Yehoshua 16 – יהושע טז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֵּצֵ֨א הַגּוֹרָ֜ל לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ מִיַּרְדֵּ֣ן יְרִיח֔וֹ לְמֵ֥י יְרִיח֖וֹ מִזְרָ֑חָה הַמִּדְבָּ֗ר עֹלֶ֧ה מִירִיח֛וֹ בָּהָ֖ר בֵּֽית⁠־אֵֽל׃

And the lot for the children of Joseph went out from the Jordan at Jericho, at the waters of Jericho on the east, going up from Jericho through the hill country to the wilderness, even to Beth-el.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְפַק עַדְבָא לִבְנֵי יוֹסֵף מִיַרְדְנָא דִירִיחוֹ לְמַיָא יְרִיחוֹ מַדִינְחָא לְמַדְבְּרָא דְסָלִיק מִירִיחוֹ בְּטוּרָא לְבֵית אֵל.

ויצא הגורל לבני יוסף – במצר צפוני של גמר כיבושו^א של יהושע נפל להם הגורל, כמו שאמר למטה: ובני יוסף יעמדו על גבולם מצפון (יהושע י״ח:ה׳). והרבה מן הארץ היה בין בני יהודה ובין בני יוסף, שנטלו שאר השבטים אחריהם כמו שמצינו בשבט בנימין: ויצא^ב גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף (יהושע י״ח:י״א).

מירדן יריחו למי יריחו – ^ג[למים הנוזלים כנגד יריחו] התחיל הגבול למזרח.

המדבר עולה מיריחו – אל המדבר עולה הגבול מיריחו, ובא לו לצד מערב לבית אל.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״כיבשו״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: ״ויהי״.

ג. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י לונדון 26879, ובכ״י סנקט פטרבורג I C 6, אך לא בכ״י אחרים. אפשר שיש כאן השמטה ע״י הדומות קדומה, אך יותר סביר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

The lot for the descendants of Yosef came out at the northern border which marked the end of Yehoshua's conquest. There, the lot fell for them, as stated below, "And the house of Yosef will remain in their boundary on the north.⁠"¹ Much of the land [of Eretz Yisroel] lay between [the border of] the descendants of Yehudah, [and the border of] the descendants of Yosef. The other tribes took their inheritance from this area, as we find below regarding the tribe of Binyomin, "And the boundary of their lot was between the descendants of Yehudah [to the south] and the descendants of Yosef [to the north.]

From the Jordan at Yericho to the waters of Yericho to the east. This is where the eastern border begins.

To the desert that goes up from Yericho. The boundary goes up from Yericho to the desert and comes westward to Beis-eil.

1. See chapter 18:5.

(א-ג) ^א{ויצא הגורל לבני יוסף מירדן ירחו למי יריחו מזרחה – לפי שנפל לו גורל בצפונו של יהודה כדכת׳ יהודה יעמוד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון (יהושע י״ח:ה׳) והירדן נופל לים המלח לפיכך יצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה, שהירדן עומד למזרח ארץ ישראל אבל למטה מן הירדן הוא ים המלח אי אפשר לו לתחום ששם יוצא גורל בני יהודה רוחב גבולו כדכת׳ ויהי הגורל למטה בני יהודה (יהושע ט״ו:א׳) וכת׳ וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן (יהושע ט״ו:ה׳)}.

ויצא הגורל^ב לבני יוסף – כשהוא אומר לבני יוסף למדת שבגורל זה אפרים ומנשה במשמע.

ויצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה – הגורל מתחיל לימשך במי יריחו שהן במזרחה של ארץ ישראל ומושך והולך כל אורך ארץ ישראל מצד דרום עד הים הגדול, דכת׳: והיו תוצאותיו הימה, כמו שקורא והולך, המדבר עולה בהר בית אל, ויצא מבית אל לוזה וגו׳ עד גבול בית חורון תחתון ועד גזר והיו תוצאותיו הימה, וכל העיירות הללו היו עומדות בדרום.

א. לפי עדות עפנשטיין, ביאור זה מופיע בכ״י קודם התחלת פרק ט״ז. לדעתו מדובר בתוספת שאינה מר״י קר״א.

ב. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״הגבול״.

ויצא הגורל לבני יוסף וגו׳, זכר שיצא גורל בני יוסף לדעת מקום נחלתם באותם הגבולים שזכר. ואמרו בכאן בית אל אינו בית אל שקרא יעקב אבינו, כי אותו היה שמו לוז וכאן אמר ומבית אל לוזה:

לבני יוסף – הם מנשה ואפרים ונטלו סמוכים זה לזה אבל כל אחד נטל חלק לבד, וגם נחלתם מלאו כל האורך של ארץ ישראל ממזרח למערב, וכמו נחלת יהודה.

מירדן יריחו – מן הירדן שממול יריחו התחיל למשוך הגבול ובא אל מזרח מי יריחו, והוא גבול הדרומי מן המזרח כלפי המערב.

המדבר עולה מיריחו – רצה לומר, ממי יריחו עלה אל המדבר.

ובא בהר בית אל – ולא זהו בית אל הקרויה לוז.

למי יריחו – הגבול היה מתחיל מאותו חלק של הירדן שהוא נגד יריחו על כן נקרא ירדן יריחו, ומקום התחלת הגבול בצמצום הוא אצל הנחל הנקרא מי יריחו (אולי המים שרפא אלישע, מלכים ב ב׳), ומקום זה על שפת הירדן היה מקום מדבר כלומר בלי ערים ושדי תבואה, ואולי היה מקום מרעה שכן מצאנו באחי יוסף שהלכו לרעות צאנם במדבר (השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר, וישב) וכן משה וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות) ול׳ מדבר משרש דְבַר שענינו נהג (ידבר עמים תחתנו, תהלים מ״ז) מקום בלתי מיושב שבנקלה יתעה איש בו וצריך למנהיג לצאת ממנו; וכן משרש דְבַר שענינו נהג נהיה שרש דִבֵר שענינו הנהיג והטות דעת איש אל דעתנו ע״י עריכת טענותינו לפניו, ומשרש לקח שהוראתו ג״כ נהג (קחם נא אלי, פרשת ויחי; קח את אהרן, פרשת צו; ואחר כבוד תקחני, תהלים ע״ג, תנהגני בעצתך; ואחר, כלו׳ בדרכי הכבוד) נהיה שם לֶקַח, כמו יערף כמטר לקחי (פרשת האזינו), רעיוני החזקים יסתרו ויתצו טענות המתנגדים לדברי, וכן ולוקח נפשות חכם (משלי י״א:ל׳) חכם מנהיג אחרים לרצונו ולדעתו; ושרש אמר מלשון בראש אמיר (ישעיהו י״ז:ו׳), יתאמרו כל פעלי און (תהלים צ״ד) לא תתעמר בה (משפטים) והתעמר בו ומכרו (תצא) בחילוף אותיות אהח״ע לשון גדולה ושררה, כשר המדבר ועבדיו סרים אל משמעתו ומבטלים רצונם מפני רצונו, ומזה ג״כ לשון את ה׳ האמרת, וה׳ האמירך (תבוא), וכן נקראו שרי בני ערב ״אֵימִיר״.

וַיֵּצֵ֨א הַגּוֹרָ֜ל שקבע את גבולות הנחלה לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ הם שבט אפרים וחצי שבט המנשה¹, וכך היה גבולם; מִיַּרְדֵּ֣ן מן הירדן שממול² יְרִיח֔וֹ התחיל למשוך הגבול ובא³ לְמֵ֥י יְרִיח֖וֹ מִזְרָ֑חָה, והוא גבול הדרומי של נחלת בני יוסף מן המזרח כלפי המערב, ואל⁴ הַמִּדְבָּ֗ר מדבר יהודה, קו הגבול⁵ עֹלֶ֧ה כאשר הוא בא מִמֵּי⁶ ירִיח֛וֹ, וממדבר יהודה בא הגבול⁷ בָּהָ֖ר לצד מערב⁸ עד שהגיע לְבֵּֽית-אֵֽל⁹, ויריחו נשארה לנחלת בנימין¹⁰:

1. ר״י קרא. ונטלו חצי שבט מנשה ושבט אפרים נחלות סמוכות זו לזו, אבל כל אחד מהם נטל חלק לבדו, וגם נחלתם מלאו כל האורך של ארץ ישראל ממזרח למערב כמו נחלת יהודה, רש״י, מצודת דוד. הגר״א ביאר כי יהודה ואפרים נחלו בתחילה כי הם ראשי השבטים בכל מקום, בין בסדר הדגלים, וכן מלכים ראשונים היו מהם, וכן לעתיד לבוא במהרה בימינו יהיה משיח בן דוד ומשיח בן יוסף הגואלים והראשים, ולכן נקראו כלל ישראל יהודה ואפרים.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. רש״י.

9. ואין זו בית אל שקרא יעקב אבינו, כי אותו ״בית אל״ נקרא גם ״לוז״ כפי שכתוב (בראשית כח, יט) ״וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה״, וכאן נאמר להלן בפס׳ ב׳ ״וְיָצָא מִבֵּית אֵל לוּזָה״, אברבנאל, מצודת דוד.

10. ביאור הגר״א.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וְיָצָ֥א מִבֵּֽית⁠־אֵ֖ל ל֑וּזָה וְעָבַ֛ר אֶל⁠־גְּב֥וּל הָאַרְכִּ֖י עֲטָרֽוֹת׃

And it went out from Bethel-Luz, and passed along to the border of the Archites to Ataroth.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְנָפֵק מִבֵּית אֵל לְלוּז וַעֲבַר לִתְּחוּם אַרְכִּי לַעֲטָרוֹת.

(ב-ג) ^א[ויצא מבית אל לוזה – נראה בעיני שאין פתרונו: ויצא מבית אל ללוז, שהרי לוז היה בית אל. אלא בית אל לוזה קורא כאן בית אל לבדה, על שום: ואולם לוז שם העיר לראשונה (בראשית כ״ח:י״ט).

ומשם יצא הגורל ועבר אל גבול הארכי ובא לו לעטרות היא עטרות אדר האמורה אצל נחלת בנימין.

וירד ימה – וירד הגבול לים המערב שאינו פוגע בעיר עד שמגיע אל גבול ה⁠{י}⁠פלטי – משם יורד והולך עד גבול בית חורון {תחתון} ועד גזר, ומשם יורד {ו}⁠יוצא אל הים. הרי הגבול הצפוני לבני יוסף. מעתה מפרש רוחב גבולם לצפון.]

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, ובכ״י סנקט פטרבורג I C 6 (בשינויים קלים), ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו. ביאור זה הולך בד בבד עם התוספת ברש״י יהושע י״ח:י״ג.

(2-3) {See Hebrew}

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מבית אל לוזה – זה מקום, היה שמו בית אל, ואינו המקום שקרא יעקב אבינו בית אל, כי אותו שמו לוז, והנה הוא אומר שיצא הגבול מבית אל ללוז, ומגבול בנימין היה לוז, כמו שאומר בנחלת בנימין: ועבר משם הגבול לוזה אל כתף לוזה נגבה הוא בית אל (יהושע י״ח:י״ג).

לוזה – רצה לומר, מנגב לוז כמו שכתוב בגבול בנימן.

ויצא – לוז לא עמד כנגד הר בית אל, רק נכנס לצד דרום, שכן אמר (יח, יב) והיו תוצאותיו מדברה בית און (מבואר ששם כלה חוט הרוחב), ועבר משם הגבול לוזה, א״כ היה כנוס לפנים לצד דרום, לכן אמר ויצא מבית אל לוזה. ולוז היה ליוסף:

ועבר – ביושר:

אל גבול הארכי – ר״ל על גבול האורך הוא עצמו הגבול שהיה לבנימין בצפונו, עטרות אדר (שם יג). ואמר גבול הארכי, כי היה עוד עטרות בגבול הרוחב שהיא במזרחו של נחלת יוסף כמ״ש בפסוק ז׳ וירד מינוחה עטרות:

מבית אל לוזה – הה״א לתפארת הקריאה ומיותרת כמו ה״א ברבלתה (ירמיהו נ״ב:י׳) לפי שבית אל ולוז שמות עיר אחת.

הארכי – משפחה קטנה ממשפחות כנען, אולי הנקראת בפרשת נח הערקי, ומפליטיהם היה חושי הארכי רֵעֵה דוד, וכן היפלטי היא ג״כ משפחה קטנה ממשפחות כנען ולא נודע לנו מקורה.

וְיָצָ֥א הגבול מִבֵּֽית-אֵ֖ל ל֑וּזָה אל לוז¹ שהיתה בנחלת יוסף² בגבול הצפוני של בנימין³, וְעָבַ֛ר הגבול ישר⁴ אֶל-גְּב֥וּל הָאַרְכִּ֖י⁵ ומשם לְעֲטָרֽוֹת⁶:

1. רד״ק. הגר״א ביאר כי ״בית אל לוזה״ הוא מקום אחד, והיא העיר בית אל ששמה בעבר היה לוז, כמו שנאמר (בראשית כח, יט) ״וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה״.

2. מלבי״ם.

3. רד״ק, אברבנאל.

4. מלבי״ם וכן ראה מצודת דוד פרק טו פס׳ ג׳.

5. וציין הכתוב ״גבול הארכי״, כי היה עוד עטרות בגבול הרוחב שהיא במזרחו של נחלת יוסף כמו שמובא להלן בפס׳ ז׳ ״וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת״, מלבי״ם.

6. תרגום יונתן.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וְיָֽרַד⁠־יָ֜מָּה אֶל⁠־גְּב֣וּל הַיַּפְלֵטִ֗י עַ֣ד גְּב֧וּל בֵּית⁠־חוֹרֹ֛ן תַּחְתּ֖וֹן וְעַד⁠־גָּ֑זֶר וְהָי֥וּ תֹצְאֹתָ֖ו יָֽמָּה׃

And it went down westward to the border of the Japhletites, to the border of Beth-Horon the lower, even to Gezer; and it extended to the sea.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְנָחִית לְיַמָא לִתְחוּם יַפְלֵיט עַד תְּחוּם בֵּית חוֹרוֹן אַרְעָאָה וְעַד גָזֶר וַהֲווֹן מַפְקָנוֹהִי לְיַמָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

גזר והיו תצאתו – תיו ק׳ ובמקצת ספרים מלא וא״ו בתר תיו קמייתא אמנם על פי המסורת דפרשת מסעי ראוי להיות חסר דנמסר שם כל אורייתא תוצאותיו כתיב. אל גבול הפלטי שהוא פסוק זה תצאתו כתיב אל כתף בית חגלה סימן י״ח (יט) תצאותיו כתיב ושארא תצאתיו כתיב. גזר והיו תצאתו ימה בס״א הימה ולא יתכן שבסימן כ״ד נמסר כל הימה שבסיפרא ואין זה בתוכם והוי יודע דהתם במסרה גדולה נמסר הימה ו׳ וטעות הוא וצריך להגיה ז׳ ולהוסיף וגבול ים והימה דלעיל בסימן ט״ו.

ימה – לצד המערב.

עד גבול וכו׳ – רצה לומר מנגב לבית חורון תחתון.

תוצאותיו – סוף הגבול כלה אל הים הגדול.

וירד ימה – משם ירד הגבול למערב עד הים הגדול:

וְיָֽרַד משם הגבול¹ -יָ֜מָּה לצד המערב² אֶל-גְּב֣וּל הַיַּפְלֵטִ֗י בית יַפְלֵט עַ֣ד גְּב֧וּל הדרומי של³ בֵּית-חוֹרֹ֛ן תַּחְתּ֖וֹן הסמוך לדרום נחלת יוסף⁴ וְעַד העיר -גָּ֑זֶר, וְהָי֥וּ תֹצְאֹתָ֖יו (תצאתו כתיב) קְצָווֹת הגבול⁵ יָֽמָּה אל הים הגדול⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. ביאור הגר״א.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וַיִּנְחֲל֥וּ בְנֵֽי⁠־יוֹסֵ֖ף מְנַשֶּׁ֥ה וְאֶפְרָֽיִם׃

And the children of Joseph, Manasseh and Ephraim, took their inheritance.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַחֲסִינוּ בְנֵי יוֹסֵף מְנַשֶׁה וְאֶפְרָיִם.

וינחלו בני יוסף מנשה ואפרים – כאילו אומר דע לך שרצועה זו שכתבתי לך כאן לא תאמר שבט אחד נוחלה אלא שני שבטים נחלוה שהן מנשה ואפרים.

ואמרו וינחלו בני יוסף מנשה ואפרים, ירצה שבני יוסף התנחלו שניהם בשכנות מנשה ואפרים, כי עלה גורלם להיות גבול מקומותיהם יחד, וא״כ לא אמר זה על חלוקתם בארץ, כ״א על מקומות חלוקתם שכבר זכרתי ונשנה פה להיותו בפי׳ הפסוקים:

וינחלו – בהרצועה ההיא נחלו מנשה ואפרים.

וינחלו – והנה היה לבני אפרים גורל מיוחד ולחצי מנשה גורל מיוחד, רק ע״י שיצאו סמוכים בתחום אחד קראם גורל א׳. ופה מפרש כי נחלו מנשה ואפרים, כ״א עפ״י גורל מיוחד:

וינחלו – כל אחד לעצמו.

וַיִּנְחֲל֥וּ בְנֵי-יוֹסֵ֖ף את רצועת נחלתם זו ביחד¹, ולאחר שיצא הגורל בכללות השבט, כל שבט² גם מְנַשֶּׁ֥ה וְגם אֶפְרָֽיִם נחל את חלקו³ על פי גורל מיוחד⁴:

1. ר״י קרא, מצודת דוד.

2. חומת אנך.

3. חומת אנך.

4. אברבנאל ומלבי״ם ביארו כי למעשה רק ע״י שיצאו סמוכים בתחום אחד קראם גורל אחד, אבל בפועל חולקה נחלתם ע״י שתי גורלות. ויהושע כתב את מנשה לפני אפרים מתוך ענוה משום שהוא היה משבט אפרים, אבל באמת אפרים קיבלו את נחלתם לפני מנשה, כפי ברכת יעקב, מעם לועז.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיְהִ֛י גְּב֥וּל בְּנֵֽי⁠־אֶפְרַ֖יִם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיְהִ֞י גְּב֤וּל נַחֲלָתָם֙ מִזְרָ֔חָה עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַד⁠־בֵּ֥ית חוֹרֹ֖ן עֶלְיֽוֹן׃

And the border of the children of Ephraim according to their families was thus; even the border of their inheritance eastward was Atrothaddar, to Beth-Horon the upper.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה תְחוּם בְּנֵי אֶפְרַיִם לְזַרְעֲיַתְהוֹן וַהֲוָה תְחוּם אַחְסַנְתְּהוֹן מַדִינְחָא עַטְרוֹת אֲדָר עַד בֵּית חוֹרוֹן עִילָאָה.

מזרחה עטרות אדר – למזרח מתחיל בעטרות אדר, ומשם רוחב תחומם עד בית חורון, הרי רוחבו.

On the east was Atros-addor. The eastern boundary starts from Atros-Addor and from there the border widens to Beis-choron. This is its width.

ויהי גבול בני אפרים למשפחתם ויהי גבול נחלתם מזרחה... עד בית חורון עליון – כלומר כבר פירשתי מיצר דרום של רצועה זו, והרי הכת׳ חוזר ומפרש לך מיצר מזרח כמה רוחבו מן הדרום לצפון, דכת׳: ויהי גבול נחלתם מזרחה עטרות אדר שהוא במזרח דרום סמוך לירדן עד בית חורון עליון שאף הוא סמוך לירדן למזרח צפון של רצועה, וזה יהיה לך רוחב הרצועה במזרח. והמבין בדבר יפלא בעיניו לומר שרצועה זו אפרים ומנשה נחלוה, מפני מה אינו מזכיר מנשה ברוחב מיצר מזרח, כשם שהזכיר אפרים, דכת׳: ויהי גבול בני אפרים למשפ׳ ויהי גבול נחלתם מזרחה וגו׳ יבין בדבר שגורל זה צר הוא כלפי מזרח שסמוך אל הירדן אין תופס רוחב מיצר זה כי אם אפרים לבדו ומשמתחיל לימשך לאורכו מן המזרח למערב מרחיב והולך מאחריו כלפי מערב כל כך שאפרים ומנשה נאחזים בו כמו שמפרש בעניין והערים המובדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה (יהושע ט״ז:ט׳), אבל במזרח בתחילת הגורל של נחלתו עד המכתשת שמשם מתחיל שבט מנשה לנחול מן הצפון ומשם הולך ומרחיב הגבול ונוחלין שניהם עד ים הגדול.

עד בית חורן – במלה זו יש כל החלופים השייכים בחסר ויתיר במקצת ספרים חסר דחסר ומקצתם מלא דמלא וי״ש מלא וא״ו קדמאה וי״ס מלא וא״ו בתראה ועיין מסרה הכתובה במסרה גדולה בסימן י״ח.

למשפחותם – להנחלה הנחלקת לכל משפחותם.

מזרחה – גבול הרוחב הפונה למזרח היה מעטרות אדר, שעמדה בצפונו של בנימן, עד

בית חורון עליון שעמדה בנחלת אפרים ולפי שמבית חורון עליון נתארך עוד הגבול כלפי מערב כמו שכתוב בענין, אם כן גם שם היה גבול ברוחב, לזה אמר מזרחה, רצה לומר, גבול הרוחב הפונה למזרח, ולא הגבול הפונה למערב.

ויהי – הנה מן התחום הכללי הזה שמלא כל אורך א״י מן המזרח למערב, לקחו בני אפרים חצי אורך שבצד מזרח, ומנשה לקח חצי האורך שבצד מערב, רק מן חצי האורך של מנשה היו עוד ערים המבדלות לבני אפרים כמו שחשב פה:

״ויהי גבול״ בני אפרים כו׳ ויהי גבול. יען שחשב פה שני מיני גבולים, אמר תחלה ויהי גבול בני אפרים, ר״ל כל מה ששייך להם, ונכלל בזה גם הערים המבדלות. ועתה התחיל לפרש גבול נחלתם העקרי שהיה בצד מזרח מה שהי׳ רק לאפרים, ובפסוק ח׳ יבאר הערים המבדלות:

גבול נחלתם מזרחה – ר״ל גבולם היו בחצי הארך המזרחי, כי החצי המערבי היה למנשה:

עטרות אדר עד בית חרון – זה היה רוחב נחלתם מן הדרום לצפון, ובית חורון התחתון והעליון שניהם היו לאפרים כנזכר בדברי הימים א׳ (ז, כד):

ובני יוסף נטלו רצועה לאורך כל ארץ ישראל, וחילקו אותה לשני חלקים, לאפרים ולחצי שבט המנשה, והיה חלקו של אפרים במזרח ושל מנשה במערב¹, וַיְהִ֛י וכך היה גְּב֥וּל בְּנֵֽי-אֶפְרַ֖יִם לנחלה אשר נחלקה² לְכל מִשְׁפְּחֹתָ֑ם, וַיְהִ֞י גְּב֤וּל רוחב³ נַחֲלָתָם֙ מִזְרָ֔חָה הפונה למזרח⁴, מְעַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר שעמדה בצפונו של בנימין⁵ עַד-בֵּ֥ית חוֹרֹ֖ן עֶלְיֽוֹן שעמדה בגבול אפרים⁶, זה היה רוחב גבול שבט אפרים⁷:

1. ביאור הגר״א.

2. מצודת דוד.

3. רש״י, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. והיתה שייכת לאפרים, מצודת דוד. הגר״א ביאר שבית חורון עליון היתה שייכת למנשה. ומלבי״ם ביאר כי גם בית חורון עליון וגם בית חורון תחתון היו שייכים לאפרים כמובא בדברי הימים א׳ ז, כד.

7. רש״י.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וְיָצָ֨א הַגְּב֜וּל הַיָּ֗מָּה הַֽמִּכְמְתָת֙ מִצָּפ֔וֹן וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מִזְרָ֖חָה תַּאֲנַ֣ת שִׁלֹ֑ה וְעָבַ֣ר אוֹת֔וֹ מִמִּזְרַ֖ח יָנֽוֹחָה׃

And the border went out westward, Michmethath being on the north; and the border turned about eastward to Taanath-Shiloh, and passed along it on the east of Janoah.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְפַק תְּחוּמָא לְיַמָא לְמִכְמְתָת מִצִפּוּנָא וּמִסְתְּחַר תְּחוּמָא מִמַדִינְחָא לְתַאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר לֵיהּ מִמַדְנַח לְיָנוֹחַ.

תאנת שילה – רבי חמא בר חנינא אומר שכל הרואה שילה מתאנח על אכילת קדשים. אמר רבי אבהו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מ״ט:כ״ב), עין שלא רצתה ליהנות במה שאינה שלה תזכה ותאכל במלא עין שלה.

רמז כט

תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ולא נתחלקה אלא בכספים דכתיב בין רב למעט (במדבר כ״ו:נ״ו), אמר רבי יהודה סאה ביהודה שוה חמשה סאין בגליל. ולא נחלק אלא בגורל דכתיב אך בגורל יחלק את הארץ (במדבר כ״ו:נ״ה), ולא נתחלקה אלא באורים ותומים. הא כיצד אלעזר מלובש באורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של תחומין היו מונחים לפניו והיה מכוון ברוח הקדש ואומר אם זבולון עולה תחום עכו עולה לו, טרף בקלפי שבטים ועולה בידו זבולון טרף בקלפי תחומין ועלה בידו עכו. וחוזר ומכוון ברוח הקדש ואומר אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה לו וכן לכל שבט ושבט. לא כחלוקה של עולם הזה העוה״ב, העוה״ז אדם שיש לו שדה פרדס אין לו שדה לבן, שדה לבן אין לו שדה פרדס, אבל חלוקה של עולם הבא אין לך אדם מישראל שאין לו בשפלה בהר ובנגב. דכתיב שער ראובן אחד (יחזקאל מ״ח:ל״א) שער שמעון אחד והקב״ה מחלקה בעצמו שנאמר ואלה מחלוקתם נאם י״י (יחזקאל מ״ח:כ״ט). אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, אידך למאן, אמר רב חסדא לנשיא דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל (יחזקאל מ״ח:י״ט), א״ל רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא, א״ל עליך אמר קרא והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר (יחזקאל מ״ח:כ״א).

ולו תאנת שילה – אמר רבי חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף ונכנסה בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה דכתיב ונסב הגבול מזרחה וגו׳, ר׳ יוסי בר חנינא אומר ורצון שוכני סנה (דברים ל״ג:ט״ז) עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלה תזכה ותאכל (מן) [בין] הסנואין שלה.

ויצא הגבול – משם אורכו הימה – לצד מערב אל המכמתת, מצפון של^א מכמתת הולך החוט.

ונסב הגבול – מתפשט רוחב התחום לצד צפון, והחוט יוצא בבליטתו במזרח של תאנת שילה.

ועבר – את תאנת^ב שילה, ועבר החוט ממזרח של ינוחה.

א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: על. בכ״י לונדון 26879: ״אל״.

ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״תאנת״.

The boundary then went out westward. Its length was westward to Michmesos; the boundary line continued north of Michmesos.

The boundary turned. The width of the border spread northward, and the border-line bulged outward to the east of Taanis-Shiloh.⁠¹

And passed by it. The boundary passed by Taanis-shiloh,⁠² and the boundary line passed east of Yonoach.

1. See chapter 18:11. Even though in verse 4, Menashe is mentioned before Ephraim, the portion of Ephraim is described first in verse 5. (4) mentions them in the order of their birth and Menashe was the oldest, but when Yaakov blessed them, he placed Ephraim first, because he knew that Ephraim would be the greater of the two. Therefore when the lots were drawn, the lot of Ephraim came out first.

2. This refers to Shiloh, where the Mishkan was to be built. This new Mishkan was built with walls of stone and was more permanent than the Mishkan that Moshe built with wooden walls. This Mishkan remained standing in Shiloh for 369 years. In many ways it was similar to the Beis HaMikdash that was built in Yerushalayim. Many of the korbonas were permitted to be sacrificed and eaten in Shiloh, such as: Shelamin, (peace-offerings) Todah, (thanksgiving-offerings) the korban Pesach, (the paschal lamb) and the first-born offerings. Various tithes (maasir) could also be brought to the Mishkan at Shiloh. After the Mishkan at Shiloh was destroyed, the people mourned as they would at the destruction of the Beis Hamikdosh in Yerushalayim. Whenever they passed by its ruins they wood weep and mourn. It was therefore known as Taanis-Shiloh, which implies the mourning of Shiloh.

ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון ונסב הגבול מזרחה וגו׳ – למעלה פירש לך אורך הגבול כלפי דרום מירדן יריחו עד הים הגדול ורוחב הגבול כלפי מזרח מעטרות אדר עד בית חורון עליון (יהושע ט״ז:ה׳), ועכשיו מפרש לך אורך הגבול כלפי צפון מן המערב למזרח עד שפוגע ביריחו ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון – כלומר משך זה מתחיל לימשך מן הים שהוא במערב עד המזרח כלפי צפון, וזהו ונסב הגבול מזרחה, ולשון ונסב משמע שעכשיו חוזר חלילה מן המערב למזרח כל אורך הצפון שכשהתחיל לפרש אורך משך הדרום מפרש והולך מן המזרח למערב וכשמפרש לך מיצר צפון חוזר ומפרש מן המערב למזרח כאדם שחוזר חלילה והולך אחורנית, לפיכך נופל הלשון לומר בו ונסב.

ממזרח ינוחה – כלו׳ כל תאנת שילה עבר אותו החבל עד שמגיע למזרח ינוחה, וזהו ועבר אותו ממזרח ינוחה.

ויצא הגבול הימה – מבית חורון עליון יצא הגבול להתארך עוד כלפי המערב מצפון למכמתת שהיתה מנחלת מנשה.

ונסב הגבול – להרוחב כלפי הצפון למזרחה של תאנת שלה, ועבר את כל אורך תאנת שלה, ולא עבר סמוך לה כי אם ממזרח של ינוחה אשר עמדה למזרחה של תאנת שלה, ולא היה מנחלת אפרים לא תאנת שלה ולא ינוחה, ומנחלת מנשה היו.

ויצא – בצד צפון של המצר, ר״ל במקצוע צפונית שהיא מבית חורון עליון יצא הגבול ונתרחב והלך למערב עד המכמתת:

ונסב הגבול – עתה מציין קו הצפוני מבית חורון עד סוף כל המזרח. הגבול סבב מזרחה, ר״ל אל צד המזרח (כי פה חושב ממערב למזרח) והיה מהלך הקו בסיבוב שתי רוחות (שזה גדר ונסב, שהלך כמין ד). ומפרש איך היה, כי הלך באלכסון מבית חורון, עד תאנת שלה, (שהיה מגבול נגד בית אל מצפונה כמ״ש שופטים כא, יט) וקו זה היה ממערב למזרח, ומשם עבר אותו ובא למזרח ינוחה, הלך הקו מצפון לדרום עד שעבר בפאת ינוחה במזרחו. ובזה תבין משחז״ל (זבחים קיח ב) בשלשה מקומות שרתה שכינה וכולם בחלקו של בנימין, ואיך יצויר שילה בחלק בנימין, והלא שילה מצפונה לבית אל, נמצא היה חלק יוסף מפסיק בינתים. אך למ״ש למעלה מתאנת שילה ומיריחו לצד המזרח לא היה שייך ליוסף, ומשם יצא רצועה על פני כל מזרחה של נחלת יוסף עד שילה שהיה לבנימין, וברצועה זו נבנה המשכן. ובזה תבין מ״ש (שופטים כא, יט) הנה חג ה׳ בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרח השמש למסלה העולה מבית אל שכמה, כי החג הזה עשו במזרח שילה במסלה זו שהיה לבנימין, ולכן היה להם רשות לחטוף שם מן המחוללות אחר שנכנסו לגבול נחלתם:

תאנת – אולי מקום נטוע כולו תאנים וראוי לינקד תְאֵנַת שכן עם הכנוי נקוד תְאֵנָתו, וגְעָרה שהסמוך שלו גערת גם עם הכנוי נקוד גַעֲרָתִי.

וְגבול אורכו היה כך¹, יָצָ֨א הַגְּב֜וּל מבית חורון עליון² ונתרחב והלך³ הַיָּ֗מָּה לצד מערב אל⁴ הַֽמִּכְמְתָת֙ מִצָּפ֔וֹן שהיתה מנחלת מנשה⁵, וְנָסַ֧ב ופנה⁶ הַגְּב֛וּל באלכסון⁷ מִזְרָ֖חָה לכיוון צפון⁸ לְתַּאֲנַ֣ת⁹ שִׁלֹ֑ה, וְמשם¹⁰ עָבַ֣ר אוֹת֔וֹ את כל אורך תאנת שִׁילֹה¹¹, ולא עבר סמוך לה כי אם ממזרח של ינוחה, ובא¹² מִכיוון¹³ מִּזְרַ֖ח, למזרח¹⁴ יָנֽוֹחָה אשר עמדה למזרחה של תאנת שִׁילֹה¹⁵:

1. רש״י, ר״י קרא.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. רש״י.

5. מצודת דוד.

6. ראה ביאור בפרק ט״ו פס׳ ג׳.

7. מלבי״ם.

8. רש״י, מצודת דוד.

9. תרגום יונתן.

10. מלבי״ם.

11. מצודת דוד.

12. מלבי״ם.

13. מצודת דוד.

14. מלבי״ם.

15. ולא תאנת שִׁילֹה ולא ינוחה היו מנחלת אפרים, אלא מנחלת מנשה היו, מצודת דוד. ם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וְיָרַ֥ד מִיָּנ֖וֹחָה עֲטָר֣וֹת וְנַעֲרָ֑תָה וּפָגַע֙ בִּֽירִיח֔וֹ וְיָצָ֖א הַיַּרְדֵּֽן׃

And it went down from Janoah to Ataroth, and to Naarah, and reached to Jericho, and went out at the Jordan.

תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְנָחֵית מִיָנוֹחַ לַעֲטָרוֹת וּלְנַעֲרָתָה וּמְעָרַע בִּירִיחוֹ וְנָפַק לְיַרְדְנָא.

כל זה בליטת הרוחב, עד ויצא הירדן.

This was all included in the bulge of the width, which terminated at the Jordan.

וירד – כי שם כלה הרוחב וירד משם כלפי המזרח אל עטרות.

ופגע ביריחו – הגבול פגע ביריחו, רצה לומר, במי יריחו, ועבר דרך בה וכלה הגבול אל הירדן.

וירד וכו׳. ובזה הלך הכל באלכסון, שפגש קו הצפוני את הדרומי שיצא ממי יריחו. וז״ש ופגע ביריחו, כי שם פגע את הקו הראשון ושם היה לו רק רצועה קצרה עד הירדן. והנה בזה ידענו גבול אפרים מארבע רוחותיה, מעטרות אדר עד הירדן בדרום ומבית חורון עד הירדן בצפון, ובצד מערב מדרום לצפון היה מעטרות אדר עד בית חורון, ובצד מזרח פגשו שני המצרים זה את זה באלכסון והיה לו רק רצועה קטנה, חוץ ממה שהיה לו עוד מבית חורון עד מכמתת לצפון:

וְיָרַ֥ד הגבול באלכסון¹ מִיָּנ֖וֹחָה כלפי מזרח אל² עֲטָר֣וֹת וְנַעֲרָ֑תָה, וּפָגַע֙³ הגבול בִּֽירִיח֔וֹ בְּמֵי יריחו⁴, ועבר דרכן⁵ וְיָצָ֖א אל הַיַּרְדֵּֽן שם הסתיים גבולו⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. דהיינו נפגש תוך הליכתו, וראה את דברי המאירי בבראשית לב, ב.

4. ובאזור זה היתה לו רק רצועה קצרה עד הירדן, מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד. והנה בזה ידענו גבול אפרים מארבע רוחותיה, מעטרות אדר עד הירדן בדרום, ומבית חורון עד הירדן בצפון, ובצד מערב מדרום לצפון היה מעטרות אדר עד בית חורון, ובצד מזרח פגשו שני המצרים זה את זה באלכסון והיה לו רק רצועה קטנה, חוץ ממה שהיה לו עוד מבית חורון עד מכמתת לצפון, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) מִתַּפּ֜וּחַ יֵלֵ֨ךְ הַגְּב֥וּל יָ֙מָּה֙ נַ֣חַל קָנָ֔ה וְהָי֥וּ תֹצְאֹתָ֖יו הַיָּ֑מָּה זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי⁠־אֶפְרַ֖יִם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

From Tappuah the border went along westward to the brook of Kanah; and it extended to the sea. This is the inheritance of the tribe of the children of Ephraim according to their families,

תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

מִתַּפּוּחַ אָזִיל תְּחוּמָא לְיַמָא לְנַחֲלָא דְקָנָה וַהֲווֹן מִפְקָנוֹהִי לְיַמָא דָא אַחֲסָנַת שִׁבְטָא דִבְנֵי אֶפְרַיִם לְזַרְעֲיַתְהוֹן.

ושם עיר ושמה תפוח, ומשם יסוב החוט למדת אורך הגבול הימה לנחל^א קנה.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״לגבול״.

And there was a city named Tapuach. From there the boundary line turned to the measure of the length of the westward boundary to the brook of Konnoh.

מתפוח (ירד) {ילך} הגבול ימה נחל קנה – ומשפירש לך ג׳ רוחות הללו משך דרום ומשך צפון ורוחב הגבול כלפי מזרח חוזר ומפרש לך רוחב הגבול כלפי מערב, דכת׳: מתפוח ילך הגבול ימה נחל קנה, כלו׳ כמה רוחבו כלפי מערב מתפוח שהוא במערב צפון עד נחל קנה שהוא במערב דרום ומניין שתפוח בצפונית מערבית, דכתיב: למנשה היתה ארץ תפוח (יהושע י״ז:ח׳) וכתיב: נגבה של אפרים וצפונה של מנשה ומניין שנחל קנה בדרום, דכתיב: וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל הערים האלה לאפרים (יהושע י״ז:ט׳), נמצא שגורל זה נחלק לשני שבטים האלה, למנשה היתה ארץ תפוח (יהושע י״ז:ח׳) – כלומר שדה עיר תפוח ובנותיה וחצריה היה משל מנשה ותפוח עצמה היתה סמוכה אל גבול מנשה אבל משל אפרים היתה, דכת׳: ותפוח אל גבול מנשה לבני אפרים (יהושע י״ז:ח׳), וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל (יהושע י״ז:ט׳) – הגבול כלה במערב, ומידת רוחבו מתפוח שהוא בצפונית מערבית יורד עד נחל קנה שהוא בדרום הגבול ונגבה לנחל.

קנה – שם מקום הוא ועומד בדרום הנחל, ולפי שעומד על שפת הנחל נקרא נחל קנה ונחל זה הולך מן המזרח למערב, והערים העומדות לדרום הנחל לאפרים, דכת׳: וגבול מנשה מצפון לנחל (יהושע י״ז:ט׳) נגבה לנחל אפרים, וצפונה לנחל מנשה, הערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה (יהושע י״ז:ט׳) – זו היא תפוח שהיתה עומדת בגבול מנשה והיתה משל אפרים, דכתיב: ותפוח אל גבול מנשה לבני אפרים (יהושע י״ז:ח׳).

מתפוח – היא עמדה אצל הירדן בגבול מנשה, אבל היתה לאפרים, כמו שכתוב בענין, וממנה היה נמשך גבול כלפי המערב ובא אל נחל קנה מנגב וסופו כלה אל הים, ובמקרא שלאחריו מפרש מה ענין הגבול הזה.

זאת – רצה לומר, הגבול האמור במקראות שלפניו, סביב נחלת מטה בני אפרים הנחלק לכל משפחה ומשפחה.

מתפוח – עתה חושב הערים המבדלות לבני אפרים תוך גבול מנשה בצד דרום. כי מעטרות אדר ולמטה למערב היה למנשה, ונפסק גבול אפרים, שכל חצי אורך מבית חורון (זולת הרצועה עד מכמתת) ולמערב ומעטרות אדר ולמערב עד הים היה למנשה, רק בתפוח שהיה בצד דרומי של מנשה התחילו ערים המבדלות לבני אפרים (וקראם מבדלות, מפני שכבר נפסק גבול אפרים, ומן עטרות עד תפוח היה למנשה). והנה ארץ תפוח ר״ל המדינה בצד צפון של תפוח היה למנשה כמש״ל (יז), רק תפוח עצמה היה לאפרים: ומשם הלך גבול של ערים המבדלות, לצד הים אל נחל קנה (ר״ל מדרום לנחל, כי צפונה של הנחל היה למנשה כמש״ל (לקמן יז, י) והשתרע עד הים, שכל צד הדרומי שמה היה לאפרים ולכן גם גזר היה לאפרים:

ורוחב הגבול כלפי מערב היה כך¹, מִתַּפּ֜וּחַ אשר היתה שייכת לאפרים ועמדה ליד הירדן בגבול מנשה² יֵלֵ֨ךְ יסוב³ הַגְּב֥וּל יָ֙מָּה֙ מערבה⁴ לצד נַ֣חַל קָנָ֔ה⁵, וְהָי֥וּ תֹצְאֹתָ֖יו קצות הגבול הַיָּ֑מָּה אל הים⁶; זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵי-אֶפְרַ֖יִם שהוזכרה לעיל⁷, אשר חולקה⁸ לְמִשְׁפְּחֹתָֽם של השבט:

1. ר״י קרא.

2. מצודת דוד, מלבי״ם.

3. רש״י.

4. תרגום יונתן.

5. וקנה הוא שם מקום שעומד בדרום הנחל, ולפי שעומד על שפת הנחל נקרא נחל קנה, ונחל זה הולך מן המזרח למערב, ר״י קרא.

6. תרגום יונתן.

7. מפסוק ה׳ ואילך.

8. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וְהֶעָרִ֗ים הַמִּבְדָּלוֹת֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֣ת בְּנֵֽי⁠־מְנַשֶּׁ֑ה כׇּל⁠־הֶעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽן׃

together with the cities which were separated for the children of Ephraim in the midst of the inheritance of the children of Manasseh, all the cities with their villages.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְקִרְוַיָא דְמַפְרְשָׁן לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּגוֹ אַחְסָנַת בְּנֵי מְנַשֶׁה כָּל קִרְוַיָא וּפַצְחֵיהֶן.

והערים המבדלות לבני אפרים – וגם זה עוד מנחלת אפרים, ערים היו להם מובדלים מתחומם ומובלעות בתוך נחלת בני^א מנשה.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסרה מלת: ״בני״.

The separated cities. These too were included in the inheritance of Ephraim. They had cities that were separated from their portion and were incorporated within the boundary of the inheritance of Menashe.⁠¹

1. These cities actually belonged to Ephraim but were located within the boundaries of Menashe, and were not connected to the portion of Ephraim.

המבדלות – בחירק המ״ם והוא תואר, או החירק מקום שורק והוא פעול, מבניין הפעיל.

ופי׳ הערים המבדלות – לפי שאמר: זאת נחלת מטה בני אפרים (יהושע ט״ז:ח׳), אמר ועוד היו להם ערים בתוך נחלת מטה בני מנשה, מבדלות ונכרות וידועות להם, כמו שכתב ומפרש אותם בספור נחלת בני מנשה.

ואמרו והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה, ר״ל שמלבד הערים שזכר כאן שנתנו לאפרים, הנה עוד נתן להם הערים אשר היו בתוך נחלת מנשה שהיו מובדלות ונכרות וידועות אליהם, כמו שמפורש בספור נחלת בני מנשה:

והערים המבדלות – רצה לומר, הערים של בני אפרים אשר היו מובדלות ומופרשות מגבול נחלתו, המה עמדו בתוך נחלת בני מנשה, בהגבול האמור במקרא שלפניו.

כל הערים – אשר עמדו באורך הגבול ההיא המה וחצריהן היו של בני אפרים.

והערים – שיעור הכתוב זאת נחלת מטה בני אפרים כו׳ והערים המבדלות, ר״ל פה באר בין נחלת מטה אפרים שהיה מדובק בחלק מזרחי של נחלת יוסף, שחשב גבולם (פסוק ה׳ ו׳ ז׳) בין הערים המבדלות שהפסיק נחלת מנשה ביניהם, והם היו בחלק מערבי של נחלת יוסף בדרום:

כל הערים – שבחלק הזה והחצרות השייכים להם. ומלת מבדלות כמו מובדלות בשורק:

המבדלות – היה לו לינקד מ״ם שורק או קמץ חטוף.

וְחוץ מן הערים שנזכרו כאן שניתנו לאפרים, הנה עוד נתן את¹ הֶעָרִ֗ים הַמִּבְדָּלוֹת֙ המובדלות² לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם, והיו ערים אלו³ מובלעות⁴ בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֣ת בְּנֵֽי-מְנַשֶּׁ֑ה והיו מובדלות וניכרות⁵, ונתן להם את כָּֽל-הֶעָרִ֖ים אשר עמדו באורך הגבול ההוא⁶ וְכן את חַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה⁷:

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. רש״י.

5. רד״ק, אברבנאל.

6. מצודת דוד, מלבי״ם.

7. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וְלֹ֣א הוֹרִ֔ישׁוּ אֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֨שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֜י בְּקֶ֤רֶב אֶפְרַ֙יִם֙ עַד⁠־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיְהִ֖י לְמַס⁠־עֹבֵֽד׃

And they did not drive out the Canaanites that dwelled in Gezer; but the Canaanites dwelled in the midst of Ephraim, to this day, and became servants to do task work.

תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְלָא תָרִיכוּ יַת כְּנַעֲנָאֵי דְיָתֵיב בְּגָזֶר וִיתִיבוּ כְּנַעֲנָאֵי בְּגוֹ בֵּית אֶפְרַיִם עַד יוֹמָא הָדֵין וַהֲווֹ לְמַסְקֵי מִסִין פַּלְחִין.

שלה – בה״א.

ולא הורישו – חוזר על בני אפרים, כי גזר היה מנחלתם מן הערים אשר עמדו בהגבול ההולך מתפוח אל הים.

למס עובד – רצה לומר, לא מס ממון, כי אם מס עבודה בגוף.

ולא הורישו – כי גזר היה מחלק אפרים תוך הערים המבדלות:

למס עובד – מס משרש מסס והוראתו עבודה קשה המפרכת את הגוף עד שימס ויהי למים, וכן בחוריו יהיו למס (ישעיהו ל״א), והוצאת כסף שנותנים למלך מנדה בלו והלך נקראת בלשון הקודש מנחה או אשכר, כמו מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו׳ (תהלים ע״ב) והשיב למלך ישראל מנחה (מלכים ב ג׳), ואולי ההפרש בין הנרדפים האלה הוא: מס, היא עבודה שהמנוצחים חייבים לעבוד את מנצחיהם לעת הצורך; מס עובד – היא עבודה שמחויבים לעשותה תמיד כמו הגבעונים שהיו שואבי מים וחוטבי עצים מיום השתעבדם והלאה; מנחה, היא דורון למנצח בלי שיהיה לזה שום חיוב להציל מנֻצָחו מיד הקמים עליו; אשכר, מלשון שכר, ברית כרותה בין שני גוים שהחלש יתן מסת כסף לגבור למען יעזרהו להלחם בקמיו.

וְלֹ֣א הוֹרִ֔ישׁוּ גירשו¹ בני אפרים² אֶת-הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב אשר ישב בְּגָ֑זֶר למרות שהיתה גזר בנחלתם³, וַיֵּ֨שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֜י בְּקֶ֤רֶב שבט אֶפְרַ֙יִם֙ עַד-הַיּ֣וֹם בו נכתב הספר⁴ הַזֶּ֔ה, וַיְהִ֖י והיה הכנעני שבעיר גזר לְמַס-עֹבֵֽד לבני אפרים, כלומר ששימשו עבדים לבני אפרים, ולא שהעלו להם מס ממון⁵: פ

1. תרגום יונתן.

2. מצודת דוד.

3. בתוך הערים המובדלות, מצודת דוד, מלבי״ם.

4. ראה ביאור בשמואל א׳ ה, ה.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יהושע טז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא יהושע טז, תרגום יונתן יהושע טז, ילקוט שמעוני יהושע טז, רש"י יהושע טז, ר"י קרא יהושע טז, רד"ק יהושע טז, אברבנאל יהושע טז, מנחת שי יהושע טז, מצודת דוד יהושע טז, מלבי"ם יהושע טז, הואיל משה יהושע טז, מקראות שלובות יהושע טז – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Yehoshua 16, Olam HaMikra Yehoshua 16, Targum Yonatan Yehoshua 16, Yalkut Shimoni Yehoshua 16, Rashi Yehoshua 16 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yehoshua 16, Radak Yehoshua 16, Abarbanel Yehoshua 16, Minchat Shai Yehoshua 16, Metzudat David Yehoshua 16, Malbim Yehoshua 16, Hoil Moshe Yehoshua 16, Mikraot Sheluvot Yehoshua 16

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון