תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For praise; for David, composed by the sons of Korah, good discernment.
רמז תשמו
למנצח לבני קרח משכיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו. זה שאמר הכתוב מוליך לימין משה וגו׳ מכאן אתה אומר שלא היו ביד ישראל מעשים לא לגאולה ולא לקריעת ים סוף, אלא על מה נגאלו לעשות לו שם עולם וכן הוא אומר כבהמה בבקעה תרד רוח ה׳ תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. א״ר אלעזר אמר להם משה לא במעשיכם אתם נגאלין אלא למען תספר באזני בנך וגו׳ וליתן שבח להקב״ה לספר גדולתו ותהלתו בין העו״א, וכן הוא אומר ספרו בגוים (את) כבודו, וכן בני קרח אומרים אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו, אמר רב חנן וכי באזניהם שמעו מאבותיהם והלא הם עצמם יצאו ממצרים שנאמר ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף, ולמה אמרו אבותינו ספרו לנו, אמר רב כהנא שהתנבאו על הדורות האלו אמרו להקב״ה לאבותינו עשית ולנו לא עשית, וכן הוא אומר פועל פעלת בימיהם בימי קדם פועל שפעלת שיצאו ממצרים וקרעת ללהם את הים אבל לנו לא עשית כן, וכן הוא אומר לא לנו ה׳ לא לנו מה הנאה יש לנו שעשית עם אבותינו ואימתי הוא הטובה שאמרת לנו לעשות שתעשה עמנו אות לטובה שנאמר עשה עמי אות לטובה בימי אברהם פעלת פעולה גדולה ומה היא ויחלק עליהם לילה ואף בניו רצית במדבר ולנו אין אתה מתרצה וכן הוא אומר רצית ה׳ ארצך.
קול תפהים ותעלים יסבח בה אלמואט׳בין מן בני קרח אללואניין.
מאמר הסברה ולמוד שבו משבח את המתמידים מבני קורח הלוי.
מאמר השכלה ולמוד ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני קרח הלוים.
(הקדמה) ענין פרק זה וכוונת האבות בו כי אתה ה׳ אשר הטיבות לנו ואח״כ יסרתנו, ולפיכך אנו מבקשים מלפניך רחמים והרוחה.
[58 א] ואלמזמור אלדֺי ילי הדֺא קרﹸב מן מענאה פי דֺכר מא תקדם מן צנע אללה ואעאדתה באלדעא אליה אן יפעל פי אלמסתאנף מתֺל מא פעל פי אלסאלף.
The Psalm which follows this one, (Psalm 44), is close in meaning to what was mentioned previous (42, 43). What God had done earlier and the protection He provided when he cried out to Him. (Consequently) He renewed it, just as he had done in the past.
למנצח לבני קרח משכיל – גם זה המזמור על לשון בני הגלות.
(הקדמה) גם זה המזמור תפילה על הגאולה מזה הגלות. ואמר:
(א-ב)לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל, אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וגו׳. אמר הגאון, שזה המזמור עשאו המשורר על צרת היהודים בימי המן הרשע1. ואמר, אֱלֹהִים, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וגם אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, על דרך ׳כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך׳ (ירמיה י׳:ז׳), שהכל יודעים שיש ׳אלוקי האלקים׳ נמצא יכול2, וסיפרו לנו שפֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם:
1. ראה בפתיחה שספר השני מדבר על חורבן בית ראשון וגלות בבל. אך בנדפס פירש על גלותנו זה, אך גם שם הזכיר (פסוק כ) את גזירת המן.
2. ׳אלקים – באזנינו שמענו׳, שמענו באזנינו שיש ׳אלקים׳ שהוא ׳אלקי האלקים׳ שכולם מודים בו. וכ״כ בבראשית (יא ו) שכל האומות חושבות שיש ׳אלהי האלהים׳ שכל האלוהות מסכימים לדעתו, כאמרו (מלאכי א׳:י״א) ׳כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים׳. ובמנחות (קי.) ׳דקרו ליה אלהא דאלהיא׳, ופירש רש״י (מלאכי שם) שאפילו מי שיש לו עבודה זרה יודע שיש אלוה שהוא על כולם, וראה מהרש״א שם. וראה מש״כ בשמות (לד כג), ובדברים (י יז).
למנצח לבני קרח, מזמור זה הוסד ג״כ על הגלות, מזכיר הנפלאות שעשה ה׳ להם בימי קדם ומבקש שיוסיף ידו שנית להושיעם כי רק בו בטחו, ומספר כל הצרות שעברו עליהם בגלותם, ושבכל זאת לא נסוג לבם אחור מאמונתו, וע״כ ראוי שיפדם למען חסדו, ובא אל התפלה תחלה מצד כבוד ה׳ לבל יחולל, ואח״כ מצד גודל אמונתם, ואח״כ ידבר מצד חסד ה׳, שכל השפל יותר יגדיל ה׳ עמו חסדו, כמ״ש כי שחה לעפר נפשנו ופדנו למען חסדך, והם הג׳ דברים שהזכיר לקמן סי׳ קט״ו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך.
למנצח וגו׳ – אם נקבל דברי רז״ל שמזמורי תהלים ברוח הקודש נאמרו סרה על קושיא; וכל בן דעת ידע להפריד בין רוח הקודש ובין נבואה, ודוד אחר חטאו כתב (תהלים נ״א:י״ב-י״ג) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, א״כ רוח הקודש עוררתהו, ובקראו דברי משה המאיימים על ישראל ומעתדים עליהם גלות בין העמים ולחץ קשה (קללות כי תבא ובשאר מקומות) הבין שיבא יום שדבריו יתאמתו וצייר לעיני שכלו הטהור שפל מצב בני ישראל בגלות והתאמצם בעבודה ה׳ וחבר מזמור זה לשיר אותו לדורות בבית המקדש; ואם לא נניח דעה זו בודאי לא נדע מזמור זה באיזה זמן נכתב, לפי שבלי פקפוק לכל הפחות בזמן מלכי בית חשמונאי הראשונים כבר נסדרו ספרי תנ״ך כסדרם בלי תוספת ומגרעת כמו שהם בידנו עתה, וענין מזמור זה יאות ללחץ אחינו בני ישראל בצרפת ובאשכנז בסוף האלף החמישי ולא לגלות בבל או לדורות הראשונים של גלות אדום, וכל מזמורים אלה המדברים בגלות בני ישראל או בלחצם תחת עול העמים, כמו מזמור זה וסימן ע״ט וקל״ז הם כתובים במליצה קלה ונמרצת כאילו יצאו מקולמוס איש אחד שטרח להשיב עטרת שפת קודש ליושנה, ושנים האחרים נוכל להניח שנכתבו בראשית גלות בבל, רק מזמור זה מצייר מצב האומה בשפלות ובלחץ גדול עד שמכריחים אותה לכחש את אלהיה או לסבול עול כבד קשה ממות שהכביד עליה גוי מתנקם בעוד שהאומה זרויה בין הגוים, וזה לא יתכן אפילו לימי אנטיוכוס עם כל הרעה אשר עשה לישראל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O LORD,1 with our ears we have heard, our fathers have told us of the deed you did in their days, in the days of old.
1. LORD: God.
למנצח לבני קרח משכיל – אלהים באזנינו שמענו. זה שאמר הכתוב (ישעיהו ס״ג:י״ב) מוליך לימין משה וגו׳. מכאן אתה למד שלא היה ביד ישראל כשיצאו ממצרים מעשים שיגאלו בהם ולא מעשה אבותם ולא בזכותם נקרע הים אלא לעשות לו שם. וכן הוא אומר (שם י״ד) כבהמה בבקעה תרד. וכשנגאלו ממצרים אמר להם משה לא במעשיכם אתם נגאלין אלא למען תספר באזני בנך ליתן שבח למקום שבניו מספרים כבודו בין העכו״ם. וכן הוא אומר (תהלים צ״ו:א׳) שירו לה׳ שיר חדש. (שם ג׳) ספרו בגוים כבודו. וכן אמרו בני קרח אבותינו ספרו לנו והלא הם עצמם מספרים שיצאו ממצרים. ומה כבודו של הקדוש ברוך הוא שמספרים בניו בין העכו״ם. אלא שהיו מתנבאים על הדורות. אמרו בני קרח לאבותינו עשית ולא לנו מה הנאה יש לנו במה שעשית לאבותינו. ואימתי יש לנו הנאה כשתעשה עמי אות לטובה (תהלים פ״ו:י״ז) עשה עמי אות לטובה. ראשונים בימי אברהם פעלת פעולה גדולה שנאמר (בראשית י״ד:ט״ו) ויחלק עליהם לילה. אף בניו במדבר פעלת להם ולהם רצית ולא לנו. וכן הוא אומר (תהלים פ״ה:ב׳) רצית ה׳ ארצך.
יא רב אנא סמענא באד׳אננא מא קצוה עלינא אבאינא מן אפעאל פעלתהא פי עצרהם פי אלזמאן אלמתקדם.
אלוהים! הרי אנחנו שמענו באוזנינו את מה שספרו לנו אבותינו ממעשים שעשית בתקופתם בזמן הקדום.
אלהים, ה׳ אנחנו שמענו באזנינו מה שספרו לנו אבותינו על פעולות שפעלת בימיהם בימים הקדמונים.
באזנינו שמענו – כאן אתה למד שהיו מדברים בני קרח בשביל דורות הללו הבאים אחריהם שאילו הם עצמם לא היה להם לומר אבותינו סיפרו לנו שהרי הם עצמם ראו ניסי המדבר והים והירדן ומלחמות יהושע כן מפורש בהגדת תלים.
with our ears we heard From here you learn that the sons of Korah were speaking for the generations following them, for if it were for themselves, they should not say, "our fathers told us," because they themselves witnessed the miracles of the desert, the Jordan, and Yehoshua's war. In this manner, it is explained in the Aggadah of Tehillim (Midrash Tehillim 44:1).
למנצח לבני קרח – אלהים באזנינו שמענו – והמספרים היו אבותינו שהיו צדיקים והם נאמנים.
ועוד טעם אבותינו – שכל אב אוהב את בנו ולעולם לא יורנו רק האמת לבדו.א
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״לבדו״.
O GOD, WE HAVE HEARD WITH OUR EARS, OUR FATHERS HAVE TOLD US. Those who told us [what you did in the past] were our fathers. They were righteous [men]. They are faithful witnesses.1 Another meaning for our fathers [told us] is, every father loves his son and he will always teach him only the truth.2
1. Hence we believe what they told us.
2. A father will only transmit the truth to his son.
אלהים באזנינו שמענו – ופרושו: אבותינו ספרו לנו.
וטעם בימיהם – על האבות הקדמונים כי אבות בני הגלות לא היה זה הדבר בימיהם אלא האבות שנכנסו לארץ שהיה בימיהם הפועל הנורא וראו הנסים הגדולים שעשה האל לישראל שכבשו הארץ ולא הוצרכו למלחמה הם ספרו לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור עד בני הגלות.
אלהים - באזנינו שמענו. מאבותינו מה שעשית בהכנסם לארץ ישראל1:
1. האבות שנכנסו לארץ שהיה בימיהם הפועל הנורא וראו הנסים הגדולים שעשה האל יתברך לישראל, שכבשו הארץ ולא הוצרכו למלחמה, הם סיפרו לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור עד בני הגלות (רד״ק).
פועל – הבדלו מן מעשה התבאר (ישעיהו ה׳ ובסי׳ זה סי׳ כ״ח ד׳).
אלהים – ר״ל כי דבר הנמסר לאדם ע״פ השמועה והקבלה יכול להיות שקר משני טעמים,
א. אם המספר הראשון בדהו מלבו,
ב. אם המספר האמצעי המספר בשמו בדה מלבו או שלא הבין דבריו כראוי, לעומת זה אמר שהקבלה שיש לנו מן הנסים שנעשו לאבותינו מימי קדם הם אמת מכל הצדדים,
א. שלא קבלנו הספורים ע״י מספרים אחרים רק באזנינו שמענו
ב. שאא״ל שמורישי הקבלה הזאת בדו מלבם הדברים האלה, כי אבותינו ספרו לנו – וידוע שהאבות לא יורישו לבניהם אמונה כוזבת, וקבלה כזאת הנמשכת מאבות לבנים היא אמתיית, ובא לנו הקבלה כי פועל פעלת בימיהם – היינו שפעלת אז פעולה חדשה בלתי נתלה בסדרי הטבע וחקיה שזה קרוי מעשה, (שמעשה הוא הדבר הנגמר שהוא פעולת הטבע, ופעולה הוא העסק המתחדש עתה), רק פעלת ע״פ נס ענינים חדשים נעלים על סדרי הטבע, וזה היה בימיהם – שהם ראו זאת בעיניהם, רק שזה היה בימי קדם – כי עתה אותותינו לא ראינו - מבאר מה היה הפעל.
פעל פעלת – כבר כתבנו למעלה בסימן ז׳:י״ד ששרש פעל מורה עשות דבר בכונה כדי שיצליח.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You with Your hand drove out the nations, and planted them. You broke up the peoples, and spread them abroad.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You drove out the Canaanite Gentiles with your mighty hand; and you planted them, the house of Israel, in their land; you broke the peoples and sent them away.1
1. Sent them away: destroyed them.
אנך בקדרתך קרצ׳ת אממא פגרסתהם מכאנהם, ואהלכת אחזאבא פטרדתהם מן בין ידיהם.
אתה, שאתה בכחך גרשת גוים ונטעתם במקומם והשמדת לאומים וגירשתם מלפניהם. ותיבת תרע ענין רצוץ והשמדה, וראה לעיל ב ט. וכמו רועה התרועעה ארץ בישעיה כד ט, והכוונה שמקצת השמדת ומקצתם הברחת וגירשת. ושלוח האמור כאן גירוש, כי כל שלוח שבמקרא חלקו רבינו לשבעה פנים ופירטתים לקמן פא יג.
ואדכׄאלה ידך בין אתה וגוים הורשת למא כאנת אליד מן אלמכׄאטב אגאז כון אלמכׄאטﹶבה לה פי הורשת דון אלאכׄבאר ען אליד פי קו׳ הורישה פכאן יכון דֺלך אולﹶי אללהם אלא לו קאל אתה גוים הורשת.
“Your hand” is inserted between “You” and “displacing nations.” For what reason is ‘hand’ in second person? Move the discourse next to “displacing” below the predicate ‘hand’ of ‘displacing,’ for that would be more suitable, as if it said ‘your nations displace.’
תרע לאומים – הרעת לשבעה אומות גדולות ושילחתם מפנינו ואתה בידך וכחך הורשתם מתוך ארצם ותטעם לאבותינו בתוכה.
You inflicted harm on kingdoms You inflicted harm on the seven great nations, You sent them out from before us, and with Your hand and Your strength You drove them out of their land and planted our forefathers in its midst.
אתה {וגו׳} הורשת – מפני בני ישראל.
ותטעם – תחתם.
ותשלחם – ותורשם.
אתה – כבר הזכרתי כי משפט העברים לחסר הבי״ת, כמו: מצאתי בית י״י. וככה אתה בידך – בכוחך או במכתך.
ומ״ם ותטעם – שב אל אבותינו.
ולמ״ד לאומים – משרת, כמו: שבחוהו כל האומים (תהלים קי״ז:א׳).
ומ״ם ותשלחםא – שב אליהם, כמו: ותגרשם.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״ומ״מ ותשלחם״.
THOU. I have already noted1 that it is customary for the Hebrews to omit a bet.2 Compare, I have found... in the house of the Lord (bet Adonai) (Kings II 22:8).3Attah yadekhah (Thou Thy hand) should be interpreted as if written, attah be-yadekhah (Thou with Thy hand).4 The meaning of Thou with Thy hand is You with your power, or You with Your blow.5
The mem6 of the word va-tita’em (and didst plant them) refers back to our fathers (v. 2).7 The lamed of le-ummim (peoples) is a preposition.8 Compare the word ummim (peoples) in Laud Him, all the peoples (ha-ummim) (Psalms 117:1).9 The mem of va-teshal-lechem (and didst spread them abroad)10 refers to the peoples. Va-teshallechem means, You expelled them.11
1. See Ibn Ezra on Ps. 3:8.
2. A bet prefix, an inseparable preposition.
3. Bet Adonai (house of the Lord) should be read as if written be-vet Adonai. The problem is that our texts of Kings II 22:8 have be-vet Adonai. Ibn Ezra either had a different reading of Kings II 22:8 or he erred in quoting the text. He possibly had Kings II 12:11 in mind. The latter reads bet Adonai rather than be-vet Adonai. See Ibn Ezra on Ps. 3:8 and the notes thereto.
4. Our verse literally reads: “Thou Thy hand didst drive out the nations.” Hence Ibn Ezra’ comment.
5. Ibn Ezra comments thus to avoid any anthropomorphism.
6. The mem suffixed to a verb is a pronoun meaning “them.”
7. In other words the term them in and didst plant them refers to our fathers.
8. Ibn Ezra renders le-ummim. To the nations. He renders tara le-ummim (Thou didst break the peoples): You brought evil upon the nations.
9. We thus see that the word ummim means, nations. There is a similar word for nations viz. le’ummim. Hence Ibn Ezra’s comment. See Ibn Ezra on verse 15.
10. In contrast to the mem of va-titta’em.
11. Va-teshallechem lit. means, and you sent them away. The latter can also have a positive connotation, that is, it may mean, and you accompanied them. See Ibn Ezra on Gen. 24:59. Hence Ibn Ezra’s comment. Ibn Ezra renders our verse: You with Your hand drove out the nations; You planted our fathers [in their place]; You did evil to the peoples, and sent them away, that is, You expelled them from the land.
אתה ידך – חסר בי״ת השמוש, כמו הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), וכן נפשי אויתיך (ישעיהו כ״ו:ט׳). אמר אתה בידך גרשת הגוים כי לא גורשו בידי ישראל כי לא הוצרכו להלחם ונטעת ישראל במקומם, וטעם הנטיעה שיהיו שם עומדים לעולם אם לא חטאוא כאלו נטועים בארץ. וכן תביאמו ותטעמו (שמות ט״ו:י״ז), ונטעתים על אדמתם (עמוס ט׳:ט״ו).
תרע לאמים – הלמ״ד לשמוש כי נמצא בלא למ״ד שרשו אמם, כמו שבחוהו כל האומים (תהלים קי״ז:א׳).
ותשלחם – שלחת האמים מפניהם.
ויש מפרשים: ותשלחם – ותהרגם, מן בשלח יעבורו.
א. כן בכ״י פרמא 1872, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״אם לא חטאו״.
(ג-ד) כי אז אתה ידך - ביד מידת הדין1 שענשת אותם על רוב רשעם: גוים הורשת. כאמרו (דברים ט ה) ׳כי ברשעת הגוים האלה ה׳ אלקיך (מוריש אותם) [מורישם] מפניך׳: ותטעם. ונטעת בה את אבותינו, לא בגבורתם, כי ימינך – שהכית את האומות, וזרועך - שנפל עליהם ׳אימתה ופחד בגדול זרועך׳ (שמות טו טז), ואור פניך - מידת רחמיך: כי רציתם. לא בזכותם:
1. אתה ידך – אתה בידך, וחסר בי״ת (אבע״ז), ובשיעורים פירש ׳אתה - וידך׳, אתה – מידת הרחמים, וידך – מידת הדין, ושב לפרש שבידך – גויים הורשת, אך ׳אתה׳ – ׳ותטעם׳.
ומהו ה׳פועל׳, שכשיצאנו מארץ מצרים ונכנסנו לארץ ישראל, אַתָּה ויָדְךָ הייתם לעזרה למו, ׳ידך׳ – שהיא מידת הדין, גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ, ו׳אתה׳ – שהוא מידת רחמים, נטעתם בארץ ישראל, לולא המה אחר כך מרו והתעיבו1. [ועוד], ׳ידך׳ תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם, כי רבים מעם הארץ נסו להם, כי הגרגשי פנה ורבים עוד2, נמצא שמה שהיה מידת הדין לזה – היה רחמים לזה, על דרך ׳עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה׳ (שמות ט״ו:ג׳), כמבואר במקומו3:
1. ׳טעם הנטיעה, שיהיו שם עומדים לעולם, כאילו הם נטועים בארץ׳ (רד״ק), ובשמות (טו יז) פירש רבינו: ׳תביאמו ותטעמו – שלא יגלו ממנה׳. ובשיעורים שם: ׳התפלל שמה שיבואו לארץ לא יהיה עיכוב מה בעלמא, רק שיעמודו שם לעולמי עד, באמרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו׳, כלומר שיטעם שם עד עולם, ולא עלתה תפילתו על זה לרֶשע ישראל׳.
2. ראה מש״כ בבמדבר (א ב, י׳:ל״ה) שלולא שלחו מרגלים, היו נכנסים לארץ בלי מלחמה, ׳שהיו האומות בורחים כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ישעיהו י״ז:ט׳)׳, ׳ואולי היו משפחות מהגרגשי שעליו אמרו ז״ל (ויקר״ר יז ו, ירושלמי שביעית פ״ו ה״א) שעמד ופנה מאליו׳.
3. ׳עזו וזמרתו של הקב״ה רמה בים את סוס ורוכבו וכו׳, ויהי לי לישועה – והוא אשר רמה את האויב בים היה לי לישועה, כאמרו (ישעיה ס״ו:י״ד) ונודעה יד ה׳ את עבדיו – וזעם את אויביו׳ (נדפס שם), ׳אותו ה׳עזי וזמרת יה׳ ש׳רמה בים סוס ורוכבו׳ – היה לי לישועה׳ (שיעורים שם).
אתה ידך גוים – בספרי ספרד ידך בטעם מרעיש ויש ספרים ידי גוים.
הורשת – גרשת.
אתה ידך – בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא״י ובמקומם נטעת את ישראל.
תרע – הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם.
אתה ידך – מוציא שליח כמ״ש באילת השחר (כלל ר״ט).
גוים, לאומים – מבואר למעלה (ב׳ א׳) שגוים יקראו מצד הקיבוץ ולאומים או אומים יקראו מצד הדת, ושנאת ה׳ אותם היה על ידי דתיהם הנשחתות שהיו עובדי גלולים, ועז״א תרע לאומים והלמ״ד הוא לשימוש, או שחסר הלמ״ד תרע ללאומים.
אתה ידך גוים הורשת – מה שהורשת את הגוים ליטע שם בני ישראל לא עשית זאת ע״י אמצעי וע״י הטבע, רק אתה בעצמך,
ובידך לא ע״י סדרי הטבע, והיה בזה שני ענינים,
א. שגוים הורשת לטובת ישראל כדי שתטעם שם בארץ,
ב. עשית זאת מפני רשעת הלאומים, שעז״א תרע לאומים שזה יען רצית להרע להם ע״י רוע מעשיהם, ועי״כ ותשלחם מן הארץ, וכמ״ש כי מרשעת הגוים ה׳ מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה, ר״ל לטובת ישראל, ולהעניש את הלאומים.
ותשלחם – מלשון תשלח קציריה עד ים (למטה פ׳:י״ב) ומוסב לאבותינו כמו כנוי של ותטעם, ור״ל הפריחם והרחבת את גבולם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For not by their own sword did they get the land in possession; their own arm did not save them. But Your right hand, and Your arm, and the light of Your countenance, because You were favorable to them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For they did not inherit the land by the strength of their swords, and the might of their arms did not redeem them, for [it was] your right hand, and your strong arm and the light of your glorious splendor; for whenever they occupied themselves with the Torah, you were pleased with them.
ושהם אינם יורשים את הארץ בחרבות שלהם. ואין זרועותיהם מושיעות אותם. אלא ימנך והעוז שלך ואור הפנים שלך כפי שרצית אותם.
וזרועך, ועזך.
וקו׳ כי ימינך וזרועך ואור פניך מעני עלי וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך הושיעה כי הו במעני לכן מתֺל כי אל ארצי (בראשית כד:ד)
ואלעלה פי דֺלך כי רציתם אי אנהם מא נאלהם דֺלך בקדרתהם וקותהם לכן בחולך וקותך ומא דֺלך איצֺא באסתחקא[ק] לפצֺלהם לכן בגמיל מדֺהבך פיהם ורצֺאך ענהם אלתֺם צאר ידכׄל במתֺל דֺלך ליסתגלבה.
The phrase; “but Your right [hand,] Your arm, and Your good will” meaning ‘their arm did not give them victory rather Your right hand grants them victory. ‘Kî’ means ‘but’ as in “but my land” (Gen. 24:4.).
The purpose “for You favored them” is that He does not give them this (victory over foreign nations) by virtue of their power and strength but because of Your power and strength. Furthermore, this is not contingent upon the worthiness of their merit but Your beautiful covenant and Your favor to them. Afterwards, He [God] made it possible to enter in the manner which he sought (i.e., through God’s will Psalm 44:5).
[רציתם – לשון רצון.]
You favored them Heb. רציתם, an expression of favor.
אכיברציתם – כיג רצית אותם.
א. ביאור זה מופיע בכ״י ס״פ לאחר הביאור על פסוק ח׳.
ב. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: ולא.
ג. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: ולא.
כי – מ״ם בחרבם שב אל אבותינו.
כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם – זה לבדו הושיעם.
FOR NOT BY THEIR OWN SWORD. The mem1 of ve-charbam (by their own sword) refers back to our fathers (v. 2).2
BUT THEY RIGHT HAND, AND THINE ARM, AND THE LIGHT OF THY COUNTENANCE, BECAUSE THOU WAST FAVORABLE UNTO THEM. This alone saved them.
1. Which is a pronominal suffix meaning their.
2. Their refers to the fathers.
כי לא בחרבם – אתה הורשת הגוים כי לא הורישום ישראל בחרבם וירשו הם ארצם, וכן זרועם לא הושיעה למו.
כי ימינך וזרועך – כפל ענין במלות שונות, וזכר הימין כי בה יעשו המלאכות והמלחמות.
ואור פניך – אור הבא להם מאת פניך כי הישועה נמשלת לאור והצרה לחשך.
כִּי לֹא בְחַרְבָּם וגו׳ כִּי יְמִינְךָ. שהיא ׳ימין ה׳ רוממה׳1 המכה באויביהם מכה בלתי סרה2: וּזְרוֹעֲךָ. שהיא ה׳זרוע הנטויה׳ על האויבים להכות שנית אם ישובו למרות עיני כבודו3, ושלא לנתק אהלם משם4: וְאוֹר פָּנֶיךָ. שהיא תורתך התמימה המאירה עין לבנו, כי תחילת דבר יהושע ציווה לקרות תמיד ולעשות ככל הכתוב בספר תורת משה5. אלה הם השלושה דברים שבעבורם הם ירשו ארץ6:
2. ע״פ ישעיה (יד ו) ׳מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה׳, מכתו לא היתה סרה מכל העמים, אלא תמיד היה מכה אותם (רד״ק שם).
3. ראה מש״כ בדברים (ד לד) ׳ובזרוע נטויה – מוכנת להכות עוד, להורות שאם לא ישוב החוטא שתשוב להכות׳, וכן שם (יא ב).
4. שלא לעזוב את ארץ ישראל מפני ישראל.
5. ביהושע (א ו-ח): ׳חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ וגו׳, רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי׳ וגו׳, ע״ש.
6. ימין ה׳, זרועו הנטויה, ותורת ה׳ שהיא אור פניו.
רציתם – מלשון רצון.
כי לא בחרבם – מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם.
ימינך וזרועך – התבאר אצלי בכ״מ שכתוב זרוע שהוא הפרק העליון והוא המניע את היד, ואצל ה׳ יציין תמיד המעשה שיעשה בלי השקף על זכות המקבלים.
כי – מבאר שדבר זה לא היה ע״פ הטבע רק אתה ידך גוים הורשת,
כי לא בחרבם ירשו ארץ שלא כבשו ע״י חרבם וגבורתם, וגם זרועם לא הושיעה למו – הזרוע הוא הפרק העליון של היד, ומציין תמיד את המניע הראשון, את הכח המניע את היד, ומבואר אצלי תמיד שבכ״מ שנזכר זרוע אצל ה׳ יציין שגם ראשית התנועה וסבתה בא מאת ה׳, ר״ל כי כל המעשים שיעשה ה׳ ע״י זכות ישראל יצוין שנעשה המעשה בידו לא בזרועו, כי הזרוע שהניע את היד הוא הזכות, אבל המעשה שנעשה שלא בהשקף על זכות הדור וצדקתם נקרא זרוע ה׳, ואמר פה שלא לבד שלא בחרבם ירשו ארץ, כי גם לא היו אז ראוים לזה ע״פ מעשיהם, כמ״ש לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, עד שגם זרועם לא הושיעם למו, שלא היו גם בזכותם, רק ימינך וזרועך שהיה ע״י ימין ה׳ העושה נפלאות, וע״י זרועו שהוא החסד העליון הבלתי מביט על זכות כלל שלא היה בזכות הדור, ולא היו נסים נסתרים רק שהיה אור פניך שנתגלה אורך אז בגלוי בנסים גלויים,
כי רציתם – ע״י הרצון העליון שאין טעם לרצון.
כי ימינך וגו׳ – הם הושיעו למו.
ואור פניך – שהיית מראה להם פנים מאירות וצוחקות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You are my King, O God. Command the salvation of Jacob.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You are my king, O God; at this time command the redemption of the house of Jacob.
אללהם אנת הו מלכי מנד׳ כד׳אך אמר במגות׳את אל יעקוב.
ה׳! אתה מלכי תצוה שיהיו כך ישועות בית יעקוב.
אתה, אלהים אתה הוא מלכי, כיון שכן צוה בתשועת בית יעקב.
בקו׳ אתה הוא מלכי אלהים. ואכׄדֺ פי וצף אלחאל אלתי תעוצֺוא מן אלאולי בהא מן אלדֺלה ואלצֺגר ואלתפרק פי אלאמם.
It states “You are my king, O God.” He repeats in his description of the circumstances in which they sought appropriate compensation for the initial humiliation, sorrow and dispersal among the nations.
צוה ישועות יעקב – גם לבאים אחרינו.
command the salvations of Jacob Now too.
אתה הוא מלכי – מקדם, שעשית אותם ישועת.
גם אתה צוה ישועות יעקב – גם זה נעשה בבבל, ונאמר בבית המקדש כשנבנה.
אתה – ידבר המשורר על לשון ישראל.
וטעם להזכיר יעקב בדבריו – המלאך הגואל אותי מכל רע (בראשית מ״ח:ט״ז).
THOU. The poet speaks on behalf of Israel. He mentions Jacob in his psalm [because Jacob prayed:] the angel who hath redeemed me from evil(Gen. 48:16).1
1. Command the salvation of Jacob means, command the angel, who redeemed our father Jacob from all evil, to redeem us.
אתה הוא מלכי אלהים – כאשר ידבר על בני הגלות ידבר פעם דרך פרט בלשון רבים ופעם דרך כלל בלשון יחיד. ואמר אתה הוא שעשית כל הנפלאות האלה עם אבותינו כמו שהיית מלכי אז כן אתה מלכי עתה ואתה אלהים שופט האמת אם כן כמו שהושעת אבותינו כן תושיענו עתה.
וטעם צוה – על דרך כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צ״א:י״א).
