×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) תְּפִלָּה֮ לְמֹשֶׁ֢ה אִֽישׁ⁠־הָאֱלֹ֫הִ֥יםאאֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר׃
A prayer of Moshe,⁠1 man of God. Adonai, You have been a refuge2 for us in every generation.
1. of Moshe | לְמֹשֶׁה – See Rashi that the title implies that Moshe composed the psalm. Cf. R. Saadia (cited by Radak) that "of Moshe" is short for "of Moshe's descendants", referring to the Levites who were to sing or play the music for the psalm. The psalm focuses on man's fleeting existence in contrast to God's eternity. Amos Hakham (Da'at Mikra on the chapter) suggests that perhaps Moshe composed the psalm right before his death, when such thoughts were paramount in his mind. Hoil Moshe, in contrast, suggests that it was written after the sin of the spies and the decree that all would die before their time in the wilderness.
2. a refuge | מָעוֹן – See Rashi. R. Moshe ibn Chiquitilla posits that the noun relates to the word "עין", an eye, referring to a place which all can see. He, too, appears to understand the word to refer a place of refuge, visible and accessible to all. Ibn Ezra, instead, suggests that "מָעוֹן" means "a cover", noting that in Tehillim 76:3, the word is parallel to "סוּכּוֹ" (his covering). The psalm is emphasizing that it is not the heavens which are our true cover and protection, but Hashem alone.
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
צְלוֹתָא דְצַלֵי מֹשֶׁה נְבִיָא דַייָ כַּד חָבוּ עַמָא בֵית יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא עֲנֵי וְכֵן אָמַר יְיָ דְמַדוֹר בֵּית שְׁכִנְתָּךְ בִּשְׁמַיָא אַתְּ הֲוֵיתָא לָנָא סָעֵיד בְּכָל דָר וָדָר.
The prayer that Moses the prophet of the LORD prayed when the people, the house of Israel, sinned in the wilderness. He raised his voice and thus he said: O LORD, the dwelling of whose presence is in heaven, you have been for us a helper in every generation.
תפלה למשה איש האלהים – זה שאמר הכתוב (משלי ט״ו:ח׳) זבח רשעים תועבת ה׳. זה בלעם ובלק. אימתי בשעה שאמר לו בלעם לבלק (במדבר כג א-כט) בנה לי בזה שבעה מזבחות. אמר לו הקב״ה רשע ממך אני מקבל קרבנות (קהלת ד׳:ו׳) טוב מלא כף נחת. רוצה לומר הקומץ של סולת שבני מקריבין לפני עם התמיד טוב עלי מכל הקרבנות שאתה מקריב לי. למה כי תועבה הם לפני שנאמר זבח רשעים תועבת ה׳. ובמה אני חפץ בתפלת הצדיקים. שנאמר (משלי ט״ו:ח׳) ותפלת ישרים רצונו. אלו ישראל. הוי תפלה למשה. רבנן ורבי יהודה ברבי סימון. רבנן אמרו ארבעה סדרו תפלה וקנטרו דברים לפני המקום. ירמיה אמר (ירמיהו ל״ב:ט״ז) ואתפלל לפני ה׳ (ואומר) אחרי תתי את ספר המקנה. (ועל ידי) שקינטר דברים מה כתיב למעלן (שם כ״ד) הנה הסוללות באו העיר. וחבקוק סדר תפלה שנאמר (חבקוק ג׳:א׳) תפלה לחבקוק הנביא. מה כתיב למעלה (חבקוק א׳:ג׳) למה תראני עמל ואון תביט. ודוד אמר דכתיב (תהלים י״ז:א׳) תפלה לדוד שמעה ה׳ צדק. מה כתיב למעלה מן הענין (שם י׳:י״ד) כי אתה עמל וכעס תביט. וכן משה סדר תפלה (דברים ט׳:כ״ו) ואתפלל אל ה׳ ואומר ה׳ אלהים. מה כתיב למעלה (שמות ל״ב:י״א) למה ה׳ יחרה אפך בעמך. רבי יהודה ברבי סימון אמר בתוך תפלתן שם קנטורן. ירמיה אמר (ירמיהו ל״ב:ט״ז) ואתפלל אל ה׳. ומהו אומר (שם י״ב:א׳) צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך. שאני היום ומחר אינני ואני אריב עמך. וכל כך למה שאתה צדיק כי אריב אליך. חבקוק אמר (חבקוק ג׳:א׳) תפלה לחבקוק הנביא. ומהו אומר (שם ב׳) שמעתי שמעך יראתי. דוד סידר תפלה שנאמר (תהלים י״ז:א׳) תפלה לדוד. מהו אומר (שם י״ז:י״ד) ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד. ומשה אמר (דברים ט׳:כ״ו) ואתפלל אל ה׳. ומהו אומר (שם) אל תשחת עמך ונחלתך. פתח בהשחתה. אמר לו הקב״ה איני משחית. (במדבר י״ד:כ׳) סלחתי כדברך. אמר דוד (תהלים נ״ז:א׳) למנצח אל תשחת. הוי תפלה למשה איש האלהים. אמר רבי חלבו שלש עשרה ספרי תורות כתב משה באותו היום שיצא מן העולם אחד לכל שבט ושבט ואחד שהיה מונח בארון שאם יבקשו ישראל לזייף מתוכה לא היו יכולין. ואחד עשר שבטים בירך ולשבט שמעון לא בירך שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים. אמר ר׳ יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אף על פי כן טפלו עם יהודה שנאמר (יהושע י״ט:ט׳) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. למה שמעון דומה לשור אחד שהיו עסקיו רעים מה עשו קשרו לו ארי על אבוסו והוא רואה אותו ותש כחו. כך נמשל יהודה כארי שנאמר (בראשית מ״ט:ט׳) גור אריה יהודה. לכך טפלו עמו. אמר רבי יודן לא העמיד שופט. כיוצא בו אתה אומר (שופטים ג׳:ל״א) ואחריו שמגר בן ענת. שלא העמיד מלך. כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ט״ז:ט״ו) וזמרי מלך שבעת ימים בתרצה. ואחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים.
תפלה למשה איש האלהים – בטרם הרים יולדו ותחולל. תשב אנוש עד דכא. כנגד ראובן (דברים ל״ג:ו׳) יחי ראובן. (תהלים צ״א:א׳) יושב בסתר עליון. כנגד שבטו של לוי שהיה יושב בצל העזרות. (שם צ״ב:א׳) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. כנגד שבטו של יהודה שנאמר (בראשית כ״ט:ל״ה) הפעם אודה את ה׳. (שם צ״ג:א׳) ה׳ מלך גאות לבש. כנגד שבטו של בנימין שהוא יושב בצלו של הקב״ה. (שם צ״ד:א׳) אל נקמות ה׳. כנגד שבטו של גד שאליהו זכור לטוב עומד ממנו שהוא עתיד לגדע משתיתו של עכו״ם. (שם צ״ה:א׳) לכו נרננה לה׳. כנגד שבטו של יששכר שהוא עוסק ברננה של תורה. אמר רבי יהושע בן לוי עד כאן שמעתי מכאן ואילך אתה מחשב לעצמך. אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא כל הנביאים היו מתנבאין ולא היו יודעין מה היו מתנבאין אלא משה וישעיה בלבד. משה אמר (דברים ל״ב:ב׳) יערוף כמטר לקחי. וישעיה אמר (ישעיהו ח׳:י״ח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה׳. אמר רבי יהושע הכהן אף אליהוא היה מתנבא ולא היה יודע שנאמר (איוב ל״ג:ג׳) ודעת שפתי ברור מללו. אמר ר׳ אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע שנאמר (שמואל א י״ב:י״א) וישלח ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח. ואותי לא נאמר אלא ואת שמואל. שלא היה יודע מה היה מתנבא. אמר רבי לוי בשם רבי חנינא אחד עשר מזמורים שאמר משה בטכסיס של נבואה אמרן. ולמה לא נכתבו בתורה. אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה ואין מפסיקין בין דברי תורה לדברי נבואה.
תפלה למשה איש האלהים – אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש. אלא בשעה שהיה עומד לפני פרעה נקרא אלהים שנאמר (שמות ז׳:א׳) ראה נתתיך אלהים לפרעה. בשעה שברח מפניו נקרא איש. דבר אחר בשעה שהושלך ליאור נקרא איש וכשהפך אותו לדם נקרא אלהים. דבר אחר כשעלה למעלה נקרא איש מה בוצין טב קומוי מה סומבק טב קומוי. משה בשר ודם עולה לפני הקב״ה שכולו אש ומשרתיו אש כשעלה אצלו נקרא איש וכשירד נקרא אלהים. דבר אחר כשעלה וראה שאין אוכלין ושותין וגם הוא לא אכל ושתה נקרא אלהים. וכשירד ואכל ושתה נקרא איש. א״ר אבין ממחציתו ולמטה נקרא איש. א״ר אלעזר מן מטרופולין היה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) לא כן עבדי משה. דבר אחר איש האלהים. גברא דיינא. שנאמר (דברים ל״ג:כ״א) צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל. שהיה אומר יקוב הדין את ההר. דבר אחר שהטיח דברים כלפי מדת הדין שנאמר (במדבר ט״ז:ל׳) אם בריאה יברא ה׳. אמר משה אם בריאה מוטב ואם לאו יברא בשביל קרח ועדתו. ואין איש שהטיח כנגד מדת הדין כמשה. שהקב״ה אמר (שם י״ד:י״ב) אכנו בדבר ואורישנו. ומשה אמר (שם י״ט) סלח נא. ומה השיבו (שם כ׳) ויאמר ה׳ סלחתי כדברך.
דבר אחר אמר רבי יהודא בר׳ סימון בשם ריש לקיש למה נקרא שמו איש האלהים מה האיש אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר ואם מבקש מקיים שנאמר (במדבר ל׳:י״ד) אישה יפירנו וגו׳. כך כביכול משה אומר להקב״ה (שם י לה-לו) קומה ה׳. שובה ה׳.
דבר אחר: תפלה למשה – זה שאמר הכתוב (דברים ט׳:י״ח) ואתנפל לפני ה׳ כבראשונה. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני אמרו לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתנפל עליו שנאמר ואתנפל לפני ה׳. את מוצא שהרבה נביאים והרבה צדיקים נתפללו לפני הקב״ה ולא בא הכתוב לייחס אלא למשה בלבד. ולמה כן לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות. כיצד אדם עומד ומתפלל שעה אחת או שתי שעות וכשהוא מתפלל הרבה מתפלל יום אחד. אבל משה רבינו (שם) ארבעים יום וארבעים לילה. אמר הקב״ה למלאכי השרת ראיתם גבורתו שנאמר (תהלים ק״ג:כ׳) ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח. זה משה שהיה מגיד להן לישראל דבריו של הקב״ה שנאמר (שמות כ׳:ט״ו) דבר אתה עמנו ונשמעה. מה שלא היו יכולין לשמוע ששים רבוא ומגיד להן. הוי תפלה למשה. משל למה הדבר דומה לשלשה בני אדם שבאו ליטול דרור מאת המלך. בא הראשון וכיבדו ואמר לו מה אתה מבקש. ואמר לו בשביל המרד שמרדתי אני מבקש שתתן לי דרור. נתן לו. בא השני ונתן לו. בא השלישי ואמר לו מה אתה מבקש. אמר לו אדני המלך איני מבקש על עצמי דבר אלא מדינה פלונית שהיא חרבה והיא שלך גזור שאבנה אותה. אמר לו המלך וזו עטרה גדולה היא לך. כך בא דוד להתפלל. אמר לו הקב״ה מה אתה מבקש. אמר לפניו שתשמע תפלתי שנאמר (תהלים י״ז:א׳) שמעה ה׳ צדק. בא חבקוק ואמר לו מה אתה מבקש. אמר לפניו מה שאמרתי לפניך בשגגה שראה חנניה וחבריו נשלכין לכבשן האש ונמלטין וראה רבי חנניא בן תרדיון וחבריו נשרפין. כיון שראה כן קרא תגר ואמר רבון כל העולם אלו צדיקים ואלו צדיקים אלו טהורים ואלו קדושים מפני מה אלו ניצולין ואלו נשרפין. (חבקוק א׳:ד׳) על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל (ועל כן תפוג תורה). אלא נבוכדנצר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור הוא מלביש לדניאל ארגונא. אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור והוא ממליך את מרדכי. פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור והוא ממליך את יוסף. (שם) כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל. אותה שעה נגלה עליו הקב״ה ואמר אחרי אתה קורא תגר. לא כך כתיב (דברים ל״ב:ד׳) אל אמונה ואין עול. אותה שעה התחיל אומר בשגגה אמרתי (חבקוק ג׳:א׳) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. בא משה ואמר לו מה אתה מבקש. אמר לו (במדבר י״ד:י״ט) סלח נא לעון העם הזה. אמר לו וזו עטרה גדולה היא לך שאני מעביר רצוני מפניך שנאמר תפלה למשה איש האלהים. לא היה צריך לומר אלא למשה מהו איש האלהים. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו ובקש להרגו. אמר לו אוהבו בבקשה ממך מחול לו ואל יהרג. וכן עשה. למחר התחיל המלך ואומר אילו הרגתי את בני לעצמי הייתי מכשיל אלא זכור אוהבי לטוב שבקש עליו רחמים ומה אני עושה לו אני עושה אותו אב למלכים. כך אמר הקב״ה (דברים ט׳:י״ד) הרף ממני ואשמידם. אמר לו משה (במדבר י״א:ט״ו) אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. מהו הרוג. הרוג נא את ההרוג. אם אדבר כנגדן הורגין אותי ואם לא אעשה שליחותך נתחייבתי הריגה לפניך. מכאן ומכאן הרוג אני. הרוג נא את ההרוג. הוי הרגני נא הרוג. מה כתיב (שם י״ד:כ׳) ויאמר ה׳ סלחתי כדברך. אחר כך אמר הקב״ה אילו הרגתי את ישראל הייתי מכשיל לעצמי. מחזיק אני טובה למשה שביקש עליהם רחמים שנאמר (שמות ל״ב:י״א) ויחל משה. מה אני עושה אותו אב לנביאים. הוי תפלה למשה איש האלהים. כיון שיצאו ישראל ממצרים עמד לו ומתפלל ואומר איני מכיר את הדרך. אמר לו הקב״ה (שם כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר לו משה אפילו אתה שולח כמה מלאכים איני מניח אותך אם אין פניך הולכים. אמר לו חייך אני עושה גזירתך (שם ל״ג:י״ד) פני ילכו והניחותי לך.
ה׳ מעון אתה היית לנו – אמר רבי אין אנו יודעים אם הקב״ה מעונו של עולם ואם העולם מעונו. בא משה ופירש (דברים ל״ג:כ״ז) מעונה אלהי קדם. אמר רבי יוסי בר חלפתא ואין אנו יודעים אם הקב״ה טפל לעולמו אם עולמו טפל לו. בא משה ופירש (שמות ל״ג:כ״א) הנה מקום אתי. הוי עולמו טפל לו ואין הוא טפל לעולמו. אמר רב הונא בשם רבי אמי ולמה מכנין שמו של הקב״ה מקום. שהוא מקומו של עולם שנאמר הנה מקום אתי. דבר אחר למה נקרא שמו מקום. שבכל מקום שצדיקים עומדים שם הוא נמצא עמהם שנאמר (שם כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וכן הוא אומר (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום וילן שם. בטרם הרים יולדו. וכתוב אחר אומר (משלי ח׳:כ״ה) בטרם הרים הטבעו. שהיו טסין כצינורות של מים והיכן שהיה רואה הקב״ה מקום עמוק היה נותן בתוכו הר גדול וממלא אותו והיכן שהיה רואה מקום מטוכס היה נותן הר קל. שנאמר בטרם הרים יולדו.

רמז תתמא

תפלה למשה איש האלהים – זה שאמר הכתוב זבח רשעים תועבת ה׳ זה בלק ובלעם, בשעה שאמר בלעם לבלק בנה לי בזה שבעה מזבחות, אמר ליה הקב״ה ממך אני מקבל קרבנות טוב מלא כף נחת, קומץ של מסלת שבני מקריבין לפני עם התמיד ערב לפני מכל הקרבנות שאתה מקריב, למה, שהם תועבה כמו שנאמר זבח רשעים תועבה, ובמה אני חפץ בתפלת ישרים שנאמר ותפלת ישרים רצונו אלו ישראל. אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שברך, ולמה לא ברך לשבטו של שמעון שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים.
דבר אחר תפלה למשה איש האלהים וגו׳ בטרם הרים יולדו וגו׳ תשב אנוש עד דכא כנגד יחי ראובן ואל ימות.
יושב בסתר עליון וגו׳ – כנגד שבטו של לוי שהיה מתלונן בצלו של הקב״ה בעזרות. מזמור שיר ליום השבת וגו׳ כנגד שבטו של יהודה והפעם אודה את ה׳. ה׳ מלך גאות לבש כנגד שבטו של בנימן שהוא בצלו של הקב״ה, אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע כנגד שבטו של גד שאליהו ז״ל עומד ממנו שהוא גודע משתיתן של עו״א. לכו נרננה לה׳ כנגד שבטו של יששכר שהוא עוסק ברנונה של תורה. אמר רבי יהושע בן לוי עד כאן שמעתי מכאן ואילך צא וחשוב לעצמך. א״ר אלעזר בשם ר׳ יוסי בן זמרא כל הנביאים היו מתנבאים ולא היו יודעים מה היו מתנבאים, אבל משה וישעיה היו יודעים מה מתנבאים, משה אמר יערוף כמטר לקחי. ישעיה אמר והנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה׳, א״ר יהושע הכהן בר ירמיה אף אליהוא היה מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא ודעת שפתי ברור מללו. א״ר אלעזר בשם ר׳ יוסי בן זמרא אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא וישלח ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ואותי לא נאמר אלא ואת שמואל. א״ר לוי בשם ר׳ חייא בר חנינא י״א מזמורים שאמר משה בתכסיס של נבואה אמרן ולמה לא אמרן בתורה, אלא אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה.
תפלה למשה איש האלהים – אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש, אלא בשעה שהיה עומד לפני פרעה נקרא אלהים ובשעה שהיה בורח מפניו נקרא איש. כשהושלך ליאור נקרא איש וכשהפך אותו לדם נקרא אלהים. ד״א כשעלה למעלה נקרא איש מה בוצין טב קומוי (סיב קמלפי) [סבקין] משה בשר ודם עולה אצל הקב״ה שכלו אש ומשרתיו אש נקרא איש, וכשירד נקרא אלהים.
דבר אחר משה עלה אצל המלאכים לא אוכלים ולא שותים אף הוא לא אכל ולא שתה נקרא אלהים, וכשירד נקרא איש שאכל ושתה כאיש. אמר רבי אבין ממחציתו ולמעלה היה אלהים וממחציתו ולמטה היה איש. אמר רבי אלעזר וממטרופולין היה משה שנאמר לא כן עבדי משה וגו׳, מהו איש האלהים – גברא דרינא שנאמר ומשפטיו עם ישראל שהיה אומר יקוב הדין את ההר.
דבר אחר: איש האלהים – שהטיח כנגד מדת הדין אם בריאה יברא ה׳, אם בריאה מוטב ואם לאו יברא.
איש האלהים – שהכריע על מדת הדין ואין איש שהטיח מדת הדין כמשה, הקב״ה אמר אכנו בדבר ומשה אמר סלח נא לעון העם הזה ויאמר סלחתי כדברך.
דבר אחר: איש האלהים – אמר ר׳ יהודה ברבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש האיש הזה אם מבקש להפר נדרים של אשה מפר ואם רוצה מקיימן שנאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו, כך כביכול אמר משה קומה ה׳ שובה ה׳.
דבר אחר תפלה למשה זה שאמר הכתוב ואתנפל לפני ה׳. ר׳ ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני לא הניח משה זוית ברקיע שלא התנפל על פניו, אתה מוצא הרבה נביאים והרבה צדיקים התפללו לפני הקב״ה ולא בא הכתוב ליחס אלא למשה בלבד, ולמה כן לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות, כיצד יש מתפלל שעה אחת או שתים ואם הוא מתפלל הרבה יום אחד, אבל משה עמד ומתפלל לפני הקב״ה ארבעים יום וארבעים לילה, אמר הקב״ה למלאכי השרת אני מדמה אותו לכם שנאמר ברכו ה׳ מלאכיו זה משה, גבורי כח שהיה מגיד לישראל דבריו של הקב״ה.
