Of Moab. Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, "Woe to Nebo! For it is laid waste; Kiriathaim is disappointed, it is taken; Misgab is put to shame and broken down.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נלכדה קריתים – העיר שנקראת קריתים ואפשר שיש שני מגדלים בעיר לפיכך נקראת בלשון שנים.
הובישה המשגב – העיר הנקראת המשגב.
ויונתן תרגם: בהיתו מבית רחצניהון ואתברו.
למואב כה אמר ה׳ צבאות וכו׳ עד אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער. אמר בנבואת מואב כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל לפי שמואב הצר והרע מאד לישראל עד שמפני זה היתה נבואתו גדולה מאד כמו שיתבאר, ולזה אמר שגואלה חזק כי ה׳ אדון כל צבאות השמים הוא אלהי ישראל והוא רצה להנקם ממואב על אשר עשו כנגדם, וזכר ערי מואב כל אחת בשמה הוי אל נבו כי שודדה עיר שהיתה שמה נבו הובישה נלכדה קריתים עיר אחרת ששמה כך קריתים והיתה חזקה מאד לא תירא מהאויב ולכן הובישה כאשר ראתה שנלכדה, וכן הובישה המשגב עיר אחרת ששמה כך משגב להיותה נשגבה בעצמה ולכן בושה וחתה בראותה שלכדוה האויבים.
The praise of Moab is no longer; in Heshbon they have devised evil against her, 'Come, and let us cut her off from being a nation.' You also, Madmen, shall be brought to silence. The sword shall pursue you.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חשבון – ומדמן שם מקום ולפי שמותם הוא מזכיר פורענותם.
תדמי – תחרבי.
in Heshbon... Madmen These are place names, and according to their names he mentions their retribution.
you shall be a waste Heb. תִּדֹּמִי.
גם מדמן תדמי – אף מדמן תתברין כמו הדמין תתעבדון (דניאל ב׳:ה׳).
אין עוד, בחשבון חשבו – לשון נופל על הלשון הוא צחות הלשון וכן מדמן תדמי, ועקרון תעקר.
וכן אמר על עיר חשבון אין לו תהלת מואב בחשבון כי אין ראוי שיתהלל מואב עוד עם חשבון כיון שלא עמדה בפני האויבים שחשבו עליה רעה והוא לשון נופל על הלשון חשבו מחשבון, וכן גם מדמן תדומי ולא תתהלל עוד כיון שאחריך תלך חרב
בחשבון – בהיות האויבים בחשבון חשבו עליך רעה והוא לשון נופל על לשון.
לכו – ואמרו לכו ונכריתנה מהיות עוד גוי.
מדמן – גם העיר מדמן תהיה נכרתה וגם הוא לשון נופל על לשון.
אחריך – בכל מקום שתברח תלך החרב אחריך להרגך.
אין עוד תהלת מואב – ר״ל על כי שודדה נבו וקריתים והמשגב שהיו מהוללים מאד עי״כ אין עוד במציאות תהלת מואב, הערים שהיו מתהללים בהם, ולא זאת כי בחשבון חשבו האויבים עליה רעה – ששם התיעצו יחד להכריתה מגוי – גם מדמן שהיא היתה בסוף גבולם, ולשם ברחו פליטי מואב,
תדמי ותכרתי ג״כ כי החרב תלך אחריך להרוג את הבורחים, כמ״ש (ישעיהו ט״ו) כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
וזכר גם כן חורונים עיר אחרת שנשמע משם קול צעקה מהשוד והשבר הגדול שבא עליהם.
קול צעקה – בנביאים עם פירש הרי״א זעקה בזי״ן וטעות הוא שזהו א׳ מן ד׳ צעקה בנביאים כמו שבאו במסורת.
מחורנים – בס״א מחרנים חסר.
ושבר – במקצת כתובי יד הוא״ו בשוא ובספרים אחרים בקמץ.
שוד – ענין עושק.
מחורונים – יהיה נשמע מעיר חורונים.
שוד – כי שם יהיה שוד ושבר גדול.
קול צעקה מחרנים – הוא עפמ״ש (ישעיהו שם) בריחיה עד צער כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעוערו – ופירשתי שם שהבורחים יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי במורד חורנים שם הוכו במלחמה, ומי שנפלט ועלה מן המורד על מעלה הלוחית, כבר עלה בבכי, שבכה על השוד והשבר שהיה במורד חורנים שהיה לפני המעלה, וז״ש שנשמע תחלה קול צעקה מחורנים – ששם היה שוד ושבר גדול – ועי״כ
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
[השמיעו זעקה צעיריה – נכבדיה, וכך תרגם לגביו התרגום <הארמי>: ״שלטוניהון״, והיא אחת המילים אשר הכוונה בה <היא> ההיפך שלה,1 וקרוב לזה כנותם את ״הגבורים״ – ״הנפילים״ (בראשית ו׳:ד׳)].2
1. אכן כך מתרגם ת״י, וכך אמר גם ריב״ג, אצול, ערך ׳צער׳. רד״ק מצטט את ת״י ומוסיף: ״ואפשר שכינה הכתוב הגדולים בלשון צעיריה על דרך גנאי״.
2. אף-על-פי שהיא משורש נפ״ל.
צעיריה – שולטנהא הצעירים מן המלכים.
her youths Jonathan [renders]: Her governors, younger than the kings.
נשברה, צעוריה – כתוב בוי״ו וקרי צעיריה ביו״ד ואחד הוא ותרגם יונתן שלטניהון ואפשר שכנה הכתוב הגדולים בלשון צעירים על דרך גנאי.
השמיעו – בס״א כ״י מוגה השמיעו ואינו כן בספרים אחרים ובמקר׳ גדולה נמס׳ עליו לית וזהו הכרנו שכתוב השמיעו בחירק שאין דומה לו במקרא שאם היה בפתח הלא נמצאו רבים כמוהו.
צעוריה – צעיריה קרי.
צעיריה – ענין קוטן כמו שלחו צעיריהם (ירמיהו י״ד:ג׳).
צעיריה – הבנים הקטנים שהלכו בשבי.
צעיריה – אנשי עיר צוער.
נשברה מואב – כן השמיעו זעקה צעיריה – הם אנשי צוער שלשם ברחו הבורחים, זעקו בפרסום שכבר נשברה מואב, ומבאר איך היה זה
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
For by the ascent of Luhith with continual weeping shall they go up; for at the descent of Horonaim they have heard the distress of the cry of destruction.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
the ascent of Luhith It is a place name, the ascent of a mountain.
לוחית – שם מקום העולה ללוחית והיורד לחורון.
זהו בבכי יעלה... חורונים – שם חורון עליון וחורון תחתון.
כי מעלה הלחות – כתיב וקרי הלחית וי״ו ויו״ד מתחלפים כמשפט וזה הפסוק הוא בנבואת ישעיהו בשנוי מלות מעט אמר כי יעלה מואב מעלה הלוחית שהוא מקום גבוה אולי יחשבו להשגב שם ויעלו עלה ובכה.1
ואמרו כי מעלה הלוחית בבכי יעלה והמאמר הזה תמצאהו גם כן בדברי ישעיהו בקוננו על מואב ענינו שהמואביים כאשר באו חיילי נבוכד נצר עליהן מפחדם היו עולים ללוחית שהוא מקום גבוה להשגב שם, וזכר הנביא שכאשר יעלו בבכי עולים ובוכים לפי שבמורד חורונים שהיה בשפל צרי רוצה לומר צרים היו משמיעים צעקת שבר מהרעות שהיו עושים שם, ולכן עלו למעל׳ הלחות כדי להנצל מהרעות שיעשו הצרים במקומות השפלים, וצרי הוא כמו צרים על דרך חלוני שקופים אטומים (מלכים א ו, ד).
הלחות – הלחית קרי.
חורנים – ס״א חרונים ויש ספרים חרנים.
במורד – מלשון ירידה ור״ל בעמק.
צרי – כמו צרים.
כי מעלה הלוחית – אשר בעת יעלה במעלה הר הלוחית להשגב בהר.
בבכי יעלה בכי – את הבכי יעלה בבכי ר״ל בכל פעם יגביה קול בכי למעלה.
כי במורד חורונים – לפי שבמורד חורונים שהיתה בשפל היו הצרים משמיעים צעקת שבר כי הרגו אנשיה וצעקו במר נפש ולכן עלה במעלה הלוחית להשגב בהר.
בבכי יעלה בכי – בכי השני הוא שם המופשט של הבכי, הבכי יעלה בבכי, ר״ל יוסיף בכי.
צרי – כמו שרי ביששכר, צרים או צרות.
כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בכי יען שבמורד חורנים לפני המעלה, שם שמעו צעקת שבר – כי שם נשברו במלחמה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
כערוער – מגדל ערוער עשוי במדבר ואין סביביו ישוב כי אם שוכני אהלים ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה כן תירגם יונתן ומנחם פי׳ כערוער שם עץ מעצי היער.
like Aro'er The tower of Aro'er that is made in the desert, and there is no civilization around it except tent dwellers, and a tower standing without an inhabited region appears as ruins. So did Jonathan render it. (See Yeshayahu 17:2, Commentary Digest.) But Menahem (Machbereth Menahem p. 137) explained כּערוער as the name of a tree of the forest trees.
נסו מלטו נפשיכם ותהיינה – נפשיכם תהיינה במקום שימלטו.
כערוער במדבר – כמו כערער בערבה (ירמיהו י״ז:ו׳). כלומר אחר שתצאו מעריכם ותנוסו תהיינה עריכם כמו הערוער במדבר והוא עץ גדל במדבר בארץ ציה ותרגם יונתן והוו כמגדל ערוער דשרן בשכונין במדברא.
והיה הנביא מיעץ את המואביים נסו מלטו נפשיכם ותהיינה רוצה לומר הערים כערוער במדבר והוא העץ הגדל במדבר בארץ ציה, וי״ת כמגדל ערוער דישרן כשכונן במדברא, ופרש״י שערוער אין סביבו יישוב אלא יושבי אהלים במדבר, וביאר הנביא למה זה היה מיעץ נסו מלטו נפשיכם והוא שפעמים רבות האדם כדי לשמור ממונו לא יצא ולא יברח מן הרעה ואבד העושר ההוא ויאבד נפשו ג״כ בעבורו.
ותהיינה – במקצת ספרים ותהיינה בשני יודי״ן אבל במסורת כתוב על זה ב׳ חסר וכן נמסר בירמיה י״ח על פסוק ותהינה נשיהם שכלות.
כערוער – שם עץ מדברי וכן והיה כערער בערבה (ירמיהו י״ז:ו׳).
נוסו – כאלו הנביא מייעץ אותם לברוח להמלט נפשם.
ותהיינה – כאומר עזבו העושר ואף כי תהיו חסרים מכל טוב כמו אילן ערוער הגדל במדבר החסר מכל לחלוחית מ״מ טוב להציל את הנפש.
כערוער – פירשתי עיר ערוער, ומובנו תאומים ג״כ עם כערער בערבה.
נסו לכן אל תלחמו, רק תמלטו נפשכם ע״י ניסה,
ותהיינה כערוער במדבר – ערוער היתה עיר מואב שישבה במדבר נפרד מן הישוב, כן תתישבו במדבר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
For, because you have trusted in your works and in your treasures, you also shall be taken; and Chemosh shall go forth into captivity, his priests and his princes together.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כי יען בטחך במעשיך – במקניך ובקניניך וכן ואיש במעון ומעשיהו בכרמל (שמואל א כ״ה:ב׳).
ותרגם יונתן באוצרתיך ובתי גנזך.
גם את תלכדי – כלומר גם את כמו הגוים האחרים שאין להם אוצרות כמוך ולא היו בהשקט זמן רב כמוך כמו שאמר שאנן מואב וגו׳ לפיכך אמר גם את כי לא יועילוך אוצרותיך שהיית בוטחת בהם גם לא יועילך כמוש אלהיך כי גם הוא יצא בגולה.
ויצא כמוש בגולה – הצלם עצמו עם כהניו שבו הכשדים, וכן כתיב למעלה על אלהי מצרים ושבם (ירמיהו מ״ג:י״ב).
וזהו כי יען בטחך במעשיך והוא בית ושדה וכרם ובאוצרותיך גם את תלכדי רצה לומר לא לבד תאבד הממון והמעשים אבל גם נפשך תלכד עמו, ואף האלוה של מואב והוא הנקרא כמוש כמ״ש כמוש אלהיך (שופטים יא, כד) גם האלוה ההוא ילך בגולה וכבניו ושריו עמו כי הכשדיים ישללו גם הפסילי׳ מפני הכסף והזהב אשר עמהם. ולפי שזכר הנביא בנבואתו זאת ערים מיוחדים בשם.
כמיש – כמוש קרי.
יחד – יחדו קרי.
במעשיך – כן יקרא מקנה הבקר והצאן כי העוסק במקנה כל מעשהו בהם וכן ואיש במעון ומעשהו בכרמל (שמואל א כ״ה:ב׳).
כמוש – כן שם הפסל של מואב.
כי יען – כי בעבור אשר כל בטחונך וחשקך היה במעשיך הם מקנה הצאן והבקר והאוצרות שקבצת ולזה לא רצית לעזבם ולברוח מהם.
גם את תלכדי – לכן מלבד שהאויב יקח הכל ולא יהיה לאל ידך למחות בידו אלא שגם את תלכדי בידו.
ויצא כמוש בגולה – הוא האלוה של מואב ויצא גם הוא בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מזהב וכסף וכהניו עמו ושרי מואב.
ובאוצרותיך שכבר אצרת, ועי״כ לא תרצי לברוח לעזוב מעשיך בשדה ואוצרותיך אשר בעיר אשר בהם כל בטחונך, עי״כ גם את תלכדי לא לבד שיקח אוצרותיך, כי ילכד אותך, וגם כמוש ושריו וכהניו יצאו בגולה, ולכן היה טוב שתנוסו ותעזבו הקנינים שבזה תמלטו עכ״פ את נפשכם, ולא תחשוב שלא יבא האויב על כל הערים, כי
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
The destroyer shall come on every city, and no city shall escape; the valley also shall perish, and the plain shall be destroyed, as Hashem has spoken."
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ויבא, ועיר לא תמלט – ועיר מהם לא תמלט כי אל כל עיר יבא השודד.
אשר אמר י״י – כמו כאשר, וכן תאכל מצות אשר צויתיך (שמות ל״ד:י״ח) – כמו כאשר.
אמר שלא יחשבו ששאר הערים אשר לא זכר בשמם ינצלו כי הנה יבוא שודד אל כל עיר ועיר לא תמלט אחת מהנה ואבד העמק רוצה לומר הערים אשר בעמק ונשמד המישור, וכל זה יהיה לפי שאמר ה׳ וגזר בחכמתו שיהיה כן כי לפי שקצף מואב גדל על קצף שאר האומות זכר זה בהם.
אל כל עיר – מערי מואב.
לא תמלט – אף אחת מהן.
העמק – ערי העמק.
המישור – ערי המישור.
אשר אמר ה׳ – ר״ל הואיל וה׳ אמר כן יקום.
ואבד העמק ונשמד המישר – העמק יצוייר שיאבד לגמרי אם יתמלא בעפר לא כן המישור לא יאבד רק ישמד שיהיה ארץ מלחה, כי גדר השמד בטול צורת הדבר ואיכותיו, כמ״ש ישעיה (י׳ ז׳).
ויבא שודד אל כל עיר ועיר – וגם העמק והמישור יאבדו – והוא מטעם אשר אמר ה׳
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
כי נצא תצא – <צורת> המקור הזאת גזורה מן ״מלא הנוצה״ (יחזקאל י״ז:ג׳), אשר היא הצמיחה הקרנית בעור העוף (=הנוצה), והוא כמו: ״יאבר נץ״ (איוב ל״ט:כ״ו) <הגזורה> מן ״באברתו״ (תהלים צ״א:ד׳).2
1. כך הוא אומר גם בתג׳ניס, ערך ׳ציץ׳. והשווה: אלפסי, ערך ׳צץ׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳ציץ׳; רד״ק. מעניין שת״י מתרגם את פסוקנו כך: ״אעדו כתרא מן מואב״, והשווה אלפסי, שם, על התרגום הזה.
2. כך פירשו גם: חיוג׳, ערך ׳נצה׳, וכאפשרות ראשונה בכתאב אלנתף על הפסוק הזה (עמ׳ 36); ריב״ג, אצול, ערך ׳נצה׳ (נראה שהמילה ״קאנצה״, שם, עמ׳ 447, שורה 28, מיותרת); וכך כנראה גם מנחם, ערך ׳צ׳. גם רד״ק מנתח כך, אלא שהוא מפרש בהוראת השורש ״עוף״. אלפסי, ערך ׳צץ׳, נראה כמפרש במשמעות ריב; וחיוג׳, בכתאב אלנתף, שם, נותן כאפשרות שנייה את הפירוש, ש״תצא״ היא משורש ״יצא״ ובמשמעותו. על הגזרון הדנומינטיבי מדבר אבן בלעם גם בספר הפעלים, ערך ׳אבר׳ וערך ׳נצה׳. בערך ׳נצה׳, שם, הוא מביא את הדברים בשם ריב״ג, ומתבסס על תחילת הכתוב ״תנו ציץ למואב״, בדומה לרד״ק הנ״ל.
תנו ציץ למואב – תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית (במדבר ט״ו:ל״ט) ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ח׳:ג׳).
כי נצא תצא – כי במעופה וחפזון תצאו בגולה ויהיה נצא מגזרת נצה כן חברו מנחם וכן כי נצו גם נעו (איכה ד׳:ט״ו), ויונתן תרגם אעדו כתרא ממואב, תנו לאחרים ציץ הנזר אשר למואב.
Give wings to Moab Heb. ציץ. Give wings to Moab. Every appendage that hangs or protrudes from man or beast is called ציץ. Cf. "And it shall be to you for fringes (לציצית)" (Bemidbar 15:39); "And He took me by the locks (בציצית) of my head" (Yechezkel 8:3).
for she shall fly away Heb. נצא תצא. For with flight and haste you shall go forth into exile, and נָצֹא will be of the conjugation of נוֹצָה, a feather. So did Menahem (Machbereth Menahem p. 151) classify it, and so "Yea, they fled away (נָצוּ) and wandered" (Lam. 4:15). Jonathan renders: Remove the crown from Moab. Give others the crown of Moab.
תנו ציץ למואב – פי׳ תנו כנף למואב.
כי נצא תצא – כעוף יתעופף ויצא בגלות.
ציץ – כנף, סנפיר תרגומו ציצין. ויש לפרש ציץ – לשון כתר ופיתרונו כתר שהיה למואב תנו אותו לאחר.
ויש מפרשין נצא תצא – לשון נוצה כלומר תעוף בנוצתה ממלונה ותהיינה עריה לשמה.
תנו ציץ למואב – כנף ותרגום סנפיר ציצין ואמרו רז״ל אלו הם סנפירים שפורחין בהם אמר תנו כנף למואב כנף שיפרח בו ויצא מהרה מארצו זהו שאמר כי נצא תצא ענינו כי עוף תעוף מן כי נצו גם נעו (איכה ד׳:ט״ו) שענינו מלא הניצה כי בכח הנוצה יעוף העוף לפיכך ממשל ההליכה המהרה בנוצה ונצא מקור והאל״ף תמורת ה״א וכן תצא והיה משפטו תצא בדגש בפלס תטה אלא שבא הנח תמורת הדגש כמו שבא כן במקומות רבים.
ויונתן פירש ציץ – כמו ציץ הזהב (ויקרא ח׳:ט׳), וכן תרגם: אעדו כיתרא מן מואב ארי מגלא תגלי.
תנו ציץ למואב – אין הכונה בזה ציץ כסף וציץ זהב, אבל הטעם ציץ זמורה או הדומה לזה מהנהוג אצלינו שישימו בראשיהם הדלים הולכים ערומים ויחפים והם בעלי לצנות ומליצות וחקויים ובזה ישיגו מחיתם.
כי נצא – היותר נכון אצלי כי היה בעברי שרש זה מטעם יצא.
ואומרו תנו ציץ למואב כי נצא תצא פירשוהו המפרשים על בריחתם כי הבריחה נמשלה לעופפות ולפי שהעוף יעופף בכח הנוצה לכך נמשלה ההליכה המהירה בנוצה, ונצא הוא מקור והאל״ף תמורת ה״א יאמר תנו בריחה למואב כי ברוח תברח, ויונתן תרגם ציץ כמו כתר כמו ציץ הזהב אמר אעדו כתרא מן מואב ארי מגל תגלי. ופירש רש״י שענין הפסוק לדעתו הסירו הכתר ממואב ותנו אותה לאחרים, ויהיה קשה אצלו אומרו תנו ציץ למואב שהיה לו לומר הסירו לא תנו והיה לו לומר ממואב ולא למואב ואין דעתי נוחה עם אחד מהפירושים האלה להיותם בלתי מתישבים על הלשון, אבל ציץ הוא אצלי שם עשב כמו ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז, כג) וגומר ואמר ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים עב, טז) כציץ השדה כן יציץ (שם קג, טו) וכמוהו רבים, ולפי שזכר שיברחו המואבים וילכו במדבר אמר כמלעיג מהם תנו ציץ למואב רוצה לומר תנו למואב העשב לשיאכל ממנו כבהמות כי הנה יאבד את כל אשר לו יצא תצא אומת מואב מארצו ועריה של מואב לשמה תהיינה מאין יושב בהן ולכן ראוי לתת להם הציץ והעשב למאכלם כאנשים הולכים במדברות ולא דבר אחר.
ציץ – ר״ל כנף כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי בשם ציץ וכמו ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ח׳:ג׳).
נצא תצא – מלשון נוצה וכנף ור״ל תעוף בנוצת כנפים.
תנו ציץ למואב – תנו כנף למואב כי עוף תעוף והוא ענין מליצה ור״ל בחפזון תצא בגולה.
מאין – ממה שאין מי יהיה יושב בהן.
ציץ – מענין ויצץ ציץ, וכן נצא הוא מקור מגזרה זו, שתציץ ע״י שתצא, וגם פעל יציץ משתתף עם פעל יצא שהציץ יוצא מן הענף.
תנו ציץ למואב כי נצא תצא – ה׳ אמר שרק בזה יתנו ציץ וצמח למואב שיוכל לצמוח שנית, אם יצא ויברח, וע״י שיצא ינץ נץ ויפרח, ולא ע״י שישארו בעריהם לכורמים וליוגבים, כי עריה לשמה תהיינה – כן אמר ה׳, ואחר שכן גזר ה׳, א״כ
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
מלאכת י״י – מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום.
the Lord's work The work of the destruction of Moab, which is the mission of the Omnipresent.
ארור עשה מלאכת י״י רמיה – ומי הוא זה, המונע חרבו מדם – מנקום באויבי י״י.
ארור – יקלל מי שיהיה במלחמה וירפה ידו מהרוג ואמר זה במואב מה שלא אמר כן בשאר האומות כי קצף י״י גדול עליו לפי שהאל הזהיר את ישראל ואמר אל תצר את מואב (דברים ב׳:ט׳), והם הרשיעו לעשות להם.
מלאכת י״י – כי מהשם תבא להם זאת הצרה מאשר הרע לישראל ומרוב גאותו לרוב שלותו עד שהגדיל על י״י כמו שאומר.
רמיה – מי שהוא מרפה ידו מהרע להם וכפל הקללה לחזק הענין.
עושה מלאכת י״י רמיה – כמו מלאך י״י, כמ״ש כי עושה שליחות י״י כמו שליח י״י.
ואמר כנגד המשחיתים ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה שקרא השחתת מואב וחרבנו מלאכת ה׳ וקלל מי שיעשה אותה במרמה וירפה ידו מהם וזהו וארור מונע חרבו מדם, והנה אמר זה במואב מה שלא אמר על אומה אחרת משאר האומות לפי שהקדוש ברוך הוא הזהיר את ישראל אל תצר את מואב והם הרשיעו לעשות להם ולכן השחתתם היתה מלאכת ה׳ ובגזרתו, ואמר הנביא שלא יתהללו באמרם שלא הלכו בגולה בשום זמן מהזמנים וזהו
ארור וכו׳ – אמר כנגד המשחיתים ארור יהיה מי שיעשה במרמה מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום.
וארור וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
מדם – מלשפוך דם.
ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה – אחר שהיא מלאכת ה׳ להוציאם מן המדינה שעי״כ יהיה להם ציץ, א״כ מי שלא יצא וינוס, וירצה להשאר במקום, הוא עושה רמיה במלאכת ה׳, והוא ראוי לההרג עי״ז כי ארור הוא, וא״כ ארור מונע חרבו מדם לבלתי להרוג את הנשארים בערים שהם ארורים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Moab has been at ease from his youth, and he has settled on his lees, and has not been emptied from vessel to vessel, neither has he gone into captivity. Therefore his taste remains in him, and his scent is not changed.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שאנן מואב מנעוריו – א״ר יוחנן מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו וגו׳ (כתוב ברמז ת״ג).
לא נמר – לא השתנה,1 <צורת> נפעל,2 עבר.
1. כך גם חיוג׳, כתאב אלנתף, על הפסוק הזה (עמ׳ 36), כאחת האפשרויות (וראה בהערה הבאה), אף כי הוא היה מעדיף שיהיה כמו ״וימררו את חייהם״ (שמות א׳:י״ד), וכך גם ריב״ג, מחברות, ערך ׳מרר׳ (עמ׳ 202), ואצול, ערך ׳מרר׳. רד״ק נותן למילה שתי משמעויות: נתחלף או נחלש, וראה ת״י שנקט את השנייה.
2. כך סברו גם: חיוג׳, שם, כאפשרות אחת, ורק אם כינוי הגוף שב״נמר״ (=הוא) מוסב על ״טעמו״ – ייתכן לדבר עליו במושג של מרירות; ריב״ג, שם; רד״ק, סה״ש, ערך ׳מרר׳ (ונראה שיש טעות בפירושו על אתר, שבו כתוב ״משרשו נמר״, וצ״ל: ״שרשו מרר״). חיוג׳, שם, נותן גם את המשמעות של ״ושמע בקולו אל תמר בו״ (שמות כ״ג:כ״א), משמעות הדומה לזו המצויה אצל ריב״ג ואבן בלעם, אך, במקרה הזה, השורש הוא נמ״ר, וכנראה בבניין קל.
לא נמר – לא נחלף.
did not change Heb. נָמָר.
לא נמר – לשון ימיר שהוא לשון חילוף.
שאנן מואב – הנו״ן פתוחה כי הוא לשון עבר.
ושקט הוא אל שמריו – כמו על שמריו (שמואל א י״ז:כ׳), ודימה אותו ליין שעומד על שמריו והוא היין הטוב כי בהרקת היין מכלי אל כלי ילך ריחו וטעמו ומואב גם כן לא גלה עדיין ועמד שוקט בארצו.
לא נמר – שרשו נמר על משקל מרד והוא מבנין נפעל וענינו לפי מקומו נתחלף או פי׳ ענין רפיון וחלישות כתרגומו לא פג וכן על כן תפוג תורה (חבקוק א׳:ד׳), אל תתני פוגת לך (איכה ב׳:י״ח), ויפג לבו. וכן בדברי רבותינו ז״ל וניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא כלומר שמא תחלש דעת הצבור וכן אמרו גוף קשה יין מפיגו כלומר מחלישו ומתיש כחו וכן פי׳ לא נמר לפי תרגומו כלומר שלא נחלש כח היין וריחו.
שאנן מואב מנעוריו רוצה לומר מהזמן שהתחילה האומה הזאת וגם היום שוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי כיין הטוב המשומר בענביו, ולכן עמד טעמו בו וריחו לא נמר ולא נתחלף.
שאנן – חד מן ד׳ שהנו״ן פתוחה ע״פ המסורת וכן כתב רד״ק.
שאנן – ענין שלום כמו ושאנן ואין מחריד (ירמיהו ל׳:י׳).
שמריו – הוא הנופל מן המשקה לתחתיות הכלי וכן אך שמריה ימצו (תהלים ע״ה:ט׳).
הורק – ענין שפיכה כי כשנשפך המשקה מן הכלי נעשה ריק וכן שמן תורק שמך (שיר השירים א׳:ג׳).
נמר – מלשון תמורה וחלוף ור״ל מטוב לרע.
שאנן מואב מנעוריו – מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו.
ולא הורק – דומה הוא אל היין אשר לא הורק מהכלי שהושם בו בתחלה אל כלי אחר ולתוספת ביאור אמר שלא הלך מעולם בגולה כי ישב בארצו מעת שנתיישב בה.
על כן – הואיל ולא הורק מכלי אל כלי לכן נשאר בו הטעם ולא נחלף הריח ר״ל לפי שישב בשלוה לכן היה ממולא בכל טובה ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחלה נשאר בו הטעם והריח ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי.
נמר – שרשו מרר ומשתתף עם תמורה שנע״ו והכפולים מתאחדים ויבא זה תמורת זה.
שאנן – באר הטעם שגזר עליו ה׳ שיצא לגולה, כי מואב היה שאנן מנעוריו מאין מחריד מבחוץ,
ושוקט הוא מבלי מרד בפנים כיין אל שמריו – שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין הוא בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי והוא עוד בכלי הראשון,
על כן עמד טעמו בו כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו, והנמשל שהעם שיגלו אותו ממקום למקום, ישנה מנהגיו ונימוסיו אל מנהגי ונמוסי המדינה שבא לשם, ועי״כ ישונה טעמו וריחו, ר״ל חקיו ומשפטיו והנהגתו אבל מואב לא הורק מכלי אל כלי, ומבאר הנמשל דהיינו שבגולה לא הלך – והוא יושב בארצו מימי קדם קדמתה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Therefore, behold, the days come," says Hashem, "that I will send to him those who pour off, and they shall pour him off; and they shall empty his vessels, and break their bottles in pieces.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ושלחתי לו צעים וצעהו – ״צעים״ <צורת> בינוני פועל מן הקל, והפועל, כלומר: ״וצעהו״ – כבד (=פיעל), כמו: ״המה קרוהו״ (נחמיה ג׳:ג׳),1 ופירושו: פיזור. וה״צ׳עצ׳עה״ בלשון הערבית – במשמעות פיזור, וזה מתחזק על-ידי <המשך> המשפט וכליו יריקו ונבליהם ינפצו.2
ומשמעות ״ינפצו״ – שבירה או הרקה, <גזורה> מן התרגום <הארמי> של ״ותער כדה״ (בראשית כ״ד:כ׳), אשר הוא ״ונפצת קולתה״.3
״נבל״ כאן הוא מחרס, כמו: ״ושברה כשבר נבל יוצרים״ (ישעיהו ל׳:י״ד). ואמרתי ׳כאן׳ רק משום שהשם הזה הוא בעל משמעות של ׳נאד׳ בפסוק ״ונבל יין״ (שמואל א א׳:כ״ד), והשתמשו בו בהשאלה לעננים: ״ונבלי שמים מי ישכיב״ (איוב ל״ח:ל״ז), ובדברי הראשונים ז״ל:4 ״נבלי השרה״, והם נאדות שבהם משתמשים לנגינה.5
1. השוה: חיוג׳, ערך ׳צעה׳, ועל ״וצעוהו״ – בכתאב אלנתף, על הפסוק הזה (עמ׳ 36).
2. הפירוש הזה וההשוואה הזאת ניתנו גם על-ידי ריב״ג, אצול, ערך ׳צעה׳, וקרוב לו גם רד״ק. ריב״ג, שם, נותן גם פירוש נוסף, על-פי גזרון מן השורש הערבי ״צוג״, במשמעות חסרון והשפלה, ולפירוש הזה הוא מביא את המשך הפסוק לסיוע, כאבן בלעם כאן. ת״י מתרגם ״בזוזין ויבזונונון״, ובדומה לזה גם מנחם, ערך ׳צע׳. אלפסי, ערך ׳צע׳, מפרש את שתי המילים האלה במשמעות השורש יצ״ע (ישעיהו יד, יא; אסתר ד׳:ג׳), לאמור: פרוש לאויב.
3. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳נפץ׳, המציין את המשמעות הראשונה המובאת על-ידי אבן בלעם כאן; רד״ק המביא, בשם אביו, את המשמעות המצויה אצל פרשננו עם אותה ההסתייעות בתרגום אונקלוס בבראשית כד, כ.
4. כלים פט״ו מ״ו.
5. שלוש המשמעויות האלה מצויות גם בתג׳ניס, ערך ׳נבל׳. לפירוש המילה כאן השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳נבל׳.
צועים – מריקים וכן מהר צועה להפתח (ישעיהו נ״א:י״ד) הוא הלוך המעיים בשלשול.
men to pour Heb. ציעים, those who pour. Cf. "What must be poured out (צֹעֶה) hastened to be opened" (Yeshayahu 51:14). That is the moving of the bowels by pouring.
his jars Heb. נבליהם [lit. their jars], the Moabites' flasks.
smash Heb. ינפצו, they shall break. Cf. "How were they regarded as earthen jars (לְנִבְלֵי) (Lam. 4:2). Also, "Every bottle (נֵבֶל) will be filled with wine" (supra 13.12).
(יב-יג)ושלחתי לו צועים וצעוהו – הנביא דימהו למעלה לכלי מלא שלא הורק מכלי אל כלי ועכשיו משלח לו צועים מטים שמטין את הכלים עד שמריקין כל המשקה לחוץ וכן אהל בל יצען (ישעיהו ל״ג:כ׳) אהל בל יכנע.
והעינין מוכיח אחריו שהוא כן שאומר אחריו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו – לשון שבר,
כלומר גם את הכלי ישברו כאשר בושו בית ישראל – מעגל שבבית אל שהיו בוטחין בו.
לכן הנה ימים באים, צועים וצעוהו – צועים מן הקל וצעוהו מן הדגוש וענינו מגלים ומסיעים אותו ממקומו שהיה בו שוקט עד הנה וכן צועה ברוב כחו (ישעיהו ס״ג:א׳).
ותרגם יונתן בזוזין ויבזונון.
וכליו יריקו – לפי שהמשיל אותו ליין שלא הורק מכלי אל כלי (ירמיהו מ״ח:י״א), אמר וכליו יריקו.
ונבליהם ינפצו – נבליהם שבהם היין, כמו ונבל יין (שמואל א א׳:כ״ד), ינפצו – ינפצו אותם וישברו אותם. וזה דרך משל כמו שפירשנו ותרגם יונתן ונכסיהן ירוקנון וטב ארעהון יגמרון.
ואדוני אבי ז״ל פירש ינפצו כמו יריקו מתרגום ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) – ונפצה. והוא כפל ענין לחזק.
כי הנה הקדוש ברוך הוא גזר שהנה ימים באים עתה ושלחתי צועים עליו והם המריקים כי צועים פרש״י מריקים מלשון מהר צועה להפתח (ישעיה נא, יד) הוא הלוך מעים בשלשול, וצעוהו רוצה לומר יריקו אותם שאם הם לא הורקו מכלי אל כלי עתה יריקו אותם באמת, ולפי שעשה במואב משל היין לכן אמר בו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו והם הנבלים שבהם ישימו היין מלשון כל נבל ימלא יין (ירמיה יג, יב) ינפצו אותם ברגליהם וישברום.
צועים וצעוהו – ענין טלטול והנעה ממקום למקום וכן את צעה זונה (ירמיהו ב׳:כ׳).
ינפצו – ענין שבר ורציצה כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז׳:י״ט).
ושלחתי וכו׳ – אשלח עליו מניעים ומטלטלים ויניעו אותה בגולה.
וכליו יריקו – ישפכו היין מן כליו וישברו נבלי היין ר״ל האויב יקח עושרם ואותם יהרוג בחרב ולפי שהמשילם ליין אמר לשון הנופל ביין.
צעים – גדר מלה זו פירשתי בישעיה (סי׳ נ״א י״ד).
ינפצו – כמו ונפוץ הכדים, שבירה.
לכן הנה ימים באים נאום ה׳ ושלחתי לו צועים וצעהו – היין הסגור בכלי וחתום חותם צר, לפעמים כשיעלה רתיחות ויתחיל להיות תוסס אז יבקיע הכלי שהוא בו ויצא לחוץ, כמ״ש הנה בטני כיין לא יפתח כאובות חדשים יבקע, ורתיחת היין נקרא צועה וזועה, שהוא סועה וסוער בפנימיותו, ועז״א שישלח לו צועים שיסער היין בתוך הכלי, והוא משל אל המרד שיתהוה במדינה עצמה וחרב איש באחיו, שזה היה בבא האויב עליהם, ועי״כ צעהו ויצא היין ויריקו הכלים שהיין בתוכו וישברו הנבלים הבלועים מן היין, ר״ל שיוחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים, ובאר הטעם שיעשה ה׳ כן, שהוא כדי,
שיבוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל ויראו כי אין ממש בע״ז ואין לבטוח בה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
מבית אל מבטחם – שהיו בוטחים בעגל שהיה בבית אל מבטחם בסגול הטי״ת ומה שסמך שסמ״ך להם לישראל להודיעם כי מה שהרעו לישראל לא בצדקתם אלא בעון ישראל שבטחו בבית אל.
ואז תבוש מואב מכמוש אלהיהם וידעו שאין בו כח להצילם כאשר בשו בית ישראל מבית אל שהיו בוטחים בעגל שהיה שמה.
ובוש מואב מכמוש – יכלמו מכמוש אלהיהם כי אז יראו שאין בו כח להציל והבל נחלו.
כאשר וכו׳ – כמו שנתביישו ישראל על כי בטחו בעגל הזהב שעמד בבית אל כי כשגלו מארצם ראו שלא היה בו ממש.
Moab is laid waste, and they have gone up into his cities, and his chosen young men have gone down to the slaughter," says the King, whose name is Hashem of Hosts.
שודד מואב ועריה עלה – השודד. ויש אומרים ועריה עלה – עריה מסולקות וחריבות.
שדד מואב ועריה עלה – כבר פירשנו כי מנהג הלשון לדבר פעם לשון זכר ולשון נקבה כי ידבר לשון זכר כנגד העם ויבא לשון נקבה כנגד הכנסה ופי׳ עלה נפסק רוצה לומר המון עריה נפסק וכן יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳), כעלות גדיש. ותרגם יונתן וקרויהון חרבא.
ואדוני אבי ז״ל פירש ולעריה עלה השודד.
כיון ששודד מואב ועריה עלה רוצה לומר נפסק או ובעריה עלה השודד אשר זכר ומבחר בחוריו של מואב ירדו לטבח ולהריגה, ולפי שזה היה עתיד להיות אמר נאם המלך ה׳ צבאות שמו כי גזרת מלך היא.
עלה – ענין סלוק והפסק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק״ב:כ״ה).
ומבחר – מלשון בחור ומובחר.
ועריה עלה – המון עריה נפסק ונסתלק.
נאום המלך וכו׳ – ר״ל הואיל והוא גזירת המקום הרי היא כאלו כבר נעשתה.
ועריה עלה – העם אשר בעיר, ופי׳ עלה לטבח.
שדד מואב וא״כ אינכם גבורים,
ועריה עלה (לטבח) ומבחר גבוריו ירדו לטבח – הפך הנהוג שהגבורים יעלו על חומת העיר להלחם, ובני העיר החלשים ירדו ויסתתרו, ופה בני הערים עלו על המשגב, ועי״כ היו לטבח, והגבורים לא עלו להלחם כלל רק ירדו לטבח, וא״כ אינכם אנשי חיל למלחמה.
Lament for them Heb. נדו, an expression of lamentation. Cf. "and do not lament (תָּנוּד) for him."
ולכן כל סביביו ראוי שינודו ויקוננו עליו ויאמרו איך נשבר מטה עוז מקל תפארה כי היה מואב בגבוריו מטה עוז וביפיו ועשרו היה בקרב העמים מקל תפארה.
עוז – ענין חוזק.
מקל – הוא כמו מטה.
נודו לו – דרך השומע מאבדן דבר חשוב לנוד בראש דרך קינה ואבל.
כל סביביו – אשר הכירו בו.
מטה עוז – בענין הגבורה היה כמטה חזק.
מקל תפארה – בענין היופי והעושר.
מקל, מטה – עי׳ למעלה (א׳ י״א).
נודו לו כל סביביו – כבר תוכלו לנוד לו מעתה כי הוא כאילו כבר נשבר אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה – המטה יציין את המלכות, והמקל הם השוטרים הרודים בעם, ואם המטה אינו עז רק תפארה ורודה ע״י מקל עז ובחזקה אינו טוב, אבל במואב היתה המלכות עזה מצד עצמה, והמקל היה רק לתפארת המלוכה ולא רדה בעז.
You daughter who dwells in Dibon, come down from your glory, and sit in thirst; for the destroyer of Moab has come up against you, he has destroyed your strongholds.
שאלי נס ונמלטה – ״נס״ כאן – <צורת> עבר, בשיעור של ״אשר נס״, כי ״נמלטה״ – <צורת> נפעל עבר, ואילו היתה <צורת> בינוני נפעל, היתה צריכה להיות ״מלרע״, כמו: ״רוח נשברה״ (תהלים נ״א:י״ט), ולכן אמרתי, כי ״נס״ פועל בעבר, לא תואר, כדי שיתאים ל״ונמלטה״.1
1. אולם ת״י מתרגם את שני הפעלים כצורות הבינוני, וכך כנראה סבור גם חיוג׳, אשר בכתאב אלנתף לפסוק הזה (עמ׳ 37) מציין, כי הה״א שב״ונמלטה״ מיותרת.
שאלי נס ונמלטה – שאלי מן הנסים והנמלטים ממואב מה נהייתה אם נמלט כלום מהשחית.
ask those who have fled and escaped Ask those who flee and escape from Moab, what transpired, if anyone escaped from being destroyed.
שאלי נס ונמלטה – ת״י: שאילי למערקיא ולמשזבייא אמרי מה הוה על תברא דיכי.
אל דרך – כמו על דרך וכן אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳).
שאלי נס ונמלטה – אומר ליושבי ערוער שתעמוד על דרך ותשאל הנסים והנמלטים משאר ערי מואב שבא להם תחילה האויב תשאל מה נהיתה כלומר מה רעה נהיתה בהם ואמר נס ואמר נמלטה כלומר אם איש ואם אשה.
ונמלטה – מלעיל והוא נפעל עבר כלומר ואשר נמלטה.
אל דרך עמדי וצפי וכו׳ עד לבני עמון. יאמר הנביא אל דרך עמדי רוצה לומר עמדי על הדרך את יושבת ערוער ותצפי לדעת הרעה הזאת שתבא על מואב אומתך ותשאלי את הנסים והנמלטים משאר ערי מואב שבאו עליהם הכשדים תחלה, ואמרי בשאלתך מה נהיתה רוצה לומר מה הרעה שנהיתה בהם, ואמר נס בלשון זכר ונמלטה בלשון נקבה כלומר אם איש או אשה, גם כי בנבואות כבר יבוא כן פעמים רבים הזכר כנגד העם והנקבה כנגד הכנסיה.
אל דרך וכו׳ – היושבת בערוער עמדי על הדרך והביטי לראות את הבאים ושאלי אז לאיש הנס מהמלחמה או לאשה הנמלטה ואמרי להם דרך שאלה מה נהייתה במלחמה אם השאירו שארית.
נס ונמלטה – הזכר ינוס לרוב והנקבה תמלט לרוב במקום המלחמה כי אשה כלי זיינה עליה.
אל דרך עמדי – ערוער ישבה לפאת המדבר נפרדת מן הישוב, אומר שתעמוד אל צד הדרך לא לצד המדבר, ושאלי את הנס או נקבה אשר נמלטה, מה נהיתה – (כי במהפכה הזאת לא בא לשם איש ממואב) וכשתשמע מה שנהיה שם, אז
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
וספק מואב בקיאו – ויתחבט ויתנועע, ומשמעותו היסודית <גזורה> מן ״ויספק את כפיו״ (במדבר כ״ד:י׳).1
1. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳ספק׳, המציין את המשמעות המורחבת עם המשמעות היסודית; וראה רד״ק המציין משמעות דומה למילתנו. מנחם, ערך ׳ספק׳, ואלפסי, ערך ׳ספק׳, מפרשים במשמעות היסודית בלבד.
השכירוהו – השקוהו תרעילה עד שישתכר.
גם הוא – כמו שהיה שחוק לו.
Make him drunk Give him to drink [the cup of] weakness until he is drunk.
he too Just as Israel was derided by him [i.e., Moab].
השכירוהו – על דרך משל אמר לאויבים השכירוהו כוס החימה.
כי על י״י הגדיל – כשראו בצרת ישראל הגדילו פיהם עליהם ועל י״י שאמרו שלא יוכל להצילם ותרגם יונתן ארי על עמא די״י אתרברבו וכן אמר בנבואת צפניה כי חרפו ויגדילו על עם י״י צבאות (צפניה ב׳:י׳).
וספק מואב בקיאו – לפי שהמשילו לשכור אמר וספק בקיאו רוצה לומר כמו שהשכור מתגולל ומתהפך מצד אל צד בהקיאו היין ששתה וספק בגופו לארץ כן יעשה מרוב צרותיו ותרגם יונתן וידדשון מואבאי באתריהון, ויהון קיאו שם בפלס ריבו דינו.
והיה לשחוק גם הוא – כמו שישחקו על השכור ואמר גם הוא כמו שהוא שחק ולעג על ישראל כן ישחקו וילעיגו עליו גם הוא.
ואמר הנביא כנגד המשחיתים את מואב השכירוהו כי על ה׳ הגדיל רוצה לומר תנו לו כדי שכר ויין הרבה שישתכר הרבה מכוס החמה כי על ה׳ הרחיב פה והגדיל לשון שאמר שלא יכול להצילם, וכאשר יהיה מואב משתכר יספוק בקיאו כמו השכור שמתגולל ומתהפך מצד אל צד בהקיאו היין ששתה וסופק בגופו לארץ והיה לשחוק גם הוא כמו שהיה ישראל.
והיה לשחק גם הוא – בספרי הדפוס ובמקצת מדוייקים כ״י חסר וא״ו וכן במסורת ב׳ מלא בלישנא בנביאים וסימן הראים בשחוק שמשון (שופטים ט״ז) פתיתני ה׳ ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום (ירמיהו כ׳) וכל כתובים דכוותה מלא בר מן ד׳ חסרים וסימן שחק לרעהו אהיה. קדמאה דפסוק איוב י״ב. גם בשחק יכאב לב (משלי י״ד) כן שחק הכסיל (קהלת ז׳) הייתי שחק לכל עמי (איכה ג׳) כך היא הגירסא המצויה אצלי בה׳ קדמון מדוייק מספרד והוא שוה עם לשון אחרון שהובא בירמיה סי׳ כ׳ במ״ג ועם לשון ראשון שבמשלי י״ד. וכוונה א׳ לכולן אלא שמתחלפות בסדרן ולשונות אסרים שהובאו בשני המקומות אין בהם ממש משום דהאי גרים בהאי לישנא והאי גרים בלישנא אחרינא וסחרן אהדדי ומבלבלי לישנא במניינא ובגירסא. והאי דכתב המגיה בירמיה כ׳ ואני הצעיר המאסף בקשתי ולא מצאתי פסוק קדמאה דהיינו כי היה דבר ה׳ לשחק וגו׳ ודאי דקושטא קאמר ולפום מאי דחזי לי הואו דמשתבש בגירסיה בפסוקא הדין דכתיב ביה כי על ה׳ וגו׳ ודין הוא החסר דקאמר עליה בקדמיתא לשחוק ז׳ מלא וא׳ חסר ומיהו קשיא רישא אסיפא דבמניינא דמני בתר הכי וא״ו מלא מני בגווייהו וספק מואב בקיאו דהיינו הך חסר דמעיקרא ותו קש׳. דקא חשיב והיה מואב לשחוק דהאי פרשתא לקמץ בהדי המלאי׳ דהוא חסר בכולהו ספרי ותו האי דכתב במשלי י״ד ל״א כל נביאים מלא בר מן ב׳ חסר בשחק שמשון. פתיתני ה׳ ואפת. פליג אכולהו לישני ואכולהן ספרי דאינון מלאים אישתכח השתא דכל חדא וחדא מאילין מסראתא הויה לה הדא לגבי תרתי או לגבי מלא ולאו כלום כ״ש דאית בהו פירכי וחזינא נמי מסרה אחריתי דקאמרה בשחוק ב׳ חד מלא וחד חסר בשחוק שמשון. גם בשחק יכאב לב. קדמאה מלא ותו לא מידי בהאי עניינא והדא נמי נסחא ממליא הוא כלישנא קמא דמשלי. ה׳ ישיב שבות ירושלם כבראשונה אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה.
השכירהו – מלשון שיכור.
וספק – ענין הכאה וחבטה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳).
בקיאו – הוא המאכל החוזר דרך הפה.
השכירהו – מאמר הנביא אל מול האויב תנו למואב הרבה שכר ויין למען ישתכר ר״ל הביאו עליו בלבול הדעת להיות כמו השכור.
כי על ה׳ הגדיל – ר״ל שדבר גדולות על ה׳ לבזות כלפי מעלה ולומר שלא היה בידו להושיע את עמו ישראל.
וספק – וכאשר ישתכר יתגולל ויתהפך לחבוט עצמו בארץ על המאכל שהקיא כדרך השכור ור״ל ישיגהו האבדון והכליון בעבור בלבול הדעת ולפי שהמשיל לשכור אמר לשון הנופל בשכור.
גם הוא – כמו שהיו לו לשחוק בעת גלו לבבל כן יהיה גם הוא לשחוק.
וספק – מענין שיסופק בדבר, וי״ל ריעים רבים, פן יסיתך בספק (איוב ל״ו), בינינו יספוק (שם ל״ד).
השכירהו את כוס התרעלה,
כי על ה׳ הגדיל (כמ״ש שמעתי חרפת מואב, צפניה ב׳) וספק מואב בקיאו מדמהו כשכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואח״ז מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו והכל שוחקים עליו – והמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן האיצטומכא, והוא המשל אל העם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה, ופלטה אותו שנית, וע״כ היה לשחק גם הוא כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה, וז״ש
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
לשון אחר: כי מדי דבריך בו שהיית מתרונן על חרבנו אתה מתנודד לצאת בגולה וכת״י על דאסגיתון עליהון פתגמין בכן תטלטלון.
you shake your head Heb. תתנודד. You would shake your head and scoff at their destruction. Another interpretation: For because of your words about him, that you would sing about his destruction, you are going to wander (מתנודד) to go out into exile. And so did Jonathan render: Because you spoke many words about them, therefore you shall wander.
{ו}אםאלא השחוק – שהיה לך על ישראל כאילו נמצא בגניבה כן ישחקו עליך שכיניך.
כי מדי דבריך בו – תשחק.
על כן תתנודד – בגלות.
א. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״אם״.
ואם לוא השחוק היה לך ישראל – בדרך השאלה אמר אם לא היה לך לישראל לשחוק כי תהיה אתה לשחוק.
אם בגנבים נמצא – הנמצא ישראל בגנבים שתשחקו עליו כמו שישחקו ויריעו על גנב כמו שאמר ויריעו עלימו כגנב.
כי מדי דבריך בו תתנודד – כי בכל עת שהיית מדבר בו על גלותו היית מתנודד כאדם השמח בדבר ומתנודד בעבורו בעצמו ומכרכר.
ויונתן תרגם: ועל דחדיתון על תבריה דישראל ... .
ובדרך שאלה אמר כנגד מואב ואם השחוק היה לך ישראל כן תהיה אתה עתה לשחוק אם כגנבים תמצא כלומר הנמצא ישראל כגנבים שתשחוק עליו כמו שישחקו ויריעו על כגנבים כשיתפסום כמו שאמר יריעו עלימו כגנב כי מדי דבריך בו בישראל תתנודד ותניע ראשך.
ואם לא – וכי לא היה לך ישראל לשחוק האם היה נמצא בחבורת גנבים לשחוק בו אשר מתי שדברת ממנו היית מניד בראש דרך לעג כאילו היה נמצא בחבורת הגנבים.
דבריך בו – דיבור שאחריו ב׳ הוא לגנאי בכ״מ.
תתנודד – תנוע מחמת שחוק.
ואם לא השחוק היה לך ישראל – הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל עליו שבאו בהחבא לארצם ולבתיהם ונמצאו שם כגנב החותר בתים בחשך, ועז״א אם בגנבים נמצא, כי מדי דבריך בו תתנודד על שבא בחזרה לארצו, וכי בא אל בתי אחרים כגנב.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
בעברי פי פחת – מקום שהמים כורין תחת גידודי שפת הנחל הגבוהים וכשהנחל מתמעט נמצאת הגומא ריקנית והיונה מקננת באחת מעב׳ הגומא וכשנחל רבה שוטף את הקן והיא נודדת משם כך שמעתי ויונתן לא תרגם כן והוה כיונא דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא.
in the sides of the mouth of a pit The place where the water passes under the high embankments of the bank of a wadi, and when the wadi is diminished, the pit is found to be empty, and the dove nests in one of the sides of the pit. And when the wadi increases, it inundates the nest and she wanders from there. So I heard, but Jonathan did not render in that manner, [but:] Be like a dove, that leaves the opening of the dovecote and goes down and rests at the bottom of a pit.
והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת – על שפת הנהר וכשהמים גדילין היא בורחת מקינה, אף מואב כשיבוא השודד עליו יהא נודד ממקומו.
תקנן – לשון קן.
פחת – גומא.
עזבו, והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת – כמו היונה שתשים קנה בצדי הפחתים כדי שלא יקחו בני אדם אותה ואת אפרוחיה כי מפני הפחת לא יוכלו לעבור אליה ופחת היא חפירה ושוחה עמוקה. ותרגום כי כרו שוחה (ירמיהו י״ח:כ״ב) – ארי כרו פחת.
עזבו ערים ושכנו בסלע יושבי מואב רוצה לומר אין ראוי שתשבו בערים כי יבא האויב עליכם אבל שכנו בסלעים כי שם תשגבו מהכשדיים ובהיותכם שמה בסלע תהיו כיונה שתקנן כלומר שתעשה הקן שלה בצדדי הפחת כדי שלא יקחו בני אדם אותה ואת אפרוחיה כי מפני הפחת לא יוכלו האנשים לעבור אליה והפחת היא חפירה ושוחה עמוקה.
תקנן – מלשון קן והוא מדור העופות כמו ודרור קן לה (תהלים פ״ד:ד׳).
עזבו ערים – לכן בגמול זה אתם יושבי מואב עזבו הערים ונוסו משם והסתירו לשכון על הסלע.
והיו כיונה – ר״ל שמה תהיו בטוחים מן האויב כי לא יוכל לקרב אליכם ותהיו אם כן כיונה העושה לעצמה קן בעברי פי הפחת לבל יוכלו אנשים לקרב אליה מפני הפחת.
פי פחת – היא חפירה עמוקה.
עזבו ערים ושכנו בסלע – הוא סלע מדברה שהיה חוץ לגבול מואב,
והיו כיונה אשר תקנן בעברי פי פחת – ר״ל במקום שיש שני עברים שאם יבא האויב מצד אחד תברח לצד השני, (ולעומת שאמר בישעיה ט״ו שתשלח שליח מסלע מדברה להר ציון שיקבלו אותם בארצם, אמר שעתה שגם א״י חרבה תוכרח לשכון בסלע).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
שמענו – מאמר הנביא בלשון האומות שיאמרו על מואב כן שמענו שהיה מתגאה מואב מאד בעודו בשלותו וכפל לשון הגאוה כמה פעמי׳ לרוב הגאוה.
ואומר הנביא מדבר בשם שאר האומות שמענו גאון מואב שהיה בשלותו מתגאה מאד, ולכן אמר לשונות הרבה מהגאוה גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבבו שהוא כולו להפליג אותו.
גאון – וגאונו מלשון גאוה.
שמענו – מאמר הנביא בשם העכו״ם הנה שמענו את גאון מואב אשר נתגאה מאד.
גבהו וכו׳ – כפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הגאוה.
גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורום לבו – הגאון והגאוה אינם נרדפים, שהגאוה מדומה שיתגאה בלבבו, והגאון הוא אמתי שיש לו מעלה שע״י יגאה מאחיו, וגובה וגאון אחד מוליד את השני, שע״י הגובה שהוא גבוה מאחיו יצויין בגאון, וכן הרום לבב הוא תולדות הגאוה שע״י שיתגאה בלבבו ירום לבו ויפרץ מאד.
שמענו – לעומת שאמר להם שיעזבו את עריהם ויברחו אל המדבר וינצלו מן האויב, אומר שמענו גאון מואב, ומצד גאונו וגאותו לא ברח אל המדבר, כי נדמה לו בגאותו שהאויב לא יוכל לו.
אני ידעתי נאם ה׳ עברתו ולא כן בדיו – ר׳ חנינא בר פפא אמר תחלת עבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים ובדיו לא עשו כן אלא לשם זנות שנאמר וישב ישראל בשטים. רבי סימון אמר תחלת עבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות ובדיו לא כן לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה.
אני ידעתי נאם ה׳ עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו – פירושו, שמלכותו לא תימשך לצאצאיו, וכינה כאן את בניו במילה ״בדיו״, שהם הענפים, כי הבן ביחס לאביו כענף ביחס לעץ.1
1. כך בדיוק מפרש ריב״ג את ״בדיו״ באצול, ערך ׳בד׳, והוא מציין שהפירוש הזה סוטה מטעמי הפסוק, אף כי הוא מתאים להקשר. אלפסי, ערך ׳בד׳, מפרש את המילה בהוראת השורש בד״ה, והשווה רד״ק. ת״י מתרגם: ״יקיריהון״, וגם הוא תרגם שלא לפי פיסוק הטעמים.
עברתו ולא כן – שנאתו לישראל לא באמת ולא במשפט.
בדיו – גבוריו.
לא כן עשו – לא כגמול השיבו לזרע אברהם שנלחם עם המלכים והציל את לוט אביהם.
his wrath, and it is not so His hatred of Israel is not in truth or in justice.
his mighty men Heb. בדיו [lit.] his branches.
have not dealt properly They did not recompense justly the seed of Abraham, who fought with the kings and saved Lot, their ancestor.
אני ידעתי נאום י״י – עברתו ששמר לישראל.
לא כן בדיו – לא כדין נהגו בניו לישראל ששמרו להם איבה שאלמלי אברהם לא נשתייר מהן שריד ופליט שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וגו׳ (בראשית י״ט:כ״ט).
לא כן – לא כדין, כמו כן בנות צלפחד (במדבר כ״ז:ז׳). ד״א: לא כדין עשו בניו לישראל שאברהם אבינו גמל להם טובות והם גמלו להן רעות.
אני ידעתי, עברתו – שהיה מתעבר ומתקצף ללא דבר על הגוים שכניו מרוב גאותו.
ולא כן בדיו – אני ידעתי כי לא יתקיימו דברי כזביו שהיה מדבר בגאותו כן וכן אעשה.
ואני ידעתי נאם י״י – פי׳ לא יתקיימו דברי כזביו שהיה אומר בגאותו כי תבא עליו הרעה.
כן בדיו – אמת כמו כן בנות צלפחד דברות (במדבר כ״ז:ז׳).
לא כן עשו – בני מואב כמו שחשבו.
ויונתן תרגם: קדמי גלן אמר י״י עובדי רברבניהון ולא תקנין יקריהון ולא כדכשר עבדו ואנחנו בפירושינו קשרנו מלת בדיו עם כן ואע״פ שהאתנח במלת כן וכן דעת יונתן וכן הוא הענין בפסוק של ישעיהו ויש לפרשו על דרך הטעם ועברתו לא כן (ישעיהו ט״ז:ו׳), לא נתקיימה עברתו.
ואמר השם אני ידעתי גאותו וידעתי עברתו שהוא מתקצף מהרה על כל הגוים והוא נשבע להחריבם ולהחרימם ומגדיל פה בנדריו, אבל לא כן בדיו אינם כן ואמת דבריו והם הכזבים אשר ידבר כי לא כן עשו רוצה לומר עתה בבוא הכשדיים עליהם לא עשו כמו שהיו אומרים בגאותם שיעשו.
עברתו ולא כן בדיו – סימן דישעיה ט״ז ועברתו לא כן דירמיה עברתו ולא כן ומה שיש לדקדק מבראשית רבה סוף פ׳ נ״א עיין יפה תואר שם סימן י״ג.
עברתו – מלשון עברה וזעם.
בדיו – דבר כזב הבדוי מן הלב וכן אשר בדא מלבו (מלכים א י״ב:ל״ג).
עברתו – מה שברוב גאותו הוא מתמלא עברה על העכו״ם להשמיד ולאבד.
ולא כן – אבל לא כן יהיה כי אין לאל ידו.
בדיו – הדברים שהוא בודה מלבו ומגזם לא עשו כן כי לא יצלח בהם ולא יקיים מחשבתו.
ולא כן [עשו] [אני ידעתי]
בדיו – המלות נמשכות לשתים.
ובדיו – מחשבותיו.
אני – וה׳ אומר שזה לו עונש ממני,
א. מפני שאני ידעתי עברתו וכעסו על ישראל, על כן,
ולא כן (עשו) ולא ברחו, וגם אני ידעתי את בדיו ומחשבותיו, כי יחשוב סרה בלבבו ואינו מאמין שינצחהו אויב, ומטעם זה לא כן עשו לברוח אל המדבר.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
על כן על מואב אייליל שהיה גאה מאד ונפל בבזיון ובושה ושפלות גדול, וזכר אנשי קיר חרש והיא עיר ממלכות מואב וישעיהו קורא אותה קיר חרשת, ואמר יהגה רוצה לומר לבבי יהגה בו.
על כן על מואב איליל כי נהרג ע״י האויב ולמואב כולה אזעק כי נהרגו כולם,
אל אנשי קיר חרש יהגה – לעומת מ״ש בישעיה כי לאשישי ומבצרי קיר חרשת תהגו אך נכאים, ר״ל שיביאו לשם את הנשברים במלחמה, שבית החולים או הנפצעים במלחמה יהיה בקיר חרשת, אמר ירמיה שיהגה ויוציא את כל מואב אל קיר חרש – כי כולם יהיו חולים ונפגעים, (ובאשר ישעיה אמר על כן יליל מואב למואב שמואב בעצמו יליל על מואב, כי הוא אשם בעצמו מה שלא ברח מן הארץ, אמר ירמיה על מואב איליל שהוא ייליל עליו, באשר אמר שה׳ השיא אותו שלא יברח, ולכן הוא ייליל עליו שגרם לו זה).
With more than the weeping of Jazer I will weep for you, vine of Sibmah. Your branches passed over the sea, they reached even to the sea of Jazer. On your summer fruits and on your vintage the destroyer has fallen.
א. מִבְּכִ֨י לפי ברויאר א=מִבֲּכִ֨י (חטף באות לא גרונית); אמנם מעיון בכתר נראה יותר שמדובר על כתם, או שהיה חטף פתח והקו של הפתח נמחק כדי להשאיר שווא בלבד.
מבכי יעזר אבכה לך – כשנאמרה נבואה זו כבר חרבה יעזר והיא סמוכה למואב אבכה לך אבכה בשבילך דוגמת אותו בכי כי גם את תחרבי כמוהו.
הגפן שבמה – ארץ כרמים היתה.
נטישותיך – לפי שדימה אותה לגפן דימה את גבוריה לנטישות הגפן.
עברו ים – הלכו בגולה.
קיצך – לשון קיץ תאנים וקצך שהיא לשון קץ אין בו יו״ד והצד״י דגושה.
From the weeping of Jazar I will weep for you When this prophecy was said, Jazer had already been destroyed, and that was near Moab.
I will weep for you I will weep for you, similar to that other weeping [i.e., for Jazer], for you will be destroyed just like [Jazer].
O grape vine of Sibmah It was a land of vineyards.
your tendrils Since he compared them to a grape vine, he compared their mighty men to the tendrils of the vine.
crossed the sea i.e., they went into exile.
your dried figs Heb. קיצך, an expression of dried figs, but קִצֵךְ (51:13), an expression of (קץ), an end, has no 'yud' and its 'tzaddi' has a 'dagesh.'
מבכי יעזר – אטעים גם אותך יושבת שבמה.
נטישותיך – זמורותא הגפן. ולפי שדימה את שבמה לגפן דימה את יושביה לנטישות הגפן.
עד ים יעזר – יהו נודדים.
קיצך – קייצי תאנים.
בצירך – עינבי הגפן.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״זמירות״.
מבכי – יאמר שאר עם ערי מואב כשישמע בכי עם יעזר.
אבכה לך – כלומר בעבורך הגפן שבמה כי ידעתי כי כן יהיה לך כמו ליעזר ואלה הערים שזכר למואב כבר לקחום ישראל מיד האמורי כמו שכתוב בתורה אבל כשגלו ראובן וגד חזרו מואב וישבו בהם.
והגפן שבמה – כמו הארץ כנען (במדבר ל״ד:ב׳) – חסר הנסמך. פי׳ הגפן גפן שבמה וכבר פי׳ בספר ישעיה כי גפן משל על העם שיהרגו האויבים מקצתם ויוליכו בגולה מקצתן וזהו שאמר נטישותיך עברו ים והנטישות הם פארות הגפן המתפשטות והם משל על הגוים.
על קיצך על בצירך שודד נפל – ובישעיה על קיצך ועל בצירך הידד נפל וקיצך הוא פירות הקיץ לחים ויבשים ובזמן הקציר והבציר היו בהם האויבים שוללים ובוזזים.
ומבכי אשר יעשה יעזר שהיא עיר אחרת אבכה אני בעבורך הגפן שבמה שבמה שם עיר שהיו בה גפנים ויין הרבה ופירות משובחות ולכן אמר בה נטשותיך עברו ים שהוליכו הגפנים ההם להיותם כל כך משובחות לעבר הים כי גם הגפנים משם הלכו בגולה על קיצך ועל בצירך שודד נפל רוצה לומר שבא האויב השדוד בזמן הקיץ ולכן לא נעשה ביניהם לא פירות הקיץ המשובחות שהיו שמה ולא בציר היין מפני רעת האויבים.
עד ים יעזר – העי״ן בשוא לבדו כמו שהוא חברו בפ׳.
נטישותיך – ענין ענפים כמו ואת הנטישות הסיר התז (ישעיהו י״ח:ה׳).
נגעו – מלשון נגע ור״ל נגפו וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו).
קיצך – פירות הקיץ.
בצירך – כן נקרא תלישת ענבי הגפן כמו ואת ענבי נזיריך לא תבצור (ויקרא כ״ה:ה׳).
נפל – ענין חניה כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח).
מבכי יעזר – מעין הבכי שבכיתי על אבדן יעזר, בזה הענין עצמו אבכה בעבורך על אבדן גפני שבמה כי היתה מקום מרבית גפנים.
נטישותיך – התפשטות ענפיך עברו את הים רצה לומר הגולים גלו למרחוק.
עד ים יעזר נגעו – היו מנוגעים ונגפים עד הים הסמוך ליעזר.
על קיצך – על פירות הקיץ וענבי הגפן חנה האויב השודד.
הגפן שבמה – כמו הארון הברית והארץ כנען, וחסר הנסמך הגפן גפן שבמה.
מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה בעת אבכה על יעזר אבכה ג״כ על גפן של שבמה, ובאר הטעם כי נטישותיך עברו ים שענפי הגפן המתפשטים לרוחב נטשו ועברו ים שברחו על הים והגיעו עד ים יעזר – ושם הוכו מן האויב עם יעזר ביחד, ולכן יבכה על שניהם ביחד (וכמליצה זו בישעיה ט״ו).
Gladness and joy is taken away from the fruitful field and from the land of Moab; and I have caused wine to cease from the wine presses. None shall tread with shouting; the shouting shall be no shouting.
לא ידרוך – ענבים בקול ענות הידד בשמחה כאשר היו עושים.
הידד לא הידד – שהידד יצעקו לא יהי הידד הראשון כי אם הידד של מנוסת חרב.
shall be taken away Heb. ונאספה, shall be ended that it shall not be seen.
one shall not tread grapes with a voice of shouting, "Hedad!" with joy as they were wont to do.
The shouting shall be no shouting The shouting that they will cry will not be the first shouting, but the shouting of fleeing the sword.
לא ידרך הידד – לא יענה עליו הדורך את היין הידד מתוך שמחת לבב כמשפט דורכי יין שמשוררין הידד מתוך שמחה בשעת הגיתות.
הידד לא הידד – אין דומה הידד זה שיענו עליו להידד אחר שהידד אחר הוא הידד של שמחה והידד זה לשון שבר.
הידד – פי׳ שאון.
ונאספה – ובישעיה ונאסף ופי׳ יאסף מהם אל מקום אחד.
או פירושו: ענין כליון מן אסוף אסיפם (ירמיהו ח׳:י״ג).
ומכרמל – מקום שדות זריעה ועצי פרי.
ידרוך – פירוש לא ידרוך הדורך כמו שהוא בישעיה.
הידד הידד לא הידד – הוא קריאת הדורכים בעת הדריכה אומר הידד שהיה מנהג הדורכים לקרוא עתה לא יקראו.
ותרגם יונתן לא יצרו עצורים ולא ירימון בקלהון.
ולכן נאספה שמחה וגיל כי השמחה תבוא עם התבואות וכאשר גורן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בם נאספה וכלתה שמחה וגיל לא תהיה בארץ, ואומרו מכרמל ומארץ מואב פירשו המפרשים כרמל מקום שדות זריעה, ולא נראה שאמר כרמל על ארץ ישראל שנקרא כך כמו שכתוב ואביא אתכם אל ארץ הכרמל (לעיל ב, ז) וכאילו אמר שמואב וארץ יהודה תאסף משתיהן שמחה וגיל כי תהיה מואב כמו שהיא ארץ יהודה בענין הזה, ולפי שייעד שישבות היין מהיקבים אמר לא ידרוך הידד הידד לא הידד כי הידד הוא הקול שאומרים הדורכים בעת שהם דורכים, יאמר שלא ידרוך הדורך האומר הידד הידד כי לא יקראו שם עוד הידד לפי שלא ידרכו.
From the cry of Heshbon even to Elealeh, even to Jahaz have they uttered their voice, from Zoar even to Horonaim, to Eglath Shelishiyah; for the waters of Nimrim also shall become desolate."
O third born heifer Heb. עגלתשלישיה, mighty province.
עד חורונים עגלה שלישיה – עד חורונים שהיתה יפה ונעימה כעגל שלישי לבטן הנבחר מכל הוולדות.
מזעקת, עגלת שלישיה – עגלת כמו עגלה התי״ו במקום ה״א וכן ותועבת לאדם לץ (משלי כ״ד:ט׳), אף גילת ורנן (ישעיהו ל״ה:ב׳), אל תתני פוגת לך (איכה ב׳:י״ח) והדומים להם שכתבנו בספר מכלל.
ופירוש שלישיה – גדולה או בת שלש שנים כי היא הטובה וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבא עליה הרעב ואמר כי מצער ועד חורונים תלך מואב הלוך וזעקה.
ויונתן תרגם: עגלת תלתית רבתא.
למשמות יהיו – ונמרים שם מקום בארץ מואב ואמר שיהיו למשמות כיון שאין שם יושבים כאילו אין שם מים ואין שם ירק ועשב כי יושבי הארץ מהם נהרגו ומהם ברחו.
ולפי שהיו ארצות במלכות מואב יותר משובחות מהאחרות לכן אמר כי מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ שהמה היו ערים נכבדות ויקרות נתנו קולם רוצה לומר המואבים שהיו צועקים עליהם, מצוער עד חורונים שהיו יותר יקרות מהם היה הקול והצעקה משולשת ולכן אמר עליה עגלה שלישיה ירמוז לצעקה שהיתה על אותו מחוז משולשת מעל שאר המחוזות והערים כי גם מי נמרים למשמות יהיו והיא הארץ הנחמדת בעיני המואביים הנה אם כן לא אמר עגלה שלישיה אלא על הצעקה שתהיה משולשת.
שלשיה – בספרים מדוייקים חסר יו״ד אחר למ״ד וכן נכון שהמסורת אומרת שלשיה ג׳ וסימן עד צוער מגלת שלשיה (יכמיה ט״ו). עד חרנים עגלת שלשיה. ביום ההוא והיה ישראל שלשיה (שם סימן י״ט) בתראה מלא.
מזעקת חשבון – ר״ל מן הזעקת של חשבון עד אלעלה הנה נתנו קול רם להיות נשמע עד יהץ.
מצוער – ר״ל וכן מן הזעקה של צוער עד חורונים שהיה נשמע עד יהץ.
עגלת שלישיה – ר״ל כן יגדל בך הזעקה אתה ארץ מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר.
מי נמרים – מי נהר נמרים יהיו שממה ר״ל יחרב מימיה ולפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרב מימיהם ותכלה המרעה.
עגלת שלישיה – מעגל הגבורים כמ״ש בישעיה י״ד עי״ש כל הענין.
מזעקת חשבון, נתנו קולם עד אלעלה ועד יהץ – וכן (נתנו קולם) מצוער עד חורנים – ומפרש מי נתנו קולם?
עגלת שלשיה שהם מעגל הגבורים והשלישים של מואב הם נתנו קולם בכל המקומות האלה, מזעקת חשבון, ע״י שחשבון התחילה לזעוק כי שם בא האויב קודם למקומות האלה שחשב,
כי גם מי נמרים שהיה שם חוף אניות ומסחר גדול למשמות יהיו – (וככ״ז נמצא בישעיה סי׳ י״ד בפסוק ד׳ ה׳, עיי״ש).
ומפני שהיו המואביים אדוקים באמונתם לאלהיהם אמר והשבתי למואב מעלה במה רוצה לומר מעלה עולה בבמה ומקטיר לאלהיו, ובעבור שהיה זה תכלית הרעה בעיניהם לכן אמר הנביא עליו בשם המואבים
מעלה במה – לא יהיה מי מעלה עולה על הבמה ומקטיר לאלהיו כי יהיו טרודים באבלם.
והשבתי – זה נגד מש״ש (ט״ו י״ב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל כי ישבית לו מעלה במה.
Therefore My heart sounds for Moab like pipes, and My heart sounds like pipes for the men of Kir Heres; therefore the abundance that he has gotten has perished.
because they dealt haughtily יתרתעשה. Because they dealt haughtily, they perished.
על כן לבי למואב כחלילים יהמה – ת״י: על כן בלבהון דמואבאי ככינרא דמן. ופתרונו זה הפיל י׳ שבתיבת לבי. ואני אומר שלא כדין הפילו שפתרונו לב שלי הומה עלי כחלילים, ואות הוא למואב שכמו כן יהמה לבו עליו בבוא עת פקודתו שהרי הקב״ה מרגיש בעצמו של נביא מקרה שיקרה גוי וגוי טרם יקראום. ואות ומופת הוא להן כעינין שנאמר ביחזקאל והיה יחזקאל לכם לאות ולמופתא(יחזקאל כ״ד:כ״ד).
על כן לבי למואב – מדבר הנביא על לשון העם שאמר כל אחד מהם כך.
על כן יתרת עשה אבדו – התוי״ו במקום ה״א כמו שכתבנו במלת עגלת אמר על כן לבי יהמה כי יתר הנכסים וההמון שקבץ אבדו ועשה חסר מלת אשר כאילו אמר עשה וכן לעם עליה (ישעיהו מ״ב:ה׳) – אשר עליה, הדרך ילכו בה (שמות י״ח:כ׳) – אשר ילכו בה.
על כן לבי למואב כחללים יהמה רוצה לומר כמו שיהמה אדם על החללים כן יהמה מואב על ביטול עבודת אלהיהם וכן יהמה אל אנשי קיר חרשת שהלכו בשביה כחללים כמו אלו היו חללים כולם, ואומרו על כן יתרת עשה אבדו ענינו כפירוש רש״י על כן אבדו ועבדו המואבים על היתרונות והגאות אשר היו עושים, וה״ר דוד קמחי פירשו על הנכסים על אשר עשו מהנכסים והממון אבדו הכל.
למואב כחללים – חסר יו״ד קדמאה.
חרש כחלילים – מלא דמלא כן מצאתי בדפוס ישן ובמקצת ספרים כ״י מדוייקים ובא׳ מהם נכתב מבחוץ בס״א כחללים תרוייהו חסר ובספר מוגה קדמאה חסר תניינא מלא. שוב מצאתי שזו היא מן הפלוגתות שבין מערבאי ומדנחאי. ולמערבאי חרש כחלילים מלא דמלא.
כחלילים – שם כלי נגון וכן ושרים כחוללים (תהלים פ״ז:ז׳).
יתרת – מלשון יתרון והוא ענין רבוי.
עשה – ענין קבוץ ואסיפה וכן וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח).
על כן – בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב.
כחלילים יהמה – כהמיית החלילים כן יהמה לבי על חורבן מואב.
אל אנשי – בעבור אבדן אנשי קיר חרש.
על כן – על אשר יתרון העושר ומרבית ההון שקבץ את הכל אבדו.
ע״כ לבי למואב ששם הוכו במלחמה,
ולבי אל אנשי קיר חרש – ששם שכבו החולים ופצועים, (ועי׳ ישעיה שם פסוק י״א ומש״ש),
על כן על שאבדו המלחמה,
אבדו יתרת עשה – הריוח שהיה להם וכל עושר המדינה נאבד מאתם.
וכל זקן גרעה – אפשר שגזרונה מקריאת הראשונים ז״ל לספר – ״הגרע״,1 וכוונת <המילה>: מגולחה, וזה סביר, ומשמעותה היסודית: חסרון, כי המספריים מסירים שערות.2
על כל ידים גדדת – שם השריטות, על משקל: ״וגם קבורה לא היתה לו״ (קהלת ו׳:ג׳).3
1. כלים פי״ב מ״ד. והשווה ת״י המתרגם: ״וכל דקן גלוח״.
2. לפירוש במשמעות היסודית ראה: ריב״ג, אצול, ערך ׳גרע׳.
3. לניתוח המילה כשם-עצם, השווה: חיוג׳, כתאב אלנתף לפסוק הזה (עמ׳ 37); ראב״ע בפירושו לתהלים סה, יא; רד״ק. למשמעות המילה, השווה: מנחם, ערך ׳ד׳; אלפסי, ערך ׳ד׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳גדד׳; ראב״ע ורד״ק, שם; וכן ת״י המתרגם: ״מתהממין״, אף כי נראה שהוא ראה את המילה כתואר.
גדדות – שריטות.
scratches Heb. גדדת.
ידים גדודות – לשון לא תתגודדו.
כי כל – אמר קרחה בראש כי כן דרך בני אדם שתולשין שער ראשיהם על אבל וכן אמר וכל זקן גרועה כי הזקן תפארת הפנים ובעת האבל יגלח האדם אותה להסיר תפארת פניו וכן אמר מגולחי זקן וקרועי בגדים (ירמיהו מ״א:ה׳). וכן תרגם יונתן וכל דקניהון גלוח ולא אמר כל זקן מגולחת ואמר גרועה לגנאי.
על כל ידים גדודות – בפלס מלוכה חלושה וענינו שריטות בבשר וכן לא תתגודדו (דברים י״ד:א׳).
ואמר שיהמה לבו למואב לפי שכל ראש מהם קרחה כי מרטו שערות ראשיהם מתוך האבל וכל זקן גרועה שבעבור האבל יגלחו זקן לפי שהיא תפארת האדם, על כל ידים גדודות רוצה לומר שרוטות בבשר חי ועל מתנים שק.
קרחה – ענין מריטת השער.
גרועה – מלשון גרעון וחסרון.
גדודות – ענין שריטה כמו עד מתי תתגודדי (ירמיהו מ״ז:ה׳).
קרחה – כי ימרטו שערות ראשה וישאר קרח.
גרועה – יתלשו השערות ונחסר מהם.
גדודות – שריטות בבשר מחמת צער ואבל.
שק – כיסוי שק וגם הוא ענין צער ואבל.
גדודות – שם האחד ממנו גְדודָה במשקל מלוכה.
(לז-לח)כי כל ראש קרחה – וכו׳ על גגות מספד וכו׳ וכן ישעיה (י״ד ב׳ ג׳) כלה מספד כי שברתי את מואב – הם סופדים על ששברתיו כמו ששוברים את הכלי אשר אין חפץ בו ואינו ראוי עוד לתשמיש, ששוברים אותו שלא ע״מ לתקן.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
On all the housetops of Moab and in its streets there is lamentation everywhere; for I have broken Moab like a vessel in which none delights," says Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
"How is it broken down! How do they wail! How has Moab turned the back with shame! So shall Moab become a derision and a terror to all who are round about him."
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
איך הפנה ערף מואב בוש – פועל בעבר, כמו: ״הבקר אור״ (בראשית מ״ד:ג׳), משקלו ״פָעוֹל״, ונשמטה ו״ו-המשך, ונחה עה״פ, ועברה תנועתה לפה״פ.1
1. חיוג׳, ערך ׳בוש׳, ולפני כן – בעמ׳ 73, סבור שהיא צורת בינוני.
איך חתה הילילו – הילילו עליה ואמרו איך חתה.
Wail, "How was she dismayed?" Wail about her and say, "How was she dismayed?"
איך חתה – מלעיל בשני פשטין לשון עבר.
הילילו – צווי או עבר.
איך הפנה ערף – איך הפנה ערפו לנוע מפני אויביו ולא עמד בפניהם.
בוש – פעל עבר על משקל הבקר אור (בראשית מ״ד:ג׳). כשהפכה ערף היה לו בשת לפי שהיה לשחוק והוא היה שוחק על ישראל בגלותם.
ולכן יאמרו בהספדם איך חתה מואב וכן הלילו איך הפנה עורף מואב והיה לבושה לשחוק ולמחתה לכל הגוים סביביו.
והיה מואב לשחק – חסר וא״ו כמ״ש לעיל.
חתה – ענין שבר.
הפנה – ענין סבוב.
עורף – הוא מול הפנים.
ולמחתה – לפחד.
איך חתה הילילו – ביללה יאמרו איך חתה איך הפנה עורף מול האויב בעת נסה והנה נתבייש.
לשחוק – כל סביביו ישחקו עליו והוא יהיה להם למחתה ופחד כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם.
איך חתה הילילו – אומר להם הלא מלבד מה שנשבר, יש לכם ליליל על האופן שנשבר, שנשבר באפס יד ושלא במלחמה, שזה סימן שהיה השגחיי על עונותיהם,
איך הפנה עורף מואב בוש – כי הגבור הנלחם הגם שינוצח אין לו בושה כי מת מות גבורים, אבל מואב שפנה עורף תיכף כרכי לבב זה בושה גדולה, כי עי״כ והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סביביו כי ישחקו עליהם שהיו כנשים וכחלשים, ולמחתה כי יכירו שהיה בהשגחת ה׳, ומפרש
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
הנה כנשר ידאה – התבטא במשל, ולא הזכיר את האויב הנמשל בו, כי הוא בכוח דבריו.1
1. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳רגע׳, ובדומה לזה גם ת״י. נראה שאבן בלעם רצה למנוע בזאת את ראיית הכ״ף של ״כנשר״ כמיותרת, בהבנת הדברים כמשל ולא כדימוי.
כנשר ידאה – האויב אל מואב.
ידאה – יעוף.
like an eagle he shall soar [i.e.,] the enemy [shall swoop] upon Moab.
shall soar Heb. ידאה, shall fly.
הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואבא – ת״י: הא כנשרא דמשתדי כן יסק מלך במשרייתיה וישרי על מואב.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״לתימן״.
כי כה, כנשר ידאה – האויב יעוף כנשר ויבא מהרה עליהם והאויב הוא נבוכדנצר.
ומפני שכל הנבואה עד עתה היתה כדברי מליצת הנביא בא עתה לבאר הנמשל בה והוא אומרו כי כנשר ידאה רוצה לומר יעוף ואמר זה על נבוכדנצר שבמהרה כעוף הנשר יעלה על מואב
ידאה – ענין עפיפה, וכן כאשר ידאה הנשר (דברים כ״ח:מ״ט).
כנשר ידאה – האויב יעופף כנשר ויפרוש כנפיו לבוא אל מואב ר״ל חיש קל יבוא וכנשר המעופף.
ידאה – מורה על העיפה ברוב מהירות וזה ההבדל בין ידאה ובין יעוף.
כי כה אמר ה׳ הנה כנשר ידאה – ר״ל האויב לא יצטרך להתעכב וללחום בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, רק ידמה כנשר הדואה ופורש כנפיו באמצע המדינה, כן יפרוש כנפיו על מואב ותהיה תיכף כולה תחת כנפיו, עד כי תיכף
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
נלכדה הקריות והמצדות נתפשה – כמו: ״כי קמה על בבל״ (ירמיהו נ״א:כ״ט), והוא דיבור על ריבוי נקבה בדרך של דיבור על יחידה נקבה.1
1. לפי הפירוש הזה, ״הקריות״ היא ריבוי של ״קריה״, ו״המצדות״ – ריבוי של ״מצד״ או ״מצדה״, כלומר שמות-עצם כלליים; וכך גם ת״י, ריב״ג, אצול, ערך ׳מצד׳ וערך ׳קרה׳; רד״ק. נראה, שהערת אבן בלעם באה למנוע את ראיית ״הקריות״, ואולי גם ״המצדות״, כשמות-עצם פרטיים. והשווה פסוק כד בפרקנו, וכן פירוש רד״ק לפסוק הנידון כאן.
הקריות – שם העיר.
Kerioth Heb. הקריות, the name of the city.
(מא-מב)כי על י״י הגדיל – ת״י: ארי על עמה די״י יתרברבו.
כלב אישה מצירה – כלב איתתא דעקא לה בחבלהא.
נלכדה הקריות – הקריות לשון רבות ואמר נלכדה לשון יחידה כי כל הקריות ילכדו מהרה כעיר אחת וכן והמצדות נתפשה על זה הדרך. והקריות הם הערים שהם במישור והמצדות הם שהם במקום גבוה ויתכן לפרש הקריות שם עיר מערי מואב וכן מצאנו על קריות ועל בצרה (ירמיהו מ״ח:כ״ד) ואע״פ שנכנסה עליו ה״א הידיעה הנה כמוהו בקרקר בסכות.
ויונתן תרגם: ותתכביש כרכא ומצדתא יתאחדן.
כלב אשה מצרה – שהיא מצרה בעת חבליה כשכורעת לילד וכן תרגם יונתן דעקא לה בחבלהא ומצרה מפעלה מן ובהצר לו והוא פעל עומד כלומר כואבת ועומדת בצרה.
ואז ילכדו הקריות, ואמר נלכדה בלשון יחיד וקריות הוא לשון רבים רוצה לומר כל אחת מהן, או יהיה קריות שם עיר כמו שאמר למעלה וכן המצדות כי אין מגדל ומקום מבצר שישגב ממנו לפי שיהיה לב גבוה מואב כלב אשה מצרה והוא רעה על רעה כי האשה אין לה אומץ לב וכל שכן בהיותה מצרה עם חבליה.
ונשמד מואב מעם רוצה לומר מהיות עם, או יותר מכל עם לפי שעל ה׳ הגדיל פה האריך לשון.
מעם – מהיות עוד עם.
הגדיל – דבר גדולות לבזות כלפי מעלה בעת גלו ישראל כי אמר אז שאין יכולת בהמקום לעזור את עמו.
ונשמד מואב מעם כי העם הלוחם ונופל במלחמה יזכרו בדורות הבאים שהיה עם, אבל ע״י שנפלו כנשים יאמרו שלא היו עם כלל, ומה היתה הסבה לכל מפלתם כי על ה׳ הגדיל כמ״ש בפסוק כ״ו.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
פחד ופחת ופח – לצידת החיות חופרים פחת ובור גדול אשר לשם תפול החיה בלכתה, וע״פ הפחת מצד האחר מניחים פח יקוש שאם תרצה לצאת תוקש בו, וכדי שתפול אל הפחת מפחידים אותה בכלבים שע״י הפחד תפול בהפחת וע״י הפחת תלכד בפח, וכן יהיה עליך יושב מואב – עד
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
"He who flees from the fear shall fall into the pit; and he who gets up out of the pit shall be taken in the snare; for I will bring on him, even on Moab, the year of their visitation," says Hashem.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
(מד-מה)הנס מפני הפחד וגו׳ – כשינוס מואב מפני נבוכדנצר הוא הפחד ויהיו נסים והולכין עד חשבון כסבורין לינצל בצילו כדכתיב
בצל חשבון עמדו – להמלט אצלו.
מכח נסים – מכח דוחק שנבוכדנצר רודף אחריהן.
יפול אל הפחת – שבמקום שהן סבורין לינצל שם בצל חשבון יהיו אנשי חשבון הורגין בהן דכתיב כי אש יצאהאמחשבון.
והעלה מתוך הפחת – כלומר נמלט מתוך החשבון.
ילכד בפח – זה סיחן דכתיב ולהבה מבין סיחון.
ותאכל פאת מואב – גדוליו.
וקדקוד כל בני שאון – וגם תאכל הראש שלו, אותה אומה שהיו הולכין למלחמה בשאון גדול מרוב עם שבהן.
א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5, וכן בהרבה כ״י של המקרא (וכן בבמדבר כ״א:כ״ח). בנוסח שלנו: ״יצא״.
הניס – כתיב ביו״ד כלומר מי שהניס בניו ומקנהו כמו הניס את עבדיו ואת מקנהו (שמות ט׳:כ׳). והקרי הוא הנס אומר על עצמו ושניהם יהיו בהם נסים ומניסים.
פחת – היא חפירה גדולה ועמוקה.
אליה אל מואב – הכנוי קודם הידיעה כמו ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳).
וזהו הנס מפני הפחד וירצה להתגבר ולהלחם מבלי פחד ימות בחרב הכשדים ויפול אל הפחת והעולה מתוך הפחד שלא ימות בחרב ילכד בפח והוא הגלות כי תהיה עת פקודתם להפקד רוע מעשיהם.
הניס – הנס קרי.
פקודתם – ענין השגחת הבאת הרעה.
הנס – מי שינוס ממקום הפחד.
יפול וכו׳ – ר״ל אם ינצל מצרה אחת תדביקהו השנית ואם ימלט מהשנית ילכד בשלישית.
שנת פקודתם – השגחת הבאת הרעה הראויה להם.
אליה אל מואב – כמו אליה לירושלים למעלה (ג׳ י״ז) ור״ל שיהיה ההבאה מיוחדת אליה ביחוד.
שהנס מקול הפחד וכו׳ ור״ל שיהיה צרות רבות, וכ״א תהיה סבה לחברתה (וכן בא מליצה זו ישעיה סי׳ כ״ד).
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
"Those who fled stand without strength under the shadow of Heshbon; for a fire is gone forth out of Heshbon, and a flame from the midst of Sihon, and has devoured the corner of Moab, and the crown of the head of the tumultuous ones.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בצל חשבון עמדו מכח נסים – עמדו מהיות להם כוח,1 כלומר, שנחלשו מכדי לברוח.
1. כלומר, מ״ם-השלילה ולא מ״ם-הסיבה, וכך גם אלפסי, ערך ׳עמד׳. לכל אחת ממשמעויות המ״ם ישנה השפעה על הבנת הכתוב כולו, והשווה רד״ק.
בצל חשבון – שהיא גבוהה ויש לה צל.
עמדו – הנסים לנוח בצל אשר לא היה בהן עוד כח לנוס.
מבן סיחון – מעיר סיחון כמו בן ראובן (יהושע ט״ו:ו׳).
וקדקד – אטריפירצדא בלעז ומנחם חברו לשון מקור.
ויונתן תרגם: ויקירי לשון יקר.
בני שאון – אותם שהיו מגביהים קול תפארת.
In the shadow of Heshbon which is high and has a shadow.
stood Those who were fleeing [stood] to rest in the shadow since they had no more strength to flee.
from the city of Sihon Heb. מבין, from the city of Sihon. Cf. "the city of (בֶּן) Reuben" in Yehoshua (15:6).
and the crown of the head Heb. וקדקד, (estrit in Provencal or estrif in Old French [to fight]) and Menahem (Machbereth Menahem p. 158) classified it as an expression of a spring (מָקוֹר) and Jonathan rendered: יַקִּירֵי the esteemed ones, an expression of יְקָר, esteem.
the tumultuous ones Heb. בני שאון, those who would raise their voice with boasting.
בצל חשבון עמדו מכח נסים – אותם הנסים מערי מואב מפני האויב חשבו להנצל בצל חשבון מרוב כח אנשי העיר והעיר שהיתה בצורה כי כבר בימים הקדמונים יצאה אש מחשבון כשהיתה אמורי.
ותאכל פאת מואב – לפיכך חשבו להשגב בה עתה.
ואדוני אבי ז״ל פי׳ כי הנסים מכח אויביהם עמדו בצל חשבון.
ויונתן תרגם: על דאשתמעו ליתבי חשבון גלו אתקצר חיליהון ערקו.
פאת מואב – כלומר עד הפאה שלא נשאר בה דבר או הוא דרך משל על הגדולים וכן תרגם יונתן וקטילו רברבי מואב.
וקדקד בני שאון – ג״כ משל על הראשים לפיכך כנה אותה בקדקד ופירוש בני שאון שהיו אנשי שאון והומיה ומדברי גבוהות וכן תרגם יונתן ויקירי בני אתרגשותא.
ואמרו בצל חשבון עמדו מכח רוצה לומר שלא יוכלו להלוך עוד ועמדו שם מכח מסבת העדר הכח שלהם לנוס עוד, ולא יכלו להמלט בחשבון לפי שאש יצאה מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל נאות מואב רוצה לומר שיצאו משם אויבים ששללו ושבו אותם הנסים שהם פאות מואב כלומר שארית מואב וקדקד בני שאון רוצה לומר וקדקד שהוא ראש כל בני מואב שהם בני שאון וגאוה שהיו מגדילים שאונם וגאותם.
כי אש יצא – ג׳ סבירין יצאה.
מבין סיחן – י״ס סיחון.
ולהבה – שלהבת.
מבן סיחון – מעיר סיחון וכן אבן בהן בן ראובן (יהושע ט״ו:ו׳).
פאת – עבר וצד.
קדקוד – הוא גובה הראש.
שאון – ענין הומיה.
בצל חשבון עמדו מכח נסים – ר״ל הנסים מן המלחמה מסבת העדר הכח עמדו לחסות בצל חשבון כי לא יכלו לנוס עוד.
כי אש וכו׳ – ר״ל והנה שם נפלו כי אש יצאה מחשבון ר״ל האויב יצא משם להאבידם.
מבן סיחון – היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי וכפל הדבר במ״ש.
בצל חשבון – כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד שהנסים עמדו מכח ר״ל שע״י כח האויבים עמדו מלנוס,
כי אש יצאה מחשבון מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוערת מרחוק, כי משם בא האויב,
ותאכל פאת מואב פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש אכלה גם את הקדקוד שהוא בני שאון בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ולכן אמר הנביא בסוף נבואתו אוי לך מואב רוצה לומר איני מקונן על ההרוגים ולא על השדודים אלא על הגולים והוא על דרך אל תבכו למת ואל תנודו לו בכה להולך (לעיל כב, י) וגומר, והנה לקח הנביא בקינתו הפסוק הזה שנאמר בתורה (במדבר כא, כט)אוי לך מואב אבדת עם כמוש שכמוש היה אלהיהם וראוי הוא כי לוקחו בניך בשבי ובנותיך בשביה כי זהו יותר קשה מההריגה פעמים רבות.
אבד עם כמוש – העם שעובדים לעכו״ם כמוש הנה נאבד.
אוי לך מואב כי לקחו בניך בשבי – כי במשל הקדמוני אמר שבניו הלכו פלטים, ועתה גם הבנים הלכו שבי לפני צר.
ושבתי שבות מואב – כיון שאמר באחרית הימים היא עתידה וזה יהיה בימות המשיח וכן שבות בני עמון שאומר אחרי זה ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון (ירמיהו מ״ט:ו׳), ג״כ יהיה לעתיד. וכן אומר בנבואת צפניה על שתי האומות האלה שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום (צפניה ב׳:ט׳). ואמר זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדילו על עם י״י צבאות (צפניה ב׳:י׳), כמו שאומר בנבואה זו כי על י״י הגדיל (ירמיהו מ״ח:כ״ו). ואומר שם עוד כי בזה כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים (צפניה ב׳:י״א), וזה לא יהיה עד ימות המשיח ואע״פ שנתבלבלו האומות היום אפשר שנתפזרו במקומות קרובים מארצם ואף על פי שנתערבו באומות אחרות אפשר שנשאר שום זכר להם.
באחרית הימים – תשב כל אומה ואומה בארצה וכולן תהיינה תחת ממשלת ישראל כמו שאומר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד).
עד הנה משפט מואב – לפי שהאריך בספור הרעה הבאה עליו אומר עד הנה ומשפט ענינו גזרה הבאה עליהם בדין ומשפט.
אבל הודיע הנביא שישוב השם את שבות מואב באחרית הימים וכתב הרב רבי דוד קמחי שזה יהיה לעתיד לבא בימות המשיח, והנה הביאו לזה מאמר באחרית הימים שחשב שתמיד יאמר על זמן הגאולה, ואין הדבר כן כי לעתיד לבא ניבא בלעם כמלך המשיח ומחץ פאתי מואב (שם כד, יז) לא שאז ישוב השם שבותם אבל הוא שלזמן רב אחרי חורבנם ישיב השם שבותם וישובו ארצם, ואמר עד הנה משפט מואב לפי שארך בה הדברים מאד כ״כ גזר השם עליהם:
ושבתי – מלשון השבה.
שבות – מלשון שבי הגולה.
באחרית – בסוף.
ושבתי – אשיב בני השבי ממואב.
באחרית הימים – ר״ל אחר זמן רב.
עד הנה – ר״ל עד הנה נאמר משפט פורעניות של מואב.
עד הנה משפט מואב – ר״ל כי בנבואת בני עמון נמצא ג״כ חורבן עי וחשבון ערי מואב, רק שם ספר זה לענין משפט בני עמון, כמו שגם ביחזקאל ספר מפלת מואב בעת מפלת בני עמון, אבל עד הנה הוא משפט מואב שבא על מואב ביחוד, בשבילו בעצמו לא בשביל אחרים.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל