×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃
My spirit is broken, my days are extinct, the grave is ready for me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נַפְשִׁי מִתְחַבְּלָא יוֹמַי דְעִיכוּ קְבוּרָן מְתַקְנָן לִי.
פקד הלכת רוחי ותמסכ׳ת איאמי, ותמני לי אלקבור.
רוחי, והנה ככר כלתה רוחי ונתקטעו ימי ויש לחמד לי הקברים. תרגם נזעכו שהיא מלה בודדת ״תמסכת״ שיש בהוראתה גם קטוע וגם בלייה עד שנעשו מהוהים, ואמר קברים בלשון רבים כלשון בני אדם שאמרים על אדם הסובל בחייו ואין לו תקוה לחיים ״תמנו לה אלקבור״.
נזעכו – נקפצו, כמו: נדעכו (איוב י׳).
קברים לי – מוכן אני לקבר.
flicker Heb. נזעכו have sprung away, like "they jump (נדעכו)" (Iyyov 6:17).
graves are ready for me I am ready for the grave.
רוחי חבלהרוחי – נשימתי, מא אליינא בלעז.⁠א כשאדם מיוסר בתחלואים מוציא ריח רע מתוך פיו.
נזעכו – נקפצו, כמו: נדעכו (איוב ו׳:י״ז)
קברים לי – הלואי ואהיה כבר מובל לקברים.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר.
נזעכו – מהענין יתפרש שאין לו חבר במקרא.
רוחי חובלה ימי נזעכו קברים לי – לקבר המת ראוי.
ימי נזעכו קברים – הקבר היה צרך לי.
חבלה – נשחתה.
נזעכו – לפי ענינו מפורש כטעם נשלמו.
[רוחי חבלה] – כי רוחי סובלת הגוף גבר חובלה ונשלמו ימי.
קברים לי – ולא אמר קבר, כי האדם אפילו במותו אין לו מנוחה כי יסיעוהו מקבר אל קבר, כענין ואתה השלכת מקברך (ישעיהו י״ד:י״ט), והפך זה ינוחו על משכבותם (ישעיהו נ״ז:ב׳) על כן אמר קברים.
וזה כאשר אמר הרבה פעמים שימיו קצרים, ולמה יריע לו בחייו ויחבל רוחו וימיו נזעכו, ויכבה אורם.
קברים לי – מוכנים להקבר באחד מהם במקום אשר יבוא קצו.
נזעכו – כמו נדעכו והוא לשון כבוי, ידעך נרו, או כמו נדעכו ממקומם (איוב ו׳:י״ז), כי בלשון ארמי יתחלפו תמיד, כמלות זהב, וכל לשון זכירה וזביחה, וכן הרוב, ובא ממנו בלשון הקודש שבתה מדהבה, כמו מזהבה. והקדמונים אומרים בתפלתם זועכים אף בלחשם, ירצו בו שיכבו האף בתחנונותם.
חובלה – נשחתה.
נזעכו – נכרתו.
אהה השם יתברך שים לבך בי לשמוע דברי ולהשיב עליהם כי תשוקתי להתוכח עמך אם היה אפשר זה לדעתי שאתה לא תלך בהתווכחך עמי כי אם בדרך אמת לא בטענות כוזבות כמו שעושים אלו האנשים ואם היה אפשר תן לי ערב שאוכל לבטוח בו שתשלים ההתווכחות עמי הנני משתוקק מאד מי, אמצא שיתקע לידי לקיים שיהיה ההתווכחות ביני ובינך אם היה אפשר וכל זה אמר איוב להורות שהאמת אתו ולמאסו בטענות הפחותות שטוענים לו רעיו, הנה לבם צפנת משכל ואין בהם תבונה ולא דעת כי היה ראוי שלא יעלם מהם כי על דברים כמו אלו התחבולות והמרמות לא תרומם, מי שהחליק אליך יגיד המחשבות העולות בלבי כדי שינצל אותך שאינך עושה עול אבל תענישהו על מה שיהתל בך כהתל באנוש עד שעיני בניו תכלינה, והציגני השם ית׳ להיות למשל ולשנינה תחת שהייתי קודם זה להם לאדון ולשר, עד שכהתה עיני מהכעס אשר הם מכעיסים אותי בלעגם עלי ומחשבותי הם כצל ר״ל שלא אוכל להחזיק ולהתישב בהם מרוב דאגותי, ישומו ויתמהו ישרים על זאת הרעה הבאה על הצדיקים על לא חמס בכפיהם ונקי יתעורר על חנף ויתמה מדוע דרכו צלחה עם רוב עונותיו ופשעיו, ויאחז עם זה הצדיק דרכו הטובה ומי שהוא טהר ידים יוסיף אומץ ללכת בדרכי השם ית׳ ואף על פי שאין בזה גמול גופני אבל יעשו זה להושיע נפשם כי זה כל פרי האד׳ וזו תשוב׳ על מה שאמר אליפז אף אתה תפר יראה וזה שהרשעי׳ אינם יריאים השם ית׳ כלל והצדיקי׳ לא יפרו יראת השם יתברך מפני זה אבל יאחזו דרכם כדי שתגיע להם הצלחת הנפש ויוסיפו אומץ בדרכם הטוב׳ לבזותם הבלי זה העולם מפני רוע הסדור הנופל בקנייניו ובהצלחותיו וישימו מפני זה כל כונת׳ בהצלחת הנפש, ואולם כולכם תשובו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם ולזה שפטתם שאני מפר יראה, הנה מרוב מכאובי על לא חמס בכפי באתי עד קצי כאילו ימי עברו מחשבותי נתקו ממני אשר הם מורשי שכלי כי השכל כשירצה לחקור בדבר יירש תחלה מהמחשבה חלקי הסותר אשר תפול בהם והטענות המקיימות אותם והמבטלות אותם, הנה מחשבותי המבולבלות עתה ישימו הדברים אשר הם היו מבוארים לי ונגלים כאור היום חשוכים ונעלמים כלילה אשר היה קרוב אלי וחזק ההראות ישימוהו כלילה מפני חשך הצרות על מה שאתם מנחמים אוחי שאחריתי תשגא מאד, הנה אשיבכם מילין אם אני בחוזק המכאוב עד שאקוה שיהיה ביתי שאול ואמות וארפד יצועי בחשך ואקרא לשחת אבי אתה אמי ואחותי לרימה לדעתי שאין לי המלט מהמות על זה הכאב האנוש, הנה איה איפה תקותי האם אקוה שאראה הטוב הגופיי אחר מותי או אמר זה כנגד מה שהיו אומרים שההבדל בין הרשעים והצדיקים כשיבואום צרות שהרשע לא יאמין שוב מני חשך ואולם הצדיק בוטח שהשם יתברך יסיר המכאוב ההוא ממנו הנה לרבוי המכות האלו והמכאובים אשר חוליתי בהם אם ינוחו יחד על עפר תרדנה ותצללנה לכבדם לירכתי שאול ר״ל למרכז הארץ כי לא תוכל הארץ להכיל ולשאת אותם ואיך אוכל אני לסובלם ולחיות אחרי נפלם בי ואמנם אמר זה על זה ההפלגה והגוזמא, והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב יסתור דברי אליפז במה שהביא ראיה מהחוש מהעונש הבא לרשעים וגזר מפני זה שכל הרעות הנופלים באישי האדם הם במשפט לפי מעשיהם ואמר שזאת הגזירה בלתי צודקת לפי שכבר נמצאו בו אלו הרעות הנפלאות אשר אין לו תקוה לחיות אחריהם על לא חמס בכפיו ואם יאמר אומר שזאת הטענה לא יודה בה אליפז ולזה אינה טענה עליו הנה תשובת איוב בזה כי דבריו הם עם השם יתברך אשר יודע שהאמת הוא כמו שאמר איוב אם היה שיהיה פוקד האדם על כל מעשיו כמו שאמרו רעי איוב ומה שגנה אותו אליפז שהוא היה מיפר יראה באמרו כמו אלו הדברים הנה כבר נתנצל איוב וביאר שאינו צודק אבל הענין בהפך וזה שהרשעים אינם יראים השם יתברך עד שיתכן שיאמר שהוא היה מיפר יראת השם יתברך מהם בכמו אלו הדברים והצדיקים לא יסורו מפני זה מלהחזיק בדרכי השם יתברך לפי שתכליתם אינו הגמול הגופיי אבל השארות הנפש ולא די שלא יסורו מפני זה הדעת מדרכם הטובה אבל יוסיפו אומץ להחזיק בה ולהשתדל בשלמותם הנפשיי לבזותם הקניינים וההצלחות הגופיות לרוע הסידור הנופל בהם והיותם הבל.
ובין כך רוּחִי חֻבָּלָה מהתבונן, כי אמנם יָמַי נִזְעָכוּ - כבה אורם מפני היסורין: קְבָרִים לִי. והלילה שהיא עת מנוחה לכל היא ׳קברים לי׳:
נזעכו – כמו נדעכו וענינו ניתר וקפיצה כמו נדעכו ממקומם (איוב ו׳:י״ז).
רוחי חובלה – הלא כבר רוחי נשחתה וימי חיי הלא נקפצו ממני והלכו להם והרבה קברים לי ר״ל בכל מקום מדרך כף רגלי אני קרוב למות כאלו בכל מקום מוכן לי קבר.
חבלה – מענין חבולתו חוב ישיב (יחזקאל י״ח), המשכון הניתן לבטחון, כאלו הרוח נתון בהלואה, כמ״ש הכל נתון בעירבון, ומחזיק אותו במשכון והוא ישאר נצחי, כמו בידך אפקיד רוחי, ויושב לעת בוא השמש, כמ״ש עד בוא השמש תשיבנו לו.
נזעכו – בודד, וכמו נדעכו.
רוחי חבלה – שהגם שיכלו חיי העה״ז ביסורים ובלי גמול על מעשי, הלא הרוח שלי הוא אצלי במשכון ופקדון רק לזמן נועד, ובכלות הזמן ישוב המשכון אל בעליו, כמ״ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ואז אקבל גמול מעשי בעולם הנשמות, ע״ז משיב הלא ימי (אשר) נזעכו קברים לי, מצייר במליצתו שחיי האדם הזמנים הוא משך ימי מציאותו בזמן מוגבל, שהימים הקצובים לימי חייו הם הם חיי האדם, וכל יום ויום מחייו הוא חלק מחייו, וכל יום החולף מחיי האדם ונעשה מן יום ההוה יום העבר, חלף ומת חלק מימי חייו, ובזה הזמן הוא הקבר אל חיי האדם, שכל יום החולף ונקבר בקבר הזמן העבר אשר לא ישוב, נקבר בו חלק מחיי האדם וז״ש שימי אשר נזעכו וחלפו, הם קברים לי, שכל יום ויום הוא קבר למציאות האדם ביום ההוא, שלא ישוב עוד כמו שלא ישוב זמן החולף, וכל ימי האדם בצרופם הם קבר כללי למציאותו בכלל, עד שנאמר שאדם פלוני חי בזמן פלוני העבר ובו מצא קבר לו:
Is my spirit just on loan to be returned to its Maker at the body's demise, as Eliphaz maintains. No, my days are being ticked off, burying me one by one. There is nothing immortal in man. His whole life is lived here in this world, and every day that goes by is a day gone; irretrievable; buried.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) אִם⁠־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑יוּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃
Surely there are mockers with me, and my eye abides in their provocation.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין לָא מְתַלְעֲבִין בַּהֲדִי וּבְפִרוּגֵיהוֹן תְּבִית עַיְנִי.
ממא קום ד׳ו סכ׳ריה מעי, ופי כ׳לאף קולהם אבית.
אם לא, מפני שאנשים פעלי חתול עמי ובהיפך דבריהם אלון.
וכוונתו באמרו אם לא התולים עמדי, כלומר חבריו, אמר שהם מהתלים בי ואני ממשיך עמהם בהפך זה. ובהמורתם, מן תמורה. ואמרו תלן עיני, אין כוונתו העינים לבדן ילינו, אלא האדם כולו, והזכיר את העין מפני שסימני השינה נראין בהן, כמאמר שלמה על הזונה בביתה לא ישכנו רגליה1, אין כוונתו בזה כי הרגלים לבדן ישכנו אלא כל הגוף, ודבר ברגלים מפני שההעברה נעשת בהן.
1. משלי ז יא. וכ״כ בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ו פ״ה מהדורתי עמ׳ רט ויש שמתיחסת פעולה שאינה נעשית אלא לגוף ולנפש לאבר אחד באמרי בביתה לא ישכנו רגליה, שם. ותעש בחפץ כפיה, שם לא יג. ובהמרותם תלן עיני, אם חכי לא יבין הוות, לעיל ו ל. וכ״כ בפירושו לתורה שמות כג יח לא תשחט על חמץ דם זבחי, דרך השאלה והעברה כי אין הדם נשחט, ודומה לו תלן עיני. וכתב בפירושו למשלי יט כג יש אצלנו תיבת לינה ושכיבה שענינן דבקות שקידה והתמדה כמו שאמר איוב ובהמרותם תלן עיני, ואמר דוד אם תשכבון בין שפתים, תהלים סח יד.
וקצדה בקולה אם לא התולים עמדי, יעני אצחאבה, יקול אנהם יסכ׳רון בי ואנא באית מעהם פי כ׳לאף ד׳לך. ובהמרותם מן תמורה. וקולה תלן עיני לם יריד בה אלעינין וחדהא תבית, בל ג׳מלהֵ אלאנסאן ואנמא ד׳כר אלעין לאן עלאמאת אלנום פיהא תתבין, כקול שלמה ען אלזאניה בביתה לא ישכנו רגליה, לם יריד בה אן אלרג׳לין וחדהא תסכן בל ג׳מיע אלג׳סם, ואנמא קצד אלרג׳לין לאן אלנקלה בהמא תכון.
אם לא – אם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי.
ובהמרותם – כמו וימרו בי (יחזקאל כ׳:י״ג), ממרים הייתם (דברים ט׳:ז׳,כ״ד), לשון בהקנטתכם.
תלן עיני – עיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן.
even if there were no [Even if] this had not befallen me, that scornful people had gathered with me in my consolations to mock me.
in their provocation Heb. ובהמרותם, like (Yechezkel 20:8, 13, 21), "And they provoked (וימרו) me"; "you have been provoking (ממרים)" (Devarim 9:7). [This is] an expression meaning: in their provocation.
my eye...abide My eye, my heart, and my thought abide in them.
אם לא התולים עמדי – אם לא מפני תחלואים הללו שמתחלפים בכל יום עמדיא אילו הולכים ואחרים באים במקומם, הייתי נח מעט.
ובהמרותםב תלן עיניהמרותםג – לשון: תמורה.
תלן עיני – צופות עיניי.⁠ד
התולים – אף הוא לשון חילוף, כמו: ואביכןה התל בי והחליף את משכורתי (בראשית ל״א:ז׳), וכן: אל יוסף פרעה התל (שמות ח׳:כ״ה), כולם נוטים אחר לשון תמורה. שאין הלשון הזה נופל לומר אלא אצל דבר שהוא מתחלף ממשפטו.⁠ו
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״אם לא מפני... עמדי״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ובהמרתן״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״המרותים״.
ד. בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״הגהה: תלן עיני – תרגומו: תְבִּית עיני.⁠״
ה. כן בכ״י ס״פ I.20, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו: ״ואביכם״.
ו. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ממשפטן״.
אם לא התולים עמדי – אם לא מפני ריעיי שהם התולים לדבר לי דברי מהתלות, שהם מסרבים ומקניטים אותי, ינוח לי כאבי במקצת. ועל דבר זה השיבו אליהוא: כי אמנם לא שקר מליי תמים דיעות עמך (איוב ל״ו:ד׳) – הריני עכשיו תמים דיעות ולא התול, ועתה ברור דבריך ונתווכחה יחד אני ואתה, ונראה מי ינצח חבירו.
התולּים – מן התֿוֹל ביחיד. יאמר: התוּלּים ברבים, כמו: עקוֹד – עקֻדים, אדוֹם – אדֻמים.
אם לא התולים – יתרעם על חבריו שיאמרו התולים.
ובהמרותם תלן עיני – לא אישן עד שימררו חיי.
או מן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח), כל איש אשר ימרה את פיךא (יהושע א׳:י״ח).
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״כל איש אשר ימרה את פיך״.
אם לא התולים עמדי – התולים שקר. תרגום התל בי (בראשית ל״א:ז׳) – שקר בי. אומר אם לא היו שקרים עמדי מה היה עמדי המרותם של שקרים והפכם והם דברי צדק ואמת וזה ובהמרותם תלן עיני – בהמרותם של שקרים אם לא התולים עמדי – אם לא היו עמדי שהם שקרים ולא הייתה לנה עמי. ותהפוכותם היה מלינה עיני.
ותלן – כמו תלין, והוא בודד, כמו וילינו שם (יהושע ג׳:א׳).
אם לא התוליםא ושקרים עמדי, מה היה עמדי, אם כן מהב המרותם של התולים וחליפתם. ומהו אמת וצדק תלן עיני.
א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625 חסר: ״התולים״.
ב. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625: ״שהוא״.
ובלגנצי פירש: לולי ההתולים והלצנים שעמדי – שמתלוצצים עלי,
והמרותם – שהם ממרים אותי.
לולי הן, תלין עיני – בשינה ואנוח כמעט. (ספר השהם ״לון״)
התולים – שם דבר מן ויהתל בהם אליהו (מלכים א י״ח:כ״ז) או שם תואר וכן לב הותל (ישעיהו מ״ד:כ׳) רק הם שנים משקלים.
ובהמרותם – מן סורר ומורה והדגש נוסף
וי״א מן וימררו, שנים שרשים בענין אחד.
תלן – הפתח תחת צרי מן לינו פה (במדבר כ״ב:ח׳).
התולים – רמז לחבריו דוברי שקר עליו ופי׳ אם אין התולים עמדי שאינן רוצים להיות עמדי להצדיקני ולנחמני ובהמרותם שימרו פי או ימררו אותי תלן עיני שלא תוכל לישן בהמרותם.
אם לא התולים עמדי – שם תואר מן לב הותל (ישעיהו מ״ד:כ׳). והפסוק נמשך עם הבא אחריו, יאמר לאליפז רעהו העונה אותו.
התולים – אנשי מהתלות ובא בשקל עצומים שהוא אנשי עוצם.
ובהמרותם – ובהכעסת׳ אותי מענין מרו ועצבו את רוח קדשי.
תלן עיני – רוצה לומר: שעיני רואה הכעסתם ולנה שם.
(ב-ג) אני אומר לאלוה הטוב, אִם לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי - אם לא תחפוץ להתל בי כאשר התעללת במצרים וזולתם, וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי - ובכן תרצה שתלון עיני ותראה בהמרות ובהכעיס המכעיסים אותי, שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ - תבטיח אותי שאוכל להתוכח עמך ותהיה אתה [הערב להג⁠[ן] מכפך ומאמתך. ואמרתי שתהיה אתה]⁠1 הערב ולא אחר, כי זולתך מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ - מי הוא שיוכל לעשות זה הערבות להבטיח ממך, כאמרו ׳[אדם חסר לב] תוקע כף עורב ערובה׳ (משלי יז יח):
1. נוסף בק׳, והוא ע״פ לעיל יג כא: כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל תְּבַעֲתַנִּי.
ובהמרותם – בדגש המ״ם לתפארת מכלול שקל פעל ושרשים.
התולים – ענין לעג כמו התלת בי (שופטים ט״ז:ט״ו).
ובהמרותם – מלשון מרי והקנטה.
תלן – ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).
אם לא התולים – הנה מגודל הכאב אני קרוב למיתה אף אם לא היו עמדי רעי המהתלים בי ואף אם לא התמידה עיני לראות במה שהם ממרים ומקניטים אותי והוא כפל ענין במ״ש ור״ל הנה בלא הם אני קרוב למיתה והמה מוסיפים לי עוד צער ויגון.
א[אם לא – כבר הייתי מת אם לא היו אצלי חברי המהתלים בי ועל ידי מה שהם ממררים ומכעיסים אותי, עיני תלין – כלומר נשאר עדיין בחיים, כי ההתפעלות החזקות מעוררות החיות.]
א. ביאור זה מופיע בכ״י שוקן וכ״י לוצקי, אך הוא חסר בדפוס ראשון.
התולים – הלצנות של הימים ובגדם והמרותם.
ותלן – כמו תלין, מענין התמדה כמו בצוראו ילין עז (לקמן מ״א).
אם לא – ר״ל הימים הנזעכים הם קברים לי, כי לא נשאר ממציאות האדם בהם שום רושם רק נשאר מהם התולים עמדי שהתולי הזמן ורעתו בזמן העבר נשאר עמדו בזכרונו לא זולת זה, ורק זאת נשאר מן העבר מה שעוד בהמרותם תלן עיני, הרעה שנעשה לי בזמן העבר עדן קיימת במציאות והיא לנגד עיני, אבל דבר אחר לא נשאר ממנו, כי העבר חלף הלך לו ולא ישוב עוד, וא״כ על מה שאתה אומר שרוחי חבלה ושחיי הרוח הוא קיים ונצחי ובלתי חולף עם הזמן, והמשכון הזה ישוב לבית בעליו אחר מות הגוף, (כענין עד בא השמש תשיבנו לו) ואז אקבל שכרי בעולם הנצחי, אני משיב לך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) שִֽׂימָה⁠־נָּ֭א עׇרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִ֥י ה֝֗וּאא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃
Give now a pledge, be my surety with You; who else is there that will strike hands with me?
א. מִ֥י ה֝֗וּא =ל (״מי״ בטעם מרכא) וכן הכריעו ברויאר ומג״ה
• א=<מִ֥י ה֝וּא> (השמטת נקודת הרביע כשיטתו)
• ממ=מִֽי ה֝֗וּא (״מי״ בגעיה ובלתי-מוקפת!)
• קורן=מִי⁠־ה֝֗וּא (״מי״ מוקפת)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁוֵי כְדוּן עָרֵב יָתִי עִמָךְ מַן הוּא לִידִי יְקַיֵם.
ואד׳א קלת לבעצ׳הם אגעל צ׳מאני מעך, פמא מנהם מן יסאפק ידי.
שימה, ואם אומר לאחד מהם שים ערבוני עליך כלומר היה עלי ערב אף אחד מהם לא יתקע לי כף לא ירצה להיות עלי ערב.
אמר איוב אלו אמרתי לאחד מכם היה ערב עלי לא היה תוקע כף בעבורי ולא היה עושה זאת, כי הערבות אצלם לא תתקיים להיות ערבות עד שיתקע כף ויתחייב בבירור כמו שאמר שלמה בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך1, הצמיד את זה לזה, ואמר עוד רע ירע כי ערב זר ושנא תוקעים בוטח2.
1. משלי ו א.
2. שם יא טו.
קאל איוב פלו קלת לואחד מנכם אצ׳מנני למא סאפק ידי עני לא יפעל ד׳לך, לאן אלצ׳מאן ענדהם לא יצח אנה צ׳מאן חתי יסאפק עלי ידה וילזמה ויתחקקה, כמא יקול שלמה בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך, קרן הד׳א בהד׳א. וקאל איצ׳א רע ירע כי ערב זר ושנא תוקעים בוטח.
שימה נא – הבורא.
ערבני – בתקע כף להתווכח יחד, כמו: מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו.
Pay heed now O Creator.
give me surety by shaking the hands to debate together, for who is it of these who will shake my hand that it should be good for me?
ס״פ: שימה ערביני עמך מי הוא לידי יתקע – פתרונו: שים ידך אל ידי שאתערב עמך. שימה – וווייריי נבלא אטי בלעז, כמו: התערב נא את אדני המלך אשורא (ישעיהו ל״ו:ח׳).
ערביני עמך – לשון ערב, כמו: אנכי אערבנו (בראשית מ״ג:ט׳), ואצל ערבון נופל לומר אצלו תקיעת יד, כמו: בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך (משלי ו׳:א׳), ומקרא מסורס הוא, וכאילו אומר: מי בכם לידי יתקע, ויערב עמי, ומאיזה דבר יתקע לידי.
א. כן בכ״י ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 חסר: ״נבלא אטי... המלך אשור״. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו חסר: ״שימה וייריי... המלך אשור״.
(ג-ד) שימה נא – עכשיו חוזר ומדבר להקב״ה: מי יתן ותפשוט לי ידך, שאתערב לך להתווכח עמך. ואם תמנע מעשות זאת מי הוא מחביריי אשר יתקע לידי להתווכח עמי, כי לבם צפנת וג׳.
שימה נא – חזר למקום.
ערבני – ערוב אותי, מן ערב את הנער (בראשית מ״ד:ל״ב).
מי הוא – מחברי לידי יתקע.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 נוסף: ״עוד״.
(ג-ד) שימה נא ערבני עמך – ערוב אותי עמך לטוב אחרי כן מי הוא יתקע ידו עמי לטעון כי לבם צפנת משכל בעבור רעהו אומר על כן לא תרומם.
שימה נא ערבני עמך – ערוב אותי לטוב עמך, ואראה אחר כן מי הוא זה שיתקע לידי ויתן לי אמונתו שיטעון עמי, לא היו יודעים להשיב לי תשובה.
ערבני – מן ערוב עבדך לטוב (תהלים קי״ט:קכ״ב); כי עבדך ערב (בראשית מ״ד:ל״ב).
יתקע – מן תקע את אהלו (בראשית ל״א:כ״ה).
ויש אומ׳ מן תוקע כף (משלי י״ז:י״ח).
[שימה נא ערבני עמך] – שימני עתה עמך וערבני לטוב אחר שאינם עמדי מי הוא מחברי שיהיה לנגד ידי נצב ונתקע, והענין יד שכלי תמושהו מטענת דבריו שהיה תקוע בהם.
שימה נא ערבון עמדי, ומי זה יתקע כפו עמי, אם לא התולים עמדי – כי באמת אין דבריכם כי אם התולים ושחוק.
ובהמרותם תלן עיני – כי לא אלין בלילה עד שימררו חיי. או שימירו כבודי בקלון וצדקי ברשע, וכן אמר התרגום: אין לא מתלעבין עמי ובפירוגיהון תבית עיני. פירוג לשון תמורה, כי שוא תהיה תמורתו (איוב ט״ו:ל״א), תרגומו תהי פירגותיה, וכן במקומות רבים.
ורבים פירשו אם לא – אמתת הדבר, כאומר באמת התולים עמדי, וכן אם לא כאשר דימיתי כן היתה (ישעיהו י״ד:כ״ד), אם לא כן אעשה. והנכון כי הם חסרי שבועה וקיום הענין, כי יתחיל הפסוק אני ה׳ דברתי, אם לא זאת (במדבר י״ד:ל״ה) הקללה.
שימה נא ערבני עמך – שימה נא לבך בי להשיב על דברי בהתווכחי עמך ותן לי ערב אוכל לבטוח בו שתשיב על דברי כי תשוקתי היא להתווכח עמך לא עם אלו האנשים.
לידי יתקע – הוא מענין תקיע׳ כף לקיי׳ כל דבר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

יתקע – ענין תחיבת יד ביד לקיום דבר כמו ושונא תוקעים (משלי י״א:ט״ו).
שימה נא – חזר פניו כלפי המקום ואמר שים עתה לבך אלי לתת לי ערב במקומך להיות בטוח בו שתשלם ההתווכחות בינינו לבוא על האמת ומי הוא אשר יתקע ידו לתוך ידי לקבל על עצמו בקיום גמור להשלים את ההתווכחות.
שימה נא – מדבר עם האל.
ערבני עמך – כדי שאוכל לריב עמך בלא מורא.
מי הוא – מי הוא התוקע כפו לכפי דרך שבועה וערבון.
ערבני, מי לידי יתקע – כמו אל תהיה בתוקעי כף בעורבים משאות, שהתקיעת כף הוא על קיום הערבות.
ושימה – ר״ל שימה ערב או ערבון, וערבני.
שימה נא ערבני עמך – תן לי ערבות על המשכון הזה שיושב לבעליו, כי אחר שחיי הרוח והנשמה הרוחנית אין החוש משיג אותם, ואין עליו מופת מצד השכל, אין לי ערב ע״ז, ומי הוא לידי יתקע? מי יהיה ערב ע״ז ומי יתקע כף על הערבות שיהיה בטוח, ר״ל מי יוכל להבטיח לי באמונה ענין השארת הנפש, וישבע בבירור שהרוח ישאר אחר המות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) כִּֽי⁠־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִשָּׂ֑כֶלעַל⁠־כֵּ֝֗ןא לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃
For You have hidden their heart from understanding; therefore You shall not exalt them.
א. עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם לִבְּהוֹן אֲטֵשְׁתָּא מִסָכְלְתָנוּ מְטוּל הֵיכְנָא לָא תְרוֹמֵם לְהוֹם.
כאנך קד כ׳זנת אלעקל מן קלובהם, פכד׳אך לא תרפע.
כי, כאלו צפנת את השפל מלבם אצרת והחנסת את השכל שלא יבוא אל לבם ולכן אינם מסוגלים להבין אותי ואת שיחי על כן לא תרומם.
כי לבם צפנת משכל – ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם.
For Behold. You have hidden their hearts from understanding Therefore, Your glory will not be exalted through them.
כי לבםא צפנת משכל – שלב כולם נצפן משכל, שלב כולם נחתם משכל, שאינם משכילים שאמת אתי.
על כן לא תרומם – פתרונו: על כן לא יועילו תשובתם.
א. כן בדפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, אוקספורד הונט׳ 225: ״לכם״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

צפנתא – הסתרת והעלמת וכסית.
לא תרומם – אותם.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״צפנתה״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

כי לבם צפנת משכל – שלא יכנס שם.
על כל לא תרומם – אותם שיגידו וידברו לרעים בחלקות.
צפנת – הסתרת לבם מן השכל והעלמתהו שהשכל לא ימצאהו.
לא תרומם – אותם.
כי לבם צפנת משכל – יחזור לדבר על האל הנזכר למעלה, כי לבם הסתרת מהשכיל, מן ותצפנהו (שמות ב׳:ב׳), ואלה צפנת בלבבך (איוב י׳:י״ג).
על כן לא תרומם – אותם, רק יהיה נבזים ושפלים, וכן אמר התרגום: ארום לבהון אנושתא מסוכלתנו מטול הכנא, על כן לא תרומם להון.
(ד-ה) והטעם שאני מבקש להתוכח עמך ולא יספיקו תשובות ריעי אלה הוא כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִשָּׂכֶל, ולזה משיבים תשובות בלתי מתירות ספקותי כלל, עַל כֵּן לֹא תְרֹמֵם את שמך להצדיקו לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים - בשביל אותן טענות של שפת חלקות1 וחנופה שיגיד ׳לבם׳ הנזכר ל׳רעים׳ ואוהבים, וְעֵינֵי בָנָיו - תלמידיו המצפים לשמוע היתר הספקות באמת תִּכְלֶנָה, ולא ישיגו המכוון:
1. ׳לחלק׳.
כי לבם – אין לי חפץ ברעי אלה כי לבם הסתרת משכל ולא בחכמה ידברו על כן לא תרומם ע״י כי אין בידם מענה להצדיק אותם ולרומם תפארתך.
כי לבם – חברַי אלה, לבם מכוסה ואין להם שכל, וכל דברים דברי שוא. לפיכך לא תתרומם (אתה האל) על ידיהם, וכל מה שיליצו בעדך לא יהיה לך לכבוד.
לא תרומֵם – נראה לי: תרומַם, על דרך: עתה ארומם עתה אנשא (ישעיהו ל״ז:י׳).
לבם צפנת משכל – מצייר השכל כעצם רואה, אבל לבם צפון מעין ראותו, וטח מהשכיל לבותם.
תרומם – מוסב על הרוח שהזכיר בפסוק א׳, והוא עומד כדעת ר׳ יונה.
כי לבם צפנת משכל – הלא לב האנשים צפון מלהשכיל דבר זה איך תשאר הנפש אחר מות הגוף, כי אין להם השגה שכלית ממהות הנפש ואיך תתקיים אחר התפשטותה מן החומר, שטבע שכל אדם ערוך בענין שלא ישכיל דברים המופשטים מחומר שאין לחוש מבוא בהם, ואין איש משכיל ויודע זאת בבירור, על כן לא תרומם לא תתרומם הרוח בעיניהם, שיכירו מעלתו שהוא נצחי ושהוא חי ורב פעלים גם אחר התפשטו מן הגויה, כי רבים חושבים שהוא כח היולאני תלוי בחיי הגוף, ובמות הגוף יכלה גם הרוח, כי הלא תראה, כי.
No-one takes up Job's challenge. The notion of the survival and recompense of the soul after death defies inquiry, for the concept of a protean spirit detached from a body is beyond the understanding granted to man by God.⁠1
1. Malbim remarks that many believe the soul to be a 'hylic force' which depends for its existence on the life of the body and so dies with it. This is an Aristotelian idea adopted by many medieval thinkers, namely that those functions of the soul which act by means of the body's organs such as sensation, memory, imagination, love and hate etc., perish with the body, the rational faculty alone remaining. By way of contrast, Malbim cites the opinion expressed by the Talmudic sage R. Yonah in Ecclesiastes Rabbah 2:
All the peace of mind that a person enjoys in this world is an emptiness compared to his repose in the world to come. For in this world a person dies and bequeaths his repose to another but of the world to come it is written: 'They shall not build for others to inhabit' (Isaiah 65:22).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑יםוְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃
He that denounces his friends for the sake of flattery, the eyes of his children shall fail.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְמִפְלַג עַל אַחֲוַיַת חַבְרַיָא וְעֵינֵי בְנוֹי תִּשְׁתֵּיצוּן.
מן יכ׳בר אצחאבה באלקול אללין ריאא, ואעין בניה תשכ׳ץ.
לחלק, מי שמדבר עם חבריו בדברי חניפות רבים. והנה חצי הפסוק דבק עם הפסוק שלפניו. וחציו האחרון דבק עם הפסוק שלאחריו ועיני פניו תכלינה מפני שהציגני וכו׳.
וכוונתו באמרו לחלק, הם דברי החלקות, כי דברי החלקות הם זולת האמת, כפי שאומרים ״אלתבסת עליה אלשהאדה״1, והכוונה נפל הספק, כך אמרו לחלק דברי חלקות, מדבר עם חבריו דברים רכים שאינם מלבו אלא לפנים ובמרמה, וכמו שנאמר גבר מחליק על רעהו2, אמריה החליקה3, ודומיו.
1. הביא הדגמה זו למלה הערבית שבה פירש דברי חלקות והם דברים המצופים למראית עין, ותרגומה ״נסתבכה נגדו העדות״.
2. משלי כט ה.
3. שם ב טז. ז ה.
ומענאה פי קולה לחלק, הו אן ילבס, לאן אללבאס הו גיר אלחק, כמא יקולון אלתבסת עליא אלשהדאה, יענון חאל אלשך, כד׳לך קולה לחלק ילבס, יכלם אצחאבה בכלאם לין ליס ד׳לך מן ניתה בל ריא ומכר, ומת׳ל קולה גבר מחליק על רעהו, אמריה החליקה, ואמת׳אלה.
לחלק יגיד – לחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה.
flattery Heb. לְחֵלֶק, flattery (חלקלקות). speaks Each one of them [speaks] to his friend, and this will come to them: their children's eyes will fail.
לחלק יגיד ריעים ועיני בניו תכלינה – פתרונו: כל מי שמדבר עם ריעו בשפת חלקות, דין הוא שעיני בניו תכלינה ככם, שאתם מדברים עמי בשפת חלקות בלב ולב.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים י״ב:ג׳.
ומי יגיד לרעיו חלקות – נקום ממנו ועיני בניו תכלינה.
לחלק יגיד רעים – לאותו שיגיד דברי חלקות לרעיו הוא ישפל ידוע כי לא תרומם אותו, ועיני בניו תכלינה.
ועיני בניו תכלינה.
לחלק – מן חלקות והקרוב אלי שהוא כמו חלק כחלק יאכלו (דברים י״ח:ח׳).
לחלק – פי׳ לחלקו יהיה שלא תרימהו מי שיגיד לרעיו שאני רשע וכמוהו זה חלק אדם רשע (איוב כ׳:כ״ט, כ״ז:י״ג).
ועיני בניו – פי׳ יהיה להם כליון עינים.
לחלק יגיד רעים – אמרו המפרשים שהוא מן שפת חלקות (תהלים י״ב:ג׳-ד׳), אשר יגיד לרעיו חלקות יקולל.
ועיני בניו תכלנה – התרגום אמר למפליג על אחוותא חבריא עיני בנוי תשתיצון, יאמר החולק על הגדת רעיו כי יספרו ויגידו עליהם לטובות עיני בניו תכלינה, וכנגד חביריו יקלל, כי חולק על המגידים עליו מאז טובות, וזה הפירוש טוב מן הראשון. והנכון בעיני כי הוא כפשוטו, מן זה חלקי מכל עמלי (קהלת ב׳:י׳), יאמר כי לב החבירים טמנת מהשכיל, וירמוז לאליפז כי יגיד את הרעים לחלק אדם רשע מהאל שהוא ועיני בניו תכלינה, כלומר אבל הוא יכלה ימיו בטוב, והנה המגיד ורעיו שומעים לו לא ישכילו ולא יתרוממו בכבוד או בחכמה, ואמר ועיני בניו – כי הוי״ו מוסיף על ענין ראשון שלא הוזכר, באמרו יהיה חלק האיש עצמו רע או טוב ועיני בניו תכלינה על כל פנים.
לחלק – מענין שפתי חלקות.
רעים – מחשבות ורעיונים כטעם בנת לרעי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

תכלינה – המתאוה לדבר ואינו משיגה קרוי כליון עינים.
יגיד רעים – כ״א מן הרעים יגיד לדברי חלקלקות וחנף ולא בדעת ידבר והן ידעתי שכ״א יקבל גמול כי תכלה עין בניו לבל ישיגו תוחלתם כי רע עליך הדבר כי לא לפניך חנף יבוא.
א[לחלק – איוב מדבר בגנות כל אחד מחבריו או בגנות אליפז ביחוד. מליצת לחלק יגיד רעים קשה מאד, ונראה לי שמדבר בגנבים, והוא דוגמת חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד (משלי כ״ט:כ״ד).
וכשמוע אברהם מיינשטר את הדבר הזה עלה בלבו פירוש נכון על כל המקרא הזה, והוא: האיש הזה כל כך נבל ובזוי שלא בלבד הוא חולק עם הגנבים, אלא כשבאים לחלוק עושים מריבה זה עם זה, והוא מפני כעסו על החלק שלא נתנו לו כרצונו, יגיד רעים – הוא הולך ומפרסם רעיו אשר גנבו עמו (על דרך תמת נפשי עם פלשתים {שופטים ט״ז:ל׳}, ומכל מקום הוא נשכר שאינו משלם קנס על פי עצמו); ועוד כל כך הוא נבל שאינו חס אפילו על זרעו, והוא (להנקם מרעיו) מפסיד חלקו אף על פי שעיני בניו מיחלות וכלות שיתן להם לחם לאכול.]
א. ביאור זה מופיע בכ״י שוקן וכ״י לוצקי, אך הוא חסר בדפוס ראשון.
חלק – מגביל נגד נחלה, והחלק יצוייר גם בזרים אם יחלק להם בנכסיו.
לחלק יגיד רעים – כל איש בבוא פקודתו למות, לא יזכור כלל בחיי הרוח שעוד יחיה בעולם הנשמות, ואינו חושב על עניני נשמתו כלל, רק יכין א״ע לחלק נכסיו וקניניו אשר אסף בעוה״ז, ויגיד בצואתו את הריעים והאוהבים שלו המוכנים לחלק, לקחת חלק בעזבונו ולירש את נכסיו, ועיני בניו תכלינה ומי שיש לו בנים תכלינה עיני בניו המצפים שימות אביהם כדי שיירשו נכסיו, ואין איש זוכר כלל בחיי הנשמה ולהכין לו צידה ליום מועד לזכות את נשמתו בעולם הנצחי:
When considering what will happen after they die, all that people are concerned about is the disposal of their earthly possessions, not the future life of their souls. And for some, their posterity is of such little importance that they bequeath their estates to their lifetime friends rather than to their own children.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) וְֽ֭הִצִּיגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑יםוְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶהְיֶֽה׃
He has made me a byword of the people; and I have become one in whose face they spit.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְעַתְּדַנִי לְמַתְלִין בְּעַמַיָא וְגֵהִנָם מִן לְגָיו אֱהֵי.
כמא יצ׳עני תמת׳יל לאלשעוב, וכדף קד צרת ללגהאת.
והציגני, כמו שהציגני משל ושנינה לעמים, וכתוף נעשיתי לכל עבר. ופסוק זה דבק עם שלפניו, שאיוב מקלל את מחרפיו שעיני בניהם תכלינה מפני שעשאוהו לשנינה בפי העמים. ופירוש לפנים לכל פנה פאה ועבר.
ופירשתי ותפת, תוף, נגזר מן תף, ותהיה התיו האחרונה נוספת, כלומר שהוא כבר נעשה תף לשחק בו. ומשמושי העברים שפעמים זוכרים1 השם הנקוב ונוקבים השם הזכור, כאמרם מה אמלה לבתך2 והכוונה לבך, וכאמרו תשכן עליו עננה3 והכוונה ענן, ואמר ליהודים היתה אורה4 הכוונה אור, ותפת תף.
1. מדברים בלשון זכר.
2. יחזקאל טז ל.
3. לעיל ג ה.
4. אסתר ח טז. וכן כתב בפירושו לתהלים נו ט: ופירשתי בספרתיך – בספרך, לפי שאני עשיתיו שם זכר שבא בצורת נקבה כמו ותפת לפנים אשר עיקרו תוף, וכמו אמרה קהלת, קהלת ז כז. וכל הדומה לכך.
ופסרת ותפת, דפא, משתק מן תף, ותכון אלתיו אלאכ׳רה תפכ׳ימא, יעני אנה קד צאר דפא ילעב בה. ומן מג׳אז אלעבראניין אנהם קד רבמא ד׳כרו אלאסם אלמונת׳ וונת׳ו אלאסם אלמד׳כר, כקולהם מה אמלה לבתך יעני לבך, וכקולה תשכן עליו עננה יעני ענן, וקאל ליהודים היתה אורה יריד אור, ותפת דף.
ותופת – כמו תוף.
לפנים – של בריות אני.
and...a drum Heb. תפת, like תּוֹף, a drum.
before them lit. to the face; [i.e., to the face] of the people, I am [a drum].
(ו-ח) והציגניא למשל עמים – שלשה מקראות הללו שלשתן מליצה אחת, ודיבור אחד, וכה פתרונם: ואת אשר היציגני הקב״ה למשל עמים ותפת לפנים אהיה, ואת אשר כהה מכעס עיני ויצוריי כצל כולם, ישומו ישרים על זאת – פתרונו: ינודו ישרים על זאת.
ונקי על חנף יתעורר – פתרונו: וצדיק עם רשע ינוד על דבר זה.
על חנף – כמו: עם חנף.
יתעורר – לשון: נוד ולשון צער, כמו: העתידים עורר לויתן (איוב ג׳:ח׳).
יתעורר – דפילנירר בלעז. אם נקי הוא כשישמע שכך נתייסרתי, הוא ידאג ויפחד על עצמו, לומר: אם כך אירע לאיוב שהיה תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב א׳:א׳), מה מועיל צדקת הצדיק. ואם חנף הוא, יאמר: אם כך לצדיקים, קל וחומר לרשעים.
(ו-ז) ועתה אשוב לפרש בנתיים דברים שלא פירשתי מחמת שביקשתי לתפרם לחבר את העיניין להיות אחד:
והיציגני למשל עמים – העמידני למשל עמים, שהפלא את מכותיי בתחלואים מופלאים שאי איפשר בכיוצא בהן להתקיים אפילו שעה אחת, בעבור זאת העמידני להיות מוכה בהן.
למשל עמים – שיהיו הדורות נושאים עלי משל ומליצה, שיספרו ממני, שאהיה להם למשל, כמו: והייתב לשמה למשל ולשנינה (דברים כ״ח:ל״ז), שכל מי שיתיסר אחריי בחלאים רעים, יאמרו: תחלואים הללו ייסורין של איוב הם.
גותופת – כמו: תוף וכנור (תהלים קמ״ט:ג׳).
לפנים אהיה – פתרונו: דורות האחרונים שקדמתי להם, שאני הייתי לפנים מהם, אהיה להם לתוף ולנגינה, שכל מי שיטול לו נבל ותוף, ויקח כינור וייטיב נגן, וירבה שיר, לשורר על מכאוב אויביו, ידמה גם מכאוב אויביו למכאוב איובד בשירו.
וראיתי בפתרוני רבנא שלמה זצ״ל: ותפת לפנים – של בריות אני. ולא יתכן פתרון זה כלל, לפי שאין הלמ״ד ננקד בפתח, וגם הפ׳ אינה נדגשת, שאז היה נשמע, בפני הבריות, אבל עכשיו שלמ״ד ננקדת בחטף, והפ׳ ננקדת ברפ״א, פתרונו: כמו: וזאת לפנים בישראל (רות ד׳:ז׳), וכן: לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש (שמואל א ט׳:ט׳), וכן:⁠ה כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך (דברים ד׳:ל״ב),⁠ו וכן:⁠ז לפנים הארץח יסדת ומעשה ידיךט שמים (תהלים ק״ב:כ״ו).
ותכה – כמו: ותכהין עיניו (בראשית כ״ז:א׳).
ויצוריי – איברים שאני נוצר בהן.
א. כן בכ״י פריס 162 וכן גם להלן פעמיים. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20: ״והציגני״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״והיתה״. בדפוס ברסלאו: ״והייתה״.
ג. בכ״י פריס 162 מופיע כאן הגהה בתוך הטקסט: ״ותופת לפנים אהיה – תרגומו: וגיהנם מלגיו אהֵא והוא מלשון תפתה שהוא גיהנם.⁠״ הביאור חסר בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו.
ד. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20: ״אויביו״.
ה. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פריס 162: ״או כן״.
ו. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, פירנצה II.24. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״וכן לפנים בישראל... היו לפניך״.
ז. בכ״י פריס 162 נוסף כאן בטעות: ״לפן״.
ח. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ארץ״.
ט. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ידך״.
והציגני – העמידני כל אחד מחביריי למשל ולשנינה.
והציגני – על הכאב יאמר.
ויש אומרים: על אליפז.
למשול – להיות למשל ולשנינה בעול.
ותפת לפנים – כמו: מקום התפת לפני בני אדם ובעיניהם.
ויש אומרים: שהתי״ו האחרון נוסף והוא כמו תוף.
והציגני למשול עמים – להיות משל לעמים.
ותפת לפנים אהיה – לגיהנם. אני נשפט לפנים מבני אדם אחרים להשפט שם.
ויש מפרשים: מלשון דתבריא תפתיא (דניאל ג׳:ב׳-ג׳) שהם שלטונים גדולים ופירוש אני עתה למשל עמים אך לפני זה שלטון וגדול הייתי.
והציגני למשל עמים – שאהיה משל לעמים.
ותפת לפנים וג׳ – בגיהנם קודם שישפטו אחרים אני נשפט. וכמוהו כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג).
ותפת – מן תוף והתי״ו האחרון נוסף.
ויש אומ׳ מן גדבריא תפתיא ופי׳ גדולים או שרים.
ויש אומ׳ שהמקום המטונף נקרא תופת והוא הקרוב.
לפנים – מקודם.
והציגני – הכאב העמידני לדבר בי העמים משלים וכתפת שהוא מקום מטונף נודע מימים קדמונים כן אהיה עתה.
ויש אומ׳ לפנים לפני בני אדם אני כתפת.
והציגני למשול עמים – יאמר כי עוד זה יעשה רעה המגיד הזה והוא אליפז, כי הקימני שאהיה משל בגוים ויקללו בי המתחסדים בשקר, ובעבור כי אליפז המתחיל בו, גם הוא גדול החבירים, יתלה עליו, כי הוא יגיד רעים ויטעה אותם והוא יעמידני משל בגוים. או יהי׳ והציגני על אלוה הנזכר שהעמידו למשל ולשנינה מפני הרעה הגדולה הבאה עליו.
ותופת לפנים אהיה – התי״ו האחרונה נוסף, יאמר כי עתה הוא למשל, ולפנים היו שמחים בו בני אדם, כמו השמחים לתוף וכנור.
והחכם ראב״ע פירש במקום התופת אהי׳ לבני אדם ובעיניהם, כי בראותם אותי כאילו יראו הקברות ויזכרו יום המיתה והייסורין.
והתרגום אמר: ובגיהנם מן לגיו אהי, רוצה לומר אני היום בגיהנם פנימה נדון בחיי. כי ייסורי קשים כמשפט רשעים בגיהנם, פירש ״לפנים״ כמו מן ההיכל לפנים, ויחסר הבי״ת כמו שבי אלמנה בית אביך (בראשית ל״ח:י״א), ורבים כן.
למשול עמים – להיות למשל ולשנינה בגוים.
ותפת – אדון כענין תפתאי האמור בדניאל.
לפנים – קודם.
וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים. והנה ׳לבם׳ הנזכר, בתשובותיו נתן אותי ׳למשול עמים׳, באמרו שהיסורין עלי הם למוסר, שאמר1 (לעיל ה יז) ׳ומוסר שדי אל תמאס׳, ובהיות שלא חטאתי כל כך שיהיה ראוי העונש ביסורין כאלה, יתחייב שיהיה למוסר לזולתי, וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה - באופן שאהיה למראה גהנם לכל רואי2:
1. ק׳. ובד״ר: כאמרם.
2. תופת – גהינום.
והציגני – הוא״ו בגעיא.
והציגני – העמידני כמו תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳).
ותופת – כן יקרא הגיהנם כמו כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג) ע״ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה.
והציגני – המכאוב העמיד אותי להיות למשל לכל העמים כי כאשר יקרה למו רוע המקרה יאמרו שהוא נמשל ודומה למקרה איוב.
ותופת – הנה אני לגיהנם לפני הבריות כי רואים בי מכאובות מחולפים דוגמת יסורי גיהנם.
והציגני – ואיש נבל כזה, הוא מחרף אותי ונותן אותי למשל ולשנינה.
ותפת – וזה מכעיס אותי כל כך עד שתבער אש בקרבי. ואני בפנימיותי כתפת שהוא מקום שריפת הבנים למולך.
לפנים – כמו לִפְנִים, כמו (מלכים א ו׳:כ״ט) מִלִּפְנִים וְלַחִצוֹן.
תופת – כינוי על הגיהנם, שהיה התופת בגיא בן הנם להבעיר באש.
והציגני – ר״ל וא״כ אחר שעל התקוה שהבטחת לי לאמר שרוחי חובלה, ושאחיה ואקבל גמולי בעולם הנשמות אין לי ערב ע״ז, ורוב העולם לא ישכילו את זאת ולא יביטו רק על חיי הגוף ועל הצלחתו בעוה״ז, וא״כ אחר שה׳ הציג אותי למשול עמים, שהיסורים הקשים שהביא עלי יהיו בפי כל העמים למשל, שבכל קללה יאמרו שיתיסר כאיוב ותופת לפנים אהיה מה שאתה אומר שיש תופת שהוא גיהנם שבו ידונו את הרשע אחר המות, כבר אני התופת לפנים, לפני המות אני הגיהנם, שיסורי הם יסורי גיהנם בעודי בחיים:
It being impossible to establish whether or not there is a life after death in which the injustices of this world are corrected, observers of Job's torment will seek alternative explanations. There will be those who say that Job is in truth a righteous person and is being wronged, in which case they will be maligning Providence. There will be others who will say that Job is in fact a sinner and getting his true deserts, in which case they will be unjustly maligning him. Each type of observer will take the lesson of Job to heart in his own way and will choose the explanation most accommodating to him. How much better it would be if justice was seen to be done in this world and we were all saved from the inevitable errors of such moral judgments.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑יוִיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃
My eye is dim from vexation, and all my limbs are like a shadow.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּכְהִית מִן רְגִיז עַיְנִי וּקְלַסְתּוֹרֵי הֵיךְ טוּלָא כוּלְהוֹן.
ודמסת עיני מן אלאלאם, וצארת מכ׳אלקי כאלט׳ל אג׳מע.
ותכה, וכהו עיני מחמת היסורין, ונעשו כל יצורי כצל. תרגם יצורי לשון יצירה ובריאה, כלומר כל ישותי נעשת לכלום. והנה גם כאן כעש-יסורין, וראה לעיל ה ב.
ויצורי – איברים שאני נוצר בהם.
and my limbs namely, the limbs with which I was formed.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ותכהעיני כהה וחשוכה מרוב כעסי.
ויצורי – הם האברים הנוצרים.
ותכה – שרשו כהה, משקלו ותלה.
ויצורי – שם מן יצר ויבול שהוא לשון צורה, והיו״ד תוספת, יקום, לבול שהם מן לבול עץ אסגוד (ישעיהו מ״ד:י״ט).
ותכה – מן כהה הנגע (ויקרא י״ג:ו׳) ופי׳ ותקמט.
ויצֻרי – מן יצר.
ותכה – נקמטה מרוב כעסי עיני.
ויצורי – אברי הנוצרים בי כצל העובר מהרה וינוס מפני השמש בזרחו על הארץ וכן ויברח כצל (איוב י״ד:ב׳).
ותכה מכעש עיני – מן הכעס אשר יכעסוני חבירי, כמו וכעסתה צרתה (שמואל א א׳:ו׳), או הכעס מצער הכאב, וכן לו שקול ישקל כעסי (איוב ו׳:ב׳), וכעס הרבה.
ויצורי כצל כולם – אמר התרגום: ואברי היך טולא כולהון, יאמר שהם כלים ובורחים כצל.
ויצורי – מחשבותי מגזרת כי יצר לב האד׳.
וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי. ובכן כהתה עיני בכעסי על תשובותם אלה: וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם. וכל ׳יצורי׳, שהם איברי, הם כמו ה׳צל׳ המשנה מקומו כפי השתנות מקום השמש, וכן התפעלו כל איברי בהתפעלות עיני שכהתה מתוך כעסי:
מכעש – בשי״ן כמו בסמ״ך על פי המסורת.
ותכה – ענין עכירות כמו כהה הנגע (ויקרא י״ג:נ״ו).
ויצורי – כן יקרא תאות הלב כי הוא פועל המחשבות כמו וכל יצר מחשבות לבו (בראשית ו׳:ה׳).
ותכה – עיני כהתה מרוב הכעס כדרך השורה בצער אשר יכעס על עצמו.
ויצורי – כל תאות מחשבות לבי לא יתקיימו כצל הזה אשר לא יתקיים במקום אחד כי בכל עת ינטה ממקומו כאשר ינטה השמש.
ויצורי – כולל תכונותיו וטבעיו ומכונותיו הצוריים אשר נוצרו בו.
ותכה – וע״י הכעס שיש לי מדבר זה, תכה עיני מראות, וכל יצורי ואיברי נהיה כצל שאין בו ממש, ומפרש את הכעס שי״ל ע״ז, כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל⁠־זֹ֑אתוְ֝נָקִ֗י עַל⁠־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃
Upright men are astonished at this, and the innocent stirs himself up against the godless.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יִשְׁתְּקוּן תְּרִיצֵי עַל דָא וְדַכֵּי עַל דִילָטוֹר יִתְגַבַּר.
יתוחש אלצאלחין מן אפעאלהם הד׳ה, ואלברי עלי אלמראיי יט׳הר.
ישמו, ישתוממו הישרים ממעשיהם אלה והנקי על החנף יגלה. תרגם יתעורר ענין גלוי, כלומר יגלה מעשיהם הנסתרים של החנפים ויפרסם אותם. וכן פירש אם תעירו ואם תעוררו אשר בשיר השירים, ראה שם ח ד מהדורתי ובהערה וכן פירש בתהלים ז ז ועורה אלי, וכדלעיל ח ו, ולקמן לא כט.
ואמר ישמו על זאת, על מעשה חבריו בו.
וקאל ישמו ישרים על זאת, עלי פעל אצחאבה בה.
ישומו – יתמהו.
ונקי – אם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה.
יתעורר – לריב בכם.
will be appalled they will wonder.
and an innocent one If there is a righteous [man] who hears the mockery of these hypocrites.
will be aroused to quarrel with you.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

על זאת – שהם מרגיזים אותי.
ונקי – מי שהוא נקי.
יתעורר על חנפים – הללו אשר הכעיסוני.
ישומו ישרים על זאת – הצרה הבאה עלי בחנם אך לא יניחו ישרים וצדיקים.
ישמו – יתמהו.
חנף – רשע.
יתעֺרר – מן העיר ה׳ (ירמיהו נ״א:י״א, עזרא א׳:א׳).
ישומו – יתמהו ישרים על זאת הרעה הבאה עלי.
ונקי – כמוני עם חנף מתעורר בצרה. והטעם מקרי כמקרה חנף כענין והיה כצדיק כרשע (בראשית י״ח:כ״ה) וזה פי׳ נכון.
ישומו ישרים על זאת – יאחזם שממון וידאגו מן הפורענות, כי לא יכלו לבטוח בישרם.
ונקי על חנף יתעורר – יאמר כנגד אליפז המלמד עליו חובה להחניף לאל ויתעורר כל נקי לחלוק עליו, כי ידע בנפשו שיבואו תלאות רבות על לא חמס (איוב ט״ז:י״ז).
ישומו – יתמהו.
יתעורר – יתמה ויפלא ויקבל הפעלות רב.
(ח-ט) יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים. ובלי ספק ראוי שיתמהו כל ישרי לב עַל זֹאת - על מה שישיבו אנשי שכל כאלה, ולכן אמרתי שהייתי חפץ להתווכח עמך למען תודיעני האמת, ואז נָקִי לבב עַל חָנֵף יִתְעֹרָר להראות לו במופת שהוא מכזב בתשובותיו, וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ שהיא דרך אמת בעיון, ולא יטעה בדברי חנופה, וּטֳהָר יָדַיִם במעשייות1 יֹסִיף אֹמֶץ:
1. ק׳. וד״ר: במעשיו.
ישומו – יתמהו כמו פנו אלי והשמו (איוב כ״א:ה׳).
יתעורר – מלשון התעוררות.
ישומו – הישרים יתמהו על גודל מכאובי מבלי חמס והנקי יתעורר להתקצף על המחניף לה׳ מבלי טענה מספקת.
(ח-ט) ישרים, נקי, צדיק, טהר ידים – הישר הולך בחקות היושר מצד שכלו, והוא לא ידון לכף חוב רק ישתומם על החפץ. והנקי והצדיק יחשדוהו, וההבדל ביניהם, שהנקי הוא בפ״ע, והצדיק הוא בערך הבריות, ויצוייר נקי שאינו צדיק וצדיק שאינו נקי, אם השופט או הבריות אומרים על צדיק רשע ועל רשע צדיק, ועמ״ש למעלה (ד׳ ז׳, ט״ו י״ז) והנקי אינו חנף, כי כחיצוניותיו כן לבו ויתעורר על חנף. והצדיק לפעמים אינו שלם בלבו להתעורר נגד החנף, רק יאחז דרכו בגלוי בעשות צדק, והטהר ידים הוא ששומר ידיו מעשות כל רע יוסיף אומץ שישאר מדרגתו ולא ירפה ידיו, שזה גדר האימוץ בכ״מ.
ישמו ישרים על זאת – שהישרים בלבותם, שלא ידונו אותי לכף חובה להעליל עלי עי״כ שאני רשע, הם ישומו על זאת ויתפלאו על הנהגת ה׳ מדוע ייסר אותי בחנם, ושאר כתות בני אדם אשר לא ידונו אותי לכף זכות ויוכיחו מזה שאני רשע ישימו את עניני לתוכחת מוסר, שהנקי יתעורר מזה על החנף, ויאמר לו מוסר שילמד מן איוב שהיה חנף וצדקתו היתה רק בחנופה למראה עינים וראה מה היה סופו:
The honest person, one who takes things at their face value, will take Job to be a righteous person and put the blame for his suffering on Providence. The innocent will presume Job was a hypocrite and only appeared to be upright, and was being punished for this.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטְהׇר⁠־יָ֝דַ֗יִםא יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃
The righteous holds on to his way, and he that has clean hands become stronger and stronger.
א. וּֽטְהׇר⁠־יָ֝דַ֗יִם א=וּֽטֳהָר⁠־יָ֝דַ֗יִם (בחטף קמץ)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיוֹחַד צַדִיקָא אוֹרְחֵיהּ וּדְכֵי אַיְדֵי יוֹסִיף אִתְחַיָלוּתָא.
ויאחז צדיק דרכו – בשעה שהכעיסו המרגלים הקב״ה אמר משה רבש״ע תפוס דרכך תפוס אומנותך שכל הצדיקים תפשו אומנותם, אברהם תפש את המילה, יצחק את התפלה, יעקב את האמת תתן אמת ליעקב, יוסף את החסידות ויט אליו חסד, משה את הענוה והאיש משה ענו, אהרן את השלום בריתי היתה אתו החיים והשלום, פנחס את הקנאה בקנאו את קנאתי, אף אתה תפוס אומנותך, ומהו אומנותי, אמר לו אל רחום וחנון הדא הוא דכתיב ועתה יגדל נא כח ה׳ וגו׳.
ויאחז צדיק דרכו – זה הקב״ה דכתיב כי צדיק ה׳ צדקות אהב.
וטהר ידים – זה הקב״ה דכתיב וטהור עינים מראות ברע.
יוסיף אומץ – זה הקב״ה שהוא מעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו.
דבר אחר: ויאחז צדיק דרכו – זה משה דכתיב ביה צדקת ה׳ עשה.
וטהר ידים – זה משה דכתיב ביה לא חמור אחד מהם נשאתי.
יוסיף אומץ – זה משה שהוא מעצים כח וגבורה שנא׳ ועתה יגדל נא כח ה׳ וגו׳.
ויאכ׳ד׳ אלצאלח טריקה, ואלטאהר אלידין יזדאד תאיידא.
ויאחז, ויחזיק הצדיק דרכו. ויאחז ענין החזקה והתמדה, והכוונה כאשר יראה הצדיק אפסות דברי החנפים וכנות שטתו הוא יוסיף אומץ ודבקות בשטתו, וכ״כ בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ח פ״ב מהדורתי עמ׳ קעה: וכאשר יתבוננו בני אדם בדברי הסבר אלו יסתלקו מהם הספקות ויתחזקו לבותם למשמעת ה׳ כאמרו ויאחז צדיק דרכו וכו׳.
ויאחז צדיק דרכו, כלומר הוא עצמו, אמר אין מעשיכם מבהלים אותי ולא אעזוב צדקתי.
ויאחז צדיק דרכו, יעני נפסה, יקול אנה לא יהולני פעלכם ולא אפסד צלאחי.
ויאחז – כל צדיק דרכו לעמוד כנגד כת חניפים.
Yet the righteous holds on his way i.e., every righteous man holds on his way to stand up against the company of the hypocrites.
ויאחז צדיק דרכו – מי שהוא צדיק אף על פי שישמע שכך אירע לי לא ישוב מצדקתו ויעשה עול, אלא יוסיף אומץ – פתרונו: יראה על יראתו, שלא יקרהו כמו שהקרני, אבל הרשע לא יחדל משוב מדרכו. הרעה, זהו פשוטו, ומדרשו (פסיקתא דרב כהנא) יאחז צדיקו של עולם דרכו: שהוא מתנהג עם עולמו, ומהו דרכו: יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה (איוב ה׳:י״ח), כי אם הוגה ושב וריחם (איכה ג׳:ל״ב).
וטהר ידים יוסיף אומץ – והקב״ה שהוא טהר ידים, יוסיף בי כח, כך חיבורם ופתרונם של מקראות הללו.
וטהר ידים – שם תואר.
ויאחז – על עצמו ידבר כדרך והיה יחזקאל לכם למופת (יחזקאל כ״ד:כ״ד) ופי׳ יאחז צדיק כמוני דרך צדקתו ולא יניחה אע״פ שהוא מעונה על לא חמס.
וטהר ידים – נקרא הגוף טהור מצד הידים הטהורות ממעשה הרשע וכן נקי כפים (תהלים כ״ד:ד׳).
יוסיף אמץ – וחוזק לאחז דרכו הראוי לו.
ויאחז צדיק – כדרך הזה.
וטהר ידים יוסיף אומץ – לחלוק עליהם ולדעת האמת מן השקר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וטהר ידים – במקף ישוב החולם בזה המשקל לקמץ חטף כמו אהב טהר לב (משלי כ״ב) ובא גם פ״א הפעל בקמץ חטוף אלו דברי רד״ק במכלול דף ר״י ובשרשים וכן מצאתי במקצת מדוייקים כ״י עם מאריך בוא״ו ובהגהות שרשים א״א אין ספק כי זה טעות סופר כי לא יבאו ב׳ חטפין זה אחר זה לעולם ואינו אלא וטהר הטי״ת בשבא והה״א בקמ״ץ חטוף וכן במסורת וטהר ג׳ קמצין ב׳ מנהון במנין דנעמן ודין עכ״ל. ולי נראה שאין ריית המסורת מכרעת גם מה שכתב כי לא יבואו ב׳ חטפין זה אחר זה לעולם אפשר שיבא חטף קמץ קודם הקמץ אעפ״י שקריאתו חטופה. מפני הסמיכות כמו שנמצא במקצת ספרים מדוייקים מלת ומגער בך שהגימ״ל בחטף קמץ (ישעיהו נ״ד) וכן כתב בעל הלשון ובסמיכות אהב טהר לב אבל וטהר ידים הראשונה חטף קמץ ושנייה לה קמץ חטוף.