תפלה למשה – למה הדבר דומה לשלשה בני אדם שבאו ליטול דרוריא של מלך, בא הראשון וכבדו, א״ל מה אתה מבקש א״ל בשביל המרד שמרדתי אני מבקש שתתן לי דרוריא, נתן לו, בא השני ונתן לו, בא השלישי אמר לו מה אתה מבקש, א״ל איני מבקש על עצמי כלום אלא מדינה פלונית חרבה והיא שלך גזור שתבנה, א״ל המלך זו עטרה גדולה היא לך, כך דוד בא להתפלל, א״ל מה מבקש, א״ל תשמע תפלתי שמעה ה׳ צדק, בא חבקוק א״ל מה אתה מבקש, א״ל כל מה שאמרתי לפניך בשגגה אמרתי, שראה חנניה וחבריו נשלכים לכבשן האש ונמלטין, וראה ר׳ חנניא בן תרדיון וחבריו ניתנין באור ונשרפין. בא משה א״ל מה אתה מבקש, א״ל סלח נא לעון העם הזה, א״ל זו עטרה גדולה היא לך שאני מעביר רצוני מפניך (כתוב בתרי עשר ברמז תקס״ג).
דבר אחר למה אמר איש האלהים – משל למלך שכעס על בנו ובקש להרגו, א״ל אוהבו בבקשה ממך מחול לו ואל יהרג, לא הרגו, למחר התחיל המלך לומר אילו הייתי הורג את בני לעצמי הייתי מכשיל אלא זכור לטוב אוהבי שבקש עליו רחמים, ומה אני עושה אותו אב המלכים, כם אמר הקב״ה למשה הרף ממני ואשמידם, א״ל אם ככה אתה עושה לי וגו׳, מה כתיב בתריה ויאמר ה׳ סלחתי כדברך לכך נאמר איש האלהים.
אדני מעון אתה היית – משה אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, אמר הקב״ה פני ילכו והנחתי לך.
איש האלהים – (כתוב ברמז צ״א).
א״ר יצחק אין אנו יודעים אם הקב״ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, בא משה ופרש י״י מעון אתה. א״ר יוסי בן חלפתא אין אנו יודעים אם הקב״ה טפל לעולמו ואם עולמו טפל לו, בא משה ופרש הנה מקום אתי הוי עולמו טפל לו. א״ר הונא בשם ר׳ אמי למה מכנין שמו של הקב״ה וקורין אותו מקום שהוא מקומו של עולם. א״ר יודן משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אליך ואילך, הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס כמה דאת אמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. עשרה בני אדם נקראו איש (כתוב במלכים ברמז צ״א).
והד׳ה צלוה יסבח בהא בני מוסי דסול אללה, אללהם כמא לם תזל לנא מוטנא ג׳יל בעד ג׳יל.
וזאת תפילה בה משבח משה שליח האלוהים. ה׳! כפי שעדיין אתה מולדת עבורינו דור אחר דור.
וזו תפלה ישירו בה בני משה שליח ה׳, ה׳ כמו שלא חדלת מהיות לנו מעון דור אחר דור. ותרגם איש ״רסול״ שליח, בעקבות שיר השירים רבה א יד, ולא כדברי האומר שיש כאן השפעה ערבית.
(הקדמה) פרק זה בשאלת התשובה כפי שביאר בו תשב אנוש, שובה ה׳ עד מתי.
(א) אבל ציונו תפלה למשה, הרי הכוונה בו בני משה, ואינו ר״ל משה עצמו, וכמו שקדם לעיל בפירוש1 כי כל הציונים הללו אינם אלא מודיעים לנו את האנשים אשר מסר להם דוד אותם המזמורים לשיר בהם כמו שאמר אז נתן דוד בראש להודות לה׳ ביד אסף ואחיו הודו ה׳ קראו בשמו וכו׳2, וכך לבני ידותון, כך נתן לבני משה מזמור זה לשיר בו, ואפשרי הוא אצל אבותינו לומר למשה והכוונה בכך לבני משה כאמרו ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה3 והכוונה בכך בני אהרן, כלומר וצדוק שהוא מבני אהרן וכדומה לזה. והענין באמרו מעון אתה, רוצה לומר אתה נשאתנו הרבה והחזקת בידינו והיית לנו כמעון הנושא [יושביו] בהשעננו עליך
1. ראה בהקדמה הארוכה.
2. דברי הימים טז ז-ח.
3. שם ו לד.
(הקדמה) הד׳א אלפצל פי מסאלהֵ אלתובה עלי מא שרח פיה תשב אנוש, שובה ה׳ עד מתי.
(א) ואמא ענואנה תפלה למשה, פאנה יעני בה בני משה, ולם יריד בה משה נפסה, וכמא קדמת פי מא מצ׳י מן אלתפסיר אן הד׳ה אלענואנאת כלהא אנמא תנבינא ען אלקום אלד׳י דפע להם דוד הד׳ה אלתסאביח יסבחון בהא כמא קאל אז נתן דוד בראש להודות לה׳ ביד אסף ואחיו הודו לה׳ קראו בשמו וכו׳, וכד׳לך לבני ידותון, כד׳אך דפע לבני משה הד׳א אלקול יסבחון בה. וקד כאן ג׳איז ענד אבאינא אן יקולון למשה ירידון בה בני משה כקולה ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה ירידון בה בני אהרן, אי וצדוק אלד׳י הו מן בני אהרן ואשבאה ד׳לך. ואלמעני פי קולה מעון אתה, יריד בה אנך חמלתנא כת׳ירא ואכ׳ד׳ת באידינא וכנת לנא כאלמכאן אלחאמל באעתמאדנא עליך.
תפלה למשה – אחד עשר מזמורים מכאן עד לדוד מזמור כולם משה אמרם. כנגדם בירך אחד עשר ברכות לאחד עשר שבטים בזאת הברכה.
מעון אתה היית לנו – מדור ומנוס לבא שם, אתה היית לנו.
בדר ודר – מעולם כי אתה מקדם הכל היית.
A prayer of Moshe Moshe recited all the eleven psalms from here to "Of David, a song" (ch. 101). Corresponding to them, he [Moshe] blessed eleven tribes with eleven blessings, in: "And this is the blessing" (Devarim 33).
You have been our dwelling place Heb. מעון, an abode and a refuge in which to enter. [That is what] You have been for us.
throughout all generations From time immemorial, for You preceded all.
(הקדמה) ספר
(א) תפילה למשה – כשעשו ישראל את העגל, כתוב: ואתנפל לפני י״י (דברים ט׳:י״ח), ואתפלל גם בעד אהרן (דברים ט׳:כ׳). אילו י״א מזמורים עשה באותו זמן,⁠1 שהרי לא מצינו בכל אלה2 מי עשאם עד לדוד מזמורא (תהלים ק״א:א׳).
מעון היית לנואתה, לדור ודור.
1. השוו רש״י.
2. כלומר: במזמורים צ׳-ק׳.
א. כן בפסוק. בכ״י בהיפוך סדר המלים: מזמור לדוד.
תפלה למשה איש האלהים – לפי דעתי שמשה אדוננו חבר זאת התפלה, כי היא על לשון רבים, ואין דברי דוד ככה. ועוד שהחל י״י מעון אתה, ובתורה מעונה אלהי קדם (דברים ל״ג:כ״ז).
אמר ר׳ משה: כי מעון – מגזרת עין מקום מבט עין.
והנכון בעיני: שהוא ממעון קדשך, והיא התקרה העליונה, וכמו: ויהי בשלם סוכו (תהלים ע״ו:ג׳), והנה מעונתו (תהלים ע״ו:ג׳) כנגד סוכו. והטעם כי השמים אינם מעונות לנו באמת, רק אתה המעון באמת, ודור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳), והמעון עומד לא ישתנה.
טעם אתה עם מלת היית – אתה לבדך.
A PRAYER OF MOSES, THE MAN OF GOD. I believe that our master Moses composed this prayer, for it is in the plural and we do not find this to be the case with the words of David.⁠1 Furthermore, the psalm opens with
Thou hast been our dwelling-place (ma’on). The Torah similarly states, The eternal God is a dwelling-place (me’onah) (Deut. 33:27).⁠2
Rabbi Moses says that the word ma’on (dwelling-place) is related to the word ayin (eye). It refers to a place which the eye sees.⁠3 However, I believe that ma’on is related to the word ma’on (habitation) in from Thy holy habita-tion [heaven] (Deut. 26:15).⁠4 It refers to the uppermost ceiling.⁠5 Compare this to In Salem also is set His tabernacle (sukko)⁠6 [and His dwelling-place (u-me’onato) in Zion] (Psalms 76:3), wherein me’onato (His dwelling-place) is parallel to sukko (His tabernacle).⁠7
The meaning of Thou hast been our dwelling-place (ma’on) in all generations is, “The heavens are not our true shield.⁠8 You are our shield.”9 One generation passeth away and another generation cometh (Eccl. 1:4). However, the shield remains.⁠10 It does not change.
The word attah is combined with hayyita (Thou hast been).⁠11 The meaning of attah hayyita is, “Thou alone hast been.”12
1. The psalms composed by David are in the singular.
2. There is thus a similarity between our psalm and what Moses writes in the Torah. According to Ibn Ezra, this proves that one author – that is, Moses – wrote both.
3. See next note.
4. See Ibn Ezra on Deut. 33:27: “The word ma’on means a covering.” Rabbi Moses possibly also interprets ma’on as referring to heaven. However, he explains the basic meaning of the word differently. On the other hand, Rabbi Moses might interpret ma’on as a place of refuge which is always visible so that one may easily find refuge there.
5. Heaven, which covers the earth.
6. Ibn Ezra renders sukko as “His covering.”
7. Hence, me’onato has the same meaning as sukko (His covering). According to Ibn Ezra, Ps. 76:3 reads: “In Salem also is set His covering (sukko) and His ceiling (me’onato) in Zion.”
8. Literally, “cover.”
9. You are our true source of protection.
10. God.
11. The psalm reads, ma’on attah hayyita lanu. The verb hayyita includes the pronoun “You” in it. Thus, our text should have read ma’on hayyita lanu. The word attah appears to be superfluous. Hence Ibn Ezra’s comment.
12. The meaning of ma’on attah hayyitah lanu is, “You alone have been our shield.”
תפלה למשה איש האלהים אדני מעון אתה היית לנו בדורא ודור – תפלה זו מצאה דוד כתובה, והיתה קבלה אצלם שהיתה למשה רבינו, וכתבה בספרו זה.
והגאון רב סעדיה ז״ל פירש למשה – כמו: לבני משה, שהיו לוים משוררים בבית המקדש, והוא כמו:⁠ב לבני קרח מזמור. ומצאנו כמו החסרון הזה: ויהוידעג הנגיד לאהרןד (דברי הימים א י״ב:כ״ח) – שרצה לומר: לבני אהרן, כן למשה – לבני משה.
והמזמור הזה נאמר על זה הגלות, ודבר בו מחולשת האדם ומקוצר ימיו, ומתפלל שלא יענישהו הבורא כפי מעשיו, כמו שאמר איוב: הלא מעט ימיה וחדל (איוב י׳:כ׳).
איש האלהים – שהיה נביא.
אדני מעון אתה היית לנומעון – פירוש: מקום ומחסה, וכן אמר: מעונה אלהי קדם (דברים ל״ג:כ״ז) שהואו מקומו של עולם. כן אמר על לשון ישראל: בכל הדורות היית לנו מקום ומחסה.
א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״לדור״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״כמו״.
ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207, מינכן 363 (שם תוקן בין השיטין): ״ויהודע״.
ד. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״לאהרון״.
ה. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207, פרמא 1872 (שם תוקן): ״ימיו״.
ו. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״שהוא״.
תפילה למשה איש האלהים, יש מפרשים (רס״ג, הובא ברד״ק), למשה, כמו לבני משה, ור״ל לויים המתייחסים אליו, כדרך לבני קרח (תהלים מב, א), וכן מצינו ויהוידע הנגיד לאהרן (דברי הימים א יב, כז) שפירושו לבני אהרן. ולדעת זה לא יפול הלשון יפה שיאמר לבני משה איש האלהים ודיו. אלא שהעיקר כמו שפירשו רוב מפרשים שזאת התפילה מצאה דוד והיתה קבלה בידם שהיא למשה רבינו, וכתב בספרו. וכן פירשו רבותינו (שוחר טוב צ, א) כי י״א מזמורים הרצופים מכאן ועד לדוד מזמור (תהלים קא) שכולם למשה, כנגד י״א שבטים שבירך, וחיבר מזמור אחד לכל אחד מהם. ואיש האלהים ר״ל נביא. וכוונת המזמור, תפילה על זה הגלות הארוך. ודיבר מחולשת האדם ומקוצר ימיו, ומתפלל שלא יענש כפי מעשיו, ורמז בו ג״כ על חידוש העולם.
ואמר ה׳ מעון אתה היית לנו בדור ודור, ו׳היית׳, משמש עבר ועתיד. כלומר, בכל הזמנים שעברו ושעתידים לבא אתה לנו מעון, ר״ל מקום ומחסה לחסות תחת כנפיך.
(הקדמה) ספר רביעי
בזה המזמור התפלל המשורר על כל המין האנושי בכלל, ועל ישראל בפרט. ואמר:
(א-ב) ה׳, מעון אתה היית לנו. ׳ה׳, מעון׳ ומנוס1 ׳היית לנו׳, שאנו עמך, בכל דור ודור, להצילנו מן המונעים אותנו מעבודתך, גם כי אין בעבודתנו תועלת ולא היזק למציאותך2, כי אמנם בטרם הרים יולדו - קודם מציאות המין האנושי ומקומו3, ומעולם ועד עולם - וכמו כן אחר שנברא העולם ואחר שישוב לאיתנו4, אתה אל - על אופן אחד5, ולא היתה השגחתך עלינו אלא במידת טובך להיטיב, כי חפץ חסד אתה:
1. כן פירש רש״י ׳ מעון מדור ומנוס לבא שם׳.
2. אף שעבודת ה׳ שלנו לא תשנה כלום במציאותך, א״כ אין לך ׳תועלת׳ בעבודה זו.
3. לכן הזכיר ׳תבל׳ ולא שמים, כי מדבר אל האדם, שמדורו בארץ. וכ״כ הרד״ק.
4. הוא הלשון שכותב (פסוק יד) על העתיד לבוא שישוב העולם לסיבוב בקו ישר כפי שהיה קודם המבול. אך נראה שכוונתו כאן היא כשישוב העולם לא להיות קיים כמו לפני הבריאה, ויל״ע.
5. אולי ׳אל׳ מורה שאינו משתנה. ׳אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם׳.
אדני מעון – בשם של אל״ף דל״ת ובטעם מיושב ובספרי ספרד האל״ף בגעיא.
מעון – מדור כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו:ט״ו).
תפלה למשה – י״א מזמורים שמכאן עד לדוד מזמור משה אמרם ודוד יסדם בספרו.
איש האלהים – ר״ל שהיה נביא.
אד׳ מעון – אתה לנו למחסה בכל דור ודור כמו המדור המגין מזרם וממטר.
מעון – מקום ודירה.
תפלה למשה – מזמור זה עם שלאחריו הוא ענין אחד, התפלל על קוצר חיי האדם ועל שימיו כלים בהבל מבלי יוכל להשיג במו את התכלית אשר עבורו נברא, ובמזמור שאחריו הגיע לו מענה על תפלתו שהאיש המתלונן בצל ה׳ נשמר מפגעי הזמן ויאריך ימים עד שישלים בחייו את אשר עליו להשלים, עד שקוצר ימי האדם ופגעיו ומאורעותיו, סבתם הוא מה שלא חסה בצל ה׳, כי לכן נעזב הוא אל מקרה הזמן ותהפוכותיו ה׳ מעון – בדבור הזה הודיע פינה יקרה מאד, שהרוחות והנשמות העתידים להבראות כבר היה להם מציאות מעולם במקורם הנשגב בה׳ אלהי הרוחות, ואין הבדל במציאות האדם בין טרם שיצא אל המציאות ובין אחר שיצא אל המציאות, רק מה שבמציאותו עתה התיצב כמו לבוש במלבוש חומרי נתון תחת הזמן והמקום וחקי טבע העולם הזה הגשמיי, והיא רק מקרה קרה לעצמות האדם, לא דבר מועצם בעצמותו, כי בעצמות האדם בעצמו כפי מה שהוא בעצמותו שהיא נפשו הרוחניות שהיא עצמות האדם לא נעשה שום שינוי רק שינוי מקומית, כטפת מים היוצאת מן המקור שאין הבדל בין אחרי נזלה מן המקור ובין כשהיתה במקורה רק שינוי מקומית לבד לא שנשתנה בעצמותה, וכ״ש שלא יצדק לאמר שהטפה הזאת נתחדשה אחר שלא היתה, כי החידוש שנעשה בה עתה הוא רק מה שעתה נמצאת במקום זולת מקומה הראשון, וכן אחרי מות האדם לא יתהוה בו בעצמותו רק שינוי מקומית, שלא יתכן לומר שאז ישתנה עצמותו מן היש אל ההעדר, כי נפשו הרוחנית שהיא עצמית האדם עודנה יישה ונמצאה לא נפסדה ולא קבלה שינוי, רק שהתעלתה מן מדורה התחתון שישבה בין בני בשר מתפעלת מן שכניה החומריים, אל מעון רוחני, אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, אל המקור אשר ממנו נזלה, וז״ש ה׳ מעון אתה היית לנו בדור ודור – שבכל הדורות אשר עברו לפני יצירת האיש היה ה׳ מעונו, כי בכל הזמן הזה שכנה נפשו במקורה הנשגב בהאל יתברך והוא היה מעונה, ולא תאמר שזה הותחל מימות בריאת שמים וארץ לבד, עד שתאמר שגם הנשמות נתחדשו אז ונבראו ושכנו במעון האל יתברך, לא כן, כי גם
תפלה למשה – אחר שנחתם דין על אבותינו במדבר שלא ליכנס לארץ על דבר המרגלים.
מעון – מחסה.
לנו – לכלל בני אדם מימי אנוש שאז הוחל לקרוא בשם ה׳ (פרשת בראשית) כלומר שעלה על לב בני אדם למצוא רוחה לצרתם בשועם אל ה׳ או לנו לבני ישראל בפרט.
בדר ודר – בדורות שקדמו, בגלות מצרים, שכן כתוב (פרשת שמות) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) בְּטֶ֤רֶם׀ הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑לוּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד⁠־ע֝וֹלָ֗םאַתָּ֥ה אֵֽל׃
Before the mountains were born and You birthed1 the earth and world,⁠2 from forever and until forever you are God.
1. You birthed | וַתְּחוֹלֵל – The root חול means to whirl or writhe, and can thus take either the meaning of "to dance" or "to twist in agony", as in childbirth. The latter leads to the secondary meaning of the word: "to bear" or "bring forth", and see Yeshayahu 26:18, 45:10, and 54:1, where the root is parallel to "ילד", to bear children.
2. earth and world | אֶרֶץ וְתֵבֵל – Though these two terms are somewhat synonymous, see Radak that when they appear together, "אֶרֶץ" refers to uninhabited land, and "תֵבֵל" to inhabited areas.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כַּד אִתְגְלֵי קֳדָמָךְ דְעַמָךְ עֲתִידִין לְמֵחוֹב אַתְקֵנְתָּא תְּתוּבָא עַד דְלָא טוּרַיָא אִתְנַטַלוּ וְאִתְבְּרִיאַת אַרְעָא וְיָתְבֵי תֵבֵל מִן עַלְמָא הָדֵין עַד עַלְמָא דְאָתֵי אַתְּ הוּא אֱלָהָא.
When it was manifest in your presence that your people were going to sin, you established repentance; before ever the mountains were lifted up and the earth and the world's inhabitants created, and from this age to the age to come, you are God.
בטרם הרים יולדו – וכתוב אחד אומר בטרם הרים הטבעו שהיו טסים כצינוריות הללו של מים והיכן שראה הקב״ה מקום עמוק היה נותן בתוכו הר גדול וממלא אותו.
ומן קבל אן תנשא אלג׳באל ותבתדא אלעמארה מע סאיר אלארץ׳, וקבל אלדהר ובעדה אנת אלטאיק.
ומלפני שנוסדו ההרים ומלפני שהתחיל הבנין עם שאר מקומות הארץ. וגם לפני תחילת העולם וגם אחרי [סיום] העולם אתה האל (הכל יכול).
בטרם, ולפני שנוצרו ההרים והוחל הישוב עם יתר הארץ ולפני הדורות ואחריהם אתה האל. ומלת ותחולל ענין התחלה וראשית. וכן כתב בספרו אמו״ד מאמר א פ״ב שכל הגופים ראשיתם מאת הבורא כאמרו בטרם הרים יולדו ותחולל וכו׳. ותרגם תבל ״סאיר״ יתר הארץ, וכן תרגם לעיל פט יב, וענין עולם, מושג הזמן שעל ידו נמדדת השתלשלות הדורות. וכתב רבינו בספרו האמו״ד מאמר ב פי״א: ועל הזמן לא יתכן שיהא לבורא זמן מפני שהוא בורא כל זמן כי הוא לא חדל מהיות לבדו ולא היה זמן הרי לא יתכן כי יעתיקהו הזמן וישנהו, ולפי שהזמן אינו אלא משך קיום הגופים ואשר אינו גוף הרי הזמן ומשך הקיום מסולקים ממנו, ואע״פ שאנו מתארים אותו בקיום ויציבות הרי אין זאת אלא קירוב כפי שהקדמנו, וזה שאנו מוצאים הכתוב אומר ומעולם עד עולם אתה אל, וכן גם מיום אני הוא, וכן לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה הרי מוסבים כל נקודות הזמן הללו על פעולותיו, ומה שנאמר ומעולם עד עולם אתה אל הכוונה בכך לא חדלת מהיות מושיע מראשית הזמן לעבדיך.
בטרם הרים יולדו – נבראו ובטרם חוללת ארץ ותבל ומעולם ראשון ועד עולם אחרון אתה.
Before the mountains were born [i.e., before they] were created, and before You brought forth the earth and the inhabited world, and from the first world to the last world, You are God.
בטרם – הזכיר השמים שהם למעלה עלא האדם ועתה יזכיר הארץ.
ומלת בטרם – ישרת בעבור שנים וכן הוא ובטרם תחולל ארץ ותבל.
וטעם להזכיר ההרים – בעבור היותם עומדים כאילו הם קדמונים, כמו: ומראש הררי קדם (דברים ל״ג:ט״ו).
וטעם יולדו – כי הרוחות יולידום וארץ שהיתה תחת המים בבריאתה.
ותבל – היא היבשה ששם היישוב.
ור׳ משה אמר: כי אתה אל תקיף לנצח.
ולפי דעתי: כי אל – תאר הוא. וככה פירושו בטרם היות הרים וארץ ומעולם ועד עולם אתהב אל בעבור שיאמר על בן אדם דכה.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״על״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שאתה״.
BEFORE THE MOUNTAINS WERE BROUGHT FORTH. The psalmist first mentioned the heavens1 which are above human beings. He now mentions the earth.
Be-terem (before) serves two words. Our verse is to be read as follows: “Before (be-terem) the mountains were brought forth and before (u-veterem) You formed the earth and the world.”2
The psalmist mentions the mountains because they are permanent. They appear to exist from eternity. Compare this to unto the utmost bound of the everlasting hills (Deut. 33:15).
The psalm reads the mountains were brought forth because they are brought forth by the winds.⁠3
And the earth refers to the earth, which was beneath the water when it was first created (Gen. 1:2).
The world (tevel) refers to the dry inhabited land.⁠4
Rabbi Moses says that attah El (Thou art God) in u-me’olam ad olam attah El (even from everlasting to everlasting, Thou art God) means, “You are eternally mighty.”5 However, in my opinion, El (God) is an adjective.⁠6 The following is the meaning of our verse: “Before there were mountains and the earth, even from everlasting to everlasting, Thou art God (El).” The psalmist says this because he goes on to say, Thou turnest man to dust (verse 3).⁠7
1. Which, according to Ibn Ezra, is what ma’on refers to.
2. Our verse literally reads, Before the mountains were brought forth, and Thou hadst formed the earth and the world. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Ibn Ezra believed that the mountains are formed by the dust which the wind gather – Filwarg.
4. According to Ibn Ezra, there are seven areas of the earth that are inhabited.
5. According to Rabbi Moses, the word El in our verse is not to be rendered as “God,” but as “mighty.” In other words, it is a mere adjective rather than a name of God.
6. It is a name of God. In other words, El means “Mighty” (Almighty) not “mighty.” Ibn Ezra refers to names of God which describe the Lord’s actions as adjectives. According to Ibn Ezra, all names of God with the exception of YHVH are adjectives. See Ibn Ezra on Exodus 3:15.
7. God is eternal. However, man is mortal. God turns him into dust.
בטרם הרים ילדו – זכר הארץ ולא זכר השמים לפי שרוצה לדבר על בן אדם שיעמד מעט בעולם,⁠א לפיכך דבר על הארץ, שלא יעמדו אישיה אף על פי שיעמדו מיניה, אבל השמים גם אישיהם עומדים.
וזכר ההרים – שהם עומדים יותר משאר חלקי הארץ.
ואמר: ילדו – כי היסודות הולידום במצות האל.
ותחולל ארץ ותבל – פירושו: ובטרם שחוללת ארץ ותבל. וארץ היא המיושבת ושאינה מיושבת, וכשזוכר אותה עם תבל היא שאינה מיושבת, ותבל היא המיושבת.⁠ב גם רמז בזה כי בלידת ההרים נהיתה הארץ.
ותבל – הוא מה שאמר: ויקרא אלהים ליבשה ארץ (בראשית א׳:י׳).
ומעולם – פירושו: מטרם שהיה העולם, וכן: מעולם נסכתי (משלי ח׳:כ״ג).
ועד סוף העולם כמו כן אתה אל.
ופירוש אל – יכול.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״מעולם״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207, מינכן 363 הושמט ע״י הדומות: ״ותבל היא המיושבת״.
בטרם הרים יולדו, ר״ל קודם שנברא העולם, וכן ותחולל ארץ ותבל, כלומר, קודם שבראת ארץ ותבל. וארץ ותבל שמות כפולים על ענין אחד. וקצת מפרשים פירשו שכל שנזכר ארץ עם תבל יהיה תבל על המיושב וארץ על הבלתי מיושב, וכשיאמר ארץ לבד יכלול הכל. והכוונה, שקודם שנברא עולם ומעולם עד עולם, כלומר, מתחילת העולם וכל ימי נצחיות העולם או אחר הפסדו, אתה אל יכול. שלא נקרה חולשה במעשיו לדעת אמונת החידוש האמיתי בטרם שמים נבראו. אבל דבר כנגד יושבי הארץ שרוב השתמשות האדם בה. וכן מפני שכוונתו לדבר על האדם שעמידתו בעולם מעוטה והארץ עולם הויה והפסד כי לא יעמדו בה האישים תמיד, אע״פ שהמינים מתמידים בה. ואין מקום לפי הכוונה לדבר בשמים שהם ואישיהם קיימים מתמידים מאין תמורה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ותחולל – בתרי טעמי החי״ת בגלגל והלמ״ד במירכא.
עד עולם – הכי איתא בנסחי דספרד עד בלא וא״ו לא כספרים דגרסי עוד בוא״ו ויש זה הוכחה מהמסרה דמני בישעיה סימן נ״ט ובדברי הימים א׳ כ״ט. י״ב ועד עולם בוא״ו ולית דין בהדייהו.
ותחולל – ענין יצירה כמו הן בעון חוללתי (תהלים נ״א:ז׳).
ארץ ותבל – כשהם סמוכים יורה ארץ על המקום הבלתי מיושבת ותבל על מקום המיושבת.
בטרם – עד לא ילדו ונבראו ההרים ועד לא חוללת הארץ ותבל ומטרם שהיה העולם ועד סוף ימי העולם בכל עת אתה אל ר״ל חזק ובעל היכולת.
ותחולל – נסתר לנקבה, בטרם חלה הארץ, שהחיל הוא קודם הלידה, כמו כי חלה גם ילדה (ישעיהו ס״ו), ומעולם עד עולם, מטרם שהיה העולם עד סוף העולם, ואתה אל, נמשך על מ״ש מעון אתה היית לנו אתה אל.
בטרם הרים יולדו ובטרם תחולל ארץ ותבל – שעדיין לא ילדה הארץ את צאצאיה, וכן מעולם ועד עולם (מעון אתה היית לנו) אתה אל – כי אתה המקור שממך יצאו הרוחות ואליך ישובו, ובך שמו וישימו מעונם ומשכנם מעולם עד עולם.
בטרם הרים ילדו – שנוצרו אח״כ ובטרם חוללת ובראת הארץ שבקדמותה היתה תהו ובהו ובטרם בראת שמים וצבאם שקדמו לארץ וגם הם נכנסים תחת שם תבל הכללי, הראית יכלתך, וכמו שהראיתה בימים בלי תחלה שקודם בריאת העולם הנעלמים מדעתנו, כן תראה בימים שאין להם סוף שיהיו אחר כליון הארץ, וזה נגד מה שאמר בתפלתו (פרשת שלח) מבלתי יכלת ה׳ להביא וגו׳, ששם מדבר לה׳ כדבר לאנוש, וכאן כנאות לכבודו.
ותחולל – לשון לידה כמו חולל אילות תשמר (איוב ל״ט:א׳) והוא בנין פִּעֵל ומוסב אל ה׳.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד⁠־דַּכָּ֑אוַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵֽי⁠־אָדָֽם׃
You return man to dust1 and say, "Return humankind".
1. dust | דַּכָּא – The word "דַּכָּא" refers to that which is crushed or pulverized, hence: "dust". As an adjective, it takes the meaning of "contrite" or "crushed in spirit". See Ibn Ezra and Radak that the verse's connotation is that Hashem returns all men to dust at the end of their lives, telling them: "Return to the dust from which you were created". Cf. Rashi that the verse means that Hashem brings people to their crushing point so as to bring them to repentance, telling them: "Return to God".
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תְּתֵיב בַּר נַשׁ עַל חוֹבֵיהּ עַד מוֹתָא וַאֲמַרֵת תּוּבוּ בְנֵי נָשָׁא.
You will return a son of man to death because of his sin; and [yet] you have said, “Repent, O sons of men.”
תשב אנוש עד דכא – אמר רבי אבהו גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם שנאמר בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכא. א״ר הונא בשם ריש לקיש אלפים שנה קדמה תורה לברייתו של עולם שנאמר (שם ל׳) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. ויומו של הקב״ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול.
כד׳אך אסתתב אלנאס אלי דכוה כמא קלת ארג׳עוא יא בני אדם.
כך אתה באותו אופן מחזיר את הבני האדם בתשובה עד הזכות (עד שיהיו זכאים) כפי שאמרת: בני אדם! שובו [אלי בתשובה].
תשב, כן קבל תשובתינו אל הטוהר כמו שאמרת שובו בני אדם. וכבר פירטתי לעיל פט יא שמונת אופני תרגום רבינו למלת ״דכא״.
ופירשתי עד דכא, אל הטוהר במו שאמר ירמיה לא דכאו עד היום הזה1.
1. ירמיה יד י.
ופסרת עד דכא, אלי אלדכוה מת׳ל קול ירמיה לא דכאו עד היום הזה.
תשב אנוש עד דכא – אתה מביא ייסורים על האדם עד שאתה מחזירו להיות תשוש כח וקרוב למות, ותאמר לו בייסורין שובו בני אדם מדרכיכם הרעים.
You bring man to the crushing point You bring agonies upon man until You reduce him to a weakened state, near death, and You tell him with these agonies, "Return, O sons of men from your evil ways.⁠"
תשב אנוש – השבת בן אדם עד עפר, שמעטת את ימיו והזהרת בהם לשוב אליך ויחיו.
תשב – אתה אל ולא אדם תקיף כי תשב אנוש בימי הזקנה עד היותו דכא.
ותאמר שובו בני אדם – אל העפר אשר לקחתם ממנה.
THOU TURNEST MAN TO DUST. You are God and not a mighty man, for You turn a man to dust in his old age.
AND SAYEST, “RETURN YE, CHILDREN OF MEN.” To the dust, from which you were taken.
תשב אנושא עדב דכא – עד היותו דכא בימי הזקנה, כלומר לא יועיל לו חזקו בימי בחורותיו, כי אתה תשיבנו דכא.
ותאמר שובו בני אדם – שישובו לעפרם.
ואדני אבי ז״ל פירש: שתיסרנו ביסורין על עונותיו ותאמר שובו בני אדם – שישובוג בני אדם בתשובה. ועל ידי היסורין אומר להם, כי הם השלוחים.
א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״אנוש״.
ב. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״עוד״.
ג. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פריס 207, פרמא 1872, פרמא 3239 הושמט ע״י הדומות: ״לעפרם ואדני אבי... בני אדם שישובו״.
ואחר שדבר בשבח הבורא ית׳ החל בשפלות האדם ואמר תשב אנוש עד דכא, כלומר, תשיבנו ותעבירנו מתקפו וחזקו שבימי עלומיו עד דכא, כלומר, עד שהוא אומלל ודכא מרוב זקנה וחולשה. ותאמר שובו בני אדם, כלומר, ותגזור שישובו בני אדם אל עפרם, ובזקנה וביסורין שלוחי המוות, והם נשלחים מאת האל להזהיר על התשובה.
ולזה1 תשב אנוש עד דכא - הקצרת ימי האדם אחר המבול והפלגה, למען לא יבטחו באורך ימיהם למרוד, כמו שעשו דורות קודם המבול והפלגה2. ׳עד דכא׳ - עד ששבו ימיהם למנין מועט3: ותאמר שובו. ולא יהיו כאבותם4, כאמרו (איוב לח טו) ׳וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר׳5:
1. כדי להיטיב.
2. בקהלת (ג יד) כתב רבינו: ׳והאלהים עשה - השתנות בטבע מפסיד השלימות, כענין ׳ארורה האדמה׳ (בראשית ג יז), וכענין ׳עוד כל ימי הארץ זרע׳ וגו׳ (שם ח כב), [כדי] שייראו מלפניו - בני אדם ולא יוסיפו למרוד כענין אדם הראשון ודורות המבול׳. ובהקדמתו לתורה כתב רבינו: ׳והיו פירות הארץ נאותים ומספיקים למזונו ולהחיותו קרוב לאלף שנים, עד כי רבה רעת דורותיו ונגמר דינם להשחיתם את הארץ, ובכן נשחת מזג היסודות והמורכבים מהם מהצמחים ומבעלי החיים, ולא הספיק עוד מזון הפירות לחיי האדם כבראשונה וכו׳, עם כל זאת חמל על שאריתם והתיר להם בשר כל בעל חי זולתם, והארץ נתן לבני אדם בתת אימתם על כל חית הארץ, ועם זה היו ימי חייהם מגיעים לארבע מאות שנה ויותר מהמה׳. ולהלן (קיט פט-צב) כתב: ׳לעולם ה׳ דברך׳ אשר בו שמים נעשו, ׳נצב׳ - קיים, ׳בשמים׳ - שהם קיימים על אותו האופן שנעשו אז, ׳לדור ודור אמונתך׳ - אמנם ביצורי מטה האמונה והקיום שנתת בהם היא לדור ודור, בחזרת הדורות חלילה, כי בזה ׳כוננת ארץ׳ אחר חטאו של אדם הראשון, ׳ותעמוד׳ עד המבול, ׳למשפטיך עמדו היום׳ - אך זה ׳היום׳ אחר המבול, ׳למשפטיך עמדו׳, ששפטת להשחית את הארץ והיסודות במבול, כאמרו ׳והנני משחיתם את הארץ׳, ובזה קצרו ימיהם אחר המבול בהשתנות קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה, ובקיצורם וארכם עוד בפלגה, ׳כי הכל עבדיך׳, השמים והארץ וכל צבאם, והיה ההשתנות בהם כפי משפטיך, ׳לולי תורתך׳ אשר תכליתה חיי עולם, ׳שעשועי׳ לנחמני מצער חיי שעה, ׳אז אבדתי בעניי׳ בראותי היות ימי מעטים וחיי צער׳.
3. יש כמה מ״מ בהקדמה, כוונות, ועי׳
4. דור סורר ומורה וגו׳
5. שם פירש רבינו שקודם המבול היו הזריחה והשקיעה במשווה היום והיה לעולם עת האביב, ובמבול עשה שתנועת השמש מכאן ואילך תהיה בגלגל נוטה, וזה יגרום השתנות במזג האוויר המקלקל את האויר והיסודות ומזג הפירות והצמחים ומזגי כל בעלי חיים, ותכלית זאת ׳וינערו רשעים ממנה׳, שימותו הרשעים מהר, ובכך ׳וימנע מרשעים אורם׳, שמנע מהם את אור הכח החיוני לאורך ימים, כאשר היה קודם המבול אשר בו היו התקיפים בוטחים, [ובגלל זה] ותמלא הארץ חמס, [ומעתה] וזרוע רמה תשבר, עתה שלא יבטחו עוד בזה כלל.
תשב אנוש – אתה משיב את האדם מן רוב אומץ חזקו אשר יהיה מדוכא ביסורים המחלישים כח ובזה כאלו תאמר לבני אדם שובו מדרכיכם הרעים על כי אין יסורים בלא עון.
עד דכא – מציין דכא כמקום מופשט שלשם ישוב האנוש, ותאמר שובו אל מקומכם בתחלה אל המעון שהוא האל.
תשב – כמו שהיית מעון הרוחות מאז, כן בעת תשב אנוש עד דכא – שהגוף יאפסו כחותיו עד שידכא וישוב אל האפס, בזה תאמר שובו בני אדם – תצוה לבני אדם שישובו מן חיי החומר אל מעונם ששכנו שם בתחלה, והוא שישובו אליך אל, שבך שכנו מעולם ועד עולם.
עד דכא – כפירוש רז״ל עד דכדוכה של נפש, ולא לנקמה כי גרעו מכבוד הראוי לך, רק לטובת בני אדם כדי שיחזרו אליך, ותשב מלשון ושב הלבנון לכרמל (ישעיה כ״ט:י״ז) הפיכת מצב.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡יםבְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑רוְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה׃
For one thousand years in Your eyes are as a yesterday that has passed,⁠1 and like a watch2 in the night.
1. are as a yesterday... | כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר – The verse might be elaborating on God's eternal existence, noting that one thousand years for God is just like one day, or a mere section of the night, for man (see Bavli Sanhedrin 96b). The comparison to a "yesterday" rather than to "a day" might imply that every day is so short for God that it is as if it has already passed. Cf. Ibn Ezra and Radak that the words are addressed to man, not God, reading the previous clause as: "in your eyes" rather than "in Your eyes". Even if a man were to live a thousand years it would not matter for, regardless of his life span, man's time on earth comes to an end, and is like yesterday which is no longer.
2. a watch | וְאַשְׁמוּרָה – See opinions in Bavli Berakhot 3a that the night was divided into either three or four sections, each called a "watch".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם אֲלַף שְׁנִין בְּעֵינָךְ מִתְחַשְׁבִין קֳדָמָךְ הֵיךְ יוֹמָא דְאִתְמָלֵי אֲרוּם יֶעְבַּר וְהֵיךְ מַטְרַת לֵילְיָא.
For a thousand years in your eyes are considered in your presence like a yesterday, for it will pass; and like a watch in the night.
אלד׳י אלף סנה ענדך כיום אמס אלד׳י קד מר, או כגפוה מן אלליל.
אתה הוא שאצלך אלף שנים בעיניך כמו יום אתמול שעבר. או [זה אצלך (האלף שנים)] כמו שינה קלה נמנום בלילה.
כי, אשר אלף שנים אצלך כיום אתמול שכבר עבר או כנמנום קל בלילה. תרגם כאן אשמורה ״גפוה״ נמנום קל, וכן לקמן קיט קמח קדמו עיני אשמרות, אבל לעיל סג ז, ואיכה ב יט, ושמות יד כד, תרגם ״נובה״ משמרה, חלק מן הלילה. ולעיל עז ה שמורות תרגם ״ג׳פן״ עפעפים.
וענין כי אלף שנים בעיניך, הוא הבעת שפלות, כלומר אתה אלהים הקיים לעולם ואנחנו נכלה ונתם כמו שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וימי חיינו קצרים ולכן אל תדרש [לחטאינו] ותעננו.
ומעני כי אלף שנים בעיניך, הו באב תד׳לל, יענון אנך יא רב אלדאים אלבקא ונחנא נפנא ונביד כמא קאל ימי שנותינו בהם שבעים שנה ועמרנא קציר פלא תטאלבנא ותעד׳בנא.
[כי אלף שנים בעיניך – אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב״ה ועוד מן הלילה עמו כי יום א׳ של הקב״ה ומעט מן הלילה של הקב״ה הם אלף שנים שהרי לא אמר הכתוב שיהא יומו של הקב״ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים ולכך מת אדם הראשון תוך אלף שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב״ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא. מצאתי.]
כי אלף שנים בעיניך וגו׳ – וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראויים היו השנים לכך לפי שהיו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום עובר וחולף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז), וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו.
כיום אתמול כי יעבור – שכבר עבר.
For a thousand years are in Your eyes A thousand years of man are like one day of the Holy One, blessed be He, and part of the night with it; for one day of the Holy One, blessed He, and a little of the night of the Holy One, blessed be He, are a thousand years, for the text does not say that the day of the Holy One, blessed be He, is like a thousand years, but that when a little of the night elapses with it, then His day is complete, and it is a thousand years. Therefore, Adam died within a thousand [years] for had he lived a thousand [years] it would be more than the day of the Holy One, blessed be He. Perhaps the amount of that watch equals the time from the death of Adam until a thousand years, but we do not know how much that watch was, except from conjecture. I found [this]: For a thousand years are in Your eyes, etc. And when repentance came into Your thoughts from the beginning, You judged well and created it. Now those years were appropriate for it because people's days were many, so that a thousand years were in Your eyes like one passing day, which passed and was gone, with a little of the night with it, for You said to Adam: "for on the day you eat of it, you will surely die" (Bereshit 2:17), and he lived nine hundred and thirty years. We find that a thousand years equal one whole day and a little of the night with it.
like yesterday, which passed Which already passed.
כי אלף שנים בעיניך – אף כשהיו כל ימי איש ואיש אלף שנים כימי דור המבול.
או כאשמורה בלילה – שלא היה חשוב נגדך כלום.
כיבעיניך – עם בני אדם ידבר השם ואל תתמה בעבור שובו לשון רבים ואחר כן בעיניך כי כן משפט הלשון. זכור ימות עולם בינו (דברים ל״ב:ז׳), טפכם נשיכםא וגרך.
והטעם כי אלו חיית אתה בן אדם אלף שנים ככה יהיו כיום אתמול כי יעבור – שכבר אבד.
או, כמו: אשמורה בלילה.
ועל דרך הפשט: מה טעם לאמר כיום אתמול, היה מספיק כיום, והנו כמו: אילו חיה אלף שנים (קהלת ו׳:ו׳). ואשר יורה יושר פירושי שיאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ׳:י׳) שלא יגיעו לאלף. ולפרש אותו על דור המבול רחוק הוא.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״נשכם״.
FOR A THOUSAND YEARS IN THY SIGHT ARE BUT AS YESTERDAY. God is speaking to human beings.⁠1 Do not be surprised that the psalmist first employs the plural shuvu (return ye) (verse 3), and then the singular be-enekhah (in Thy sight),⁠2 for such is the style of scripture.⁠3 Thus scripture reads zekhor4 yemot olam, binu5 shenot dor va-dor (remember the days of old, consider the years of many generations) (Deut. 32:7); and tappekhem neshekhem6 ve-gerekha7 (your little ones, your wives, and thy stranger) (ibid., 29:10).
The meaning of but as yesterday when it is passed is, “If you, a human being, would live a thousand years, it shall be as yesterday when it is passed, for yesterday has already passed,”8 or, “it shall be as a watch in the night.” According to the plain meaning of the text, [For a thousand years in Thy sight are but as yesterday is not directed to God,⁠9 for if it were,] why does the psalmist say as yesterday? “As a day” would have sufficed.⁠10
For a thousand years in Thy sight are but as yesterday is similar to yea, though he (a man) live a thousand years [twice told … do not all go to one place?] (Eccl. 6:6). The fact that the psalmist goes on to say The days of our years are threescore years and ten (verse 10); that is, that they do not reach a thousand years, is proof that my interpretation [regarding in Thy sight]⁠11 is correct.
It is farfetched to interpret a thousand years as referring to the generation of the flood.⁠12
1. Thy sight means “man’s sight.”
2. The singular (in Thy sight) following the plural return ye implies that “Thy sight” refers to God’s sight.
3. It is the style of scripture to employ a plural and then switch to the singular.
4. Zekhor is a singular.
5. Binu is a plural.
6. Tappekhem and neshekhem are plurals.
7. Gerekha is a singular.
8. It shall be like a “passed yesterday.”
9. According to the Talmud, For a thousand years in Thy sight are but as yesterday indicates that a day for God’s lasts a thousand years. See Sanhedrin 96b. Also see Rashi on this verse.
10. Reading ka-yom rather than ha-yom. – Filwarg. If our verse intended to say that God’s day consists of a thousand years, it should have read, “For a thousand years in Thy sight are as but a day.” God is eternal. What point is there in saying to God, “For a thousand years in Thy sight are but as yesterday?” However, saying to a human being that a thousand years when it passes is like yesterday has meaning. It means, “If a man live one year or a thousand … is he not as though he had never been?” (Citation from the Tzidduk ha-din-Burial service.)
11. According to Ibn Ezra, in Thy sight refers to man’s sight.
12. The antediluvians lived close to one thousand years. After the flood, the human lifespan was shortened. Some commentaries applied our verse to those generations. Rashi alludes to this opinion in his comments on verse 5. – Filwarg.
כי אלף שנים – ואמרת לו גם כן: מה הם חייך, כי אלו יראה בעיניך ותחשב שתחיה אלף שנים, מה שלא חיה האדם, כאין הם כיון שסופך למות, לפיכך אל תתגאה בחייך אם תאריךא ימים, כי כלם יחשבו כיום אתמול שעבר או כמו אשמורה אחת מאשמורתב הלילה, כי כלם עמל ויגיעה.
ורבותינו ז״ל פרשו בעיניך כנגד האל יתברך, ואמרו: יומו של הקב״ה אלף שניםג כי האלף שנים אינם נחשבים לו אלא כיום אחד.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״יאריך״.
ב. כן בכ״י פריס 207, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פרמא 1872: ״מאשמורות״.
ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״יומו של הקב״ה אלף שנים״.
ואמר כי אלף שנים בעינך וגו׳, כלומר, אף אם ימצא האדם עצמו חזק וישר במזגו וטבעו אינו כלום, כי אפי׳ שישוער שיחיה אלף שנים מה שלא הגיע שום אדם לכך, הכל נגדך כיום אתמול כי יעבור וכאשמורה בלילה, ר״ל אשמורה אחת מאשמורות הלילה, וזהו וחלדי כאין נגדך (תהלים לט, ו). ובדרש סמכו מנין זה למה שאמר הקב״ה לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות, וחיה תשר״ל שנה. ואף בדרש אמרו שראוי היה לאלף שנים אלא שהונחו משנותיו לדוד (עיין פרקי דר״א פי״ט).
(ד-ו) ובהיות כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול [כי יעבור] וכאשמורה בלילה, שאף על פי שהבדל אורך הזמן רב ביניהם, הם על יחס אחד בערך אליך1, בהיות מציאותך בלתי בעל תכלית ושנותיך לא יתמו2, לכן זרמתם - בהיותך חפץ שיקומו צדיקי הדורות, שַמְתָּ אותם כזרם מים3 דור אחר דור קצרי הימים4, כי יחס שנותם ושנות דורות המבול5 הם על יחס אחד בערך אל שנותיך שהם בלתי בעלי תכלית, באופן כי כמו עת שינה יהיו, אשר בבוקר כחציר יחלוף, וזה כי אמנם מספר ימי חייהם בבוקר יציץ - בימי הנערות6, וחלף - אל הבחרות, ולערב - בעת הירידה שהיא תכופה7, ימולל - יתפרך וישבר כוחו, ויבש - בעת המוות. וגם כי בזה האופן יהיו צדיקי הדור מעטים לקוצר הזמן, לא יחדל בזה תכלית המכוון מאתך באורך הזמן, אשר הם על יחס אחד בערך אל שנותיך שלא יתמו8:
1. אולי צ״ל ׳אליך׳
2. לשה״כ להלן (קב כח).
3. רש״י פירש ׳זרמתם - לשון שטיפה כמו (חבקוק ג) זרם מים׳. ורד״ק: זרמתם, שנות בני אדם כְּזֶרֶם מים שהולך ושוטף במהרה.
4. ביומא (לח:) ׳ [ואמר]+ רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר +שמואל א ב+ כי לה׳ מצקי ארץ וישת עליהם תבל׳.
5. שהאריכו ימים ׳אלף שנה׳.
6. יציץ ויפרח, אך מיד וכו׳.
7. מיד שמגיע לשיא, ראה קהלת א טו, ופרק יב, איוב לח, אור עמים (הובא שם ושם).
8. כלומר, אף שימי הצדיקים יהיו מעטים, מכל מקום כיון שלה׳ אין הבדל בין אלף שנה ליום אתמול כי יעבור, ישיג את מה שרצה כאשר נתן אלף שנה לאנשי דור המבול, כמו שישיג מן הצדיקים ששתלם בכל דור.
ובעיניך – בגעיא.
ואשמורה – הוא חלק משלשה חלקי הלילה נקראים אשמורה בלשון מקרא.
כי אלף שנים – ר״ל ע״י היסורים כאילו תאמר להאדם הלא אף אם תחיה אלף שנים הלא יהי׳ בעיניך כיום אתמול כאשר יעבור כי אחר שעבר הזמן מה לו אם היה זמן מרובה או זמן מועט הלא הלך לו ואיננו.
ואשמורה בלילה – וכמו משמרה אחת ממשמרות הלילה כי לאחר שעבר הזמן משמר אחד ואלף שנים לאחת תחשב.
כי אלף – כן תאמר אל בני אדם, שובו מעולם הזה הזמני,
כי אלף שנים שחיית פה בעולם החומרי, הלא ידמו בעיניך כיום אתמול כי יעבר – וגם ידמו בעיניך כאשמורה בלילה, ומבאר נגד מ״ש כיום אתמול כי יעבור
כי אלף שנים וגו׳ – ואינך מקפיד על ההווה עתה גם אם יגרום אנחה לבני אדם כי רואה עתידות אתה ויודע שסופו לטובה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּחָצִ֥יר יַחֲלֹֽף׃
You have washed them away;⁠1 they are as a slumber.⁠2 In the morning, like grass, it passes.⁠3
1. washed them away | זְרַמְתָּם – The verb appears only here and in Tehillim 77:18, but the noun "זרם" refers to a storm or flood of rain, so that the verb would mean: "to flood" or the like.
2. they are as a slumber | שֵׁנָה יִהְיוּ – The verse might be saying that Hashem washes away man's years so quickly that man is hardly cognizant of it, like one who is not aware of the passage of time when asleep (Meiri). Cf. Radak who suggests that "שֵׁנָה" here refers not to sleep but to a dream. Man's years pass by as a dream which, upon awaking, is as if it never happened.
3. like grass, it passes | כֶּחָצִיר יַחֲלֹף – See Radak. The subject is ambiguous and might be either time (Malbim) or man himself (R"Y of Trani), both of which, like grass, pass or die quickly. Alternatively, "לחלף" can mean "to change", here taking the connotation of "sprout anew" with the verse saying that just as grass is renewed in the morning, man in the youth (morning) of his days is full of vigor. However, as the next verse elaborates, this will not last long, for by nightfall the grass (and man) withers and dies (Metzudat David).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִין לָא תָיְבִין תֵּיתֵי עֲלֵיהוֹן מוֹתָא הֵיךְ דְמָכִין יְהוֹן וּלְעָלְמָא דְאָתִי הֵיךְ עִסְבָּא דְמִתְפָּרְכָא יִתְחַלְפוּן.
And if they do not repent, death will come upon them, they will be as those who are sleeping; and in the age to come, they will disappear like crumbling grass.
[Another Targum: You made them drink the cup of cursing; they became like a drunken man in his sleep.]
זרמתם שינה יהיו – ר׳ יוחנן אמר זרו מתו תמו שנתם. רשב״ל אמר זרו מתורתך רמה נגעה בהם. ורבנן אמרי זריתם לשעה היתה. בבקר יציץ וחלף. רבנן ורבי אבא בר כהנא. רבנן אמרי בבקר יציץ וחלף אלו ישראל. למה שלערב ימולל ויבש אלו עכו״ם. רבי אבא בר כהנא אמר כלו של ישראל. בבקר יציץ וחלף לעולם הבא למה שלערב ימולל ויבש לעולם הזה. שתה עונותינו לנגדך. בכל שעה שתה עונותינו ואם מבקש אתה להחיותנו עלומינו למאור פניך. אותה שעה אנו הולכים למאור פניך.
זרמתם שנה יהיו – ר׳ יוחנן אמר זרו מתו תמו, ר׳ שמעון בן לקיש אמר זרו מתורתך רמה נגעה בהם, ר׳ אלעזר אומר זרמתם לשעה אחת היתה. זרמתם שנה יהיו כשינה יהיו.
כ׳דאך ג׳עלתהא כאנהא תסיל ותציר כנומה, ונחן פי צביחתנא כאלחשיש אלד׳י ימצ׳י.
באופן הזה עשית אותה (את האלף שנים) כאילו הם הולכות ויגיעו להיות כמו שינה קלה ואנחנו בבוקר של האשמורה? כמו העשב שהולך (לאיבוד).
זרמתם, כך עשיתם כאלו הם זורמים ונעשים בשנה קלה, ואנחנו בבוקרינו כחציר החולף.
ופירשתי זרמתם, מענין שטפון נגזר מן זרם מים1.
1. חבקוק ג י.
ופסרת זרמתם, מן מעני אלסיל משתקא מן זרם מים.
זרמתם שינה יהיו – עכשיו חטפתם לאותן השנים והבאתם לימים מועטים שאינן אלא כשנות תנומה ששני הדורות שבעים שנה הם, כמו שמפרש בסוף העניין ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והן חשובין שינה אחת כעיניין: בשוב י״י את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכ״ו:א׳) ועל שבעים שנה של גלות בבל נאמר שהיה שבעים שנה.
זרמתם – לשון שטיפה, כמו: זרם מים (חבקוק ג׳:י׳).
בבקר כחציר יחלוף – הנולד בלילה מת בבקר לסוף השינה.
You carry them away as a flood; they are like a sleep Now you have seized those years and had them become a few days, which are merely like a sleep of slumber, for the years of the generations are seventy years, as is explained at the end of the chapter: "The days of our years because of them are seventy years,⁠" and they are regarded as one sleep. As the matter that is said "When the Lord returns the returnees to Zion, we shall be like dreamers" (Tehillim 126:1). This was stated regarding the Babylonian exile, which lasted seventy years.
You carry them away as a flood Heb. זרמתם, an expression of flooding, as: "A stream (זרם) of water" (Chavakkuk 3:10).
in the morning, like grass it passes away If one is born at night, he dies in the morning at the end of his sleep. And if...
ועכשיו זרמתם – לשון: זרם מים (חבקוק ג׳:י׳), והשטפת ימי הנשארים עד שיהו לשינה – שהוא לשבעים, דכתיב: בשוב י״י את שיבת ציון היינו כחלמים (תהלים קכ״ו:א׳), וגלות בבל שבעים שנה (ירמיהו כ״ה:י״א), וחלום זה שינה.⁠1
1. בדומה ברש״י.
זרמתם – שב לדבר עם השם כי השנים תשימם כמו זרם מים עבר (חבקוק ג׳:י׳) אותם כמו השינה.
או הטעם שישנו שנת עולם.
THOU CARRIEST THEM AWAY AS WITH A FLOOD, THEY ARE LIKE A SLEEP. The psalmist returns to address God. [He says: “You, God, make the years [fly by].⁠1 It is as if a flood of waters passed over2 them.⁠3
They4 are like5 a sleep.”6 On the other hand, the meaning of they are like a sleep may be: “they will sleep the sleep of eternity.”7
1. Literally, “For the years.”
2. Reading avar. – Ha-Keter.
3. Human beings. See 3:10.
4. Human beings.
5. Sleeping people are not aware of the passage of time.
6. Literally, the sleep.
7. In other words, “sleep” is a euphemism for death. The years fly by, and man dies.
זרמתם – כנגד האל ידברא המשורר, ואמר זרמתה שנות בני אדם כזרם מים שהולך ושוטף במהרה.
או: כמו השינה יהיו – ר״ל כמו החלום בשינה, כי בהקיץ אין מדברי החלום דבר.
בבקר כחציר יחלוף – כמו החציר כן יחלף ויעבור במהרה אפילו בבקר, כלומר שימות בימי הנעורים כמו החציר שהוא רטוב לפני שמש, ובבקר בצאת השמש עליו ייבש.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י מינכן 363: ״דבר״. בכ״י פריס 207 חסר: ״ידבר״.
ואמר זרמתם שינה יהיו, ר״ל שנותיו, כלומר, שהעברתם במהירות בתכף כשטף וזרם מים עד שהם בעיניו כשינה שהוא זמן שלא הרגיש האדם בו. ואמר בבוקר כחציר יחלוף, ודמהו אל החציר, והוא ירוקת הדומן והוא עשב ירוק מתהוה על פני הדומן בשחרית מהטל היורד, והוא כענן בוקר, וכשיכה אותו חמום השמש יתיבש, וזהו מבוקר לערב יוכתו (איוב ד, כ). וכחציר, כלומר, אפי׳ יגיע לימי הזקנה אינם כלום, כ״ש שימותו כמה בימי הנעורים, והוא משל הבוקר, ואמר שיחלוף עתם כחציר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

זרמתם – ענין מרוצת המים כמ״ש כזרם מים (ישעיהו כ״ח:ב׳) והושאל למרוצת השנים.
יחלוף – ענין התחדשות כמו יחליפו כח (ישעיהו מ״א:א׳).
זרמתם – מרוצת חייהם המה כחלום השינה כי בהקיצו אין דבר מדברי החלום כן אין ממש בחיי האדם.
בבקר – ר״ל בימי הנעורים לבד מחדש ומחליף כח כחציר הזה שרק בבוקר יחליף כח.
זרמתם – פעל, משם זרם מים, כמו זורמו מים עבות.
כחציר יחלף – מצייר זמן ההוה המתנענע ברגע ההוה כחציר היוצא מן זרעו אשר נתבלה בארץ וישוב להצמיח מינו, כן יום העבר הצמיח מינו שהוא יום הבא לאחריו, אבל גם הוא דומה כחציר ועשב, הצץ וחולף כחותיו ומזונו בכל רגע ורגע, עד ישתיך הליחות השרשי שבו כל רגע, ויינק מזון אחר והתכה אחרת תמורתו, עד שימולל ויבש בערב, וכן הבקר החדש יבלה את רגעיו אשר יתחלפו מרגע לרגע, כל רגע מתכת את חברתה ותכנס במקומה, עד שבערב ימולל היום ההוא וישוב מן ההוה אל העבר.
זרמתם – שזרמתם את האלף שנים כמו שזרמת את יום האתמול, (מציין מרוצת הזמן כמרוצת זרם מים שהשבולת שוטפת והולכת, וכל שבולת שוטף את חברו, כן כל רגע מרגעי הזמן שוטפת את רגע הקודמת לה מן ההוה אל העבר, ואין הבדל בין אם היה העבר יום אחד או אלף שנים, כי העבר איננו בהוה, והזמן החולף אפס מן המציאות), ונגד מ״ש ואשמורה בלילה, אמר שנה יהיו – כמו שבזמן של הלילה לא נעשה בה תנועה ופעולה, רק בה ישן הבע״הח ולא פעל מאומה, כן היו כל האלף שנים כאלו ישנת בהם, עד שמצד זה האלף שנים שחיית היו כלא היו מצד שני ענינים,
א. מצד שנזרמו ונשטפו מן המציאות כיום אתמול,
ב. מצד שגם בעת היו במציאות ישנת בם ולא עשית כל מאומה,
בבקר שיעור הכתוב האלף שנים ידמו בעיניך בבקר כחציר יחלף כיום אתמול כי יעבר מדמה הבקר הבא בהוה כאילו צמח ויצא מן הזמן כצמח חדש, ור״ל בבקר שיצמח כחציר במציאות, ידמה הזמן של אלף שנים שעבר כיום אתמול.
זרמתם – הכנוי מוסב לשנים או לבני אדם כלומר לדורות שאתה עובר עליהם במהרה כזרם מים.
שנה יהיו – שגם אם יישן אדם שעות הרבה דומות עליו כרגע.
יחלף – כל אחד מבני אדם, ויחלף ר״ל יוציא ענפים חדשים וזה סימן שעץ רענן הוא.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ףלָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ׃
In the morning it blossoms and passes;⁠1 by evening it withers2 and dries up.
1. passes | וְחָלָף – See Rashi. Alternatively: "sprouts anew" (see the note on verse 5).
2. withers | יְמוֹלֵל – This assumes that the verb relates to the root "נמל", to dry up or fade (see Tehillim 37:2, Iyyov 18:16, and 24:24). Alternatively, it stems from the root "מלל" or מול"", to circumcise, here meaning: "to be cut off" (Radak).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דַמְיָן עוֹבָדֵיהוֹן הֵיךְ עִסְבָּא דִי בְצַפְרָא יְנִיץ וְיַסְגֵי לְרַמְשָׁא מִתְמוֹלֵל וּמִתְיַבֵּשׁ מִן חוּרְבָּא.
Their deeds are like grass that in the morning will spring up and multiply; in the evening it fades and dries up from the heat.
בבקר יציף וחלף – רבנן אמרין אלו ישראל למה שלערב ימולל ויבש – אלו עו״א, רבי אבא בר כהנא אמר כלו ישראל בבקר יציץ וחלף לעולם הבא, למה שלערב ימולל ויבש בעולם הזה.
ואן הו באלגדאה נוור ומצ׳י, פהו פי עשיתה ייבס וינקצף.
והוא [העשב] בבוקר למחרת כמו הפרח ילך כך ויתייבש לפנות ערב.
בבקר, ואם הוא בבקר יוציא ציץ וחלף הרי לערב יומו ימול וייבש. תרגם יחלף בפסוק הקודם וגם וחלף כאן ״ימצ׳י״ ואיני מבין לה עניו לפי סדר התרגום ושטתו, והייתי רוצה לפרש יחלף - וחלף צמיחה והוצאת חליפין והענין הזה מובן יפה ואנחנו בבוקרינו כחציר הצומח ופורח ואע״פ שבבקר יוציא ניצנים ופריחת עלים הרי לערב אותו יום ימול יבול וייבש. אך לא מצאתי שיש במלת ״ימצ׳י״ הערבית מובן זה.
ואם בבוקר יציץ ומיד חלף ועד בא הערב ימולל ויבש.
In the morning, it blossoms it passes away immediately, and when evening comes, it is cut off and withered. Why?
וחלף – וגדל, לשון מחליף.
בבקר יציץ – דור אחר.
וחלף – מגזרת חליפות שמלות (בראשית מ״ה:כ״ב), כדרך: אם הרגם ודרשוהו (תהלים ע״ח:ל״ד), תשלח רוחך יבראון (תהלים ק״ד:ל׳).
בבקר – והדור שיציץ וחלף דומה אל הציץ הדל שאין לו כח בו, שבערב ימולל ויבש. והנה דמה חיי האדם כמו מבקר עד ערב.
IN THE MORNING IT FLOURISHETH. Generation following generation.⁠1
[AND GROWETH UP.] Ve-chalaf (and groweth up) is related to the word chalifot (changes) in changes of raiment (Gen. 45:22).⁠2 Our verse is similar to When He slew them, then they would inquire after Him (Psalms 78:34)3 and to [Thou withdrawest their breath, they perish, and return to their dust.] Thou sendest forth Thy spirit, they are created (ibid. 104:29, 30).
IN THE MORNING. The generation that flourishes and grows up is compared to a thin plant that has no strength. It is cut down and withers in the evening. The psalmist compares the life of a person to a day. It lasts from morning to evening.
1. Our verse does not refer to those who are mentioned in verse 5; that is, to the generation that passes away. It refers to a new generation.
2. In other words, chalaf connotes renewal.
3. Then they would inquire after Him does not refer to those whom God slew. Similarly, In the morning it flourisheth and groweth up does not refer to those who passed away.
בבקר יציץ וחלףוחלף – זה מן: יכרת ועוד יחליף (איוב י״ד:ז׳), יחליפו כח (ישעיהו מ׳:ל״א), שהוא ענין התחדשות. אמר: ואם בבקר יציץ וחלף – כלומר אם בימי הנעורים יהיה שלו ושקט, לערב – שהוא הזקנה, ימולל וייבש, כמו החציר – אם יהיה בו כח רטיבות בבקר, שהשמש אין בו כח החמימות כל כך, לערב ימולל ויבש – שהכה אותו כל היום השמש.
ימולל – מבנין פועל מרובע, והוא פעל עומד, וענינו: נכרת.
ואחר שהמשילו לחציר ולעשבים המשיך המשל להתהפך עתו ברגע כחציר, שבבקר יציץ וחלף, ר״ל יציץ ויתחדש כמו אם יכרת ועוד יחליף (איוב יד, ז), ולערב ימולל ויבש, וענין ימולל לדעתי מענין מלילות שיהא נפרך ביד מרוב יבשו. והוא לדעתי מנפעל, והיה ראוי שינקד בקמץ, ויש מדקדקים כללוהו בפועל מרובע והוא בודד, ופי׳ ג״כ ענין כריתה מלשון אומללים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

יציץ – יפריח.
ימולל – ענין כריתה כמו כי אמילם (תהלים קי״ח:י׳).
ויבש – ר״ל וכבר נעשה יבש וכן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ד׳).
בבקר יציץ – אם בבקר יציץ ומחליף כח הלא לערב בימי הזקנה ימולל ויבש ודומה הוא לחציר הנתייבש אחר שזרחה החמה עליו כל היום.
בבקר – ר״ל כן ידמו בבקר ההוה אשר יציץ וחלף עתה ויוצא אל המציאות, אשר גם צמח הבקר הזה ימולל ויבש לערב – כי גם בקר ההוה הנמצאת עתה במציאות אינו מתקיים רק דומה כציץ הפורח ומתקיים יום אחד וימולל ויבש בערב.
ימולל – מבנין פִּעֵל וחסר הנושא יבא איש ויגוז אותו חציר באופן שייבש, ואין לכחד שהיה ראוי לנקדו ימולַל לעשותו פֻּעַל, וכ״ז דמיון הגון לאנשי המדבר שמתו רובם בתוקף שנותיהם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) כִּי⁠־כָלִ֥ינוּ בְאַפֶּ֑ךָ וּֽבַחֲמָתְךָ֥ נִבְהָֽלְנוּ׃
For we are consumed by Your anger; and by Your fury we are terrified.⁠1
1. terrified | נִבְהָלְנוּ – Alternatively: "we are ruined", with the word being parallel to "כָלִינוּ" (consumed) of the first clause. For similar usage, see Tehillim 104:29. Cf. Hoil Moshe that the verb might also take the meaning "rushed" (as used in Mishlei 28:22, Esther 6:14, and Kohelet 5:1), with the psalmist saying that Hashem has hastened our deaths. See Malbim that this and the coming verses explain why man's life is so transient. Our years are cut short due to Hashem's anger both at personal sins and at the sin of Adam which introduced mortality into the world.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם אִשְׁתֵּיצָנָא מִן תּוּקְפָךְ וּמִן רוּגְזָךְ אִתְבַּהֵלְנָא.
For we have been destroyed by your harshness, and by your anger1 we have been terrified.
1. Anger: rage.
כד׳אך נחן נפני בגצ׳בך, ונדהש מן חמיתך.
באופן הזה אנחנו מתחסלים בכעס שלך ומהחמה שלך אנחנו נדהמים.
כי, כך אנחנו נבלה באפך ונבהל מחמתך.
למה? כי כלינו באפך וגו׳.
For we perish from Your wrath, and from Your anger, etc. That is to say: And because of all this...
כי – כאילו אנפת בנו, על כן יכלו ימינו.
ובחמתך נבהלנו – כמו ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה (תהלים ע״ח:ל״ג).
FOR WE ARE CONSUMED IN THINE ANGER. It is as if You were angry at us and therefore our days are consumed.
כי כלינו – עתה ידבר על לשון הגלות. אמר: כל אדם הוא הבל, ואפילו אותם שהם בשלוה, כל שכן אנחנו, שאנחנו בגלות זה כמה, כי כלינו בגלות באפך – שאנפת בנו על עונותינו. והפסוק כפול בענין במלות שונות.
ועתה החל בכוונתו לדבר מזה הגלות. כלומר, אם כן הוא לכל בני אדם וגם לשלוים ולמעונגים שבהם, כ״ש לנו אנחנו בני הגלות אשר כלינו באפך על חטאתינו.
(ז-ח) כי כלינו באפך. ואנחנו עמך, ׳כי1 כלינו באפך׳ ובחמתך בין האומות, וזה כי שת עוונותינו לנגדך גם בעולם הזה, ולא כן לאומות העולם:
1. לבדוק כת״י.
כי כלינו – עתה ידבר על לשון בני הגלות בבל שיאמר אם חיי כל אדם הוא הבל אף אם המה בשלוה כל שכן אנחנו אשר כלינו באפך שאנפת בנו על עונותינו.
ובחמתך – הוא כפל במ״ש.
באפך, ובחמתך – הבדלם מבואר בכ״מ (וע״ל ו׳ ב׳) וההבדל בינם לבין עברה ע״ל ז׳ ז׳.
כי כלינו – אחר שהציע כי האל הוא מעון הנשמות לעולם, ממנו באו ואליו ישובון, התחיל להתאונן על קיצור חיי האדם, אשר לא יספיקו לו להשלים את התכלית אשר עבורו נשלח ממעונו לעולם הזה, והנה קיצור חיי האדם יהיה על שני פנים,
א. ע״י עונש על חטא פרטי,
ב. ע״י עונש הכללי נשגזר מיתה על אדם וזרעו, ועל שני אלה יתלונן פה, נגד העונש הפרטי אומר כי כלינו באפך – אם כלינו ע״י האף שיש לך על חטאים שחטאנו,
ובחמתך נבהלנו – יש הבדל בין אף ובין חמה, שאף הוא הקצף הגלוי, וחמה הוא הכעס השמור בלב, ור״ל חוץ ממה שכלינו ע״י אפך הגלוי, עוד נבהלנו ע״י החמה הצפונה, ומפרש נגד מ״ש כי כלינו באפך
נבהלנו – יש לפותרו כנהוג מלשון בלהות ושממון, ויש ג״כ לפותרו לשון נחץ כמו ויבהלו להביא את המן (אסתר ו׳:י״ד) מהרת מיתתנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) שַׁתָּ֣א עֲוֺנֹתֵ֣ינוּ לְנֶגְדֶּ֑ךָ עֲ֝לֻמֵ֗נוּ לִמְא֥וֹר פָּנֶֽיךָ׃
You have set our iniquities before You, our hidden sins1 in the light of Your presence.
1. hidden sins | עֲלֻמֵנוּ – See Ibn Ezra who relates this to the root "עלם", to conceal. Alternatively: "the sins of our youth", connecting the word to the noun "עֶלֶם", a youth (Rashi, commentary attributed to Rashbam).
א. שַׁתָּ֣ =קורן (לשיטתם ושיטתנו)
• א,ל-קרי=שַׁתָּ֣ה וכן בדפוסים (וכן הכריע ברויאר!)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׁוִיתָא חוֹבָנָא לְקִבְלָךְ עַוְיַת טַלְיוּתָנָא קָבֵל נְהוֹר אַפָּךְ.
You have set our sins in front of you, the iniquities of our youth before the light of your face.
שתה עונותינו לנגדך – בכל שעה שתה עונותינו, ואם מבקש אתה להחיותנו עלומנו למאור פניך אותה שעה אנו הולכים למאור פניך.
אן ג׳עלת ד׳נובנא חד׳אך, וגבאיאנא מקאבל נור וג׳הך.
כבר הנחת את העונות שלנו אל מולך. [ועשית] שהדברים הנסתרים שלנו יקבלו את אור פניך.
שתה, אם תשית עונותינו נגדך ונעלמותינו שגגותינו נגד אור פניך
וגזרתי עלומינו, מן ונעלם דבר1.
1. ויקרא ד יג.
ואשתקקת עלומינו, מן ונעלם דבר.
ועל כל זה שתה עונותינו לנגדך, ואת עלומינו – חטאות נעורינו שמתה למאור פניך.
עלומינו – נעורינו, כמו: בן מי זה העלם (שמואל א י״ז:נ״ו).
למאור פניך – למולך להביט בהם.
You have placed our iniquities before You and our youth, the sins of our youth, You have placed before the light of Your countenance.
our youth Heb. עלמנו, our youth, as: "whose son is this youth (העלם)" (I Sam. 17:56).
before the light of Your countenance opposite You and to look at them.
עלומינו – נעורינו.⁠א
א. כן ברש״י. בכ״י (בחילוף אותיות): סהרינו.
שתה – ובאמת יש לך להתעבר עלינו בעבור עונינו תענישנו מעט מעט.
אמר ר׳ משה: כי עוונינו – עוונות עלומינו.
והנכון בעיני: שהוא מגזרת תעלומה, על כן למאור פניך.
THOU HAST SET OUR INIQUITIES BEFORE THEE. You truly have reason to be angry at us. You punish us little by little because of our iniquities.⁠1
Rabbi Moses says that alumenu (our secret sins) refers to sins which we committed when we were young.⁠2 However, in my opinion alumenu is related to the word ta’alumah (the thing that is hidden) (Job 28:11). The psalmist therefore goes on to say in the light3 of Thy countenance.
1. You always see our sins and punish us for committing them. – Radak.
2. Rabbi Moses connects alumenu to the word elem (youth).
3. Light uncovers that which is hidden in a dark place.
שתה – משפטו: שתתה, בשקל: קמת (שמואל ב י״ב:כ״א), שבת (תהלים פ״ה:ב׳). והתי״וא למ״ד הפעל,⁠ב ונבלעת בדגש תי״ו הנמצא, והוא כתוב בלא ה״א וקרי בה״א. ואחד הוא בענין, כי פעלת פעמים כתוב בה״א כי הנח שאחר הקמ״ץ פעם כתוב פעם אינו כתוב, והמלה מלרע שלא כמנהג, והטעם כתבנו בספר מכלל בחלקג הדקדוק ממנו.
אמר: שמת עונותינו לנגדך – כלומר שתראם תמיד ותענישנו עליהם.
עלומנוד למאור פניךעלומנו – חסר יו״ד הרבים. או הוא לשון יחידה ופירושו: עונינו הנעלם הוא למאור פניך, כי אין נסתר לנגדך, כי הכל הוא מאור לפניך.
ויש מפרשים: עלומנו – חטאת נעורנו, ולזה הפירוש יהיה חסר יו״ד הרבים על כל פנים, כי לא נמצא עלומים, נעורים, זקונים בלשון יחיד.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״ובתי״ו״.
ב. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פרמא 3239: ״הפועל״. בכ״י פריס 207: ״פעל״.
ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״בספר״.
ד. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״עלומינו״.
ה. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״יחיד״, והושלם בין השיטין: ״המשורר״.
בחמתך נבהלנו. שתה עונותינו לנגדך משל שתזכרם ותענישנו עליהם. ועלומינו ר״ל חטאת נעורינו, למאור פניך שהוא באור כי הוא נראה. או נפרש עלומינו, סתרינו כלומר, שעברנו בסתר והענשתנו בגלוי. ועלומנו חסר יו״ד אף כי הוא לשון רבים, וי״מ אותו לשון יחיד והכל אחד. שתה, מלת שתה חסר ה״א בכתיב, אלא שהיא שלמה בקרי וקריאתה מלרע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

שת – שתה קרי והמלה מלרע וכן במסורת ב׳ חד מלעיל וחד מלרע וסימן כל שתה תחת רגליו. שתה עונותינו לנגדך. וכן כתב רד״ק בפירוש ובמכלול דף קל״ה.
עלומינו – מלשון העלם וחסרון ידיעה.
שתה – שמת עונותינו נגדך לזכור בהם ולפרוע עליהם גמול.
עלמינו – השגיאות שהמה נעלמים מאתנו תשימם מול מאור פניך לזכור גם בהם ולשלם גמול עליהם.
עלומנו – עונות עלומינו ימי הנערות, גם נכלל בו עונות שהם נעלמים מאתנו.
שתה עונותינו לנגדך – שהאף המתגלה בא ע״י העונות, (וגם ר״ל שתשית את עונותיהו לנגדך, דהיינו שתחשב את העון לפי ערך גדולת מי שחטאו כנגדו שהוא בלתי ב״ת, ועפ״ז מגיע לחוטא עונש גדול וכבד מאוד), ונגד מ״ש ובחמתך נבהלנו מפרש (עונות) עלומנו (שתה) למאור פניך – גם עונות הנעורים שאנחנו כבר שכחנו אותם, תשית אותם נגד מאור פניך ששם אין חשך ושכחה רק הכל גלוי ונראה, וכאלו ישמור עוד חמה צפונה על עונות נעורים.
עלמנו – מלשון עֶלֶם, ובודאי הבחורים שבבני ישראל התחילו בתרעומת והזקנים לא מחו בידם ובכו אחריהם או ר״ל שהאומה כולה היתה עוד בזמן משה בימי עלומיה שלא הורגלו בחיים חפשים ולא ידעו ערכם ובחרו בעבדות מחיי צרה וסכנה, והאל לא אבה לסלוח תלונותם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) כִּ֣י כׇל⁠־יָ֭מֵינוּ פָּנ֣וּ בְעֶבְרָתֶ֑ךָ כִּלִּ֖ינוּ שָׁנֵ֣ינוּ כְמוֹ⁠־הֶֽגֶה׃
All our days pass by in Your wrath; we consume our years like a fleeting thought.⁠1
1. like a fleeting thought | כְמוֹ הֶגֶה – See Hoil Moshe. Alternatively: "like a fleeting sound", "sigh", or "murmur". The root "הגה" can refer to speaking, moaning, or musing, allowing for each possibility. The connotation is that one's years are ephemeral like a thought or sound that passes one's lips and quickly disappears.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם כָּל יוֹמָנָא אִתְפְּנִיאוּ קֳדָמָךְ בְּרוּגְזָךְ שֵׁצֵינָא יוֹמֵי חַיָנָא הֵיךְ הֲבֵל פּוּמָא דְסִתְוָא.
For all our days have been removed from your presence in your anger; we have completed the days of our lives like a vapor of the mouth in winter.
כי כל ימינו פנו בעברתך וגו׳ – רבי יהודה אמר זו מרירה. ורבנן אמרי זה נער שהוא הוגה. כלינו שנינו וגו׳. ימי שנותינו בהם וגו׳ ורהבם עמל ואון. אמר רבי חנינא בר יצחק אפילו מלכותו עמל ואון שנאמר (תהלים פ״ז:ד׳) אזכיר רהב ובבל. כי גז חיש. רבנן אמרי גזין חשין וטסין. ר׳ יודן אמר אף על פי כן היו בו מעשים טובים. מי יודע עוז אפך. אמר רבי אבא בר כהנא שמא מתמלאת עברה על ידך. מי יודע עוז אפך. אמר רבי חנינא בר יצחק כל מי שקדמו יום דין בעולם הזה. וכיראתך עברתך. למנות ימינו כן הודע. אם אנו יודעין שנותינו אימתי אנו מתים היינו עושים תשובה. אמר רבי אליעזר שוב יום אחד לפני מיתתך. אמרו לו תלמידיו וכי אדם יודע אימתי הוא ימות. אמר להם כל שכן שהוא עושה תשובה ויאמר שמא למחר אני מת ונמצא כל ימיו הם בתשובה. הוי למנות ימינו כן הודע. שובה ה׳ עד מתי. שמחנו כימות עניתנו. כימים שעניתנו בבבל במדי באדום. דבר אחר כימות המשיח. וכמה ימות המשיח. רבי אליעזר אומר אלף שנה. שנאמר כיום אתמול. רבי יהושע אומר אלפים שנה. שנאמר כימות עניתנו. שני ימים. ויומו של הקב״ה אלף שנה. רבי ברכיה אומר שש מאות שנה. שנאמר (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כימי העץ ימי עמי. וגמירי דהאי סדנא עביד בארעא שית מאה שנין. רבי יוסי אמר ששים שנה. שנאמר (תהלים ע״ב:ה׳) ולפני ירח דור דורים. דור כ׳ שנה דורים מ׳ שנה. הרי ס׳. רבי עקיבא אומר ארבעים שנה. שנאמר כימות עניתנו. כארבעים שנה שעשו אבותינו במדבר שנאמר (דברים ח׳:ג׳) ויענך וירעיבך. ורבנן אמרי שלש מאות וחמשים וארבע כמנין ימות שנת הלבנה שישראל מונין בהן. שנאמר (ישעיהו ס״ג:ד׳) ושנת גאולי בא. רבי אבהו אמר שבעת אלפים כימי החתן. שנאמר (שם ס״ב:ה׳) כי יבעל בחור בתולה. וכמה ימי החתן שבעת ימים שנאמר (בראשית כ״ט:כ״ז) מלא שבוע זאת.
כמא כת׳יר מן איאמנא ולת בעברתך, ואפנינא סנינא כנגמה ואחדה.
כפי שרבים מהימים שלנו עברו בכעס שלך. וחסלנו שנותינו כמו צליל אחד.
כי, כמו שרבים מימינו חלפו ועברו בעברתך וכלינו שנותינו בהגה אחד הגה ״נגמה״ השמעת קול קלה, פציית פה.
פנו בעברתך – נפנו ונבערו והלכו להם בעברתך.
כמו הגה – כדבור הממהר לִכְלוֺת.
have passed away in Your anger Have turned, have been cleared away, and have gone away in Your anger.
as a murmur Like speech, which hastens to disappear.
כמו הגה – כפלא לשון של עברהב לסערה וסופה, ופתרונו: כמו הגה – כשהגה בעולם.
א. בכ״י ס״פ: וכפל.
ב. בכ״י ס״פ: עבירה.
כי – הנה פירוש טעם אשר כלינו באפך שכלינו שנינו כמו הגא, כמו: והגא מפיו יצא (איוב ל״ז:ב׳), שהדבור אין לו מעמד, כי ברגע דבור המדבר ימצא, ואחר כן כאלו לא היה.
FOR ALL OUR DAYS ARE PASSED AWAY IN THY WRATH. We bring our years to an end (killinu) as a word that is spoken explains the meaning of For we are consumed (khalinu) in Thine anger (verse 7). It1 means, “We bring our years to an end like a spoken word.” Hegeh (a word that is spoken) is similar to hegeh (sound) in and the sound that goeth out of His mouth (Job 37:2). A spoken word does not last. It only exists while the speaker utters it. Afterwards, it is as if it never existed.
1. For we are consumed in Thine anger.
כי כל ימינו – כי לא היו בהם ימי טובה אלא כלם פנו בעברתך.
כלינו שנינו כמו הגאא – אמר כלינו שהוא פועל יוצא לומר כי אנחנו גורמים הכליון בעונינו.
והגה – הדבור היוצא מהפה שסףב והלך במהרה, כן שנינו – חלפו מהרה.
א. כן בכ״י פריס 207, פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י מינכן 363, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״הגה״.
ב. כן בכ״י פריס 207, פרמא 3239, מינכן 363.
כי כל ימינו ר״ל בגלות, פנו בעברתך. וכלינו שנינו כמו הגה, ר״ל כמו הדבר היוצא מפי האדם שחולף כרגע. ודימה כליון השנים לכליון הדיבור כי הדיבור אין לו מעמד, יכלה כרגע וכאילו לא חיה ולא ישאר ממנו רישום. וגם חכמי המחקר מדמים בני אדם לנער כותב לוח, ימחק ויכתוב. ואיוב אמר (איוב ח, ט) כי צל ימינו עלי ארץ, ואחז״ל (בראשית רבה צו, ב) הלואי כצל כותל או כצל אילן אלא כצל של עוף שנאמר (תהלים קמד, ד) ימיו כצל עובר.
(ט-י) כי כל ימינו פנו בעברתך. בהיות ׳כי כל ימינו פנו׳ בטרדת גזירות האומות, כלינו שנינו, ועם זה הזמן הקצר שהוא על הרוב עד שבעים שנה ובגבורות1 עד שמונים שנה, ורהבם - גבהם וחזקם2, הוא עמל - טרדות האומות, ואון - צרכי חיי שעה, כי זה הסך מהשנים גז חיש - פרח ועף במהירות3, ונעופה מאלה החיים4:
1. ואם הרבה גברו ימיו (רש״י).
2. כל הגדולה והשררה שיש לו לאדם בימים האלה אינם אלא עמל ואון (רש״י), ורהבם - וימי רהבם ימי הכח והחוזק שהם ימי הבחרות כולם הם עמל ואון (אבע״ז).
3. גז - לשון העברה (רש״י).
4. סָר חוזק הימים ההם במהרה וְנָעוּפָה אל הקבר, כלומר נלך שם במהרה כעוף המעופף. גָז, ענינו סר ממקומו (רד״ק).
פנו – מלשון פניה.
הגה – ענין דבור כמו ולשוני תהגה (תהלים ל״ה:כ״ח).
פנו – הלכו להם בעברה וזעם הבאה מעמך.
כלינו – אנחנו בעונותינו גורמים כליון שנותינו להיות נמשך זמן דבור בעלמא.
הגה – כמו והגה מפיו יצא, דבור.
כי – ונגד המיתה הטבעיית שנגזרה בחטא אדה״ר, אומר אם כל ימינו פנו בעברתך – שגדר שם עברה הוא שע״י קצפו וחמתו עובר הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא, וזה הוא בעונש שנגזר על כל הדורות שלא חטאו בחטא אדה״ר, שזה ע״י עברה להעניש את הבלתי חוטא, וע״י העברה הזאת פנו כל ימינו עד שכלינו שנינו כמו הגה – ר״ל כמו שיצא הגה ודבור וגזרה שהגה וגזר ואמר
כמו הגה – מלשון לא יהגו בגרונם (למטה קט״ז:ז׳) כמו הברת קול, או לשון הגיון הלב כמו מחשבה הבאה פתע והולכת לה לתת מקום לחברתה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) יְמֵֽי⁠־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡הוְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗הוְ֭רׇהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶןכִּי⁠־גָ֥ז חִ֝֗ישׁא וַנָּעֻֽפָה׃
The days of our years, in themselves1 are seventy years; and, if with might,⁠2 eighty years. Their pride3 is but toil and trouble, for it glides by4 quickly and we fly off.⁠5
1. in themselves | בָהֶם – See Malbim that the connotation is that in a normal set of years (i.e. in a lifespan that is not marked by extra health or vitality) there should be 70 years. Cf. Rashi that the word refers back to the sins mentioned in the previous verses; due to those sins, man's days reach only seventy years.
2. if with might | וְאִם בִּגְבוּרֹת – In other words, if a person is especially robust he might reach eighty years. Alternatively the word refers back to God; though naturally a person lives only until seventy, with Hashem's wonders he might live until eighty.
3. their pride | וְרׇהְבָּם – See the commentary attributed to Rashbam. Alternatively: "their strength" (Rashi, Ibn Ezra and Malbim). The noun appears only here, but the related verb "רהב" has been understood to mean either to act arrogantly (as per its usage in Yeshayahu 3:5) or to fortify or strengthen (as used in Tehillim 138:3). Cf. Hoil Moshe on Shir HaShirim 6:5 that the noun might relate to the word "להב", passion or desire, here perhaps referring to the pleasures of life. Either way, the connotation is that even the best of one's days are filled with toil.
4. it glides by | גָז – See the commentary attributed to Rashbam, pointing to similar usage in Bemidbar 11:31. Or, similarly: "pass by" (Rashi and Radak, pointing to the same proof text). Alternatively, the verb means: "to be cut off", as per the root's more common usage, to shear (Ibn Ezra). The subject of the verb might be time or life as a whole, or more specifically the strength and pride of one's days mentioned in the previous clause.
5. we fly off | וַנָּעֻפָה – Ibn Ezra alternatively suggests: "we inhabit dark places", connecting the verb to the noun "עֵיפָה", darkness (see Amos 4:13 and Iyyov 10:22), or: "we blink", connecting the word to the noun "עַפְעַף", eyelid. If the latter, the connotation is that with a blink of the eye, all is gone.
א. חִ֝֗ישׁ א=חִ֝ישׁ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יוֹמֵי שְׁנוֹתָנָא בְּעָלְמָא הָדֵין שׁוּבְעִין שְׁנִין מִתְאַלְמִין וְאִין בִּגְבוּרְתָּא תַּמְנָן שְׁנִין וְסוּגְעֵיהוֹן לֵיאוּת וּשְׁקַר לְחַיָבַיָא אֲרוּם עֲדוּ בְּסַרְהוֹבְיָא וְטָיְסִין לְצַפְרָא.
The days of our years in this age are seventy years, quickly passing;⁠1 and if [one is] in strength, eighty years; but most of them are toil and deceit for the guilty, for they pass in haste and fly away to the morning.⁠2
1. Quickly passing: translation uncertain.
2. Morning: dust.
ורהבם עמל ואון – רבי חנינא בר יצחק אמר אפילו בית מלכותו עמל ואון שנאמר אזכיר רהב ובבל.
כי גז חיש – רבנן אמרין גזין חשין טסין.
לאנהא אנמא היא סבעין סנה, או אן עט׳מת פת׳מאנין סנה, ואלרגבה פיהא דגל וגל, ואד׳א דנא אלחצאד תטאירנא.
לפי שאינם (כל שנותינו) אלא שבעים שנה או אם התרבו הם [רק] שמונים שנה. והרוב שלהם [של השנים האלה] זה מרמה ואונאה. ואם הגיע זמן הקציר [סיום החיים] אנחנו נעוף [מכאן].
ימי, כי אינם אלא שבעים שנה או אם יגברו אז שמונים שנה וכל הכמיהה והחשק בהם עמל ואון ובאשר הגיע הקציר התעופפנו. תרגם בגבורות ״עט׳מה׳⁠ ⁠⁠״ גברו ורבו. וכן תרגם ויגברו המים בבראשית ז יח. וכן תרגם מה גדלו מעשיך, לקמן צב ו. רהבם ״רגבה״ חשק כוסף ותאוות האדם בימי חייו, וכן תרגם רהבים לעיל מ, ה. וראה שם שהבאתי פירושו במשלי, וכן תרגם לקמן קלח ג. וכתב רבינו בספרו אמו״ד מאמר י פ״ד ואין הדבר בהם [בימי חיי האדם] כי אם בשקר ומרמה ושוא כל זמן שהוא חי כמו שאמר ורהבם עמל ואון, ע״ש. אבל רהב דלעיל פז ד ופט יא תרגמן ״אהל אלפתן״ אנשי הרשע מחרחרי ריב ומדון, ותרגם ונעופה ״תטאירנא״ בטוי המסמל פזור ונפוץ לכל עבר בפתע ובמהירות.
ופירשתי כי גז חיש, הקציר כדרך שפירשתי ירד כמטר על גז1 זרעים, וכפי שהיא נגזר מן והנה לקש אחר גזי המלך2.
1. לעיל עב ו.
2. עמוס ז א.
ופסרת כי גז חיש, אלחצאד מת׳ל מא פסרת ירד כמטר על גז זרעא, וכמא הו משתק מן והנה לקש אחר גזי המלך.
ימי שנותינו בהם שבעים שנה – שנותינו אלה בעונותינו אלה ובעלומינו אלה שבעים שנה הם.
ואם בגבורות – ואם הרבה גברו ימיו שמונים שנה הם.
ורהבם עמל ואון – וכל הגדולה והסררה שיש לו לאדם בימים האלה אינה אלא עמל ואון ולמה שהרי כי גז חיש ונעופה בתוך עֲבַרַה מהר אנו עפים ומתים.
גז – לשון העברה, כמו: נגוזו ועבר (נחום א׳:י״ב) ויגז שלוים (במדבר י״א:ל״א).
The days of our years because of them are seventy years The days of these years of ours, because of these iniquities of ours and because of these sins of our youth, are seventy years.
and if with increase And if his days are much increased, they are eighty years.
but their pride is toil and pain But all the greatness and the dominion that a person enjoys in these days are only toil and pain. Why? Because it passes quickly and we fly away. During its swift passing, we fly away and die.
it passes Heb. גז, an expression of passing, as: "they have crossed (נגוזו)" (Nachum 1:12); "and drove (ויגז) quails up from the sea" (Bemidbar 11:31).
ורהבם – וגאונם.
עמל ואון – הוא, הרי הוא קצר ימים ושבע רגז (איוב י״ד:א׳).
כי גז חיש – כי פרח מהר, כמו: ויגז שלוים (במדבר י״א:ל״א).⁠1
ונעופה – מן העולם.
1. בדומה ברש״י.
ימי – אולי יטעון טוען והלא משה חיה ק״כ שנה, ואיך הוא יאמר שבעים שנה, זה לאות כי משורר היה שמו משה. והתשובה: ככה נוכל לומרא כי נח דניאל ואיוב (יחזקאל י״ד:י״ד) אינם הנודעים.⁠ב והלא יראה בתחלה: איש האלהים, ובעבור זה הזכיר שאיננו מתעסק בהבלי העולם. וככה טעם זה המזמור: משה ידבר על לשון כל דור ודור, גם דורו כן היה עד היום. אולי זה עשה זאת התפלה לפני התנבאו שהיה בן שמונים שנה וידיו כבידים.
וטעם בהם – דבר גדול יהיה אם היה במספרם שבעים שנה.
ורהבם – וימי רהבם, ימי הכח והחזק שהם ימי הבחרות, כולם הם עמל ואון.
כי גז – שיכרתו מהרה, כמו: גזי נזרך (ירמיהו ז׳:כ״ט) וזה טעם חיש ונעופה. והנה נהיה כעוף נודד ממקומו.
או ונעופה – לשכון ארץ חשך ארץ עיפתה, עושה שחר עיפה (עמוס ד׳:י״ג).
או המלה מגזרת עפעף, כמו: תעופה כבוקר תהיה (איוב י״א:י״ז), התעיף עיניך בו ואינינו (משלי כ״ג:ה׳), וכאילו תעופה היה ימינו.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13 חסר: ״לומר״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״נודעים״.
THE DAYS OF OUR YEARS ARE THREESCORE YEARS AND TEN. Should someone argue, “Didn’t Moses live for one hundred and twenty years? How then could he say: The days of our years are threescore years and ten?” This is a sign that this psalm was composed by a poet named Moses [who was not the Moses who received the Torah at Sinai.]
We can respond to the above as follows: we can equally say that Noah, Daniel, and Job (Ez.14:14) do not refer to the known Noah, Daniel, and Job.⁠1
Do you not see that the psalm at its beginning states Moses the man of God?⁠2 Scripture mentions that Moses was not occupied with the vanities of this world3 in order to identify him.⁠4
The following is the meaning of this psalm:⁠5 Moses speaks on behalf of the people of every generation.⁠6 This was also true of his generation.⁠7 It is so until this very day.
It is possible that Moses composed this prayer before he prophesied.⁠8 He was eighty years old9 and his hands were heavy.⁠10
Scripture reads va-hem (among them).⁠11 Its meaning is, “It will be a great thing if they reach seventy.”12
YET IS THEIR PRIDE BUT TRAVAIL AND VANITY. The days of their pride, the days of their power and strength; that is, the days of their youth, are all travail and vanity.
FOR IT IS SPEEDILY GONE. Ki gaz chish (for it is speedily gone) means, “for they are quickly cut off.” Gaz (gone) is similar to gazi (cut off) in gazi nizrekh (cut off thy hair) (Jer. 7:29)13.
The following is the meaning of it is speedily gone and we fly away: Va-na’ufah (and we fly away) means, “we are like a bird that wanders from its place.”14
On the other hand, the meaning of va-na’ufah (and we fly away) might be, “We will inhabit a dark place.” Compare this to the word efata (thick darkness) in the land of darkness,… a land of thick darkness (efata) (Job 10:21, 22), and efah (darkness) in maketh the morning darkness (Amos 4:13).
It is also possible that va-na’ufah (and we fly away) is related to the word afaf (eyelid).⁠15 Compare this to ta’ufah (blink) in You will blink, it shall be as the morning (Job 11:17),⁠16 and ha-ta’if (wilt thou blink) in Wilt thou blink upon it? It is gone (Prov. 23:5).⁠17 It is as if our years were a blink.⁠18
1. Ezekiel refers to the well-known Noah, Daniel, and Job. Otherwise, why mention these three as paragons of piety? If one wants to play devil’s advocate, he can question the identification. However, according to Ibn Ezra, he would be wrong.
2. Moses is so called in Deut. 33:1.
3. Ibn Ezra’s paraphrase of a man of God.
4. That he was a man of God. Literally, “It is because of this that the psalm mentions that Moses was not occupied with the vanities of this world.”
5. That is, the following is the meaning of The days of our years are threescore years and ten, or even by reason of strength fourscore years.
6. When Moses said The days of our years are threescore years and ten, or even by reason of strength fourscore years, he was not speaking of himself. He was speaking about people of all generations. Their normal lifespan is seventy or eighty years.
7. The lifespan of the people of Moses’s generation was seventy or eighty years.
8. Moses at that time did not know that his lifespan would extend much beyond eighty years.
9. When Moses composed this psalm. See Exodus 7:7.
10. See Exodus 17:12.
11. Our verse literally reads, The days of our years among them (va-hem) are seventy, or even by reason of strength eighty years.
12. Ibn Ezra explains our verse as follows: “At times (among them) the number of our days reach seventy or even eighty years.”
13. Ibn Ezra renders ki gaz chish (for it is speedily gone) as, “for it is speedily cut off.”
14. In other words, va-na’ufah means “and we fly way.”
15. According to this interpretation, va-na’ufah means “and we blink.” See note 65.
16. Translated according to Ibn Ezra
17. Translated according to Ibn Ezra
18. “And we blink” means, “and we are gone in a blink.”
ימי שנותינו – יש שואלין: אם משה רבינו חבר זה המזמור, איך אמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה והוא חיהא מאה ועשרים שנה. וזו אינה שאלה כי הוא דבר על הרוב, אמר על קְצֻר הימים שמתלונן כל דור ודור בגלות כי ימינו קצרים ולא נוחיל לראות הישועה אם לא תקרב הגאולה.
ואם בגבורות שמונים שנה – ואם יגבר טבע האדם יחיה שמנים, אבל משמנים ומעלה לא נמצא כי אם מעט מן המעט.
ורהבם עמל ואון – חוזק הימים, והוא מקור או שם, כלומר אפילו מי שיהיו ימיו בשלוה, עמל ואון הם, כי לא יאריכו לו הימים.
כי גז חיש ונעופה – סר חוזק הימים מהם במהרה.
ונעופה – אל הקבר, כלומר נלך שם במהרה כעוף המעופף.
גז – ענינו: סר ממקומו: ויגז שלוים מן הים (במדבר י״א:ל״א), ממעי אמי אתה גוזי (תהלים ע״א:ו׳), אלא שהם פעלים יוצאים וזה פעל עומד.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״חיה״.
ימי שנותינו בהם מעט שאינם על הרוב אלא שבעים שנה. ואם בגבורות ר״ל בהתגברות הטבע, שמונים שנה, ואע״פ שימי משה היו מאה ועשרים, הוא דיבר בנבואה על הזמן העתיד וכ״ש בזמן הגלות. ואמר ורהבם עמל ואון כלומר, ואפי׳ אותו הזמן המועט, כל הגאות והשררה שבו לשרים ולעשירים ולמעונגים, עמל ואון, ר״ל הבל וריק. כי גז חיש ונעופה ר״ל כי גז ועובר אותו הגאות מהרה, ונעופה לקבר. וגז עניינו סר, כמו ויגז שלוים מן הים (במדבר יא, לא), ממעי אמי אתה גוזי (תהלים עא, ו), אלא שזה עומד ואותם שהוזכרו יוצאים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ורהבם – קריאת הרי״ש בקמץ חטף.
ורהבם – ענין התחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיהו ג׳:ה׳).
גז – ענין כריתה ותלישה כמו גזי נזרך (ירמיהו ז׳:כ״ט).
חיש – מהר כמו חושה לעזרתי (תהלים ל״ח:כ״ג).
בהם – במספרם יהיו שבעים שנה.
ואם בגבורות – ואם בהתגברות כח הטבע יהיו שמונים שנה.
ורהבם – אף התוקף והאומץ של השנים ההם המה יגעים וצער.
כי גז – לפי שלא יאריכו ימי האומץ כי מהר יוכרת ויעוף א״כ האומץ שהיה בתחילה גרמה להוסיף הצער בהעדרו.
בהם – בימים שונים הנזכר בכתוב הקודם, ר״ל בימי החיים הרגילים.
ורהבם – שם, גדלם ותקפם.
גז – כמו ויגז שלוים מן הים.
יחיש – שם על הזמן הממהר ורץ.
ימי שנותינו בהם שבעים שנה – שאם יהיו ימי שנותינו בהם, בשנים הרגילים (מלת בהם מוסב על שנינו), אז יהיו שבעים שנה, ואם (ימי שנותינו) בגבורות – אם יהיו בגבורות יותר מן טבע הרגיל, אז יארכו שמונים שנה, ורהבם – ר״ל רהב הימים והתנשאם יהיה עמל ואון – דהיינו הפעולות שיפעל בימי חייו שבם יתנשאו ימיו יהיה עמל ואון כי גז חיש – ר״ל ובכל אופן,
החיש גז – שטף הזמן החש וממהר במרוצתו, זה קורא חיש, הוא גז ונגזז מן המציאות בכל רגע, שבכל רגע יגוז רגע ההוה מן ההוה אל העבר,
ונעופה – ואנו עפים עם החיש ומהירות הזמן מן המציאות אל ההעדר, כי הזמן הוא חיי האדם, ובכל רגע תגוז רגע מן הזמן וחלק מחיי האדם מן המציאות, אל תהום כאפס, עד כי
בהם – בעבור עונותינו, או בעבור אפך וחמתך ועברתך שזכר למעלה כי נגזר על הבחורים למות במשך זמן מ׳ שנה.
בגבורת – אם יגיעו לקץ היותר רחוק.
ורהבם – כבר כתבנו על שם רהב למעלה (פ״ז:ד׳) וכל שקדנות והתלהבות שני חיינו הם עמל כלומר יגיע יותר מן הראוי לערך התועלת או יותר מכן און (בחילוף אותיות הגרון ונו״ן בלמ״ד לשכה⁠־נשכה) הבל.
כי גז חיש – מלשון ויגז שלוים מן הים (פרשת בהעלתך), וגז מקור שרש גזז ענינו כריתה, ועוף המעופף יכרת מעינינו, ובחילוף אותיות גז וחיש אחד הם (זסצרש, פלג⁠־פלח) וחיש או חוש היא הברה טבעית להוראת מהירות התנועה Husch בלשון אשכנז, השקדנות הזה הוא הבל כי פתאום יעוף ואיננו, ואנחנו ג״ע מעופפים כלומר היום כאן ומחר בקבר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) מִֽי⁠־י֭וֹדֵעַ עֹ֣ז אַפֶּ֑ךָ וּ֝כְיִרְאָתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ׃
Who can know the might of Your anger? As is Your fearsomeness so is Your wrath!
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַן הוּא דְיָדַע לְאַתְבָא עוּשְׁנָא דְתוּקְפָךְ אֱלָהֵין צַדִיקַיָא דְדָחֲלִין מִנָךְ מְשַׁדְכִין רוּגְזָךְ.
Who is he who knows how to turn back the force of your harshness? ׀ except the righteous, who fear you, appease your anger.
מי יודע עוז אפך – א״ר חנינא בר יצחק כל מי שקדמוהו היסורין בעולם הזה, וכיראתך עברתך למנות ימינו כן הודע, אמר רבי יהושע אילו היינו יודעים אימתי אנו מתים היינו עושים תשובה, א״ר אלעזר שוב יום אחד לפני מיתתך, אמרו לו תלמידיו וכי אדם יודע אימתי הוא מת אמר להם כל שכן הוא עושה תשובה היום שמא ימות למחר או ליום שלישי וכן כל ימיו, נמצא כל ימיו בתשובה הוי למנות ימינו כן הודע. שובה ה׳ עד מתי אמר רבי לעולם תהא תשובה מצויה לפניך.
פמן יעלם מקדאר עזה גצ׳בך, חתי יעתבר במכ׳אפתך.
אם כך מי יודע כמות תוקף הכעס שלך. כדי שילמד לקח מהיראה שלך.
מי, ומי יודע ערך עוז חרונך כדי שילמד מכך ליראתך.
ואמרו מי יודע ואחר כך הסמיך לו למנות ימינו ר״ל שבני אדם אומרים כי ימינו ספורים וידועים ואלו היינו שמים לב תמיד ליכולת חרונך ונקמתך כמו שאנחנו יודעים שימי חיינו כלים כי אז היינו באים לפניך בלב חכמה ונשוב לפניך.
וקולה מי יודע ת׳ם וצל בה למנות ימינו יעני בה אלקום יקולון אן איאמנא הי מחציה מערופה פלו כנא נערף דאימא בקוהֵ גצ׳בך ועקאבך כמא נעתרף באן אעמארנא פאניה כנא נחצ׳ר בין ידיך בקלב חכמה ונתוב אליך.
מי יודע עוז אפך – בימים מועטים כאלה מי יקנה לו לב לדעת את עז אפך וליראה אותך.
ואתה כיראתך עברתך – כשם שאתה יראוי כך עברתך קשה ונפרע מן החוטאים.
Who knows the might of Your wrath In these few days, who can acquire intelligence to know the might of Your wrath and to fear You, and as for You – Your fear is Your anger. Just as You are feared, so is Your anger harsh, and You exact retribution from the sinners.
מי יודע – מי יוכל לידע.
וכיראתך עברתך – כשם שיראתך גדולה, כך עברתך גדולה. כי לפי מה שיראתך יריאים הבריות, הקב״ה מה יעשה להם וישלח עליהם עברה אם חטאים לפניו.⁠1
1. בדומה ברש״י.
(יא-יב) מי – אמר ר׳ משה: כי זה הפסוק קשור עם הבא אחריו והטעם כל איש שהוא יודע עוז אפך וידע למנות ימינו האמת נודע אליו ונביא הוא כי יש לו לבב חכמה ויפרש כן, כמו: כן בנות צלפחד (במדבר כ״ז:ז׳).
ומלת הודע – כמו הושב כספי (בראשית מ״ב:כ״ח), ועל זה הדרך: או הודע אליו חטאתו אשר חטא (ויקרא ד׳:כ״ג).
ולפי דעתי: מי יודע – מי זה שיוכל לדעת עוז אפך. וכפי היראה ממך ככה עברתך, על דרך: בקרובי אקדש (ויקרא י׳:ג׳) כאשר דרשו קדמונינו במלת וסביביו נסערה מאד.
(11-12) WHO KNOWETH THE POWER OF THINE ANGER. Rabbi Moses says that this is connected to the verse that follows. Its meaning is,⁠1 “Every person who knows the power of Your anger and knows to number his2 days knows the truth.⁠3 He is a prophet, for he has a heart of wisdom.”4 Rabbi Moses explains ken (so) (verse 12) to mean the same as ken (right) in The daughters of Zelophehad speak right (Num. 27:7).⁠5
The word hoda (teach us) is similar to hushav (is restored) in My money is restored (Gen. 42:28).⁠6 The word hoda (be known) in if his sin, wherein he hath sinned, be known to him (Lev. 4:23) is similar.⁠7
According to my opinion, Who knoweth the power of Thine anger means, “Who can fathom the power of Your anger? Your wrath is in keeping with the amount of fear possessed by those who fear You.”8 Our verse is similar to Through them that are nigh unto Me I will be sanctified (Lev. 10:3).⁠9 This interpretation is in keeping with what our sages said regarding A fire devoureth before Him and round about Him it stormeth mightily (Psalms 50:3).⁠10
1. The meaning of verses 11 and 12.
2. Literally, “our.”
3. Rabbi Moses’s rendition of li-menot yamenu ken hoda (so teach us to number our days).
4. Rabbi Moses renders ve-navi levav chakhmah (that we may get us a heart of wisdom) “He is a prophet (navi), for he has a heart of wisdom (levav chakhmah).”
5. Rabbi Moses renders ken hoda as “the truth has been made known to him.”
6. According Rabbi Moses, hoda (teach) is not an imperative. It is a third person perfect in the hofal.
7. Hoda in Lev. 4:23 is a hofal.
8. Ibn Ezra’s interpretation of And Thy wrath according to the fear that is due unto Thee. The more one fears God, the more strict God is with him. Ibn Ezra reads our verse as follows: “Who knoweth the power of Thine anger? Thy wrath is according to the fear of [those who fear] Thee.”
9. The meaning of which is, “I am sanctified when I deal strictly with those who fear Me.”
10. According to the talmudic sages, this verse indicates that God is strict with those close to Him. See Yalkut Shimoni on Ps. 50:3.
מי יודע עוז אפך – מי יוכל להשמר מאפך, ובמה הוא עוז אפך, כי אנחנו רואים כי כמו שיראתך באדם כן עברתך בו, כלומר: כל מי שייראך יותר, עליו תבא עברתך יותר כשיחטא מעט, כמו שאמר משה על עצמו: ויתעבר י״י בי למענכם (דברים ג׳:כ״ו), ואותו החטא לא היה שומר אותו לאחר. וכן אמר על בני אהרן: בקרבי אקדש (ויקרא י׳:ג׳).
ואמר מי יודע עוז אפך רמז אל העלם אופני משפטיו ית׳ ממנו. כלומר, כשאנו רואים עיוות הסדר למראה עינינו בענין צרות יחיד או רבים, פרט או כלל, כענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אין בידינו לדון לחייב ולזכות על פיהם, כי מי יבין עוז אפך על מה הוא בא. ולפעמים כיראתך עברתך, כענין בקרובי אקדש (ויקרא יא, ג). כלומר, כמה שהאדם מפליג ביראתך ובעבודתך, אתה מפליג עליו בעברתך, כמו שאמר ע״ה על עצמו ויתעבר ה׳ בי למענכם (דברים ג, כו). ואצל האחר לא היה נחשב לכלום, כדרך רק אתכם ידעתי וכו׳ (עמוס ג, ב), וסביביו נשערה מאד (תהלים נ, ג).
(יא-יב) או אפשר לפרש שני הפסוקים על הגלות. כלומר, מי יודע עוז אפך לשער אורך הגלות הזה והצער שאנו סובלים בו. והנה כיראתך עברתך, כלומר, כל מה שאנחנו יריאים בו הכל לנפשנו יבא, כענין ותלא תגע עדיך ותבהל (איוב ד, ה). ולא נדע קץ וזמן על זה, ולא הודיענו קצנו מתי יהיה, ולא נחוש לאריכותו להתיאש מן הגאולה, ואז תהיה תכלית כוונתנו לעבדך ולהביא אלינו לבב חכמה. או נפרש לפירוש זה, שתודיענו הקץ ומתי תשלח הנביא אשר רוח בו, והוא ענין לבב חכמה להיישיר דרכנו ולהטות לבבנו אליך.
מי יודע עוז אפך. מי הוא זה שיהיה לו פנאי לתת לב ולדעת את ׳עוז אפך׳1 שהוא חמת מלך2 וראוי לירא ממנו הרבה: וכיראתך עברתך. והנה, לדעת ׳עברתך׳ וגודל ענשה, ראוי שנשער אותו כפי גודל המלך אשר אשמנו לו, כמו שראוי שתהיה ׳יראתך׳ כרוב גדלך:
1. כעי״ז פירש אבע״ז.
2. משלי טז יד) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנה. ואין עוז אלא מלכות.
מי יודע – בימים מועטים כאלה מי יוכל לדעת חוזק אפך על מה היא ולהיות נשמר ממנה.
וכיראתך – כאשר יראתך נעלמה מלדעת איך נירא את ה׳ כן נעלמה עברתך מלדעת על מה אתה מתמלא עברה וזעם כי אין להשיג בימים מועטים כאלה.
מי יודע עז אפך – ר״ל אנחנו עפים עם שטף הזמן, ולא נוכל לדעת לא עז אפך שתעניש אותנו על חטאים פרטים, שעליהם אמר כי כלינו באפך,
ולא עברתך כיראתך ולא יש מי שיוכל לדעת את עברתך הכללית שהוא בחטא אדה״ר (שעליו אמר כל ימינו פנו בעברתך) שהיא מתדמה עם יראתך הגדולה, שכן היא כוללת כל בשר אשר בו רוח חיים שכולם המות כרוך בעקבם, ומי יודע אותה, וא״כ אבקש
מי יודע – מי הוא שמעלה על דעתו תמיד כי רע לו בחטאו.
וכיראתך עברתך – ומי הוא היודע כלומר המעלה על דעתו תמיד שאל קנא ומואס ברע אתה ושעברתך היא כיראה הראויה לבני אדם אותך וממך, יראת הרוממות ויראת העונש, ועברה תעבור על האדם רגע ותכלה, בעד שאף (ממקור אַנְף הברה טבעית שישמיע אדם נלאה לסבול דבר המכעיסו) קשה ביותר; וכאן שני הנרדפים ששמו יפה, אם עברתך כ״כ קשה ק״ו עוז אפך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) לִמְנ֣וֹת יָ֭מֵינוּ כֵּ֣ן הוֹדַ֑עוְ֝נָבִ֗א לְבַ֣ב חׇכְמָֽה׃
To count our days, so shall You teach us,⁠1 that we may acquire2 a heart of wisdom.
1. so shall you teach us | כֵּן הוֹדַע – More literally: "so shall you make known". See Ibn Ezra and others that the connotation is that if man is aware of how fleeting his life is, he will fill it with wisdom and good deeds.
2. acquire | וְנָבִא – Cf. R. Moshe ibn Chiquitilla who understands this word to be a noun, meaning "prophet". He connects this verse to the preceding one, suggesting that the psalmist is saying: "He who knows the power of Your anger and to count his days, knows the truth and is a prophet with a wise heart". [In contrast to the translation presented here, he reads "כֵּן" to mean "truth" (as per the word's usage in Bemidbar 27:7) rather than "so" and the word "הוֹדַע" as a third person perfect construction rather than an imperative form.]
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְמִמְנֵי יוֹמָנָא כֵּן יִתְכַּוֵן לְהוֹדַע בְּרַם נְבִיָא דְלִבֵּיהּ מַבַּע חוּכְמָתָא.
Who is right to teach us to number our days, except the prophet, whose heart pours forth wisdom?
ונביא לבב חכמה – אמימר אמר חכם עדיף מנביא שנאמר ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול.
מת׳ל אחצא איאמנא אלד׳י הו מערוף, חתי נכון נאתי בקלב חכמה.
כמו סיכום ימינו שהוא [הסיכום] ידוע. עד שהיה ראויים לעומק החכמה [קשור לפסוק הקודם: נלמד לקח מהיראה שלך].
למנות, כמספר ימינו שהוא ידוע למען שנהיה באים בלבב חכמה, כלומר לו היינו יודעים ושמים לב לגודל כעסך כי אז היינו מתנהגים ביראתך כל ימינו שהם ידועים בהם שבעים ואם רבו עד שמונים ואז היינו באים לפניך בלב נבון וחכם.
למנות ימינו כן הודע – כאשר בתחלה הודע בעולם את מניין ימינו ארוכים וכיון שנאריך ימים נוכל לקנות לב ונביא בתוכם לבב חכמה.
ונביא – לשון הבאה.
[ויש אומרים: למנות ימינו כן – כמנין כ״ן שבעים שנה ונמות לפי שיעור ימינו שהן מעט כן תייסר אותנו וכן ויודע בהם אנשי סוכות (שופטים ח׳:ט״ו).]
So teach the number of our days And just as in the beginning, make known in the world the number of our long days, and since we enjoy longevity, we will be able to acquire intelligence, and we will acquire in them a heart of wisdom. The word נביא is an expression of bringing [rather than of a prophet. Cf. B"B 12a, Targum ad. loc, Radak below]. (Some say: According to the number of our days כן, according to the numerical value of כן, seventy years. He says: According to the number of our years, which are few, so shall You chastise us, as [Shofetim 8:16]: "and with them he chastised (ויודע) the men of Succoth.⁠" This does not appear in all editions.)
למנות ימינו – שהיו מועטים כאלה.⁠א
הודע לנו – דרך שנעלה בה, שתכוף את יצרינו, ואנו נביא לבב חכמה.
א. השוו רש״י צ׳:ל״א. בכ״י ס״פ: כאותה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

(יב) למנות – כדרך הודיעני י״י קצי (תהלים ל״ט:ה׳) תן לנו לב לדעת למנות ימינו. והטעם שנדע שמספרם מעט יהיה ונביא בקרבינו או בנו לבב חכמה.
והנה נביא – כמו ומה נביא לאיש (שמואל א ט׳:ז׳).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 11]

(12) SO TEACH US TO NUMBER OUR DAYS. This is similar in meaning to Lord, make me to know mine end (Psalms 39:5). Give us the wisdom to know to number our days; that is, to know how few our days are, so that we may get a heart of wisdom within us or in us.⁠1 The word navi (we get) is thus similar to navi (we bring) in what shall we bring the man? (Samuel I 9:7).
1. The word “us” is not in the text of our verse. Our verse reads, “so that we get a heart of wisdom.” Hence Ibn Ezra’s comment.
למנות ימינו – למנין ימינו כמה הם, שהם נודעים לך, כן הודע אותם לנו, ואז נביא לבב חכמה – כלומר נביא חכמהא בלבנו ונשתדל יותר בחכמהב כשנדע קצנו. וכן אמר: הודיעני י״י קצי ומדתג ימי מה היא (תהלים ל״ט:ה׳).
ויתכן לפרש כי על זה הגלות אמר שלא נגלה מתי יהיה, כי דברי דניאל סתומים הם, וגם המלאך אמר לו שיסתום מה שהיה מביןד ממנו. ואמר הודיענו מנין ימי הגלות כמה הם, ומתי יהיה הקץ ומתי יבא הנביא לישראל, כמו שכתוב: הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג׳:כ״ג), כי אז יהיה לנו לבבה חכמה, כמו שכתוב:⁠ו כי מלאה הארץ דעה את י״י (ישעיהו י״א:ט׳).
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״כלומר נביא חכמה״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״מחכמה״.
ג. כן בכ״י מינכן 363, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207, פרמא 1872, פרמא 3239: ״מדת״.
ד. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״מבין״.
ה. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י מינכן 363: ״לרוב״.
ו. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״הנה אנכי שלח... חכמה כמו שכתוב״.
ואמר למנות ימינו כן הודע יש לפרשו על האזהרה לאדם להיישיר מעשיו ולהטיב דרכיו. ו׳הודע׳, מענין התבוננות. כלומר, תן לנו לב להתבונן ולהרגיש במיעוט זמננו כענין מה שביארנו בפסוק הודיעני ה׳ קצי (תהלים לט, ה), ואז נשתדל להסיר לב האבן מבשרנו ולהביא אלינו לבב חכמה.
או ר״ל כפי מנין ימינו שהם מועטים כן הוכיחנו, כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ג, טז), וידוע חולי (ישעיה נג, ג).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

אתה עתה למנות ימינו - כל אחד ואחד לפי מנת חלקו באורך החיים ובהשגת צרכי חיי שעה, כן הודע ונביא לבב חכמה - כמו שקצרת הימים והרבית הטרדות, ׳כן הודע׳ והאר עיני שכלנו לדעת ולהבין, באופן שנוכל להביא לנו ׳לבב חכמה׳ במעט השתדלות ובזמן קצר:
ונביא – מלשון הבאה.
למנות – לפי מנין ימינו שהם קצרים כן הודע נא דרכיך ר״ל לפי ערך מעט השנים כן תרבה לנו חכמה לדעת הכל במעט זמן ואז נביא גם אנו לבב חכמה ר״ל אם תתן בנו הרבה חכמה אז נחשוב לתור ולחפש בה לבוא אל תוכן עומק הדבר.
למנות – שיעורו, הודע למנות ימינו כן שנביא לבב חכמה, וזה א׳ משמושי הוי״ו.
למנות ימינו כן הודע שנביא לבב חכמה – אחר שע״י קוצר ימינו אין אנו יודעים מאומה לא מאפך ולא מעברתך, ואנחנו מתים מבלי השגת השלמות אשר בעבורו נבראנו, הלא ראוי שתודיע לנו שנוכל למנות ימינו כן באופן זה אשר נוכל להביא בו לבב חכמה, נגד מ״ש ורהבם עמל ואון, תלמדנו שנביא בימי חיינו לבב חכמה, ולא יהיה ימינו לריק ולתהו.
למנות ימינו – כקמצן זה ההולך ומונה מעותיו ושוקל כל אחד מהם הרבה פעמים בידו, טרם יוציאהו, כן למדנו למנות ימינו ולחשוב כי יום שעבר לא ישוב עוד ולהוציאם במעשים טובים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה עַד⁠־מָתָ֑יוְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל⁠־עֲבָדֶֽיךָ׃
Return Hashem!⁠1 – For how long? – And be relenting2 to your servants!
1. Return Hashem... | שׁוּבָה י"י... – The connotation might be: "Return from Your anger; how long will you continue to be upset?⁠" (Rashi, Ibn Ezra). Alternatively: "Return to us; for how long will you abandon us?⁠" (Radak).
2. be relenting | וְהִנָּחֵם – The root "נחם" can connote sorrow or pity, but also a change of heart. Here the psalmist is asking that Hashem have mercy on His people and that He regret the evil intended upon them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תּוּב יְיָ עַד אֵימָתַי תְסַגְפִנָנָא וְתוּב מִן בִּישְׁתָּא דִי מַלֵלְתָּא לְמֶעְבַּד לְעַבְדָךְ.
Turn, O LORD ׀ how long will you afflict us? ׀ and turn from the harm that you commanded to do to your servants.⁠1
1. Servants: people.
פתב יא רב עלינא אלי כם נשקא, ואצפח ען עבאדך.
אם כך. ה׳! תשוב עלינו. עד כמה נסבול. ותסלח לעבדיך.
שובה, שובה ה׳ עלינו עד מתי נהיה מעונים וסלח לעבדיך.
שובה י״י – מחרון אפך.
והנחם – חשוב מחשבה טובה על עבדיך.
Return, O Lord from Your burning wrath.
And repent Think well about Your servants.
שובה י״י עד מתי – יחרה אפך בעמך.⁠1
שובה – הטעם מחרון אפך, כי למעלה כתוב כי כלינו באפך (תהלים צ׳:ז׳).
והנחם – דרך משל לבן אדם שינחם.
RETURN, O LORD. The meaning of this is, “Return, O Lord, from Your fierce anger,” for scripture above reads for we are consumed in Thine anger. And let it repent Thee is a metaphor.⁠1 Scripture compares God to a man who repents.
1. God does not experience human emotions. See Ibn Ezra on Gen. 6:6.
שובה י״י עד מתישובה – טעמו מלרע, אמר: שובה אלינו עד מתי תזנחנו.
והנחם על עבדיך – הנחם עליהם כי כבר נשאו את עונם.
שובה ה׳ כלומר, עד מתי תעזבנו, ותנחם על עבדיך ר״ל על רעתם.
שובה ה׳. את שבות עמך1, עד מתי יהיה ׳עוז אפך׳ בגלות, ׳האם תמנו לגווע׳2 באופן שלא תשיג המכוון ממנו: והנחם על עבדיך. צדיקי הדורות:
1. מלשון שיבה, ואילו רש״י ואבע״ז מפרשים ׳מחרון אפיך׳, מלשון ׳שובה ונחת׳.
שובה – מלרע.
שובה ה׳ – שוב מחרון אפך עד מתי תחרה עוד.
והנחם – חשוב על עבדיך מחשבה אחרת להיות מרוצה להם.
עד מתי – ר״ל עד מתי שיהיה זה שנביא לבב חכמה ושובה יוצא, שובה את אפך. או עומד, שובה מאפך. או מענין מנוחה והשקט, כמו שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל.
שובה ה׳ עד מתי – שובה מחרון אפך עד מתי שנביא לבב חכמה, שעד הזמן הזה שנוכל להביא לבב חכמה תשוב ולא תענשנו באפך ע״י חטאינו, וגם והנחם על עבדיך שלא תחול על עבדיך הצדיקים עברתך הכוללת בחטא אדה״ר.
שובה וגו׳ – שבאותם מ׳ שנה היו ישראל כנזופים למקום.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכׇל⁠־יָמֵֽינוּ׃
Satiate us in the morning with Your kindness; may we sing and rejoice all our days!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׂבַּע יָתָנָא לְעַלְמָא דִמְתִיל לְצַפְרָא טוּבָךְ וּנְרַנֵן וְנֶחְדֵי בְּכוּלְהוֹן יוֹמָנָא.
Satisfy us with your goodness in the age that is likened to a morning, and we will rejoice and be glad in all our days.
ואורינא פי כל גדאה מן פצ׳לך, מה נרנן בה ונפרח פי באקי איאמנא.
ותראה לנו כל בוקר מהחסדים שלך דברים שבהם נרנן ונשמח בהם בשאר חיינו. [א״א לומר כל חיינו שכבר עבר חלק מהחיים שלנו].
שבענו, והראנו בכל בוקר מחסדיך דבר אשר נרנן בו ונשמח בשארית ימינו. תרגם שבענו ״אורינא- הראנו כמו לעיל פה ח. ואיני יודע לה חבר. ולפי כ״י מ,ד. ״וארונא״ והרוינו, ענין רויה, וראה לעיל פח ד כל שביעה שענינה רבוי.
שבעינו בבקר – ביום הגאולה והתשועה שהוא בקר לליל הצרה והאנחה.
ונרננה ונשמחה אז בכל ימינו – כלומר בכל הצרות שעברו עלינו בימינו אלה.
Satiate us in the morning On the day of the redemption and the salvation, which is the morning of the night of the trouble, the sighing, and the darkness.
and let us sing praises and rejoice with all our days i.e., with all the troubles that passed over us in these days of ours.
שבענו – אם שבענו חסדך בבקר אז נגיל כל היום. והטעם אם תעשה עמנו חסד בבחרותינו שתלמדנו הדרך הישרה, אז נשמח כל ימינו – אפילו בזקנה.
O, SATISFY US IN THE MORNING WITH THY MERCY. If You satisfy us with Your mercy in the morning, then we will rejoice all the day.⁠1 The meaning of this is, “If You act mercifully with us in our youth – that is, if You will instruct us regarding the straight path – then we will be happy all of our days, even when we are old.”
1. This is the literal meaning of the verse.
שבענו בבקר – עת הישועה יקרא בקר ואור.
בכל ימינו – כי לא תהיה עוד צרה.
שבענו בבקר פירושו בכל בקר ובקר, ועניינו בכל יום, כענין יום יום יעמס לנו (תהלים סח, כ). ויש מפרשים אם תעשה עימנו חסד בבחרותנו שירמוז לבקר שתלמדנו הדרך הישרה, אז נשמח כל ימינו אפי׳ בזקנה. או ר״ל בבקר, בעת הגאולה שבענו חסדך להיות הגאולה מתמדת, עד שנרנן ונשמח בכל ימינו בלא הפסק.
שבענו בבוקר חסדך. שישוב הבוקר לאיתנו שהיה קודם המבול1: ונרננה. ולא נהיה כדורות המבול2, אבל ׳נרננה׳ בישועתך3 ונהללך ונשמחה בכל ימינו - בשמחה של תורה:
1. מ״מ נח כוונות וכו׳.
2. שזה גרם להם למרוד, כמבואר לעיל ובאיוב לח באורך.
3. לשה״כ לעיל (כ ו).
בבוקר – בכל בוקר.
ונרננה – בהודות והלל.
ונשמחה וגו׳ – כי תשוב להיטיב לנו בעבור רוב ההודאה וההלל וכן יהיה הולך וחוזר חלילה כל הימים.
(יד-טו) שבענו – ר״ל שיהיו אחת משתי אלה, או שתכף בבקר (שהיא מליצה על התחלת זריחת החיים ושנות הנעורים),
תשבענו חסדך – ולא נראה כלל רעת הזמן ותהפוכותיו, עד שעי״כ נרננה ונשמחה בכל ימינו – ורעת הזמן לא נראה כלל או עכ״פ אם נגזר עלינו לשתות כוס הרעה בבקר שהוא בימי הנעורים,
שמחנו כימות עניתנו עד שנמצא שמחה לעומת העינוי.
בבקר – בימי עלומנו, וזה אמר על הבחורים שיראו בביאת הארץ בבחורותיהם ולא יאחרו לראותה עד בואם בשנים ובין כך יתעכבו במדבר ויחיו חיי צער.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה׃
Make us rejoice according to the days1 in which you have afflicted us, according to the years in which we have seen evil.
1. according to the days | כִּימוֹת – Cf. Radak that the psalmist is not asking for a measure for measure exchange, but requesting that in return for the days and years of hardship, Hashem should grant the nation joy (forever).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׂמַח יָתָנָא הֵיךְ יוֹמִין דְסַגִפְתָּנָא הֵיךְ שְׁנַיָא דַחֲמֵינָא בִּישְׁתָּא.
Gladden us like the days that you afflicted us, like the years that we saw harm.
שמחנו כימות עניתנו – כימים שצערתנו בבבל במדי בארץ. ד״א כימות המשיח, (ר״א) [ר״ע] אומר (ארבע מאות) [ארבעים] (לעיל ברמז תת״ה).
ופרחנא מת׳ל איאם עד׳בתנא פיהא, סנין ראינא פיהא אלבלא.
ותשמח אותנו כמו [מספר] הימים שענית אותנו וכמו [מספר] השנים שבהם ראינו מגפות.
שמחנו, ושמחנו כמו ימים אשר עניתנו בהם ושנים שראינו בהם רעה.
שמחינו – לימות המשיח, כמניין ימות עיניתנו – בגליות, וכמניין שנות אשר ראינו רעה.
Cause us to rejoice according to the days that You afflicted us Cause us to rejoice in the days of our Messiah according to the number of days that You afflicted us in the exiles and according to the number of years that we experienced evil.
שמחנו כימות עניתנו – שלא יהו יתירים ימי גלות על ימי שמחה.
שמחנו כימות עיניתנו – בתחלואים ובדאגות.
MAKE US GLAD ACCORDING TO THE DAYS WHEREIN THOU HAST AFFLICTED US. With illness and worry.
שמחנו – אינו אומר כחשבון הימים שעניתנו, כמו שאמר הדרש: כימי הישועה כימי הגלות, ואחר כן יחרב העולם. אלא אומר: כמו שעניתנו אלה הימים והראיתנו בהם רעה, כן תשמחנו לעולם.
ושמחנו כימות עניתנו כלומר, כמו שהפלגת הצרה שעיניתנו בימי הגלות כן תרבה בהפלגת השמחה אחר הגאולה ולא יהיה לה הפסק.
שמחנו כימות עניתנו. כמו ש׳עניתנו׳ בשעבוד מלכויות, כן ׳שמחנו׳ בקוממיות ממנו בשמחה של תורה ומעשים טובים, כאמרו (דברים ל ו) ׳ומל ה׳ אלהיך את לבבך׳1: שנות ראינו רעה. כמו שראינו רעת מונעים בגלות, כן תתן הטוב להשיג המכוון על נקלה, כאמרו (שם פסוק ט) ׳והותירך ה׳ לטובה, כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב׳2:
1. ו] ומל ה׳ אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה. יגלה עיניך לסור מכל טעות מערבב השכל מידיעת האמת כשתשתדל לדבקה בו באופן שתכיר טובו ותאהבהו בהכרח, וזה יעשה למען חייך לעולמי עד :
2. ט-י] והותירך ה׳. יתן לך הצלחה יתירה מכל הצלחה הקודמת : לטובה וגו׳ הכתובה בספר התורה הזה. כאמרו (ויקרא כו יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וזה יעשה כאשר ישוב לשוש עליך לטוב - כי תשמע - כמו ששש על אבותיך לא בזכות אבות, וזה מפני שתהיה תשובתך בכל לב ובכל נפש, באופן שעוונות נחשבים כזכיות, ותהיה לרצון לפניו כמו שהיו אבותיך :
כימות – כמנין הימים אשר ענית אותנו וכפי השנים אשר ראינו רעה וכפל הדבר במ״ש.
כימות עניתנו שנות ראינו רעה – כבר בארנו (יחזקאל כ״ב) שימים (כשבא על זמנים ארוכים יציין ההמשך הזמני הכללי), ושנים הם הפרטים מן הזמן הכולל, כמ״ש זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שלעולם יפול על זמן הכללי המתדבק, ודור ודור יפול על זמנים פרטיים, ובזה הוסיף חוץ ממה שתשמחנו כזמן הכללי שבו עניתנו, תחשוב מספר השנים שבם ראינו רעה לשמחנו כנגדם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

כימות עניתנו – במצרים, או חבר מזמור זה אחר שנתעכבו איזה שנים במדבר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) יֵרָאֶ֣ה אֶל⁠־עֲבָדֶ֣יךָ פׇעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל⁠־בְּנֵיהֶֽם׃
May Your deeds be seen by your servants and Your splendor upon their children.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יִתְחֲמֵי לְעַבְדָךְ עוֹבָדֵי נִסָךְ וְשִׁבְהוֹרָךְ עַל בְּנֵיהוֹן.
Let the works of your miracles appear to your servants, and let your splendor be upon their sons.
יראה אל עבדיך פעלך – רבי ברכיה בשם רבי חייא אמר זה אברהם ושרה. והדרך על בניהם. זה יצחק ורבקה שנאמר (שם כ״ד:ס״ג) ויצא יצחק לשוח בשדה. בשעה שעקדו על גבי המזבח והעריך את העצים ואת האש ונתן רגלו עליו כדרך שאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה נצנץ עליו מזיו השכינה וזהרו. וכשהיתה רבקה באה עם אליעזר בדרך וראתה ליצחק כיון שראתה רבקה אותו ראתה אותו הדור ונכנס בלבה והיא שאומרת לאליעזר מי האיש הלזה. הדור. כמו (דניאל ח׳:ט״ז) להלז. הוי יראה אל עבדיך פעלך. דבר אחר והדרך זה תכלת שבציצית שישראל מתכסין בו שנקראו בנים למקום. ומפני מה תכלת מכל גוון. רבי חזקיה אמר ואית דאמר משום ר״מ תכלת דומה לעשבים ועשבים לאילנות ואילנות לרקיע ורקיע לנוגה ונוגה לקשת וקשת לדמות שנאמר (יחזקאל א׳:כ״ח) כמראה הקשת וגו׳ כדמות. א״ר חזקיה אם לובשין ישראל ציצית ותכלת לא היו עכורין שאם היו מסתכלין באותן הציצית כאילו שכינה שרויה ביניהן שנאמר (במדבר ט״ו:ל״ט) וראיתם אותו וזכרתם. וכאילו עסוקין בכל המצוות שנאמר את כל מצות ה׳. ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו. נפשי מן תכלתא עינא מן קדחתא. אמר לו נתת תורתך לנו וכבודך נתת בעליונים אתמהא. היכן שנתת תורתך ראוי שתתן כבודך. ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לשעבר על ידי שנבנה בית המקדש על ידי בשר ודם לפיכך חרב וסילקתי שכינתי. אבל לעתיד לבוא אני אבנה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם.
והדרך על בניהם – (כתוב ברמז תש״ל).
יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם – אין הדר אלא זקנה שנאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה.
דבר אחר והדרך זה תכלת שבציצית שישראל מתכסין בו שנקראו בנים למקום, ומפני מה תכלת מכל גוון, חזקיה אמר ואית דאמרי לה בשם רבי מאיר תכלת דומה לעשבים, עשבים דומים לאילנות, אילנות לרקיע, רקיע לנוגה, נוגה לקשת, וקשת לדמות, שנאמר כמראה הקשת, אמר חזקיה אם לובשין ציצית ותכלת לא יהו סבורין שמא תכלת הם לובשין אלא שיהיו מסתכלין באותה ציצית כאלו שכינה שרויה עליהם וראיתם אותו וזכרתם.
ויט׳הר עלי עבאדך אחסאנך, ובהאוך עלי בניהם.
ותתגלה ההטבה שלך על עבדיך. וההדר שלך על בניהם.
פעליך, טובותיך וחסדיך.
והדרך על בניהם – יתירים על יוצאי מצרים.
יראה – שיראה עזר השם להם כי הוא חפץ בם.
LET THY WORK APPEAR UNTO THY SERVANTS. May God’s aid appear to His servants, for He delights in them.
יראה פעלך – פועל הישועה.
על בניהם – שיראו האבות והבנים הישועה. ובכל דור ודור מתחננים זה האבות שהישועה שעתידה להיות בימי בניהם תקרב ותהיה בימיהם ויראו האבות והבנים יחדו.
יראה אל עבדיך ר״ל היוצאים מן הגלות, פעלך ר״ל פועל הישועה. והדרך על בניהם דור אחר דור לעולם.
יראה אל עבדיך פעלך. להושיע, ולהם ׳יראה׳ גם כן הדרך על בניהם, שיתמיד גם על הדורות הבאים בחיי האבות:
והדרך – מלשון הדר ויופי.
יראה – פועל ידיך יהיו נראים אל עבדיך וגם על בניהם אחריהם תהיה ההדר מעמך.
פעלך – הוא העסק שעודו מתעסק בבריאה, כי קיום הבריאה היא בריאה מתמדת, וזה ההבדל בין פעל ובין מעשה כמ״ש בכ״מ (ע״ל כ״ח) ופעלך הוא על פעולת הטבע. והדרך הוא על פעולת נסים שבם יתהדר למראה עינים, כמ״ש ישעיה ל״ה.
יראה – עד שנראה ונשיג את פעלך, איך אתה פועל ועוסק בעולמך, ועי״כ יראה הדרך על בניהם – שע״י הבחינה בפעולות ה׳ שעדן פועל בעולמו, (כי קיום הבריאה היא בריאה מתמדת), בזה ישיגו בניהם הדר ה׳ וכבודו והשגחתו, וישיגו התכלית אשר בעבורו נבראו.
עבדיך – המעותדים למות במדבר.
פעלך – גבורות שתעשה לדור הנכנס לארץ.
והדרך – הדר בלשון ארמי חזר, שאדם נרתע וחוזר לאחוריו מחמת יראה; אם תעשה פלא עמנו עתה ילמדו הבחורים מנערותם לירא אותך וכל ימיהם יְכַבְּדוּךָ.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥הא עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּב׃
May the sweetness1 of Adonai, our God, be upon us. The work of our hands, establish for us! The work of our hands, establish it!⁠2
1. sweetness | נֹעַם – See Metzudat Zion who points to Mishlei 9:17 where the root is parallel to the word "יִמְתָּקוּ" (to be sweet). One might similarly translate: "delight" or "pleasantness". See also Malbim that the word refers specifically to the pleasure that one feels when a task is accomplished, fitting the context of this verse.
2. establish it | כּוֹנְנֵהוּ – See Radak that the doubling is for emphasis. The psalm ends with a plea that, despite man's fleeting existence, the work of his hands should endure and outlast him.
א. כּוֹנְנָ֥ה א=כּוֹנֲנָ֥ה (חטף)
ב. כּוֹנְנֵֽהוּ א=כּוֹנֲנֵֽהוּ (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֵי בְסִימוּתָא דְגַן עֵדֶן מִן קֳדָם יְיָ עֲלָנָא וְעוֹבָדֵי יְדֵינָא מִנֵיהּ יִתַּקְנוּן.
And may the pleasantness of the Garden of Eden be upon us from the presence of the LORD our God, and the works of our hands will be established by him.⁠1
1. And the works... by him: and may the works of our hands flourish; he has firmly set the words of Torah upon us.
ויהי נועם אדני אלהינו עלינו – א״ר הונא נפשי מן תכלתא ועיינא לי מן קודחתא, א״ל נתת תורתך לנו וכבודך נתת בעליונים ויהי נועם אדני אלהינו עלינו. אמרו ישראל רבש״ע אצלנו נתת תורתך שנשמור אותה וכבודך נתת בעליונים היכן שנתת תורתך תן כבודך הוי ויהי נועם אדני אלהינו עלינו וגו׳, אמר להם הקב״ה לשעבר ע״י שנבנה בית המקדש ע״י ב״ו לפיכך חרב וסלקתי שכינתי אבל לעתיד לבא אני הוא שבונה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב.
ותכון נעמהֵ אללה רבנא עלינא ואעמאל דניאנא אצלחהא לנא, ואעמאל אכ׳רתנא פאצלחהא.
ויחול שפע ה׳ אלוהינו עלינו. ואת עיסוקינו [עניני עוה״ז] תצליח אותם לנו. וגם עיסוקינו בעניני העוה״ב תצליח אותם.
ומעשה, ומעשנו בעניני העולם הזה הצליחם לנו, ומעשינו בעניני אחירתנו הצליחם.
ועשיתי מעשה ידינו הראשון בעניני העולם הזה, והשני בעניני העולם הבא כפי סדר שני העולמת.
וג׳עלת מעשי ידינו אלאול פי אמור אלדניא ואלת׳אני פי אמור אלאכ׳רה עלי נט׳אם אלדארין.
ויהי נועם אדני אלהינו – שכינתו ותנחומיו.
ומעשה ידינו כוננה עלינו – לשון תחינה הוא, כוננה כמו שמרה שפטה.
כוננהו – כונן אותו, ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו – אחד על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחד שתהא ברכה במעשה ידיהם.
And may the pleasantness of the Lord our God be upon us His presence and His consolations.
and the work of our hands establish for us Heb. כוננה. This is an expression of supplication. כוֹננה is like שמרה, watch, שפטה, judge.
establish it Establish it. The two times "and the work of our hands establish" [are mentioned are for the following purposes]: One is for the work of the Tabernacle, when he blessed Israel and prayed that the Shechinah should rest on the work of their hands in the Tabernacle, and one is that there should be a blessing in the work of their hands.
ויהי נועם י״י אלהינו עלינו – כשנבנה בית המקדש, בקש רחמים שישרה שכינתו עליו.⁠1
1. בניגוד לרש״י שפירש שהתפלל שתשרה שכינה במשכן.
ויהי – טעם כוננה עלינו – לתקן סבות ועלילות שלא יהי טורח להם ועמל בכל מעשיהם.
וטעם כוננהו – שיהיה שלם, על דרך: אם י״י לא יבנה בית (תהלים קכ״ז:א׳).
The meaning of Establish Thou also upon us the work of our hands is, “Arrange the causes and events in such a way that Your servants will not experience toil and trouble in their work.”
Establish Thou it means “make it complete.”
Our verse is similar to Except the Lord build the house, they labor in vain that build it (Psalms 127:1).
ויהי נועם י״י – אזא בימי הישועה יהיה מעשה ידינו נכון, כמו שכתוב: לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה (ישעיהו ס״ה:כ״ג). וכפל הפסוק לחזק.
א. כן בכ״י פריס 207, פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בדפוסים נוסח מוארך: ״אין הפסוק הזה נאמר אלא על ימי הישועה ואז״.
ואז יהיה נועם ה׳ ר״ל השפעת טובו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו. כי יש לפעמים מעשה בלתי נאות לעצמו ומועיל לעושהו כענין הורדת דוד רירו על זקנו. ויש לפעמים מעשה נאות בעצמו ויזיק לעצמו, כי נטייה במעלות המידות אחר הקצה יזיק יותר מדאי. ולכך התפלל שיהיה ענין האומה על צד השיווי במעשה נכון לעצמו ומועיל לעושהו.
ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו. להבין ולהורות: ומעשה ידינו. במעשים טובים: כוננה עלינו. שנוכל לעשות על נקלה: ומעשה ידינו כוננהו. אל השגת התכלית, לרצון לנו לפני ה׳:
ויהי נעם אדני – יש מחלוקת בספרים אם הוא בשם של אדנות או בשם המיוחד ועל המסורת יש לסמוך שהוא באל״ף דל״ת.
נועם – ענין מתיקות וערבות כמו ולחם סתרים ינעם (משלי ט׳:י״ז).
ויהי נועם – נעימות ה׳ יהיה עלינו.
כוננה עלינו – הכן עלינו להיות מתוקן בידינו ולא יארע לנו תקלה בעת נעשה את המעשה.
כוננהו – הכן את המעשה ההוא שלא יארע בם תקלה והפסד מה.
ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו – (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע״י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה׳ נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה׳ בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו,
ומעשה ידינו כוננה עלינו – ר״ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז״ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו,
ומעשה ידינו יהיו דברים אשר כוננהו – שכל מה שנעשה יכונן ה׳ אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה׳ ולא עברתו, ובקש שה׳ ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה׳ בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה׳ יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה׳ ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו - ע״כ היא התפלה.
ומעשה ידינו כוננה עלינו – תחת שעתה במדבר נראה לנו שאנו יגעים לריק כי יודעים אנחנו שמעותד עלינו המות בקרב שנים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144