Tehillim 123 – תהלים קכג‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת⁠ ^אאֵ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי אֶת⁠־עֵינַ֑י⁠ הַ֝יֹּשְׁבִ֗י בַּשָּׁמָֽיִם׃

A song of ascents.⁠¹ To You, I lift me eyes, O You who dwells² in the heavens.

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1.

2. who dwells | הַיֹּשְׁבִי – Alternatively: "sits", perhaps with the connotation of: "enthroned". See Rashi and Radak that the final "י" is superfluous, included only for aesthetics, so this is equivalent to "היושב". For other examples of this poetic form, see Bereshit 49:11, Devarim 39:16 and Yeshayahu 1:21.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאַמַר עַל מְסוּקִין דִתְהוֹמָא קֳדָמָךְ זְקַפֵית יַת עֵינַי דְיָתֵיב עַל כּוּרְסֵי יְקָרָא בִשְׁמַיָא.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. Before you I have lifted up my eyes, you who sit on a throne of glory in heaven.

אליך נשאתי את עיני – אתה מוצא אין לך אבר ואבר שלא קילס להקב״ה בו כו׳ קילסו בראשו, דשנת בשמן ראשי (תהלים כ״ג:ה׳), קילסו בעיניו, עיני תמיד אל ה׳ (תהלים כ״ה:ט״ו), אליך נשאתי את עיני כו׳. ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל (ישעיהו מ״ג:י״ב), כשאתם עדי אני אל וכשאין אתם עדי אין אני אל, כיוצא בדבר אתה אומר אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, אלמלא אני לא היית יושב בשמים כו׳.

(ב-ג)

יאר ה׳ פניו אליך ויחנך (במדבר ו׳:כ״ה). במתנת חנם, וכה״א כן עינינו אל ה׳ אלהינו עד שיחננו, ואומר חננו ה׳ חננו כי רב שבענו בוז. ד״א ויחנך. להוציאך משעבוד מלכיות כמה דתימה חננו ה׳ חננו כי רב שבענו בוז.

שיר המעלות אליך נשאתי וגו׳ (כתוב ברמז תקמ״ט).

ותסביח ברפע צות, אליך אשלת עיני, יא סאכן אלסמא.

ועוד הלל בהרמת קול. ה׳! מי שהשמים מעונו! אליך אני הרמתי את עיני..

ושיר בקול רם, אליך נשאתי את עיני השוכן בשמים.

(י) רבת, ותמיד הרבה סבלה נפשנו מן הלעג אצל הצבאות והבוז אגל הלגיונות. כאן תרגם רבינו השאננים ״עסאכר״ צבאות וחיילות, ובישעיה לז כט תרגם ושאננו ״ג׳לבתך״ תרועתך, ענין שאון, ושמא מפני שדרך הצבא להריע ולהרבות שאון נקרא כן. וכן כתב רבינו בביאורו, לשבעים מלים, והביא דוגמא מאמר חז״ל משל למלך שהיה לו לגיון קשה (בראשית רבה ד ח).

שיר המעלות אליך

הישבי – יו״ד יתירה.

Who dwell Heb. הישבי. The "yud" is superfluous.

שיר המעלות אליך נשאתי – בגלות בבל עשאוהו, כשעלו בני הגולה לבנות ירושלים, ולא היו באים ביחד אלא מעט, חבורה אחר חבורה, כמו שכתוב בספר עזרא,⁠^א והיו מבקשים רחמים על קיבוץ גלות חביריהם.

א. השוו נחמיה י״א:א׳-ב׳.

שיר המעלות אליך נשאתי – ידבר המשורר על גדול הדור שהוא בגלות או במצור, על כן: אליך נשאתי.

וטעם היושבי בשמים – כי כל הגזרות באות משם.

A SONG OF ASCENTS. UNTO THEE I LIFT UP MINE EYES. The poet speaks on behalf¹ of the greatest person of the generation,⁠² who is in exile or under siege. Therefore the psalmist goes on to say, unto thee I lift up mine eyes.⁠³

Scripture reads O Thou that art enthroned in the heavens because all the decrees come from there.⁠⁴

1. This is so according to Filwarg.

2. The leader of the generation.

3. Nasati et enai (I lift up mine eyes) is in the singular. The rest of the psalm is in the plural. Hence Ibn Ezra’s interpretation.

