Yehoshua 17 – יהושע יז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֤י הַגּוֹרָל֙ לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה כִּי⁠־ה֖וּא בְּכ֣וֹר יוֹסֵ֑ף לְמָכִיר֩ בְּכ֨וֹר מְנַשֶּׁ֜ה אֲבִ֣י הַגִּלְעָ֗ד כִּ֣י ה֤וּא הָיָה֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וַֽיְהִי⁠־ל֖וֹ הַגִּלְעָ֥ד וְהַבָּשָֽׁן׃

And this was the lot for the tribe of Manasseh, for he was the firstborn of Joseph. As for Machir the firstborn of Manasseh, the father of Gilead, because he was a man of war, therefore he had Gilead and Bashan.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה עַדְבָא לְשִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה אֲרֵי הוּא בּוּכְרָא דְיוֹסֵף לְמָכִיר בּוּכְרָא דִמְנַשֶׁה אֲבוּהִי דְגִלְעָד אֲרֵי הוּא הֲוָה גְבַר עָבֵיד קְרָבִין וַהֲוָה לֵיהּ אַרְעָא גִלְעָד וּמַתְנָן.

למכיר בכור מנשה – לפיכך נטל תחילה בימי משה בעבר הירדן, ויהי לו הגלעד והבשן.

To Mochir, the firstborn of Menashe. Since he was the firstborn, he was the first to take a portion in the days of Moshe, on the other side of the Jordan, and thus Gilod and Boshon were his portion.

כי הוא בכור יוסף – כלומר לפי שהיה הוא בכור יוסף, ומכיר היה בכורו, והיה איש מלחמה, זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד. כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה, אבל חצי שבט מנשה לא היה לו אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ. וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן, ובעבורו רמז משה בברכתו: בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים ינגח יחדיו (דברים ל״ג:י״ז).

ואמנם אמרו כאן ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף, לפי שקדם לזכור גורל אפרים מפני ברכת יעקב אבינו שאמר (בראשית מ״ח ה׳) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, הודיע עתה שהיה קדימת אפרים על פי הברכה, עם היות שמנשה היה בכור יוסף. ואפשר לומר עוד שנתן הסבה למה חצי שבט המנשה לקח נחלתו בעבר הירדן בארץ הגלעד, כי הנה ראובן וגד נתכוונו לצורך מקניהם, כמו שנאמר (במדבר ל״ב א׳) ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, אבל מנשה שלא היה לו צורך המקנה למה התנחל שמה? ואמר שעשה זה מפני גבורתו באמרו שהיה מנשה אביו בכור יוסף והיה מכיר בכור מנשה, ולכן בחר לשבת שמה כי הוא היה איש גבור ורצה להתישב במקום סכנה, כדי להראות העמים והשרים את גבורתו:

כי הוא בכור – רצה לומר, אף שהוא הבכור והיה אם כן מהראוי לקחת גורלו ראשון, מכל מקום נתאחר מלקחת גורלו עד שלקח אפרים תחלה, ואחר זה היה הגורל למטה מנשה, וזה היה בעבור ברכת יעקב שהקדימו בכל דבר.

למכיר בכור מנשה – רצה לומר, אבל בבני מנשה שלא היתה סיבה מה להקדים הצעיר להבכור, לזה לקח הבכור תחלה.

אבי הגלעד – על שם בנו גלעד היה נקרא, או רצה לומר, שר הגלעד, ואמר על שם סופו.

איש מלחמה – ובחר לשבת בעבר הירדן על הספר במקום סכנה, להראות לגוים את גבורתו, ולזה היה לו הגלעד והבשן.

כי הוא בכור יוסף – מבאר מדוע נתחלק מנשה לשני חצאין, כי מצד היותו בכור יוסף היה חשוב ושם לו בגבורים ומרובה באוכלסין, ע״כ מכיר בכרו (והוא אשר היה איש מלחמה) היו לו הגלעד והבשן. (וגם חז״ל קבלו שמה שנקרע מטה מנשה לשנים היה בסבת יוסף שגרם לשבטים לקרוע. ולמה לא נקרע שבט אפרים רק מנשה מבאר כי הוא בכור יוסף):

למכיר בכור מנשה – ליוצאי ירך מכיר.

אבי הגלעד – אבי משפחת הגלעדי (בנו של מכיר נקרא בשם גלעד) ואבי יושבי ארץ גלעד.

כי הוא היה איש מלחמה – יוצאי ירך מכיר היו אנשי מלחמה.

וַיְהִ֤י והיה הַגּוֹרָל֙ לְמַטֵּ֣ה לשבט¹ מְנַשֶּׁ֔ה לפני אָחִיו אפרים², ובנוסף קיבל שני חלקים³, כִּי-ה֖וּא היה בְּכ֣וֹר יוֹסֵ֑ף⁴, וזו הסיבה כי קיבל נחלה נוספת מעבר לירדן⁵; וכך היה גורלו, לְמָכִיר֩ בְּכ֨וֹר מְנַשֶּׁ֜ה⁶, אשר נקרא מאוחר יותר⁷ אֲבִ֣י שַׂר⁸ הַגִּלְעָ֗ד, ניתנה ארץ הגלעד והבשן כִּ֣י ה֤וּא הָיָה֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה ובחר לשבת בעבר הירדן על הַסְפָר במקום סכנה, להראות לגוים את גבורתו⁹, וַֽיְהִי-ל֖וֹ לנחלה את הַגִּלְעָ֥ד וְהַבָּשָֽׁן אשר היו מקומות חזקים¹⁰:

1. תרגום יותנן.

2. רש״י.

3. וחז״ל קיבלו שהטעם שנקרע מטה מנשה לשנים היה בסיבת יוסף שגרם לשבטים לקרוע בגדיהם, מלבי״ם.

4. ומכל מקום נתאחר מלקחת גורלו עד שלקח אפרים תחלה, בעבור ברכת יעקב שהקדימו בכל דבר כמו שנאמר (בראשית מח, ה) ״אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי״, מצודת דוד. ובשל כך בא הכתוב לומר כי קדימת אפרים היתה משום הברכה בלבד כי מנשה הבכור, אברבנאל.

5. כלומר לפי שהיה הוא בכור יוסף ומכיר היה בכורו והיה איש מלחמה, זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד, כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה, אבל חצי שבט מנשה קיבלו אותה מפני גבורתו של מכיר שלכד את הארץ, וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן, ובעבורו רמז משה בברכתו (דברים לג, יז) ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו״, רד״ק.

6. בבני מנשה לקח הבכור תחילה כי לא היתה סיבה להקדים את הצעיר לבכור, מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. אברבנאל, מצודת דוד.

10. כלי יקר. הגר״א ביאר כי מכיר לקח את הבשן וגלעד בן מכיר לקח את הגלעד.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַ֠יְהִ֠י לִבְנֵ֨י מְנַשֶּׁ֥ה הַנּֽוֹתָרִים֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִבְנֵ֨י אֲבִיעֶ֜זֶר וְלִבְנֵי⁠־חֵ֗לֶק וְלִבְנֵ֤י אַשְׂרִיאֵל֙ וְלִבְנֵי⁠־שֶׁ֔כֶם וְלִבְנֵי⁠־חֵ֖פֶר וְלִבְנֵ֣י שְׁמִידָ֑ע אֵ֠לֶּה בְּנֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה בֶן⁠־יוֹסֵ֛ף הַזְּכָרִ֖ים לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

And the lot was for the rest of the children of Manasseh according to their families: for the children of Abiezer, and for the children of Helek, and for the children of Asriel, and for the children of Shechem, and for the children of Hepher, and for the children of Shemida. These were the male children of Manasseh the son of Joseph according to their families.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה לִבְנֵי מְנַשֶׁה דְאִשְׁתָּאֲרוּ לְזַרְעֲיַתְהוֹן וְלִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אִילֵן בְּנֵי מְנַשֶׁה בַּר יוֹסֵף דָכְרַיָא לְזַרְעֲיַתְהוֹן.

ויהי – רצה לומר, ואחר זה היה הגורל לבני מנשה הנותרים, לכל משפחה ומשפחה.

הזכרים – לפי שנאמר בענין שאף נקבות מבני מנשה לקחו נחלה (פסוק ו) לזה אמר הזכרים שבמשפחותם.

ויהי – א״כ הנחלה הנחשבת פה היה להנותרים, והיה בהם ששה בתי אבות זכרים, וז״ש הזכרים למשפחתם. ועוד נקבות יורשות כמו שמפרש ולצלפחד וכו׳:

וַ֠יְהִי והיה אחרי זה הגורל¹ לִבְנֵ֨י מְנַשֶּׁ֥ה הַנּוֹתָרִים֮ שלא קיבלו נחלה מעבר המזרחי של הירדן², וקיבלו הם נחלה בארץ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לכל משפחה ומשפחה³, לִבְנֵ֨י משפחת אֲבִיעֶ֜זֶר וְלִבְנֵי משפחת -חֵ֗לֶק וְלִבְנֵ֤י משפחת אַשְׂרִיאֵל֙ וְלִבְנֵי משפחת -שֶׁ֔כֶם וְלִבְנֵי משפחת -חֵ֖פֶר וְלִבְנֵ֣י משפחת שְׁמִידָ֑ע, אֵ֠לֶּה שישה בתי האב של⁴ בְּנֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה בֶּן-יוֹסֵ֛ף הַזְּכָרִ֖ים⁵ אשר קיבלו נחלה בארץ לְמִשְׁפְּחֹתָֽם לכל משפחה ומשפחה⁶, וזאת בנוסף לנשים מהשבט אשר ירשו אף הן נחלה⁷:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. ולפי שנאמר (להלן בפס׳ ו׳) שאף נקבות מבני מנשה לקחו נחלה, לזה אמר הזכרים שבמשפחותם, מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. ראה להלן בפס׳ ו׳, מלבי״ם.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וְלִצְלׇפְחָד֩ בֶּן⁠־חֵ֨פֶר בֶּן⁠־גִּלְעָ֜ד בֶּן⁠־מָכִ֣יר בֶּן⁠־מְנַשֶּׁ֗ה לֹא⁠־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם⁠־בָּנ֑וֹת וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חׇגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃

But Zelophehad, the son of Hepher, the son of Gilead, the son of Machir, the son of Manasseh, had no sons, but only daughters. And these are the names of his daughters: Mahlah, and Noah, Hoglah, Milcah, and Tirzah.

מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל

(ג-ו) בנות צלפחד – במדבר כ״ו:ל״ג, במדבר כ״ז:א׳-ז׳, במדבר ל״ו:א׳-י״ב

וְלִצְלָפְחָד בַּר חֵפֶר בַּר גִלְעָד בַּר מָכִיר בַּר מְנַשֶׁה לָא הֲווֹ לֵיהּ בְּנִין אֱלָהֵן בְּנָן וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנָתֵיהּ מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה.

וְלִצְלָפְחָד֩ בֶּן-חֵ֨פֶר בֶּן-גִּלְעָ֜ד בֶּן-מָכִ֣יר בֶּן-מְנַשֶּׁ֗ה לֹא-הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים שיירשו את נחלתו כִּ֣י אִם-בָּנ֑וֹת, והיו בנות אלו חשובות כמעט כמו בנים¹, וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו, מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה:

1. כלי יקר ביאר כי גם חכמה ודעת היה להן בדומה לזקנם מנשה ראש השבט שהיה המליץ בין יוסף לאחיו, כמו שנאמר (בראשית מב, כג) ״הֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם״, וראה רש״י שם, ולכן הביא הכתוב את כל ייחוסם כדי לייחסם למנשה.

מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותהכל

(ד) וַתִּקְרַ֡בְנָה לִפְנֵי֩ אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְלִפְנֵ֣י׀ יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן⁠־נ֗וּן וְלִפְנֵ֤י הַנְּשִׂיאִים֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ צִוָּ֣ה אֶת⁠־מֹשֶׁ֔ה לָתֶת⁠־לָ֥נוּ נַחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ אַחֵ֑ינוּ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם אֶל⁠־פִּ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אֲבִיהֶֽן׃

And they came near before Eleazar the priest, and before Joshua, the son of Nun, and before the princes, saying, "Hashem commanded Moses to give us an inheritance among our brethren'. Therefore, according to the commandment of Hashem, he gave them an inheritance among the brethren of their father.

מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וְקָרִיבָא לָקֳדָם אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְלִקֳדָם יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְלִקֳדָם רַבְרְבַיָא לְמֵימַר יְיָ פַּקֵיד יַת מֹשֶׁה לְמִתַּן לָנָא אַחֲסָנָא בְּגוֹ אַחָנָא וִיהַב לְהוֹן עַל מֵימְרָא דַייָ אַחֲסָנָא בְּגוֹ אֲחֵי אֲבוּהֶן.

ולפני הנשיאים – בספרים כ״י מדוייקים ובקצת דפוסים ישנים מלא דמלא ובדפוסים אחרונים הנשאים כתיב חסר יו״ד קדמאה ומלא יו״ד תניינא ובמסורה סוף פרשה לך לך נמסר כל נביאים וכתובים נשיאם כתיב בר מן ד׳ וכו׳ והויא דלא כמאן לכן נ״ל להגיה כל נביאים וכתובים נשיאים כתיב מלא דמלא כמו שמצאנו זה בספרים המדוייקים וגם כל החסרים שבנביאים וכתובים הם מלאים דמלאים וכל הספרים חוץ מהארבעה שיצאו מן הכלל. משכתבתי זה ראיתי אח״כ במסורת כ״י שכתוב בפירוש כל נביאים וכתובים כתיב נביאים.

אחינו – רצה לומר, אחי אבינו.

אל פי ה׳ – על פי ה׳ במצותו.

בתוך אחי אביהן – בארו חז״ל (ב״ב קיח ב) שחוץ ממה שלקחו נחלת צלפחד שהיה מיוצאי מצרים לקחו עם אחי צלפחד חלק בנחלת חפר, וז״ש בתוך אחי אביהן:

וַתִּקְרַ֡בְנָה בנות צלפחד לִפְנֵי֩ אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְלִפְנֵ֣י | יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן-נ֗וּן וְלִפְנֵ֤י הַנְּשִׂיאִים֙ לֵאמֹ֔ר וכך אמרו להם, יְהוָה֙ צִוָּ֣ה אֶת-מֹשֶׁ֔ה לָֽתֶת-לָ֥נוּ נַחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ אַחֵ֑ינוּ אחי אבינו¹, וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם יהושע אֶל על² -פִּ֤י יְהוָה֙ וּבְמִצְוָתוֹ³ נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אֲבִיהֶֽן⁴:

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן, מצודת דוד. וראה בחומש במדבר (פרק כ״ז) את פרשת בנות צלפחד.

3. מצודת דוד, וראה במדבר כז, ז.

4. ובארו חז״ל (ב״ב קיח:) שחוץ ממה שלקחו נחלת צלפחד שהיה מיוצאי מצרים לקחו עם אחי צלפחד חלק בנחלת חפר שהיה בכור, ונטל שני חלקים, וזהו שכתוב ״בתוך אחי אביהן״, מלבי״ם, וראה ביאור בפס׳ ה׳ להלן.

מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי⁠־מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה לְבַ֞ד מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃

And there fell ten parts to Manasseh, beside the land of Gilead and Bashan, which is beyond the Jordan,

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וּנְפָלוּ עַדְבֵי מְנַשֶׁה עַסְרָא בַּר מֵאֲרְעָא דְגִלְעָד וּמַתְנָן דְמֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא.

ויפלו חבלי מנשה עשרה – ששה לששה בתי אבות המנויים למעלה,⁠^א וארבע לבנות צלפחד, לא שתהא כל אחת בית אב לעצמה, שהרי חמשה הן, אלא שנטלו ארבעה חלקים, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, ולפי^ב מנין היוצאים ממצרים נתחלקה הארץ, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר אביו שהיה מיוצאי מצרים ומת במדבר, ושהיה בכור ונטל שני חלקים, ועוד היה להם אחי אביהן שיצא ממצרים ומת במדבר בלא בנים, ונטלו נחלה בחלקו, כך אמרו רבותינו בבבא בתרא (בבלי ב״ב קי״ח.), ולא נזקק לנו הכתוב להשמיענו מניין חלקי הבנות, אלא ללמד שנטלו חלק בכורה, ולהודיעינו שארץ ישראל מוחזקת ירושה להם מאבותיהם, שאילולא כן אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.⁠^ג [הוי חבלי מנשה עשרה, וששה בתי אבות וארבעה מבנות צלפחד.]⁠^ד

א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסר ״המנויים למעלה״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777, פריס 162: ״לפי״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777 וברוב כ״י. בכ״י פריס 163, ברסלאו 104: ״שאילו לא כן לא היו נוטלין חלק הבכורה שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק״.

ד. התוספת בסוגריים המרובעים מופיעה רק בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו.

Ten portions of land fell to Menashe. Six portions went to the family divisions mentioned above, and four went to the daughters of Tselophchod, not because each of them was considered an individual family division but rather because they took these four portions: the portion of their father who was one of those who went out of Egypt; since according to the number of those who went out of Egypt was the land divided; the portion their father shared with his brothers in the property of their father, Cheifer, since he too was one of those who went out of Egypt; and since their father, Tselophchod, was the firstborn, he received two portions [of Cheifer's property]; and an additional portion from their father's brother who died in the wilderness, without children and they received the inheritance of his share. This was stated by our Sages in Bava Basra.¹ It was unnecessary for Scripture to relate to us the number of the daughters' share, except to teach us that they took the share of the firstborn, and to inform us that Eretz Yisroel was an actual inheritance to them [since it was considered] the actual possession of their fathers, for the firstborn does not receive an extra portion in potential property as he does in actual property.⁠²

1. Maseches Bava Basra 119A.

2. A firstborn receives a double portion only of the property that actually belonged to his father, but not of the property that was only potentially his father's. Regarding the inheritance of Eretz Yisroel, the portions that were destined for them were considered their actual possession and not just potential property. The daughters of Tzelophechod, therefore, were able to inherit that extra portion of their father.

ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן – חבלי מנשה עשרה כיצד, הרי הוא אומר ויתן משה לחצי שבט מנשה (בן יוסף) וגו׳ וחצי הגלעד ועשתרות ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן לבני מכיר בן מנשה לחצי בני מכיר {למשפחותם} (יהושע י״ג כ״ט-ל״א), למדת שנחלקו בני מכיר חציים בעבר הירדן וחציים בארץ ישראל, וכמה בנים היו לו למכיר? ששה, שכן הוא אומר בפרשת פינחס בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד וכתיב: ואלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי לחלק משפחת החלקי לאשריאל משפחת האשריאלי לשכם משפחת השכמי ושמידע משפחת השמידעי וחפר משפחת החפרי (במדבר כ״ו כ״ט-ל״ב), ואי אפשר לומר ששלשה בתי אבות שלימין נטלו חלק בארץ ישראל, שבחלוקי יהושע הוא אומר ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחתם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע (יהושע י״ז:ב׳), ואם השלשה נטלו בעבר הירדן והשלשה בארץ כנען לא היה לו למקרא לכתוב כאן אלא שלשה בתי אבות והוא מזכיר ששה כשבאו לחלוק בארץ כנען. אלא על כורחך כל בית אב ובית אב של ששה בני גלעד בן מכיר נחלק לשנים חציו בעבר הירדן וחציו בארץ כנען, לכך מנה לו הכתוב ארץ כנען חבלי מנשה עשרה, ששה של ששה בתי אבות וארבעה של בנות צלפחד, אחד משל אביהן שהיה מיוצאי מצרים, ושיני שהיה אביהן בכור ונוטל פי שנים, שלישי שחלקו עם אחיו בנכסי חפר וחד אחיו דאבא הוה לו כדאיתא בפרק יש נוחלין (בבלי ב״ב קי״ח:), וגימגום גדול בדבר, ותשובה גדולה יש להשיב עליו שאם תנא לחלק כל בית אב ובית אב מאילו ששה בתי אבות ליתן לכל אחד מבניהם חבל בפני עצמו מפני שאף בניהם יצאו ממצרים, על כורחך תמצא שנפלו חבלי מנשה בארץ כנען יותר מאילו, ואשר דברו אמת ישים מחשך לאור ומעקשים למישור (ישעיהו מ״ב:ט״ז).

AND THERE FELL TEN PARTS TO MANASSEH, BESIDE THE LAND OF GILEAD AND BASHAN, WHICH IS BEYOND THE JORDAN. [The verse states:] And there fell ten parts to Manasseh,[beside the land of Gilead and Bashan, which is beyond the Jordan.] How was this done?⁠¹ Scripture states, And Moses gave inheritance unto the half-tribe of Manasseh, and it was for the half-tribe of the children of Manasseh according to their families. And their border was from Mahanaim, all Bashan, all the kingdom of Og king of Bashan, and all the villages of Jair, which are in Bashan, threescore cities; and half Gilead, and Ashtaroth, and Edrei, the cities of the kingdom of Og in Bashan, were for the children of Machir the son of Manasseh, even for the half of the children of Machir according to their families (13:29:31). The latter teaches us that the sons of Joseph were divided into two halves, one half settled in Transjordan and the other half settled in the land of Israel.⁠² Machir [the son of Menasseh] had six sons,⁠³ for the Torah portion Pinchas states, The sons of Manasseh: of Machir, the family of the Machirites, and Machir begot Gilead. Scripture continues: These are the sons of Gilead: of Iezer, the family of the Iezerites; of Helek, the family of the Helekites and of Asriel, the family of the Asrielites; and of Shechem, the family of the Shechemites; and of Shemida, the family of the Shemidaites; and of Hepher, the family of the Hepherites (Num. 26:29-32).

It is impossible to say that three entire fathers' houses received a portion in the land of Israel⁴ because in its description of the land divided by Joshua Scripture says And the lot was for the rest of the children of Manasseh according to their families; for the children of Abiezer, and for the children of Helek, and for the children of Asriel, and for the children of Shechem, and for the children of Hepher, and for the children of Shemida (v. 2). If three entire families took their inheritance in Transjordan and another three took their inheritance in the Land of Canaan then Scripture should only have mentioned three fathers' houses [in verse 2].⁠⁵ However, it notes that six fathers' houses came to receive their portion in Canaan. Hence we are compelled to say that each one of the fathers' houses of the six sons of Gilead the son of Machir was divided into two parts, one half settled in Transjordan and the other half in the Land of Canaan. Scripture, therefore, attributes ten portions of land in the land of Canaan to Menasseh because it counts six [half fathers' houses from the six sons of Gilead;] and four from the daughters of Zelophehad; one from their father who exited Egypt, the second because their father was a firstborn and he received a double portion, the third because he had a portion along with with his brothers in the inheritance of [his father] Chefer and the fourth because his father had a brother. The latter is noted in the Talmud in the Chapter "Some Inherit" (Bava Batra 118b).

There is great stammering in the matter.⁠⁶ There is also a good response to the stammering. For if one wishes to divide each one of these six fathers' houses and give a portion to each one of their sons who exited Egypt⁷ then there will be more portions allotted to Menasseh than those that are here mentioned.

Those who speak the truth will make darkness light, and rugged places plain.⁠⁸

1. How did they arrive at ten portions for Menasseh?

2. The area west of the Jordan.

3. Literally, How many sons did Machir have? Six.

4. That is, it is impossible to say that three entire fathers' houses received a portion in the land of Israel and another three entire fathers' houses received a portion in Transjordan.

5. The fathers' houses that took their inheritance in the Land of Israel.

6. Some divide each one of the six fathers' houses and give a portion of the land to each one of their sons who exited Egypt.

7. "It was taught: R. Josiah said: The land of Canaan was divided according to those who came out’ of Egypt. …R. Jonathan said: The land was divided according to those who entered the land, for it is said. Unto these the land shall be divided for an inheritance.⁠" (Baba Batra 117a; Soncino translation).

8. See Isaiah 42:16.

ויפלו חבלי מנשה עשרה – בפתח החי״ת. ומה שספר החבלים שנפלו למנשה, להודיע חלקי בנות צלפחד, כי חצי שבט מנשה הנותרים היו ששה בתי אבות: אביעזר, וחלק, ואשריאל, ושכם, וחפר, ושמידע, ונטלו ששה חלקים, ובנות צלפחד נטלו ד׳ חלקים: חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, וליוצאי מצרים נתחלקה הארץ לדעת רבותינו ז״ל, ואף על פי שיש ביניהם מחלוקת בדבר הרוב השוו בזה כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, והנה בנות צלפחד נטלו חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שהיה גם הוא מיוצאי מצרים, וחלק בכורה שהיה צלפחד בכור, וחלק אחי אביהם אחר שהיה מיוצאי מצרים ומת במדבר בלא בנים וזכה צלפחד בירושתו עם אחיו.

ויפלו חבלי מנשה עשרה – פירוש: עשר איפרכיות נפלו בחלקם.

וזכר שלבני מנשה הנותרים שהיו ששה וגם כן לבנות צלפחד שירשו עמהם נתנו עשרה חלקים, והיה זה למשפחותם אם כפי יוצאי מצרים ואם כפי באי הארץ:

ויפלו חבלי מנשה – החי״ת בפתח והמסורת עליו לית דכותיה פתח וכל בחבל דכוותיה.

חבלי – המחוזות יקראו חבלים על שם: כי בחבל יחולק נחלה (עמוס ז׳:י״ז: ואדמתך בחבל תחולק).

חבלי מנשה עשרה – בארץ ישראל עצמה לקחו עשרה מחוזות.

עשרה – ששה לששה בתי אבות, ובנות צלפחד לקחו ד׳ חלקים כמש״פ חז״ל (שם א) ועל פי הפשט, א] מהמכמתת עד עין תפוח. ב] ארץ תפוח עד נחל קנה. ג] מנחל קנה צפונה לנחל עד הים. ד] בית שאן ובנותיה. ה] יבלעם ובנותיה. ו] דאר ובנותיה. ז] עין דור ובנותיה. ח] תענך ובנותיה. ט] מגידו ובנותיה. י] שלשת הנפת. הרי עשרה מחוזות שכ״א היה חבל ומדה מיוחדת:

ויפלו חבלי מנשה עשרה – על דבר יחס בני ישראל עיין מ״ש למעלה (ז׳) במעשה עכן. ושבט מנשה המרובה באוכלוסין על בני אפרים בכניסתם לארץ (פרשת פינחס) נתחלקו שתי פעמים משפחותיו הגדולות למשפחות קטנות, מכיר ובניו חוץ מגלעד למשפחה אחת, וגלעד ובניו חוץ מהנזכרים שם וכאן למשפחה אחרת, וששת בני גלעד אלה איעזר או אביעזר, חלק, אשריאל, שכם, שמידע וחפר לשש משפחות אחרות, ולחפר היו בנים אחרים לבד מצלפחד עד שהיו למשפחה בפני עצמה, ועשרה חבלי מנשה הוא מקרא קשה והראוי ששה, והפרושים שבאו עליו רחוקים, שאף אם נניח שבין החבלים האלה נזכרים חמש נחלות בנות צלפחד היל״ל אחד עשר לפי שבני חפר המרובים עד שהיו למשפחה בפני עצמה (ומשפחה מתחלקת לבתי אבות הרבה) בודאי קבלו נחלה לעצמם.

וַיִּפְּל֥וּ ובגורל נפלו חַבְלֵֽי מחוזות¹ -לשבט מְנַשֶּׁ֖ה כך; עֲשָׂרָ֑ה מחוזות² בארץ ישראל עצמה³, לְבַ֞ד חוץ מהמחוזות מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר נחלו מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן:

1. מצודת ציון.

2. ששה מחוזות לששה בתי אבות המנויים בפס׳ ב׳ לעיל, וארבע לבנות צלפחד, ולא שכל אחת תהא בית אב בפני עצמה אלא שנטלו ארבעה חלקים, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, ולפי מנין היוצאים ממצרים נתחלקה הארץ, וחלקו של צלפחד עם אֶחָיו בנכסי חפר אביו שהיה מיוצאי מצרים ומת במדבר, ושהיה בכור ונטל שני חלקים, ועוד היה אח לאביהן שיצא ממצרים ומת במדבר בלא בנים, ונטלו נחלה בחלקו, כך אמרו רבותינו בבבא בתרא (קיח:), רש״י. והמחוזות היו: א׳ מהמכמתת עד עין תפוח, ב׳ ארץ תפוח עד נחל קנה, ג׳ מנחל קנה צפונה לנחל עד הים, ד׳ בית שאן ובנותיה, ה׳ יבלעם ובנותיה, ו׳ דאר ובנותיה, ז׳ עין דור ובנותיה, ח׳ תענך ובנותיה, ט׳ מגידו ובנותיה, י׳ שלשת הנפת, מלבי״ם. והחלוקה היתה לפי משפחותם, אם כפי יוצאי מצרים ואם כפי באי הארץ, אברבנאל.

3. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) כִּ֚י בְּנ֣וֹת מְנַשֶּׁ֔ה נָחֲל֥וּ נַחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ בָּנָ֑יו וְאֶ֙רֶץ֙ הַגִּלְעָ֔ד הָיְתָ֖ה לִבְנֵי⁠־מְנַשֶּׁ֥ה הַנּוֹתָרִֽים׃

because the daughters of Manasseh had an inheritance among his sons; and the land of Gilead belonged to the rest of the sons of Manasseh.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אֲרֵי בְּנַת מְנַשֶׁה אַחֲסִינוּ אַחֲסָנָא בְּגוֹ בְנוֹהִי וְאַרְעָא גִלְעָד הֲוַת לִבְנֵי מְנַשֶׁה דְאִשְׁתָּאֲרוּ.

וארץ הגלעד – שבעבר הירדן היתה לבני מנשה הנותרים.

And the land of Gilod – that was on the other side of the Jordan belonged to the remaining sons of Menashe.

כי בנות מנשה וכו׳ – רצה לומר, לפי שבנות מנשה גם המה לקחו נחלה, ובני מנשה הנותרים לקחו ארץ הגלעד, לזה היה ראוי ונכון שיקחו בארץ ישראל עצמה אלו העשרה מחוזות, לא פחות ולא יותר, כי החשבון הזה היה ראוי להם.

כי בנות – לפי׳ חז״ל מבאר שהיו עשרה עם חלקי בנות צלפחד, ולמה שפרשתי באר שהוצרכו חבלים רבים כי גם בנות ירשו בתוך הבנים:

הנותרים – מוגדר אצלי כי הנותר הוא הטפל, ולמעלה (פסוק ב) קרא כל בני מנשה נותרים בבחינת שמכיר בגבורתו הקדים לקחת חלקו, ופה קרא בני מכיר נותרים בבחינת שהיו מועטים נגד ששה בתי אבות:

בנות מנשה – בנות צלפחד ממשפחת מנשה.

והיו צריכים שבט מנשה מחוזות רבים¹ כִּ֚י בְּנ֣וֹת מְנַשֶּׁ֔ה נָחֲל֥וּ נַחֲלָ֖ה בישראל² בְּת֣וֹךְ משפחות בָּנָ֑יו הזכרים של השבט, וְאֶ֙רֶץ֙ הַגִּלְעָ֔ד שבעבר הירדן³ הָיְתָ֥ה לִבְנֵֽי-מְנַשֶּׁ֖ה הַנּֽוֹתָרִֽים⁴, ולזה היה ראוי ונכון שיקחו בארץ ישראל עצמה עשרה מחוזות אלו, לא פחות ולא יותר, כי החשבון הזה היה ראוי להם⁵:

1. אברבנאל.

2. כי לא חפצו אלא בארץ נחלה היא ארץ ישראל, כלי יקר.

3. רש״י.

4. ובפס׳ ב׳ לעיל קרא לכל בני מנשה נותרים משום שמכיר בגבורתו הקדים לקחת חלקו, ופה קרא בני מכיר נותרים בבחינת שהיו מועטים נגד ששה בתי אבות, מלבי״ם. וכלי יקר ביאר כי קראם ״נותרים״ לפי שאלו שבעבר הירדן נותרו הם בערכם.

5. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיְהִ֤י גְבוּל⁠־מְנַשֶּׁה֙ מֵאָשֵׁ֔ר הַֽמִּכְמְתָ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֣י שְׁכֶ֑ם וְהָלַ֤ךְ הַגְּבוּל֙ אֶל⁠־הַיָּמִ֔ין אֶל⁠־יֹשְׁבֵ֖י עֵ֥ין תַּפּֽוּחַ׃

And the border of Manasseh was, beginning from Asher, Michmethath, which is before Shechem; and the border went along to the right hand, to the inhabitants of En-Tappuah.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה תְּחוּם מְנַשֶׁה מֵאָשֵׁר לְמִכְמְתָת דִי עַל אַפֵּי שְׁכֶם וַאֲזַל תְּחוּמָא לִימִינָא לְיַתְבֵי עֵין תַּפּוּחַ.

[^אויהי גבול מנשה מאשר בצפונו של המכמתת שבדרומו לצפונה של ארץ אפרים כמו שנאמר למעלה (יהושע ט״ז:ו׳), וזהו תחום מזרחי שלו שמחשב מצפון לדרום שהיה תחום מזרחי שלו מופלג הרבה מתחום מזרחי של אפרים כמה שיש מן המכמתת לבית חורון העליון הנזכר בגבול מזרחו של אפרים.]⁠^ב

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י סנקט פטרבורג I C 6, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

ב. כאן יש השמטה ע״י הדומות בכ״י סנקט פטרבורג I C 6.

{See Hebrew text.}

מאשר המכמתת – הגבול היה יוצא מגבול אשר למכמתת שהוא שם מקום, והוא היה על פני שכם.

ויהי גבול מנשה – הרוחב מצפון כלפי הדרום היה מגבול בני אשר, אשר נחלו מצפון מנשה עד מכמתת, שעמדה מול מקצוע דרומית מערבית של נחלת אפרים, לפני שכם שהיתה משל אפרים אשר עמדה במקצוע דרומית מערבית.

והלך הגבול – מן המערב כלפי המזרח, בצד הצפון.

אל הימין – פונה היה באלכסון אל הדרום, ובא אל יושבי עין תפוח.

מאשר – כי אשר היה בצפונו של מנשה. והנה גבול אפרים שהקו הרוחב המגביל בינו לבין מנשה היה מעטרות אדר עד בית חורון, לבד אצל בית חורון יצא עוד רצועה למערב עד מכמתת והיתה לאפרים (כנ״ל טז, ה - ו). הנה ממכמתת בצפון הלך הקו מצפון לדרום עד עין תפוח, וכל הארץ ההיא שהיא מן עטרות אדר עד תפוח בדרום והנלכד בתוך שטח הקו שהלך ממכמתת לתפוח כולו היה של מנשה ובזה נפסק גבול אפרים מן הערים המבדלות:

וַיְהִ֤י והיה גְבוּל-מְנַשֶּׁה֙ יוצא מֵֽגבול¹ שבט אָשֵׁ֔ר הַֽמִּכְמְתָ֔ת לְמִכְמְתָת² אֲשֶׁ֖ר עמדה בדרום מערב נחלת אפרים³ עַל-פְּנֵ֣י לפני⁴ שְׁכֶ֑ם אשר היתה שייכת לנחלת אפרים⁵, וְהָלַ֤ךְ הַגְּבוּל֙ הצפוני של שבט מנשה מן המערב כלפי המזרח⁶ אֶל-הַיָּמִ֔ין באלכסון לכיוון דרום, ובא⁷ אֶל-יֹשְׁבֵ֖י עֵ֥ין תַּפּֽוּחַ:

1. רד״ק.

2. רד״ק.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד, מלבי״ם.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) לִמְנַשֶּׁ֕ה הָיְתָ֖ה אֶ֣רֶץ תַּפּ֑וּחַ וְתַפּ֛וּחַ אֶל⁠־גְּב֥וּל מְנַשֶּׁ֖ה לִבְנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃

The land of Tappuah belonged to Manasseh; but Tappuah on the border of Manasseh belonged to the children of Ephraim.

תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

לִמְנַשֶׁה הֲוַת אֲרַע תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ עַל תְּחוּם מְנַשֶׁה לִבְנֵי אֶפְרַיִם.

ארץ תפוח – הכפרים והחצרים, ותפוח עצמה העיר היתה לבני אפרים.

אל גבול מנשה – על מצר מנשה לסוף גבולו.⁠^א

א. כן בכ״י מינכן 5, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו: ״גבול״.

The land of Tapuach. The villages and the towns [belonged to Menashe], but the city of Tapuach itself belonged to the descendants of Ephraim.

On Menashe's boundary. It was located on the border of Menashe, toward the end of his boundary.

ארץ תפוח – המקומות אשר סביב תפוח, אבל העיר תפוח עצמה עם שעמדה בגבול מנשה, עם כל זה היתה לאפרים.

למנשה – הנה הרוחב הצפוני מחלק מנשה שהוא ממכמתת עד הים, היה כולו למנשה. אבל ברוחב הדרומי שהוא מתפוח עד הים, נתחלק והיה חציו הצפוני למנשה והדרומי לאפרים (שם היו ערים המבדלות):

ארץ תפוח – שהיא המדינה בצפון, היה למנשה:

ותפוח – העיר עצמה שהיתה בצד דרום אל גבול מנשה, היתה לבני אפרים:

לִמְנַשֶּׁ֕ה הָיְתָ֖ה אֶ֣רֶץ המקומות אשר סביב¹ תַּפּ֑וּחַ הכפרים והחצרות², וְאולם³ העיר⁴ תַפּ֛וּחַ עצמה, למרות שעמדה⁵ אֶל-גְּב֥וּל בסוף גבול⁶ מְנַשֶּׁ֖ה על מְצָרוֹ⁷, היתה שייכת⁸ לִבְנֵ֥י אֶפְרָֽיִם:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

4. רש״י.

5. מצודת דוד.

6. רש״י.

7. רש״י, כלי יקר.

8. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וְיָרַ֣ד הַגְּבוּל֩ נַ֨חַל קָנָ֜ה נֶ֣גְבָּה לַנַּ֗חַל עָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּת֖וֹךְ עָרֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה וּגְב֤וּל מְנַשֶּׁה֙ מִצְּפ֣וֹן לַנַּ֔חַל וַיְהִ֥י תֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃

And the border went down to the brook of Kanah, southward of the brook, by cities which belonged to Ephraim among the cities of Manasseh; but the border of Manasseh was on the north side of the brook; and it extended to the sea.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְנָחִית תְּחוּמָא לְנַחֲלָא דְקָנָה לְדָרוֹמָא לְנַחֲלָא קִרְוַיָא הָאִלֵין לְאֶפְרַיִם בְּגוֹ קִרְוֵי מְנַשֶׁה וּתְחוּם מְנַשֶׁה מִצִפּוּנָא לְנַחֲלָא וַהֲוָן מַפְקָנוֹהִי לְיַמָא.

(ט-י) הערים האלה – מתפוח עד נחל קנה, לאפרים היו בתוך ערי מנשה.

^א[וירד הגבול מתפוח אל נחל קנה מדרום הנחל ודרום הנחל גבול אפרים.

וצפונו גבול מנשה הוא, שהמקרא הולך ומפרש: נגבה לאפרים וגו׳ ויהי הים גבולו – של כל אחד ואחד, ובאשר יפגעון מצפון (יהושע י״ז:י׳) של צפון שניהם^ב הוא עומד כאשר אמרנו: ויהי^ג גבול מנשה מאשר (יהושע י״ז:ז׳).]

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879 וחלקו השני (מ״וצפונו״) מופיע גם בכ״י סנקט פטרבורג I C 6 (החלק הראשון הושמט שם כחלק מהשמטה ע״י הדומות), ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

ב. המלים ״של צפון שניהם״ חסרות בכ״י סנקט פטרבורג I C 6.

ג. כן בפסוק ובכ״י סנקט פטרבורג I C 6. בכ״י לונדון 26879: ״והוא״.

(9-10) These cities – from Tapuach to the stream of Kanoh belonged to Ephraim, but were located among the cities of Menashe.

וגבול מנשה מצפון לנחל – נחל היה עובר ממזרח למערב נגבה של נחל אפרים, צפונה של נחל מנשה.

AND THE BORDER WENT DOWN UNTO THE BROOK OF KANAH, SOUTHWARD OF THE BROOK. The brook¹ passed over from east to west, Ephraim was south of the brook, and Menasseh was north of the brook.

1. Literally, a brook.

וירד הגבול – רצה לומר הגבול אשר ירד מתפוח לנחל קנה, מדרום לנחל האמור למעלה, הערים האלה אשר עמדו בהגבול ההוא המה היו לאפרים, עם שעמדו בתוך ערי מנשה, וכמו שכתוב למעלה.

תוצאותיו – סוף גבול מנשה כלה אל הים.

וירד – וכן ירד גבול הדרומי מחולק בין מנשה ואפרים עד נחל קנה. ששם, נגבה לנחל, ערים האלה, אשר שמה היו לאפרים בתוך ערי מנשה. ר״ל הם היו הערים המבדלות שהזכירם כבר (טז, ח), ומצפון לנחל היה למנשה עד הים הגדול:

וְיָרַ֣ד הַגְּבוּל֩ הדרומי של שבט מנשה, מתפוח¹ לְנַ֨חַל קָנָ֜ה, נֶ֣גְבָּה ושם דרומה² לַנַּ֗חַל היו הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ המובדלות³ לְשבט אֶפְרַ֔יִם בְּת֖וֹךְ עָרֵ֣י שבט מְנַשֶּׁ֑ה, וּגְב֤וּל מְנַשֶּׁה֙ היה מִצְּפ֣וֹן לַנַּ֔חַל, וַיְהִ֥י והיה תֹצְאֹתָ֖יו סוף גבולו של מנשה נגמר⁴ הַיָּֽמָּה אל הים⁵:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. הם הערים המובדלות המוזכרות לעיל (טז, ט), מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(י) נֶ֣גְבָּה לְאֶפְרַ֗יִם וְצָפ֙וֹנָה֙ לִמְנַשֶּׁ֔ה וַיְהִ֥י הַיָּ֖ם גְּבוּל֑וֹ וּבְאָשֵׁר֙ יִפְגְּע֣וּן מִצָּפ֔וֹן וּבְיִשָּׂשכָ֖ר מִמִּזְרָֽח׃

Southward it was Ephraim's, and northward it was Manasseh's; and the sea was his border. And they reached to Asher on the north, and to Issachar on the east.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

דָרוֹמָא לְאֶפְרַיִם וְצִפּוּנָא לִמְנַשֶׁה וַהֲוָה יַמָא תְּחוּמֵיהּ וּבְאָשֵׁר מְעַרְעִין מִצִפּוּנָא וּבְיִשָׂשכָר מִמַדִינְחָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(י) נגבה לאפרים – אפרים נטל חלקו מדרום לצד הארץ שבין בני יהודה לבני יוסף.⁠^א

וצפונה למנשה – מנשה נטל חלקו^ב לצפון.

א. כן בכ״י לוצקי 777 וכל כתבי היד, וכשיטת רש״י יהושע ט״ז:א׳. בדפוסים הוגה (במקום ״לבני יוסף״): ״לשאר השבטים״.

ב. כן בכ״י פריס 162, פריס 163. מלת ״חלקו״ חסרה בכ״י לוצקי 777.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

(10) The southern side belonged to Ephraim: Ephraim took his share from the south, facing the land between the descendants of Yehudah and the rest of the tribes.

The northern side belonged to Menashe. Menashe took the land to the north.

ויהי הים גבולו – וגבולו היה כלה אל הים הגדול.

ובאשר יפגעון מצפון – פתרונם ובני מנשה יפגעון באשר מצד צפון שצפונו של מנשה הוא אשר ודרומו של אשר הוא מנשה.

וביששכר ממזרח – שיששכר תפס לו חבלו מן הירדן לצפונו של אפרים ומושך והולך תחומו כדי צורכו וכלה למקום שמתחיל להרחיב הגבול לתפוס גורל שלו בצפונו של אפרים ונוחלין והולכין עד הים הגדול, נמצא שיששכר נוחל במזרח מנשה והיו בני שבטו של יששכר מועטין שלא הספיק לימשך יציאותיו עד הים וכלה תחומו באמצע אורך ארץ כנען ולמקום שכלה תחומו תפס לו מנשה והיו תוצאותיו הימה, נמצא שיששכר ישב לו במזרחו של מנשה וזהו ביששכר ממזרח.

AND THE SEA WAS HIS BORDER; Its border ended in the sea.

AND THEY REACHED TO ASHER ON THE NORTH.⁠¹ Its interpretation is, the children of Manasseh reached Asher on Manasseh's north, for Asher was located north of Manasseh. Manasseh was on its south.

AND TO ISSACHAR ON THE EAST. Issachar took his portion from the Jordan north of Ephraim. His border extended [westward] from the Jordan and went as far as needed.⁠² It ended in a place where the border began to widen so that he could take his portion north of Ephraim. They went and inherited up to the great sea.⁠³ Thus Issachar took his portion east of Manasseh. The tribe of Issachar was few in number and could not extend its border to the sea. Its border came to a close in the center of the land of Canaan.⁠⁴ Manasseh seized the area where Issachar's border ended and extended his own border till the sea, We thus find that Issachar was located east of Manasseh, This is what Scripture means by and to Issachar on the east.

1. Literally, And they reached Asher from the north.

2. Literally, as much as needed.

3. They marched in the direction of the Great Sea, that is, they marched westward.

4. The southern border of Issachar extended from the Jordan in the east westward toward the sea. However it did not reach the sea. It stopped in the Middle of the land of Israel where it turned north and then east.

יפגעון – יפגשון.

נגבה לאפרים – בהרצועה שלקחו בני יוסף, לקח אפרים בדרומה, ומנשה בצפונה.

גבולו – של מנשה.

ובאשר – בגבול אשר.

יפגעון – מנשה עם אשר בצפון מנשה.

ממזרח – כי נחלת יששכר היתה אצל הירדן, למזרחה של מנשה.

נגבה – ר״ל ועד הים היה הגבול מחולק, שנגבה היה לאפרים וצפונה היה למנשה, והים היה גבול שניהם מצד מערב:

ובאשר – אחר שבאר מצר דרומו של מנשה שהיה תחלה בפני עצמו מעטרות אדר עד תפוח, ומתפוח עד הים היה משותף עם אפרים, ומצר הכללי המשותף לבני יוסף בצד דרומו כבר הורה בריש סימן ט״ז, ולא הודיענו עד עתה מצר צפוני של מנשה, אומר כי בצפונו פגע עם אשר שהיה בצפונו של מנשה (כמש״ל יט, יד). ובמזרחו, שהקו מן הצפון לדרום במזרח מנשה התחיל להמשך ממכמתת שהיה בולט מגבול אפרים לצפונו, וא״כ למעלה ממכמתת היה גבול יששכר שהיה שכן לאפרים בצד מזרח (כמש״ל שם, יז):

ועד הים היה הגבול מחולק כך¹, נֶ֣גְבָּה דרומה היה² לְאֶפְרַ֗יִם בין בני יהודה לשאר השבטים³, וְצָפ֙וֹנָה֙ היה לִמְנַשֶּׁ֔ה שם נטל חלקו⁴, וַיְהִ֥י והיה הַיָּ֖ם גְּבוּל֑וֹ של מנשה⁵, וּבְאָשֵׁר֙ ובגבול אשר⁶ יִפְגְּע֣וּן יפגשו⁷ בני⁸ מנשה עם אשר⁹ מִצָּפ֔וֹן בצפון מנשה¹⁰, וּבְיִשָּׂשכָ֖ר ובגבול יששכר, יפגשו בני מנשה עם יששכר מִמִּזְרָֽח¹¹:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. רש״י.

4. רש״י.

5. מצודת דוד. וגבולו היה כלה אל הים הגדול, ר״י קרא.

6. מצודת דוד.

7. מצודת ציון.

8. ר״י קרא.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

11. כי נחלת יששכר היתה ליד הירדן, למזרחה של מנשה, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיְהִ֨י לִמְנַשֶּׁ֜ה בְּיִשָּׂשכָ֣ר וּבְאָשֵׁ֗ר בֵּית⁠־שְׁאָ֣ן וּ֠בְנוֹתֶ֠יהָ וְיִבְלְעָ֨ם וּבְנוֹתֶ֜יהָ וְֽאֶת⁠־יֹשְׁבֵ֧י דֹ֣אר וּבְנוֹתֶ֗יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י עֵֽין⁠־דֹּר֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י תַעְנַךְ֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וּבְנוֹתֶ֑יהָ שְׁלֹ֖שֶׁת הַנָּֽפֶת׃

And Manasseh had in Issachar and in Asher Beth-Shean and its towns, and Ibleam and its towns, and the inhabitants of Dor and its towns, and the inhabitants of En-Dor and its towns, and the inhabitants of Taanach and its towns, and the inhabitants of Megiddo and its towns, even the three regions.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה לִמְנַשֶׁה בְּיִשָׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית שְׁאָן וְכַפְרָנָהָא וְיִבְלְעָם וְכַפְרָנָהָא וְיַת יַתְבֵי דֹאר וְכַפְרָנָהָא וְיַתְבֵי עֵין דֹר וְכַפְרָנָהָא וְיַתְבֵי תַעְנַךְ וְכַפְרָנָהָא וְיַתְבֵי מְגִדוֹ וְכַפְרָנָהָא תְּלָתָא פִּלְכִין.

שלשת הנפות^א – תלתא פילכין, ושלשת הנפות הנזכרות כאן, של דור ושל עין דור, כמו שאמור למעלה בזה הספר: מלך^ב דור לנפות דור (יהושע י״ב:כ״ג), ובפסוק אחר: ובנפות^ג דור מים (יהושע י״א:ב׳), וכאן כך הוא אומר: ואת יושבי דאר ובנותיה – שלשת הנפות שהיו לה.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, לונדון 26879, ס״פ I C 6. בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260: ״הנפת״, וכן בנוסח שלנו של הפסוק.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו: ״פלך״.

ג. כן בפסוק ובכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו, ובכ״י מינכן 5, לונדון 26879: ״לנפות״.

These were three regions. [as the Targum], Three provinces. The three regions mentioned here consisted of Dor and Ein dor, as stated above in this Seifer:⁠¹ "The king of Dor of the Dor region,⁠" and in another verse it states:⁠² "In the region of Dor on the west,⁠" and here it is stated: "The inhabitants of Dor and its towns.⁠" These are three regions that belonged to her.

1. Above 12:23.

2. Above 11:2.

שלשת הנפת – תרגומו תלתא פילכין, שכונות קונטרידש בלעז.⁠¹

ויהי למנשה ביששכר – היושב למזרחו ובאשר – היושב לצפונו בית שאן ובנותיה וגו׳

1. בלעז: contrées.

THE THREE REGIONS. The Targum renders sheloshet ha-nafet by telata pilchin, three settlements.

Nefet is rendered kuntaridsh in the vernacular.

AND MANASSEH HAD IN ISSACHAR. Who dwelled on his east.

AND IN ASHER. [Manasseh had in Asher] who dwelt on his north, Beth-shean and its towns…

בית שאן ובנותיה וגו׳ – רבים החילופים שנפלו בספרים בשפה ובנותיה שבפסוק זה ועל פי המסורת כולם שבפסוק מלאים וא״ו חוץ מן תענך ובנתיה שהוא חסר וכן במסורת כ״י ב׳ חסר בסיפרא עקרון תענך וכן מצאתי במסורת כ״י ז״ל ובנתיה ה׳ חסר בנביאים וסי׳ עקרון. תענך דיהושע לעיל סימן ט״ו והכא תענך. יבלעם. דשופטים א׳. ובתניה באש תצתנה ירמיה ריש מ״ט. וכל אורייתא וכתובים דכוותא בר מן ו׳ וסימן מגדו. דור (דברי הימים א, ז) בית אל. ישנה (דברי הימים ב, יג) שוכו. תמנה. (דברי הימים ב, כ״ח) אלה הששה הם מלאים ושארא דכתובים חסרים ועדו מצאתי לשון אחר בספרים מדוייקים כ״י ובנותיה ו׳ מלא בכתובים וסי׳ מגדו דור בית אל ישנה שוכו תמנה וכל נביאים דכותא במ״ה חסרים וסי׳ עקרון. תענך. דיהושע תענך. יבלעם. דשופטים ובנתיה באש תצתנה. וכל אוריתא דכותיהון ונמצאו שתי מסרות אלו שוות בכוונתן אלא שמתחלפות בגרסתן ומסורת הדפוס דסוף פרשת חקת צריכה תיקון.

ואת ישבי דאר – בדפוס ישן ובמקצת ספרים כ״י הוא״ו בגעיא.

וישבי עין דר – ברוב הספרים חסר וא״ו ובדפוס ישן כתב דאר באל״ף ולא יתכן כפי המסרת שנמר לסימן. ד׳ כתיב אל״ף ואחד מהם הוא הראשון שבפסוק זה השני.

תענך – בספרים כ״י מדוייקים העי״ן בשו״א לבדו וכן לעיל בסימן י״ב ולקמן בסימן כ״א.

ויהי למנשה וכו׳ – ערים היו לו למנשה בתוך נחלת יששכר ואשר, שהיו סמוכים אליו.

שלשת הנפת – בשלש מחוזות עמדו הערים האלה.

ויהי – וחוץ מזה היו לו עוד חבלים ביששכר ובאשר שכניו:

שלשת הנפת – פי׳ ושלשת הנפות מחוזות מחוברות כמחוז א׳ שנקראו על ידי כן שלשת הנפת:

הנפת – מלשון יפה נוף (תהלים מ״ח) וכן למעלה (י״א:ב׳) ובנפות דור.

וחוץ מזה¹ וַיְהִ֨י היה לִמְנַשֶּׁ֜ה ערים² בְּתוך נחלת³ יִשָּׂשכָ֣ר היושב למזרחו⁴, וּבְאָשֵׁ֗ר ובתוך נחלת אשר היושב לצפונו⁵, שהיו שתיהן סמוכות אליו⁶, ואלה הערים, בֵּית-שְׁאָ֣ן וּ֠בְנוֹתֶיהָ וכפריה⁷ שמסביב, וְיִבְלְעָ֨ם וּבְנוֹתֶ֜יהָ וכפריה⁸ שמסביב, וְֽאֶת-יֹשְׁבֵ֧י דֹ֣אר וּבְנוֹתֶ֗יהָ וכפריה⁹ שמסביב, וְיֹשְׁבֵ֤י עֵֽין-דֹּר֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וכפריה¹⁰ שמסביב, וְיֹשְׁבֵ֤י תַעְנַךְ֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וכפריה¹¹ שמסביב, וְיֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וּבְנוֹתֶ֑יהָ וכפריה¹² שמסביב, שְׁלֹ֖שֶׁת הַנָּֽפֶת בשלש מחוזות עמדו הערים האלה¹³:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. ר״י קרא.

5. ר״י קרא.

6. מצודת דוד.

7. תרגום יונתן.

8. תרגום יונתן.

9. תרגום יונתן.

10. תרגום יונתן.

11. תרגום יונתן.

12. תרגום יונתן.

13. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה לְהוֹרִ֖ישׁ אֶת⁠־הֶעָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃

Yet the children of Manasseh could not drive out the inhabitants of those cities; but the Canaanites were resolved to dwell in that land.

תרגום יונתןרש״ימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְלָא יָכִילוּ בְּנֵי מְנַשֶׁה לְתָרָכָא יַת קִרְוַיָא הָאִלֵין וּשְׁרֵי כְנַעֲנָאָה לְמִתַּב בְּאַרְעָא הָדָא.

ויואל הכנעני – ויאבה.

Resolved – were willing.⁠¹

1. The tribe of Menashe set a bad precedent by taxing the Canaanites instead of destroying them as the Torah commanded. This evil practice was soon adopted by the other tribes. Even though the tribe of Ephraim also did not drive out the Canaanites (see above 16:10), they at least forced them into slave labor, whereas the tribe of Menashe demanded only a money tax. This was considered a graver sin as it allowed these Canaanites the ability to influence the Jews much more than those who were actually enslaved.

ויואל – ענין רצון, כמו: ולו הואלנו (יהושע ז׳:ז׳).

ולא יכלו – הנה מה שהיה למנשה ביששכר ובאשר זה היה אחר כך שא״ל יהושע והיה לך תוצאותיו, כמו שיספר בכתובים הבאים, ובכ״ז לא יכלו בני מנשה להוריש וגו׳:

ויואל – הוסיף לשבת עיין מה שכתבתי למעלה (ז׳:י״ז).

בני יוסף – שבט אפרים וחצי שבט מנשה.

עד אשר – כמו עד כי, עד כי יגעה ידו (שמואל ב כ״ג:י׳), וכן תרגם שד״ל עד כי יבא שילה (פרשת ויחי), אני עם מברָך מאת ה׳ עד שהוצרכתי לבקש ממך נחלה נוספת.

וְלֹ֤א יָכְלוּ֙ בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה לְהוֹרִ֖ישׁ לגרש¹ אֶת הכנעני יושב -הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה, והתחיל הכנעני להרים ראש², וַיּ֙וֹאֶל֙ ורצה³ הַֽכְּנַעֲנִ֔י להמשיך לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת:

1. תרגום יונתן.

2. כלי יקר.

3. מצודת ציון. וכך ביאר כלי יקר את רש״י ע״פ דברי רש״י באיוב ו, ט.

תרגום יונתןרש״ימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיְהִ֗י כִּ֤י חָֽזְקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתְּנ֥וּ אֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖שׁ לֹ֥א הֽוֹרִישֽׁוֹ׃

And it came to pass, when the Children of Israel became strong, that they put the Canaanites to forced labor, but did not utterly drive them out.

תרגום יונתןמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד תַּקִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַנִיאוּ יַת כְּנַעֲנָאֵי לְמַסְקֵי מִסִין וְתָרָכָא לָא תָרְכִינוּן.

והורש – ענין גרושין.

וַֽיְהִ֗י כִּ֤י ואף¹ כאשר² חָֽזְקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, לא עלה בידם לגרשם³, אמנם וַיִּתְּנ֥וּ נתנו ישראל אֶת-הַֽכְּנַעֲנִ֖י יושב הערים האלה לָמַ֑ס שישלמו להם מס, וְאולם למרות שהיה ראוי לכובשם, בשל התרשלותם⁴ הוֹרֵ֖שׁ לגרש לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ לא גירשום⁵: (ס)

1. כלי יקר.

2. תרגום יונתן.

3. כלי יקר.

4. כלי יקר.

5. כלי יקר ביאר את כפל הלשון ״הורש לא הורישו״ בשני פירושים הפוכים, בפירושו הראשון ביאר את כפל הלשון כך, שעל אף שהתחזקו ישראל ורצו לגרשם לא יכלו לגרשם, ובפירושו השני הסביר את כפל הלשון הפוך, שאפילו כאשר חזקה יד ישראל לא גירשו את הכנעני למרות שיכלו לגרשם, בחיבורינו זה הבאנו את פירושו השני כיוון שכלי יקר אומר שהוא הנכון יותר.

תרגום יונתןמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(יד) וַֽיְדַבְּרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר מַדּ֩וּעַ֩ נָתַ֨תָּה לִּ֜י נַחֲלָ֗ה גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ וְחֶ֣בֶל אֶחָ֔ד וַאֲנִ֣י עַם⁠־רָ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר⁠־עַד⁠־כֹּ֖ה בֵּרְכַ֥נִי^א יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And the children of Joseph spoke to Joshua, saying, "Why have you given me but one lot and one part for an inheritance, seeing I am a great people, because Hashem has blessed me thus far?⁠"

א. בֵּרְכַ֥נִי א=בֵּרֲכַ֥נִי (חטף)

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּמַלִילוּ בְּנֵי יוֹסֵף עִם יְהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר מָא דֵין יְהָבְתָּ לִי אַחֲסָנָא עַדְבָא חָד וְחוּלַק חָד וַאֲנָא עַם סַגִי עַד לִסְגֵי בָּרְכַנִי יְיָ.

וידברו בני יוסף את יהושע [לאמר] מדוע נתת⁠[ה] לי [נחלה] גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני י״י. ונתן לי עשרים אלף וחמש מאות יותר מאפרים אחי בסדר פנחס ונתקיימה הברכה בי כה יהיה זרעך (בראשית ט״ו:ה׳).

וידברו בני יוסף – שבט מנשה.

^א[גורל אחד – כאחד מן שאר השבטים.]

עד אשר עד כה ברכני י״י – אשר ראית שנתרבה מנייני ממניין^ב הראשון למניין שיני עשרים אלף וחמש מאות כמניין כה בגימטריא. במיניין ראשון אתה מוצא בספר וידבר: שנים ושלשים^ג אלף ומאתים (במדבר א׳:ל״ה), ובפנחס: שניים וחמשים אלף ושבע מאות (במדבר כ״ו:ל״ד).

דבר אחר: עד אשר עד כה – ברכה שנאמרה לאברהם אבינו כה יהיה זרעך (בראשית ט״ו:ה׳), נתקיים בי.

ולפי פשוטו: עד אשר עד^ד כה – כאשר אתה רואה.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879 וכ״י סנקט פטרבורג I C 6, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״כמניין״.

ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו ובכ״י סנקט פטרבורג I.12: ״שלשים ושנים״.

ד. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י אחרים חסרה מלת: ״עד״.

And the descendants of Yosef spoke. Referring specifically to the descendants of Menashe.⁠¹

For until now so much has Adonoy blessed me. For you have seen that my population has increased from the first counting to the second counting by twenty thousand, five hundred, which is the numerical equivilent of כּה (25). In the first counting you found the number of Menashe, stated in Seifer Bemidbar,⁠² to be thirty two thousand, two hundred, and in Parshes Pinchos³ their number was fifty two thousand, seven hundred. Another explanation is: until now, until כּה referring to the blessing that was said to Avraham, "So (כּה) shall be your seed.⁠"⁴ This blessing has been fulfilled in my tribe. And according to its plain meaning, until now-as I am now – until I am the multitude you see now.

1. According to Rashi even though the tribe of Ephraim was part of the "descendants of Yosef", they did not join the tribe of Menashe in their complaint. The reason being, as Rashi later explains, was that while the tribe of Menashe had experienced a sharp increase of their population, the tribe of Ephraim experienced a decrease in its population, and were therefore quite satisfied with their portion of inheritance. This is based on the opinion that the size of the individual tribe's inheritance was determined by their number at the time they left Egypt. During the years in the desert Menashe grew faster than any other tribe. When they left Egypt their number was 32,200 and when they entered Eretz Yisroel it was 52,700, an increase of 20,500. They were given land for 32,200 portions but they had to divide it among all 52,700 members of their tribe, and this was the basis of their complaint.

2. Parshas Bemidbar 1:35.

3. Bemidbar 26:34.

4. Bereshit 15:5.

וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלת גורל אחד וחבל אחד – מהו אומר למעלה בעיניין, ערים האלה לאפרים בתוך ערי (ה)⁠מנשה (יהושע י״ז:ט׳), כאן לימדך הכתוב שלשני השבטים האלה מנשה ואפרים יצא גורל אחד וחבל אחד, וכן הוא אומר: הערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה (יהושע ט״ז:ט׳). ועל דבר זה צעקו בני יוסף אל יהושע לאמר מדוע נתתה לי וגו׳ ואני עם רב – כלו׳ אין לשנינו הר אפרים.

עד אשר {עד} כה ברכני י״י – פתר׳: כל כך ברכני^א י״י בעם רב, שאפילו כשאני מגיע עד כה עד הים הגדול אינו מספיק לנו.

א. לפי עדות עפנשטיין בכ״י כתוב על מלה זו מלמעלה: ״הרבני״.

AND THE CHILDREN OF JOSEPH SPOKE UNTO JOSHUA, SAYING: 'WHY HAST THOU GIVEN ME BUT ONE LOT AND ONE PART FOR AN INHERITANCE. What does Scripture say regarding these cities?⁠¹ It tells us that these cities² belonged to Ephraim [but were located] among the cities of Manasseh (v.9).⁠³ Scripture here teaches us that these two tribes Ephraim and Manasseh⁴ had one lot and one part.⁠⁵ Scripture similarly reads, together with the cities which were separated for the children of Ephraim in the midst of the inheritance of the children of Manasseh (16:9). It is because of this that the children of Joseph cried out to Joshua, saying: 'Why hast thou given me but one lot and one part for an inheritance, seeing I am a great people, forasmuch as the Lord hath blessed me thus?'(v. 14). In other words Mt. Ephraim does not belong to both of us.⁠⁶

FORASMUCH AS THE LORD HATH BLESSED ME THUS. Its meaning is, God has abundantly blessed me. Hence, even if I reach the great sea, the territory given to me is not enough for me.

1. The cities mentioned in verses 8-9. See Rashi: "These cities: from Tappuah to the brook of Kanah belonged to Ephraim among the cities of Manasseh.⁠"

2. From Tappuah to the brook of Kanah.

3. These cities were located in Menasseh but belonged to Ephraim.

4. The children of Joseph.

5. That is, shared one portion of the land.

6. Mt. Ephraim cannot contain both of us. Mt. Ephraim is too small for us. We can't share it.

וידברו בני יוסף – שבט בני מנשה, אבל בני אפרים לא היה להם לצעוק כי יותר היו בצאתם ממצרים ממה שהיו בבואם לארץ, אבל בני מנשה היה יותר מספרם כשנכנסו לארץ ממספרם כשיצאו ממצרים עשרים אלף וחמש מאות. לפיכך צעקו, לפי שאבותיהם שהיו מיוצאי מצרים היו מעטים, והיו הם עם רב, ולא נטלו חלקם אלא כנגד אבותיהם שהיו יוצאי מצרים, שנאמר: לשמות מטות אבותם ינחלו (במדבר כ״ו:נ״ה), ומה שאמר: לאלה תחלק הארץ (במדבר כ״ו:נ״ג), איש לפי פקודיו (במדבר כ״ו:נ״ד) – להוציא את הטפלים שהיו אז פחותים מבני עשרים שלא נטלו חלק בארץ, אלא לבני עשרים שנה נתחלקה, ולחשבון יוצאי מצרים, ולפחותים מבני עשרים לא נתחלקה אף על פי שהגיעו לכלל עשרים בשעת חילוק הארץ. ומה שאומר: גורל אחד וחבל אחד – לפי שארץ ישראל נתחלקה לשבטים, ועשו שנים עשר חלקים שוים, מי שהיה עם רב בשבטו לא היה לו אלא כמו השבט האחר שהיו מעטים, ומפני זה צעקו בני יוסף לפי שלא נתנו למנשה אלא כמו שבט אחר שהיה מעט ממנו, ואף על פי שהיו עם רב. וראיה עוד כי בני מנשה היו הצועקים ולא בני אפרים, תשובתם ליהושע: לא ימצא לנו ההר וגו׳ לאשר בבית שאן ובנותיה (יהושע י״ז:ט״ז) והוא היה למנשה.

ומה שנתחלקה הארץ על פי י״י ועל פי הגורל מפני החלק היפה והחלק הרע, כי מי שבא לחלקו חלק היפה על פי הגורל היה לו, ומי שבא לחלקו חלק רע על פי הגורל היה לו, ואף על פי כן היו מעלין בכספים, ומי שהיה לו חלק היפה היה מעלה בכספים למי שהיה לו חלק רע.

ועל זה הסדר היתה חלוקת הארץ: אלעזר מלובש באורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי שבטים וקלפי תחומים מונחים לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר: אם זבולון עולה, תחום עכו עולה. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו. והיה מכוין ברוח הקדש עוד, ואומר: אם נפתלי עולה, תחום גינוסר עולה. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר. וכן בכל שבט ושבט.

והשבט היה מחלק חלוקות לבתי אבות לפי יוצאי מצרים, וזהו שאמר: לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט (במדבר כ״ו:נ״ד), ומי שהיו רבים בתי אבות בצאתם ממצרים נטלו חלקים רבים ואע״פ שהיו עתה מעטים, ומי שהיו מעטים בצאתם ממצרים נטלו חלקים מעטים ואף על פי שהיו עתה מרובים, כמו בני יוסף. ואע״פ שצעקו בני יוסף לא הועילה להם צעקתם כי לא היה יכול יהושע להוסיף להם נחלתם, אלא כמו שנתנה להם על פי י״י על פי הגורל. אבל יהושע נתן להם עצה שיכרתו היער שהיה סמוך לחלק, והוא היה ההר שהיה לאפרים ועמק ההר ההוא היה למנשה, ואמר להם שהם יתפשטו בחלק אפרים ובארץ הפריזי והרפאים, וזהו שאמר: כי אץ לך הר אפרים (יהושע י״ז:ט״ו), כלומר אם דחוק לך הר אפרים, תוסיף לך עוד אחר שתכרות יער ההר תוסיף לך עוד בארץ הפריזי והרפאים הסמוכים.

וידברו בני יוסף – פירוש: אפרים וחצי שבט מנשה, כמו שמפורש לפנים: ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ולמנשה לאמר.

מדוע נחתה לי נחלה^א גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב – פירוש: לא נתן יהושע לשבט אפרים ולחצי שבט מנשה אלא גורל אחד ואותו הגורל חלקוהו בין שניהם, שכך כתוב למעלה: ויצא הגורל לבני יוסף כול׳ עד וינחלו בני יוסף מנשה ואפרים, ואחר כך חלקוהו ביניהם. ואולי עשה כן יהושע מפני שהיה שבט מנשה חצי שבט לא נתן לו גורל בפני עצמו אלא כללו עם שבט אפרים. וכך אומר לפנים: יהודה יעמוד על גבולו מנגב, ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון. הנה שהיו כלולים אפרים וחצי שבט מנשה בגבול אחד, וזה שדברו בלשון יחיד, הגדול שבהם דבר בעבור כלם.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218 חסרה מלת: ״נחלה״.

מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד – זה מבואר במה שקדם שבעבור שחצי שבט מנשה לקח נחלתו מעבר הירדן ממלכת עוג, לכן היו אפרים וחצי מנשה האחר מעורבים יחד בא״י כמו שמפורש ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה (יהושע י״ז:ט׳), עד שאפרים וחצי מנשה הנשאר, לא נחשב רק שבט אחד לפי חלוקת הארץ, כי אחרי אלה כתיב ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם (יהושע י״ח:ב׳).

והנה זכר שנחל׳ בני יוסף באה יחד עד שכבר נכללה בגבולות אחרים כמו שנזכר פה, וזכר אחר זה שכבר נתרעמו מזה ליהושע ואמרו לו מדוע נתת לנו נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני י״י ולכן יתכן שיתוסף זרעם מאד בזה האופן עד שלא תכילם הארץ שנפלה להם בנחלה והנה יתבאר אופן רבויים מהמספר הנזכרים בפרשת פינחס שכבר היו יותר ממטה ראובן ושמעון ובזה נתקיים מה שאמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כמו שביארנו במקומו, או ירצו בגורל אחד גורל מוגבל שלא יתכן להם להרחיבו במה שעתיד.

וידברו בני יוסף אל יהושע וגו׳. כבר זכרתי שהרמב״ן בפרשת פנחס (דף קכ״ה ע״א) בפסוק לרב תרבו נחלתו השתדל לישב הפסוקים האלה, ומה שאמר שם נכלל בשני פירושים, אם שתהיה צוחתם כוללת לאפרים וחצי שבט מנשה, לומר שהחלק והנחלה שנתן יהושע לשני השבטים יחד לחלקו ביניהם כלו, היה ראוי שיהיה כלו לכל אחד מהם כפי רבוי אנשיו, והיה זה מפני הטפלים שבהם שנתרבו מאד, ואם שתהיה צוחתם לבד בבני מנשה, עם היות שבאו עמהם בני אפרים לעזור טענתם, והיתה הטענה לבני מנשה מפני שאין בכל השבטים מי שהשאיר ערים רבות וגדולות לכנעני כאשר השאירו מנשה שלשת הנפת תלתא פלכין, ולזה אחרי שאמר ולא יכלו בני מנשה להוריש את הערים האלה אמר מיד וידברו בני יוסף אל יהושע וגו׳, כי מתחלה לא נתרעמו עד שעשו עמהם מלחמה ולא יכלו להם, ולכן אמרו גורל אחד וחבל אחד, ר״ל מפני שהפלת לשנינו גורל אחד נפל חבלינו יחד ואירע חלק שנינו במקום הקשה הזה, ואלו עשית לנו שני גורלות כנהוג בכל השבטים, אולי היה יוצא במקום אחר נוח להכבש. והשיבם יהושע שיעלו להם בהר הפרזי והרפאים ויבררו להם כל מה שירצו, והם השיבוהו שלא יוכלו את הכנעני כי חזק הוא, ואז אמר להם יהושע שלא יותן להם בהר גורל אחד כי ההר כלו יהיה להם ויקחו כל תוצאותיו, אעפ״י שרכב ברזל לכנענים, לפי שהם עם רב וכח גדול להם לשני האחים אפרים ומנשה עכ״ד. ואני כבר זכרתי שלא נתן יהושע חלק אפרים ומנשה מחוברים יחד, ושלא זכר הכתוב זה כי אם שנפל הגורל שיתדבקו גבוליהם ויהיו שכנים, אבל החלק והנחלה לכל אחד מהם בא נבדל בפני עצמו, ופשט הכתוב יורה שלא היתה צווחתם למה שנפל חלקם בין אויבים קשים הכנעני שזכר, אבל שהיה חלקם קטן כפי רבוי אנשיהם, ולזה בתלונה הראשונה לא זכרו דבר מהאויבים. כי אם שהיה עם רב וארצו ונחלתו היתה מועטת, וגם הרב לא פירש במה יובדלו הטענות ומה הוא יסוד המחלוקת אשר בין בני יוסף ובין יהושע, כי בני יוסף נסתייעו בטענותם מהיות לאמורי רכב ברזל ויהושע נסתייע בזה כנגדם: והרלב״ג כתב בפירוש הפרשה שבני יוסף שאלו הרחבת חלקם להיותם רבים, ושיהושע השיבם שני דברים. האחד שיעלו ההר אשר בתוך נחלתם שהוא יער גדול ושיכרתו העצים ובזה ירחיבו גבולם. והשני שיפנו בארץ הפרזי והרפאים הסמוכים להם וילחמו עמם וירשו את ארצם אם לא יספיק להם ההר, וזהו כי אץ לך הר אפרים, ר״ל אם יהיה קצר וצר ההר שזכרתי. ושבני יוסף השיבו לשניהם לא ימצא לנו את ההר, ר״ל לא יספיק לנו את ההר וזהו כנגד הטענה הראשונה, ולשנית שאמר מארץ האויבים אמרו שלא יוכלו כי רכב ברזל לו. והשיבם יהושע גם כן לשני הדברים באומרו, אין ספק שעם רב אתה וכח גדול לך מצד הרבוי שאתה מתרבה, ולזה הוא מבואר שמה שנתתי לך איננו גורל אחד מוגבל שלא יתכן הרחבתו, כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו, וזהו ממה שיתכן לך בקלות להיותך עם רב, ועוד יהיו לך תוצאותיו ועם ההר ועם תוצאותיו יתרחב גבולך, וזה נגד הטענה הראשונה. אחר זה השיב לשנית ממלחמת האויבים וגרושם ואמר כי תוריש את הכנעני, ר״ל וגם כי תוכל להוריש את הכנעני אעפ״י שרכב ברזל לו וכי חזק הוא, לפי ששניכם אפרים ומנשה תוכלו על זה ותתחברו לעשותו מה שלא יהיה לשבט אחר ע״כ דעתו. ואני הלצתי בעדו על פי הפסוקים והוא פירוש נאה: ואמנם הרד״ק כתב שהיה זאת הצווחה לבני מנשה לבד, כי הם אשר נתרבו ממספר יוצאי מצרים למספר באי הארץ, והוכיח זה ממה שאמר לאשר בבית שאן ובנותיה וגו׳ שהיה למנשה, וממה שאמר אח״כ ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ומנשה ידבר ויורה שבראשונה עם אחד מהם ידבר. והנראה אלי בפירוש הפסוקים הוא שבני יוסף כלם אפרים ומנשה באו אל יהושע, ולכן קראם בני יוסף בכלל, אבל התלונה היה לחצי מנשה לבד, ולזה אמר מדוע נתת לי ולא אמר מדוע נתת לנו וגו׳, ואני עם רב ולא אמר ואנחנו עמים רבים, כי היה מנשה לבדו מדבר והוא אשר נתרבה זרעו, כמו שאמר עד אשר עד כה ברכני ה׳. והנה אמרו נחלה גורל אחד וחבל אחד, שלשה לשונות האלו יראה בלתי צריך, והיה ראוי שיאמר אחד מהם נחלה או חבל או גורל. גם יקשה אם הוא היה חצי שבט איך נתרעם מאשר נתנו לו גורל אחד וחבל אחד? האם היה חושב שיתנו לו שתי גורלות? והנה התורה לא צותה שיתנו שני גורלות, אלא שלרב ירבו נחלתו. וגם אמרו חבל אחד הוקשה אצלי למה? שלא מצאתי בכל הנחלות שם חבל כי אם בכאן. ולכן אחשוב שחצי מנשה נתרעם שנתנו לו כשהגבילו נחלתו גורל אחד כמו לשאר השבטים השלמים, ואמנם בענין החלק היה קטן מאד, ונתרעם מזה לפי שהיה ביד יהושע להרבות הנחלות כמו שכבר זכרתי, ואמרו בזה שהגורל שהיה המבאר חלק ומחוז הנחלה היה גורל אחד שלם כמו גורל יהודה הגדול שבשבטים, אבל החלק אשר נתנו לו לא היה כן, כי היה דבר מועט בהיותו עם רב. וחבל הנאמר בכאן לא אמרו על החלק כי אם להודיע שהיה דבר רע, כמו (מיכה ב׳ י׳) וחבל נמרץ, (ישעי׳ י׳ כ״ז) וחבל עול סנחריב, (שם נ״ד ט״ז) משחית לחבל, (שם י״ג ח׳) צירים וחבלים, ויאמר שנתן לו חבל וכאב אחד שכפי רבוי אנשיו וצרותם היה אותה הנחלה חבל וכאב גדול. גם אפשר שיפורש חבל על המדה אשר בה יחלקו הארץ, כי חבל בכלל יאמר על העבות, (הושע י״א ד׳) בחבלי אדם אמשכם, (עמוס ז׳ י״ז) ואדמתך בחבל תחלק, (תהלים ט״ז) חבלים נפלו לי, ויאמר שעם היות שנתן לכל שבט חבלים ומדות רבות מהארץ, הנה לחצי שבט מנשה נתן כל כך מעט כאלו לא נתן לו כי אם חבל ארץ לבד, ולכן אמר כאן לשון חבל, מה שלא נאמר באלו החלוקות כלם. ויהיה פירוש הכתוב מדוע כאשר נתת לי נחלה נתת לי גורל אחד, כמו שנתת לשבטים הגדולים לדעת מקום הארץ וגבולו אשר בו יהיה חלקו, ועם זה לא נתת לי כי אם חבל אחד מהארץ (רומז לחלק הקטן) בהיותי עם רב עד שיחשב ברבוי אנשי שלא היה בטבע כי אם בדרך נס, וזהו עד אשר עד כה ברכני ה׳, ר״ל כמו שבראשונה היה מברכת ה׳ היות אפרים ומנשה שני שבטים, ככה עד כה בענין רבוי העם היה ענינו ברכת ה׳ לא רבוי כפי המנהג הטבעי. וחז״ל דרשו (פסיקתא פר׳ פנחס) עד כה, זהו מה שנאמר לאברהם כה יהיה זרעך, אמרו שנתקיים זה בהם.

כה – רצונו לומר כמו שאתה רואה.

נתתה לי – לכל בני יוסף למנשה ולאפרים.

נחלה גורל אחד – רצה לומר, נחלה מועטת, כאלו היא גורל אחד ומחוז אחד.

עם רב – ואין די לי בהנחלה הזאת.

עד כה – עד אשר נתרבה כמו שאתה רואה.

מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד – כבר ביארתי, שהגם שהפילו לאפרים ומנשה שני גורלות, בכל זאת נפל להם חבל אחד ותחום אחד, רק שתחום זה נתחלק לשני חלקים, וכבר ביארנו (ריש סימן יד), כי הגורל לא הראה רק באיזה מקום יהיה תחומו של השבט, ואחר-כך היה ביד יהושע להרבות או למעט כפי מספר אנשי השבט. ובני יוסף היו מרובים כמספר אנשים משני שבטים (שבזה נתקיים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מ״ח:ח׳), ובכ״ז לא נתן לשניהם (טרם הוסיף להם מיששכר ומאשר) רק חבל אחד וגורל אחד, ר״ל שלא היו כמותו רק ככמות גורל אחד מן השבטים:

ואני עם רב – ולפי מספר הגלגולת, היה צריך לכפול החבלים.

וַֽיְדַבְּרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף הם שבט מנשה¹ אֶת-יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר ואמרו לו, מַדּוּעַ֩ נָתַ֨תָּה לִּ֜י לכל בני יוסף, למנשה ולאפרים² נַחֲלָ֗ה מועטת, כאלו היא³ גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ וְחֶ֣בֶל ומחוז⁴ אֶחָ֔ד?! וַֽאֲנִ֣י עַם-רָ֔ב שלא כדרך הטבע⁵, ולפי מספר הגולגולת, היה צריך להכפיל את מחוזות נחלתי⁶, ואין די לי בנחלה הזאת⁷, כי אני עם רב עַ֥ד אֲשֶׁר נתרבה מנייני⁸ -עַד-כֹּ֖ה כאשר אתה רואה⁹ כי בֵּֽרְכַ֥נִי יְהוָֽה בריבוי אוכלוסין, שאפילו כשאני מגיע עד כה, עד הים הגדול, נחלתי אינה מספיקה לי¹⁰, ויתכן שבזכות ברכת יעקב יתווסף זרעי מאד עד שלא תכילני הארץ¹¹:

1. רש״י. אבל בני אפרים לא היה להם לצעוק כי יותר היו בצאתם ממצרים ממה שהיו בבואם לארץ, אבל בני מנשה היה יותר מספרם כשנכנסו לארץ ממספרם כשיצאו ממצרים עשרים אלף וחמש מאות לפיכך צעקו, לפי שאבותיהם שהיו מיוצאי מצרים היו מעטים והיו הם עם רב ולא נטלו חלקם אלא כנגד אבותיהם שהיו יוצאי מצרים, רד״ק. ורי״ד ביאר כי בני יוסף האמורים היו אפרים וחצי שבט מנשה שנחלו בארץ וזה שדיברו בלשון יחיד, זה משום שהגדול שבהם דיבר בעבור כולם. אברבנאל ביאר כי אכן הדיבור היה בלשון יחיד כי רק מנשה דיבר, אך ביאר כי שדווקא הוא זה שדיבר כי הוא זה שנתרבה זרעו.

2. מצודת דוד. חלוקת הארץ היתה ע״י גורל לשנים עשר חלקים שוים, וגם מי שהיה לו עם רב בשבטו קיבל חלק שוה כמו מי שהיה לו עם מועט, ולכן הם צעקו, רד״ק. וראה עוד ברד״ק כיצד היה סדר הגורל. ביאור הגר״א מסביר שלמרות שהחלוקה היתה על פי הגורל לאחר מכן נטלו מן המועטים והוסיפו למרובים, והיו הגבולים מתרחבים ומתקצרים לפי אנשי השבט ולא היו שווים, ולכן טענו בני יוסף שצריך להוסיף להם בנחלתם. ומלבי״ם מבאר שהגורל הראה רק באיזה מקום יהיה תחומו של השבט, ואח״כ היה ביד יהושע להרבות או למעט כפי מספר אנשי השבט, ובני יוסף היו מרובים כמספר אנשים משני שבטים, ובכ״ז לא נתן לשניהם רק חבל אחד וגורל אחד, ולכן הם פנו ליהושע.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שלמרות שהפילו לאפרים ומנשה שני גורלות, בכל זאת נפל להם חבל אחד ותחום אחד, רק שתחום זה נתחלק לשני חלקים.

5. אלא בזכות ברכת יעקב, אברבנאל.

6. מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. רש״י, מצודת דוד.

9. רש״י, מצודת דוד. ורש״י ביאר ע״פ הדרש, אשר ראית שנתרבה מנייני ממניין הראשון למניין שני, עשרים אלף וחמש מאות כמניין ״כה״ בגימטריא, במניין ראשון אתה מוצא בספר במדבר (א, לה) ״שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם״ ובפנחס (שם כו, לד) ״שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת״, דבר אחר, ״עד אשר עד כה״ ברכה שנאמרה לאברהם אבינו (בראשית טו, ה) ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״ נתקיים בי.

10. ר״י קרא.

11. שהרי כבר במניין השני התרבה מניינם שכבר היו יותר ממטה ראובן ושמעון ובזה נתקיים מה שאמר יעקב (בראשית מח, ה) ״אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי״, רלב״ג.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טו) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יְהוֹשֻׁ֗עַ אִם⁠־עַם⁠־רַ֤ב אַתָּה֙ עֲלֵ֣ה לְךָ֣ הַיַּ֔עְרָה וּבֵרֵאתָ֤ לְךָ֙ שָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ הַפְּרִזִּ֖י וְהָרְפָאִ֑ים כִּי⁠־אָ֥ץ לְךָ֖ הַר⁠־אֶפְרָֽיִם׃

And Joshua said to them, "If you are a great people, get up to the forest, and cut down for yourself there in the land of the Perizzites and of the Rephaim; since the hill country of Ephraim is too narrow for you.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם סַגִי אַתּוּן סַקוּ לְכוֹן לְחוּרְשָׁא וּתְתַקֵן לָךְ תַמָן אֲתַר בְּאַרַע פְּרִזָאֵי וְגִבָּרַיָא אֲרֵי עָק לְכוֹן טוּרָא דְהַר אֶפְרָיִם.

ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה – לכו ותחבאו עצמכם ביערים כדי שלא תשלוט בכם עין הרע א״ל מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב ביה בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מ״ט:כ״ב), ואמר ר׳ אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר׳ חנינא אמר מהכא וידגו לרוב מה דגים שבים אין עין הרע שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם.

אם עם רב – יש בך כח לכרות יערות ולפנותם, כעין שקורין אישרטיר, ושם תבנה ערים.

ובראת – לשון כריתה, כמו וברא אתהן בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז), אישטרטיר בלעז.

אץ^א – דחוק.

^ב[כי אץ – אם אץ. הרי כי משמש בלשון אם.]

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״אין״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879. לשונו מקבילה ללשון רש״י במספר מקומות, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו.

If you are indeed such a multitude of people – then you have the strength to cut down forests and to clear them, as expressed in old French, essarter, and there you will be able to build cities.⁠¹

And cut out – This is an expression of cutting, as stated, "And they will cut them down with their swords,⁠"² essarteras-in Old French,

Crowded – dense [or stress].

1. Yehoshua obviously could not change the portion that had been alloted to them in accordance with the method with which the Ribono Shel Olam had commanded him to distribute the land. He therefore suggested that they clear the forest in the mountains, which would give them sufficient land to settle their families and to build cities for them. This land was unclaimed and could be theirs after clearing it and settling there.

2. Yechezkel 23:47.

ויאמר אלהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה – עלה לך בארץ הפריזי והרפאים שהם עם רב כעצי היער.

ובראת לך שם – פתרונו: ותכרות את העצים שביער כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז) שתשמיד את הפריזי ואת הרפאים משם,⁠¹ לפי שהם עם רב כעצי היער ואתה עם רב צא והלחם בעם רב, וממשמע שאומר עלה לך אתה למד לפי דרכך שאותו מקום שהוא ממשל אותו ליער הר הוא, וכן מפרש בסוף העיניין כי הר יהיה לך כי יער הוא (יהושע י״ז:י״ח), כאן לימדך שהמקום שאמר להם לבראותו הר היה.

1. השוו לשון הפסוק בבראשית ט״ו:כ׳.

AND JOSHUA SAID UNTO THEM: 'IF THOU BE A GREAT PEOPLE,⁠¹ GET THEE UP TO THE FOREST. Get thee up there in the land of the Perizzites and of the Rephaim; who are as numerous as the trees in the forest.

AND CUT DOWN FOR THYSELF THERE. Its, meaning is, you will cut the trees that are in the forest. U-vereta (and cut down) is similar to the word u-vera (and dispatch them)⁠² in and dispatch them with their swords (Ezek. 23:47).

[Joshua told them] they are people as numerous as the trees of the forest. You too are numerous. Go and fight [this] numerous people. Since Scripture says "get thee up" we learn following our way of reading Scripture³ that the place that Joshua compared to a forest was a mountain.⁠⁴ This is made clear by Scripture at the end of this account, for Scripture states but the hill-country shall be thine; for it is a forest (v. 18).⁠⁵ Here Scripture teaches that the place from which they were told to cut down trees was a mountain.⁠⁶

1. That is, if you are numerous.

2. That is, cut them down.

3. Literally, according to your way of reading Scripture, that is, taking Scripture literally.

4. Hence the phrase get thee up, means get up to the mountain. It does not mean, arise.

5. Literal translation.

6. Literally.

ובראת והיה לך – פי׳ תכרות יער הפריזי והרפאים ויהיה לך ההר ההוא ליישוב, ותרחיב בו נחלתך ברצון בני אפרים, כי הם יתרצו בזה, כי טוב להם שיהיה יישוב משיהיה יער, ועוד כדי שיורישו הפרזי, והוא הכנעני שזכר, כי כל שבעה אומות נקראים כנענים, כי כלם היו בני כנען. לפיכך אמר להם: ולא יהיה לך גורל אחד (יהושע י״ז:י״ז), כלומר שתוסיף גורלך בנחלת בני אפרים. והם אמרו: לא ימצא לנו ההר (יהושע י״ז:ט״ז) אף על פי שנכרת היער, ועוד: אם תאמר שנוסיף בערי הפרזי והרפאים, רכב ברזל לכנעני היושב בעמק ההר ההוא, ואנחנו יראים ממנו. אמר להם יהושע לאפרים ולמנשה, לאפרים אמר שיעזרו לבני מנשה ויתרצו בכרתם היער לטובתם, ולמנשה אמר: אחר שאתה עם רב כח גדול לך ויכול אתה להוריש את הכנעני יושב העמק, ואם לא תורישנו יזיק לך כי רכב ברזל לו (יהושע י״ז:י״ח), לפיכך צריך שתתחזק עד שתורישנו.

ובראת – עניין כריתה. וכן: וברא אותהן בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז).

ויונתן תרגם: ותתקין לך תמן אתר.

ויש מפרשים: עניין בחירה, מענין: ברו לכם איש (שמואל א י״ז:ח׳).

עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי – פירוש: תחתוך האילנות אשר שם ותבנה לך עיירות, כמו: וברא אותם^א בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז).

כי אץ לך הר אפרים – פירוש: אם אץ לך הר אפרים שנתתי לך, ולא יספיק לך, עלה היערה.

א. כן בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218, וכן בר״י קרא. בנוסח שלנו: ״אותהן״.

אם עם רב אתה – זה הקודם בהקש התנאי המתדבק והוא מבואר בעצמו, ולכן נכון זה כמו שהיה נכון אם אמר אחר שעם רב אתה, וכן אם מזרע היהודים מרדכי (אסתר ו׳:י״ג) כמו שמפורש במקומו.

ובראת לך – וכן ובראתו (פסוק י״ח) הכל מסוג ענין זה השורש, והטעם בזה היות תנועת הכריתה בשלמות גדולה.

כי אץ לך – מטעם ולא אץ לבוא (יהושע י׳:י״ג), ואץ ברגלים (משלי י״ט:ב׳), כלומר מהיר ונחוץ ההר הזה לך כי הוא צריך לך.

והשיב להם יהושע מה שראוי שיתפייסו בו והוא שבתוך נחלתם בעצמה יתכן להם להרחיב גבולם וזה שבהר ההוא היה יער גדול ואם יכרתו העצים אשר בו יתכן להם לשבת בו.

ועוד אמר להם שיפנו בארץ הפריזי והרפאים הסמוכים להם וילחמו עמהם ויירשו ארצם אם לא יספיק להם הר אפרים עם יערו וענו בני יוסף לא יספיק לנו ההר עם יערו ומה שאמרת לנו להלחם עם הפריזי והרפאים הנה לא נוכל כי רכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל.

ויהושע השיבם אם עם רב אתה עלה לך היערה וגו׳. ולדעתי (והוא הנראה מהכתוב) שהיה ההר בנחלת אפרים כמו שאמר הר אפרים, אבל אחרי ההר מצד העמק אשר לאחריו היה ארץ הפרזי והרפאים והיה בנחלת בני מנשה, כמו שאמר בכל הכנעני היושב בעמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בבית יזרעאל, שזה היה בנחלת בני מנשה. והנה יהושע אמר אליהם שיעלו ההרה שהוא יער ומשם יקחו ויכבשו ארץ הפרזי והרפאים, ויהיה אם כן אומרו ובראת לך, אינו חוזר ליער ולהר, כי אם שיברא ויכנס שם בארץ הפרזי והרפאים, ונתן הסבה בהיות זה נקל אליהם באמרו כי אץ לך הר אפרים, ר״ל קרוב הוא לך הר אפרים אחיך, ואם כן בקלות תעלה להר ותרד ממנו לעמק ולגרש האויבים אשר שם.

ויאמר אלהם יהושע – בספרים כ״י מלא יו״ד ובמקרא גדולה חסר. וכן במסרה גדולה נמר ב׳ מס׳ ביהושע וסימן ויקרא יהושע בן נון אל סי׳ ו׳ ויאמר אלהם יהושע ע״כ. ולא ידעתי אם הוא זה או אחר דבסיפרא דאיכא אחריני.

היערה – ברוב ספרים כ״י ודפוסים ישנים העין בשו״א לבדו.

ובראת – ענינו כריתה, כמו: וברא אתהן בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז).

אץ – ענין מהירות, כמו: ולא אץ לבוא (יהושע י׳:י״ג), ורצה לומר המקום צר וקטן ומהר יעברו מן הקצה אל הקצה.

עלה לך היערה – רצה לומר, אם כן שאתה עם רב, תוכל לעלות ביער של הפרזי והרפאים, לכרות האילנות להיות לך מקום לשבת, כי אלו היית מתי מספר, לא היית יכול לעצור כח לכרות כל כך אילני יער, אבל הואיל ועם רב אתה יכול תוכל.

כי אץ לך – אם דחוק וצר לך הר אפרים עם רוב גדלו.

ויאמר – השיב להם: להוסיף וליתן לך חוץ מתחומך - אי אפשר, כי לא יכול יהושע לתת רק במקום התחום - לא בגבול אחר, רק אחר שאתה עם רב, הלא בקרדומות תבואו לקצץ את היער, ותחת מקום עצי יער יהיו שדי תבואה. וזהו שאמר:

עלה לך היערה ובראת לך שם – רוצה לומר: שם תברא ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים, על-ידי שתכרות העצים ותשרשם משם, כי אץ לך הר אפרים, הוא ממהר לך (כמו (יהושע י): ולא אץ לבוא כיום תמים), מצפה אליך כי תבראנו להיות ארץ נושבת.

ובראת – תכרות עצי היער לפנות מקום לך, וגם שרש ברא המשמש להוצאה מן האין אל היש נגזר ונברא מהוראה זו.

אץ לך – דחוק לך וכן ויאיצו האנשים בלוט (פרשת וירא) וידחקו, ומשרש אץ הקדמון נהיה שרש לחץ ונחץ שהראשון הוראתו דוחק והשני מהירות (דבר המלך נחוץ, שמואל א כ״א:ט׳) ולמ״ד ונו״ן מתחלפות זו עם זו כמו לשכה ונשכה (נחמיה י״ג:ז׳-ח׳).

וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יְהוֹשֻׁ֗עַ, לתת לך נחלה חוץ מתחומך אי אפשר¹, אבל אִם-עַם-רַ֤ב אַתָּה֙ יש בך כח לכרות יערות ולפנותם, ושם תבנה ערים², ואלו היית מתי מספר, לא היית יכול לעצור כח לכרות כל כך עצי יער, אבל הואיל ועם רב אתה, יכול תוכל³, לכן עֲלֵ֣ה לְךָ֣ הַיַּ֔עְרָה אל היער⁴, וּבֵרֵאתָ֤ ותכרות⁵ לְךָ֙ שָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ הַפְּרִזִּ֖י וְהָֽרְפָאִ֑ים את היער, ויהיה לך ההר ההוא ליישוב ותרחיב בו נחלתך⁶, ותבנה בו עיירות⁷ ותהיה לך ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים⁸, כך עשה כִּֽי-אָ֥ץ אם דחוק וצר⁹ לְךָ֖ הַר-אֶפְרָֽיִם עם רוב גדלו¹⁰:

1. מלבי״ם.

2. רש״י. ר״י קרא ביאר כי אין הכוונה ליער ממש, אלא יהושע דימה את האנשים הרבים של הפריזי והרפאים כאילו היו עצים רבים של יער. אברבנאל ביאר בדומה לר״י קרא וביאר שיהושע אמר אליהם שיעלו ההרה שהוא יער ומשם יקחו ויכבשו ארץ הפרזי והרפאים.

3. מצודת דוד.

4. ובמדרש, לכו ותחבאו עצמכם ביערים כדי שלא תשלוט בכם עין הרע, ילקוט שמעוני.

5. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון.

6. ובני אפרים יתרצו בזה כי טוב להם שיהיה יישוב משיהיה יער, רד״ק.

7. רי״ד.

8. על ידי שתכרות העצים ותשרשם משם, מלבי״ם.

9. רש״י. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לֹא⁠־יִמָּ֥צֵא לָ֖נוּ הָהָ֑ר וְרֶ֣כֶב בַּרְזֶ֗ל בְּכׇל⁠־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיֹּשֵׁ֣ב בְּאֶרֶץ⁠־הָעֵ֔מֶק לַאֲשֶׁ֤ר בְּבֵית⁠־שְׁאָן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְלַאֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃

And the children of Joseph said, "The hill country will not be enough for us; and all the Canaanites that dwell in the land of the valley have chariots of iron, both they who are in Beth-Shean and its towns, and they who are in the valley of Jezreel.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לָא יַסְפֵּק לָנָא טוּרָא וּרְתִיכִין דְפַרְזְלָא בְּכָל כְּנַעֲנָאֵי דְיַתְבִין בְּאֲרַע מֵישְׁרָא לְדִי בְּבֵית שְׁאָן וְכַפְרָנָהָא וּלְדִי בְּמֵישַׁר יִזְרְעֶאל.

לא^א ימצא לנו ההר – כי אץ^ב הוא לנו כאשר אמרת.

לא ימצא – לא יסופק.

ורכב ברזל וגומ׳ – ומה שאתה אומר לעלות היערה ולכבוש בארץ הפרזי והרפאים, עם חזק הוא אותו כנעני ורכב ברזל לו.⁠^ג ואל תתמה אם קראו לפרזי ורפאים, כנעני, כי כולם בני כנען היו.⁠^ד

א. כן בפסוק ובכ״י סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו, ובכ״י מינכן 5: ״ולא״.

ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״אין״.

ג. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 חסר ״כנעני ורכב ברזל לו״.

ד. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י פריס 162, פירנזה III.8: ״לפרזי וכנעני רפאים כי כולם״ ואז חסר עד אמצע הביאור בפסוק י״ח. בכ״י לוצקי 777 חסר כל הקטע עד אמצע הביאור בפסוק י״ח.

The mountain will not be sufficient for us. For it is too crowded for us as you [just] said.

It will not be sufficient. It will not be enough.

Iron chariots. 'And that what you say, go up to the forest and conquer the land of the Perezzites and the Rephaim [is not so simple] because the Canaanites are a mighty people, and they possess iron chariots.' Do not wonder if Scripture refers to the Perezzites and Rephaim as Canaanites for they were all descendants of the original Canaan.⁠¹

1. The original Canaan was the grandson of Noach, who was cursed by Noach. See Bereshit 9:25.

ולפי דבריו מצאו לו תשובה, ואמרו לו לא ימצא^א לנו ההר, הה״ד: ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר – ואם תאמר אם לא ימצא לכם ההר הוסיפו עליו וכיבשו לכם את יושבי העמק, לכך נאמר ורכב ברזל לו (לכל) {בכל} הכנעני היושב בארץ העמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל – ואין אנו יכולים להוריש את יושבי העמק לפי שרכב ברזל להם.⁠¹ ומעתה אל יתמה המשכיל לומר האיך היה לו למנשה בית שאן ובנותיה ויבלעם ובנותיה ביששכר ובאשר, שקראת למעלה בעיניין: ויהי למנשה ביששכר ובאשר בית שאן ובנותיה ויבלעם ובנותיה ואת יושבי דאר ובנותיה וגו׳ (יהושע י״ז:י״א) וכי אדם שמשליך חבל בגורל מעקם הוא את החבל לכאן ולכאן או מישרו כמין יתר דרוכה, על כורחך הוא משליכו בקו המשקולת ונוטה לו, אף כאן כשיצא הגורל לבני יוסף נטה החבל מן המזרח למערב בקו, ומאחר שכן הוא האיך נפלה לו למנשה ביששכר ובאשר? ושמא תאמר אף יששכר ואשר באותה רצועה נוחלין, וכי אפשר דבר זה לומר והלא כבר נאמר ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח (יהושע י״ז:י׳). אלא על כורחך כשנפל לו החבל דרך^ב נפל לו ממזרח למערב עד שכלו תוצאותיו הימה ולא הספיק לו, וידברו אל יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה בגורל אחד וחבל אחד ואני עם רב (יהושע י״ז:י״ד), ויהושע השיב להם אם עם רב אתה עלה לך בארץ הפריזי והרפאים (יהושע י״ז:ט״ו) בחלק יששכר ואשר ותוריש משם את הפריזי והרפאים, שהרי יששכר ואשר אינם יכולים להם כי מעט המה, ופרזי ורפאים עם רב ואתה עם רב ותוכל להורישו.

1. השוו לשון הפסוק בשופטים א׳:י״ט.

א. לפי עדות עפנשטיין בכ״י כתוב על מלה זו מלמעלה: ״מספיק״.

ב. כך בכ״י לפי עדות עפנשטיין וכנראה חסרה מלה.

[AND THE CHILDREN OF JOSEPH SAID: 'THE HILL-COUNTRY WILL NOT BE ENOUGH FOR US.] The children of Joseph found an answer to Joseph in what Joshua said to them. They said to him: The hill country will not be enough for us. We thus read And the children of Joseph said: 'the hill-country will not be enough for us.⁠" What they meant was should you say to us: "If the hill-country will not be enough for you, then take additional territory, and conquer the inhabitants that dwell in the land of the valley,⁠"¹ then we say to you,⁠² that the inhabitants that dwell in the valley have chariots of iron, both they who are in Beth-Shean and its towns, and they who are in the valley of Jezreel. The meaning of the latter is, we cannot expel them from the land, for they have chariots of iron. ³

The intelligent person should not wonder and ask, how could Manasseh possess Beth-Shean and its towns, and Ibleam and its towns in Issachar and in Asher?, for Scripture earlier states when discussing Manasseh's possessions⁴ And Manasseh had in Issachar and in Asher Beth-Shean and its towns, and Ibleam and its towns, and the inhabitants of Dor and its towns, and the inhabitants of En-dor and its towns,[and the inhabitants of Taanach and its towns, and the inhabitants of Megiddo and its towns, even the three regions.] Does a person who casts a cord [to measure a] lot⁵ twist the cord so that it turns this way or that way or does he keep the cord straight like the string of a bow which is ready to shoot? You are forced to admit that he will cast the cord in a straight line and follow it. So too here, when the lot was cast by the children of Joseph the cord went out in a straight line from east to west. This being the case how did the cord indicate that Manasseh had a portion in Issachar and Asher?⁠⁶ Now it is impossible to maintain ⁷ that Issachar and Asher inherited [their section of the land] in the same strip of land where Manasseh inherited their allotment, for Scripture has already stated and they (Manasseh) reached to Asher on the north, and to Issachar on the east (verse 11). You must thus say that when the cord fell, it fell in a straight line east to west until its border ended at the sea, Yet this was not enough for Manasseh. They then spoke to Joshua: saying: "Why hast thou given me but one lot and one part for an inheritance, seeing I am numerous?⁠"⁸ Joshua replied to them: 'If thou be numerous,⁠⁹,get thee up to the land of the Perizzites and of the Rephaim (v. 15) in the portion allotted to Issachar and Asher and expel from there the Perizzites and the Rephaim for the tribes of Issachar and Asher are unable to do so for they are few and the Perizzites and the Rephaim are numerous. However, you too are numerous and you can defeat them.

1. Literally, "The children of Joseph found an answer to Joseph in what Joseph told them. They said to him: The hill country will not be enough for us. This is what Scripture means by And the children of Joseph said: 'The hill-country will not be enough for us. [It means] If you (Joshua) say [to us,] if the hill-country will not be enough for you, "then take additional territory, and conquer the inhabitants that dwell in the land of the valley.⁠" This is the reason that Scripture states that the inhabitants that dwell in the valley have chariots of iron, both they who are in Beth-Shean and its towns, and they who are in the valley of Jezreel. The meaning of the latter is, we cannot expel them from the land, for they have chariots of iron.⁠"

2. Literally, "This is the reason that Scripture states that the inhabitants that dwell in the valley have chariots of iron, both they who are in Beth-Shean and its towns, and they who are in the valley of Jezreel.⁠"

3. In other words The meaning of the inhabitants that dwell in the valley have chariots of iron, both they who are in Beth-Shean and its towns, and they who are in the valley of Jezreel is:, we cannot expel the inhabitants that dwell in the valley, both they who are in Beth-Shean and its towns, and they who are in the valley of Jezreel, for they have chariots of iron.

4. Verse 11.

5. The land assigned to each tribe was measured by cords (chavalim). See Psalms 16:6: The lines (chavalim) are fallen unto me in pleasant places. Also see Micah 2:5. Therefore thou shalt have none that shall cast the line by lot In the congregation of the Lord. The cords faced straight ahead. The term chevel (cord) also refers to a section of land, to an inheritance.

6. Asher was north of Manasseh, and Issachar was located on its east. The cord was cast westward. See verse 10.

7. Literally, should you say.

8. Rendered in accordance with RY Kara's interpretation.

9. Rendered in accordance with RY Kara's interpretation.

ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר – שנתת לנו בגורל, כי אנחנו עם רב, ומה שאמרת לנו עלה היערה, לא נוכל מפני הכנעני היושב בעמק שהוא סמוך לאותו היער ויש לו רכב ברזל.

לא ימצא לנו – לא יהיה נמצא בידינו. כמו שיסמוך לזאת הסבה והיא ורכב ברזל בכל הכנעני, ולכן הכנעני יושב העמק ימנענו מעלות אל ההר להוריש משם הפרזי והרפאים. ולכן השיבם יהושע הנה באמת לא יהיה לך גורל אחד (יהושע י״ז:י״ז) לבד אבל רבים, וזה כי ההר הנזכר יהיה לך או ימצא בידך בעזרת השם, כי יער הוא ובראתו והיו לך תצאתיו (יהושע י״ז:י״ח), ולא ימנעך מזה הכנעני יושב העמק כי תורשינו בע״ה.

ובני יוסף השיבוהו לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני, ר״ל לא ידענו אם כוונתך לומר שנתישב בהר או שממנו נלחם עם הכנעני? ואם אמרת שנתישב בהר אינו אפשר כי ההר הוא מנחלת אפרים ואיך נחזיק בו? וזהו לא ימצא לנו ההר כי אינו חלקנו, ואם היה דעתך שמההר נלחם עם האויבים? דע שלא נוכל אליו, כי רכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק, ר״ל הכנעני היושב בארץ העמק אחרי ההר יש להם רכב ברזל ואיך נלחם עמהם? וכאשר ראה יהושע שאפרים בא עם מנשה לסייעו בטענתו כאחים ולא יתפרדו, ועתה מנשה אמר לא ימצא לנו ההר כאלו אפרים לא יתן את מנשה עבור בגבולו.

לא ימצא לנו – המסורת עליו לית ומלעיל.

ימצא – ענין די הספוק, כמו: ומצא להם (במדבר י״א:כ״ב).

לא ימצא לנו ההר – אמת הדבר שאין מספיק לנו הר אפרים.

ורכב ברזל – רצה לומר, ואם תשיב לומר, הלא נחלתם גם העמק, ועמו הלא יספיק, על זה נשיב אמרים כי יושבי העמק חזקים ביותר, ואנשי הרכב המה כברזל ואי אפשר לכבשם.

לאשר בבית שאן וכו׳ – מפרש לומר שהם אשר בבית שאן וכו׳ הניתן לנחלת מנשה.

בעמק יזרעאל – כי יזרעאל עצמה היתה מנחלת יששכר, ולבד העמק היתה מנחלתם.

ויאמרו בני יוסף – השיבו לו, מה שאתה אומר שנברא את ההר, לעשות מן היער שבו עצי מושב, זה לא יועיל, כי לא יימצא לנו ההר, לא יספיק לצרכינו, כי אנו מרובים יותר.

זאת שנית, ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בעמק, אחרי ההר ההוא, וטוב יהיה היער מחיצה בינינו ובינם, בל יעלו וישחיתו את הארץ בכלי משחיתם.

לא ימצא לנו – אולי היה ראוי לינקד יִמְצָא בבנין הקל כמו ומצא להם (בהעלותך), ההר לבדו לא יספיק לנו, ולעמק לא נוכל לרדת מפני רכב ברזל אשר לכנעני.

וַיֹּֽאמְרוּ֙ והשיבו לו¹ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף, אמת הדבר² שֶׁלֹֽא-יִמָּ֥צֵא יספיק³ לָ֖נוּ הָהָ֑ר כי דחוק הוא לנו כאשר אמרת⁴, וגם היער לא יספיק לצרכינו כי אנו מרובים ביותר⁵, ואם תאמר שנחלנו גם את העמק והלא יספיק, על זה נשיב כי יושבי העמק חזקים ביותר⁶ וְרֶ֣כֶב ומרכבות⁷ בַּרְזֶ֗ל בְּכָל-הַֽכְּנַעֲנִי֙⁸ הַיֹּשֵׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ-הָעֵ֔מֶק, הן⁹ לַֽכנעני אֲשֶׁ֤ר יושב בְּבֵית-שְׁאָן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וכפריה הסמוכים¹⁰, וְהן¹¹ לַֽכנעני אֲשֶׁ֖ר יושב בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל:

1. אברבנאל, מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. רש״י, מצודת ציון.

4. רש״י.

5. מלבי״ם.

6. מצודת דוד.

7. תרגום יונתן.

8. וקראו לפרזי ורפאים ״כנעני״ כי כולם בני כנען היו, רש״י.

9. מצודת דוד.

10. תרגום יונתן.

11. מצודת דוד. אברבנאל ביאר את הפסוק כך, לא ידענו אם כוונתך לומר שנתישב בהר או שממנו נלחם עם הכנעני, ואם אמרת שנתישב בהר אי אפשר כי ההר הוא מנחלת אפרים ואיך נחזיק בו? וזהו ״לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר״ כי אינו חלקנו, ואם היה דעתך שנלחם עם האויבים? דע שלא נוכל אליו, כי הם חזקים ״וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק״.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶל⁠־בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לְאֶפְרַ֥יִם וְלִמְנַשֶּׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עַם⁠־רַ֣ב אַתָּ֗ה וְכֹ֤חַ גָּדוֹל֙ לָ֔ךְ לֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ גּוֹרָ֥ל אֶחָֽד׃

And Joshua spoke to the house of Joseph, to Ephraim and to Manasseh, saying, "You are a great people, and have great power; you shall not have one lot only;

תרגום יונתןר״י קרארי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶׁה לְמֵימַר עַם סַגִי אַתּוּן וְחֵיל סַגִי לְכוֹן לָא יְהֵי לְכוֹן עַדְבָא חָד.

ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ומנשה {לאמר} עם רב אתה וכח גדול לך – אמר להם יהושע דבריכם סותרים אילו את אילו, אתה אומר ואני עם רב (יהושע י״ז:י״ד) {ואם}⁠^א עם רב אתה בידוע^ב שכח גדול לך, שכל שבט ושבט שהוא עם רב כח גדול בשבט לפי מרבית עם שבשבט ומאחר שכח גדול לך מפני מה אתה מתיירא להלחם בכנעני יושב בארץ העמק מאחר שעם רב אתה, לא יהיה לך גורל אחד – אי אפשר שיהיה לך גורל אחד לפי שאינו מספיק לך.

א. כך השלים עפנשטיין.

ב. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״בידע״.

AND JOSHUA SPOKE UNTO THE HOUSE OF JOSEPH, EVEN TO EPHRAIM AND TO MANASSEH, SAYING: 'THOU ART A GREAT PEOPLE, AND HAST GREAT POWER. Joshua said to them you contradict yourselves. You say: "Seeing I am numerous.⁠" Now if you have great strength and you are numerous why are you afraid to fight against the Canaanites who dwell in the low country?

THOU SHALT NOT HAVE ONE LOT ONLY. You can't have one lot, for one lot is insufficient for you.

ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ולמנשה לאמר עם רב אתה^א וכח גדול לך – שתוכל להלחם כנגד הכנעני.

לא יהיה לך גורל אחד – בלבד שנתתי לך.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218 חסרה מלת: ״אתה״.

והשיב להם יהושע הנה באמת עם רב אתה וכח גדול לך מצד הרבוי אשר אתה מתרבה תמיד ולזה הוא מבואר שמה שנתתי לך איננו גורל אחד מוגבל שלא יתכן הרחבתו.

ראה לדבר לשניהם ואמר עם רב אתה וכח לך וגו׳, ר״ל עתה באתם כאחד ומיד תפרשו זה מזה בענין ההר, כי עם רב אתה ומצד הרבוי הכמותיי יהיה לך כח גדול באיכות, ולכן אל תחשוב שהיה דעתי שמנשה יתישב בהר, אלא שיעבור בו כדי שמשם ילחם האמורי, וכאלו אמר אל תפחד אפרים (שעמו היתה התחלת הדבור כמו שאמר לאפרים ולמנשה) ואל תירא שאם יעלה מנשה בהר תתבלבל נחלתך כי לא יהיה כן, כי לא יהיה לך גורל אחד, כי שני גורלות מתחלפים הם ואינם גורל אחד.

עם רב אתה – ולזה יש לך כח גדול להלחם ולהרחיב את גבולך, שלא יהיה לך נחלה מועטת כאלו הוא גורל אחד.

ויאמר יהושע – אז ראה יהושע כי מוכרח להוסיף על גבול ארצם, והם הערים מאשר ומיששכר, שהוסיף למנשה את בית שאן וכו׳ (כנ״ל פסוק יא). אמר להם: אחר שיש לך שני מעלות, [א] עם רב אתה בכמות, [ב] כוח גדול לך באיכות ובחוזק, לכן לא יהיה לך גורל אחד, רוצה לומר, תוכל להוסיף על גורלך.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶל-בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף, לְאֶפְרַ֥יִם וְלִמְנַשֶּׁ֖ה לֵאמֹ֑ר וכך אמר, עַם-רַ֣ב אַתָּ֗ה בכמות¹ וְכֹ֤חַ גָּדוֹל֙ לָ֔ךְ באיכות ובחוזק², ואם כן ולמה אתה מתיירא להלחם בכנעני היושב בארץ העמק?!³ יש לך כח גדול להלחם נגד הכנעני ולהרחיב את גבולך כך⁴, שֶׁלֹֽא-יִהְיֶ֥ה לך נחלה מועטת כאילו יש⁵ לְךָ֖ גּוֹרָ֥ל אֶחָֽד, ותוכל אם כן להוסיף על גורלך⁶:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. הרי כאילו דבריכם סותרים אלו את אלו, מצד אחד אתם אומרים כי אתם רבים ומצד שני אתם מתייראים, ר״י קרא. מלבי״ם מבאר שיהושע קיבל את טענתם שלא מספיקה נחלתם, ואמר להם שבגלל שתי המעלות שיש להם, שהם עם רב וגם חזקים, לכן הוא יוכל להוסיף על גורלם מחלקם של יששכר ואשר כפי שמבאר בפסוק הבא.

4. רי״ד, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם. רלב״ג ביאר שאמר להם יהושע שמצד הריבוי אשר הם מתרבים תמיד, מה שנתן להם איננו גורל אחד מוגבל שלא יתכן הרחבתו אלא גורל שיוכלו להרחיבו.

תרגום יונתןר״י קרארי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) כִּ֣י הַ֤ר יִֽהְיֶה⁠־לָּךְ֙ כִּֽי⁠־יַ֣עַר ה֔וּא וּבֵ֣רֵאת֔וֹ וְהָיָ֥ה לְךָ֖ תֹּצְאֹתָ֑יו כִּֽי⁠־תוֹרִ֣ישׁ אֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֗י כִּ֣י רֶ֤כֶב בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ כִּ֥י חָזָ֖ק הֽוּא׃

but the hill country shall be yours; for though it is a forest, you shall cut it down, and its extremities shall be yours; for you shall drive out the Canaanites, though they have chariots of iron, and though they are strong.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי טוּרָא יְהֵי לָךְ אֲרֵי חוּרְשָׁא הוּא וְתַתְקְנִינֵיהּ וִיהֵי לָךְ מַפְקָנוֹהִי אֲרֵי תְתַרְכוּן יַת כְּנַעֲנָאֵי אֲרֵי רְתִיכִין דְפַרְזְלָא לֵיהּ אֲרֵי תַּקִיפִין אִינוּן.

כי הר יהיה לך – אותו שאמרתי לך עלה לך היערה (יהושע י״ז:ט״ו).

כי יער הוא ובראתו – כי יער הוא^א ואינו ראוי אלא לעם רב שיבראוהו ויפנוהו.

ובראתו – אתה, שאתה עם רב.

והיה^ב לך תוצאותיו כי תוריש את הכנעני – על ידי שאתה עם רב.

כי רכב ברזל לו – ואין אחד משאר^ג השבטים כדאי להלחם בו.

כי חזק הוא – ואתה יש בך היכולת ותורישנו.

ורבותינו פירשו (בבלי בבא בתרא קי״ח.): עלה לך היערה (יהושע י״ז:ט״ו) – החביאו עצמכם ביערות שלא תשלוט בכם עין הרע.

א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסר ״כי הר... כי יער הוא״.

ב. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8: ״והיו״.

ג. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26879, לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8: ״מן״.

For the mountain will be yours. The mountain of which I said to you "Go up to the forest.⁠"

For it is a forest and you will cut it down. For it is a forest and it is only fitting for a multitude of people, that will cut it down and clear it.

And you will cut it down. You who are a multitude of people.

And as far as it extends will be yours. For you will drive out the Canaanites. Because you are a multitude of people.

Even though they possess iron chariots. None of the other tribes have sufficient man power to fight them.

Even though they are stong. You have the ability and will drive them out. Our Rabbis explained [the meaning of] 'Go up to the forest – Hide yourselves in the forest and the "evil eye" will have no power over you.'¹

1. Yehoshua implied that the forest would protect them against the "evil eye.⁠" Because they were so numerous and multiplied so rapidly, they would invoke jealousy from their neighbors. It was therefore to their advantage to live in a forest area where they would not be so visible. If they would live in the cities of the plains, everyone would see how numerous they were, but in the forest they would not be as visible.

כי הר יהיה לך – כי הר זה שהפרזי והרפאים יושבים בו ראוי להיות לך.

כי יער הוא – לפי שהוא מרובה באוכלוסין ותוכל לו ובראתו, ארוד לוי בלעז, ואף בלשון אשכנז קורץ רודן¹ שעוקרין שורשי האילנות לחוץ.

והיה לך תוצאותיו – כלומר אם לא ימצא לך ההר שאין לך דיי בכך, והיו לך^א תוצאותיו, כבוש עמו תוצאות ההר, הן יושבי העמק.

כי תוריש את הכנעני – שאתה יכול להוריש את הכנעני היושב בארץ העמק ואין שבט אחר יכול להורישו כי רכב ברזל לו כי חזק הוא.

1. בלעז: roden.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״לו״.

BUT THE HILL-COUNTRY SHALL BE THINE. For this mountain that the Perizzites and the Rephaim are dwelling in is fit to be yours.

FOR THOUGH IT IS A FOREST. Even though it is heavily populated you will be able to overcome it and cut it down. Bereta (cut down) is rendered arad louiy in the vernacular. It is called kurtz rudin in German. It means to uproot trees.

AND THE GOINGS OUT THEREOF SHALL BE THINE. In other words, if the mountain will not satisfy you, for it will not be large enough for you, then the goings out thereof shall be thine; that is, conquer the mountain and those who border it, that is, those who dwell in the low land.

FOR THOU SHALT DRIVE OUT THE CANAANITES. For you can drive out the Canaanites who live in the low land. No other tribe can do so, for the Canaanites have chariots of iron, and are strong.

כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו – שאותו היער על ההר היה, ובעבור זה אמר עלה היערה, ואין זה הר אפרים כי אם הר היער.

כי תוריש את הכנעני כי רכב ברזל לו כי חזק הוא – פירוש: אם רכב ברזל לו, ואם חזק הוא, אפילו הכי תורישנו בעם רב שיש לך.

וטעם כי רכב ברזל לו, כי חזק הוא – אין טעם מלת כי בכל העברי כטעם אע״פ, גם אין הכרח תמיד שתהיה נתינת טעם למה שקדם כמו שנמצא רבים שהם הגדיות פשוטות, והנה בכאן כי הר יהיה לך כי יער הוא (יהושע י״ז:י״ח), כי תוריש, וכל אלו הגדות פשוטות, וכן ויאמרו אל יהושע כי נתן ה׳ בידינו (יהושע ב׳:כ״ד), ולכן טעמו בזה אשר רכב ברזל לו, אשר חזק הוא.

וזה כי הר יהיה לך תוכל להרחיב את גבולך בו כי יער הוא ובראתו וזה ממה שיתכן לך בקלות מצד היותך עם רב והיה לך עוד תוצאות ההר ההוא ותרחיב גבולך מהצד ההוא כי תוריש את הכנעני מצד כחך הגדול והמלחמה עמו לא יתכן לזולתך משאר השבטים לפי שרכב ברזל לו וחזק הוא אך אתה תנצחהו כי עם גדול אתה וכח גדול לך.

והמשיך אמרו כי הר יהיה לך, ר״ל הנה ההר לא יקחו אותו בני מנשה לשבת בו, אבל לך אפרים יהיה תמיד, ואין לך שתפחד גם כן שמא יגזלו את יושביו בעבור מנשה בקרבו, כי יער הוא ואין שם יושב אבל יעשה לך תועלת גדול אם יעבור בו וילחם משם, והתועלת הוא שיכרתו העצים ממנו, וזהו ובראתו. וביאר שלא צווהו לעלות בהר מפאת עצמו לשבת בו, כי אם כדי שמשם ילחם, ולזה אמר והיו לך תוצאותיו כי תוריש את הכנעני, ויהיה זה המאמר למנשה שהוא בעל הריב כי משם יוריש את האויבים. ואמרו כי רכב ברזל לו כי חזק הוא אין שניהם חוזרים לכנעני, אבל אמר כי תוריש את הכנעני אשר רכב ברזל לו, ונתן הסבה למה יורישהו ואמר כי חזק הוא יחזור להר, שההר ההוא חזק מאד להלחם משם, ובהיותך עליו תוכל לגרש ממנו כל היושבים בעמק. וכיוון עוד באמרו כי רכב ברזל לו להשיב על דבריו, שמה שאמר שהיה הכנעני רכב ברזל הנה זה היה לירא מאד אלו היה נלחם עמו בעמק, אבל בהיותו בהר והכנעני הוא למטה בעמק הנה רכב הברזל אשר לו לא יוכל לעלות, כי לא יוכלו להלחם ברכב כי אם בארץ המישור, ולכן יגרש הכנעני יותר בנקל מההר בעבור אותו רכב ברזל אשר לו, כי הוא יזיקהו במלחמת ההר להיות ההר חזק מאד כמו שאמרתי. והנה יראה שנתפייסו בזה בני מנשה, או ששתקו למה שראו שלא הועילה צווחתם:

כי הר יהיה לך – רוצה לומר היער אשר אמרתי העומד בהר הנה זה יהיה לך מבלי טורח רב, כי יער הוא ולא ימצאו בה הרבה אנשים להלחם עמך.

ובראתו – ואתה תכרות האילנות לשבת בה, ובזה יהיה לך תוצאותיו, רצה לומר, הגבול היוצא מההר ההוא ולהלאה.

כי תוריש – כי במה שתשב בהר, תוכל בקלות לרשת את הכנעני היושב בעמק אשר בבית שאן וכו׳.

כי רכב – אף שיש לו אנשי רכב כברזל ואף שהוא חזק, כי היושב למעלה בהר מאד יתחזק על היושב מתחת בעמק.

כי הר – [א] ע״י שעם רב אתה, יהיה ההר לך, לצרכך, כי יער הוא ובראתו, ותבנה שם ערי מושב.

[ב] ע״י שכוח גדול לך, והיו לך תוצאותיו, אני מוותר לך גם גבולי ההר אחריו, שהוא העמק, הערים אשר בחלק אשר ויששכר (שחשב למעלה יא). והם לא יקפידו על זה במה שאני מגרע מנחלתם, כי רכב ברזל לו, וגם חזק הוא מצד עצמו, ולא יוכלו הם להורישו, וישמחו על זה כי אתה תורישנו משם, וזה הודעה על מה שאמר למעלה (יהושע יז יא):

ויהי למנשה באשר וביששכר – ושבכל-זאת גם הם לא הורישוהו.

כי רכב ברזל לו כי חזק הוא – שני ״כי״ אלה כמו כי מנשה הבכור (פרשת ויחי) לשון אף על פי בלשון חכמים, כלומר עתה נתתי לך את ההר ואתה תפיל עציו לעשות ממנו שדי תבואה או ערים לשבת ומעט מעט תשתדל להוריש גם תוצאותיו, הם תחתית ההרים ועמקיהם, ומובטחני בך שתצליח להורישו אף על פי שרכב ברזל לו וחזק הוא.

כִּ֣י הַ֤ר זה שהפרזי והרפאים יושבים בו¹ ושאמרתי לך לעלות אליו² יִֽהְיֶה-לָּךְ֙ לצרכך³ מבלי טורח רב⁴, כִּֽי-יַ֣עַר ה֔וּא ואינו ראוי אלא לעם רב שיבראוהו ויפנוהו⁵, ולא ימצאו בו הרבה אנשים להלחם נגדך⁶, וּבֵ֣רֵאת֔וֹ ואתה תכרות מהיער את האילנות⁷, ותבנה שם ערי מושב⁸, ואם לא יהיה לך די בזה⁹ וְהָיָ֥ה יהיה לְךָ֖ לנחלה גם תֹּֽצְאֹתָ֑יו הגבול היוצא מההר ההוא ולהלאה¹⁰, כִּֽי כאשר תשב בהר¹¹ -תוֹרִ֣ישׁ תגרש¹²בקלות¹³ אֶת-הַֽכְּנַעֲנִ֗י על אף העובדה¹⁴ כִּ֣י רֶ֤כֶב מרכבות בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ; ואין אחד משאר השבטים כדאי להלחם בו¹⁵ כִּ֥י חָזָ֖ק הֽוּא, ואולם אתה תוכל לו, כי היושב למעלה בהר מאד יתחזק על היושב מתחת בעמק¹⁶, ועל אף שלכאורה אני גורע בזה מנחלת אשר ויששכר¹⁷, הם לא יקפידו על כך כי הם כשלעצמם לא היו יכולים לגרש משם את הכנעני¹⁸: פ

1. ר״י קרא.

2. לעיל בפס׳ טו, רש״י, מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. רש״י.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

9. רש״י.

10. מצודת דוד.

11. מצודת דוד.

12. תרגום יונתן.

13. מצודת דוד.

14. מצודת דוד.

15. רש״י.

16. מצודת דוד.

17. כי הערים הללו בעמק היו בתוך נחלתם, מלבי״ם.

18. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון