מי כהחכם ומי יודע פשר דבר בד״כ שמות המיודעים ב-ה׳ הידיעה כאשר מצטרפת אליהם אחת מאותיות בכל״ם, שהן אותיות שימוש המצטרפות לשמות ולא לפעלים, כפי שביארנו כמה פעמים והסברנו את העניין במקומו בחלק הראשון בתוך העקרונות הלשוניים, במקרים אלה ה׳ הידיעה נופלת והתנועה שלה עוברת אל אות השימוש. כך המצב בד״כ, אך ישנם מקרים מעטים שבהם ה-ה׳ לא נפלה כמו ״ה׳ בהשמים חסדך״
(תהלים לו:ו), אילו היה אומר ״בשמים״ היה די בכך, וכך גם בשאר המקרים, וכך גם ״להמזבח״
(דברי הימים ב כט:כז), ״להגדוד״
(שם כה:י). כך גם ״מי כהחכם״, אילו אמר ״מי כחכם״ היה די בכך, אך ה-ה׳ לא הושמטה לתוספת הדגשה, בגלל רום מעלתו של המתואר. ״מי יודע״ הושמטה ממנו כ׳ הדמיון, שכן הוא כמו ״כהחכם״, על פי דרך הכתובים שיש מילים הממלאות את מקומן של מילים שהיו צריכות לבוא לאחר מכן, כמו ״אל בקצפך תוכיחני ובחמתך...״
(תהלים לח:ב), ״יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר״
(דברים לג:ו), ״לא רבים יחכמו וזקנים יבינו״
(איוב לב:ט), ״וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי...״
(ישעיהו מב:ח). כך גם יש אותיות שהושמטו משום שאותיות שבאו קודם לכן ממלאות את מקומן, כמו ״נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך״
(שיר השירים א:ד), הצורה המשוחזרת של המשפט המביעה את הכוונה היא ״וממישרים אהבוך״, ו״מישרים״ הוא תיאור של היין כמו ״הולך לדודי למישרים״
(שם ז:י), הוא מתאר את הילוכו בפה בצורה ערבה וישרה, בלי חדות הטעם ובלי לגרום לגועל, וה-י׳ היא פ׳ הפועל, והמשקל הוא ״משפטים״ כפי שביארנו במקומו. כך גם ״מאל אביך ויעזרך ואת שדי״
(בראשית מט:כה), הכוונה היא ״ומאת״, אך ה-מ׳ במילה ״מאל״ משמשת גם במקום זה. פסוק זה מחובר עם הפסוק שלפניו ״מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל מאל אביך... ומאת שדי...״ כלומר כל הברכות האלה והאושר וההשגחה וההצלחה הגיעו אליך מאלוהי אביך ומזה שהגן עליך מכל רע וחילץ אותך מכל צרה, בדומה למשמעות המשפט ״המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים״
(בראשית מח:טז), הצורה המשוחזרת של המשפט המביעה את הכוונה היא ״אשר גאל אותי...״. כך גם ״ויעזרך, ויברכך״
(שם מט:כה) משמעם ״אשר עזרך ואשר ברכך״, למרות שמבחינה מילולית אלה פעלים בעתיד, וכבר ביארנו שיש מקרים רבים של עבר במקום עתיד ועתיד במקום עבר, והסברנו את הסיבה לכך בתחילת הספר, כמו ״ואל שרה תחוללכם״
(ישעיהו נא:ב) הכוונה היא ״אשר חוללה אתכם״, והוא עבר בדומה ל״אל צור חוצבתם״
(שם), וכך גם ״יעשו עגל בחורב״
(תהלים קו:יט) במקום ״עשו״ ומקרים רבים אחרים. רבנו סעדיה הוסיף את המילה שהייתה חבויה כדי שהניסוח המילולי יתאים למשמעות ואמר ״בקש מאלוהי אביך שיעזור לך ומן המספק את כל הצרכים שיברך אותך״
1. לפי שני הפירושים צריך להוסיף מ׳ במילה ״ואת״ כפי שתרגם ר׳ סעדיה. כך גם ״ומי יודע״ משמעו ״כיודע״, וה-כ׳ במילה ״כהחכם״ משרתת גם אותו. ״פשר״ משמעו פירוש, והמילה ״פורש״ בפסוק ״כי לא פורש מה יעשה״
(במדבר טו:לד) היא סיכול אותיות של ״פשר״, או ש״פשר״ הוא סיכול אותיות של ״פורש״. אחרים אומרים ש״פשר דבר״ הוא בארמית, התרגום הארמי של ״ויפתר לנו את חלומותינו״
(בראשית מא:יב) הוא ״ופשר לנא״ (אונקלוס שם). כך גם ״איש כחלומו פתר״
(שם) תורגם ״גבר כפושרן חלמיה פשר״. ייתכן גם ש״יודע פשר דבר״ הוא תיאור של החכם, והצורה המשוחזרת של המשפט היא ״מי כהחכם אשר הוא יודע פשר דבר״. כלומר: תמה אני על האנשים שהם מתעסקים ברעיונות מזיקים ופעולות המסיטות אותם מדרך הישר, ואין בהם אדם כמו החכם אשר הוא הולך בדרך הישר ורוצה להשיג את שלמותו, ולכן אין לו כוונה ולא מטרה מלבד בקשת הידיעות וגילוי הסודות והבנת ענייני החוכמה והחיפוש אחרי תכליות הדברים וסיבותיהם ותועלותיהם וכוונותיהם, אלה הם תענוגותיו ואושרו, כפי שתואר שלמה ״בקש למצוא דברי חפץ וכתוב יושר...״
(קהלת יב:י), לכן נפש החכם היא תמיד שמחה ומאושרת בלי דאגה ולא כעס ובלי עצבות, כיוון שהוא אינו עוסק בדבר – שאיננו החוכמה – שעלול לגרום לו כעס ואומללות, מפני שהוא איננו משיג את מטרתו, או מפני שהיה לו משהו והוא אבד. לפיכך פניו מפיקות אור ופניו זורחות ומפיצות זוהר וברק. על כך אמר
חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונא פסוק זה תורגם ״והדרת פניו תפיק אור״, ולפי זה ה-א׳ היא במקום ה-נ׳ של ״שננו כחרב לשונם״
(תהלים סד:ד) ״חציך שנונים״
(תהלים מה:ו), שכן להב מלוטש הוא זוהר ומבריק ומאיר. לפי שיטה זו, ה-א׳ היא כמו ה-א׳ של ״אשר בזאו נהרים ארצו״
(ישעיהו יח:ב) שמשמעותו בזזו, וכך גם ״ימאסו כמו מים״
(תהלים נח:ח) הוא ״ימססו״ מגזרת הכפולים, ״וימסו אסוריו״
(שופטים טו:יד) ״וימס לבב העם״
(יהושע ז:ה), צורת היסוד היא ״וימסס״. לפי זה ״ישונא״ הוא כמו ״ובכרמים לא ירונן״
(ישעיהו טז:י), וה-נ׳ הושמטה והוחלפה באלף נחה. אחרים אומרים שה-א׳ היא במקום ה׳, לכן ה-נ׳ מנוקדת בסגול על דרך הפעלים המסתיימים ב-ה׳, כלומר הוא כמו ״ושנא את בגדי כלאו״
(מלכים ב כה:כט) אשר האלף בו היא במקום ה-ה׳ של ״משנה פניו״
(איוב יד:כ), ומלשון זה ״בשנותו את טעמו״
(תהלים לד:א). המשמעות היא שכוחו ומראה פניו יהיו שונים מן היופי והכוח והיציבות של אחרים, כלומר אנשי העולם הזה העוסקים בעושר המדומה של העולם הזה אשר מביא להם טורח וסבל ואומללות וצער וכאב המחלישים את הכוחות ומפוררים את הגוף ומאיצים את הזקנה המובילה לקיצור החיים. לעומת זאת מצבו שלו הפוך, שכן הוא עוסק בחכמות ובידיעות המביאות לו שלמות, ומנהיג את נפשו וגופו לפי הנהגת החכמה וממעט לעסוק בנכסי העולם הזה המביאים את המקרים והאסונות הנזכרים ודומים להם, ובנוסף לכך ההשגחה האלוהית עוטפת אותו משום שהוא פונה לעברה, והיא מצילה אותו מכל רע ומביאה לו אושר והצלחה וטובה בעולם הבא ובעולם הזה מבחינה נפשית וגופנית. כך אמרו חז״ל ״חכמת אדם תאיר פניו – זה תלמיד חכם כשהוא נשאל ומשיב, ועוז פניו ישונא – כשהוא נשאל ואינו משיב״
(קהלת רבה ח:א). כלומר, ״ישונא״ לדעתם הוא מעניין שינוי. אחרים אומרים שהוא מלשון ״שנו וישנו״
(מלכים א יח:לד) ״לחם משנה״
(שמות טז:כב), כלומר כוחו יוכפל ועושרו והצלחתו ייעשו וודאיים יותר. ״ועז פניו״ הדרת הפנים ומראה הכבוד, כפי שנאמר באיוב ״ואור פני לא יפילון״
(איוב כט:כד), הכוונה היא: כבודי לא ייפול והדרת פני לא תושפל. אחרים מפרשים ״ועז פניו״ מעניין ״גוי עז פנים״
(דברים כח:נ), כמו ״בור״ ו״בר״
2 ו״שוד״ ו״שד״
3, כלומר חכמתו מבליטה את מעלתו ואורו ובורותו מבליטה את חוצפתו ומעקמת את שכלו. דבר זה נכון כשלעצמו, אך אין פירוש זה מתאים למילות הכתוב. בכל אופן ״עוז״ הוא מגזרת הכפולים, כמו ״עזוז וגבור״
(תהלים כד:ח), וכמוהו ״העז איש רשע״
(משלי כא:כט) ״העזה פניה״
(שם ז:יג), וצריך היה לבוא עם דגש כמו ״הסּבה״, אך הדגש הושמט כדי שיהיה קל יותר לבטא זאת. לעומת זאת ״העז מקנך״
(שמות ט:יט) הוא ציווי בבניין הפעיל מגזרת עו״י, כמו ״הקם, השב״.