דרכו – הנהגתו.
אומץ – חוזק.
ויאחז – ועכ״ז יאחז צדיק דרכו ולא יעזבנה בחושבו הלא שוא עבוד אלהים כי יודע הוא שאת הטוב יקבל בתענוג הנפשי.
וטהר ידים – מי שהוא טהור ידים מגזל ועושק הלא יוסיף עוד אומץ בראותו רוע הסדור הנופל בקנייני עוה״ז ובהצלחתו כי מעתה מאד ימאס בו וישם תקותו בהצלחת הנפש ויחדל כפו מעושק ואמר זה להשיב על דברי אליפז שאמר לו שמיפר היראה ואמר אדרבה עוד יוסיפו בה.
(ט-י) ויאחז – אף על פי שבראותו איש נבל מגדף איש נקי היה אפשר שירפה מדרכו הטובה, אל נא יחוש לכל זה, אבל יתחזק בצדקתו. כי אמנם האנשים האלה אין בהם חכם, ואין ראוי לחוש לדבריהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויאחז, והצדיק ילמד מזה מוסר לאחז דרכו דרך צדקתו, כי בחשבו שנתיסרתי ע״י חטאי יתירא מעונשי ה׳ ויוסיף לאחוז בצדקתו, וטהר ידים שיחשוב בלבו שנתיסרתי על שלא עבדתי את ה׳ באומץ גדול, כמ״ש אליפז האנוש מאלוה יצדק, הוא יוסיף אומץ בעבודת ה׳ לעבדו בכל כחו, ואין בכל אלה שיאמר כי אני צדיק ושכרי שמור בעולם הנשמות, כי כולם יתפעלו מראות עיניהם שרואים שהגיע אלי כמעשה הרשעים, ועי״כ או שיחטאו להרשיעני בחנם, או שיחשבו עול בהשגחת ה׳ ויכפרו בעקרי האמונה, וא״כ בין כך ובין כך, יתן בזה מכשול לרבים, והיה ראוי שישלם לצדיק כצדקתו בעוה״ז להרים מוקש מדרך העם לבל יתעו עי״כ מארחות יושר:
The righteous person will believe Job is being punished for his sins and for fear that the same might befall him, will become still more of a zealot. The pious devotee, who believes that he is being punished for a lack of piety will redouble his own devotion to God.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑אוְלֹֽא⁠־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם׃
But as for all of you, return, and come now; and I shall not find a wise man among you.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּבְרַם כּוּלְהוֹן תְּתוּבוּן אֱתוּ כְדוּן וְלָא אֶשְׁכַּח בְּכוֹן חַכִּם.
לכנכם ממא רג׳עתם ואקבלתם, ולם אג׳ד בכם חכימא.
ואלם, אבל כולכם ממה ששבתם ובאתם ולא מצאתי בכם חכם. והנה כלם במקום כולכם, ונסתר במקום נוכח משומש הרבה במקרא וכן כתב דונש בתשובותיו בשם רבנו. והכוונה ממה שאתם חוזרים פעמים רבות נוכחתי שאין בכם חכם וגרמתם שימי עברו וכו׳.
ואולם כולם – אני אומר לכם תשובו נא ובאו נא.
ולא אמצא בכם חכם – במה שאתם מלעיגי׳ על קבלתי.
But all of them I say to you, "Return now and come now.⁠"
and I will not find any wise man among you insofar as you mock my lamentation.
ואולם כולם תשובו ובואו נא – פתרונו: על כל התשובות כולם שהשיבותם אותי חיזרו בהם ודקדקו בהם, ותראו שלא אמצא בכם חכם.
ואולם – כל אשר אתם אומרים אין לי חפץ בו, כי התולים וחנפים אתם, ואלא כולם רעיי מה לעשות להם דבר זה שאני אומר שתשובו ובאו נא ותמצאו שהדין עמי בכל דבריי. ולפי דבריכם לא אמצא בכם חכם.
כלם תשובו – מנהג לשוננו לדבר פעם לנכח הנמצא ופעם כאלו לא נמצא וכן כי יבושו מאילים אשר חמדתם (ישעיהו א׳:כ״ט) ובשיר השירים רבים.
תשובו – מתוכחותיכם ובאו לשמוע דברי כי לא אמצא בכם מדבר בחכמה.
ואולם כולם תשובו ובואו נא – כמו שמעו עמים כולם (מלכים א כ״ב:כ״ח), תשובו מדעתכם זה ובואו ואלמדכם, כי לא מצאתי בכם חכם, כי אמרתם אלי שהוא מוסר השם והוא יכאיב ויחבש.
וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ. כל אלה שאמרתי, ׳תשובו׳ לבחון ולהתווכח, וּבֹאוּ נָא, ׳יחדיו למשפט נקרבה׳1, וידעתי כי לֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם בתשובות אמת מספיקות להתיר ספקותי:
1. לשה״כ בישעיה (מא א).
ואלם – הוא״ו בגעיא.
ובאו נא – יש ספרים שכתוב יבאו ביו״ד וק׳ ובא בוא״ואבל במדוייקים אין כאן קרי וכתיב כלל גם לא נמנה במסורת במערכת אות יו״ד עם מלין דכתיבין יו״ד בריש תיבותא וקריין וא״ו ונראה שזהו מחלוקת בין מערבאי למדינחאי ובחילופים שלנו לא נתברר כל הצורך.
ואולם – ובאמת אתם כולכם תשובו ובאו להשכיל אמיתת הדבר ולא אמצא בכם חכם כי לא בחכמה שפטתם לומר שאני מיפר היראה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

כלם תשובו – נוכח ונסתר, ר״ל לכולם אני אומר, תשובו.
ואולם כלם – אני אומר לכולם בין להישרים הדנים אותי לזכות, ובין לנקי וצדיק וטהר ידים הדנים אותי לחובה, אני אומר להם תשובו לעיין בדבר שנית, ובאו אלי להתוכח עמדי ולא אמצא בכם חכם, כי כולכם טועים גם יחד:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃
My days are past, my plans are broken off, even the thoughts of my heart.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יוֹמַי עֲבַרוּ רַעְיוֹנַי אִתְבְּטִילוּ לוּחֵי לִבְבִי.
פאיאמי קד מרת והממי אנבתרת, חתי ניאט קלבי.
ימי, ולפן ימי עברו וזממי נתנתקו ואפילו קנוקנות לבבי. ופסוק זה כאמור דבק עם שלפניו. והנה זמותי-זממי, כלומר כל מה שיזמתי וחשבתי, ומורשי הקנוקנות והסמפונות והורידים שהלב תלוי בהם, וכמו שכתב בפירושו.
ופירשתי מורשי ״ניאט״ ואומרים הערבים ״לי ניאט אלקלב״ כלומר אשר הלב תלוי בהן, וכך כל דבר תלוי נקרא כן.
ופסרת מורשי ניאט, ותקול אלערב לי ניאט אלקלב, אי לי מעאלק אלקלב, וכד׳לך כל שי מעלק תסמיה מנווטא.
מורשי לבבי – מן את מורשיהם (עבדיה א׳:י״ז). (מובא בראב״ע)
ימי וגו׳ – הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו.
זמותי – שזמותי להאריך בטובה.
נתקו מורשי לבבי – מחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי.
My days etc. Behold, the days of my prosperity, to which I became accustomed, have passed.
my purposes Which I had expected to last with prosperity.
the thoughts of my heart have been broken off Heb. מורשי, lit. the inheritances of. The thoughts which my heart gave me to possess, for my heart said that I would inherit good because of my [righteous] way.
זימותימורשי לבבי – מזימות לבי, לפי שכל המחשבות ירושת לב הם.
זימותיי – מחשבותיי.
מורשי לבבי – כל המחשבות ירושת לב הן.
זמותי – מחשבתי. ובלשון קדר דבר שיקשור וזה קשר המחשבה.
מורשי לבבי – כפי הענין שעיפים.
ור׳ משה הכהן ז״ל אמר: שהוא מן את מורשיהם (עבדיה א׳:י״ז) בדרך רחוקה.
ימי עברו – כצל עברו זמותי ומחשבותי שהייתי חושב הצלחת מעשי כמו כן עברו ולא נתק יומו על כן נתקו מורשי לבבי – נתקו מן נפעל.
ימי עברו זמותי – זמותי ומחשבותי היו להיות בעבורי וכבודי וימי עברו משם לצרות ולתלאות. על זה נתקו מורשי לבבי.
זמתי – מחשבותי.
נתקו – נעקרו והקרוב אלי להיות נתקו מבנין פיעל הדגוש כאשר אפרש.
מורשי – סעיפים, או מן ירש וכן מורשה קהלת יעקב (דברים ל״ג:ד׳).
ימי – ימי חיותי שכבר עברו והגיע קציהם.
נתקו – מחשבותי שהיו מורשי לבבי ונחלתי, והטעם זמות לבבי תאבדנה במותי כענין ביום ההוא אבדו עשתונותיו (תהלים קמ״ו:ד׳) וזה הפי׳ נכון.
ואני ימי עברו זמותי נתקו – ומורשי לבבי נתקו, מחשבות האל אשר חשב בהם ימים רבים היו חזקים בו, יקראו לו מורשה ונחלה.
זמותי נתקו – מחשבותי נפסקו.
מורשי לבבי – מחשבותי כי הלב ירש ממחשבה ההתחלות אשר ישתמש בהם בחקירותיו בדבר דבר.
(יא-יב) כי אמנם יָמַי עָבְרוּ ו׳הזמן קצר׳, זִמֹּתַי נִתְּקוּ - ׳נתקו׳ מהתבונן מפני היסורין כל ׳זימותי׳, שהם החושים הפנימיים1, שהם מוֹרָשֵׁי לְבָבִי ומשרתיו, באופן שהם לַיְלָה - לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב, שהמוות, שהוא ׳לילה׳ וחושך, יחשיבוהו ליום ׳ואור קרוב׳ בציפייתם שיהיה מהר, וזה מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ - מפני צער היסורין שהם ׳חושך׳ אשר המוות אור בערכם2:
1. החושים החיצוניים הם שהוכנו להם הכלים חוץ למוח, והכלים האלה הם העין והאוזן והחוטם ווהחיך והעור, והפנימיים הם שהוכן להם המקומות לפנים במוח, החיצוני הם חוש הראות השמע הריח הטעם המישוש, והפנימים הם המצייר והמדמה והמחשב והזוכר והמזדכה. הרשב״ץ בספרו מגן אבות ח״ג וז״ל הכח החיוני אשר בלב נקרא רוח כי אין בו כ״א רוח והוא נושא כח נקרא רוח והכח הטבעי אשר בכבד הנפשי נקרא נפש, והכח הנפשי אשר במוח נקרא נשמה כי משם הם יוצאים החושים הפנימים והחצונים הם כלים לנפש המשכלת הקרויה נשמה.
2. ביחס אליהם.
זמותי – מחשבותי כמו כאשר זמם (דברים י״ט:י״ט).
נתקו – ענין העתקה.
מורשי – מלשון ירושה.
ימי עברו – הנה מרוב המכאוב עברו ימי חיי והנני קרוב למות ומרוב בלבול הדעת נעתקו מחשבותי אשר היו אל לבבי למורשה ר״ל עם כי מאז חושב הייתי מחשבות חכמה כאלו לבבי נחל אותם לה לנחלה הנה עתה נעתקו וסרו.
מורשי לבבי – נתקו ונשברו מחשבותי החביבות לי, שהיו כמו ירושת לבי וחלק נחלתו, כלומר מה שהייתי מקוה להמשיך ימי בטוב ובנעימים (ראזנמילר וגיזיניוס).
זמותי – מחשבות העמוקות והשקועות בעומק הנפש, ומורשי לבבי – המחשבות שהקבעו בלב מכבר כאלו ירש אותם בנחלה.
ימי – כי הלא ימי חיי עברו וחלפו, וזמותי ומחשבותי נתקו, וכן נתקו כל מורשי לבבי, עד שלא נשאר לי עת תקוה בעוה״ז כל מאומה, וא״כ איך.
Job reaffirms his belief that death is permanent and final, scorning the notion that death and the decomposition of the body are the progenitors of eternal life.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹרא קָר֥וֹב מִפְּנֵי⁠־חֹֽשֶׁךְ׃
They change the night into day; the light is short because of darkness.
א. א֝֗וֹר א=א֝וֹר (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לֵילְיָא הֵיךְ יְמָמָא יְשַׁווּן נְהוֹרָא קָרִיב מְסַלְקִין מִן קֳדָם חֲשׁוֹכָא.
ממא תציר אלליל כאלנהאר מן אלסהר, ואלנור קריב מן אלט׳לאם באלסדר.
לילה, מפני שנעשה הלילה כיום מחמת נדודי השינה, והאור קרוב לחושד מחמת העכרירות ואפשר הקדרות.
וקשר אמרו לילה ויום ישימו על מורשי לבבי, ואמר כי לבי כבר נעשה לו הלילה כיום מנדודי השנה והכאבים וחום החמימות הטבעית הנובעת מן הלב בסמפונות אל כל קצוי הגוף, ומונעת את הלב מלנוח בעת התרגשותו, ואי אפשר לאדים המתעוררים העולים אל המוח לנום. וכך גם אור קרוב מפני חשך, מהעבירות והיא הסחרחורת שתארע בחליי החום כאשר עולים אדים יבשים אל החלק הקדמי שבמוח אשר בו מצייר הדמיון ויהיה האור והחשד אצל החולה קרובים בעיניו.
ועטף בקולה לילה ויום ישימו עלי מורשי לבבי וקאל אן קלבי קד צאר לה אלליל כאלנהאר מן אלסהר ואלוג׳ע וחמא אלחרארה אלגריזיה אלמנבעת׳ה מן אלקלב פי אלשריאנאת אלי ג׳מיע אקטאר אלבדן, פתמנע אלקלב מן אלסכון ענד היג׳אנה, פלם יתם ללבכ׳אר (אלמתרוך) [אלמתחרך] אלמרתקי אלי אלדמאג אן ינאם, וכד׳לך איצ׳א אור קרוב מפני חשך מן אלסדר והו אלדואר אלעארץ׳ מן אלאמראץ׳ אלחארה אד׳א תרקי בכ׳ארא יאבסא אלי אלג׳ז אלמקדם אלד׳י פי אלדמאג אלד׳י פיה יתצור אלכ׳יאל פיציר אלנור ואלט׳לאם ענד אלעליל קריבין פי אלנט׳ר.
לילה ליום ישימו – התולים אלה הופכי׳ לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה.
אור קרוב – וקצר לי מפני צרות חשך לילה, אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו, כמו: העיר הזאת קרובה (בראשית י״ט:כ׳) – נתיישבה מקרוב מחדש, וכמו כי רננת רשעים מקרוב (איוב כ׳:ה׳), וכמו חדשים מקרוב באו (דברים ל״ב:י״ז).
They turn night into day These mockers turn night into day for me, for I cannot sleep at night because of the trouble of the mockings.
the light is short lit. קרוב, near, and short for me because of the trouble of the darkness of the night. The light is short; when the sun sets, it appears to me as though a short time ago the day dawned, was shortened, and left. This is like, "this city is recent (קרובה)" (Bereshit 19:20) it was newly settled recently and like, "That the triumph of the wicked is short (מקרוב)" (Iyyov 20:5), and like, "new ones that came up of late (מקרוב)" (Devarim 32:17).
לילה ליום ישימו – פתרונו: לילה עם היום ישימו לאין ייסורים שלי, הלילה והיום שניהן שוין ומיעוטם צרותיי, ושמו אותם לאיין.
לילה ליום ישימו – איוור אנויט אוונט דמוניד בלעז.⁠א
אור קרוב – וקצר לי מפני צרת חשך הלילה.⁠ב
אור קרוב – כאשר יבא שמש, נראה לי שעתה מקרוב האיר היום, ונקצר וחלף לו, כמו: העיר הזאת קרובה (בראשית י״ט:כ׳) – נתיישבה מחדש ומקרוב, וכמו: כי רננת רשעים מקרוב (איוב כ׳:ה׳), חדשים מקרוב באו (דברים ל״ב:י״ז).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר.
ב. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״אור קרוב... הלילה״.
לילה ליום ישימו – חבריו.
לילה ליום ישימו – דומה למחשבותי וזמותיי שהייתי מקווה שכר טוב עליהם.
לילה ליום ישימו מורשי לבבי – היום יראה להם חשך והאור קרוב מפני חשך.
לילה ליום ישימו – פי׳ ימי בעברם לילה תחת יום ישימו לי והטעם יהפכו לי האור לחשך ואור היום קרוב הוא להתהפך ללילה מפני חשך הקבר.
לילה ליום ישימו – התולים אשר עמדי, וכנגד חביריו יאמר כן כאשר הזכירם באמרו ואולם כולם תשובו ובואו נא (איוב י״ז:י׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

לילה ליום ישימו – רוב המכאוב יבלבלו מחשבותי וישימו עתה לי חשוכים ונעלמים כחשכת הלילה את הדברים המבוארים ונגלים כאור היום.
אור קרוב – הארת החכמה שהיתה מאז קרובה לי הלכה לה מפני חשכת הצרות והוא מקרא קצר כאלו אמר אור איננה קרובה מפני חשך.
לילה – זמותי מורשי לבבי היו נותנים לילה ליום, כי לילה מזומן לי, ומחשבותי היו מקוות שיבואני יום. וכן בזמן שהחשך קרוב לבא היו אומרות לי שהאור קרוב (תלמידי דוד חי אשכנזי).⁠א
מפני חשך – כמו למטה (כ״ג:י״ז) כי לא נצמתי מפני חשך – קודם שיבא חשך.
א. כן בדפוס ראשון וכ״י שוקן. בכ״י לוצקי (במקום ביאור זה): ״לילה – חברי אשר אין אחד מהם חכם נותנים לילה ליום, כי לילה מזומן לי, והם מנחמים אותי ומבשרים שיבואני יום, וכן הם אומרים שהאור קרוב אלי, וזה מפני חשך – קודם שיבא החשך, כי עתיד לבא עלי החשך, והם אומרים שהאור קרוב.⁠״
לילה ליום ישימו? איך יאמרו שחשכת הלילה שהיא המות והקבר שבו יחשך היום של חיי העוה״ז הוא הוא יום האמתי, שאז אחל לאור באור החיים, או שיאמרו כי אור קרוב מפני חשך, שכמו שאחר הלילה יבא האור והיום והוא מצרני לו, כן אחר ליל המות וחשכתו יזרח אור החיים הנצחיים שבאורו אראה אור:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) אִם⁠־אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑יבַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי׃
Since I hope for the grave as my house, I have spread my couch in the darkness.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אֲנָא סָבֵר דְבֵי קְבוּרְתָּא בֵיתִי בַחֲשׁוֹכָא מַאֲכֵית שִׁווּיָי.
ואן רג׳ות וטנא פאלת׳רי ביתי, ופי אלט׳לאם קד רפדת פראשי.
ואם, ואם אקוה מעון הרי השאול ביתי ובחשך רפדתי יצועי. זהו תאור התרדפות היסורין ותדירות אי ההצלחה שכאשר מקוה ומצפה לבית, מוצא הוא רק את השאול, וכאלו כל חייו רפודים על החשך.
אם אקוה שאול – כמו אם חרוצים ימיו (איוב י״ד:ה׳), כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי.
ובחשך רפדתי – שיטחתי יצועי בקבר.
Since I hope for the grave Heb. אם, like, "If (אם) his days are limited" (Iyyov 14:5) [See Rashi ad loc.], i.e., since I hope for the grave as my house.
in the darkness I have spread out my couch I have spread out my couch in the grave.
אם אקוה שאול ביתי בחשך ריפדתי יצועי – פתרונו: אם סוף תקותי שיהא ביתי שאול, ובחשך אכין יצועי.
ריפדתי – כמו: רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳), שפתרונו: הכנתו זהב.
אם אקוה – אם אוחיל למצוא תקוה בשאול, מוכן ומזומן ביתי, ומשכבי מתוקן בחשך.
רפדתי – מן רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳) ופי׳ פרשתי.
יצועי – מן יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳) כטעם משכבי.
אם אקוה – שכר על מעשי ידעתי שאמות וזהו שאול ביתי.
יצועי – לשון רבים ופי׳ בחשך אפרש אחד מן יצועי וכמוהו ויקבר בערי הגלעד או כטעם קברים לי (איוב י״ז:א׳) כי לכל קבר יש יצוע והוא הנכון. גם יתכן להיות היו״ד נוסף כיו״ד וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד).
אם אקוה שאול ביתי – שימיתני חליי.
בחשך רפדתי יצועי – לשכב שם, מדעתי שאמות באמת,
רפדתי יצועי – הצעתי ערשי.
(יג-יד) אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי. [הנה]⁠1 אם אני מקוה יום המוות כמו שאמרתי, אין ספק כי לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה, שהשחת תהיה אצלי למנוחת שלום:
1. ק׳.
רפדתי – כמו ירפד חרוץ (איוב מ״א:כ״ב).
יצועי – מצעות מטתי כמו אז חללת יצועי (בראשית מ״ט:ד׳).
אם אקוה – כאומר והנה הבל תנחומני לומר שאחריתי ישגא מאד כי הלא אם אני כ״כ בחוזק המכאוב עד אשר אקוה שיהיה ביתי בשאול להציע משכבי בחשכת הקבר.
אם – אחר שאקוה שהשאול והקבר יהיה ביתי, ששם אשכון, ויצועי משכבי יהיה בחשך:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) לַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּהאִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָרִמָּֽה׃
I have said to corruption: 'You are my father', to the worm: 'You are my mother, and my sister'.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְשַׁחְתָא קָרִיתִי אַבָּא אַנְתְּ אִמִי וַאֲחָתִי לְרַחֲשָׁא.
וקד קלת ללהלאך אנת אבי, או ללרמה אנת אמי או אכ׳תי.
לשחת, וככר אמרתי לאבדון אבי אתה, או לרמה את אמי או אחותי.
ואמרו לשחת קראתי, לרוב תדירתו.
קולה לשחת קראתי, מן כת׳רהֵ אלדואם.
לשחת קראתי אבי אתה – להתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא.
To the pit I have called, 'You are my father,' to lodge there many days as though it was my father, since this is my hope.
וכן: לשחת קראתי אבי אתה – אם אחריתי שאקרא לשחת אבי להתלונן בו ימים רבים, כאילו הוא אבי.⁠א
ואמי ואחותי למקום רימה – כסוף כל אדם שהוא למות, וכתקות כל אנוש שהוא לרימה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20 (קצת חסר שם), דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״אם אחריתי... כאילו הוא אבי״.
לשחת – שרשו שוח וכן נחת וכן בנפת שוא (ישעיהו ל׳:כ״ח).
אבי ואמי ואחותי – כי עמהם ידור האדם בחייו. ועם השחת והרמה במותו.
ואז אקרא לשחת אבי – ואכבדנו כבן יכבד אב, ואקרא לרמה אמי ואחותי – לשכב בחיקה כבן תשא אמו ואחותו.
ואמר יצועי – בלשון רבים כמו שפירש בפסוק קברים לי.
גם ביאר כי הוא כמו נקבר, וזה אמרו: לשחת קראתי אבי אתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

לשחת – לבור הקבר.
לשחת – אקרא לשחת אבי אתה ואל הרמה אקרא אמי ואחותי אתה ר״ל מאד קרבה נפשי לרד׳ שחת להיות עם הרמה כבן עם אביו ואמו ואחותו.
לשחת קראתי אבי אתה – כי יאמרו ששם אולד פעם שנית להיות בריאה חדשה, והאב המוליד אותי שנית יהיה השחת והבילוי והרקבון שישחית הגוף, ואחר שהשחית המשחית את הגוף יוליד ג״כ את הרימה, א״כ יהיה הרמה אחי ואחותי, כי שנינו נהיה בני אב אחד. אם תאמר שבשחת אולד שנית לקבל שם את גמול מעשי, אני שואל.
The Hebrew text has אמי, meaning 'my mother'. But Malbim reads this as אחי, meaning 'my brother', which makes more sense.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑יוְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃
Where then is my hope? And as for my hope, who shall see it?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְהָאן דֵיכֵי סִבְרִי וּמְתִינָתִי מַן יַסְכִּנָהּ.
ואין ההנא רג׳אי חאט׳ר, או רג׳אי מן ילמחה.
ואיה, והיכן כאן תקותי נמצאת, או תקותי מי ישורנה. והכוונה לא לפני מצויה תקותי ואף לא צפויה בעתיד.
ואיה אפו תקותי – ואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי.
Where then is my hope [Where then is] this [my hope]? Why is it deferred, and who will see it to hasten it to me?
ואיה איפואא תקותי ותקותי מי ישורנה – פתרונו: הלואי: וימהר ויחיש ותקרב ותבואה תקותי זאת, מאחר שאין לי תקוה טובה הימנה.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, וכן בהרבה כ״י של המקרא, וכן גם להלן י״ט:ה׳-ו׳, י״ט:כ״ג. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״אפוא״. בנוסח שלנו: ״אפו״.
מי ישורנה – מי יראה אותה להגיד לי.
ותקותי מי ישורנה – למי שאינו סובל ייסורין אלה שתי תקוות.
אפו – פי׳ עתה.
ישורנה – יראנה.
ותקותי – לראות טובה אחרי עניי.
מי ישורנה – במותי.
ואיה – איפה התקוה אשר אתם אומרים שאקוה ואוחיל עד עבור המוסר הזה.
ותקותי – שאמרתם, מי יראנה, הלא כולנו נמות טרם בואה.
ואיה איפה תקותי – שאמרת אתה אליפז שאקוה לרפואה, ואין רפואה אחר הקבר.
(טו-טז) וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי. שאמרתם (לעיל ה יח) ׳כי הוא יכאיב ויחבש׳, ׳ואחריתך ישגה מאד׳ (שם ח ז), הנה זה נמנע שיהיה בעולם הזה: וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶנָּה. ואם תהיה תקות הטוב אחר המוות, מי יראנה באופן שאהיה למוסר ולמשל לחוטאים כאשר אמרתם1. ואם תקות הטוב שאמרתם תהיה בעת2 המות או קרוב לו, בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַדְנָה - הנה אני אומר שתרדנה התקוה והמוות לחלקי שאול אִם יַחַד עַל עָפָר נָחַת - אם ההצלחות תבואנה יחדיו בהיותי על עפר מות3 או קרוב לו:
1. ראה פסוק ו׳.
2. ק׳. ד״ר: ביום.
3. ע״פ לשה״כ בתהלים (כב טז) ׳ולעפר מות תשפתני׳, תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר (מצודות שם).
ואיה אפו – חד מן ד׳ דכתיבין בוא״ו בסיפרא ועיין מ״ש בסימן ט׳.
ואיה אפו – עניינם אחד כי אפו הוא כמו איה פה והוא כפול במלות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
ישורנה – יראנה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).
ואיה – וא״כ איה תקותי מתי אקבל הטובה ומי יראה את תקותי כי הלא אמות ואיך א״כ אראה בהטוב׳ אשר אקוה לה.
איה, אפו – איה מציין שאלת המקום המוגבל, ואיפה מציין שאלת המקום הבלתי מוגבל, ומוסיף עכ״פ איפה תקותי.
איה אפו תקותי הלא שם אשוב אל ההעדר והאפס, ועל איזה דבר תחול התקוה של החיים האחרים, וגם אם יש לי תקוה על חיי הנפש, תקותי מי ישורנה, כי הלא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָהאִם⁠־יַ֖חַד עַל⁠־עָפָ֣ר נָֽחַת׃
They shall go down to the bars of the grave, when we are at rest together in the dust.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
טַנְדוֹ לְבֵי קְבוּרְתָּא תָחֲתָן אִין כַּחֲדָא עַל עֲפַר שָׁרָן.
והו אלי אלת׳רי קד נזל, או עלי אלתראב קד אסתקר.
בדי, והיא אל השאול כבר ירדה, או על העפר נחה. ומוסב על תקותו.
ואמרו בדי שאול תרדנה, כלומר מה שאני מקוה נעדר ממני, והוא או שירד לשאול או נח על העפר, ובכל שני האופנים גם יחד לא יתרומם. ופירשתי בדי שאול אל השואל, לפי שהם שמונה לשונות במקרא כפי שהקדמתי פירוש כולן1, עד ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש שבירמיה2, ואשר אמר חבקוק3, וכך באיוב בדיך מתם יחרישו4, לא אחריש בדיו5, בדי שאול, בדי שופר6. והמורם ממאמר איוב זה, אמרו על לא חמס בכפי, והוא, כאשר ראם שכבר המחוהו אל ידיעת ה׳ כאשר טען ביסורי הצדיק, ואף הכחישוהו כאשר טען בשלות הרשע, אמר בלבו יכלו אמנם לעשות זאת כאשר טענתי בזולתי אמרו לי את זה אינך יודע, ולפיכך חזר להביא ראיה מעצמו, אמר הנה אני ירא ונקי ואירעני מה שאתם רואים. ואלמלי שה׳ יתעלה עושה מה שרצה7 לא היו באים עלי יסורין אלה, ואין זה עוול. ולקמן אציין מה שהשיב עליו בלדד על דבריו אלה.
1. לעיל יא ג.
2. נא נח.
3. ב יג.
4. לעיל יא ג.
5. לקמן מא ד.
6. לקמן לט כה.
7. כלומר מיסר לא על חטאים שעברו.
וקולה בדי שאול תרדנה, יעני אן אלד׳י ארג׳וה מעדום מני, פהו אמא אלי אלת׳רי קד נזל או אלי אלתראב קד אסתקר, ועלי אלחאלין ג׳מיעא פהו רפעה לא ירתפע.
ופסרת בדי שאול אלי אלת׳רי, לאנהא ת׳מאן אלפאט׳ פי אלמקרא כמא קדמת תפסירהא כלהא אלי ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש אלד׳י פי ירמיה, ואלד׳י קאל חבקוק, פלד׳לך פי איוב בדיך מתם יחרישו, לא אחריש בדיו, בדי שאול, בדי שופר.
ואלמכ׳רג׳ מן מקאלת איוב הד׳ה, קולה על לא חמס בכפי, וד׳לך אנה למא ראהם קד חאלוה אלי עלם אללה חין אחתג׳ג׳ בבלוי אלמומן, ת׳ם כד׳בוה חין אחתג׳ג׳ בנעמהֵ אלכאפר, קאל פי נפסה אנמא אמכנהם הד׳א ענד מא אחתג׳ג׳ת בגירי קאלו לי הד׳א לא תעלמה, פאחתג׳ חיניד׳ בנפסה, קאל הוד׳א אנא תקי נקי וקד נאלני מא תשאהדונה, פלולא אן אללה תעאלי יפעל מא ישא לם יציבני הד׳א אלבלא, וליס ד׳לך ג׳ור. וסאת׳בת מא רד עליה בלדד עלי קולה הד׳א.
בדי שאול תרדנה – אותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת.
נחת – מלונן לשון ותנח עליהם הרוח (במדבר י״א:כ״ו).
The limbs of the grave shall descend Those limbs [of my body] that will ultimately descend to the grave, for indeed they will all rest on the dust.
they rest on the dust Heb. נחת, will lodge, an expression of, "the spirit rested (ותנח) upon them" (Bemidbar 11:26).
בדי שאול תרדנה אם יחד על עפר נחת – פתרונו: אם כבר תרדנה תקותי ותוחלתי עם המלכים והאיתנים שנקראו בדים, שנאמר: מפר אותות בדים (ישעיהו מ״ד:כ״ה), עם אותם בדים שירדו כבר לשאול.
אם יחדא – היינו שוכבים כבר, אני והם בשאול כבר, היה לי נחת, ולא הייתי מתייסר עוד, ששם יחד אסירים שאננו,⁠1 ושם ינוחו יגיעי כח.⁠2
1. השוו ללשון הפסוק באיוב ג׳:י״ח.
2. השוו ללשון הפסוק באיוב ג׳:י״ז.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״שירדו כבר לשאול אם יחד״.
בדי – ענפים, כמו: ותעש בדים ותשלח פארותא (יחזקאל י״ז:ו׳).
בדים – איברים שהן כענפים.
אם יחד – יהו שוכבים איבריי.
על עפר – בקבר, אז ינוח לי למצוא נחת.
א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ותשלח בדים ותעש פאורות.
בדי שאול – כמו: סעיפי שאול,⁠א על דרך משל, כאלו השאול עץ למטה, כמו: ותעש בדים (יחזקאל י״ז:ו׳).
והראוי להיות אל בדי שאול תרדנה הנבראות. אוב ישוב תרדנה על בדי, כי בדי השאול תפלנה ותרדנה, וכאלו האדם על סעיפי השאול.
נחת – יש אומרים: נרד.
או נחת – כמשמעו כי יחד יש לנו על עפר נחת.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״שאול״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״אז״.
בדי שאול תרדנה – בתמיה. או עמי לא תרדנה ואם שתיהם על עפר תרדנה. פירשתי בדי שאול בענין שאול. ׳די׳ תוספת בענין אף על פי שהבי״ת פתוחה.
נחת – ירדת, מתרגום וירד – ׳ונחת׳.
בדי שאול – כשישאו אותי בבדים ובמוטות,
אז תרדנה – עמי הרמה והתולעה שעלי, ולא כשאר העם שאין רמה שולטת בו אלא לאחר מותו.
ואם יחד על עפר – שהיה גופי שלם עם אברי ונקבר, אז שלא היה גופי נשבר וכלה בחיי עד שלא ירקבני עפר השחת, נחת היה לי. אבל אברי יפלו מעלי קודם שאקבר כדרך מנוגעים ומוכים שהיו, ואם כן במה אתנחם שאתם אומרים המעט ממך תנחומות אל (איוב ט״ו:י״א), נמצא שאתם מנחמי עמל (איוב ט״ז:א׳). זאת שטת ר׳ אליעזר ונכונה.
בדי – סעיפים ופארות.
יחד – חבור מן אל תחד כבודי (בראשית מ״ט:ו׳).
נחת – יש אומ׳ מן תרגום וירד ונחת; או מן מנוחה והוא הנכון.
בדי – רמז לעצמות שהם חלק השאול ואמר בדי שהם כסעיפים ופארות בגוף וכן בדי עורו (איוב י״ח:י״ג).
תרדנה – לשאול.
אם יחד על עפר – פי׳ אם תהיינה העצמות מחוברות יחד בקבר זה לי נחת, והטעם מנוחה, והפך זה נפזרו עצמינו לפי שאול (תהלים קמ״א:ז׳), ואמר על עצמות המתים ושטחום לשמש ולירח (ירמיהו ח׳:ב׳) וזה פירוש נכון.
בדי שאול תרדנה – אל בדי שאול תרדנה התקוה שלי, והתקוה שלכם.
אם יחד על עפר נחת – כי כאשר נמות יאבדו התקוות כולן.
בדי – כלשון ותעש בדים ותשלח פארות (יחזקאל י״ז:ו׳), עשה שאול כעץ עושה בדים למטה.
ואמר אם – כמשחק ואומר, אם נמות תאבד תקותינו באמת, ורוצה לומר כי אין הצלה לאבדן התקוה אחרי שהמות מעותד לו. זה הטוב מכל מה שצפצפו בו.
והנכון עוד בעיני כי יאמר הבדים הנושאים את השאול תפולנה מכובד המשא, ואם – רמז לכל הנבראים, ורוצה לומר אם כל הנבראים מאז יחד על עפר נרד ונמות בבת אחת, על כן ימותו לאחד אחד, הנולד ראשון ימות ראשון אם צדיק ואם רשע, ולמה תביאו ראיה מן הרשעים שמתים, כי הכל ימותו זה אחר זה, והוא כמלעיג להם על טענותם. והמשיל כן בדי שאול מפני ארון המתים אשר לו בדים, לשאת אותו בהם.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בשמות ל״ז:כ״ז.
והנה בדי שאול יורדת ואני מושכב עליהם, יחד על עפר נחת.
בדי שאול – כמו לבדי שאול והרצון בו לירכתי שאול.
אם יחד על עפר נחת – אם ינוחו יחד על עפ׳ והכונ׳ בשאול השפל שבמקומות והוא מרכז הארץ וכמוהו ואציעה שאול הנך כי הוא הפך השמים שהוא המעלה במוחלט.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

בדי שאול – כמו בשאול ויורה עוד על מרבית העומק וכן בדי שופר (איוב ל״ט:כ״ה).
נחת – מלשון הנחה.
בדי שאול וגו׳ – הלא צרותי רבו עד מאד עד שאם הונחו יחד על העפר היו יורדות וצוללות אל רוב עמק השאול לרוב הכובד והוא מל׳ הפלגה ומליצה לומר שמאד רבו עד שא״א להחיות עוד אחריהם (העולה מהמענ׳ ההיא אשר יתרעם על חביריו שאינם מתנהגי׳ עמו כדרך המנחמים ויאחז דרכו לומר שלא חטא וכי המקום יודע האמת והוא לו לעד ואם בדבר שחשב אליפז אשר יחטא ואשם להכשיל הרבים במכשול עוונו לחשוב שאין משגיח וא״כ שוא עבוד אלהים ישיב לומר לא כן הוא כי עוד יוסיפו אומץ לחדול מעושק כי ימאסו בקניני עולם הזה בראותם רוע הסדור וישימו תקותם בהצלחת הנפש).
בדי – ברחי.
שאול – כלומר אל שערי שאול תרדנה (גיזיניוס ואחרים) התקוות הנזכרות לעיל.
אם – כאשר יחדו אני ותקותי נרד לעפר.
נחת – נרד משרש חות, להוראת נחת שהוא תרגום ירד.
בדי – כן קורא צירי הדלת שעשוים ממוטות עץ, או הבדים והקרסים שסותמים בם את ארון המת.
בדי שאול תרדנה – שדלתות השאול והקבר ירדו למטה ויסתמו את הקבר, שעת שיחד על עפר נחת, שבעת שנרד אל עפר להקבר שם, ירדו הבדים שהם צירי דלתות הקבר והדלת תסתום את פי הקבר, ואין איש מביט ורואה עוד מה יעשה שם עם המת ור״ל שאף אם אחיה בחיי הנפש לנצח, אין איש יודע מזה בעוה״ז, ופה ישאר תמיד התלונה, או עלי שיחזיקו אותי לרשע, או על ה׳ שיתנו תפלה בהנהגתו, וא״כ הנהגה זאת אינה בחכמה, ואתם שרציתם להצדיק בזה הנהגת ה׳ לא אמצא בכם חכם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144