For the leader. A Psalm of David. Hashem, You have searched me and known me.
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
ב. יְהֹוָ֥הי״י֥ חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע׃ כל הצלע הקצר נכתב ביחד בכתבי־היד (כתי״א וכתי״ל) באופן טבעי, ואין ראוי לחלק אותו רק כדי לשמור על מספר חלקים זוגי, בניגוד למה שעשו במהדורות ברויאר ומג״ה. במקרה זה והדומים לו (כגון מזמור קמ״ב) ניתן לומר שמהדורת ״סימנים״ הולמת את מנהג כתבי־היד באופן הרבה יותר מובהק מאשר ברויאר ומג״ה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For praise, composed by David, a psalm. O LORD, you have searched me out and known me.
והד׳א מג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין. אללהם אנך אסתבריתני מן אול פערפתני.
וזה הלל לדוד שבו מהלל את המתמידים [בעבודת ה׳ (בלמוד התורה ובתפילה וכו׳)]. ה׳! אתה כבר הכשרת אותי מההתחלה וכך הכרת אותי [לאחרים].
וזה מזמור לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם. ה׳ אתה חקרתני מראש ותדעני.
(הקדמה) ענין פרק זה הוא שה׳ יתהדר ויתרומם גלוים לפניו כל מעשי בני אדם, ויודע אותם בכל מקום שהם.
(א) והוספתי בחקרתני ואמרתי, מתחלה׳ כדי שלא יחשוב השומע כי רק ידע זאת אחרי החקירה.
(הקדמה) גרץ׳ הד׳א אלפצל הו אן אללה עז וג׳ל בציר בג׳מיע אעמאל אלעבאד, עאלם בהא אין מא כאנוא.
(א) וזדת פי חקרתני וקלת, מן אולא ללא יט׳ן אלסאמע אנה אנמא עלם בד׳לך בעד אלאסתברא.
למנצח לדוד מזמור י״י חקרתניא – זה המזמור נכבד מאד בדרכי השם, ואין באלה חמשה ספריםב מזמור כמוהו. וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו. ועתה אפרשנו בדרך קצרה בע״ה החל:
חקרתני – כדרך חוקר לב ובוחן כליותג(ירמיהו י״ז:י׳) ויכולת לדעת כל סודי.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״י״י חקרתני״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מספרים״.
ג. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״ובוחן כליות״.
A PSALM OF DAVID. O LORD, THOU HAST SEARCHED ME. This is a very precious psalm. It relates to the ways of God. There is no [other] psalm in the five Books of Psalms that is like it. A person will understand the meaning of this psalm in accordance with his understanding of the ways of God1 and the ways of the soul.2
I will now, with the help of God, commence to briefly explain this psalm.
The psalm opens with Thou hast searched me. The latter is similar to, I the Lord search the heart, I try the reins(Jer. 17:10). “You have the ability to know all of my secrets.”
1. Man cannot know God’s essence. However, he can learn something about God from the way that God acts in this world.
2. That is, the nature of the soul.
למנצח לדוד – על צרת שאול שהיה בורח במדברות מפניו אמר דוד זה המזמור.
י״י חקרתני ותדע – שפעמים רבות נמסר בידי שאול ולא רציתי להורגו.
למנצח לדוד מזמור י״י חקרתני ותדע – חקרת לבבי וידעת אותו, כמו שכתוב: אני י״י חוקר לב ובוחן כליות (ירמיהו י״ז:י׳).
(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר שיצילהו מן הרשעים הטורדים, ומיצר הרע, למען לא יחטא לו. כי אמנם, לא יחטא מצד חסרון השתדלות בעיון עד שיחשוב אל ה׳ תועה וייחס אליו יתברך חסרון ידיעה בפרטים, או שיהיה1 דרך להסתירם ממנו או להמלט מעונשו, או שגם שידע פרטי הנפסדים - לא ישגיח בהם. אבל תהיה הכנתו לחטוא מצד הרשעים המתקוממים ומסיתים, ומצד יצר הרע המתאווה לתאוות הגופניות. ואמר:
(א)ה׳ חקרתני. כאמרו (ירמיה יז י) ׳אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות׳2: ותדע. שמה שאומר לפניך הוא אמת:
1. - שיחשוב שיהיה.
2. ׳חקרתני - כדרך חוקר לב ובוחן כליות, ויכולת לדעת כל סודי׳ (אבע״ז), ׳חקרת לבבי וידעת אותו, כמו שנאמר (ירמיה יז, י): אני ה׳ חוקר לב ובוחן כליות׳ (רד״ק).
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר ה׳ חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע. המזמור הזה יורנו במופתים שכליים ׳איכה ידע אל ויש דיעה בעליון׳ – בפרטים1, אשר על זה נבוכו כל המתפלספים, חדשים גם ישנים.
ויאמר, ה׳ חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע – בחקרך והתבוננך בי, ׳תדע׳ כל מה שבי, כי בידיעה אחת ומיוחדת אתה יודע כל דרכי ומחשבותי ומה שעתיד עלי, כי בידיעה האלוקית – המדע האחד [יאות] וישווה לידיעות רבות מתחלפות במינין, כאשר באר החכם המורה חלק ג׳ פרק י״ט2, וזה בלתי אפשר בידיעתנו, כאשר יפה פירש החכם רלב״ג בספר מלחמות ה׳ מאמר ג׳ (פרק ב):
1. לשה״כ לעיל (תהלים ע״ג:י״א), וראה שם בנדפס ובשיעורים.
2. לפנינו הוא שם פרק כ׳: ׳והתבונן בכמה דברים נבדל מדעו ממדענו וכו׳, בהיות המדע האחד יאות וישוה לידיעות רבות מתחלפות במינין׳.
חקרתני – חקרת מחשבות לבי ותדע אותם.
למנצח – בו ידבר נכבדות על הידיעה וההשגחה, ה׳ חקרתני ותדע – ר״ל אתה ידעת את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי השגת האדם יש סתירה ביניהם, ובכל זה נמצאו שתיהם אצלך, א] מצד הידיעה הקדומה שיודע את כל העתיד בידיעה קודמת חלוטה וברורה בלתי נתלית בזמן ובמקום ובצדדי האפשר, שעז״א ותדע – ר״ל שידעת מכבר, ב] שעם כל זה האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשיית חקרתני עתה לדעת את אשר בחרתי בבחירתי, הגם שתדע זה מכבר, ימצא בידיעתך הידיעה הקדומה עם שתשאיר אחריה טבע האפשר, שזה ענין מופלא ומכוסה מידיעת האדם.
ה׳ חקרתני ותדע – כל המזמור כולו כהקדמה לסופו (פסוקים י״ט־כ״ב) שדוד מתנצל ומוסר מודעא שהוא מקלל אויביו לא מפני הרעה שעושים עמו, רק מפני שהם משנאי ה׳, ומעיד על עצמו ה׳ הבוחן לבו וכליותיו; ושרש חקר ממקור חֵק שענינו תוך, הבחין תוך הדבר, וגם שרש חקק באבן מענין זה שהחוקק צורת מה, חורת באבן וחק בה תוכות כמו חֵק.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
It is manifest before you when I sit down to study the Torah, and when I rise up to go to war; you understand my fellowshipin your congregation from a people afar off.
למנצח לדוד מזמור ה׳ חקרתני וגו׳ – אמר צופר הנעמתי (איוב י״א:ז׳) החקר אלוה תמצא וגו׳. (שם ח׳) גבהי שמים מה תפעל וגו׳. (שם ט׳) ארוכה מארץ מדה וגו׳. אין אדם עומד עליה. (שם כ״ח:כ״א) ונעלמה מעיני כל חי. ומי ידעה אלהים. שנאמר (שם כ״ג) אלהים הבין דרכה וגו׳. (שם כ״ד) כי הוא לקצות הארץ יביט וגו׳. אין אדם יכול להגיע עד סוף מעשיו של הקב״ה. וכן דוד אמר מי ימלל גבורות ה׳. אין אדם יכול להגיע לגבורותיו של הקב״ה. ואפילו משה רבינו שעלה למעלה למרום וקבל את התורה מיד אל יד לא עמד על חקר זה. אלא הוא עומד נצח והוא חוקר את הכל. לכן דוד נותן לו את הנצח ומזמר. שנאמר למנצח לדוד מזמור. ה׳ חקרתני. משל למלך שהיה יושב ואוכל עם אשתו כשהוא אוכל עמה כתב לה גט ונתן לה. התחילה האשה אומרת ראו כמה חכם אדוני המלך ידע שנתתי עיני באחר ידע שיש לי אוהב ונתן לי את הגט. כך אמר דוד חקרני אל ודע לבבי. ששמעתי ליצרי והביא עלי יסורים. לכך נאמר ה׳ חקרתני ותדע.
אתה ידעת שבתי וקומי וגו׳ – אתה ידעת כשהייתי ברע לא שכחתיך. וכן הוא אומר (שמואל ב ז׳:א׳) ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו מסביב. שמא לא אמרתי לבנות בית המקדש. אתה ידעת שבתי וקומי. וכשקמתי לברוח אחרי אבשלום לא קראתי אחריך תגר. אלא (תהלים ג׳:א׳) מזמור לדוד בברחו וגו׳. רבי יהודה אומר המזמור הזה אדם הראשון אמרו. שנאמר ה׳ חקרתני ותדע. וידעת שלא היה לי אפשר בלא אשה. לכך נאמר (בראשית ב׳:י״ח) לא טוב היות האדם לבדו. כמו שנאמר ה׳ חקרתני ותדע. אתה ידעת שבתי וקומי. שבתי בגן עדן וטירופי מתוכה. ארחי ורבעי זרית. מהו ארחי ורבעי. (במדבר כ״ג:י׳) מי מנה עפר יעקב וגו׳. זרית. כמו שהאדם זורה בגורן ונוטל את התבואה ומשליך את התבן כך זרית הרביעה ונטלת הטיפה שידעת ועשיתני הימנה.
למנצח לדוד מזמור וגו׳ אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק – שבתי בגן עדן וטרודי מתוכה באיזה זכות יעצת לבראותי בזכות אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי.
ואנת אלעאלם בג׳לוסי וקיאמי, יפהמת מראדי מן בעיד.
ואתה היודע בישבתי ובעמידתי. ואתה הבנת את חפצי [רצוני] מרחוק.
אתה, ואתה היודע שבתי וקומי ובנתה את רצוני מרחוק.
ופירשתי רעי ורעיך1, רצון, לפי שאני גזרתיו מן רעיון לבי2 ומלשון התרגום3.
1. לקמן פסוק יז, ראה שם.
2. צ״ל לבו, קהלת ב כב. ושם תרגם ״הוא קלבה״ וראה קהלת א יז חמש מגלות מהדורתי ובהערה.
3. תרגום רצון רעוא.
ופסרת רעי ורעיך, מראדא, לאני אשתקקתה מן רעיון לבי ומן לג׳ה אלתרגום.
בנתה לרעי מרחוק – בנתה מרחוק למושכני אל ריעותך וחבתך.
לרעי – לחברני אליך.
You understand how to attach me from afar You understand from afar [how] to attract me to Your friendship and to Your love.
אתה תדע שבתי וקומי – והטעם כי תנועות האדם הפוכות, והכל כפי צורך האדם ומחשבתו וחפצו.
על כן מלת לרעי – כמו מחשבתי, וכמוהו: וברעיון לבו (קהלת ב׳:כ״ב), ובארמית: רעיונך על משכבך סליקו (דניאל ב׳:כ״ט). ובאה המלה עם למ״ד, כמו: הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳).
וטעם מרחוק – מזמן רחוק, כמו: מרחוק י״י נראה לי (ירמיהו ל״א:ב׳).
והנה הטעם: קודם רעי, כדרך: בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיהו א׳:ה׳).
וטעם להוסיף אתה – כי אתה לבדך תדע מספר כל תנועותי, לא האדם בעצמו.
THOU KNOWEST. Scripture says Thou knowest my downsitting and mine uprising because man’s movements reverse themselves in accordance with his needs, thoughts, and desires.1 The word le-re’i is therefore to be rendered, “my thought.”2 It is like the word rayon (thought) in and of the thought3of his heart (Eccl. 2:22). We similarly find the word rayonach (thy thoughts) in Aramaic. Compare this to thy thoughts (rayonach) came [into thy mind] upon thy bed(Dan. 2:29).
Le-re’i (my thought) has a lamed prefixed to it.4 Compare it to haregu le-avner5 (slew Abner) (2 Sam. 3:30).
Afar off means “from a time far off.” It is like From afar6the Lord appeared unto me(Jer. 31:2).
The meaning of my thought afar off is, “prior to my thought.” It is like Before I formed thee in the belly I knew thee(Jer. 1:5).7
The psalmist places the word attah (Thou) [before yadata (knowest)]8 to indicate the following: “You alone know the number of my movements.” Man by himself does not know them.
1. Literally, “in accordance with the needs, thoughts, and desires.”
2. The word re’i can be rendered as “my companion” or “my friend.” See Rashi on this verse. Hence Ibn Ezra’s comment that re’i in our verse is to be rendered, “my thought.”
3. Translated according to Ibn Ezra
4. At first sight, le-re’i should be rendered “to my thought.” However, this rendition is out of place in our verse. Hence, Ibn Ezra notes that the lamed of le’rei has no meaning and that le’re’i should be read as “my thought.”
5. The lamed of le-avner has no meaning. Le-re’i is similar to le-avner, for both are prefixed by a superfluous lamed.
6. Jeremiah speaks of time, not of distance.
7. The meaning of Thou understandest my thought afar off means, “You know my thoughts long before I think them.”
8. Our verse reads attah yadata; literally, “Thou, Thou knowest.” The first “Thou” appears to be superfluous. Hence Ibn Ezra’s comment.
שבתי וקומי – כשהייתי יושב וכשהייתי עומד שלא היה לי לב אחת לא בישיבה ולא בעמידה.
לריעי מרחוק – ימים הרבה כבר שאתה מבין דעתי.
אתה ידעת שבתי וקומי – הזכיר מתנועת האדם, הישיבה והקימה, כי בחפץ האדם ישב ויקום. כי כשישב וירצה לקום חשב בלבו הדבר שבעבורו ירצה לקום. וכן כשעומד ורצה לשבת, חשב הדבר בלבו, שבעבורו ירצה לישב. והנה חפץ האדם ומחשבתו ידעם האל ויבינם למרחוק, כלומר קודם שיחשוב.
(ב-ג)אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק, ארחי ורבעי זרית. הנה ׳אתה בנת רעי׳ - רעיוני ומחשבותי ׳מרחוק׳, עם היותך ׳מגביהי לשבת׳, ב׳שבתי׳ וב׳קומי׳, וב׳ארחי׳ – בדרך, וב׳רבעי׳ – בשכבי, אשר ׳זרית׳ ופזרת במקומות שונים1, ו׳ידעת׳ אם היו רעיוני בם2 במצוותיך, שכתבת (דברים ו ז) ׳ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׳3: וכל דרכי הסכנת. ו׳ידעת׳ כי במצוותיך, בכל אלה הזמנים, זאת עשיתי, ׳כל דרכי׳ מועילות לקנות השלימות המכוון, ובכן התבאר שלא אחטא מחסרון ההשתדלות להשיגו:
1. זרית לשון זורה התבואה לברור את הפסולת שבה (פירוש השני של רש״י).
2. בשבתי ובקומי וכו׳.
3. ׳בשבתך בביתך׳ – שבתי, ׳ובלכתך בדרך׳ – ארחי, ׳ובשכבך׳ – שכבי, ׳ובקומך׳ – קומי. וכ״כ אבע״ז: הזכיר הישיבה והקימה והזכיר ההליכה והיא ארחי והנה יהיה רבעי כמו בשכבי כי אלה הארבעה הנזכרים בקרית שמע.
והתחיל לפרט מעשי האדם, באמרו אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי, על דרך שאמר (דברים ו׳:ז׳) ׳בשבתך בביתך וגו׳ ובשכבך ובקומך׳, ואמר זה להורות שהוא יתברך יודע הדברים העתידיים האפשריים טרם [יהיו] – בידיעה אמיתית, וזהו שאמר בַּנְתָּה לְרֵעִי – ר״ל למחשבתי וזממי, מלשון ׳רעיון רוח׳ (קהלת א׳:י״ז), מֵרָחוֹק – טרם יצא לפועל1:
לרעי – למחשבתי, ומשקל אחר ממנו רעיון, ואולי גם רעות רוח הבא בספר קהלת, ומקור התבה רע משרש רעע שהוא כמו רצץ, שאדם החושב מֵדֵק רעיוניו בדקדוק כאילו כותשם דק דק, או הוא מלשון רֵעַ וחבר, שאדם לא יוכל להתעכב רגע בלי מחשבה, א״כ רעיוניו הם ריעיו, וגם רֵעַ ממקור רץ, שריע ירוץ לקראת רעהו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Now when I walk in the road or when I recline to study the Torah, you have become a stranger; and you have made all my ways dangerous.
ארחי ורבעי זרית – דרש ר׳ חנינא בר פפא מלמד שלא מכל הטפה כלה נוצר האדם אלא מן הברור בשבה. תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת, כדר׳ אבהו דר׳ אבהו רמי כתיב ותאזרני חיל למלחמה (בשמואל ברמז קס״ג). אמר רבי יוחנן בן פזי ארחי זה האשה שנאמר חדל להיות לשרה אורח. ורבעי זה האיש, מהו זרית שהוא זורה את הזרע במעי האשה ובורר אותו מתוקים, מלוחים, מרים, סרוחים. מתוקים של עין, מלוחים של אוזן. מרים של חוטם. סרוחים של פה, וכן אמרה חנה אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו.
והתהלכותי וחנייתי כאילו אתה הרחקת אותם ממני [אתה שולט בשניהם גם בהתהלכותי וכו׳] וכל הדרכים שלי נחו [נהיו ביישוב] אצלך.
ארחי, ומהלכי ורביצתי כאלו מדדתם כזרת וכל דרכי בטוחים וסמוכים עליך.
ופירשתי הסכנת, מן הסכן נא עמו ושלם1 שהוא סמוך עליו. וגזרתי זרית, מן זרת2, שהוא ״שבר״.
1. איוב כב כא. וכן תרגם שם ״פארכן״.
2. שמות כח טז, לט ט. וכך תרגם שם, והוא המרחק שבין הבוהן והאצבע הקטנה.
וצרפת הסכנת, מן הסכן נא עמו ושלם, אלד׳י הו ארכן אליה.
ואשתקקת זרית, מן זרת, אלד׳י הו שבר.
ארחי ורבעי זרית – דרכי ורבצי ושכני סיבבתה מחיצה שאין לי לעשות דבר בלא ידיעתך. זרית – לשון זר זהב סביב (שמות כ״ה:י״א), כן חברו מנחם.
ורבותינו דרשו על טיפת תשמיש שהולד נוצר מן הברור שבה ופֵרושו זרית – לשון זורה תבואה לבוררה מן הפסולת שבה.
הסכנתה – לָמָדתה.
My going about and my lying down You encompassed My way, my lying down, and my dwelling You have encompassed with a wall, for I can do nothing without Your knowledge. You encompassed heb. זרית, an expression of: "a gold crown (זר)" (Shemot 25:24). Menachem associated it in this manner (p. 82). Our Sages, however, interpreted it (Nid. 31a, Midrash Tehillim 139:3) as referring to the droplet of [semen, transmitted in] sexual intercourse, from whose choicest part the fetus is formed, and the meaning of זֵרִיתָ (זורה) is an expression of winnowing the grain to purify it of the refuse it contains.
You are accustomed Heb. הִסכנתה, you are accustomed.
1. השוו לפירוש לתלמיד רשב״ם על פי תרגום אונקלוס בראשית כ״ט:ב׳.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: זרותי.
ב. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: ברדת.
ארחי – הזכיר הישיבה והקימה, יזכיר ההליכה והיא ארחי, והנה יהיה רבעי כמו בשכבי, כי אלה הארבעהא הם הנזכרים בקריית שמע.
ור׳ משה הכהן אמר: כי רבעי תרגום רבצי.
ופירוש זרית מן זר זהב, והוא מהבניין הכבד הדגוש. והטעם כאילו שמת זר זהב מקום שכבי וסביב כל ארחי.
ומלת הסכנת – פועל יוצא מגזרת ההסכן הסכנתי (במדבר כ״ב:ל׳) והטעם כמו הרגלת.
ומלת דרכי – הם דרכיב התולדת העין לראות, והאזן לשמוע, והחיך לטעום, והלשון לדבר, והאף להריח, וכל הגוף להמיש. וכן מעשה כל אבר דבר ידוע לא יעשנו אבר אחר, וחכמי התולדת יבינו זה. והנה זה כדרך: אם יוצר עין הלא יביט (תהלים צ״ד:ט׳).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״הארבעה״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״הם דרכי״.
THOU MEASUREST MY GOING ABOUT. The psalmist speaks of sitting and arising (verse 2). He also mentions walking, for that is what my going about means. The word riv’i means,1 “my lying down.”2 [The psalmist mentions sitting, arising, walking, and lying down] for these four positions of the body are mentioned in the reading of the Shema.3
Rabbi Moses says that riv’i (my lying down) is Aramaic for “lying down.”4Zerita (Thou measurest) is connected to the word zer (crown) in zer zahav saviv (crown of gold roundabout) (Exodus 25:11). Zerita (Thou measurest) is in the pi’el.
The meaning of orchi ve-riv’i zerita (Thou measurest my going about and my lying down) is, “You, as it were, placed a golden crown around my sleeping place and around wherever I go about.”
Hiskantah (art acquainted) is a transitive verb. It is related to the words ha-hasken hiskanti (was I ever wont) (Num. 22:30). Hiskantah means, “art acquainted.”
My ways refers to the ways of nature, the eye to see, the ear to hear, the palate to taste, the tongue to speak, the nose to smell, and the entire body to feel. It is well-known that the work of any organ cannot be done by another organ. Those who have mastered the sciences understand this. Thou art acquainted with all my ways is similar to5He that planted the ear, shall He not hear?(Psalms 94:9).6
1. Literally, “Behold, the word riv’i means….”
2. Literally, “When I lie down.” See Ibn Ezra on Ps. 1:1. We know this from context, for there are four positions to the human body and the three others are more or less explicitly mentioned in the verse.
3. See Ibn Ezra on Ps. 1:1.
4. Targum Jonathan to Isaiah 65:10 renders revetz as ribbu’ah (place to lie down in). In this case, we do not have to derive the meaning of riv’i from its context in our psalm. See note 12.
5. Literally, “Behold, Thou art acquainted with all my ways is similar to He that planted the ear, shall He not hear?”
6. Thou art acquainted with all my ways means, “You are aware of how I make use of each one of my organs.”
ארחי ורבעי – דרכי וריבצי, תרגום של רובצים עליה (בראשית כ״ט:ב׳) רביעים עלה.1
זירית – פיזרת בהרבה מקומות, כמו: ויזר על פני המים (שמות ל״ב:כ׳), כל אותן שהלב הימיס שהלכתי נד ונד.2
1. בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם. באונקלוס בראשית כ״ט:ב׳: ״רביעין עלה״.
2. בדומה ב״רבותינו״ המובאים ברש״י ובמיוחס לרשב״ם, ובניגוד לפירושו של רש״י עצמו (בשם מנחם).
3. בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.
ארחי – הוא מהלכי ביום.
ורבעי – הוא שכבי בלילה, כשהוא רובץ במטתו. מתרגם: ותרבץ – ורבעת. והנה הזכיר ארבעה תנועות האדם שהם: הישיבה, והקימה, וההליכה, והשכיבה, כי לעולם ינוע האדם מזו לזו.
ופירש זרית – סבבת, מן: זר זהב סביב (שמות כ״ה:י״א). כלומר, כל תנועותי ומחשבותי ידעת, כי אתה סביב גופי וסביב מחשבי.
וכל דרכי הסכנת – הרגלת, כמו: ההסכן הסכנתי (במדבר כ״ב:ל׳). אמר: ידעת כל דרכי האדם, כאדם המורגל בדבר שיודע אותו.
והחכם הכוזרי כתב כן: יחשוב האדם כי כל אבריו מושמים בחכמה וסדר ושיעור, ויראה אותם נשמעים לחפצו. והוא איננו יודע מה שראוי להניע מהם. על הדמיון, שירצה לקום, וימצא כל האיברים כעוזרים השומעים, כבר הקימו גופו, והוא לא ידע האיברים ההם. וכן כשירצה ללכת או לשבת ושאר המצבים. ולזה רמז אומרו: ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת.
ואדוני אבי ז״ל פירש: ארחי – אחור וקדם, ורבעי – ארבע רוחות: מעלה ומטה, ימין ושמאל. זרית – מן: אזרה לכל רוח (יחזקאל י״ב:י״ד). אמר: כי בזה הסכנת – ותקנת, והועלת ענייני בששת הצדדים שזרית לי לכל עבר, שלא היו לי מצד אחד.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש: וכל דרכי – חמש הרגשות, שנתן לכל אבר הרגשתו והרגילו בה. וכן לכל אבר משאר האיברים, מה שיעשה אבר זה, לא יעשנו אבר אחר.
ואמר, אתה1, אָרְחִי וְרִבְעִי, שהם לעומת מה שאמר (דברים שם) ׳ובלכתך בדרך ובשכבך׳, זֵרִיתָ – ר״ל סיבבת, מלשון ׳זר זהב׳ (שמות כ״ה:י״א)2, להורות שידיעתו יתברך אינה מסובבת מהנמצאות כידיעת זולתו, אבל ידיעתו מסבבת הנמצאות, וידיעתו בהם מצד שהיא סיבה להם3. והמופת על זה שידיעתך מסבבת הנמצאות הוא שהרי כָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה ושמת אותם לי בטבע והרגל, מלשון ׳ההסכן הסכנתי׳ (במדבר כ״ב:ל׳)4:
1. – ה׳.
2. כ״כ רש״י ורד״ק, ע״ש, ולא כנדפס. ומפרש כאן ׳סיבה׳ ו׳מסובב׳ מלשון סיבוב בעיגול.
And when there is no speech on my tongue,1 behold, O LORD, you know the thought of my heart completely.2
1. Tongue: +of deceit.
2. My heart completely: my whole body.
כי אין מלה בלשוני וגו׳ – כך אמר דוד לפני הקב״ה אתה ידעת שבתי וקומי. ולא עוד אלא על כל פסיעה ופסיעה שאני עתיד לפסוע כבר גלויה לפניך. וכן אמר הכתוב (איוב י״ד:ט״ז) כי עתה צעדי תספור. ולא מעכשיו אלא עד שלא באתי לעולם. וכן הוא אומר לירמיהו (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך. וכן אמר הכתוב לסנחרב (מלכים ב י״ט:כ״ח) יען התרגזך אלי וגו׳. א״ל שוטה מה אתה סבור הלא ידעת אם לא שמעת. (שם כ״ז) ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי. לכך נאמר כי אין מלה בלשוני. אין מזמור אין נצח אין שירה שאני עתיד לומר שאינם גלויין לפניך. לכך נאמר כי אין מלה בלשוני.
כי אין מלה בלשוני הן ה׳ ידעת כלה – ר׳ יודן אמר לגרמיה קודם עד שלא (יחרש) [יארש] לשוני [דבור] הן י״י ידעת כלה.
אללהם וליס כלמה פי לסאני, אלא וקד ערפת ג׳מיעהא.
ואין מילה בלשוני אלא ואתה כבר ידעת את כולה.
כי, ה׳ אין מלה בלשוני נעלמת ממך אלא ידועים לפניך כולם.
כי אין מלה – אין לי מלה בלשון שתהיהא נסתרת ממך, שהרי ידעת כולה.
א. בכ״י ס״פ: שתהיו.
כי – קודם שתהיה המלה שלימה בלשוני, אתה ידעת כולה ועוד לא שלמתיה.
FOR THERE IS NOT A WORD IN MY TONGUE. Before a word is completed by my tongue, You already know it entirely. You know it before I complete it.
כי אין מילה – אין דיבור שדיברתי בלשוני שלא ידעת הכל, אעפ״י שאתה יודע בי אפילו דיבור רע.
כי אין מלה בלשוני – עוד המלה איננה עדין בלשוני, לא החילותי לדבר, ואתה ידעת כולה – כלומר: כל המלה שאני רוצה לדבר.
או פירושו: אני חושב להוציא הדבר מלבי, ואתה ידעת מחשבי. והדבר שאני מוצא בפי אין בלשוני להוציאו כפי מחשבתי, ואתה ידעת מה שאני אוציא בפי, ואני לא ידעתיו אף על פי שחשבתיו. כמו שאמר שלמה ע״ה: לאדם מערכי לב ומי״י מענה לשון (משלי ט״ז:א׳). וזה הפירוש הוא הנכון אצלי.
כי אין מילה בלשוני. כי גם שצוית (שם) ׳ודברת בם׳, וידעתי שאיני מספיק לזה, הן ה׳ ידעת כולה - שהיא בלבבי, כרצונך:
הלוא תראה כי ׳כל דרכי׳ בקניין והרגל, שהרי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי [... באופן הדיבור אשר יהיה ל... ולשון בכל דיבור ודיבור היוצא מאיש אי] אפשר רק שזה לי טבע מוטבע1, ואתה ה׳ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ טרם יציאתו [לפועל]2:
1. פענוח חסר, אך רעיון דומה בלשון קרוב נמצא בפירוש ר״א מנולה: ׳כי אין מלה בלשוני – וכנגד הכח הדברי שהוא צורת האדם אמר, מי נתן כח באדם לדבר ומי הרגילו לתינוק לדעת לעות דבר, כי המדבר צריך שיניע עצבי הלשון פעמים, ואותם החלקים הסמוכים לגרון פעם יפתח פיהו פעם יסכר פיו יוציא קול הברה ופעם יבליע, הנה כי כן יבורך גבר מידיעת אלה המלאכות לא מחכמה רק מטבע טָבע בו רב מחולל כל׳.
2. השווה רד״ק.
מלה – ענין דבור.
כי אין מלה – כאשר המלה עדיין איננה בלשוני ולא החילותי לדבר הן אתה ה׳ ידעת כל המלה טרם דברתיה.
כי – מוסיף שבענין הדבור שאני מדבר בעוד שאין מלה בלשוני הן ה׳ ידעת את כולה – כבר ידעת אתה את כל מה שאני עתיד לדבר.
כולה – כל מלתי, טרם תהיה על לשוני.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
From behind me and in front of me you have confined me, and you have inflicted on me the blow of your hand.
אחור וקדם צרתני – דו פרצופין נבראו (פי׳ שני פנים). כך היה אדם הראשון מאחוריו היה צורת חוה. וכן הוא אומר (בראשית ב׳:כ״ב) ויבן ה׳ אלהים את הצלע. לכך נאמר אחור וקדם צרתני וגו׳. רב ושמואל. חד אמר פרצוף. וחד אמר זנב. בשלמא למאן דאמר פרצוף דכתיב אחור וקדם צרתני. אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם. כדאמר ר׳ אמי דאמר ר׳ אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות. בשלמא אחור למעשה בראשית דאברי במעלי שבתא. אלא קדם לפורענות פורענות דמאי אילימא משום קללה הא נחש בתחלה נתקלל ולבסוף חוה ולבסוף אדם. אלא לפורענות המבול. שנאמר (שם ז׳:כ״ג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה. ולמאן דאמר פרצוף הי מניהו סגיא ברישא. מסתברא דזכר מסתגיא ברישא דתניא לא יהלך אחר אשה בדרך ואפילו היא אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדיו וכל העובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. דבר אחר אחור וקדם צרתני. א״ר יוחנן אם זוכה אדם אוכל ב׳ עולמות אחור וקדם. ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון. ותשת עלי כפך כמה דאת אמר (איוב י״ג:כ״א) כפך מעלי הרחק. א״ר אליעזר אנדרוגינוס נבראו. שנאמר (בראשית א׳:כ״ז) זכר ונקבה בראם. א״ר שמואל דו פרצופין בראו ומנסרו ועשהו גב לכאן וגב לכאן. ר׳ תנחומא בשם ר׳ ברכיה בשם ר׳ אלעזר אומר גולם בראו והיה מוטל מראש העולם ועד סופו. הדא הוא דכתיב גלמי ראו עיניך. ר׳ יהודה בר׳ נחמיה בשם ר׳ שמעון בשם ר׳ אלעזר מלא כל העולם כלו בראו ממזרח ועד מערב. שנאמר אחור וקדם צרתני. מצפון לדרום שנאמר (דברים כ״ח:ס״ד) מקצה הארץ ועד קצה הארץ. ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפיך. א״ר אלעזר אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון. הוא דעתיה דר׳ אלעזר (בראשית א׳:כ״ד) תוצא הארץ נפש חיה. זו רוחו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן לקיש אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה בראשית. זה דעתיה דריש לקיש (שם ב׳) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. זה רוחו של אדם הראשון. א״ר סימון אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשים. אמר שמואל בר תנחום אף קלוסו אינו אלא באחרונה. הדא הוא דכתיב (תהלים קמח ז-יא) הללו את ה׳ מן הארץ וגו׳ עד מלכי ארץ וכל לאומים. א״ר שמלאי כשם שקלוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף. שנאמר (ויקרא י״א:ב׳) זאת הבהמה אשר תאכלו. ולבסוף (שם י״ב:ב׳) אשה כי תזריע. ותשת עלי כפיך מכאן לאדם ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים. כתיב (תהלים קי״ט:ע״ג) ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך. וכתיב (שמות ט״ו:י״ז) מקדש ה׳ כוננו ידיך וגו׳.
דבר אחר: אחור וקדם צרתני – יצירה בעולם הזה יצירה בעולם הבא. אינו צריך לצור אותם עוד לתחיית המתים שכבר צר אותם שתי יצירות. כך הקב״ה חשב וצר את האדם וחוה מושלך לפניו כגולם. שנאמר גלמי ראו עיניך וגו׳. מהו ועל ספרך. מיום שברא הקב״ה לאדם הראשון כתב לו בספרו מה שהוא עתיד להעמיד ממנו עד שיחיו המתים. וכה קורא לפניו דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו דור דור וחכמיו דור דור ונביאיו דור דור וסופריו ותלמידיו עד שיחיו המתים. וכן הוא אומר (בראשית ה׳:א׳) זה ספר תולדות אדם. וכן אמר ישעיה (ישעיהו מ״ט:א׳) ה׳ מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי. וכן הוא אומר (שם מ״א:ד׳) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש. רצה לומר מאדם הראשון.
אחור וקדם צרתני – א״ר ירמיה בן אלעזר דו פרצופין היו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני, רב ושמואל חד אמר פרצוף אחד וחד אמר זנב, בשלמא למאן דאמר פרצוף אחד דכתיב אחר וקדם, אלא למאן דאמר זנב מאי אור וקדם, כדר׳ אמי דא״ר אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות, בשלמא אחור למעשה בראשית דאיברי במעלי שבתא אלא קדם לפורענות, פורענות דמאי, אלימא משום קללה הא בתחלה נתקלל נחש ולבסוף חוה ולבסוף האדמה, אלא לפורענות דמבול דכתיב וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה. ולמאן דאמר פרצוף הי מנייהו סגיא ברישא, מסתברא דזכר מסתגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחר אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדים, וכל העובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. ד״א אחור וקדם צרתני, א״ר יונתן אם זוכה אדם אוכל שני עולמות אחור וקדם ואם לאו בא ליתן דין וחשבון.
ותשת עלי כפכה – כמה דאת אמר כפך מעלי הרחק, א״ר אלעזר אנדרוגינוס בראו שנאמר זכר ונקבה בראם, א״ר שמואל דו פרצופין בראו ונסרו ועשאו גב לכאן וגב לכאן, ר׳ תנחומא בשם ר׳ ברכיה בשם ר׳ אלעזר גולם בראו והיה וטל מסוף העולם ועד סופו הה״ד גלמי ראו עיניך. רבי יהודה בר׳ נחמיה בשם ר׳ שמעון בשם ר׳ אלעזר מלא כל העולם כלו בראו ממזרח עד מערב שנאמר אחור וקדם צרתני, מצפון לדרום שנאמר מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפכה, אמר ר׳ אלעזר אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון, היא דעתיה דר׳ אליעזר תוצא הארץ נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון, אמר ר׳ שמעון בן לקיש אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה בראשית זה דעתיה דריש לקיש ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה רוחו של אדם הראשון, א״ר שמואל בר תנחום אף קלוסו אינו אלא באחרונה הה״ד הללו את ה׳ מן הארץ עד מלכי ארץ וכל לאומים, א״ר שמלאי כשם שקלוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף, שנאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ ולבסוף אשה כי תזריע.
רמז תתפח
ותשת עלי כפכה – מכאן לארץ ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים וכתיב ידיך עשוני ויכוננוני, וכתיב מקדש ה׳ כוננו ידיך.
וגרבא ושרקא חפט׳תני, וג׳עלת עליי קבצ׳תך.
כבר שמרת אותי ממערב וממזרח. ושמת אותי תפוש ביד שלך.
אחור, מערב ומזרח נצרתני. וכן פירש לקמן פסוק טז ימים יצרו.
ופירשתי אחור וקדם, מערב ומזרח, כאמרו ארם מקדם ופלשתים מאחור1, וכן הן קדם אהלו ואיננו ואחור ולא אבין לו2. וענין אמרו צרתני, אינו רוצה בו שמירת ההספקה וההנהגה, אלא רצה בכך שמירת המעשים ושכולם ידועים לפניו.
1. ישעיה ט יא. וכן תרגם שם.
2. איוב כג ח, וכן תרגם שם.
ופסרת אחור וקדם, גרבא ושרקא, מת׳ל קולה ארם מקדם ופלשתים מאחור, ואיצ׳א הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו. ומעני קולה צרתני, לם יריד בה חפט׳ אלכפאיה ואלרעאיה, בל אנמא יריד חפט׳ אלאעמאל ותחצילהא.
אחור וקדם – פניי ואחוריי.
כפכה – אכפך ורידוייך, דישטרייט בלעז.
From the rear and the front My face and my back.
Your pressure your coercion and your ruling, destroit in Old French.
(ה-י)צרתני – אינוא לשון יצרתני, אך כמו: מצור הוא, כמו: ויצר עליה (מלכים ב י״ז:ה׳ ועוד). וכך אמר דוד: איך אוכל לברוח מפניך לא אוכל להסתתר ממך, הלא אתה צרתני והסבתני מלפנים ומאחור מארבע רוחות. ואף אם אעלה למרום, ותשת עלי כפך – שהרי עלי אתה יושב, וכפך סיככת עלי.
א. בכ״י ס״פ: אין.
אחור – צרתני – מגזרת וצרת עליה (יחזקאל ד׳:ג׳). ואל תתמה בעבור שלא אמר צרת עלי, כי הנה כמוהו אל תצורם ואל תתגר בם (דברים ב׳:י״ט).
ומלת וקדם – לפנים, ואחור – הפך תנועת האדם. והנה הטעם כי צרתני אחור ולפנים ותשת עלי כפכה. ואין מצור ומצוק כזה.
THOU HAST HEMMED ME IN BEHIND AND BEFORE. Tzartani (Thou hast hemmed me in) is related to the word ve-tzarta (thou shalt besiege) in ve-tzarta aleha (then thou shalt besiege it) (Deut. 20:12). Do not be amazed that the psalm does not read tzarta alai (You hemmed in about me),1 for behold, we find a similarity in tatzurem (hem them in) in hem2them not in nor contend with them(Deut. 2:19).
The word va-kedem (and before) means, “in front.”
Achor (behind) is opposite a person’s movement.3 The verse should be understood as follows: “Thou hast hemmed me in behind and also in front, and laid Thy hand upon me. No siege and straitness4 are comparable.”
1. Nothing is directly done to a person who is “hemmed in.” He has a fence or some other restraint around him. Thus, we would expect scripture to use the term tzarta alai, which means, “built a fence around me” rather than tzartani, which means, “You hemmed me in.”
2. Translated according to Ibn Ezra
3. In other words, achor means “behind.”
4. See Deut. 28:53.
אחור וקדם צרתני – ממערב למזרח, או מאחוריי ומלפני צרת עלי, כמו: ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה (דברים כ׳:י״ב), לשון מצור.1
ואמר: ותשת עלי כפכה – כמו שעושין לגבינה, על דרך: וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳). ור״ל: ותשת עלי – למדת האורך, ששם לעובר מדה.
(ה-ו) והחכם ראב״ע ז״ל פירש אלה שני הפסוקים דבוקים למה שאמר למעלה: ארחי ורבעי (תהלים קל״ט:ג׳). ופירש: צרתני – מן: וצרת עליה (דברים כ׳:י״ב), אל תצורם (דברים ב׳:י״ט). אמר: צרתני אחור ופנים, ותשת עלי כפכה. ואין מצור ומצוק כזה, ר״ל: שאין לי מעמד ומהלך בלתך. ואמר: פליאה דעת ממני – זאת הדעה והמחשבה היא.
(ה-ו) אמנם כי אתה אחור וקדם צרתני - קשרת אותי בזה1 ואסרת מלחקור מה לפנים ומה לאחור2, ותשת עלי כפך - שלא אחקור מה למטה ומה למעלה3, ובזה פליאה דעת ממני – לא ידעתי איך תהיה דעת עליון בפרטים: נשגבה. אמנם הבנתי שהיא ׳נשגבה׳ מידיעתנו במין, ובכן לא אוכל לה - לדעת אופן היותה4:
1. צרת מלשון צרור, קשור.
2. מה לפנים - חוץ למחיצת הרקיע במזרח: ומה לאחור - למערב. פירוש אחר, מה לפנים קודם שנברא העולם, מה לאחור בסוף העולם לאחרית הימים: (רע״ב בחגיגה). (והוא ע״פ רש״י בחגיגה, וראה תוספות בתוך דברי רש״י שם, ובתוספות שם ד״ה יכול).
3. אולי ׳כפך׳ כרש״י שהוא אכף. בחגיגה (ב׳:א׳) ׳כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור׳. ופירש הרע״ב מה למעלה - מראשי החיות: מה למטה - מתחת לארץ: [ובגמרא חגיגה (יא:) יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור תלמוד לומר +דברים ד׳+ ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו שנאמר +תהלים קל״ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה (ונראה שלרבינו פירוש מחודש בגמרא, שמיעטו שלא יראה מה למעלה ומה למטה?)].
4. כי לא תפול שם הידיעה בידיעת ה׳ אלא בשיתוף שם בלבד.
(ה-ו) וכן גם כן אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי – קשרתני, מ[לשון] ׳וצרת הכסף בידיך׳ (דברים י״ד:כ״ה), כי עשה מיתרים ועצבים בכל הגוף קושרים עצמות וגידים, אשר בהיכווצם לאחור ימשכו ויניעו האבר הנקשר בו, ובשובם קדם ישיבו האבר למקומו, כאשר ביאר השר הרופא ׳ן סינא1, וכל זה יש לי בטבע וקניין, איני יודע מאין בא זה הכח אלי, רק שאני יודע בודאי שאתה שתה עָלַי כַּפֶּכָה, ר״ל, נתת לי בתחילת יצירתי זה הכח המניע אשר זה הכף בוודאי באמת ותמים איני יודע מהו, כי פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ. ועל הכח המצייר הזה המטביע האיש בזרעו ונותן כוחות אלה לנוצר, תמה ונפלא הרופא המובהק החכם גאלינו״ס באמרו כמספק על זה הכח, איני יודע אם הוא בורא או נברא. כל זה מופת חותך היות ידיעת ה׳ סיבת הנמצאות וגורמת להם, על דרך ׳היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם׳ (תהלים ל״ג:ט״ו), והרוצה להוציא לאמת משפט זה לראות דעת הגאון, יעיין היטב בספר ׳אור עמים׳ שלו בחקירת ׳הידיעה׳, כי דעת שפתיו ברור מללו:
1. בן סינא, או אביסינא, פילוסוף ערבי ורופא גדול במאה העשירית, נזכר כמה פעמים באור עמים.
ותשת עלי כפכה – סודו ותשת עלי הפכך ועל כן מלא בה״א עיין במסורת שבסוף ספר לקוטי שכחה ופאה דף כ״ח ע״ב.
צרתני – מלשון מצור וסבוב.
ותשת – ענין שימה.
אחור וקדם – צרת עלי מסביב מאחור ומקדם לבל אברח ושמת עלי כפך להכות בי ר״ל אני תמיד בידך ואין לי מנוס והמשיל הדבר לאנשי חיל הצרים על עיר מסביב לבלי תת יוצא ומכים בהם כרצונם.
צרתני – מענין מצור.
אחור – ולא לבד שיש לך ידיעה בפרטי מעשי, כי גם יש לך ממשלה על כל תנועת איברי ופעולתי, עד שאני מוקף ממך מאחור ומקדם ומלמעלה, ומצייר כח ה׳ כמחנה כבדה המקפת את העיר הקטנה שהוא האדם, והוא במצור מכל צד שלא יוכל לברוח מפניו לא לקדם ולא לאחור, וגם כפיך נתונים עלי מלמעלה, שלא אוכל לעלות למעלה מתחת רשותך.
אחור וקדם צרתני – שני חלקי גופי יצרת כמו בדפוס, ואח״כ שתה עלי כפך לישרני וליפותני, כיוצר חרש או מתיך כלי מתכת, שעושהו בדפוס, ואח״כ משיב ידו עליו לישרו וליפותו; ויש לפרשו ג״כ לשון מושאל, אתה הכינות המאורעות שכבר באו עלי וגם העתידות לבא, ובכולם שמת עלי כפך, בכולם הראית כי טובתי אתה מבקש, וכן פירשתי ג״כ פסוק לא תוכל לראות את פני, ואכמ״ל.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
פליאה – שם התואר והמתואר הדעת. וזאת הדעת המחשבת היא.
SUCH KNOWLEDGE IS TOO WONDERFUL FOR ME. Peli’ah (wonderful) is an adjective. It describes da’at (knowledge). Knowledge1 refers to [the following] thought.2
1. In our verse.
2. Literally, “This knowledge is that which thinks.” – R. Sherem. It does not refer to facts, but rather to thoughts such as Whither shall I go from Thy spirit? (verse 7).
ופלא הוא בעיניי, לדעת זאת נשגבה לא אוכל להבין לה.
עניין אחר: פלאה דעת ממני – הרבה היה פלא בעיניי, ודעת זאת כדי לחטא לך, כמו: להרג את שאול.
אותה דעת נשגבה – ואמרתי בלבי לא אוכל לעלות שהייתי ירא מפניך.
פלאיה – כן כתיב, וקרי: פליאה, ואחד הוא, אלא שהם שני משקלים. כי הכתיב הוא מן: והוא פלאי (שופטים י״ג:י״ח), ואמר פלאי לזכר, פליאה לנקבה. והקרי פליא לזכר, בשקל נביא, פליאה לנקבה, בשקל נביאה.
ואומר דוד: פליאה דעת ממני – זאת הדעת פליאה ממני ונשגבה לא אוכל לה – ר״ל להשיג לה. והדעת היא יצירת גוף האדם בארבעה טבעים זה הפך מזה, וזה כנגד זה, והם: החום והקור, והלחות והיובש. והאל יתברך בחכמתו יצרם בגוף הנוצר, ומזגם כדי שיתקיים הגוף בהם.
נשגבה – דבר תחבולת ההצלה חזקה וקשה מאוד לא אוכל לדעתה.
פליאה – כי יש שני מיני פליאה:
א] פליאה שהאדם יכול עליה להשיגה והיא מופלאת רק מאיש פרטי, ועז״א פליאה דעת ממני,
ב] פליאה החלטית שהיא נמנעת ההשגה כלל ולא ישיג אותה שום אדם, ועז״א נשגבה לא אוכל לה – שהוא דבר הנשגב מבינת האדם.
פליאה – כתיב פלאיה – נקבה מן והוא פלאי (שופטים י״ג:י״ח), דבר אחד פלאיה (נפלאת) ממני, ונסתרת לי, נשגבה, במקום רם ונשגב, שלא אוכל לה, לשון מושאל מאנשי החיל היושבים על שן סלע שאין להורידם משם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Where shall I go from Your spirit? Where shall I flee from Your presence?
א. אָ֭נָֽה =א?,ל?,ק-מ? (דחי וקו של געיה להורות על מקום הטעם), וכך במהדורתו הראשונה של ברויאר (מוסד הרב קוק) ובמג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן וסימנים. הקו די ישר בכתר ובכי״ל, אך נטוי באופן ניכר בכתי״ק-מ. בכתי״ש1 אין קו בכלל באות נו״ן (אָ֭נָה), עובדה שמצביעה על געיה ולא מרכא. • א?,ל?,ק-מ?=אָ֭נָ֥ה (דחי ומרכא?); במהדורותיו האחרונות של ברויאר (חורב וכתר ירושלים) נדפסה התיבה במרכא וכן במכון ממרא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אנה – אין יכולת באדם ללכת אם לא יוליכהו רוח השם, על כן אנה אלך מרוחך, והטעם כמו מפניך.
WHITHER SHALL I GO FROM THY SPIRIT? There is no ability in man to go unless the spirit of God leads him. Scripture therefore reads, Whither shall I go from Thy spirit? From Thy spirit means, “from Thy presence.”
למה יש לי לברוח אם רצונך להושיעני, תושיעני במקום אחר, ואם חס ושלום אין זאת, וכי מפניך אסתר.
אנה אלך מרוחך – מכעסך, ואנה אוכל לברוח.
אם אעשה רעה זאת, אנה אלך כך חשבתי ואנה אברח שהרי אתה בכל מקום וממשלתך בכל מקום.
אנה אלך מרוחך – כלומר: כי אין יכולת באדם ללכת אם לא יוליכהו רוח השם יתברך. על כן אמר: אנה אלך מרוחך, והטעם כמו: מפניך.
אנה אלך – מלרע, וכן: אנה אנחנו עולים (דברים א׳:כ״ח), והשאר כלם מלעיל.
ואמר: אנה אלך – אם אחשב ללכת ולהסתיר מרוחך, או לברוח מפניך – והטעם כפל במלות שונות, אם אומר לעשות זה, לא אוכל כי אתה נמצא בכל מקום, ומקום לא יכילך.
אנה אלך מרוחך. וכמו כן לא אחטא בחשבי שאוכל להמלט מענשך, כי אמנם שכינה בכל מקום (ב״ב כה.):
(ז-ח) ואחרי שנודע אצלנו היות ה׳ יתברך יודע בפרטים, מה רב סכלות הבורחים מלפני ה׳, כי הוא המנהיג אותו בכל הדרך אשר ילך בה, וזהו אומרו אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וגו׳, אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וגו׳, כי מלוא כל הארץ כבודו (ישעיה ו׳:ג׳), וכמו שאמר הנביא (ירמיה כ״ג:כ״ד) ׳אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו [וגו׳] הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא׳, וזהו אומרם ז״ל (ב״ב כה.) ׳שכינה בכל מקום׳, והוא מקומו של עולם (ב״ר ס״ח:ט׳):
אנה אלך – זה אחד מן השנים מלרע והשני אנה אנחנו עולים.
אנה – איה המקום אשר אלך אליה להסתר מרוח כעסך ואנה אברח ממך והוא ענין מליצה והפלגה.
אנה – א] איך אוכל ללכת מן המצודה שאני בה ואנה אמצא שביל ונתיב שדרך שם אלך מרוחך ואצא מן המצור, ב] גם אם הייתי יכול לברוח מן המצור, אנא מפניך אברח – לאיזה מקום אברח ששם לא אהיה תחת רשותך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ומלת אסק – כמו תרגום. וכמוהו: אש נשקהא ביעקב, כמו עלתה, אף על פי שהוא כתוב בשי״ן.
ואציעה – אם שמתי מצעיב או יצועי.
שאול – שהוא תחתית הארץ הפך שמים. והנה אציעה פועל יוצא.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״נסקה״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מצע״.
IF. If I thought,1 “Perhaps I might ascend up to heaven. You are there.”2
The word essak (I ascend) should be rendered the way the Aramaic translation does.3Essak is similar to the word nissekah (was kindled) in and a fire ascended against Jacob(Psalms 78:21).4Nissekah means, “ascended.” Essak is similar to the word nissekah even though nissekah is spelled with a sin [and essok is spelled with a samekh].
IF I MAKE MY BED.5Ve-atzi’ah (if I make)6 is short for ve-atzi’ah metza7 (if I make a bed), or it might be short for ve-atzi’ah yetzu’i (if I make my bed).8
THE NETHER-WORLD. She’ol (the nether-world) is located beneath the earth. She’ol is the reverse of heaven.9Ve-atzi’ah (if I make my bed) is thus10 a transitive verb.
1. Literally, “If I thought in my heart.”
2. That is, “I cannot flee Your presence by ascending to heaven.”
3. Onkelos renders the Hebrew e’eleh (I will ascend) as essak(Gen. 44:34).
4. Translated according to Ibn Ezra
5. The word “bed” is not in the Hebrew text.
6. Ve-atzi’ah is a transitive verb and requires an object. Hence Ibn Ezra’s comment.
7. Reading metza as in Isaiah 28:20.
8. See Gen. 49:4.
9. She’ol is in contrast to heaven.
10. For the meaning of ve-atzi’ah is, “if I make a bed” or “if I make my bed.”
אם אסק – אם אעלה, כתרגומו. אם אחשב שאוכל לעלות בשמים, ושם אעלה, ולא אמצאך, שם אתה.
ואציעה שאול – ואם אומר שארד שאול, והוא עמקי הארץ, הנך שם.
ואמר: ואציעה – מפני שהוא תחתית, והמצע – תחתית האדם בשכבו.
או אומר: ואציעה – לפי שהשאול מצע האדם במותו. והנה זכר העגולה והמוצק, ובכל נמצא, אם כן לא אוכל ללכת שלא אפגע בך.
(ח-ט)אם אסק שמים [וגו׳] ואציעה שאול. שהם מעלה ומטה: אשכנה באחרית ים. הסובב מארבעה צדדין1:
1. ׳אחרית ים׳ הוא מארבעה רוחות, שבכל רוח בסופו ים. הרי מנה ששה קצוות, מעלה ומטה וארבע רוחות. ׳באחרית ים, רוצה לומר סוף העולם, כי הים סובב הארץ, ואחרית ים הוא סוף העולם׳ (רד״ק).
ואן עסית אן אתחאמל נחו מטלע אלפג׳ר, או אסכן פי אכ׳ר אלגרב.
ואם קויתי שישאו אותי אל כיוון קצה מקום זריחת השמש. או אם קויתי לגור בסוף המערב.
אשא, ואם אולי אדמה להנשא כלפי עלות השחר או אשכון בסוף המערב נקרא המערב ״ים״ מפני שהים במערב ארץ ישראל.
ואמרו אשא כנפי שחר רוצה בו המזרח.
וקולה אשא כנפי שחר, יריד בה אלמשרק.
אשא כנפי שחר – אם אשא לי כנפים כשחר הזה המבהיק לפי שעה מסוף העולם לסופו כן אמהר לעוף עד אשכון באחרית ים.
[If] I take up the wings of dawn If I take up for myself the wings of dawn, which shine at once from one end of the world to the other, so will I fly swiftly until I dwell at the end of the sea.
אשא – דע כי נקראה פאת מערב ים בעבור היות הים הגדול במערב ארץ ישראל רק באחרית הים – הטעם ים ממש כי כבר הזכיר השמים והארץ שהמוצק הוא השאול ועתה יזכיר הים.
וטעם כנפי שחר – אילו היו לו כנפים עפות במהרה שירימם וישאם. כי ברגע עלות השחר יהיה פרוש מקצה מזרח עד סוף מערב, האור הנראה בעבים לפני זרוח השמש. גם זה טעם נכבד.
IF I TAKE THE WINGS OF THE MORNING. Know the following: West is termed yam(Exodus 27:12), for the great sea1 is located west of the Land of Israel. However, the word yam in the uttermost parts of the sea (yam) refers to the very sea,2 for the psalmist mentioned3 the heaven and the earth [in verse 8], since she’ol (the nether world) (verse 8) is in the center (of the earth).4 [After taking note of the heaven and earth] the psalmist mentions the sea. 5 [If I take] the wings of the morning is to be understood as follows: “If the psalmist had wings that flew quickly, then he would raise them and lift them up.”6 [The psalmist employs this metaphor 7] because the light that appears in the clouds before the sun rises is spread from the end of the east till the end of the west.8 This,9 too, is a respectable interpretation.
1. The Mediterranean.
2. It does not mean “west.”
3. Literally, for the psalmist has already mentioned.
4. Thus, mentioning she’ol is equivalent to mentioning the earth.
5. The point of our psalm is that wherever the psalmist flees from the face of God – the sky, the earth, the sea – he finds God there. Hence yam is to be rendered sea rather than west.
6. And fly very quickly to the end of the sea.
7. Wings of the morning.
8. According to this interpretation yam means west.
9. This interpretation of yam, is also acceptable. It should be noted that the Ha-Keter edition of Ibn Ezra places “This, too, is a respectable interpretation” at the beginning of the next comment. In other words, “This too, is a respectable interpretation” refers to Ibn Ezra’s comments on verse 10.
אשא כנפי – אם אשא עצמי ללכת למקום עלות השחר לצד מזרח.
או אם אשכנה באחרית ים – לצד מערב.
(ט-י)אשא כנפי שחר – אם אמרתי אקח כנפי שחר ואעוף בהם ממזרח למערב, אם לא אמצאנו, הנה לא אוכל ללכת בלתו כי בכל מקום הוא. ואמר: כנפי שחר – כי השחר מתפשט כרגע ממזרח למערב.
ואחרית ים – הוא המערב.
ואמר: באחרית ים – רוצה לאמר: סוף העולם, כי הים סובב הארץ, ואחרית ים הוא סוף העולם. כלומר: אם אלך ממזרח למערב ברגע אחד, לא אוכל ללכת בלתך, כי בכל מקום תחני ידך ותאחזני ימינך.
(ט-י)אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר וגו׳, גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי. כלומר, ׳אנה אלך׳, והלוא תמיד צריך אני ל׳ידך׳ ש׳תנחני׳, והוא אותו הכח שזכר לעיל (תהלים קל״ט:ה׳) באמרו ׳ותשת עלי כפכה׳, ותמיד אני צריך שתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ ותסייעני, על דרך ׳ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני׳ (תהלים ע״ג:כ״ג):
אשא כנפי שחר – אם אמרתי אשא כנפים לעוף חיש מהם בקצה הים כשחר הזה המבהיק ברגע אחת עד קצה העולם.
אשא – ויותר מזה שגם אם יהיה לי כנפים כמו השחר, ואשא כנף לעוף עמו ביחד מן המזרח למערב ביום אחד, עד שאשא באור השחר כנפי שחר, ולא אשכן עד אגיע עמו ביחד באחרית ים – בצד המערב, ששם אשכון, גם זה לא יועיל, כי.
כנפי שחר – אשא ענפים לעוף עד מקום מוצא השחר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
EVEN THERE WOULD THY HAND LEAD ME. I would not be able to go to the uttermost parts of the sea1 if Your hand did not lead me. Your hand thus leads me and Your right hand takes hold of me. It was as if I ran from Your hand to Your hand.
1. Or, “the uttermost parts of the west.”
שאם הייתי פונה או לצד זה או לצד זה, גם שם ידך תנחני – יכולת בידך לנחות אותי במכתך בכל מקום.
ויש לפרש תנחני לשון מפני שמי נחת הוא (מלאכי ב׳:ה׳).
גם שם – הלא גם באחרית הים ידך תנחני וימינך תאחזני להוליך אותי אחר חפצך ואם כן אברח מידך לידך.
גם שם ידך תנחני – כי גם העפיפה הזאת הלא היא בכחך ודומה כאילו תנחני דרך הזה בידך השמאלית, ותאחזני בידך הימנית לעכבני בכל עת שתרצה.
ידך תנחני – לי נראה כי מבחירתי הלכתי שם, רק אין הדבר כן, כי ידך היא המנועעת אותי, וכנגד אשכנה שהוא ישיבת קבע אמר ותאחזני, אם אגיע לשכון שם הוא מחמת ידך האוחזת בי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And I said, “Truly darkness will blind me, and the night will become dark for my sake.”1
1. Will blind me... my sake: grows dark around me, but the night gives light for me.
ואומר אך חשך ישופני – אמר דוד אני אמרתי אך חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום עכשו העולם הזה שדומה ללילה אור בעדני. כיון ששקעה החמה בלילי שבת התחיל האורה והיתה משמשת התחילו הכל מקלסין להקב״ה הה״ד תת כל השמים ישרהו, מפני מה, ואורו על כנפות הארץ, הדא הוא דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי במה ברכו, באורה, ריש לקיש בשם ר׳ נזירא ל״ו שעות שמשה אותה אורה י״ב של ערב שבת י״ב של ליל שבת י״ב של שבת, כיון ששקעה החמה במוצאי שבת והתחיל החשך ממשמש ובא נתירא אדם הראשון ואמר אך חשך ישופני תאמר אותו שכתוב בו והוא ישופך ראש בא להזדווג מביניהם וברך עליה הדא והא דכתיב ולילה אור בעדני, אתיא בשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת מפני שהוא תחלת ברייתו.
ואן קלת לעל אלט׳לאם יגלס דוני, ואלליל יגשא עלי.
ואם אמרתי אולי [בתקוה] החושך יחשיך בעדי [ישופני: לשון נשף לילה] ואם אמרתי שגם הלילה יסתיר בעדי.
ואמר, ואם אומר׳ אולי החושך יאפיל בעדי והלילה יסתיר עלי. תרגם ישופני ״יגלס״ וכן תרגם נשף לעיל קיט קמז. ובישעיה נט י. ובאיוב כד טו. ותרגם אור ״גשא״ וכך תרגם ויאר את הלילה בשמות יד כ, וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם, ועוד. וראה לעיל פט מ.
ואומר אך חשך ישופני – אם אמרתי אהיה נסתר במחשך והחשך יחשיך עלי ולא תראני, ישופני לשון נשף.
ולילה אור בעדני – והלילה יהי מאפיל לנגדי, אור זה לשון אופל הוא, כמו: יפיץ ענן אורו (איוב ל״ז:י״א), וכן כל כוכבי אור (תהלים קמ״ח:ג׳), וכן ויאר את הלילה (שמות י״ד:כ׳).
I said, "Darkness will darken me" If I said, "I will be hidden in the darkness, and the darkness will envelop me so that You will not see me." יְשׁוּפֵנִי is an expression of נֶשֶׁף, evening.
"and the night will be dark about me" Heb. אור, lit. light. And the night will darken before me. This אוֹר is an expression of darkness, like: "he spreads his clouds of darkness (אור)" (Iyyov 37:11); similarly, "all stars of the night (אור)" (Tehillim 148:3); similarly, "and it darkened (ויאר) the night" (Shemot 14:20).
(יא-יב)ואמר אך חשך ישופני – אמר דוד: כשראיתי שבכל מקום יכול לאחזני, אמרתי בעצמי שהחשך אור לי – שאלך בלילה ואברח מפניו כדי שלא יראני, ויהיה לי החשך לאור והלילה לבקר. כפל לשון, כלומר: הלילה שתהיה לי ליום שאלך בה, כמו שאלך ביום.
גם זה לא הועיל לי, גם החשך לא יחשיך ממך שאתה רואה כחשיכה כאורה.
ישופני – יהיה לי נשף, ונשף בקר הוא בין השמשות, שנאמר: ויכם דוד מהנשף ועד הערב (שמואל א ל׳:י״ז), וכן: יחשכו ככבי נשפו (איוב ג׳:ט׳) – הם הכוכבים הנראים בתחילת היום בין השמשות ובסופן, ואל יראה בעפעפי שחר (איוב ג׳:ט׳). ונ״ל.1
ומלת ישופני – מגזרת נשף, ואם הם שנים שרשים, כמו: כי מולים היוב(יהושע ה׳:ה׳), ונמלתם, וכמהו אחרים.
והנה ישופני – כמו יסתירני (תהלים כ״ז:ה׳). והטעם אולי החשך יסתירני שלא תראה מה אני עושה או מחשב.
ומלת ישופני – מושכת אחרת, כמו: והנבואה עודד הנביא (דברי הימים ב ט״ו:ח׳). והנה ולילה ישוףגאור בעדני, וזה אור כמשמעו.
ור׳ משה אמר: כל הלילה יהי אור בעדני.
והנכון בעיני: מה שהזכרתי.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״עם לבי״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הם״.
ג. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870: ״ישוב״.
AND IF I SAY. Va-omar (and if I say) is to be understood like amarti (I said) in I said in my heart (Eccl. 2:1).1
The word yeshufeni (shall envelop me) is related to the word neshef (night) (Job 24:15). The latter is so even though yeshufeni and neshef come from different roots.2 Compare this to mullim3 (were circumcised) in For all the people … were circumcised(Joshua 5:5) and u-nemaltem4 (And ye shall be circumcised) (Gen.17:11). There are many other examples.5Yeshufeni (shall envelop me) means, “it will hide me.” The meaning of And if I say, “Surely the darkness shall hide6me” is, “And if I say, ‘Perhaps the darkness shall hide me so that You do not see what I do or think.’”
The word yeshufeni serves two words.7 It is like the word nev’uah (prophecy) in even the prophecy of Oded the prophet(2 Chron. 15:8).8
Ve-laylah or ba’adeni (and the light about me shall be night) means, “and the night will hide (yashuf)9 the light about me.”10 The word or (light) is to be taken literally.11
Rabbi Moses says that ve-laylah or ba’adeni (and the light about me shall be night) is to be interpreted as, “the night will be light about me.”12 However, I have explained what appears right to me. The following13 is proof that my explanation is correct:
1. In other words, ve-amarti is to be understood as, “and if I thought.”
2. Neshef comes from the root nun, shin, peh. Yeshufeni comes from the root shin, vav, peh.
3. From the root mem, vav, lamed.
4. From the root nun, mem, lamed.
5. Of words coming from different roots having the same meaning.
6. Translated according to Ibn Ezra
7. It serves choshekh (darkness) and laylah (night). See note 52.
8. The verse reads, ve-ha-ne’vu’ah oded ha-navi. According to Ibn Ezra, the verse is to be read as if it were written, ve-ha-ne’vu’ah, ne’vu’at oded ha-navi.
9. Reading yashuf rather than yashuv. This agrees with the interpretations of Ha-Keter, Filwarg, and Rabbi Sherem.
10. Ibn Ezra reads our verse as follows: Akh choshekh yeshufeni, ve-laylah yashuf or ba’adeni.
11. Rashi renders or (light) as “darken.” Ibn Ezra takes issue with this interpretation.
12. Rabbi Moses reads our verse as follows: “And if I say, ‘Surely the darkness shall hide me, then the night will be light about me.’”
13. The next verse reads, Even the darkness is not too dark for Thee, but the night shineth as the day, the darkness is even as the light. This is proof that Ibn Ezra’s interpretation of and the light about me shall be night is correct.
ואומר – מחמת רוב צרות.
אך חושך ישופני – אך זה חושך ישופני, לשון הוא ישופך ראש (בראשית ג׳:ט״ו).
ויש מפרשין לשון נשף, יחשיכיני.1
ולילה אור בעדיני – כלומר אפילו אורה שלי היה כמו לילה.
עניין אחר: ולילה אור בעדיני – והקב״ה אפילו לילה נהפך לי לאורה והאיר בעדיני.2
1. בדומה ברש״י, ובניגוד למיוחס לרשב״ם שפירש את ״נשף״ כבוקר ואור.
2. בדומה במיוחס לרשב״ם.
ישופני – מגזרת נשף, והם שני שרשים וענין אחד, נשף ושוף, כמו: נמל ומול, נפץ ופוץ. אמר: אם אחשוב כי החשך יחשיכני ויסתירני, שלא תראה אותי ומעשי ומחשבותי.
ולילה אור בעדני – הלילה, שהוא חושך, האיר בעדני, ותראני בלילה כמו ביום.
(יא-יב)וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וגו׳. ואין הבדל לפניך בין אור לחושך, כי גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, כמו שאמר הנביא (ישעיה כ״ט:ט״ו) ׳הוי המעמיקים מה׳ לסתיר עצה והיו במחשך מעשיהם ויאמרו מי יראנו ומי יודענו׳:
ואומר – ואם אומר אך חשכת הלילה יחשיך בעדי ובו אסתר.
ולילה – אבל הלילה האיר בעדני ותראני בלילה כמו ביום.
ישופני – מענין נשף, ונמשך לשנים, ולילה ישוף אור, וידוע כי בעלי הנו״ן ונע״ו משתתפים כמ״ש בכ״מ.
לא יחשיך – יוצא, לא יחשיך דבר ממך.
ואומר – וגם אם חשבתי לאמר שהחשך ישוף ויחשיך אותי לבל תראני, ולילה (ישוף) אור בעדני – שמקום החשך יחשיך גם ביום ומכ״ש בלילה שאז לא תראני ושם אסתר, אבל גם זה לא יועיל, כי.
ישופני – יזיק לי כי ימנע ממני נחת ידך, מלשון הוא ישופך ראש (פרשת בראשית) וגם שד״ל בביאורו ע״הת מפרש ישופך יזיקך, רק תשופנו הבא אחריו מפרשו לשון סיבוב, ומביא דוגמא מן ישופני זה שהוראתו (לפי דעתו ז״ל) יסובבני.
ולילה – איננו מסתיר אותי בחשכו, רק הוא בעדי כאור.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ומלת כחשכה כאורה – דרך קצרה כעבד כאדוניו, כעמי כעמך, והטעם: עמי כעמךא ועמך כעמי, אין הפרש ביניהם.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 הושמט ע״י הדומות: ״והטעם עמי כעמך״.
EVEN THE DARKNESS. The object of yachshikh (is … dark) is missing.1Gam choshekh lo yachshikh mi-meka (even the darkness is not too dark for Thee) should be read as if it were written gam choshekh lo yachshikh davar mi-meka (even the darkness will not darken anything from You).
Ka-chashekhah ka-orah (the darkness is even as the light) is an abridged form.2 Compare it to ka’eved ka-adonav (as with the servant, so with his master) (Isaiah 24:2)3 and ke-ammi khe-ammekha (as my people as thy people) (I Kings 22:4). The meaning of as my people as thy people is, “my people as thy people, [and] thy people as my people. There is no difference between them.”4
1. Gam choshekh lo yachshikh mi-meka (even the darkness is not too dark for Thee) translates literally to, Even the darkness will not darken from You. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. The darkness is even as the light is short for, “the darkness is even as the light and the light is even as the dark.”
3. As with the servant, so with his master is short for, “as with the servant, so with his master; as with his master, so with the servant.”
4. The same applies to the darkness is even as the light and as with the servant, so with his master. That is, The darkness is even as the light is short for, “The darkness is even as the light, and the light is even as the darkness.” As with the servant, so with his master is short for, “as with the servant, so with his master; as with his master, so with the servant.”
גם חושך לא יחשיך ממך – לפי שאין חשך שיחשיך לשום אדם אם יבא לו אורה ממך.
ולילה – יהיה מאיר לו כיום.
חשיכה כאורה – כפל מילה, כלומר למי שאתה מושיע לא יזיק לו שום רעה בעולם.
עניין אחר: גם חשך לא יחשיך ממך – כלומר אתה רואה הכל ושום חשך לא יחשיך ממך.
גם חושך – שנה הענין, ושלש, ורבע, להודיע כי כן הוא, כי אין חושך וצלמות להסתר מלפניו.
לא יחשיך – פועל יוצא, לא יחשיך דבר ממך שלא תראהו, כי הכל שוה לנגדך.
והלילה – כמו היום, יאיר לך.
כחשיכה כאורה – שני כ״פי הדמיון, כמו: כי כמוך כפרעה (בראשית מ״ד:י״ח), כעבד כאדוניו (ישעיהו כ״ד:ב׳), כמלוה כלוה (ישעיהו כ״ד:ב׳), והדומים להם, והוא דרך קצרה. ר״ל: זה כזה וזה כזה.
(יב-יג)גם חושך לא יחשיך ממך. וכמו כן לא אטעה לחשוב שאוכל להסתיר חטאתי ׳ממך׳ בחושך1, כענין ׳והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו׳ (ישעיה כט טו)2, כי אתה קנית כליותי תסוכני בבטן אמי - כי אמנם אין מקום יותר חשוך מבטן, ו׳אתה׳ שם ׳קנית׳ ועשית ׳כליותי׳3, ושם ׳תסוכני׳ ותסוככני בעצמות וגידים4:
1. ׳לא יחשיך ממך׳ – לא יסתיר ממך ע״י החושך. ראה אבע״ז שחסרה מילה, ׳לא יחשיך דבר ממך׳.
2. ׳ישופני כמו יסתירני והטעם אולי החשך יסתירני שלא תראה מה אני עושה או מחשב׳ (אבע״ז).
3. ׳וטעם כליותי הם המקומות הנסתרות והם הקרבים כי הם בכרס הפנימית׳ (אבע״ז). ׳כי אתה תסוכני בבטן אמי, שהוא מקום חושך ואין שם אור. ואם שם יצרתני ובעצמות וגידים סוככתני, איך לא תדע כל הסתרים׳ (רד״ק).
4. תסכני - אע״פ שהוא בסמ״ך הוא כמו ובעצמות וגידים תסוככני והנה הטעם כי אתה קניתני וסוככתני בבטן אמי שהיא נסתרה ואין אור שם (אבע״ז).
לא יחשיך – במדוייקים החי״ת בשוא לבדו כמ״ש בירמיה י״ג.
גם חושך – כי גם החושך לא יחשיך דבר ממך ואליך יאיר הלילה כיום.
כחשכה כאורה – שוים הם למולך זה כזה ואין הפרש ביניהם.
גם חשך לא יחשיך ממך – כי אתה אינך רואה בעין החושיי עד שתצטרך לאור להראות לך את המוחש, כי אצלך, לילה כיום יאיר לא זמן החשך יעכב בעדך ולא מקום אשר שם לא יבקע האור, כי אצלך כחשיכה כאורה.
גם חשך – המשך ופירוש פסוק הקודם.
לא יחשיך – דבר ממך באופן שלא תראהו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For you have created my kidneys; you established me in the belly of my mother.
ואנת מאלך בואטני, תט׳לל עלי מד׳ אנא פי בטן אמי.
ואתה הוא הקונה את אברי הפנימים. ואתה מסוכך (שומר) עלי מאז שאני בבטן אמי.
כי, כי אתה קנינך מצפוני, תסוכך עלי מאז היותי בבטן אמי.
כליותיי – החושבים כל מחשבותיי.
תסכני – תסוככני.
For You created my reins which think all my thoughts.
You covered me Heb. תסכני, [equivalent to] תסוֹככני.
כי – עתה יביא ראייה לדבריו.
וטעם כליותי – המקומות הנסתרות, והם הקרבים, כי הם הכרס הפנימית.
ויש אומרים: כי הכליות נבראות תחלה, כי הם כמו שני סדני הגלגל.
ויש אומרים: בעבור שיש להם כח בתאות המשגל, על כן נקראו כליות, מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פ״ד:ג׳).
תסכני – אף על פי שהוא בסמ״ך, הוא כמו ובעצמות וגידים תסוככני (איוב י׳:י״א). והנה הטעם כי אתה קניתני וסוככתניאבבטן אמי שהיא נסתרה ואין אור שם.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896 (״ושוככתני״). בכ״י מנטובה 13: ״וסוכתתני״.
FOR THOU HAST MADE MY REINS. The psalmist now brings proof to his words.1
My reins (khilyotai) refers to the places that are hidden within the body.2 The reference is to the innards, for the reins are in the inner stomach. Some say that the psalmist singles out the reins because they are the first organs to be created,3 for they4 are like the two poles of the sphere. Others say that the psalmist singles out the reins for mention because they generate the desire and provide the strength for sexual intercourse. They are called kelayot,5 for kelayot is related to kaletah (pineth) in My soul yearneth, yea, even pineth(Psalms 84:3).
THOU HAST KNIT ME TOGETHER. Tesukkeni (Thou hast knit me together) is related to the word tesokhekheni (and knit me together) in and knit me together with bones and sinews(Job 10:11). Tesukkeni and tesokhek-heni are related, even though tesukkeni is spelled with a samekh [and tesokhekheni is spelled with a sin].
The meaning of “Thou hast made me”6 and knit me together in my mother’s womb is, “You made me and knit me together in the womb of my mother, which is in a hidden place containing no light.”
1. The darkness is even as the light to God.
2. They are not ordinarily visible.
3. In the fetus.
4. The innards.
5. Literally, “they are therefore called.”
6. Ibn Ezra’s paraphrase of Thou hast made my reins.
ורואה אתה מעשיי ומחשבותיי כי אתה קנית, ויודע אתה מה שאני מחשב.
תסוכני – כמו: תסוככיני.1
מבטן אמי – משנולדתי סיככת עלי.
1. בדומה ברש״י.
כי אתה קנית כליותי – ואיך יסתרו ממך מחשבותי, ואתה קנית כליותי.
ואמר: קנית – כי ענין הקניה המציא דבר שלא היה או למי שלא היה לו, וכן: קונה שמים וארץ (בראשית י״ד:כ״ב).
ואמר קנית כליותי – שהם תחילת המחשבה, כי הכליות יועצות, והלב גומר, ואם אתה קנית אותם, איך יסתר ממך מה שהם יועצות.
ועוד כי אתה תסוכני בבטן אמי – שהוא מקום חושך ואין שם אור. ואם שם יצרתני, ובעצמות וגידים סוככתני, איך לא תדע כל הנסתרים.
ויש אומרים: כי זכר כליותי מפני שהם תחילת היצירה בגוף האדם, כי הם כמו שני סדני הגלגל. כי כן כתב החכם ר׳ אברהם אבן עזרא. והחכם ר׳ אברהם בר׳ חייא פירש כי הזכיר תחילה הכליות לפי שהן גורמות יצירת גוף האדם שמהם ירד הזרע אל גיד הערוה.
והסיבה [בזה]1, לפי שאַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי, שאתה סככתני בבטן המלאה2 עור ובשר, ו׳אתה קנית כליותי׳. כלומר, בשלמא אילו ידיעתך היתה מוּצאת ומסובבת מן הנמצאות, אם כן בהיותי נעלם ממך לא תדעני, כי בהסתלק הידוּע – תסתלק הידיעה בידיעה כזאת מסובבת מהנמצאות, כאשר ביאר אבן רשד יפה בספר ׳הפלת ההפלה׳3, אבל אין הדבר כן, ותהי להיפך4, שידיעתך קודמת לידועים ומסבבתם, וזהו אמרו ׳כי אתה קנית כליותי׳ בידיעתך הקודמת למציאותי:
1. שלא אוכל לברוח מידיעתך. ולפי הנדפס, מוכיח שהחושך לא יסתירנו, שהרי גם במקום החשוך בבטן אמי השגחת עלי.
וכן אני מודה לך על הנסתרות אשר נסתרו ממני. ומעשיך הפלאיים. ונפשי מודה [לשון הודאה] לך מאוד.
והנני מודה לך על הנוראות אשר הסתרת ממני ומעשיו הנפלאים, ונפשי מכירה ומודה בכך מאד. תרגם יודעת ״מעתרפה״ הכרה והודאה בדבר. וכן תרגם בכל דרכיך דעהו במשלי ג ו, וכתב שם בפירושו שכן פירוש אשר לא ידע את יוסף שלא הכיר והודה בזכויותיו ופעולותיו במצרים. וראה פירושי רס״ג מהדורתי שמות א ח. ובספרו אמו״ד מאמר ד פ״ב כתב אף על פי שגופו [של אדם] קטן הרי דעתו רחבה מן השמים והארץ שידיעתו מקפת כל אשר בהם ואף הגיעה לידיעת מה שלמעלה מהם ואשר בו קיומם כלומר הבורא יתעלה ויתקדש שנ׳ נפלאים מעשיו וכו׳.
(יד-טו) מעשים גדולים יש בו יצירת הולד מופלאים, כמו שמספר והולך.
בתחתית ארץ – לפי שהקב״ה יושב במרום, ויוצר הולד למטה בארץ.
וטעם ונפשי יודעת מאד – על דעת ר׳ יהודה הלוי מנוחתו כבוד: נפלאים מעשיך ממני אף על פי שנפשי יודעת מאד.א
ולפי דעתי: כי הוא קשור וכן הוא ונפשי יודעת מאד והיא עדה כי נפלאים הם מעשיך.
ור׳ משה אמר: כי מאד דבק עם נפלאים מעשיך, כמו: אל תעזבני עד מאד (תהלים קי״ט:ח׳). גם הוא נכון.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״מאד״.
I WILL GIVE THANKS UNTO THEE, FOR I AM FEARFULLY … MADE. Nora’ot (fearfully) is an adjective describing alilot (deeds).1 Our verse is similar to and spoke rough with them2(Gen. 42:7).3 According to Rabbi Judah Ha-Levi, who rests in glory, the meaning of
[Wonderful are thy works,] and that my soul knoweth right well is, “wonderful are Thy works,4 even though my soul is very informed.”5
However, in my opinion and that my soul knoweth right well is connected6 to wonderful are Thy works. The verse is to be explained as follows: “My soul knoweth right well and it bears witness that wonderful are Thy works.” Rabbi Moses says that me’od (right well)7 is connected to wonderful are Thy works.8 Compare this to O forsake me not utterly (me’od) (Psalms 119:8).9 This interpretation is also correct.
1. Our text reads nora’ot nifleti. Nora’ot is an adjective. The question arises of what noun nora’ot is modifying. Ibn Ezra believes that it is modifying alilot, even though the word alilot does not appear in the verse. Ibn Ezra believes that our verse should be read as if it were written nora’ot alilot nifleti (through fearful deeds was I wondrously made).
2. Translated literally. See Ibn Ezra on Gen. 42:7.
3. According to Ibn Ezra, Genesis 42:7 is to be read as if it were written, “and spoke rough words with them.” However, “words” is not in the text. The same is the case with our clause, for here too we have a verse in which the word that the adjective is modifying is missing.
4. Your works are beyond my understanding.
5. In other words, “Even though I am an intelligent person, Your deeds are beyond my understanding.”
6. Wonderful are Thy works and and that my soul knoweth right well should be read as one clause.
7. Literally, very much.
8. Rabbi Moses reads our verse as follows: “Thy works are very wonderful. My soul knows this.”
9. Ps.119:8 reads, I will observe Thy statutes (chukkekha), O forsake me not utterly (me’od). According to Rabbi Moses, the verse should understood as if me’od followed chukkekha (Thy statues). Similarly, our verse should be interpreted as if it were written, “I will observe Thy statutes (chukkekha) to the utmost (me’od), O forsake me not.” We thus see that me’od is not always to be connected to the word that immediately precedes it.
לפיכך אודך על כי נפלאות נוראות נפליתי – על אשר נפליתי בנוראות, מופרש אני בנוראות משאר בני אדם, שלא אירעו לשום אדם כמוני נוראות.1
ונפלאים מעשיך – ממני.
ונפשי יודעת מאד – שכך הוא.
1. בניגוד למיוחס לרשב״ם שמדובר על הנפלאות ביצירת הוולד.
אודך – נוראות – עלילות נוראות יש ביצירתי, ואודך עליהם.
כי נפלאתי – ביצירה, רוצה לומר: נפלאתי – שנפלאים מעשיך בי.
ונפשי יודעת מאד – טעם מאד דבק עם נפלאים מעשיך, כלומר: נפשי המשכלת. אמר: אף על פי שבשאר החיים נפלאים מעשיך, אין בהם מי שיכיר. אבל בי נתת הנפש המשכלת יתר על שאר החיים, והיא תדע מעשיך הנפלאים, ותודה לך עליהם. ונוראות היצירה הם נגלים לחכמים, כי כל אבר ואבר נברא בחכמה, ועל התכונה שנברא הוא לצורך ולתועלת. וכל אדם צריך להתבונן בהם, ומתוך כך יכיר נפלאות היוצר ויודה לו עליהם. ואם באנו לספר בזה החיבור תכונת האברים ותועלתם ומזג הכוחות ותועלתם, יאריך הסיפור, אבל המשתוקק להם ימצאם בספרי החכמים.
אודך על כי נוראות נפליתי. אתן תודה לשמך ׳על כי נפלאתי׳ ונבדלתי משאר בעלי חיים, כי אמנם נפלאים מעשיך גם ביצירת שאר מיני בעלי חיים, ונפשי יודעת מאד, אמנם ׳נפשי [ה]יודעת׳, שהיא השכלית, נפלאת ׳מאד׳1:
1. אף שכל בעלי החיים נפלאים, ׳נפשי היודעת׳, היא הנשמה, היא נפלאה מאוד, יותר מכל שאר הנצמאים. דומה לזה כתב הרד״ק: ׳עלילות נוראות יש ביצירתי, ואודך עליהם, כי נפלאתי ביצירה, רוצה לומר נפלאתי, שנפלאים מעשיך בי, ונפשי יודעת מאד, טעם מאד דבק עם נפלאים מעשיך, כלומר מעשיך נפלאים מאד ונפשי יודעת, כלומר נפשי המשכלת, אמר, אעפ״י שבשאר החיים נפלאים מעשיך, אין בהם מי שיכיר, אבל בי נתת הנפש המשׂכלת יותר על שאר החיים, והיא תדע מעשיך הנפלאים ותודה לך עליהם, ונוראות היצירה הם נגלים וְנִכָּרִים לחכמים, כי כל אבר ואבר נברא בחכמה, ועל התכונה שנברא הוא לצורך ולתועלת, וכל אדם צריך להתבונן בהם, ומתוך כך יכיר נפלאות היוצר ויודה לו עליהם׳.
ואמר, אחר כך אוֹדְךָ – אתן חן ותודות לך עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי – שאני נבדלתי משאר הנבראים, שהם ׳נוראות׳ גם כן, בשני דברים. האחד, באופן היצירה, שהֵכַנְתָּ חומרִי לקבל צורה נבדלת ומשכלת ונצחית1, וזהו אומרו נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, ר״ל, ׳מעשיך׳ באופן יצירתי והכנת חומרי. והשני, על נַפְשִׁי יֹדַעַת, שאחרי הכנת החומר ומעשיך הנפלאים, נתת לי ׳נפש יודעת׳ ומשכלת2. ומילת מְאֹד חוזרת על ׳נפלאים מעשיך׳3:
1. ראה מש״כ בפירושו לבראשית (ב ז) ׳כי ליצירת האדם בירר עפר מן האדמה – חלק נכבד ממנה׳.
2. ׳אחר שיצרו באותו האופן הנכבד שהזכיר, הניחו שם להיותו מקום מוכן לקבלת צלם אלהים ולפעולותיו השכליות באויר ובמזונות׳ (שם פסוק ח).
3. כ״כ בנדפס, אך שם פירש שכל מעשיך נפלאים, אלא שנפשי היודעת היא נפלאה ׳מאוד׳.
נפליתי – מלשון פלא ודבר מכוסה.
על כי נוראות נפליתי – על אשר עלילות נוראות נפליתי ר״ל פלאי יצירתי היתה בעלילות נוראות וגדולות.
נפלאים מעשיך – מעשיך המה מכוסים ולא ידעתים אף כי נפשי היא משכלת ויודעת מאד דברים מושכלים עכ״ז פלאי מעשיך איננה יודעת.
נפליתי – כמו נפלאתי.
יודעת – תואר, נפשי היודעת נפלאה מאד
אודך – אחר שבאר ההשגחה הפרטיית החופפת על האדם על כל פרטי מעשיו, בא לבאר איך האדם מצד פליאת מעשיו הוא מיוחד להשגחה זו מכל יצורי ה׳ בעולמו, כי ימצאו ביצירתו פלאות נוראות, וכבר בארנו במק״א כי יען ששני קצות הבריאה הרוחני והגשמיי השמים והארץ הם נפרדים בכל עניניהם, זה רוחני וזה גשמי, זה פשוט וזה מורכב, זה קיים באיש וזה במין, זה שוכן ברום עולם וזה בעמקי תחתיות, ונקל לטעות ששני מיני האומניות האלה נעשו משני פועלים מתחלפים, היה מחכמת הפועל השלם הבב״ת לעשות פעולה אחת שבו ימצאו שני מיני המלאכות האלה, שהוא האדם שהוא שייך לבני עולם השפל מצד חמרו וגויתו, ולבני אלהים הרוחנים מצד נשמתו, ובזה נדע כי כל הבריאות המתחלפות אל אחד בראם, ובזה הניח ה׳ חותמו על כל הבריאה לדעת כי מעשה ידיו כולם, והנה חכמת הבורא בבריאת האדם ניכר בשני אופנים, וכמ״ש העקרי׳, כי יש אומן העושה ציורים נפלאים מפותחים בכסף וזהב שהמתכיות האלה הם מוכנים בטבעם לקבל המלאכות הדקות האלה, ובזה לא יוכר חכמת הפועל, אבל יש יקר לכלי זאת מצד החומר שממנו נעשה הכלי כסף או זהב, ויש חרש חכם שיעשה ויפתח הציורים הדקים הנפלאים האלה בברזל או בצור החלמיש, שאין מטבעם שיעשו בהם המלאכות הדקות האלה, ואז יתנו יקר לכלי הזאת מצד חכמת הפועל, וכן בהציורים הדקים הנפלאים אשר צייר ה׳ בנפש האדם שהיא בטבע רוחניותה מוכנת אל זה שיפותחו עליה ציורי החכמה והבינה והדעת וכל ענינים הרוחנים, ואין ניכר בם חכמת הפועל, אך הנפש מצד עצמה יקרה מאד, אבל מה שצייר ה׳ ציורים הרוחנים האלה בחומר, באדם שנעשה מבשר ועצמות, וגם הוא הוכן אל פתוחי חותם ההשכלה והחכמה וההשגה, הגם שאין יקר אל הפעולה, כי הוא גוש עפר ואדמה, יש יקר מצד שניכר בו חכמת הפועל, וז״ש נפלאים מעשיך – שמצד הגוף המעשה בעצמה היא נפלאת, הגם שאין יקר להחומר שממנו נעשה הגוף, יש לו יקר מצד מעשיך, שהתראה בו חכמת הפועל, ונפשי יודעת (נפלאת) מאד, אולם נפשי היודעת הגם שבה לא נראה חכמת הפועל, היא עצמה נפלאת מאד, כי היא עצם רוחני יקר ונעלם מאד מצד עצמה, באופן שבבריאת הגוף ניכר מעלת הפועל, וביצירת הנפש ניכר בם מעלת הפעולה.
נוראות – שם משמש במקום תאר הפעל, וכן למעלה (סימן ס״ה:ו׳) נוראות בצדק תעננו, נפליתי באופן נורא, פלאות מעשיך ביצירתי מודיעות כי אל גדול אתה ראוי ליראת הרוממות מצד בני אדם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
לא – עצמי – הכח של תולדת שלא נראה ולא יצא במעשה בכח הזוקן בנער הקטן והדבור בנולד. ואם הוא נכחד ממראה העין, גם ממראה עיני הלב לא נכחד ממך – מגזרת לא נכחד מאדני (בראשית מ״ז:י״ח).
אמר ר׳ משה: כי דבר דוד כנגד האב הראשון שנברא מן האדמה, על כן אמר רקמתי בתחתיות ארץ.
ולפי דעתי: כי על עצמו ידבר ודמה סתרי הרחם כמו סתרי תחתיות ארץ. והנה בחיות כתוב: והנה אופן (יחזקאל א׳:ט״ו) שפל כנגד אופנים למעלה ממנו.
MY FRAME WAS NOT HIDDEN FROM THEE. Otzmi (my frame)1 refers to the latent power that nature placed in human beings. This power is potential. It is not seen and does not appear in actuality, much like a beard in a young child and speech in the newly born. Even though these powers are hidden from the sight of the eye2 and from what the eye of the heart can see,3 it is not hidden from You.
Nikhchad (hidden) is related to nikhached (hide) in We will not hide from my lord(Gen. 47:18).
WAS MADE. Usseti (was made) is related to the word ma’aseh (deed).4 It is not related to the word va-assotem (and ye shall tread down) in And ye shall tread down the wicked(Mal. 3:21),5 or issu (were bruised) in and there their virgin breasts were bruised (Ez. 23:3).6
Rukkamti (curiously wrought) refers to the form that is produced in actuality.7
Rabbi Moses says that David speaks of the first father8 who was created out of the earth (Gen. 2:7).9 Scripture therefore says, and curiously wrought in the lowest parts of the earth.
However, in my opinion, David speaks of himself. He compares the hidden places in the womb to the hidden parts of the earth. Scripture states regarding the chayyot (living creatures):10behold, one wheel was low (ba-aretz) (Ez. 1:15). The wheel was low in comparison to the wheels above.11
1. Ibn Ezra renders otzmi as “my power (kochi).” In post-biblical Hebrew thought, the word ko’ach also refers to that which is potential. Ibn Ezra renders our clause as, “My potential power was not hidden from Thee.”
2. We cannot see that which is potential.
3. We cannot know the manner in which that which is potential comes to be actual.
4. Both words come from the root ayin, sin, heh.
5. In other words, usseti does not mean, “I was treaded down.”
6. In other words, usseti does not mean, “I was bruised.”
7. The final form of the human being produced in the womb.
8. Adam.
9. For our verse speaks of one who is created out of the earth, viz.: And curiously wrought in the lowest parts of the earth.
10. Seen by the prophet Ezekiel.
11. Ibn Ezra’s point is that earth in our verse is not to be taken literally. It means, “a low place.” Ezekiel had a vision in which he saw living creatures in heaven. Each creature had a wheel beneath it. Ez. 1:15 literally reads, Now as I beheld the living creatures, behold one wheel at the earth of the living creatures. Now, if the creatures were in heaven, so were the wheels beneath them. Thus “earth” in Ez. 1:15 must be understood as “beneath.” In other words, scripture is telling us that the wheels were beneath the living creatures. Similarly, in our verse the psalmist refers to the womb, which is located at the bottom of the torso, as the lowest part of the earth. – Filwarg.
וגם אני לא נכחדתי עצמי – מלסבול הצרות.
אשר עושיתי – שנדחקתי בסתר, כמו: ועשותם רשעים (מלאכי ג׳:כ״א), מה שנדחקתי במערות ובמדברות להסתר.
רוקמתי – כל תיקונים שלי, היו בתחתיות ארץ.
עניין אחר: רוקמתי – ונוצרתי לכך ונולדתי לכך, כדי לסבול אילו הצרות וסבלתי ברצון.
ויש מפרשים אותו: כמו עצמי בפתח העי״ן, שפירושו: גופי. אמר: לא נכחד גופי ממך כאשר עשיתי בסתר – בבטן אמי, וכאשר רקמתי בתחתיות ארץ – והוא הרחם שהוא מקום שפל ואפל, כמו תחתיות הארץ. וכן: והנה אופן אחד בארץ (יחזקאל א׳:ט״ו) – ר״ל שפל כנגד האופנים שלמעלה ממנו.
ופירש עשיתי – מענין: עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ״ג:ג׳), שהוא הכתישה והסחיטה. ואמר זה הלשון בעניין היצירה, כמו שדימה אותו להתכת החלב והקפאתו, כמו שמקפים ומעשים אותה בידים. כי הטיפה הראשונה נתכת וניגרת, ואחר כך תשוב קפואה, כמו הגבינה מן החלב.
ואמר רקמתי – דמה מעשה היצירה בגידים ובעצמות ובבשר ובעור למעשה הרקמה שהוא על פנים רבים ועל מהלכים מסתבכים.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש: עצמי – כחי, ר״ל הכח שהוא טרם המעשה ביצירה, ככח הזוקן בנוער, וכח הדיבור בנולד. כן היה הנוצר בכח טרם שיצא לידי מעשה, וזה נכחד ונעלם ממראה העין, גם ממראה עיני הלב, ואף על פי כן ממך לא נכחד.
לא נכחד עצמי ממך. ועם כל חושך המקום, ׳לא נכחד׳ ונסתר ׳ממך׳ עצם זרע הזכר והנקבה שממנו נתהויתי1, ועושיתי בסתר - רחם הנקבה2, ובמצותך3רוקמתי - בציור איברים שונים4:
1. ׳עצמי - הכח של תולדה שלא נראה ולא יצא במעשה, בכח הזוקן בנער הקטן והדבור בנולד [כן היה הנוצר בכח טרם שיצא לידי מעשה], ו[אף] אם הוא נכחד ממראה העין גם ממראה עיני הלב, לא נכחד ממך׳ (אבע״ז).
2. רד״ק: כאשר עֻשֵּׂיתִי בסתר בבטן אמי, וכאשר רֻקַּמְתִּי בתחתיות ארץ, והוא הרחם שהוא מקום שפל ואפל כמו תחתיות הארץ׳.
3. שציווית לטבע. ראה פסוק הבא.
4. וטעם רקמתי היא הצורה שיוצאה למעשה (אבע״ז). ׳דימה יצירת הולד בבשר וגידים למעשה הרקמה שנעשה על פנים רבים ומהלכים מסתבכים׳ (מצודות).
על מה שאמר ׳נפלאים מעשיך׳, התחיל לפרט בהם, ואמר, לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ, עצמי [וכליי] שהטבעתָּ לי ביצירתי לא נכחד, כלומר נעשה בידיעתך הקודמת: אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר. והוא זרע הזכר: רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. והוא זרע הנקבה:
עצמי – ענין עצמות הדבר ותכונתו כמו הגישו עצמותיכם (ישעיהו מ״א:כ״א).
עשיתי – מלשון עשיה.
רוקמתי – דימה יצירת הולד בבשר וגידים למעשה הרקמה שנעשה על פנים רבים ומהלכים מסתבכים.
לא נכחד עצמי ממך – לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתו בעוד אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר״ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי.
עשיתי בסתר – על עשיית הנשמה.
רקמתי – על ריקום הזרע שממנו נוצר הגוף.
לא נכחד עצמי ממך – והנה עצמותי א״א לכחדו ממך, א״א להכחיש שלא יוצר אחד עשה שני מיני המלאכות, הגם שהם מתחלפים זה מזה לא יוכל איש לכחד ולומר שנעשו ע״י שני פועלים מתחלפים, כי אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ – המלאכות האלה אשר נעשו בי בסתר, היינו בחלק הנפש הרוחנית שנאצלה מסתר עליון, המלאכות האלה בעצמם רוקמתי בחלק הגוף שהוא נרקם בתחתיות ארץ, כי הגוף הוא לבוש אל הנפש ונמדד כמדתה, שכל עניינים הנפשיים המתחקים בכחותיה פנימה, הם מתחקים ג״כ על הגוף, כאלו האחד דפוס לחברו, זה ציור לזה, בשגם למ״ש האלהיים שבנפש יש רמ״ח איברים רוחנים ושס״ה גידים רוחנים, ר״ל כחות מתיחסות אל איברי וגידי הגוף וכחותיה המלביש אותה, כי הלבוש עשוי ומתוקן כמדת המתלבש, וזה לאות כי אתה הפועל כולם יחד.
עצמי – הויתי וחומרי.
בתחתיות ארץ – לשון מושאל מן הנטעים שזרעיהם מתבקעים וצומחים, וכאן הכונה ברחם.
רקמתי – שראשית יצירת כל יציר היא כמו חוטי הרקמה על בגד; או יהיה עצמי לשון יכולת, ועשיתי היה ראוי להנקד עָשִׂיתִי וכן רָקַמְתִּי, ור״ל אתה שיצרתני ידעת כל מעשי גם במסתרים; ופירש דבריו בפסוק שאחר זה.
גלמי – כשהייתי עוד בלי חתוך איברים ראיתני, וכבר נכתבו על ספרך כל ימי חיי כשעדיין לא היה עוד אחד בהם, לפי המסורת שנראת יותר נכונה; ולפי המקרא ולו בו״ו נראה שכונתו לו (מוסב ליוצר) בהם (במה שנוגע לימים שיבואו) אחד (כאילו הם יום אחד) כי אין לפניו חילוק זמן, והעתיד והעבר לפניו כהווה, רק היל״ל ולך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Your eyes see my body; and in the book of your remembrance all my days were written on the day the world was created; in the beginning all creatures were created1 but not on a single day among them.2
1. Created: +in six days.
2. Not... among them: or “one day [the Sabbath] was not among them.”
גלמי ראו עיניך – היה ר׳ מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כלו הוצבר עפרו שנאמר גלמי ראו עיניך וכתיב עיני ה׳ וגו׳, א״ר אושעיא משמיה דרב אדם הראשון ראשו מבבל, גופו מארץ ישראל, אבריו משאר ארצות, עגבותיו א״ר יוחנן מאקרא דאגמא.
ועל ספרך כלם יכתבו – הראה לו כל הדורות עד שיחיו המתים, א״ל כל מה שראו עיניך כלם יכתבו, ומהו ולו אחד בהם אמר הקב״ה ביום הזה אני גואל את בני ממצרים וביום הזה אני קורע להם את הים ומפיל שונאיהם. ביום הזה אני נותן התורה ולא נשתנה יום אחד ולא נתחלש הוי אומר ולו אחד בהם, רבי יהושע אומר מהו ולו אחד בהם מימים שברא הקב״ה בחר לו אחד מהם יום הכפורים או שבת. ד״א גלמי ראו עיניך שהראה לו הקב״ה לאדם הראשון כל הדורות וכתבם בספרו שנאמר זה ספר תולדות אדם. א״ר שמעון בן לוי מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה לו הקב״ה לאדם הראשון עד שהוא גולם דור דור ודורשיו שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, אמר ולי מה יקרו רעיך אל, א״ר יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר ולי מה ייקרו רעיך אל.
ימים יוצרו ולו אחד בהם – רבי אליעזר אומר יומו של סיסרא, יומו של סנחריב, יומו של גוג ומגוג, ר׳ יהושע אומר שס״ה ימים הם וליחידו של עולם אחד מהם, ר׳ לוי אמר זה יום הכפורים הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, ר׳ יצחק אמר זה יום השבת שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי מתרצה עם בניו ועם בני ביתו ואעפ״כ שאתם עושים מלאכה כל ששה יום שבת יעשה כלו תורה, מכאן אמרו ישכים אדם (וישב) ביום השבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש שנאמר לך אכול בשמחה לחמך. ד״א ולו אחד בהם זה יום שביעי לפי שהעולם הזה ששת אלפים שנה, שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו, וכשם שאנו עושים שנה אחת לשבע שנים שמיטה כך עתיד הקב״ה לעשות שמיטה יום אחד שהוא אלף שנים, ואומר והיה יום אחד הוא יודע לה׳ זה יום שביעי, והיה לעת ערב יהיה אור זה העולם הבא ונאמר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכלו שבת. ד״א ימים יוצרו ברא הקב״ה ימים וברר לו אחד מהם, ואי זה אמר ר׳ לוי זה יום השבת. ברא שנים וברר לו אחת מהן זו שביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת לה׳. ברא שבועים וברר לו אחד מהם זה יוכל וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא בהמות וברר לו אחת מהן זו בהמות בהררי אלף כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף. ברא עופות וברר לו אחד מהם זו זיו שדי וזיר שדי עמדי. ברא דגים וברר לו אחד מהם זה לויתן לויתן זה יצרת לשחק בו. ברא מדברות וברר לו אחד מהם זה מדבר סיני. ברא הרים וברר לו הר סיני שנאמר ההר חמד אלהים לשבתו. ברא ארצות וברר לו אחת מהן זו ארץ ישראל שנאמר תמיד עיני ה׳ אלהיך בה. ברא רקיעים וברר לו אחד מהם שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו. ברא אומות ברר לו אחת מהן שנאמר ובך בחר ה׳ אלהיך. ברא שבטים וברר לו אחד מהם שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל.
ועמר ג׳סמי קד אטלע עליה עלמך, ופי דיואנך כלהא מכתובה, והי איאם מחפוט׳ה לא זאיד פיהא ולא נאקץ.
וחיי הגוף שלי כבר עבר לידיעתך. ועל הספר שלך כולם כתובים. והם ימים שמורים ואין [יום] אחד נוסף ולא אחד חסר.
גלמי, וחיי גופי גלוים וצפוים לפני ידיעתו ובספרך כולם כתובים, והם ימים נצורים אין תוספת בהם ולא חסרון. גם כאן תרגם ״יצרו״ ״מחפוט׳ה״ שמורים ונצורים, כמו לעיל פסוק ה צרתני – נצרתני.
גולמי ראו עיניך – מאז בראת את העולם ראו עיניך את כל גולמי הדורות הבאים.
[גולמי – זהרתי ותבנית צורתי בטרם הולדי ובטרם בואי לעולם ראו עיניך.
ועל ספרך כולם יכתבו – וכל יצורי עולם כמוני כמוהם גם כלם בטרם הבראם יחדיו גלוים לפניך.
ימים יצרו ולא אחד בהם – כל מעשה האדם ותכליתיהם גלוים לפניך כאילו יוצרו כבר אף על פי שלא היה אחד מכולם ולא היה עדיין כאחד בעולם ואלו הם פלאי מפעלות אלהים ומשפט גבורתו שעתידות גלוים לפניו טרם תבאנה וכן הוא אומר בטרם אצרך בבטן וגו׳ (ירמיהו א׳:ה׳).]
ועל ספרך – ספר תולדות אדם שהראית לאדם הראשון.
כלם יכתבו – כמו נכתבו.
ימים יוצרו ולא אחד בהם – לסוף ימים רבים היו עתידין להבראות ולא היה עדיין אחד מהם נברא בהם, זה פירושו לפי המסורת שכתוב: ולא.
ולפי המקרא שהוא נקרא: ולו, כך פירושו: ימים יוצרו הראהו ימים העתידים להבראות ולחלקו בירר אחד את יום השבת.
דבר אחר: זה יום הכפורים לסליחה.
Your eyes saw my unformed body From the time that You created the world, Your eyes saw all the forms of the coming generations.
My unformed body Heb. גלמי. My splendor and the pattern of my form, before I was born and before I came into the world, Your eyes saw.
and on Your book they were all written And all the creatures of the world, like me, like them, even all of them, before they were created, were together revealed before You.
days have been formed and one of them All man's deeds and the end of the days are revealed before You as if they were already formed, although not one of them was in existence, and not one was yet in the world. These are the wonders of God's works and the way of His might, that future events are revealed to Him before they come. And so, Scripture says: "When I had not yet formed you in the womb, etc." (Yirmeyahu 1:5).
and on Your book, they were all written The book of the generations of man, which You showed to Adam.
written lit. all of them will be written, like נכתבוּ.
days were formed without one of them Ultimately, many days were destined to be created, but not one of them was yet created. According to the masoretic text, in which לא is written, this is its explanation. And according to the reading that it is read לו this is its explanation: days have been formed – He showed the days that were destined to be created, and for His share, He chose one of them, viz. the Sabbath day. Another explanation: This is the Day of Atonement, for forgiveness.
גלמי ראו עיניך – {כמו:} ויגלום באדרתו (מלכים ב ב׳:ח׳), כל האיברים עצמות ובשר נגללים ונגלמים כעור.
על ספרך כולם – היצורים כל הימים שהוא חי, וכן הוא אומר: כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיהו ד׳:ג׳).
ימים יוצרו – כמספר הימים נוצרו האיברים.
ולו קרי – להקב״ה יש לו אחד בכל האיברים, שבחר באבר אחד, הוא הלב, חקרני {אל} ודע לבבי (תהלים קל״ט:כ״ג).
ולבי מגמגם בזה הלשון של ולו, שכל המזמור הזה מדבר פה אל פה לפני הקב״ה, ועכשיו מדבר כעל ידי שליח. ופי׳ במקום אחר.1
וסומכןא לגלמי ראו עיניך – של גולם אחד היה אותו אבר המעולה מכולם.
גלמי – הוא הגוף הראשון שהיה כמו טפה קטנה והוא מגזרת ויגלום. וכמוהו וחילופיהן בגולם, שאין לו לב רק גוף לבדו.
וטעם ועל ספרך כולםא – על איבריוב כאילו צורתו כתובה על ספר והיא יוצאה בלא תוספת ובלא מגרעת.
ימים יוצרו – כמו בטרם הרים יולדו (תהלים צ׳:ב׳), מגזרת יצירה.
וטעם ולא אחד בהם – בדרך אל״ף כי על ספרך – כל איבריי ומתכונתם נכתבו באותם הימים שיוצרו, ולא היה אחד מהם נכר ונבדל כי בכח התולדת להיות צורת העין והאוזן והלב בטפה הראשונה ואם אין שם אבר נבדל.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״כולם״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״איברו״.
MINE UNFORMED SUBSTANCE. This reference is to the first appearance of the body. It appears in the form of a tiny drop.1
Golmi (mine unformed substance) is related to the word va-yiglom (and wrapped it together) (2 Kings 2:8) and to the word ba-golam (in the dolt) in their opposite is in the dolt(Avot 5:10)Golam (dolt) refers to the one who has no heart.2 He only consists of a body.
And in Thy book they were all written refers to the organs. It is as if the psalmist’s form was described in a book and came into being without any addition or subtraction.
EVEN THE DAYS THAT WERE FASHIONED (YUTZARU). Compare this to Before the mountains were born (yulladu)3(Psalms 90:2).
Yutzaru (were fashioned) is related to the word yetzirah (fashioned). Ve-lo (when none) in when as yet there was none of them is to be read as if it were spelled with an alef,4 for the meaning of our verse is as follows: “And in Thy book all my organs and their make-up were written in those days that were fashioned. Not one of my organs5 was recognizable6 nor identifiable;7 for according to the laws of nature,8 the form of the eye, the form of the ear, and the [form of the] heart are in the first drop9 even though there is no individual organ there.”10
1. In the womb. Compare this to Know whence thou art come: from a putrid drop(Avot 3:1).
2. The dolt lacks understanding.
3. Psalm 90:2 speaks of mountains being born. Our verse similarly speaks of days being fashioned. – Rabbi Sherem. The days that are fashioned are the days it takes an embryo to fully develop.
4. Lo spelled with an alef has the meaning of “no.” If it is spelled with a vav, it means “to him.” According to the mesorah, the word lo in our verse is written with an alef but read as if it were spelled with a vav. Ibn Ezra believes that the verse should be interpreted as written; that is, lo is to be understood as meaning “no.”
5. Literally, “them.”
6. No organs were then recognizable.
7. Literally, “separate.”
8. Literally, “in the power of nature.”
9. Which is in the womb.
10. The organs are not discernible in the first drop.
גולמי ראו עיניך – גופי ראו עיניך בצרות.
ועל ספרך כל הצרות יכתבו.
ימים יוצרו – כל אותם ימים שֵיֻצַרוּ לי הצרות, לי יוצרו לשון צרה.
ויש לומר לשון יְצִירַה כולם גלוים לך.1
ולא אחד – באותם ימים שנעלם ממך.
עניין אחר: גולמי ראו עיניך – שטותי, אם עשיתי שום שטות וסכלות הכל ראו עיניך.
ועל ספרך כתובים כולם, אם פעלתי לשום אדם און ועמל, השונאים אותי בחנם, שהרי חשבתי בלבי למה תנקום משאול, והלא אם יש לי למות אמות, ואם יש לי לחיות ימים שיוצרו לי לחיות בהם.
ולא אחד בהם – יחסר לי.
1. בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.
גלמי – היא הטיפה הקפואה קודם שיצויירו בה האיברים, כמו שנקרא העץ גולם טרם שנעשה כלי.
ואמר ראו עיניך – שנתת בהם כח להתיצר בה האברים.
ועל ספרך כלם יכתבו – פירוש: לפניך הם ידועים, כמו הדבר הכתוב בספר.
ופירוש כלם – כל האיברים טרם ציורם, הם ידועים לפניך.
ימים יצרו – בימים רבים תהיה יצירת האיברים, כי אינם נוצרים בפעם אחת.
ולו אחד בהם – הימים שיוצרו בהם לאל יתברך הם אחד, כי כלם ידעם ברגע אחד.
והכתיב: ולא באל״ף. ופירוש ולא אחד בהם – שלא ידעו טרם היותו.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש הכתוב כן: לא היה אחד באברים ניכר ונבדל בגולם בתחילת יצירתו, וכלם היו שם בכח בתולדה. ולא היה העין והאוזן או אחד משאר האיברים ניכר ונבדל, ואף על פי שהוא באותו הגולם.
גלמי - בעוד שהיה הגוף בלתי שלם1, ראו עיניך - הכוחות הטבעיות שסידרת2 ראו הגולם, והשתדלו במצותך להשלימו: ועל ספרך. שהוא הסדר הטבעי: כולם יכתבו. ׳יכתבו׳ ויהיו נודעים אותם הכוחות של אותו הפרטי הנוצר: ימים יוצרו. וכמו כן ׳יכתבו׳ ה׳ימים׳ ש׳יוצרו׳ בהם העצם והגולם הנזכר3: ולא אחד בהם. ולא יספיק לזה טבע ׳אחד׳ כולל וגלגל חוזר בלתי השגחה בפרטים, כי אמנם הפרטים מתחלפים זה מזה בכמות ובאיכות ובימי היצירה, שקצתם נולדים לשבעה חדשים - וקצתם לתשעה חדשים, קצתם לשלמים - וקצתם למקוטעים, ומזה יתחייב שיהיה מנהיג הטבע עצם שכלי משגיח באישים ובפרטיים באמצעי או בלתי אמצעי, מכוין לתכלית שלימותו:
1. ׳בעוד הייתי גולם אחד בלא חתוך איברים ולא נשלמה עדיין צורתי, גלמי - ענין דבר שלא נגמרה מלאכתו ובדרז״ל גולמי כלי עץ (חולין כה)׳ (מצודות).
2. ראה זכריה על אבן אחלת שבעה עיני המה עיני ה/׳ המשוטטים בכל הארץ.
3. כלומר, ימי ההריון של כל אחד ואחד.
גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ. ואחר שהזרעים נטרפו ונתערבו יחד ונעשיתי ׳גולם׳ מו[כן] לקבלת היצירות הבאות על הגולם, אז ׳ראו עיניך׳, ר״ל התחלת לראות ולשים ידיעתך בו, כדי שבידיעתך תשים בו הצורות האחרות הראויות לו1: וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ. ׳ועל ספרך׳ – שהם השמים וכסיליהם2 ומערכותיהם3, ׳כולם יכתבו׳, כל מעשיך הנפלאים שאתה עושה בגלמי ׳יכתבו׳, לאמר טיפה זו מה תהא עליה, חכם או טיפש, עשיר או עני4, כפי מערכת הכוכבים שבהם נוצר ונברא5: יָמִים יֻצָּרוּ. יוקשרו, שאתה קושר לגלמי מספר ימים, כאמרו (איוב י״ד:ה׳) ׳אם חרוצים ימיו וגו׳ [מספר חדשיו עמו] חוקיו עשית ולא יעבור׳6, כי כפי מידת הלחות השרשי והחום הטבעי שאתה נותן לכל נוצר פרטי – עד פה יבוא ולא יוסיף7, כי לכל פרטי ופרטי יש מספר זמן קצוב בטבעו, כאשר ביאר הפילוסוף בספר ׳אורך וקוצר החיים׳: ׳ולא׳ אֶחָד בָּהֶם. כתיב וקרי, באל״ף ווי״ו, ויש אם למקרא ואם למסורת, אם כתוב ׳ולא׳ באל״ף – יאמר שאין יום אחד נוסף על ה׳ימים יוצרו׳ בטבע, ואל ימעט [ממנה, אלא] יגיע למיתה הטבעית8, שהיא הברכה האמורה בצדיקים ׳את מספר ימיך אמלא׳ (שמות כ״ג:כ״ו), לולא נאמר שבזכות יוסיפו לו, כמו שמצינו בחזקיהו, ולא לדעת האומר ׳משלו הוסיפו לו׳, וכן אמרו ז״ל (יבמות נ.) זכה מוסיפין לו9. ואם כתוב ׳ולו׳ בוי״ו, ירצה שבכל מספר הימים האלה אין לו לנולד בהם אלא אחד, כי ההעמדה הוא יום אחד, וכל שאר ימיו אין בהם חפץ, כי הם ימי הצמיחה וההיתוך10:
5. ר״א מנולה: ׳ועל ספרך כלם יכתבו – ובדברים האלה כל נוצר הוא בן מזל וכתוב בספר הם השמים כאמרו ׳ונגלו כספר השמים׳ אם יהיה עשיר או עני חכם או טפש וכיוצא׳. וראה פירוש רבינו לאיוב (ג א-ג).
6. ראה פירושו שם.
7. השווה לשון רבינו בשמות (כג כו) עה״פ ׳את מספר ימיך אמלא׳.
8. בנדפס פירש ׳ולא אחד׳ – שאין שני עוברים שווים בזמן ואופן הריונם, ומכאן להשגחה פרטית לכל אחד.
9. ׳משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא, ואת אמרת והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה וכו׳, את מספר ימיך אמלא – תנאי היא, דתניא, את מספר ימיך אמלא – אלו שני דורות, זכה – משלימין לו, לא זכה – פוחתין לו, דברי ר׳ עקיבא, וחכמים אומרים, זכה – מוסיפים לו, לא זכה – פוחתין לו. אמרו לו לרבי עקיבא, הרי הוא אומר, והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, אמר להם, משלו הוסיפו לו׳.
10. ראה מש״כ בקהלת (א טו) עה״פ ׳מעוות לא יוכל לתקון׳: ׳כי לכל הנפסדים יקרה דרך עֹלֶה תָמִיד בצמיחה עד תכלית הגידול, ותיכף יתעוות אותו הדרך וקו הצמיחה מעלייתו ויטה אל הירידה׳. וראה במצויין בביאור שם.
ועל ספרך – הוא״ו בגעיא.
ולא אחד בהם – ולו קרי. ומדרשי אגדה יש רבים ועיין מ״ש בריש הקדמת הראב״ד לספר יצירה.
גלמי – ענין דבר שלא נגמרה מלאכתו ובדרז״ל גולמי כלי עץ (בבלי חולין כ״ה).
גלמי – בעוד הייתי גולם אחד בלא חתוך איברים ולא נשלמה עדיין צורתי הנה אז ראו אותה עיניך.
כולם יכתבו – כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בספר.
ימים יוצרו – אף כי יהיו בימים אשר יוצרו לאחר זמן.
ולו אחד בהם – כי לפניו אחד הוא בכל אלה כי אין לפניו הפרש אם כבר נעשה אם שיהיה לאחר זמן הכל אחד.
ימים יוצרו – ששת ימי היצירה מה שנוצר בהם נכתב בספר, ולו היינו להגולם התאחדות בהם, כמה שנוצר בימי הבריאה.
גלמי – מוסיף לאמר כי האדם כפי מה שהורכב מגוף ונפש, הוא העולם הקטן, שכל כחות מעשי בראשית הנמצאים בעולם הגדול כולם התקבצו ובאו באדם, עד שהוא דמות העולם הגדול וצורתו, וכמ״ש הרמב״ם (פע״ג ח״א מס׳ מו״נ), ובזה ישגיב המשורר הציור הגדול הזה כאלו האדם היה האנדרטא והציור של כל העולם כולו. שכמו שהבונה פלטין יהיה לפניו ציור הפלטין חדריו ואלמיו מחוקה על הגליון, שבו יביט ויעשה את הפלטין, כן הביט ה׳ על גולם האדם שהוא צורת העולם הגדול כולו, ועשה לפיהו את העולם הגדול, ויאמר במליצתו שהיה לפני הבונה הגדול יתברך ספר אחד שבו כתב כל מה שברא בששת ימי בראשית והוא היה פתוח אז, וגולם האדם הי׳ מונח לנגדו, וה׳ הביט בשניהם בגולם האדם שבו חקוק תבנית העולם כולו ופרטיו, ובספר שבו נכתב כל אשר פעל בששת ימי המעשה, וראה ששניהם התדמו יחד, שכל הכתוב בספר הבריאה הכל כתוב וחרות בגולם של האדם, וז״ש שבצד אחד גלמי ראו עיניך – ראית בגולם שלי שבו ציירת צורת העולם, ובצד השני ראו עיניך על ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו על הספר שבו נכתבו כל הפרטים אשר נעשו בימים יוצרו – היינו בששת ימי הבריאה, ואז ראית כי לו אחד בהם – שלו, היינו להגולם, יש לו אחדות והתדמות בהם, היינו עם הימים יוצרו, שכלול בתוכו כל אשר נוצר בימי הבריאה וכל כחות מעשה בראשית.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ועם כל זאת [שהימים שמורים לפי מספר] כמה יקרים בעיני אלה הרצונות של האל בעל היכולת וכמה עצומים הם בגודלם.
ולי, ועם זאת כמה יקרים עלי רצונותיו אל, וכמה עצומה כמותם. ותרגם ראשיהם ״אקדארהא״ כמותם מספרם וסכומם. וכעין זה תרגם בבמדבר ד כד נשא את ראש ״ארפע ג׳מלה׳ ״ סכום, וכך כל הדומה לו שם.
ורמז באמרו ולי מה יקרו רעיך, על מצות ה׳ ותורותיו שהם רצונו1.
1. וראה לעיל פסוק ב. אבל בספרו אמו״ד מאמר ב פי״ג פירש רעים אהבי ה׳ וכתב: עד אשר יאהב אוהביו ויוקיר מוקיריו כמו שאמר ולי מה יקרו רעיו אל. וראה ראב״ע בספרו שפת יתר.
ואומא בקולה ולי מה יקרו רעיך, אלי פראיץ׳ אללה ושראיעה אלתי הי מראדה.
ולי מה יקרו רעיך – כנסת ישראל אומרת מה נכבדו בעיניי הצדיקים שבכל דור ודור ומה עצמו ראשיהם חשבון ספירותיהם לשון כי תשא את ראש (שמות ל׳:י״ב).
And to me, how dear are Your friends The congregation of Israel says, "How esteemed in my eyes are the righteous in every generation!"
How great is their sum! The calculation of their counting, an expression of: "When you take the sum (ראש) of the children of Israel" (Shemot 30:12).
(יז-יח)ולי מה יקרו – אינו לשון כבוד, אלא לשון ריבוי, וכן הוא אומר: עצמו ראשיהם – מספרם, כמו: כי תשא את ראש (שמות ל׳:י״ב). ואחריו כתיב: אספרם מחול ירביון.
ולי – רעיך – מחשבותיך, כנגד בנת לרעי. והטעם כי אתה תדע כל מחשבותי ואני לא אדע מחשבותיךא כי נשגבו ממני ויקרים הם לדעתם, והטעם דבר חדל הוא, כמו: ויקר פדיון נפשם (תהלים מ״ט:ט׳). ולעולם עםב המחשבת אחת העלילות תהיינה רבות, על כן אמר: מה עצמו ראשיהם – והטעם ראשי מחשבותיך.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״ואני לא אדע מחשבותיך״.
ב. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870. בכ״י לונדון 24896: ״אם״.
HOW WEIGHTY ALSO ARE THY THOUGHTS UNTO ME. Re’ekha means, “Thy thoughts.” Re’ekha is parallel to re’i (my thought) in Thou understandest my thought (verse 2). Its import is: “You know all my thoughts. However, I do not know Your thoughts, for they are beyond my understanding. They are too weighty to be comprehended.”
The meaning of ve-li mah yakeru re’ekha (how weighty also are Thy thoughts unto me) is, “it is impossible to comprehend Your thoughts.” Compare this to ve-yekar pidyon nafsham (for too costly is the redemption of their soul) (Psalms 49:9).1 One thought is always responsible for many acts. Scripture therefore says, How great is their sum. The meaning of How great is their sum is, “How great is the sum of Your thoughts.”
1. Ibn Ezra’s point is that the word yakar (precious, prized) also connotes “unattainable.”
ולי מה יקרו ריעיך – ולמה הכבידו לי כל כך.
ריעיך – לשון רוע התרועעה הארץ, כלומר צרותיך.
מה עצמו ראשיהם – מניינם וחשבונם של נפלאתך ושל ניסיך, כמו: כי תשא את ראש (שמות ל׳:י״ב).1
מה שריעיך הללו סובלים אנשיי שהם ריעיך, יותר אני מצטער עליהם ממה שאני סובל.
מה עצמו ראשיהם – חשבון צרותם.
1. בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם אך בניגוד הם אומרים שמדובר בכמות הצדיקים ולא בכמות הניסים.
2. בניגוד למיוחס לרשב״ם שאומר מפורשות ש״יקרו״ אינו מלשון כבוד אלא ריבוי.
ולי מה יקרו רעיך – ופירוש יקרו – שלא אוכל להשיגם, כמו: ודבר י״י היה יקר בימים ההם (שמואל א ג׳:א׳).
ופירוש רעיך – מחשבותיך, כלומר כוונתך ביצירה.
מה עצמו ראשיהם – פירוש עצמו – רבו במספר, כמו שאמר אחר כן: אספרם (תהלים קל״ט:י״ח), כי לשון עצם נמצא בענין החוזק ובענין הרבוי, כמו: עצמו לי אלמנותיו מחול ימים (ירמיהו ט״ו:ח׳).
ופירוש ראשיהם – כלליהם, כמו: כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל׳:י״ב). כלומר: כללי כוונתך ביצירה הם רבים, כל שכן הפרטים.
(יז-יח)ולי מה יקרו רעיך אל. ועם ההשתדלות שהרביתי בעיון במצוותיך, הנה ידיעת רעיוניך ומחשבותיך ׳יקרו׳ בעיני, והתבוננתי בהם בנפש שוקקה: מה עצמו ראשיהם. ומצאתי ש׳ראשיהם׳ והתחלותם הם רבים מאד להביא המכוון מאתך אל תכלית, באופן שאם אספרם - מחול ירבון, ובזה הקיצותי - מהתבונני בם, ועודי עמך - מסכים לשוב ולהתבונן בם:
(יז-יח) עד הנה פרט מה שאמר ׳נפלאים מעשיך׳. ועל מה שאמר ׳ונפשי יודעת׳ יתחיל ויאמר: וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ – ר״ל זממיך – אֵל, שאני תמיד חושק בכוסף מתמיד לידע ולהתבונן בנפלאות אל1, כי כל האישים יכספו לדעת בטבעם, כמבואר בהקדמת ׳מה שאחר׳2, אבל אם אמרתי להתבונן [בכל ההויות], מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם, אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן, ואין ידיעתי מקפת ומגבלת הבלתי בעל תכלית כידיעתך, כאשר ביאר המורה [חלק ג׳ פרק כ׳]: הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ. הקיצותי [...] ההתבודדות והעיון ב׳רעיך׳, כי המעיין בעצם תחלשנה כוחותיו הגשמיות ויגבר השכל העליון, ונשאר נעדר ההרגשות כישן, ׳ועודי עמך׳, שאפילו אחר עומק העיון ואחרי הקיצי, עדיין שכלי ׳עמך׳ להתבונן, כאשר יקרה לחולם חלום אשר אחרי הקיצו עוד דמיונו כאריה חזק בחלום ההוא זמן מה, ויתמה על רוחניות החלום ההוא, ובפרט בחלומות האמיתיים, אשר עליהם יאמרו (ברכות נז:) ׳חלום – אחד משישים לנבואה׳, כמבואר מאריסטו בספרו לחלומות הנבואיים3:
1. ׳רעיך׳ – לשון רעיון, מה שזמם וחשב וכיוון בבריאת כל יצור. ובנדפס פירש על דברי תורה.
2. בהקדמת אור עמים: ׳מודעת זאת בנסיון ומדברי הפילוסוף בהצעתו בספר ׳מה שאחר׳, היות כל אדם בטבעו מתאווה לדעת׳. וכ״כ רבינו באבות (פ״ב מט״ו): ׳ובעל הבית דוחק – ששם בטבע האדם ביצירתו שיתאווה לדעת בלי ספק׳.
3. הוא ׳ספר החלומות׳, או ספר ׳הודעת העתידות בשינה׳. אברבנאל בפרשת מקץ כתב לבאר ׳במה יבדלו חלומות השוא המשובשים מהחלומות הצודקים׳, ׳שהחולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים וכו׳ מה שלא יעשה בו החלום הדמיוני המשובש כי שוא תהיה תמורתו, וכבר זכר זה ג״כ הפלוסוף ב׳חוש ומוחש׳ ׳. ובקיצור ספר החוש והמוחש: ׳וההבדל בין אלו הצורות הכוזבות בשינה ובין הצודקות, כי הצודקות תתמה בהם הנפש ותפלא בהם, ופעמים תיקץ ותפעם רוחה, כמו המתפחדת מראייתם והנפלאת מדקות הרוחנית אשר נראה בה׳.
ולי מה יקרו – כתב רב פעלים שדגש דחיק ואתי מרחוק דגש חזק ולכן ימצא גם ביתר האותיות ולי מה יקרו רעיך. מה טבו אהליך יעקב ודומיהם.
יקרו – מלשון יקר וחשוב.
רעיך – מלשון רעיון ומחשבה.
עצמו – ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳).
ולי מה יקרו – ומה מאוד יקרו לפני מחשבותיך ומה מאוד עצמו ורבו ראשי הדברים וכללותיהם.
רעיך – רעיוניך.
(יז-יח)לי מה יקרו – אולם על ההנחה הזאת שה׳ יודע כל פרטי פעולת האדם וכל מעשיו, הגם שהם אפשריים משתנים אחר שהוא בעל בחירה ע״ז טענו הפילוסופים טענות עצומות, שא״כ יתחייבו לו ריבוי ידיעות וידיעות משתנות, שזה סותר חק האחדות, שאחר שידיעתו הוא עצמותו איך נאמר שיודע דברים רבים משתנים, שא״כ יש שינוי בידיעתו שהוא עצמותו, וגם שא״כ תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, שהפרטים המשתנים אין להם תכלית, וכדומה משאלות כאלה כמו שהביא כ״ז במו״נ ח״ג, והתשובה שכל ריבוי הידיעות ושנוייהם אצלנו, תשוב אצלו אל האחדות, כי הוא יודע את כולם מצד שרשם במקורם הנעלם, שהוא יתברך שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, ומידיעת עצמותו יודע את כל בידיעה אחת פשוטה, ודבר זה לא ישיג האדם בעודו קשור בחומר, וז״ש ולי מה, והמאמרים מקבילים, ולי מה יקרו ריעך אל אספרם מחול ירביון, מה עצמו ראשיהם הקיצותי ועודי עמך, שאומר רעיך ומחשבותיך יקרו וכבדו מאד אצלי, שלפי השגתי הוא דבר כבד ויקר מהבין את זאת, איך יתעצמו כל ידיעות אלה ברעיוניך הלא אספרם מחול ירביון, ואיך תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, ואיך יצדקו ידיעות מתרבות משתנות בחק האחד אשר לא יתרבה ולא ישתנה, אולם מה עצמו ראשיהם – כשאשוב אל ראש ומקור ושורש של הרעיונות האלה הרבים, הלא שרשם הוא עצום מאד, שראשם מגיע השמימה בחקר אין סוף, שמשם שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, וכפי שאני וכל פעולותי ומחשבותי נמצא בעצם בראש המקור לכל המעשים, שם כולם באחדות גמור ואין בהם ריבוי ושינוי, והגם שכפי השגתי עתה שאני שכלי קשור בחומר נפרד מאתך, ואני חושב א״ע כעצם עומד לבדו, ידמה לי שפעולותי האפשריים ומשתנים הם מתרבים ומשתנים, אחרי העיון הקיצותי מתרדמת הסכלות, ואשוב אל הראש שמשם חוצבו כל המעשים, וראיתי כי עודי עמך – דבוק במקורי ושרשי, ששם ישובו כל הפעולות האפשריים ומשתנים לענין אחד כולל ואחד מכל צד.
ולי וגו׳ – רעיוניך ומחשבותיך קשים וכבדים לי להבינם; יקיר בלשון ארמי כבד, וכן פירשוהו גם בתלמוד הבבלי (סנהדרין ל״ח).
ראשיהם – מלשון כי תשא את ראש בני ישראל (עיין מה שכתבתי למעלה קי״ט פסוק ק״ס) סכום שלהם עצום ורב הוא בעיני.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will number them in this age: they will be more numerous than sand; I awake in the age to come and still I am with you.
אספרם מחול ירבון – אמר ריש לקיש מאי אספרם מחול ירבון אילימא צדיקי הוא דנפישי מחלא השתא בכל ישראל כתיב בהו כחול אשר על שפת הים צדיקי אית בהו נפישי מחלא, אלא אלו מעשיהם של צדיקים אספרם מחול ירבון קל וחומר ומה חול שהוא מועט מנין על הים, צדיקים על אצת כמה וכמה שמגינין על ישראל.
ואן רמת אחצאהא וג׳דתהא אכת׳ר מן אלרמל, ואד׳ תיקצ׳ת וג׳דתני מעך תאבעא.
ואם רציתי לספור אותם אני אראה אותם מרובים יותר מחול הים. וכאשר אני מתעורר תמצא אותי עמך הולך ביראתך.
אספרם, ואם אחשוב לספרם אמצא שהם יותר מן החול. וכאשר איקץ תמצאני הולך אחריך.
אספרם – אם באתי לספור את טיב מעשיהם הטובים, מחול ירביון.
הקיצותי ועודי עמך – הנני באתי עתה לקץ הדורות אשר קצבתה מאז עד היום ועוד דור זה עמך וביראתך ולא נטיתי מאחריך.
I shall count them...than sand If I came to count the good of their deeds, they would be more numerous than sand.
I have come to the end, and I am still with You Behold I have now come to the end of the generations that You allotted from then until today, and this generation is still with You and in fear of You, and I have not turned away from following You.
אספרם – איך אוכל לספרם והם רבים מהחול אילו הייתי תמיד מקיץ כי חצי חיי האדם ישן הוא.
ועודי עמך – שאהיה עמך תמיד ולא אמות לא אוכל לספרם. והנה הקיצותי ואין שם זכר שינה, כמו: אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים י״ז:ט״ו).
ופירוש אחר: אני בצדק אחזה פניך (תהלים י״ז:ט״ו) במראות אלהים בלילה, על כן אשבעה בהקיץ (תהלים י״ז:ט״ו) מתמונות מראות אלהים. ומראות אלהים על שנים דרכים, ויהיה רעיך כאשר אני חושב בלבי לדעת רעיך. והנה הוא כמראה אלהים והגוף שוכב בהדבק נשמת האדם בנשמה העליונה אז תראה תמונות נפלאות, על כן הקיצותי ועודי עמך כי אין זה כדרך כל החלומות.
IF I WOULD COUNT THEM. How can I count Your thoughts when they are more in number than the sand? “If I were constantly awake”1 – the psalmist says this because man spends half of his life in sleep – “and
I would be with You;2 that is, I would not die – then I still would not be able to count Your thoughts.”
Note that the psalm reads I awake. It does not mention sleep.3 Compare this to [As for me, I shall behold Thy face in righteousness;] I shall be satisfied, when I awake, with Thy likeness(Psalms 17:15).4
Another interpretation:5
As for me, I shall behold Thy face in righteousness(Psalms 17:15) refers to visions of God (Ez. 8:3) seen at night.
“When I awake,6 I shall be satisfied”7 means, “when I awake,8 I shall be satisfied with the images of the visions of God [that I saw at night].” Visions of God (Ez. 8:3) is to be taken in two ways.9
According to this interpretation, re’ekha (Thy thoughts) (verse17) means, “when I put my heart10 to know Your thoughts.” Concentrating on knowing God’s thoughts is like a vision of God. The body lies down while man’s soul cleaves to the upper soul.11 The soul then sees wonderful images. The psalmist thus says, I awake and am still with You, for this dream is unlike all other dreams.
1. Ibn Ezra’s interpretation of I awake.
2. Ibn Ezra’s interpretation of I awake and am still with Thee.
3. Thus awake in our verse means “always awake,” “awake and never sleeping.”
4. Here, too, awake means, “awake without any sleep.”
5. Another interpretation of I awake. According to this new interpretation, I awake means, “when I awake from my sleep.”
6. Ibn Ezra’s interpretations of I shall be satisfied, when I awake, with Thy likeness.
7. Literally, “I shall therefore be satisfied.”
8. Ibn Ezra’s interpretations of I shall be satisfied, when I awake, with Thy likeness.
9. The term applies to actual prophetic visions. However, it also applies to what is “seen” or apprehended when concentrating on thoughts of God.
10. Literally, “when I think in my heart.”
11. The world soul, from which all souls come.
שאם הייתי רוצה לספור הצרות והניסים, מחול ירבון.1
1. בדומה ברש״י.
אספרם – כשאבא לספר אותם לא אוכל כי מחול ירבון.
הקיצותי ועודי עמך – מרוב מחשבותי בהם אני חולם בהם כשאישן, וכשאיקץ אני מוצא עצמי שאני עמך – כלומר במחשבות נפלאותיך.
ויש מפרשים: הקיצותי – אלו הייתי תמיד מקיץ, כי חצי חיי האדם הוא ישן, ועודי עמך – שאהיה עמך תמיד ולא אמות, לא אוכל לספרם.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש: כאשר אני חושב בלבי לדעת רעיך, והנה הוא כמראה אלהים, והגוף שוכב, בהדבק נשמת האדם בנשמה העליונה, אז תראה תמונות. על כן אמר: הקיצותי ועודי עמך כי אין זה כדרך כל החלומות.
אספרם – איך אספרם והמה רבים מחול הים ואף אם הייתי כל הימים ביקיצה מבלי שינה ואפילו בעודי בעולם אהיה אני עמך בשמים ולא אטרד בטרדות אנושית עכ״ז א״א לספרם.
If you slay, O God, the wicked man, [then] men who are worthy of the judgment of deathwill depart from me.
אללהם אן אנת קתלת אלט׳אלם וג׳עלת מא בה יזול אהל אלמעאצי עני.
ה׳! אם אתה היית הורג את הרשע ועשית איזה דבר שיסורו ממני אנשי הרשע.
אם, ה׳ אם אתה תקטל את הרשע ותעשה בו דבר אשר יגרום שיסורו אנשי דמים ממני.
אם תקטל וגו׳ – הלווי תקטל עשו הרשע.
If only You would slay the wicked If only You would slay the wicked.
אם תקטל – כל אילו הטובות עשית עמדי, ואיני חסר מאומה, רק את הדבר הזה הייתי עושה שתקטל רשע ואותם אנשי דמים ומרמה.
אם – תשובת אם הלא משנאיך אם אתה הרגת הרשע ואנשי דמים שהם חייבים מיתהא שאני אומר להם תמיד סורו ממני.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מיתה חייבים״.
IF THOU BUT WOULDEST SLAY THE WICKED. The response to If Thou wouldest slay the wicked and men of blood is, Do not I hate them, O Lord, that hate Thee (verse 21).
[Verses 19–21 are to be understood as follows:] “If You will slay the wicked and the men of blood – that is, those who deserve to be put to death and to whom I say, depart from me – [I will be happy, for I hate them, O Lord, that hate Thee].1
1. The psalmist says, “If Thou wouldest slay the wicked and men of blood … then I too shall hate them, O Lord, that hate Thee.”
אם תקטל אלוה – אם אתה תקטל הרשע אז אנצל.
ותאמר לאנשיי סורו מני.
אם תקטול – דבק למה שאמר: הקיצותי ועודי עמך, (תהלים קל״ט:י״ח), שאני מתעסק תמיד במחשבתי בנפלאותיך ובמעשיך. אבל פעמים שמטריד אותי דבר הרשעים, ואם תהרוג אותם שמרירים אותי, והם הרשעים ואנשי דמים שמטרידין אותי, שאומר להם: סורו מני. ולא אוכל להם, ואם תקטול אותם, יהיו כל מחשבותי וכל עסקי בך.
(יט-כ) ולכן, אם תקטול אלוה רשע ואנשי דמים - הנלחמים ומטרידים אותי מעבודתך, סורו מני אשר יאמרוך למזימה - אומר ׳סורו מני׳ גם לפושעי ישראל אשר יזכירו שמך1 ׳למזימה׳ – למרמה2, שלא יסיתוני ולא ירמו אותי להחטיאני, כי אמנם נשוא לשוא עריך - אויביך נשאו את שמך ׳לשוא׳ ושקר3 לרמות את הבריות, כאמרו (ישעיה מח א) ׳ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה׳:
1. ׳יאמרוך׳ – יאמרו אותך, כלומר יזכירו את שמך.
2. כלומר, אם אתה תקטול ותהרוג את רשעי האומות הנלחמים בי ומונעים אותי מעבודתך, אני אסלק אחר כך מעמי אף את היהודים הפושעים שאינם מאמינים. אך בנדפס פירש שכל זה חוזר על ׳אם׳, אם תקטול רשע ותאמר [אתה ה׳] סורו ממני לאלא שיאמרוך למזימה, אז ׳בתקוממיך אתקוטט׳. והרד״ק פירש קרוב לפירוש השיעורים: ׳אם תקטול - דָּבֵק למה שאמר הקיצותי ועודי עמך, שאני מתעסק תמיד במחשבתי בנפלאותיך ובמעשיך, אבל פעמים שמטריד אותי דבר הרשעים, ואם תהרוג אותם שמטרידים אותי, והם הרשעים ואנשי דמים שאומר להם סורו מני, לא אוּכַל להם, ואם תקטול אותם, יהיו כל מחשבותי וכל עסקי בך׳.
3. נשוא לשוא - כמו נשאו לשוא, עריך - אויביך, נשאו לשוא אויביך את שמך (רש״י).
(יט-כב) ואחר כל הסיפור הזה התחיל ואמר, אחרי ש׳נוראות נפלאתי׳ ונתן לי ׳נפש יודעת׳ ו׳לי מה יקרו ריעך׳, לכן הסר ממני המעיקים והוציאני מחשכה לאורה כדי שאוכל להבין ולהשכיל ב׳נפשי היודעת׳ ריעך היקרים, וזה בהסרת המעיק.
ואמר, אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע ותאמר בגערתך לאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי, אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה, ואמת יאמרו כפי שהביאתם מזימתם ומחשבתם שיש עילת העילות, אבל פועלת בטבע1, ועָרֶיךָ – ר״ל אויביך אשר נָשֻׂא לַשָּׁוְא – שמוך רם לשוא2, אם אלה תסיר מעלי, וזה כי בטבעי אני תמיד שנאתים, אבל לא יכלתי לגעור בם ולהתקוטט בהם כי יראתי נפשי מהם, אז הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט ואבוא בטרוניא וקטטה עמם וגם אוכל להם, להיות כי תמיד בטבעי תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי:
2. רממו אותך והודו שאתה עילת העילת וסיבת הסיבות, אך כל זאת ׳לשוא׳, כי חשבו שכל מעלתך זו אינה בבחירתך, ולכן אינם יראים אותך כלל לקיים רצונך.
אלוה, רשע – יש פסיק בין אלוה לרשע וכן צריך להפסיק בקריאה שלא יהא נראה כמחרף ח״ו וכן בפסוק הלא משנאיך ה׳, אשנא שבסמוך יש פסיק בין השם לאשנא משום כבודו של מעלה כמ״ש פעמים רבות.
אם תקטול – ר״ל אם אמנם הכל גלויות לך ועל כל זה ירשיעו הרשעים לזאת נכון הדבר אשר תקטול את הרשע ואנשי שופכי דמים אשר מאסתי אותם לאמר להם סורו ממני ולא ארצה לשבת עמהם.
אם – ר״ל כל השאלות האלה אשר הקשו בעיני על ידיעת השי״ת, לא יכבד עלי להשיב עליהם תשובה, וכמ״ש הרמב״ם במורה שהפילוסופים הגיעו אל השאלות האלה ע״י רוע הסדר הנראה בהנהגה שיש צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו, שעי״כ התחילו לכפור בהשגחה, באשר א״א ליחס להשי״ת עול, ועי״ז באו לכל השאלות המחקריות שעשו להעמיד ולחזק סברותיהם, וע״כ בקש, לבד אם תקטול אלוה רשע – שלא ימצא רשע וטוב לו, וכן אם אנשי דמים יסורו ממני – ולא יוסיפו לארוב על נפש צדיק שלא ימצא צדיק ורע לו.
אם תקטל וגו׳ – חסר פעל אמרתי, וכן במקומות הרבה, אם אמרתי אנא אלוה תקטול רשע! ואם לאנשי דמים אמרתי סורו מני!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אשר, אשר מזכירים שמך במזמותיהם ונשבעו לשוא בשונאך.
ומה שאמר על הרשעים אשר יאמרוך למזמה כלומר שהם נשבעים בשמך על כל צורך ועושים אותך כמטרה1. ואמרו נשוא לשוא עריך, הוא כנוי, כעין אמרו אפם כי נאץ נאצת את אויבי ה׳2.
1. ״ערצ׳א״ להזכירו בכל עת כדבר זול דרך זלזול ואי החשבה, ותרגמתי ״מטרה״ כפי הענין אע״פ שאינה בדיוק.
2. שמואל ב׳ יב יד.
ווצפה ען אלרשעים אשר יאמרוך למזמה, יעני אנהם יחלפון באסמך עלי כל מהמה ויגעלונך ערצ׳א. וקולה נשוא לשוא עריך, הו אכנא, נט׳יר קולה אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה׳.
אשר ימרוך למזמה – מזכירים שמך על כל מחשבות רעתם ומכנִים אלהותך לעבודה זרה.
נשוא – כמו נשאו.
נשוא עריך – נשאו לשוא אויביך את שמך.
עריך – אויביך.
Who mention You with wicked thought They mention Your name regarding all the thoughts of their evil and call their deities with Your name.
took it up Heb. נשוא, like נשאו, they took up.
Your enemies...in vain Your enemies took up Your name in vain.
יומרוך – ימירו את שמך, ונשבעים לשוא ועוברים על שבועתם.
ומלת נשוא – פועל עבר והאל״ף נוסף, כמו: ההלכוא אתו (יהושע י׳:כ״ד), כי הוא כמו: ונשו את כלמתם (יחזקאל ל״ט:כ״ו).
ומלת עריך – כמו איביך, ותחסר מלת אותך או שמך.
ור׳ משה אמר: כי נשוא – פעול ועריך כנוי שמך, כמו: כי נאץ נאצת את אויבי י״י (שמואל ב י״ב:י״ד). אם כן יהיה נשוא פועל עבר.
WHO UTTER THY NAME WITH WICKED THOUGHT. God is the One who is spoken of.1 They relate2 their wicked thoughts regarding You.
The word nasu3 [spelled nun, sin, vav, alef (they take it)] is a verb in the perfect. The alef is superfluous.4 It is like the alef in he-halekhu (that went)5 in that went with him(Joshua 10:24). Nasu [spelled nun, sin, vav, alef]6 is similar to nasu7 [nun, sin, vav (and they shall bear)] in and they shall bear their shame (Ez. 39:26).
Arekha means “Thine enemies.” The word otekha (Your) or shimekha (Your Name) is missing.8
Rabbi Moses says that nasu is a pa’ul and arekha (Thy enemies) is a euphemism for shimekha (Your name).9 It is similar to because by this deed thou hast greatly blasphemed the enemies of the Lord(2 Sam. 12:14). In this case, nasu is a verb in the perfect.10
1. Thy name refers to “God’s Name.”
2. Literally, “then they will relate.”
3. From the root nun, sin, alef.
4. The normal spelling of nasu is nun, sin, alef, vav. The stem alef is missing in our word, and a superfluous alef follows the vav.
5. Halekhu is spelled heh, lamed, kaf, vav, alef. The normal spelling for the word is heh, lamed, kaf, vav. Thus the alef in our word is superfluous.
6. The alef is missing in our word.
7. Spelled nun, sin, vav. Here too the alef is missing.
8. Nasu la-shav arekha literally means, “that take for falsehood Your enemies.” This does not make sense. Hence Ibn Ezra’s comment that the clause is to be read nasu otekha la-shav arekha (Your enemies take You for falsehood), or nasu shimekha la-shav arekha (Your enemies take Your name for falsehood).
9. In this case, nasu is not lacking an object, for the meaning of nasu la-shav arekha is, “Your name is taken for falsehood.”
10. This contradicts what Ibn Ezra earlier quoted Rabbi Moses as saying; that is, that nasu is a pa’ul. What Ibn Ezra probably means is that even according to Rabbi Moses’ interpretation that arekha is a euphemism for “Your name,” one can take nasu to be a verb in the perfect. In other words, nasu la-shav arekha can be rendered, “Your enemies took Your Name for falsehood.” – Filwarg. It is also possible that our text is corrupt and should be read, “In this case, nasu is not a verb in the past.” – Filwarg. R. Sherem suggests the reading, “In this case, nasu is a verb in the present.”
אשר יאמרוך למזימה – שהרי הם אומרים ממך,1 כלומר כשהם רוצים לעשות מזימה, אומר הקב״ה יסייענו לעשות רעה לדוד ואנשיו.
נשוא לשוא – נושאין עצמן לעשות רעה לי ולחטוא [כ]נגדך.
אשר ימרוך – בחסרון אל״ף פ״א הפעל, וכן: ולעמשא תמרו (שמואל ב י״ט:י״ד).
ופירוש למזמה – למחשבה, כלומר ידברו בך לפי מחשבותם שהיא רעה עליך.
ויש לפרש: למזמה – כמו: כי זמה עשו (הושע ו׳:ט׳) – ענין תועבה.
נשוא לשוא עריך – אלה שהם עריך ומשנאיך, נשאוך בפיהם לשוא. ומלת נשוא – כמו נשאו, כי בא חסר אל״ף למ״ד הפעל, כמו: ונשו את כלימתם (יחזקאל ל״ט:כ״ו). והאל״ף הכתובה לנמשך הנח, כמו אל״ף ההלכוא אתו (ההלכוא אתו) ולא אבוא שמוע (ישעיהו כ״ח:י״ב), נשוא ינשוא כי לא יצעדו (ירמיהו י׳:ה׳), והדומים להם שכתבנו בספר מכלל.
למזמה נשוא – חד מן מלין דכתיב אל״ף בסוף תיבותא ולא קרינן הראב״ע ורד״ק ומסורת דניאל ג׳ וריש פ׳ שלח לך.
לשוא עריך – אמר בעל המסרה על ויהי ערך (שמואל א כ״ח) ב׳ בלישנהון חד חסר וחד מלא והשמדתי עריך (מיכה ה׳) ולדעתי אינו מזה הענין נשוא לשוא עריך כי לא חשבו עמהם ג״כ בשרשים אבל במסרה שלפנינו בשמואל ובמיכה נמסר ח׳ בלישן דבבו בקריאה ונחשב עמהם גם נשוא לשוא עריך.
יומרוך – ענין רוממות וכן את ה׳ האמרת (דברים כ״ו:י״ז) ובא היו״ד במקום אל״ף וכן ובכבודם תתיימרו (ישעיהו ס״א:ו׳).
למזמה – ענין דבר תועבה ומעשה רעה וכן זמה היא (ויקרא כ׳:י״ד).
אשר יומרוך למזימה – הם מרוממים אותך למען עשות את הזמה ר״ל שאומרים הנה רם ה׳ ואין זה כבודו להשגיח בעולם השפל וכל עצם כוונת מחשבתם לעשות את הזמה.
נשוא לשוא עריך – אתה מנושא ומרומם בפי שונאיך למען עשות את השוא ואינם מרוממים אותך בעבור כבודך וכפל הדבר במ״ש כדרך המליצה.
יומרוך – מן את ה׳ האמרת היום.
ובתקוממיך – נפל מ״ם הבינוני, במתקוממיך.
אשר – שהלא מטעם זה שהרשעים מצליחים והצדיקים נרדפים מאנשי דמים, עי״כ עריך יומרוך למזמה, ואתה נשוא לשוא, עי״ז שונאיך ועריך יאמרו וישבחו אותך לומר שאא״ל שאתה יודע עניני העולם ומשגיח עליהם, שזה נגד אחדותך הפשוטה הבלתי משתנית, או שאין כבודך להשגיח בשפלים, וירוממו אותך למען יעשו מזימה, באומרם לית דין וליית דיין, או שאתה נשוא אצלם על ידי טענות שוא והבל שיעשו נגד הידיעה וההשגחה, וסבת כ״ז הוא ממה שרואים שאין אתה מעניש את הרשע.
ימרוך – לפי המקרא משרש אמר יאמרו שמך לקיים שקר מזמת לבם, ולפי המסורת יַמְרוּךָ משרש מרה, אשר ימרו בך לא בשוגג או מתוקף היצר, רק למזמה ולהכעיס.
נשוא – במקום נשאו, וכן בלשון תלמוד אמור, גזור, במקום אמרו גזרו, וכן גם בירמיה י׳:ה׳ ינשוא במקום ינשאו.
עריך – (צריך) נשאו שמך לשוא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
הלא משנאיך ה׳ אשנא. וזה שאבריחם מעלי הוא, כי בלי ספק ׳משנאיך ה׳ אשנא׳: ובתקוממיך אתקוטט. ואחרחר ריב עם המתקוממים נגד תורתך להסית ההמון לבטל איזו מצוה1 או לעבור עליה2:
Search me out, O God, and know my thoughts; examine me and know my thinking.
חקרני אל ודע לבבי – רבי יודן ורבי איבו בשם ר׳ נתן שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם אמר ה׳ אלהים מה תתן לי אמר לפניו רבש״ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, דוד אמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו רבש״ע אם אני עתיד להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ונחני בדרך עולם.
פאסתבריני יא רב ואעלם מא פי קלבי, ואמתחנני פאנך תעלם צ׳מאירי.
בעל היכולת! אם כך תנקה אותי [מעוון] ותדע מה שבלבי ותבחן אותי לפי שאתה מכיר את המצפון שלי.
חקרני, הרי אז חקרני ה׳ ודע את אשר בלבבי ובחנני כי אתה יודע מצפוני, תרגם שרעפי ״צ׳מאירי״ וראה לעיל קיט קיג.
ומוסב אמרו חקרתני אל ודע לבבי, על מה שקדם באמרו אם תקטול אליה רשע. כוונת החסיד בזה אני מטרתי להיות לפניך בתכלית המשמעת ואין לי חטא זולת מה שאני מצטער בו כשאני רואה שלות הרשעים, ואם אתה תשמידם אז חקרני באותו הזמן ואז לא תמצא בי שום דבר רע. כמו שאמר אם תקטול אלוה רשע חקרני אל. ופירוש אחר אפשרי לאמרו בחקרני שהוא שפך שיחו ומה שיש בלבו מן הדאגות והצרות ואמר אלהים חקרני ודע מה שיש בלבי מן הדאגות והצרות ובחנני כי אתה היודע מה שבמסתרי מן הדאגות,
וינעטף קולה חקרני אל ודע לבבי, עלי מא תקדם מן קולה אם תקטול אלוה רשע, יעני אלולי בהד׳א אני לך עלי קצד גאיהֵ אלטאעה וליס לי כ׳טא אלא מא אצ׳ג׳ר מנה ממא ארי מן מהלהֵ אלט׳אלמין, פאן אנת אהלכתהם אסתברני פי ד׳לך אלוקת פאנך לא תג׳ד פיי אמרא שאקא, כמא קאל אם תקטול אלוה רשע חקרני אל, ועבארה אכ׳רי תתג׳ה לקולה חקרני אן יכון שכא בת׳ה ומא פי קלבה מן אלגמום ואלחסראת פקאל אלהם אסתברני ואעלם מא פי קלבי מן אלהם ואלחסרה ואמתחני פאנך אלעאלם במא פי בואטני מן אלגם.
{חקרני אל ודע –} וכן בתחילת המזמור: חקרתני ותדע (תהלים קל״ט:א׳).
חקרני – בעבור שהזכיר הרשעים שיאמרו בשם אמרות כפי מזמתם לא כפי האמת, אמר דוד כל שאלתי שתחפש רוחי תמיד.
SEARCH ME, O GOD. David says to God, “All that I ask is, ‘Constantly search my spirit.’” David says this because he earlier noted that the wicked speak about God in accordance with their evil designs. They do not speak about God in accordance with the truth (verse 20).
בחנני – אם מעולם עשיתי להם שום רעה.
חקרני – לפי שזכר כי מחשבת הרשעים רעה באמונת האל, אמר: חקרני אל ודע לבבי – תראה כי לבבי ישר באמונתך. וכפל הענין לחזק.
שרעפי – מחשבותי, כמו: שעיפי (איוב כ׳:ב׳), כי שתי הלשונות בענין מחשבה, כמו שהם באילן: סרעפותיו, סעפותיו. כי המחשבות ללב כמו הבדים לאילן.
חקרני אל ודע לבבי. שהייתי חפץ למחות בפושעים אם היה לאל ידי: בחנני ודע שרעפי. שאם חדלתי מלקיים איזו מצוה, היה בבלי דעת או מבלתי יכולת, לא במרד ולא במעל:
ואחר שתסיר מעלי רק את המוות הזה, חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי, אתה שאתה יודע בפרטים ומבין אל כל מעשיהם, ובְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי – אם שמץ פסול נמצא בהם:
בחנני – ענין חקירה הוא כצורף הבוחן כסף לחקור הטובה היא.
שרעפי – ענין מחשבה כמו ברוב שרעפי בקרבי (תהלים צ״ד:י״ט).
ודע – עד שתדע מחשבות לבבי.
בחנני וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
חקרני אל ודע לבבי – בענין המעשים ששרשם מן הלב שהוא המתאוה והמתעורר אל הפעולות, בחנני ודע שרעפי בענין האמונות והדעות.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
וראה, וראה אם נותר בעניני דבר רע, ואז נחני בדרך העולם.
והבט כל דבר המעיק עלי ושמחני בו כדרך העולם כלומר כדרך חסדיך הנמצאים בעולם כמו שאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה1, ואמר2 וחסד ה׳ מעולם ועד עולם3.
1. לעיל פט ג.
2. שמואל ב׳ יב יד.
3. לעיל קג יז.
פאנט׳ר אי אמר ישק עליי פסר בי פיה עלי סביל אלעאלם יעני עלי סביל פצ׳לך אלד׳י הו מנשור פי אלעאלם כמא קאל כי אמרתי עולם חסד יבנה, וקאל וחסד ה׳ מעולם ועד עולם.
אם דרך עֺצב בי – אם דרך מעצבה וקילקול בי.
whether there is any vexatious way about me Whether there is a way of vexation and deterioration in me.
וראה – אם יש בלבי רגע אחד מחשבה בדבריך שאיננה כהוגן שלא תיטב בעיניך המיתני מיד.
מלת עוצב – כמו מרי, כמו: מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו ס״ג:י׳) כווניםא להעצבה. והטעם שיהיה השם בדרך משל עצב על הדבר.
ודע כי ו״ו ונחני כמו ו״ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳), ואשר לא שם לבו אל דבר י״י ויעזוב את עבדיו (שמות ט׳:כ״א). וזה כפ״א רפה בלשון ישמעאל ואין יכולת באדםב לדבר בה בלשון אדום.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״כוונים״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״באדם״.
AND SEE IF THERE BE ANY WAY IN ME THAT IS GRIEVOUS. And see if there is in my heart, even for a second, an improper thought regarding Your words, a thought that does not find favor in Your eyes. If You do, then immediately kill me.1
The word otzev (grievous) is to be understood in the sense of “rebelled.”2 Compare it to itzevu (grieved) in But they rebelled and grieved His holy spirit(Isaiah 63:10). The meaning of the aforementioned is, “they intended to grieve God’s spirit.”3 The meaning of And see if there be any way in me that is grievous is, “and see if there be in me anything that will, metaphorically speaking, grieve God.” Otzev (grievous) is a metaphor.4
Note that the vav of u-necheni (and lead me) is like the vav of va-yissa (lifted up)5 in on the third day Abraham lifted up his eyes(Gen. 22:4), and the vav of va-ya’azov (left) in and he that regarded not the word of the Lord left his servants(Exodus 9:21).6
This vav is like the soft fah in Arabic.7 There is no way that one can speak this way in the language of Edom.8
IN THE WAY EVERLASTING. The way everlasting (be-derekh olam) refers to his everlasting9home (bet olamo) (Eccl. 12:5),10 and to the way whence I shall not return in And I shall go to the way whence I shall not return(Job 16:22), and to the way everlasting in Wilt thou keep the way everlasting(Job 22:15).11 This12 is in keeping with what I have already explained in its place.13
1. Ibn Ezra’s rendition of and lead me in the way everlasting.
2. Otzev literally means “grievous.” However, here it is to be taken in the sense of something done to induce grief; i.e., “rebellion.”
3. One cannot make God grieve. Hence Ibn Ezra’s comment.
4. God does not experience grief.
5. It is not to be translated as “and.” According to Ibn Ezra, u-necheni (and lead me) is not to be rendered, “and lead me,” but, “lead me.” According to Ibn Ezra, our verse reads: “And if You see any way in me that is grievous, lead me to the grave (the way everlasting).”
6. Va-yissa literally means, “and he lifted up.” However, it cannot be translated like this in the context of the verse. It has be rendered, “lifted up.” Therefore, the vav is not translated. The same is the case with the word va-ya’azov. It is to be rendered, “and left,” not, “and he left.”
7. The Arabic fah is not translated.
8. “Language of Edom (Latin)” is a general term for a non-Arabic language.
9. Translated according to Ibn Ezra
10. The grave.
11. Translated according to Ibn Ezra
12. Ibn Ezra’s interpretation of “the way everlasting.”
13. Ibn Ezra on Ecc. 12:5 notes that “the everlasting home” refers to the grave.
אם דרך עוצב – אם עסקים רעים היו בי.
ונחני בדרך – אמת לפי מעשיי, ללכת בדרך ישר שלא אצטרך ללכת בדרך מעוקל.
וראה אם דרך עצב – דרך מרי, כמו: והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו ס״ג:י׳).
ונחני – אם תראה בי שום דרך מרי המיתני מיד, זהו דרך עולם, כמו: הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ (יהושע כ״ג:י״ד), כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת י״ב:ה׳).
וראה אם דרך עוצב בי. אם יגבר עלי יצר הרע להטותי אל דרך בלתי נאות: ונחני בדרך עולם. בדרך מביא לחיי עולם:
ואז רְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי ואם אדבר בלב ולב ואין תוכי כברי, כי בוודאי לא כן אנכי עמדי, וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם הנצחי והקדוש, עם הכנת נפש היודעת שנתת בי, אתה ה׳ חונן הדעת:
ונחני – נהגני.
בדרך עולם – המיתה נקרא כן כמו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ (מלכים א ב׳:ב׳) וכמו כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת י״ב:ה׳).
אם דרך עוצב בי – אם המחשבות דורכים בדרך המרגיז ומעציב למקום.
ונחני – ר״ל אם כן הוא נחני בדרך שכל בני עולם הולכים כי טוב לי המיתה משאחטא עוד.
וראה אם דרך עוצב בי אם יש בי דרך מרי ועוצב (או דרך ע״ג ועצבים) אז נחני בדרך עולם, כי טוב שאמות זכאי ואל אמות חייב, ולכן אם תראה שאני מוכן ללכת בדרך רע תקחני מן העולם.
עצב – דרך המעציב אותך, שאני נוטר שנאה ואם תמצא בי דרך זה נחני בדרך הנעלם מבני אדם מהו, בדרך כל הארץ הוא המות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ענין פרק זה הוא שה׳ יתהדר ויתרומם גלוים לפניו כל מעשי בני אדם, ויודע אותם בכל מקום שהם.