×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לַמְנַצֵּ֗⁠חַ לְ⁠דָ֫וִ֥ד⁠ ⁠אאָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭⁠לִבּ⁠וֹאֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים⁠ ⁠הִֽשְׁחִ֗יתוּב הִֽתְעִ֥יבוּג עֲלִילָ֗ה⁠ ⁠אֵ֣ין עֹֽשֵׂה⁠־טֽוֹב׃
For the leader, of David. The fool has said in his heart, "There is no God". They have dealt corruptly, they have done abominably. There is no one that does good.
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
ב. הִֽשְׁחִ֗יתוּ א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ (חטף חיריק)
• לגבי פיסוק הטעמים (רביע בתוך תחום שלטונו של רביע, שניהם בשמאלו של אתנחתא), ראו בהערת הנוסח על הפסוק המקביל (תהלים נג,ב).
ג. הִֽתְעִ֥יבוּ א=הִֽתְִעִ֥יבוּ (חטף חיריק)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְשַׁבָּחָא בְּרוּחַ נְבוּאָה עַל דָוִד אֲמַר שַׁטְיָא בִּלְבָבֵיהּ לֵית שׁוּלְטָנָא דֶאֱלָהָא בְאַרְעָא חֲבִילוּ עוֹבָדֵיהוֹן רָחֲקוּ טָבְתָא וְאַשְׁכָּחוּ עִלָא לֵית דַעֲבַד טָב.
For praise; in the spirit of prophecy through David. The fool1 said in his heart,
“There is no rule of God on the earth.” They corrupted their deeds, they despised goodness and found iniquity. There is none who does good.
1. Fool: stupid man.
למנצח לדוד אמר נבל – זה שאמר הכתוב (ירמיהו י״ז:י׳) אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות. למה הזכיר את הלב ואת הכליות מכל האיברים. אלא העינים הולכות אחר הלב והאזנים ומאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב. והכליות יועצות את הלב והלב גומר. לפיכך אינו מזכיר אלא הלב והכליות בלבד והקב״ה חוקר את הלב ובוחן את הכליות. וכן הוא אומר (דברי הימים א כ״ח:ט׳) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם וגו׳ כי כל לבבות דורש ה׳. מהו כי כל לבבות אלו שני לבבות שיש לו לאדם יצר טוב ויצר רע.
דבר אחר: אני ה׳ חוקר לב הרשעים אומרים אנו חורשין בלבנו כביכול שאין הקב״ה יודע בהן. אומר להם הקב״ה ממני אתם מטמינים (ישעיהו כ״ט:ט״ו) הוי המעמיקים מה׳. אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה. (שם ט״ז) הפככם אם כחומר היוצר יחשב. אמר ר׳ לוי למה הדבר דומה לארכיטקטון שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים ולבסוף נעשה שלטון בא לתפוש הליסטין והם בורחין ומטמינין עצמן באותן החדרים. אמר להן שוטים מלפני מי אתם מטמינים ואני האומן שבניתי המדינה ואני מכיר כל מטמוניה יותר מכם. כך אמר הקב״ה לרשעים שוטים מפני מי אתם מטמינין ואני בראתי את האדם ואני יודע כל החדרים שבו. הוי המעמיקים מה׳. א״ר ירמיה מאי דכתיב (ירמיהו י״ז:ט׳) עקוב הלב מכל ואנוש הוא. וכתיב בתריה (שם י׳) אני ה׳ חוקר לב. אני שמחפש את הלבבות ומגלה את הנסתרות. וכן דניאל אומר (דניאל ב׳:כ״ב) והוא גלי עמיקתא ומסתרתא.
דבר אחר: אמר נבל בלבו – הרשעים ברשות לבן והצדיקים לבן ברשותן. הרשעים ברשות לבן (בראשית כ״ז:מ״א) ויאמר עשו בלבו. (אסתר ו׳:ו׳) ויאמר המן בלבו. (מלכים א י״ב:כ״ו) ויאמר ירבעם בלבו. (ישעיהו י״ד:י״ג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה. מה היה לו (דניאל ד׳:כ״ח) עוד מילתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל. וכן אמר נבל בלבו. ויאמר עשו בלבו. מה חשב אמר אין דרך העולם שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני הורג את יעקב אחי ואנו יורשים את העולם. כך לא היה עשו אומר בפיו אלא בלבו היה מחשב מאחר שישמעאל הורג את אבי ואני את אחי אנא בא בדין עם ישמעאל ואהרוג אותו ואני יורש את העולם. לכך הוא אומר בלבו והקב״ה פרסמו שנאמר (ירמיהו מ״ט:י׳) כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו. אמר לו הקב״ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך שנאמר (יחזקאל ל״ה:י׳) יען אמרך את שני הגוים ואת שתי המשפחות לי תהיינה וירשנוה. ומי הודיע (שם) וה׳ שם היה.
דבר אחר: אמר נבל זה עשו הרשע שהוא אומר אחד בפה ואחד בלב. בלבו אומר (בראשית כ״ז:מ״א) יקרבו ימי אבל אבי. ובפיו הוא אומר (שם א׳) הנני. אמר לו הקב״ה רשע אתה מחנן את דבריך לאביך. (שם ל״ח) הברכה אחת הוא לך אבי. זה שאמר הכתוב (משלי כ״ו:כ״ה) כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו. כל מה ששנאתי הוא אוהב. (שם ו׳:ט״ז) שש הנה שנא ה׳ ושבע תועבת נפשו.
דבר אחר: אמר נבל בלבו – אמר הקב״ה לרשעים אתם מחשבים בלבבכם אף אני איני פורע לכם אלא בלבבכם שנאמר (תהלים ל״ז:ט״ו) חרבם תבא בלבם.
דבר אחר: אמר נבל בלבו – זה עשו הרשע. ולמה נקרא שמו נבל. ר׳ יהודה בשם ר׳ שמואל אומר על שמילא כל העולם כולו נבלות העמיד בתי קוצין ובתי קלקלין ובתי טרטראות ובתי קרקסאות ובתי עבודה זרה. ר׳ הונא אמר על שם שמילא כל ארץ ישראל מנבלתן של ישראל שנאמר (שם ע״ט:ב׳) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר׳ אבא אמר על שהוא מנוול העמיד אנדרטינוס שלו על פתח הזונה על בתי כסאות ובתי מרחצאות. הדא הוא דכתיב (ירמיהו מ״ט:ט״ז) תפלצתך השיא אותך זדון לבך. ר׳ יעקב אומר שעתיד הקב״ה להשירו כנובלות שהן נושרות מן האילן שנאמר (תהלים י״ח:מ״ו) בני נכר יבולו. א״ר סימון הוא נבל הוא לבן אתוהי דדין כאתוהי דדין. מה נבל הוא רמאי אף לבן היה רמאי. ועליהם אמר שלמה (משלי י״ב:כ׳) מרמה בלב חורשי און. אבל לצדיקים (שם) וליועצי שלום שמחה. ולמי נתן השלום לישראל. שנאמר (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עוז לעמו יתן וגו׳.

רמז תרסב

למנצח לדוד אמר נבל בלבו – אמר הקב״ה לרשעים אתם בלבכם ואני בלבי, אתם אומרים אמרו בלבם נינם יחד ואני בלבי יום נקם בלבי, ורבנן אמרי אמר הקב״ה לרשעים אתם בלב אף אני בלב, אני פורע מכם חרבם תבא בלבם (כתוב ברמז ע״ח ובפסוק וחנה היא מדברת על לבה ברמז קצ״ח). ד״א אמר נבל בלבו זה עשו שנאמר ויאמר עשו בלבו, מה חשב אמר אין דרך שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני אהרוג את ישמעאל ואחר כך אהרוג את אחי שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואירש את העולם לבדי. הוא אמר בלבו והקב״ה פרסמו שנאמר כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, א״ל הקב״ה חייך שאני יודע את מחשבותיך שנאמר יען אמרך שני הגוים האלה לי תהיינה, ומי הודיע וה׳ שם היה, ולמה נקרא שמו נבל ר׳ יהודה אמר על שם שמלא כל העולם נבלות העמיד בתי קוצים ובתי קיקולים ובתי קרקסיאות וטרטיאות, רב הונא אמר על שם שמלא מגבלתן של ישראל כל ארץ ישראל שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר׳ יעקב אמר שעתיד הקב״ה להשירו כנובלת הנושרת מן האילן שנאמר בני נכר יבולו. א״ר סימון נבל זה לבן אתוי דדין אינון אתוי דדין מה לבן רמאי אף עשו רמאי, ועליהם אמר שלמה מרמה בלב חורשי און, אבל הצדיקים וליועצי שלום שמחה, ולמי נתן השלום לישראל שנאמר ה׳ יברך את עמו בשלום.
קול לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין, קאל אלג׳אהל פי נפסה ליס ללה אמרא, פאפסדוא ואכרהוא פי שמאילהם, וליס מנהם צאנע כ׳יר.
מאמר לדוד בו משבח את המתמידים. אמר הסכל (הטיפש) בלבו: אין לה׳ ענין (או: דבר). ולכן הם השחיתו ועשו תועבות בכל מעשיהם. ואין בהם אפילו אחד שעושה טוב.
למנצח לדוד אמר נבל
קו׳ השחיתו התעיבו עלילה בלפטׄ אלגׄמע וקד אפרד פי קו׳ אמר נבל בלבו לאנה גׄנס אלנבלים תׄם גׄמעה עלי אלמעני.
The phrase “Man’s deeds are corrupt and nâḇâl(Psalms 14:1) the plural form, but in the singular in the phrase, “The benighted man thinks,” as it is the collective noun of neḇâlîm, thus it includes it in the meaning.⁠1
1. The first half of the verse is in the plural, whereas the second half is in the singular.
אמר נבל בלבו וגו׳ – [שני מזמורים אמר]⁠א דוד [בספר זה בענין אחד: הראשון על נבוכדנצר והשני (תהלים נ״ג:ב׳) על טיטוס הרשע. זה]⁠ב נתנבא על נבוכדנצר שעתיד ליכנס להיכל ולהחריבו, ואין אחד מכל חיילותיו מוחה בידו.
אין אלהים – ואעלה על במתי עב (ישעיהו י״ד:י״ד).
השחיתו התעיבו עלילה – מעללים.
[התעיבו – התאיבו, שעי״ן מתחלפת באל״ף, לשון תאוה.]⁠ג
א. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הן אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, פריס 154.
ב. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הן אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, פריס 154.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 34. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, ובדפוסים.
The fool said in his heart, etc. David recited two psalms in this Book, in one manner [with almost identical wording]: the first one concerning Nebuchadnezzar and the second one (ch. 53) concerning Titus. In this one, he prophesied concerning Nebuchadnezzar, who was destined to enter the Temple and to destroy it, with not one [man] of all his armies protesting against him.
"There is no God" and "I will ascend above the heights of the clouds.⁠"
they have committed abominable deeds Heb. עלילה, deeds.
למנצחאמר נבל – הפך חכם, בעבור שידמה שאין אלהים בעבור זה השחיתו דרכם והתעיבו מעלליהם, כמו: ובעלילותיך אשיחה (תהלים ע״ז:י״ג), אין עושה טובה.
THE FOOL HATH SAID. Naval (fool) is the reverse of Chakham (wise man).⁠1 The fools have corrupted their ways2 and have committed abominable acts, for they think there is no God. There is none that does good.
The word alilah (done) means, deeds. Compare, u-va-alilotekha asichah (and muse on Thy doings) (Psalms 77:13).⁠3
1. In other words naval means a fool.
2. Hishchitu (dealt corruptly) is short for hishchitu darkam (they have corrupted their ways).
3. In other words the term alilah (done) means deeds.
למנצח לדוד – זה המזמור גם כן הוא על לשון הגלות.
אמר נבל בלבו אין אלהיםנבל – הוא מלך האמות שישראל בידן, וחושב בלבו בהרעו לישראל ובנגשו אותם, כי אין אלהים ואין שופט ודין בעולם לשלם לאיש כמעשהו.
השחיתו – הוא ועמו.
התעיבו עלילה – עשו מעשה תועבה.
אין עשה טוב: אין – בהם אחד שיעשה טוב אלא כלם השחיתו מעשיהם, וכל מעשיהם הם לרעה, כי חשבו כי אין רואה י״י.
אמר נבל [בלבו אין אלהים]. כל דור ודור מישראל אשר בגלות הלז1 שהוא כפוי טובה2 ובלתי מבין איך האל יתברך בדרך פלא מקיים את בניו בין האומות3: השחיתו. שלימותם ב׳עיון׳ שנתן להם בתורתו4: התעיבו עלילה. ב׳מעשה׳5: אין עושה טוב. ׳אין עושה׳ שום פועל לתכלית ׳טוב׳ לכבוד בוראו6:
1. גלות המלכות הרביעית, היא אדום, שבו עוסקים המזמורים הקודמים.
2. בדברים (לב ו) כתב רבינו ׳עם נבל - בזוי בהיותך כפוי טובה ומשלם גמול רע למיטיב, על היפך הנדיב הנכבד בהיטיבו למי שלא היטיב עמו מעולם׳. וכן מבואר ברמב״ן שם: ׳העושה טובת חינם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר (ישעיה לב ה) ׳לא יקרא עוד לנבל נדיב׳, כי הוא הפכו, ולכך אמרו על נבל הכרמלי ׳כשמו כן הוא, נבל שמו ונבלה עמו׳⁠ ⁠׳, ע״ש. וכ״כ רבינו להלן (לט ט) ובאיוב (ב י).
3. שאינו מתבונן בטובת ה׳ בגלות, ולכן הוא ׳נבל׳ – כפוי טובה, לא שכופר ח״ו במציאותו, רק שאינו מתבונן בטובו ובנס ההשגחה שמקיים בניו בגלות. ובעניין נס קיום ישראל בגלות, ראה בבראשית (מט כד): ׳מידי אביר יעקב - אמנם זאת ההצלה וההצלחה היתה לך מידי אבירו של יעקב שמקיים את בניו לבין האומות להשאירם בסוף כולם, כענין שֵׁם ׳יעקב׳ המורה שישאר בעקב ובסוף׳. ובישעיה (כה ג-ד) ׳עָרִיצִים יִירָאוּךָ כִּי הָיִיתָ מָעוֹז [לַדָּל] בהיותך הנורא שמקיים את בניו לבין האומות, מָעוֹז לכל המון הגולים, ׳שלא אחד בלבד עומד עלינו׳⁠ ⁠׳, ולהלן (קיח יז) ׳לא אמות, יהי רצון שלא אמות קודם זה, כי אחיה ואספר מעשי יה, אבל אחיה ואוכל לספר לנמצאים בימות המשיח מעשי יה ונפלאותיו בגלות, שקיים את בניו בין האומות שעמדו עליהם בכל יום ויום לכלותם׳. וראה עוד בישעיה (כו י).
4. לשון ׳השחתה׳ שייך בהשחתת התכלית שלמענו ברא ה׳ את העולם, ולכן אמרו (סנהדרין נז.) ׳בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה׳. וכ״כ רבינו בדברים (לב ה) ׳שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול - אבל דור עקש ופתלתול, ׳לא בניו׳ בתמימות, הנה מומם בעגל שיחת לאל יתעלה את המכוון, כאמרו (שמות לב ז) כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, כי הוא אמנם כִיוֵּון לקדש את ישראל ולקדש שמו בעולמו על ידם שיהיו למאורות במין האנושי להבין ולהורות, כאמרו (שם יט ה-ו) כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, והם השחיתו כל זה בעבודה זרה׳. ועל ה׳עיון׳ אמר ׳השחיתו׳, כי תכלית הבריאה היא שהאדם ישיג שלימות בעיון, ואילו ב׳מעשה׳ אמר ׳התעיבו׳, כי המעשה אינו התכלית עצמו, אלא הדרך להשיג שלימות בעיון.
5. ׳השחיתו התעיבו עלילה – מעללים׳ (רש״י), והם המעשים.
6. ׳התכלית המכוון בכל דבר הוא ה׳טוב׳ המקווה ממנו׳ (הקדמה לאור עמים), וה׳טוב׳ המוחלט הוא התכלית שלמענו נברא העולם, שישיג האדם שלימות בעיון ויהיו כל מעשיו לשם שמים, וכן פירש רבינו באבות (ב׳:ט׳) ׳לב טוב - שתהיה כוונת האדם לכבוד קונו בכל אשר יפנה שם׳, ואילו בגלות ׳אין עושה טוב׳. ובקהלת (ד ד) כתב רבינו: ׳וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה הנעשה בגלות, כמו הצדקה ובתי כנסיות ובתי מדרשות וזולתם, כי היא קנאת איש מרעהו, ׳קנאת׳ האדם בחברו בקנותו שם טוב וכבוד בהמון בעשותו כאלה בעשרו׳. וראה שם היטב שזו אחת הסיבות לאריכות הגלות.
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ וגו׳. אמר הגאון, הואיל ובמלכות (יון) [אדום] הוא דובר, נמשכת כוונתו על אדום גם כן במזמור הזה.
ואמר, אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים, ו׳נבל׳ – זה אדום, כי ׳נבל׳ ר״ל בזוי, וכן ׳כי נבלה עשה בישראל׳ (בראשית ל״ד:ז׳)1. וכן העשיר הכילי יקרא ׳נבל׳, ר״ל כי בזיון הוא לו להיות עשיר וכילי, וכן אמרו (פסחים קיג:) ׳עשיר מכחש׳ שהוא מן הדברים שאין הדעת סובלתן. והנה קרא לרומי ׳בזוי׳ כמו שאמר עובדיהו (א ב) ׳הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד׳, שאין להם לא כתב ולא לשון (ע״ז י.)2. אמר אם כן, שזה הנבזה ׳אמר בלבו׳ בראותו אורך הגלות – ש׳אין אלקים׳ לישראל, ואמר גם על ישראל שהם הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה, וכל מצוותיהם אינם כי אם מידות יתירות, ׳היטב אין אותם׳3, עד שאומר שישראל ׳השחיתו התעיבו׳ התורה בחסידויות של שטות העושים, ואומר על ישראל אֵין עֹשֵׂה טוֹב4:
1. כתרגומו ׳קלנא׳ – בזיון, וראה פירושו שם.
2. ׳תני רב יוסף, הנה קטן נתתיך בגוים – שאין מושיבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד – שאין להן לא כתב ולא לשון׳. [כאן נוספו שלוש מילים בין השורות, שכנראה פענוחם הוא ׳כי ספנו תמנו׳. יתכן שה׳מצנזר׳ היהודי שמחק ותיקן את כתב-היד ביקש לטשטש את הגינויים על הרומאים והנוצרים, ולכן הוסיף כאן מילים ללא כל קשר כדי להסוות את הסיבה לתיקונים, ורשם מילים אלו ע״פ לשה״כ להלן (תהלים ע״ג:י״ט) ׳ספו תמנו מן בלהות׳, שמרוב פחד הוכרח לשנות].
3. לשה״כ בירמיה (י ה), – אין עמם כח להטיב (רד״ק שם).
4. לטענת הנוצרים, מצוות התורה לא ניתנו על מנת לקיימם, אלא ללמד מידות ולרמז וחידה, עפ״ל. ועל ישראל המקיימים את המצוות הם טוענים שאין ׳עושה׳ טוב, והם ׳התעיבו עלילה׳ – את המעללים (רש״י), והם המעשים.
השחיתו התעיבו – הההי״ן בגעיא.
נבל – אדם פחות ושפל.
עלילה – פעולה.
אמר נבל – נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה.
השחיתו – הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי.
התעיבו עלילה – עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב.
השחיתו התעיבו עלילה – הפעולות ששרשם מתכונות ומדות הנפש נקראים עלילות כמ״ש בכ״מ, ועלילות שיפעלו לבלע ולהשחית לבני אדם ברצח וחמס הם עלילות נשחתות. ועלילות לתאוות מגונות עריות ותועבות, הם עלילות מתועבות.
למנצח לדוד – מזמור זה הוכפל בספר זה (סימן נ״ג), עם קצת שינוי, והתבאר אצלי, שמזמור זה אמרו דוד על נס שנעשה לו שנצול מאויב שהרע והצר לישראל, וכאשר בא נס סנחריב בימי חזקיה ראו שמזמור זה טוב להודות בו גם על נס זה ותקנוהו עם הוספה קצת ויחסוהו לדוד כי הוא תקנו, ובזה נבא אל הבאור אמר נבל בלבו אין אלהים שהמלך שבא עליו הכחיש מציאות ה׳, כמו שגם סנחריב כחש בה׳ ושלח לגדף אלהים חיים, וגם השחיתו והתעיבו עלילה – שכל חילו כולם השחיתו מעשיהם לעשות רעות ותועבות, עד שאין עושה טוב אפילו טוב נימוסי חסד או רחמים, ובאשר נמצא ביניהם איש אחד שהיה נראה שמאמין בה׳ ונותן לו כבוד (כמו שהיה במחנה סנחריב שאמרו חז״ל שנ״נ נתן כבוד לה׳ ורץ אחר השליח ששלח מרודך בלאדן שהקדים שמו של חזקיהו לשמו של הקב״ה ובעבור זה נשארו ממחנה סנחריב הוא ועוד עשרה אנשים עמו כמ״ש חז״ל), בל תאמר שאלה יש להם זכות, עז״א
אמר נבל בלבו אין אלהים – נראה שחיבר מזמור זה על מלחמת פלשתים נגד ישראל ביום שקבצם שמואל המצפה (שמואל א׳ ז׳) להשיבם אל עבודת ה׳, ופלשתים הנבלים בדעתם כי בני ישראל נאספו שם לכאורה בלי כלי זיין עלו עליהם להשחיתם יחד, רק ה׳ הממם בהרעימו עליהם, ואם לא נחפוץ לומר שחיבר המזמור זמן הרבה אחר המאורע, נוכל לומר שחברו דוד על מעשה אחר בלתי נודע לנו בפרטיו ודומה למסופר בסימן הנ״ל, אולי ג״כ חובר על אחת משתי מלחמות פלשתים בראשית מלכות דוד (שמואל ב׳ סוף סימן ה׳); ושֵם נבל מגזרת נְבֵלָה, מאוס כפגר בהמה, וקרא לפלשתים נבלים לפי שנאספו להלחם עם בני ישראל בלתי שלוח להם מלאכים להתרות בהם כמו שעשה יפתח עם מלך בני עמון וכפי הנראה כן היה משפט כל גוי צדיק גם בימי קדם, ובהלחמם פתאום עם אנשים בלתי מזוינים היה להם לדאג פן האלהים יריב ריב הנדכאים, עכשו שלא יראו יש לומר שאמרו בלבם אין דין ואין דיין.
השחיתו התעיבו עלילה – שרש עלל הוראתו כמו פעל עשות הדבר בכונה (עיין מה שכתבתי סימן ז׳:י״ד), א״כ השחיתו וגו׳ ר״ל עשו בזדון מעשה משחת, נתעב, מעשה רע כ״כ (גם רע ממקור רעע או רצץ, רע ירוע כי ערב זר, משלי י״א) שראוי לכל אדם שיתעבוהו, שתגעל נפשו בו.
אין עשה טוב – שאל״כ ראוי לסלוח לפושעים בכלל הצדיקים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ מִשָּׁ⁠מַיִם֮הִשְׁקִ֢יף עַֽל⁠־בְּ⁠נֵי⁠־אָ֫דָ֥ם⁠ ⁠לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל⁠ ⁠דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת⁠־אֱלֹהִֽים׃
Hashem looked forth from heaven upon the children of men to see if there was any man of understanding who sought after God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְיָ מִשְׁמַיָא אוֹדִיק עַל בְּנֵי נָשָׁא לְמֶחֱמֵי אִין אִית מַשְׂכִּיל תָּבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ.
The LORD looked down from heaven on the sons of men1 to see if there was any wise man seeking instruction from the presence of the LORD.
1. Men: Adam.
פאן אללה מן סמאה אד׳א אטלע עליהם מן בין אלנאס לינט׳ר הל פיהם מן הו עאקל טאלב מא ענד אללה.
ואם השקיף ה׳ מהשמים עליהם אל בני האדם כדי לראות אם יש בהם אם יש מי שהוא בעל שכל שדורש את דבר ה׳.
אמרו ה׳ משמים השקיף על בני אדם, אינו רוצה בזה כל בני אדם, שהרי אמר הכל סר יחדיו אין עושה טוב, והרי החוש מעיד שיש בבני אדם צדיקים, ולפיכך דבר זה מיוחד ברשעים הללו אין בהם עושה טוב. וקצור מה שמדובר בפרק זה כי הרשעים כשנקבעה בלבם הכפירה והשקיף ה׳ עליהם ולא ימצא בהם צדיק אמר הלא ידעו כל פועלי און, שם פחדו פחד. ורצה באמרו, שם׳ עולם האחרית, שבאותו העולם ידעו כי אלהים בדור צדיק.
קולה ה׳ משמים השקיף על בני אדם, לם יריד אלנאס אג׳מעין לאנה קאל הכל סר יחדיו אין עושה טוב ואלשאהד יכ׳רג מן אלנאס אלצאלחין, ולכן הד׳א קול כ׳אץ פי האולי אלג׳האל אין בהם עושה טוב. ומכ׳תצר חכאיהֵ מא פי הד׳א אלפצל אן אלג׳האל אד׳א אעתקדוא פי נפוסהם אלכפר ואטלע אללה עליהם ולם יג׳ד פיהם צאלח קאל הלא ידעו כל פועלי און, שם פחדו פחד. יעני בקולה ׳שם׳ דאר אלאכ׳רה, פי תלך אלדאר יעלמון כי אלהים בדור צדיק.
י״יהשקיף – בעבור היות כבודו במקום עליון והוא השמים.
וזה דרך משל כי הוא יודע הכל ודרך כל.
THE LORD LOOKED FORTH FROM HEAVEN. Scripture says The Lord looked forth from heaven, because God’s glory is in a highly exalted place, that is, it is in heaven.⁠1 Scripture speaks metaphorically, for God knows all. God knows all via all.⁠2
1. Heaven is high above the earth.
2. Hence it is not necessary for God to look down from heaven to know what is occurring on earth. See Ibn Ezra on Ps. 2:6.
י״י משמים השקיף על בני אדם – אף על פי שהוא גבה עליהם ונסתר מעיניהם הוא משקיף עליהם.
ומשגיח לראות היש משכיל דרש את אלהים – אם יש בהם משכיל אחד שידרוש אלהים, ויחשוב כי יש אלהים שופטים.
(ב-ג) אפילו הכי אמר המשורר, אף כי לעגו עלינו האויבים, אפילו הכי ה׳ מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם וגו׳ והנה הַכֹּל סָר מן הדרך הטובה, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ – העברים והאומות1, אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד, שאפילו אותו הצדיק שהוא יסוד עולם2, דלא בציר עלמא מצדיקי3, אפילו הכי גם הוא ׳אין עושה טוב׳:
1. אף שכן הוא כדברי לעגם, אך גם הגויים לקויים לפחות באותה מידה, ואין להם ללעוג על ישראל.
2. ע״פ משלי (י כה), וביומא (לח:) אמרו ׳אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר וצדיק יסוד עולם׳.
3. בסוכה (מה:) ׳אמר אביי, לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום׳. ובלשון זה מובא בכוונות התורה ובפירוש ר״א מנולה כמה פעמים.
ה׳ משמים – בגעיא בס״ס.
על בני אדם – כ״כ.
השקיף – ענין הבטה.
השקיף – לראות במעשה העם ההוא.
היש משכיל – למחות בדבר.
דורש – להיות דורש וחוקר את אלהים ר״ל לדעת שיש אלהים שופטים.
משכיל דורש את אלהים – כי הדרישה תהיה לפעמים רק בפיו, שעל זה אמר כי תדרשנו בכל לבבך, ולפעמים שלא להשכיל ולדעת רק מצד הסכלות, על זה אמר אם יש משכיל הדורש להשכיל באמתו מצד השכל.
ה׳ משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל כי באמת גם הם לא האמינו באלהים מצד שדרשו את אלהים ע״פ השכל להשכיל באמתו ולדרוש דרכיו וארחותיו, כי לא היה זה אלא מן השפה ולחוץ, וה׳ היודע מצפוני לב השקיף אם מאמינים בו באמת ע״י שישכילו דרכיו וידרשו ארחותיו, וראה, כי
השקיף – מלשון ויעש לבית חלוני שקפים אטמים (מלכים א׳ ו׳:ד׳) וישנו בלשון ארמי שקיפן קידום תרגום של שדופות קדים (פרשת מקץ) ופירש רש״י חבוטות, וכן משקוף חבוט תמיד ע״י הדלת המכה עליו, וחלוני שקופים אטומים ר״ל חלונות סגורות בדלתות חובטות זו על זו בהסגרן, והדלתות עצמן קרויות שקופים, ואטומים ר״ל שלמים מלוח אחד, אם כן שקופים סתם ר״ל דלתות שיש בהם חורים להשקיף בעדם, וייחס לאל ההשקפה לומר שכל בני אדם נסקרים בסקירה אחת (ר״ה י״א א׳).
היש משכיל – הרשעים נקראו הוללים שאין אדם חוטא אא״כ נכנסה בו רוח שטות, ואם הרשעים הוללים הצדיקים משכילים הם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) הַכֹּ֥⁠ל סָר֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּאֵ֤ין עֹֽשֵׂה⁠־ט֑וֹב⁠ ⁠אֵ֝֗ין גַּם⁠־אֶחָֽד׃
They are all corrupt, they have together become impure. There is none that does good, no, not one.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כּוּלְהוֹן זָרוּ לַאֲחוֹרָא כַּחֲדָא אִתְּרַשֵׁלוּ לֵית דְעָבַד טָב אֲפִילוּ לֵית חָד.
All alike have turned backward, they have become lax; there is none who does good, there is not even one.
פאד׳א בכלהם זאילין וקד עצוה אג׳מעין, וליס פריק פאעל כ׳יר חתי ולא ואחד.
והנה כולם סרים מהדרך וכבר מרדו כולם בדברו. ואין חבורה שעושה טוב ואפילו לא אחד.
וגׄא נאלחו פי מעני אלקדׄארה ואלוצׄר.
foul(Psalms 14:3) comes with the meaning, dirt and filth.⁠1
1. I.e. corrupt. Ibn Ezra, destroy.
כלו סר וגו׳ – אין איש בחיילותיו מוחה בידו.
נאלחו – נהפכו לקילקול.
All have turned away, etc. Not one man of his armies protested against him.
they have spoiled Heb. נאלחו, have turned to rot.
הכל סר – ומזמור אחד אומר: הכל ״סג״ (השוו תהלים נ״ג:ד׳). הוא שיסד רבנו גרשם בר יהודהא בפזמון שלו׃ סרנו ב[סגנו ונא]⁠לחנו ומעבירה לא ברחנו.
א. בפירושו של רשב״ם תהלים נ״ג:ד׳ (כ״י סנקט פטרבורג I C 6) נזכר [ר׳ שלמה] הבבלי כמחבר פיוט זה, וכן מופיע בפיוטי ר׳ שלמה הבבלי (עמ׳ 315, שורה 29). המלים אינן מופיעות בפיוטי ר׳ גרשום שבידינו. ועיינו ישראל תא-שמע, ״פירוש אנונימי ביקורתי (בכתב-יד) לספר תהלים״, תרביץ סו (תשנ״ז): 423-417.
ב. ההשלמה ע״פ רשב״ם (שם בחילוף הסדר: ״סגנו סרנו ונאלחנו״), וכן בפיוטי ר׳ שלמה הבבלי.
הכל סר – מהדרך הישר.
יחדו נאלחו – כמו: נשחתו.
אין גם אחד – אפילו אחד, כמו: גם בשחוק יכאב לב (משלי י״ד:י״ג) גם לרעהו ישנא רש (משלי י״ד:כ׳). ואלה הרשעים שהם אומות העולם השונאים את ישראל. והעד: אכלי עמי (תהלים י״ד:ד׳).
THEY ARE ALL CORRUPT. Ha-kol sar (they are all corrupt) means, all of them have turned away from the right path.⁠1
THEY ARE TOGETHER BECOME CORRUPT. Ne’elahu means, they are become corrupt.
NO, NOT ONE. The meaning of gam echad (not one) is, even one.⁠2 Compare the word gam in the following verses: Even (gam)⁠3 in laughter the heart acheth (Prov. 14:13); The poor is hated even (gam)⁠4 of his own neighbor (ibid. v. 20).
The wicked spoken of in our verse refers to those who hate Israel. Who eat up My people which follows5 is proof of the latter.
1. Ha-kol sar (they are all corrupt) literally means, they all turned. Ibn Ezra’s believes that they all turned is short for, they all turned away from the right path.
2. Gam echad literally means, also one. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Lit., “also.”
4. Lit., “also.”
5. In verse 4.
והנה הכל סר – סר מדרך הטובה.
ויש מפרשים: כמו סג כמו שאמר בספר השני: כלו סג (תהלים נ״ג:ד׳). והוא מן נסגו אחור (ישעיהו מ״ב:ז׳), והענין אחד. והגימ״ל רי״ש בא״ת ב״ש ג״ר.
ויש מפרשים: ויבאש – וסרי (שמות ז׳:כ״א ומקומות אחרים).
וכן אמר: יחדו נאלחו שענינו נתעבו ונבאשו. הפוך מן: סיר אשר חלאתה בה (יחזקאל כ״ד:ו׳) שפירושו: זוהמא. וכן אף כי נתעב ונאלח (איוב ט״ו:ט״ז)
אין עשה טוב אין גם אחד – אפילו אחד. וכן גם לרעהו ישנא רש (משלי י״ד:כ׳).
הכל סר. מן ה׳עיון׳1: יחדיו. עם ההמון, גם תופשי התורה2: נאלחו. ב׳מעשה׳3: אין עושה טוב. בהמון העם: אין גם אחד. בתופשי התורה4:
1. הכל סר מן הדרך הישר, או מן הדרך הטובה (רד״ק, אבע״ז).
2. ׳ותופשי תורה לא ידעוני׳ וכפי שפירש רבינו (הקדמה לאו״ע?) שלא עסקו בחלק העיוני, וראה שיעורים לפרק כ״ח.
3. ׳ נאלחו - נהפכו לקלקול׳ (רש״י), נשחתו (אבע״ז). וע״ז פירש הכתוב ׳אין עושה טוב׳ שהכוונה למעשה המצוות.
4. נמצא חלק הראשון של הפסוק מדבר על שלא עסקו בעיון, והשני על שלא עסקו במעשה, ובשניהם פירש הכתוב שהטענה היא הן על תופשי התורה, והן על המון העם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

אין עשה טוב – כן הוא בס״ס בצירי ובמקף וכן חברו שבסמוך ועיין בסימן נ״ג.
נאלחו – נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב ט״ו:ט״ז).
גם – הוא כענין אפילו.
הכל סר – כולם סרו מדרך הטובה.
יחדיו – כולם יחד קלקלו מעשיהם.
סר – מדרך הטוב, או כמו סורי הגפן, נתקלקל,
וכן נאלחו – נבאשו, כמו נתעב ונאלח (איוב ט״ו).
הכל סר – שגם היחידים האלה סרו מן הדרך,
ויחדיו נאלחו בתועבות, עד שאין עושה טוב אין גם אחד – שגם האחד שנראה לנו שהוא נותן כבוד לה׳ ג״כ אין עושה טוב, כי לבו מלא און והוא מכחיש וכופר ג״כ.
הכל סר – יש מפרשים אותו מלשון ארמי, נבאש, ונתעב, וירם תולעים ויבאש (פרשת בשלח) מתורגם וסרי, רק בסימן נ״ג נכפל מזמור זה ושם כתוב כלו סג כלומר נסוג אחור מאלהים א״כ גם סר זה משורש סור.
נאלחו – ממקור לח והוראתו נמאסו, וכן מצאנו (שמואל א׳ ט״ו:ט׳) וכל המלאכה נמבזה ונמס במקום ונמאס, שהדבר הנמס נמאס ויש לו חבר באיוב (איוב ט״ו:ט״ז) איש נתעב ונאלח.
אין גם אחד – שאם היה בהם צדיק אחד היה מגן על כולם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) הֲלֹ֥א יָדְ⁠עוּ֮ כׇּל⁠־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן⁠ ⁠אֹכְ⁠לֵ֣י עַ֭מִּ⁠י אָ֣כְ⁠לוּ לֶ֑חֶם⁠ ⁠יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃
Shall not all the workers of iniquity know it, who eat up My people as they eat bread, and do not call upon Hashem?
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֲלָא יְדָעוּ כָּל עַבְדֵי שְׁקַר סָעֲדֵי עַמִי סָעֲדוּ לַחְמָא שְׁמָא דַייָ לָא בָרִיכוּ.
Do they not know, all doers of falsehood? Those among my people who dine have dined on bread [and] not blessed the name of the LORD.
הלא ידעו כל פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם – פת לישה ופת ערוכה. ר׳ שמואל פתר קרא באומות העכו״ם. את מוצא בשעה שנכנסו גוים להיכל מצאו טלאים בלשכת תמידים ושחטום ואכלום ומצאו לחם הפנים מסודר על השלחן ואכלו אותו. ומהו ה׳ לא קראו שלא קראו (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו. אוכלי עמי אכלו לחם. כל שלא אכל ממונם של ישראל כאלו לא טעם טעם לחם וכל האוכל מנכסיהם טעם טעם לחם.
אוכלי עמי אכלו לחם – אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם, ומי שאינו אוכל מלחמן של ישראל אנו טעם לחם. ה׳ לא קראו, רב אמר אלו הדיינין, ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות. ר׳ יוחנן פותרה בשלחן אוכלי עמי פת לישה פת עריכה (פת קלא באטין). ר׳ שמואל פתר קריא בעו״א שהחריבו את בית המקדש, את מוצא שבשעה שנכנסו אויבים למקדש. מצאו טלאים בלשכת תמידין ושחטום ואכלום ומצאו לחם הפנים מסודר על השלחן ואכלו אותו. ה׳ לא קראו א״ר יצחק שלא קראו קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה, א״ר סימון מי גרם לאוכליהם של עמי שאכלו לחם על ידי שישראל ה׳ לא קראו.
קאל אלא סיעלם פאעלי אלגל, ואכלי קומי כאכלהם אלטעאם, ואלד׳ין לם ידעו אללה.
אמר (הסכל): הרי עושי המרמה והאוכלים את עמי (הגוזלים אותם) כמו שאוכלים את המזון ואלה שלא התפללו לה׳ עתידים לדעת.
וקו׳ הלא ידעו כל פעלי און שרחה אלם יעלם פאעלי אלשר אי אכלי חזבי [16א] יאכלון טעאמא מא דעוא אלי אללה ענה אי לם יחתסבוא דׄלך ולא כׄטר בבאלהם אדׄ כאנת אמתי מן קבל בחאל מנעה ועצמה מן אלוצול אליהם לולא דׄנובהם נחו קו׳ לא האמינו מלכי ארץ (איכה ד:יב) ובאלחרי אן תנאל טׄאלמהם מגׄﹼﹶבה טׄלמהם להם ויגׄנון תׄמרהא ותלקחהם עאדיתה.
Are they so witless, all those evildoers(Psalms 14:4) translate it as ‘Do evildoers not know?’ as if “they devour,”1 (Psalms 14:4) my company devour food without offering supplications to God for it.⁠2 As in they neither think about it, nor consider it in their hearts, for though my people have previously been in a situation whereby He [God] forbade and prevented them from obtaining it, were it not for their sins, for instance it states “kings of the earth did not believe(Lam. 4:12).⁠3 And all the more so when their iniquity brought punishment upon them, as a result of their sin and concealment of their gain and their pretense to his injustice.⁠4
1. So too Ibn Ezra.
2. Ibn Chiquitilla translates lęḥęm as food, i.e. grain. Meaning they do not offer thanks to God before eating meat. Dahood grain, (Anchor, 81).
3. I.e. The Israelites forgot the source of their sustenance and were punished. So too you, wicked ones.
4. This is what it means not to call upon the Lord. Soo too Ibn Ezra.
הלא ידעו [– הלא סופם ידעו מה עלת בהם.
אוכלי עמי – זרעו של נבוכדנצר.
אכלו לחם – עשו משתה, בלשצר מלכא עבד לחם רב (דניאל ה׳:א׳).
י״י לא קראו – לא חשבוהו ולא זכרו נפלאותיו ונוראותיו במשתיהם, ונשתמשו בכליו. ורבותינו פירשו: כל שאינו גוזל את ישראל אינו טועם טעם ערב במאכלו.]⁠א
אוכלי עמי – אשר נדמה להם כאכלי לחם, שטעמו טעם מאכל ערב.
א. הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154 (באופן חלקי), ברלין 122 (באופן חלקי), פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 (באמצע פסוק ה׳ עם הכותרת ״בפירושים אחרים מצאתי״), ובדפוסים. הם אינם מופיעים בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34.
Did not...know? Did they not know at the end what had befallen them?
Those who devoured My people The seed of Nebuchadnezzar.
partook of a feast Heb. לחם, lit. bread. They made a feast "made a huge feast (לחם)" (Dan. 5:1).
they did not call upon the Lord They neither considered Him nor remembered His wondrous and awesome deeds at their feast, and [they] used His vessels.
הלא ידעו כל פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם יי׳ לא קראו – פתרונו: לא ז⁠{בחו ל}⁠הקב״ה לאותה סעודה. לא לשם שמים היו אותן הזבחים ש⁠[ז]⁠ימן ״אבשלום {את} אחיתופל הגילוני יועץ [דוד מעירו] מגילו״ (שמואל ב ט״ו:י״ב). בזבחו את הזבחים אלא למרוד במלכות בית דוד.
הלא ידעו – יתמה כלומר הלואא ידעו אלה פעלי און בעתב שאכלו עמי כאילו אכלו לחם. ולא אמרו כי השם נתן להם כח, על דרך: ידינו רמה (דברים ל״ב:כ״ז), וזה הוא י״י לא קראו.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״כלומר הלא ידמה״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, בכ״י לונדון 24896: ״בעוד״. בכ״י מנטובה 13: ״ועוד״.
SHALL NOT ALL THE WORKER OF INIQUITY KNOW IT. The psalmist wonders and as it were says, “Did not these workers of iniquity know and consider, when they ate My people like one eats bread, that God gave them the power to do so.” Compare, Our hand is exalted And not the Lord hath wrought all this (Deut. 32:28). This is what our verse means by And call not upon the Lord.
הלא ידעו כל פעלי און הלא – על דרך תימה: איך הם הכל סכלים ולא ידעו. ופירושו: אין להם דעה ובינה כשהם אומרים, כי אין רואה ואין יודע מעשיהם כל אלה שהם פעלי און ומריעים לישראל.
אכלי עמי אכלו לחם – ואכלים עמי כמו שיאכלו הלחם.
י״י לא קראו – כלומר לא עלה בלבם, כי י״י רואה אותם. לפיכך לא קראו אותו.
ויש מפרשים: לפי שהם אכלי עמי ועדין אכלו לחם, כלומר: כי לא מתו ולא נענשו חשבו כי לית דין ולית דין. לפיכך י״י לא קראו.
ויש מפרשים: לא קראו – שעומדים ברשעם, ואינם חוזרים בתשובה.
כי אמנם הלא ידעו כל פועלי און יודעי דת ודין אשר בשוחד ישפוטו ובמחיר יורו1, ובזה הם אוכלי עמי - עניי ההמון2, ובזה אכלו לחם והשיגו מזונותם: ה׳ לא קראו. להתפלל עליהם ועל דורם כמו שהיה ראוי להם3:
1. ע״פ לשה״כ במיכה (ג יא) ׳ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה׳ ישענו לאמר הלוא ה׳ בקרבנו לא תבוא עלינו רעה׳. ונראה שמפרש רבינו שמוסב על ׳אין גם אחד׳, שמוסב על תופשי התורה שהם יודעי דת ודין, והם ׳הלוא ידעו׳ שהם פועלי אוון במשפט.
2. בדרך כלל ׳עמי׳ הצדיקים, וכאן שינה.
3. כלומר, שתי רעות עשו, שלא התפללו אל ה׳ להשיג מזונות עצמם ושל בני דורם, ולא זו בלבד, אלא שכדי להשיג מזונותם חמסו את המון העם בשוחד.
וחזר ותמה על האומות המגדילים עלינו, הרחיבו פה האריכו לשון1, ואמר, למה יתגאו, הֲלֹא יָדְעוּ – בלשון תימה – וה״א של ׳הלא׳ היא ה״א התימה, כמו ׳הלא תדעו׳ (דה״י ב׳ ל״ב:י״ג) – יאמר, ׳הלא ידעו׳ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי שהם אָכְלוּ לֶחֶם, כי כמו שהלחם איננו עומד מאומה נגד אוכלו ואיננו עושה מלחמה קטנה או גדולה עם אוכלו כמו שעושה הבשר קודם שישחטו אותו, כן הם ׳אוכלי עמי – אכלו לחם׳ ואין מוחה בידם ואין אומר השב2. וכן אמר (במדבר י״ד:ט׳) ׳כי לחמנו הם׳, שלא יתייצבו לנגדנו3. ונתן הסיבה ואמר למה הם אוכלים לחם, לפי שה׳ לֹא קָרָאוּ, שאין שָׂם עַל לֵב ומתעורר לצעוק אל ה׳ בלב שלם ואין עוזר לו, ולכך הם מאכל לחם לאויביהם. ולכך תמה על האומות המשתררות [בגאוותם] עלינו, ואמר שהיה להם לתת לב לדעת כי זה אינו מצידם, רק מצד פחיתות ישראל שנעשים להם ׳לחם׳ לרוב פחיתותם:
1. ע״פ ישעיה (נז ד).
2. ע״פ ישעיה (מב כב) ׳הָיוּ לָבַז – וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה – וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב׳, שאין אחד שיאמר להשיב את הביזה שבזזו.
3. כפירוש רבינו שם: ׳כי לחמנו הם – כי ראינו שאין בדעתם להתקומם נגדנו כלל, כמו שלא יתקומם הלחם נגד אוכליו׳.
הלא ידעו – חסר וא״ו כי לא נמנה עם ט׳ מלאים בכתובים.
כל פעלי – כ״כ.
הלא – ר״ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפעלי האון שמה שאוכלים את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳.
(ד-ה) הלא – שיעורו הלא ידעו כל פועלי און כי אלהים בדור צדיק – שאחר שנעשה נס לישראל ונצולו, אז ידעו פועלי און אלה אכלי עמי שיש אלהים בדור צדיק ומשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית, ומ״ש אכלו לחם מוסב על ישראל, שאמרו במדרש שבימי דוד היו מתים מאה ילדים בכל יום ותקן להם מאה ברכות, מבואר שבימי דוד לא היו נזהרים בברכות השבח, ששורש ברכות אלה נסתעף ממ״ש ואכלת ושבעת וברכת, שמחוייבים לברך את ה׳ על אכילת מזון, ומזה למדו שה״ה שצריך לברכו על כל טובותיו וחסדיו בין הכוללים בין המיוחדים, ובאשר לא היו נזהרים בכ״ז בימי דוד נענשו ע״ז, ופשפשו במעשיהם ותקנו את הדבר, מזה מבואר איך היו צדיקים עד שעל מה שאכלו לחם וה׳ לא קראו ר״ל שלא ברכו את ה׳ על הלחם מזה שם פחדו פחד ונתיראו מעונש ושבו בתשובה, וא״כ הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי והם מכחישים את האלהים לגמרי, חלף שבישראל היה בהפך שפחדו גם כשלא קראו את ה׳ על אכילת לחם, ובזה היה ראוי שה׳ יעזור לישראל המאמינים בו נגד הכופרים האלה עד שידעו כי אלהים בדור צדיק.
הלא ידעו וגו׳ – פלשתים האלה הרשעים שבנקלה גברו על בני ישראל ואכלום בלי יגיעה כאוכל לחם, הלא ידעו כי בימים שעברו ישראל לא קראו ה׳ ולא עבדוהו ומפני זה תש כחם, שמלבד השגחה עליונה שאבדה מהם, עבודת הבעל והאשרה המתועבת התישה כחם בהנאות הגופיות, רק עתה שנאספו להתפלל לה׳ ושבו אליו בכל לבם והיו לדור צדיק היה לפלשתים לדאג שמא נהפוך הוא וישלטו בני ישראל בשונאיהם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) שָׁ֤ם⁠׀ ⁠פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד⁠ ⁠כִּֽי⁠־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּ⁠ד֣וֹר צַדִּֽ⁠יק׃
There they are in great fear; for God is with the righteous generation.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תַמָן דַחֲלוּ דַחֲלָא מְטוּל דְמֵימְרָא דַייָ בְּדָרָא דְצַדִיקֵי.
There they became afraid1 because the word of the LORD is in the generation of the righteous.
1. Became afraid: they worshipped a false god that is not proper to worship.
שם פחדו פחד – ולהלן כתיב לא היה פחד. פחדו פחד בעשרה השבטים שגלו. לא היה פחד שבט יהודה ובנימין.
דבר אחר: שם פחדו פחד – אלו הצדיקים שמתפחדים בעולם הזה מן הקב״ה ועושין צוייו לפיכך לא היה פחד שאין מתפחדין מדינו לעולם הבא.
דבר אחר: אלו הרשעים שמתפחדין לעתיד לבוא שנאמר (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים. מי גרם להם שלא פחדו מן הקב״ה בעולם הזה. (ירמיהו ב׳:י״ט) תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך. מי גרם להם (שם) ולא פחדתי אליך.

רמז תרסג

שם פחדו פחד – ולהלן כתיב שם פחדו פחד לא היה פחד, שם פחדו פחד – בעשרת שבטים שגלו, לא היה פחד – בשבט יהודה ובנימין.
ד״א שם פחדו פחד – אלו ישראל שהיו מתפחדין בעולם הזה מן הקב״ה ועושין רצונו לפיכך לא היה פחד שאינן מתפחדין מן הדין בעולם הבא.
ד״א שם פחדו פחד – אלו הרשעים שמתפחדין בעולם הבא שנאמר פחדו בציון חטאים, מי גרם להם לפי שלא היה להם פחד מן הקב״ה שנאמר תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, מי גרם לך ולא פחדתי אליך.
אד׳א פזעו הנאך גאיה אלפזע, אן אללה מע אלג׳יל אלצאלח.
כאשר הם פחדו שם בתכלית הפחד כאשר ה׳ עם דור הצדיקים.
וקו׳ כי אלהים בדור צדיק אן צנע אללה אלגׄמיל יבדו פי אגׄיאל אלפצׄלא אדׄא כאנת להם אקאלה מן עתׄרה ורפעה בעד צׄﹺעה פיכון פצׄלהם עלי טׄלאמיהם.
It states “if God is present in the righteous generation,” (Psalms 14:5); If God shows favor, which manifests itself in a righteous generation with few sins,⁠1 and raises it up following its humbling then their merits are greater than their sins.⁠2
1. Fâḏil. God’s munificence bestowed on the righteous. On obtaining and retain Divine munificent, see PhD.
2. Contra RASAG - kî ‘which’ - Ibn Chiquitilla reads kî as conditional clause, as if the verse said ‘if God is with the righteous.’ This consistent with his view that Psalms are prayers without certainty of outcome. Ibn Ezra follows this explanation, but adopts the idea of uncertainty in the moment.
שסופם, שם פחדו פחד – שישתלם גמולו לבלשצר בנו לפחוד פחד, כמו שנאמר: באדין מלכא זיווהי שנוה וקטרי חרציה משתריין וארכובתיה דא לדא נקשן (דניאל ה׳:ו׳).
כי אלהים בדור צדיק – בדורו של יכניה שהיו צדיקים.
There they were in great fear For recompense was paid to Belshazzar king of Babylon [causing him] to be in great fear, as it is stated: "Then the king's color changed, his thoughts terrified him, the joints of his loins came loose, and his knees knocked against each other" (Dan. 5:6). But our Sages explained this (Sanh. 104b, Midrash Tehillim 14:4) as referring to the heathens: Whoever does not rob Israel does not experience a pleasant taste in his food. Those who devoured my people felt as though they ate bread, for they experienced a pleasant taste.
for God is in the generation of a righteous man In the generation of Jeconiah, who were righteous.
שם פחדו פחד – כעניין שנאמר: ״וירב ה⁠[יער לא]⁠כול בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא״ (שמואל ב י״ח:ח׳). כי אלהים בדור צדיק.
ד״א שם פחדו פחד – בני אדם שמרדו בדוד, הוא שמעי בן גרא נפל עליו ״אימתה ופחד״ (שמות ט״ו:ט״ז), שלא ישיב עליו דוד את הרעה אשר גמלהו. ובא [״רא]⁠שון לכל בית יוסף״ (שמואל ב י״ט:כ״א) ו״נפל לפני המלך בעוברו בירדן״ (שמואל ב י״ט:י״ט).
שַם – במקום שאכלו שאר עמי.
פחדו – בצרה שבאה עליהם, עד שידעו כי השם בעזרת דור צדיק – כמו: לעזרת י״י בגבורים (שופטים ה׳:כ״ג).
THERE ARE THEY IN GREAT FEAR. They are in great fear in the place where they ate My people, for in that very place they trembled because of the great trouble, which befell them. As a result of the aforementioned they learned that God comes to the aid of the righteous generation.⁠1 For God is with the righteous generation is similar to To the Lord’s help of the mighty2 (Jud. 5:23).
1. Ibn Ezra’s interpretation of For God is with the righteous generation.
2. Translated according to Ibn Ezra
שם פחדו פחד פחדו – כמו יפחדו. אמר: כי שם במקום גדולתם וגאותם יפחדו עוד פחד.
וידעו כי אלהים בדור צדיק – עמהם יהיה ובעזרתם.
שם פחדו פחד. גם שהיו כל היום בפחד גזירות האומות1, ׳ידעו׳2 כי אלהים בדור צדיק - כי יש ׳ב׳אותו ה׳דור׳ ׳אלקים צדיק׳3, ויפרע מן החמס שהם עושים:
1. וזה גרם להם לעשוק את עניי העם להתפרנס.
2. לשון הפסוק הקודם מוסב גם כאן.
3. לא שהדור צדיק, שהרי כבר אמר שבדור הזה ׳אין עושה טוב׳.
ואמר על ישראל שהם מתייאשים מן התשועה באמרם שכבר ׳השחיתו התעיבו׳ עד לאין מרפא, והראיה שכל היום תוקף הצרות עובר עליהם בגלות, ואמר שפָּחֲדוּ שלא ישוב ה׳ לשוש עליהם לטוב גם כי ירבו תפילה, כי גדול עוונם מנשוא, ואמר, שָׁם בגלות, ישראל פָּחֲדוּ פָחַד שלא ישוב ה׳ לשעות אל תפילתם, לפי שראו אֱלֹהִים צַדִּיק בכל דור ודור, כלומר שבכל דור ודור ה׳ ה׳צדיק׳ – השופט צדק, מביא עליהם רעה תמורת חטאותם, והם יחשבו על זה שלא ישוב ה׳ עוד לקבלם גם כי ישובו בתשובה:
שם פחדו פחד – מלת פחד הפ״א רפה.
שם – שהרי שם בירושלים עצמה בעת בוא עליה סנחריב הלא פחדו שם פחד כי נפלו פגרים מתים וארז״ל שנבוכדנאצר עצמו היה עמהם והיה מאותם שנשתיירו.
כי אלהים – הפחד ההוא היה על כי ה׳ היה בהדור ההוא שהיה דור צדיק אבל בימי נבוכדנאצר היו רשעים ולמה לא עזרם ה׳ אבל אין דבר נופל במקרה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

שם – פתאום רעם ה׳ בקול גדול ופלשתים חרדו ונסו; ובין כל הנרדפים המורים יראה הוראת פחד היא יראה פתאומית וחזקה.
בדור צדיק – וכן למעלה (י״ב:ח׳) מן הדור זו עיין מה שכתבתי שם, ור״ל אלהים נמצא בין דור צדיק, כלומר בין בני אומה אחת אם רובם ככולם צדיקים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) עֲצַת⁠־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּכִּ֖י יְהֹוָ֣הי״י֣ מַחְסֵֽהוּ׃
You would put to shame the counsel of the poor, but Hashem is his refuge.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִלְכַּת עַנְיָא תְּבַהֲתוּן מְטוּל דְשַׁוֵי בַיָי סִבְרֵיהּ.
You will despise the counsel of the poor man,⁠1 because he has placed his hope in the LORD.
1. Poor: + who are humble, who rebuke them.
לא תכ׳יבון רג׳א אלצ׳עיף ממא רג׳אה מנכם, פאן אללה מכנה.
אל תאכזבו את תקות המוחלש מה שהוא צפה מכם. שהרי ה׳ הוא יעזור לו.
וקו׳ כי ייי מחסהו יעני אשר ייי מחסהו. ויגׄוז כונה עלה ללכׄזי אי אנמא תכׄזנה1 מן אגׄל צׄעפה ען מקאומתכם ואנמא תורכׄה עלי אללה תע׳ פקט.
1. MSS תכׄזונה.
It states “the Lord is his refuge” means ‘for whom (ʾašęr) the Lord is his refuge.’1 It is possible that the reason for the humiliation is that (the counsel) was locked up because of its feebleness resisting you, whereas he (David) relies upon God, may He be exalted, only.⁠2
1. Kî = ʾašęr. The whole verse reads as ‘you would put to shame the counsel of the poor, for whom God is his refuge.’
2. This firmly places the meaning of the Psalm in the moment, as prayer and not future prophecy. C.f. Ibn Ezra who cites this opinion anonymously, but prefers a prophetic explanation.
עצת עני תבישו – אתם אומרים שעצתם של ישראל בושה על שהם בוטחים בי״י כי י״י מחסהו.
You put to shame the counsel of the poor You say that the counsel of Israel is shameful, for they trust in the Lord because He is their refuge.
עצת עני תבישו כי יי׳ מחסהו – מדבר באחיתופל [שיעץ] על דוד: ״{ואבוא} עליו והואא יגע ורפה יד⁠{י}⁠ם {וגו׳} והכיתי״ אותו (שמואל ב י״ז:ב׳), עליו אמר דוד: עצת עני תבישו היאך אתם {יכולים} להביש עצת עני מאחר שיי׳ מחסהו.
א. כן בפסוק. בכ״י: ״והנה הוא״.
עצת עני – הוא ישראל, וכל עצתו היא כי י״י מחסהו.
THE COUNSEL OF THE POOR The poor refer to Israel. Israel’s entire counsel1 is, the Lord is his refuge.⁠2
1. Reading atzato. See Radak.
2. Ibn Ezra’s interprets our verse as follows: You would put to shame Israel’s belief that God will save them. In other words, you want to destroy Israel and thus show that God does not protect them.
עצת עני תבישו – ועתה עצת עני תבישו,
כי י״י מחסהו – לפי ששם י״י מחסהו. וזהו עצתו ודעתו להמלט מידכם, כי אין לו מחסה אחר, ואתם מבישים עצתו לפי שאין אתם רואים העונש במהרה, ואומרים לעניים: איה אלהיכם יקומו ויעזרכם (דברים ל״ב:ל״ח).
עצת עני תבישו כי ה׳ מחסהו. הנה, אתם בפעולותיכם מבישים ומחרפים את העצה אשר אתם יעצתם לעני, שיהיה ׳ה׳ מחסהו׳, כי היפך זה יורה רוע מעלליכם:
ואמר כנגד ישראל, שאפילו אם יש אחד לדור שיהיה ירא ה׳, הם לועגים לרש ויחשבוהו לשיכור, ואמר עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה׳ מַחְסֵהוּ, כש׳ה׳ מחסהו׳, אתם מביישים אותו בדבריכם באמור אליו שהוא משוגע:
עצת עני – אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה׳ מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים.
עצת – אתם תבישו עצת עני – שהוא ישראל שלא הכינו עצה וגבורה למלחמה רק ה׳ מחסהו – וסמכו על הנס שה׳ יעזר לו וזה היה לשחוק בעיניכם, כמ״ש סנחריב פן יסית אתכם חזקיהו לאמר ה׳ יצילנו ההצילו אלהי הגוים וכו׳, אבל
עצת עני תבישו – עיין מה שכתבתי על הוראת שם עצה בסימן א׳:א׳ אתם רוצים להביש ולהכלים כלומר להשיב ריקם מחשבת העני החושב אם ה׳ לנו לא נירא מה יעשו לנו הפלשתים? (אל תחרש ממנו מזעק אל ה׳ ויושיענו מיד פלשתים, שמואל א׳ ה׳:ח׳).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) מִ֥י יִתֵּ֣⁠ן מִצִּיּ⁠וֹן֮ יְ⁠שׁוּעַ֢ת יִשְׂרָ֫אֵ֥לבְּ⁠שׁ֣וּב יְ֭הֹוָהי֭״י שְׁ⁠ב֣וּת עַמּ֑⁠וֹיָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃
Oh that the salvation of Israel would come out of Zion! When Hashem returns the captivity of His people, let Jacob rejoice, let Israel be glad.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַן יַרְחִישׁ מִצִיוֹן פּוּרְקָנָא דְיִשְׂרָאֵל כַּד יְתִיב יְיָ גְלוּת עַמֵיהּ יְרַנֵן יַעֲקֹב יֶחֱדֵי יִשְׂרָאֵל.
Who will produce from Zion the redemption of Israel? When the LORD brings back the exile of his people, Jacob will rejoice, Israel will be glad.
מי יתן מציון ישועת ישראל – א״ר לוי כל הברכות והנחמות והטובות שהקב״ה מביא על ישראל כולם מציון. תורה מציון שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳) כי מציון תצא תורה. ברכה מציון שנאמר (תהלים קל״ד:ג׳) יברכך ה׳ מציון. הופעה מציון שנאמר (שם נ׳:ב׳) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. סעידה מציון שנאמר (שם כ׳:ג׳) ומציון יסעדך. חיים מציון שנאמר (שם קל״ג:ג׳) כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם. גדולה מציון שנאמר (שם צ״ט:ב׳) ה׳ בציון גדול. ישועה מציון שנאמר (שם י״ד:ז׳) מי יתן מציון ישועת ישראל. את מוצא שני פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני. ולמה א״ר לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד. הרב אמר אחד (דברים ה׳:כ״ה) מי יתן והיה לבבם זה להם. והתלמיד אמר (במדבר י״א:כ״ט) ומי יתן את כל עם ה׳ נביאים. לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה אבל לעולם הבא שניהם מתקיימין. דברי הרב מנין שנאמר (יחזקאל ל״ו:כ״ו) ונתתי לכם לב חדש. דברי התלמיד מנין שנאמר (יואל ג׳:א׳) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר.
דבר אחר: למה שני פעמים. ר׳ יודן בשם ר׳ יהושע בן לוי אמר לפי שהתינוקות אומרים שני פעמים ביום אחד שחרית ואחד ערבית (דברי הימים א ט״ז:ל״ה) הושיענו אלהי ישענו. לפיכך שני פעמים מי יתן מציון. אמר ר׳ תנחומא אמרית יתיה לפני ר׳ נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב הושיענו אלהי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים. לפיכך שתי פעמים. משל לבן מלך שארס בת מלך וקבעו פרוסטגמיא ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה. מי מעכב פרוסטגמיא. שנאמר (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי.
יגל יעקב ישמח ישראל – יגל אברהם ישמח יצחק אין כתיב כאן אלא יעקב. למה לפי שיעקב שמח מכל האבות. א״ר שמעון בן לקיש בשעה שישראל חוטאין מרגיש יעקב ממערת המכפלה שנאמר (הושע ה׳:ג׳) כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל. וכן לכשתבוא השמחה לישראל שמח יעקב מכל האבות לפי שהוא מזומן לסעודה שנאמר (ישעיהו מ״ח:י״ב) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. מהו מקוראי מזומני. כמה דאמר (שמואל א ט׳:כ״ב) ויתן להם מקום בראש הקרואים. ורב אמר משל למי שמשיא את בתו מי שמח אלא אביה של כלה שנאמר (ישעיהו כ״ט:כ״ב) לכן כה אמר ה׳ אל בית יעקב. הוי אומר כשתבוא הגאולה לישראל יעקב שמח בה מכל האבות. לכך נאמר יגל יעקב ישמח ישראל.
מי יתן מציון ישועת ישראל – (כתוב ברמז שצ״ב).
א״ר יוחנן הקב״ה עומד ואומר מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר הקב״ה אני אמרתי מי יתן אף אתם סופכם להיות מתאוים ואומרים מי יתן מציון, אתה מוצא ב׳ פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני, ולמה, אמר ר׳ לוי הרב אומר כתוב אחד והתלמיד אומר כתוב אחד, הרב אומר מי יתן והיה לבבם זה להם והתלמיד אומר מי יתן כל עם ה׳ נביאים, ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיים בעולם הזה, אבל בעולם הבא מתקיימין שניהם, דברי הרב מנין ונתתי לכם לב חדש, דברי התלמיד מנין אשפוך רוחי על כל בשר. ד״א למה כתוב שני פעמים, ר׳ יודן בשם ר׳ יהושע בן לוי לפי שהתנוקות אומרים בכלל יום שני פעמים אחד שחרית ואחד ערבית הושיענו אלהי ישענו לפיכך כתיב שני פעמים מי יתן. א״ר תנחום אמרית יתיה לפני ר׳ נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב שני פעמים הושיענו אלהי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים, לפיכך כתיב שני פעמים מי יתן. א״ר תנחום אמרית יתיה לפני ר׳ נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב שני פעמים הושיענו אלהי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים, לפיכך כתוב שתי פעמים מי יתן, משל לבן מלך שאירס בת מלך וקבעו פרוזדגמא ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה, מי מעכב פרוזדגמא מעכבת, כך הקב״ה מחכה לישועתן של ישראל וישראל מחכין לישועתו מי מעכב פרוזדגמא שנאמר כי יום נקם בלבי.
יגל יעקב ישמח ישראל – יגל אברהם ישמח יצחק אין כתיב כאן אלא יגל יעקב וגו׳, למה יעקב שמח מכל האבות, אמר ריש לקיש כשישראל חוטאין יעקב מרגיש במערת המכפלה שנאמר כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל במערת המכפלה, וכן כשתבא השמחה יעקב שמח בה מכל האבות. ד״א לפי שהוא מזומן לסעודה שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, מהו מקורי מזומני, כמה דאת אמר ויתן לו מקום בראש הקרואים. ורב אמר משל למשיא בתו מי שמח (ל ד) לא אביה של כלה שנאמר כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, הוי כשתבא הגאולה והישועה לישראל יעקב ישמח יותר מכל האבות, לכך נאמר יגל יעקב ישמח ישראל.
מעטיה מא יתמנא מן מגות׳ת ציון ואסראיל, ואד׳א רד אללה מסבי קומה, יסר אליעקוב אלד׳י הו אסראיל ויפרחון.
הוא (ה׳) זה שנותן למוחלש מה שהוא מייחל מתשועת ציון. ואם ה׳ מחזיר את השבי של העם שלו. ישישו בית יעקוב שהוא (נקרא) ישראל. וגם ישמחו (בית יעקוב).
ואמרו מי יתן מציון הוא ספור דברי העני ומאוייו.
וקולה מי יתן מציון הי חכאיהֵ קול אלצ׳עיף ומא יתמנאה.
תׄם עאד תמני אלנצרה מן אללה בקו׳ מי יתן מציון ישועת ישראל.
Then he repeats a wish for salvation by God when he says “O that the deliverance of Israel might come from Zion.” (Psalms 14:7)1
1. C.f. Ibn Ezra who rejects historicization of the Psalms.
אך יקרב היום שיתן מציון ישועת ישראל – לעתיד, ואז יגל יעקב וגו׳.
O that Then the day will arrive when He will give out of Zion the salvation of Israel in the future; then Jacob shall rejoice; Israel shall be glad.
מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יי׳ וגו׳. יש פותרין [ ] על עולי גולה ומקרא האחרון מוכיח.
מי – טעם מציון – כמו: מטה עזך ישלח י״י מציון (תהלים ק״י:ב׳) ומציון יסעדך, בעבור היות הכבוד עם הארון בימי דוד. ויתכן שנשבו אנשים מישראל.
או הוא לעתיד ויהיה הטעם מציון שוב הכבוד, ומי יתן כדרך: מי יתן כל עם י״י נביאים (במדבר י״א:כ״ט).
OH THAT THE SALVATION OF ISRAEL WERE COME OUT OF ZION! The meaning of our verse is similar to that of, The rod of thy strength the Lord will send out of Zion (Psalms 110:2); and And support thee out of Zion (Psalms 20:3). Scripture speaks of God’s salvation and support coming out of Zion1 because God’s glory was with the ark in the days of David.
[WHEN THE LORD TURNETH THE CAPTIVITY OF HIS PEOPLE.] It is possible that our verse speaks of some Israelites who were taken captive.⁠2 On the other hand it is possible that our verse speaks of the future.⁠3 In this case Oh that the salvation of Israel were come out of Zion! When the Lord turneth the captivity of his people means, when God’s Glory that dwells in Zion will return the captivity of His people.⁠4
Mi yitten (Oh that)⁠5 is similar to mi yitten (would that) in Would that all the Lord’s people were prophets (Num. 11:29).⁠6
1. Even though the temple did not yet exist. See Ibn Ezra on Ps. 15:1.
2. Ibn Ezra comments thus, because there was no Diaspora in David’s time.
3. It is a prophetic statement.
4. Lit., “when the glory out of Zion.”
5. Lit., “who will give.”
6. In other words mi yitten means, oh that, I hope, or something similar.
מי יתן מציון ישועת ישראל – לפי שציון ראש ממלכת ישראל, ושם שכן הכבוד, אומר: כי מציון תבוא ישועת ישראל. ואומר: מי יתן שיהיה בקרוב.
או מי יתן שנזכה, ונראה הישועה בשוב י״י שבות עמו.
ואז יגל יעקב ישמח ישראל – כי עתה הם ביגון ובאבל בגלות. ופירוש בשוב – פעל יוצא, כמו בהשיב, או פירושו: בהניח, מן בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו).
מי יתן מציון ישועת ישראל. יהי רצון שתהיה הישועה בדור זכאי1, באופן שיהיו מבני ׳ציון׳2: בשוב ה׳ את שבות עמו. כאמרו (דברים ל ג) ׳ושב ה׳ אלקיך את שבותך׳3: יגל יעקב. השרידים הנשארים בעקב ובסוף כל האומות4, כאמרו (ירמיהו מו כח) ׳כי אעשה כלה בכל הגוים [וגו׳] ואותך לא אעשה כלה׳: ישמח ישראל. שישורו אז עם אלקים ועם אנשים, שאם אולי תהיה התשועה בדור חייב, לא תהיה השמחה רבה, מרוב כליון רשעי ישראל, כאמרו (מלאכי ג ב-ג) ׳ומי מכלכל את יום בואו [ומי העומד בהראותו] כי הוא (כמו אש) [כאש] מצרף [וישב מצרף ומטהר] כסף׳5:
1. כי אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב (סנהדרין צח.). וראה מש״כ להלן (נג ז). וראה אלשיך בשני המקומות.
2. ׳ציון׳ הם הצדיקים, ראה בכ״מ. ולהלן קמט ׳בני ציון. רואי פני מלך המשיח׳ ואבע״ז כתב: ׳או הוא לעתיד, ויהיה הטעם מציון ישוב הכבוד ומי יתן כדרך מי יתן כל עם ה׳ נביאים׳. ויותר נראה ע״פ רבינו בזכריה כי מציון תצא תורה.
3. ופירוש בשוב, פעל יוצא, כמו בהשיב (רד״ק), ונראה שרבינו מרמז למה שאמרו חז״ל ישוב לא נאמר כי אם ושב, שה׳ בעצמו גולה עמהם.
4. נקראו שרידים ע״פ לשה״כ ביואל (ג ה) ׳כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא׳.
5. שם כתוב: (א) הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ידוד צבאות: (ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים: (ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו לידוד מגישי מנחה בצדקה:
אפילו הכי אמר המשורר, מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל – שהיא חכמת התורה1, כמו שאמר (ישעיה ב׳:ג׳) ׳כי מציון תצא תורה׳, ׳ומלאה הארץ דיעה את ה׳⁠ ⁠׳ (שם י״א:ט׳)2, וזה יהיה בְּשׁוּב ה׳ שְׁבוּת עַמּוֹ, אז יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.
וזכור מה שאמר הגאון בפירושו לתורה (בראשית כה כו, לב כט, ל״ה:י׳) על שם ׳יעקב׳ ו׳ישראל׳.
ואמר הגאון ש׳שמחה׳ גדולה מ׳גילה׳, ואם כן אמר שבתחילה ׳יגל׳ מעט ׳יעקב׳ כי ישיב ה׳ את שבותו3, ואחר כך ׳ישמח ישראל׳ לעתיד, שהוא התכלית המכוון האלוקי4:
והמזמור הזה כמעט כולו בלשון הזה תמצאהו כפול בתהלים, והוא מזמור נ״ג, רק במקומות מעטים שיש הבדל מילות, כמו ׳הכל סר׳ (פסוק ג) – ׳הכל סג׳ (ראה להלן נ״ג:ד׳), ׳התעיבו עלילה׳ (פסוק א) – ׳התעיבו עול׳ (נג ב), ופסוק ׳שם פחדו פחד לא היה פחד׳ (שם)5, ׳ישועת ישראל׳ (פסוק ז) ׳ישועות ישראל׳ (שם פסוק ז):
1. בברכות (ח.) דרשו ש׳שערי ציון׳ היינו ׳שערים המצויינים בהלכה׳. ובנדפס: ׳יהי רצון שתהיה הישועה בדור זכאי, באופן שיהיו מבני ציון׳.
2. ראה מש״כ בזכריה (ב יא-יד) ׳הוי ציון המלטי – כי מציון תצא תורה, ובה תצאו משעבוד מלכויות וכו׳⁠ ⁠׳.
3. הוא קיבוץ גלויות שלפני ביאת המשיח.
4. בנדפס: ׳יגל יעקב – השרידים הנשארים בעקב ובסוף כל האומות וכו׳, ישמח ישראל – שישורו אז עם אלקים ועם אנשים, שאם אולי תהיה התשועה בדור חייב, לא תהיה השמחה רבה, מרוב כליון רשעי ישראל׳.
5. כאן (פסוק ה) ׳שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק׳, ואילו שם ׳שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם׳.
בשוב – ענין ההשקט כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).
שבות – מלשון שבי.
מי יתן – הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון.
בשוב – בעת אשר ישקיט ה׳ את בני השבים ר״ל שיהיה ניכר לכל אשר ה׳ השקיטם.
יגל – אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה׳ ובעל כרחך יודו להם.
בשוב שבות – הוא השבת המדרגה או המנוחה וההשקט, כמו שכללתי בירמיה (סי׳ ל׳ ג׳) ששוב בקל אם הוא יוצא מורה כן.
יגל יעקב ישמח ישראל – ישראל הם הגדולים ויעקב הם ההמון כמ״ש (ישעיהו ז׳ ולקמן כ״ב כ״ד, ע״ח ה׳, כ״א ב׳, ק״ה י׳, כ״ג, קי״ד א׳, קמ״ז י״ט), וגילה בא על דבר מתחדש, ושמחה מורה השמחה התמידית, וישראל להם אין זה דבר חדש כי היו בטוחים ומצפים תמיד לישועת ה׳, וליעקב שלא בטחו כל כך יהיה זה דבר חדש שיפול עליו פעל גילה.
מי יתן מציון ישועת ישראל – כשתהיה התשועה ע״י ה׳ השוכן בציון אז יגל יעקב – כי בזה יתקדש שם ה׳ לעיני הגוים, ובאשר בזה ראה ברוה״ק את העתיד מה שיהיה מנס סנחריב שתהיה התשועה מציון וה׳ שב שבות עמו אז, תקנוהו שנית על נס סנחריב כמו שיתבאר בסימן נ״ג.
מי יתן מציון וגו׳ – גם עתה שאנו בגלות וצרינו אכלונו כאכול לחם מי יתן ותבא מציון ישועה לישראל, ואם שמחו קדמונינו בראותם הפלשתים רועציהם ורוצציהם נגפים לפניהם שלא בדרך טבע, כמה וכמה יגל יעקב ישמח ישראל כאשר יפרוק ה׳ עול הגוים מעל צואריהם; ועל זמן הכתב פסוק זה ודומיו עיין בהקדמה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144