×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיַּ֧עַשׂ בְּצַלְאֵ֛ל אֶת⁠־הָאָרֹ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
Betzalel made the ark of acacia wood, two and half cubits its length, one and a half cubits its width, and one and a half cubits its height.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתשמות רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא ב׳ר׳ בחיימנחת יהודהדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםאברבנאלשפתי חכמיםרש״ר הירשנצי״במשך חכמהעודהכל
(א-ט) ארון, כפורת, וכרובים * (קישור לעיון)שמות כ״ה:י׳-כ״ב, דברים י׳:א׳-ג׳
[א] 1ויעש בצלאל, וכי בצלאל לעצמו עשה, שכל פעם ופעם הוא אומר ויעש בצלאל, אלא על ידי ששם נפשו הרבה על מלאכת המשכן, לפיכך לא קיפח הקב״ה שכרו והוא מפרסמו בכל פעם ויעש בצלאל. (תנ״י יא)
[ב] 2ויעש בצלאל את הארן, אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום, אלא בארון, וכל המלאכות האחרות כל הכלים האחרות באמירתו ובעצתו, ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו, בשביל ששם צלו של הקב״ה, שהוא מצמצם שם שכינתו ולפיכך קראו בצלאל שעשה צלו של הקב״ה בין שני הכרובים, שנאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו׳. (תנחומא סי׳ ז)
[ג] 3ויעש בצלאל את הארן, מה כתיב למעלה מן הענין (שמות ל״ו:ל״ה) ויעש את הפרוכת וגו׳, ומשעשה משה את הפרוכת שהיתה נתונה בפני הארון אחר כך אמר לבצלאל שיעשה את הארון. את מוצא כל מה שהיה במשכן על הסדר היה עשוי, תחילה עשה את הקרשים וחיברם ואחר כך עשה יריעות שיהא פורש עליהם, שנאמר (שמות כ״ו:ז׳) ועשית יריעות עזים, ואח״כ עשה פרוכת וכו׳ ואח״כ עשה הארון וכו׳ ואח״כ עשה כפורת זהב וכו׳ ואח״כ עשה את השלחן וכו׳ ואח״כ עשה את המנורה שהיתה מאירה למעלה מן השלחן, הוי כטכסיס של מלכים עשה אותה, לפיכך ויעש בצלאל. (תנ״י י)
[ד] 4ויעש בצלאל את הארן, זש״ה (תהלים קי״ט:ק״ל) פתח דבריך יאיר וגו׳ שאל ר״ש בן יהוצדק את ר״ש בר נחמן אתר, בעל הגדה אמור לי היאך ברא הקב״ה את העולם, א״ל הקב״ה כשבקש לבראות את העולם נתעטף באורה וברא את עולמו שנאמר (תהלים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה, אחר כך נוטה שמים כיריעה, לכך פתח דבריך יאיר וגו׳ מן הקב״ה למדו הצדיקים שיהו מתחילים באורה, כשאמר לו הקב״ה ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳) אמר משה לבצלאל שיעשה משכן, מה פתח תחילה מלאכת הארון, ויעש בצלאל את הארון. (תנ״י יא)
[ה] 5ויעש בצלאל את הארן, זש״ה (משלי ט׳:ט׳) תן לחכם ויחכם עוד וכו׳, זה בצלאל, בשעה שאמר לו משה לבצלאל עשה משכן, אמר בצלאל למה הוא המשכן, אמר לו להשרות שכינה בתוכו וללמד לישראל תורה, אמר בצלאל והיכן התורה נתונה, אמר לו כשאנו עושים משכן נעשה ארון והוא התחיל בארון שנאמר ויעש בצלאל את הארון. (תנ״י ח)
[ו] 6עצי שטים, ישראל כשחטאו בשטים אמר להם הקב״ה חייכם במה שחטאתם בו אתם מתרפאים, ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. (תנ״י ט)
[ז] 7אמתים, ר׳ מאיר אומר כל האמות היו בבינונית והיא היתה בת ששה טפחים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד שהיו באמה בת חמשה טפחים. (מדרש הגדול)
1. תנחומא הנדפס י, שמו״ר נ ה וילהמכ״ת פל״א בקצת שינויים. ומ״ש שבכל פעם הוא אומר ויעש בצלאל, אע״פ שלא כתוב אלא פעם אחת ויעש בצלאל, ובמפרשים שבכל פעם שכתוב ויעש הכונה לבצלאל, וראה רש״י ואע״ז כאן. ולהלן אות ב׳ בביאור מרב״ח: ויעש חוזר לכל חכמי לב. ובתנחומא שם מסיים: ואף בצלאל כל החכמים עשו עמו ולפי שנתן נפשו על המשכן הרבה לפיכך כתיב ויעש בצלאל את הארון, אמר הקב״ה חייכם בזכות המשכן אני מאיר לכם לפי שכל דבר ודבר שאתם עושים במשכן, כך אני פורע לכם, ולא תאמר במשכן אלא אפילו בגדי כהן גדול לכל אחד ואחד היו מכפרים, אמר הקב״ה עשיתם יריעות עזים לאהל על המשכן, אף על פי שאתם פורעים לי מעלה אני עליכם כאלו אתם גומלים עלי, לפי שבשעה שיצאתם ממצרים הבאתי ענן והיה עשוי כמין אהל והיה מגין עליכם ואני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ד) וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה, עשיתם לפני כפרת, חייכם על ידי הכפרת אני מכפר לכם, שנאמר (יחזקאל טז) בכפרי לך לכל אשר עשית, עשיתם לפני ארון שיהא ממנו אור לעוה״ז, חייכם אני מאיר עליכם לעוה״ב, שנאמר (ישעיה ס) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו׳ וכה״א (שם) קומי אורי כי בא אורך, אמר הקב״ה עלי כל הדברים והמצות שעשיתם, אני פורע לכם לעוה״ב, ובזכות הארון שעשיתם שהתורה נתונה לתוכו, לפיכך אני מאיר לכם ואני מטיב לכם הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, וכה״א (שם צח) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ע״כ. וראה תנ״י ושמו״ר שם. ובילהמכ״ת פצ״ז דף נח. – ובילקוט יהודה העיר שמכאן סמך למה דאיתא בשו״ת הרשב״א ס׳ תתקפ״א שאמר, שראוי לפרסם ולכתוב את העושה מצוה, וכן איתא ברמ״א ביו״ד רמ״ט יג דמי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו לכתוב שמו עליו, ואין הצבור יכול למחות בידו. ועי׳ תו״ש בראשית פל״ז אות קלה.
2. בלק״ט פל״ו ח: לפיכך נקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון נקרא שמו על עשיית הארון, על שהיה הארון לפנים קודש קדשים נקרא שם בצלאל עליו. ובפי׳ רבעה״ת: ואין אתה מוצא שמו של בצלאל על שום כלי מכל כלי המשכן אלא על הארון, לפי ששם שורה צל אל וזהו נוטריקון של בצלאל. וברב״ח: ידוע כי הארון היה מקודש שבכל הכלים שהוא משכן התורה, ועל כן הזכיר במעשה הארון את בצלאל בשמו, שהיה מלא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ועוד שהיה הארון צריך כוונה שיעשה על כוונתו ובשאר הכלים שלא הזכיר בהם בצלאל כלל, אלא שהזכיר בכל אחד ויעש סתם חזר אל כל חכם לב ולכל אחד מן החכמים העושים במלאכה שהזכיר. וכעי״ז במושב זקנים: בכולם לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לומר שהיה בצל אל ויודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא הוא כסא הכבוד. וכ״ה בבעה״ט. וראה בתו״ש תרומה פכ״ה אות צד, שבכל הכלים כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו, שצוה הקב״ה לעשותו לכל ישראל וכו׳, עי״ש. ונראה שמטעם זה פי׳ שם הרמב״ן שהכונה שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר. אמנם בדרש דלעיל אות א, משמע קצת שאע״פ שנאמר ויעש בצלאל לא עשה לבדו אלא שנקרא על שמו. בזהר ח״ב ריד: מה כתיב הכא ויעש בצלאל את הארון, וכי אמאי לא עבדו אינון חכימין דעבדו משכנא ית ארונא, אלא בצלאל סיומא דגופה דאיהו רזא דברית קדישא ונטר ליה ואיהו קאים בעדבא דחולקיה איהו אשתדל בעובדא דיליה ולא אחרא. בשהש״ר ב א: אני חבצלת השרון, שעשיתי לו צל ע״י בצלאל, דכתיב ויעש בצלאל את הארון. ובמשך חכמה: מה דלא כתיב בכולהו בצלאל, משום ששאר הדברים עשו גם אחרים בבית עולמים וכן בבית שני ולעתיד, אבל ארון משנגנז עוד לא עשו אחר כי אין לעשות לוחות אחרים, ורק ארון בצלאל הוא שקיים לדורות ולא אחר ואולי דהקפיד הכתוב שלא יעשו לדורות ארון וכרובים רק זה שעשה בצלאל.
3. כעי״ז בנדפס אות י ובשמו״ר נ ד. וביפ״ת שם כ׳ שדרש זה חולק על הדרש דלהלן אות ד. ה. שמבואר שבצלאל עשה את הארון תחילה. ובמת״כ נדחק לפרש שכאן הכונה לענין הצווי אבל בעשיה היה הארון קודם. ומ״ש שעשה הקרשים ואח״כ היריעות אע״פ שכתוב תחלה יריעות ואח״כ קרשים, פי׳ הרש״ש שהכונה להקמת המשכן שתחילה הקים את הקרשים וכ״פ במהרז״ו. וברב״ח: ודע כי פרשיות אלו הסמוכות זו לזו ויעש בצלאל את הארון ואחריה ויעש את השלחן ואחריה ויעש את המנורה ואחריה ויעש את מזבח הקטורת, כן היו במשכן ובמקדש כסדר, הארון לפני ולפנים מן הפרכת, והשלחן מחוץ לפרוכת בצפון, והמנורה בדרום, ומזבח הקטרת היה בין שלחן למנורה משוך קמעא כלפי חוץ, עד שהכהן נכנס להיטיב את הנרות במזבח פוגע תחלה ומזה אמרו דשון מזבח הקטרת קודם להטבת חמש נרות לפי שאין מעבירין על המצות. – שהיתה מאירה למעלה מן השלחן, בשמו״ר הגי׳ שהיתה למעלה מן השלחן, ובחי׳ הרד״ל פי׳ הכונה שחשובה במעלה יותר מן השלחן דשלחן רמז לעושר ומנורה רמז לחכמה. וברש״ש: כי השלחן גבהו אמה וחצי והמנורה גבהה י״ח טפחים, וכתב שאין זה טעם מספיק על איחור עשייתה מן השלחן והביא הגי׳ מתנחומא שתהא מאירה על השלחן.
4. כעי״ז בנדפס אות ו ושמו״ר נ א. ובמדרש מכת״י הגניזה ע״י מאן: ויעש בצלאל, זש״ה פתח דבריך יאיר וגו׳, מה ראה בצלאל להקדים עשיית ארון תחילה לכל כלי המשכן אלא שלמד ממעשה בראשית, לא פתח הקב״ה תחילה אלא באור שנאמר (בראשית א ג) יהי אור כך בצלאל לא פתח תחילה אלא בארון, למה שהתורה בתוכה שהיא אור, שנאמר (משלי ו כג) ותורה אור וגו׳. וכעי״ז בפי׳ התוס׳ והרא״ש: ויעש בצלאל את הארן, הוא היה ראשון לכל כלי המשכן לפי שאמר הכתוב פתח דבריך יאיר שהאור נברא תחילה בעולם לכך הארון שבו ניתנה תורה שנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור נעשה תחילה. וראה תו״ש תרומה פכ״ה אות צא–צג בביאור וצרף לכאן.
5. כעי״ז בנדפס סי׳ ו: משה א״ל להתחיל במשכן והוא התחיל בארון למה בשביל שהארון מקום התורה שהוא אורו של עולמים העוה״ז והעולם הבא וכו׳, תן לחכם ויחכם עוד זה בצלאל, בשעה שא״ל הקב״ה למשה לעשות משכן, א״ל בצלאל מה מבקש מן המשכן הזה, א״ל לשכון בו וללמד תורה לישראל, א״ל בצלאל והיכן תהא התורה נתונה, א״ל משה משאנו עושין את המשכן נעשה את הארון, א״ל לא כן נעשה את הארון תחלה ואח״כ נעשה משכן. ובשמו״ר נ ב נוסף: א״ל, רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח״כ המשכן, לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון. וראה תו״ש תרומה פכ״ה אות צג וצרף לכאן.
6. כעי״ז בנדפס סי׳ ח: ויעש בצלאל את הארון עצי שטים, לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שישראל חוטאים בשטים לכך תקן להם הקב״ה שטים לכפר על מעשה שטים. ובשמו״ר נ ג: אף כך ישראל חטאו בשטים שנאמר (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים ונרפאו בשטים שנאמר ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. ובפי׳ הרא״ש: לפי שעתידין ישראל לחטוא בשטים העמיד להם זה לכפר על מעשה שטים וברוך המקדים רפואה למכה. וכעי״ז בפי׳ רבעה״ת. וראה תו״ש תרומה פכ״ה אות ס ואות ק וצרף לכאן.
7. כלים פי״ז מ״י וראה תו״ש לעיל פכ״ה אות קב בביאור.
וַעֲבַד בְּצַלְאֵל יָת אֲרוֹנָא דְּאָעֵי שִׁטִּין תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָּא אוּרְכֵּיהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא פּוּתְיֵיהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא רוּמֵיהּ.
Betzalel made the ark of acacia wood, two and one-half cubits long, one and one-half cubits wide, and one and one-half cubits high.
ועבד בצלאל ית ארונה אעין דשטיןא תרתין אמיןב ופלגג ארכיה ואמהד ופלג פתיה ואמהה ופלגו משחת רומיה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אעין דשטין״) גם נוסח חילופי: ״דאעי שיטין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אמין״) גם נוסח חילופי: ״אומין״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ופלג״) גם נוסח חילופי: ״{ופל}גה״.
ד. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואמתה״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואומה״.
ה. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואומ׳⁠ ⁠⁠״, ובגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואמתה״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ופלג״) גם נוסח חילופי: ״{ופל}גה״.
ועבד בצלאל ית ארונא דקיסי שיטא תרתין אמין ופלגיה אורכיה ואמתא ופלגא פותיה ואמתא ופלגא רומיה.
And Bezalel made the Ark of sitta wood; two cubits and a half its length, and a cubit and half its breadth, and a cubit and half its height.
ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו.

פרשה נ

[א] וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן – הֲדָא הוּא דִכְתִיב: פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים (תהלים קי״ט:ק״ל), בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ הָיָה כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א׳:ב׳), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָאוֹר בָּרָא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת פָּלָטִין וְהָיָה הַמָּקוֹם אָפֵל מֶה עָשָׂה הִדְלִיק נֵרוֹת וּפַנָּסִין לֵידַע הֵיאַךְ הוּא קוֹבֵעַ דִּימוּסִים, כָּךְ הָאוֹר נִבְרֵאת תְּחִלָּה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הָעוֹלָם נִבְרָא תְּחִלָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְעִטְּרוֹ בְּנֵרוֹת. שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל הַגָּדָה מֵהֵיכָן נִבְרֵאת הָאוֹרָה, אָמַר נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשַׂלְמָה וְהִבְהִיק הָעוֹלָם מִזִּיווֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה (תהלים ק״ד:ב׳), וְאַחַר כָּךְ: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים ק״ד:ב׳), לְפִיכָךְ פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר, מִמֶּנּוּ לָמְדוּ הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהָיוּ מַתְחִילִין בְּדָבָר הָיוּ פּוֹתְחִין בְּאוֹרָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן אָמַר בְּצַלְאֵל וּבַמֶּה אֶפְתַּח תְּחִלָּה, פָּתַח בָּאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשׂוּ אֲרוֹן (שמות כ״ה:י׳).
[ב] הֲדָא הוּא דִכְתִיב: תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד (משלי ט׳:ט׳), זֶה נֹחַ, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה וגו׳ (בראשית ז׳:ב׳), וּכְשֶׁיָּצָא מַה כְּתִיב: וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה׳ (בראשית ח׳:כ׳), מַאי וַיִּבֶן, נִתְבּוֹנֵן וְאָמַר, מַה טַּעַם רִבָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּטְּהוֹרִים יוֹתֵר מִן הַטְּמֵאִים לֹא שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהַקְרִיב לוֹ מֵהֶן, מִיָּד, וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, הֱוֵי: תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, לְפִי שֶׁהֶחָכָם שׁוֹמֵעַ דָּבָר וּמְקַיְּמוֹ וּמוֹסִיף עָלָיו.
דָּבָר אַחֵר: תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם (משלי כ״א:כ״ב), שֶׁהָיָה לָמֵד תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה וּבָא וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל וּמֵטִיבָן, וְהוּא מוֹסִיף לָהֶם חַיִים, הֱוֵי: תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד.
דָּבָר אַחֵר: תֵּן לְחָכָם, זֶה בְּצַלְאֵל, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, בָּא וְאָמַר לִבְצַלְאֵל, אָמַר לוֹ מַהוּ הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה, אָמַר לוֹ שֶׁיַּשְׁרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכוֹ וּמְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל וְהֵיכָן הַתּוֹרָה נְתוּנָה, אָמַר לוֹ מִשֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַמִּשְׁכָּן אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן. אָמַר לוֹ רַבֵּינוּ משֶׁה אֵין כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּכָךְ, אֶלָּא אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ זָכָה שֶׁיִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן.
[ג] דָּבָר אַחֵר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל – הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ (ירמיהו ל׳:י״ז), אֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מַכֶּה בְּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בִּרְטִיָּה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמֶּה שֶׁהוּא מַכֶּה הוּא מְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה (שמות ט״ו:כ״ג), לָמָּה, כִּי מָרִים הֵם (שמות ט״ו:כ״ג), אָמַר רַבִּי לֵוִי הַדּוֹר הָיָה מַר בְּמַעֲשָׂיו, וַיִּצְעַק אֶל ה׳ וַיּוֹרֵהוּ ה׳ עֵץ (שמות ט״ו:כ״ה), וּמָה הָיָה, יֵשׁ אוֹמְרִים זַיִת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עֲרָבָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַרְדּוּפְנִי הָיָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עִקְּרֵי תְאֵנִים וְעִקְּרֵי רִמּוֹנִים הָיָה, וּנְטָלוֹ וְהִשְׁלִיכוֹ לַמַּיִם, מִיָּד, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם, הֱוֵי: וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיהו ל׳:י״ז). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמֵימֵי אֱלִישָׁע, מַה כְּתִיב: וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת (מלכים ב ב׳:י״ט), אָמַר לָהֶם: קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו (מלכים ב ב׳:כ׳), וּמַה כְּתִיב: וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר (מלכים ב ב׳:כ״ב). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיִשְׂרָאֵל, בְּלָכֵן הוֹכִיחָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר ה׳ (יחזקאל ט״ז:ל״ה). וּבְלָכֵן עָתִיד לְהַחֲזִירָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ (הושע ב׳:ט״ז), וְאֵין מְפַתִּין אֶלָּא לִבְתוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה (שמות כ״ב:ט״ו). אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (במדבר כ״ה:א׳), וְנִרְפְּאוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים.
[ד] מַה כְּתִיב לְמַעְלָה: וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן (שמות ל״ו:ל״ה), וְשָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ פָּרֹכֶת הָיָה עָבְיוֹ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִירִים נֶאֱרֶגֶת, וְלֹא הָיָה בָהּ קֶשֶׁר, וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ, וְהַכֹּהֲנִים יוֹרְדִין וּמַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ, וְעוֹלִין וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי הַחֵיל. וְאַתָּה מוֹצֵא כָּל הַמִּשְׁכָּן עַל הַסֵּדֶר נַעֲשָׂה, בַּתְּחִלָּה עָשָׂה אֶת הַקְּרָשִׁים וְחִבְּרָם, וְאַחַר כָּךְ הַיְרִיעוֹת וּפְרָסָן עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן (שמות ל״ו:י״ד), וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אֶת הַפָּרֹכֶת, שֶׁתְּהֵא נִמְתַּח בִּפְנֵי הָאָרוֹן, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אֶת הָאָרוֹן וְאֶת הַכַּפֹּרֶת שֶׁיְהֵא נִתַּן עַל הָאָרוֹן.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַפָּרֹכֶת בְּרוֹמִי וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים, וְשָׁאַלְתִּי וְאָמְרוּ לִי מִדַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהָיָה כֹּהֵן עוֹשֶׂה. וְלָמָּה נִקְרָא כַּפֹּרֶת, שֶׁהָיָה מְכַפֵּר לְיִשְׂרָאֵל. וּמִשֶּׁעָשָׂה הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה הַשֻּׁלְחָן שֶׁהָיָה לֶחֶם הַפָּנִים נִתַּן עָלָיו, שֶׁהָיָה נִתַּן לִפְנֵי הָאָרוֹן, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אֶת הַמְנוֹרָה שֶׁהָיְתָה לְמַעְלָה מִן הַשֻּׁלְחָן.
[ה] דָּבָר אַחֵר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל – וְכִי בְּצַלְאֵל עָשָׂה לְעַצְמוֹ, שֶׁבְּכָל דָּבָר וְדָבָר הוּא אוֹמֵר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל, אֶלָּא עַל שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלָיו בְּיוֹתֵר, לֹא קִפַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ וּפִרְסְמוֹ הַכָּתוּב עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: אַךְ יוֹנָתָן בֶּן עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן תִּקְוָה עָמְדוּ עַל זֹאת וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם (עזרא י׳:ט״ו). אֶלָא יוֹנָתָן נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדָּבָר הַרְבֵּה, וּלְפִי שֶׁבָּאוּ וְסִיְעוּהוּ, הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ עָשׂוּ הֵם הַמַּעֲשֶׂה. אֲבָל יוֹנָתָן עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ בַּדָּבָר פִּרְסְמוֹ הַכָּתוּב. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשִׂיתֶם יְרִיעוֹת עִזִּים אֲנִי מֵגֵן עֲלֵיכֶם לָעוֹלָם הַבָּא בְּעָנָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָרָא ה׳ עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם (ישעיהו ד׳:ה׳). עֲשִׂיתֶם כַּפֹּרֶת, אֲנִי מְכַפֵּר לָכֶם עֲוֹנוֹתֵיכֶם. עֲשִׂיתֶם שֻׁלְחָן, אֲנִי מַצִּיל אֶתְכֶם מִן הָעֲרוּכָה, וְאֶעֱרֹךְ לִפְנֵיכֶם שֻׁלְחָן לֶעָתִיד לָבוֹא. עֲשִׂיתֶם לְפָנַי מְנוֹרָה, אֲנִי מֵאִיר לָכֶם שִׁבְעָתַיִם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם (ישעיהו ל׳:כ״ו). עֲשִׂיתֶם לְפָנַי אָרוֹן שֶׁהַתּוֹרָה נִתֶּנֶת בְּתוֹכוֹ, אֶתֵּן לָכֶם שָׂכָר טוֹב שֶׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ (תהלים ל״א:כ׳).
[ו] וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים (תהלים קי״ט:ק״ל). כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְגוֹ׳ (בראשית א׳:ב׳). רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַחֹשֶׁךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, הָעוֹלָם בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בָּרָא אֶת הַחֹשֶׁךְ. שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. אָמַר לוֹ: אַתָּה בַּעַל הַגָּדָה, אֱמֹר לִי הֵיאַךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם (מִשֶּׁבָּרָא עוֹלָמוֹ בָּרָא אֶת הָאוֹר). אָמַר לוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, נִתְעַטֵּף בָּאוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה (תהלים ק״ד:ב׳), וְאַחַר כָּךְ נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים ק״ד:ב׳). לְפִיכָךְ, פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים. רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי אוֹמֵר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת פַּלְטֵרִין, וְהָיָה אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל חֹשֶׁךְ, וְהִדְלִיק בּוֹ אֶת הַנֵּרוֹת, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה הָעוֹלָם חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א׳:ב׳), וְנִתְעַטֵּף בָּאוֹר וְאַחַר כָּךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. הֱוֵי, פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים. וּמֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמְדוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁיִּהְיוּ מַתְחִילִין תְּחִלָּה בָּאוֹרָה. כֵּיצַד, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִבְצַלְאֵל מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר וְעָשׂוּ לִי מִקְדָשׁ, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לֵךְ וַעֲשֵׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן. בַּמֶה פָּתַח תְּחִלָּה, וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכֶּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח (משלי ט׳:ט׳). מֹשֶׁה אָמַר לוֹ לְהַתְחִיל בַּמִּשְׁכָּן, וְהוּא הִתְחִיל בָּאָרוֹן. לָמָּה, בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָרוֹן מְקוֹם הַתּוֹרָה שֶׁהִיא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח, מְדַבֵּר בְּנֹחַ. כֵּיצַד, כְּשֶׁעָשָׂה נֹחַ הַתֵּבָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ וְגוֹ׳ (בראשית ז׳:ב׳). וּכְשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ (בראשית ח׳:כ׳), מַה שֶּׁלֹּא נִצְטַוָּה. אָמַר נֹחַ, לֹא צִוָּה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְבּוֹת מִן הַטְּהוֹרוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַקְרִיב מֵהֶם עוֹלוֹת וְקָרְבָּנוֹת. לְפִיכָךְ וַיִּקַּח מִכֹל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף וְגוֹ׳. הֱוֵי, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, זֶה בְּצַלְאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן, אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל, מַה מְּבַקֵּשׁ מִן הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה. אָמַר לוֹ: לִשְׁכֹּן בּוֹ וּלְלַמֵּד תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ בְצַלְאֵל, וְהֵיכָן תְּהֵא הַתּוֹרָה נְתוּנָה. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, מִשֶּׁאָנוּ עוֹשִׂין אֶת הַמִּשְׁכָּן נַעֲשֶׂה אֶת הָאָרוֹן. אָמַר לוֹ: לֹא כֵן, נַעֲשֶׂה אֶת הָאָרוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן.
[ז] וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן – אֵין אַתָּה מוֹצֵא בְּאֶחָד מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה שָׁם בְּצַלְאֵל כְּלוּם אֶלָּא בָאָרוֹן. וְכָל הַמְּלָאכוֹת הָאֲחֵרוֹת, כָּל הַכֵּלִים הָאֲחֵרוֹת, בַּאֲמִירָתוֹ וּבַעֲצָתוֹ. וְלָמָּה פֵרַשׁ בָּאָרוֹן מְלַאכְתּוֹ לְבַד וַעֲשָׂאוֹ בְּיָדוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁם צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְצַמְצֵם שָׁם שְׁכִינָתוֹ. וּלְפִיכָךְ קְרָאוֹ בְּצַלְאֵל, שֶׁעָשָׂה צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ וְגוֹ׳ (משלי כ״ה:כ״ב). וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (ירמיהו כ״ג:כ״ד). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מָשָׁל לִמְעָרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל שְׂפַת הַיָּם, גָּעַשׁ הַיָּם, נִתְמַלֵּאת הַמְּעָרָה וְהַיָּם לֹא חָסַר כְּלוּם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ זִכְרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב וּכְבוֹד י״י מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ׳:ל״ד), אַף עַל פִּי כֵן, הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (תהלים קמ״ח:י״ג). וְלֹא תֹאמַר, שֶׁצִּמְצֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא אַף בְּתוֹךְ הָאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, צִמְצֵם שְׁכִינָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ (יהושע ג׳:י״א), זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה בְתוֹכוֹ. וּמִי עֲשָׂאוֹ. בְּצַלְאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא דְצִפֳּרִין, שָׁלֹש תֵּבוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן, שְׁתַּיִם שֶׁל זָהָב וְאַחַת שֶׁל עֵץ. שִׁקַּע שֶׁל עֵץ בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב וְשֶׁל זָהָב בְּתוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְאַחַר כָּךְ צִפָּה שִׂפְתוֹתֵיהֶן זָהָב, לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ, וְאַחַר כָּךְ וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב. מִכָּאן, שֶׁיְּהֵא תַלְמִיד חָכָם תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ. מַהוּ מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁהָעֵץ נָתוּן בָּאֶמְצַע, הֱוֵי נוֹהֵג בּוֹ כָּבוֹד. לָמָּה, שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה בוֹ. וְאַף הַלּוּחוֹת כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ, הֱוֵי נוֹהֵג בָּם כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן (דברים י׳:ב׳), לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן, כְּלוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת בְּנֵי תוֹרָה עֲנִיִּים וּמְדֻלְדָּלִים, הֱוֵי נוֹהֵג בָּם כָּבוֹד, שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה לְתוֹכָן. וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב. לָמָּה, לְפִי שֶׁהֻנַּח שָׁם הַתּוֹרָה. שְׁלֹשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת. וְעוֹד כֶּתֶר אֶחָד, כֶּתֶר שֵׁם טוֹב, שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן. כֵּיצַד כֶּתֶר תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ (קהלת ז׳:י״ב), בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. לְכָךְ כְּתִיב: וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, רְאֵה כַּמָּה חָבִיב הָאָרוֹן. כְּשֵׁם שֶׁכִּסֵּא הַכָּבוֹד חָבִיב, כָּךְ הוּא חָבִיב, שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ. וּבִשְׁבִיל שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳), לְפִיכָךְ הָאָרוֹן חָבִיב בִּשְׁבִיל שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה (שמות ל״ב:ט״ו). וְלָמָּה עֲצֵי שִׁטִּים נְתוּנָה בְתוֹכוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵץ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג׳:י״ח).
(א-ב) [ח] וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים – לְפִי שֶׁגָּלוּי הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים בַּשִּׁטִּים. לְכָךְ תִּקֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁטִּים, לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה שִׁטִּים.
וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר – אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים בְּנֵי תוֹרָה. כִּי כְמוֹ שֶׁמִּתְכַּבֵּד הָעֵץ בַּזָּהָב, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִתְכַּבְּדִין הַתַּלְמִידִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּתוֹךְ לִבָּם. וּכְמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ אֲנָשִׁים זָהָב טָהוֹר, כָּךְ מְטַהֵר הַתּוֹרָה לִבָּן וְכִלְיוֹתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב (תהלים י״ט:י״א).
וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל – אָנוּ מוֹצְאִין כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְעָשִׂיתָ. וְעַל הָאָרוֹן אָמַר, וְעָשׂוּ (שמות כ״ה:י׳). לָמָּה, אֶלָּא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יְהֵא לְאֶחָד מֵהֶם פִּתְחוֹן פֶּה עַל חֲבֵרוֹ לוֹמַר, שֶׁאֲנִי נָתַתִּי הַרְבֵּה בָּאָרוֹן לְפִיכָךְ אֲנִי לוֹמֵד הַרְבֵּה וַאֲנִי יֶשׁ לִי בוֹ יוֹתֵר מִמְּךָ וְאַתָּה לֹא נָתַתָּ בָּאָרוֹן כְּלוּם אֶלָּא מְעַט לְפִיכָךְ אֵין לְךָ חֵלֶק בַּתּוֹרָה. וּלְכָךְ נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נ״ה:א׳). כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁקֵנִי מַיִם, כָּךְ לֹא יִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לְקָטָן מִמֶּנּוּ לַמְּדֵנִי תוֹרָה, לַמְּדֵנִי דָבָר זֶה. וּכְשֵׁם שֶׁהַמַּיִם כָּל הָרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה בְּלֹא מְחִיר, כָּךְ כָּל הָרוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה, לוֹמֵד בְּלֹא מְחִיר וּבְלֹא כֶסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר: לְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר (ישעיהו נ״ה:א׳). וְלָמָּה נִתְּנָה הַתּוֹרָה בַּמִּדְבָּר. לוֹמַר, מָה הַמִּדְבָּר מֻפְקָר לְכָל בְּנֵי אָדָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מֻפְקָרִין לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִלְמֹד. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם אוֹמֵר, אֲנִי בֶּן תּוֹרָה וְתוֹרָה נְתוּנָה לִי וְלַאֲבוֹתַי וְאַתָּה וַאֲבוֹתֶיךָ לֹא הֱיִיתֶם בְּנֵי תוֹרָה אֶלָּא אֲבוֹתֶיךָ גֵּרִים הָיוּ, לְכָךְ כְּתִיב: מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (דברים ל״ג:ד׳), לְכָל מִי שֶׁמִּתְקַהֵל בְּיַעֲקֹב. אֲפִלּוּ הַגֵּרִים שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁקוּלִים הֵם כְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי י״י אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא י״ח:ה׳), כֹּהֵן וְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אָדָם. לְפִיכָךְ תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה וְגוֹ׳ (במדבר ט״ו:ט״ו). רְאֵה מַה כְּתִיב בִּבְנֵי יִתְרוֹ, וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים ישְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים (דברי הימים א ב׳:נ״ה). תִּרְעָתִים, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. שִׁמְעָתִים, שֶׁהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים הֲלָכָה מִפִּיהֶם. שׂוּכָתִים, שֶׁנִּסְתּוֹכְכוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וּמִי הֵם, הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב (דברי הימים א ב׳:נ״ה), מִבְּנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה. וּשְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן בְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא הָיוּ וְלִמְּדוּ תוֹרָה בָּרַבִּים כְּאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. כָּל כָּךְ לָמָּה. שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ כְּתִיב: אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר י״י אֶל כָּל קְהַלְכֶם (דברים ה׳:י״ח). וּכְתִיב: וְעָשׂוּ אֲרוֹן עַצֵי שִׁטִּים (שמות כ״ה:י׳). אָמַר רַבִּי שִמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שְׁלֹשָה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהֻנָּה, כֶּתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר תּוֹרָה מִנַּיִן. שֶׁכָּךְ כְּתִיב בָּאָרוֹן, וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב (שמות כ״ה:י״א) כֶּתֶר כְּהֻנָּה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב בַּמִּזְבֵּחַ (שמות ל׳:ג׳), זֵר זָהָב. כֶּתֶר מַלְכוּת, שֶׁכָּךְ כְּתִיב בַּשֻּׁלְחָן (שמות כ״ה:כ״ד) זֵר זָהָב. וְלָמָּה כָּתוּב זֵר וְקוֹרִין זֵר. לְלַמֶּדְךָ, זָכָה אָדָם, נַעֲשָׂה לוֹ זֵר זָהָב. לֹא זָכָה, נַעֲשָׂה זָר בְּתוֹכָם מֵהֶם. וּמִפְּנֵי מָה בְּכֻלָּם כָּתוּב וְעָשִׂיתָ, וּבָאָרוֹן כְּתִיב וְעָשִׂיתָ עָלָיו. לְלַמֶּדְךָ, אִם זָכָה לַתּוֹרָה, זָכָה לְכֻלָּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְחֹת (במדבר ג׳:ל״א). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין לְךָ גָּדוֹל מִן הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.
א
[י] וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן – אַתָה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁהָיָה בַמִּשְׁכָּן, עַל הַסֵּדֶר הָיָה עָשׂוּי. בַּתְּחִלָּה עָשָׂה אֶת הַקְּרָשִׁים וְחִבְּרָם, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה יְרִיעוֹת עִזִּים, שֶׁיְּהֵא פוֹרֵשׂ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן (שמות כ״ו:ז׳), וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אֶת הַפָּרֹכֶת, שֶׁתְּהֵא נִתְלֵית בִּפְנֵי הָאָרוֹן. מִשֶּׁעָשָׂה אֶת הָאָרוֹן וְעָשָׂה אוֹתָהּ, עָשָׂה כַּפֹּרֶת זָהָב, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה עַל הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסִי, אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַכַּפֹּרֶת בְּרוֹמִי וְרָאִיתִי עָלֶיהָ כְּמִין טִפֵּי דָם, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם מָה הַדָּם הַזֶּה שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת. וְאָמְרוּ לִי, מִדָּם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מַה שֶּׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל מַזֶּה. לְפִיכָךְ כַּפֹּרֶת הָיְתָה נְתוּנָה עַל אָרוֹן. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כַּפֹּרֶת, שֶׁהָיְתָה מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. מִשֶּׁעָשָׂה כַּפֹּרֶת, עָשָׂה אֶת הַשֻּׁלְחָן שֶׁהָיָה לֶחֶם הַפָּנִים עָלָיו שֶׁהָיָה נָתוּן לִפְנֵי הָאָרוֹן מִשֶּׁעָשָׂה אֶת הַשֻּׁלְחָן, עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה, שֶׁתְּהֵא מְאִירָה עַל הַשֻּׁלְחָן. הֱוֵי, כְּטַכְסִין שֶׁל מְלָכִים עָשָׂה אוֹתָהּ. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים. וּבְצַלְאֵל עַצְמוֹ עָשָׂה הַכֹּל? שֶׁכָּל פַּעַם וָפַעַם הוּא אוֹמֵר וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל! אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ הַרְבֵּה עַל הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ לֹא קִפַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ וְהוּא מְפַרְסְמוֹ בְּכָל פַּעַם וָפַעַם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר, אַךְ יוֹנָתָן בֶּן עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן תִּקְוָה עָמְדוּ עַל זֹאת, וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם (עזרא י׳:ט״ו). כְּתִיב יוֹנָתָן, נָתַן נַפְשׁוֹ וּבָאוּ אֵלָיו וְעָזְרוּ אוֹתוֹ אֲבָל פִּרְסְמוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה עַל שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ הַרְבֵּה וְאַף בְּצַלְאֵל, כָּל הַחֲכָמִים עָשׂוּ עִמּוֹ. וּלְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמִּשְׁכָּן הַרְבֵּה, לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיַעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם, בִּזְכוּת הַמִּשְׁכָּן אֲנִי מֵאִיר לָכֶם, לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים בַּמִּשְׁכָּן, כָּךְ אֲנִי פוֹרֵעַ לָכֶם. וְלֹא תֹאמַר בַּמִּשְׁכָּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּגְדֵי כֹהֵן גָּדוֹל, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ מְכַפְּרִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲשִׂיתֶם יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם פּוֹרְעִים לִי, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּו אַתֶּם גּוֹמְלִים עָלָי. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיְּצָאתֶם מִמִּצְרַיִם, הֵבֵאתִי עָנָן וְהָיָה עָשׂוּי כְּמִין אֹהֶל וְהָיָה מֵגִין עֲלֵיכֶם. וַאֲנִי פוֹרֵעַ לָכֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָרָא י״י עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה (ישעיהו ד׳:ה׳). עֲשִׂיתֶם לְפָנַי כַּפֹּרֶת, חַיֵּיכֶם, עַל יְדֵי הַכַּפֹּרֶת מְכַפֵּר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית (יחזקאל ט״ז:ס״ג). אַתֶּם עֲשִׂיתֶם לְפָנַי אָרוֹן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ אוֹר לָעוֹלָם הַזֶּה, חַיֵּיכֶם, אֲנִי מֵאִיר עֲלֵיכֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְגוֹ׳ (ישעיהו ל׳:כ״ו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ (ישעיהו ס׳:א׳). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל כָּל הַדְּבָרִים וְהַמִּצְוֹת שֶׁעֲשִׂיתֶם, אֲנִי פוֹרֵעַ לָכֶם לָעוֹלָם הַבָּא. וּבִזְכוּת הָאָרוֹן שֶׁעֲשִׂיתֶם שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ אֲנִי מֵאִיר לָכֶם וַאֲנִי מֵטִיב לָכֶם הַטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם (תהלים ל״א:כ׳). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צ״ח:י״א).
א. בתנחומא מופיעה כאן פיסקה ט׳. היא מופיעה במהדורתנו לעיל שמות ל״ו:כ׳ לאחר פיסקה ה׳ (שמות ל״ה:ל׳-ל״א).
[Siman 6]
And Bezalel made the ark of acacia wood (Exod. 37:1). Scripture states elsewhere: The opening of Thy words giveth light; it giveth understanding unto the simple (Ps. 119:130). When the Holy One, blessed be He, created His world, the entire world was composed of water, as it is said: And darkness was upon the face of the deep (Gen. 1:2). R. Judah and R. Nehemiah discussed this verse. R. Judah said: The Holy One, blessed be He, created the darkness first, and then He created the world. R. Nehemiah contended that the Holy One, blessed be He, created the world first and then the darkness. R. Simeon the son of Yehozadak inquired of R. Samuel about this. He said to him: You are an authority on aggadic traditions, so tell me, how did the Holy One, blessed be He, create His world? When He created the world, did He create the light first? R. Samuel the son of Nahman answered: When He decided to create His world, He surrounded Himself with light, and then He created the world, as is said: Who coverest Thyself with light as a garment, and that is followed by: Who stretchest out the heavens like a curtain (Ps. 104:2). Therefore Scripture states: The opening of Thy word giveth light; it giveth understanding to the simple (ibid. 119:130).
R. Judah the son of Ilai said: This may be likened to a king who wished to build a palace in a dark place. First he lit candles, and then he built (the palace). The Holy One, blessed be He, did likewise. The world was dark, as it is said: And darkness was on the face of the deep (Gen. 1:2), and so He wrapped himself with light and created the world. Hence, the opening of Thy words giveth light; it giveth understanding unto the simple (Ps. 119:130). The righteous learn from the Holy One, blessed be He, that they should begin with light. How do we know this? At the time that Moses told Bezalel that the Holy One, blessed be He, had said Build Me a Sanctuary, Moses told him: Go build the Tabernacle. What did he begin with? Bezalel began with the ark.
Scripture states elsewhere: Give to a wise man, and he will be yet wiser; teach a righteous man, and he will increase in learning (Prov. 9:9). Moses told him to begin by building the Tabernacle, but he began instead with the ark. Why? Because the ark is the place where the Torah, which is the light of the world and the world-to-come, is kept.
Teach a righteous man, and he will increase in learning. This verse alludes to Noah. How is that? Of every clean beast thou shall take to thee seven and seven, and of beasts that are unclean two and two (Gen. 7:2), but when the time comes to depart from the ark, it is written: He took of every clean beast, and of every clean fowl, and offered burnt offerings on the altar (ibid. 8:20), even though he had not been commanded to do so. Noah said to himself: The Holy One, blessed be He, told me to take a greater number of clean beasts than of unclean ones. He must have done this so that I might offer them as burnt offerings and sacrifices. Therefore he took of every clean beast, and every clean fowl, and offered burnt offerings on the altar. Hence, Teach a righteous man, and he will increase in learning (Prov. 9:9).
Give to a wise man, and he will yet be wiser refers to Bezalel. At the time the Holy One, blessed be He, told Moses to erect the Sanctuary, Bezalel asked him: “What is the purpose of this Sanctuary?” Moses replied: “So that He might dwell therein and teach the law to Israel.” Then Bezalel said: “But where will the Torah be placed?” Moses answered: “After we have made the Sanctuary we will make the ark.” Bezalel replied: “That is not the way. Let us make the ark first and then we will build the Sanctuary.”
[Siman 7]
And Bezalel made the ark (Exod. 37:1). You do not find Bezalel’s name associated with any vessel made for the Sanctuary other than the ark. All the other work and all the other implements were made at his suggestion and upon his advice. Why did he make an exception in the work of the ark by doing it himself? Because it was to be a shade for the Holy One, blessed be He, in which He would compress His Shekhinah. That is why He called Bezalel to make a shade for the Holy One, blessed He, between the cherubim, as it is said: And there I will meet with thee, and I will speak with thee from between the two cherubim (Exod. 25:22).
Has it not already been stated: Do I not fill heaven and the earth (Jer. 23:24)? R. Joshua of Sikhnin said in the name of R. Levi: This may be compared to a cave situated at the edge of the sea. Though the sea rushes forth and fills the cave, the sea lacks nothing. Similarly with the Holy One, blessed be He, may His name be blessed, for though it is written: And the glory of the Lord filled the Tabernacle (Exod. 40:34), nevertheless His glory is above the heaven and the earth (Ps. 148:13). You should not say that the Holy One, blessed be He, compressed His Shekhinah only into the Tabernacle. He likewise compressed His Shekhinah into the ark that Bezalel had made, as it is written: Behold, the ark of the covenant of the Lord of all the earth (Josh. 3:11). This indicates that the Holy One, blessed be He, was within it. Who other than Bezalel could have made it, since it says: And Bezalel made the ark?
R. Hanina of Sepphoris said that Bezalel made three chests for the ark, two of gold and one of wood. He inserted the wooden chest into one golden one, and then the other golden one into the wooden one. After that he covered the edges with gold in order to fulfill what is written: And he overlaid it with gold within and without (Exod. 37:2), and it is written elsewhere; And shalt make upon it a crown of gold roundabout (ibid. 25:11). From here we learn that a scholar’s “inside” should be as his exterior (i.e., he should not be a hypocrite), since it is said: Thou shalt overlay it with pure gold, within and without shalt thou overlay it (ibid.).
What is meant by Thou shalt overlay it with gold, within and without? He said to him: Even though the wooden casket is to be inserted between them, handle it with the utmost care. Why? Because the Torah, the tablets, and even the broken tablets will be placed within it. Hence treat it with honor, since it is said: Thou shalt put them in the ark (Deut. 10:2); that is, both the (second) tablets and the broken tablets shall be placed inside it. And thou shalt put them in the ark. That is to say, even if you should see students of the Torah who are poor and unfortunate, treat them with respect, for the law is stored within them. And make a crown of gold (Exod. 37:2). Why? Because the Torah rests therein. There are three crowns, the crown of the Torah, the crown of priesthood, (and) the crown of kingship, but there is an additional crown, the crown of a good name, that excels them all. How do we know abut the crown of the Torah? It is said: That wisdom preserveth the life of him who has it (Exod. 7:12) both in this world and the world-to-come. Hence it is written: And made a crown of gold.
You may be assured that the ark is beloved (by God), for just as the Throne of Glory is beloved, so too is the ark beloved, for the Torah was placed within it. Because the Torah was located at the right hand of the Holy One, blessed be He, as it is said: At His right hand was a fiery law unto them (Deut. 33:2), therefore the ark was precious because the Torah was placed within it. As it is said: The tables were the work of God (Exod. 32:16).
Why was the acacia-wood placed in between? Because the Torah is called the tree of life, as it is said: She is a tree of life to them that lay hold upon her (Prov. 3:18).
(1-2) [Siman 8]
And Bezalel made the ark of acacia-wood (Exod. 37:1). Because it was known to Him-who-spoke-and-the-world-came into-being that Israel will sin at Shittim, the Holy One, blessed be He, prepared shittim (acacia-wood) so that they might atone for what happened at Shittim.⁠1 And he overlaid it with pure gold (ibid., v. 2). This alludes to the students of the Torah, for just as the wood was greatly adorned by the gold that overlaid it, so the students of the Torah are adorned by the Torah within their hearts. Just as men speak of pure gold, so the Torah purifies the heart and the kidneys of the scholar, as it is written: More to be desired are they than gold, yea, than much fine gold (Ps. 19:11). And Bezalel made the ark. We find that when the Holy One, blessed be he, told Moses to construct the Tabernacle, He described every detail to him, saying: Thou shalt do, but with reference to the ark, He said simply: Make Me. Why? The Holy One, blessed be He, commanded all the Israelites to make it, so that not one of them would be able to humiliate his fellow Israelite by saying: “I contributed more for the building of the ark than you, therefore I am more learned and have a greater right to it than you do. And since you contributed little to the ark, you will have no portion in the Torah.” That is why the Torah is likened to water, as it is said: Ho, everyone that thirsteth, come you for water (Isa. 55:1). Just as no one should be ashamed to say to his companion: “Give me a drink of water,” no one should be ashamed to say to a person younger than himself: “Teach me the law, instruct me in this matter.” And just as one who desires to drink should be able to drink without cost, so all who desire to learn the law should be able to learn without cost and without price, as it is said: Yea, come without money and without price (ibid.).
Why was the law given in the desert? To teach us that just as the desert is free to all men, so the words of the law are free to all who desire to learn them. Also, lest a man should say: “I am a student of the law that was given to me and my ancestors, while you and your ancestors are not students of the law; your ancestors were strangers”; hence it is written: An inheritance of the congregation of Jacob (Deut. 33:4). This tells us that the law was an inheritance for all who associate themselves with Jacob. Even outsiders who devote themselves to the law are equal to the high priest, as it is said: Which if a man do, he shall live by them: I am the Lord (Lev. 18:5). It does not refer to priest or Levite or Israelite but merely to man. Thus, One law and one ordinance shall be both for you and for the stranger that sojourneth with you (Num. 15:16). Observe what is written concerning the sons of Jethro: And the families of the scribes that dwelt at Jabez: the Tirathites, the Shimeathites, the Succathites (I Chron. 2:55). The name Tirathites (understood as derived from Aramaic tar’a, “gate”) indicates that they sat at the gate to the inner chamber of the Temple; Shimeathites (which includes the letters of the word shema, “hear”) implies that all the Israelites heard the law from their lips; and Succathites (which includes the word sukkah, “covered by”) suggests that they were enveloped by the Holy Spirit. Who were these? They were Kenites who came from The father of the house of Rechab (ibid.). The father-in-law of Moses was a Kenite, and Shemaiah and Abtalion and the descendants of Sisera were also Kenites. They studied the law in public like the men of the Great Synagogue. Why was that? Because the law was given to all Israel. Therefore it is written: These words that the Lord spoke unto all your assembly (Deut. 5:19).
It is written: And they shall make an ark of acacia-wood (Exod. 25:10). R. Simeon the son of Yohai said: There are three crowns, the crown of Torah, of priesthood, and of kingship. How do we know about the crown of Torah? It is written concerning the ark: And thou shalt overlay it with pure gold (ibid., v. 11); we know about the crown of priesthood because it is written concerning the altar: A crown of gold (Exod. 37:26); and we know about the crown of kingship from the fact that it is written concerning the table: And made thereto a crown of gold (ibid., v. 11). Why is the word (in the preceding verse) written as zar (“stranger”) but read as zer (“crown”)? To teach us that if a man is worthy, it is his crown of gold, but if he is unworthy, he is to be considered a stranger among you.
Why was it written about everything: And thou shalt make, except in the case of the ark, where it says: Thou shalt make upon it? It is to teach us that if a man is worthy of the Torah, he is worthy of everything. And it states also: And their charge the ark, and the table, and the candlesticks, and the altar (Num. 3:31) to teach you that no-one is more important for you than one who devotes himself to the law.
[Siman 10]
And Bezalel made the ark (Exod. 37:1). You find that everything constructed for the Tabernacle was made in its proper order. First he made the boards and joined them together. After that he made the curtain of goats’ hair to spread over them, as it is said: And thou shalt make a curtain of goats’ hair for a tent over the Tabernacle (Exod. 26:7). When he completed the ark, he made the cover that was to be hung before the ark: After he made the ark, he made the ark cover of pure gold (ibid. 37:6).
R. Eliezer the son of R. Yosé said: I saw the ark covering in Rome2 and noticed drops of blood upon it. I asked them why this blood was upon the ark cover. They told me: This was some of the blood the high priest sprinkled on the Day of Atonement. Therefore this ark cover must have been on the ark made by Bezalel.
Why was the ark cover called a kapporet? Because it effected atonement (mekapper) for Israel. After he made the ark cover, he fashioned the table upon which the show-bread rested, which was placed before the ark. When he completed the table, he constructed the menorah that illuminated the table. Hence he made everything according to the usual practice of kings. Therefore it is written: And Bezalel made the ark of acacia-wood. Did Bezalel do all the work by himself, that Scripture should repeat each time And Bezalel made? Indeed not. But since he devoted himself so zealously to the work of the Tabernacle, the Holy One, blessed be He, would not deprive him of his reward, and so He mentioned him each time, as is written: And Bezalel made.
Another illustration of this is in the verse Only Jonathan the son of Asahel and Jahzeiah the son of Tikvah stood up against this matter (supporting Ezra’s decree that the Israelites were to send away their foreign wives); and Meshullam and Shabbethai the Levite helped them (Ezek. 10:15).⁠3 Because Jonathan devoted himself zealously to this matter while the other only helped him, his name is mentioned first. Similarly in the case of Bezalel. All the wise men assisted him, but because he devoted himself most zealously to the erection of the Tabernacle, it is written: And Bezalel made the ark.
The Holy One, blessed be He, said: Be assured that because of the importance of the Tabernacle, I shall be a light unto you, and because of everything you did in constructing the Tabernacle, I will reward you. But do not imagine that it is for the Sanctuary alone that you will be rewarded. I will reward you, as well, for the garments worn by the high priest. Each one obtained forgiveness for the people.
The Holy One, blessed be He, said: Because you have made a curtain of goats’ hair to serve as a tent over the Tabernacle in order to cover Me, I will cover you with a cloud on high, and I will consider it as if you had repaid Me. Because, at the time you went forth from Egypt, I brought a cloud that was a kind of tent to protect you, and I will reward you (in the same fashion) in the time-to-come, as it is said: And the Lord will create over the whole habitation of Mount Zion, and over her assemblies, a cloud and smoke by day, and the shining of a flaming fire by night, for over all the glory shall be a canopy (Isa. 4:5). You made an ark cover for Me, so be assured, because of the ark cover I will forgive all your sins, as it is said: When I have forgiven thee all that thou hast done (Ezek. 16:63). Because you made an ark for Me from which light will go forth to the world, be assured I will illumine for you the world-to-come, as it is said: Moreover, the light of the moon shall be as the light of the sun (Isa. 30:26), and it is written elsewhere: Arise, shine, for thy light is come (Isa. 60:1).
The Holy One, blessed be He, declared; Because of all the things you did and the commandments you performed, I will repay you in the world-to-come. Because of the ark you made, in which the law is placed, I will be a light unto you and will bestow upon you the good that is stored up for the righteous, as it is said: Oh how abundant is Thy goodness, which Thou has laid up for them that fear Thee; which Thou hast wrought for them that take refuge in Thee, in the sight of the sons of men (Ps. 31:20). And it is also written: Light is sown for the righteous, and gladness for the upright in heart (Ps. 97:11).
1. In building the ark of shittim (acacia wood) they were able to obtain forgiveness for the sins perpetrated at Shittim.
2. After the conquest of the land of Israel by Rome, the ark and the covering were taken to Rome.
3. See Ezra 10:9–33.
[ז] ויעש בצלאל את הארון (שמות ל״ז:א׳). זש״ה פתח דבריך יאיר מבין פתיים (תהלים קי״ט:ק״ל), שאל ר׳ שמעון [בן יהוצדק] את ר׳ שמואל בר (נחמיה) [נחמן] אתה בעל הגדה, אמור לי היאך ברא הקב״ה את העולם, א״ל הקב״ה כשבקש לבראות את העולם, נתעטף באור וברא את עולמו, שנאמר עוטה אור כשלמה (שם ק״ד:ב׳), אח״כ נוטה שמים כיריעה (שם), לכך פתח דבריך יאיר וגו׳. אמר ר׳ יהודה למה הדבר דומה, למלך (שהיה) [שביקש לבנות] לו פלטין ואותו מקום היה (של) חשך, מה עשה הדליק את הנרות, ואחר כך בנה פלטין, כך הקב״ה כשבנה העולם היה כולו חשך, מה עשה נתעטף באורה ובראו, הוי פתח דבריך יאיר וגו׳, מן הקב״ה למדו הצדיקים שיהו מתחילים באורה, כשאמר לו הקב״ה ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳), אמר משה לבצלאל שיעשה משכן, מה פתח תחילה, מלאכת הארון, ויעש בצלאל את הארון.
[ח] [ויעש בצלאל את הארון]. זש״ה תן לחכם ויחכם עוד [הודע לצדיק ויוסף לקח] (משלי ט׳:ט׳), מדבר בנח כשעשה את התבה, א״ל הקב״ה מכל הבהמה הטהורה [תקח לך שבעה שבעה וגו׳] (בראשית ז׳:ב׳), כשיצא קירב מן הטהורה, אמר לא ריבה הקב״ה בהמה טהורה, אלא כדי שאקרב ממנה, הוי תן לחכם וגו׳ זה נח.
ד״א תן לחכם וגו׳, זה היה משה, כשנתן לו הקב״ה את התורה, היה הולך ומלמדה לישראל, והיה משביח את דבריו.
ד״א תן לחכם וגו׳, זה בצלאל, בשעה שאמר לו משה לבצלאל עשה משכן, אמר בצלאל למה הוא המשכן, אמר לו להשרות שכינה בתוכו וללמד לישראל תורה, אמר בצלאל והיכן התורה נתונה, אמר לו כשאנו עושים משכן נעשה ארון, והוא התחיל בארון, שנאמר ויעש בצלאל את הארון וגו׳.
[ט] [ויעש בצלאל את הארון עצי שטים]. אמר (ר׳) ירמיה כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך וגו׳ (ירמיהו ל׳:י״ז), מלך בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, אבל הקב״ה אינו כן, בדבר שמכה בו מרפא, שנאמר ויבואו מרתה [ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם] (שמות ט״ו:כ״ג), אמר ר׳ לוי למה כי מרים הם, הדור היה מר במעשיו, ויצעק אל ה׳ [ויורהו ה׳ עץ] (שם שם:כ״ה), נתן לו הקב״ה עץ מר, ונתן לתוך מר, וימתקו המים (שם), הוי וממכותיך ארפאך, אף ישראל כשחטאו בשטים, אמר להם הקב״ה חייכם במה שחטאתם בו אתם מתרפאים, ויעש בצלאל את הארון [עצי שטים].
[י] (אמרו רבותינו) מה כתיב למעלה מן הענין, ויעש את הפרוכת וגו׳ (שמות ל״ו:ל״ה), [אמרו רבותינו] פרוכת עוביה טפח ועל שבעים ושנים נירים היתה נארגת, ועל כל נימה ונימה כ״ד חוטין, ארכה מ׳ אמה, ורחבה כ׳ אמה, ולא היה בה קשר, [ושתים עושין כל שנה ושנה, וש׳ כהנים מטבילין אותה], וכיצד היו מטבילין אותה, כל הכהנים היו עולים ומטבילים אותה, ועולים ושוטחים אותה בחיל, ומשעשה משה את הפרוכת שהיתה נתונה בפני הארון, אחר כך אמר לבצלאל שיעשה את הארון.
את מוצא כל מה שהיה במשכן על הדר היה עשוי, תחילה עשה את הקרשים וחיברם, ואחר כך עשה יריעות שיהא פורש עליהם, שנאמר ועשית יריעות עזים (שמות כ״ו:ז׳), ואחר כך עשה פרוכת שהיתה נתונה בפני הארון, ואחר כך עשה הארון, ואחר כך עשה כפורת זהב על הארון, אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אני ראיתיו ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים, שאלתי אותם מה דם הזה שעל הכפורת, אמרו מדם יום הכפורים שהיה כהן גדול נכנס ומזה, למה נקרא שמה כפורת, שהיה מכפר עונותיהם של ישראל, ואחר כך עשה את השלחן שהיה לחם הפנים עליו, ואחר כך עשה את המנורה שהיה מאירה למעלה מן השלחן, הוי כטכסיס של מלכים עשה אותה, לפיכך ויעש בצלאל.
[יא] [ויעש בצלאל], וכי בצלאל לעצמו עשה, שכל פעם ופעם הוא אומר ויעש בצלאל, אלא על ידי ששם נפשו הרבה על מלאכת המשכן, לפיכך לא קיפח הקב״ה שכרו, והוא מפרסמו בכל פעם ויעש בצלאל, אף כיוצא בו אך יונתן בן עשאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת [ומשלם ושבתי הלוי עזרום] (עזרא י׳:ט״ו), הכתוב פרסמו ששם יהונתן נפשו, אף כאן ויעש בצלאל.
אמר הקב״ה עשיתם לי יריעות עזים לאוהל על המשכן, כשיצאתם ממצרים הבאתי ענן והיה מגין עליכם, אעפ״י שאתם פורעים לי, אני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם (ישעיהו ד׳:ה׳), עשיתם לפני כפורת, אני מכפר לכם על כל עונותיכם, שנאמר בכפרי לך וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ס״ג), עשיתם לפני ארון, חייכם שאני מאיר לכם, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה וגו׳ (ישעיהו ל׳:כ״ו), ואומר אור זרוע לצדיק וגו׳ (תהלים צ״ז:י״א).
חסלת פרשת ויקהל
[7] (Exod. 37:1:) THEN BEZALEL MADE THE ARK. This text is related (to Ps. 119:130): THE OPENING OF YOUR WORDS ENLIGHTEN; IT GIVES UNDERSTANDING TO THE SIMPLE. R. Simeon [ben Jehozadak] asked R. Samuel bar {Nehemiah} [Nahman]: < Since > you are a master of Haggadah, tell me: How did the Holy One create the world?⁠1 He said to him: When the Holy One wanted to create the world, he wrapped himself in light and created his world, as stated (in Ps. 104:2): WHO PUTS ON LIGHT LIKE A GARMENT.⁠2 After that (in the same vs.): WHO SPREADS OUT THE HEAVENS LIKE A SHEET. Therefore (in Ps. 119:130): THE OPENING OF YOUR WORDS ENLIGHTEN…. R. Judah said: To what is the matter comparable? To a king {who had} [who wanted to build himself] a palace,⁠3 but that place was {one of} darkness.⁠4 What did he do? He lit the lamps, and afterwards he built a palace. So when the Holy One built the world, it was all darkness. What did he do? He wrapped himself in light and created it. Ergo (in Exod. 119:130): THE OPENING (PTH) OF YOUR WORDS ENLIGHTEN…. From the Holy One the righteous have learned that they should begin <any task> in light. When the Holy One said to him (i.e., to Moses in Exod. 25:8): AND LET THEM MAKE ME A SANCTUARY, Moses told Bezalel to make a Tabernacle. With what did he first begin (PTH)? The work on the Ark. (Exod. 37:1:) THEN BEZALEL MADE THE ARK.
[8] [(Exod. 37:1:) THEN BEZALEL MADE THE ARK.] This text is related to (Prov. 9:9): GIVE TO ONE WHO IS WISE, AND HE WILL BE STILL WISER; INFORM ONE WHO IS RIGHTEOUS, AND HE WILL INCREASE IN LEARNING. <The verse> speaks about Noah.⁠5 When he made the ark, the Holy One said to him (in Gen. 7:2): OF EVERY CLEAN BEAST [YOU SHALL TAKE SEVEN PAIRS….] When he left <the ark>, he sacrificed some of the clean < animals >. He said: Did not the Holy One increase the clean animals simply so that I might sacrifice some of them?⁠6 Ergo (in Prov. 9:9): GIVE TO ONE WHO IS WISE…. This is Noah.
Another interpretation (of Prov. 9:9): GIVE TO ONE WHO IS WISE…. This was Moses. When the Holy One gave him the Torah, he went and taught it to Israel. Thus he increased the value of his words.
Another interpretation (of Prov. 9:9): GIVE TO ONE WHO IS WISE…. This is Bezalel. When Moses said to Bezalel: Make a Tabernacle, Bezalel said: What is the Tabernacle for? He said to him: To have the Divine Presence dwell within it and teach Israel Torah. Bezalel said: And where will the Torah be put? He said to him: When we make a Tabernacle, we shall make an Ark. So he began with the Ark, as stated (in Exod. 37:1) THEN BEZALEL MADE THE ARK….
[9] [(Exod. 37:1:) THEN BEZALEL MADE THE ARK OF ACACIA WOOD.] {R.} Jeremiah said (in Jer. 30:17): FOR I WILL RESTORE HEALTH TO YOU, AND I WILL HEAL YOU OF YOUR WOUNDS. A king of flesh and blood wounds with a knife7 and heals with a bandage, but the Holy One is not like that.⁠8 The very thing which he uses for wounding he uses for healing. Thus it is stated (in Exod. 15:23): WHEN THEY CAME TO MARAH, [THEY COULD NOT DRINK THE WATER OF MARAH BECAUSE IT WAS BITTER (marim)]. R. Levi said: Why? BECAUSE IT WAS BITTER. The generation was bitter in its deeds. (Exod. 15:25:) THEN HE (i.e., Moses) CRIED UNTO THE LORD, [AND THE LORD SHOWED HIM A TREE]. The Holy One gave him bitter wood, he put it into the bitter <water>, AND (ibid., cont.) THE WATER BECAME SWEET. Ergo (in Jer. 30:17): AND I WILL HEAL YOU OF YOUR WOUNDS. Also, when Israel sinned at Shittim, the Holy One said to them: By your life, through that in which you sinned, you shall be healed. (Exod. 37:1:) THEN BEZALEL MADE THE ARK [OF ACACIA (shittim) WOOD].
[10] {Our masters have said:} What is written above on the matter (in Exod. 36:35)? AND HE MADE THE VEIL…. [Our masters have said:]⁠9 The veil was a span in thickness and woven on a seventy-two-thread warp with twenty-four threads on each and every strand. Its length was forty cubits, and its width was twenty cubits. There were also no knots in it. [Now they made two < veils > each and every year, and three hundred priests would immerse it (in a ritual bath).] How did they immerse it? All the priests went up and immersed it. Then they went up and spread it out within the hel.⁠10 After Moses had made the veil which was <to be> located before the Ark, <it was> after that he told Bezalel to make the Ark.
You find that whatever was in the Tabernacle was made in the proper order.⁠11 First he made the boards and joined them.⁠12 Then after that he made tent sheets, which he stretched out over them, as stated (in Exod. 26:7) THEN YOU SHALL MAKE TENT SHEETS OF GOATS' HAIR. Then after that he made the veil which was placed before the Ark. Then after that he made the Ark. Then after that he made the gold Mercy Seat on top of the Ark. R. Eleazar b. R. Jose said: I have seen it in Rome, and there were several drops of blood on it. I asked them what this blood was upon the Mercy Seat. They said: <It comes > from the blood of the Day of Atonement (rt.: KPR), when the High Priest came in and sprinkled it. Why is it named a Mercy Seat (rt.: KPR)? Because he atoned (rt.: KPR) < there > for the sins of Israel. Then after that he made the table on which the shewbread lay. Then after that he made the menorah which shed light over the table. See, he made it like an <ordered> array13 of kings. Therefore (in Exod. 37:1): THEN BEZALEL MADE <THE ARK>.
[11] [Exod. 37:1:) THEN BEZALEL MADE.] Did Bezalel make them by himself, since it says each and every time: THEN BEZALEL MADE?⁠14 It is simply because he put his whole heart into the work of the Tabernacle. Therefore, the Holy One did not deprive him of his reward, and proclaimed him on each occasion: THEN BEZALEL MADE. There is also a similar instance (in Ezra 10:15): ONLY JONATHAN BEN ASAHEL AND JAHZEIAH BEN TIKVAH REMAINED FOR THIS PURPOSE, WITH MESHULLAM AND SHABBETHAI THE LEVITES HELPING THEM. The text proclaims Jonathan because he put his heart into it. Here also <the name is proclaimed > (in Exod. 37:1): THEN BEZALEL MADE.
The Holy One said: You have made me sheets of goats' hair for the tent on the Tabernacle. When you came out of Egypt, I brought a cloud and it became a shield over you. Even though you rebel (pore'im) against me, I am rewarding (porea') you in the world to come, as stated (in Is. 4:5): FOR THE LORD WILL CREATE OVER THE WHOLE SITE OF MOUNT ZION AND OVER ITS ASSEMBLY A CLOUD <AND SMOKE> BY DAY <AND THE BRIGHTNESS OF A FLAMING FIRE BY NIGHT>. You made me a Mercy Seat; I am pardoning (KPR) you for all your sins, as stated (in Ezek. 16:63): WHEN I FORGIVE YOU…. You made me the ark ('RWN); by your life I am enlightening (rt.: 'WR) you, as stated (in Is. 30:26): MOREOVER, THE LIGHT OF THE MOON SHALL BE AS THE LIGHT OF THE SUN…. It also says (in Ps. 97:11): LIGHT IS SOWN FOR THE RIGHTEOUS….
The End of Parashah Wayyaqhel
1. Tanh., Exod. 10:6; Gen. R. 3:4; Exod. R. 50:1; Lev. R. 31:7; M. Pss. 104:4.
2. See above, Tanh. (Buber), Gen. 1:10.
3. Lat.: palatium; Gk.: palation.
4. Cf. Gen. R.3:1.
5. Tanh., Exod. 10:6; Exod. R. 50:2.
6. Gen. 26:1; 34:9.
7. Gk.: smile.
8. Exod. R. 50:3; cf. above, 4:18; Exod. R. 23:3; Lev. 18:5.
9. Exod. R. 50:4. Cf. Sheq. 8:4–5; Hul. 90b and Tamid 29b, which attribute all or most of the saying to Rabban Simeon Ben Gamaliel in the name of R. Simeon the son of the Sagan and have slightly different wordings. See also Numb. R. 4:13; TSheq. 3:13.
10. On the location of the hel, which was probably a rampart, see Mid. 1:5, 7, 9; 2:3; also Pes. 5:10; Kel. 1:8.
11. Tanh., Exod. 10:10; Exod. R. 50:4.
12. Concerning these boards and how they were joined, see above, 7:9.
13. Gk.: taxis (“order”) of kings.
14. While these exact words only appear here in Exod. 37:1, similar wording does designate Bezalel as having made the altar (II Chron. 1:5) and all that Moses commanded (Exod. 38:22).

רמז תיד

וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קי״ט:ק״ל) ״פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר״, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְנוֹת אֶת הָעוֹלָם נִתְעַטֵּף בְּאוֹרָה וּבָרָא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה״, וְאַחַר כָּךְ (שם) ״נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה״. מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמְדוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁיְּהוּ מַתְחִילִין בְּאוֹרָה, כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ״ אָמַר מֹשֶׁה לִבְצַלְאֵל, פְּתַח תְּחִלָּה מְלֶאכֶת הָאָרוֹן, ״וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן״.
״תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד״ (משלי ט׳:ט׳), זֶה בְּצַלְאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה לִבְצַלְאֵל עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָמַר בְּצַלְאֵל, לָמָּה הוּא הַמִּשְׁכָּן, אֲמַר לֵיהּ, לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה בְּתוֹכוֹ וּלְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, אֲמַר בְּצַלְאֵל, וְהֵיכָן הַתּוֹרָה נְתוּנָה, אֲמַר לֵיהּ, מִשֶּׁאָנוּ עוֹשִׂין מִשְׁכָּן נַעֲשֶׂה אָרוֹן, וְהוּא הִתְחִיל בָּאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן.
אֲמַר רַב יְהוּדָה. שָׁלֹשׁ אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל, אֶמְצָעִי שֶׁל עֵץ, תִּשְׁעָה, פְּנִימִי שֶׁל זָהָב, שְׁמוֹנָה, חִיצוֹן שֶׁל זָהָב, עֲשָׂרָה וּמַשֶּׁהוּ. וְהָא תַנְיָא אַחַד עָשָׂר וּמַשֶּׁהוּ. הָא לְמַאן דַּאֲמַר יֵשׁ בְּעָבְיוֹ טֶפַח, הָא לְמָאן דַּאֲמַר אֵין בְּעָבְיוֹ טֶפַח. מַאי מַשֶּׁהוּ, זֵר. אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן. שְׁלֹשָׁה זֵרִין הֵן, שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁל אָרוֹן, שֶׁל שֻׁלְחָן. שֶׁל שֻׁלְחָן, זָכָה דָּוִד וּנְטָלוֹ, שֶׁל מִזְבֵּחַ, זָכָה אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ, שֶׁל אָרוֹן, מֻנָּח, כָּל הָרוֹצֵה לִקַּח יָבוֹא וְיִקָּח. שֶׁמָּא תֹאמַר פָּחוּת שֶׁבָּהֶן הָיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי ח׳:ט״ו) ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ״. רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב ״זָר״ וְקָרֵינָן זֵיר, זָכָה, נַעֲשֶׂה לוֹ זֵיר, לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה זָרָה הֵימֶנּוּ. ״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״. אֲמַר רָבָא. כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם.
וַצַנַעַ בִּצַלאִילֻ אַלצֻּנדֻוקַ מִן כַ׳שַׁבִּ אלסִּנטִ דִ׳רַאעַאןִ וַנִצףֹ טֻולֻהֻ וַדִ׳רַאעֹ וַנִצףֹ עַרצֻ׳הֻ וַדִ׳רַאעֹ וַנִצףֹ סִמכֻּהֻ
ועשה בצלאל את הארון מעץ השטה, שתי אמות וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי גבהו.
ויעש בצלאל – לפי שנתן עצמוא במלאכה יותר משאר החכמים, נקראת על שמו.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34: ״נפשו״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״לבו״.
ויעש בצלאל AND BEZALEL MADE [THE ARK] – Because he gave himself over to the work more whole-heartedly than the other wise men it is called after his name (his name alone is associated with the act) (Tanchuma Vayakhel 10).
ויעש בצלאל את הארון – למעלה כתבנו כי ספר תורה היה מונח בארון, 1לומר שני טפחים רוחב הספר שיהא היקפו שלשה טפחים, וגבהו ששה, שיהא ארכו כהקיפו. ואם תאמר הא כתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון (דברים ל״א:כ״ו), הא למדנו שמחוץ לארון היה, תשובתו כי שני ספרים היו, אחד מונח מחוץ לארון, ואחד בתוכו, ואותו שהיה מצד הארון כהן גדול והמלך קורין בו ביום הכפורים, 2וכן היה ר׳ יהודה אומר בארון, דתניא ר׳ יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו אחד שהיה עמהם במחנה, ואחד שהיה יוצא עמהם למלחמה, זה שהיה יוצא עמהם במלחמה היה בו שברי לוחות, וזה שהיה עמהם במחנה היה בו ספר תורה, שנאמר וארון ברית ה׳ ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר י״ד:מ״ד), ואומר וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (שם י׳:ל״ג), ואומר והעם לא ידע כי הלך יונתן (שמואל א י״ד:ג׳), וכתיב אחריו ויאמר שאול לאחיה 3הגישה האפוד, כי היה ארון האלהים ביום ההוא 4ובני ישראל במלחמה (שם שם י״ח), ואומר באוריה, 5הארון וכל ישראל יושבים בסכות ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים (שמואל ב י״א:י״א), אבל ארון הברית לא יצא במלחמה, אלא בימי חפני ופנחס, שנאמר וישלח העם שילה 6ויקחו משם את ארון ברית ה׳ (שמואל א ד׳:ד׳), 7ויש אומרים לא היה בארון אלא שני לוחות הברית, וספר התורה מצדו היה, 8שנאמר אין בארון רק שני לוחות הברית (מלכים א ח׳:ט׳).
9ארון שעשה בצלאל כמו שלשה תיבות, שתים של זהב ואמצעי של עץ, נתן של עץ בתוך של זהב, ושל זהב בתוך של עץ, וחיפה שפתו זהב, וכפרת של זהב היתה נתונה עליו מלמעלה, ושתי טבעות בצפון ושתים בדרומו, שהיו נותנין בהן את הבדים, ולא היו זזין משם לעולם, שנאמר לא יסורו ממנו (שמות כ״ה:ט״ו), 10ושלמה המלך עשה כתבנית כל הכלים, 11אבל הארון לא שינה, אלא הוא הארון שעשה משה, היה לישראל כל הימים.
12ארון שעשה בצלאל היו הכרובים פורשים כנפים למעלה, ופניהם איש אל אחיו כשני אנשים עומדין, וביניהן הארון, וגופי הכרובים כלפי חוץ, ופניהם מצדדים איש אל אחיו כלפי הארון, אבל הכרובים שעשה שלמה פורשים כנפים האחד מן כותל צפוני עד כנף חבירו, וכן השני מכותל דרומי עד כנף חבירו, והפנים כלפי חוץ כלפי הטרקסין, כי במשכן היתה הפרוכת מבדלת בין הקדש ובין קדשי הקדשים, 13אבל שלמה עשה בנין מבדיל בין הדביר להיכל, 14שנאמר ויעש דלתות להיכל ולקודש, ובבנין בית שני של עזרא היו שתי פרכות במקום אמה טרקסין, 15ולמה נקרא בנין שלמה אמה טרקסין, כי רוחב הכותל המבדיל בין הדביר ולהיכל רחבו אמה טרקסין קראו אותו חכמים 16לפי שטרק לשון סגירה, כמו טרוקי גלי, והיה הכותל סגור לפני הארון שבו הלוחות שניתנו מסיני, ובבית שני לא היו יכולין להבחין מקום אותו הכותל אם מן ארבעים אמות של היכל היתה, ואם מן עשרים אמות של דביר היה, ועשו שתי פרכות והיה אחת פרוסה כלפי צפון, והאחת פרוסה כלפי דרום, והיה הכהן נכנס בין הפרכת, עד שמגיע לשני בדי הארון, 17כמפורש במסכת יומא.
1. לומר שני טפחים רוחב הספר. עיין ב״ב י״ד ע״א. ובברייתא דמלאכת המשכן פרק ו׳ ובס׳ והזהיר פ״ט ע״ב ובהערות הרב בעל ענפי יהודה.
2. וכן היה ר׳ יהודה בן לקיש אומר. ברייתא דמלאכת המשכן שם, וס׳ והזהיר צ׳ ע״ב וע״ש בענפי יהודה. ובכ״י פ״ב הגי׳ ר׳ שמעון בן לקיש. אולם בכ״י פלארענץ מובא לנכון כמו שלפנינו.
3. הגישה האפוד. בקרא הגישה ארון האלהים. וכן בכ״י פ״ב ופלארענץ, ובברייתא דמלאכת המשכן מובא בטעות הגישה האפוד.
4. ובני ישראל במלחמה. וכן מובא בכ״י פ״ב ופלארענץ ובקרא ליתא למלת ״במלחמה״.
5. הארון וכל ישראל יושבים בסוכות וגו׳. וכן מובא בכ״י פ״ב ופלארענץ. ובקרא כתיב הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני.
6. ויקחו משם את ארון ברית ה׳. וכן מובא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ ובברייתא דמלאכת המשכן, ובקרא וישאו משם את ארון ברית ה׳.
7. ויש אומרים בברייתא דמלאכת המשכן הוא בשם ר׳ יהודה. והוא היה לפני רבינו כתוב בר״ת רי״א. וחשב שהוא ר״ת וי״א.
8. שנאמר אין בארון רק שני לוחות הברית. וכן מובא בברייתא דמלאכת המשכן. ובמקרא כתיב אין בארון רק שני לוחות האבנים.
9. ארון שעשה בצלאל. ברייתא דמלאכת המשכן פרק ז׳ וילקוט תרומה רמז שס״ז וחסר שם הציון ״מלאכת המשכן״, ומובא בס׳ והזהיר צ״א ע״א, וברש״י עה״ת תרומה כ״ה י״א, ועיין יומא ע״ב ע״ב, ובירושלמי שקלים פ״ו ה״א.
10. ושלמה המלך. בברייתא שם.
11. אבל הארון לא שינה אלא הוא הארון שעשה משה. בברייתא דמלאכת המשכן הגי׳ תבנית הארון לא עשה רק שהיה בבנין שלמה הארון שעשה משה. ועיין ב״ב צ״ט ע״א ומגילה י׳ ע״ב דארון שעשה משה היה בבנין ראשון, ועיין מה שהעיר הרב בעל ענפי יהודה בס׳ והזהיר שם.
12. ארון שעשה בצלאל היו הכרובים פורשים. עי׳ ברייתא דמלאכת המשכן פ״ז וילקוט רמז שס״ז וס׳ והזהיר צ״א ע״ב ועיין יומא נ״ד ע״א ועיין בענפי יהודה שם.
13. אבל שלמה עשה בנין מבדיל בין הדביר להיכל. בברייתא בית קדשי הקדשים שעשה לו שלמה היה לו כותל פתח ודלתות.
14. שנאמר ויעש דלתות להיכל ולקודש. וכ״ה גם בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ, ובברייתא דמלאכת המשכן מובא שנאמר ויעש דלתות להיכל הקודש. ובילקוט ובס׳ והזהיר שנאמר ויעש דלתות להיכל ולדביר, ואין זה לשון הכתוב. ובמקרא כתיב ואת פתח הדביר עשה דלתות וכן עשה לפתח ההיכל (מלכים א ו׳ ל״א ל״ג) וכן לדלתות הבית הפנימי לקדש הקדשים לדלתי הבית להיכל (מלכים א ז׳ נ׳) וכן ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים ודלתי הבית להיכל זהב (דברי הימים ב ד׳ כ״ב).
15. ולמה נקרא בנין שלמה. הוספת רבינו.
16. לפי שטרק לשון סגירה כמז טרוקי גלי. ברכות כ״ח ע״א שפי׳ סגירה והערוך הביא גדר בעדי ולא אצא תר׳ סגר בתראי בגין דלא איפוק מן טריקא פי׳ ערן סגירה, אולם מלת טרקסין הוראה אחרת לה כמו שהביא הרב בעל הערוך בערכו וז״ל טרקסון לשון יון פנים וחוץ כלומר מספקו להו אם כלפנים או כלחוץ וכך מפורש בירושלמי עכ״ל כוונתו לירושלמי כלאים פ״ח ה״ה (דף ל״א ע״ג) ואמה טרקסין מהו טרקסין ר׳ יונה בוצרייה אמר טריכסון מה שבפנים מבחוץ כו׳ וכן הוא בירושלמי יומא פ״ה ה״ב (דף מ״ב ע״ב) ועיין שלטי הגבורים דף י״א ע״ג, וגם רש״י יומא נ״ב ע״א כתב טרקסין לשון פנים וחוץ הוא כך ראיתי בהש״ס ירושלמי עכ״ל, ועיין מה שכתב הרב החכם הבלשן הגדול מהרי״מ זאקס ז״ל בספרו בייטרעגע. בהוראת המלה הזאת.
17. כמפורש במס׳ יומא. דף נ״ב ע״א.
ויעש בצלאל – בעבור כבוד הארון, גם הוא עשה כל כלי הקדש. והנה הזכיר המשכן, והאהל, והפרכת, והמסך (שמות ל״ו), כי דרך אחד להם. ואחר כן הזכיר כלי הקדש (שמות ל״ז).
AND BEZALEL MADE. Bezalel made the ark because of its importance.⁠1 Bezalel also made all the holy vessels.⁠2 Now Scripture3 mentions the tabernacle,⁠4 the tent,⁠5 the veil,⁠6 and the screen,⁠7 for they serve a similar purpose, and afterwards it mentions the holy vessels.⁠8
1. This is why our verse specifies that Bezalel made the ark.
2. Though Scripture does not specifically say so. However, see Nahmanides, who writes: "Scripture states without elaboration, and he made the table (v. 10), and he made the candelabrum (v. 17). In the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra, this alludes to Bezalel, who made all the sacred vessels. But this is not my opinion, for in the case of the court of the Tabernacle it likewise says, and he made the court (Ex. 38:9), [and it would not be reasonable to say that Bezalel alone made the court]. Rather, this refers back to every wise-hearted man (Ex. 36:8) as mentioned in the making of the Tabernacle" (Nahmanides on Ex. 36:8, Chavel translation).
3. In chapter 36.
4. Ex. 36:8.
5. Ex 36:14.
6. Ex. 36:35.
7. Ex. 36:37.
8. The first two served as coverings and the latter two as partitions. According to Krinsky, Sarim, and Weiser, Ibn Ezra's point is that Scripture tells us about the making of the sanctuary's structure before writing about the making of its furniture, because it is the way of the world to first build a house and then to put in the furniture.
ויעש בצלאל את הארון – ידוע כי הארון היה מקודש שבכל הכלים שהוא משכן התורה ועל כן הזכיר במעשה הארון את בצלאל בשמו שהיה מלא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ועוד שהיה הארון צריך כוונה שיעשה על כוונתו, ובשאר הכלים שלא הזכיר בהם בצלאל כלל אלא שהזכיר בכל אחד ויעש סתם חזר אל כל חכם לב ולכל אחד מן החכמים העושים במלאכה שהזכיר.
ודע כי פרשיות אלו הסמוכות זו לזו ויעש בצלאל את הארון ואחריה ויעש את השלחן ואחריה ויעש את המנורה ואחריה ויעש את מזבח הקטורת כן היו במשכן ובמקדש כסדר, הארון לפני ולפנים מן הפרכת, והשלחן מחוץ לפרוכת בצפון, והמנורה בדרום, ומזבח הקטרת היה בין שלחן למנורה משוך קמעא כלפי חוץ עד שהכהן נכנס להיטיב את הנרות במזבח פוגע תחלה, ומזה אמרו דשון מזבח הקטורת קודם להטבת חמש נרות לפי שאין מעבירים על המצות. ועוד יש רמז בארבע פרשיות אלו בסמיכתם לארבע אותיות שבשם, כי קומת הארון עם הכפורת כנגד יו״ד שבשם, והשלחן שבצפון הוא סימן למלכות המקבלת שפע מן החמישית שהיא השמאל המקבלת מן הה״א הראשונה כנגד ה״א ראשונה שבשם, ולכן הקדים הכתוב שלחן למנורה, המנורה בששה קנים כנגד וא״ו שבשם, מזבח הקטרת שהיא מצופה זהב כנגד ה״א אחרונה שבשם, כי הקטרת למדת הדין ממ״ש (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך.
ומעתה אל תתמה ממה שאמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, כי היו״ד רמז לחכמה והה״א שממנה אצילות, הוא״ו רמז לתבונה, וה״א אחרונה היא הדעת וזהו שאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת.
ובמדרש ויעש בצלאל את הארון, אמר ר׳ חנינא דצפורי שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב לתוך של עץ וצפה שפתותיו זהב שנאמר (שמות כ״ה:י״א) מבית ומחוץ תצפנו, אמר לו אע״פ שהעץ נתון באמצע הוי נוהג בו כבוד שהתורה נתונה בתוכו והלוחות שנשתברו הוי נוהג בהן כבוד שנאמר (דברים י׳:ב׳) אשר שברת ושמתם בארון, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, אע״פ שאתה רואה בני תורה עניים נהוג בהם כבוד. והארון היה של עצי שטים לכפר על מעשה שטים. כשאמר הקב״ה למשה לעשות המשכן על כל דבר ודבר אמר לו ועשית ובארון כתיב ועשו שלא יהא פתחון פה לאחד מישראל שיאמר לחברו אין לך חלק בתורה לפיכך צוה שיביאו הכל. נתנה תורה במדבר מה מדבר הפקר לכל אף דברי תורה מופקרים לכל מי שירצה, שלא יאמר אדם אני בן תורה והתורה נתנה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא היו בני תורה אלא גרים לכך כתיב (שם ל״ג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב לכל המתקהל ביעקב אפילו עוסקים בתורה והם גרים שקולים הן ככהן גדול שנאמר (ויקרא י״ח:ה׳) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהן ולוי וישראל לא נאמר אלא האדם, ראה מה כתיב בבני יתרו (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים, תרעתים שהם יושבים בשערי בית המדרש, שמעתים ששומעים ולומדים, סוכתים שהיו משימים אזניהם לשמוע בכוון לשון, (דברים כ״ז:ט׳) הסכת ושמע. ד״א תרעתים ששמעו תרועה בסיני, שמעתים שאמרו נעשה ונשמע ומי הם הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב והיו בני בניו של יתרו. ובמסכת יומא סוף פרק בא לו שלש ארונות עשה בצלאל פנימי של זהב שמונה אמצעי של עץ תשעה חיצון של זהב עשרה ומשהו, מאי משהו זיר.
ויעש בצלאל את הארון, "Betzalel constructed the Ark.⁠" It is well known that the Ark was the most sacred of all the furnishings of the Tabernacle. This is the reason why the Torah mentions Betzalel's name in connection with the construction of the Ark, seeing that he was the one who possessed most of this divine spirit with which God endowed all the participants in the work of constructing the Tabernacle. (Compare the adjectives the Torah lavished on his insights in 35,31).
Furthermore, the construction of the Ark required that the person making it entertained specific thoughts while making it. Seeing that construction of the other furnishings did not demand that the craftsman engaged in making it entertained specific thoughts, the Torah contented itself with simply writing: "he made it,⁠" (the table) or (the lampstand), etc. without mentioning who it was who made it.⁠"
It is worth knowing that the sequence in which the furnishings of the Tabernacle are reported here was also the sequence in which the furnishings of Solomon's Temple were constructed. The Ark was positioned in the Holy of Holies, on the far side of the dividing curtain, פרוכת. The table was positioned on the near side of that curtain on the north side of the heychal. The lampstand was positioned on the south side of the heychal, whereas the altar for incense, the "golden" altar, was positioned between the two former, slightly forward towards the entrance of the Tabernacle. This was in order that the priest entering the heichal should encounter it as the first item after he entered in order to perform the cleaning out of the ashes of the altar. This took place before five of the lamps on the lampstand would be replaced with new wicks each morning. The sequence of these rituals was determined by the principle אין מעבירים על המצות, that one does not ignore the performance of a commandment which is incumbent upon one if one encounters the opportunity to fulfill it immediately.
We find another allusion to the four-lettered holy name of God in these four paragraphs. The letter י of that name is symbolized by the height (10 handbreadths) of the Holy Ark together with its lid, the כפורת. The table in the northern part of the Sanctuary which represents מלכות, which receives its divine input from the fifth emanation, גבורה, an emanation on the "left" side of the diagram of emanations, represents the attribute of Justice. It is symbolized in the holy name of God by the first letter ה. This is the reason that the Torah mentioned the position of the table prior to the position of the lampstand. The lampstand with its six shafts (arms) in addition to the central stem represents the letter ו in the holy name of God. Finally, the altar for incense which was covered with solid gold, represents the final letter ה in the holy name of God. The function of the incense is to counter the attribute of Justice when it is active. We know this from Deut. 33,10 ישימו קטורה באפיך, "they will place incense to counter Your anger, etc.⁠"
Having learned all this you need not be surprised at the statement of our sages in Berachot 55 that Betzalel knew how to manipulate or combine the letters in the alphabet employed by God when he created the universe. The letter י alludes to חכמה, wisdom, whereas the letter ה alludes to the celestial region it derives from, עולם האצילות. The letter ו alludes to the emanation בינה, (the one next to חכמה), whereas the final letter ה in that name refers to the concept of דעת, [according to some Kabbalists a combination of the former two emanations, eliminating the emanation מלכות from the diagram we are more familiar with. Ed.] This is what the Torah had in mind (31,3) when God said of Betzalel ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה, ובתבונה, ובדעת, "I will fill him with divine spirit, with wisdom, insight, and knowledge.⁠" The three words refer to the three emanations we have mentioned.
A Midrashic (Tanchuma Vayakhel 7) approach concerning the words: "Betzalel constructed the Ark,⁠" Rabbi Chanina of Tzippori said that he actually made three arks, two of gold and one of acacia wood. He inserted the wooden one into the golden outer one; then he inserted the inner golden one into the wooden one. He covered the edges with gold to fulfill the instruction in Exodus 25,11: "you shall overlay it with gold from the inside and from the outside.⁠" He understood the wording of the Torah to mean that although the wood of the Ark was totally enclosed, invisible, it was to be accorded honor seeing that the Torah is contained within it. The people even treated the broken first Tablets with honor placing the broken pieces within the Holy Ark, together with the Torah scroll and the second set of Tablets. The reason that the wood used for the Holy Ark was shittim wood was to remind the people of the sin the Israelites were to commit at a place called Shittim and to help atone for that sin. The wording of Deut. 10,2 "and place them in the Ark,⁠" refers to the words immediately previous, i.e. אשר שברת "the ones you have broken.⁠" The moral message was that even if one encounters a Torah scholar who is impoverished and whose exterior reflects this, one is to treat him with respect and honor as his body houses the Torah.
When God gave the instructions to build the Tabernacle, He had used the expression ועשית "you are to make, etc.⁠" with every single item except in the case of the Ark where he said: ועשו, "they are to make the Ark" (25,10). The reason was so as not to allow any Israelite to say to another Israelite that he did not also have a share in the Torah. This was also one of the reasons that the Torah was given to the Jewish people in the desert, a region which is ownerless, has not been claimed by anyone as their own. The moral message is that the words of Torah are "ownerless,⁠" no one has an exclusive on them, there is no law of copyright protecting the Torah. A person could not claim that seeing he was a natural born Jew that he had a claim to Torah not shared by converts who joined Judaism after the Torah had been given to the Jewish people. This is part of the meaning of Deut. 33,4 תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, "Moses commanded us the Torah, it is to be handed down as an heritage to the Community of Yaakov.⁠" The Torah chose the word קהלת יעקב to teach that anyone who joins the community of Yaakov has an equal claim to that heritage. Any convert has an equal claim to Torah provided he makes it the focus of his study and observance. When the Torah defined the purpose of the Torah, it wrote "in order that האדם, should perform its laws and live thereby.⁠" The Torah did not write: "in order that a priest, a Levite, or an Israelite should perform its laws and live by it,⁠" but it chose the all-embracing term האדם, (Leviticus 18,5).
It is worthwhile to compare what is written in Chronicles I 2,55 i.e. "the families of the scribes that dwelt at Jabez: the Tirathites, etc., etc., these are the Kenites who came from Hammath, father of the house of Rechav.⁠" According to Tanchuma these people sat in the office of the Sanhedrin, the Supreme Court, (on the Temple Mount), were members of it, studied, taught, and occupied positions of distinction. This proves how accessible Torah is and was to converts at all times. The words describing this are very similar to the ones used in the Torah (Deut. 27,9) where Moses exhorts the people to study Torah and to listen carefully to instruction in Torah. Some commentators even understand the word "the Tirathites" as a play on words, referring to people who had heard the sound of the Teruah at Mount Sinai (according to the view that Yitro arrived in the Jewish camp prior to the giving of the Torah). The "Kenites descended from Rechav" are definitely identified as descendants of Yitro, Moses' father-in-law.
In Yoma 72 we are told that Betzalel constructed three Arks, the inner one of gold being eight handbreadths in height, the middle one, the wooden one, being nine handbreadths in height, whereas the golden outer one was slightly over ten handbreadths in height. To the question how much higher than ten handbreadths the outer Ark was, the Talmud answers זיר, a measurement of approx. the height to accommodate the kapporet to fit on the inside and yet leave a crest to form a sort of crown or border. [According to this view the kapporet must have been considerably thinner than a handbreadth. Ed.]
ויעש בצלאל את הארון – כבר למדנו מתוך דברי רש״י שבפרשת עקב ששני ארונות היו אחד שעשה משה קודם שנצטוה על מלאכת המשכן וכל כליו וזה שעשה בצלאל אחר שנצטוה על מלאכת המשכן שפרש״י שם גבי בעת ההיא וז״ל לסוף מ׳ יום נתרצה לו ואמר לו פסל לך ואח״כ ועשית לך ארון עץ והוא עשה ארון תחלה שכשיבאו הלוחות בידו היכן יתנם ולא זהו ארון שעשה בצלאל שהרי לא נתעסקו בו עד אחר יום הכיפורים כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן ובצלאל עשה המשכן תחלה ואח״כ ארון וכלים נמצא זה ארון אחר וזהו שהיה יוצא למלחמה אלא בימי עלי נענשו עליו ונשברה עכ״ל הרי למדנו ששני ארונות היו.
ויעש בצלאל את הארון – הוא היה ראשון לכל כלי המשכן דכתיב פתח דבריך יאיר שהאור נברא בעולם תחלה ולכך הארון שבו התורה נתונה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור נעשה תחלה ואין אתה מוצא שמו של בצלאל על שום כלי מכל כלי המשכן אלא על הארון לפי ששם של בצלאל מורה על שום צל אל וזהו נוטריקון של בצלאל וגם זהו שאמחז״ל שמדעתו היה סדר העשיה אמר לו משה בצל אל היית.
עצי שטים – לפי שעתידין לחטא בשטים העמיד להם זה לכפר על מעשה שטים.
ויעש בצלאל את הארון, "Betzalel constructed the Ark.⁠" It was the first of the furnishings of the Tabernacle. This corresponds to what we read in Psalms 119,130: and פתח דבריך יאיר מבין פתיים, "even the preamble to the words You inscribed give light.⁠" David referred to the "light" G–d had created on the first day prior to proceeding to creating the three dimensional universe. This is what the Holy Ark represented in the Tabernacle as the Torah it contained has been defined by Solomon in Proverbs 6,23 as: כי נר מצוה ותורה אור, "for the individual commandment is a lamp, whereas the Torah as a whole represents light itself.⁠" The reason why you do not find Betzalel's name associated with any of the furnishings of the Tabernacle other than the Holy Ark, is that in connection with that item Betzalel had demonstrated the degree of holy spirit which G–d had endowed him with. Moses had suggested to Betzalel to construct the Holy Ark as the first item to be made for the Tabernacle, whereupon Betzalel upon hearing this questioned it by saying to him: "are you sure? Does one not build a house before making the furniture for it?⁠" Moses then remembered that he had forgotten the order in which G–d had told him to proceed. Our sages kept this story alive by pointing out that the meaning of Betzalel's name בצל-אל is: "in the shadow of G–d,⁠" i.e. he must have been nearby when G–d instructed Moses. (Compare Talmud, tractate B'rachot folio 55)
עצי שטים, "acacia wood.⁠" It was so named because the Israelites would commit grave sins at a location by that name. Using this type of wood was meant to help atone for that sin by the people.
ויעש בצלאל את הארון – הוא היה ראשון לכל כלי המשכן לפי שאמר הכתוב פתח דבריך יאיר שהאור נברא תחילה בעולם לכך הארון שבו ניתנה תורה שנק׳ אור שנאמ׳ כי נר מצוה ותורה אור נעשה תחלה ואי אתה מוצא שמו של בצלאל נזכר על שום כלי המשכן אלא על הארון לפי ששם שורה צל אל וזהו נוטרי׳ של בצלאל וז״ש חז״ל שמדעתו היתה העשיה שאמר ליה משה בצלאל עשית ארון.
עצי שיטים – לפי שעתידין ישראל לחטוא בשטים העמיד להם זה לכפר על מעשה שטים וברוך המקדים רפואה למכה.
ויעש בצלאל את הארון – בכולם לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לומר שהיה בצלאל יודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא כנגד כסא הכבוד.
ויעש בצלאל את הארון – בכולם לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לומר שהיה בצל אל ויודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא הוא כסא הכבוד, וג׳ פעמים ארון בפרשה שג׳ ארונות עשה והאמצעי של עץ, ונהגו בו כבוד לצפותו מבית ומחוץ זהב. ומכאן אתה לומד אם אתה רואה בני עניים לומדי תורה תנהוג בהם כבוד, כמו בארון עץ שכבדוהו בכבוד התורה, שהרי חביב הארון שהתורה נתנה [בו] כנגד כסא הכבוד של מעלה שנ׳ (שמות ט״ו י״ז) מכון לשבתך ולכך היה הארון עצי שטים, שהתורה עץ חיים.
ואמנם הארון מפני קדימתו ומעלתו על שאר הכלים עשאו בצלאל בידיו ולא נגעה בו יד אחר ולזה אמר ויעש בצלאל את הארון. אמנם השלחן והמנורה והמזבחות וכיור וכנו והחצר עשה כל אחד מהאומנים עם עבדיו ומשרתיו כל אחד מהם ולכן לא באה לשון העשיה שוה בכל הדברים והותרה בזה השאלה הד׳.
ואמנם למה הגיד הכתוב כל המלאכה הזאת בפרטיות הזה כל כך מהפעמים ולא הספיק לומר בכלל ויעשו כל חכם לב כאשר צוה ה׳ את משה ראיתי דברי הרלב״ג בזה ואת כלם ישא רוח. אבל הטעם בזה אצלי הוא מפני שלא עשו האומנים המלאכה הזאת באותו סדר מהקדימה והאיחור שצוה השם למשה בסדר ויקחו לי תרומה ולכך הוצרך הכתוב להגיד כאן איך עשו הכלים והדברים ההם שהיה באופן מתחלף למה שנצטווה בהם משה וכמו שביארתי בסדר הנזכר הסבה בחלוף הזה. ומפני שלא יחשוב אדם שכמו ששנו בסדר המלאכה כך שנו בעצמותה ובמספרה. הוצרך לברר כאן כל דבר ודבר שעשו כדי להודיע שעשו כל הדברים שצוה השם ולא שנו דבר אלא בקדימה והאיחור בסדר המעשה. ואין אם כן בזה מותר כלל.
ואמנם מה שנזכרה עוד המלאכה בסדר פקודי תתבאר שם סבתו והותרה בזה השאלה הה׳.
והנה לא נאמר במעשה הכלים האלה כאשר צוה ה׳ את משה, לפי שבסוף אלה פקודי על הבאת הכלים למשה נאמר בכלל (שמות ל״ח) ככל אשר צוה ה׳ את כל העבודה וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה׳ כן עשו ויברך אותם משה, והותרה בזה השאלה הו׳.
לפי שנתן נפשו על המלאכה וכו׳. כלומר בכל הפרשה שכתיב ויעש ולא כתיב בצלאל כמו גבי ארון לפי שאין בהן קדושה כ״כ כמו ארון לא רצה בצלאל להטריח כ״כ בעשייתן אלא אהליאב ושאר תלמידים שהיו לו והוא מראה להם והם עושין אבל הארון שהיה בו קדושה גדולה מ״ה בצלאל עצמו היה מטריח בו ונתן נפשו על המלאכה יותר:
Because he extended himself for the work ... I.e., throughout the section it is written, "He made,⁠" but it is not written "Betzalel" as it does about the ark. This is because they [the other items] do not have as much sanctity as the ark, so Betzalel did not wish to exert himself as much in making them. Instead, Betzalel showed Oholiav and the other disciples [what to do], and they made them. But the ark possessed great sanctity, so Betzalel personally exerted himself over it and extended himself more for the work.
ויעש בצלאל – בעוד שבכל שאר הכלים לא נטל בצלאל מן הסתם חלק בעשיית המלאכה, אלא עסק בניהול והדרכת העבודות בלבד, הרי ש״את הארון״ הוא עשה במו ידיו, שכן הוא הכלי העיקרי שלמענו הוקם כל המשכן הקדוש.
ויעש בצלאל1: מבואר במדרש פרשת תרומה (לד,ב) דעשיית הארון גרמה לזכות בתורה2, וכך שבט יהודה זכו להיות ׳מחוקקים׳3 היינו לעשות הלכות מחודשות ע״פ י״ג מדות והויות התלמוד, שזה נקרא ׳מעשה׳ כמו שכתבתי בספר ויקרא (יח,ה)4, וע״י מעשה הארון5 זכו למעשה התורה.
וכשם שבצלאל עשה הארון בפועל ואח״כ נמסר ללוים המה נשאוהו והעמידוהו על מכונו להגיעו לתכליתו הנרצה בו, ככה לדורות שבט יהודה היו מחוקקים, ושבט לוי באים אחרי הכרעתם ומורים למעשה הבא לפניהם, ומתקנים לפי השינויים במזדמן למעשה, ולהורות כתכלית הנרצה לעשות כתורה6.
1. מדוע הדגישה התורה רק בעשיית הארון שעשהו בצלאל, מה שלא הוזכר לא בפרק הקודם בעשיית היריעות והקרשים, ולא בהמשך הפרק בעשיית שאר הכלים, ועיין במשך חכמה.
2. זה לשונו: מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים... מפני מה בכל הכלים כתיב ״ועשית״ ובארון כתיב ״ועשו״... יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה... שלושה כתרים הם... כתר תורה היא הארון.
3. ״לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו״ (בראשית מט,י).
4. עה״פ ״ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״.
5. שעשה כאן בצלאל שהיה משבט יהודה. ולכן הדגישה התורה במעשה הארון שבצלאל הוא זה שעשהו.
6. ע״פ דברי רבינו אלו מתיישבת בעיה גדולה הנובעת מסתירה לכאורה בין פסוקים ומאמרי חז״ל בקשר לשבט הממונה על לימוד התורה בישראל, שבט יהודה או שבט לוי, האם ״לא יסור שבט מיהודה״ או ״יורו משפטיך ליעקב״ (שבט לוי), ואכמ״ל.
ויעש בצלאל את הארון – מה דלא כתיב בכולהו בצלאל משום ששאר הדברים עשו גם אחרים בבית עולמים וכן בבית שני ולעתיד, אבל ארון משנגנז עוד לא עשו אחר כי אין לעשות לוחות אחרים, ורק ארון בצלאל הוא שקיים לדורות ולא אחר. ודו״ק. ואולי דהקפיד הכתוב שלא יעשו לדורות ארון וכרובים רק זה שעשה בצלאל.
ויתכן עוד, דאמרו כשבאו גוים להיכל מצאו כרובים מעורים זה בזה כו׳ יעסקו בדברים האלה מיד הזילום, וכזה דרשו במכילתא על לא תעשו אלהי כסף, שאם עשו אותן של כסף הרי הן כאילו עשו אלהי כסף, וא״כ חשש השי״ת שמא אחרי שחטאו בעגל, שמא כשיעשה אחד את הארון יבוא להרהר איזה מחשבה זרה הנוטה לדרכי הטלמסאות ועצביהם, לכן בחר בבצלאל שאבי אביו נהרג על אשר מיחה בעשיית העגל, א״כ מצד החנוך והטבע שהוא שונא כל הנוטים אחרי ההבל וציור שום דמות ותמונה ובל יבוא לשום מחשבה זרה כלל, ולכן כתב ויעש בצלאל שהוא לבדו עשה את הארון בלי שום סיוע. ובזה יבואר שהשי״ת קודם עשיית העגל אמר ראה קראתי בשם בצלאל כו׳ ואמלא כו׳ לעשות בכל מלאכה, וכשאמר משה לישראל כתוב לעשות בכל מלאכת מחשבת, ולפי שזה היה אחר העגל ואז המלאכה היה צריך להיות טהורה גם בהמחשבה שלא יהרהרו שום ציור גשם ותבנית דמות כלל, וזה מלאכת מחשבת, שהמחשבה תהא טהורה וברורה ונקיה ודו״ק. ואולי כונו לזה במליצתם הנוראה דנפיק כגוריא מבקה״ק ודו״ק.
הנה בארון לא נזכר בתים לבדים, ובשולחן ומזבח כתיב בתים לבדים, משום שבית הוא העשוי לדירה שפעמים הוא בתוכו ופעמים אינו, ויוצא מן הבית, לכן בכל הנך שאינן בו קבועין לעולם כתיב בתים לבדים בתים לבריחים, ולכן כתיב אחר כך ויעש את הבדים, אבל בארון שקבועים בו לעולם לא כתיב בתים לבדים, ולכן כתיב ויעש בדי עצי שטים שלא הזכירן קודם, ולא נאות למיכתב את הבדים, ופשוט.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתשמות רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא ב׳ר׳ בחיימנחת יהודהדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםאברבנאלשפתי חכמיםרש״ר הירשנצי״במשך חכמההכל
 
(ב) וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
He overlaid it with pure gold on the inside and on the outside, and he made for it a golden molding all around.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתמדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ח] 1ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ, אר״ח דצפורן שלש תיבות עשה בצלאל את הארון, שתים של זהב ואחד של עץ, שיקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ ואח״כ צפה שפתותיהן זהב לקיים מצות עשה, שנאמר ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ואח״כ ויעש לו זר זהב סביב. (תנחומא סי׳ ז)
[ט] 2ויצפהו זהב טהור, אלו התלמידים בני תורה, כי כמו שמתכבד העץ בזהב, יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה שהיא בתוך לבם, וכמו שיאמרו אנשים זהב טהור כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים שכך כתיב (תהלים י״ט:י״א) הנחמדים מזהב ומפז רב. (תנחומא סי׳ ח)
[י] 3מבית ומחוץ, ארון עצי שטים מצופה זהב, למה נשתנה מכל המשכן שהוא מצופה מבית ומחוץ, אלא ללמד שכל תלמיד חכמים שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכמים. (מדרש מכת״י הגניזה)
[יא] 4ויעש לו זר זהב, למה לפי שהונח שם התורה. שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, ועוד כתר אחד כתר שם טוב שהוא עולה על גביהן. כיצד כתר תורה שנאמר (עיין קהלת ז׳:י״ב) והחכמה תחיה את בעליה בעולם הזה ובעולם הבא, לכך כתיב ויעש לו זר זהב. תדע לך שהוא כן, ראה כמה חביב הארון כשם שכסא הכבוד חביב כך הוא חביב, שהתורה נתונה בתוכו ובשביל שהתורה נתונה מימינו של הקב״ה שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) מימינו אש דת למו, לפיכך הארון חביב בשביל שהתורה נתונה בתוכו, שנאמר (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה. (תנחומא סי׳ ז)
1. ראה תו״ש תרומה פכ״ה אות קו וצרף לכאן. ובמושב זקנים כאן כתב רמז: וג׳ פעמים ארון בפרשה שג׳ ארונות עשה. וכונתו שנאמר כאן ג׳ פעמים ארון, ויעש בצלאל את הארון, על צלעות הארון, לשאת את הארון. וכ״ה באוה״ח פסוק ה. ויש להעיר שבפ׳ תרומה כתוב ה׳ פעמים ארון.
2. ראה תו״ש לעיל פכ״ה אות קז בבאור.
3. ע״י מאן. ראה תו״ש לעיל פכ״ה אות קח וצרף לכאן.
4. ראה תו״ש שם אות קי וצרף לכאן.
וַחֲפָהִי דְּהַב דְּכֵי מִגָּיו וּמִבַּרָא וַעֲבַד לֵיהּ זִיר דִּדְהַב סְחוֹר סְחוֹר.
He covered it with pure gold from inside and out. He made for it a golden crown-like rim round about (its top).
וחפי יתיה דהב דכי מן לגו ומן לבר ועבד לה כליל דדהב חזר ומקף.
וחפייה דהב דכי⁠(ה) מגיו ומברא ועבד ליה דיר דדהב חזור חזור.
And he covered it with pure gold within and without, and made for it a crown of gold round about.
ויצפהו זהב טהור מתוך ומבחוץ ויעש לו זר זהב סביב.
וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר – לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה וּדְבָרֶיהָ, נֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וְגוֹ׳ (תהלים י״ט:י״א). וְעָשִׂיתָ לוֹ טַבָּעוֹת וּבַדִּים לָשֵׂאת אוֹתוֹ, הֵם נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ, וְהוּא נוֹשֵׂא עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבוֹ, נוֹשֵׂאת עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, חָבִיב הוּא מַעֲשֵׂה הָאָרוֹן כְּכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ י״י מִקְּדָשׁ וְגוֹ׳ (שמות ט״ו:י״ז). שֶׁמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה, מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה. וְהָאָרוֹן מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן (ירמיהו י״ז:י״ב). וּבְאֵי זֶה מָקוֹם הָיָה מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ, הֱוֵי, פָּעַלְתָּ י״י מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמות ט״ו:י״ז). אַל תִּקְרֵי מָכוֹן אֶלָּא מְכֻוָּן, כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, הוּא עָשׂוּי לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, שֶׁהֵם כַּפָּרָה. עָשָׂה לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ כַּפֹּרֶת, שֶׁהַשְּׂרָפִים עוֹמְדִין מִמַּעַל לוֹ (ישעיהו ו׳:ב׳). וְעָשָׂה בוֹ שְׁנֵי כְרוּבִים, שֶׁהֵן חֲבִיבִין לוֹ כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהָיָה בָהֶם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ שָׁם מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים (שמות כ״ה:כ״ב). וּכְתִיב: כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה (שמות כ״ה:י״ט). כְּשֵׁם שֶׁהַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִין אוֹצָרָן לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתַּח י״י לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּם (דברים כ״ח:י״ב), כָּךְ הַשְּׁכִינָה נְתוּנָה לְמַעְלָה מִשְּׁנֵי הַכְּרוּבִים שֶׁכֵּן נְתוּנִין מִזֶּה וּמִזֶּה וּמְגַדְּלִין לְיִשְׂרָאֵל. כַּלּוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים (שמות ל״ב:ט״ו). מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו (שמות ל״ז:ט׳), כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ (תהלים נ׳:ב׳). רְאֵה מָה הָאָרוֹן חָבִיב, שֶׁהַמִּשְׁכָּן כֻּלּוֹ לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָאָרוֹן, שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּתוֹכוֹ. וְכָל הַנִּסִּים שֶׁהָיוּ נַעֲשִׂים לְיִשְׂרָאֵל, בָּאָרוֹן הָיוּ נַעֲשִׂים, לְפִי שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּתוֹכוֹ. רְאֵה מַה כְּתִיב בּוֹ, וַאֲרוֹן בְּרִית י״י נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה (במדבר י׳:ל״ג). וְהָיָה הוֹרֵג נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְשׂוֹרֵף אֶת הַקּוֹצִין וְהוֹרֵג שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בֶּן זִמְרָא, שְׁנֵי נִיצוֹצִין יוֹצְאִין מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים וְהוֹרְגִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְשׂוֹרְפִין אֶת הַקּוֹצִין, וְהָיָה הֶעָשָׁן עוֹלֶה וּמְתַמֵּר, וְכָל הָעוֹלָם מִתְבַּסֵּם מִן הָרֵיחַ שֶׁהָיָה מוֹצִיא. וְהָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן וְגוֹ׳ (שיר השירים ג׳:ו׳). כֵּיוָן שֶׁהָיָה מַקְדִּים שְׁלֹשָה יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה יוֹמָם וָלַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲרוֹן בְּרִית י״י נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, הָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, קוּמָה י״י וְגוֹ׳ (במדבר י׳:ל״ה). כְּלוֹמַר, עֲמֹד וְהַמְתֵּן לָנוּ וְלֹא תַנִּיחַ אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה י״י וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳ (במדבר י׳:ל״ה). וּבְמִשְׁרֵהּ מָה הוּא אוֹמֵר, שׁוּבָה י״י רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י׳:ל״ו). רְאֵה כַּמָּה נִסִּים הָיוּ בָּאָרוֹן. וְאִם כֵּן, הֵיאַךְ הָיוּ יְכוֹלִים לִטְעֹן אוֹתוֹ וְלֹא הָיוּ יְרֵאִים. אֶלָּא כָּךְ הָיוּ בְּנֵי קְהָת עוֹשִׂים, שְׁנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת בְּקוֹנְטָסִין, וְהָיָה דוֹמֶה לְוִילוֹן גְּדוֹלָה, וְעָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כָּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין, וּשְׁלֹש מֵאוֹת כֹּהֲנִים נוֹטְלִין אוֹתָהּ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִין אוֹתָהּ בְּקוֹנְטָסִין בִּפְנֵי הָאָרוֹן, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ עָלָיו שֶׁלֹּא יִרְאוּ בָּאָרוֹן כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ (במדבר ד׳:כ׳). מַהוּ כְּבַלַּע. אָמַר רַבִּי לֵוִי, אִם רוֹאִים בָּאָרוֹן כַּבֶּלַע הַזֶּה שֶׁהוּא נוֹפֵל בָּעַיִן, מִיָּד הָיוּ מֵתִין. תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת הָאָרוֹן וּבִקְשׁוּ לְהַחֲזִירוֹ, מִיָּד הֵבִיאוּ אֶת הַפָּרוֹת וְקָשְׁרוּ אוֹתָן כַּמִנְהָג, אֲחוֹרֵיהֶן לָאָרוֹן, וְיָדְעוּ וְהֵבִינוּ הַפָּרוֹת מִיָּד מֶה הָיָה נָתוּן עֲלֵיהֶם, וְעִקְּמוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָאָרוֹן, וְהָיוּ מַנְהִיגִין אֶת הָאָרוֹן לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ (שמואל א ו׳:י״ב). מַהוּ וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת, שֶׁפָּתְחוּ פִיהֶן הַפָּרוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית שֶׁמֶשׁ, הָיו רוֹאִין אֶת הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרוֹת שִׁירָה, וְהָאָרוֹן נָתוּן בַּעֲגָלָה, וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה הָרוּחַ וְנִתְגַּלָּה הָאָרוֹן, הָרַג בָּהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן י״י, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ (שמואל א ו׳:י״ט). רְאוּ כַּמָּה נִסִּים בָּאָרוֹן. וְלָמָּה, שֶׁהַשְּׁכִינָה וְהַתּוֹרָה הָיְתָה בְּתוֹכוֹ. וְכָל מָקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה שָׁם, הַשְּׁכִינָה שָׁם עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי י״י אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב י״י וַיִּשְׁמָע (מלאכי ג׳:ט״ז). לְפִיכָךְ חָבִיב הָאָרוֹן מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

He overlaid it with pure gold (Exod. 37:2). Because the words of the Torah are more precious than gold, yea, than fine gold, as is said: More to be desired are they than gold, yea, than much fine gold (Ps. 19:11). And thou shalt make staves of acacia-wood wherewith to bear the ark (Exod. 25:15). They bore the ark with them, and it bore away the sins of Israel, for the Torah within it carries away the sins of Israel.⁠1
R. Nathan said: The building of the ark was as beloved as the Throne of Glory on high, as it is said: The place, O Lord, which Thou hast made for Thee to dwell in, the Sanctuary, O Lord, which thy hands have established (Exod. 15:17). The location of the Sanctuary on high is directly opposite the Sanctuary below, and the ark is directly opposite the Throne of Glory, as is said: Thy throne of glory on high from the beginning (Jer. 17:12). What place is referred to here? The place in which our Sanctuary is situated. Hence it says: The Sanctuary, O Lord, which Thy hands have established (Exod. 15:17). You should not read the word as makhon (“foundation”) but as mekhuvvan (“directly opposite”) the Throne of Glory which He established on high that they might atone.
He made a cover for its top so that the seraphim might be placed upon it. Then he fashioned the two cherubim for it, which were dear to Him, to correspond to heaven and earth for the dwelling place of the Holy One, blessed be He, was between them, as it is stated: And I will speak with thee from above the ark cover, from between the two cherubim (Exod. 25:22).
It is written: One cherub at one end, and one cherub at the other end (ibid. 37:8). Just as the heavens open their treasures to the earth, as is said: The Lord will open unto thee His good treasure the heaven to give the rain of thy land in its season (Deut. 28:12), so the Shekhinah was placed above the two cherubim, which were face-to-face. And Israel was exalted through the tablets, as it is said: On the one side and on the other were they written (Exod. 32:15).
The cherubim were placed directly opposite each other, as it is said: With their faces one to another (ibid. 37:9). This corresponds to the Throne of Glory, which was directly opposite the two cherubim. Each one was directly opposite, as it is said: Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined forth (Ps. 50:2).
Observe how beloved the ark was from the fact that the entire Sanctuary was built because of the ark, in which the Shekhinah resided. All the miracles that were performed for Israel occurred by virtue of the ark, in which the Shekhinah dwelt. Notice that it is written concerning it: And the ark of the covenant of the Lord went before them three days’ journey, to seek out a resting place for them (Num. 10:33). It killed the snakes and scorpions, burned the thorns, and destroyed the enemies of Israel.
R. Eleazar the son of Pedat declared in the name of R. Yosé the son of Zimra: Two sparks issued from between the cherubim that killed the snakes and scorpions and burned the thorns. The smoke rose up from it in a straight column, and all the nations that experienced the odor that issued forth called out: Who is this that cometh out of the wilderness like pillars of smoke? (Song 3:6). It preceded them at a distance of three days’ journey, both day and night in order to find a resting place for them, as it is said: And the ark of the Lord went before them three days’ journey, to seek out a resting place for them (Num. 10:33). Moses would say at that time: Rise up, O Lord. That is to say, Stand and wait for us, do not leave us, as it is said: And it came to pass, when the ark set forward, that Moses said: Rise up, O Lord, and let thine enemies be scattered (ibid., v. 35). And when it came to rest, he would exclaim: Return, O Lord, unto the ten thousands of the families of Israel (ibid., v. 36).
Observe that many miracles were performed by means of the ark. Since that is so, how were they able to carry it? Were they not afraid? That is why the sons of Kohath bore it. Two important priests bore the ark cover on a pole.⁠2 It was a huge curtain the thickness of a handbreadth. The curtain was woven out of seventy-two strands, and each strand was composed of twenty-four threads. Three hundred priests would wash it, and two of the highest priests would bear it on a pole before the ark. Then they placed a sealskin covering over the ark so that they would not be able to see into it, as it is said: But they shall not go in to see the holy things as they are being covered, lest they die (Num. 4:20).
What is meant by As they are being covered? R. Levi said: If they glanced into the ark for as long as the blinking of an eye, they would have died at once. You know this is so from the fact that when the Philistines captured the ark and then sought to return it, they took the kine and hitched them in the usual way with their buttocks toward the ark, but the milch kine realized what was expected of them and turned their heads toward the ark and pushed it on the way, as is said: And the kine took the straight way (I Sam. 6:12).
What is meant by The kine took the straight way (vayisharnah)? It means that the kine opened their mouths and sang (vayashir). When the kine reached Beth-shemesh and the people saw the cart and heard the kine singing, they looked at the ark that was on the cart: They lifted up their eyes, and saw the ark, and rejoiced to see it (ibid., v. 13). Whereupon a strong wind arose and revealed what was in the ark, and seventy thousand of them perished, as it is said: And he smote the men of Beth-shemesh, because they had gazed upon the ark of the Lord, even He smote of the people seventy men, and fifty thousand men (ibid, v. 19). Observe, therefore, how many miracles were performed because of the ark. Why did they occur? Because the Shekhinah and the Torah were within it. Wherever the Torah is present the Shekhinah accompanies it, as it is said: They that feared the Lord spoke to one another; and the Lord harkened and heard (Num. 13:16). Therefore the ark was more beloved than any other vessel in the Sanctuary.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

1. The Hebrew word nasa’ means both “to bear” “to forgive.”
2. Numbers Rabbah 4:13. See Exod. 26:32.
וַגַ׳שַׁאהֻ בִּדַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ מִן דַאכִ׳לֵ וַמִן כַ׳ארִגֵ וַצַנַעַ לַהֻ זִיגַּאאַ מִן דַ׳הַבֵּ מֻסתַּדִירַא
וכסה אותו בזהב טהור צרוף, ללא סיגים מבפנים ומבחוץ, ועשה לו גדר זהב לכל ההקף סביב.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתמדרש תנחומארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(ג) וַיִּצֹ֣ק ל֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל⁠־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔תא עַל⁠־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃
He cast for it four golden rings on its four corners, two rings on its one side and two rings on its other side.
א. טַבָּעֹ֔ת =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=טַבָּע֔וֹת (כתיב מלא וי״ו)
• ברשימתו ציין ברויאר בטעות את תיבת ״טבעת״ השנייה בפסוק כמלאה בכתי״ל במקום השלישית.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַתֵּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקָן דִּדְהַב עַל אַרְבַּע זָוְיָתֵיהּ וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵיהּ חַד וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵיהּ תִּנְיָנָא.
He cast four gold rings on its (the ark’s) four corners, two rings on one side and two rings on the other side.
ואתך לה ארבע עזקיןא דדהב על ארבעתי זויתיהב ותרתין עזקין על סטריה חד ותרין עזקןג על סטרא תניינא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עזקין״) גם נוסח חילופי: ״{עז}קן״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זויתיה״) גם נוסח חילופי: ״זיוי׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חד ותרין עזקן״) גם נוסח חילופי: ״חתתה ותרתין {עז}קן״.
ואתיך ליה ארבע עיזקן דדהב על ארבע אסתוורוי ותרתין עיזקן על סיטריה חד ותרתי עיזקן על סיטרי תיניין.
And he cast for it four golden rings upon its four corners; two rings upon one side of it, and two rings upon its second side.
ויצוק לו ארבע טבעות זהב על ארבע רגליו ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית.
וַצַאגַ׳ לַהֻ אַרבַּעַ חַלַקֵ מִן דַ׳הַבֵּ וַגַעַלַהַא פִי אַרבַּעִ גִהַאתִהִ חַלקַתַּיְןֵ מִן גַּאנִבִּהִ אלּוַאחִדִ וַחַלקַתַּיְןִ מִן גַּאנִבִּהִ אלתַּ׳אנִי
ויצק לו ארבע טבעות זהב ושם אותן בארבע פנותיו, שתי טבעות בצדו האחד1 ושתי טבעות בצדו השני.⁠2
1. (בימין)
2. (בשמאל)
עַל⁠־צַלְעוֹ הָאֶחָת: עַל במקף, לא ביתיב. [עַל⁠־צַלְעוֹ֙].
צַלְעוֹ֙: בפשט, לא בגלגל. [עַל⁠־צַלְעוֹ֙].
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שיהכל
 
(ד) וַיַּ֥עַשׂ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃
He made poles of acacia wood and overlaid them with gold.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד אֲרִיחֵי דְּאָעֵי שִׁטִּין וַחֲפָא יָתְהוֹן דַּהְבָּא.
He made two poles of acacia wood, and overlaid them with gold.
ועבד אריחין אעין דשטיןא וחפאב יתהוןג דהב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אעין דשטין״) גם נוסח חילופי: ״דאעי שטין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וחפא״) גם נוסח חילופי: ״{וח}פי״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתהון״) גם נוסח חילופי: ״{ית}הין״.
ועבד אריחי דקיסי שיטא וחפא יתהון דהבא.
And he made the staves of it of sitta wood, and covered them with gold,
ויעש בדי עצי שיטים ויצף אותם זהב.
וַצַנַעַ דֻהֻקַא מִן כַ׳שַׁבִּ אלסִּנטִ וַגַ׳שַׁאהֻם בִּדַ׳הַבֵּ
ועשה מוטות מעץ השטה וכסה אותם בזהב.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(ה) וַיָּבֵ֤א אֶת⁠־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֖את אֶת⁠־הָאָרֹֽן׃
He brought the poles into the rings on the sides of the ark, to carry the ark.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרשב״םאור החייםנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַעֵיל יָת אֲרִיחַיָּא בְּעִזְקָתָא עַל סִטְרֵי אֲרוֹנָא לְמִטַּל יָת אֲרוֹנָא.
He placed the poles in the rings on the sides of the ark, so that the ark can be carried with them.
ואעל ית אריחיה בעזקיה על סטרוי דארונה למטען ית ארונה.
ואעיל ית אריחיא בעיזקתא על סיטרא דארונא למיטל ית ארונא.
and put the staves into the rings upon the sides of the ark, to carry the ark.
ויבא את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון.
וַאַדכַ׳לַ אַלדֻהֻקַ פִי אלּחַלַקִ עַלַי׳ גַּאנִבַּיִּ אלצֻּנדֻוקִ לִיֻחמַלַ בִּהַא
והכניס את המוטות בטבעות בשני צדי הארון להיות נשא בהם.
1{ויבא את הבדים – אין פה מקום לשאול על אשר נאמ׳ בפ׳ פקודי כי משה הביאן בארון, כי בצלאל הביא לפי שעה לראות אם הם על מכונם, ואח״כ הביא אותם ומשה תקעם והכניס׳. והעד כי על בצלאל כתי׳: ויבא, ועל משה כתי׳: וישם.}
1. ביאור זה מופיע בשם רשב״ם בכתב יד לוצקי 791. הביאור אינו מופיע בדפוסים של רשב״ם וכנראה לא הופיע בכ״י ברסלאו 103.
על צלעות הארון – ג׳ פעמים נזכר הארון בפרשה זו כנגד ג׳ ארונות שעשה בצלאל כאומרם ז״ל (יומא ע״ב:).
על צלעות הארון, on the sides of the Ark. The three times the word "the Ark" is mentioned in this paragraph corresponds to the three "Arks" i.e. the golden outer Ark, the one made of acacia wood, and the golden inner Ark, as we are taught in Yoma 72.
ויבא את הבדים בטבעות על צלעות הארון: בצלאל הביא בטבעות ״על צלעות״ יוצא משני הצדדים, שיהא באופן ״לשאת את הארון״ היינו – מעט מן הבד יצא מזה הצד ומעט מזה לצד. והא דכתיב בפרשת פקודי (מ,כ) דמשה שם בדיו, היינו תיקן שיהא כשני דדי אשה, והוציא כל בד מצד אחד כדי שיהא בולט בפרוכת. וכל זה נתבאר יפה בפרשת תרומה (כה,יב) בס״ד.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרשב״םאור החייםנצי״בהכל
 
(ו) וַיַּ֥עַשׂ כַּפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אׇרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רׇחְבָּֽהּ׃
He made a cover of pure gold, two and a half cubits its length and one and a half cubits its width.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד כָּפוּרְתָּא דִּדְהַב דְּכֵי תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָּא אוּרְכַּהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא פוּתְיַהּ.
He made a cover (for the ark) of pure gold, two and one-half cubits long, and one and one-half cubits wide.
וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ
וַעֲבַד כָּפוּרְתָּא דִּדְהַב דְּכֵי תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָּא אוּרְכַּהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא פּוּתְיָהּ
עובי הכפורת
אונקלוס תרגם בתרגום מילולי כלעיל (שמות כה יז). אבל המיוחס ליונתן תרגם בתוספת: ״וְעָבַד כַּפּוּרְתָּא דִדְהַב דְּכֵי תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָא אוּרְכָּא וְאַמְתָא וּפַלְגָא פּוּתְיָא בְּרַם סוּמְכָא הֲוַת פּוּשְׁכָא״ (אך עוביה היה טפח). ואף על פי שעובי הכפורת לא נתפרש בכתוב, רמז בתרגומו למאמר התלמוד (סוכה ה ע״א): ״כפורת טפח מנלן? דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב (שמות כה כה), מה להלן טפח – אף כאן טפח״.⁠1
1. ״ינחנו״.
ועבד כפורתה דהב דכי תרתין אמיןא ופלג ארכה ואמהב ופלג פתיה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אמין״) גם נוסח חילופי: ״אומין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואומין״.
ועבד כפורתא דדהב דכי תרתין אמין ופלגא אורכא ואמתא ופלגא פותיה ברם סומכה הות פושכא.
And he made the Mercy Seat of pure gold; two cubits and a half the length, and a cubit and half its breadth; but its thickness was a span.
ויעש כפורת זהב טהור אמתיים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה אך עביה היה טפח.
וַצַנַעַ גִ׳שַׁאאַ מִן דַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ דִ׳רַאעַאןִ וַנִצףֹ טֻולֻהֻ וַדִ׳רַאעֹ וַנִצףֹ עַרצֻ׳הֻ
ועשה מכסה1 זהב טהור צרוף, ללא סיגים, שתי אמות וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו.
1. (כפורת)
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(ז) וַיַּ֛עַשׂ שְׁנֵ֥י כְרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ עָשָׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃
He made two cherubs of gold; of beaten work he made them, at the two ends of the cover,
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד תְּרֵין כְּרוּבִין דִּדְהַב נְגִיד עֲבַד יָתְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרֵי כָּפוּרְתָּא.
He made two golden Cherubim. He hammered them out of the two ends of the (ark) cover.
ועבד תרתין כרוביןא דדהב נגידין עבד יתהון מן תרין סטריהב דכפרתה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כרובין״) גם נוסח חילופי: ״צייורין״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״סטריה״) גם נוסח חילופי: ״{סט}רה״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סטריה״) גם נוסח חילופי: ״סיטרוי״.
ועבד תרין כרובין דדהב דכי נגיד עבד יתהון מתרין סיטרי כפורתא.
And he made two kerubin of pure gold, beaten made he them, on the two sides of the mercy seat.
ויעש שני כרובים זהב טהור מקשה עשה אותם משני קצות הכפורת.
וַצַנַעַ כַּרֻובַּיְןַ מִן דַ׳הַבֵּ מֻצַמַתַּיְןֵ צַנַעַהֻמַא מִן טַרַפַיִּ אלּגִ׳שַׁאאִ
ועשה שני כרובים מזהב, מקשחים עשה את שניהם, משני קצות המכסה.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(ח) כְּרוּב⁠־אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב⁠־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן⁠־הַכַּפֹּ֛רֶת עָשָׂ֥ה אֶת⁠־הַכְּרֻבִ֖ים מִשְּׁנֵ֥י [קְצוֹתָֽיו] (קצוותו
one cherub at one end, and one cherub at the other end; from the cover he made the cherubs at its two ends.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתטור הפירוש הקצרמנחת שיאור החייםרש״ר הירשנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[יב] 1מן הכפרת עשה את הכרובים משבי קצוותו, נגידין ואדיקין הוון כרוביא ולא מתפרשין מן כפורתא אדום בחוכמת רוח נבואה עבד ית כרוביא מתרין סטרוי. (תרגום יונתן)
1. צריך ביאור למה היה צריך רוח נבואה מיוחד בעשיית הכרובים ואיפוא זה מרומז בקרא, ובפי׳ אה״י כתב לפרש ע״פ קבלה עיי״ש, ונ״ל לפרש עפ״מ שההעמק דבר העיר על דיוק נפלא בקרא שלפנינו, הנה לעיל כה, יט: כתוב ועשה כרוב אחד כו׳ מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו. שינוי לשון בתחלה אמר ועשה לשון יחיד, ובסיפיה דקרא מן הכפורת תעשו בלשון רבים, וכתב לתרץ: יש בזה הוספה שיעשה כאחד כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, ולא שיעשה תחילה זה הכרוב ואח״כ השני, ואלו היו שני הכרובים בצד אחד היה אפשר לבעל מלאכה אחד להקיש כאן וכאן עד שיצאו שניהם כאחד, אבל כאשר המה על שני קצותיו הוא מן הנמנע. על כן פירוש הכתוב תעשו את הכרובים על שני קצותיו שיהא אחד עומד מזה ואחד מצד השני ויהיו נזהרים להוציא שני הכרובים כאחד ולפנינו בקרא אצל העשיה כתוב מן הכפרת עשה את הכרובים, שעל פי נס נעשה ע״י בצלאל לבדו והיא חביבות יתירה ע״כ. ולפי דבריו אפשר היה לומר שמ״ש היונתן: בחוכמת ״רוח נבואה״ עבד וכו׳ רצה לתרץ הדיוק של המלה שלפנינו עשה בלשון יחיד ובציווי כתוב תעשו לשון רבים, שזה הי׳ בנבואה היינו בנס. ול״נ שאין צורך לומר שהי׳ כאן ענין של נס שאין הבדל בין אם הי׳ סמוכים זה לזה ומרוחקים, אלא ענין של זמן של דקות וכבר אמרו בבכורות יז: בענין עשיית כלי המשכן שאי אפשר לצמצם. לכן נראה לי לפרש שהמצוה היתה שיעשו שני אנשים את שני הכרובים, יהי׳ מאיזה טעם שהוא, א״כ הקושיא איך עשה בצלאל לבדו ולא שיתף עמו עוד אחד כמו שנצטוה, על זה אומר התרגום שזה הי׳ על פי נבואה כמו שמצינו כמה דברים שעשו בשינוי שהי׳ ע״פ הדבור, ולהלן פל״ח אות לה הבאתי מירושלמי פאה שבצלאל הסכימה דעתו לדעת המקום אפילו דברים שלא שמע מפי רבו, ורש״י מפרש לענין עשיית המשכן והכלים, והחזקוני הביא השינוי של ציפוי ראשי העמודים, ויש להוסיף גם הענין שלפנינו וזהו בחוכמת רוח נבואה. עוד יש לפרש לשון היונתן עפ״מ דמבואר בתו״ש לעיל תרומה פכ״ה אות קצח. שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב״ה באצבע. וסובר היונתן שגם במעשה הכרובים עם הכפורת הי׳ צריך לרוח נבואה בעשייתן.
כְּרוּבָא חַד מִסִּטְרָא מִכָּא וּכְרוּבָא חַד מִסִּטְרָא מִכָּא מִן כָּפוּרְתָּא עֲבַד יָת כְּרוּבַיָּא מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי.
One Cherub out of one side, and one Cherub out of the other side. From the (same piece of gold as the) cover itself, he made the Cherubim on its two sides.
כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קצוותו [קרי: קְצוֹתָיו]
כְּרוּבָא חַד מִסִּטְרַהּ (ח״נ: מִסִּטְרָא) מִיכָּא וּכְרוּבָא חַד מִסִּטְרַהּ (ח״נ: מִסִּטְרָא) מִיכָּא מִן כָּפוּרְתָּא עֲבַד יָת כְּרוּבַיָּא מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי
מִקָּצָה – מִסִּטְרַהּ או מִסִּטְרָא?
א. בתרגום ״מִקָּצָה מִזֶּה״ יש חילופי נוסחים שמקורם אולי בהבנת צורת הנפרד של מִקָּצָה: אם הנפרד הוא קָצָה לשון נקבה, נכון לתרגם ״מִקָּצָה״ – ״מִסִּטְרַהּ״. אבל היו שתרגמו ״מִקָּצָה״ – ״מִסִּטְרָא״, כי סברו שצורת הנפרד היא קָצֶה בזכר, והכתוב ״מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו״ בזכר מסייע להם.
עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים – אונקלוס ו״יונתן״
ב. בכל כלי המשכן בא הציווי בלשון יחיד: ״וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן״ (שמות כה כג), ״וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב״ (שמות כה לא), ״וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים״ (שמות כז א), ״וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת״ (ל א, ״וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת״ (שמות ל יח). אבל בציווי הכרובים נאמר ״תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים״ (שמות כה יט) ואם כן למה נכתב כאן ״עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים״? ב״העמק דבר״ השיב: ״שהיה הציווי תַּעֲשׂוּ בשני אנשים, משום שמן הנמנע היה לעשות שניהם ביחד באדם אחד. אבל בדרך נס נעשה ע״י בצלאל שניהם ביחד״. אונקלוס תרגם ״עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים״ – ״עֲבַד יָת כְּרוּבַיָּא״ כלשון הכתוב, אבל המיוחס ליונתן הוסיף: ״אֲרוּם בְּחוּכְמַת רוּחַ נְבוּאָה עָבַד יַת כְּרוּבַיָא מִתְּרֵין סִטְרוֹי״ (כי בחוכמת רוח נבואה עשׂה את הכרובים משני צידיו). וכתב רמ״מ כשר שאולי לכן הוסיף ״רוח נבואה״ לרמוז לנס שבעשייתו.⁠1
1. ״תורה שלמה״ אות יב, אך ראה שם הצעות נוספות לביאור התרגום.
כרוב חד מן דאן סטר(י)ה מן הכהא וכרוב חד מן דן סטרי מן הכה מן כפרתה עבד ית כרוביה מן תרין סטרוי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מן דאן סטר(י)ה מן הכה״) גם נוסח חילופי: ״מדין סטרא מהכה״.
כרובא חד מסיטרא מיכא וכרובא חד מסיטרא מיכא נגידין ואדיקין הוון כרוביא ולא מתפרשין מן כפורתא ארום בחכמת רוח נבואה עבד ית כרוביא מתרין סיטרוי.
One keruba on this side, and one keruba on that side, of beaten work; and the kerubin were face to face. They were not separated from the mercy seat; but by the wisdom of the Spirit of prophecy, he made the kerubin on its two sides.
כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מקשה ודבוקים היו הכרובים ולא נפרדין מן הכפורת כי בחכמת רוח נבואה עשה את הכרובים משני קצותיו.
אַחַדַהֻמַא מִן גַּאנִבִּהִ אלּאִימַנִ וַאלּאַכַ׳רַ מִן גַּאנִבִּהִ אלּאִיסַרִ מִן נַפסִ אלּגִ׳שַׁאאִ צַנַעַהֻמַא מִן טַרַפַיְהִ
האחד מהם מצדו הימני והאחר מצדו השמאלי, מן המכסה עצמו עשה את שניהם, משני קצותיו.
במראות – ד׳ במסורה: במראות הצובאות. ויאמר אלהים. לישראל במראות. במראות אלהים. תרי ביחזקאל. שאלו הנשים סרו מתאות העולם ונתנו מראותיהן לנדבת המשכן ונחה עליהם רוח אלהים.
הצובאות – ב׳. במראות הצובאות אשר ישכבון את הנשים הצובאות גבי בני עלי כמו התם ישכבון הנשים הצובאות גם בכאן ע״י המראות היו שוכבין הנשים כדאיתא במדרש שהיו מתקשטות במראות ומשדלות לבעליהן ונזקקין להם.
כְרֽוּב אֶחָ֤ד: כן הוא בספרי׳ כ״י.⁠א [כְּרֽוּב⁠־אֶחָ֤ד].
קְצוֹותָו: קצותיו ק׳, וכן חבירו שבפ׳ פקודי תרוייהו כתיבי׳ תרין ו״וין באמצע תיבותא, והם מן י״ג מלין דכתיבי׳ תרין ו״וין ע״פ המסורת, וסי׳ נמס׳ במ״ג פ׳ פקודי, ושניהם חסרי׳ יו״ד אחר התי״ו. ועיין ג״כ מ״ש בריש תצוה. [קצוותו כ׳, קְצוֹתָיו ק׳].
א. נוסחו של נורצי הוא אפוא כרוב⁠־אחד (עם געיה ברי״ש). נוסח זה נמצא למשל בכ״י ששון 507.
משני קצותיו – אולי שיכוין לומר שלא עשה הכפורת שוה והיה מכה בקורנס בכל רוחב הכפורת וכו׳ אלא בשעת ההתכה התיך במקום רחב כשיעור הכפורת ובב׳ קצותיו הרבה זהב שיעור שיספיק לכרובים ובזה ידוייק אומרו משני קצותיו.
משני קצותיו, at the two ends thereof. Perhaps the verse wants to inform us that Betzalel did not make the lid of equal thickness throughout before pounding it with a hammer. He may have flattened it with hammer blows to correspond to the size required to fit as a lid over the Ark. He had added additional amounts of gold at either end so that he could fashion the cherubs out of that excess. This is why the Torah had to specify that the cherubs were made from the respective extremities of the lid.
משני קצוותו – הכתיב של ״קצוותו״ דומה לכתיב להלן (לט, ד) במעשה האפוד, שכתפותיו נועדו לשאת את שתי אבני השהם. הכתוב מבליט את סימן הרבים של שם העצם על ידי וא״ו נוספת, שכן וא״ו אחת עשויה להראות כבאה למלא את מקומה של אות השורש השלישית, ה״א. מאידך, הכתוב משמיט את היו״ד, סימן הרבים של הכינוי בסוף התיבה. לכן, כנראה, היה מן הצורך להבליט את לשון הרבים על ידי וי״ו הרבים הנוספת, כדי שכל התיבה לא תתפרש בלשון יחיד.
נראה שבשני המקומות האלה, בכרובים ובכתפות האפוד, נועד הכתיב יוצא הדופן לעזור להבנת אחדותם, על אף דו⁠־צדדיותם. למרות שתורת ה׳, הגנוזה בארון, מופיעה כלפי חוץ בצורה הכפולה, הדו⁠־צדדית, של שני לוחות הברית (עיין פירוש לעיל כה, יז–כ), אף על פי כן, שני הצדדים במהותם הם אחד ויוצרים יחידה אחת, ולאף אחד מהם אין חשיבות גדולה יותר מלאחר, כפי שבא לידי ביטוי מוחשי גם על ידי אופן עמידת הכרובים וכיוון פניהם. וכן גם לגבי כתפות האפוד: למרות שהאומה נראית כמחולקת לימין ולשמאל בשתי אבני השהם, אף על פי כן לפני ה׳ האומה היא יחידה אחת בלתי ניתנת לחלוקה, שלאף חלק אחד ממנה אין חשיבות גדולה יותר מלשאר החלקים. אחדות זו מודגשת במפורש בהקשר לכתפות הנושאים את האבנים, על ידי הוספת תיבת ״חֻבָּר״ (להלן לט, ד).
עשה וגו׳: עיין מה שכתבתי לעיל (כה,יט) שהיה הציווי ״תעשו״ – בשני אנשים, משום שמן הנמנע היה לעשות שניהם ביחד באדם אחד, אבל בדרך נס נעשה ע״י בצלאל שניהם ביחד. וכיוצא בזה איתא לעיל (כט,כא), עיי״ש.
{משני קצותיו: בציווי (כה,יט) כתיב ״על שני קצותיו״. ונראה, לפי באורינו שם שהיה הציווי שיהיה בסוף ממש, ומ״מ היה אפשר לעשות מעובי זהב שבסוף ועדיין הוא על הכפורת, וזה נוח יותר משהיו בליטת זהב חוץ לכפורת ומזה הבליטה יהא הכרוב, דא״כ בשעת הכאה בקורנס לעשות הצורה נוח להשתבר וליפול לארץ. אבל לבצלאל היה הסיוע מן השמים כל כך עד שעשה בעצמו ״משני קצותיו״, ולא ״על״, היינו מהבליטות של הקצוות מבחוץ, ומ״מ נעשה יפה ולא נשבר, וידע בצלאל מיד ה׳ עליו השכיל דכל מה שיותר מקצותיו הוא יותר יפה.}
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתטור הפירוש הקצרמנחת שיאור החייםרש״ר הירשנצי״בהכל
 
(ט) וַיִּהְי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹֽכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל⁠־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל⁠־אָחִ֑יו אֶ֨ל⁠־הַכַּפֹּ֔רֶתא הָי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃
And the cherubs were spreading their wings upwards, screening the cover with their wings, their faces one to another; towards the cover were the cherub's faces.
א. אֶ֨ל⁠־הַכַּפֹּ֔רֶת =ש1,ק3 ושיטת-א ומ״ש ובדפוסים וקורן
• ל1,ב=אֶל⁠־הַ֨כַּפֹּ֔רֶת (מקום המתיגה)
• ל,ש,ו?=אֶל⁠־הַכַּפֹּ֔רֶת (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[יג] 1ויהיו הכרבים פרשי כנפים, למה נעשו כדי שתשרה שכינה ביניהן, הדא היא דכתיב (שמות כ״ה:כ״ב) ונעדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים, וכל כך למה, מפני חיבתן של ישראל. (מדרש הגדול)
1. ובמאור האפלה כאן: האמונה במציאות המלאכים נספחת לאמונת מציאות האלהות, ובכך תתקיים הנבואה והתורה, וכדי לחזק את היסוד הזה, אמר יתעלה לעשות על הארון שני כרובים כדי לחזק מציאות המלאכים באמונת ההמון, ואלו היה צורת כרוב אחד היו חושבים בו שהוא צורת אלוה נעבד כמו שהיו עושים עובדי ע״ז, וכיון שעשה שני כרובים עם קיום האחדות תתקיים הדעה במציאות המלאכים ושהם רבים, ע״כ. ומקורו מד׳ הרמב״ם במו״נ ח״ג פכ״ה. ועי׳ לעיל פכ״ה אות קכט–ל.
וַהֲווֹ כְּרוּבַיָּא פְּרִיסִין גַּדְפֵּיהוֹן לְעֵילָא מְטַלַּן בְּגַדְפֵּיהוֹן עַל כָּפוּרְתָּא וְאַפֵּיהוֹן חַד לָקֳבֵיל חַד לָקֳבֵיל כָּפוּרְתָּא הֲווֹ אַפֵּי כְּרוּבַיָּא.
The Cherubim had their wings spread upward, sheltering the cover with their wings, their faces were one opposite the other; the cherubs' faces were opposite the cover.
וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים
וַהֲווֹ כְרוּבַיָא פְרִיסִין (ח״נ: פְרִיסָן) גַּדְפֵיהוֹן לְעֵילָא מַטְּלִין (ח״נ: מְטַלַּן) בְּגַדְפֵּיהוֹן עַל כָּפוּרְתָּא וְאַפֵּיהוֹן חַד לָקֳבֵיל חַד לָקֳבֵיל כָּפוּרְתָּא הֲווֹ אַפֵּי כְּרוּבַיָּא
פֹּרְשֵׂי – פְּרִיסָן, היפוך פָּעִיל לסביל
ברוב הנוסחים תרגמו ״וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם״ – ״וַהֲווֹ כְרוּבַיָא פְרִיסִין גַּדְפֵיהוֹן לְעֵילָא מַטְּלִין בְּגַדְפֵּיהוֹן״, אבל ״אוהב גר״ תמך בנוסחי ״פְרִיסָן גַּדְפֵיהוֹן״, ״כי לא יחפוץ אונקלוס לומר שהכרובים עצמם פורשים כנפיהם מאחר שאין בהם רוח חיים, אבל יאמר שכנפיהם פרושות״. ובציווי לעיל (שמות כה כ) נרשם טעם נוסף. ועיין שם גם בביאור תרגומי ״אִישׁ אֶל אָחִיו״ – ״חַד לָקֳבֵיל חַד״, ״אֶל הַכַּפֹּרֶת״ – ״לָקָבֵיל כָּפוּרְתָּא״.
והוון כרובי פרסין בכנפיהון מלעלא מטלין בכנפיהון על כפרתה ואפיהון הפיכן דן לקבל דן לקבל כפורתהב הוון אפי כרובייה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מלעל״) גם נוסח חילופי: ״מן לעיל״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואפיהון הפיכן דן לקבל דן לקבל כפורתה״) גם נוסח חילופי: ״אפיכון חד לוקבל חד על כפו׳⁠ ⁠⁠״.
והוון כרוביא פריסין גדפיהון בהדי רישיהון לעילא מטללין בגדפיהון על כפורתא ואפיהון חד כלקבל חד כלקבל כפורתא הוון אנפי כרוביא.
And the kerubaia spread forth their wings, with their heads upward, overshadowing the mercy seat with their wings, and their faces were toward each other, over against the mercy seat were the faces of the kerubaia.
ויהיו הכרובים פרשי כנפיהם אצל ראשיהם למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם אחד לנגד אחד כנגד הכפורת היו פני הכרובים.
פַכַּאןַ אלכַּרֻובַּאןֻ בַּאסִטַיְןַ גַנַאחַיהִמַא אִלַי׳ פַוְקֵ וַמֻטַ׳לִלִיןַ בִּהַא עַלַי׳ אלּגִ׳שַׁאאִ וַגהַאהֻמַא אַלוַאחִדֻ אִלַי׳אלאַכַ׳רִ וַאִלַי׳ אלּגִ׳שַׁאאִ כַּאןַ וַגהַאהֻמַא
והיו שני הכרובים פורשים את שתי כנפיהם למעלה, ושניהם מצלים בהן על המכסה, ופני האחד אל האחר, בעוד לכוון המכסה היו פני שניהם.
לְמַעְלָה: העי״ן בשוא לבדו. [לְמַעְלָה].
סֹכְכִים: הכ״ף בשוא לבדו כפי דרכנו. [סֹכְכִים].
אֶ֨ל הַכַפֹרֶת: קדמא באל״ף. [אֶ֨ל⁠־הַכַּפֹּ֔רֶת].
הָיוּ פְנֵי: כתב הרשב״א בתשובה, וזל״ש, כתבת שיש בס״ת בין בפ׳ תרומה בין בפ׳ ויקהל יהיו פני הכרבים, ובמקצת ספרי׳ כתו׳ בפ׳ תרומה יהיו ובפ׳ ויקהל היו. כך כתו׳ בספרינו, בסדר תרומה שהוא צואה כתו׳ יהיו, ובפ׳ ויקהל שהוא ענין העשייה כתוב היו. [היו].
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שיהכל
 
(י) וַיַּ֥עַשׂ אֶת⁠־הַשֻּׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אׇרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
He made the table of acacia wood, two cubits it length, one cubit its width, and one and a half cubits its height.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובעודהכל
(י-טז) שולחן ולחם הפנים * (קישור לעיון)שמות כ״ה:כ״ג-ל׳, ויקרא כ״ד:ה׳-ט׳
וַעֲבַד יָת פָּתוּרָא דְּאָעֵי שִׁטִּין תַּרְתֵּין אַמִּין אוּרְכֵּיהּ וְאַמְּתָא פוּתְיֵיהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא רוּמֵיהּ.
He made a table out of acacia wood, two cubits long, one cubit wide, and one and one-half cubits high.
ועבד ית פתורה אעין דשטין תרתין אמיןא ארכה ואמהב פתיה ואמהג ופלג משחת רומה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אמין״) גם נוסח חילופי: ״אומין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואומה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואומה״.
ועבד ית פתורא דקיסי שיטא תרתין אמין אורכיה ואמתא פותיה ואמתא ופלגא רומיה.
And he made the Table of sitta wood, two cubits its length, and a cubit its breadth, and a cubit and half its height.
ויעש את השולחן עצי שטים אמתים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי גובהו.
וַצַנַעַ אַלּמַאאִדַתַּ מִן כַ׳שַׁבִּ אלסִּנטִ דִ׳רַעַאןִ טֻולֻהַא וַדִ׳רַאעֹ עַרצֻ׳הַא וַדִ׳רַאעֹ וַנִצףֹ סִמכֻּהַא
ועשה את השלחן מעץ השטה, שתי אמות ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי עביו.
ויעש את השלחן – כבר מפורש בפרשת ויקחו לי תרומה, תיקון השלחן ולחם הפנים.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובהכל
 
(יא) וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
He overlaid it with pure gold, and he made for it a golden molding all around.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַחֲפָא יָתֵיהּ דְּהַב דְּכֵי וַעֲבַד לֵיהּ זִיר דִּדְהַב סְחוֹר סְחוֹר.
He overlaid it with pure gold, and he made a crown-like rim round about it.
וחפי יתיה דהב דכי (מן לגו ומן לבר) ועבד ליה כליל דדהב חזר ומקף.
וחפא יתיה דהב דכי ועבד {ליה}⁠א דיר דדהב חזור חזור.
א. חסר בכ״י לונדון.
And he covered it with pure gold, and made for it a golden crown round about.
ויצף אותו זהב טהור ויעש לו זר של סביב.
וַגַ׳שַׁאהַא בִּדַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ וַצַנַעַ לַהַא זִיגַּאאַ מִן דַ׳הַבֵּ מֻסתַּדִירַא
וכסה אותו זהב טהור צרוף, ללא סיגים ועשה לו גדר זהב לכל ההקף סביב.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(יב) וַיַּ֨עַשׂ ל֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וַיַּ֧עַשׂ זֵר⁠־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃
He made for it a rim, a handbreadth all around; and he made a golden molding for its rim all around.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַעֲבַד לֵיהּ גְּדָנְפָא רוּמֵיהּ פּוּשְׁכָּא סְחוֹר סְחוֹר וַעֲבַד זִיר דִּדְהַב לִגְדָנְפֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר.
He made a ledge of a handbreadth high round about (the table), and he made a gold crown-like rim round about the ledge.
ועבד ליה גפוףא פשך חזר מקף ועבד כליל דדהבא לגפופא חזר ומקף.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גפוף״) גם נוסח חילופי: ״גיפוף״.
ועבד ליה גפוף רומיה פושכא חזור חזור ועבד דיר דדהב לגפופיה חזור חזור.
And he made a border for it, its height a span round about.
ויעש לו מסגרת גובהו טפח סביב ויעש זר זהב למסגרתו סביב.
גיפוף פשך חזר ומקף ועביד כליל דדהב לגפופא חזור ומקף.
A border, a span around, and he made a coronal of gold for the surrounding border.
וַצַנַעַ לַהַא חַאפַתַּ מִקדַארַ קַבּצַ׳תֵ מֻסתַּדִירַא וַצַנַעַ לַהַא זִיגַּאאַ מִן דַ׳הַבֵּ לִחַאפַתִהַא מֻסתַּדִירַא
ועשה לו מסגרת ברחב אגרוף לכל ההקף סביב, ועשה לו גדר זהב למסגרתו לכל ההקף סביב.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(יג) וַיִּצֹ֣ק ל֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַיִּתֵּן֙ אֶת⁠־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃
He cast for it four golden rings, and he put the rings on the four corners which are at its four legs.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וְאַתֵּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקָן דִּדְהַב וִיהַב יָת עִזְקָתָא עַל אַרְבַּע זָוְיָתָא דִּלְאַרְבַּע רַגְלוֹהִי.
He cast for it (the table) four gold rings, and placed the rings on the four corners that are on its four legs.
ואתך ליה ארבעה עזקין דדהב ויהב ית עזקיה על ארבעתי זיוייתה די לארבעתיא רגלוי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די לארבעתי״) גם נוסח חילופי: ״דאית על ארבע״.
ואתיך ליה ארבע עיזקן דדהב ויהב ית עזקתא על ארבע זיוייתא דלארבע ריגלוי.
And he made a crown of gold for the border round about. And he cast for it four golden rings, and set the rings upon the four corners of its four feet.
ויצוק לו ארבע טבעות זהב ויתן את הטבעות על ארבע זוויות אשר לארבע רגליו.
וַצַאגַ׳ לַהַא אַרבַּעַ חַלַקֵ מִן דַ׳הַבֵּ וַגַעַלַ אַלּחַלַקַ פִי אַרבַּעִ גִהַאתִהַא אַלַּתִי לִאַרבַּעִ אַרגֻלִהַא
ויצק לו ארבע טבעות זהב ושם את הטבעות בארבע רוחותיו1 אשר לארבע רגליותיו.
1. (זוויותיו)
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(יד) לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת הָי֖וּ הַטַּבָּעֹ֑ת בָּתִּים֙ לַבַּדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת⁠־הַשֻּׁלְחָֽן׃
The rings were adjacent to the frame, as holders for the poles to carry the table.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לָקֳבֵיל גְּדָנְפָא הֲוַאָה עִזְקָתָא אַתְרָא לַאֲרִיחַיָּא לְמִטַּל יָת פָּתוּרָא.
The rings were against the ledge as places for the poles with which to carry the table.
לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן
לָקֳבֵיל גְּדָנְפָא הֲוָאָה עִזְקָתָא אַתְרָא לַאֲרִיחַיָּא לְמִטַּל יָת פָּתוּרָא
לטעם ״בָּתִּים לַבַּדִּים״ – ״אַתְרָא לַאֲרִיחַיָּא״ [ולא: אַתְרַיָּא], ראה לעיל ״בָּתִּים לַבְּרִיחִם״ (שמות כו כט) ״אַתְרָא לְעָבְרַיָא״.
לקבלא גפופא הוויין עזקי אתרין לאריחיה למטעןב ית פתורה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקבל״) גם נוסח חילופי: ״כלקבל״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למטען״) גם נוסח חילופי: ״למיסבול״.
כלקבל גפוף הואה עיזקתא אתרא לאריחייא למיטל ית פתורא.
Over against the border were the rings, the place for the staves in carrying the table.
כנגד המסגרת היו הטבעות מקום לבדים לשאת את השולחן.
אַמַאםַ אַלחַאפַתִ כַּאןַ אלחַלַקֻ מַכַּאנַא לִלדֻהֻקִ לִתֻחמַלַ בִּהַ אַלּמַאאִדַתֻ
סמוך למסגרת היו הטבעות, להיות למקום עבור המוטות, להנשא בהם השלחן.
לשאת את השולחן: אבל לא הביא הבדים עתה בטבעות, וגם לא היה אפשר להביא שלא בעת המשא באופן שיהא מונח יפה, שהרי לא היתה אלא טבעת אחת מכל צד באמצע הפאה מארבע הפאות, היינו שנים בארכו ושנים ברחבו כמו שכתבתי לעיל (כה,כו). ועיין מה שכתבתי לעיל (כז,ז).
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתנצי״בהכל
 
(טו) וַיַּ֤עַשׂ אֶת⁠־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָ֑ב לָשֵׂ֖את אֶת⁠־הַשֻּׁלְחָֽן׃
He made the poles of acacia wood and overlaid them with gold to carry the table.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַעֲבַד יָת אֲרִיחַיָּא דְּאָעֵי שִׁטִּין וַחֲפָא יָתְהוֹן דַּהְבָּא לְמִטַּל יָת פָּתוּרָא.
He made the poles out of acacia wood, and overlaid them with gold with which to carry the table.
ועבד ית אריחיה אעין דשטין וחפי יתהון דהב למטעןא ית פתרה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למטען״) גם נוסח חילופי: ״למ{ס}בול״.
ועבד ית אריחיא דקיסי שיטא וחפא יתהון דהבא למיטל ית פתורא.
And he made the staves of sitta wood, and covered them with gold, for carrying the table.
ויעש את הבדים עצי שיטים ויצף אותם זהב לשאת את השולחן.
וַצַנַעַ אַלדֻהֻקַ מִן כַ׳שַׁבִּ אלסִּנטִ וַגַ׳שַׁאהַא בִּדַ׳הַבֵּ לִתֻחמַלַ בִּהִםִ אלּמַאאִדַתַּ
ועשה את המוטות מעץ השטה וכסה אותם זהב להנשא בהם השלחן.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(טז) וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת⁠־הַכֵּלִ֣ים׀ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֶת⁠־קְעָרֹתָ֤יו וְאֶת⁠־כַּפֹּתָיו֙ וְאֵת֙ מְנַקִּיֹּתָ֔יו וְאֶ֨ת⁠־הַקְּשָׂוֺ֔תא אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃
He made the vessels which were on the table, its platters, and its ladles, and its jugs and its pitchers, with which libations were poured, of pure gold.
א. וְאֶ֨ת⁠־הַקְּשָׂוֺ֔ת =ב,ש1,ק3 ושיטת-א ובדפוסים וקורן
• ל1=וְאֶת⁠־הַ֨קְּשָׂוֺ֔ת (מקום המתיגה)
• ל,ש,ו,מ״ש=וְאֶת⁠־הַקְּשָׂוֺ֔ת (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שירש״ר הירשנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[יד] 1אשר יסך בהן, די ישתמש בהון. (תרגום ירושלמי השלם מכתי״ר)
1. וכ״ה בתרגום ירושלמי לעיל כה, כט. וביונתן שם ובאונקלוס כאן: דיתנסך, ובהערות הבאתי נוסח: דיתסך, ובכת״י שפרבר מביא עוד נוסחאות: דמנסכין, די אתנסך, דאיתסך, ובכת״י שפרבר כה, כט: דאיתנסיך, ושוב מצינו עוד גרסאות בבמדבר ד. ז. בקרא ואת קשת הנסך: וית קסווא נסוכא. וי״ג אצל שפ׳: ניסוכין, ובירושלמי: קשוות, נסוכה ועה״ג: קשוותה דנס׳, ומבואר שיש כאן תשע נוסחאות בתרגום השרש נסך. היונתן, מתרגם שמות כה, כט. אשר יוסך, די ישתמש וכעין התרגום ירושלמי שלפנינו, ומביא עוד תרגום ויתרק בהון. ולהמלה: יתרק, יש במפרשי התרגום כמה פירושים. א. בב״ר המוריק כמו שמן תורק, ובשמלת גר מוסיף: אולי היו מוריקין על ידיהם מכלי אל כלי כי חלולים היו. ב. לשון קרירות, שמתוך הקנים אלו העומדים בארץ יתקרר הלחם. ג. מלשון וירק את חניכיו, ומוסב על הקשוות שהם הסוככים על השלחן לשוחרו כפירש״י ויוסך מלשון סכך וכיסוי, ובמובן זה, הפי׳ יונתן כאן: שמתרגם: דמחפיין שהכוונה מלשון סכך. וזה הוא כשיטת חז״ל ופירש״י בתרומה שם אות קע״ה מלשון סכך וכיסוי והרמב״ן הו״ד שם מפרש מלשון ״מדה״ ורה״ג מביא יש מפרשים שהוא צלוחית של יין, עי׳ מ״ש במילואים לפ׳ תרומה בתו״ש חלק כב. לבאר שיטת רב האי גאון בזה, והדברים צריכים ביאור ארוך ואכ״מ.
וַעֲבַד יָת מָנַיָּא דְּעַל פָּתוּרָא יָת מְגִסּוֹהִי וְיָת בָּזִכּוֹהִי וְיָת מְכִילָתֵיהּ וְיָת קָסְוָתָא דְּיִתְנַסַּךְ בְּהוֹן דִּדְהַב דְּכֵי.
He made the vessels that were on the table, its dishes (bread shapes), its spoons (incense bowls), its supports, and its half-hollow tubes by which they (the breads) are covered, out of pure gold.
וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת קְעָרֹתָיו וְאֶת כַּפֹּתָיו וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר
וַעֲבַד יָת מָנַיָּא דְּעַל פָּתוּרָא יָת מְגִסוֹהִי וְיָת בָּזִכּוֹהִי וְיָת מְכִילָתֵיהּ וְיָת קַסְוָתָא דִּמְנַסְּכִין בְּהוֹן (ח״נ: דְּיִתְנַסַּךְ בְּהוֹן, דִי אּתְנַסַּךְ בְּהוֹן) דִּדְהַב דְּכֵי
אֲשֶׁר יֻסַּךְ – דִּמְנַסְּכִין
כאן מדובר בעשייה לכן תרגם ״וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים... אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן״ – ״דִּמְנַסְּכִין בְּהוֹן״ בלשון הווה המורה על התמדת הפעולה, כי לאחר שהכלים נעשו מנסכים בהם תמיד. אבל במקצת נוסחים תרגמו ״דְּיִתְנַסַּךְ בְּהוֹן״, או ״דִי אִתְנַסַּךְ בְּהוֹן״, כתוצאה מטעויות סופרים שהשתבשו עם הפסוק הדומה בפרשת תרומה ״וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו... אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן״ (שמות כה כט) ״דְּיִתְנַסַּךְ בְּהוֹן״, עיין שם.
ועבד ית מניה די עלא פתרה ית פילוותא וית בזיקיב וית מנקיתא וית קשוותא די ישתמשג בהון דהב דכי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מניה די על״) גם נוסח חילופי: ״מאניה דאית על״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״בזיקי״) גם נוסח חילופי: ״בזיקוי״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזיקי״) גם נוסח חילופי: ״בזיכוי״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ישתמש״) גם נוסח חילופי: ״יתמשח״.
ועבד ית מניא דעל פתורא ית פיילוותיה וית בזיכוי וית מכילתיה וית קסוותא דמחפין בהון דדהב דכי.
And he made the vessels to be upon the table, its dishes, and its bowls, and its measures, and its cups for the lavings,⁠a of pure gold.
a. Castel, col. 1332.
ויעש את הכלים שעל השולחן את קערותיו ואת כפותיו ואת מנקיותיו ואת הקשוות אשר סוככים בהם זהב טהור.
וַצַנַעַ אַלּאַנִיתַּ אַלַּתִי עַלַיְהַא אַלּקִצַאעַ וַאלדֻרֻוגַ וַאלּמַלַאעִקַ וַאלּמַדַאהִיןַ אַלַּתִי תֻגַ׳טַי׳ בִּהַא מִן דַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ
ועשה את הכלים אשר עליו: את תבניותיו ואת מגרותיו ומתליו וכסויו אשר יכסה בהם – זהב טהור צרוף, ללא סיגים.
עַֽל⁠־השלחן: במאריך ובמקף. [עַֽל⁠־הַשֻּׁלְחָ֗ן].
וְאֵת֙ דמנקיתיו: בס״ס האל״ף בצירי ובפשט, לא במקף. [וְאֵת֙].
וְאֶת דהַקְשָוֹת: במקף לא בקדמא. [וְאֶת⁠־הַ֨קְּשָׂוֹ֔ת].
הַ֨קְשָוֹת: בוא״ו אחת לבד, בכל ספרי׳ מדוייקי׳ כ״י ודפוסי׳ ישנים, וקדמא בה״א.⁠א וכ״כ הרמ״ה ז״ל, ועשית קערתיו וכפתיו וּקְשוֹתָיו דשלחן קדמא׳ מל׳ וי״ו ומל׳ יו״ד כתי׳, ואת הַקְשָוֹת דויקהל חד וי״ו כתי׳ וחס׳ וי״ו תנין, ואת קשות הנסך (דבמדבר) מל׳ וי״ו כתי׳. [ואת⁠־הקשות].
א. [הדיבור הקודם עסק במילה ׳ואת׳, והדיבור הזה עוסק בכתיב ובהטעמה של המילה ׳הקשות׳; וכך נהג גם א״ת. לאחר זמן, כשהגיע ספרו של הרמ״ה לידי נורצי, הביא ממנו את הדיון בכתיב, ונמצא המילים ׳וקדמא בה״א׳ מובלעות.]
אשר על השלחן – הקערות, המוזכרות בסמוך, הן תבניות שבהן נשמר הלחם עד שניתן יהיה לערוך אותו על השולחן. את הקערות עצמן לא מניחים על השולחן. לפיכך יש לפרש את ״על״ במובן רחב יותר: ״שייך אל״.
ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן: בציווי (לעיל כה,כט) כתיב תחילה הקשות ואח״כ המנקיות. וכבר ביארנו (שם)1 ד״הקשות״ הם המעמידים2, ו״המנקיות״ המה המזלגות. והמעשה3 היה כפי הראוי, תחילה עשו המזלגות ואח״כ המעמידים, משום דלא אפשר לעשות המעמידים עד שנדע אופני המזלגות ועוביין. אבל שם סידר הכתוב כפי תשמישן של הכלים, מתחילה משתמשין בדפוסין לאפיה ואח״כ הבזיכין ללבונה בשעת הסדור4, ואח״כ מעמידין הקשוות מצדדי השולחן, ואח״כ מניחין הקנים בין הקשוות.
אכן מצד הסברא5 היו תחילה מעמידין הקשוות והמנקיות להעמיד הלחם על מתכונתו, ואח״כ הבזיכין ללבונה, וא״כ מהראוי לכתוב תחילה קשוות ומנקיות ואח״כ ״הכפות״. אלא מזה מבואר הא דתנן במנחות (צו,א) ׳לא סידור קנים ולא נטילתן דוחה את השבת׳, שהוא משום איסור מוקצה וטורח בכדי, כדאיתא בשבת פרק כל הכלים (קכג,ב)⁠6, ולכאורה הוא פלא לדחות משום זה ענין הכתוב בתורה, ועיין מה שכתבתי בספר ויקרא (כד,ו)7 רמז לזה. ומעתה8 גם כאן מרומז הכי, דהשתמשות הבזיכין קדמה לקשוות ומנקיות, דבזיכין סידרו בשבת והקשוות והמנקיות במוצאי שבת9.
1. נגד דעת רש״י שם.
2. שני העמודים העומדים משני צידי השולחן, שעליהם נתפסים ה׳מזלגות׳ המהווים בסיס ללחם הפנים.
3. בפסוקנו.
4. עיין בענין זה מיד בהמשך דברי רבינו.
5. אם שם בפרשת תרומה מוזכר סדר העמדת השולחן ולחם הפנים.
6. משנה זו נשנתה עוד בזמן הגזירה של איסור טלטול אפילו בכלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו.
7. עה״פ ״ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת״.
8. עתה מסיים רבינו את דבריו, שהקב״ה רמז לחז״ל משינוי הסדר בפסוק דלעיל בפרשת תרומה (שהוקדמו בו הכפות למנקיות והקשוות) שבשבת לא יסדרו את הקנים.
9. אף שלא מוזכר שם בפסוק שמדובר בשבת, מ״מ רמז יש כאן.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שירש״ר הירשנצי״בהכל
 
(יז) {ששי / שלישי במחוברות} וַיַּ֥עַשׂ אֶת⁠־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת⁠־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃
He made the Menorah of pure gold; of beaten work he made the Menorah. Its base and its branch, its goblets, its knobs, and its blossoms were from it.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובמושב זקניםאור החייםעודהכל
[טו] 1ויעש את המנרה, גוף המנורה שמונה עשר טפחים הרגלים והפרח שלשה טפחים, הציור מרובה וחכמתה מרובה, אבל המבין יבין מתוך ההלכה המסורה במנחות (לקח טוב)
1. ראה מנחות כח: ובתוס׳ שם ובתו״ש לעיל פכ״ה אות רא. ובבעה״ט בכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים: המנורה, ז׳ פעמים הוזכרה בפרשה, כנגד ז׳ כוכבי לכת. ושם: למה סמך מנורה למזבח הקטורת, כי הנשמה נמשלה לנר שהנשמה נהנית מן הריח הטוב וכו׳.
וַעֲבַד יָת מְנָרְתָא דִּדְהַב דְּכֵי נְגִיד עֲבַד יָת מְנָרְתָא שִׁדַּהּ וּקְנַהּ כַּלִּידַהָא חַזּוּרַהָא וְשׁוֹשַׁנַּהָא מִנַּהּ הֲווֹ.
He made the menorah (out) of pure gold. The menorah was made by hammering (its form out of a solid piece of gold). Its base, its shaft, its cups, its knobs, and its flowers were of it (the same piece of gold).
ועבד ית מנרתה דהב דכי נגידא עבד מנרתה בסיס דידה וקניה כלידיה חזוריה ושושניה מנה (י)הווןא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כלידיה חזוריה ושושניה מנה (י)הוון״) גם נוסח חילופי: ״כלידה חזורה ושושנה מנה ובה יהוון״.
ועבד ית מנרתא דדהב דכי נגיד עבד ית מנרתא בסיס דידה וקנהא כלידהא חזורייה ושושנהא מינה הוון.
And he made the Candelabrum of pure gold, beaten made he the candelabrum; its base and its shaft, its cups, its apples, and its lilies were of the same.
ויעש את המנורה זהב טהור מקשה עשה את המנורה, בסיס שלה וקנה גב יעיה כפתוריה ופרחיה ממנה היו.
וַצַנַעַ אַלּמַנַארַתַּ מִן דַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ מֻצַמַתַּתַּ צַנַעַהַא אַרגֻלֻהַא וַקַצַבֻּהַא וַגַּאמַאתֻהַא וַתֻפַאפִיחֻהַא וַסַוַאסִנֻהַא מִנהַא כַּאנַתּ
ועשה את המנורה זהב טהור צרוף, ללא סיגים, מקשחת עשה אותה, רגליותיה וקניה, גביעיה, תפוחיה ושושניה – ממנה היו.
ויעש את המנורה1גוף המנורה שמונה עשר טפחים, הרגלים והפרח שלשה טפחים, 2הציור מרובה וחכמתה מרובה, אבל המבין יבין מתוך ההלכה המסורה 3במנחות.
1. גוף המנורה י״ת טפחים. ברייתא דמלאכת המשכן פרק י׳ וס׳ והזהיר צ״ה ע״א וכן רש״י עה״ת תרומה כ״ה ל״ה הביא וז״ל כך שנינו במלאכת המשכן גבהה של מנורה י״ח טפחים הרגלים והפרח שלשה טפחים כו׳.
2. הציור מרובה. הוספת רבינו. ובכ״י מפלארענץ מצויר פה צורת המנורה.
3. במנחות. דף כ״ח ע״ב.
ויעש המנורה זהב טהור – פי׳ ב״ש כן משפט המנורה לפי המשנה והמקראות בין כפתור ופרח ראשון ג׳ טפחים, וחלק (בין) אשר בינו ובין השני טפחים כפתור השני טפח, חלק שלו טפחיים, והרגל טפח, כפתור חמישי ופרח שלו טפח ובין הגביע האחרון וחלק שלו טפחים פרח והרגל טפחים נמצאו גביעיה כ״ב, כפתוריה י״א, פרחיה ט׳ ואורך שלה י״ח טפחים מן הרגל האמצעי עד הכן האמצעי.
ויעש את המנורה וגו׳ – תמצא בכל המעשה שידייק לשון המעשה כלשון המצוה וצריך לדעת למה שינה במנורה שבמצוה אמר מנורת זהב וכאן אמר את המנורה.
ואולי כי לפי מה שאמרו ז״ל בהקומץ רבה (מנחות כ״ח:) כי המנורה באה גם מהמתכות דכתיב תעשה לרבות, לזה אמר ה׳ מנורת זהב לומר כי מה שהתיר בריבוי תעשה אינו אלא לדורות אבל במשכן מעכב להיות זהב, ולזה הסמיך מנורת זהב בלא הפסקה לומר שאין מעשיך במנורה אלא של זהב. או על זה הדרך מנורת זהב ולא מנורת שאר מתכות הגם שהכשרתים לך, ודקדוק זה אין שייכות להודיע במעשה אלא הודיע שקיים מצות ה׳ ועשאה זהב והבן.
ויעש את המנורה, He constructed the candlestick, etc. You will find that the Torah refers to the various furnishings of the Tabernacle by the same description both when we are told about what was required and when the execution is reported. Why, in this instance, did the Torah depart from this rule and instead of describing the candlestick as "the candlestick for illumination" or as "the golden candlestick,⁠" it is simply described as "the candlestick?⁠"
Perhaps the answer may be found in the rule (Menachot 28) that under certain conditions the candlestick could be made from other metals, as hinted in the word תיעשה, (25,31). The Torah mentioned in chapter 25 that the candlestick had to be made of gold in order to remind us that the rule that it could be made of cheaper metals did not apply under the conditions prevailing then. It could also be that the meaning of the words "the golden candlestick" simply means that it was to be made of gold and not of any other metal although such a candlestick is acceptable in principle. In our context the Torah simply emphasized that Betzalel conformed to the instruction and made the candlestick out of gold as ordered.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובמושב זקניםאור החייםהכל
 
(יח) וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃
And six branches go out from its sides, three branches of the Menorah from one of its sides, and three branches of the Menorah from the other side.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וְשִׁתָּא קְנִין נָפְקִין מִסִּטְרַהָא תְּלָתָא קְנֵי מְנָרְתָא מִסִּטְרַהּ חַד וּתְלָתָא קְנֵי מְנָרְתָא מִסִּטְרַהּ תִּנְיָנָא.
Six branches extended from its sides, three branches of the menorah from one of its sides, and three branches of the menorah from the second side.
וששה קנין נפקין מן סטרה תלתא קני מנרתה מן סיטרא חדתהא ותלתא קני מנרתה מן סטרה תניינאב.
א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״חדתה״) גם נוסח חילופי: ״חדה״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חדתה״) גם נוסח חילופי: ״חתה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תניינא״) גם נוסח חילופי: ״{תניי}נה״.
ושיתא קנין נפקין מסיטרהא תלתא קני מנרתא מסיטרא חד ותלתא קני מנרתא מסיטרא תניינא.
And six branches came forth from its sides; three branches of the candelabrum on one side, and three branches of the candelabrum on the second side.
וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה אחד ושלשה קני מנורה מצדה השני.
וַסִתֻּ קַצַבַּאתֵ כַ׳ארִגַּאתֹּ מִן גַּאנִבִּהַא תַּ׳לַאתֻ׳ קַצַבַּאתֵ מִן גַּאנִבִּהַא אַלּוַאחִדִ וַתַּ׳לַאתֻ׳ קַצַבַּאתֵ מִן גַּאנִבִּהַא אַלתַּ׳אנִי
וששה קנים יוצאים מצדיה, שלשה קנים מצדה האחד ושלשה קנים מצדה השני.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(יט) שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִ֠ים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶ֒רַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן⁠־הַמְּנֹרָֽה׃
Three almond-decorated goblets on one branch, a knob and blossom, and three almond-decorated goblets on the other branch, a knob and blossom; so for the six branches that go out from the Menorah.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שינצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

תְּלָתָא כַלִּידִין מְצָיְרִין בְּקַנְיָא חַד חַזּוּר וְשׁוֹשָׁן וּתְלָתָא כַלִּידִין מְצָיְרִין בְּקַנְיָא חַד חַזּוּר וְשׁוֹשָׁן כֵּן לְשִׁתָּא קְנִין דְּנָפְקִין מִן מְנָרְתָא.
Three cups were engraved in almond-shaped patterns, on one branch with a knob and a flower, and three cups were engraved in almond-shaped patterns, on one branch with a knob and a flower. So was (the form) of each of the six branches that extended from (the shaft) of the menorah.
תלתה כלידין משקעין בקנה חד חזור ושושן כדןא לשתיב קניה דנפקין מן מנרתה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדן״) גם נוסח חילופי: ״כן״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לשתי״) גם נוסח חילופי: ״לשתתי״.
תלתא כלידין משקעין בצייוריהון בקניא חד חזור ושושן ותלתא כלידין משקעין בצייוריהון בקניא חד חיזור ושושן הכדין לשיתא קנין דנפקין מן מנרתא.
Three embossed cups with their figurations on one branch, with the apple and lily, and three embossed cups with their figurations on the other branch, with the apple and lily; so the six branches which proceeded from the candelabrum.
שלשה גביעים משוקעים בציוריהם בקנה אחד כפתר ופרח ושלשה גביעים משוקעים בציוריהם בקנה אחד כפתר ופרח כן לששה קנים היוצאים מן המנורה.
תַּ׳לַאתֻ׳ גַּאמַאתֵ מֻלַוַּזַאתֵ פִי כֻּלִּ קַצבַּתֵ תֻפַאחַתַּ וַסַוְסַנַתַּ כַּדַ׳אךַּ צַנַעַ לִסִתִּ אלּקַצַבַּאתִ אַלּכַ׳ארִגַּאתִ מִנהַא
שלשה גביעים מעטרים בדמוי שקדים בכל קנה וצורת תפיחה וצורת שושנה, ככה עשה לששת הקנים היוצאים ממנה.
שלשה גבעים מְֽשֻקָדִים: זה הראשון בלבד בגעיא בספרי׳ כ״י ובדפוס ישן, וכמ״ש בפ׳ תרומה. [מְֽשֻׁקָּדִ֞ים].
בַקנה האחד: הבי״ת בפתח, בְקנה אחד הבי״ת בשוא. ועיין הסימ׳ שמסרתי בפ׳ תרומה. [בַּקָּנֶה].
בקנה האחד... בקנה אחד: תיבה זו1 הכתובה בשינוי מהכתוב בכל המקומות ״בקנה האחד״ ממשיכה את הדעת להשכיל על ענין הגביעים המשוקדים כפתור ופרח.
והנה ראינו במדרש רבה פרשת מקץ (צא,ט) דרבי טרפון בשעה שהיה אחד אומר לפניו דבר הגון בתורה היה אומר ׳כפתור ופרח׳. ושיחת רבן של ישראל מלמדנו שהבין אשר בכפתורים ופרחים של המנורה רמוז חידושי תורה שיש בהם שכל טוב לעושיהם, ומשום הכי אמר למי שחידש דבר טוב שהוא ׳כפתור ופרח׳ שעל המנורה. וכבר נתבאר ריש פרשת תצוה (כז,כ) שהמנורה בכלל רומזת להאיר על חכמת התורה בפלפולה של תורה והחקירה והעיון. והנה ששה קני מנורה עם הנר האמצעי הן המה שבע חכמות חיצוניות הטפלות לתורה2, ושהתורה צריכה להם להתפרש בכל פרטי שיעורין וכדומה המגיע לביאור התורה3, ועל זה מצויר: ״גביעים״ – המורים על השקאה, שהתורה משקה בחכמות4, כדאיתא בבכורות (ח,א) שר׳ יהושע עמד על דבר נפלא בחכמת הטבע ע״י דקדוקי תורה5, והחכמות משקים הדעת לדעת ולהבין דקדוקי דבר ה׳. והגביעים ״משוקדים״ – ללמדנו שכל זה אינו בא אלא ע״י ׳שקידה׳, והלא על זה הציור אמר ה׳ לירמיה שראה ״מקל שקד״ לאמר ״כי שוקד אני וגו׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו א,יב)6. ובאו שלשה גביעים – שההשקאה מועלת (א) לידיעת התורה ודקדוקיה, (ב) גם הנוגע למעשה המצוות, (ג) וגם לכשרון דרך ארץ והליכות עולם – חכמת אדם בעמל תורה תאיר דרכו על הארץ.
ואחר כל זה יש לדעת כי יש אלו תועליות שבאות ע״י שקידה בחכמה מיוחדת לשם תורה דוקא לאותה חכמה משבע חכמות, ולא זולתה7, ועל זה מרומז הלשון ״בקנה האחד״ – המיוחד. ויש תועליות שבאות משקידה בחכמה לשם ידיעת התורה אשר אינן מיוחדות לאיזו חכמה, ועל זה מרומז הלשון ״בקנה אחד״ – איזה דבר חכמה שהוא, הוא בא מכח המנורה שהיא מורה על כח התורה ולהאיר על ידיעתה, כאמור8.
וענין ארבעה גביעים אלו שבאו בגוף המנורה (פסוק כ׳) לרמז לארבעה תועליות שבאו בשקידת התורה: (א) להבין כפתור ופרח בגוף התורה, (ב) להשכיל בשארי חכמות, (ג) להשכיל בעבודה (ד) ולהשכיל בדרך ארץ.
1. ״בקנה אחד״.
2. ׳הרקחות והטבחות׳ (לפי הרמב״ם). ומקורו של רבינו בדברי האברבנאל בפרשת תרומה בענין המנורה, וז״ל: שבעת הנרות שבמנורה רומזים אל שבע החכמות שכולם יימצאו בתורת האלוהים... עיי״ש.
3. ולכן מצינו שהרא״ם, בהיותו ראש ישיבה בקושטא, לימד פרק במתמטיקה כאמצעי עזר בהבנת סוגיות מסויימות בתורה (ואף חיבר חיבור במתמטיקה). ואף הגר״א נתן לתלמידו לתרגם את אוקלידס ללשון הקודש למען יעיינו בו בני תורה. ועוד ועוד גדולי ישראל.
4. כאן רבינו עובר לדבר על הצד השני שבין חכמת התורה לשבע החכמות, אמנם הן מסייעות בהבנת התורה, אך גם העיון בחכמת התורה מסייע להבנת חכמות המדע השונות. והשוה לדברי הרמב״ן בהקדמתו לתורה, וז״ל: ׳שהכל נלמד ממנה, ושלמה המלך ע״ה... הכל מן התורה היה לו וממנה למד׳. ועיין גם בדברי רבינו לבמדבר (ח,ד) ד״ה וזה מעשה.
5. שתקופת הריון של הנחש היא שבע שנים, וזאת למד מהכתוב (בראשית ג,יד) ״ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה״.
6. הוספה במהדורה החדשה: וכן הראה על זה מטה אהרן שגמל שקדים, כמבואר שם.
7. כגון לימוד חכמת המתמטיקה לשם הבנת סוגיות כגון עירובין, סוכה, מקוואות, כלאיים וכדו׳.
8. ובמשנתו של רבינו אין מקום לעיסוק בחכמה חיצונית לשם אותה חכמה בלבד, וסגירתו את ישיבתו, ישיבת וולוז׳ין, תוכיח.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שינצי״בהכל
 
(כ) וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃
And on the Menorah were four goblets, almond-decorated, its knobs and its blossoms.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וּבִמְנָרְתָא אַרְבְּעָא כַלִּידִין מְצָיְרִין חַזּוּרַהָא וְשׁוֹשַׁנַּהָא.
The (shaft of the) menorah had four cups, engraved in almond shaped patterns, with their knobs and their flowers.
ובמנרתה ארבעה כלידין משקעין חזוריה ושושניהא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חזוריה ושושניה״) גם נוסח חילופי: ״חזורה ושושנה״.
ובמנרתא ארבעא כלידין משקעין בצייוריהון חיזורהא ושושנהא.
And upon the candelabrum, four embossed cups with their figurations of apples and lilies.
ובמנורה ארבעה גביעים משוקעים בציוריהם כפתוריה ופרחיה.
וַפִי נַפסִ אלּמַנַארַתִ אַרבַּעֻ גַּאמַאתֵ מֻלַוַּזַאתֵ וַתֻפַאפִיחֻהַא וַסַוַאסִנֻהַא
בגזע המנורה ארבעה גביעים מעטרים בדמוי שקדים עם תפוחיה ושושניה.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(כא) וְכַפְתֹּ֡ר תַּ֩חַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת⁠־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִמֶּֽנָּה׃
And a knob beneath the two branches going out from it, and a knob beneath the two branches going out from it, and a knob beneath the two branches going out from it, for the six branches that go out from the Menorah.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וְחַזּוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין דְּמִנַּהּ וְחַזּוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין דְּמִנַּהּ וְחַזּוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין דְּמִנַּהּ לְשִׁתָּא קְנִין דְּנָפְקִין מִנַּהּ.
There was a knob under the two branches extending from it, and a (second) knob under the (second) two branches extending from it, and a (third) knob under the (third) two branches extending from it. (This held true) for the six branches that extended from it (the menorah’s shaft).
וחזור תחות תריןא קנין מנה וחזור תחות תרין קנין מנה לשתי קניןב דנפקין מניה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תרין״) גם נוסח חילופי: ״תריין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לשתי קנין״) גם נוסח חילופי: ״לשתתי קנייה״.
וחיזור תחות תרין קנין דמינה וחיזור תחות תרין קנין דמינה וחיזור תחות תרין קנין דמינה לשיתא קנין דנפקין מינה.
And an apple (was) under two branches of the same, and an apple under two branches of the same, and an apple under two branches of the same, for the six branches that proceeded from it.
וכפתור תחת שני הקנים שממנה וכפתור תחת שני הקנים שממנה וכפתור תחת שני הקנים שממנה לששה קנים שיוצאים ממנה.
וַתֻפַאחַתֹ תַּחתַּ כֻּלִּ קַצבַּתַּיןִ מִנהַא כַּדַ׳אךַּ לִסִתִּ אלּקַצַבַּאתִ אַלּכַ׳ארִגַּאתִ מִנהַא
ותפיחה תחת כל שני קנים ממנה, ככה לששת הקנים היוצאים ממנה.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(כב) כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה הָי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃
Their knobs and their branches were from it; all of it was of hammered work, of pure gold.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ר הירשעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

חַזּוּרֵיהוֹן וּקְנֵיהוֹן מִנַּהּ הֲווֹ כּוּלַּהּ נְגִידָא חֲדָא דִּדְהַב דְּכֵי.
Their knobs and their branches were made out of (the menorah) itself. It was all made of a single hammered work of pure gold.
חזוריהון וקניהוןא מנה הווןב כלה נגידה חדא דהב דכי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקניהון״) גם נוסח חילופי: ״וקניתהון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הוון״) גם נוסח חילופי: ״ובה יהוון״.
חיזוריהון וקניהון מינה הוו כולא נגידא חדא דדהב דכי.
Their apples and their branches were of the same, all of it one beaten work of pure gold:
כפתוריהם וקניהם ממנה היו כולה מקשה אחת זהב טהור.
תַּפַאפִיחֻהַא וַקַצַבֻּהַא מִנהַא כַּאנַתּ כֻּלֻּהַא מֻצַמַתַּתֹ וַאחִדַתֹ מִן דַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ
תפוחיה וקניה ממנה היו, כלה יחידה מקשחת מזהב טהור צרוף, ללא סיגים.
וקנתם – עיין פירוש לעיל כה, לו.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ר הירשהכל
 
(כג) וַיַּ֥עַשׂ אֶת⁠־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃
He made its seven lamps, and its tongs and its fire-pans, of pure gold.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וַעֲבַד יָת בּוֹצִינַהָא שִׁבְעָא וְצֵיבְתַהָא וּמַחְתְּיָתַהָא דִּדְהַב דְּכֵי.
He made seven lamps (for the menorah), and its tongs and its (ash) scoops, of pure gold.
ועבד ית בוצינא שבעה ומלקטה ומחתיתה דהב דכי.
ועבד ית בוצינהא שבעא ומלקטייהא ומחתייה דדהב דכי.
He made seven lamps, and its tongs and its scoops, all of it one beaten work of pure gold:
ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור.
וַצַנַעַ לַהַא סַבּעַתַּ סִרַאגֵ וַכַּלַבַּאתַּהַא וַמַגַּאמִרַהַא מִן דַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ
ועשה לה שבעה נרות, ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור צרוף, ללא סיגים.
{נרותיה שבעה: כאן לא כתיב ׳זהב טהור׳1. כתב הרמב״ם בהלכות בית הבחירה (ב,ו) משום שהיה בכלל הככר, משא״כ מלקחיה ומחתותיה2. וזהו לרבי נחמיה במנחות (פח,ב), אבל לרבי יהושע בן קרחה שם מבואר דרק ״זהב טהור״ דכתוב בהאי קרא קאי גם על ״נרותיה״, והוסיף בפסוק כ״ד ״ואת כל כליה״ – שהיו בשלימות.}
1. רק על ״מלקחיה ומחתותיה״ שבסיפא.
2. זה לשונו: המלקחיים והמחתות וכלי השמן אינם מכלל הככר, שהרי נאמר במנורה (לז,יז) ״זהב טהור״, וחזר ואמר ״ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור״, ולא נאמר ׳נרותיה זהב טהור׳, מפני שהנרות קבועים במנורה והם מכלל הככר.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתנצי״בהכל
 
(כד) כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וְאֵ֖ת כׇּל⁠־כֵּלֶֽיהָ׃
With a talent of pure gold, he made it, and all its vessels.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתתורה תמימהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

[טז] 1ככר זהב טהור עשה אתה, תניא ר׳ יהודה בשם אסי היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן עד שהוא מעמידן על אחת, לקיים מה שנאמר ככר זהב טהור עשה אותה וגו׳. (ירושלמי שקלים פ״ו ה״ג)
1. ראה תו״ש שם אות רי״ג וצרף לכאן.
כַּכְּרָא דְּדַהְבָּא דָּכְיָא עֲבַד יָתַהּ וְיָת כָּל מָנַהָא.
He made it out of a talent of pure gold, together with all its vessels.
קנטרא דהב דכי עבד יתה וית כל מניהב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קנטר״) גם נוסח חילופי: ״קנטינר״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מניה״) גם נוסח חילופי: ״מאנה״.
קנטינר דדהב דכי עבד יתה וית כל מנהא.
of a talent of pure gold made he it, and all its vessels.
ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה.
מִן דַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ צַנַעַהַא הִי וַגַמִיעִ אַנִיַתִהַא
ככר זהב טהור צרוף, ללא סיגים עשה אותה, היא וכלל כליה.
ככר זהב טהור – תנא רב יהודה בשעה שעשה שלמה את המנורה נטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן עד שמעמידן על אחת, לקיים מה שנאמר ככר זהב טהור עשה אותה.⁠1 (ירושלמי שקלים פ״ו ה״ג)
1. דככר משמעו שיהיה כל הזהב הדרוש למנורה ככר אחד. ונראה דאין הרבותא שלא עשה המנורה מחתיכת זהב שבור דזה פסול מדינא כמבואר במנחות כ״ט א׳ עשאה מן הגרוטאות פסולה אלא הרבותא היא דאף לא עשאה מככרות רבים שלמים דבאופן כזה כשר אלא שמקודם עשה כולם לאחדם, וזה הדור מצוה.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתתורה תמימההכל
 
(כה) וַיַּ֛עַשׂ אֶת⁠־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹ֖רֶת עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּ֣ה אׇרְכּוֹ֩ וְאַמָּ֨ה רׇחְבּ֜וֹא רָב֗וּעַ וְאַמָּתַ֙יִם֙ קֹֽמָת֔וֹ מִמֶּ֖נּוּ הָי֥וּ קַרְנֹתָֽיו׃
He made the altar for incense of acacia wood, a cubit its length, a cubit its width, a square, and two cubits its height; its horns were from it.
א. רׇחְבּ֜וֹ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו
• ל=רֳחְבּ֜וֹ (חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף); שתי הנקודות של החטף נראות היטב בצילום בצבע, ובהתאם לדעתו של ברויאר. אמנם לפי דותן והמקליד ל=רָחְבּ֜וֹ.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שיאור החייםעודהכל
(כה-כח) מזבח הקטורת * (קישור לעיון)שמות ל׳:א׳-י׳
[יז] 1ויעש את מזבח הקטרת, ר׳ אליעזר אומר חביבה היא הקטורת שייחד לה הכתוב מזבח בפני עצמה ומערכת אש בפני עצמה. בוא וראה שלש עשרה מיני קרבנות צוה בהן הקב״ה וכולן נעשין על מזבח אחד, ואלו הן עולה ועולת העוף חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי שלמים ותודה בכור ומעשר וקרבן פסח וחמשת מיני מנחות מנחת סולת מנחת מצות מנחת רקיקין מנחת מחבת מנחת מרחשת וכולן על מערכה אחת, אבל הקטורת לה מזבח בפני עצמה ומערכה בפני עצמה. (מדרש הגדול)
[יח] 2ויעש את מזבח הקטרת, ר׳ אליעזר אומר חביבה היא הקטורת, שארבע עשרה קרבנות ישראל מקריבין ביום הכפורים ואין כהן גדול שואל צרכו אלא בשעת הקטורת, שנאמר (ויקרא ט״ז:י״ג) ונתן את הקטרת על האש לפני ה׳ ותנן נתמלא הבית עשן יצא לאחוריו ועומד בהיכל ומתפלל. מנין שבאותה שעה היה מתפלל שנאמר (תהלים קמ״א:ב׳) תכון תפלתי קטרת לפניך. קשה עונשה של קטורת שעל בטילתה נענש אחז, שנאמר (דברי הימים ב כ״ט:ו׳) גם סגרו דלתות האולם וקטורת לא הקטירו, מהוא אומר (דברי הימים ב כ״ח:כ׳) ויבא עליו תלגת פלנאסר. וכי מפני מה היא חביבה כל כך, לפי שאינה באה על חטא. את מוצא שכל הקרבנות יש להן במה יתלו, אבל הקטורת אין לה, לפיכך אין היחיד מתנדב קטורת, חוץ מקרבן נשיאים שהיה לפי שעה. (מדרש הגדול)
1. משנת ר״א סוף פי״ב עמ׳ 234 בסתם ופירוט י״ג מיני קרבנות ליתא שם.
2. תנן נתמלא הבית וכו׳ יומא פ״ה מ״א, רמב״ם הל׳ עבודת יוהכ״פ פ״ד ה״א. – בזהר ח״ב ריט.: ועשית מזבח מקטר קטרת וגו׳, האי קרא אית לאסתכלא ביה בגין דתרין מדבחין הוו מדבחא לעלוון ומדבחא דקטרת בוסמין, דא לבר ודא לגו, האי מדבחא דקטרת דאיהו פנימאה אמאי אקרי מזבח והא לא דבחין ביה דבחין ומזבח ע״ד אקרי, אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין וכו׳ עי״ש. וראה אע״ז לעיל כה, כב. בטעם שהזכיר כאן את מזבח הקטרת אחר המנורה ובצווי הזכירו בסוף. ובתו״ש תצוה פ״ל אות א בבאור. ובכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים: מזבח הקטרת כנגד מזבח של מעלה, שמיכאל מקטיר שם נפשות הצדיקים שנאמר (שה״ש ג, ו) מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל, כאן רמוז מלאך המקטיר.
וַעֲבַד יָת מַדְבְּחָא דִּקְטֹרֶת בּוּסְמַיָּא דְּאָעֵי שִׁטִּין אַמְּתָא אוּרְכֵּיהּ וְאַמְּתָא פוּתְיֵיהּ מְרֻבַּע וְתַרְתֵּין אַמִּין רוּמֵיהּ מִנֵּיהּ הֲוַאָה קַרְנוֹהִי.
He made the spice incense altar out of acacia wood, one cubit long and one cubit wide, it was square, and two cubits high. Its horn-like elevations were of one piece with it.
ועבד ית מדבחה דקטרתה אעין דשטין אמהא ארכה ואמהב פתיהג מרבע ותרתין אמין משחת רומא {מניה} הווןד קרנתא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אמה״) גם נוסח חילופי: ״אומה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואמה״) גם נוסח חילופי: ״ואומה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פתיה״) גם נוסח חילופי: ״פו׳⁠ ⁠⁠״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״{מניה} הוון״) גם נוסח חילופי: ״מניה ובה הוון״.
ועבד ית מדבחא דקטרת בוסמיא מן קיסי שיטא אמתא אורכיה ואמתא פותייה מרבע ותרתין אמין רומיה מיניה הוון קרנוי זקיפין.
And he made the Altar of sweet Incense of sitta wood, a cubit its length, and a cubit its breadth, four-square, and two cubits was its height; its two upright horns were of the same.
ויעש את מזבח קטורת הסמים מעצי שטים אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתיים קומתו ממנו היו קרנותיו זקופות.
וַצַנַעַ מַד׳בַּחִ אלּבֻּכֻ׳ורִ מִן כַ׳שַׁבִּ אלסִּנטִ טֻולֻהֻ דִ׳רַאעֹ וַעַרצֻ׳הֻ דִ׳רַאעֹ מֻרַבַּעֹ וַסִמכֻּהֻ דִ׳רַאעַיְןַ מִנהֻ אַרכַּאנַהֻ
ועשה את מזבח הקטרת מעץ השטה, ארכו אמה ורחבו אמה – מרבע, וגבהו שתי אמות, ממנו היו קרנותיו.
קֹמָתוֹ: בלא גלגל. [קֹמָת֔וֹ].
ויעש את מזבח הקטורת – זה הוא מקום זכרונו כי פנימי מהאמור אחריו, ומה שצוה ה׳ עליו מאוחר מהכל כתבתי בפ׳ תרומה בפסוק וכן תעשו (כ״ה ט׳).
חסלת פרשת ויקהל
ויעש את מזבח הקטורת, he constructed the altar for incense. The reason that the construction of the golden altar is mentioned here is because it was situated inside the Sanctuary as opposed to the copper altar mentioned afterwards. I have explained the reason why its construction had been commanded after God commanded the construction of the copper altar (compare 27,1 and 30,1 respectively) in my commentary on וכן תעשו.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שיאור החייםהכל
 
(כו) וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת⁠־גַּגּ֧וֹ וְאֶת⁠־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת⁠־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
He overlaid it with pure gold, its roof and its walls all around, and its horns; and he made for it a golden molding all around.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

וַחֲפָא יָתֵיהּ דְּהַב דְּכֵי יָת אִגָּרֵיהּ וְיָת כּוּתְלוֹהִי סְחוֹר סְחוֹר וְיָת קַרְנוֹהִי וַעֲבַד לֵיהּ זִיר דִּדְהַב סְחוֹר סְחוֹר.
He overlaid it with pure gold, on its top, its walls round about, and its horn-like elevations. He made a gold crown-like rim round about it.
וחפי יתיה דהב דכי ית איגרוי וית כותלוי מן חזור חזור ועבד ליה כליל דדהב חזר ומקף.
וחפא יתיה דהב דכי ית איגריה וית כותלוי חזור חזור וית קרנוי ועבד ליה דיר דדהב חזור חזור.
And he overlaid it with pure gold, its top and its sides round about, and its horns; and he made for it a golden crown round about.
ויצף אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו ויעש לו זר זהב סביב.
וַגַ׳שַׁאהֻ בִּדַ׳הַבֵּ כַ׳אלִץֵ סַטחַהֻ וַחִיטַאנַהֻ מֻסתַּדִירַא וַאַרכַּאנַהֻ וַצַנַעַ לַהֻ זִיגַּאאַ מִן דַ׳הַבֵּ מֻסתַּדִירַא
וכסה אותו זהב טהור צרוף, ללא סיגים, גגו וקירותיו לכל ההקף סביב וקרנותיו, ועשה לו גדר זהב לכל ההקף סביב.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(כז) וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב עָֽשָׂה⁠־ל֣וֹ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו עַ֖ל שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃
And two golden rings he made for it, beneath the molding on its two sides, on both its sides,⁠1 as holders for the poles to carry it with them.
1. on both its sides | עַל שְׁנֵי צִדָּיו – See the note on Shemot 30:4.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתחזקונימנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

וְתַרְתֵּין עִזְקָן דִּדְהַב עֲבַד לֵיהּ מִלְּרַע לְזֵירֵיהּ עַל תַּרְתֵּין זָוְיָתֵיהּ עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי לְאַתְרָא לַאֲרִיחַיָּא לְמִטַּל יָתֵיהּ בְּהוֹן.
He made two gold rings for it under its crown-like rim on two of its corners, on its two opposite sides, to house the poles with which to carry it.
ותרתין עזקין דדהב עבד ליה מן תחות לכלילה על תרתין זויתהא על תרין סטרוי לאתרין לאריחיה למטען יתיהב בהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זויתה״) גם נוסח חילופי: ״זיו׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למטען יתיה״) גם נוסח חילופי: ״למיסבול יתהון״.
ותרתין עיזקן דדהב עבד ליה מלרע לדיריה על תרין זיוייתיה על תרין סיטרוי לאתרא לאריחיא למיטול יתיה בהון.
And two golden rings he made for it under its crown, at its two corners, upon its two sides, to be the place of the staves by which to carry it.
ושתי טבעות זהב עשה לו מתחת לזרו על שתי זוויותיו על שני צדיו למקום לבדים לשאת אותו בהם.
וַחַלקַתַּיְןֵ מִן דַ׳הַבֵּ צַנַעַהֻמַא לַהֻ תַּחתַּ זַיְגִהִ פִי גִהַתַּיְהִ כַּדַ׳אךַּ עַלַי׳ גַּאנִבַּיְהִ מַכַּאנַא לִלדֻ׳הֻקִ לִיֻחמַלַ בִּהַא
ושתי טבעות זהב עשה לו תחת זרו בשתי רוחותיו, ככה לשני צדיו, למקום עבור המוטות להנשא בהם.
על שתי צלעתיו על שני צדיו – כפל מלת הוא.
על שתי צלעותיו על שני צדיו, "upon the two ribs thereof, on the two sides thereof.⁠" There is some duplication of words here.
על שְנֵי: בלא מקף באמצע. [עַ֖ל שְׁנֵ֣י].
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתחזקונימנחת שיהכל
 
(כח) וַיַּ֥עַשׂ אֶת⁠־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃
He made the poles of acacia wood and overlaid them with gold.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

וַעֲבַד יָת אֲרִיחַיָּא דְּאָעֵי שִׁטִּין וַחֲפָא יָתְהוֹן דַּהְבָּא.
He made the poles out of acacia wood and overlaid them with gold.
ועבד ית אריחי[ה] אעין דשטין וחפי יתהון דהב.
ועבד ית אריחיא דקיסי שיטא וחפא יתהון דהבא.
And the staves he made of sitta wood, and overlaid them with gold.
ויעש את הבדים עצי שטים ויצף אותם זהב.
וַצַנַעַ אַלדֻהֻקַ מִן כַ׳שַׁבִּ אלסִּנטִ וַגַ׳שַׁאהַא בִּדַ׳הַבֵּ
ועשה את המוטות מעץ השטה וכסה אותם זהב.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהכל
 
(כט) וַיַּ֜עַשׂ אֶת⁠־שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת⁠־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽחַ׃
He made oil for holy anointing, and the fragrance spices, pure, the work of a perfumer.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״ע ספורנושיעורי ספורנונצי״במשך חכמהעודהכל
[יט] 1ואת קטרת הסמים טהור, טהור מכלל דמקבל טומאה. וכי אוכל הוא, אלא מפני חיבת הקודש אפילו האש והעצים והקטורת מקבלין טומאה. (מדרש הגדול)
1. ראה פסחים כד: לה. וש״נ ושם למדו הלכה זו מהכתוב: והבשר אשר יגע בכל טמא (ויקרא ז יט) לרבות עצים ולבונה, ועי׳ ברמב״ם איסורי המזבח פ״ו ה״ח ולפנינו מבואר שלמדו מקרא שלפנינו: קטרת הסמים טהור. וכ״ה במושב זקנים בשם הרא״ש: ויעש את שמן המשחה קודש, לפי שמקדשים בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו, ועל קטרת כתיב טהור לומר שמקבלת טומאה בחיבת הקודש וכעי״ז בפענח רזא. וכ״ה בפי׳ הטור עה״ת: כתוב בו קדש לפי שמקדשין בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו ועל הקטרת כתב טהור לומר שמקבלת טומאה בחיבת הקודש ע״כ, וזהו ממש כדברי אביו הרא״ש שדרכו להביאו, ואולי חסר כאן השם. וראה בס׳ תכלת מרדכי על הרמב״ן פל״ז, כט. מה שהאריך בביאור דברי הטור הנ״ל ולא ראה דברי הרא״ש בדעת זקנים, ומה שהקשה על המל״מ נעלם ממנו לשון הירושלמי יומא פ״ה ה״א, ראה תו״ש שמות ל אות קצו בביאור. כנראה שדרש הנ״ל מפסוק שלפנינו היה לפני בעל מדרש הגדול במקור חז״ל, ועפי״ז יש מקום לתרץ קושיית התוס׳ בזבחים ל״ד. ד״ה והבשר, ובחולין לו: ד״ה והבשר, שנשארו בתימא על הדרש והבשר לרבות עצים ולבנה, מנלן לרבות עצים ולבנה דילמא דווקא לבשר קאתי דמהניא ליה חיבת הקדש ולא בעי הכשר, ולא תי׳ כלום ולהנ״ל מבואר שיש דרש מיוחד: ואת קטרת הסמים ״טהור״, שממנה לומדים הלכה זו שחיבת הקדש מכשרת, ועל יסוד דרש זה, סמכו גם על קרא והבשר. ומכאן ראי׳ לשיטת התוס׳ דחיבת הקדש דאורייתא, ובזבחים שם תמהו על שיטת רש״י שס״ל שזה דין דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ולפנינו מבואר שזה דין דאורייתא, אמנם הדבר תמוה שדרש זה לא נזכר בשום מקום בבבלי וצע״ג. ובספר צפנת פענח עה״ת כאן כוון מדעת עצמו לדרש זה וז״ל ואת קטרת הסמים טהור, עיין מנחות דף כא. אם קטרת מקבל טומאה ומחמת חבת הקדש ע״ש, ועי׳ במפענח צפונות פי״ד ס״ג. ואולי י״ל שלא דרשו המלה ״טהור״, משום דיש לפרש טהור דקרא מנוקה מפסולת, כמ״ש ר״י בכור שור שמות לה, א. קטרת הסמים טהור, שלא נתערב בו שום דבר, דמעט טינופת מקלקל שמן וסמים כדכתיב (קהלת י א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. וכ״ה בחזקוני כאן, ובספורנו: טהור בבשמים מנוקים מפסולת כאמרו ממולח טהור. ובתו״ש פ״ל אות קפט הבאתי מכת״י ילקוט מעין גנים ל, לה. ממלח טהור קדש שיהי׳ מעשיה בטהרה בעזרה עיי״ש בביאורי, ובפי׳ הר״א בן הרמב״ם: ויעש את שמן המשחה קדש, כמו שנאמר בו שמן משחת קדש (שמות ל כה), ומאמרו בקטורת טהור כמו שנאמר בה ממלח טהור (שם לה), וראה רמב״ן כאן הטעם שלא פירש כאן מעשיהם כאשר פירש באחרים. ובפי׳ הר״א בן הרמב״ם: ואולי טעמו מפני שכל אחד מהם, כלומר השמן והקטורת נתכסה צורת חלקיהם אחר המעשה והסידור והיה לחומר אחד כחומרים הפשוטים, אבל הכלים שנתפרשו כל מעשיהם (נשארה) צורת מה שהזכיר במעשיהם נראה וגלויה אחר שנשלמו מעשיהם.
וַעֲבַד יָת מִשְׁחָא דִּרְבוּתָא קוּדְשָׁא וְיָת קְטֹרֶת בּוּסְמַיָּא דְּכֵי עוֹבָד בּוּסְמָנוּ.
He made the sacred anointing oil and the pure perfumed incense, according to the work of the perfumer.
וַיַּעַשׂ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קֹדֶשׁ וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים טָהוֹר מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ
וַעֲבַד יָת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא קוּדְשָׁא וְיָת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָּא דְּכֵי עוֹבַד בּוּסְמָנוּ
טָהוֹר – דְּכֵי בזכר, מוסב גם לשמן
לעיל בציווי מעשה הקטורת תרגם ״וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ״ (שמות ל לה) ״מְעָרַב דְּכֵי לְקוּדְשָׁא״ בזכר, כי טָהוֹר מוסב לנושא מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ לשון זכר. אבל כאן שנאמר ״וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים טָהוֹר״ מתבקש לתרגם דַּכְיָא בנקבה, כמו ״הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה״ (בראשית ז ב) ״בְּעִירָא דַּכְיָא״, מדוע תרגם ״וְיָת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָּא דְּכֵי״1? כי לדעת אונקלוס ״טָהוֹר״ נאמר גם על ״שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה״ שברישא שהוא לשון זכר. ואף על פי שבציווי נאמר ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם״ (שמות ל לא) ולא נאמר שיהיה טהור, מכיוון שהוא נועד למשוח בו את המשכן וכליו לקדשם, ברור הדבר ששמן המקדש אחרים חייב הוא עצמו להיות טהור. גם מפיסוק הטעמים וַיַּ֝עַשׂ אֶת-שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת-קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר, נראה ש״טָהוֹר״ מוסב גם לשמן.⁠2
1. אך על לשון הכתוב אין לתמוה על פי הכלל של ראב״ע ״כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו״, כמבואר בפסוק ״הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ״ (בראשית לב ט).
2. אבל הרה״ג אביגדר נבנצל כתב ש״טָהוֹר״ נאמר דווקא על הקטורת הנעשית בכלי שרת, מה שא״כ בשמן שאינו מחוסר כלי שרת לא צריך לומר בו טהור.
ועבד ית משחה דרבותה קדש וית קטרת בוסמניה דכי עבד בסםא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בסם״) גם נוסח חילופי: ״פטים״.
ועבד ית מישחא דרבותא קודשא וית קטורת בוסמיא דכי עובד בוסמנו.
And he made the sacred oil of anointing, and the pure sweet incense, the work of the perfumer.
ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטורת הסמים טהור מעשה קטורת.
וַצַנַעַ דֻהןַ אלמַסחִ מֻקַדַּסַא וַבֻּכֻ׳ורַ אַלצֻּמֻוגִ׳ מֻטַהַּרַא צַנעַתַּ עַטַארֵ
ועשה את שמן המשיחה מקדש, ואת סממני איוד השרפים1 מטהרים, מעשה אמן בהכנת בשמים.
1. (חומרים צמיגיים המוקטרים להיות אדים)
והזכיר שמן המשחה עם קטורת הסמים, כי יש בשמים בשמן המשחה, גם בקטרת הסמים.
אקטורת הסמים טהור – שלא נתערב בו שום דבר, דמעט טנופת מקלקל שמן וסמים, כדכתיב: זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י׳:א׳).
רוקח – לשון בושם.
א. הביאורים לפסוק זה מופיעים בכ״י מינכן 52 אחרי הביאור לשמות ל״ה:ג׳. והשוו חזקוני כאן.
קטורת הסמים טהור – THE FRAGRANCE SPICES, PURE – That nothing was mixed with it, for even a little filth spoils oil and spices, as it is written: “Dead flies cause the oil of the perfumer to send forth an evil odor” (Kohelet 10:1).
רוקח – PERFUMER – a term of perfume.
ויעש את שמן המשחה קדש – כמו שנאמר בו (שמות ל:כה) שמן משחת קדש1.
ומאמרו בקטורת טהור – כמו שנאמר בה (שם ל:לה) ממלח טהור2.
ומעשה רוקח – כזה אמר גם כן בשניהם (שם) רוקח מרקחת3 מעשה רוקח.
וקשה לאיזה טעם קיצר בפירוש מעשיהם מה שלא קיצר בזולתם. ואולי טעמו מפני שכל אחד מהם – כלומר השמן והקטורת – נתכסה צורת חלקיהם אחר המעשה והסידור, והיה לחומר אחד [כ]⁠חומרים הפשוטים, אבל הכלים שנתפרשו כל מעשיהם, צורת מה שהזכיר במעשיהם נראית וגלויה אחר שנשלמו מעשיהם. או תהיה לזה סיבה אחרת שלא ידעתי4.
1. לג. וראה שם שביאר רבנו: ׳המשיחה תהיה ליחוד וכבוד של קדושה, לא לביסום ולקיטור אע״פ שהיא בושם מפוטם׳, ועמש״כ שם בהערה.
2. לד. וביאר שם רבנו: ׳רמז שיגשו אל מעשיה בטהרה, וכן שתהיה תערובתה נקיה מתערובת של זולת הסממנים שנתפרשו בה במקרא ובקבלה׳, ועמש״כ שם בהערה. והשוה פירוש הספורנו שכתב: ׳ויעש את שמן המשחה קדש – בכונת היותו בלתי נפסד כאמרו קדש יהיה זה לי לדורותיכם, ואת קטרת הסמים טהור – בבשמים מנוקים מפסולת כאמרו ממולח טהור׳.
3. לה. כבר העיר המהדיר שרק אצל שמן המשחה נאמרה ׳מרקחת׳ ורבנו בחדא מחתא מחתינהו, כמו שעשה גם הרמב״ן המובא להלן בהערה בסמוך.
4. לו. גם הרמב״ן נזקק לקושיא זו וכתב: ׳לא פירש באלו כאשר פירש באחרים, שעל דרך השאר ראוי שיאמר ויקח בשמים ראש מר דרור וגו׳ ויעש אותו שמן משחת קדש, ויקח סמים נטף ושחלת וגו׳, ויעש אותה קטרת רקח מרקחת מעשה רוקח. והטעם, בעבור שלא נאמרה בהם הצואה בתשלום המעשה כאשר פירשתי שם, ובקטרת לא הזכיר גם כל הסמים, וסמך עליהם במה שאמר מעשה רוקח, לא הזכיר במעשה כלום׳. [ושמא יש לומר בדרך רמז שמעשה אבות סימן לבנים, ועל כן נשאר מעשהו סתום ומכוסה, ולכך בבית שני לא היה שמן המשחה כי לא ידעו לעשותו, ואף מעשה הקטורת כמעט לא היה ידוע, כמאמר המשנה ביומא (ג:יא): ׳של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת׳].
ויעש את שמן המשחה – חז״ק: למה נקבע כאן פסוק זה הואיל וממנו עתיד למשוח כל כלי המשכן ועדין לא נגמר מלאכת מזבח העולה והכיור ושאר כלים.
קטרת הסמים טהור – שצריך טהרה, כדכתיב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י׳:א׳).⁠1
1. בדומה בר״י בכור שור.
ויעש את שמן המשחה, "he made the holy anointing oil;⁠" why was this verse inserted at this juncture? The question is in place as we would have expected the Torah to have written this verse after all the vessels that required anointing had been completed, seeing that the work of the copper altar as well as the washbasin and its stand had not yet been completed as well as other portable utensils which would require to be ritually pure? Rabbi Chavell speculates that seeing that no one answered this question, and we know that many parts of the Tabernacle were ultimately hidden to prevent them falling into enemy hands, the holy anointing oil, which according to tradition never diminished even after use, was also something that was hidden, whereas the copper altar and the washbasin were not considered holy enough to have to be hidden.
ויעש את שמן המשחה קודש ואת קטרת הסמים טהור – וא״ת למה שינה ונקט בזה דוקא קודש ובזה טהור, וי״ל דשמן המשחה הוא מקדש אחרים במשחם בו כדכתיב לעיל בכלים ובאהרן ובניו ובגדיהם, וקדשת אותם, אבל הקטרת שאינו כן כתיב בי׳ טהור על שחיבת הקדש מכשרת לקבל טומאה ולהצריך טהרה ובקטרת נמי הכי הוא.
ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור – לא פירש באלו כאשר פירש באחרים, שעל דרך השאר ראוי שיאמר: ויקח בשמים ראש מר דרור וגו׳1 ויעש אותו שמן משחת קדש, ויקח סמים נטף ושחלת וגו׳, ויעש אותה קטרת רקח מרקחת מעשה רוקח.⁠2 והטעם, כי בעבור שלא נאמרה בהם הצואה בתשלום המעשה כאשר פרשתי שם (רמב״ן שמות ל׳:ל״ד), ובקטרת לא הזכיר גם כל הסמים, וסמך עליהם במה שאמר מעשה רוקח, לא הזכיר במעשה כלום, אבל אמר שעשאוהו על דעת הרקחים. וזה טעם טהור, קדש,⁠א מעשה רוקח.
1. השוו ללשון הפסוק בשמות ל׳:כ״ג.
2. השוו ללשון הפסוק בשמות ל׳:ל״ד-ל״ה.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138. בכ״י פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון: ״קדש, טהור״.
AND HE MADE THE HOLY ANOINTING OIL, AND THE PURE INCENSE OF SWEET SPICES. Scripture did not explain these as it did with the others, for according to the way it writes about the others it should have said, "and he took the chief spices, of flowing myrrh etc. (Shemot 30:23), and he made them into the holy anointing oil; and he took sweet spices, stacte, and onycha etc.⁠1 and he made them into an incense compounded after the art of the perfumers.⁠" But the reason [for Scripture not saying so] is because He did not state the whole process of the making of the oil of anointment when He gave the command for them, as I have explained there.⁠2 In the making of the incense likewise it does not mention all the spices, but relied on them [the craftsmen who made the Tabernacle] by saying that it should be made after the art of the perfumer,⁠3 and therefore when they made it Scripture only mentioned that they made it according to the way of the perfumers. This is the sense of the expression, holy… pure, after the art of the perfumer.
1. Ibid., (34).
2. Ibid., (34).
3. Ibid., (35).
ויעש את שמן המשחה קדש – כתב בו קדש לפי שמקדשין בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו ועל קטורת כתב טהור לומר שמקבלת טומאה בחיבת הקודש. וכתב הרמב״ן לא פירש באלו כאשר פירש באחרים שעל דרך האחרים הי׳ ראוי שיאמר ויקח בשמים מור דרור וגו׳ ויעש אותו שמן משחת קודש. ויקח סמי׳ נטף ושחלת וגו׳ ויעש אותה קטרת והטעם מפני שבצוואה לא פירש כל מעשה עשייתו ובקטורת ג״כ לא הזכיר כל הסמים וסמך על זה שאמר מעשה רקח לכך קיצר גם בעשייה ואמר שעשאוהו (קדש. כצ״ל) טהור מעשה רוקח:
ויעש את שמן המשחה קודש, "He made the oil of anointing, holy;⁠" the reason why the Torah adds the adjective קודש when describing the making of this oil, is because it was used to sanctify the Tabernacle, its furnishings, both Aaron's and his sons' garments. The incense, on the other hand, is described as being טהור, pure, to tell us that it is subject to being contaminated ritually. Nachmanides writes the reason why the Torah did not spell out the components that the oil of anointing consisted of as it did when Moses was commanded to make it in chapter 30, was that even when Moses was commanded about the making of the oil of anointing and the incense, the Torah did not furnish a complete list of the ingredients. The Torah had contented itself with mentioning "מעשה רוקח,⁠" the work of perfumers. If it was in order to be brief at that time, it was in order to be equally brief when it reports the compliance with the directive.
ויעש את שמן המשחה קדש – כתב הרא״ש כתב בו קדש לפי שמקדשים בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו, ועל קטרת כתיב טהור לומר שמקבלת טומאה בחיבת הקדש.
ויעש את שמן המשחה קדש – בכוונת היותו בלתי נפסד, כאמרו ״קדש יהיה זה לי לדרתיכם״ (שמות ל׳:ל״א).
ואת קטרת הסמים טהור – בבשמים מנוקים מפסולת, כאמרו ״ממלח טהור״ (שם פסוק ל״ה).
ויעש את שמן המשחה קדש, he meant for it to be enduring infinitely (not to evaporate or otherwise disintegrate). We have encountered the meaning of the word קדש in this sense already on Exodus 30,31קדש יהיה לכם ולדורותיכם, “it shall be sacred for you as it will last throughout your generations.”
ואת קטורת הסמים טהור; with spices from which any foreign elements had been carefully removed, i.e. טהור, “pure, unadulterated.”
[׳קודש׳ – ׳טהור׳]:
ויעש את שמן המשחה קודש ואת קטורת הסמים טהור מעשה רוקח. ר״ל, ששמן המשחה עשאו ׳קודש׳ – ר״ל קיים ונצחי, כי כן תורֶה מילת ׳קודש׳, שר״ל נצחי, וכן אמרו (סנהדרין צב) ׳מה קדוש לעולם קיים׳, גם שאחר כך נגנבה זאת המילה על דבר שאינו נצחי באמת אבל דומה לנצחי1.
ולכן אמר שיביאו בכוונה הראויה – והיה ׳קודש׳ ונצחי, כמו שאמרו ז״ל (הוריות יא:) שהיה קיים, וגמרוהו מאומרו בפרשת תשא (לעיל ל לא) ׳זה לי לדורותיכם׳, שזה השמן בעצמו יהיה קיים לדורותיכם, ועשו גזירה שווה מ׳לדורותיכם׳ דכתיב בשמן המשחה למה שכתיב בצנצנת המן, מה להלן נצחי – אף זה נצחי2.
ואת קטורת הסמים טהור. ר״ל, שהסמים יהיו נקיים מקליפות ועירובים אחרים. וזה דווקא בקטורת הסמים, לפי שהיו נכנסים בו גוף הסממנין, אבל בשמן המשחה שלא היה נכנס בו רק הריח וכח הסמים על ידי שרייה ושליקה, אינו צריך שהסממנין יהיו נקיים, כי מה לנו מנקיותם הואיל ואין לנו בו אלא הריח.
אבל קטורת הסמים לא היה ׳קדוש׳ – היינו קיים – כמו שהיה שמן המשחה, לכך בשמן המשחה נאמר ׳קודש׳ ולא בקטורת, ובקטורת נאמר ׳טהור׳ ולא בשמן המשחה.
ואף על פי שמילת ׳קדש׳ תיאמר גם על הדבר הנעשה בקדושה, מכל מקום בזה המקום תורֶה הנצחיות, הואיל ולא כתיב ׳קודש׳ גם בקטורת הסמים, שהרי אף הקטורת היה נעשה בקדושה בעזרת בית אבטינס:
1. בדרשת רבינו ׳עם קדוש אתה׳ כתב רבינו: ׳בסנהדרין פרק חלק (צב.) ׳תנא דבי אליהו, מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות אינן חוזרים לעפרן, שנאמר (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים׳. הנה ביאר שמילת ה׳קדושה׳ בראשונה ובעצמות תּוֹרֶה על נצחיות וכו׳, אמנם עם היות ההוראה הראשונה במילת ׳הקדושה׳ על הנצחיות כנזכר, הנה תיאמר מילת ׳קדוש׳ באופן מה על המקום ועל הזמן ועל הפּוֹעֵל המיוחד לאי זה פּוֹעַל מכוון להשיג הנצחיות׳.
2. ראה הוריות שם: ׳וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם׳. ובהמשך שם ׳בגימטריא שנים עשר לוגין הוו׳. והגזירה שווה שם בעניין אחר: ׳ומי הוה שמן המשחה וכו׳, יאשיה מלך יהודה גנזו, שנאמר ויאמר המלך אל הכהנים תנו את ארון הקדש, ואמר רבי אלעזר, אתיא שם שם, אתיא דורות דורות, אתיא משמרת משמרת׳. וראה רש״י שם (ד״ה אתיא דורות), ובגבורת ארי ליומא (נב: במילואים) מה שהקשה על רש״י, ולרבינו י״ל שהגזירה שווה מלמדת שהם נצחיים.
ואת קטורת הסמים טהור: לא כתיב כאן ״קודש״. וכבר כתבתי לעיל (ל,לה)1 שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח2, וזה לא היה בעצם מעשה האומנים, שהרי אין בזה אומנות, ויותר טוב שלא יכתשו עד סמוך למעשה ההקטרה. ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש עם המעלה עשן, שהיה בזה אומנות יתירה, ומשום הכי כתיב לעיל (לא,יא) ״ואת קטרת הסמים לקודש״, פירוש, שיהא מוכן לקדש, אבל לא שיהא בצלאל מקדש במכתשת. ומשום הכי כתיב כאן ״ואת קטורת הסמים טהור״ היינו בלי שום עירוב דבר אחר שהוא חוץ לצורך הקטרה3, דבזה לא תהיה ההקטרה ׳טהור׳. אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש, ואז נצטוו לעשות קודש4 כמו שכתוב (לעיל ל,כה) ״ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח וגו׳⁠ ⁠⁠״.
1. שם כתוב ״ממולח טהור קדש״.
2. פירוש ״ממולח״ ע״פ רבינו לעיל – עירוב יותר עד שאי אפשר להפרישם עוד.
3. כפי שביאר רבינו לעיל (ל,לה).
4. ולכן אצלנו ״ויעש את שמן המשחה קודש״.
ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור – הפירוש עפ״י מה דמסיק בשבועות דקטרת אפילו לאחר שהושמה במכתשת אינה קדושה קדושת הגוף, ועיין ירושלמי שקלים, ולפיכך לא נפסלה בלינה, לא כן שמן המשחה קדש. עיי״ש ודו״ק.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״ע ספורנושיעורי ספורנונצי״במשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שמות לז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא שמות לז, עולם המקרא שמות לז, תורה שלמה שמות לז – באדיבות משפחת המחבר, הרב מנחם מענדל כשר זצ"ל. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

This digital edition is dedicated in memory of our beloved parents:
Samuel and Anna Ehrman z"l
David and Ruth Weinman z"l
by Suzan and Fred Ehrman
, תרגום אונקלוס שמות לז – מבוסס על מהדורת ויקיטקסט (CC BY-SA 3.0) המבוססת על הדפוס ראשון של התאג', ועם הוספות והערות של על⁠־התורה, פרשגן שמות לז – ביאורים פירושים ומקורות לתרגום אונקלוס, מאת הרב רפאל בנימין פוזן, באדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), תרגום ירושלמי (ניאופיטי) שמות לז
This targum, based on a single known manuscript (Neofiti 1) in the Vatican Library copied in 1504, is the only known complete text of the "Targum Yerushalmi" on the Torah. Previously known brief extracts related to this targum had long been known in manuscripts of what is referred to by scholars as the "fragment targums", which are cited in Jastrow's Dictionary under the rubric "YII" and appear in various editions of Miqraot Gedolot interspersed with Targum Pseudo Jonathan under the rubric "Targum Yerushalmi". Extensive manuscript pages of related material were also discovered in the Cairo Geniza in the 20th Century.
This electronic text has been provided by the Comprehensive Aramaic Lexicon (CAL) project of the Hebrew Union College - Jewish Institute of Religion. It was originally entered under the guidance of Prof. M. Sokoloff for the preparation of his A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic based on the multi-volume editio-princeps of Prof. A. Diez-Macho (1968ff.) and a photographic edition of the manuscript by Makor Press. Additional marginal or interlinear variants have been added by CAL staff based on the photographs.
, תרגום ירושלמי (יונתן) שמות לז
This edition utilizes the text provided by the Comprehensive Aramaic Lexicon (CAL) project of the Hebrew Union College - Jewish Institute of Religion, which is based on E. Clarke et al., Pseudo-Jonathan to the Pentateuch: Text and Concordance (Ktav, 1984), with variants from the editio princeps as given in the Madrid Polyglot. The Clarke text is not a completely accurate transcription of the British Library manuscript, and it is being gradually corrected by the CAL project. Readers are urged to email corrections when errors are discovered.
, תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעברית שמות לז – תרגום ספר "המליץ בינותם", באדיבות המתרגם (כל הזכויות שמורות), תרגום ירושלמי (קטעים) שמות לז, שמות רבה שמות לז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מדרש תנחומא שמות לז, מדרש תנחומא (בובר) שמות לז, ילקוט שמעוני שמות לז – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), רס"ג תפסיר ערבית שמות לז, רס"ג תפסיר תרגום לעברית שמות לז, רש"י שמות לז, לקח טוב שמות לז, רשב"ם שמות לז, אבן עזרא ב׳ שמות לז, ר"י בכור שור שמות לז, ר׳ אברהם בן הרמב"ם שמות לז – מהדורת הרב משה במהר"א מיימון ס"ט, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), חזקוני שמות לז, קיצור פענח רזא שמות לז, רמב"ן שמות לז, ר׳ בחיי שמות לז, מנחת יהודה שמות לז, דעת זקנים שמות לז, מיוחס לרא"ש שמות לז, טור הפירוש הארוך שמות לז, טור הפירוש הקצר שמות לז, מושב זקנים שמות לז, אברבנאל שמות לז, ר"ע ספורנו שמות לז – מהדורת הרב יהודה קופרמן באדיבות המו"ל (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו שמות לז – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על חמשה חומשי תורה (בית שמש, תשע"ז), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי שמות לז – מהדורת ד"ר צבי בצר ז"ל ע"פ כתבי יד אוטוגרפיים של בעל מנחת שי, בעריכת פרופ' יוסף עופר, וברשותם האדיבה של האיגוד העולמי למדעי היהדות וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן (כל הזכויות שמורות). (המהדורה הדיגיטלית עדיין בשלבי הכנה.) כפי שגילה ד"ר בצר, בדיבורי המתחיל של בעל מנחת שי לפעמים טמונים גם הכרעותיו, ועיינו בהרחבה במבוא למהדורתו. המלים בסוגריים המרובעים בצבע אפור הן תוספות של המהדיר., שפתי חכמים שמות לז – חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, תשס"ט (CC BY 3.0), אור החיים שמות לז, רש"ר הירש שמות לז – מהדורת קרן הרב יוסף ברייער (תשע"ב–תשע"ו), באדיבות הוצאת פלדהיים (כל הזכויות שמורות להוצאת פלדהיים), נצי"ב שמות לז – מהדורת הרב מרדכי קופרמן (ירושלים, תשס"ח), ברשותו האדיבה של המהדיר והוצאת המכללה ירושלים (כל הזכויות שמורות למהדיר). {הביאורים בסוגריים המסולסלים הם הוספות מכי"ק של הנצי"ב.}, משך חכמה שמות לז, תורה תמימה שמות לז

Shemot 37 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Biblical Parallels Shemot 37, Olam HaMikra Shemot 37, Torah Shelemah Shemot 37, Targum Onkelos Shemot 37 – alhatorah.org revised translation (all rights reserved) using Metsudah Chumash (Metsudah Publications, 2009) (CC BY-NC 4.0) translation, Parshegen Shemot 37, Targum Yerushalmi (Neofiti) Shemot 37, Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 37 – Translated by J. W. Etheridge, The Targums of Onkelos and Jonathan Ben Uzziel on the Pentateuch with the Fragments of the Jerusalem Targum from the Chaldee (London, 1862), Targum Yerushalmi (Yonatan) Hebrew Translation Shemot 37, Targum Yerushalmi (Fragmentary) Shemot 37 – Translated by J. W. Etheridge, The Targums of Onkelos and Jonathan Ben Uzziel on the Pentateuch with the Fragments of the Jerusalem Targum from the Chaldee (London, 1862), Shemot Rabbah Sectioned Shemot 37, Tanchuma Sectioned Shemot 37 – Translated by Samuel A. Berman, An English Translation of Genesis and Exodus, Ktav Publishing House (New Jersey, 1996) (CC BY 3.0), Tanchuma (Buber) Sectioned Shemot 37 – Translated by John T. Townsend, Midrash Tanhuma: Translated into English with Introduction, Indices, and Brief Notes (New Jersey, 1989–2003) (CC BY 3.0), Yalkut Shimoni Shemot 37, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Shemot 37, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Shemot 37, Rashi Shemot 37, Lekach Tov Shemot 37, Rashbam Shemot 37, Ibn Ezra Second Commentary Shemot 37 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman and Arthur M. Silver (Menorah Publications, 1988–2004) (CC-BY-NC 4.0), R. Yosef Bekhor Shor Shemot 37 – Translated by Jessie Fischbein and edited by Neima Novetsky for alhatorah.org (all rights reserved). Dedicated in in memory of Regina Fischbein, הענא רבקה בת יעקב יהודה ודבורה., R. Avraham b. HaRambam Shemot 37, Chizkuni Shemot 37 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Torah Commentary: Chizkuni (New York, 2013) (CC BY 3.0), Kitzur Paneach Raza Shemot 37, Ramban Shemot 37 – Translated and annotated by Charles B. Chavel, Shilo Publishing House, (New York, 1971-1976) (CC BY 3.0), R. Bachya Shemot 37 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Torah Commentary by Rabbi Bachya ben Asher (Jerusalem – New York, 1998) (CC BY 3.0), Minchat Yehuda Shemot 37, Daat Zekeinim Shemot 37 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk (Jerusalem – New York, 2015) (CC BY 3.0), Attributed to Rosh Shemot 37, Tur Long Commentary Shemot 37 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Tur on the Torah (Jerusalem – New York, 2005) (CC BY 3.0), Tur Short Commentary Shemot 37, Moshav Zekeinim Shemot 37, Abarbanel Shemot 37, Sforno Shemot 37 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, HaChut HaMeshulash (Jerusalem – New York, 2003) (CC BY 3.0), Shiurei Sforno Shemot 37, Minchat Shai Shemot 37, Siftei Chakhamim Shemot 37 – Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009 (CC BY 3.0), Or HaChayyim Shemot 37 – Translated by Rabbi Eliyahu Munk, Or HaChayim: Commentary on the Torah (Jerusalem – New York, 1995) (CC BY 3.0), R. S.R. Hirsch Shemot 37, Netziv Shemot 37, Meshekh Chokhmah Shemot 37, Torah Temimah Shemot 37

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×