×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ א בכִּי⁠־ט֭וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּי⁠־נָ֝עִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃
Praise Hashem,⁠1 for it is good to sing2 to our God; for it is sweet3 to beautify4 with praise.
1. Praise Hashem | הַלְלוּ יָהּ – Regarding the proper name "Yah", here translated as: "Hashem", see the note on Tehillim 104:35. This psalm divides into three parts (verses 1-6, 7-11, 12-end), each beginning with a call to praise Hashem. Each section speaks of Hashem's actions as they relate to both the natural world and to humans.
2. to sing | זַמְּרָה – This root is found only in the poetic passages of Tanakh and always in the context of making music or singing praises to Hashem. Regarding the unusual form of the verb, see Ibn Ezra and Hoil Moshe that it is an elongated form of the infinitive ("to" plus a verb), missing the opening "ל", and with an extra "ה" at the end. Other examples of an elongated infinitive include "לְאַהֲבָה" (Devarim 11:13), "לְקׇרְבָה" (Shemot 36:2) and "לְיִרְאָה" (Devarim 4:10). Malbim notes that the noun "זמרה" (a song of praise) is a stronger term than the somewhat synonymous "תהילה".
3. sweet | נָעִים – This word generally simply means pleasant, but it is also associated with sweet-sounding music, as in the phrase "וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל", the sweet singer of Israel (Shemuel II 23:1) or "כִּנּוֹר נָעִים", sweet lyre (Tehillim 81:3). In Mishnaic Hebrew as well, the related noun "נעימה" refers to a melody (Mishna Arakhin 2.6). This translation has connected the word to what follows, but one could alternatively connect it to the preceding clause, in which case the words "נָאוָה תְהִלָּה" (praise is befitting/beautiful) stand alone (see Sforno).
4. to beautify | נָאוָה – This translation reads this word as a verb in the infinitive construct (parallel in form to "זַמְּרָה" in the first clause of the verse), making the two halves of the verse parallel. Alternatively, it is an adjective, meaning either "befitting" or "beautiful" (see then note on Tehillim 33:1). The clause would read: "for praise is pleasant and beautiful" or: "praise is befitting [Him]" (Ibn Ezra, Malbim).
א. הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>(חטף)
ב. ‹ר3› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַלְלוּיָהּ אֲרוּם טָב לְזַמָרָא קֳדָם אֱלָהָנָא אֲרוּם בְּסִים יַאֲיָא תּוּשְׁבַּחְתָּא.
Hallelujah!⁠1 For it is good to make music in the presence of our God, for it is pleasant, praise is comely.
1. Hallelujah: Praise God.
הללויה כי טוב זמרה אלהינו וגו׳ – אמר ישעיה (ישעיהו נ״ב:ז׳) מה נאוו על ההרים וגו׳. (אך) [אף] בשמים יראים ממני שנאמר הודו על ארץ ושמים. אימתי כשהוא מרומם קרן של ישראל. שנאמר (תהלים ע״ה:י״א) וכל קרני רשעים אגדע וגו׳. לכך נאמר וירם קרן לעמו. ולמה נמשלו ישראל לקרן. מה הקרן בראש היא נתונה כך הם ישראל ראש לכל העכו״ם. שנאמר (דברים כ״ח:י״ג) ונתנך ה׳ לראש. לכך וירם קרן לעמו וגו׳. מהו עם קרובו. העם שהם קרבין לו במצוות העם שקרבן הקב״ה יותר מכל העכו״ם. וכן הוא אומר (תהלים ע״ג:כ״ח) ואני קרבת אלהים לי טוב וגו׳. לכך נאמר לבני ישראל עם קרובו.
דבר אחר: כי טוב זמרה אלהינו – אמר ישעיהו (ישעיהו נ״ב:ז׳) מה נאוו על ההרים וגו׳. כשימלוך הקב״ה הכל הן מבשרים. שנאמר (שם) מבשר טוב משמיע שלום. ואומר (צפניה ג׳:י״ד) רני בת ציון הריעו וגו׳ בת ירושלים. על איזה דבר. הסיר ה׳ משפטיך. כך כשימלוך הקב״ה הכל מקלסין לו. וכן הוא אומר למעלה מן הפרשה זו ימלוך ה׳ לעולם. מלך הקב״ה ראוי להללו למה על שהם למלכותו של הקב״ה. אותה שעה הכל מרננין הכל מקלסין הכל משבחין שראו אותו שמלך. לכן נאמר (ישעיהו נ״ב:ז׳) אומר לציון מלך אלהיך. ומה כתיב אחריו קול צופיך וגו׳. ואומר (צפניה ג׳:י״ד) רני בת ציון וגו׳. על אי זה דבר. הסיר ה׳ משפטיך. כך כשימלוך הקב״ה אותו שעה זמרו לו. לכך נאמר כי טוב זמרה אלהינו. מלך בשר ודם אם יהיה אדם גדול והיה בידו מכוה אם ישאל עני בשלומו גנאי הוא לו ואינו משיבו. אבל הקב״ה אינו כן הכל מקובל לו והוא אומר קלסוני והוא טוב לפני. שנאמר כי טוב זמרה אלהינו וגו׳. בונה ירושלים וגו׳. כשם שהקב״ה מלך בהלל ובזמירות כך ירושלים אינה נבנית אלא בהלל ובזמירות. וכן אתה מוצא בבנין האחרון שבנה חירם. שנאמר (עזרא ג י-יא) ויסדו הבונים את היכל. ויענו בהלל ובהודות וגו׳. לכך נאמר כי טוב זמרה אלהינו.
וסבחוא אלאזלי, אנה מא אג׳וד תמג׳יד רבנא, ומא אנעם מדחה ואחסנה.
תשבחו את ה׳ הנצחי שהרי כמה טובה ההודאה לה׳ וכמה נעים ויפה לשבח אותו.
הללו את יה כי מה טוב לזמר לאלהינו ומה נעים ונאוה להללו.
כי טוב זמרה – כי טוב לזמר לו.
For it is good to sing For it is good to sing to Him.
הללויה – דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.
ומלת זמרה – שם הפועל, כמו: ליסרה אתכם (ויקרא כ״ו:י״ח) והה״א נוסף.
כי – ישרת בעבור אחר כי טוב זמרה אלהינו וכי נעים.
וכי נאוה – מגזרת תאוה כאשר פירשתי שהמלה לבניין נפעל, כמו: וכל נעשה במרחשת (ויקרא ז׳:ט׳).
HALLELUJAH. These1 are the words of the poet under prophetic inspiration. The poet praises God when he experiences a vision in which he sees that God will build Jerusalem and gather the dispersed of Israel.
The word zammerah (to sing) is an infinitive.⁠2 Compare it to yasserah (to chastise) in le-yasserah etkhem (to chastise you)⁠3 (Lev. 26:18). The heh of zammerah is superfluous.⁠4
FOR. The word ki (for) serves two words.⁠5 Our text should be understood as follows: “For it is good to sing praises unto our God; for praise is pleasant and comely.”
The word navah (comely) is, as I have explained,⁠6 related to the word ta’avah (delight) (Gen. 3:6).⁠7 Navah is a nifal. It is similar to the word na’asah (that is dressed)⁠8 in and all that is dressed in the stewing-pan (Lev. 7:9).
1. The verse.
2. It appears to be an imperative.
3. Translated literally.
4. The usual reading of the word is zammer.
5. Our verse reads ki na’im navah tehillah – literally, for it is pleasant, praise is comely. Ibn Ezra suggests that our verse be read ki na’im ve-khi navah tehillah (for praise is pleasant and comely).
6. See Ibn Ezra on Ps. 33:1.
7. From the root alef, vav, heh.
8. A nifal from the root ayin, sin, heh.
הללו יה – כשהיה בשלוותו ובנה מגדל דוד. כדכתיב: וישב דוד במצודה ויקרא לו עיר דוד ויבן דוד סביב מן המילוא וביתה (שמואל ב ה׳:ט׳), וכת׳: וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד (שמואל ב ה׳:י״א), והוא מגדל דוד. ועל אותו בניין אמר כי טוב זמרה – כמו: טוב ונעים לזמר ולומר לו1 נאוה תהילה.
1. בדומה ברש״י.
הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה – אז כשימלוך י״י לעולם, הללויה כל בני העולם, שתכירו אז מלכותו, ואז תהיה שיר זמר שלכם טוב ונעים. ותהילתכם תהיה נאוה.
נאוה – האל״ף נחה, וענינו כמו: נאה.
הללויה כי טוב. כוונת המזמור לנבואת הגאולה ושיודו לפניו על זה, וספר אחריו מהמשך המציאות בכחו וברחמיו, וספר בהשגחתו ובקצת נפלאותיו שבדברים הטבעיים. ואמר על זה הללויה כי טוב זמרה אלהינו וזמרה מקור בתוספת ה״א, כלומר, כי טוב לזמר את אלהינו. וכפל הענין ואמר כי נעים כלומר, שהדבר ערב לזמרו. וכן כי נאוה תהלה כלומר, ואחל [ל]⁠הללו.
(הקדמה) זה המזמור חיבר המשורר להודות לאל יתברך על קיבוץ גלויות, שיוציא משעבוד מלכויות1. ואמר:
(א) הללויה כי טוב זמרה אלהינו. גם בזמן הגלות2, כי אמנם ׳טוב׳ לנו לזמר ולשמוח על שהוא ׳אלקינו׳ ומנהיג אותנו בלי אמצעי, כאמרו (להלן קמט ב) ׳ישמח ישראל בעושיו׳: כי נעים. כי חפץ חסד הוא: נאוה תהילה. ועם זה, לו ׳נאוה׳ ונאותה ה׳תהילה׳ לרוב גדלו3:
1. אבע״ז: דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.
2. כשאין השם שלם ונקרא בשם ׳י-ה׳.
3. אבע״ז: ׳כי ישרת בעבור אחר כי טוב זמרה אלהינו כי נעים וכי נאוה׳.
הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב לזמר לאֱלֹהֵינוּ, ראשונה, כִּי נָעִים – שהמושכלות הם הדברים הנעימים, והמושכל היותר גדול מכולם, שהוא מושכל ה׳, הוא יותר נעים מזולתו1. ועוד, שנָאוָה תְהִלָּה [לו], ולא תאות לזולתו באמת:
1. כ״כ לעיל (תהלים קלה א-ג).
הללויה כי טוב – חדא מלאה.
נאוה – מלשון נאה ויפה כמו לישרים נאוה תהלה (תהלים ל״ג:א׳).
כי טוב – כי הוא טוב.
זמרה אלהינו – זמרה לאלהינו.
כי נעים וגו׳ – על כי הוא נעים לזה נאוה לו תהלה.
כי טוב – אחר שסיים בדבר השגחת ה׳ אל ציון, ייחד לזה מזמור בפ״ע, ואמר הזמר לאלהינו הוא טוב והתהלה הוא נעים ונאוה – וכבר בארנו ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לה׳ עם ישראל ועל השגחה הפרטיית שהפלם ה׳ בה, וכבר התבאר שהזמר הוא דרגה יותר מן התהלה, שהזמר בא על טובות העודפות ביתר שאת, ועל כן אמר שהזמר לאלהינו מצד השגחתו הפרטיית הנסיית הוא טוב, שהטוב הוא הטוב האמתי הנמצא בעצמות הדבר, והתהלה מצד הטובות הרגילות הוא נעים ונאוה, מצד היופי והערך והסדר שיש להנהגה הסדורה.
זמרה – מקור על משקל נקבה או לאהבה, ליראה, לקרבה וחסרה הלמ״ד ויש להניח שאות ה״א היה לה מטבע הוראת חן, ע״כ שמשה לסימן הנקבות ונספחה ג״כ אל הפעלים להוראת תחנה.
נעים – אולי מקורו נע⁠־עִם, והוראתו מתיקות לנפש, ובא דרך השאלה גם למתיקות לגוף ובל אלחם במנעמיהם (למעלה קמ״א:ד׳) וכאן הוא לשון סתמי (Neutrum) דבר נעים הוא לומר לו תהלה נאוה, ונאוֶה הוא דבר שאדם מתאוה, וכולל תאר טוב ויפה יחד.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלַ֣͏ִם יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הנִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס׃
The builder of Jerusalem1 is Hashem; the outcasts of Israel2 He will gather in.⁠3
1. builder of Jerusalem | בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם – Commentators debate the time period referred to in this psalm. While many set it in the time of the future redemption (Radak, Ibn Ezra, Sforno), Hoil Moshe suggests that it refers to the period of the return to Zion and rebuilding of the second Temple. The anonymous Northern French commentators uniquely suggest that it refers to David's conquest and building of Jerusalem. The building is attributed to Hashem, as it is He who enabled David to do so.
2. outcasts of Israel | נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל – The root "דחה" means to thrust out or push, so here the word has the connotation of those who had been pushed out, referring perhaps to those dispersed in exile (or according to the Northern French commentary mentioned in the previous note, to David and his people when they were fleeing from Shaul).
3. gather in | יְכַנֵּס – See Malbim that, in contrast to the somewhat synonymous root "אסף", to gather, the root "כנס" has the connotation of gathering into a safe place.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בָּנֵי יְרוּשְׁלֵם יְיָ גַלְוָת יִשְׂרָאֵל יְכַנֵס.
The LORD is the builder of Jerusalem, he will gather the exiles of Jerusalem.
נדחי ישראל יכנס – ומי הן הנדחין קרח וכל עדתו שנדחו מפי משה רבינו עליו השלום. ועכן שנדחה מפי יהושע. וכן הוא אומר (הושע ב׳:י״ז) ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור. ואי זה עמק עכור. מה שאמר יהושע (יהושע ז׳:כ״ה) ויאמר יהושע מה עכרתנו. לכך נאמר נדחי ישראל יכנס.
דבר אחר: נדחי ישראל יכנס – אלו שבטים. שנאמר (דברים כ״ט:כ״ז) וישליכם אל ארץ אחרת וגו׳. וכן אמר הכתוב (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים וגו׳. אותה שעה אין לישראל מכאוב עד שהן מתרפאין. שנאמר הרופא לשבורי לב. אמר הקב״ה אם נכוית ידו נתרפא שבר לב של ישראל על אחת כמה וכמה. לא נשבר לבם אלא בשביל שחרבה ירושלים. שנאמר (איכה ה׳:י״ז) על זה היה דוה לבנו. אמר להם הקב״ה על מה. אמרו לו על הר ציון ששמם. אמר להם הרי אני בוכה ומרפא אתכם. שנאמר הרופא לשבורי לב. וכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ו) ביום חבוש ה׳ את שבר עמו וגו׳. מהו שבר עמו זו חרבן ירושלים. ומהו מחץ מכתו מי שהחריבה הוא בונה אותה. אותה שעה אין צרה ואין אנחה ואין יגון. שנאמר (שם ל״ה:י׳) ששון ושמחה ישיגו וגו׳. ויהיו שמחים לעולם.
הללויה כי טוב וגו׳ בונה ירושלים ה׳ – א״ר נחמן אפילו פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים שנאמר בונה ירושלים י״י, אימתי בונה ירושלים י״י בזמן שנדחי ישראל יכנס. אמר רבי שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות. ואם יאמר לך אדם שנבנית ולא נתכנסו הגליות אל תאמין שנאמר בונה ירושלים י״י כי נדחי ישראל יכנס.
אלבאני ירושלם, וג׳מיע מדחי אל אסראיל יג׳מע.
ה׳ הוא הבונה את ירושלים והוא המקבץ את נדחי בית ישראל.
בונה, הבונה את ירושלם וכל נדחי ישראל יכנס.
בונהיכנס – כמו לך כנוס את כל היהודים (אסתר ד׳:ט״ז).
DOTH BUILD UP … HE GATHERETH. Yekhannes (He gathereth) is similar to kenos (gather) in Go, gather together all the Jews (Esther 4:16).⁠1
1. In other words, yekhannes means, “He gathers.”
בֺנֵה ירושלים – עתה נתן לי כח לבנותו.
נדחי ישראל יכנס – אותי ואנשיי.
בונה ירושלים י״י – ואז יבנה י״י ירושלים ויכנס נדחי ישראל – אל אדמתם.
ואמר בונה ירושלם ה׳ רומז על הגאולה כלומר, זמרוהו כי הוא יבנה ירושלם לעתיד ויכנס נדחי ישראל.
בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס. על ידי כורש, כאמרו (ישעיה מה יג) ׳הוא יבנה עירי וגלותי ישלח׳:
והוא בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה׳, כאמרו (זכריה ב׳:ט׳) ׳ואני אהיה לה חומת אש סביב׳, נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, כאמרו (ישעיה כ״ז:ב׳) ׳ואתם תלוקטו לאחד אחד׳ וגו׳1:
1. בנדפס פירש פסוקים אלו על תחילת בית שני.
יכנס – מלשון הכנסה ואסיפה וכן והמסכה צרה כהתכנס (ישעיהו כ״ח:כ׳).
בונה – הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנס אליה.
נדחי ישראל יכנס – יש הבדל בין אסף ובין כנס, שהכונס הוא לתוך מקום משומר (יחזקאל כ״ב כ״א) ובאמת הקיבוץ והאסיפה של הגליות יהיה קודם בנין ירושלים כמ״ש בכ״מ (וחז״ל נחלקו בזה באמת) רק אחר שיבנה ירושלים יכנס אותם למקום מחיצות עיר חומה דלתים ובריח, שזה ענין הכינוס.
בונה ירושלים ה׳ – באר שהזמר והתהלה שמדבר בה הוא על שה׳ בעצמו בונה ירושלים. שבהשגחתו הפרטיית מתעסק בבנינה שתהיה עיר אלהים קדוש משכני עליון, והוא בעצמו יכנס לתוכה את נדחי ישראל – הנדחים בארבע כנפות הארץ, (או מדבר על כינוס השבטים והתחברותם בה, כמו שכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו, כמו שפרשתי שם).
בונה וגו׳ – או נכתבו כל הללויות אלה אחר החרבן בראשית בית שני, או נוסף פרק זה על המזמור הנכתב בזמן קדמון.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑בוּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃
He heals the broken-hearted1 and binds their sorrows.⁠2
1. He heals the broken hearted | הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב – More literally: "He who heals the broken hearted".
2. binds their sorrows | וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם – The noun "עצבת" refers to pain or sorrow. Here, the verse speaks metaphorically of Hashem's bandaging of wounds, and could refer to either His healing of physical injuries or His curing of emotional pain.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְמַסֵי לִתְבִירֵי לִבָּא וּמַסֵיק אַרְכָא לְצַעְרֵיהוֹן.
Who heals the broken hearted, and applies bandages to their hurts.⁠1
1. Hurts: illnesses.
הרופא לשבורי לב – (כתוב ברמז תשס״ז).
הרופא לשבורי לב – אלו השבטים שהיה שבור לבם לומר שמא יהרגם יוסף שנאמר ויצוו אל יוסף לאמר אנא שא נא.
אלמשפי אלמכסורי אלקלב, וג׳אבר משקאתהם.
ה׳ הוא הרופא לכל שבורי הלב והוא מרפא את הסבל שלהם.
ומחבש, ומרפא צערם. תרגם עצבותם ״משקאתם״ כמו בעצבון תאכלנה בבראשית ג יז. וכן תרגם שם.
הרופא לשבורי לב – הם אבילי ציון.
ומחבש – כמו לא זורוא ולא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳).
ור׳ יצחק הספרדי אמר: כי לעצבותם – כמו לשון ישמעאל, וכמוהו: ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳).
ולפי דעתי: שהוא כמו נגעים כי הנוגע בעצבו שהנגוע בעצב גדול בעבורם.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13 חסר: ״לא זורו״.
WHO HEALETH THE BROKEN IN HEART. This reference is to the mourners for Zion.⁠1
AND BINDETH UP. The word u-mechabbesh (and bindeth up) is similar to chubbashu (bound up) in They have not been pressed, neither bound up (Isaiah 1:6).⁠2
Rabbi Isaac the Sephardi says that le-atzevotam (their wounds) means the same thing as a similar Arabic word.⁠3 The same is the case with the word itzevuni (have framed me) in Thy hands have framed me (Job 10:8). However, in my opinion atzevotam means “their plagues,” for the one who is plagued4 is very sad on account of his affliction.⁠5
1. See Isaiah 61:3. God heals the broken-hearted people of Zion by building up Jerusalem and gathering the dispersed of Israel.
2. In other words, u-mechabbesh means “and binds.”
3. The word atzaba in Arabic means, “to carve” or, “to shape.” According to this interpretation, u-mechabbesh le-atzevotam (and bindeth up their wounds) means, “and binds up (heals) their forms,” or, “and binds up (heals) their bodies.”
4. Reading ha-nagu’a. – Ha-Keter.
5. The word etzev means “sad.” Thus, atzevotam literally means, their sadness. Here it refers to that which causes sadness – i.e., plagues.
לשבורי לב – כמונו.
ומחבש לעצבותם – ומרפא לשון לא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳).
הרופא לשבורי לב – כמו ישראל שהם שבורי לב ועצבים בגלות.
לעצבותם – בדגש הצד״י, לתפארת הקריאה.
וכן הרופא לשבורי לב ר״ל לאותם שהם שבורי לב בגלות, כלומר, ירפאם ממחלת שבירת לבם. ומחבש לעצבותם, וייחס התחבושת לעצבון, כי פי׳ שמחבש מכת עצבותם, ודגש הצד״י לתפארת הקריאה.
הרופא לשבורי לב. ששכחו תורתם בגלות בבל, ונתן רפואתם על ידי עזרא, כאמרו (עזרא ז י) ׳כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳ ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט׳: ומחבש לעצבותם. שנשאו נשים נכריות והיו מחללים את השבת, ונתן1 תרופה על ידי עזרא ונחמיה וזולתם:
1. ה׳ נתן לישראל.
הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב. שאינם יכולים להשיג האמת בחקירתם, שאז תימלא הארץ דיעה את ה׳: וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם. שלא יהיו להם עוד מונעים ומעכבים:
הרופא – במקצת ספרים חסר וא״ו.
לעצבותם – בדגוש הצד״י לתפארת.
ומחבש – ענין קשירת המטלית על המכה כמו ולנשברת אחבש (יחזקאל ל״ד:ט״ז).
הרופא – הוא הרופא למי שלבו נשבר מרוב התוגה.
ומחבש – עושה תחבושת לעצבותם ר״ל מעביר העצבון.
הרופא לשבורי לב – לישראל שלבם נשבר על צרתם, ומחבש לעצבותם שהוא העצב שבלב, כי תחת עצב ימלאו שמחה וגיל.
ומחבש – מלשון ויחבש את חמורו (פרשת וירא) רק זה ענינו קשירת האוכף על גבו, וחבוש המכה היא קשירת החיתול סביבותיה.
מונה מספר וגו׳ – השגחתו תתראה על שפל השפלים בבני אדם, בעוד שתניע הגלגלים שהם גדולי ברואיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑יםלְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא׃
He assigns1 a number to the stars; He gives names to all.
1. assigns | מוֹנֶה – Alternatively: "He counts". The verb can sustain both meanings.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מָנֵי סְכוֹם לְכוֹכְבַיָא לְכוּלְהוֹן בִּשְׁמָא קָרֵי.
He numbers the sum of the stars, calling them all by name.
מונה מספר לכוכבים – אלו השבטים, הכוכבים האלו כשהם יוצאים אינם יוצאים אלא בשמות שנאמר לכלם בשם יקרא, ובכניסתן נכנסין במנין שנאמר מונה מספר לכוכבים, כך השבטים כשנכנסו למצרים נכנסו במנין בשבעים נפש וכשיצאו יצאו בשש מאות אלף רגלי, ועד שלא ירדו נתפרשו שמותם שנאמר ואלה שמות (כתוב לעיל בפסוק זבחי אלהים רוח נשברה).
מונה מספר לכוכבים – א״ל קיסר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימני כוכבי, אייתי חבושי שדינהו בארבלא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו, אמר ליה אוקמינהו ומנינא להו, אמר ליה רקיע נמי הכי הדרא, איכא דאמרי אמר ליה מני לי כוכבי אמר ליה מני ככיך ושיניך שדא ידיה לפומיה וקא מני להו אמר ליה מאי דאיכא בפומך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת (כתוב ברמז תמ״ו).
ואלעאד אחצא אלכואכב, ולג׳מיעהם אסמא ידעו.
והוא המונה את מספר הכוכבים את כולם יקרא בשמות.
מונה, מונה מספר הכוכבים.
מונה – בעבור שהזכיר נדחי ישראל שהם מפוזרים בכל הארץ הזכיר כנגד זה מונה מספר לכוכבים שהכוכבים הם מפוזרים בגלגל העליון והוא ידעם כולם. והנה יהיה הפרש בין מספר ומנייןא כי מספר הוא הפרט ומונה מספר הכל קרוב מגזרת מניין.
לכולם שמות יקרא – והטעם, כמו: איש לא נעדר (ישעיהו מ׳:כ״ו) וזה אמת ונכון.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ומספר״.
HE COUNTETH. Since the psalmist earlier mentioned the dispersed of Israel (verse 2) who are scattered all over the earth, he now mentions – as a parallel to the aforementioned – that God counteth the number of the stars, for the stars are scattered in the upper sphere1 and God knows all of them.
There is a difference2 between mispar (number) and minyan (number),⁠3 for mispar refers to the individual and moneh (counteth) to the number of all.⁠4 Moneh (He counteth) is probably related to the word minyan (number of) (Ezra 6:17).⁠5
HE GIVETH THEM ALL THEIR NAMES. Its meaning is like not one faileth (Isaiah 40:26). This6 is true and established.
1. The sphere of the constellations.
2. Literally, “Now there is a difference.”
3. There are two words for “number”: mispar and minyan. Our verse employs both, reading moneh mispar la-kokhavim (He counteth the number of the stars). Moneh mispar means that he counts the total amount.
4. Moneh mispar la-kokhavim means, “He counts the total number of the stars.” He counts every star. Even those that are not visible to man. – Radak.
5. Ezra 6:17 refers to the total number of tribes of Israel.
6. That the number of stars is not diminished.
(ד-ה) וכמו מנהגו שהוא מונה מספר אפילו לכוכבים – כן עשה לנו, קיבץ אותנו ולא נעדר ממנו איש, שהרי גדול.
מונה מספר לכוכבים – הנה הסכימו חכמי התכונה כלם, כי מספר הכוכבים הם אלף ושמנה ותשעים. אם כן מה הוא: מונה מספר לכוכבים? ואמר ישעיהו: המוציא במספר צבאם (ישעיהו מ׳:כ״ו), ואמר האל יתברך לאברהם אבינו: הבט נא השמימה וספור הככבים אם תוכל לספור אותם (בראשית ט״ו:ה׳), ואמר בלדד השוחי: היש מספר לגדודיו (איוב כ״ה:ג׳).
ופירש החכם הנשיא רבי אברהם בן רבי חייא כי הככבים הגדולים המאירים על הארץ יש להם מספר, כדברי חכמי התכונה. והכוכבים הקטנים שאינם מאירים על הארץ, רבים, אין יכולים בני אדם לראותם, כל שכן למנותם, ולדעת מספרם. ואותם שאינם מאירים על הארץ לא להאיר, כמו שכתוב: ולמשול ביום ובלילה (בראשית א׳:י״ח). וגם מהככבים הנראים יש כוכב שיראה אחד והם רבים, ומפני הגובה ומרחק הגדול אשר בינינו ובינו יראה שהוא אחד. אבל כל הכוכבים הנבראים, אין יכולת באדם לדעת מספרם. אבל הקב״ה היודע כל הנסתרות הוא ידוע מספרם כי הוא בראם.
לכלם שמות יקרא – וכן אמר ישעיה: לכלם בשם יקרא (ישעיהו מ׳:כ״ו), ופירושו: כי האל יתברך בראם כלם במספר ידוע אצלו, ולכל אחד מהם קרא שם הנאות לו לפי הדבר אשר בעבורו נברא, לסיבת אותו הדבר או לסיבת עצמו. כי כל הכוכבים יש להם כח וממשלה על יצורי מטה, כל אחד על מין שנותן בו כח לעשות מלאכתו, כמו שאמרז״ל: אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל.
מונה מספר לכוכבים כוונת הענין אצלי, שאע״פ שהצלחת האומות באה מצד המערכת, לא נתיאש מן הגאולה בכך, כי גדול אדוננו ורב כח לשנות את תפקידם כרצונו ולעודד ענוים ולהשפיל גאים. ואמר מונה מספר לכוכבים כלומר, אע״פ שאין אדם יכול למנותם, כאמרו הבט נא השמימה וספור הכוכבים (בראשית טו, ה). אע״פ שחכמי התכונה מניחים להם מספר אינו אלא בכוכבים הגדולים המאירים על הארץ, אבל יש שם כוכבים אחרים לאלפים ולרבבות שאין לחכמים בהם מספר. ואף לאותם שיש להם מספר, בהם יש כוכבים שהם מונים אותם כאחד והם רבים, אלא שלפי המרחק יראה להם כאחד. ואמר לכלם שמות יקרא כלומר, שלכולם הניח כח מיוחד על איזה דבר, עד שהנחת התחתונים כולה יוצאת מאתם בשפע האל ית׳, כאמרם (ב״ר י, ו) אין לך כל עשב מלמטה שאין לו כוכב מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל. ואף לדעת קצת חכמינו שכתבו שאין כוונת בריאתם להנהגת השפלים, שאין העליון נברא לצורך התחתון, מ״מ נבראו לעצמם ולשלימותם, והמציא בהם כוחות יצאו מאתם ינהיגו השפלים. וכמו שהבורא סיבה למלאכים ולא שנמצא בשבילם, כך המלאכים במצותו ובהשפעתו סיבה לגלגלים ולכוכבים, והכוכבים סיבה לשפלים ולהמשיך טבע המציאות.
ויש לפרש מונה מספר לכוכבים, כלומר, לכוחות היוצאים מהם מה שלא נודע לחכמים, שהם השיגו מספר עצמם, מספר כוחותיהם לא השיגו.
מונה מספר לכוכבים. מצא שמצדיקי הרבים ככוכבים שמאירים לזולתם היו מתי ׳מספר׳ ומעטים, לכולם שמות יקרא - בספר עזרא לזכרון לפני ה׳ תמיד, ולכן אמרתי ׳כי טוב זמרה אלהינו כי נעים׳, שהטיב בכל אלה:
ומוֹנֶה מִסְפָּר לאותם [ה׳שבורי] לב׳ כעניין הכּוֹכָבִים ולְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא, כי כמו שהכוכבים מוציאם במספר ומכניסם במספר, כי כל כוכב וכוכב יש לו צורה ופעולה מיוחדת1, כן אלה הכתובים [לחיים] בירושלים כל אחד ואחד ראוי במה שהוא זה, כאשר ביאר הגאון בפירוש על התורה (שמות א׳:א׳) בפסוק ׳ואלה שמות בני ישראל׳2, וכן הצדיקים נמשלו לכוכבים, כאמרו (דניאל י״ב:ג׳) ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳:
1. ראה רד״ק.
2. ראה במצויין שם.
מונה – מלשון מנין.
מונה וגו׳ – ר״ל יודע הוא מספרם וקורא להם שמות לכ״א שם הנאה לו.
מונה וכו׳ – עמ״ש ישעיה מ׳.
מונה – נגד מה שהנהגת העכו״ם הוא על ידי מערכת הכוכבים וסדרי הטבע והמזלות, אומר שבהנהגת הטבע לא נראה כ״כ כח ה׳ ועזוזו וחכמתו כמו בהנהגה ההשגחיית הבחיריית, כי אל הכוכבים הוא מונה מספר וא״א להוסיף ולגרוע מן מספרם, וכן לכולם שמות יקרא – כל אחד יש לו שם המורה על כחו העצמיי, זה להשפיע חיים וזה עושר וזה חורבן ואבדון וכדומה, וא״כ הם קצובים בין בכמות מספרם בין באיכות פעולתם, אבל בזה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב⁠־כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃
Great is our Master, and abundant in strength; His understanding is infinite.⁠1
1. is infinite | אֵין מִסְפָּר – Literally: "has no number". Radak notes that since understanding is a qualitative term, whereas number is a quantitative one, the clause should be understood as if written: "His [acts of] wisdom have no number". Cf. Sforno who, for this reason, connects the word "מִסְפָּר" to the verb "לספר" (to recount), so that the clause reads: "there is no recounting His wisdom".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רַב מָרָנָא וְסַגִי חֵילָא לְסוּכְלְתָנוּתֵיהּ לֵית סְכוּם.
Great is our lord and abundant in power; there is no sum of his intelligence.
אן רבנא כביר וכת׳יר אלקוה, וליס לעלמה אחצא.
הרי אלוהינו הגדול ועצום הכח. ואין מספר לחכמתו.
לתבונתו, לידיעתו.
גדול – אמר מונה מספר לכוכבים (תהלים קמ״ז:ד׳) כנגד ולתבונתו אין מספר.
GREAT IS OUR LORD. He counteth the number (mispar) of the stars is parallel to His understanding is infinite (en mispar).⁠1
1. There are a fixed number of stars. However, God’s understanding is infinite.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

גדול אדונינו – כי מלך בשר ודם שיש עליו להנהיג מדינות רבות ילאה להנהיגם כולם כאחת, הקרובות אליו והרחוקות ממנו. ואם ינהיג הקרובות אליו על סדר הנכון, לא יעשה כן ברחוקות, שילאה כחו בזה, ואם יהיה בו הכח לא תהיה בו התבונה. אבל אדונינו הוא מנהיג את כל העולם הנהגה ישרה כי הכח והתבונה בו, שהוא גדול ורב כח.
לתבונתו אין מספר – פי׳: לדברים שיש לו תבונה בהם, אין מספר, כי אין נשוא תבונה מספר, כי תבונה ממין האיכות, ומספר ממין הכמות. לפיכך צריך לפרשנו כך: כי נשוא תבונה אין חקר, וכן הוא אומר: אין חקר לתבונתו (ישעיהו מ׳:כ״ח).
ואמר גדול אדוננו ורב כח ר״ל לשנות תפקידם על הדרך שביארנו. ולתבונתו אין מספר ר״ל לפעולות היוצאות מתבונתו. או יהיה מספר כמו ספור, כלומר, לא יוכל אדם לספרה.
ואמרתי ׳נאוה תהלה׳, כי אמנם גדול אדוננו מכל נמצא, במין מציאות נכבד מכל: ורב כח. להמציא מאין, ולתבונתו אין מספר -1 אין סיפור שיספר מהותה2:
1. אין לפרש ׳מספר׳ כפשוטו, שהרי ׳⁠ ⁠׳תבונה׳ - ממין האיכות, ו׳מספר׳ – ממין הכמות׳ (רד״ק).
2. ראה שיעורים.
גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ. ולא באופן הגדולה שמגדילו הפילוסוף, כי הוא עוד רַב כֹּחַ, שהוא פועל ברצון ובחירה ויכול1, ולִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר, ר״ל [] וסיפור, כמו ׳את מספר החלום ואת שברו׳ (שופטים ז׳:ט״ו)2, כלומר שאין סיפור לאופן תבונתו לפי שאינה ממין תבונתינו, רק בשיתוף גמור3:
1. ראה בשיעורים לעיל (תהלים ק״ד:א׳) ובמצויין שם.
2. את סיפור החלום.
3. ׳ שמילת ׳ידיעה׳ תאמר על ידיעת הבורא ועל ידיעתנו בשיתוף השם בלבד׳ (אור עמים פרק ׳ידיעה׳), ׳אין חקר ודרך חקירה לעשות היקש לראיה מידיעתנו על ידיעתו ומאופן השגתנו אל השגתו, וזה כי אמנם שֵׁם התבונה וההשגה תיאמר על תבונתו ותבונתנו בשיתוף השם בלבד׳ (שם פרק ׳השגחה׳).
לתבונתו – לדברים שיש בהם תבונה הנמצאים אצלו אין מספר להם כי רבו מאד.
(ה-ו) גדול אדוננו מצד שהוא אדונינו ומשגיח עלינו בהשגחה פרטיית שלא ע״י המערכת, ובזה הוא רב כח שמורה על רב היכולת, וכן בזה לתבונתו אין מספר ואין סוף לחכמתו, במה שהוא מעודד ענוים ומשפיל רשעים ע״י השגחתו הפרטיית, הגם שלפי המזל מתחייב שאלה יהיו ענוים ושפלים ואלה ירימו קרן, ישדד את המערכה, בזה נראה כחו וחכמתו.
אין מספר – לפעולות תבונתו אין מספר, או הוא מלשון את מספר החלום (שופטים ז׳:ט״ז) לשון סיפור וְהַמְסַפֵּר מגיד חלקי המאורע כסופר ומונה חלקי איזה דבר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) מְעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑המַשְׁפִּ֖יל רְשָׁעִ֣ים עֲדֵי⁠־אָֽרֶץ׃
Hashem uplifts the humble,⁠1 and casts the wicked down to the ground.
1. humble | עֲנָוִים – See Ibn Ezra and Radak that the verse refers to those who are weak and lowly in status.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְסוֹבַר עִנְוְתָנַיָא יְיָ מַכִיךְ רַשִׁיעַיָא עֲדֵי אַרְעָא.
The LORD supports the meek, he humbles the wicked to the ground.
ואללה יעצ׳ד אלכ׳אשעין, ומספל אלט׳אלמין אלי אלארץ׳.
וה׳ תומך בחוזק את הענווים ומוריד את הרשעים לתחתית.
מעודד, תומך.
מעודד ענוים – הם השפלים והם נדחי ישראל.
משפיל רשעים – הם מלכי הגוים שהיו תחת ידי ישראל.
THE HUMBLE. Those who are cast low. This reference is to the scattered of Israel.
HE BRINGETH THE WICKED DOWN. The reference is to the kings of the nations who were subservient to Israel.
מעודד – מחזיק.⁠1
1. השוו הפירוש למעלה קמ״ו:ט׳.
מעודד ענוים י״י – ואף על פי שהוא גדול ורב כח, משגיח על הענוים והשפלים והחלושים ומנשא אותם, ומשפיל הרשעים המתגאים, עדי ארץ. ואף על פי שזה הוא עושה בזמן הזה אינו עושה זאת תמיד, כי פעמים יצליחו הרשעים. אבל לעתיד יעשה זה על דרך השלמות. כמו שאמר הכתוב: ואת כל הרשעים ישמיד (תהלים קמ״ה:כ׳).
ואמר מעודד ענוים כלומר, שיכול לשנות המערכה ולגמול ולהעניש כפי פעולותיהם לעודד ענוים ולהגביה שפלים.
ועם זה1, מעודד ומגביה ענוים ומשפיל רשעים - בהשגיחו על אישי המין האנושי2:
1. אע״פ שהוא רב כח.
2. רד״ק: ׳אף על פי שהוא גדול ורב כח, הוא משגיח על הענוים והשפלים והחלושים, ומנשא אותם ומשפיל הרשעים המתגאים עדי ארץ׳.
הלוא תראה שאף על פי שהוא ׳רב כח׳, אפילו הכי הוא משגיח ומביט אל עני ונכה רוח ומְעוֹדֵד עֲנָוִים ה׳ ומַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ:
מעודד – ענין רוממות וחוזק.
עדי ארץ – עד ארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

מעודד וגו׳ – המשך מזמור הקודם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) עֱנ֣וּ לַֽיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה בְּתוֹדָ֑הזַמְּר֖וּ לֵאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנּֽוֹר׃
Shout1 to Hashem in thanksgiving; sing to our God with the lyre,
1. shout | עֱנוּ – See Metzudat Zion, pointing to this usage in Devarim 27:14. See also Shemot 32:18 and Rashi there. Alternatively, as the root most often means to "respond", here it might refer to responsive singing. See Shemot 15:21 (and Shadal there), Shemuel I 18:7, 29:5, and Ezra 3:11.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁבַּחוּ קֳדָם יְיָ בְתוֹדָתָא זַמַרוּ קֳדָם אֱלָהָנָא בְּכִנָרָא.
Sing praise in the presence of the LORD with thanksgiving; make music in the presence of our God with the harp.
פאג׳יבוא אללה בשכר, ומג׳דוא רבנא בקיתאר אלקדס.
ולכן תענו [בשירה] בהודאה לה׳. ותהללו את אלוהינו בכלי מיתר הקודש.
בכנור, ״קיתאר״ של הקודש. וראה לעיל לג ב.
ענו – דברי המשורר לישראל,⁠א כמו: וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳).
ויש אומרים: כמו קול ענות וענתה שמה כימי נעוריה (הושע ב׳:י״ז) בעבור ששם כתוב בכינור.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13 חסר: ״לישראל״.
SING UNTO THE LORD. These are the words of the poet to Israel.⁠1 Enu (sing) is similar to ve-anita (and thou shalt speak) in And thou shalt speak and say2 (Deut. 26:5).⁠3 Others say that enu (sing) is similar to anot (sing) in the noise of them that sing (Exodus 32:18), and to ve-anetah (and she shall sing) in and she shall sing there, as in the days of her youth (Hos. 2:17).⁠4 They interpret ve-anita in this way because the verse reads upon the harp.
1. The poet tells Israel to Sing unto the Lord.
2. Or, Thou shalt life up thy voice and say.
3. According to this interpretation, our clause reads, “Lift up your voice unto the Lord with thanksgiving.”
4. Translated according to Ibn Ezra See Ibn Ezra on Hos. 2:17.
ענו לי״י בתודה – אמר כנגד ישראל שירו לו בפה זמרו לו בכלי. זה השיר יהיה שיר תודה שתודו לאל על הטובה והגדולה שעשה עמכם בהוציאו אתכם מן הגלות, ברוב טובה ובכבוד גדול. וזה גבורה גדולה מאתו להוציא עם מעט מעמים רבים.
ובספור גבורותיו ספרו הגבורות שעשה בעולם תמיד. והוא המטר, כי כן אמר אליפז: עשה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר (איוב ה׳:ט׳). ואמר: הנותן מטר על פני ארץ (איוב ה׳:י׳), וכן אמר איוב בזה הלשון: ורעם גבורותיו מי יתבונן (איוב כ״ו:י״ד), ואמר אליהו: ירעם אל בקולו נפלאות, עשה גדולות ולא נדע (איוב ל״ז:ה׳). ואמר אחריו: כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטרות עזו (איוב ל״ז:ו׳). ושיבת הגלות נתדמה למטר שאין מיחלים בעבורו אלא לאל יתברך. וכן אמר מיכה הנביא: והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת י״י כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם (מיכה ה׳:ו׳).
ואמר על זה ענו לה׳ בתודה, כלומר, שירו לה׳ בתודה ותהלה, וזמרו לו בכנור ושאר כלי הניגון להעיר התשוקה על זה.
(ז-יא) ענו1 לה׳ בתודה. ובלעדי אלה, תנו ׳תודה׳ לאל יתברך על זה שאף על פי שהוא מכסה שמים בעבים לזון אדם ובהמה, לא בגבורת הסוס יחפץ - לא יכוין ביה להשיג שלימות הגוף באדם ובהמה, אבל רוצה ה׳ את יריאיו בלבד, המכירים גדלו: המייחלים לחסדו. לימות המשיח, לעבדו אז שכם אחד:
1. בדפו״ר: ׳זמרו׳.
עֱנוּ לַה׳ בְּתוֹדָה בכללות, וזַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר, אתם בני ציון בפרט, על הטובה שעושה בכלל ועל אותו שעושה בפרט עמך1:
1. ראה הקדמת שיר השירים שמדריגות האהבה שונות בין מי שמכיר בטובו של המיטיב למי שבעצמו זוכה לשפע טובו.
ענו – ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד).
ענו – הרימו קול לה׳ בהודא׳ על הטוב׳.
ענו לה׳ – עי׳ פסוק א׳.
ענו לה׳ בתודה – מצד שהוא ה׳ בורא העולם ומנהיג הנהגת הטבע הסדורה, הרימו קול שיר בתודה על טובותיו הכלליות, אבל לאלהינו בהצד שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטיית נסיית, שזה יציין בשם אלהים הבא בכינוי, תזמרו בכנור – שהזמר הוא מעולה יותר, ויהי בכנור לרוב חשיבותו, ומפרש.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) הַֽמְכַסֶּ֬הא שָׁמַ֨יִם׀ בבְּעָבִ֗יםהַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑רהַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣יםחָצִֽיר׃
Who covers the heavens with clouds, Who prepares rain for the earth, Who makes the mountains sprout grass,
א. הַֽמְכַסֶּ֬ה א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה (חטף)
ב. ‹ר0› לפי הטעם המפסיק יש לחלק כאן; אך המונח לקראת סוף הפסוק (״הָרִ֣ים״) בא במקום רביע מוגרש ולכן ברויאר חילק שם. אמנם הקיצור בסוף הפסוק (תיבה קצרה אחת בלבד אחרי התיבה שראוי להיות בה רביע מוגרש) מכתיב את הטעמים הקיימים, וכך קוראים בפועל: טעם מפסיק מחלק כאן את השורה הראשונה, שהיא קצת יותר ארוכה ומורכבת מהשורה האחרונה, ובשורה האחרונה יש רק טעמים מחברים לפני סילוק. חילקנו לפני הקריאה בפועל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דַחֲפֵי שְׁמַיָא בַּעֲנָנָא דִמְתַקֵן לְאַרְעָא מִטְרָא דִמְרַבֵּי טוּרַיָא עִסְבֵּי.
Who covers the heavens with clouds, who prepares rain for the earth, who makes grass grow on the mountains.
אלמגטי אלסמא באלגיום ואלמהיי לאלארץ׳ אלמטר, ואלמנבת פי אלג׳באל אלחשיש.
הוא המכסה את השמים בעננים. הוא המכין מטר לארץ הוא המצמיח חציר בהרים.
הרים, בהרים.
המכסה – הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות (איוב ה׳:ט׳) ואחריו כתוב הנותן מטר (איוב ה׳:י׳).
וטעם המכסה – כי עצם השמים לטוהר.
המצמיח הרים – כי הם יבשים וחזקים.
WHO COVERETH THE HEAVEN WITH CLOUDS. The meaning of this is, “Who shows His might at all times.” Our verse is similar to Who doeth great things (Job 5:9), which is followed by, and Who giveth rain upon the earth (ibid. 5:10).
Scripture reads Who covereth the heaven with clouds because it is the nature of heaven itself to be clear.
WHO MAKETH THE MOUNTAINS TO SPRING WITH GRASS. The mountains that are dry and mighty.⁠1
1. That is, “even though they are dry and mighty.”
לפיכך אמר: המכסה שמים – ואמר המכסה – כי השמים בהירים ומהירים ומזהירים, ובהיות העבים באויר, השמים מכוסים מעין האדם.
המצמיח הרים חציר – אפילו ההרים שהם יבשים וקשים, כל שכן ארץ המישור. או זכר הרים לפי שאין דרך ותחבולה להשקותם מן הנהרות.
ודיבר מחסדי האל, כי אף לב״ח שאינם משתדלים בהכנת צרכיהם הוא מכין להם צרכם הנאות להם לפי טבעם. ומכסה שמים בעבים, להכין לארץ מטר, להצמיח הרים חציר לצורך הבהמות והב״ח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח-יא) על הכלל אמר הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים וגו׳, נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ ולִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ, שכשהם ק⁠[טנים ה ונעז]⁠בים מאמותם, ה׳ מכין להם יתושים ונכנסים בפיהם ונזונים מהם1, וזהו כח סידר להם בעל הטבע כמשגיח עליהם, ואפילו הכי לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ וגו׳, רק כל מה שעשה בעולמו – לא עשה אלא בשביל הצדיקים, כי רוֹצֶה אֶת יְרֵאָיו, וכל העולם לא נברא אלא בשבילם2:
1. כ״כ רש״י ע״פ חז״ל.
2. באור עמים (פרק ׳תכלית כל גשמי׳) הוכיח שכל המציאות לא נבראה אלא בשביל האדם: ׳וזה נראה שהורה הכתוב באמרו (דברים י יד-טו) ׳ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את אלקים ללכת בכל דרכיו וגו׳, הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה׳ לאהבה אותם וגו״, כלומר, בהיות חפץ האל יתברך בשלימותך הבחיריי, וזה שתיראהו, אשר לא יהיה זולתי השכל וידוע אותו ושתלך בדרכיו שהם חסד ואמת ובכן תדמה לו בצד מה וכו׳, והודיע שזה יקר בעיניו יותר מן השמים ומן הארץ באמרו ׳הן לה׳ אלקיך השמים וגו׳ רק באבותיך חשק׳ וגו׳, ולהבין ולהורות למה זה ועל מה זה, אמר הנביא הנזכר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, כלומר שהאל יתברך מתפאר בצדיקים כמו שיתפאר האומן בפעולה שלימה שבפעולותיו, ולזה יתפאר בישראל, כי אמנם בהיות האדם הוא המין הדומה ליוצרו משאר הנמצאים, כאמרו ׳נעשה אדם בצלמינו כדמותינו׳, ובמין האדם הנה ישראל חלק ממנו יותר דומה לאל יתברך וקרוב אליו בהיותו מכיר את ריבונו ומחזיק בבריתו ומתכוון לעבדו שכם אחד יותר מכל שאר המין האנושי וכו׳, וכאמרם ׳חביב אדם שנברא בצלם וכו׳ חביבין ישראל שנקראו בנים למקום׳, ראוי אם כן שיתפאר בישראל אשר הוא מבחר מעשיו׳. וכ״כ בפירושו לדברים שם, וראה מש״כ עוד שם בפרק הנפש בסופו. וכדברים האלה כתב בויקרא (יג לט).
בעבים – בעננים.
חציר – דשא ועשב.
הרים – לפי שא״א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה.
המכסה – שגם בהנהגה הכללית נראה שהכל מאתו והוא משגיח על כל בריותיו במה שראינו שהוא המכסה שמים בעבים – שהמטר הוא אות על ההשגחה וע״י העבים מכין לארץ מטר – וע״י המטר הוא מצמיח הרים חציר.
המכסה וגו׳ – יצירת העבים היתה מאז בעיניהם באמת מגדולות שבנפלאות הטבע, וכן מצאנו אליהוא משקיט תרעומות איוב (סימן ל״ו ול״ז) בהזכירו גבורות גשמים כדרך שמזכירים אנו בברכת אתה גבור.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ׃
Who gives to the animal her food, to the young ravens1 who call out.⁠2
1. young ravens | לִבְנֵי עֹרֵב – Alternatively, "ravens", understanding "בְנֵי" to refer to members of a group and not to mean: "children of". Of all birds, the raven might have been singled out since its call resembles a baby crying. Hoil Moshe further suggests that the choice might relate to an element of onomatopoeia; their croaks sound like the word "קרא". Cf. Bavli Ketubot 49b which implies that certain ravens do not feed their young, who are thus forced to cry and rely on God for their sustenance.
2. who call out | אֲשֶׁר יִקְרָאוּ – Cf. Malbim who suggests that this is not the end of the sentence but the opening of a citation, with the content of the raven's call found in the next verse. The raven announces to all that to get food one does not need the might of a horse or to travel far by foot, for Hashem can provide for everyone's needs.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יָהֵב לִבְעִירָא מְזוֹנָא לִבְנֵי עוּרְבָא דְקָרָן.
He gives to the beast its food, to the young of the raven that cry out.
נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו – (כתוב ברמז תתק״ב), משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר מונה מספר לכוכבים וגו׳ וכתיב המוציא במספר צבאם, (אלא) מלמד שאין שנוי [אלא] בשם שהוא נקרא עכשו נקרא לאחר זמן.
ואלמעטי ללבהאים טעאמהא, חתי בני אלגראב אד׳ ידעונה.
הוא הנותן לבהמות את מזונם. ולבני העורב כאשר יקראו אליו.
לבני, אפילו בני העורב.
לחמה – מאכלה.
לבני עורב – פירשו רבותינו: שהוא אכזרי על בניו, והקב״ה מזמן להם יתושים מתוך צואתן ונכנסין לתוך פיהם.
its food Heb. לחמה, lit. its bread.
to the young ravens Our Sages explained that he [the raven] is cruel to his offspring, and the Holy One, blessed be He, has pity on them and prepares for them gnats from their excrement, which enter their mouths.
נותן – הזכיר הבהמה שאין לה לב לתקן מזון לנפשה.
והזכיר מהעוף לבני עורב – כי חכמי הגוים אומרים כי אבותם יעזבום בהולדם.
HE GIVETH TO THE BEAST HIS FOOD. Scripture mentions the beast because the beast lacks the intelligence to prepare food for itself.
The psalmist singles out the young raven from the other fowl because the wise men of the nations say that the fathers of the ravens forsake them upon their birth.
נותן לבהמה לחמה לבני עורב – כדכתיב באיוב: מי יכין לעורב צידו (איוב ל״ח:מ״א). כל אילו נפלאות הוא עושה.
נותן לבהמה לחמה – שאין לה תחבולה להכין מאכלה, והוא מצמיח לה חציר בהרים למאכלה.
לבני עורב – לפי שהם לבנים בהולדן, ואמותיהן מניחין אותם, ולא יביאו להם טרפן, כי יחשבו כי אינם בניהם לפי שהם לבנים, והם צווחים, כאלו יקראו לאל בעד טרפם, והקב״ה מזמין להם יתושים ואוכלים אותם. והנה הוא עוזר החלשים שאין בהם יכולת מעצמם. וכן עשה לישראל שהיו נטושים בגלות מאין כח. כי האל יתברך רוצה בחלושים ובשפלים, לא במתגברים ובמתגאים בכחם וביוכלתם. לפיכך אמר:
ובזה נותן לבהמה לחמה ר״ל מזונה כי לחם יקרא לפעמים על כלל המזון כמו עבד לחם רב (דניאל ה, א). והזכיר בני עורב אשר יקראו מצד שבעת הולדם הם לבנים, ואמותיהם חושבות עליהם שאינם בניהן ומתיאשות מהם. והם צווחים לאל ית׳ והוא מזמינם יתושים מצואתם וניזונין מהם, הנה שהוא משגיח אף על ב״ח השגחה טבעית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

לחמה – חציר ההרים.
לבני עורב וגו׳ – נותן מזון לבני עורב הקטנים אשר יצעקו בעבור חסרון המזון וזו על כי המה לבנים בקטנותם חושבים אבותיהם שאינם בניהם בעבור שינוי מראות הנוצות ואינם חוששים לזונם והקב״ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ואוכלים אותם.
(ט-י) אשר יקראו – יכריזו ויפרסמו המאמר הלז, והוא שלא בגבורת הסוס יחפץ, וכבר בארתי בס׳ התו״ה (ויקרא סי׳ כ״ו) שהרצון מורה על בחירה השכליית בדבר שהוא טוב, והחפץ מורה שיתאוה אל הדבר מצד נטיה נפשיית, ובגבורת הסוס בודאי לא ירצה מצד הטוב, לכן אמר שלא יחפוץ, ובשוקי האיש אמר שלא ירצה כי אין בו דבר טוב.
(ט-י) נותן – וע״י החציר נותן גם לבהמה לחמה – עד שהשגחתו מתפשט גם על הבהמה, וגם לבני עורב נותן לחמם, אשר יקראו לא בגבורת הסוס יחפץ – בני עורב אלה יקראו ויכריזו לאמר, שה׳ לא חפץ בגבורת הסוס, ר״ל שא״צ להשגת הטרף גבורה והשתדלות כי הוא מה׳, כי הלא מפרנס גם בע״ח החלשים כבני עורב, ויש שישיג טרפו ע״י מלחמה שבוזז שלל מאויב, כמ״ש חז״ל שא״ל לדוד עמך ישראל צריכים פרנסה א״ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ולמלחמה צריך סוס מוכן ליום מלחמה, ויש שישיג טרפו ע״י שילך בדרכים רחוקים, כמ״ש ממרחק תביא לחמה, וצריך שוקים ורגלים ללכת ממקום למקום, וע״ז יקראו הבני עורב ויפרסמו שה׳ לא יחפוץ בזה, כי כל המיחל לו ימצא טרפו בביתו, ובלא סוס ורכב ומלחמה, כמו שממציא מזון בני עורב.
לבני ערב – שאמותיהם עוזבות אותם כדברי רז״ל (תלמוד בבלי כתובות מ״ט) וכן גם באיוב ל״ח:מ״ט, ויש בשרש קרא דמיון לקול העורב.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץלֹא⁠־בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה׃
The might of the horse, He does not desire;⁠1 the thighs of man,⁠2 He does not favor.
1. He does not desire | לֹא... יֶחְפָּץ – See Rashi, Radak and others that the subject of the verbs of the sentence is Hashem, with the connotation being that Hashem does not desire one who trusts in either the might of horses or of men. Cf. the anonymous Northern French commentary who alternatively suggests that the subject of the verse is man: "He [i.e humans] should not desire the might of the horse....⁠"
2. the thighs of man | בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ – This is likely a metaphor for the swiftness of man (Hoil Moshe).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא בִגְבוּרְתָּא דִרְכִיבִין עַל סוּסֵי יִצְבֵי לָא בְשׁוֹקֵי גוּבְרִין רַחֲמָנִין יִצְבֵי.
He will not desire the strength of those who ride on horses; he will take no pleasure in the thighs of swift men.⁠1
1. Men: warriors.
אלד׳י לא יריד ג׳ברווה אלפרסאן, ולא ירצ׳א בסוק אלרג׳אלה.
הוא זה שאינו חפץ בגבורת הפרשים ואיננו רוצה את בשוק האנשים.
לא, אשר לא יחפוץ גבורת הסוסים ולא ירצה שוק האנשים.
אמרו לא בגבורת בסוס יחפץ, רוצה לומר כי המלכים מקרבים בני אדם לתועלתם שיהיו להם פרשים או רגלים ללוותם, ומן הסוסים לרכבם, ואין כן ה׳ יתהדר ויתרומם. אלא בחרם לעמדתו ושיקוו לו.
קולה לא בגבורת הסוס יחפץ יריד בה אן אלמלוך אנמא יכ׳תארוא אלנאס לנפעהם אן יכונוא להם פרסאנא או רג׳אלהֵ סוקהם, ומן אלפרסאן כ׳יולהם, וליס כד׳לך אללה עז וג׳ל בל אנמא אכ׳תארהם לטאעתה ורג׳אה.
לא בגבורת הסוס יחפץ – הקב״ה, ולא בקלות מרוצת שוקי האיש ירצה.
He does not desire the might of the horse [i.e.,] the Holy One, blessed be He.
nor does He take pleasure in the legs of man nor does He want the swiftness of the running of the legs of man.
לא – הטעם אין חפץ השם בגבורה רק ביראתו, כמו: התתן לסוס גבורה (איוב ל״ט:י״ט).
וטעם בשוקי הוא הרוכב.
HE DELIGHTETH NOT IN THE STRENGTH OF THE HORSE. The meaning of this is as follows: “God does not delight in might.⁠1 He only delights in those who fear Him.”
[He delighteth not in the strength of the horse] is similar to Hast thou given the horse his strength? (Job 39:19).⁠2
[HE TAKETH NO PLEASURE IN THE LEGS OF A MAN.] The legs of a man refer to the legs of the rider [of the horse].
1. God does not delight in those who are mighty.
2. The horse serves as a symbol of strength in both verses.
לא בגבורת הסוס יחפץ – אל יחפוץ אדם בגבורת סוסו, שלא יועיל לו לעזרה.
וגם לא בשוקי האיש ירצה – אל ירצה אדם בשוקיו, אם הוא קל ברגליו אל יבטח בשוקיו להנצל, שכל זה אינו מועיל כמו ישועת הקב״ה.
עניין אחר: לא בגבורת הסוס – אינו חפץ הקב״ה באדם שיש לו סוס גיבור, וגם אינו רוצה באדם שהוא קל ברגליו,⁠1 אם אין בו יראת שמים, כמו שמפרש והולך.
1. בדומה ברש״י.
לא בגבורת הסוס יחפץ – אינו אומר כי האל יתברך אינו חפץ בגבורת הסוס, כי הוא שנתן לסוס גבורה. וכן אמר הוא יתברך לאיוב: התתן לסוס גבורה (איוב ל״ט:י״ט), כלומר כמו שנתתי אני. אלא פירושו: שאינו חפץ באדם שבוטח בגבורת הסוס, וכן מי שבוטח בשוקיו לברוח מן המלחמה. כמו שאמר הנביא: וקל ברגליו לא ימלט ורוכב הסוס לא ימלט נפשו (עמוס ב׳:ט״ו).
וחזר לענין נבואת הגאולה שלא יבהילנו גבורת העמים. כי לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה ר״ל העמים הבוטחים בסוסיהם ובקלות המרוץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

בשוקי – שוק הרגל.
לא בגבורת – אינו חפץ במי שתולה בטחונו בגבורת הסוס לרוץ ולרדוף במלחמה.
לא בשוקי – לא ירצה במי שבוטח בחוזק שוקיו לרוץ רגלי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

בגבורת וגו׳ – לא יחפץ בבוטח בגבורת הסוס להכניע קמיו, או בשוקיו קלות המרוצה להמלט מהם, רק רוצה המיחלים לחסדו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) רוֹצֶ֣ה יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה אֶת⁠־יְרֵאָ֑יואֶת⁠־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃
Hashem favors those who fear Him, those who await His kindness.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
רָעֵי יְיָ יַת דָחֲלוֹי יַת דְמוֹרִיכִין לְטוּבֵיהּ.
The LORD takes pleasure in those that fear him, who wait long for his goodness.
לכן אללה ירצ׳א אתקיאה, ואלצאברין לפצ׳לה.
אבל ה׳ רוצה את יראיו [חסידיו] ולמחכים לחסדו.
רוצה – הטעם כי השם נותן לחם לכל בשר (תהלים קל״ו:כ״ה) ולא בעבור גבורתם. ובני עורב לעדים נאמנים.
THE LORD TAKETH PLEASURE. The meaning of this is, “God gives food to all flesh. He does not do so because of their strength.” The young ravens (verse 9) is true proof of this.
רוצה י״י את יריאיו – אפילו אם הם חלשים, הוא מחזיקם.
רוצה י״י – אלא מה הוא רוצה? את יריאיו, שהם מיחלים לחסדו, ואינם בוטחים בגבורת הסוס, ולא בגבורתם.
אבל רוצה ה׳ את יראיו המיחלים לחסדו ומשגיח עליהם השגחה מיוחדת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

רוצה י״י – עיין מ״ש בסימן קמ״ט.
המיחלים – הה״א במאריך.
המיחלים – המקוים.
רוצה – רק רוצה ה׳ ביריאיו וחוזר ומפרש שהם המיחלים לחסדו ואינם בוטחים בעצמם בחוזק השוק או בגבורת הסוס כי הבוטח באלו מסיר יראת ה׳ מעל פניו.
רוצה – רק ה׳ רוצה את יראיו – שאין משתדלים מאומה, רק הם מיחלים לחסדו שהוא ממציא להם טרפם מצד חסדו הגדול.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) שַׁבְּחִ֣י יְ֭רוּשָׁלַ͏ִם אֶת⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ההַֽלְלִ֖יא אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן׃
Extol Hashem, Jerusalem! Praise your God, Zion!
א. הַֽלְלִ֖י א=הַֽלֲלִ֖י (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׁבַּחִי יְרוּשְׁלֵם יַת יְיָ שַׁבַּחִי אֱלָהָיִךְ צִיוֹן.
Praise, O Jerusalem, the LORD, praise your God, O Zion.
סבחי יא ירושלם אסם אללה, ואמדחי אלאהך יא ציון.
ירושלים! תשבחי את ה׳. וציון! תהללי את אלוהיך.
שבחי – זה לעתיד כי העיר חזקה שיפחד האויב לבא עליה.
GLORIFY THE LORD, O JERUSALEM. The verse speaks of the future. The city will be strong. Enemies will fear to attack her.
שבחי ירושלים – כי בך רוצה, לפי שבטחת בו. ומדבר כנגד העם דרך משל, רצונו לומר: יושבי ירושלים. והפסוק כפול בענין במלות שונות כמנהג.
וייעד להיות אז ירושלים בשלוה, ואמר שבחי ירושלם את ה׳.
ואז שבחי ירושלים את ה׳. ׳כל הכתוב לחיים בירושלים׳, שהם המזומנים לה: הללי אלהיך ציון. המשיח ובית דוד יושבי ציון1:
1. ראה פסוק אחרון של שיר השירים ובביאור שם
(יב-יג) ועל החסד הפרטי שעשה עם ציון אמר שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם וגו׳, כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ להיות לה ׳חומת אש סביב׳1, ובֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ – אותם המזומנים לך2:
1. כמש״כ (פסוק ב).
2. ראה מש״כ לעיל (תהלים ק״י:ב׳).
שבחי ירושלים – יושבי ירושלים.
ציון – אתם יושבי ציון הללו את אלהיך.
שבחי – ההבדל בין שבח ותהלה למעלה קי״ז, ובין ה׳ ובין אלהינו בכל התנ״ך, ובין ציון וירושלים ישעיה סי׳ מ״א ובכ״מ בתנ״ך.
שבחי – אולם את ירושלים, שבחי את ה׳ – ומבואר אצלנו כי השבח הוא המשביח את הדבר שהוא טוב יותר ממה שהיה, ר״ל את תגדלי תהלת ה׳ יותר ממה שהיה מהולל ע״י כל העמים, ויש הבדל בין ה׳ שמורה על הנהגתו הכללית מצד שברא את העולם, ובין אלהיך בכינוי שמורה הדיבוק שישלו עם ישראל ולעשות להם נוראות ופלאות, ויש הבדל בין ציון וירושלים, שבציון ישבו החכמים והשרים והם יהללו מצד שהיא השגחתו הפלאיית, ובירושלים ישבו ההמון והם ישבחו מצד השגחתו הכוללת, רק שישבחו את ה׳ במדרגה יותר ממה שישיגו העמים בהנהגה זו הכוללת, באשר גם ההנהגה הכוללת המיוחסת לשם הויה תהיה לישראל ע״פ השגחת ה׳.
שבחי ירושלם – הוואָלגאטה חלקה מזמור זה לשנים והתחילה מזמור חדש בפסוק זה, והוסיפה בראשו תיבת הללויה, אבל לא בסוף המזמור הקודם, ובזה הודיעה שקרה כי כל מזמורים אלה (קמ״ו⁠־ק״נ) יש להם הללויה בראשם וסופם, ולפי הוואָלגאטא סימן ט׳ וי׳ אחד הם וכל המזמורים מקדימים מספרם עד מזמור זה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) כִּֽי⁠־חִ֭זַּק בְּרִיחֵ֣י שְׁעָרָ֑יִךְ בֵּרַ֖ךְ בָּנַ֣יִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃
For He has strengthened the bars of your gates;⁠1 He has blessed your children in your midst.
1. the bars of your gates | בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ –– See Hoil Moshe that the verse might be alluding to the rebuilding of the wall in the time of Nechemyah. Cf. Sforno that the verse might refer to the prophecy in Zekharyah 2:9, that in Messianic times Hashem will protect the city, serving as a "wall of fire" around it.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם תַקֵף נַגְרֵי תַרְעַיִךְ בְּרִיךְ בָנַיְכִי בִּמְצָעַיִךְ.
For he has strengthened the bars of your gates, he has blessed your sons in your midst.
אד׳ שדד נג׳ור אבואבך, ובארך עלי אבנאיך פי וסטך.
לפי שחיזק את בריחי שעריך. ובירך את התושבים שלך בתוכך.
ומה הוא החוזק,⁠א שברך בניך – שהם רבים בקרבך.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13: ״החזק״.
What will her strength consist of?⁠1 God will bless her sons, who are many, within her (verse 13).⁠2
1. Literally, “What is the strength?”
2. Literally, “God has blessed her sons who are many within her.”
כי חזק בריחי שעריך – שלא תפחדי לעולם שיבא עליך אויב. כי האל ישמרנה כאילו בריחיה חזקים, כמו שכתוב: על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיהו ס״ב:ו׳), כלומר שיחיו בלי פחד כאלו שומרים על החומות. ומרוב הבטחון יהיו השערים פתוחים תמיד, כמו שכתוב: ופתחו שעריך תמיד, יום ולילה לא יסגרו (ישעיהו ס׳:י״א).
ברך בניך בקרבך – שיהיו ברוכים בפרי בטנם ובמעשי ידיהם בבית ובשדה.
וכן הללי אלהיך ציון. כי חזק בריחי שעריך ר״ל יחזקם, כי כן דרכי הנבואות תמיד, פי׳ לומר בלשון עבר העתידות. וחיזוק הבריחים משל על שבתם לבטח ואין מחריד, אין נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. ויברך בניך בקרבך בכל מיני הצלחה.
כי חיזק בריחי שעריך. כאמרו (זכריה ב ט) ׳ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב׳1: ברך בניך בקרבך. שיזכו להאיר עיני זולתם, כאמרו (ישעיה ב ג) ׳כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים׳:
1. רד״ק: ׳שלא תפחד לעולם שיבוא עליה אויב, כי האל ישמרנה כאילו בריחיה חזקים, כמו שאמר (ישעיה סב, ו): על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. כלומר, שיחיו בלי כל פחד כאילו שומרים על החומות׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

בריחי – כעין מטה ישימו אותו ברוחב השער לסגרו.
כי חזק – ולא יוכל האויב לכבשה מעתה.
ברך – הוא ברך את הבנים אשר בקרבך ר״ל שיהו הבנים מרובים ויתגברו על האויב.
כי חזק בריחי שעריך בל יוכל האויב לקרב אליך, וגם ברך בניך בקרבך – ר״ל שלא תצטרכו לא לגבורת הסוס למלחמה, כי לא ימצא מי שילחם אתך, ולא לשוקי האיש לבקש מזון במרחקים, כי בניך ימצאו ברכה הגם שיהיו בקרבך, ומפרש נגד מ״ש כי חזק בריחי שעריך.
כי חזק בריחי שעריך – אם נכתבו מזמורים אלה בתחלת בית שני סימן זה הוא שבח לה׳ אחר שנבנו חומות ירושלים ע״י נחמיה ועשו חג חנוכתה (נחמיה י״ב:כ״ז), ואותה שנה שנת שָבָע היתה כנראה מתרומות שהביאו בשמחה לבית המקדש (שם סימן י״ב וי״ג), ועזרא ונחמיה הגידו לעם חקי ה׳ הכתובים בתורת משה (שם סימן ח׳) ואולי לזה כיון המחבר בפסוקים הבאים חלב חטים ישביעך וגו׳ מגיד דבריו ליעקב וגו׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) הַשָּׂם⁠־גְּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹםחֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ׃
Who makes peace1 in your borders, satisfies you with choice wheat,⁠2
1. Who makes peace | הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם – Since the verse reads as a sentence fragment, many render this as: "He makes peace...⁠", but it is likely that the verse (and following ones) are meant to be a continuation of verse 12, "Glorify Hashem Who makes peace...⁠".
2. choice wheat | חֵלֶב חִטִּים – See Radak. More literally: "fat of wheat".
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאירישיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְשַׁוֵי תְחוּמָךְ שְׁלָם שְׁמָן חִנְטַיָא יַסְבְּעִנָךְ.
Who has set peace at your border, he will satisfy you with the fat1 of wheat.
1. Fat: +and goodness.
השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך – א״ר יוחנן הרואה חטים בחלום רואה שלום שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך (כתוב ברמז תתנ״ט). א״ר יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום וגו׳, אמר ר׳ פפא היינו דאמרי אינשי כד משלם שערי מכדא נקיש ואתי תגרא בביתא.
וצייר עלי תכ׳מך אלסלאם, ומן לב אלחנטה ישבעך.
ושם את השלום בגבולך. ומשביע אותך מלב החיטה.
השם, השם בגבולך השלום ומחלב החטים ישביעך.
[חלב חטים – טוב חטים שמנים.]
the best of the wheat Heb. חלב, lit. fat. The best, fat wheat kernels.
השם – הטעם:⁠א תשכנו לבטח עם שובע גדול.
א. בכ״י מנטובה 13 נוספה כאן מלת: ״אם״. המלה חסרה בכ״י לונדון 24896.
The meaning of our verse is, “You will lie down there1 securely, amid an abundance of food.”
1. Reading sham. See Filwarg and Ha-Keter.
גבולך שלום – כשיש שובע בעולם, אז יש שלום.
חלב חטים – כמו: עם חלב כליות חטה (דברים ל״ב:י״ד).
השם גבולך שלום – וכן תהיו ברוכים בחוץ, בשלום ובפרי אדמתם.
חלב חטים – הטוב שבחטים והנבחר. וכן: וכל חלב תירוש ודגן (במדבר י״ח:י״ב).
וכפל הענין ואמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך.
וסיפר נפלאות הדברים הטבעיים שאחת מהם והכוללת שבהם, ענין החטה, כאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, וסמיך ליה הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות (איוב ה, ח-ט).
הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם. שלא יהיה עוד מחלוקת ב׳בניך׳, ובאופן הזה אפילו הגבולים יהיו בשלום: חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ. שתוציא גלוסקאות וכלי מילת (שבת ל:):
חלב – מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח).
השם גבולך – בגבולך שם שלום כי לא תבוא אליך מלחמה.
חלב וגו׳ – ולא יאכלם האויב.
השם גבולך שלום – ולא יבא אויב בשעריך, ונגד מ״ש ברך בניך בקרבך אמר כי חלב חטים ישביעך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאירישיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץעַד⁠־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ׃
Who sends His speech1 to the earth; quickly, His word rushes.
1. His speech... His word rushes | אִמְרָתוֹ... יָרוּץ דְּבָרוֹ – See Radak and Sforno that the verse refers specifically to Hashem's decrees that it rain. At Hashem's word, the rain quickly does His bidding. Cf. Malbim that "אִמְרָתוֹ" refers to God's negative decrees, while the second clause shares that in such cases, a new decree will be swift to come to undo the original.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דִמְשַׁדַר מֵימְרֵיהּ לְאַרְעָא עַד סַרְהוֹבָא יִרְהוּט מִלוּלֵיהּ.
Who sends his word to the earth, with speed his speech will run.
אלבאעת׳ באמרה אלי אלארץ׳, פבסרעה יחאצ׳ר אמרה.
הוא השולח את פקודתו אל הארץ וכך במהירות יגיע דברו.
השולח, השולח פקודתו אל הארץ.
השולח – כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.
ירוץ דברו – הטעם כפול.
או, על דרך: ועל העבים אצוה מהמטיר (ישעיהו ה׳:ו׳) כן יצוה להמטיר.
HE SENDETH OUT HIS COMMANDMENT. Since the psalmist mentions the fat of wheat (verse 14), he mentions what brings it about, namely, God’s word, God’s decree.⁠1
HIS WORD RUNNETH. Scripture repeats itself.⁠2 On the other hand, the second half of our verse may be akin to I will also command the clouds that they rain no rain upon it (Isaiah 5:6).⁠3 He similarly commands it to rain.⁠4
1. The observance of God’s commandment is its cause.
2. His word runneth very swiftly means the same as He sendeth out His commandment upon earth.
3. The second half of the verse does not repeat the first half. The first half deals with wheat. The second half deals with rain.
4. Isaiah 5:6 speaks of God’s word withholding rain. Our text speaks of God’s word giving rain.
השולח אמרתו ארץ – מצוה להמטיר.
ירוץ – במהירות ובמרוצה נעשת דברו.
השולח אמרתו ארץ – והוא המטר הבא באמרתו, מהרה כעבד הרץ לעשות רצון אדוניו ואמרתו.
ואמרתו ודברו – הוא רצונו.
ואמר השולח אמרתו, ר״ל רצונו. ועד מהרה נראה לי עד שבמהרה ירוץ דברו בהגיע רצונו מיד.
השולח אמרתו ארץ. שאמר (ויקרא כו ד) ׳ונתתי גשמיכם בעתם׳: עד מהרה ירוץ דברו. עד ש׳ירוץ מהרה דברו׳ שאמר (שם) ׳ונתנה הארץ יבולה׳:
הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ. מה שאמר1 (ויקרא כ״ו:ד׳) ׳ונתתי גשמיכם בעתם׳ – הוא מקיים עַד שמְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ ויצא התכלית הטוב המכוון מהגשמים2:
1. – אמרתו.
2. שאמר (שם) ׳ונתנה הארץ יבולה׳ (נדפס).
ירוץ – ענין מהירות ההליכה.
אמרתו – הוא המטר הבא במאמר פיו.
עד מהרה – כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו.
ירוץ דברו – הוא מ״ש ישלח דברו וימסם והדיבור הוא פי׳ של האמירה, כמ״ש בס׳ התו״ה (ויקרא ס׳ ג׳) שיפרש הגזרה ויתקנה.
השולח – וגם אם לפעמים הוא שולח אמרתו ארץ לגזור עליך איזה גזרה רעה, לא יארכו ימי הרעה, כי עד מהרה ירוץ דברו – תיכף ירוץ דבור אחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה, ומפרש זה במשל, (טז-יז) הנותן שלג כצמר – ממשיל האמירה ששלח לרע בציור השלג והכפור והקרח שמקפיא את המים, כן מדת הדין יקפיא מי החסד ויעצור את השפע הנזל ממעיני הישועה, ור״ל אם שלח אמרתו ארץ ובאמירה הזאת הוא נותן שלג כצמר ויפזר כפור כאפר וגם משליך קרחו כפתים עד שלפני קרתו מי יעמד ואין עומד בפני הרעה, בכ״ז עד מהרה ירוץ דברו – כי.
עד מהרה – עד המהירות הגדולה ביותר, מה שהוא גוזר מתקיים מיד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶרכְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר׃
Who gives snow like wool;⁠1 frost, like ashes, He scatters.⁠2
1. like wool | כַּצָּמֶר – The comparison of snow to wool might refer to their shared white color (Radak, and see Yeshayahu 1:18), their form (Hoil Moshe), or their soft texture (Meiri).
2. frost... He scatters | כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר – The English translation does not capture the alliteration in the Hebrew, where the sounds "k", "f", and "r" repeat.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
דִיהַב תַלְגָא חִוָר הֵיךְ עֲמַר גְלִיד הֵיךְ קְטַם יְבַדַר.
Who gives snow as white as wool, he will scatter frost like ash.
אלג׳אעל אלת׳לג׳ מפתתא כאלצוף, ויבדד אלדמק כאלרמאד.
הוא השם את השלג תוך חתיכות כמו הצמר. והוא המפזר את בכפור (ברד) כמו האפר על הארץ.
הנותן, הנותן את השלג פתיתין כצמר.
כפור – גליד.
hoarfrost Heb. כפור, jelede in Old French.
הנותן – בעתו כי בהיותו רב בימי החורף אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.
HE GIVETH SNOW LIKE WOOL. He gives snow in its time, for when there is a lot of snow in the winter, then there is fat of wheat in the days of summer.
וזכר ענין המטר והשלג הנה, לפי שהם סיבה ברכת פרי האדמה והשבע.
הנותן שלג כצמר – השלג שהוא לבן כצמר הלבן. וכן כצמר יהיו (ישעיהו א׳:י״ח) – כצמר הלבן. ולא הצריך לזכור לבנותו, לפי שברובו תראה לבנותו. ודמה אותו לצמר אף על פי שהוא פחות ממנו בלובן, מפני שאין דבר לבן ביותר ממנו בארץ.
כפור כאפר יפזר – הוא הקרח שיורד בשחר בימי הקור. ודמה אותו לאפר לפי שהוא מפוזר ומעט, לא יתראה לבנותו כמו השלג. לפיכך דמה אותו לאפר, ולא לשלג.
הנותן שלג כצמר אין לפרש הדמיון לענין הלובן, שאין לדמות הנבראים גדול בפחות, ולובן השלג גדול מלובן הצמר, ואם יעשה כן בבורא יתברך, כאריה ישאג (הושע יא, י), כקול מים רבים (יחזקאל מג, ב), כל זה לשכך את האוזן. אבל בנבראים לא יתכן, אלא שהדמיון לרכותו.
ומפני שהזכיר הכפור והקרח שהם קשים, הזכיר שהוא נותן שלג כצמר, והוא ממיני התועלת בהשקות את האדמה לפעמים הרבה, והכפור הוא יורד על הרוב בשחר, דק דק, וצבעו כמו האפר. ולכן אמר כפור כאפר יפזר. או שבא הדמיון על הפיזור.
נותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר. והוא - ה׳נותן׳ עתה ׳שלג כצמר׳, הנה אז ׳כפור יפזר׳ - שהוא טל נקפא1, ויספיק2:
1. כפור - הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע״פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר.
2. ׳אד יעלה מן הארץ׳ בטל לבד ללא טואח בגשם שאין הכל שמחים בו שזה היה כמו ימות המשיח ודו״ק היטב.
(טז-יח) והוא הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר עד עתה, כי חומר השלג הוא חומר המים, עתה בזמן הזה, תמור1 השלג – כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר, שהוא עצמו חומר הכפור וחומר הטל2, כלומר מה שבתחילה הוצרכו למטר שאין לעולם מתבקש, עתה יעשה בטל שלעולם מתבקש3, כמו שהיה בתחילת בריאת העולם שלא היה מטר, רק ׳ואיד יעלה מן הארץ והשקה׳ (בראשית ב׳:ו׳)4, ומה שעד הנה מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים ולִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד, עתה יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם וגו׳5:
1. במקום.
2. בנדפס כתב שכפור הוא ׳טל נקפא׳.
3. שהטל יעשה את פעולת הגשם והשלג.
4. בדברים (לג ד-ח) כתב: ׳בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל – יהי רצון שלקץ הימין, עין יעקב – והוא הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים אשר הוא ׳עין ישראל׳ בסוף ובעקב הכל – וכן שמיו יערפו טל – יביעו טל בשפע אל ארץ דגן ותירוש, כי אמנם המשיח יערוף לקחי כטל שהכל שמחים בו, וג״כ השמים יביעו טל בשפע אל ארץ דגן ותירוש, כמו שהיה הענין בששת ימי בראשית קודם חטא של אדם הראשון כִּי לֹא הִמְטִיר [וגו׳] וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵד יַעֲלֶה [מִן הָאָרֶץ] וְהִשְׁקָה [אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה], באופן שבהיות הארץ מעצמה ארץ דגן ותירוש, בבוא עליה עריפת טל לברכה מספיק להתפרנס את יושביה שלא בצער, כאשר היתה הכוונה שיתפרנס אדם הראשון קודם חטאו, כאמרם ז״ל (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת׳. וראה בנדפס לעיל (תהלים ס״ה:י׳).
5. ׳כי יהיה כל הזמן כאביב, בתיקון הגלגל הנוטה׳ (נדפס).
כפור – כמו שלג נופל הוא בשחר בימי הקור וכן וכפור שמים מי ילדו (איוב ל״ח:כ״ט).
כצמר – לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מ״ג:ב׳) וכמוהו רבים.
כפור – הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע״פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר.
כצמר – לבן כצמר או גלדים כחוטי גזת הצמר.
כאפר – דק כאפר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
 
(יז) מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑יםלִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד׃
He casts down His ice like morsels; before His cold who can endure?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל
מַטְלֵק קַרְחֵיהּ פְּלִיג הֵיךְ רִסוּקִין דְמִן קֳדָם קוֹרֵיהּ מַן אֶפְשַׁר לֵיהּ לְמֵקָם.
Who casts his hail parceled out as crumbs; who is able to stand before his cold?
ואלטארח ג׳לידה כאלפתאת, ובין ידי קרתה מן ד׳א יקף.
והוא המשליך את הקרח שלו כמו חתיכות. ולפני הקרה שלו מי זה יעמוד.
משליך קרחו כפתים – המים מגלידים ונעשים פתיתים פתיתים.
ומדרש אגדה: כפתים – הכל לפי משא הבריות העני לפי חוסר מלבושיו מֵקל עליו.
מי יעמוד – שלא יהא צונן בקרה.
He hurls His ice like crumbs The water congeals and becomes crumbs. [According to] Midrash Aggadah: like crumbs Everything [is] according to the burden of the people: the poor manaccording to his lack of clothing, He is lenient with him.
who can stand that he should not become chilled from His cold?
משליך קרחו – כמו הקרח הנורא (יחזקאל א׳:כ״ב).
Karcho (His cold) is similar to kerach (ice) in the terrible ice (Ez. 1:22).⁠1
1. Ibn Ezra renders karcho (His cold) as “His ice.”
קרחו כפיתים – כמו: פתות אותה פיתים (ויקרא ב׳:ו׳), מעט מעט, שאם משליך בבת אחת, לפני קרתו מי יעמוד.
ושמעתי: כפיתים – לעני לפי עוניו ולעשיר לפי עושרו, שאם לא היה עושה כן, לא היו יכולים בריות לסבול.
משליך קרחו – הקרח כמו הכפור, אלא שהוא חזק ממנו, ומוליד קר רב. לפיכך זכר עם הקרח קרתו.
ופירש כפיתים – כדבר הנבצע לבצעים כי כן הוא יורד לבצעים וחתיכות אסופות מן הקרח.
לפני קרתו מי יעמוד – אמר קרחו וקרתו בכנוי, ומיחסו אל האל יתברך, כי הכל הוא דברו ומצותיו, אין דבר במקרה. וכמו שאמר אליהו: מנשמת אל יתן קרח (איוב ל״ז:י׳). וכמו שהמטר הוא מוריד ברחמיו לצורך ברואיו ומורידו פעמים למשפט ולעונש העונות, והוא מטר השוטף, כן השלג והכפור הוא צורך הזרעים והאילנות, אבל בהיותו חזק הרבה, והוא הקרח, ותוליד ממנו קרה רבה, הוא למשפט, ממית ומייבש הזרעים ופרחי האילנות. וכן הברד, ואף על פי שלא נזכר. וצריך להזכיר בהודאת האל אלה הדברים שהם תמידים לבני העולם. והם גבורות ונפלאות מהבין, כמו שאמר באחד מהם: ורעם גבורותיו מי יתבונן (איוב כ״ו:י״ד). ואמר האל לאיוב: היש למטר אב וגו׳ (איוב ל״ח:כ״ח)? ואמר: מבטן מי יצא הקרח וכפור השמים מי ילדו (איוב ל״ח:כ״ט). לפיכך כשאמר: ענו לי״י בתודה זמרו לאלהינו (תהלים קמ״ז:ז׳), אמר שיזכרו בשיר ובזמר גבורותיו אלה המתמידים.
ואמר מי יעמוד – כלומר, מי יוכל לעמוד בפני קרח החזק, או מפני הקרה החזקה כי מפני הקרח נמנעים בני אדם לצאת מבתיהם, ולעשות מלאכתם, כמו שכתוב: ביד כל אדם יחתום וגו׳ (איוב ל״ז:ז׳). וכן החיות, כמו שאמר: ותבא חיה במו ארב וגו׳ (איוב ל״ז:ח׳).
והקרח יורד ברוב פעמים בלילה בעת הקור החזק, וטבעו להיות כפתים ר״ל בצעים וחתיכות, והוא קר מאד. ולכן אמר לפני קרתו מי יעמוד.
(יז-יח) משליך קרחו כפתים. וכמו כן, הוא - ש׳משליך׳ עתה ׳קרחו׳ עד כי לפני קרתו מי יעמוד, כי רבה היא, הנה אז ישלח דברו וימסם, כי יהיה כל הזמן כאביב, בתיקון הגלגל הנוטה:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

קרחו – במקצת ספרים מדוייקים הקוף בפתח ובמאריך וכן נקוד פתח בספר בעל הלשון. וי״ס בקמץ ובמאריך וברוב הדפוסים בקמץ חטוף.
כפתים – רד״ק מנאו בספר מכלול דף ק״ז עם הרפוין כמו הן אני בפיך (איוב לג). ויהי כבאך שם העיר (שופטים י) וכ״כ בעל מקנה אברהם וכ״כ ר״א הלוי בפרק שירה ובפי׳ מהלך שבילי הדעת שבכלל שתי אותיות בג״ד כפ״ת זו אצל זה שהראשונה דגושה הוא אם שתיהם ממוצא אחד אבל אם הן משתי מוצאות תהיינה רפות ובספר רב פעלים כתוב שמכלל שתי אותיות יצאו ג׳ רפין שלא כמנהג עפ״ה ויהי כבאך שם העיר. משליך קרחו כפתים. הן אני כפיך לאל. ועוד אחר שלא הזכירו בעלי המסורת ורפה גם הוא. והיא כפורחת עלתה נצה ע״כ.
קרחו – הוא הגליד הנקפה והנקרש על פני המים בימי הקור וכן מבטן מי יצא הקרח (שם).
כפתים – ענין חתיכות כמו פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳).
קרתו – מלשון קור וצנה.
משליך קרחו כפתים – ר״ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכת קרח לכסות כל רוחב המים וארכו.
לפני קרתו – לפני הקור הבא בגבורתו מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(יח) יִשְׁלַ֣ח דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑םיַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ⁠־מָֽיִם׃
He sends forth His word and melts them; He causes His wind1 to blow, and waters flow.
1. His wind | רוּחוֹ – Alternatively: "His breath".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְשַׁדַר קִדוּם חַמְתֵיהּ וְיַמְסִנוּן יַנְתֵב רוּחֵיהּ זַלְחִין מַיָא.
He will send the east wind of his wrath1 and melt them; he will make his wind blow [and] waters flow.
1. He will... wrath: the master will send his wrath.
ת׳ם יבעת׳ באמרה פימאסיהא, ויהב בריחה פתהטל מאא.
ואחר כך הוא שולח את פקודתו וימיס אותם (את השלג והכפור) והוא המשיב את הרוח וכך ירדו מים.
ישלח דברו וימסם – לאותם פתים.
ישב רוח מערבית – להשבית הקרח ויזלו מים.
He sends His word and melts them those crumbs.
He blows His wind The west wind, to get rid of the ice, and water runs.
ישלחוימסם – השלג והכפור והקרח.
ישב רוחו – מהבנין הכבד הנוסף מגזרת רוח י״יא נשבה בו מהבניין הקל.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13 חסר: ״רוח י״י״.
HE SENDETH FORTH HIS WORD AND MELTETH THEM. His word melts the snow, the hoar-frost, and the ice.
The word yashev (He causeth … to blow) in He causeth His wind to blow is a hifil. It is related to the word nashevah (bloweth) in bloweth upon it (Isaiah 40:7), which is a kal.1
1. Both words come from the root nun, shin, bet.
כרצונו של הקב״ה, הוא אומר בדברו וימסם.
יזלו מים – כל אילו נפלאתיו.
ישלח דברו וימסם – חום השמש או המטר שממסה אותם הנזכרים, השלג הכפור והקרח.
ואמר: ישב רוחו יזלו מים – כי בנשיבת הרוח מפאת ים, יבא המטר שימסה אלה.
או פירושו: ישב רוחו עליהם ויזלו מים, כי מפזר אותם הרוח ולא יהיו מאוספים כאחד, ימסו ויהיו למים.
ומפני שהכפור והקרח קשים ואין הארץ מושקת מהם לשעתה, אמר ישלח דברו ר״ל רצונו בחום השמש או סיבה אחרת, וימסם, ר״ל יתיכם וישובו מים. וכן לפעמים ישב רוח ויזלו מים במקומות ההם כפי נשיבת הרוח, ולכלם עת ידועה לתועלתם בפירות ותבואות. או רומז בקרח להעניש, כלומר, שהוא מטר ושלג וכפור וקרח וברד, אע״פ שלא נזכר, פעם לגמול פעם לעונש, כי הקרח על הרוב לרוב הקור שבו ממית ומיבש הזרעים ופרחי האילנות. ואע״פ שכל אלו דברים טבעיים, מכל מקום הם מן הדברים הנכבדים והנשגבים שבטבע, מן הענינים הרגילים. ואמר איוב (כו, יד) ורעם גבורותיו מי יתבונן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וימסם – מלשון המסה והמגה.
ישב – מלשון נשיבה והפחה כמו כי רוח ה׳ נשבה בו (ישעיהו מ׳:ז׳).
יזלו – מלשון הזלה ונטיפה.
ישלח דברו – ר״ל ישלח המטר או חום השמש והם ממסים את השלג והכפור והקרח וכשהוא מנשב רוחו ימסו ויזלו מים.
ישלח דברו וימסם – ר״ל ישיב את הגזרה ויבטלנה, והשפע תרד כמו בתחלה, וישב רוח והמים יזלו בשפע רב ולא יהיו מוקפאים, ר״ל יבטל את הרע.
יזלו מים – לגשמי ברכה שאולי היו בשופע באותה שנה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) מַגִּ֣יד דְּבָרָ֣וא לְיַעֲקֹ֑בחֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל׃
He declares His words1 to Yaakov, His statutes and ordinances2 to Israel.
1. His words | דְּבָרָו – This might refer to the laws mentioned in the second half of the verse (Ibn Ezra) or to prophetic decrees (Malbim).
2. His statutes and ordinances | חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו – The somewhat unexpected discussion of Hashem's making His laws known to Israel might highlight that while Hashem's ways are known to the nations through natural phenomena like snow and rain, they are known to Israel through His Torah. Cf. Ibn Ezra that the two issues are juxtaposed because according to Devarim 11:13-14, rain's arrival is directly contingent on observance of Torah law.
א. דְּבָרָ֣ו: קו״כ: א-קרי=דְּבָרָ֣יו
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְתָנֵי דִבְרַיָא דְאוֹרַיְתָא לְיַעֲקֹב קְיָמוֹי וְדִינוֹי לְיִשְׂרָאֵל.
Who tells the words of Torah to Jacob, his statutes and judgments to Israel.
מגיד דבריו ליעקב – א״ר אמי אין מוסרין דברי תורה לכותי שנאמר מגיד דבריו ליעקב וגו׳ לא עשה כן לכל גוי. היה ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר וכי מה עשו אלו הגוים שלא רצה ליתן להם.
והו אלמכ׳בר ליעקוב בכלמאתה, ורסומה ואחכאמה לבני אסראיל.
הוא המודיע את מילותיו לבית יעקוב והוא המודיע את חוקיו ואת משפטיו לבני ישראל.
מגיד, והוא המגיד.
מגיד דבריו – הטעם הגיד דבריו הם המצות ליעקב. וכן פירוש חקיו ומשפטיו כי הם סבת רדת הגשם בעתו ככתוב בפרשת והיה אם שמע תשמעו אל מצותי (דברים י״א:י״ג) ונתתי מטר ארצכם בעתו (דברים י״א:י״ד).
HE DECLARETH HIS WORD UNTO JACOB. The meaning of this is, “He declared His word; that is, He declared His commandments to Jacob.” The same applies to His statutes and His ordinances unto Israel.1 [God declared His commandments, statutes, and ordinances to Israel] because His commandments are the cause of the rain coming down in its season. We find this written in the chapter beginning with And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently unto My commandments … that I will give the rain of your land in its season (Deut. 11:13–14).
1. He declareth also applies to His statutes and His ordinances unto Israel.
(יט-כ) וגם הוא מגיד תורתו מה שלא עשה לכל אומה.
מגיד דבריו ליעקב – ובספרכם גבורת האל, ספרו שנגלה אליכם בכבודו והגיד לכם דבריו וחוקיו ומשפטיו, כי המעמד ההוא היה דבר גדול שלא היה כמוהו, כמו שכתוב: הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו (דברים ד׳:ל״ב).
ואחר שהזכיר זה, רמז על הדברים המקובלים כגמול ועונש והשגחה והמופתים בשינוי הטבעים וכל הענינים המסתבכים לאמונת חידוש העולם ונתינת התורה המגלה כל המסתרים, ואמר שהם מיוחדים לעם הנבחר לסגולה, והוא אמרו מגיד דבריו ליעקב וגו׳.
(יט-כ) מגיד דבריו ליעקב. וכמו כן ׳שבחי׳ ו׳הללי אלקיך׳1, כי אמנם אז יהיה ׳מגיד׳ ומבאר את ׳דבריו׳ בעיוניות במעשה בראשית וזולתו: חוקיו ומשפטיו. במעשיות בטוב טעם ודעת, כאמרו (ישעיה יא ט) ׳כי מלאה הארץ דיעה את ה׳⁠ ⁠׳, ויודיע גם כן משפטים בל ידעום הראשונים, ׳כי ידין ה׳ עמו׳ (דברים לב לו). ובכן, הללויה גם בימי הגלות:
1. ׳מגיד וגו׳ - מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה׳ על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב׳ (מצודות).
(יט-כ) מַגִּיד דְּבָרָיו. שהם העיוניות שבתורה לְיַעֲקֹב, וחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו שהם המעשיות לְיִשְׂרָאֵל, ולֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, שאף על פי שנתן התורה באר היטב בשבעים לשון1 והופיע מהר פארן כדי לתת התורה למי שירצה2, דאי לאו הכי – מכאן היה מודעא רבה לאורייתא, אפילו הכי לא הודיע לאומות מה שהודיע לישראל במתן תורה, שהודיע שבתכלית הם יהיו ׳ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ (שמות יט ה-ו), והסיבה בזה היא לפי שישראל היו מוכנים, להיותם בני האבות שהכירו את ה׳, ולא כן היו יתר האומות: ואז בימים ההמה הוא ׳מגיד ליעקב׳ מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם עד הנה3, ולכן הַלְלוּיָהּ:
1. ע״פ דברים (כז ח) וסוטה (ז׳:ה׳).
2. ע״פ דברים (לג ב) וב״ק (לח.).
3. ׳יודיע גם כן משפטים בל ידעום הראשונים׳ (נדפס).
דברו – דבריו קרי.
הללויה – שבסוף וריש המזמור שלאחריו חדא מלה.
מגיד וגו׳ – מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה׳ על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב.
חוקיו וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
יעקב, ישראל – התבאר למעלה (י״ד ז׳).
מגיד וזה יהיה ע״י שיגיד דברו ליעקב – ויודיעם ע״י הנביאים את הגזרה שרוצה לגזור עליהם, והם שבים בתשובה ומבטלים את הרעה, ולישראל שהם הגדולים שבאומה, מגיד חקיו ומשפטיו והם הולכים בחקות התורה וינחם על הרעה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן׀ לְכׇל⁠־גּ֗וֹיוּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל⁠־יְדָע֗וּםהַֽלְלוּ⁠־יָֽהּא׃
He did not do so to every nation; His ordinances they do not know. Praise Hashem.
א. הַֽלְלוּ⁠־יָֽהּ א=הַֽלֲלוּ⁠־יָֽהּ (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא עֲבַד הֵיכְנָא לְכָל עַמָא וְדִינִין לָא הוֹדְעִינוּן הַלְלוּיָהּ.
He has not acted so with every people; he did not tell them his judgments. Hallelujah!⁠1
1. Hallelujah: Praise God.
אלא משפטים בל ידעום – שלא רצו לקבל שנאמר אלוה מתימן יבוא ונוגה כאור תהיה וגו׳ עמד וימודד ארץ.
מגיד דבריו ליעקב – אלו דברי תורה, חקיו אלו המדרשות, ומשפטיו אלו הדינין, לישראל, לא נתן הקב״ה את התורה והדינין אלא לישראל בלבד, ומנין אתה למד לישראל וכותי שיש להם עסק זה עם זה שאסור לישראל לומר לכותים לך עמי בערכאות שלך שנאמר לא עשה כן לכל גוי. והלא הדינין אחד מן הדינין שנצטוו הם ומהו משפטים בל ידעום אלו דקדוקי דינין שכך שנינו מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים ובני נח נהרגין בעד אחד בדיין אחד ושלא בהתראה מה שאין כן בישראל. מעשה בעקילס בן אחותו של אדריאנוס שהיה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו אמר ליה מבקש אני לעשות סחורה אמר לו שמא אתה מבקש כסף וזהב הרי התסברין לפניך, א״ל אני מבקש לידע דעת של בריות ואני מבקש להמלך בך היאך לעשות, אמר לו כל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה בארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות, והוא היה מתכוון להתגייר, בא לו לארץ ישראל ולמד את התורה, לאחר ימים מצאוהו ר׳ אלעזר ורבי יהושע וראו את פניו משונות אמרו זה לזה עקילס למד את התורה, כיון שבאו אצלו התחיל לשאול להם שאלות והם משיבים אותו, עאל לאדריאנוס אמר לו למה פניך משונות שמא הפסידה הפרקמטיא שלך או שמא אתה מצר לך, אמר ליה לאו, ולמה פניך משונות, אמר לו שלמדתי תורה ולא עוד אלא שמלתי, א״ל ומי אמר לך, א״ל בך נמלכתי, אמר לו אימתי, א״ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה ואמרתי לי כל פרקמטיא שהיא נתונה בארץ עסוק בה שסופה להתעלות וחזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה נתונה בארץ אלא ישראל וסופן להתעלות, שכן אמר ישעיה כה אמר ה׳ וגו׳ מלכים וגו׳, אמר לו סנקתדרון שלו עתידין אלו שאמרת שיהיו המלכים עומדים מפניהם שנאמר מלכים יראו וקמו, הכה אותו אנדריאנוס על לחייו, א״ל יש נותן רטיה אלא על המכה, מה עשה סנקתדרון עלה לגג ונפל ומת ורוח הקדש צווחת כן יאבדו כל אויביך ה׳, אמר לו אנדריאנוס לעקילס למה עשית כן, א״ל שבקשתי ללמוד תורה, אמר לו היה לך ללמוד ולא למול, א״ל אם אין אדם מל אין יכול ללמוד תורה שנאמר מגיד דבריו ליעקב למי שהוא כיעקב, חקיו זו התורה, ומשפטיו אלו הדינים שנאמר שם שם לו חק ומשפט.
כמא לם יצנע מת׳ל הד׳א אלתשריף לכל אמה, ואחכאם לם יערפונהא, פאמדחוא אללה אלאזלי.
דבר שלא עשה את הכבוד הזה לכל אחת מהאומות ודינים שלא מכירים אותם ולכן תשבחו את ה׳ הנצחי.
לא, מה שלא עשה בכבוד הזה לשום אומה ומשפטים לא ידעום, לכן הללו את יה.
לא – הטעם שלא נתן תורתו רק לעמו לבדו שהבדילו להיות לו לעם סגלה (דברים כ״ו:י״ח) וחתם המשורר כאשר החל.
HE HATH NOT DEALT SO WITH ANY NATION. Its meaning is as follows: “God did not give His Torah to anyone but His people. He set Israel aside to be to Him a treasured nation.”
The poet finishes the poem in the same way that he opened it.⁠1
1. The poet opens and ends the psalm with the world hallelujah.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

לא עשה כן – כמו שכתוב: השמע עם קול אלהים וגו׳ (דברים ד׳:ל״ג).
ומשפטים בל ידעום – והמשפטים שנתן להם לא ידעום זולתם, כמו שכתוב: כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת (דברים ד׳:ז׳-ח׳).
ולא עשה כן לכל גוי ר״ל לשאר האומות. ומשפטים בל ידעום ר״ל אינם מתנהגים ביושר ולא הכירו מעלת היושר והמשפט. ולכן אתם המכירים דרכיו הללו לאל שנתן לכם תורה ומצוות נחלה, כאמרו (דברים ד, ח) ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

בל – עניינו כמו לא.
לא עשה כן – ליתן להם דברי התורה ולא הודיע להם את המשפטים כ״א לישראל לבדם.
הללויה – לזה הללו את יה.
לא עשה כן לכל גוי – ולכן הם נתונים תחת המערכה, שלא לבד שלא הודיע להם חקיו, כי גם משפטים בל ידעום שאף הנימוסים השכליים לא קבלו מה׳, ולכן ילכו במשפטים בל יחיו בהם.
ומשפטים – שהודיע לבני ישראל לא ידעום כל הגוים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144