperity of the wicked is a matter of chance and transient, whereas the hard-earned rewards of the righteous are lasting.

ואקוב – נבאתי רע עליו כמו קבה לי דבלעם.

פתאם – תכף ומיד שידעתיו אויל ופותה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑⁠שַׁע⁠ וְ⁠יִֽדַּכְּ⁠א֥וּ בַ֝שַּׁ֗⁠עַר וְ⁠אֵ֣ין מַצִּֽ⁠יל׃

His children are far from salvation, and are crushed in the gate, with none to deliver them,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִתְרַחֲקִין בְּנוֹי מִפּוּרְקָנָא לְעַלְמָא דְאָתֵי וְיִשְׁתַּפְפוּן בְּמַעֲלָנָא דְגֵהִנָם בְּיוֹם דִינָא רַבָּא וְלֵית דְפָצֵי.

פאד׳א עאקבתה אן יבעד בניה מן אלגות׳, וינכ׳פצ׳ון פי אלמחאל ולא מכ׳לץ להם.

ירחקו בניו – זו היא קללה שקיללתיו.

וידכאו – בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים.

May his sons distance themselves from salvation This is the curse with which I cursed him.

and may they be crushed It is punctuated with a dagesh: וְיִדַּכְּאוּ, and may they be crushed, but if it was punctuated without a dagesh (וִידַכְּאוּ), it would mean that they should crush others.

ומה היתה קללתי שקבותיו, זו היא: ירחקו בניו מישע וידכאו – פתרונו: יהיו מדוכאים אפילו בשער שלהם, ואפילו כן אין מי שיציל.

וידכאו – דגש הוא, ידוכאו, ואם היה נקוד רפי, משמע: ידכאו אחרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וִידַּכַּאו^א – לשון מתפעל. אבל תי״ו לעולם לא^ב תבא לפני דל״ת בלשון מתפעל, על כן דל״ת נדגשת כאילו באה תי״ו לפניה.

בשער – מקום דריסת רגלי בני אדם בתוך השער שם יהו מדוכאים ומעוכים מתוך דוחק היוצאים והנכנסים, דוגמת שנאמר במעשה אלישע: ויהי לו כן וירמסו אותו {העם} בשער וימת (מלכים ב ז׳:כ׳).

א. כן בכ״י. בנוסח שלנו: וִידַּכְּאו. והשוו להלן לפירוש על איוב ל״ד:כ״ה.

ב. מלת ״לא״ נוספה בין השיטין.

בשער – בפרהסיא.

וידכאו – לשון התפעל והתי״ו נבלע בדל״ת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ירחקו בניו מישע – הם עצמם מרחיקים את נפשם מכל התשועה.

וידכאו – כמו יתדכאו בשער, לעיני הזקנים וכל העם, ואין מציל אותם.

בניו – הם הנמשכים אחריו להתנהג במנהגו וכמו זה אמר הכתוב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, והרצון בזה האנשים הנמשכים אחריו כמו שביאר אונקלוס.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וידכאו – בדפוסים ישנים מנאפולי ושונצין כתוב וידכאו ולא מצאתי כן בספרים כתובי יד שלפני וראיתי לגאון ר׳ שמעון בר צמח בפי׳ אוהב משפט שלו שהביא שתי הגרסאות וכן כתב וידכאו הוא מבנין התפעל והיה ראוי היו״ד בחירק והדלת בדגש אלא שהוטלה תנועת היו״ד בחירק והדל״ת דגושה וכן כתבוהו ר׳ יונה ור׳ דוד קמחי בספר השרשים עכ״ל.

ירחקו – כי בניו יהיו מרוחקים מתשועת אדם כי בעוון אביהם לא ימצאו מרחמים.

וידכאו בשער – במקום פרסום בשער העיר יהיו מדוכאים מבני אדם ואין מי יציל.

ירחקו בניו מישע – מ״ש רחוק מרשעים ישועה הוא דרך עונש שהישועה תתרחק מאתם, ומ״ש פה ירחקו מישע הוא בדרך הטבע שהם יהיו רחוקים מישע בטבע.

בשער – מציין מקום המשפט ששם יושבים הזקנים והשופטים, כמו ובועז עלה אל השער, ואל תדכא עני בשער (משלי כ״ב כ״ב).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

מישע – אדם שוֵעַ לפני שוֹעַ וזה מושיעו בישע ימינו.

וידכאו – מבנין התפעל ומהוראת נפעל כמו בלשון ארמי.

בשער – ששם ישבו על כסא נדיבי ושועי עם.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) אֲשֶׁ֤ר קְ⁠צִיר֨וֹ׀ ⁠רָ֘עֵ֤ב יֹאכֵ֗ל⁠ וְ⁠אֶֽל⁠־מִצִּנִּ֥⁠ים יִקָּ⁠חֵ֑הוּ וְ⁠שָׁאַ֖ף צַמִּ֣⁠ים חֵילָֽם׃

whose harvest the hungry eats up, and takes it from among the thorns, and the thirsty pant for their wealth.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִי חַצְדֵיהּ כְּפִינֵי יֵיכְלוּן וּפוּלְמוֹסִין בְּמָנֵי זְיָנָא יַדְבְּרוּנֵיהּ וְיִבְזוּן לִסְטֵיסִין נִכְסֵיהוֹן.

אשר קצירו רעב יאכל – אשר קצירו זה נמרוד, רעב יאכל זה אברהם.

ואל מצנים יקחהו – לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים הדא הוא דכתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וגו׳, ריש לקיש אמר אליעזר לבדו היה ששמו שי״ח.

ושאף צמים חילם – מי דחק לממונו של נמרוד, אברהם וכל המצומתין לו.

ד״א אשר קצירו זה פרעה, רעב יאכל זה משה ואהרן, ואל מצנים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים שנאמר ויאמר ה׳ אל משה מה תצעק אלי, ושאף צמים חילם – מי דחק לממונו של פרעה, משה ואהרן והמצומתין להם.

ד״א אשר קצירו זה סיחון ועוג וכו׳. ד״א זה סיסרא וכו׳. ד״א זה המן וכו׳. ד״א זה שלשים ואחד מלכים וכו׳.

ושאף צמים חילם – מי דחק לממונם, יהושע וכל המצומתין לו.

אלד׳י יאכל זרעה ג׳איעא, ומן בין אלמסאל יאכ׳ד׳ה, וקד נשף אלעטש קותה.

ופירשתי קצירו, תבואתו, כמו קציר יאר תבואתה¹. ופירשתי מצנים, הדוקרנין, כמו ולצנינם בצדיכם², ורומז בדוקרנין על הקוצים.

1. ישעיה כג ג. וכן תרגם לקמן יט יט.

2. במדבר לג נה. וכך תרגם כאן ושם ״מסאל״ והיא מחט גדולה שתופרים בה את השקים, ותרגמתי כאן דיקרנין כדי לקרב את הענין.

ופסרת קצירו, זרעה, מת׳ל קציר יאר תבואתה. ופסרת מצנים, אלמסאל, מת׳ל ולצנינם בצדיכם, וישיר באלמסאל אלי אלאשואך.

ושאף צמים חילם – פירושו הבתולות בעלות הצמות. (מובא בראב״ע)

אשר קצירו – של רשע.

רעב יאכל – כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו.

ואל מצנים יקחהו – כמו ויקחו אליך (שמות כ״ז:כ׳), כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך.

ושאף – ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו.

חילם – ממונם שגזל זה בחייו.

his harvest of the wicked man.

The hungry shall eat When the wicked man dies, the hungry whom he cut off during his lifetime shall come and take payment from his property.

and he will take it for the one saved from his weapons Like, "and they shall take to you" (Shemot 27:20); for the benefit of the poor man who was saved from the weapons of this wicked man, the judge who is appointed for that purpose shall take it [the estate of the wicked man].

shall swallow One of the thirsty ones whom he robbed during his lifetime shall swallow.

their riches Their money that this one stole during his lifetime.

אשר קצירו רעב יאכל – פתרונו: בעון זה ירחקו בניו מישע (איוב ה׳:ד׳), אשר קצירו של רעב היה הרשע אוכל.

יאכל – מניוד בלעז. הרעב היה קוצרו, והרשע היה גוזלו ממנו ואוכלו.

ואל מצינים יקחהו – פתרונו: ומאיש שהיה עמל בו בקור ובצינה, יקחהו ממנו ואוכלו.

ושאף צמים חילם – פתרונו: וארב צמים את ממונם, כמו: כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳), שפתרונו: מצפה ומעיין מתי ינטו צללי ערב¹ ויפטר מעבדותו. וכן: יען שמות ושאף אתכם מסביב היותכם מורשה לשארית העמים (יחזקאל ל״ו:ג׳), שפתרונו: יען שהיו מצפים ומחכים מתי יבא היום שתהיו מורשה לשארית העמים. אף כאן: ושאף צמים חילם – ארב וחיכה צמים ממונם.

צמים – הם אביונים שרעיבים וצמאים. ולפי שהוא לשון צמאון, לפיכך המ״ם נדגשת, ואילו היתה נרפית, אז היתה לשון צום.

1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ו׳:ד׳.

ואל מצנים – ואל אותו הניצול מצנּים ומגנּים של רשע יקחהו הלוקח.

ושאף צמּים – כל אחד ואחד מן הצמים ישאף, יקוה ויתאוה, לממונם ונכסיהם לשבוע נפשם מן הרשעים. כמו: כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳).

צמּים – שם דבר. ומ״ם בדגש, כאשר יאמר עם – עמּים, גל – גלּים, דל – דלּים,⁠^א כך יאמר צם – צמּים.

חילם – ממונם.

א. כן צ״ל. בכ״י לוצקי 778 (חסר דגש): דלים.

אשר קצירו – יזרע.

ורעב – שאין לו כח יתגבר עליו ויאכל קצירו.

ואל מצינים – כמו: ולצנינים (במדבר ל״ג:נ״ה), כי הזרע כשלא יהיה מנוקה ירבו בו חוחים, ויקחו הרעבים הקציר מבין החוחים.

צמים – יש אומרים: כמו צמאים, וענינו: כפול כי זכר הרעבים והצמאים.

ויש אומרים: כי צמים – האבן התקיפה, צמא בלשון ישמעאל.

ואמר ר׳ משה הכהן ז״ל שפירושו: הבתולות בעלות הצמות. והוא רחוק.

ואל מצנים – לשון קוצים מן ולצנינים. אומר: קצירו רעב יאכל – והנותר בקוצים יקחהו.

ושאף צמים – הם בעלי שער ליסטין שמגודלים בשער ומתעטפים בשערם להפחיד בני אדם. וכמו גלי צמתך (ישעיהו מ״ז:ב׳). קרין בלעז. צמים – שרשו צמם, כמו חמים – חמם, קלים – קלל.

[אשר קצירו] – שהיה קוצר לו.

רעב – היה לו לאכול אותו שזרעו והוא גוזלו ממנו, ואל מצינים [יקחהו].

ור׳ אליעזר פירש ומשוכת קוצים שסביבות גדישו יקחהו אליו.

ושאף, וגזל רעבים וצמים חילם. וכפל ושאוף צמים הזקיקני׳ לפרש כן אשר קצירו, ולכך הגיעו ולא לחנם בדבריך. [זה] בינותי מר׳ אליעזר.

מצנים – כמו קוצים.

ושאף – יביט.

צמים – יש אומ׳ כמו צמאים ולפי דעתי טעם צמים כאביון או עני והשורש צמם ומשקלו אביר, כביר, ימטר על רשעים פחים (תהלים י״א:ו׳) שהוא כמו פחם לגחלים (משלי כ״ו:כ״א) על דעת רבים כי יש מפרשים פחים אבנים כמו רקועי פחים (במדבר י״ז:ג׳).

חילם – ממונם.

רעב יאכל – יש אומ׳ אדם אחר רעב יבא ויאכל קצירו.

והנכון: שהוא אויל משריש שיהיה רעב וקצירו יאכלהו בהיותו מעט כי זרע חטים וצמחו צנינים ומביניהם יקח קצירו. והפך זה: וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כ״ו:י׳).

ושאף – פי׳ יביט בהיותו עני לאכול חילם והטעם ממון בניו יאכל, ולא ישאיר להם מאומה מרוב חסרון.

אשר קצירו רעב יאכל – הרשע עצמו בימיו יאכל כל רעב קצירו.

ואל מצנים יקחהו – ואם יקחהו הוא, מבין הקוצים והצנים יקחו אותו, כי תעלה ארצו שמיר ושית.

מצנים – יחסר אות הכפל, מן ולצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה). או יהיה יקחהו שב אל הרעב הנזכר, כי ילקט קצירו מבין החוחים.

ושאף – כל צמא חיל הרשע וממונם.

שאף – כמו באוות נפשה שאפה רוח (ירמיהו ב׳:כ״ד).

והתרגום אמר: ואל מצנים יקחהו – ופולמוסין במאני זייני ידברוניה, פתר צנים מן ונושא הצנה הולך לפניו (שמואל א י״ז:ז׳), כאילו אמר ואל אנשי המלחמה יקח ויאסוף קצירו כי הם יאכלוהו.

אשר קצירו רעב יאכל – שב אל האויל וירצה בזה שכבר יגיע מרוע הצלחתו שהאיש הקש׳ יום והוא הרעב יאכל קצירו של האויל.

אמרו ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם – שב אל בני האויל אשר זכר או אל כלל האוילים וירצה בצנים צנינים וקוצים והרצון בשאיפה הצפוי והתקוה על דרך אומרו כעבד ישאף צל והרצון בצלמים האיש הפרוץ וקראו צמים לפי שמנהג הפריצים שיהיו מגדלי צמה ר״ל שער ואמר שלאיש קשה המזל אשר יקח קצירו מבין הקוצים והצנינים לרוע הצלחתו ויצפה עם זה שמה שלקח מן הקציר יבא איש פריץ ויחזק עליו ויגזלהו ממנו יהיה חילם וזה תכלית רוע ההצלחה ר״ל שהאנשים היותר רעי ההצלחה שימצאו ימצאו מצליחים על אלו האוילים ויהיה להם חילם ונכסיהם ואפשר שכל הפסוק יהיה שב לדבר אחד ויחסר מלת אל והרצון בו אל אשר קצירו יאכל איש רעב ונקשה ואל אשר יקח קצירו מן הקוצים ויצפ׳ עם זה שמה שלקחהו מן הקוצים יגזלהו ממנו איש פריץ יהיה חיל בני האויל אשר זכר.

והטעם שאמרתי שתקראנה אותו¹ כאלה הוא אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל - כי ראיתי שהיה אוכל ׳קצירו׳² ברעב ולא כדי שישבע, מתוך כיליותו: וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ. והיה לוקט אותו הקציר גם מבין הקוצים³, כדי שלא ישאר ממנו לעניים ולאוהבים כראוי⁴: וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם. ובכן⁵ יקום איזה ליסטים או תקיף⁶ אחר המוות וישאף ויבלע ׳חילם׳ ונכסיהם של בניו הנזכרים, מבלי אין אוהב וריע לאביהם שיעזרם:

1. כצ״ל, ובדפוסים: ׳אותי׳ ע״פ שיגרת לשה״כ בויקרא (י יט). והכוונה לאויל הנזכר.

2. מה שקצר מתבואתו.

3. כמו ולצנינים כי הזרע כשלא יהיה מנוקה ירבו חוחיו ויקחו הרעבים הקצים מבין החוחים (ראב״ע).

4. ולכן לא יהיו לבניו אוהבים במותו.

5. מכיון שלא יהיו אוהבים להגן על בניו.

6. צמים - האבן התקיפה בלשון ישמעאל (אבן עזרא בשם יש אומר).

ושאף – י״ס שכתוב בהם ישאף ביו״ד וקרי ושאף בוא״ו ואין לסמוך עליהם יען לא נמנה זה במסורת עם מלין דכתיבין יו״ד בריש תיבותא וקריא וא״ו.

ואל – הוא כמו ואת וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז׳:כ״ה) וענינו מן כמו כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט).

מצנים – המ״ם נוספת וענינו קוצים וכן צנים פחים (משלי כ״ב:ה׳).

ושאף – ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח (ירמיהו ב׳:כ״ד).

צמים – כמו צמאים.

חילם – עשרם.

אשר קצירו – נכון בידו אשר קציר שדהו יאכל כל מי אשר ירעב ויתאוה לו.

ואל מצנים יקחהו – יקחו את הקציר מבין הקוצים ולא ימהרו לקחת כמות שהם עם הקוצים כגונב דבר אשר יתפחד מן הרואים כ״א יברר האוכל לקחת לעין כל ולא ימצא מי ימחה בידו, או להיפך שיקחו הקציר עם הקוצרים ולא ישאירו כלום ולא כדרך המתפחד שחוטף היפה וממהר ללכת לדרכו.

ושאף צמים – כ״א מן הצמאים אשר האויל הזה הצמיאו בקחת ממנו עשרו הנה בסוף תגבר ידו וכ״א יחזור ויבלע את עושר עצמו מה שגזל זה וכל אחד יקח את שלו.

אשר קצירו רעב יאכל – למה ירחקו בניו מישע. מפני שהוא (אביהם) היה אוכל קצירו של רעב (על דרך בנו בעור {במדבר כ״ד:ג׳}). והיה לוקח קצירו ולחמו של עני אפילו מתוך הצנים שהם הסלים שנותנים בהם הלחם (צנא בערבי ובלשון תלמוד כמו טנא בעברי. וכן באיטלקי zana).

וגם היה שואף חילם בצמים ופחים כלומר במרמות ותוך. עיין למטה י״ח:ט׳.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י שוקן ובכ״י לוצקי (במקום ״וגם היה שואף... למטה י״ח:ט׳.⁠״): ״וגם היה שואף חילם של צמים – הם הצמאים, רעב וצמא כנוי לעני.⁠״

אשר – מ״ש אני ראיתי נמשך לכל המאמר, אני ראיתי אויל משריש (אני ראיתי) אשר קצירו רעב יאכל. (אני ראיתי) אל (אשר) מצינים יקחהו. והגם שאחר פעל ראה בא תמיד מלת את, הראיה דפה היא ראית השכל, כמו הבטה שנקשר עם מלת אל בכ״מ, כמו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה (ישעיהו י״ז), כאשר ראיתי לצור (הושע ט׳ יג), רעב, בינוני פועל: מצנים, הן הקוצים. כמו לצנים בצדכם (במדבר ל״ג כ״א), ושאף, מענין בליעה, והושאל מן שאיפת האויר שאפה רוח (ירמיהו ב׳ כ״ד).

צמים – קשרים של חילם, כמו מבעד לצמתך.

אשר – ר״ל (ואני ראיתי)אשר קצירו רעב יאכל שבהפך ראה איש שיגע ועמל במעשיו ואוכל קצירו כשהוא רעב, ר״ל שאין לו מה לאכול עד שהגיע עת הקציר שקוצר תבואה שזרע ביגיע כפיו, וכן (אני ראיתי) אל האיש אשר מצנים יקחהו, שיקח את הקציר מבין הקוצים, שבורר תבואתו מן צנים וקוצים שמתערבים בהתבואה, שזה המשיג אכלו בעמל רב ובזיעת אפו יאכל לחם, ושאף צמים חילם, ראיתי שהאיש הזה הנהנה מיגיע כפיו הוא שואף ובולע צמים וקשורים של חילם, ר״ל חיל בניו המשריש נוהו פתאום, שהעושר של האויל המשריש נוהו פתאום לא יתקיים ביד בניו רק הוא שמור באחרית לאיש הנהנה מיגיע כפו אשר קצירו רעב יאכל שהוא יורישנו:

Moreover, the latter will ultimately inherit the wealth of the former. Therefore no conclusions about the injustice or otherwise of Providence can be drawn from the prosperity of the wicked.⁠¹

1. This is one of the most obscure verses in the book, as is indicated by the many differing and contradictory interpretations given to it. Malbim understands the Hebrew word צמים that appears in the verse as being related to the phrase בעד צמתך meaning 'through your veil' that appears in Song of Songs 4:1,3 and 6:7.

אשר – על אשר.

קצירו רעב – ע״ד בנו בעור, אויל זה יאכל קציר רעב, שהרעב הכין לעצמו בסלו (צנא⁠־טנא, ויש לו קרובה עם צנים פחים (משלי כ״ב:ה׳) ולצנינים בעיניכם (פרשת מסעי), שהיו עושים סלים מעלי לולב קשים (ציני הר הברזל כשרות, משנה סוכה פרק ג׳ משנה א׳), החדים כקוצים), כלומר טרח הרבה בעד קצירו וכמה יגיעות יגע עד שהיתה לו פת בסלו.

ושאף – אדם חומד פותח פיו ושואף האויר בחוזק, ע״ד באות נפשה שאפה רוח (ירמיה ב׳:כ״ד), וכאן ענינו חומד לקחת חילו ע״י פח ומוקש עשוי ע״י חבל קלוע כצמת הראש, וכן למטה י״ח:ט׳ יחזק עליו צמים, קשר החבל, וחסרה לפני שם צמים בי״ת שמושית שענינה על ידי.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) כִּ֤י⁠׀ ⁠לֹא⁠־יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן⁠ ⁠וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹא⁠־יִצְמַ֥ח עָמָֽל׃

For affliction does not come forth from the dust, neither does trouble spring out of the ground;

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם לָא נָפֵיק מֵעַפְרָא שְׁקָר וּמִן אַדְמָתָא לָא יִרְבֵּי לֵעוֹת.

לאנה לא יכ׳רג שיא מן אלתראב בגל, ולא ינבת מן אלארץ׳ בדגל.

כי לא יצא מעפר – מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו.

און – הוא לשון שבר.

For not from the dust does ruin emerge A plague that comes upon a person is not for nothing, nor does it spring from the ground.

ruin Heb. און. It is an expression of ruin.

אף אתה אם תראה בניו ירחקו מישע וידכאו בשער ואין מציל (איוב ה׳:ד׳), אל תתמה על החפץ (קהלת ה׳:ז׳), כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל – פתרונו: כי עמל ואון שאתה רואה עכשיו שעושין לבניו, שגוזלין וחומסין אותן, והם רחוקים מישע, ומדכאים אותם בשער ואין מציל (איוב ה׳:ד׳), עמל ואון זה, לא מעפר יצא ולא מאדמה צמח. כאילו אומר לא מאיליו בא, אלא אביהם הוא שחטא^א ונפקד על הבנים עון אביהם, כשם שמפרש בצידו.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״שחטא״.

^א[שאמ׳ לו אליפז כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל – ומפר׳ כי לא יצא הפורענות שבא עליך מן האדמה ומן העפר אלא מידך היתה זאת לך, גם זה הבל הוא. וכי מי לא ידע ככל אלה אשר כַשְדִים ושְבָא ואש מן השמים, והרוח הבא מעבר המדבר עשו לו כל צרותיו ולא יצא מן הק⁠[ר]⁠קע. אך פירושו כמו שפירשתי שאמר למעלה: כאשר ראיתי חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו (איוב ד׳:ח׳) אני ראיתי אויל {משריש} ואקב נוהו פתאום ירחקו בניו וג׳ אשר קצירו וג׳ (איוב ה׳:ג׳-ה׳), ולמה כל זאת – כי לא יצא מעפר און אשר חרש וזרע בקרקע ונעשה אויל משריש, אלא ימות בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב י״ד:ח׳). ופירוש׳ כי לא יצא – כמו ותוצא הארץ דשא (בראשית א׳:י״ב). הרי פירושו לפי הפסוקים שלמעלה ודרך ארץ ודבר חכמה.]

^ב[כי לא יצא מעפר און – מוסב על: אויל משריש (איוב ה׳:ג׳). כלומר: ודאי אויל משריש תוך הקרקע אך לא יוציא עלין וקלחין מן הקרקע, וזהו: לא יצא מעפר און, כמו: ותוצא הארץ דשא (בראשית א׳:י״ב).

און – זה הרשע המנהיג עצמו באון ועמל ורעות רוח.

ומאדמה לא יצמח עמל – כפל מלה. פש׳ הגון.]

א. ביאור זה מופיע בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 (דף 116ב) עם החתימה: ״מיסוד רבי׳ שמואל״. ביאור מקביל מופיע בכ״י קמברידג׳ 8.53: ״ועל דעת רב׳ שמוא׳ כן פירש, לפי שאמר: כאשר ראיתי חורשי און וזרעי עמל (איוב ד׳:ח׳) עד ואקב נויהו (איוב ה׳:ג׳), זהו מן הקללה שקללו כי לא יצא מעפר און – כי לא היה ראוי לצאת מעפר אותו און שגזל. ויהיה לא יצא כמו: ותוצא {ה}⁠ארץ דשא (בראשית א׳:י״ב), שלא היה נכון שיצמח, רק ימות בארץ גזעו. כי אדם לעמל ילד – אדם שזרע ילד לקוצרו, אדם כנגד האדמה שהזכיר. ואולי כן הוא לפי שאמר: אשר בעפר יסודם (איוב ד׳:י״ט). י׳{ש} או׳: כי לא היה ראוי לצאת מעפר מן האדם אשר בעפר יסודו, לא יתכן שיעשה און, ומאדמה כפל לשון כי אדם לעמל ילד.⁠״, והשוו לביאור המופיע להלן בגיליון כ״י לוצקי 778.

ב. ביאור זה נוסף בגיליון כ״י לוצקי 778.

(ו-ז) כל^א עמל שהוא עם און – הוא כמוהו בענין. אמר כי הרשע לא יצמח, לכן בן אדם יולידינו, וכאילו לא יולד אלא לעשות עמל ואון, כענין: הן בעון חוללתי (תהלים נ״א:ז׳). כי תולדת בן אדם קרובה לעשות רע, כטעם: כי יצר לב האדם רע (בראשית ח׳:כ״א).

א. בכ״י פרמא 2395 נוספה כאן בטעות מלת: ״יד״.

(ו-ז) כי לא יצא מעפר – הנזרע באון כי צנים יהיה. ומאדמה לא יצמח זרע זרוע בעמל ושקר.

כי אדם – לעשות עמל ואון יולד כי יצר לב האדם רע (בראשית ח׳:כ״א) על כן לא ינצחו מעשיו וניצוצי האש שיגביהו עופם להזיק ולהרע כענין קטיל המון שביבא די נהורא (דניאל ג׳:כ״ב) הם מדומים אליו כי תולדות האדם והניצוצות להזיק.

פ״א (י״א): כי לא יצא – אין תולדת הרשע לצאת מן העפר כי האדם יולידנו.

כי לא יצא מעפר און – יאמר על התלאות הבאות על אדם לא על חנם באות עליו ולא מן הארץ תצמחנה רק על חטאיו, ולכן הרשעים אובדים כאשר הגיד.

(ו-ז) כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן. הטעם שקראתי את אלה ׳אוילים׳ ו׳פתאים׳ הוא¹, כי גם שהאדם נוצר מ׳עפר מן האדמה׳² ויצטרך לקיומו להשיג עניינים מה³, אינם כל כך רחוקים מהשיג שיצטרך לעשות פעולות ׳און׳ כדי להשיגם, וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל - ועם היותו נוצר מן ה׳אדמה׳, לא יצטרך רב ׳עמל׳ להשיג הדברים ההכרחיים⁴, כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד - כי אמנם ה׳אדם׳ נולד ׳לעמל׳ אחד בלבד, והוא להוציא שכלו מן הכח אל הפועל להידמות ליוצרו בעיון ובמעשה כפי האפשר, והדברים ההכרחיים לזה יושגו על נקלה⁵, וּבְנֵי רֶשֶׁף - התאוות הגופניות יחמו כתנור⁶ - יַגְבִּיהוּ עוּף לבקש מותרות, ובזה ירבה ׳עמל׳ ו׳און׳ בין אישי המין האנושי⁷:

1. כלומר, למה העוסקים בכל כוחם בהשגת חיי שעה נקראו ׳אוילים ופתאים׳, שנחשבים לטפשים, ולא כינה אותם בכינוי של רשעות וכדומה.

2. לשה״כ בבראשית (ב ז).

3. מתוך שהוא גשמי, עליו להשיג את צורכיו הגשמיים כדי להתקיים.

4. וכיון שאת צרכיו הבסיסים כדי קיומו יכול להשיג מבלי לעשות אוון לאחרים ומבלי לעמול הרבה, לכן העמל יותר מדי וגם חוטא לאחרים בהשתדלותו להשיג את צרכיו נחשב לפתי ולאוויל.

5. כלומר, הצרכים הבסיסים שצריך האדם להחיות את נפשו, ולהיות פנוי להשלים את עצמו, שלשם זה נברא ונולד, אינם קשים להשיג, ולא יצטרך לעמול הרבה. [מדרש לעמל יולד – לעמל פה, תורה?]

6. לשה״כ בהושע (ז ז). ׳רשף׳ הם גחלי אש, ובני רשף הם המתחממים כתנור באש היצר להתאוות תאוות מותרות.

7. מה שאנשים מרבים עמל כדי להשיג צרכיהם הגשמיים, עד שהם מוכנים לחטוא זה לזה בהשתדלותם, הוא מפני שאינם מסתפקים בהשגת צורכיהם הבסיסים בלבד, אלא מבקשים מותרות. ובפירושו לאבות (ו׳:ד׳) על מה שאמרו ׳כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל׳ וכו׳, כתב רבינו: ׳הזהיר משני דברים אשר הם על הרוב המונעים האדם מעסוק בתורה בלי ספק, האחד הוא החפץ בתענוגי הגוף, ואמר שהעוסק בתורה צריך שיסתפק בהכרחי לחיי שעה, ולא יאבד זמנו לבקש מותרות׳. ובפירושו לקהלת (ספורנו קהלת ב׳:כ״ד-כ״ה) כתב רבינו: ׳ובכן מצאתי כי אין טוב באדם שיאכל ושתה - אין דרך טוב באדם בהנהגתו ממה שיאכל ושתה ההכרחי בלבד ולא יבקש מותרות, וראה את נפשו טוב בכל עמלו - וישתדל בעמלו ובקנייניו עם ׳נפשו׳ לראות ׳טוב׳ ואישור נצחי, גם זו - זאת הבחירה, ראיתי אני כי מיד האלהים היא שציווה לעשות כן באמרו (דברים יא יג-טו) ׳ולעבדו בכל לבבכם [וגו׳], ואכלת ושבעת׳, שהוא המספיק ההכרחי בלתי צמצום, ולא כתב ׳והורשת לזולתך׳, כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - כי בזה האופן לא יהיה עמלי לזולתי כלל׳. ושם (ד ה-ו) כתב: ׳טוב מלא כף נחת - מה שיושג בהשתדלות ממוצע משיג ההכרחי באופן שיהיה איזה עת הכושר לעיון ולמעשה, ממלוא חפנים עמל, להשיג מותרות, ורעות רוח, ב׳כשרון מעשה׳ לקנאה׳. ושם (פסוק ח): ׳יש אחד ואין שני. ומכלל ׳מעשה הרע׳ שראיתי הוא כי ׳יש׳ מי שהוא ׳אחד׳ ׳ואין׳ לו ׳שני׳ - אוהב וריע, כי אין מקבל ממנו חסד שיחשב לו צדקה, גם בן ואח אין לו, ואין קץ לכל עמלו להשיג מותרות לאין תכלית . גם עינו לא תשבע עושר, לא ישמח בו . ולמי אני עמל, בהיות העמל יותר מן המספיק להכרחי, ומחסר את נפשי מטובה, שלא להשיג לי איזה שלימות נצחי . גם זה המושג כבר הוא הבל, בלתי תכלית נחשב, וענין רע הוא, בהיותו בעמל אשר אין קץ לו כנזכר ׳מחסר את נפשי מטובה׳, כמו שאמרתי׳. ושם (ח יז): (יז) וראיתי את כל מעשה האלהים. התבוננתי אל כל ׳המעשה׳ המכוון מאתו, שהוא העיון והמעשה, שהמלאכה מרובה . [כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש] בשל אשר יעמול האדם לבקש איזה דרוש עיוני ולא ימצא, ופעמים שלא ימצאהו לעומק המושג, וזה יורה שלהשיג המושכלות בעיון יצטרך זמן רב והשתדלות נמרץ, ולכן לא ישיגהו הטרוד בהשגת מותרות .

און – ענין שבר.

כי לא יצא וגו׳ – ר״ל הלא עינינו רואות אשר נתהוה בעולם עמל ואון והנה אינם צומחים ויוצאים מן האדמה לבוא מאליהם במקרה כ״א באים לשלם גמול המפעל ולזה כאשר ראיתי האויל המשריש שפטתי שהוא הראוי להיות מן המקבלים העמל ואון כי לו נאה כי לו יאה.

כי לא יצא מעפר און – אלא הכל בדין ומשפט מאת האלהים.

כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל – העפר הוא על האדמה והצמיחה מציין צמיחת הזרע בתוך האדמה מבפנים, והיציאה הוא מה שיוצא מעומק האדמה דרך העפר ומתגלה בחוץ, וע״כ הוסיף שלא לבד שלא יצא לחוץ, כי גם לא יצמח בתוך האדמה, כי לא יקלט הזרע כלל, וכבר בארנו (ד׳ ח׳) שהאון מציין הפעל הנעשה בכח וחמס, והעמל מציין התכונה הנפשיית ורוע המחשבה, וע״כ מיחס אל העמל שהוא צומח בעומק המחשבה, הצמיחה בעומק האדמה, ואל האון הפעליי המתגלה בחוץ, היציאה מעפר.

כי – ממליץ כי השורש אשר השריש (המשריש נוהו פתאום) באון ושלא במשפט לא יצא מעפר, וגם לא יצמח מאדמה, ולא יעשה פרי, והטעם הוא.

כי לא יצא – ע״ד כי לא ענה מלבו ויגה בני איש (איכה ג׳:ל״ג), ואון ועמל נרדפים, וענינם צרה וצוקה המוצאות את האדם בגלל חטאו, והרֶשע נקרא און הנרדף להבל כי החוטא הבל מעשהו, ונקרא עמל שענינו טורח מרובה על השכר, והנאת רגע אינה מכרעת עונש רב הבא לרגלי החטא.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) כִּֽי⁠־אָ֭דָם לְ⁠עָמָ֣ל יוּלָּ֑⁠ד⁠ ⁠וּבְנֵי⁠־רֶ֝֗שֶׁף^א יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף׃

But man is born to trouble, as the sparks fly upward.

א. א=וּבְנֵי⁠־רֶ֝שֶׁף (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם בַּר נָשׁ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְתָא אִתְבְּרִי וּבְנֵי מַזִיקֵי בְּגוּבְהָא יִטוּסוּן.[ת״א] אֲרוּם בַּר נָשׁ לְלֵיעוּת אִתְיְלִיד וְסוֹפוֹהִי הֵיךְ גִיצִין דְנָתְרִין מִן גוּמְרַיָא וּמִתְגַבְּהִין הֵיכְדֵין יְעוּף.

כי אדם לעמל יולד – איני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה (כתוב ביהושע ברמז ו׳).

ובני רשף יגביהו עוף – א״ר יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא מזיקין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי. אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף.

לאן אלאדמי אנמא ללעמל באלטאעה אנשי, ותרי אהל אלנאר יתשמכ׳ון טיראנא.

וכוונתו באמרו ובני רשף יגביהו עוף, שאנשי האש¹ מבני אדם העזים המתגאים המתרברבים ומתרוממים כעוף, כמאמר ה׳ לעשו אם תגביה כנשר². ושמוש רשף, מן רשפיה רשפי אש שלהבתיה³.

1. יורשי גהנם.

2. עבדיה א ד.

3. שיר השירים ח ו.

ומראדה פי ובני רשף יגביהו עוף, אן אהל אלנאר מן אלנאס אלמתצלפין אלמתקדרין אלד׳ין יתשאמכ׳ון ויתרפעון כאלטיר, כקול אללה לעשו אם תגביה כנשר. ויתצרף רשף, מן רשפיה רשפי אש שלהבתיה.

כי אדם לעמל יולד – כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכים ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני׳ (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים) לשלוט בם שטן ויצה״ר.

רשף – כמו רשפי קשת (תהלים ע״ו:ד׳), כשהחץ מעופפת נקרא רשפי לשון עוף.

Because man is born for trouble For it is impossible that he should not sin and receive trouble as punishment for sin. He is not like the flying creatures – the angels and spirits – who fly upward, and are not of the earthly creatures (other editions read: fly upward so as not to be among the earthly creatures), over whom the Adversary and temptation rule.

flying Heb. רשף, as in, "arrows of (רשפי) a bow" (Tehillim 76:4). When the arrow flies, it is called רשפי, an expression of flying. This is what I heard.

כי אדם לעמל יולד – כי זה לשון אלא הוא, וכאילו אומר: עמל ואון שאתה רואה שהבריות עושים לבנים, ואין מושיע, לא על חנם, אלא אדם לעמל יולד – פתרונו: אביהם פעל^א עמל זה, שנפרעים מבניו. ומסורת זה תפוש בידך, בכל מקום שתראה עמל ואון, פתרונו: עון ופשע, כמו: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (במדבר כ״ג:כ״א), וכן: למה תראני עמל ואון – פתרונו: עון ופשע, תביט (חבקוק א׳:ג׳) דחבקוק, וכן: הרה עמל וילד און (איוב ט״ו:ל״ה). וכן פשר דבר: לעמל יולד – אדם שנולד לחטוא, לעשות חטא, לפי שיצר הרע שולט בו, הוא שחטא, ובעון זה בניו לוקים.

ובני רשף יגביהו עוף – פתרונו: ואפילו השידים שמגביהים לעוף מעל הארץ מזומנים לעשות שליחותו של הקב״ה, וליפרע מזרעו. וכן מצינו: שבזמן שהבריות חוטאין, בריות הללו מזומנים לעשות שליחותו של הקב״ה^ב וליפרע מהם, דכתיב: מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב:כ״ד).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״עליו״.

ב. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הושמט ע״י הדומות: ״וליפרע מזרעו... שליחותו של הקב״ה״.

יגביהו עוּף – מגביהם לעוף ולטוס.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ז) ובני רשף – יש אומרים: כי כאשר תולדת העוף לעוף, כן תולדת האדם לעמל. וכמוהו: ולחומי רשף (דברים ל״ב:כ״ד), שפירושו: אכולי עוף.

ויש אומרים: כי בני רשף הראויים להיות בגיהנם יגבהו בעולם הזה. וזה הפירוש בלא רשף, רק הוא קר.

ואחרים אמרו: כי בני רשף – הן ניצוצי האש. והוא קרוב.

ובני רשף יגביהו עוף – הם המלאכים שהם מאש. אומר כי תולדת האיש לעמל ויגיעה כמו שתולדת המלאכים לעוף.

לעמל – לשקר.

רשף – נצוצי האש וכן ויצא רשף (חבקוק ג׳:ה׳).

עוף – שם הפועל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ז-ח) כי אדם לעמל יולד וגו׳, אולם אני אדרוש אל אל – אלה הפסוקים קשורים, יגיד כי האדם יולד להיות לו עמל וכעס בחייו ולא יוכל להנצל ממנו, כי הוא בעצמו ית׳ הביאו עליו כאשר בני רשף הושם בתולדותם להתעופף, אך איננו מיחס זה רק לאל.

ואל אלהים אשים – ההנהגה הזאת, לא אל כוכב ומזל בלתי לה׳ לבדו,⁠¹ כי במשפט יעשנה על פשעיהם, כי הוא עושה גדולות ונוראות, משפיל ומרומם ומיפר מחשבות ערומים, הם המתחכמים בענינם לעשות מעשיהם בעצה וחכמה כפי דעתם, והוא מבטל עצתם, כי הוא היודע כי הצרות הבאות עליהם וביטול העצה שלהם לטובתם, והם אינם מבינים הטובה היא אם רעה,⁠² והוא לוכד גם החכמים בעלי הכוכבים והמזלות באותה ערמה אשר חשבו, כי לו לבדו היכולת לא למזלות, והוא תקוה לדלים ולאביונים המצפים אליו, ואם כן אשרי אנוש יוכיחנו אלוה (איוב ה׳:י״ז) ולא ימאס מוסרו.

(ז) ובני רשף – בני העוף, וכן ולחומי רשף (דברים ל״ב:כ״ד), שתרגומו אכילי עוף.

ויש לפרש עוד בני רשף – ניצוצות הגחלים, מן רשפיה רשפי אש (שיר השירים ח׳:ו׳) שלהבת יה, רצונו לומר כי אדם לעמל יולד ולהיות הגחלים מעופפים עליו תמיד, וכן אמר התרגום: ארום בר נש לליעות אתיליד וסופוהי היך גיצין דנתרין מן גומריא ומתגבהין היכדין יעוף.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות כ״ב:י״ט.

2. השוו ללשון הפסוק בבמדבר י״ג:י״ט.

והם: בני רשף שיגביהו להתעופף, כי זה טבע האש, רצוני, שתנועתה למעלה, והטעם, כי יבקשו גדולות וראמות מקנייני העולם הזה, ולכן אחריתם רעה.

בני רשף – הם כידודי אש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

יולד – נכתב בוא״ו עם הדגש והם שלשה במסורת.

רשף – גחלת אש כמו רשפיה רשפי אש (שיר השירים ח׳:ו׳).

כי אדם – הלא האדם נברא להיות עמל על טרפו לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו.

ובני רשף – וכאשר ניצוצי רשפי אש הוחק טבעם להגביה עצמם לעוף למעלה כן משפט האדם לעמול על טרפו וזה האויל לא כן עשה לזה יקבל גמולו משלם.

(ז-ח) כי אדם – הן ידעתי שההמון אומרים כי אדם לעמל ילד, ושהוא מעותד בטבעו אל הרעות (כמו שהעופות בטבעם מעופפים) ואין דין ואין דיין; אולם אני אדרוש אל אל.

בני רשף – כחות רוחניות אשיות, כמו לחומי רשף, רשפי אש, והוא ציור אל רעת הכחות השמיימיות, הנוזלים מן הכוכבים ומשטריהם.

כי אדם לעמל יולד – שהאדם נולד לעמול ביגיע כפיו, ובעמלו יביא לחמו, והעושה עושר שלא בעמל וביגיע כפים הוא עמל ואון ולא יצמיח ולא יתקיים ביד בניו, סוף דבר שעקר הצלחת האדם תלוי בהשתדלותו ובעמלו ויגיע כפו, ולא כדברך שאמרת שהצלחת האדם נגזר מבני רשף שהם כתות הכוכבים שהם שולחים ניצוציהם והשפעותיהם למטה ופועלים בעולם השפל על כל מעשה בני האדם, כי בני רשף יגביהו עוף, שהכחות הרוחניות השמיימיות הנוזלות ממשטרי הכוכבים, בני רשף אלה יגביהו עוף למעלה, שמעופם גבוה ומרומם מן העולם השפל ואין בכחם לפעול על העולם השפל להרע או להיטיב:

The comets are neither messengers of the stars nor portents of doom. God alone governs and man has control over his own actions.

(ז-ח) כי האדם וגו׳ – ידעתי כי כן אומרים שזה חלק האדם בארץ ולזה מוכן הוא בטבעו כבני הרשף הם הניצוצות שמטבען להגביה עוף. ושד״ל תרגם ובני רשף, נשרים המעופפים במרומי שמים קרוב למקום שממנו יצא הרשף (הבזק).

אולם אני לא אשמע לדברי הבל ואדרוש אל אל, ולפניו אשים כלומר אערוך דברתי, מה שהכינותי בלבי לומר לפניו לנהגו (ידבר עמים תחתנו, תהלים מ״ז:ד׳) לעשות רצוני ולהצילני מצרה אם אפול בה. ושד״ל תרגם דברתי, הנהגתי ומחשבתי.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל⁠־אֵ֑ל⁠ וְ⁠אֶל⁠־אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי׃

But as for me, I would seek God, and to God I would commit my cause;

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרַם אֲנָא אֶתְבַּע אוּלְפַן מִן תַּקִיפָא וְלֶאֱלָהָא אֲשַׁוֵי מִלָתִי.

לכני אלתמס אלטאיק, ואלי אללה אציר מקאלתי.

אולם אני אדרוש – אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב״ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה.

But I would seek of God If these pains came over me, I would appeal to the Holy One, blessed be He, with prayer and supplication, and if I would commit my cause to a request.

אולם אני אדרש אל אל – פתרונו: כל צעקותיך ותלונותיך שאתה קורא תגר אחר מידת הדין אינו אלא כדי להכעיס לפני המקום, כשם שאמור למעלה: כי לאויל יהרג כעס, ופותה תמית קנאה (איוב ה׳:ב׳).

ואולם – אבל, אילו פגעה בי מידת הדין כדרך שפגעה בך, אני הייתי דורש אל אל.

ואל אלהים הייתי משים דברתי,

אל אלהים אשים דברתי – בעבורו אדבר להצדיק דינו.

(ח-ט) אל אל – תקיף לעשות גדולות ואיך יעות דינך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח) דברתי – הנהגתי, כמו דוברות בים (מלכים א ה׳:כ״ג), בתוך הדברו (מיכה ב׳:י״ב).

אבל אני והדומים לי, בעת בריאותי אף כי בחלותי, אדרוש אל וכו׳ כאמרו: גם בחליו לא דרש את י״י וכו׳ (דברי הימים ב ט״ז:י״ב). והטעם: אתפלל לו, כמו שעשה חזקיה (מלכים ב כ׳:ב׳), לכן ירפאני, וכן יקרה לך אם תרצה, כי השם מושיע האביון.

(ח-יא) ואוּלָם אֲנִי - אחר שחקרתי ויגעתי להשיג מציאות הנמצא הנורא שאמרתי (לעיל ד יב-טז), אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל להשיג גדלו ויכולתו באשר הוא ׳אל׳¹, וְאֶל אֱלֹהִים - באשר הוא מנהיג בחכמה וחסד², אָשִׂים דִּבְרָתִי בתפילה³: עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְ[אֵין חֵקֶר] נִפְלָאוֹת [עַד אֵין מִסְפָּר]. כי אמנם באשר הוא יכול⁴ - עושה ׳גדולות׳ ו׳נפלאות׳ נגד הטבע⁵: הַנֹּתֵן מָטָר. ובאשר הוא ׳אלהים׳ - מנהיג ומסדר כל⁶ המציאות⁷, עושה⁸ צרכי יצוריו במטר, לָשׂוּם שְׁפָלִים - מדוכאים ברעב, לְמָרוֹם בשובע⁹:

1. כי שם ׳אל׳ מורה שהוא בעל היכולת, כמו שכתב בשמות (לד ו): ׳אל - יכול על זה כמו פועל רצוניי, על היפך הפעולה הנמשכת מן הפועל הטבעיי שהיא נמשכת ממנו בהכרח, לא מצד יכולת בחיריי׳. ובדברים (לד כה-כו) ׳אין כאל - יכול על כל ובלתי משתנה׳.

2. שעל זה מורה שם ׳אלהים׳, ובאור עמים (בריאה) כתב: ׳יקרא הבורא יתברך אצלנו בשלושה שמות הקודש בראשונה ובעצמות, מורים על אמיתות הבריאה וחיוב המצאה. האחד הוא ׳אלקים׳ - המורה שהוא מנהיג ומסדר המציאות, ובאמצעות הסדר הנראה מכוון אל תכלית יתבאר שהוא המציאו בכוונה, ומזה יתחייב שברא אותו׳. אף ש׳אלקים׳ הוא דין, הכוונה לגבורות גשמים כמבואר בסמוך.

3. נראה כונתו אחר שידע את שמו, כי אז התפילה מכוונת אליו ודו״ק.

4. ׳אל׳, יכול על.

5. כן מצינו לרבינו בפירוש השירה (שמות טו יא-יג): ׳מי כמוך באלים וכו׳, מי כמוך בחזקים שיוכל לשנות טבע הנמצאים הבלתי נפסדים בטבעם׳, ובהמשך שם ׳עושה פלא - עושה מה שיפלא מן הטבע לעשות בשום אופן׳. הרי ש׳נפלאות׳ הוא מה שה׳ עושה נגד הטבע.

6. אינו בק׳ ופ׳.

7. כמו שאמר פסוק ח׳ ואל אלקים׳.

8. בד״ר וכת״י: עושי.

9. תכלית המטר הוא שיהיה מזון לעולם, ובכך ה׳שפלים׳, האנשים שמדוכאים וסובלים ברעבונם, יתרוממו מרעבונם וישבעו, ועל דרך משל כאילו עלו משפלותם למרום.

אולם – באמת אם הייתי אני מדוכא ביסורין לא הייתי מתרעם כמותך אבל דורש הייתי אל ה׳ להתחנן לפניו.

ואל וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח) אשים דברתי – כמו גֹל על ה׳ דרכך {תהלים ל״ז:ה׳}, דִבְרָה לשון הנהגה. נָהַג תרגומו דְבַר, ודברתי כמו דרכי. הם אומרים עולם כמנהגו נוהג, אבל אני פונה מחשבותי אל אל, וידעתי כי הכל בהשגחתו.

דברתי – מלשון הנהגה, כמו ורעו כבשים כדברם, ידבר עמים תחתינו.

אולם – אחר שסתר דעת איוב בהוראת המערכת והוכיח כי האדם בחירי ושליט במעשיו, והשתדלותו תעשה פרי, אמר, שאם אמנם כבר נראה מצד אחר שלפעמים אין אדם שליט בבחירתו, וראינו פעמים רבות שהאדם יכין כל האמצעיים הנצרכים להפקת איזה תכלית, ולא לבד שלא ישיג התכלית המכוון, שבהפך האמצעיים האלה בעצמם יהיו סבה לשיגיע הפך המכוון, באופן שמזה נראה שמעשי האדם מוכרחים ע״י איזה כח עליון המניעו הפך רצונו ובחירתו, ובל תביא מזה ראיה שההכרח בזה הוא מצד המערכה השולטת על מעשי בני אדם הבחיריים, רק כי בענינים כאלה הכוללים שבם תבוטל בחירת האדם ומעשיו הם הכרחיים, אני איחס ההכרח הזה אל השגחת ה׳, ועז״א אולם אני אדרוש אל אל, שרק ע״י השגחת האל תבוטל הבחירה לפעמים, ואל אלהים אשים ואיחס דברתי והנהגתי, לא אל המערכה רק אל ההשגחה שיש ענינים שההשגחה תבטל את הבחירה, והביא ע״ז מופת החיפוש, שהלא ראינו, כי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) עֹשֶׂ֣ה גְ֭⁠דֹלוֹת וְ⁠אֵ֣ין חֵ֑קֶר⁠ ⁠נִ֝פְלָא֗וֹת עַד⁠־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

Who does great things and unsearchable, marvelous things without number;

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עָבַד רַבְרְבָן וְלֵית סְכוֹם פְּרִישָׁן עַד דְלֵית מִנְיָן.

עושה גדולות ואין חקר – דרש ר׳ חנינא בר פפא בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם נותן חפציו בחמת צרורה ופיה למעלה ספק משתמר ספק אינו משתמר, אבל הקב״ה צר את העובר במעי אמו פתוחה ופיה למטה ומשתמר.

ד״א אדם נותן חפציו בכף מאזנים כל זמן שמכביד יורד למטה ואלו הקב״ה צר את העובר במעי אשה וכל זמן שמכביד עולה למעלה. דרש ר׳ יוסי הגלילי בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, אדם נותן זרעונין לערוגה כל אחד ואחד עולה למינו, ואלו הקב״ה צר עובר במעי אמו וכלם עולים למין אחד.

ד״א צבע נותן סממנין ליורה שלו כלם עולים לצבע אחד ואלו הקב״ה צר עובר במעי אמו וכל אחד ואחד עולה למינו. א״ר יהושע קשה היא ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, מה טעם, עושה גדולות ואין חקר וכתיב בתריה הנותן מטר על פני ארץ. ר׳ אחא מייתי לה מהכא עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו לקול תתו המון מים בשמים, ואין קול אלא גשמים שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ת״ר ארץ ישראל שותה בתחלה וכל העולם כלו שותה לבסוף, ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כלו שותה מי תמצית, ארץ ישראל משקה הקב״ה בעצמו וכל העולם כלו על ידי שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.

אלעאמל אלכבאיר בגיר נהאיה, ואעג׳ובאת בגיר אחצא.

שהוא: עושה גדולות עד אין חקר – עד שאין בריה יכולה לחקור אותם.

ונפלאות עד אין מספר – ונפלאות שאין בריה יכולה לספור אותם.⁠^א והרי לך אחת מן הגדולות ונפלאות שהוא עושה.

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד אופ׳ 34, פירנצה II.24 (בנוסח משובש). ״ונפלאות... אותם״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פירנצה III.8, דפוס ברסלאו.

(ט-י) בעבור שהאדם רגיל לראות השמש זורחת שוקעת אין זריחתה ושקיעתה פלא בעיניו. ובעבור היות הגשם לפרקים מעטים, גם יש עתים שיכלא הגשם בשעת הצורך, ויצעקו בני אדם אל הבורא, ויצוה על העבים להמטיר, וזה יהיה להם אות גדול. על כן הזכיר אחר עושה גדולות: הנותן מטר.

(ט-יא) שהוא עושה גדולות ואין חקר – ומה פלא במעשיו המטר שיתן להחיות העולם ולהרים השפלים ולהנמיך הרמים שיש להם התבואה ורצונם שלא ירבו גשמים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

עושה גדולות ואין חקר – יספר כי האל ידין עמים בפרט ובכלל, כי יתן המטר וימנענו על מעשיהם לרומם ולהשפיל, ועל כן אשים אליו דברתי בהביאו צרה על היחיד, והנה בכל הדברים שבהם תשמישו של עולם אין דבר נפסק ויבא לעיתים זולתי המטר, כי השמש והירח לא ימושו, והנהגת הגלגל בכל מערכת המשרתים תמידים נצחת, והגשם ימנע, ואם יאריך מניעתו ימותו רוב השפלים, על כן יביאו ממנו ראיה בספר הזה ויזכרוהו פעמים רבות להרבות השגחת האל בשפלים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר – ב׳ פסוקים בסיפרא מטעין בהון וסי׳ קדמאה עשה גדלות ואין חקר נפלאות. תנינא בסי׳ ט׳ עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות. וא׳ פסוק סימן ונע״ו מים עד ים.

עושה גדולות – כי הוא עושה גדולות וא״א לחקור אותם ולדעתם וכאומר לזה הייתי דורש לה׳ כי בידו להושיע וימשול במערכת השמים ולכל אשר יחפוץ יטה עם כי נראה כאשר תשפוט המערכת כן הוא ע״פ הרוב מ״מ הכל בידו ועם כי לא נדע פתרון הדבר הוא בעבור כי קצרה דעת האדם וכאשר אין חקר לכל הגדולות שעושה המקום ב״ה.

עד אין מספר – לגודל רבוים.

גדולות ואין חקר, נפלאות עד אין מספר – הגדולות הם חקי הטבע המתמידים וידוע שאין להם מספר, אבל חכמי הטבע יחקורו בם, ויחשבו כי ישיגו חקיהם ודרכי הטבע ע״י חקירה ועיון לכן אמר שבאמת אין להם חקר. והם נשגבים מחקר החכמים. והנפלאות הם הנסים היוצאים מגדר הטבע, וידוע שאין להם חקר, אבל הלא נחשב כי יש להם מספר, כי שדוד הטבע הוא על המעט, לכן אמר שגם הנפלאות אין להם מספר, כי יתמיד להנהיג הנהגה השגחיית למעלה מחקי הטבע, בנסים נסתרים מתמידים עד אין מספר.

עושה גדולות ואין חקר – שהם הגדולות שנראים בהנהגת הטבע הסדורה מששת ימי בראשית, וגם נפלאות עד אין מספר שהם המעשים אשר יעשה נגד הטבע ביכלתו הבב״ת, ותפס שני ראיות למשל ולמופת, ראיה אחת מן ההנהגה הנראה ממנו בענינים הכוללים, והוא כי הוא.

Eliphaz brings two examples of God's active involvement in the world:

ואין חקר – למעשהו אין גבול ומספר.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) הַנֹּ⁠תֵ֣ן מָ֭טָר עַל⁠־פְּ⁠נֵי⁠־אָ֑רֶץ⁠ וְ⁠שֹׁ֥לֵֽחַ מַ֝֗יִם^א עַל⁠־פְּ⁠נֵ֥י חוּצֽוֹת׃

Who gives rain upon the earth, and sends waters upon the fields;

א. א=מַ֝יִם (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִיהַב מִטְרָא עַל אַפֵּי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁדֵר מַיָא עַל אַפֵּי מְחוֹזֵי עַמְמַיָא.

אלמנזל אלמטר עלי וג׳ה אלארץ׳, אלבאעת׳ אלמא עלי וג׳ה אלצחארי.

והתועלת בהתעסקו בנפלאה היחידה הזו¹ כלומר התהוות מטר על פני ארץ מבין כל נפלאות ה׳, מפני שהוא מופת שפעולתו משפעת בארבעת הכדורים² המקיפים זה את זה, שהם כללות המקום הזה³, והנה הכדור הראשון כדור הארץ, ומקיפו כדור המים, ומקיף אותם כדור האויר, ומקיף את השלשה כדור האש והוא הגלגל התשיעי⁴, וכאשר מוריד ה׳ את הגשם נמצאת לו השפעה בארבעת הכדורים⁵ הללו, תחלה כי יסודו אד לח העולה באויר כפי כח שיש בו, וכאשר מגיע אל גבולו⁶ נהפך חזרה אל הארץ כפי טבעו, כי במקרה נתאדה⁷ כך, כמו האבן שזורק האדם באויר ואז תתרומם במקרה עד שתגיע לקצה גבול הכח שהרימה ונהפכת חזרה כפי טבעה, זוהי פעולת הגשם במים ובארץ. אבל פעולתו באויר, הרי כאשר נושבות הרוחות השונות תחת העננים המצלים על הארץ נוצר מכך הרעם והרעידות. ופעולתו באש הוא שלהוב הגלגל התשיעי⁸ ויתהווה מכך הברקים והשלהוביות⁹. אם יהיה העודף ממנו חסר כח להגיע אל הארץ אלא ייראה בלבד נקרא ברק, ואם הגיע אל הארץ ושרף נקרא ״צאעקה״¹⁰. וכבר נכללו ארבעת הפעולות הללו במאמר דוד, מאמרו מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה ויוציא רוח מאוצרותיו¹¹, הזכיר ארץ ומטר ורוח וברק. וכן אמר עוד זורמו מים עבות קול נחנו שחקים קול רעמך בגלגל¹², הזכיר תבל ומים וקול ורעם, והם אחד.

1. אפשר: בציינו נפלאה יחידה זו.

2. אפשר: העגולים, הטבעות. וכך כל כדור או כדורים שבענין זה.

3. כללות העולם השפל, כלומר הארץ ושירותיה לפי הנחה זו.

4. ״אלאתיר״ כיון שנזכר כאן גלגל תרגמתי ״אלאתיר״ התשיעי, כי כך שם גלגל זה אצל הקדמונים לפי הנחת הגלגלים ומציאותה בתורתם. ואצל חכמי הטבע ״אלאתיר״ הוא משהוא בחלל שאין לו משקל ודרך גליו עוברים החום והקולות, ואיני ענין לכאן לדעתי.

5. אפשר: העגולים, הטבעות. וכך כל כדור או כדורים שבענין זה.

6. עד הגבול שניתן בכחו להתרומם, וראה רמב״ם בפירושו לברכות ס״א מ״א ראה שם מהדורתי ובהערה.

7. אפשר: נשתנה.

8. ״אלאתיר״ כיון שנזכר כאן גלגל תרגמתי ״אלאתיר״ התשיעי, כי כך שם גלגל זה אצל הקדמונים לפי הנחת הגלגלים ומציאותה בתורתם. ואצל חכמי הטבע ״אלאתיר״ הוא משהוא בחלל שאין לו משקל ודרך גליו עוברים החום והקולות, ואיני ענין לכאן לדעתי.

9. ״צואעק״ הם הלהבות המתלקחים באויר ומגיעים לארץ ושורפים, ופעמים בוקעים באדמה בעומק רב ותיקד עד שאול תחתית כמו שבארתי במקום אחר.

10. ״צואעק״ הם הלהבות המתלקחים באויר ומגיעים לארץ ושורפים, ופעמים בוקעים באדמה בעומק רב ותיקד עד שאול תחתית כמו שבארתי במקום אחר.

11. תהלים קלה ז.

12. שם עז יח.

ואלפאידה אנה אנוי בהד׳ה אלאעג׳ובה אלואחדה אעני נתיג׳ה מטר על פני ארץ מן בין ג׳מיע איאת אללה, אנהא איה יות׳ר פעלהא פי אלארבע אלדואיר אלמחיט בעצ׳הא בבעץ׳, אלתי הי ג׳מיע הד׳א אלמכאן, פאלדאירה אלאולי דאירה אלארץ׳, ויחיט בהא דאירה אלמא, ויחיט בהמא דאירה אלהוא, ויחיט באלת׳לאת׳ה דאירהֵ אלנאר והו אלפלך אלאת׳יר, פאד׳א אנזל אללה אלגית׳ צאר לה תאת׳ירא פי הד׳ה אלדואר אלארבע, אולא אן ענצרה בכ׳אר רטב ירתקי אלהוא חסב קוותה פי נפסה, פאד׳א תנאהא אלי מקדארהא אנעכס ראג׳עא אלי אלארץ׳ בטבעה, לאנה באלערץ׳ אסתחאל אלי ד׳לך, כאלחג׳ר אלד׳י יהוי בה אלאנסאן פירתפע באלערץ׳ חתי תתנאהא מקדאר אלקוה אלתי רפעה פינעכס ראג׳עא בטבעה, פהד׳א פעל אלמטר פי אלמא ואלארץ׳.

ואמא פעלה פי אלהוא, פאד׳א הב אלריאח אלמכ׳תלפה תחת אלגים אלמט׳לל לאלארץ׳ פיחדת׳ מן ד׳לך אלרעד ואלזלאזל, ופעלה פי אלנאר פהו (אחתראך) [אחתראק] אלפלך אלאת׳יר פיכון מן ד׳לך אלברק ואלצואעק. פאד׳א כאן אלפאצ׳ל מנה ליס פיה קוה אן יצל אלי אלארץ׳ בל אד׳א ירי יסמא ברקא, ואד׳א וצל אלי אלארץ׳ פאחרק סמי צאעקה. וקד ג׳מעת הד׳ה אלארבעה אלאפעאל פי קול דוד, אד׳ יקול מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה ויוציא רוח מאוצרותיו, ד׳כר ארץ ומטר ורוח וברק. וכד׳לך קאל איצ׳א זורמו מים עבות קול נתנו שחקים קול רעמך בגלגל, ד׳כר תבל ומים וקול ורעם והמא ואחד.

הנותן מטר על פני ארץ – ארץ ישראל.

ושולח מים על פני חוצות – ע״י שליח לשאר ארצות.

Who gives rain upon the face of the land The land of Israel.

and sends water upon the face of outside places through a messenger to other countries.

שנותן מטר על פני ארץ – כדי שתתן הארץ את יבולה.

ושולח מים על פני חוצות – פושט נחלים ונהרות על פני חוצות^א – [אילו מדברות¹ ששולח ...ת ובהמות]⁠^ב כדי להשקות כל^ג ארץ וארץ.

1. השוו ספרי דברים ז׳:י״ב, י״א:י׳.

א. כן בכ״י פריס 162, פירנצה II.24. ״פושט... פני חוצות״ הושמט ע״י הדומות בדפוס ברסלאו.

ב. כן בכ״י בולוניה 509.1. מלים אלה חסרות בכ״י פריס 162 ובעדי נוסח אחרים.

ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״כל״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

על פני חוצות – הפנים הם מקום זריעת עבודת האדם שהם מבחוץ וכן ויחן את פני העיר (בראשית ל״ג:י״ח).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ושלח מים – במקצת מדויקים מס״ס כתוב בשני טעמים.

חוצות – כן ראוי להיות עפ״ה דפרשת בלק.

הנותן מטר – עם כי רבות פעמים לא יורה הטבע על המטר עכ״ז יתן הוא זולת הטבע בהשגחה פרטיות.

ושולח וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

הנותן מטר, ושולח מים – לא נמצא פעל שלח אצל מטר, רק פעל נתן, כי המטר לא יבא מאתו ע״י שליח רק בבלי אמצעי, ואצל שטף מים בא פעל שלח, וישלחם ויהפכו ארץ (לקמן י״ב ט״ו), ויש הבדל בין ארץ וחוצות, שהחוץ מציין מה שאחורי הבתים מן הצד, ויצייר שכלל הארץ היא מוכנה אל המטר, רק מקומות מועטים שהם חוץ מן טבע הארץ ולא למטר השמים ישתו מים, לשם שולח מים בנחלים, כמ״ש כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וכו׳ ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה, כי המטר מה׳ בעצמו ומי נילוס ע״י שליח של השגחתו.

הנותן מטר על פני ארץ – במקומות אשר למטר השמים ישתו מים, ובמקומות אשר לא יעלו שם אדים להוריד גשמי נדבות כמו במצרים ובאיזה מקומות באפריקא, אז שולח מים על פני חוצות, נמצא שם יאור המתמלא בכל שנה ממי גשמים שיורדים במדינה אחרת והוא עולה על גדותיו ומשקה את הארץ ומולידה ומצמיחה, כיאור נילוס בארץ מצרים, ודברים האלה מעידים ומגידים שיש השגחה פרטית משקפת שלא יחסר מים בכל המקומות אשר הכין לישוב בני אדם, כי דבר המתפשט בכל הארץ במדה משוערת בחכמה נפלאה א״א ליחס אל המקרה. והמטר בכללו הוא מכוון אל התכלית הכללי, לשני דברים.

The general beneficial wonders of Nature, as illustrated by rainfall and the river-irrigation of desert lands such as Egypt, and the particular supernatural interventions which prevent the extinction of the weak and destitute despite the predatory nature of their surroundings. These are an indication of Divine design, for anything that is so wisely apportioned cannot be the result of chance

מטר – ירידת הגשם, גם כי תשמור חקי הטבע, גם בימינו אלה היא דבר פלאי, כ״ש בימיהם, ע״כ השתמש בה למשל על יכולת האל כאן ובסימנים ל״ז ול״ח, וכל פסוק זה מאמר מוסגר הוא, כאומר, עד״מ ראה נפלאות האל בירידת המטר, ולשום שפלים למרום מודבק למעלה, עושה גדולות לשום שפלים למרום.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) לָשׂ֣וּם שְׁ⁠פָלִ֣ים לְ⁠מָר֑וֹם⁠ וְ֝⁠קֹדְ⁠רִ֗ים שָׂ֣גְ⁠בוּ יֶֽשַׁע׃

So that He sets up on high those that are low, and the mourners are exalted to salvation.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוֹל לְשַׁוָאָה מַכִּיכֵי אוּלְצָנָא לְרוּמָא וְאוּכָמֵי מִסְכֵּינוּתָא תְּקַפוּ פּוּרְקָנָא.

לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע – רבי חנן דצפורי בשם רבי שמואל בר נחמני מפני ארבעה דברים חזר הקב״ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה, משום בעלי זרוע, ובשביל להסיר טללי רעים, ושיהיה הגבוה שותה כנמוך ושיהיו הכל תולים עיניהם למעלה, הדא הוא דכתיב לשום שפלים למרום וגו׳.

יציר בד׳לך אלמתכ׳אפצ׳ין פי אלרפע, ואלצ׳עפא יחג׳בהם בגותה.

לשום שפלים למרום – הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים (איוב ה׳:י״ב) שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה.

(קודרים שקומטים פנים ברעב).

to place the humble on high He gives the rain, and He frustrates the plans of the crafty, who intend to raise the prices and buy the fields of the poor for little grain.

and those blackened whose fares are shriveled from hunger.

ונתינת מטר זה כדי: לשום שפלים למרום – שיהו האביונים שהיו כנועים בפני העשירים, בשני בצרות, מתרוממים על ידי מטר.

קודרים שגבו – קודרים – הוא האדם אשר הלך חשכים ואין נוגה לו (ישעיהו נ׳:י׳) מפני דוחקו. כעיניין שנאמר: קודר הילכתי בלא חמה (איוב ל׳:כ״ח), וכן: שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם (יואל ב׳:י׳, ד׳:ט״ו).

לשום שפלים – שהוא מרים שפלים.

לשום שפלים – הבוכים השואלים מטר, אז ראו החכמים והערומים שלא תועיל חכמתם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ישע – חסר בי״ת השירות.

שפלים – הבוכים השואלים מטר.

למרום – למקום מרום יגביהם.

וקודרים – חשכים בעת עצירה הם נשגבים בישע.

לשום שפלים למרום – הם העניים השפלים, או כל בני העולם, כי בהעדר המטר ימותו כלם.

וקודרים – הם האנשים הקשי יום וקראם קודרים כי לרב אבלם ידמה להם שיחשך האור שהוא אצלם ולזה אמר הנביא על רוב הצרות ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה ואמר דוד כאבל אם קודר שחותי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וקודרים – ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳).

שגבו ישע – כמו שגבו בישע.

לשום – בכדי להשים למרום בגבהי המעלה את השפלים חסירי הלחם כי בהיות המטר האדמה תתן יבולה ורווח להם ונראה גם בזה גודל ההשגחה.

וקודרים – הנשחרים מעקת הרעבון נתחזקו בישע אלהים וכפל הדבר במ״ש.

לשום שפלים למרום – פרשתיו כדעת העקרים על הגבהת הצמחים ועלותם לרום ע״י המטר, וגם כיון כפשוטו שע״י המטר יתעשרו אביוני אדם האכרים עובדי האדמה מברכת הארץ, והקודרים מני רעב יושעו.

• א) לשום שפלים למרום, להעלות הצמחים והאלנות מן השפל אל הרום לרומם אותם ולהצמיחם.

• ב) כי הקודרים שהם גופי הבע״ח הקודרים ונצרבים מן החום, שגבו ישע, ע״י שהמטר ילחלח וירטיב גופי הבע״ח, והם שני התכליות הנראים מצורך המטר כמ״ש העקרים, ומזה מבואר שהוא בהשגחה פרטיית כי המקרה לא יכוין אל תכלית. הראיה השנית, מן ההשגחה הנראית בענינים החלקיים, וזה יהיה משני פנים,

• א) כי ראינו אשר לפעמים.

קדרים – שפניהם אינם מאירים רק קודרים ונרעמים מחמת אבלם.

שגבו – נמלטו מרודפיהם במקום משגב ע״י ישע שבא להם מאת האל.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) מֵ֭פֵר מַחְשְׁ⁠ב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים⁠ וְֽ⁠לֹא⁠־תַעֲשֶׂ֥נָה יְ֝⁠דֵיהֶ֗ם תֻּֽשִׁיָּֽ⁠ה׃

He frustrates the devices of the crafty, so that their hands can perform nothing substantial.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דְבַטֵל מַחְשַׁבְתְהוֹן דְמִצְרָאֵי דְחַכִּימוּ לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל וְלָא עַבְדָא אַיְדֵיהוֹן מִלְכַת חָכְמַתְהוֹן.

רמז תתצט

מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה – א״ר שילא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר מפר מחשבות ערומים וגו׳, רבא אמר אם עוסקים לשמה אינה מועלת שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום, עצה שיש בה דבר ה׳ היא תקום לעולם, א״ר חנן למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כחו של אדם.

ד״א תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן. ד״א דברים של תהו שהעולם שותת עליהם.

אלפאסך׳ אפכאר אלכ׳בתא, חתי לא תנאל אידיהם מא יפקהו בה.

ופירשתי תושיה, מה שנתחכמו בו, כי התושיה עצמה¹ לא יתכן שימנעם ה׳ ממנה, אלא שמנעם מן הרשע שהיו מדמים שהם מתחכמים בו.

1. כלומר החכמה באמת. ובכל מקום מתרגם רבנו תושיה ״פקד.⁠״ פרט לאחת לקמן כו ג תרגמה ״פלספה״ פילוסופיא.

ופסרת תושיה, מא תפקהו בה, לאן אלפקה נפסה מחאל אן יצדהם אללה ענה, לכנה אנמא יצדהם ען אלט׳לם אלד׳י יט׳נו אנהם בה יפקהון.

ולא תעשינה ידיהם תשיה – תושיה הוא מן יש. (מובא בראב״ע)

ולא תעשינה ידיהם תושיה – אותה עצה שדימו לעשות.

so that their hands do not carry out their plans The counsel that they planned to perform.

וגם גדולה ופליאה זו עושה כדי לשום שפלים למרום (איוב ה׳:י״א), שמפר מחשבות ערומים – להציל עני ואביון מידם. למדת: שהקב״ה מתעסק ועושה כמה נפלאות, כדי לשום שפלים למרום. לפי שרצונו לרומם את בריותיו ולא להכניעם, אף אתה אילמלא שחטאת לא היה משפיל אותך, ועוונותיך גרמו להשפלה הזו.

[ולא תעשינה ידיהם תושיה – אותה עצה שיזמו לעשות.]⁠^א

א. ביאור זה שאוב מרש״י והוא מופיע רק בכ״י בולוניה 509.1, אך לא בכ״י פריס 162 או בעדי נוסח האחרים.

מפר מחשבות – מבטל עצת חכמים, שאינם מצליחים במעשיהם.

תושיה – אְשְפְלְיי״ט.

תושיה – כטעם חכמה.

ורבי משה פירש: שהוא מן יש.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״ישי״.

ועליהם אמר: מפר מחשבות ערומים – אותם החכמים בעיניהם שאספו תבואה והם מתפארים בחכמתם יתעשרו.

תושיה – חכמה והמלה מן יש.

מחשבות ערומים – שיערמו בעת עצירה למכור שברם ביוקר.

ולא תעשינה ידיהם – מעשה התושיה בערמם כי היא כרשת להם כאשר תופר.

ולא תעשנה ידיהם תושיה – ולא יעשו דבר, רק אין ותוהו מעשיהם, כי תושיה נגזר מן יש.

תושיה – הוא שם לכל נימוס וסדור ולזה נקרא התורה תושיה כי היא הנימוס והסדור הנאות ויקרא תושיה המנהג שראוי לאדם במה שהוא אדם שיתנהג בו והוא אמרו ותושיה נדחה מעני כי לא נתנה תורה בעת שהיה איוב ולא היה מאמין בתורה עד שיתפאר שלא נדחה ממנו החורה אבל התפאר שלא נדחה ממנו הנימוס והסדור אשר ראוי לאדם במה שהוא אדם להתנהג בו בדרך שישלים נפשו ואפשר שכבר היה נימוס מה לאומר אשר היה איוב ממנה והתפאר שכבר התנהג באותו נימוס בשלימות ויקרא תושיה מה שהוגבל וסודר במחשבה והשתדלות לעשות מהפעולות עד שיגיעו אל התכלית אשר כוונו עליו והמשל אם חשב גנב מה לעשות גנבה מה, וסדר הפעולה ההיא בלבו ואיך יתנהג בה עד שישלים לו עשיית הגנבה הנה זה הסדור אשר סדר בלבו ושמהו כמו חוק לו יקרא תושיה ובזה האופן אמר ולא תעשינה ידיהם תושיה ר״ל שלא יעשו מה שסידרו והגבילו במחשבתם לעשות מהפעולות.

(יב-יג) ובזה מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים - מפקיעי שערים המביאים יוקר בתבואות בערמתם¹, לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם - ולפעמים ילכוד הסוחרים בערמת סחורתם, בעיפוש התבואות או זולת זה²:

1. בהקדמה האשים רבינו את איוב בהפקעת שערים, ואולי רמז לזה כאן ועי׳.

2. ש׳לוכד׳ החכמים על ידי ערמתם עצמה, שמחמת שאינם מוכרים את תבואתם כדי שעלה מחירו, לפעמים מתעפש תבואתם, ואינם מצליחים למכור אותו כלל, ומאבדים את אשר היה להם.

ולא תעשנה – הוא״ו בגעיא.

תושיה – בקצת ספרים חסר וא״ו והמסורת מסייעם דבישעיה סי׳ כ״ח ובמשלי סי׳ ח׳ נמסר סי׳ מן ז׳ מלאים בלישנא ואין זה מכללם.

תושיה – מלשון יש.

מפר – בהשגחתו מפר מחשבות חכמים המתחכמים בערמות ותחבולות.

תושיה – כל מה אשר יש עם מחשבותיהם לעשות.

(יב-יג) מחשבות, תושיה. עצת – הסדר הוא מחשבה, עצה, תושיה. תחלה חושב על הדבר, ואח״כ מתיעץ לבחור האמצעיים המובילים אל התכלית, כמ״ש (ישעיהו י״ד ובכ״מ) וכשיעלה בידו המעשה נאמר שעשו ידיו תושיה, שתושיה היא ישות המעשה היוצא לפועל ע״י טיב העצה, וה׳ מפר המחשבה שלהם עד שלא יגיעו לכלל עצה, וכ״ש שלא יעשו תושיה, ויש הבדל בין חכמים ובין ערומים, שהערום יודע חקי החכמה רק יערים על דברים פרטיים בערמה איך לעשותם על נכון להפיק התכלית הנרצה, כמ״ש כל ערום יעשה בדעת, וערום יבין לאשורו, וה׳ יפר מחשבותם בל יגיעו לידי עצה ותושיה. והחכם הוא יותר מן הערום שהוא יודע חקי החכמה, ובעת יתהלכו בתמימות תלוה עמהם השגחת ה׳, אבל כשיטו מן החכמה אל הערמימות, ילכדם ה׳ עם ערמה, שהערמה עצמה שהכינו להפיק רצונם בה ילכדו ואז עצתם נמהרה ולא יפר אותה רק ימהר אותה מצד שהם נפתלים – כמו פתיל, הנפתל ועקש, והנפתל הוא יותר מן עקש.

מפר מחשבות ערומים – שהערומים אשר יש אתם טיב העצה והתחבולות להרע לבריות, ה׳ יפר מחשבותם עד שלא תעשינה ידיהם תושיה, ולא תצא עצתם אל הפועל, כמו שהיה באחיתופל אשר העיד עליו הכתוב (שמואל ב י״ז) שהיתה עצתו בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים, ואם היה אבשלום שומע אז לעצתו היה הורג את דוד, והיה בהשגחת ה׳ שלא נעשתה עצתו, זאת שנית כי לפעמים יהיה בהפך, כי:

As an example of this, Malbim cites the way the Lord frustrated the scheme to kill David presented by Ahitophel to Absalom (vide 2Samuel 17:14).

תשיה – מלשון יש, דבר נכון שיש לו הויה אמתית.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּ⁠עׇרְמָ֑ם⁠ ⁠וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה׃

He captures the wise in their own craftiness; and the counsel of the wily is carried headlong.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְאַחֵד חַכִּימֵי פַרְעֹה בְּחַכִּימוּתְהוֹן וּמִלְכַת אִסְטַגְנִינוֹהִי עוּקְמַנְיָא אוֹחִית עֲלֵיהוֹן.

לוכד חכמים בערמם – לפי שהיה משה משמר את עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדם שהיה ירא מן השבועה שנשבע הקב״ה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, א״ל והרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע זו כך תוציא מזו צווח עליהם שמעו נא המורים וגו׳ ואעפ״כ לא עשה משה אלא מסלע שא״ל הקב״ה וא״ל לכן לא תביאו את הקהל הזה.

אלמעלק אלמתחכמין בכ׳בתהם, ומשורהֵ אלמנפתלין קד בלדת.

ופירשתי חכמים, מתחכמים. כי בני אדם שאומרים עליהם ״חכמים״ בסתם אינם רשעים¹. ופירשתי נמהרה, מן ולבב נמהרים², ולפיכך עשיתיו טפשות.

1. ואלה המדובר בהם כאן רשעים הם.

2. ישעיה לב לד. וכן תרגם שם לה ד אמרו לנמהרי לב, כולן ״בלאדה״ שהוא שתוק יזמה ומחשבה, קוצר יכולת.

ועברת חכמים, מתחכמין, לאן אלקום אלמקוול להם חכמא קולא מרסלא לם יכונו ט׳אלמין. וצרפת נמהרה, מן ולבב נמהרים, פג׳עלתה בלאדה.

נמהרה – כל העצה העשויה במהירות היא סכלות.

is hasty Any counsel that is planned hastily is foolishness.

לוכד חכמים בעורמם – וגם מקרא זה מן הגדולות והנוראות שהוא עושה, שלכד חכמים בערמם. שאילו היו נלכדים על ידי דבר אחר, ובטילה ערמתן על ידי דבר אחר^א עדיין היה דבר זה פליאה וגדולה, שמפר מחשבות ערֻמים. על אחת כמה וכמה עכשיו, שפליאה זו כפולה ומכופלת עד אין חקר ועד אין מספר,⁠¹ שמכשיל חכמים בערמם, וברשת זו טמנו נלכדה רגלם.⁠²

ועצת נפתלים נמהרה – שחשבו לשעבר נמהרה – פתרונו: נסכלה, שחוזרים ואומרים: סכלים היינו באין לב שכך דמינו לעשות, שאילו לא חשבנו כך לעשות^ב לא היה לנו זה למוקש. כל אדם שממהר לעשות דבר, הוא סכלות, לפיכך קורא לנמהר: סכל.

נפתלים – עקשים המעקשים אורחותם, והוא כמו: דור עקש ופתלתול (דברים ל״ב:ה׳).

1. השוו ללשון הפסוק באיוב ט׳:י׳.

2. השוו ללשון הפסוק בתהלים ט׳:ט״ז.

א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״ובטילה ערמתן על ידי דבר אחר״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לעשות״.

ועצת נפתלים – היא עצה נמהרה, כמו: איש נמהר, איש סכל, על שם שממהר לעשות מעשיו בכסילות נקרא נמהר.

נמהרה – נבערה, כמו: ולבב נמהרים (ישעיהו ל״ב:ד׳).

בערמם – הנכון בערמתם וכן כתבונם עצבים (הושע י״ג:ב׳) – כתבונתם, וצורם לבלות שאול (תהלים מ״ט:ט״ו) – וצורתם.

נפתלים – מעקשים מן נפתולי אלהים (בראשית ל׳:ח׳).

נמהרה – נבערה, וכן נמהרי לב (ישעיהו ל״ה:ד׳).

נפתלים – המתאבקים והמתעקשים להאבק עם השפלים עצתם נבערה וכן נפתולי אלהים נפתלתי (בראשית ל׳:ח׳) ופתלתל נקרא המתאבק והמתעקש לנצח אחר.

ועצת נפתלים – מחשבות המתחכמים בערמתם, לוכדות בני אדם בנפתוליהם, אשר נפתלו עמהם, ועצתם נמהרה ונהרסת.

נפתלים – הם העקשי׳ אשר יעמיקו לבקש עקלתונות עד שיגיעו למבוקשם ואמר שעם עומק העצה באלו האנשים יסבב השם שתהיה עצתם נבערת ונמהר׳ ותהיה נמהרה מענין נמהרי לב והם הפתיים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

נפתלים – עקשים כמו אין בהם נפתל (משלי ח׳:ח׳).

בערמם – בדבר הערמה אשר חשבו לעשות לזולת בזה עצמה לוכד אותם ויפול בשחת יפעל.

ועצת נפתלים – עצת העקשים נעשים במהרה כי תשוב על עצמם והוא ענין מליצה לומר הואיל והוא ייעצה ואליו תשוב א״כ נעשית במהירות רב כי האדם קרוב אל עצמו ואין לעצה מרחוק ללכת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

לוכד חכמים בערמם – שעת יבחרו החכמים ערמה ותחבולה להרע לחבריהם, לא יפר את עצתם, רק יסבב בהשגחתו שהאמצעיים שהכינו בעצתם להרע הם עצמם יהיו סבה לשיגיע ההפך, כמו שהיה באחי יוסף שהאמצעיים שהכינו שלא יעלה יוסף לגדולה על ידי שמכרוהו לעבד, הגם שלפי הטבע היה מחויב שיצא מזה התכלית הנרצה כי העבד א״א שיצליח וימשול, סבב ה׳ בהשגחתו שזה עצמו היה הסבה להצלחתו ולגדולתו עד שהיו אחיו לו לעבדים, ובאופן זה לוכד את החכמים עם ערמם ותחבולותם שבזה בעצמם ילכדו, ואז עצת נפתלים נמהרה, אז ימהר ה׳ את עצתם ולא יפר אותה, כמו שהיה ביוסף שלא בטל ה׳ עצתם רק הסכים עמהם שימכר יוסף לעבד, יען שעצתם זאת היתה נכונה מאת ה׳ שעי״ז יעלה לגדולה ואחיו ישתחוו לו:

The example Malbim cites for this is the selling of Joseph by his brothers. God allowed it to happen as it fitted in with His plans. Indeed, it would lead to the very thing they were trying to prevent, namely, Joseph's pre-eminence over them.

בערמם – מקור מבנין הקל, ברגע שהם מערימים, ערם יערם הוא (שמואל א׳ כ״ג:כ״ב) כתיב יערם וקרינן יערים, שמן המקור אין ללמוד אם בא בבנין הקל כי כן דרך הלשון, טרף טרף, מות יומת.

נפתלים – מלשון פתיל, מעקשים דרכיהם, כקולע פתיל שתמיד מקפל החוטים.

נמהרה – עשויה במהירות יותר מדאי בלי שום לב אם נכונה.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) יוֹמָ֥ם יְ⁠פַגְּ⁠שׁוּ⁠־חֹ֑שֶׁךְ וְ֝⁠כַלַּ֗⁠יְלָה יְֽ⁠מַשְׁ⁠שׁ֥וּ^א בַֽצׇּ⁠הֳרָֽיִם׃

They meet with darkness in the day-time, and grope at noonday as in the night.

א. א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ (חטף)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בִּימָם יְעַרְעוּן חֲשׁוֹךְ וְהֵיךְ לֵילְיָא יְמַשְׁמְשׁוּן בְּטִיהֲרָא.

פאנהם יפאג׳ון אלט׳לאם נהארא, ויג׳ססון כאלליל פי אלט׳הירה.

יומם יפגשו חושך – שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך.

By day, they meet darkness For their counsel is not executed nor accomplished, and the light of their wisdom is converted to darkness.

יומם יפגשו חשך – פתרונו: עיצה שהיא ברורה להם שהיא מאירה להם כיום, היא מחשיכה להם. ואותה מחשבה גורמת להם שיפגשו חושך, ועיצה^א שהם סבורים, שהיא^ב מאירה להם בצהרים,⁠^ג היא תחשיך להם, וימששו – כאשר ימשש האדם באישון לילה ואפילה.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק במשלי ז׳:ט׳.

א. כן בכ״י ס״פ I.20, לונדון הרלי 150, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 חסר: ״שהיא מאירה להם... ועיצה״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פריס 162: ״שהם״.

ג. כן בכ״י פריס 162. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20: ״כצהרים״.

יפגשו – ביום הם מפגשים חושך לעצמן כי כל עצתם תתבלע.

וכלילה – ובצהרים שהם מקוים וסבורים ללכת לאור עולם הם ממשמשים ובאים אופל וערפל כלילה, שאין חכמתם וערמתם מתקיימת.

יומם – ענינו: ביומם.

יומם יפגשו חשך – מרוב צער כי חשבו למכור תבואתם בדמים יקרים.

צהרים – מן צהר תעשה לתיבה (בראשית ו׳:ט״ז).

יומם – מזריחת השמש עד בואו; ויום הלילה עמו. ופירש ביומם והמ״ם נוסף.

יפגשו חשך – כי תמורת מחשבתם ועצתם היא חשך להם.

ימששו – קלה השי״ן ברוב הספרים והיו״ד בגעיא.

יומם – ביומם.

יפגשו – יפגעו.

ימששו – ענין החיפוש בידים להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור (דברים כ״ח:כ״ט).

יומם – באור היום יפגשו את החשך ר״ל בדבר ברור הנראה לעין כל תסכל עצתם ויתעו בה.

וכלילה – כמו ההולך בחשכת הלילה אשר דרכו למשש ביד לבל יוכשל בדבר מה כן ימששו בעת הצהרים ור״ל אף בדבר המובן בתחילת המחשבה יהיה טח עיניהם מראות מהשכל לבותם וכפל הדבר במ״ש.

יומם – שב אל שני הענינים שהזכיר, שבצד הראשון שמפר מחשבות ערומים שלא ימצאו עצה, אז יומם יפגשו חשך, כי יחשיך להם את היום עד שאין אור העצה במציאות כלל, ובצד השני שלוכד חכמים בערמם אז כלילה ימששו בצהרים, שאז הצהרים והאור (שהיא העצה) הוא נמצא, רק הם ימששו בו כאילו היה לילה, כי עצתם תתהפך לרע להם:

יומם – מה שנראה להם ברור כיום וכצהרים נהפך להם למבולבל.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וַיֹּ֣⁠שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּ⁠יהֶ֑ם⁠ ⁠וּמִיַּ֖⁠ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן׃

But He saves from the sword, and from their mouth, even the needy from the hand of the mighty.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּפְרַק עַמֵיהּ מִן קְטִילָא דְפוּמְהוֹן וּמִן יַד מְלַךְ תַּקִיף עַמָא חֲשִׁיכָא.

פאגאת׳ אלפקיר מן אפואההם אלתי הי כאלסיוף, ואפלת מן יד אלשדיד אלמסכין.

ויושע – את הנכשלים.

מחרב – ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם.

ומיד חזק – יושיע אביון.

And He saved the stumblers.

from the sword. From what sword? From their mouth, for they thought to swallow them and longed to destroy them.

and... from the hand of the mighty He saves the needy.

ועל ידי גדולות ונפלאות הללו, מושיע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון – ומקרא זה מפרש^א מאי זה חרב הוא מושיע את האביון.

מפיהם – שנמשל לחרב, דכתיב ולשונם חרב^ב חדה (תהלים נ״ז:ה׳).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״מפרש״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״כחרב״.

ומיד חזק – הושיע אביון. כופל מלתו על ראש המקרא.

ויושע מחרב – אביונים, והטעם: מחרב אויבים.

מפיהם – שאם ירעבו יוכל אויב לצור עליהן. והענין: הנה המקום כאשר ירצה ליסר בני אדם ימנע הגשם בעתו, וכאשר ישובו אליו יענם ויושיעם.

וישע – האביונים.

מחרב – ויושיעם מפיהם של ערומים כי פיהם המדבר ערמה כחרב מדומה.

ויושע מחרב מפיהם – יחסר וי״ו כמו ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), ויושע אביון מחרב ידם ומשיניהם, ומיד חזק.

או מחרב מפיהם – מחרב לשונם.

ויושע מחרב – חסר הפעול ושב אל השפלים והקודרים שזכר ראשונה או יהיה שב אל האביון שזכר בסוף הפסוק והוא יותר נכון וכוונת הפסוק שהשם הושיע האביון מחרב ומיד חזק.

מפיהם – של הרשעים וממאמרם ר״ל שישים פיהם ומאמרם כלי להושיע בו האביון אשר כוונו להרע לו והמשל שהם יאמרו שירדפו אחרי פלוני להרגו וישמע הדבר איש מה ויגיד עצתם לאיש ההוא וישמר מלכת בדרך ההוא וינצל או שיהיה במאמרם מסבול העצה מה שינצל בו האביון ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יושיע אביון מחרב ומפיהם ומיד חזק בזה האופן מההשגחה ואולם יושיעם מפיהם על דרך משל שלא יהיו טרף לשיניהם בשישבר שיניהם כמו שנאמר ושיני כפירים נתעו וגם כן הנה ישמרו שלא יהיו טרף לשיניהם במה שיסבב השם יתברך לאלו האנשים הרעים מסבול העצה.

ויושע – ובסכול דעתם יושיע ה׳ את מי אשר היה עצתם עליו ויהיה נושע מחרב והוא מפיהם של הרשעים ההם אשר חשבו לבלעם חיים כי ישגו ולא ידעו מה יעשו להשיג תוחלתם.

ומיד חזק – בזה יושיע האביון מיד החזק ממנו וכפל הדבר במ״ש.

מחרב ומפיהם – ומידיהם של החזק, וחזק בא כשם המין.

ויושע – באר למה ישגיח ה׳ השגחה זאת להפר מחשבות ערומים או להסב את עצתם, ולבטל בחירת האדם והשתדלותו, שזה יעשה כדי להושיע מחרב ומפיהם ומידיהם של החזקים את האביון, שאם לא היה משגיח בענינים הבחיריים לבטל את עצת החזקים והעריצים אשר יכינו להרע לחבריהם, לא היה אפשר שיתקיימו האנשים, כי העריצים והחזקים שהם רבים תמיד היו בולעים את האביונים, והיו בני אדם כדגי הים שהגדול בולע את הקטן, או ע״י חרב מלחמה, או ע״י פה ולשון הרע. או בידים פועלים רע, ולכן ישגיח על החלשים להצילם, והרע של הרשעים לא יספיק להשחית את מין האנושי, כי הוא נשמר על ידי השגחת ה׳, ועי״כ.

מחרב מפיהם – מלשונם הרע שהוא כחרב חדה, והכותב היה לפניו ספר תהלים סימנים נ״ז וק״ז, ועוואלד שיער שראוי לנקדו מָחֳרָב (ערים מחרבות, יחזקאל כ״ט:י״ב), ושני חציי הפסוק יבואו אז אל נכון עריכתם, ומצאנו שרש חרב גם בבני אדם, החרב נחרבו המלכים (מלכים ב׳ ג׳:כ״ג).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) וַתְּ⁠הִ֣י לַדַּ֣⁠ל תִּקְוָ֑ה⁠ וְ֝⁠עֹלָ֗תָה קָ֣פְ⁠צָה פִּֽיהָ׃

So the poor has hope, and iniquity stops her mouth.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַהֲוָת לְמִסְכְּנָא סִבְרָא וּנְכֶלְתָּא דְרַשִׁיעֵי טַפְּיַת פּוּמָהּ.

וצאר ללפקיר רג׳אא, ואהל אלג׳ור ג׳מעו אפואההם.

ועשיתי פירוש עלתה כמו בעולתה¹, וכך שונא גזל בעולה², וכן אף בלב עולות תפעלון³.

1. תהלים קכה ג.

2. ישעיה סא ח. וכן תרגם שם שונא גזל ועול. וכן תרגם יונתן מרחק קדמי שקרא ואונסא. ושלא כדרש חז״ל בסוכה ל, א.

3. תהלים נח ג.

וג׳עלת תפסיר עולתה מת׳ל בעולתה, וכד׳לך שונא גזל בעולה מת׳ל בעולה, וכד׳לך אף בלב עולות תפעלון.

ועולתה – העלילה והרשעה, כמו: יחפשו עולות (תהלים ס״ד:ז׳) – עלילות.

קפצה – סגרה, כמו: לא תקפוץ.

and libel Heb. ועלתה. The libel (עלילה) and the wickedness, as, "They search for false charges" (Tehillim 64:7), equivalent to עלילות, libels.

shut Heb. קפצה, shut, as, "nor shut (תקפץ)" (Devarim 15:7).

וכעניין זה הווה לדל תקוה ועולתה קפצה פיה – הוא כמו: ועוולתה קפצה פיה, וכן: נשקד עול פשעיי בידו^א (איכה א׳:י״ד), פתרונו: נשקד עוול^ב פשעיי.

קפצה פיה – עוצמת פיה, רֵישְטרֵיְינְט^ג בלעז. בכל הדרכים הללו למדתה שאין רצון אלהינו לעוות אדם בריבו (איכה ג׳:ל״ו), ולא מליבו ולא מרצונו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ (איכה ג׳:ל״ד). שהרי כמה גדולות ונפלאות עושה להציל דל מחרב ומיד חזק אביון, ולשום שפלים למרום. ואם באו ייסורין עליך, לא מלבו ולא מרצונו באו עליך, אלא אתה הוא שחטאתה וגרמת שהביא עליך ייסורין, כדי להוכיחך, שתשוב מרשעך.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ביד״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו: ״עמל״. בכ״י פריס 162: ״עול״.

ג. כן בכ״י ס״פ I.20. בכ״י פריס 162: ״רֵישְרֵיְינְט״.

ותהי – תקוה היתה לדל.

ועולתה^א – ועולה ורֶשע סוגרת פיה שאינה יכולה עוד להרשיע דלים ושפלים.

א. כן בכ״י לוצקי 778 ובהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ועלתה.

ועולתה – הוי״ו נחה. וענינו מלשון ׳עולה׳ הוי״ו נעה.

קפצה פיה – סגרה, וכמוהו אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים ע״ז:י׳).

ועלתה – מן עׇוְלה והתי״ו כפל סימן הנקבה וכן ישועתה.

קפצה – סגרה.

לדל תקוה – שהוא לאל מקוה בראותו שהושיע האביון ואנשי העולה הם החכמים הערומים יסגרו פיהם וכל הענין השם ירחם על מעשיו וימנע הגשם בהעוותם ויושיעם ברדת המטר כאשר ישובו לי״י.

ותהי לדל תקוה וכו׳ – כמו שאמר למעלה תקותך.

ועלתה תקפץ פיה – כמו שאמר למעלה: מנשמת אלוה יאבדו (איוב ד׳:ט׳), והטעם, בני עולתה יאספו ויאבדו, לכן איוב: אל תתקצף כי הגיעוך נגעים.

ועלתה – מתחלפת ועולתה מלא וא״ו.

קפצה – ענין סתימה וכן וכל עולה קפצה פיה (תהלים ק״ז:מ״ב).

ותהי – סכול דעת הרשע תהיה למלאות תקות הדל אשר ייחל עליה.

ועולתה – והנה העולה סתמה פיה ולא תוכל להרע לו ונראה א״כ מכ״ז גודל ההשגחה.

ותהי לדל – הדל מעולה מן האביון כמ״ש בכ״מ. ואם יושיע האביון כ״ש שיש תקוה לדל.

ותהי לדל תקוה – שאם היה ההשתדלות מועיל בכל הדברים לא היה שום תקוה, כי עם ריבוי הרשעים והעריצים שיש בעולם שכל כונתם להרוג את החלשים ולשלול שללם, ועם ריבוי השתדלותם בזה, לא היה אפשר שיתקיים הדל והחלוש ולא היה לו שום תקוה להנצל מרעתם, וע״י השגחת ה׳ על הדלים והחלשים להצילם מרעתם, עי״כ העולה תקפץ פיה, כי יראו שיש משגיח עליון אשר יעמוד לימין אביון להושיעו ולהצילו:

קפצה – כמו ולא תקפץ את ידך (פרשת ראה) ובחלוף אותיות בומ״ף קמץ שממנו קומץ, יד סגורה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) הִנֵּ֤⁠ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּ⁠וּ אֱל֑וֹהַּ ⁠וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗⁠י אַל⁠־תִּמְאָֽס׃

Behold, happy is the man whom God corrects; therefore do not despise the chastening of the Almighty.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא טוּבֵיהּ דְאַבְרָהָם גַבְרָא חֲסִידָא דִיכַסְנִנֵיהּ אֱלָהָא וְאַנְתְּ יִשְׂרָאֵל מַרְדוּתָא דְשַׁדַי לָא תַרְחֵיק.

פעלי הד׳א טובא אנסאן יעצ׳ה אללה, פלא תזהד פי אדב אלכאפי.

הנה אשרי אנוש וגו׳ – ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי׳ של אלו כך אני אדרו׳ אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם.

Behold, fortunate is the man etc. with pains, and just as He heals the pain of these [people], so would I [myself] appeal to Him about these pains that would come upon me. So should you accept them and not despise them.

ואשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס – פתרונו: ומוסר שדי לא היה לך למאוס ולבעט בהם.

ומוסר שדי – יסורי שדי, לא היה לך למואסם.

ומוסר שדי אל תמאס – אל תמאס נפשי.

יוכיחנו – התוכחה והמוסר פעם בדבור ופעם בנגע.

ומוסרו אל תמאס – אתה איוב. כי הוא המכאיב והמרפא.

ומוסר שדי אל תמאס – יודיע אליו כי אם באה עליו צרה והוא צדיק, מוסר אלהים הוא שיוכיח אותו ובסוף ירפאנו.

כי אשרי אנוש יוכיחנו אלוה וכו׳ – כאב את בן, כי השם אם יכאיבך עתה, עוד לעתיד יחבשך, ואחרי כן ימנע מעליך כל צרה וצוקה, ותחיה חיי מנוחה, עד אשר תמות שבע ימים.

ומאחר שהוא טוב ומיטיב לכל¹, הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ, שאין זה בלי ספק אלא לתכלית טוב. ובכן אתה², וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס, כי אתה נחשב בעיניו להיות נתפש בעון בני ביתך או בעון הדור³:

1. כפי שהתבאר בפסוקים הקודמים, שהוא מחיה ונותן מזון אף לדלים בחסדו.

2. איוב.

3. כיון שהתבאר שה׳ הוא טוב ומיטיב, א״כ גם ייסורין אלה הם לטובה, ואשריך שאתה זוכה לייסורין אלה אף שלא חטאת בכלום, כי זה מראה על חשיבותך בעיניו, שבך הוא מכפר את עוון ביתך או אפילו את עוון הדור. [ראה שבת (נד:) ׳כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו׳, וראה ׳חשיב את למיתפס אדרא׳].

יוכיחנו – במקצת ספרים חסר יו״ד אחר כ״ף.

הנה – הואיל והכל בא בהשגחה הנה אשרי להאדם אשר יוכיחנו אלוה במשפט יסורין כי בזה ימורק העון להטיב אחריתו וגם אתה אל תמאס מוסר שדי.

יוכיחנו אלוה, ומוסר שדי – מבואר אצלי שיש הבדל בין מוסר לתוכחה, שהתוכחה היא בדברים, ובא לרוב בין אנשים שוים והמיסר אוסר את הנפש ע״י הכרח של יסורים או פחד עונש, או בא מן הגדול אל הקטן, ואצל ה׳ יבא גם תוכחה עם יסורים, ויש הבדל שהתוכחה היא בנחת ובא לרוב להשיבו מדרך הרע בעתיד, והמוסר הוא בעונש קשה ובא לרוב על חטא העבר, וציינתי מקומותם (ירמיהו ב׳ י״ט), ומבואר בכל הספר ששם שדי מציין היכולת המוחלט לשדד המערכה וליסר ביסורין קשים ונגד הטבע וכדומה, ושם אלוה מציין רוממות האל לבד, וע״ז ציין המוסר בשם שדי, הגם שבא המוסר בחוזק וכשוד משדי יבא, אל תמאס.

הנה – אחרי שבאר כי פעולות האדם הם קצתם בחיריים וקצתם מוכרחים ע״י ההשגחה, יאמר כי כן גם היסורים הבאים על האדם, הגם שהרבה מהם הם בחיריים הבאים עליו ע״י רוע בחירתו, כמ״ש כי לאויל יהרג כעש, כמו המרבה במאכל עד שחלה חולי התחורים, או במשגל עד שנחלה גופו, בכ״ז נמצאו ג״כ יסורים השגחיים הבאים בהשגחת ה׳ לכפר ולמרק עונותיו, או להשיבו בתשובה, והגם שהיסורים הבחיריים הם רעים בהחלט, כמ״ש כי לאויל יהרג כעש, כי שחו אל רפאים מעגלותיהם, לא כן היסורים ההשגחיים הם אך טוב וחסד, בין היסורים הבאים עליו כדי להשיבו אל דרך הטוב בעתיד, שעז״א אשרי אנוש יוכיחנו אלוה, שהם יסורים קלים הבאים כדי להוכיח דרכו ולהטותו לטוב, בין היסורים הקשים הבאים למרק חטאים שכבר חטא בעבר, שעז״א ומוסר שדי, ג״כ אל תמאס:

Events are determined by a combination of man's actions and God's interventions. Eliphaz explains that the same is true of suffering. Some suffering is a natural consequence of man's misbehavior and overindulgence, and some is Providential, intended for atonement, the purging of sin or to induce repentance. However, though the former cause is totally bad, the latter should be seen as a Divine gift intended for man's ultimate good. Today's misfortune may turn out to have been a life-saver tomorrow.

הנה – דבר ברור ומוכן הוא.

יוכיחנו – ע״י יסורין יודיע לו כי חטא, ומוסר אינו עונש, כי זה ללמד להטיב וזה לשלם לעושה הרעה כרעתו.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְ⁠יֶחְבָּ֑שׁ ⁠יִ֝מְחַ֗ץ וְ⁠יָדָ֥ו תִּרְפֶּֽינָה׃

For He makes sore, and binds up; He wounds, and His hands heal.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרוּם הוּא מַיְתֵי כֵיבָא וּמָעֵל סַמְתֵּירָא יִמְחֵי וִידוֹי מַסְיָן.

פאנה יוג׳ע תם יג׳בר, וקד יוהן וידאה תשפי.

כי הוא יכאיב ויחבש – אם הכאיב אותך בייסורין, סוף שישוב ויחבוש אותך.

ימחץ וידיו תרפינה – שכן מידותיו, כשהוא מוחץ את האדם, חוזר הוא ומרפא אותו, ואם מחץ אותך, ישוב וירפאך, ולא היה לך לצעוק על ככה.

יכאיב {ויחבש} – מכאיב ונותן^א חובש ומרפא.

{ימחץ וידו תרפינה} – מוחץ ורופא הוא, על כן ירפאך באחריתך ואין לך לצעוק על ככה.

א. אפשר שצריך לגרוס (בחילוף אותיות הדומות): מוחץ.

תרפינה – ביו״ד, והטעם כמו באל״ף, וכמוהו: רפינו את בבל ולא נרפתה (ירמיהו נ״א:ט׳).

תרפינה – היו״ד תחת אל״ף.

(יח-כג) ואל תייחס לשום אלוה רע, כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ - האל הטוב בעצמו ׳יכאיב ויחבש׳¹, והכל לתכלית טוב², באופן כי בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ בכח השגחה פרטית³:

1. כלומר, גם מה שנראה כרעות, אינו בא אלא ממנו.

2. ׳אמנם לטענות החולק נשיב ונאמר, כי ה׳רע׳ יאמר על פנים רבים, ראשונה על מה שהוא רע בערך אל איזה נמצא פרטי אבל הוא טוב לזולתו, וזה לא יאמר ׳רע׳ בהחלט, כי אמנם הוא ׳טוב׳ בצד מה, כמו שיקרה מהעונש הקורה לרשע רע לבריות, שעם היות העונש אבדון ורע בערך אל הנענש, הוא אמנם טוב בערך אל זולתו. ובזה ראוי שיבוא מן בורא הטובות באמצעי או בלתי אמצעי מצד מה שהוא טוב והכרחי לקיום זולתו, כאמרם (אבות דר״נ פ״מ, וראה סנהדרין ח׳:ה׳) ׳מיתה לרשעים נאה להם ונאה לעולם׳⁠ ⁠׳ (אור עמים, פרק ׳אחדות׳).

3. הכוונה לששת הדברים המתוארים בפסוקים הבאים, שבא רעה על העולם, ואילו הוא ינצל מהם בהשגחה פרטית: ׳ברעב פדך ממות, ובמלחמה מידי חרב, בשוט לשון [כאשר תשוטט לשון הרע בארץ אשר היא סבת מריבות חזקות ורעות (רלב״ג)] תחבא, ולא תירא משוד כי יבוא, לשוד ולכפן [לעת בוא שודד לגזול הון או בעת בוא כפן ר״ל עת יאצרו התבואות לייקר השער (מצודות)] תשחק [ותלעג באלה כי לא יגעו בך לרעה (שם)], ומחיית הארץ אל תירא׳. וכל זה אינו אלא בהשגחה פרטית מיוחדת, שמצילה אותו כאשר באה על רבים סביבו צרה. ומוכח שלמרות שיש רעות, הכל בהשגחה. וכן כתב רבינו באור עמים (פרק ׳השגחה׳), שיש פילוסופים המכחישים את ההשגחה ׳כי בהיות במציאות דברים רבים רעים, ראוי הוא שהחכם יעזוב אותם, ומכללם הוא ההפסד הקורה לאישי הנמצאות׳, ו׳אין ראוי שהרעות תהיינה בהנהגת מסדר חכם׳, אך מעצם הצלת מקצת הצדיקים מתוך הרעה מוכח שגם הרעות הם לתועלת. [הוכחה זו לא הביאה רבינו באו״ע שם, ויל״ע].

וידו – וידיו קרי.

ויחבש – מלשון תחבושת ורפואה כמו לחבוש לנשברי לב (ישעיהו ס״א:א׳).

ימחץ – ענין הכאה כמו מחץ ראש (תהלים ק״י:ו׳).

כי הוא יכאיב – ביסורין הוא מכאיב ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה כי בהם ממורק העון ותלך לה.

וידיו – הידים אשר ימחץ בהם הם עצמם מרפאים בזה את המחץ מחלי העון וכפל הדבר במ״ש.

ויחבש – הוא שכורך ואוגד סביב המכה ומקום המכאוב שלא תתפשט חוץ מגבולה, (עמ״ש ישעיה א׳ ו׳), והמכה צריכה חיבוש והמחץ צריך רפואה על העבר, כמו מחצתי ואני ארפא (דברים ל״ב), ומחץ מכתו ירפא (ישעיהו ל׳).

כי – מפרש נגד שני אלה. נגד התוכחה שהוא לתקן דרכו בעתיד. שזה דומה כחובש מטלית סביב המכה בל תתפשט הלאה, עז״א כי הוא יכאיב ובזה ויחבש, חובש סביב המכה, ר״ל שבזה יסך בדלתים בעד רגשות הנפש בל יוסיף לחטוא, ונגד המוסר שבא ליסרו על עונותיו שעברו, אמר ימחץ וידיו תרפינה, שגם אם ימחץ ביסורים גדולים למרק חטא העבר, בזה בעצמו ידיו תרפינה, כמי שנותן סמים מרים אל החולה לרפואה שמרירות הסם הוא עצמו הרפואה:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) בְּ⁠שֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּ⁠ילֶ֑ךָּ ⁠וּבְשֶׁ֓בַע⁠׀ ⁠לֹֽא⁠־יִגַּ֖⁠ע בְּ⁠ךָ֣ רָֽע׃

He will deliver you in six troubles; and in the seventh no evil shall touch you.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּשִׁית עַקְתִין יַפְצִנָךְ וּבַשְׁבִיעָתָא לָא יַקְרִיב בִּיךְ בִּישׁ.

בשש צרות יצילך – אם שית אינון קאימנא בהון, אם שבע אינון קאימנא בהון.

ופי כת׳יר מן אלשדאיד יכ׳לצך, ופי אעט׳מהא שר לא ידנו בך.

ועשיתי ענין בשש צרות ובשבע, כפי שמנהג העברים לכנות את ההרבה בשם שבעה ועשרה ומאה ואלף סכומים ידועים¹, השבעה התורה עשאתו כך בגלל השבת ומצות ומילה ודומיה, ואומרים הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים², וכן אם יולד איש מאה³, והענין בכל זה הרבה, ואין הכוונה בכך המספר עצמו לא פחות ולא יותר.

1. וכיוצא בזה כתב בפירושו לתהלים יב ו ראה שם מהדורתי. וראה גם פירושיו לתורה מהדורתי בראשית ד הע׳ 6 והע׳ 12.

2. שמואל א א ח.

3. קהלת ו ג.

וצירת מעני בשש צרות ובשבע, עלי עאדת אלעבראניין אן ילקבון אלכת׳יר באסם שבעה ועשרה ומאה ואלף ג׳מלה משהורה, ושבעה אלשריעה ג׳עלתהא כד׳אך מן קבל שבת ומצות ומילה ואמת׳אלהא, פיקולון הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, ואיצ׳א אם יוליד איש מאה, ואלמעני פי ג׳מיע ד׳לך כת׳יר, לם יקצדון בהד׳א אלעדד בעינה לא אקל ולא אכת׳ר.

בשש צרות – כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ׳ אותן.

In six troubles When they come to the world, he will save you through the pains with which you wee tormented, and also with the seventh one, which when it comes will not touch you.

בשש צרות יצילך – שכן מידותיו של הקב״ה, כשמוכיח את הצדיק ומביא עליו תוכחות הרבה בזו אחר זו, סוף שיצילו מכולם, כעיניין שאמר דוד, רבות רעות צדיק ומכולם יצלנו י״י (תהלים ל״ד:כ׳). אף כאן אילו לא הייתה מואס במוסר שדי, אפילו כשיביא עליך שש צרות בזו אחר זו, יצילך.

ובשבע לא יגע בך רע – פתרונו: כשתגיע צרה אחרונה, סוף יהיו כולם דומים עליך כאילו לא נגע בך רע מימיך, שתינצל מכולם.⁠^א

ובשבע לא יגע בך רע – סוּס וֵינְרַד אַן לַא שֵטֵשְמַא אַלְטֵרְשִי סוּס אוּנְכְּשׁ אוּשֵר אִינְטִי טוּיֵיד מַל בלעז. לפי פשוטו של מקרא: אין לך לדקדק [אחר לשון המקרא]⁠^ב בשש ושבע, כי נוהג המקרא לומר שביעיות הרבה כענין זה,⁠^ג כמו: מזוקק שבעתים (תהלים י״ב:ז׳), כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה (בראשית ד׳:כ״ד), כי שבע יפל צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת ימים (ישעיהו ל׳:כ״ו).

א. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״ובשבע לא יגע בך רע... שתינצל מכולם״.

ב. כן בכ״י בולוניה 509.1. המלים ״אחר לשון המקרא״ חסרות בכ״י פריס 162 ובעדי נוסח אחרים.

ג. כן בכ״י בולוניה 509.1. בכ״י פריס 162 ובעדי נוסח אחרים (במקום ״שביעיות הרבה כענין זה״): ״בשביעות כל דיקדוקי מילתו״.

בשש צרות יצילךּ – לפי פשוטו של מקרא: אין לדקדק בשש ושבע, כי^א כן דרך המקרא לאחוז לשון בשביעיות בלי דיקדוק מלתו, כמו: מזוקק^ב שבעתים (תהלים י״ב:ז׳), כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה (בראשית ד׳:כ״ד), ויסרתי אתכם אף^ג אני שבע על חטאתיכם (ויקרא כ״ו:כ״ח), עד עקרה ילדה שבעה (שמואל א ב׳:ה׳), כי שבע יפל צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיהו ל׳:כ״ו).

א. בכ״י: כין.

ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 אפשר שנוספה האות ת׳ בסוף המלה.

ג. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 (בהשפעת ויקרא כ״ו:כ״ד): גם.

בשש צרות – יתכן היות זכר שבע על דרך המקרא.

ואחרים ספרו אותם, והם שבע במספר.

(יט-כב) בשש צרות יצילך ובשבע – דוקא הם, ותמצא כפול שוד בים וביבשה. וכן רעב וכפן שני מני רעב: רעב שלא תמצא תבואה, ורעב שתמצא והיא יקרה מאד.

ויש מפר׳: ^א כפן – חסרון כיס, כמו כפנה שרשיה (יחזקאל י״ז:ז׳). לשון אסיפה. וכן כפן – אסיפת היד, שאין לו מעות בכיסו להושיט ידו להם.

א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625: ״מפר״.

[בשש צרות יצילך ובשבע] – שש ושבע דרך אריכות כי הם שבע לבד והקרוב אלי להיות שבע כדרך ילדה שבעה (שמואל א ב׳:ה׳) והטעם מצרות רבות.

בשש צרות יצילך – בעבור היות שבע סוף החשבון נהגו בו הכתובים כמו ובשבעה דרכים (דברים כ״ח:ז׳), כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), ורבים כן. ואחז ״בשש צרות״ להוסיף ״ובשבע״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

יצילך – ברוב המדוייקים הכ״ף דגושה.

בשש צרות – הנה דע לך אשר בעבור היסורין הבאים עליך נתמרק העון ועוד לא יוסיפו הצרות לגעת בך כי יצילך ה׳ בעת יבוא בעולם אחת מששת הצרות האמורות למטה.

ובשבע – ובדבר השביעית אשר לא תחשב לצרה כמוהם מ״מ לא יגע בך הרע שבו.

בשש – אחר שבאר טעם יסורי הצדיק שבאים למרק חטא העבר או לתקן דרכו, שזה עצמו מה שהזכיר שבא לו בנבואה שא״א שימצא צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, כמ״ש האנוש מאלוה יצדק, הוסיף מדעתו שלפעמים תבא רעה על האדם והיא באמת לטובתו להצילו עי״ז מרעה יותר גדולה אשר לא היה ניצל ממנה כלל, ולפעמים יבא עליך שש צרות, ר״ל צרות הרבה, ובשש צרות אלה יצילך מן הצרה השביעית המסוכנת מאד. עד שעל ידי זה בשבע לא יגע בך רע, לא יגע בך הרעה השביעית, כמו שמבאר במשלים:

ובשבע – מספר השביעיות היה לקדמונים כסימן לדבר שלם, א״כ אדם הניצול שש פעמים ראוי הוא לגוע בשביעית שהיא תכלית המספר, רק גם בשביעית האל יצילנו, וכן הוא אומר כי שבע יפל צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז) ודומיו, ואין לבקש אם בכל מקום שהוזכרו שש ושבע הדברים הנזכרים אח״כ הם בבירור במספרים אלה.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) בְּֽ֭⁠רָעָב פָּדְ⁠ךָ֣ מִמָּ֑⁠וֶת⁠ ⁠וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב׃

In famine He will redeem you from death; and in war from the power of the sword.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בִּכְפַן דְמִצְרָיִם פָּרְקָךְ מִמוֹתָא וּבִקְרָבָא דַעֲמָלֵק מִקְטוֹל סַיְפָא.

ברעב פדך ממות – כי זה שנתים הרעב.

ובמלחמה מידי חרב – יש לאל ידי לעשות עמכם רע.

ברעב פדך ממות וגו׳ – פדך ממות פדך מרעב מבעי ליה, אמר רבי יהודה אמר רב מתוך שהרעיב עצמו בשני רעבון נצול ממיתה משונה. ת״ר בזמן שהצבור שרוים בצער יחיד הפורש מהם שני מלאכי השרת המלוין לו מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור.

פי אלג׳וע יפדיך מן אלמות, ופי אלחרב מן אלסיף.

ברעב פדך – בעת רעב יפדך.

ובמלחמה – מן החרב יפדך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ממות – שלא תמות ברעב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ברעב – בעת בוא רעב בעולם יפדך ה׳ שלא תמות מחסרון האוכל ובמלחמה יפדך מיד חרב האויב.

ברעב – הב׳ הוא ב׳ הכלי עם הרעב, וכן ב׳ במלחמה.

ברעב פדך ממות – לפעמים יביא עליך רעב ובזה בעצמו יפדה אותך ממות, למשל שהמדינה שאתה יושב בה עתידה להתהפך ע״י רעש הארץ והוא מביא עליך רעב עד שתוכרח לצאת אל ארץ אחרת לבקש לחם, ובזה נצלת מן המות שהיית מת ברעש, ובמלחמה יפדך מידי חרב, למשל שאיש אחד אורב עליך להרגך בחרב וע״י שהוא שעת מלחמה חגרת כלי זיין לצאת למלחמה, ופגע בך אויבך להרגך וע״י שהיית מזויין נצלת מידו, ואם לא היה עת מלחמה היה הורג אותך כי לא היה בידך כלי זיין לעמוד כנגדו:

By being driven from home by famine or war, you may be saved from some other more dangerous life-threatening event.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) בְּ⁠שׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א⁠ וְֽ⁠לֹא⁠־תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗⁠ד כִּ֣י יָבֽוֹא׃

You shall be hidden from the scourge of the tongue; neither shall you be afraid of destruction when it comes.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּנִזְקָא דְלִישָׁן דְבִלְעָם תְטַמַר בֵּינֵי עֲנָנַיָא וְלָא תִדְחַל מִן חֲבַל מִדְיָנָאֵי כַּד יֵיתֵי.

בשוט לשון תחבא – א״ר אחא קשה היא הלשון שמי שבראה עשה לה מקום טמון לתוכו. ולא תירא מפחד עשו ואלופיו.

ופי טיף מן אלמלל תכ׳בא ען ד׳לך, ולא תכ׳אף מן אלנהב אד׳א אקבל.

וענין בשוט לשון תחבא, כלומר אם חלו יסורין בעם והועברו ממקומותם תחבא אתה מכך.

ומעני בשוט לשון תחבא, יעני אד׳א חל אלבלא בקום ואנתקלוא מן מואצ׳עהם כ׳בית אנת ען ד׳לך.

בשוט לשון – של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו׳ וחית הארץ הם ליסטי׳.

from the scourging tongue of the Adversary you shall be hidden. These are the seven troubles: 1) famine, 2) the sword, 3) the tongue, 4) plunder etc., and 5) the beasts of the land, which are brigands.

שוט לשון – הוא לשון^א הרע, שלא יועיל השטן לקטרג עליך.

א. כן בכ״י ס״פ I.20, אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״הוא לשון״.

{משד} כי תבא^א – כי יבא לא נאמר, כי אם: תבא. ושומעני שקורא לשוד לשון נקבה.

כי תבא^ב – כאשר תבא.

א. כן בכ״י לוצקי 778 וכן מתבאר מהמשך הפירוש, וכן בכמה כ״י של המקרא. בפסוק: יבא.

ב. כן בכ״י, וכן בכמה כ״י של המקרא. בפסוק: יבא.

בשוט לשון – כי הלשון הרע כמו שוט.

ויותר נכון: היות לשון – אומה, כמו: לשונות הגוים (זכריה ח׳:כ״ג), ושוט – מן שוטטו (ירמיהו ה׳:א׳). כאשר תשוטט לשון בארצך תיחבא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

בשוט – יש אומ׳ כמו משוט בארץ (איוב א׳:ז׳) כטעם הלוך, ולשון אומה וכן מכל לשונות הגוים (זכריה ח׳:כ״ג) שיש להם לשון בפני עצמם והטעם דבור; או בשוט כמו מטה.

בשוט – בשוטט גוי בארצך.

תחבא – כי השם יחביאך ויסתירך כדרך ירמיהו וברוך שנאמר עליהם ויסתרם י״י (ירמיהו ל״ו:כ״ו);

פ״א בשוט – [לשון] כי הלשון כמטה ושוט והטעם מלשון רכיל.

משוד כי יבא – פי׳ חיל שודד.

בשוט לשון תחבא – רוצה לומר: כאשר תשוטט לשון הרע בארץ אשר היא סבת מריבות חזקות ורעות שם תחבא ר״ל שלא תזכר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

משד – ברוב המדוייקים חסר וא״ו.

כי יבוא – הספרים מתחלפים ולפי המסורת מלא.

בשוט – ענין ההליכה אנה ואנה כמו משוט בארץ (איוב א׳:ז׳).

בשוט לשון – בעת יתרבה לשון הרע בעולם ותשוטט הלשון לדבר רכיל אתה תהיה נחבא ונסתר ממנה כי לא תדבר עליך ולא תירא א״כ מהשוד והאבדון הבאה ע״י לה״ר.

בשוט – מלת בשוט מקור, בשוטט, או יהיה שם, מענין שוט ושבט, עם שבט הלשון תחבא משוד.

בשוט לשון – לפעמים ימשול בך בעל הלשון לענות בך סרה לפני מלך ושרים עד שנתנו אותך אל בית האסורים, וזה היה לטובתך שעי״כ תחבא ולא תירא משוד כי יבא, שבתוך כך בא שוד ושבר על העיר ואתה היית נחבא בבית האסורים ונצלת, או שעי״כ.

שוט לשון – מענין לקבץ את כל הגוים והלשונות (ישעיה ס״ו:י״ח) וענינו מכת מדינה, כולם ילקו ואתה תנצל.

משוד – מָלֵא ו״ו מלשון מקטב ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳) וענינו דֶבֶר.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) לְ⁠שֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק⁠ ⁠וּֽמֵחַיַּ֥⁠ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל⁠־תִּירָֽא׃

At destruction and famine you shall laugh; neither shall you be afraid of the beasts of the earth.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְחַבֵּל סִיחוֹן וּלְאוּלְצַן מַדְבָּרָא תִגְחָךְ וּמִן מַשִׁרְיָת עוֹג דִמְתִיל לְחַיוַת בָּרָא דְאַרְעָא לָא תִדְחַל.

לשוד ולכפן תשחק – זה לבן שהיה כפון על ממונו.

בל באלנהב ואלג׳וע תצ׳חך, ומן וחש אלארץ׳ לא תכ׳אף.

ואחר כך אמר לשד ולכסן תשחק, רוצה לומר שלא די שאתה תנצל מן הפגעים אלא אף שיחולו באויביך ותלעג להם.

ת׳ם קאל לשד ולכפן תשחק, יריד בה אנה מא יכפי אנך תצאן ען אלאפאת, חתי תחל באעדאיאך פתצ׳חך בהם.

לשוד ולכפן תשחק – כפל מילה, על ברעב פדך ממות וגו׳ (איוב ה׳:כ׳) ועל לא תירא משוד וגו׳ (איוב ה׳:כ״א).

ולכפן – תרגומו: רבע כפנא.

לשוד ולכפן – כפל מלה על ברעב פדך ממות וג׳ (איוב ה׳:כ׳) ועל לא תירא משוד וג׳ (איוב ה׳:כ״א).

כפן – תרגום רעב. או הוא מן כפנה שרשיה (יחזקאל י״ז:ז׳), וטעמו אספה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ולכפן – כמו כפנה שרשיה עליה (יחזקאל י״ז:ז׳), לשון שאיפה ששואף ומושך אליו מעט מעט.

תשחק – שתבטח [ביוצרך] כי לא ירע לך. מלשון ר׳ אליעזר.

ולכפן – תרגום רעב.

לשד – כטעם כשד משדי יבא (ישעיהו י״ג:ו׳) כענין אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א׳:ט״ז) ורוח שערה.

כפן – הוא כשהתבואה ביד שומרי האוצרות ואז תהיה ביוקר לא בסבת חסרון התבואה ואולם הרעב הוא חסרון תבואה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ולכפן – ענין אסיפה וכן כפנה שרשיה (יחזקאל י״ז:ז׳) ובדרז״ל יש כנופיא (בבלי שבת ס׳) ועם הוא הפוך.

לשוד – לעת בוא שודד לגזול הון או בעת בוא כפן ר״ל עת יאצרו התבואות לייקר השער הנה תשחק ותלעג באלה כי לא יגעו בך לרעה.

ומחית הארץ – בעת יהיה משלחת החיות לא תירא מהם הרי הם ששה צרות במספר רעב ומלחמה ולה״ר שודדים כפן חית הארץ.

לשד ולכפן – שם שוד בא על השדוד, חמס ושוד. ועל השבר, שוד ושבר. ואמר ולא תירא משוד היינו משדוד, לשוד ולכפן היינו שבר ורעב, ושם כפן בא על תאות המאכל הבלתי נמצא כמ״ש יחזקאל (י״ז ז׳), וריק״ם פי׳ כפן כשהמעות ביוקר, ורלב״ג פי׳ כשאוצרי הפירות אוספים התבואה ומיקרים השער.

לשוד ולכפן המוכן לבא תשחק, או כדי שמחית הארץ המוכנים לבא להשחית את העיר אל תירא, כי היית בעת ההיא עצור במצודה חזקה בבית המשמר ונצלת מן הפגעים שהתרגשו אז על העיר ולפ״ז הרעה שבאה עליך היה לטובתך, וכמ״ש חז״ל משל לשני בני אדם שרצו לפרוש בים וישב לא׳ קוץ ברגלו ונטבעה הספינה, א״כ היה הקוץ שישב ברגלו לטובתו:

To illustrate the general idea underlying these verses, Malbim refers to the following passage from the Talmud (Niddah 31a):
Like two men who set out on a trading expedition and one of them began to blaspheme and malign when a thorn stuck in him [and he had to cancel his journey]. Subsequently, however, when he heard that his friend's ship had sunk in the sea he began to glorify and give praise [to God]…Even a person for whom a miracle is performed is unaware of the miracle. .

משד – חסר ו״ו, משרש שדד, אם יבאו שודדים לבז בז ובגללם יהיה רעב (כפנא בלשון ארמי) תשחק ולא תירא, ע״ד ותשחק ליום אחרון (משלי ל״א:כ״ה).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כג) כִּ֤י עִם⁠־אַבְנֵ֣י הַשָּׂ⁠דֶ֣ה בְ⁠רִיתֶ֑ךָ וְ⁠חַיַּ֥⁠ת הַ֝שָּׂ⁠דֶ֗ה הׇשְׁלְ⁠מָה⁠־לָּֽ⁠ךְ׃

For you shall be in league with the stones of the field; and the beasts of the field shall be at peace with you.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם עִם לוּחֵי אַבְנָא דְאִתְיְהִיבוּ בְּפוּמְבֵּי בְּחַקְלָא קְיָמָךְ וּכְנַעֲנָאֵי דִמְתִילִין לְחֵיוַת בָּרָא אַשְׁלִימוּ עִמָךְ.

כי עם אבני השדה בריתך – ויקח מאבני המקום.

כי עם אבני השדה בריתך – מדבר ביעקב שנאמר ויפגע במקום, אמר אברהם נשא שתי נשים והוליד צדיק ורשע, יצחק אבא מן אשה אחת צדיק ורשע, אני נוטל ארבעה נשים כמה יעמדו ממני, נטל ארבעה אבנים ואמר אם מתאחות זו לזו מובטח אני שמטתי שלמה, מיד וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן, הוי עם אבני השדה בריתך.

חתי מע חג׳ארהֵ אלחצרא יכון עהדך, וחיואן אלארץ׳ יסאלמך.

וענין כי עם אבני השדה בריתך, הוא שהאבנים כבר כרתו עמך ברית שלא תכשל באבן מהם, כעין אמרו פן תגף באבן רגלך¹. המורם מדברי אליפז שהוא התשובה לאיוב, הוא אמרו הלא יראתך כסלתך, זכר נא מי הוא נקי אבד. לפי שכבר אמר איוב בפרק הראשון שהוא צדיק ואין לו חטא, ובקש מה׳ להמיתי כדי שינוח מצערו, לפיכך אמר לו אליפז אל תשאל מה׳ דברי בטלה, כי אם צדיק אתה כפי שאתה אומר הרי בטל הוא שימיתו ה׳ כי הוא הצדיק אשר לא יעשה עוול, ואם צודק אתה במה שאתה אומר הזכר לנו במלים איזה נקי המיתו ה׳ או ישר השמידו, הוא אמרו זכר נא מי הוא נקי אבד, כדי שנדע שאתה צודק. ואחר כך אמר לו ואם תאמר ועל מה הביא עלי ה׳ מכות אלה, נאמר לך בעונד וחטאיך, כי מוכחש הוא שתהא יותר צדיק מבוראך או יותר זכאי מיוצרך כאמרו האנוש מאלוה יצדק, לא, ואף לא המלאכים המקורבים לפניו כמו שתיאר הן בעבדיו לא יאמין. זהו הענין אשר השיב בו אליפז לאיוב בפרשה זו. והשיב לו ואמר:

1. תהלים צא יב. ובטוים אלה רגילים בלשון בני אדם, כלומר שאומרים על בעל חי ועל הדומם שהוא אמר ושהוא נשבע, ראה נזיר פ״ב מ״ב ופירוש רמב״ם שם.

ומעני כי עם אבני השדה בריתך, הו אן אלחג׳ארה קד עאהדתך לא תעת׳ר מנהא בחג׳ר, נט׳יר קולה פן תגף באבן רגלך.

אלמברז מן קול אליפז אד׳א חתי יכון ג׳ואבא לאיוב, הו קולה הלא יראתך כסלתך, זכר נא מי הוא נקי אבד. וד׳לך אן איוב כאן קד קאל פי אלפצל אלאול אנה צאלח ולא כ׳טא לה, ת׳ם סאל רבה אן ימיתה ליסתריח מן אלמה, פקאל לה אליפז לא תסאל רבך אלמחאל, לאנך אן כנת צאלחא כמא תקול פמחאל אן יכ׳תרמך אללה לאנה אלעדל אלדי לא יג׳ור, פאן כנת צאדקא פי מא תקול פאד׳כר לנא באלקול אימא ברי אהלכה אללה או מסתקים אפנאה, הו קולה זכר נא מי הוא נקי אבד, חתי נעלם אנך צאדק. ת׳ם קאל לה פאן קלת פבמא ד׳א לקאני אללה הד׳ה אלאפאת, אקיל לך מן זלאתך וכ׳טאך, לאן מן אלמחאל אן תכון אעדל מן כ׳אלקך או אזכא מן באריך כקולה האנוש מאלוה יצדק, לא, ולא אלמלאיכה אלמקרבין כמא וצף הן בעבדיו לא יאמין.

פהד׳א אלגרץ׳ אלד׳י אג׳אבה בה אליפז לאיוב (מן) [פי] הד׳ה אלקצה. פרד עליה וקאל.

אבני השדה – מין אדם הן.

וחית השדה – הוא שנקרא גרושה בלעז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה.

השלמה לך – יהיה לה שלום עמך.

the stones of the field They are: 6) a type of man.

and the beasts of the field That is what is known as grouse(?) in Old French, and this is actually a beast of the field. In the language of the Mishnah in Torath Kohanim, they are called "adnei hasadeh.⁠"

made peace with you will have peace with you.

כי עם אבני השדה בריתך – פתרונו: אפילו אבני השדה אילו היה להם פה ולשון ודיבור, היו כורתים עמך ברית, שלא תגף באבן רגלך,⁠¹ כל כך ירבה שלומך.

וחית השדה השלמה לך – שלא יזיקוך. וכן הושע כלפי שאמר ואכלתם חית השדה (הושע ב׳:י״ד), חוזר ואומר וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועוף השמים (הושע ב׳:כ׳). וכל המקרא הזה כפול הוא, על ומחית הארץ אל תירא (איוב ה׳:כ״ב), ועל כן לא נכון לדקדק בשש צרות ושבע.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים צ״א:י״ב.

כי עם אבני השדה ברי{תך} וג׳ – כל המקרא כפול על ומחית הארץ אל תירא (איוב ה׳:כ״ב). ועל כן לא נכון לדקדק בשש צרות ובשבע.

כי עם אבני השדה בריתך – כאלו ברית כרתה עם האבנים שלא תנזק בהן, ועשית שלום עם החיות.

כי עם אבני השדה בריתך – שלא היה רגלך נגפת בהם.

השלמה – מן שלום.

בריתך – כאילו כרתו ברית עמך שלא יגעוך.

השלמה לך – השם ישלימה עמך מענין שלום ואמר לך ולא אמר עמך כי תעמוד החיה בשלום שלא תזיק בעבורך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

כי עם אבני השדה – אשר עם אבני מכשול המושלכים ע״פ השדה יהיה כאלו כרת ברית עמהם לבל תגוף באבן רגלך והיא השביעית אשר לא תחשב לצרה כששת הראשונים.

וחית השדה – הוא ענין מליצה לומר כאלו חית השדה היו השלוחים בדבר לתווך השלום בינך ובין אבני השדה וכאלו הם השלימו לך את האבנים ההם.

אבני השדה – על דרך פן תגוף באבן רגלך {תהלים צ״א:י״ב}.

חית הארץ, חית השדה – חית הארץ הם המצויים בישוב, וחית השדה הם המצוים במדבר. ומוסיף והולך במליצתו.

כי – ע״י ההשגחה החופפת עליך תהיה נשמר כ״כ עד שגם עם אבני השדה יהיה לך כריתת ברית שלא יגפו רגליך, וגם חיות הטורפות ישלימו אתך בל יגעו בך, וזה דומה למ״ש אדון הנביאים על המושגח, על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן תדרוך:

עם אבני השדה בריתך – ע״ד כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צ״א:י״ב), ודברי המזמור ודברי סימן זה דומים ביותר אלה לאלה.

השלמה – ע״י האל המשלים אויבי איש אתו ברצותו דרכיו (משלי ט״ז:ז׳).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כד) וְֽ֭⁠יָדַעְתָּ כִּֽי⁠־שָׁל֣וֹם אׇהֳלֶ֑ךָ ⁠וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְ⁠ךָ֗ וְ⁠לֹ֣א תֶחֱטָֽא׃

And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation, and shall miss nothing.

מוני המצוותתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נר שבת – בה״ג מניין המצוות מצוות עשה קל״ט. מפסוקים אחרים – סמ״ק רע״ח

נר שבת ונר חנוכה – יראים תכ״ט

וְתִנְדַע אֲרוּם שְׁלָם בֵּית אוּלְפָנָךְ תְּזַמֵין מְדוּר בֵּית מַשְׁכְּנָךְ וְלָא תִנְזֵיק.

וידעת כי שלום אהלך – מעשה ראובן ובלהה מעשה יהודה ותמר.

ופקדת נוך ולא תחטא – יעקב בן פ״ד ולא ראה טפת קרי מימיו.

וידעת כי שלום אהלך – שנו רבותינו שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, מנא הני מילי א״ר יהושע בן לוי דאמר קרא וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.

רמז תתק

אמר ר׳ תנחום בר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא שמחה בלא ברכה. בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו. בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך. במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה, בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר, רבא בר עולא אמר אף בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהלך. א״ר יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר ופקדת נוך ולא תחטא. א״ר יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנאמר וידעת כי שלום אהלך, א״ר יוסף ואפילו סמוך לוסתה, ואע״ג דאמור רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה וכמה אמר רבא עונה, והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרד. תנו רבנן האוהב את אשתו בגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך.

ואד׳א תערפת כ׳בר מנזלך כאן סאלמא, ואד׳א אפתקדת אהל מאואך לא תכ׳טי בואחד מנהם.

וידעת כי שלום אהלך – ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך.

ופקדת נוך ולא תחטא – כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז), וזו היא השביעית שמנינו למעלה.

Then you shall know that there is peace in your tent Then, wherever you are, you will be confident that all is well in your tent.

and you shall visit your habitation and miss nothing Heb. תחטא, like, "at a hairbreadth and not miss (יחטא)" (Shofetim 20:16). This is the seventh [trouble] that we counted above.

וידעת כי שלום אוהלך – אם נגע נגע באהלך לשעבר,⁠^א סופך שתדע כי שלום אהלך.

ואם נשבו בקרך וצאנך ומקנה קניינך,⁠^ב סופך שתפקוד נווך ולא תחטא – פתרונו: לא תחסר מכל מה שאבדת, כמו: אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז),⁠^ג שפתרונו: לא יחסר.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לשעבר״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״קנאך״.

ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו לא תחסר... ולא יחטיא״.

וידעת כי שלום אהלך – ותתבונן כי שלום אהלך.

ופקדת נוך^א – תמצאנו כאשר עלה במחשבתך ולא תחטא.

א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״ופקדתך ביתך״.

ולא תחטא – ולא תחסר.

אהלך – חסר בי״ת השירות.

ופקדת נוך – כאשר תפקדנו ותזכרנו תמצאנו בלי חסרון על תנאי שלא תחטא.

ולא תחטא – לא יקרך שום עונש בשום ענין ההוה, כמו אם יקרך שום עון.

ופקדת נוך ולא תחטא – רוצה לומר: בני נוך והם בני ביתו וכאילו אמר שכבר חטא מפני שלא השגיח בבניו באופן הראוי לשומרם מחטא.

וּפָקַדְתָּ נָוְךָ. להדריך בני ביתך בדרך טוב¹: וְלֹא תֶחֱטָא. כאשר אולי חטאת בזה לשעבר²:

1. ד״ר: טובה.

2. כמו שאמר (פסוק יז) שאולי נתפס בעוון בני ביתו.

ופקדת – ענין זכרון והשגחה כמו פקד פקדתי (שמות ג׳:ט״ז).

נוך – מלשון נוה ומדור.

תחטא – ענינו חסרון כמו קולע וגו׳ ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז).

וידעת – בכל מקום שתהיה תהא יודע ומובטח אשר השלום באהלך.

ופקדת – תזכור ותשגיח במדורך כי לך תהיה ולא תהיה נחסר ממך להמסר ביד אחר.

ולא תחטא – כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז). הטעם senza fallire ilcolpo, לא יחטיא קליעתו. וכן כאן לא תחטא – לא תהיה תוחלתך נכזבת ותמצא כל דבר על מקומו בשלום.

אהלך, נוה – הנוה הוא נוה צאן ובאמצעו יש אהל רועה, ובמליצי האהל מציין ביתו עם אשתו ובניו, והנוה מציין נכסיו וקניניו, ושלום באהל ואין חטא וחסרון בקנינו, ותחטא מענין חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים.

וידעת – אחר שבאר כי השגחת ה׳ היא המושלת על מצעדי גבר לא המזל והמערכה, אומר, שגם השלשה דברים המיוחדים שהם בני חיי ומזוני, אשר אמרו עליהם שלא בזכותא תליא מלתא רק במזלא תליא, גם אלה מאת ההשגחה יצאו וממנה יבואו אליך, ונגד מזוני שהם צרכי הבית ממאכל ומשתה וכסות תדע כי שלום יהיה אהלך לא יחסר כל בו, ועת תפקוד נוך לדעת אם נמצא שם כל צרכי ב״ב לא תחטא, ר״ל לא תחסר כל הצריך, ונגד בני אומר.

וידעת – תהיה בטוח.

שלום אהלך – שאין בו חסרון רק שלימות.

ולא תחטא – נוה לשון נקבה, אע״פי שמצאנו נוה שאנן (ישעיה ל״ג:כ׳), ולא תחסיר דבר ממה שבה, או מוסב לאדם לא תטעה בבטחונך, וחטא יש לו הוראת טעה, ולא יחטיא (שופטים כ׳:י״ז) וגם שם כתיב יחטא וקרינן יחטיא, או כדעת שד״ל כנה אשת חיקו בשם אהל (ונוה פירש נוה הצאן, ואולי גם הוא כנוי לאשה) ע״ד שתה מים מבורך (משלי ה׳:ט״ו) ויתר הסימן ההוא.

מוני המצוותתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כה) וְֽ֭⁠יָדַעְתָּ כִּֽי⁠־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝⁠צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּ⁠עֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃

You shall know also that your seed shall be great, and your offspring as the grass of the earth.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתִנְדַע אֲרוּם סַגִיעִין בְּנָךְ וּבְנֵי בְנָךְ הֵיךְ עִסְבָּא דְחַקְלָא.

וידעת כי רב זרעך – אמר ר׳ יעקב לא נפטר יעקב אבינו מן העולם עד שראה (ל׳) [ס׳] רבוא מבני בניו שנאמר תבא בכל״ח אלי קבר, ר׳ יצחק ורבנן ר׳ יצחק אמר תבא לח אלי קבר, ורבנן אמרין תבא בכולא אלי קבר מלא שאינו חסר כלום שנאמר ויבא יעקב שלם. אמר מר זוטרא מת בן ששים זו מיתת כל אדם שנאמר תבא בכלח אלי קבר, בכל״ח בגימטריא שתין הוו.

ותעלם אן נסלך כת׳ירין, וד׳ראירך כעשב אלארץ׳.

ואם מתו בניך, סופך וידעת כי רב זרעך וצאצאיך – אילו בנים שיצאו מבניך שיצאו ממך, בני בנים הם. [שאילו נאמר צֵאיך הייתי אומ׳ אילו בנים שיצאו ממך, כשהוא אומ׳ צאצאיך, הם בנים שיצאו מבנים שיצאו ממך.]⁠^א

א. כן בכ״י בולוניה 509.1. בכ״י פריס 162 ובעדי נוסח אחרים חסרה תוספת זו.

וצאצאיך – מן יצא.

וצאצאיך – בניך היוצאים ממך.

וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ. בניך ותלמידיך¹:

1. תהיה יודע ובטוח אשר הרבה יהיה זרעך (מצודות), כלומר, בכך שתתקן את אשר אולי חטאת, עוד יהיה לך זרע רב. והשווה למה שכתב בבראשית בנח שבזכות שהוכיח זכה לבנים.

ידעת כי רב – הוא״ו בגעיא בס״ס.

וידעת – תהיה יודע ובטוח אשר הרבה יהיה זרעך.

וצאצאיך וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

זרעך. וצאצאיך – הצאצאים הם הקטנים בכ״מ, ותרגומו בני בניא.

וידעת כי רב זרעך הגדולים, וצאצאיך הקטנים יפרו כעשב הארץ, ונגד חיי אומר.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כו) תָּב֣וֹא בְ⁠כֶ֣לַח אֱלֵי⁠־קָ֑בֶר⁠ ⁠כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּ⁠עִתּֽ⁠וֹ׃

You shall come to your grave in strength, like a shock of corn comes up in its season.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תֵּעוּל בִּשְׁלִימוּת שְׁנָיִךְ בְּכוֹכָא לִקְבוּרְתָּא הֵיךְ מִסַק גְדִישָׁא בְּעִדְנֵיהּ.

ותדכ׳ל אלי אלקבר בהרם, כדכ׳ול אלכדיס פי וקתה.

תבא בכלח אלי קבר – שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא לשון גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז״ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה.

כעלות גדיש – כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו.

You shall come to the grave at a ripe old age Heb. בְכֶלַח. [In other words,] you will be saved from pestilence. As for the word בְכֶלַח: there is no Biblical support to understand its meaning, but according to the context, it can be interpreted as an expression of the completion of the ripening of the grain, when it is completely ripe. Our Rabbis, however, interpret בְכֶלַח as "sixty years,⁠" according to its numerical value.

as the grain stock is taken away As the grain stack is taken off the ground in its time.

תבא בכלח – כלח – לשון עת וזמן, וכן פתרונו לפי עיניינו.

כעלות גדיש בעתו – פתרונו: כקצירת גדיש בעיתו. שאם קודמין וקוצרים אותם מלילות, אין בה הנאה של כלום, ואם משהא אותה לאחר שנתבשלה היא מרקבת, וכשקוצרין אותה בעונתה, בזמן בישולה תבואתה משתמרת, ויש לעולם הנאה ממנה. אף כאן כשאדם נפטר שלא בזמנו, קשה לו וקשה לכל יודעיו, וכן בזמן שמאריך ימים, שהגיע לימים אשר יאמר אין לי בהם חפץ,⁠¹ קשה לו. אבל כשנפטר בעתו הנאה לו, שלא ראה ימי הרעה, והנאה לאוהביו שלא ראוהו ברעה.

כעלות גדיש – כעלות – לשון כריתות, כמו: ועלתה ידו על^א יד רעהו (זכריה י״ד:י״ג).

1. השוו ללשון הפסוק בקהלת י״ב:א׳.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״אל״.

בכלח – פתרונו לפי ענינו לשון עת וזמן.

בכלח – אִנְאֵי״ד בלעז.

כעלות גדיש בעתו – כעלות קמה בעתו לא נאמר כי אם כעלות גדיש, וקורא הקמה בשם גדיש על שם שעושין גדיש מן הקמה, תכף לקמה עושין גדיש ממנה. כמו: אריק חרבי (שמות ט״ו:ט׳), אריק תערתי לא נאמר כי אם אריק חרבי, על שם שהתערה נשארה ריקנית מפני שליפת החרב תולה הרקה בחרב ולא בתערה. וכמו: כי חציך נחתו בי (תהלים ל״ח:ג׳), שהיה לומר: כי קשתך נחתה בי, כמו: ונחתה קשת^א נחושה (תהלים י״ח:ל״ה). נחיתת קשת היא דריכת קשת, ועל שם שיריית חצים אינה כי אם על ידי נחיתת הקשת, תולה הנחיתה בחצים.

א. בכ״י לוצקי 778 נמחקה המלה ״דרוכה״ (השוו ישעיהו כ״א:ט״ו).

בכלח – אין לו חבר כי אם שיני בספר הזה (איוב ל׳:ב׳), וטעמו שימות אדם במלאות מספר ימיו.

כעלות גדיש – כהכרת, וכמוהו: אומר אלי אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק״ב:כ״ה).

תבוא בכלח אלי קבר – שייזון בלעז. וכמהו ועלימו אבד כלח. ופירושו תבא בכלח אלי לא בחור ולא זקן מאד שיהא קץ בחייו בעבור חליי זקנה.

כעלות גדיש – לשון כריתה, כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק״ב:כ״ה).

בעתו – לא לח מאד ולא יבש מאד.

בכלח – בעת וזמן.

כעלות – יש אומ׳ ככרות והקרוב אלי שהוא מענין עלה ויעל.

בכלח – עת או קץ והפך זה למה תמות בלא עתך (קהלת ז׳:י״ז).

כעלות גדיש – ממקומו כאשר הוא מבושל.

תבא בכלח אלי קבר – מלה מורכבת כאומר תבא לקבר בכאלו לח, רצונו לומר תמות בזוקן כמו כמת בבחרות, מן ולא נס לחה (דברים ל״ד:ז׳).

וזהו: תבא בכלח אלי קבר וכו׳.

כעלות גדיש – מעניין כריתה וכמוהו אל תעלני בחצי ימי.

תָּבוֹא בְכֶלַח [אֱלֵי קָבֶר]. שְׂבַע יָמִים, שהשגת בהם חפצך¹: כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ. שאם ישהה עוד, יהיה בלתי תועלת ועם איזה קלקול²:

1. בבראשית (כה ח) כתוב ׳וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע׳, ופירש רבינו ׳ושבע - מכל מה שהתאוה לראות ולעשות בימיו׳. וכן כתב הרמב״ן שם ׳שראה כל משאלות ליבו ושבע כל טובה׳. כלומר, בעת הזקנה תבוא אל הקבר (מצודות), ׳ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא לשון גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה׳ (רש״י).

2. כמו שמסלקין את הגדיש מן השדה בעת שנתייבש כל צרכו כן תסולק מן העולם בעת ימלאו ימיך (מצודות). כמו שהגדיש אין להשהות הרבה מדי, כן האדם לפעמים כשהשלים עצמו, ראה בחנוך, ועיין.

תבוא – נכון להיות מלא וא״ו עפ״ס דאיוב סימן ב׳ כי לא נמנה זה עם החסרים שם.

בכלח – עת זקנה וכן עלימו אבד כלח (איוב ל׳:ב׳).

אלי קבר – אל קבר.

כעלות – ענין סלוק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק״ב:כ״ה).

גדיש – כרי מן עמרי תבואה.

תבוא בכלח – בעת הזקנה תבוא אל הקבר כמו שמסלקין את הגדיש מן השדה בעת שנתייבש כל צרכו כן תסולק מן העולם בעת ימלאו ימיך.

בכלח – לשון לחות, כטעם ולא נס לחה {דברים ל״ד:ז׳} (רמב״ן).

כעלות גדיש – היו מציירים הקבר כגדיש, לרמז שנדמה לתבואה שאחרי נקצרה מגבבים גדיש ליבשה, ואז יכניסוה לגורן לדוש, כן שם יתיבשו ויתפרדו חלקים הלחים ואז היה ליקוט עצמות, וז״ש תבא בכלח, היינו עם הלחות, ועז״א (לקמן כ״א) והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד.

תבוא בכלח אלי קבר, כגדיש אשר יעלוהו בעתו – בעת ישא אלומותיו:

בכלח – כל לח (רמב״ן) מלשון ולא נס לחה (וזאת הברכה).

כעלות וגו׳ – לשון קצר, כקמה שבעתה יקצרוה בעודה לחה, ויקימו ממנה (כעלות) גדיש, וגדוש בלשון חכמים מלא על כל גדותיו, וכן הקמה נקראת מלאה (המלאה הזרע, פרשת תצא).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כז) הִנֵּ⁠ה⁠־זֹ֖את^א חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן⁠־הִ֑יא⁠ שְׁ֝⁠מָעֶ֗נָּ⁠ה וְ⁠אַתָּ֥⁠ה דַֽע⁠־לָֽךְ׃

Behold this, we have searched it, so it is; hear it, and you, know it for yourself.

א. =א,ל,ש1,ק13,ק-מ (טרחא); קשה להכריע בין טרחא לדחי במקום הזה, אבל באף אחד מכתבי⁠־היד האלה לא נכתב הקו באופן מובהק וברור מימין לאות זי"ן, כמו שהם עושים לעתים קרובות בדחי (ובכתי"ש1 יש טרחא בוודאי). וכך דעתם של דותן וברויאר ומג"ה (וראו עוד במסורה גדולה על איוב לג,לא ובמג"ה ב"עין המסורה" בשני המקומות). וכך גם בעוד כתבי⁠־יד תימנים (תיגאן של בניה הסופר ובנו יוסף). וכמו כן בחלק מהדפוסים (מ"ג דפוס ונציה ודפוס וורשה, בער).
• ב1(בניה)=הִנֵּה⁠־זֹ֭את (דחי), וכמו כן בחלק מהדפוסים (כגון לטריס, גינצבורג, קורן וסימנים). וכך גם ב-BHS ומשם להקלדה ולמכון ממרא, אבל דותן הכריע בטרחא.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא דָא פַּשְׁפֵּשְׁנָא יָתָהּ הֵכְדֵין הִיא קַבְּלִנָהּ וְאַנְתְּ דַע לָךְ:

הוד׳א הד׳א אלאמור בלגנאהא והי כד׳אך, פאסמעהא ואנת תעלם.

הנה זאת חקרנוה – באחרים שבאו עליהם ייסורין וקיבלום מאהבה.

וכן הוא כאשר דברתי, שבשכר שקיבלום מאהבה וחזרו בהם, גם המקום שב חרון אפו מהן, וסופם נשתכרו, והיתה אחריתם טובה.

אף אתה שמענה, ואף אתה דע לך, ומוסר שדי אל תמאס (איוב ה׳:י״ז), ותהא שאיריתך לטוב.

הנ⁠{ה} זאת חקרנוה כן היא – ועל כן אין לך לצעוק לידאג ולהתלונן.

הנה זאת – דבק עם אשים דברתי (איוב ה׳:ח׳). ופי׳ זאת דברתי על ענין האלהים.

חקרנוה – אני וחברי אמת היא.

שמענה – שמיעת ההבנה וכן גוי אשר לא תשמע לשונו (דברים כ״ח:מ״ט).

ואתה דע – זאת הדברה לעצמך או דע לך מה עשית כי השם בצדק יעשה.

הנה זאת חקרנוה כן היא – כי הצדיקים מצליחים והרשעים אובדין, ויש רשע מצליח אבל סופו אבד הוא וזרעו, ויש צדיק נוכח במוסר אלהים, וסופו שלוה ושלום.

הנה זאת חקרנוה כן הוא – מדת השם עם ברואיו, וברואיו עמו.

לכן שמענה איוב.

ואתה דע לך – כלומר, שתתנהג כן, רצוני, שתעזוב חימה ותחזיק בתמתך, ואז יש תקוה לרפואתך בג״ה.

הִנֵּה זֹאת שאמרתי, חֲקַרְנוּהָ ומצאתי כֶּן הִיא בלי ספק, אתה שלא חקרת עדיין, שְׁמָעֶנָּה ממני, וְאַתָּה דַע לָךְ - תחקור ותדע אחרי כן¹:

1. כלומר, כל זמן שלא חקרת, תקבל ממני, ואחרי כן תחקור בעצמך ותבוא לידיעה בזה.

חקרנוה כן היא – בס״ס המדוייקים מלת כן בסגול ודגושה מדין אתי מרחיק וכן כתוב במכלול דף ק״ז אעפ״י שמלת כן היא מלה זעירא אחר שהיא סמוכה למלת היא לא היה לה להיות משפטה כמשפט מלה זעירא אלא שכן מצאנו אותה דגושה ועיין מ״ש גם במזמור ע״ז על גאלת בזרוע.

הנה זאת – המענה הזאת חקרנוה בהשכל ודעת וכן היא האמת לזאת שמע אותה להבינה היטב.

ואתה דע לך – כאומר הנה עשיתי את שלי ואתה דע לך בנפשך אם תבחר אמרי אם תחדל (העולה מהמענה ההיא שהחליט אליפז שהכל בא בהשגחה והביא ראיה מאבדן הרשעים מבלי תקומה ולא כן יאבדו הצדיקים ויסכל דעת איוב במה שיחשוב שהכל מסר ביד מערכת השמים ומקרה אחד לכל לצדיק ולרשע כי ישיב אמרים הלא בחיק האדם השלם יחשב דבר כזה לעול עם שאינו שלם אף במלאכי מעלה וכ״ש שאין לו ערך עם שלימות המקום ב״ה ואיך אם כן יעלה על הדע׳ שיש עול זה בחוקו יתברך ועם כי נראה שברוב הפעמי׳ בא כאשר תשפוט המערכה מ״מ בא בהשגחה ובעבור קוצר הדעת לא נדע פתרון הדבר ויוכיח עוד על ההשגחה מנתינת המטר זולת הטבע ומהכשל הרשעים ברעתם אשר חשבו לזולת ומסכול דעתם בדבר הנראה לעין כל וישפוט על יסורי הצדיקים אשר יבואו למרק מעט העון אשר בידם למען ישגא אחריתם ויחוה עצתו לאיוב לבל יבעט ביסורין כי באו למרק העון לטוב לו כל הימים).

הנה – לעומת מה שהטעם הראשון שאמר לו על יסורי הצדיקים (שהוא לכפר עון ולהתם חטאת קטן שחטאו ולא השלימו עבודתם כפי הצריך נגד האל וערך עבודתו), הוא הגיעו בנבואה והוא הטעם העקרי אצלו, כי לפ״ד השיג טעם זה ברוח הקודש, אומר שהטעמים שהגיד עתה שיבואו עליהם יסורים להצילם מרעה עתידה, אינו עקר בעיניו, כי טעמים אלה יאמר מצד החקירה, שעז״א הנה זאת היינו טעם זה חקרנוה שכן הוא, ובדברי מחקר יש רשות לכל אדם לבחון אותו משקול דעתו, ואם לא ייטב בעיניו טעם זה לא יקבלהו, ועז״א שמענה ואתה דע לך, ר״ל חקור עליה ודע מצד בינתך אם ייטיב טעם זה בעיניך אם לא:

Eliphaz concludes by requesting that Job take note of this reasoned reply.

שמענה – ברצון ואל תקצוף.

ואתה דע לך – בא בחשבון עם נפשך ותדע כי אמת דברי.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון