וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים – הם הממונים [על] פולחן עבודה זרה,
1 ו[על] עבודת אתרי המִקדשים. ותרגום [״יונתן״ ל]״הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי״
(שופ׳ יח, ל): ״הוו כומרין״, [ותרגום אונקלוס ל]״רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים״
(בר׳ מז, כב): ״לחוד ארע כומריא לא קנא״. ואת הפירוש הזה לקחו מן ההלכה בעניין דברו ״כומרי עבודה זרה״,
2 וכמותו: ״אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים״ (צפ׳ א, ד), ״וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ״ (הו׳ י, ה). ו״יָגִילוּ״ כאן [בפסוקנו] – ׳ייעצבו׳, מכיוון ש״גיל״ הוא רטט [כלומר] רעדת [התרגשות] של הנפש בגלל שמחה ואושר, או בגלל עצב וצער: [במובן] שמחה – ״גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק״
(מש׳ כג, כד). ו[במובן] עצב – ״וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ״ (הו׳ י, ה).
3 ובאיוב ״הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל״
(איוב ג, כב). ויש אומרים לגבי יראת ה׳ וההתענגות בה: ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ (תה׳ ב, יא).
4
לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת – הראשונים מכנים את הכוכב ״מזל״,
5 וכך פירשו כאן ״מזלות״: הכוכבים.
6 ברם, לפי דברי הכתוב אחר כך: ״וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם״, אין התאמה לעניין כוכבים אלא אם [ה״מזלות״] יוחדו לחמשת כוכבי הלכת
7 הנעים עם השמש והירח, וביחד אִתם מהווים שבעה [כוכבים] בשבעת גלגלי הרקיע. ו״צְבָא הַשָּׁמָיִם״ (בפסוקנו) – שאר הכוכבים אשר בגלגל השמיני.
8 וייתכן ש״מזלות״ כמו: ״הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ״
(איוב לח, לב), והן שתים עשרה המעלות [אשר בהן חונים השמש והירח].
9 והלמ״ד במקום רי״ש, כמו ״וַאֲלוּ״ (דנ׳ ב, לא) – ״וַאֲרוּ״
(שם ז, ב); ״מִפְרְשֵׂי עָב״
(איוב לו, כט) – ״מִפְלְשֵׂי עָב״
(שם לז, טז);
10 ״אַלְמְנוֹתָיו״ (יח׳ יט, ז) – ״וְאַרְמְנֹתָיו״
(עמוס ו, ח):
11 ״וְעָ[נָ]ה אִיִּים [בְּאַלְמנוֹתָיו]״ (יש׳ יג, כב);
12 ״מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי״ (תה׳ קיט, קג) – ״מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי [יֹשֶׁר]״
(איוב ו, כה),
13 וזולתם אשר אותם ביארנו בתחילת הספר.
14
1. השווה ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 162, ערך 88; אלפאסי, ׳כמר׳, ב, עמ׳ 111; מנחם, ׳כמר׳, עמ׳ *215; ריב״ג, אלאצול, ׳כמר׳, עמ׳ 322, שו׳ 22 (השורשים, עמ׳ 223); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 57ב: פי תפסיר אלאולון אימה אלביע (= בפירוש הראשונים: כוהני הכנסיות); פרחון, ׳כמר׳: ״כהני הבעלים״. רד״ק, השורשים, עמ׳ שכט: ״עובדים עבודה זרה לבושי שחורים״ (לדידו, ״כמרים״ נגזר מן ״נכמרו״ [איכה ה, י] שפירושו נשחרו).
2. לא מצאתי אלא ״כומרי עבודת כוכבים״ (בבלי,
תמורה כט ע״א), וכבר העיר הרב קאפח (משנה תורה, ספר המדע, הלכות עבודת כוכבים, פרק א, הלכה א, עמ׳ קכד, הע׳ יב): ״בנוסחאות העתיקות תמיד במקום עבודת כוכבים – עבודה זרה״.
3. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳גול׳, עמ׳ 128, שו׳ 13 (השורשים, עמ׳ 88), כנראה בעקבות רס״ג (ראה הערת שוליים להלן); פרחון, ׳גול׳: ״לשון גילה ויש בו לשון אבל״. בניגוד לרד״ק, השורשים, עמ׳ קיד: ״ויש מפרשים ׳וכמריו עליו יגילו׳, יאבלו, ואין צורך רק הוא כמשמעו מענין שמחה״.
4. כך תרגום רס״ג ל״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ (תה׳ ב, יא): אעבדו אללה בכ׳וף וארהבוה ברעדה. ובפירושו: ופסרת גילו רהבה לאנהא ת׳לאת׳ה אלפאט׳ תקתצ׳י הד׳א אלמעני וכמריו עליו יגילו השמחים אלי גיל וגילו ברעדה ומן יעלם אן אלערב יסתעמלון אלטרב פי מוצ׳ע אלכ׳וף כמא יסתעמלונה פי מוצ׳ע אלסרור פסרנא לה הד׳ה אלת׳לאתה׳ אלפאט׳ טרבא מת׳ל אכ׳ואתהא (= ״ופירשתי וגילו, חרדה, לפי שהם שלשה לשונות מובנם כענין הזה, ׳וכמריו עליו יגילו׳, ׳השמחים אלי גיל׳ ו׳גילו ברעדה׳. ומי שיודע כי הערבים משתמשים ב׳טרב׳ במקום הפחד בדרך שמשתמשים בו במקום השמחה, אתרגם לו שלש המלים הללו ׳טרבא׳ כחברותיה״ [תרגום רצהבי]).
5. בבלי,
ברכות לב ע״ב, ובמשנה, עבודה זרה ד, ז: ״הרי הן עובדין לחמה [...] ולמזלות״.
6. להלן הפרשנים שהשוו ללשון חכמים ופירשו במובן כוכבים: רס״ג, האגרון, ׳מזל׳, עמ׳ 290; סבעין, ערך 4, עמ׳ 43; ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 198, ערך 38; אלפאסי, ׳מזל׳, ב, עמ׳ 195, סבור שמדובר בכוכבים, אך בניגוד לרס״ג ולריב״ק, הסתייג מחילוף האותיות:
נג׳ום. ויקאל אן מת׳לה מזרות מן אלאבדאל ענדי אנהא לגה אכ׳רי (= כוכבים. ויש אומרים כי ״מזרות״ כמוהו מ[עניין] החילוף, אולם אצלי היא מלה אחרת). ובערך ׳זר׳, א, עמ׳ 506, שו׳ 80:
ויקאל אנה אסם ללנג׳ום בתבדיל אלריש באללאם מת׳ל לשמש ולירח ולמזלות ולם תדפע אלצ׳רורה אלי ד׳לך (= ויש אומרים כי זהו שם לכוכבים בחילוף הרי״ש בלמ״ד כמו לשמש ולירח ולמזלות, [אך] אין הכרח לכך). גם הרמב״ם, מורה, ח״ב, פרק י, עמ׳ 286, מזכיר כי ״מזל״ מובנו כוכב. לעומתם, היו שדחו את הפירוש ״מזלות״ = כוכבים, ואת חילוף האותיות: מנחם, ׳זר׳, עמ׳ *162, שו׳ 9: ״ ׳התוציא מזרות בעתו׳ המה הרוחות המזרים מפרקי ההרים [...] ופותרים גם בזה ׳התוציא מזרות בעתו׳, החליפו רי״ש בלמ״ד ושמוהו מזלות, והמלים מבלי חליפות עומדים על יסודתם כמשפט״; דונש על רס״ג, ערך 84, עמ׳ 23: ״ופתר ׳מזרות׳
(איוב לח, לב) כמו מזלות [...] ומזרות הם הרוחות שמזרין״ (ראה בהרחבה ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 199-198; אלוני, הקדמת, עמ׳ 90).
7. ״כוכבי הלכת״ = אלמתחירה (מילולית: הנבוכים), הכוונה לחמשת כוכבי הלכת: שבתאי (זֻחַל, סטורנוס), צדק (אלמֻשְתַרִי, יופיטר), מאדים (אלמִרִיך׳, מארס), נוגה (אל זֻהְרַה, ונוס), כוכב-חמה (עֻטַארִד, מרקוריוס). בעיני האסטרונומים הקדמונים, מסלול כוכבי הלכת בלתי סדיר, ולכן הם נבוכים בתנועתם כביכול (ראה אפרת, מונחים, עמ׳ 59; רמב״ם, מורה [מהד׳ הרב קאפח], ח״ב, פרק ט, כרך ב, עמ׳ רצב, הע׳ 12).
8. ביאור זה מבוסס על תמונת העולם של הרמב״ם (בעקבות אלפאראבי). לשיטתו, כל אחד משבעת כוכבי הלכת דלעיל (ובכללם השמש והירח) נע על מעטפת כדור (גלגל) העשוי חומר שמימי שקוף, המכונה ״היסוד החמישי״. מחוץ לשבעת הגלגלים האלה מצוי גלגל שמיני ובו משובצים כוכבי שבת, קרי, צבא השמיים לפי רת״י (אגב, קיים גם גלגל תשיעי, שקוף לגמרי שאותו מכנה הרמב״ם ״הגלגל הקיצון״). ראה: רמב״ם, משנה תורה (מהד׳ קאפח), ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ג, הלכות א-ט ופרק ד; רמב״ם, מורה, ח״א, פרק א, עמ׳ 31, הע׳ 17; ח״ב, פ״ד, עמ׳ 273, הע׳ 21. כלומר, רת״י מבקש לדייק בפירושו לגבי זיהוי גרמי השמיים הנזכרים, באומרו כי ה״מזלות״ אינם אלא חמשת כוכבי הלכת.
9. ריב״ג, אלאצול, ׳מזר׳, עמ׳ 369, שו׳ 24 (השורשים, עמ׳ 257); ׳נזל׳, עמ׳ 422, שו׳ 8 (השורשים, עמ׳ 295), שהשווה ללשון חכמים כרס״ג וכריב״ק; פרחון, ׳מזר׳: ״פ׳ מזלות״; ׳נזל׳ (שם מנה את שנים עשר המזלות); רד״ק, השורשים, ׳נזל׳, עמ׳ תכו: ״לפי שהם נוזלים במרוצתם נקראו כן. מזרות [...] פירושו כמו מזלות, או יהיה שם כוכב״.
10. בשונה מראב״ע ל״מִפְלְשֵׂי עָב״, אשר העדיף חילוף ס/ש על פני ל/ר: ״ ׳או תדע מפלשי עב׳ כמו ׳פלס מעגל רגלך׳
(מש׳ ד, כו) כאלו הם שקולים בפלס״. ובביאורו ל״מִפְרְשֵׂי עָב״: ״כאילו ישים בינה למפרשי עב כמו הבן להלז את המראה ועניין מפרשי בעבור שהם נפרשים״. כלומר, תפש את ״מפרשי״ ככתבה, מבלי לקשור זאת ל״מפלשי עב״.
11. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳פלש׳, עמ׳ 575, שו׳ 3 (השורשים, עמ׳ 404); ׳אלם׳, עמ׳ 50, שו׳ 30 (השורשים, עמ׳ 33), בהתאמה; אללמע, עמ׳ 92 (הרקמה, עמ׳ קי), בעניין חילוף ל/ר; פרחון, ערכים ׳אלם׳ ו׳פלש׳. בניגוד לראב״ע על איוב לח, כב: ״וי״א כי הרי״ש תמורת למ״ד, ויאמרו כי כמוה ׳וידע אלמנותיו׳ (יח׳ יט, ז) והוא רחוק״, ובפירושו לישעיה יג, כב על ״אלמנותיו״: ״ולא יתכן שיתחלף אות באות לבד מאותיות אהו״י״.
12. השווה אבן בלעם (ישעיה, עמ׳ 82) לפסוק זה: ואללאם פי באלמנותיו מבדלה׳ מן רא לא ימכן גיר הדא (= ״לגבי המילה ׳באלמנותיו׳, באה <למ"ד> במקום רי״ש, ולא יתכן אחרת״).
13. בשונה מראב״ע ל״מַה נִּמְלְצוּ״: ״מלה זרה ופרוש׳ מתקו כי איננו מגזרת מליץ ומליצה כי מליץ כמו מקים ואין המ״ם שרש גם מליצה כמו מריבה ואין המ״ם מהשרש על כן נמלצו מלה זרה כי היא כמו נפתחו נשמרו נדברו והמ״ם מן נמלצו שרש כאחד מאלה פתח שמר כי לא תבא אות אחר נו״ן נפעל רק מן השרש פ״א פעל על כן נמלצו מלה זרה על כן יש לפרשה כמו מתקו״. ובפירושו ל״מַה נִּמְרְצוּ״: ״חזקו כמו ׳קללה נמרצת׳
(מל״א ב, ח)״.
14. ראה אלכליאת, כרך א, עמ׳ 158א, 284ב; כרך ב, עמ׳ 240ב, בעניין חילוף ל/ר.