אתה הוא. לא שנית1: צוה ישועות ׳יעקב׳. ׳ישועות׳ עמך שאמרת שישאר בסוף כל האומות2, כאמרו (ירמיה ל יא) ׳כי אעשה כלה בכל הגוים [וגו׳] ואותך לא אעשה כלה׳:
1. ע״פ לשה״כ במלאכי (ג ו) ׳אני ה׳ לא שניתי׳, ומבאר רבינו בכמה מקומות שאין שינוי אצל ה׳, ואם נוהג במידת הדין, אין זה אלא בגלל מעשיהם של הנידונים, לא בגלל שינוי רצון אצלו.
2. כפי שפירש רבינו משמעות השם ׳יעקב׳. וכן פירש בישעורים: ׳כלומר, כיון שאתה הוא האלקים בעצמו שעשית להם נס, על דרך ׳ואני ה׳ לא שניתי׳ (מלאכי ג ו), צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳.
(ה-ו)אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים. כלומר, כיון שאתה הוא האלקים בעצמו שעשית להם נס, על דרך ׳ואני ה׳ לא שניתי׳ (מלאכי ג׳:ו׳), צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב, ובְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ וגו׳:
מלכי אלהים – הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב.
אתה – א״כ אחר שנפלאותיך הקדומים לא קדם להם זכות וכשרון הדור, וגם לא היית אז מחוייב לעשות זה למען כבודך כי אז עדיין לא נקרא שמך עליהם, כמ״ש בימיהם בימי קדם, כ״ש עתה אשר אתה הוא מלכי אלהים ושמך עלינו נקרא, ויש לחוס על כבוד שמך, הלא ראוי שתצוה ישועות יעקב גם עתה, ואמר שגם אם לא תושיע בעצמך כמו מקדם, עכ״פ צוה ע״י שליח.
אתה הוא – כמו שהיית לשעבר כן אתה הוא מלכי כהיום, א״כ צוה גם עתה שיעקב יושע.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
we will trample those who rise up against us Heb. נבוס. We will tread and trample our enemies, an expression of: "wallowing (מתבוססת) in your blood" (Yechezkel 16:6); "tramples (תבוס) honeycomb" (Mishlei 27:7); "And they shall be like mighty men, treading (בוסים) the mire of the streets" (Zekharyah 10:5).
בך – בעזרתך נוכל לנגח צרינו שלא ירעו לנו, גם בשמך נבוסם.
THROUGH THEE. With Your help we are able to push down our adversaries so that they do no harm to us. Furthermore, through your name we tread them down.
בך צרינו – עם עזרתך ננגח צרינו אף על פי שאנחנו תחת רשותם בגלות.
ואמר ננגח – כמו בהם עמים ינגח יחדיו (דברים ל״ג:י״ז).
וטעם נבוס – שנבוסס תחת רגלינו.
וקמינו – כמו צרינו, לפי שהם קמים על האדם לרעה יקראו קמים.
נבוס – ענין רמיסה ודריכה כמו כפגר מובס (ישעיהו י״ד:י״ט).
בך – בעזרתך.
בשמך וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
צרינו, קמינו – הקמים הם יותר מן הצרים שכן נקראו ע״ש קומם למלחמה.
בך – ואם לא תעשה לנו כמו בימי קדם שלא הוצרכנו למלחמה כלל, עכ״פ תהיה המלחמה ע״י עזרתך, עד שמה שננגח צרינו יהיה בך – ואם גם זאת לא תעשה לנו שתסייע לנו בעצמך כמ״ש בך – על כל פנים בשמך נבוס קמינו – תשלח עזר בשמך, מלאך הבא בשם ה׳, ונבוס על כל פנים את אלה הקמים עלינו לכלותנו.
ננגח – ננצח בנקלה, וזה היתה גם דעת צדקיה בן כנענה (מלכים ב׳ כ״ב:י״א) בעשותו לו קרני ברזל ובאומרו לאחאב באלה תנגח את ארם עד כלותם, וכן נבוס שלאחריו, נעשם מרמס לרגלינו, ובוס קרוב לבוז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For I do not trust in my bow; my sword cannot save me.
א. וְ֝חַרְבִּ֗י =א?,ל,ק-מ ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה) • א?=וְחַרְבִּ֗י (חסר גרש בוי״ו?) • אפשר להבחין בגרש באופן ברור, אמנם הוא מטושטש ואולי מחוק
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
For I do not trust in my bow, and my sword will not redeem me.
ונחן לא נת׳ק בקסינא, וסיופנא לא תגית׳נא.
ואין אנחנו בוטחים בחצים שלנו. ואין החרבות שלנו מושיעות אותנו.
וחרבי לא תושיעני – שאני לא אבטח בך כדרך שעשו אבותינו, כדכתיב: כי לא בחרבם ירשו ארץ (תהלים מ״ד:ד׳).
כי – דברי דורך קשת מהמונינו.
וחרביא – הגבור שיש בנו, על כן בלשון יחיד.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״בחרבי״.
FOR. For I trust not in my bow are the words of an archer,1 one of the2 masses.3 [Neither can] my sword [save me] was said by one of the warriors.4 Our verse is therefore in the singular.5
1. Lit. One who treads the bow.
2. Lit., our masses.
3. In medieval armies commoners served as bowmen and the nobility carried swords. Ibn Ezra assumes that the same was the case in the armies of Israel.
4. Lit. A warrior among us.
5. The psalmist quoted an archer and a warrior.
כי לא בקשתי – לשון יחיד על דרך כלל אמר אין אנחנו בוטחים שנצא מהגלות בכחנו ובגבורתנו אלא בעזרתך ובישועתך.
וזה1, כי לא בקשתי אבטח, כי ידעתי שאין לאל ידי להשיג שום תשועה בגבורתי, ובכן ראוי שתושיע:
1. הסיבות שתושיענו אף אם איננו ראויים הם.
כִּי לֹא (בחרבי) [בְקַשְׁתִּי] וגו׳. ונתן שלוש סיבות אשר בעבורן היה לו להצילם ממחשבת המן הרשע. הא׳, כי הם תמיד אחרי נצחונם יודו לה׳ חסדו. שנית, שבבוא עליהם צרות רבות לא נסוג אחור ליבם מהיות מייחלים לה׳. שלישית, לא די שלא נטה אשורם מני אורח ה׳, אבל יצעקו אל ה׳ בצר להם:
[נוסף בשוליים האמצעים: בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ וגו׳. לפי שהמן הרשע [בא] מאגג מזר[ע עמלק] שהוא צר ואויב לישראל, לכן [בשמך] צרינו וקמינו [ננגח]1].
1. אולי הכוונה שעמלק גורם ש׳אין השם שלם׳, ולכן ׳בשמך׳ ננצח אותו.
כי – כי א״א שתניח אותנו אל המקרה והטבע שאנחנו בעצמנו ננצח את האויב, כי לא יושלם זה בין מצד הפועל בין מצד הפעולה, שמצד הפועל אנכי לא בקשתי אבטח – שאין אנו מלומדים עוד להלחם בקשת, ולא מצד הפעולה כי חרבי לא תושיעני – שהחרב היא מתנגדת לנו כי לא נתן ליעקב ברכת חרב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
For you have redeemed us from our oppressors and from those who hate us, you have brought shame upon them.
בל אנת כמא אגת׳תנא מן אעדאינא, ואכ׳זית שאנינא.
אלא אתה כפי שהושעת אותנו מהאויבים שלנו וביישת את שונאינו.
כי, אלא אתה כשם שהושעתנו מצרינו.
כי הושעתנו – כמה פעמים.
כי – גם ראינו בעינינו שהושעתנו מצרינו והתברר מה שספרו אבותינו לנו.
BUT. We have also seen that You save us from our enemies. This has verified what our fathers told us.1
1. See verse2.
כי הושעתנו – כי פעמים רבות הושעת אבותינו והושעת אותנו בגלות כאשר עומדים עלינו לכלותינו ואתה מפר עצתם ולא תקום מחשבתם וזהו ומשנאינו הבישות. כי האדם שאומר לעשות דבר ולא יקום בידו בוש ונכלם.
כי הושעתנו מצרינו. וכמו כן ידעתי שהתשועות שהשגנו היו מאתך:
(ח-ט) על הראשונה אמר, כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ – הן מגלות מצרים, הן ממלחמות ארץ ישראל, בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה, על אשר עשית עמנו רק טוב:
הבישות – מלשון בושה.
כי הושעתנו – לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה.
מצרינו משנאינו – הצר הוא המריע בפועל, והושעתנו מידם, והשונא הוא בלב, ויתביישו על שנאתם וכמ״ש לקמן (פ״ט ג׳).
(ח-ט)כי הושעתנו – מביא ראיה לזה שאין אנו מוכשרים להלחם ולנצח בכחנו, כי בכל עת שהושעתנו מצרינו באלהים הללנו כל היום – ולא יחסנו התשועה לעצמינו, כי ידענו שלפי הטבע א״א לנו לנצח רק הללנו א״ע באלהים שהוא עשה התשועה,
ונודה תמיד את שמך להגדיל בזה שם ה׳, כי אנחנו אין לנו כח ועצה וגבורה למלחמה,
סלה נשלם הענין.
כי הושעתנו – לחזק הדבור היה נכון להוסיף הכנוי ולכתוב כי אתה הושעתנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In God have we gloried all the day, and we will give thanks to Your name forever. Selah
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
By the word of the LORD we sing praise all day; and your name1 we will confess forever and ever.
1. Your name: + O LORD.
כד׳אך באללה נמתדח טול אלזמאן, ונשכר אסמך אלי אלדהר סרמדא.
בדברים האלה אנחנו נשתבח בך כל הזמן ותמיד נודה לשמך לעולם.
באלהים, כך באלהים נתהלל כל הזמן.
באלהים הללנו כל היום – נחבר תהלות והטעם שהללנו נפשנו שאתה מלכנו.
IN GOD HAVE WE GLORIFIED ALL THE DAY. We will compose psalms. The meaning of In God have we glorified all the day is, we praised ourselves1 by saying that You are our king.
1. The object of glorified is missing. Ibn Ezra assumes that the object is “ourselves.”
באלהים הללנו – בפני האויבים אנחנו מהללים עצמנו בך ואומרים לפי שיש לנו אלהים שיצילנו מידם.
ושמך נודה לעולם – כי לא ימוש מפינו מפני ארך הגלות.
וטעם כל היום – כמו כל הימים, וכן אותך קויתי כל היום (תהלים כ״ה:ה׳).
לעולם נודה סלה – עולם סלה כמו עולם ועד, או סלה הוא לשון קריאה ומוסב לאל (עיין מה שכתבתי למעלה ג׳:ג׳).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ועוד אתה אכזבת וביישת אותנו. ולא שלחת את הנצחון שלך לצבאות שלנו.
אף, וגם אתה הוא אשר זנחתנו והכלמתנו ולא שלחת נצחונך לצבאותינו.
אף זנחת ותכלימנו – אף עתה שזנחת ותכלימנו אנו בשמך לעולם נודה.
Even if You have forsaken us and put us to shame Even if You put us to shame, we will forever thank Your name.
אף – אמר הירושלמי כי יחסר בי״ת והטעם באף זנחת. ואיננו נכון כי לא היה דבק, כמו: אף י״י, ואילו היה כדברו היה האל״ף קמוץ רק הוא כמו: גם בשחוק (משלי י״ד:י״ג).
והנה כי הושעתנו בימים הראשונים והבישות משנאינו ועתה לא דיי שלא הושעתנוא עד שזנחתנו.ב
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״דיי שהושעתנו״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שנזחתנו״.
ג. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״הנפשות״.
YET. The Jerusalemite1 says that a bet has been omitted from the word af (yet).2 Our verse should read be-af zanachta3 (You have cast us off in anger).4 However, his interpretation is incorrect, for if he was right, then the word af would not be joined to zanachta.5 Compare, af Adonai (the anger of the Lord) (Exodus 4:14).6 If the Jerusalemite was correct7 then the alef would be vocalized with a kametz.8 On the contrary af-zanachta (yet Thou hast cast us off) is similar to gam bi-sechok (even in laughter) (Prov. 14:13).9
[The psalmist complains:] You saved us in the earlier days and you put our enemies to shame (v. 8). However, now not only do you not save us, but You have also cast us off.10
AND BROUGHT US TO CONFUSION. In contrast to11and hast put them to shame [that hate us v. 8].
1. The reference is possibly to Chayyim al-Makamas. So Ha-Keter.
2. The word af can mean yet, also, or anger. Ibn Ezra believes that the latter is its meaning here. Hence His comment.
3. Our verse reads: af-zanachta.
4. Rather than Yet Thou has cast us off.
5. By a hyphen. It would read: af zanachta, rather than af-zanachta.
6. Wherein af is not joined to Adonai by a hyphen.
7. That af is short for be-af.
8. To indicate that the word af means anger. This comment present a problem. When the word af means anger it is always vocalized with a pattach unless it comes at the end of a verse or at an etnachta. This is not the case here. See Fillwarg.
9. Gam means also. So too af.
10. In other words the meaning of af (yet) is also, even.
11. In contrast to the days of old when You put to shame them that hate us.
אף זנחת – והנה אנחנו מיחלים בכל יום הישועה, ולא די שלא הושעתנו אלא גם זנחת אותנו ותניחנו ביד האויבים לעשות בנו רעות ותכלימנו כי אנחנו מהללים בך לאויבים ואומרים להם כי על כל פנים תושיענו והנה הישועה רחקה ממנו ואנחנו נכלמים בפניהם שיאמרו איפה דבריכם ואיה המושיע אתכם.
ולא תצא בצבאותינו – כמו שהיינו אומרים לאויבים שתצא עם צבאותינו שיצאו בעזרתך צבאות בני ישראל מהגלות כמו שיצאו מארץ מצרים.
אף זנחת. וכן ידעתי שסיבת נפילתנו היתה מפני שזנחתנו, ובכן ראוי שתושיענו1:
1. בגלל שאנחנו מכירים ויודעים שלושת אלה הדברים, שאין ביכולתנו להשיג שום ישועה בכוחנו, ושכל הישועות שהיו לו – מאתך היו, ושכל סיבת צרותינו ונפילתנו היא שזנחת אותנו.
(י-יט) ועל השנית אמר, אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וגו׳, תְּשִׁיבֵנוּ וגו׳, וצרות רבות תכופות עברו עלינו בחורבן בית ראשון. וכל אלה הצרות שזוכר, תוכל בשכלך לראותם אחת לאחת מדברי הנביאים, כמו על דרך משל מה שאמר תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן, הוא מה שאמר הנביא (ישעיה נ״ב:ג׳) ׳חינם נמכרתם׳ וגו׳, וכן השאר. ואפילו הכי יאמר, כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וגו׳, לֹא נָסוֹג וגו׳:
זנחת – עזבת.
בצבאותינו – ענין קבוצת אנשי המלחמה.
אף זנחת – אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו.
אף – מעתה יתחיל לומר שלא לבד שאינך פועל ישועות כמקדם, כי עתה עברו על ראשינו המים הזדונים ובאנו מדחי אל דחי ואין מושיע, וחושב כל הצרות שעברו על ישראל ממדרגה למדרגה, תחלה זנחת אותנו ותכלימנו – במה שלא הופיע לנו אור ה׳ כמקדם, ואחר זה לא תצא אלהים גם בצבאותינו – בעת שנחלצנו לצבא עזבת אותנו ביד המקרה, לנצח או להנצח, ואח״כ הוספת להרע עמנו, עד
אף זנחת – אף כאשר זנחתנו ותכלימנו וגו׳ כל זאת באתנו ולא שכחנוך (פסוק י״ח) וכל הענין קשור יחד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You have made us turn our back in the presence of our enemies, and those who hate us have subdued us.
בל תרדנא אלא ורא מן קבאלת אלעדו, ושאנינא אצ׳טלמונא.
אלא החזרת אותנו לאחור מפני האויב. ושונאינו הרשיעו נגדנו.
תשיבנו, אלא השיבותנו אחור מפני צר ומשנאינו עשקינו. והנה שסו–גזלה ועושק כמו וישסו את מחניהם בשמואל א׳ יז נג, ועוד הרבה.
תשיבנו אחור וגו׳ – לשון הוה הוא.
שסו למו – בזזו נכסינו איש לו.
You make us retreat Heb. תשיבנו. This is a present tense.
plunder for themselves They plunder our property, each man for himself.
תשיבנו – לא דיי שלא תעזרנו, רק תשיבנו עד שתביא מורך בלבבנו לברוח.
ומשנאינו שסו למו – כמו: להם ממוננו.
THOU MAKEST US TO TURN BACK. Not only do You not help us but1 you make us turn back, that is, you put fear into our hearts so that we flee [from before our enemies].
AND THEY THAT HATE US SPOIL AT THEIR WILL. The word lamo (at their will) means, for themselves.2 They take for themselves spoil from our money.
1. Reading rak. Ha-Keter. The printed texts read she-lo. This is an error. The texts should read ela.
2. Ibn Ezra renders our clause: And they that hate us take for themselves.
תשיבנו – ואם נעמד כנגדם כשבאים להרע לנו אין בנו כח וכאשר אין אתה בעזרתנו כאלו אתה תשיבנו אחור.
שסו למו – כמו המה שוסים את הגרנות (שמואל א כ״ג:א׳), מבנינו ומשרשו מנחי הלמ״ד כמו עשו בנו, ובא מלעיל מפני מלת לׇמו הסמוכה שהיא מלעיל כמו ולא עשו חסד (שופטים ח׳:ל״ה). ופירושו שסו ממונינו לעצמם.
You have given us like sheep to be eaten, and have scattered us among the nations.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תתננו – שהיינו דומים כצאן העומדים למאכל, וזריתנו בגוים כזורה צאן מאכל בין זאבים, שכולם אכלו אותנו בכל פה, אחר כך גדלה הרעה יותר, כי
זריתנו – פעל זרה וחבריו, זרא, זרם, זרע, זרק, ופזר, ובזר, כולם ממקור זר, מקור שם זרא (והיה לכה לזרא, פרשת בהעלותך) מורה הרחקת דבר מאצלנו באופן שיהיה זר לנו, מ״מ יפרד פעל זרה מפעל נפץ והפיץ שענינם פיזור לכל רוח, בעוד שזרה ענינו פיזור לרוח תחת רק תיבת בגוים שלפניו מורה פיזור לכל רוח, לפי שענינו בין כל הגוים, ולכן קשה להניח זמן חיבור המזמור, שאם היה כותב לארץ אחרת זריתנו אולי הייתי אומר שנכתב בימי גלות בבל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You sold your people for nothing, for no money; and you did not increase property by their exchange.
ותביע שעבך בגיר מאל, ולא כת׳רת את׳מאנהם.
ומכרת את העם שלך שלא בממון. ולא הרבית את מחיריהם.
ואמא כיף יסוג לה קולה ולא רבית במחירהם בעד קו׳ תמכור עמך בלא הון פעלי מעני פצֺלא אן תגלי פי אתֺמאנהם [58 ב] אולא סימא אן תפעל דֺלך.
How is it permissible for it state, “You set not high price on them” following “You sell Your people for no fortune” It means excessive. It means to undergo a hike in their initial price, a mark You did that.
תמכר – יש ממנו עבדים נמכרים בלא הון רב או חנם.
ולא רבית במחיריהםא – הטעם כפול.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״במחיריהם״.
THOU SELLEST. Some of us were sold into servitude for very little gain, or were given away for free.
AND HAST NOT SET THEIR PRICES HIGH. Scripture repeats itself.1
1. The second part of the verse repeats the ideas expressed in the first part.
תמכור עמך – כי מוכר הדבר אינו מקוה שישוב אליו עוד, כן ארך גלותנו כאלו מכרתנו לגוים, והמוכר יקח ממון ואתה לא כן, כמו שאמר הנביא חנם נמכרתם.
ולא רבית במחיריהם – כי אינך בדרך שתצטרך להון, ולך הכסף והזהב, על דרך מה שאמר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (תהלים נ׳:י״ב).
ולא רבית – מענין נשך ותרבית, ובא ממנו הפעל הוי המרבה לא לו (חבקוק ב׳) לפי פירושי.
תמכר עמך – שלא לבד שהיינו הפקר לבז ולמשסה, זכו בנו אדונים כאלו היינו קנין כספם, כאלו מכרת עמך – ולא שמכרת אותנו בעד הון רב שאז יחוס האדון על כספו, כי מכרתם בלא הון – וגם לא הי׳ זה כמו שמוכרים חפץ ולא יקחו הון רק ישאירו המעות אצל הקונה ברבית שנותן בעד המתנת המעות, כי לא רבית במחיריהם – בעד המחיר שנשאר ביד הקונה לא לקחת רבית, אח״כ גדלה הרעה יותר, כי
בלא הון – לא הועלת בעונש שענשתם כי משעבדיהם לא הכירו ביכלתך באמרם ידנו רמה ולא ה׳ פעל כל זאת.
ולא רבית במחיריהם – לא בחראת באומה הגונה כמצרים להעבידם, רק נתתם ביד אומות שפלות ונבזות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
וקלס – ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳).
לשכנינו – בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו.
לעג וקלס – עי׳ הבדלם (ירמיהו ה׳ כ׳ ח׳), והשכן שוכן עמו ביחד והוא לו לחרפה, וסביבותינו א״ל חרפה רק הם לועגים עלינו.
תשימנו חרפה לשכנינו – שבאנו למדרגה כזו שגם אדונים לא מצאנו, כמ״ש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי לא רצה שום איש או עם שנשכון אצלם, כי היה זה לחרפה מי שיהודי שכן ודר בארצו, וגם לא היה אפשר שנשכון בערים מיוחדים כי היינו לעג וקלס לסביבותינו – ולא הניחו אותנו אף לגור בסביבותם.
לעג וקלס – לעג בחילוף אותיות להג, ולהג הרבה יגיעת בשר (קהלת י״ב:י״ב) ממקור שרש הגה, לשון הגיון ודבור, וקלס מלשון ויתקלסו בו (מלכים ב׳ ב׳:כ״ג) לשון צחוק וגדוף.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You make us a byword among the nations, a shaking of the head among the peoples.
א. מְנֽוֹד־רֹ֝֗אשׁ א=מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You have made us a proverb among the Gentiles, a shaking of the head among the nations.
ומת׳לא פימא בין אלאמם ג׳עלתנא ותחריך אלרווס לאחזאבהם.
ושמת אותנו משל (שנינה) בין האומות. ולהזזת ראש (בלעג) בין האגודות.
ומנוד ראש אסם מצֺאף מן אלמעתל אלעין והו קבל אלאצֺאפה מנוד מתֺל מקום מלון. ומע אלאצֺאפה מתֺל מקום המשפט (קהלת ג:טז) מלון אורחים (ירמיהו ט:א).
And “wagging of the head” (Menôdh-Rôsh) is a hollow construct noun and receives the construct form ‘Menôdh’ exactly like ‘Meqôm’ and ‘Melôn’ and with the construct; “righteous place” (Meqôm) (Ecc. 3:16) and “encampment (Melôn) for the wayfarers” (Jer. 9:1).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״אותם״.
THOU MAKEST US A BYWORD AMONG THE NATIONS. Who are far from the land of Israel.
A SHAKING OF THE HEAD AMONG THE PEOPLES. A shaking of the head is parallel to They... wag their head(Lam. 2:15). The lamed in le’ummim (nations) is a root letter.1 Compare u-le’om mi-le’om ye’ematz (and the one people shall be stronger than the other people) (Gen. 25:23).
1. The root of le’om is, lamed, alef, mem. So too, our word.
תשימנו משל – כי כל דבר רע ובזיון עושים בו משל ליהודים.
מנד ראש – שמניעים ראשם עלינו כמו יפטירו בשפה יניעו ראש (תהלים כ״ב:ח׳).
בלאמים – הלמ״ד שורש כמו ולאום מלאום יאמץ (בראשית כ״ה:כ״ג).
תשימנו משל – כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל.
מנוד ראש – נדים בראש בדרך לעג.
בגוים בלאומים – כנ״ל פסוק ג׳.
תשימנו – ובכל זה לא היינו כדבר בזוי שאין איש מדבר ממנו, כי היינו משל בגוים שעל ידי שהיינו נכבדים ועם ה׳ בימי קדם ועתה ירדנו פלאים, היינו למשל בפי כולם, והגוים הם הקבוצים, והלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד, היינו למשל מצד הקיבוץ, והיינו מנוד ראש בלאומים מצד הדת שלעגו על תורתנו ואמונתנו.
משל – שהגוים אומרים בזוי כעברי.
מנוד ראש – לשממון ולא לנחומים ע״ד ישם ויניד בראשו (ירמיה י״ח:ט״ז).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
All this has come upon us; yet we have not forgotten You; we have not been false to Your covenant.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
The phrase “has come upon us” (bāʾathnū) means, ‘bāʾāh ʾēlēnu’ as it says “that is why this distress has come upon us” (Gen. 42:21). It is intransitive without requiring a locative particle of speech as in “went inside” (Shāmāh) (Jud. 18:17, Ez. 36:21 and 47:9) and “Jacob arrived safe” (Gen. 33:18).
כל – באתנו – באה אלינו, כי המלה מהפעלים העומדים.
ALL THIS IS COME UPON US. The word ba’atnu means, is come upon us. [I note this] because the word is an intransitive verb.1
1. Ba (comes) is an intransitive verb. An intransitive verb cannot be combined with the direct object. However it is in ba’atnu. Hence Ibn Ezra notes that ba is to be treated as a transitive verb and translated as, come upon us.
כל זאת באתנו – עם כל התלאה הזאת אשר בא אלינו לא שכחנו אותך ואף על פי שאנו רואים בשלות הגוים ובגלותנו.
ולא שכחנוך. ובכן ראוי שתרחם עלינו: ולא שקרנו בבריתך. להמיר דתך:
כל זאת – עם שכל זאת בא עלינו אעפ״כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית.
כל זאת באתנו ובכל זאת לא שכחנוך – ולא לבד שלא שכחנוך בלב, כי גם לא שקרנו בבריתך – שלא רצינו לשקר להפר ברית מילה ושבת בשעת השמד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
We will not turn back hesitating,1 our hearts being proud, but you have diverted our steps from the straightness of the path.
1. Hesitating: translation uncertain.
ולא יזג קלבנא אלי ורא, ולא מאלת אקדאמנא מן טרקך.
ולא נהדף לבינו לאחור (מהדרכים שלך) וגם לא הרגלים שלנו (לא זזו לאחור) מהדרכים שלך.
אשורנו, ולא נטו אשורנו מארחך.
לא נסוג – בניין נפעל, ומלת לא תשרת אחרת, ולא תט אשורינו.
OUR HEART IS NOT TURNED BACK. The word nasog (turned back) is a nifal.1 The word lo (not) is to be read as if written twice. Our verse is to be read as if written ve-lo tet ashurenu (neither have our steps declined).2
1. Its nun is not a root letter.
2. The second part of our verse lit. reads: our steps declined from Thy path. Hence Ibn Ezra’s comments.
לא נסוג – לא שב לבנו אחור מאמונתך ולא נטה אשורנו מני ארחך. ולא שזכר עומד במקום שנים.
לא נסוג אחור לבנו – במסורת פרשת דברים לא תסיג ד׳ כתיבין סמ״ך בלשון השגה והתם חשיב להו וכל נסיגה דכזותא בסמ״ך בר מן חד כתיב שי״ן לא נשוג אחור לבנו ע״כ והך גירסא אינה אלא מן המתמיהות שהרי בכל הספרים כתיב לא נסוג בסמ״ך בלא מחלוקת ואומר אני שטעות סופרים הוא שנתחלף להם דוד ביהונתן וכן צריך לגרוס לא נשוג אחור ופסוק הוא בש״ב א׳ בקינת שאול ויונתן דכתיב קשת יהונתן לא נשוג אחור ואין לגמגם בזה דודאי הכי הוא והתם נמי נמסר עליו לית כתיב שי״ן.
ותט אשרינו – בספרי׳ מדוייקי׳ כ״י יתיר יו״ד יש מהם גם מלא וא״ו כו״כ החכם לונזאנו בכל ס״ס מלא יו״ד וקשה כי ותט לשון יחיד.
נסוג אחור – ענין חזרה לאחור.
אשורנו – רגלינו.
מני – מן והיו״ד נוספת.
ותט – מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר״ל לא נטה רגלינו מן ארחך.
ותט – גם אם נטתה, וכן ונפרוש, גם אם נפרוש.
לא נסוג – והגם שלפעמים מפני כובד הגלות נטתה אשורנו מני ארחך ולא יכלנו לקיים המצות כראוי, מ״מ לא נסוג אחור לבנו – כי בלבבנו היינו שלמים עם ה׳ גם בעת אשר תט אשורנו מני ארחך – ולא זאת בלבד.
ותש אשרנו – לא שבראש הפרק מושך עצמו ואחר עמו, לא נסוג אחור לבנו מני ארחך ולא נטתה אשורנו ממנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
though You have crushed us into a place of jackals, and covered us with the shadow of death.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For you have humbled us in a place of jackals, and you have covered us with the shadow of death.
ואן הבטת בנא אלי מוצ׳ע אלתנאנין וגטית עלינא באלגבס.
ואם רמסת אותנו אל מקום התנינים. וגם כסית אותנו ביגון.
כי, ואף אם תורידנו אל מקום התנינים.
ויעני קו׳ כי דכיתנו במקום תנים חטמתנא במוצֺע אלוחוש וגממתנא באלטֺלמאת פאן אמרנא נפוסנא בתנאסי רבנא ודעונא אלאהא אכׄר ורגענא אן נקול אליס אללה יתקצֺי דֺלך אדֺ הו עאלם בכפיאת אלקלוב אי אנה יעלם אן דֺלך מנא עמד לא סהו ותנאם לא נסיאן פלם נפעל דֺלך לכן צברנא עלי אלמכארה ובדלנא אנפסנא ללקתל מן דון אלכרוג ען טאעה רבנא.
The meaning of “though You cast us, crushed, to where the sea monster is” is, ‘You shattered us in a deserted place and covered us in shadow.’ If we had commanded ourself to forget our Master and worship foreign gods. We respond, and say, would God not have investigated this, for He knows the recesses of the heart? As in He knows that we are neither willing nor neglectful and acquiescent, nor forgetful but calmly bare the calamities and give ourselves over to being murder rather than violating the law of our Master.
(כ-כב)כי דיכיתנו במקום תנים – כי זה משמש לשון כאשר ואף כאשר השפלתנו בארץ ערבה ושוחה מדבר מעון תנים וכסית עלינו בצלמות – חשך, אם בכל זאת שכחנו שם אלהינו הוא יחקֺר זאת כי הוא יודע וגו׳.
(20-22)when You crushed us in a place of serpents This כי serves as an expression of כאשר, when. Even when You humbled us in a land of plains and pits; [in] a desert, a place of serpents, and You covered us with the darkness of deathdespite all this, if we forgot the name of our God, will God not search this out? For He knows the secrets of the heart.
כי – במקום תנים – המ״ם תחת נו״ן, כמו: בחיין, לקץ הימין. והטעם בתחתית הים מקום התנינים וחשכת מים זה צלמות דרך משל. והעד: דכיתנוא כטעם דכים.
ויש אומרים: במקום אין שם ישוב רק תנים ובנות יענה.
א. כן בפסוק. בכ״י פרמא 2062: ״דיכאיתנו״. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13, לונדון 24896: ״דיכיתני״.
THOUGH THOU HAST CRUSHED US INTO A PLACE OF JACKELS.1 The mem of tannim (jackels) is in place of a nun.2 Compare, be-chayyyin3 (their lives) (Dan. 7:12) and le-ketz ha-yamin4 (at the end of days) (Ibid. 12:13).
The meaning of our verse is, [You cast us into] the bottom of the sea, the place of tannim5 and dark water, which is what The shadow of death refers to. It6 is a metaphor.7 The term dikkitanu (Thou hast crushed us) which is similar to the word dokhyam (their waves) (Psalms 93:3) is proof of this.8 Others say that our verse refers to a place where people do not live.9 Only jackals (tannim) and ostriches [live there].10
1. Hebrew, tannim.
2. Tannim is a variation of tannin. Tannin refers a sea serpent or a large sea creature. See Gen. 1:21; and Ps. 74:14.
3. Chayyin is the Aramaic version of the Heb. word chayyim. In chayyin a nun has been substituted for a mem. The reverse is the cases with tannim. Ibn Ezra’s point is that the nun and mem sometimes interchange. He does not see any problem that his proof is from Aramaic rather than Hebrew, for these languages are related.
4. Yamin is the Aramaic form of yamim.
5. See note 45.
6. The shadow of death.
7. For the deep waters.
8. That our verse speaks of the deep waters. Ibn Ezra renders dikkitanu as, “you waved us” i.e. you caused waves to pass over us. He relates dikkitanu to the word dokhi, which means a wave. Compare dokhyam in Ps. 93:4. According to this interpretation our verse reads: Though You caused waves to pass over us at the bottom of the sea and covered us with the shadow of death.
9. A desert.
10. According to this interpretation tannim means jackals. If so, then a nun has not been substituted for a mem in the word tannim.
כי דכיתנו – כאשר עשית לנו כל הצרה הזאת שדכיתנו במקום תנים אם שכחנו שם אלהינו (תהלים מ״ד:כ״א) בכל הצרה הזאת.
ופירוש במקום תנים – המשיל הגוים המושלים בנו לתנים ויענים שהם במדבר בערבה שיש בהם אכזריות. כמו שאמר גם תנים חלצו שד.
ותכס עלינו בצלמות – הנה אנחנו מכוסים בחשך בגלות.
ועם זה כי דכיתנו - כאשר1 ׳דיכיתנו׳ בגזירות האומות עלינו2 לבטל ממנו תורה ומצוות: ותכס עלינו בצלמות. כענין המן [וגירוש ספרד וזולתם]3:
1. ׳כי׳ משמש בלשון ׳כאשר׳
2. ׳ופירוש במקום תנים, בגוים. המשיל הגוים המושלים בנו לתנים ויענים שהם במדבר שיש בהם אכזריות׳ (רד״ק).
3. בדפו״ר: ׳וגירושים רבים׳. ויל״ע כת״י.
(כ-כב) ועל השלישית אמר, כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וגו׳, ואפילו הכי אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וגו׳, הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב, אם היינו מפתים בתפילותנו את ה׳ ולבנו לא נכון עמנו1, אדרבה, לבנו תמיד נפנה אל ה׳ ועמנו נכון2:
כי גם בעת אשר דכיתנו במקום תנים – בעת שהיינו בין אכזרים כתנים,
ותכס עלינו בצלמות שהמיתו אותנו במיתות משונות וענו אותנו ביסורים קשים לצאת מן הדת, גם בעת ההיא
כי דכיתנו – כאשר דכיתנו וגו׳ אם שכחנו וגו׳ הלא אלהים יחקר זאת שלשת המקראות מחוברים.
תנים – שד״ל בביאורו לישעיה (י״ג:כ״ב) מפקיד בין תנין שהרבוי שלו תנינים, ותנים שהיחיד שלו תַּן ומתרגמו כלבי הבר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
If we had forgotten the name of our God, or spread forth our hands to a strange god,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״אל״.
ב. כן בפסוק בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״תש״.
IF WE HAD FORGOTTEN. If we had forgotten the name of our God is parallel to yet have we not forgotten Thee (v. 18).
OR SPREAD FORTH OUR HANDS TO A STRANGE GOD. This is parallel to Neither have our steps declined from Thy path (v. 19).
(כא-כב)אם שכחנו שם אלהינו – בכל הצרות שיש לנו אם שכחנו שם אלהינו בלבנו, כלומר אם חשבנו בלבנו כי הגוים שהיו מצרים לנו אינם מאמינים באלהינו והם שלוים ושקטים ואנחנו שמאמינים בו בצרה, נשכחנו מלבנו ונשוב לאלהיהם.
אם עשינו זה, הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב – אם עלה שום הרהור בלבנו לכפור באמונתו בעבור זה.
וטעם ונפרש כפינו לאל זר – אפילו על ידי הכרח, כי אם שכחהו בלב היאך היינו פורשים כפינו. אלא כך פירושו: אפילו על ידי הכרחא לא פרשנו כפינו לאל זר, כי היינו מוסרים עצמנו להריגה ולא שנפרש כפינו לאל זר. וזהו שאמר: כי עליך הורגנו (תהלים מ״ד:כ״ג).
הלא – טעם זאת – זאת המחשבה לשכחו בלבנו.
א. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פריס 207, פרמא 1872 הושמט ע״י הדומות: ״כי אם שכחהו... על ידי הכרח״.
(כא-כב)אם שכחנו שם אלהינו. בכל אלה להמיר דתנו, ונפרוש כפינו לאל זר - שיהיה בעזרתנו, הלא אלקים יחקר זאת וידע כי לא עלתה על לבנו:
אם שכחנו – האם שכחנו שם ה׳ בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר.
האם שכחנו שם אלהינו הגם כי ונפרוש כפינו לאל זר – הגם שהיינו אנוסים לפרוש כפינו לאל זר היה זה רק במעשה אבל בלב גם בעת שפרשנו כפים לע״ג היה לבנו שלם עם יחוד ה׳ ואמונתו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
[ולא כך מצבינו] אלא אנחנו נהרגנו עליך כל הזמן. ונחשבנו כצאן הטבחה (צאן באטליז).
כי, אלא עליך הורגנו כל הזמן הזה.
כצאן טבחה – כצאן של טֵבַֿח.
as sheep for the slaughter As sheep of slaughter.
כי – והעד הנאמן לדברינו: כי ברצוננו אנו נהרגים על דבר כבוד שמך,1 וברצוננו נחשבנו כצאן טבחה, אף על פי שאנחנו בני איש טובים מהטובחים אותנו. וזאת המלה כמו: רב הטבחים.
NAY, BUT FOR THY SAKE. The fact that we willingly offer our lives for the glory of Your name and that we willingly offer our selves to be considered as sheep for the slaughter, though we are better men than those who kill us, is proof that what we say is true.
The word tivchah (slaughter) is similar to ha-tabbachim (of the slaughterers) of the slaughterers1 in rav ha-tabbachim (captain of the slaughterers).2
1. Translated according to Ibn Ezra
2. Cf. Jer. 52:12. However, there and elsewhere in Scripture the reading is rav tabbachim. It should be noted that Gen. 39:1 reads sar ha-tabbachim. If not a scribal error then Ibn Ezra quoted from memory and conflated the two readings.
כי עליך – על ייחוד שמך שלא רצינו לכפור בך והורגים אותנו על זה.
וטעם כל היום – תמיד.
כצאן טבחה – כצאן הטבחים שהם מוכנים לטבוח אותם, לא לרעותם ולחיותם.
כי עליך הורגנו. לקדש את שמך:
ועתה ׳צוה ישועות יעקב׳, כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, כי כתב1 ׳להשמיד ולהרוג ולאבד׳ וגו׳ (אסתר ג׳:י״ג), ואולי התחילו להרוג בהם שונאיהם טרם בא יום הנועד2: נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה. כאמרו (שם ז׳:ד׳) ׳ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי׳3:
1. המן.
2. לכן אמר ׳הורגנו׳.
3. ׳צאן טבחה׳ הוא כמו ׳צאן ההריגה׳ הנזכר בזכריה (יא ד), ופירש שם ׳צאן המטבחים, שהם בלתי תקוות פרי׳.
כי עליך – אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח.
עליך הורגנו כל היום – שגם האנוסים שהמירו דתם בעת השמד נהרגו אחר כך ונשמדו, שבחנו וחקרו אחריהם ונודע להם שהם שומרים דת ישראל בסתר, א״כ
כי עליך – גם כי זה יש לו הוראת כאשר, או הוראת כי אתך נשוב לעמך (רות א׳:י׳), להפך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Act mightily; why will you be like a sleeping man, O LORD? Arouse yourself, do not forever be forgetful.
עורה למה תישן – שנו רבותינו אף הוא בטל את המעוררין, מאי מעוררין אמר רחבה בכל יום ויום היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים עורה למה תישן, אמר להם וכי יש שינה לפני המקום והכתיב הנה לא ינום ולא יישן, אלא כשישראל אין עושין רצונו של מקום שרויין בצער ועובדי אלילים בשלוה, לכך נאמר עורה למה תישן וגו׳. למה פניך תסתיר (ברמז תרמ״ז).
אללהם פאט׳הר פרג׳ך לא יכון כאלנאים, ויקט׳ה ולא תכ׳ד׳לנא גאיה.
אם כך ה׳! תגלה את הישועה שלך ולא תהיה (הישועה שלך) ישנונית. ותעיר אותה (את הישועה) ואתה אל תאכזב אותנו לעד.
עורר, אלהים העירה תשועתך ואל תהיה תשועתך כרדומה והקיצה אותה ואל תזנחנו נצח.
עורה – הישן אינו עושה מאומה ובעבור שלא הושעתנו תדמה לישן.
או ידבר על האויב שהוא אומר עליך: אולי ישן הוא ויקץ (מלכים א י״ח:כ״ז).
AWAKE, WHY SLEEPEST THOU, O LORD? You do nothing.1 You are like one who sleeps, for You did not save us. Or, the psalmist speaks on behalf of the enemy. The enemy speaks of You and says; peradventure He sleepeth, and must be awaked(Kings I 18:27).
1. Lit. He does nothing.
עורה – כשאינך פונה אלינו ורואה בצרותינו כאלו אתה ישן ולא תראה ואם היית כישן זה שנים רבות הקיצה מהיום ואילך אל תזנח לנצח.
עוּרָה לָמָּה תִישַׁן ה׳ וגו׳. נדמה לישן, על דרך ׳ויקץ כישן ה׳ ׳ (תהלים ע״ח:ס״ה), לפי שהישן – הוא שחושיו החיצוניים נכנסים אל המרכז ואל החוש המשותף, כי נפנו מחלק החיצון ועזבוהו, ושמו פניהם אל הפנימיים, כן ה׳ יתברך נראה כאילו עזב כביכול חסדו ואמיתו מעם [ישראל] להשגיח באומות אחרות:
למה תישן, אדוני – יש פסיק בין תישן לשם כי השינה מדה גופנית ואין ליחס אותה אל הבורא רק בשאלה ודכוותיה ויקץ כישן שבמזמור ע״ח וכל כיוצא בזה שנא׳ בתורה ובדברי נביאים וכתובים הוא דרך משל ומליצה לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע ועל הכל אמרו חכמים דברה תורת כלשון בני אדם.
עורה למה תישן ה׳ – שאתה עושה עצמך כישן שאינו רואה ומרגיש מה שנעשה אצלו, או
עורה – עיין מה שכתבתי למעלה ל״ה:כ״ג על גבול שני הפעלים עור ויקץ, וב׳:א׳ על גבול בין למה ומדוע, ובהיות בני ישראל נאמנים עם אלהיהם לא היתה שם סבה להרע עמם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Why do You hide Your face, and forget our affliction and our oppression?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Why will you remove your glorious presence, why neglect our shame and oppression?
ולא תחג׳ב רחמתך ענא, ולא יכון צ׳עפנא וצ׳גטנא כאלמנסי.
וגם אל תמנע רחמיך מעלינו. ולא תהיה מחולשותינו (העוני שאנחנו בו) והלחץ שלנו כמו הדבר הנשכח (שאין לו דורש).
למה, אל תסתר רחמיך ממנו ואל יהיו חלשינו ולחצינו כשכוחים.
למה – או אתה כאדם מסתיר פניו שלא יראה מה יעשו אויביו, או ראית ושכחת, על כן: תשכח עניינו ולחצינו.
וטעם תשכח – כנגד לא שכחנוך.
WHEREFORE. On the other hand, You act like a person who hides his face so that he doesn’t see what his enemies do? Or,1 You saw and You forgot. You therefore forget our affliction and our oppression.
Scripture reads forgettest because it wants to contrast God’ forgetfulness with we have not forgotten Thee (V. 18).
1. Ibn Ezra’s interpretation of and forgettest our affliction and our oppression.
למה – כאדם שאינו רוצה לראות בצרת אחר או ראית ושכחת.
וזהו תשכח עניינו – והכל הוא דרך משל. ודברה תורה כלשון בני אדם.
לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר. שאפילו בהסתרת פנים לא היה לך ברוב רחמיך לדון אותנו. ועוד, למה תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ, אשר בעבורם אתה נותן [אותנו] לעני ונלחץ, כאמרו (שמות ג׳:ט׳) ׳וגם ראיתי את הלחץ׳:
ולחצנו – בגעיא.
ולחצנו – ענין דחק.
תשכח – מוסב על למה תשכח וכו׳.
למה פניך תסתיר שאתה כמי שרואה ומסתיר פניו, או שתשכח לגמרי ענינו ולחצנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
For our soul is bent to the dust; our bowels1 cleave to the bottom of the pit.
1. Bowels: belly.
כי שחה לעפר נפשנו – א״ר יצחק אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית י״ג:ט״ז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ. וכתיב (שם י״ז) קום התהלך בארץ. הוי כי שחה לעפר נפשנו. מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו. אם יש בנו מעשים עשה עמנו ואם לאו עשה למען שמך. שנאמר ופדנו למען חסדך. אמר רבי ברכיה אי מטיית מלכותא דאמתילא לעפרא צפה לישועה. אמר הקדוש ברוך הוא הרטיבו מעשיכם כשושנה ומיד אני גואל אתכם. מה כתיב בתריה למנצח על שושנים.
כי שחה לעפר נפשנו – אמר רב יצחק אמר הקב״ה לאברהם ושמתי את זרעך כעפר הארץ [וכתיב קום התהלך בארץ וגו׳ כי לך אתננה וגו׳] הוי כי שחה לעפר נפשנו, מה כתיב אחריו קומה עזרתה לנו [אם יש בנו מעשים עשה עמנו] ואם אין בנו מעשים עשה למען שמך ופדנו למען חסדך. א״ר ברכיה אי מטית מלכותא דאמתילא לעפרא צפה לישועה, אמר הקב״ה לישראל הרטיבו מעשים עשו תשובה ומיד אני גואל אתכם ומה כתיב אחריו למנצח על שושנים.
לפי שנפשותינו כבר הושפלו עד העפר. ובטננו כבר שכבה לארץ דרך השפלה.
דבקה, ובטננו כבר דבקה לארץ מרוב כניעתינו.
כי – מה תקוה תהיה לנו ונפשינו שהוא מן השמים העליוניםאשחה לעפר.
והדבק לארץ הוא הקבר.
וטעם בטננו – הוא הגוף.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״העליונים״.
FOR. What hope can there be for us when our soul which comes from the high heavens is bowed down to the dust and cleaves unto the earth, that is, the grave? Our belly refers to the body.
כי שחה – כלומר קרובים אנחנו למות מתי תושיענו כי נפשנו שחה עד לעפר כלומר קרובה לצאת מן הגוף.
דבקה לארץ בטננו – כי הנופל יסמך על ידיו ואם תמעד ידו הנה בטנו דבקה לארץ.
לכן ׳עורה׳, כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ – היינו עצמנו, דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ, כי אלו ׳אומרים לנפשי שחי ונעבורה׳1, וצרות רבות מ[ביאים עלי]:
1. ע״פ ישעיה (נא כג) ׳ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעוברים׳, וראה מש״כ בבראשית (כח יד) ׳אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים, וזה שיהיו בתכלית השפלות, אז תפרוץ את כל גבולות הארץ אשר אתה שוכב עליה מכל צד וכו׳, כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל ההווה היום בגלותם אשר כמוהו לא נהיה, כמו שאמרו ז״ל (סנהדרין צח.) ׳אם ראית דור שצרות רבות עליו כנהר, חכה לו׳. וכיון שהתקיים ׳כעפר הארץ׳, שהרי ׳דבקה לארץ בטננו׳, שאומרים ׳חי ונעבורה׳, ורבו הצרות, אם כן הגיע זמן הגאולה.
שחה – מלשון שחיה וכפיפה.
כי שחה – נפשנו מושפלת עד לעפר.
נפשנו – הנפש הרוחנית (כנ״ל ג׳).
כי שחה לעפר נפשנו – הוא גלות הנפש, וגם דבקה לארץ בטננו גלות הגוף.
דבקה לארץ בטננו – גופנו שת לארץ מכובד העול, ושחות הנפש הולידה שחות הגוף.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Arise, be our help,1 and redeem us for the sake of Your kindness.2
1. be out help | עֶזְרָתָה לָּנוּ – See Ibn Ezra and Radak. Alternatively: "[You who have been] our help" (second opinion in Ibn Ezra, Sforno). The word "עֶזְרָתָה" is a variation of the noun "עֶזְרָה", containing two feminine markers rather than just one. See Radak on Tehillim 3:3 that such doubling is a sign of emphasis, so that the word has the connotation of: "great aid". For other examples of the phenomenon, see Double Feminine.
2. Your kindness | חַסְדֶּךָ – Alternatively: "Your faithfulness". The word "חסד" can sustain both meanings and it is often unclear which is meant in any given verse. See the note on Shemot 20:5 for discussion.
א. ק֭וּמָֽה =א?,ל ובדפוסים (דחי וקו של געיה להורות על מקום הטעם, וכך הכריעו במג״ה) • א?=ק֭וּמָ֥ה (הקו קצת נטוי כמרכא, וכן הכריע ברויאר בשתי מהדורותיו האחרונות ועל פיו במכון ממרא)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Arise, help us, and redeem us, for the sake of your goodness.
פקם בעוננא, ואפדנא מן ד׳לך כמא אנת לה אהלא.
אם כך [המצב שלנו] תקום בעזרתינו ותפדה אותנו מ[המצב] הזה. כפי שזה ראוי [העזרה והפדות] לך.
ופדנו, ופדנו ממצב זה כפי שראוי לך.
ועזרתה פי קו׳ ען עזרתה לנו חאלא מן אלקיאם אי קם לנא נאצרא והו פי מכאן עוזר כמא כאן איצֺא עזרתי היית (תהלים כז:ט) מכאן עוזרי.
‘Help’ in the verse “help us” is a circumstantial phrase to arise. As in He (God) arises and help us. It is in places of helper’ as in “You have ever been my help” (Ps. 27:9), ‘place of my refuge.’
[ופדנו למען חסדך – אין אנו באים בכח מעשינו אלא למען חסדך עשה.]
and redeem us for the sake of Your kindness We do not come with the power of our deeds, but do [this] for the sake of Your kindness.
קומה – לעזור אותנו.
או קומה אתה שהיית עזרתה לנו.
ARISE FOR OUR HELP. Arise to help us. Or, Arise You who were our help in the past.
קומה – מלרע.
עזרתה – כמו לעזרתה.
למען חסדך – אם אין בנו מעשים שתפדנו למענם, עשה למען שמך.
לכן קומה אתה שהיית כבר עזרתה לנו, ופדנו עתה מזה הגלות למען חסדך, לא בזכותם, אבל בחסדך1, כמו שעשית לאבותינו בהכנסם לארץ וזולת זה:
1. כ״כ רש״י ׳אין אנו באים בכח מעשינו, אלא למען חסדך עשה׳.
עתה, קוּמָה אתה שאתה הוא תמיד עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ, לא שאני ראוי לכך, רק עשה אתה ׳למען חסדך׳, כי רב הוא:
קומה – מלרע וכן וכל תהלות דכותיה בר מן אחד וקומה בעזרתי כמ״ש בסי׳ ל״ה.
קומה – לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך.
קומה עזרתה לנו לישועת הנפש,
ופדנו מגלות הגוף, והגם שאין לנו זכות עשה למען חסדך.
ופדנו – תן אחרים פדיון בעדנו, אויבינו ילבשו בושת תחתנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.
ענין פרק זה וכוונת האבות בו כי אתה ה׳ אשר הטיבות לנו ואח״כ יסרתנו, ולפיכך אנו מבקשים מלפניך רחמים והרוחה.