והרגום אנשי גת הנולדים בארץ –
1יש מפר׳ כי לפיכך אמ׳ ״הנולדים בארץ״ – לפי שהם אנשי גת היו נולדים בארץ והיו יודעים מוצא הארץ ומובאיה, והם בני אפרים נכנסו בארץ
לקחת מקניהם ולא ידעו הדרכים, והם בני גת ארבו להם והרגום.
2ויש מפרשי׳ כי אמ׳ ״הנולדים בארץ״ לפי שהיתה גת אחר כן לישראל;
3אמר כי בני גת הנולדים בארץ, והם הפלשתים, הם שהרגום. ולפי דעתי כי ״הנולדים בארץ״ שב לבני אפרים;
4ולפי שזכר בבני אפרים הנולדים במצרים,
5והם בניו ובני בניו כמו שאמ׳ ״וירא יוסף לאפרים בני שלשים״
(בראשית נ׳:כ״ג),
6אמ׳ כי בני אפרים הנולדים בארץ –
7שהוליד הוא בארץ – ירדו לארץ גת לקחת מקניהם והרגום אנשי גת.
8וזה היה במדבר; כי בארץ ישראל לא יכול להיות, לפי שאמ׳ ״ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים״ (להלן פס׳ כב),
9ואפרים לא נכנס לארץ,
10כי לא נכנסו מיוצאי מצרים מבן עשרים שנה ומעלה כי אם יהושע וכלב
(במדבר י״ד:כ״ט-ל׳). לפיכך אני אומר כי המעשה הזה היה במדבר או בארץ הגלעד,
11ועדין אפרים חי; כי זה יכול להיות, כי מכיר בן מנשה היה מכובשי ארץ גלעד
(יהושע י״ז:א׳),
12והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף
(בראשית נ׳:כ״ג).
13ומה שמוכיח הפיר׳ הזה, כי תמצא מספר בני אפרים בצאתם ממצרים כשנמנו במדבר סיני בשנה השנית ארבעים אלף וחמש מאות
(במדבר א׳:ל״ג), וכשנמנו בכניסתן לארץ בערבות מואב בשנת הארבעים לא היו אלא שנים ושלשים אלף וחמש מאות
(במדבר כ״ו:ל״ז); ואלו שמונת אלפים שחסרו במדבר הם שהרגו בני גת.
14ורבותי׳ ז״ל דרשו
(בבלי סנהדרין צ״ב:) כי זה היה קודם יציאת מצרים, שמנו את הקץ וטעו, ויצאו בלא עתם וקרה להם זה.
1. יש מפר׳ כי לפיכך וכו׳. כך במלרש״י.
2. ויש מפרשי׳ וכו׳. לא מצאתי מי שמפרש כך.
3. אמר כי בני גת הנולדים בארץ...הם שהרגום. ר״ל: ״בני גת״ אינם מבני ישראל שנכנסו שמה, אלא מהפלשתים שנולדו שם.
4. ולפי שזכר כאן בבני אפרים הנולדים במצרים. בכוונתו נראה שחלק מבני אפרים הנזכרים בפסוק נולדו במצרים. אבל אין כוונתו שכלם נולדו שם. וראו להלן הערה ד״ה ״אמ׳ כי״.
5. והם בניו ובני בניו וכו׳. בכוונתו נראה שלפחות נכדיו נולדו במצרים, כמו שמוכח מהפסוק בבראשית אשר לפיו נודלו נכדי אפרים לפני מות יוסף (והשוו פירוש רד״ק שם לעומת פירוש הראב״ע). אך סביר שאין הוא מתכוון לומר שדווקא נכדיו נודלו במצרים ולא דורות נוספים, כי ממות יוסף עד יציאת מצרים יש כל תקופת השעבוד.
6. אמ׳ כי בני אפרים הנולדים בארץ. ר״ל: אלה שנולדו באותה ארץ, היינו ארץ מצרים. נראה בכוונת רד״ק שברשימה נמצאים גם אלה שנולדו במדבר, ושתפקידו של הביטוי ״הנולדים בארץ״ הוא, איפוא, להגביל את הנהרגים לאלה שנולדו במצרים, לא לזהות את כל הנזכרים כנולדים במצרים.
7. שהוליד הוא בארץ. סביר ש״הוליד״ זה כולל הולדת בנים ובני בנים. בכוונת ביטוי זה של רד״ק נראה, שהנה לפי שני הפירושים הראשונים, המילה ״בארץ״ בביטוי ״אנשי גת הנולדים בארץ״ מתייחסת לארץ גת הנזכרת באופן מפורש באותו ביטוי; ופירושו: ״אנשי גת שנולדו באותה ארץ״. אבל לפי פירוש רד״ק, המילה ״בארץ״ בביטוי ״הנולדים בארץ״ – שהנושא שלו בני אפרים – אינה מתייחסת לארץ אפרים, אלא לארץ מצרים. לכן, טורח רד״ק להעיר שלפי פירוש זה, ההתייחסות של הביטוי ״הנולדים בארץ״ לאפרים היא לאיש אפרים ולא לארץ אפרים; זאת אומרת: ״הוליד הוא״ – האיש אפרים – את בנים אלה ״בארץ״, היינו ארץ מצרים שנולדו שם (לפחות) בניו ונכדיו של אפרים.
8.
וזה היה במדבר וכו׳. לפי הפשט, לא נראה לרד״ק שיצאו אותם בני אפרים ממצרים, אפילו לזמן קצר, לפני שכל ישראל יצאו משם (והשוו לעומת המדרש שהוא מצטט בסוף); ואמנם סביר להניח שלא היו יכולים לצאת בזמן השעבוד. ברם, לאור קורבתה של ארץ גת לארץ מצרים, לא ברור מדוע הוא לא פירש שקרה זה לפני השעבוד, מבלי לדחוק שאפרים חי לכל אורך השעבוד. ולא נראה שהניעה אותו ראייתו דלהלן אשר לפיה נהרגו בני אפרים דווקא אחרי יציאת מצרים, שכן ראייה זו הוספה ע״י רד״ק בשלב מאוחר, כמו שמוכח ממה שחסירה בכת״י פריס ומינכן (ועיינו עוד בהערות להלן על אותה תוספת). בפירושו
לתהלים ע״ח:ט׳ מוסיף רד״ק שהלכו לגת נגד רצון הקב״ה, ״כי אמר ארבעים שנה יהיו במדבר והמה המרו את רוחו ונגפו״.
9. ואפרים לא נכנס לארץ. כאן ה״ארץ״ היא ארץ ישראל; אבל עד עכשיו ״ארץ״ סתם התייחסה לארץ גת או לארץ מצרים.
10.
כי לא נכנסו וכו׳. בכת״י מרוצליאנה הוסף לזה: ״לדעת קצת מרבו׳ ז״ל״. ויתכן שביטוי זה הוא פרי עטו של רד״ק, ושהוסיפו כשהתחשב בגמרא
(בבלי ב״ב קכ״א:) המזכירה את דעת רב אחא בר יעקב הסובר שאֵלה שהיו יותר מששים בשעת הגזירה לא היו בכללה; ובכן, כיון שהיה אפרים אז הרבה יותר מבן ששים, נמצא כי ראיית רד״ק היא רק לשיטת רב המנונא שם החולקת על זו של רב אחא. ברם, מהסוגיא שם נשמע ששיטת רב המנונא נדחית. אך נראה שלמרות כך, אותה שיטה היא ה״קצת מרבו׳ ״ שבכאן; ולמרות שלשיטה זו גם שבט לוי היה יוצא מן הכלל (ראו שם), ולא רק יהושע וכלב כדברי רד״ק, עיקר טיעונו של רד״ק שאפרים היה בכלל הגזירה במקומו עומד. אולם, אם לפי השיטה היותר מקובלת אפרים היה יכול אמנם להיות מבאי הארץ, ראייתו של רד״ק שהמקרה היה לפני הכניסה לארץ כמובן אינה מוכרחת. ויש לשער שהוא לא הקפיד על בעיה זו, שהרי מכל מקום מוכח מראייתו השניה דלהלן שהמקרה היה לפני הכניסה לארץ. השוו הביטוי ״לדעת קצת המפרשים״ לעיל ד׳:י׳ (וראו שם בהערות) אשר גם הוא, ככל נראה, הוסף ע״י רד״ק אחרי שראה שההוכחה שהוא הביא אינה עולה כהוגן לפי ההבנה של רבים מהמפרשים.
11. ועדין אפרים חי וכו׳. על הארכת הימים ראו לעיל ב׳:כ״ג הערה ד״ה ״ורחוק״.
12. והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף. לפירוש רד״ק שם בבראשית, ״יֻלדו״ מובנו: התגדלו; ואם בני מכיר בן מנשה כבר גדלו קצת בחיי יוסף, נמצא שמכיר נולד בזמן יחסית מוקדם, וסביר אמנם שאין הבדל כה עצום בין גילו של מכיר לבין זה של אפרים דודו. אך כמובן אין זו ראייה מוכרחת.
13. ומה שמוכיח וכו׳. הוכחה זו חסירה בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהיא מתוספותיו של רד״ק. אין כאן הוכחה לפירושו על ״הנולדים בארץ״ בניגוד לפירושים האחרים לאותו ביטוי; אלא, הוא מוכיח שהמקרה היה אחרי יציאת מצרים, בניגוד למדרש שהוא מביא בסוף. הניסוח ״ומה שמוכיח הפיר׳ הזה״ הוא קצת בעייתי, שכן הקורא לא הגיע עדיין לשום פירוש אחר; ברם, אין רד״ק שם לב תמיד להשלכות כאלה של תוספותיו. והשוו על כך לעיל ב׳:ל״ד הערה ד״ה ״מן השם״.
14. ורבותי׳ ז״ל דרשו וכו׳. כך בתרגום; וכן מצטט המיוחס לר״י קרא.