Yechezkel 11 – יחזקאל יא‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַתִּשָּׂ֨א אֹתִ֜י ר֗וּחַ וַתָּבֵ֣א אֹ֠תִ֠י אֶל⁠־שַׁ֨עַר בֵּית⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה הַקַּדְמוֹנִי֙ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֔ימָה וְהִנֵּה֙ בְּפֶ֣תַח הַשַּׁ֔עַר עֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אִ֑ישׁ וָאֶרְאֶ֨ה בְתוֹכָ֜ם אֶת⁠־יַאֲזַנְיָ֧ה בֶן⁠־עַזֻּ֛ר וְאֶת⁠־פְּלַטְיָ֥הוּ בֶן⁠־בְּנָיָ֖הוּ שָׂרֵ֥י הָעָֽם׃

The spirit lifted me up, and brought me to the east gate of Hashem's house, which looks eastward, and behold, at the door of the gate twenty-five men; and I saw in the midst of them Jaazaniah the son of Azzur, and Pelatiah the son of Benaiah, princes of the people.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּנְטָלַת יָתִי רוּחָא וְאָעַלָת יָתִי לִתְרַע בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ מַדִינְחָאָה דִפְתִיחַ לְמַדִינְחָא וְהָא בְּמַעֲלָנָא דִתְרַע עַסְרִין וְחַמְשָׁא גַבְרִין וַחֲזֵית בֵּינֵיהוֹן יַת יַאֲזַנְיָה בַּר עַזֻר וְיַת פְּלַטְיָא בַּר בְּנָיָא רַבְרְבֵי עַמָא.

והנה בפתח השער וגו׳ – הם הם שאמר למעלה אחוריהם אל היכל י״י (יחזקאל ח׳:ט״ז) אלא שלא פירש שם מי היו וכאן פירש את שמות שנים מהם.

and behold at the entrance of the gate [twenty-five men] They are the very same ones that he mentioned above: "their backs to the Temple of the Lord" (ad loc.) except that he did not explain there who they were, and here he delineates the names of two of them.

והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניה^א בן עזור ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם – הם הם שאומר למעלה: והנה פתח היכל י״י בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם (יחזקאל ח׳:ט״ז), אלא לא פירש שם מי הוא, וכאן פירש את שמות שנים מהם. כך הוא פתרון הפרשה וכל העיניין אחר סדר המקראות ואחר פשוטן.

{פירוש על דרך המדרש ליחזקאל פרקים ט׳-י״א}

אחר המדרש שפירשו רבותינו ז״ל במסכת יומא (בבלי יומא ע״ז.):

והנה האיש לבוש הבדים אשר קסת הסופר במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני (יחזקאל ט׳:ב׳-ג׳,י״א) – כלומר: זרקתי אש על העיר ושרפתיה, איני יכול לפותרה כל עיקר. שהרי אחר המקרא זה: עשיתי ככל אשר ציויתני (יחזקאל ט׳:י״א), כמה מקראות כתוב: ומלא חפניך^ב גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר (יחזקאל י׳:ב׳). על כרחך למדנו שכשנאמר: ככל אשר ציויתני (יחזקאל ט׳:י״א), עדיין לא נצטווה לזרוק אש על העיר.

עכשיו נחזור למדרש חכמי ישראל (איכה רבה ב׳:ג׳):⁠^ג {ו}⁠הנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון (יחזקאל ט׳:ב׳) – ולא חמשה גזירות הן:⁠^ד זקן ובחור ובתולה טף ונשים, והששי למה? אמר ר׳ יוחנן: הששי זה היה מלאך של רחמים, ומי היה זה? מיכאל. ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במותניו (יחזקאל ט׳:ב׳) – ג׳ דברים היה משמש אותו מלאך: ספקלטור, וכהן גדול, וקריסטור.⁠^ה ספקלטור – כדמתרגמינן נתנם^ו לטבח (ישעיהו ל״ד:ב׳). כהן גדול – דכתיב: לבוש בדים (יחזקאל ט׳:ב׳), וכתיב: ולבש הכהן מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳). וקריסטור^ז – דכתיב: וקסת הסופר במותניו. ויבואו ויעמדו אצל מזבח הנחשת (יחזקאל ט׳:ב׳) – מזבח הנחשת מי הוה? אלא התחילו ממקום שאומרים שירה לפניו בכלי שיר נחשת.⁠^ח אמר ר׳ יהודה ב״ר סימון: עד מקום מחיצתו. רבנן אמרי: הזכיר עוונו של אחז, דכתיב: ויצו⁠{ה} המלך {אחז} את אוריה הכהן לאמר על המזבח {הגדול} הקטר את עלת הבקר ואת מנחת^ט הערב וגו׳ ומזבח הנחשת יהיה לי^י לבקר (מלכים ב ט״ז:ט״ו). רבי פנחס אומר: עשאו כבעלי^יא מומין, כמה דאמר: לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג).

ויאמר י״י אלי^יב עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תיו וגו׳ (יחזקאל ט׳:ד׳) – אמר ר׳ אחא ב״ר חנינא (בבלי שבת נ״ה.): מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקב״ה וחזר בה לרעה חוץ מזו. אמר הקב״ה לגבריאל: לך ורשום על מצח של צדיקים תי״ו של דיו כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחן של רשעים תי״ו של^יג דם שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מידת הדין לפני הקב״ה: מה נשתנו אילו מאילו? אמר הקב״ה: הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. והלא היה להם לימחות ולא מיחו? אמר הקב״ה: גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם אין מקבלין להן. אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפניהם מי גלוי? היינו דכתיב: זקן ובחור ובתולה טף ונשים תהרגו^יד למשחית (יחזקאל ט׳:ו׳), וכתיב: ויחלו באנשים הזקנים (יחזקאל ט׳:ו׳).

תני רב יוסף (בבלי שבת נ״ה.): וממקדשי תחלו (יחזקאל ט׳:ו׳) – אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אילו בני אדם שקיימו את התורה מאל״ף ועד תי״ו. ומאי שנא תי״ו? אמר רב:⁠^טו ת׳ תחיה ת׳ תמות. ושמואל אמר: תמה זכות אבות. ור׳ יוחנן אמר: תחון זכות אבות. ר׳ אחא אמר: תחון על התועבות שנעשו בירושלם.

{והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני (יחזקאל ט׳:י״א) – א״ר יוחנן (בבלי יומא ע״ז.):} באותה שעה הוציאוהו לגבריאל ומחיוה^טז בשיתין פלסי דנורא. אמרו ליה: אי עבדת, אי לא עבדת, אמאי לא עבדת כדפקדון. ועוד: אין משיבין על הקלקלה. אתיוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה בדוכתיה, והיינו דכתיב: ושר מלכות פרס עומד לנגדי (דניאל י׳:י״ג), בההוא אגרא דשמשא עשרין וחד יומין, יהבו ליה עשרין וחד מלכי דפרוותא דמשמהיג. אמר: כתבו לי ישראל בכרגא. כתבו ליה. כתבו לי רבנן בכרגא. עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר: שוא לכם משכימי קום וגו׳ (תהלים קכ״ז:ב׳). לא השגיחו בו. חזר ואמר: אם יהיו כל חכמי אומות בכף מאזנים, ודניאל איש חמודות בכף שנייה, מכריע הוא את כולם. אמר הקב״ה: מי הוא שלמד סניגוריא על בניי? ואומר לפניו: גבריאל. אמר להם: יבא, והיינו דכתיב: ואני באתי בדבריך^יז (דניאל י׳:י״ב).

וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה (יחזקאל י׳:ה׳) כמו שאמר למעלה: ואשמע את קול כנפיהם וגו׳ (יחזקאל א׳:כ״ד).

ולאלה אמר באזני (יחזקאל ט׳:ה׳) – אמר ר׳ אלעזר (איכה רבה ב׳:ג׳): לעולם אין הקב״ה מייחד שמו אלא על הטובה. ׳אמר אלהים באזני׳ אין כתיב כאן, אלא: אמר באזני.

ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו (יחזקאל ט׳:ו׳) – באותה שעה קפצה קטיגורייא לפני הקב״ה (איכה רבה ב׳:ג׳). אמרה לפניו: רבונו של עולם איזה מהם נפצע מוחו עליך? איזה מהן מסר נפשו על קדושת שמך? מפני מה אתה חס עליהם? מיד אמר: יפה למדה קטיגוריא, הדא הוא דכתיב: וממקדשי תחלו (יחזקאל ט׳:ו׳).

ויאמר אל האיש לבוש הבדים {ויאמר} בוא אל בינות לגלגל (יחזקאל י׳:ב׳) – זהו שאמר הכתוב: {ו}⁠צדקתך אלהים עד מרום (תהלים ע״א:י״ט) – כשם שהתחתונים צריכים צדקה אילו מאילו, כך העליונים צריכים צדקה אילו מאילו (ויקרא רבה ל״א:א׳), והיינו דכתיב: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא וגו׳ (יחזקאל י׳:ב׳).

ואמר ר׳ יוחנן בשם ר׳ שמעון בן יוחי (איכה רבה א׳:מ״א): כל מקום שנאמר: ׳ויאמר׳ ׳ויאמר׳ שני פעמים, לא ניתן אלא לדרוש, ולא נאמר כאן אלא ללמדך שהקב״ה אמר למלאך, והמלאך אמר לכרוב: {הקב״ה} גזר עלי כך ואין לי רשות ליכנס לפנים ממחיצתך, עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים, ונתן לו שני גחלים, כמו שנאמר: וישא ויתן (יחזקאל י׳:ז׳). אמר ר׳ פנחס: הפשירן ונתן לו. אמר ר׳^יח חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא: אלמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ר׳ יהושע בן לוי אמר: שש שנים ומחצה עשו גחלים עמומות בידו של גבריאל, שהרי נבואה זו נאמרה בשנה הששית ליכוניה,⁠^יט והבית לא נשרף עד י״א לגלות יכוניה. סבור שמא יעשו ישראל תשובה. כיון שלא עשו תשובה בא לזורקן בחימה לקעקע ביצתם של ישראל. אמר לו הקב״ה לגבריאל: הנח לך, יש בהם עושי צדקה, אילו עם אילו. הדא הוא דכתיב: וירא לכרובים תבנית וגו׳ (יחזקאל י׳:ח׳). דבר אחר: וירא לכרובים תבנית יד אדם מתחת^כ כנפיהם (יחזקאל י׳:ח׳) – שהיה פושט ידו לקבל ישראל אם יחזרו בהם.

כי המקום^כא אשר יפנה הראש (יחזקאל י׳:י״א) – תרגומו: לאתר דמתפני קדמאה.

וידיהם (יחזקאל י׳:י״ב) – תירגם: ואשדותיהון, על שם ששופכין אש.

א. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 (בהשפעת יחזקאל ח׳:י״א): ״שפן״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״חפני״.

ג. הנוסח של ר״י קרא דומה יותר לנוסח המדרש המובא בילקוט שמעוני נ״ך שמ״ט.

ד. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן באיכה רבה ב׳:ג׳, וילקוט שמעוני נ״ך שמ״ט. בכ״י פרמא 2994, פריס 162 (במקום ״ולא חמשה גזירות הן״): ״חמשה כנגד חמשה״.

ה. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. באיכה רבה ב׳:ג׳: ״קסנטור״.

ו. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״ונתנם״.

ז. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. באיכה רבה ב׳:ג׳: ״קסנטור״.

ח. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״בכלי שרת״.

ט. כך בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״את מנחת הבוקר ואת מנחת עולת״.

י. כך בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״לו״.

יא. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כבלי״.

יב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״אלָו״.

יג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״דיו כדי... תי״ו של״.

יד. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״תהרוגו״.

טו. כן בבבלי שבת נ״ה. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162 חסר: ״אמר רב״.

טז. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ומחיה״.

יז. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״כדבריך״.

יח. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 חסר: ״ר׳⁠ ⁠⁠״.

יט. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, והכוונה לגלות יכוניה, כפי שברור מן ההקשר.

כ. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״תחת״.

כא. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777, פרמא 2994: ״אל מקום״.

והנה בפתח השער – ולכך עמד שם.

ותשא אותי – וכבר נשאה אותי והביאה אותי אל שער בית י״י הקדמוני למעלה זכר זה ויבא אותי אל חצר בית י״י הפנימית (יחזקאל ח׳:ט״ז) ושנה אותו הנה להודיע כי באותם כ״ה אלה היו משרי העם.

ותשא אותי רוח וגומר עד סוף הנבואה ופרשת בתוך בית המרי. ספר הנביא שכבר נשא אותו הרוח האלהי בנבואתו והביאו אל שער בית השם הקדמוני הפונה קדימה ששם ראה המשתחוים לשמש, וכבר נזכר למעלה שהיה שם אבל נשנה כאן להגיד שראה שמה האנשים האלה שיזכור שהיו שרי העם בירושלם.

ותשא אתי – חסר וא״ו בספרי מדוייקים וכן ותבא אתי שבפסוק.

הקדמני – במקצת ספרים הקדמונים מלא וא״ו.

ותשא – רוח אלהים נשא אותי במראה הנבואה.

אל שער בית ה׳ הקדמוני – ר״ל אל שער ההיכל המזרחי ולתוספת ביאור אמר הפונה קדימה לא השער הפונה למערב לבית קה״ק.

עשרים וגו׳ – ר״ל שם עמדו כ״ה איש ובין האנשים ההם ראיתי את יאזניה וכו׳.

עשרים וחמשה איש – אינם הנזכרים למעלה ח׳:ט״ז. גם ותשא אותי אין ענינו וכבר נשאה אותי אלא ענין אחר הוא (ראזנמילר).

יאזניה בן עזור ופלטיהו בן בניהו – לא נזכרו במקום אחר.

ותבא אתי אל שער הקדמוני – כי תחלה עמד בההיכל ועתה הוציאו לחוץ אל שער המזרחי,

ושם ראה בפתח השער עשרים וחמשה איש שראה אותם תחלה בין האולם ולמזבח שהם משתחוים לשמש, עתה ראה אותם בשער הר הבית המזרחי שהיו יוצאים מן ההיכל לשער המזרחי לקראת השמש להשתחוות לו בצאתו כמ״ש (מלכים ב כ״ג י״א) ואראה בתוכם את יאזניה – כי תחלה עמד הנביא לפנים מהם וראה אותם מאחוריהם ולא הכירם, ועתה עמד נגד פניהם והכיר בתוכם את יאזניהו ואת פלטיהו שהיו שרי העם.

עשרים וחמשה איש – שד״ל סובר שאינם הנזכרים למעלה ח״:י״ו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן⁠־אָדָ֕ם אֵ֣לֶּה הָאֲנָשִׁ֞ים הַחֹשְׁבִ֥ים אָ֛וֶן וְהַיֹּעֲצִ֥ים עֲצַת⁠־רָ֖ע בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃

He said to me, "Son of man, these are the men who devise iniquity, and who give wicked counsel in this city;

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם אִלֵין גַבְרַיָא דִמְחַשְׁבִין לְמֵינַס וּדְמָלְכִין מְלַךְ בִּישׁ בְּקַרְתָּא הָדָא.

החושבים און והיועצים עצת רע – על אחרים.

ויאמר, והיועצים – לפי שהיו שרים וגדולי העיר אמר זה בהם כי בהם תלוים עצת העיר עצת דבר רע.

ושאז אמר לו השם אלה האנשים החושבים און והיועצים רע בעיר הזאת

החושבים – אשר חושבים און ויועצים בעיר הזאת עצת רע.

החשבים און והיעצים עצת רע – העצה היא אחר המחשבה, והיא ההסכמה איך לפעול כמ״ש (ישעיהו י״ד כ״ד עיי״ש), והרע יצדק יותר על דבר פעליי והאון על המחשבה, און יחשב (תהלים ל״ו), לבו יקבץ און (שם מ״א) און אם ראיתי בלבי (שם ס״ו), וכן (משלי ו׳ י״ח) (ישעיהו ל״ב ו׳, נ״ה ז׳) (ירמיהו ד׳ י״ד) וכן אמר (מיכה ב׳ א׳) חושבי און ופועלי רע.

ויאמר אלי כי תחלה אמר לו ה׳ הנקל לבית יהודה וכו׳ כי מלאו את הארץ חמס, והודיע לו שהם שולחים הזמורה להכרית את העם, עתה פי׳ דבריו ששרי העם אלה הם החושבים און ויועצים רע.

החשבים וגו׳ – נגד עצת ה׳ שיפלו אל הכשדים (ירמיהו כ״ז:י״ב) וייטב להם, היו מתעצמים בדעתם להתיצב נגדם, גם כי ידעו כי העיר תלך הלוך וחרוב (״לא בקרוב בנות בתים״), והם יכלו כחם לריק, ויחלשו כמו בשר בתוך סיר; ואולי תיבות אלה ״היא הסיר ואנחנו הבשר״ היו משל בפי העם.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) הָאֹ֣מְרִ֔ים לֹ֥א בְקָר֖וֹב בְּנ֣וֹת בָּתִּ֑ים הִ֣יא הַסִּ֔יר וַאֲנַ֖חְנוּ הַבָּשָֽׂר׃

who say, 'The time is not near to build houses; this city is the caldron, and we are the flesh.'

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דְאָמְרִין לָא בְקָרִיב לְמִבְנֵי בָתִּין הִיא חֲשִׁיבָא לָנָא כְדוּדָא וַאֲנַחְנָא חֲשִׁיבִין בְּגַוָהּ כְּבִסְרָא דִבְשִׁיל בְּגוֹ דוּדָא.

האומרים לא בקרוב – יבאו דברי הנביאים עלינו.

בנות בתים – אין לחוש להם אלא בנות בתים ושבת בתוכם כי לא נגלה מן העיר הזאת עד מותנו.

היא הסיר ואנחנו הבשר – כשם שאין הבשר יוצא מן הסיר עד גמר בישולו כך לא נצא ממנה עד שנמות.

Who say, 'It is not near' that the words of the prophets will come upon us.

build houses We need not be concerned with them; rather build houses in which to dwell, for we shall not be exiled from this city until we die.

it is the pot, and we are the meat Just as the meat is not taken out of the pot until it has been completely cooked, neither shall we leave it until we die.

האומרים^א לא בקרוב – זמן תבוא הפורענות שהנביא מתנבא עלינו.

בנות בתים – עדיין עת לבנות בתים בירושלם.

היא הסיר – ירושלם לנו הסיר המקבלת את הבשר שנותנין לתוכה.

ואנחנו הבשר – שאנחנו נעמוד בתוכה עד שנמות, כבשר המונחת בסיר שאין מוציאין אותה מתוך הסיר עד גמר בישולה, כך אין אנו יוצאין מתוך ירושלם בחיינו עד שנמות.

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777, פרמא 2994: ״האמור״.

האומרים – כששומעים דברי הנביאים שעתידה ירושלים ליחרב.

לא בקרוב בנות בתים – כשאדם בונה בית אינו בונה אותו לזמן קרוב, לא לעשר ולא לעשרים שנה, אלא לזמן רחוק למאה שנה או יותר בנין חזק וקיים.

ולמחר ייהרגו אותן האנשים נמצאו בתיהם קבריהם והן כלים בתוכם כבשר בתוך הסיר, ולפיכך אין לנו {רק} הרג בקר ושחט צאן אכל ושתה כי מחר נמות, ומשימין עצמן לאכול ולשתות וליקח של אחרים וליהנות מן העולם ואינן חוזרין בתשובה.

האומרים לא בקרוב בנות בתים – לא בקרוב תהיה הגזרה שמתנבא הנביא עלינו לפיכך לא נחוש לדבריו ונבנה בתים כי ירושלם היא הסיר ואנחנו הבשר כמו שהבשר לא יוציאוהו מתוך הקדרה עד שיתבשל כן אנחנו לא נצא מירושלים ולא נגלה ממנה עד שיגיע זמנינו למות ונמות בה.

בנות – מקור כמו ביום עשות אלהים (בראשית ב׳:ד׳).

(ג-ד) לא בקרוב בנות בתים – אלו שתי גזרות, הראשונה שוללת רוצה לומר אומרו לא בקרוב ולכך יש בו טרחא, והשנית מחייבית רוצה לומר בנות בתים, והטעם כי הם אומרים על מה שינבא עליהם מחרבן וגלות, אם זה היו יהיה, הנה לא יהיה בקרוב כמו שיאמר: לעתים רחוקות הוא נבא (יחזקאל י״ב:כ״ז), ומה לנו למה שיהיה אחר אלף שנה, לכן נבנה בתים אנחנו כלנו חיים היום לשבתנו, כי כמו שהבשר שוקד בסיר עד שיתבשל, כן ירושלים ואנחנו בתוכה, כטעם תבא בכלח אלי קבר וגו׳ (איוב ה׳:כ״ו). לכן הנבא וגו׳.

והם האומרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר רוצה לומר לא בקרוב יהיה מה שהנביא מייעד על העיר הזאת ולכן בנות בתים רוצה לומר נבנה בתים כי בהם נשב ימים רבים, ועוד היו אומרים היא הסיר ואנחנו הבשר רוצה לומר ירושלם היא הסיר ואנחנו הבשר, וכשם שאין הבשר יוצא מן הסיר עד גמר בישולו כך אנחנו לא נצא מן העיר הזאת עד שנתבשל שהוא כשנמות.

הסיר – הקדרה כמו סיר נפוח (ירמיהו א׳:י״ג).

האומרים – אשר יאמרו בעצתם לא בזמן קרוב יהיה היעוד הרע שהנביא מייעד על העיר הזאת ולכן בנות בתים ר״ל א״כ אין לנו עסק כ״א לבנות בתים כי בהם נשב ימים רבים.

היא הסיר – ירושלים היא הסיר שמבשלין בו ואנחנו הבשר ההושם בסיר ר״ל כשם שאין הבשר יוצא מן הסיר עד גמר בישולו כן אנחנו לא נצא מן העיר הזאת עד גמר הבישול והוא ביום המיתה.

לא בקרוב וגו׳ – המפרשים פירשו לא בקרוב יבואו דברי הנביאים עלינו, ואין לחוש להם, אלא ראוי לנו לבנות בתים. כי כשם שאין הבשר יוצא מן הקדרה עד גמר בישולו, כך לא נצא מעירנו עד יום מותנו. ויפה הקשה ראזנמילר כי מפסוק ח׳ חרב יראתם, משמע שהיו יראים מן האויב.

והוא ראזנמילר פירש: אין ראוי לנו לשבת בעיר הזאת ואף כי לבנות בתים בה, כי יבאו הכשדים וישרפו את העיר ואנחנו נהיה כבשר כתוך הקדרה. אבל ראוי לנו שנשלח מלאכים מצרימה, כמפורש למטה י״ז:ט״ו. אך לפי זה העיקר חסר שהוא ענין שליחות המלאכים למצרים. ועוד אם היו בוטחים בחיל פרעה למה יעזבו את עירם ולא יבנו בה בתים? ועוד למטה פסוק ט״ו מפורש שהיו יושבי ירושלם אומרים לנו היא נתנה הארץ למורשה. אם כן לא עלתה על לבם לעזוב עירם. ואייכהארן ולפניו Flacius פירשו בהפך: ראוי לנו לבנות בתים בעיר הזאת (ומלת לא כמו הלא) כי אין ראוי לנו לזוז מקדרתנו אלא כמקרה הסיר כן יהיה מקרה הבשר. ואמנם אפילו היה כתוב הלא, כמה המליצה דחוקה ומשחתת לומר הלא בקרוב בנות בתים תחת אשר היה ראוי לומר בְנוּ בתים וּשבו, או הבה נבנה לנו בתים, וכיוצא.

ולי נראה: כי הנביא רומז כאן על עצה עמוקה שיעצו שרי העם אשר בירושלם, שאמר שהיו יועצים עצת רע בעיר הזאת. ועצתם היתה כי בראותם מלחמת הכשדים ורבים מיושבי הפרזים והערים הקטנות העיזו בקרב ירושלם, גזרו שלא לקבל עוד שום אדם בתוך ירושלים כדי שלא יחזק הרעב בעיר. והעצה הזאת מפורשת למטה (פסוק ט״ו) אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל בית ישראל כלֹה אשר אמרו להם יושבי ירושלם רחקו מעל ה׳ לנו היא נתנה הארץ למורשה.

והנה בהתרבות הבאים משאר הערים לירושלם אין ספק שהיו צריכים לבנות להם בתים חדשים. לפיכך היו השרים אומרים לא בקרוב בנות בתים, אלא ראוי להמתין עד יעבור זעם המלחמה, ואחר כך נבנה בתים ויבא מי שירצה.

ואמנם: היא הסיר ואנחנו הבשר – ענינו: אם לא נעשה כן להרחיק מעלינו אנשי שאר הערים, אז נהיה כבשר בתוך קלחת, כלומר יצורו האויבים סביבותינו כמו האש הסובב את הקדרה, ולא תהיה לנו פלטה. ומלות אם לא כן הושמטו כמו בפסוק יכשילך האלהים לפני אויב (דברי הימים ב כ״ה:ח׳). ואתה הסיבות את לבם אחורנית (מלכים א י״ח:ל״ז). ואמנם העצה הזאת שהיו השרים יועצים היתה עצת רע, כי היה להם להשתתף עם כל אחיהם המפוזרים בארץ יהודה, והיה ראוי שיתחברו עמהם ובלב אחד ילחמו באויביהם. ואם לא היה להם בטחון להתגבר על הכשדים היה להם להשלים עמם ולהעלות להס מס. והם נסגרו בעירם ולא חשו רק לעצמם והניחו כל שאר האומה ביד האויבים.

האומרים – כי הם היו יועצים בל ישלימו עם נבוכדנצר, והיו מבטיחים שהחומה תגן עליהם ולא יוכל האויב לכבשה, והיו ממשילים את החומה לסיר [כמו שכתוב (ירמיהו א׳) סיר נפוח אני רואה, ולקמן (כ״ד) שפות הסיר שפות] שכמו שהסיר מגין על הבשר בל ישלוט בו האש כן תגן החומה בפני אש האויב בל ישלוט בבני העיר, וע״כ אמרו לא בקרוב בנות בתים – ר״ל שהזהירו את העם שלא יבנו בתים בקרוב אל החומה כי שם אוכלת אש האויב, ובארו הטעם כי היא הסיר ואנחנו הבשר – וכמו שאין לקרב את הבשר אל דופני הסיר בלא אמצעי שהוא המים המפסיקים בין הבשר והסיר כן אין לקרב הבתים אל החומה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) לָכֵ֖ן הִנָּבֵ֣א עֲלֵיהֶ֑ם הִנָּבֵ֖א בֶּן⁠־אָדָֽם׃

Therefore prophesy against them, prophesy, son of man.⁠"

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודעודהכל

בְּכֵן אִתְנַבֵּי עֲלֵיהוֹן אִתְנַבֵּי בַּר אָדָם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ולכן צוה השם לנביא שיתנבא אליהם

לכן – הואיל וכן יאמרו הנבא עליהם הפוך אמריהם.

הנבא וגו׳ – כפל הדבר לזרזו.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהכל

(ה) וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֮ ר֣וּחַ יְהֹוָה֒יְ⁠־⁠הֹוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙ כֹּֽה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כֵּ֥ן אֲמַרְתֶּ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַעֲל֥וֹת רוּחֲכֶ֖ם אֲנִ֥י יְדַעְתִּֽיהָ׃

The spirit of Hashem fell on me, and He said to me, "Speak. Thus says Hashem, 'Thus have you said, house of Israel; for I know the things that come into your mind.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּשְׁרַת עֲלֵי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וַאֲמַר לִי אֱמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כֵּן אֲמַרְתּוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל וְדִי אַתּוּן מְהַרְהֲרִין וְדִסְלִיקַת עַל לִבְּכוֹן קֳדָמַי גְלַן.

כן אמרתם – ידעתי כי זאת אמרתם שירושלים הסיר ואתם הבשר ואני אומר לכם כי לחללים שנתתם בה היא לסיר שהם נגמרו בה אבל לכם לא תהיה לסיר לקלוט אתכם עד יום מיתה כי אתכם אוציא מתוכה.

ומעלות רוחכם – העולה על דעתכם בוטר״א טלנט בלעז.

So have you said I know that you have said this, that Jerusalem is the pot and you are the meat, but I say to you that for the slain whom you have laid in it, it becomes a pot, for they are finished in it; but for you, it will not become a pot to retain you until the day of death, for you I shall take out of it.

and what enters your mind [lit. what goes up in your spirit.] What goes up on your thoughts, votre talant in Old French, your mind [intentions].

כן אמרתם – עתה נראה היאך בית ישראל – כאדם המשיב תשובה כך אמרתם, עתה נראה היאך ירושלם תהיה לסיר.

ומעלות רוחכם – לשונכם המדברת^א גדולות, המעלה על לבבכם, אני ידעתיה.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״המדברות״.

כן אמרתם – אינכם יכולין לכחש.

ומעלות רוחכם – מחשבה העולה על רוחכם.

ותפול, כן אמרתם – אמת אמרתם במשל הזה אשר אתם מושלים אבל לא כדבריכם על עצמכם ולא כאשר חשבתם כי מחשבותיכם אני ידעתים ידעתי שאתם חושבים באמרכם המשל הזה שלא תגלו מתוך ירושלם אלא המשל יהיה כמו שאומר כי חלליכם שהרביתם הם בשר והיא הסיר כי בתוך העיר שפכתם דם נקי ושמתם החללים בתוכה כבשר בתוך קלחת אבל לעצמיכם לא יהיה המשל כמו שחשבתם.

ומעלות רוחכם אני ידעתיה – המחשבה העולה על רוחכם ונקראת מעלה ולרבות מעלות ופירוש ידעתיה כל אחת ואחת מהמעלות.

כן אמרתם וגו׳ – זה כמשמעו כלומר כן הדבר אמת כמו שאמרתם מהלצת דברים מופלגת על צד שתוף שמות ומלות, וזה כי הנביא יורה להם זה המשל הנזכר, אבל יעשה בו פירוש אחר בשם בשר, ואמר כי יהיה זה בשר המתים ההרוגים מהם דם נקי ואלמים שוקדים בה תמיד, כי הם שופכים אותם יום יום, אבל בשר החיים אוציא מתוכה ויגלו, וכן פרש עוד ואמר ענין אחר, והוא: היא לא תהיה לכם לסיר וגו׳ (יחזקאל י״א:י״א).

ויאמר כן אמרתם בית ישראל רוצה לומר אל תכחשו מהמאמר הזה כי באמת כן אמרתם אותו, ועם היותם מלכות יהודה קראם בית ישראל כי הם היו שארית ישראל, ואומרו ומעלות רוחכם אני ידעתיה פירושו והדברים העולים על רוחכם שהם אותם אשר זכר לא בקרוב היא הסיר ואנחנו הבשר כלומר אף על פי שאתם אמרתם עזב השם את הארץ אין השם רואה אין הדבר כן כי כל הדבר העולה על רוחכם אני ידעתיה כי בוחן לבות וכליות אני, ואמנם מה שאמרתם הוא שהיא הסיר ואנחנו הבשר כן אמרתם רוצה לומר אמת אמרתם לפי

ותפול – ענין חניה.

ומעלות – מלשון עליה.

רוחכם – ענין מחשבה ורצון.

ותפול – חנתה עלי רוח הנבואה.

אמור – אל אנשי ירושלים.

כן אמרתם – כדבר הזה לא בקרוב וגו׳ אמרתם אתם בית ישראל ועל בני יהודה יאמר.

ומעלות רוחכם – ר״ל לא בלבד ידעתי אמריכם כי אף המחשבות העולות על רוחכם ידעתי אני בכל פרט ופרט.

ומעלת רוחכם אני ידעתיה – לדעת תלמידי שלום שמעון מודינה: ידעתיה שהוא לשון יחיד חוזר לרוחכם וחסרה מלת אשר: רוחכם אשר אני ידעתיה.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״ומעלת״.

כן אמרתם וכו׳ ומעלות רוחכם ר״ל אמרתם בפיכם וכן עולה ברוחכם, ר״ל כן תחשבו גם בלבבכם ותסמכו בכל לב על מבצר החומה כמ״ש (ישעיהו כ״ב) ותתצו הבתים לבצר החומה ולא הבטתם אל עושיה, שלא תאמינו בדבר ה׳ שגזר עליכם גזירה שיכבוש האויב אתכם,

ואני ידעתיה – כי אין הדבר כמו שאתם חושבים שאיני משגיח ואיני יודע מה בלבכם.

ומעלות – מה שעולה על דעתכם; וכתב ״ידעתיה״ בכנוי יחיד אחר מעלות לשון רבים; אולי מוסב הוא אל תיבת רוחכם (מהר״ר שלום שמעון מודינה).

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) הִרְבֵּיתֶ֥ם חַלְלֵיכֶ֖ם בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את וּמִלֵּאתֶ֥ם חוּצֹתֶ֖יהָ חָלָֽל׃

You have multiplied your slain in this city, and you have filled its streets with the slain.'

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אַסְגֵיתוּן קְטִילֵכוֹן בְּקַרְתָּא הָדָא וּמְלֵיתוּן שׁוּקָהָא קְטִילִין.

(ו-ז) הרביתם חלליכם בעיר הזאת – המה הבשר שאמרתם, שהרי כבר נקצרו בתוכה, והיא הסיר שכבר קיבלה אותה. אבל אתם תצאו מתוכה כמו שמפרש והולך: חלליכם אשר שמתם בתוכה {המה הבשר} והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה, ואומר: היא לא תהיה לכם לסיר ואתם לא תהיו וגו׳ (יחזקאל י״א:י״א).

הרביתם חלליכם – על ידי כך ליקח שלהם וליהנות.

הרביתם – והנה הולך ומפרש המשל.

שהרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצותיה חלל.

הרביתם – הבי״ת בצירי לא בחירק כמו שראיתי באיזה ספרים.

ומלאתם – בכמה ספרים כתיב ומלאתים. ביו״ד אחר התי״ו ובס״א מדוייק מטוליטולה הוא בלא יו״ד וכתוב עליו בגליון למדנחאי כתוב ומלאתים וכן הוא בחילופים שלנו למערבאי ומלאתם למדנחאי ומלאתים וידוע דקי׳ לן כמערבאי וכן הוא בדפוס ישן.

הרביתם – ר״ל ובעבור הדברים והמחשבות האלו אשר תחשובו שלא תגלו מן העיר תוסיפו לעשות הרע ותרבו חללים בעיר הזאת ותמלאו החוצות חללים.

הרביתם חלליכם בעיר הזאת – ושקר הוא מה שאתם מתפארים שכוונתכם לטובה להצלת אנשי העיר.

חוצותיה – הם מקומות הצרות אחרי הבתים הפך הרחוב הרחב לפני הבתים (ישעיהו ט״ו).

הרביתם ועי״כ הרביתם בעיר הזאת כי רבים שהיו רוצים להשלים את נבוכדנצר ונלחמו עמם והרגום (כנ״ל סי׳ ד׳ וסי׳ ט׳),

ומלאתם חוצותיה חלל החוץ הוא אחורי הבתים ושם אין רואים כמו בעיר ואותם מלאו חלל שהרגום בצנעה.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) לָכֵ֗ן כֹּֽה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ חַלְלֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שַׂמְתֶּ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ הֵ֥מָּה הַבָּשָׂ֖ר וְהִ֣יא הַסִּ֑יר וְאֶתְכֶ֖ם הוֹצִ֥יא מִתּוֹכָֽהּ׃

Therefore thus says Adonai Elohim, 'Your slain whom you have laid in its midst, they are the flesh, and this city is the caldron; but you shall be brought forth out of its midst.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים קְטִילֵיכוֹן דְשַׁוִיתוּן בְּגַוָהּ אִינוּן כְּבִסְרָא וְהָא כְדוּדָא וְיַתְכוֹן אַגְלֵי מִגַוָהּ.

הוציא – כמו להוצי׳ ולשוא בניתם הבתי׳ כי בגלות תלכו האבות והבנים ואין יורש את הבתים.

take out Heb. הוֹצִיא, like לְהוֹצִיא to take out. In vain have you built the houses, for you will go into exile, both the fathers and the sons, and no one will inherit the houses.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

המה הבשר – כלומר נקברו בבתיהם אבל אתם להוציא מתוכה, לא תזכו לכך.

לכן, הוציא מתוכה – מקור במקום אוציא כלומר גזרתי להוציא אתכם מתוכה לא כאשר חשבתם שתהיו בתוכה עד מותכם ולא תגלו ממנה.

ומזה הצד אמת אמרתם כי ירושלם היא הסיר ואתם הבשר המבושלת בה שהם החללים, אבל לא יתקיים המאמר ההוא בכם שלא תצאו מירושלם עד מות כי הנה אני הוציא אתכם מתוכה והוציא הוא כמו אוציא.

הוציא – כמו להוציא או כמו אוציא.

לכן – הואיל וכן עשיתם לכן כה אמר ה׳ חלליכם וגו׳ ר״ל הנה עתה נתקיים אמריכם שאמרתם היא הסיר וגו׳ כי חלליכם אשר הרגתם בתוכה המה הבשר ולעומת פגרי החללים דימה העיר אל הסיר שמשימים בה את הבשר כי כן שמתם בה פגרי חללים.

ואתכם – אבל עליכם גזרתי להוציא מתוכה או אתכם אוציא מתוכה ללכת גולה ולא יתקיים אמריכם בעצמכם.

המה הבשר והיא הסיר – לא לכם לומר שאם יתקבצו בירושלם אנשי שאר הערים אז תהיו אתם הבשר והיא הסיר. אך האנשים אשר הרגתם על לא חמס עשו, הם היה ראוי שיאמרו שעיר ירושלם היתה להם כמו סיר, והם היו בתוכה כבשר בתוך הקלחת. כי אתם, שרי העם, תחת אשר אתם מתפארים שאתם משגיחים לטובת אנשי מדינתכם, הנה אתם חומסים אותם והורגים בהם.

ואתכם הוציא מתוכה – תחת שהייתם יועצים להשגב בעירכם ולהרחיק ממנה כל שאר ישראל, תמותו בחרב חוץ לירושלם.

הוציא – מקור, וטעמו צריך^א להוציא, כמו זכור את יום השבת {שמות כ׳:ז׳}. ובקצת ספרים כתוב: אוציא.

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן רק: ״הוציא – ראוי״.

הוציא – מקור, אשתדל להוציא, ע״י שחרב אביא והוצאתי וכו׳.

לכן כה אמר ה׳ חלליכם המה הבשר – מה שהיא תהיה כסיר לא תהיה כפי דעתכם להגן עליכם שלא ישלוט בכם האויב, רק החללים הם הבשר שישאר בסיר, אבל לא אתם, לא תשארו שם כי אתכם אוציא מתוכה.

המה – כבר כלו, ואתכם אוציא ממנה חיים.

הוציא – בה״א במקום אל״ף.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) חֶ֖רֶב יְרֵאתֶ֑ם וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־⁠הֹוִֽה׃

You have feared the sword; and I will bring the sword on you,' says Adonai Elohim.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מִן קֳדָם דְקָטְלִין בְּחַרְבָּא דְחַלְתּוּן וּדְקָטְלִין בְּחַרְבָּא אַיְתִי עֲלֵיכוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

חרב יראתם – כשפניתם לעזרה למלך מצרים כמו שנאמר בצדקיהו וימרד בו לשלוח מלאכיו למצרים (יחזקאל י״ז:ט״ו).

You feared the sword when you turned for aid to the king of Egypt, as it is said regarding Zedekiah: "And he rebelled against him (the king of Babylon) by sending his emissaries to Egypt" (17:15).

חרב יראתם – כשפניתם למלך מצרים, כמה שנאמר: בצדקיה: וימרוד בו (מלכים ב כ״ד:א׳) במלך מצרים.

חרב שיראתם – שלמחר תמותו, וכן יהיה, אותה מחשבה תתקיים לכם, אבל לא תזכו למות איש בביתו.

חרב יראתם – בצרי מן ולא ירא אלהים (דברים כ״ה:י״ח), והם יראו חרב מלך בבל ושלחו למצרים לעזרה כמו שכתוב בצדקיהו ומרד בו לשלח מלאכיו מצרים לתת לו סוסים ועם רב (יחזקאל י״ז:ט״ו).

וחרב אביא עליכם – אותו חרב שיראתם ממנו אותו אביא עליכם ולא יציל אתכם מלך מצרים.

חרב יראתם ממלך בבל וחרב אביא עליכם ממנו.

חרב יראתם – מחרב מלך בבל יראתם וחרב אביא עליכם ממנו.

חרב יראתם – ולפיכך יעצתם להסגר בתוך העיר ולשבת במצור, ולא בחרתם לצאת לקראת נשק.

חרב – וכן לא תהיה כסיר להגן בפני חרב אויב כי חרב אביא עליכם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִתּוֹכָ֔הּ וְנָתַתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּיַד⁠־זָרִ֑ים וְעָשִׂ֥יתִי בָכֶ֖ם שְׁפָטִֽים׃

'I will bring you forth out of its midst, and deliver you into the hands of strangers, and will execute judgments among you.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאַגְלֵי יַתְכוֹן מִגַוָהּ וְאֶמְסַר יַתְכוֹן בְּיַד נוּכְרָאִין וְאַעְבֵּיד בְּכוֹן פּוּרְעֲנוּת דִינִין.

(ט-י) אלא והוצאתי אתכם מתוכה – ואף חוצה לה ביסורין קשים תמותו,

שאעשה בכם שפטים – שבחרב תפלו על גבול ישראל – ברבלתה בארץ חמת.

והוצאתי אתכם מתוכה – לא כאשר חשבתם שתהיו בתוכה עד יום מותכם.

ואז אוציא אתכם מתוך הסיר ירושלם ואתנכם ביד אכזרים שהם הכשדים ועשיתי בכם שפטים רוצה לומר שכל העונשים יהיו במשפט.

זרים – עמים עכו״ם.

שפטים – משפט גמול.

והוצאתי – ולא תחשבו שמ״ש שאוציא אתכם מתוכה היינו שתברחו למקום שתרצו, כי באמת יצאו בלילה בין החומותים כדי לברוח, אבל אחר שאוציא אתכם אתן אתכם ביד זרים – כמ״ש וישיגו את צדקיה בערבות ירחו, ועשיתי בכם שפטים, כמש״ש וידבר אתו משפטים.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) בַּחֶ֣רֶב תִּפֹּ֔לוּ עַל⁠־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפּ֣וֹט אֶתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

You shall fall by the sword. I will judge you in the border of Israel; and you shall know that I am Hashem.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּחַרְבָּא תִּתְקַטְלוּן עַל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְפְּרַע מִנְכוֹן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

על גבול ישראל – בסוף הגבול והיא רבלה ארץ חמת היא אנטוכיא שם נשפט צדקיהו ביד נבוכדנצר כמו שנאמר בספר: שם שחט את בניו שם נקר את עיניו (מלכים ב כ״ה:ז׳) והיא סוף הגבול שנאמר במרגלים ובכמה מקומות עד לבא חמת (יהושע י״ג:ה׳).

by the border of Israel At the end of the boundary; that is Riblah, the land of Hamath, which is Antioch. There Zedekiah was judged by Nebuchadnezzar, as is stated in the Book of Melakhim (Melakhim II 25:6 ff.). There he slaughtered his sons, there he put out his eyes. And it is the end of the boundary, as is said concerning the spies and in many places: "until...coming to Hamath" (Bemidbar 13:21).

על גבול ישראל ישפוט^א אתכם – בסוף הגבול, והוא רבלתה ארץ חמת, שהוא סוף של ארץ ישראל, כמה שנאמר: מלבוא חמת עד נחל מצרים (מלכים א ח׳:ס״ה), ששם שפט נבוכדנצר לצדקיה, כמה שנאמר: ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים (ירמיהו נ״ב:ט׳).

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״אשפט״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(י) אשפוט אתכם – שפטים ויסורים.

בחרב תפולו על גבול ישראל – עם צדקיהו והוא ברבלתה בארץ חמת כמו שאמר וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה (ירמיהו נ״ב:י׳) וחמת גבול ישראל כמו שאמר מלבוא חמת ועד נחל מצרים.

והם שבחרב תפולו על גבול ישראל רוצה לומר אתם חטאתם בארץ הקדושה שהוא גבול ישראל לכן תפלו בחרב בה, ולפי שזה המשפט יהיה מדה כנגד מדה לכן אמר אשפוט אתכם וידעתם כי אני השם

על גבול – סמוך לגבול.

על גבול ישראל – סמוך לגבול ישראל אשפוט אתכם והוא ברבלה בארץ חמת כמ״ש ויעלהו וגו׳ רבלתה וגו׳ וישחט מלך בבל את בני צדקיהו וגו׳ ואת כל חורי יהודה שחט מלך בבל ואת עיני צדקיה עור (ירמיהו ל״ט:ז׳).

וידעתם – אז תדעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול.

על גבול ישראל – ברבלה בארץ חמת שחט נבוכדנאצר את כל שרי יהודה (ירמיה נ״ב:י׳). וארץ חמת היא גבול צפוני לארץ ישראל (רש״י ורד״ק).

בחרב תפלו – כמ״ש ויכה אותם מלך בבל ברבלה, ועז״א על גבול ישראל אשפוט אתכם כי זה היה בגבול ישראל ששם הרג את בני צדקיה והשרים.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) הִ֗יא לֹֽא⁠־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל⁠־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם׃

This city shall not be your caldron, neither shall you be the flesh in its midst; I will judge you in the border of Israel.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הִיא לָא תְהֵי לְכוֹן כְּדוּדָא בְּרַם אַתּוּן תְּהוֹן בְּגַוָהּ כְּבִסְרָא דִבְשִׁיל בְּגוֹ דוּדָא עַל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֶתְפְּרַע מִנְכוֹן.

לא תהיה לכם לסיר – המשמרת נתחיה עד גמר בישולם.

ואתם תהיו בתוכה לבשר – שחותכו בתוכה ותשברו בתוכה כבשר בסיר ובתוך קלחת.

אל גבול ישראל אשפוט אתכם – ולא בתוכה תמותו.

It will not become a pot for you [A pot,] which retains its pieces until they are completely cooked.

but you will become in its midst as meat for you will be melted in its midst, and you will be broken in its midst as meat in a pot and in a cauldron.

by the border of Israel I will judge you and not in its midst will you die.

היא לא תהיה לכם לסיר ואתם תהיו לה לבשר – פתרונו לשון לעז: כְיא אְילַא נוֹן אַשְטְרֵד אַבוש אדולָא פוֹרְצוֹ כְבוּש שַיֵיס אלֵיְיא אַצַר.⁠^א

א. כן בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5 (במקום הלעז): ״ולא חוזר לשתיהן, ונעשה כמו שיאמר היא לא תהיה לכם לסיר ואתם לא תהיו לה לבשר.⁠״

ואתם תהיו בתוכה לבשר – ולא אתם תהיו בתוכה. על לא מסב ואתם. כמו: כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעיהו ל״ח:י״ט) – לא מות יהללך, וכיוצא בו רבים.

היא לא תהיה לכם לסיר – כמו שחשבתם שלא תצאו מתוכה.

ואתם תהיו בתוכה לבשר – אבל לא בתוכה ממש כי אל גבול ישראל אשפוט אתכם ותהיו כבשר שמבשלים אותו והוא נמק בתוכו כמו שאמר וכבשר בתוך קלחת (מיכה ג׳:ג׳) ושם בגבול ישראל יגיע זמן בשולכם וכן תרגם יונתן היא לא תהא לכון כדודא ברם אתון תהון בגוה כבשרא דבשיל בגו דודא.

ושירושלם לא תהיה לכם לסיר כמו שחשבתם שלא תצאו ממנה כי בהכרח תצאו משם, אבל אתם תהיו בתוכה הבשר לפי שעל גבול ישראל אשפוט אתכם בהריגה, ואפשר שאמר אל גבול ישראל אשפוט אתכם על הנהרגים עם צדקיה ברבלתה בארץ חמת כמו שאמר וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה (ירמיה נב, י), וחמת גבול ארץ ישראל הוא כמו שאמר מלבוא חמת עד נחל מצרים (מלכים א ח, סה).

בתוכה לבשר אל גבול – בנביאים עם פירוש הריא״ה כתוב על גבול כמו שתרגם המתרגם וכמו שכתוב בפ׳ שלמעלה אכן בשאר ספרים כתוב אל וכן מוכחת מסורת דפרשת חקת דנמסר סימן ה׳ על גבול ואין זה במספרם ושל מעלה הוא אחד מהם.

אל גבול – כמו על גבול.

היא – ירושלים לא תהיה לעומתכם כסיר המשמרת הבשר ההושם בתוכה עד גמר הבישול כי לא תהיו בה עד יום המיתה.

ואתם – אבל אתם תהיו בתוכה דומה לבשר המצטמק בתוך הסיר כי שמה תהיו נמקים ונמסים אבל לא תמותו בה כי על גבול ישראל ברבלה בארץ חמת שם אשפוט אתכם משפט מות.

היא לא תהיה לכם לסיר וגו׳ – כי תצאו ממנה ותמותו חוץ לעירכם אל גבול ישראל.

ואתם תהיו בתוכה לבשר – ראזנמילר אומר כי מלת לא שבראש הפסוק מושכת אחרת עמה: ואתם לא תהיו בתוכה לבשר.

ואני אומר: ואתם תהיו בתוכה – לא בתוך ירושלם אלא בתוך הסיר (ומצאנו סיר לשון נקבה למטה כ״ד:ו׳). כלומר, אתם תהיו כבשר בתוך הקלחת אך לא בתוך ירושלם, כי אל גבול ישראל אשפוט אתכם.

היא לא תהיה לכם לסיר כי לא תגן עליכם כי תבקע החומה, אבל אתם תהיו בתוכה לבשר מצד שאל גבול ישראל אשפוט אתכם ושם תמותו, באופן שלא יוציאכם מגבול ישראל לבבל וכאילו נשארתם בתוכה.

היא וגו׳ – לא תמותו ברעב בתוכה, רק תוצאו ממנה ונבוכדראצר ישפוך חמתו עליכם על כי העזתם פניכם להתיצב נגדו זמן הרבה; זהו לפ״ד ענין פסוק זה.

אל גבול וגו׳ – ברבלה בארץ חמת (ירמיהו נ״ב:י׳) שהיא גבול צפוני לא״י.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בְּחֻקַּי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וּמִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבוֹתֵיכֶ֖ם עֲשִׂיתֶֽם׃

And you shall know that I am Hashem, for you have not walked in My statutes, neither have you executed My ordinances, but have done like the ordinances of the nations that are round about you.'"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ דִי בִקְיָמַי לָא הַלֵיכְתּוּן וְדִינַי לָא עֲבַדְתּוּן וּכְנִימוּסֵי עַמְמַיָא דִי בְסָחְרָנֵיכוֹן עֲבַדְתּוּן.

וידעתם – אז בהגיע משפטכם תדעו כי אני י״י כי כמו שגזרתי עליכם כן יגיע אליכם.

וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם – לעבוד אלהים אחרים כמו שהם עובדים ולשפוך דם נקי כמו שהם שופכים.

ואמר וידעתם כי אני ה׳ להגיד שבהגיע משפטם ידעו כי אני השם שבחקותי לא הלכתם וכמשפטי הגוים עשיתם ולכן באה עליכם כל הצרה הזאת.

וכמשפטי – בס״ס הוא״ו במאריך.

סביבותיכם עשיתם – ריב״ל רמי כתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם (לעיל סי׳ ה׳) וכתיב הכא עשיתם. כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם סנהדרין שילהי פרק א׳ דיני ממונות.

וידעתם – אז תדעו אשר אני ה׳ הנאמן לשלם גמול על אשר לא הלכתם בחוקי.

וכמשפטי הגוים וגו׳ – לעבוד עבודת כוכבים כמותם.

וידעתם – ואז תדעו שאני ה׳ הענשתי אתכם על אשר בחקי לא הלכתם, וכמשפטי הגוים הרעים עשיתם, שמ״ש למעלה וכמשפטי הגוים לא עשיתם היינו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם כמש״פ חז״ל.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) וַֽיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן⁠־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָאֶפֹּ֨ל עַל⁠־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֣ק קוֹל⁠־גָּד֗וֹל וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה כָּלָה֙ אַתָּ֣ה עֹשֶׂ֔ה אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

It happened, when I prophesied, that Pelatiah the son of Benaiah died. Then I fell down on my face, and cried with a loud voice, and said, "Ah Adonai Elohim! Will you make a full end of the remnant of Israel?

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַהֲוָה כְּאִתְנַבָּיוּתִי וּפְלַטְיָה בַר בְּנָיָה מִית וְאִשְׁתַּטְחֵית עַל אַפֵּי וּצְוָחֵית בְּקַל רַב וַאֲמָרֵית קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ אֱלֹהִים גְמִירָא אַתְּ עֲבִיד עִם שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל.

ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו מת וגו׳ – רב ושמואל חד אמר לטובה וחד אמר לרעה, מאן דאמר לטובה כי הא דאיסתנדרא דמישן חתניה דנבוכדנאצר הוה שלח ליה מכל שביא דאייתית לך לא משדרת לן דקאי קמן. בעא לשדורי ליה מישראל אמר ליה פלטיהו בן בניהו אנן דחשבינן ניקום הכא קמך ועבדין ניזלו להתם, וקאמר נביא מי שעשה טובה זו ימות בחצי ימיו. מאן דאמר לרעה דכתיב ותשא אותי רוח ותבא אותי אל שער בית ה׳ הקדמוני הפונה קדימה (יחזקאל י״א:א׳), ממשמע שנאמר ופניהם קדמה וגו׳ איני יודע שאחוריהם כלפי מערב כו׳ מלמד שהיו מפריעים עצמם כו׳ וקאמר נביא מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מטתו.

ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו^א מת – רב ושמואל: חד אמר – לטובה, חד אמר – לרעה. למאן דאמר: לטובה, כי הא דאיסטנדורא דמישן חתניה דנבוכדנצר הוה שלח ליה מכל שבייה דאייתת לא משדרית לי חד דקאי קמי. בעי לשדוריה ליה אחד מישראל. אמר פלטיהו בן בניהו: אנן דחשבינן ניקום קדמך, ועבדך ניזיל להתם. וקאמר נביא: מי שעשה טובה כזאת בישראל, ימות בחצי ימיו? ומאן דאמר לרעה, כדכתיב: והנה מצפון לשער המזבח (יחזקאל ח׳:ה׳) כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל י״י וגו׳ (יחזקאל ח׳:ט״ז), ממשמע שנאמר: ופניהם קדמה (יחזקאל ח׳:ט״ז), איני יודע שאחוריהם למערב אל היכל י״י? אלא מלמד שהיו פורעין עצמן ומתריזין. וכן אמר נביא: אדם שעשה כזאת בישראל ימות על מיטתו. זהו לפי מדרשו.

ולפי פשוטו: ויהי כהנבאי – כשראיתי המראה האמורה למעלה ששה אנשים יוצאים משער העליון אשר מפני צפונה ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט׳:ב׳), ונצטוו על זקן בחור ובתולה טף ונשים להרוג למשחית (יחזקאל ט׳:ו׳), ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית, כאשר נצטוו דכתיב: וממקדשי תחלו (יחזקאל ט׳:ו׳), ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו^ב מת, והוא היה מאותם שהחלו להכות באנשים הזקנים אשר לפני הבית (יחזקאל ט׳:ו׳).

כלה אתה עשה את שאירית ישראל – בתחילה זקן ובחור ובתולה טף ונשים, ולאחר כן ויחלו באנשים הזקינים (יחזקאל ט׳:ו׳), ועכשיו בפלטיהו בן בניהו. אומר הנביא: כלייה אתה עושה בכולם.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״בניה״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״בניה״.

ויהי כהנבאי – בכ״ף כאשר הייתי מתנבא ראיתי שמת פלטיהו בן בניהו.

כלה אתה עושה – דרך שאלה ואעפ״י שאין בו ה״א השאלה כמו ארדוף אחרי הגדוד הזה (שמואל א ל׳:ח׳) אתה זה בני עשו (בראשית כ״ז:כ״ד) והדומים להם ומה שצעק על מיתתו שראה והוא היה רשע לפי שראה מיתתו פתאום והוא היה מראשי העם חרד למיתתו אמר כי אולי יעשה תשובה והאל לא ענה לצעקתו דבר.

וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם – ולפנים כתיב: לא עשיתם (יחזקאל ח׳:ז׳), ושניהם צודקים יחד אבל משני צדדים והקש על זה.

וזכר הנביא שנראה לו בנבואתו בהנבאו זה שפלטיהו בן בני׳ מת ושהיה הוא נופל על פניו וצועק אל השם הכלה אתה עושה את כל שארית ישראל, ולא היתה צעקת הנביא להיות פלטיהו צדיק כי רשע גמור היה אלא לפי שראה מיתתו פתאומית והוא היה מראשי העם חשב שמא כן ימותו כולם.

ויהי כהנבאי – במקצת ספרים כ״י בבי״ת ובספרים אחרים בכ״ף וכ״כ רד״ק בכ״ף.

אהה – הוא ענין לשון יללה.

כלה – כמו הכלה בה״א התימא.

כהנבאי – כאשר נבאתי הנבואה שהיא כי במראה הנבואה היה נראה לו כאלו מתנבא הדבר הזה וכאשר צוה לו המקום כמ״ש למעלה לכן הנבא עליהם וכו׳.

ופלטיהו – אחד מן השרים שעמדו בפתח השער.

מת – מיתה פתאומית.

ואפול וגו׳ – להשתחוות ולבקש רחמים.

כלה אתה עושה – וכי אתה עושה כלה את השארית לבל יותר מי ועל שראהו מת פתאום והיה מראשי העם חשב שמא כן ימותו כולם.

מת – כך נדמה ליחזקאל במראה הנבואה, לאות על מה שיהיה.

ויהי כהנבאי ראה שפלטיהו מת,

ואפל על פני כי תחלה חשב שמ״ש שיפלו בחרב נבא על העשרים וחמשה איש שראה משתחוים לשמש לא על כלל יהודה אבל אחר שראה שפלטיהו מת בירושלים קודם שכבש האויב את העיר, הבין שהנבואה הזאת אינה דוקא על הכ״ה אנשים שראה עתה, שא״כ לא היה ראוי שימות פלטיה בא״י וא״כ הנבואה היא על כלל העם ולכן זעק,

כלה אתה עשה את שארית ישראל – שגזרת מיתה על יושבי ירושלים שם לבדם אשר נשארו מכל ישראל.

כלה וגו׳ – פלטיהו זה היה אדם חשוב ומותו היה נזק רב ליתר העם.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ועל זה באהו הנבואה

(יד-טו) ויהי דבר ה׳ אחיך אחיך – השיב לו ה׳, שלא מאנשי ירושלים תצא שארית ופליטה לישראל, כי הם יכלו ויהיו כתאנים השוערים, רק מבני הגולה שגלו לבבל עם יכניה מהם תצא שארית כמו שהראה ה׳ לירמיה (שם כ״ד) במשל שני דודאי תאנים, וז״ש אחיך הם אחיך ר״ל הגולה אשר בבבל שהם אחיך והם היטיבו דרכם והם אנשי גאולתך שעליהם התנבאת שיגאלו וזה יתקיים בם, וכן כל בית ישראל וכו׳ שהם יתר השבטים שגלו תחלה ע״י סנחריב שגם מהם תצא שארית שהגם שלא יגאלו בגאולה שבבית שני ישובו לעת קץ,

אשר ר״ל הגם שאמרו להם אנשי ירושלים שהם רחקו מעל ה׳ אחר שהם על אדמת נכר ושלא ישובו מן הגולה רק לנו היא נתנה הארץ למורשה אנחנו לבד נירש את הארץ, והם אבדה תקותם, ע״ז משיב להם שתי תשובות.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) בֶּן⁠־אָדָ֗ם אַחֶ֤יךָ אַחֶ֙יךָ֙ אַנְשֵׁ֣י גְאֻלָּתֶ֔ךָ וְכׇל⁠־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה אֲשֶׁר֩ אָמְר֨וּ לָהֶ֜ם יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם רַֽחֲקוּ֙ מֵעַ֣ל יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לָ֥נוּ הִ֛יא נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃

"Son of man, your brothers, even your brothers, the men of your relatives, and all the house of Israel, all of them, to whom the inhabitants of Jerusalem have said, 'Go far from Hashem; to us is this land given for a possession.'

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בַּר אָדָם אֲחַךְ אֲחַךְ אֱנַשׁ קָרִיבָךְ וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל כּוּלְהוֹן דְאָמְרִין לְהוֹן יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם אִתְרְחָקוּ מִדְחַלְתָּא דַייָ דִילָנָא הִיא אִתְיְהִיבַת אַרְעָא לְמֵירְתָּה.

אחיך אחיך – גלות שומרון וגלות יכניה וכל בית ישראל שהלכו בגולה.

אשר אמרו להם – אשר אמרו עליהם יושבי ירושלם שלא גלו עם יכניה שהמליך עליהם נבוכדנצר את צדקיהו ועתה גם הם משחקים על אחיהם שגלו ואומרי׳ עליהם רחקו מעל י״י.

Your brethren, your brethren The exile of Samaria and the exile of Jeconiah.

and the entire house of Israel who have gone into exile.

to whom...said About whom theythe dwellers of Jerusalem who have not been exiled with Jeconiah, over whom Nebuchadnezzar enthroned Zedekiahsaid. Now they ridicule their brethren who have been exiled, and say about them, "They have distanced themselves from the Lord.⁠"

אחיך – זה גלות יהויקים. אחיך – זה גלות יכניה.

אנשי גאולתך – כתרגומו: אינש קריבך, כמו: ובא גואלו הקרוב אליו (ויקרא כ״ה:כ״ה).

אשר אמרו להם^א יושבי ירושלם רחקו מעלי – שהלכו להם בגלות בעוונם.

נתנה הארץ למורשה – שנשארנו^ב בתוכה.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״להן״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שנשארנו״.

אחיך אחיך אנשי גאולתיך – שבארץ ישראל הקרובים לך לירושה.

וכן כל בית ישראל – שכאן בבבל.

אשר אמרו להם – עליהם.

ישבי ירושלים – אחיהם אנשי גאלתם הקרובים לירושה.

רחקו – אחינו שבבבל.

מעל י״י – מעל מקדשו.

לנו היא נתנה הארץ למורשה – שהרי אחר שגלו הם היה לנו למלך ושרים, וסבורים לירש נחלתם.

בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך – אמר שלש פעמים לגלות בני גד ובני ראובן ולגלות שמרון ולגלות יהויכין וחזר וכללם.

וכל בית ישראל כלה – וסמך ענין זה למה שהיה אומר בנות בתים הוא הסיר ואנחנו הבשר (יחזקאל י״א:ג׳) שהיו חושבים שיהיו לעולם בתוכה והיו חושבים ואומר לנגד אותם שגלו.

רחקו מעל י״י – אותם שגליתם רחקו מעל י״י כלומר מעל אדמת י״י שהיא אדמת הקדש כי לנו היא נתנה הארץ למורשה לא לכם שגליתם ממנה.

רחקו – צווי פ״א הפעל פתוחה כמו ושחטו הפסח ואמר היא ואחר כן אמר הארץ הכנוי קודם הידיעה כמו ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) והדומים לו.

אחיך אחיך אנשי גאלתך – זה על אשר הלכו בגלות בבל עמו בימי יהוקים ויהוכין והיו הנשארים בירושלים בימי צדקיהו מלעיגים על הראשונים.

אחיך אחיך אנשי גאולתך וכתב ה״ר דוד קמחי שאמר שלש פעמים אחיך אחיך אנשי גאולתך כנגד גלות בני גד ובני ראובן וגלות יהויכין וחזר וכללם, ואמר וכל בית ישראל כולה ומדברי רש״י הוא, ולי נראה שאמר אחיך הראשון על הכהנים ואחיך השני על כל שבט לוי ואנשי גאולתך על יושבי ירושלם ושאמר כל בית ישראל על בני יהודה אשר בכל ערי יהודה, והיה ענין הדבור הזה לנביא למה אתה צועק על מיתת פלטיהו ושאר הרשעים שבירושלם הלא ידעת שאחיך הכהנים ואחיך הלוים ואנשי גאולתך היושבים בירושלם וכל בית ישראל אשר בערי יהודה כולם הם אמרו להם רוצה לומר שאמרו על עצמם יושבי ירושלם רחקו מעל ה׳ ואמר זה כנגד הגולים שגלו עם יכניה שהיו מיושבי ירושלם, והיו הנשארים בירושלם אומרים עליהם שאותם הגולים רחקו מעל השם ושלא היה משגיח בם אמנם לנו נתנה הארץ למורשה כלומר שירושלם וכל ארץ יהודה נשארה להם למורשה עד עולם והגולים בגלות יכניה וגם בגלות יהויקים לא יהיה להם עוד שארית ותקוה, ואיך א״כ תצעק על מות האנשים הרשעים ההמה.

גאולתך – כן יקרא הקרוב על כי הוא ראוי לגאול נחלתו מיד הלוקח וכן כי גואל אתה (רות ג׳:ט׳).

למורשה – מלשון ירושה.

אחיך אחיך אנשי גאולתך – אמר שלש פעמים אחד נגד גלות ארץ זבולון וארץ נפתלי בימי פקח בן רמליהו כמ״ש (במ״ב) ואחד נגד גלות אנשי עבר הירדן כמ״ש בדה״א ואחד נגד גלות יהודה בימי יהויקים ובימי יהויכין.

וכל בית ישראל כלה – הוא הגלות הכללי בימי הושע בן אלה כמ״ש במ״ב.

אשר אמרו להם – אשר יושבי ירושלים אמרו על כל אנשי הגליות האלה הנה הם רחקו מעל ה׳ וממקדשו והשליכם לארצות רחוקות ולא ישגיח בהם מעתה וכל א״י בכללה נתנה לנו למורשה ואנחנו נשב בכולה עד עולם וא״כ שמחים הם בצרתם וחושבים לרשת ארצם וכאומר איך א״כ תצעק על מות האנשים הרשעים ההמה.

אחיך וגו׳ – עד שאתה צווח על פלטיהו בן בניה שמת, היה ראוי לך לצעוק ולהאנח על אחיך אנשי גאולתך ועל כל בית ישראל היושבים בערי יהודה שאמרו להם יושבי ירושלם רחקו מעל ה׳ ואל תבואו ירושלימה, כמו שפירשתי למעלה פסוק ג׳.

והמפרשים פירשו על גלות יהויכין. ואם כן, למה אמר יושבי ירושלם? והיה לו לומר: יושבי יהודה, כלומר כל הנשארים^א בארצם שלא הָגְלוּ בבלה; ואיך אמר וכל בית ישראל כֻלֹה? והלא הגולים לא היו רוב האומה?

א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״היושבים״.

רחקו – ציווי, ע״י שאתם רחוקים במקום אל תקרבו עוד אליו.

לנו היא – ר״ל הארץ, ומוסיף נתנה למורשה ירושת עולם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

אחיך – אין טעם לכפל תיבה זו, א״כ מיותרת.

אנשי גאלתך – שאם תמכור שדותיך, להם משפט הגאולה כי קרוביך הם.

רחקו וגו׳ – אל תבואו לירושלים והניחוה לנו שנשב לבדנו בה, שאם ירבו יושביה ירבה הרעב ונוכרח לפתוח פתחיה לאויב.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִיצוֹתִ֖ים בָּאֲרָצ֑וֹת וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר⁠־בָּ֥אוּ שָֽׁם׃

Therefore say, 'Thus says Adonai Elohim, 'Whereas I have removed them far off among the nations, and whereas I have scattered them among the countries, yet I will be to them a sanctuary for a little while in the countries where they have come.'

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אֲרֵי אַרְחֵיקְתִּינוּן לְבֵינֵי עַמְמַיָא וַאֲרֵי בְדַרְתִּינוּן בִמְדִינָתָא וִיהָבֵית לְהוֹן בָתֵּי כְנִשְׁתָּא תִּנְיָן לְבֵית מַקְדְשִׁי וְאִינוּן כִּזְעֵיר בִּמְדִינָתָא דְאִתְגִלִיאוּ לְתַמָן.

ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם – א״ר שמואל בר רב יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר׳ אליעזר אומר זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא מאי דכתיב מעון אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר רבא מריש הוה גריסנא בגו ביתא, כיון דשמעת להא דאמר דוד ה׳ אהבתי מעון ביתך לא גריסנא אלא בבי כנשתא.

למקדש מעט – לבתי כנישתא דאינון יתבין תניין לבית מקדשא.

a minor sanctuary Synagogues, which are in a position second to the Temple.

ואהי להם למקדש מעט – אילו בתי^א כנסיות שבגלות שהן שוות^ב לבית המקדש.

א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 חסר: ״בתי״.

ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״ששית״.

כי הרחקתים בגוים – מה אתם סבורין אם הרחקתים בגוים לא רחקו מעלי לגמרי. שאני הווה להם למקדש מעט במקום שהן.

לכן, כי הרחקתים בגוים – ואף על פי כן לא עזבתים אלא הייתי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם כלומר אם רחקו ממקדש י״י שהוא מקדש גדול שם בארצו אני אהיה להם למקדש מעט כלומר בבתי כנסיות שהם נועדים שם להתפלל אלי אני עמהם ושומע קולם ומצילם מיד אויביהם שלא יעשה בהם כלה ועוד אני עתיד לקבץ אותם כמו שאמר בסמוך וקבצתי אתכם.

למקדש מעט – פתח כי הוא סמוך למלת מעט כי מעט איננו תאר אלא שם כן מצאתיהו בקצת ספרים מדויקים ובקצת מצאתי קמץ אם כן מעט יהיה תאר.

ויונתן תרגם: ויהבית להן בתי כנישתא תניין לבית מקדשי ואינון כזעיר במדינתא דאיתגליאו לתמן.

לכן אמור עליהם כי הרחקתים בגוים כלומר אף על פי שהרחקתים בגויים והפיצותים בארצות לא רחקו ממני אבל אהיה להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם כי אף על פי שרחקו מעל מקדשי שהוא המקדש הגדול הזה שם בתוך הגוים אהיה למקדש מעט רומז לבתי כנסיות שיהיו להם בגלות להתפלל אלי ואהיה עמהם ואשמע בקולם ואצילם מיד אויביהם שלא יעשו בהם כלייה.

הפיצותים – ברוב ספרים מדוייקים מלא דמלא ועיין מה שכתבתי בירמיה סי׳ ט׳.

למקדש מעטו – בספרים שלנו הדל״ת בקמץ ורד״ק כתב שיש ספרים בפתח.

הפיצותים – ענין פזור כמו כי נפץ העם (שמואל א י״ג:י״א).

לכן – הואיל ואומרים שלא אשגיח בהם מעתה אמור להם כה אמר ה׳ עם כי הרחקתים ממקדשי ומארצם להיות גולים ועם כי פזרתים בארצות העמים אבל הנה מהשגחתי לא רחקו כי בהארצות אשר באו שמה אהיה להם למקדש מעט ר״ל אשרה שכינתי בבתי הכנסיות שלהם ועם כי רחקו מן מקדשי שהוא המקדש הגדול אשר בירושלים יהיה להם במקומו מקדש מעט.

כי הרחקתים בגוים – גם אחר שארחיקם מעל אדמתם לא יהיו רחוקים ממני ומהשגחתי, כי גם בגלותם, כשלא יהיה להם מקדש, אני אהיה להם למקדש, על דרך: והיה למקדש (ישעיה ח׳:י״ד), והשגחתי תהיה עליהם. והנה לשוא התפארו יושבי ירושלם על^א היותם בעיר הקדש.

מעט – לא אצילם מכל נזק. כי סוף סוף לכך אַגלה אותם כדי שיקבלו עונש חטאתם. אך הצלה פורתא מיהא להוי שאם יעמוד המן להשמידם לא יוכל להם.

והמפרשים פירשו: מקדש מעט על בתי כנסיות. אך לפי זה היה ראוי שיאמר במקדש לא למקדש, ומליצת ואהי להם למקדש אינה אלא כמליצת והיה למקדש.

א. כן בכ״י ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון הושמט: ״על״.

הרחקתים בגוים – הפיצותים בארצות בספר הזה כ״מ שבאו נרדפים גוים וארצות, הארצות רחוקים יותר מן הגוים, שתחלה גלו בגוים וכבר היו רחוקים, ואח״ז נפוצו מן הגוים לארצות רחוקות יותר עד שבארצו נפזרו יותר (עי׳ לקמן י״ב ט״ז, ולמעלה ו׳ ט׳).

לכן – נגד מ״ש שרחקו מעל ה׳ משיב שבכ״ז קרוב ה׳ להם,

שהגם שהרחקתים בגוים והם רחוקים מן הארץ,

והגם שהפיצותים מן הגוים אל הארצות בכ״ז אינם רחוקים ממני, כי אהיה להם למקדש מעט שאשרה שכינתי בתוכם גם שמה, והגם שלא תשרה שכינתי עליהם באיתגליא ובאותות ובמופתים כמו במקדש הגדול, תשרה בסתר והשגחה מוסתרת עד שאהיה למקדש מעט, ותחת המקדש יהיו הבתי כנסיות ובתי מדרשות כמ״ש חז״ל ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ואהי וגו׳ – הם היו רוצים להכנס בירושלים כי בה ביהמ״ק; יראו אותי ותהיה זאת להם במקום מקדש.

מעט – גם כי עם כל חפצם לעשות רצוני, בלי בית המקדש לא יוכלו לקיים הרבה ממצותי.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ וְקִבַּצְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן⁠־הָ֣עַמִּ֔ים וְאָסַפְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן⁠־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצוֹתֶ֖ם בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם אֶת⁠־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃

Therefore say, 'Thus says Adonai Elohim, 'I will gather you from the peoples, and assemble you out of the countries where you have been scattered, and I will give you the land of Israel.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּכֵן אֲמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַאֲקָרֵיב יַתְכוֹן מִן בֵּינֵי עַמְמַיָא וְאַכְנֵישׁ יַתְכוֹן מִן מְדִינָתָא דְאִתְבַּדַרְתּוּן בְּהֵן וְאֶתֵּן לְכוֹן יַת אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.

וקבצתי אתכם – ותשובו לנחלתכם, ולא כמו שהן סבורין שלהם נתנה הארץ למורשה, אלא ונתתי לכם את אדמת ישראל.

לכן – אמר כנגד עשרת השבטים שגלו תחילה.

וקבצתי אתכם – על גלות השבטים אמר זאת הנבואה לא על גלות בבל כי לאותן שהיו מבזים יושבי ירושלם בישר קבוץ גלותם ועוד שאמר מן העמים מן הארצות ועוד שאמר ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה (יחזקאל י״א:י״ט) ולא היה כן לעולי בבל.

ועוד אני עתיד לקבצם ולגאלם והוא אומרו וקבצתי אתכם מן העמים וגומר ובסוף ונתתי לכם את אדמת ישראל ואם כן לא תהיה ארצי לרשעי ירושלם למורשה כי הם הגולים בשובם מגלותם יירשוה.

נפצותם – הפ״א בחולם כמ״ש בסימן כ׳ וכן במכלול דף ק״מ.

לכן אמור – הואיל ואומרים שאנשי הגליות האלה לא ישובו לעולם לארצם והם יירשוה לכן אמור אליהם כה אמר ה׳ וקבצתי וגו׳ ר״ל כן אמר ה׳ וכן יעשה ואקבץ אתכם וגו׳ ואז אחזיר לכם את אדמת ישראל ועל ימי המשיח יאמר.

וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות – כבר בארתי (ישעיהו י״א) שיש הבדל בין אסף ובין קבץ, שהמקבץ יקבץ נפזרות, והאוסף מכניס את הנדח חוץ למקומו אל מקומו, ואחר שהארצות הם רחוקות יותר מן העמים, יצייר בספר זה תמיד שבארצות נפזרו יותר, כמ״ש (לקמן י״ב ט״ז ובכ״מ) בהפיצי אותם בגוים וזריתים בארצות, שהזריה היא יותר מן ההפצה עיי״ש וכן אמר פה מן הארצות אשר נפוצותם, רק שבארצות חוץ מן קיבוץ המפוזר גם האסיפה אל א״י הוא חידוש, הוסיף החידוש שיאסף אותם כמ״ש ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ (ישעיהו י״א).

לכן – ונגד מ״ש לנו היא נתנה הארץ למורשה, שחושבים שהנדחים האלה אבדה תקותם, משיב וקבצתי אתכם מן העמים – שמן העמים הקרובים אקבץ אותם בגאולת בית שני שנקבצו גולי בבל ושבו לא״י,

ואספתי שלעתיד יאסוף את עשרת השבטים שהם בארצות רחוקות ולא שבו בבית שני,

ונתתי לכם את אדמת ישראל לא כמו שאמרו לנו נתנה הארץ למורשה.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) וּבָ֖אוּ⁠־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ אֶת⁠־כׇּל⁠־שִׁקּוּצֶ֛יהָ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־תּוֹעֲבוֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃

They shall come there, and they shall take away all its detestable things and all its abominations from there.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיֶעֱלוּן לְתַמָן וְיַעְדוּן יַת כָּל שִׁקוּצָא וְיַת כָּל תּוֹעֲבָתָא מִנָהּ.

ובאו שמה – הנדחים כמותכם.

והסירו את כל שקוציה – שנתנו בה הם שנשארו בה.

ובאו שמה – נחלקה המלה בטרחא וכן ויצא נח (בראשית ח׳:י״ח), ואינון עשרה בטעמא.

את כל שקוציה – השקוצים והתועבות שעשו בה הגוים והם שקוצי עכו״ם כי בידם תהיה בבא הגאולה וימצאו השקוצים בה והיא נשחתת כי עליו נאמר גם כן ולתת שקוץ שומם (דניאל י״ב:י״א).

אבל לא יהיו עובדי ע״ז כמוהם כי בבואם לירושלם יסירו ממנה כל תועבותיה.

תועבתיה – מתחלפת תועבותיה ועיין מה שכתבתי בסימן ט״ז.

שקוציה – ענין תעוב ומאוס.

והסירו וכו׳ – ר״ל השקוצים והתועבות הנעשים בה עתה יסירו מתוכה כלומר אז לא יהיה נעשה בה עוד.

שקוציה תועבותיה – ע״ל (ה׳ י״א).

ובאו שמה והסירו את כל שקוציה – זה היה בגאולת בית שני שאז הסירו השקוצים שאנשי כנה״ג בטלו יצרא דע״ז,

ואת כל תועבותיה – זה יהיה בגאולה העתידה שאז יבטל יצרא דעריות ויתר תועבות.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) וְנָתַתִּ֤י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשָׂרָ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָהֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃

I will give them one heart, and I will put a new spirit within you; and I will take the stony heart out of their flesh, and will give them a heart of flesh;

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאֶתֵּן לְהוֹן לֵב דְחִיל וְרוּחַ דְחִילָא אֶתֵּן בְּמֵעֵיהוֹן וְאֶתְּבַר לִבָּא דְרַשִׁיעָא דְהוּא תַּקִיף כְּאַבְנָא מִבִּסְרֵיהוֹן וְאֶתֵּן לְהוֹן לֵב דָחִיל קֳדָמַי לְמֶעְבַד רְעוּתָי.

והסירותי לב האבן – (כתוב ברמז ר״י). אמר הקב״ה לישראל היו מסקלים יצר הרע קימעא קימעא שנאמר סולו סולו המסלה סקלו מאבן ולעולם הבא אני עוקרו שנאמר והסירותי (את) לב האבן.

ונתתי להם לב בשר – לב בוסר בחלקו של חברו. אר״ש בן לקיש ברית נחלק לאוירות, ריש לקיש הוה יתיב לעי באוריתא בהדא אלטיס בטבריא, נפקין תרתין נשין מן תמן אמרה חדא לחברתא בריך רחמנא דאפקן מן הדין אוירא בישא, צווח להון ואמר להון מן הן אתון אמרין מן מזגא, אמר אנא חכים (מן) מזגא ולית בה אלא תרתין עמודין, אמר ברוך המקום שנתן חן המקום על יושביו. חד תלמיד דרב יוסי הוה יתיב קודמי הוה מסביר ליה ולא סבר ליה, אמר ליה אמאי לית את סבר, אמר ליה דאנא גלאי מן אתרא, אמר ליה מן הן את אמר ליה מן גובת שמאי, ומה אינון אוירא דתמן כד מניקא אתיליד אנן גבלין וטסין מוחיה דלא ייכלון יתיה יתושא אמר ברוך המקום שנתן חן מקום על יושביו.

לב בשר – לב רך ונוח להכנע.

a heart of flesh A heart that is soft and easily submissive.

והסירותי את לב האבן – לב הרשע שהוא קשה.

ונתתי להם לב בשר – לב רך ונוח ליכנע.

לב – חדש, שלא יעבדו עוד ע״ז.

ונתתי להם לב אחד – שיהיה להם לב אחד ליראה את י״י לא יהיה עוד לבם פונה אל התועבות אלא לבם יהיה מיוחד לאל לבדו.

ויונתן תרגם: לב דחיל.

לב האבן – חזק כאבן מלקבל תוכחות מוסר.

לב בשר – כי הבשר הוא רך ויהיה לבם רך לקבל המוסר ותרגם יונתן ואתבר לבא דרשיעיא דהוה תקיף כאבנא מבישריהון ואתן להון לב דחיל קדמי למעבד רעותי.

ולא תחשוב שישובו לחטוא כי אני אתן להם בימים ההם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבם רוצה לומר אם היה סבת העבודה זרה אמונות רעות מינות ואפיקורוסות בנפש אתן להם לב אחד ורוח חדשה, ואם יהיה סבתו היותם לוהטים אחר הדברים הגשמיים אסיר לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר.

לב אחד – כן כתיב לא לב חדש כמו שכתוב בסימן ל״ו מזה הספר וצ״ע מהתרגום שתרגם שניהם לב דחיל ורוח דחילא.

ורוח חדשה אתן בקרבם – בספרים רבים כתוב בקרבכם וכן כתבתי בהעתקי בתחלה אף על פי שראיתי בספרים אחרים בקרבה אחרי כן רוח חדש היה אתי לכתוב בקרבם כראותי ספרים אחרים כתובים כן נוספים על הראשונים וכן הוא במאיר נתיב שרש נתן ושרש קרב וכן נראה מפירוש הריא״ה וגם לשון הכתוב מוכיח כן שכולו מדבר שלא לנוכח וכן פסוק שלפניו ושלאחריו וכן ת״י במעיהון ובאמת כי קשה עלי מאד להחליף הספרים. אך א״א לזכות שטרא לבי תרי ושמא טעו בפסוק האחר דסימן ל״ו שהוא כולו לנוכח ולפניו ואחריו ה׳ ימהר ויחיש הזמן שיסיר השבושים מקרבנו תורה א׳ ומשפט א׳ יהיה לנו אמן.

והסרתי לב – בנביאים עם פירוש הריא״ה כתיב את לב וטעה המדפיס בין זה ובין הכתוב ביחזקאל סימן ל״ו ואין כן בשאר ספרים.

מבשרם – כן כתיב לא מבשרכם.

לב אחד – ר״ל לא יהיה עוד לבם חלוק ומסופק להאמין בה׳ כי בכל לב יאמינו בה׳.

ורוח חדשה – רצון חדש ללכת בחוקי.

לב האבן – לב קשה כאבן.

מבשרם – ר״ל מגופם.

לב בשר – רך כבשר ר״ל מוכנע ונוח.

לב אחד – שוה לטובה. ואולי הקריאה אַחֵר, וענינו כמו לב חדש האמור למטה ל״ו:כ״ו. ובקצת ספרים גם כאן: לב חדש.⁠^א

בקרבם – כן נכון. ועיין מנחת שי. ובדפוס ברישא בקרבכם, מבשרכם, שניהם לנכח. ומלת להם שלא לנכח. ועל כל פנים אין מנוס מהודות שדבר יחזקאל לנכח ושלא לנכח, כי הנה פסוק י״ז הוא לנכח ופסוק י״ח שלא לנכח.

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ובקצת ספרים גם כאן: לב חדש״.

ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה עד עתה היו הסבות אל החטא הרוח והלב, שהרוח היא המעלה הציורים מעומק הנפש אל פני הלב, ורובי הציורים הם נוטים לרעה כמ״ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שיעלה ציורי קנאה וגאוה ונקמה ותאוה ואז יתעורר הלב שהוא הכח המושל בנפש ותעמוד מלחמה בקרבו, כי ציורי השכל והבינה יטו אל הטוב וציורי היצר הרע יטוהו אל הרע, ויש לו שני לבבות, ר״ל שני מושלים ומנהיגים א׳ יפתהו לרע וא׳ לטוב, ואז יהיה לכם לב אחד שכח המושל בנפש לא יתעורר רק אל הטוב כפי עצת השכל והבינה, וגם אתן בקרבכם רוח חדשה שהרוח לא יעלה ציורים רעים כלל רק ציורי ענוה וקדושה ויראת חטא,

והסירותי את לב האבן מבשרם שעד עתה היה לבבם כאבן שקשה לפתח עליו פתוחים ורושמים, וכן לא היה מוכן לקבל הרושמים האלהיים וציורי המוסר והחכמה, ואז אתן להם לב בשר רך לקבל עליו מכתב אלהים וציורי הקדושה והרוחניות, וע״י ההכנה הזאת

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(כ) לְמַ֙עַן֙ בְּחֻקֹּתַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְאֶת⁠־מִשְׁפָּטַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֣וּ אֹתָ֑ם וְהָיוּ⁠־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃

that they may walk in My statutes, and keep My ordinances, and do them. And they shall be My people, and I will be their God.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּדִיל דְבִקְיָמַי יְהָכִין וְיַת דִינַי יִטְרוּן וְיַעַבְּדוּן יַתְהוֹן וִיהוֹן קֳדָמַי לְעַם וַאֲנָא אֶהֱוֵי לְהוֹן לֶאֱלָהָא.

למען – מבואר הוא.

באופן כי את חקותי ילכו ואת משפטי ישמרו ובזה הם יהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים, והנה איך יהיה זה שבזמן הגאולה העתידה שעליה נאמרה פרשה זו יתן השם לבני אדם לב אחד ורוח חדשה ויסלק מהם היצר הרע בהיותם חמריים כאשר הם היום הזה, הנה הוא אצלי עם פליאת תחיית המתים אשר תהיה בימים ההם כי בראותם המסות הגדולות האותות והמופתים אשר יעשה השם בזמן קבוץ הגליות והתחייה הנפלאות שיחיו בה המתים אין ספק שכל לבבות בני אדם יכנעו ויכירו וידעו כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו.

למען – ענינו כמו באופן וכן למען יחרבו (יחזקאל ו׳:ו׳).

למען – באופן שילכו בחוקותי וישמורו משפטי בלבם ויעשו אותם.

והיו לי לעם – להאמין בי ולשמור מצותי.

ואני אהיה להם לאלהים – להציל ולהושיע אותם.

בחקתי ילכו כי לא יעכב היצר בפניהם, ועל ידי כן והיו לי לעם ואני אשרה שכינתי עליהם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) וְאֶל⁠־לֵ֧ב שִׁקּוּצֵיהֶ֛ם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶ֖ם לִבָּ֣ם הֹלֵ֑ךְ דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־⁠הֹוִֽה׃

But as for those whose heart walks after the heart of their detestable things and their abominations, I will bring their way on their own heads,' says Adonai Elohim.

בָּתַר פּוּלְחַן שִׁקוּצֵיהוֹן וְתוֹעֲבָתְהוֹן לִבְּהוֹן טָעֵי פּוּרְעֲנוּת אוֹרְחֵיהוֹן בְּרֵישֵׁיהוֹן יְהָבֵית אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

ואל לב שקוציהם וגו׳ – ואותם אשר אל לב שקוץ ותועבות לבם הולך שנשארו בירושלים שלא גלו וטועים בעבודה זרה ושקוצי׳.

דרכם בראשם נתתי – שאוציא עליהם חרב ושבי וילכו בגולה.

But to the heart of their detestations, etc. And as for those whose hearts go to every detestation and abomination, who remained in Jerusalem, who were not exiled, and who go astray after idolatry and detestations.

I have placed their way upon their heads for I will draw the sword upon them, and [place them in] captivity, and they will go into exile.

ואת^א לב שיקוציהם – אשר הלך לבם עד עכשיו, כבר שבתי^ב וניחמתי, שהרי כבר נפרעתי מהם. הדא הוא דכתיב: דרכם בראשם נתתי – דרכיהם הרעים חיזרתי על ראשם.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״ואל״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שבת״.

ואל לב שקוציהם – והם, שאל לב שקוציהם לבם הלך – יאבדו ממנה.

כל זה דבר לו על שער בית י״י הקדמוני שבהר הבית ולכך עמד שם.

ואל לב שקוציהם – ואל אשר הם בירושלים עתה שהולך לבם ללב שקוציהם ותועבותיהם.

דרכם בראשם נתתי – כלומר אשיב גמולם בראשם ופירוש לב שקוציהם כאילו לבם חלוק לשני לבבות כמו שאמר אליהו לעובדי הבעל עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א י״ח:כ״א) והנה לבם חלוק והולך הרצון אחר שקוציהם יותר.

לבם הלך – מורכב הרכבת באור ותנאי שהיה לבם הולך, והטעם כבר שלמתי תחלה לאלה השבים ירושלים, רעתם אשר עשו, ועתה אעשה להם טובה. וזה כמו שאמר ירמיה ושלמתי ראשונה וגו׳ (ירמיהו ט״ו:י״ח).

ואחרי שייעדם בזה על העתיד חזר לדבר מהרשעים שנשארו בירושלם וכנגדם אמר ואל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הולך רוצה לומר אף על פי שאמרו שהגולים רחקו מעל ה׳ ולהם נתנה הארץ למורשה לא תחשוב מפני זה שהם צדיקים כי באמת אל לב שקוציהם ותועבותיהם כלומר אל תוכיות התועבות והשקוצים ההם לבם הולך שלבם הולך אחרי זה ולא אחרי ה׳, ולכן דרכם בראשם נתתי ופירשו המפרשים נתתי כמו אתן עבר במקום עתיד, ואפשר לפרשו מלשון עבר שכבר ניתנה הגזירה להיות דרכם בראשם.

לב – תוכיות הדבר ועקרו יקרא לב וכן בלב ים (שמות ט״ו:ח׳).

נתתי – כמו אתן כי דברי הנבואה ברורה כאלו כבר נעשתה.

ואל לב וגו׳ – ר״ל אבל האנשים הרשעים הנשארים בירושלים אשר לבם הולך אל תוכיות השקוצים והתועבות לא ישארו בה לעולם לרשת חלקם כי גמול דרכם אתן בראשם ויגלו ממנה למרק עוונם.

ואל לב שקוציהם וגו׳ – אמנם הרשעים הגמורים אשר לבם הולך אחרי רצון^א שקוציהם ותועבותיהם, דרכם בראשם נתתי – ואענישם. ושיעור המלות: ואשר אל לב^ב שקוציהם לבם הולך. הן אמת כי מלת לב נראה יתרה. ותלמידי אליעזר אליה איגל אומר: כי אחר שהזכיר למעלה את לב האבן ולב הבשר, אמר כאן שלבם הולך אל לב שקוציהם ואליליהם שלבם לב אבן או לב כסף וזהב או לב עץ, לא לב בשר.⁠^ג

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא), ובהתאם לפירוש יא״א שנתווסף שם. בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״רצון״.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״לב״, ובהתאם לפירוש יא״א שנתווסף שם.

ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״הן אמת כי... לא לב בשר״): ״ומלת לב קשה מאד. ודון יצחק פירש: אותם שלבם הולך אל תוכיות שקוציהם. ולדעת יא״א {= יהודה אריה אוסימו} שיעור הכתוב: ואל (אשר) בשקוציהם ותועבותיהם לבם הולך (על דרך: אשר לא הלך בעצת רשעים {תהלים א׳:א׳}). והלמ״ד טעות סופר מפני הלמ״ד שבמלת ואל.⁠״

ואל לב שקוציהם – הלב הוא עקרו של דבר ומרכזו, לא עשו השקוצים בחיצוניותם לבד רק עשו לבם ועקרם לא עבדו ע״ז מאהבה ומיראה רק דבקו בה בעצמה.

ואל לב – חוזר אל הדבור שדבר אליו בפסוק י״ב (שדבור הזה נפסק באמצע על ידי שפלטיהו מת והנביא זעק וה׳ השיב לו על צעקתו, וכשגמר התשובה חזר לדבריו הקודמים) שאמר אשר בחקי לא הלכתם, רק אל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך לבם הולך לדבק בע״ז שהם שקוצים ובעריות ויתר תועבות, ולכן דרכם בראשם נתתי – שלמתי להם כפי דרכם, והם אשמים בעצמם.

ואל וגו׳ – אבל אלה הדרים בירושלים שגם בית המקדש אצלם פונים אל תועבותיהם, אותם אעניש.

(כב) וַיִּשְׂא֤וּ הַכְּרוּבִים֙ אֶת⁠־כַּנְפֵיהֶ֔ם וְהָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃

Then the cherubim lifted up their wings, and the wheels were beside them; and the glory of the God of Israel was over them above.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּנְטָלוּ כְרוּבַיָא יַת גַפֵּיהוֹן וְגַלְגְלַיָא לְקִבְלֵיהוֹן וִיקָר אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן מִלְעֵילָא.

וישאו הכרובים – לאחר שגמר דבריו אלי נסתלק.

Then the cherubim lifted After He finished His words to me, He left.

וישאו – כבר פירשנו הענין.

וזכר הנביא שבהשלמת הדברים האלה ראה בנבואתו שהיו הכרובים נושאים את כנפיהם רוצה לומר שמלאכי עליון עזבו שמירת ישראל והאופנים לעומתם שגם כן הגרמים השמימיים סלקו השפעתם והטבתם מעל ישראל וכבוד אלהי ישראל ושכינתו נסתלק גם כן מביניהם והיה עליהם מלמעלה רוצה לומר על האופני׳ ועל הכרובים כי שב אל מקומו השמים ונעלה מעל הארץ.

וישאו הכרובים – הרימו כנפיהם להסתלק מן המקום ההוא.

לעומתם – לעומת הכרובים בשוה להם.

עליהם – על הכרובים.

וישאו הכרובים ראה שנסעה השכינה מן העיר וכבוד ה׳ התרחק מאתם.

מנחת שי

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כג) וַיַּ֙עַל֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה מֵעַ֖ל תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַֽיַּעֲמֹד֙ עַל⁠־הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר מִקֶּ֥דֶם לָעִֽיר׃

The glory of Hashem went up from the midst of the city, and stood on the mountain which is on the east side of the city.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״לעודהכל

וְאִסְתַּלֵק יְקָרָא דַייָ מִן גוֹ קַרְתָּא וּשְׁרָא עַל טוּר זֵיתָא דְמִמִדְנַח לְקַרְתָּא.

על ההר אשר מקדם לעיר – הוא הר הזיתים שהוא במזרחו של העיר וזה מסע שלישית.

on the mountain that was on the east of the city That is the Mount of Olives, which is east of the city, and this is the third stage [of the Shechinah's departure].

ויעמד על ההר – ולא ידעתי מה טיבה של עמידה זו.

ויעל – כי משער בית י״י נסע אל תוך העיר ואם לא נזכרו מעל תוך העיר עלה ועמד על ההר אשר מקדם לעיר והנה הוא מסלק מן העיר ושב לו אל מקומו השמים ופירוש מעל תוך כי למעלה מהארץ ראה אותו כמו שאמר וירומו מן הארץ לעיני (יחזקאל י׳:י״ט) וההר הזה הוא הר הזתים שהוא למזרח העיר וכן תרגם יונתן ושרא על טור זיתא.

ולכן עלה כבוד ה׳ מעל תוך העיר ויעמד על הארץ אשר מקדם לעיר שהוא הר הזתים, כי הנה כבר נסעה מבית ה׳ אל תוך העיר ואם לא נזכר ומתוך העיר נסעה שכינה אל הר הזתים, והנביא בראותו סוף הדבר ותכלית המראה שהיה לחרבן יהודה ושריפת ירושלם ובית ה׳

ויעל – נסתלק.

ויעל – נסתלק מעל תוך העיר.

על ההר – הוא הר הזיתים העומד במזרח העיר.

על ההר אשר מקדם לעיר – הוא הר הזיתים הנקרא גם כן הר המשחה.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״להכל

(כד) וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִאֵ֤נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל⁠־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֙עַל֙ מֵֽעָלַ֔י הַמַּרְאֶ֖ה אֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃

The spirit lifted me up, and brought me in the vision by the spirit of God into Chaldea, to those of the captivity. So the vision that I had seen went up from me.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְרוּחַ נְטַלְתַּנִי וְאֹבִילַתְנִי לִמְדִינַת אַרְעָא כַסְדָאֵי לְוַת בְּנֵי גָלוּתָא בְּחֶזְוָא בְּרוּחַ נְבוּאָה דִי שְׁרָת עֲלֵי מִן קֳדָם יְיָ וְאִסְתַּלֵק מִנִי חֲזְוָא דַחֲזֵיתִי.

במראה ברוח אלהים – נדמה לי כאלו עכשיו הוא מחזירני מירושלים לבבל.

in the vision, with the spirit of God It seemed to me as though He now was taking me back from Jerusalem to Babylon.

ורוח נשאתני – לאחר שראיתי כל המראה הזאת הכתובה למעלה, היא דומה בעיני כאילו רוח נשאתני והחזירני חלילה כשדימה אל כל הגולה. ולא שהיה מעשה ממש אלא במראה ברוח אלהים ולאחר כן נסתלק מעלי המראה אשר ראיתי.

ורוח נשאתני, במראה ברוח אלהים – להודיע כי ההליכה לירושלם והשיבה לבבל לא היה ממש אלא במראה ברוח אלהים נראה לו כן.

ויעל מעלי המראה אשר ראיתי – אז עלתה מעלי רוח הנבואה ונתן לי רשות לדבר זהו שאמר למעלה ובדברי אותך אפתח את פיך וגו׳ (יחזקאל ג׳:כ״ז).

במראה ברוח אלהים – זה הפלגה בבאור ולא יעשה כן תמיד.

נשאהו רוח נבואתו ויביאהו כשדימה אל הגולה, אבל לא היתה ביאתו שמה בהקיץ ובפעל כי הוא שמה היה עומד תמיד אלא כמו שבמראה הנבואה נדמה לו שבא אל ירושלם ככה עתה בסופה נדמה לו שבא ירושלם לבבל והוא אומרו ורוח נשאתי ותבואני כשדימה אל הגולה במראה ברוח אלהים רוצה לומר שהכל היה במראה הנבואה ושאז נסתלקה ממנו הנבואה ההיא והוא אומרו ויעל מעלי המראה אשר ראיתי.

ואומרו ואדבר אל הגולה את כל דברי ה׳ אשר הראני כתב ה״ר דוד קמחי שרמז אל כל מה שנזכר למעלה מתחלת הספר ועד כאן מדבר המגלה ובואו אל הגולה תל אביב ושבתו שם משמים שבעת ימים וצאתו אל הבקעה וקחת הלבנה וחקויה ושכיבתו על צדו הימני והשמאלי ודבר העבותים ודבר חטין ושעורים וחרב חדה ודברי התוכחה ובואו לירושלם ושובו לבבל, הכל אמר להם ועל הכל אמר את כל דברי ה׳ אשר הראני, ולי נראה שלא אמר זה אלא על המראה אשר ראה בשנה השישית כי מה שראה קודם לכן ימים רבים כבר אמרו להם:

ותבאני – בספרים מדוייקי חסר יו״ד אחר בי״ת.

נשאתני – ענין לקיחה כמו ישא ברכה (תהלים כ״ד:ה׳).

ורוח – רוח הנבואה לקחני משם והביאני אל ארץ כשדים.

במראה ברוח אלהים – במראה הנבואה נראה לי כאלו הביאני אל ארץ כשדים כי באמת שם היה אבל מתחלה נראה לי במראה הנבואה כאלו בא לירושלים כמ״ש ותבא אותי ירושלמה במראות אלהים (יחזקאל ח׳:ג׳) ועתה נראה לו במראה הנבואה כאלו חזר למקומי.

ויעל מעלי – ואז נסתלק מעלי המראה אשר ראיתי.

ורוח נדמה לו שהרוח שהביא אותו לירושלים נשא אותו אל הגולה עם המראה, כי גם השכינה הלכה אתו, ושם עלה המראה מעליו.

ויעל – ויסתלק.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כה) וָאֲדַבֵּ֖ר אֶל⁠־הַגּוֹלָ֑ה אֵ֛ת כׇּל⁠־דִּבְרֵ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר הֶרְאָֽנִי׃

Then I spoke to those of the captivity all the things that Hashem had shown me.

תרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִתְנַבֵּיתִי לִבְנֵי גָלוּתָא יַת כָּל פִּתְגָמַיָא דַייָ דְאַחְזִינִי.

ואדבר, אשר הראני – בסגול הה״א וליתא כותיה. ומה שאמר את כל דברי י״י דבר המגלה ובאו אל הגולה תל אביב (יחזקאל ג׳:ט״ו) ושבתו שם משמים וצאתו אל הבקעה וקחתו לבנה ושכיבתו על צדו ודבר העבותים ודבר חטין ושעורים וחרב חדה ודברי התוכחה ובואו לירושלם ושובו לבבל הכל אמר להם זהו את כל דברי י״י אשר הראני.

הראני – המסורת עליו לית סגול וקמץ.

אל הגולה – אל אנשי הגולה למען ישלחו הדברים לקרוביהם לירושלים.

את כל דברי ה׳ וגו׳ – כל הדברים אשר הראוהו בשנה הששית שאז הובא לירושלים במראה הנבואה.

ואדבר אל הגולה – לנחמם שהשכינה עמם, ושעוד ישובו לארצם.

תרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון