Zekharyah 10 – זכריה י‏ – Mikraot Gedolot

(א) שַׁאֲל֨וּ מֵיְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר⁠־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה׃

Ask of Hashem rain in the time of the spring rain, Hashem who makes lightning. He will give them rain showers, to everyone plants in the field.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שְׁאִילוּ מִן קֳדָם יְיָ מִטְרָא בְּעִדַן לְקִישׁ יְיָ עָבֵיד רוּחָא וּמָחֵית מִטְרָא לִבְנֵי אֱנָשָׁא לְמִתַּן לְהוֹן עִבּוּרָא לְמֵיכַל וְעִסְבָּא לִבְעִירָא בְּחַקְלָא.

שאלו מה׳ מטר – אמר ר״ל מנין למטר שהוא בשביל יחיד שנאמר שאלו מה׳ מטר בעת מלקוש ה׳ עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם – יכול לכל ת״ל לאיש, אי לאיש יכול לכל שדותיו ת״ל בשדה, אי שדה יכול לכולה. ת״ל עשב, כדרב דניאל בר רב קטינא דהוה ליה ההוא גנתא כל יומא הוה נפיק וסייר ליה ואמר האי משרא בעי מיא והאי משרא לא בעי מיא למחר להאי אתא מטרא ולהאי לא אתא. מאי ה׳ עושה חזיזים – א״ר יוסי בר חנינא מלמד שכל צדיק וצדיק עושה לו הקב״ה חזיז בפני עצמו, מאי חזיז א״ר יהודה פורחות, מאי פורחות אמר רבא עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא, א״ר יוחנן סימן למטר פורחות. עולא איקלא לפומבדיתא חזא פורחות אמר קומו ניעול דהשתא אתא מיטרא, לסוף לא אתי מטרא אמר כי כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מטרייהו.

שאלו מי״י מטר – אם תצטרכו.

חזיזים – עננים מביאים מטר.

לאיש עשב בשדה – בשביל איש אחד ובשביל עשב אחד הצריך למטר.

Request rain from the Lord if you need it.

rain-clouds Clouds that bring rain.

for each person, grass in the field For one man and for one grass that requires rain.

שאלו מי״י מטר בעת מלקוש – שאלו מטר מאת הקב״ה שיגדל תירוש ודגן, שמרבה יופיין.

חזיזים – עננים.⁠^א

ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה – והקב״ה ישמעם ויתן להם מטר לכל איש שיש לו שדה.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״עננים״.

שאלו – עושה חזיזים – כמו לחזיז קולות (איוב כ״ח:כ״ו). הטעם: בהתגבר יד החשמונים יהיה להם שבע גדול.

י׳⁠ ⁠⁠״י עושה – שודאי יהא עושה לכם

חזיזים – קיבוץ מים בנמוך להשקותו ע״י גידול הנהרות והנחלים. וכן כל קיבוץ מי נהר קורא מחוז וכן הוא ועם שאול עשינו חוזה (ישעיהו כ״ח:ט״ו).

ומטר גשם יתן – לכם להשקות הגבוה, לתת לכל איש עשב בשדה.

שאלו – בזמן ההוא אם תשאלו מהשם יתברך מטר בעת מלקוש י״י עושה חזיזים מיד ישמע תפלתכם ויעשו חזיזים ויתן מטר והחזיזים יהיו עם המטר וכן אמר ודרך לחזיז קולות (איוב כ״ח:כ״ו,ל״ח:כ״ה) והם אותם שמבהיקים בעת המטר לפני בא הרעש והוא מגזרת חזה. ורבותינו ז״ל פי׳ כמו ענן ומה שאמר בעת מלקוש שהוא המטר האחרון שהוא בימי ניסן כלומר אפילו באחרונה אם יצטרכו למטר יתן להם ויגדל העשב מהרה.

ומטר גשם – בסמיכות אדמת עפר מטיט היון ר״ל רבוי המטר יתן לאותם שיהיו בזמן ההוא.

לאיש עשב בשדה – לכל אחד מהם יתן לו עשב בשדהו ורז״ל פי׳ כי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום יעשה הוא רצונם ואם יצטרך איש אחד לבדו מטר ולא האחרים יתן לו לבדו מטר ואם יצטרך איש לעשב אחד בשדהו או בגנו ולא יצטרך לעשב אחר יתן לאותו העשב לבדו מטר כמו שאמר אחד מן החסידים האי משרא בעי מטרא והאי משרא לא בעי מטרא.

וזכר שיהיו גם כן אז כל כך דבקים באלהיהם עד שאם ישאלו מהשם מטר בעת העצר הגשמים בהיות הארץ צריכה אליו בעת מלקוש מיד הקב״ה יעשה שאלתם ובקשתם וישמע תפלתם ומיד יעשה חזיזים ומטר גשם יתן להם, ואף על פי ששפע המטר הנה הוא מההשגחה הכוללת כי לא יותן המטר לאיש הפרטי כי אם לכלל הנה האל יתברך באותו זמן ישגיח בכל אחד מהם בפרט כל כך עד שיתן לכל אחד מהם העשב הראוי לשדהו בפרט והוא אומרו ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה.

(הקדמה) [מתנבא על הדורות שאחרי החשמונאים]:

(א-ב) שאלו מה׳. את המזון ההכרחי בעתו¹, כי הוא יתן², כי אמנם התרפים וזולתם³, שהמכוון בהם להשיג מותרות בחיי שעה⁴, התכלית המושג מהם הוא שקר והבל⁵: [על כן נסעו כמו צאן יענו כי אין רועה]. על כן הדורות שאחרי החשמונאים⁶ נסעו למלחמה כמו צאן בלי רועה⁷, ובכן יענו ויכנעו⁸ לפני אויביהם, כי אין רועה אותם דעה והשכל⁹ לכוון לבם לאל המושיע¹⁰:

1. ׳מטר בעת מלקוש׳.

2. ׳ומטר גשם יתן להם׳. כלומר, תבקשו גשם בעת ירידת המלקוש כי אז יש בו צורך רב, ותראו שיהיה נעתר לכם ויעלה עננים גם נגד הטבע ויתן להם מטר להצמיח לכל איש עשב בשדהו (מצודות), שאם תבקשו מה׳ את צרכיכם, ולא מותרות, בודאי שיתן לכם כפי הצריך לכל אחד. ורש״י פירש כאן ׳שאלו מה׳ מטר - אם תצטרכו׳, ואולי כוונתו כי זמן שאלת מטר הוא מתחילת מרחשוון שהוא זמן היורה, ואילו מלקוש בא בניסן, והיינו שמדבר כאשר כבר הגיע עת מלקוש ועוד לא ירד די גשם, וברנת יצחק ביאר כוונת רש״י ע״פ המבי״ט (בית אלוקים שער התפילה פ״א) שאין ראוי להתפלל אלא על דבר שיש בו צורך, וכן נראה כוונת רבינו, שאין מדובר אלא במה שהוא ׳מזון ההכרחי׳ ולא מותרות. [ובישעיהו (ל כג) כתוב ׳וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה׳, ופירש רבינו ׳ויתן המטר הראוי לאותו הזרע אֲשֶׁר תִּזְרַע, ׳לאיש עשב בשדה׳⁠ ⁠׳. ופירושו שם אינו כפירושו כאן שיתן לכל איש ואיש עשב בשדהו, אלא שם מפרש שה׳ יתן לכל עשב את המטר הצריך לו, והוא ע״פ דברי ריש לקיש בתענית (ט:) בדרשת פסוק זה, ע״ש].

3. ׳הקוסמים וחלומות השוא׳.

4. ע״י הפנייה אל התרפים חושבים עובדיהם שישיגו בזה יותר ממה שהם צריכים לקיום הגוף, וישיגו מותרות, ׳ובם [באלהי מסכה] יחשבו עושיהם להשיג קניינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה, והוא אמנם היפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו (דה״י ב׳ כ יב) וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׳ (לשון רבינו בשמות לד יז).

5. העובדים חושבים שישיגו ׳מותרות׳, אך אינם משיגים אלא ׳שקר והבל׳. ובחבקוק (ב יח-כ) כתב רבינו ׳מה הועילה מסכה וכו׳ יבטח היוצר אותו וכו׳ שבזה ישפע כח הנצחי עליו להצליחו או להגיד עתידות, וכל זה שקר, כי אמנם אין שום רצון בחיריי לשום נמצא זולתי לאל יתברך וכו׳, ובכן כל מי שיבקש להשיג חן מכל עצם נצחי זולתי מן האל יתברך הוא כאומר לעץ הקיצה בהיותו מבקש ממנו מה שאין בידו לעשות כשירצה, והנה ה׳ לבדו בהיכל קדשו, פועל ומסדר העליונים כרצונו, ובכן הס מפניו כל הארץ, וישתקו כולם מלבקש דבר מזולתו׳. וראה בפירושו לקהלת (ב כו) ׳גם זה הבל, ומזה התבאר שהשתדלות במותרות גם שיהיה בלתי רוב עמל הוא הבל, שתכליתו דבר בלתי נחשב׳. והתבאר מכל זה שההשתדלות להשיג מותרות גם אם יצליח להשיג נקרא ׳הבל׳, שאין שום ערך להשגה זו, ואילו הפנייה לשם זה אל האלילים הוא ׳שקר׳, כי לא ישיג את מטרתו כלל על ידיהם, כיון שאין האלילים בעלי בחירה שיכולים להיטיב אם ירצו, והם ׳שקר והבל׳ הנזכרים כאן.

6. שפנו אל התרפים.

7. כיון שפנו אל האלילים שהם שקר, ולא אל ה׳.

8. כ״כ רש״י, כמו ׳לענות מפני׳ (שמות י ג).

9. ע״פ לשה״כ בירמיה (ג טו).

10. אילו היו מבקשים מאת ה׳, לא היו נכנעים לפני אויביהם כי ה׳ היה מושיע אותם, אך לפי שאין רועה ומנהיג להורות להם את הדרך הישרה, פנו אל האלילים, ולכן נכשלו.

שאלו – ענין בקשה.

מלקוש – כן יקרא המטר המאוחר כמו יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).

חזיזים – עננים כמו ודרך לחזיז קולות (איוב כ״ח:כ״ו).

ומטר גשם – כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).

שאלו מה׳ מטר – כאלו יאמר אל בני הדור ההוא בחנו הדבר ושאלו מה׳ מטר בעת ירידת המלקוש כי אז יש בו צורך רב ותראו שיהי׳ נעתר לכם ויעלה עננים עם כי לא יורה הטבע עליהם ויתן להם מטר להצמיח לכל איש עשב בשדהו וכאומר הנה בזה תדעו שאתם דבוקים במקום והוא משגיח בכם למלאות מחסורכם.

מטר, מלקוש, גשם, חזיזים – מלקוש הוא הגשם היורד אחרי זמן הגשם, ומטר וגשם בארתי הבדלם (התו״ה בחקתי סי׳ ג׳) שגשם הוא הטבעי ומטר הוא ההשגחיי, ר״ל שגם בעת מלקוש יתן מטר ע״י תפלה, וגם יעשה חזיזים הם העננים העוצרים בתוכם אדים אשיים המסבבים הברק והרעם, ויתן מטר גשם, שאל גשם הטבעי יוסיף מטר ההשגחיי. בין להם, היינו לצורך הכלל, ובין לאיש אחד וגם לעשב אחד בשדה.

שאלו – נמשך למעלה הבחורים והבתולות ינובבו ויאמרו שהם רוצים רק דגן ותירוש, ולכן אל תשאלו מה׳ אבני נזר, רק שאלו מה׳ מטר בעת מלקוש – כי ה׳ יתן המטר בהשגחה והגם שלא תהיה הטבע מוכנת לשירד מטר, ה׳ עושה חזיזים ויתן מטר גשם – ר״ל גשם השגחיי לא לבד לצורך הרבים כי לאיש אחד, וגם לבעבור עשב אחד הנמצא בשדה – אם העשב הזה צריך מטר יורידנו בעבורו.

בעת מלקוש – אם יחדל יורה, מלקוש ימלא חסרונו; אבל אם יחדל מלקוש, תבואת שנה נעדרה מכל וכל.

חזיזים – מאיוב (איוב ל״ד:כ״ה) נראה שהוראתו ברקים, ומקורו חז בכפל אות, אור מבריק מאד, ובחילוף אותיות יש לו קורבה עם חֵץ ואש.

ומטר גשם – והמטרת גשם; וגדר בין שני השמות הוא שמטר הוא טפות דקות, וגשם הוא טפות גסות (עיין באוצר נרדפי ואכמ״ל).

לאיש עשב בשדה – לכל איש ואיש ממציא עשב לעבודתו ולצרכו להוציא לחם מן הארץ (תהלים ק״ד:י״ד).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ⁠־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וְא^א יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַחֵמ֑וּן עַל⁠־כֵּן֙ נָסְע֣וּ כְמוֹ⁠־צֹ֔אן יַעֲנ֖וּ כִּי⁠־אֵ֥ין רֹעֶֽה׃

For the teraphim have spoken vanity, and the diviners have seen a lie; and they have told false dreams. They comfort in vain. Therefore they go their way like sheep. They are oppressed, because there is no shepherd.

א. הַשָּׁ֣וְא =א
• תיבה זו מובאת בטעות ברשימת ברויאר (מהדורות חורב וכתר ירושלים), שם צויינה ל=הַשָּׁ֣וא (חסר שווא!); אמנם הכתר קיים לתיבה זו ואין בו טעות.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי פָלְחֵי צַלְמַיָא מְמַלְלִין אוֹנָס וְקוֹסְמַיָא מִתְנַבָּן שְׁקַר וּנְבִיֵי שִׁקְרָא בִּנְבוּאַת שִׁקְרֵיהוֹן שִׁקְרָא מְמַלְלִין לָא מִדָעַם מְנַחֲמִין עַל כֵּן אִתְבַּדָרוּ כְּבַדוּר עָנָא גְלוֹ אֲרֵי לֵית מְלַךְ.

כי התרפים דברו און – ומה הם התרפים שוחטים אדם בכור ומולגים את ראשו ומולחים אותו במלח ובבשמים וכותבים על ציץ זהב שם רוח הטומאה ומניחין תחת לשונו ותוחבים אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות והוא מדבר עמהם.

וחלומות השווא ידברו – שמואל כד הווה חזי חלמא בישא אמר וחלומות השוא ידברו, וכד הוה חזי חלמא טבא הוה קא מתמה ואמר וחלומות השוא ידברו, והא כתיב בחלום אדבר בו. רבא רמי כתיב וחלומות השוא ידברו, והא כתיב בחלום אדבר בו. לא קשיא כאן על ידי שד כאן על ידי מלאך.

כי התרפים – והקוסמים חזו שקר – והחלומות אשר הטעו את אבותיכם לאמר חלמתי והיו מחזיקים ידיהם למרוד בהקב״ה דברו און והבל נחמו לאמר: שלום ואין שלום (יחזקאל י״ג:י׳).

על כן נסעו וגו׳ – אבל אני נבא לכם באמת.

יענו – יתכנעו כמו לענות מפני (שמות י׳:ג׳) לשון עוני.

For the teraphim, etc., and the soothsayers envisioned lies, and dreamers who misled your forefathers, saying, "I dreamt.⁠" They would encourage [your forefathers] to rebel against the Holy One, blessed be He. They spoke futility, and they spoke vanity, saying "peace" – but there was no peace.

Therefore, they traveled. I, however, am a true prophet for them.

they were humbled "to humble yourself before Me.⁠" An expression of humility.

כי התרפים דברו און – עכשיו יהו שואלין מאת הקב״ה ויעזבו אמנה שהאמינו עד עכשיו בתרפים ובקסמים ובחלומות שהם שוא ושקר. ועל כן שהאמינו בשקריהם ובפחזותם לפיכך נסעו בגלות כצאן אשר אין להם רועה.

יענו^א – לשון הכנעה, כמו: עד מתי מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳), ותרגומו: לאיתכנעא.

א. כן תוקן בין השיטין בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: יענה. בכ״י פריס 162: ״וענה״.

כי – האומרים לא יבוא מושיע^א לישראל, הבל ינחמו צרי ישראל. על כן נסעו – ישראל וברחו מירושלם לפני מלחמות החשמונים, ויענו – לשואלים למה תברחו, כי אין רועה – לישראל מישראל.

א. כן בכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״מושיע״.

כי – לשעבר התרפים – שהיו שואלים בהם דברו להם און – ולא הצליחו בם,

אבל עתה שאלו מי״י ויתן לכם, כן השיטה.

על כן נסעו – ממקומם כמו צאן – שיענו ויחלשו ויכנעו בלי רועה.

כי התרפים – אז יכירו כי התרפים דברו און כי יראו כי הנבואות שאמרו נביאי האמת נתקיימו הרעות נתקיימו בחרבן הארץ והנחמות נתקיימו בזמן ההוא יכירו אז כי בעלי התרפים שהיו מתעים אותם קודם חרבן הארץ וכן הקוסמים ונביאי השקר בחלומותיהם שהיו אומרים להם קודם החרבן שלום יהיה לכם (ירמיהו כ״ג:י״ז) יכירו אז כי הבל ינחמון והכל היה שקר ואון והבל.

על כן נסעו – נסעו וגלו מארצם כמו הצאן אשר אין להם רועה.⁠¹

יענו כי אין רועה – יענו יכנעו וכן ומהמונם לא יענה (ישעיהו ל״א:ד׳) ענין הכנעה.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים א כ״ב:י״ז.

גם אין ספק, ואם זה לא כתב יוסיפון, כי היה בזמן זה ובכל זמן בארץ ישראל ובכל גלילות הארצות ההם כלם, עונן ומנחש ומכשף וקוסם ועושה תרפים ובעלי חלומות ושגעונות, כמו שראיתי גם כן לאין מספר בארצות ההם גם היום, אם כן מבואר אמרו: כי התרפים דברו און – כי אלו נמצאים היו גם לעמנו, גם לבני יון, גם מבואר בעצמו.

ואמנם אומרו אחר זה כי התרפים דברו און לא אמרו על קוסמי ישראל ונביאי השקר אשר להם כי אם על האויבים, כי מפני שהיונים ושאר העמים שיעלו אז לכבוש את ארץ ישראל יסמכו בעלייתם על דברי הקוסמים שלהם שיאמרו להם שיצליחו לכן אמר שעתה ידעו שהדברים דברו און להם והקוסמים והחולמים ראו שקר וכזב, ועל כן אותם האומות נסעו כמו צאן שנסו או שהלכו רוצה לומר בלי כח לפני אויב עד שאותם הקוסמים ובעלי התרפים המייעדים כפי המערכות השמימיות יענו ויאמרו להנצל מהכזב הנמצא בפיהם כי אין רועה רוצה לומר שכבר אין להם רועה ושר בשמים כי אינו משפיע עליהם כירחי קדם. ואומר השם יתברך שאמת דברו שבזמן ההוא על הרועים שהוא משל לשרי האומות המשפיעים בהם יחרה אפו ועל העתודים שהם האומות הנשמרות מהם יפקוד להחריבם לפי שאז יפקוד השם צבאות את עדרו שהוא בית יהודה, וישם אותם כסוס הודו במלחמה רוצה לומר כמו הסוס שיראה כחו והודו במלחמה וכמו שאמר על הסוס ישיש בכח יצא לקראת נשק, והנה החרון אפו שזכר הוא משל שהקדוש ברוך הוא ישדד בזמן הגאולה כוחות המערכות העליונות המשפיעות על אויבי ישראל וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה כז, א) ביום ההוא יפקוד השם על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

התרפים – עשוים הם בצורת אדם ומדברים עתידות ע״י כשוף.

און – שקר ודבר תוהו.

והקוסמים – הם חוזי הכוכבים.

חזו – ראו.

יענו – ענין הכנעה כמו מאנת לענות (שמות י׳:ג׳).

רועה – ר״ל מנהיג.

כי התרפים – כאומר שלא יפה עשו אבותיכם שפסקו בתרפים וקוסמים ובחלומות כי התרפים דברו און ודבר תוהו והקוסמים ראו שקר ובעלי החלומות ידברו שוא.

הבל ינחמון – מה שנחמו אותם לאמר שלום יהיה לכם אל תיראו הנה הוא הבל כי לא כן היה.

על כן – הואיל ועסקו בהם נסעו מארצם ללכת בגולה כמו צאן שהרועה מסיעם ממקומם בע״כ.

יענו – היו מוכנעים אל האויב כי לא היה להם מנהיג טוב להוליכם בדרך הישר ולכן אחזו בדרכם ובגמול זה היו מוכנעים אל האויב.

יענו – מענין הכרעה ועוני.

צאן – (אשר) יענו.

כי – לא יסמכו עוד על הכחות הטבעיות ומעשה הטלמסאות ודרכי האצטגנינים, באשר יכירו כי התרפים דברו און, והקוסמים – המגידים עתידות עפ״י הקסם דברו שקר – וכן לא יאמינו עוד בחלומות כי ידעו שהחלומות שוא ידברו – וירמוז שקודם בוא המשיח יעמדו תרפים וקוסמים וחולמי חלומות שיתעו את העם בהבליהם ואז ידעו כי אין בם ממש, כי על כן על שהאמינו בהבלים אלה נסעו כמו צאן אשר יענו כי אין רעה – כי לא היה להם רועים משכילים מנהיגים אותם עפ״י התורה והשכל רק מהבילים אותם בחלומות והבלים ודברים הרבה והיו כצאן אשר אין להם רועה נאמן.

און – בחילוף אותיות הבל; וגם שם עון קרוב לו; ותועלת הבאה לאדם מאון ועון תועלת הבל הוא.

נסעו – נעתקו ממקומם ונדו הנה והנה.

יענו – ישאו קולם באנחתם, ואין לקול השה תיבה מיוחדת בלשון הקודש, ע״כ נשתמש בשרש ענה הכולל כל מין הרמת קול; ושריקות עדרים שבשירת דברה (פסוק ט״ז) לא נודע בבירור משמעו, ונוטה אני לומר שיש ליחסו לרועי העדרים ולא לעדרים עצמם. ואולי שם שה (שה כשבים ושה עזים, פרשת ראה) נגזר מקול הצאן שבאזני בני כנען נשמע כדברת שה (belare, blöcken, meckern).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) עַל⁠־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל⁠־הָעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי⁠־פָקַד֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה צְבָא֤וֹת אֶת⁠־עֶדְרוֹ֙ אֶת⁠־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃

My anger is kindled against the shepherds, and I will punish the male goats; for Hashem of Hosts has visited His flock, the house of Judah, and will make them as His majestic horse in the battle.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַל מַלְכַיָא הֲוָה רוּגְזִי וְעַל שִׁלְטוֹנַיָא אֲנָא מַסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן אֲרֵי דָכֵיר יְיָ צְבָאוֹת יַת עַמֵיהּ יַת דְבֵית יְהוּדָה וִישַׁוֵי יַתְהוֹן כְּסוּסֵי תַקִיף דְזִוְתָן בִּקְרָבָא.

על הרעים חרה אפי – על מלכי יון.

ועל העתודים – על שריהם וכן תירגם יונתן ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטוניא אנא מסער ויונים נמשלו לעתודים והצפיר השעיר מלך יון (דניאל ח׳:כ״א). והרוצה לפרש העיניין שלא במלכי יון יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאים כל עתודי ארץ (ישעיהו י״ד:ט׳).

כסוס הודו במלחמה – כסוס אשר הודו נכר במלחמה.

My wrath is kindled against the shepherds Against the kings of Greece.

upon the goats Against their princes, and so did Jonathan render it: My wrath was against the kings and upon the rulers I visit. The Greeks were likened to goats in, "And the rough he-goat is the king of Greece" (Dan. 8:21). Whoever wishes to explain the matter [otherwise] (not as referring to the kings of Greece) will say that הָעַתּוּדִים is an expression of princes, as in, "It aroused the giants for you, all the chiefs of the earth" (Yeshayahu 14:9).

as His majestic horse in battle As the horse whose majesty is recognized in battle.

על הרועים חרה אפי – על מלכי אומות העולם עשיתי מהם פרנסים על עמי.

ועל העתודים – אילו השרים שהיו ישראל תחת ידם. עליהם יחר אף י״י כשיפקוד את צאנו.

עדרו – אלו עשרת השבטים.

ואת בית יהודה – אילו שבט יהודה ובנימן.

כסוס הודו במלחמה – זה הודו של סוס שמתגבר במלחמה. כאדם הנלחם כן ילחמו בני ישראל באומות.

על – הפרשה דביקה היא, והרועים – הם מלכי יון שהיו מושלים על ישראל.⁠^א

כסוס – נודע שיראה הודו.

א. כן בכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״על ישראל״.

על הרועים חרה אפי – מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם שהתעום והביאום לידי עוני.

ועל העתודים – המנגחים, הן האומות.

כי פקד י״י צבאות את עדרו – העני הואיל ואין לו מחזיק ומנהל ומרביץ.

ושם אותם – בבריאות ובכח.

...

על הרועים – מלכי אנטיוכס שלחצו את ישראל לפני יום שקמו בית חשמונאי עליהם ואחר שהמשיל ישראל לצאן המשיל המלכים השולטים לרועים או לעתודים ההולכים לפני הצאן והצאן אחריהם.

אפקד – עונם עליהם.

כי פקד – זכר ענים ולחצם ואמר להושיעם.

את עדרו – לא יניחם ביד הרועים עוד.

ושם אותם כסוס הודו במלחמה – כמו הסוס שיראה כחו וגבורתו במלחמה. שנ׳ עליו וישיש בכח יצא לקראת נשק (איוב ל״ט:כ״א).

על הרעים חרה אפי ועל העתודים – וזה כי כתוב ביוסיפון (יוסיפון פרק ט׳) כי בסוף ימי דריוש בן אחשורוש ואסתר הנזכר בחגי וזכריה, והיו מושלים בעמנו זרבבל ונחמיה וחביריהם, צמח מלכות יון, והיה הראשון אלכסנדר, ונלחם עם דריוש הנזכר עד שנצחו, ומת דריוש זה במלחמה ההיא, ונכרתה החיה השנית לגמרי, ותיכף הלך אלכסנדר וכבש כל הגוים שהיה להם ברית עם דריוש ומלכי מדי וכו׳, ויעל גם ירושלים להכותה תחת אשר היה להם ברית עם דריוש, עד שרצה השם והראה לו פלאות נשגבות עד שבהכנסו בשערי ירושלים ויצא אליו חנניה הכהן הגדול, וימהר אלכסנדר וירד מעל המרכבה וישתחוה לכהן ויבא עמו אל בית המקדש, ויאמר אלכסנדר ברוך אלהי הבית הזה, ויתן זהב לרוב להיכל השם. אחר כך מת אלכסנדר ויחץ מלכותו לארבע ראשים, והיה הראש הגדול המולך בעיר מקדוני עיר הממלכה איש ששמו סליאוקוס, ויבואו אליו פריצי עמנו ופתוהו בחלקות ומלשינות שיבא לירושלים, עד שבא שמה. והשם עשה פליאות שאין כמותם בבואו בהיכל עד שהוכה למות ונשחתו רבים משריו וגדוליו, ובאחרית התודה לשם ולהיכל גם הוא גם אליביאוס. ואחר זה מלך אנטיוכוס הרשע על מוקדון כמו שספרו שם (יוסיפון פרק כ׳), ונצחו אותו עד שעשו היום טוב המכונה חנוכה. ובכלל, כי דעתי הוא שאמרו הנה: על הרועים חרה אפי – חברי זרבבל ונחמיה עדיין בזה הזמן היו חיים, אבל זקנים מאד, ולא ספר יוסיפון שאחד מכל בני המלוכה ומכל אנשי כנסת הגדולה ההם, התעורר בשום דרך עזר, בבא אלכסנדר ואנטיוכוס עליהם רק הכהנים, שאין חקם רק לשבת במקדש, כמו חנניה וחשמונאי ובניו, לכן אמר השם על בני המלוכה ואנשי כנסת הגדולה שחרה אפו עליהם, כי לא באו לעזרת י״י,⁠¹ עד שהשם בעצמו פקד את עמו, כמ״ש: וארא כי אין איש וגו׳ ותושע לו זרעו (ישעיהו נ״ט:ט״ז).

1. השוו ללשון הפסוק בשופטים ה׳:כ״ג.

על הרועים חרה אפי וגומר עד כה אמר ה׳ אלהי רעה את צאן ההרגה: חשב הראב״ע שאמר על הרועים חרה אפו כנגד מלכי יון כי הם היו מושלים בישראל כסוס היודע שיראה הודו, וכן פירש על כן נסעו כמו צאן יענו כי אין רועה על האנשים אשר ברחו מירושלם מפחד היונים ועזבו לבני חשמונאי באומרם כי אין רועה רוצה לומר לישראל שהאל יתברך הסתיר פניו מהם, ושלכן אמר ממנו יתד ממנו פנה כלומר מיושבי ירושלם ירמוז לחשמונאים, וגם רש״י פירש על הרועים על מלכי יון והעתודים על שרי אנטיוכוס שהיו רודים בעם כמו העתודים ההולכים לפני הצאן. ואני כבר פירשתי אמתת פירוש הפסוק הזה שלפי שאמר למעלה שהקוסמים והמנחשים מהאומות יאמרו כי אין רועה להם ולא שר בשמים משיב השם יתברך שכן הוא, האמנם כי פקד ה׳ צבאות את עדרו את בית יהודה ראוי שנדע למה לא זכר את ישראל, והענין הוא שבעבור שאותם אשר באו לפקידה היו ממלכות יהודה ואליהם היה הייעוד הזה שבהטיבם את מעשיהם ימלוך עליהם מלך מבית דוד ויתקבצו הגליות כולם לכן אמר כי פקד ה׳ צבאות את עדרו הידוע שהיא בית יהודה בפקידה הזאת ושם אותם כסוס הודו במלחמה נגד אויביהם.

על הרועים. המולכים [חרה אפי]¹: העתודים. תופשי התורה², וזה כי אמנם פקד ה׳ את עמו³ בימי החשמונאים, וְשָׂם אותם כסוס אשר הודו הוא במלחמה, אף על פי שאין הנצחון אלא מכח רוכבו⁴:

1. היינו המלכים שמלכו בדורות שאחרי החשמונאים, שהם שפנו אל האלילים, וגרמו לישראל להיכנע לפני אויביהם.

2. שגם עליהם חרה אפו של ה׳, ונקראו ׳עתודים׳ שהם שרים, שכן כתב רש״י ׳הרוצה לפרש הענין שלא במלכי גויים, יאמר העתודים לשון שרים׳, ע״ש. מכאן עד סוף הפרק מבאר רבינו טעם חרון אפו של ה׳ על המלכים ותופשי התורה בדורות שאחרי החשמונאים, שאילו היו זוכים לכך היתה נמשכת הצלחתם מן הגאולה שהיתה ע״י החשמונאים, שלא היתה בכוחם, אלא בגלל שהתפללו לה׳, עד הגאולה השלימה, עד שהיו שולטים בכל הגויים, אך כיון שבאשמת המלכים ותופשי התורה לא למדו דורות הבאים ללמוד מן הניסים שנעשו לאבותיהם, לא עלתה זאת בידם, ובפרק י״א מבאר רבינו מה נגרם מכך שלא זכו אז לזה.

3. ׳את עדרו׳, ישראל שהם ׳עמו וצאן מרעיתו׳, זכר את עניים ולחצם, ואמר להושיעם (ראה רד״ק).

4. ניצחון המלחמה אינו בגלל הסוס, אלא בכח וחכמת הרוכב עליו, ומ״מ הודו של הסוס ושבחו הוא בכך שמנצח במלחמה. וכן היה בימי החשמונאים שהתגברו ישראל על יוון והיה הודם בנצחונם, אע״פ שלא היה זה בכוחם כלל, ולא היו אלא כאותו הסוס שהגיבור רוכב עליו, וה׳ עשה את המלחמה על ידם, כמו הרוכב על הסוס. וכן כתב רבינו לעיל (ט יג) ׳כי אמנם אני הוא הנלחם על אויביכם, ודרכתי לי את יהודה ואפרים לקשת וחצים, ועוררתי אותם על יון, ואשים את ישראל כחרב גיבור, גם כי לא בחרבם ינצחו׳, הרי שהיו ישראל כחיצים וכחרב ביד ה׳ הנלחם להם באויביהם, אף שהיתה המלחמה נראית כמלחמה טבעית על ידי לוחמי ישראל. [וראה פירוש רבינו לשיר השירים (א ט-יא) ׳לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי - כמו שקרה לך בהיותך סוסתי בין רכבי פרעה, שנגלית שכינתי עליך כאיש מלחמה וניצחת את כולם׳, הרי המשיל את ישראל לסוס של ה׳ כאשר ה׳ מתגלה עליהם כאיש מלחמה הרוכב עליהם, ובכך מנצחים את אויביהם].

ושם אותם – זהו א׳ מן השנים מלאים וא״ו בתרי עשר.

העתודים – הם הזכרים מן העזים ויאמר על השרים בדרך שאלה.

אפקוד – ענין זכרון.

הודו – ענין הדר ואמצות הלב.

על הרועים – ר״ל עתה בבוא הגאולה חרה אפי על הרועים הם מלכי האומות שהרעו להם.

ועל העתודים – על שרי האומות אזכור עונם לשלם גמול.

כי פקד – כי זכר ה׳ את עדרו הם בית יהודה לנקום נקמתם מיד הבבליים.

כסוס הודו במלחמה – בעת ילחמו ישים ה׳ אותם אמיצי לבב כמו הסוס המראה הודו ויוצא לקראת נשק.

הודו במלחמה – מבואר אצלי כי הדר הוא החיצוני וזה יתראה בהסוס תמיד, (אבל ההוד שהוא הכח הפנימי של הסוס לא יתראה רק בעת מלחמה. כמ״ש (איוב ל״ט) הוד נחרו אימה וכו׳ ישיש לקראת נשק.

על – על כן חרה אפי על הרעים שהם המנהיגים שלהם שהתעו את הצאן, ועל העתודים שהם השרים והעשירים והחזקים אפקוד – כמ״ש (יחזקאל ל״ד) הנני על הרועים וכו׳ הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים, כי פקד ה׳ את עדרו – כמש״ש ודרשתי את צאני ובקרתים, ושם אותם כסוס תחת שהיו כצאן נכנעים, יתדמו כסוס שהודו מתראה במלחמה – ששם יראה גבורותיו וכחו, כן יתראה כחם במלחמת גוג ומגוג.

העתודים – אבירי הצאן המתיצבים בפני טורפי נקבותיהם וצאצאיהם (ויתיצב תרגומו ואתעתד); וכאן משל הוא על ראשי העם.

ושם אותם – אמיצי לבב.

הודו – סוס שהוא הוד רוכבו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) מִמֶּ֤נּוּ פִנָּה֙ מִמֶּ֣נּוּ יָתֵ֔ד מִמֶּ֖נּוּ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֑ה מִמֶּ֛נּוּ יֵצֵ֥א כׇל⁠־נוֹגֵ֖שׂ יַחְדָּֽו׃

From him will come forth the cornerstone, from him the nail, from him the battle bow, from him every ruler together.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִנֵיהּ מַלְכֵּיהּ מִנֵיהּ מְשִׁיחֵיהּ מִנֵיהּ תְּקוֹף קְרָבֵיהּ מִנֵיהּ יִתְרַבּוּן כָּל פַּרְנָסוֹהִי כַּחֲדָא.

ממנו פנה ממנו יתד – תניא היה ר׳ מאיר אומר הוא עשך ויכוננך כרבא דכולא ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו מלכיו ממנו שריו דכתיב ממנו פנה ממנו יתד.

ממנו פנה וגו׳ – מהם מלכיהם מהם שריהם מהם לוחמי מלחמותם.

Out of them shall come the cornerstone Out of them shall come their kings; out of them shall come their princes, and out of them shall come those who wage their wars.

ממנו פינה ממנו יתד – תרגום יונתן: מיניה מלכיה ומיניה משיחיה. כלומר עד עכשיו מלכיהם היו האומות, אבל עכשיו מושלו מקרבו^א יצא.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104: ״בקרבו״.

ממנו – המשיל יהודה לעץ חזק שממנו פנה ויתד וקשת. והטעם: כי לא ימשל זר בהם.

ממנו פנה – פנה הוא משל על ראש העם. כמו שאמר התיצבו הנה כל פנות העם (שמואל א י״ד:ל״ח) שר״ל ראשי העם ר״ל שלא יהיה עליהם ראש מיון.

יתד – הוא הפקיד. וכן אמר ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג).

קשת מלחמה – שלא יצטרכו לעזר עם אחר אלא ידיהם רב להם.

יצא כל נוגש יחדיו – שיהיו נוגשים בשונאיהם.

ואז כשיעשה השם את דברו הטוב יהיה ממנו יתד ממנו פנה רוצה לומר שלא יהיו תחת מלכי פרס ויון ולא עם אחר אבל ממנו משבט יהודה יהיה היתד שהוא המלך שימלוך עליהם וממנו פנה שהם השרים, ואף על פי שעתה אין בהם קשת מלחמה הנה אז לא יהיה כן כי מבני יהודה יהיה קשת מלחמה וממנו יצא כל נוגש שיגוש ויצר את האויבים אשר לחצוהו, וכן ת״י מיני מלכיה מיני משיחיה מניה תקיף קרביא מיניה יתרבון כל פרנסוהי כחדא כי מפני היות בני יהודה הבאים בראשונה לפקידה היה נותן להם היתרון ההוא.

ממנו פנה [ממנו] יתד וקשת. באופן שלא היו צריכים לעזרת האומות¹, ובזה יצא מהם בפעם אחת כל נוגש ושעבוד²:

1. המשיל ישראל בימי החשמונאים לעץ חזק שממנו ניתן לעשות פינה ויתד וקשת (ע״פ אבע״ז), שהיו מלכיהם ושריהם ולוחמי מלחמותם מהם (רש״י), ולא היו ישראל צריכים לעזרת עמים אחרים. וכעי״ז כתב הרד״ק.

2. ׳ממנו יצא כל נוגש יחדיו׳ פירושו שבמלחמת החשמונאים שנעשתה על ידי ה׳, בפעם אחת בלבד היה די שיצאו מישראל כל האומות שהיו נוגשים ומשתעבדים בהם. הרי שתי מעלות למלחמה זו שבו לא היו ישראל אלא כחיצים ביד ה׳ וכסוס שהגיבור רוכב עליו, מעלה אחת שלא היו צריכים לשום עזרה, ומעלה נוספת שבמלחמה אחת היו מוציאים את האויב מן הארץ.

פנה – זויות.

יתד – מסמר.

נוגש – דוחק ולוחץ.

ממנו פנה – מיהודה יהיה המלך המשובח בעם כמו האבן ההושם בפנת הבית שהוא המשובח שבכולם על כי הוא נראה משני הצדדים ובלשון הזה נאמר על ישראל בכללם כמ״ש אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה (תהלים קי״ח:כ״ב).

ממנו יתד – זה הלשון יאמר על הפקיד וממונה שהכל תלוי בו וכן נאמר בכ״ג הממונה על הבית ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג).

ממנו קשת מלחמה – ר״ל לוחמי מלחמתו יהיו ממנו ולא יצטרך לעזרה.

כל נוגש יחדיו – כל נוגשי האומות לעבודה כולם יחדיו יצאו ממנו.

ממנו פנה – הפנה הוא האבן שהוא היסוד והראש בבנין הבית, והוא משל אל המלך, והיתד הוא המחזיק את כל האהל, שהאהל הוא משל מושב הרועה שהוא הכהן או ראש הסנהדרין הרועה אותם בעניני הדת, וכמ״ש ותקעתיו יתד במקום נאמן, שלעומת זה יצוייר המלכות בציור הבית, כמ״ש כי בית יעשה לך ה׳ (שמואל ב ז׳), ור״ל המלך ומורה הדת יצאו ממנו לא כמו בבית שני שנתמנו עפ״י מלכי פרס יון ורומי שהיו כבושים תחתיהם, וגם ממנו קשת מלחמה – לא יצטרכו לעזר עמים אחרים במלחמתם כי הגבורים שלהם יהיו מתוך העם, ועי״ז ממנו יצא כל נוגש יחדו שלא ימשלו עוד זרים עליהם.

ממנו – מעדרו הנ״ל יקומו פתאם אנשי חיל וינצחו נוגשיהם.

פנה – לבית אבנים.

יתד – ליריעות אהל ומשכן.

קשת מלחמה – מלומדים לירות בקשת.

יצא – יתרחק.

יחדו – בפעם אחת.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וְהָי֨וּ כְגִבֹּרִ֜ים בּוֹסִ֨ים בְּטִ֤יט חוּצוֹת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְנִ֨לְחֲמ֔וּ כִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה עִמָּ֑ם וְהֹבִ֖ישׁוּ רֹכְבֵ֥י סוּסִֽים׃

They shall be as mighty men, treading down muddy streets in the battle; and they shall fight, because Hashem is with them; and the riders on horses will be confounded.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהוֹן גִבָּרֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל דַיְשִׁין קְטִילֵי עַמְמַיָא בְּטִין שׁוּקִין בִּקְרָבָא וְיִגְחוּן קְרָב אֲרֵי מֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְהוֹן וְיִבְהֲתוּן רָכְבֵי סוּסְוָן.

והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה – הרי זה מקרא מסורס, וכן פתרונו: והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוסים בטיט חוצות. בוסים – לשון דורסים, כמו והוא יבוס קמינו (תהלים מ״ד:ו׳, ס׳:י״ד), בוססו את נחלתי^א (ירמיהו י״ב:י׳).

והובישו – בית יהודה את רוכבי הסוסים הבאים להלחם בם.

א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן גם ברש״י ישעיהו כ״ב:ה׳, ס״ג:ו׳. בנוסח המקרא שלנו: ״חלקתי״.

And they shall be like mighty men, treading the mire of the streets in battle This verse is inverted. It should be understood: And they shall be in battle, walking and treading people as mighty men tread the mire of the streets. treading as in, "And He shall tread down our enemies" (Tehillim 60:14), and "They have trampled My field" (Yirmeyahu 12:10).

and they shall shame the riders of horses The house of Judah shall shame the riders of horses who come to wage war with them.

בוסים – רומסים האומות תחתיהן. ויש מפרשין כל זה על יוונים וחשמנים.

והיו כגבורים – רוכבי סוסים, כי הם לא היו רגילין לרכוב על סוס, כאשר הזכיר כי יכרת הסוס מירושלם (זכריה ט׳:י׳).

והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות – ישראל יהיו כמו גבורי יון שהיו מתחילה ויהיו בוסים ורומסים אויביהם בתוך טיט חוצות.

במלחמה – באותה מלחמה שילחמו עמם.

והובישו רוכבי סוסים – האויבים שבאו עליהם רוכבי סוסים יהיה להם בשת שישראל ינצחום והם רגליים.

ואמרו: והבישו רכבי סוסים – זה יותר מבואר על אנטיוכוס ומחנהו, וגם אחריו כמה תשועות היו לבני חשמונאי על מלכי יון,

והודיע גם כן בזה שלא יצטרכו עוד לבקש עזר מאשור ומצרים ולא מאומה אחרת כי מהם יהיו הלוחמים כולם והם יהיו באויביהם כגבורים בוסים, ובוסים מלשון צריך בוססו נחלתיך (עיין ישעיה סג, יח) שהוא מענין רמיסה יאמר שירמסו בהם כמו שירמסו הטיט חוצות במלחמה, וכן כתב רש״י שהכתוב הזה מסורס ופתרונו והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוססים בטיט חוצות, ואמר שהם עם היות שבגלותם לא נסו ללכת באלה המלחמות הנה ילחמו בחזקה לפי שה׳ יהי עמהם עד שהובישו בני יהודה את רוכבי הסוסים כי יגברו מהם ולכן יובישו אותם.

(ה-ו) והיו. הנוגשים¹: כגיבורים בוסים. ונכלמים במלחמה בהכשלם² בטיט חוצות³, ונלחמו החשמונאים בחיל בלתי מספיק כי ה׳ עמם, והובישו רוכבי סוסים שהיו עם רב ועצום⁴, וזה כי ה׳ עמם וגברתי וגו׳⁵: ואענם. בהתפללם במלחמה וזולתה⁶:

1. ׳כל נוגש׳ הנזכר בפסוק הקודם, כלומר האומות הבאים לשעבד את ישראל.

2. ׳בוסים׳ היינו שיתבוססו בטיט, מלשון ׳מתבוססת בדמיך׳ (יחזקאל טז ו), ופירש שם הרד״ק ׳מתגואלת׳, ובמצודות ׳מתגוללת׳. וכתב רבינו ׳נכלמים׳ ע״פ סוף הפסוק ׳והובישו רוכבי סוסים׳, שיביישו ויכלימו אותם בנצחונם, והקדים רבינו לכתוב בלשון צחה ׳בוסים ונכלמים׳ על משקל ׳בושים ונכלמים׳. ועל זה הדרך פירש במכלל יופי, ׳בוסים׳ פועל עומד, כלומר מתבוססים, שיהיו הגויים מתגאלים ומתבוססים בטיט חוצות.

3. שאר המפרשים פירשו שישראל יהיו כגיבורים, ו׳בוסים׳ היינו שידרכו ויביסו אויביהם, ונאלצו לסרס את המקרא, ע״ש, ולפי רבינו הכוונה שהאויבים יהיו כמו גיבורים שנכשלו ומתבוססים בטיט ובושים בכך. והולך בזה לשיטתו, שבפסוק ז׳ כתב שלא יהיו בני ישראל גיבורים כלל, וינצחו רק בדרך ניסית.

4. למרות שאין חילם של החשמונאים מספיק להילחם בצבאות יוון האדירים, כיון שה׳ עמם ינצחו, ויביישו את ׳רוכבי הסוסים׳ היוונים שהיו רבים וחזקים, ויפלו ׳רבים ביד מעטים׳ ו׳גיבורים ביד חלשים׳, כמו שאומרים בתפילת ׳על הניסים׳ על נס ניצחון מלחמת החשמונאים. ונקראו האויבים ׳רוכבי סוסים׳ לעומת ישראל שלא היו רגילים לרכוב על סוס (אבע״ז).

5. ׳אתן להם גבורה אל אויביהם׳ (רד״ק) במלחמת היוונים (רש״י).

6. וכ״כ במצודות ׳וכן אענה להם בכל עת קראם אלי׳. והיינו כי כבר תיאר את נצחונם במלחמה, והוסיף כאן שענייה זו תהיה גם כשיתפללו על שאר צרכיהם. ולשון דומה כתב רבינו בדברים (לג ז) ׳שמע ה׳ קול יהודה - כשיתפלל במלחמה או זולתה׳.

בוסים – ענין רמיסה ברגל כמו יבוס צרינו (תהלים ס׳:י״ד).

והובישו – מלשון בושה.

והיו כגבורים וגו׳ – ר״ל עם כי הם חלשים יהיו כגבורים הרומסים במלחמה בתוך הטיט המושלך בחוצות.

ונלחמו – ר״ל עם שאינם מלומדי מלחמה עכ״ז ילחמו דרך אנשי מלחמה כי ה׳ עמהם והוא ילמד ידם לקרב אצבעותם למלחמה.

והובישו – עם כי הם יהיו אנשי רגלי יביישו את האויב רוכבי הסוסים כי יתגברו עליהם.

והיו – הגם שלא יהיה להם רכב וסוס רק יהיו במלחמה כגבורים ההולכים רגלי ובוסים בטיט חוצות ברגליהם, בכ״ז ילחמו ע״י שה׳ עמם והובישו רוכבי סוסים – כי יתגברו עליהם.

בוסים – אויביהם בטיט חוצות.

ונלחמו – באומץ לבב ובגבורה.

והובישו – יכלמו.

רכבי סוסים – הבאים עליהם, בעוד שלבני ישראל לא היו סוסים ורכב, הן מחמת רצון ה׳ (יהושע י״א:ו׳, שמואל ב׳ ח׳:ד׳), הן מחמת שארץ כנען ארץ הרים אינה מגדלת סוסים.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וְגִבַּרְתִּ֣י׀ אֶת⁠־בֵּ֣ית יְהוּדָ֗ה וְאֶת⁠־בֵּ֤ית יוֹסֵף֙ אוֹשִׁ֔יעַ וְהֽוֹשְׁבוֹתִים֙ כִּ֣י רִֽחַמְתִּ֔ים וְהָי֖וּ כַּאֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־זְנַחְתִּ֑ים כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְאֶעֱנֵֽם׃

"I will strengthen the house of Judah, and I will save the house of Joseph, and I will bring them back; for I have mercy on them; and they will be as though I had not cast them off, for I am Hashem their God, and I will hear them.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַדַבֵּר יַת דְבֵית יְהוּדָה וְיַת דְבֵית יוֹסֵף אֶפְרוֹק וְאֶכְנוֹשׁ גָלוּתְהוֹן וְאֶרְחַם עֲלֵיהוֹן וִיהוֹן כִּדְלָא טַלְטַלְתִּינוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן וַאֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן.

והושבותים – כמו והושבתים לשון ישיבה.

וגברתי את בית יהודה – במלחמת היונים.

ואת בית יוסף אושיע – במקום שגלו שם בחלח וחבור (מלכים ב י״ז:ו׳) בימי סנחריב.

והיו כאשר לא זנחתים – כאילו לא זנחתים מעולם.

And I will strengthen the house of Judah in the war against the Greeks.

and the house of Joseph I will save in the place where they were exiled – in Halah and in Habor in the days of Sennacherib.

And I will cause them to settle Like וְהוֹשַּׁבְתִּים, an expression of settling.

And they shall be as though I had not forsaken them As though I had never forsaken them.

ואת בית יוסף – אילו י׳^א השבטים.⁠^ב

והושבתים על אדמתם^ג והיו^ד כאשר לא זנחתים – ויהיו ישראל כמי שלא זנחם הקב״ה מעולם.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״י׳⁠ ⁠⁠״.

ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: שבטים. בכ״י ברסלאו 104: ״השבט״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״והושבתים על אדמתם״.

ד. כן בפסוק וכן תוקן בין השיטין בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162: ״והיה״.

וגברתי – יהודה ויוסף הם הבאים מאשור אל בית שני.

והושבותים – מלה מורכבת מן והשיבותים והושבתים, כמו שבועות ימים (יחזקאל מ״ה:כ״א), מן שבעת ושבוע, ורבות ככה.

וגברתי – אתן להם גבורה אל אויביהם.

והושבותים – מלה מורכבת מן והושבתים מן ישב ומן השיבותים מן שוב ושני הענינים נכונים כאן ר״ל כי ישיבם אל ארצם ויושיבם שם בהשקט ובבטחה.

והיו כאשר לא זנחתים – יהיו בכבוד גדול ובשלום כאלו לא זנחתים מעולם כי מרוב הטובה לא יזכרו צרותיהם שעברו.

ומדעתי אמרו בית יהודה בכל זה הספור עם היות כונת השם לרמוז על כלל עמנו כמ״ש עוד: וגברתי את בית יהודה – היה כונת השם ורוחו לרמוז גם על יהודה המושל המופלג שהיה בזרע חשמונאי הנקרא יהודה מכבי, מצד שזה היה האות הכתוב על דגלו עם נקדות, להורות: מי כמוכה באלים י״י (שמות ט״ו:י״א), לכן יקראו הנוצרים זה הספר בשם זה, אבל לא אוכל לגזור אם זכריה הבין והכיר זה הרמז או לא, אבל הנאות אצלי כי הכירו.

ולפי שבני יהודה היו המתחילים בפקידה לכן אמר עליהם ראשונה וגברתי את בית יהודה רוצה לומר שיתן להם אומץ וגבורה רבה ואת בית יוסף אושיעה שהוא רמז לעשרת השבטים שיושיעם מגלותם והושבתים כי רחמתים רוצה לומר שישיב אותם אל אדמתם בחסד וברחמים ויהיו שם בכבוד ובמישור כאילו לא זנחתים ולא עזבתים מעולם לפי שמרוב הטובה לא יזכרו כל הצרות אשר עברו, כי אני ה׳ אלהיהם מימי אבותיהם ולכן אענם בכל קראם אלי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

והושבותים – היא מלה מורכבת מן הושבה ומן יושבת ההשקט מלשון בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).

זנחתים – ענין עזיבה כמו למה זנחתנו (תהלים מ״ג:ב׳).

ואענם – מלשון עניה ותשובה.

ואת בית יוסף – המה בני עשרת השבטים.

והושבותים – אושיבם לארצם וישבו בה בהשקט ושאנן כי ארחם עליהם ויהיו כאלו לא זנחתים מעולם כי לפי רוב הטובה לא יזכר ימי הגולה.

כי אני וגו׳ – אשר הכח בידי להרבות טובה.

ואענם – וכן אענה להם בכל עת קראם אלי.

והושבותים – מורכב מן והושבתים מן ישב, ומן והשיבותים מן שוב, ר״ל שישיבם לארצם ויושיבם שם בשלום ושלוה (רד״ק).

וגברתי את בית יהודה שהם חלשים ונדכאים אגבר אותם, ואת בית יוסף שהם גבורים רק הם נדחים ואובדים אושיע והושבותים אל מקומם לא״י, והגם שהשלכתים מעל אדמתם באף ובחמה וזנחתי אותם, עתה רחמתים והיו כאשר לא זנחתים – כי הגם שעד עתה לא הייתי אלהיהם ולא פניתי אל תפלתם, עתה אני ה׳ אלהיהם משגיח עליהם ואענם.

והושבותים – מורכב מן ישב ושוב (הושבתים והשיבותים); וכבר שני השרשים קרובים, שהיושב באיזה מקום שב אליו תדיר, וע״כ יבואו פעמים רבות זה תמורת זה, או כמו כאן מעורבים יחד (שמואל ב׳ ט״ו:ח׳) וכונתו אתן להם שנית יישוב בארצם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְהָי֤וּ כְגִבּוֹר֙ אֶפְרַ֔יִם וְשָׂמַ֥ח לִבָּ֖ם כְּמוֹ⁠־יָ֑יִן וּבְנֵיהֶם֙ יִרְא֣וּ וְשָׂמֵ֔חוּ יָגֵ֥ל לִבָּ֖ם בַּיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃

Ephraim will be like a mighty man, and their heart will rejoice as through wine; yes, their children will see it, and rejoice. Their heart will be glad in Hashem.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהוֹן כְּגִבָּרִין דְבֵית אֶפְרַיִם וְיֶחְדֵי לִבְּהוֹן כְּשָׁתֵי חֲמַר וּבְנֵיהוֹן יֶחֱזוֹן וְיֶחֱדוֹן יְבוּעַ לִבְּהוֹן בְּמֵימְרָא דַיָי.

כמו יין – כאדם שישתה יין שהוא משמחו, כן יהיו ישראל שמיחין.

והיו – בני אפרים יהיו כגיבור.

יין – כמו ביין, והבית חסרה. כמו: כי ששת ימים (שמות כ׳:י׳).

והיו כגבור אפרים – אפרים יהיו כלם במלחמה כמו גבור כמו שאמר למעלה והיו כגבורים.

ושמח לבם – ישמח לבם בנצחם אויביהם.

כמו יין – פי׳ כמו שותה יין וכן תרגם יונתן כשתי חמר, וכן כי חמודות אתה (דניאל ט׳:כ״ג), איש חמודות, לץ היין, שותה היין והדומים להם רבים.

ובניהם יראו ושמחו – הקטנים והנערים שאין דרכם להלחם יראו במלחמת אבותם שינצחו אויביהם במלחמה ושמחו.

ויהיו כגבור אפרים באותה מלחמת ה׳ אשר תהיה בין העמים ושמח לבם בה כמו ביין שישמח לבב אנוש, ויחסר ביין בי״ת כמו כי ששת ימים עשה ה׳ את (שמות לא, יז), וגם בניהם הקטנים שלא יוכלו להלחם ישמחו במפלת האויבים.

והיו כגיבור אפרים. בעיני הגויים¹ אף על פי שלא נצחו בגבורתם², אלא שקיבל האל תפילתם והושיעם³, והיה ראוי שבניהם⁴ יגל לבם בה׳, ולא ייחסו לעצמם את הצלחותם⁵:

1. אפרים, כלומר ישראל, יהיה כמו גיבור בעיני הגויים, ולא שיהיה גיבור באמת.

2. כמו שפירש (פסוק ג), ולעיל (ט ג).

3. כמו שפירש בפסוק הקודם.

4. ׳הדורות שאחרי החשמונאים׳ (פסוק א-ב).

5. וזהו ׳יגל לבם בה׳⁠ ⁠׳, שישמחו בה׳ ביודעם שהכל מאתו, ולא מכוחם. נמצא שמש״כ ׳ובניהם יראו ושמחו יגל לבם בה׳⁠ ⁠׳ אינו נבואה שכן יהיה, אלא שכן היה צריך להיות אחרי תשועת החשמונאים, אך לא יהיה כן.

והיו כגבור אפרים – אף שאינם גבורים יהרגו כגבור וכאשר יראו הצלחתם ישמח לבם כמו ביין אשר ישמח הלב ובניהם יראו הצלחות אבותם וישמחו ויגל לבם בתשועת ה׳.

כמו [שמחת] יין ושמחו יגל לבם – ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה בא על דבר תמידי וגיל בא על דבר מתחדש, כמ״ש בכ״מ.

והיו כגבור אפרים – עשרת השבטים נכללו בשם אפרים הם יתעוררו אז בגבורה ללחום מלחמת ה׳, ושמח לבם כמו יין יתעורר שמחה בלבם כשמחה המתעוררת ע״י שתיית היין, ובניהם הדור שאחר הדור ההוא לא יצטרכו עוד למלחמה רק יראו התשועה שהושעתי לאבותם ושמחו בשמחה תמידית על התשועה העברה, וגם יגל לבם גילה חדשה בכל עת בה׳ – ע״י הניסים שיחדש ה׳ להם וע״י ההופעה האלהית שיתוסף תמיד, שזה גדר הגיל שבא על דבר מתחדש.

כמו יין – כמו שישמח לב שותי יין.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) אֶשְׁרְקָ֥ה לָהֶ֛ם וַאֲקַבְּצֵ֖ם כִּ֣י פְדִיתִ֑ים וְרָב֖וּ כְּמ֥וֹ רָבֽוּ׃

I will signal for them, and gather them; for I have redeemed them; and they will increase as they have increased.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַכְלֵי לְכַנָשָׁא גָלוּתְהוֹן וַאֲקָרְבִינוּן אֲרֵי פְרַקְתִּינוּן וְיִסְגוּן כְּמָא דִי אֲמַר עֲלֵיהוֹן יִסְגוּן.

אשרקה להם ואקבצם – תנא הרחם זו שרקרק, ולמה נקרא שמו רחם. א״ר יוחנן כיון שבאה רחם באו רחמים לעולם. אמר אביי והוא דיתיב אמירי ועביד שרקרק. אמר אביי גמירי אי יתיב על ארעא ועביד שרקרק מיד אתי משיחא כתיב אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים, א״ל רב אידי בר שימי למר בר רב אידי והא ההוא דיתבא ביני כרבא ועביד שרקרק ואתא גלגלא ופסקיה למוחיה, אמר ליה ההוא בדאה הוה.

אשרקה להם – כדרך השורקים לסימן אות לבוא אליו הטועה בדרך.

ואקבצם – לעת קץ לעתיד.

כי פדיתים – כשאפדם.

ורבו – בגולה תחלה, כמו שרבו במצרים (שמות א׳:ז׳).

I will whistle to them in the manner of those who whistle as a sign and a signal for those straying on their way to him.

and I will gather them at the time of the end in the future.

for I have redeemed them When I will redeem them.

And they shall multiply in exile as they multiplied in Egypt.

אשרקה להם – כדי לקבצם מן הגליות. כמו רבו שיקום אונקיש מילייו פורנט בלעז.

אשרקה – לנשארים באשור ובמצרים.

ורבו – בגלותם בארץ נכריה.

כמו רבו – כימים הקדמונים בארצם, והנה זה כמו כגאון ישראל (נחום ב׳:ג׳).

ומלת כמו רבו – זרה, כי המשפט כאשר רבו.

אשרקה להם – ענין הנעת השפתים בקול רם והוא סימן הקריאה וכן ושרק לו מקצה הארץ (ישעיהו ה׳:כ״ו) וענין אקבצם י״מ כי מפני הצרות שהיו עושים להם מלכי יון היו מפוזרים בין האומות ובימי חשמונאי שבו אל ארץ ישראל, וי״מ זה הפסוק לעתיד.

ורבו כמו רבו – כמו שרבו במצרים כן ירבו בזמן ההוא.

ומפני שהיה פזור הגליות עצום למרחקי ארץ לכן אמר אשרקה להם ואקבצם רוצה לומר שישרוק ויקרא להם ויקבץ אותם, והשריקה הוא משל להתעוררות הגליות לבוא לאדמת הקודש ובכללה הגרושים שמלכי הגוים יאמר להם קומו צאו והם יחשבו שיהיה זה לרעתם ואינן כן כי אם שהשם יתברך שורק אליהם וקורא אותם לקבצם לפי שבאה עת פדותם, וזהו כי פדיתים ורבו כמו רבו רוצה לומר אל יעלה בלבבך שהם בגלות נתמעטו עד שלא יוכלו להחזיק במלכות למיעוטם כי אני אצוה את ברכתי עליהם ורבו כמו שרבו במצרים שבמעט מהזמן נעשו ככוכבי השמים לרוב כן ירבו בזמן ההוא והייעוד הזה הנה הוא מבואר נגלה שלא נתקיים בבית שני ושהוא עתיד להתקיים בהכרח וכן רש״י לעתיד פירש אותו. אבל הראב״ע בעקשותו כתב יהודה ויוסף הם הבאים מאשור אל בית שני, וכן פירש ורבו כמו רבו הנשארים בגלות בארץ נכריה ומאשור אקבצם שהלכו שם מפחד היונים והורד גאון אשור שלא ימשלו בישראל מפחד החשמונאים. ראה גם ראה החכם הזה בכמה מהמרמות בא ובדרך חושך וצלמות בפירוש הכתובים האלה כדי להכחיש אמתת הגאולה העתידה, ומאין לו שבאו מאשור לבית שני מבני יוסף כי זה לא נזכר בשום ספור בעולם ואילו היה הדבר כן היה יוסף בן גוריון מתעדן בספורו: ואם יפרשו על אותם בני אפרים שנשארו במלכות יהודה ולא הלכו לאשור הנה אלה כולם יכנו הכתוב בשם יהודה כי מאותו מלכות נעשו ואיך בבית שני יעשה חלוק בעבורם מיהודה ומיוסף, כל שכן שהכתוב אומר ומאשור אקבצם יורה שמשם יבואו בקבוץ גליות ועליהם בפרט לרבויים אמר והיה כגבור אפרים, ואמר בפירוש והורד גאון אשור ומתי ירדה, אלא שכלל דבריו בזה הוא חסרון אמונה לא חסרון ידיעה בפשט הכתוב האמתי והוא נתפתה לדברי רבי משה אותו הכהן און שהיה סובר שכל הנבואות נתקיימו בבית שני ונמשך לדבריו פתוהו ויפת:

(ח-ט) כי אז¹ אשרקה, הייתי שורק ומקבץ נדחי ישראל², ואזרעם בעמים ׳ככפיר בעדרי צאן׳³, למשול בם ולהורותם⁴:

1. אילו בני הדורות שאחרי החשמונאים היו שמחים בה׳ ומייחסים את הצלחתם אליו.

2. ׳כדרך השורקים לסימן אות לבא אליו הטועה בדרך׳ (רש״י), כלומר, אילו דורות אלו היו זוכים, היה ה׳ מביא כבר אז את קיבוץ גלויות. ו׳מקבץ נדחי ישראל׳ הוא לשה״כ בישעיה (נו ח).

3. לשה״כ במיכה (ה ז), והיינו שישראל ישלטו באומות כמו כפיר אריות ששולט על עדר צאן.

4. כלומר, אחרי שהיו מתקבצים אל ארץ ישראל, הייתי שוב זורע ומפזר אותם בגויים כדי שישלטו עליהם. וכן כתוב במיכה שם ׳והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן׳, והיינו שחלק מיעקב ישובו אל קרב העמים כדי לשלוט עליהם. והרד״ק כתב ׳ויש מפרשים, ואזרעם בעמים, אחר שיהיו נושעים בימי חשמונאי ילכו לסחורה או לטייל בין העמים, ויהיו מכובדים ביניהם על התשועה שעשה להם האל יתברך, וישובו לארצם בממון גדול שיחיו בו עם בניהם׳, והוא כפירוש רבינו, אלא שפירש כן על הגאולה העתידה שהיתה יכולה להיות אז. וכ״כ רבינו בבמדבר (כד יט): ׳וירד מיעקב, כל אחד מזרעו ישלוט באומות, כאמרו (להלן יב ח) וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד, וכאמרו וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן, והאביד שריד מעיר, כאמרו (מיכה שם) וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל, תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ׳. ועניין ׳להורותם׳, כי כל תכלית השלטון שינתן אז לישראל על האומות אינו אלא להורות להם דרך ה׳ וללמד אותם להכיר בבוראם, כי תפקיד עם ישראל הוא להיות ׳ממלכת כהנים, להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבוא, כאמרו (ישעיה סא ו) וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ, וכאמרו (שם ב ג) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה׳ (לשון רבינו בשמות יט ו). וזה יתקיים בקיבוץ גלויות, כמו שכתב רבינו (ויקרא כו מה) ׳וזכרתי להם בקיבוץ גליות, אשר הוצאתי וגו׳ להיות להם לאלהים, שהוצאתים כדי שאהיה להם לאלהים, כאמרו (שמות יט ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש, ומה שהשחיתו אז יתקיים אחר קיבוץ גליות לימות המשיח ועולם הבא׳. ובסוף התוכחה בפרשת כי תבוא כתב: ׳וה׳ האמירך היום, במה שהוא נכנס בברית עמך ולֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, נתן לך מעלה בזה להיות לו לעם סגולה כדי שישיג בכם מה שחפץ להשיג מן המין האנושי וכו׳, ולתתך עליון, להבין ולהורות, כאמרו וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים׳. ונמצא שעל ידי שיזרעם בגויים, ׳במרחקים יזכרוני׳, שיכירו את ה׳ גם האומות הרחוקות. ובדברים (לב יא) כתב רבינו: ׳כנשר יעיר קנו, [משה רבינו התפלל], יהי רצון שכמו שחשב לעשות בסיני לולי חטאו בעגל, יעשה לעתיד, וקיבל האל יתברך תפילתו אז, כאמרו אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים׳.

אשרקה – ענין צפצוף קול הבאה בקבוץ השפתים וכן ושרק לו מקצה הארץ (ישעיהו ה׳:כ״ו).

אשרקה להם – אצפצף לבני הגולה לרמז שיבואו ובזה אקבצם ר״ל אעיר לבם לשוב לארצם כי אז אפדם מהגולה ויתרבו בבנים ובבנות כמו שרבו מאז במצרים.

אשרקה – כמו ושרק לו מקצה הארץ, ע״י שריקת השפתים לבד יהיה די לקבץ אותם.

כמו רבו – כמו שרבו.

אשרקה – ונגד יהודה שהם מפוזרים בין העמים והם משועבדים בגולה אשרק להם לסימן שיחזרו לא״י, ובזה אקבצם כי פדיתים מן הגלות, ותחת שבגלות היו מתמעטים תמיד ע״י עלילות והריגות, עתה ירבו כמו שרבו בזמן הקודם.

אשרקה – קול השריקה נשמע למרחוק.

ורבו – שנית כמו שרבו כבר בימי קדם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְאֶזְרָעֵם֙ בָּעַמִּ֔ים וּבַמֶּרְחַקִּ֖ים יִזְכְּר֑וּנִי וְחָי֥וּ אֶת⁠־בְּנֵיהֶ֖ם וָשָֽׁבוּ׃

I will sow them among the peoples; and they will remember Me in far countries; and they will live with their children, and will return.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּכְמָא דְבַדַרְתִּינוּן בֵּינֵי עַמְמַיָא וּבְאַרְעָא רְחִיקָא הֲווֹ דְכִירִין לִדְחַלְתִּי וְיוֹרְכוּן שְׁנֵי חַיִין עִם בְּנֵיהוֹן וִיתוּבוּן.

ואזרעם – תחילה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורים.

וחיו את בניהם – עם בניהם.

And I will sow them first among the peoples, as a person sows a seah to bring in many korim.

And they shall live with their children אֶת-בְנֵיהֶם

ואזרעם בעמים – אמר הקב״ה אני זרעתים לישראל בעמים עד למרחוק.

ובמרחקים יזכרוני – ומשיזכירוני בבית תפילתם בגלותם שגלו שם עד רחוק.

וחיו את בניהם ושבו – מיד אקבל את תפילתם, ויהיו^א האבות עם הבנים וישובו לארץ ישראל.

א. כן בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104. אך כנראה צ״ל: ״ויחיו״.

ואזרעם – ארבה זרעם.

את בניהם – עם. ושבו – אל ארצם.

ואזרעם בעמים – י״מ שאמר זה על שהיו זרועים בגוים כשנתפזרו באומות מפני צרות מלכי יון ושם היו זוכרים האל ומצותיו.

וחיו את בניהם ושבו – ושם יחיו עם בניהם ושבו לארצם בימי חשמונאי וי״מ ואזרעם בעמים אחר שיהיו נושעים בימי חשמונאי ילכו לסחור׳ או לטייל בין העמים ויהיו מכובדים ביניהם על התשועה שעשה להם האל יתברך.

וחיו את בניהם ושבו – כשישובו לארצם ישובו בממון גדול שיחיו בו עם בניהם.

ואני לפרש הכתובים על פשוטם באתי וחכי לא יבין הוות. ואמנם אומרו ואזרעם בעמים ענינו שתהיה שמעם וגבורתם ושם גאולתם בכל העמים אשר על פני כל הארץ כי שמועתם יהיו זרועות בכל הארץ, וכבר פירש זה באומרו ובמרחקים יזכרוני, ואמר אחר זה וחיו ויגדלו את בניהם וישבו על אדמתם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ואזרעם – אין ברי״ש מאריך.

ואזרעם – מלשון זריעה והוא ענין פזור והפצה.

ואזרעם בעמים – אף כי פזרתים כהמפזר לזריעה אעפ״כ במרחקים במקום שנתפזרו יזכרו בי ולכן יחיו עם בניהם וישובו לארצם.

ואזרעם בעמים – גם אלה מבני יהודה שע״י השמדות נסוגו מה׳ והתערבו בעמים, ידמו כמו זריעה, שע״י שתרקב הזרע בארץ תצמח בריבוי כפלים, כן על ידם יתוספו גוים רבים לע״ל שיכירו דת האמת, עד שיהיו כזריעה, כי גם במרחקים יזכרוני – שהגם שבגופם יהיו רחוקים ממני, בלבם יזכרו אמונה האחדות ולא ימותו מיתת הנפש לא הם ולא בניהם אשר יולידו, כי יחיו עם בניהם ושבו אל ה׳ אלהי אבותם.

ואזרעם – ראויה הו״ו להנקד קמץ להוראת עבר; ויזכרוני לשון התמדה כמו ככה יעשה איוב.

וחיו את בניהם – יאריכו ימים לראות בעיניהם הגאולה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) וַהֲשִֽׁבוֹתִים֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמֵאַשּׁ֖וּר אֲקַבְּצֵ֑ם וְאֶל⁠־אֶ֨רֶץ גִּלְעָ֤ד וּלְבָנוֹן֙ אֲבִיאֵ֔ם וְלֹ֥א יִמָּצֵ֖א לָהֶֽם׃

I will bring them again also out of the land of Egypt, and gather them out of Assyria; and I will bring them into the land of Gilead and Lebanon; and there won't be room enough for them.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּכְמָא דְאַפַקְתִּינוּן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם כֵּן מֵאַתּוּר אֲקָרֵב גָלוּתְהוֹן וּלְאַרְעָא גִלְעָד וּמַקְדְשָׁא אָעֵילִינוּן וְלָא יַסְפֵּיק לְהוֹן.

ולבנון – זה בית המקדש.

ולא ימצא להם – ולא יסופק להון.

and the Lebanon This is the Temple.

and it shall not suffice for them Heb. וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם

ארץ גלעד – זהו בית המקדש, כמו: גלעד אתה לי ראש הלבנון (ירמיהו כ״ב:ו׳).

ולא ימצא להם – לא יספיק להם גלעד ולבנון מחמת רוב עם שיהיו שם עד שיכבשו כל הארצות שסביבותם.

והשבותים – ולא ימצא להם – לא יספיק להם הישוב, כי רבים {י}⁠היו.

והשיבותים מארץ מצרים ומאשור – שיצאו משם מפני הצרות.

ואל ארץ גלעד ולבנון – גלעד מעבר הירדן מזרחה ולבנון כולל כל ארץ ישראל מזה העבר כמו שאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג׳:כ״ה).

ולא ימצא להם – לא יספיק להם מרובם.

ויונתן תרגם ולבנון – ומקדשא כמו שתרגם אונקלוס.

עד שכל הנפוצים מעמנו בארצו שבו. ועל זה אמר: והשבותים וגו׳.

וטעם ולא ימצא להם – לא יספיק להם הארץ, כי כל כך יהיו רבים, כמ״ש ישעיה: צר לי המקום (ישעיהו מ״ט:כ׳). ובזה סיים זכריה מה שראה וידע מענין הצלחתנו בזמן עמידת מלכות יון.

וזכר מהארצות אשר ישובו באומרו והשיבותים מארץ מצרים רוצה לומר שהלכו שם כנגד מה שצותה תורה ולכן ישיבם משם, וכן יקבצם מאשור אותם העשרה שבטים שהגלה שם מלך אשור, ויביאם אל ארץ הגלעד אותם שהיו מזרע בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה שגלו ראשונה מעבר הירדן, וכן יביאם ללבנון שהוא ארץ ישראל ולא ימצא להם כלומר שלא תספיק להם כל הארץ ההיא מפני רבוי העם השבים בגאולה.

ולבנון – שם יער בא״י לבנון וע״ש זה נקרא כל א״י בשם לבנון כמ״ש ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג׳:כ״ה).

ימצא – ענין די הספוק כמו לא ימצא לנו ההר (יהושע י״ז:ט״ז).

והשבותים – אשיבם לארצם מארץ מצרים ואקבצם מאשור מקום שגלו שם עשרת השבטים.

ארץ גלעד – הוא עבר הירדן.

ולבנון – זה א״י בעבר הירדן המערבי.

ולא ימצא – לא יספיק להם להחזיק את כולם.

והשבותים – ואז אשיב הנדחים בארץ מצרים – וגם האובדים בארץ אשור שרחוק יותר, וגם הנפזרים שם בפיזור אקבצם, ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם – שיחזרו לנחלת אבותם שהיה להם בעבר הירדן המזרחי בגלעד ובמערב בלבנון, ולא ימצא להם כי אז יתוספו גבולי הארץ מכל צד (כמו שהתבאר ביחזקאל סי׳ מ״ז).

מארץ מצרים – שגלו שם מעצמם (ירמיהו מ״ג:ז׳).

ומאשור – שתגלת פלאסר ושלמנאצר הגלום שם (מלכים ב׳ ט״ו:כ״ט, י״ז:ו׳).

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וְעָבַ֨ר בַּיָּ֜ם צָרָ֗ה וְהִכָּ֤ה בַיָּם֙ גַּלִּ֔ים וְהֹבִ֕ישׁוּ כֹּ֖ל מְצוּל֣וֹת יְאֹ֑ר וְהוּרַד֙ גְּא֣וֹן אַשּׁ֔וּר וְשֵׁ֥בֶט מִצְרַ֖יִם יָסֽוּר׃

He will pass through the sea of affliction, and will strike the waves in the sea, and all the depths of the Nile will dry up; and the pride of Assyria will be brought down, and the scepter of Egypt will depart.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיִתְעַבְּדוּן לְהוֹן נִסִין וּגְבוּרָן כְּמָא דְאִתְעֲבִידוּ לַאֲבָהָתְכוֹן בְּיַמָא וְיֶחֱזוּן בְּפוּרְעֲנוּת סָנְאֵיהוֹן כְּמָא דְאִיטְרָפוּ גִבָּרַיָא כְּגַלֵי יַמָא וְיִבְהֲתוּן כָּל מַלְכֵי עַמְמַיָא וְיִבַּטֵיל תּוּקְפָא מֵאַתּוּרָאָה וְשִׁלְטָן מִצְרַיִם יֶעְדֵי.

ועבר בים צרה – א״ר יוחנן זה פסלו של מיכה, תני רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן של מערכה ועשן פסלו של מיכה מעורבבים זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדחפו, א״ל הקב״ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברים ושבים, ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה א״ל הקב״ה לכבודי לא מחיתם ולכבוד בשר ודם מחיתם, ומפני מה לא מנו את מיכה מפני שפתו מצויה לעוברים ושבים.

ועבר בים צרה – ותעבור צרה בצור היושבת בתוך הים והיא ראש לאדום.

והכה – הקב״ה שהוא המכה יכה בים גלים רבים להשקיע את צור.

כל מצולות יאר – היא מצרים.

And trouble shall pass through the sea And the trouble shall pass through Tyre, which is situated in the midst of the sea, it is the head of Edom.

and He shall strike The Holy One, blessed be He, Who is the One Who strikes the waves of the sea to sink Tyre.

all the depths of the river That is, Egypt.

ועבר בים צרה – כשהוא אומר ועבר בים – חשוב כאילו אומר ועבר באדום צרה, לפי שרומי היא ראש הגיות, ויושבת על הים באנטוכיא. וכן כשהוא אומר: ונתתי יאורים חרבה (יחזקאל ל׳:י״ב), חשוב כאילו אומר:⁠^א ונתתי מצרים חרבה. ולפי שכל מחייתם ביאור לכך הוא אומר ונתתי^ב יאורים חרבה.

ושבט מצרים יסור – מלכות מצרים יסור.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״ונתתי יאורים... אומר״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 נוסף כאן: ״את״.

ועבר – רוח צרה – הטעם כי יבש הים, גם יאור מצרים, להיות דרך לעבור גאולים¹ מאשור. כי בים יבואו אל היאור אל מצרים ומשם אל ארץ ישראל. וככה אמר ישעיהו: והחרים י״י את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר (ישעיהו י״א:ט״ו), זהו יאור מצרים. ושם כתוב: והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור (ישעיהו י״א:ט״ז).

והורד גאון אשור – שלא ימשלו בישראל כי יפל פחד החשמונים עליהם, וככה מצרים.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״א:י׳.

ועבר בים צרה – האומות שהם רבים כמו הים תעבור בהם צרה ואמר ועבר לשון זכר ר״ל דבר הצרה.

והכה בים גלים – האל יתברך יכה בים ובגליו וייבש אותם ר״ל המון העמים וזהו והובישו כל מצלות יאור כמו שפירש והורד גאון אשור וזכר אשור ומצרים שהם הרעו לישראל יותר משאר האומות.

ואמנם אומרו ועבר בים צרה אפשר לי לפרשו באחד משני פנים, הראשון מה שניבא ישעיה על זה (ישעיה יא, טו) והחרים ה׳ את לשון מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים שביאר הנביא שם שבקבוץ הגליות תהיה קריעת הים כמו שהיה ביציאת מצרים, ועז״א כאן ועבר בים צרה והכה בים גלים והוביש כל מצולות יאור לרמוז לאותו נס אשר יעשה השם באותו זמן: והפן השני מהפירוש הוא שכבר נודע בדברי הנביאים והמליצים שהעולם הזה נקרא ים זועף והמעלות והממשלות אשר בו הם גלי הים פעם עולות ופעם יורדות ונשפלות, ולכן אמר על מלחמת האומות ונקמתם שתהיה בזמן ההוא ועבר בים צרה רוצה לומר שיעביר בעולם צרה רבה מאד ומלחמות עצומות, והכה בים גלים רוצה לומר שיכה הקדוש ברוך הוא הגלים שבים שהם ממשלות האומות ומלכיהם, והובישו כל מצולות יאור שהוא גם כן רמז לזה, ולפי שאמר זה בדרך משל אמר בענין הנמשל בביאור והורד גאון אשור שהיו מושלים בעשרת השבטים שתרד מעלתו במלחמת גוג ומגוג ונפילתם ושבט מצרים יסור שהיו בארצו גם כן רבים מבני יהודה גולים. ולפי שמצרים ואשור ילחמו אז על בני אדום הנוצרים כמו שזכרתי פעמים

(יא-יב) והיה עובר בים שבט צרה¹ ברוח קדים עזה, כענין במצרים², להיות ׳מסלה לשאר עמו׳³, והייתי מגביר אותם⁴ על אויביהם בה׳ ובשמו, כענין דוד באמרו ׳ואני⁵ בא אליך בשם ה׳ [צבאות אלהי מערכות ישראל] וגו׳ (שמואל א׳ יז מה)⁶:

1. נראה שרצונו לבאר למה כתוב ׳ועבר׳ בלשון זכר, ו׳צרה׳ הוא לשון נקבה (ראה רד״ק), ולכן פירש שהכוונה ל׳שבט צרה׳. אך צ״ע מהו ׳שבט צרה׳. ובסוף הפסוק כתוב ׳ושבט מצרים יסור׳. [ובכת״י כתב ׳והיה עובר בים רוח צרה, רוח קדים עזה׳, ותיקן כאשר הוא לפנינו, ונוסחה הראשונה מובנת היטב, והוא כפירוש אבן עזרא שפירש כדרכו של רבינו, ופירש ׳רוח צרה׳].

2. שכתוב בקריעת ים סוף (שמות יד כא) ׳ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה׳.

3. לשה״כ בישעיה (יא טז), ושם כתוב: ׳והחרים ה׳ את לשון ים מצרים [לייבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים] וגו׳ והדריך [בתוכו את הגליות] בנעלים [ביבשה], והיתה מסילה לשאר עמו [בזה הנהר תהיה מסילה לשאר עמו, שתהיה דרך סלולה כאילו זמן רב היתה דרך] וגו׳ כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים׳. והיינו שאם הדורות שאחרי החשמונאים היו ראויים לכך, היה נעשה להם ניסים לקבץ את הגלויות כמו שנעשה בקריעת ים סוף. וכ״כ אבע״ז. וראה ברכות (ד.) ׳ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא׳. ומה שלא זכו בימי עזרא פירש רבינו בשיר השירים (ז ב-ד) וכן מבואר לעיל (ב י-טז) שלא כל ישראל שבו. וכאן מבואר שהיו ראויים לכך גם אחרי זמן עזרא, אולי כי כאשר מלכו החשמונאים היו רוב ישראל בארץ ישראל. [ואולי הוא על דרך שיטת רבינו שביארה בתהלים בכמה מקומות, שקיבוץ גלויות קודם הרבה לימות המשיח, ולפי התנהגותם בקיבוץ גלויות יזכו ישראל לימות המשיח, ולכן גם כאשר נקבצו הגלויות בחלקן בימי עזרא, וברובם בימי החשמונאים, היו יכולים לזכות אז לימות המשיח ולתיקון השלם].

4. ׳וגברתים׳.

5. לשה״כ לפנינו ׳ואנכי׳.

6. שבשם ה׳ התגבר על גלית. וכתב רש״י בשמות (טו ג) ׳ה׳ שמו - מלחמותיו לא בכלי זיין, אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות׳. והכוונה שנלחם בשמו, שבכך שמתגלה מלכות ה׳ בעולם, ממילא כלים ונענשים הרשעים, וכמו שביאר מלחמת גוג ומגוג להלן (יד י-יב).

מצולות יאר – במסרה גדולה דילן הכי נמסר יאור היאור ו׳ מלאים וסי׳ נמסר בס׳ מקץ והתם נמסר יאר היאר כל אורייתא חסר וכל נביאים וכתובים דכוותא חסר בר מן ו׳ ע״כ ותו לא והעיקר חסר וגם בס״א כ״י נמסר היאר כל לישנא חסר במ״ו מלא ע״כ. וחפשתי עד מקום שידי הגיעה ולא זכיתי למצוא בשום מקום פרטן מאלה הששה מלאים גם כי אמרתי ללקטן אחד לא׳ מתוך הכתובים כדי למצוא חשבונם לא עשיתי מאומה מפני החילופים שנפלו בספרים ומי יוכל לתקן את אשר עוותו כותבי הספרים ומי יודע להבחין איזה יכשר הזה או זה נקיטנא מיהא ד׳ מלאים דלא חזינא להו פלוגתא בספרי דייקי ואלו הן ערות על יאור עלפי יאור וכל מזרע יאור (ישעיהו י״ט) ובסי׳ כ״ג קציר יאור תבואתה כי פליגי ספרי בפסוק כל משליכי ביאור (שם סי׳ י״ט) ובעמוס ח׳ נשקעה כיאור מצרים וכאן בזכריה זאת חשבתי לעשות מלא כל משליכי ביאור דסמיך ליה לתלתא אחריני מלאים וגם ההוא דעמוס משום דבתרווייהו נמסר במ״ג ו׳ מלא טוב וסלח ה׳ יורנו איזה הדרך ישכון אור יעבר על פשע ותמחה אשם ותשליך במצולותים כל חטאתינו אמן.

והובישו – מלשון יובש.

מצולות – עומק המים כמו ירדו במצולות (שמות ט״ו:ה׳).

יאור – כן נקרא נחל מצרים.

והורד – מלשון ירידה והשפלה.

גאון – ענין רוממות והתנשאות.

ושבט – ענין ממשלה כמו לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳).

ועבר בים צרה – אז תעבור צרה על מצרים הרבים כמי הים והצרה ההיא תכה את הגלים אשר בים ר״ל השרים הרמים והנשאים.

והובישו וגו׳ – כל המקומות העמוקות שביאור יתייבשו ר״ל כל המון מצרים יאבדו ולפי שכל שבח מצרים הוא בהיאור שעולה ומשקה השדות לכן מדמה אבדן אנשיה ליבשות מי היאור.

והורד – יושפל רוממות אשור ויסיר ממשלת מצרים.

בים צרה, בים גלים – בדרך המליצה יצייר הצרה כים זועף, כמו בים דאגה (ירמיהו מ״ט כ״ג), ולנגד זה קורא הים בשם ים גלים, שיעבור ים ההגיוני ים של הצרה, ויכה ים החושיי הנמצא בפועל שיש לו גלים.

ועבר בים צרה – מצייר הצרה כים זועף, שהגם שיהיה בים הצרה שיתגברו הצרות אז וחבלי משיח יעבור את הים הזה בשלום, והכה בים של הגלים – הוא הים ממש שיש לו גלים ר״ל שיחריב את הים לעבור בו מן הגלות, כמ״ש והחריב ה׳ את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, וז״ש והובישו כל מצולות יאור – הוא יאור מצרים, ואז יורד גאון אשור ויסור שבט מצרים – שהם משלו מקדם בישראל והם יפלו בין העמים שיתקבצו למלחמת גוג ומגוג (כמו שהתבאר ביחזקאל סי׳ ל״ב וסי׳ ל״ח).

ועבר – לפי רש״י ורד״ק הוא לשון סתמי ונופל גם על שם צרה גם כי לשון נקבה היא. והכונה על האומות בכלל (לפי רד״ק), או על צור בפרט היושבת על חוף הים (לפי רש״י), ומהר״ר אהוד לולי מסכים גם הוא (בתרגומו) לפירוש זה; ויש שחשבו שנושא הדיבור הוא האל הוא המכה בים גלים, וראוי להיות ועבר בים בצרה, בהביאו עמו צרה לשונאי ישראל; ולפי דעתי ראויה התיבה להנקד בְּיַם בצרה רחבה כים, וכן פירשתי גם כן נמוגו בְּיַם דאגה (ירמיהו מ״ט:כ״ג) ודמשק וחמת וארפד שעליהן מדבר שם אינן על שפת הים; ונראית כמליצה בלתי נהוגה בלשון הקודש, מ״מ באה כמה וכמה פעמים בתנ״ך תיבת ים להוראת דבר בלי חקר וגבול על דרך משל כי גדול כים שברך (איכה ב׳:י״ג), ועבר מוסב לעם ישראל שיעבור תוך צרה גדולה.

והכה בים גלים – ישפיל גאות גלי הים המאיימים עליו לשטפו, כלומר יעבור על כל המונעים המתייצבים נגדו.

והבישו כל מצולות יאור – נילוס נהר מצרים שמימיו רבים ועמוקים ייבש, משל על הֵחָלֵש כח מלכי מצרים שלא יעכבו על ישראל אם יחפצו לשוב לארצם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) וְגִבַּרְתִּים֙ בַּיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

I will strengthen them in Hashem; and they will walk up and down in His name,⁠" says Hashem.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲגַבְּרִינוּן בְּמֵימְרָא דַייָ וּבִשְׁמֵיהּ יְהֲכוּן פְּרִיקִין אֲמַר יְיָ.

וגברתים בי״י – ולא על ידי האומות שהם כמו לבנון שמעולם לא יאכל באש.

וגברתים – יתן גבורה לאלה הבאים ויתברכו בשמו בלי פחד.

וגברתים בי״י – כמו ואל משה אמר עלה אל י״י (שמות כ״ד:א׳) הנה פירשנו פרשה זו על דעת המפרשים בבית שני והנכון בעיני כי היא כלה עתידה כמו שלפניה ויבא זכר יהודה ואפרים על נכון כי בימי המשיח ישובו כל ישראל לארצם יהודה ואפרים מה שלא שבו בבית שני אלא גלות בבל שהיה יהודה ובנימן ובזכרו יהודה בכל מקום כאלו זכר בנימן עמו כי בנימן נופל ליהודה ומה שזכר יון הוא כאלו זכר גוג ומגוג כי אחים היו מבני יפת וכלם יבאו בימי המשיח וכן תרגם יונתן על בניך יון (זכריה ט׳:י״ג) על בני עממיא כמו שכתבנו וכל הפרשה מבואר לזה הפירוש ומה שאמר ואזרעם בעמים פירושו כדעת התרגום כמו שכתבנו ופי׳ ועבר בים צרה (זכריה י׳:י״א) כמו שפירשנו או יהיה פירושו כמשמעו כמו שאמר בנבואת ישעיה והחרים י״י את לשון ים מצרים וגו׳ (ישעיהו י״א:ט״ו).

לכן אמר על אשור ומצרים שזכר וגברתים בה׳ ובשמו יתהלכו ר״ל שיתן להם הקב״ה גבורה על הנוצרים כדי להנקם מבני אדום כי הם בשמו ר״ל בהתעוררותו ומצותו יתהלכו לאותה מלחמה. ורש״י פירש ועבר בים צרה כמו צור היושבת בתוך הים והוא ראש לאדום והקב״ה שהוא המכה יכה בים גלים רבים כדי להשקיע את צור, וכפי דרכו נזכר בכתוב הזה נקמת השם באדום ובבני ישמעאל ועשה צרה מלשון צור:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

וגברתים בה׳ – אגבר את ישראל בתשועת ה׳ ואף שה׳ הוא המדבר וגברתים אמר בה׳ כאחר המדבר ודוגמתו ואל משה אמר עלה אל ה׳ (שמות כ״ד:א׳) ואף שה׳ היה המדבר וכן דרך המקרא.

ובשמו – במשענת שמו יתהלכו בטח להלחם מול אשור ומצרים.

וגברתים בה׳ – הגבורה שלהם תהיה ע״י ה׳ לא ע״י חיל ועזוז, ובשמו יתהלכו לצאת מן הגלות.

יתהלכו – גם תוך סופה וסערה.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון