Tehillim 122 – תהלים קכב‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד⁠ ^אשָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י⁠ בֵּ֖ית יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה נֵלֵֽךְ׃

A song of ascents.⁠¹ Of David.⁠² I rejoiced in those that said to me,⁠³ "Let us go to the House of Hashem".

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1.

2. Of David | לְדָוִד – As the psalm revolves around pilgrimage to the Mikdash (the "House of Hashem") which was not yet built in the time of David, this heading might not mean that David composed the psalm, but rather that it was written in his honor. Cf. Ibn Ezra that David wrote it to be said when the Temple was to be built. See also the commentary attributed to Rashbam that even in the time of David, people made pilgrimages to Jerusalem, and that "the House of Hashem" might refer to the site designated as such by David (Divrei HaYamim I 22:1) Finally, see Meiri that maybe after Natan initially responded positively to David's desire to build the Mikdash (Shemuel II 7:1-3), David wrote verses 1-5 in anticipation. When Natan then told him that only his son would build it, he added verses 6-9, a prayer for the city.

3. in those that said to me | בְּאֹמְרִים לִי – See this usage of the preposition "ב" in Shofetim 9:19 or Tehillim 33:21 or 40:17. Alternatively, the phrase might mean: "when they said to me" (as if written: "בשעה שהיו אומרים לי") or: "because they said to me" (Hoil Moshe, pointing to similar usage of the preposition in Bereshit 29:20),

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאֲמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא חֲדֵיתִי בְּאָמְרִין לִי בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ נֵיזֵיל.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. I rejoiced with those who say to me, “Let us go to the sanctuary of the LORD.”

שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך – אמר רבי יהושע בן לוי אמר דוד שמעתי בני אדם שהם אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי. אמר ליה הקב״ה (תהלים פ״ד:י״א) טוב לי יום בחצריך מאלף. טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושים היו הולכים אצל חלונותיו של דוד ואומרים דוד אימתי יבנה בית המקדש ואימתי בית ה׳ נלך. והוא אומר אף על פי שהם מתכוונים להכעיסני תבוא עלי שאני שמח. הדא הוא דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. אמר רבי יהושע בן לוי מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלים שהיו עוסקים בהם תורה. ירושלים הבנויה. אמר רבי יוחנן אמר הקב״ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. שנאמר (הושע י״א:ט׳) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. ומי איכא ירושלים למעלה אין. דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו. אמר רבי יהושע בן לוי עיר שהיא עושה כל ישראל חברים. מעתה אפילו בשאר ימות השנה. אמר רבי זעירא ובלבד ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל. אמר רבא אמר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה מעיד על השבטים אינו מעיד עליו שנאמר ששם עלו שבטים וגו׳. אימתי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה. דבר אחר אמר הקב״ה שמי מעיד על ישראל שלא נטמאו במצרים בזנות. ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר (ויקרא כ״ד:י׳) ויצא בן האשה הישראלית. להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. ומפורש בקבלה (שיר השירים ד׳:י״ב) גן נעול אחותי כלה. אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום. אלו הנקבות. ורבי נתן אומר גן נעול. אלו הנשואות. גל נעול מעין חתום. אלו הארוסות. דבר אחר גן נעול גל נעול שתי ביאות. א״ר אחא אין ירושלם נבנית אלא בזכות השבטים שנאמר ירושלם הבנויה. וסמיך ליה ששם עלו שבטים. כי שמה ישבו כסאות למשפט. לדון אומות עכו״ם. שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. מה ראו לומר ולירושלים אחר ברכת הצדיקים דכתיב שאלו שלום ירושלם. היכן מתרוממת קרני הצדיקים בירושלם. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה׳ וגו׳. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ע״כ.

שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי וגו׳. אמר ריב״ל אמר דוד שמעתי בני אדם שהם אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי, א״ל הקב״ה טוב לי יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. אין דור שאין בו ליצנים, מה היו פריצי הדור עושים, היו הולכים אצל חלונותיו של דוד ואומרים דוד אימתי יבנה בית המקדש ואימתי בית ה׳ נלך, והוא אומר אע״פ שהם מתכוונים להכעיסני תבא עלי שאני שמח הה״ד שמחתי באומרים לי בית י״י נלך.

ותסביח ברפע צות לדאוד, מא אסרני אד׳א קאל לי קום אלי בית אללה נמצ׳י.

שבח בהרמת קול לדוד. כמה מאוד משמח אותי אם נאמר לי: קום נלך אל בית ה׳.

ושיר בקול רם לדוד, מה מאד שמחתי כאשר אמרו לי אנשים בית ה׳ נלך.

שיר המעלות לדוד

שמחתי באומרים לי וגו׳ – שמעתי בני אדם אומרים מתי ימות זקן זה וימלך שלמה בנו ויבנה בית המקדש ונעלה לרגל ואני שמח.

I rejoiced when they said to me I heard people saying, "When will that old man die, and his son Solomon reign and build the Temple, and we shall go up on the festival pilgrimages?⁠" And I am happy.

שיר המעלות לדוד – דוד עשאו, שאף בימיו עולים לרגל, וגם הוא התחיל^א בתיקון ההיכל וביסודו שנאמר בדברי הימים^ב (דברי הימים א כ״ב:א׳). וזהו: שמחתי באומרים לי בית י״י נלך.

א. בכ״י ס״פ תוקן שיבוש במלה זו.

ב. בכ״י ס״פ: ב׳ה׳. ראשי תיבות אלו מופיעים גם בפירוש לעיל תהלים פ״ט:א׳, ולהלן קל״ב:א׳,י׳.

שיר המעלות – שמחתי באומרים – אמר ר׳ משה: כי זה השיר אמרו דוד שיאמר עם הזמירות בבית השם בעת שיבנה הבית.

ור׳ ישועה אמר: כי זה בעבור הבית שהקים לו דוד בציון.

ויש אומרים: על הבית השלישי כל אחד מישראל אומרים: שמחתי באומרים – הם עולי רגלים.

A SONG OF ASCENTS, OF DAVID. I REJOICED. Rabbi Moses says that David composed this song with the intention that it be chanted with the songs of the House of God after the Temple would be built.⁠¹

R. Yeshuah² says that David composed this song with regard to the house which he built in Zion.⁠³

Others say that David composed this psalm with regard to the third Temple.⁠⁴ [I REJOICED] Each one of the Israelites will say, I rejoiced.

WHEN THEY SAID UNTO ME refers to those making pilgrimage.⁠⁵

1. Literally, “at the time when the Temple would be built.”

2. A Karaite scholar.

3. David erected a structure which housed the Ark on Mt. Zion. The scholar believed that our psalm refers to this house, not to the Temple erected by Solomon.

4. The Temple which is yet to be built.

5. Our verse is to be understood as follows: “I rejoiced when those making the pilgrimage said unto me, ‘Let us go unto the House of the Lord.’”

שיר המעלות לדוד – איפשר כי שאר שירי המעלות שלא נזכר בהם לדוד, חברום המשוררים האחרים ולא נזכרו שמות המחברים. ואשר נאמר בהם: לדוד – חברם דוד.

והמזמור הזה מאמר בני הגלות, ומרוב תאותם לבנין בית המקדש יזכרו עלות ישראל לרגלים, וידברו על לשון האבות שהיו בזמן הבית.

ואמר: שמחתי – כל אחד אומר: שמחתי.

שיר המעלות לדוד. גם זה המזמור יש לפרשו על בני הגלות, או על דוד עצמו. ואם נפרשהו על דוד בעצמו, יהיה ביאורו, כשאמר דוד לנתן הנביא (שמואל ב ז, ב) הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה, והשיבו נתן (שם, ג) כל אשר בלבבך עשה כי ה׳ עמך, עד שבאתהו הנבואה, לא אתה תבנה לי הבית (דברי הימים א יז, ד), ואמר שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך ר״ל, במה שאמר לי נתן כל אשר בלבבך עשה, והייתי בטוח לבנותה, ושיהיו רגלינו עומדות בשעריך. והיו עבר במקום עתיד, ושתהיה בנויה, ויעלו שם שבטים, ושישבו שם כסאות למשפט, הכל עבר במקום עתיד. וכשראה שלא נתקיימה מחשבתו, דבר דבריו כחושק המתאונן על שלא יוכל להפיק רצונו כחשקו, מעורר בני גילו שמאחר שאינו זוכה בבנינה לא הוא ולא הם עמו, שיברכנה, וישאלו בשלומה לאל, ובשלום אוהביה. ולמען אחי ורעי הם השבטים. ובית ה׳ בית המקדש.

ואם על לשון הגלות, יתנבא בשורת הגאולה, שבהגיע תור הגאולה ויצא קול הישועה, תגדל שמחת העם בבשורה.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר שאף על פי שיהיו רבים זוכים לימות המשיח ולא יזכו להיות מבני ירושלים, שלא יעלו אליה אלא המזומנים לה, כאמרו (ישעיה ד ג) ׳כל הכתוב לחיים בירושלים׳¹, ועם זה יהיה המשיח כמו ׳אש מצרף כסף׳ (ע״פ מלאכי ג ב) ומבער פושעי ישראל², לא יצא ממנה³ שום משפט נגד ׳השרידים׳, גם שיהיו בלתי מזומנים לה⁴. ואמר:

(א) שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך. הנה במקדש ראשון ׳שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך׳, שהיו הכל מוכנים לזה:

1. והוא ע״פ לשון הגמרא בב״ב (עה:) ׳מאי ועל מקראיה, אמר רבה א״ר יוחנן, לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳.

2. כן כתב בשיר השירים (ח ח) ׳אחות לנו קטנה - משיב האל יתברך [לישראל בני קיבוץ גלויות], הנה מצטערת אַתְּ על איחור שריית שכינתי בתוכך וביאת משיחי, הנה אפילו בקיבוץ גליות תהיה עדת הצדיקים מועטת, ושדים אין לה - ואותם המועטים אינם מלמדים דעת את העם ובלתי מוחים להשיב מעון, בהיות ההמון אז כולו עוסק בחיי שעה בלבד, כאמרו (יחזקאל לח יב) ׳עושה מקנה וקנין׳, מה נעשה לאחותנו - אני ומשיחי, כי גם המשיח הוא כמו ׳אש מצרף כסף׳. וכן כתוב במלאכי שם: ׳הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי [זה יהיה קבוץ גליות שלא ימצאו בדרכם שטן ופגע רע (רד״ק)] וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת, וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ [מי יהיה סובל את יום בואו כי ביום בואו יצרפו רבים (רד״ק)] וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים, וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף׳. ורבינו מפרש שמשיח עצמו הוא המצרף, ולכן ׳מי מכלכל את יום בואו׳, אך ראה במפרשים שם.

3. יל״ע כת״י, אולי צ״ל ׳ממנו׳ כי נראה שהכוונה למשיח. אך י״ל ׳ממנה׳ – מירושלים, שמשם יצא מכת הגויים לעתיד.

4. ישנם שלוש דרגות: הצדיקים הכתובים לחיים בירושלים, השרידים אשר ה׳ קורא שיחיו לימות המשיח אך לא יוכלו לשכון בירושלים, ורשעי ישראל שימותו במלחמת גוג ומגוג. ומזמור זה הוא תפילה על הבינונים שלא ינזקו. וראה היטב זכריה יב.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. יאמר, פעמים אחרות שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה׳ נֵלֵךְ, כי מי שלא ראה בית המקדש – לא ראה בניין יפה מעולם (סוכה נא:)¹, וכן ׳מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו׳ (משנה סוכה ה׳:א׳):

1. אך שם הסיקו שם שהכוונה דווקא לבניין הורדוס.

שמחתי – הוא מאמר בני הגולה שאומרים הן מאז שמחתי בעת שהיו אומרים לי נלך אל בית ה׳ בזמן הרגל.

שיר המעלות לדוד – מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטים, להיות גוף שלם יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלהית, והנה בית ה׳ הנמצא בה היא הכלי המכין את הגויה הכללית אל חול השכינה ונפש האלהית בה, אמנם העיר עצמה היא כלב ומוח בגויה אשר יכינו אותה אל קבלת נפש החים ונפש המשכלת, עפ״ז יאמר הנה שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך – מצד ששם ה׳ שכן והוא משכן השכינה והאלהות בקדש, אמנם.

באמרים – בי״ת בעבור (ויעבד יעקב ברחל, פרשת ויצא), בעבור שאומרים.

(ב) עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Our feet¹ were standing² in your gates, O Jerusalem,

1. Our feet | רַגְלֵינוּ – With these words, the psalmist switches from speaking in the singular to the plural as he is now a part of the entire entourage of pilgrims. He also switches to second person ("in your gates"), directly addressing the city Jerusalem.

2. were standing | עֹמְדוֹת הָיוּ – See Ibn Ezra that the psalmist describes how the pilgrims stopped to stare at the beauty of the city walls and gates, or alternatively, that due to the crowded masses, they were forced to a standstill at the city entrance.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קָיְמִין הֲוָאָה רִגְלָנָא בְּתַרְעַיִךְ יְרוּשְׁלֵם.

Our feet were standing in your gates, O Jerusalem.

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים – אריב״ל מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלים שהיו עוסקין בתורה.

פכיף אד׳א כאנת אקדאמנא ואקפה, עלי אבואבך יא ירושלם.

וכל אחת כמה וכמה (אני אשמח) אם היו רגלינו עומדות קרוב לשעריך. ירושלים!.

עומדות, וכל שכן כאשר היו רגלינו עמדות.

עומדות היו רגלינו – במלחמה בכל מקום בשביל שעריך ירושלם שעוסקין בהם בתורה.

Our feet were standing in battle everywhere because of the gates of Jerusalem, where they were engaged in Torah.

כשנבנה בית המקדש – עומדות היו רגלינו.

עומדות – הטעם עמדנו להסתכל^א בניני החומות ויופי השערים.

והנכון: כי היא היתה מלאה אדם והיינו מתעכבים^ב בשערים לא נוכל להכנס מרוב העם הבאים והיוצאים.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״להשתכל״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״מתערבים״.

OUR FEET ARE STANDING. The meaning of this is as follows: “We stood¹ to admire² how the walls of Jerusalem were constructed and the beauty of her gates.” However, in reality, its import is as follows: Jerusalem was full of people. The psalmist reports that the people mingled³ (stood) at the gates, for it was impossible to enter the city because of the great number of people going in and coming out.

1. That is, “We paused.”

2. Literally, “looked upon.”

3. In this case, Our feet are standing within thy gates. O Jerusalem is to be taken as meaning that the city was so crowded that the pilgrims stood within its gates because they were unable to move.

עומדות – כי העולים הראשונים היו עומדים בשערים ומצפים הבאים אחריהם.

ולהפליג במעלת הישועה האריך בשבחי ירושלים, ואמר עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם כלומר, כשהיית במלואך היו רגלינו עומדות בשעריך, לראות יופי החומות. או פירוש עומדות היו רגלינו בשעריך, שלרוב העם אשר היה שם, לא היינו יכולים כולנו לעמוד בתוכך. או פירושו לדעתי, ענין קיום, כלומר, עמידתנו וקיומנו בזכות שעריך, והוא כינוי על מצבי החכמים, כמו אוהב ה׳ שערי ציון (תהלים פז, ב), ודרשו בו (ברכות ח, א) שערים המצויינין בהלכה. וזה לב׳ סיבות, אחת לסדר ההנהגה שבתוכה, או בזכות התורה, כאמרם (עי׳ יומא לח, ב; תדא״ז, ה) כי לה׳ מצוקי ארץ (שמואל א ב, ח) אלו העוסקים בתורה, וישת עליהם תבל (שם) שבזכותם העולם עומד.

(ב-ג) וכן עומדות היו רגלינו בכל אוות נפשנו בשעריך ירושלים שהיה כרך מפואר¹ כעיר שחוברה לה יחדו - אף על פי שנעשתה בכמה זמנים והוסיפו עליה, מכל מקום היתה מתוקנת בבתים חוצות ושווקים ׳כעיר׳ שנבנתה כולה ׳יחדיו׳:

1. ׳עומדות - הטעם עמדנו להסתכל בנייני החומו׳ ויופי השערים׳ (אבע״ז).

(ב-ג) וכן עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם, כי ׳מי שלא ראה ירושלים במלואה – לא ראה כרך מפואר מימיו׳ (סוכה נא:)¹, ויְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו, כי העיר שחוברה כולה יחד היא יותר יפה מאותה העיר שעשויה חלק אחר חלק בזמנים שונים, לפי ששוקיה ורחובותיה יותר מאושרים, כי כן נוסדו תחילה במחשבת הבונה עיר.

ומילת ׳לה׳ היא מיותרת כדרך המקראות²:

1. לפנינו: ׳ירושלים בתפארתה׳, ו׳לא ראה כרך נחמד מעולם׳.

2. כ״כ לעיל (תהלים קכ ה-ו).

עמדות – בטעם א׳ לבד.

עומדות – מרוב אדם הבאים והיוצאים היינו מתעכבים ועומדים בשערים זמן מה עד אשר נוכל לבוא בה.

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים – גם עוד בטרם נבא אל בית ה׳ להביט במשכיות האור האלהי הזורח משם על הגויה הישראלית בכללה, גם בעת צעדו רגלינו בשערי ירושלים, כבר עומדות היו רגלינו, כי מצאנו שם מצב ומעמד שעל ידו תעמוד הגויה על רגליה להיות גוף חי ושלם, ומפרש כי.

בשעריך – מן השער לבתים מקום פנוי בו יושבים למשפט (באי שער עירו, פרשת חיי שרה) בו מוכרים תבואה (וסאתים שערים בשקל בשער שמרון, מלכים ב׳ ז׳:א׳), ובו עולי רגלים היו נוטים אהליהם.

(ג) יְרוּשָׁלַ֥͏ִם הַבְּנוּיָ֑ה⁠ כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה⁠־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃

Jerusalem that is built as a city that was joined together,⁠¹

1. as a city that was joined together | כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו – See Meiri and Hoil Moshe that the connotation is that the city is so filled with people that there are no empty spaces, but rather one house is joined to the next. Ibn Ezra similarly suggests that during the three pilgrimage festivals, Jerusalem was so populated that it was as if several cities were joined together into one. Alternatively, the phrase might reflect the actual joining of the two parts of Jerusalem, the upper city (today's Mt. Zion and Jewish quarter) with the lower city (the City of David). Cf. the well-known explanations of Midrash Tehillim that Jerusalem is a city "which makes all of Israel friends (חברים)" or that the verse refers to the connection between the earthly and heavenly Jerusalems.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְרוּשְׁלֵם דְמִתְבַּנְיָא בִּרְקִיעָא הֵיךְ קַרְתָּא לְאִתְחַבָּרָא לָהּ כַּחֲדָא בְּאַרְעָא.

Jerusalem that is built in the firmament is like a city that has been joined together on earth.

ירושלים הבנויה – א״ר יוחנן אמר הקב״ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר, ומי איכא ירושלים למעלה, אין דכתיב ירושלים הבנויה.

כעיר שחברה לה יחדו – א״ר יהושע בן לוי עיר שהיא עושה כל ישראל חברים מעתה אפילו בשאר ימות השנה. א״ר זעירה ובלבד ששם עלו שבטים.

ונראהא מבניה ג׳מלה, כקריה ולפת מג׳תמעה.

וגם נראה אותה ירושלים בנויה יפה שנהיו חברים כל קהליה.

ירושלם, ונראה אותה בנויה כולה בעיר מחוברת ומאוחדת.

(ג-ד) וקו׳ ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. ליס יריד אצֺאפתהא אלי אסם בנית כבניאנהא ינבגי למתֺלהא ויצלח במדינה תקתרן בהא תֺם גאב אלעלה אלתי תוגב להא דֺלך אנהא מוהלה ללחג אליהא [114 א] ועבאדה אללה פיהא פקאל ששם עלו שבטים.

(3-4) It states, “Jersalem built up, a city knit together.” It is not its construct with a noun ‘was built’ (buniyat) but as in ‘its construction’ (bunyān) which it ought to compare to; ‘and rebuilt it (yuṣallih) as a close-knit city. Furthermore, he responded to the reason for which is obligatory upon them; it is made acceptable to pilgrims and for worship of God in it, as it says “to which tribes would make pilgrimage.”

ירושלם הבנויה – כשיבנה שלמה בני בית המקדש בתוכה תהא בנויה בשכינה ומקדש וארון ומזבח.

כעיר שחוברה לה – כשילה שדימה הכתוב זו לזו, שנאמר: אל המנוחה ואל הנחלה (דברים י״ב:ט׳), מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם, ורבותינו אמרו יש ירושלם בנויה בשמים ועתידה ירושלם של מטה להיות כמותה.

The built-up Jerusalem When my son Solomon builds the Temple within it [Jerusalem], it will be built with the Shechinah, the Temple, the Ark, and the altar.

is like a city that was joined together within itself Like Shiloh, for Scripture compared them to one another, as it is said: "to the rest and to the inheritance" (Devarim 12:9). The rest is Shiloh. The inheritance is Jerusalem (see Sifrei Re'eh 66). And our Rabbis said (Ta'an. 5a): There is a Jerusalem in heaven, and the Jerusalem on earth is destined to be like it.

ירושלים הבנויה – שבנ⁠{א}⁠ה בימי דוד, שכבשה מן היבוסי.

כעיר שחברה לה יחדו – היא חברון, שהיתה עיר המלוכה שמלך בה דוד שבע שנים, שנאמר: בחברון מלך שבע שנים (מלכים א ב׳:י״א), ואחר כך בא לירושלים ולכדה, ובנאה לשם מלכותו, וחברה לחברון לעשותה עיר מלוכה כמותה. ומצינו שמזכיר שם ערים שהיו ערי הממלכה, תחילה {ו}⁠של עכשיו, כדכתיב: יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלים (שיר השירים ו׳:ד׳), ותרצה היתה מתחילה עיר מלוכה, שנאמר במלכים (מלכים א ט״ו:ל״ג).

ירושלם – היתה דומה בשלש רגלים למדינה שהתחברו אליה כל בנותיה מסביב בעת הפחד.

JERUSALEM. Jerusalem at the time of the pilgrimage festivals was like a city in which all of her daughters¹ from roundabout gathered together in a time of fear.⁠²

1. The towns in the vicinity of Jerusalem.

2. A time of war. During wartime, the populations of the neighboring cities would gather in the main city, which had a protective wall. During pilgrimage time, Jerusalem was similarly inundated with celebrants.

ירושלם הבנויה – אומרים בני הגלות: כשהיתה בנויה ירושלם, והיתה השכינה בתוכה, כמה היתה מהוללה, ואנה תמצא עיר כמוה שחברה לה עדת ישראל יחדיו שלש פעמים בשנה, מי ראה עיר כמו אותה העיר?

וירושלם הבנויה ר״ל שלימה בבנין הדור ומשוכלל. ויאמר בנויה, מענין בנים, כדרך ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל, ג). או לדעתי יאמר בנויה, על שהיא מלאה מחכמים, מענין ורב שלום בניך (ישעיה נד, יג), ודרשו בו (ברכות סה, א) אל תקרי בניך אלא בוניך. וכן אמרו בדרש (פתיחתא דאיכה רבתי א, ב) ר׳ יוסי הגלילי אזל לאתר חד למגמול חסדין, אמר להון, אינון חרובי קרתא, אלא מאן נינהו נטורי קרתא, רבנן. וכעיר שחברה לה יחדו לפירוש הראשון שאין שם מקום פנוי, שהכל בנוי והכל מלא. ולפירוש השני, כלומר, שבאו סביבותיה בתוכה מפה ומפה, כדרך עיר גדולה שמתקבצים כל סביבותיה בתוכה. ולפירוש השלישי, לדעתי כדרך אמרו (תהלים פז, ד) אזכיר רהב ובבל וגו׳ זה יולד שם, כלומר, שמעטים הם בני אדם של צורה שבתוכה, והם המתכנסים בעת הצרה לצורך הנהגותיהם. אבל ציון איש ואיש יולד בה (שם, ה), כלומר, שכולם חכמים ונבונים ואין בהם בחירה מי מהם יבקשו להתישב לצורך הנהגתם ועצתם, אבל כולם משכילים וחכמים, כולם ראויים להתקבץ לעצה, וזהו כעיר שחברה לה יחדו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ירושלים – זאת ירושלים אשר היא בנויה בכל מיני פאר כעיר אשר חוברה לה יחדיו כל הבונים לכללה בכל מיני פאר ויופי.

ירושלים היא הבנויה כעיר שחברה לה יחדו – שאליה ובעבורה יתחברו האברים הפרטים של הגוף הכולל יחדיו להיות גוף אחד.

כעיר שחברה וגו׳ – עיר מרובה באוכלוסים שאין מניחים בה מקום פנוי לחצרות וגנות, רק בונים בה בית סמוך לבית.

(ד) שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים⁠ שִׁבְטֵי⁠־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל⁠ לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

where tribes ascend, the tribes of Hashem, a testimony for Israel,⁠¹ to give thanks to the name of Hashem.

1. a testimony for Israel | עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל – See Ibn Ezra that here "עֵדוּת" refers to a statute or ordinance. [See Yirmeyahu 44:23, Tehillim 19:8, and Divrei HaYamim I 29:19 where the word is parallel to "תורה", "חק" or "מצוה".] The verse states that pilgrims arrived in accordance with the law to ascend to Jerusalem and thank God three times a year. Cf. Radak that the pilgrimage itself, with the accompanying miracles in the Mikdash (Mishnah Avot 5:7), was a testimony to Israel of Hashem's providence. Or, one might say the opposite, that through their pilgrimage, the nation testified that they are indeed "Hashem's tribes". Alternatively, "עֵדוּת" here might be synonymous with the word "מועד", an appointed meeting place or convocation, with the psalmist noting that Jerusalem is a gathering place for Israel (Da'at Mikra).

דְתַמָן סְלִיקוּ שִׁבְטַיָא שִׁבְטִין דַייָ מַסְהִיד לְיִשְׂרָאֵל דִי שְׁכִינְתֵּיהּ שָׁרְיָא בֵינֵיהוֹן בְּמֵיזְלֵיהוֹן לְאוֹדָאָה לִשְׁמָא דַיָי.

Unto which the tribes have gone up, the tribes of the LORD, he who testifies to Israel that his presence abides among them when they go to give thanks to the name of the LORD.

שבטי יה עדות לישראל – אמר רבא אמר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה מעיד על השבטים אין מעיד עליו שנאמר ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, אימתי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה.

רמז תתפ

ד״א אמר הקב״ה שמי מעיד על ישראל שלא נטמאו במצרים בזנות, ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היתה ביניהן אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. ומפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום אלו הנקבות, ור׳ נתן גל נעול אלו הנשואות, גן נעול אלו הארוסות, ד״א גן נעול גל נעול שתי ביאות. א״ר אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים שנאמר ירושלים הבנויה וסמיך ליה ששם עלו שבטים.

אלתי צעד הנאך אסבאט הם אסבאט אלאזלי, וכאנת מחצ׳רא לאל אסראיל, ישכרון פיהא אסם אללה.

(וקהליה) הם השבטים שלה אשר צעדו שם שבטי האלוהים הנצחי. והייתה [ירושלים] מקום מוסדר לבית ישראל שבה [בירושלים] יודו לשם ה׳.

ששם, אשר לשם עלו שבמים הם שבטי יה ונעשת בית מועד לבית ישראל להודות בה את שם ה׳. ותיבת עדות כמו מועד, מרכז ומקום התועדות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ד-ה) וקו׳ עדות לישראל יעני בה אלדליל עלי וגוב חג אלשבטים אליהא כונהא מנבר אלמלך כמא קאל כי שמה ישבו כסאות למשפט פאכתֺרה אללה מן דון גירה וכׄצה בה מן אלפצֺילתין וכלף עבאדה אלקצד אלי מכאן אלמלך מן דון תכליף אלמלך אלכׄרוג מן מכאנה אלי סואה.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 3]

(4-5) “as was enjoined upon Israel.” Meaning proof of the requirement of the tribes to make a pilgrimage to it (Jerusalem) the King’s throne, as it says “There the thrones of judgment stood,” God increased it and no other. He singled it out for two rewards; designation as the intended place of His worship and the location of the king without forcing the king to move from his location to another.

ששם עלו שבטים – אשר שם בשילה עלו שבטים כשעלו ממצרים ונקבע המשכן בתוכה שבטי יה שהוא עדות לישראל. לפי שהאומות מליזים אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים אם בגופן היו שולטין המצריים בנשותיהן לא כל שכן אמר הקב״ה אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם הטיל שמו עליהם הראובני השמעני (במדבר כ״ו:י״ד) הוסיף עליהם אותיות השם אחת מכאן ואחת מכאן נמצא השם הזה יה עדות לישראל.

There ascended the tribes For there in Shiloh the tribes ascended when they went up from Egypt, and the Tabernacle was established in its midst.

the tribes of God Heb. יָ-הּ, which is testimony to Israel, for the heathens were talking about them when they left Egypt, and they would say about them that they were the offspring of adulterous unions. If the Egyptians ruled over their own bodies, surely [they ruled] over their wives. Said the Holy One, blessed be He, "I attest that they are the sons of their fathers.⁠" He bestowed His name upon them: the Reubenites (הראובני), the Simeonites (השמעוני) (Bemidbar 26). He added the letters of the name, one on this side and one on that side. The result is that this name יָ-הּ is testimony to Israel.

(ד-ה) עדות לישראל – היא ירושלם, ששם נקבצים ישראל למשפט ולועד ולדרוש, וזהו עדותם.

ששם – שבטים – שהם שבטי השם.

עדות – וחק ומצוה לבא שלש פעמים והיו מודים השם בראותם מלכות דוד קיימת.

WHITHER THE TRIBES WENT UP, EVEN THE TRIBES OF THE LORD. The tribes who are the tribes of God.⁠¹

[AS A TESTIMONY UNTO ISRAEL.⁠²] It is a testimony, a statute, and a law to come to the Temple three times a year.

[TO GIVE THANKS UNTO THE NAME OF THE LORD.] They thanked God when they saw the kingdom of David in existence.

1. Our verse literally reads: Whither the tribes went up, the tribes of the Lord. Hence Ibn Ezra’s comment that the verse be understood as if it were written, “Whither the tribes went up, the tribes who were the tribes of the Lord.”

2. Hebrew, edut le-yisrael. Ibn Ezra renders this as, “it is a testimony to Israel; that is, it is a law unto Israel.” See Ps. 81:6.

ששם עלו שבטים – כי שם היו עולים שנים עשר שבטים, שהיו שבטי יה שומרי מצותיו, וכלם היתה ירושלם מכילה אותם. וזה היתה עדות לישראל שהאל בחר בהם להודות לשם י״י על כל הניסים שהראה להם, וזה אחד מהם, כמו שאמרו במשנה: ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים. ועוד נס גדול מה שהיו נקבצים כלם בעזרה, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.

או פירש עדות לישראל – זה שהיו עולים שם השבטים, עדות ומצוה היתה להם לישראל שיעלו להודות לשם י״י.

ששם עלו שבטים רמז לעולי רגלים. וקראם שבטי יה להיותם של אגודה אחת, שפה אחת ודברים אחדים, להודות לשם ה׳. וקראם עדות לישראל ר״ל עטרה ונזר. וי״מ עדות לישראל, על הנסים שהיו שם, שלא אמר אחד לחבירו צר לי המקום (משנה אבות ה׳:ז׳). נראה לפרש עלו לשון עילוי, כלומר, ששם נתעלו השבטים והושלמו באמונתם תכלית השלמות, והיא האמונה שהיא עדות לישראל, והיא האמונה הנכללת במילת עדות, והוא, כשיאמן מה שראוי להאמין מצד המורגש והמפורסם, או מצד החקירה והעיון, לא תשלם האמונה עד שיאמן מה שתכריח הקבלה להאמין בו.

וזה ממה שידוע שהדברים יאמנו על אחד מד׳ עניינים. הא׳, המורגש מצד החושים. הב׳, המפורסם, והוא מה שנודע לכל העולם אם מצד הסכמה כללית, כמו שיאמן שכבוד אב ואם טוב, והגזלות והחמסים רע, וכיוצא בהם, במה שיאמר עליו טוב או רע ולא אולת ושקר. אם במה שיאמר עליו אמת ושקר, במה שלא יצטרך לחקירה, כידיעה שהכל גדול מחלקו, ושהאלכסון המרובע יתר על צלעו, ושאר המושכלות הראשונות. הג׳, המוקש, והוא הדבר שידיעתו מגעת מצד החכמה בדרך ההיקש והמופת, וזה החלק נודע לחכם מצד החקירה קשה וכבדה, לא ישיגוה רוב בני אדם, כי היא תצטרך לחכמות רבות ולהצעות ארוכות, כמאמר החכם שאמר, האמת כבד, על כן נושאיו מעטים. וצריך להמוני עם שידעוה דרך קבלה ויאמינוה, וזה אמרו בדרש (ויקרא רבה כה, א) ארור אשר לא יקים את דברי התורה (דברים כז, כו), אלו נאמר אשר לא ילמד את דברי התורה לא היה לעולם תקומה. וכן עץ חיים היא למחזיקים (משלי ג, יח), אלו נאמר לעמלים בה לא היה לעולם תקומה. הד׳, המקובל, והם הדברים שאף לחכמים לא יודעו רק דרך קבלה, מצד שלא יצא על אחד מהם מופת להיותו או להעדרו, וזאת האמונה מיוחסת לבעל דת, ועליה אמר, שהיא באה להודות לשם ה׳. כי בה יאמן אמונת חידוש בעולם, ויכלתו במופתים ושינוי הטבעים.

ששם עלו שבטים. על כל ספק שנפל, כאמרו¹ (דברים יז ח) ׳כי יפלא [וגו׳] וקמת ועלית׳, וכמו כן עלו שם שבטי יה עדות לישראל, אנשי מעמד שהיו נצבים על התמיד בשליחות כל ישראל והיו ל׳עדות׳ שהיה קרבן תמיד נעשה בהסכמת כולם: להודות לשם ה׳. שירצה ויקבל קרבנם ברצון:

1. בדפו״ר: ׳באמרם׳.

שֶׁשָּׁם – בירושלים, עָלוּ שְׁבָטִים לרגל, ועלו שִׁבְטֵי יָהּ, כי מי שהיה רוצה ללמוד – היה קם ועולה שם, כדכתיב (דברים י״ז:ח׳) ׳וקמת ועלית׳ וגו׳, מכאן שהמקום גורם (סנהדרין פז.)¹, ואוירא דארץ ישראל מחכים (ב״ב קנח:), ו׳שם׳ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, כי המנורה היה ׳עדות׳, שהיה שם הנר דלוק תמיד לא תכבה², וכן השלחן היה ׳עדות׳, שהיה שם לחם הפנים שמוציאו חם כאותו יום שמכניסו, כדכתיב (שמואל א׳ כ״א:ז׳) ׳לשום לחם חם ביום הלקחו׳ וגו׳³, וכל אלה הם ׳עדות לישראל׳, כדי לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה׳:

1. ראה לעיל (תהלים פז).

2. בשבת (כב:) ׳אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמידת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים׳.

3. ביומא (כא:) ׳מלמד שמגביהין אותו [את השולחן] לעולי רגלים, ואומרים להם, ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו, שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו׳. הרי שהשלחן עם הלחם העיד על חיבתם לפני המקום.

ששם – אשר שם עלו השבטים שהם שבטי יה ר״ל עם ה׳.

עדות לישראל – העליה הזאת היתה עדות לישראל שהשכינה שוכן בה לגודל הנס הנעשה אז כי היתה מכילה את כל ההמון הזה ולא היה צר להם המקום.

להודות לשם ה׳ – ומהראוי היה להודות לה׳ על הדבר ההוא.

ששם, כי לשם עלו שבטים שבטי יה והתחברו כולם ע״י העיר הזאת, עד שהיא עדות לישראל שהם גוי אחד מתאחדים, במה שכולם מתקבצים שם בשלש מועדי השנה לתכלית אחד להודות לשם ה׳ – עד שהתכלית הזה להודות לשם ה׳ הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים, והוא חיי הגויה הכללית, והעיר ששם יתקבצו היא כמו הלב שבו תחול רוח החיים המחיה את הגויה ומקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו.

עדות – כאן יש לו הוראת משפט ומנהג, רק אינו זז ממשמע מקורו לשון העד תעיד בהם (שמואל ח׳:ט׳), שהקב״ה התרה בישראל בואו לראות פני, ואל יראו פני ריקם אם תחפצו שאברך משלח ידכם.

(ה) כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט⁠ כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד׃

For there sat thrones of judgment, thrones of the house of David.⁠¹

1. thrones of the house of David | כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד – One of the functions of the monarch was to administer judgment (see Melakhim I 3 and Yeshayahu 16:5). Cf. Rashi that the verse speaks of punishing enemy nations rather than of administering civic justice to Israelites.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם תַּמָן מִתְיַתְבִין כּוּרְסְוָן בִּירוּשְׁלֶם כּוּרְסְוָן בְּבֵית מַקְדְשָׁא לְמַלְכַיָא דְבֵית דָוִד.

For there thrones have been placed; in Jerusalem thrones are in the sanctuary for the kings of the house of David.

כי שמה ישבו כסאות למשפט – לדון עו״א.

ות׳ם וצ׳עת כראסי לאלחכם, כראסי לאל דאוד.

ושם [בירושלים] הונחו כסאות למשפט. כסאות לבית דוד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 4]

כי שמה ישבו וגו׳ – כי גם בירושלם תשרה השכינה וישבו שם כסאות לשפוט בהם את האומות וכסאות מלוכה לבית דוד.

For there were set thrones, etc. For also in Jerusalem the Shechinah will rest, and thrones will sit there upon which to judge the nations, and the royal thrones of the house of David.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ואם זה המזמור על שלמה, יהיו הכסאות לשלמה ואחיו, ואם לעתיד למשיח ולבניו.

If this psalm speaks of Solomon,⁠¹ then the thrones² refer to the throne of Solomon and his brothers. If the psalm speaks of the future,⁠³ it speaks of the Messiah and his children.

1. If David composed this song with the intention that it be chanted with the songs of the House of God after the Temple would be built – that is, in the days of Solomon – then the reference is to the throne of Solomon and his brothers. See Ibn Ezra on verse 1.

2. The thrones of the House of David.

3. When the third Temple will be built. See Ibn Ezra on verse 1.

כי שמה ישבו כסאות למשפט – לשון רבים, חד לשכינה וחד למלכות בית דוד.

כמו שמפרש: כסאות לבית דוד – היו שם, ויהיו שם עוד.

כי שמה ישבו כסאות למשפט שבחה על הנהגת היושר שבה.

(ה-ו) אמנם עתה בימות המשיח, כי שמה - בירושלים - ישבו כסאות למשפט, כאמרו (עובדיה א כא) ׳ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו׳, וכאמרו (מלאכי ג ב-ג) ׳כי הוא כ⁠(מו) אש מצרף כסף׳, שיבער המשיח גם את פושעי ישראל: אתם, כסאות לבית דוד, שאלו שלום ירושלים בתפילתכם, באופן שישליו אוהביך ולא יתאבלו על אחיהם:

כל זה היה בירושלים [בזמן] שעבר, אבל עתה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט – לשפוט האומות, וכִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד – לשפוט ישראל¹:

1. ׳ישבו כסאות למשפט – כאמרו (עובדיה א׳:כ״א) ׳ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו׳, וכאמרו (מלאכי ג ב-ג) ׳כי הוא כ⁠(מו) אש מצרף כסף׳, שיבער המשיח גם את פושעי ישראל׳ (נדפס), אבל שם פירש ׳כסאות לבית דוד׳ באופ״א.

כי שמה – ר״ל ראויה היתה השראת שכינה כי שמה ישבו כסאות רבות לעשות משפט והם כסאות סנהדרין ואף שם היה כסאות לבית דוד הדנין דין אמת.

כי שמה – והיא ג״כ כמו הנפש המדבר אשר בגויה, כי שמה ישבו כסאות למשפט שהם הסנהדרין ושופטי ישראל, ומשם תצא תורה ודת ודין ושמה ישבו כסאות לבית דוד שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל פרטי האומה.

כסאות למשפט – ומי שהיה לו דין על חברו בבואם לרגל היה קובל עליו לפני המלך, וכן מצאנו דוד ושלמה עושים משפט הם בעצמם לכל ישראל.

(ו) שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלָ֑͏ִם⁠ יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ׃

Pray for the peace of Jerusalem.⁠¹ May those who love you² be serene.

1. Pray for the peace | שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ͏ִם – More literally: "ask for…" but see Metzudat David and Hoil Moshe that the connotation is "ask of Hashem". The language of "שאלו" was likely chosen so as to alliterate with the words "שְׁלוֹם", "יִשְׁלָיוּ" and "יְרוּשָׁלָ͏ִם", all containing some combination of the sounds "ש", "ל" and "מ". The word "שְׁלוֹם" itself repeats three times in these closing verses. The identity of the speaker of these words is unclear. The palmist might be talking to his fellow pilgrims or alternatively, it is the residents of Jerusalem who speak, telling the departing pilgrims to always keep the city in their prayers.

2. May those who love you | יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ – With these words the psalmist once again directly addresses the city. Alternatively, this (and the following verses) is the content of the request one is supposed to make when "praying for the peace of Jerusalem".

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שְׁאִילוּ בִּשְׁלָמָא דִירוּשְׁלֶם יֵתְבוּן בְּשַׁלְוָתָא רְחִימָיִךְ.

Seek the welfare of Jerusalem; those who love you will dwell in tranquillity.

שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך – מה ראו לומר ולירושלים אחר ברכת הצדיקים, דכתיב שאלו שלום ירושלים היכן מתרוממות קרני הצדיקים בירושלים. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה׳, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך וגו׳.

פאסאלוא פי סלאם ירושלם, וקולוא יסלוא מחבוך.

ואם כך [כל התארים הנ״ל על ירושלים] תשאלו [תדרשו] בשלום ירושלים ותאמרו לה שאוהביך ישבו בשלוה.

ישליו, ואמר ישליו.

תֺם עאד יכׄאטב אלחגאג בקו׳ שאלו שלום ירושלם למא גאבוא ענהא תֺם עאדו אלי אלחג תֺאניה פכאנה יסל צדיקא גאב ענה ען חאלה פי מדה גיבה.

(ו-ט) ועאד ידעו להם פי אתֺנא מכׄאטבתה איאהא בקו׳ ישליו אוהביך תֺם אנה עלל חבה להא ואראדתה דﹺעתהא בכון אלמחבין פיהא ואלחאגין אליהא חזבה וקומה כמא קאל למען אחי ורעי ובכונהא מכאן אלעבאדה ומחל אלקדם כמא קאל למען בית ייי אלהינו אבקש טוב לך.

והדֺא אלקול יעני בה דוד נפסה והו ישבה ממא אפתתח בה מן קו׳ שמחתי באמרים לי בית ייי נלך.

וליס פי קו׳ פי בעץׄ שיר המעלות מן [114 ב] דון דֺכר דוד במוגב אלא יכון דֺלך אלשיר לדוד פאלאולי אן ננסבה אליה אדֺ מעטֺם אלספר לה חתי יצח גיר דֺלך וכדֺלך נקול פי מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב:א) ופי הללויה פי והודו לייי ומזמור לתודה (תהלים ק:א) וגיר דֺלך ממא לם יאתי ביאן קאילה. והדֺא אלשיר מע אלתאליה אלי שיר המעלות לשלמה (תהלים קכז:א) מערב ען לסאן אלאמה.

Then the pilgrims address with the statement; “Pray for the well-being of Jerusalem.” They were absent from it (Jerusalem). Once more they have return for a second pilgrimage like one who asks about the welfare of a friend. He responds to it regard his wellbeing during his absence.

(6-9) He responds with a pray for those who come, saying to them; “May those who love you be at peace.” Furthermore, expresses his love for her (Jerusalem) and his desire to prayer for her, being the devotees residing in her and the pilgrims to her, his tribe and his people as stated “For the sake of my kin and friend;” as in the place of worship and the previous place (Shiloh), as stated “for the sake of the house of the Lord our God, I seek your good.”

This (final statement) is by David himself. It is similar to the opening phrase, “I rejoiced when they said to me, ‘We are going to the House of the Lord.’”

There is nothing in the verse in the remainder of the ‘Song of ascent mentioning David, necessitating that the song is by David. Firstly, we attribute it to him, as most of the Psalms are by him unless we see clearly to the contrary as we said for “A psalm. A song; for the Sabbath day.” (Ps. 92:1), “A psalm for the thanksgiving offering” (Ps. 100:1) and others like it, which lack an explanation. This song and the follow one “a song of ascents. Of Solomon” express the people’s words.

(ו-ז) שאלו שלום ירושלם – ואמרו לה ישליו אוהביך ויהי שלום בחילך.

(6-7) Request the welfare of Jerusalem and say to her, "May those who love you enjoy tranquility, and let there be peace in your wall.⁠"

ישליו – יהיו שלוים.

אהביך – שש⁠{ו}⁠אלים בשלומך.

שאלו – פועל עבר לעולם שואלים על שלום ירושלם כי אז יחוגו אליה ויתפללו לאמר לנכחה.

ישליו אוהביך – שהם אנחנו או השוכנים שם תמיד.

PRAY FOR THE PEACE OF JERUSALEM. Sha’alu (pray) is a verb in the perfect.⁠¹ The meaning of sha’alu shelom yerushalayim (pray for the peace of Jerusalem)⁠² is, “The pilgrims always pray for the peace of Jerusalem, for when they come to Jerusalem to celebrate the holiday, they pray and say to her, May they prosper that love thee”; that is, may we who love you prosper. The reference³ might also be to those who always live in Jerusalem.

1. In Ibn Ezra’s edition of psalms, the shin of sha’alu was apparently vocalized with a kamatz. This would make sha’alu a third person plural perfect. However, current editions of psalms vocalize the shin of sha’alu with a pattach, in which case sha’alu is an imperative. See Filwarg. Also see Ha-Keter. Ibn Ezra was apparently was acquainted with the version that vocalizes the shin of sha’alu with a pattach, and is indicating that this version is in error, for sha’alu is a perfect.

2. Ibn Ezra renders this as, “They prayed for the peace of Jerusalem.”

3. May they prosper that love thee.

שאלו – אומרים בני הגלות: שאלו מהאל שלום ירושלם.

ושלום ירושלים – הוא קיבוץ הגליות, כי עד אותה העת לא יהיה לה שלום, כי נלחמים עליה ערלים וישמעאלים.

ואומר אחר כן כנגד ירושלים, ישליו אוהביך – והם ישראל בגלות שהם מתאבלין על חרבנה.

ואמר כדרך מבשר ומשמיע ישועה, שאלו שלום ירושלים כלומר, התפללו על בשורת הישועה. ואמר דרך צחות, שיקראו בשלומה ויתפללו עליה ויאמרו לה דרך תפילה ישליו אוהביך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם. שלא תלחמו ותחלקו בדיעות ולהרבות מחלוקות עוד בישראל כמו שעשו בבית שני¹, ועשו באופן שיִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ, שאותם העומדים מבחוץ, לפי שירושלים של עולם הבא אין הכל מזומנין לה², יעמדו גם הם בשלום הדיעות³ וידעו ׳את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון׳⁴:

1. בסוטה (מז:) ׳משרבו זחוחי הלב, רבו מחלוקת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן, רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות׳. וראה מש״כ בזכריה (יא ח) ובישעיה (כד ה, מג כו-כח), ולעיל (תהלים פז), ובמאמר ׳וקמת ועלית׳ שבסוף פירוש שיר השירים.

2. ע״פ ב״ב (עה:) ׳ירושלים של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳.

3. – בשלימות הדיעות.

4. לשה״כ בשמות (יח כ).

ישליו – מלשון שלוה.

שאלו – לזאת שאלו מה׳ שלום ירושלים להיות בנויה כמאז.

ישליו אוהביך – כאילו לירושלים ידבר לומר גם האוהבים אותך יהיו בשלוה.

שאלו – אחר שבאר שירושלים היא המעמדת חבור הגויה הכללית ואחדותה, אומר כמו שאם תשאל לשלום הגויה האישיית נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים והכחות שבגויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו, כי בעת יעשה פירוד ביניהם אז יבא המות, כן אם ישאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה ששלומה תלוי אם ישליו אהביך – אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלוה פנימית בזה תלוי שלום ירושלים, אחר שעקר ענין ירושלים היא אחדות האומה, וא״כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים, כי עקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו, לא אם יתפרדו, והנה יש הבדל בין שלום ובין שלוה ששלום הוא השלום החיצוני ושלוה הוא השלוה הפנימית, אמר שע״י שישראל יהיה להם שלוה פנימית, שעל זה אמר אוהביך – שיהיה אהבה ביניהם הגם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצונים זה יגרום שלום ירושלים החיצון, ואז ע״י.

שאלו – בבקשה מן האל.

ישליו אהביך – זאת בקשתכם על ירושלים, ומכלל הן אתה שומע לאו, יחרדו איביך.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) יְהִי⁠־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃

May there be peace in your ramparts,⁠¹ serenity in your palaces.

1. in your ramparts | בְּחֵילֵךְ – See Ibn Ezra. Alternatively: "in your moats / trenches" (Radak).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְהֵי שְׁלָם בְּחֵילֵיךְ שַׁלְוָתָא בְּבִרְנְיָתֵךְ.

Let there be peace in your armies, tranquillity in your citadels.

ויכון אלסלאם פי ג׳נדך, ואלסלו פי קצורך.

[וגם תאמרו] שיהיה השלום לחיילם שלך ושתהיה השלוה בארמונות שלך.

בחילך, בצבאותיך. אם כי ״חיל״ כאן מקביל לארמנותיך תרגם ״גינד״ צבא. ולעיל מח יד תרגם ״חילה״ ״פצול״ ראה שם. ובפרק פד ח תרגם ״חצן״ וראה שם. וראה ראב״ע שפירש כפירוש רבינו לעיל מח יד וכתב ״הוא הסובב מחוץ לחומה״ וכן פירש המאירי ״בחיליך ר״ל בחומותיך מלשון חל וחומה״, וגם רד״ק במכלולו פירשו כמו חל וחומה, אלא שכתב שם כי יתכן שהוא בחיל כבד במלכים ב יח והכוונה בעמך. וראה ר״י בן ג׳נאח בספר השרשים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

בחילך – בחומותך, לשון: חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳).

יהי – בחילך – הוא הסובב מחוץ לחומה.

בארמנותיך – לפנים מן החומה.

PEACE BE WITHIN THY WALLS. Chelekh (thy walls) refers to something outside of the city’s wall that goes roundabout it.⁠¹ Armenotayikh (palaces) refers to structures on the inside of the city wall.

1. According to Radak, the reference is to a trench surrounding the outside of the city walls.

יהי שלום בחילך – החפירה שהיא סביב החומה תיקרא חיל.

אמר: יהי שלום – שישובו ישראל אליו, ושוב לא תהיה מלחמה בחילך ובארמנותיך.

וארמנות – הם בתי המשגב בתוך העיר.

וכן יהי שלום בחילך ר״ל בחומותיך, מלשון חיל וחומה (איכה ב, ח). וארמנותיך רמז על הבתים וההיכלות.

ועם זה יהי שלום בחילך, גם לבלתי מזומנים וכתובים לחיים בירושלים, באופן שיהיה שלוה בארמנותיך¹, ולא יתעצבו על פורענות אחיהם²:

1. ׳בחילך - הוא הסובב מחוץ לחומה בארמנותיך לפנים מן החומה׳ (אבע״ז).

2. ראה פירושו סוף חבקוק.

ובזה האופן יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, אתם העומדים בירושלים ומזומנין לה¹, ותהי שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ לאותם העומדים [בפנים]⁠²:

1. להלן (תהלים קל״ד:א׳) קרא למזומנין לה ׳העומדים בבית ה׳⁠ ⁠׳.

2. ׳בחילך – הוא הסובב מחוץ לחומה, בארמנותיך – לפנים מן החומה׳ (אבע״ז).

בחילך – היא החומה הנמוכה אשר מחוץ להחומה הגבוהה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳).

בארמנותיך – ענין היכלות ופלטרין.

יהי שלום וגו׳ – ר״ל לא יצור עליה האויב ולא ינתוץ את הארמונות.

(ז-ח) שלום, שלוה – שלוה היא שלות הגוף והבית בפנימיותו, ושלום הוא השלום החיצון עם אויביו, שלו הייתי ויפרפרני, ואני אמרתי בשלוי, על בריאת הגוף טוב פת חרבה ושלוה בה על שלום הבית, בחילך החומה החיצונה שסביב חומת העיר, ויאבל חיל וחומה.

שיהי שלום בחילך החיצון בהחומה הסובבת את ירושלים ע״י שיתאגדו השבטים השוכנים סביב ירושלים ולא יהיה מצות ומריבות סביב חומתה בין שבט לשבט, עי״כ יהיה גם שלוה בארמונותיך הפנימים.

בחילך – לשון חל וחומה (איכה ב׳:ח׳), ואם נכתב ביו״ד הוא לשון חיל וכח, ואם חסר נראה שהוא מלשון חלל ונבוב, והוראתו החפירה שעושים סביב סביב לחומה או החומה הפנימית, ותעמד בחל (שמואל ב׳ ט״ו:כ׳) העיר נשארה כלא חומה חיצונה רק נשאר לה חל, או הסוללה שהשליכו עברה החומה ועמדה בחל.

שיתו לבכם לחילה (למעלה מ״ח:י״ד) לחומתה, בחל יזרעאל (מלכים א׳ כ״א:כ״ג) בחפירה שבין החומות, וכן תרגום של גיא חילתא.

(ח) לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י⁠ אֲדַבְּרָה⁠־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃

For the sake of my brothers and my fellows, let me speak now: May peace be within you.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִן בִּגְלַל אַחַי וְחַבְרֵי אֲמַלֵל כְּדוּן שְׁלָם בָּךְ.

On account of my brothers and companions, I will now speak in you of peace.

פאן לאג׳ל אלאכ׳וה ואצחאב אלחאג׳, אתכלם פי סלאמתך.

שהרי אני בשביל האחים ובשביל החברים העולים לרגל אני מדבר בשלומך [בשלום ירושלים].

למען, כי למען האחים ורעים הבאים לחוג אדבר בשלומך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

למען – ישראל אחי ורעי.

אדברה נא – אני דוד המלך שלום בך.

For the sake of Israel, my brethren and my companions.

I shall now speak I, King David, [shall now speak] of peace in you.

למען אחי וריעי – העולים אליך ונמצאים בתוכך, תמיד אני מדבר בשלומך.

למען – לבקש שלומך בעבור אחינו הנכבדים הכהנים והלוים וחסידי ישראל הדרים בירושלם.

FOR MY BRETHREN’S AND COMPANIONS’ SAKES. “We seek your peace because of our honored brethren,” the reference being to the Kohanim, the Levi’im, and the pious men of Israel who live in Jerusalem.

למען אחי ורעי – אמר כל אחד מבני הגלות: למען אחי ישראל שגלו ממך, למענם אדברה נא שלום בך – שישובו להיות שוכנים בך.

(ח-ט) ואמר שהכוונה בתשוקתו אליה הוא לשלמות היושבים בה ולמעלת המקדש, והוא ענין למען אחי ורעי וגו׳.

כי אמנם למען אחי ורעי המזומנים לך, אדברה נא שלום בך, שלא יהיה בך קול בכי וקול צעקה מפני פורענות אחיהם:

וזה, כי לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. אני מדבר שיהיה [שלום] בכם, העומדים בפנים, בעבור ש׳אחי ורעי׳ העומדים מבחוץ ידעו מה יעשו:

למען אחי ורעי – כאילו כ״א מבני הגולה אומר לא בעבור עצמי בלבד אתפלל על שלום העיר כ״א גם בעבור אחי ורעי המה כל בני ישראל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

למען אחי ורעי – אומר הנה מה שנוגע לתועלות הקיבוץ המדיני לטובת אחי ורעי אדברה נא שלום בך – היא תלויה בהשלום הנמצא בך שבזה ימצא מה שהוא מהמועיל להצלחה המדינית, אולם.

למען – משני טעמים אבקש מאת ה׳ שיתן לך טוב בעבור כי בך אחי, ובך בית אלהינו, והשני בספרי קדש הוא דבר גדול מהראשון.

(ט) לְ֭מַעַן בֵּית⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃

For the sake of the House of Hashem, our God, let me request good for you.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מְטוּל בֵּית מַקְדַשׁ דַייָ אֱלָהָנָא אֶתְבַּע לְאוֹטָבָא לָךְ.

Because of the sanctuary of the LORD our God, I will seek to do good to you.

ולאג׳ל בית אללה רבנא, אטלב לך אלכ׳יר.

ובשביל בית ה׳ אלוהינו אני דורש בשבילך את השלום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

למען – ונבקש שלומך ושלום אחינו למען בית השם אבקש שיהיה טוב לך.

FOR THE SAKE. We will seek your peace¹ and the peace of our brethren (verse 8). [Additionally,] I will seek that it will be well with you, For the sake of the House of the Lord our God.⁠²

1. Jerusalem’s peace.

2. “I will seek that it will be well with you” is Ibn Ezra’s interpretation of avakshah tov lakh (I will seek thy good). Avakshah tov lakh literally means, “I will seek good (well) for you.” According to Ibn Ezra, the latter should be understood as, “I will seek that it be well with you.”

למען – ועוד למען בית אלהינו – החרב, אבקשה מהאל טוב בעבורך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

למען בית ה׳ אלקינו. שיהיה שם ׳תודה וקול זמרה׳ (ישעיה נא ג), לא היפך זה: אבקשה טוב לך. ׳ששון ושמחה ימצא בך׳ (שם), לא היפך זה כלל¹:

1. שיהיה טוב ללא תערובת ודו״ק.

ולְמַעַן בֵּית ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ, ואני מבקש זה ה׳טוב׳ לכם, העומדים בירושלים, שתהיו בשלום הדעות שהוא ה׳טוב׳ הגמור, והפכו הוא הרע הגמור¹, ׳למען בית ה׳ אלקינו׳ וכבודו:

1. ראה באור עמים (׳יסודות – חומר ראשון׳) בהגדרת ׳טוב׳, וכן בהקדמתו לשיר השירים ׳וקצת הקדמונים בהגידם התחלות המציאות אמרו שהם השלום והריב׳.

אבקשה טוב – כן הוא הטעם ברוב ספרים ישנים.

למען בית ה׳ – ולמען המקדש אשר יבנה בה אבקשה טוב לך.

למען בית אלהינו – מה שנוגע לבית אלהים לצורך הטוב הנפשי והאושר הרוחני מהקדושה והנבואה והשכינה אבקשה טוב לך זה תלוי בהטוב שיעשה במצות ובמע״ט, אולם באר בזה כי התועלת המדיני המושג מירושלים הוא דבר גלוי וא״צ לבקשו כמטמונים כי הוא דבר מבואר, ואוכל לדבר ולבארו תיכף, אולם הטוב המושג מבית אלהים הוא דבר צפון שצריך לבקשו לדרוש אחריו, כי ענינים האלהיים לא יושגו רק אחר הדרישה והחיפוש:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון