ויהי. לאמר – שיאמר להם לישראל.

מה לכם. על אדמת ישראל – על חורבן א״י יאמרו הדור שחרבה בימיהם זה המשל.

אבות יאכלו בסר ושיני הבנים תקהינה – ופירוש המשל מה שהיו אומרים אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו ובעבור שהיו אומרים הנביאים לישראל בחטאות ירבעם והיו אומרים לשבט יהודה בחטאות מנשה אמרו אם כן הבנים לוקים בעון אבותיהם והנה יתכן לומר זה אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה והם לא הבינו ולא השכילו בזה כי בגלל חטאות ירבעם ומנשה היה הקצף הגדול כי הם החטיאו הבאים אחריהם ואילו לא אחזו ישראל בחטאות ירבעם ולא אחזו בני יהודה בחטאות מנשה לא היו לוקים על עונותיהם ולא חרבה ארץ ישראל ועל זה הענין השיבם האל יתעלה והוא ענין כל הפרשה הבאה אחר זה.

חי אני, אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה – כי אני אודיע בם משפטי ודרכי ולא תטעו עוד בו ותתנו דעתכם ותראו כי כן הוא כי כל הנפשות לי הנה (יחזקאל י״ח:ד׳) ואני נתתי אותם בבשר להנהיג הגוף ללכת אחרי ואני רוצה בחייהן ולא במיתתן כי לי הנה ומכבודי נגזרו כנפש האב וכנפש הבן (יחזקאל י״ח:ד׳) ואיך תעלו בדעתכם שאעניש הנפש אם לא חטאה לי חלילה לי.

הן כל הנפשות לי הנה – מבואר הוא.

ואיש כי יהיה צדיק – עתה יפרש המשפט כאשר הוא מלפניו כדי שלא יטעו שהם גם אין להם לטעות במה שכתוב בתורה פוקד עון אבות על בנים שהרי כתוב שם לשונאי.

כי יהיה צדיק – בהמנעו ממצות לא תעשה.

ועשה משפט וצדקה – שקיים מצות עשה אחר כן פרט קצת העונות והזכיות ואמר.

אל ההרים לא אכל – קמץ בזקף. לפי שהיו עובדים עכו״ם על ההרים הרמים כמו שכתוב לפיכך אמר אל ההרים לא אכל ואל כמו על וכמוהו רבים ואמר אכל לפי שהיו אוכלים שם זבחיהם אחרי הקרבתם לעכו״ם וכן תרגם יונתן בטוריא לא פלח לטעוותא.

ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל – אין צריך לומר שלא עבד עכו״ם אלא אפילו עיניו לא נשא אליה כענין שנאמר אל תפנו אל האלילים (ויקרא י״ט:ד׳) ואחר שזכר עכו״ם והיא עבירה שבין אדם למקום והיא שקולה כנגד כל העבירות זכר מעבירות שבין אדם לחבירו הרגילות במשא ובמתן והלואה שרגילים בה בני אדם וזכר מן העריות מה שאדם קרוב אליהם כי כל עריות שהם שאר בשר אין צריך לזכרם כי רוב בני אדם בדלים מהם ואפילו הרשעים וזכר ממצות עשה הצדקה שהיא מצוה הגדולה בדברים שבין אדם לחבירו וכן זכר משפט אמת שהוא קיום היישוב בעולם וזכר החוקים בכלל ואמר בחקותי הלך ואחר שאמר כי הבן לא ישא בעון האב והאב לא ישא בעון הבן (יחזקאל י״ח:כ׳) אמר כי אפילו עונות עצמו לא ישאם אם ישוב מהם ובכל זה הענין זכר הגמול בכלל בחיים והעונש בכלל במיתה. וכתב הגאון רב סעדיה ז״ל כי מה שזכר החיים והמיתה הם לעולם הבא ואני אומר כי אמת כן הוא כי עיקר העונש והגמול הוא לעולם הבא אבל הענין הנזכר הנה לא נזכר על דבר העולם הבא כי הענין הזה תשובה לאומרים כי הבן נושא עון האב בראותם הצרות רבות לבנים באותו הדור ואבותיכם חטאו ואינם ולא היו אלו מתלוננים על דבר העולם הבא כי לא ידעו מה הוא אלא על מה שהיו רואים בעיניהם וצריך שתהיה התשובה מענין השאלה והתמיהה ואם תאמר אם כן למה זכר החיים והמות לבד ואין הגמול והעונש בעולם הזה בחיים ובמות לבד אלא אף בכל פרטי הברכות והקללות הכתובים בתורה נאמר כי אמר זה לקצר הענין ולזכר הדבר הכולל והם החיים והמות כמו שאמר ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הנה זכר החיים במקום כל פרטי הברכות ואף על פי שאנקלוס תרגם ויחי בהון לחיי עלמא אין משמעות וחי אלא בעולם הזה כמו שהיו כל הברכות והקללות שיעדם בתורה בעולם הזה אלא שנרמז במלת וחי בהם חיי העולם הבא וכן נרמז במקומות אחרים מן התורה אבל פשוטו של דבר הוא בעולם הזה וכן מה שאמר לאדם הראשון כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז) המיתה הזאת כוללת כל הקללות שנגזרו על אדם בעון אכילת הפרי והוא מה שאמר לו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וגומר וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו׳ בזעת אפך וגו׳ (בראשית ג׳:י״ז-י״ט) והנה כלל בלשון המיתה כל אלה הקללות וכן אמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (דברים ל׳:י״ט) והברכה והקללה היא דרך כלל במקום הברכות והקללות הנה קרא הברכות החיים וקרא הקללות המות והטעם כי החיים עם ההצלחה והטוב הם החיים ועם הרע הם המיתה כמו שאמר על המצליח במעשיו ואמרתם כה לחי והמנוגע בגופו נקרא מת כמו שאמר אל נא תהי כמת (במדבר י״ב:י״ב) וכן העני חשוב כמת ובאמרו הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י״ח:ד׳) אמר על הנפש שהיא בעלת התאוה והיא החוטאת עם הגוף וכן אמר נפש כי תחטא (ויקרא ד׳:ב׳) וכן היא מקבלת העונש עם הגוף הרעב והחולי והשבי וכל זה והדומה לו יקרא מיתה כי מי שחייו רעים חשוב כמת וכמה מן הנביאים בחייהם שאלו מיתתם כמו שמצינו באיוב וכאשר אמר כי הבן לא ישא בעון האב (יחזקאל י״ח:כ׳) בבן שהוא גדול שהוא ראוי לעונש ולשכר מעצמו אבל הבנים הקטנים מתים בעון אבותם וכן ייטיב להם בזכות אבותם אבל הגדולים שהם רשעים לא תועילם זכות אבותם כמו שהצדיקים לא יזיקם עון אבותם כמו שאמר בתורה פוקד עון אבות על בנים ואמר לשונאיו ואמר בגמול הטוב שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור (דברים ז׳:ט׳) אבל מדה הטובה מרובה ממדת הפורענות כי זכות האבות שומר לבנים ומוסיף להם טובה בזכות אבותם אפילו לאלף דור או לאלפים דורות כמו ששמר לנו ברית אבותינו אברהם יצחק ויעקב עד היום שאנחנו אוהביו ושומרי מצותיו ואף על פי שיש בינינו רשעים כל ישראל נקיים היום מעון עכו״ם ומשאר עונות הנזכרים נקיים רוב ישראל וכ״ש שהבטיח אבותינו בזה כמו שאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו׳ (בראשית י״ח:י״ט) וכרת עמו ברית בין הבתרים לשמור הברית לבניו עד עולם ואמר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ב) ואמר וזכרתי להם ברית ראשונים (ויקרא כ״ו:מ״ה) וברית כרותה לזרע אברהם יצחק ויעקב שלא ישבותו מהיות גוי לפני (ירמיהו ל״א:ל״ה) האל יתעלה ואשר יצאו מכלל אמונתינו לא היו מזרעם באמת אלא מן האספסוף הגרים שנתגיירו ועון האבות שמור לבנים הרשעים להוסיף להם כרעתם בעון אבות עד ארבעה דורות לא יותר כי כן יוכל לראות הזקן המורד מבני בניו עד ארבעה דורות כי יש רשע מאריך ברעתו (קהלת ז׳:ט״ו) וזכר עלי שאמר לו האל שישמור לו ולבניו העון עד עולם העון ההוא היה גדול והיה בו חלול השם וקורא הדורות מראש ידע שלא היו בבנים מי שראוי לכפר עון אבותיו ההוא בעבורו ואם יהיה לא יחול עליו העונש ההוא כמו שאמרו רז״ל בזבח ומנחה הוא אינו מתכפר אבל בדברי תורה ובגמ״ח מתכפר וזכר בפרשה זאת ג׳ דורות בצדיק ורשע וצדיק כנגד הדורות שהיו מתרעמים עליהם כי חזקיהו היה צדיק ולא נשא עון אחז אביו ומנשה בנו היה רשע שופך דם כמו שאמר והוליד בן פריץ שופך דם (יחזקאל י״ח:י׳) והנה לא הועילה לו צדקתו של חזקיהו אביו ונענש על רשעו ולכדוהו שרי צבאות מלך אשור בחחים ויאסרוהו בנחושתים ויוליכוהו בבלה (דברי הימים ב ל״ג:י״א) והנה בן מנשה היה רשע ונענש על רשעו ונפקד עליו גם עון אביו ולא מלך אלא שתי שנים ויקשרו עליו עבדיו וימיתוהו בביתו (דברי הימים ב ל״ג:כ״ד) והנה אמון הוליד בן וירא את חטאות אביו אשר עשה (יחזקאל י״ח:י״ד) ולא עשה כהנה והנה לא מת בעון אביו כיון שהוא היה צדיק ואם תאמר הנה אמר כי בשוב רשע מכל חטאתיו אשר עשה חיה יחיה וכל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו (יחזקאל י״ח:כ״א-כ״ב) והנה מנשה שב מרשעו ונזכרו מעשיו הרעים עד חרב הארץ כמו שאמר בחטאת מנשה נאמר כי הוא חטא והחטיא את הרבים ואם הוא שב חטא הרבים לא היה יכול להשיב ונשארו מעשיו הרעים עד שחרבה הארץ בעבורם לפיכך היו נזכרים מעשיו אבל לו לא נזכרו כי לא נענש בעבורם כיון שעשה תשובה ונכנע מלפני אלהי אבותיו וישמע תפלתו ויעתר לו וישיבהו לירושלם למלכותו אבל לאוחזי מעשיו נזכרו והנה ענין הפרשה והנחלה בה הכל מבואר.

ואיש. חבולתו חוב ישיב – בחבולה שהיה לו בחובו ישיב אותה לעני כמו שצותה התורה להשיב את העבוט וחבולה הוא המשכון חוב ידוע שהוא המלוה.

ועירום – נכתב ביו״ד המשך.

בנשך לא יתן – הבי״ת פתוחה לחסרון ה״א הידיעה ופירושו הנשך הידוע שאסרה אותו התורה.

ותרבית לא יקח – אמרו רז״ל הוא נשך הוא תרבית ולא חלקו עליו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין ואמר לו יתן בשעת המלוה כי אז הוא נותן ואמר לו יקח בשעת גביית החוב כי אז הוא לוקח.

מעול ישיב ידו – כמו שאסרה תורה לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה (ויקרא י״ט:ל״ה).

משפט אמת – אם יהיה שופט בין שני אנשים יעשה להם משפט אמת ולא יכיר פנים לאחד מהם.

בחקותי יהלך – מן הדגוש והוא עומד וזכר החקים והמשפטים בכלל מלבד מה שזכר בפרט.

והוליד בן פריץ – שפורץ גדר האמת.

ועשה אח מאחד מאלה – אח כמו אחד ויאמר ממנו אחת לנקבה כי גם הוא בלא דלת ויאמר בשני לשונות כמו אני ואנכי.

ויונתן תרגם כמשמעו: ויעביד לאחוהי מחדא מאילין ופירוש ועשה אח ועשה עון אחד ואי זה עון מאלה הנזכרים ופירוש מאחד מאלה הנזכרים כמו מכל אשר יעשה מאחת מאלה (ויקרא ה׳:כ״ב).

והוא את כל אלה לא עשה – כל אלה הזכיות שזכר לא עשה אותם אלא עשה הפכם.

כי גם אל ההרים אכל – אכל פתח בזקף ושלמעלה לא אכל קמץ בזקף כמו שכתבנו והסימן לא אכל קמץ פומיה אכל פתח פומיה.

עני ואביו הונה – זכר עני לפי שהוא חלוש והוא נקל להונתו והוא גם אחרים הונה כאשר יכול אלא זכר עני ואביון על ההוה כי לא יירא להונותם מחלישותם וההונאה היא קיחת ממון אחרים במשא ומתן שלא מדעתם או מדעתם כמו ולא יונו נשיאי עוד את עמי והאכלתי את מוניך (ישעיהו מ״ט:כ״ו).

תועבה עשה – שקרב אל נדה.

בנשך, וחי – בתמיה.

דמיו בו יהיה – זכר דמיו לשון רבים ואמר יהיה לשון יחיד כמו שפירשנו למעלה בפרשת הודע כי דם נזכר בכלל ובפרט גם לשון הווה נופל על הענין כמו כי יהיה נערה.

והנה – מבואר הוא.

על ההרים – זהו שאמר על ושארה אל.

ואיש. חבול לא חבל – לא חבל אותו בעת שראוי להשיבו.

מעני השיב ידו – מעשות לו שום רע וכן מאחרים אלא שזכר מי שהוא נקל להרע לו שהוא חלוש.

אביו, גזל אח – כל ישראל אחים כמו שאמר עד דרוש אחיך אותו (דברים כ״ב:ב׳) וזולתו ותירגם יונתן גזל גזילה לחד מאחוהי.

ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו – כאילו אמר ורע עשה בתוך עמיו ואמר דרך כלל על הרעות וכן מנהג הלשון לומר לא טוב במקום רע כמו יתיצב על דרך לא טוב (תהלים ל״ו:ה׳) ומאזני מרמה לא טוב (משלי כ׳:כ״ג) וכן על הדרך הזה אשר איננה טהורה (בראשית ז׳:ח׳) אשר לא יהיה טהור (דברים כ״ג:י״א).

בתוך עמיו – כי לא יבוש לעשות רע בתוך קהלות אנשים.

מדע – חסר וי״ו ולית כוותיה. וטעם ואמרתם כי אתם תאמרו אלי כשאומר לכם מדתי זאת מדוע לא נשא הבן בעון האב כמו שאנו רואים אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וזה לא יתכן כי הבן משפט וצדקה עשה מדוע ישא עון האב אבל אתם רשעים ואתם נושאים עונותיכם ועון אבותיכם כמו שהיא מדתי פוקד עון אבות על בנים לשונאי.

שמר ויעשה אותם – שמר מצות לא תעשה ויעשה מצות עשה.

הנפש – מבואר הוא.

רשע – כתיב וקרי הרשע אין ביניהם אלא ה״א הידיעה.

והרשע – עד הנה דבר באב ובבן ועתה מדבר באדם עצמו בשובו ממעשיו ואמר כי אם היה רשע ושב מרשעתו ועשה משפט וצדקה חיה יחיה וכל פשעיו לא יזכרו לו (יחזקאל י״ח:כ״ב) עוד וכן בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול (יחזקאל י״ח:כ״ו) כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה (יחזקאל י״ח:כ״ד) והקשו רז״ל ולהוי כמחצה זכאי ומחצה חייב ותרצו בתוהה על הראשונות שכיון שמתחרט אדם על מעשיו הראשונים אינם נחשבים לו לכלום.

חיה יחיה ולא ימות – יחיה בעולם הזה ולא ימות לעולם הבא וכן יחי ראובן ואל ימות (דברים ל״ג:ו׳).

מכל חטאתו – חסר יו״ד הרבים מהמכתב.

כל פשעיו – מבואר הוא.

החפץ אחפוץ מות רשע – אינני חפץ במות רשע אלא אני מאריך לו ברשעו כדי שישוב בתשובה כמו שעשיתי למנשה.

ובשוב צדיק, וחי – בתמיה.

צדקתו – חסר יו״ד הרבים מהמכתב.

ואמרתם לא יתכן דרך י״י – שלא תזכרנה לו מעשיו הראשונים איננו נכון זה שתאמרו אתם.

הדרכי לא יתכן – איך תוכלו לומר זה אלא דרכיכם לא יתכנו ודרכי מחשבותיכם ודעתכם לא יתכנו כי אין לדון את האדם אלא לפי מעשיו האחרונים כי הראשונים נתחרט עליהם.

ויונתן תירגם לא יתכן דרך י״י – לא מפרשן לנא אורחת טובא די״י.

בשוב – מבואר הוא.

ומת עליהם – על שובו והתחרטו מצדקתו ועל עשיתו העול על שניהם יענש ולהודיע זה השיב הענין כי כבר זכרו וכן אמר עוד.

ובשוב רשע – וחדש בו גם כן זה הענין והוא אמרו ויראה וישוב כלומר ראה מעשיו הרעים והתבונן בהם כי רעים הם והתחרט עליהם ושב מכל פשעיו (יחזקאל י״ח:כ״ח) ויעש משפט וצדקה על שניהם יקבל שכר.

יחיה – הוא מחיה נפשו בשובו כי בידו החיים והמות לפי מעשיו.

ויראה – מבואר הוא.

וישוב – כתיב בוי״ו וקרי בלא וי״ו והשי״ן קמוצה.

חיו יחיה – בוי״ו וכל הנזכרים למעלה חיה יחיה בה״א ואחד היא כי המקור מנחי הלמ״ד מן הקל יבא בוי״ו או בה״א.

ואמרו, הדרכי – לשון רבים ושלמעלה הדרכי לשון יחיד.

דרכיכם לא יתכנו – כל אחד מדרכיכם.

לכן, שובו והשיבו – איש את אחיו.

ויונתן תירגם: תובו לפולחני ואעדו מנכון פולחן טעותא.

ולא יהיה לכם – מניעת התשובה למכשול עון.

השליכו מעליכם – התחרטו עליכם ובזה תשליכו ענשיכם מעליכם.

כי לא אחפוץ במות המת – על שם סופו וכן יומת המת (דברים י״ז:ו׳), על שם סופו וכן תרגם יונתן דחייב למימת כמו שתרגם אונקלוס דחייב קטול.