Maschil of Asaph. Give ear, O my people, to my teaching; incline your ears to the words of my mouth.
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
A teaching of the Holy Spirit, composed by Asaph. Hear, O my people, my Torah; incline your ears to the utterances of my mouth.
משכיל לאסף האזינה עמי תורתי – זה שאמר הכתוב (דברים ד ט-י) השמר לך ושמור נפשך וגו׳ יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב. לא כרת הקב״ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשכח מפיהם וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. תורה שנתן להם הקב״ה סם של חיים הוא לישראל וכן הוא אומר (דברים ל״א:כ״א) כי לא תשכח מפי זרעו. שלא יאמר אדם שאין המזמורות תורה אלא תורה הם ואף הנביאים תורה. וכן אסף אמר הואיל והמזמורות תורה האזינה עמי תורתי. ולא המזמורות בלבד אלא אף החידות והמשלות שהן מושלין תורה הן. וכן הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות. וכן הקב״ה אומר ליחזקאל (יחזקאל י״ז:ב׳) בן אדם חוד חידה ומשול משל. וכן שלמה אמר (משלי א׳:ו׳) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. לפיכך הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם. אמרו לאסף אין אתה יודע אמר להם לאו אשר שמענו ונדעם. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל תורה שנתן הקב״ה לישראל סם רפואה היא שנאמר (משלי ג׳:ח׳) רפאות תהי לשרך.
רמז תתיט
משכיל לאסף האזינה עמי תורתי – אמר רבי שמואל בר נחמני לא כרת הקב״ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשכח מפיהם שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, וכן הוא אומר כי לא תשכח מפי זרעו, וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אף אסף אמר האזינה עמי תורתי ולא הדברים בלבד אלא אף החידות והמשלים אפתחה במשל פי אביעה חידות, וכה״א ליחזקאל חוד חידה ומשול משל, וכן שלמה אומר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם.
קול תעלים ותפהים יסבח בה אל אסף, אנצתוא יא קומי אלי דלאלתי ומילוא סמאעכם אלי אקואל פאי.
מאמר הסברה בו משבח את בית (משפחת) אסף עמי! הקשיבו להכוונתי ותטו את האוזניים שלכם למאמרי הפה שלי.
מאמר למוד והשכל ישירו בו בני אסף. האזינו עמי להדרכתי. תרגם כאן תורתי ״דלאלה״ הדרכה וחנוך, וכן תרגם במשלי א ח תורת אמך. ולקמן פסוק ה תרגם ״שראיע״ מצות. ובפסוק י תרגם ״תוראת״ תורה מסיני. וראה לעיל בפירוש לארבעת הפרקים הראשונים א ב.
משכיל לאסף
האזינה ווצל בהדֺא אלמזמור אלסאלף דֺכר אבתדאה חאל ישראל פי מצר ווצל בה מא כאן מן אחואלהם בעד דֺלך אלי אן וצל אלי דֺכר ולאיה דוד פתלך כאנת גאיה קצדה ומהאה אלדֺי אנהחאה פגעל מא תקדמה צֺררא לה ומדכׄלא אליה.1
האזינה [...] ת[...] עמי.
1. JTS ENA 2464 ii 45-46 places this text here and not at the end of the previous Psalm as in EVR ARAB I 3583. The text itself is taken from EVR ARAB I 3583
“Give ear.” This Psalm is connected to previous one. It opens my mentioning the situation of Israel in Egypt. It continues with events surrounding them. After which it goes on to mention King David's rule. Now this was what he set out to do, his goal and aim which it concludes with. However, it starts with what preceded it, suffering and behavior.
“Give ear, … my people.”
משכיל לאסף – בחג הסוכות היו אומרים זה המזמורא בפרשת המלך להוכיח את ישראל שלא ימרדו במלכי בית דוד. וכן מוכיח בסוף המזמ{ו}ר (תהלים ע״ח:ס״ז-ע׳) שמספר והולך עד שמגיע לויבחר בדוד עבדו שמאס בשבט {יוסף} שהיה שם משכן שילה ובציון בחר למלך.
א. בכ״י ס״פ: המלמור.
משכיל לאסף – פיוט תחלתו: משכיל.
או משכיל השומע.
וטעם הסמך התורה אליו, תורת השם שהיאא תורת אמונתו.
והנכון: כמו אמרי פי, מי שירצה להורות, כדרך: תורת אמך (משלי א׳:ח׳).
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״שהוא״.
MASCHIL OF ASAPH. A psalm to be chanted according to the tune of a song that begins with the word maschil.1 On the other hand, maschil might mean a psalm that enlightens2 the one who listens to it. The psalmist speaks of my Torah. The meaning of my Torah is “God’s Torah in which I3 believe.”4 However, in reality my Torah is similar to the words of my mouth.5My Torah means “the words of the one who wants to teach.”6 Compare this to the Torah (teachings) of your mother7(Prov. 6:20).8
1. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.
2. The root of maschil is sin, kaf, lamed. The aforementioned is the root of the word sekhel (wisdom). Maschil is the hifil form of this root. It means “to enlighten,” or “to impart wisdom.”
3. Literally, “he.”
4. Thus, my Torah is not to be taken literally. It does not refer to David’s teaching, but to God’s Torah which David accepts.
5. The words of my mouth refers to David’s personal teaching. It does not refer to God’s Torah.
6. In other words, my Torah means “my teaching.”
7. Translated literally.
8. The Torah of your mother means “the teaching of your mother.”
משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי – תורתי – מה שאני מורה בספור הטובות שעשה האל לישראל, ומדברי תלמדו כי יש לכם ליראה ממנו ושלא להמרות דברו ומצותו.
(הקדמה) בזה המזמור הזכיר המשורר חסדי האל יתברך על עמו, עם רוב פשעיהם המשתדלים לקלקל ולהשחית עניינם, והוא רחום השתדל לתַקְנו. ואמר:
(א)האזינה עמי תורתי. אשר בה אַרְאֶה ואודיע את רוב חסדי ה׳ ודרכי טובו1 עם יכולתו וגדלו2: הטו אזנכם. להתבונן בפרטי כל מה שאזכיר:
(עד)וירעם כתום לבבו. לתועלתם3, לא לתועלתו ולהכביד עולו עליהם: ובתבונות כפיו. כענין ׳שכל את ידיו׳ (בראשית מח יד)4, ובדרך שיהיה מרגיש בחוש המישוש ובלי ספק שיהיה לתועלת הציבור5: ינחם. יהי רצון ש׳ינחם׳ לאורך ימים:
1. שההתבוננות בהם מביאה לידי אהבת ה׳.
2. שההתבוננות בהם מביאה לידי יראתו. ואלה הם שני חלקי ׳התורה׳, או ׳תורת ה׳ ׳ (ראה פרק א) שהוא החלק העיוני של התורה, כמבואר בתחילת כוונות התורה ועוד.
3. כי תמימות הוא כשאינו מכוון לתועלת עצמו, כעניין ׳תמים׳, ראה ערכו ומאמרו בס״ד.
4. ׳השכיל והבין במישוש ידיו בלא ראות׳ (לשון רבינו שם), ׳וְכִנָּה התבונה לכפיים ואף על פי שהיא בלב, לפי שהן העושות את המלאכה, וכן (בראשית מח יד): שִׂכֵּל את ידיו׳ (רד״ק), אך רבינו ממשיך ומבאר באופן שונה.
5. כלומר שהיה בודק כל דבר עד שיהיה ברור כאילו ראה בחוש המישוש, כלומר כאילו בגשמיות גסה נראה לעין שהוא לתועלת הציבור. ועל דרך זה מצינו באיוב (יב יא): ׳הלא אוזן מלין תבחן. וגם שיתעקש איזה חולק ויאמר שהכל נפל במקרה, הנה השכל האנושי ימאס זה הדעת, כי אמנם יחסו אל המושכלות הראשונות כמו אלה הוא כיחס החוש אל המוחשות שלא יסופק בהם כלל׳.
[חסר העמוד הראשון של הפרק]
האזינה – ענין הקשבה.
משכיל – המשורר כיון בדבריו להחזיק מלכות בית דוד ואת בהמ״ק אשר בנה, נגד מלכות אפרים ונגד שהיה המשכן עומד בחלקו, כמ״ש בסוף דברו וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, וספר כל קורות ישראל בעת צאתם ממצרים עד מלוך דוד, לומר שהגם שהיו הדורות מכעיסים ידע ה׳ כי יקום דור כלבבו יראו יקחו מוסר, וכי יקום מלך שיהיה הוא והמקדש אשר יבנה מהלך שלמות הכללי, ותיקון קלקול הדורות שלפניו, ותכלית ואחרית ותקוה לדורות הבאים עד עת קץ,
האזינה עמי תורתי – כי בשיר הזה יספר קורות האבות כפשוטם, אמנם ספורי קורות ישראל נבדלו מאד מקורות יתר העמים, כי כל המוצאות לעם ה׳ היה בהשגחה פרטית ובנסי ה׳ ופליאותיו, עד שידיעת קורות ישראל בימי קדם היא עצמה תורה ואמונה, כי בם נודע מציאות ה׳ יכלתו והשגחתו שכרו וענשו, לכן אמר האזינה תורתי – וגם הטו אזנכם לאמרי פי – כי חיצונית הספור שהוא אמרי פיו, עם פנימותיו שהיא התורה הרצופה בו, משולבות אשה אל אחותה.
משכיל לאסף – המזמור הקודם מסיים בספור השגחת האל יתברך שמו על עמו ובנסים שעשה להם, ובזה הוא הולך ומספר קורותם בארוכה מיציאתם ממצרים עד ימי דוד.
תורתי – למודי שאני מורה ומלמד אתכם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will open my mouth with a parable; I will utter dark sayings concerning days of old,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
I will open my mouth in a proverb; I will declare riddles from ancient times.
פאני מפתתח באמת׳אל, וראוי אחאדית׳ קדימה.
לפי שאני פותח את דברי במשלים של הפה שלי ואני מספר מאמרים קדומים.
[101 א] אפתחה במשל פי בקמצות אלתא מן אגל אלקמץ בעדה וכדֺלך אשמעה מה ידבר (תהלים פה:ט) אפשעה בה (ישעיהו כז:ד) עלי ראי מן יקראה חטף וליס כדֺלך קמצות דאל יחדפם מפניכם (יהושע כג:ה) לאנה מקתטע והוות רעשי יהדוף (משלי י:ג) ואן כאן יכׄתצר פי אלאכתֺר אלאשיע פמא פי רגועה אלי אלאצל פי אלאקל מן באס.
ואמא קו׳ אביעה חידות מני קדם ואלחידה הי אהגיה מעמﹼﹶהא. והדֺה אכׄבאר מפהומא פאן פי דֺלך גואבין אלאול אן אלמפהום ענד מן לא יפהמה במעמﹼﹶי כמא קאל ונתן הסכר על אשר לא ידע ספר (ישעיהו כט:יב) פיושך אן יכון פי זמאנה אן תכון ענדה באלאהאגי. ואלתֺאני אן פי אלקול בעינה מא אדֺא ערי עמא [יכתנפ]ה מן גאנביה כאן אהגיה צחיחה מתֺל לחם אבירים אכל איש(תהלים עח:כה) אנה ליס בין הדֺא אלכלאם פרק פי אנה אהגיה ובין קו׳ מהאוכל יצא מאכל (שפטים יד:יד) אלא מן קבלה [ו]בעדה אבאנה. וכדֺלך ויהרג במשמניהם(תהלים עח:לא) לולא אן בחורי ישראל הכריע(תהלים עח:לא) וכדֺלך קו׳ ויך צריו אחור(תהלים עח:סו) לולא אלעלם במא וקע [101 ב] מן קו׳ ויך אותם בטחורים (שמואל א ה:ו).
“I will expound a theme” has a Qāmāṣ underneath the Tāw under the influence of the following Qāmāṣ, similarly “Let me hear what God” (Ps. 85:9), “I will march” (Is. 27:4), whereby it is read as a Ḥattāf-Pattāḥ. It is not like the Qāmāṣ of “will thrust them (yehdôfēm) out on your account” (Jos. 23:5), which is an apocopate; ‘yehdôph’ (Prov. 10:3), it is apocopated in the majority of examples but revert back to the aṣl in a minority of (examples).
It states, “Hold forth on the riddles of the past.” ‘Ḥîdhāh’ means ‘a riddle.’ The meaning is implied. There are, therefore, two options. The first option is that the meaning is incomprehensible “and if the document is handed to one who cannot read” (Is. 29:12) but that at its time it was understandable. The second option is that it is self-evident. When what disguises it has been removed (lit. denuded of what encompasses it on either side), the meaning is clear for example; “Each man ate a hero’s meal;” There is no contradiction in these words, which is a riddle and these “Out of the eat came something to eat” (Jud. 14:14) except what precedes and follows requires explanation. Likewise; “He slew their sturdiest” (whose meaning is opaque) were it not for “struck down the youth of Israel” which is clear). Also; “He beat back His foes” were it not for what happens in “He struck them with hemorrhoids.” (1 Sam. 5:6).
במשל פי – הם דברי תורה.
...my mouth with a parable They are the words of Torah.
אפתחה – קמצות התי״ו בחטף בעבור אות הגרון, כמו: אשמעה מה ידבר (תהלים פ״ה:ט׳) ואילו היה בשוא לבדו היה שוה רק ככה נמצא.
I WILL OPEN MY MOUTH. The tav of eftochah (I will open) is vocalized with a chataf kamatz1 because it comes before a guttural.2 Compare this to eshmo’ah (I will hear)3 in I will hear what God … will speak(Psalms 85:9). It would not make any difference if the word were only vocalized with a sheva.4 However, this is the way we find it to be vocalized.
The meaning of chidot minni kedem (dark sayings concerning days of old)5 is “dark sayings from days of old.”6
The term mashal (parable) applies to such statements as handling the bow (verse 9);7can God prepare a table in the wilderness? (verse 19); a fire was kindled against Jacob (verse 21); and devoured their young men (verse 63).
Chidot (dark sayings) refers to such statements as: Man did eat the bread of the mighty8 (verse 25), which is to be understood like Out of the eater9came forth food10(Judg. 14:14); and slew of the lustieth11among them (verse 31); and delivered His strength into captivity (verse 61). If the Book of Samuel had not stated that the Ark had been captured,12 then it would have been very hard to decipher the last riddle.13
1. This is so according to Ibn Ezra Our editions of psalms vocalize the word with a sheva, i.e., eftechah. See Radak and Minchat Shai on this verse.
2. A chet.
3. The mem in eshmo’ah is vocalized with a chataf kamatz because it precedes a guttural, the ayin. This was Ibn Ezra’s reading. Our version of psalms vocalizes the word with a sheva; i.e., eshme’ah. See Minchat Shai.
4. Rather than with a chataf (sheva) kamatz. In other words, eftochah (I will open) and eftechah have the same meaning.
5. Literally, dark sayings of old.
6. They speak poetically of events that occurred in the past. It is very difficult for later generations to decipher what the reference is to.
7. See Ibn Ezra on verse 9.
8. The reference is to the manna.
9. The lion.
10. Honey.
11. See Ibn Ezra on verse 31.
12. Samuel I 4:11.
13. And delivered His strength into captivity refers to the capture of the Ark of the Covenant. See Ibn Ezra, Rashi, and Radak on verse 61.
אפתחה – יש ספרים התי״ו בקמץ חטף, ויש ספרים בשו״א לבדו.
המשל והחידות אשר במזמור הזה כמו שכתב החכם ר׳ אברהם בן עזרא ז״ל: המשל – כמו נושקי רומי קשת (תהלים ע״ח:ט׳) לפי פרושו, וכן לערך שלחן במדבר (תהלים ע״ח:י״ט), ואש נשקה ביעקב (תהלים ע״ח:כ״א), ודלתי שמים פתח (תהלים ע״ח:כ״ג), ודגן שמים (תהלים ע״ח:כ״ד), זהו משל. והחידות – לחם אבירים אכל איש (תהלים ע״ח:כ״ה) שהוא אומר על המן, והוא סתום כמו חידה, ויתן לשבי עזו (תהלים ע״ח:ס״א) שהוא אומר על הארון, ולא היו מבינים זה לולי שהוא כתוב בספר שמואל גלות הארון. וכן בני אפרים נושקי רומי קשת (תהלים ע״ח:ט׳) כי הוא דבר סתום על איזו מלחמה אמר זה, והדבר הסתום יקרא חידה.
כי אמנם אפתחה במשל פי. אזכיר ראשונה המשל הכתוב בתורה1 באמרו (בראשית א כו) ׳בצלמנו כדמותנו׳, אשר בו הורה שנתן האל יתברך לאדם לב לדעת2 ובחירה מוחלטת להיטיב ולהרע כרצונו3: אביעה חידות. שהזכירה התורה בדבר הנחש ועטיו4:
1. רש״י פירש שהמשל הוא התורה, ואילו רבינו מפרש שהכוונה למשל הכתוב בתורה.
2. הוא ׳צלם אלהים׳, שמשכיל ויודע.
3. וזהו ׳כדמותנו׳, שהוא בעל בחירה. ראה אריכות בבראשית א כו-כז.
4. ׳עטיו של נחש׳ הוא לשון הגמרא בשבת (נה:), כלומר ׳בעצתו של נחש שהשיא לחוה׳ (רש״י שם). ולפירוש רבינו בבראשית (פרק ג) כל מעשה הנחש לא היה כפשוטו, אלא הוא משל לכח המתאווה והדמיון שהסיתו את האדם לחטוא.
אפתחה – בספרים כ״י מדוייקים התי״ו בשוא לבדו ורד״ק כתב שיש ספרים התי״ו בקמץ חטף וגם הראב״ע כתב קמצות התי״ו בחטף בעבור אות הגרון כמו אשמעה מה ידבר סימן פ״ה.
אביעה – ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר (תהלים י״ט:ג׳).
אפתחה במשל פי – אפתח פי לדבר במשל והמשל הוא מ״ש ואש נשקה ביעקב וכדומה.
חידות – דברים סתומים קשה ההבנה והוא מ״ש ויתן לשבי עוזו כי אלו לא נאמר בשמואל שלקחו הפלשתים את הארון לא היינו יודעים מה הוא.
מני קדם – מה שנעשה מימי קדם.
אפתחה – ר״ל כי כל העמים הקדמונים היה להם בהבלי אמונתם ספורים רבים מקורות אליליהם מימי קדם, והם ספורים בדויים בדו כהני האליל, אשר היה למשל אל ענינים פנימים, איזה חכמה או מוסר שהלביש בו ממציא הספור, ובזה היו בם שני מגרעות,
א. במה שהמשל הוא דבר בדוי וכזב,
ב. שגם המשל דברו אותו בחדות ובדברים נעלמים שלא יבינום ההמון רק חכמיהם, וההמון שלקחו הספורים הבדוים כפשוטן נחלו שקר, וגם אולת, כנודע בהבלי שירי האלילים והמיטאלאגיא שלהם, לא כן ספורי התורה, ואנכי אפתחה במשל פי – וגם אביעה חדות מני קדם – אשר יש להם שני מעלות,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Which we have heard and known, and [which] our fathers told to us.
אלתי סמענא פעלמנאהא, ממא קצהא לנא אבאינא.
דברים ששמענו אותם וכך למדנו אותם מהדברים שאבותינו ספרו לנו.
ואבותינו, ממה שספרו לנו אותם אבותינו.
אשר שמענו – זה, מפי אנשים רבים וצדיקים, שחייב אדם לקבל מה שהעתיקו, היתה הקבלה כמו דעה, וזה הוא ונדעם.
וטעם המספרים – כי המספרים אוהבינו היו, והם אבותינו שאין להם חפץ להכשילנו.
THAT WHICH WE HAVE HEARD. From the mouths of many righteous people. A person is obligated to accept the knowledge that the righteous received from tradition and transmitted. This is what the psalmist means by and known.
The meaning of our fathers have told us is that those who told us were people who loved us. They were our fathers, who had no interest in causing us to stumble.
אשר שמענו – הדברים האלה שאומר, הם דברים ששמענו מפי הקדמונים.
ואבותינו הם שספרו לנו – שלא יאמרו לנו אלא האמת.
ונדעם – ידענו אותם גם כן מפי הכתב, מתורת משה רבינו.
אשר שמענו. בסיפור התורה: ונדעם. במופת1: ואבותינו סיפרו לנו. את פירוש המסופר בתורה:
1. והאבע״ז כתב ׳אשר שמענו - זה מפי אנשים רבים וצדיקים שחייב אדם לקבל מה שהעתיקו היתה הקבלה כמו דעה וזה הוא ונדעם׳.
אשר שמענו – מבני הדור שלפנינו.
ונדעם – שהאמת כן הוא.
ואבותינו ספרו לנו – ואין מדרך האב להשריש בלב בנו ספורי שקר.
אשר שמענו ונדעם – כי מה שספר מקריעת הים והורדת המן והשלו וירידת ה׳ על הר סיני וכדומה, אינם חדות סתומים רק נדעם שכן היה, וכן אינם משלים בדוים רק אבותינו ספרו לנו – שכן היה באמת, עד שהספורים האלה מהנפלאות הגם שהם חדות, (כי אין אנו מבינים איך היה), בכ״ ״ז נדעם שהיו באמת, והגם שהם משלים שעל ידם נכיר ההשגחה והיכולת, בכ״ז אינם כמשלים אחרים שאינם אמת, כי אבותינו ספרו לנו שהיו המעשים באמת.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
We will not hide it from their sons, recounting the psalms of the LORD to a later generation, and his might, and the wonders that he performed.
ולא נכתמהא ען בניהם אלי אכ׳ר ג׳יל, בל נקץ מדאיח אללה, ועזה ואעג׳ובאתה אלתי צנעהא.
לא נמנע [את מה ששמענו וכו׳] מהבנים שלהם עד הדור האחרון אלא נספר תהילות ה׳ ועוזו ונפלאותיו אשר עשה אותם.
מספרים, אלא נפסד.
לא נכחד מבניהם – וגם אנו לא נכחד מבניהם של אבותינו מלהודיעם מה שספרו לנו.
We shall not hide from their sons We, too, shall not hide [these words] from our fathers' sons by not letting them know what they told us.
לא – והנה חייבים אנחנו שלא נכחד מה ששמענו מאבותינו לאשר הם מזרעם, עד שיהיו גם הם מספרים תהלות השם.
WE WILL NOT HIDE. We are obligated not to withhold from our children what we heard from our fathers, so that also our children will relate the praises of God.
לא נכחד מבניהם – בני אבותינו, והם אחינו שאינם שומעים ואינם יודעים הקבלה, חיבים אנו היודעים להזכיר להם, ולא נכחד מהם עד שהיו גם כן מספרים לבניהם, ובניהם לבניהם, עד שיהיו עד דור אחרוןאמספרים תהלות י״י.
לא נכחד מבניהם. ולזה ראוי לנו שלא נכחיד ונעלים את כל אלה מבני אבותינו1: לדור אחרון מספרים תהילות ה׳. אנחנו, ה׳מספרים תהילות ה׳ ׳ במידת רחמים, ועזוזו - ומלכותו בעליונים ובתחתונים2, ונפלאותיו - אשר בהם הורה לכל את מלכותו ועוזו בעליונים ובתחתונים3:
1. כ״כ רש״י: ׳וגם אנו לא נכחד מבניהם של אבותינו מלהודיעם מה שספרו לנו׳. ׳והם אחינו שאינם לומדים ואינם יודעים הקבלה, חייבים אנו היודעים להזכיר להם ולא נכחד מהם, עד שיהיו הם גם כן מספרים לבניהם ובניהם לבני בניהם שיהיו עד דור אחרון מספרים תהלות ה׳ ׳ (רד״ק).
2. עוז מלכות כפולה, ראה ה׳ עיזוז וגיבור.
3. ׳הנפלאות׳ הם האותות בעולם הזה הבאים להראות את ׳עזוזו׳ של ה׳, מלכותו ושליטתו על העליונים והתחתונים.
מספרים – המ״ם בגעיא בס״ס.
ונפלאותיו – חסר וא״ו בתר אלף על פי המסורת דפרשת שמות.
לדור אחרון – למען תספרו לדור אחרון את תהלת ה׳ וגו׳.
לא נכחד – הנה הבלי היונים וחדותיהם הם מכחידים אותם מבניהם, כי לא ימסרו אותם רק לזקניהם וכהניהם, אבל משלי התורה וספוריה לא נכחד מבניהם עד דור אחרון – כי הם מספרים תהלות ה׳ ועזוזו – ר״ל כי הבלי היונים יספרו דופי אליליהם ומעשים מגונים קנאה תאוה ואכזריות, אבל הם מספרים תהלות ה׳
ב. הם מספרים חולשת אליליהם איך נפלו ולא קמו לפני כחות נשגבות מהם, אבל הם מספרים עזוזו
ג. הם מספרים נפלאות אשר לא עשו, כי המהבילים בדו הספורים מלבם, אבל משלי התורה יספרו נפלאותיו אשר עשה באמת.
לא נכחד – גם אנחנו לא נסתיר – מספרים ונהיה מספרים.
ועזוזו – כפל הזי״ן להורות רוב עוזו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For He established a testimony in Jacob, and appointed a law in Israel which He commanded our fathers, that they should make them known to their children,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he established a witness among those of the house of Jacob, and he decreed a Torah among those of the house of Israel, which he commanded our fathers to teach to their sons.
ויקם עדות ביעקב וגו׳ – מאי ותורה שם התורה סם רפואה לישראל שנאמר רפאות תהי לשרך.
באן אקאם אלשהאדה לאל יעקוב, וצייר אלשריעה פי אלאסראיל, אלתי אמר בהא אבאינא באן יערפונהא בניהם.
בכך שיסד את העדות בבית ישראל בדברים אשר צוה עליהם את אבותינו שיידעו אותם לבניהם.
ויעני בקו׳ ויקם עדות ביעקב לוחי אלשהאדה.
וקו׳ ותורה שם בישראל אלתורה אלמצֺמעה אלשראיע ואלאחכאם.
The meaning of “He established a decree in Jacob,” refers to the revelation of the law.
It states, “ordained a teaching Israel.” The ‘teaching’ consists of the laws and judgments.
ויקם עדות – המצוות ששקול הדעת יעיד עליהם, על כן מלת ויקם. וקם הבית ותורה המצות שנעלם סודם מרבים, על כן מלת שם – שקבלו ככה מפי משה.
FOR HE ESTABLISHED A TESTIMONY. Testimony (edut) refers to commandments to which the rational mind bears witness.1 Scripture therefore reads va-yakem (for He established).2 Compare this to ve-kam ha-bayit (then the house … shall be made sure) (Lev. 25:30).
The term law (Torah) refers to commandments whose secret3 is hidden from many.4 Hence the word sam (appointed). Appointed a law means that they received this law (Torah) from the mouth of Moses.5
WHICH HE COMMANDED OUR FATHERS, THAT THEY SHOULD MAKE THEM KNOWN TO THEIR CHILDREN. This is similar to but make them known unto thy children and thy children’s children(Deut. 4:9).
1. Commandments such us “Do not murder” “Do not steal,” “Honor your father and your mother,” etc.
2. That which is rational is clearly established. It was established as a correct way of behavior before the revelation at Sinai. See Ibn Ezra on Ps. 19:9. This is Filwarg’s understanding.
3. Secret meaning.
4. The reason for which is hidden from man.
5. Compare this to Deut. 4:44: And this is the law (Torah) which Moses set (sam) before the chil-dren of Israel. Sam (appointed or set) indicates that we would not have known these commandments on our own. According to Rabbi Saadiah Gaon, the commandments of the Torah are divided into two groups: shimi’ot and sikhliyot. The latter are based on reason and can be discovered by the mind; the former are based on revelation. Ibn Ezra’s comment reflects this theory.
ויקם עדות – וכמו שצריך להזכיר הנפלאות ולהודיע לבנים, כן צריך להודיעם העדות והתורה אשר הקים ושם בישראל אחר שהוציאם ממצרים. וצוה להם לאבותינו להודיעם לבניהם, כמו שכתוב: והודעתם לבניך (דברים ד׳:ט׳).
ויקם עדות ביעקב. ומלבד חסדו הכללי על כל מין האנושי שהורה במשל הנזכר, שבראו בצלם אלקים ובדמותו למען יתדמה ליוצרו בעיון ובמעשה, באופן שכאשר יסור מזה המכוון הוא ראוי לעונש רב, הנה הגדיל חסדו על קהלת ׳יעקב׳, והקים בתוכם ׳עדות׳, שהעיד בהם1 ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו2 למען ישיגו הנצחיות, כאמרו (ויקרא יא מה) ׳והייתם קדושים כי קדוש אני׳: ותורה שם בישראל. אשר בה שם מופתים שכליים על שחידש העולם, והיותו משגיח בפרטי ואישי המין האנושי, ועל נצחיות הנפש השכלית המכוון מאתו יתברך: אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם. כאמרו (דברים ו ז) ׳ושננתם לבניך׳:
ויקם – העמיד עדות התורה ביעקב להיות מתקיים לעולם בעבור אשר צוה את אבותינו להודיע לבניהם.
עדות, תורה – ע״ל ס׳ קי״ט.
יעקב, ישראל – התבאר תמיד יעקב ההמון וישראל הם הגדולים, עי׳ ישעיה (ט׳ ז׳).
ויקם – ספורי התורה הפשוטים נקראים עדות – שהם מעידים על דברים אמתיים שהיו במציאות, כמו הבריאה והמבול ועונש סדום והפלגה וספורי האבות וספורי גאולת מצרים, והלמודים אשר יצאו מן הספורים האלה נקראים תורה – ותחת הספורים האלה נצפנים ענינים נשגבים מסודות הבריאה והאלהות ממעשה בראשית ומרכבה וכדומה,
והעדות הקים ביעקב – שהם ההמון,
והתורה שם בישראל שהם הגדולים ושני אלה צוה את אבותינו שיודיעו אותם לבניהם – ולא יעלימו מהם דבר רק שתמשך הקבלה מדור דור, כי התועלת הנמשך מהודעה זאת, הוא
עדות – התראה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
דור אחרון – למען ידעו בני הדור שאחריהם ויספרו לבניהם ובניהם לבניהם עד סוף כל הדורות.
למען ידעו דור אחרון – שהגם שבין הספורים האלה היא העדות של העונשים שהעניש ה׳ לדור המדבר ועדת קרח ומרגלים, בכ״ז ידע ה׳ שהדורות הבאים ילכו מהלך השלמות, וע״י העדות האלה שיעידו בם מעונשי ה׳ והשגחתו יקום דור אחרון שישמרו העדות האלה ולא יבגדו עוד (וכיון בזה על דור דוד ושלמה), וז״ש למען ידעו דור אחרון – כי עוד יולדו בנים אשר יקומו ויספרו העדות והתורה לבניהם והם
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
that they might put their confidence in God, and not forget the works of God, but keep His commandments;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And “their confidence” to guard them as “Whose confidence is a thread of gossamer” (Job 8:14). And the foolish; “Such is the fate of those who are self-confident,” (Ps. 49:14) and a haunch; “that is at the loins” (Lev. 3:4).
כסלם – תוחלתם וכן אם שמתי זהב כסלי (איוב ל״א:כ״ד).
their hope Heb. כסלם, their hope, and so: "If I made gold my hope (כסלי)" (Iyyov 31:24).
וישימו – כסלם – כמו מבטחם (ירמיהו מ״ח:י״ג), אשר יקוט כסלו (איוב ח׳:י״ד). וכאשר לא ישכחו מעשה השם אז ישמרו מצותיו.
THAT THEY MIGHT PUT THEIR CONFIDENCE IN GOD. Kislam means “their confidence.”
AND NOT FORGET THE WORKS OF GOD, BUT KEEP HIS COMMANDMENTS. When they will not forget the deeds of God, they will keep His commandments.
(ז-ח)וישימו באלהים כסלם.1 ולא יבטחו בשמים וצבאם בחשבם שיוכלו כרצונם להיטיב ולהרע2, כמו שחשבו דור אנוש ואנשי הצאב״ה3: ולא ישכחו מעללי אל. המסופרים בתורה, כאמרו (דברים לב ז) ׳בינו שנות דור ודור׳: ומצוותיו ינצורו, ולא יהיו כאבותם. כי אמנם בידיעת גודל האל יתברך וטובו, יקנה האדם אהבה ויראת גדלו, ולא יחרף לבבו4, כאמרו (דברים ו ד-ה) ׳שמע ישראל – ואהבת׳5: דור סורר ומורה. במעשיות, ובזה היה דור לא הכין לבו אל העיון, ובזה לא נאמנה אל6 אל רוחו - לא היה דעתו קיים7 עם האל יתברך8, אבל היה מסופק, וזה כי ׳לא הכין לבו׳ להתבונן אל המופתים השכליים אשר בתורתו, שלא ישאר עמהם שום ספק, וזה קרה לו בהיותו ׳סורר ומורה׳ - נמשך אחר תאוותיו9:
ב. שלא ישכחו מעללי אל – שהם הפעולות המעידים על מדותיו חנון ורחום וכו׳,
ג. ומצותיו ינצורו שהם המצות שצוה להם.
כסלם – בטחונם, ומקור הוראת התיבה הוא מלשון כוכבי השמים וכסיליהם (ישעיה י״ג:י׳) בטחון בהשפעת הכוכבים, ומזה לפי דברי שחז״ל שם כסיל הבוטח בהבלי שוא.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
and might not like their fathers, a stubborn and rebellious generation, a generation that did not set their heart aright and whose spirit was not steadfast with God.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And they will not be like their fathers, a stubborn and vexing generation, a generation whose heart was not firm with its lord, and its spirit was not faithful to God.
ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה – ר׳ יהודה אומר כאדם הראשון שעבר על הצווי ונטרד מג״ע אלו שעברו על כמה מצות אני מאריך רוחי עמהם, ר׳ נחמיה אומר כאברהם אבינו על ידי שאמה במה אדע לא הארכתי רוחי עמו אלא אמרתי גר יהיה זרעך. כאבותם דור סורר ומורה שאבותיהם היו דור סורר ומורה זה שבט אפרים שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת. ד״א ולא יהיו כאבותם אמרתי וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וע״י שהכעיסוני אמרתי במדבר הזה יתמו, אבל בניהם אמרתי שאני מכניסן לארץ. דור לא הכין לבו ולא נאמנה (בבריתו) [את אל רוחו], אמר רבי לוי לא האמינו ברוח הקדש שאמר להם טובה הארץ מאד מאד ואמרו נשלחה אנשים לפנינו.
ולא יהיו כמו האבות שלהם הדור הסר (מהדרך הנכונה) והמתמרד אותו הדור שלא הכשירו את הכוונות שלהם. ורוחו לא המשיכה התנהגותם להיות עם האל הכל יכול [רס״ג פירש רוח התנהגות וכן בכלב רוח אחרת היתה וכו׳].
