Tehillim 87 – תהלים פז‏ – Mikraot Gedolot

(א) לִבְנֵי⁠־קֹ֭רַח מִזְמ֣וֹר שִׁ֑יר ^איְ֝סוּדָת֗וֹ בְּהַרְרֵי⁠־קֹֽדֶשׁ׃

A Psalm of the sons of Korah. A Song. His foundation is in the holy mountains.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַל יְדֵיהוֹן דִבְנֵי קֹרַח אִתְאַמַר שִׁירְתָא דְמִתְיַסַד עַל פּוּם אַבְהָתָא דְמִן לְקַדְמִין.

Uttered by the sons of Korah. A song that was established at the instruction of the fathers of old.

לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש אוהב ה׳ שערי ציון – אמר הקב״ה אוהב אני שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות. דבר אחר זה שאמר הכתוב (ישעיהו נ״ד:י״א) עניה סוערה לא נוחמה. אמר ר׳ יצחק עניה ממעשים. סוערה מטולטלת. שטלטלתי אותם בעולם הזה כענין שנאמר (יונה א׳:ד׳) ויהי סער גדול בים. לא נוחמה. אמר הקב״ה לישראל בעולם הזה אני מייסר אותך. (ישעיהו נ״ד:י״א) ויסדתיך בספירים מרביץ בפוך. אבני כחלא. מעשה באדם אחד שלקח אבן של סנפירינון על מנת לבודקה. הניחה על הסדן והיה מכה בפטיש על הסדן נחלק הפטיש ונשבר הסדן וסנפירנון לא נשבר. (שם י״ב) ושמתי כדכד שמשותיך. אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פליגי בה תרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל. ואמרי לה תרי אמוראי במערבא יהודה וחזקיה בני רבי חייא. חד אמר שוהם וחד אמר ישפה. אמר הקב״ה ליהוי כדין וכדין. הוי ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. אמר רבי יהודה בשם ר׳ שמואל שער הגדול של ירושלים שתי מזוזות ושתי פשפשים של אבן אחת. רבי יוחנן הוי קא דריש ושעריך לאבני אקדח עתיד הקב״ה להביא אבנים גדולות טובות ומרגליות חקוקות עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד ואמר השתא כביעתא דצוצילתא לא משכחינן כולי האי משכחינן. לימים הפליגה ספינתו לים ראה מלאכי השרת מנסרים אבנים טובות וחוקקים אותם עשר ברום עשרים. אמר להן הללו למי. אמרו לו עתיד הקב״ה להעמידן בשערי ירושלים. כי אתא חזייה דהוה קא דריש אמר לו רבי דרוש כי לך נאה לדרוש כדרך שאמרת כך ראיתי. אמר לו ריקה אילמלא לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא מעשה היה בחסיד אחד דהוה מטייל והיה תמה על הדבר הזה אפשר שער גדול שתי מזוזות ופשפשין של אבן אחת והוא ראה אבן אחת עולה מן הים עשר ברום עשרים. הוי ושעריך לאבני אקדח. (שם) וכל גבולך לאבני חפץ. אמר רבי בנימן בר לוי לפי שבעולם הזה הם מתחמין שדותיהן בחצובות אבל לעתיד לבוא כל גבולך לאבני חפץ של אבנים גדולות טובות ומרגליות טובות. אמר רבי יודן לעתיד לבוא אדם יש לו שנים ושלשה זהובים חוב על חבירו והוא אומר לו נלך אצל מלך המשיח. והם הולכים אצלו והוא אומר לו מה אני חייב לך שנים ושלשה זהובים טול מכאן שהכסף והזהב לפני מלך המשיח הוא כעפר שנאמר (תהלים קמ״ז:י״ד) השם גבולך שלום. אמרו לו בני קרח אימתי תעביד כדין אני אומר לך שירין וזמירין. הוי לבני קרח שיר מזמור יסודתו בהררי קדש.

דבר אחר: יסודתו בהררי קדש – יסודתו של עולם בזכות שני הרים של קדושה הר סיני והר המוריה. א״ר פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב״ה להביא לסיני ולתבור ולכרמל וליתן ירושלים בראשן שנאמר (ישעיהו ב׳:ב׳) נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים. אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שעתיד להיות מזמר והן עונין אחריו שירין וזמירין שנאמר (שם) ונשא מגבעות. אין ונשא אלא לשון שירה כמו שנאמר (דברי הימים א ט״ו:כ״ב) וכנניהו שר הלוים במשא וגו׳.

לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב. אמר ליה רבא לרפרם בר פפא אימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה׳ שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אבא משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברמז תצ״ה).

מג׳ד יסבח בה אלמואט׳בין מן בני קרח, והו נעת אלקדס אלד׳י אסאסה פי ג׳בל מקדס.

הלל שבו משבח את המתמידים מבית [משפחת] קורח והוא [הלל זה] תיאור השבח אשר יסודו בהר המקודש [הר הבית].

מזמור ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני קרח, והוא תיאור שבח המקדש אשר יסודתו בהר מקודש.

יסודתו בהררי קודש – יסודת מזמור זה על הררי ציון וירושלם ייסדו המשורר.

whose foundation is on the mountains of the Sanctuary The foundation of this psalm; the Psalmist founded it on the mountains of Zion and Jerusalem.

יסודתו של מזמ⁠{ו}⁠ר זה בהררי קדש – מדבר על הררי קדש.

לבני קרח מזמור שיר – לאחד מנכדי שמואל או מבני בניהם.

ועיקר זה המזמור יסודתו על הר הקודש.

A PSALM OF THE SONS OF KORAH. A psalm composed by one of the grandchildren of the prophet Samuel,⁠¹ or by one of their descendants. [ITS FOUNDATION IS IN THE HOLY MOUNTAINS].⁠² The basis of this psalm, its foundation,⁠³ is the holy mountain. ⁴

1. See 1 Chron. 6:18: And these are they that took their station, and their sons. Of the sons of the Kohathites: Heman the singer, the son of Joel, the son of Samuel.

2. Jerusalem consists of mountains.

3. The holy mountain is the main theme of this psalm.

4. Our verse speaks of “mountains.” Ibn Ezra reads “mountain.” Radak notes that Jerusalem consists of two mountains, the Temple Mount and the mountain on which the city was built. These two mountains are in essence one mountain. Ibn Ezra apparently interpreted mountains in the same way that Radak did.

לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש – כבר פרשנוהו בתחלת ספר השני טעם לבני קרח. וזה המזמור על שבח ציון^א חברו דוד ונתנו לבני קרח לשורר, או חברו אותם על^ב עצמם.

ופירוש יסודתו – יסודת השיר בהררי קדש שהם ירושלם וציון.

ואמר הררי – לשון רבים, כי הר ציון אחד והר המוריה שהוא הר הבית אחד.

או אמר כן בעבור ההרים הסמוכים לירושלם, כמו שאמר ירושלם הרים סביב לה (תהלים קכ״ה:ב׳), ואחד מהם הר הזתים.

(א-ז) ^גובדרש מפרש המזמור כך:

אוהב י״י שערי ציון – אמר הקב״ה מחבב אני בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולמי אני מחבב יותר, לציון שהוא פלטין שלי.

נכבדות מדובר בך – זה שהיו אומרים את השם ככתבו במקדש, למה, ליראה את השם הנכבד והנורא (דברים כ״ח:נ״ח), לית מתאמר בכל קריאתה אלא בעיר האלהים.

אזכיר רהב ובבל – עתידים אומות העולם להיות מביאים דורונות למלך המשיח את ישראל שנולדו בארצותם, ויאמרו^ד לו: זה ילד שם.

ולציון יאמר – מכל האומות יביאו לה איש ואיש שנולד בה, שנאמר: והביאו את כל אחיכם^ה מכל הגוים מנחה לי״י (ישעיהו ס״ו:כ׳). איש ואיש – זה ישראל, זה כהן, זה לוי. גם מהם אקח לכהנים ללוים (ישעיהו ס״ו:כ״א) – מן המביאים ומן המובאים, מן המביאים הרי שנמכרו^ו לעבדים ונעשו על ידי אונס גוים ונשתקעו בהם.

יספור בכתוב עמים זה יולד שם – מאותם העמים שהם מביאין את ישראל הוא כותב אותם עם ישראל כאלו יולד שם באותה שעה, הרי זה יולד שם סלה.

ושרים כחוללים – כשם שיאמרו האנשים שירה, כך יאמרו הנשים שירה. חוללים – הם הנשים, כמו מן המחוללות אשר גזלו (שופטים כ״א:כ״ג), ותצאן הנשים לשיר והמחולות (שמואל א י״ח:ו׳), דרך הנשים לחול במחולות. ואינו רחוק לפירוש המדרש אם יאמר חוללים על הנשים, כי הנה מצאנו וכי אנחנו מקטרים למלאכת השמים^ז (ירמיהו מ״ד:י״ט) שהוא מאמר נשים.⁠^ח

כל מעייני בך – כשם שהבאר נובעת מים חדשים בכל שעה ושעה, כך^ט ושרים כחוללות.

^יוהמזמור הזה מפרשים אותו הנוצרים על ישו הנצרי, ואומרים: יסודתו (תהלים פ״ז:א׳) – שנוצר ונולד ישו בציון, האיש שיולד שם הוא עליון, והאל הוא עליון, ואומר כי יולד, ואומר נכבדות מדובר בך (תהלים פ״ז:ג׳), למה כי את עיר האלהים שהוא נולד בך. ואתה תאמר להם תחלה: איך יאמר יסודתו (תהלים פ״ז:א׳) בכנוי הו״ו ועדין לא נזכר בפסוק. ועוד אם עליון הוא אומר על הנולד כמו שהם אומרים מדיקות מלת והוא שטעמו על האיש הנולד שזכר, אמר להם: הנה אמר איש (תהלים פ״ז:ה׳), ואיש מורה על אנשים רבים, והוא לא היה אלא אחד. ועוד איך^יא אמר: והוא יכוננה עליון (תהלים פ״ז:ה׳), ומהו אשר כונן ישו בירושלם. והם יאמרו לך: לא דבר על העצים ועל האבנים, אלא ציון וירושלם רוחנית בא לכונן, והיא האמונה שמאותו היום היו נושעים המאמינים בו. ואתה תאמר להם: איך תעשו אותה עתה גופנית ועתה רוחנית, הלא אמר: יולד בה (תהלים פ״ז:ה׳) שהוא נולד בציון, ואותו תפרש גופנית. ודאי עליה אמר: יכוננה, כי בסמוך הוא, ואתה אומר על הרוחנית אמר יכוננה, הנה אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א י״ח:כ״א). ועוד המדינות שזכר גופניות הם ולא רוחניות, רהב ובבל פלשת וצר עם כוש (תהלים פ״ז:ד׳). ועוד כי הוא אומר על אלה המדינות: זה ילד שם (תהלים פ״ז:ד׳), אם כן תאמרו כי בכל אחת מאלה המדינות נולד אלוה אחר. והנה תשובתם נשאר מעל.

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״על שבח ציון״.

ב. כן בכ״י פריס 207, מינכן 363. בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239: ״הם״.

ג. קטעים אלו מופיעים בסוף פירוש רד״ק למזמור זה.

ד. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״ואמרו״.

ה. כן בכ״י פרמא 1872, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207, פרמא 3239: ״אחיהם״.

ו. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״שימכרו״.

ז. כן בכ״י מינכן 363, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3239: ״למלכת שמים״. בכ״י פרמא 1872, פריס 207: ״למלאכת שמים״.

ח. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״רשום״.

ט. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״לכך״.

י. קטע פולמוסי זה מופיע בסוף פירוש רד״ק למזמור זה.

יא. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״איך״.

(הקדמה)
בזה¹ המזמור מתרעם המשורר על תופשי התורה שהחזיקו במחלוקות בה², עד שנעשית כשתי תורות³. ואמר:

(א) יסודתו בהררי קודש. שיסוד זה המזמור הוא בענין ׳הררי קודש׳, שהם גדולי הדורות:

1. - יש להשוות היטב עם פרק קכב

2. בתורה.

3. בסוטה מז: משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות. וראה אריכות בס״ד בישעיה וזכריה.

לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ. יאמר, כי נושא המזמור הזה ויסודו הוא על ׳הררי קודש׳, שהם החכמים שבימי גלותינו זה, שהללו מטהרין והללו מטמאין¹, עד שלא תמצא הלכה ברורה במקום אחד²:

1. חגיגה (ג:): ׳בעלי אספות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם, היאך אני למד תורה מעתה, תלמוד לומר, כולם נתנו מרועה אחד – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא׳.

2. בשבת (קלח:): ׳אמר רב, עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו׳, תניא רשב״י אומר, חס ושלום שתשתכח תורה מישראל וכו׳, אלא וכו׳ שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד׳.

יסודתו – בשורק.

יסודתו – יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלי׳.

בהררי – כי היה בציון כמה הרים כנודע.

לבני קרח – מדבר בשבח ציון והעם אשר בה, כמ״ש יסודתו בהררי קדש.

לבני קרח – עוד ד׳ מזמורים נמצאו בשם אחרים, בני קרח, הימן, איתן ומשה וסודרו זה אחר זה, ואח״כ כל המזמורים הם בלי שם מחברם או הם בשם דוד.

יסודתו – של המזמור כלומר נחבר לספר שבח הרי ירושלים שהם הררי קדש, ובי״ת בהררי ענינה בעבור כמו ויעבד יעקב ברחל (פרשת ויצא).

(ב) אֹהֵ֣ב יְ֭הֹוָהי֭״י שַׁעֲרֵ֣י צִיּ֑וֹן מִ֝כֹּ֗ל מִשְׁכְּנ֥וֹת יַעֲקֹֽב׃

Hashem loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

רָחַם יְיָ מַעֲלָנֵי בָּתֵּי מֶדְרָשַׁיָא דִקְבִיעָן בְּצִיוֹן מִכֹּל בָּתֵּי כְנִישַׁיָא דְבֵית יַעֲקֹב.

The LORD loves the entrances to the academies established in Zion more than all the synagogues of the house of Jacob.

אוהב ה׳ שערי ציון – בכל מדינה ומדינה יש למלך פלטין אחד למי אוהב יותר מכולן פלטין שהוא בתוך מדינתו. כך אמר הקב״ה אני מחבב שערי כנסיות ובתי מדרשות ולמי אני מחבב מן הכל לציון שהוא פלטין שלי.

דבר אחר: אוהב ה׳ שערי ציון וגו׳ – זה שאמר הכתוב עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותיך וגו׳ אמרו בני קרח אימתי דתעביד כדין אנן אמרין לך שירין וזמרין לבני קרח מזמור שיר, אימתי, יסודתו בהררי קדש. ד״א יסודתו בהררי קדש יסודתו של ירושלים בזכות שני הרים של קדושה הר סיני והר המוריה. ד״א יסודתו בהררי קדש כדכתיב והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב״ה להביא לסיני ותבור וכרמל וליתן ירושלים בראשם אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שהוא עתיד להיות מזמר והם עונין אחריו שנאמר ונשא הוא מגבעות וכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור.

אוהב ה׳ שערי ציון – בכל מדינה ומדינה יש למלך פלטין אחד לאיזה הוא אוהב מכלם פלטין שהוא בתוך מדינתו, אמר לו הקב״ה מחבב אני בתי כנסיות ובתי מדרשות ולמי אני מחבב יותר מהם שערי ציון שהיא פלטין שלי.

אללה מחב מחל ציון, אפצ׳ל מן ג׳מיע מסאכן יעקוב.

ה׳ אוהב את מקום ציון מכל מושבות בית יעקוב.

מכל משכנות יעקב – כמו שמספר והולך.

אוהב – השערים נכבדים מכל המשכנות. והטעם לשבת בם ואחר כן יזכיר ירושלם.

THE LORD LOVETH THE GATES OF ZION. The Lord loveth the gates [of Zion], which are more glorious than all of the dwellings [of Jacob]. The meaning of The Lord loveth the gates of Zion is, “the Lord loves to dwell in the gates of Zion.” The psalmist then goes on to mention Jerusalem.⁠¹

1. After speaking of the gates of the city, the psalmist goes on to speak of the city itself.

והזכיר ציון – כי הוא מקום המלוכה ובכללו ירושלם כמו שאמר עיר האלהים סלה (תהלים פ״ז:ג׳).

אהב י״י שערי ציון – אמר שערי לפי שהזקנים והחכמים יושבים בשערים, כמו שאמר^א השערה אל הזקנים (דברים כ״ה:ז׳) וכן בדבר בעז: הזקנים אשר בשער. ואמר אף על פי שכל משכנות יעקב אהב י״י, כמו שכתוב מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כ״ד:ה׳), אף על פי כן שערי ציון^ב הוא אהב יותר לפי ששם החכמים והמתעסקים בעבודת האל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״שאמר״.

ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״ישראל״.

(ב-ה) אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב. הנה האל יתברך בתורתו הורה שהוא ׳אוהב שערי ציון׳ ובתי דינים שבה ׳מכל משכנות׳ ובתי מדרשות של ישראל¹, כאמרו (דברים יז ח-י) ׳כי יפלא ממך דבר למשפט [וגו׳] דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית אל המקום [וגו׳], ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא׳. ועם זה² נכבדות מדובר בך עיר האלהים - הנה ׳הדבר אשר יגידו׳ יהיה טוב טעם ודעת. ובלעדי זאת, אזכיר רהב ובבל ליודעי - ׳אזכיר׳ ליודעי דת ודין שלי את ׳רהב׳ - שהיא מצרים, כאמרו (ישעיה ל ז) ׳(על כן) [לכן] קראתי לזאת רהב׳³, ׳ובבל׳, שהם⁴ מלכויות שנולדו שם חכמים מפורסמים בחכמה, הנה פלשת וצור עם כוש זה יולד שם, אלה האומות יזכירו זה החכם ש׳יולד שם׳⁵ להימשך אחר דעותיו⁶, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה - ואין ספק שנודע בציון בכל דור ודור ׳איש ואיש׳ גדול בדורו ש׳יולד בה׳⁷, והוא יכוננה עליון - והיה ראוי שבהיות אותו החכם ׳עליון׳ ונשיא בדורו, יכונן את העיר על דעת נכון, ויסיר את המחלוקות⁸:

1. כ״כ הרד״ק: ׳אמר שַׁעֲרֵי, לפי שהזקנים והחכמים יושבים בשערים, כמו שאמר (דברים כה, ז): הַשַּׁעֲרָה אל הזקנים, וכן בדברי בועז (רות ד, יא): הזקנים אשר בשער. ואמר, אף על פי שכל משכנות יעקב אוהב ה׳ כמו שכתוב (במדבר כד, ה): מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, אף על פי כן שערי ציון אוהב יותר לפי ששם החכמים והמתעסקים בעבודת האל יתברך׳.

2. כלומר בנוסף על כך.

3. כ״כ אבע״ז.

4. מצרים ובבל.

5. במצרים ובבבל.

6. סביר להניח כי כוונתו להרמב״ם שנולד במצרים, ולגמרא שמקורה מבבל. ובארצות אלה ׳צור כוש וכו׳ היו נמשכים אחריהם, אולי כיוון לתימן שהיו נמשכים בכל אחרי הרמב״ם, ויש לבדוק היטב בס״ד. ואולי הכוונה שחכמי אומות האלה הגויים, והם הנמשכים אחריהם. ב״ה כן מפורש בשיעורים.

7. ראה שיעורים לפרשת במדבר בתחילתו על פסוק זה.

8. כלומר, היה ראוי שבכל עיר יהיה אחד [טעות ודווקא ירושלים], שהוא גדול הדור באותה העיר, ולכן נקרא ׳עליון׳, שיכריע את כל המחלוקות, ובכך יכונן אותה העיר. אך עתה חושבני שהכוונה שבארץ ישראל יש תמיד אחד כזה, וצ״ע.

ויאמר, למה לא תעשו כמו אשר יגידו לך החכמים שבארץ ישראל, ואפילו על ימין שהיא שמאל, שהרי התורה אמרה (ראה דברים י״ז:י׳) ׳ועשית ככל אשר יגידו לך׳ וגו׳, ואמרו (סנהדרין פז.) ׳וקמת ועלית אל המקום (שם פסוק ח) – מכאן שהמקום גורם׳, וזהו אמרו, הלוא ידעתם שאֹהֵב ה׳ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב¹, והוא [מסכים] בפסק דינם אפילו טועין אפילו שוגגין אפילו מזידין²:

1. ׳הנה האל יתברך בתורתו הורה שהוא אוהב שערי ציון ובתי דינים שבה מכל משכנות ובתי מדרשות של ישראל׳ (נדפס).

2. ע״פ ר״ה (כה.), ע״ש.

כל משכנות – כי אף שכל א״י אהובה היא למקום מ״מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל.

שערי – מציין מושב החכמים והראשים בכ״מ

(ב-ג) אוהב ה׳ את שערי ציון, נכבדות מדובר בך – ר״ל שכבר נוכל להרגיש מעלת איש או אומה או מקום ע״י הגנאי והדופי שישימו בו, שהגנאי שיטילו באיש נכבד ומצויין יהיה לפעמים שבח ומעלה באיש פחות וגרוע, כמו שיאמרו בגנאי הנדיב, שלא נתן לפדיון שבוים רק עשירית מעשרו ולא נתן חמישית עשרו, שאם היה הכלי נותן מתנה כזו היו משבחים אותו, וא״כ מן הגנאי הזה ניכר שהוא נדיב ודרכו תמיד לפזר הרבה, והנה העמים היו מדברים בגנאי של ציון וישראל מה שאסר ה׳ את הבמות וצוה להקריב רק בירושלים, שמזה אמרו שאהבת ה׳ את ישראל ושכינתו בתוכם אינה בעבור עצמם שא״כ היה מקבל עבודתם בכל משכנות יעקב, ואחר שה׳ אוהב רק שערי ציון – שאותם אהב מכל משכנות יעקב מבואר שאינו אוהב ישראל כ״כ, וזה גנאי להם לפי דעתם, ושיעור הכתוב מה שמדובר בך לגנאי (כי הדבור שאחריו ב׳ ומורה דבור של גנאי בכ״מ) לאמר שאוהב ה׳ את שערי ציון מכל משכנות יעקב, שמצד זה ידבר בך גנאי שאין ה׳ אוהב משכנות יעקב מצד עצמם, הנה נכבדות מדבר בך – הדבור של גנאי הזה הוא לך נכבדות וכבוד גדול, כי בגנאי הזה יודו שאת עיר האלהים – שבך בחר ה׳ לשבתו, וזה כבוד גדול שבך ישב אלהים על הארץ בקביעות, ועל ידך שוכן בתוך ישראל שכינת קבע,

סלה סיום הענין.

(ג) נִ֭כְבָּדוֹת מְדֻבָּ֣ר בָּ֑ךְ עִ֖יר הָאֱלֹהִ֣ים סֶֽלָה׃

Glorious things are spoken of You, O city of God. Selah.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מִלִין דִיקָר אִתְמַלֵל עֲלָךְ קַרְתָּא דֶאֱלָהָא לְעָלְמִין.

Glorious words have been spoken of you, O city of God, forever.

נכבדות מדובר בך – זה חזקיה שנאמר (מלכים ב כ׳:כ׳) ואשר עשה את הבריכה ואת התעלה ויבא את המים. הוא חזקיה שסתם מי גיחון שנאמר ויבא את המים העירה. שהוא סודרן לפי שאינו מדבר אלא בדברי תורה שנמשלו למים שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים. מה היה חזקיה עושה חמי סדרן טב מייתי ליה חמי תנאי טב מייתי ליה. הוי נכבדות מדובר בך. רבי חנינא בר אידי אמר למה אומרים ישראל את השם במקדש בפירוש ובמדינה בכנויו (דברים כ״ח:נ״ח) ליראה את השם הנכבד שנאמר נכבדות מדובר בך. ואן איתמר בקרייתיה שנאמר עיר האלהים סלה.

רמז תתלז

נכבדות מדובר בך – זה חזקיה שנאמר ואשר עשה את הברכה את התעלה ויבא את המים העירה, אינו מדבר אלא בדברי תורה שנמשלו למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, חמי סדרן טב מייתי ליה, חמי תניין טב מייתי ליה הוי נכבדות מדובר בך, אמר רבי חוניא אמר רבי אמי למה היו אומרים את השם במקדש בפירוש ובמדינה בכנוי, ליראה את השם הנכבד והנורא הזה הוי נכבדות מדובר בך, והיכן הוא נכבדות, עיר האלהים סלה.

יקאל ענך אלעט׳אים יא קריהֵ בית אללה סרמדא.

נאמר עליך [על ציון] דברים נכבדים: תמיד קרית בית ה׳!.

נכבדות מדובר בך – את ירושלם דברי כבוד נדברו בך מפי הקב״ה ומה הן הנכבדות שֵאַת עיר האלהים סלה.

Glorious things are said about you You, Jerusalem, words of glory were spoken about you from the mouth of the Holy One, blessed be He. Now what are the words of glory? That you are the city of God forever.

נכבדות – כל אחד מתהלות נכבדות מדובר בך.

את עיר האלהים באמת, והיא ירושלם.

GLORIOUS THINGS ARE SPOKEN OF THEE. Every type of glorious praise is spoken of you. You, Jerusalem, are truly¹ the city of God.

1. Ibn Ezra’s interpretation of the word selah. See Ibn Ezra on Ps. 3:3.

נכבדות – מדות נכבדות, מדובר ביושבים בך.

או פירושו: מעלות נכבדות^א מדובר בך – שאת מעולה^ב על כל הארצות בהרבה דברים, כי הישוב נחלק לשבעה חלקים, ובחלק האמצעי היא ירושלם, והיא באמצע הישוב, וכן הוא אומר: יושבי על טבור הארץ (יחזקאל ל״ח:י״ב). לפיכך אוירה טוב וממוסך מכל האוירים לבריאות הגוף ולחכמה, כמו שאמר במזמור מ״ח יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ״ח:ג׳), ואמרו רבותינו ז״ל אוירא דארץ ישראל מחכם.

עיר האלהים סלה – כי האלהים בחר בה לשכן כבודו שם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״מדובר ביושבים בך או פירושו מעלות נכבדות״.

ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״מעולת״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג-ד) ואמר עוד, איכה תעשו הרעה הגדולה הזאת שלא להיות נוחין זה לזה בהלכה, וכל אחד מתעקש לעמוד על דעתו ואינו חפץ להודות על האמת, הלוא נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה, ובקרבך יש חכמה ועיון ודעת, ולמה לא תפסקו הדין ביניכם בראות מי היטיב את אשר דיבר ביותר, ולהורות כמוהו. הלוא תראה שחכמי האומות מודים לדברי חכם אחד אף על פי שאינו ממין אומתו, ואפילו מארץ מרחק. ואמר אַזְכִּיר רַהַב – שהוא מצרים, ׳ולא פנה אל רהבים׳ (תהלים מ׳:ה׳)¹ – וּבָבֶל לְיֹדְעָי, שבמצרים היתה חכמה נפלאה, כדכתיב (מלכים א׳ ה׳:י׳) ׳ותרב חכמת שלמה מחכמת מצרים׳: פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ זֶה יֻלַּד שָׁם. הנה פלשת ויושבי צור, שהם אומות רחוקות ונכריות מרהב ובבל, אפילו הכי יודו לאותו החכם המופלג שבמצרים ובבל ויאמרו ׳זה יולד שם׳, כאילו יאמרו, ׳יחיד הוא בדורו וחכם גדול׳:

1. שם בנדפס: ׳ולא פנה אל רהבים – כמו חרטומי מצרים ודומיהם׳. וראה מש״כ בישעיה (כח טו) ובביאור שם.

נכבדות – וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם.

מדבר בך – דבור שאחריו ב׳ הוא תמיד לגנאי, כמ״ש בכ״מ, כמו וידבר העם באלהים ובמשה כי דברנו בה׳ ובך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י הִנֵּ֤ה פְלֶ֣שֶׁת וְצֹ֣ר עִם⁠־כּ֑וּשׁ זֶ֝֗ה^א יֻלַּד⁠־שָֽׁם׃

"I will make mention of Rahab and Babylon among those that know Me. Behold Philistia, and Tyre, with Ethiopia. This one was born there.⁠"

א. זֶ֝֗ה א=זֶ֝ה (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִדְכַּרוּ תּוּשְׁבַּחְתָּךְ מִצְרָאֵי וּבַבְלָאֵי לְיָדְעֵי יָתָךְ הָא פְּלִשְׁתָּאֵי וְצוֹרָאֵי עִם כּוּשָׁאֵי דֵין מְלִיךְ אִתְרַבָּא תַּמָן.

The Egyptians and Babylonians have reminded those who know you of your praises; behold, the Philistines and Tyrians, with the Ethiopians; this king was brought up there.

אזכיר רהב ובבל – א״ר יוסי בר סימון עתידין כל האומות להביא דורונות למלך המשיח שנאמר (שיר השירים ד׳:ח׳) תשורי מראש אמנה. אמר ר׳ סימון למה נקרא דורון תשורה. דבר נש מסתכל בה ומזמר יאי כענין שנאמר (איוב ז׳:ח׳) לא תשורני עין רואי. וכיון שהן באין אצל מלך המשיח הוא אומר להם יש ביניכם ישראל הביאו אותם לי שנאמר (תהלים צ״ו:ז׳) הבו לה׳ משפחות עמים. עמים הביאו לי משפחותיהם של ישראל. אמר ר׳ אחא ואומר להם הביאו אותם דרך כבוד ולא דרך בזיון. (שם ח׳) הביאו לה׳ כבוד שמו. אותן שכיבדו אותו בעולם הזה ונתנו כבוד לשמו. אמר ר׳ ברכיה בשם רבי יהודה (ישעיהו י״ח:ז׳) בעת ההיא יוב״ל שי. גימטריא בה״ם. שהם מביאין אותן דורונות למלך המשיח שנאמר (שם ס״ו:כ׳) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה׳. אמר ר׳ ברכיה הזקנים שבהן אינן יכולין להשען מה הם עושין מביאין אותן ושוענין אותן בידיהן. מהו נכבדות שהן מביאין אותן בכבוד. וכשהן מביאין אותם והם באים לילך להם והוא אומר זה כהן זה לוי זה ישראל כגון אם נמכרו לעבדים ונשתכחו ונעשו גוים על יד האונסים אני מקבלם. הוי (שם כ״א) וגם מהם אקח וגו׳ אמר ה׳. והיכן אמר (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות לה׳ אלהינו.

רמז תתלח

אזכיר רהב ובבל – אמר רבי יהודה בר רבי סימון עתידין אוה״ע להיות מביאין דורונות למלך המשיח, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה הם בעצמם [הם] דורונות למלך המשיח, שנאמר תשורי מראש אמנה, אמר רבי יהודה בר רבי סימון למה דורון נקרא תשורה דבר נש מסתכל בה ומזמר יאי היא הנשלחה כענין שנאמר לא תשורני עין רואי, וכין שהן באין אצל מלך המשיח הוא אומר להם יש ביניכם ישראל הביאו אותם לי שנאמר הבו לה׳ משפחות עמים, עמים הביאו לי משפחות של ישראל, א״ר אחא ואומר להם הביאו אותם דרך כבוד ולא דרך בזיון אין הבו אלא לכבוד שנאמר הבו לה׳ כבוד שמו אותן שכבדו כבודו בעולם, אמר רבי ברכיה בשם רבי יהושע בעת ההיא יוב״ל שי בגימטריא בהם שהם מביאים אותם דורונות למלך המשיח שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה׳. אמר רבי ברכיה הזקנים שבהם שאינם יכולין לטעון (כל קרקיא) [בגלגדקא] מה הם עושין מביאין אותן וטוענין אותו בידיהם, מהו נכבדות שהם מביאים אותם בכבוד, וכשהם מביאין אותן הן באין לילך להם והוא אומר זה ישראל וזה כהן וזה לוי. (כגון אם נמכרו לעבדים ונשתכחו ונשבו ועל אונסן נעשו נכרים).

רמז תתלט

אמר רבי אלעזר וגם מהם אקח לכהנים ללוים, מן הגוים שהם מביאים למלך המשיח, מהם מי מפייס כל מי שהוא ישראל בהן, אמר רבי פנחס בר חמא הנסתרות לה׳ אלהינו, ה׳ יספור בכתוב עמים מאותן העמים שהן מביאין את ישראל שהוא כותב אותם עם ישראל, זה יולד שם סלה כאלו נולדים באותה שעה.

אד׳א אד׳כר אהל אלפתן ואהל באבל, ואקים בהם עארפי, אקול הוד׳א אלפלסטיניין ואלצוריין מע אלחבשה מכ׳תלטין, הד׳א מנהם מע מן ולד הנאך.

כאשר [באותו זמן] שנזכרים בני מחרחרי [כלל כאן צור וכוש (כי הם אנשי הריב נגד ציון)] הריב ובני בבל והתיישבו בה [בהר ציון] יודעי מאמרי אלה עם אלה שנולדו בה.

אזכיר, כאשר אזכור אפקוד על אנשי הרשע ואנשי בבל ואשליט עליהם את יודעי, אומר הנה הפלשתיים והצורים עם החבשים מעורבים, אלה מהם ע מי שנולד שם. תרגם רהב ״אהל אלפתן״ כלומר אותם אשר הציקו לישראל בעבר ונלחמו בהם, כאשר יגאל ה׳ את עמו יעלו צרופים וברורים.

כוונתו באמרו אזכיר רהב ובבל ולציון יאמר, הוא שההמון מעורבבים ובאים אלו בתוך אלו, והזכיר מהם ארבעה על דרך הקצור, אבל ישראל הרי הם איש ואיש מיוחדים, כדרך שאומרים בני אדם פלוני ופלוני נזכרים, וזה היה להם בזמן מלכותם ידוע אצלם, אבל בזמן גלותם הרי ה׳ סופר כל הנולד מהם בין העמים כמו שאמר ה׳ יספור בכתב עמים זה יולד שם, עד שיחזירם מיוחסים ממויינים כאמרו משפחות משפחות לבד¹.

1. זכריה יג יב-יד.

גרצ׳ה פי קולה אזכיר רהב ובבל ולציון יאמר, הו אן אלעאמה מכ׳תלטין פידכ׳לוא בעצ׳הם פי בעץ, וד׳כר מנהם ארבעה אכ׳תצארא, אמא ישראל פאנהם הם איש ואיש כ׳ואץ כקול אלקאיל פלאן ופלאן מד׳כורין, והד׳א כאן להם פי חאל דולתהם מערופא ענדהם.

אמא פי חאל ג׳לותהם פאן אללה יחצי ג׳מיע מן יתולד מנהם פי בין אלאמם כמא קאל ה׳ יספור בכתב עמים זה יולד שם, חתי ירדהם מנסובין מג׳נסין כקולה משפחות משפחות לבד.

אזכיר רהב ובבל ליודעיי – עוד זאת דבר עלייך אזכיר את מצרים ואת בבל על יודעי להביאם מנחה, כעניין שנאמר: והביאו את כל אחיכם וגו׳ מנחה לי״י וגו׳ (ישעיהו ס״ו:כ׳).

הנה פלשת וצור עם כוש – גם הם כמצרים ובבל יתנו לב לבקש ולזכור על כל אחד ואחד.

זה יולד שם – זה היה ממשפחות הנולדים בציון, כעיניין שנאמר: ואתם תלקטו לאחד אחד (ישעיהו כ״ז:י״ב).

I will remind Rahab and Babylon of My beloved ones This too He spoke of You: I shall remind Egypt and Babylon of My beloved ones, to bring them as a gift, as the matter that is stated: "And they will bring all your brethren, etc., a tribute to the Lord" (Yeshayahu 66:20).

Behold Philistia and Tyre with Cush They too, like Egypt and Babylon, will direct their attention to seek out and to remember each one.

"This one was born there" This one was of a family of those born in Zion, as the matter that is stated: "and you will be gathered one by one" (Yeshayahu 27:12).

אזכיר – בני אדם שעשאוהו בגלות בבל, והיו יודעים שעתיד כורש לבנות בית המקדש. וכן נתנבא הנביא: אזכיר ליודעי בינה ונבואה ששמורה על ציון.

רהב – אילו מצרים, ובבל.

וכשיעיר הקב״ה רוח כורש^א (עזרא א׳:א׳) ושלח בכל הארצות שישראל מפוזרים שם: במצרים שהלך שם יוחנן בן קרח ושרי החיילים (ירמיהו מ״ג:ה׳-ז׳), ובבבל ופלשת וצור שהיו איי הים ושכיני ארץ ישראל וגלו שם, להביאם אל ארץ ישראל, ויבקשו האומות בכל עיר ועיר ובכל מקום שינוח ישראל, יקחוהו ויאמרו: זה ילד שם – בציון, וישאוהו שם.

א. בכ״י ס״פ: הקודש.

אזכיר – דברי המשורר אזכיר רהב – הוא מצרים המחצבת רהב.

או רהב – כל גוי והוא סמוך, כדרך: ושכורת ולא מיין (ישעיהו נ״א:כ״א), כאילו אמר אזכיר רהב כל גוי שיהיה ובבל עמם, אזכיר זה ליודעים כמוני, וגם אזכיר פלשת עם צור.

וטעם זה יולד שם – כי לפרקים מועטים בשנים רבות, יולד בהם איש חכם נודע בדורו שיש לו שם.

I WILL MAKE MENTION OF RAHAV. The poet says: I will make mention of Rahab – that is, Egypt. Compare this to that hewed Rahav in pieces (Isaiah 51:9).⁠¹ On the other hand, rahav might be short for rahav kol goy (the mighty² of all nations). In this case, rahav is in the construct. It is like the word u-shekhurat (and drunken) in and drunken, but not with wine (Isaiah 51:21).⁠³ Our verse should be interpreted as if it reads, “I will make mention of all the proud nations that exist. I will include Babylon among them. I will make mention of this to those who know [Zion] as I do. I will also make mention of Philistia and Tyre.”

The meaning of this one was born there is, “At rare times, over many years, an intelligent man, a famous individual renowned in his generation, is born there.”⁴

1. The second half of Isaiah 51:9 appears to speak of Egypt. Hence Ibn Ezra believes that so too does the first part. See Ibn Ezra on Is 51:9.

2. Or “tyrants.” See Friedlander on Isaiah 51:9. See Ibn Ezra on Ps. 40:5.

3. Shekhurat is in the construct. However, the word that it is connected to is not in the text. It must be supplied by the reader. According to Ibn Ezra, the word to be supplied is “anger,” “wrath,” or “evils.” Our text should be interpreted as if it were written, “and drunken with anger, but not with wine.” Similarly, rahav should be interpreted as if it were written rahav kol goy.

4. In Babylon, Philistia, Tyre, and other mighty nations. Ibn Ezra interprets our verse as follows: “I will make mention of Rahav, Babylon, Philistia, Tyre, and Ethiopia to those who know Zion as I do. I will tell them that at rare times, over many years, an intelligent man, a famous individual, is born in these countries. However, in contrast to the aforementioned, wise men are often born in Zion.”

אזכיר רהב^א – רהב^ב – הוא מצרים וכן המחצבת רהב^ג (ישעיהו נ״א:ט׳) אמר כשאזכיר ליודעי המדינות הגדולות בגוים לא אראה בהם כמו ציון.

ואמר ליודעי – כמו ליודעים מעלת ציון, ויהיה ליודעי כמו ליודעים, כמו וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) כמו חלונים.

או יהיה היו״ד לכנוי, והכנוי כנגד ציון.

או יהיה הכנוי כנגד המשורר, ופירושו ליודעים ציון כמוני.

זה יולד שם – בכל אלה המדינות הגדולות, אם^ד יהיה באחת מהם חכם, לא יהיה אלא לזמנים רחוקים שיאמרו דרך שבח זה החכם יולד שם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״רכב״.

ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״רכב״.

ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״רחב״.

ד. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״או״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

לידעי – הלמ״ד בגעיא.

וצר – בס״א כ״י חסר וא״ו אחר צד״י ומסורת מסייעא ליה כי לא נמנה זה ביחזקאל כ״ז עם י׳ מלאים בלישנא בקריאה.

רהב – הוא מצרים כמ״ש בהם רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) ויקראו כן ע״ש גאותם והוא מלשון ירהבו הנער בזקן (ישעיהו ג׳:ה׳).

ליודעי – ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳).

אזכיר – אמרו במקום ה׳ לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו׳ להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר״ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו.

אזכיר – מבאר שני הבדלים בין אנשי עיר ציון ובין אנשי עיר או אומה אחרת,

א. מצד כללות הקיבוץ, שבכל עם ועם אין כל איש ואיש מפרטי האומה הולך מהלך השלימות לכלל האומה, רצוני שהגם שמתנאי האומה או הקיבוץ שימצאו שם אישים רבים, מ״מ אם יחסר איש אחד לא יחסר שם עם ואומה ממנה, כמו שאם תחסר חטה אחת מן הכרי של תבואה שלא יורגש חסרון זה לכלל הכרי, לא כן אישי וקיבוץ עם ציון שידמו כאיברים פרטיים של הבע״ח שאם יחסר אבר אחד יהיה זה מום וחסרון לכלל הגוף, כן כל איש ואיש משלים שלימות הכלל, ואם יחסר איש אחד יורגש החסרון אל הכלל, וז״ש אם אבוא להזכיר ליודעי כללות אומה אחת רהב או בבל, לא אזכיר את האישים הפרטים הגרים בה, רק אזכיר רהב ובבל ליודעי – אזכיר את הקיבוץ בכלל לא את פרטיו, ואישיו, כי כבר תהיה האומה בתכלית שלימותה גם אם יחסר איש אחד, וכן אם אבוא להזכיר מי הוא הנולד בארץ פלשתים או צור או כוש אשר בעבורם יהיו יושביה לגוי, לא אזכיר שם אישים פרטיים, רק אומר כי פלשת וצור עם כוש זה יולד שם – ששם נולד גוי פלשת או גוי צור או גוי כוש, לא כן אם ארצה להזכיר מי הוא השם את ציון לגוי גדול ואומה מיוחדת, שאז

רהב – מלשון ירהבו הנער בזקן (ישעיה ג׳:ה׳) ומקורו בחילוף אותיות (להצהיל⁠־להצהיר) להב, לשון שקדנות והתלהבות במלאכה, ויתכן שם זה על המצרים שגברו בחכמתם על כל גויי קדם ובנו בנינים גדולים המזכירים שקדנותם ועצמתם.

זה ילד שם – בהזכיר הערים והאומות יזכירו גדוליהם וחכמיהם, רק מועטים הם, ובהזכיר ציון יאמרו איש ואיש ילד בה – גדוליה וחכמיה רבו מאד ומה׳ היתה זאת כי חפצו לכוננה נצח, ורבות החכמים ואנשי הדעת הנכונה במדינה יגרום שלום וקיום לה.

(ה) וּ֥לְצִיּ֨וֹן׀ ^איֵאָמַ֗ר אִ֣ישׁ וְ֭אִישׁ יֻלַּד⁠־בָּ֑הּ וְה֖וּא יְכוֹנְנֶ֣הָ עֶלְיֽוֹן׃

But of Zion it shall be said, "This man and that one was born in her. And the Most High Himself establishes her.⁠"

א. וּ֥לְצִיּ֨וֹן׀ א=<וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀> (חטף)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּלְצִיּוֹן יִתְאֲמַר דָוִד מַלְכָּא וּשְׁלֹמֹה בְרֵיהּ אִתְרַבָּא בְגַוָהּ וֵאלָהָא הוּא יְשַׁכְלְלִנָהּ לְעֵילָא.

And of Zion it will be said, “King David and Solomon his son were brought up within it; and God shall build it above.”¹

1. Above: forever.

יען ציון יקאל אנמא אלמולוד פיהא רג׳ל ורג׳ל כ׳ואץ, פי וקת היאהא אלעאלי.

ועל ציון יאמר שמי שנולד בה הוא אדם. והוא אדם מיוחד [כבר] מזמן שייחד אותה העליון.

ולציון, ועל ציון ייאמר אבל הנולד בה הרי הם איש ואיש מסויימים בזמן אשר כוננה העליון. כלומר כשם שבזמן שכבשו ישראל את הארץ ונתישבו בו היו מבוררים מיוחסים וצרופים כך לעתיד.

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה – וכשיביאום מנחה לי״י בציון יאמר להם על כל אחד ואחד זה מאותם שגלו ממך ומתולדותיהם.

[ענין אחר: המשורר אומר אזכיר לעמי וליודעי את גדולות מצרים ובבל שהם רואים עתה את גדולתם הנה פלשת וצור עם כוש מפני שהם סמוכים לרהב ובבל מנשאים אותם כל האומות ואומרים עליהם זה יולד שם במצרים ובבל.

ולציון יאמר וגו׳ – והשבח הזה שהוא עכשיו לרהב ובבל יסוב לציון ועליה יהו אומרים פלוני יולד בה.]

והוא יכוננה עליון – והקב״ה יכוננה על כל העיירות למעלה מהם.

And to Zion it will be said, "Man after man was born in her" And when they bring them as a tribute to the Lord, it will be said to Zion concerning each one, "This is [one] of those who were exiled from you,⁠" or "from their generations.⁠" Another explanation: The Psalmist says, "I will mention to my people and to my beloved ones the greatness of Egypt and Babylon, whose greatness they now see. Behold Philistia and Tyre with Cush, because they are near Rahab and Babylon, all the nations exalt them [the Israelites] and say about them, 'This one was born there,' in Egypt or Babylon.⁠"

And to Zion it will be said, "Man, etc.⁠" And this praise that is now [directed] to Rahab and Babylon will be turned around to Zion, and concerning it they will say, "So-and-so and so-and-so were born in her.⁠"

and He will establish it on high And the Holy One, blessed be He, will establish it above all the cities.

וכשיגיעו לציון יאמר לכל איש ואיש הנכנס לתוכה: זה יולד בה, ויעידו עליו.

ואז יכננה עליון – כשיהיו בניה בתוכה.

(ה-ו) ולכך כתב כאן: יולד בה, ולא יולד, מפני שבציון יאמרו להם כך. אבל שיהו חוצה לה אומר: יולד שם.

ולציון – ובעבור ציון, כלמ״ד אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג).

יאמר תמיד איש ואיש נולד בה – כי חכמים שיש להם שם הם רבים.

וטעם איש ואיש – לא זה לבדו.

והוא יכוננה – על דרך והוא צוה לי אחי (שמואל א כ׳:כ״ט). והנה והוא עליון יכוננה – בעבור היות השם בכח הפעלים יהיה פירושו והשם הנזכר למעלה אוהב י״י שערי ציון (תהלים פ״ז:ב׳).

יכוננה – מכון עליון. והטעם מקום כזה שיולדו שם חכמים רבים, השם יעמידהו ויכוננהו.

BUT OF ZION IT SHALL BE SAID. U-le-tzion means “but of Zion.”¹ The lamed of le-tzion is like the lamed in imri li achi hu (say of me, “He is my brother.”) (Gen. 20:13).⁠²

[THIS MAN AND THAT WAS BORN IN HER.]⁠³ It will always be said of Zion, “This man⁴ and that man were born there,” for there will be many wise men with great reputations in Zion.

The meaning of ish ve-ish (this man and that man) is “not only this man.”⁵ AND THE MOST HIGH HIMSELF DOTH ESTABLISH HER. Ve-hu yekhoneneha elyon (And the Most High Himself doth establish her) is similar to ve-hu tzivah li achi (and my brother, he hath commanded me) (Samuel I 20:29).⁠⁶ On the other hand,⁠⁷ the meaning of ve-hu yekhoneneha elyon is,⁠⁸ “and He establishes her most high.” We may interpret the verse in this manner because the verb [yekhoneneha] implies the noun [makhon (fixed place)].⁠⁹ The meaning of ve-hu yekhoneneha elyon is as follows: “God who is mentioned above, namely in The Lord loveth the gates of Zion, establishes Zion as a most high fixed place”; that is, God sets Zion up and establishes it as a place where many wise people are born.

1. The lamed usually means “to.” Ibn Ezra believes that the psalmist would not say, “and to Zion it will be said,” for one does not speak “to” a city. Therefore, he points out that the lamed here means “of.”

2. Here, too, the lamed means“ of,” for the meaning of imri li achi hu is “say of me, ‘He is my brother’,” not “say to me, ‘He is my brother.’”

3. Literally, [this] man and [that] man were born in her.

4. Ibn Ezra interprets [this] man and [that] man were born in her as, “this wise man and that wise man were born in it.”

5. The reason scripture repeats the word ish is to emphasize that not only was one wise man born there, but that other wise men are born there as well.

6. Ibn Ezra’s point is that scripture first uses a pronoun and then clarifies by identifying who the pronoun refers to. Ve-hu tzivah li achi (and my brother, he hath commanded me) literally reads, and he commanded, me, my brother. Scripture first uses the pronoun “he” and then identifies the “he” as “my brother.” The same is the case with our verse. It reads ve-hu yekhoneneha elyon (And the Most High Himself doth establish her). The literal meaning of the aforementioned is, “And He doth establish her, the Most High.” Here, too, scripture first reads “He” and then identifies the “He” as the Most High.

7. Hebrew, ve-hinneh. Here, ve-hinneh introduces a new interpretation.

8. Reading o she-yiheyeh rather than ve-yiheyeh. – Filwarg, Ha-Keter.

9. See Ibn Ezra on Ps. 3:8.

ולציון – אבל לציון יאמר איש ואיש יולד בה – מכמה חכמים יוכל אדם לומר שיולדו בה, ותמיד בכל^א הזמנים ימצאו בה חכמים רבים וגדולים בעלי השם.

והוא יכוננה עליון – כמו והוא עליון יכוננה,⁠^ב וכן הוא צוה לי אחי (שמואל א כ׳:כ״ט) – והוא אחי צוה לי^ג מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א) – מקום קבר שם. כלומר האל שהוא עליון על הכל והוא יצר כל העולם יצר וכונן המקום הזה לשבח על כל המקומות.

או פרושו דרך תפלה: העיר הזאת עליון יכוננה ויעמידה שנים רבות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״לכל״.

ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״כמו והוא עליון יכוננה״.

ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״והוא אחי צוה לי״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ. שכולם חכמים וכולם נבונים¹, ואינם נוחים ומודים זה לזה, עד שכל העניינים תלויים ועומדים במחלוקת²: וְהוּא עֶלְיוֹן יְכוֹנְנֶהָ. יכין אותה, שאוירא דארץ ישראל מחכים (ב״ב קנח:)³:

1. ראה לעיל (תהלים מ״ח:ה׳), ובשיעורים תחילת פרשת במדבר.

2. בנפדס פירש באופ״א: ׳ולציון יאמר איש ואיש יולד בה – ואין ספק שנודע בציון בכל דור ודור ׳איש ואיש׳ גדול בדורו ש׳יולד בה׳, והוא יכוננה עליון – והיה ראוי שבהיות אותו החכם ׳עליון׳ ונשיא בדורו, יכונן את העיר על דעת נכון, ויסיר את המחלוקות׳.

3. משמע שמצות ׳וקמת ועלית׳ שדרשו חז״ל (סנהדרין פז.) ׳מלמד שהמקום גורם׳ לא נאמר על סנהדרין בלשכת הגזית בלבד, אלא על כל ארץ ישראל. ובוודאי אין הכוונה כפשוטו, שדרשה זו באה ללמד שאין זקן ממרא נהרג אלא אם המרה בלשכת הגזית, הרי ש׳המקום שגורם׳ הוא מקום המקדש בלבד. ומ״מ למד מזה שה׳ הכין את אווירה וקידשה, ובכך ניתן להשיג יותר את אמיתה של תורה, וחכמי ארץ ישראל עדיפים. אך הריטב״א ביומא (נז.) הביא בשם תשובת הרמב״ם שלא נשתבחה תורת ארץ ישראל ביחס לבבל אלא כאשר היו שמדות בבבל ולא בארץ ישראל, ע״ש. וכן מצינו לבן דורו ומכירו של רבינו, מהר״ם פאדווא (סי׳ כט) בתשובה למהר״ם אלאשקאר שישב בירושלים: ׳אם אתה אומר להרוס אני אומר לבנות, ולא אחוש שמעלתך יושב ברומו של עולם בירושלים תוב״ב, כי אין המקום גורם כעת בעו״ה׳. והשווה מחלוקת רש״י ותוספות בפסחים (נא.). וראה מש״כ במבוא ל׳אמר הגאון׳ על התורה בעניין פולמוס חידוש הסמיכה בשנת רצ״ח.

ולציון יאמר – המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה.

והוא – מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון.

והוא – ר״ל האיש שנולד בה.

לציון יאמר איש ואיש (אשר) יולד בה – אז אני צריך להזכיר כל איש ואיש מאישים הפרטיים הנמצאים בה, כי כל איש פרטי משלים את האומה בכללה, כמו שכל אבר פרטי משלים גוף הבעל חי שכ״א צריך לשלמות הגוף,

והוא – ר״ל והאיש הפרטי הזה יכונן אותה שתהיה עליון – שע״י כל איש ואיש מאישיה יתוסף שלמות ועליה לעם ציון בכלל,

ב. עוד יש ביניהם הבדל מצד האישים הפרטיים בעצמם, כי מלבד מה שנתעלו אישי העם הישראלי במה שכ״א הולך מהלך השלימות אל הכלל כולו, עוד יתרון להם במה שכל איש פרטי בפ״ע נחשב כגוי כולו וכקיבוץ שלם ועז״א

(ו) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ יִ֭סְפֹּר בִּכְת֣וֹב עַמִּ֑ים זֶ֖ה יֻלַּד⁠־שָׁ֣ם סֶֽלָה׃

Hashem shall count in the register of the peoples, "This one was born there.⁠" Selah.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ עַל סִפְרָא דִי מְכַתְּבִין בֵּיהּ חוּשְׁבַּן כָּל עָלְמַיָא דֵין מְלֵיךְ אִתְרַבָּא תַּמָן לְעָלְמִין.

O LORD, in the book in which they write the account of all the ages [it is written], “This king was brought up¹ there forever.”

1. Brought up: created.

ה׳ יספור בכתוב עמים – מאותן העמים שהם מביאין את ישראל שהוא כותב אותן עם ישראל. זה יולד שם. כאילו נולדים באותה שעה. הוי זה יולד שם סלה.

כד׳אך אללה יחצי בכתאב מן בין אלאמם ג׳מיע מא יולד הנאך סרמדא.

כך הקב״ה תמיד סופר בתוך ספר את אלה שנולדים שמה [בציון] מבני האומות.

ה׳, כך ה׳ יספור בספר מבין העמים כל אשר יולד שם סלה.

י״י יספר בכתוב עמים וגו׳ – [מקרא מסורס זה וסלה האמור לסופו מוסב כלפי ראשו י״י יספור בכתוב עמים סלה כלומר לעתיד] כשיכתוב הקב״ה את האומות לדראון ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו וזה שאמר ישעיה: וגם מהם אקח לכהנים וללוים (ישעיהו ס״ו:כ״א) מן הגוים המביאים אותם מנחה אקח הנבלעים ביניהם ויהיו בהם כהנים ולוים שאינן נכרין ולפני גלויים הם אמר י״י, והיכן אמר הנסתרות לי״י אלהינו (דברים כ״ט:כ״ח).

The Lord counts in the script of the peoples, "This one, etc.⁠" This is a transposed verse, and סלה, forever, which is said at the end, refers to the beginning: When the Lord counts in the script of the peoples forever. That means that in the future, when the Holy One, blessed be He, inscribes the nations for an abhorrence, He will count the Israelites who are assimilated among them and those who were coerced [to abandon Judaism] among them and extract them from their midst, and [He shall] say, "This one was born of those of Zion,⁠" and He will choose them for Himself. This is what Yeshayahu says: "And from them, too, will I take for priests and for Levites" (66:21). From the nations bringing them for tribute, I shall take those assimilated among them. And there will be among them priests and Levites who are unrecognizable, but they are revealed to Me, says the Lord. Now where did He say it? "The secret things belong to the Lord, our God" (Devarim 29:28).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

י״י יספר – ספר כמו: י״י יכתב, כשכותב כל העולם לחיים ולמות, יכתב {על} אלה: זה ילד בציון, ויכנס לחיים בתוכה, שנאמר: כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיהו ד׳:ג׳).

י״י – הטעם והשם לבדו שידעו מספר כל העולם בכתבו, הוא יכול לספור^א כל הנולדים שהם חכמים בציון, כי רבים הם ממספרי אדם.

זה יולד שם – שב אל ציון, וטעם יכתוב השם, והספרים הם הם השמים.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״לספור״.

THE LORD. The meaning of this is: God, who alone knows the number of all the people in the world when He inscribes them [in His book], is able to number all the wise men who are born in Zion. Only God can number them, for they are more far more numerous than what men can count.

THIS ONE WAS BORN THERE. The word “there” refers to Zion.

The meaning of bi-khetov (in the register) is, “when God inscribes.”¹ The books refer to the heavens.⁠²

1. In other words, the bet of bi-khetov means “when.”

2. Man’s fate is written in the stars and planets. See Ibn Ezra on Exodus 32:32. The word “book” does not appear in our verse. However, it is implied in the word bi-khetov, which Ibn Ezra renders as “When He inscribes.”

וה״ר יוסף בכור שור פירש כל המזמור, שהיה דוד מצוה לשלמה, ואומר לו: עשה הבניין שיאמרו הכל שנראה לפי יופי המלאכה שנולדת שם, ופירש:

י״י יספר – יספר שבחך לכל העמים עד שיאמרו זה יולד שם.

ולפירוש הראשון כך הוא אומר: כל אחד ואחד שבחו אומר, אבל הקב״ה יברך הנולדים שם מבין העמים אשר נפוצו שם.

והרב ר׳ יוסף בכור שור פירש:

יולד – כגון: לא תדע מה ילד יום (משלי כ״ז:א׳), כלומר: בּוֹנִא אִבִנִטוּרִא לְיאֵיטְא אַבְּנוּאִה. (יוסף המקנא קכ״ג עמ׳ 113 בשם ״וה״ר יוסף בכור שור פירש״)

י״י יספר בכתוב עמים – יספור – ענין כתיבה. רוצה לומר כשכתב האל העמים שיהיו בהם מעטים מן החכמים שיאמרו עליהם: זה ילד שם, כתב זה המקום לשבח שיהיו שם חכמים רבים, והכתיבה היא גזירתו. ובא הפסוק הזה על דרך בהנחל עליון גוים^א בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב:ח׳).

והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פירש: יספור – ענין מספר וחשבון, ופירוש זה יולד שם – החכמים אשר יולדו בציון, י״י יספרם, שהוא יודע בכתבו כל הנולדים מן העמים, והוא ידע מספר כל החכמים אשר יולדו בציון, כי רבים הם ממספר בני אדם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207 נוסף כאן: ״רבים״.

ה׳ יספור בכתוב עמים. יהי רצון שכאשר יכתוב מן העמים ׳כל הכתוב לחיים בירושלים׳ (ישעיה ז ג)¹, ׳יספור׳ את זה ש׳יולד שם׳, אף על פי שלא עשה ההשתדלות הראוי להסיר המחלוקת²:

1. ׳כל מי שכתוב בספר להיות חי בעולם הנצחי ישכון בירושלים׳ (מצודות שם).

2. זו תפילת דוד המלך, שאותם גדולי הדור יזכו להישאר בגאולה העתידה אף שלא עשו את כל ההשתדלות המוטלת עליהם שלא יתרבו מחלוקות.

(ו-ז) ואחר זאת התלונה יגיד כי לעתיד לבוא, כל החכמים כולם הצדיקים יהיו כתובים לחיים בירושלים¹. ויאמר, ה׳ יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים לחיים ׳בך׳, ׳יספור׳ תחילה זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה – שהוא החכם הגדול, ויספור שָׁרִים כְּחֹלְלִים – היינו החכמים שהאריכו ימיהם בתענוג גם כן, כמו אותם שהיו מחוללים, מלשון ׳כל ימי רשע הוא מתחולל׳ (איוב ט״ו:כ׳), שאע״ג ש׳בבית זה שיתין תיכלי – ובבית זה שיתין הלולי׳², כולם יכתבם לחיים בירושלים, ולא נאמר הואיל וזה קיבל עולמו בשמחה ורוב כל – לא יזכה עוד, אדרבה, כולם יכתבו. ויספור עוד כָּל מַעְיָנַי בכלל, שהם כל התלמידי חכמים.

ומילת בָּךְ חוזרת על מילת ׳יספור׳, כאילו אמר ׳ה׳ בכתוב עמים יספור בך – ציון – זה שיולד שם ושרים כחוללים וכל מעייני׳:

1. ׳השרידים אשר ה׳ קורא׳ שיישארו לעתיד לבוא, שעליהם אמר ישעיה (ד ג) ׳והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים׳.

2. מו״ק (כח.): ׳רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין – רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא – שיתין הלולי, בי רבה – שיתין תיכלי׳.

י״י יספר – יו״ד של שם בגעיא.

ה׳ יספור וגו׳ – בעת יכתוב את העמים יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה.

יספר – מענין מספר.

ה׳ יספור בכתוב עמים זה יולד שם – איש פרטי הנולד בציון יספור ה׳ אותו בכתוב עמים, כאילו הוא עם שלם בפ״ע, שאינם נחשבים ליחידים רק לעמים שלמים,

סלה סיום הענין.

ה׳ יספר וגו׳ – בכתוב בספרו כל איש מגדולי ונכוני בני אדם ואחד לא נעדר יפגע תדיר באיזה מהם שהוא מבני ישראל, וזה דבר אמת הוא, ולו ידעו נערינו קורות בני עמם מימי קדם עד היום כדעתם קורות היונים והרומיים יראו כי בני ישראל לא נופלים מהם ולא משום עם ועם.

(ז) וְשָׁרִ֥ים כְּחֹלְלִ֑ים^א כׇּֽל⁠־מַעְיָנַ֥י בָּֽךְ׃

And whether they sing or dance, all my thoughts are in You.

א. כְּחֹלְלִ֑ים א=כְּחֹלֲלִ֑ים (חטף)

וְאָמְרֵי שִׁירִין עַל חִנְגַיָא כָּל מִינֵי תוּשְׁבְּחָן עַל קוּרְבָּנָא מִתְאַמְרִין בְּגַוָךְ.

And they utter songs with celebration ׀ all kinds of psalms with sacrifice are uttered in your midst.

ושרים כחוללים כל מעיני בך – אמר ר׳ יהודה ברבי סימון בשם ר׳ מאיר כשם שהבאר נובע מים חדשים בכל שעה כך ישראל אומרים שירה חדשה בכל שעה. הדא הוא דכתיב ושרים כחוללים כל מעיני בך. רבנן אמרי כשם שאומרים האנשים שירה כך אומרים הנשים שירה שנאמר כל מעיני בך. ואומר (שיר השירים ד׳:י״ב) גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום.

ושרים כחוללים – א״ר יהודה בר רבי סימון בשם רבי מאיר כשם שהבאר נובע מים חדשים בכל שעה כך אומרים ישראל שירה חדשה בכל שעה, הדא הוא דכתיב ושרים כחוללים כל מעיני בך, ורבנן אמרין כשם שאמרו האנשים שירה כך אמרו הנשים שירה שנאמר ושרים כחוללים כל מעיני בך, ואומר גן נעול וגו׳.

וכד׳אך אלמלחנין מע אלמטבלין ינעתון ג׳מיע עתרכם אלתי הי לכם כאלמעין.

וכך המלחינים עם המתופפים מתוארים בכל התיאורים שבהם מתוארים בני ציון אשר הוא לכם כמו מעיין [התואר הזה להם תמידי כמו מעיין שזורם תמיד].

ושרים, וכך המשוררים עם המחוללים יתארו כל צאצאיכם שהם לכם כמעין.

ופירשתי כל מעיני, משפחות, כי הגזע והמשפחה הם במעין למי שנולד מהם ולפיכך אמר כל מעיני בך, והם גם כמעין מים ולפיכך אמר ממקור ישראל¹.

1. לעיל סח כז.

ופסרת כל מעיני, עתר, לאן אלפכ׳ד׳ ואלעשירה המא כאלמעין למן ינשוא מנהא ולד׳לך קאל כל מעיני בך, והם איצ׳א כמג׳רא אלמא ולד׳לך קאל ממקור ישראל.

ושרים כחוללים – על זאת.

כל מעייניי – קרביי.

בך – בישועתך.

כחוללים – לשון מחוללות.

And singers as well as flute players concerning this.

with you With your salvation.

as well as flute players Heb. כחללים, an expression of (Shofetim 21:21) בַּמְחֹלוֹת, musical instruments.

ושרים אז ישירו כחללים.

וכל מעיני – וקרובי וגרוני וכל החללים שבי.

מעיני – לשון מעי, מקום שזב המאכל והמשקה.

ולא יתכן לומר לשון: ותען להם מרים (שמות ט״ו:כ״א), שהרי אותו מגזרת ה״י, כמו: ענה פנה קנה. אבל באמצע התיבה לא תוכל ליכנס יו״ד ליפעל בשם דבר, כי אם מעיני.

ושרים – בך – לנכח איש האלהים, ושם שרים וחוללים שלא יפסקו כמו מעייני מים (מלכים ב ג׳:י״ט) ואלה מעייני, כמו: על כל אצילי ידי (יחזקאל י״ג:י״ח).

ומנהג העולם להיות השרים מועטים מהחוללים, ושרי ציון כמו החוללים.

ומשקל החוללים כמו: אמרתי להוללים (תהלים ע״ה:ה׳).

AND … SING OR DANCE … IN THEE. In front of the city of God.⁠¹ [ALL MY FOUNTAINS² ARE IN THEE.] The singing and dancing are unending. The singing and dancing are constant, like the water in a fountain.

The word ma’ayanai (my thoughts) is similar to the word yadai (elbows) in upon all elbows (Ez. 13:18).⁠³

[AND WHETHER THEY SING OR DANCE.⁠⁴] It is the way of the world for there to be fewer singers than dancers.⁠⁵ However, in the case of Zion the singers shall equal the dancers.

The word cholalim (dances) follows the paradigm of holalim (arrogant) in I say unto the arrogant (Psalms 75:5).⁠⁶

1. Reading, ir Elohim. – Filwarg, Ha-Keter, R. Sherem. Some of the Mikra’ot Gedolot editions read ish ha-elohim (the man of God).

2. Hebrew, ma’ayanai. Translated according to Ibn Ezra

3. In other words, ma’ayanai means “fountains,” not “my fountains.” Ma’ayanai seems to be the word ma’ayanim with the first person pronominal suffix ai, which means “my.” However, this is not its meaning in our verse, for ma’ayanai in our verse is a variant of ma’ayanot. Ma’ayanai is thus similar to yadai in Ezek. 13:18, for there it is a variant of yadot; that is, atzile yadai means “elbows,” not “my elbows.” – Filwarg.

4. In Hebrew, ve-sharim ke-cholalim. Literally, and singers as dancers. Hence Ibn Ezra’s comment.

5. There are usually more dancers than singers on a happy occasion.

6. Both words are similarly vocalized.

ושרים כחוללים – המשוררים והמחוללים כולם ישירו שבחך כי אני גם כן אעשה.

כל מעייני בך – כלומר כל מעיני לבי^א שלבי מקורו נובע עליך שירים.

או פירוש מעייני – עיוני והשגחתי בך הם.

וכ״ף כחוללים – כמו חלק כחלק יאכלו (דברים י״ח:ח׳) כלומר אלה כאלה, כלם יענו בך וישוררו בך. וחוללים – הם המנגנים בחלילים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239: ״כלומר מעיני לבי״. בכ״י פריס 207 הושמט: ״בך כלומר כל מעיני לבי״.

ושרים כחוללים כל מעיני בך. וכמו כן ׳יספור׳ אותם המשוררים ׳כל מעיני׳ החכמה בבתיהם¹, על דרך ׳זמירות היו לי חקיך [בבית מגורי]׳ (להלן קיט נד), כמו ה׳חוללים׳ שמספרים ׳כל מעיני׳ הנזכרים במחול ובקיבוץ² של רבים, את כולם יכתוב ׳בך׳³ - ׳לחיים בירושלים׳:

1. פירוש מַעְיָנַי, עיוני והשגחתי בך הם (רד״ק).

2. מחול לשון קיבוץ, ראה להלן קמט ג וקנ ועוד.

3. בירושלים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כל מעיני – בס״ס מלת כל במאריך ובמקף ומכל מקום קריאתו בקמץ חטוף כמ״ש בפרשה ראה על כל הבכור והנה כמוהו נמצאו רבים בתילים ובמקומות אחרים.

ושרים – מלשון שירה.

כחוללים – שם כלי נגון כמו תוף וחליל (ישעיהו ה׳:י״ב).

מעיני – מלשון עיון ומחשבה.

ושרים – אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים, ויאמרו כל עיוני והבטתי ותוחלתי המה בך.

ושרים כחללים – בעת ינגנו בחלילים, או בעת יחולו במחול אז שרים לאמר כל מעיני בך, מענין מעין מים.

ושרים – אחר שבאר המעלות שנמצא ליושבי ציון על עמים זולתם, אומר כי בעת ישירו שירי האומה בחלילים וכלי שיר, אז הם שרים לאמר כל מעיני בך – שמעיני הישועה האלה כולם בך, את ציון הוא המקור שממך יזלו מעינות האלה ושפע המעלה והתפארת שנמצא לעם יושב ציון.

ושרים כחללים – גם אלה דברי ה׳ – שם משוררים, שם מחללים בחליליהם (חכמת השיר והנגון היא חכמה אלהית).

כל מעיני בך – כל מעינות רוח קדשי הנאצלות מאתי נמצאות בך, ודעת שד״ל (בפירושו לישעיה ז׳:ח׳) אתם המשוררים ואתם המחוללים למדו את העם המאמר הזה שהוא ״כל מעיני בך״.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תהלים פז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים תהלים פז, מדרש תהלים תהלים פז, ילקוט שמעוני תהלים פז, רס"ג תפסיר ערבית תהלים פז, רס"ג תפסיר תרגום לעברית תהלים פז, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג תהלים פז, רס"ג פירוש תהלים פז – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית תהלים פז – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), רש"י תהלים פז, מיוחס לרשב"ם תהלים פז, אבן עזרא ב׳ תהלים פז, ר"י בכור שור תהלים פז, רד"ק תהלים פז, ר"ע ספורנו תהלים פז – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו תהלים פז – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על ספר תהלים (בית שמש, תש"פ), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי תהלים פז, מצודת ציון תהלים פז, מצודת דוד תהלים פז, מלבי"ם ביאור המילות תהלים פז, מלבי"ם ביאור הענין תהלים פז, הואיל משה תהלים פז

Tehillim 87 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Targum Ketuvim Tehillim 87 – The Psalms Targum: An English Translation, by Prof. Edward M. Cook, with the gracious permission of the copyright holder, © 2001 Edward M. Cook, Midrash Tehillim Tehillim 87, Yalkut Shimoni Tehillim 87, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Tehillim 87, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 87, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Tehillim 87, R. Saadia Gaon Commentary Tehillim 87, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Tehillim 87, Rashi Tehillim 87 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Attributed to Rashbam Tehillim 87, Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 87 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman, with the gracious permission of Academic Studies Press (all rights reserved) and Touro University Press (all rights reserved), R. Yosef Bekhor Shor Tehillim 87, Radak Tehillim 87, Sforno Tehillim 87, Shiurei Sforno Tehillim 87, Minchat Shai Tehillim 87, Metzudat Zion Tehillim 87, Metzudat David Tehillim 87, Malbim Beur HaMilot Tehillim 87, Malbim Beur HaInyan Tehillim 87, Hoil Moshe Tehillim 87

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון