1. ראה אבע״ז: ׳ויאמרו לא יראה יה - כי אין לו עין, ׳ולא יבין׳ - כי אין לו אוזן׳.
2. ראה אור עמים פרק השגחה: וזה ביאר המשורר המספר דעות כופרי ההשגחה האלקית באישי המין האנושי באמרו
(תהלים צד ז) ׳ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב׳, ועליהם השיב באמרו (שם פסוק ט) ׳הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט׳, כלומר שמלאכת התבנית הנראית בהרכבת העין ואוזן תורֶה על השגחת אומן שעשאם כי רבה היא על מיני הנפסדים הבאה בהכרח מן הממציא המסדר הראשון והווה מאתו באמצעי או בלתי אמצעי. והוסיף ואמר (שם פסוק י) ׳היוסר גוים הלא יוכיח׳, ובזה הורה במופת שההשגחה האלקית תהיה בהכרח על אישי המין האנושי, וזה לשתי סיבות, ראשונה - לקיום המציאות שלא יפסד קצתו בבחירת קצת אישי המין האנושי, ולזה יתחייב שלפעמים ייסר את קצתם למען לא יפסד קצת המציאות בנזק הבא בבחירתם, וזה הורה באמרו ׳היוסר גוים הלא יוכיח׳, כלומר מי שנתן בגוים מוסר בחיריי לקיום המדינות ההכרחי למין האנושי ׳הלא יוכיח׳ את קצתם בסורם מאותו המוסר להפסיד המדינית הנזכרות נגד רצונו וסדרו. והוסיף ואמר
(שם) ׳המלמד אדם דעת׳, כלומר שמה׳דעת׳ - שהם המושכלות הראשונות אשר שָׂם בכל איש מאישי האדם בטבע ומהם יקחו כל המעיינים התחלה בבחירתם לידיעת חכמות מתחלפות לשלימות נפשם השכלית התבאר שהוא יתברך משגיח באישי האדם, ובזה יבחן שיבושי וסכלות דעת כופרי ההשגחה באמרם ׳לא יראה יה׳, כנזכר למעלה.
וזה בעצמו ביאר ישעיה כאשר סיפר דעות הכופרים ידיעת הבורא באישי המין האנושי, כל שכן שלא ישגיח בהם, והביא מופתים על סתירת דעותם, וזה באמרו
(ישעיה מ כז) ׳למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה׳ ומאלקי משפטי יעבור׳, כלומר שהכופרים ידיעת הבורא והשגחתו באישי המין האנושי נותנים טעם לדבריהם, ראשונה - כי אמנם אישי המין לא נשיגם בשכל אבל נשיגם בחוש, ואם כן הבורא אשר לא ייוחסו אליו חושים אי אפשר שידע אותם, וזה ביארו באמרם ׳נסתרה דרכי מה״. שנית - כי גם שידעם, ראוי שהוא הנכבד מכל הנמצאות לא יפנה אליהם בהיותם בתכלית הפחיתות וההפסד, וזה ביארו באמרם ׳ומאלקי משפטי יעבור׳.
והנה על שתי אלה הטענות השיב הנביא באמרו (שם פסוק כח) ׳הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה׳ בורא קצות הארץ׳, כלומר הלא ידעת שכל פועל פעולה מוגבלת באיכות וכמות, עם היות הפועל נכבד מאד יצטרך בהכרח שישגיח על כל חלק ממנה, עם היות אותו החלק מעט ופחות מאד, וזה, כי אמנם זולת אותו החלק הפחות לא תהיה פעולת הפועל שלימה על הגבול אשר רצה בו. והוסיף להשיב ואמר ׳לא ייעף ולא ייגע׳, כלומר, אף על פי שלא יאות לבעל כוח אשר לו תכלית אשר בהתפעלותו יקרה לו ליאות להשגיח על הפחותים, וזה כי היה צריך למעט השגחתו על הנכבדים, הנה האל יתברך שלא ייעף ולא ייגע, ובכן לא יגרע עינו מהנכבדים גם שישגיח על הפחותים, היה זה צרות עין בחוקו כמונע טוב מבעליו אם היה מתעלם מהשגיח על הפחותים. והוסיף ואמר ׳אין חקר לתבונתו׳, ובזה השיב על הטענה אשר אמרו שהאישים לא יושגו זולתי בחושים אשר לא ייוחסו לבורא יתברך, ואמר שאף על פי שהאדם לא ישיג את המושכלות זולתי בחוש, אין זו ראיה שלא ישיגם הבורא יתברך בלתי חוש, כי אמנם אין חקר ודרך חקירה לעשות היקש לראיה מידיעתנו על ידיעתו ומאופן השגתנו אל השגתו, וזה כי אמנם שֵם התבונה וההשגה תיאמר על תבונתו ותבונתנו בשיתוף השם בלבד.
והוסיף להשיב על הטענה אשר אמרו שאין ראוי לנכבד שישגיח על הפחות, ואמר (שם פסוק כט) ׳נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה׳, כלומר שבהיות באישי האדם כח אשר הוא עצם נבדל, ויורה על זה היותו מרבה עצמה לאין אונים, כלומר לעת זקנה, כמו שאמרו
(בבלי שבת קנ״ב.) ׳תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהן׳, ומזה יתבאר שזה הכוח הוא בלתי מזקין, ומזה יתחייב שהוא בלתי נפסד, אם כן לא יצדק עליו שיהיה דבר פחות בלתי ראוי אל ההשגחה האלקית אשר חשב החולק באמרו ׳ומאלקי משפטי יעבור׳. והוסיף ראיה על מעלת זה הכוח ואמר (שם פסוק ל-לא) ׳ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו, וקווי ה׳ יחליפו כח׳ וגו״, כלומר ויעיד גם כן על היות זה הכוח בלתי חמרי ובלתי נפסד, כי אמנם הכוחות החומריות גם בעת הבחרות, כאשר יפעלו, יתפעלו ויקבלו ליאות ועייפות, וזה הכוח, כל עוד שיפעל יותר יוסיף אומץ, כמו שאמרו
(ברכות מ.) ׳אם שמוע בישן תשמע בחדש׳.
ועל טענות החולק הנזכר באמרו היות ההשגחה האלקית נמנעת באישי הנפסדים הן מצד היות בהם ההשגה נמנעת לנבדל אשר אין לו חושים הן לסיבת פחיתות הנפסד אשר אין ראוי לנכבד להשגיח עליו, השיב המשורר באמרו
(תהלים קיג ה) ׳מי כה׳ אלוקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות׳, כלומר שאלה ההיקשים לא יצדקו על ידיעת הבורא והשגחתו, מבלי אין דמיון וערך בין ידיעתו ואופן השגתו לידיעת והשגת כל נמצא זולתו כמו שהתבאר למעלה, ולזה היטיב אשר דיבר אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר יב חקירה ב] באמרו ׳נאמר אנחנו כי אלה הדברים המרבים הבל נוסדו יחד על דמיון שידמו את הידיעה האלקית לידיעה האנושית אשר לפי האמת אינם מסכימים זולתי בשיתוף השם בלבד׳ עכ״ל. וזה הורה הנביא באמרו
(ישעיה מו ה) ׳למי תדמיוני ותשוו ותמשילוני ונדמה׳.
וראה שם פרק כלל העולה (ב):
שלישית - התבאר מן החוש שביצירת הנפסדים בעלי האיברים נמצאו איברים רבים במספר על תמונות שונות, ובכל אחת מהן תועלת מבואר לַפרטי ההוא אשר לא היה משיגו זולתי בתמונה ההיא, ומזה התבאר היותם מכוונים מפועל רצוני או טבעי בהנהגת רצוני מכוין כנזכר, כמו שהורה המשורר באמרו
(תהלים צז ט) ׳הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט׳, כלומר הלא ידע וישגיח, היפך מאמר הכופרים באמרם ׳לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב׳ (שם פסוק ז). והוסיף מופת על היותו בהכרח משגיח באישי המין האנושי מצד המוסר והמושכלות הראשונות אשר נמצאו בטבע באישי המין הנזכר, באמרו (שם פסוק י) ׳היוסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׳, וזה כי אמנם הם אינם זולתי כלים לשלימות מושכלות נקנות בבחירה אישיית, כי במוסר יכסוף לידיעת האמת גם באלקיות הבלתי הכרחיית לקיבוץ המדיני, ובמושכלות הראשונות יהיה אפשר לו זה בבחירה אישיית, לא זולתה, ומזה יתחייב שתהיה ההשגחה על הבחירה האישיית.
ובהמשך שם: ובהיות במציאות השגחה שכלית מפורסמת לפחות בנפסדים בעלי כלים אשר בהרכבתם נמצאו איברים וכלים מכלים שונים מכוונים לתכלית פעולת אותו הפרטי אשר בו האיברים הפרטיים ההם, וההשגחה הנזכרת היא בלי ספק מכוונת מאת הבורא יתברך באמצעי או בלתי אמצעי, כי אם לא היתה מכוונת מאתו היתה מקרית כנזכר לעיל, הנה התחייב מזה שהבורא יתברך משגיח במניינם ובפרטיהם כמו חלקי המין באמצעי או בלתי אמצעי, כאשר הורה באמרו
(תהלים צד ט) ׳הנוטע אזן הלא ישמע׳.