ולא, ולא יהיו באבותם הדור הסורר והממרה הדור אשר לא הכשיר מחשבותיו ולא התמידה עם האל רווח. והנה דור סורר מוסב על אבותם שלא יהיו כאותם אבות שהיו סוררים. ותרגם נאמנה ״תדום״ התמדה כי אותם שסררו והמרו היתה תקופה שאמרו נעשה ונשמע אלא שלא התמידו בכך, והנה נאמנה כמו מימיו נאמנים בישעיה לג טז שענינה תמידיים לא מכזבים.
כאבותם – שהיו במצרים ובמדבר.
as their forefathers who were in Egypt and in the desert.
ולא יהיו כאבותם – שלא שמו בטחונם באל.
והיו דור סורר ומורה – וזה היה דור המדבר שלא הכינו לבם לאל.
ולא נאמנה את אל רוחו – לא נתקימה עם אל נפשו ורצונו, כמו: יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג) – שפרושו קיים.
The children of Ephraim were like archers handling the bow, that turned back on the day of battle.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
While they were living in Egypt, the sons of Ephraim became arrogant; they calculated the appointed time, and erred; they went out thirty years before the appointed time, with weapons of war, and warriors bearing bows. They turned around and were killed on the day of battle.
בני אפרים (כתוב ביחזקאל ברמז שע״ז).
וכאן קום אפרים פי ד׳לך אלוקת כנשאשבה או רמאה קוס, אנהזמוא פי יום חרב.
ובני אפרים היו באותו זמן כמו יורי החצים או כמו זורקי חצים שברחו ביום קרב.
בני, והיו בני אפרים באותו הזמן כרובאים או יורים בקשת שהפכו ונפלו ביום מלחמה, ומלת נושקי יורים בנשק.
אמרו בני אפרים נושקי רומי קשת, וכן נהפכו כקשת רמיה1, הם כמאמר הושע ישובו לא על היו כקשת דמיה2, והכוונה בכך הסטיה והנטיה מעבודת ה׳ כמי שיורה חץ ואיני משיג מטרתו.
1. לקמן פסוק נז.
2. הושע ז טז.
קולה בני אפרים נושקי רומי קשת, וכד׳לך נהפכו כקשת רמיה, המא מת׳ל קול הושע ישובו לא על היו כקשת רמיה, ויריד בה אלזואג ואלרואג מן אלטאעה כמן ירמי בסהם ולא יציב.
(ט-י) [..]עי[.]ה בקו׳ בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב אלי מא דֺכר פי דברי הימים. והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם (דברי הימים א ז:כא) ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים (דברי הימים א ז:כב). וקד יגוז אלא יכׄץ וקתמﹶא ולא קומא מא לכן עמומא קול כׄאלפא אלכׄצוץ יעני אן דוי אלסלאח ורמאה אלסהאם יולון מנהזמין פי אלחרב אדֺא כאנוא עלי גיר טאעה אללה כמא קאל אתֺר הדֺא לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת. כאנה קאל כי לא שמרו ברית אלהים.
(9-10) … verse; “Like the Ephraimite bowmen who played false in the day of battle” is connects to what is states in Chronicles. “The men of Gath, born in the land, killed them because they had gone down to take their cattle And Ephraims their father mourned any days” (I Chr. 7:21-2). Possibly at that time does not refer to a tribe but is a general term (for Israel). The following statement is specific; it refers to those who possess weapons and fire arrows, turned in flight during the war, since they did not obey God as stated after that; “they did not keep God’s covenant, they refused to follow His instruction” as if it said; ‘they did not keep God’s covenant.’
בני אפרים – שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב, כדמפורש בדברי הימים: והרגום אנשי גת הנולדים בארץ (דברי הימים א ז׳:כ״א).
רומי – משליכים וזורקין, כמו רמה בים (שמות ט״ו:א׳).
The sons of Ephraim who left Egypt forcefully before the end [of the exile] and trusted in their might and in their arrows. Ultimately, they retreated and fled on the day of battle, as is delineated: "and the men of Gath, who were born in the land, slew them" (Divrei HaYamim I 7:21).
archers Heb. רומי, who cast and shoot, as: "cast (רמה) into the sea" (Shemot 15:1).
בני אפרים – כל ישראל, ששבט יוסף בכל מקום מזכיר ככל ישראל, נהוגא כצאן בניב יוסף (תהלים פ׳:ב׳).
הפכו ביום קרב – אילו המעפילים לעלות אל ראש ההר במרגלים. תחילה לא היו מאמינים בהקב״ה לכנס בארץ ולהלחם בכנענים, ובסוף שאמר להם משה: אל תעלו כי אין י״י בקרבכם (במדבר י״ד:מ״ב), חגרו איש את כלי מלחמתו ועלו (דברים א׳:מ״א), ושם הפכו למס מפניהם ביום קרב – שהכום הכנענים וירדפום.
ד. כן מתחייב מן ההקשר. בכ״י ס״פ (בהשפעת שמות ט״ו:ד׳): ירה.
ה. כן מתחייב להשלים מן ההקשר, וכן בתרגום ניאופיטי בראשית כ״א:כ׳. בתרגום אונקלוס שלפנינו: רבי.
בני אפרים – דרך דרש כי כל ישראל יקראו כן, כמו: הבן יקיר לי אפרים (ירמיהו ל״א:י״ט). גם רמז לבני אפרים שיצאו ממצרים בטרם געת הקץ, והרמז בדברי הימים: והרגום אנשי גת ויתאבל אפרים אביהם (דברי הימים א ז׳:כ״א-כ״ב).
ועל דרך הפשט: כי עקר זה המזמור נאמר על מלכות דוד ובנייןא הר ציון, ושם היה הארון במלוךב דוד אחר שחרבהג שילה שהיתה לבני אפרים. על כן: ובשבט אפרים לא בחר (תהלים ע״ח:ס״ז) – באחרונה, אחר שבחר בם בראשונה לשכן שמו בשילה. והעד הנאמן על זה הפירוש: שבט אפרים רומי קשת הם אנשי שילה שאמר אחריהם לא שמרו ברית אלהים (תהלים ע״ח:י׳). ועוד נגד אבותיהם עשה פלא, וזה היה אחר צאת ישראל ממצרים.
נושקי – חסר כ״ף, כמו: אש אוכלה הוא (דברים ד׳:כ״ד).
והטעם שהפכו עורף ביום קרב – משל בעבור שלא שמרו ברית אלהים (תהלים ע״ח:י׳) שהשכין כבודו בתוכם.
ויש אומרים: שמנהג רומי קשת שלא יעמדו במקום אחד, כן הפכו ככה בני אפרים.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ובני״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״במלך״.
ג. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״חרבה״.
THE CHILDREN OF EPHRAIM. Midrashically speaking, the children of Ephraim refers to Israel, for all of Israel is termed “Ephraim.” Compare this to Is Ephraim a darling son unto Me?(Jer. 31:19).
The verse also alludes to the children of Ephraim who left Egypt before the arrival of the time for the end of their servitude.1 An allusion to this is found in Chronicles, which states that the men of Gath that were born in the land slew [the children of Ephraim]…. And Ephraim their father mourned many days (1 Chron. 7:21, 22).
According to the plain meaning, our psalm mainly speaks of the kingdom of David2 and the building of Mt. Zion. The Ark was on Mt. Zion during the reign of David. This took place after the destruction of Shilo. The latter was in the portion of Ephraim. Scripture therefore reads, and chose not the tribe of Ephraim (verse 67). The meaning of the latter is that after first choosing Ephraim, when He caused His name to rest in Shilo, God did not choose them again.3The children of Ephraim were as archers handling the bow (verse 9), which refers to the men of Shilo, concerning whom scripture states, They kept not the covenant of God (verse 10), is proof of this.4 Furthermore, the psalm states, Marvelous things did He in the sight of their fathers (verse 12). The latter describes what happened after Israel went out of Egypt.5
ARCHERS HANDLING THE BOW.6 The word nosheke (handling) is missing a comparative kaf.7 Compare this to the word esh in esh okhelah hu (He is a devouring fire) (Deut. 4:24).8Nosheke is connected to the word keshet (bow).9 Compare this to nahare nachale devash ve-chem’ah (the rivers of the flowing streams of honey and curd)10(Job 20:17).11
The meaning of They turned back in the day of battle is, “they turned the back of their necks in the day of battle.” Our verse is a metaphor. Its meaning is,
“The children of Ephraim did not keep the covenant of God who caused His glory to rest among them.”
Some say that archers do not stand in one place. The children of Ephraim similarly turned back from their place.12
1. There is a midrashic tradition to the effect that the children of Ephraim left Egypt prematurely and were slain by the Philistines of Gath.
2. Which arose after the destruction of Shilo.
3. After the destruction of Shilo.
4. That our verse does not speak of Ephraim’s premature exit from Egypt, but rather of the behavior of Ephraim after they entered the Promised Land.
5. Thus, our verse also deals with the post-Exodus period.
6. Translated according to Ibn Ezra. JPS renders this phrase as, “That turned back in the day of battle.”
7. According to Ibn Ezra, our verse should read: “The children of Ephraim were as archers handling the bow, that turned back in the day of battle.” This is the reading in JPS.
8. Esh okhelah hu (He is a devouring fire) should be interpreted as if it were written ke-esh okhelah hu (He is like a devouring fire). Deut. 4:24 speaks of God. Hence Ibn Ezra’s comment.
9. Filwarg notes that our verse reads nosheke rome kashet (archers handling the bow). Nosheke and rome are both in the construct with keshet. It is not usual for two words back-to-back to be in a construct with the same word. Hence Ibn Ezra’s comment.
10. Translated literally.
11. Here, too, we have two words (nahare and nachale) back-to-back in construct with the same word.
12. They did not remain steadfast.
בני אפרים נושקי רומי קשת – זה היה במדבר, ואף על פי שלא נזכר בתורה, נזכרא בדברי הימים: והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים (דברי הימים א ז׳:כ״א-כ״ב). ופרשתי בדברי הימים כי במדבר היה זה מעשה, והיה מן הדומה ההרוגים בבני אפרים שמנת אלפים כמו שפרשתי שם. והלכו אל גת בלא מצות האל, אבל כנגד דברו, כי הוא אמר כי ארבעים שנה יהיו במדבר, והמה המרו את רוחו (תהלים ק״ו:ל״ג) ונגפו.
וטעם נושקי רומי קשת – שהלכו בכלי מלחמתם ונשענו בהם, ולא באל.
והפכו ערף לפני אויבים, זהו הפכו ביום קרבב – הפכו עורף ביום מלחמה.
ונושקי רומי – סמוך על סמוך, כמו חכמי יועצי פרעה (ישעיהו י״ט:י״א), ופרושו מזוינים ויורים חצים בקשת.
ורבותינו ז״ל פרשו זה הפסוק ופסוק דברי הימים על בני אפרים שיצאו קודם הקץ ממצרים וקרה להם זה המקרה. אבל הפסוקים הבאים אחר זה מוכיחים כי אחר יציאת מצרים היה, שראו הנפלאות והעלילות שהראה אותם ושכחום, והברית והתורה שנתן להם, וכל זה אחר יציאת מצרים היה.
והחכם ר׳ אברהם בן עזרא כתב: כי על חרבן שילה אמר זה הפסוק שהיה לבני אפרים, וביום שגלה הארון ונהרגו רבים מישראל חרבה שילה. וגם זה הפירוש רחוק. כי אחר כן זכר חרבן שילה על הסדר אחר שהכניסם לארץ. ועוד למה אמר בני אפרים היו, מכל ישראל היו באותה מלחמה, כמו שכתוב: ויהי דבר שמואל לכל ישראל (שמואל א ד׳:א׳).
ב. כן בכ״י מינכן 363, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״הפכו ביום קרב״.
בני אפרים נושקי רומי קשת. היותר מזוינים שיהיו אז ב׳רומי קשת׳1, הפכו עורף ביום קרב של עמלק, כאמרו (שמות יז ז) ׳על ריב בני ישראל ועל נסותם׳2, כמו שאמר להם משה (שם פסוק ב) ׳מה תריבון עמדי מה תנסון את ה׳ ׳3:
בני אפרים – ר״ל עם כי ראו אשר בני אפרים שעל כי בטחו בכחם כי היו מזוינים נושאי חצים ומורים בקשת לזה מהרו את הקץ לצאת ממצרים קודם הזמן וסופם הפכו עורף לנוס ביום קרב והרגום אנשי גת כמ״ש בד״ה.
נשקי, רומי – נושקי נשק, רומי קשת, הפכו, עורף.
בני אפרים – אחר ההצעה הזאת מתחיל דבריו, ויתחיל לדבר ממה שמאס ה׳ במשכן שילה שעמד בחלק של אפרים, ובבני אפרים בימי עלי, הגם שבני אפרים היו נושקי רומי קשת – בכ״ז הפכו ביום קרב עם הפלשתים, וזה היה על כי (י-יא) לא שמרו – ר״ל שה׳ היה משתדל להושיעם מפני ג׳ טעמים,
א. מצד הברית שכרת עמם אבל הם לא שמרו ברית אלהים
ב. בזכות ששומרים התורה, אבל הם ובתורתו מאנו ללכת
ג. מצד שכבר עשה עמהם נפלאות בימי קדם ובו הם מזכירים אותו בתפלותיהם, אבל הם שכחו עלילותיו ונפלאותיו.
בני אפרים – רומז על המעפילים לעלות אל ראש ההר להלחם בכנעני נגד רצון ה׳ ומשה שנגפו והוכתו עד החרמה (פרשת שלח), ואולי מעפילים אלה היו רובם משבט אפרים, או מזכיר אפרים במקום ישראל לומר אפילו הגבורים שהם לא הועילה להם גבורתם.
נושקי – מלשון נשק (מלכים א׳ י׳:כ״ה) ומקורו מלשון ארמי שבו נשק ענינו הבעיר והוא מגזרת נסק שענינו עלה, א״כ נשק הוא כלי מלחמה שאדם מעלה על עצמו (ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, פרשת קדושים), ולבוש נשק או נושק קרוב להיות עושק, ואולי ראשית כל תבות אלו הוא שק הברה טבעית היוצאת מדריסת הרגל בעלותה או ג״כ מהחרב הנגררת על גבי קרקע.
הפכו – עורף.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
1. בשמות (טו כה) (כג) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה: (כד) וילנו העם על משה לאמר מה נשתה: (כה) ויצעק אל ידוד ויורהו ידוד עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׳.
מאנו – לא רצו.
לא שמרו – עכ״ז לא שמרו אנשי דור המדבר את ברית ה׳ ולא לקחו מוסר מבני אפרים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודהכל
And the people, the house of Israel, forgot his deeds and his wonders that he showed them.
בל נסוא תסאביבה, ואעג׳ובאתה אלתי אוראהם.
אלא שכחו את התשבחות שלו ואת הנפלאות שלו אשר הראה אותם.
וישכחו, אלא שכחו.
וישכחו – בעבור היות הנפלאות נעלמות, אמר כנגדם הראם.
AND THEY FORGOT HIS DOINGS. Wonders are hidden. Therefore, the psalmist says that He had shown them regarding His wondrous works.1
1. God’s wonders are usually hidden. However, He showed them to Israel.
וישכחו – אשר הראם – במדבר.
(יא-יד)וישכחו עלילותיו. ביציאת מצרים וזולתו, ואמרו למשה ׳למה זה העליתנו ממצרים׳ (שמות יז ג), ונפלאותיו1, נגד אבותם עשה פלא, כי בשבעים נפש ירדו, ועתה היו לרוב2, וזה ב׳פלא׳, כי ׳כאשר יענו אותו כן ירבה׳ (שמות א יב)3, ועם זה4בקע ים [וגו׳ וינחם בענן יומם וגו׳] - ועשה נפלאות בים וביבשה5:
1. כלומר וגם שכחו את ׳נפלאותיו׳, והולך ומבאר מה הן נפלאותיו.
2. כן כתוב בדברים (י כב) ׳בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך ידוד אלהיך ככוכבי השמים׳.
3. ו׳פלא׳ זה היה נגד ׳אבותם׳ של דור המדבר, ושוב מספר הפלאות שראו דוא המדבר עצמם.
4. בנוסף על פלאים אלה.
5. ׳בים׳ – ׳בקע ים׳, הוא קריעת ים סוף שנאמר ׳ויבקעו המים׳, ויצב מים כמו נד - והמים להם חומה (אבע״ז), ו׳ביבשה׳ – עמוד אש וענן שהנחה אותם בהם גם במדבר. ׳וינחם - יספר חסדי השם עמהם כי הענן ביום שלא יכם השמש ואור אש בלילה שלא היו צריכים לאבוקות׳ (אבע״ז).
ונפלאותיו – בס״ס מלא וא״ו אחר אלף וכן נכון עפ״ה דפרשת שמות כי לא נמנה שם עם החסרים.
עלילותיו – הם הפעולות היוצאים מתכונות נפשיות כמו רחום וחנון.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור המילותהכל
Marvelous things He did in the sight of their fathers, in the land of Egypt, in the field of Zoan.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
In front of1Abraham, Isaac, and Jacob, and the tribes of their ancestors, he performed wonders in the land of Egypt, the field of Tanis.
1. In front of: + their fathers.
נגד אבותם עשה פלא – ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיא נטל הקב״ה רגליו של יעקב אבינו והעמידם על הים ואמר לו ראה נסים שאני עושה לבניך שנאמר בצאת ישראל ממצרים ישראל סבא, ר׳ הונא בשם ר׳ אחא אמר אף האבות עמדו על הים שנאמר נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען.
ואלעג׳יב אלד׳י צנע חד׳א אבאיהם, פי ארץ׳ מצר בלאד אלצאן.
[וגם את] הנפלאות אשר עשה אל מול אבותיהם בארץ מצרים מדינת צוען.
נגד, והנפלאות אשר עשה נגד אבותם בארץ מצרים מדינת צוען.
נגד אבותם עשה פלא – אחרי כן כשהגיע הקץ אף הם ויוסיפו לחטוא לו כמו שמסיים והולך (תהלים ע״ח:י״ז).
נגד אבותם – אברהם יצחק ויעקב באו על הים והראם הקב״ה היאך הוא גואל את בניהם.
Before their forefathers He wrought wonders (Nevertheless – Shem Ephraim) Afterwards, when the end arrived, they too "continued to sin against Him," as he further concludes. (Another explanation – Shem Ephraim)
Before their forefathers Abraham, Isaac, and Jacob came beside the sea, and the Holy One, blessed be He, showed them how He was redeeming their children.
נגד הראם כי נגד אבותם עשה פלא, והם שמעו מפיהם.
וטעם במצרים – כל המופתים שהיו במצרים.
יש אומרים: כי שדה צוען – כדרך שדה אדום (בראשית ל״ב:ד׳).
IN THE SIGHT OF THEIR FATHERS. Scripture says [and His wondrous works that] He had shown them (verse 11) because it goes on to say, Marvelous things did He in the sight of their fathers. They heard of these marvelous things1 from the mouths of their fathers.2 The meaning of “in the Land of Egypt” is, “all the wonders that were in the Land of Egypt.” Some say that the field of Zoan is similar to the field of Edom(Gen. 32:4).3
1. Which God had done for their ancestors.
2. See verse 3.
3. The word sadeh – literally, field – is here to be rendered “land.” See Radak and Ibn Ezra on Gen. 32:4. According to Filwarg, Zoan – like Edom – is the name of a person.
נגד אבותם – אותם שנולדו במדבר, שלא ראו בנפלאות שעשה במצרים, שמעו מאבותם כי נגדאאבותם עשה פלא בארץ מצרים.
ופלא – דרך כלל, כי לא היה פלא אחד אלא פלאים רבים.
שדה צען – כפל דבר במלות שונות, כי שדה הוא כמו ארץ, וכן שדה ארם (הושע י״ב:י״ג), בשדה מואב.
וצען – הוא מצרים, כמו לפני צען מצרים (במדבר י״ג:כ״ב), והיא עיר המלוכה במצרים.
נגד אבותם – ארז״ל האבו׳ באו על הים והראם הקב״ה הפלא שעשה באנשי ארץ מצרים שנטבעו שמה.
שדה צוען – יושבי שדה צוען והוא מארץ מצרים וכפל הדבר במ״ש כדרך המליצה.
נגד – הגם שהנפלאות נעשו נגד עיני אבותיהם שמסרו להם בקבלה שהם ראום בעיניהם,
שנגד אבותם עשה פלא – ר״ל נגד עיניהם, וזאת שנית שהיו הנפלאות גלוים וכוללים לעיני כל מצרים, כמ״ש לכל האותות והמופתים וכו׳ לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו וכו׳ אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ועז״א בארץ מצרים שדה צוען.
צען – Tani בלשונות העמים והיתה סמוכה לאחד מראשי נהר נילוס המזרחיים, ויש סוברים שהיא Syene שבימינו נקראת Assuan והיא סמוכה לנילוס במקום שתשפל קרקעיתו פתאום ונופל ברעש ואולי מזה שמה מגזרת אהל בל יצען (ישעיה ל״ג:כ׳) ושרש צען מלשון מצרי ונשתמשו בו בלשון השיר, ונראה כסברא הראשונה לפי שעיר המלוכה בימי פרעה צורר היהודים היתה בודאי במצרים התחתונה ולא באמצעית.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He split the sea with the staff of Moses their leader, and made them to pass through, and he made the water stand up, fastened like a skin bottle.
ואד׳ שק אלבחר וג׳וזהם ואנצב אלמא כאלאטואד.
ואת הזמן שקרע את הים וכך העביר אותם והעמיד את הנוזלים כמו החומות הגבוהים.
(יג-טו) וקו׳ יבקע צורים במדבר מסתקבל מע מאצֺי בקע ים וגירה לאנה פי מוצֺע אלחאל יעני אן כאן יפעל כדֺא וכדֺא וכאן חקה אן יקול וישק כתהומות רבה [102 א] כמא קאל וינחם בען יומם פחדֺף אכׄתצרא.
(13-15) The phrase “he split rocks in the wilderness” is an imperfect verb together with the perfect as in “he split the sea” (Psalm 78:13) and (many) others as in place of a circumstantial; meaning that he did it in such and such a manner, and its true form says “and gave them drink as if from the great deep” (Psalm 78:15) as stated, “He led them with a cloud by day” (Psalm 78:14). It omits (the modifier), abbreviating (the sentence).
כמו נד – תל גבוה, כדמתרגמינן נצבו כמו נד (שמות ט״ו:ח׳) – קמו כשור.
as a heap Heb. נד, a tall heap, as Onkelos renders: "the flowing water stood up like a נֵד" (Shemot 15:8), stood up like a wall.
ויצב – העמיד המים הבאים להיות כמו תל גבוה ולא ירדו כדרכם.
בקע – מבאר מ״ש נפלאותיו ועלילותיו, הפלא הוא הנס, והעלילה הוא מה שבו מתראה מדות ה׳ ודרכיו שעלילות הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות, ומפרש נגד נפלאותיו בקע ים – שזה היה נס ופלא, ונגד עלילותיו ויעבירם – כי מה שהעביר בו את ישראל היה מצד מדותיו של רחמים וחסד,
ויצב מים כמו נד שבזה נפתו מצרים לרדת אל תוך הים, כמ״ש וברוח אפיך נערמו מים שהמים עשו ערמה, שבמה שנצבו כמו נד ערבו המצרים את לבם לרדת אל תוך הים, וזה ג״כ מצד עלילותיו ומדותיו שרצה להטביע את המצרים לשלם להם כמדתם, כמ״ש כי בדבר אשר זדו עליהם, שזה מעלילות ה׳ לשלם מדה כנגד מדה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 13]
וינחם – יספר חסדי השם עמהם, כי הענן ביום – שלא יכם השמש, ואור אש בלילה – שלא היו צריכים לאבוקות.
HE LED THEM. The psalmist relates the acts of kindness which God did for Israel. He led them with a cloud during the day so that they would not be struck by the sun. He led them at night by the light of [the pillar of] fire so that they would not need torches.
וינחם – ואחר שהעבירם בים הנחה אותם בענן יומם – שהיה הולך לפניהם לנחותם הדרך, וגם לפני עבור הים היה להם, אחר שנסעו מסכות.
וכל הלילה באור אש – כי כל הלילה היה להם עמוד אש עד בא אור היום, ולא היו צריכים לאור נר בלילה, כי גם בחנותם היה עמוד האשא על המשכן להאיר להם.
א. בכ״י פריס 207 יש כאן דיטוגרפיה ונכפל: ״עד בא אור... עמוד האש״.
He split mountains1with the staff of Moses their leader in the wilderness; and he gave drink as if from the great deeps.
1. Mountains: rocks.
יבקע צורים במדבר – א״ר יהודה בר ר׳ סימון בשם ריב״ל משה הכה את הסלע להוציא מים וכל הצורים שבמדבר הובקעו והיו מוציאים מים שנאמר יבקע צורים, משל לאגרדמים שיצא לשער את המדות ומצא את החנונים מנועלין, מה עשה נטל את הראשון והכהו ושמעו כלן ופתחו מאליהן. ויוציא גוזלים מסלע יצאו מים מתוקים מתוך מלוחים. (עיין בפסוק ואתה חרם את מטך בשני מקומות שם שמדברים בענין זה, ובתרי עשר ברמז תקס״ה).
וכאן ישקק אלצואנאת פי אלבר, ויסקיהם כאלגמור אלעט׳ימה.
והוא [ה׳ יתברך] היה מבקע את הסלעים במדבר ומהם [מהסלעים] היה משקה אותם מים כמו מהתהומות האדירים.
יבקע, והיה מבקע הצורים במדבר ומשקם כתהומות העצומים.
וישק כתהומות רבה – אף כשהיו הולכים בתוך הים שמימיו מלוחים המתיק להם מעיינות בתוך התהום.
He split rocks: "and you shall strike the rock" (Shemot 17:6).
and He gave them to drink as [from] great deeps in the great deeps. Even as they went through the midst of the sea, whose waters are salty, He sweetened fountains for them in the midst of the sea.
יבקע – טעם צורים – פעמים רבים במדבר הגדול והנורא.
וישק – חסר, כמו: וישקה אותם.
ורבה – תאר לתהום, ובאה דרך יחיד, כמו: בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב). הטעם שנוי במלות שונות דרך צחות.
HE CLEAVED ROCKS. The plural rocks implies many times.1The wilderness refers to the great and terrifying wilderness.2
AND GAVE THEM DRINK.3 The word otam (them) is missing. Our text should be interpreted as if it were written va-yashk otam (and gave them drink).
The word rabbah (abundantly) describes tehom (great deep).4Rabbah is in the singular.5 Compare this to the word tza’adah in banot tza’adah ale shur (its branches run over the wall).6 The second part of the verse repeats the first part. The psalmist does this because he wishes to employ an elegant style.7
1. God did this many times.
2. See Deut. 8:15.
3. Literally, and gave drink. Hence Ibn Ezra’s comment.
4. Tehomot rabbah is to be rendered “each great deep (tehom).”
5. Even though the word tehomot, which precedes it, is in the plural, for whenever a singular is connected to a plural, the reference is to each one of the plural.
6. Tza’adah is a singular, even though the word banot, which follows it, is in the plural. According to Ibn Ezra, banot tza’adah ale shur is to be rendered, “Each one of its branches runs over the wall,” for whenever a singular is connected to a plural, the reference is to each one of the plural.
7. It is the style of biblical poetry for the second part of a verse to be parallel to the first part.
יבקע צרים – ברפידים ובקדש.
יבקע – עתיד במקום עבר, וכמהו רבים. והנה זכר הנפלאות, ואם לא זכרם כסדר, הרי הם סדורים בתורה, כי המן והשלו הראשון היה להם קודם שבאו לרפידים, כי במדבר סין נתן להם מן ושלו.
וישק כתהומות רבה – השקה אותם מן הצורים כמו מתהומות רבה.
ורבה – תאר לתהום, וכן מי תהום (ישעיהו נ״א:י׳). ואמר לשון יחידה עם לשון רבות, כמו בנות צעדה (בראשית מ״ט:כ״ב).
(טו-טז)יבקע צורים במדבר. והוא רחום, עם פשעם1, לא נמנע מלבקע ׳צורים במדבר׳ לכל צרכיהם אחרי כן2, ויוציא נוזלים מסלע אז כרביבים3:
2. כמו שכתוב ׳והכית בצור׳, וכ״כ רש״י. ואבע״ז כתב: ׳טעם צורים, פעמים רבים במדבר הגדול והנורא׳, אך הרד״ק כתב ברפידים ובקדש.
3. ראה דברים לב תיזל כטל אמרתי כרביבים עלי עשב, ופירוש רבינו שם.
כתהמות רבה – מפי׳ רש״י משמע שהיה קורא בתהמות בבי״ת וכן נמצא באיזה דפוס אמנם במדוייקים כ״י בכ״ף וכן פי׳ רד״ק בפי׳ תילים ובשרשים שרש תהם.
יבקע צורים – סלעים.
יבקע צורים – להוציא את המים.
וישק – השקה אותם די ספוקם כאלו שתו בתהומות אשר כל אחד רבה וגדולה.
(טו-טז)צורים, סלע – צור קשה מסלע, ותחלה הכה צור בחורב (שמות י״ז) ואח״כ את הסלע (במדבר כ׳), והמשורר סמך בקיעת ים שעשה מן המים יבשה אל הוצאת מים מן הסלע שהוציא מיבשה מים, וכמ״ש מה לך הים כי תנוס מלפני אדון ההופכי הצור אגם מים, עמ״ש שם.
(טו-טז)יבקע צורים במדבר – הגם שהמדבר אינו מקום מעינות השקה אותם כתהומות רבה – ולא תאמר שבמקום זה היה מקום מעין שהלא הוציא נוזלים מסלע שבארה של מרים היה סלע יחידי מתגלגל עמהם ממקום למקום, ובכ״ז הוריד מים כנהרות.
וישק – רבה כלומר בשופע בתהומות, כנחלים הנופלים מן ההרים ומולידים בנפילתם קול המון, והום הברה טבעית.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he brought forth streams of water from the rock, and he made water come down like flowing rivers.
ואכ׳רג׳ אלהואטל מן אלצכ׳ר, פאורד אלמא כאנהאר.
והוא הוציא נוזלים מהסלע והוריד (ירידת מדרון) את המים כמו הנהרות.
ויורד כנהרות מים – שהיו נוזלים מן הבאר והנשיאים עושים שירטוט במשענותם והמים נמשכים אחריהם לכל חניית שבט ושבט, כעניין שנאמר: במחוקק במשענותם (במדבר כ״א:י״ח), כמו שמפורש בארבעים ותשע מדות.
and brought down water like rivers [Water] that was flowing from the well. The princes would make a line with their staffs and the water would be drawn after them to the encampment of each tribe, as the matter that is stated: "by the order of the lawgiver, with their staffs" (Bemidbar 21:18), as is explained in tractate Makkoth.
Yet they still went on to sin against Him, to rebel against the Most High in the desert.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
But they continued still to sin before him, to provoke anger in the presence of the Most High in the dry wilderness.
עאדוא איצ׳א אלי אן אכ׳טוא לה, וכ׳אלפוא אלעאלי פי אלמפאזה.
ושבו עוד פעם עד שחטאו לו. התמרדו לאל עליון במדבר.
בציה, במדבר השממה.
ולמרות מפתוח אללאם פי מעני להמרות ולו אנה מן אלכׄפיף לכאן מכסורא אן מתֺל לראות לבנות.
And “defying” has a Pattāḥ underneath the Lāmęḏ, meaning; ‘lehamrôth’. If it were a Qāl then it would it would have a Ḥîrîq (underneath it) as in ‘lirʿôth’ or ‘livnʿôth.’
to provoke Heb. למרות, to provoke, as: "you have been provoking (ממרים)" (Devarim 9:7).
ויוסיפו – נפתח למ״ד למרות בעבור היותו מבניין הפעיל, כמו: לצבות בטן (במדבר ה׳:כ״ב), ולמרות עיני כבודו.
בצייה – במקום צמא. והטעם כי הם המרו עליון במקום שיש להם צורך אליו.
YET WENT THEY ON STILL. The lamed of la-merot (to rebel) is vocalized with a pattach because la-merot is a hifil1. Compare this to la-tzebot (to make swell) in and make thy belly to swell(Num. 5:22),2 and ve-la-merot (to provoke) in la-merot ene khevodo (to provoke the eyes of His glory) (Isaiah 3:8).
IN THE DESERT. In a place of thirst. The meaning of our clause is, “They rebelled against the Most High in a place where they needed His help.”
1. La-merot is short for le-hamrot. The pattach beneath the lamed takes the place of the pattach beneath the missing heh.
2. La-tzebot is short for le-hatzbot.
ויוסיפו עוד לחטוא לו – אמר ויוסיפו – כי המים על ידי חטא ותלונה באו להם.
למרות עליון בציה – למרות – כמו להמרות, וכן לצבות בטן (במדבר ה׳:כ״ב), למרות עיני כבודו (ישעיהו ג׳:ח׳). וענינו ענין מרי.
בציה – במדבר.
ואמר עליון – לפי שהוא עליון על הכל ובידו הכל, וכמו שהיה בידו להוציא מים מהסלע היבש ולהוריד המן מן האויר, כן בידו להוריד להם בשר במדבר. והם לא חשבו כן ונסו אותו אם יוכל לעשות כן, וזה היה בקברות התאוה.
(יז-יח)ויוסיפו [עוד לחטוא לו למרות עליון]. לנסות את האלקים1: לשאל אוכל. ׳לשאול׳ בשר, שלא היו צריכים ממנו כלל2:
1. ׳ואמר עליון, לפי שהוא עליון על הכל ובידו הכל, וכמו שהיה בידו להוציא מים מן הסלע היבש ולהוריד המן מן האויר כן בידו להביא להם בשר במדבר, והם לא חשבו כן, ונִסּוּ אותו אם יוכל לעשות כן, וזה היה בקברות התאוה׳ (רד״ק).
2. ׳לנפשם - לתאוותם, כמו שאמר (שם יא ד): התאוו תאוה, ואמר לנפשם, כי הנפש בעלת התאוה, כמו שאמר (דברים יב, כ): כי תְאַוֶּה נפשך לאכול בשר׳ (רד״ק). ׳זה הוא דרך עקלתון שיבקש העבד מאדוניו מה שאין צורך לו, וזה הוא דרך הבשר׳ (אבע״ז).
למרות – למרוד.
בציה – במדבר שהוא ציה ושממה.
ויוסיפו – אחר כל הנסים האלו הוסיפו עוד לחטוא.
ויוסיפו – בכ״ז חטאו לו – והיו מסתפקים ביכולת האל, והוא כי היו משוקעים בדעות מושחתות אשר נחלו ממצרים, שאל עליון שהוא סבת הסבות אינו משגיח בפרטים רק חלק כח אלהות לכחות פרטיים נשגבים טבעיים, זה מושל על המים וזה על הלחם וכדומה, וחשבו כי גם האלהים אשר עשה הנפלאות למשה אינו אל עליון סבת הסבות, רק הוא מן האלים מלאך או גלגל או כח למטה ממנו, אשר עפ״י רב כחו יוכל להשפיע שפע על איש או עם או מקום פרטי, ומ״מ כח מוגבל ובעל תכלית, ועז״א שחטאו למרות עליון – שהיה המרי נגד עליון שהוא סבת הסבות, שהיו מכחישים שאינו משגיח בציה.
למרות – כמו לנחתם הדרך (פרשת בשלח) לצבות בטן (פרשת נשא) ודומיהם שנקדו הלמ״ד פתח לעשותם בנין הפעיל והיתה ראויה לחירק כי הפֹעַל יבא בבנין הקל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they tempted God in their heart, to ask for food for their souls.
ואמתחנוא אלטאיק פי קלובהם, במא סאלוא טעאמא מן גיר חאג׳ה.
וניסו את האל [רק] בלב שלהם בכך שבקשו מזון מבלי שיהיה להם צורך.
וינסו, ונסו האל בלבבם במה ששאלו אוכל ללא צורך. כתב רבינו בספרו אמו״ד מאמר ז פ״ב מה שכתוב לא תנסו את ה׳ אלהיכם בדברים ו טז אינו סותר מה שנ׳ במאלכי י יג ובחנוני נא בזאת, כי הבחינה על שני פנים, האחד יכולת הבורא היוכל לעשות הדבר או לא, וזהו האסור כמו שנאמר בתהלים וינסו אל בלבבם. . . היוכל אל לערוך שלחן במדבר. והשני בחינת האדם את מצבו לפני ה׳ אם חשוב הוא אם לא, בו בזמן שהוא מודה שה׳ יכול על כל, וזה מותר כמו שנאמר בשופטים ו ויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע את ישראל בידי אנסה וכו׳, והוא כמו ובחנוני נא בזאת.
וינסו – זה הוא דרך עקלתון שיבקש העבד מאדוניו מה שאין צורך לו, וזה הוא דרך הבשר כאשר אפרש עתה.
(יח-כ) נאם אברהם בן עזרא המחבר אלה הדברים יש בהם שיבוש ואני אפרש הכל:
טעם לשאול אכל לנפש – על בשר קברות התאוה וזה הוא לערוך שלחן.
ומלת הגם לחם – הוא הבשר, כמו: את קרבני לחמי (במדבר כ״ח:ב׳) לחם אשה. והעד: אם יכין שאר לעמו – שהטעם כפול כי שאר כמו בשר.
AND THEY TRIED GOD. A servant who asks his master for something for which he has no need is walking on a crooked path. Their request for flesh was, as I shall presently explain, an example of this.1
(18-20) Abraham Ibn Ezra the author says, “These words of Rabbi Moses contain errors.” I will explain everything.
Asking food for their craving (verse 18) refers to their request for meat at kivrot ha-ta’avah.2 This is what Can God prepare a table in the wilderness? (verse 19) refers to. The word lechem (bread) in ha-gam lechem (can He [give] bread also) (verse 20) refers to meat. Compare this to lachmi (My food) in et korbani lachmi (My food3 [which is presented unto Me for] My offerings) (Num. 28:2), and lechem (food) in the food of the offering made by fire(Lev. 3:11). Or will He provide flesh (she’er) for His people? (verse 20) is proof that lechem refers to flesh, for she’er means “flesh,” and the verse repeats itself.4
1. See Ibn Ezra on verse 24.
2. Asking food for their craving (verse 18) does not refer to the incident of the manna. It refers to Israel’s demand for meat. See Num. 11:5–6; 31–34: And the children of Israel … wept … and said: “Would that we were given flesh to eat! We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic; but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to.” – And there went forth a wind from the Lord, and brought across quails from the sea, and let them fall by the camp, about a day’s journey on this side, and a day’s journey on the other side, round about the camp, and about two cubits above the face of the earth. And the people rose up all that day, and all the night, and all the next day, and gathered the quails; he that gathered least gathered ten heaps; and they spread them all abroad for themselves round about the camp. While the flesh was yet between their teeth, ere it was chewed, the anger of the Lord was kindled against the people, and the Lord smote the people with a very great plague. And the name of that place was called Kibroth-ha-ta’avah, because there they buried the people that lusted. Ibn Ezra’s interpretation eliminates the problem of the psalmists mentioning the water of Rephidim before the manna, and the connection of the fire kindled against Israel with the manna, for according to Ibn Ezra’s reading verses 18–20 do not speak of the manna but deal with the incident at kivrot ha-ta’avah. The latter took place some time after the striking of the rock at Rephidim. It also explains why the psalmist says God was angry at Israel for asking for “bread,” viz. meat, at kivrot ha-ta’avah.
3. The reference is to the daily offering of two lambs.
4. She’er is parallel to lechem. Both words have one meaning.
וינסו אל בלבבם – במחשבתם היה, כי לנסותו שאלו הבשר, כי המן היה מאכל טוב וערב ולא היו צריכים לבשר,א אלא חשבו לנסותו. אבל לא אמרו כן בפיהם, אלא אמרו כי צרך היה להם הבשר. ובזו המן ואמרו: נפשנו יבשה אין כל בלתי אלב המן עינינו (במדבר י״א:ו׳), ואמרו: נפשנו קצה בלחם הקלקל (במדבר כ״א:ה׳).
לשאל אכל לנפשם – לתאותם, כמו שאמר: התאוו תאוה.
ואמר לנפשם – כי הנפש בעלת התאוה, כמו שאמר: כי תאוה נפשך לאכל בשר (דברים י״ב:כ׳).
בלבבם – ר״ל מה ששאלו על הבשר לא היה עליה תוכן הכוונה כ״א בלבבם היה לנסות את ה׳.
לנפשם – לתאותם כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר.
וינסו הנה בספורי התורה מבואר שנתן להם המן והשלו טרם שהוציא נוזלים מסלע, כי הוצאת המים היה ברפידים, וזה סותר למ״ש כאן? אולם התבאר אצלי, שהמתאוננים שנזכרו בפרשת בהעלותך היה ענין אחד עם מ״ש אח״כ והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, כי באמת לא אל הבשר התאוו רק רצו לנסות את ה׳, שלא האמינו שכחו הוא בלתי ב״ת ושיוכל למלא הבטחתו מהורשת הכנענים, והנה בתחלה בעת נתן להם המן ירד להם המן והשלו כמ״ש בפרשת בשלח בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, אולם השלו נפסק בבואם לרפידים, ששם הוציא להם מים, וחשבו ישראל שע״י שכחו מוגבל ובעל תכלית אין לו כח להוציא ג׳ דברים כאחד, לחם ובשר ומים, ושלכן כשהוצרכו למים לא יכול עוד לתת להם בשר, שכחו היה די על לחם ובשר לבד, או לחם ומים לבד, שהם שני דברים, לא על שלשה דברים, (שכן הוא בכל מי שכחו מוגבל ואינו מעצמו, כמו אליהו שלא יכול שיהיה בידו מפתח של גשמים ותחיה כאחד כמ״ש חז״ל), וע״ז רצו לנסות אם יוכל לתת להם גם בשר, שבזה ידעו שאין כחו כח מוגבל, וז״ש וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם מה ששאלו אוכל לא היה מצד התאוה לבד רק מצד הנסיון שהסתפקו ביכולת האל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
YEA, THEY SPOKE AGAINST GOD. Can God prepare a table? is a metaphor for their request for flesh.
In the wilderness means “in an uninhabited place.”
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 18]
וידברו באלהים – ומה דברו אמרו.
הגם לחם יוכל תת – והדבור והמאמר הזה בלבבם, כמו דברתי אני עם לבי (קהלת א׳:ט״ז), ואמרתי אני בלבי (קהלת ב׳:ט״ו), כי לא אמרו הם בפיהם, כי בדרך נסיון היו שואלים הבשר ולא לצרך.
היוכל אל לערוך שלחן במדבר – במקום שלא ימצא בו דבר מחיה, אם יוכל הוא לערוך שלחן מלא, כלומר כל צרכי המחיה. כי הנה נתן מקצת צרך השלחן והוא המן, אבל אם יוכל לערוך אותו בשלמותו שיתן בשר. וכן המים נתן, ויותר פלא יהיה אם יתן בשר. כי המן הוריד מן השמים כמו השלג ואבני הברד, והמים סלעים רבים הם שיוצא מהם מים רבים, אבל הבשר מאין יביא אותו.
(יט-כ)הן היכה צור. ובהיותו יכול על זה, הגם לחם יוכל תת - ננסה שגם ש׳יוכל תת לחם׳, שהרי הוא נותן המן1, אם יכין שאר לעמו - אם יוכל ליתן גם בשר2 באופן שיוכל לערוך שלחן במדבר לגמרי, בלחם ובשר ומים3. וזה כי במיעוט ידיעתם ובחשבם היות כל אחד משרי מעלה יכול על דבר אחד בלבד, חשבו גם על האל יתברך שלא יוכל על הכל, והיו חפצים לנסות עד היכן תתפשט יכולתו4:
1. אך הרד״ק ואבע״ז פירשו ׳הגם לחם׳, שהוא בשר. ורק בפסוק הבא יזכיר את המן. אך נתקשו בסדר הדברים, וכ״כ אבע״ז בשם רבי משה הכהן: ׳בתורה כתוב כי רדת המן היה בתחלה במסעי׳ רבים קודם הכות צור ברפידי׳ ועוד כי לא חרה אף השם על דבר המן שהוא אומר ואש נשקה ביעקב ואחריו כתוב וימטר עליהן מן לאכול והנה הכתוב בלבל דברו שאחר המוקדם והפך זה ולא חשש מזה כי מפורש הוא אצלנו בתורת משה׳. אך רבינו מפרש שכאן הכוונה למן, ולהלן יישב למה נזכר שוב עניין המן.
2. שאר – בשר (רש״י).
3. רד״ק: ׳וידברו באלהים, ומה דיברו, אמרו הגם לחם יוכל תת, והדיבור והמאמר הזה היה בלבם, כמו: דברתי אני עם לבי (קהלת א, טז), אמרתי אני בלבי (שם ב, א), כי לא אמרו כן בפיהם, כי בדרך נסיון היו שואלים הבשר ולא לצורך. היוכל אל לערוך שולחן במדבר, במקום אשר לא ימצא בו דבר מחיה, אם יוכל הוא לערוך שולחן מלא, כלומר כל צרכי המחיה, כי הנה נתן מקצת צורך השולחן, והוא המן, אבל אם יוכל לערוך אותו בשלמותו שיתן הבשר, וכן המים נתן, ויותר פלא ה׳ יהיה אם יתן בשר, כי המן הוריד מן השמים כמו השלג ואבני הברד, והמים - הרבה סלעים יש שיוצאים מים רבים מהם, אבל הבשר מאין יביא אותו, זה שאמר הגם לחם יוכל תת. כל זה חשבו בלבם׳.
4. הגויים מאמינים שיש לכל אלוה כח על דבר מסוים, ולכן לדעתם אין שום אלוה יכול לשלם מידה כנגד מידה, כי אין כוחו אלא בדבר אחד בלבד. ועל זה אמר יתרו ׳עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם׳, וכמו שפירש רבינו שם שמוכח ממידת ה׳ שמשלם מידה כנגד מידה על כל דבר שהוא גדול ׳על כל אלהים׳, יותר מכל אלוהי האומות. וכ״כ בשיעורים: ׳שהיו מספקים ביכולת ה׳, וכמעט אמרו כטיטוס הרשע שאמר ׳אלוקיהם של אלו אין כוחו אלא במים׳ (גיטין נו:)׳. וראה דרשות מהר״ם באנעט דרוש ה׳ על פרק זה שהביא דברי רבינו ע״ש.
לערוך – ענין סדור.
היוכל – האם יוכל לערוך במדבר שלחן מלא להאכילם בשר.
לערך שלחן – שלחן מלא מכל.
וידברו באלהים שאמרו היוכל אל לערך שלחן שהשלחן לא יחסר כל בו לחם ובשר ומים, אם יוכל לערוך שלחן שלם שלא יחסר דבר, שהגם שעד עתה נתן לנו בשר
יסע קדים וגו׳ – א״כ הרוח שנהג השלו לישראל מרוח דרומית מזרחית בא (שד״ל בביאורו לפרשת בהעלותך).
Behold, he already has smitten a rock, and water gushed out, and streams flowed; is he also able to give bread, or to arrange food for his people?
הן הכה צור ויזובו מים – כיון שהכה משה את הסלע טיפטפה דם שנאמר ויזובו מים. ואמר רבי יוסי בר חנינא כענין שנאמר (ויקרא ט״ו:כ״ה) ואשה כי תזוב זוב דמה. הוי ויזובו מים. ונחלים ישטופו. ששטפו מים הרבה שהיו ליצני הדור אומרים עכשיו אנו מוציאין אותה והיא מתבלעת מיד ויצו שחקים ממעל. אמר רב כהנא בשם רבי זבדי בן לוי מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום. אמר רבי שמעון בן יוחאי כתיב כאן ודלתי שמים פתח. והתם כתיב (בראשית ז׳:י״א) וארובות השמים נפתחו. תרתין כוי אפתחו לדור המבול ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חדש. וכאן ודלתי שמים פתח הרי שמנה ארובות. מפני שארבע ארובות בדלת ומדה טובה מרובה על מדת פורעניות חמש מאות (אמה) בכפלים. הוי מזון שני אלפים שנה היה יורד להם לישראל בכל יום שנאמר וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. אמר רבי אחא לא היו קצרי יד בו ומה טעם (משלי י׳:כ״ב) ברכת ה׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. אמר ר׳ שמעון בן לקיש (שמות ט״ז:י״ד) והנה על פני המדבר דק מחספס. שלא היה אחד נצרך לנקביו מחספס כתיב בלא ו׳ שהיה נבלע ברמ״ח איברים שבאדם שנאמר לחם אבירים אכל איש. דבר אחר לחם אבירים שנעשו מלאכים. אכל איש אלו ישראל שנאמר (דברים כ״ט:ט׳) כל איש ישראל. אמר ר׳ שמעון בן לקיש היו ישראל מתרעמים ואומרים יש לך ילוד אשה אוכל ואינו מוציא ראית מימיך נותן חיטים לתוך הריחים ואינה מוציאה קמח. אמר הקב״ה בטובה שאני עושה להם ושויתי אותם למלאכים הם מתרעמים עלי ואומרים (במדבר כ״א:ה׳) נפשנו קצה בלחם (שם י״ד:י״א) עד אנה ינאצוני מהו בקרבו בבני מעים שלהם שהיו אוכלים ולא היו מוציאים כלום. אמר רבי איבו בשש שעות בא יתרו וירד לו מן בשש שעות כנגד ששים רבוא ובא לו כנגד כל האיברים. הוי לחם אבירים אכל איש. והאיך היה יורד להם המן היתה הרוח מנשבת ומכבדת את המדבר ואחר כך היה יורד הטל עליו שנאמר (שם י״א:ט׳) וברדת הטל על המחנה וגו׳. והיו יוצאין כל ישראל ומלקטין אותו עד שלא זרחה השמש שלא ימסה שנאמר (שמות ט״ז:כ״א) וחם השמש ונמס. הוי לחם אבירים. (תהלים ס״ט:ל״ג) ראו ענוים וישמחו. שלשה חלקים נחלק ממונו של המן שליש לתלמידי חכמים. שליש למרדכי ואסתר. ושליש לבנין בית המקדש. (שם ל״ד) כי שומע אל אביונים ה׳ אלו ישראל. ואת אסיריו לא בזה אלו עקרות שהקב״ה פוקדן. רבי נחמיה אמר לה סתם. רבי אחא בשם רבי יונתן אמר שלש מפתחות הן. מפתח של רחם. מפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים. ואין משליטן לבריה אלא לידו. של רחם מנין שנאמר (בראשית כ״ט:ל״א) וירא ה׳ וגו׳ ויפתח את רחמה. של תחיית המתים מנין שנאמר (יחזקאל ל״ז:י״ג) וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם. של גשמים מנין שנאמר (דברים כ״ח:י״ב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים. וכשהוא רוצה מוסרן לצדיקים. של עקרה נתן לאלישע שנאמר (מלכים ב ד טז-יז) כעת חיה את חובקת בן. ותהר האשה. של תחיית המתים מסר לאליהו שהחיה בנה של צרפית שנאמר (מלכים א י״ז:כ״א) תשב נא נפש הילד. וכתיב (שם) ראו כי חי בנך. וכן אלישע בנה של שונמית שנאמר (מלכים ב ד׳:ל״ד) וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וגו׳. וכן (יחזקאל לז א-ג) היתה עלי יד ה׳. התחיינה העצמות האלה. ונתן מפתח של גשמים לאליהו שנאמר (מלכים א י״ז:א׳) אם יהיה השנים האלה טל ומטר. וכשבקש פתח לה שנאמר (שם י״ח:א׳) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר. הוי כי שומע אל אביונים ה׳. אמר ר׳ לוי בשם רבי שמואל בר נחמני מהו (תהלים קי״ח:ז׳) ה׳ לי בעוזרי אני יודע מה עשה לעוזרי. אני אראה בשונאי. אין לך אדם שאתה מסייעו כמשה ואהרן ועל ידי שאמרו שמעו נא המורים לא נכנסו לארץ. הוי ובחורי ישראל הכריע מכף זכות לכף חובה.
הן הכה צור ויזובו מים – אמרו ישראל למשה הרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע זו תוציא מזו, צווח עליהם משה שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגו׳ וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכה צור וישזובו מים הכה פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטין כזב שהוא נוטף טיפין, אמרו לו (בזעמים) [בן עמרם] המים הללו למי ליונקי שדים או לגמולי חגב, מיד הקפיד כנגדן והכה פעמים ויצאו מים רבים. בפעם שניה ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים, כשנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל כגבור הוא מיסרו, כך מתחלה והכית בצור וכאן ודברתם אל הסלע, וכין שהכה משה את הסלע טפטפה הסלע דם שנאמר ויזובו, וכתיב ואשה כי יזוב. ונחלים ישטופו ששטפו מים הרבה שהיו ליצני הדור אומרים עכשו (אנו) [הם] מוציאין אותה והיא מתבלעת מיד.
הבאנה קד צ׳רב אלצואן חתי פאץ׳ מא ואודיה תג׳ר, פטעאם איצ׳א אימכנה אן יעטינא, או יצלח לקומה לחמאנא.
[המשך דבוריהם] האם בגלל שהוא הכה כבר את הסלע עד שנתן מים בשפע. וגם הנחלים מושכים גם מזון האם גם יכול לתת לנו או לסדר לעם שלו [דבר] מאכל.
שאר, בשר.
(כ-כג) ואמא קו׳ הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת ונחן נרא נזול אלמן מתקדמא לאנפגאר אלמא תֺם אן אלנאר לם תחל בהם עלי אלמן בחיתֺ יקול לכן שמע ייי ויתעבר ואש נשקה ביעקב תֺם יקול בעד דֺלך ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח פלאנה לם יבל באלתקדים ואלתאכׄיר פכׄלט אלכלאם אולא באכׄרא ואٓכׄרא באולא. [ונ]לבא נחן פי מא ענדנא פי אלתורה אלאכׄתפﹶי ועליה אלאקתצאר ובה אלקתדא וקד ימכן אסתעטֺאם אٓיה אלמן ל[...]חא פיסתעבדון אתצאלה לאן אנפגא[ר אל]מא כאן וקתא דון וקת.
ואמא קולה אם יכין שאר לעמו פהו כנאיה עלי אלשלו אלדֺי קבל נזלה נזלת בהם אלנאר מן דון אלמן לאן שאר הו אללחם ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג:ג). ועלי וגה אלסתעארה לשארו הקרוב אליו (ויקרא כא:ב).
וקאל ותבער בם אש ייי (במדבר יא:א). וקאל [102 ב] [ויא]מרו מי יאכילנו בשר (במדבר יא:ד) פיכון קו׳ מי יאכילנו בשר (במדבר יא:ד) מתקדמא אן יכון לקו׳ ותבער בם אש ייי (במדבר יא:א) פי[סת]קים אן יכון עלי הדֺא אן יכון עקובה קו׳ מי יאכילנו בשר ותבער בם. וקו׳ מי יאכילנו בשר (במדבר יא:ד) מצֺארע לקו׳ אם יכין שאר לעמו ועקובתה ואש נשקה ביעקב מתֺל ותבער בם אש ייי (במדבר יא:א) ולמא פסוקים מתקדמה חקהא אלתאכׄיר ובאלעכס אדֺכר מנהא גריבהﹰ לם יובה אליה ולא יסתקים אלא כדֺלך.
והו קו׳ פי איוב תקרא אנכי אענך למעשה ידיך תכסף (איוב יד:טו) לאנה מן תמאם תשית לי חק ותזכרני (איוב יד:יג) אדֺ תמנﹼﹶי אן תכון לה פי אלקבר מדֺה מא תֺם ידֺכרה ענד אנקצֺאיהא וידעוה אלי אלעודה אלי אלחיאה פיגיבה פי חאל בין אלפסוקין קו׳ אם ימות גבר היחיה (איוב יד:יד) ולא יסתקים אן יכון תקרא אנכי אענך (איוב יד:טו) נתיגה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי (איוב יד:יד) בל צֺדהא כמא קאל אמרתי לא אראה יה וג׳ (ישעיהו לח:יא) במתים חפשו כמו חללים שוכני קבר אשה לא זכרתה עוד (תהלים פח:ו) וקד יגוז איצֺא אן יכון קולהם מי יאכילנו בשר (במדבר יא:ד) ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא:א) אלמקול [103 א] בעדה ותעבר בם אש ייי (במדבר יא:א) פיתפק מע קו׳ אם יכין שאר לעמו ועקובתה ואש נשקה ביעקב.
ויכון קו׳ הגם לחם יכול תת מערבא ען תמאדיה ודואמה ואן כאן קד טל אלמן קבל אנפגאר אלמא מא נזל מנה ולנא מא יטֺהר כאנה אבתדי יעני בה אלתמאדי כמא קאל ועתה הורד עדיך (שמות לג:ה) ואנמא אראד דומוא עלי מא פעלתם מן הדֺא לאנהם יקדם בקא אלי דֺלך קבל כמא קאל וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וג׳ (שמות לג:ד).
(20-23) Now it states; “True, He struck the rock and waters flowed, streams gushed forth; but can He provide bread?” we see the descending of the Manna (Ex. 16) preceded the burst of water (at Rephidim Ex. 17:13-15). Furthermore, the fire did not descend (in anger) on them as a result of the (grumbling of the) Manna. However, the following verse state “The Lord heard and He raged; fire broke out against Jacob,” followed by “So He commanded the skies above, He opened the doors of heaven.” This is because it does not follow a chronological order as the word order is mixed up, early events are positioned later, and later events positioned earlier. But we follow what we find in the Tôrāh; the hidden, its restriction and it. It is possible the importance of the verse about the Manna … and it is closely connected to it as the burst of water’s time frame is unknown.
It says; “Can He supply His people with meat” meaning an expression for quail which already fallen from the sky when the fire descends, without the Manna, for Sheʾer means meat; “You have devoured My people’s flesh” (Mic. 3:3). And by means of a metaphor; “for the relatives that are closest to him.” (Lev. 21:2).
It states, “a fire of the Lord broke out against” them (Num. 11:1) and “and said; If only we had meat to eat” (Num. 11:4). It says; “If only we had meat to eat” (Num. 11:4) precedes what says; “a fire of the Lord broke out against.” It parallels (i.e., reversal of the chronological sequence) for the verse; “Can He supply His people with meat” and its punishment; “fire broke out against Jacob” is likes “a fire of the Lord broke out against them” (Num. 11:1). Why are these verses preempting the actual order of events follow? On the contrary! Delaying mentioning them is not strange as no one would notice otherwise. It is only correct like that.
It states in Job; “You would call and I would answer You; You would set Your heart on Your handiwork” (Job 14:15), separate to “Set me a fixed time to attend to me” (Job 14:13) as he wishes to be in his grave for a time. Then (God) should recall him from his expiration. Then (Job 14:14) he calls out in for the restoration of his life. The response to the description of the circumstances occurs between the verse; “If a man dies, can he live again?” (Job 14:14). Would not be betters if “You would call I would answer you” (Job 14:15) was a response to; “All the time of my service I wait until my replacement comes” (Job 14:14) rather than its complete opposite, as in “I thought, I shall never see Yah etc.” (Is. 38:11) (and) “abandoned among the dead like bodies lying in the grave of whom You are mindful not more” (Ps. 88:6). It is possible also (to apply the same arguments to) “If only we had meat to eat” (Num. 11:4) and the response “The people took t complaining bitterly” (Num.11:1) that follows. This too fits for “Can He supply His people with meat” and its punishment “fire broke out against Jacob.”
The verse “but can He provide bread” expressed its consistence and without interruption. That is to say, the falling of the Manna preceded the water bursting forth from it. (Verse 23). For our purposes it gives the impression that it begins with the excessive, as it says; “Now, then leave off your finery” (Ex. 33:5). That is to say the text returns to what they did, because it precedes the continuation of the previous [narrative] as “When the people heard this harsh word, they went into mourning, and none put on his finery.” (Ex. 33:4.).
שאר – בשר.
flesh Heb. שְׁאֵר, flesh.
הן הכה צור – בחרב.
וכבר היה להם מן, והיו אומרים: הגם לחם יוכל תת,א שאף ללחם מתאוים היו, כדכתיב: באכלנו לחם לשבע (שמות ט״ז:ג׳).
אם יכין שאר – זה בשר, שנאמר: וימטר {עליהם} שאר וכחול ימים עוף כנף (תהלים ע״ח:כ״ז).
הן – אמר ר׳ משה הכהן: הנה בתורה כתוב כי רדת המן היה בתחלה במסעים רבים קודם הכות צור ברפידים. ועוד כי לא חרה אף השם על דבר המןא שהוא אומר: ואש נשקה ביעקב (תהלים ע״ח:כ״א), ואחריו כתוב וימטר עליהם מן לאכול (תהלים ע״ח:כ״ד). והנה הכתוב בלבל דברו, שאחר המוקדם והפך זה, ולא חשש מזה, כי מפורש הוא אצלנו בתורת משה.
וטעם הגם לחם יוכל תת – על המן. והטעם: היוכל לתתו תמיד בלא הפסק, וכמוהו: הורד עדיך (שמות ל״ג:ה׳), לפי דעתו.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״על דבר המן״.
BEHOLD. Rabbi Moses Ha-Kohen says, “It is written in the Torah that the coming down of the manna preceded the striking of the rock at Rephidim1 by many journeys. Furthermore, God was not angry at Israel regarding the manna.2 However, our psalm states and a fire was kindled against Jacob (verse 21).3 This is followed by And He caused manna to rain upon them for food (verse 24). Scripture thus confused the course of events. It placed later that which came first,4 and turned this5 around.6 However, the psalmist was not concerned with this,7 for the true course of events is found in the Torah of Moses.8
Can He give bread also? refers to the manna. Its meaning is, “Can God cause the manna to constantly appear without stop?9 The same is the case, according to his10 opinion, with remove your jewelry(Exodus 33:5).11
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 18]
1. The coming down of the manna is described in Exodus 16. The striking of the Rock at Rephidim is described in Exodus 17:13–15.
2. Exodus 16 does not record that God was angry at Israel for requesting food.
3. See Radak on this verse: “The reference is to the fires kindled against Israel at Taberah and kivrot ha-ta’avah.” See Num. 11:1:3; 5; 33–34: And the people were as murmurers, speaking evil in the ears of the Lord; and when the Lord heard it, His anger was kindled; and the fire of the Lord burnt among them, and devoured in the uttermost part of the camp. And the people cried unto Moses; and Moses prayed unto the Lord, and the fire abated. And the name of that place was called Taberah, because the fire of the Lord burnt among them … and the children of Israel … wept … and said: “Would that we were given flesh to eat! We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic; but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to.” … The anger of the Lord was kindled against the people, and the Lord smote the people with a very great plague. And the name of that place was called Kibroth-ha-ta’avah, because there they buried the people that lusted.
4. The coming down of the manna.
5. The reason why God’s anger burned against Israel.
6. This made it seem as if the reason that the fire was kindled against Israel was their asking for food.
7. The psalmist, for his own purposes, took poetic license.
8. Radak offers a similar interpretation.
9. According to Rabbi Moses, for Can He give bread also? implies “Can He do so permanently?” He interprets it thus because he believes that verse 18 deals with the first coming down of the manna.
10. Rabbi Moses in Ha-Keter.
11. Its meaning is, “permanently remove your jewelry.” Rabbi Moses interprets it thus because the previous verse, Exodus 34:4, indicates that the people of Israel had already removed their jewelry.
זהו שאמר: הגם לחם יוכל תת – כל זה חשבו בלבם.
הן הכה צור – אמר: הכה, כי על ידי מכה יצאו המים מהצור ברפידים.
ואמר צור – ולמעלה אמר: צורים, כי כאשר שאלו בשר בקברות התאוה לא היה עדין דבר מי מריבה שהיה בקדש. ומה שאמר: הכה צור – על צור רפידים אמר.
ונחלים ישטפו – יצא ממנו מים רבים עד שהיו נחלים גדולים שוטפים המקומות שנגרים בהם.
הן – אמרו הן ראינו כי הכה צור וזב המים וזה לבד ראינו לזה ננסה לדעת אם גם יוכל תת את הלחם ר״ל הבשר כמ״ש את קרבני לחמי (במדבר כ״ח:ב׳) אם יכין שאר, כפל הדבר במ״ש.
הן הכה צור ויזובו מים – וכבר נגרע מכחו אל הוצאת המים, וא״כ עתה נרצה לנסות הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו – ר״ל עתה שנגרע כחו ע״י הוצאת המים, אם ירצה להכין למו שאר ובשר לא יוכל לתת לחם, כי כחו מוגבל, וחשבו שלכן פסק מלתת הבשר, מפני שאם היה נותן להם גם בשר עתה שהוצרך לתת מים לא יוכל לתת לחם, ולכן פסק מלתת הבשר כדי שיוכל לתת לחם שהוא נחוץ יותר.
שאר – בשר בלשון השיר, ואולי נקראו בשם זה בניו ובנותיו של אדם הנשארים אחריו, והם בשר מבשרו, ואח״כ הושאלה התיבה להוראת הבשר הנאכל, מ״מ מקור שניהם, בשר ושאר, הוא שר וסרי בלשון ארמי באש, שהבשר הנותר יבאש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Therefore Hashem heard, and was angry, and a fire was kindled against Jacob, and anger also went up against Israel;
א. וְגַם־אַ֝֗ף א=וְגַם־אַ֝ף (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Then it was heard in the presence of God, and he was angry, and fire was made to come up on those of the house of Jacob, and also harsh anger came up on Israel.
לד׳לך סמעהם אללה ואחל בהם עברה בנאר אשתעלת פי אל יעקוב, וגצ׳ב צעד פי אלאסראיל.
לכן ה׳ שמע אותם והנחית עליהם כעס בכך שבערה בם אש בבית יעקוב וגם חרון אף בבית ישראל.
לכן, לכן שמעם ה׳ ויתן בהם עברתו כאש שבערה בבית יעקב וחרון עלה בבית ישראל. תרגם ויתעבר נתן בהם עברתו כי אין התפעלות כלפי מעלה.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 20]
ואש נשקה ביעקב – כמו ובערו והשיקו (יחזקאל ל״ט:ט׳) – לשון היסק ותבערה, כדכתיב: ותבער בם אש י״י (במדבר י״א:א׳).
fire was kindled against Jacob Heb. נשקה, as: "and make fires and heat up (והשיקו)" (Yechezkel 39:9), which is an expression of heating and burning. As it is written: "and God's fire broke out against them" (Bemidbar 11:1).
נשקה – הוסקה, שנאמר: ותבער בם אש י״י (במדבר י״א:א׳).
לכן – טעם ואש – על חרון אף השם, ככתוב ואף י״י עלה בהם.
THEREFORE. Fire refers to God’s anger. Compare this to the psalmist’s statement When the anger of God went up against them (verse 31).
לכן שמע י״י – אף על פי שאמרו בלבבם, שמע י״י ויתעבר – בהם.
ואש נשקה – אש חמתו נשקה ביעקב.
אף עלה בישראל – כפל ענין במלות שונות.
נשקה – נבערה. וכן אף ישיק ואפה לחם (ישעיהו מ״ד:ט״ו) – יבעיר.
והנכון בעיני: כי זה הפסוק כולל שני דברים: דבר תבערה ודבר קברות התאוה, ושניהם מקוםא אחד הוא. אלא שעל המעשה הראשון שהיו מתאוננים רע, בערה בם אש י״י (במדבר י״א:ג׳), קרא אותו תבערה, ועל מעשה השני שהתאוו תאוה, ומתו המתאוים, קרא אותו קברות התאוה. ומה שאמר בזה הפסוק: ואש נשקה ביעקב – אמר על דבר תבערה. וכמו שאמר בתורה: וישמע י״י ויחר אפו (במדבר י״א:א׳), כן אמר בזה הפסוק: שמע י״י ויתעבר. ומה שאמר וגם אף עלה בישראל – על שהתאוו תאוה, כמו שאמר שם: ואף י״י חרה בעם (במדבר י״א:ל״ג). ושני המעשים היו במקום אחד ועל שניהם נענשו. ובשניהם היה בהם מיעוט האמנה, כי מתאוננים היו שאמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א׳:כ״ב), ולא האמינו באל שיתגרה בהם בלא מלחמה. ושאלת הבשר גם כן מיעוט האמנה. כמו שאמרו: הגם לחם יוכל תת (תהלים ע״ח:כ׳).
1. כ״כ רש״י: ואש נשקה ביעקב - כמו ובערו והשיקו (יחזקאל לט) שהוא ל׳ היסק ותבערה כדכתיב ותבער בם אש ה׳.
2. ׳זה הפסוק כולל שני דברים, דבר תבערה ודבר קברות התאוה, ושניהם מקום אחד הוא אלא שעל מעשה הראשון שהיו מתאוננים רע בעיני ה׳ ובערה בם אש ה׳ קרא אותו תבערה, ועל מעשה השני שהתאוו תאוה ומתו המתאוים קרא אותו קברות התאוה, ומה שאמר בזה הפסוק ואש נשקה ביעקב אמר על דבר תבערה, וכמו שאמר בתורה (במדבר יא, א): וישמע ה׳ ויחר אפו, כן אמר בזה הפסוק שמע ה׳ ויתעבר. ומה שאמר וגם אף עלה בישראל, על שהתאוו תאוה, כמו שאמר שם (פסוק לג): ואף ה׳ חרה בעם, ושני המעשים היו במקום אחד, ועל שניהם נענשו, ובשניהם היה בהם מיעוט האמונה, כי מתאוננים היו שאמרו (דברים א, כב): נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, ולא האמינו באל שיתגרה להם בלא מלחמה, ושאילת הבשר גם כן מיעוט האמונה כמו שאמרו (לעיל פסוק יט): הגם לחם יוכל תת׳ (רד״ק).
ואש נשקה – בערה כאש חמתו וכפל הדבר במ״ש וכפל עוד לומר וגם אף וכו׳.
יעקב, ישראל – כנ״ל פסוק ה׳.
ולכן שמע ה׳ והבין את דבריהם וכונתם,
ויתעבר – ותחלה אש נשקה ביעקב שהוא מה שבערה בהם אש ה׳ ע״י המתאוננים שהיה ג״כ ענין זה בעצמו, היה רק ביעקב שהם הפחותים, כמ״ש ותאכל בקצה המחנה שהם הפחותים, ואח״כ גם אף עלה בישראל שהם המובחרים שבהם, עת שגם הם רבו על הבשר כמ״ש וישובו ויבכו גם בני ישראל לאמר מי יאכילנו בשר, שבכו גם גדוליהם עלה אף ה׳ שנית בקברות התאוה, וטעם האף לא היה בעבור שהתאוו אל הבשר, רק בעבור.
ויתעבר – כל לשון עברה כעס גדול ועובר והולך לו וחדל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 20]
כי – בעבור שהזכיר וינסו, אמר כנגדו: כי לא האמינו.
ולא בטחו – הטעם כפול.
BECAUSE. The psalmist earlier said, and they tried God (verse 18). He therefore in correspondence to it now says, Because they believed not. AND TRUSTED NOT. Scripture repeats itself.1
1. And trusted not repeats and they believed not.
כי לא האמינו באלהים – לא האמינו בו שיוכל לתת להם בשר ושיוכל להכניסם לארץ.
And he commanded the skies above and he opened the windows of heaven.
ויצו שחקים ממעל – אמר רבי לוי שבעה רקיעין הן, ואלו הן, וילון, שחקים, רקיע, זבול, מעון, מכון, ערבות. שחקים שבו ריחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ויצו שחקים וגו׳ וכו׳ (כתוב ביחזקאל ברמז של״ט). וכבר היו ר״י ור״ט והזקנים יושבים והיה ר״א המודעי יושב לפניהם א״ל ר״א המודעי ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל, א״ל מודעי עד מתי אתה מתמיה עלינו, א״ל מקרא הוא וכי אי זה מדה מרובה מדה טוב או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה, במדת פורענות מהו אומר ביום הזה נבקעו כל מעניות תהום רבה וארובות השמים נפתחו, וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים, מה נפשך על גבי ההר חמש עשרה אמה בבקעה חמש עשרה אמה כו׳, במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח מיעוט דלתי שתים וכמה ארובות בדלת ארבע, צא וחשוב ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל. מי דמי התם ארבעים יום הכא חדא שעתא, התם לכולי עלמא הכא לישראל [לחוד, א״כ נפיש להו טפי], אלא ר׳ אלעזר המודעי פתח פתח גמר. א״ר אבא בר כהנא בשם ר׳ לוי בן זבדי מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום ויום, מנין אמר ר׳ יודן בשם ר׳ שמעון בן יוחאי כאן כתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח ולהלן הוא אומר וארובות השמים נפתחו תרין כוין אתפתחו לדור המבול ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חדש וכאן כתיב דלתי שמים פתח ארבע ארובות בדלת ושני דלתים הרי שמונה ארובות ומדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש מאות כפלים הרי מזון שני אלפים שנה היה המן יורד להם בכל יום ויום.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 20]
ויצו – וכבר צוה.
AND HE COMMANDED. Va-yetzav (and He commanded) should be rendered “and he had previously commanded.” The same applies to And He caused manna to rain upon them (verse 24).1
1. Its meaning is that He had previously caused Manna to rain upon them.
ויצו שחקים – וכבר צוה שחקים.
ודלתי שמים פתח – להם להמטיר עליהם מן, ולא שמו אל לבם כל זה כי כמו שיעשה זה כן יעשה זה.
ואמר ודלתי – על דרך משל, לרב המן שהוריד להם, כמו וארבות השמים נפתחו (בראשית ז׳:י״א).
ויצו שחקים ממעל1. ועם כל זה לא מנע מהם המן בכל יום2:
שחקים, שמים – שחקים גבוהים משמים (כנ״ל ע״ז י״ח) ומורה על הפלאות, ומציין שירד משחקים דרך דלתות שמים ומוציא מן ההיכל הפנימי דרך דלתות שער החצר החיצונה.
(כג-כד)ויצו – ולכן הראה להם שהגם שצוה שחקים ממעל וימטר עליהם מן לאכול – בכ״ז המטיר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף – והראה להם שהגם שנתן להם לחם כבתחלה בכ״ז היה יכול לתת גם בשר בשפע רב, - ויצו שחקים ממעל יש הבדל בין שחקים ובין שמים, שהשחקים גבוהים משמים ומורים על השפעה הנסיית שהוא למעלה מן השפעה הטבעיית היורדת משמים, והמן לא ירד משמים, ר״ל מן המערכה והטבע, רק משחקים שהם ממעל, כאילו נפל משחקים אל השמים, ודרך דלתי שמים אשר פתח נפל אל הארץ, ובאופן זה המטיר עליהם מן לאכול, ולא היה מזון טבעי כי דגן שמים נתן למו – ובאשר גם מן טבעי יורד במדבר ההוא בשני חדשי השנה, בא להוציא מלב המכחישים בל יאמרו שהיה מזון טבעי הנמצא גם עתה במדבר, לכן באר סימנים שבם נדע שהיה דגן שמים כי
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he made descend on them manna to eat, and he gave them the grain of heaven.
פאמטר עליהם מנא פאכלוה, ומן דג׳ן אלסמא אעטאהם.
והמטיר עליהם מן והם אכלו אותו. ונתן להם מדגן השמים.
ודגן, ומדגן.
(כד-כח)וימטר וגו׳ – מספר והולך כל המזונות שנתן להם.
וככה וימטר – הטעם וכבר המטיר עליהם, כמו: וייצר י״י אלהים (בראשית ב׳:ז׳) וכבר יצר, ויאמר י״י למשה וכבר אמר, ויסעו מרפידים וכבר נסעו, ויאמר בת מי את (בראשית כ״ד:כ״ג) וכבר אמר, ויאמרא אל משה (שמות י״ח:ו׳) ואחר ויבא (שמות י״ח:ה׳) ורבים ככה. והטעם למה בקשו בשר תאוה – לנסות את השם. ומה צורך היה להם לבשר, והלא היה להם המן שהיה מתוק וערב ונקי, ומלקטין אותו בלי טורח חנם. והכה להם הצור, ויש להם לספוקם.
אמר וימטר – כי מן השמים ירד. ודגן שמים – כי באויר יולד.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 נוסף כאן: ״י״י״.
AND HE CAUSED MANNA TO RAIN UPON THEM. The meaning of va-yamter alehem (and He caused to rain … upon them) is “He had previously1 caused manna to rain upon them.”2 Similarly:
Va-yitzer Adonai Elohim (the Lord God formed) (Gen. 2:19) means, “the Lord God had previously formed.”3
Va-yomer Adonai el mosheh (and the Lord said unto Moses) (Exodus 11:1) means, “and the Lord had previously said unto Moses.”4
Va-yis’u me-refidim (And when they were departed from Rephidim)5(Ex 19:2) means, “and they had previously departed from Rephidim.”6Va-yomer bat mi at (and he said, “Whose daughter art thou?”) (Gen. 24:23) means “and he7 had previously said,8 Whose daughter art thou?”9
He said unto Moses: “I, thy father-in-law Jethro, am coming unto thee”(Exodus 18:6) took place after and Jethro came (ibid. 5).10
The meaning of this is,11 “Why did Israel test God by demanding meat to satisfy its craving for flesh?”12 What need did Israel have for meat? Did Israel not have manna which was sweet and clean and was gathered for free without any effort?
Furthermore, God struck the rock.13 They had enough for their needs.
Scripture says And He caused manna to rain14 because the manna came down from heaven.15
Scripture refers to the manna as the corn of heaven because the manna was created in the air.16
1. Before they asked for meat at kivrot ha-ta’avah.
2. In other words, va-yamter is a pluperfect. The sin spoken of in verses 18–22 (asking for meat) took place after the coming down of the manna. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Va-yitzer is a pluperfect. Genesis 1 relates that God created man after He created the animals. However, Gen. 2:19 relates that God formed the animals after He created man. Hence, Ibn Ezra says that the word va-yitzer (formed) in Gen. 2:19 should be rendered “had formed”; that is, before creating man, God had previously formed the animals.
4. Va-yomer (said) is a pluperfect. According to Ibn Ezra, Exodus 11:1–3 was said to Moses in Midian, not in Egypt. Hence his interpretation. See Ibn Ezra on Exodus 11:1.
5. Literally, And they departed from Rephidim.
6. Va-yis’u (departed) is a pluperfect. Exodus 19:1 notes that Israel came to the wilderness of Sinai. It then continues: And they parted from Rephidim(Exodus 19:2). However, Israel departed Rephidim before it came to the wilderness of Sinai. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
7. Abraham’s servant.
8. Before giving the ring to Rebecca.
9. Va-yomer (said) is a pluperfect, for the servant would not give Rebecca a ring before he knew whose daughter she was. See Ibn Ezra on Gen. 24:23.
10. In other words, va-yavo (came) is a pluperfect. And Jethro came is to be understood as “and Jethro had come,” for Jerhro could not have told Moses, I, thy father-in-law Jethro, am coming unto thee before he came to Moses.
11. The meaning of verses 15–25.
12. See Num. 11:1–35.
13. Verse 20. They thus had an adequate supply of water.
14. “Rain” refers to water coming down.
15. By “heaven,” Ibn Ezra means the “sphere of air.” See next note.
16. The sphere of air which surrounds the earth. This is sometimes referred to as “heaven.” See Ibn Ezra on Gen. 1:1.
וימטר – ודגן שמים – כי היה להם המן לאכול במקום הדגן ויותר טוב וערב.
The sons of men ate food that came down from the abode of angels; he sent1 them provisions unto satiety.
1. Sent: gave.
לחם אבירים אכל איש – שהיה נימוח באברים. אכל איש – אלו ישראל שנאמר כל איש ישראל. אמר ר׳ לוי היו ישראל מתרעמים ילוד אשה מכניס ואינו מוציא ראית מימיך אדם נותן חטים לריחים ואינו מוציא קמח, והנה על פני המדבר דק מחספ״ס שנבלע ברמ״ח אברים, אמר הקב״ה בטובה שאני עושה להם והשויתי אותם למלאכים היו מתרעמים עלי ואומרים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, עד אהנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו בקרבים בבני מעים שלהם וכו׳, א״ר איבו בשש שעות בא יתרו וירד לו מן בשש שעות כנגד ששים רבוא הוי לחם אבירים אכל איש.
דבר אחר: לחם אבירים אכל איש – לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר׳ עקיבא, וכשנאמרו הדברים לפני ר׳ ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלא כי השרת אוכלין והלא כבר נאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳ לחם לא אכל אלא אל תקרי לחם אבירים אלא לחם אברים דבר שנבלע ברמ״ח אברים, ואלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך, בדברים שתגרי אוה״ע מוכרין להם, ר׳ אלעזר בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אוה״ע מוכרין להן מן מפיגן, ומה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך לאחר שסרחו, אמר הקב״ה לישראל אמרתי תהיו כמלאכי השרת לפני אתם לא עשיתם כן עכשו אני מטריח אתכם שלש פרסאות דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי, ותאנא כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהן אלא לאחוריהם.
דבר אחר: לחם אבירים אכל איש – זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל, כתיב הכא איש וכתיב התם קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, ויש אומרים אעל אבריו היה יורד ומאבריו היה אוכל, מכאן היו רבי יוסי ור׳ שמעון אומרים כסוסים נתפטמו ישראל באותה שעה.
דבר אחר: לחם אבירים אכל איש – לחם שמלאכי השרת טוחנין אותו.
ואטעמהם טעאמא ג׳לילא, ובעת׳ להם בזאד שבעהם.
והאכיל אותם לחם מכובד ושלח להם מזון שהשביע אותם.
לחם, ויאכילם לחם נכבד וחשוב. והנה אביר תואר ללחם, וכאלו כתוב האכיל לכל איש לחם אביר.
ויעני בקו׳ לחם אבירים אכל איש גדא גסימא כמא צדה שלח להם לשבע.
And the maʿnâ (intent) of the verse “Each man ate a fatty meal” a very fatty flavor as in “He sent them provision in plenty.”
לחם אבירים – לחמם של מלאכים.
דבר אחר: אבירים איברים שהיה נבלע בכל האיברים ולא היו צריכים לנקביהם.
bread of the mighty Bread of the angels. Another explanation: אַבִּירִים means אֵבָרִים, limbs, for it was absorbed into the limbs, and they did not have to excrete.
THE BREAD OF THE MIGHTY. Abirim (the mighty) means “the heavens.”1
Man means “one who is human and created out of the ground.”2 Scripture employs the term tzedah (provisions) for the manna, because Israel was constantly on the move.3
1. Scripture refers to the heavens as “mighty or strong.” Compare this to the sky, which is strong as a molten mirror(Job 37:18).
2. Man, who is made out of the dust of the ground, ate the bread that comes from heaven.
3. The word tzedah means “provisions for a journey.” Hence Ibn Ezra’s comment.
לחם אבירים – השחקים הם האבירים, כמו שנאמר עליהם: חזקים כראי מוצק (איוב ל״ז:י״ח). וזה דבר תמה כי אכל איש נברא מאדמה לחם השחקים.
ובדרש: לחם אבירים – לחם שנבלעא באיברים.
צדה שלח להם – כי בכל מקום שהיו הולכים היה צדתם מוכנת להם לשובע.
צידה – יש מחלוקת בספרים אם הוא חסר יו״ד או מלא ואולם לפי המסורת מלא כי בשופטים ז׳ נמנו ג׳ חסרים ואין זה מהם.
אבירים – חזקים.
צידה – מזון.
לחם אבירים – לחם מן השמים הקרואים אבירים שהוא ענין חוזק וכן נאמר עליהם חזקים כראי מוצק (איוב ל״ז:י״ח).
אכל איש – כאומר הלא דבר תימה הוא שאיש נברא מהאדמה אכל לחם שמים.
לשובע – ר״ל להשביעם מכל מין שירצו כי טעמו במן כל המטעמים ושאלו א״כ הבשר שלא כהוגן.
לחם אבירים אכל איש – שהמן היורד במדבר אינו מאכל בריאים לשובע רק נותנים אותו לחולים, והוא היה לחם הנאות לאנשים אבירים, זאת שנית שהמן היורד בטבע אינו משביע, ואינו יורד רק מעט, וא״א שיהיה מספיק לכל איש ואיש שהיו ששים רבוא, ופה לחם אבירים אכל כל איש – וגם ששלח להם צידה לשובע – שזה א״א במן הטבעי.
אבירים – מלאכי ה׳ אבירי כח לעשות דברו.
אכל איש – אדם חשוב, בני ישראל החשובים לפני המקום, ואין לכחד שהיה ראוי לכתוב אנוש והיתה המליצה עולה יפה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(כו)יסע קדים וגו׳ – שנאמר: ורוח נסע מאת י״י וגו׳ (במדבר י״א:ל״א).
יסע – שב לספר דברי הבשר שהחל לומר עליו: לכן שמע י״י ויתעבר (תהלים ע״ח:כ״א).
קדים – הטעם רוח קדים, והנו תואר, כי ימצא רוח לשון זכר: מפרק הרים.
ותימן – מגזרת ימין, והוא הרוח מזרחי דרומי.
TO SET FORTH. The psalmist backtracks to describe the request for meat concerning which he began by saying, Therefore the Lord heard and was wroth (verse 21).
EAST WIND. Kadim means “an east wind.”1Kadim is an adjective,2 for the word ru’ach is found in the masculine.3 Compare this to ru’ach mefarek4harim ([a] wind [that] rent the mountains) (Kings I 19:11). The word teman (south wind) is related to the word yemin (right). It refers to a south-east wind.5
1. Kadim is short for ru’ach kadim. Kadim also means “east.” Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Modifying ru’ach, even though the word ru’ach does not appear in the text. Ru’ach is usually feminine. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Thus kadim, which is a masculine, can modify it.
4. Mefarek is a masculine.
5. The word teman means “south.” Hence Ibn Ezra’s comment.
יסע קדים – הסיע רוח קדים לגוז השלוים, כמו שכתוב: ורוח נסע מאת י״י וגו׳ (במדבר י״א:ל״א).
וינהג בעזו תימן – רוח דרום, כי מזרחי דרומי היה הרוח.
תימן – רוח דרום כי הרוח היתה ממקצוע דרומית מזרחית.
יסע – והגם שנתן להם המן, נתן להם גם בשר הפך דעתם, ולבל יאמרו שהרוח שהגיז שלוים מן הים היה דרך מקרה שהרוח נשאם לשם בטבע, מבאר בראיה שגם זה היה בנס, כי הים היה במערב וצפון לישראל, וא״א שישאם למחנה ישראל רק רוח מערבי או רוח צפוני, אבל יסע קדים בשמים שהיה רוח מזרחי, וגם ינהג בעזו תימן – הוא רוח דרומית, שלפי הטבע היה ראוי שרוחות אלה ירחיקום מגבול ישראל וישאם הלאה לצד האחר, וא״כ היה הנשיאה הפך ממקום הרוח בדרך נס.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
וימטר – בעבור שהרוח הביאו והיה עליהם. והנה התברר פירושי (ראב״ע תהלים ע״ח:י״ח-כ׳) על דבר שאר שהוא הגם לחם – הוא הבשר.
TO RAIN. Scripture speaks of rain1 because the wind brought the flesh and it was over them.2 It should now become clear that the word she’er (flesh) (verse 20)3 which refers to lechem (bread) in can He give bread (verse 20)4 is flesh.5
1. Scripture speaks of “raining flesh.”
2. The wind brought the flesh over the heads of Israel. Hence, our psalm describes the incident as “it rained flesh.”
3. Mentioned in our verse.
4. For our verse refers to the incident recorded in verse 25.
5. See Ibn Ezra on verse 20.
וימטר – כי באו לרב כמו מטר. וזה פלא, כי בשר המטיר להם.
ועוף כנף – הבשר היה עוף כנף, ולא היה בו כח לעוף הנה והנה, אלא הפילם במחנה.
ויפל – הזכיר נפילת העוף באמצע ובסביבות למשכנותיו כמו מחנהו והם האהלים.
AND HE LET IT FALL. The psalmist mentions the falling of the fowl in the midst of their dwellings and round about them. Mishkenotav (their dwellings) means “their camp.” The reference is to their tents.1
And they ate and were very satisfied; so he brought to them their craving.
פאכלוא ושבעוא ג׳דא, וכאן מא אשתהוה אעטאהם.
ואכלו ושבעו מאוד. והוא היה נותן להם את כל מה שהתאוו.
ותאותם, וכל אשר היו מתאוים נתן לחם.
ויאכלו – טעם מאד – כמו והיה לכם לזרא (במדבר י״א:כ׳).
יביא – היה מביא, כדרך: יעשו עגל בחורב (תהלים ק״ו:י״ט).
SO THEY DID EAT. They did eat means they did eat very much. Compare this to and it (the flesh) be loathsome unto you(Num. 11:20).
AND HE GAVE1 THEM. Yavi (gave) means “He brought.”2 Compare this to They made (ya’asu) a calf in Horeb(Psalm 106:19).3
1. Hebrew, yavi. Literallly, “He will bring.”
2. He brought to them what they lusted for. Yavi is an imperfect. It literally means, He will bring. Hence Ibn Ezra’s comment that yavi in our verse it is to be treated as a perfect.
3. Ya’asu is an imperfect. It literally means, “they will make.” However, it has the meaning of a perfect in this verse.
ויאכלו מאד – יותר מדאי, כמו שכתוב: עד אשר יצא מאפכם (במדבר י״א:כ׳).
(כט-ל)ויאכלו – כבר בארתי באה״ש דרוש ח׳, שה׳ הביא ראיה שעיקר תלונת העם לא היה מצד התאוה שהתאוו לבשר, רק מצד הכפירה שהתחרטו על יציאת מצרים ששם לא היה עליהם עול מצות, ומאסו את ה׳ ואת מצותיו, ותלונת הבשר היה רק עלילה, וכמ״ש חז״ל שבכו על משפחות שנאסרו להם, והסימן לזה, כי יש הבדל בין החוטא מצד התאוה לבין החוטא מצד המרד והכפירה, שהחוטא מצד התאוה אז כשמלא תאותו יתחרט תיכף על חטאו, וכשמלא תאותו ומוסיף בחטא זה סימן שהוא חוטא מצד הכפירה, וז״ש לא יום אחד תאכלון ולא יומים עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, שהגם שלא יהיה לכם עוד תאוה אל הבשר בכל זה תאכלו ממנו ולא תתחרטו על מעשיכם, זה סימן שלא רציתם הבשר מצד התאוה רק מצד כי מאסתם את ה׳ אשר בקרבכם, שהיה החטא מצד הכפירה, ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים, שעיקר בכיתכם היה שהתחרטתם על יציאת מצרים וקבלת עול תורה ומצות, וז״ש ויאכלו וישבעו – הגם שתאותם יביא להם וכבר נתמלא תאותם, בכל זה לא זרו מתאותם ועוד היה אכלם בפיהם וזה סימן שהיה החטא מצד הכפירה והזדון, לכן
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
when the anger of God went up against them and slew of the lusty among them, and smote down the young men of Israel.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And the anger of God went up on them, and he slew some of their champions, and he subdued the young men of Israel.
ובחורי ישראל הכריע – זה משה שנאמר לולי משה בחירו, על שאמר שמעו נא המורים לא נכנס לארץ.
חתי חל בהם גצ׳ב אללה, פקתל מן אג׳לאהם.
ואג׳ת׳א מן מכ׳תאריהם.
עד שנחת עליהם כעס ה׳ ומיד הרג במכובדים שלהם. ואת חלק מהבחירים שבהם נתן להם לכרוע על ברכיהם.
ואף, והנה חל בהם אף ה׳ ויהרג מנכבדיהם והכריע מנבחריהם.
ויעני בקו׳ במשמניהם כׄירה אלקום ועטֺמאהם כמא קאל ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה (ישעיהו יז:ד)
ומעני הכריע הפ(ע)יל כמא קאל פי גיר אלמתעד באשר כרע שם נפל (שופטים ה:כז).
The meaning of the word “their sturdiest” is the flower of the people and their majesties (aristocratic class) as stated “And the fatness of his body become lean” (Is. 17:4).
The meaning of “struck down,” Hiphʾîl, as stated in the intransitive form “Where he sank, there he lay” (Jud. 5:27).
[ובחורי ישראל – נבחרים שבהם, והאספסוף (במדבר י״א:ד׳) הם הזקנים, שנאמר בהם: אספה לי (במדבר י״א:ט״ז).]
and...the chosen of Israel The chosen of them and the men of the assembly, הָאסַפסוּף (Bemidbar 11:4). They are the elders, as it is said: "Assemble (אספו) to Me, etc." (Bemidbar 11:16).
ואף – הזכיר אף עלה,א כמו: ובהעלות אהרן את הנרות (שמות ל׳:ח׳).
והזכיר ובחורי – בעבור כח תולדתם. והנה לא הועילם בעלות בם אף השם.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״על״.
WHEN THE ANGER. Scripture reads af alah (anger … went up). Its meaning is similar to u-ve-ha’alot (lighteth)1 in And when Aaron lighteth (u-ve-ha’a-lot) the lamps(Exodus 30:8).2
THE LUSTIETH AMONG THEM. The great and wealthy men of the camp who indulge in pleasures. Compare this to And the fatness of his flesh shall wax lean(Isaiah 17:4).3
THE YOUNG MEN OF ISRAEL. Scripture speaks of the young men because of their natural might.4 However, it was of no avail when the anger of God went up against them.
1. Literally, When he makes the lamp to go up.
2. In other words alah, which literally means went up, is here to be rendered “was kindled.” Alah and u-ve-ha’a-lot come from the same root.
3. The fat refers to the wealthy.
4. Nature has made young men strong.
ואף אלהים עלה בהם – כמו שכתוב: הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף י״י חרה בעם (במדבר י״א:ל״ג).
ואף אלהים עלה בהם – אמר עלה – עם האף, כמו עלה עשן באפו (שמואל ב כ״ב:ט׳).
ויהרג במשמניהם – בחרק המ״ם הראשונה, והוא שם תאר. ופרוש: בבריאים וחזקים שבהם, וכן כל שמן ואיש חיל (שופטים ג׳:כ״ט). כלומר, בריאים ובחורים היו מתים באף י״י שחרה בהם.
ובחורי ישראל הכריע. כאמרו ׳מכה רבה מאד׳ (שם פסוק לג), שמתו היותר נבחרים מהם1:
ואף אלהים עלה בהם – ולבל תאמר שמתו ע״פ הטבע שהשלו היה בשר קשה לעיכול, בפרט שלא אכלו בשר ימים רבים והזיק להם, עז״א ויהרג במשמניהם – כי יצוייר שיזיק מאכל קשה העיכול לזקנים או לחלושי המזג, אבל פה מתו האנשים השמנים והגבורים,
ובחורי ישראל הכריע לא הזקנים.
במשמניהם – באציליהם וחשמניהם לשון על שמן וכל איש חיל (שופטים ג׳:כ״ט).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For all this they sinned again, and did not believe in his wonders.
בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו – רבי ברכיה ור׳ שמעון בן יוסי בשם ר׳ מאיר אומרים הראה הקב״ה ליעקב סולם והיתה בבל עולה שבעים ויורדת. מדי חמשים ושנים ויורדת. יון מאה ושמונים ויורדת. אדום עולה יותר מדאי והיה רואה ומתירא. אמר לו הקב״ה (ישעיהו מ״ד:ב׳) אל תירא עבדי יעקב. כשם שנפלו אלו כך יפלו אלו. אמר לו הקב״ה ליעקב עלה גם אתה. אמר לפניו רבון העולם מתירא אני שלא אפול. אמר לו הקב״ה חס ושלום אל תירא. ומנין אתה אומר שהראהו הקב״ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב וקרבנות מוקרבין וכהנים משרתים ושכינה מסתלקת שנאמר (בראשית כ״ח:י״ב) ויחלום והנה סולם. אין חלום אלא שיש לו פתרון. הנה סולם זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שמקריבין וריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו אלו הכהנים שעולים ויורדים בכבש שנקראו מלאכים שנאמר (מלאכי ב׳:ז׳) כי מלאך ה׳ צבאות הוא. (בראשית כ״ח:י״ג) והנה ה׳ נצב עליו (עמוס ט׳:א׳) ראיתי את ה׳ נצב על המזבח. אמר רבי שמעון ברבי יוסי רבי מאיר היה דורש בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו שאילו עלה ולא ירד עוד לא היה לו להשתעבד השעבוד הזה שאנו משועבדים.
בכל זאת חטאו – (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו – אמר ר׳ יוסי בן קיסמא רבי מאיר היה דורש זה יעקב שאמר לו הקב״ה אף אתה עלה בסולם ולא האמינו ולא עלה שאילו עלה לא ירד להשתעבד.
פי כל הד׳א אכ׳טוא, ולם ית׳קוא באעג׳ובאתה.
ובתוך כל זה [אכילה ושביעה] גם כן חטאו ולא בטחו בנפלאות שלו.
בכל זאת חטאו – לו. עכשיו חוזר למעלה למעפילים שלא האמנו מתחילה ליכנס בארץ.
(לב-לג)בכל – כדרך וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י״ד:כ״ב), אף על פי שאינם נזכרים בתורה.
והנכון: שמלת חטאו – על דבר המרגלים, על כן אחריו: ויכל.
(32-33) FOR ALL THIS THEY SINNED STILL. This is like and … yet have put Me to proof these ten times and have not hearkened to My voice(Num. 14:22). Scripture states this even though the ten times that Israel put God to the proof are not mentioned in the Torah.1 However, in reality, they sinned still refers to the account of the spies.2 Hence the following:
1. Similarly, scripture does not here detail all the sins that Israel committed after being punished for demanding flesh.
2. The spies sent by Moses to scout the Land of Canaan. See Num. 13–14.
בכל זאת חטאו עוד – בדבר מרגלים ובדבר קרח ובדבר מי מריבה.
ולא האמינו בנפלאותיו – בכל נפלאותיו שעשה להם לא האמינו עדין שיכניסם לארץ ויתן להם את הארץ, ואמרו: לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז (במדבר י״ד:ג׳).
ולא האמינו. באמרם ׳נתנה ראש ונשובה מצרימה׳ (במדבר יד ד)1:
1. הרי שמדבר במרגלים, וכן פירש הרד״ק: ׳בכל זאת חטאו עוד, בדבר מרגלים ובדבר קרח ובדבר מי מריבה. ולא האמינו בנפלאותיו, בכל נפלאותיו שעשה להם, ולא האמינו עדיין שיכניסם לארץ ויתן להם הארץ, ואמרו (במדבר יד, ג): לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז׳:
(לב-לג)בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ וגו׳, וחטאו עוד בעניין המרגלים, והקב״ה כילה בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וגו׳, שגזר עליהם כלייה במדבר במהומת מוות:
בכל זאת חטאוּ עוד – כן הוא בספרי ספרד במאריך החי״ת ובמקף.
בנפלאותיו – במקצת מדוייקים מלא וכן נכון על פי המסורת דפרשת שמות.
בכל זאת – אף אחרי רואם שהמקום משלם גמול עכ״ז חטאו עוד בדבר המרגלים.
בכל זאת חטאו עוד במרגלים,
ולא האמינו בנפלאותיו – שהגם שראו שנתן להם בשר ג״כ, לא האמינו שיוכל לכבוש ארץ שבעה עממין.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he ended their days with nothingness, and their years with disaster.
ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה – רבי ור׳ נתן. רבי אומר מתשעה באב היו מתים. רבי נתן אומר היו מתלקטין כל השנה שנאמר ושנותם בבהלה. אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל אפילו אם הורג אותנו לו אנו מקוים ולו אנו בעיין. הוי ושבו ושחרו אל. ויפתוהו בפיהם וגו׳ ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון.
ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה – רבי ורבי נתן, רבי אומר מתשעה באב היו מתים, ר׳ נתן אומר כל השנה היו מתלקטין שנאמר ושנותם בבהלה.
פאפנא מן איאמהם פי הבא, ומן סניהם פי כ׳באל.
וחסל את הימים בהבל וחלק מהשנים שלהם [חיסל] בתדהמה.
(לג) וטעם בהבל – שלא ראו הארץ שבעבור זה יצאו ממצרים.
ובבהלה – לפני ארבעים שנה.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 32]
(33) THEREFORE, HE ENDED. Scripture reads ba-hevel (as a breath) because they did not see the Land on account of which they left Egypt.1
AND THEIR YEARS IN TERROR. Before the 40 years in the wilderness came to an end.2
1. Ibn Ezra renders ba-hevel “in vanity”; that is, they wasted 40 years in the desert.
2. Israel spent 40 years in terror because they were doomed to die in the desert, and they witnessed the demise of their compatriots one by one. See Radak.
ויכל בהבל – שאמר להם: תשאו את ענותיכם ארבעים שנה (במדבר י״ד:ל״ד), והיו מתים בכל שנה ושנה עד שמתו כלן מבן עשרים שנה ומעלה.
בבהלה – הבי״ת פתוחה להורות על הידיעה, כלומר באותו בהלה שמתו המרגלים במגפה פתאום.
ויכל בהבל ימיהם. ׳ויניעם במדבר [ארבעים שנה] עד תום כל הדור׳ (שם לב יג)1:
1. כ״כ רד״ק: ׳ויכל בהבל. שאמר להם (שם פסוק לד) תשאו עונותיכם ארבעים שנה, והיו מתים בכל שנה ושנה עד שמתו כולם מבן עשרים שנה ומעלה׳. ׳וטעם ׳בהבל׳, שלא ראו הארץ שבעבור זה יצאו ממצרים׳ (אבע״ז).
When He slew them, then they would inquire after Him, and turn back and seek God earnestly.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Whenever he killed them, they sought him, repenting; and they will repent and pray in the presence of God.
אם הרגם ודרשוהו – אפילו הוא הורג אותנו לו אנו מקוים הוי ושבו ושחרו אל.
וכאן אד׳א יכאד אן יקתלהם אלתמסוה, ויעודו פיטלבונה צ׳רורה.
ואם כמעט שהיה הורג אותם. היו חוזרים לדרוש אותו לעת הצורך שלהם.
אם, וכשהיה כמעט הורגם דרשוהו וישובו ויבקשוהו מתוך הכרח.
וקו׳ אם הרגם ודרשוהו ליס יעני אן אלהרוגים הם אלדורשים לכן אלהרוגים יכונוא סבב אלדורשים אכׄר ליסוא הרוגים יתעטֺון במא נזלת אולאיך.
And it states; “When He struck them, they turned to Him;” does not mean that the ‘hārūghîm’ are the ‘Dôreshîm’ instead ‘hārūghîm’ are the reason the final ‘Dôreshîm’ are not the ‘hārūghîm’ whom were admonished including what befell your forbearer.
(לד-לו)אם הרגם ודרשוהו וגו׳ – אף היא לא באמת אלא פיתוי בפה וכזבו בלשונם.
(34)When He slew them, etc. Yet all this was not in truth, but with guile in their mouth and by lying with their tongue.
אם – ההרוגים היו סבת דורשים אחרים.
או טעמו אז אמר להרגם.
או כמעט והרגם.
ושבו – עשו תשובה.
ושחרו אל – שהתפלה בבקר, לפני יתעסק אדם בדברי צרכיו.
WHEN HE SLEW THEM. After God slew [many of] them, the survivors sought Him.1 On the other hand, im haragam (when He slew them) might mean “when He thought to slay them” or “when He almost slew them.” AND TURN BACK. They did penance.
AND SEEK GOD EARNESTLY. They prayed to God in the morning2 before a person engages in his needs.
1. Literally, “The slain were the cause of the others inquiring [after Him.]” In other words, then they would inquire after him refers to the survivors, not to those who were slain.
2. Ibn Ezra renders ve-shicharu “they sought God in the morning.” The word ve-shicharu (seek earnestly) is related to the word shachar, which means “morning.” Hence Ibn Ezra’s translation.
אם הרגם ודרשוהו – אם זה במקום כאשר, כמו אם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר ל״ו:ד׳), והדומים להם. ופרושו כשהרגם דרשוהו הנשארים וידעו כי חטאו ושבו ושחרו אל.
או פרושו: כשאמר להרגם הם דרשוהו, כמו שכתוב: הננו ועלינו אל המקום אשר אמר י״י כי חטאנו (במדבר י״ד:מ׳).
(לד-לז)אם הרגם. אף על פי שהרגם על ידי העמלקי והכנעני ודרשוהו1, כאמרו (דברים א מה) ׳ותשובו ותבכו לפני ה׳ ׳, ויזכרו כי אלהים צורם, ועם כל זה ויפתוהו בפיהם - בתפילה בלתי שלימה2: ולבם לא נכון עמו. לא גמרו אז בלבם שלא לחטוא עוד3: ולא נאמנו בבריתו. ובכן ׳לא נאמנו בבריתו׳ שעשה עם אהרן ובניו לכהן לו, והיו קצתם במחלוקתו של קורח, וקצתם אמרו ׳אתם המתם׳ (במדבר יז ו):
2. ׳לפי מחשבותם פתוהו, אבל הוא יתברך שמו אינו מפותה, כי יודע היה לבבם, אף על פי כן במדת הרחמים שעמו מכפר למראים תשובה ואינו מכפר להם הכל כמו שהם אינם שבים מכל בלב שלם, אבל פוקד עונם ואינו משחית מהכל ומשיב אפו מהם, ואינו מעיר להם כל חמתו אלא מקצת, לפי שאין תשובתם שלימה אין סליחתם שלימה׳ (רד״ק). יש לערוך חיפוש בקובץ חיפוש ובשעיה ובתהלים ועוד.
3. מלבד שתפילתם לא היתה שלימה, גם תשובתם וקבלתם על העתיד לא היתה שלימה.
(לד-לח)אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ. יאמר, גם שהרגם במדבר והם ׳דרשוהו׳, שהרי התפללו אל ה׳ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל ועשו תשובה וַיִּזְכְּרוּ וגו׳, ואותה התפילה לא היתה מכל לב, רק מפני הצרות, וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וגו׳ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וגו׳ – שלא היתה תפילתם תפילה, אפילו הכי וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וגו׳:
אם הרגם ודרשוהו – כמ״ש ויתאבלו העם מאד, ואז דרשו אותו וידעו שה׳ משגיח ושבו ושחרו אל הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה׳ כי חטאנו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And they remembered, for God is their strength, and the Most High God is their redeemer.
יד׳כרון אנה מעתמדהם.
ואלטאיק אלעאלי ולייהם.
והם היו מזכירים שהוא התומך שלהם והאל הכל יכול הוא האחראי עליהם.
ויזכרו, ויזכירו, כלומר לא שזכרו ושבו באמת אלא שרק הזכירו בפיהם ולבם לא נכון עמו וכאלו הוו נקוד בשוא. וכן כתב בפירושו למשלי כו כו: כי אמרו ויזכרו אינו בלב אלא בדבור בלבד אמרו לפניו כאלו הם מהללים שהוא צורם וגואלם, והתפללו והתחננו לפניו בזמן שהם על אחת משתי דעות או ולבם לא נכון עמו והוא חוסר הכוונה והנכונות בלבם, או לא נאמנו בבריתו והיא הכפירה. ושם יד טו חלק את הכסילים לארבע השקפות והשלישית הם העושים הרע וסומכים על רחמי ה׳ כאמרו ויזכרו כי אלהים צורם. . . ויפתוהו בפיהם וכו׳. ראה לשונו לקמן צד ז, ובספרו אמו״ד מאמר ה פ״ד כתב: או שיהיה מסופק באמונתו והרי הוא נקרא בשם דתי ואפשר שגם מתפלל ומתחנן ואין לבו שלם ולא מאמין והרי הוא מכזב ומפתה בדבריו ובאמונתו כדרך שאמר באותם אנשים ויפתוהו בפיהם. . . ולא נאמנו בבריתו, והרי הוא נקרא מי שנתחלל שם שמים בו.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ויזכירו״.
AND THEY REMEMBERED THAT GOD WAS THEIR ROCK. Their Rock means “their strength.”
AND THE MOST HIGH GOD THEIR REDEEMER. The God who redeemed them is the God who is most high – who can do whatever He wants to on the earth and to its inhabitants.
Va-yizkeru (and they remembered) means “they declared.”1 Compare this to And the burden of the Lord shall ye mention (tizkeru) no more(Jer. 23:36). For their heart was not steadfast with Him (verse 37) is proof of this.2
1. Literally,“by mouth.”
2. According to Ibn Ezra, for their heart was not steadfast with Him means that even though they declared that God was their rock, their heart was not steadfast with the Lord.
ויזכרו – בפיהם זכרוהו, כמו שאומר בסמוך: ולבם לא נכון עמו (תהלים ע״ח:ל״ז).
And they enticed him with their mouth, and they lie to him with their tongue.1
1. Tongue: + at the time of their prayer.
ויפתוהו בפיהם – (כתוב ברמז תק״ח וברמז תקכ״ו).
רמז תתכ
אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים וגו׳, הא אוקי שמואל ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו אף על פי כן והוא רחום יכפר עון, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. מצינו כשהיו ישראל עומדים על הר סיני בקשו לגנוב דעת עליון שנאמר כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, כביכול אמר לו מי יתן והיה לבכם זה להם. שלא תאמר אין הכל גלוי לפניו תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם וגו׳ אעפ״כ והוא רחום יכפר עון ואומר כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע.
פיכ׳אדעונה באפואההם, ויכאד׳בונה באלסנהם.
וכך הם רמו אותו בפיות שלהם ושקרו אותו בלשונות שלהם.
(לו-לט) פי ל[.]מסון רצֺא אללה תֺם מע דֺלך פאﹶנהא דרישה מן אללפטֺ לא מן [103 ב] [אל]מעצֺי ומן אללסאן לא מן אל[...] קו׳ ויפתחוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו [...] ולבם לא נכון עמו וגמעﹶ פי וק׳ ויזכר כי בשר המה צֺעף אלבשר ען [... ...]ב[.] אלא[.]בדה[...] ורו[א]חהם אלתי לא א[...] פהו תע׳ ארוף עליהא מן דֺלך ואלנוף [.]ה[.ו]
ויפתוהו – דבר הכתוב כפי מחשבתם, כדרך: והאנשים רדפו אחריהם (יהושע ב׳:ז׳), ודבר שמואל אחרי מותו.
BUT THEY BEGUILED HIM. Scripture speaks of their thoughts,1 as it does in And the men pursued after them(Joshua 2:7),2 and in the incident of Samuel following his death.3
1. One cannot fool God. Thus, But they beguiled Him means, “But they thought that they beguiled Him.”
2. The meaning of Joshua 2:7 is, “the men thought that they pursued after them.”
3. The reference is to the incident of Saul and the witch of En Dor (Samuel I 28). The witch brought up the spirit of Samuel, who spoke to Saul. According to Rabbi Shemu’el ben Chofni Gaon, Samuel did not actually speak to Saul. Saul thought that Samuel was speaking to him. However, in actuality it was the witch or her aide who spoke to Saul. Ibn Ezra accepted the Gaon’s interpretation. See Radak on Samuel I 28.
ויפתוהו בפיהם – לפי מחשבתם פתוהו, אבל הוא שמו אינו מפותה, כי יודע היה לבבם. אף על פי כן, במדת רחמים שֶעִמוׄ מכפר למראים תשובה, ואינו מכפר להם הכל, כמו שהם אינם שביםא מכל בלב שלם. אבל פוקד עונם ואינו משחית מהכל, ומשיב אפו מהם ואינו מעיר להם כל חמתו אלא מקצת, לפי שאין תשובתם שלמה אין סליחתו שלמה. ומן הדין היה שלא יסלח להם כלל,ב כיון שאין לבם נכון, כי הכל הולך אחר כונת הלב, אלא מפני אדם הרואים התשובה הגלויה ואינם יודעים הלבבות, ואם לא יסלח להם כלל, יאמרו: אין תשובה מועילה.
א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 נוסף כאן: ״בכל״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״הכל״.
For their heart was not steadfast with Him; they were not faithful in His covenant.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ולבם לא נכון עמו – וגם במחשבת לבם לא היו נכונים לה׳,
ולא נאמנים בבריתו – רק הם חשבו שה׳ אין יודע מחשבותיהם, וחשבו שמרמים אותו בפיהם, כמ״ש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳ר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And He is merciful; He atones for iniquity and does not destroy; and He withdraws His anger extensively1 and does not awaken all2 His wrath.3
1. and He withdraws His anger extensively | וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב – Alternatively, "וְהִרְבָּה" describes not the extent to which God turns back His anger, but how often: "He withdraws His anger frequently".
2. all | כׇּל – See Rashi that though Hashem does sometimes punish, He never unleashes all His wrath, recognizing that man is a mere mortal and prone to sin (as per verse 39). Cf. Malbim who reads "כׇּל" to mean: "at all" (בכלל); God does not stir up His inner wrath (see the next note) at all.
3. His anger... His fury | אַפּוֹ... חֲמָתוֹ – – Malbim differentiates between the similar nouns "אַף" and "חֵמָה", suggesting that "אַף" refers to visible anger that is expressed on one's face (or perhaps "nose", the literal meaning of "אַף") while "חֵמָה" (literally: "burning") is internal. Cf. Hoil Moshe on Tehillim 6:2 who also differentiates between the various synonyms for "anger" suggesting that they describe differing degrees of intensity, arranging them as follows in order of increasing severity: אף, חמה, חרון, קצף, זעף.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
But he is merciful, atoning for their sins, and does not destroy them; and he frequently turns from his anger, and he will not hasten all his wrath against them.
והוא רחום יכפר עון – אמר רבי סימון זה שאמר הכתוב (ירמיהו י׳:כ״ד) יסרני ה׳ אך במשפט. אינו אומר אלא אך במשפט אך מיעוט הוא. וכאן נמי לא יעיר כל חמתו. כל חמתו אינו מעיר אבל מעיר הוא מקצת. ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב סברי דאמרי אינשי דלית מתין חיין שאמר רוח הולך ולא ישוב אלא זה יצר הרע שהוא הולך עמו בשעת מיתה ואינו שב עמו בשעה שיעלו המתים כמה שנאמר כמה ימרוהו במדבר. תמו במדבר שנאמר (במדבר י״ד:ל״ה) במדבר הזה יתמו. ומתנחמים במדבר שנאמר (הושע ב׳:ט״ז) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. אמר ר׳ חנינא כאיניש דאמר אנא מחי לברי. כך אמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אל ישלוט בנו אדם אתה הוי דן אותנו. הוי וקדוש ישראל התוו. המכות היו נרשמות בגופן. הוי אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צוען. המכות היו שפותות בהן. רבי יהושע בן קרחא בשם ר׳ שמעון בן יוחאי ורבנן תנו שבעה ימים היה מתרה בהם ועשרים ושלשה ימים המכה היתה עושה בהן. ושבעה ימים בין מכה למכה שנאמר (שמות ז׳:כ״ה) וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה׳.
והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וגו׳ – זה שאמר הכתוב יסרני ה׳ אך במשפט, אמר ר׳ יודא ברבי סימון אך מיעוט וכאן נמי ולא יעיר כל חמתו, כל חמתו אינו מעיר אבל מעיר הוא מקצת חמתו.
והו אלרחים יגפר אלד׳נב ולא יהלך, כת׳ירא מא ירד גצ׳בה, ולא ית׳יר ג׳מיע חמייתה.
והוא הרחום מכפר את העונות ואיננו משחית. ורבות [הפעמים] שהוא השיב את כעסו [מלהעניש] ורבות שאיננו מעורר את כל החימה [תוקף החרון אף] שלו.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 36]
(לח-לט) ואף על פי כן: והוא רחום להם ומכפר להם עוונם תמיד ולא השחיתם.
והרבה – פעמים רבות.
להשיב אפו – מהם. ואף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט, לפי שזכר כי בשר המה ויצר הרע בלבם טמון, והוא רוח הולך כשימותו ולא ישוב אותו רוח בהם לעולם הבא, כשיחיו אין יצר הרע שולט בהם.
ולא יתכן לפרש רוח הולך ולא ישוב – רוחם של חיים בהם, שאם אמרת כן כפרת בתחיית המתים. וכן מפורש באגדת תלים.
(38)But He is merciful to them and constantly expiates their iniquity, and He did not destroy them.
many times Many times He withdraws His wrath from them, and even if He punishes them, He does not arouse all His anger but little by little, because He remembers that they are flesh and that the evil inclination is hidden in their heart. That is a spirit that goes away when they die, and that spirit does not return to them in the world to come. When they are resurrected, the evil inclination will have no control over them. "A spirit that goes away and does not return" cannot be explained to mean their spirit of life, because if you say so, you have denied the resurrection of the dead. In this manner, it is explained in Aggadath Tehillim (Midrash Tehillim 78:8).
והוא יכפר – כנגד הזמן העומד, כמו: והבית ימלא עשן (ישעיהו ו׳:ד׳).
אפו – הוא הפעול.
BUT HE, BEING FULL OF COMPASSION, FORGIVETH INIQUITY. Yekhapper (forgiveth) refers to present time.1 Compare this to and the house was filled (yimmale) with smoke(Isaiah 6:4).2
HIS WRATH. Appo (His wrath) is the object of le-hashiv (doth He turn
… away).
1. Yekhapper is to be understood as a present form, even though strictly speaking it is an imperfect.
2. Yimmale is an imperfect. However, it is to be rendered as a present form. According to Ibn Ezra, Isaiah 6:4 is to be rendered, “and the house was filling with smoke.” See Ibn Ezra on Ps. 1:1.
וזהו שאמר: והוא רחום יכפר עון – אף על פי שלא נאמנו בבריתו, הוא רחום ומכפר להם עון ולא ישחיתם מהכל, כמו שהיו חיבים.
והוא רחום יכפר עון – מה שאמר: והרבה להשיב אפו – כי צריך גבורת הלב והרבות כח מדת הרחמים להשיב האף. וכן אמר משה רבינו ע״ה: ועתה יגדל נא כח (במדבר י״ד:י״ז) י״י.
והוא רחום עם כל זה [יכפר עון]ולא ישחית, גם כי ׳יצא הקצף׳ אז ו׳החל הנגף׳ (במדבר יז יא), מכל מקום ׳המגפה נעצרה׳ (שם פסוק טו): והרבה להשיב אפו. בעשותו אות מטה אהרן1ולא יעיר כל חמתו - כדי שלא יצטרך להעיר ׳כל חמתו׳ להבא, כאמרו (שם פסוק כה) ׳ותכל תלונותם מעלי ולא ימותו׳:
והוא רחום – עכ״ז ה׳ הוא רחום ומכפר עון ולא ישחית האדם בעבור עונו ומרבה להשיב אפו מן החוטא פעמים רבות ואינו מעורר כל החמה הראוי לעורר על החוטא.
אפו, חמתו – החמה הוא הכעס השמור בלב והאף הוא הגלוי (כנ״ל ו׳ ב׳) וכשיש אף וחמה ביחד בא להשחית, כמ״ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה׳ להשמיד אתכם, ומשה עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית, כמ״ש חז״ל שחמה משה הרגו, וע״י שלא העיר החמה שב האף ולא השחית.
והוא – ובכ״ז ע״י שהוא רחום יכפר עון – ויש הבדל בין אף וחמה – שהאף הוא האף החיצוני המעניש, והחמה היא החמה הפנימית השמורה בלב, והנה האף החיצוני כבר יצא והתחיל הנגף, וה׳ הרבה ברחמיו להשיב אפו – ואת החמה הפנימית לא יעיר כלל – כי כשהחמה מצטרפת עם האף א״א להשיבו, כמ״ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה׳ להשמיד אתכם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
So He remembered that they were but flesh, a wind that passes away and does not come again.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he remembers that they are sons of flesh, a breath that goes away and does not return.
ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב – הדא אמרה דלית מתין חיין, אלא רוח הולך ולא ישוב זה יצר הרע שאינו עמו לעולם הבא.
יד׳כר אנהם בשריון, רוח מאר לא יטיק אן יעוד.
והוא מזכיר שהם בשר ודם [שהם] רוח עוברת שאיננה יכולה לשוב.
רוח, רוח הולך אשר לא יוכל לשוב.
יאמרו על רוח האדם שהוא רוח הולך ולא ישוב אין כוונתו בכך שה׳ יתרומם ויתהדר אינו יכול להחזירה אליו, וגם לא שהוא לא הבטיח דבר זה, אלא יכול הוא וכבר הבטיח בכך, וזה שאמר ולא ישוב הודיעני את טבע האדם שאינו יכול להחזיר את נפשי אל גופו אחרי צאתה ממני באופן טבעי, עד אשר ירצה הבורא יתהדר ויתרומם. וכך דבר איוב אם ימות גבר היחיה1, וכן ואיש שכב ולא יקום2, וכן כן יורד שאול לא יעלה3, הכוונה בכל אלה ספור חולשת האדם ואי יכלתו וקוצר ידו מלחזור ולשוב מצד עצמו עד אשר ירצה ה׳.
1. איוב יד יד, ושם תרגם: ועם שאני מתפלא כאשר ימות האדם היוכל לחיות.
2. שם יד יב. ושם תרגם: כך האיש אם שכב בקבר לא יוכל לקום ועד בלות השמים לא יוכלו להקיץ ולא להתעורר משנתם. ושם כתב בפירושו: אבל כל בעל החיים כאשר מת אין לו תחבולה שבה יוכל לחזור ולחיות מאליו עד אשר ירצה ה׳ יתעלה.
3. שם ז ט. ושם כתב רבינו בפירושו: איוב נתכוון בדבריו לחולשת האדם ואי יכלתו להחיות את נפשו אחרי המות, והוא כעין מה שאמר דוד ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. ובספרו אמו״ד מאמר ז פ״ג הביא כל הפסוקים הללו ועוד וכתב: והתבוננתי בכל זה היטב ולא מצאתי אחד מהם שהכוונה בו כי הבורא אמר שלא יחייה את המתים אלא כל זה תיאור שאין האדם יכול לקום מן הקבר אחרי רדתו אליו ושאינו יכול להנער מן העפר ולשוב אל ביתו.
וקולה ען רוח אלאנסאן אנה רוח הולך ולא ישוב, לם יריד בה אן אללה עז וג׳ל לא יטיק אן ירדהא אליה, ולא אנה לם יתצ׳מן ד׳לך בל הו קאדר וקד ועד בד׳לך, ואנמא קולה ולא ישוב אכ׳בר ען טבע אלאנסאן אנה לא יטיק אן ירד נפסה אלי ג׳סמה בעד כ׳רוג׳הא מנה מן קבל אלטבע אלי אן ישא אלבארי עז וג׳ל. וכד׳לך קול איוב אם ימות גבר היחיה, ואיצ׳א ואיש שכב ולא יקום, ואיצ׳א כן יורד שאול לא יעלה. אלגרץ׳ פי ד׳לך אג׳מע חכאיהֵ צ׳עף אלאנסאן ועג׳זה וקצר ידה ען אלרג׳וע ואלעודה מן קבל נפסה אלא אן ישא אללה.
ויזכר – אמר ר׳ משה הכהן:א טעם ויזכור כי בשר המה – כי אין להם כח לסבול אף י״י, כי מיד ימותו, וזה טעם: רוח הולך.
ולפי דעתי: כי הגוף הוא הבשר, כדרך: ויגל כבודי אף בשרי (תהלים ט״ז:ט׳), וככה: עם בשרא לא איתוהי (דניאל ב׳:י״א).
והזכיר בשר – כי הם יתאוו הבשר כי התולדת תתאוה הדומה לה שיחזקנה.
ועוד כי מדת קשור הוא הרוח בבשר איננה ארוכה, על כן יבקשו להתענג טרם הפרדם.
והנה מלת המה תשרת אחרת: המה רוח הולך – כי האדם הוא רוח וגוף שהוא בשר, שהוא מרגיש.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״הכהן״.
SO HE REMEMBERED. Rabbi Moses Ha-Kohen says that the meaning of So He remembered that they were but flesh is that the Lord remembered that they did not have the strength to bear the wrath of God, for they would immediately die. This is the meaning of “a wind that passeth away.”1 According to my opinion, flesh refers to the body. Compare this to There-fore my heart is glad and my glory rejoiceth; my flesh also dwelleth in safety(Psalms 16:9), and whose dwelling is not with flesh (Dan. 2:11).
Scripture mentions flesh for they2 desired flesh.3 They desired flesh because that which is created desires that which is similar to it so that it will nourish it.4 Furthermore, the spirit is tied to the flesh for only a short time.5 People therefore try to enjoy themselves before the spirit separates from the body. The word hemah (they) [which is employed in the first part of the verse] is thus to be inserted in the second part of the verse as well. Our text is to be read, “they are a spirit6 that passeth away.” Man thus consists of a spirit and a body which is made up of flesh which is sentient.
1. This interpretation renders ru’ach as “spirit.”
2. The children of Israel.
3. In other words, God recalled that the people of Israel are human beings who desire flesh. Hence, He was merciful to them.
4. Literally, “strengthen it.”
5. This interpretation renders ru’ach as “spirit.” Hence scripture goes on to say, a wind (spirit) that passeth away and cometh not again.
6. See notes 121 and 126.
ויזכר כי בשר המה – וטבע הבשר לבקש התאוות, ואי אפשר שלא יחטא, לפיכך צריך שיכפר להם.
ועוד כי הם רוח הולך – כלומר קצרים ימיהם, וצריכים כפרהא בעודם בחיים, כמו שאמר איוב: ומה לא תשא פשעי ותעביר אתב עוני כי עתהג לעפר אשכב וגומר (איוב ז׳:כ״א).
ומה שאמר: ולא ישוב – הוא מדרך הטבע, כי אין מדרך הטבע לשוב הרוח אל הבשרד עוד משתצא ממנו, אבל האל יעשה נפלאות לעתיד להשיב הרוח אל הבשר כאשר ירצה, ולא לכלם. ויהיה פלא כאחד הפלאים אשר עשה בשנוי הטבע.
1. רד״ק: ׳ויזכור כי בשר המה, וטבע הבשר לבקש התאוות, ואי אפשר שלא יחטא, לפיכך צריך שיכפר להם, ועוד כי הם רוח הולך, כלומר קצרים ימיהם וצריכים כפרה בעודם בחיים, כמו שאמר איוב (ז, כא): ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב וגו׳ ׳. מצודות: רוח הולך - ארז״ל זה היצה״ר שהולך מן האדם בשעת מיתה ולא ישוב עוד אליו ולזה ירבה להסית את האדם עודו חי׳.
וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה. על דרך ׳בשגם הוא בשר׳ (בראשית ו׳:ג׳)1, ראה כמה חסדי ה׳ ורחמיו על כל מעשיו:
1. ׳שאעפ״י שהאדם ראוי לעונש רב במריו בשביל היותו בצלם ובדמות, מ״מ ראוי גם כן לרחם עליו בשביל שגם כן הוא בשר מביא לחטוא, לא צלם ודמות בלבד׳ (נדפס שם).
ויזכור – על כי יזכור שהאדם הוא בשר וטבעו לרדוף אחר התאוה ובזה יחטא ואשם.
רוח הולך – ארז״ל זה היצה״ר שהולך מן האדם בשעת מיתה ולא ישוב עוד אליו ולזה ירבה להסית את האדם עודו חי.
ויזכר – כי זכר כי בשר המה – והבשר מוכן לחטוא מצד טבעו ויצרו הרע, וגם רוח הולך ולא ישוב – שהרוח הפנימי שהוא הכח המעלה הציורים על הלב שהוא המעורר לחטוא, הלא הוא אפס עם הגויה והוא דומה כמו הבשר עלול לכל דבר פשע.
ולא ישוב – לחיים אלו, ופסוק זה לא יכחיש תחיית המתים, ואין לך אפילו מאמץ שבמאמינים שבהמית לבו לא יוציא מפיו דברים כאלה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
How they would rebel against him in the wilderness! They would cause anger in his presence in a desolate place.
כמה ימרוהו במדבר – לקו במדבר שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ומתנחמין במדבר שנאמר הנה אנכי מפתיח והולכתיה המדבר.
וכם כאנוא יכ׳אלפונה פי אלבר, וישאקונה פי אלסמאוא.
וכמה היו משנים ממאמרו במדבר. ובישימון [שם מקום] גרמו לפניו סבל.
כמה פעמים ימרוהו במדבר תמיד.
How often [How many] times they provoked him always in the desert.
כמה – במדבר – שאין שם יישוב.
יעציבוהו – דרך משל מן עצבון, כטעם מר, כמו: אם דרך עוצב בי (תהלים קל״ט:כ״ד).
IN THE WILDERNESS. An uninhabited place.
AND GRIEVE HIM. Grieve is employed in a metaphoric sense.1Ya’atzivuhu (and grieve Him) is related to the word itzavon (pain) (Gen. 3:17). Its meaning is “bitterness” as in And sees if there be any way in me that is grievous (otzev) (Psalms 139:24).
1. God does not grieve.
כמה ימרוהו במדבר – זכר בפרט מן המרי והחטא שחטאו, ואמר כמה פעמים המרוהו, זולתי הנזכר בעודם במדבר. וענין ימרוהו – יכעיסוהו בשנותם מצותו.
יעצבוהו בישימון – כפל ענין במלות שונות.
כמה ימרוהו במדבר. במי מריבה, ובדבר הנחשים השרפים, וזולתם:
יאמר אחר כך, כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר, שהרי פעמים רבות הכעיסוהו ב[זדונות] אחרים: יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן. על דרך ׳ויתעצב אל ליבו׳ (בראשית ו׳:ו׳), ולא ׳ישמח ה׳ במעשיו׳ (תהלים ק״ד:ל״א)1:
1. בבראשית שם כתב כלשונו כאן: ׳ויתעצב אל לבו – כי לא יחפוץ במות המת, וההיפך יִשְׂמַח ה׳ בְּמַעֲשָׂיו׳. ובכוונות התורה כתב: ׳השמחה היא אצלנו בהשיגנו הדבר אשר נרצה בו, וההיפך הוא העצבות כאשר יהיה הפכו, ועל זה הדרך ייחס המשורר השמחה לאל יתברך באמרו ׳ישמח ה׳ במעשיו׳, וזה בהיותם עושים רצונו וראוים לגמול, כי חפץ חסד הוא, ועל היפך זה אמר ׳ויתעצב אל לבו׳, כי לא יחפוץ במות המת׳.
כמה ימרוהו – מלרע כי כן טבע המלה להיות מלרע כמו כמה לי עונות וחטאות (איוב יג) כמה נר רשעים ידעך (איוב כא).
כמה – ענין מספר מרובה.
יעציבוהו – מלשון עצבון.
כמה – פעמים רבות מרו בו במדבר ובמעשיהם העציבו לפניו במדבר שממה וכפל הדבר במ״ש.
במדבר בישימון – הישימון גרוע מן המדבר, ומציין השממון הגדול אשר שם, והמדבר הוא לפעמים ארץ זרועה (כמ״ש ירמיה ב׳ ב׳).
וימרוהו, ויעציבוהו – מובדלים, וכן בישעיה (ס״ג י׳) כמ״ש שם.
כמה – וחוץ מחטאים שחשב,
המרוהו כמה פעמים במדבר מצד המרי והמרד, וכמו מעשה העגל וקרח ובית פעור, וכמה יעציבוהו בישימון – שהעציבו אותו מצד שהוא ישימון, שהתלוננו על לחם הקלוקל ועל חסרון המים, שזה מצד שהוא ישימון היו מעציבים אותו בדברי עוצב שחסר להם צרכיהם.
And they turned and tempted God, and brought regret to the Holy One of Israel.
אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אל ישלוט בנו אדם אתה הוי דן אותנו, הוי וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו – אשר שם במצרים אותותיו שהיו המכות נרשמין בגופן הוי אשר שמתי בם.
ויעודון פימתחנון אלטאיק, ויחדון קדוס אסראיל.
והם חוזרים ומנסים את האל (הכל יכול) וניסו להגדיר את הגבולות של קדוש ישראל (ה׳ יתברך).
התוו, הגבילו. לשון תו שהוא סמון גבול .כמו והתאויתם לכם, במדבר לד י, כלומר דמו שיכלתו יתעלה מוגבלת.
קול פי קו׳ וקדוש ישראל התוו אנהם א[..]לגה פי[..] אלרסם ואלחר ואנא אקול אנהא ג?עשא לה חדֺף מן אלקד[..] מ[..]ה תגא[...] אי [...] מנה [...] מע קו׳ הן הכה צור ויזובו מים(תהלים עח:כ).
{See Arabic}
התוו – לשון סימן, כמו: והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳), וסימן הוא לשון מופת ונסיון. בקשו ממנו אות וסימן: היש י״י בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳).
they sought a sign Heb. התוו, an expression of a sign, as: "and set a mark (והתוית תו)" (Yechezkel 9:4). "A mark" is an expression of a wonder and a trial. They asked him for a sign and a mark: "Is the Lord in our midst or not?" (Shemot 17:7)
וישובו וינסו – לשון אותות ונסיון.
התוו – לשון אות, שמבקשים לנסתו.
וישובו – בעבור שהזכיר בתחלה וינסו אל בלבבם (תהלים ע״ח:י״ח), והטעם שבו לנסותו.
וטעם אלא – אחר שהתברר שהוא אל.
התוו – כמו והתוית תיו (יחזקאל ט׳:ד׳), ששמו בלבם תיו וגבול שלא יוכלו לעברו.
וקדוש ישראל – שהשם נקדש ונכבד מזאת המחשבת.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״אל״.
AND STILL AGAIN. Scripture reads And still again because it earlier said And they tried God in their heart (verse 18). The meaning of va-yashuvu va-yenasu El (and still again they tried God) is, “They went back to test God.” And they tried God is to be understood as, “They tried the Lord after it was clear to them that He is God.”1
AND SET BOUNDS. Hitvu (set bounds) is similar to ve-hitvita tav (and set a mark) (Ez. 9:4). They placed a sign and a boundary in their hearts that they were not able to cross.2
THE HOLY ONE OF ISRAEL. God is Holy and glorious and far removed from such thoughts.3
1. Literally, “the meaning of El is ‘after it became clear to them that He is God.’”
2. Hebrew, gevul. They were certain that there are things that God cannot do. Nothing could change their minds. Hence they tested God time and time again. Rabbi Sherem explains that Ibn Ezra believes that the Israelites thought they could establish their border next to God. In other words, they thought that they could cross over the boundary separating them and God and learn what God can and cannot do.
3. Thoughts that there is a limit to what God can do.
וישובו וינסו אל – אחר ששאלו הבשר וידעו כי חטאו באף י״י שחרה בהם, שבו ונסו אל במי מריבה ובדברים אחרים שלא נזכרו בתורה.
ואמר אל – שהוא יכול על הכל, והם חסרו במחשבתם יכלתו, ונסוהו אם יכול לעשות זה וזה.
וקדוש ישראל התוו – ומי שנקדש בישראל בכמה אותות ונפלאות שעשה לעיניהם, הגבילו אותו,א כלומר שמו לו גבול בלבבם: זה יוכל לעשות אבל זה לא יוכלב לעשות, עד כאן יוכל לשנות הטבע מכאן ואילך לא. והיו מנסים אותו.
והתוו – מן והתוית תיו,ג וכן תתאו לכם (במדבר ל״ד:ז׳), כי תאה ותוה בענין אחד, ענין גבול וסימן לדבר.
וישובו וינסו אל. אחרי מות יהושע והזקנים, ׳ויעבדו את הבעלים׳ (שופטים ב יא): וקדוש ישראל התוו. הגבילו את יכלתו1, וחשבו שגם שיכול לעשות כל הנפלאות שעשה, אולי לא יוכל גם על פעולות מיוחסות אצלם לבעלים ולעשתרות, ולזה ניסו לראות אם יקצוף ויקנא בזה:
1. התוו - לשון סימן כמו והתוית תו (רש״י, ע״ש). התוו - כמו והתוית תיו ששמו בלבם תיו וגבול שלא יוכלו לעברו, וקדוש ישראל - שהשם נקדש ונכבד מזאת המחשבה (אבע״ז). ׳וקדוש ישראל התוו, ומי שנקדש בישראל בכמה אותות ונפלאות שעשה לעיניהם הגבילו אותו, כלומר שָׂמוּ לו גבול בלבבם, זה יוכל לעשות, אבל זה לא יוכל לעשות, עד כאן יוכל לשנות הטבע מכאן ואילך לא, והיו מנסים אותו. והתוו, מן (יחזקאל ט, ד) והתוית תיו. וכן (במדבר לד, ז): תתאו לכם, כי תאה ותוה בענין אחד, ענין גבול וסימן לדבר׳ (רד״ק).
(מא-מב)וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וגו׳. והיו רוצים במופתים ואותות אחרים כי עדיין לא האמינו, כאילו הניסים שראו במצרים לא היו נסים ונפלאות, והרי היה די להם באותם ה[ניסים], והם לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ וגו׳:
התוו – ענין סימן ואות כמו והתוית תיו (יחזקאל ט׳:ד׳).
וישובו וינסו – חזרו ונסו את ה׳ במי מריבה.
התוו – שאלו ממנו סימן ואות.
התוו – כמו תתאו לכם הר ההר, והתוית תו, גבול וסימן.
וישובו – ובזה שבו כפעם בפעם וינסו אל – אם יוכל למלאות כל צרכיהם ששאלו בכל פעם,
וקדוש ישראל התוו – שחשבו אותו לבעל גבול ותוו תו סביבו, למדוד כחו ויכלתו וחפצו וכדומה.
התוו – תו לאות וגבול עד פה תבא ולא תוסיף.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They did not remember His hand or the day when He redeemed them from the adversary.
א. י֝֗וֹם א=י֝וֹם (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
They did not remember his miracle, and the day that he redeemed them from the oppressor.
ולם יד׳כרוא קדרתה יום אפתכהם מן יד אלעדו.
והם לא זכרו את יכולותיו שהיתה באותו היום שפרק אותם מהאויב.
ידו, יכלתו.
לא – הטעם לא פחדו ממכתו שהכה המצריים במות הבכורים, וזה טעם: יום אשר פדם מני צר.
THEY REMEMBERED NOT HIS HAND. The meaning of this is, “They did not fear His plague, the death of the firstborn, which He brought upon the Egyptians.” This is the meaning of nor the day when He redeemed them from the adversary.1
1. Israel’s firstborn were spared from the angel of death.
לא זכרו את ידו – את כחו הגדול אשר פדה אותם מהצרה שהיו בה בכח גדול וביד חזקה (שמות ל״ב:י״א).
(מב-מט)לא זכרו את ידו. שהראה יכולתו במים1 בבעלי חיים ובצמחים2 ובאוויר3 ובעצמים הנבדלים4 כמו במשלחת מלאכי רעים5:
לא זכרו – הוסיף לאמר שלא זכרו את ידו וגבורותיו, גם ביום ההוא בעצמו אשר פדם מני צר – כי תיכף אחר גאולת מצרים שכחו נפלאותיו וחשבו שאין ביכלתו לעשות נסים יותר, כמ״ש וימרו על ים בים סוף.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
how He set His signs in Egypt, and His wonders in the field of Zoan.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Who set out his signs in Egypt, and his wonders in the field of Tanis.
ומא צייר פי מצר מן איאתה, ופי בלד אלצאן מן בראהינה.
ואת מה שעשה במצרים מהאותות שלו ואת מה שעשה במדינת צוען מהמופתים שלו.
אותותיו, מאותותיו, ולא כל אותותיו, וכן תרגם בשמות ט יד. וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם הע׳ 2. ומופתיו, ממופתיו.
ופי הדֺא מן אלפא [...]הם במא גלבה א[..]א מן מעגזא[ת...] עטֺ[...]אפא[.]ב[...]מא קאל אשר שם במצרים אותותיו יקדמה דוא מע דֺלך ועאי[...] וכדֺלך ל[...]כרה מן אלצ[..]ד ע[..] אלמתקדם וקדמה [...] אלמתאכׄר ולא א[..]ל בתקדימ[ה] [...] אל[...] לאן [...] אלתעדיד לא[..]ת[..]
{See Arabic}
אשר – רוב האותות שיזכירם הנביא טרם היותם, וככה האותות כמו הבאות והמופתים הם הפלאים.
HOW HE SET HIS SIGNS IN EGYPT. The reference is to the many otot (signs)1 which the prophet2 predicted. Signs means “that which is to come.”3Mofetim means “wonders.”
1. Each one of the plagues was a sign of God’s might. Literally, “the signs which the prophet mentioned would occur.”
אותותיו ומופתיו – האות הוא לסימן ולהוכחה על דבר, והם המכות שבאו בהתראה בזאת תדע כי אני ה׳, והמופת דבר זר היוצא מן הטבע, כמ״ש ישעיה (ח׳ י״ח), והם דברים מפליאים שבאו שלא בהתראה, ושדה צוען כולל כל מה ששייך לממלכת מצרים, שהמופתים הלכו בכל גבוליהם סביב, אבל האותות נתנו לפרעה ולשריו בארץ מצרים.
אשר שם במצרים אותותיו – היו בין המכות אותות ומופתים, שהיו מכות שהתרה בם תחלה והיו לאותות, כמו דם צפרדע היו אותו על מציאת ה׳, ערב דבר על שאין כמהו בכל הארץ, וכמו שבארתי בפי׳ התורה, והמכות שלא התרה בם תחלה היו מופתים, כמו כנים שחין וחשך שבשלש אלה לא היה התראה, כי הם לא היו מורים לאות על דבר, רק אחר כל שני מכות ששלח לאות על דבר ולא שמעו בקולו נתן להם מופת, היינו מכה שהכה בם דרך בזיון להענישם על שלא שמעו האותות היו במצרים – כי היו ללמד את העם פנה מפנות האמונה,
והמופתים היו בשדה צוען – כי לא באו ללמד רק להכות את הארץ בכללה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he turned their canals to blood, and they could not drink from their streams.
ויהפוך לדם יאוריהם – בתחלה היו ממלאין בספלים ביחד ונמצא לישראל מים בספל ולמצרים דם וחוזרין והיו ממלאין מים בספל והיה המצרי אומר לישראל נשתה אני ואתה ביחד ושניהם היו נותנין פיהם בספל והיה ישראל שותה מים והמצרי דם. אמר רבי אבין כל המים שהיו המצריים שותין היו לוקחים אותן בדמים מישראל ומשם העשירו. שאם היה לוקחו בלא דמים היה נהפך לדם. רבי יוסי אומר מן הדא (שמות ג׳:כ״ב) ושאלה אשה משכנתה.
ויהפוך לדם יאוריהם – בתחלה היו ממלאין בחביות והיה חבית של ישראל מתמלאת מים וחבית של מצרים מתמלאת דם חוזרין וממלאין בספלים וכך היו נמצאין זה דם וזה מים היו אומרים לישראל נשתה אני ואתה מספל אחד והיה ישראל שותה מים ומצרי דם. א״ר רבין כל מים שהיה מצרי שותה היה לוקח אותו בדמים יקרים ומשם העשירו ישראל, רבי יוסי אומר מן הדא ושאלה אשה משכנתה וגו׳.
אד קלב כ׳לג׳אנהם דמא, והואטלהם לם ישרבונהא.
בכך שהפך את המפרצים שלהם לדם והם לא שתו את הנוזלים שלהם.
ויהפך – לא הזכיר דבר התנין כי לא היתה מכה בהם.
ונוזליהם – הטעם כפול.
AND TURNED THEIR RIVERS INTO BLOOD. The psalmist does not mention the incident of the serpent (Exodus 7:8–13),1 for the latter was not a plague visited upon the Egyptians.
SO THAT THEY COULD NOT DRINK THEIR STREAMS. The second half of the verse repeats what is stated in the first half.
1. Aaron’s rod turned into a serpent and swallowed the rods of Pharaoh’s magicians, which had also turned into serpents.
ויהפך – גם זה הפסוק כפול.
בל ישתיון – כמו שכתוב: כי לא יוכלו לשתות ממימי היאור (שמות ז׳:כ״ד).
ונוזליהם – מלשון הזלה ושפיכה ר״ל מים היורדים מעצמן.
ויהפך – הנה במכות אלה שחשב פה דלג מכות כנים ושחין וחשך? וזה מבואר ממ״ש ששלש מכות אלה לא באו לאותות כמו יתר המכות שבאו לאות, שבסדר הראשון אמר בזאת תדע כי אני ה׳, ובסדר השני אמר כי אני ה׳ בקרב הארץ, ובסדר השלישי אמר כי אין כמוני בכל הארץ, ובא התראה לפני כל מכה, אבל שלש מכות אלה לא הורו על דבר, רק אחר כל שתי מכות שבאו בהתראה להורות על אחד מג׳ דברים הנזכרים, ולא שמעו, הכה אותם דרך בזיון בלא התראה, וע״כ דלג אותם פה מן החשבון שלא חשב רק המכות שבאו בהתראה, והנה תראה שהפך בה סדר המכות, וחשב דם ערוב צפרדע ארבה ברד דבר מכות בכורות – והוא לכונה עמוקה ונפלאה מאד, כי פה בא להודיע שהיה תכלית המכות להראות כחו וגבורתו, ולכן כל המכות חוץ מדם באו כפולות, ר״ל ששש מכות שבאו בהתראה חוץ מדם, באו כפולות, שהיה יכול להכותם בשלש, ושלש מהם היו למותר כמו שיבאר, ובזה נראה שהיה הכונה להרבות אותותיו למען ידעו כחו וגבורותיו, והנה מכת דם לא היתה כפולה ולכן חשבה על הסדר,
ויהפך לדם יאוריהם, וגם נוזליהם בל ישתיון – כי גם כל המימות לקו, אולם יתר המכות היו כפולות, והם
He will incite against them a mass of wild animals, and exterminate them; likewise frogs, and he will slaughter them.
ישלח בהם ערוב – ר׳ יהודה אומר נשריתא. רבי נחמיה אומר ערוב מלמטן. דובין ואריות ונמרים מלמעלן. רבי נתן אומר מלמעלן ערוב נרגזין ראות ועורבין ועופות. מלמטן אריות ונמרים וזאבים. רבי חמא ור׳ יהושע שניהם אומרים מין חיה הוא ושמו פנתרין והביאו הקב״ה. רבי יאשיה אמר העריב עליהן את המאורות. אמר ריש לקיש אמר הקב״ה לפרעה אתה בקשת לערבב זרע אברהם אוהבי אני מערבבך מן העולם שנאמר ישלח בהם ערוב ולא ערבוביא בלבד אלא וצפרדע ותשחיתם. אמר ר׳ יוחנן כל מקום שהיו רובצין שם מים היו נעשו צפרדעים והיו רואין ועולין לתוכו והיו אומרים אנו שלוחן של מי שאמר והיה העולם והסיפין נבקעין מפניהם. א״ר יהודה בשם רבי זה אחד מן הדברים שהשליט הקב״ה את הרך בקשה. ואלו הן - עכברים של פלשתים שנאמר (שמואל א ה׳:ו׳) ויך אותם בטחורים. היה הפלשתי יושב על הספל של נחושת כיון שהיה עולה נבקע הספל מאליו והיה עולה ושומט את בני מעיו. וכן הצרעה בימי יהושע שהיו יוצאין אמוריין ונכנסין עליהן ומקישות לו אחת לתוך עינו אחת ואחת לתוך עינו אחרת שנאמר (דברים ז׳:כ׳) וגם את הצרעה ישלח. וחץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון והכהו שנאמר (מלכים א כ״ב:ל״ד) ואיש משך בקשת לפי תומו ויך את מלך ישראל. והאבן שהשליך דוד וטבע במצחו של גלית שנאמר (שמואל א י״ז:מ״ט) ותטבע האבן במצחו. ושרשי תאנה רכין שבוקעין את הצור. אמר ר׳ ברכיה בר חנינא בשם ר׳ יהודה שרשי חטים בוקעים בארץ חמשים אמה ושרשי תאנה רכין בוקעין בצור חמשים אמה. אר״י בר חייא אף שיני אריות מה כתיב (דניאל ו׳:כ״ה) לא מטו עד ארעית גובא עד די שלטו אריותא בהון. והשמיר שהוא כמין שעורה נתון לתוך כלי של עופרת מלא מוכין או מלא סובין ואם היה נותנו אפילו על ההר או על הצור היה יורד ובוקע למטה. ובו חלק שלמה כל אבני מזבח שכתוב בהן (דברים כ״ז:ה׳) לא תניף עליהן ברזל. ומי הביאו הנשר. ואמרי לה לא הביאו הנשר אלא כדכתיב (קהלת ב׳:ח׳) עשיתי לי שרים ושרות אלו מיני זמר. ותענוגות בני האדם אלו בריכות של מים. שידה ושידות אלו מרחצאות. הכא תרגימו שידה ושידתין. ולמאי מתבעי להו אמר להו לרבנן היכי לעביד דבעינא למבנייא בית מקדשא. אמרו ליה אי אית לך שמירא שבו פסל משה אבני אפוד את יכיל למיעבד זיל אייתי שידא ושידתין וכבשינהו אפשר דידעי ומגלי לך. אזל אייתינהו אמרו ליה אנן לא ידעינן ליה דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע. אמר להו היכא איתיה אמרו ליה בטור פלן וכרית ליה גובא ומלייה מיא ומכסי ליה בטינרא וחתים בגושפנקיה וכל יומא סליק למתיבתא דרקיעא ונחית וגמר למתיבתא דארעא וכיון דגמיר אתי וסייר לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי והדר מכסי ליה וחתים ליה. אזל שדריה לבניהו בן יהוידע ריש דסנהדרי ויהב ליה עיזקתא דחקיק עליה שם ושושילתא דחקיק עליה שם וגבבא דעמרא וזיקי דחמרא. אזל כרא בירא מתתאי ושפך לחמרא וסתם ליה וסליק ויתיב ליה באילנא. כי אתא סייריה לגושפנקיה גלייא אשכחיה חמרא. אמר כתיב (משלי כ׳:א׳) לץ היין הומה שכר. וכתיב (הושע ד׳:י״א) זנות יין ותירוש יקח לב. לא אשתי כד צחי טובא ולא סגי ליה אמר כתיב (תהלים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש. אישתי ורוה וגני. אתא בניהו שדא עליה שושילתא דחקיק עליה שם כי איתער הוה קא מפרזיל. אמר ליה בניהו שמא דמרך עלך ונקטיה. כד נקיט ואתי בהדיה מטא ההוא דיקלא שדיה מטא ביתא שדייה. כי מטו ההוא גובא דארמלתא נפקא לאפיה ואיחננא ליה כפא לקומתיה איתבר גרמא מיניה אמר היינו דכתיב (משלי כ״ה:ט״ו) לשון רכה תשבר גרם. חזא לההיא חדותא דהוו ממטן ליה בכי. חזא ההוא רויא דקא טעי באורחא ואסקיה. חזא ההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסקיה. חזא ההוא גברא דאמר לאושכפיה עביד לי מסאני לשב שנין חייך. חזא ההוא קיסמא דקסים אריפתא חייך. כי מטו להתם לא עיילוה לקמיה דשלמה עד תלתא יומי. יומא קמא אמר להו מאי טעמא לא קא בעי לי מלכא אמרו ליה אנסייה משתייא. שקל לבינתא אותבה אחבירתה. אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו הכי קאמר לכו הדור אשקויה. למחר אמר להו מאי טעמא לא קבעי לי מלכא אמרו ליה אנסייה מיכלא. שקל לבינתא אותבה אארעא. אתו אמרו לשלמה אמר להו הכי קאמר לכו עקרו תכא מקמיה. לסוף תלתא יומי עיילוה לקמיה משח קניא ארבע גרמידי שדייה לקמיה. אמר ליה מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה אלא ארבע גרמידי השתא כבשת ליה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת לי לדידי. אמר ליה לא בעינא לך מידי אלא קא בעינא למבנייה לבי מקדשא וקא מבעי ליה שמירא. אמר ליה לדידי לא מסר לי אלא לשרא דימא ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן אשבועתא. ומאי עביד ליה ממטי ליה לטורא דלית בה יישוב ומנח ליה אטינרא דטורא ופקע טורא ונפיק ביזרוני ומעייל להתם ושרית לאקדוחי והיינו דמתרגמינן נגר טורא. בעו בקינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפיוה לקיניה בזוגיתא חיורתי כי אתא למיעל לא מציא אזלא אייתי שמירא אותבא עליה רמו קלא ביה שדייה ושקליה אזלא חנקה נפשיה אשבועתא. כי אתא אמר ליה אימא לן כל אילין מלייא דתמיהא דעבדת באורחא. מאי טעמא כי חזית ההוא סמיא דהוה קא טעי אסיקתיה. אמר ליה דמכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא ומאן דעבד ליה נייח נפשא זכי לעלמא דאתי. ומאי טעמא כי חזית ההוא רויא אסיקתיה אמר ליה דרשע גמור הוא ואמינא אשבקיה דליכול עלמיה. מאי טעמא כי חזית לההוא חדותא בכית. אמר ליה דמית גברא בגו תלתין יומין ובעיא למינטרא ליבם תליסר שנין. ומאי טעמא כי חזית לההוא גברא דקאמר לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין חייכת. אמר ליה ההוא גברא לית ליה שב יומין בעלמא ומסאני לשב שנין בעי. ומאי טעמא כי חזית לההוא קיסמא חייכת. אמר ליה דהוה יתיב אבי גזי לקסום מאי דאיכא תותיה לא ידע מילתא אחרינא ידע. שהייה גביה עד דבנייה לבי מקדשא יומא חד הוה יתיב לחודיה אמר שלמה כתיב (במדבר כ״ג:כ״ב) כתועפות ראם לו. ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת. ראם אלו השדים. מאי רבותיהו מינן. אמר ליה שקול שושליתא מינאי והב לי עזקתא דחקיק עלה שם ואחוי לך. שקל מיניה שושילתא ויהב ליה עזקתא ובלעא אותבא לחדא גפא בארעא וחדא גפא ברקיעא פתקיה ארבע מאה פרסי כל היכא דהוה קא מטי הוה קאמר (קהלת א׳:י״ב) אני קהלת הייתי מלך. אמרי מכדי שטיא חדא מלתא לא סריך מאי האי דקאמר. אתו אמרו ליה לבניהו בן יהוידע קא בעי לך מלכא אמר להו לא. שלחו להו למלכוותא קא אתי מלכא לגביהו אמרה להו אין ובמוקי קא אתי וקא תבע נמי לבת שבע אימיה. כיון דשמעו הכי אתיוה לשלמה והבו ליה עיזקתא דחקיק עליה שם ושושילתא דהוה עלה שם כד הוה עייל חזייה ופרח ואפילו הכי הוה ליה בעיתא מיניה שנאמר (שיר השירים ג׳:ז׳) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט היה. וחד אמר מלך והדיוט ומלך.
וצפרדע ותשחיתם שנאמר (שמות ח׳:ב׳) ותעל הצפרדע. צפרדע אחת היתה והיתה מסעת ועולה לעשות שליחותה. הוי וצפרדע ותשחיתם. מהו ותשחיתם כענין שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם. יהרג בברד גפנם. רבי הונא בשם ריש לקיש אמר בפילקין היה יורד הברד וקוטע כל האילנות. א״ר יוחנן מן הדא דריש לקיש את שמע תרין. בחנמל בא חן ומל.
ישלח בהם ערוב – ר׳ יהודה אומר (פוריתא) [נפרזא] שלח בם, ר׳ נחמיה אומר מיני צרעין ויתושין (דובין ואריות ונמרים וזאבים מלמעלן), ורבנן אמרין מלמעלן ערוב בר גזין דאות עורבים ועופות, מלמטן דובים ואריות נמרים וזאבים, רבי חנינא בר פפא ור׳ סימון תרויהון אמרין מין חיה הוא ושמו פנתירין והביאה הקב״ה עליהם. ר׳ יאשיה אומר העריב עליהם את המאורות, וריש לקיש אמר אמר הקב״ה אתה בקשת לערבב זרעו של אברהם אני מערבבך מן העולם שנאמר ישלח בהם ערוב ולא ערבוב בלבד אלא וצפרדע ותשחיתם. א״ר יודן כל מקום שהיו רובצים שם מים היו נעשו צפרדעים בבתי השיש ובתי הפסיפסים. מה היו עושין הצפרדעים היו בוקעות ועולות לתוכן ואומרות אני שלוחי המקום והיו נבקעות מלפניהם. א״ר יהודה בר׳ זה אחד מן הדברים שהשליט הרך בקשה (בשמואל ברמז ק״כ), ושרשי תאנה שהם רכים ובוקעים בצור ובתוך האבן, א״ר ברכיה אמר ר׳ חנינא בר איקא בשם רב יהודה שרשי חטה בוקעים בארץ חמשים אמה ושרשי תאנה בוקעים בצור חמשים אמה, א״ר יהודה בר רבי חייא אף שיני אריות רכות, ומה כתיב לא מטו לארעית גובא עד די שליטו בהון אריותא, והשמיר כמין שעורה היה והיה נתון לתוך כלי של עופרת מלא מוכין מלא סובין ואם היה נותנו אפילו על ההר היה בוקעו (וכן) [ובו] היה שלמה חולק כל אבני בית המקדש לפי שכתוב לא תניף עליהן ברזל.
ובעת׳ פיהם בכ׳לט וחש פאכלהם, ותמאסיחא פאהלכהם.
וגם שלח אל תוכם [תוך המצריים] תערובת חיות ואכלה אותם. וגם קרוקודילים שאכלו אותם.
ישלח, ושלח בהם תערובת חיות פרא ויאכלום ותנינים וישחיתום. תרגם צפרדע ״תמסאח״ קראקאדיל.
ופירשתי וצפרדע ״תמאסיחא״ לפי שאין הצפרדע הורגת וזה הורג.
ופסרת וצפרדע תמאסיחא לאן אלצפרדע לא תקתל והד׳ה תקתל.
ותשחיתם – שומטין את ביציהם.
which mutilated them They would pull off their testicles.
ישלח – הזכיר ערוב {תחלה}א כי היתה קשה ממכת הצפרדע.
או פירושו: וצפרדע כבר השחיתה אותם,ב כמו: וירם תולעים ויבאש (שמות ט״ז:כ׳).
ולא הזכיר מכת כנים גם מכת שחין גם מכת חשך גם מכת דבר בעבור שנמלטו בני אדם.
ובעבור היות מכת דם ראשונה למכות הזכירה. גם צורך גדול יש למים.
א. כן בדפוסים. המלה חסרה בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896.
ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״אותה״.
HE SENT AMONG THEM SWARMS Of ANIMALS. The psalmist mentions the swarms of animals first,1 because it was a harsher plague than the plague of the frogs. On the other hand, the meaning of and frogs, which destroyed them might be, “and frogs, which previously had destroyed them.”2 It is like and it bred worms and rotted, and Moses was wroth with them(Exodus 16:20).3 The psalmist does not mention the plague of gnats, the plague of boils, the plague of darkness, and the plague of murrain because people escaped them with their lives. The plague of blood is mentioned because it was the first plague. Furthermore, there is a great need for water [for all people].
1. The plague of frogs came before the plague of wild animals. Hence the plague of frogs should be mentioned before the plague of wild animals.
2. In other words, va-tashchitem (which destroyed them) is a pluperfect meaning, “which had destroyed them.”
3. According to Ibn Ezra, this should be rendered, “and it had bred worms and rotted, and Moses was wroth with them,” for va-yarum (and it bred) is a pluperfect.
ישלח – לא כתב המכות אלו על הסדר, כי אין חסרון בזה, כי סדורות הם בתורה.
וצפרדע ותשחיתם – שם כלל לצפרדעים, וכן: ותעל הצפרדע (שמות ח׳:ב׳).
א. ישלח בהם ערב – ר״ל שמכות ערוב וצפרדע היו כפולות, שאחר שבמכת ערוב באו כל החיות והשרצים המזיקים, ממילא בא גם הצפרדע בתוכם, ולמה שלח תחלה את הצפרדע בפני עצמו, הלא היתה כלולה במכת ערוב, וז״ש הלא ישלח בהם ערוב ויאכלם – ובכ״ז שלח צפרדע ותשחיתם – וא״כ היתה הצפרדע למותר.
ותשחיתם – ותשחית ארצם, כי הצפרדעים אוכלות עשה הנה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he gave and handed over their grain to the grasshopper, and their toil to the locust.
ואסלם אדאהם ללקראץ׳, ואכסאבהם ללג׳ראד.
ומסר את היבול שלהם למכרסמים ומסר את הרווחים שלהם לארבה.
לחסיל, תרגם ״קראץ״ ולקמן פ יד תרגם יכרסמנה ״יקרצ׳הא״ ולא ידוע לי מין ארבה ששמו ״קראץ׳ ״ אבל יש מין עש האוכל את הצמר ונקרא בשם זה, לכן נראה לי כי אין רבינו מפרש כאן חסיל שם כמו בישעיה לג ד, ויואל ב כה ועוד, אלא לשון חסול והשמדה. ובישעיה שם תרגם חסיל ״קצ׳אם״ אם כי באותה מלה עצמה תרגם בדברים כח לה יחסלנו שהיא פעל ולא שם. ויגיעם, ורכושם.
ויתן – הזכיר זאת בעבור צורךא הארץ ליבול הארץ.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״צרך״.
HE GAVE. The psalmist mentions this because the land1 needs the fruit of the earth.2
1. The people.
2. Without food, people starve.
ויתן לחסיל – ויגיעם – כי התבואות הם כל יגיע האדם, כמו שכתוב: כל עמל האדם לפיהו (קהלת ו׳:ז׳).
יבולם – מלשון יבול ותבואה וכן ונתנה הארץ יבולה (ויקרא כ״ו:ד׳).
ויגיעם – היא התבואה הבאה ע״י עבודה ויגיעה וכפל הדבר במ״ש.
(מו-מז)ויתן
ב. מכות ארבה וברד היו כפולות, שאחר שהארבה אכל כל אשר הותיר הברד, והברד לא החריב את הכל, כמ״ש והחטה והכסמת לא נכו, וא״כ היה הברד למותר, שהיה די בארבה לבדו לאכול כל פרי ארצם, וז״ש הלא יתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה ובכ״ז יהרג בברד גפנם – והיה הברד למותר, ועל כן הקדים המשורר ארבה לברד.
לחסיל – ויגדל הילד ויגמל תרגומו ואתחסיל, מין ארבה המכלה וגומר הכל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he stripped their vines with hail, and their sycamores with locusts.
יהרג בברד גפנם – ר׳ הונא בשם ריש לקיש כפילקין היה הברד יורד וקוטע כל האילנות, א״ר יוחנן מן הדא דריש לקיש את שמע תרתין בחנמל בא חן ומל.
וקתל ג׳פאנהם באלברד, וג׳מיזהם באלסקיע.
והרג את הגפן שלהם בברד ואת השקמים [ביחיד שקמה] שלהם על ידי הקרח.
בחנמל, קור עז וחזק מאד. וכן כתב רד״ק במכלולו בשם רבינו.
חנמל – שם ארבה. ומדרשו: בא חן ומל, היה מולל את ירק העץ והעשב, ואוכלו.
with locusts Heb. בחנמל, the name of the locust. According to the Midrash (Midrash Tehillim 78:13) [it is composed of the following words]: בָּא חָן מָל, it comes, encamps, and cuts. It cut off the greens of the tree and the grass and ate it.
ושקמותם – לשון נקבות גם שקמים זכרים, כמו: נפשות נפשותם.
אמר חסאןא כי בחנמל – מין ממיני הארבה. ופירש חנמל – שתי מלות.
ולפי דעתי: כי בחנמל – אבן, כמו: אבנים גדולות מן השמים (יהושע י׳:י״א) כי הוא כנגד ברד ויש לשקמים פרי כמו לתאנים. ומלת חנמל – רבעיה.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896, והשוו ראב״ע פירוש ב׳ בראשית א׳:ו׳. בכ״י מנטובה 13: ״חס״. בכ״י פרמא 2062: ״הגאון״.
HE DESTROYED. Yaharog1 (He destroyed) is employed metaphorically. Compare this to and pain every good piece of land with stones2 (2 Kings 3:19).
Shikmotam (their sycamore trees) is a feminine. We also find shikmim (sycamore trees) (Isaiah 9:9).3 Compare this to nefashim (souls) (Ez. 13:20)4 and nefashot (souls) (Num. 17:3).5
Chasan6 says that chanamal (frost) is a type of locust. He said that chanamal consists of two words.7 However, according to my opinion, chanamal is a stone. It refers to great stones that fall from heaven, for the word is parallel to hail (verse 48). Sycamores, like fig trees, produce fruit. Chanamal comes from a four-letter root.8
1. Literally, He killed. Hence, Ibn Ezra’s comment.
2. Translated literally. Pain is a metaphor, for one cannot hurt the earth.
3. Shikmim is masculine. In other words, the Hebrew word for “sycamore” can come in the masculine and in the feminine.
4. Nefashim is a masculine.
5. Nefashot is a feminine.
6. Ha-Keter explains that this was a Kariate Bible commentator.
7. Channah (rests) and mallal (eats). It rests upon and eats the crop – Rashi.
8. It is not a compound word.
יהרג – אמר יהרג על דרך השאלה, וכן: כל חלקהא טובה תכאיבו באבנים.
גם יתכן בצומח מיתה, אחר אשר בו נפש הצומחת, וכן אמר: ובעפר ימות גזעו (איוב י״ד:ח׳).
ושקמותם – הם מין ממיני התאנים והם התאנים מדבריים. וזכר הגפן והשקמה אף על פי שהכה הברד כל עץ השדה (שמות ט׳:כ״ה), לפי שאלה הם רב אילנותיהם במצרים.
בחנמל – הוא מיןב ממיני הברד.
ורבינו סעדיה ז״ל פרש אותו בלשון ערבי: אל צקיע, והוא הקרח החזק שמשבר פרחי האילנות ומייבש הלחלוח.
ובמדרש: בגפנים על ידי שהיו דקין היה יורד עליהם בפלקין, אבל לשקמים היה בא ונח ומל.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״חלקי״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״מן״.
ושקמותם – תאני היער והשם מגזרת קום לגובה קומת עץ זה.
בהגמל – אולי התיבה מלשון מצרי וכן צפרדע ונשארו בפי בני ישראל, מ״מ יש בתיבה הברת מל שישנה גם כן בכמה שרשים שהוראתם כליון והכרתה. ובשם צפרדע יש שרש צפע או צבע שממנו גם שם צפעוני, מחמת גוונים הרבה שיש לעור שרצים אלו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he handed over their cattle to the hail, and their flocks to sparks of fire.
ויסגר לברד בעירם – כיון שהיה הברד עתיד לבוא אמר משה לפרעה (שמות ט׳:י״ט) שלח העז את מקנך. אמר פרעה וכי עכשיו אנו באים לשמוע דברים של בן עמרם. אמר ר׳ רעיא בדייתי מה דהוה חד שרביט הוה מחי לה ומשתברא ליה. כיון שבא הברד נעשה ככותל זה בפני צאנו. הוי ויסגר לברד בעירם. ולא היו יכולים להלוך והיה המצרי אומר אוי לו לאותו האיש מהו עושה נוטלה ושוחטה להאכיל בניו ממנה. כיון ששחטה היה נוטל בשרה על כתפו והיה העוף יורד וחוטפה מעל כתפו שנאמר ומקניהם לרשפים. כענין שנאמר (איוב ה׳:ז׳) ובני רשף יגביהו עוף.
ויסגר לברד בעירם – כין שהיתה מכת הברד עתידה לבא אמר משה לפרעה שלח העז את מקנך, אמר פרעה עכשו אנו באין לשמוע שדבריו של בן עמרם, א״ר רעייא ברייתי מה דהוה חד שרביט הוה מחי לה ומשתברא ליה, כיון שבא הברד נעשה ככותל הזה בפני צאנו הוי ויסגר לברד בעירם, ולא היו יכולות להלוך והיה המצרי אומר אוי לו לאותו האיש מה אני עושה נוטלה אני ושוחטה ומכיל בני הימנה, כיון שהיה שוחטה היה נותן בשרה על כתפו והיה יורד העוף על כתפו וחוטפה שנאמר ומקניהם לרשפים כענין שנאמר ובני רשף יגביהו עוף.
ואוקף ללברד בהאימהם, ומואשיהם לוהג׳ אלנאר.
והעמיד [וחשף] את הבהמות שלהם לברד. ואת המקנה שלהם ללהט [חום] האש.
לרשפים, לשלהבות האש.
ויסגר לברד בעירם – כשהתחיל הברד לירד, המצרי מבריח צאנו לבית והברד נעשה למולו כמין כותל. והמצרי שוחטו ונותנו על כתיפיו להוליכו לבית ולאוכלו, והעוף בא ונוטלו ממנו. וזהו: ומקניהם לרשפים – לעופות, כמו: ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳), זה מדרשו.
He gave over their animals to hail When the hail began to fall, the Egyptian drove his sheep (his animal) into the house, and the hail came before him like a wall. The Egyptian slaughtered it [the animal] and put it on his shoulder, to take it to his house to eat it, but the birds came and took it from him. That is [the meaning of] "and their cattle to the birds (לרשפים)," as: "but flying creatures (בני רשף) fly upward" (Iyyov 5:7). This is its midrashic interpretation (Midrash Tehillim 78:14), but according to its simple meaning, רשפים are bolts of fire, as it is written: "and fire flaming within the hail" (Shemot 9:24).
ויסגר – ענין מסירה כמו לא תסגיר עבד (דברים כ״ג:ט״ז).
בעירם – בהמתם.
לרשפים – ענין להט ולהב.
לרשפים – רשפי אש שהיתה מתלקחת בתוך הברד.
בעירם, ומקניהם – בעירם הבהמות, ומקניהם כולל כל הקנינים שלא הוכו מהברד אכלום רשפי אש, כמ״ש ואש מתלקחת בתוך הברד.
(מח-מט)ויסגר – הברד הרג גם את בהמתם, וגם זה היה למותר שזה נכלל במכת דבר שהדבר הרג את כל הבהמות, וא״כ מכת הברד על הבהמות היה למותר, וז״ש ויסגר לברד בעירם שהברד והרשפים הרג את בעירם ומקניהם וזה היה למותר, כי הלא ישלח בם חרון אפו הלא עתיד לשלח חרון אפו שהוא הדבר, והוא יכלה את הבהמות.
לרשפים – אש יורד מן השמים, ורשף בהפוך אותיות שרף.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He will incite against them two hundred and fifty plagues in the harshness of his anger, in wrath, and in hostility, and in woe; which are sent in due time by evil messengers.1
1. Messengers: servants.
ישלח בם חרון אפו – ר׳ יוסי הגלילי אומר עשר מכות לקו המצריים במצרים שנאמר (שמות ח׳:ט״ו) אצבע אלהים הוא. כמה לקו באצבע עשר מכות. אמור מעתה בים לקו חמשים מכות שנאמר (שם י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה. היד חמש אצבעות. ר״א אומר (ארבעים מכות שנאמר (שם ח׳:ט״ו) אצבע אלהים היא). טטרגון היה על כאו״א הרי ארבעים מכות במצרים. ועל הים לקו מאתים מכות. שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה עברה אחת. וזעם שתים. צרה שלש. משלחת מלאכי רעים ארבע. הרי מאתים מכות שלקו על הים שנאמר (שם י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים. ר׳ עקיבא אומר במצרים לקו חמשים מכות על כל אחת ואחת חמש שנאמר (תהלים כ״ב:א׳) אלהים נצב בעדת אל. פינטיגון היא ונאמר (שמות ח׳:ט״ו) אצבע אלהים היא. וראשי האצבע עשר הרי חמשים. ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו. חרון אפו אחת. עברה שתים. זעם שלש. צרה ארבע. משלחת מלאכי רעים חמש.
ישלח בם חרון אפו – מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו וכו׳.
ושלח בהם מתוקף כעסו. את הקצף ואת הזעם ואת הנזק על ידי שליחת מלאכי העונש.
ישלח, וישלח בהם מחרון אפו עברה וזעם וצרה בשליחות מלאכי העונש. תרגם זעם ״וג׳ם״ באדם כעס עצור, ובעולם חום אדיר, ומלאכי רעים מלאכים הממונים להביא את הרעה העונש והנקמה. וראה בפירושו למשלי יז יא.
משלחת מלאכי רעים – מכת בכורות.
ישלח – רמז לרוב פחדם ממכת הברד, כאשר הזכיר כל מגפותי אל לבך (שמות ט׳:י״ד). והלא תראה לא הודה פרעה לעולם לאמר: אני ועמי הרשעים, רק במכה הזאת.
והנה דמה אלה המגפות לעברת השם ומשלחת מלאכי רעים בעבור האש, כמו: עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט (תהלים ק״ד:ד׳).
ומלת מלאכי – אינה סמוכה, כאילו כתוב מלאכי השם, כמו: ביד נביאי כל חוזה (מלכים ב י״ז:י״ג).
HE SENT FORTH UPON THEM. This alludes to the Egyptians’ great fear of the plague of hail. See scripture’s statement, For I will this time send all My plagues upon thy person(Exodus 9:14). Will you not see that, except with regard to this plague, Pharaoh never confessed and said, and I and my people are wicked(Exodus 9:27). The psalmist identifies these plagues1 with God’s fierce anger. He refers to these plagues as a sending of messengers of evil (Mishlachat mal’akhe ra’im) because of the fire.2 Compare this to Who makest winds Thy messengers, the flaming fire Thy ministers(Psalms 104:4). The word mal’akhe (messengers of) is not connected to evil.3 It is not like4malakhe Adonai5 (messengers of God).6 It is similar to nevi’e (prophets of) in by the hand of prophets, every seer7 (2 Kings 17:13).8
1. The hail and the fiery bolts.
2. The fiery bolts (verse 48).
3. Mal’akhe has the form of a construct. However, mal’akhe cannot be in the construct with ra’im, for it is preceded by mishlachat (a sending of), which is a construct. Two constructs do not usually come back-to-back. Hence Ibn Ezra believes that mishlachat mal’akhe ra’im should not be rendered “a sending of messengers of evil.”
4. Literally, “as if it read.”
5. In mal’akhe Adonai, mal’akhe is in the construct with Adonai.
6. Mishlachat mal’akhe ra’im (a sending of messengers of evil) should be interpreted as if it read mishlachat mal’akhhim ra’im, “a sending of messengers who are evil” – that is, plagues. In other words, mal’akhe should be taken as an absolute even though it has the form of a construct.
7. Translated literally.
8. According to Ibn Ezra, this should be rendered, “by the hand of prophets, every seer.” In other words, nevi’ e (prophets of) – a construct – is to be interpreted as if it was written nevi’im (prophets) – an absolute.
ישלחאבם חרון אפו – זה הפסוק כלל מכות שלא הזכיר בפרט.
מלאכי רעים – מלאכי – אינו סמוך, אבל הוא חסר מ״ם – כמו מלאכים, וכן חלוני שקופים (מלכים א ו׳:ד׳) – כמו חלונים, ביד כל נביאי כל חוזה (מלכים ב י״ז:י״ג) – כמו נביאים, והדומים להם, כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו. והמכות הם מלאכים רעים כי בשליחות האל יתברך וברצונו באו.
ופירוש משלחת – הדבר שיבוא בריבוי זה אחר זה, כמו הנני משליח בך (שמות ח׳:י״ז), משלח ונעזב, וכן בדברי רבותינו ז״ל: משלחת זאבים.
א. כן בכ״י פרמא 1872, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״ישלך״.
יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ וגו׳. אלו היו ׳מדוי מצרים הרעים׳ בכל מכה ומכה1:
1. בדברים (ז טו) ׳והסיר ה׳ ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך׳, ובשמות (יב יג) כתב: ׳שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׳. וראה מש״כ שם (יד כד, לא).
חרון אפו, עברה, וזעם – זעם משתתף עם השמות המורים על העונש והקללה (ישעיהו י׳ ה׳), וההבדל בין חרון אף ועברה שהעברה הוא שהכועס יעבור הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא, כמ״ש בכ״מ כי בברד ניצול הירא את דבר ה׳ והניס מקנהו אל הבתים, לא כן הדבר הכה את כולם.
He will travel on the path of his harshness, not keeping their soul from death, and handing over their cattle to the plague.
יפלס נתיב לאפו – ר׳ הונא בשם ר׳ איבון אומר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במדה במשקל היא באה עליהן. לא חשך ממות נפשם. (דבר אחר) אמר ר׳ יהושע בן לוי כל מכה שהיתה באה עליהן דבר שפע עליהן. וחייתם לדבר הסגיר. ויך כל בכור במצרים. אמר רבי אבא בר אחא בכור לאיש בכור לאשה בכור לבהמה בכור לכל ואם לא היה לו בכור אפוטרוטפוס שבבית מת שנאמר (שמות י״ב:ל׳) כי אין בית אשר אין שם מת.
יפלס נתיב לאפו – רב הונא בשם ר׳ אבין אומר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במדה ובמשקל היתה באה עליהם.
לא חשך ממות נפשם – דאמר ר׳ יהושע בן לוי כל מכה שהיתה באה עליהם היתה מכת הדבר נשפע עליהם שנאמר וחיתם לדבר הסגיר.
וימדוד להם נתיבים לכעס שלו. ואינו מונע את הנפשות שלהם מלמות אחרי שדחף את הבהמות שלהם אל הדבר.
יפלס, ושקל בהם נתיבים לחרונו ולא חשך נפשם ממות אחר שככר הגיש בעלי חיים שלהם לדבר. תרגם יפלס ״סקם״ שהיא פעולת השקילה וכך תרגם במשלי טז יא. וכתב בספרו אמו״ד מאמר ט פ״ח כאשר ידענו כי מכת מצרים היתה כללית ומגיע לכל אחד כפי מדתו כמו שאמר יפלס נתיב לאפו, ופירוש יפלס ישקלהו במשקל.
יפלס נתיב לאפו – אף על פי שבאף נשתלחו המכות לא שימשו אלא שליחותם, מה שנצטוו להמית המיתו ולא הכל, בנתיבותם הלכו.
[בפירושים אחרים מצאתי כן: יפלס נתיב לאפו – כשהכה כל בכור במצרים הורה דרך למשחית באף לבוא אל בתי מצרים ולא לבתי בני ישראל.]
וחייתם – גופם.
He leveled a path for His anger Although the plagues were dispatched in anger, they performed only their orders; what they were commanded to kill, they killed, but nothing else. They went in their paths. In other commentaries I found as follows: He leveled a path for His anger When He smote every firstborn in Egypt, He showed the way for [the angel] who was destroying with anger to enter the houses of the Egyptians, but not the houses of the children of Israel.
...and...their body Heb. וחיתם, their body.
יפלס – כמו: פלס ומאזניא(משלי ט״ז:י״א), אם למות או לחיים, והכרע׳ באפו.
א. כן בפסוק במשלי. בכ״י ס״פ: ופלס במאזנים. לחילופין אפשר שהכוונה ל״בפלס {הרים וגבעות} במאזנים״ בישעיהו מ׳:י״ב.
יפלס – דרך משל נכבד לרדת הגזרות מן השמים.
וחייתם – נפשם. וזו היא מכת בכורות, כאשר פירש אחרי כן.
HE LEVELED A PATH FOR HIS ANGER. This is a very glorious metaphor. The reference is to the coming down of the decrees from heaven.1Chayyatam means “their life.” The reference is to the plague of the firstborn. Scripture afterward expressly says so.
1. Ibn Ezra interprets He leveled a path for His anger as, “He leveled a path from heaven to earth for His anger.” Hence his comments.
יפלס נתיב – יישר האל דרך לאפו שילך בלא עכוב אליהם, וכן פלס מעגל רגליך (משלי ד׳:כ״ו) – ישר, ארח חיים פן תפלס (משלי ה׳:ו׳) – לא תישר.
לא חשך – אין צריך לומר שלא מנע נפשם ממות אותם שהגיע עתם, אבל הסגירם למות בלא עתם. ועל מכת בכורים אמר זה, כמו שמפורש בפסוק הבא אחריו.
וחיתם – כמו נפשם.
ויש מפרשים וחייתם לדבר הסגיר – על מות המקנה.
ועם כל זה יפלס נתיב לאפו - שם ל׳אפו נתיב׳ בשקל בפלס וגבול שלא יעברנהו1 ולא נתנו לבוא אל בתי ישראל לנגוף2: לא חשך ממוות נפשם. של מצרים, אפילו בבתי ישראל3: וחיתם. כל בכור בהמה [לדבר הסגיר]4, באופן שלא היו צריכים לנסות עוד:
2. כ״כ רש״י בשם ספרים אחרים ׳ יפלס נתיב לאפו כשהכה כל בכור במצרים הורה דרך למשחית באף לבוא אל בתי מצרים ולא לבתי בני ישראל׳.
3. ראה רד״ק ׳לא חָשַׂךְ, אין צריך לומר שלא מנע נפשם ממות אותם שהגיע עיתם, אבל הסגירם למות בלא עיתם. ועל מכת בכורות אמר זה כמו שמפרש בפסוק זה הבא אחריו׳.
4. וכ״כ הרד״ק בפירושו השני, שנאמר כן על מות המקנה במכת דבר. אך אבע״ז פירש ׳וחייתם – נפשם, וזו היא מכת בכורות כאשר פירש אחרי כן׳.
יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ. שנתיבות ישראל לא הוכו1:
1. ׳שם לאפו נתיב בשקל בפלס וגבול שלא יעברנהו, ולא נתנו לבוא אל בתי ישראל לנגוף׳ (נדפס).
יפלס – ענין ישר כמו פלס מעגל רגליך (משלי ד׳:כ״ו) ועש״ז גקרא קנה המאזנים בשם פלס כי מיישר המשקל.
נתיב – שביל ודרך.
לא חשך – לא מנע.
וחיתם – ובהמתם.
הסגיר – ענין מסירה.
יפלס – היה מיישר שביל להוליך דרך בו את אפו עליהם.
יפלס נתיב – נתיב הוא שביל היחיד, ופלס שבא על הדרך בא תמיד על המעגל, פלס מעגל רגליך, וכל מעגלותיו מפלס (כמ״ש ישעיה כ״ו), שהוא שישקול הדרך הסבובי היוצא מדרך הישר, וכן שקל הנתיב הפרטי שנטה מדרך הכולל של אפו, כי הדרך הגדול הכולל של האף לא היה חושך ממות נפשם והיו מתים כולם בדבר, ושקל נתיב מיוחד שרק חיתם הסגיר לדבר.
(נ-נא)יפלס – גם מכת בכורות היה למותר, שהיה יכול להרוג את כולם בעת הדבר, כמ״ש כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, רק ה׳ יפלס נתיב לאפו – ר״ל שאף ה׳ שהוא הדבר שיצא היה ענינו להשחית את כולם, וה׳ פלס ושקל לו נתיב מיוחד, שהנתיב הוא דרך צר ליחיד, שגבל לו נתיבו שלא ילך בדרך הכולל להשחית את בני אדם, כי זה הניח למכה מיוחדת במכות בכורות והדבר לא השחית רק הבהמות כדי שיכפול אותותיו ומופתיו, וז״ש לאפו אשר לא חשך ממות נפשם יפלס לו נתיב וחיתם לדבר הסגיר – ר״ל שאם היה אפו יוצא בדרכו הגדול לא היה חושך את נפשם ממות, לכן פלס לו ה׳ נתיב שילך בדרך היחיד, ורק חיתם לדבר הסגיר, ולא המית את האנשים, ועל ידי כן ויך כל בכור במצרים – שלח עליהם שנית מכות בכורות להרוג אנשים, ומ״ש ויך כל בכור היינו גדול הבית,
וראשית אונים הוא מי שנולד מטפה הראשונה, והנה הבכור וגדול הבית לא נהרג רק במדינת מצרים, בין שהיה מילדי מצרים בין שהיה מילדי מדינה אחרת וגר במצרים, וז״ש ויך כל בכור במצרים, והראשית אונים לא נהרגו רק מילדי מצרים ולא הגר שם ממדינה אחרת, אבל זה נהרג אף במדינה אחרת אם היה מילדי מצרים, ועז״א ראשית אונים באהלי חם – שחם כולל השורש שמצרים יצא ממנו, כמ״ש ובני הם כוש ומצרים ופוט וגו׳, ואם נמצא יליד מצרים גם באהלי חם, שגר בכוש או בפוט וכנען, נהרג ג״כ, וכן אמרו חז״ל שנהרגו בכורי מצרים שגרו במקום אחר ובכורי אומות אחרות שגרו במצרים.
יפלס – פלס ופרש ממקור אחד, והוראת הפועל כאן הישרת הדרך, ונתיב הוא דרך המלך, וכן והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות (שירת דבורה).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he slew all the firstborn in Egypt, the beginning of their sorrow in the tents of Ham.
ויך כל בכור במצרים – אמר ר׳ אבא בר אחא בכור לאיש בכור לאשה בכור לאדם בכור לבהמה בכור לכל דבר, אם אין בבית בכור אפוטרופוס שבבית המה מת שנאמר כי אין בית אשר אין שם מת. ויך כל בכור במצרים, לפי שנאמר הכיתי כל בכור בארץ מצרים אפילו במקומות אחרים, בכורות מצרים שהיו במקומות אחרים מנין, ת״ל למכה מצרים בבכוריהם, בכורי חם כוש ופוט ולוד מנין, ת״ל ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם, ויסע כצאן עמו (כתוב ברמז תתי״ח).
רמז תתכא
רבי יהושע בן לוי אומר כאיזה צאן כצאנו של יתרו, כאיזה עדר כעדרו של יתרו, מה צאנו של יתרו מן הישוב למדבר אף ישראל. ד״א מה צאן נמשכת אחר בעלים כך ישראל נמשכין אחר גדוליהם אחר משה ואהרן שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף.
ת׳ם קתל כל בכר במצר, ומנהא אול מנאיל מן מנאזל חם.
עד שהרג כל בכור בארץ מצרים ומהם ההישג הראשון [הנולד ראשון לאותו בית] בכל בתיהם.
ויך, ואח״כ הכה כל בכור במצרים ובכללם ראשית אונים מאהלי חם. תרגם כן כי בכור כולל בכור לאב או אם, וראשית אונים רק בכור אב. יראה לקמן קדה לו.
ויך – הזכיר חם אביהם דרך חסרון וקלון להם.
וראשית אונים – תחלת בנים שנראה און האב.
AND SMOTE. Scripture mentions their father Ham1 to show their blemish and shame.2
The first fruits of their strength refers to their firstborn, within whom the strength of the father is seen.
1. Ham was the ancestor of the Egyptians. See Gen. 10:6.
2. See Gen. 9:20–21.
ויך כל בכור – באהלי חם – הזכיר חם אבי מצרים לגרעון.
And he led his people like a flock, and guided them like a sheep flock1 in the wilderness.
1. Flock: shepherd.
ויסע כצאן עמו – מה הצאן הזו אין מתקינין להן איפוסיהן כך ישראל (שם ט״ז:ד׳) ויצא העם ולקטו. מה הצאן הזו מחבלת את האילנות ואין בעליה מעלים עליה כך ישראל. אי מה הצאן הזו גזזה וצמרה ושטפה של בעליה כך ישראל. אמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בשם רבי יוסי הגלילי (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתנה צאני צאן מרעיתי צאן לעונשין. אדם אתם לקבל שכר. ר׳ שמעון בשם ר׳ יוסי בן קצרתא ור׳ יודן אמרי לה בשם ר׳ יהושע בן לוי באיזה צאן. בצאן של יתרו. באיזה עדר בעדר של יתרו. מה עדר וצאן של יתרו מן היישוב למדבר כך ישראל. מה הצאן הזו נמשכת אחר בעליה כך ישראל נמשכין אחר משה ואהרן שנאמר (שמות ט״ו:כ״ב) ויסע משה את ישראל מים סוף.
ורחל קומה כגנם טועא, וקאדהם כאלקטוע פי אלבר.
והוא הסיע את העם שלו במלוא רצונם. והנהיג אותם כמו העדר במדבר.
ויסע עמו כצאן נשמעים לו. לומר כי הדמיון כצאן מבחינת המשמעת כצאן הללו הנשמעות לרועה.
ויסע – טעם כצאן שנהלם לאט.
BUT HE MADE HIS OWN PEOPLE TO GO FORTH LIKE SHEEP. Like sheep means that He led them slowly.1
1. See Ibn Ezra on Ps. 23:3.
ויסע – הסיעם ממצרים אחר מכת בכורים, והסיעם לאטם כמו הרועה צאנו.
And he settled them securely, and they did not fear; and the sea covered their enemies.
וסירהם פי ות׳אק פלם יכ׳אפוא, ובאגצ׳והם גטאהם אלבחר.
והוא הוליך אותם בבטחה והם אינם יראים ואת השונאים שלהם הים כסה.
וינחם – שלא יצא עליהם אויב בדרך בצאתם עד בואם אל הים, על כן הזכיר: ואת אויביהם כסה הים.
ויש אומרים: וינחם לבטח – ביבשה בעברם, ולא פחדו.
AND HE LED THEM SAFELY. No enemy attacked them on the way when they left Egypt until they came to the sea. Scripture therefore reads, But the sea overwhelmed their enemies.1
Others say that And he led them safely means that God led them securely on the dry land when they crossed [the sea] and they feared not.
1. For the enemies attacked Israel at the sea.
וינחם לבטח – כמו שכתוב: ובני ישראל יוצאים ביד רמה (שמות י״ד:ח׳).
ומה שכתוב: ולא פחדו – וכתוב: וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י״י (שמות י״ד:י׳), לא היה רגע אחר אותו הפחד, כי מיד הבטיחם משה שימותו כל אויביהם, וכן ראו בעיניהם. לפיכך אמר: ואת אויביהם כסה הים.
ויש מפרשים: וינחם לבטח – ביבשה, בעברם בים ולא פחדו.
And he brought them into the territory of the site of the Temple, the same mountain that his right hand created.
ויביאם אל הר קדשו זה בית המקדש – ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם. שכינס ישראל באהליהם של שלשים ואחד מלך. ויטוש משכן שילה. כתוב אחד אומר (שמואל א א׳:כ״ד) ותביאהו בית ה׳ שילה. וכתוב אחד אומר ויטוש משכן שילה. בית מלמטן אבנים ויריעות מלמעלן. רבי זעירא אומר קרשים היו שנאמר ויטש משכן שילה. ויתן לשבי עזו זה הארון.
ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו – זה בית המקדש.
ואתי בהם אלי ג׳בל קדסה, אלג׳בל אלד׳י הו מאלכה בעזה.
והביא אותם אל גבול קדשו [אל] ההר שהוא קונה אותו בעוז שלו.
ויביאם, ויביאם אל הר קדשו ההר אשר הוא קונהו בעזו. תרגם גבול קדשו ״ג׳בל״ הר. כי המדובר על סיני וטרם באו לגבול הארץ היעודה.
(נד-נה)ויביאם – גבול קדשו – ירושלם.
הר זה – הוא הר המורייה אם אסף זה המשורר הוא שהיה בימי דוד אולי התנבא.
או אמר זה המזמור אחר נבואת גד.
ולפי דעתי כי גבול קדשו – הוא ארץ ישראל.
והר זה קנתה ימינו – ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג׳:כ״ה). והעד על זה הפירוש שאחר כן כתוב: ויגרש.
(54-55) AND HE BROUGHT THEM TO HIS HOLY BORDER. Jerusalem.
TO THE MOUNTAIN, WHICH HIS RIGHT HAND HAD GOTTEN. The reference is to Mount Moriah.
If Asaph, the poet mentioned in our psalm, is the same Asaph who lived in the days of David, then it is possible that he prophesied.1 On the other hand, Asaph may have composed this psalm after Gad’s prophesy.2 According to my opinion, His holy border refers to the land of Israel, and the mountain, which His right hand had gotten refers to that goodly hill-country3 and Lebanon (Deut. 3:25).4 The verse that follows is proof that this interpretation is correct.5
1. He prophesied that the Holy Temple would be built on Mount Moriah. “The mountain” refers to the Temple Mount. However, the Temple was not yet built during the reign of David. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Gad was a contemporary of David. He prophesied the building of the Temple. See 2 Chron. 29:25.
3. The hill country of the Land of Israel.
4. It does not refer to Mount Moriah.
5. For the next verse speaks of the Land of Israel.
ויביאם גבול קדשו – ארץ ישראל.
הר זה – בית המקדש, כמו שכתוב: תביאמו ותטעמו בהר נחלתך (שמות ט״ו:י״ז).
ואמר זה – כי נאמר זה המזמור אחר שנודע המקום על יד גד הנביא.
קנתה ימינו – כמו שכתוב: מקדש י״י כוננו ידיך (שמות ט״ו:י״ז).
He drove out the nations also before them, and allotted them for an inheritance by line, and made the tribes of Israel dwell in their tents.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
And he drove out the Gentiles before them, and settled them in the lot of his inheritance, and settled the tribes of Israel in their tents.
ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל – באהליהם של שלשים ואחד מלכים.
רמז תתכב
ארבעה נקראו קנין, ישראל נקראו קנין שנאמר עם זו קנית, א״י נקראת קנין בית המקדש נקרא קנין ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו, התורה נקראת קנין שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו, יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות התורה שנקראת קנין. כי אתא רב דימי אמר (בשלשה) [בארבעה] מקומות שרתה להם שכינה, ובכלן לא שרתה אלא בחלקו של בנימן. מתקיף לה רב יוסף והא כתיב ויטוש משכן שלו אהל שכן באדם וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, אמר רב אדא בר אהבה ומאי קושיא דילמא שכינה בחלקו של בנימן וסנהדרין בחלק יוסף כדרך שמצינו בבית עולמים דשכינה בחלק של בנימן וסנהדרין בחלק יהודה, בשלמא התם מקרבו נחלות להדדי אלא הכא מי מקרבן, א״ל אין דאמר רבי חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יוסף ונכנסת בחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי והיה בנימן הצדיק מצטער עליה לבלעה שנאמר תאנת שילה.
וטרד מן בין ידיהם אממא, אוקעהם להם בחבאל נחלה, ואסכן פי מנאזלהם אסבאט אסראיל.
וגירש מלפניהם מהאומות שהפיל אותם להם לנחלה על ידי הגורלות. ויישב בתוך הבתים שלהם את שבטי ישראל.
ויפילם בחבל נחלה עאיד עלי [...]ה געלהם.
{See Arabic}
ויגרש מפניהם – שבעה אומות.
באהליהם – של גוים.
He drove out...from before them the seven nations.
וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם. קצתם1: וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה. כל הארץ, אף על פי שעדיין לא הורישו כולה:
1. הגרגשי שפנו מאליהם.
בחבל – הוא קו המדה.
גוים – אלו שבעה עממין בכנען.
ויפילם – הפיל גורל לתת לכל שבט חלקו במדידת חבל כי כן הדרך למדוד הקרקע בחבל.
באהליהם – של שבעת עממין.
ויגרש – בשבע שכבשו ויפילם בחבל נחלה בשבע שחלקו,
וישכן באהליהם אחר גמר החלוקה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ולפי דעתי: כי רמייה – שם, כמו: והשתייה כדת (אסתר א׳:ח׳), כמו: רומי קשת (תהלים ע״ח:ט׳). והעד: לשון רמייה ואחריו חצי גבור שנונים (תהלים ק״כ:ד׳). והנה הטעם תתהפך הקשת לא ירמה בה הרומה.
או טעמו כאשר פירשתי במלת הפכו ביום קרב (ראב״ע תהלים ע״ח:ט׳), על כן פרש עתה מה שהזכיר בראשונה.
BUT TURNED BACK. Va-yissogu (but turned back) is a nifal. It comes from the same root as sag (unclean) (Psalms 53:4).1Va-yissogu is similar to ve-yikkonu (shall be established) (Prov. 16:3).2
The meaning of like their fathers is, “like their fathers in the days of the judges.”
THEY WERE TURNED ASIDE LIKE A DECEITFUL BOW.3 Rabbi Moses says that remiyyah (deceitful) is an adjective. It describes keshet (bow). It is like zakhar (male),4atzel (lazy), and kelai (churl) (Isaiah 32:7). Compare this to but the deceitful (remiyyah)5shall be under tribute(Prov. 12:24).
According to my opinion, remiyyah is a noun.6 It is like the word sheti-yyah (drinking) in And the drinking was according to the law (Est. 1:8). Remiyyah is similar in meaning to rome (handling) in handling the bow (verse 9).7 The fact that scripture speaks of lashon remiyyah (deceitful tongue) (Psalms 120:3)8 and then goes on to say Sharp arrows of the mighty (ibid. verse 4) is proof of this.9Nehepkhu ke-keshet remiyyah (They were turned aside like a deceitful bow) means that the bow was turned around and the archer could not shoot with it.10 On the other hand, its meaning might be the same as the interpretation which I offered on the clause turned back in the day of battle (verse 9).11 In this case, scripture now explains what it earlier said.12
1. Ibn Ezra renders sag as “turned aside.”
2. Yissogu and yikkonu are similarly vocalized.
3. In Hebrew, nehepekhu ke-keshet remiyyah.
4. The noun which zakhar describes is either a human male or an animal male.
5. This is translated according to Rabbi Moses. Remiyyah describes the word yad (hand) found in the first half of the verse in Prov. 12:24. According to Rabbi Moshe, remiyyah means “deceitful.”
6. According to Ibn Ezra, remiyyah means “shooting” or “casting.” Keshet remiyyah means, “a bow that shoots.” See note 34.
7. According to Ibn Ezra, rome keshet means “shooting the bow.”
8. Ibn Ezra renders lashon remiyyah as “a tongue that shoots.”
9. That remiyyah is related to handling or shooting the bow.
10. Ibn Ezra renders nehepkhu ke-keshet remiyyah as “They were turned aside like a bow that shoots”; that is, they turned aside their bow, which should have used in shooting. See next note.
11. See Ibn Ezra on verse 9: “The meaning of That turned back in the day of battle is “that turned the back of their necks in the day of battle.” Hence, their bow was turned aside. Our verse is a metaphor. Its meaning is: “The children of Ephraim did not keep the covenant of God who caused His glory to rest upon them.” Hence the bow was “turned aside” and did not hit the target. In other words, the children of Ephraim were not steadfast in their faith.
12. In verse 9.
ויסגו – בימי השופטים בין שופט לשופט.
כאבותם – האחרונים כראשונים.
נהפכו כקשת רמיה – רמיה – ענין מרמה.
ופירוש כקשת רמיה – כי המורה הרמאי הערום מראה עצמו מורה לצד אחד והוא מורה לצד אחר, כדי שלא ישמרו ממנו העומדים לצד האחד, והוא נהפך כרגע לצד האחר. כן ישראל היו עובדים את י״י בימי השופט, ובמות השופט היו נהפכים כרגע לעבוד עבודה זרה.
כקשת רמיה – מורה הקשת הרמאי מראה עצמו כמורה לצד זה וברגע חוזר ומהפך עצמו לירות בצד אחר אל מקום הנרצה כן ישראל עבדו את ה׳ כל ימי השופט ובמות השופט נהפכו כרגע לעבוד הגלולים.
ויסגו ויבגדו כאבותם – ר״ל אחר שהיה הכונה האלהית שילכו במהלך השלמות ממדרגה למדרגה לפנים, נסוגו הם לאחור אל מדרגת הבגידה של אבותיהם,
נהפכו כקשת רמיה – שמורה החץ נגד בעליו, כן תחת שחשב ה׳ שיהיו בידו כחצים ביד גבור ללמד אמונת האמתי ולבער הגלולים, שבו כחץ נגדו, כי
כקשת רמיה – שהרובה יבטח בה שתשלח חצה למטרה והיא תכחש בו ותכזב בטחונו (פ׳יליפפזאָן, הושע ז׳:ט״ז), כן בטח ה׳ בישראל שישמרו חקיו והם כחשו בו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For they provoked Him with their high places, and moved Him to jealousy with their graven images.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
It was heard in the presence of God, and he became angry, and his soul was very disgusted with Israel.
סמע אללה ד׳לך פאחל בהם עברה, וזהד פיהם מן אלאסראיל.
ה׳ שמע את זה והנחית בהם מהעברה שלו ומאס בקבוצה [חלק] מעם ישראל.
שמע, שמע אלהים את זאת ויתן בהם עברתו וימאס בהם מכלל ישראל. תרגם ויתעבר נתן בהם עברה, כי אין התפעלות כלפי מעלה, וכן תרגם לעיל פסוק כא. ותרגם כן וימאס וכו׳ כי לא בכולם מאס כי אם ברשעים.
שמע – לאות שהכעיסוהו בדברים שדברו בו, על כן: שמע אלהים.
ויתעבר – מגזרת עברה שעבר חוק החרון.
וימאס – כי חרבן בית שילה קשה על כל ישראל.
GOD HEARD AND WAS WROTH. This is a sign that they angered God with the words which they spoke against Him. God therefore heard and was wroth. Va-yit’abbar (and was wroth) is related to the word evrah (wrath) (verse 49). God’s wrath passed over (avar)1 the bounds of anger.2 AND HE GREATLY ABHORRED ISRAEL. For the destruction of Shilo was deeply felt by all of Israel.3
1. Went beyond.
2. Evrah (wrath) is related to avar (passed). Evrah refers to an unusual expression of wrath.
3. Even though Shilo was located in the territory of the tribe of Ephraim.
שָׁמַע אֱלֹהִים לכם וַיִּתְעַבָּר, וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל – על הרעה שהיו עושים שני בני עלי, נמאסת במאוד לעיני ה׳:
ויתעבר – מלשון עברה וזעם.
ויתעבר – כנ״ל (מ״ט).
(נט-ס)שמע אלהים ויתעבר – גדר העברה הוא שמתוך קצפו עובר הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא כנגדו, וכן פה ע״י שמאס מאד בישראל שהם חטאו כנגדו, עי״כ התעבר ויטש משכן שלו – שע״י העברה נטש את המשכן, וטעם העברה היה, כי אהל שכן באדם – שעקר משכן אהלו היה באדם, אם הם ראוים לכך, ואחר שבני אדם לא היו ראוים שישכון ביניהם, נטש את המשכן.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
And He abandoned the tabernacle of Shiloh, the tent which He had made to dwell among men.
א. אֹ֝֗הֶל א=אֹ֝הֶל (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
And he abandoned the tabernacle of Shiloh, the tent where his presence did abide among the sons of men.
פד׳ר מסכן שילו, כ׳בא כאן אסכנה פי אדם.
ומיד נטש את משכן שילה את האוהל שהשכין אותו בכפר אדם [שם מקום.].
אהל, אהל אשר שכן בעיר אדם.
ויש לנו עיר שמה אדם כמו שאמר יהושע עליה הרחק מאד מאדם העיר1 ועליה רמז כאן באמרו אהל שכן באדם.
1. יהושע ג טז.
ולנא קריה אסמהא אדם כקול יהושע ענהא הרחק מאד מאדם העיר, ואליהא אומי ההנא בקולה אהל שכן באדם.
אהל שכן בתוך בני אדם – ארון ולוחות שמסר ביד פלשתים.
ויטוש – הזכיר משכן כי כן כתוב שהארון היה בהיכל רק בלי תקרה, על כן קראו אהל.
AND HE FORSOOK THE TABERNACLE. The psalmist speaks of a taber-nacle (mishkan) because it is clearly written that the Ark was in the Temple (heikhal)1(Samuel I 3:3).2 However, there was no [wooden or stone] ceiling over it.3 Hence the psalmist calls the tabernacle of Shilo a “tent.”
1. According to Ibn Ezra, heikhal and mishkan have similar meanings.
2. The psalmist calls the structure in Shilo a tabernacle even though it had no stone or wooden ceiling, because it is called a heikhal in the book of Samuel.
3. The Temple at Shilo had a curtain for a ceiling.
ויטש משכן שלו – הארון שהיה בשילה, זהו: אהל שכן באדם – כמו שאמר ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כ״ט:מ״ה).
ואמר אהל – כי תחת היריעות היה הארון בשילה.
ויטוש את משכן שילה. שהחריבוהו פלשתים: אהל שיכן באדם. אף על פי שהיה ׳אוהל׳ ש׳שיכן׳ את כבוד ה׳ בין בני ׳אדם׳1, כאמרו (שמות כה ח) ׳ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׳2:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he handed over his Torah to captivity, and his splendor to the hand of the oppressor.
ויתן לשבי עזו – זה הארון, בחוריו אכלה אש זה נדב ואביהוא, אבא חנן אומר שחצין היו והיו אומרים איזו אשה הוגנת לנו, אבינו כ״ג, אח אבינו מלך, אח אמנו נשיא, אנו סגני כהונה, לכך בחוריו אכלה אש משום שבתולותיו לא הוללו, אבא חנן אומר לא נשרפו אלא על ידי שלא היו להם נשים דתנינן תמן וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו והרבה נשים היו עגונות והמתינו להם לכך נאמר בחוריו אכלה אש.
וג׳על מחל עזה מסביא, ופכ׳ר קומה פי יד אלעדו.
ועשה את מקום העוז שלו נלקח בשבי. ואת תפארת עמו ביד האויב.
ויתן, ויתן משכן עזו לשבי ופאר עמו ביד צר.
ואמרו ויתן לשבי עזו, רצה בכך הארון כאשר לקחוהו פלשתים.
וקולה ויתן לשבי עזו, אראד בה אלארון חין אכ׳ד׳וה פלשתים.
ויתן לשבי עוזו – מסר הארון והלוחות ביד פלשתים.
He delivered His might into captivity He delivered the Ark and the tablets into the hands of the Philistines.
AND DELIVERED HIS STRENGTH INTO CAPTIVITY. His strength refers to the Ark. Compare this to Thou and the Ark of Thy strength(Psalms 132:8), and Seek ye the Lord and His strength (ibid. 105:4).
ויתן לשבי עזו – עוזו ותפארתו – הוא הארון, כמו שכתוב: אתה וארון עוזך (תהלים קל״ב:ח׳), כי בו נראה עז האל ותפארתו.
ויתן לשבי עזו. של ישראל הנזכר, והוא בית המקדש1, כאמרו (יחזקאל כד כא) ׳הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם׳2: ותפארתו. ארון הברית, כאמרו (שמואל א׳ ד כב) ׳גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים׳3:
ותפארתו ביד – הוא״ו בגעיא ביד רפוי׳ שאין טעם מפסיק קודם לה.
עזו – כן יקרא הארון ע״ש שהראה כח ה׳ בפלשתים להכות בהם כמ״ש בשמואל א.
ויתן לשבי עוזו – זה הארון אשר נשבה ביד פלשתים.
עזו ותפארתו – תפארת מוסיף על עז, ומורה תמיד על דבר נסיי ופלאיי.
ויתן – מבאר איך היה נטישת המשכן, כי נתן את הארון לשבי ביד פלשתים, והארון הוא עזו מצד התורה שיש בו, והוא תפארתו מצד שעל ידו עשה אותות ומופתים, והוא נתן תפארתו ביד צר – שהם הצליחו והתפארו.
לשבי עזו – עם עזו, כי שם שבי יפל רק על בני אדם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The fire consumed his young men, and his young women were not respected.
בחוריו אכלה אש זה נדב ואביהוא – אבא חנן אומר נדב ואביהוא שחצנין. שהיו אומרים אנו בני כהן גדול דודנו מלך אחי אמנו נשיא אנו סגני כהונה אי זה אשה ההוגנת לנו. לכך בחוריו אכלה אש. ומפני מה על כי בתולותיו לא הוללו.
ואכל נאר אלסיף מן שבאבה, ומאת מן אבכארה ולם ימדחוא.
חלק מהבחורים שלו אכלה אש החרב [כי הסיף כשחותכים בו הרבה מתחמם]. ואלה שלא הוללו [עדיין (כי עוד לא נכנסו לחופה שאז משבחים אותן)] מהבתולות שלו [של העם] מתו.
בחוריו, ותאכל האש מבחוריו, ימתו מבתולותיו בטרם חוללו כלומר בטרם נכנסו לחופה ודומה ללשון חז״ל בברכות ו ב אגרא דבי הלולא.
בחוריו אכלה אש – עברתו.
לא הוללו – לא נכללו לאפריון וחופה, שהבחורים מתו במלחמה.
הוללו – לשון הלולא בארמית, ורבותינו דרשוהו (פסיקתא דרב כהנא כ״ו:ט׳) על נדב ואביהוא, ואין לבי מתיישב לפרשו כן שהרי כבר התחיל במשכן שילה.
Fire consumed his youths [The fire of] His wrath.
were not married Heb. לא הוללו. They were not married by being brought into a litter [under] a canopy because the youths died in battle.
הוּלָלוּ – is an expression of nuptials (הִלוּלָא) in Aramaic. Our Sages, however, explained it in reference to Nadab and Abihu (Midrash Tehillim 78:18), but I feel uncertain about explaining it that way because he already commenced with the Tabernacle of Shiloh.
אכלה אש – יש ללמד שבאותה מלחמה היתה תבערת אש.
בחוריו – דמה מאכלת החרב למאכולת אש, כדרך: כי אש יצאה מחשבון (במדבר כ״א:כ״ח).
וטעם ו״ו בחוריו – למות חסידים במלחמה.
ובתולותיו – שהיו צנועות, לא ראו חופות במות הבחורים.
THEIR YOUNG MEN. The psalmist compares what the sword destroys to that which the fire consumes. It is like For a fire1is gone out of Heshbon(Num 21:28).2
The word bachurav (their young men) ends in a vav3 because God’s pious people perished.
AND THEIR VIRGINS.4 Their chaste5 virgins did not enter the marriage canopy because of the death of the young men.
1. The reference is to the sword.
2. Fire devoured their young men means that a sword devoured their young men.
3. The vav suffixed to a noun means “his.” Thus bachurav (“their young men”) literally means, His young men. Hence Ibn Ezra’s comment.
4. Ibn Ezra renders this “And His virgins” for the reason stated in the previous note.
5. Literally, “who were chaste.”
בחוריו אכלה אש – על דרך משל נקראה המלחמה אש, כמו אש יצאה מחשבון (במדבר כ״א:כ״ח).
ואמר בחוריו – כי הבחורים הם היוצאים למלחמה.
ובתולותיו לא הוללו – כיון שמתו הבחורים לא נכנסו הבתולות לחופה, שהיו נשאות לבחורים שמתו, אם היו חיים.
והוללו – ענין שמחת חופה, וכן נקראו בית החופה בית הלולא, ונקרא גם כן לפי שמהללים בשירים החתן והכלה.
His priests will fall with the killing of the sword, and his widows had no time to weep.
[Another Targum: At the time when the Philistines captured the ark of the LORD, the priests of Shiloh, Hophni and Phinehas fell by the sword; and at the time when they informed his wives, they did not weep, for they too died on that same day.]
כהניו בחרב נפלו זה חפני ופינחס – ויקץ כישן ה׳. אמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר עד שלא יבוא הקץ הקב״ה כישן עושה עצמו כביכול ויקץ כישן. אבל כשיבוא הקץ כגבור מתרונן מיין.
כהניו בחרב נפלו – זה חפני ופינחס.
ומן אימתה מן וקע באלסיף, ומן אראמלה מן לא יבכון מפקודהם.
וחלק מהכהנים שלו מי שנפלו בחרב וחלק מהאלמנות שלהם מי שלא בכו על הנעדרים שלהן [(לא הספיקו לבכות) כי הם עצמם מתו לפני כן].
כהניו, מכהניו יש שנפלו בחרב ומאלמנותיו יש שלא בכו את נעוריהן. כלומר שמתו יקיריהן ולא בכו עליהן מרוב צרות מצוקות וחרום.
כהניו בחרב נפלו – חפני ופנחס.
ואלמנותיו לא תבכינה – אף אלמנתו לא ניתנה לבכותו שאף היא מתה ביום השמועה, כמו שנאמר: ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה (שמואל א ד׳:י״ט).
His priests fell by the sword Hophni and Phinehas.
but his widows did not weep Even his widow was not allowed to bewail him, for she too died on the day of the tidings, as it is said: "And she knelt and gave birth, for her pains had suddenly come upon her" (I Sam. 4:19).
כהניו – חפני ופנחס.
ואלמנותיו לא תבכינה – לא היה להם פנאי לבכות שמתוך הצער מתו, שכן מצינו באשת פנחס שמתה בשעת לידה כששמעה את השמועה (שמואל א ד׳:י״ט-כ׳).
כהניו – חפני ופנחס.
ואלמנותיו – כאשת פנחס, גם קרה ככה לאלמנות הרוגים אחרים.
THEIR PRIESTS. Chofni and Pinchas.1
AND THEIR WIDOWS. Such as the wife of Pinchas. The same thing also happened to the wives of others who were killed.
1. Samuel I 4:10–11.
כהניו – חפני ופנחס ושאר כהנים שהיו עם הארון שמתו במלחמה.
לא תבכינה – כי מתו מכאב לב, כמו שמתה אשת פנחס.
כהניו בחרב נפלו. חפני ופינחס1: ואלמנותיו לא תבכינה. כי נבחר אצלם אז מוות מחיים, כענין ׳אל תבכו למת׳ (ירמיה כב י)2:
1. כ״כ רש״י ואבע״ז, והרד״ק הוסיך שהכוונה גם לשאר כהנים שהיו עם הארון שמתו במלחמה.
2. אל תבכו לו כיון שמת טוב הוא משיגלה ויחיה חיי צער ובזיון (רד״ק שם). (י) אל תבכו למת - אין ראוי לבכות על מי שמת בארצו ונקבר בקברי אבותיו. ואל תנודו לו - כן דרך המקונן להניע בראשו דרך אבל וצער. בכו בכו להולך - אבל בכו על ההולך מארצו בשבי (מצודות). ׳ לא תבכינה - כי הרבו לבכות על לקיחת הארון ולמול זה לא היה נחשב צער אלמנותם למאומה׳ (מצודות). ואילו רש״י ורד״ק פירשו גם על אשת חפני, אך פירש שבגלל שמתה לא תבכינה. וכ״כ אבע״ז: ׳ואלמנותיו - כאשת פנחס גם קרה ככה לאלמנות הרוגים אחרים׳.
shouting Heb. מתרונן, awaking and strengthening himself with speech to awaken from his wine. מתרונן is an expression of רנה, shouting.
ויקץ – להנקם מאויביו שהרגו בחרב עמו.
ויקץ – דבר הכתוב כנגד מחשבות פלשתים, שתפשו מקום הכבוד.
או על דרך משל: בעבור שלא נראתה גבורת הכבוד בהלקח הארון, ועתה מתרונן המתרונן מיינו שהוא בוטח בכוחו.
ויש אומרים: כי המתרונן הוא השכור בנפול תרדמה.
THEN THE LORD AWAKED. Scripture speaks of what the Philistines, who captured the place of the glory, thought.
On the other hand, scripture might be speaking metaphorically, for the power of the glory1 was not visible when the Ark was taken.
[LIKE A MIGHTY MAN SHOUTING FROM WINE.] Mitronen (shouting) refers to one who shouts from his wine2 and trusts in his strength. Others say that mitronen refers to the one who is drunk and has fallen into a deep sleep because of his wine [and upon awakening shouts].3
1. God’s power was not manifest. Hence, scripture speaks of God being asleep.
2. Who shouts after drinking wine.
3. Mitronen refers to someone who is drunk and has fallen into deep sleep after drinking wine, and upon awakening shouts. See Rashi on this verse.
ואמר כגבור – כי לא תחסר הגבורה ממנו כי אם בעבור היין, כך הקב״ה היה דומה לישן או לנרדם מהיין, שהיה רואה בעונות ישראל ובחטאתם והיה כישן ונרדם מחריש להם. וכשגברו עונותם והכעיסוהו במעשיהם הרעים, הקיץ והתנקם בהם והיה כגבור מתרונן מיין.
(סה-סז) ויש מפרשים:אויקץ כישן – על מה שעשה בפלשתים, שהיה ישן בגלות הארון, והקיץ אחר כן והכה בפלשתים שלקחוהו.
ויך צריו אחור – צריו – הם הפלשתים, הכה אותם אחור – זהו מכת הטחורים, ואותה המכה היתה להם חרפת עולם.
וימאס באהל יוסף – כי אף על פי ששב הארון, לא שב לשילה, אלא הלך ממקום למקום עד שהביאו דוד לציון.
1. אבע״ז: ויקץ - דבר הכתוב כנגד מחשבות פלשתים שתפשו מקום הכבוד או על דרך משל בעבור שלא נראתה גבורת הכבוד בהלקח הארון ועתה מתרונן המתרונן מיינו שהוא בוטח בכחו.
2. ראה שה״ש כי טובים דודיך מיין.
ואפילו הכי, וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ה׳ – כי כמו שהישן קם בבהלה, כך בפתע פתאום קם ה׳ לשטן נגד אויבי ישראל ברחמיו: כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן. ׳מתרונן׳ יותר מה׳יין׳, היינו מהשיכור בעל היין1, וזה כי ה׳גיבור׳ במלחמה נותן תהום קולו וצווח לתת נפש וכח בלב עמו להילחם, כמו שמתרונן השיכור:
ויקץ כישן אדני – יש פסיק בין כישן לשם כי אין למעלה לא יקיצה ולא שינה ועיין מ״ש לעיל בסימן מ״ד.
ויקץ כישן – כי עד הזמן ההוא החריש המקום מענוש את ישראל על מעשיהם כאלו היה ישן ובעת ההיא גברו העונות והקיץ משינתו לעשות בהם נקם.
מתרונן – המתעורר משכרות היין ע״י צעקה ורנון.
(סה-סו)ויקץ – ובכ״ז הקיץ כמו הישן על שקנא לכבוד הארון,
ויך צריו אחור מה ששת להם עפולים שהוא מכת אחור ומכת חרפה ובוז.
מתרונן – שרש רון ורום ממקור אחד באו כמו כון וקום שמהם מכון ומקום, ורנה ר״ל הרמת קול לשמחה או ליגון (קומי רני בלילה, איכה ב׳:י״ט) אף כאן מתרונן מתרומם והוא לשון נרדף לויקץ שבראש הפסוק, ויש לומר ג״כ כדברי פ׳יליפפזאָן כגבור שאומץ לבו מתרומם ומתנשא ביותר מחמת יין ששתה, אבל לפרשו לשון רנה, שבהיותו שכור טרם ייקץ היה מרנן משל מגונה הוא לנגד ה׳, מלבד שלא היה כותב מתרונן בהתפעל.
וגעזעניוס מפרשו מלשון ערבי, מנוצח ע״י יין הנוצחו ומביא עליו שינה, ואין צורך להניח פירוש זה מלבד שצריך ג״כ להניח שבא בהתפעל ע״ד לשון ארמי להוראת בנין שלא נזכר פועלו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And He smote His adversaries backward. He put upon them a perpetual reproach.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he smote his oppressors on their behinds with hemorrhoids; he gave them eternal disgrace.
ויך צריו אחור – אמר ר׳ יצחק בר מריון חרבו של הקב״ה שש עשרה פנים יש לה שנאמר (יחזקאל כ״א:כ״א) התאחדי הימיני השימי השמאילי. התאחדי ארבעה. הימיני ארבעה. השימי ארבעה. השמאילי ארבעה. הרי שש עשרה.
וצ׳רב אעדאהם פי בעץ׳ אעצ׳איהם, מא ג׳על להם בהא עאר אלדהר.
והוא הכה את האויבים שלו בחלק מהאברים שלהם בדברים שבהם עשה אותם לחרפות עולם.
ויך, וינגע את צריהם באחד אבריהם דבר ששם להם בו חרפת עולם. ודרך כנוי ונקיות כתב באחד אבריהם.
ואמרו ויך צריו אחור. רוצה לומר הטחורים שהוכו בהם פלשתים.
וקולה ויך צריו אחור, יריד בה אלטחורים אלד׳י בליו בה פלשתים.
ויך צריו אחור – מכת אחוריים בעפלים ובטחורים והיא חרפת גידוף להם עולמית.
And He smote His adversaries from the rear Plagues of the rear with hemorrhoids, which is a disgrace of perpetual ridicule for them.
ויך צריו אחור – ממש.1
1. בדומה לרש״י.
ויך – רמז לטחורים.
AND HE SMOTE HIS ADVERSARIES BACKWARD. This alludes to the hemorrhoids [which struck the Philistines].1
1. See Samuel I 5:6–12.
ויך צריו אחור – צריו – הפושעים שהיו בישראל, הכה אותם עד ששבו אחור לפני אויביהם.
או אמר אחור – לפי שנסו ישראל מפני פלשתים (שמואל א ד׳), והיו הפלשתים רודפים אחריהם ומכים אותם מאחוריהם. והאל עושה זה לענש עונותם שרבו.
חרפת עולם נתן למו – גלות הארון שהיתה חרפה לישראל לעולם.
חרפת עולם – מכה בפנים מורה שהאויב התיצב לפני הנלחם בו, ומכת אחור שפנה עורף לנוס.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he was disgusted with the tabernacle spread over the territory of Joseph; and he took no pleasure in the tribe of Ephraim.
ת׳ם זהד פי מנזל אל יוסף, ולם ידום אכ׳תיאר סבט אפרים.
ומאס באוהלי בית יוסף. ולא נתן לשבט אפרים שיבחר.
וימאס, ואחר כך מאס באהל בית יוסף ולא התמיד בבחירת שבט אפרים.
וימאס באהל יוסף – היא שילה שהיא בחלקו של יוסף.
He rejected the tent of Joseph That is Shiloh, which is in Joseph's territory.
באהל יוסף – בשילה, שלא רצה להשרות שכינתו שם ובחר לו מקום הגון.
וימאס – מאז לא היה הארון בחלק אפרים, רק מאהל אל אהל (דברי הימים א י״ז:ה׳) וממקום למקום, עד בוא דוד והיה הארון בעיר ציון.
MOREOVER, HE ABHORRED THE TENT OF JOSEPH. From then on1 the Ark was no longer in the portion of Ephraim but traveled from tent to tent, from place to place, until David appeared and the Ark was situated in Mount Zion.
1. After God brought the plagues upon the Philistines.
(סז-סח) ואפילו הכי ה׳ יתברך אז מאס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וגו׳, וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה, ואחר כך בחר המקום, והוא הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב מאז בזמן העקידה, הר המוריה:
ובשבט – הוא״ו בגעיא וכן הוא בס״ס.
וימאס – מאז מאס במשכן שילה שהיתה בנחלת אפרים בן יוסף.
ובשבט אפרים – הוא הוא וכפל הדבר במ״ש.
(סז-סח)וימאס – ומאז מאס באהל יוסף – שלא עמד המקדש עוד בחלקו של יוסף, וכן בשבט אפרים לא בחר אל המלוכה, ומפרש נגד מ״ש ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה – ונגד מ״ש וימאס באהל יוסף אמר ויבחר את הר ציון אשר אהב.
(סט-עב) ויבן כמו רמים מקדשו שהמקדש היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שהוא מקשר עולם העליון עם התחתון, והוא כמו רמים עולמות העליונים,
והיסוד שלו הוא כמו הארץ כו׳, והנה המקדש ומלכות ב״ד שניהם היו צריכים לשלמות הכלל, והמקדש ומלכות ב״ד תלוים זה בזה כמו שבארתי בסי׳ קל״ב וז״ש ויבחר בדוד עבדו, והבחירה היתה מצד רעיית הצאן, כמ״ש במדרש שבחן טוב לבבו בהנהגת הצאן, וז״ש מאחר עלות הביאו לרעות בשני מיני הנהגות,
א. המדינית, עז״א ביעקב עמו
ב. המוסרית, עז״א ובישראל נחלתו כי ישראל גדול מיעקב, והוא רעה אותם כתום לבבו – בהנהגה התוריות ובתבונות כפיו ינחם בהנהגה המדינית.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
But he was pleased with the tribe of Judah, with Mount Zion that he loves.
ויבחר בשבט יהודה את הר ציון אשר אהב – רבי הוה יתיב ופשיט כל החופות בגבולו של בנימין הן. א״ר שמעון ב״ר לר׳ חייא והא כתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר. אמר ליה ודא מסייע ליה לאבוה. מה בחירה שנאמרה בשבט יהודה לא נאמר אלא בבנימין. אף מאיסה שנאמרה בשבט יוסף אינה אלא בשבט בנימין.
ויבחר את שבט יהודה – רבי הוה יתיב פשט כל החופות בגבולו של בנימן, אמר רבי שמעון לרבי חייא רבה והכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, אמר ליה והדא מסייעא לאבוך מה בחירה שנאמר ביהודה אינה ביהודה אלא בשבט בנימן אף מאיסה שנאמר ביוסף אינה אלא בשבט בנימן.
ואכ׳תאר מן סבט יהודה ג׳בל ציון כמא אחב.
והוא בחר בשבט בית יהודה. ואת הר ציון שהוא אהב.
ויבחר, ויבחר משבט יהודה את הר ציון כפי שאהב.
ויבחר – הזכיר השבט שהיה ממנו דוד, כי בעבורו עקר כל המזמור.
BUT CHOSE THE TRIBE OF JUDAH. The psalmist mentions the tribe that David came from, for David is the main reason why this psalm was written.
And he built his sanctuary like the horn of the wild ox, fixed like the earth that he founded forever and ever.
ויבן כמו רמים מקדשו – כשהיה דוד רועה את צאן אביו. במזמור כ״ב. לכך ויבן כמו רמים מקדשו. ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן. א״ר יהושע הכהן מה ממכלאות צאן שהיה דוד כולה אלו מפני אלו מוציא את הגדיים ומאכילן ראשי עשבים ומוציא את התיישים ומאכילן אמצען של עשבים ומוציא את הזקנות ומאכילן עיקרן של עשבים. אמר הקב״ה הואיל ויודע (לראות) [לרעות] צאן ירעה את צאני אלו ישראל שנאמר (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתנה צאני צאן מרעיתי.
ויבן כמו רמים מקדשו – כשהיה דוד רועה הלך ומצא את הראם ישן (כדכתיב בריש רמז תרפ״ח).
ובנא פיה קדסה ללת׳באת כסמאואת, ואססה כאלאדץ׳ אלי אלדהר.
והוא בנה מקדש מרומם בארץ אשר יסד אותה לעד.
ויבן, ויבן בו מקדשו שיעמוד ויתקיים בשמים ויסדו בארץ עד לעולם.
ויבן כמו רמים מקדשו וגו׳ – כמו שמים וארץ שנאמרו בהם שתי ידים, שנאמר: ידי יסדה ארץ וימינו טפחה שמים (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף המקדש בשתי ידים, שנאמר: כוננו ידיך (שמות ט״ו:י״ז).
דבר אחר: כמו רמים מקדשו כארץ יסדה – מה שמים וארץ אין להם חליפין, אף מקדש אין לו חליפין להשרות שם שכינה.
And He built His Sanctuary like the high heavens, etc. Like the heavens and the earth, about which two hands are mentioned, as it is stated: "Even My hand laid the foundation of the earth, and My right hand measured the heavens with handbreadths" (Yeshayahu 48:13). Also the Temple was with two hands, as it is said: "Your hands established" (Shemot 15:17). (Cf. Mechilta, Shirah 10, Keth. 5a, Rashi to Shemot 15:17.) Another explanation: And He built His Sanctuary like the high heavens, like the earth He established it Just as heaven and earth have no substitute, neither does the Temple have a substitute in which to let the Shechinah rest.
וטעם כארץ – בעבור היות הארץ בכללה עומדת וחלקיה, על כן הזכיר זה החלק מהארץ עומד כמו הארץ בכללה.
AND HE BUILT HIS SANCTUARY LIKE THE HEIGHTS. The word ramim (heights)1 is an adjective. However, the noun which it modifies is missing. Compare this to and their food plump2 (Hab. 1:16). The meaning of the latter is, “and their food a plump lamb (or a plump calf).” The same is the case here. Its meaning is, “And He built His sanctuary like3 the high palaces.”
Scripture reads And He built His sanctuary … like the earth because the earth is among those things that are everlasting. [However, Its] parts [perish].4 The psalmist therefore mentions that this portion of the earth5 corresponds to the earth as a whole.
1. Ramim literally means high. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Translated literally.
3. Reading ke-armonim – Ha-Keter.
4. This is the case according to Rabbi Sherem.
5. The place of the Sanctuary (or all of the Land of Israel, according to Rabbi Sherem) will last forever.
ויבן כמו רמים – כמו ארמונים רמים,א וכמהו: כעדר הקצובות.
כארץ יסדהבלעולם – כמו שכתוב: והארץ לעולם עמדת (קהלת א׳:ד׳). כן בנה מקדשו שם לעולם, לא כמו שהיה בגלגל ובשילה ובנב ובגבעון, אלא לעולם היה ויהיה המקדש שם בהר המוריה. וכן הוא אומר: מכון לשבתך עולמים (מלכים א ח׳:י״ג).
1. בנה את בית המקדש כמו שבנו אותו ה׳רמים׳ – האבות אברהם ויצחק, שבכח העקידה נאמר שם ׳אשר ייאמר היום בהר ה׳ ייראה׳, הרי שהם ייסדו שם את המקדש, ובימי דוד נבנה שם ׳כמו׳ שייסדו׳ ׳רמים׳ אלה.
וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם. כי בית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה (תנחומא פקודי א):
כמו רמים – ר״ל בנהו בנין עדי עד כמו השמים הרמים ויסדם להיות לעולם כמו הארץ.
ויבן וגו׳ – בראשית מלכות דוד כבר נבחרה ירושלים לעיר הקדש לבנות בה בית המקדש, והמחבר מדבר כאילו כבר נבנה, ע״ד אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל (במדבר כ׳:כ״ד) ודומיו, וכמו רמים כבנינים היותר רמים שמוסדם חזק, או מקדשו ארץ קדשו, ולשון ויבן מושאל כמו ובניתים ולא אהרוס (ירמיה כ״ד:ו׳), ונופל יפה על כארץ יסדה שאחריו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודהואיל משההכל
He chose David, His servant, and took him from the sheepfolds;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודעודהכל
And he was pleased with David his servant, and took him from the flocks of sheep.
ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן – רבי יהושע הכהן בשם רבי חנינא בר יצחק מהו ממכלאות צאן שהיה דוד כולא אלו מפני אלו מוציא הגדיים ומאכילן ראשי עשבים, מוציא את התישים ומאכילן אמצען של עשבים, מוציא את הזקנות ומאכילן עיקרן של עשבים, אמר הקב״ה הואיל ויודע לרעות את הצאן יבא וירעה צאני אלו ישראל שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי. וירעם בתום לבבו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ישב וחשב שלא יהא משמד נוטל (עם) [ושונה עד שיטול] חברו בשדה אחוזה.
ואכ׳תאר דאוד עבדה, חין אכ׳ד׳ה מן מחאבס אלגנם.
והוא בחר את דוד עבדו בזמן שלקח אותו מהמקום המוקף של הצאן [לשון מכלאה כמו כלא].
and took him from the sheepcotes Heb. ממכלאת צאן, from the stalls of the sheep, as: "The flock will be cut off from the fold (ממכלה)" (Chavakkuk 3:16).
ויבחר – וכבר בחר, כדרך: וישאל אותה, ורבים ככה. כי הר ציון דודא תפשו, ועל שמו נקראת ירושלם: קריית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳).
א. כן בכ״י פרמא 2062 ובגיליון פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״דוד״.
HE CHOSE DAVID. Va-yivchar (He chose) is to be rendered, “and He had chosen.”1 It is similar to va-esh’al otah (and I asked her) (Gen. 24:47).2 There are many such instances.3Va-yivchar (He chose) is to be rendered “and He had chosen” because David conquered Mount Zion,4 and Jerusalem is named after him.5 Compare this to the city where David encamped(Isaiah 29:1).
AND TOOK HIM. After He took him.6
FROM THE SHEEPFOLDS. Mikhle’ot (sheepfolds) is similar to mikhlah (fold) in the flock shall be cut off from the fold(Hab. 3:17).
1. David was chosen before the Sanctuary was built. From the order of our verses, it appears that David was chosen after the Sanctuary was built. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Which is to be rendered, “and I had asked her.” See Ibn Ezra’s comments on verse 24 and the notes thereto.
3. There are many instances of scripture’s use of the pluperfect.
4. Mentioned in verse 68. David was chosen before he conquered Mount Zion.
5. Jerusalem is known as the city of David.
6. God chose David after He took him from the sheepfolds.
ויבחר בדוד עבדו – וכן בחר בדוד עבדו לעולם, שלא יהיה מלך אחר בירושלם, אלא הוא וזרעו אחריו.
(ע-עב)וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וגו׳, וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת בכַּפָּיו יַנְחֵם, כי חסר בי״ת בתיבת ׳כפיו׳. וזה, שדוד המלך ע״ה הוא בעצמו ובכבודו היה ׳עושה משפט וצדקה לכל עמו׳ (שמואל ב׳ ח׳:ט״ו)1, וכן אמרו ז״ל (ברכות ד.) ׳ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא׳.
ואף על פי שמלאכת הרעייה בעת ההיא היתה לאנשים המובחרים, היינו לאנשים חכמים בעניין הנהגת הבית, אפס רבים יש, ורוב היודעים הנהגת הבית אינם טובים להנהיג המדינה ולהיות מלך, כי מלאכות שונות הנה, אפילו הכי דוד היה שלם בכולם, כי ה׳ יראה ללבב2, והיה מכיר בחכמתו שראוי להיות מלך על עמו ולרעות את עם ה׳:
ממכלאות – מלשון בית הכלא ומאסר והוא דיר הצאן שהמה כלואים בה.
ויבחר בדוד – למלוך על ישראל.
ממכלאות צאן – ממה שהיה תמיד עם הצאן בדיר שלהם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודהכל
And he brought him [away] from [following] after sucklings to rule over Jacob his people, and over Israel his inheritance.
פאתי בה מן רעי אלחואמל, אן ירעי אל יעקב קומה, ובני אסראיל נחלתה.
והוא הביא אותו מרעיית הבהמות המעוברות. כדי שיטפל בבית יעקוב עמו ובבני ישראל הנחלה שלו.
וירעם, וירעם בתם לבב וינחם בתבונת הנהגתו.
מאחר עלות הביאו – שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני ומוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי עשבים העליונים שהם רכים, ומוציא התישים אחריהם ואוכלים אמצע העשבים ואחר כך מוציא הזקינות ואוכלות השרשים אמר הקב״ה ראוי הוא זה להיות רועה את עמי.
From behind the nursing ewes He brought him For he would shepherd the nursing ewes for his father, because he was merciful and would bring the kids first and feed them the upper tips of the grasses, which are tender. Then after them he would bring out the he-goats, who would eat the middle of the grasses, and afterwards, he would bring out the older ones, who would eat the roots. Said the Holy One, blessed be He, "This one is fit to shepherd My people."
מאחר עלות – תואר דומה לפועל, על דרך: העולים על הצאן (בראשית ל״א:י״ב), העלות הם הנקבות.
לרעות – עם בי״ת נוסף, כמו: רועה את אחיו בצאן (בראשית ל״ז:ב׳).
והנה בתחלה היה רועה צאן ושב לרעות ישראל, כאשר התחיל בתחלת המזמור: ויסע כצאן עמו (תהלים ע״ח:נ״ב).
THAT GIVE SUCK. Alot (the ewes that give suck) is an adjective.1 It resembles a verb in the po’el (the present form).2Alot is similar to olim (leaped) in the he-goats which leaped upon the flock(Gen. 31:12).3Alot refers to females.4
TO BE SHEPHERD OVER JACOB. The bet of be-ya’akov (over Jacob) is superfluous. It is like the bet of ba-tzon (the flock) in was feeding the flock with his brethren(Gen. 37:2). Observe: David was first a shepherd of sheep. He then became a shepherd of Israel. The latter5 is in keeping with the opening6 of this psalm: But He (God) made His own people to go forth like sheep (verse 52).
1. It is an adjective modifying tzon (flock). Alot should be understood as if it were written tzon alot.
2. It has a meaning similar to the word olot (going up).
3. Alot is connected to the word “leaping.”
4. Olim is masculine. Alot is feminine. Both come from the same root. According to Ibn Ezra on Isaiah 40:11, alot refers to the sheep that have been leaped upon and impregnated. In other words, alot means pregnant sheep.
5. The image of Israel as a flock of sheep.
6. Actually with what was said earlier rather than the beginning, for the quote here is from verse 52.
מאחר עלות – הנקבות מן הצאן המיניקות נקראו עלות, על שם בניהן שנקראו עולים. ומה שאמר: מאחר עלות – כי הרועה צריך שיהיה אחר העלות לנהלם לאט, כמו שכתוב: עלות ינהל (ישעיהו מ׳:י״א), וכתוב: והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד וגומר (בראשית ל״ג:י״ג).
לרעות ביעקב – לקחו מרעות צאן לרעות את ישראל.
מאחר עלות. הבהמות המניקות שצריך לרחם עליהן ועל בניהן1:
1. כ״כ רש״י ׳מאחר עלות הביאו - שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני ומוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי עשבים העליונים שהם רכים, ומוציא התיישים אחריה׳ ואוכלין אמצע העשבים ואחר כך מוציא הזקנות ואוכלות השרשים אמר הקב״ה ראוי הוא זה להיות רועה את עמי׳. רד״ק: מאחר עלות. הנקבות מן הצאן המניקות נקראו עלות, על שם בניהם שנקראו עוּלִים. ומה שאמר מאחר עלות, כי הרועה צריך להיות אחר העלות לנהלם לאט, כמו שכתוב (ישעיה מ, יא): עלות ינהל, וכתוב (בראשית לג, יג): והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד וגו׳. לרעות ביעקב, לקחוֹ מרעות צאן לרעות את ישראל׳.
And he reigned over them in the perfection of his heart, and he will guide them by the understanding of his hands.
וירעם (בתום) [כתום] לבבו. ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן אומר ישב וחשב שלא יהיה משמר נוטל עם חברו בשדה אחוזה. א״ר יודן משקלס דוד להקב״ה בכל מיני קלוסין מהו אומר בסוף (תהלים קמ״ד:כ״א) תהלת ה׳ ידבר פי תהלה לקלוסו של הקב״ה.
פרעאהם בצחה קלב, וסירהם בפהם תדבירה.
והוא [דוד] טפל בהם בלב שלם. והנחה אותם בהנהגתו הנבונה.
והוא הרעם כתום לבבו ובתבונת כפיו – כבור כפיו.
בינה – לשון ברור, שמברר הטוב ומבין מדעתו.
וטעם ובתבונות כפיו ינחם – בעבור שדמה עם השם לצאן, ויש צורך למרעה טוב והכל במקל, על כן: ובתבונות.
ולפי דעתי: כי בי״ת בתבונות ישרת שנים, כמו: וזרועו כשדים (ישעיהו מ״ח:י״ד), כאילו כתוב ובתבונות בכפיו ינחם.
והנה הטעםאכתום לבבו – לעשות טוב לעמו.
ובתבונות כפיו – הוא המעשה, ככתוב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח׳:ט״ו).
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״ ״.
Scripture reads And led them by the skillfulness of his hands because the psalmist compared God’s people to sheep. Sheep have a need for pasture. They are led by a staff.1 Scripture therefore reads by the skillfulness of his hands.
According to my opinion, the bet prefixed to the word tevunot (skillfulness) serves two words; that is, it is also to be prefixed to the word kapav (his hands).2 Compare this to the word Kasdim (Chaldeans) in and His arm on the Chaldeans(Isaiah 48:14).3 Our verse is to be interpreted as if it was written u-vi-tevunot be-kapav yanchem (and with skillfullness led them by his hands).4The integrity of his heart refers to the desire to do good for his people. By the skillfulness of his hands refers to his deeds. This is in keeping with scripture’s statement and David executed justice and righteousness unto all his people(2 Sam. 8:15).
1. The staff is in the hands of the shepherd.
2. Our verse reads u-vi-tevunot kapav yanchem. This literally means, and with skillfulness, his hand shall lead them.
3. Kasdim is to be read as if written be-kasdim, for the bet placed before an earlier word (be-bavel) is to be placed before it as well. Isaiah 48:14 literally reads His arm Chaldeans with the bet placed before kasdim (Chaldeans). Ibn Ezra interprets this as, “and His arm on the Chaldeans.”
4. He used the shepherd’s staff which was in his hands skillfully. The Hebrew word tevunot (skillfulness) literally means intelligence. Intelligence is not tied to the hands; it is tied to the mind. (See Metzudat Tzion.) Hence Ibn Ezra’s interpretation.
וירעם כתם לבבו – בכ״ף, כמו שהיה התמימות והיושר בלבבו, כן רעה אותם בישרת לב ובחכמה.
ובתבונות כפיו ינחם – וכנה התבונה לכפים, לפי שנוחה הרועה הצאן במקלו בכפיו, וצריך שינחה אותם בתבונה. ונתן התבונה לכפים, ואף על פי שהיא בלב, לפי שהם עושות את המלאכה. וכן: שכל את ידיו (בראשית מ״ח:י״ד).
ובתבונות כפיו – עם כי התבונה היא בלב אמר כפיו לפי שבהם ינהג הרועה ויראה כאלו התבונה בכפיו ודומה לו שכל את ידיו (בראשית מ״ח:י״ד) ור״ל שעשה בהשכל וכ״ז חוזר לראשית האמרים לומר את כל זה יספרו לבל יאחזו במעשה אבותם שמרו בה׳ כ״א יאחזו במעשה דוד שזכה למלוכה בעבור כשרון דרכו.
וירעם – בנוסחי דוקני בחירק (עיין מנחת שי) ונופל על דוד ולא על ה׳ המרעה אותם בידו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.