4. See Ibn Ezra on Ps. 19:2.

שיר המעלות אליך נשאתי את עיני – כשידבר על לשון בני הגלות, פעם ידבר לשון יחיד דרך כלל, ופעם דרך לשון רבים.

היושבי בשמים – היו״ד נוספת, והוא כמו: היושב. אמר: אין לי עזר בארץ, ואיני מקוה העזר אלא ממך.

שיר המעלות אליך נשאתי וגו׳ זאת המעלה נראה שנאמרה על בני הגלות. ואמר בלשון יחיד, כאילו כלל העם מדברים. אליך נשאתי עיני כלומר, שאין לי עוד למי אשאם. והיושבי היו״ד יתרה, כמו המגביהי, המשפילי (תהלים קיג, ה).

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר על קצת עשירי עם ישראל, באמרו, אף על פי שאמר הנביא (צפניה ג יא-יב) ׳כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך [וגו׳], והשארתי בקרבך¹ עם עני ודל׳², הנה כבר הרבו לסבול בזיון וקצף מן האומות בגלות. ובזה אמר:

(א-ב) אליך נשאתי את עיני. הנה בגלות, ׳אליך נשאתי את עיני׳ בתפילתי³, באופן כי כעיני עבדים המצפים שיתרצה האדון אליהם אחר שגער והכה אותם⁴, כן עינינו אל ה׳ אלהינו, ׳כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו׳ (איכה ג לב):

1. דפו״ר: ׳בתוכך׳.

2. שיסיר את כל העשירים המתגאים בעושרם, וישאיר רק עם עני ודל.

3. כשידבר על לשון בני הגלות פעם ידבר לשון יחיד, דרך כלל, ופעם לשון רבים (רד״ק).

4. ׳ואדוני אבי ז״ל פירש: אל יד אדוניהם - אל אדוניהם. אל יד גברתה, [אל גברתה]. בעת שיכו אותם אין להם למי ישאו עין אלא להם עצמם שירחמו עליהם וירפו ידם מהם, כן אנחנו, מי הִכָּנוּ ומי נְתָנָנוּ בגלות, האל יתברך שהוא אדונינו ואנחנו עבדיו, ואין לנו למי נישא עין אלא אליו שנתננו בגלות, שירחם עלינו ויוציאנו ממנה׳ (רד״ק) ובשיעורים ביאר כאן יותר.

(א-ג) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בהיותי בגלות אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי לעזרה, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם, ואם היית מכה בי מכת בלתי סרה, אף על פי כן תמיד יחלתי לך ומבקש ממך רחמים, כי הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם וגו׳, לפי שהעבדים, אף על פי שהאדון רודה בהם לא יוכלו לפנות לעזרה לזולתו, רק עיניהם תמיד אל אדוניהם, וכן עֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, הלא תראה הגר עם שרה¹, ולכן, ה׳ יתברך, אף על פי שחיללנו שמך הגדול, חָנֵּנוּ ה׳ חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז, שאתה אמרת (שמואל א׳ ב׳:ל׳) ׳מכבדי אכבד ובוזי יקלו׳, ואף שבזינו את שמך, ׳רב שבענו בוז׳, על דרך ׳כי לקחה מיד ה׳ כפליים בכל חטאותיה׳ (ישעיה מ׳:ב׳):

1. ׳ותעניה שרי׳ וברחה ממנה (בראשית ט״ז:ו׳), והמלאך אמר לה ׳שובי והתעני תחת גבירתך׳ (שם פסוק י).

היושבי – היו״ד יתירה.

אליך נשאתי וגו׳ – להיות צופים ומביטים לעזרה.

היושבי – אתה היושב בשמים.

שיר המעלות – בקשה על התשועה בהיות בטחונו בה׳ לבדו, אליך נשאתי את עיני ר״ל כי הבוטח בה׳ שיושיעהו ע״י אמצעיים טבעיים הוא נושא לבו אל ה׳ ועיניו על האמצעיים שמהם ועל ידם יצפה להשיג עזרתו, (שעז״א המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, ר״ל שהמתפלל על צרכי העולם הגם שיתן עיניו למטה על דברים השפלים, צריך עכ״פ שיהיה לבו למעלה אל המנהיג והמניע את הכל), אבל אנכי רק אליך נשאתי את עיני, אני מקוה שאתה תבחר האמצעים אל התשועה, לא באמצעות העולם השפל רק מצד שאתה היושבי בשמים ומנהיג ומניע את המערכת.

שיר המעלות אליך נשאתי – מזמור זה יתכן שנכתב בשובם מן הגלות, והשמרונים ושאר שכניהם הרעים של ישראל מלעיגים עליהם (נחמיה ג׳:ל״ג⁠־ל״ח), והם השאננים שלא גלו מארצם (ירמיה מ״ח:י״א).

(ב) הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל⁠־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם⁠ כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל⁠־יַ֢ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֝֗ד^א שֶׁיְּחׇנֵּֽנוּ׃

Behold, as the eyes of servants are to their master's hand,⁠¹ as the eyes of a maidservant are to her mistress's hand, so are our eyes are to Hashem our God until He is gracious to us.

1. to their master's hand | אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם – See Radak, citing his father, that the word "hand" might imply that when servants are smitten by their masters, they have no one to turn to for mercy except the very hand that hit them. Cf. Metzudat David that the idea is that slaves look to the hand of their master to provide for them.

א. עַ֝֗ד א=עַ֝ד (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא כְמָא דְמוֹדִיקָן עַיְנֵי עַבְדִין מִיָדַיָא דְרִבּוֹנֵיהוֹן וְהֵיכְמָא דְמוֹדִיקָן עַיְנֵי אַמְתָא מִיָדַיָא דְרִבּוֹנְתָּהָא הֵכְדֵין מְדִיקָן עֵינָנָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא עַד דִי יָחוּס עֲלָנָא.

Behold, as the eyes of menservants, on one side, watch at the hands of their masters; and as the eyes of maidservants, on the other side, watch at the hands of their mistresses; thus our eyes watch in the presence of the LORD our God for the time when he will show compassion to us.

הוד׳א כעיון עביד אלי יד מולאהם, וכעיון אלאמה אלי יד סיידתהא, כד׳לך עיוננא אלי אללה רבנא אלי אן ירופנא.

הנה כעיני עבדים אל יד האדונים שלהם וכמן עיני השפחה אל יד אדונתה כך עיניו אל ה׳ אלוהינו עד שיחוס עלינו.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

הנה – אחר כן דבר בעדו ובעד עמו כי אין כח לעבד להמלט מיד הבאים להרגו אם לא יושיענו אדוניו.

BEHOLD. The psalmist next speaks on his own behalf and on behalf of his people,⁠¹ for a servant does not have the strength to save himself from those who come to kill him unless his master saves him.

1. The first person plural in our verse refers both to the psalmist and to his contemporaries.

הנה כעיני עבדים – שאין להם מחיה ופרנסה אלא מהם, ואליהם תלויות עיניהם.

ואדוני אבי ז״ל פירש: אל יד אדוניהם – אל אדוניהם. אל יד גבירתה – אל גברתה. בעת שיכו אותם אין להם למי ישאו עין אלא לעצמם, שירחמו עליהם, וירפו ידם מהם. כן אנחנו. מי הכנו ומי נתננו בגלות? האל יתברך, שהוא אדונינו, ואנחנו עבדיו, ואין לנו למי נשא עין, אלא למי שנתנו בגלות, שירחם עלינו ויוציאנו ממנו.

ואמר הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה, כלומר, כעיני עבדים שאין להם פרוסה אלא מהם. וענין אל יד, להיות להם פורסים פת בגם. וי״מ אל יד אדוניהם ואל יד גברתה, בעת שירצו להכותם אין להם למי ישאו עין לעזרתם ולהצילם, רק להם, ושופכים נפשם בבקשה שירפו ידיהם מהכאתם. כן עינינו אל ה׳ אלהינו שנתננו בגלות, שירפה ידיהם מהכאתם. כן עינינו אל ה׳ אלהינו שנתננו בגלות שירפו ידיו ממנו ויחננו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אל יד אדוניהם – האל״ף בגעיא בס״ס.

גברתה – היא אשת האדון כמו מפני שרי גברתי (בראשית ט״ז:ח׳).

אל יד – צופים אל יד אדוניהם ליתן להם דבר מה ואינם חדלים מלצפות עד אשר יתן להם.

הנה – מציין זה בשני משלים נאותים מאד, הנה העבדים אין נושאים עיניהם רק אל יד אדוניהם שהיד הזאת לפעמים תכם בשבט ולפעמים תתן להם לחם ומזון, כן עינינו אל ה׳ אלהינו בין שהוא ה׳ מרחם, בין שהוא אלהינו הדיין ומוכיח ומיסר, ואומר שלא לבד שנדמה כעבדים אל יד אדוניהם שהאדון הוא המשפיע הראשון, כי גם כעיני שפחה אל יד גבירתה – שהגבירה אינה המשפעת בעצם וראשונה כי היא מקבלת מן האדון, ובכ״ז תשא השפחה עיניה אליה, כן עינינו אל ה׳ בין מצד שאנו חושבים אותו כהאדון שממציא הטוב בראשונה, בין כגבירה שהיא אמצעית בין המשפיע והמקבל ומושטת הטוב שקבלה מהמשפיע ליד המקבל, וכן אתה מצד שאתה ה׳ מהוה כל הווה אתה המשפיע הראשון וממציא הטוב, ומצד שאתה אלהינו המשגיח עלינו ומושיט לנו את הטוב, אתה גם האמצעי שמושיט הטוב אלינו באופן שאתה ממציא הטוב וגם המביאו אלינו, וכן אנו מצפים עד שיחננו הגם שאין אנו ראוים עפ״י הזכות יעשה זאת מצד החנינה.

אל יד אדוניהם – המכה אותם, והם צופים מתי יחון עליהם ויחדל מהכותם.

(ג) חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה חׇנֵּ֑נוּ כִּי⁠־רַ֝֗ב^א שָׂבַ֥עְנוּ בֽוּז׃

Be gracious to us Hashem, be gracious, for we have long been sated1¹ with contempt.

1. we have long been sated with contempt | רַב שָׂבַעְנוּ בוּז – See Ibn Ezra and Radak that "רַב" means: "a long time". Cf. Metzudat David that it means "much" and modifies the word "contempt" ("we have been sated with much contempt").

א. כִּי⁠־רַ֝֗ב א=כִּי⁠־רַ֝ב (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חוּס עֲלָנָא יְיָ חוּס עֲלָנָא אֲרוּם סַגִי שְׂבַעֲנָא בְּסֵירוּתָא.

Have compassion on us, O LORD, have compassion on us; for we have had too much of contempt.

ונקול רפנא יא רב וחן עלינא, פאנא טאלמא אסתכת׳רנא מן אלאזרא.

אנחנו אומרים: ה׳! תחוס עלינו ותרחם עלינו שהרי רבות אנחנו קבלנו מהחרפה.

חננו, ונאמר חננו ה׳ וחמול עלינו כל הזמן הרבה סבלנו מן הבוז. לפירוש ״שבענו״ שהוא רבוי והתמדה ראה לעיל פח ד.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

חננו כי רב – זמן רב.

BE GRACIOUS UNTO US, O LORD … FOR WE ARE FULL SATED. We have been full sated with contempt for a long time.

חננו י״י חננו – כפל לחזק הבקשה.

כי רב – זמן ארוך.

שבענו בוז – הגלות.

וחיזק תפילתו ואמר חננו כי רב שבענו בוז בין השונאים בתוך הגולה.

וגם כי אולי לפעמים התגאינו בעשרנו, חננו כי רב שבענו בוז בגלות¹:

1. כ״כ רד״ק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי רב – בא לנו בזיון הרבה עד נשבע ממנו לגודל הרבוי והוא ענין מליצה.

חננו ה׳ – הגם שאין לנו זכיות ראוי שתחננו, ותוסיף חנינה מצד שרב שבענו בוז – וחוץ מהבוז ששבענו, הנה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) רַבַּת֮ שָֽׂבְעָה⁠־לָּ֢הּ נַ֫פְשֵׁ֥נוּ הַלַּ֥עַג הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים⁠ הַ֝בּ֗וּז [לִגְאֵ֥י יוֹנִֽים] (לגאיונים)׃

Long¹ have our souls been sated with the mockery of the smug,⁠² the contempt of the arrogant.⁠³

1. Long | רַבַּת – See the note on Tehillim 120:7 that this is a variation of the word "רבה", meaning "long" or "much".

2. the mockery of the smug | הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים – Normally when two nouns are connected in a construct chain (סמיכות), a form used to express possession, only the second noun gets the definite article "ה", making our phrase exceptional. See Ibn Ezra and Radak that in such cases, there is an assumed word, so that the phrase should read as if written "הַלַּעַג, לעג הַשַּׁאֲנַנִּים". Compare "הָאָרוֹן הַבְּרִית" in Yehoshua 3:14 and "הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה" in Yirmeyahu 32:12.

3. the contempt of the arrogant | (הַבּוּז [לִגְאֵי יוֹנִים] (לגאיונים – See Meiri that the preposition "ל" stands in for a "ה", meaning "of" rather than "towards", so that the "גאיונים" are not the object of the contempt but rather those who are contemptuous. Following Radak, he explains that the written form of the word "גאיונים" is equivalent in meaning to "גאים", the haughty, while the read form of the word adds a layer of meaning, referring to those who are both proud (גאי) and oppressive (יונים, from the root "ינה"). Cf. Rashi who explains the "ל" to mean "to" or "for", and "גְאֵי יוֹנִים" to mean "a valley of doves", a metaphor for Jerusalem, the object of contempt; the psalmist complains about the contempt aimed at Jerusalem.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

סוּגְעָת שַׂבְעַת לָהּ נַפְשָׁנָא תַלְעוּבָא דְשָׁלְוִין מְבַסְרָנַיָא וְגֵיוְתָנַיָא.

Our soul has had too much of scorn, for the arrogant and proud are at ease.

וטאלמא אסתכת׳רת נפוסנא מן אלהזו ענד אלעסאכר, ואלאזרא ענד אלערמרם.

ורבות נפשותינו קבלו הרבה התלוצצות מהלעג בעיני החיילים השלווים [היושבים בשלוה] (נ״א: בעיני הצבא הענק).

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

לגאונים, מלשון המשנה לגיונות¹. ו״ערמרם״ משמות הצבא.

1. כלים פכ״ט מ״ו. וראה ראב״ע בספרו שפת יתר סי׳ יא.

לגאיונים, מן אלפאט׳ אלמשנה לגיונות. וערמרם מן אסמא אלג׳יש.

וקו׳ הלעג השאננים מתֺל הממלכות הארץ (ירמיהו כה:כו) כאנה קאל הלעג לעג השאננים הממלכות ממלכות הארץ לאנה לא יגוז בין אלעהד ואלאצֺאפה פיתנאקץׄ¹ אלמעני לאן מא ערף באלעהד קד אסתבד בנפסה וערף בדֺאתה ואלמצֺאף לא יערף אלא באלמצֺאף אליה.

ואמא הבוז לגאיונים פליס במצֺאף לאן אללאם קד פצלת אלאצֺאפה.

וגאיונים פעלונים עלי אלתמאם לאנה מן גאה והו צפה יעני אלמתכברין אלמתשאמכׄין.

ויעני וקו׳ בקום [115 א] עלינו אדם (תהלים קכד:ב) מן גיר מתל׳נא.

1. MSS פי תנאקץׄ

The phrase “the scorn of the complacent (ha-laʿaḡ ha-šaʾanannîm)” is analogous [maṯal] to “the royal lands (ha-mamləḵôṯ hā-ʾāręṣ)” (Jer. 25:26) as if to say ‘the scorn, scorn of the complacent’ (or) ‘the kingdom, from the kingdom of the royal lands.’ Nothing is permitted between the bound form and the annexed form [ʾiḍâfa] otherwise it alters the meaning [maʿnâ]⁠¹ because it is defined through the bound form [ʿahd]. (Here in Ps. 123:4), it has been separated from it and defines itself, whilst the annexed form is only defined by what is annexed to it.

Whilst “the contempt of the haughty” is not a a first term construct as the Lāmęḏ separates the construct phrase. And ‘the haughty; is a single word ‘Pe ‘ēlônîm’ from the root G-ʾ-H. It is an adjective meaning proud and arrogant.

And the meaning and phrase; “men assailed us” (Ps. 124:2) are not like our pattern.

1. This is not a discussion of intent, but identification of the linguistic signs that mean an ʾiḍâfa construction.

הלעג השאננים – לעג הגוים השאננים שבענו.

הבוז – שביזו את גיא היונים היא ירושלם.

לגאיונים – כתיב חד וקריין תרין.

the ridicule of the complacent [With] the ridicule of the complacent heathens we are sated.

the contempt that they despised the valley of doves, which is Jerusalem.

the complacent Heb. לגאיונים. It is written as one word and read as two.

הלעג השאננים – לעג של עם שאנן ושקט.

וכן הבוז – של גיא יונים – שבעה נפשנו.⁠^א

א. המלים ״שבעה נפשנו״ מופיעים בכ״י ס״פ לאחר המלים ״שיר המעלות״ בתחילת הפרק הבא. אולם ברור שמקומן כאן.

רבת – מדת זמן.

הלעג השאננים – כמו הספר המקנה (ירמיהו ל״ב:י״ב).

הלעג – לעג השאננים.

והבוז – בוז לגאיונים והיא מלה אחת, כמו: עליונים מגזרת גאה.

FULL. Rabbat (full) refers to a measure of time.⁠¹

WITH THE SCORNING OF THOSE THAT ARE AT EASE. Ha-la’ag ha-sha’anannnim (with the scorning of those that are at ease) is similar to ha-sefer ha-mikneh (the deed of the purchase) (Jer. 32:12).⁠² Our text is to be interpreted as if it were written Ha-la’ag, la’ag ha-sha’anannnim (with the scorning, the scorning of those that are at ease), and ha-buz (the contempt), buz le-ge yonim (the contempt of the proud oppressors).⁠³

Geyonim (the proud oppressors) is one word.⁠⁴ It is like elyonim. Geyonim comes from the same root as the word ge’eh (pride) (Prov. 8:13).

1. Rabbat is to be understood as if it were written rabbat middat zeman (a long period of time) or the like. See Ibn Ezra on Ps.120:6 and the note thereto. Also see Ibn Ezra on Ps. 63:10.

2. Ha-la’ag is similar to ha-sefer, in that both words are in the construct, and – contrary to the rules of Hebrew grammar – have a definite article. See next note.

3. The psalm reads ha-la’ag ha-sha’anannim, ha-buz le-ge yonim (with the scorning of those that are at ease, and with the contempt of the proud oppressors). A Hebrew word that comes with the definite article (ha-la’ag) cannot be in the construct. Therefore, Ibn Ezra suggests that the word la’ag be inserted after the word ha-la’ag, and our verse interpreted as if it read ha-la’ag, la’ag ha-sha’anannim (with the scorning, the scorning of those that are at ease). In this case, la’ag (not ha’la’ag) is in the construct with ha-sha’anannim. For the same reason, ha-buz le-ge yonim is to be read ha-buz, buz le-ge yonim (the contempt, the contempt of the proud oppressors), and ha-sefer ha-mikneh as ha-sefer, sefer ha-mikneh (the deed, the deed of the purchase).

4. That is, the word is to be read according to the ketiv. The keri is le-ge yonim. See Rashi and Minchat Shai on this verse.

רבת – כבר פירשנוה למעלה (רד״ק תהלים ק״כ:ו׳).

הלעג השאננים – חסר הנסמך, כמו: הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד).

אמר: שבעה נפשינו הלעג – לעג השאננים, שלועגים עלינו.

או יהיה ה״א השאננים, במקום למ״ד. שבענו הלעג שאנחנו לשאננים, ושבענו הבוז, שאנחנו לגאיונים.

והשאננים – הם הגוים שהם שוקטים ושאננים, ואנחנו עניים וכואבים ביניהם, וילעגו לנו.

לגאיונים – מלה אחת בכתוב, והיא כמו: גאים, אלא שנראית בו למ״ד הפעל שהוא יו״ד, והנו״ן נוספת. והוא כמו: עליונים במשקל, אלא שנשתנו תנועתיו מפני אות הגרון. והוא בקרי שתי מלות: לגאי יונים. והוסיף בו ענין בקרי, כי גאי כמו גאים, ויונים מענין: העיר היונה (צפניה ג׳:א׳), חרב היונה (ירמיהו מ״ו:ט״ז), שהוא ענין: ולא תנו איש את עמיתו (ויקרא כ״ה:י״ז), ולא יונו עוד נשיאי את עמי (יחזקאל מ״ה:ח׳).

ורבת שֵׁם, כמו הרבה, כלומר, ארך זמן. שבעה לה נפשנו הלעג השאננים ר״ל הלעג, לעג השאננים והשלוים והשוקטים על שמריהם. והוא חסר הנסמך, כמו העם המלחמה (יהושע ח, יא) הארון הברית (שם ג, יד). ולמ״ד לגאיונים, מקום ה״א, כמו אשר למלך נשען על ידו (מלכים ב ז, ב). ועניינו, הבוז הגאיונים. והוא חסר המתואר ג״כ, כלומר, הבוז בוז הגאיונים. או פי׳ הבוז שאנחנו לגאיונים. וגאיונים פי׳ גאים, ולחוזק הגאות קורא אותה כן, והנו״ן יתירה. וי״מ אותו לשתי מלות, כלומר, גאים ויונים, ר״ל מעוים ומעותים. ואף בספרים מדוייקים הוא כתוב מלה אחת, והקרי ב׳ מלות.

הלעג השאננים. שהיינו ללעג [לכומרים]⁠¹ המבזים בקהל עם²: הבוז לגאיונים. הלעג שהיה לנו לבזיון אצל גדוליהם:

1. אינו בדפוס.

2. הלעג השאננים, חסר הנסמך..., או יהיה ה״א השאננים במקום למ״ד, שבענו הלעג, שאנחנו לַשַּׁאֲנַנִּים, ושבענו הבוז שאנחנו לגאיונים. והשאננים הם הגוים שהם שוקטים ושאננים, ואנחנו עניים וכואבים ביניהם, וילעגו לנו (רד״ק).

רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג. ׳נפשנו׳ הרבה ׳שבעה לעג׳. ומילת ׳לה׳ מיותרת [כמו ש]⁠אמרנו (תהלים קכ ו, קכב ג). ו׳רבת שבעה לה נפשנו׳ הַשַּׁאֲנַנִּים – [שהגוים]⁠¹ העומדים ׳שאננים׳ בהשקט ובטחה אשר עשו פִּימָה עֲלֵי כָסֶל² הרבה פצו עלינו פיהם: ו׳רבת שבעה נפשנו׳ הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים, שהגאים בגאונם בזוני הרבה, ויבז בעיניהם לשלוח יד בי. ויו״ד של ׳גאיונים׳ היא למ״ד הפעל הנגלית³:

1. במקום מחיקה. וצ״ל ׳הכומרים׳ כמו שהוא בכתבי יד של הנוסח הנדפס.

2. ע״פ איוב (טו כז) ׳כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל׳, ובמצודות: ׳כי התענג בדשן נפשו להשמין את בשרו עד כי כיסה פניו בחלבו ועשה על כסליו כפולים כפולים מרוב השומן והמה נראים כשפתי הפיות, ובעבור רוב הטובה גבהה לבו ובטח ברוב חזקו לבזות כלפי מעלה׳.

3. רד״ק: ׳לִגְאֵיוֹנִים – מלה אחת בכתוב, והיא כמו ׳גאים׳, אלא שנראית בו למ״ד הַפֹּעַל שהיא מוּמֶרֶת ביו״ד והנו״ן נוספת, והוא כמו ׳עליונים׳ במשקל, אלא שנשתנו תנועותיו מפני אות הגרון׳.

לגאיונים – לגאי יונים קרי והוא חד מן ט״ו מלין כתוב מלה חדא וקרי׳ תרתי.

השאננים – ענין ההשקט והמנוחה כמו שאנן מואב (ירמיהו מ״ח:י״א).

לגאיונים – היא מלה מורכבת מלשון גאוה ומלשון אונאה וגזל כמו ואיש לא יונה (יחזקאל י״ח:ז׳).

רבת – הרבה שבעה נפשנו מן הלעג הבבלי׳ היושבי׳ שאנן והשקט.

הבוז – מן הבזיון אשר היא לגאי יוני׳ ר״ל אשר הגאים והמאנים בזו אותנו וכפל הדבר במ״ש למרבית הבזיון.

הלעג, הבוז – לעג גדול מבוז שהבוז יהיה גם בלב, ופי׳ הלעג של השאננים הוא הבוז לגאים, והנו״ן נוספת כנו״ן עליונים.

רבת – זה רע וגדול יותר מה ששבעה לה נפשנו (כי הוא דבר הפולח ובוקע בעומק הנפש), מה שהלעג של השאננים הוא הבוז לגאיונים – שכבר באנו למדרגה התחתונה כ״כ עד שמה שהשאננים מלעיגים על צרותינו זה נעשה בוז לגאיונים שבהם, שבעלי הגאוה שביניהם מבזים אותם על שישימו לב ללעוג מעם שפל כזה שאין אנו חשובים בעיניהם אף להיות נושא הלעג, כמו שיבזו איש נכבד שילעג על מי שהוא בתכלית השפלות:

שבעה לה – עיין מה שכתבתי למעלה ק״כ:ו׳.

לגאי יונים – במשקל מים הזדונים (למטה קכ״ד:ה׳), ובתוספת יו״ד כמו כעטיה (שיר השירים א׳:ז׳) משרש עטה, ורבים כמהו.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון