וְאז1 צִוָּה אֵלָיו2 עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים והיה מחוייב שלא יניח לנשותיו לעבוד ע״ז בביתו שלא ילכו בניו אחרי אלהים אחרים בראותם אמותיהם עושות כן3, וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אותו יְהוָה במפורש4: פ
1. רד״ק.
2. במראה הראשון (לעיל ג, יד) בכלליות, ובמראה השני במפורש (לעיל ט, ו), רד״ק.
3. רלב״ג.
4. וע״כ לא היתה לו תרופה והיה חייב להיענש, מלבי״ם.