×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
משלי י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה⁠־בָ֑הּ מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי⁠־רִֽיב׃ (ב) עֶֽבֶד⁠־מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ וּבְת֥וֹךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה׃ (ג) מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ד) מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל⁠־שְׂפַת⁠־אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִ֗ין עַל⁠־לְשׁ֥וֹן הַוֺּֽת׃ (ה) לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃ (ו) עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם׃ (ז) לֹא⁠־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת⁠־יֶ֑תֶר אַ֝֗ףא כִּֽי⁠־לְנָדִ֥יב שְׂפַת⁠־שָֽׁקֶר׃ (ח) אֶבֶן⁠־חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו אֶֽל⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל׃ (ט) מְֽכַסֶּה⁠־פֶּ֭שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה וְשֹׁנֶ֥ה בְ֝דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃ (י) תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה׃ (יא) אַךְ⁠־מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ⁠־רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח⁠־בּֽוֹ׃ (יב) פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל⁠־כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ׃ (יג) מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹא⁠־[תָמ֥וּשׁ] (תמיש) רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ׃ (יד) פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ׃ (טו) מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ גַּם⁠־שְׁנֵיהֶֽם׃ (טז) לָמָּה⁠־זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד⁠־כְּסִ֑יל לִקְנ֖וֹת חׇכְמָ֣ה וְלֶב⁠־אָֽיִן׃ (יז) בְּכׇל⁠־עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְאָ֥ח לְ֝צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד׃ (יח) אָדָ֣ם חֲסַר⁠־לֵ֭ב תּוֹקֵ֣עַ כָּ֑ף עֹרֵ֥ב עֲ֝רֻבָּ֗ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ׃ (יט) אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְח֗וֹ מְבַקֶּשׁ⁠־שָֽׁבֶר׃ (כ) עִקֶּשׁ⁠־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא⁠־ט֑וֹב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃ (כא) יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ וְלֹא⁠־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃ (כב) לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣יב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ⁠־גָּֽרֶם׃ (כג) שֹׁ֣חַד מֵ֭חֵק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑ח לְ֝הַטּ֗וֹת אׇרְח֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃ (כד) אֶת⁠־פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חׇכְמָ֑ה וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה⁠־אָֽרֶץ׃ (כה) כַּ֣עַס לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וּ֝מֶ֗מֶר לְיֽוֹלַדְתּֽוֹ׃ (כו) גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא⁠־ט֑וֹב לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל⁠־יֹֽשֶׁר׃ (כז) חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת (וקר) [יְקַר⁠־]ר֝֗וּחַב אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃ (כח) גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אַ֝֗ף א=אַ֝ף (השמטת נקודת הרביע)
ב [יְקַר⁠־] (וקר)ר֝֗וּחַ א-קרי=יְקַר⁠־ר֝וּחַ (השמטת נקודת הרביע)
E/ע
הערותNotes
(א) כמו שברח יפתח מעם אחיו מחמת הריב וישב במדבר, ונקראה אמנם ארץ טוב1 בשם השבט השוכן בה כמו שנאמר ואיש טוב שנים עשר אלף איש2. (ב) כפי שיש במסורת שלנו שמי שיש לו בן רע ורצה לכתוב ממונו לזר רשאי הוא בכך3. (ג) כי הלבבות נסתרות אין יודע מה שיש בהן בלעדיו נאמרו הנה צרפתיך ולא בכסף4, ופרשת בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כלם נחשת וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו5. (ד) יודע שהוא שקרן ושומע לו, וכבר הזהיר ה׳ מלקבל שקר שנאמר לא תשא שמע שוא6. (ה) הרש הזה הוא הנפגע באיזה פגע, שכל השמח לאידו לא ינקה מיסורין. (ו) כוונתו בתחלת הפסוק לזרז על קיום הזרע וחתון הבנים וחנוכם ולמודם7 כי הם עטרת זקניהם. ובחצי השני השגחת הבנים על עצמם כדי שיתפארו בהם האבות. (ז) גנה החכם שפת יתר מהנבל, והיאך לא תגונה למי שרוצה להיות נדיב8. (ח) כך מדמים בו בעליו, והוא לפני ה׳ בהיפך זה, כמו שנאמר כי השחד יעור9. (ט) זה בעניני העולם דוקא, שאם הידיד לא יסלח על השגגה הרי אין צורך בו, וכן אם לא יקבל את ההתנצלות אלא כל מה שאתה מתנצל לפניו חוזר להוכיח אותך. (י) אמרו מאה אינו מספר מדוייק, אלא הוא כעין סכום מנין, וכמו שנאמר אם יוליד איש מאה10 שהכוונה פחות או יותר. (יא) בעולם הזה הממרה פי המלך משלח בו מלאך קשה, כמו ששלח נבוכדנצר על יהויקים וצדקיה כאשר מרדו בו, וחמור מזה הממרה דבר ה׳ אמר בו משלחת מלאכי רעים11. (יב) כי הדוב מותר להרגו, והכסיל אם יזיקך צריך אתה להשמר שלא יהרגך ולא תהרגהו. ועוד שהדוב לא יעמוד נגדך למשפט, והכסיל ישפט עמך שלא בצדק. והדוב לא יוציא עליך שם רע, והכסיל יעשה זאת. וכיוצא באלה רבים, והזכיר את הדוב מחמת עקשנותו. (יג) ענינו הראשון מי שמשיב לפני ה׳ על שבראו ומחייהו ומכלכלו ומקיימו12 ושאר חסדיו בעברות, על היחידים נאמר משמרים הבלי שוא13, ועל הצבור נאמר בכל צרתם לו צר, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו14. והשני גמילת בני אדם רעה תחת טובה, כמו שגמלו אנשי מצרים לאחי יוסף אשר החיה אותם ה׳ על ידו בשעבוד, וכמו שגמל אבשלום ליואב אשר הטה את לב דוד עד שהחזירו מגשור בשריפת תבואתו באש, וכמו שגמל יואש ליהוידע הכהן שהצילו מן המות ושמר לו את המלכות בהריגת בנו, וכבר שמעת אחרית כולם. ואף אם יגמול על הרע ברע ישיגהו הרע כמו שאמר ה׳ לא תקם ולא תטר15, אלא שהוא יעמוד זמן מסויים ואחר כך ימיש מביתו. (יד) רוצה בזה שהרע והמדנים אין ביכלתך [להפסיקם] ולא להגבילם למדה מסויימת, ויתכן שתחשוב לריב בעשר מלים ויתפתחו למאה מלים. ויהיו כמים שאתה פותח ממנו מעט ופותח הוא לעצמו הרבה, כפי שהתרחבה מחלוקת בני אפרים עם יפתח עד שנהרגו ארבעים ושנים אלף16, אבל גדעון בתבונתו הפסיק את הריב ופייס אותם ואמר הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר17. (טו) כלומר שזו פעולה אחת שיש בה שני חטאים18, זה וכיוצא בו. (טז-יז) שני פסוקים הללו צמודים, אמר בהם, נדמה לכסיל כי החכמה היא רבוי הידידים לפיכך קונה אותם במחיר, ואינו יודע שיש ידיד מזיק, כידידות זבול לגעל19, ויונדב לאמנון20, ודלילה לשמשון21, וכיוצא בהם. (יח) כלל בזה הנכנס במה שאינו ענין לו, הרי הוא מזולזל ומגונה22. (יט) כי המצה פעמים יצא ממנה מה שאינך רוצה, כמו שרצה משה רבנו להכות23 את האיש המצרי על שהכה את היהודי, והכהו ומת, שכך נאמר ויך את המצרי24, וכאשר הזהיר אחד משני היהודים שלא יכה חברו השיבו הלהרגני אתה אומר, וישמע פרעה25. ואמרו מגביה פתחו כמו שעשה אדוניה בן חגית שנאמר ואדוניה בן חגית מתנשא26, וכמו שעשה עזיהו שנאמר וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל27. (כ) העקשות הרי כמו שהתעקשו ביחון ועוג מלתת מעבר לאומה. והתהפוכות כפרעה ועמו עשרת מונים. (כב) צוה בפסוק זה לסלק את הדאגה והעצבון ולבטוח על ה׳. (כג) יש אצלנו חיק השרוול, שנאמר הבא נא ידך בחיקך28. שנדמה לעוול שהסתיר עניניו בשרוולו. (כד) ענינו שבעל התבונה כאשר תבריק לו בדבר ותרמוז לו בענין כבר עמד עליו, והכסיל הרי כאלו אינו נוכח, אלא כמי שהוא במרחק רב, כפי שידעת שמשה פירש מאשתו ברמז כשאמר לו ה׳ לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי29, וזולתו השכם ושלוח לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה30 ולא פעל בהם. ואפשר עוד שכוונתו שהחכם לוקח את הענינים בדרך הקלה והקרובה, והכסיל באופן הרחוק ביותר. (כה) יתפרש זה על מה שהוא עושה בהם בשליחת יד ונזקים כמו שעשה אבשלום בן מעכה, ויתפרש גם על מה ששומעים ממעשיו ומצטערים כעין אמרו ועלי זקן מאד ושמע31. (כו) אמרו גם, היא מתיבות הנספח, מורה על דבר ידוע לפניה שנרמז עליו והוא ההרג, אמר הריגת הצדיק הרי ברורה הרחקתו ובפרט שאמר ה׳ ונקי וצדיק אל תהרג32, אלא שכך גם ענישתו ממון כענין שנאמר וענשו אותו מאה כסף33, וכן הכאתו והלקאתו כאמרו והיה אם בן הכות הרשע34. (כז) כוונתו בזה חשיכת הדברים ושלא להתחיל בהם עד שיתבקש לכך. ואמרו יקר רוח רומז על הרצינות, עד שתראה האדם הרציני שאתה מניעהו ואינו נע, מנידהו ואינו נד. (כח) דבור זה מחייב לדון לזכות, מצוך אם ראית אדם שותק חשוב אותו חכם עד שתודע לך סכלותו, וכך הבלתי ידוע חשוב אותו צדיק עד שיתברר לך רשעו, ולפיכך צוו קדמוננו ז״ל והוי דן את כל אדם לכף זכות35.מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות)
הערות
3 ראה בבא בתרא קלג ב. ואין להניח שרבנו פוסק כרשב״ג, אלא אפשר שכוונתו רשאי הוא בכך מבחינה משפטית. ואפשר שנוסחתו במשנה כנוס׳ הרמב״ם ״אם לא היו נוהגין בו כשורה״ כלומר שלא אמר ת״ק אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא בבנים הנוהגים כשורה מבחינה דתית כללית אלא אינם נוהגים בו כשורה. וכאן מדבר רבנו בבנים שאינם נוהגים כשורה גם מבחינה דתית כללית ואז לכ״ע רוח חכמים נוחה הימנו ואין בזה שום מחלוקת. וכך גירסת הרמב״ם בהלכות נחלות פ״ו הל׳ יא ״שאין היורשין נוהגין בו כשורה״. הא אם גם כלפי אביהם שבשמים אין נוהגין כשורה יעביר ותבא עליו ברכה.
5 יחזקאל כב יח. והשוה אמו״ד מאמר ה פ״א, ומאמר ו פ״ד.
7 השוה הנבחר באמו״ד המאמר העשירי פ״ט מהדורתי עמ׳ שה.
8 וכאלו כתוב אף כי לנדיב שפת יתר וכל שכן שפת שקר.
10 קהלת ו ג. וראה לעיל ו לא, והע׳ 52. ולקמן כד טז.
12 ״ותצחיחה״ שומר על בריאותו.
14 ישעיה סג ט-י.
17 שם ח ב.
18 כלומר אם רק נתכוון להצדיק את הרשע הרי הוא גם מרשיע את הצדיק, ולהיפך, כי הם תלויות זו בזו.
19 ראה שופטים ט לו.
20 ראה שמואל ב יג ה.
22 שהרי הכתוב קורא אותו חסר דעת.
23 כלומר שלא נתכוון משה להרוג את המצרי אלא רק להלקותו בלבד ומת תחת ידו שלא בכוונה.
24 שמות ב יב.
25 שם ב יד-טו.
28 שמות ד ו. וראה פירוש רבנו שם מהדורתי, ובהערה.
29 דברים ה כז-כח. וראה שבת פז א.
30 ירמיה ז כה.
33 דברים יב כט. ומכאן משמע כי ענישה היא כסף.
34 שם כה ב. ואע״פ שלא נאמר בפסוק זה עונש הרי הוא במושג ענישה. וכתב רבנו באמו״ד מאמר ה פ״ח כי השופט המיסר ומעניש מהכרע דעתו, אם כוונתו שמירת הדת ומשפטיו יש לו שכר כמ״ש מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה עושין אלא כדי לעשות סיג לתורה. ואם נתכוון בכך להטות דין או למטרותיו הרי זה משחית נפשו שנ׳ גם ענוש לצדיק וכו׳.
35 אבות פ״א מ״ו.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144