Daniel 10 – דניאל י‏ – Mikraot Gedolot

פי אלסנה אלת׳אלת׳ה, לכורש מלך אלפרס, אמר ט׳הר לדניאל אלד׳י אסמי בלטשאצר, ואלאמר חק ואלמראר לה כביר וקד פהם אלאמר ואפהם אלמנט׳ר.

אול מא יחתאג׳ אלי שרח מן הד׳א אלפסוק, אי שי מעני קולה לה האהנא אשר נקרא שמו בלטשאצר. פנקול, אן הד׳א אלאסם ועלי אנה שריף ענד נבוכדנצר אד׳ פיה אסם בל מעבודה ולד׳לך שרף בה דניאל כמא קאל די שמיה בלטשאצר כשם אלהי, פאן אליהוד ואלמלאיכה לם יכנו יסמונה אלא דניאל, כמא סיצף פי וסט אלקצה אן גבריאל קאל לה יא דניאל מראת כת׳ירה, וד׳לך אנה פי אלרויא אלאולי אנמא קיל לה סתם הבן להלז את המראה, ואיצ׳א הבן בן אדם. ת׳ם נקול, ואי שיא מעני קולה ואמת הדבר, תראה לו קאל אלכלאם מרסלא הל כנא נשך פי אנה אמת, לכן קולה ואמת הדבר יעני בה אנה לא שרט פיה ולא אסתת׳ני, לאנך תעלם אן כת׳ירא מן אלנבואת לא יפצח פיה באסתת׳ני ויכון עליה פי אלמעקול או פי אלמחכום בה שרט או שרוט כקצהֵ עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. ופסרת וצבא, אראדה, לאני צרפתה מן לשון תרגום די לא תשנא צבו, צבית ליצבא, ולמן די יצבא, ואשבאה ד׳לך. ונעתה ללמראד באנה כביר, לאנה יג׳מע אחואל ארבע מלכיות, ושרח אלקץ, וגרץ׳ אלישועה, ותחית המתים, ות׳ואב העולם הבא, פיאלך מן נבוה ג׳מעת הד׳ה אלאמור. ותכראר אלקול ובין את הדבר, ובינה לו במראה, יעני אן אכת׳ר אלקצה פהמהא מן ד׳אתה, ואמא בעצ׳הא פלם יפהמה הו חתי אפהמה איאה גבריאל כמא סיקול פי אכ׳רהא ואני שמעתי ולא אבין, חתי ביין לה אלמלאך בעד ד׳לך, ולד׳לך וצ׳עת פי אלנץ ופהם ואפהם. תם קאל:

{וצבא גדול – הוא כמו צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז׳:א׳). (ביאור זה מובא בראב״ע ברוב עדי נוסח בשם ר׳ משה בן בלעם, ופוזננסקי שיער שצ״ל: ״ר׳ משה וכן בן בלעם״. אך בכ״י מינכן 242 הביאור מופיע בשם ר׳ יהודה בן בלעם.)}

וצבא גדול – ולזמן ארוך יבא.

ובין את הדבר – ולהבין את הדבר נגלה לי את החזיון.

ובינה לו במראה – ולהבינה לו במראה. ואין התיבה הזאת שם דבר, כמו: אם ידעת בינה (איוב ל״ח:ד׳). אלא ה״י יתירה, והוא כמו: בינה הגיגי (תהלים ה׳:ב׳), לפיכך הטעם למעלה בבי״ת, ופירושה כמו: הבן.

הייתי מתאבל – כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו על פי כתב צרי יהודה ובנימן רחום בעל טעם ושמשי ספרא, כמו שכתוב בספר עזרא.

and for a long time and it will come in a long time.

and he understood the word and to understand the word, the vision was revealed to me.

and he understood it in the vision Heb. וּבִינָה and to make him understand it in the vision. Now this word is not a noun, like: "if you know understanding (בִּינָה)" (Iyyov 38:4). Instead, the "hey" is superfluous, and it is like "understand (בִּינָה) my thoughts" (Ps 5:2). Therefore, the accent is above on the "beth,⁠" and its meaning is like הָבֵן, understand.

בשנת שלש – אמר הגאון: כי וצבא גדול כמו ודי הוה צבה.

ור׳ יהודה^א בן בלעם אמר: שהוא כמו צבא לאנוש עלי ארץ.

ולפי דעתי כי אשר נקרא שמו יכנס בין שני דברים כאשר פירשתי וירא ישראל על שפת הים מצרים מת כי הארץ בלעתם כי כן כתוב בשירה, וככה זה דבר וצבא גדול נגלה לדניאל במראות הלילה.

ואמת – את הדבר.

ובין את הדבר – שם הפועל כמו בין תבין את אשר לפניך.

ובינה לו – שם ובעבור היות תחילת הנגינה באות הראשון שבה המלה מלעיל כמו עשה לי את החיל הזה. או יהיו שניהם לשון ציווי ותחסר מלת ונאמר לו זאת המראה לא גילה אותה והעלימה אולי כן צוה.

א. כן בכ״י מינכן 242. בכ״י פרמא 3099, לונדון 24896, רומא 72: ״משה״.

הפרשה הי״א
בשנת שלש לכרש מלך פרס וגו׳ דבר נגלה לדניאל וגו׳ אשר הדבר הלז הוא דבר אמת וקיים בצבא גדול שהוא בענין גדולת צבא ישראל במלכות החמישי וואו וצבא במקום בית כי אותיו׳ בומף מתחלפות.

ויען כי אמר שנגלה לדניאל ביאר כי הדבר מכוסה מאד. ויש הבנה גדולה בו כשהאדם בהקיץ והבנה גדולה בו אפי׳ במראה הנבואה. והוא רמז כי כאשר דניאל לא הבין נמשל אלו החזיונות שלו בהקיץ אחרי שעבר ממנו הרוח הקדשיי. הנה אפי׳ בעת המראה לא היה מבינו וזה לא היה מפני קוצר המשיג רק מפני עומק המושג אשר רצה לה׳ להעמיקו ולהסתירו למען לא יגלוהו בני האדם. ולהיות שדניאל היה מכין עצמו לידיעות אלה. לבלתי היות כילות למעלה היו משפיעי׳ בו כל הידיעו׳ והוא היה כותבם ואמנם לא הבין מהם ולא יובן מזולתו רק ענין הארבע׳ מלכיות. ומהמלכות החמישי לא נודע דבר אמיתי וקיים.

בלטאשצר – אל״ף קדים לשי״ן על פי המסורת שכתבתי בסוף סימן ד׳.

וצבא – ענין חיל רב.

דבר – ר״ל דבר נבואה.

ואמת הדבר – ר״ל נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות.

וצבא גדול – גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה.

ובין את הדבר – ר״ל וכדי להבין את הדבר ולהבינה לו במראה עינים לזה נגלה לו אמיתת הדבר כמות שהיא וגם צבא רב ממלאכי מעלה לשיהא מובן לו בקלות ולא נאמר מה הוא דבר הנבואה ואולי היה מצווה להעלימה.

בשנת שלש לכורש – אחר שראה דניאל כי כורש נתן רשות לבנות הבית, ועל ידי שטנה שכתבו צרי יהודה חזר ובטל את הבנין, התאבל על דבר זה, ובא לו הדבור להשקיט המית רוחו, דבר נגלה, כי מראה זו לא באה בכללות רק גלו לו כל הפרטים, ואמת הדבר באר לו דבר אמת מה שנעשה עתה, וגם צבא גדול מה שיעשה לזמן רחוק, ובין את הדבר במראה הזה בא להבין כל המראות הקודמות שהיו בם ב׳ ענינים דבר ומראה – ר״ל דברים ששמע בנבואה, ומראה שראה בדמיון, כמו האיל והשעיר וכד׳, וכ״ז הבינו לו עתה בפרטות בין להבין את הדבר – בין בינה לו – הבינו במראה להבין מה שראה במראה.

ואמת הדבר – נראה לו בחזיון ברור.

וצבא גדול – מלשון הלא צבא לאנוש (איוב ו׳:א׳); ותיבת צבא נראה שנגזרת היא מן צו⁠־בא, שמצוים לאדם שיבא למלאכת מה והוא בא; ושמש גם למשך זמן עבודתו; וכאן שמש להוראת זמן ארוך שדניאל עמד בחזיונו; ואמרו לו בין וחשוב על הדבר עצמו, ובין וחשוב על המראה שאתה רואה שממנו תדע עתידות; ובפעל השני הוסיף ה״א סימן הנקבות שיש להן חן יותר מן הגברים להורות לשון תחנה, חשוב נא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון